Online Store Contact us About us
Yad Vashem logo

Testimony of Rivka (Ovich) Shapira, born in Sacel, Romania, 1929 regarding her deportation to Auschwitz-Birkenau and other camps

Testimony
null
null
null
התאריך היום ב' בסיוון תשע"ב. 23 במאי 2012.
ראיון עם גברת רבקה שפירא ילידת סצ'ל רומניה. 1929.
הריאיון נערך על ידי נאווה גיבורי
מטעם יד ושם ומתקיים בביתה.
רבקה. באיזה שם נולדת?
איך קראו לך בבית?
איך קראו לי? שו.
שם פרטי. ושם משפחה. רבקה.
רבקה קראו לי ושורל'ה.
תלוי איפה. בבית ספר קראו לי רגינה.
רגינה. ומה היה שם המשפחה שלך?
אוביץ'.
אוביץ'.
כן.
באיזה תאריך נולדת?
1929. ב-3 ל-19.
כן. 19. 3.
ב-19 למרץ.
נכון.
איפה נולדת?
בסצ'ל.
שהיא הייתה תחת שלטון?
רומני.
ובואי תעזרי לי באיזה אזור זה. טרנסילבניה?
זה צפון טרנסילבניה.
ליד איזה עיר יותר ידועה זה?
סיגעט.
סיגעט.
ה. ב. ה. עיר של אה. אלי ויזל.
זה סיגעט. סיגעט. או מרמרוש סיגעט?
מרמרוש סיגעט.
מרמרוש סיגעט.
תלוי איך שקראו לזה.
תלוי. אהה. הפ. המשפחה שלך.
אבא. אמא גם הם נולדו בסצ'ל?
אמא נולדה בסצ'ל.
כלומר היא הייתה שם.
היו לך שם סבא וסבתא בילדות?
כן.
ואבא מאיפה הוא?
אבא מהאזור.
מהאזור.
כן. גם מרמורש.
איך קראו לו לאבא שלך?
חיים יוסף.
חיים יוסף אוביץ'.
אוביץ'.
ואיך קראו לאמא?
פעסל קראו לה או פפי.
איך?
פפי.
פפי. ושם המשפחה שלה הראשון?
פולק.
פולק. כמה ילדים הייתם בבית?
5.
5. את יכולה לומר את השמות שלהם?
בוודאי. הראשון היה ישראל.
אני הייתי אחריו. אחר כך הייתה גיצל'ה.
גיצה. גיצל'ק אנחנו קראנו לה.
ו. אחריה היה. אה. משה צבי. מויש'ה הרשל'ה.
ואחר כך לאל'ה האחרונה.
עשיתם 2 בנים ו-3 בנות.
נכון.
ואיזה. אה. את יודעת. בואי נדבר קודם אה. קצת על סצ'ל.
ואחר כך נדבר על המשפחה ועל החינוך שקיבלתם.
סצ'ל זה כפר? זאת עיירה?
כפר. כפר גדול.
מקום קטן?
כפר גדול.
שחיו בו עוד יהודים חוץ מכם?
אה. בוודאי. גרו.
הייתה שם קהילה.
לפי דעתי היו 180 משפחות או 200.
של יהודים.
של יהודים. ו.
זאת אומרת. אוכלוסייה גדולה.
ובלי עין רעה.
עם הילדים.
ילדים. אנחנו היינו מודרנים כבר.
מ-המ.
כאילו.
כלומר. לא פחו.
5 ילדים. היו 10. 12. 8. 5.
אה. 5 ילדים זה משפחה.
כבר מודרניים. כאילו.
זאת הייתה קהילה אורתודוקסית?
כולם היו דתיים.
מ-המ. והיו כמה בתי כנסת?
אה. היה בית כנסת הגדול.
אנחנו גרנו מולו והייתה תלמוד תורה.
ו. הבחורים ג. אה. היו מתפללים במקום אחר ה.
מבוגרים. הבחורים הגדולים כבר.
רוב המשפחות היהודיות היו משפחות מאמינות.
הולכות לבית כנסת. מקיימות אורח חיים יהודי.
שמה לא היו לא דתיים.
לא הייתה אפשרות אחרת.
לא.
אממ. אפשר היה לראות במראה של האנשים למשל את אבא.
הוא היה נראה אדם. אהה. שומר מצוות. היה לו זקן?
אבא היה הוא. את תשאלי אחר כך אולי.
הוא למד ב. אמ. אה.
ישיבה?
ישיבת. אה. פרשבורג זה סלובקיה.
כן.
ברטיסלבה.
פרשבורג זה ברטיסלבה.
כן.
כן.
לא אכלו לשובע אבל למדו שמה.
מ-המ.
הוא ואחיו זיכרונם לברכה.
ו. אה. הוא כמו שאני אומרת כבר היה יותר מתקדם.
הייתה לו [משובש] (יידיש) קראו לזה. זקן קטן.
זקן מסודר כזה.
לא לא קטן.
קטן.
[משובש] (יידיש) קראו לזה.
וכובע? הוא הלך עם כובע?
היה עם קסקט כזה היה הולך.
מ-המ.
אבל. אה. שטריימל היה לבית כנסת הלכו עם שטריימל לא.
ולבית כנסת הוא הלך פעם בשבוע או יום יום?
אין דבר כזה.
יום יום.
מה פתאום? קודם גרנו ממול אבל תמיד בוקר ו. וערב בוודאי.
ואמא הייתה עזר כנגדו?
אמא מל"ו צדיקים. כן.
מה. מה את רוצה לספר עליה. על אמא?
על אמא? שכשאבא היה ב.
בבית כנסת. אז שרולי אחי ואני.
היינו אז אולי בני כמה יכולנו להיות?
ה. הוא גדול ממני בשנתיים. אני יכולתי להיות 11–12.
הוא היה 14. עם שקי עץ הלכנו.
מאחורי בית הכנסת גרה. גרו 3 משפחות.
אחת המשפחות. בת של אחת.
היא הייתה נשואה ליהודי שלקחו אותו לאוקראינה.
היא נשארה עם איזה ארבעה ילדים בטח היו. קפאו מקור.
אמא שלחה אותי ואת שרולי אז.
עם שקי עץ כשאבא היה בבית הכנסת.
והיינו ב. כל פעם שיהיה ל.
כלומר אמא היה לה לב גדול.
גדו.
דאגה לכולם.
אני אומרת ל"ו צדיקים.
היא הייתה. אם יש דבר כזה. היא הייתה אחד מהם.
אז את יודעת. בו. בואי נחזור אל המשפחה.
אבא שלך במה הוא עסק?
הוא היה. אמ. מורה. ל. אה.
בבית מדרש?
לא. ב. זה.
הוא ניהל לבד בעצמו חיידר כזה.
הוא היה מלמד.
מלמד. כן.
מ.המ.
והרבה היו חייבים לו את הא'-ב'.
לאבא. הרבה ילדים.
ה. החדר שלו היה אצלכם בבית?
היה בבית אצלנו. כש ב. ני. אה.
אנחנו גרנו בבית שכור שמשפחה הייתה בקלויזנבורג.
ו. כשהם חזרו הם הצטרכו את הבית כי היה מושכר.
אנחנו בנינו בית. לא זוכרת.
זה היה יכול להיות 36' או 7.
לא יותר. הבית שלנו.
ושמה בסוף ה. המגרש. אה.
בנינו בית קטן. ההורים בנו.
בית קטן ושמה הייתה לו. היה לו החדר.
מ-המ.
לאמא הייתה חנות. הייתה לנו חנות.
חנות למה?
אמ. איך להגיד?
אה. אי. שמה קראו לזה.
כל.
מכולת אבל זה מין מינימרקט. היו כל מיני דברים.
מין כלבו כזה שיש בו.
מינימרקט.
מרק.
אפשר היה להגיד.
מינימרקט זה דבר רציני כאילו יש רק.
לא רציני זה.
לא?
לא שמה יכול היה להיות.
אוקיי.
רציני כי היו הרבה יל. אה. יהודים ש.
מ-המ.
הייתה להם חנויות.
מ-המ.
אבל לנו היו כל מיני זה. כל מיני דברים.
בסך הכל חייתם מבחינה כלכלית הסתדרתם? היה לכם. אה.
כן.
מה שהייתם צריכים?
אמא. אפשר היה. היא.
אפשר היה. הייתה עוזרת עוד.
לאח שלה שגם כן לקחו אותו לאוקראינה.
נשארה אשתו עם ילד. אז היא.
אה. דאגה כמה שיכלה. איך שהיא.
עוד מעט נדבר על התקופה הזו שאת קוראת לה
לוקחים לאוקראינה. שמגייסים את היהודים.
כן.
למחנות. אה. לפלוגות עבודה.
אבל אנחנו עוד נמצאים איפשהו בשנות ה-30'.
כש. לפני שפורצת מלחמת העולם.
בסך הכל. איזה סוג של חיים היו לכם בשנים ההם?
חיים נוחים? חיים טובים?
חיים עם תקווה? א.
אפשר היה ל. עבדו קשה. בר. הוריי עבדו קשה שניהם.
כלומר. לא היה קל.
לא. בוודאי שלא.
קודם לגדל 5 ילדים. נעליים ו.
זה לא היו תלבושות כמו עכשיו שזורקים
כל דבר כמו שאצלנו. אז. אה.
אז כאילו.
לא היה קל.
הרגשתם את ה. את הקושי הכל. להתפרנס.
כלומר ל. היה. לא הייתה רווחה בבית.
דאגו לפרנסה. בוודאי.
חינוך. כולכם הלכתם ל. בתי ספר?
הלכנו. כן.
איזה בתי ספר היו שם?
עממיים.
זאת אומרת. שד. שהשפה הייתה רומנית?
למדו ברומנית ב.
למדו ברומנית ואחר כך הונגרית.
אחר כך הונגרית. היחסים שלכם
עם השכנים הלא יהודים היו טובים?
טובים. אה. משום שכולם הכירו אותנו.
מ-המ. אבל היו. היו יהודים שלא הרגישו.
אה. תחושה של ביטחון אישי?
לא.
לא.
לא היה דבר כזה.
אבל ידעו שלא כולם צדיקים.
עובדה. שאף אחד חוץ מיהודי אחד שברח והראשון ש.
שנהרג. הוא ואשתו. כי לא היו לו ילדים.
מ-המ.
בדרך כנראה.
נדבר על זה תכף ננסה לשמור על רצף.
כן.
כדי שהתמונה תהיה. אה. ברורה.
אז את אומרת שעד. עד 1938 או 40'.
בסך הכל היה בסדר מבחינת היחסים בין הגויים ליהודים.
יחסית.
יחסית. היו לך חברות למשל לא יהודיות?
לא. אנחנו לא התחברנו.
היהודי.
רק בית ספר. בית ספר היה מעורב.
מ-המ. אבל אחר הצוהריים יהודים עם יהודים וגויים גויים.
כן.
כלומר היה ברור מי יהודי ומי לא יהודי?
בוודאי.
מ-המ.
בוודאי.
לחנות של אמא נכנסים גם לא יהודים?
העיקר.
העיקר.
הפרנסה הייתה מלא.
אז יש איזה סוג של. אה.
חיים בשותפות. אבל לא קרובים מדי. זה נכון?
לא. אה. ככה לבקר אותם.
מ-המ.
אם הזמינו אותנו לחתונה. אז אמא שלחה מתנה איתי.
מ-המ.
אבל ככה לא שאני אבוא ל. יחד.
לא היה דבר כזה.
אלה היו חיי דתיים.
אה. אה. את מתארת. אה.
קהילה אורתודוקסית מאמינה.
אבא למד בישיבה. ארץ ישראל הייתה חלק מ.
מה. יום יום שם?
הייתה ציונות ב. סביבה שלך?
אה. בלב היה ציונות כי אני נזכרת ב.
שירים היידיש בזה. אמ.
איזה שירים?
שאבא לימד אותנו.
איזה שיר למשל?
[משובש] (יידיש) ישראל עם קדושים.
הבנתי.
כן.
הבנתי [משובש] (יידיש) וכרמל וישראל ומה.
מה אומר השיר?
ש. על ה. אני אתרגם לך את זה בעברית. אה. על הרי.
על ההר הגבוה של הר הכרמל.
כרמל והר זיתים. כי זה היה אצלנו [משובש] (יידיש).
מי לא ידע מה זה?
מטיילים ילדים יהודים. של ישראל עם קדושים.
זה היה שיר שאבא היה שר לכם.
אה. היה מלמד אותנו. ידענו את זה.
אה-הא.
וכך הלאה.
ו. ממש תנועות נוער ציוניות כמו.
לא.
בית"ר א.
אצלנו. אצלנו לא. אבל בערים גדולות היו.
בערים גדולות.
בערים גדולות היו כבר.
יצא לך לפעמים עד. אה.
בשנים של הילדות לצאת מגבולות סצ'ל ולבקר באיזה עיר.
לא. לא היה דבר כזה אצלנו.
לא היה.
לא נתנו לילדים כאלה לצאת.
חגים. בואי תתארי לי חג אחד שאת זוכרת בבית.
איזה חג אחד שככה. הא.
ככה את יכולה לראות אותו מול העיניים כשאת חושבת עליו.
אז זמירות היו שרים.
[משובש].
יחד כל המשפחה.
בחש.
ואבי היה לו כל ערב.
פסח? ראש השנה?
כל החגים.
שבתות?
כל החגים. ו. היה לשם מצווה. ככה אני יודעת.
שהיה מתפלל בתלמוד תורה.
אה. אבל היה לו קול שאי אפשר לתאר.
הילדים באו ל. למתוח אותי: "תלכי לראות איך
אבא שלך [משובש] (יידיש). יוצא לו מהגרון".
ואני הייתי בוכה. התביישתי.
ניגשתי לאימא: "למה את בוכה ילדונת?"
"כי אמרו לי שאבא [משובש] (יידיש)".
אז הוא אומר: "את לא מתביישת".
כולם היו באות ומברכות אותי איזה קול ערב יש לאבא.
וזה היה נכון.
מ-המ.
אחר כך אני הבנתי.
כילדה לא הבנת בדיוק את.
לא. כי ידעתי שהם עושים צחוק ממני.
נכון.
זה היה מפריע לי.
כן.
אבל היה לו קול ערב.
אז תארי לך עם קול כזה בשבתות וב.
ב. חגים איזה שלא יהיה שירים עד לשמיים.
כולכם הייתם מצטרפים סביב השולחן או רק אבא?
כולם. לא. כולם היינו ב. ליד השולחן.
ואם. אה. אני חייבת הר. לאבא הרבה.
כי מה שאני ידעתי.
מה שהיה לי עברית יותר קל דב.
לסדר. כי אני למדתי בגרמניה כבר עברית.
והיו. היה אומר המורה שלנו כי אנחנו.
אני ועוד חברה הלכנו ל. לקיבוץ נוח. נוח"ם. נוח"ם.
נוער חלוצי. אה.
כן. נוער צ. אה.
נוער חלוצי.
לומ. מלמד או משהו כזה.
משהו כזה.
משהו כזה. ושמה למדנו עברית.
אז היה אומר: "אתם. אתם רואים את רבקה?
היא תהיה הראשונה שתדבר עברית".
וזה היה נכון. כי לשון קודש ידעתי מהבית.
אצלנו ה. היידיש הייתה מתובלת במילים של. אה. קודש.
תכף. קודם. עוד היום גדול.
אמא זכרונה לברכה.
עוד היום [משובש] (יידיש).
ו. כל. כל המילים האלה ידעתי.
המשפטים האלה היו בשפה של היום יום יחד עם היידיש.
של יום יום.
דיברתם יידיש בבית?
רק יידיש דיברנו בבית.
רומנית הייתה חלק מה. מה.
לא. רומנית למדנו ברומ. בזה. אבל ידענו רומנית.
וההורים ידעו רומנית?
אה. אבא היה חזק בהונגרית כי הם למדו הונגרית.
זה היה הונגריה כשהם נולדו.
נכון.
אז זה היה הונגריה לפני המלחמ.
אז רומנית לא הייתה השפה שלהם. רק.
לא. אבל אמא ידעה יותר טוב. אה.
רומנית מאשר אבא. אבא. אה.
דיבר אבל עם שגיאות.
אבל האמא ידעה יותר טוב.
אה. אני מסתכלת עליך כשאת מספרת את הסיפורים האלה.
ואני רואה שאת זוכרת המון.
ואני גם רואה את ה. את ההבעה שלך.
זיכרונות שהם מאוד נעימים לך.
איזו שאלה?
הייתה שם הרבה שמחה אצלכם בבית.
כן. כן. כי הייתה שמחה שהייתה חתונה ב. אה. בעיירה.
זה לא עיירה. זה כפר גדול.
אני יודעת איך לקרוא לזה?
אז אבא היה ה. הראשון.
אם הוא חלילה הוא לא הגיע.
זה לא הייתה כמו שצריך.
הוא נתן את הטון.
כי שר יפה והיה רוקד.
הוא. והוא כ.
אבל לא עם נשים בוודאי. רק גברים רקדו.
אבל זה היה משהו. זה היה משהו.
אני זוכרת שהתחתן בן דוד אחד שלי.
ואבא לקח אותי ואת שרולי לחתונה.
זה היה אצל דודה. אחותו.
ו. אחי. אה. הוא נרדם. לקחו אותו הביתה. היינו צעירים.
לקחו אותו אצל הדודה ל.
לישון ואני לא זזתי מאבא עד ש.
בבוקר ה. אנחנו הלכנו הביתה. לא זזתי ממנו.
כי הוא גם שתה ורקד על השולחן אני זוכרת. כמו שהיום.
ולא עזבתי אותו. יחד הלכתי איתו הביתה.
לא יכולתי להשאיר אותו. כן. זה אני זוכרת.
הרגשת אחריות לגביו? או שפשוט.
כן. לא. אבל איך עוזבים את אבא?
שהוא רקד ואני ראיתי שהוא שתה הרבה.
הוא היה במצב רוח נהדר. זה.
זה אחותו הגדולה הייתה. הוא היה השני אצלם.
זאת אומרת. אפשר לראות את האירועים
לפי איך שהם משתקפים על הפנים שלך.
מה היה חשוב לאבא לגביכם?
מה הוא רצה שיהיה איתכם?
שנהיה בני אדם.
מ-המ.
שנהיה בני אדם. ואני זוכרת כשהיה מלמד את הילדים.
אני למדתי כאן. אה. תנ"ך תקופה של שנים.
בנעמ"ת בבית חנה חושי.
ו. אמרתי איזה מילה לחברה שלי.
שהיא דווקא מפולניה. אבל כנראה שאותה. אותה מנטליות כמוני.
אז אני אומרת לה ביידיש. לא ביידיש.
בלשון קודש. האזינו. האזינה. זה ב. בסוף.
אז אני אומרת אה האזינו [משובש] (יידיש).
השמיים [משובש] (יידיש).
אז המורה: "רבקהל'ה. את מוכרחה להגיד לנו".
אמרתי: "לא חשוב. אני אמרתי לחנה.
אולי חנהל׳ה זוכרת את זה מהבית".
ולא עזבו אותי: "אבל איך?" עם ניגון.
זה מאבא שהייתי שומעת שהילדים
למדו והיו הרבה דברים שאני זכר.
אז בואי תשירי לנו את זה גם?
לא.
זה את עושה את זה כל כך יפה.
כן
היידיש נשמעת אצלך מקסימה.
הלשון קודש נשמעת אצלך מקסימה.
לשון קודש. בטח. לא.
רק זה. כל הדבר.
אחיך הבכור ישר. אה. ישראל קראו לו?
כן.
אחיך הבכור.
היה גאון. בשביל הגרמנים. גאון.
מה הוא הספיק.
הוא.
ללמוד?
הספיק. הוא למד גמרא והכל.
מ-המ.
מה שאת רצית הוא ידע בגיל שלו כשילדים בקושי ידעו את ה.
זה. את החומש.
כן זה גם כן.
אבא היה מתרגם את זה להם ביידיש שיהיה לנו יותר קל: "אה.
מה אתה לומד ילד?
[משובש] (יידיש)" "חימש".
"מה זאת אומרת. חומש? [משובש] (יידיש). וכמה יש?
כמה. כמה. מה יש בחומש?"
" [משובש] (יידיש) זה חמש".
"מה זה 5? אה. 5. אה. 5 תפוחי אד. אה. עץ. אה.
אפשר לקנות בלי. ליי של רומנים".
לא. זה לא חשוב הם יסגרו.
אז. אה. הוא אומר.
הילד עונה: " [משובש] (יידיש)". זה אני שמעתי.
לא לימדו אותי בתנ"ך אצל חנה חושי.
אצל אבא שמעת.
אצל אבא שמעתי וזה נכנס. אני זוכרת את זה.
הוא היה. אה. אה. זה אי אפשר היה.
כי הוא למד בישיבה בפרשבורג.
כמו שאני אומרת לך. לא אכלו לשובע הילדים האלה ולמדו שמה.
תגידי לי.
מכרו את השמנת.
אחיך. ברגע שהוא גמר בית ספר נגיד יסודי.
אבא רצה שהוא ילך לישיבה או משהו מקביל?
חשבו אבל לא הגיעו לזה.
לא הגיעו לזה.
אבי נפטר בגטו. היינו זה רק חודש אחר כך.
בואי נדבר באמת. אז. אה.
אז אפשר לסכם את השנים הראשונות של החיים שלך ככה ב.
היו נהדרים.
בית טוב.
לא ידענו. היו נהדרים.
מ-המ. זאת אומרת אמא אישה עם לב גדול.
לב גדול.
אבא איש שמח ומלא שמחת חיים.
וזה שאמרתי לך שהלכנו. אה. להביא מ. עץ. כ.
תפס אותנו פעם. זה את. זה מ.
את מוכרחה לשמוע. תפס אותנו.
אבא. תפס?
כן שאנחנו הבאנו את העצים.
וכאילו הבעיה ש.
כי יצא מבית כנסת.
אתם עושים את זה ביום שישי?
לא. חס ושלום.
זה היה באמצע שבוע.
מה פתאום כשהיה עוד בבית כנסת והוא נכנס עם
צעקות: "את תעשי לי נכים מהילדים שלי".
זה לא היו שלה נבעך?
כן.
לה לא היו?
כן.
איך אמרו את זה ביידיש?
אני. תראי איך שאני זוכ. זה לא זוכר.
על מי הוא צעק?
על אמא.
מ-המ.
והוא היה הרי אדם נפלא.
אז מה. מה הכעיס אותו?
ש. שלחה אותנו עם עצים והוא הי.
היה לו לב זהב היה הר.
הראשון שהיה מוכן לעזור.
אבל זה היה מיותר.
זה ילדים לא גדולים.
[משובש] (יידיש) אני נזכרת כבר.
[משובש] (יידיש) לפעמים אני שוכחת
איזה מילה ביידיש גם.
לא. אבל אני מדברת בסדר.
ב-1940 האזור שלכם עובר לשלטון הונגרי.
כן.
את זוכרת את זה?
אני זוכרת כן.
זה. זה.
רק דבר אחד. אינני זוכרת שחברה שלי מרחובות.
שצעירה ממני בשנה
ולמדה יחד עם אחותי זיכרונה לברכה. אותו גיל.
אבל אם יש שנים אז הכל בסדר.
אז. אה. היא סיפרה לי: "את יודעת
שאביך קיבל את ההונגרים כשהם באו?" שהוא היה.
[משובש].
קראו לו [משובש] (הונגרית)
בעד זה שהוא היה חזק בהונגרית.
מ-המ.
שם כנראה באמת.
זאת אומרת. אני משערת מהדברים שלך.
שחלק מהיהודים היו במקור. אה. הונגרים מהקיסרות.
כן.
האוסטרו-הונגרית.
נכון.
וחלק היו רומנים.
כן.
אז אבא ידע הונגרית.
אבל לא כולם ידעו הונגרית. לא כל היהודים.
ידעו הונגרית על פי רוב. בדור שלו אז ידעו. לא כמוהו.
לא כי אם היא אומרת אבא קיבל את ההונגרים.
זאת אומרת זה בלט שהוא שמח לקראתם.
אי אפשר היה להגיד את זה.
אבל יהודי זה יהודי.
מי אומר ששמח? מי. מי ידעו איך שיהיו?
לא. כי יש יהודים ששמחו כי הם באמת הרגישו הונגרים.
לא. אני לא מאמינה בזה.
למרות שהוא קי. קיבל אותם.
"אמ. אלוהים הביא אתכם
[משובש] (הונגרית)". ככה הוא אמר.
"אלוהים הביא אתכם. אה. אחינו".
אז הם ענו לו את. לפי ה. התשובה: "לא.
אלוהים הביאו אותנו. ההונגרים הביאו אותנו". אז. אה.
כלומר. אבא שמח או לא שמח? או לפחות.
לא אני לא חושבת שהוא שמח.
אז לא.
אבל מישהו צריך היה לקבל אותם.
ל. לקבל אותם.
אז מי יכול היה. שידע טוב הונגרית?
והוא באמת ידע.
כי הם דיברו הונגרית שמה בסלובקיה.
ואיך ה. ואיך הם מתייחסים ליהודים כשהם נכנסים?
כי הם הרי קיבלו את טרנסילבניה.
בסוג של הסכם שהם כרתו עם גרמניה.
כן. כן.
איך הם מתייחסים להונגרים?
איך הם התח. אה. היהודים?
לא. ההונגרים.
הם לא היו צדיקים גדולים. זה עובדה.
ש. כשהם היו.
והרגשתם איזשהו כילדה את זוכרת
או נערה שהרגשתם שוני באווירה מסביב?
כן. בוודאי או. אה. זה הלך ורע.
תביא דוגמאות.
אה. יהודים. אה. אה.
למשל איפה זה הלך ורע?
יהודים. אה. הפסיקו שיהיה להם פרנסה.
לא לכ. יכלו ללכת. אה. יש. היו הרבה יהודים ש.
נסעו והביאו סחורה ואחר כך הפסיקו להם.
כלומר. הגבילו את היכולת שלהם לנסוע ממקום למקום?
כלומר כ.
היו עוד זמנים. כן.
והגבילו את יכ. היכולת שלהם לקיים את העסקים שלהם?
בוודאי. היו כאלה.
ה. למשל את החנות של אמא?
אה.הייתה חנות. הקימו חנות.
[משובש] (הונגרית) קראו לזה.
זה כנראה מין. אה. חנות.
שכחתי איך קוראים לזה.
חנות כמו ש. יותר גדולה. שהם דאגו לזה.
אז סיפרה לי חברה שלי כי אני לא יכולתי להגיד את זה ישירות.
כי לנו לא חסר. הייתה לנו חנות.
אז. אה. הייתה אומרת ש. כש.
שאמא שלחה אותה. אה.
לקבל בחנות הזו שהקציבו. אה. קמח.
אז ליהודים נתנו קמח שחור.
ולגויים שלא היה להם מושג על קמח לבן.
נתנו להם קמח לבן.
זאת אומרת יש איפה שהוא.
כבר ראו שם.
איזה מדיניות כזו להפלות. להחביא.
אז בדיוק. אז זה למשל.
אני לא יכולתי להגיד את זה ישירות משום ש.
אה. אימא לא שלחה אותנו לקמח. לנו היה.
את החנות של אמא היא המשיכה להחזיק?
כן. המשיכה כן.
וגויים באו לקנות ו. שם הייתה תקופה כזו ש.
כסף לא היה הרבה. אבל היו עושים החלפות.
למשל הגויים הרי עבדו.
אה. היו עובדי אדמה. אז. אה.
אחת הביאה תפוחי אדמה.
ואחת הביאה. אה. איך זה נקרא?
סוג של סחר חליפין כזה.
סחר חליפין כן.
ח.
כל מיני דברים או ביצים היו מביאים ו.
תמורת דברים שקנו בחנות.
נכון. כי לא היה כ. לא היה להם כסף.
ולא היה שוק שילכו למכור. שמה לא היה שוק.
לכם. לך למשל. לך. לאחים. ל.
לאחות. שאתם הולכים לבית הספר.
העובדה שההונגרים נכנסים זה משנה משהו?
אתם ממשיכים ללמוד?
אתם ממשיכים להרגיש בסדר בבית הספר?
לא ב. לאט לאט הרגישו.
בהתחלה הם היו כ.
נחמדים אי אפשר להגיד אבל. אה.
הם היו בסדר בהתחלה כאילו.
מ-המ.
אבל הרגישו את האנטישמיות עליהם.
על אורח חיים דתי יהודי. היו. היה קשה לקיים אותו?
לא.
או שהכל לא נשאר כמו קודם?
לא.
אבא הולך לבית הכנסת?
כן.
מ-המ.
אבל מה היה שהיו החוגים. אה.
אבל אני חושבת שעוד בזמן הרומנים זה היה כשהיה. אה.
[משובש] (פולנית). איך אומרים הפולנים. אה.
כריסטמס כשהיה. יהודים יצאו מוקדם מהבית.
אה. בית כנסת. כי פחדו. היו משתכרים.
מ-המ.
אז היה סכנה כאילו.
כלומר. מתחת לפני השטח.
כן.
יש איזה אי שקט.
פה ושם אפילו אצל הרומנים.
אפילו אצל הרומנים. אז.
אה. הם יצאו יותר מוקדם מהבית כנסת.
י. יש אה.
שזה היה מסוכן.
אם ננסה ככה לאפיין את השנים האלה
מ-1940 עד 44' תחת השלטון ההונגרי.
בסך הכל החיים נמשכו כסדרם או באופן ברור.
הם היו שונים מהשנים תחת הש.
פחות או יותר. אבל היו כאלה שלקחו אותם לצבא.
ל- [משובש] (גרמנית) גם כן.
לקחו אותם לעבודות. אה. כפייה.
כפייה.
כן.
מה שאנחנו קוראים פלוגות עבודה.
כן. כן.
כמו כ. ומישהו מהמשפחה שלך אמרת שהגיסים.
אז ה. אח של אימי. אבל הוא לא חזר.
מ-המ.
זה בזמן ההונגרים.
שאת אונ. אמרת קודם שלקחו אותו לאוקראינה.
לאוקראינה זה היה בזמן ההונגרים.
אה. אז. כשלקחו אותו ידעתם שהוא באוקראינה
או היום את יודעת שהוא היה שם?
לא. אני לא. אין לי מושג.
זה אני לא יכולה ל. לא חושבת.
הוא היה חוזר לבקר?
הוא ה. לא. מה פתאום.
כלומר. יום אחד גייסו אותו ויותר לא ראית.
גייסו אותו והיא נשארה עם ילד קטן.
מ-המ. עוד מישהו חוץ מהדוד?
היו אנשים גם אחרים.
מהקהילה?
כן. מהקהילה. בוודאי.
מ-המ. ולמשל ה. הדודה.
האישה של הדוד. איך הם מרגישים?
מי דואג לפרנסה שלהם?
אמא דאגה. זכרונה לברכה.
כלומר לוקחים אותם אב לא נותנים להם.
מתן בסתר זה היה אצלה. מי ידע?
אני לא יודעת אם אמא שלה שהייתה גרה אצל אמא שמה.
היה להם בית יותר. אה. זאת אומרת. היה מקום.
הייתה גרה אצל אמא שלה
ואני לא יודעת אם היא ידעה אפילו שאמא דחפה.
יש באוויר איזושהי תחושה שמשהו לא טוב קורה או ש.
בסך הכל חיים את היום יום ומקווים שיהיה.
לא. ידעו שהמצב לא טוב.
שומעים משהו על מה שמתרחש באירופה?
בסלובקיה? באוס.
לא. זה אנחנו לא ידענו.
כלומר אני בכל אופן.
הדור הצעיר. אני לא חושבת שידענו.
יצא ש.
ידענו ש. אש. אה. על אושוויץ או משהו?
לא. אה. אה. אבל. אה. למשל.
מחנות ריכוז?
לא ידעתם.
או גטו.
יצא לפגוש איזה פליטים שברחו מפולין והגיעו לעיר שלכם?
לא הגיעו. לא. לא הגיעו.
אולי לערים הגדולות.
הגדולות.
כן הגיעו אבל לא.
אז חייתם את החיים שלכם בלי שמץ
של מושג על מה שעתיד להתרחש. זה נכון?
בוודאי. כי כשלקחו אותנו לגטו ואחר כך.
אה. היינו חודש. אז אבא נפטר.
אוקיי. עד ה-19 במרץ שהבנתי שזה גם יום הולדתך.
כן.
19 במרץ 44' זה היום שהגרמנים נכנסים ל. הונגריה.
עד ה-19 במרץ לא קרה שום דבר. אה.
קיצוני או טראומטי או יוצא דופן.
שכאילו ניבא את מה שעומד להתרחש.
לא. אבל ראו פה ושם כבר. אה. גרמנים.
כן.
אפילו על יד הבית שלנו.
מה הם עשו? מה הם עשו שם?
התיישבו על יד משפחה אחת שהוא היה. אה.
קצב ו. הבת ברחה מהבית כי היא פחדה.
בחורה צעיר. אה. ל. לא הייתה כמוני.
היא הייתה בחורה צעירה.
[משובש] (יידיש) אומרים ביידיש.
בת שצריכה ל. להתחתן.
היא עזבה את הבית. כי היא פחדה.
ו. ביקשה ממני שאני אלך להביא לה כמה דברים.
ואבא מאוד. לא שנעלב. כעס. שהיא שולחת.
ו. אני כנראה לא הייתי מכוערת.
ומפותחת יפה. שהייתי כבר 14–15.
ממה. ממה היא חששה? שהם יפגעו בה מינית?
שהם יאנסו אותה? שהם יתנכלו לה?
כנראה שהיא פחדה.
שהיו דברים כאלה.
היא מכירה אותם?
היא שמעה שמשהו לא טוב.
אה. מאוד כעס.
אני הלכתי. ילדה. ילדה.
ברומניה שמעבר לגבול.
שקודם הייתם שייכים לרומניה.
בשנים האלה קורים דברים ליהודים.
חלק. את בוקובינה ובסרַביה הגלו.
כן.
ויהודים מוציאים מהבתים שלהם. ידעתם על זה?
לא. אבל. אה. הייתה.
בבוקרשט גרה אחות של אבא. ואח.
והסבתא זכרונה לברכה.
היא הייתה אם חורגת של אבא והיא הייתה דודה של אימא.
הסבתות היו אחיות.
היא התחתנה לסבא שהיו לו 6 ילדים.
ש. לי קוראים ל. אחרי השם של אבא.
אה. של אמא. אמא של אבא.
ו. התחתן איתה פעם השנייה
והיא ילדה לו 6 ילדים ולקחו אותה.
אז הבת והבן שגרו בבוקרשט לקחו את הסבתא לשמה.
והודות לזה היא נשארה בחיים.
ואבא בכה כמו ילד קטן כאילו שאני רואה את זה עכשיו.
מי יודע אם יש לדודה.
היה קורא לה [משובש] (הונגרית).
מי יודע אם הדודה יש לה מה לאכול במצב עכשיו.
כי לא ידעו. לא התכתבו.
כנראה שאי אפשר היה לה.
להתכתב כי זה היה הונגריה.
כן.
אני מניחה שלא.
מ-המ.
אז הוא דאג.
אז. אז בעצם לא היה לכם שמץ של מושג
מה קורה באירופה ואפילו לא ברומניה.
לא. גם ברומניה לא. פה ושם.
מאיזה עיתון אם הוא הגיע.
מ-המ.
אז אולי. אבל סיפרו לנו?
לא סיפרו לנו. אנחנו לא ידענו. זה ה.
ב-19 במרץ 44' את בת 15. יום הולדת 15 שלך.
זה היום שהכיבוש הגרמני או הפלישה של הגרמנים להונגריה.
את ידעת שזה קורה באותו יום?
לא.
כלומר. גם זה לא הגיע לאוביץ.
לא.
לא. מתי נודע לכם.
ידע ש. כשהם הגיעו אז הוא.
ידעו. כנראה שההורים כבר ידעו.
מ-המ. מתי נודע לך שקורה משהו?
כשראינו אותם. הילדים.
בתוך העיר.
בוודאי.
ואז מה קורה?
קורה? מה קורה? שום דבר.
הם. מהו אותו דבר שמתחיל את סיפור המלחמה שלך?
הם נכנסים. הגרמנים נכנסים לכפר שלכם?
מתי? יחד עם הונגרים?
איך זה מתרחש שפתאום המלחמה מגיעה אליכם?
אה. כנראה ש. אה. אני חושבת ש.
יום–יומיים או כמה זה היה.
לקח עד שארגנו את הילדים.
שילכו לבית ספר. כי אפשר היה להעביר מ.
מרגע לרגע זה לא ניתן.
ההונגרים. הרומנים ברחו. ונכנסו ההונגרים.
אני שואלת על שנת 44'.
כן.
כשהגרמנים נכנסים.
נכון.
איך נודע לך שקורה משהו?
שיש מלחמה. שהמצב שלכם בסכנה.
מה הם עושים בתוך הכפר שלכם ש.
מלמד אתכם שעומד לקרות משהו?
זה לא. לא יכלו לדעת.
מתי הם אוספים אותכם. לראשונה לגטו?
לגטו אספו אותנו מיד אחרי פסח.
עד.
או באמצע פסח. משהו כזה.
עד. עד הרגע שלוקחים אתכם לגטו קורים דברים נוספים?
או שזה הפעם הראשונה שבעצם.
כשאספו אז קודם לקחו כמה יהודים.
לא ידוע עד היום הזה לא ידעו איפה הם נעלמו.
3 יהודים אחד ביניהם היה שכן שלנו.
וקרוב משפחה של אמא כנראה.
מי לוקח אותם?
ההונגרים.
מ-המ.
ולאן? אף אחד לא יודע.
מ-המ.
עד היום הזה לא ידעו מתי שנהרגו.
איפה נהרגו. שום דבר.
לקחו אותם. זה התחיל בזה.
ו. לאט לאט.
בית הספר אתם ממשיכים ללכת? או שבבת אחת.
אה. הלכו. פה ושם הלכנו.
מ-המ. אז הם נכנסים ב-19 למרץ מגיעים להונגריה.
ואת אומרת בסביבות פסח.
כן.
אוספים אתכם.
כן. אני כבר לא בטוחה שאני חושבת.
שזה היה בסוף פסח. אני חושבת ככה.
כן יש לונ. יש לי.
את הסדר עוד הספקתם לעשות לדעתך?
כן. בוודאי. הספקנו.
והספיקו ל. להסתיר כמה דברי.
והייתה אווירה. אווירה של פסח ליד השולחן?
לא. היה המצב לא טוב.
כבר הבינו שמשהו לא משהו לא טוב.
שמשהו לא בסדר.
אפשר היה להכין מצות?
לאפות? לשמור על ה.
עשו. כן. עשו מצות. עשו אצלנו ב. מקום.
אותו יום שבאים ואוספים אותכם. איך זה מתבצע?
נותנים הוראות ו. שוטרים באים.
דופקים על הדלת?
אה. השד יודע אותם. מי יודע?
מה אומרים לכם? מה. איך אתם עושים את זה?
"תשאירו את כל מה שיש לכם". "תיקחו דברים"?
"תשאירו רק מה ש". כן.
ואחר כך השאירו אותם בדרך.
הלכנו ברגל עד לדרגומירשט.
זה היה אני חושבת 5.
עש. 15 קילומטר אני חושבת.
כל הקהילה הולכת בתור או בקבוצה ברגל?
ברגל.
או משפחה משפחה?
ברגל. ואם היה למשל סבא.
היה לו גבס. אז נתנו לו ב.
עגלה להיות כי הוא לא יכול היה ללכת.
מ-המ.
היה לו גבס ברגל אחד.
אתם לוקחים אתכם ציוד?
משהו? תרמיל.
לקחו משהו.
כן.
אבל משהו. שום דבר לא הספיקו אפילו להכין.
אה. אה. זה נופל ב. קורה במפתיע.
כן.
אתם לא יודעים את זה מראש.
איך אנשים מגיבים לזה?
ב. ב. פחד? בדאגה? ב.
בטח בדאגה.
ואת?
ולא ידעו. ולא ידעו מה שיהיה.
אני דאגתי גם כן.
איך שזה לא. אפילו שהייתי צעירה. מה יהיה?
לקחת אי אפשר היה לקחת.
הסתירו משהו שמה ב. באיזשהו מקום בבית.
עשו כל מיני דברים. כנראה ש.
כלומר. אבא לפני שאתם יוצאים עוד מסתיר כמה דברי ערך?
כן. אה. בוודאי [משובש] ו.
ו. דבר שהיה חשוב.
את ה. פמוטים וכל הדברים האלה זה היה מאוד חשוב.
איפה הוא מסתיר?
עשו. אה. איך קוראים לזה.
חור באדמה?
חור כן.
גומה?
כן ב. סוף איפה שהיה לו החדר.
היה. כנראה שהם הרסו את הכל.
עכשיו זה הרוס. כי אני הייתי אחר כך.
את הולכת עם אבא ואמא
ואת אומרת לי יש שם גם אנשים סבא.
ו. ואחים קטנים וכל המשפחה הולכת?
לקחו כמה דברים וזהו.
לנו היה מזל שלאבא הייתה
בת דודה בדרגומירשט שהיא לקחה אותנו.
הרי סידרו אותנו אצל יהודים. לא אצל גויים.
אז. אה. הדודה רצתה שאנחנו נבוא
וכנראה שהיא לקחה עוד חוץ מאיתנו.
איזה אבא מבוג. זאת אומרת. אדם מבוגר.
אינני יודעת אם היו קרובים לו.
אני לא חושבת. עם. אה.
בת גם כן. אה. נ. לא צעירה. ו.
היו גם כן גרים שמה.
והם. אה. לא יודעת כמה ילדים היו שמה.
לא כל הבנ. הילדים של ה.
של המשפחה הזו היו בבית.
אבל הקטנים יותר נשארו בבית.
אז היה שמח. ואם לא היה מה לאכול אז. אה.
אכלנו מה שהיא הכינה.
היא עשתה אוכל עשתה לכולם. זה בן דוד.
קראו לזה גטו? כלומר.
זה היה גטו.
צופפו את כל היהודים במשפחות.
בין משפחות. כן.
ו. זה היה אזור סגור או שפשוט הייתה פקודה לא לצאת?
תראי. כנראה שלא. לא נתנו לצאת.
כי אבא זכרונו לברכה.
הוא נפטר. היינו בסך הכל חודש ימים.
כמה שזכור לי. ו.
שבועיים אחרי שנכנסנו הוא חלה וקיבל.
בהונגרית היו אומרים זה.
התפתלות מעיים. אינני יודעת איך שקוראים את זה. ערבוביה.
כן. יש גם פה זה.
כן.
חסימת מעיים. משהו כזה.
כן. [משובש] (הונגרית).
כן.
ככה היו אומרים. ד"ר יוסקו היה רופא אזורי
והכיר את אמא מצוין.
עובדה שקרה לה פפי ולא קרה לה [משובש] (הונגרית).
גברת לא קרא לה. פפי.
אז הוא אמר לה: "שתדעי לך. אם בעלך".
הוא נתן לו [משובש] (הונגרית). ככה הוא אמר.
אה. קונטרה. אה. אה. נו. זריקה.
"אם יש לו מזל. תוך 24 שעות הוא נשאר בחיים.
ואם לא. הוא מת".
וזה היה בדיוק כמו שדוקטור יוסקו אמר.
אחרי 24 שעות אבא נפטר.
וזה בטח.
ואני ראיתי אותו.
מהלומה בשבילכם.
את יכולה לתאר לך? ואני ראיתי במו עיניי איך שכל המ.
ה. הדם יצא לו מהאף.
ואני צועקת: "אבא. אבא. אבא". צועקת.
רואה עיניים פקוחות.
אני גם לא ידעתי שמתים בעיניים פקוחות.
אני ידעתי. מאיפה?
ראיתי שכל הדם לתוך ה. קערה הגדולה. הוא מוצ.
אה. יוצא לו כל הדם.
תארי לך. אמא נשארת עם 5 ילדים.
לבדה. אז. אה. בזה נגמר העסק.
אחרי שבועיים לקחו אותנו.
ישבנו שבעה. הכל. אה. זה.
קברו אותו. אני ניסיתי לאתר את המקום.
כי לפי סימנים ש. נתנו לי מ. מישהו.
על יד. אה. איזה קבר.
נתנו לי כתובת של דרגומירשט. מישהו.
חיפשתי אבל לא מצאתי כי לא הספקנו לשום דבר.
מה יכולת לראות.
מ-המ.
אחרי זה שחזרתי. שנים אחרי זה?
אבל כעסתי על משפחה. שתהיה מנוחה ע.
עדן שתהיה להם שמלאכים יבואו לקראתם. שלא היה להם שכל.
הם חזרו מצד אבא.
לא התעניינו כי בטח סיפרו להם.
חזרו לסצ'ל. ירושות.
ו. לא. כנראה שלא אמרו שאני חיה.
מ-המ.
אז לא התעניינו איפה אבא קבור שישימו לו מצבה.
זה היה חשוב בשבילי בטח.
אבל אף פעם לא הזכרתי להם. הם לא חיים היום.
א-הא.
לא הזכרתי להם. כי לא רציתי.
אבל זה לא היה הוגן.
כי זה צ. הצטרכו לעשות.
5 פעמים נסות.
נסעתי לרומניה שאוכל לעלות לקברו. כן.
להם לא היה שכל לזה.
בתוך כל הצפיפות הזו והאי ודאות ו. ו.
וכל הדברים שמתרגשים עליכם.
והמוות הפתאומי של אבא.
שעד אתמול הוא היה ועכשיו הוא איננו.
בטח לא הספקתם בכלל להבין מה קורה?
אני לא הספקתי להבין.
שנכנסנו ל. שלקחו אותנו לאושוויץ.
סבא היה איתנו ב.
קרון.
קרון. הוא יכול היה לו. אה. לשים ככה רגליים.
הוא צריך היה להוציא את הרגל עם הגבס.
הוא היה על יד אבא. אה. על יד אמא.
ות. תשאל אותי על. אה.
הייתה אחת לא נשואה. אחות של אימא.
איפה. אני כל פעם רוצה לשאול בת דודה אחת.
כי היא גרה ברחובות. היא יותר גדולה ממני בשנתיים.
רציתי לשאול אותה. אה. איפה היא הייתה.
כי. אה. בגטו. לא היו. לא היה איתנו סבא.
היו אצל משפחה ששמו אותם.
וסבא לא יכול היה.
ואנשים כבר לא היה כל כך טובים.
כל אחד. אה. [משובש] (יידיש) לעצמו היה.
אפילו אצלנו היו אומרים. כן?
[משובש] (יידיש). את יודעת מה זה.
אדון קרוב לעצמו.
כן. ככה היו אומרים אצלנו.
אז. אה. לא היו כל כך טובים.
אני וישראל. שרולי אח שלי.
עמדנו ככה 3 ימים ו־3 לילות.
שסבא יוכל למתוח את הרגל.
כי אני לא נתתי לאמא לעמוד.
אני אמרתי. אימא אלמנה עם 5 ילדים. מה יהיה?
לא נתתי לה לזוז.
"רבקהל'ה [משובש] (יידיש)". שור'ה רבקהל'ה.
אמרתי: "לא. אמא. אנחנו נעמוד".
ככה אנחנו עמדנו עד שהגענו לאושוויץ.
מה קורה שם בתוך הקרון?
חשוך? מואר? רואים מה קורה.
חשוך. מה שאת רוצה. הצטרכו. אה. צרכים.
אז היה באיזה פינה שסגרו עם סדין או עם משהו עם. אה. זה.
ואחר כך שפכו כשהייתה הפסקה שמה. כשעצרו.
משהו לאכול היה לכם?
לאכול? מה שלקחו שמה. היה לאכול.
יש תינוקות? יש זקנים אני מבינה סבא היה.
יש גם ילדים קטנים בקרון?
קטנים כל כך לא היו.
אה. אחותי הייתה בת 9.
הקטנה. לאל'ה. בת 9 הייתה.
ילידת 25'. 35'.
היו אנשים שלא החזיקו מעמד ונפטרו בקרון?
בקרון לא נפטרו.
אולי במקום אחר. זה אני לא יודעת.
אבל נפטרו בדרך מהגטו ל. רכבת.
הלכו ברגל ואנשים זרקו.
זה זרקו. זה זרקו. זה זרקו.
זה ה. הליכה ממושכת? ארוכה?
כן. הייתה קילומטרים.
מ-המ.
ואני זוכרת ש. ה. התנפחו לי הרגליים.
והבחורה שהייתה גרה איתנו בגטו.
היא אמרה לי: "יש לי נעליים של אחי.
אני אתן לך אותם".
אני אמרתי לה: "תודה רבה". ויכולתי לנעול אותם.
כנראה שזה היה לפי. אה. בערך כמו. אה.
גודל שלי. ועם זה הגעתי לאושוויץ.
התנפחו ממה?
מעמידה? מזה שעמדת כ.
מהליכה.
אה. מהליכה.
בוודאי.
ה. הרכבת יצאה מדרגומירשט?
לא. מ. אה. איך קראו לזה?
אה. היו. אה. וישו. וישאו.
וישאו.
זה היה מחולק לשלושה וישאו.
אויבר וישאו.
הנה יודעת הכל. אויבר וישאו.
מיטל וישאו אינאינטר וישאו.
אינטר וישאו זה היה. אה. הרכבת הייתה.
מ-המ.
לשמה הגענו אבל זה היה.
קילומטרים רבים. כי עברנו איזה כפר. אה.
ואנשים רואים אתכם בדרך צועדים.
איך הם מתייחסים לזה? גויים.
הסתכלו כמו. אה. כמו להצגה.
איך הסתכלו? לא יכלו לעשות שום דבר.
מ-המ.
יכלו אולי לעשות. פחדו גם כן. מה את חושבת?
שמרו עליכם ז'נדרמים הונגרים?
הונגרים. בוודאי. הונגרים היו.
אולי היו גרמנים גם כן שמה. ההונגרים היו.
בכל אופן. זה לא. זה לא היה זה.
כמה ימים הרכבת בערך נסעה?
ש. אני. כמה שאני יודעת 3 ימים.
3 לילות. ככה אני יודעת.
הגעתם בבוקר? בערב? בלילה?
אני רק זוכרת שהוציאו אותי מהשורה של אימא והילדים.
ו. אני רוצה לחזור. והוא לא נותן לי.
"רבקהל'ה רבקהל'ה [משובש] (יידיש)".
ניסיתי אז הוא לקח לי עם. אה. מקל את יודעת של סבא.
מ-המ.
שמכאן מה. אה. אה. צוואר.
מהעורף ו. אה. דחף אותי בחזרה.
מי זה הוא?
ה. גסטפו.
הגסטפו.
מי זה היה? אני יודעת מי זה היה?
או ההונגרי. אני לא יודעת.
כשהייתם. לפני שעליתם לטרנספורט.
כשעוד הייתם. אה. שם.
בהונגריה. מה אנשים חשבו. שלאן לוקחים אותם?
אמרו שלמחנה עבודה.
והאמנתם? את חשבת.
היו. היו שהאמינו.
כלומר כשאת מגיעה לאושוויץ ומפרידים בינך
לבין אמא. את מבינה.
לא חשבנו.
שלוקחים אותך לעבודה?
מה פתאום. אז כבר לא חשבנו.
כבר ראינו מה שנעשה.
ראיתם?
כן. זה היה לנו. אה. חוץ מזה היו פולניות.
אז מכל המשפחה שלך רק אותך? מהבנות.
רק אותי. ואני אומרת לך רבקהל'ה שת.
שתאריך ימים ארוכים.
חברה טובה של אחותי. למדו יחד.
מ-המ. ואת אחות. אבל אותך.
גיצה בהבדל בינינו בשנה.
ואחותך נשארה עם אמא?
נשארה עם אימא ו.
לאל'ה נשארה. והאחים לקחו לצד הבנים.
וסיפר לי. סיפר בן דוד שהוא עשה טיול שורשים.
לי הוא לא סיפר כל השנים אני לא ידעתי כלום.
הוא אמר. שרולי הבן דוד שלי.
ושני האחים שלי.
היה חיים דוד וישראל.
גם כן אח של הבן דוד שלי שיהיה בריא.
שאחותו גרה גם כן ברחובות.
הוא גר ב. ראשון בבית.
אה. מוג. בית מוגן.
אז הוא אמר. סיפר כנראה בסרט ש.
בחרו את 3 האלה.
את 2 האחים שלו. של שלמה.
2 האחים. ואת ישראל.
הבן דוד של.
שלי. אח של ר. אה. רבקה.
ו. אחרי זמן הכניסו אותם עם הגברים. בסוף הוציאו אותם.
היו כמה שהוציאו. היה.
היו עודף שם. אר.
כנראה עודפים היו שם.
הוציאו אותם חזרה.
חזרה וגמרנו.
א-הא. וגמרנו.
אני לא ידעתי את כל זה.
אבל זה לא היה משנה לי הרבה.
המ.
אבל אפילו זה לא ידעתי.
כלומר.
הוא לא סיפר. הוא לא רצה להגיד לי.
בעצם את אומרת לי כבר עכשיו שכל המשפחה נספתה.
כן.
כן.
זכר לא נשאר.
אז מעבירים אותך לצד השני.
ושמה יש מישהי שאת מכירה?
יש חברות מה. מבית הספר?
מס. כן היו. בוודאי.
היו. לא הרבה. אבל היו.
מה עושים אתכם? לאן לוקחים אתכם?
לקחו אותנו לאושוויץ ומשם אחר כך סידרו אותנו לעבודות.
אני רואה שיש לך מספר על היד.
כן. יש לי.
את יודעת אותו שאת אף פעם לא עושה.
את יודעת שאני צריכה.
אה. לא. אני לא חושבת על זה.
‮זה ‭a‬ כנראה זה אושוויץ.‬
כנראה. 744 וזה 8.
איך אני יודעת שזה 8?
שישנה חברה אחת שעכשיו בבית אבות. ב.
בית מוגן הם קוראים לזה עכשיו.
ב. פה באידר. היא נמצאת כאן.
אני יודעת שמרים זה 7 בסוף.
אמרתי: "מרים. את יודעת?
הודות לך. אני זוכרת את
המספר האחרון שלי". כי לא רואים 8.
זה נראה כאילו 3. האחרון. כאילו 3.
והודות לה אני ידעתי שהיא 7 ואני 8.
ואני 8.
אז אני יודעת שזה שמונה.
ה. ה. מספר הזה קיבלתם ביום הראשון.
או אחרי כמה ימים?
כנראה שאחרי כמה ימים.
את התהליך הזה של קליטה. של. אה.
שום קליטות. אנחנו באנו. אה.
למחרת את שמעת את הפולניות.
בגלל זה יש לי מין [משובש] (יידיש)
אומרים ביידיש. כאב.
אבל הן לא אשמות.
אני שואלת ה. שלב הזה שמורידים את השערות.
ומחליפים את הבגדים.
אבל הן אמרו לנו תכף: "אתם.
כשאנחנו היינו כבר באושוויץ. אתן הייתן בבתי קפה".
אנחנו היינו בבתי קפה. אצל ההונגרים.
הרבה. הרבה נשים מהונגריה כמוך. מספרות את זה.
למה זה כל כך היה מכאיב המשפט הזה?
הרבה מספרות על הפולניות. והסלובקיות. שאמרו.
כן. זה נכון.
"אתן ביליתן כשאנחנו היינו פה".
אמרו ככה והם אני אגיד לך עוד משהו ש.
גר היינו במאלכו.
סידרו אותנו אח. אחרי חצי שנה.
אחר כך על מאלכו. אבל למה באותו רגע באושוויץ.
למה זה זיכרון שכרוך בכאב?
זה כרוך בכאב כי אנחנו לא ידענו שום דבר.
חוץ מזה. אנחנו היינו בבתי קפה?
הם נטרו לכם? הם. אה.
הם. אה. הם רצו לפגוע בכם?
רצו שירגיש. שירגישו את הטעם שלהם.
אנחנו היינו. עכשיו זה קשה להגיד.
כן.
בעד זה שלא. הם לא דיברו. הצרות שלהם דיברו.
מ-המ.
שסבלו מספיק. זה נכון.
אבל מה אנחנו היינו אשמים?
[משובש] (יידיש) היינו קוראים לנו.
זה רומניות.
[משובש] (יידיש).
אז [משובש] (יידיש).
שנאה. בשנאה.
כן. בעוינות.
כן. כן.
איפה משכנים אתכם? איפה אתם.
ב. בראקים כאלה.
בראקים. הרבה בנות ב. בדרגש?
בוודאי. הי. זה היה 3 קומות. אני חושבת.
מ-המ.
אנחנו היינו בקומה העליונה נדמה לי. כן.
אז בואי תתארי. הגעת לאושוויץ.
כמה זמן את נמצאת בסך הכל באושוויץ?
בערך חצי שנה.
חצי שנה.
כן.
בואי נתחיל לדבר על התקופה הזאת.
קודם כל התקופה הראשונה.
את אומרת כבר למחרת מספרים לכם.
כן. שמה ההורים שלכם כבר הודיעו לנו.
אפשר להאמין לזה כשאומרים לך את זה?
הייתה לנו ברירה? בטח שהאמנו.
האמנת.
אה. הראו את ה. אש. שמה הם בוערים.
כלומר. באופן רגשי. או. את יודעת שהן מדברות אמת.
כאילו את קולטת את זה שאומרים לך.
שיערנו.
המשפחה שלך איננה.
שיערנו לעצמנו. שיערנו לעצמנו.
איך. איך.
כי. אה. לפי המצב שהיה.
איך נראה היום־יום שם?
מה. מה. איך נראים?
קמים בבוקר. איך זה נראה יום באושוויץ בתקופה הראשונה?
לא היינו הרבה זמן. אני חושבת.
לא היינו הרבה זמן בתוך ה. אה. זה.
בראקים?
לא. אני חושבת. לא.
שסידרו אותנו לעבודה. אז היו לנו.
סידרו אותנו לתלמים היו.
מ-המ.
שדה של תלמים. ו. כל אחד צריך היה לקחת מכוש.
זה אומרי. בעברית אומרים מכוש?
מכוש. כן.
מכוש. והצטרכנו. אה. ל.
לשבור את ה. את ה. תלמים האלה.
מ-המ.
ו. פחד. אה. נפש זה היה שהם עמדו מאחורינו הג. הגרמנים.
זאת הייתה עבודה עם מטרה.
עם תכלית? או. או. בשביל.
זה היה תעסוקה. מה יכלו לעשות אי.
אה. אי. שמה. אה. איך קוראים לזה?
יעשו. אה. איזה שדה ל. לכל מיני דברים.
אנחנו יו. לא ידענו.
לא. כי יש מקומות כמו אחר כך במלחמה.
שהעסיקו אותך בעבודה שצריך.
פה זאת הייתה עבודה לשם עבודה?
לא.
לא.
זה סתם להעסיק.
סתם להעסיק.
בוודאי.
זה לא היה כי צריך את זה.
לא. אני לא חושבת. מה יכלו לעשות שמה? שום דבר בשדה.
הרבה שעות אתן עושות את זה?
מ. עד מאוחר. בוודאי.
ואת בעצם ילדה צעירה שקודם לא עשית.
ילדה צעירה. אז מה אני רוצה להגיד לך?
אז כנראה שה. אה. זה. אה.
ה. מצב של. של. שראיתי שנעשה.
לקחתי את רבקהל'ה.
את החברה שלי מרחובות.
שמתי אותה באמצע ואת הבת דודה אני לא היא.
כי היא גדולה ממני בשנתיים ומרבקהל'ה ב־3 שנים.
שמתי אותה בצד השלישי.
כי אם הגרמנים יבואו והיא לא תספיק.
היא יותר קטנה ממני ואני הייתי יותר. אה.
מפותחת ממנה. אפילו שזה היה רק שנה. יותר מפותחת ממנה.
אז הדבר הראשון את המכוש רצתי לקחת לרבקהל'ה
כי אסור לקחת 2. הבאתי לרבקהל'ה הקל.
כי היא מסכנה. ואני ז'לובית. איך אומרים הצברים.
אחר כך רצתי בשבילי. וככה אנחנו עשינו.
מה שהיא לא הספיקה.
כיבדתי את הבת דודה ואת. ואת עצמי.
אבל לא. אה. זה לא היה הרעיון של לאה.
זה היה הרעיון שלי.
היא לא שוכחת את זה דרך אגב. היא זוכרת טוב מאוד.
כל הזמן משגיחים עליכם.
ומה יקרה אם ראו שאין לה כוח שהיא לא מצליחה לעשות?
כן. אז או מכות רצח.
אז אנחנו. אה. אה.
שכל הטבעי היה לנו ברוך השם בלי אוניברסיטה.
אבל היה לנו שכל טבעי.
מה. מה.
ש. ממכות אפשר למות. אבל מהעבודה לא מתים.
אז ידענו שאנחנו חייבים לעבוד.
מ-המ. כאילו זה. זה. ממש ראיתם את ה.
את האכזריות. את הרוע של הגרמנים.
בוודאי.
שאם לא תתנהגו. למרות שאתן נערות צעירות וילדות.
שבכל מקום אחר אתם ילדות בטח בשיא יופיין ופריחתן.
אין להם בעיה להרוג אתכם?
לא. בטח שלא. חוץ מזה הי. היתו.
היו שמה. אה. [משובש] (יידיש).
אסירים פוליטיים?
כן. מגרמניה. ואני זוכרת כמו היום.
שהייתה אחת שהיא הייתה גאה בעצמה. [משובש] (יידיש).
מישלינג זה נישואי תערובת.
נישואי תערובת. ואנ. הדם עלה לי לראש.
כמ. בת כמה אני הייתי אז?
ואני אומרת [משובש] (יידיש). אני אמרתי לה.
מה זה אומר. מה אמרת לה?
אלף סליחות. "את בדיוק חרא כמונו".
בדיוק. כמו שאני לא ידעתי גרמנ.
את לא פחדת שהיא תפגע בך?
לא. אבל היא מה היא יכלה לעשות?
אבל היא גם הייתה.
אה. היא גם הייתה אסירה.
הייתה [משובש] (יידיש). אחת לגרמניה.
היא לא הייתה אחראית עלייך.
תראי. אה. הייתה. היה.
אולי היה לה קצת אחריות.
אני לא יודעת מה שהיה לה שמה.
מ-המ.
כן?
מאיפה את מתארת את המצב הזה ש.
את ככה דואגת לשמור על. אה. חברה שלה?
מאיפה אני דואגת?
את מגיבה. מאיפה ה.
זה זכות אבות. מאמ'לה.
הכח הזה. הפנימי?
זכות אבות. אימא שלי. ואבא.
לא פחדת?
לא. לא פחדתי כי אמרתי אני חייבת לעזור.
ראיתי את רבקהל'ה. ראיתי את אחותי.
אמרתי איך? אני אתן לה אם אלוהים עזר לה שיצאה משמה.
מ-המ.
אז לעזור לה. זה למדתי אצל אמא.
אבל גם בשבילך החיים בבת אחת השתנו בצורה בלתי נסבלת.
את לבדך. את בעולם שאין לו שום חוקים.
יש כל כך הרבה אכזריות מסביב.
ניסיתי. אה. ללמוד מכל זה.
אני אומרת לך. רציתי. דבר הראשון.
רציתי להישאר בחיים. איך שזה לא יהיה. קיווינו.
קיוויתי.
אולי ירחם. כמו שאמרו אצלנו.
אולי ירחם? לא רי. לא ריחם.
כל החצי שנה שאת באושוויץ אתן עושות סוג כזה של עבודות?
כל מיני עבודות. אה. עשינו גם ב.
יום כיפור עבדנו ב. לסדר. אה. כביש.
מ-המ.
ועם ה.
חצץ.
כן. חצץ. עם ה. אה.
מריצות.
לא. איך קוראים לזה ש.
From an Orthodox family; Hungarian rule, 1940; Deportation from her home to the Dragomiresti Ghetto; burying valuables in the yard; death of her father in the ghetto; deportation on a transport to Auschwitz-Birkenau; separation from her family; quarrying and paving work; insistence on observing religious commandments; selection for work and transfer to Ravensbrueck, October 1944; transfer to the Malchow camp for weapons production; approach of the Red Army and death march; liberation; Move to the Bergen-Belsen DP camp; legal aliya under the auspices of Agudat Israel, 1947.
item Id
9914450
First Name
Rivka
Last Name
Shapira
Shpira
Maiden Name
Ovich
Date of Birth
19/03/1929
Place of Birth
Sacel, Romania
Type of material
Testimony
Language
Hebrew
Record Group
O.3 - Testimonies Department of the Yad Vashem Archives
Date of Creation - earliest
23/05/2012
Date of Creation - latest
23/05/2012
Name of Submitter
שפירא רבקה
Original
YES
Interview Location
ISRAEL
Connected to Item
O.3 - Testimonies gathered by Yad Vashem
Form of Testimony
Video
Dedication
Moshal Repository, Yad Vashem Archival Collection
The transcription of this testimony was made possible with the assistance of the Conference on Jewish Material Claims Against Germany, Supported by the Foundation Remembrance, Responsibility and Future (EVZ) and by the German Federal Ministry of Finance