Online Store Contact us About us
Yad Vashem logo

Testimony of Katarina (Reisner) Klein, born in Salonta, Romania, 1928 regarding the Oradea ghetto, deportation to Auschwitz-Birkenau and additional camps

Testimony
null
null
null
היום יום שני.
14 בחודש מאי שנת 2012. כ"ב בחודש אייר תשע"ב.
אני דליה מעוז. מראיינת את גברת קטרינה רייזנר.
שנולדה בשנת 1928 בעיר סלונטה שברומניה.
הריאיון מטעם יד ושם ומתקיים בביתה של הגברת רייזנר.
בוקר טוב לך גברתי.
ותודה רבה שהסכמת להיפגש איתנו.
בוקר טוב.
אנחנו נפתח את הפגישה בינינו בבקשה ממך לספר על בית אבא.
כל מה שתוכלי לספר על בית אבא.
כן.
בבקשה.
אהה. על בית אבא אני יכולה לספר שהיה בית ח.
בית חם עם מלא אהבה.
גרנו עם סבא. אבא של. אה.
אמא שלי. היא יחידה להורים.
מה שהיה יפה. הילדות שלי.
אהה. דיברנו הונגרית בבית.
למה אמא לא ידעה.
היה בבודפשט ולא יודעת רומנית.
אבל התחלתי ללמוד בשפה רומנית.
אממ.
לפני ש.
ב. ברומניה היה לנו טוב מאוד. אבא עבד.
במה אבא עבד?
אה. היה מנהל עבודה לאיזה מחסן גדול שעשו שתייה.
עשו ליקר. עשו יין. שמו את ה.
שמו את הבירה בצנצ. בבקבוקים.
בבקבוקים.
הרבה פועלים. אה. והבעל הבית היה גם יהודי.
אמא לא עבדה. אמא היה כמו אמא יהודייה.
תמיד היה בבית. ונורא אהבתי את סבא.
סבא אמרה לי תמיד: "אני לא צריך לרחוץ את הפנים.
למה את נותנת לי כל כך הרבה נשיקה.
שאני לא צריך לרחוץ את הפנים".
נורא אהבתי את סבא.
איך קראו לסבא?
לודריק.
הוא סבא מצד אמא?
מצד אמא. כן.
ואיפה סבתא הייתה?
אה. שאמא שלי הייתה בן. בת שנתיים. אבא.
אז אמא נפטרה. ואח שלה. שגר בבודפשט. לקחה אותו.
והוא גדל שמה בבודפשט.
מה שיפה.
את ההורים של אבא את הכרת גם כן?
רק.
את סבא וסבתא מצד אבא. את הכרת?
אהה. רק סבתא מצד האבא. וסבא מצד האמא.
איך קראו לסבתא מצד האבא?
רוזה.
והיא גרה גם בסלונטה. יחד איתכם?
היא גרה בסלונטה. לבד.
אני זוכרת שכל יום שישי אני של.
אני הלכתי עם סירים.
למה אמא עשתה אוכל לסבתא לשבת.
סבא היה דתי. אז בית שלנו היה בית כשר.
אבל אבא לא כל כך. אבל בשביל סבא עושים הכל.
אבא היה בלבוש. אה. מודרני?
אבא היה יותר מודרני. אהה.
אבל בחגים היה כל כך יפה.
לבשנו יפה. הלכנו לבית הספר.
לבית הכנסת.
לבית הכנסת.
בסלונטה היה בית הכנסת יפה. יפה מאוד.
היו גם חילונים. גם דתיים.
הדתיים היה איזה בית הספר קטן. בבית הספר.
בבית הכנסת יפה מאוד שהיה לנו.
עם רב נייבלמור א. אברהם.
היו הרבה יהודים. החנות.
אם אני זוכרת. טקסטיל. וכלבו ומכולת. הכל.
הכל בידיים של יהודים.
אתם גרתם בסביבה של יהודים?
אהה. גם יהודים.
השכנים שלכם היו יהודים?
ה. ה. בצד אחד היה יהודי.
בצד אחד היו הונגרים.
היו גם הונגרים הרבה.
היו שכנים הונגרים גם?
אבל השכנים היה ב. בסדר.
השכנים הונגרים. דווקא אמא היה.
היה לה איזה חברה הונגרית שהיה ממש נחמדה.
מי היו חברות שלך?
החברות שלי היו גם יהודי.
גם. גם מה. מהרחוב. היו הונגרים.
היה חברה טובה.
לא הרגשנו שאנחנו יהודים והם הונגרים או הם רומנים.
לא הרגשתם?
לא. בכלל לא הרגשנו.
הייתם חלק מהחברה.
חיים היה טובים.
אני זוכרת ש. אה. שהורים לפעמים הלכו לאיזה מסיבה.
נשארתי עם סבא.
היה. היה. היה נורמלי. החיים היה נורמלי.
אולי אנחנו נזכיר את השם של אבא ושם של אמא בבקשה.
הרמן. והאמא סרנה.
ואחים ואחיות.
לא.
את היית בת יחידה?
הייתי יחידה. כן. הייתי בת יחידה.
זה תמיד כאב לי. תמיד רציתי שיהיה לי אחות.
שיהיה למי לספר משהו.
אבל לא היה.
סלונטה זה עיר עיר?
אהה. זה עיר. אפשר להגיד שבינוני.
לא גדול. אבל היה תיאטרון.
היה קולנוע. היה גימנסיום.
היה בית ספר. אה. כמה בית ספר.
הבית ספר שאת הלכת היה בית ספר רומני?
זה רומני. בית ספר יהודי לא היה.
לא היה בית ספר יהודי?
לא היה בית ספר יהודי.
אז למשל בשבת.
אתם הייתם צריכים ללכת לבית ספר?
אה. לשבת?
כן. היה צריך. אבל מי שלא רצה. לא כתבה.
אה. שהיה למשל באמצע שבוע שיעור דת.
כן.
אז אנחנו יצאנו בחוץ.
ואיפה אתם הייתם?
למשל בחצר.
לכם לא היו שיעורי דת?
ל. ל. לנו כל יום ראשון לפני צוהריים.
באחורי הבית כנסת היה איזה חדר.
והרב נייבל אברהם בא לפה. ולמדנו.
אה. להתפלל. הוא למד אותנו אותיות עברית.
שירים. שירים.
ארץ ישראל?
ארץ ישראל.
ואחרי צוהריים בשבת.
שמה בבית הכנסת בחצר. ו.
או בחדר שהיה קר. כל הצעירים.
נפגשנו. שיחקנו. דיברנו. שרנו.
היו הרבה. הרבה. הרבה צעירים.
פעילויות. מישהו ארגן את הפעילות הזאת או זה היה ספונטני?
אה. בהתחלה היה ספונטני.
ואחר כך. אני לא זוכרת מי.
אבל בא איזה בחור יותר.
יותר מבוגר מ. למשל ממני.
ואם אני זוכרת טוב.
אז הוא אמר שאנחנו שייכים לדור ה.
דור. דרור ה. ה.
דרור הבונים.
דרור הבונים.
ולמדנו שירים ולק.
ריקודים. רקדנו הורה. ידענו שאנחנו יהודים.
אתם הייתם משפחה ציונית?
אני לא יכול. אני לא יכולה להגיד שכן.
לא דיברו על פלשתינה?
לא. לא. אחר כך דיברו על פלשתינה.
ובינ. בינתיים.
אחר כך זה אחרי המלחמה?
בינתיים לא דיברו על זה שרוצים לעזוב.
היה לנו טוב.
לא דיברנו על זה שאנחנו רוצים לעזוב את הארץ.
המשפחה ש. את אומרת שסבא היה אור.
דתי. הוא היה דתי אורתודוקסי?
סבא היה דתי. כן.
ממש.
כן. בית של. הבית כשר. ב.
בשביל אבא. בשביל סבא.
אתם גרתם בבית קטן או בבית.
אה. בבית. אה. לא. בבית. הבית לא היה קטן.
עם חצר. הרבה הרבה שושנים. פרחים. זה היה.
כן. זה היה בית פרטי. לא בית של דירות?
לא. היה בית פרטי שלנו.
היו מים בבית? מים זורמים?
אהה. לא. מביאו לי. מ.
הביאו לנו. היה איזה בחור שמביאה מים מבחוץ.
ואחר כך עשו חדר אמבטיה.
אבל ככה. אם אני חושבת עכשיו.
איך היה שם פרימיטיבי. אבל היה.
עיתון קראתם בבית?
עיתון. עיתון הונגרי.
עיתון הונגרי קראנו. זה בא כל יום.
היה ארון ספרים?
הייתה. הייתה ספרייה?
אה. כן. כן.
אמא. בלי ספר. זה לא היה יום בשביל אמא.
היא. היא מ. מבשלה וקוראת את הספר.
וגם אני אהבתי לקרוא. אבל. אה.
לא נתנו לי לקרוא מה.
לקרוא מה שאני רוצה.
רק שאמא אמרה שזה בשבילי.
הייתה צנזורה?
צנזורה גדול. גדולה.
את סיפרת שהיה תיאטרון בסלונטה.
אתם הלכתם לפעמים לתיאטרון. המשפחה?
אה. כן.
ההורים הרבה פעמים.
ולקחו אותי אם היה משהו שהיה בשבילי.
מתאים לילדים.
שמתאים בשבילי.
ככה היו החיים.
ככה היו חיים.
בדיוק עד 1940.
כן. לא. אה. אה. התחלתי לעמוד בכיתה א'.
בשפה רומנית. עד עד. אה. עד 4 כיתות.
עד שהגיעו ההונגרים?
כן. 4 כיתות. אחר כך נכנסו את ההונגרי.
היה שמחה גדולה.
למה אז ה. המבוגרים אמרו שהרומנים טובים.
אבל ההונגרים יותר טובים כמו הרומנים.
ואמא למדה אותי. אה.
לקרוא ולכתוב בהונגרית.
למה אני לא ידעתי. ו-2 כיתות אני למדתי.
עם ההונגרים?
עם ההונגרים.
והשלישי כבר זרק אותנו. את היהודים. מה.
באיזה שנה זה היה שהוציאו אתכם?
ההונגרים נ. נכנסו. אם אני זוכרת. ב-41'.
ב-40'.
ב-41'. אני זוכרת. בטרנסילבניה.
כן.
כן.
כן.
מהמלחמה. אז שאת שאלת את המלחמה.
המלחמה. לא הרגשנו. לא ידענו.
רק ביום אחד אבא חזר עצוב ואמרה לאמא שהתחיל הבעיות.
למה זה היה. אני חש. חושבת.
ב-38'. שהגרמנים נכנסו ל. בצ'כוסלובקיה.
וזה היה כבר סימן שהתחילה המלחמה.
את. שיתפו אותך שקורה. בבית?
סיפ. את ידעת מה קורה? דיברו גם איתך?
כמה מילים. אבל. אה. את יודעת. אני.
אני הייתי סקרנית.
ותמיד אני רציתי לשמוע מה שהם מדברים על זה.
וגם. גם אמרו. גם סיפרו לי.
וגם. אה. שמעתי מה שלא היה צריך לשמוע.
וראיתי שהם עצובים. אבא היה. אה. קצת עצבני.
אבל זה עוד ב-38'.
זה היה.
עוד לפני שההונגרים באו.
כן. לפני. ב-41'. אני.
אני זוכרת שב-41' נכנסו ההונגרים.
למה 2 כיתות אני עוד למדתי ב. בשפה ההונגרית.
זה לא יכול להיות שהם נכנסו באוגוסט 40'? לא?
אני זוכרת שב. ב-41'. ושאלתי גם את החברה שלי.
היא אמ.
והיא אמרה כן. גם. ב-41'.
יכול להיות שאליכם הם הגיעו. כן.
ב-41'.
אז. מה. מה ראיתם?
מה ראיתם ברחוב שפתאום נהיו הונגרים במקום רומנים?
מה היה ב?
כשה. ההונגרים נכנסו?
האא.
אתם ראיתם אותם פיזית שהם נכנסו?
רגע. אני חושבת שפה נפל משהו.
אה. טוב שהפסקתם.
כי יש איזשהו הד כאן בחדר.
אהה.
פשוט את שומעת באוזניות.
תראי. כבר ידענו לפני כמה ימים. ראינו.
רגע. אתה הפסקת. נכון?
הפסקתי.
כל ה.
אה. ראינו שהרומנים עוזבים. ונכנסה.
בסלונטה נכנסה הורטי עם ה.
עם הסוס הלבן. ככה נכנסו.
הורטי בעצמו בא?
בסוס הלבן. כמה. ככה נכנסו ההונגרים.
היו שמחה גדולה. כל אחד שמה את ה. את ה.
סמל הונגריה.
סמל הונגרי. וזה לכמה ימים.
אחרי. אחרי כמה ימים.
פעם לקחו איזה. איזה גבר יהודי.
ולא ידענו איך הוא ליומיים. ש. 3 ימים.
3 ימים. חזר הביתה.
לקחו גת. גם את אבא שלי בשביל יומיים.
ושאבא חזר. לא דיבר מה היה.
לא סיפר מה היה?
רק אמר שהיה בש. במשטרה.
ומהר. שבוע-שבועיים זרקו אותו מהעבודה.
כל החנות של יהודים נכנסו ההונגרים.
ואם הם רצו לעבוד שמה.
נתנו להם לעבוד. אבל הם לא היו כבר הבעל הבית.
אה. אבא. אני זוכרת שנשאר בבית.
ולא הרבה זמן.
שלקחו את הגברים לעבודה.
לעבודה.
גם את הצעירים עד שמונה.
18. אפילו עוד יותר צעירים.
את אבא לקחו?
א. את אבא לקחו. נשארנו לבד עם אמא.
לקחו גם. אה. גם את אח של אבא שלי. וה.
אשתו באה לגור איתנו.
לא היו לה ילדים וגרנו ביחד.
בזמן הזה סבא נפטר. בגיל 94.
ברוך השם שזה קרה. למה אחר כך היה צרות. רק צרות.
את המשכת ללמוד?
כן. למדתי בבית.
בבית?
כן.
אבל בבית ספר.
בבית ספר.
אמרו לכם.
פעמיים בשנה למבחן.
מה רק.
בהתחלה שנה. כן.
ובסוף השנה עשיתי מבחן.
אבל הוציאו אתכם מהלימודים?
הוציאו אותנו.
מה. איך אמרו?
מי אמר? מה דיברו?
אמרו שליהודים. אה.
יהודים עכשיו אסור להיכנס לבית ספר.
אתם צריך ללמוד בחוץ.
וכשהייתי תלמידה טובה.
נתנו לי אפשרות פעמיים בשבוע.
בשנה ל. למבחן.
וקיבלת תעודה?
קיבלתי תעודה.
והשנה השישי כבר נכנסו גם את הגרמנים.
התחיל את ה.
טלאי הצהוב. זה ב-44'.
טלאי צהוב. זה היה ב-44'.
אבל לפני זה. איך אתם הסתדרתם בבית.
שאבא לא היה בבית?
היה קשה. אמא. תמיד בוכה.
"איפה אבא? מה יהיה איתנו?"
התחלנו לשמוע שמה היה בצ'כוסלובקיה.
ומה היה בפולוניה.
והתחילו לדבר על זה שלוקחים את היהודים ולא יודעים איפה.
עוד לא שמענו על אושוויץ.
כולם אמרו שצריך לקנות דברים שיהיה לנו בבית. המזון.
שיהיה לנו בגדים חם אולי לוקחים אותנו גם.
והיה אפשרות. היו.
היו הונגרים שבשביל כסף.
הם לקחו אותנו עם. עם עגלה וסוס.
הם לקחו כמ. משפחות. אה. ברומניה.
הגבול עם רומניה היה קרוב.
היו משפחה שעברו את הגבול.
מה זא אומרת לרומניה? אתם הייתם.
אמא לא רצתה. ברומניה.
ל. למה? לאן. לרגאט? לאן לקחו?
לא. רק לרומניה.
הגבול מסלונטה לרומניה היה או. 10 קילומטר.
הם ידעו איפה בלילה צריך לעבור.
איפה. ב. בטח בשביל כסף.
לעבור לרומניה. וכמה משפחות עברו לרומניה.
אבל אמא לא רצה.
אבא לא היה בבית. היא לא עוזבת את הבית.
למה אבא צריך לחזור הביתה.
היה לכם קשר עם אבא בתקופה הזאת?
לא.
לא ידעתם כלום?
לא. לא ידענו איפה.
לא ידענו איפה.
ממה התפרנסתם?
תראי. מה שהיה לנו כסף.
תמיד. את יודעת איך היהודי.
תמיד שמה קצת. קצת כסף בצד.
המצב כלכלי לא היה רע.
אז ממה שהיה. מזה הי. היינו עם אמא.
החנויות המשיכו לעבוד כרגיל?
הכל היה פתוח?
ה. כן. היה פתוח.
זאת אומרת. אם היה כסף. היה אפשר לקנות?
בטח. היה אפשר לקנות.
אני זוכרת שאמא הלכה לקנות ביסקוויטים. ושוקולד.
ודברים מה שנשאר יותר הרבה זמן.
ובגדים. הכל היה מותר לקנות. וחיכינו מה קרה.
איך היו היחסים שלכם עם ה.
נגיד. החברות ההונגריות שלך ושל ה.
החברות ההונגריות.
אוי. סליחה.
היה טוב מאוד.
גם כשההונגרים נכנסו?
גם כשההונגרים נכנסו. היה לי חברה.
והאח שלה. ועוד חברה אחד הונגרי.
וגם יהודי. הלכנו. הלכנו לטייל. הלכנו לטיול. הלכנו לסרט.
אבל שהגרמנים כבר נכנסו.
זה משהו אחר.
מ-10:00 עד 17:00 אחרי צוהריים.
לפני כן. עוד לפני שהגרמנים נכנסו. היו פליטים?
באו אליכם לסלונטה באו פליטים ממקומות אחרים?
לא.
לא?
לא.
איך הייתה הפעילות של הקהילה היהודית בתקופה הזאת?
היה טובה. ה.
הם עזרו?
הם עזרו אחד לשני. היו יהודי. הרבה הרבה יהודים.
אה. הרב שלנו. עזרו ה. הרופא.
שני רופא. שאני זוכרת היו יהודים.
גם במרפאה. במר. אה.
זה גם היו היהודי. עזרו.
עזרו הרבה אחד בשביל השני.
היו עניים. עזרו לקנות מזון.
היה. אני יכולה להגיד שהיו ה.
היו.
ביחד כל ה.
כן.
כל ה. כל היהודים.
אני זוכרת ש. שהיו ההונגרים עוד.
עוד לא נכנסו הגרמנים.
הלכתי לטייל עם חברה.
ואח שלה ועוד חברה יהודי. לטייל ב. בעיר.
ועמדנו. רצינו. רצינו להעביר.
לעבור בצד השני ועמדנו לרמזור.
פתאום עברו חיילים הונגרים והתחלנו לשיר בהונגרית ש.
"יהודי. יהודי. מה את מחפשת באדמה ההונגרית?
אתם עם כינים. מלוכלכים.
ותעזבו אותנו עם הרבקהל'ה ורוחל'ה".
אתם שרתם או חיילים ההונגרים?
החיילים. החיילים.
ואנחנו שמענו.
ואני כל כך התביישתי מהחברים רומנים שאומרים שאנחנו עם.
עם כינים. ואנחנו מלוכלכים ותעזוב את האדמה הזה.
חשבתי. פה נולדתי. זה.
זה האדמה. מה זה עזוב את האדמה הזה?
שאתם הרגשתם שזה הבית שלכם?
אה. לא ידעתי בית אחר.
וזה היה הבית שלי.
זה. זה אנחנו גרים.
פה ההורים עשו מה שהם עשו.
סבא שלי. שקנה לכל ה.
כל הילדים של הבית.
זה ה. זה הבית שלנו.
היו עוד תופעות אנטישמיות?
כן. היו אנטישמיות. כן. כן.
היו שברחוב שמענו שעוד מעט היהודים עוזבים את ה.
את סלונטה. עוד מעט כבר יהיה נקי מהיהודים.
אבל זה. זה אמא שלי אמרה.
תמיד סיפרה לי שלא צריך לשמוע.
זה אנשים פרימיטיביים.
ולא צריך לשים לב הזה מה שהם אומרים.
אז את עשית בבי.
היית בבית. וכל הזמן את למדת?
כל הזמן.
ואת התכוננת לבחינה?
כן. אמא ידעה שאני אוהבת ללמוד ואני רוצה ללמוד.
ולא נתנה לי אפילו לרחוץ כוס אחד.
עבודה שלה יש ללמוד.
הייתה לכם עוזרת בבית?
בהתחלה כן. אחר כך. אחר כך זה היה גם אסור.
שליהודים א. אמרו שההונגרים לא צריך לעבוד ליהודים.
אז אתם. אתם ביקשתם ממנה להפסיק לעבוד או שהיא הלכה?
להפסיק. לא. להפסיק לעבוד.
ואמא היה חרוצה.
היה בעל הבית.
בלבוסטית. ולא היה בעיה. עשינו הכל.
היא גרה. היא גרה איתכם. הבחורה ההונגרייה שעבדה?
ההונגרייה. הא. כן. בהתחלה כן.
היא גרה בבית?
בבית. כן.
אז איך הייתה הפרידה?
היו. היחסים היו טובים?
כן. גם אחר כך היא באה לבקר אותנו.
וששמענו שאולי מחכה לנו משהו לא טוב.
אז נתנו לך. לה הרבה דברים.
אמא נתנה לה.
הוא. הוא בא הרבה פעמים אצלנו.
היא רצתה לעזור. אבל אב.
אמא אמרה: "לא. אם אסור. אז".
אז אין צורך.
אז לא צריך.
היהודים האחרים שהלכו. לקחו אותם לעבודה.
גם. שמעתם מה קורה איתם?
לא. לא שמענו כלום.
על גברים לא שמענו כלום.
היו בחברה. איפה הייתי. אני הייתי.
13-14. אבל היו גם בחורים גם 18 או. או יותר.
אפילו בעיתון קראתי.
לפני שנה או יותר משנה.
שאחד שהיה איתנו. שנפטר בירושלים. אה.
פוקס פאול. שהיה צייר. גרפיקה.
כן.
זה היה מהונגריה בסלונטה [משובש] גיל הזה.
ב-18-19. ולא ידענו. לא ידענו.
גם הבן של הרב.
וחשבנו שהוא יודע משהו על בן שלו.
ותמיד שאלנו. לא. לא ידענו על אף אחד.
הפעילות בדרור הבונים נמשכה?
כבר ש. כבר שהגרמנים.
לפני שהגרמנים נכנסו.
אה. כן.
המשכתם כרגיל?
המשכתם. כל יום שישי. יום שבת.
ובחגים. היה לנו.
החדר גדול היה קטן. בשביל כמה צעירים יהודים היו.
לפני שניפרד מהתקופה הזאת ש.
לפני שהגרמנים נכנסו.
את רוצה לספר אולי ש.
על ליל הסדר אצלכם בבית?
כן. זה. זה היה יפה מאוד. עד 02:00 בלילה.
אני זוכרת. ישבתי על יד אמא שלי.
ותמיד עשיתי עם ה.
עם הרגל שלי שעוד לא אוכלים.
כבר הייתי רעבה. רציתי לאכול. אבל סבא.
עד שלא קרא את ההגדה עד הסוף. לא.
היו הכנות בבית לקראת פסח?
עשיתם. אה. היו הכנות מיוחדות?
אה. זה אני לא.
את לא זוכרת?
לא. לא. היה המשפחה.
אולי אבא. אולי אח של אבא שלי היה עוד.
אבל היו מצות ואת כל מה?
הא. זה הכל. הכל.
כן.
היה עם מצות. היה צלחת איך שצריך.
עם. אה. עם ירק. עם ביצה. עם גרון של העוף.
מה שהיה. הכל.
ע. עשינו את הדם והצפרדע והכל.
למה סבתא. היה עם העיניים.
מה. מה אנחנו עושים.
אני זוכרת שבבית ספר לא נתנה לי.
שהלכתי לבית ספר.
לא נתנו לי לשתות את הקפה עד שאני עמדתי. אה.
ברכה.
על ידו. ולהתפלל.
קודם בצד להתפלל ואחר כך לשתות את הקפה.
עכשיו כבר אני.
שותה קפה בלי להתפלל.
בלי להתפלל.
מה קרה במרץ 44'?
אז אה. נכנסו. נכנסו בסלונטה את הגרמנים.
אהה. לא עשו לנו שום רע. חוץ מ.
מה ראיתם?
ראינו שחיילים ברחוב.
הם נכנסו. היה מצעד?
אה. כן. כן.
איך הם באו? מה. מה היה. מה ראית?
ראיתי שהם. הם. אה. הם ברחוב. 2-3 בכל רחוב.
מסתכלים שאחרי 17:00 לא יהיה אף אחד בחוץ.
מ. מ-10:00 עד 17:00.
אני פעם. אני זוכרת שתפס אותי אחרי 17:00 כמה.
5-10 דקות. ולא עשה לי כלום.
רק אמר: " [משובש] (שפה זרה)".
מהר מהר.
מהר מהר מהבית. ואז.
איפה הם. איפה הם היו?
היה להם מחנה בסלונטה?
אה. היה איזה מקום.
הם לקחו איזה בית גדול. ושמה הם היו.
לא. לא שמענו שעושים משהו רע.
לא שמענו שנכנסים בבית.
עושים צרות ל. למישהו.
לא נכנסו?
לא. לא נכנסו בבית.
רק הוראות שאסור. אה. אסור לצאת.
וטלאי צהוב.
ב. רק עם זה. אני זוכרת שעשיתי לחברות ועשיתי למשפחה.
היה לי עבודה.
מה עוד היה? מה עוד קרה?
אבא עדיין לא היה בבית?
אבא. לא. אני. אנחנו לא ראינו את אבא בכלל.
אה. אני יכולה להגיד שהחיים היה שקט.
חוץ מ. חוץ מההרגשה שמה קורה לנו. ו.
אבל למה הייתה הרגשה מה קורה לנו?
אם את אומרת ש.
למה שמענו. למה שמענו שמה קרה.
מה יהיה ב. בפולניה.
בפולין.
שבפולין הם בגטו.
ובפולין הם לוקחים אותו בגרמניה. אבל לא.
לא שמענו אושוויץ או בירקנאו. אה. שהיו בגר.
בצ'כוסלובקיה. אז זה נותן את ההרגשה לא טובה.
היה פחד?
כן. אני הייתי יותר מדי צעירה עוד לא 13.
14. ש. 15. שלא. אולי לא חשבתי על זה.
לא דיברנו על זה עם החברות.
אמא. ראיתי שהרבה בכתה.
ש: "מה קרה עם אבא?"
ש: "למה לא חוזר? למה לא כותב?"
החיים. חוץ מזה. חיים היה שקט.
לבית כנסת הלכו עוד?
לא.
הפסיקו? אסור היה.
אולי. אולי הגברים. אולי אם מישהו היה בבית.
הגברים. אבל לקחו גם את הרב.
לקחו את הרב?
גם את הרב לקחו. אז.
אה. בבית ספר. בבית הכנסת לא.
אני עוד למדתי.
ואני יודעת שעוד מבחן אחד אני עשיתי בבית ספר.
לא הגעתי לאסוף. למה.
שבאת לעשות את המבחן.
זה היו בודקים גרמנים? היו מורים.
לא. לא.
הונגרים?
המורים הונגרים מה שהיו.
נשארו.
נשארו. כן. לא. היה בסדר.
קצת שואלים יותר הרבה. יותר. אה.
מוציאים את הנשימה.
אבל היה מספיק בסדר. אני.
בבית הספר או ברחוב?
בבית ספר. בבית ספר אני נכנסתי בבית ספר.
שמה ב. במשרד עם המורים.
ושמה אז עשיתי את המבחן.
ומה קרה עם השכנים.
החברים ההונגרים. בימים שהגרמנים כבר נכנסו?
היה אותו דבר.
נמשך אותו דבר?
נמשך אותו דבר. היו.
השכנים גם. אה. דיברו ברחוב. אה.
היה שכנה אחת. אה. נחמדה מאוד.
שנכנסה אצלנו בבית. אני זוכרת מביאה לי עוגות.
אני אכלתי תמיד את העוגות.
ולא הרגשנו. לא הרגשנו שום דבר.
הם לא נכנסו לעשות חיפושים בבתים. הגרמנים?
לא. לא. כלום. כלום.
הם לא נכנסו בבית.
אבל הם היו ברחוב?
אבל רחוב. מסתובבים ברחוב.
מסתובבים במרכז. ישבו בבית הכנס. בבית ה.
בית קפה?
בית קפה.
והפעילות בדרור הבונים נפסקה?
נפסקה. נפסקה.
הפסיקו או כבר פחדו.
כבר לא היה. לא היה עם מי.
כן.
ה. הילדות.
האמהות לא כל כך רצו שיצא בחוץ.
הבחורים יותר גדולים היו כבר.
לקחו.
לקחו אותם לעבודה. אז לא.
זה כבר. אה.
זה כבר לא היה.
היה. החיים היה מספיק. מספיק שקט. חוץ מהזה.
זוכרת שתמיד אמא בחנות. לקנות. לקנות. לקנות.
שהיה לנו מזון בבית.
וכנראה אמא חשבה על זה שאולי לקח אותנו.
שיהיה משהו לקח בדרך.
ובדיוק ככה היה.
שביום אחד. בבוקר ב-05:00 צלצלו בדלת.
איזה שוטר הונגרי.
ואמרו לנו: "תוך שנתיים".
שעתיים.
"תוך. תוך שעתיים. אה. עם מזון לכמה ימים.
ועם בגדים. תהיה מוכנים.
ואני בא לקח אותם לחצר של בית הכנסת".
בית הכנסת היה סגור בתקופה הזאת?
היה סגור. היה סגור.
היה. החצר אחורה. היה חצר גדול ו.
כן. ואחרי שעת. אחרי שעתיים הוא בא. יצאנו.
הוא סגר את הדלת. דלתות. לקח את המפתח.
ובדרך. אה. והלכנו ברגל. זה לא היה רחוק.
את. אמא והדודה?
א. אני. אמא והדודה. הלכנו.
ואני זוכרת שאמא עם עיניים. לא בכתה. ר.
ראיתי את העיניים שלה איך הסתכלה עם המפתח.
שהוא לקחה את המפתח של הבית.
הגענו. היו כבר הרבה יהודים.
ובחוץ היו הרבה עגלות עם הסוסים.
מה לקחתם איתכם?
ל. לקחנו. אה. מזון.
א. אמא. מה שיודעת שאני אוהבת.
הביסקוויטים. השוקולד. נקניק.
אה. אה. לחם. אה. פירות.
שיהיה לנו לכמה זמן. אה. לאכול.
מה עשיתם ל. עם החפצי ערך?
נגיד פמוטים.
אולי היה משהו שאתם רציתם למסור לשמירה לשכנים?
אז זה. זה היה. זה היה לפני שהגרמנים נכנסו.
עוד לפני שהגרמנים נכנסו?
עוד לפני שהגרמנים נכנסו.
בערב אחד הלכתי ל-2 שכנים
ש [משובש] ידענו ששכני. שכנים טובים.
ואמא מביאה. אה. שרשרת. וצמיד.
וטבעת. והמעיל פרווה.
וכמה דברים בשביל. אה. בשבילי.
והוא אמרה: "בסדר. בסדר". כמו שאני שומעת הכרת.
שמנה ואמרה: "בסדר בסדר.
אנחנו שומרים. שאת חוזרת הביתה את מקבלת את הכל".
זה היה עוד מתי שההונגרים היו עוד? לפני הגרמנים?
מתי שההונגרים. מתי שההונגרים שומעים.
ושמענו שאולי לקחה אותנו גם. כן.
וש. שהגענו כולם.
כל היהודים. שהגענו לבית הכנסת.
אז בא השוטרים. ולכל עגלה 2 שוטרים הונגרים.
עלינו 2-3 משפחה על העגלה.
ומביא אותנו לאורדיאה. זה היה 30.
הם אמרו לכם. הם אמרו לכם.
הם אמרו שאנחנו. אנחנו הולכים להונגריה. זה 30 קילומטר.
ושמענו. שמענו דיבורים כבר.
מה. מהשוטר. מה שהיה.
ש: "אל תפחדו. אתם הולכים עכשיו לאורדיאה.
ושמה יהיה לכם טוב".
לא דיברו על. אה. גרמניה. על אושוויץ. על השואה. כלום.
רק שהיה לנו טוב לרו. ל. לגטו.
שמה אתם גרים באיזה חדר.
מי שרוצה לעבוד. הולכת לעבוד. מי שלא.
זה אנחנו יודעים. שהגענו.
אתם בבית הכנסת לא הייתם זמן. רק.
לא.
באתם וישר שהביאו את העגלות ונסעתם.
באנו. לקחנו אותנו. כן. לקח אותנו ישר.
זה היה. לא זוכרת 30 קילומטר עם עגלה כמה זמן נסענו.
אבל אני זוכרת שמספיק זמן.
למה היה כבר ערב שהגענו לגטו.
לאורדיאה.
כן. לאורדיאה.
ישר נכנס אותנו לאיזה חדר.
מי הכניס אתכם?
השוטרים שבאו איתנו.
השוטרים ההונגרים?
השוטרים ההונגרים. ומי שהיה כבר בגטו. ששומר שמה.
משטרה יהודית?
אהה. לא.
גם שומרים הונגרים היו?
רק שומרים הונגרים. אה. נכנסנו באיזה חדר ריק.
לקחנו גם 2 שמיכות. אחד אמא.
אחד אני. שמנו על הרצפה.
כמעט. בערך 25-30 נשים בחדר אחד.
ישנו אני עם אמא. על ידי משפחה אחד.
כמו. כמו.
סרדינים.
סרדינים. נכון. כמו סרדינים.
יום. לפעמים נתנו לנו משהו. הם אמרו מרק.
כי זה היה מים עם משהו. משהו מרק לאכול.
אה. לקח. לקח.
לקחו אותי פעמיים לאיזה גינה ציבורית.
לנקות את ה. להוציא את הדשן.
עשבים.
כן. מה. ובאחרי צוהריים עזרו לי בבית.
בבית. בגטו.
היה לי הרבה שערות. עם 2 צמות. אמא.
גזרה לך את הצמות?
גזרה לי. וזה כל כך כאב לי. גזרה.
אמרה: "אנחנו לא יודעים מה קרה. זה לא מ. רק מפריע". ו.
אמא גם יצאה לעבודה?
אמא לא.
והדודה?
אני חושבת שפעם. פעם-פעמיים
לקחו את אמא ואת דודה למטבח לעזור.
איך חילקו את האוכל?
איפה קיבלתם את המרק הזה שקיבלתם?
אה. הם הביאו סיר גדול.
וצלחות לכל אחד. ונתנו.
אתם הייתם צריכים ללכת לשם לקבל את זה?
לקבל את זה. נכון.
ושם אתם גם אכלתם את המרק הזה במקום?
במקום. נתנו את החזרה ב.
את הצ. צלחת ו. וזהו.
זה היו יהודים שהביאו?
והתחלנו לשמוע שבאיזה חדר. איפה הי.
היו 3-4. אה. גברים. או. או ממשטרה גם.
שלקחו. ולא ידענו קודם למה.
אחר כך מי שיצאה. אז סיפרה שבא לקח אותו.
שנותן את כל הכס. כסף ממה שיש לה.
ואם יש זהב. שנותן את כל. לכם את כל הזהב.
אז מי שלא נתנה לה.
לא רוצה לתת. אז קיבל מכה. בסוף סוף נתן.
אמא. לקחה את אמא שלי גם.
לקחו את אמא?
כן. ושאמא חזרה אמרה: "אני נתתי הכל.
רק שרצה לקחת את הטבעת נישואים. התחלתי לבכות".
אבל גם הטבעת הנישואים היא נתנה.
היא נתנה?
כן.
זה לא היה בחדר. זה היה ב [משובש] (שפה זרה)
היה שם. לא?
אה. החדר הזה היה ב.
בחצר שאיפה היה הגטו.
זה היה בחצר? לא ב.
לא במקום ש.
לא. לא. כולם חזרו.
ומי. מי עשה את החקירות. ההונגרים?
ההונגרים.
והם הרביצו מכות גם?
מי שלא נצה. מי שלא רצה לתת.
אבל היא. שבאו לקח את האמא.
כבר דיברנו שהוא נותן את הכל מה שיש. שלא ירביצו לה.
אז היא באמת מסרה את הכל?
כן. הכל הכל.
הייתה משטרה יהודית בגטו?
לא.
היה. היה יודנראט?
לא. לא. אני לא זוכרת. אני זוכרת רק.
רק ש. אולי אני לא זוכרת.
אבל אני זוכרת רק. אה. גרמנים. רק. אה.
הונגרים.
הונגרים.
אתם הייתם בגטו באורדיאה. לא במזיי [משובש]?
לא. באורדיאה.
איך היו היחסים בין האנשים בגטו?
היה קשר אחד עם השני?
תראה. היה קשר והיה. ורבו גם.
כמו סרדינים. לחי. שמה. הרגל שלה הגיעה לפה שלי.
למה המקום היה ק. נורא קטן. ואת יודעת.
אנשים. אני חושבת.
אם במצב. המצב הזה. עצבנים.
היה. בכל זאת היה יודנראט ב.
כן.
היה. לייטנר. הוא עמד בראש היודנראט.
את שמעת פעם את השם הזה.
לייטנר?
לייטנר?
לייטנר. כן.
מה את יכולה לספר עליו?
ל. ל. לייטנר אני חושבת שזה לייטנר.
שהיה להם בית חרושת פרווה.
בעל. בעלי היה מקצוע פרווה.
מבעלי שמעתי. הרבה פעמים. שמדבר על לייטנר.
ומה הוא עשה בגטו?
מה. מה אתם ראיתם. מה היודנראט עשה בגטו?
אה. הי. רייטנר היה באורדיאה.
כן. באורדיאה. הוא היה ראש הגטו.
אה. ראש היודנראט באורדיאה.
אני זו. לא זוכרת אותו. אני לא ראיתי אותו.
ואולי הוא כבר לא היה שמה.
למה ה. ה. כל היהודים מאורדיאה כבר לקחו.
שאנחנו הגענו לגטו. הם היו כבר בגרמניה.
אז מי ריכז את הפעילות. בכל זאת?
חילקו אוכל. חילקו לחם. חילקו מרק.
זה. זה.
מי טיפל בזה?
זה בטח ההונגרים.
ההונגרים?
ההונגרים.
וחוץ מהפעמיים האלה שאת. לקחו אותך לעבודה.
לא. לא.
לא עשית כלום?
לא עשינו כלום.
טיילנו ב. בחצר. דיברנו.
יום אחד היה כמו שבוע ארוך.
בגטו. אני זוכרת שהייתי בערך שבועיים.
שבועיים?
כן.
בסוף מאי. בהתחלת יוני שלחו את היהודים לאושוויץ.
מה קרה? מה את יכולה לספר?
הלכנו. אמרו לי שאנחנו לוקחים את הדברים
שלנו ונוסעים עם רכבת.
הלכנו לרכבת. אז ראינו שזה רכבת.
משא.
ב. בשביל חיות.
מי אמר לכם? איך זה הי. איך זה התבצע?
בא איתנו. את השוטרים ההונגרים.
הם באו אליכם לבית?
הם באו בגטו.
כן.
ומגטו הם באו איתנו.
לרכבת.
עד הרכבת.
אבל מתי הודיעו לכם שאתם נוסעים. שאתם עוזבים?
הודיעו. היה רמקול? היו.
לא. בא בחדר. ובחדר הם אמרו.
אמרו: "תקחי את הדברים שלכם.
ואתם נוסעים מפה.
הו. הולכים לרכבת".
אז שלושתכם. את ואמא ודודה.
ודודה. אנחנו.
לקחתם את הדברים?
כן. ו. ושהגענו לרכבת.
אני זוכרת. היו מבוגרים.
והיה קשה לעלות. זה היה. אה.
גבוה.
גבוה. והיה קשה. וזרקו את הז. ה.
המבוגרים. ולא נתנו לעזור למבוגרים.
אה. הם זחלו כמו סמרטוט.
נכנסנו. קיבלנו מים. דלי. סגרו את הדלת.
ולא ידענו איפה אנחנו נוסעים.
תשתי בבקשה קצת מים.
רוב האנשים שהיו איתכם ביחד זה נשים. נכון?
זה נשים.
וילדים?
ילדים היו. היו גם אישה עם בייבי קטן.
עם ילד. עם ילדים קטנים. מבוגרים.
אני זוכרת שבזמן שנסענו.
גבר אחד נפטר. לא לקחו. נשאר שמה.
אהה. גם שמה היו. היינו. ישנו על הרצ.
על הרצפה. היו. היינו כמו סרדינים גם שמה.
וחיכינו. חיכינו. נסענו. היה איזה.
איזה חלון קטן עם רשת. עם סורגים.
ולפעמים הסתכלנו. ופתאום ראינו שעברנו את הגבול הונגריה.
שאנחנו. שכתוב כבר בגרמנית.
אז ידענו שלוקחים אותנו בגרמניה.
היה לכם מה לאכול בדרך?
קיבלתם משהו לאכול?
רק קצת. רק קצת אוכל. אבל.
מה.
היה לנו. היינו ב. במצב שלא דרשנו כבר אוכל.
היו. אנחנו היינו עצובים.
לא ידענו מה קרה לנו.
אחד אמרה שהורגים אותנו.
השני אמרה ש. שלקחו אותנו לעבודה. לא ידענו כלום.
הרכבת נעצרה מפעם לפעם?
לפעם נעצרה. קיבלנו מים.
סגרו אותנו עוד פעם. הם לא מתאפ. לא. לא דיברו.
וכשהגענו כבר לגבול גרמניה.
לא ראינו את השוטרים ההונגרים. רק את ה.
רק את ה. עד עכשיו הייתם רק עם השוטרים ההונגרים?
רק שוטרים. כן.
ואתם ממשיכים לנסוע.
כמה זמן נסעתם. את זוכרת?
אז אני זוכרת שכמעט יום. 30 קילומטר.
לא ישנתם שם?
לא. לא ישנו.
אני חושבת יום או יומ. יומיים. זה קשה.
לא זוכרת בדיוק כמה נסענו. עד שהגענו לשם.
שם? איפה זה שם?
הגענו לאושוויץ. אה.
אמרו בגרמנית ש: "כל אחד יורדת מהרכבת.
כל הדברים שלכם נשאר שמה.
אתם יורדים בלי כלום.
5 בשורה. שורה אחת. ואתם מתקדמים לאט".
אה. בשורה אחד היה דודה שנייה. עם בת שלה.
ועם 2 ילדים. בת 4 ו-2. ואמא שלי.
שמחזיקה את היד של הילדה הקטנה. ואני.
שהגענו על יד הגרמני.
שאחר כך ידעתי שזה היה מנגלה. עם המקל גומי.
אז עשתה. ימינה. שמאלה.
ימינה. שמאלה. ימינה. שמאלה.
אמא שמאלה. 38 הגיל שלה היה.
בשביל. אני יודעת עכשיו שבשביל שזה היה
החזיקה את היד של הילדה. ואני ימינה.
תאמיני לי שאני. אחרי כל כך הרבה שנים.
אני שומעת את הקול של אמא שלי.
איך צעקה: " [משובש] (שפה זרה)".
אבל אני לא. לא.
לא יכולתי חזרה לזוז. כבר מהר הלכנו בצד ימין.
נכנסנו בבירקנאו. ראינו את הבלוקים. את הגדר.
אנשים שהיו על הרציף.
מתי שאתם ירדתם. מה ראיתם?
חשבנו שהם משוגעים.
מה ראיתם? ת. תספרי לי מה ראית.
את יורדת מהרכבת. ומה רואים?
לא רואים כלום. לא רואים כלום.
רק את הרכבת.
לא רואים אנשים. רק כמה גרמנים.
עמדנו קצת בשורה.
עם כלבים?
בטח. כל אחד עם כלבים.
והם. הם אמרו: "אתם הולכים בצד ימין בשורה".
אבל לא היו שמה אסירים.
לא.
עם. עם המדים שלהם? לא? אף אחד לא אמר לכם.
לא. עוד לא ראינו.
לא ראיתם?
עוד לא. לא ראינו עד שהגענו ל.
לתוך המחנה.
לתוך המחנה.
אבל על הרציף לא ראיתם. רק את הגרמנים?
אה. רק את הגרמנים.
ושנכנסנו כבר ל. לבירקנאו.
וראינו את הצריפים. את הבלוקים.
ראינו נשים בלי שיער. עם סמרטוטים.
וצעקו: "אם יש לכם אוכל. תחזרו.
תזרוק את האוכל. תזרוק לנו אוכל".
אבל לא היה לנו כלום. אנחנו לא.
אתם השארתם את הכל שם.
ו. ו. ואת הבחורות שהיו על ידי.
תמיד דיברנו בדרך ואמרנו.
אלוהים. איפה לקחו אותנו?
זה. זה משוגעים. לוקחים אותנו ל.
לבית חולים לחולי נפש או מה זה?
איפה הדודה שלך הייתה?
הדודה שלי בצד זה. ביחד עם. אה. עם אמא.
לא. הייתה דודה אחרת את אמרת.
גם הדודה הזה.
גם הדודה השנייה?
גם הדודה השנייה היה איתם.
בשורה אחר. אבל גם הדודה היה בצד שמאל.
אז את נשארת לבד.
אז רק. אה. מכל המשפחה נשארתי רק לבד. ימין.
אה. לא הייתי רזה.
היה. הייתי גבוה כמו עכשיו.
והם חשבו זה אני טובה לעבודה.
את יודעת שעוד.
Her parents' home; membership in the "Dror Habonim" movement; Entry of the Hungarian Army, 1941; economic decrees; her father taken for forced labor; cessation of studies; antisemitism; prohibition on keeping a Christian maid; entrusting valuables for safekeeping with a neighbor; German Army occupation, March 1944; yellow badge; restrictions on movement; cessation of activity in the movement [Dror Habonim]; eviction from her home; gathering in a synagogue; deportation to the Oradea ghetto; deportation by train to Auschwitz-Birkenau; selection; entry to Barrack 16, Lager C, May 1944; transfer by truck to Gabersdorf camp; subsequent transfer to the Wansdorf and Georgenthal camps; forced labor in a factory cleaning with a chemical without gloves; injury to her hands from the chemical; transfer to a factory for sewing shirts; the fleeing of the German guards, May 1945; entry of the Red Army; riots and rape by Soviet soldiers; Sent for convalescence with a German family; travel by train to Brno, Czechoslovakia and from there to Budapest; aid from the JDC; return to Salonta; reunion with her father; rebuilding life after the war; aliya to Israel, 1963.
item Id
9890903
First Name
Katerina
Last Name
Reizner
Maiden Name
Klein
Date of Birth
02/06/1928
Place of Birth
Salonta, Romania
Type of material
Testimony
Language
Hebrew
Record Group
O.3 - Testimonies Department of the Yad Vashem Archives
Date of Creation - earliest
14/05/2012
Date of Creation - latest
14/05/2012
Name of Submitter
Katarina (Reisner) Klein
Original
YES
Interview Location
ISRAEL
Connected to Item
O.3 - Testimonies gathered by Yad Vashem
Form of Testimony
Video
Dedication
Moshal Repository, Yad Vashem Archival Collection
The transcription of this testimony was made possible with the assistance of the Conference on Jewish Material Claims Against Germany, Supported by the Foundation Remembrance, Responsibility and Future (EVZ) and by the German Federal Ministry of Finance