Online Store Contact us About us
Yad Vashem logo

Testimony of Judit (Kraus) Lahav, born in Bratislava, Czechoslovakia, 1930 regarding the move of her family to Komarom, deportation to Auschwitz-Birkenau, additional camps and death march

Testimony
null
null
היום כ"א אייר תשע"ב. י"ג במאי 2012.
אנו מראיינים מטעם יד ושם את הגברת להב קראוס יהודית
בביתה בראש העין.
הגברת להב היא ילידת ברטיסלבה. צ'כוסלובקיה. 1930.
בוקר טוב. תספרי לי בבקשה.
כן.
כן. תספרי לי בבקשה על המשפחה שלך.
אבא. אימא. אחים. אחיות. ואת השמות בבקשה.
אבא שלי היה מנהל חשבונות.
ואמא שלי כמובן אז רק עקרת בית.
והיה לי. הייתה לי אחות שלא הכרתי.
אני עוד לא הייתי.
ואח. ועוד אחות ש.
אח שלי נפטר לפני שנה ועוד אחות יש לי.
והשמות בבקשה?
של משפחה.
של משפחה. אז ככה האבא שלי
בסלובקית היה מקס בהונגרית מיקשה קראוס.
אמא שלי איר. אירנה.
מ-המ.
אח שלי ב.
גם כן בס. בהונגרית אנדור.
ובסלובקית?
בבקשה? בסלובקית נדמה לי אנדריי.
אה. אני לא בטוחה. אני לא בטוחה.
ואיך קראו לו בארץ?
בארץ קראו לו.
אה. אה.
נדמה לי ש. נדמה לי שאברהם.
מ-המ.
אברהם נדמה לי.
ואחותי בעברית מרים.
בסלובקית הייתה מריאנה או מריון.
בהונגרית זה כולם בשמות.
כן. ומה השם המשפחה של אמא שלך?
שם הנעורים לפני ש.
גולד.
גולד. כן.
תספרי לי על אבא והמשפחה שלו.
אב. ומצד אבא את אמרת אבא והמשפחה שלו?
המשפחה שלו. כן.
אה-הא. אבא שלו היה מורה.
ו. ואמא שלו גם כן עקרת בית.
איפה אבא נולד?
אני לא יודע בדיוק.
בסדר.
לא יודעת בדיוק. ו.
אחים ואחיות שלו? של אבא.
אז הם. אהה.
לאו נשאר אחרי המחנה ריכוז לו.
כן. אבל.
אחת בדכאו נדמה לי אחת התאבדה שבעלה לקחו לדכאו.
מ-המ.
אז היא התאבדה. קפצה מ. כבר לא זוכרת איזה קומה.
מה השם שלה?
מעניין. אז ידעתי את כל השמות שעכשיו.
יהודיה. לא בטוח ש.
יהודייה או לא. אני לא בטוחה.
כן.
שכחתי שמות.
איפה הם גרו? האחים והאחיות וההורים שלו? של אבא?
ההורים ה. אה.
ב [משובש] זה ש.
עיר גם כן בסלובקיה.
אה. אה.
בהונגרית ז ה [משובש] גם
לא יודעת אם זה היה שייך להונגרית.
הונגרים או לא. כי לא כל כך הרבה ראיתי אותם.
היה לו גם אח עוד אחד שנדור גם כן הבת
שלו בארץ מסכנה עם אלצהיימר כבר שנים.
כן.
ולא היה לנו כל כך הרבה קשר כי לא
נסענו אז כל כך הרבה כמו היום.
ידעתי אני. ראיתי אותה מדי פעם.
מה את יודעת על אבא? מה הוא מחפש?
אבא הייתה תקופה למשל אח שלי נולד בבוד. אח של אבא שלי.
אה. גרנו איזה תקופה שאבא
שלי עבד בהונגריה. בבודפשט.
אני נולדתי בברטיסלבה.
ואחותי לכיוון שלאימא שלי היה הריון
קשה אז היא נסעה לאמא שלה ללדת.
אז היא נולדה בקומארנו.
מ-המ. בהונגריה?
כן.
כן. מה. מה אבא לך על עצמו?
מה את יודעת על אבא שלך?
לא יודעת הרבה. לא. רק.
רק שהוא היה מנהל חשבונות
אני רוצה להיות גם בגלל זה מנהלת חשבונות.
רק לא קיבלו אותי לבית ספר בזמנו שרציתי.
איפה הוא עבד?
הוא עבד. אה.
ב. קומרום מה שאני יודע הוא עבד איזה. ב.
בבודפשט נדמה לי באיזה בנק ו.
ובקורום איזו חברה.
אה. יבוא. לא זוכרת בדיוק איך קראו להם. כן.
ואמא והמשפחה.
אני זוכרת קיבלתי במתנה תפוזים.
אה-הא.
אני הייתי הילדה הרזה ואחותי הייתה שמנמונה.
אז הוא קיבל תפוזים מהעבודה מתנה.
זה היה דבר גדול.
אז הו. שמרו לי שאני צריכה לאכול את התפוזים.
ואף אחד לא נגע?
אף אחד לא נגע לי בשבילי כן.
תספרי לי על אימא בבקשה. והמשפחה שלה.
אמא ל.
אמא שלך.
לסבא שלי מצד אמא הייתה חנות מכולת.
איך קראו לו?
גולב. בהונגרית. בנה. גולדבנה.
מ-המ.
וזה היה ברחוב של צוענים.
המכולת. צוענים לא נודים אלא צוענים. אה. נגנים.
מ-המ.
ומאוד אהבו את אבא שלי. את סבא שלי.
וכשהגרמנים נכנסו הם הסתירו את האח שלי.
אבל בבוא הזמן בכל זאת מישהו הלשין. הלשין עליו.
הצוענים החביאו. אתה אומר הצוענים?
כן. הצוענים הסתירו.
אבל מישהו הלשין.
לא. אני לא יודע מי עד היום.
ואז תפסו את האח שלי לקחו ואת
אבא גם אבא לא בא איתנו למחנה ריכוז. הוא בא ל.
שמעתי כבר בארץ. אח שלי סיפר לי.
שאיזה חבר שלו במקרה היה איתו שהוא
מת מרעב בדכאו. אבא שלי.
כן. כן. אז עכשיו אנחנו על
המשפחה של אמא את אומרת סבא גולד היה. היה לו חנות.
כחנות מכולת. כן.
והסבתא?
הסבתא עבדה בבית. אז.
אהה. הנשים היו רק בבית.
והאחים והאחיות של אימא?
א. אחד. אה. רק אחד חז.
אחד האחים שלו היה ביחד במחנה ריכוז.
לא. אני רוצה שתספרי על החיים לפני המלחמה.
לא. לא.
היה לכם קשר?
קשר היה אבל לא.
לא ככה שמתיישבים באוטו ונוסעים לבקר זה לא היה.
כן.
אבל זכרתי אותו. כן.
והדודים והדודות מצד אמא גרו ב. בסביבה שלכם?
רק. אהה.
לא ממש קרוב. אה.
רק. אה. דוד אחד ודודה.
וה.
ודוד אחד שהיה ביחד איתם בדירה ב. איפה שהמכולת הייתה.
אה. תספרי לי על שבת וחגים בבית בבקשה?
היינו. אה.
לא חרדים. אבל. אה.
בשבת שמרנו שבת.
לא נסענו. אמא לא בישלה.
ביום כיפור צמנו.
משפחה מסורתית. אה.
רגילה. לא חילונית.
מה. מה את זוכרת מברטיסלבה?
מברטיסלבה לא הרבה. והיה.
אני זוכרת שבזמנו שגרנו. אה.
זה אני זוכרת מהיום עמדתי במרפסת נגיד של
הדירה וראיתי את הרחוב
שהלכתי לבית ספר. תמיד הייתי מסתכלת.
באיזה רחוב גרתם?
אם אני לא טועה זה ה.
לא יודעת אם. אה.
כמה רחובות. אבל כתובת אחת אני. אני זוכרת.
לסרצקה אוליצה. אוליצה זה.
רחוב.
אה. רחוב. לסרצקה אוליצה. זה אני זוכרת.
כן. מה את זוכרת מהבית?
איך הוא נראה. וחדרים?
הייתה תקופה אפילו שהייתה דירה ענקית. אז דודה שלי.
אחות של אימא שלי גרה גם איתנו.
היינו באותה דירה 2 המשפחות.
והבת שלהם ב. באמריקה
עכשיו שהיא גרה לא מזמן הייתה לבקר בארץ.
אז איך הסתדרתם בדירה? איך הייתם מסודרים?
לא. זה היה. היו חדרים.
היו. אבל לא הרבה זמן אחר כך הם עברו.
ומה עוד אני זוכרת שם?
איזה קשר. אה.
היה לכם המשפחה שלכם עם השכנים הנוצרים או חברות נוצריות?
אה. לא כל כך.
אה. זכור לי על שכנים בסלובקיה.
ו. בקומארום הכרנו.
הכרנו ככה. שלום שלום.
אבל לא נגיד מת. אהה.
מתיישבים ביחד לשתות קפה או משהו.
אבל אני מדברת על סלובקיה.
איך היה. מה היו היחסים בברטיסלבה?
בברטיסלבה אני לא זוכרת הרבה שם כי
זה יחסית עזבנו מהר. ו.
מתי עזבתם?
ב-38'.
כן. אנחנו נעצור פה ב.
בשנה הזאת. אני קצת רוצה שנחזור אחורה.
אה. את התחלת ללמוד שם בבית ספר בברטיסלבה?
אה. רק. רגע אחד. כן.
התחלתי רק או ש. או.
כיתה או 2 כיתות יסודיות עשיתי שם.
אבל היום לא הייתי מסתדרת עם סלובקית למשל.
מה את זוכרת מהבית ספר בש. בשנתיים הראשונות?
לא זוכרת הרבה. לא זוכרת.
את הרגשת אנטישמיות ב. בכיתה אז?
אז עוד לא. אבל בכיתה יותר מאוחר. בהונגריה.
בקומארום?
בקומארום.
אני זוכרת היה לנו מורה לציור שאני הייתי גרועה נורא בציור.
זה תמיד אח שלי עשה לי את הציור עם השיעורי בית.
אבל העיקר פעם אחת התלמידות ציירה משהו והוא
היה צריך לתת ציון והוא התחיל ללעוג:
"תראו הציור הזה נראה כמו לונדון אחרי הפצצה."
למה? כי הוא ידע שלנו נוגע
לונדון ולא היהודיות. אז כבר ידע.
אז הוא רצה לדאוג. אז הוא אמר. אה.
תראו איך הטיול הזה זה נראה כמו לונדון אחרי הפצצה.
שעדיין עוד לא הופצצה. ועוד לא.
למשל שגמרנו את היסודי אז עשו לנו.
אהה. אה.
קבעו לנו מפגש.
מ-המ.
43'. כאילו גמרנו ללמוד 43' והמפגש.
אה. מחזור ב-48'.
אז עשו. את יודעת. הטבעות.
טבעות.
האלה הזהב וחרטו שם.
943' 48' ולקחו מידות.
מ-המ.
ואחריי עמד. עמדה אחת.
אחרי שלקחו לי את המידה.
אז היא אומרת: "היהודיות האלה
אפילו האצבעות שלהם יותר דקות."
כן. ז. אז היה.
אני לא אומרת שכולם ככה.
כן. אבל פה את מדברת כבר על 34'. אנחנו עוד לא הגענו.
כן.
לזמן הזה בסיפור.
כי הש. הראשונים.
לא מה. לא זוכרת.
בסלובקיה את לא הרגשת?
את אומרת. אני מד. אני חוזרת לסלובקיה.
לא. לא זוכרת.
שמה בכיתה.
זה לא אומר שלא היה.
אבל אני לא זוכרת משהו מיוחד.
כן. אה. כשהיית בסלובקיה את אומרת עד
38' את שמעת על. אה. גרמניה?
על היטלר? המשפחה של מ.
מה שכן. למשפחות של ה. במעמד הבינוני.
כן?
היה. היה הרגל מקובל שהביאו מטפלות.
אה. גרמניות הביתה.
כן.
אז. אה.
עוד לא ידענו כלום.
היא הייתה איתנו.
הפרוליין קראו לה. אמרו [משובש] (שפה זרה) זה כאילו.
מאיפה היא באה המטפלת הגרמנית?
לא זוכרת מאיזה עיר היא באה.
אבל היא באה מגרמניה?
מגרמניה. כן.
אה-הא. והיא דיברה איתכם משהו?
כי הייתם משפחה יהודית.
היא אמרה לכם הילדים איזה הערות.
אה. לא רק לימדה אותנו.
דיברנו גרמנית. פוליטיקה לא הייתה.
כן. אצלכם המשפחה מאיפה קיבלתם את הידיעות מה קורה בעולם?
רדיו. עיתונים?
זהו שאני לא יודעת.
אבל עובדה שבגלל זה עברנו ב-38'.
אבל את זוכרת עיתונים בבית?
אבל לא זוכרת את ה.
את הסיבות מה קרה?
איך זה? רק שם כנראה שמענו פה ושם כבר.
כן. אבל את זוכרת שאבא
קרא עיתונים או שמע לעיתו. ל. לרדיו?
שם? שם היה מקובל. [משובש]
תשתי משהו.
שם היה מקובל לפעמים. ה.
הגברים בימי ראשון הלכו לבית קפה.
ושם היו תלויים עיתונים.
מ-המ.
שם קראו את העיתונים.
הא. ואבא גם היה הולך?
אבא לא כל כך יותר הדוד שלי.
מ-המ. היה בית הכנסת בברטיסלבה שהייתם הולכים אליו?
אני בברטיסלבה לא זוכרת שהלכתי. אולי ההורים כן.
אוי ואבוי. בדיוק אתם צריכים את זה?
כן. לא. כן.
אויש.
את. את אומרת שב-1938 החליטה.
החליטו. המשפחה החליטה.
כן.
לעבור לקומארום. להונגריה?
כן.
את אולי היית ילדה קטנה ואת
לא יודעת את הסיבה שעברו אבל בשנה הזאת סלובקיה עברה
לתחת חסות גרמניה הנאצית.
כן. כן.
וכנראה אבא שמע מה קורה בגרמניה.
כנראה. כן.
באו אליכם אז.
באו אליכם אולי פליטים מגרמניה?
יהודים פ. אה. ש.
לא ידוע לי. לא.
כן. אתם עברתם לקומארום.
שאני מבינה שקומארום.
את אמרת שזה המשפחה של אימא משם?
כן.
כן. איפה גרתם שם?
ב.
קומארום.
קראו לזה קושו. אה. סליחה.
קלפקה. קלפקה.
כן. קלפקה.
זה. אה.
אה [משובש] כאילו כיכר. קלפקה.
מ-המ. כן. ומה את זוכרת מהמעבר?
שם. אה. הייתה לנו חצר אחת גדולה ש. 2 דירות.
בדירה הקדמית גרו הדוד הזה שאמרתי לך
שהוא היה מנהל התזמורת.
מ-המ.
ובדירה שנייה. גרנו אנחנו.
תספרי על הדוד שהוא מנהל התזמורת. על התזמורת.
הוא. אז הוא היה לו בן.
היה לו בן שהוא אחר כך נהיה סופר בהונגריה.
יש לי אפילו ס. אה.
ספרים שהיה לי ספר שלו.
איך קראו לדוד?
ל. לדוד זאת הוא עברת את השם שלו.
הא. את מתכוונת למנהל?
כן.
הוא היה קראוס גם כן.
כן. קראוס.
קראוס מור. מור.
איך?
מור. מור.
כן. והבן שלו?
והבן. אה. עשה שם הונגרי.
אה. איך אומרים?
כמו שאנחנו מעברתים.
עיברת. כן.
אז הוא היה ואד-האס.
אה-הא.
ואד-האס ולנס.
כן.
יש לי עוד בן דוד. יש עוד הבן שלו השני
עוד חי בבודפשט עכשיו.
מתי עברתם. בקיץ עברתם?
ב. בחופשת הקיץ?
מתי עברתם לקומארום?
לא זוכרת בדיוק.
רק זוכרת שב-38'.
כן. והתחלת ללמוד ב.
התחלתי ללמוד שם בבית ספר היסודי. כן.
איזה כיתה? ג'?
זה כנראה החל מ-ג'. כנראה.
ושם בקומארום לאיזה בית הכנסת הלכתם?
שם היה בית כנסת ש.
שהלכנו שם. ואני לא כל כך זוכרת שגם אני הלכתי הרבה.
אולי מדי פעם. אבל ההורים הלכו.
כן. את זוכרת חגים?
חג פסח? ראש השנה?
כן. חג הנו.
אבל תמיד זה לא. לא.
לא הייתה לנו משפחה בקרבה אז.
אה. תמיד חגגנו לבד.
ואיך התכוננתם לפסח?
הו-או. אמא החליפה כלים וזה לא.
אה. ממש ממש.
תספרי על ה.
איך. איך זה היה ההכנות.
מי שלא יודע איך היה פעם.
תראי. עוזרת הייתה.
אז לכל המשפחות הייתה עוזרת בית.
כן.
אז הם החליפו את הכלים וככה היה ליל הסדר.
אבל תמיד רק המשפחה. לא.
ומצות איפה השגתם?
גם מצות. כן.
איפה. איפה השיגו את המצות?
אני מתארת לי ששאר. אה.
בטח היו חנויות ל. דברים כאלה.
את הלכת פעם לקחת את המצות מהמקום הזה?
לא. לא זוכרת.
תתארי לי את הבית שלך בקומרום.
קומארום זה היה.
לא. לא בית גדול.
אהה. מטבח נדמה לי אם אני לא טועה רק 2 חדרים.
רגע. חדר שינה איפה שיש התמונה עם אחותי.
נדמה לי ש-2 חדרים ומטבח אם אני לא טועה.
ושם היינו עד.
עד. אה. עד אחר כך.
עד שהתחילה. כן.
אממ. תספרי לי מחופשת הקיץ מה הייתם עושים?
היינו. לא היה. לא היו קייטנות?
כן. נו. אז מה?
אז היינו. היינו נ.
נשארים בבית. היינו מבלים בבית.
היו לכם חברות כבר מהמקום?
ככה. מהבית ספר.
אהה. כן.
ומה הייתם עושות ביחד?
הייתה לה חברה טובה שאת זוכרת?
הייתה לי חברה שהיא לא גרה רחוק מ. ממני.
מה עשיתם ביחד?
לא. אני רק. אהה.
כי שם למשל לא היה כמו. כמו עם קולנוע.
כן.
הקפידו מאוד שסרטים שלא מיועדים לצעירים אז לא נתנו להיכנס.
אז אני זוכרת שפעם
אחת אמרנו חברה שלי ואני
שצריך פעם אחת ללכת לסרט. מה יכול להיות?
אז ישבנו. ישבנו בשורה מסוימת.
פתאום באמצע הסרט אני מגלה שבשורה לפניי.
המורה לספרות שלי. הייתה לה מין ישיבה מיוחדת כזה. ככה.
אז הכרת אותה מאחורה?
כן. אני אומרת לחברה שלה.
שלי: "אוי ואבוי." אני עוד דודה מריה.
שם אמרנו דודה.
כן.
אה. זה. "דודה מריה יושבת פה בואי אנחנו נסתלק."
אז גם זה לא הצליח.
וספרים אהבת לקרוא?
כן. מאוד. זה.
אז עוד לא הייתה טלוויזיה.
אני זוכרת אפילו כולם צחקו ממני.
לגטו לקחתי איתי ספר כי לא הספקתי לזה. למצודה הזאת.
כן.
לא הספקתי לקרוא בבית.
לסיים.
לסיים. אז לקחתי אותו.
כן. איזה ספר את זוכרת במיוחד?
חלף עם הרוח.
הו-או.
והיה מקרה מ.
מעניין. ה.
קראתי ספר. זה.
זה לא מה שלקחתי איתי.
זה גמרתי עוד בבית.
אבל האח שלי בדק גם מה אני קוראת.
הוא היה מבוגר ממני ב-6 שנים.
אה. 7 שנים.
אז. אה.
קראתי ספר. אני זוכרת של. אה.
[משובש] (הונגרית) ב.
בתרגום מהונגרית. היה בני האהוב.
מ-המ.
והייתה תוכנית ברדיו אם את זוכרת כל שבוע מישהו.
בארץ?
כן. שהשיג ספרים עם אנשים ביקשו.
כן.
שכחתי איך קוראים לו. בגבעתיים.
איתמר.
הייתה תוכנית.
כן.
ומישהו שאל אותו על הספר הזה.
והתברר שהשם העברי שלו היה אבשלום בני.
מ-המ.
והתברר שהבן הוא אמר: "אוי.
זה הי. יש לנו בקיבוץ אני אביא לה."
אבל נעלם הגי.
נאבד להם. היה להם ונאבד.
נורא אהבתי את הספר. אני זוכרת.
וככה קראתי עוד ספרים ש.
סר. סופרים הונגרים.
ו. נובלות.
יש דברים שנשארים לי למשל אני לא הסרט.
אני ראיתי סרט. אז.
אה. אם זה היה מאוד עצוב תמיד בכיתי ביחד.
והיה. היה לי ספר נובלות של לין יו טנג הסיני.
ושם היה אחד הנובלות.
אחד הסיפורים היה דמעות של קולנוע.
והוא קבע שמי שבוכה בקולנוע הוא בן אדם טוב.
אז אני התפעלתי שאני כנראה בן אדם טוב.
כי אני בוכה בסרטים.
כן. ובקיץ הייתם הולכים למשהו כמו בריכה או נהר?
אני האמת שבריכה אז עוד לא הייתה לנו.
ולדנובה אני פחדתי ללמוד. אה. לשחות.
אני עד היום לא יודעת לשחות.
כי בגיל מבוגר התביישתי שאני לא יודעת לשחות.
אז לא למדתי כבר.
שכבר הייתה בריכה אז לא למדתי.
היה לידכם יער או מקום ש.
הדנובה הייתה.
ויער היה על ידכם שטיילתם בו?
או פארקים?
אה. ככה אפשר היה לטייל. כן.
איפה הייתם מטיילים באמת. בקומארום?
לא הרבה. לא הרבה.
קו. קומארום זה כמה שאני יודעת זה עיירת גבול.
כן.
שמצד השני של סלובקיה זה קומרנו.
כן. כן.
היה קשר בין 2 החלקים?
לא יודעת. אנחנו לא. אפילו עכשיו שביקרנו
לפני כמה שנים שעוד. אה. אה.
היה למשל היו דרכונים.
רצינו לבוא לקומרנו הסלובקית.
בדקו לנו את הדרכון.
היום אומרים שכבר לא. אני לא זוכרת.
ואז איך זה היה? את זוכרת?
עכשיו לא.
ניסיתם לחזור?
לא. לא ידוע לי גם שניסינו.
אחריכם באו עוד בני משפחה?
לא. לא. [משובש] אני
זוכרת שנהנינו בחצר כי הייתה לנו חצר גדולה.
היה לנו עץ ערמונים ו.
ו. וככה נהנינו בחצר. אבל לא.
אתם גרתם על הקרקע או על קומות?
על הקרקע. על הקרקע.
ומה היה בחצר עוד חוץ מעץ ערמונים?
עצים. ו. עץ ערמונים ו.
נו איך קוראים לזה?
לא תותים. ט. אה.
דובדבנים?
גם דובדבנים היה.
ונדמה לי גם פטל. אם אני לא זוכר. טועה.
זה שיח. שיחי פטל.
כן.
פרחים. ירקות גידלתם שם?
כן. לא. ירקות לא.
אבל אז היה לנו מין מזווה כזה. זה.
אז עוד לא קנו רסק עגבניות.
הכל עשו בבית. אמא שלי עשתה.
ואני זוכרת. אה. את מ.
מאווזים ומברווזים את השמן?
שומן? כן.
הכל הכל עשו בבית.
ועשתה עסק עגבניות לחורף?
אהה. עגבניות כן.
זה הכל עשו. לא. לא הכרנו משהו אחר.
ריבות?
בבקשה?
ריבות.
ריבות גם כן.
את עזרת לה?
לא. לא יודעת.
האמת שהבשלנית הייתה אחותי.
מ-המ.
שחזרנו. אמנם היא שנה צעירה ממני.
אבל כשחזרנו ממחנה הריכוז אז היא ניהלה את הבית.
אני התחתנתי בקושי ידעתי מתי המים רותחים.
כן. עכשיו זיכרונות מהחורף.
מקומארום. חורף שהיה חורף. מה עשיתם?
אה. זה. אז אמרתי לך עם התמונה שגם גלשנו וזהו.
על ה. האמת שעל זה אני גם לא יודעת.
על. אה. נו.
על הקרח אני לא ידעתי.
אבל. אהה.
היה לנו בחצר. הייתה לנו אפשרות למשל על הקרח.
כן.
בחורף. אבל אני לא ידעתי.
אני בכלל בספורט הייתי איומה גם כן.
אז מה הייתם גולשים.
כן.
היית גו. במזחלה או.
כן. כי היה במזחלה. כי הייתה לנו.
אנחנו גרנו ככה ש.
שלפני הבית אפשר היה לזחול. כן.
עכשיו. את. את אמרת שהמטפלת בברטיסלבה.
כן.
מטפלת גרמניה. לימדה אתכם גרמנית.
כן.
איזה שפה דיברתם בבית?
הונגרית.
אה-הא. כמה שפות ידעת?
אז זהו ש.
אז ידעתי עוד סלובקית. וגרמנית. והונגרית.
ויידיש ידעת. ידעת ש.
לא. אצלנו לא דיברו יידיש.
לא. לא היה מקובל.
אבל היום למשל אני קו.
קראתי עכשיו את הספר בגרמנית.
אני מבינה את הרוב.
אבל לא הייתי יכולה באופן מקצועי לתרגם אותו למשל
. עד כדי כך לא.
עכשיו אבא ואמא דאגו שתדעו לקרוא בסידור.
או סידור תפילה.
שתדעו. אה. לקרוא אותיות עברית?
היה לנו. אנחנו הלכנו לבית ספר לא יהודי.
כן.
אבל פעם בשבוע היה לנו כאילו שיעור דת.
בבית ספר?
כן.
בבית ספר ש.
ליהודיות היה שיעור דת.
אז למדנו. אהה.
אז היה לנו כאילו.
ומה למדתם שם בשיעור דת?
אהה. על. אה.
כמובן לא כמו שפה לומדים.
אבל אדם וחווה וכל ה.
הא. סיפורי ב.
הסיפורי. כן.
סיפורי בראשית. ולימדו אתכם את הא'-ב'. הי. היהודי?
אה. לא. לא. לא ידעתי.
א'-ב' עברי.
יכול להיות שלימדו ואני לא זוכרת כבר.
כן. אממ. עכשיו את אמרת ש.
כשהיית. כשאבא קיבל תפוזים
מהעבודה שלו זה היה בברטיסלבה או בהונגריה?
זה נדמה לי ש.
אם אני לא טועה זה היה כבר בקומארנו.
בקומארנו.
כן.
ותפוזים הם היו מארץ ישראל.
זה היה תפוזי יפו?
לא. לא יודעת מאיפה.
דיברתם.
י. יבואן הביא תפוזים. לא יודעת מאיפה.
אתם דיברתם בבית על ארץ ישראל?
לא. לא היה לי.
אני חושבת כמה שלא זכור לי. לא היה לי מושג.
לא. לא ידעתם פלשתינה.
לא.
לא שמעת אז? היו ארגוני נוער ציוניים אצלכם בקומארום?
יכול להיות שהיה. אבל אני לא
פעם ראשונה עשיתי באמת היכרות שבאו מהקיבוץ השומר הצעיר.
כן.
באו אחרי. אחרי השחרור.
אחרי המלחמה?
כן.
אז מה. כשגמרתם את הבית ספר באתם הביתה ומה עשיתם?
עשינו שיעורים.
כן?
שמענו רדיו. דיברנו קצת.
הלכנו לחצר. אה.
מה עשיתם אחרי צהריים?
היה לה חוגים שהלכת לם. אליהם?
עכשיו אני מבינה. היה רדיו אז היה חשמל אני מבינה בבית?
כן.
ומים זורמים היה בבית?
כן. כן.
כן. אז את אומרת שאת קומרנו בבית ספר את.
את סיפרת קודם שהתחלת להרגיש
אנטישמיות גם מצד המורים. גם מצד.
רק. רק. רק מהמורה האחד הזה.
ומהילדה שאמרה עם הט.
עםהטבעת של היהודיות יש ככה וככה.
כן. כן. כן.
ואבא המשיך לעבוד.
אה. כמנהל חשבונות?
עד. עד שלקחו אותנו.
הוא. הוא גם הרגיש בעבודה שלו?
לא דיבר על זה. יכול להיות שכן אבל לא דיבר על זה.
אני לא בטוחה שהפירמה לא הייתה יהודית.
לא בטוחה. אני לא זוכרת.
ומה היה המצב הכלכלי שלכם?
אהה. זה נחשב.
איך שאני אומרת לך.
מעמד בינוני לא.
גם שם. למרות שעברתם מקום זה המשיך להיות.
לא. לא. לא עשירים.
אבל לא היה חסר לנו.
כן. עכשיו עד 40' ו.
עד. אנחנו נתקדם בסיפור.
בלימודים את למדת.
אה. כמה שנים למדת?
אז זהו עד. אה. עד.
עד. 43' כנראה גמרתי.
כן. כי עשינו את הטבעות 43'-48'.
כן.
ו. ואחר כך כבר.
אה. התחילו. כבר ידענו על המלחמה.
כן.
אבל לא ידענו שזה.
אבא שלי הרי היה קצין בצבא ה.
כן.
[משובש] אז הוא חשב שאצ.
לו זה לא יקרה.
אתם שמעתם שב-39' שהיה שנה אחרי שעברתם להונגריה.
שגרמניה פלשה לפולניה והתחילה מלחמת העולם השני.
אני בטוחה שאבא ידע אבל
הילדים לא היו מעורבים לדברים האלה. לא ידענו כלום.
זה לא.
קצת על ה.
חילחל אליכם. המצב?
יכול להיות שכן.
ולא זכור לי במיוחד.
אני מתארת לי שכן.
רק קיווינו שאצלנו זה לא יקרה.
כן. ולהונגריה הגיעו אליכם פליטים.
מ. ממקומות אחרים. מפולניה?
לא ידוע לנו.
הכל המשיך אצלכם רגיל?
כן.
התחילו לקחת. אה.
כי במקומות אחרים בהונגריה ב-41'
התחילו לקחת את הגברים לפלוגות העבודה.
אז זהו. את אח. את. אה.
אבא שלי. אה. ואת.
אה. ואת אח שלי לקחו קודם לזה.
אה-הא.
את שניהם.
לאן לקחו אותם?
את אח שלי אחרי שה. ה.
הלשינו עליו. ה.
לא ידענו עליהם כלום.
אחרי זה רק ידענו שלקחו אותם.
איך הודיעו להם שהם צריכים ללכת ל.
ל. לפלוגות העבודה האלה?
אה. אני חושבת שפשוט באו וקראו להם מהבית.
והם יצאו?
כן.
ולא היה לכם קשר? מכתבים?
כלום.
שום דבר. מה את יודעת מה עבר עליהם אז?
אני רק בסוף ידעתי.
ואני אומרת לך ששמעתי שאבא מת בדכאו.
ואח שלי. אה. השתחרר במאוטהאוזן.
ומה קרה לקחו אותם ו.
ועוד דוד שלי שהיה עם אח שלי.
מ-המ.
אח של אימא שלי.
כבר אחרי השחרור מת מפלקטיפוס במחנה.
אבל איך אבא שלך הגיע לדכאו את יודעת?
לא יודעים כלום. רק שפגשו אותו.
מה א. מה אח שלך סיפר על הפלוגות עבודה שלקחו אותו?
למשל היה לו מקרה דווקא עם קצין. המפקד. הקצין.
ששאל איזה יום אם מישהו.
משהו מסוים אם מבין בזה.
אח שלי לא ידע.
אבל הוא הרים את היד שכן.
ואז הקצין הדריך אותו וכנראה ש.
ואח שלי הצליח בזה.
אחרי איזה תקופה מסוימת.
אה. לא יודעת כמה ימים או ש. שבוע.
פתאום הוא אומר. הקצין אומר לו.
שאני מבקש אותך עכשיו.
יום יום תצחצח לי את המגפיים.
אז הוא אמר בסדר.
מה. הוא הכין לו את ה.
מה הוא מצא במגפיים?
לחם. כל יום הקצין הזה.
‮ה-‭S.S‬ שם לו ג.‬
לחם ב. במגפיים.
אה. זה ה. זה כבר אצל הגרמנים.
כן.
אבל בהתחלה שהוא היה בפלוגות העבודה אצל ההונגרים?
על זה אנחנו לא יודעים.
הוא לא סיפר לכם מה הוא עבר. איפה הוא היה?
ייתכן. אני גם לא בטוחה שגם אח שלי עבר.
אבל אני עכשיו.
על אח שלי. על אבא שלי אני יודעת שלקחו אותו.
מי סיפר לכם שהוא היה בדכאו?
איזה. האח שלי.
אח שלי פגש כבר פה אחרי הרבה שנים.
פגש איזה חבר מהעיר.
והחבר הזה במקרה היה ביחד עם אבא שלי בדכאו. וככה נודע לו.
כן. טוב. אז אתם.
אבא לקחו אותו את אומרת ב-41' כבר לקחו את אבא?
את אבא לא זוכרת מתי.
לא. לא. לא עד כדי כך.
אה. מוקדם.
רק קצת יותר מוקדם מאיתנו.
כן. ומה. איך.
איך הסתדרתם מבחינה כספית?
היינו אז עם הסבא וסבתא.
אה-הא. מה הם עשו סבא וסבתא?
אז הם עוד. אה.
עוד. עוד היו עם המכולת.
אה-הא. ואמא עזרה להם?
אני מתארת לי שכמה שהיא יכלה.
אבל. אה.
רוב הזמן היינו בבית שם בזה.
כן. ואנחנו. את סיימת את הבית ספר את אומרת ב-43'?
כן.
ומה. איך נפרדתם מהתלמידים. מהמורים?
אז זהו שאז היה זה.
הטבעת.
והייתה חגיגה. ואז רציתי להתקבל לבית ספר גבוה יותר.
ואז. אה.
קיבלו רק 2 יהודיות.
ואחת הבנות שאבא שלה היה רופא
בעיר התקבלה ואותי כבר לא קיבלו.
אבל אפילו אם היו מקבלים אותי כבר לא הייתי מספיקה
ללמוד כי כבר התחילו הצרות.
כן. לאיזה בית ספר רצית להתקבל?
מה זה גימנסיה זה היה?
או גימנסיה או איפה שלומדים. אה.
הנהלת חשבונות.
הנהלת חשבונות.
בית ספר למסחר. זה נקרא.
כן. אבל לא זה ולא זה.
אז מה עשית ב. בזמן הזה?
אז זה כבר לא היה לי הרבה זמן. כבר לקחו אותנו.
היית בבית?
כן. הייתי בבית.
ומה. למה. כשהלכת להתקבל.
פשוט. אה.
תתארי לי את ה.
את הסיטואציה. הלכת להתקבל.
לא. פשוט היה צריך להגיש בקשה.
כן. הגשת בקשה. וקיבלת.
ו. לא. לא.
אמרו לא. למה?
אה. אממ. ואני מתארת. אם אני לא טועה.
אז הם אמ.
הם גם אמרו מה הסיבה.
שאסור להם לקבל יותר מ-2.
אה-הא. ובדברים. במקומות אחרים את ג.
גם הרגשתם את האפליה הזאת בין יהודים לנוצרים?
כבר התחיל. אה. לא להיות ב.
להגיד לך זהו שאם אז ההורים כי שם לא היה.
אנחנו לא יצאנו בערבים הצעירים.
אה. לבלות או משהו.
לא היה כזה דבר.
אז. אה. אם הרגישו משהו זה היו ההורים.
והספרים שאת מספרת שאת קראת.
את לקחת אותם מספרייה או שהיה לכם בבית?
היו ספרים. לא. אה.
קנינו ספרים שרציתי קנינו.
והיה גם ספרייה ללכת להחליף?
הייתה. הייתה ספרייה גם.
כן. ו. אז אנחנו מתקדמים בסיפור ל. למרץ 44'.
כן.
מה קרה אז בזמן הזה?
אז זהו. אז זה אני זוכרת שב-19 למרץ נכנסו הגרמנים.
אליכם לקומארום נכנסו?
ראיתם גרמנים בקומארום?
כן. היו. אה. נכנסו הגרמנים.
ואז התחילו עם החוקים שאסור לנו לצאת אחרי 22:00 מהבית ו.
אבל זה רק. אה. זמן מאוד קצר היה.
עובדה שביוני. זאת אומרת כל התקופה הזאת ממרץ עד יוני.
כן.
אה. זה התחלק עם הגטו כאילו של הבית. והגטו במצודה הזאת.
כן. אז למעשה זה לא היה גטו כי אתם אמרו לכם לא לצאת מהבית?
כן. זה היה בהתחלה. כן.
בהתחלה.
ואחר כך.
ואז אתם ישבתם בבית.
אני לא זוכרת כמה היינו במצודה. כמה זמן.
כשקודם על הבית.
כשאתם ישבתם בבית אמרו לכם אסור לצאת.
כן.
אבל לקנות אוכל וזה?
אז אסור היה לנו לצאת עד ש.
נדמה לי אחרי שעה מסוימת ולעזוב נדמה לי איזה סביבה מסוימת.
כן. אזור.
להסתובב. כן. רק באזור מסוים.
אז הייתם מוגבלים גם במקום. גם בזמן?
כן. כן.
עכשיו יכולתם ללכת ולקנות מה שרציתם מבחינת אוכל?
אני מתארת לי שכן כי אני לא זוכרת שנגיד.
אה. היינו רעבים ללחם או משהו.
לא סבלתם?
לא.
ומה. ובחוץ שהיית. אה.
עומדת ומביטה בחלון. בחוץ מה היית רואה?
אז זהו. שהחלונות שלנו בעצם היו לרחוב. לחצר.
מ-המ. אה-הא.
והדירה העליונה היה של הדודים שלי.
כן. ביקרו אתכם.
אה. חיילים גרמנים או.
לא.
או הונגרים?
שום דבר. רק.
אה. רק החוקים היו.
מ-המ. ואמרו לכם שאתם
צריכים ללכת עם הטלאי הצהוב? סימנו אתכם?
כן. כן.
איך זה היה?
היה צריך לתפור על הבגדים את הטלאי הצהוב.
את. את השתתפת בזה?
כן.
איך הרגשת?
אנחנו הת. אה.
היה לנו קשה אבל עשינו את זה.
יצאת.
כל הזמן היה רק הפחד מה יהיה. מה מצפה לנו.
אבל. בהווה אתם הסתדרתם.
כן.
רק פחדתם מה שיהיה בעתיד?
כן.
את יצאת פעם עם הטלאי הצהוב החוצה?
אני גם לא זוכרת מתי קיבלנו את הטלאי הצהוב.
אם זה היה תכף או. רק יודעת שקיבלנו.
כבר לא זוכרת בדיוק אם זה היה תכף שהם הגיעו.
איך היה ה.
את אומרת שאתם כל הזמן רק דאגתם לעתיד.
אבל ההווה איך הוא היה?
היה. אה.
קשה כי מסביב שמענו מה הולך.
מה שמעתם?
שבסלובקיה כבר לקחו אז הרבה יותר מוקדם את האנשים.
מ-המ.
הרי שאני קיבלתי את המספר.
באושוויץ.
אז עשתה לי את זה בחורה. אה. מסלובקיה.
כן.
וזה כאב. אז ככה נרתעתי.
אז היא אומרת לי: "מה את בוכה לי?
את רק הגעת אני כבר שנים פה."
צ-המ. אבל כשהייתם בהונגריה ידעתם מה ש.
לא.
בסלובקיה שלקחו?
רק ידענו ששם כבר. אה. התחילו.
כן. ובבית היה דיבור על ה.
על המצב שאולי נברח. אולי נסתתר?
לא. על זה לא. לא ניסינו אפילו.
למה?
כי לא ידענו לאן.
ואם היה לאן?
מה שכן אס.
גם אני לא יודעת אם זה נכון.
ה דוד שלי. אח של אבא.
הם יצאו מברטיס. אה.
היה לו בית חרושת בברטיסלבה.
והם נסעו לישראל עוד לפני הרגע האחרון.
מ-המ.
והוא סיפר שהוא שלח לנו סרטיפיקטים. ואנחנו לא קיבלנו.
אז אם זה נכון או שלקחו את זה למישהו אחר. אני לא יודעת.
ו. אז. אז. אז.
אה. שמעתי על ישראל באמת.
ב.
וכשהגעתי ארצה הרי אני קיבלתי דיחוי מהצבא.
כי אחותי ואני עבדנו אצלו בבית
חרושת איזה תקופה עשינו כידונים לרובים צ'כים. אז קיבלנו.
איפה? פה בארץ את מדברת?
פה בארץ.
הא. טוב. בסדר. אנחנו עוד נגיע לזה.
אז אתם חיים לכם. אה.
אסור לכם לצאת בשעות מסוימות.
אסור לכם לצאת מהמקום. מהשכונה.
כמה זמן ככה הייתם?
אז זהו שאני לא זוכרת בדיוק כמה זמן.
זה ת. אה. רגע. ממרץ. אמצע מרץ.
מתי לקחו אותנו ל.
את אמרת לי כששוחחנו קודם. אני אעזור לך.
רגע. נו. זה.
אני רוצה לעשות השוואה בין הזמנים.
אם היא הגעתי.
אם לקחו אותנו מהמצודה.
לא קודם למצודה. מתי זה.
זה אני רוצה לראות כמה זמן עבר מאז שלקחו אותנו למצודה.
אני מתארת לי שלא יותר משבועיים. 3.
אני לא יודעת. לא זוכרת.
איך הודיעו לכם שאתם צריכים לעזוב את הכל וללכת למצודה?
אז זה. זה היה.
זה היה אחרי כמה שבועות. כבר ש.
אחרי כמה שבועות?
כן.
הודיעו. איך הודיעו לכם?
גם לא יודעת אם לקחו אותנו או שהיינו צריכים.
אני מתארת לי שלקחו אותנו.
כי זה היה צריך להגיע למצודה.
זה גם היה ק. זאת אומרת זה.
זה בגבול. באיזשהו מקום בקומארום זה היה.
מה לקחתם אתכם?
מה היה מותר לקחת. בוא נגיד?
גם לא זוכרת. אבל אני מתארת לי שאת זה.
אולי קצת ביגוד או משהו. אבל לא זוכרת.
שאתם ידעתם שאתם עוזבים את הבית וזה.
עוד לא ידענו ש.
שהסוף זה יהיה אושוויץ. חשבנו גטו.
ומה. מה עשיתם עם הדברים הטובים שלכם?
עם דברי כסף. עם תכשיטים?
כלום. הכל נשאר.
השארתם הכל לא לקחתם אתכם?
לא היה. לא.
היה לך תכשיטים עלייך?
האמת שאני עד היום לא אוהבת תכשיטים.
אז ככה גם לא הלכתי וגם הייתי ילדה אז לא הלכתי עם תכשיטים.
אבל עגילים או טבעת?
אהל. אה.
טבעת הייתה לי אולי.
אבל לא. לא זוכרת שלקחתי. לא.
איזה דברים לקחת איתך?
גם לא זוכרת.
עכשיו אני מבינה. זה היה כשאתם יצאתם.
את אמרת לי קודם.
שאתם יצאתם למצודה זה היה ביוני. יוני.
זה היה כ. כנראה.
יוני 44'. התחלת הקיץ.
התחלת הקיץ. אה.
אני לא זוכרת בדיוק כמה היינו במצודה.
יכול להיות שהיה יותר מוקדם מיוני. בכל אופן. אה.
ל. לקחתם אתכם גם דברים לחורף?
התכוננתם ל. ליציאה ארוכה?
לא.
רק דברי קיץ לקחתם?
כן.
ואת אומרת שלקחת גם ספר שלך.
ספר קריאה שלא הספקת.
הא. משם זה רק לקחתי למצודה.
אבל אחר כך כבר.
איזה ספר זה היה? איך קראו לו?
זה היה אז הסרט.
הספר הזה אבשלום בני.
אה-הא. אבשלום. והספקת לגמור אותו?
כן.
לסיים אותו שם?
כן. כן.
מה? הייתה מצודה?
תתארי לי מה זה היה המקום הזה?
זה. מין. אה.
משהו צ. צבאי כזה. מין. אה.
מבנה גדול. אפילו לא זוכרת איך הוא היה בפנים.
לקחו אותנו למקום מסוים שם ו.
כן?
קראו לזה מצודת איגמנדי.
זה אני זוכרת. אבל יותר מ.
והמקום. תארי לי את המקום שהגעתם.
שם.
איך הסתדרתם?
שם אספו כבר את כל יהודי קומארום.
כן. ואיך זה היה מאורגן בפנים?
לא יודעת. לא יודעת.
לא זוכרת מזה כלום.
רק יודעת שלקחו אותנו לשם.
מבחינת אוכל. מבחינת שינה?
אה. לא משהו מיוחד. אבל.
דאגו לכם מבחוץ לאוכל או שהבאתם אתכם?
לא הבאנו איתנו כלום.
מה ש. מה כן קיבלנו זה רק מבחוץ.
עכשיו. כשאתם הייתם שם לקחו אתכם.
מי לקח אתכם הגרמנים או ההונגרים?
אם אני לא טועה ההונגרים.
אבל אני לא בטוחה.
והם נכנסו אליכם. לקחו ממכם דברים?
את זוכרת דברים כאלה?
לא. לא זוכרת שלקחו דברים.
אם לקחו את זה כבר היה אחרי שעזבנו את הדירות.
ואת זוכרת. אה.
אם הם דיברו אתכם.
אם הסבירו לכם מה הולך להיות לכם?
שאלתם אותם?
לא.
את זוכרת שיחות בתוך המשפחה?
מה? דיברתם אחד עם השני?
לא.
עם אבא. עם אימא?
האמת היא שאם אז ההורים ביניהם.
רגע. אבא היה שם איתכם?
כן. כן. רגע. אז עוד כן.
הא. אבא היה.
אז עוד כן.
אז אני מבינה. אז לקחו אותו
לפלוגות העבודה והוא חזר מפלוגות העבודה?
רגע.
אבא.
או ש. רגע. רגע.
עכשיו אני באמת לא זוכרת אם הוא.
אם לקחו אותו. אולי אני טועה. בזה אני באמת.
עכשיו כשאת שואלת. אני שכחתי באמת.
לא זוכרת אם באמת הם לקחו אותו קודם או.
או אחר כך. לא זוכרת.
בסדר.
לא זוכרת.
אבל את זוכרת שאבא היה איתכם שם?
אז זהו שב. פתאום
אני מתחילה לחשוב אם הוא היה איתנו או לא.
יכול להיות שהוא כבר לא היה.
שרק אמא ואנחנו הילדים.
וסבא וסבתא מה היה איתם?
אות. אותם.
אה. לא. לא ידוע.
אפ. לא היינו ביחד בגטו. גם לא ברכבת.
את זוכרת משמה בעיות של.
אה. לקבל אוכל או שתייה?
לא זוכרת.
אם אתם הרגשתם צמא או רעב?
לא זוכרת כלום.
כלום לא זוכרת.
ואת זוכרת את עצמך שם יושבת וקוראת בספר?
גם לא זוכרת. אה. שקראתי.
אני רק זוכרת שלקחתי איתי את הספר.
אני כבר לא משוכנעת באמת ש. שגמרתי אותו.
אז כמה זמן הייתם שם במצודה?
אז זהו ששם. אה.
היינו צריכים להיות.
אם הגענו לאושוויץ ב. אה.
ב-16 ליוני זה אומר ש. אה.
כמה ימים ש. נגיד.
אה. או אפילו.
רגע. יכול להיות שכמה שבועות אם זה ככה.
כי לא. אבל אני חושבת שמה שלא יהיה לא יותר משבועיים.
כן. את זוכרת איך היית לבושה?
אבל עם הטלאי הצהוב את זוכרת שהיה?
גם כן אני לא זוכרת אם זה היה כבר אז או.
או אחרי זה. לא כנראה אז.
אז.
כן. כי אחר כך כבר קיבלנו. כבר נסענו לאושוויץ.
ואז מודיעים לכם שאתם עוזבים את המקום?
כן.
ומה אמרו לכם?
לא אמרו לנו כלום. לקחו אותנו לרכבת.
מי ליווה אותכם?
ודחסו אותנו.
מי ליווה אתכם לרכבת?
אני לא יודעת אם זה זה. זה כבר.
יכול להיות שכבר היו גרמנים. אבל אני לא בטוחה.
אז עוד הפעם. לקחתם את החבילות שלכם. את הבגדים.
לא היו לנו כבר כל כך כבר חבילות.
ודחסו אותנו המונ.
זה היה רחוק הרכבת מה. מהמצודה?
אני גם לא. לא.
לא זוכרת אם לקחו אותנו באוטו או שהלכנו ברגל.
היה לכם קשר עם
התושבים הנוצריים של קומארום בזמן הזה שהייתם שם במצודה?
לא.
באו ל. לעזור לכם?
לא. לא העיזו אפילו.
לא העזו.
כן.
ואתם את אומרת את לא
זוכרת איך הגעתם לרכבת עם בהליכה או משאיות?
לא זוכרת. לא זוכרת.
הגעתם לרכבת. הרכבת הייתה ב. בקרבה במקום קרוב?
זה מין מ. קרונות כאלה. כן.
אה. ודחסו אותנו.
ישבנו על הרצפה. דחסו אותנו.
קרונות משא של רכבת משא?
כן. כן.
כן. הייתם כל המשפחה ביחד?
זהו ש. כנ. אהה. לא.
אני באמת חושבת שאני לא צדקתי עם זה שאבא כבר לא היה איתנו.
רק אמא ואח שלי ו.
אה. אחות שלי ואני.
מ-המ. נכנסתם פנימה?
והתחלנו ל. והיה איתנו דוד.
דוד בן 90 פלוס.
או-הו.
בן אדם דתי.
מסורתי עם זקן. נו.
את יודעת. זקן לבן ארוך.
אותו לראות בקרון זה היה איום ונורא.
מה. זה היה הדוד של אבא. הדוד של אמא?
זה ה. לא. זה היה סבא של הבת
דודה הזאת שאמרתי לך שהיא עכשיו בלוס אנג'לס.
והוא עלה איתכם לקרון?
כן.
מי עזר לו?
לא יודעת. הי. אחות. הייתה לו ב.
אה. בת גם כן איתם שהיא ב.
תתארי לי את האווירה
שם לפני שעליתם לקרון. מה הייתה האווירה?
אה. ש.
מה?
ש. סתם. חיכינו. חיכינו. לא ידע.
היה פאניקה. או היה שקט?
פאניקה לא הייתה. אבל.
היה שקט.
שקט יותר. כן.
ומה אמרו לכם שהייתם כאלה שקטים?
לא אמרו כלום. לא הסבירו כלום. הושיבו אותנו.
ואתם שמעתם בזמן הזה.
לפני שהגעתם לאוש.
לאושוויץ. שמעתם על מקום כזה אושוויץ?
לא.
שמעתם על זה ששורפים יהודים ו. וגז?
לא.
לא שמעתם?
לא.
אתם ההו.
אה. תראי זה שאני לא שמעתי זה לא שההורים לא שמעו.
את. את אומרת שאת לא שמעת?
כן.
ועמדתם שם שלווים בתחנה. עליתם?
שלווים אולי לא. אבל זה כבר היה חשוד.
כן. עם דאגה בלב את אומרת?
כן. כן.
תתארי לי את פנים הקרון איך זה היה.
בתוך הקרון. כשהתחלתם לנסוע?
זה היה קשה כי היה מאוד דחוס על הרצפה אחד על השני.
זה היה קיץ. אתם. אה.
כן.
אתם הצטיידתם בשתייה. באוכל?
לא היה. אה. כלום. לא.
לא זוכרת. יכול להיות שכן אבל זה.
החלק הזה אני לא זוכרת.
האמת שהמון דברים ברחו לי.
אם הייתי חושבת על זה שפעם עוד אני צ.
אה. הייתי צריכה לרשום את הכל כשעוד זכרתי.
אבל לא היה קל גם לראות שם אנשים מבוגרים.
כן. היו גם ילדים קטנים?
היו גם ילדים קטנים.
ואני לא זוכרת איך היה כשהגענו באיזה.
איפה קיבלו אותנו גם לגבול.
שכבר הגענו לגבול הונגריה ופו.
כנראה בפולניה כבר קיבלו אותנו אחרים.
אבל אני לא זוכרת בדיוק.
מ-המ. כן.
אה. אז התחיל הסיפור עם הסלקציה.
כן. ואז קודם כל הגעתם לאושוויץ?
כן. כן.
מה את זוכרת מהרגע שנפתח ה. הדלתות של הקרון?
אז הורידו אותנו. אז.
אה. הורידו אותנו ואז. וגם כן.
לא זוכרת איך הגענו ל. איך. איך.
לרמפה הזאת. אבל.
אה. כנראה שזה היה כבר כבר ברגל.
כן.
ואז. אה. סידרו לנו שורות של 5. 5.
כן. 5 נשים?
כן.
כן. ומי היה בחמישייה שלך?
אז בשורה שלנו הייתה.
אם אני לא טועה הייתה סבתא שלי.
מ. אמא שלי.
מ-המ.
אחו. אחותי.
אני. רגע. מי הייתה החמישית?
אה. נדמה לי דודה שלי.
אמא של ה. לא.
בת דודה הזאת לא.
כי הן לא היו ביחד.
מי הייתה החמישית?
או שהסבתא לא הייתה אולי ואמא.
והבת דודה. לא זוכרת בדיוק. היינו 5 בשורה.
ואז הגיע מנגלה.
ואז מה שסיפרתי לך. ש.
לא. תספרי עכשיו. תספרי.
אז. אה. היו כבר ב.
בכביש שם היו כבר. אה.
נשים ובחורות שהגיעו לפנינו.
מ-המ.
והתחילו להגיד לנו. אם יש ביניכם צעירות מגיל
16 אז כדאי לכם להגיד כי היה להם יותר טוב.
יש להם תנאים יותר טובים.
ואת בת 14?
אה. כן.
את בת 14 ואחותך בת 13?
כן. הלכנו. הלכנו ב.
ב. כמה צעדים.
אה. כמה צעדים יותר.
"אם יש ביניכם צעירות מגיל 16 תשקרו."
אז אחרי כמה מטרים התייעצתי נו
עם אחותי ואמרנו כדאי לעבוד.
ואז שיקרנו שהיא נולדה ב.
כאילו ב-27' ואני ב-20'.
זאת אומרת שהיא בת ש. 44'.
שהיא בת 17 ואני בת 18.
ואמא מה היא אמרה?
אז זהו. שאימא אז אמרה למנגלה.
לא יודעת מאיפה היא ידעה?
אמרה למנגלה. שהוא הפריד.
שאני עוד יכולה לעבוד.
אז מנגלה אמר: "לא.
אבל [משובש] (גרמנית) גברתי.
הצעירות יכולות ליס. אה.
ללכת ברגל. אתן צריכות לנסוע."
ואז מאז לא ראינו אותה.
היא עלתה? היא עלתה ל.
אבל אני בדיעבד ש.
אמרתי שאם כבר אז טוב שזה תכף קרה.
כי במשך הזמן היו מפרידים ביניהם. בטח.
מ-המ. אז נשארת את ואחותך?
א. א. אני ואחותי. כן. ו.
כש. כשאמרתם. אה.
שאמרתם שאת בת 18 אתה היית בת 14.
כן. כן.
אחותך בת 13 היא אמרה שהיא בת. אה. 17.
הוא האמין? הוא.
כן. כן.
הוא אמר לכם להמשיך ללכת?
כן.
כן?
הוא לא. לא רק לפי הגיל.
אצלנו הוא לא שאל.
כנראה ראו עלינו שאנחנו צעירות.
אה-הא.
הוא הפריד. נדמה לי.
אז הוא לא שאל?
גיל הוא ש. לא שאל גיל. שם הוא לא שאל גיל.
הגיל. רק שנסענו לבית חרושת נדמה לי עד שיקרנו עם הגיל.
תתארי לי איך הוא נראה מנגלה?
היה. עכשיו פעם הוא היה יותר לפניי.
אבל הוא היה גבר ככה רציני כזה נראה.
קשה היה להאמין שהוא כזה פושע.
איך ידעתם שזה מנגלה?
בדיעבד. זה הכל בדיעבד.
הא. אה-הא. ואיך הוא סימן שאתם לכאן או לכאן.
אה. ככה.
הא. עם היד?
כן.
מ-המ.
מה חשבתם שהגעתם למקום הזה?
שבאים לעבוד.
מקום עבודה. מחנה עבודה?
כן. מחנה עבודה.
וכשאמרו שאמא תיסע במשאית. האמנתם לזה?
כן. כן.
כן. אז אחרי הסלקציה.
אז. אה. אז. אה.
שוב המשכתם בחמישיות?
אז. אה. לקחו אותנו ל.
ל. אני עד היום לא זוכרת איזה צריף היה.
25 או 23.
לא יודעת. שם היינו.
כן. אתם הגעתם לאו. לאושוויץ או לבירקנאו?
אני לא יודעת. הם קוראים לזה כל הזמן אושוויץ-בירקנאו.
אני זוכרת אושוויץ.
אה-הא.
אבל יכול להיות שזה כאילו בצירוף אחד ליד השני.
לא יודעת. כי כל הזמן הם אומרים.
או. אושוויץ. אה. בירקנאו.
אז אתם הגעתם. הביאו אתכם ל. לצריף את אומרת?
כן.
כן. ומה בצריף?
שם היו קומות כאלה של שינה.
כן.
שם. אבל לא זוכרת ששם עבדנו משהו.
זאת אומרת משהו מסוים ככה. לא זוכרת.
היו גדרי תיל כמובן ו.
שחלילה לא נברח. לא יודעת לאן היינו בורחות.
אז מה היה סדר היום שלכם?
גם כן זה מעניין.
דיברתי עם אחותי ולא זכרנו מה עשינו כל היום.
היו מסדרים. צלאפל?
צלאפל היה.
אז תספרי לי על הצלאפל.
צלאפל היה. הם תמיד ספרו. אה.
אם כולם ישנם.
ו. אבל לא זוכרת שעבדנו משהו.
מה את זוכרת מהמסדרים האלה?
רק שספרו. ש. י. ספרו.
תתארי לי. אה. מהבוקר עד הערב.
את הקימה. מתי. איך איך העירו אתכם בבוקר.
גם לא יודעת.
עכשיו אתם נשארתם עם הבגדים שלכם? או.
אז זהו שאני כל הזמן חשבתי ששם קיבלנו את הבגדי.
בגדים האלה עם הפסים.
כן.
ולפי הספר שקראתי מתברר שקיבלנו את זה
ב [משובש] לפני שיצאנו להליכה.
כן.
אז כנראה היינו סתם בבגדים עוד ש. שלבשנו.
ולפני שנכנסתם לצריפים לא לקחו אתכם למקלחות? אה.
לקחו למקלחות.
עשו לכם חיטוי? גילחו אותכם.
כן. אה. ו.
היה גם. היו.
היו כאלה שסיפרו שגילחו להם את השיער.
כן. גם ל. אנחנו. ועוד.
הייתה [משובש] אחת גרמנייה.
שהיא לקחו אותה מהבית חרושת שהיא עבדה.
גייסו אותה. לא שאלו אותה.
‮שהיא רצתה להיות ב-‭S.S‬ או לא.‬
כן.
והיא אמ. והיא אמרה.
היא שאלה באמת: "מה זה?"
והיה. זה. איך. מה היא אמרה?
או שהיו לכם כינים.
או שזה המודה שלכם. או מה?
מה פתאום ככה עם קרחת?
איפה. בבית חרושת?
לא. זה כבר. זה היה כבר באושוויץ עשו [משובש]
אבל זאת ששאלה היא הייתה ב.
בגרמניה. ב [משובש]
אה. זאת. הייתה גם שם הייתה לנו [משובש].
זאת ששאלה אתכם היא הייתה באושוויץ.
שהיא אמרה למה גילחו אתכם?
כן. זאת ה.
היא לא ידעה. היא לא ידעה מה קורה שמה?
אולי היא הייתה ב [משובש] לא זוכרת.
יכול להיות שאני טועה.
שאני כבר מתבלבלת עם ה.
כן.
עם הדברים.
מחנה בגרמניה?
כן.
אז מה את זוכרת מה. מהרגע של המקלחות?
מאושוויץ אני לא זוכרת.
לא. מהמקלחות ושגילחו אתכן?
אה. רק את זה שיצאה.
ואז גם לא ידענו שיש גם מקלחות עם. אה.
אה-הא.
סוף רע. אני גם לא יודעת.
אגיד לך את האמת. אני גם לא יודעת אם אנחנו התקלחנו ככה.
עכשיו אני מתחילה לחשוב. לא זכור לי.
כן.
לא זכור לי.
ומתי עשו לך את המספר?
אז זהו ש. אה.
גם כן לא זוכרת בדיוק מתי קיבלתי את המספר. כי.
כי ב. בכל אופן כנראה קיבלתי את זה באושוויץ.
כי היה גם תיקון.
פעם הם. אה. מחקו משהו.
אז מה היה המספר שלך?
אז אני זוכרת 20.
את יכולה להראות בבקשה?
נדמה לי ש-20468.
לא. בסדר. בסדר.
לא. לא. רק תראי פעם ראיתי טוב. עכשיו אני לא רואה.
בסדר. שבי. את יכולה לשבת.
אה.
שבי. שבי.
הא. הא. להחזיק את זה.
Childhood before the war; annexation of Slovakia by Nazi Germany, 1938; move of her family to Komarom, Hungary; Drafting of her father to labor battalions; increase in antisemitism; German invasion, 19 March 1944; anti-Jewish legislation; deportation for a short time to a citadel in the city that became a ghetto; deportation to Auschwitz-Birkenau; selection and transfer to Plaszow; labor paving roads; return to Auschwitz for a short time and from there to Rochlitz for labor in a factory producing airplane parts; transfer to Calw to an airplane factory; death march to Buching; liberation, late April 1945; Return to Komarom; joins Hashomer Hatzair; illegally crosses the border to Belgium; illegal immigration to Eretz Israel on the ship "Theodor Herzl"; exile to Cyprus; aliya to Israel, December 1948.
item Id
9890893
First Name
Yehudit
Last Name
Lahav
Maiden Name
Kraus
Date of Birth
15/07/1939
Place of Birth
Bratislava, Czechoslovakia
Type of material
Testimony
Language
Hebrew
Record Group
O.3 - Testimonies Department of the Yad Vashem Archives
Date of Creation - earliest
13/05/2012
Date of Creation - latest
13/05/2012
Name of Submitter
Judit (Kraus) Lahav
Original
YES
Interview Location
ISRAEL
Connected to Item
O.3 - Testimonies gathered by Yad Vashem
Form of Testimony
Video
Dedication
Moshal Repository, Yad Vashem Archival Collection
The transcription of this testimony was made possible with the assistance of the Conference on Jewish Material Claims Against Germany, Supported by the Foundation Remembrance, Responsibility and Future (EVZ) and by the German Federal Ministry of Finance