Online Store Contact us About us
Yad Vashem logo

Testimony of Pinkhas (Peter Shmulevitz) Shmueli born in Breslau, Germany, 1924regarding life in Breslau until the summer of 1933 and in Mandatory Palestine from September 1933

Testimony
null
null
9 במאי 2012.
י"ז ב
הוא רייון עם מר פנחס שמואלי. נולד כפטר שמואלביץ'?
נכון.
בברסלאו.
בגרמניה.
ברסלאו. גרמניה.
כן.
וכמו שאמרתי לך קודם.
למרות שזה לא נראה.
אתה מתעקש שנולדת ב-1924.
יש הוכחות.
אבל לפי השם אני לא צריכה
שתגיד לי שלפחות המשפחה של אבא הגיעה מפולין?
אבא נולד בצ'נסטוחובה. זה פולניה.
ובמשפחה די אדוקה.
הוא. אה. הלך לחדר שמה. למד בחדר.
מלחמת העולם הראשונה. כשהגרמנים נכנסו.
הם לוקחים אותו לגרמניה.
הגלו אותו לגרמניה.
ושמה עבד בבית חרושת לתחמושת.
וכפייה. עובד כפייה בגרמניה.
יליד. אה. איזה שנה אבא היה?
אה. יש לי פה מסמך.
אני לא זוכר בדיוק.
בערך? כי.
אה. 1890 ומשהו. בסדר?
זה אומר שהוא היה. אה. בחור צעיר.
שבחור צעיר. כן.
הוא כבר לא היה ילד. אה.
לא היה נער במלחמת העולם הראשונה.
לא. לא. הוא היה כבר. הוא היה כבר נער שהם באו לגרמניה.
ולקחו אותו ל.
אה. שלחו אותו לגרמניה.
ועבודת כפייה. שמה הוא עבד בעבודת כפייה בבית חרושת ל.
לנשק או משהו.
ככה הוא. כן. אני.
שכמובן צריך לזכור שאז לא היה שום קשר להיות יהודי.
אה. אני חושב שכן. אני כן.
הם לוקחים את היהודים.
אני לא חושב שלקחו את הגויים. את הפולנים. היו.
אה. אבל מלחמת העולם הראשונה.
לא השנייה. אני שרק יהודים.
יחד איתו גם כמה חברים.
אה. ק. קליקה שלמה.
והוא עבד שמה וגם קיבלו אוכל.
אה. לחם וכולי.
ואז הוא הכיר את האמא שלי שהיא נולדה בברסלאו.
שמה הוא עבד באמת.
ותמיד נתן לה קצת לחם וכולי.
וככה הם הכירו ונישאו ב. בגרמניה. בברסלאו.
רק עוד. אה. דבר אחד שלא הזכרתי.
אנחנו משתמשים בברסלאו כי זה השם שאתה רגיל.
אה. מהילדות.
רק שהיום אנחנו מדברים על ורוצלב.
היום זה ורוצלב. ורוצלב. היום זה פולניה.
ורוצלב זה. זה שייך היום לפולין.
אני יודע. כן.
זה. זה החלק ש. אה.
זאת הייתה שלזיה עילית.
ב. כן. במזרח גרמניה שאחרי המלחמה עבר לפולין.
והפולנים ישבו שם.
ניסוי ליישב שם כמה שיותר אנשים אחרי המלחמה.
נכון. נכון.
גם היהודים שח. ש.
שנותרו או חזרו מברית המועצות וכולי. אה.
וזה.
הרבה מאוד מהתיישבו בוורוצלב. נכון.
ב. בוורוצלב. זהו.
אחרי המלחמה.
אני לא הייתי שמה. רציתי נורא לנסוע.
אחי נסע ו.
אה. אני לא הספקתי עדיין.
לא היית עוד פעם שעזבת?
לא. לא. לא. אחי היה.
אחי. אה. הוא.
אה. ב-3 וחצי שנים היה יותר מבוגר ממני.
הוא כבר נפטר. הוא ב.
היה בנהלל כל השנים.
אבל הוא הספיק לשמה
ועוד נסע לראות את הבית איפה שגרנו וכולי.
ואני עוד הסברתי לו בדיוק איפה המדרגות.
איפה זה. זה. מאוד התרשם.
אתה זכרת יותר טוב בגלל שהוא גדול ממך.
אני. אני זכרתי יותר טוב ממנו.
הוא אומר: "איך אתה זוכר?"
אמרתי: "טוב. הוא היה קצת סנילי
או חולה." אז הוא זכר. אני עוד. עד.
זה נראה לי כל ב.
עוד בראש. בתמונה.
אני עוד זוכר. למרות שהייתי בגיל 9 שעליתי רק לארץ.
איך לא סקרן אותך אף פעם?
אה. תשמעי. אה.
א'. אן. פיננסי.
לא. לא. אי אפשר.
לי. ו. סיד.
עכשיו דווקא מסקרן אותי.
אבל עכשיו קצת מאוחר. בגיל הזה.
כן. זה היה ילדות קט.
אה. קצרה. עד גיל 9.
איך קראו לאבא?
פייטל שמואלביץ'. והוא נשאר ככה עד יום מותו בארץ.
ולאמא?
אה. מרגלית.
לבית?
לבית קורצברץ. זה ב.
אם זה לתרגם.
זה זקן קצר.
זקן קצר.
כן.
ש. בסדר אם.
אם לגבר קוראים ככה.
אבל ל. לאישה להסתובב עם השם הזה.
זה יכול להיות קצת בעייתי.
טוב. הוא מחליף את השם אחרי הנישואים.
כן. מה את רוצה לדעת מהילדות?
אז רגע. אז אבא הגיע לגרמניה. אה.
הגרמנים לקחו אותו לגרמניה. לברסלאו.
ב. בצורה כפויה.
כ. נכון.
אבל אחר כך הוא נשאר שם. אה.
כן. הוא שמע.
בהתנדבות מה שנקרא.
אה. הוא נשאר כבר שמה.
ומעניין שאחרי תקופה מה.
הוא היה סוכן נוסע של איזה חברה של בדים או משהו וכולי.
והוא שמה הסתדר עם כל החבר'ה שלו מפולניה.
שהייתה קליקה שלמה כזה.
וכל המשפחה שלו נשארה בצ'נסטוחובה?
כל המשפחה [משובש] לצ'נסטוחובה.
אה. אחת ה.
בת אחיו עלתה לארץ.
אהה. היא היחידה.
ואח שלו וכל המשפחה נספו עוד בצ'נסטוחובה. ככה שמענו.
אז כילד אתם נסעתם פעם. אה. לצ'נסטוחובה לביקור?
אנחנו נסענו כל שנה.
כל שנה בפסח אנחנו נסענו
לבקר את ההורים שלו. את הסבא וסבתא.
אני לא זוכר הרבה. אני זוכר את הסבא עם הזקן העבה הזה.
והחצר. שהם היו גרים באיזה חצר כזאת.
שהשירותים היו בחוץ וכולי.
אה. שפה משותפת לא הייתה לי איתם.
למרות שהם ידעו יידיש ואני ידעתי רק גרמנית.
הייתי ילד קטן. מה אני יודע.
זאת אומרת אתה הבנת אותם והם הבינו אותך אבל.
אה. לא הרבה מעבר.
אה. כן אבל קשר לא ה.
לא. לא. לא היה קשר.
אולי פעם בשנה נסענו ל.
לשבוע או משהו.
אהה.
אלה נסיעות שאתה חושב שאהבת לנסוע. לפי מיטב זכרונך?
אני. אני לא. קשה לי לזכור את זה.
דווקא אהבתי את זה. לנסוע ל. לזה.
את ההורים של אמי אנחנו ביקרנו הרבה.
הם גם גרו ב.
בברסלאו. אליהם נסענו די הרבה. נסענו. הלכנו.
זה היה מרחק נסיעה?
לא. לא. זה. אנחנו הלכנו.
כן. עם [משובש] (גרמנית).
עם הרכבת ה.
שטרה. אני בכוונה אומר לך את זה בגרמנית.
וכן. אחות.
ביקרנו אותם לעתים.
אה. מפעם לפעם. או שבאו אלינו.
ולאבא אמרת שהיה אח אחד או שהיו לו עוד. אה.
אח. אח. רק אח אחד. אשר.
ולאבא שלו היה בפולניה.
בצ'נסטוחובה היה בית מלאכה או בית חרושת.
בית מלאכה יותר של מראות. זכוכית ומראות.
ועל סמך זה לפ.
או ש. ש. את.
אני אדבר אחר כך בנוגע שלעלות לארץ.
אז הוא הצהיר שהוא זגג.
אז בזכות זה.
לאחר שהוא קיבל גירוש מגרמניה והיה צריך להוציא סרטיפיקט.
עלייה לארץ. כי הבריטים.
בריטים נתנו אז 1500. אה.
אשרות כניסה רק.
והם העדיפו בעלי מקצוע.
אז הוא הצהיר שהוא זגג.
אז. אה. אחרי תקופה די קצרה קיבלנו אשרת כניסה.
הוא באמת ידע משהו בזגגות? זאת אומרת הוא עזר.
ה. הרבה. הרבה הוא לא.
הוא עזר קצת לאבא שלו כילד?
לא. אני לא. אני לא ח.
אני לא חושב. אבל הוא הצהיר שהוא זגג.
אז הוא למד את זה פה מהר מאוד.
ופה. אה.
ניסה להתפרנס מזה.
די בקש. קושי.
אבל הוא חי בזה.
חיינו בזה די בצמצום.
עם הרבה בעיות.
וגם הילדות שלי כאן הייתה די קשה.
אתה בתור. אה.
ילד קטן לא.
לא עשית מה ש. צ'ל. אצל. אה.
צ'רלי צ'פלין בסרט יש.
עם הזגג. שהוא היה שולח איזה ילד לשבור את ה.
לא. אני לא שברתי זכוכית. עוד לא.
את החלון ואחר כך במקרה הוא עבר שם.
אה. והציע לתקן.
לא. רק לפעמים שאני יושב בין חברה וכולי.
הוא אומר: "אתה מסתיר לי." אז אני אומר:
"אבא שלי זגג. זה אני עושה."
אני חוזרת איתך לילדות ב. בגרמניה.
אממ. זה שאמא שלך התחתנה עם.
אה. יהודי יוצא פולין.
כן.
זה אז היה לא כל כך מובן מאליו. נכון?
כי אבא שלך היה אוסט יודה.
נכון. תראי. אה.
אני לא יכול את הרגשות או מה הסיבות שאמא שלי התחתנה איתו.
אני לא יכול להגיד.
כלומר. אה. אנחנו יכולים ל.
אנחנו יכולים להסיק מזה שזה לא היה שידוך.
שידוך לא. הם הכירו. כן.
טוב. תשמעי. אה.
רצו שתתחתן עם יהודי.
אני לא יודע א. איך הקשר נולד.
אהבה גדולה או משהו. אני לא יודע.
אמרת שהמשפחה של אבא די אדוקה ושל אמא?
אה. גם. לא אדוקה מאוד אבל מאוד מסורתי. אה.
מדליקים נרות ב. י.
יום שישי ו. ו.
והולכים לבית כנסת וכולי.
הבית שלכם היה בית מסורתי?
לא. אבא. למרות שהוא היה איש ישיבה.
אחר כך הוא ניתק לגמרי את הדבר הזה. לגמרי.
כלומר.
ה. נכון שביום שישי כל.
אמא תמיד הדליקה נרות עם. ה.
עם ה. מכסה את.
אבל ככה לא. הוא הפך.
זאת אומרת אבא עבר לצד השני.
ה. הפך לצד השני.
הוא גם היה עסקן. ה.
גם בפולניה וגם בגרמניה
היה עסקן ציוני. סוציאליסטי. ציוני.
ו. ל.
גם עבר ל.
עזב את ה. את הדת. אפשר להגיד.
היהודי כן. אבל. אה. ככה.
אמא. אה.
המשפחה של אמא הייתה ככה מדורות כבר בגרמניה?
אה. כן. הם. אה.
הרבה שנים היו ייקים שבייקים.
זאת אומרת. זה לא רק שהיה שם גרמני.
אלא הם גם באמת.
אה. היו כבר כמה וכמה דורות.
כן. אה. כמה. כמה. כן. כן. כן.
אני לא חקרתי בדיוק. לא עשיתי שורשים.
אבל אני יודע שהם היו הרבה הרבה שנים. וזה.
גם האח. אחים שלה ואחיות שלה. הם היו 8.
כולם היו בברסלאו?
אה. הם נול. הם נולדו בברסלאו אבל התפזרו לכל העולם.
קודם כל. אה.
אתה כילד הכרת כמה?
2. 3?
אה. לא. הכרתי.
אהה. את הדוד שנסע לארצות הברית.
ואת הדודה שנסעה לאנגליה וכולי.
אחדים הכרתי. כן.
אבל בתור ילד קטן.
בבית אני מניחה שדיברו רק גרמנית.
נכון. רק גרמנית.
אבא. אבא ידע גם יידיש ויכול להיות שפולנית.
אבא ידע גם יידיש וגם הוא ידע עברית
. גם. אה. אמנם. אה.
ופולנית.
אה. מה. מפולניה.
עוד מהחדר. אז הוא ידע.
כשבא לארץ היה לו קל.
אמנם. אה. הוא דיבר כמו פולני אבל.
אבל הוא. הוא דיבר בטח עברית.
קודם כל בהברה אשכנזית.
נכון.
אבל גם עברית של לשון קודש.
לא כל כך. אה. שפת דיבור.
אהה.
או שהוא כבר ידע גם את השפת דיבור?
לא. הוא כבר ידע שפת דיבור.
הוא דרך אגב. הוא היה יידישיסט.
הוא גם כתב. הוא היה גם עיתונאי ל.
ביידיש. הוא כתב מאמרים ביידיש.
היה פה עיתון יידיש.
יידישע היינט. והוא כתב מאמרים לשמה.
שזה ל. אהה.
לאנשים שחיו בגרמניה.
בדרך כלל הם.
אה. די התרחקו מהיידיש.
אב. אב.
כלומר ממה שאני התרשמתי.
היה מין מבט כזה קצת מתנשא של היהודים הג.
הגרמנים אל. אל היידיש ואל תרבות היידיש.
תראי. אמרתי לך. אבא.
הייתה לו חברה שלמה של יהודים שהגלו.
זאת אומרת הגלו אותם כנראה מגרמניה.
הייתה קבוצה שלמה. מין קליקה כזאת. [משובש].
זאת אומרת החוג החברתי כל השנים בגרמניה.
שלא. זה היה. זה היה.
היה יוצאי פולין.
נכון. נכון.
ואמא השתלבה בהם?
לא. לא. היא.
היא הייתה ייקית. את יודעת.
עד ים מות. עד יום מותה בארץ לא ידעה עברית.
לא. היא. לא. היא אמרה שזה.
זאת שפה שאלוהים יצר כשהוא היה כועס.
והיא ניסתה באולפן עוד פעם.
עוד פעם. והיה לה נורא. מאוד מאוד קשה.
והכי גרוע היה שלא יכלה לדבר עם הנכדים.
לא ידעו ל. אה.
אבל.
כמה מ. כמה מילים. אבל. אה. זה.
היא הבינה עברית או שגם היה לה קשה להסביר.
לא. לא. לא. היא לא הבינה הרבה עברית. ניסתה כל הזמן.
וגם כשבאנו לארץ. הגענו ב-33'.
אז הייתה עלייה מגרמניה. אז.
אה. היא יכלה להסתדר בגרמנית או. או ביידיש.
אב. אבא דיבר גם לא הוכדויטש.
הוא דיבר יידיש. אבל הם הסתדרו ב. ביניהם.
ה. בארץ היא הסתדרה עם היי.
עם היידיש או עם הגרמנית יותר נכון.
זאת אומרת אמא למדה
מאבא יידיש כי היא שמעה כל הזמן [משובש].
לא. לא. לא. היא ש.
היא שמעה. תראי. מה ההבדל בין יידיש לגרמנית?
זה פלאט דויטש.
זה שום דבר.
בכל זאת יש הבדל.
איך. אה. איש. איך גייאון.
אני הולך. או לא. לא.
לא. אבל יש גם. אה.
יש מילים שונות.
כי מיידיש הרי נכנסו מילים מעברית ומכל מיני שפות אחרות.
כן. אני.
אה. טוב. אבא גם. אה.
סיגל לעצמו כנראה גם את הגרמנית.
אבל את. לא את המבטא וכולי. כן.
אתה דיברת עם.
אה. אמא ואבא בגוף שלישי?
מה הכוונה? מה. ה. [משובש].
ש. ל. נניח לאמא.
היא רוצה לתת לי. היא רוצה ללכת.
לא. לא.
לא היה דיסטנס כזה.
גם לא בגרמניה?
לא. אמרתי דו.
לא. לא היה שום דיסטנס כזה.
אנחנו לא היינו בחברה הי.
ה. הא. כזאת. אה.
כי אמרת שאמא כזאת הייתה ייקית. אהה.
ייקית. אה. במו. במובן ה. אה.
של ה. היא. היא.
היא לא יכלה [משובש] את השפה.
קליטת שפות.
וגם לארץ היא לא יכלה להסתגל ל. ל. ל.
מזג אוויר?
למזג אוויר. זה ניחא.
אבל לדוגמה שבאנו לארץ והלכה ל.
ח. למכולת לקנות לחם.
אז לא יודע אם בתקופה שלך. בטח לא.
אז היה ארון כזה עם רשת. המון זבובים.
פתחו את הרשת. כל הזבובים על הלחם.
אז היא באה הביתה. לקחה את הלחם.
ועל הפתילייה עוד ניקתה קצת את הזה.
זה. הלכלוך הזה. זה הרג אותה. אה.
זה. זה היה לה מאוד קשה להתרגל.
או לפרימוס או לדברים כאלו.
זה. היא לא יכלה להתרגל. היה קשה לה.
אתם בברסלאו הייתם בבית מודרני לתקופה.
אה. לא. אנחנו.
היו חשמל. עם מים זורמים?
אה. כן. זה כן.
גרנו בבית של 3 קומות.
ונדמה לי 3.
4 חדרים היו.
אפילו הייתה לנו עוזרת שגרה ב. שיקסה כזאתי.
ו. אבל אבא היה מעט בארץ. ב. בבית.
הוא תמיד נסע לכל מיני עסקים שלו. גם.
גם בגרמניה או גם בפולין?
ב. בפולין אני לא יודע. אבל. לא. לא.
בפולין הוא עוד לא עבד. אבל כשנסע ל.
היה בגרמניה. אז הוא היה סוכן נוסע.
הוא נסע המון לחוץ לארץ.
וגם בנוגע עס.
עסקים של ציונות.
הוא. הוא.
זאת אומרת ש.
דרך אגב בגרמניה הוא הוציא את היידיש.
העיתון היידישי הראשון. בברסלאו.
אמרתי לך. הוא היה עיתונאי גם. חובב.
זאת אומרת שבעיקר בסופי שבוע הוא היה מגיע הביתה?
כן. או לפעמים שבועיים הוא [משובש].
ככה שחיים עם אבא ממש.
לשבת על הברכיים. לחבק וזה.
זה היה מין. אה. זה. לא. אה.
אנחנו חיינו. אחי ואני חיינו.
אה. המון עם אמא. כן.
אבל ה. העניין שאתה לא זוכר. אה.
לשבת על הברכיים של אבא וכולי.
זה בגלל שהוא לא נמצא הרבה או שזה לא היה כל כך מקובל אז?
לא. יכ. זה יכול להיות גם ככה וגם ככה.
לא. אה. לא. תשמעי.
עם אבא לא היה לי כזה קשר בחוץ לארץ.
בארץ קצת יותר. ואחר כך הוא גם נפצע וכולי.
אבל בחוץ לארץ אני זוכר שהוא בא.
הכול בסדר. אבל.
אה. לא. זה.
זה לא היה אבא שאנחנו מ.
צ. מכירים.
שאבא בא כל ערב הביתה אחרי עבודה.
ו. אה. נוסעים לטיולים וכולי.
גם לא נניח בימי ראשון.
אתה לא זוכר שהייתם יוצאים איתו לטיולים מחוץ לעיר או.
אה. לא. א. איתו לא. לא לא.
אה. תשמעי. הוא התעסק עם הדברים שלו.
עם הציונות ועם היידישיסטים שלו.
ואמא הייתה. טיילה איתנו לפארקים יותר ולהורים שלה.
היא הייתה יותר ה.
היא הייתה האמא כמו שאומרים.
אמא. כן הייתה כזאת. אה.
אמא שמחבקת ומלטפת. ומנשקת וכולי?
ד. כן. ד. דאגה. ד. דאגה.
כן. דאגה לנו. אבל את יודעת.
אבל גם אם. אה. היה מגע פיזי?
כי יש כאלה שאומרים ש.
אה. זה רציתי להגיד. כן.
שזה היה פחות מקובל אז.
זהו. תראי. יש משהו.
זה לא. זה לא היידישע מאמע. בסדר?
זה אמא גרמניה.
אני לא יודע יידישע מאמע שדואגת או לזה. אה.
היא הייתה אמא דואגת.
הכול. אבל. אה.
לא. לא היידישע מאמע שכל הזמן מחבקת וזה. ו. ד.
וסבתא?
סבתא. אני לא. אני לא יכול לזכור. לא יכול לזכור.
סבתא מצד אמא?
כן. אני זוכר אותה. זה.
באנו לבקר אותם לפעמים.
אה. נתנה לנו סוכריות או משהו.
אבל. אה. אהה. גם.
הם לא היו באים אליכם?
אה. לעתים רחוקות.
אנחנו יותר הלכנו אליהם.
או נסענו אליהם אני חושב.
זאת אומרת שזה היה ביקור קצר של.
כן. כן. כן.
נניח שעה שעתיים.
ואתם הייתם צריכים להתנהג יפה.
בדיוק. אה. שקט. אה.
וגם שיעמם לכם שם כי לא היה מה לעשות.
נכון. זה. זה.
זה קצת דור אחר לגמרי.
מנהגים אחרים לגמרי.
אתה היית ב. אתה היית ילד של בית או ילד של חוץ?
זאת אומרת של משחקים בחוץ.
אה. תראי. אה. בגרמניה זה
לא היה כמו בארץ. שמסתובבים ברחובות וכולי.
מה שכן. אנחנו גרנו בבית.
אמרתי. בקומה השנייה.
בית של 3 קומות.
ולמטה היה גר אב הבית.
קראו לזה. הוא גם סגר תמיד את הדלת וכולי.
אהה. שוער הייתי אומרת.
אה. שוער. היה לו. כן.
בדרך כלל בדירה מאוד קטנה וזה.
נכון. למטה על יד הכניסה.
ואנשים קשי יום כאלה קיבלו את ה. את הג'וב הזה.
נכון. נכון.
ולו היו 2 ילדים.
איתם מאוד התקשרנו. עכשיו.
לא יהודים?
לא. גויים. מה שהם נורא אהבו תמיד.
את המצות. הא.
המצות. [משובש] (שפה זה). הלחם של היהודי.
ולהם היה. הייתה. היה מרתף.
בחזית הבית היה מרתף.
שמה הם מכרו.
אה. פחמים ועץ להסקה.
ושם אנחנו בילינו המון.
בכל יום באתי הביתה כולי מלא עם.
שחור.
אה. כן. כן. וכשהיטלר עלה לשלטון.
טאח. נפסק הקשר.
והם קראו לנו כבר אוסטיודן.
והתנכלו לנו. לאחי ולי.
זה צ'יק צ'ק. זה היה בין יום.
פתאום למחרת כבר הוא.
הם. הצלב וזה.
אותם אבל בכלל לא היה צריך לעניין אם אתם אוסט או ווסט.
אה. מבחינתם אתם יודן וזהו.
אה. כן. הוא. אבל קראו לו אוסטן. לא יודע למה.
קראו לו אוסטיודן. או יודן קראו לנו.
כזה. זרקו לנו.
כשבאנו תמיד מהבית ספר. לבית ספר.
זרקו לנו תמיד ה.
פ. פחמים. ככה עלינו.
מבחינה כלכלית אתם.
אהה. אפשר להגיד הייתם מסודרים?
אה. לא. ל. גם מחוץ לארץ לא. ו.
אני מדברת כרגע עוד בגרמניה.
בגרמניה לא. אבא ל.
לא. אה. די קשה. די קשה.
למרות שאמא לא. שם לא הלכה לעבוד.
המובן כלכלי היה.
בואי [משובש] בינוני. אני לא יכול. אה.
להגיד בדיוק אבל. אה.
בארץ אני זוכר דברים.
אבל שמה. אה. אבל.
זאת אומרת.
לא היה בית עשיר. היה בינוני אולי.
אם אתה זוכר.
רמה בינונית.
אם אתה זוכר כילד אז. אה.
בגדים אתה קיבלת
כל הזמן מאחיך הגדול או שהיו קונים לך חדשים?
אהה. ק. קיבלתי לא פעם מאחי הגדול. כן.
ודברים כמו כדורגל. אופניים?
לא. איפה. מה.
משחקים?
שם לא שיחקו ברחובות.
לא עם כדורגל.
ואופניים ח. לא.
זה. אפילו לא הכרנו.
משחקים. צעצועים?
משחקים. אני זוכר.
משחקים היו לנו.
אה. ח. אה.
חיילים קטנים מעופרת ששיחקנו איתם או.
אבל. אה. או בשכונה קצת אבל מעט. מעט מאוד.
אמרתי לך. שמה החיים לא היו ברחובות. לא נתנו.
גם כיום. שאת הולכת בגרמניה.
את לא רואה משחקים ברחוב.
גם בגלל מזג האוויר יכול להיות.
זה מנהג לגמרי אחר כאן.
נניח. בחורף לא.
לא הייתם הולכים להחלקה על הקרח? אה.
כן. עם. עם. אה. לא.
לא החלקה אלא עם כזה. איך. אה.
עם. אה. מזחלת כזאת.
מז. מזחלת הזאת. כן.
אבל אבא לא היה בבית. היה מעט מאוד.
אז מפעם לפעם הלכנו.
אני זוכר. כמה פעמים.
בקיץ הייתם הולכים לשחות בנהר?
לא. לא. לא הלכנו.
ה. המקום היחידי
כילד שאתה נסעת אליו מחוץ לברסלאו היה לצ'נסטוחוב?
כן. אה. ככה.
שאני מניחה שזאת הייתה רכבת ישירה משם.
אני חוש. אני חושב שכן. כן.
טוב. קו הרכבות שמה מאוד מפותח.
כן. נסענו ברכבת לשמה.
לא נסעתם נניח לברלין או. [משובש].
לא. פעם אחד שלחו אותי.
לאמא שלי הייתה אחות שגרה בברלין.
מצבם הכלכלי היה טוב.
אז פעם אחת בקיץ היא שלחה אותי לשמה להתארח.
אבל. אה.
חוץ מזה אף פעם לא נסענו לחוץ לארץ לטיולים וכולי.
ואתה לא זו. אין לך זכרונות מהחופשה הזאת בברלין?
אה לא. לא באופן מיוחד.
הייתי בסך הכל שבוע נדמה לי.
אני רק זוכר שאני.
אני הייתי מאוד רגיל כל יום שישי לאכול. אה. אה.
מרק עם אטריות.
זה. זה מנהג של אבא.
אבא אהב לבשל.
מ. ה. מהמורשת היהודית פולנית.
כן. ושמה זה לא היה.
אז תמיד אמרתי: "אני מ. רוצה מרק ש.
מר. מרק.
אה. עם אטריות." ל.
ג. אבל. אה. ככה אני לא יכול לזכור. לא יודע. ל.
מה. אב. אבא היה בשלן בבית? או שרק לשבת?
הוא אהב. הוא אהב לבשל. הוא אהב. תראי.
את האוכל הפולני באופן מיוחד.
למשל למלא קישקעס.
כן. אז זה הוא עשה. אה. כל הדברים.
כלומר את כל הדברים ה. הפולנים.
הפולנים.
שאמא לא ידעה.
כן. היא לא. לא ידעה.
היא לא. לא ידעה.
היא הייתה יותר. אה. בסגנון הגרמני יותר.
העוזרת אבל שהייתה בבית לא בישלה?
אה. אני לא יכול לזכור.
אני באמת לא. לא זוכר. גם זוכר את ה.
היה ככה ברפרוף שאני זוכר. שהייתה שם.
היה לה איזה חדר קטן.
אבל גם כן. אה. ת. תקופה די קצרה.
בדרך כלל האוכל אצלכם היה אוכל שמקובל בגרמניה. אבל כשר?
כן. כ. כשר. כן. אבל לא.
גם לא הקפידו באופן מיוחד. זה לא הקפידו.
אמא בישלה מה. מה שהיה.
אבל. אה. לא כשרות.
לא שמרו על כשרות ולא.
לא. אסור אולי להגיד אבל לא צמנו.
אבא גם לא צם ביום כיפור.
אבא לא צם ביום כיפור?
לא. לא. אה.
גם אמא לא. ושהתחתנתי עם.
אני מדברת עוד בגרמניה. לא בארץ.
הא. אני לא חושב.
אני. אני לא. אני לא זוכר דבר כזה.
אתה זוכר אבל את בית כנסת בברסלאו שהייתם הולכים?
אהה.
פעם ב?
פעם ביובל. אח שלי.
אה. שר שמה במקהלה.
אנחנו הלכנו שמה לבית ספר יהודי.
והוא שמה שר במקהלה.
אז אני זוכר פעם אחת שנסענו.
או הלכנו לשמוע אותו.
אבל ככה בבית כנסת.
אה. לא הלכנו.
הזכרת את הפעילות הציונית של אבא.
באיזו מסגרת הוא היה פעיל?
זה יש לי פה.
זה כתוב. אני יכול לתת לך העתק.
בארצות הברית יצא ספר של עולי צ'נסטוחובה.
כזה עבה. ביידיש.
ויש שמה מאמר שלם עליו.
ואני ביקשתי שיתרגמו לי אותו לעברית עם התמונה.
ויש לי זה פה. אז זה. זה אני יכול ל.
לתת לך כי שמה באמת.
אה. כ. פרטי פרטים. ואיזה צ. איזה.
אז. א. באיזו תנועה הוא היה פעיל?
אהה. ס.
סוציות. סוציאלית.
סוציאלטית. סוציאל.
פועלי ציון או [משובש].
הוא היה. כאן בארץ הוא היה פועלי ציון.
כן. פועלי ציון.
שמאלה אפילו. גם פה הוא היה מאוד פעיל.
וזה הכול כתוב בדברים. [משובש].
אמא. אה.
הייתה פחות ציונית מאבא?
אהה. אני לא יודע אם היא הייתה ציונית. היא.
אה. גם שקיבלנו אחר כך. אה. גירוש.
אבל לפני הגירוש. אה.
אמא הייתה פעילה באיזשהו ארגון ציוני?
לא. לא הייתה. לא.
ארגוני נשים וכולי?
לא. לא. לא. שום.
שום פעילות באופן מיוחד.
הייתה יותר בבית. זה לא.
למרות שלא הייתם דתיים.
אני מבינה שאתה מגיל מאוד צעיר ידעת שאתה יהודי.
עוד אפילו לפני בית הספר.
אהה. י. יד.
ברור שידעתי כי קראו לי יודה. אבל לפני זה.
עוד לפני בית הספר.
לא. אני אגיד לך. הלכתי
גם לבית ספר יהודי. את יודעת. למרות ש.
אז זהו. אני. אני אומרת עוד לפני בית הספר.
אפילו כבר נניח בגיל 4.
5 אתה ידעת שאתה יהודי.
אני הלכתי לגן של גויים. והייתי בלונדיני לגמרי.
תמיד אמרו: " [משובש].
זה ארי אמיתי." הייתי מאוד דומה לארי.
אבל בבית ספר אני כבר ידעתי שאני יהודי. כן.
אני זוכר את הבית ספר מעט מאוד אבל למדתי שמה
בסך ה. 3 שנים.
למרות שזה נשמע לי שאתה
לא כל כך ידעת מה ההבדל בינך לבינם.
כי אני מבינה שאצלכם היו פחות מנהגים יהודים בבית.
נכון. אבל אומר לך. יום שישי.
כל יום שישי הדליקו נרות.
וחגים. חגגתם בבית חגים? בברסלאו?
אה. אני.
קשה לי לזכור אבל אני יודע. זה פסח.
אני יודע שחגגו עם המצות.
ושמה היו עגולות. לא מרובעות.
ראש השנה. אנ.
קשה לי לזכור שככה.
חגים ממש שחגגנו אותם כיהודים.
או סוכות או.
לא. לא. סוכות.
חגים שילדים ככה מרגישים אותם.
סוכות ל. ל. לא היה.
חנוכה? פורים?
חנוכה כן. חנוכה. זה אני עוד זוכר.
שאנחנו סיבבנו סביבונים.
חנוכה [משובש] כן.
זה אני זוכר. הדברים קטנים האלו.
אז כן היו מנהגים ליהודים בבית.
כן. היו. היו מנהגים אבל לא. כן.
אבל לא ככה. כפייתיים וכולי.
ואמרתי גם. אה. כשרות.
אני לא חושב שהיה לנו מטבח כשר לגמרי.
או שאמא לא שמרה במיוחד.
מ. מה שאומר שיכול להיות שלכן סבא וסבתא
פחות באו אליכם ואתם יותר נסעתם לשם?
יכול להיות. יכול להיות.
ממה שאתה זוכר.
הם היו יותר דתיים? סבא וסבתא?
אה. כן. הוא היה.
כן. הם היו יותר דתיים.
כן. אה.
מסורתיים יותר. כן.
לא ניסו לשכנע אותך ל.
או ללמד אותך משהו שקשור בדת?
לא. גם לא אותי וגם לא את אחי.
אמרת שלאחיך קראו אורי.
אבל אני מניחה שאורי זה השם בארץ. איך הוא נולד?
שמה הוא היה רודי. כן.
רודי. ופה בארץ זה אורי.
אמרת ש. ל. אממ. לאמא.
אה. קראו מרגלית.
שזה לא נשמע לי שם גרמני.
זה בארץ. שמה קראו לה. אה.
מרגוט. כן.
לא. גרייטה.
שם זה גרייטה. טנטה.
גרייטה. גרייטה.
גרייטה. זה ממש משונה ופה החליפו לה את השם למרגלית.
אמרו: "איזה שם זה גרייטה?"
זה למרגלית.
ל. למה אתה כאילו אמרת לעצמך טנטה גרייטה?
אבל זאת הייתה אמא שלך. לא דודה.
אה. לא. אני זוכר שבאו לבקר [משובש] טנטה גרייטה.
אז כך נזכר לי שקראו לה גרייטה.
שזה בטח קיצור של גרטרוד או משהו כזה? או שזה.
אני לא יודע. אני גם לא יודע איך
פתאום עברו מגרייטה למרגלית.
אה. ככה קראו.
איך. שמה תושבים.
ה. העניין הציוני של אבא.
הוא דיבר איתכם עליו. אה. מתישהו?
לא. לא. הוא היה מובן ו.
אה. ניסה לשכנע את האח הגדול
להצטרף לאיזושהי תנועה ציונית?
לא. אמרתי לך. הוא היה עם החברה שלו.
עם הפולנים ה. מגרמניה. ב. מפולניה.
לא התחבר בכלל. עם. אה. יהודים גרמנים?
אני לא חושב. לא.
הייתה לו את החברה שלו שהוא דיבר יידיש.
והוא היה מאוד עסוק עם הארגונים האלו.
תראי את זה אחר כך שכתוב עם ה. כל מיני ארגונים.
הוא אמר. אמרתי לך גם שהוא.
הוא אחר כך הוציא עיתון ביידיש.
הראשון בברסלאו. והיה מאוד עסוק בזה. חוץ מפרנסה.
הייתה לו. אה.
זה נשמע לי שהוא היה עסוק בזה יותר מאשר בפרנסה?
טוב. אני לא יודע מה היה או זה. או זה.
אבא רצה לעלות לארץ עוד לפני 33'?
אה. זה אני לא זוכר.
אני רק יודע.
כשקיבלנו. אה.
גירוש. ואז אמרו לו חברים שלו: "מה.
גם אנחנו קיבלנו גירוש.
אנחנו ניסע לפולניה. להורים.
אחרי חצי שנה. 3 רבעי שנה.
היטלר זה דבר חולף."
אז הוא אמר: "לא. אני רוצה לפלשתינה."
אמרו לו: "אתה השתגעת?
למדבר. אין מים. רק גמלים."
הוא אומר: "לא חשוב. אני ציוני.
אני עולה לפלשתינה." וזה הציל אותנו כי
החברים האחרים שחזרו לפולניה. נספו.
מתי פעם ראשונה אתה שמעת את השם פלשתינה?
ל. לפי מה שאתה זוכר.
אהה. אני חושב שקיבלנו את הסרטיפיקט. אה. שקיבלנו.
לפני כן לא שמעת פלשתינה?
ל. אני לא. קשה ל.
עם כל הפעילות של אבא. הפעילות הציונית.
אבל. קלס. כן.
אבל זה היה. זה היה סגור של.
גם אמא לא ידעה.
אני לא יודע אם היא ידעה. ואני אומר לך.
זה הכול ביידישיסטי וכולי.
אה. היא לא התעניינה. הם לא.
היא לא התעניינה בנושא הזה של ה.
היה. לא אגיד ניתוק.
אבל זה היה.
לא דור אחר אלא.
מנטליות אחרת.
מנטליות לחוד. הגרמנים.
אתה אבל.
והמזרח אירופים. עם היהד.
א. אתה כילד לא ככה קצת.
אה. זזת באי בנוחות כ.
ש. כשדיברו יידיש לידך בברסלאו?
לא קצת התביישת נניח מילדים אחרים או משהו כזה?
לא. לא. תראי. שאבא בא ודיבר כ.
עם אמא או איתנו קצת גרמנית. יידיש. גרמנית.
אני ראיתי את זה טבעי.
סליחה. הרגשתי שזה טבעי. לא אי נוחות.
אה. אתה הלכת.
אמרת לגן ילדים רגיל ואחר כך לבית ספר יהודי?
כן.
יש לך מושג למה שלחו אותך דווקא לבית ספר יהודי?
כי אנחנו היינו יהודים.
הם רצו. היה שם בית ספר אחד יהודי ורוב היהודים הלכו לשמה.
אחר כך סגרו אותו גם.
ועם שם כמו שמואלביץ'.
לא התייחסו אליך הילדים האחרים קצת בהתנשאות.
או שרובם היו למעשה מה שנקרא אוסטיודן?
אה. בבית ספר שמה. היהודי.
אני לא יכול לזכור אבל לא. השם לא.
לא הפריע לי. אה.
לא הפריע לי באופן מיוחד.
הייתה אבל. אה.
בבית אצלכם תחושת פטריוטיות גרמנית?
אה. השתייכות גרמנית. אה.
חיבור ל. לגרמניה ותרבותה?
לא. לא באופן מיוחד. רק תמיד.
אמא שלי תמיד אמרה: "לנו זה לא יקרה. אנחנו גרמנים.
לנו זה לא יקרה." כשהתחיל ה.
אה. התחיל ה. היטלר עלה.
אמרה: "לנו זה לא יקרה." אבל.
אה. עוב. עובדה שגורשנו.
אני מניחה גם שזה לא היה מספיק חשוב קודם.
אה. לנסות ל.
לסדר לאבא אזרחות גרמנית.
אה. תראי. בנוגע לאזרחות.
ככה. זה אני קראתי מ.
ה. אה. מהספר.
לכל היהודים האלו.
או שעברו לגרמניה.
או מרצונם. או שגירשו אותם.
הממשלה הגרמנית. הממשלה הפולנית.
אה. של.
שללה להם את האזרחות הפולנית.
ואז אבא שלי היה לא גרמני. ולא פולני.
מה שנקרא שטטלוס.
בדיוק. וכשהיטלר עלה לשלטון.
אבא נסע באופן. היו לו קשרים גם מחוץ לארץ
עם הציונים וכל מיני.
הוא נסע לפולניה.
לשגרירות שמה. הוא הצליח לשכנע אותם.
את הפולנים. שיחזירו ליהודים שבגרמניה אזרחות פולנית.
והוא קיבל אזרחות פולנית וגם החברים שלו.
אבא העדיף אזרחות פולנית מאשר לנסות להשיג. אה.
הוא רצה לחזור חזרה. מה?
אזרחות גרמנית?
לא. אה. איך היה יכול לקבל?
לפנ. אני מדברת לפני היטלר.
ל. לפני היטלר אני לא.
כי הרי הוא. הוא היה נשוי ל.
גרמניה.
לאישה עם אזרחות גרמנית.
כן. אבל.
אה. אני גם הייתי מצפה שאם.
אם לקחתם בן אדם לעבודות כפייה.
וגם אם זה בזמן מלחמה ונתתם לו כמה שנים להיות כאן.
אז יכול להיות שגם.
אה. יש נטייה לתת אזרחות. אבל.
א. א. א. אני לא יודע אם גרמניה
היו נותנים לו אזרחות גרמנית.
בכל אופן הוא הצליח לקבל אזרחות פולנית.
לכן גם אצלי כתוב שאני פולני.
וכשהוא חזר חזרה.
אז הוא הראה לחברים שלו. הנה זה.
אז הוא ראה. הופ.
גם אנח. גם אני קיבלתי גירוש.
וגם כן זה כתוב פה בספר.
שהוא קיבל גירוש לגרמניה.
ואז היינו צריכים ס.
תוך זמן די קצר לעזוב את גרמניה.
שנייה. אנחנו כבר נגיע לזה.
אבל אני רוצה רגע עוד קצת להתעכב על.
אה. בית הספר.
יש לך זכרונות מבית הספר היהודי?
מעט מאוד. מעט מאוד.
למדתי. הייתי שנתיים וחצי או 3 בסך הכול.
ואני רק זוכר שהיה לי מ.
מאוד מאוד קשה ללמוד את ה-א'. ב' שלהם בכתב.
זה היה עוד ה.
הבית ס.
הגרמנית הגותית?
אהה. גם היה.
כן. וגם בכ. גם בכתב.
ואמא שלי הייתה [משובש].
"איך אתה לא יכול לזכור את זה?"
א. א. א.
היה לי נורא קשה.
כיום אני קורא קצת. קורא.
מדבר חופשי גרמנית. קורא וכותב קצת אבל. אה. מעט.
זאת אומרת שזה משהו גנטי? אהה.
את יודעת מה? אני.
שקיבלת מאמא שלך בעניין של.
אהה. של הכשרון לשפות?
חוסר שפות. אבל את יודעת מה?
אבל לא נעים לי להגיד חוסר כישרון. אז. אה.
לא. אה. אני בדיעבד.
אני גם כן. כשאני צריך לקרוא.
למשל בטלוויזיה את העברית
. אני לא יכול לגמור את [משובש].
אז אני אומר: "רגע אחד.
יכול להיות שיש לי איזה דיסלקטיות.
יכול להיות. מקטנות כבר."
יכול להיות. ואז לא. אז לא אבחנו את זה.
אני. אני קורא לאט.
אני קורא לאט. אני כותב לאט. ו. ב. ט.
בטלוויזיה תמיד המילים האחרונות מתפספסות לי.
ולמרות שאתה למדת את רוב ה.
רוב שנות הלימוד כאן בארץ. אז.
אה. אתה כותב עם טעויות בעברית?
תשמעי. אני עד גיל 13 בסך הכול הייתי בבית ספר.
אחר כך הוציאו אותי.
כי לא הייתה פרנסה.
הלכתי מגיל ש. 12 וחצי.
13 הוציא אותי מבית ספר.
מאז התחלתי לעבוד. ה. מ.
עוד לפני הבר מצווה?
כן. אני למדתי עד כיתה ו' בסך הכול.
למרות שאחר כך התקדמתי קצת ו.
לימו. לימודים.
בשביל לק. מקצוע.
אז. אה. גם הכתיבה שלי ו.
בעברית היא. עם שגיאות וכולי.
אה. ילדות די קשה בארץ.
אנחנו. אה.
נייחס את זה ל.
לכישרון או אי כישרון שירשת מאמא.
לנושא הזה. זה יותר קל.
אממ. חוץ מבית הספר אני מבינה שהיו לך חברים גם לא יהודים.
לפני 33' אתה זוכר משהו שקשור באנטישמיות?
לא. אנחנו. תראי.
אנחנו חיינו די.
קרוב לשכו. תמיד בשכונה.
או בבית או אצל ה. אצל השכנים למטה.
אבל חברים. הרבה חברים. אה.
לא היה מקובל ללכת.
לא. לא. לא היה מקובל בגיל
9 להסתובב ברחובות. לשחק כדורגל [משובש].
לא. אבל ללכת נניח לחברים הביתה או שהם יבואו. אה. אליך?
לא. לא.
לא היה קשר. לא באופן מיוחד.
היית נגרר אחרי אח שלך לחברים שלו?
אה. נגרר אחרי האח שלי. כן. לפעמים.
הוא תמיד התרגז שאני הזנב שלו. ו.
ואמא אמרה לו בטח "קח אותו. קח אותו."
לא. ההפך. היא אומרת: "שוב פעם אתה רב. אחריו." כן.
אבל. אה. חברים באופן מיוחד. אה.
לא יכול להגיד שהיה לי שמה חוג חברים.
כמו שבארץ יש חברים מבית ספר וכולי.
גם הבית ספר היה די רחוק.
את מבינה? זה לא.
הלכתם ברגל או נסעתם בחשמלית?
אה. לא. לא. לא. הלכנו ברגל.
מה שאני כן זוכר. שבקצה הרחוב.
היה שמה אטליז עם בשר ונקניק.
והיה שמה אופה עם עוגות.
אז אנחנו תמיד הלכנו.
כשקיבלנו כמה פנינג.
אז עשינו מנייר עיתון כזה. משפך גדול.
והלכנו לאופה. והוא שמה
זרק לנו כל מיני שאריות של עוגיות וכל מה שנשאר מזה.
אכלנו והיינו מבסוטים ש.
ועבור זה עוד הייתם צריכים לשלם?
מה?
עבור זה עוד שילמתם?
כן. כן. [משובש] (שפה זרה).
כמה פנינגים. כן. כן.
זה. וגם בשאריות נקניק תמיד.
אה. הלכנו גם לקנות שמה כמה שאפשר.
אז. אה. כנראה שבבית. אה.
לא היה מי יודע מה.
לפי. לפי זה אני חושב.
או שאולי אמא לא אפתה בבית?
לא חושב. היא יכולה גם לקנות עוגות.
לא מוכרחים דווקא לאפות.
אבל. אה. לא.
היא דווקא הייתה עקרת בית בסדר.
לגבי אוכל אני חושב.
אבל. אה. זה רק מראה שלא היה. אה.
יותר מדי שובע.
אפשר לקרוא לזה. אני חושב ככה.
יש עוד איזשהם חוויות ילדות שאתה זוכר.
אה. לפני 33'?
זאת אומרת לפני גיל 9 נגיד?
לא. לא באופ. לא באופן מיוחד. אמרתי לך. אה.
את הדודים בברסלאו אתה זוכר?
אז כן. אבל הרוב.
היה שמה דוד אחד.
שהוא גם כן נספה שמה. אחר כך הוא י.
נכנס לאיזה. אה.
מוסד. [משובש] אותו. אבל. אה.
שאבו. עזבו. עזבו את גרמניה.
אחד היה נכה מלחמת עולם הראשונה.
שקטעו לו רגל וחצי.
והוא נ. אה. הוא. אה.
הוא נסע לארצות הברית אחר כ.
קודם לאנגליה. אחר כך לארצות הברית.
והייתה לי עוד דודה אחת שהיא גם כן נסעה לארצות הברית.
אבל הרבה מהדודים לא.
לא היה לי קשר. גם.
אה. עזבו את ה. את גרמניה.
בבית הספר היהודי למדתם גם עברית?
אני לא. לא.
אני לא זוכר דבר כזה.
אבל בכל אופן בכיתה ג' או ב'.
ג'. אה. לא למדו.
ועל. אה.
אולי אצל. אצל אח.
אולי אצל אחי כן.
כי הוא היה 3 וחצי שנים יותר מבוגר ממני.
על ארץ ישראל כבר כן קצת דיברו?
לא ד. לא. לא דיברו שום דבר. לא. לא.
זאת אומרת לך הייתה. אה. ילדות רגועה.
גם אם לא. אה.
עשירה כלכלית. אבל ילדות.
אה. כן. ילדות כמו.
כמו כל הילדים.
רגילה רגועה.
אה. בגיל צעיר הכניסו אותי לגן ואחר כך לבית ספר.
עד. אה. ש.
ואז. ב. בינואר 33'. שהיטלר עולה לשלטון.
עוד לפני כן אתה.
אתה זוכר איזשהן אסיפות גדולות
כאלה של הנאצים או איזשהם מצעדים?
אה. זה. זה התחיל לאט לאט.
כי לילד. זה הרי.
יש בזה משהו מרתק.
נכון.
אם נניח הולכים עם לפידים או כל מיני דברים כאלה.
בדיוק. זה. כן. נכון.
זה אני עוד זוכר ששמעתי פתאום
תזמורת הולכת או עם תופים וחלילים וזה. והסתכלתי החוצה.
אז ראיתי מצעד של של.
של ההיטלר יוגנד.
הילדים. הם ה.
וכבר שכנים השתתפו גם כן וכולי.
אבל לאט לאט.
ואחר כך אני זוכרת את הדגלים הארוכים.
מלמעלה עד למטה.
[משובש] והכול מלא והתזמורות וכולי. אז.
אה. מזה אני.
זה מזמזם לי לפעמים.
מבחינתך אבל. הזכרון הראשון כ. כילד.
זאת אומרת הזכרון האישי הראשון שלך זה שברגע שעלו הנאצים.
החברים שלך כבר. אה.
זה התהפך הגלגל.
הפנו. הפנו גב?
כן.
וגם אתה אומר שהתחילו לזרוק עליכם.
אה. חתיכות פחמים וכולי.
נכון. אז גם אמא ל.
הרשתה לנו כבר לא. אה. הרש.
כבר לא הרשתה לנו לצאת החוצה.
אמרו: "זה הכול מסוכן." וכולי.
אז אנחנו המון. כבר נשארנו בבית.
אחי ואני שיחקנו עם
כל מיני צעצועים קטנים שעשינו לבד וכולי.
היו. החי. החיים השתנו.
אתה אבל לא לגמרי.
אני מניחה. הבנת אז.
אה. במה מדובר?
הבנת ש. שמשהו השתנה אבל לא.
לא. לא לא.
לא הבנת את גודל הסכנה.
לא. לא ידעתי. לא. אני.
גם אף אחד לא תיאר לעצמו שזה יתפתח בצורה כזאת.
חשבו. כמו שאמרתי. אמרו. אתה יודע.
איזה חצי שנה. 3 רבעי שנה.
ה. הרוב באמת ביהודי.
של יהודי גרמניה חשבו ש.
זה יעבור.
"אוקיי. נוריד ראש.
נוריד ראש והטירוף הזה יעבור מהר."
בדיוק. כן.
אבל היו כאלה שכן ב-33' כבר ברחו.
אפילו מיד בהתחלה.
ינואר. פברואר. מרץ. כלומר.
יכול להיות אבל אני לא.
לא. לא בסביבה שלכם?
אני לא. אני לא יודע את זה. אבל. אה.
היו אנשים שחזו את העתיד כנראה.
אבל הרוב אמרו.
כמו שאמרתי לך. גם החברים של אבא. שום דבר.
אנחנו נעבור לפולניה.
וזה יעבור ונחזור חזרה.
והמשפחה של אמא?
נשארו שמה. הם היו כב. הם לא.
אבל יש לך מושג מה.
איך הם התייחסו לזה?
לא. הם. הם.
כי הם היו גם. הם היו יותר גרמנים מכם.
הם היו יותר גרמנים.
תראי. הם שירתו גם בצבא. כן.
מלחמת העולם הראשונה כנראה וכולי.
וגם ה. הדוד שלי שאיבד רגל וחצי במלחמת העולם הראשונה.
והיה לו [משובש]. אה.
צלב הברזל או איך קראו לזה.
כן. כן. כן.
גם חשב הוא חולה.
אבל הוא ברח עוד.
מזל. לארצות הברית אחר כך. דוד הנס.
ו. אבל ככה לא. תראי. אה. ב.
בתור ילד אני לא יכול לדעת מה היה.
אה. המחשבות של המבוגרים ושל.
אמא לא דיברה על זה אחר כך במשך השנים?
לא. לא דיברה.
לא דיברה בנוגע לעבר בגרמניה.
מבחינתך המצעדים האלה.
הם לא היו משהו מפחיד. נכון?
זה הרשים. זה הרשים.
המונים. והסדר הגרמני.
אה. שמאל ימין. הכול.
ועם החצוצרות ו. ותופים וזה.
זה. זה עשה רושם עצום.
אה. ג. גם עליי זה רושם עצום.
אני. אז לכן ההמונים הצטרפו.
אה. אבל. מצד. מצד שני. אה.
היו להם שם שירים שהמילים של השירים היו.
נכון. נכון.
בשביל יהודים. אפילו בשביל ילד יהודי.
המילים היו איומות.
אה. נכון. טוב.
זה לא. אני לא זיהיתי כל כך את הזה. את הזה.
עכשיו. שאני עכשיו שומע.
נניח בטלוויזיה או ברדיו וכולי.
כן. כל השירים ה.
האנטי צ. האנטי יהודים וכולי.
שהיהודים יבואו על הסכינים ו. ומשהו.
בבית הספר האווירה הייתה כרגיל?
כן. אני. אה. לא.
לא יכול להגיד שהיה איזה משהו מיוחד.
אה. שלהיזהר וכולי.
אנחנו כמו ילדים קטנים בחצר בהפסקות. ואחר כך.
אתה גם לא. לא זוכר שילדים פתאום נעלמו
מהכיתה כי הם ברחו לכל מיני מקומות אחרים?
לא. אני לא. לא יכול לזכור את זה.
אז מה למעשה.
אבא המשיך לעבוד גם. נכון? ב.
הוא המשיך לעבוד.
בשלב הזה.
כן.
מה. מה עשה את השינוי?
אתה הזכרת את העניין של הגירוש.
תראי. אה. הוא קיבל.
קיבלנו פתאום. אה.
הודעה שגירוש תוך זמן קצר. לא יודע.
חודש חודשיים. צריך לעזוב את גרמניה.
כי?
כי הוא אוסטיודה.
הוא אוסטיודה. הוא יהודי.
אוסטיודה. וכל האוסטיודה ראוס.
כי הוא. כי הוא לא אזרח גרמני?
הוא לא אזרח גרמני וגם.
אה. יהודי. ובאופן חד אוסטיודן.
כל האוסטיודן צריכים לעזוב את גרמניה. אז קיבל גירוש.
הכוונה לכל אלה שהיו חסרי
אזרחות או כל אלה שהיו יוצאי פולין?
אני לא יכול להגיד לך. אני לא יודע.
אבל אמרו: " [משובש] (שפה זרה)."
כל אוסטיודן צריכים לעזוב את גרמניה.
וקיבלנו נוסף צו גירוש תוך זמן קצר.
בתקופה הזאת בדרך כלל היה מקובל
שליד ילדים לא מדברים על כסף ועל דברים רעים.
אתה שמעת את ההורים מדברים על הדברים
האלה של מה קורה ומה לעשות ואיך
לעשות?או שהסתירו את זה מכם הילדים. אז?
אה. אני לא יודע אם הם בכוונה הסתירו.
אבל. אה. לא שמענו את זה ב. באופן מיוחד.
ידעתם אבל שיש.
אני ר. רק אני יודע. אני יודע.
אני. אני רק יודע ו.
ז. שהיה מתח נורא גדול. מה יהיה?
מה יהיה? לאן ניסע? לאן ניסע?
ידעתם שיש צו גירוש?
כן. זה אנחנו ידענו.
וכזה היה מתח נורא בבית.
כל פעם שאבא בא. מה יהיה?
לאן ניסע? לאן ניסע?
הוא אומר: "אני מוכרח לנסוע לפלשתינה. אני מוכרח לארגן."
ואז בא לו רעיון. ש.
אמא לא התנגדה?
מה?
אמא לא התנגדה?
אני לא חושב. אני לא חושב.
טוב. היא ראתה. תשמעי. אם.
אם. אם הבעל צריך לעזוב את המדינה. אז. אה.
כן. אבל יש אפשרות לפולין.
יש אפשרות אולי לצרפת.
הא. זה.
אנשים אז עזבו לכל מיני מקומות. להולנד.
טוב. תשמעי. לא היה לאיפה.
לא היה אפשרויות. גם לא הבאנו שום רהיטים.
שום דבר לא. רק מזוודה וכמה מזוודות ו. וארגז.
אבא עשה ארגז גדול עם כל מיני דברים.
שזה הגיע אחר כך עם אוניה. אה.
אה. בתקופה של איזה חודשיים אחרי שהגענו לארץ.
יכולתם אבל לארוז את כל הרהיטים וכולי. לא?
אני לא יודע אם היה מותר.
אני חושב שגם לא הייתה אפשרות. אה.
במובן כספי. במובן כספי.
זאת אומרת שזה. המשלוח עלה הרבה כסף.
כן. אה.
לא שלא נתנו להוציא את הדברים.
אה. ו. ג. ג. גם רהיטים באר. ו. ו. וחוץ.
אלא שהמשלוח היה יקר.
וחוץ מזה פה צריך לקחת דירה. ולא היה כסף.
אבא עלה. נדמה לי ב-30.
אה. היה לו 30.
אה. לירות בכיס. זה מה שהיה לו.
וזה. גם בארץ גרנו בחדר אחד. אוי. סיפור.
אתה אבל כילד.
בהתחלה ראית בזה קצת הרפתקה.
לנסוע למקום חדש.
רחוק. או שזה נראה מפחיד?
ההרפ. הרפתקה.
אי אפשר להגיד הרפתקה.
אבל הייתי מופתע שפתאום עוזבים את
גרמניה ונוסעים למקום שאני לא יודע איפה זה.
לא היה לך אבל טראומתי.
נניח הפרידה מהחברים או משהו כזה?
לא. זה. זה לא. זה לא.
תשמעי. אנחנו כבר. בתקופה האחרונה כבר חיינו יותר בבית.
שיחקנו עם עצמנו. אחי ואני. לא.
זה כבר לא היו חיים.
ושמענו כל הזמן. בבית צריך להיזהר. צריך להיזהר.
צריך להיזהר. היטלר. היטלר. היטלר.
אה. זה נ. זה זה נכנס.
אז בסוף אחרי דיונים בין ההורים.
אה. הוסכם שייצאו לפלשתינה?
אני לא יודע אם היו ד. דיונים.
אבל זה היה ברור. זה היה ברור.
איך. אה. איך אבא השיג. אה. סרטיפיקטים?
בזכות הפעילות הציונית. הוא הכיר אנשים?
אני. תראי. אני חושב שהיו לו הרבה
קשרים עם כל מיני מוסדות יהודים וכולי.
אבל בזכות זה שהוא הצהיר שהוא.
אה. זגג.
ו. אה.
אז האנגלים נתנו כניסה לבעלי מקצוע.
אז בזכות זה.
הוא תמיד אמר: "בזכות זה שאני
זגג." ופה באמת עבד בזגגות כל החיים שלו.
אז אתה לא.
לא זוכר את זה כרגע עצוב.
את. אה. עזיבת גרמניה.
אהה. אי אפשר להגיד שאני הייתי עצוב.
אני. אני לא חושב. אה.
קשה לי לזכור אבל. אה.
רגשות שבגיל הזה.
קיבלתי את זה כעובדה כנראה. נוסעים עם ההורים.
אני זוכר רק דבר אחד.
וזה גם כן. את יודעת.
יש כמה נקודות קטנטנות.
בדלת הכניסה שלנו. גרנו בקומה שנייה.
אז לא היה תיבת דואר כמו שאצלנו.
תיבת דואר. היה מין אשנב כזה מברזל.
שזורקים את הדואר. אה. פנימה על הרצועה.
זרקו אותו בזה. וזה. כן.
פנימה על הרצועה.
טיק. והוא נסגר.
ויום בהיר אחד.
אה. אבא לא היה בבית.
יום בהיר אחד. גם כן בדואר.
אמא שלי הולכת ומרימה מ. בגודל כזה.
וצעקה: "דאס סרטיפיקט." אני. איזה שמ.
ונבהלתי נורא. וזה לא אשכח.
איך שהיא הרימה את זה. זה היה משהו.
זאת אומרת מה שקרה זה שמתישהו בקיץ 33'.
זה ממש זמן קצר אחרי שהנאצים עלו לשלטון.
אה. אבא מקבל את הצו גירוש רק עבורו.
נכון? לא עבור המשפחה?
זה אני לא יכול להגיד לך. זה אני לא יודע.
אז בכל אופן.
צו גירוש.
הוא מקבל צו גירוש שתוך חודשיים הוא צריך לעזוב את גרמניה?
לעזוב את גרמניה. כן.
ו. ואז לא רק ש. אממ.
היה מתח לאן לנסוע.
אלא שבאמת להשיג את זה תוך חודשיים. שזה לא פשוט.
אה. נכון. זה לא היה פשוט. אני אומר לך.
אז היה מאוד מתח.
אבל הוא רצה רק לפלשתינה.
לא לפולניה. לא לשום מקום אחר. "אני רוצה לפלשתינה."
הוא היה ציוני אז.
אהה. לא חשב אחרת.
ולפני שיצאתם סיפרו לכם משהו?
ההורים סיפרו משהו על פלשתינה?
לא. לא ידענו שום דבר.
אתה אפילו לא דמיינת את זה.
לא. מה זה.
כמדבר עם גמלים ותפוזים?
לא. לא דמיינתי לי באופן מיוחד.
אז מבחינתך זה סוג של.
אה. הרפתקה נכון?
עולים על אוניה. פעם ראשונה שאתה מפליג באוניה?
כן. אה. תשמעי. הרפתקה. נכון. אנחנו על.
עלינו בטריאסטה. קודם נסענו לצ'נסטוחובה.
ברכבת עד. אה.
אנחנו נסענו לצ'נסטוחובה להיפרד מ. ה. ז.
מההורים של אבי.
אבי. של הסבא וסבתא.
משמה ברכבת לטריאסטה.
ושמה על אוניה שקראו לה איטליה.
איטליה נדמה לי.
נסענו והגענו לנמל יפו.
שמה עם הסירות. ערבים.
ההפ. ההפלגה עברה בשלום?
חוץ מיומיים שהים היה סוער.
והקאנו את הנשמה שלנו.
גם הילדים?
גם הילדים. וגם אמא וגם אבא.
זה היה. ג.
גהנו. אז אני זוכר. זה היה.
אתם יצאתם מתי?
באוגוסט 33'?
יו. מה. לא. בספטמבר.
ספטמבר יצאתם רק מהבית?
כן. בס. עלינו לארץ בספטמבר. סוף ספטמבר.
28. 29 ספטמבר.
כתוב פה. נראה. משהו כזה.
כן. אז לאח שלי
היה צריך להיות בר מצווה ולא היה לו בר מצווה.
הוא נולד באוגוסט.
ובאוגוסט. אה. לא הייתה בר מצווה.
אה. עלינו לארץ.
לנמל יפו. ומשם.
אה. לבית עולים.
שבועיים בבית עולים עם המון אנשים. אה.
מיטות של הסוכנות.
ומותר להמשיך בזה. בנושא זה?
ואבא התחיל לחפש מקום לגור.
כסף לא היה לו. מעט מאוד כסף.
אז מצא איזה חדר ברחוב יפו.
תל אביב. עכשיו זה רחוב
אילת פינת מזרחי ב'. חדר ריק לגמרי.
רהיטים לא היו. אז הוא קנה ספה שפותחים אותה עם ארגז.
אמא ואבא שכבו על הספה.
אחי ואני בתוך.
בארגז?
בארגז. כן. בפינה הוא מתח חבל.
ושמה תל. תלו את הבגדים. מה שהיה לנו.
ומצד שני הוא לקח ארגז. ב.
בזמנו את התפוזים ארזו בארגזים מעץ.
מעץ.
ארגז כזה. קנה פתיליה ו.
ו. ופרימוס. ו. ש. שמה.
זה היה המטבח.
היה. זה היה מטבח.
השירותים וזה. היה אצל השכן.
ואמא שלי סבלה.
ואתם. אתם ישר.
אתם אבל ישר. אה.
הולכים לבית הספר? מיד כשהגעתם?
לא. לא. לא.
לא ידענו אז שפה. לא ידענו שפה.
לא הלכנו לבית ספר.
הסתובבנו ככה ברחובות. ו.
אז זה לא היית רגיל.
אה. נכון. וחם היה נורא. מה.
אה. תשמע. לדעתי לילד ש.
שרגיל ככה שהכול. אה.
שקט ומסודר. פתאום אתה חופשי.
אתה יכול ללכת יחף.
יש ים. שזה משהו שאתה לא הכרת.
אז בנוגע לים.
אז. אה. לים.
אה. כל שבת אמא שלי לקחה אותנו גם כן לים.
והיה לנו פה משפחה.
זאת אומרת לאבא הייתה משפחה פה של ה.
בת דודה שלו התחתנה פה עם איזה ס. ספרדי.
אז הם גם. מטלון. משפחת מטלון.
[משובש]. מטלון. הם גרו ב. בדרום תל אביב.
והאחות של אמי שגרה ברחוב הירקון.
זה. אז שגרו ב. בברלין.
הם עלו לארץ לפני.
הם גרו ברחוב הירקון.
אז מפעם לפעם הלכנו או אליהם או אלינו לבקר.
הא. אז כבר היו לכם. אה.
2 משפחות של קרובים בארץ.
כן. כן. זה היו.
אבל עזרה מהם. אה.
לא קי. לא. לא. לא קיבלנו.
אני מניחה שלאבא היו גם חברים מהפעילות הציונית שלו.
אז כן. בזה הוא פה מהר מאוד.
במובן החברתי הוא הסתדר.
היו לו כבר חברים.
וקשרים וכולי. אבל
מקשרים לא עושים שום דבר. כסף לא היה לו.
בארץ אבל הוא גם התחבר עם. אה.
יוצאי פולין או שכבר יותר עם יוצאי גרמניה?
לא. לא. לא. היו יוצאי פולין.
הם החבר'ה שלו. זה קליקה כזאתי.
וישבו תמיד ה. בבית קפה.
לשתות את התה וכולי.
ויידישיסטים. דיברו יידיש וכולי.
הוא. אמרתי לך. זה.
הוא חי את החיים שלו על.
כל. כל השנים אבא היה יותר. אה.
בכיוון של יידיש מאשר של גרמנית.
כן. אה. גרמנית.
לא היה לו שום. אה.
שום מגע ושום סנטימנטים וכולי. שום דבר.
עם אמא הוא דיבר יידיש?
זה. יידיש וגרמנית.
היא ידעה. היא הבינה אותו.
עם אמא. הוא דיבר יידיש ואמא ענתה לו בגרמנית?
כן. הו. היא דיברה רק גרמנית. אה.
אבל. זאת אומרת אבא דיבר גם איתכם לפעמים ביידיש?
הוא דיבר כ. כרגיל אלינו. את מבינה?
לא בעברית. אה. דיבר איתנו יידיש. אה. יידיש. אה.
זאת אומרת גרמנית עם.
אה. מילים ביידיש?
כן. כן. אהה.
לי זה היה טבעי לגמרי.
אהה. לא ראיתי שמה שיש איזה שינוי באופן מיוחד.
וממנו באמת למדתי הרבה יידיש.
אה. שאני יודע את היידיש עד היום.
זה נשמע לי שדווקא לילד בן 9 שפתאום. אה.
מגיע למקום שהוא חופשי בו.
וגם בהתחלה אין בית ספר.
והוא יכול ללכת. אה.
לבד ברחוב. זה דווקא נשמע לי. אה. אה.
לא רע לילד בן 9. אבל אתה אומר ש.
ה. הקליטה בארץ הייתה קשה.
תראי. מה זה הייתה קשה?
את השפה לא ידענו.
לבית ספר לא הלכנו.
גם אז עלה כסף להיכנס לבית ספר.
אהה. שנתיים לא הלכתי לבית ספר.
ואחר כך עברנו מרחוב. אה.
אהה. יפו תל אביב. עברנו לרחוב.
שדרות רוטשילד. על הגג.
חדר על הגג. ושמה על ה.
ואז שדרות רוטשילד לא היה מה שהיום.
אה. נכון. היה.
על הגג היה חדר קטן.
ובקצה השני היה מין בוטקה קטנה כזאתי. ושמה היה מטבח.
ה. אמא שלי שמחה. "יש לי מטבח."
אה. אבל.
ושם הלכתי לבית ספר לבנים.
ברחוב אחד העם. ולא ידעתי את השפה.
הלכתי לבית ספר שנה.
שנה או משהו.
ונכנסתי לכיתה ג'.
ו. ל. לא הבנתי כמעט שום דבר. ו.
Childhood in a Zionist family with a father who was born in Poland; life without antisemitism; studies in a Jewish school; his father is active in a Jewish-Polish-Yiddish social framework; Nazi rise to power, January 1933; deportation order issued for his father, summer 1933; his father’s insistence on leaving for Eretz Israel; obtaining certificates for professionals through a false declaration; train journey through Poland and Italy and sailing to Eretz Israel; arrival September 1933; Acclimatizing difficulties in the country.
item Id
9888447
First Name
Peter
Pinkhas
Last Name
Shmueli
Shmulevitz
Date of Birth
1924
Place of Birth
Breslau, Germany
Type of material
Testimony
Language
Hebrew
Record Group
O.3 - Testimonies Department of the Yad Vashem Archives
Date of Creation - earliest
09/05/2012
Date of Creation - latest
09/05/2012
Name of Submitter
שמואלי שמואלביץ פנחס פטר
Original
YES
Interview Location
ISRAEL
Connected to Item
O.3 - Testimonies gathered by Yad Vashem
Form of Testimony
Video
Dedication
Moshal Repository, Yad Vashem Archival Collection
The transcription of this testimony was made possible with the assistance of the Conference on Jewish Material Claims Against Germany, Supported by the Foundation Remembrance, Responsibility and Future (EVZ) and by the German Federal Ministry of Finance