Online Store Contact us About us
Yad Vashem logo

Testimony of Shoshana Zhuzhana Deizi Hendel (Unger) Klein, born in Budapest, Hungary, 1928 regarding the experiences of her family in Budapest during the period of German occupation

Testimony
null
null
היום כ"ד באייר תשע"ב 16 במאי 2012 ואני.
טובה אלוני.
מראיינת את הגברת קליין שושנה לבית אונגר בביתה שבתל אביב.
שושנה נולדה בבודפשט. הונגריה.
בשנת 1928 ובתקופת המלחמה חיה
עם משפחתה בבודפשט בבית הזכוכית.
עלתה לישראל בשנת 1949. זאת את.
כן. אני.
שושנה בוקר טוב.
בוקר טוב. נעים מאוד.
אני מאושרת שבאתם וזה עושה לי את החיים.
יופי.
באמת.
שושנה. אה. את נולדת ב-1928.
כן.
הרבה שנים לפני ש.
לפני שהתחילה המלחמה ולפני שנכנסו הגרמנים.
אני רוצה קצת לדבר על.
על הבית. על בית הורייך.
תתחילי בבקשה בשמות שלהם.
שמות של אבא. אמא. בבקשה.
אה. לאבא שלי קראו. אה.
כן. בחוץ לארץ ד"ר אונגר שנדור.
זה בלועזית אלכסנדר.
הוא. לספר עליו או רק השמות? רק השמות?
קודם שמות.
אה. אמא שלי נולדה לבית ארנצט.
אליזבט קראה. אה.
ש. עברית גם רוצים שמות עבריות?
איך קראו לאמא?
אה. רחל אסתר.
והאמא שלה גם?
אממ. ני.
נישאר כרגע ב.
טוב.
עם אבא ואמא?
כן.
מה אבא עשה לפרנסת המשפחה?
הוא היה. יו.
זה המשוגע הזה. לא.
[כך במקור] אפשר? אממ.
שושנה. מה אבא עשה לפרנסת המשפחה?
עבד בתור רופא שיניים.
איפה אבא למד?
בבודפשט. אבל מצאתי מסמכים באוניברסיטה אחרת גם כן.
אני לא יודעת פרטים.
כן.
לא יודעת איפה.
אז. אז לאבא הייתה קליניקה של.
כן.
רופא שיניים?
אבל אז היה בבית.
כן?
אז הוא עבד בבית. כן.
ואמא עזרה לאבא?
לא. אמא. אז שאנשים שלא היו זקוקים ממש.
היא לא יצאה לעבודה.
היא עבדה בבית אבל הייתה כל הזמן עסוקה. כן?
עם מנ. בית די גדול עם מנהל.
הנהלת הבית וסבתא וילדה וזהו.
היא יצאה לשופינג ו.
הייתם.
וסידרה את המשק בית.
מה לבשל והוציאה ו. וזהו זה.
הייתם. הייתם משפחה ממעמד גבוה?
כן. בינוני. כן היה.
היה. אני לא יודעת מה היה.
כמה היה. היה.
כן?
לא היה מחסור.
כן. אה. מבחינה של חיים יהודים.
איך היית מגדירה את המשפחה שלך?
הייתה משפחה דתייה.
אורתודוקסית?
כ. כן אורתודוקסית במובן האירופי את יודעת?
מ-המ.
לא. שמעתי שאמריקה זה משהו אחר.
ועל זה יש לי דווקא ל.
אני חייבת להסביר ששם דתי זה היה דתי.
לא ח. חרדי.
היא. יש לי תמונות מאמא שהלכה. אה. מח.
מחשוף ככה. נורמלי.
לא עד כאן. בשערות שלה. ו.
לא שייטל.
מה?
לא היה לה פאה נוכרית?
לא. לאבא אמר הוא. למה הוא ידע?
אמר שאז היה. הלכו ככה קצר.
אם זה סנטימטר יותר מן המקובל.
זה כבר. אה. איך אומרים.
אה. כבר כשר.
עשו עוד קצת. ו.
אה. כן.
שהם בגיל צעיר.
על אמא אני לא יודעת כל כך.
אבא כן יצא לבלות. עשה ספורט.
אולי עם בנות. לא היה בש.
בזה שום הפק.
שום. שום. אה. סתירה.
ועם זה היה אפשרי עד הסוף לסגוד לאל.
לשמור על מצוות ולא הייתה קונפליקט.
מ-המ.
זה היה דת. ואני יכולה לספר על שניהם.
אני נזכרתי. חושבת.
חושבת. נזכרתי פרטים.
אמא. שהייתה נגיד ל.
גם אז היו על חיי אדמה.
לא. לא קבלה ולא חילוני.
דתיים. ואמא גם כן.
למרות שהלכה בשיער שלה ו.
וכשר 100% המטבח והשבת שבת והכול.
ועם זה. הייתי בת יחידה.
אני חושבת היא גם קיב.
לא קיבלה אותי בגיל צעיר ביותר וכבר קר.
שהייתי גדולה כבר מעל.
באתי אחרי 20.
ואני ב. עד עצמה.
עד עכשיו לא יודעת אם בצחוק או רצינות.
אמרתי אמא פעם: "אה." פלטתי.
"אם אני אתחתן אני לא אלך למקווה."
אז האמא הזאת.
שהייתה בעיניים חופשי עם שיער שלה ועם. ויצאו לבלות.
לתיאטרונים ול. יצאו ו.
זו האמא הזאת אמרה: "אם לא תלכי למקווה.
לבית הזה יותר אל תיכנסי."
זה הדת. ולאבא רק דבר אחד אני זוכרת.
בחוץ לארץ לא היה שעון שבת ושם ה.
אה. בין הערביים אומרים?
עד. עד שיהיה חושך.
היה הרבה. אולי שעה.
הרבה יותר מאשר כאן.
ובמוצאי. בשבת אחרי הצוהריים קרא עיתון נגיד.
והתחיל לחשוך. ואז באה.
הייתה עוד עוזרת לא יהודייה.
גוי של שבת כזאת?
מה?
גוי של שבת?
אה. לא. עבדה. אז.
כן?
לא שמו לב יהודי.
לא יהודי. אז. אז שהיית.
ואבא לא אמר שתדליקי את האור.
כי כתוב: "אל תעבוד אתה ועבדך ו."
מ-המ.
אמר: "אוי. אני כבר לא רואה לכ.
לקרוא. מתחיל להיות חושך."
והיא הלכה מתחת לאף והדליקה.
לא אמר שתדליקי.
אממ.
זה היה.
אז זה היה מרצונה. זה לא.
היה דת. ונזכרתי עוד משהו. שהיו.
בין 17 לתמוז עד 9 באב.
את יודעת. יש 3 שבועות.
אז באמצע עבודה הוא יצא ב-12:00 בצוהריים.
ישב על הרצפה יום יום וקרא קינות.
כל 3 השבועות.
מ-המ.
אצלנו זה היה ככה.
כן? אממ. מתי.
בוודאי ב. סליחה. במסגרת דתית.
אה. אפ. משהו על עצמי יכולה לספ.
אה. כן. מתי. אה.
מה. איפה למדת בבודפשט?
איפה למדתי? בית ס.
היה בית ספר הקהילה האורתודוקסית.
בית ספר עממי.
אחר כך הייתה בית ספר שקראו בית ספר אזרחי.
4 כיתות. זה.
רגע. בית ספר עממי היה אי. אה. אורתודוקסי?
כן.
כן. ואחר כך?
ואחר כך גם אורתודוקסית 4. 4 כיתות.
ואחר כך הייתה גימנסיה קראו.
זה לא כמו כאן.
היו 8 כיתות.
זה התחיל מאותו.
בגיל. אחרי ה.
היסודי. 8 כיתות. שם הייתה.
אה. בגרות.
אז עוד לא לכולם היה. לא לכולם.
אבל זה היה של ה. הקהילה הנאולוגית.
נאולוגית.
ואבא לא רצה שאני אלך שם.
שהאווירה לא טובה.
אבל עכשיו התחלתי לחשוב שזה בעצם לא ה.
שלא כל כך דתי. כי אחר כך הלכתי לבית ספר. אה.
מסחרי וזה גם הייתה של אותה קהילה וה.
לא היה שום התנגדות.
לא מהאורתודוקסים ולא הייתה התנגדות.
אז אני לא יודעת מה היה שם בגימנסיה.
היו בנות שעברו.
אחרי 4 כיתות עברו לגימנסיה.
אני לא. ו. זהו.
אה. אבל את הספקת לעשות בגרות?
לא. אין לי.
לא הספקת? בטח. כן. כי.
לא. לא.
התחילה המלחמה.
וחוץ מזה אחרי. כן.
אחרי הבית ספר. איכשהו בנות.
אני לא יודעת למה. הפצירו.
הם הולכים להירשם לבית ספר המסחרי.
אגב. זה לגמרי לא בשבילי.
אבל. כל כך הלך.
טוב. הלכתי לזה. עוד לא מחייב.
הלכתי. ולהגיד את האמת. אני. זה.
אני מאוד נהניתי מהבית ספר הזה.
הייתה אווירה. הרגשתי טוב מאוד.
יותר טוב מאשר שם.
מ-המ.
זה. ובינתיים נכנסו ה.
במרץ. הבית ספר נגמר גם שם בערך יוני. מתי? מאי. יוני.
כן.
ובמרץ. ואז אף אחד לא ידע מה יהיה. איך יהיה.
הוציאו את התעודות לפי המצב איך שאנחנו אז.
עד ש. אה. אה.
בגלל שסגרו את הבית ספר?
כן. לא.
שנ. כן. בסדר.
כן. נתנו התעודה. שיהיה בידינו תעודה.
מ-המ. אז. אה.
אנחנו אבל שוב נלך אחורנית.
עוד לפני שנכנסים הגרמנים.
אה. היה לך קשר לסבים וסבתות?
עם סבתא. אמא ש.
אז היה אחרת. אוי ואבוי.
תשתי הכול בסדר.
רק שזה לא תמיד עוזר.
רגע. שנייה. מים. שנייה.
אז. אה. רגע מה שאלת?
סבתא. שאלתי על.
אה. סבתא.
כן.
זה היה מובן מאליו שסבתא גרה איתנו.
אמא של אמא?
אמא של אמא. ולא רק שגרת. אלא היא. היי.
הייתה לנו דירה גדולה. נכון.
אבל היא הייתה מספר אחת במשפחה.
לא כמו היום. היא ה.
בדירה הראשונה. בגיל 10 עברנו דירה אחרת.
עד אז הייתה דירה אולי 10 חדרים.
וצד אחד הייתה לה חדר שינה ל.
ממש אגף לחוד.
חדר שינה ועוד סלון קטן הייתה לה.
ואפילו. אפילו איזה נוחיות היה לחוד. אז היי.
היא קיבלה ובדירה השנייה שגרנו.
פחות חדרים. גם כן דירה גדולה. וה.
מה שנגיד היה אמור חדר שינה קיבלה הסבתא וההורים שלי הלכו.
הלכו לחדר. אה.
לא אחורי. לא. איך זה?
איפה שהחצר. חדר קטן. חשוך יותר.
החדר היפה הגדול קיבלה סבתא.
מ-המ. את אהבת את סבתא?
בטח. הייתי יות.
בדרך כלל סבתות יותר.
אה. יש להם יותר זמן. יותר.
מגדלות יותר.
סבלנות. הייתי יותר קשורה מאשר לאמא.
סבתא. היא שיחקה אותי שהייתי קטנה שזה. ו.
בסוף אז כבר לא היו כל כך הרבה חדרים.
אז אני ישנתי בחדר של סבתא.
ו. שהייתי.
לא יודעת באיזה גיל.
בשבת נכנסתי למיטה שלה והיא שיחקה איתי עם הרגליים.
עם ה. שיחקה ו.
וסב. עם סבתא אז.
מ-המ. כן. מה. מה עם אמא של אבא? היה לך קשר?
אמא של אבא.
הם ג. הסיפור יותר ארוך.
אה. אה. אבא.
הם גרו גם בבודפשט?
על יד בודפשט.
אה. כמה שאני זוכרת.
10 קילומטר על יד בודפשט. זה היה מין.
לא יודעת איך להגדיר.
עיירה או כפר גדול. איזה יישוב קטן.
שם היה הסבא. אבא של אבא היה רב.
ו. אז משם.
ובהתחלה בהתחלה שהייתי קטנה אפל.
אפילו אבא יצא פעם.
פעמיים. לא יודעת כמה פעמים. לעבוד גם שם.
ושם. אז עוד לא היה מים בברז.
היה באר. היה.
הנוחיות היה בחוץ החצר ושם בחורף היה קר.
והיה חיים יותר מאושרים.
לאבא. סבא היה.
עכשיו ה. משכורת אחת.
כמה כבר קיבל רב?
אה. אחד.
סבתא גידלה ש.
8 ילדים ש.
שם אבא גדל? בכפר הזה?
כן. כן. ול.
נסענו הרבה פעמים.
שם יום ראשון לא עבדו. אז. אה.
נסענו ועוד נכדים והיה שמח. הי.
למרות שלא היה מים ושלא היה. אה.
סלון מפואר ואני יודעת והיינו מאושרים שם.
חיים אחרים.
מ-המ.
לא הייתה מכונת כביסה.
סבתא. כן. היו לה עוד 2 ילדים שנפטרו בגיל.
אחד ב. אני חושבת בלידה.
אחד בגיל ש.
בן. בן 3.
והי. היא גידלה 8 ילדים.
אני חושבת איזה מין עוזרת הייתה לה.
8 ילדים ולקחה.
לא יודעת מאיזה סיבה עוד ילד 9 מהמשפחה אולי התאלמן.
אני לא יודעת. וגידלה 9 ילדים והיו מאושרים והיה ח.
כן.
וכולם נשארו דתיים.
ולמרות שהלכו לאוניברסיטה עלו לאי.
לכרך הגדול. כולם בסדר.
אה.
היה עולם אחר.
עולם אחר. תאמרי לי. שושנה.
בבודפשט ב. איפה שגדלת.
הייתה פעילות ציונית של תנועות נוער?
או.
את השתתפת ב.
לא.
תנועה?
רק אחרי מלחמה.
לא השתתפתי. אבל היו. זה. אה.
בעצם אחרי המלחמה או בבית הזכוכית. אה.
ראיתי ממש שכל ה.
הייתה עבודה ציונית כבירה בהונגריה.
כולם מאידיאליזם. צעירים. מבוגרים.
אצלהן עשו הכשרות. הכנה לחיי קיבוץ.
אה. כל התנועות בבית הזכוכית היו.
רגע. לאט לאט. אנחנו עוד לא הגענו לבית הזכוכית.
לא שכל התנועות.
א. אני יודעת. אבל אני רוצה.
אני בינתיים שואלת על התקופה שלפני המלחמה.
אז התקופה לפני המלחמה.
ה. אני לא השתתפתי.
לא היית מש. לא השתייכת לתנועה?
לא. לא. הייתי ילדה מפו. בובה מפונקת.
מפונקת היית?
אה. מפונקת.
ו. ו.
ולפני המלחמה את הרגשת.
אה. פעילות ציונית של אבא?
בהחלט. לי בעצם.
אם אני חושבת חזרה.
בעצם. כמעט לא.
יום חול כמעט לא ראיתי את אבא. כי איך שאמר.
אמרתי בדירה הייתה הקליניקה שלו.
איך שנכנס והוצ.
הוריד את החלוק.
ביד שנייה כבר הייתה המעיל ורצה למזרחי. ערב ערב.
מה היה התפקיד של אבא במזרחי?
אני. אוי. יש לי פה ספר. אה.
מה שהוציאו. ושם כתוב. היה מזכיר. היה.
אני לא יודעת מה.
עבד כל הזמן.
ולא אהב.
בגלל זה עליו לא כל כך יודעים מה שאח אחד גם כן עבד. הוא.
אז היום יידעו. אנחנו.
הוא לא אהב שמשבחים אותו.
הוא רצה לברוח. הוא לא אהב את זה.
הוא אהב. עבד מאחורי הקלעים.
היה איש צנוע?
מאוד.
כן.
זה. זה. יש. אז אבא הוא היה בתור בן אדם גם משהו מיוחד.
ואמא גם ואחרי המלחמה ייסדו את נשי מזרחי.
אמא?
אז. גם אמא השתתפה.
לא הנשים שלי לא עסקנים.
גם אמא. יש לי תמונו.
יש לי תמונה. יש לי השמות.
את מי שאני זוכרת.
שעבדו נשים ו. אפשר להמשיך קצת?
אני. אני אנחה אותך.
אממ. אז. על התקופה שלפני המלחמה את.
אה. את היית רוצה.
אה. יש לך עוד איזה אירוע או משהו שאת רוצה לתאר?
עוד מתקופת ה.
טוב שהזכרת. איך לא?
כן. בבקשה.
מהתקופה שהייתי בת 5.
כן?
אז נסעו ההורים.
עם סבתא כמובן.
נסעו ל. לכאן. לפלשתינה.
כשאת היית בת 5?
בת 5.
זאת אומרת בשנת.
כמובן מאוד שמרו. הייתה. בבקשה?
43'.
מה? מה?
זה בשנת 1943.
לא. שהייתי בת 5.
נו. את נולדת. אה. סליחה.
28'. אז.
28'. 33'.
אז כנראה 32' בערך. כן.
כן.
והביאו. אה.
אבא גם התגאה שלא היה לו אפשרות.
לא קנו לי מתנות יקרות.
הביא משהו ב-10 אגורות או ב.
ושהתגאה שאני יכולה לשמוח גם לזה.
איזה יופי.
ואז הביאו. אני לא יודעת מה.
אולי עוד דברים מ. מ. כאן.
מפ. מה הם עשו ב.
למה הם נסעו לפלשתינה?
לבקר. לראות. הרי היו ציונים כולם. לראות.
כן?
את הארץ והביאו לי.
זה אני זוכרת.
בובה. אני בכ. אגב.
אני לא כל כך שיחקתי עם בובה.
איכשהו הרגשתי שזה משהו לא חי.
לא כל כך. הביאו בובה פשוטה.
אני עוד לפני העיניים כזאת מסמרטוטים מבד.
בובה פשוטה. אגב כושי. ו.
כושית?
לא חשוב. ו.
אוריינטלית כזאת? כן?
לא משנה.
כן.
בובה מארץ ישראל.
וזה היה הכי יקר לי עד הסוף.
אני באמת לא יודעת לאן זה נעלם.
מה קרה. זה שמרתי.
לא כל כך שיחקתי עם בובות.
אבל זה היה היקר ביותר בשבילי.
הייתה. היה לה שם לבובה?
כי זה בא. לא.
שזה בא מארץ ישראל בגיל 5.
וב. אה. אולי שייך לזה.
כן. כן.
בבית ספר. זה בוודאי מהממשלה קיבלו הוראות.
לחנך אותנו להונגרים טובים.
כבר בג. ב. זה.
ירד ממני. לא. לא תפס.
לא. ואז עוד לא הייתה חינוך.
זה היה ב. בדם.
שאני ישראלית ו.
אז את לא הרגשת פטריוטיות להונגריה?
טוב מה שצריך. היו עשו.
אה. שהיה איזה חג לאומי אז השתתפנו. כן?
אבל ברגשות בכלל לא.
וכשבאתי ארצה באנו ברגל על יד.
איך שיצא. כאילו הונגריה לא הייתה קיימת.
מ-המ. את חושבת זה ינקת עם החלב?
ינקת את ה.
כן.
אידיאליזם.
כן.
הזה.
כן.
הציוני עם החלב.
כן.
טוב. אז. אה. את.
את רוצה לתאר.
אה. חגים בבית?
חגים? לא יודעת. אה.
חגים כמו שצריך חגים.
אני לא יודעת מה לתאר.
למשל. אה.
חגגתם את. אה. סוכות?
באמת. סוכות. אה.
כן. הייתה לנו מין. אה.
אני לא יודעת ב. ליכט. ליכטהוף כזה.
בית גדול וקומה ראשונה ג.
ראשונה? זה. כן.
מן מרפסת? היא עשתה.
והיה כזה איזה.
איזה חצר אחור. אה. איזה ש.
בדיוק כזה קטן כמו חדר קטן שלא היה לו גג.
שם עשינו סוכה.
מ-המ.
ככה אני זוכרת.
והיו באים אורחים? אושפיזין?
לא. שם זה היה קטן. לא.
כן?
לא. אבל בחגים אורחים.
אז זה גם רציתי לספר שעם.
על המשפחת אבא. כן?
ש. כ. כש.
לסבא הייתה אחות בבודפשט.
הייתי קטנה שהיא נפטרה ואני זוכרת.
כי היא הייתה אישה כזאת שמנה.
ת. אוי. אה. [כך במקור].
כן. מה את זוכרת עוד מהנסיעה של ההורים?
אה. אני לא יודעת בדיוק.
אז פעמיים קיבלתי.
יו. אז.
אז עשו את המזכרות מעץ זית.
הביאו לי סידור קטן.
באמת אני לא. איפה.
נתתי למישהו. כבר יודעת.
סידור. עם.
אה. למעלה ל. מבחוץ.
כריכה?
היה עץ זית. עץ.
כריכה מעץ זית?
כן. וז. זה גם היה לי היקר.
אני כבר זוכרת למי נתתי.
רוצה לדעת למי?
היה אחד. איש חברון חוזר בתשובה נתתי שייתן ל.
לילדה שלו. ו.
אוקיי.
הגדה. גם כן עם עץ זית.
מארץ ישראל?
כן. וזה. זה שנה ראשונה איפה שהייתי בליל סדר.
אז. אה. אספו עם יתר ההגדות ולא. התביישתי לבקש.
אז זה נשאר שם.
כן.
וגם כן. אה. אה. אבא.
כן. לא יודעת מתי.
אבא היה ב-39' גם כן פה כדי.
אז לפני שהמלחמה.
‮כדי לקבל ‭affidavit‬.‬
לא יודעת מה זה. זה מין ויזה.
ש. שיבקשו.
כן. שיוכלו לבוא.
רצו לבוא ארצה.
שמישהו יבקש אותכם מהארץ.
‮זה ה-‭affidavit‬. לא? כן?‬
לא יודעת. לא יודעת.
וזה היה בדיוק מתי שהיטלר נכנס לדנציג.
ויום לפני זה סגרו את השגרירות הבריטית.
נדמה לי. ולא יכול היה לסדר.
אז נשארנו שם.
ואחרי הכול אבא אמר שהוא רואה בזה ייעוד.
שהוא הצליח להציל המון אנשים.
שהוא היה במלחמה בהוגריה?
שהוא נשאר. שלא חז.
לא. שלא הצליח לחז.
לבוא. אלא נשאר שם כי הציל הרבה אנשים.
אני מבינה. כן.
אז אבא היה פעמיים בפלשתינה?
כן. אני. עד שבאו. כן.
כן. אז. אה. שושנה בואי.
בואי. נלך עכשיו אממ. ל.
לתקופת המלחמה. אממ. מה.
מה את זוכרת מכניסת הגרמנים לבודפשט?
זוכרת. איך נכנסו זה גם? או זה.
הכול.
אה. הורים שלי בדרך.
יום ראשון זה שמה יום חופש.
הם בדרך כלל לא נסעו.
נדמה לי למישהו הלכו לבקר על יד בודפשט. נסעו.
באותו יום ראשון.
ואז כבר הוצ.
הורידו מן הרכבות את האנשים הי.
יהודים או לא רק יהודים. הורידו.
הם באו ב. לקראת.
לפנות ערב הביתה לא ידעו כלום.
אני הייתי בבית עם סבתא וגרנו ברחוב ראשי.
ורואים. ככה לפני הצוהריים.
שבאו טנקים. טנקים הגרמנים נכנסו ברחוב היפה.
נכנסו. אני לא יודעת אם.
מתי ידענו מי. מה. מה קרה.
זהו. וההורים באו לפנות ערב ולא ידעו כלום.
זה אני זוכרת.
ואחר כך כולם רצו.
כן. מי שאלו.
העסקנים רצו לעשות הצלות ו.
ואף אחד לא. לא ידע מה יהיה. איך יהיה.
אה. השתדלו.
אני לא יודעת כל הפרטים.
אבל מה.
עוד מ. אה.
מה את זוכרת מבחינת.
אה. ההרגשה שלך?
את זוכרת פחד? את זוכרת.
אה. מה קורה לך?
את ילדה בת 16.
כבר לא ילדה. זה כבר.
לא ילדה. נערה בת 16. מה.
כמו כולם. לא ידענו מה יהיה.
הייתה אווירה של.
איך יהיה. ממש פחד.
הייתה אווירה של פחד?
ודאי. או. לספר על חוכמת היהודים ה. ההו. מהונגריה?
אבא היה שם במזרחי.
היה בבית כנסת. היה במקומות.
אה. יהודים.
באו כבר הפליטים מפולין.
אמרו: "תיקחו מה שיש לכם ותברחו."
"לא. לכאן הם לא יגיעו."
מה?
ההונגרים.
אה.
לכאן לא. כבר היה חצי אירופה לכאן לא.
כן.
שכבר היו בהונגריה. הוציאו אנשים מכל מיני ערים. בודפשט.
לכאן לא.
"לכאן לא יבואו."
כן.
הלכת לדבר.
וגם אבא חשב ככה?
לא. אבא היה אדם. אה. נבון.
ולא רק אבא. יש עוד שהבינו.
אבל הרוב אמרו: "אין.
לכאן הם לא יבואו."
נו. אז זה לא נס שאמרו שלהונגרים יש קש בראש?
ליהודים ההונגרים.
הונגרים גם כן מנוולים.
אז את יכולה קצת לתאר מה קורה מאז שנכנסים הגרמנים לבודפשט?
לא כל כך. זה.
איך משתנים לכם החיים?
אני לא יודעת מתי החי.
התחיל. לא. לא זוכרת הכול.
אף אחד לא ידע. חיינו.
אחר כך זה התחיל.
שאחרי שעה מסוים אסור ל.
ליהודים לצאת לרחוב.
אחר כך עשו. עשו.
איפה שהרוב גרו יהודים עשו בתים יהודים היה צריך.
מסומנים.
היה. נוצרי היה מותר ל. לגור.
אני זוכרת הייתה משפחה.
נוצריה טו. טובה. נשארו.
הם היו טובים ו.
בחוץ היה צריך להיות מגן דוד.
והיו בתים. ואחר כך בכלל לא היה אסור. מותר לצאת.
ואז התחילו עם הבתים המוגנים.
גם משם הוציאו אותם.
את זוכרת אנטישמיות?
אה. אממ. עכש.
בכלל. כולם אנטישמים.
כולם נג. עכשיו בכ. כולם נגד כולם.
אבל אנטישמיות זה חוגגת מהתחלה עד.
אה. ועכשיו גועש ו.
עכשיו. אה.
בטח. אה. נורא אנטישמים.
ו. אה. עוד סיפור יכולה לספר?
אה. אה. בטח.
הייתה.
עוד הרבה סיפרים.
בחורה אז ה. לה יש לקחו
כמו אחות מאומצת הייתה אצלנו בחורה שלקחו.
היא הייתה חי. צריכה לברוח מן
הבית ואצלנו משפחה דתייה מאוד.
והיא. מזל שהיא ידעה עוד הונגרית.
שזה כבר היה לצ'כוסלובקיה שייך.
והיא הייתה ב.
בהונגריה. בבודפשט ו.
לפני של. שמעו על אבא.
כנראה שמעו. שמהמז. שמעו על אבא.
ההורים לפני שלקחו אותם כתבו מכתב מיואש. שאבא ישמור עליה.
אז הביא אותה הביתה וגם אמא טיפלו
בה עד כדי כך טוב שלי הייתה נ.
אה. אני הייתי קצת קנאית.
קנאית. כן.
שהכול מה הלך קיבלתי שמ.
הכול אותו דבר. הכול.
יחד הלכנו לקולנוע.
הכול אותו דבר שהיא לא תרגיש שלא הורים אמיתיים.
אבל.
ועד היום אנחנו ביחסים טובים.
בזמן אחרון לא רק איתה.
יש משפחה. סביבות העיר.
והיא.
בבקשה?
היא גרה בארץ?
בנתניה.
מי?
ו. בזמן ה.
מי זאת?
כן?
מי. מי זאת? איך. איך.
מה היה הקשר שלהם למשפחה שלכם?
זהו ש. שכתבו ל. שמעו על אבא.
כתבו. הוא ידע שבמזרחי הוא מי שמנהל.
מנהיג מה. שישמור על הבת.
זה כתבו. אז אבא לקח אותה.
הם לא מבודפשט היו?
לא. הם. אה. זה היה שייך כבר לצ'כוסלובקיה.
כן.
צ'כיה.
כן.
והם היו מ. זה.
אז כמה זמן היא חיה איתכם? כל המלחמה?
נו. זה כבר לפני המלחמה.
כן.
את ה. זה. לא יודעת בדיוק באיזה שנה הייתה. אבל. כן.
הייתה איתנו ועד היום אני אומרת קשר הדוק.
ועם ה. הדוק.
לא כל כך. אבל קשר טוב.
יש בינינו כל הזמ.
מפעם לפעם נסעתי אליה וילדים נהדרים ו. הם.
הכול. אבל בזמן האחרון לא רק איתה.
יש לה גם בני דודים של.
בן דוד שהיינו ביחסים טובים מאוד.
הרבה פחות טלפונים.
כי כולם במצב כזה ואני חושבת זהו
שכולם עסוקים בעצמם כמו אני.
לפעמים אני על יד הטלפון ואין
לי מצב נפשי להרים את השפופרת.
חושבת. אז. אה.
בזמן האח. כמה שבועות אפילו לא יודעת עליה.
כן. טוב אנחנו נמשיך בכל זאת שושנה.
אממ. ה.
נכנסים הגרמנים. איך. איך. אה.
אממ. איך את מרגישה.
אה. שהחיים משתנים?
אבא ממשיך לעבוד כרופא שיניים?
אני לא זוכרת.
על זה יש לי גם סיפור.
אבל נזכרתי משהו אחר. שאיך הרגשנו.
אבא. יו. אה.
עבדה אצלנו. אה.
זה לא חשוב. אה. צלצלו.
פתחו את הדלת. האישה שפתחה כמעט התעלפה.
בא. בא קצין גרמני ועם אחד.
אני לא יודעת. הכירה.
לא הכירה. מה. מהיהודים ה.
אחד. באו. היא כמעט התעלפה.
מה זה? הוא חיפש רופא
שיניים וחיפש דווקא יהודי שזה לא יעשה לו צרות.
הוא מפחד.
אז בא כמה פעמים.
ואנחנו בחדר השני רעדנו שלא יקרה פנצ'ר או משהו. זה היה גם.
ואחר כך עוד משהו.
האח. האח של ה. אחותי נגיד.
הוא היה. אה.
שגייסו האנשים לצבא.
את היהודים לא.
כבר לפני הגרמנים גם כן לקחו.
היא הייתה פלוגות העבודה.
למחנות כפייה. נכו.
פלוגות עבודה.
כן.
כן.
יש למי שהיה מזל יחסית טוב ויש מי שישר לקחו וז. מזל.
והאח שלה גם כן היה.
וכל יום ראשון בא לבקר אותה וזה היה יום ראשון.
היא סיפרה לא מזמן מה הייתה סיבה.
לא רצה לחזור והיה לנו החדר. אה.
את מדברת על הבחורה?
על הילדה שהביאו אליכם הביתה? ה.
כן. על האח שלה.
כן. כן.
והסתרנו איזה שבוע. אני לא יודעת איך היה יכול להיות בחדר.
אה. דלת קטנה.
שהיה איפה שמנו איזה רהיט לפני זה.
ואחר כך הוא לא יכול לסבול יותר וחזר.
יה. 3 פעמים. לקחו אותו.
3 פעמים שלחנו מכתב.
אה. זה שמ. אה. נו.
שוצפאס נו. הוא חזר 3 פעמים ולפני הבית הזכוכית היו.
כולם רצו להיכנס. המונים. אלפים.
מ-המ.
ולא ידענו שהוא שם.
פעם שלישית לקחו.
מ-המ.
יש סיפורים.
כן. אז. אה. בואי.
ובחור יפה.
עכשיו נתקדם. אה.
אה.
שושנה.
איך הייתה ההרגשה?
כן?
נו. אז אני אגיד לך. אחרי.
אחרי המלחמה לא היו לנו שום כלים להתנקם.
הייתה ל. בנו כזה רגשות.
לא רק אנחנו. היהודים שם.
נחמה. ו. אה.
עוד בזמן המלחמה.
אולי עוד לא היו הגרמנים. שבאו להפגיז.
ה. זה גם כן יש מאחורי הקלעים סיפורים.
שעשו איזה הסכם שיבואו להפגיז ו.
או להפציץ. אה.
אז במקום ללכת ל. למקלט.
יצאנו להסתכל והתפללנו בעצמנו שיזרקו יותר פצצות.
לא פחדנו מזה. היה פחד יותר גדול.
יצאנו לראות. אוי שיבואו שיבואו.
מ-המ.
ואחרי המלחמה עשו משפט ראווה להיטלר ההונגרי. סאלאשי. כן?
מ-המ.
ו. המשפט היה.
הלכנו אמא אני ומרגט קראנו לה ו.
גם אני לא יודעת.
גם היא. דודה אחת. הדודה הכי צ.
זאת אומרת גיסה של אבא.
הכי צעירה. אולי לשם לא.
אני לא יודעת. הלכנו הרבה יהודים ה.
תמיד אותם האנשים.
לפחות לראות איך דנים אותם.
ואחר כך.
את סאלאשי?
כן.
כן?
ועוד 3.
4. אחד היה.
אבל אני לא יודעת. הביטוי בהונגרית.
אם מוצאים אחד ריק או. או יהודי.
אז ל. לעשות לינץ'. משהו כזה.
זה הייתה הפתגם שלו.
אה. אז. אה. אחר כך אמרו מתי יתלו אותו.
את לא מכירה אותי.
שעד היום אם צריך צריך.
אבל קשה לי להרוג זבוב.
הד. אה. הדח.
נדחפתי לראות איך תולים אותו.
נדחפתי יותר קדימה כמעט קיבלתי ראש מ. בראש מהשוטר.
מכה. אבל אני מוכרחה לראות מקרוב.
איך תולים אותו.
ומשהו עוד מגביר את הרגשות.
אני שלא יכולה ל. שצריך ל.
לז. אה. לזרוק ג'רוק. ג'רוק.
ג'וק. או. זה. אני.
קשה לי. אבל. כאן דקה.
קשה לך להרוג גו'ק?
כן. כן.
אבל?
יתוש. הכול. קשה לי.
אם מוכרחים מוכרחים.
אבל אז יש לי הרגשה לא טובה.
ואת זוכרת.
שזה גם חיים.
כן.
הוא רוצה לחיות כמוני.
אולי אני משוגעת אבל ככה אני מרגישה. ו.
אבל את זוכרת את התלייה של סאלאשי? כן?
כן. ועוד משהו. אה.
מגביר את הזה שסבתא שלי נפטרה אחרי המלחמה.
אז עוד היינו עוד שמה. ו.
לא היה אפש. היא.
הבית קברות. איפה שהמשפחה שלה.
זה הייתה בבודה.
ולא היה אפשר.
הגרמנים לפני שיצאו. פיצצו את כל.
היו 7 גשרים.
כן. גשרים. על הדנובה?
פי. פיצצו. אי אפשר היה לעבור.
אז היה צריך לקבור. אבא אמר אסור.
אבא אמר עם חו. המחשבה שזה זמני.
אין ברירה. אז קברו אותו ש.
אותה שם. ו.
ואיפה בלילה היו שצריך לשמור על המת?
היו שם הארונות באיזה מקום. אוי.
בעיקר מתי שהעבירו אותה לבית קברות לבודה.
זה היה אותו יום מתי שתלו את סאלאשי.
מ-המ.
ואבא הכיר אותי. אמר: "פעם ראשונה ראית?"
סבתא. הייתי מאוד קשורה לסבתא.
ראי. "היית פעם ראשונה תלכי לש.
לאן שאת רוצה. תלכי לשם."
אבא. אבא.
אה. אבא שלח.
הבין ל. הבין לרוחי.
אותך לראות את התלייה?
לא שלח. אמר. אם את רוצה.
כן. "את ראית פעם ראשונה.
ראית את הקבורה הרגיל.
את רוצה שם?" נו?
אז מה את זוכרת מהתלייה של סאלאשי?
אה. זה ראיתי.
מ-המ.
כן.
את זוכרת מה הוא היה לבוש?
לא. זה לא. לא.
איך הוא מחכה ל. זה נתן לנו.
מה?
זה נתן. זה מה שיכולנו לעשות.
כן. אז בואי.
מי ש. אה.
טוב. לא בדיוק.
אה. שבודפשט הייתה כמעט כו. אני לא ראיתי.
לא כל כך יצאתי.
אומרים מופגזת. כי זה עיר גדולה.
עיר. אה. יפה לש.
מ-המ.
ומי שעשו ממנה שוב עיר היו היהודים.
בט. לא זוכרת כמה.
אבל תקופה דיי מהיר.
ויהודי עשה את הכל הגשרים.
הגשרים. קראו לו. אה.
זה יש. יש. אה.
נו בהונגרית זה יוצא טוב. ה.
גרל קראו לו. גרל.
ה. מי שעשה.
הוא עשה והיהודים והביאו אוכל מ. מ.
אה. מה.
מהפרובינציה הביאו אוכל. היהו.
היהודים סך הכול הם שיפצו את העיר.
כן.
ככה.
אז עכשיו בואי נחזור לבית הזכוכית.
את זוכרת איך אתם מגיעים לבית הזכוכית?
בערך.
את הדיבורים בבית לפני שאתם עוברים?
לא יודעים.
את זוכרת את ארתור וייס?
ארתור וייס בעצם יש לי תמונה. אני. רוצה?
בסדר. זה בסוף. שנראה תמונות.
אבל את. את זוכרת שאבא דיבר בבית לפני ש.
ש. שהתחיל כל ה. כל ה.
לא. אני.
הסיפור?
מה ששמעתי מהצד.
מה ששמעתי. יש לי גם על קראוס בעצם.
כן.
מה שאבא כתב.
קראוס היה בא אליכם הביתה?
הוא. לא. לא הכרתי אותו אישית. לא.
כן.
רק הוא. מי שמצא את הקשר עם לוץ.
לוץ. כן.
והיו. זה אולי אמרתי כבר.
6 אנשים שעבדו על זה. ביניהם אבא.
כן.
וקרוב. אה. עשו משרד.
זה היה משרד של ה. לא משרד.
זה היה שגרירות של הבריטים.
זה מין בית קטן.
אבל היה שלט של אינט. אה. אינט.
כי לוץ היה אחראי.
לאינט.
על ה. על האינטרסים הבריטים בהונגריה.
לא. כן. כן. כן. זה.
כן.
איך קוראים? נו. שאסור להיכנס. שזה אינט.
שמה?
שחוץ. אה.
נו. לא נזכרת המילה.
אינ. שאסור להיכנס.
שזה שייך לבריטניה בעצם.
זה שטח שמ.
שזה שטח חסות.
כן. כן.
אה. בריטי?
כן. כן. כן.
כן?
ושם היו משרדים.
קודם משרדים. וגם שאני.
את מדברת כבר על בית הזכוכית?
כן.
זה היה שטח חסות שוויצרי. בעצם.
כן. שוויצרי.
שוויצרי.
שוויצרי.
כן.
אבל איך אני לא זוכרת את המילה?
שגרירות?
אינ. שג. זה היה נחשב שגרירות. כן.
כן? כן.
וגם אני התחלתי לעבוד שם בתור פקידה. גם אמא.
יש לי ב. מסמ.
מאמא יש לי זה.
מצאתי פה גם כן.
טוב. אחר כך. על שהיא פקידה של המשרד החוץ אצל הש. היא.
השוויצרי?
טוב. אני אראה. כן.
כן?
ו. אז אמא.
אני ועבדנו שם. וכש.
רגע ו. את. את אמרת שאת עבדת איזה תקופה ביודנראט.
אה. אני חושבת שבועיים.
3 משהו. לא יודעת איך. אה. כמה.
זה היה לפני שנכנסתם לבית הזכוכית?
לפני. לפני. הרבה לפני.
אחר כך באה העבודה סו.
עבודה סוציאל קוראים לזה. ואחר כך.
שאסור היה ליהודים לצאת.
אני חושבת אז.
התחילו. כל אחד הביא את המשפחה
הקרובה שלו. בני משפחה. אה.
לבית הזכוכית?
כן. לגור שמה. כי.
אבל בבית הזכוכית.
כי זה היה מוגן. לא.
ברור. היה. היה שמה כמו עם הרבה שוצפאס. שאנשים.
אז. כן. כן.
קיבלו. אבל.
זה עוד.
מה שאני רוצה. אה.
הרי בהתחלה עוד לא כל כך ידעו ששם מקבלים.
אה. דרכונים לפלשתינה. נכון?
זה.
עוד לא כל כך ידעו. כשזה התפרסם.
זה אני לא יודעת. אולי כן ידעו שמי ש.
זה הג. הגנה שוויצרית.
וה. שוויצריה. אה.
נו. אה.
הגנה על האינטרסים הבריטים. ככה זה.
נכון. לוץ הגן. היה.
כן.
התפקיד שלו.
כן. כן.
כן. אז. אה. אבל כשזה.
אני חושבת שחשבו.
איך. איך. אה. איך הרכיבו רשימות של יהודים?
איך? זה לאט לאט.
אבל אני רציתי בקיצור להגיד שאיך
זה היה שאסור היה כבר ליהודים לצאת.
אז באו גם לא קרובים. הח.
משפחה יותר רחוקה.
אחר כך מכירים.
בסוף היינו שמה כמו סרדינים.
באמת ורק בנוחיות לבד.
אפילו איפה שרוחצים ידיים כבר לא היינו לבד.
חודשים ככה יום לילה.
והייתה לי. זה לא בדיוק שייך. אבל.
משאלה אחת שפעם אני אהיה עוד לבד בחדר אחד.
תודה רבה. קיבלתי.
אז כמה זמן הייתם שם בבית הזכוכית?
נו. נכנס. לא.
סאלאשי עלה לשלטון ב-15.
באוקטובר.
לאוקטובר.
כן.
אה. את יודעת?
כן. אני יודעת.
אני לא יודעת אם קוד.
אני חושבת כבר קודם נכנסנו. לא זוכרת מתי ני.
בטח שקודם. נכנסתם ביולי.
לא תכף נכנסנו.
לא תכף?
לא זוכרת מתי.
אני יודעת שהבית נפתח ביולי.
ביולי ו. אה. ב.
את מעודכנת. נו. יופי.
נו בטח. ב. ב-27 ליולי. אה.
עשו את ה.
נפתח הבית.
כן?
והיה שמה משרד של הגירה שאפ.
איפשר. אה. ליהודים.
משרד. כן. כן.
אה. היו הרי 7.800 דרכונים שנ.
שהבריטים נתנו לפני המלחמה וזה היה בידיים של לוץ.
וקראוס.
כן.
התקשר אליו בשביל לקבל את הדרכונים האלה.
ועל חשבון אותם דרכונים שהיו.
אז זייפו עוד המון.
המון המון דרכונים אחרים.
טוב. אז זה אני יכולה להגיד.
וזה תפקיד של אבא. אני הבנתי.
גם. לא רק הוא.
גם.
עבדו. כולם עבדו שם.
כן.
אבל זה כמה שאני יודע.
יש לי על לוץ גם משהו.
שהוא קיבל. לא.
זה ידעתי קודם. קיבל. אה. קיבל.
נו. רשות ל-8.000. הוציאו.
אז 7.800.
62 אלף הוציאו.
כן.
הוא העלים עין.
כן. כן.
ואפילו הממשלה שלו זייפה אות. אה.
נזפה בו בסוף שהוא חרג מסמכותו.
הוא העלים עין וזה.
הוא היה קשר עם קראו.
זה רק עכשיו נודע לי.
שלא אוהבת לקרוא הדבר מה שעבר.
על התקופה הזאת שום דבר.
מצאתי אחד שאבא כתב שכל כך.
אה. משבחים את לוץ.
בעצם. ובוודאי.
אבל. אה. מי שעשה עבודה זה היה קראוס.
שהתגנב. הוא. הוא העלים עין. התנגבו.
לוץ העלים עין. כן.
כל ע. כל ערב לגנוב את החותמת.
חותמת. כן.
את יודעת?
לא.
ולפנות בוקר החזירו. לא ידעתי.
עכשיו מצאתי מה שאבא כתב. כי.
אז את זה עשה קראוס?
אני לא יודעת באופן אישי עשה. זה אני לא יודעת.
אבל הוא סידר את העניינים ולוץ העלים עין.
את אמרת שאבא הסתובב עם מכונת כתיבה.
לא שהסתובב. הלך.
אה. לגלות האמת.
אבא. מדברת לצד.
למה הוא שם.
כי ראיתי בו את אבא השני שלי.
במי? בגנדי?
אה. בגנדי.
למה?
כי הם כל החיים עבור ארץ ישראל ולא הכירו פחד.
אז בעצם את ה. פה אני אראה.
תמונה. אח של אמא. לטפו.
הוא היה טיפוס.
לא ר. לא. טיפוס יקה.
טיפוס הפרופסור המפוזר. לקחו אותו.
שמהמחנה רצו לברוח. זה גם כן מהצד אבל.
באו אליו. עשה את המפה.
אבל הוא לא ברח. לא ברח.
כי הוא פחד?
ו. לא פחד.
הוא היה יקה כזה. הוא לא בורח.
והוא ג. זכה לשחרור. רק קיבל טיפוס.
אני חושבת. מה הוא עוד עושה. ה. הב.
הבת שגרה בבודפשט ואנחנו בקשר כבר שאלתי איפה.
אחד המחנות. אבל לא זה.
אבא קודם רצה.
נסע. אה. עבורו.
ל. להוציא אותו.
זה גם כן לא כל אחד עושה עבור. אה. שנכנס.
ויום לפני זה לקחו אותו הלאה וכל.
ככה איך שהוא הגיע.
פעם אחרונה הגיע עד לגבול.
ולקח מכונת כביסה.
כ. כתיבה. ומי שיכול חילק.
פה בספר כתוב. זה. מיש.
אני חושבת זה אותנטי.
זה אמרתי כבר. שלומון מיהאי. כן?
של מיהאי? שלום מיהאי?
כן. פה הספר.
כן?
כתב פרטים. כל מיני פרטים.
מעניין. אבל אני לא אוהבת לקרוא. ר.
הצצתי שאיך הוא קרא להם ל. שיעמדו בצד.
שיוכל למסור ו.
כבר קודם שמו את החותמת והוא.
המון. הוא לא יודע כמה. יש ב. ו.
את מדברת על אנשים שאבא הציל?
כן. ו. והוא אמר שבכביש בבודפשט ל.
לגבול אוסטרי. אני חושבת 3 שעות נסיעה.
וכל הדרך עמדו הפרחחים ה. ההונגרי.
הנאצים ההונגרים. עם רובה
ככה בשני הצדדים ואבא נסע ביניהם.
וזה היה בתקופה שכבר הייתם בבית הזכוכית?
כן. כן. כן. וכבר הלכו.
אז אבא היה יוצא כל פעם? אבא היה.
כן.
יוצא?
פעם. אב. כן. כן. היה.
ו. ועוש. ו.
ונותן. אה. דרכונים?
לא. שוצפאס. זה מכ.
אה. שוצפאס.
מכתב חסות. מכתב חסות. הדבר.
מכתבי חסות.
שלא.
שהם היו מוגנים על ידי השגרירות.
כן.
השוויצרית.
ויש. ויש למי שק.
אה. חלק קיבלו. חלק.
הנה. פינ. ח. אחת ק. אה.
קרעו. שלא קיבלו את זה.
למה קרעו?
למה? למה? יהודים. למה להציל יהודי?
אה. אה.
קרעו.
מי שראה את זה.
לא. כן. האלו ה.
הנא. ה. הנאצים ההונגרים.
כן?
יש מי שקיבל את זה. מכתב. יש מי שלא.
שהתייחס לזה את מתכוונת?
כן.
כן.
ויש מי שקרע.
אי אפשר לדעת כמה.
אבל מי שהיה אפשרי הוא חילק המון.
ובקשר לשוצפאסים. כן. שיצא.
אז התחלתי להגי. היו שמה הרבה מרתפים ועליות גג.
בבית הזכוכית?
ב. כן. ובכל אחד ישב תנועה אחרת.
אה. היוהנדהט. שומר הצעיר הרבה.
אבל כולם. כל המפלגות. והם כתבו.
אז עם מכונת כביס. כתיבה.
24 שעות. במשמרות.
כתבו. והיו.
את התעודות שוצפאס?
את השוצפאס.
כן. כתבו כולם.
והיו כאלו אחר.
אז רגע. היו כותבים תעודה ומוסרים ליהודי בחוץ
ומכניסים אותו פנימה?
מה זה עשה השוצפאס?
זה היה תעודת חסות?
אולי ידעו למי. זה אני.
מה. מה בדיוק.
באמת לא יודעת.
קרה עם זה?
למי שידעו. אולי שלחו.
על. על זה אני לא יודעת בדיוק.
סך הכול כתוב 62.000.
אה. נו.
ניצלו על ידי זה.
והיו בחורים בין התנועות אצלנו במזרחי ש.
לא יודעת. אוי שמעתי עכשיו מחברה דברים שלא ידעתי.
שממי הם השיגו. אה.
מדים של הנאצים ויצאו משם.
וראו. אחד אני זוכרת.
ראו שאחד כזה לקח קבוצת יהודים.
אז הוא אמר. קראו להם אח. אח.
"אח. תמסור אותם אני אקח כבר אותם." אומרים במקום לקחת.
וככה הצילו אותם.
לדנובה לקח ל. לשם. ל.
כן.
לב. לבית הזכוכית.
ככה אולי גם. גם כן. אה.
כן. אבל זה לא.
התרבינו.
אבל זה לא קשור לאבא.
לא לאבא.
ה. הסיפור המסוים הזה.
אבל אני אומרת בגלל בחורים גם היו.
כן.
גיבורים.
נכון. עכשיו. אה. שושנה.
בואי נתרכז בך. בבית הזכוכית.
תתארי לי את המקום.
חוץ מזה שהייתם סרדינים.
אני עכשיו צוחקת. כן.
כן. מה.
מה? אני לא זוכרת כל כך פרטי.
הרי זה מזמן.
כמה זמן עבדתי. מה עבדתי. מה לא עבדתי.
ישבתי. זה אני זוכרת.
אה. נו.
שולחנות כתיבה היו ככה 2 ושלישי אחד בצ. את מבינה?
אז ככה 3. אני ישנתי על
השולחן והייתי רגילה הרבה להסתובב בלילה.
ופחדתי נורא שבחלום אסתובב ואני אפול לאדם מי שלמ.
ממש למ. מתחת.
זה אני זוכרת פחדתי.
מ-המ. ואת הכרת את האנשים שהיו איתך?
את כל האנ. לא. עד. אה.
היו לי מי שהכרתי. זאת.
את. את היית על יד אמא ואבא?
כן.
וסבתא?
אז. כן. אני זו. ואחר כך.
זה גם כתוב. ה. העבירו אותנו.
לא ידעתי למה. איך.
אולי בגלל הצפיפות לא.
שם כתוב הכול.
אה. שכרו עוד איזה סביבה.
עוד איזה בית.
זה היה. איך קוראים ל.
לעיר ה. הב.
ה. באמצע.
איפה שהאלגנטיות ב.
זה במקרה היה שם.
איזה דירה. והעבירו. לא זוכ.
אני יודעת שהעב. ש.
ששברו קיר ו. ולקחו עוד בית.
לא.
ו.
לא שברו קיר.
כן.
דירה אחרת. אולי עברו.
והיה. ויש.
עשו שם אני לא יודעת.
ושמה היו.
אז עברנו. שם ה.
אנשים צעירים.
לא רק. אנ. אותנו גם העבי.
יהודים עם נשק. עם נשק.
אני. זה.
ששמרו.
אני לא יודעת.
שפחדו שייכנסו אנשי צלב החץ.
את רואה? זה אני לא יודעת.
כן.
אני יודעת שאותנו העבירו.
היה קצת יותר טוב כי פחות צפוף.
מתי. גם אני לא זוכרת. גם.
גם על שולחן כתיבה ישנתי.
זה אני זוכרת. והיינו שם.
אה. ו.
כבר קרוב לסוף. ס.
סבתא הייתה מבוגרת. אבל עם כל אחד. אה.
עלול לקרות שקיבל גרי.
קיבלה גריפה או רק הצטננות.
הייתה אישה מאוד.
אה. נו. עדינה. כזאת.
אה. חלשה כז. וגם מבוגרת כבר.
וש. מפני שהיינו אבא. אמא.
סבתא אני ואחותי ובא עוד אחד בן דוד.
בת דודה. זה. זה גם כן. אז היינו הרבה.
קיבלנו חדר קטנצ'יק לבד בשבילנו. היינו בחדר.
וסבתא חלתה ואז התחיל ה. איך קוראים?
המצור על בודפשט.
הפ. הפציצו או הפגיזו?
הפציצו. 5 ימים ו-5 לילות בלי הפסקה.
ולא ידעו מה יש לסבתא.
אז לא נתנו להיכנס למרתף. ל. למקלט.
כמובן שגם אנחנו לא ירדנו.
אז היינו. זה הייתה בקומה שנייה ו.
5 ימים. 5 לילות.
לא כל כך פחדנו אני חושבת. היינו מספיק בצרות.
אבל פעם הקומה מתחתינו קיבלה. אה. זה.
פגיעה?
קיבלה. ואנחנו על קומה שנייה לא קרה כלום.
אבל כך עברנו 5 ימים.
רוצה לשמוע איך נודע על השחרור? מה? אה.
את כבר הגעת לשחרור ואני עוד לא לגמרי. אה.
אני לא זוכר. יכולה לזכור כל פרט ופרט ו.
מה שקרה. אבל מה ש.
מה שאבא עשה. ד"ר אונגר.
אבא?
שנדור. את אומרת שבמיוחד את.
אה. הוא. הוא התעסק בשוצפאס. נכון?
לא רק הוא.
כל העסקנים האלו.
אבל ז. אבל אבא?
שהוא יצא זה הוא.
אבל בספר כתוב ש.
שהוא יצא הראשון שיצא
אז אולי יצאו עוד אחריו. אני לא יודעת.
זאת אומרת אבא הסתכן הרבה?
לא. לא הכיר פחד.
הוא לא הכיר פחד?
זהו. זה הזכיר לי הזה.
אגב. אז שהוא.
רצו לתת לו שמירה ואמר לא.
באותו יום או לילה רצחו אותו.
ו. זה.
מי? אני? על מי את מדברת?
את גנדי. אז ו.
אה.
אני לא הבנתי. מותר.
רגע. מה. את יכולה להגיד מה.
מה הקשר שלך לגנדי?
זה. שגם לא הכיר פחד וכל זה אם את יכולה עוד.
אבל היו עוד הרבה אנשים.
מרשה לי לדבר?
שלא הכירו פחד.
על אותו. הייתי במולדת והוא היה המנהיג.
הוא ובני אלון.
והייתי מאוד מסורה להם ו.
ולא כל כך הכרתי אישית.
אבל פעם דיברתי. יש לי נו.
בש. דיברתי שם.
היה. כל אחד מי שרצה היה.
במולדת. היה מותר לדבר.
צריך ל. להירשם וזהו.
קיבלתי גם ודיברתי בצורה כזאת שהוא עב.
לא הכיר אותי. רק במקרה עבר על ידי לחץ לי יד. גנדי.
אבל לא זה. אלא שרצחו זה לא ש. לא שייך לאבא.
רק שרצחו. כשזה.
אם מישהו בסכנה אז זה יותר קל. או מישהו חולה.
פתאום. קיבלתי כזה התקפת בכי שלא.
אני לא הבנתי את עצמי ש.
למה אני לא יכולה להפסיק?
שעות בכי. לא יכול.
לא הבנתי את עצמי.
אחרי חודשים הבנתי שראיתי בו את אבא. אבא.
את אבא?
כן. עד שהיה בחיים. אה.
מנהיג. מכבדת כמו כל המנהיגים.
אז לא כלום. אבל שזה קרה
לא הבנתי את עצמי ולמה אני כל כך בוכה.
ו. ומה כל כך.
אה. מזכיר לך בו את אבא?
העניין הזה של האומץ?
האומץ. כן.
ושמה רצו עוד לכולם נותנים שמירה.
איך. אם את רואה בטלוויזיה שאיזה שר או מישהו הולך
מסביב שומרים עליו והוא.
רצו לתת לו והוא אמר לא.
זה קשר אותי.
כן. אז.
והוא ק. למה קראו לו גנדי?
כי הוא. כי הוא גם אידיאליסט. אידיאליסט.
היו עוד. אני לא אומרת שהוא יחיד. אבל איכשהו.
כן. אז. אה. מה.
מה את זוכרת באמת מה. מהשחרור?
כמה זמן הייתם בבית.
מהשחרור?
רגע. לפני השחרור.
כמה זמן הייתם בבית הזכוכית?
זהו שאני לא יודעת.
שאת אומרת זה בי.
אה. בערך אני יודעת.
בבית הז. אה. מתי עברנו ל [משובש] קראו לרחוב.
לא יודעת מתי עברנו. זה לא זוכרת.
אבל בסך הכול היינו מאו.
אבל זה היה כאילו חלק מבית הזכוכית?
כן. מ. זה לפני.
אבל את אומרת גם שמלפני.
זה בערך סוף יולי תחילת אוגוסט.
לא. אז עוד לא.
לא. הרבה יותר מאוחר נכנסנו. לא.
נכנסתם יותר מאוחר?
לא זוכרת מתי.
את זוכרת את העונה של השנה?
אני לא.
מה זה היה?
ה. הרי הוא.
סתיו?
עלה לשלטון אוקטובר.
אז זה היה אולי סוף הקיץ.
סתיו. אני לא זוכרת.
כן.
לא. אבל. אה.
את זוכרת שהייתה התקפה של אנשי צלב החץ על בית הזכוכית?
אז לא הייתי כבר שם ו.
אה.
רצחו אחד הדודים. זאת אומרת גיס של אבא.
אז.
ונכנסו. אמרו שזה. זה ה.
אני לא יודעת מה שכל כך קל היה להיכנס.
אבל קצת כנראה בכל זאת כיבדו.
פעם אחת. אני לא יודעת אם לא פעמיים.
פעם אחת בטוח. נכנסו.
פרצו הדלת נכנסו. התחילו לירות ביניהם. והיה שעברתי.
אני לא חיפשתי מקום.
במקרה עברתי על יד בית הזכוכית. היו גם כן.
לא היה אצלי מצלמה. ביקש.
הגיסה תצלם לי. היו 3 שלטים.
על אחד היה וייס ארתור.
זה עוד היה נמצא.
עכשיו יש שם מוזיאון.
כך שמעתי. ואחד היו.
היה אחד קונוהוי. קונו.
קונוהוי. משהו כזה השם שלו.
אממ. שמחה.
לא. שמחה הונוולד.
קונוהוי?
לא. לא. לא.
לא?
שמחה הונוולד.
היה שמחה אחד.
כן. כן.
אבל זה. אני.
אני לא הכר. רק השם. לא.
לא משנה. אז. אה.
כשהייתה התקפה של אנשי צלב החץ את לא היית בבית?
לא.
שם?
אני הייתי כבר שם.
את היית בבית השני?
כן. אז כבר.
כן.
הייתי בבית השני.
כן. ואז. אז את לא זוכרת מה שקרה שם? הרי הוציאו.
לא.
המון אנשים רצו לקחת לדנובה.
לא. לא. אני לא. לא זוכרת. אבל בספר כתוב.
כן. אבל אני צריכה אותך. את הסיפור לך.
אני לא. לא יודעת.
את לא זוכרת?
לא יודעת שום ד.
כן.
לא שלא זוכרת. לא ידעתי.
כן.
רק ידעתי שנכ.
פרצו ורצחו וב. 6.
ועל השלט היה כתוב אפילו השם של.
אני זוכרת 3.
כתוב 5. השמות של אלו שנרצחו שם.
והשלט הזה כבר לא קיים.
ועוד אחד. עוד שלט היה.
את זה אני לא זוכרת מה היה. הורידו.
ה. על התמונה שלי יש רק על וייס ארתור.
על וייס ארתור לא ידעתי שהוא גם
ציוני ועסקן לא ידעתי. בספר מופיע שכן.
הוא נתן את הבית שלו.
הבית כן.
הוא היה סוחר זכוכית והוא נתן את הבית.
כל הכבוד. אבל.
אבל לא ידעתי שהוא גם. אה.
כן.
עשה גם.
כן.
לא ידעתי. אבל זה דבר גדול. בטח.
אז בעצם את לא זוכרת שום אינטראקציה ממש עם אנשי צלב החץ?
רק את זה שתלו את סאלאשי בסוף. נכון?
אה. אחרת זה
כן שהיו מי שיצאו במדים ואמרו: "אוי. למה אתה?
אני. אח. תלך. אני כבר."
אבל זה סיפור שאת שמעת. נכון? ש.
אבל אני.
אנשים.
אחד אני זוכרת שהכרתי.
שכן יצ. שכן בטוח שיצא.
ש. שלבש מדים. אה.
כן.
נאצים ו.
כן. כן.
ולקח אנשים.
כן.
הציל אנשים.
אני יכולה לספר אפילו.
כן.
מי זה היה.
כן. אז. אה.
עכשיו את מדברת על הפצצת בודפשט לקראת סוף המלחמה.
5 ימים ו-5 לילות.
נכון? אז מה.
מה את יכולה יותר ל.
מה? ישבנו בחדר. ישנו כרגיל והפצ.
הפציצו. איך ידעתי הסוף?
החלון של החדר זה היה לחצר. ושם.
אני לא יודעת אם את יודעת שיש מין. אה.
פרוזדורים שהלכו מסביב. אה.
וראיתי בחור אחד. אני אפילו זוכרת מי זה.
רץ. חשב. לא הבנתי טוב.
חשבתי שהוא צועק. אה.
רופא זה [משובש] (הונגרית) בהונגרית
[משובש] (הונגרית) אבל לא.
הוא צעק: "אורוס."
רוסי זה אורוס בהונגרית.
אורוס. הוא ראה כבר רוסי.
ככה נודע לי שהרוסים כאן.
מ-המ. כן. ואת זוכרת את הרוסים נכנסים?
לא כל. שנכנסים לא.
אבל אז אני לא יודעת.
לא כל כך נתנו לי לצאת ובכלל לא יצא. פחדנו. או רק.
אני הרבה זמן לא יצאתי לרחוב. לא. אני לא ראיתי.
אבל סיפרו שהיו סוסים
מתים ואנשים באו לקחת חתיכת בשר שיהיה.
היה. אני לא ר. אני לא ראיתי. ועוד.
את. את הרגשת שהיה רעב?
לא. היה שם אוכל.
אבל נמאס. כל יום אותו דבר וזה היה.
אה. אז היית במצב טוב אם זאת הייתה הבעיה.
אה. מצב.
לא היה רעב?
לא. רעב.
רעב ממש אצלנו לא. לא היה.
אה. כינים היו.
כן. כינים ומה. היה שמח.
איך אמא הסתדרה בתוך כל החיים האלה?
היא הייתה בכל זאת גברת.
היא הייתה ב. בבית. כן.
לא. גברת. שם כולנו היה. היינו יהודים.
אבל. אמא יש לי סיפור.
אבל זה לא בדיוק על ה.
היא הייתה. הקיבה. הייתה לה רגי.
רגישה מאוד. בקלות קיבלה. איך קוראים את זה?
פריחה מכל מיני מאכלים.
ו. פתאום. מזל שזה פה.
היה לה משהו מגרד והלכה לרופא.
שהיה. אוי. איזה רופא נחמד היה.
והוא. שכל יום קיבלנו איזה גבינה מעושנת.
אבל לא הסוג הכי טוב.
כל יום אולי פעמיים ו.
מ-המ.
להפסיק? לא. רק רגע. הרופא.
לא?
למה?
אז אנחנו נמשיך עם זה.
נמשיך.
בפעם הבאה.
זה נגמר.
Childhood in a well-to-do Orthodox family; her father is a Zionist and holds a central role in the Hamizrachi movement in Budapest; her parents' visit to Mandatory Palestine; additional visit to Mandatory Palestine in order to arrange aliya, 1939; return to Hungary; Outbreak of the war; German occupation, 10 March 1944; air-raids on Budapest; work as a clerk in the Judenrat; the family's move to the Glass House; distribution of protective passports from the Swiss Embassy to Jews outside the Glass House by her father; end of the war; Aliya to Israel with the last group of the Hamizrachi movement,1949; rehabilitation and absorption.
item Id
9867319
First Name
Deizi
Hendel
Shoshana
Zhuzhana
Last Name
Klein
Maiden Name
Unger
Date of Birth
1928
Place of Birth
Budapest, Hungary
Type of material
Testimony
Language
Hebrew
Record Group
O.3 - Testimonies Department of the Yad Vashem Archives
Date of Creation - earliest
16/05/2012
Date of Creation - latest
16/05/2012
Name of Submitter
Shoshana Zhuzhana Deizi Hendel (Unger) Klein
Original
YES
Interview Location
ISRAEL
Connected to Item
O.3 - Testimonies gathered by Yad Vashem
Form of Testimony
Video
Dedication
Moshal Repository, Yad Vashem Archival Collection
The transcription of this testimony was made possible with the assistance of the Conference on Jewish Material Claims Against Germany, Supported by the Foundation Remembrance, Responsibility and Future (EVZ) and by the German Federal Ministry of Finance