# Follow us
Languages
English
עברית
ABOUT THE HOLOCAUST
RESEARCH & COLLECTIONS
COMMEMORATION
EDUCATION & E-LEARNING
MUSEUMS & EXHIBITIONS
RIGHTEOUS
Testimony of Moshe Mishu Lupo, born in Bacau, Romania, 1931, regarding his experiences in Bacau, Salzburg, Vienna and other places
Testimony
היום, ג' בתמוז תש"ע (15.6.2010) ואני, טובה אלוני, מראיינת את מר Lupo Moses,
בביתו שבגבעתיים. Moses נולד ב-Bacau , Romenia בשנת 1931, ובתקופת המלחמה
היה ב-Bacau. עלה ארצה באוניה Altalena ב-1948.
ש: משה, בוקר טוב.
ת. בוקר טוב.
ש. משה, תספר בבקשה על בית הוריך, תתחיל בשמות שלהם, בשמות של האחים שלך ותמשיך.
ת. ההורים שלי אבא קוראים לו Zussu, אמא Czerna. היינו 7 ילדים. הגדול ביניהם היו קוראים לו Lupo,
ש: Lupo Lupo?
ת. Lupo Lupo; השני Jacob; השלישי Moti; אני, Moses; היו לי עוד 3 אחיות (אחת נפטרה),
ש. איך קראו לה?
ת. Fannie. ואחת שקוראים לה Corka – היא היום ב-Bucharest וגרה שמה; ויש לי עוד אחות פה בבת-ים, קוראים לה Rosa.
ש: אתה היית ביניהם, איזה מספר?
ת. אני הייתי האחרון.
ש. אה, אתה ה-Benjamin של המשפחה?
ת. ה-Mezinik, כן.
ש: אז היה לך מעמד רציני, גם בן וגם אחרון?
ת. כן, יש לי פה אח, הראשון, Lupo, הוא היה רופא שיניים והיום הוא בן 91, הוא גר ב-,
ש. איזה בית זה היה מבחינת של היותכם יהודים?
ת. בית רגיל,
ש: מסורתי?
ת. לא. לא,
ש. חילוני?
ת. חילוני? לא היה מסורתי. היה לנו לכולנו טוב, עד שהתחילה המלחמה.
ש: אנחנו עוד לפני שהתחילה המלחמה.
ת. כן,
ש. מה היתה הפרנסה של אבא?
ת. אבא היה כמו שיש פה משאיות, שמה היו מגיעים, בואי נגיד, רכבות עם סחורות. כל מיני סחורות. פה המשאיות מעמיסים ומעבירים אותם לכל מיני מקומות – שמה היו עגלות עם סוסים. הוא היה המנהל של כל ה-, היו לו 6, 8 עגלות שתמיד היה באים אליו, הוא מעביר את הסחורות לכל אחד לאן שצריך.
ש: זה כמו מין חברת הובלה כזאת?
ת. חברת הובלה.
ש. על עגלות וסוסים?
ת. נכון.
ש: והייתם במצב כלכלי טוב בבית?
ת. כלכלי, לא רע. לא רע. כלכלי טוב. למה שהיה לנו בית ארוך, ובחזית הרחוב, היה לנו חנות מכולת, בתוך הבית, מכולת, אח"כ נהפך לחדר מסעדה, זהו.
ש. הסביבה שלכם היתה סביבה יהודית?
ת. ברחוב הזה, הרוב היו יהודים. הרוב.
ש: אנשים שהיו באים אליכם הביתה, היו יהודים בדרך כלל?
ת. גם יהודים וגם גויים.
ש. זה אנשים שאבא הכיר?
ת. לקניות, לקניות כן.
ש: מה זאת אומרת לקניות? היתה לכם חנות מכולת שלכם?
ת. נכון.
ש. אה, כי אמרת שאבא התעסק בהובלות?
ת. אבא התעסק, אבל אמא היה לה מכולת, אח"כ היו לה – כשנהיו גדולים, היה לי אח (זה שנפטר פה), היה לו מסעדה.
ש: את סבא וסבתא אתה זוכר?
ת. אני זוכר, לא כל כך. כן.
ש. היו גרים בקרבה אליכם?
ת. כן, כולם, כל המשפחה, זה חצר על יד חצר.
ש: אתה אומר שהייתם משפחה חילונית בעצם, אז בעצם לא חגגתם שום חג?
ת. כל חג חגגנו.
ש. חג חגגתם?
ת. אנחנו חגגנו,
ש: אתה יכול לתאר לי, למשל, פסח בבית?
ת. פסח בבית, היו עושים סדר, במיטה, לאורך השולחן וכסאות – אנחנו היינו הרבה ובטח באו עוד איזה דודה וזה. אבל אני אומר לך, אני הייתי קטן, לא יכול לזכור בדיוק.
ש. מתי אתה מתחיל ללמוד?
ת. בגיל קטן הלכנו ל'חדר',
ש: באיזה גיל הלכת ל'חדר'?
ת. אני חושב שבגיל 3,
ש. 3?
ת. כן. היה מולנו בית הכנסת, הם הלכו להתפלל ושם היה גם הלימודים של ה'חדר'.
ש: מה אתה זוכר מה'חדר'?
ת. שום דבר. היינו קמים בבוקר, הולכים לשמה, משחקים וחוזרים הביתה.
ש. אז זה לא היה ממש 'חדר'?
ת. היה 'חדר', לומדים שמה.
ש: א-ב למדתם?
ת. א-ב',
ש. קיבלתם מכה עם הסרגל על האצבעות?
ת. ברוך השם. קיבלנו גם,
ש: גם את זה? נו, אז תספר, זה אתה זוכר.
ת. תמיד הוא היה כזה, הרב הזה היה קצת עצבני. או שהיה ישן או שהיה בא לתת מכות.
ש. וכמה זמן אתה למדת ב'חדר'?
ת. שנה-שנתיים. אח"כ הלכתי, בגיל 6, הלכתי לבי"ס.
ש: איזה בי"ס?
ת. רומני. הייתי איזה שנה או שנתיים, ואח"כ ...,
ש. זו היתה שנת 39'?
ת. 39', 39' וחצי, בסדר.
ש: מה אתה זוכר שם מה-, מה קורה בבי"ס, איך אתה זוכר את עצמך כיהודי בביה"ס?
ת. כולם היו קוראים 'Jeed, Jeed', יהודי, היו מסדרים אותנו, כולם.
ש. אתה יכול לתאר לי משהו מיוחד שקרה לך?
ת. אחד, קראו לי והשני ישב לי אחורה וזרקו אותי למטה. רומני אחד קרא 'מה נשמע, מה נשמע', פתאום אחד עקב אחריי, שאני לא ראיתי, והשני זרק אותי. וקילל וכל זה.
ש: ואיך אתה הגבת?
ת. לא יכולתי להגיד שום דבר. הם היו-,
ש. הייתם כמה יהודים?
ת. לא יודע, שאני זוכר איזה 6.
ש: וכולם ידעו שאתם יהודים?
ת. בטח ידעו. אני מאותו הרחוב, כולנו נולדנו, כולנו חיים שם.
ש. ואיך המורים היו, גם אנטישמיים?
ת. אה, לא באופן מיוחד. לא באופן מיוחד. היה לי שכן מורה שהוא היה קפטן בצבא, אבל הוא היה מורה. הוא היה יותר רציני איתנו, ממורים אחרים. הוא היה שכן, חצר על יד חצר.
ש: הרגשתם שהוא יותר שומר עליכם?
ת. לא שהוא שומר. הוא היה כזה אנטישמי,
ש. אה, יותר אנטישמי מהשאר?
ת. כן. מה שאני זוכר, אחרי הלימודים היינו הולכים איזה 300 מ', היה שמה נהר. מים שהיו באים מרחוק, והיו מובילים עצים על הים.
ש: על דוברות?
ת. על דוברות כאלו, לכיוון Galats,
ש. אה, זה ממש על יד Galats, Bacau ?
ת. לא, זה לא, אבל הם היו מובילים.
ש: Galats היתה דרומית מ- Bacau?
ת. כן, אנחנו היינו שמה לשחק, במים, ועל יד הנהר של המים, עשו הגרמנים צריפים, איזה 80, 100 מ' אורך, היה להם בסיס שמה, של 20, 30 גרמנים.
ש. על יד הנהר, על יד Bistritza?
ת. נכון. שהיו שומרים על כל מה שעובר משמה. ואותנו, היו קוראים לנו, כאילו מכריחים אותנו לבוא לעזור להם, להביא להם עצים לחמם את החדרים.
ש: אבל זה כבר כשפרצה המלחמה?
ת. זה בזמן המלחמה.
ש. אבל אני רוצה עוד קצת לתקופה שלפני.
ת. לפני מלחמה אין שום דבר. מה,
ש: קצת, קצת שתספר על הילדות שלך.
ת. אין לי, אין לי שום דבר שאני זוכר.
ש. שום אירוע מיוחד?
ת. לא.
ש: הלימודים בבית ספר כבר הובילו אותך אל תוך המלחמה, האנטישמיות?
ת. כן, וחיכינו כבר שיגמר המלחמה. ובאמת, ביום שנגמר המלחמה, אמא שלי אמרה לאח הגדול: 'קח את Moses ותסעו לישראל'. אז נסענו ל-,
ש. לא, עוד לפני. אני רוצה על כל המלחמה. אז איך, מבחינתך, התחילה המלחמה? מה אתה זוכר?
ת. יום אחד בהיר, פתאום פצצות ומטוסים, ורצנו לחצר אחורה.
ש: אתה בן 8 בערך?
ת. יותר קטן אפילו, 7 בערך. ורצנו החוצה, וככה התחילה המלחמה, היינו תמיד מוכנים לרוץ מהבית.
ש. רצתם לאן?
ת. לחצר.
ש: ושמה הרגשתם מוגנים יותר?
ת. אה, מי יודע, היינו הולכים על יד הגדר. כאילו שעל יד הגדר לא יכול לבוא. אבל זה היה המנטליות שלנו. לא היה לנו בונקרים ולא היה לנו שום דבר.
ש. ואז מה קורה? אה, אבא-,
ת. אבא לקחו אותו לעבודה.
ש: ממש עם תחילת המלחמה?
ת. עם תחילת ה-, לקחו אותו לעבודה.
ש. לעבודת כפיה?
ת. כן.
ש: אתה יודע לאן?
ת. אני חושב שב-Basarabya. וכעבור איזה כמה חודשים, לקחו גם שני אחים שלי.
ש. איזה אחים? Lupo?
ת. Lupo ו-Jacob. גם לקחו אותם לעבודה. והיה לי עוד אח אחד, Moti רצו לקחת אותו, אבל הוא עבד בתיקון צמיגים לאוטו, והמפעל הכריח את הגרמנים להשאיר אותו במקום, שהוא היה חיוני בשביל הגרמנים. אז ככה הוא נשאר בבית.
ש: אז בעצם אמא נשארת לבד עם 4 אחים?
ת. אתי ועם אחיות ואחי, כן. Moses. Moti והאחיות.
ש. ואתה זוכר את אמא מהתקופה הזאת, איך היא מתפקדת?
ת. תפקדה טוב מאוד. היה לה מכולת,
ש: המכולת המשיכה לעבוד?
ת. המשיכה לעבוד. כן.
ש. ואתה עוזר לאמא במכולת?
ת. הייתי עוזר. מה שיכולתי. לרדת – היה לנו מרתף - לרדת להביא דברים מהמרתף, להוריד למרתף.
ש: סביב המכולת, אתה זוכר איזה אירוע אנטישמי?
ת. לא. שמה היו הגויים שותים, באו לקנות – רצו לאכול או לקנות יין, ככה שזה לא-,
ש. ואיך נראים החיים שלכם ב-Bacau בזמן המלחמה? מה קורה? יש איזה איסורים מוטלים עליכם?
ת. חוץ ממה שלא היה לנו אבא ולא היה לנו אחים בבית, אה, ככה.
ש: ואני יודעת שאסור היה לכם לצאת מהבית?
ת. נכון, היה לנו טלאי כזה, ועשו לנו עוצר. נתנו לנו איזה שעה או שעתיים ללכת לקנות דברים.
ש. ואיך הוטל העוצר? זה היה באיזה רמקול?
ת. ידעו. ידעו שמשעה זאת עד שעה זאת,
ש: היו שלטים?
ת. היהודים- פרסמו שמה.
ש. ובאיזה שעה אפשר היה לצאת?
ת. לא יודע בדיוק,
ש: והטלאי הצהוב, מי מכין את זה?
ת. או שמה-Komonitta, מישהו עשה את זה ומכרו את זה, אין לי מושג.
ש. אז אתם בעצם לא עוזבים את הבית?
ת. לא, לא עזבנו את הבית.
ש: והרגשתם מספיק בטוח בבית?
ת. מה, היה לנו ברירה? מה שהיה זה היה.
ש. כן. לא הסתובבו בחוץ אנשים של 'משמר הברזל' ו-? זה לא נגע בכם?
ת. היו שוטרים, מסתובבים, ... וזה הכל.
ש: ואתה לא זוכר שום מקרה שנכנסו אליכם הביתה?
ת. לא, לא זוכר שום דבר.
ש. ומה קורה עם אבא, יש לכם קשר איתו בזמן המלחמה?
ת. לא, לא היה לנו שום קשר, וכשהוא חזר הביתה הוא חזר חולה.
ש: מתי הוא חזר הביתה?
ת. ממש בזמן המלחמה הוא חזר, ולקחו אותו ל-Bucharest לבית חולים, ובבית חולים הוא נפטר.
ש. ואז אמא- טוב, אמא כבר כל הזמן-,
ת. אמא לבד, ...
ש: ב-Bacau היתה פעילות של תועות נוער ציוניות?
ת. היו. היו כל התנועות, אבל אני לא הלכתי כי הייתי קטן. היה גם Betar, והיה גם Gordonia, היו.
ש. ואתה לא השתתפת?
ת. הייתי קטנצ'יק.
ש: לא כל כך, היית בן 8?
ת. כן, אבל בערך בסביבות 8 כבר נסענו, 9. נסענו ל-Transilvania ומשמה נסענו ל-Hungary,
ש. אתם מתחילים את המסע לארץ, בשנת 47' או 48'?
ת. 45',
ש: אה, מ-45' אתם מתחילים?
ת. כן, נסענו ל-Hungary ועברנו ל-Austria האוסטרים תפשו אותנו והחזירו אותנו חזרה, ל-Hungary,
ש. ואתה זוכר איך שהאוסטרים תופשים אתכם ומחזירים אתכם?
ת. כן, כן,
ש: מה אתה זוכר מזה?
ת. שעברנו מ-Hungary ל-Austria והאוסטרים תפשו אותנו, ולא נתנו לנו לא להנה ולא לשמה. בסוף החזירו אותנו בחזרה ל-Hungary בחזרה ל-Romenia. אז ניסינו אחרי זה עוד פעם,
ש. מתי, באיזה שנה?
ת. נגיד 46' בערך, 46'. נסענו עוד פעם ל-Hungary, מ-Hungary הלכנו ל-Austria. ישבנו ב- Austriaכמה חודשים. שמה היו עוד כל התנועות של Betar, של Ezel,
ש: ואתם מתחברים לאיזה תנועה?
ת. מתחברים לEzel.
ש. לEzel?
ת. כן.
ש: איך הגעתם בדיוק לEzel?
ת. ככה היינו, אח שלי הגדול הוא היה Betarי. התחברתי גם אני. ומ- Austria,
ש. אז כבר איתם, הם עוזרים לכם?
ת. כן, בטח.
ש: אז תספר על זה.
ת. עוזרים – נתנו לנו מלון, לא מלון, מחנה כזה.
ש. מקום להיות.
ת. מקום להיות, אוכל ושתיה והכל, והכינו את עצמנו שאנחנו נוכל לנסוע. אז יום אחד הודיע שאנחנו נוסעים ל-France.
ש: ואיך התבטא הקשר עם הEzel?
ת. יכול להיות פה איזה חוליה זאת, זאת חוליה זאת.
ש. הם חילקו אתכם לחוליות?
ת. חילקו. לקחו אותנו ליערות, ללמוד עם נשק,
ש: אנשי הEzel?
ת. לקחו אותנו ליערות, ללמד עם נשק איך לירות ומה לעשות איתו,
ש. זה היו אנשים שבאו מהארץ?
ת. מהארץ.
ש: אתה זוכר מישהו מהאנשים?
ת. לא.
ש. הם לוקחים במיוחד את האנשים הצעירים?
ת. לוקחים מי שרוצה, מי שהצטרף אליהם.
ש: אז ממש נתנו לכם שיעורי נשק?
ת. כן.
ש. ומה עוד, איזה פעילות עשו איתכם אנשי הEzel?
ת. הגדולים יותר – אני הייתי קטן,
ש: היית בן 16, 15, לא?
ת. כן, אבל היו אלו כמו אח שלי, יותר גדול ממני. איזה עוד דברים? התעסקו שמה גם כן עם אנגלים, עם כל מיני פעולות. אני, הייתי קטן.
ש. אתה כל הזמן הרגשת קטן?
ת. נכון. שהיה לי אח יותר גדול איתי. הוא היה ה-,
ש: אם לא היה לך אח יותר גדול, היית מרגיש גדול?
ת. יכול להיות. אז היה להם כל מיני פעולות, יצאו מ-France ל- Austria, מ- Austria ל-France' כל מיני-,
ש. שאחיך השתתף בהם?
ת. כן. אני זוכר פעם נתנו איזה קונסוליה באוויר,
ש: מה נתנו?
ת. קונסוליה אנגלית,
ש. מה איתה? לא הבנתי.
ת. קונסוליה אנגלית, זרקו אותה באוויר,
ש: פוצצו אותה?
ת. פוצצו.
ש. איפה?
ת. נדמה לי שזה היה ב...,
ש: והלימודי נשק, אתה גם השתתפת?
ת. כן. שהביאו רובים צ'כיים, והראו לנו איך פותחים ואיך מנקים ואיך יורים, ואיך ללכת בשורה. בגלל שכל האוניה הזאתי, שבה הגיעה, Altalena, היא הלכה ישר למלחמה. אותנו, הילדים-,
ש. עוד שניה אחת, עד שנגיע ל- Altalenaאז אתם, כל זה מה שאתה מספר, עם החיבור עם Ezel והלימודי נשק, זה ב-Austria קורה, נכון?
ת: כן.
ש. וכמה זה נמשך, כמה חודשים?
ת. כמה חודשים ישבנו שמה, והיינו ב-Salzburg, היינו ב-Pach, היינו ב-Viena'
ש: כן? Parch?
ת. Pach, ככה זה היה, מחנה מעבר על יד Salzburg,
ש. והאינטראקציה עם השליחים האלה, של Ezel, מבחינתכם – הילדים הצעירים יותר – היה רק לימודי נשק, או היה עוד דיבורים?
ת. רק נשק.
ש: ואז אתם עוברים לאן? אחרי כמה חודשים?
ת. עברנו ל-France, ועלינו על ה-Altalena.
ש. ב-France אתם עולים על ה- Altalena? אז איפה אתם ב-France,
ת. ישר מהמשאיות, ישר ל- Altalena.
ש: מה אתה זוכר, אתה יכול לתאר את האוניה קצת?
ת. אוניה גדולה, גדולה מאוד.
ש. איך היו התנאים של הנסיעה, כמה אנשים היו?
ת. טובים מאוד. רק שהיו כמה פעמים שהיינו צריכים- נסענו והסתובבנו, שהיו באים המטוסים האנגלים, היינו צריכים להסתובב,
ש: לברוח?
ת. לא לברוח. כאילו שלא נוסעים לכיוון ישראל. מסתובבים.
ש. לבלבל?
ת. כן. עד הסוף,
ש: כמה זמן נמשכה הנסיעה?
ת. איזה שבוע.
ש. והאנשים על האוניה, היו אנשי Ezel?
ת. כן, רק אנשי Ezel.
ש: ואתה זוכר את האינטראקציה בין האנשים? אתה זוכר משהו על האנשים באוניה?
ת. כולם היו ידידים אחד עם השני. טוב מאוד. כולם.
ש. ומתי אתם מגיעים?
ת. אנחנו הגענו פה לפנות בוקר, נדמה לי ב-16 ליוני, נדמה לי ככה, לא בטוח. לKfar vitkin. בעצם הגענו ל-Tel-Aviv, וברחנו כשהתחילו היריות.
ש: אבל לא קודם פינו אתכם, הורידו אתכם?
ת. לא, לא, כשהתחילו היריות.
ש. אז רגע, אתם מגיעים לחוף Tel-Aviv,
ת. הגענו לחוף Tel-Aviv וברחנו ל-Kfar Vitkin.
ש: היריות עם ה-Hagana, האינטראקציה עם ה-Hagana,
ת. ה-Hagana, כן,
ש. ומה אתה זוכר? אתה עם האחים שלך, אתה האח הקטן, יש לך אחים גדולים,
ת. הגענו ל-Kfar vitkin, הורידו אותנו מהאוניה, וזרקו אותנו ל-Hedera.
ש: אז בעצם, מכל ההיתקלות בין ה-Hagana ל-Ezel, אתם לא באמצע, אתם כבר ירדתם מהאוניה?
ת. לא, אני ירדתי, ולקחו אותי ל-Hedera.
ש. עם האחים שלך?
ת. עם אח אחד,
ש: עם אח אחד. כן.
ת. שמה, לקחו אותי לצבא, לAlexandroni. את כולם. ואותנו, אלו הקטנים, לקחו אותנו ל-Bear Jacob
ש. ל- Bear Jacob?
ת. כן. היה שמה קיבוץ קטן שזה כאן.
ש: ואיך אתה זוכר שם את הקליטה שם? איך הקליטה שלך היתה שם?
ת. זה קל, לקחו אותנו, נתנו לנו לאכול ולישון. לא עשינו שום דבר כמה זמן, ואח"כ התחלנו להתפזר. זה נסע לפה, וזה נסע לפה.
ש. אתה לבד?
ת. לא היה לי אף אחד.
ש: מה קרה עם אמא, למה היא לא היתה?
ת. אני באתי רק עם אח שלי. אמא נשארה בבית.
ש. ולמה היא לא רצתה לעלות גם?
ת. שהיא- אנחנו נסענו על 'שחור', נסענו מגבול לגבול. ואמא יכולה ללכת מגבול לגבול? לא. היא באה אח"כ, עם האוניה. אחרי כמה שנים, אחרי הרבה שנים. ככה שמ- Bear Jacob אני נסעתי ל-Haifa. היה לי איזה בן-דוד ונסעתי לקיבוץ Kfar Blum. שמה קיבלו אותי, התחלתי לעבוד בבניין וישנו שמה,
ש: לא היית שם, לא הצטרפת לאיזה חברת נוער?
ת. לא, לא, לא,
ש. עליית הנוער? לא היה שום קשר עם עליית הנוער?
ת. לא, לא.
ש: כי היית צעיר?
ת. לא. הלכתי לקיבוץ Kfar Blum. שמה עבדתי, ודאגתי שיקחו אותי לצבא.
ש. ב- Kfar Blum.אתה לבד או באיזה מסגרת של ארגון?
ת. לא, עם עוד בחורים. עוד בחורים.
ש: ואתה לומד שם, ב- Kfar Blum?
ת. ככה, עברית, אבל כל היום עובדים.
ש. באיזה מסגרת אתה לומד עברית?
ת. אין לי מסגרת. היה שמה איש שעשה לנו אולפן, היה אולפן-,
ש: אתה לא הלכת לאולפן?
ת. לא.
ש. למה?
ת. שעבדתי, הייתי לבד, הייתי צריך לדאוג לעצמי. כמה שקטן הייתי, הייתי צריך לדאוג לעצמי.
ש: איך הרגשת את הקליטה בארץ? איך התקבלת?
ת. לא היה לי שום עניין, לא עם הסוכנות, לא עם אף אחד. לא היה לי. למה מהאוניה זרקו אותי ל-Bear Jacob ואני הלכתי איתו בלי קליטה, בלי שום דבר. אני לא רשום שם, לא מכתב לא שום דבר.
ש. אז איך בכל זאת התגייסת לצבא? כי אתה רצית?
ת. הלכתי ל-Haifa, ללשכת הגיוס, ורציתי להתגייס והתגייסתי.
ש: אז ישר קיבלו אותך?
ת. לא כל כך. עשו לי מספיק צרות. תבוא מחר, תבוא בעוד שבוע,
ש. באיזה חיל היית?
ת. הייתי בגולני, הייתי ביחידה טובה.
ש: מה זה נקרא יחידה טובה?
ת. יחידה קטנה ונחמדה, עם בחורים, באנגליה היה לי חבר שלי, היה נחמד מאוד. ועברתי את כל המלחמות. היה .... היה Tel Montila מצפון לסורים, וזה פעולה גדולה, שיהרגו אותי שמה. אח"כ היתה מלחמת ששת הימים. כל המלחמות עברתי.
ש. Moses, יש לך רצון לסיום הראיון, להעביר את המסר, משהו אולי מהקליטה שלך בארץ? איך אתה מרגיש כאן?
ת. תשמעי, אני מרגיש טוב הודות לי. אף אחד לא טיפל בי, אף אחד לא עזר לי. רק הידיים שלי, זה מה שעזר. אתן לך דוגמא: אני פה מ-48', זה כמה שנים יפות. ואף אחד לא שאל ממה אתה אוכל, מאיפה אתה אוכל.
ש: כשהגעת לארץ, לא היית רשום בשום מקום?
ת. לא, כל Altalena לא היה רשום.
ש. כל Altalena לא היתה רשומה, נכון.
ת. ואז, ב-2008 – באתי ב-48', ב-2008 היה בעיתון, שמי שנולד ב-Bacau הם אנשי השואה ומגיע להם פיצויים מהאוצר. לו הגרמנים היו צריכים לתת לי, היה הכסף מזמן. עשיתי ניירות, חבילה של ניירות, שלחתי. 'תיתן לי עוד נייר' ועוד נייר. שלחנו שנינו, חבילות שלמות וכבר חיכינו. אמרו שלא, זה בבית המשפט, בית המשפט לא אישרו עוד. ברוך השם, לפני 8 חודשים בית משפט כבר אישרו שמגיע לנו. אז אנחנו כבר מחכים,
ש: אז עוד לא קיבלתם?
ת. מחכים שכל יום יבוא, השבוע באה לנו הבשורה הטובה: לא ... מה רוצים? להביא מכתב מרופא. מה, אני ביקשתי שאני חולה? לא. אני ביקשתי שהייתי בעוצר. אז למה אתם מבלבלים אותנו עכשיו, עם מכתבים מרופאים? אז אני שואל אותך, זה בסדר?
ש. לא. זה ממש לא בסדר. אבל,
ת. הם מחכים שכולנו כבר נלך. אח"כ יתחילו לתת, כשלא יהיה למי לתת. ומה הם מבקשים? מכתב שאני לא בסדר? שהראש שלי לא טוב, שאני לא יודע מה.
ש: Moses, אני מאחלת לך ולאשתך אריכות ימים,
ת. תודה.
ש. לאו דווקא בגלל הקטע עם האוצר, אבל אני מאוד מקווה שזה יסתדר. תודה Moses
ת. תודה לכם.
ש: ואנחנו נמשיך בצילום של התמונות.
ת. אין בעיה.
(סוף ההקלטה)
Testimony of Moshe Mishu Lupo, born in Bacau, Romania, 1931, regarding his experiences in Bacau, Salzburg, Vienna and other places
His childhood in Bacau including learning in a "heder" and attending a Romanian school.
Outbreak of the war; life under occupation including termination of his studies, displays of antisemitism, a curfew and the decree regarding wearing a yellow badge; deportation of his father and two brothers to forced labor; liberation.
Unsuccessful attempt to make aliya to Eretz Israel; move to Romania, 1945; attempt to make aliya to Eretz Israel via Hungary and Austria, 1946; life in Salzburg and Vienna, for several months; receives help from the JDC; joins the "Irgun" including undergoing weapons training in Austria; move to France; sets sail to Eretz Israel on the "Altalena" ship on travel that lasts one week; attempts by the "Altalena" ship to evade the Haganah men; arrival to Kfar Vitkin, June 1948; life in Israel.
LOADING MORE ITEMS....
Details
Map
Hierarchical Tree
item Id
9081820
First Name
Mishu
Moshe
Last Name
Lupo
Date of Birth
01/01/1931
Place of Birth
Bacau, Romania
Type of material
Testimony
File Number
13420
Language
Hebrew
Record Group
O.3 - Testimonies Department of the Yad Vashem Archives
Date of Creation - earliest
15/06/2010
Date of Creation - latest
15/06/2010
Name of Submitter
לופו משה מישו
Original
YES
No. of pages/frames
15
Interview Location
ISRAEL
Connected to Item
O.3 - Testimonies gathered by Yad Vashem
Form of Testimony
Video
Dedication
Moshal Repository, Yad Vashem Archival Collection