Online Store Contact us About us
Yad Vashem logo

Testimony of Ruth Bach, born in Albertstadt, Germany, 1923, regarding her experiences in Berlin before the outbreak of the war and in the Netherlands

Testimony
היום י"א באדר תש"ע.
ה-25 לחודש פברואר שנת 2010.
אני דינה שפט מטעם יד ושם מראיינת את רות בך.
שנולדה בהלברשטט. ובגיל 4 עזבה לברלין.
היא תספר לנו על חייה וחיי
בני משפחתה בגרמניה. אחר כך בהולנד.
וכמובן החיים שלהם פה בארץ. וההס.
היא לקחה חלק בעצם בהיסטוריה של. אה.
ארץ ישראל. בשלבים הראשונים בוודאי ואחרי זה.
ספרי לי רות דבר ראשון. אה.
זיכרונות ראשונים. אה. רקע משפחתי.
ושאת מזכירה את בני משפחתך.
אנא הזכירי את.
אותם בשמותיהם המלאים. שגם בשבילם זה יהיה מצגת זיכרון.
אבי ויקטור בך.
שנולד בבוואריה. באיזה עיירה קטנה. בשם אונסלבן.
הוא הלך לבית הספר בקיסינגן.
וגמר שם בהצטיינות. ואביו.
אה. ניסה למצוא לו איזה עבודה ש.
שיהיו לו סיכויים ל. לעשות איזה קריירה.
אז האבות הרבה פעמים דאגו לילדים אחרי שגמרו בית הספר.
שייכנסו ל. לאיזה מסגרת מעניינת שתאפשר להם להתקדם בחיים.
אה. ואז הוא שמע.
הסבא שכבר לא הכרנו. כבר לא היה בחיים.
על כל פנים אביו של אבי.
אה. מה שמע על חברה. אממ.
יהודית דתית מאוד מכובדת בהלברשטט.
שמשפחת הירש. אחר כך. אה. הרבה.
הרבה. עד היום הזה יודעים עליהם.
אהרון הירש היה המייסד של חברה.
אחר כך אהרון הירש ובניו.
והם היו בהלברשטט גם אמידים.
גם מאוד הצליחו בשטח. אה.
‮המתכות. ‭copper‬ נחושת ותליז. נדמה לי קוראים.‬
האם זאת הייתה משפחה דתית?
לא. זאת אומרת קונסרבטיבית. כן.
הסבתא שלי עוד. עם פאה ובהחלט הייתה.
אה. אבל. אממ.
על כל פנים ב.
בהלברשטט. ה. ה.
הסבא כתב לחברה אם יש בן שאולי
הם מוכנים בתור חניך
לאפשר לו להיכנס לחברה הזאת של אהרון הירש.
אז ראו את התעודות ואחר כך אמרו: "כן.
אבל קודם צריך לבדוק אם הוא גם מספיק
דתי בשבילנו" כי החברה הזאת הייתה מאוד דתית.
אז ביקשו מהרב שהוא
גם יתעניין לשאול על הבן ויקטור הצעיר.
ואז מסרו לו שראו אותו בשבת אחת שירד גשם
עם מטרייה.
והוא עם המטריה טייל שם והוסיפו
: "ואם מישהו עושה כזה דבר מסוגל לעשות עוד דברים אחרים".
לגבי הזה אנחנו מ. מאוד זהירים.
אז יותר מאוחר. אבי מצא ב. בניירת.
את מה שהרב אמר שהוא בשבת.
ראו אותו עם מטריה.
על כל פנים. אה.
הוא. אממ.
לקחו אותו. בכל זאת חשבו.
הוא כל כך צעיר.
הוא רק גמר בית הספר.
אממ. אז אפשר עוד להוביל אותו
במסלול הרצוי. וניתן לו אפשרות.
הוא בא. מה. לחדד עפרונות.
בתוך חניך. לקחו אותו ממש.
אז. אה. מהר מאוד ראו שזה בחור מאוד.
אה. פיקח ו.
מוכשר.
הוא היה מוכשר.
הוא היה בבוקר מוקדם בא כדי להסתכל קצת בניירת. ל.
להכיר קצת אנשים. ומהר מאוד התחילו.
ל. ל. ל.
להעריך אותו.
לא רק. כן. להעריך אותו וגם. אה.
יותר ויותר תפקידים להוסיף לו וקצת אחריות.
אחר כך שלחו אותו.
ל. לפריז.
לערב. אממ. אה. מלחמת עולם.
ראשונה.
ראשונה הוא עוד ברכבת האחרונה. אה. חזר לגרמניה.
ואז עוד כשהוא עבר את המסלולי הרכבת נתקע ו.
ומהר יצא בלי הנעל.
שהוא השאיר שם והופיע מ.
מעבר לגבול אחר כך בלי נעל אז.
במקום הראשון הוא הרגיש שהוא צריך
בכל זאת. לקנות איפשהו נעליים.
אז היו רק נעליים של לנשים ולא לגברים.
העיקר הוא הופיע בחזרה עם נעליים של.
של אישה. והגיע בחזרה לגרמניה.
מאוד העריכו אותו. וגם מצא אנשים.
ש. אה. עניינו אותו.
ו. אה. ורצו שהוא יהיה פעיל לגבי הציונות.
ושם יש גם תמונה.
יש. אה. מ.
ייסדו מועדון הרצל.
‮הרצל ‭club‬ שהיו אחדים וגם אבי היה שייך.‬
כשאבי ואימי. נדמה לי הם.
אני עוד לא נולדתי.
בדיוק התחתנו. הלכו לקונצרט.
ולפני הקונצרט על יד אימי ישב עוד זוג.
וכשהתחיל הקונצרט פתאום ה.
הכיסא. 2 הכיסאות היו ריקים.
כן.
אז הם התעניינו. אז אימי שאלה: "מעניין".
איפה הזוג הזה?
"איפה הזוג הזה?" אז אמרו: "הם
הלכו לפני התחלת הקונצרט לקופה.
כדי להחליף את הכרטיסים.
כי על יד ציונים הם לא ישבו".
ה. זה אמא סיפרה לי.
אני לא הייתי נוכחת.
והיא אמרה: "היו הרבה דתיים.
והרבה מאוד דתיים שהתנגדו גם לשמוע על ציונות".
מה. האם אביך שירת במלחמת העולם הראשונה? הוא לא שירת?
לא.
היו חלק מבני המשפחה ששירתו במלחמת העולם הראשונה?
כן. היה. כן. בהחלט.
כמה מהדודים. ו.
אה. ואחד בעצם.
אממ. בעל של אחותו של אבי.
שמו. את יודעת את שמו?
או את שמה של האחות?
לא. האחות בהחלט הייתה [משובש] (שפה זרה).
ו. אה. והבעל שלה. אה. נהרג במלחמה.
במלחמת העולם הראשונה?
במלחמת העולם הראשונה. והבן.
הוא בעצם התחנך אצלנו.
ההורים שלי. בברלין לקחו אותו.
שמו של הבן?
הייני. הייני ש-2 הבנים שלו כבר היום.
ב. ב. אה. אה.
פרינצטר מאוד הצליחו שניהם.
אבל הייני בעצם. אה. התחנך אצלנו.
זה. שההורים. בכלל. אימי באמת היא הסכימה לדבר כזה.
כל הכבוד לה עוד.
כשחושבים. והוא. על כל פנים.
האם שאר בני המשפחה המשיכו להתגורר בהלברשטט או הם גם ב.
לא. בהלברשטט רק אנחנו.
לא. ב.
כשאחר כך העבירו.
כן.
חלק מכל המפעל הזה שהחברה.
אה. לא בתוך ברלין.
אלא [משובש] (שפה זרה) נסיעה ברכבת.
אבל אני מדברת דווקא על המשפחה בבוואריה.
באזור ההוא ש.
כן. בעיירה הזאת.
בעיירה הזאת.
שמה.
שכולם עזבו. עם.
עם התהליך הזה שעברו לערים היותר גדולים?
לא. לא הם עוד היו הרבה זמן.
היו להם גם. אממ.
אממ. סוסים.
פרות. ל. לסבא וסבתא.
אז לכן הם עוד נשארו שאבי אז הלך לבית הספר ב [משובש].
אז הוא היה זה שכבר באמת יצא.
ואחרים הם היו בזמנו 8 ילדים.
לא כולם נשארו בחיים.
אבל כמה מה. אה.
אחים של אבי. בהחלט נשארו בחקלאות.
איכשהו. ואיך. אח אחד הוא בא.
ב-1923 כבר בא לארץ ישראל.
אז. אה. הם באמת. אה.
היו וגם של אימי. אחות.
הם היו על הכרמל בחיפה כבר.
אה. גם כן.
ב. בשנת ה-20.
אז היו ציונים שבאמת עברו והיו הרבה לפנינו.
אנחנו כמעט היינו האחרונים
שב-40' הגענו וסרטיפיקט. הרישיון ל.
לבוא לישראל. לארץ ישראל.
היה. הרישיונות האלה.
הסרטיפיקטים כמו שקראו להם.
היו הרבה זמן וכל פעם אבי האריך עוד את התוקף.
עד שבסוף שכבר בהולנד פרצה המלחמה.
ושכבר פה דאגו. נו
מתי הם יבואו כבר מתי הם כבר יעזבו את אירופה.
אחרי כל מה שהולך.
אז היינו האחרונים ושבועיים.
3 לפני שהיטלר נכנס ופלש ל. ל.
להולנד. אנחנו כמו שבועיים.
אה. לפני ליל הבדולח.
עזבנו את ב. ברלין. זה.
זה לא חוכמה. אלא ממש מזל שצריך עד היום באמת להעריך מה ש.
מה שיצא לנו עוד.
היית אומרת שאביך היה.
אה. גרמני גאה?
יהודי מדת משה. אה.
גרמני מדת משה. כמו שהם קראו לעצמם?
אני לא יודעת אם הוא היה גאה.
הוא אהב את גרמניה?
הוא היה. הוא אהב את העבודה שלו. את הקריירה שלו.
אבל הוא לא היה איש.
במיוחד היה גרמני כזה גאה. אינני חושבת.
הוא היה איש מאוד מאופק ולא. אה. ככה.
אז איך את מסבירה שהוא בעצם עזב את.
למרות שהייתה לכם כבר משפחה פה בארץ?
איך את מסבירה שהוא בעצם.
אה. כולכם. במזל גדול. כמו שאמרת.
[משובש] (שפה זרה).
איך את מסבירה.
אני עד היום.
האם בגלל שהייתה לו אמונה בגרמניה?
האם הוא חשב שהיטלר זה דבר חולף.?
אנחנו נדבר. אה. יותר מאוחר על היטלר.
ואיך לקחו את היטלר.
לא. אין ספק שהוא לא תיאר כמה. אה.
כולנו לא תיארנו לעצמנו את. את.
את. גודל. אה. אסון שהיה מאיים.
למרות שהיה.
למרות שהיה כבר [משובש] וקריסטל נאכט
. וחוקי נירנברג לפני.
אה. את כבר מדברת על זה. אני מדברת.
לא. אני שואלת אם כל זה הוא לא הסכים.
לא. הוא לא תיאר לעצמו. אני אגיד לך.
הוא שם היה עם גויים נהדרים. הקולגים שלו.
כל [משובש] (שפה זרה) חברה בינלאומית.
אחר כך שהם. אה.
הוא היה בעצם אחר כך מנהל כללי של מפעל. וכל הקולגים שלו.
הם היו לא יהודים.
העריכו אותו מאוד.
אף פעם לא שמעתי מילה על זה.
עד איזה שנה. עד איזה שנה?
עד 38' וכל פעם לא. אני חושבת.
בעליית הנאצים שהוא עבד בתפקיד?
בטח מ-33'.
זה גם דבר נדיר.
כן. הוא אף פעם לא דיבר.
אף פעם לא לקח אותנו לראות את המפעל.
אף פעם לא היינו שם.
אה. והוא גם. לא.
זה עבודה זו עבודה.
הוא בבוקר מוקדם יצא מהבית לתחנת הרכבת.
ברכבת נסע לעבודה ובערב חזר.
הוא לא הרגיש שזה משרת את גרמניה בעצם?
ועוד איך גם למעמד.
38'. זה מה שאני אומרת.
בוודאי. בוודאי.
אבל גם אני חושבת בדרך כלל היו צריכים חברות להודיע לנאצים
. ויהודים עוד.
אז את חושבת שלא נתנו את שמו?
אינני יודעת. הוא אף פעם לא אמר.
כי זה. זה דבר נדיר לעבוד. הדבר.
נדיר כל הקולגים. ואיך ו.
או שלא. שהם בכו נויטרלי או שלא הודיעו.
או שאמרו שאנחנו בלעדיו לא יכולים לנהל את המפעל.
אף פעם הוא לא דיבר על זה.
הוא בכלל לא דיבר.
לא. לא. הוא בעצמו לא
היו לו עם זה בעיות שהוא עובד בעצם עבור הגרמנים.
כנראה שלו.
כן.
כיוון שאני יודעת שאני כבר אז דאגתי מאוד.
מאוד ואמרתי כששמעתי את ה.
את הנאומים של היטלר
וגבלס שהוא רק צריך להשמיד את היהודים הארורים האלה.
אירופה צריכה להיות יודנריין. נקיה מיהודים.
אז פעם. גם לא פעם.
אז כששאלתי את אבי בפעם הראשונה. אבא.
[משובש] (שפה זרה) אז
אבי אז אמר לי את המשפט: "לא
אוכלים את זה כל כך חם כמו שמבשלים את זה".
[משובש] (שפה זרה) זה נחרט בזיכרוני.
הוא רצה להרגיע אותי.
אמרתי לשמוע את הקולות האלה.
היה בשבילי זעזוע כבר.
ו. ואז. אה.
ב-33' הייתי בת 10.
ואחר כך 11. 12. עד ש.
בגלל שאנחנו רוצים לשמור על רצף כרונולוגי.
כן.
את סיפרת על משפחת אביך.
סיפרת עליהם. ודרך אגב.
השם בך. יש לכם מושג?
האם זה שם של מקום שהגעתם משם? יש לך.
אפשר להניח. אני לא יודעת.
אני לא חושבת שחקרנו. אבל מאחר וכולם.
כל כך הרבה היו רוזנבאום.
ו. ו.
כל המקומות. אפשר להניח שהיינו אולי גם כן.
כן.
על יד איזה בך.
לא. [משובש] (שפה זרה).
כן. תתרגמי את זה לעברית.
את העבודה של שוברט?
אה. זה הקווינטט המפורסם [משובש] (שפה זרה).
אה. שאז. אה. זה. והשיר הזה.
אממ. על יד. אה. אממ. עם בשליין.
זאת אומרת. זה בך קטן.
על יד איזה נהר קטן.
נהר קטן.
אה. באיזה [משובש] (שפה זרה).
שמתארים אותה. במצבי רוח. אה. משונה.
על כל פנים. אפשר להניח שבטח המשפחה.
אז הייתה. אה. כן. בקרבת.
כן.
מקום כזה. על יד בך או. אינני יודעת.
יש לנו. הבן של הבן דוד שהיי.
שהתחנך אצלנו. הוא גר אצלנו כל השנים.
אה. הוא נדמה לי עשה איזה עבודה וזה באינטרנט.
אולי הוא. את כל הרקע של המשפחה בפרטי פרטים. אז מצא.
נסתכל.
זה יכול מאוד להיות שזה. הכניסו.
עכשיו נעבור ברשותך למשפחתה של אימך.
מאיזה משפחה היא הגיעה ומאיפה?
מאנהקוד. אנהד שהיה להם.
גם. גם היו ילדים רבים. גם. אה.
הסבתא מאוד הייתה יפה.
סוג אחר של. של משפחה. היה להם חנות.
אה. כל מיני. אממ.
גם. גם. אה. כיסוי. אה.
קירות וטפט. וכל מיני דברים.
ואח. אימא.
שמו?
אה. ארתור. בנשר. אמא מבית בנשר.
אח. אימא התחתן עם אחות אבא.
כן. זה היה מותר לפעמים.
זה. כן. זה. זה.
מה את יכולה לספר על הסבא ועל הסבתא. את זוכרת?
2 סבים כבר לא היו בחיים. לא הכרנו אותם.
והסבתא?
הסבתא הייתה. עוד. בבוואריה. שם בעיירה באנסבן.
ורקע יותר. אה. דתי או שומר מצוות.
על כל פנים. אבל גם היום היינו אומרים.
קונסרבטיבי. לא חרדים ממש.
אבל תמיד כשר היה.
גם אצלנו עוד שמרנו על כשרות.
אבל וכל החגים בהחלט. אבל לא לדאבוני.
גם בבית הספר וגם באופן פרטי.
מעט מאוד שמענו.
בוודאי לא למדנו על תפילות.
ולא הלכנו הרבה לבתי כנסת.
דבר שאני מאוד מצטערת.
ידענו. והיה לנו קשר עם. עם.
עם. אה. רב. היו שם כמה אנשים.
גם ציונים אחר כך וגם מאוד. אה. אה. מקובלים.
אבל אנחנו בעצם עד.
שום דבר לא ידענו.
באמת. על תפילות ממש.
למרות שהסבתות. כמו שאת אומרת.
סבתא הייתה עם פאה.
סבתא אחת. כן. אבל ב. באונסלי בעיירה.
הגעתם [משובש].
פעם פעמיים היינו שם. אבל לא הרבה.
כשאנחנו בכלל כשגדלנו. בעצם זה
כבר בכל מקום כבר לא רצו יהודים בגרמניה.
לא נסענו לא לחופש.
[משובש] (שפה זרה) יהודים כבר לא היו רצויים.
אז בחופש אימי בדרך כלל איתנו.
עם אחי ואיתי. נסענו ל.
לשוויץ. קצת להיות ביחד. ושבוע אחד.
אבי בזמנו התפנה להצטרף קצת איתנו.
אבל הוא רוב הזמן היה כל כך שקוע בעבודה.
וגם כשהוא רק הזכיר.
אז שאולי צריך בכל זאת לעזוב את גרמניה.
אני בטוחה שהקולגים. איכשהו הרגיעו אותו.
וכמעט שכנעו אותו עוד להישאר.
ואחר כך ב-38.
הם מצאו את הפשרה שהיו להם הלוא סניפים בכל העולם.
גם. מתכות [משובש] (שפה זרה).
כל המפעל בלגי. אינני יודעת מה.
שהוא יכול להיות. הוא יכול להמשיך להיות
בקשר עם המפעל בגרמניה. רק מעבר לגבול.
לכן הציעו וסיכמו שהוא יעבור לאמסטרדם.
לאמסטרדם.
וימשיך בעצם להיות קשור למפעל של שקופ.
ולכן. למה פתאום אמסטרדם.
זה עלה. הלוא על השאלה היא הגיונית.
מה פתאום נסעתם לאמסטרדם.
אז זה היה הקשר שנמשך.
אנחנו נחזור לזה. בגלל שזה סיפור נדיר.
זה לא ישר להגיד.
הנה. עכשיו ניסע ישר.
כל המשפחה כבר זה.
הוא כשהייתי בת 6 חודשים.
השאירו אותי אצל הדודה.
אצל האחות של אמא.
ונסעו לפלשתינה אז הם רצו לבקר.
ביקרו. אז עוד לא היו טלפונים.
זה כל מיני דברים אחרים.
השאירו את התינוקת בת 6 חודשים.
בבית. אה. נסעו לראות את. את ארץ ישראל.
ומישהו שכנ. שכנע לו.
זאת אומרת. הציע לאבי.
אולי תקנה איזה בית קטן.
שיהיה לך פה איזה השקעה צנועה. בכל זאת.
אה. הוא קנה בית קטן.
הבית הזה עד היום עומד באותו המקום. רק הגדילו אותו.
איך עברו?
ואז כל המשפחה הוא הכניס לתוך הבית.
ברחוב סמולנסקי 5 בתל אביב.
2 צעדים מרחוב בן יהודה.
וזה הבית שהוא בזמנו קנה ב-1923.
והכניס את כל המשפחה.
זה היה כמו בית אח למטה.
אחר כך הסבתא עם.
עם האחות ולמעלה האח של.
של אמא. עם אשתו.
האחות של אבא ועם הבן כל זה.
התגוררו שם.
כן. ואחר כך לאחי היום עוד יש שם דירה.
והבנים של האחיינים שלי.
הבנים של אחי. בשנים הייתה לכל אחד דירה.
והאח. הבן של אב.
אחי שנפטר לפני 5 שנים. הוא.
מיקי את מדברת?
יונתן.
יונתן. סליחה.
יונתן. מיכאל הצעיר יותר.
מיכאל זה הצעיר.
יונתן זה בנה שם.
כמו פנטהאוז. יופי של דירה מעל קיבלנו רישיון להוסיף.
ואנחנו כאילו הבעלים אחי ואני של הבית.
שאבא בזמנו קנה. אבל הם. על כל פנים.
עד היום. כל המשפחה עם הי.
ילדים והאלמנה של יונתן. הם ב.
בדירה היפיפייה הזאת. על כל פנים.
זה. זה היה מאז 23'.
רות. אני רוצה לחזור עוד פעם בזמן.
בבקשה.
איפה מתחיל הזיכרון האישי שלך. הראשון מהלברשטט.
טוב. הלברשטט. אני רק
זוכרת שמאוד רציתי אח וכשאחר כך אמרו לי.
אמא תביא אח ואולי אחות.
אז אמרתי. אבל הייתי רוצה אח.
ותמיד עמדתי ואמרו לי תשימי סיגר.
סיגריות. סיגרים. משהו וזה.
אז אני. כל פעם הסתכלתי. וחיכיתי לאח.
כשהגיע באמת אח. וקודם בהריון.
אני לא הייתי מרוצה לראות את אמא עם הבטן.
לא מצא חן בעיניי. היא סיפרה לי.
היא אומרת שככה התביישה קצת.
אבל על כל פנים.
אני חיכיתי לאח הזה.
ואני כל כך מה זה אהבתי אותו ולא השארתי אותו לבד בכלל.
כשאני יותר מאוחר כבר ב.
בברלין. הלכתי לבית הספר.
אני. אני תמיד מיהרתי רק לחזור הביתה.
אז בהתחלה אמרו לי מה את כל כך ממהרת.
נגמר השיעור. כן. אבל מחכים לי.
מי מחכה לך? האח שלי מחכה לי.
אח. בן כמה האח?
נו היה האח. היה בדיוק בן שנתיים שנכנסתי לבית הספר.
אז.
אהבה גדולה מאוד ממני ופינקתי אותו.
הוא זה מצא חן בעיניו.
אני לא יודעת אם.
אבל יש לי איזה תמונה שאני אראה לך.
כשהיינו ילדים. מאוד מאוד.
תמיד יחד. אני לא עזבתי אותו בכלל לרגע.
אז בעצם מהלברשטט.
אין לך חוץ מזה זיכרונות של.
עם הירח.
אז אולי תספרי?
אני אומרת. שאז אני.
כשכל כך חיכיתי ותמיד עמדתי על
יד החלון גם וחיכיתי לאח שיוולד.
ואז אף פעם לא רציתי ללכת לישון. ואז אמא.
אמא אמרה אה. מאוחר כבר.
צריך ללכת עכשיו. די מספיק.
ואז אני הסתכלתי החוצה עוד ואמרתי.
אבל ירח. הירח עוד לא הגיע לשכנים.
אז זה תמיד סיפרו את הסיפור הזה.
את יודעת אם גרתם בהלברשטט. באזור שיהודים גרו?
כן. בהלברשטט.
גם שם הייתה אנטישמיות שסיפרו לי.
זאת אומרת שרווח.
מה סיפרו לך על האנטישמיות בארץ?
אמרו לי שבעבר גם היו תקופות שהיסטוריה.
בוודאי בהיסטוריה.
נכון.
אחר כך. כן.
אבל אחר כך בכל זאת באו פעם באו
ואחר כך שוב עזבו למרכזים אחרים.
אבל בכל זאת. אה.
כשאנחנו היינו שם. אה.
הכל היה מאוד רגוע.
אבל היו רחובות שידעו שם היהודים וברובע.
קצת אחר היו הגויים שגם הגנים.
אה. איכשהו היו נפרדים.
והם גם דאגו שהילדים או הנכדים של המבוגרים יותר.
אה. לא. היו יותר מדי קרובים ל.
זאת אומרת. זה היה עוד בתקופה של הוויימאר.
לא. גם. גם.
לא. אני מדברת לפני עליית הנאצים.
את מדברת על הילדות?
כן. לפני. כן.
זאת אומרת גם בתקופת הוויימאר היה. היה.
תמיד ואיכשהו. זה אמרה לי אישה שכתבה.
לא יהודייה. שכתבה ספר על. אה.
על יהדות גרמניה. אה. הלברשטט.
אממ. וב. ב.
בצורה תרבותית הייתה אנטישמית.
את הספקת להיות באיזה גן ילדים בהלברשטט?
לא. שום דבר.
אז בגיל 4 עברת ל. עברת.
בגיל 4 עברנו לברלין.
לברלין.
כן. גם שם לא הייתי אף פעם בגן ילדים.
לא היית?
לא.
למרות. באיזה. איפה גרתם בברלין?
אה. רובע מאוד יפה.
לא. לא התפ. אה. אממ.
לא בשרלוטנבורג?
לא. לא ב. כן. קרוב.
‮זה היה ‭W15‬ קראו לזה.‬
וגם היו.
[משובש] (שפה זרה) מאוד אזור יפה.
מי היו השכנים שלכם. יהודים?
אנחנו לא. היה לנו שום קשר עם. עם.
עם השכנים. הדירה הייתה שכורה. לא שלנו.
זה היה בית יפה.
דיירים. כניסה מאוד יפה.
וזוג שומרים שהייתה להם דירה ושמו לב
לכל אחד שנכנס. והכל מאוד יפה.
אבל שום. לא וילה ולא שלנו.
הדירה. אלא שכורה.
יפה מאוד. איזה 8 חדרים. מאוד יפה. הכל.
אה. קונסטנצה שטראס זה היה רחוב מאוד יפה.
אבל לא משהו אול.
אבי גם. 2 ההורים.
תמיד היו מאוד צנועים. לא.
אז מה את זוכרת מהזיכרונות המוקדמים שלך בברלין?
מה את זוכרת?
פה כבר אני מתארת לי שאת זוכרת קצת יותר בגלל.
כשבאנו. אז היה צריך כבר לחשוב על בית ספר.
הייתי בת 4. אבל ב-6.
כן.
והיה. היו בתי ספר יהודים פרטיים. חלק דתי.
וחלק. אה. פשוט בית ספר קטן פרטי.
יהודי. מבחינת דת ניטרלי לגמרי. אבל כבר ציוני.
מה השם בית הספר?
ולא היה שם.
ב. באיזה רחוב?
באיזה רחוב זה היה?
זה היה בפזנין שטראסה.
שאחר כך היה באותו המקום גם בית כנסת.
נכון.
אז. אה. פזנין שטראסה. בית ספר.
אה. של. לא. לא היה שם.
בית ספר פרטי. יהודי. שולף.
שום. שום שם מיוחד. היינו.
היינו. מה את זוכרת מבית הספר?
האם למדתם עברית בבית הספר הזה?
בהתחלה. מעט מאוד. לא. אלא מה?
אני הייתי תלמידה מאוד טובה.
וסיפרו לי אחר כך כש.
כשדיברו. או שאלו שאלה.
היד שלי תמיד הייתה למעלה.
אז החליטו. זה מבחינה חינוכית פסיכולוגית לא טוב.
צריך להקפיץ אותה. שהיא לא תרגיש שהכל היא ידעה תמיד.
לא שאלו אותי. לא כלום.
החליטו להקפיץ אותי בת 8 הייתי.
להוציא אותי מהחברים שלי מהכיתה לכיתה שכולם היו שנה.
גם יותר. לפי הגיל והגודל.
אז הייתי הקטנטונת. גם יותר צעירה מכולם בשנה.
וגם בכל זאת דברים שפתאום אני לא.
זה לא למדתי. זה לא ידעתי.
היו חורים במקום לפני כן. כמו היום.
להכניס אותי לחוגים או לא.
להקפיץ והנה אני הייתי אומללה.
לגמרי לא מאושרת.
כשאני זוכרת את הזמנים.
פה אני הבנתי. זה פה לא למדתי. זה לא ידעתי.
אז אני כבר ככה הייתי מתוסכלת.
שאת אומרת שזה בית ספר ציוני.
על מה שמו דגש?
שרתם שירים למשל בעברית?
מעט התחילו קצת. אני לא זוכר.
דיברו על ארץ. על פלשתינה?
כן. אני. אבל לא. לא.
אז לא זכור לי שכאילו היה צריך לבחור את הדרך הזאת.
כמה שיותר מהר להגיע לשם.
דיברו על זה. אבל לי לא זכורים.
היו אחד או 2 שכן.
היה אחד גרטנר. שבאמת אחר כך עזב יותר מאוחר לארץ ישראל.
אבל לא זכור לי ש.
שהדגש היה כל הזמן על זה.
קצת. את קצת עברית. א'. ב'.
א'. ב'.
בוודאי. כן. אבל לא הייתה תוכנית
שפעם אולי בעוד כמה שנים אולי שיעורים יהיו בעברית.
זה החלום הזה לא יתגשם.
אבל על כל פנים.
רק הזיכרון הזה.
שהייתי לגמרי לא מאושרת.
עכשיו. את היית בת 10 שהיטלר עלה לשלטון.
את זוכרת את האווירה לפני?
את זוכרת את האווירה ברחוב?
זאת הייתה. זה היה זמן מאוד קשה בברלין אז.
לא.
בין 23'.
נסענו. זה אני מהר מאוד. [משובש].
אבל היו. את זוכרת שביתות והיו. הייתה. היה.
לא זוכרת שביתות.
לא זוכרת כלום?
ואני גם לא זוכרת שפעם אפילו
פעם אחת מישהו בדיבור העליב אותי.
בכלל. אני אף פעם לא זוכרת שמישהו.
אה. פגע בנו. גם עד 38' לא.
ולא הב. קיללו אותנו.
לא ברחוב. לא באוטובוס.
לא בשטרסנבן. ולא. בשכנות. בבניין. לא. לא.
זאת אומרת שבעליה.
שהיטלר עולה לשלטון. שאת ידעת.
כן. אני רק התחלתי לשמוע ברדיו.
מה. מה. האם פתאום מדברים אצלכם על היטלר?
השם היטלר מוצג בכלל?
לא. מעט מאוד.
גם לא זה.
סיפרתי לך איך אבא הרגיע אותי שאני.
אוקיי. אבל חוץ מזה בבית הספר. אה. משהו?
בבית הספר. אה. לא. לא זכור לי.
לא זכור לך.
יותר מאוחר כבר התחילו לתכנן חלק. לעזוב את גרמניה.
חלק ל. לאני יודעת.
כבר ב-33'. יש את החרם הכלכלי.
שמאוד השפיע על חנויות.
על חיי הכלכלה של היהודים.
מעט מאוד.
האם את רואה את זה?
לא.
האם אתם מדברים על זה?
לא.
לא.
לא.
זאת אומרת.
30'. כשכבר התחילו. אה.
אבל החרם הכלכלי לא הוזכר אצלכם.
חנויות ש. שזרקו אבנים ואנשים.
ב-33' עוד לא.
אני לי לא זכור שאנחנו היינו עדים לדברים כאלה.
רק רגע. אנחנו צריכים להפסיק רגע להחליף קלטת. [כך במקור].
כן. בית הספר היהודי היה כמו איזה אוז. אה.
מוגן איכשהו בסביבה. בכל זאת מתחילה להיות עוינת.
אבל באופן אישי לא הרגשנו ובבית לא דיברו על זה.
אז למה. מה בניסיון שלך.
של ילדה. במה השתנו חייך?
ואיך הם משתנים וממתי הם משתנים?
השתנו. לאט לאט. אני מתארת לי.
אה. אחרי 33'.
אז פה ושם. בן.
בוודאי. אה. אחד לא יכול היה להמשיך אולי להיות. אה.
אה. עורך דין או בעל החנות הזאת.
יכול להיות. לא זכור לי מקרה מיוחד.
לאט לאט. אני מתארת לי עם
כל מה שאחר כך שמענו. וראינו וקראנו.
אבל באופן אישי. אני יודעת שבבית לא הדגישו את זה.
בוודאי לא ב. ב-33'.
אחר כך. כמו שסיפרתי.
אני כבר מאוד מאוד הייתי מודאגת מהנאומים ששמעתי ב.
מתי שמעת. מתי אתם.
זה.
האם הנינים.
זה אני שמעתי. אה.
בכל זאת שהתחילו כל.
כשהתחילה כל ההסתה הזאת. הפראית הזאת.
היטלר. גבלס וכמו שזה.
זאת אומרת. את היהודים.
מ-35' נניח. זה כבר בהחלט.
תראי. באותו זמן. ודאי את ראית קריקטורות.
אני מתארת שלשטירמר יצא.
כן אבל לא הסתובבנו.
זה היה.
זה כן. אולי ראינו פה ושם. אבל לא.
איך ילדה מגי.
איך הגבת? לא התרגשתם מהדברים?
לבית הספר היהודי הביתה.
הביתה לנסוע. לא נסענו כבר.
שמענו כבר [משובש] (שפה זרה) שלא רצו יהודים. הרגשנו.
זה השאלה שלי. אם את אומרת.
מצד אחד את באוזיס. מצד שני.
כן.
אבא שלך ממשיך בעבודתו?
ככה. מה את באמת הרגשת?
לא. רק. רק מה שהדאיג אותי כל כך מהמה שהקשבתי ברדיו.
את כן הקשבת.
לכן אמרתי לאבי.
אני מאוד דאגתי מזה זה היה לי זעזוע.
זאת אומרת שההורים.
היטלר רוצה להשמיד אותנו.
כן.
[משובש] (שפה זרה).
אני עוד זוכרת את הביטוי להשמיד את היהודים הכל.
ואז הוא ענה לי את המשפט.
זאת אומרת שפשוט פתחתם.
אוכלים את זה כל כך חם כמו שמבשלים את זה. להרגיע אותי.
זאת אומרת ששמעת. שמעתם.
זה בכל אופן. אה.
היה חשוב לכם לשמוע את הנאומים האלה שמה?
אני. על כל פנים. אחי היה 4 שנים.
אני שואלת על אבא או על אמא?
אבא לא היה בבית. אבל אמא.
גם כן הזכירה.
כילדה. את כילדה.
זה עוד לא היה נושא.
אז את ילדה כן שמעת?
אני שמעתי ברגע ששמעתי.
לא היה רדיו בחדרים אחרים.
היה רדיו זה בטח בברלין עוד היה שם.
אז. אז אני נבהלתי מזה.
דאגתי מאוד. עד זעזוע.
אז אמרתי מה יהיה.
והיום כשאני מתארת לי שאבי מההתחלה. אה.
לבנות קריירה.
לגדל ילדים הלא מים קפיטלר לא כתב ב-33'. [משובש].
נכון.
אז רבות. ידעו עליו ועל התנועה.
הנאצית של כל פעם. התרבו יותר יותר.
אז איכשהו הוא כבר ידע באיזה סביבה.
הוא בכל זאת ממשיך גם לגדל את הילדים.
גם להיות פה וגם להמשיך לעבוד בסביבה כזאת של גוים.
‮האם ראית. ראית את הנוכחותם של אנשי ‭S.S‬. היו ברחובות?‬
‮אנשי ‭S.S‬ יותר מאוחר.‬
כן. אבל.
גסטפו. היו ברחובות.
לא. לא. אף פעם לא היה קשר אישי כלשהו.
אבל ראית אותם ודאי שהלכת?
או שלא יצאת?
איך התנהלו החיים החברתיים של ההורים שלך בתקופות האלה?
רק. רק. לא. לא היה לנו קשר בחברה בכלל עם.
עם. עם לא יהודים.
רק כמה מה. מה.
מהמכרים היהודים. ואני עם.
תלמידים בבית הספר היהודים.
לא היה לי קשר עם חברה אחרת.
כן. אבל דווקא.
אבל היו רבים אחרים שהיו בבתי ספר.
גרמנים.
גרמנים.
נכון.
וההורים מאוד חשבו שגם הרמה של בתי ספר
הגרמנים עולה על בית הספר היהודי הפרטי.
הקטן הזה. הם.
יותר. האם יותר מאוחר שגירשו את הילדים מבתי הספר הגרמנים
. הגיעו לבית.
אז זה מה שאני בדיוק רציתי להגיד.
אנחנו בפזנין שטראסה קטן. פתאום היו פניות.
יותר ילדים.
שקודם עשו להם בעיות גדולות בבתי ספר הגרמנים.
אחר כך כבר גירשו אותם. קודם השיבו.
הושיבו אותם בספסל האח.
האחרון בכיתה.
אחר כך בכלל גירשו גם את המורים וגם התלמידים.
אז כבר גם מורים היו הרבה יהודים
מורים שלימדו בבתי ספר הגרמניים אז פתאום בפזנין שטראסה
היו פניות והמקום קטן מדי.
אז צריך לעבור.
אז עברנו לקולקט שטראסה.
איך. איך היה המגע בין התלמידים
שהגיעו מבתי ספר אחרים אל.
אני לא חושבת שהיה.
לא הייתה בעיה.
לא. לא. לא. אנחנו היינו הוותיקים.
אבל וכבר התחילו בכל זאת לדבר חלק החליט לעזוב.
חלק לאנגליה. חלק ל. אני יודעת.
לי הייתה חברה מאוד טובה לסלבדור.
ועברו. ו.
וחלק. מישהו לצ'ילה.
דיברו בכל זאת על אפשרות לעזוב את גרמניה.
אבל לא בפאניקה או ב.
ואנחנו המשכנו. אני הלכתי הביתה ולבית הספר.
ב. ב. באוטובוסים וכל [משובש].
הלכת. הלכת לסרטים? להצגות?
לא. אותי.
זהו. אז.
אני אגיד לך. אני תמיד הייתי הבייביסיטר גם של.
אה. של אחי.
אחיך.
אז. אה. ב. כשהם יצאו.
ההורים. אני תמיד הייתי.
ההורים הלכו לסרטים ולהצגות?
מעט מאוד. פה ושם. אני יודעת.
והיה לו כמעט בלתי.
שהלכו לאיזה הצגה. אבל מעט מאוד.
אני לא שמעתי הרבה.
אותי על כל פנים לא לקחו.
ו. אה. כשהייתי כב.
כ. בת 15 שעזבנו.
אני חושבת שפעם אחת היינו באיזה. אממ.
קונצרט שכל כך. אה.
שמעתי. אה. ו.
והלכנו. ואז ב. ב.
בתא. ב. ב- [משובש] (שפה זרה). בבוקס יש.
ישבו כל ה.
כל הצמרת של הנאצים.
אה. ו. ו.
ואז חשבנו. אז הרגשנו.
או. רק אחר כך מהר לצאת ולא לפגוש אותם. זה ההו.
אה. אימי. אני זוכרת.
אז אמרה: " [משובש] (יידיש) אז הם צריכים לשבת פה."
אני כבר לא זוכרת אם היטלר בעצמו.
או גבלס וכל ה.
כל החבורה היה.
צמרת הנאצית.
אה. הצמ. הצמרת אז.
וזה פעם אחת קונצרטים ופעם אחת עוד באיזה. אבל הצגות לא.
קולנוע. אני יודעת שהיו סרטים של חברות אחרות.
תמיד היו שנה אחת מב.
מבוגרים ממני. תמיד הייתי הילדה היותר צעירה בכיתה.
אז הם הלכו כבר לסרט שהיה מעל גיל. אני יודעת?
אה. 18. אז עוד אמרתי.
אני לא יכולה להיכנס.
וחשבתי אולי אני יכולה להתלבש בצורה אחרת.
שגם אותי יכולים לקחת. אבל מעט מאוד.
אני לא זוכרת ממש.
אולי איזה סרט לילדים.
אבל לא. לא זכור לי ש.
ש. שאני יצאתי ל. לא.
וגם לא זכורה ל.
לא זכור לך. אווירת הפחד גם לא?
אני באופן אישי?
אישי. אני שואלת עלייך.
אה. זה. דאגתי. כן. אני.
אה. אותי הדאיג.
וחשבתי תמיד. אהה.
היה איזה דבר. אה.
חשבו שאולי מ.
ביחד אולי נוכל איכשהו להתארגן כמו. אהה.
כ. אמר. תנועת. אממ.
לא ממש תנועת נוער.
אבל בין. בין. אה. חברות.
אה. אז היו לי כמה חברות ונפגשנו אח.
גם כן. בעצם ש. ש.
בלי דאגה או בלי מ. כן. קצת.
אולי פה ושם אחד עזב או חשב. תכנן ההורים לשווייצריה.
אני יודעת שחברה מאוד טובה של.
בינתיים גם כן כבר הלכה לעולמה.
אז היא למשל אמרה: "ההורים שלי.
אה. רוצים עכשיו לשלוח אותנו לשווייצריה.
אבי עוד עם עסקים.
‮לא יכול לעזוב. אבל אות. אנחנו נוסעים ל-‭Lugano‬."‬
הם היו כבר שם שנה.
אני זוכרת שהיא אחר כך סיפרה לי: "היה נהדר.
שלושתנו. הילדים. היינו ב.
בשווייץ. כי ההורים רצו שאנחנו לא נהיה."
אחר כך. כשהתחיל ה.
התחילו ה. אה.
ההכנות ל. אממ.
אולימפיאדה. אז הייתה הקלה.
כן. נכון.
זה הטעה גם הרבה מאוד מאלה שחשבו.
זאת אפיזודה ושלא צריך. אה.
אנחנו נדבר.
כל כך לאכול. אה.
אנחנו נדבר על זה.
ואז אני יודעת שהחברה הזאת אמרה
‮אחר כך: "אנחנו חזרנו ל-‭Berlin‬.‬
כיוון ש. אה. מצב."
האווירה הייתה נעימה פתאום.
רגוע יותר.
כן.
כיוון שכמובן. הם רצו שהספורטאים יגיעו.
הדיירים יגיעו. אז.
היו גם יהוד.
גבלס מיתן את הפרופגנדה שלו.
והיו גם. היו גם יהודים ביניהם.
בוודאי. ו. ו. ו. כ.
אז לכן הייתה הקלה.
‮והחברה הזאת אמרה: "כשחזרנו ל-‭Berlin‬.‬
ואבא שלי נפטר.
ואת עוד היית אז ב-37' בלוויה של אבא שלי."
אז אני ידעתי כבר.
אז היא אמרה: "חזרנו לברלין. כי המ.
המצב היה רגוע. וחשבו שאפשר בהחלט."
למשל. את חוקי נירנברג ב-35'.
כבר אני מתארת לי שעוזרת.
אה. מגיל מסוים כבר לא יכולתם להעסיק.
כן.
[משובש]. נו. רופאים מ.
רק רופאים יהודים. טוב.
ודאי הלכתם תמיד לרופאים יהודים.
אבל היית. היה איזה שינוי באווירה.
לא אצלכם? עם חוקי.
אצלנו בבית. העוזרות. היו 2 עוזרות. אה.
ג.
אחת הייתה מבשלת ואחת הייתה עוזרת.
והם היו עד שלושים.
הם היו ג. גויות.
עד 38'?
כן. אני לא זוכרת שעזבו לפני כן.
אני ח. לא ח. אני לא.
בבית לא הרגשתי איזשהו.
זאת אומרת שגם בחוקי נירנ.
שינוי מכריע.
אצלכם לא לוקחים גם ברצינות.
אני מדברת על ההורים. את חוקי נירנברג?
לחוקי נירנברג.
שכבר יהודים.
על אבי.
חוץ.
זה בכלל לא השפיע. כמו שאת.
כן. אביך. אבל אני בטוחה שאנשים אחרים בסביבתכם.
זה כן השפיע.
יהודים אחרים.
כן. עם ההורים.
את. זכור לך משהו?
לי. ל. לא זכור לי.
לא זכור לך.
לא זכור לי.
מה קרה בינתיים לכל המשפחה שסיפרת שחייתה בבוואריה?
מה קורה?
כן. אז פה היו עוד.
אה. 2 אחים.
אה. אח אחד היה ב.
ב. ב. זמנית.
אה. כמה י. לא הרבה זמן.
‮ב-‭Buchenwald‬ לקחו אותו ו.‬
אה-הא. נו. אולי תספרי על זה?
ו. אחר כך. אה.
כן.
אחר כך לא. רק שמענו שהוא השתחרר.
ובזמנו גם. אה. גם בכלל. גם.
גם רצו שיהו. יהו.
יהודים יעזבו את אירופה. גם אייכמן בזמנו.
לא ד. לא דיברו על מחנות השמדה.
ברור שלא.
רק שי. יעזבו.
יודנריין. אירופה צריכה להיות נקייה מיהודים.
אז ב. אה. גם ז.
גם זה. אממ. בינתיים.
נדמה לי אייכמן אפילו היה בפלשתינה אז. הוא היה כאן.
על כל פנים. אהה. ב.
פה ושם. יכול מאוד להיות שאולי.
אה. אב ש.
או איזה עורך דין. או.
או בעל חנות. אה.
אולי כן כבר. אהה.
אבל אתם לא מרגישים את זה.
עבר את זה. ואולי.
אתם לא מרגישים.
כן. אני לא הרגשתי.
אצלכם שמרו.
מאנ. מכירים.
אצלכם שמרו כשר. על כשרות?
כן. בגלל גם ה. כן היה כשר.
ומה. ומה עשו. מה עשיתם עם איסור של השחיטה?
היה כבר איסור ב-36'.
איסור של שחיטה. ולפני זה אפילו.
לא עד כדי כך. אני חושבת ש.
שאימי לא כל כך הקפידה. אני מתארת לי.
אה-הא.
לא שמעתי אף פעם על בעיה.
את לא סיפרת [משובש].
אני רק יודעת שהיה. אה. כשר.
לא סיפרת. שאלה. לא שאלתי אותך אפילו על הח.
את זוכרת את האווירת החגים?
המשכתם ללכת לבית כנסת?
מה את זוכרת מהחגים. מהח. את. אה. מס.
אני מבינה על החיים הציוניים יותר.
‮אבל מה עם. עם החיי הדת של המשפחה בכלל ב-‭Berlin‬?‬
זהו. לדאבוני הרב. מעט מאוד.
לא. אה. ערב.
לא יום שישי בערב.
אחר כך הייתה לי חברה שתמיד הל.
הלכו לבית. אה.
הכנסת ה. אה.
ידוע. גם אנחנו לאיזה נאומים או ב.
ב. בראש השנה.
אה. הגענו. אה.
מה את זוכרת מבית הכנסת בראש השנה?
שהיו. היה שם רב. אה.
ידוע. היו 2.
שאחד יואכים פרינץ.
כן.
שהיה.
נכון.
אה. אישיות מיוחדת.
כן.
ו. אממ.
וגם אחר כך מקס נוסבאום.
שהוא היה יותר מאוחר הרב בהוליווד.
נכון.
שכל מיני שחקניות ידועות גם.
אה. אצלו עברו ליהדות. ומי יודע.
אז מה. אתם ביקרתם.
אותם אני מכירה. ו.
אה. מקס נוסבאום.
יותר מאוחר גם נפגשתי איתו ומאוד.
גם עם. עם פרינס.
אבל אותו שמענו. אה.
אה. פה ושם גם מדבר.
לא כל כך התרשמתי אז ב. ל. אבל.
אבל בביקורייך בבית הכנסת. זה היה מתי?
ב. ב. בראש השנה ומה?
ראש השנה ו. ויום כיפור.
מה את זוכרת מיום כיפור?
שביום כיפור. טוב. אנחנו.
אה. וג. אה. אה. אני כבר לא זוכרת.
כמה שיותר מהר רציתי לצום.
ההורים צמו ואני.
אז. כשעוד לא היה צורך אני צמתי.
ומאוד. אבל זה. זה.
אממ. והלכנו לב.
ל. ל.
ל. לבית הכנסת.
אבל לא כל היום ולא ב. אממ.
בוודאי לא. אה. במיוחד.
אה. הר. הדגשנו את.
אה. את החגים.
ערכתם ליל. ערכתם ליל הסדר?
סדר. ת. מש. ל. פעמיים.
ספרי לי קצת.
2 הסדרים.
כן. ספרי לי על ליל הסדר. מה.
אז.
ספרי לי איך חגגתם את ליל הסדר.
זה היה. אממ. תמיד מאוד.
אהה. משפחתי. חגיגי.
יפה. עם ההגדה.
ואני התחלתי. בעצם זה התחלתי כשהגענו כאן. איכשהו הייתי.
וזה עכשיו קרוב ל.
[משובש]. יותר מ-75 שנה.
הייתי הצ'מפיון.
והעבירו לי תמיד להשיר
את האחד מי יודע ואת החד גדיא במהירות.
את יכולה לשיר לנו.
מי. איך שרתם.
הז. כל כך מקסימלי.
איך שרתם אז אחד מי יודע.
כמו שאנחנו שרים עכשיו?
טוב. אהה. טוב. ב.
אולי תשירי לנו קצת?
אה. ו. היום אני כבר צרודה גם.
משפט אחד.
לא. אני ב.
איך הייתה המנגינה?
אחד אני יודע. אני יודע. אח. זה.
אבל זה המנגינה של ה.
"אחד מי יודע?
אחד אני יודע.
אחד אלוהינו. אלוהינו. אלוהינו.
אלוהינו. אלוהינו. שבשמיים ובארץ."
ואחר כך כל פעם.
כן.
זה היה יותר מהר.
כן. ואז.
שישה סדרי משנה. חמישה חומשי תורה.
ארבע אימהות. שלושה אבות.
שני לוחות הברית.
אחד אלוהינו. אלוהינו. אלוהינו.
אז זה כבר כל שנה.
נו. עכשיו חד גדיא.
אתא. אממ. ושחט לשוחט. דשחט לתורא.
דשתה למיא. דכבא לנורא. דשרף לחוטרא.
דהכה לכלבא. דנשך לשונרא. דאכלא לגדיא.
דזבין אבא בתרי זוזי.
חד גדיא. חד גדיא.
ב.
איש לא לימד אותי.
ה. השאלה שלי.
ואני. כל פעם אמרו: "נו. רותי. את."
וכל פעם זה היה יותר מהר.
את עוד לפני שנה.
אני השנה אמרתי: "אני כבר צריכה לצאת ל.
כן.
מה.
השאלה שלי. אם עד עזיבתכם את.
‮אה. ‭Berlin‬. חגגתם את פסח? השגתם.‬
כן.
מאיפה השגתם מצות?
קנינו. לא היה. היו בעיות.
מצות בהחלט. ולא לחם ולא.
שמרנו 2 סדרים וגם הזמנו.
עד 38'?
כן. כן. כן. כן. בהחלט.
שמרנו על. ופה זה.
כ. כל החגים. כן.
אבל. אה. אבל לא בקפדנות מבחינה דתית. אבל כן. בהחלט.
והגדה ו. אממ.
בהחלט. הכל ס. ב-100%.
וסידרו. והס. ה.
הייתה. אז ככה שארוחה תמיד.
הכל חגיגי ויפה ו.
ס. והרגשנו את החג. בהחלט.
אבל למ. תפילות.
אני יודעת. אחי ואני.
כשפעם היינו כאן. אני בכלל.
לא ידענו כל כך בדיוק איך להי. להימצא.
זה מאוד היי. לי היום.
עוד עם רטרוספקט. אני חשבתי. חבל.
כיוון שהחברה הזאת שלי לא מזמן נפטרה.
והיא אומרת: "כל יום שישי הלכנו לבית הספר.
אה. לבית הכנסת." סליחה.
ושמענו את." זה פה אחר כך.
מקס נוסבאום. והם היו.
גם דיברו מאוד יפה.
והיו. אני אחר כך כבר שמעתי שמנהיגים. אה.
ציונים התחילו ל. ל. ל. אממ.
לעודד את ה.
את היהודים לעזוב את גרמניה.
מה עם [משובש] גם.
לא יהיה. כן.
לא יהיה. אה. אה. ג.
איכשהו. אה. אה.
אממ. פתרון לבעיה הזאת.
אז ל. אני למשל הלכתי לב. אה.
בית הספר עם הבת של רוברט ולטש.
שהוא אז היה ל.
אני זוכרת שהוא.
אממ. הוציא אז. אה.
הכותרת בעיתון שהוא כתב.
היה כתוב. כשהיה צריך כבר ללכת עם ה. אממ. טל. אממ.
טלאי.
צ. צ.
אה. צל. צ. אממ. צהוב. ה.
היודנשטרן. הטלאי הצהוב.
כן. הטלאי הצהוב.
ואז הוא כתב. אה. ג.
בגרמנית היה: " [משובש] (גרמנית).
תישאו אותו בגאווה."
גאווה.
את הכתם הזה."
את הטלאי.
ואת הכ. וכשפגשתי אותו הרבה יותר שנים אחרי זה פה.
אז הוא אומר: "אני טעיתי.
אני הייתי צריך לכתוב.
תארזו את החפצים ותעזבו כמה שיותר מהר."
זה הוא אמר לי עוד.
ואני הייתי באותה כיתה עם ס.
בתו סוזי ולטש.
ואני. אה. פה ושם דיברנו.
ומתי את. אתם.
וחלק כבר בכל זאת בשלושים וח.
4'. 5'.
עזבו. היו כאלה שעברו.
ידיד שלי ב. עד היום. אה.
עדין טלבר. שאולי גם כן היה בקשר איתכם. אם כן או לא.
הוא היה ספורטאי גדול. אבא שלו כבר.
הם עזב. כבר עזבו לג. ארץ ישראל.
מ. מי. היו כבר ב-33' כאלה.
וחברה מאוד טובה של. יעלון.
הייתה אחר כך גם נשואה ליצחק שנהר.
חברה מאוד טובה שלי.
אולי גיסתי חשבה. אילזה.
אה. הירש יעלון.
היא הייתה נשואה בין היתר גם עם. אה. ל.
ליצחק שנהר. לפני כן. אה.
רופא ילדים פה. היינו בידידות.
ו. והיא אמרה: "ב-33' עשיתי לבעלי מוות.
מתי נצא מפה?
רק לצאת מפה."
והיא אומרת: "כל פעם שהוא חזר מהעבודה.
הוא היה רופא ילדים.
אמרתי: "מה עשית היום?
מתי הנ. הניירות יהיו מוכנים שנצא מפה."
אז היו גם תגובות כאלה.
לא אצלכם?
‮לא. ואחר כך אבי אמר: "אנחנו נעבור ל-‭Amsterdam‬."‬
הוא. פעם הוא אמר לי: "אני יכול
גם ל. לעבור לארצות הברית.
היית חושבת שזה היה."
היו לו עוד.
"יותר מעניין אותך או משהו?"
אז אני חש. לא. ז.
עוד לא אמר ישר לארץ ישראל. להפך.
הוא ידע כבר שהוא מקבל את ההצעה שלהמשיך להיות בקשר.
‮והתחלנו ללמוד קצת הולנדית עוד ב-‭Berlin‬.‬
ה. ככה התוכנית הייתה.
‮אנחנו נגיע ל-‭Berlin‬.‬
את כבר נגעת קצת בהכנות של.
אהה. משחקי האולימפיאדה.
כן.
מה את יכולה לספר לנו?
קצת יותר להוסיף?
בגלל שבאמת כולם מספרים שהייתה אווירה בהרבה יותר רגועה.
כן.
זה שאת אומ.
אחי הלך ל.
כן.
ל. ל. לראות את החלק מה.
אהה. אה.
תחרויות. ו.
והוא התעניין גם בכדורגל ו. וגם כל.
אני חושבת שפעם אחת הלכתי.
אבל לא עד כדי כך התרגשתי.
זאת אומרת שגם הלכת לשם. אפילו צפיתם.
פעם אחת. כן. אה. ופעם אחת ר.
הלכתי. אבל. אה.
לא התרגשתי מזה כל כך.
ידעתי רק שאיכשהו באמת.
אה. ה. אה. המ.
מצב ה. היה רגוע.
בהחלט. הייתה הקלה זמנית.
אין. עכשיו יודעים שזה מ.
התרחש בצורה כזאת וש. אה.
[משובש]. הנ. הנאצים.
הזכי.
רצו ל. אה.
הזכירו שם את השחקנים היהודים שהשתתפו? דיברו על זה?
לי לא.
אולי. אולי מישהי.
אה. אולי הזכירו איזה שם אחד.
אחת הייתה. נדמה לי. שח. שחיינית?
שחיינית. נכון.
מנו. מאוד. כן.
זה אולי כן. אבל כל האולימפיאדה.
אני. אני. על כל פנים. לא במיוחד התרגשת.
כשהכושי הזה כל כך.
זה שיא העולב.
הצליח והיטלר לא.
ולא רצה. אה.
ללחוץ את היד.
ללחוץ את ידו. דברים כאלה.
אה. כן שמענו.
אבל לא עד כדי כך.
אהה. שינו את.
אה. ככה. את. את ה.
אה. אורך החיים שלנו.
כל האירועים האלה.
שהייתי יכולה כל יום להגיד: "מתי נעזוב פה?
ולמה הו. פתאום אמסטרדם? ולמה."
היו אנשים מחבריכם.
מכירכ. המכרים שלכם. החברים שלכם.
‮ששלחו אותם ל-‭Sachsenhausen‬.‬
‮ל-‭Buchenwald‬. למחנות האלה?‬
עוד לא שמעתם על זה?
רק אז אח. הש.
על הדוד הצעיר של הב.
‮ה. אה. אח הצעיר של אבי. שהיה ב-‭Buchenwald‬.‬
ואחר כך הדודה.
‮הם לא היו ב-‭Berlin‬ אז. אה. ו.‬
והדודה עוד סיפרה שהיא אחר כך. אה. ח.
היא נסעה לשם ודיברה עם
הנאצים: "יש לנו פה. אממ. המחלבה."
זאת אומרת שגם אירוע כזה. אירוע כזה.
ששולחים. אה.
קרובי משפחה. לא השפיע על. אה. אביך.
על החלטה. פה רק.
על שום דבר.
רק לח. ל. לארוז את החפצים ולברוח מפה.
אה-הא.
כי.
וזה לא השפיע?
כי עתיד כבר לא צפוי לנו. לא.
לכן אני אומרת לך.
התחלנו ללמוד הולנדית. שפה.
אני עוד מבינה אנגלית.
לא. לא אנגלית.
כי לא. זה. אנחנו התחל. אה.
התחלתי קצת צרפתית ב.
‮לא אנגלית. בבית הספר ב-‭Berlin‬ אז.‬
אז הולנדית התחלנו ל.
ל. ללמוד ב.
קצת פרטי. שנדע.
אז זאת אומרת שממש תוכנית להיש.
עכשיו. בבית ספר עצמו.
בבית הספר הציוני שאת מספרת עליו.
כן.
האם מכינים אתכם?
האם אומרים: "הנה הדברים קשים פה." או שמתעלמים?
לא. לא. לא הרבה.
אז מה.
ו. ו.
התעלמו לחלוטין ממה שקורה על [משובש]?
לא. כן. אבל ב. לא.
כבר כבשו את. אה. כבר ח.
עוד מעט. אה. כבשו את הסודטים.
ל. למשל שכש. כשכבשו את.
אה. הסודטים.
חבל הסודטים. מתייחסים לזה אצלכם?
בבית הספר?
מעט מאוד.
היינו גם מאוד צעירים. בכל זאת.
בכל אופן הייתם כבר בני. אהה.
12. 13.
אה. 13.
זה. כן. ו.
זה חלק של היסטוריה.
כן. אבל. אבל לא הרבה. הגענו. לא.
אני לא זוכרת שקראנו עיתון. ככה. קוראים או משהו.
זאת אומרת שאתם באים אפילו לא מפחד.
לא מפ. היטלר זה לא משהו מפחיד.
שמענו. בוודאי.
ו. או-הו.
אז. אז. אז היטלר כבר נ. נימק למה.
רגע.
צריך היה.
תסתכלי עליי.
לסודט. אה. זה. זה.
כן.
אבל. אה. אבל. אה. כ. הכל.
אבל שהיטלר מתחיל.
אהה. מתח. ש. ש.
אז ב.
שרואים שכו. שהיטלר רוצה יותר ויותר.
האם לא לוקחים גם את זה ברצינות אצלכם?
לא. אני אגיד לך. אז כבר ראינו בכל זאת.
מתי ראיתם.
בחנויות גם. אה. לא לד. ליודן. זה כן.
זה השאלה שלי. להסתכל עליי עכשיו.
לא. זה כן אני. אה.
ש. לא אז תספרי. מה ראית? מה התחלת לראות?
אני כן ראיתי.
כי לפי הסיפור שלך יוצ.
אחר כך שלטים בתוך החנויות.
כן.
ועברנו.
מה ראית?
אז פה ושם ראיתי ש. של.
כ. אה. "אל תקנו אצל יהודים."
דב. וכשהתחיל החרם. אבל.
נו.
כן.
אז איך אתם לוקחים את זה?
לא לוקחים ברצינות?
רואים את זה. וכמו שאני אומרת לך. הייתי מודאגת.
גם כששמעתי את הקולות ברדיו.
אבל המשכנו את הזה.
ואבי בבוקר יצא עם המונית לתח.
תחנת הרכבת. [משובש]. ולשם.
כל יום ברכבת. ועוד.
עוד בא ה.
מול הייתה תחנת מוניות.
ואני עוד י. זוכ. זוכרת שאחד מהם גם.
לא רק אחד. אה.
א. אחדים אמרו: "אדון בך.
ניקח אותך." ג. נניח.
אותו הנהג. כל בוקר בשעה זו: "אני אקח אותך."
אבי אמר: "לא.
כל מי שבתור אני אקח לרכבת."
הוא אף פעם לא רצה לאחד הנהגים לתת.
אה. את ה. את הח.
הרגשה שהוא והאחרים שבתור עומדות. אהה. עמ.
עומדים. אה. אה.
לא הסת. קיבלו את ה. את הנסיעה הזאת.
אז אני זוכרת שגם אלה. ו. לז.
לא העליבו או לא יהודי או.
או. אף מילה לא.
וכמו שאת מתארת.
גם העוזרות ממשיכות.
כן.
עד 38'.
אני חושבת. עד היום ה.
ש. שבחוקי נירימ. נירנברג. אתם.
הם לא עזבו אותנו.
עד כמה שאני זוכרת.
לא עזבו אתכם.
לא. אני. אז. אה.
על כל פנים. אני.
אהה. גם בתוך הבניין. אה. כ.
שכנים עוד לא היה לנו שום קשר.
וגם עם ה- [משובש].
כן.
הזוג הזה שהיה למטה.
הכל היה בהחלט רגוע.
אני לא זוכרת שאותי. או אותנו.
איכשהו בדיבור העליבו. לא.
אני לא שמעתי מילה אחת. לא ב.
כשנסענו לבית הספר ו. וב.
ב- [משובש] (גרמנית).
‮אוטובוס או ‭whatever‬. היה? לא.‬
וגם לא שמעתם.
לא.
מה נעשה ליהודים אחרים?
היו. היו ו.
היו מקרים. אה. מאז.
היו הרבה מקרים.
בוודאי.
היו הלוא הרבה מקרים.
בוודאי. כן. והדאיגו אותי.
כו. הייתי מודאגת.
לא שמעת שלמשל הכו חבר ברחוב?
עשו את זה. מה עם ההיטלר יוגנד?
לא ראית? לא ראית ש.
כן. אבל זה היה רחוק מאיתנו.
לא ראית צעירי היטלר יוגנד?
אולי.
ראית?
ראיתי אותם שם גם. בוודאי גם.
ראית.
אבל לא. לא.
לא התייחסת.
לא הת. לא התקרבו אליי ואני.
לא היה לי שום קשר.
ואני לא זוכרת שהייתי. אממ.
אהה. מספרת בבית מה היום קרה לי או מה שראיתי.
לא דיברו. לא שאלו גם?
לא. לא.
לא שאלו. לא.
ואבי בא רגוע מהעבודה. ו.
רגוע. אה.
ואמרתי לך.
כן?
איך הוא הרגיע אותי.
לא. ואז התכונן.
עכשיו.
ל.
השאלה. עם כל מה שאת מספרת.
‮מה השפיע על אביך לעבור לסניף ב-‭Amsterdam‬?‬
זה מראה שבכל אופן משהו קרה שם.
שאתם מחליטים לעזוב את החיים הטובים כמו שאתם.
לא. כל הזמן דיברו על זה כבר בכל זאת אנשים.
מה אבל ממתי?
ו. והקולגים.
אה. תמיד. אה. ככה.
אה. ז. אה.
רצו לשכנע אותו להישאר ולא יהיה שום דבר.
זאת אומרת שהקולגים הגרמנים הם שכנעו אותו?
כן. זאת אומרת ש. אממ.
אה. כבר. הוא כב.
אבי כבר ידע שמ-33' בכל זאת הייתה נטייה.
אה. כל שנה יותר אנשים.
עד 38'. אה.
שהייתה בכל זאת כבר החמרה.
עוד לפ. כמובן. זה עוד לא היה ליל הבדולח.
לכן זה עוד היה.
אבל לכם בעצם לא היו ש.
אבל עזבו אנשים.
לפי הב.
ומכרים שלנו.
כן.
כבר עזבו. ו.
והיה אחד שפעם היה אותו. באותו המפעל.
אבל עזב. ו.
וכל מיני מכרים אמרו: "נו.
כבר. מתי אתם כבר גם כן תעזבו?"
ואני בטוחה שהקולגים ה.
שם היו הגורם ה.
הגרמנים.
הגרמנים.
הקולגים הגרמנים.
הגרמנים.
הם ש.
אני מתארת לי. "אין לך מה לפחד ו. אה.
ואנחנו." והעיקר. הוא המשיך לעבוד.
אנחנו רק יודעים שהמשיך כל בוקר לצאת וכל ערב לחזור.
זה בטוח. ו.
עכשיו. מה הש. השאלה שלי. מתי התחלתם?
הלוא היה לכם רכוש.
האם מכרתם חלק או לקחתם את כל הרכוש איתכם?
לא היה לנו רכוש שם בכלל.
רכוש של הבית. אה. כל ה.
הבית לא שלנו. הייתה דירה שכורה.
לא. רהיטים. רהיטים אתם לקחתם.
אה. בתוך הזה?
‮הכל העברנו ל-‭Amsterdam‬.‬
כן.
לכן אמרתי. לא הייתה כוונה שזה ילך ישר לפ. פלשתינה.
פלשתינה.
פלשתינה. לא. בהחלט לא.
אלא הכל עם [משובש] (שפה זרה) גדול.
עם כנ. אה.
מכ. מכולה.
לא רק פסנתר.
אה.
אלא גדול כזה.
כן.
כל הרהיטים.
במכולה.
מה שאת רואה פה.
‮זה הכל. עוד ‭Berlin‬. הספרייה.‬
הכל היה בחדר אז אחד. מה שפה.
‮והכל. והמזנון. כל הרהיטים האלה עוד מ-‭Berlin‬.‬
עכשיו. אה. יש לי עוד.
‮וזה הלך ל-‭Amsterdam‬.‬
אז מכ. מכיוון שהזכרת את הספרייה.
רציתי לדעת איך התייחסתם בבית.
מצד אחד לספרות גרמנית כמו גתה.
שילר ואחרים. לבין ספרות יהודית שגם הייתה.
האם הייתה. בספרייה שלכם היו ספרים?
איזה סוג של ספרים היו בספרייה של אביך. את זוכרת?
כן. היה זה שם.
זה חלק בחוץ.
כן. כן. כן.
וחלק כבר זה. מסרנו.
אה. היה. כן.
הצ. על. על.
כמובן הרצל ואלטנוילנד ועל היהדות הגרמנית.
והיו. יש שמה כל מיני. עם הזה אני.
היה מצד אחד. ומעין ספרו.
כן. אבל לא. לא דגש.
מה עם ספרות. מה עם ספרות גרמנית?
האם אביך היה מאלה שאהב ספרות גרמנית?
אני מתארת לי. מעט מאוד דיברנו.
למדתם. למדתם.
אנחנו קצת. אה.
בבית הספר ספרות גרמנית?
אה. קצת כן.
לא הרבה. אני.
לא הרבה.
לא הרבה. אני.
ידענו על פאוסט ו. ומכל מיני דברים.
אבל אני לא זוכרת.
שאחר כך גם השתנו.
אה. אני חושבת. היו מורים אחרים.
אני. על כל פנים.
לא זוכרת ש.
איזשהו דגש. אני לא למדתי שירים גרמנים בעל פה.
למשל את הלורליי של היינה.
שזה אחד הדברים.
כן. כן.
היו למדתם או לא למדתם?
לא בעל פה. או כמו שהיה. אה.
לא. לא בעל פה. אבל.
אבל איכשהו עברנו. כן. ה.
ידענו על היינה ו. ו.
ופה כמה שירים שלו. אבל לא.
הדגישו שהוא היה יהודי. אצלכם בבית?
שהיינה היה. או בבית הספר.
אה. בבית לא היה נושא בכלל.
או בבית ה. או בבית הספר.
שלמדתם את היינה.
ולמדתם. אני יודעת ש.
כן. מעט מאוד.
לא הדגישו שהוא יהודי?
לא. לא.
אני לא זוכרת גם שש.
אה. שיעורים כאלה.
אה. אממ. מיוחדים.
למ. למרות שכבר.
שהיו.
הייתי בת 14.
טוב. קודם. ב-14 כבר הפסקתי.
כן.
כי. כיוון שכבר. אה.
אני בינתיים הייתי בעוד ספ.
בית ספר קליסקי. משום מה.
אה. איזה בית ספר.
‮לא יודעת למה. ב-‭Dahlem‬.‬
בית ספר יהודי.
ב.
כן.
גם יהודי. אבל הם.
נדמה לי. רצו אז. אממ.
ל. אה. נדמה לי.
להכניס אנגלית בתור שפה. אהה.
ובאיזה שנה עברת?
זאת אומרת. אה. לא בלימוד.
אלא שב. פה לא למדנו עוד אנגלית.
אז. אה. שמה היה איזשהו דבר ש.
אינני יודעת למה ההורים שלי. אה.
העבירו אותי לקליסקי עוד איזה שנה.
לכן אני יודעת ש. אה. אינני יודעת.
אני רק. אולי הרגישו שאני. אממ.
ל. לא. לא הייתי מאושרת במיוחד.
אנחנו כבר מתקרבים ל.
באופן מיוחד.
‮לזמן. לזמנים באמת שהיו קשים ב-‭Berlin‬.‬
זה זמן קשה. אהה. בברלין.
כן. ב. ב-38' כבר.
אני רוצה לד. 38' זה שנה קשה.
זה שנה עם בעיות ליהודים ולכם.
כן. כבר נפרדנו גם מידידים שעזבו.
עכשיו השאלה. מה קורה לך ב-38'?
האם עדיין יש את החיים האלה שאת אומרת ש. אה.
לי אישית לא נוג. אה.
לא נגע שום דבר. זאת אומרת למשפחה?
לא. אני. אין. אני.
מה קורה לך? האם יש שינוי? זה השאלה.
האם באמת ב-38' כבר באמת יש איזה שינוי.
אני כן.
או. או הכל עובר ככה?
לא. אני הייתי.
אז תספרי עוד.
יותר ויותר מודאגת.
כן.
וח. כל פעם חשבתי איך.
איך בכל זאת אנחנו נשארים.
ואנחנו עכשיו עוברים לאמסטרדם.
מה מחכה לנו שם?
מה יהיה שם?
אבל.
ופה אני כבר ידעתי.
מה קורה אבל בגרמניה? יש החמרות.
נו כן. הרגשנו כבר. אה.
מה הרגשתם? החמרות. רציתי לדעת.
ידענו. כן. החמרות.
מה. איזה החמרות?
אנחנו ידענו כבר ש. שלא.
מה ההחמרות ל.
שום חופש כבר שנים.
כן.
לא לק. שום מקום לא נסענו.
כיוון שידענו שלא רוצים יהודים.
וראינו בינתיים החנויות. שכבר. אה.
[כך במקור] אני הייתי רוצה להזכיר פה את.
אה. המנהלת של בית הספר שלנו. פאולה פירסט.
הייתה אישה יפה. מרשימה.
שעמדה כל בוקר למטה להגיד
שלום לכל תלמיד וזכרה כמעט כל שם.
והיא אמרה לנו בוקר טוב. למה.
היא אחר כך ליוותה. אממ.
‮מספר פעמים את הקינדר טרנספורטים ל-‭London‬.‬
שהם הלוא היו מוכנים. אנגליה.
עד 10 אלפים ילדים לקבל.
והיא נסעה ללונדון. וה.
אמרו לה: "את צריכה מיד לחזור לגרמניה.
ולא. נפסיק את הקינדר טרנספורטים."
‮אז ב-‭London‬ כשהגיעה.‬
כמה מכרים ואנשים אמרו לה: "תישארי פה. אל תחזרי."
והיא אומרת: "לא. ה. אני מרגישה.
זאת חובה מוסרית. לאפשר לעוד ילדים ל. לעבור."
על כל פנים. היא.
עד שפרצה המלחמה ב-39'.
היא נסעה וחזרה.
ואחר כך כבר הפסיקו את הקנטרנספורטים לאנגליה.
כשפרצה המלחמה.
בסוף. ב-42'. נדמה לי.
‮הם בכל זאת גירשו אותה והיא נרצחה ב-‭Auschwitz‬.‬
מכיוון שמעט.
ו.
מאוד. אהה. אה. ב.
בגרמניה היא די.
היא מאוד ידועה.
פאולה פירסט. אבל פה לא יודעים מספיק.
לא על הבית ספר שהיא ניהלה. לא על. אה.
כן.
אולי תוכלי קצת לספר איך.
מה?
איך הושפעתם ממנה?
האם היא השפיעה עליכם כילדים?
לא. זה אני הלוא שמעתי רק הרבה יותר
מאוחר שכבר לא היינו. שמה היה גורלה.
כ. לא. אבל כמ. כ. ברגע ש.
כמורה.
כמורה.
ידענו שהיא. אה.
אישה יוצאת מן הכלל. ו.
על מה היא שמה איתכם את הדגש?
תמיד מדברים עליה שהיא הייתה מחנכת מעולה.
אה. אמרו שהיא גם אחרר.
אחר כך. אה. ניסתה גם ל. ל. אממ.
לפתור בעיות. כשמורים יהודים ותלמידים יהודים שהיו ב.
בבתי הספר הגרמנים.
ואחר כך הצטרפו כבר לבית הספר של. של תאודור הרצל.
השם ניתן. אה.
ב-34'. אחרי.
אממ. שהיטלר עלה לשי.
של. לשלטון ב-33'.
אז. אה. קצת אחרי זה נת.
ניתן השם תאודור הרצל לבית הספר שעד אז היה רק.
אה. בית ספר יהודי בלי שם.
אז זה כבר תאודור הרצל.
‮ו-‭Kaiserdamm‬. שהייתה הכתובת.‬
‮הוא החליף ל-‭Adolf-Hitler-Platz‬.‬
אז זה היה כבר תאודור
‮הרצל [משובש] (גרמנית‭) Adolf-Hitler-Platz‬.‬
זאת הייתה. איפה שהיינו.
וגברת פיר. אני באופן אישי. אהה.
לא היה לי. אממ.
קשר איתה. אממ. קרוב.
רק ידעתי שהיא בבוקר עמדה למטה.
וידעה כמעט כל שם של התלמידים שנכנסו והייתה.
אממ. מברכת אותם בבוקר טוב.
ואחר כך אני עוד הייתי גם בבית ספר קליסקי. ש. אממ.
היא המשיכה. ואחרי זה שמעתי שהיא ליוותה את
הטרנספורטים של ילדים. ובסוף.
אם את מזכירה את ה.
‮‭Auschwitz‬.‬
אם את מזכירה את הקינדר טרנספורט.
האם זכור לך שההורים אי פעם חשבו.
אולי גם אנחנו. אה.
בשום אופן לא.
נצרף את ילדינו?
בשום אופן לא.
הלוא יכלו באופן חופשי לנסוע יחד איתנו ל.
ל. כמו בחופש לשווייץ.
כן.
כי אנחנו בתוך גרמניה לא נסענו.
כן.
כי זה הרגשנו כבר שלא רוצים אותנו ולא רצינו להיות בחברתם.
אז. אה. כל חופש שהייתה אפשרות.
אימי נסעה עם אחי ואיתי.
לשוויץ.
לשווייץ לכמה שבועות.
לא נסיעות גדולות כמו שעושים היום בכל מיני ערים.
אז. אה. אבל היינו.
ואבי הצטרף לשבוע ימים.
אממ. לרוב.
כדי להיות יחד איתנו.
אבל. אממ. על כל פנים. אה.
על הקינדר טרנספורטים.
אני רק כל זה שמעתי אחר כך. כל הדברים האלה.
ובוודאי ההורים לא היו חושבים לרגע לשלוח אותנו לבד.
אה. בקינדר טרנספורט לאנגליה. הם. הם.
זה. זה בהחלט לא עלה על דעתם. אני בטוחה.
והם אולי שמעו את כל זה.
רק זה לא היה נושא אצלנו במשפחה. כל.
כל. אה. ואינני יודעת אם ידעו בזמנו. אה.
כ. אממ. לא.
אני לא בטוחה אם אימי ידעה על זה.
אבל אני. על כל פנים.
לא ידעתי עד הרבה יותר מאוחר.
ששמעתי וקראתי ו. ש. מאחרים.
דיווחו. מה. כב.
כ. פגשתי אנשים.
אומרים: "אני עוד הייתי אחד מהקינדר טרנספורט."
פגשתי. אה. אישה לא מזמן.
והיא סיפרה לי איך שלא בכל מקום קיבלו אותם כל כך יפה.
אבל בכל זאת האנגלים גם דאגו ל.
חלק מהם ב.
סידרו להם עבודות ו. על כל פנים.
עכשיו אנחנו. אני חוז.
אנחנו חוזרים לשנת 1938.
זה גם הייתה השנה האחרונה שעוד הייתם בגרמניה.
מה זכור לך מהשנה הזאת?
שהתחלנו להתכונן. ו.
ו. וה. ור.
ישבנו בעצם על מזוודות ארוזות.
שחשבנו. או. תפרוץ מלחמה.
והייתה. היה מצב רוח מאוד קשה.
מתח עצום. עד שצ'מברלין
‮הופיע ונסע לפגוש את היטלר ב-‭München‬.‬
כן.
ואז ישבנו וחשבנו.
כיוון שלא היו לנו הניירות על מנת לצאת מגרמניה.
אז זה לא היה פשוט.
מה אפשר לק. לקחת?
מה. מבחינה כספית.
היה צריך אחר כך לשלם מאות אלפי מארק.
קראו לזה [משובש] (גרמנית).
כאילו ברחנו מגרמניה ו.
אבל על כל פנים.
צ'מברלין הופיע וחשבנו. נו.
אולי. אולי לא תפרוץ מלחמה?
והוא נפגש עם היטלר. ונכנע וחזר: "לא תהיה מלחמה."
אממ.
"אירופה ס. ככה.
נשארת. בלי מלחמה.
[משובש] (גרמנית) בהוצאות מהעיתון."
נו. אז אנחנו למחרת כבר התחלנו לעשות.
או אבי. אה. עשה את כל מה שצריך להשיג את ה.
את הניירות לג.
לגמור עם השלטונות. והכל ארזו. ה. בלאו הכי.
‮יכולנו לקחת את הכל ולקחנו את הכל ל-‭Amsterdam‬.‬
מה את זוכרת אבל מה. א'. ב.
כבר אנחנו מדברים על האנשלוס באוסטריה. כן?
כן.
איך. מ. מדברים על זה כי [משובש]?
לא בבית. בבית בכלל לא דיב. דיברו.
בחוץ. את.
אבל אני שמעת.
נו. ג. אה. גם כן.
הייתי עם החברות ולא.
אפילו לא עם ההורים של רוב הב.
בנות. אבל. אה. שמענו.
והדאגה עלתה. מה עוד יהיה.
אז רק. רק לצאת מפה.
ולכן. הפחד שתפרוץ מלחמה ב-38'.
שכבר היינו מאוד מודאגים ורצינו כבר לצאת. ואחר כך.
אה. כבר כאילו. אה.
לא תהיה מלחמה. תודה לצ'מברלין.
שאולי יציל את חיינו. מי יודע?
אני. עד היום יש לי. אה.
ההרגשה הזאת שהוא עשה לנו שירות מצוין.
ו. אה.
באותו ה. העיתוי אני מתכוונת.
אז. אה. אחר כך. אממ.
היה מתח כמובן. גם ההכנות.
גם להיפרד. להגיד שלום.
למי שעוד נשאר. וח.
רבים אחרים גם כן היו.
אנחנו משתדלים לאנגליה. אנחנו מחכים לוויזה לארצות הברית.
אנחנו פה. אז כבר הי.
הייתה תקופה גם מתוחה
מאוד והייתי מאוד עצובה. כל פעם הרגשתי.
זה הכל המצב הזה. זה. מה. מה.
ואחר כך מה יחכה לנו ב.
בהולנד. מה יהיה הלאה?
מה היטלר עוד יכול לתכנן.
אבל אלה היו ככה רגשות
שבבית אי אפשר היה להם. להרגיש עצבנות כלשהי.
למרות שכבר היה כיבוש.
ואבי. על כל פנים. לא.
לא. אף פעם לא היה. נושא.
על אבא אני מבינה. איך אמא?
אימא בליינד. לא. היא.
כמובן הכל. קיבלה מ. מאבי.
היא גם כן לא עשתה לנו רושם שהיא עצבנית.
לא דיברה גם איתנו על.
על שום דבר. רק פה ושם.
מה עוד ל.
ל. לקנות מה עוד לסדר.
אולי לפני הנסיעה. מה עוד צריך לסדר. ב. כלום.
מה. מה קורה לשאר בני המשפחה?
הלוא היו אחים ואחיות של אימא?
אנחנו היינו האחרונים.
כן. אבל מה קרה. איך הם הגיעו?
איך הם השיגו סרטיפיקטים? לאן הם עזבו.
כן.
האם הם עזבו עם הקינדר.
אה. חלק עזב עם הקינדר-פרנספורט?
לא. לא. אז. אחרי ש. אה. אח.
‮האח הצעיר של אבא היה ב-‭Buchenwald‬.‬
ואחר כך יצא. ו.
אה. כל מי.
אמרו אז למי שיש סרטיפיקט היה
יכול להשתחרר גם ממחנה ריכוז. הייתה שמועה כזאת.
אבי על כל פנים. נתן כסף.
בכסף אפשר היה בזמן מסוים עוד להשיג את הרישיונות.
ל. להגיע.
סרטיפיקט להגיע לישראל. ארץ ישראל.
והוא נתן כסף. ל. ל.
למי?
אח שלו. ול. אה.
אחות שהייתה נשואה לאח אמא. ו.
והם קיבלו את ה. את הסרטיפיקטים.
ושלנו. כל פעם אבי ביקש להעריך את תוקפם.
ואני. אני לא ידעתי את זה.
זה רק הדוד. האח של אבי שכבר היה פה מ-1923.
הוא השפיע כבר בסוכנות.
על. אני עוד זוכרת.
ד"ר פינר היה ממונה.
הוא אומר אל ת.
תאריך עוד את ה. את תוקף.
אל תאריך. את תוקף הרישיונות.
הסרטיפיקטים שאחי כבר יארוז את החפצים ויבוא.
ו. ואני מבקש על אחריותי.
אל תאריך לו עוד פעם.
וד"ר פינר זה סירב ואבי כעס מאוד.
ואמר כשאני אגיע. אני אתן לו על הראש.
אני רציתי עוד פה בשקט. ל. לס.
אה. לסיים. לסכם את. את העבודה שלי.
ועל כל פנים. הוא כעס על הד"ר פינר. שהאח שלו.
הדוד שלי השפיע פה. כבר.
אבל אז הייתה הבעיה. מה עם הסבתא?
הסבתא. האימא של אימי.
שגרה ב.
הייתה איתנו. לא.
אה. את לא סי.
לא. האמא של אבא הייתה בבוואריה. ו.
אבל בינתיים הם כולם כבר עברו לפלשתינה ול.
לבית שאבי בזמנו ב-23' קנה.
והם גרו פה. אה. אבל לפנינו.
אבל. אה. אממ. אבל על כל פנים. אה.
אני רק זוכרת ש. אה.
מה בדיוק היה עכשיו הדבר שהתחלתי.
אממ. לא היה עכשיו.
אנחנו מדברים על הס.
לא. לא. איזה. אה.
דבר מיוחד ש. על כל פנים.
אממ. כל מי ש. אממ.
היה לו הסרטיפיקט.
אז זו הייתה הבעיה של הסבתא.
כן. אז מה עשיתם עם הסבתא?
ל. לא היה. ולאישה שכמעט בת 80.
אז כבר לא היו סרטיפיקטים.
הקפיטליסטים. סרטיפיקטים קראו לזה.
שבשביל כסף הייתה כמות.
אבל מוגבלת לצעירים לאפשר עוד לצאת.
אם מישהו היה יכול לשלם ל.
את הכסף בשביל. כבר לא זוכרת כמה די הרבה כסף.
אה. בסטרלינג. זה היה הסכם עם. בין הסוכנות.
לבין. הסוכנות היהודית והשלטונות הגרמנים.
על כל פנים. אממ.
אז אימי אומרת בלי.
בלי אימא שלי. אני לא יוצאת.
בוודאי.
אז בלי הסבתא. אנחנו לא.
לא נשאיר אותה פה.
אז התחיל. אז התחיל עוד פעם משא ומתן עם כבר ב.
פה. עם האנשים שהדגישו. בכל זאת.
אבא שלי היה ציוני מכל כך הרבה שנים.
‮עוד מ-‭Albertstadt‬. מההרצל גלוק.‬
אז צריך להתחשב ופה הוא לא יכול לצאת בלי ה.
החותנת. והאימא של. של. אה. אימי.
העיקר עם הרבה מאוד לחץ.
עוד פעם מהדוד גם פה וכל
מיני גורמים אחרים שגם אישרו
שאבי היה שייך לתנועה הציונית כל השנים.
בסוף היא קיבלה גם כן.
אפשרו להביא לקנות סרטיפיקט.
ובאנו 5 נפשות. סבתא.
ההורים שלי. אחי ואני יצאנו להולנד.
השאלה היא שלי. האם נשארו בני משפחה אחרים?
מישהו בכלל מבני המשפחה.
רק.
הושמד.
רק אמא של דודה שלי. שהיא הייתה.
‮אה. נשואה לאח. אבא. זה שהיה ב-‭Buchenwald‬.‬
‮האימא שלה העבירו ל-‭Theresienstadt‬.‬
והיא לא יצאה. היא היחידה בעצם ש.
מכל המשפחה.
שמכל המשפחה.
מה שמה?
אה. ליזל. ליזל.
מה היה השם המלא שלה. ברח לי. אה.
אינני יודעת אם בדיוק.
בטח ידעתי מתישהו. אבל. אה.
אני יכולה לבדוק את זה עם הבת שלה הדודה.
מה את זוכרת מהמראות האחרונים בגרמניה ב-38'.
היו הלוא כבר דגלים?
כן. בוודאי היו.
תתארי לי. מה את זוכרת?
הדגלים האלה עם [משובש] (שפה זרה).
צלבי הקרס.
כמובן גם ראינו אותם בתלבושת הנאצים ופה ושם.
גם בטח ההיטלר יוגנד.
אבל לא היה לי שום.
אה. הבנות אני מתכוונת גם.
אבל לא היה לי שום קשר.
ואף פעם לא נפגשתי.
בעצם אף פעם לא היה לך שום קשר עם גרמנים?
לא. לא היה לנו בכלל קשר. גם להורים שלי.
רק אבי שעבד מהבוקר עד שהוא חזר לברלין.
‮ב-‭Eberswalde‬. זה היה מקום שברכבת.‬
‮משאת עוזבת את ברלין ל-‭Amsterdam‬.‬
א'. מה את זוכרת מהימים האחרונים לפני הנסיעה?
וממי נפרדתם?
האם הלכת להיפרד מבית הס. ממישהו?
תלמידים. חברות?
אני. כבר נפרדנו.
אני בזמנו הייתי בר.
בבית ספר קליסקי עוד בסוף. נפרדנו.
ואחרים גם כן תכננו.
או היו כבר ארוזים.
או נפרדו עוד ממני לפני כן.
זאת הייתה כבר האווירה של. של.
של להגיד שלום. להתראות.
וכל אחד בעצם לכיוון אחר.
רב. רבים לכל מיני כיוונים.
חוץ מארץ ישראל. גם אחדים.
גם. גם מורה אחד. הנס גרטנר.
הוא היה. אממ. אה.
בתאודור הרצל שולה.
שאני עוד הכרתי אותו. הוא עזב.
אה. וכל מיני תלמידים מבית הספר.
גם כן עזבו. והגיעו כאן בין.
כבר 33'. 4'. 5'.
אז ככה שהימים האחרונים היו כמובן.
גם מתוחים וגם עצובים. ארזנו.
ידענו עוד מעט נצא.
אבל עם ההרגשה טוב לצאת.
טוב לז. רק. רק לאן?
אמרתי. מה יהיה?
מה מחכה לנו?
זאת הייתה הדאגה האישית שלי.
כשאתם עוזבים.
אנחנו עוזבים.
האם לא היה לכם שום מגע עם האנשים.
עם ה. עם ה. עם אנשי?
אז אנחנו חשבנו מה יהיה עוד ב. בגבול.
בגבול או ב.
כשאנחנו יצ. נצא עם הדרכון וראו כבר דרכונים.
גרמנים עם זה י'. ומה יהיה?
ואיך הם יעבירו אותנו שם. אז קצת דאגנו.
אבל איך העבירו?
באנו לשם. בא אחד לרכבת.
בדק את הזה.
בלי להוציא הגה מהפה.
אחר כך הוא חזר ואומר אנחנו מבקשים שאתם תצאו לשם ל.
קרונות.
זה היה הביתן בעצם של המכס בסופו של דבר.
אבל זה היה ביתן ולא ידענו שאמר לצאת.
רק אנחנו יצאנו מהרכבת. אף נוסע אחר.
הלכנו. ויש קרון מיוחד למזוודות מטען.
אז אינני זוכרת אם מזוודה אחת או 2.
נתנו הוראה להוציא ל. לביתן.
אז באנו. אני עמדתי על יד אימי.
אני עוד זוכרת בדיוק ואמר האיש תפתחי את המזוודה.
אז אימי פתחה. זה היה נעול. ו.
והוא פתח ושם 2 ידיים ככה.
אבל רק 2 ידיים.
אז אימי עוד אומרת לו.
ארזנו כל כך יפה.
הוא לא הוציא הגה מהפה. הוא לא ענה.
לא אף מילה. גם לא הוציא שום דבר. לא בגסות.
לקח כמו שבן אדם רגיל עושה בדיקה שגרתית במכס.
לקח אולי 2.
2 חולצות או מה שהיה בלמעלה.
ואחר כך אומר.
לא הוא אמר לאמא. תסגרי.
הוא סגר את המזוודה.
ואחר כך נתן הוראה להחזיר לשם.
איש לא העליב. איש לא קילל.
לא פיזית ולא בדיבור. שום דבר לא.
אחר כך היינו צריכים לחזור.
חשבנו. או. צריך למהר.
היינו די בסוף הרכבת.
חשבנו שרק לא תברח לנו רק ש.
כל מיני מחשבות במהירות הבזק. אבל שום הלכנו.
לא רצנו. הלכנו.
ועמד שם איזה פקיד של הרכבת.
אני כבר לא זוכרת אם היה לו קסקט אדום או לא.
אבל הוא עמד עם איזה מין מקל קטן.
והסתכל. עמד שם.
ואנחנו הלכנו.
נכנסנו לרכבת. והוא הרים את המקל והרכבת זזה.
ובאותו הרגע הסתכלנו החוצה.
ואני יודעת שבאותו הרגע.
אני הרגשתי שכן ככה דמעות עלו בעיניי.
זה היה רגע שחשבתי.
לא. לא נראה עוד אות. אתכם שוב.
אבל הרכבת זזה. ואחר כך נכנסנו לקרון.
שמה מזנון או מין [משובש] (שפה זרה).
או משהו היה. התיישבנו.
גם לא בהיסטריה או משהו.
ואיש לא פרץ בבכי. לא.
התיישבנו. אולי שתינו לחיים או לא. אני לא זוכרת.
אני יודעת שהייתי עצובה.
ולא בדיוק ניתחתי את הרגשות.
אבל הרגשתי מה מחכה לנו עכשיו.
איפה. איפה שם כמה רחוק זה מ. מפה.
היו אתכם עוד. מי היו עוד.
אה. מ. מהגרים להולנד. יהודים?
פגשנו. לא ברכבת לא היה אף אחד מוכר לנו.
אבל בהולנד. אחר כך פגשנו.
כי כשבאנו אחר כך באונייה. לארץ ישראל. מהולנד.
היינו צריכים לעבור בתור אלה מאליאנס דרך צרפת למרסיי.
אז היה שמה אחד שעם.
עם. אה. היינו אז כבר כאילו.
אה. בשטח עוין. דרך. בתור.
להגיע למרסיי לאונייה פטרייה.
בנסיעה האחרונה לפני שהיא.
האסון הזה עוד של הפטרייה גם כן טרגדיה משלה.
אבל על כל פנים. אנחנו.
אז אני זוכרת צרפתים עם.
עם רובים ככה ב.
בגב. אז אמרו לא.
[משובש] (שפה זרה) מהר.
ידעו שאנחנו כאילו לא ידידים.
מלחמה ב-39' הלא פרצה.
אז זה כבר 40'.
כשאנחנו הגענו למרסיי. ואחי לוהט מחום. ואנחנו עומדים.
ואני עוד זוכרת איש יהודי שגם כן ח. הסתובב שם.
ואמר לאימי.
זה רמז אלוהים שהילד חולה אל תעלו על האונייה הזאת.
אז הנה הוא חולה. היה לו סקרלטינה.
אז שבזמנו זה עוד. אה.
לא ידעו עוד. רק חום גבוה. חולה.
ואז ההוא אמר את זה. רמז אלוהים.
ואימי הייתה מ.
מאוד מתוחה. עלינו על האונייה. ואני יחד איתו.
אני כבר לא זוכרת אם הייתה לנו מיטה אחת ולסבתא.
וכמובן הוא התאושש אחרי יומיים.
עשו לו אפילו בר מצווה כבר על האונייה.
הוא הגיע לגיל 13.
אז ככה. וככה בקיצור נמרץ. ואני נדבקתי.
ואני קיבלתי את זה קשה מאוד.
וכשאמרו לי באונייה כבר הכל בחושך בלק
אאוט אז אמרו לי אל תגידי אף מילה.
כי האנגלים. כשנגיע לחיפה. זאת אומרת.
האונייה בעצם היא העבירה עוד חיילים צרפתים לסוריה.
ואמרו סטופ. יהיה בחיפה.
להוריד אותנו. ועוד כל
מיני יהודים אחרים שאחר כך פגשנו גם.
אבל על כל פנים.
לא להגיד מילה שאת חולה.
ועוד אישה אחת אמרה.
והם יקבלו אותנו שמה עם זריקות.
אבל את. אל תגידי אף מילה.
אני באתי לשם גם כן כבר עם הרבה חום.
לא אמרתי כלום. קיבלנו כל מיני זריקות שהגענו. המ.
זה כבר מנדט הבריטי שמה.
כבר לא זוכרת מה הם.
זה כל מיני דברים.
ספוקסו. סמולפוקסו. מי יודע. טיפוס.
על כל פנים. באנו והיה מוזמן פנסיון בשבילנו.
הקרובים שלנו כבר היה אחות אמא כבר חיכו לנו בחיפה.
הם בכלל. היא הייתה בחיפה.
האחות. העיקר. ה.
מסתכלים עליי ואומרת בעלת הפנסיון.
אנחנו מצטערים מאוד.
אבל לא יכולים לקחת את הילדה החולה הזאת.
זה פסח. זה כבר החופשה.
זה כבר כל האנשים שהזמינו מקום. זה בלתי אפשרי.
אנחנו. או שאתם תעבירו אותה לבית חולים או לאיזה מקום.
אנחנו לא יכולים לקבל אותה.
נו. אז ככה הייתה התחלה להגיע לישראל.
ואני שם חולה.
ואישה אחת שמיודדת כנראה הייתה עם בעלת העסק הפנסיון.
היא אמרה. היא אלמנה.
היא אומרת. בעלי. ואחר כך סיפרו.
בעלה היה רופא. היא אלמנה.
גרה לא רחוק מהפנסיון.
אני מוכנה לקחת את הילדה.
יש לי חדרון קטן מתחת לגג.
אם אתם מסכימים.
והבעלת הפנסיון אמרה בתנאי שאף אחד לא יבקר אותה.
לא האמא ולא אף אחד אחר.
אז אמרו כן. כן.
קיימו את זה יפה מאוד.
היום. כשאני חושבת אפילו 2 מילים לא כתבו או איזה מכתב קטן.
אז היא לקחה אותי ואני שכבתי שם חולה עם סקלטינה. ו.
וזה היה אצלי באמת כבר קשה.
והרבה זמן לקח לי.
אבל ב-10 במאי.
שמו. הבעלת העסק שכל
פעם בא איכשהו גם שהיה לי חום כזה גבוה.
היא קיררה לי קצת. אה.
ושמה פתק מתחת לדלת.
אה. היטלר פלש להולנד.
זה גם היום. אנ.
אז אני באמת בכיתי.
בכיתי. ועוד היום אני מרגישה את זה.
הנה. אני הייתי אומללה עם המחלה ושאני לבד שם.
אבל באותו רגע ששמעתי שאנחנו לגיהינום הזה.
ברחנו עוד במזל. אז אמרתי זה יעזור לי להבריא יותר מהר.
זאת הייתה ההתחלה.
בארץ.
שם.
אבל לפני זה אני רוצה דווקא.
לת. שנדבר על הולנד.
את היית. הייתם שנתיים כעת בהו.
כן. כן שנה וחצי.
שנה וחצי בהולנד.
כן.
אתם מגיעים להולנד.
ובעצם אתם מגיעים כי אבא שלך עובר לסניף אחר. לסניף.
זאת אומרת. הוא קשור.
ל. ל. למפעל.
אבל זה היה.
לא סניף ממש. אבל.
זה לא היה. אבל. אבל זה היה מפעל גרמני.
לא. זה שמה לא היה מפעל.
זה רק היה איכשהו קשור.
אינני יודעת. לא חושבת שהוא לא הלך לאיזה משרד.
אלא?
אבל היה קשר שהוא טיפל בעניינים. אבל לא.
אבל זה היה קשור לעבודה ש.
זה היה קשור להירש קופפר.
כן.
ל. למפעל.
[משובש]
זה היה קשור.
והם על כל פנים בנו את זה בצורה כזאת.
אינני יודעת בדיוק מה היה התפקיד.
כי לא היה הולך למשרד.
כי מה.
והתחילו. ואנחנו ב.
‮באמס. ב-‭Amsterdam‬ בפנסיון ופה ליל הבדולח.‬
כן.
ואז ש. אני שמעתי שוב פעם.
והנה הם הולכים לחפש דירה.
אז אני חשבתי אז אנחנו לא נזוז.
אז לא. אבי אמר לא.
לא. היטלר לא יפלוש פה.
הוא לא דאג. הוא לא דאג שהיטלר יפלוש ב. להולנד.
הוא חשב לו.
למרות שהוא כבר פלש לאוסטריה. בינתיים.
כן. מה זאת אומרת?
אבל הוא לא חשב. לא.
הוא אומר זה עניין.
עניינו של הולנד תהיה נויטרלית.
אז אני עוד אמרתי. אבל. ב.
במלחמה הקודמת בבלגיה. אז גם כן נכנסו.
מה. לא.
אז יש לו יותר יתרונות להשאיר את.
הוא. הוא יכיר. אני חושב. הוא אמר.
נדמה לי. חושב שהוא יכיר בנויטרליות של המלכה.
אז הייתה מלכה. ולמינה עוד. נדמה לי בהולנד.
ואיך הוא הגיב בש.
העיקר.
שהוא כבר בש. ב. לצ'כיה?
כן. זה היה כבר צ'כיה.
כן. איך הוא הגיב לזה?
הוא לא הגיב. אה. אה.
בטח שם לב ל. ל. בעיתון.
אנחנו. על כל פנים הם.
אני עוד זוכרת אימי חזרה.
ואומרת מצאתי דירה. יופי. איפה?
ב. אה. כיכר בך.
אז אבי שאל אותה זה. בגלל השם הזה.
כל כך מצא חן בעינייך או הדירה כל כך יפה.
העיקר הוא הלך ואומר לא.
לא מוצא חן. אף על פי שזה קר. בך. והוא.
הם ראו אחר כך דירה וילה ב [משובש].
כן.
[משובש]. אז זה בדיוק לקחנו. וכמו.
שנתיים חוזה עם אופציה להאריך. נכנסנו.
זאת אומרת. שהוא מאמין.
לשמה עם כל הריהוט ו.
ולמדנו הולנדית ונכנס. ויש בבית ספר היו.
היה בית ספר יהודי אמריקאי. לכל מיני.
אנחנו לבית ספר אה. הולנדי. כמובן גוי.
אני לבית ספר לבנות. גם כן.
כמובן. אה. הולנדי טהור.
פעם. פעם ראשונה שאת כבר לא בסביבה יהודית.
כן.
כל ח. את תיארת לנו את עכשיו.
בדיוק.
שלא היו לך חברות לא יהודי. גרמניות?
בדיוק.
לא פגש גרמניות?
לא הייתי בבית ספר גרמני.
שום קשר.
לא. קשר.
איך את עכשיו מסתגלת בעצם למשהו אחר לגמרי בחייך?
כן. נכנסת. לא יודעת את השפה.
זאת אומרת כמה מילים.
אה. מאוד מהר למדתי.
הם ידעו שאני באתי.
קצת טיפלו בי כמו [משובש] (שפה זרה). שידעו ש.
והעריכו מיד את. את.
אה נ. רצון שלי. את נ.
ל. ל.
את השפה ללמוד את.
את כל מה שעושים או דורשים למלא.
ולעשות את מיטב יכולתי כדי. אה.
ל. ל. גם ב.
בלימודים. אממ. אה.
ספק את המורים. לא רק זה. אלא בשיעור גרמנית.
כמובן הייתי מומחית. והתחילו. אממ.
קצת צרפתית. ובכל הדברים האחרים.
אני יפה מאוד. אה.
כבר התקדמתי. והתחילו להתפעל
איך היא כבר מדברת את ההולנדית. כמעט בלי אקצנט.
וזה באמת והעריכו אותי מאוד.
פתאום משרד החינוך. אמר.
אנחנו רוצים לעשות תחרות של כל מיני בתי ספר בעיר.
לדיקלום שירים הולנדים. כדי לעודד את התלמידים גם ללמוד.
אז אמרו. קו.
קודם צריך בכיתה. לבחור את הכי טובה.
אחר כך מבית ספר לדעת מי שולחים.
היו כל פעם שירים אחרים.
עושים את האירוע. פרס ראשון בכיתה רותי.
אז אמרתי ככה זה.
תמיד היו שירים שהיה צריך.
או שיר אחד שהיה צריך ללמוד ושיר אחד לבחירה בין אחדים.
ואני יודעת שלבחירה.
אז לקחתי שיר שאישה מבוגרת.
מסתכלת על ידיה.
ואומרת. אני מסתכלת על הידיים.
הישנות האלה. ומה הכל הם עברו. ומשהו סנטימנטלי.
[משובש] (גרמנית) זה עוד מצלצל לי באוזניים.
פרס ראשון את בכיתה.
ככה סוכם. ככה בחרו. זהו.
כן. ואחר כך של בכמה בתי מלון. אה. בתי ספר.
ועוד פעם. בסוף אני הולכת לאירוע האחרון ב-1940. ב.
כמו בנייני האומה. במקום מאוד חגיגי גדול.
זה. ושוב.
שיר אחד היה צריך ושיר.
אה. אחד לבחירה. זה היה הידיים.
עכשיו. השאל.
ואז התחילו בסוף. אחרי ההפסקה.
השופטים. אחר כך 3 אנחנו על הבמה.
התחילו עם הפרס השלישי.
ואני הייתי במתוחה. עומדת שם.
לא תיארתי לי אחר כך. מקום שני.
ואחר כך מעניקים לי את הפרס הראשון של בתי ספר. ובהולנדית.
אז שגם בכל זאת חשבתי.
אקצנט כלשהו. בוודאי. הם עוד. לא חשבתי הרבה.
הייתי מתוחה. לא צילום. לא כלום.
גם ההורים שלי אף פעם לא. עשו.
הם היו. ב. בקהל.
אבל. אה. מזל טוב.
עכשיו. שאלה לי אליך.
‮באותו זמן. אה. ב-‭Amsterdam‬.‬
יש הרבה מהגרים. אה. יהודים מגרמניה.
האם אתם מתחברים איתם?
לא. היה.
יש לכם קשר עם מאגרים אחרים?
לא מעטים היה לנו. משפחה אחת.
2 ילדים היו להם בגילנו.
שהיו כבר הרבה שנים בהולנד.
לא היו. אני לא חושבת שממוצא גרמני.
לא. לא היו לנו הרבה מכרים גם.
ב. בפעם אחת נסענו ל.
ל. ס.
‮מקום יפה. ‭Scheveningen‬ שמה.‬
‮‭Scheveningen‬.‬
זה היה מין ספא מלון יפה.
שם היה תא. כשב.
אחרי שפרצה המלחמה ב-39'.
וביקרו אותנו. אחות אימי עם בעלה.
והיו באירופה וביקרו כמובן גם אותנו. פרצה המלחמה.
אז הם כמה שיותר מהר.
לארוז את החפצים ולחזור הביתה.
גרו ב. על הכרמל.
אז. אה. כן.
אז אמרו אתם גם כן תבואו כבר.
הגיע הזמן לא להישאר פה עוד. פרצה המלחמה.
לא זזנו. הם עזבו.
וסיפרו פה לח. בני משפחה אחרים.
צריך עוד פעם להגיד להם שימהרו.
ואז באמת האח של אבא שהשפיע
רק לא להאריך יותר את הסרטיפיקטים.
העיקר. זה היה. אה. הז. הזוג.
שבעצם אני זוכרת בהולנד מהמשפחה.
שכמה שיותר מהר רק רצו לחזור הנה לארץ ישראל.
ואיך באמת?
ל. לברוח מ.
ושאבא שלך שומע שפרצה המלחמה.
אמא שלך? לא מגיבים.
לא מגיב. לא מגיב מהר.
שמע. נפרד מהם. נסיעה טובה ונשאר.
ו. ואז.
איך.
40' וזה נמשך ואני בבית ספר וזכיתי עוד בפרס הזה.
אחר כך הוא אמר טוב כש.
אז המאמצים להשיג סרטיפיקט לסבתא.
אז שוב. אנחנו צריכים לחכות.
זה לוקח זמן. לקח זמן.
עד שבאמת. אה. הגיע האוקיי בשביל הסבתא.
ואז התחלנו לעשות את ההכנות לעזוב.
עכשיו. היו.
אז דרך צרפת.
היו לכם עד.
היו לכם קשרי מכתבים עם גרמניה?
עם האנשים מגרמניה?
לא. אף אחד לא.
אף אחד כבר לא נשאר.
לא.
עכשיו רציתי לדעת. את מתארת. תיארת שאת הרגשת.
אה. לא. לא. אה.
לא הרגשת שפגעו בך בגרמניה.
אישית. אנחנו מדברים על הסיפור של האישית.
כן.
איך את מרגישה בהולנד?
מה את מרגישה. מרגישה קצת אנטישמיות? איך את מרגישה.
לא שום אנטישמיות לא.
איך את מרגישה מהמורים. מהתלמידים?
מאוד. מאוד היו נעימים.
האלה. והבנות. וכמו שאמרתי.
מהר מאוד כל כך. העריכו אותי. והיו.
ככה תמיד אמרו. כשאני הייתי מודאגת וגם הבעתי את הדאגה שלי.
לא. את לא צריכה לדאוג.
אה. אנחנו פה בהולנד גם. אה. אם.
אם יבוא. אה. יש לנו זו זה.
אני עוד זוכרת שאמרו.
יש האגם הזה שהגרמנים.
לא הביאו בחשבון שהם במטוס מהר מאוד יגיעו.
ולא שמעתי על. אה. אה.
הארגון נאצי. שידוע גם בהולנד.
לא. אף מילה לא.
‮שיש גם נאצים מאוד פעילים כבר בהולנד. ב-‭Amsterdam‬.‬
לא שמעתי אף מילה. מ.
מהבנות האלה שהיו בכיתה שלי.
אז איך החיים היומיומיים שלכם?
איך. איך מתנהלים החיים?
חיים בווילה יפה מאוד.
‮ב. בברלין לא הייתה לנו וילה ב-‭Amsterdam‬ הייתה וילה.‬
עם גן ועם. עם.
גם קנינו כלב נחמד סקוצ'טריה. ו. ו.
ועוזרת מקומית שלא יהודייה שהייתה יוצאת מן הכלל.
ו. והרגשנו טוב.
ובבית ספר אחי בגימנסיה.
אני בבית ספר לבנות שם.
הלכנו שום סבל לא היה.
הוא גם כן התיידד עם.
עם תלמידים. גויים הולנדים.
הוא לא. אני לא שמעתי אף פעם על מילה אנטישמית.
ואני בוודאי לא שמעתי אף מילה.
לא מזכירים שם. בזמן הזה את היטלר?
לא.
לא מזכירים את הכיבושים.
לא.
של היטלר?
לא.
שום דבר.
לא. אצל. לא. בכיתה שום דבר. לא המורים. לא.
ולא בבית גם.
לא. או. אולי הזכירו משהו. אבל לא.
גם לא היה כמו היום קוראים עיתון. וזה.
פה. ועוד עיתון ערב.
ועיתון זה. לא היה כזה דבר אז.
אז היה עיתון הולנדי שאבי קיבל בבוקר.
ובוודאי ידענו. ו. ו.
וידענו שהוא נכנס פה ונכנס שם.
אז אני כל הזמן באמת הייתי בדאגה.
אבל לא. לא שמעתי פרטים.
אבל שאבא שלך עבר לג.
‮ל-‭Amsterdam‬. הוא עבר בתקווה להמשיך לחיות שם.‬
נו. אמרתי לך. לשנתיים הוא ח.
חתם על חוזה ש.
והארכה.
עם אופציה להארכה.
כי בעל הוילה קיבל מינוי לקבינט ועבר להאג.
האם את חושבת שאם שאבי.
שאביך היה ממשיך לחיות בהולנד.
היה רוצה להמשיך לחיות בהולנד?
אולי כמה שנים.
בסופו של דבר אולי לא.
הוא אז פעם אחת אמר.
יכולתי גם להגיע לאמריקה ח.
ככה שלא בח.
כל כך היה לחוץ.
רק להגיע לארץ ישראל.
כמה ש. שאולי המחשבה שאולי אני עוד יכולה להיכנס לבית ספר.
כל השיקולים אף פעם לא נכנסו לגבי.
אה. מה שפה להגיע. אפילו הנה.
בשלב כל כך מאוחר.
גם כן. בכל פעם אני נפלתי בין.
בין הכיסאות. כמו. ש.
אה. ידעתי שאחי עוד בן 13 נכנס לבית ספר ל. בבית הכרם.
אני בת 17. באמת בלי עברית.
בהולנד. בוודאי המעט שידענו.
ידעתי לקרוא את האלפא ב'.
כן. אבל ממש לדבר. חוץ מכמה משפטים.
לא. וב. בוודאי לא בהולנד.
וגם לא בבית ספר קליסקי.
אבל על כל פנים.
העברית הייתה מאוד מינימלית.
ולא ב. בשביל. אה.
ללכת לבית ספר לבגרות.
בש. בוודאי שלא.
אז. אה. גם כן עברית.
אז פעם אחת בשבוע באה איזה מורה.
בהולנד אנחנו מדברים עכשיו?
לא. עכשיו אני כבר..
לא. אנחנו. אה. בסדר.
אנחנו עוד בהולנד..
את רוצה עוד [משובש].
לא. בהולנד אז את השפה.
אז היינו ב.
כאילו בשפה ההולנדית. בבית רק גרמנית.
אז. אה. אלה 2 שפות.
עכשיו. ביומנים. ביומני קולנוע.
לא הראו מה שקורה בגרמניה ב.
לא היינו בכלל. אני לא זוכרת שהייתי
בק. בקולנוע. לא זוכרת.
‮אתם הולכים שם לבית כנסת בהולנד. ב-‭Amsterdam‬?‬
אתם חגגתם. חגגתם חגים?
אני חושבת שבטח היה לנו גם כן במשך שנה וחצי. אה.
אבל אני לא זוכרת באיזה בית כנסת.
אולי היינו. פעם אחת.
לא זכור לי עכשיו.
לא זכור לי בית הכנסת ב.
בהולנד. שביקרנו פה. אחר כך.
אבל אני לא זוכרת שאנחנו היינו.
אולי בראש השנה או יום כיפור. כן. היינו ב.
אבל לא זכור לי את הבית הכנסת כחוויה שהיינו.
אבל את. אממ. את החיים.
ככה בשקט. המשכנו על אף.
כל. אני. יכול להיות שאבי. אה.
עם. עם כמה מכרים.
לא היו לנו הרבה שם.
חיי חברה או משהו. לא.
אבל הוא. אם כבר היו כמה מכרים. אבל לא הרבה.
אז אולי כמה הגברים.
והמכרים.
אולי דיברו קצת.
האם המ. המכרים היו מהקהילה היהודית בהולנד.
או הם היו ההפך מגרמניה?
היה זוג אחד שאני לא זוכרת אם הם היו ממוצא.
ממוצא גרמני. אבל הרבה שנים היו כבר בהולנד. עם הילדים.
ואחר כך הם עזבו לפנינו.
רצו גם לעודד אותנו.
הם היו בדרך לאנגליה.
והאונייה עלתה על מוקש. והיא טבעה.
היא. האימא של. זאת אומרת.
בת הזוג של המכרים שלנו. במעיל נר.
אה. אה. כזה פרווה.
הייתה הראשונה שטבעה.
כי ה. הפרווה הזאת עוד משכה אותה למטה.
הפרווה הייתה כבדה.
כיון שהילדים עוד. אה.
הצילו אותם איכשהו. אז הם היו לפנינו ואמרו תבואו איתנו.
הסימון בולבר אני עוד יודעת את השם של האונייה.
שנפרדנו מהם והם.
ואז שמענו ברדיו כבר עלתה על מוקש.
אז התרגשויות מספיק היו גם בימים האלה.
ב. בהולנד.
ב. לקראת הסוף כבר.
אז היא. על כל פנים. טבעה הראשונה.
אנחנו מגיעים. אה. עוד מעט די קרוב לז. לפלישה להולנד.
אחרי זמן לא רחוק תהיה הפלישה להולנד.
10 במאי.
ואתם עזבתם. אה. מתי?
באפריל. לקראת. לפסח. לכן בפנסיון לא רצו לקבל אותי שם.
כן.
כל המשפחות בחופש.
מה את יכולה. מה את זוכרת מהימים האחרונים ביותר מהולנד?
בהולנד. טו.
מתי נפל הפור?
מתי אבא החליט.
אנחנו עוזבים. ל. לפלשתינה? רק.
לא. זה. שחיכה אה. סרטיפיקט בשביל סבתא.
אז זה. זאת הייתה ההמתנה שהוא כבר היה מוכן לעזוב.
אבל חיכינו לאישור להביא את ה.
את ה. את האימא של אימא. את הסבתא.
כן. זה את סיפרת לנו.
נו. זהו. ואז כשזה הגיע.
נו. אז הזמנו מקום.
‮ואז אמרו יש אונייה מ-‭Marseille‬.‬
זה לא היה פשוט במשך המלחמה.
לעבור את צרפת שכבר במלחמה נגד גרמניה.
אבל בהולנד לא מרגישים שהנה
עוד מעט יבואו הגרמנים. אין פחד?
לא. זהו. אבי לא חשב.
לא. אבל.
הוא חשב של.
אבל את היית.
את היית בבית ספ. בבית הספר. לא.
לא. והבנות בכיתה אמרו לי.
אין לך מה לדאוג.
והמורים. מה המורים?
המורים בכלל לא התייחסו.
אבל הבנות שאמרתי. אולי הוא יכנס גם להולנד.
אז אמרו לא. אל תדאגי.
ויש לנו האגמים והם זה.
וכל מיני. אל תדאגי. הוא לא ייכנס.
הם לא התרגשו. הם היו הולנדיות בגיל.
אה. זהו. 14. 15.
אני יודעת. אני לא זוכרת שיחה אחת.
שרק בגרמניה בזמנו הציונים.
גם חלק מארצות הברית.
אני זוכרת גם איש כמו.
נחום גולדמן. [משובש] פרינס.
כן.
הם היו אומרים. תעזבו.
תעזבו את. את.
את גרמניה. הוא עזב.
אז הוא הרבה פעמים אמר.
אני אחר כך הכרתי אותו היטב.
אני כמה פעמים עבדתי בשבילו בקונגרסים.
קונגרס הצ. עולמי היהודי גם.
שהוא היה נשיא. אז הוא אומר.
אני מספיק דיברתי. וכל.
כי ניסיתי כל פעם.
אז אמרתי. אני יודעת שהרבה מאוד מהיהודים
בגרמניה יכלו לעזוב.
אני לא מדברת על אלה שאמרו איזה פרנסה יש לנו בחוץ לארץ.
ובשפה וסופרים או מי שקשור לשפה
הגרמנית גם כן לא יכול היה לארוז חפצים ולהגיד.
אני אמשיך מחר בעבודתי.
אבל היו כאלה כמו אצלנו גם.
אפשר היה הרבה יותר מוקדם להיפרד.
אבל זהו. טוב. אני תמיד אומרת.
רק המזל. אני כל יום זיכרון.
וכל יום שואה יושבת ליד הטלוויזיה וליד הרדיו.
לשמוע כל דבר איכשהו צורך נפשי להזדהות עם כל אלה.
ולשמוע את כל הסיפורים האלה שאני במזל לא הייתי צריכה לח.
ולכן לפעמים אני כבר חושבת.
אולי אני אינני זוכרת.
אולי גם קיללו אותי פה באיזה פינה.
אבל לא. לא זכור לי שנגעו בי.
לא פיזית ולא בדיבור. בגרמניה.
לא. וגם לא בהולנד.
אני לא. לא שמעתי.
גם לא מספיק הסתובבנו. לא ב.
ח. בספאר הזה.
ב [משובש]. פעם אחת היינו בשמה.
זה היה יפה. בחופש שם היה תומס מאן ש.
אז היה לנו ספר.
ניגשתי והוא חתם וגם אחי והיינו. אז הוא ישב.
מה את זוכרת מתומס מאן?
[משובש] הוא יפגש. זה היה [משובש]?
הוא היה שם. ב. ב. בבית מלון.
כן.
ישב במין [משובש] (שפה זרה) וכתב.
והיה עסוק. לא ניהל איתנו שיחה.
רק אז ניגשתי ואמרתי אתה מוכן.
יש לנו בדיוק ספר שאתה כתבת.
אז הוא כתב תומס מאן.
אחר כך גנבו לנו את הספר איכשהו.
אבל על כל פנים.
הוא היה שם אז ויותר מאוחר פגשתי את הבת שלו.
מוניקה מאן. זאת הייתה מוניקה.
והיא סיפרה לי קצת על. עליו.
והראה לי גם ספר מכתב שהוא תמיד היה חותם בצ'.
צאוברר. כאילו הקוסם.
אז במכתב אל. אל הבת.
אז הוא היה כותב בצ' שהאות הראשונה של המילה קוסם. צאוברר.
משום מה. זה. והיא סיפרה לי.
כשהם היו ילדים. הלוא היו כמה ילדים.
נכון.
ו. ואמרה.
והזמינה אותי לשם לבית.
אני פעם אחת הייתי שם.
בגרמניה?
כן. ולא.
לא בגרמניה. זה היה כבר ב.
שוויץ.
שווייץ. ואז היא אמרה.
האימא הייתה זה.
ואז היא אמרה לי. כשהיינו ילדים.
אז פעם אני עוד זוכרת מהילדות.
שאלתי אותה מה זכור לך?
איך הוא היה? אז היא אומרת אני אספר לך שהוא
חילק ממתקים וכשאני באתי.
כבר לא היה לו.
ואז אמרתי אני לא קיבלתי והי.
ואז הוא אמר.
אנ. צריך לתרגם את זה.
הוא אמר לה את זה כמובן בגרמנית. אממ.
צריך להתרגל בגיל צעיר מאוד לחוסר הצדק בעולם.
[משובש] (גרמנית) זה מצלצל בגרמנית יותר יפה.
אבל זה מה שהי.
היא הייתה בת אולי 5-6 היא. היא אומרת.
זה זכור לי שהייתי צריכה להתרגל כבר לאי הצדק בעולם.
אבל על כל פנים תומס מאן אז היה במקום והוא חתם.
מה הוא היה בשבילכם תומס מאן? זאת אומרת ה.
דמות שבהחלט ופה [משובש] (שפה זרה).
ופה כבר קצת ידענו גם.
ידעת כבר. כי את.
מה שהוא כתב. כן.
כן. וידענו סופר מאוד.
אה. ידוע וזה כן.
לכן. כשאמרו לי תומס מאן שם.
אז הרשים אותי מאוד.
כן. מאוד תומס מאן.
כן. באיחוד הספר [משובש] (שפה זרה).
זה כבר אני זוכרת.
אבל לא הייתה פגישה איתו. שם לא.
הוא היה עסוק ועם הדברים שלו.
לא אנשים בקושי יכלו להתקרב.
אבל אפשרו אז ולאחי אז.
זה היה. אבל חוץ מזה לא.
אני לא הגעתי להאג.
או לשום מקום אחר.
בית ספר ועם ההולנדית. את יודעת.
זה המקצועות ורציתי להיות היית.
והיה אחר כך בעיתון.
אחרי שזכיתי בפרס הזה.
שאף אחד שם לא היה יכול
לתאר לעצמו שגם הגיע רק לארצנו לפני שנה.
ואחת התלמידות הכי טובות בבית
הספר שלנו היה איזה קטע מאוד יפה.
[משובש] (שפה זרה).
אבל גם זה הלך להם לאיבוד.
‮לא העתקים נוספים. אבל ‭aniway‬. זה היה 40.‬
כן. עם כל המה שהלך מסביב. האירוע התקיים.
אחר כך יצאנו לדרך.
‮דרך צרפת ל-‭Marseille‬.‬
מה שסיפרתי לך. פטרייה.
הגעה חיפה. חולה. אחי שאחרי יומיים הבריא מהר מאוד.
וסידרו לו אפילו את הבר מצווה שמה.
ו. אה. נו.
אחר כך כבר עברנו מחיפה.
קצת תל אביב.
אבל פה.
ואחר כך ירושלים.
פה הייתי שואלת אותך.
בגלל שהיית. אה.
בשנים המעצבות ביותר. אה.
בגרמניה. מה לקחת משם?
אני מדברת לגבי ה. הצורה שהתפתח.
לגבי הטעם שלך בספרות נגיד. לגבי השפה הגרמנית?
שפה הגרמנית. בלית ברירה.
זה היה שפה שדיברתי בבית.
גם גם פה. בכל מקום.
וספרות לא הרבה.
נשמתי [כך במקור] לא.
אני. על כל פנים.
עזבתי את גרמניה. איך הייתי אומרת. עם תסכול בעצם.
לא הרגשתי. שזה.
נשמתי את החינוך. את הספרות. את התרבות.
לא. אני בעצם ידעתי שכבר לא רצו את היהודים. רצו. בכלל.
רק שיהודים יצאו מאירופה.
להשמיד אותם. אלה היו הזיכרונות בעצם. כשכבר האוזן שמעה.
כן. למרות שאת תיארת שבכם.
בך. אף פעם לא נגעו בך?
לא. לא. לא נגעו.
לכן זה היה. אה. לא דילמה.
כי לא אהבתי אותם.
כי ידעתי שהם לא רוצים אותנו.
שיהודים כבר לא היו רצויים.
שלא נסענו לשום מקום.
כי ידעו שלא רצו אותנו.
ו. ו.
ושהתחילו אחר כך החנויות עם כל מיני שלטים.
אל תקנו אצל יהודים. ו.
אה. ואחר. לאט לאט התחילו.
אחרים כבר ידעו על כל מיני שלטים ש. אה.
יהודים. אה. שעוד עבדו בדואר. שיצאו מיד.
אה. אה. ויהודיות ש. אה.
נשואות לגברים. שצריך מיד גירושים.
או רופאים. עורכי הדין כבר לא יכלו לעבוד.
זה בכל זאת איכשהו הגיע לאוזן. אולי בשלב האחרון.
אבל לא ממש השפיע על החיים היומיומיים. או שהרגשתי.
לא הרגשתי שהארץ הזאת בעצם שנולדתי בה.
אממ. אכזבה אותי מאז שאני יכולה לזכור.
היו. עיר יפה. היערות.
הקיפו את ברלין. פה ביום ראשון גם נסענו.
טיילנו ב [משובש]. זה יפה. ונסענו.
אולי גם פעם בסירה על ה.
על [משובש] ועם.
עם איזה זוג מכרים.
אה. כמה פעמים. עם ההורים הלכ.
הלכנו דרך. אה. גרונוולד. לאיזה מסעדה.
ויפה מאוד. אבל זה לא הייתי אומרת.
השאיר את. את. אממ.
ידיעה שלי או הרגשה שלי.
של. אה. צעירות או ילדות.
שהייתי צריכה להרגיש. אה.
אני מודה לכל מה שאני קיבלתי שם. נשמתי שם או.
לא. לא כל כך. לא. אני.
אממ. על כל פנים.
אה. אין ספק שב. בי.
כשטיילנו קצת ב. כמו שאמרתי.
בנוף היפה הזה. אז כמה פעמים בימי ראשון. לא.
כל פעם היה לנו.
לק. כדי שלא נהיה ברחובות.
אז ההורים. אה. שכרו איזה מין.
קראו לזה [משובש] (גרמנית). זה.
איזה מין גן. כזה שבשכירות שאפשר היה לשהות שם באמצע העיר.
לא זוכרת ש.
עם העוזרת ה.
הלא יהודייה של לקחה אותנו.
שיחקתי עם אחי. או בחול. או בג.
גל. גול. גול. גלולות.
אה. בו. איך קראו להם?
גולות.
גולות. אה. הוא היה גג. כן.
כבר היה לנו שם כזה.
על כל פנים איתו שיחקתי גם איתו.
כל הזמן הייתי 4 שנים יותר.
אבל לא סטימולציה. מכל.
מ. משום צד.
או איזה מין. כמו שהיום הולך.
בטח לא בבית ספר.
אבל. אממ. קצת לימ. למדנו לפסנתר. כן?
פעם בשבוע באה אחת שעוד בגרמניה.
התחלנו לנגן. אחר כך כבר לא.
אף על פי שהפסנתר עוד ליווה אותנו לאמסטרדם.
אבל אחר כך כבר היינו כל כך עסוקים. שלא המשכנו.
ואז אתם הגעתם. שהגעתם ארצה.
איך. אה. היו השלבים הראשונים?
מאוד. אז מגיעים ו.
אני בקושי ככה. אה. מדברים גרמנית.
עם כמה אנשים שידענו שהם פה. הכר.
הכרתי אישה. בחורה אחת.
שמ. מ.
מוצא ממינכן. ההורים גרו לא רחוק מפה. והיא תפרה.
היא הייתה אצל תופרת ותפרה גם בבית. לבד גרה כבר.
היא קיבלה כבר דירה משלה.
ואני הייתה. היא הייתה הראשונה שפגשתי.
ואז היא אמרה את יודעת פה בירושלים. עצוב נורא.
הלוא ב-18:00. אין כבר פה נפש חיה כמעט ברחוב עזה.
היא אומרת. אני חושבת שאני אתגייס ל [משובש].
אני פה. זה. זה עצוב נורא.
הבחורים ית. י.
גייסו לצבא. חוץ מכמה משתמטים.
לא היו הרבה בחורים צעירים ב. ב.
בתקופה שבאנו במשך המלחמה.
והיא אומרת. אז אני גם כן אצא.
ואני עוד זוכרת שפגשתי. הי.
הייתה גם כן יקית אחת שהם היו מזמינים קצת לתה. את המכרים.
אז פעם אחת. גם האמא.
אימי קיבלה הזמנה לתה.
ואמרה שמעתי שיש לכם בת נחמדה. תביאי גם אותה.
אז היא אומרת אני. אני אגיד לה.
אז אימי אמרה לי בואי.
באתי. קודם כל [משובש]. באתי. כל.
כל מיני מבוגרים בגיל של ההורים.
ובאתי פה באברבנאל באיזה מקום.
והיא אומרת יבוא אנגלי אחד.
מה. אממ. [משובש] (שפה זרה). אה. מה. אה.
חוג האנ. המצומצם של הזה. הוא מנהל. אה.
הוא בא ממצרים. שהיה גם כן בתפקיד.
הוא יהיה מנה. או. הוא יש.
הוא מנהל מחלקת העבודה.
[משובש] (שפה זרה). של המנדט פה.
במכון ב..
במלון פלאזה למטה באגרון אז ממילא.
אממ. טוב. מה שמעתי.
בה. דלת בא אנגלי.
מבו. [משובש] מאוד [משובש] (שפה
זרה) ככה. מיסטר גרייבס.
ריצ'רד גרייבס.
פעם מתחילים ו.
מדברים גרמנית וזה. ואני הייתי צריכה לספר משהו.
וההוא אחר כך אומר לי תגידי.
אה. את יודעת להיות מזכירה?
את יודעת קצרנות אנגלית?
אמרתי לא. לא ניסיתי.
הוא אומר את יודעת להדפיס. אמרתי גם לא.
הוא אומר חבל. כי הייתי רוצה אחת כמוך בתור מזכירה.
אבל. אז אמרתי דבר כזה אפשר אולי ללמוד.
נו. הוא אומר שת. תלמדי. תתקשרי אליי.
אני יושב כאן. [משובש] (שפה זרה). שלום.
היה שם. היה נחמד. ריצ'רד גרייבס.
אמרו לי שהוא האח של הסופר.
רוברט גרייבס. קלאודיוס וכל זה.
ושהוא איש מאוד תרבותי.
וגם יתייחס יפה מאוד בניגוד לכל מיני אחרים.
אה. ליהודים.
יש לו ביקורת. אבל מעריך את היהודים מאוד.
טוב. אמרתי. שמעתי. תודה רבה.
ולמחרת אני רואה באיזה מקום כתוב [משובש] (שפה זרה).
אז התקשרתי. חשבתי אולי כדאי איך שלא יהיה ללמוד את זה.
מה אני אעשה פה?
אני בת 17. לא פה ולא שם ולא בית
ספר ולא אולפן ולא תנועת נוער.
ו. ו.
מה אני אעשה פה?
חוץ מלשבת ב [משובש].
אז עוד היינו ב.
בפנסיון ומיד עברנו כאן לפני.
לבית הזה.
70. לדירה הזאת לפני 70 שנה.
5 נפשות עם הסבתא.
ו. אז אני התקשרתי לאישה.
היא אומרת אין לי עכשיו קורס.
אבל בואי. אני. אני אלמד אותך.
באתי. היא לימדה אותי אחרי כמה שבועות ידעתי קצרנות.
אבל לא ידעתי להדפיס. חוץ [משובש].
הולכת יום אחד פה בטרסנתה. שמה בפינה.
אני רואה את האיש הזה עולה עם.
היום אגרון אז ממילא.
וחשבתי. זהו. זה הגרייבס הזה.
והוא לא זיהה אותי.
אז אני עמד.
בפינה שעברנו זה. אז אמרתי אני לא יודעת אם אתה זוכר אותי?
כן. אה. כן. כן. נכון.
‮אז אמרתי. למדתי קצרנות. ‭aniway‬.‬
שיחה. הוא אומר [משובש] (שפה זרה).
אז עבדת אצלו.
ואז עבדתי אצלו.
זאת אומרת הוא נתן לי משהו זה. ואז אמרתי.
לקח לי את ה. את הפנקס הזה ואמרתי אתה יודע לקרוא קצרנות?
הוא אומר לא. אבל רציתי לבדוק אם
את באמת כתבת את זה בקצרנות.
אמרתי. מי שהיה יכול בקצב הזה ב [משובש].
לרשום את זה גם היה יכול להיות מזכירה שלך.
אז זה שכנע אותו.
אז הוא אומר כן. 1:0.
אז אחר כך התקשר באותו הזמן הצנזור נתן לי הזמנה לבוא.
אבל כבר חשבתי. אני כבר.
אז עבדת בש.
עבדתי ב [משובש].
שלא [משובש] זאת אומרת.
הוא שלח הביתה מי שהייתה.
ולא רצו כל כך שהדירקטורס האלה במנדט ייקחו ישראלית.
הם כ. לרוב היו אנגלים.
ככה אנגליות. אבל איך שלא יהיה.
ואני זוכרת שכל כך לא היה מה לעשות פה. אחרי שבאתי הביתה.
סיפרו אז שתייר בא במלון
עדן פה אז ואמר המנהל [משובש] (שפהז רה).
אין לכם שום חיי לילה.
אז הוא אומר. [משובש] (שפה זרה) תל אביב.
אז זהו. הייתה אחת. אבל.
אז האווירה.
היו כל כך.
אז האווירה הייתה כבר משעממת.
זה היה כל כך ב-18:00 אחרי הצהריים לא היה לאן.
מנדלבאום. הכל היה סגור ומסוגר.
זה היו. והיה [משובש].
ואז הגוי הזה ה.
ראו אותו ברחוב עזה.
אז הוא הלך ל.
בטח לבקר את משפחת בך.
אחרי כמה זמן הוא כבר אמר אם אני
רוצה להכיר את המשפחה שלך. ופעם התקשר לאימי.
הילדה נראית חיוורת. האם אני
מעביד אותה יותר מדי. ונשאר י.
ידיד מאוד. אממ.
וככה אמיתי שלנו כ.
אז בא גם הנה.
‮אחר כך הוא רצה. ‭whatever‬.‬
היה איש מאוד. אה.
אה. נעים ותרבותי באמת.
מה עשית אחרי זה?
אז אחר כך חשבתי. מה עכשיו?
לקראת. אה. אה.
סוף המנדט. נו.
אז כבר מה היה.
אז חשבתי. אולי אמרו לי את כל כך בקלות.
לו. לומדת שפות.
אולי בז'נבה יש בית ספר לתורגמנות.
אולי זה יהיה בשבילך משהו.
בגרות לא הייתה לי.
אבל עשיתי פה פרטי.
אפשר היה מ.
דרך משרד החינוך המנדטורי.
לקבל מלנדניוניברסיטי. אה. נ.
ניירות ויום של בחינה שמקבלים את ה
[משובש]. משהו דומה לבגרות.
וזה עשיתי. 6 חודשים.
ומה עשית אחרי זה?
ואז אחרי זה. אז נסעתי לז'. אממ. לז'נבה.
למדת מתורגמנות.
איך ש. חשבתי.
אולי זה יהיה גם [משובש] מתישהו. וזה לא.
לא היה. כבר כל מיני מומחים עברו ל.
לארצות הברית. לשמה זה. בז'נב.
העיקר. היו לי בעיות בריאות. עברתי גם ניתוח.
העיקר שמעתי שב-46' זה
היה בבאזל יהיה הקונגרס. הראשון אחרי המלחמה.
אז אני כתבתי. אני מתנדבת.
אם אתם צריכים אותי. אני אבוא.
אמרו בבקשה. בואי. אז באתי לשם.
ואז פתאום מרגש. נפגשתי עם.
עם הפה הניצולי שואה.
פה אנשים שחיפשו עוד אולי בהונגריה רומניה.
איפה מאן אתה בא.
ואחר כך שאלו אותי מניין את.
אז אמרתי. מארץ ישראל.
העיקר שזה אז בן גוריון. חיים וייצמן.
כל האלה מארצות הברית.
מארצות האחרות. פגשתי. פתאום את כל ה.
כמה חנ. צמרת שלנו. ופה ומכון וייצמן.
ו [משובש] וכל.
סטיבן וייס. נחום גולדמן.
כמובן וסילבר. וכל האלה ש. שהיו מעורבים.
פתאום בבת אחת פגשתי אותם.
ואז מישהו אומר תשמעי.
אולי תבואי לאמריקה. לקונסוליה או משהו.
כל פעם אני לא קיבלתי.
לא את החינוך לזה.
לא את התנאים לזה.
אז אמרתי. אולי באמת פה כאן הייתי רק במטודלה ולא היה מה.
ולא היה עם מי ו. העיקר. אה.
אמרתי. אוקיי. אז רציתי לעשות.
אולי ויזה לארצות הברית.
לשמה מהאיש רסקו אמר שהוא היה לוקח אותי ל.
לעבודה שם. אולי לחצי שנה תהיי שם משהו.
טוב. סירבו לתת לי את הוויזה.
אז על החוויה הזאת עם הקונסול האמריקאי.
אפשר היה שעתיים לדבר.
מה הוא הכל אמר?
אנטישמים. עד אז לא פגשתי באופן אישי.
הוא העליב אותי בצורה כזאת.
[משובש] (אנגלית). אז הוא.
על כל פנים היה גועלי ש. נורא.
סירבו וסירבו ורציתי כבר לוותר עד שמישהו אמר
[משובש] (אנגלית) את צריכה.
כי אחרת בעוד כמה שנים.
את כן רוצה לארצות הברית להגיע.
והם מיד ימצאו שזה סירבו לה.
ו. העיקר.
אני בסוף סיפור שלם.
הגעתי ועוד שלחו לי מישהו שמה.
והוא כתב הקונסול בסוף. הוא כתב.
הוויזה הזאת פעמיים צירפתי.
אז אמרו עוד בכל זאת יכולים לעקוב.
אה. לעכב אותך באמריקה.
ואז באתי באונייה.
ואז מישהו שלח כבר אחד שאת לא תהיי באלס איילנד.
אני כבר אמרתי. אני אהיה באלס איילנדן.
לא תהיה באלס איילנד.
היה מישהו האיש הזה שבדק את הדרכון. מיד אמר.
אני צריך ל.
לא יכולה לא לראות את ההערה הזאת. [משובש].
אז הוא חילק את ה-6 חודשים ל-3 חודשים.
ולא אלס איילנד והאיש למטה אמר.
[משובש]. בסדר. באתי לארצות הברית.
אחר כך שנתיים. מה לקחו אותי לקונסוליה.
אבל לא דרך משרד החוץ ולא משכורת ולא תנאים כמו שצריך.
אבל הייתי בניו יורק בקונסוליה.
ואחר כך אמרתי עכשיו רק הביתה.
ואני. אמרו לי. הקונסול שמה בקונסוליה
שלנו הציע לי גם נשואים. אבל הציע לי.
אני נשאר פה. תישארי איתי. אני לא חוזר.
ואנחנו. זה. ויש לי הצעה כזאת וכזאת.
אמרתי אני מצטערת. אני חוזרת.
חזרתי הנה. אמרתי נו.
מה עכשיו אני עושה?
אז מישהי.
מה. למה התגעגת כל כך?
הרגשתי.
את מספרת לך נישואים וזה.
לא. כן. כמה פעמים.
שם. לא אני מדברת עכשיו.
אני אשב [משובש] ניו ג'רסי.
אני. זה מישהו יבוא לראות אותי בכלל.
אני רציתי להיות בישראל.
אני כל כך הצטערתי.
ש. אז עוד ארץ ישראל.
וכל כך הצטערתי שאת לא יכולתי להיות פה צעירה ולא מ.
כל הזמן רק תסכול.
ולא שפה ולא זה ולא.
וגם. ומה אני אעשה. ו.
ומקצוע אין לי ולימודים לפה או לשם. באמת לא היו.
חוץ מה [משובש].
העיקר. אה.
שאני. וחזרתי הנה.
פגשתי בחורה אחת שממשפחת חביליו.
אז יש הרבה. מאוד התיידדנו.
היא הייתה בעל לשכה של בן גוריון.
כשיצחק נבון היה. אה. המזכירה המדיני.
היא אמרה לי אני רוצה להפגיש אותך עם טדי קולק.
ועכשיו מה לעשות. אז הפגישו אותי עם טדי. ואז אמרתי לו.
יש לי ההיסוס הזה שהעברית שלי חדשה.
חלשה. הוא אמר גם שלו. קרא ליצחק נבון.
המזכיר המדיני של בן גוריון ואמר שתמיד יעזור לי. וברצון.
אז ב. היה קריר בחדר.
ואני הרגשתי ש. שהחלונות לא נסגרו.
וישבנו שם באבן גבירול.
ורציתי לפנות לאישה חזקה ושאלתי את יצחק נבון.
יצחק. איך אומרים?
[משובש] אז הוא אמר פשוט.
את תגידי. יש פה רוח פריצות.
אז אמרתי תודה רבה.
מיד השתמשתי בזה כשאהוד אבריאל.
היא נכנס לפגישה עם טדי.
הוא אמר קר אצלכם?
אמרתי יש פה רוח פריצות.
באותו רגע יצחק נבון הופיע.
הוא אמר אני סידרתי אותה. סליחה.
כן. אז זאת התחלה.
עבודה עם טדי הייתה מאוד מעניינת.
כל מיני אנשים. כמובן.
כל הזמן באו. ו. אה.
הוא היה איש לא קל לעבודה.
אבל אנחנו הסתדרנו יפה מאוד.
ו. אה.
אז הוא התחיל אחר כך להשאיל אותי.
קודם הוא רצה תיירות.
הוא אומר צריך להוציא את התיירות מה.
ממשרד מסחר ותעשייה. איזה משרד עלוב.
שם אני רוצה לצרף את זה למשרד ראש הממשלה.
ואת תעזרי לי עם זה.
נו. אז אני הייתי כבר בתיירות.
אה. איתו. טדי צ'רמן.
אחר כך היה בחיפה.
וקיבלנו 4 אוניות במסגרת השילומים.
אז דיברו על מה אפשר לעשות.
לעודד עוד את התיירות בארץ.
אז למה אנחנו לא יכולים בחורף.
ב. בלי עונה.
לשלוח את אחת האוניות שלנו גם כן
לקריביים כמו שהצרפתים והאמריקאים והאיטלקים עושים.
אז אנחנו יהודים.
למה אנחנו יכולים גם את זה לנסות?
את הירושלים למשל. ג'רוזלם. לשלוח לקריביים.
אז ז. יהיה נחמד ואווירה אולי ישראלית יחפשו.
העיקר. יש לי רעיון.
אני מוכן להשאיל לכם את המזכירה שלי.
רותי בך. טוב. נראה אותה.
ופה כאן. שם. טוב. אה.
אני לא ידעתי בקושי. איפה הקריבים בוודאי.
ואז. אה. הוחלט. לא.
הצ'רטר רוצה רק אמריקאים.
[משובש] (אנגלית) שידעו לדבר עם האמריקאים בשפתם.
נסעה האונייה בלעדיי.
ו [משובש] חשבתי.
נו. מילא. זה לא כל כך.
לא ידעתי מה שם הולך.
אז. אה. אחר כך הייתה ישיבה. ב.
אחרת והופיע מנהל מצים חיפה להשתתף בישיבה הזאת.
ואיך שלא יהיה. שיחה.
פה. עוד פעם שיחה.
ביקש אותי לעוד שיחה.
הוא אומר נורא מצטער שהאונייה הזאת נסעה בלעדייך.
אני כועס ממש. חזר לחיפה.
הלכו טלפונים. פה אנחנו החלטנו שנטיס אותך לניו יורק.
ואת תגיעי עוד יחד עם האונייה.
אתם ביחד תגיעו לשם.
מה אני אעשה שם?
מה? את כבר תמצאי.
תעשי מה שאת עשית איתי.
אז אמרתי. מה. מה?
רק רק דיברנו קצת. כן.
הוא אומר. אנחנו [משובש] הלאה.
הטיסו אותי לשם. עוד בדרך.
לקבי.
לניו יורק.
בלילה. האונייה עמדה באיזה מקום איום ונורא.
כשאני היום חושבת ה [משובש] היו שלקחו אותי ב.
בידיים כדי להביא אותי שמה לאונייה.
שאף אחד לא היה ולא רצו בכלל לתת לי ל.
לעלות. ואף אחד לא חיכה לי.
ונורא ואיום. מה ששם היה.
העיקר למחרת. אני הייתי שם לבד.
הם כולנו היו בניו יורק ל.
אני עם 10$ יצאתי.
הייתי שם לבד לגמרי.
הוא אומר אנחנו לא יודעים שאת צריכה לבוא.
אין נורא ועל זה גם. טוב.
העיקר הקפטן. למחרת הוא אומר מי את. מה את בכלל?
חשב. הנה חיפה שולחת מרגלת.
כי קפטן בחיפה בחברה הוא [משובש] (שפה זרה).
רק באונייה הוא מלך ללא כתר כאילו.
אז הוא חשב שולחים עכשיו מישהי מהחברה.
להלשין בטח כי [משובש] הפרויקט.
פעם הראשונה. פתאום אונייה יוצאת לקרוזים.
ב. ל. העיקר.
אני. הקפטן היה נורא גועלי ושמע את זה גם כן אחד מה.
מהנדס. המהנדס הראשי. הוא אומר איך אתה מטפל בה?
לא נתת לה לשבת אפילו. העיקר נורא.
רציתי רק לחזור באונייה שכבר עמדה לחיפה על ישראל.
ורציתי באמת כבר לקחת את הדברים שלי.
ואז מישהו אמר. חכי בכל זאת.
זה חבל שאת לא תעזרי לנו. יוצאים לזה.
נו. על היציאה הזאת.
הפעם הראשונה והקטסטרופה. שהם לא עמדו במה שהיה צריך להיות.
ובסוף הקפטן אומר תהרגי את הנוסעים הממורמרים.
המקללים. זה יהיה ג'וב
שאני מוצא בשבילך זה בערך הייתה התחלתי.
כן. אז. אה. על כל פנים.
רק על. על ההתחלה של הכרוזים.
ואז בלילה הראשון. כולם חולים.
כי זה הלילה הראשון עובר באיזה מקום שתמיד סוער.
כי זה בחורף. קרבים בדצמבר. ינואר.
אז עד כדי כך היה מזג אוויר
גרוע שאפילו הנווט לא היה יכול ל.
לעזוב את האונייה. עד שהגענו לימים. מים שקטים.
העיקר. זה היה התחלה.
ואמרתי איך שלא יהיה.
משהו. אני צריכה לעשות.
ופה שאלה היו חולי ים.
והקפטן שאל מלמעלה האם הזאת היא מירושלים.
הימאית היחידה מירושלים.
והיא גם כן חולת ים.
אז אמרו לה לא. לא.
היא הייתה בחדר אוכל.
אה. אז שתשעשע.
אם יש עוד נוסעים.
הייתי. עליתי.
ואמרתי אתם יודעים שאתם כולכם יודעים הרבה יותר
עברית מאשר אתם חושבים.
מה לא אומר. התחלתי.
כל מיני מילים.
אז הם אומרים [משובש] (שפה זרה) אז כן.
כמו [משובש] (שפה זרה).
העיקר. אני התחלתי וזה
הכל היה בהצלחה שהשיעורים בעברית. יום יום.
וכולם השתתפו וקיבלו תעודות ואחר כך מן קולות.
וכתבתי הכל. גם בעברית.
גם בטרנסלוקציה. גם בזה.
וכל פעם מילים שכל אחד ידע.
[משובש] (שפה זרה).
אתם לא יודעים מה זה עברית. אז זה כל.
ומה היה אחרי שחזרת?
וכמובן לא חזר. עשיתי כל אונייה. שמה הייתי הכל.
אחרי זה שחזרת לארץ. מה עשית?
אז. מה. לא חזרתי. כל.
כל פעם חזרתי וקראו לי שוב.
לתיירות. חזרתי.
עד איזה שנה עבדת?
עשיתי את זה. 5 פעמים. חדשים בקריבים.
וכל פעם חזרתי והם אומרים תישארי איתנו.
איתנו בכלל וצמים לא. העיקר.
אז אני אחר כך חזרתי. ואז אמרו.
אז אנחנו. הייתה התנגשות של.
אני כבר העבירו אותי מהירושלים לשלום.
אני כבר עברתי לאונייה שלום. שהיא הייתה מוכנה.
מה. אתה לא יודע מה אני עברתי כל השנים.
ואז הייתה התנגשות בערפל שיצאנו מניו יורק.
חצינו נור. אה.
[משובש] נרווגי כמו חמאה.
19 איש שלהם נספו. ובאמצע הלילה.
ואז אנחנו. זה היה משהו.
ואז עיתונאים והכל. וזה. פה שם.
אז קיבלתי מברקים
של אנשים שרכשו את ההילטון בתל אביב חדש לגמרי.
הילטון תל אביב.
[משובש] (שפה זרה) הבעלים יש חברת
קנו ואומרים אולי את אחרי ההתנגשות הזאת כבר גמרת כבר
עם צים תבואי.
העיקר אנחנו לא יכולים להגיד למנהל הכללי.
כיוון שהם גם כן עצמאים לחלוטין.
זה. טוב. העיקר לקחו אותי.
חזרתי. לקחו אותי 8 וחצי שנים.
מנהלת יחסי ציבור בהילטון.
עם 2 המלחמות. ששת הימים התחיל.
שאני כבר ישבתי אז עם עיתונאים.
וכל אחד רצה ראיון תמיד שאחד
לא ידע מהשני. בייחוד ביום כיפור.
אז כשהייתי פה ליום כיפור.
ואז האזעקה בשבת ב-73'.
ואמרתי אני צריכה ל.
לרדת לתל אביב. אומרים תישארי בירושלים. פה מלחמה.
אמרתי אני צריכה. הבחורים כולם יהיו בצבא.
והצעירים וצריך לנהל את ה.
את המלון. וכל העיתונאים יבואו.
נסעתי וקיבלתי עוד טרמפ למטה ובאתי. הייתי אז בהילטון.
בנתיים. כן. בינתיים רותי. אה.
רציתי לשאול אותך. אהה. בינתיים.
לפני זה כבר. יש לנו את. אה.
משפט. אה. גרינוולד קסטנר.
ואחר כך יש לנו את משפט אייכמן שאחיך הפרקליט.
אה. גבריאל בך. היה סגן התובע.
מה את יכולה לספר לנו על זה?
כן. אני כמובן. שמעתי מאחי.
אה. אה. הרבה פרטים.
שאלתי אותו כל פעם.
והוא סידר כמה פעמים. אה.
כרטיס. אני הלכתי לבית העם שם.
טרם משפט אייכמן את מדברת.
משפט אייכמן.
כן.
הייתי. וכמובן.
התרגשתי מאוד. מאוד. גם מהאנשים שהיו. חלק ניצולי שואה.
חלק כל כך התרגשו ועברו את כל זה. והשיחות שהיו לי.
למה אתם עכשיו באים
עוד לשמוע את כל העדים ואת כל מה שאתם עברתם.
אז כל אחד סיפר. את.
את מה שהוא עבר. והוא.
אותו אני רואה כל הזמן בכלוב שמה ב.
בזכוכית יושב. ואני שומעת את העדים ואת הזוועות.
את ידעת אז שאחיך חוקר מידי יום לפני המשפט?
לא. אני כל זה ידעתי שהוא ישב בחיפה.
[משובש]
שהוא ישב.
ידעת שהוא ישב יום יום וחקר אותו. את אייכמן?
זאת אומרת שהוא את ה.
הוא רק פעם אחת נדמה לי שהוא ממש דיבר איתו.
כן.
אבל הוא תמיד עבר על כל החומר
והכין למחרת מה לשאול אותו או ככה הוא סיפר לי.
כן. כן.
וידעתי שהוא בחיפה היה רוב הזמן
בכלל ושפה ושם הוא גם סיפר שהוא פגש אותו.
ואני ישבתי. ופעם גם כן הייתה עדות של הק.
קצטניק הזה שהתעלף גם כן.
כן.
אמרתי. אני כבר ממש לא יכולה יותר.
ואז שאלתי אותו בסוף היום.
מה. מי יהיה מחר?
וכשהוא אמר לי. אז אמרתי בכל זאת.
אני אבוא גם מחר.
אז ישבתי הרבה פעמים.
וכל פעם חשבתי. וכאן.
כמה היה חסר שהייתי.
אני הולכת בדרך הזאת.
זה כל פעם נתן לי את הדפיקה הנוספת בלב.
מה שהמסכנים עברו ולי בכל זאת במזל.
אני לא נפלתי בידיים של המאנסטר הזה.
איך את. כן. לפני זה היה משפט גרינוולד קסטנר.
את זוכרת את המשפט הזה?
כן. כן. ודאי.
מה הרגשת אז? האם.
מה את זוכרת היה.
אני אז חשבתי שבכל זאת זה אכזרי מאוד מה שעשו פה לקסטנר.
זה שהוא היה צריך להרכיב את הרשימה של
אלה שאפשר היה לעלות על הרכבת ולצאת.
שבוודאי את בני המשפחה שלו. ואולי ידידים.
אבל להאשים אותו כמו שאז אחר כך הכחיש
את זה השופט שהוא אמר שהוא כאילו מכר את נש.
נשמתו לשטן.
מסתו לשטן. הוא חטא. טוען שזה.
העיקר. אמרתי. זה קצת אכזרי.
כיוון שאינני יודעת. לא הכרתי את אדון קסטנר באופן אישי.
אבל בוודאי הוא היה בלחץ עצום. גם.
אולי כן נסע. ניסה ל. להגיע ל.
לתוצאות. כמה שאפשר היה אולי להציל כמו אחר כך שינדלר.
אז ככה. ש. תמיד רצח זה מזעזע.
אני לא הכרתי אותו ואני שמעתי איך שהייתה הסקה מפה.
אני הצטערתי. חשבתי אולי עשו לו בכל זאת
אבל בצורה כזאת אכזרית לשפוט אותו.
זה ממש בעצם לא הרבה פרטים ידעתי.
חוץ מזה שאחי ניהל את המשפט.
ובאמת אני מתארת לי שאבא שלך ואימך. וכמובן.
את בעצמך. ודאי זה היה לכם
הרגשה מיוחדת שהנה. אתם שבאתם מגרמניה?
הוא לא אמר אף פעם.
אבי לא. אני. הוא גם לא דיבר.
שאני כל הזמן אמרתי לו עוד המזל הזה.
לא. הוא לא אמר.
ואחי כל הזמן גם חושב שזה באמת.
אה. הכל. אה. הוא הבין והוא הרגיש.
הוא ככה. אבל לא היה אצלנו. אה. ויכוח או.
אפילו כשהיו המשפטים האלה.
לא. אבי. לא הרבה. אה.
אף פעם לא התווכח.
או ניסה למצוא נושא.
להביע הדעות שאולי לא כל אחד היה מקבל.
אני רק כמה פעמים אמרתי.
מה. איזה מזל שהיה לנו. שעוד.
ואחר כך כשהיינו כבר פה. אז.
אה. אה. שרומל התקרב לאל-עלמיין.
אני זוכרת שאז שאלו את פעם את אבי.
מכרים. נו. אדון בך.
לאן הפעם אתה. תיסע.
אז הוא אמר לו מפה כבר לא נזוז.
אבל אז אני יודעת שהכוונה.
הסכנה באה מהצד השני כבר.
רומל. אחר כך [משובש].
אז אני יודעת שעוד חיינו במתח לא קטן.
פה בארץ את מתכוונת.
פה בארץ. כשהתקרבו שם מהצד השני.
לאל-עלמיין עוד גם כן אחד בזיכרוני.
אבל על כל פנים.
אה. אבי לא. ככה.
היינו כמובן מאוד מאושרים. אבל.
אממ. כמו שאמרתי. אה. היינו האחרונים שבאנו.
כן.
ואז כל.
את. אני.
נחזור אלייך עוד פעם על החיים שלך.
אחר כך את סיפרת שגם את ניהלת את משכנות שאננים. נכון?
כן. אז אחרי שאני גמרתי כבר.
את הילטון.
עם כל ההילטון עם 2 המלחמות.
כן.
וזה היו חוויות עם כל האנשים.
כולל זובין מהטה שאני עליו גם כן יכולה שעות לספר. ומה.
עם כל האנשים שבאו גם המתנדבים. האנשים החשובים.
כל אלה מ [משובש].
כל אלה שבאו להתנדב ל.
בבתי חולים לבקר את הפצועים.
זה היה ב-67'?
זה היה אחרי. אה.
זה היה ב-70'. ביום ה.
ביום.
במלחמת יום הכיפורים.
כן. אה-הא.
ב-73'.
כן. אה. לא.
73'.
ואז אני למשל. חוזרת.
אותו הדניקי. שהוא בא מבית חולים. אחרי שהוא הגיע.
תל השומר. ממש לבקר את הפצועים.
והכניסו אותו. ואמרו לו לבחור שהתעוור שנפגע בעיניים.
ורק אז דניקי מתכונן.
ככה הוא סיפר לי. מתכונן.
ל. ל.
ללחוץ את ידו ולהגיד לו.
ואמרו לו בוודאי שדניקי בא לבקר אותו.
והוא מספר לי דניק. שהוא חוזר מהזה.
ואומר אני. אני עוד לא מתאושש מהרעיון הזה.
אני ניגשתי לחלון.
למיטה שלו. והוא. הוא אומר לי.
הוא דניקי [משובש] (שפה זרה).
הוא אומר זה נשבר. אני ממש.
כשהוא אומר כמה נחמד לראות אותך.
ואני ידעתי ש-2 העיניים הוא איבד אותם. אז זה למשל.
או. או אייזק שטרן בא גם כן עם.
ככה פנים. אז אני תמיד אמרתי בואו נשתה משהו.
ואז הוא אומר. היה קשה מאוד. אז.
אז ובא בחור אחד עם גיטרה מיוון.
נסעתי איתו לתל השומר.
ובאו חלק על אלונקות וכיסא גלגלים. על.
וכל כך העריכו אותו. והוא.
הבחור הצעיר. אחר כך אמר אני לא יכול יותר.
אמרתי אתה כן יכול.
אבל עכשיו נלך לשתות משהו.
ואחר כך אתה כן יכול.
אתה רואה כמה שזה.
הם מתלהבים. אז הלכנו ככה החוצה למרפסת שמה. לשתות משהו.
ואני שאלתי אתם אומרים.
אתם רוצים עוד לשמוע קצת.
או אולי אתם עייפים או קצת.
לא. לא. לא. לא. לא. שיבוא.
אז הוא בא ועוד. ניגן.
ניגן על הגיטרה.
ואז אני אז ראיתי את המסכנים האלה וכל פעם אני חשבתי.
הנה תראו מה שהם עוברים.
ואנחנו כל יום צריכים להעריך.
עד היום הזה אני תמיד אומרת שיש איזה
אירועים או מסיבות. אמרתי צה"ל.
שומר יום ולילה. בכל מיני תנאים.
רק הם מאפשרים לנו פה לבלות.
אני רק רוצה שאת כל פעם אתם תבינו את זה.
במשפחה כל פעם. אני מזכירה את זה. כל פעם.
ל. התודה.
מעומק הלב. לאלה שמאפשרים לנו פה לבלות ולחגוג.
אחרי שהבן של אחי נפטר לפני 5 שנים.
אז אני גם פה תמיד הוא היה צנחן דווקא.
אז אני גם. גם פה תמיד אומרת ש.
טרגדיות כאלה זורקות צל על כל אירוע ומסיבה.
ומצד שני. אנחנו זוכרים את השעות היפות.
ו. ו.
ורוצים בכל זאת. ל.
להיות. לזכור ולהיות מאושרים שאנחנו פה.
כן. רותי. אה.
את נוסעת לעיתים קרובות לגרמניה?
בכלל לא.
אה.
אני בכלל לא נוסעת כבר.
יש לי גם כל מיני בעיה.
רגע. האם. האם.
גם בגרמניה. פעם אחת וזה היה.
לפני 3 שנים נדמה לי.
הייתי פעם אחרונה בחוץ.
אה. וה. לא. פעם שנייה. כן.
פעם אחת [משובש] הזמינו אותנו.
ואני רק כמה ימים הייתי כבר.
היה מין מחלה כזאת.
אבל אז היה הביקור הראשון.
שהיינו כמה ימים. ושהראו לנו את כל המקומות האלה.
ואני גם כן אז מאוד לא
התרגשתי מלראות למשל את המקום שגרנו שם.
הבניין לא עמד. הופצץ.
אמרתי יופי. הכניסה כבר לא הייתה.
עכשיו יש איזה מין דירות קטנות שמה שבנו.
הרגשתי יותר בתור כאילו תייר.
אני לא הרגשתי. אה.
זו הייתה המדינה שלי.
לא. לא הרגשתי את זה.
אבל מה לדעתך על הקשרים החמים [משובש].
אז אני אחר כך. אני.
מה דעתך על הקשרים החמים? אפשר להגיד היום.
אז אני רוצה להגיד לך.
בינינו לבין גרמניה.
אני כבר. כשאז הייתה תקופה
שעבדתי בשביל נחום גולדמן במשילומים.
שהוא ניהל את המשא ומתן.
כן.
והרבה פעמים סיפר לי על מה שהולך שם.
ושבגין. הרי הוא נסע ב [משובש].
כן.
אני פעם הייתי באוטו איתו.
אז היה [משובש] לשמור על גולדמן כיוון
שהוא רצה לרצוח אותו בשביל לקבל.
בגין?
שילומים. בגין.
והעיקר.
אה. ואז אני אמרתי בכל זאת.
וכשהוא סיפר לי על גולדמן.
על השיחות עם [משובש] עם כל הצמרת שם.
אז אמרתי באמת. הוא בטח כנה.
ואין ספק שיש אולי גרמנים אחרים. מי יודע. נראה.
אחר כך התחיל ויכוח. שגריר יהיה ויכוחים.
הגיע השגריר הראשון מגרמניה.
איש מצוין. שגם אחר כך מאוד התחבב על הקהל.
ואחר כך הכרתי כמה מהשגרירים.
ועם אחד שבא. אחרי שהוא גמר את העבודה שלו.
הנצן. היה שמו. שגריר.
כן.
אה. הוא בא לביקור.
והזמין ידידים. כולל אותי.
ואז הוא אמר.
היית מוכנה ללכת איתי למשפט של דמיאניוק. שבאותו הזמן כבר?
אמרתי אני אלך איתך.
והלכנו יחד וכל מיני אנשים הכירו אותו.
אוח. אדון הנצן היה שגריר גרמניה בישראל.
התחממו הקשרים והרבה אנשים ביחוד אלה שקיבלו את השילומים.
אני הכרתי מספיק שאמרו. הצלה.
הכסף הזה שקיבלנו דרך כל זה.
אז כבר ראיתי והכרתי.
ואחר כך התחיל. אה. בימין. בימין משה.
אה. אז משכנות שאננים.
שאז כשטדי קולק אמר לי אני רוצה שתנהלי לי את זה.
אנחנו רוצים להזמין אמנים יוצרים.
סופרים. משוררים. אה. מוזיקאים.
מלחינים. נגנים. אה.
מה שיהיה. ציירים. מצלמים. צלמים. הכל.
לכמה. אה.
חודשים. לאפשר להם לגור.
יש לנו במשכנות 8 דירות גדולות.
שבזמנו שלמוזס מונטיפיורי רצה 4 ארבע לספרדים ו-4 לאשכנזים.
כל העניין של מוזס מונטיפיורי.
ימין משה שהיה הרובע
למגורים הראשון מחוץ לכותלי העיר העתיקה.
שבהתחלה לא רצו לבוא.
אפילו חינם. פחדו בכל זאת בלילות משודדים.
או לוותר על הביטחון היחסי כשהשערים של העיר העתיקה נסגרו.
והיה להם בכל זאת פחד להיות בחוץ. פתאום.
העיקר כל ההיסטוריה. אז אם אחר כך אולי יבואו הנה.
אמנים שאנחנו
נאפשר להם לגור מול הנוף הנפלא הזה מול הר ציון.
וזה אולי יהיה מקור השראה ליצירה מיוחדת.
פוקוס ירושלים. ככה טדי חלם.
הוא תיאר לעצמו. זה יאפשר להם מין השראה ומה הם יכולים.
שהצלחתם בזה?
אה. זה שפניות מכל העולם באו יותר ממקום.
אז היה צריך ועדה.
אני הייתי צריכה להכין על כל אחד את ה.
את החומר שלו. ואז הייתה ועדה.
כל אחד פה ישראלים בשטח מומחה בשטח שלו.
ולדון את מי אפשר ואת מי לא והיו.
אה. זמנים לא קלים.
אבל אלה שבאו. כמובן מאוד נהנו והביאו חלק מהמשפחה ורצו.
ואחר כך התחילה עם האינפלציה היו ימים מאוד קשים לעמוד בזה.
ואז טדי עוד אומר צריך משהו לבקש אותם עכשיו לשלם.
אז אני הייתי צריכה איכשהו לפנות.
הם לא קיבלו את זה כל כך ברצון.
אז אלה ואלה היו בחינם.
ועכשיו אתם רוצים כסף.
היו ימים קשים. וכל מיני אנשים.
אה. על כל פנים.
הם היו מאושרים. אלה שהיו.
ואלה שעברו את הוועדה שלנו.
את האישור. וזה היה בהחלט.
עד שבשלב מסוים הם התחילו ל.
הייתה פרויקט כזה להפוך את כל האזור הזה למרכז תרבותי.
מאחר וקיבלו מגרמניה הרבה כסף. הסכימו לקרוא.
קרן אדנאואר.
זה קרן אדנאואר שכל כך שילב.
כן.
וקוראים לזה. אה. אממ. אה. אממ.
קרן וימין משה. וזה המרכז אדנאואר.
עם אודיטוריום גדול. עם אירועים כל הזמן והתחממו. גם ה.
היה קשרים.
קשרים מאוד. היה איש גרמני נפלא.
ש-9 שנים איזן גם יהודים וערבים
ומוסלמים ונוצרים ומגרמניה וכל מי שאיתן.
כל מי שנכנס הרגיש ש
[משובש] (שפה זרה). והייתה הבנה מאוד.
ואווירה מאוד תרבותית. וכל אחד.
כל אחד היה יכול בחופשיות.
גם להביע דעה וגם להיות פה ו.
גם הייתה. אני מבינה.
אני כמו שסיפרת לנו.
היו לך חיים מאוד עשירים פה מכל המובנים.
גם ההורים שלך. ההסתגלות שלהם הייתה קלה יחסית?
אבי מאוד רצה ללמוד עברית ואצלו לא קל.
הוא. אה. לחם ותמיד ישב עם הארץ וכל פעם ניסה ועם שיעורים.
הלוא. וכמו שאמרתי לך. אה.
שעה ולי. בשבוע. אני עברית איכשהו.
וגם התכוננתי אז [משובש] (שפה זרה).
אז קצת מתמטיקה וקצת.
ואחר כך אנגלית. אישה אחת אנגליה. ממנצ'סטר.
נדמה לי. היא לימדה.
אבל הייתה כל כך עסוקה שרק 45 דקות פעם בשבוע.
אז אצלה. אז עשיתי אחר כך את הזה.
את הבחינה. ואז התחלתי אה. גם באנגלית.
כן. אבל. אה. אני שואלת אם ההורים הסתגלו?
אז ההורים הסתגלו. אבל אימי אף
פעם לא כל כך בעברית הסתדרה. מעט מאוד.
אבל לאבי הייתה האמביציה הזאת.
ככה הם הרגישו טוב פה.
הם בהחלט. אה. גם המכרים.
הם המשיכו לדבר בגרמנית.
אז ככה. ש. אה. לא הייתה בעיה.
רק אבי אחר כך כל פעם שמע ברדיו.
הלא זה היה רדיו היחיד פה בדירה.
אז הוא הקשיב לחדשות. ו.
והסתגלו יפה מאוד. כי לא חיפשו.
‮לא בידור ולא ‭night live‬. איזה יחסי.‬
בגלל השפה. אז גם פה לא היה כמו היום תיאטרון.
כל הקומפלקס הנהדר הזה.
תיאטרון שרובר וכל זה לא היה.
כשהיה איזה קונצרט זה היה בקולנוע.
אדיסון שם באיזה מקום שקודם היה איזה סרט.
עמדנו בחוץ. עד שאפשרו לנו להיכנס שם.
זה לא ומוניות לא היו כל כך.
היה אחד שהוא היה בגרמניה דוקטור למשהו.
וידע יותר על מוזיקה מכל היתר.
אז. אבל החיים לא היו נוחים במובן זה.
את מרגישה את עצמך עדיין יקית?
לא כל כך. לפעמים רק. כיוון שתמיד יודעים.
אני בזמן. טוב. מדייקת.
ותמיד אומרים הייקית הזאת. זה.
והיא תעשה את זה.
וזה אפשר לסמוך עליה.
ובמובן זה. אבל יש לי גם בבריג'. אני היום.
אחת בולגריה. אחת אמריקאית לשעבר. אחת ישראלית.
מבטן מלידה. אז ככה. ש אני.
האמריקאית הזאת לא סובלת גם לשמוע גרמנית.
כשאני לפעמים. אני אומרת.
אני לא רוצה לשמוע את השפה הזאת אפילו.
טוב. העיקר הכל היום מתנהל בעצם באנגלית הרבה.
אממ. אה. רות לקראת סיום הראיון.
האם יש איזה דבר שיש לך איזה מסר.
איזה משפט מסיים שהיית רוצה להוסיף. לומר?
שאחרי כל מה שאנחנו פה גם עברנו.
שבעצם צריך רק לקוות שיימצא פתרון.
לשלום ושל. שנוכל איכשהו להשיג את ה. את.
איכשהו לחיות יחד עם הערבים.
עד היום לא מכירים בנו. ועוד הדרך ארוכה.
אני לא מצטרפת לאלה שאומרים.
ורבים אומרים לא יהיה אף פעם שלום פה.
ומי יודע. באחד הימים.
מי יודע מה עוד צפוי לנו.
מאיראן וככה מדברים. מדברים. אז אמרתי אם.
אם אתם מאמינים את זה כבר.
אז צריך אולי כבר היום.
לא לחלום יותר. ו.
ו. לא מדברת על איבוד לדת.
אבל לאבד את התקווה.
אני מקווה שאיכשהו. ניסים קרו.
אז אולי בכל זאת עוד יימצא פתרון.
אני מודעת שהיום בכל זאת בגרמניה יש אווירה אחרת.
יש [משובש] בוודאי היא דמות שמאוד
מרשימה אותי משתדלת וצריך לעודד
גם אנשים שהם תרבותיים והם
כנים ורוצים לא חשוב איזה מטרות פוליטיות.
יש להם יחד עם זה.
אבל בכל זאת היחסים היום בהחלט מאוד.
אה. אחרים.
וצעירים מאוד יותר ויותר מתעניינים לשמוע על השואה.
פעם גם ניצולי שואה לא דיברו עם. עם בני המשפחה.
והיום הצעירים גם אצל היהודים וגם אצל הגויים.
שואלים איפה אתם הייתם?
מה אתם עשיתם?
ויש עניין רב.
אם זה משפט אייכמן או אם לשמוע יותר ויותר.
וחשבתי קודם. אח.
בטח כבר לא רוצים יותר לשמוע על הנושא הזה.
לא. יש את. אני עובר מפה.
כל פעם מבית ספר מארגנים.
סיורים באושוויץ. ופה נוסעים.
וחלק אולי מתרשם יותר.
חלק פחות. אינני יודעת. אבל זאת אומרת.
אינני מספיק בקשר עם הצעירים כדי לדון.
אני רואה שהיחסים הטובים בוודאי חיוביים.
ואני כל פעם מתרשמת שאני שומעת.
מגרמנים תרבותיים שהם בוודאי רוצים גם לעזור לנו.
וגם מודים באשמה וכל מה שקרה.
וחלק מתבייש. חלק בוודאי מודה בזה [משובש] (שפה זרה).
ו. וזה מעודד בכל זאת.
אבל מצד שני. אף פעם אני לא יכולה להשתחרר ממחה.
מהמחשבה. שזה היה אפשרי שב.
במין אדישות כזאת. הם כל כך ראו לפעמים מה.
על יד ויימאר. זה היה בוכנוואלד.
על יד ויימאר. 6 קילומטר.
והתושבים כמעט לעיני עיניהם.
אה. פשוט ראו מה שהולך.
ואיכשהו היו אדישים. שזה
אפשר באכזריות כזאת לטפל בשכנים. בתושבים.
זה קשה ל. לעכל.
אבל רק יודעים שזה בני אדם יכולים להפוך למונסטס.
שאי אפשר להעריך. ולתאר שזה אפשרי.
אנחנו מאוד מודים לך רות. מאוד מודים לך.
תודה. אני מודה לכם.
כאן. ז. האישה היפה. זאת.
האמא של אימי. הסבתא פאולין בן שר.
הייתה אישה נאה מאוד מטופלת. ומאוד.
חיה איתנו רוב הזמן. גם פה.
אפילו בדירה הזאת. היא.
לא רואה אותם שלא.
את רוצה להתקרב?
לא. אני צריכה את המשקפיים האחרות.
כיוון [כך במקור] כאן בתמונה סבתא מינה אלטבך
. אימו של אבי.
ומצד ימין אימי. איתי הקטנה. ומצד שמאל.
אחותו של אבי. רוזה בנשר.
שהייתה נשואה לאח. אמא. אה.
והיא מחזיקה את הבן שלו.
שהוא הבן דוד שלי.
אה. כן. רוזה בן של.
האחות. וולטר הבן הקטן.
פה מראים את אבי. ומצד שמאל.
כשהוא היה בהלברשטאט צעיר
ב-1923 אני מתארת לי.
זה על כל פנים ויקטור בך הצעיר בהלברשטאט ויחד איתו
כשהוא היה מבוגר בשנים האחרונות לחייו.
פה. היינו בחופשה בהרינסדורף.
מצד ימין אחיו של אבי. הוגובך.
שכבר הגיע לארץ ישראל ב-1923.
הוא היה באמת בין הראשונים במשפחה.
על ידו. מצד שמאל.
אחותו רוזה בנצ'ר.
אחותו של אבי. שהייתה נשואה לאח אמא שלי.
אחר כך בא אבי. על ידו אימי.
הילד הוא בן דודי וולטר.
בן של הבן של הדודה. אחותו של אבי.
שהצעתי. ואחר כך אני ואחי הקטנים.
מצד שמאל. גבריאל ורות בך.
פה זאת תמונה שלי. הייתי בת 15.
ואני ככה באופן טבעי.
כנראה. אה. איזה נפשוט. רק ישבתי שם.
זאת משפחת בך בברלין. מצד ימין. אבי.
אחר כך אני. רות. אחרי זה.
אחי גבריאל. בזמנו קראו לו בקי. ומצד שמאל אימי.
פה זאת תמונה שלי. רות.
וכאן עוד הייתי בבית הספר. בברלין.
בערך בת 14. אני חושבת.
זאת תמונה של אימי איתי.
שאני עוד לא הייתי בת 4.
זה היה לפני שהאח הקטן נולד.
אה. אהבנו את התמונה הזאת.
כאן מראים אחד השלטים. חוקי נירנבג.
ופה היה כתוב של ליהודים מותר רק לשבת על ספסלים בצבע צהוב.
זה היה לגבי ביירש הפלאץ.
אבל ראיתי את זה.
אנחנו כבר לא היינו אז בברלין. כשזה צולם.
כאן אחרי מותה של אימי.
שבאתי לגור ביחד עם אבי פה בדירה עוד 9.5 שנים.
ויום יום טיילתי איתו והוא.
כל השכנים באזור.
הם הכירו אותנו. ויום אחד בא שכן אחד בסביבה ואמר.
יש לי היום מצלמה.
אני רוצה לצלם אתכם מטיילים.
אה. זה למעלה. מתודלה. אה.
טדי קולק בזמנו רצה לדעת בדיוק שמישהו יעשה סקר
להבין ולדעת כמה אפשר לצפות לתיירות.
ומה צריך לשפר ולחדש.
לארגן כדי שיבואו המון תיירים.
אז הוא הזמין איזה 8 מומחים מארצות הברית.
ולעשות את הסקר היסודי.
אממ. השאיל אותי.
כשהייתי כבר מזכירתו במשרד ראש הממשלה. לטפל בהם.
וגם הרב נתן. הוא מצ. השני מצד שמאל.
נתן הסברים מטעם משרד התיירות.
וביקרנו מקום אחרי מקום ולראות.
אתרים היסטוריים ובתי מלון ותחבורה. והכל.
כל אחד היה לו שטח מיוחד שהוא. היה המומחה.
ואני הייתי איתם כל הזמן.
עד שגמרו את הסקר וכתבו כמעט ספר על האפשרויות.
כאן. אה. הייתי עם טדי קולק. בזמנו עוד. אה.
הוא כבר היה אז ראש עיריית ירושלים.
והיינו בהנחת אבן הפינה למלון הילטון בירושלים.
שתינו לחיים. באוגוסט.
ביום חם מאוד. והוא אמר שזאת הגבעה הגבוהה ביותר בירושלים.
וההילטון יהיה לנו מלון מפואר ויפה.
זאת הייתה התמונה.
כן. כאן נפגשנו עם אז נשיא המדינה שזר.
ועל ידו. מצד ימין. הרב מקס נוסבאום.
שבזמנו כבר היה הרב של הוליווד בזמנו.
כמובן בברלין הוא היה בבית הכנסת.
פרינס טפל נדמה לי היה השם של בית הכנסת בברלין.
ומצד שמאל אני בחברתם. קבלת פנים.
בין כל המתנדבים שהגיעו.
במשך מלחמת יום הכיפורים. ב-73'.
זה היה גם עם אנריגו מסייס.
אז שאני קיבלתי אותו בלובי של הילטון בתל אביב.
הם באו לבקר. חיילים פצועים בבתי חולים.
ומיד אחרי פרוץ המלחמה הגיעו אל המלון.
פה משה דיין ואיתי בטקס. אה.
אני חושבת שהיו [משובש].
האמריקאים אחד הימים. על כל פנים.
הוא היה אורח הכבוד לברך אותם.
כאן. בין המתנדבים הרבים שהגיעו.
במשך מלחמת יום הכיפורים. היה גם דניקי.
ופה אני מקבלת את פניו בלובי של הילטון.
לפני שהוא הלך לבקר.
חיילים פצועים בתל השומר.
פה
עבדתי
באונייה ירושלים.
אה. שייט. בקרוזים.
הנסיעות בים הקריבי מכל האיים.
והייתי צריכה לטפל בנושאים.
לארגן תוכניות. אז. אה.
כאן אני וככה [משובש].
לא היה דבר שלא הטילו עליי.
העיקר קשר עם הנושאים והתוכניות עברית. ריקודים.
סיפורים. הכל.
לתת גוון ישראלי לנסיעות והכרוזים
והיה בקרביים באיים במלדיבים.
כאן. אני עם אחי גבריאל.
בטקס. אני חושבת בבית כנסת לאחד האירועים המשפחתיים.
כאן
הזמנתי
בני משפחה וידידים
לארוחה ליום הולדת ה-80 שלי.
והיו. אחי עומד שם גבריאל ואני על ידו.
אה. ומצד ימין רוזי בראון.
ותיקה בירושלים. אה. ומצד שמאל.
אה. לגמרי מצד שמאל.
גם הרטה אלרועי.
שהייתה הראשונה שפגשתי
ב-1940
בירושלים.
כאן מסודר. מפגש של תלמידים לשעבר בבית ספר תהודה הרצל.
ששם היה הבניין שנהרס.
אבל עכשיו הדויטשה פרייר זנדר בנה בניין גדול.
כולל השטח של בית הספר ושלט בחוץ שאמר
שפה היה בית ספר תהודה הרצל.
והזכירו את המנהלת הול פירסט.
שב-42' עוד נרצחה באושוויץ.
וכאן כל הקבוצה. איזה 30 איש
תלמידים לשעבר כולנו ב-80 פלוס.
שנפגשנו לפני 3 שנים בברלין.
ונציג העירייה הייתה לקבל אותנו וגם לדבר בחמימות רבה.
Testimony of Ruth Bach, born in Albertstadt, Germany, 1923, regarding her experiences in Berlin before the outbreak of the war and in the Netherlands Childhood and family background; move to Berlin at the age of 4; attendance at a private Zionist school; expulsion of students from the German schools; the school principal, Paula Fuerst, accompanies the children on the Kindertransport; life in Germany, until 1938; move to the Netherlands; labor of her father for the German arms industry in Amsterdam. Aliya to Eretz Israel, 1940; life in Eretz Israel, work with Teddy Kollek; the Eichmann trial.
item Id
8711821
First Name
Rut
Ruth
Last Name
Bach
Bakh
Date of Birth
1923
Place of Birth
Albertstadt, Germany
Type of material
Testimony
Language
Hebrew
Record Group
O.3 - Testimonies Department of the Yad Vashem Archives
Date of Creation - earliest
25/02/2010
Date of Creation - latest
25/02/2010
Name of Submitter
Bach Ruth
Original
YES
Interview Location
ISRAEL
Connected to Item
O.3 - Testimonies gathered by Yad Vashem
Form of Testimony
Video
Dedication
Moshal Repository, Yad Vashem Archival Collection
The transcription of this testimony was made possible with the assistance of the Conference on Jewish Material Claims Against Germany, Supported by the Foundation Remembrance, Responsibility and Future (EVZ) and by the German Federal Ministry of Finance