Yad Vashem logo

Testimony of Shimon Shimi Gluzer, born in Sighet, Romania, 1929, regarding his experiences in Sighet, Auschwitz, Wolfsberg, Mauthausen, Ebensee and other places

Testimony
היום יום שני. ז' תמוז.
תשס"ט. 29 ביוני 2009.
שמי רותי גיל.
ואני מראיינת מטעם יד ושם את מר גלוזר שמעון.
‮יליד ‭Sighet‬. רומניה.‬
1929. על הקורות אותו באושוויץ ובמחנות
נוספים באוסטריה בשנים 1944 עד 1945.
בוקר טוב לך שמעון.
בוקר טוב.
‮אתה נולדת ב-‭Sighet‬.‬
ומה אתה יכול לספר?
מה. מה זכור לך מהעיר שלך?
‮אני נולדתי ב-‭Sighet‬. רומניה.‬
כן.
‮וזכור לי דברים נהדרים מ-‭Sighet‬.‬
רק דבר אחד שלא היה כל כך נהדר.
שהלכתי לפני הצהריים לבית ספר של
הגויים. אחרי הצהריים לחיידר.
כן.
והחיידר הזה הרג אותי.
כן. למה? הרבי היה מרביץ?
מה זה. שם היו מרביצים.
אם אני לדוגמה התחלתי ללמוד ביום ראשון.
אה. חימוש. אה. רש"י.
ואם אני ביום חמישי לא ידעתי. היה לו מקל.
שם אותי על הכיסא ונתן לי כמה מכות ככה טובות.
אבל במשך הזמן קיבלנו שכל.
ברגע שאני ידעתי שאני לא יודע.
לבשתי 3. 4 זוגות מכנסיים.
ושמתי עוד סמרטוט למטה.
ואז לא היה אכפת לי. שירביץ.
הא. זה היה עדיף ממה שללמוד?
תראי. לי לא היה.
אני בבית ספר של הגויים אני הצטיינתי בכל ה. בכל המובנים.
כן. מ-המ.
בספורט. ב. ב. בהיסטוריה.
ובכלל הלכתי בסך הכל אצ. ברומניה 4 כיתות.
4 כיתות.
4 כיתות. הלכתי. ואני מאוד אהבתי כדורגל.
מ-המ.
ואני גם שיחקתי טוב.
אני שיחקתי בקבוצה של גויים.
שהייתי יהודי היחידי. ו.
ואיזה תפקיד נתנו לך בקבוצה?
אה. היה לי. היה לי כל מיני תפקידים.
לא היה לך תפקיד קבוע?
לא. למה? בזה שאני הצטיינתי. ורצתי.
מה זה ריצה. ומכה מאוד חזקה.
אפילו פה בארץ ששיחקתי.
כן.
היה לי מכה חזקה.
בקיצור. אני הייתי בכלל ילד בריא מאוד.
אמנם לא הייתי גבוה.
אבל הייתי ילד מאוד בריא.
חזק.
ולהודות לסבא שהראיתי לך. אני הייתי ככה.
הסבא והסבתא. הם. זה לא יאה כמו שכאן.
אסור לאכול לדוגמה שומן וכל מיני דברים.
שמה הסבא והסבתא. הם מאוד אהבו אותי.
ואני לא צריך להגיד לך.
דחפו בי כל מיני דברים נהדרים.
הנה לדוגמה. אני אביא לך דבר קלאסי.
סבא קם בבוקר ב-04:00 וחצי והלך.
איך קראו לסבא שלך?
ברל. דב.
כן.
ברל.
אתה יודע. אה. סליחה שמעון ש. שאני. אה.
‮קוטעת אותך. אה. כמה דורות המשפחה שלכם גרה ב-‭Sighet‬?‬
‮ב-‭Sighet‬ המשפחה שלנו גרה.‬
אפשר להגיד. אה. כמעט דור. אפילו לא דור.
‮הא. זאת אומרת סבא שלך לא נולד ב-‭Sighet‬?‬
‮סבא שלי נולד בכפר ‭Glob‬.‬
אה-הא.
‮קראו לכפר ‭Glob‬.‬
‮והוא הגיע ל-‭Sighet‬?‬
סבא היה.
‮והאבא שלך נולד ב-‭Sighet‬. ואתה נולדת.‬
‮לא. אבא שלי נולד ב- ‭Glob‬.‬
הא. גם. אז זאת אומרת.
‮אתה היח. הראשון שנולדת ב-‭Sighet‬?‬
אני הראשון. בדיוק.
כן. והוא היה איש חרדי. הסבא שלך?
הסבא שלי היה איש באמת חרדי.
אבל לא כ. פנאטי.
מ-המ.
את רואה שהוא הולך.
אז הזמנים ההם הלכו עם זקן.
זקן.
הוא היה יהודי כמו שאומרים. אה.
את יודעת. ביידיש יש פתגם: " [משובש] (יידיש)."
כן. זאת אומרת.
בשביל ה.
לאלוהים ולבני אדם.
בדיוק.
כן.
ואני עם הסבא אהבתי מאוד לנסוע ליער. לחתוך עצים.
כן.
ולהביא לחורף.
אה-הא. להכין.
להכין. ואהבתי לח.
לפזר את הזבל לשדות.
היה לו הרבה שדות.
ואהבתי ללכת איתו לכל.
זה הוא. הוא רכ.
הוא היה בעל הש. ה. האדמות?
הוא. הסבא.
זה היה שייך לו?
היה. היה לו הרבה אדמות.
כן.
והאדמות האלו היו שייכים לו.
והוא גם עבד בהם?
והוא עבד בהם.
היה עם חקלאי.
והיה לו גם בן.
כן.
שהוא נשאר איתו.
כן.
וכשאני בחופש. חיכיתי הרגע שיגיע החופש הגדול.
כן.
שאני. או חופש של פסח.
שאני אוכל לנסוע לסבא שלי.
ואני אספר לך דבר יפה.
היות ואני הייתי עסוק עם בית ספר של הגויים. עם ה.
בית ספר רומני?
רומני. כן.
כן.
אני אהבתי מאוד ללכת דווקא.
כן.
ו. והחיידר.
והחיידר הזה עצבן אותי כל השנים.
אני אומר לך דוגרי. אבל לא היה לי ברירה.
כן. איך ההורים שלך הגיבו כשאתה באת ואמרת
: "הרבי הכה אותי נורא." הם קיבלו את זה?
לא. הם קיבלו את זה.
הם אמרו: "תכף. תלמד.
ואם אתה תלמד ותדע.
הוא לא ירביץ לך."
מ-המ.
"אז כנראה שמגיע לך."
הזמנים ההם זה לא הזמנים של היום.
כן. כן.
שהילדים רצים למשטרה.
אה-הא. כן.
עכשיו. למה אני מספר לך כ. לך כל זה?
אני בכפר מאוד אהבתי.
ויום אחד נמאס לי כבר מהכל.
לא אמרתי להורים שום דבר.
בא. אה.
מהכפר עגלה עם סוסים.
וברחתי לסבא. ההורים לא ידעו.
אני מגיע לסבא ב-02:00 לפנות בוקר.
מהעיר שלי נסעו עם סוס ועגלה. זה היה שלו.
כמה זמן?
שלושים וכמה קילומטר.
אה-הא.
אז נסעו בערך 5. 6 שעות.
מ-המ.
ואני מגיע לבית של הסבא ב-02:00 לפנות בוקר.
דופק בדלת. הסבא נבהל.
הוא שואל: "מי שם?"
ואני גם פחדתי להגיד לו שזה אני.
העיקר ממולו גר אח שלו. של הסבא.
כן.
אז הוא צועק דרך החלון: "וולף." וולף זה. אה.
זאב.
זאב. "וולף. ב.
יש גנב בחוץ ואני לא יודע מה לעשות."
אז הוא אומר: "אני תכף יבוא עם הבן." אז ה.
הדוד.
האח שלו זה.
כן.
בא עם גרזן. הבן בא עם מזלג שעבדו בתוך האורווה.
פתאום מוצאים שמה מסכן אחד. קטנצ'יק.
כן.
שהוא ברח מההורים.
מ-המ.
לכפר. טוב. סבא ראה את זה. פתח הדלת.
הם אמנם שמחו מאוד.
אבל ברגע שאני אמרתי להם: "לא אמרתי לא לאבא ולא
לאמא." תכף לקח את העגלה עם הסוסים.
והחזיר אותך?
ותכף. לא חשב פעמיים.
הוא רק אמר לסבתא: "תכין.
תכיני לו אוכל.
שיאכל. ואני מחזיר אותו תכף."
כן. להורים.
והוא החזיר אותי באותו לילה בחזרה להורים.
וההורים. זה.
דאגו.
לא ידעו איפה נעלמתי.
כן.
בזה שאני לא אמרתי לאף אחד.
אז הגענו. ואת יודעת.
שנוסעים עם עגלה לבד ו-2 סוסים.
אז זה כבר לא לוקח 5.
6 שעות. זה לקח 3 שעות.
אה-הא.
הגענו לשמה לפנות בוקר. ככה ב-06:00.
07:00. וההורים מאוד שמחו שהסבא החזיר אותי.
ולא כעסו עליך?
הם אמנם כעסו. אבל לא אמרו שום דבר.
והסבא אמר להם: "שלא תעיזו לעשות לו שום דבר."
את יודעת. הזמנים ההם.
אם הילד עשה משהו לא טוב.
לא מספיק שהוא סבל.
אז חטף גם מכות.
והמכות. את יודעת. הזמנים ההם.
אנחנו כבר התרגלנו לזה מצד אחד.
מצד שני. אני רוצה להגיד לך.
עם כל זה שאבא שלי.
שהייתי ילד הרביץ לי.
אני אהבתי אותו לשיגעון.
עד היום האחרון שהוא נפטר.
מ-המ.
מאוד אהבתי את האבא בזה שהוא הוא היה מאוד מסור לנו.
כן. איך קראו לאבא שלך?
אברהם קראו לו.
וממה הוא התפרנס. אביך?
בבית. בזמן הרומנים. הוא עבד במרתף של יין.
אה-הא.
והתפרנס מאוד יפה.
ז. הוא היה. אה. מומחה ליין?
הוא היה מומחה.
היה טועם. אה. ו.
הוא היה מומחה ליין. בוודאי.
יינן. כן.
הוא עבד אצל בן אדם.
שאותו אדם שלח אותו.
בזמן שהיו עושים היינות.
שהוא שמה יסדר. הרי את יודעת שהיה במרתף חביות.
אני לא אגזים. אה.
אני חושב שהחבית.
החביות האלו לא יכלו להיכנס דרך הדלת ה. ענקיות.
כן.
ואבא שלי. הוא.
איפה. איפה הוא למד את המקצוע הזה?
אצל אותו אדם.
הא. זאת אומרת.
הוא בא בתור בחור צעיר.
אה-הא. ולמד את המקצוע אצלו?
הוא בא בתור בחור צעיר.
קראו לבעל הבית יוסוביץ'.
והוא התחיל לעבוד אצלו בתור בחור צעיר.
מ-המ. כן. אתה יודע אולי מה הייתה ההשכלה של אבא שלך?
של אבא שלי הייתה.
הוא גמר בית ספר?
השכלה. רק חיידר.
הוא לא למד בבית ספר רומני?
לא. אבל בחיידר למדו חשבון. לקרוא ולכתוב.
מ-המ.
הוא ידע לקרוא לטינית וגם עברית כמובן.
אה-הא. ואיזה שפות הוא היה מדבר?
הוא דיבר רומנית. הונגרית ויידיש. וגם גרמנית.
אה-הא.
בזה שאצלנו בעיר ומסביב היו פולקסדויטשן.
אה-הא. כן.
מלא.
כן.
ככה שהוא. הוא הבין גרמנית.
ואי אפשר היה למכור אותו. אבל.
מ-המ. היה לו. היה לו כנראה חוש לשפות.
כן. אבל במשך השנים.
אבל בבית. מה הייתה השפה. שפת האם?
בבית שפת האם יידיש.
יידיש.
יידיש.
ואמא גם כן הייתה מדברת יידיש?
יידיש. והסבא והסבתא יידיש.
איזה עוד שפות האמא הייתה יודעת?
גם הונגרית ורומנית אמא ידעה.
מ-המ. כן.
ככה ש.
היא למדה בבית ספר?
כן. בטח.
היא גמרה בית ספר.
היא. היא למדה בבית ספר 4 כיתות.
כן. אה-הא. תגיד לי. כן.
בבית ספר של הגויים.
שמעון. ומהעיסוק הזה שלו ביינות. הייתה פרנסה טובה?
תודה לאל. אנחנו.
כן? לא היה חסר כלום?
לא היה חסר שום דבר.
מה שנכון. לא היה לנו בית. גרנו בשכר דירה.
בשכר דירה.
אבל היות ופרץ המלחמה. אה. לא פרץ.
אלא ב-44' כבר. אז אבא כבר התכונן לבנות.
כן.
אבל.
לא הספיק.
לא הספיק.
טוב. אנחנו עוד נגיע לתקופת המלחמה.
כן.
אז בינתיים הסדר יום שלך הוא די דחוס.
ה.
יש לך לפני הצהריים בית ספר רומני?
בית ספר רומני.
אחרי הצהריים יש לך חדר.
חיידר.
יש לך גם הרבה כדורגל באמצע.
מה זה. הייתי.
קיבלתי מאבא מספיק מכות בגלל הכדורגל.
למה? הוא לא.
מה היה?
הוא לא סימפת שאתה אוהב ספורט?
הוא. עכשיו אני אספר לך עוד.
הוא אמר לי ככה: "אתה תלך ותלמד בישיבה".
אה-הא.
"ואתה לא תל." אני מאוד אהבתי מוזיקה.
כן?
בשבילי מוזיקה זה היה כל העולם.
איפה הייתה לך הזדמנות לשמוע?
אז אני אספר לך עכשיו.
בבקשה.
מוזיקה לדוגמה. אצלנו בעיר היה פארק גדול.
מ-המ.
כל יום. מוצאי שבת ויום ראשון.
באה תזמורת של כלי נשיפה.
ואני מאוד אוהב כלי נשיפה.
ושמה היו מנגנים מארשים.
שזה שיגע אותי. המארשים.
וחוץ מזה.
[משובש]?
כל מיני מארשים.
כן.
חוץ מזה. כל יום שבת בבוקר החיילים יצאו מהמחנה לאימונים.
כן.
אז התזמורת ליווה אותם.
אה-הא.
אני בתור ילד. שמעתי כבר.
תכף ב-06:00 בבוקר מרחוק.
שהתזמורת מנגן. ידעתי תכף שהתזמורת.
הוא מלווה את החיילים.
כן.
קמתי מהר ונעלתי את הנעליים. הבגדים.
רצתי אחרי התזמורת איזה 3.
4 קילומטר. בתור ילד.
שאני מאוד אהבתי את זה.
את הצלילים.
את הצלילים.
ומה עם בית ספר.
היה חינוך מוזיקלי בבית ספר?
תראי. בבית ספר היה חינוך מוזיקלי.
כן.
אבל מה אמר לי אבא שלי?
מ-המ.
"אתה לא תהיה בקלייזמרים."
קלייזמר.
קלייזמר. הזמנים ההם.
זה הרי היה.
זה לא היה מכובד.
מ. לא היה מכובד.
מ-המ.
ואני כל כך אהבתי לנגן על כלים.
אבל הנה. לדוג.
אתה. הייתה לך הזדמנות ללמוד על איזשהו כלי?
לא היה לי שום הזדמנות.
לא?
על מה שלמדתי לבד. על מפוחית פה.
אה-הא.
על זה למדתי לבד.
עד היום אני עוד מנגן לימי הולדת.
כן?
וכל מיני דברים.
כן. יופי.
כן. על מפוחית פה.
כן.
יש לי פה. אני אראה לך.
כן.
ו.
על גוגול שמעת?
על גוגול?
כן.
בטח ששמעתי.
הייתה לו להקה של. אה.
טוב. תראי.
וזה הציל את החיים שלו.
אני. ב.
כן.
טוב. אין הרבה כמו גוגול. אל תשכחי.
כן.
לא היו הרבה. עכשיו. מה שאני רוצה עוד להגיד לך.
מ-המ.
בקשר לסבא.
אני הייתי הולך עם סבא ליער.
לחתוך עצים. והיה לנו מסור גדול של 2.
אה-הא.
אחד בצד ההוא והשני.
כן.
ואני עזרתי לו בתור ילד. אני מאוד אהבתי את זה.
ולא רחוק משם.
הוא היה צריך כמובן רישיון. ורישיון היה לסבא.
כן.
מ. מ. אה. ראש המועצה.
בגלל זה שהסבא עם הראש המועצה.
ואת הכומר. הוא חי מאוד טוב.
אה-הא.
הם היו כמו חברים.
זאת אומרת. אה. היו יחסים טובים בין יהודים
ולא יהודים בכפר הזה?
בכפר הזה היו יחסים מאוד טובים.
כן.
בין יהודים וגויים.
כן.
ואחד עזר לשני אפילו.
עכשיו. הסבא לקח אותי ליער.
ואני ראיתי איך שהגויים עוב. חותכים.
שאצלנו היו יערות ענקיות.
והגויים היו חותכים את העצים.
והביאו אותם עם סוסים ועגלות.
כן.
הם הורידו את העור של העצים.
אני ראיתי. אהבתי מאוד לראות את זה גם.
כן.
ועשו מגלצ'ה.
אה-הא.
ואני עמדתי שמה. לא פעם סבא היה מתרגז עליי. והיה אומר לי.
הוא קרא לי שימשן.
ביידיש היה אומר לי: "אתה באת לעבוד איתי או שבאת להסתכל?"
אז אני אומר לו: "סבא.
עוד מעט אני בא. אני רק.
יש דבר מאוד מעניין."
עם מסמרים ענקיים.
כן.
הם היו מחברים עץ אחד עם השני.
וככה היו עושים את המגלצ'ה הזאת.
כן.
ואני ראיתי איך הם עושים את זה.
אני מאוד אהבתי את זה.
מ-המ.
אז. וכל פעם שהיינו באים. הם המשיכו.
כן.
ואני למדתי. ראיתי הפרנציפ של המגלצ'ה הזאת.
אז למדת איך לעשות?
למדתי בדיוק איך לעשות את זה.
ועשית?
אז זה. לזה למשל.
זה כבר עניין שהייתי במחנות.
אה-הא.
אמרת לי לא להזכיר את המחנות.
כן. אז אנחנו. זאת אומרת.
אנחנו נחזור אל זה.
אנחנו נחזור לעניין הזה של.
אה. עבודת ידיים. עבודה עם עץ.
כן. ומה עוד?
אני אצל הסבא.
ואצלנו בבית בעיר. אני בתור ילד.
סבא סידר לי כזה.
קראנו לזה בוק. אה.
מעצים. את יודעת. ששמים בין זה.
שתי וערב.
ו. את העץ וחותכים את זה עם מסור יד.
כן. כן.
את זה אני הייתי חותך לנו לחורף בעיר.
אה-הא.
והייתי שם את זה במחסן שיתייבש.
אה. עצים להסקה.
כן.
כן.
אבל בקיץ הייתי מכניס את זה. שיתייבש עד החורף.
וכשהייתי אצל הסבא. אז גם כן הייתי עוזר לו עם המסור הגדול.
בן אדם לא יכול לבד.
כן.
לעבוד עם המסור הגדול.
כן.
והייתי עוזר לו.
היה חותך גם כן לחורף.
כן. לעצים להסקה.
כן.
עכשיו. מה. מה עם מוזיקה?
אה. זה. אתה אומר שעד היום אתה מנגן ב.
מפוחית פה.
מפוחית פה. נכון? בגרמושקה.
עכשיו. כן.
אה. אתה גם.
אה. מבקר בקונצרטים או.
אז תשמעי.
כן. יש לך פה היכל תרבות לא רחוק.
יש. אני בתור ילד. שרתי אצל חזן.
הא.
ואת זה אבא הסכים.
מ-המ.
אני שרתי. היה.
אבא שלך היה איש דתי?
כן. אבל דתי מודרני.
אה.
אני אראה לך התמונה.
מסורתי. לא. לא אורתודוקס?
כן. מסורתי. בטח.
מסורתי.
בטח.
כן.
מה זה? הוא היה הולך יום יום לבית הכנסת בבוקר ובערב.
כן.
והוא גם היה אומר ת.
תהילים. מה ש.
הוא לא היה משוגע. דתי.
לא קיצוני.
אבל הוא שמר על זה מאוד. אנ.
כן. ואת. את החגים אתם הייתם חוגגים יחד עם סבא וסבתא?
בטח. כן.
כן?
עם סבא וסבתא.
מ-המ.
היו חוג. את יודעת שאני באתי לסבא וסבתא לכפר.
אז היה לו בית של 2 חדרים וסלון.
זה כל הבית. ותתפלאי לשמוע.
גם. גם זה שהוא היה אדם שהיו לו אדמות?
היו לו אדמות.
א. אז הוא לא היה אדם עשיר או שהוא לא השקיע בבית?
הוא. עכשיו אני רוצה מה ש. בקשר לאדם עשיר.
כן.
במובן אדמות. הוא היה אדם עשיר.
מ-המ.
אבל הוא לא רצה למכור את האדמות.
מ-המ.
הילדים עזבו אותו.
כן.
כל אחד נסע לעיר אחר ולמד מקצוע.
מ-המ.
נשאר איתו. אה. ילד אחד.
דוד קראו לו.
כן.
והוא עזר לו לעבוד בכל השטחים.
ואלו היו שטחים. לא פעם הוא השכיר לו גויים שהם יזמ.
הא. הוא שכר פועלים.
הוא שכר. כן.
כן.
שיעזרו לו.
מ-המ.
אבל הב.
ו. ולא.
לא הייתה קנאה. הנה היהודי הזה.
יש לו כל כך הרבה אדמות.
גם לגויים היה.
ואנחנו פועלים שלו?
לא. גם לגויים היה.
גם לג. כן.
אבל לגויים. הילדים של הגויים לא התפזרו.
אה-הא. הם. הם נשארו ועבדו איתם.
נשארו עם ההורים ועבדו את האדמה.
ואצל הסבא כולם התפזרו.
מ-המ.
ואני מאוד אהבתי לעזור לו. לנסוע איתו לשדות.
ואת יודעת מה שאני מאוד אהבתי.
להריח. שהיה חותך התבן לפרות.
כן.
אני אוהב. הרי אהבתי את זה.
את הריח.
הייתי יכול לישון בשדה.
בחציר.
ב. בדיוק. היה ריח נהדר.
כן.
ואני אהבתי גם. תתפלאי לשמוע.
תשאלי את אשתי. חבל שהיא איננה פה.
את יודעת שאנחנו נסענו לחו"ל.
אני אהבתי לעבור כפרים של חקלאות. בגרמניה. באוסטריה.
בכל מיני מקומות. והריח של הזבל.
זה היה בשבילי. האא.
כמו פרפום. ממש נהניתי מזה.
כן.
ואשתי הייתה אומרת לי: "נו.
הנה. יש לך פרפום שלך."
כן. יפה.
ולא פעם ירד.
אז גם סידרת לך פה קצת חלקה.
חלקת אלוהים קטנה.
אה. נכון. נכון. אבל אני רציתי ללכת לחקלאות.
מ-המ.
אשתי לא רצתה.
מ-המ.
אני מאוד אהבתי חקלאות.
כן.
אבל היא אמרה: "אין לך שום סיכויים." הזמנים.
ב. בשנות 50.
אם האישה לא עזרה לגבר בחקלאות.
אז. אה. לא הייתי יכול להתקדם.
מ-המ.
אבל היא לא רצתה. לא הלכנו.
ולמה אני מספר לך כל הדברים האלו?
אני זוכר. אה. בקשר.
דיברנו מהחזנות. והשירה ובכלל.
כן.
אז אני אחזור לזה.
וכשאתה שרת במקהלה. גם למדתם תווים?
עשיתם את זה בצורה מקצוענית?
זהו שהחזן. הוא רצה ללמד אותנו תווים.
מ-המ.
אבל הוא היה כל כך עסוק.
שלמדנו רק לשיר.
אה-הא.
לי היה כל ספרן בתור ילד.
כן.
ואני. אה. שגדלתי ובכלל.
התחלף הקול.
הקול התחלף. אבל לטנור.
אה-הא.
וחבל שלא ניצלתי את זה.
מ-המ.
פשוט לא היה. את שמעת ממויש'ה ביק בחיפה?
שהוא. היה לו מקהלה ענקית.
לא. אבל את. ה. את. ה. אה.
חזנים מהתקופה שלך. שמעתי עליהם.
כן.
על יוזף שמידט.
טוב. יוזף שמידט.
ויוסל'ה רוזנטל.
נכון.
רוזנבלט.
ו. רוזנבלט. זה היה משהו אחר.
אני עד היום משוגע לחזנות.
מ-המ.
אבל שבא להנה.
רצו לעשות פה בגבעת נשר. אה.
מקהלה?
מקהלה. אז בא מויש'ה ביק.
כן.
והוא היה. היה לו מקהלה ענקית בחיפה.
הוא היה ידוע בחיפה.
אז הוא ניסה פה אנשים.
רצה לעשות מקהלה בגבעת נשר.
כן.
והוא ניסה אותי גם על יד הפסנתר.
הוא ניגן ואני שרתי.
הוא שואל אותי: "תגיד. אתה יודע תווים?"
אמרתי: "לא." הוא אומר: "חבל.
אתה הפסדת קריירה מאוד עשירה בתור זמר."
מ-המ. ו. אה. הצטרפת למקהלה שלו?
והוא כתב לי 2. לא היה לי זמן.
אני אגיד לך את האמת. הייתי מאוד עסוק.
מ-המ.
עבדתי בנשר. ושיחקתי כדורגל.
ואני לא צריך להגיד לך.
צריכים להתאמן. והיה לי עבודות פרטיות כאן בבית.
כן.
ותמיד אמרתי לאשתי: "חבל לי ללכת לחזרות למקהלה."
כן.
"אה. לא יהיה לי זמן לעשות. אה."
כן.
"בבית את כל העבודות האלה."
מ-המ.
אז אני. שלח לי 2 מכתבים.
התחנן אליי. אני אהיה שמה.
אה. במקהלה שלו. אהה.
סולן?
סולן.
כן.
נו.
זה לא הסתדר?
זה. אני לא יכולתי.
כן. כן.
וכמו שאומרים. הפסדתי קריירה עשירה. אפשר להגיד.
אז עשית דברים אחרים.
עשיתי. בדיוק. דברים אחרים.
אני כבר היום לא מצטער על זה.
איך שלא יהיה. היום לדוגמה.
הרבה פעמים שאנחנו נוסעים עם הפנסיונרים.
ויש שירה וזה. אז אני עולה על הבמה ושר עוד.
והם שמה ממש. הם אומרים: "מה זה?
לא חבל עליך?
אתה זמר מעולה."
כן.
נו.
טוב. תשמע. אם.
מה שהיה. כמו שאומרים. היה.
כן.
אי אפשר לחזור.
אבל אף פעם לא מאוחר מדי.
תמיד עוד אפשר לעשות דברים.
כן. אבל לא בגיל שלי כבר.
כן.
בגיל שלי. אל תשכחי.
אני כבר עברתי את ה-80.
כן.
ככה שאני מרוצה עם זה. מה שיש לי.
כן.
ואין לי עיניים גדולות. תודה לאל.
בשביל זה. ככה ש.
כן.
אני לא. כמו שאומרים. י. יש.
לא מתחרט.
לא מתחרט. בדיוק. ה.
כן. תגיד לי שמעון.
אנחנו חוזרים חזרה. אחורנית בזמן.
כן.
אם כן. הילדות שלך. אה.
‮הייתה חלק ב-‭Sighet‬.‬
חלק בכפר אצל סבא?
‮רוב ב-‭Sighet‬ וחלק בכפר.‬
כן. והיו לך גם חברים לא יהודים.
שאתה אומר שהיו יחסים טובים.
כן. אז אני אספר לך מחברים לא יהודים.
בבקשה.
חבר. אני ואשתי. בארבעים ו.
ב-74'. היה לנו 25 שנה מהחתונה.
מ-המ.
אמרתי לאשתי: "חיותה.
אנחנו נוסעים לרומניה. 25 שנה. אה. לחתונת הכסף."
כן.
"וניסע 8 ימים לפני הטיול המאורגן." 21 יום טיול מאורגן.
"ו-8 ימים." אמרתי לה: "אני נוסע בכדי לנסוע לעיר שלי.
ושאני אראה לך את העיר ובכלל."
נסענו לעיר שלי. מכאן נסעתי לפני. הט. הקבוצה.
‮והגעתי ל-‭Bucharest‬. משמה‬
נסענו לעיר שלי עם הרכבת הכי מהיר.
קראו. קוראים לזה ברומנית רפיד.
מ-המ.
רפיד זה רכבת מ. מהירה.
כן.
יחד עם זה. עם כל הרכבת המהירה.
‮נסענו 14 שעות מ-‭Bucharest‬ עד ל-‭Satu Mare‬.‬
‮שמעת מי הרבי מ-‭Satu Mare‬.‬
ברור.
שמה לקחתי טקסי.
כן.
‮ונסעתי לעיר שלי. זה 120 קילומטר מ-‭Sighet‬.‬
כן. מ-המ.
אמרתי לנהג: "אדוני.
יש כאן בית מלון. קורונו."
הוא אומר: "אדוני. זה לא בשבילך.
קורונו פעם היה בית מלון לאנשים מכובדים."
מ-המ.
"היום זה בית מלון לכפריים."
מ-המ.
"אתה שמה לא יכול לגור."
כן.
"אבל אנחנו. בנו כאן בית מלון חדש.
קוראים לו מרמציה. אני אקח אותך לבית מלון."
באנו לבית מלון. כמו ברומניה.
מקובל. אם את לא מורחת. העגלה לא נוסעת.
העיקר הגענו לקבלה. והוא.
אני אומר לו: "אדוני. תראה.
‮אני מ. נולדתי ב-‭Sighet‬. אני תייר.‬
באתי מישראל. אני רוצה שתיתן לי חדר טוב."
הוא אומר לי: "אדוני.
יש לי חדר למטה."
‮אמרתי: "אז בשביל זה אני באתי ל-‭Sighet‬?"‬
ואני דיברתי איתו בהונגרית.
‮ב-‭Sighet‬ דיברו הונגרית וגם רומנית. כן.‬
בסופו של דבר קיבלת חדר?
בסופו של דבר הוא אומר לי: "אין לי. רק למטה."
אני אומר לו: "תגיד. מי המנהל של הבית מלון?"
הוא אומר לי: "לוצי באצ'י.
לוצי באצ'י." זה דוד לוצי.
כן.
בהונגרית. אני אומר לו: "תקרא לו."
הוא תכף מרים את הרמקול.
קורא לו. אני שואל אותו: "תגיד איך שם משפחה שלו?"
לוצי. זה תכף אפס נגע בי. כמו שאומרים.
צילצל מוכר.
כן. הוא אומר: "קוראים לו סטרימבר לוצי."
סטרימבר לוצי. נו.
עכשיו אני מסודר.
למדת איתו?
זה היה חבר טוב שלי.
מ-המ.
הוא היה בא בשבתות ואכל אצלנו צ'ולנט. כל שבת.
מ-המ.
ודיבר יידיש כמוני. היה לו חברים רק יהודים.
דיבר יידיש והוא מה. כשאנ.
הוא בא. הוא השמין נורא. עם קרחת..
אני לא הכרתי אותו.
אני אומר לו: "אתה סטרימבר לוצי?" הוא אומר לי: "כן."
והוא שואל אותי: "מי אתה?"
אז אני אומר לו.
גם אותי הוא לא הכיר. זה לא פלא.
כן.
אני אומר לו: "אני גלזר שימי.
אתה זוכר את שימי?"
וואי. חיבק אותי. ו.
וקיבלת חדר טוב?
חכי. והוא.
מה הוא אומר לי?
הוא אומר לי: "שימי.
[משובש] (שפה זרה)." את יודעת מה זה?
כן. כן. תדבר ביידיש.
תדבר יידיש. שהם לא יבינו.
אה-הא.
בגלל זה שהיו הקומוניזם.
מ-המ.
בקומ. אה. יידיש אף אחד לא מבין.
דיברנו יידיש. אם היית שומעת אותו.
איך הוא מדבר יידיש.
היית אומרת שהוא יהודי.
את יודעת. יש פתגם כזה.
אם מישהו לא מדבר יידיש.
הוא לא יהודי. ככה אומרים ה.
כן.
דתיים. בקיצור. הוא תכף ניגש לקבלה.
הוא אומר לו: "תגיד. איפה יש פה משהו טוב?
זה חבר הכי טוב שלי."
אז הוא אמר לו והוא גם התקשר לעירייה.
‮והוא שאל אם מישהו בא מ-‭Bucharest‬.‬
איזה אורח מכובד וזה.
הלך ונתן לנו חדר לכיוון האיזה. זה נהר עובר.
ולכיוון ההרים. איזה חדר. מה.
הוא אמר לי: "שימי. הנה.
זה החדר שלך. כמה שתרצה תוכל להיות כאן."
והוריד אותנו למטבח. הכיר אותנו לשף. למלצרים.
והוא אמר להם: "מה שהם יבקשו ומה שהם ירצו. אתם תעשו להם."
תקחי בחשבון. זה היה בזמן צ'אוצ'סקו. הקומוניסטים.
כן. זה לא פשוט.
וככה היה.
כן.
ו.
עכשיו. אתה. ז.
זה באמת יפה שהוא זכר אותך והוא נתן לך. איך אומרים?
‮טיפול כזה. ‭V.I.P‬ מה שנקרא.‬
כן.
אבל השאלה שלי אחרת.
אתה אומר שאתה היית חבר שלו?
כן.
עכשיו. כשהמצב של היהודים ברומניה התחיל להיות פחות טוב.
רע.
נכון? מה קרה אז לח. לחברים?
האם הם נשארו חברים או שהם הפכו להיות משהו אחר?
תראי. קודם כל.
ברגע שנכנסו. בשנות ה-40.
כן.
שנכנסו ההונגרים אלינו.
כן.
דבר ראשון. עם כל זה ששיחקתי טוב בנערים.
כן.
והם ידעו שאני כדורגלן טוב.
כן.
היות ואני יהודי. אמרו לי: "שימי.
אתה לא יכול לשחק." ולמה?
היה לי פייס.
מ-המ.
את מבינה? וברגע שהיה לי הפייס.
אז רואים שאני יהודי.
אמרו לי: "אתה חייב להוריד הפייס.
ולעשות לך פריזורו. פריזורו."
תסרוקת.
תסרוקת. אמרתי: "אני לא יכול. אבא שלי דתי."
מ-המ.
"ואני לא יכול לעשות את זה." הייתי אז בן.
בוא נגיד 10. 11.
משהו כזה. ו.
ה. ההונגרים נכנסו מתי?
ב-38'?
בשנות. לא.
יותר מאוחר?
בשנת 40'.
40'.
40'. נכנסו ההונגרים לעיר שלנו.
כן. כן.
ו.
אתה זוכר? אתה זוכר את זה?
איך זה קרה. אה. כשהם נכנסו?
בטח שאני זוכר שנכנסו.
נכנסו. נכנסו הצבא.
הם נכנסו ב. במצעד?
איך. איך זה היה פיזית?
הם. הם. את.
אני לא זוכר מצעד.
מ-המ.
אני זוכר ממש. כמו היום עוד.
שהרומנים ברחו ממש. פחדו מההונגרים.
כן?
ולמה הם פחדו?
‮הרי ‭Transylvania‬ בזמן של פרנץ יוזף.‬
אז זה היה שייך להונגרים.
נכון.
ואחר כך הפסידו את מלחמת עולם הראשונה.
כן. אז.
‮החזירו את ‭Transylvania‬ לרומנים.‬
כן. נכון.
וכך היה במלחמת העולם השנייה.
אז הם חשבו שהם התנקמו בהם?
והיהודים. הם היו אנטישמים נוראיים. ההונגרים.
מי? ההונגרים.
הם היו יותר אנטישמים מהגרמנים.
תתפלאי לשמוע. ו.
אתה יכול לתת לי איזושהי דוגמה?
כן.
של התנהגות.
אני אתן לך דוגמה.
מאוד מאוד אנטישמית.
כן.
בבקשה.
בהונגריה היה. אה. מפלגה של נילושים. קראו להם.
כל הונגרי יודע.
צלב החץ. עם הנוצות.
אה. מה זה נילושים.
כן.
הנילושים האלו היו יותר גרועים מהגרמנים.
והם היו מוכנים לחסל את כל היהודים.
עכשיו. הם התנהגו כלפי היהודים מתחת כל ביקורת.
ואני אביא לך דוגמה מאבא שלי.
מה. משהו שאתה ראית.
אני אביא לך דוגמה מאבא שלי.
בבקשה.
אבא שלי עבד במרתף של יין.
מ-המ.
ואז היהודי הזה. יוסוביץ'.
הוא החליט שהוא לא יכול להמשיך.
הוא פחד. שבאו ההונגרים.
מה. מה הוא פחד?
מה. מה. מה היה הפחד?
הוא פחד מההונגרים.
שמה?
שהם. היות והיה עשיר מאוד.
מ-המ.
אז הוא פחד מהם.
ש.
שהם לא יעשו לו.
והוא היה גם. איך קוראים.
הפרזס של העיר. הפרזידנט של העיר. של היהודים.
נש. נשיא של הקהילה?
בדיוק.
ראש הקהילה?
ראש הקהילה. בזה שהוא היה עשיר מאוד.
מ-המ.
אז הוא אמר לאבא: "תראה.
אתה יכול להמשיך לעבוד אצלי במרתף.
רק תשתדל לא לתת להיכנס.
לדוגמה. לנילושים. לכל הדברים האלה. בזה ש."
לז'נדרמים ההונגרים?
הז'נדרמים ההונגרים. הם באו עם נוצות.
כן.
אז אבא. הוא. הוא עבד אצלו.
היה צריך למלות את הפקודה שלו.
כן.
ואם מישהו היה בא. אז. אה.
אבא לא יכול היה להתנגד.
להגיד: "אתה לא נכנס."
מ-המ.
אבל הוא נתן לו להיכנס.
באותו זמן תכף הוא אומר: "תשאל
אותו אם הוא רוצה לשתות שפריץ."
אה-הא. אוקיי.
את מבינה? הם חיפשו.
אמנם אצל ההונגרים היה גרוע מאוד אם רצית לשחד אותו.
אבל יחד עם זה שהוא בא מהרחוב.
זאת אומרת. זה אי. זה לא הלך בקלות כמו אצל רומנים?
לא. אצל הרומנים. אם היית. לדוגמה.
כל דבר היה ניתן לשיחוד.
הכל. הנה לדוגמה. היום הוא הרג בן אדם. יהודי הרג גוי.
מה. הוא בא לבית משפט.
אמרו לו: "תשלם לדוגמה 100 אלף שקל.
אתה חופשי." ככה זה היה.
בבית משפט רומני?
כן. היהוד.
אצל ההונגרים לא היה שוחד?
לא. לא היה קיים.
אני אביא לך עוד דוגמה קלאסית.
הדוד שלי.
כן.
שהיה צריך להתגייס לצבא.
והסבא לא היה מעוניין.
מ-המ.
בזה שיהיה.
בצבא רומני?
אצל. צבא רומני.
אבל איך שלא יהיה.
שהיהודים היו מתגייסים לצבא רומני.
אז היה להם מין שם לא טוב.
יהודי לא אוהב לעבוד. ויהודי. אה.
עצלן. ובכלל. כמו בכל העולם.
אמרו לסבא: "אתה תבוא איתנו לשוק של סוסים.
אנחנו נבחר סוס. כמה שהוא עולה אתה תשלם.
ואז נשחרר את הבן שלך.
ולא יצטרך לשרת בצבא."
זה הרומנים אמרו?
הרומנים.
כן.
וסבא באמת הלך. קנה להם סוס.
מ-המ.
מה שהם רצו.
כן.
והדוד נשאר בבית.
אוקיי. עכשיו בוא נדבר על ההונגרים.
כן.
תספר אירוע. שאנחנו נוכל להבין כמה הם היו אנטישמים.
אני אביא לך אירוע. מה להגיד לך?
אני לא אשכח את זה בחיים. שהיינו בגטו.
הא. זה כבר. אה.
הא. זה כבר שייך ל.
כן. לא. לא. אנחנו נשמע את זה.
אני אביא לך אירוע אחר.
עכשיו. עוד לפני.
כן. אני אביא לך אירוע אחר.
ואני זוכר אותו טוב.
סבא שלי. בזמן ההונגרים אי אפשר
היה לנסוע לכפרים לקנות ביצים.
תרנגולות.
מ-המ.
ו. וגבינות. כל מיני דברים.
כן.
עכשיו. אם את רצית לנסוע ולהביא כל הדברים האלו.
אז היו מביאים עגלות.
מלא תבן לסוסים. למכירה.
כן.
לעיר.
והיו מחביאים?
אז הסבא. הוא היה מחביא למטה למטה.
ביצים. תרנגול. לא. אה. תרנגולות. אה.
חיות. מתות.
חיות. אה. שהיו שוחטים אותם.
כן.
וגבינה. כל מיני דברים.
וברגע שהוא בא עם העגלה.
חציר הזה. כן.
לחציר. והם פירקו את החציר.
אז היו צריכים להיות זהירים מאוד.
ש. ל. מישהו לא יראה.
שלא ילשינו.
לא ילשינו. בדיוק.
שילשינו.
כן.
ואם במקרה חס וחלילה תפסו מישהו.
תכף הכניסו אותו לבית סוהר.
מ-המ.
משפט. וזה היה בעיה גדולה.
עכשיו. היו יהודים. כמו בכל מקום.
כן.
ההונגרים שלחו אותם. היות והוא יהודי.
שהוא יסתכל מה מוישה עושה. מה מנדל עושה.
זאת אומרת. כמו משטרה חשאית כזאת?
בדיוק. בדיוק.
מלשינים שקטים כאלה.
בדיוק. הם שילמו ליהודים.
והם היו הולכים והיו מסתכלים בכל מיני מקומות.
ובפרט שהלשינו. אז בכלל לא היה מה לדבר.
‮ומה. מה. כשהקהילה הייתה יודעת שבן אדם ‭X‬ הוא מלשין.‬
היו מנסים לעשות לו משהו?
קודם כל. לדבר איתו.
לשכנע אותו שלא יעשה.
או אחר כך היו מרביצים לו או משהו כזה?
דיברו איתו.
כן.
שלא יעשה.
אה-הא.
לא עזר שום דבר.
הוא היה מבטיח והוא המשיך בשקט.
כן.
עכשיו. למה אני אומר לך?
עכשיו. נעצור דקה אחת ותכף נחזור לסיפור שלך.
מה עוד ההונגרים אסרו על היהודים לעשות כשהם נכנסו?
אתה אומר שאי אפשר היה כבר להביא באופן
חופשי תוצרת חקלאית מהכפר. נכון?
נכון.
מה עוד היה אסור?
לדוגמה. אני.
אחרי שגמרתי 4 כיתות.
אז בר. אצל הרומנים וגם אצל ההונגרים.
אני הלכתי לגימנסיום.
כן.
אבל היות ואני יהודי.
כן.
המשכתי לבית ספר הרגיל.
כן.
הלאה. כיתה 5.
6. 7. 8.
ולא אישרו לנו ללכת לגימנסיום.
בעד זה שזה היה בית ספר יותר מכובד.
כן.
ויו. ולמדו גם יותר.
בפירוש אמרו: "יהודים."
יהודים אסור.
"אסור להם ללמוד בגימנסיה"?
כן. אסור להם.
נ. נומרוס קלאוזוס.
וליהודים אסור ללמוד בבית ספר מקצועי.
אה-הא.
גם.
כן.
זאת אומרת. שהם עשו לנו כל מיני
תנאים שיהודי לא יוכל להתקדם.
להתפתח. כן.
עכשיו אני אמשיך הלאה.
כן.
בגיל ש. [כך במקור] עכשיו אני אספר לך גם דבר יפה.
אני רציתי ללמוד מקצוע.
לא רציתי ללכת לישיבה.
אממ.
אבא שלי אמר לי:
"יהודי לא עובד עבודות מלוכלכות ועבודות קשות.
או שאתה תלך ללמוד חייט. שזה עבודה נקייה."
כן.
"או שתלך לישיבה."
מ-המ.
אמרתי.
ומה. מה אתה רצית לעשות?
אז אני אמרתי לאבא: "אני לא רוצה.
לא ישיבה ולא רוצה."
חייטות.
"חייטות. אני רוצה ללמוד
אוטמכניקר." היה מוסך אחד בכל העיר.
כן. כן.
וגם. אה. תנורים שבנו אותם מבלוקים.
אה-הא. כן.
ואת זה אני מאוד אוהב.
מ-המ.
אז אבא אומר לי: "עבודה כזו מלוכלכת.
זה לא בשביל יהודי."
כן.
אמרתי: "אבל אני רוצה את זה."
מ-המ.
הי.
כמה ילדים הייתם במשפחה?
היינו 3.
אחות. היא עוד. היא נוסעת רק.
כן.
היום היא נוסעת לארצות הברית.
אה-הא.
היא גרה במוצקין.
כן.
אבל יש לי עוד אח מאמא השנייה.
אה-הא.
הוא גר בעכו.
כן
והיה לי אחות.
כן.
הקטנה ואמא. הנה. היא.
כן.
היא יושבת על. על ה.
כן. בתמונה. כן.
בתמונה על האמא שלי.
אנחנו אחר כך נצלם אותה.
כן.
כן.
היא הלכה עם אמא לקרמטוריום.
כן.
לאוש. באושוויץ.
כן.
ו. טוב.
אנחנו מזה נדבר אחר כך.
נכון.
אהה. עכשיו.
אני אספר לך בקשר.
למקצוע.
למקצוע.
כן.
אני בא. קראו לבן אדם הזה פסטור.
שם משפחה. פסטור לוצי קראו לו.
אני בא אליו עם הפייעס.
כבר אחרי בר מצווה.
עשו לך? עשו לך מסיבת בר מצווה?
בטח עשו לי.
בבית כנסת?
אבל לא כמו שעושים כאן.
לא. אבל.
בבית כנסת.
עלית. קראת את התורה?
כן. הכל. רק.
כן.
בבית כנסת.
אוקיי.
עשו לי מסיבת בר מצווה.
במשפחה. ב.
המשפחה. כן.
כן.
ואני אמרתי לאבא: "אני רוצה ללמוד מכונאות."
אבא אמר לי: "אני לא רוצה שאתה תלמד המקצוע הזו."
כן.
אבל מה? אני הלכתי לשם בלי אבא.
ואל תשכחי. אצלנו. אם אני רציתי ללמוד מקצוע.
אז האבא היה צריך לשלם לו. אה. שכר.
כי.
חודשי.
זה היה כמו ללמוד בבית ספר. הוא. הוא.
שכר בי.
כן.
שכר חודשי.
כן.
והמקצוע הייתי צריך ללמוד 3 שנים.
מ-המ.
רק אחרי 3 שנים קיבלתי את התעודה.
כן.
שאני בעל מק.
מוסמך.
מוסמך.
מכונאי מוסמך.
אני בא אליו.
לפסטור הזה. הוא היה.
בוא נגיד. אנטישמי ככה.
לא קטן. אבל לא נורא.
הוא אומר לי ככה.
לא קורא לי בשם.
הוא אומר לי: "ז'ידו." ז'ידו זה יהודי.
כן.
"אתה רוצה לעבוד אצלי עם הפייעס?"
אצלו הלוא עבדו יהודים.
כן.
רק גויים.
מ-המ.
אני אומר לו: "אני הייתי מאוד רוצה.
בגלל זה שאני יודע ואני מוכשר. אני אוהב את זה."
מ-המ. כן.
הוא אומר לי: "אתה יודע שאתה בא ללמוד מקצוע.
חצי שנה אתה צריך לשרת האורווה של החזירים.
ואתה צריך ללכת עם אשתי לקניות."
ככה היה נהוג.
אמרתי: "לא אכפת לי."
ובשבילי לסדר האורווה היה משחק ילדים.
מ-המ.
מהסבא.
כן.
ולק. ללכת לקניות גם היה משחק ילדים.
כן.
הלכתי עם אמא ז"ל.
כן.
ואני הכרתי את כל הדברים האלה כמו 10 אצבעות שלי.
מ-המ.
אמרתי לו: "אדון פסטור. אני מוכן הכל."
לכל התנאים.
הכל. הוא אומר לי:
"אבל אתה לבית מלאכה שלי לא תוכל להיכנס עם הפייעס."
אני אומר לו: "אבא לא מסכים.
מה אני יכול לעשות?"
הוא אומר: "תראה. אני אדבר עם אבא שלך ונראה מה הוא יגיד.
אם אבא שלך לא יסכים. אני אפתיע אותו.
אני אקח אותך לספר שיספר אותך יפה.
עם פייעס כאלו שפיץ."
מ-המ.
"ופריזורה." והייתי. חיכיתי הרגע לזה. "ונראה מה יהיה."
הוא מדבר עם אבא.
אבל אבא ראה שאין לו כבר ברירה.
מ-המ.
אבא אמר: "אני לא מרשה שיורידו לבן שלי את הפייעס."
אבא שלך אז עדיין עבד?
הייתה לו פרנסה?
כן. בוודאי.
עדיין. עדיין הייתה לו פרנסה.
כן. כן. ומה היה?
אני באתי ואני אמרתי לפסטור.
שאלתי אותו: "תגיד לי. נו.
מה סידרת עם אבא שלי?"
"אבא שלך לא מסכים.
היות ור. הוא לא מסכים.
ואני רואה שאתה אוהב לעבוד.
בוא נלך לספר שיספר אותך יפה.
ומה יהיה. יהיה."
כן.
הלכתי איתו לספר.
לא פחדת?
לא. בעד. לא פחדתי בעד זה שרציתי ללמוד המקצוע.
כן. מ-המ.
והוא עשה לי פריזורה יפה.
אני בא לאשתו של פסטור.
היא אומרת: "עכשיו תענוג.
תראה כמה יפה אתה."
בקיצור. מה. היא מאוד אהבה אותי. אשתו.
היא ראתה איך שאני מכין לחזירים אוכל.
איך שאני מנקה את האורווה.
ואני הולך. הוא סידר לי עגלה לסחוב.
ושם היו מכניסים הדברים שקנינו בשוק.
מ-המ.
ככה היה.
כן.
ואיך שאני מבין מכל הדברים בשוק.
היא אומרת לו.
לבעלה: "אתה יודע מה?
לי. אני מסכים שיעבוד אצלי בבית.
אני לא רוצה שילך לעב.
ללמוד אצלך."
ככה התלהבה ממני.
מצא חן בעיניה. כן. מצא חן בעיניה.
מאוד מצא חן בעיניה.
כן.
העיקר. פסטור אמר לי: "עכשיו אתה יום יום.
תיכנס מ-14:00 עד 18:00." הם עבדו 12 שעות. לא 8 שעות.
מ-06:00 בבוקר עד 18:00 בערב עבדו שמה כולם. "תיכנס."
אתה היית סך הכל בן 13. 14?
אני הייתי משהו בערך קרוב ל-14.
כן.
"ואתה תיכנס משעה 14:00 עד 18:00 לבית המלאכה.
ושמה תלמד מה שתלמד."
וככה היה. ב-06:00 בבוקר אני כבר הייתי צריך להיות ב.
אצל פסטור בבית.
להכין לחזירים אוכל ולנקות האורווה מהחזירים.
ואני הייתי מכין להם אוכל.
קראו לזה בהונגרית [משובש] (הונגרית).
[משובש] (הונגרית) זה תערובת.
כ. כל מיני דברים.
כן.
ואשתו הייתה אומרת לו: "לוצי.
לא היה לי דבר כזה.
בחור שיבין ככה מהכל."
כן.
ובאותו זמן אומר גם בעלה: "את יודעת.
שאני הכנסתי אותו לבית מלאכה.
חשבתי שיש לו ידיים שמאליות.
שמה הבעלי מקצוע מתפעלים ממנו."
מ-המ.
"איך שמראים לו פעם. והוא כבר יודע."
כבר יודע.
בקיצור. אני עבדתי אצלו שנה.
הספקתי לעבוד אצלו.
כן.
ובמשך השנה הזאת. הוא אמר שמה.
היה עוד. אהה. אי.
אהה. נו. איך קוראים לילדים שלומדים. אה.
חניכים.
חניכים. והיו חניכים של שנתיים.
היו חניך שכמעט גמר כבר 3 שנים.
מ-המ.
הם הלכו לבית ספר מקצועי בעד זה שהיו גויים.
כן.
אני לא יכולתי ללכת לבית ספר מקצועי בעד זה שהייתי יהודי.
הוא אומר להם: "אתם רואים אותו. את שימי?
הוא מכניס אתכם לכיס הקטן.
עם כל זה שהוא עובד כאן בסך הכל כמה חודשים."
מ-המ.
"ואתם צריכים ללמוד ממנו."
בקיצור. בא כריסמס.
ומהבית שלנו היה לי ללכת
לבית מלאכה 3 קילומטר רגלי. ובחזרה 3 קילומטר.
היות ואשתו. היא הייתה. היא האישה.
היא מאוד אהבה אותי.
והוא גם אהב אותי.
הוא אומר לי. היה להם בן והוא נהרג.
והוא אומר לי: "שימי.
תיכנס לחדר ותראה.
מה שמצא חן בעיניך.
קח. זה שלך."
נכנסתי לחדר. ראיתי שמה כל מיני דברים ואופניים.
נו מה. אני אלך להגיד לו אופניים?
את יודעת מה זה היה אצלנו בעיר אופניים?
רק בן אדם עשיר קנה לבן אופניים.
העיקר. אני יוצא בלי כלום.
ואני אומר לו: "ראיתי דברים.
אבל. אה. זה לא בשבילי."
הוא אומר: "אתה לא רוצה אופ. אופניים?"
אמרתי: "אה.
אני דווקא כן מעוניין."
כן.
הוא אומר: "האופניים הזה הוא שלך.
אני נותן לך. בגלל זה שאתה צריך לנסוע."
3.
"3 קילומטר הביתה ו-3 קילומטר לבוא מהבית לעבודה."
מ-המ. כן.
"והאופניים הזה אני נותן לך מתנה."
אני בא הביתה עם האופניים.
אני ידעתי לנסוע. למדתי.
כן.
ככה אצל החבר'ה.
מ-המ.
החבר'ה רואים אותי לבוא עם אופניים.
הם אומרים: "הוא בטח גנב אותו."
למה? אחד כמוני אופ.
לקנות אופניים. זה.
כן.
אי אפשר. אני בא הביתה.
אני מראה לאחותי. לאבא. לאמא ז"ל.
אז אבא אומר: "מאיפה לקחת אופניים הזה?"
אמרתי: "קיבלתי מה."
בוס.
"לוצי. מהבוס."
הוא אומר: "בוא איתי עכשיו לבוס."
לקח אותי תכף עם האופניים.
באנו לשמה. הוא שואל את הבוס: "אתה נתת לו את האופניים?"
הוא אומר: "אדון אברהם.
אתה לא יכול לתאר לך איזה בן שיש לך.
אני נתתי לו זה מתנה.
בגלל זה שאני ואשתי מאוד נהנים מהעבודה שלו.
ועובדה שלא ביקשתי ממך שתשלם לי שכר לימוד."
אה-הא. אז הוא לא שילם. אבא שלך?
הוא לא. אבא לא שילם.
אה-הא.
להודות לכל הדברים האלו.
כן.
"והנה. לא מספיק שאתה לא משלם שכר לימוד.
אני נתתי לבן אופניים.
היות והוא אוהב כדורגל.
כל יום ראשון.
שהוא גומר לנקות את כל בית המלאכה.
אני נתתי לו 2 פנגיי."
2 פנגיי זה היה בשבילי המון כסף.
כן.
כסף כיס. שאני אלך למשחק כדורגל.
וככה. ביום ראשון הייתי הולך.
בבוקר. ב-06:00 כבר הייתי בבית מלאכה.
כן.
הייתי צריך בית מלאכה לנקות.
שכל. זה לא כמו.
היה כמו היום. יש ארונות. מ.
זה. ו. ויש ארגזים.
כלים. היה שולחנות ארוכים.
הייתי צריך על יד כל.
אהה. אה. נו.
איך אומרים [משובש] (שפה זרה) ב. בעברית?
אהה. בעל מקצוע.
כן. מסדר את ה.
לסדר את הכלים.
שהוא בא ביום שני.
שיהיה כ. הכל.
שיהיה לו מוכן הכל.
כן. עכשיו. כשאבא שלך ראה איך מתייחסים אליך ואיך. אה.
מעריכים את הכישרון שלך ואת המסירות שלך.
הוא שינה את דעתו בקשר למקצוע?
הוא חשב דברים חדשים?
אבא ש. הוא שינה את דעתו.
הוא שינה את דעתו.
ברגע.
הווא. והוא אמר לך את זה? הוא אמר לך ש.
לא. הוא אמר לי. אה.
ברגע שבאתי הביתה בלי פייעס.
הוא אומר לי ככה.
ביידיש. אבל אני אסביר לך את זה בעברית.
תגיד את זה ביידיש.
" [משובש] (יידיש)." והוא קרא לי שמשון בבית.
מ-המ.
" [משובש] (יידיש)."
כמו שאתה תציע את המיטה.
אה. "כמו שתסדר לך את המיטה. ככה תישן."
ככה אתה תישן.
אמרתי לו: " [משובש] (יידיש)."
מ-המ.
את. את מבינה?
זאת אומרת. ידעת בדיוק מה אתה רוצה לעשות.
אני ידעתי מה אני רוצה לעשות.
ועשית את זה טוב.
ומה זה טוב? עכ.
עכשיו אני אגלה לך עוד סוד.
עם הגרמנים שנכנסו. והם באו.
היה רק בית מלאכה אחד.
ב-44'?
אה. הב. ה.
ה. לא. לא. הגרמנים נכנסו.
אם אני לא טועה. ב-42' כבר. לעיר שלנו.
‮ל-‭Sighet‬ הם נכנסו ב-42'?‬
כן. אז הם באו לבית מלאכה לתקן המכוניות שלהם.
ואני. ואני. זה היה. לא.
זה היה יותר מאוחר בעצם. אה.
סליחה. זה היה בהתחלת 44'.
זה היה. בהתחלת 44'.
הגרמנים נכנסו ב.
ב-42'. אני חושב.
אני לא בטוח. יכול מאוד להיות.
ב-44' אני עבדתי בבית מלאכה.
אז רגע. מה. אתה עבדת אצל הבוס הזה שנה. למדת את המקצוע?
מ. אני עבדתי אצל הבוס הזה מ-43' עד 44'. עבדתי אצלו.
ב-43'?
ב-43'.
לא. לא התחלת לעבוד אצלו כשההונגרים נכנסו?
לא. זה היה ב-40'. ההונגרים נכנסו.
אז מה. מה עשית בפרק זמן הזה? ש.
שההונגרים נכנסו.
כן.
אני המשכתי ללכת לבית ספר.
לכן.
ההונגרי.
אה-הא.
בית ספר ההונגרי.
רק ל. לגימנסיה לא יכולת ללכת?
ל. אבל לב. לכיתה רגילה כן.
כן.
כן.
אז שנה אחת אתה למדת את המקצוע אצל הבוס.
עכשיו.
מ-43' עד 44'.
מ-43' עד 44'.
עכשיו. ה. הגרמנים נכנסו במרץ 44'.
הגרמנים במרץ 44'?
כן.
אני לא זוכר.
כן.
יכול להיות.
כן.
אני יכול להיות.
אז בוא. בוא נמשיך מהנקודה הזאת.
את זה אני לא זוכר.
כן.
מתי שהם נכנסו.
אני רק זוכר שהם נכנסו לעיר שלנו.
דווקא הם היו בסדר.
בתור גרמנים. ה. התנהגו יפה ליהודים.
זאת אומרת. לעומת ההונגרים.
לעומת ההונגרים.
אבל. אבל באותו זמן.
בשנים האלה. זה שנים מאוד קריטיות.
נכון.
ל. ליהודים ברחבי אירופה.
האם למקום שאתה גרת בו.
‮ב-‭Sighet‬. הגיעה אי.‬
איזושהי אינפורמציה. מה קורה
ליהודים בפולין. באוסטריה. בגרמניה?
שום אינפורמציה לא הגיעה.
הגיעו פליטים יהודים מפולין?
ברחו מפולניה לעיר שלנו.
פגשתם אותם?
פגשנו. אבל אסור היה לנו לדבר איתם ולהכניס אותם הביתה.
כן.
זה היה. איך אומרים?
עונש מוות.
זאת אומרת. אם. אם ה.
אה. השלטונות ההונגרים.
היו יודעים.
היו. היו מלשינים על.
שאתם מסתירים יהודים מפולין.
אוי ואבוי היה.
כן.
אוי ואבוי.
אז מה קרה ל. ל.
לפליטים? איפה הם גרו?
הפליטים האלו גרו ב. בכל זאת.
אצל יהודים. פה שם.
בסתר. שלא ידעו.
מ-המ. מ-המ.
והם התחבאו.
ו. ו. ויצא למישהו שהכרת לדבר איתם.
לשמוע למה הם היו צריכים לברוח מפולין. מה קרה?
הם ברחו מפולין ולא ידעו שקיים אושוויץ גם.
הם לא ידעו שקיים כל הדברים האלו.
ולנו אמרו. אה. שהכניסו אותנו לגטו. אמרו לנו.
מתי זה קרה?
זה בארבעים ו. התחלת 44'.
כן.
ו.
והגטו היה איפה?
‮ב-‭Sighet‬ או מקום אחר?‬
‮לא. הגטו הייתה ב-‭Sighet‬ וברחוב שלנו.‬
אה-הא.
איפה שאנחנו גרנו.
כן.
הייתה הגטו.
זאת אומרת. אבל העובדה שהם ברחו. נכון?
הם לא נשארו. מה.
מה הם יכלו לספר לכם? עד.
הם סיפרו לנו דברים נוראיים.
למשל?
שהורגים יהודים. ו.
והגרמנים הם. אה. יורים בהם והכל.
מ-המ.
אבל ממחנות לא סיפרו.
עכשיו. מה הי. מה.
‮ו. וכשהיהודים ב-‭Sighet‬ שמעו את זה. כן?‬
והם ראו במו עיניהם שיהודים
עזבו את הבתים שלהם וברחו. סימן ש.
אבל לא הרבה. לא הרבה.
סימן שזה גרוע.
כן. אבל.
‮אז הי. היו כאלה ב-‭Sighet‬.‬
בין האנשים שאתה הכרת.
כאלה שחשבו: "נו.
אולי הגרמנים יגיעו גם לכאן?
אולי כדאי לברוח לאיזשהו מקום?"
אז עכשיו אני אספר לך.
כן.
הם מכרו לנו לוקש גדול.
מי?
ההונגרים.
כן.
אנחנו יוצאים לחצי שנה לעבודה.
ואחרי חצי שנה יחזירו אותנו הביתה בחזרה.
זה היה הלוקש של ההונגרים.
ומתי זה קרה. שמעון?
זה.
מתי אתה זוכר שזה. ש.
שהם גייסו למחנות עבודה.
ההונגרים. מתי הם גייסו?
ההונגרים הכניסו דבר ראשון לגטו. היהודים.
אה-הא.
זה היה דבר ראשון.
אבל זה. זה היה כבר שהגרמנים נ. היו?
הגרמנים כבר היו. כן.
א. אבל לפני זה. נניח ב-43'.
בארבעים ו.
‮היו אנשים שהכרת שעזבו את ‭Sighet‬ או ברחו.‬
לא. לא עזבו.
לאן שהוא?
‮את ‭Sighet‬. לא עזבו את ‭Sighet‬.‬
לא עזבו?
ואני עוד ל. בארב.
היו. היו אולי. אה. קבוצות של. אה.
אנשים שהיו חברים במפלגות ציוניות ו. והגיעו ל.
כבר לא היה קיים דבר כזה.
לא היו מפלגות ציוניות?
לדוגמה. אלי ויזל.
מ-המ.
הוא מ. אה.
נער. שהיה נער.
כן?
הוא בגילי. הוא כבר אז התח.
אה. הת. הוא ת.
הוא התעסק עם. אהה.
שומר הצעיר. והוא התעסק כבר.
‮היה. כמו שאומרים. ‭fighter‬.‬
זאת אומרת.
אז.
הוא היה חבר בקבו.
אה. בקבוצות ציוניות.
בדיוק.
בארגונים ציוניים. אתה לא היית חבר בשום ארגון ציוני?
אני לא הייתי חבר.
ואני אגיד לך גם למה.
מ-המ.
אני מאוד אהבתי כדורגל.
והכדור הרגל הזה.
אז בזה התעס.
סינוור אותי.
שי. שיחקת בשעות הפנאי.
אה. כ. בדיוק.
עכשיו. אפילו שהם הוציאו אותי מהקבוצה. ההונגרים.
וכשפסטור. הוא הוריד לי כבר הפייעס וכל זה.
וחזרתי בחזרה. אז הם כבר הכירו אותי בתור יהודי.
והיה שמה אחד. קראו לו פוגזולי.
הוא היה אנטישמי גדול.
והוא אמר לי: "תראה.
אתה באמת משחק כדורגל טוב עם הילדים.
ו. ואתה הכי טוב מכולם.
אבל בתור יהודי. אתה לא יכול להמשיך."
מתי סילקו אותך מהקבוצה. ב-43'?
לא.
42'?
מהקבוצה סילקו אותי ב-41' כבר.
ב-41'.
בערך ככה.
זאת אומרת. מ-41' בעצם כבר ה.
‮העיסוק. ה-‭hobby‬ שלך כבר לא היה אפשרי.‬
לא היה. אבל אני שיחקתי כדורגל עם. אה. כדור מסמרטוט.
אה. לבד או עם חברים?
לא. עם חבר'ה. עם ילדים.
י. יהודים?
יהודים. אז עשינו.
היינו עושים מגרב כדור מסמרטוט. וככה שיחקנו.
אבל אני לא עזבתי זה.
בעד זה שאני מאוד אהבתי.
היות ואצלנו בעיר מכוניות לא היה.
אז באמצע הכביש. היה כביש עם רכבים.
כן.
היינו עושים. אה. 2 שערים. ילדים. ושיחקנו.
כן.
זה לא היו הזמנים של היום.
זאת אומרת. ברגע שסילקו אותך מהקבוצה ההונגרית.
שהייתה אולי יותר מקצוענית.
ב. היה כדור. כדור.
היה כדור אמיתי.
אמיתי.
אז עברת ל. לשחק עם ילדים יהודים.
וקיבלתי אצלהם נעליים. מהק. מהקבוצה.
כן?
אז. אה. כבר.
אה. עם הנעליים שלי.
האמא ואבא היה אומר לי: "אתה קורע את הנעליים.
אתה הולך ומשחק.
ו. ו. ואתה תישאר בלי נעליים."
את יודעת. בחוץ לארץ היה לי ככה.
זוג נעליים לחג וזוג נעליים לכל השנה. הלכתי איתם.
כן.
בחורף ובקיץ. ולמטה על הסוליה היו דופקים מסמרים כאלו.
שלא יקרעו את הסולייה.
ככה זה. לא רק אני לבד. כולם.
כן.
ושאנחנו היינו הולכים שם על אבנים.
על אספלט. אז שמעו אותנו קילומטר.
כן?
שהולכים. וככה החיים. להגיד לך.
החיים היה נהדרים. בכל אופן. בשבילי.
ולא.
אני מאוד.
לא היה שום פחד.
שום חשש. אה.
א. אם הגרמנים בסוף יגיעו גם לרומניה. מה הם יעשו?
אם יקרה משהו ליהודים.
כמו שקורה בארצות אחרות?
תראי. לנו.
לא.
כל ה.
לא קראתם עיתונים אז?
כל. על. אה. לא היו.
לא היו עיתונים ולא נתנו עיתוים. עיתונים.
מ-המ.
ולא כתבו בעיתונים.
מה שכן כתבו.
שהיו מקללים אותנו. והיו כותבים
דברים נוראיים על היהודים. לא מהמחנות.
כן.
אלא כל מיני דברים.
כן.
אה. מה שהיו כותבים.
שישנאו אותנו עוד יותר.
אה-הא.
את מבינה?
כן.
‮תראי. ב-‭Sighet‬ היו. אה.‬
קהילה של חצי חצי.
חצי יהודים וחצי גויים.
היינו קהילה מאוד גדולה.
אני חושב. אני לא אגזים.
היו אר. איזה 14.
15 אלף יהודים ואותו דבר גויים.
והיהודים אומנם חיו. היו יהודים שחיו בקושי.
אבל היות וה. זה היה מאורגן.
אז עזרו ליהודים באמת שהיה להם בעיות. לא היה.
זאת אומרת. הקהילה בעצמה עזרה?
הקהילה בעצמה דאגה להם.
למשל. איך?
שלא היה להם. היה להם קשה להשיג אוכל.
אז נתנו חבילות מזון?
אז. אז. לא חבילות.
אז היו באים. נגיד.
אה. הביתה היו מביאים.
כן.
אה. אוכל. או שנתנו לו קצת כסף.
בחגים בפרט. ב.
בפסח. אז היו מחלקים לו מצות בלי כסף.
ובכלל. כל מיני דברים.
זאת אומרת. הייתה עזרה של הקהילה.
הייתה עזרה של הקהילה. אני לא יכ.
או שלדוגמה אצל הרבי.
היה הרבי מקרעטשניף.
[כך במקור] היה הרבי מקרעטשניף.
שהנכדים שלו ברחובות. יש להם אימפריה ענקית עד היום.
[כך במקור] כן. היה ככה.
הקרעטשניף רבי. בורשה רבי. ויז'ניצה רבה. מוויז'ניץ.
וה. הרבים האלו.
הם היו ידועים. אלו לא היו.
גויים היו באים אליהם.
מ-המ.
הביתה. והיות ואני אומנם לא הייתי.
אה. גוי. הייתי יהודי.
אבא לקחה אותי. לקח אותי לבורשה רבי.
בעד זה שלא רציתי ללכת לחדר.
מ-המ.
אז. אהה. הבורשה רבי דיבר אליי והסביר לי.
ובכלל. את יודעת. איך אומרים.
לי נכנס באוזן.
ואחד.
ומהשני יצא.
כן.
בקיצור.
מקרה אבוד.
מקרה אבוד. אני הבטחתי לרבי שיהיה בסדר.
הכל טוב ויפה. אבל.
עשית מה שרצית.
עשיתי מה שהיה לי נוח.
מ-המ.
וישנם. כמו שאמרתי לך. מהרבי ה.
מהקרעטשניף רבי יש.
ברחובות יש לו אימפריה שלמה.
כן. עכשיו. אה.
אנחנו מגיעים לגירוש לגטו.
איך זה בדיוק קרה?
אתה אומר שהבית שלכם.
הדירה שלכם הייתה בתוך הגטו.
נכון.
זאת אומרת. לא הייתם צריכים בעצם לעשות שום מעבר.
שום. שום מעבר.
נשארתם.
כן.
אבל קיבלתם עוד.
אה. אנשים שגרו איתכם?
אז זהו. זהו. שקיבלנו עוד אנשים.
כן.
שגרו. ועוד. אהה. זוג.
זה היה לפני פסח. כשגירשו אתכם לגטו?
זה נדמה לי. אם אני לא טועה. לפני פסח.
לפני פסח.
אם אני לא טועה.
כן.
בטח.
כן.
לפני פסח.
ועוד הצלחתם לחגוג ב.
באותה שנה קשה. 44'.
הצלחתם לחגוג את הפסח?
עוד הצלחנו לחגוג את הפסח.
מצות היו וכל מה שצריך?
לא. אה. לא היה כבר מה שצריך. אבל דאגו.
כן.
שזה יהיה. שיהיה לאנשים ו. ו.
כן.
אה. שיוכלו לחגוג את ה.
יין. מצות?
כן.
כן.
אבא שלי.
מ-המ.
זה מה שרציתי להגיד לך.
כן.
את הזכרת לי מהיין.
כן.
אבא שלי. הרי הוא התעסק עם יין.
נכון.
אצל ההונגרים. אסור היה לאנשים פרטיים למכור יין.
נגיד. אני באתי אליך.
זה. רק זה היה.
אה. איך אומרים.
זה.
זיכיון של הממשלה.
רק ה. בדיוק.
אבל היות ואבא שלי היה חייב לספק
לאנשים בשביל קידוש ביום שישי.
הוא היה סוחב היין בכיס הזה ובכיס הזה.
היו הולכים במעילים. ובתיק.
הוא. אסור היה לו ללכת עם בקבוקים חופשי.
אז הוא היה. נגיד.
מחלק. לדוגמה ל-100.
200 משפחות. יין.
אז הוא כבר התחיל בהתחלת השבוע.
מ-המ.
בלי סוף. ו.
והוא לא פחד ממלשינים ש.
הוא לא. הוא לא פחד.
הוא אמר: "מה שיהיה יהיה.
אני חייב לחלק את זה."
כן.
"גם מצווה וגם פרנסה."
אה הא.
כן.
כן.
אחר כך.
זאת אומרת. אביך בעצם. אה.
המשיך בעיסוק שלו בתור מומחה ליין.
כן.
וסוחר יין. עד שג.
עד. עד שגירשו אתכם?
עד שגירשו אותנו.
כן. כן.
עכשיו. מה שאני רוצה להגיד לך.
אמא שלי ז"ל. היא הייתה.
לא סיפרת איך קראו לה.
רחל.
רחל. כן.
אמא שלי ז"ל. היא הייתה.
אם אני אגיד. את יודעת מה זה בלבוסטה?
אשת חיל.
אה. אין. והיא הייתה עושה מאכלים ועוגות. אי אפשר לתאר.
מ-המ.
אצל הרומנים. עוד שהיה בזמן של הרומנים. וגם אצל ההונגרים.
היות בכפרים גרו רק רומנים.
לא דיברו הונגרית. רק רומנית.
בכפר של הסבא. באו הרבה רומנים אלינו הביתה.
היו מביאים לנו תרנגול.
תוצרת חקלאית.
תו. בדיוק.
כן.
אבל הסבא.
כן.
הוא גם היה מביא.
כן.
אז היות והיה לנו הרבה חברים גויים.
מהכפריים?
מהכפריים. מהכפר של הסבא.
מ-המ.
אז אמא. היא הייתה מכבדת אותם.
היא עשתה כרוב ממולא.
כן.
ואצל הרומנים. כרוב ממולא.
אין כמו כרוב ממולא.
כן. בקיצור.
ז.
הם. הם אכלו מה.
מהאוכל המ. משפחתי.
בדיוק. אז הם אומרים לאמא: "את יודעת מה?
אנחנו רוצים." כל יום שני היה שוק אצלנו בעיר.
ההם אמרו לאמא: "רחל.
תעשה לנו 20." איך קוראים. אה.
סירים?
לא. לא. 20. אה. מכרוב ממולא.
כן.
[משובש] (שפה זרה). נו. איך קוראים לזה?
כמו. כן.
כן.
כמו קציצות כאלה. ממולא.
אה. זה לא קציצות.
כן.
זה כרוב ממולא.
כרוב.
"או ש-30 תעשי לנו."
הוא היה בא עם הסיר מהבית שלו.
ואמא התחילה. כמו שאומרים.
‮זה ממש היה כמעט. אפשר להגיד ‭restaurant‬.‬
היא הייתה עושה 2 סירים ענקיים.
כן. והיא ז.
הייתה מבשלת להם.
זאת הייתה פרנסה?
פרנסה נהדרת.
כן. אה-הא.
והיא הייתה נותנת ל. הייתה מחלקת.
הם היו באים כבר עם 2 סירים. היו משאירים.
על כל סיר היה כתוב השם. הייתה מכניסה.
והיא הייתה מכינה להם.
מכ. בדיוק.
מ-המ.
ול. היו לוקחים הביתה לכפר.
כן.
ו. ובכפר בכלל הלך שמועה.
אצל כל הגויים. לא היה לה ידיים.
לא יכלה לעשות כל כך הרבה.
כן.
והיא מ. אנחנו נהנינו מאוד מ.
מש. כמה דברים.
הם היו מביא לנו ביצים.
כן.
אבל ב. ב.
בתוך השק שלא יראו.
כן.
או תרנגול היו מביאים ביד.
כן.
והיו אומרים.
זאת אומרת שבעצם. מבחינת אוכל.
היה לנו. תודה לאל.
היה לכם שפע. זאת אומרת.
לא היי. לא הייתה תקופה. לפני.
לנו.
שגירשו אתכם.
לא.
שהיה חסר משהו.
לנו לא היה חסר.
אל תשכחי. שסבא בתור חקלאי.
הוא היה מביא לנו המון.
מ-המ. כן.
המון. עכשיו. מה שאני רציתי להגיד לך.
להודות לכרוב הממולא הזה שאמא הייתה עושה לגויים.
כן.
בכפר. היה שמה זוג של.
משפחה. יותר נכון. שהם גרו מחוץ לכפר. למעלה.
והם אמרו לנו: "רחל.
אני אבוא בלילה עם הסוסים ועגלה.
תעזבו הכל ותבואו אליי.
שאף אחד לא ידע."
אה-הא. זאת אומרת. שהיו לכם הצעות להחביא את עצמכם.
היו לנו.
להסתתר.
אה. כן.
וזה היה. ג. ה.
ה. כשהגרמנים נכנסו?
ה. שגרמנים כבר נכנסו.
כן.
אבל היות וגוי בא לבוש עם הבגדים שלו.
עם עגלה וסוסים.
והוא רצה להביא לנו בגדים שנלביש.
כמו כפריים.
כמו גויים. בדיוק. אז לא היה בעיה.
כן.
ואותו. באותו זמן אמר לי גם פסטור.
שלמדתי אצלו: "שימי. אתה נשאר אצלי."
מ-המ.
אמ.
לא תחזור לגטו.
"אתה לא. אתה לא חוזר לגטו.
אתה נשאר אצלי. תישן אצלי. תאכל."
עכשיו. עצם העובדה. שמעון.
שהלא יהודים רצו להסתיר אותך.
רצו להסתיר את המשפחה.
סימן שהם ידעו שהמצב הולך להיות רע מאוד.
לא. הם ידעו דבר אחד.
שלוקחים אותנו מהבית למ.
ה. מקום רחוק.
מ-המ.
אבל לא ידעו מה קורה.
לא ידעו.
לא ידעו.
שלוקחים אותנו לאושוויץ ושורפים את האנשים שם.
את מבינה? פה.
זאת אומרת. מה. הפסטור הזה.
כשהוא ביק. אה.
הציע לך מסתור אצלו בבית.
מה הוא חשב. שיגייסו אותך למחנה עבודה?
לא.
זה מה שהוא חשב?
הוא רצה שאני אשאר אית. אצלו.
כן. אבל מה הוא חשב?
שאם. אם תבוא לגטו. יש סיכוי.
או יש אפשרות שיגייסו אותך למחנה עבודה. או משהו אחר?
לא. הוא לא חשב על זה. הוא חשב לעצמו.
הוא חשב על עצמו.
אבל הכפריים האלה.
הכפריים האלו.
שרצו להחביא את המשפחה.
מה. על מה הם חשבו?
הכפריים האלו. הם עשו חישוב.
היות ולקחו אותנו לגטו.
וכבר יצאה שמועה שלוקחים אותנו.
אהה. למקום אחר.
לא אמרו לאן ולא ידעו לאן.
אז הם אמרו: "במקום שאתם
תיסעו ואתם לא תדעו מה קורה איתכם.
אם יהיה לכם אוכל."
מ-המ.
"לא יהיה אוכל. תבואו אלינו.
אצלנו יהיה לכם אוכל ויהיה לכם הכל."
תגיד לי בבקשה. שמעון.
‮היו לכם קרובי משפחה מחוץ לרומניה או מחוץ ל-‭Sighet‬?‬
בוודאי. מלא.
והייתם איתם ב. איפה למשל?
באמריקה היה לנו מלא.
לא. לא. לא באמריקה. באירופה אני מתכוונת.
אה. באירופה.
כן.
ה. לא היה לנו חוץ מרומניה.
רק ברומניה.
רק ברומניה.
מ-המ.
והמשפחה.
זאת אומרת. לא היה לכם.
לא הייתה לכם אפשרות לדעת.
אה. מה קורה ליהודים בארצות שכבר נכבשו על ידי הגרמנים?
לא. ב. ארצות שנכבשו על ידי הגרמנים.
גם שמה לא ידעו.
ואני אגיד לך גם למה.
קודם כל. אנשים שלקחו לאושוויץ.
לדוגמה. לקחו אותנו לאושוויץ.
שמה אף בן אדם לא ידע מה מחכה לו.
ואף בן אדם לא היה יכול למסור החוצה דברים.
אבל מצד שני. לקחו אנשים.
ממש ניקו ארצות וערים מיהודים.
נכון.
והיהודים האלה לא חזרו.
לא חזרו.
אז מה אנשים חשבו. איפה הם נעלמו?
אמרו לנו שהולכים לעבודה. לעבוד.
אבל איפה? איפה. איפה.
לא אמרו איפה.
לאן לוקחים מיליונים?
לא אמרו איפה. אמרו. רק.
ומה. מה אתם חשבתם?
איפה כל האנשים האלה?
ל. לאן הם הגיעו?
תראי. אנחנו.
איפה יש מקום למיליונים?
עכשיו אני. לא. לא. עכשיו אני אסביר לך.
לפי שהזיכרון שלי זוכר.
כן.
‮קודם כל. ב-‭Maramureș‬. לדוגמה.‬
אני מביא לך דוגמה.
היה נגיד 50. 60 אלף יהודים.
אותו 50. 60 אלף. אספו אותם ב.
בכל מיני מקומות. ומשמה שלחו אותם לאושוויץ. את כולם.
מ-המ.
אנשים האלו. אף אחד מהם לא ידע מה יקרה.
[כך במקור] היות ואמרו לנו ש.
"אתם יוצאים לחצי שנה עבודה." מה.
אמרו גם עבודות אדמות וכל מיני דברים.
באיזה מקום?
לא אמרו.
לא.
זה הבעיה. שלא אמרו המקום.
ואת מי ששאלו: "אנחנו לא יודעים."
לדוגמה. באתי ושאלתי. אני מביא לך דוגמה.
לא אני שאלתי. אבל אחרים שאלו את ההונגרים. החיילים האלו.
הז'נדרמים.
קראו לזה. הם. צ'נדר. עם הנוצות.
ענדו נוצות.
אנטישמים. גם הם לא ידעו.
גם הם לא ידעו. והם לא יכלו לענות לך על השאלה.
לאן שלוקחים אותנו. עכשיו.
גם היום אתה חושב שהם לא ידעו?
הם הרי היו בני ברית של הגרמנים.
נכון. אז אני אביא לך דוגמה פשוטה.
בגרמניה. לדוגמה. אני.
אחרי מלחמת העולם השנייה.
אז אני חזרתי לגרמניה.
מ-המ.
ודיברת. אני גרתי אצל משפחות גרמניות.
גויים. הם נשבעו לי.
אמרו לי: "שימי.
אתה סיפרת לנו מה שסיפרת לנו.
ואנחנו לא ידענו מזה." ו.
באיזה. איזה עיר. אה. היית?
‮אני. אני גרתי ב-‭Landsberg am Lech‬.‬
‮גרתי ב-‭Prien am Chiemsee‬.‬
בגרמניה. מקומות. מה זה י.
יפות. אין לך מושג.
‮וגרתי ב-‭Bad Reichenhall‬. גם כן.‬
כן.
אם שמעת בטח.
כן. כן.
אז זהו. וסיפרתי. אני אספר לך דבר יפה.
אם אנחנו כבר מדברים.
אני עם אשתי נסענו.
‮היינו ב-‭Schwarzwald‬. ב-‭Freiburg‬.‬
ועלינו למעלה לאכול צהריים.
‮את יודעת שב-‭Freiburg‬.‬
איפה שיש קניונים גדולים.
‮ה-‭C&A‬ ו. וכל מיני. אז למעלה למעלה.‬
בקומה האחרונה. יש.
‮אה. שמה ‭restaurant‬.‬
ואוכל שאת יכולה לבחור לך מה שאת רוצה. וזה היה מלא.
אז. אהה. ראינו שישבו שמה זוג ייקס.
ושאלנו אותם אם אפשר לשבת.
הם אמרו תכף: "כן."
מ-המ.
אז אני התיישבתי. דיברתי איתם.
ושאני התחלת. הם. הוא.
הם שואלים אותנו: "מאיפה אתם?"
אמרתי: "מישראל."
אז הוא אומר לי: "מאיפה מישראל?" אמרתי לו.
אז. אה. את יודעת.
איך אומרים. מפה. מ. ומשם.
אה. ש. הוא שאל אותי אם אני
הייתי במחנות וזה. אמרתי: "כן."
אז התחלתי לספר לו. בקיצור.
את יודעת. הוא אומר לי: "יש לי בקשה אליך.
אתה מספר לי דברים שלא שמעתי בחיים שלי.
הייתי מאוד רוצה שתבוא אליי לשבוע ימים.
תגור אצלי. תאכל אצלי.
ואנחנו מאוד מעוניינים לדעת איפה היית ומה
עשית ובאיזה מחנות."
אז אני עוד אומר לאשתי: "הנה תסתכלי.
הם מעוניינים שנבוא אליהם.
ושנב אצלהם שבוע ימים.
שנספר. אה.
שאני אספר להם הכל."
ושרצינו לקום וללכת. אה.
באיזה שנה זה היה?
אה. כבר בטח 10 שנים.
ושרציתי לקום וללכת. הוא התחנן אל.
אליי: "תשב עוד קצת.
תספר לנו." ואשתו בכלל.
אמרתי לה. לאשתו: "שתדעי.
זה מה שאני סיפרתי לכם.
זה אפילו לא על קצה מזלג.
מה שסיפרתי ל. לכם."
ואיך. איך אתה קיבלת
את העובדה שהם אמרו שהם לא יודעים על זה?
אני אגיד לך.
אתה האמנת להם?
אני האמנתי להם. למה?
הם גרו בכפר. שהאזור ההוא לא היו מחנות.
ושתדעי. הרבה גרמנים לא ידעו
ששורפים את היהודים ושעובדים קשה. ואני לא אומר לך סתם.
אני אביא לך דוגמה.
‮אני השתחררתי ב-‭Ebensee‬.‬
שהם ראו את הקרמטוריום.
ראו. והם ראו שמה את הלאגר.
ושירדנו למטה לכפר. ל.
שייתנו לנו אוכל אחרי השחרור.
אז הם לא התנגדו.
הם אמרו: "בבקשה."
איזה מחנה?
‮‭Ebensee‬.‬
לא. אבל למחנה. איך קראו לו?
למחנה. ל. אה. אה.
ל. לעי.
‮לעיירה קראו ‭Ebensee‬.‬
כן. אבל איך קראו למחנה?
למחנה. אני לא זוכר איך קראו לו.
‮אנחנו קראנו למחנה ‭Ebensee‬.‬
מ-המ.
שמה השתחררתי.
מ-המ.
הנה. פה כתוב לך.
כן. כן. אוקיי. וזה בסדר.
לא. לא. הנה תקראי. פה במיוחד.
כן.
פה כתוב לך.
כן.
‮‭Ebensee‬.‬
כן. אוקיי. אחר כך אנחנו. כן.
את שומעת? הם נשבעו לי בילדים
: "אנחנו ראינו שיצא מארובה עשן.
אבל לא ידענו שעד כדי כך."
אז אני אמרתי להם: "איך יכול להיות דבר כזה.
שאתם גרתם כאן ולא ידעתם?
זה לא יכול להיות".
היא נשב. נשבעה לי על.
הילדים ישבו על ידה.
קטנים. זה היה. לא זוג מבוגרים.
"אז אני אומר לך.
פעם הראשון שאנחנו שומעים מזה".
עכשיו לכי תאמיני לאלה.
אבל לשניים אני האמנתי.
בגלל זה שהם גרו
באזור כפרי ומסביב שמה לא היו קיים מחנות אפילו.
כן?
את מבינה?
טוב.
אז. אה. את יודעת איך אומרים.
כל בן אדם ובן אדם.
כן.
עם האמונה שלו.
עכשיו. אה. אנחנו נחזור לגטו.
כמה זמן הייתם בגטו. שמעון?
בגטו היינו בערך חודשיים.
חודשיים. כן.
ו.
ואז אתה המשכת לעבוד אצל הבוס שלך?
בגטו כבר לא.
כבר לא?
כבר לא יכלתי.
הוא היה סגור הגטו?
אה. לא יכלו לצאת. בוודאי.
לא יכלו? מי שמ.
עבדו בגטו. עבדו בגטו.
מי שמר שלא יוכלו לצאת?
יהודים.
משטרה יהודית?
כן. יהודים שאמרו שלא יוכלו לצאת.
אה-הא.
ומישהו רצה לצאת. היה צריך רישיון.
כן. מה.
מה [משובש] (שפה זרה).
אה. מהקהילה?
כן.
מהיודנראט?
אה. לא קראו לזה יוד.
אנחנו קראנו לזה. יידישה ג. גמיינדה.
אה-הא?
כנראה זה היודנראט או איך שקוראים לזה.
כן. ואתה יודע אולי. אה.
שמעון. מי בחר את היודנראט?
זה הם. אה.
אני אגיד לך מי.
כן? הגרמנים?
הפרזידנט. לא. הפרזידנט של העיר.
הוא אסף כמה יהודים מכובדים.
והם היו. הם ניהלו הכל.
מה זה נקרא מכובד?
אה. רב? רופא? מי?
היו.
מי זה נקרא מכובד הקהילה?
זה נקרא העשירים.
עשירים?
היו אנשים מכובדים.
מ-המ?
וגם היה שמה רב.
וכל אלה היו מהם איזה 15. 20.
וכל אלו. מה שהם החליטו.
והם קיבלו פקודות גם. את זה עשו.
כן.
אבל.
ואיך היהודים התייחסו לאנשי היודנראט?
אה. ה. הם קיבלו את ההחלטות שלהם.
או שהם התנגדו להחלטות שלהם?
לא. לא. קיבלו את כל ההחלטות.
כן? לא היה.
אסור היה להתנגד.
לא הייתה התנגדות?
אסור היה להתנגד.
לא. אבל בלב. וחשבו שזה לא פר או מה. דברים כאלה?
תראי. לדוגמה. בקשר לזה שאת אומרת לא פר.
על הדבר הזה אני זוכר שיהודים עבדו כל מיני עבודות בגטו.
למשל?
ניקיון.
אה-הא. עבודת. עבודות שירות?
כן. עבודות שירות.
ועזרו גם לאנשים ובכלל.
כן.
אז אותו יהודים לא קיבלו משכורת.
הם ידעו שחייבים לעבוד. לעזור אחד לשני.
אבל הם קיבלו למשל. אה.
מזון או תלושי מזון עבור זה?
קיבלו. תלושי מזון אז לא היה קיים.
כן?
קיבלו מזון. ולמי באמת שלא היה כסף.
אז שילמו להם גם כסף.
כן?
אבל מעט מאוד היו.
איך שלא יהיה.
אתה עבדת בגטו?
אני בגטו. התנדבתי ככה בתור.
אה. אה. נער.
מה. מה עשית?
אה. אז הייתי מעביר כל מיני דברים ממקום למקום.
מ-המ?
והייתי. אה. הולך.
נגיד. לשכן. עזרתי לשכן.
לשכנה. אה. כל מיני עבודות כאלו.
ועשיתי את זה ברצון בעד זה שלא היה לי מה לעשות בין כך וכך.
ולעבוד אני מאוד אהבתי לעבוד. מאז.
כן?
עד היום.
ו. ואבא שלך גם עבד בגטו?
אבא שלי לקחו אותו לצבא. ל.
לצבא או למחנה עבודה?
למין מחנה עבודה.
מתי. מתי גייסו אותו?
אה. הם גייסו אותו ב-43'.
כן?
גייס. ההונגרים גייסו אותו.
כן. כן.
ושלחו לו למחנה עבודה.
היה לו מזל שאחרי חצי ש.
אתה יודע מה הוא עשה שמה?
איפה?
במחנה עבודה?
איזה עבודות הוא קיבל?
כל מיני עבודות.
הוא הרי חזר אחרי חצי שנה.
חפירות? חפירות? דברים כאלה?
כו. חפירות. ו. ו. אה.
לחתוך עצים ולנקות. אה. מקומות ולבנות.
וזה היה איפה?
המקום הזה שהוא עבד?
זה אני לא יכול. לא זוכר.
זה אתה לא יודע?
הוא עבד. לא אצלנו בעיר.
מ-המ?
לקחו אותו למקום אחר.
כן? ואחרי חצי שנה הוא חזר?
אחרי חצי שנה. לא.
פתאום אבא מופיע. לא ידענו.
טוב. זאת אומרת. כשאתם הייתם בגטו.
אבא שלכם היה איתכם?
ואחר כך אבא שלי היה איתנו.
כן. אבל בגטו הוא עבד באיזושהי עבודה?
בגטו. הוא חילק. הוא המשיך הלאה.
אה. אם היין?
הוא חילק יין לאנשים.
ומאיפה היה לו יין?
בגטו. אז זהו.
היוסוביץ' הזה.
כן?
הוא הכניס חבית יין שיחלקו בשביל לעשות קידוש.
אה-הא.
ביום שישי.
הרי אני לא צריך להגיד לך.
אז. אה. זאת אומרת. הוציאו מהחביו.
כן.
חבית. ו.
קידוש אצל יהודי הרי זה דבר מאוד. אה.
נכון.
אני לא צריך להגיד לך.
כן.
אז הוא התעסק עם זה.
היה מחלק. שמה כבר לא היה לו כל כך בעיה של פחד.
כן?
בעד זה שכולם היו.
כן?
את מבינה? במחנה.
כן?
והוא חילק. ו.
ואמא שלך המשיכה לבשל? [משובש].
אמא שלי כבר. הגויים פחדו לבוא לגטו.
אה-הא. כבר לא?
אסור היה להם להיכנס.
היה. היה חוסר בחודשיים האלה של הגטו בוורשה?
לנו לא היה חוסר.
לא היה.
את יודעת איך שאומרים ביידיש?
[משובש] (שפה זרה)
כן. זאת אומרת. מתכוננים בקיץ בשביל החורף?
בשביל החורף. ואצלנו במרתף היה לנו שמה.
מכל טוב?
מכל טוב באמת. אני יכול להגיד. להפך.
השארנו שם. לקחו אותנו. ל.
לבית הכנסת הגדול. לפני ששלחו אותנו לאושוויץ.
כן?
נשאר במרתף מלא דברים.
כן?
שלא יכולנו לסחוב את זה איתנו.
אתה. אתה חזרת לסיגד אחרי המלחמה?
כן. כן.
ומצאת משהו שהיה שייך למשפחה?
לא. תראי. לא. מה.
לקחו הכל?
רהיטים קיבלנו בחזרה.
אה-הא?
מהגויים.
כן?
אבל ככה. שום דבר.
אז עכשיו אני. היות והזכרת לי.
כן?
אז אני אספר לך דבר יפה מהדוד.
כן?
ומהסבא.
מ-המ?
אחרי שחזרנו. הדוד שלי.
הוא ברח. הוא היה קומוניסט.
אה. הוא ברח לרוסיה?
הוא ברח ל. זה מאיתנו לרוסיה 8 קילומטר. בסך הכל.
זה מה ששאלתי אותך קודם.
אם היו אנשים שברחו מהגרמנים.
ה. הדוד. הוא היה בחור צעיר.
אה-הא.
והוא היה קומוניסט מאז ומתמיד.
כן?
אז הוא ברח. אבל מה?
הגיע לשמה. הכניסו אותו לבית סוהר.
הרוסים. הם חשבו שהוא מרגל.
מרגל. כן?
עד שבסוף הם ראו שהוא בסדר.
אז אמרו לו: "יש לך 2 דרכים.
או שתתגייס לצבא האדום.
אם אתה לא מוכן להתגייס לצבא האדום.
אתה נשאר בבית סוהר".
אז הוא התגייס לצבא האדום.
לא היה לו מה להפסיד.
עכשיו. הוא התגייס לצבא האדום.
אז היה לו שמה. מה היה לו?
הוא למד רוסית באמת.
כן?
אבל [משובש] (שפה זרה) לא היה חסר.
אני לא צריך להגיד לך. הצבא הרוסי בפרט.
מה ש.
אז.
מה שהם עברו?
כן. אז שלחו אותו לחזית.
מ-המ?
אז הוא באמת. אה.
עבר את המלחמות. והגיע לווינה.
אז ב. אחרי מלחמת העולם
השנייה נכנסו גם הצבא האדום לווינה.
כן?
ב. והוא התעניין כמה יש לו לברוח לצד הרוסים.
אה-הא?
אז הוא באמת תכף.
מווינה זה לא היה רחוק.
אז הוא ברח מהצבא הרוסי. והגיע לרומניה.
לא לרומניה להונגריה.
אבל בהונגריה היה לו בעיה.
הוא פחד שלא יתפסו אותו הרוסים.
ברגע שהם תופסים אחד כזה. כדור בראש.
כן?
אז הוא כבר חיכה רגע שיגיע לכפר של הסבא. איפה שהוא נולד.
כן?
אז הלך לו. שיחק לו מזל והגיע לכפר.
ברגע שהוא הגיע לכפר.
אז הוא ידע דבר אחד.
השאירו את הפרות. וכבשים.
וסוסים אצל גוי מיוחד.
והרהיטים שהיו.
הוא הולך לגוי.
וזה היה גוי בכפר.
שהוא התיידד מאוד עם הסבא.
והסבא האמין לו הכל.
מ-המ?
מה אמר הגוי?
: "הילדים שלי התחתנו.
והם לקחו את הפרות ואת הסוסים ולא השאירו כלום פה".
אז אומר לו הדוד: "תראה.
אנחנו נתנו לך. לא נתנו לילדים שלך".
כן?
"אני רוצה שתחזיר לי הכל.
עם איזה משהו מת. אני לא אבקש.
אבל כל הדברים שחיים.
אני רוצה שתגיד לבנים שיחזירו הכל".
אז הוא התחיל לאיים עליו. על הדוד.
והוא לא ידע שהוא מדבר רוסית.
אה-הא?
הוא נסע העירה לסיגד. ו.
הדוד?
הדוד. והלך. אה.
ל. נו. איך קוראים?
למפקד?
לא. לא. לא.
לק. ל. נו. אה.
של היהודים. אה. היה שמה.
נו. איך קוראים לזה?
אה. תראי. שכחתי להגיד לך.
איך שקוראים לזה. היהודים.
היידיש גמיינדה. נו. איך ק.
זאת אומרת. קהי. אה. ה.
קהילה היהודית.
מועצה. מועצה יהודית.
כן. בדיוק.
כן?
והוא אמר להם: "תשמעו.
המצב הוא כך וכך וכך.
בכפר זה וזה לא רוצים להחזיר לי הרכוש שנתתי".
כן?
הם אמרו: "אין לך מה לדאוג. יהיה בסדר".
תכף אמרו לו: "תחזור בחזרה לכפר.
אנחנו כבר נבוא.
ויבואו חיילים רוסים לשם".
אה-הא.
הם. החיילים רוסים היו החבר'ה שמה.
כן?
הם לבשו מונדורים רוסים.
עם האוטומט. באו. עלו למעלה לגוי הזה ואמרו לו: "אדוני.
יש לך 2 ברירות.
או שאתה מחזיר לו את הכל שקיבלת.
אם לא. אנחנו נהרוג את כל המשפחה שלך כולל הילדים".
נו. והם פחדו מהרוסים. פחד מוות.
בקיצור. הדוד קיבל חזרה את הרכוש של הסבא?
הכל. הוא קיבל בחזרה הכל.
אבל הוא פחד להישאר לגור בכפר.
מ-המ?
אז הוא עבר לכפר אחר.
איזה 20 קילומטר מגלוט.
מהכפר הזה. ושמה הוא חי.
כן?
הדוד. עד שבסוף הוא גם בא ארצה.
כן?
כן.
יפה. עכשיו. אתם. אה.
חודשיים גרים בגטו. נכון?
כן.
ואתה אומר שאתה עוסק בכל מיני עבודות התנדבות בגטו.
כן.
עוזר וכולי. ואתה יכול לשחזר את הגירוש שלכם?
כן. בוודאי.
כן.
עוד איך.
בבקשה.
בבוקר אחד אמרו לנו: "תיקחו איתכם מה שאתם יכולים.
כן?
וכולם לוקחים לבית הכנסת הגדול בעיר".
אז לקחנו מה שיכולנו לקחת.
באנו לבית כנסת הגדול.
מה למשל ההורים לקחו?
אה. לקחו. דברי אוכל.
אוכל?
שיהיה בדרך.
כלי מיטה?
אה. ל. איפה כלי מיטה?
מה? מי יכול היה לסחוב? לא ס. הרי.
כלי מטבח?
אה. לא. לקחו רק פה ושם.
בגדים?
אה. בגדים קצת. בדיוק.
בעד זה שלא יכלנו לסחוב.
הרי לא נתנו לנו עגלה או מה.
כן?
אז כל אחד סחב מה שהוא סחב. ובסוף הוא השאיר.
לקחו למשל תעודות? תמונות?
לקחו תמונות פה ושם. תעודות.
אבל כל הדברים האלה.
את יודעת. לא היה בראש.
כן?
לאנשים. הגענו לבית כנסת הגדול.
עכשיו. העניין הזה שבאו ואמרו לכם
: "תיקחו מה שאתם יכולים ותתאספו בבית כנסת".
נכון.
זה היה בהפתעה או שחיכיתם לרגע הזה?
לא.
חשבתם שזה אוטוטו יגיע?
זה היה בהפתעה.
כן?
שאמרו לנו.
לא חשבתם שזה יקרה לכם?
לא חשבנו שיאספו אותנו בבית הכנסת. הרי בית כנ.
לא. אבל לא חשבתם שיקחו אתכם לאיזשהו מקום. כמו שלוקחים.
אנחנו.
יהודים במקומות אחרים?
אנחנו חשבנו. אבל בכל זאת. כמו שאומרים.
בכל זאת חשבנו. אולי.
אולי אנחנו נישאר. אה. בגטו.
זאת אומרת. ידעתם שזה פחות או יותר.
כן.
מה שקורה ליהודים?
כן.
ב. בשלב כזה או אחר.
לוקחים אותם. מגרשים אותם?
לוקחים. אבל לא תיארנו לעצמנו שלוקחים את האנש.
האימהות עם הילדים ישר למשרפה.
עכשיו. עוד משהו.
שאנחנו באנו לבית הכנסת.
ש. מהגטו.
כן?
זה היה לפני הנסיעה. שהכניסו אותנו לקרונות.
מ-המ?
דחסו אותנו בבית הכנסת.
מה להגיד לך. אם נכנסו לדוגמה 2000 איש. הכניסו 20 אלף.
אני מביא לך דוגמה.
כן?
לא יכולת אפילו להסתובב.
וזה היה כבר. אה.
זה היה.
משהו בסביבות מאי?
אהה.
נכון? כבר מתחיל להיות חם?
כן. כן. כן. בדיוק.
והינו שמה לילה אחד.
למחרת הוציאו אותנו ולקחו אותנו לרכבת.
מ-המ?
ברכבת חיכו לנו שמה כבר קרונות.
כן?
והכניסו אותנו לקרונות של בהמות.
לא קרונות ש.
ברור. כן?
ודחסו אותנו שמה. מה להגיד לך? נורא.
בקרונות האלו לא היה שום דבר.
לא מים. ולא אוכל. כלום.
גם. אה. חבית מים לא הייתה?
שום דבר לא היה.
עכשיו צריכים לעשות. תסלחי.
צרכים?
צרכים. איפה עושים?
יש גם ילדים.
מבוגרים.
זה היה איום.
איום. אז החליטו שיעשו בפינה שמה.
ולא רק שעשו בפינה.
אלא רצו לפתוח חור.
אז לא יכלו. לא היה עם מה לפתוח.
אה. זאת אומרת.
ב. בקרון שי.
בקרון. בדיוק.
שיעשו. בדרך?
בקיצור. אנחנו נסענו 8 ימים עד אושוויץ.
8 ימים.
את יודעת מה זה?
בלי מים. בלי אוכל.
הגענו לתחנה. אז את יודעת.
הרכבות הכניסו להם מים עם הצינור.
ביקשנו שייתנו לנו מים.
היה לנו בקבוק. ספל.
אף אחד לא רצה לתת מים.
הגענו לאושוויץ.
היו אנשים שלא החזיקו מעמד?
בטח.
מתו.
היו אנשים.
מתו בנסיעה?
בקרון שמה. בוודאי.
והגענו לאושוויץ.
מה? אתה היית ילד בריא.
ילד בריא מאוד.
ילד שמח.
נכון.
ילד של עבודה.
נכון.
שקיבל תשומת לב. שקיבל חום.
מה. מה חשבת שהיית בקרון בתנאים כאלה?
להגיד לך את האמת?
מה עבר לך בראש?
לא עבר לי בראש שום דבר.
ולמה? הייתי על יד האמא.
על יד האבא ועל יד האחות הקטנה.
וכל הזמן חשבתי רק עליי ועליהם.
ולא חשבתי על שום דבר.
התפללתם. קיוויתם שתחזיקו מעמד?
בטח שהתפללו. בוודאי שאנשים התפללו שמה.
לא יעזור. אחותי.
היא הייתה אצל סבא וסבתא בכפר. בדיוק שתפסו אותנו.
מ-המ?
אז היא משמה לקחו אותה ל.
הגדולה?
לא. אחותי יותר קטנה עם שנה וחצי ממני.
אה הא. אה-הא.
שאמרתי לך שהיא נסעה ל.
זו שהלכה עם האמא?
לא. לא. לא.
אחותי. לי היה עוד אחות.
שנה וחצי פחות ממני. והיא הייתה.
ועוד אחות קטנה מאוד?
ועוד אחת. אחות קטנה שיושבת.
עוד יותר קטנה?
שיושבת על אמא.
מ-המ?
ואחות. היא הייתה אצל הסבא.
אז משמה לקחו אותה למחנות.
וגם את סבא וסבתא?
בוודאי. את סבא וסבתא.
את כל. כל המשפחה.
אתם נפגשתם איתם?
לא. מה פתאום?
זאת אומרת. אתה. את סבא וסבתא לא ראית יותר?
לא ראיתי יותר. לא הדודים.
שי. יש כאן 2 דודים שלא ראיתי אותם.
כן?
ואת סבא וסבתא לא ראיתי.
ואת אחותך. היא נשארה?
אחותי נשארה. ה. עם מזל גדול.
להודות לדודה. שהיא כבר נפטרה.
מ-המ?
אני אראה לך תכף.
כן?
נראה. כן. הדודה ישנה.
כן.
את רואה פה הדודה? צילי.
היא. היא.
ואחותי.
עזרה לאחותך?
הם הגיעו לאושוויץ. אז היה אותו סיפור כמו איתי.
הדודה סחבה אותה איתה.
אה-הא?
וכשאנחנו הגענו לאושוויץ. אבא שלי.
הרי נת. אני נתתי לו יד.
הוא סחב אותי איתו לעבודה.
למה? הגרמנים. [משובש] (שפה זרה) מי
שהלך [משובש] (שפה זרה) הלך ל.
וכשאתם באתם ו. אה.
נפלתם לסלקציה הזאת. מה זה אמר לכם שמאל ימין?
שום דבר.
אתם הבנתם. מה זה צריך להיות?
לא הבנו. לא הבנו שום דבר.
שראיתם שלצד אחד לוקחים את ה.
כן.
זקנים וילדים קטנים.
נכון. נכון. ואימהות.
חשבתם על משהו?
לא. לא חשבנו. עשינו.
אמרנו: "אלו אנשים מבוגרים.
לוקחים אותם לשם בטח".
מ-המ?
אנחנו אנשים. אה. יותר צעירים.
לוקחים אותם לעבודה אולי.
אז. זאת אומרת שאביך לא ידע. הוא.
הוא רק באינסטינקט סחב אותך?
אבי רצה שאני אהיה איתו.
ואמא הלכה עם אחות הקטנה.
מ-המ?
את מבינה? היות ואמא הלכה עם אחות הקטנה.
אז אבא רצה שאני אלך איתו.
מ-המ?
ככה שאמא ואחות הקטנה ישר.
אני לא צריך להגיד לך.
ואני ואבא הלכנו לבירקנאו.
כן?
בבירקנאו היינו שמה 3 שבועות.
בבירקנאו. המזל שלנו הי. שלי יותר נכון.
היה. שלא באו לחפש מי צעיר.
ומי יודע לעבוד. מי לא יודע לעבוד.
בבירקנאו היינו שם בשביל לצאת לעבודה. להעביר אותם.
אבל לא. לא עשו לכם מספר.
לי אין. לי אין מספר.
לא עשו?
לא עשו מספר.
כן?
ולכל אלו שהיינו שמה לא עשו מספרים.
מ-המ?
ואחרי 3 שבועות.
עשו אפל. זה מסדר.
מסדר. ו. ואיזה עבודה עבדתם בבירקנאו? מה עשיתם?
בבירקנאו לא עבדנו.
אה. לא עבדתם?
לא עבדנו.
אז מה היה סדר היום שלכם?
סדר היום.
מסדר?
מסדר בבוקר. מסדר בערב וזהו.
זהו.
שום דבר אחר.
ואתה זוכר אולי. אה.
שמעון. מה קיבלתם לאכול בבירקנאו?
קיבלנו באופן יחסי. אוכל יותר טוב.
מה שכמעט בכל הלאגרים.
מ-המ?
תתפלאי לשמוע. חי.
דווקא בבירקנאו?
כן. חילקו לחם ל-3 אנשים.
לחם די גדול.
כן.
3 אנשים.
לי היה עם אבא 2/3.
ו. ועוד חבר שהיה איתנו. ונתנו מרק.
המרק היה טעים מאוד.
קליפות של תפוחי אדמה.
אבל היה טעים בגלל זה שלא היה לך משהו אחר.
את מבינה? עכשיו אני צוחק.
כן?
אז. אהה. היינו 3 שבועות.
היה בסדר. פחות או יותר.
כן?
אחרי 3 שבועות אספו אותנו.
ואתם. אה. יכולתם. אה.
לקבל איזשהי אינפורמציה מאנשים שהיו באושוויץ בירקנאו.
ש. שסיפרו לכם מה זה המחנה הזה? מה עושים?
שום אינפורמציה אמרו לנו: "מכאן שולחים אתכם לעבודה".
אה-הא.
לנו. ועכשיו אני אספר לך. על יד בירקנאו.
על יד הלאגר שלנו.
היה מחולק. לאגר של צוענים.
כן. מחנה של צוענים?
לא. מה. מהצוענים האלו. היו כמה אלפים.
היו שמחים. שרו. ניגנו.
נתנו להם לקחת הכל. חליפות.
היו. הלכו לבושות. מה.
איזה בגדים יפים. עם עניבה ובכלל.
זאת אומרת. הם. הם נשארו משפחות. לא חילקו אותם?
לא. לא.
גברים. נשים. ילדים?
הם נשארו משפחות.
ולמחרת שרפו את כולם.
לא נשאר אחד מהם.
מאיפה נודע לנו?
שאנחנו. לפני שעזבנו.
שאלנו: "איפה ה.
כל הצוענים מה שהיו פה בלאגר?".
זאת אומרת. אתם ראיתם מחנה של צוענים.
ובבוקר לא היה שמה נפש חיה?
לא בבוקר. כעבור איזה שבוע וחצי בערך.
כן?
פתאום נעלמו.
כן?
אז. אה. אנשים שמה.
כבר כן התעניינו. לאן לקחו אותם?
לאן? אז אמרו להם.
כבר הראו להם את הקרמטוריום.
שרפו את כולם.
וזא. וזאת הייתה פעם ראשונה שאתם הבנתם.
הבנו.
מה זה מחנה מוות?
בדיוק.
הבנו. ופחדנו שלא ייקחו גם אותנו.
מ-המ?
אפילו שאנחנו במחנה.
כן?
אבל. אה. להגיד לך?
כבר לא היה אכפת לנו שום דבר.
עוד. כבר בשלב של אוש.
של בירקנאו. הייתם אפאטים?
את יודעת מה עשו איתנו?
שאנחנו הגענו לבירקנאו. הורידו את השערות מהראש.
כן?
כל הזהב לקחו.
היינו צריכים להוריד את כל הבגדים. להשאיר אותם שמה.
והיה שמה. אה. אה. אה. ס.
ספרים שהורידו מהאנשים. נשים.
גברים לא חשוב. השערות מלמעלה ולמטה. הכל.
וכל הבגדים. תתארי לך שאנחנו הגענו לבירקנאו. נשים וגברים.
היו חייבים להוריד את הבגדים.
ולא היה אכפת שום דבר לאף אחד.
ועד שלקחו את הנשים לחוד.
כן?
והגברים לחוד. ואז.
אז זאת אומרת. אצל הספרים אתם הייתם יחד?
אצל הס. אצל הספ.
הספרים?
הגברים הלכו לחוד. והנשים לחוד.
אבל אתם ראיתם.
אבל אנחנו ראינו.
אתם ראיתם את הנשים אצל הספ.
ספרים והם ראו אתכם?
כן.
וראיתם מה קורה?
ראינו שהם ערומות. ואנחנו ערומים.
ואז נתנו לכל אחד מכנסיים. אה. עם הפסים.
פסים.
וחולצה.
כן?
לבשו אותנו עם הבגדים האלו.
ואת כל הבגדים האזרחיים.
לקחו?
שבאנו השאירו אותם שמה.
ולמי שהיה שיניים תותבות.
היו צריכים להוציא אותם ולהשאיר עם.
כמובן הם עם זהב.
זאת אומרת. אותם האנשים שהורידו את השערות.
הם עשו את העקירת שיניים או היו אנשים אחרים?
לא. אלו הספרים שהורידו את השערות. זה היה לחוד.
מ-המ? ומי הוציא את השיניים?
השיניים. התותבות שהיו לאנשים.
כן?
באותו זמן אנחנו המשכנו הלאה.
אחרי שגמרו וקיבלנו בגדים.
כן?
והיו צריכים. אם היה בתותבות.
אה. שני זהב.
אה. להוציא את זה ולהשאיר את זה?
היית צריכה להשאיר את זה.
כמו. כמו תכשיטים שהשאירו?
בדיוק. אם לא היה.
אז. אה. השאירו לך את זה.
כן?
כן. ואנחנו שמה היינו 3 שבועות.
אחרי 3 שבועות ביום אחד.
עשו מ. מסדר.
ואמרו לנו: "אתם תתכוננו. ואתם נוסעים לשלזין".
הרי. בינינו אושוויץ לא היה רחוק משלזין גם.
נכון.
ולאיזה לאגר?
ללאגר וולפסברג.
העיקר באמת באנו והעלו אותנו על הקרונות. ונסענו ללאגר הזה.
כן?
ו. איך ש.
שוב קרונות משא?
בוודאי. רק קרונות משא.
הגענו ללאגר.
כן?
והלאגר הזה כבר היה בנוי.
את מי מצאנו שמה?
זה היה בנוי צריפים או מבני אבן?
כאלו צריפים. מבנה. לא. איזה מבני אבן.
צריפים?
בוודאי.
עם. אה. דרגשים? לשינה?
שום דבר לא היה.
חוץ ממיטות. לא מיטות. אה. מזרונים.
דרגשים? אה.
מזרונים על הרצפה. זהו.
כן. אה.
ואת מי מצאנו בלאגר הזה?
יהודים מסלוניקי.
מצאנו שמה.
כן?
לא.
איך דיברתם איתם?
איך. אה. דיברנו. איך דיברנו?
הם דיברו יוונית. ואנחנו דיברנו יידיש.
היו מהם שדיברו גם יידיש.
כן?
כן. אז הם באו מוקדם.
אז אותם נתנו תפקיד.
קראו להם. הגרמנים. שייס קומנדו.
הם עבדו בבתי שימוש.
ניקו אותם. וכל מיני דברים האלה.
בכל מיני עבודות ניקיון?
עבודות ניקיון.
כן?
הם עבדו ו.
היה להם ג'וב. שהיה להם גם מה לאכול.
מ-המ?
בעד זה שהם עבדו גם שמה בלאגר. במטבח.
הם לא היו הרבה.
אבל כמה שהיו. קיבלו תכף ג'ובים. הם באו הראשונים.
אחר כך באו 3.000 מאושוויץ.
כן?
אנחנו לשם. שמה כבר חילקו כל אחד למקום אחר.
עכשיו. ה-3.000 איש שהגיעו יחד איתך ועם אבא שלך.
הם. הם היו רק יהודים מרומניה.
הונגריה או גם יהודים אחרים?
הם היו.
אה. יהודים פול. מפולין נגיד?
מקרפטורוס.
אה-הא?
מהונגריה ומרומניה.
אה-הא.
מטרנסילבניה.
כן.
היו שמה. הרוב.
כן. כן.
וחילקו אותנו לעבודה.
אותי חילקו ואת.
את. בעצם. את אבא גם כן
בעד זה שהלכנו ביחד לכל מקום. לעבוד ביער.
מ-המ?
וכשאני שמעתי ששולחים אותי לעבוד ביער. הייתי מבסוט.
למה? אהבתי את זה.
כן. זאת אומרת. לכרות עצים?
כן.
ו. ולהכין עצים.
ולחתוך עצים.
להסקה?
ו. לא.
לא. אלא?
לחתוך עצים. להוריד הקליפה.
ולהוריד אותם למטה. אה.
שמה באו משאיות ולקחו את זה.
אה-הא. קו. מין קו. הכנתם קורות עץ?
כך בדיוק.
כן?
והקורות עץ האלו סחבו לדוגמה.
5. 6 אנשים.
כן?
אבל. בין 5.
ו-6 אנשים היו גם כאלו.
היה יותר גבוה. יותר נמוך.
אני לא צריך להגיד לך. נפלו אנשים.
כן?
ונפצעו ונהרגו. אל תשאלי.
טוב. אני באתי עם אבא.
ואמרתי לאבא. ואנחנו התחלנו. אמרתי לאבא.
לנסר?
לנסר. אבא לא היה רגיל לזה. אבל אני ידעתי.
וגם עם גרזן.
כן?
איך לעבוד. אז אני אמרתי לאבא: "אתה תעשה מה שאני אומר לך.
אתה תראה שיהיה טוב".
מ-המ?
וככה היה באמת.
אנחנו היינו שמה.
ני. וחתכנו.
זאת אומרת. אתה היית אופטימי?
ב. ב.
היית אופטימי?
שעבדתי ב. שמה ביער.
ביער?
הייתי. הייתי מבסוט.
כן?
להפך. כל בוקר שהיינו באים ליער.
באביב. אז היה שמה. איך קוראים.
פטריות?
לא. לא. לא. לא איטריות.
אה. אה. פירות יער?
ה. הקטנים האלו? פירות יער?
דומדמניות?
אוכמניות.
כן?
והיה בשפע. מה להגיד לך?
היינו באים בבוקר. אספנו אוכמניות ואכלנו. זה היה נהדר.
ועבדתי עם אבא. אבל אני בזמן שעבדתי שמה. נזכרתי בפטנט.
ואני אומר לאבא: "אבא. אתה יודע.
שלי יש פטנט שלמדתי אצל הסבא.
על ההר. ואני יכול לעשות את זה.
שלא יצטרכו לסחוב העצים ושאנשים.
אה-הא?
לא. לא. לא ייפלו.
יהרגו את עצמם?
כן. אז הוא אומר לי ביידיש: "תעזוב.
אתה אל תתחיל. יהרגו אותך בסוף".
אמרתי: "אני לא מפחד".
העיקר. היה שמה מיינסטר שמידט.
הוא רכב על סוס לבן.
הוא היה איש צבא?
הוא היה.
או שהוא היה עובד את [משובש]?
לא. לא. לא. הוא היה אחראי על כל המחוז.
אה-הא. מפקד צבא.
והוא. והוא גם היה הורג.
לא אחד ולא 10 ולא 20.
היה לו מגומי. אה. כזה שהיה מרביץ.
מגלב? כן.
כן. נו. שבן אדם מקבל כמה מכות כאלה.
אז הוא גמר עם הקריירה.
מ-המ?
אז אני ניגשתי אליו.
ואני אומר לו: "אני יכול לעשות".
הוא מסתכל עליי ורואה בא אחד.
הייתי נמוך וילד.
כן?
"מה אתה יודע לעשות?"
אמרתי: "אני אעשה?".
דיברת אליו באיזה שפה?
בגרמנית. ב ביידיש.
כן?
גרמנית. אז הוא אומר: " [משובש] "(שפה זרה).
אני חייב לדעת מה אתה רוצה לעשות?
"מה אתה רוצה לעשות?"
אז אני הסברתי לו. והוא הבין אותי.
והוא אמר לי: "אני נותן לך 100.
200. 300 אנשים.
אבל אם לא תעשה אני הורג אותך.
עכשיו. מה. מה הייתה השיטה שלך. שמעון?
מה הייתה השיטה איך לגלגל את הקורות?
השיטה שלי שאנחנו סחבנו את הקורות.
אז סחבנו 5. 6 אנשים.
היות ואני הייתי ילד.
והיו אנשים מבוגרים. אז לא יכולתי להגיע עם הכתף.
אז מה.
אז עם היד.
מה הצעת? מה הצעת לו?
אני הצעתי לו שאני עושה מגלישה.
אה-הא?
מלמעלה עד למטה ירד העץ.
מגלגלים את ה.
לא צריכים לסחוב.
מגלגלים את הקורות למטה?
הקורות יורדים.
למפקד הזה קראו לו מיינסטר שמידט.
והמיינסטר שמידט הזה הוא רכב על סוס לבן. מה להגיד לך?
לא סתם סוס.
ואז הוא אמר לי: "תראה פיקולו".
הוא ראה שאני ילד.
כן?
אז הוא אמר לי: "תראה פיקולו.
אני נותן לך כמה אנשים שאתה רוצה.
ותעשה מה שאתה אמרת. הפטנט הזה.
אם זה לא יצליח. אני הורג אותך".
אני לא עניתי לו.
לא אמרתי לו שום דבר.
בגלל זה שאני הייתי כל כך בטוח בעצמי.
שידעתי שאני כן אעשה את זה.
מ-המ?
וראיתי גם איך שעושים את זה.
והיות ושם.
אבל כל. כל ה. אה.
הסיטואציה הזאת שאתה הולך ומדבר עם המפקד ה. הכללי.
נכון.
נתנו לך לגשת?
זה לא הייתה בעיה? יכול? כן?
כל אחד היה יכול לגשת אליו.
אם היה מדובר מעבודה.
אה-הא.
ברגע שהיה מדובר מהעבודה.
אז הוא להפך. הוא היה מרוצה.
מ-המ?
ואני. מה שהיה גם המזל שלי.
השטח שהביאו. הר. הורידו את העצים.
הוא היה שטח תלול מאוד. אבל ישר.
לא היה. אה. מקום שצריכים לבנות בצד זה רגליים.
או בצד זה. וזה.
הוא היה אחיד?
בדיוק.
כן.
וזה נתן לי המון.
מ-המ?
ובגלל זה אני גם קיבלתי את זה.
אם אני הייתי צריך להתחיל כמו שאני ראיתי עם הסבא.
שהם בנו גם רגליים בכדי ש.
כן. זה.
יתמכו. אז
כן. שזה י. יתחלק בצורה יפה.
בדיוק. אז אני אולי לא הייתי מקבל את העבודה הזאת.
והוא נתן לי אנשים כמה מה שרציתי.
והוא הזהיר את האנשים: "מה שהוא יגיד לכם. אתם תעשו.
ואם אתם לא תרצו לעשות.
כל אדם שלא ירצה לעשות מה
שהפיקולו אומר לכם. אני הורג אותו".
אז איך האנשים קיבלו פתאום. אה. את.
את העובדה שילד קטן נותן להם הנחיות ופקודות?
ה. שמה לא.
היו כאלה שהתנגדו?
לא. אף אדם לא התנגד.
לא?
מה פתאום? להפך.
מ-המ? אבא שלך היה איתך?
היה. בטח. היה איתי.
וכולם עזרו. וכולם עשו.
העיקר שאם אני אצליח.
גם הם יצליחו. ועל ידי זה.
שלא יצטרכו לסחוב את העצים הכבדים על הגב. והרבה נהרגו גם.
כן?
או שנפצעו קשה.
שזה היה נופל.
בדיוק. ושמה זה לא היה כמו כ.
כאן לוקחים אותו למיון.
שמה הוא נפצע קשה.
אמרו: "אה.
שימות". לא היה אכפת להם.
בקיצור. אני עשיתי את זה.
ואמרתי לאנשים: "תורידו את הקליפה מהעצים.
בכדי שזה יתגלץ'.
יתחלק יותר חלק.
בדיוק. וכך היה.
ברגע שאני גמרתי.
אז אני תכף הלכתי למנהל קאפו. ואמרתי לקאפו.
הוא היה יהודי?
יהודי. אמרתי לו: "אתה תקרא למיינסטר שמידט.
שהוא יראה מה קורה. איך זה עובד".
אז הוא תכף ומיד. אה.
הוא לא זלזל בי.
בעד זה שהוא פחד ממיינסטר שמידט.
הוא תכף רץ וחיפש אותו.
הביא אותו. והוא ראה את זה.
החבר'ה התחילו להוריד העצים.
הוא נשאר פ. עם הפה פתוח.
מה שאני מסוגל. אז הוא אומר לי: "אתה יודע שאתה לא יהודי?
יהודי לא מסוגל לעשות דבר כזה".
אני לא עניתי לו.
והוא אומר לי באותו זמן: "פיקולו.
‮ממחר אתה עובר לעבוד למטבח של ה-‭S.S‬. ולמחרת.‬
אבל פה היה. פה הייתה המיומנות שלך.
ב. בשטח הזה. בעצים.
ב. נכון.
אז הוא מוציא אותך?
נכון. ולמה הוא הוציא אותי משם?
בגלל זה שעשיתי הפטנט.
ושאני אכנס למטבח שיהיה לי מספיק אוכל.
מ-המ?
ושיהיה לי טוב. אז הוא.
תכף ומיד בבוקר הוא אמר לי.
כן. והוא אמר גם.
ל. בשער שיוצאים לעבודה.
הוא אמר להם אתם תביאו לו בגדים אזרחיים.
על הגב תעשו לו צלב אדום. על הז'קט.
תביאו לו נעליים טובות. שהוא.
מה זה היה הסימן של צלב אדום?
צלב שאני. אה. הפטלינגר.
אה-הא.
והוא יוצא בוקר. בוקר. בלי שמירה למטבח.
‮של ה-‭S.S‬. וככה היה.‬
אני בבוקר קמתי מוקדם. כרגיל.
וכשהם ראו אותי שאני בא לכיוון השער.
פתחו לי את השער.
ונתנו לי ללכת לבד.
אני הסתובבתי בכפר. לבד.
זה היה רחוק? זה היה רחוק?
זה היה בערך 2 קילומטר.
אה-הא.
הליכה.
אה-הא.
אבל לא היה לי בראש.
אפילו דקה אחת שאני אגיד אני אברח.
למה?
להפך.
למה?
בגלל זה שהיה לי טוב במטבח.
מ-המ?
מה זאת אומרת היה לי טוב?
גם היה שיקול שנאמר.
לא רצית לעזוב את אבא שלך? דבר כזה?
אבא שלי לא בא למטבח. הוא המשיך לעבוד.
לא. אני יודעת. אבל היית חוזר ל.
לצריף. איפה שהוא ישן? הייתם ביחד.
אני ישנתי איתו.
בדיוק.
כל. כל לילה.
אז זה היה שיקול?
לא רק זה. השיקול שלי היה.
שבמטבח עבדתי מאוד קשה.
מה עשית?
בהתחלה הוא נתן לי לקלף תפוחי אדמה.
מ-המ?
ואני ידעתי לקלף מהבית.
כן?
אני לא הייתי כזה.
מפונק?
מפונק. עזרתי לאמא ז"ל. עוד בבית.
ואני עשיתי את התפוחי אדמה.
קילפתי אותם כל כך מהר ש [משובש] (שפה זרה) השף מהמטבח.
הוא אומר: "אני ראיתי כבר שמקלפים תפוחי אדמה.
אבל מה. מהירות כזו".
והייתי עושה לו. תוך שעתיים.
הייתי עושה לו כד ענק עם תפוחי אדמה.
בשביל לשים את זה בתוך ה. איך קוראים לזה?
הסירים הגדולים ש.
מין קדרה כזאת.
מבשלים.
כן. קדרה ענקית.
והוא ראה שאני חרוץ. אז הוא.
הוא היה גם גרמני השף?
‮כן. בטח. זה היה מטבח של ה-‭S.S‬.‬
מ-המ?
אין לא היו שמה חוכמות להכניס מישהו זר.
מ-המ?
הוא ראה שאני מוכשר.
אז הוא אומר לי: "ממחר אתה.
אה. תערבב את ה. איך קוראים לזה?
נו. בעברית. הסירים ענקיים שבישלו מרק.
כן?
וכשאני צריך לערבב את זה עם ה.
עם כף כזאת. כף מעץ?
עם כף של עץ.
כן?
אז סידרו לי שמה שולחן מסביב.
וזאת הייתה עבודה שלי יום יום.
לא עבודה קלה. בגלל האדים שיצאו והחום.
כן?
אבל לא היה אכפת לי. עשיתי את זה.
אסור היה שהמרק יישרף למטה.
מ-המ?
אז הייתי צריך לערבב את זה.
ולא היה אכפת לי.
עשיתי את זה.
וה.
שב מהמטבח. הוא הכניס אותי למחסן.
הוא אומר לי: "אתה רואה".
המחסן ענק של אוכל.
אבל זה. זה לא היה בתוך המחנה. זה היה בכפר?
זה היה בכפר.
כן.
איפה שהיה המטבח שלהם.
כן.
והחדר אוכל.
והכפר הזה. זה היה כפר גרמני טיפוסי?
זה לא היה כפר גרמני טיפוסי.
אמנם דיברו גרמנית. אבל זה היה.
‮אה. נו. אה. איך להסביר לך. ב-‭Schlesien‬.‬
‮והש. וב-‭Schlesien‬ הרוב דיברו גרמנית.‬
כן.
כן. שמה. הרוב דיברו גרמנית.
עכשיו. כ. כמה זמן בערך עבדת בעבודה הזאת? בערך.
בעבודה הזאת עבדתי 5 חודשים.
כן. אז כל יום הלכת וחזרת?
כל יום הלכתי.
2 קילומטר. 2 קילומטר.
וחזרתי. בלי שמירה.
כן. עכשיו. השאלה שלי אליך שמעון.
האם הזדמן לך לפגוש מישהו מהכפר.
שאתה עברת והיה עליך את הסימן של הצלב. שזה. שאתה אסיר.
מישהו נתקל בך. מישהו דיבר איתך?
אף אחד לא שאל אותי. הם פחדו.
ז. זאת אומרת. אתה פגשת אנשים.
אבל הם התעלמו ממך?
עב. אני עברתי על יד אנשים.
הם התעלמו ממך. הם לא שאלו שאלות?
הם לא שאלו שום דבר ולמה.
כנראה בגלל זה שהיה לי על הגב צלב אדום.
את הצ. שהם ראו שאתה אסיר?
אז זה היה סימן שאני אסיר.
אז הם כאילו התעלמו ממך?
התעלמו. עברו עם אופניים. ועברו ככה אנשים.
אה. ברגל. אפילו ילדים לא שאל.
לא שאלו אותי. ו.
זאת אומרת. ידעו שאתה בא מהמחנה?
י. כנראה שהם ידעו.
ידעו שאתה בא.
בוודאי.
שיש מחנה ואתה בא מהמחנה.
בטח. אבל לי היה טוב.
מה זה. מה ששכחתי להגיד לך.
הוא הכניס אותי למחסן של הפרודוקטים.
‮והוא אמר לי ככה ה. אה. ‭Küchenchef‬.‬
הוא אומר: "תראה". פיקולו קרא לי גם.
"אתה רואה. יש כאן דברים טובים.
אם. מה שתרצה.
תגיד לי. אני אתן לך.
אבל אם אתה תוציא מזה החוצה.
אני מוסר אותך בחזרה למייסטר שמידט".
כן.
אמרתי: "אני לא מוציא בלי רשות.
אם אתה תיתן לי. בבקשה.
אם אתה לא מוכן".
והוא אומר לי: "לאכול.
תוכל לאכול מה שאתה רוצה".
ושאלתי אותו בסוף היום: "יש לי אבא. עכשיו.
יש לי בקשה אליך.
אם אתה מוכן לתת לאבא מרק".
הוא אומר: "זה. אני אתן
לך מכתב שיתנו לך להכניס את המרק למחנה".
למחנה. כן.
והייתי מביא לאבא כל יום שמה.
אני לא אגזים.
צלחת וחצי ככה. מרק.
הוא נתן לי לבד את ה.
איך קוראים לזה שמכניסים את האוכל וסוגרים את זה?
מין. אה.
אני לא זוכר איך שקראו ל.
אצלנו בצבא גם היה.
נכון. נכון.
שכחתי כבר.
כן.
הוא נתן לי לבד.
ושהייתי מביא את זה.
לא הבאתי את זה חופשי.
אלא בתוך שקית שהוא נתן לי.
מנייר. לא היה שקית. אה. שקיות ניילון.
מ-המ.
והבאתי את זה לצריף.
איפה שגרנו. גרנו 10 אנשים בצריף.
אבל כל העניין.
שאבא לא היה יכול לאכול את זה חופשי.
זהו. מה. מה עשו האנשים האחרים שראו.
אז לא ראו.
והריחו.
לא.
הריחו את האוכל?
לא. לא. את ה. זה היה סגור.
מ-המ.
עכשיו. מתי אבא אכל את זה?
בלילה שכבר רוב ישנו.
מ-המ.
אז הוא התכסה עם השמיכה על הראש.
מ-המ.
ואז. וככה הוא אכל את המרק.
ולא קרה שפעם. אה.
מישהו מהאנשים בצריף.
קרה.
שם לב. הריח משהו?
לא. הם אמרו יש איזה ריח.
אה. ממרק משהו.
מ-המ.
אז אנחנו תמיד היינו מטשטשים.
זה בטח בא מהמטבח. לא רחוק מהמטבח.
זאת אומרת. זה לא יצר קונפליקטים ביניכם?
זה לא יצר.
אתה. אבא ש. ואבא שלך.
ויתר האסירים ש.
לא. לא יצר שום קונפליקטים.
שום קונפליקט.
ואחר כך. אחרי זמן מסוים התחילו לחשוד.
למה? הם ראו שאני כל פעם בא עם אותו תיק.
ואתה גם בא מהמטבח?
ו. לא.
אני לא סיפרתי להם שאני עובד במטבח.
אה. לא סיפרת להם?
לא רציתי שאף אחד ידע.
מ-המ.
לא סיפרתי להם.
ואני. הם שאלו אותי איפה אתה עובד עכשיו?
אני אמרתי: "נתנו לי איזה עבודה בחוץ.
נתנו לי עבודה ל. בניקיון".
מ-המ.
אבל לא רציתי להגיד שאני עובד במטבח לאף אחד.
וככה זה נמשך 5 חודשים.
היה לי אוכל. אפילו. מה להגיד לך?
בבית. היו דברים שלא היה לי שם.
למשל?
למשל שוקולדים בשפע.
‮שהוא אמר לי ה-‭Küchenchef: "‬אם תרצה לאכול שוקולד.‬
תגיד לי. אני תכף אביא לך.
אבל לאכול את זה במקום".
מ-המ.
"אם תרצה לשתות בירה".
אבל לא הייתי רגיל לשתות בירה.
כן.
מהבית לא הייתי רגיל לזה.
אז אני אמרתי לו תמיד: "אני אוהב לשתות קפה מחלב נקי".
כמו בבית שתינו. לא שתו כמו.
בלי. בלי מים.
בלי מים. זה חלב נקי. קפה.
כן.
הוא אומר: "בבוקר אני אעשה לך.
יהיה לך מה שתרצה".
מ-המ.
ולחם לבן. ולחם שחור.
שהם עשו את זה שמה. במקום.
וזה היה אסור לך להביא?
זה לא הייתי יכול להוציא.
ואני חייתי שמה 5 חודשים.
באמת כמו. אני לא יודע איך להסביר לך.
כן.
חייתי טוב מאוד.
כן?
אני יכול להגיד בפה מלא. חייתי טוב מאוד.
והעבודה היא הייתה כל הזמן אותה עבודה?
העבודה הייתה עבודה סטנדרט. לערבב את ה.
כן.
ה [משובש].
מונוטונית מאוד.
אותו דבר.
ולהפך. אני הייתי עושה לו את זה.
הוא היה מאוד מרוצה ממני.
ופתאום. ביום אחד בבוקר.
לא נותנים לי לצאת לעבודה.
אומרים לי: "אתה תיכנס לצריף זה וזה".
זה היה כבר. אה. חורף. נכון?
זה היה ח. מה זה חורף. שלג. וואי.
לפני חג המולד. אחרי חג המולד?
זה היה לפני חג המולד.
כן.
‮באו מ-‭Groß-Rosen‬. איך קוראים ל-‭Groß-Rosen‬ בפולנית?‬
לא. זה. זה. זה השם של ה.
השם זה בגרמנית.
זה. זה שם ידוע. כן. כן.
כן.
ככה קראו לזה.
אז באו משמה קצינים.
מ-המ.
כמה קצינים גבוהים.
‮‭S.S‬-ניקים?‬
‮‭S.S‬-ניקים. והם אמרו. הודיעו.‬
לא לתת לצאת לילדים עד גיל 18.
מ-המ.
וגם אני הייתי אחד מאלה.
היו עוד ילדים.
מלא.
במחנה?
הי. היו מלא בגיל 16. 17. 15.
זאת אומרת. נערים. לא ילדים. נערים.
נערים. אבל הם היו יותר מפותחים.
יותר גבוהים ממני. אבל לא.
אבל אתה היית הכי צעיר?
אני. אני לא יודע מה להגיד לך אם הכי צעיר או לא.
אני לא יכול להגיד לך את זה. אני לא זוכר.
אבל בטח מאוד צעירים לא היו.
לא. מתחת לגיל שלי לא היו.
זאת אומרת. רק אנשים שהיו מסוגלים לעבודה?
כן. אנשים מבוגרים.
כן.
ולא נותנים לי לצאת.
כן.
מהמחנה. העיקר אני אומר לו שמה.
לחייל: "מייסטר שמידט.
הוא שלח אותי לעבוד במטבח".
הוא אומר: "אתה נשאר פה.
ואתה תלך לצריף זה וזה".
שמה אספו את כל הילדים בצריף.
כן. אז זה סלק.
סלקציה.
אקציה. אקציה. או סלקציה.
הם עשו סלקציה.
של ילדים.
בדיוק. נו. אה. אני לא גיבור גדול.
אני הלכתי לצריף. לא ידעתי מה יקרה. מה לא יקרה.
פחדת?
לא. לא פחדתי.
‮ה-‭Küchenchef‬ הרים טלפון ושואל: "איפה פיקולו?"‬
והם כבר ידעו מה קורה.
מ-המ.
כל הגדולים משם.
מ-המ.
אז אמרו: "פיקולו הוא מתחת לגיל 18.
והוא נמצא בצריף עם כל הילדים".
אז הוא אומר: "תשחררו אותו שיצא.
אני צריך אותו לעבודה". "אי אפשר".
ברגע שאמרו לו אי אפשר.
התקשר למייסטר שמידט.
הוא בא עם הסוס הלבן.
הוא לא היה לו פרייבט. טקסי. סוס.
הוא בא למחנה שראו אותו. רעדו כולם ממנו.
הוא היה. אה. המפקד הכי גבוה?
הוא היה האחראי.
הכי גבוה מכל האזור.
גם יותר מהמפקדים שבאו לעשות את הביקורת?
גם. בדיוק. יותר.
כן.
והוא בא. דבר ראשון הוא אומר ל. ל.
בשער. לחייל: "לך.
תוציא את הפיקולו מהצריף. תביא אותו להנה".
אז הוא. הוא אומר לו: "קיבלנו פקודה מהקצינים.
לאסוף את כולם לצריף ולא להוציא אף אחד".
כן.
אז הוא אומר: "אני אמרתי לך. אז תלך".
תכף ומיד הלך. והוא אמר לי שאני אבוא.
אז אני באתי. ראיתי אותו עם הסוס הלבן שמה.
אני שמחתי. למה ידעתי תכף שכנראה שהוא בא לקחת אותי.
הוא לקח אותי לקצינים האלו. הם ישבו בבית.
שמה היה חדר. והכניסו אותי אליהם.
הוא אומר: "אתם רואים אותו?
הוא עשה הפטנט שאני הראיתי לכם".
אז הם אומרים: "הוא עשה הפטנט שאתה הראית לי?"
הוא אומר: "תתפלא לשמוע.
ועכשיו תכף ומיד תשחררו אותו.
אם אתם רוצים. אני אתן לכם 100 אנשים במקומו. אחרים".
ומה את חושבת היה?
‮שאספו את הילדים. ישר לקרמטוריום. ל-‭Groß-Rosen‬.‬
מ-המ.
שמה הייתה מחנה. וכל הילדים לקחו לשם.
מ-המ.
מהילדים האלו אף אחד לא נשאר. חוץ מ.
היית בקשר עם מישהו מ.
לא. אבל לפי ששמענו.
אז כולם לקחו אותם מהשער באותו יום.
לקרמטוריום.
ותכף ומיד הם חיסלו את כל הילדים האלו. שרפו אותם.
וזה אתם שמעתם עוד כשהייתם שם?
אה. בוודאי.
ואני תכף. ב.
בשלב הזה. אה. סליחה. שמעון.
שאני קטעתי אותך. אתה עוד היית ילד מאמין? התפללתם?
לא. לא.
לא?
כבר לא הייתי.
ואבא שלך. האמין?
אבא שלי. כן. אבא שלי.
הוא ברך הגומל בשבת?
מתי?
ב. בשבת שאתה ניצלת.
הוא ברך ברכת הגומל?
זה אני לא יכול להגיד לך מה הוא עשה.
מ-המ.
אבא שלי. אני יודע.
כל בוקר היה מתפלל בשקט.
כן. אה-הא.
וגם בערב. כ. בכל בוקר.
היה לו תפילין? לא.
לא. לא. לא.
לא.
בלי תפילין.
בלי תפילין.
בלי שום דבר. הוא ידע הכל בעל פה.
מ-המ.
אני לא ידעתי הכל בעל פה.
אבל זה גם לא עניין אותי כל התפילות.
אני אגיד לך את האמת.
אי. איך הוא הגיב על. על.
אה. זה הרי דבר מופלא. כן?
זה שאתה הצעת למפקד.
שהוא קיבל את זה. וזה הצליח.
ועבדת בעבודה. שבאמת. אה.
לא הייתה קלה. אבל אפשרה לך לאכול כמו שצריך.
בדיוק.
ועכשיו ניצלת מ.
מאקציה כל כך. אה].
אני ניצלתי ממוות בטוח.
בטוח.
אי. איך הוא הגיב על זה. אבא שלך. שהיה איתך.
אבא שלי. הוא אמר לי.
אני אמרתי לו ככה: "תראה אבא.
אתה זוכר שאתה אמרת לי.
למה היית צריך לקחת את הצרה הזאת עליך?
לא תעשה את העבודה.
מייסטר שמידט יהרוג אותך".
מ-המ.
אז אני אמרתי לאבא: "אבא. אני לא מפחד".
אה-הא. אה. הוא התווכח איתך?
כן. הוא. בטח.
כן.
אני לא מפחד.
מ-המ.
ואם הוא יהרוג אותי. אז יהרוג אותי.
אז. אה. את יודעת.
שמה לא היה אכפת לך כלום.
מ-המ.
ואחרי שאני הצלחתי. ושלח אותי לעבוד למטבח.
ועוד נוסף לזה שהוא הציל אותי ממוות בטוח.
אז אבא. אז אני אמרתי לאבא: "הנה אתה רואה?
אם אני לא הייתי עושה את העבודה הזאת.
אז אני באמת הייתי".
מחוסל.
"מחוסל. ואנחנו היינו צריכים להיפרד אחד מהשני".
כן.
היות ואני עשיתי מה שעשיתי.
ולקחתי את זה על עצמי.
אז הוא גם הציל אותי ממוות.
ואתה גם עזרת לאבא שלך.
ואני. אז בוודאי.
עם ה. עם האוכל.
אני הבאתי לו אוכל. אז תשמעי טוב.
תכף ומיד המפקדים. הם נשארו.
אה. עם פה פתוח.
מה הם אמרו עוד פעם למייסטר שמידט?
דר. היות והוא קרא לי פיקולו.
אז הם אומרים: " [משובש] (גרמנית)".
הפיקולו הוא לא יהודי?
הוא לא י. יהודי. את מבינה?
כן.
ככה הם. ככה זה אצל הגרמנים היה. יהודי לא שווה.
מ-המ. בקיצור אני ירדתי ל.
‮למטבח. לעבוד. והוא שמח שאני באתי. ה-‭Küchenchef‬.‬
זאת אומרת. המשכת בשגרה שלך?
כן. המשכתי בשגרה שלי.
עוד כמה זמן בערך?
אה. זה היה בערך עוד איזה חודשיים. משהו כזה.
זאת אומרת. סך הכל כמעט 7.
אני זוכר כמו היום.
יותר מחצי שנה.
בפברואר.
כן.
העבירו. הת. אה. אה.
היינו צריכים לעזוב את המחנה. ברחנו.
מ-המ.
זאת אומרת. אנחנו לא ברחנו לבד. אלא עם הגרמנים.
כן.
רגלי.
כן.
כולנו לקחו אותנו רגלי עד למקום מסוים.
הצבאות התקרבו. הרוסים?
הרוסים התקרבו.
מ-המ.
‮הם כבר כבשו את ‭Breslau‬.‬
ואנחנו שמענו אפילו את התותחים שהם הפגיזו.
ואז אנחנו ברחנו למק. לעיירה.
ברגל?
ברגל. לאיזה עיר שיש שמה קרונות.
בכדי שיוכלו לשים אותנו על הקרונות. ושנמשיך הלאה.
כן. ומה שלא אמרתי לך עוד.
‮שאני אמרתי ל-‭Küchenchef‬. שמחר אנחנו עוזבים.‬
אז הוא אומר לי: "חבל.
פיקולו". הוא הלך ונתן לי לחם שלם.
הוא אמר לי: "אוי ואבוי.
אם במקרה יתפסו אותך.
שלא תעיז להגיד שאני נתתי לך.
ת. תגיד שגנבת".
מ-המ.
וככה. זאת אומרת.
לא תפסו אותי עם הלחם.
חתכתי את זה לחתי.
הוא חתך יותר נכון לחתיכות.
והוא הכניס לי את זה בתוך הגוף.
כן.
הוא פיזר לי.
כן.
נתן לי גם חבילת שוקולד.
שיהיה לי בדרך.
בעד זה שהוא ידע שאנחנו עוזבים. ו.
זאת הייתה צעדת מוות. אה. שמעון?
זאת לא הייתה צעדת מוות.
לא?
אבל מתו בדרך.
זה פ. פברואר כבר.
המונים.
יש שלג.
מה זה קור כלבים.
כן. כן.
אז זה מה שאני אגיע גם לזה.
וה. הגענו לעיר. ואני זוכר.
בלילה הכניסו אותנו למחסנים גדולים שמה.
ובאמצע הלילה הוציאו אותנו
מהמחסנים והעלו אותנו על הקרונות.
מ-המ.
שנכנסנו לקרונות. היה מלא שלג.
אלו היו קרונות פתוחות.
פתוחים.
פתוחים. היה מלא שלג.
ולכי תשכבי על השלג.
עכשיו. אני רוצה לשאול אותך. שמעון.
בשלב הזה. אתה כבר יודע שהרוסים מתקרבים.
נכון.
שבעצם אולי. אולי המלחמה היא. היא לקראת הסוף.
לא ידענו מזה.
זה לא ידעתם.
לא ידענו מזה.
לדבר גרמנית ידעת?
כן.
לעבוד אתה ידעת מצוין.
זה הלוואי.
לא נראית כמו יהודי.
לא. באמת שלא נראיתי כמו יהודי.
אז לא באה לך איזה מין מחשבה אולי לברוח.
לא להיות ככה שוב פעם אסיר?
אני אגיד לך למה שלא באה לי מחשבה.
לנסות. לנסות איזה.
אולי המזל יאיר פנים?
אני אגיד לך. ואני אומר לך את זה דוגרי.
אפילו שאבא שלי לא היה איתי.
גם לא הייתי חושב לברוח.
מ-המ.
ואני אגיד לך גם למה.
2 ברחו שהיינו עוד במחנה.
זה היה בערך בחודש נובמבר. משהו כזה.
כן.
ותפסו אותם.
מ-המ.
לא הרגו אותם. קיבלו 25 מלקות.
אני לא צריך להגיד לך מה זה 25 מלקות על הגב.
הם היו מחוסלים.
איזה חודש שכבו ב.
קראו לזה בית חולים.
רוויר.
בית חולים. ומי. מי אלו היו?
2 סלוניקאים.
מ-המ.
הם היו בריאים.
כן.
וחשבו. יוכלו לברוח. אבל תפסו אותם.
כן.
וזה היה העונש. כל המחנה הוציאו אותם החוצה.
ושנסתכל המכות ש.
המלקות שהם מקבלים.
שתראו את זה.
שאנחנו נראה את זה.
כן.
שלא משתלם לברוח. בגלל זה שיתפסו.
ככה שאתם תיקחו בחשבון.
אם אתם תברחו. תקבלו אותו מנה.
מ-המ. עכשיו. אם חלילה.
נניח אם היית בורח ולא היו תופסים אותך.
היו מענישים את אבא שלך?
לא.
לא היו.
לא היו מענישים את אבא.
אבל אני לא ברחתי גם בגלל אבא.
שרצית לעזור לו.
רציתי להיות עם אבא ביחד.
כן.
ואני רוצה להגיד לך.
כמו שאבא הציל אותי שהגענו לאושוויץ. אמ. סיפרתי לך.
שהוא לקח אותך.
שהוא לקח אותי ביד איתו.
כן. כן.
ככה אני אחר כך הצלתי אותו. שהיינו ביחד במחנה.
כן.
בגלל זה שהיות ואני הבאתי לו אוכל.
ושלא ל. אפילו לא ל. אה.
בן אדם מהמחנה. לא היה אוכל כזה.
מרק כמובן. רק מרק.
כן.
בלי לחם. בלי שום דבר.
מ-המ.
אבל שהיה אוכל המרק.
זה היה מלא ירקות בפנים.
כן.
אז הוא שבע.
כן.
אז ככה שאני הצלתי אותו ממוות.
והוא הציל אותי. אחד הציל את השני.
כן.
ולמה אני מספר לך כל הדברים האלו?
אני דיברתי עם אבא.
ואמרתי לאבא: "אתה רואה אבא. ב.
כשהגענו לאושוויץ.
אתה אמרת לי אתה תבוא איתי ועם אמא ילך ר.
אה. אה. האחות הקטנה".
כן.
"ואז אני החלטתי ללכת איתך.
ולא. ולהודות לזה שאני הלכתי איתך. נשארתי בחיים.
עכשיו. במחנה. להודות לזה שאני הייתי חרוץ מהבית".
כן.
ולהודות לסבא. שאני אצלו.
שהוא לימד אותך.
למדתי.
כן.
כל העבודות האלו.
ואני מאוד אהבתי את העבודות האלו. נשארתי בחיים.
אני יכול להגיד בשקט שהסבא הציל אותי. אהה. מהמוות.
ובגלל זה שאני. אה.
למדתי אצלו כל העבודות.
ואני גם מאוד אהבתי את העבודות האלו.
כן.
אז. אה. אבא אמר: "אנחנו עוד לא גמרנו. הדרך עוד לפנינו".
מ-המ. זאת אומרת שגם בשלב הזה שהרוסים מתקרבים.
ואתם צריכים לעזוב את המחנה.
ולהיכנס פנימה לתוך גרמניה.
לא. לתוך אוסטריה נסענו.
אה. נסעתם לאוסטריה.
עדיין אתם לא הייתם בתחושה שזה לקראת הסוף?
לא.
עדיין לא.
לא. אז תשמעי טוב. עכשיו.
אנחנו בלילה עלינו על הקרונות.
היה שלג בקרונות שהיו פתוחות.
אבל זה לא עניין אותנו.
מ-המ.
לכל אחד היה. זה גם היה תלוי בבן אדם.
היו כאלו שהיה להם 2 שמיכות. למה?
הם הלבישו שמיכה מתחת ל. למעיל.
אה-הא.
ושמיכה אחת קיבלו.
מ-המ.
והיו כאלו שהיה ל.
זאת אומרת. כשעזבתם את המחנה קיבלתם שמיכות לדרך?
כל אחד קיבל שמיכה לדרך.
כן. גם לחם?
לא. אוכל לא קיבלו בכלל.
לי היה האוכל הזה.
כן. את הלחם.
ואני ואבא לא אכלנו את זה בדרך.
הגענו למקום. ששכבנו. התכסינו עם השמיכה.
אכלנו את הלחם.
מ-המ.
ונתתי לו חתיכות. אה. שוקולד לי ולו.
כן.
איפה היה דבר כזה?
לא היה קיים.
נכון. נכון.
ואז אנחנו עלינו על הקרונות ונסענו לכיוון אוסטריה. אב.
זאת אומרת. עזבתם את גרמניה או אוסטריה?
‮לא. עזבנו את ‭Schlesien‬.‬
כן.
ונסענו לכיוון אוסטריה.
כן.
אלפים האוסטרים.
אבל אנחנו לא ידענו איפה אנחנו נמצאים. לאן נוסעים.
כן.
לא ידענו כלום.
פתאום אנחנו נוסעים.
נוסעים בין 2 הרים.
יערות. שלג.
‮קור איום. ועד שהגענו ל-‭Mauthausen‬.‬
זה לקח בערך 4 ימים נסיעה
‮עם הרכבת. עד שהגענו ל-‭Mauthausen‬.‬
שמעתם את השם הזה קודם לכן?
לא. לא שמענו.
לא ידעתם מה זה.
לא ידענו מאף. אף מקום.
‮וב-‭Mauthausen‬ הורידו אותנו מהקרונות.‬
הקרונות נכנסו עד ה. בתוך הלאגר.
כן.
ואמרו לנו תכף ומעט תסתדרו. אה.
ב-3 בשורה. והם רצו לספור.
אבל לא היו הרבה מה לספור.
אנחנו יצאנו.
הרבה קפאו בדרך?
מהמחנה 3.000. ונשאר שמה 800. מ-3.000.
בגלל הקור? בגלל השלג?
הם קפאו מקור. כן.
נשאר 800. אה. מ-3.000 אנשים.
‮והגענו ל-‭Mauthausen‬. והשאירו אותנו בחוץ.‬
ואני זוכר עוד כמו היום.
אני אומר לאבא ביידיש: "איפה אנחנו נישן?"
כן.
"הנה. אנחנו פה בשלג בחוץ.
ו. ואין לנו איפה להיכנס ואסור להיכנס".
היות ואבא הוא היה קצת מנוסה גם.
אז הוא אמר לי: "אתה יודע מה?
בוא אנחנו נחפור בשלג.
ונשכב בשלג.
נשתדל להתכסות כמה שאפשר עם השלג מתחת לשלג חם".
[משובש] אז עכשיו. הסיטואציה הייתה כזאת.
השומרים הכניסו אתכם למחנה.
כן.
והשאירו אתכם בחוץ בשלג.
נכון.
והם נכנסו פנימה?
השוט. השומרים עזבו אותכם?
ה. לא. השוטרים הם היו גרמנים. חיילים.
כן. אבל הם עזבו אותכם או שהם. הם. הם היו אתכם?
הם במחנה יכלו לעזוב אותנו.
לא היה לנו לאן לברוח.
זאת אומרת. השאירו אותכם בחוץ?
השאירו אותנו בחוץ והם.
והם נכנסו לאן שהם נכנסו?
בוודאי. הם נכנסו בטח.
ואתם חפרתם בידיים את השלג?
את השלג הוא היה עוד רך.
כ. אה-הא.
הרי עברה ד.
כן.
ה. ירד המון שלג. והמשיך לרדת.
מ-המ. מ-המ.
ושמנו שמיכה למטה. אני ואבא.
והתכסינו עם שמיכה למעלה.
ושמנו עלינו את השלג גם.
כן.
ובינתיים בלילה ירד כל כך הרבה שלג.
שרצינו לקום בבוקר. אז היה קצת קשה. מהשלג.
להתרומם. כן.
להתרומם ש. אבל היה לנו חם.
כן. כן.
לא היה לנו קר.
כן.
ובבוקר הם לקחו אותנו להתרח.
שאנחנו נוריד את כל הבגדים.
ו. וגם. מהקבוצה הזאת של ה-800.
גם כן קפאו בטח בלילה?
מהקבוצה הזאת. מה-800.
בסוף. טוב.
אני אחר כך אגיע לזה.
נשארנו בערך 500 איש. מכל ה-3.000.
ובבוקר אמרו לנו: "עכשיו אתם תלכו להתרחץ".
שמחנו. חשבנו שיתנו לנו מים חמים.
אה-הא.
נכנסנו למקלחת.
ובאמת שאנחנו הורדנו את הדברים. ירד מים חמים.
איך שרצינו להתחיל להתרחץ.
מים קרים. קרח. תכף ברחנו אח. הצידה.
ואחרי זה תכף שמו מים חמים. רת. רותחים.
אז אנחנו החלטנו שאנחנו כבר לא נתרחץ.
בזה שיש בו או מים קרים כמו קרח.
או מים רותחים. ו.
וזה היה בלתי. אה. נסבל הדבר.
וכעבור איזה 10 רגעים. רבע שעה.
אמרו לנו להתלבש. לא היה אכפת להם התרחצנו. לא התרחצנו.
אמרו לנו להתלבש. ולקחו אותנו לבלוקים. לצריפים יותר נכון.
כן.
היו צריפים.
באנו לצריפים.
היה 4 מיטות אחד על השני. 4.
דרגשים כאלה?
כ. אה. כן.
ובמיטות האלו לא היה שום דבר.
רק. אה. איך קוראים לזה?
קש.
גם קש לא. נו. אה.
היה כזה. אני לא יודע איך.
אפילו. עד היום אני לא זוכר מה זה היה.
לא שמיכה. משהו. כמו עור זה היה נראה.
אני לא יודע בדיוק.
מ-המ.
שכבנו שמה. היות וב. ב.
איפה שהיינו במקומות פעם הקודם.
אז דבר אחד פחות או יותר מאשר. לא היה כינים.
מ-המ.
ושמה התחלתי לגרד. ואבא.
אה-הא.
אבל אבא ז"ל אומר לי ביידיש: "כאן צריך להיות כינים".
מ-המ.
"ומזה מגרד לנו".
מ-המ.
והכינים האלו לא נתנו לנו לישון.
לנוח. אבל לא היה ברירה.
לא יכולת להתלונן לאף אחד.
בקיצור. אך. כעבור איזה שעה.
הוציאו אותנו למסדר. אפל.
בלילה?
מה אכפת להם? לילה. יום.
לא היה אכפת להם.
כן.
ויצאנו למסדר. כולם היו. החזירו אותנו לצריף.
ועד הבוקר. בבוקר. הם.
אה. התחילו לסדר אותנו לכל מיני עבודות.
מ-המ.
אז אותי ואת אבא שלחו לרכבת. להוריד פחם.
אה-הא. [משובש] פחם.
מהרכבת. אבל זה פחם של עץ.
כן.
יש גם פחם של עץ.
כן.
שתדעי. ובאנו לשם. התחלנו לעבוד.
הורדנו את ה.
[משובש]?
את הפחם. לא. את ה.
אה. זה לא היה בתוך שקים?
לא. זה היה בקרונות.
אה-הא.
והורדנו את הכל ב-2 הצדדים של הרצפה.
וניקינו את הקרון. ואחר כך המשיכו הלאה.
זה לא רק קרון אחד היה.
כן.
היה איזה 30-40 קרונות כאלו.
שהיו צריכים. אה.
לפרוק.
לרוקן את הקרונות.
לפרוק אותם.
כן.
כן.
ואנחנו שמה עבדנו. כל היום עבדנו.
קיבלתם לאכול?
קיבלנו מרק.
מ-המ.
וזה היה מרק ממה?
מקליפות. מ. מה יכול להיות?
אז זה היה יותר מים מאשר מרק.
כן.
ומצאו פה ושם חתיכה קליפה מתפוחי אדמה.
כן.
אבל זה היה מצוין בזה שזה היה חם.
מ-המ.
אז אכלנו ושתינו את זה. ועשינו את העבודה.
ב-18:00 בערב החזירו אותנו למחנה.
‮וככה זה הלך שבועיים ב-‭Mauthausen‬.‬
כן.
אחרי שבועיים אמרו לנו ש.
‮על. אמרו לנו שמעבירים אותנו מ-‭Mauthausen‬. ל-‭Ebensee‬.‬
כן.
טוב. אנחנו לא ידענו איך שאוכלים את זה.
‮מה זה ‭Ebensee‬.‬
וכמו שאומרים. לקחו אותנו לרכבת.
כן.
‮הכניסו אותנו לקרונות. ולקחו אותנו ל-‭Ebensee‬.‬
‮הגענו ל-‭Ebensee‬. אז שמה לקחו אותנו למחנה.‬
‮ב-‭Ebensee‬.‬
מה היה המרחק בדר.
בערך. בין. כמה זמן נסעתם?
לשמה נסענו כמה שעות.
‮זאת אומרת. מ-‭Mauthausen‬ ל-‭Ebensee‬?‬
‮ל-‭Ebensee‬. כן.‬
כן.
‮והגענו ל-‭Ebensee‬. ולקחו‬
אותנו גם כן משמה למחנה. והכניסו אותנו לצריפים.
שמה בצריפים. במיטות כבר היו מזרונים.
מ-המ.
ואנחנו שמחנו מאוד שראינו את המזרונים. שזה מחמם אותנו.
כן.
ואני ישנתי עם אבא שלי במיטה בכל המקומות.
במיטה אחת שיהיה לנו חם.
כן.
‮וב-‭Ebensee‬ הכניסו אותנו למיטה עם מזרון. אבל.‬
שמיכה נתנו לכם?
כל אחד היה לו שמיכה.
אה-הא.
זה הרכוש שלו היה.
כן.
והבגדים האלו עם ה.
פסים?
פסים.
ואת הצריף הזה אפשר היה לחמם באיזשהו אופן?
אפשר היה לחמם. אבל לא היה ח.
שמה עם מה לחמם.
לא. לא היה עם מה לחמם?
בוודאי.
זאת אומרת. היה. היה קר מאוד.
אבל מה זה קר? מאוד.
זה היה פברואר? מרץ?
זה היה כבר בערך סוף פברואר.
כן.
זה.
קר מאוד.
קר מאוד. בפרט באלפים.
כן.
ואנחנו. כמו שאומרים. שכבנו במיטה.
ושמה כינים. אני חושב שלא היינו צריכים רכבת.
הם היו יכולים להעביר אותנו ממקום למקום.
זה היה זוועה. נורא.
ואנ. ואנחנו עוד.
אני אמרתי לאבא: "אבא.
‮אתה יודע שב-‭Mauthausen‬ לא היה כמו פה.‬
ופה היה בגלל המזרונים כנראה.
אה-הא.
שנתנו לנו.
כן.
טוב. אה. לא יכולנו לעשות שום דבר.
אי אפשר להוציא המזרון.
כן.
אז השארנו. את יודעת איך שאומרים. יש. אה.
פתגם ביידיש. אני אגיד את זה בעברית.
שמתרגלים עם הצרות.
חיים בשמחה.
[משובש] (יידיש).
כן.
ביידיש.
כן.
אז אנחנו התרגלנו לזה. כמו שאומרים.
וזה כבר לא הפריע לנו.
הייתם יכולים להתרחץ כל ערב?
או לשטוף את הבגדים. משהו?
מה פתאום להתרחץ.
לא?
היה בחוץ מפח.
ברז כזה? ברזיה כזאת?
לא. היה בחוץ כמו אצלנו בצבא היה.
כן.
עם ברזים. ושמה יכולת לגשת.
לרחוץ הפנים. הידיים.
זה הכל. אבל לא יותר.
סבון נתנו לכם?
שום. מה פתאום סבון? איזה סבון.
לא סבון. לא מגבת?
שום דבר. והיינו מתנגבים עם הבגדים.
כן.
‮ופעם ביום קיבלנו מרק ב-‭Ebensee‬.‬
מ-המ. ולחם?
לחם. הם חילקו ביום ראשון.
נתנו חתיכה לחם. אה. אז בוא נגיד.
חילקו לחם. אם אני לא טועה.
ל-6 אנשים. לחם אחד.
זה היה ביום ראשון. וזהו.
כל השבוע כלום. אין לחם.
אין שום דבר. רק מרק פעם ביום.
אז איך. איך מחזיקים מעמד.
אה. בעבודה די קשה.
מה זה די קשה?
בגלל זה מתו בלי סוף אנשים.
מ-המ.
עכשיו. אני עוד הייתי. החזקתי מעמד.
כן.
מזה שאני עבדתי במטבח.
היו לך רזרבות?
וה. בדיוק. וגם אבא שלי.
אבא שלי כל ערב הוא היה אוכל מנה מרק.
וזה היה בריא מאוד.
מ-המ.
המרק שהיה אוכל.
כן.
ככה שאנחנו עוד יכלנו להזיק מעמד.
אבל מיום ליום נהיינו יותר רזים ויותר רזים.
חלשים?
חלשים גם כן.
אבל. אה. אנחנו.
איך שלא יהיה. עוד.
אה. אה. איך אומרים?
אחד את השני. הוא ניחם.
אתם עודדתם אחד את השני?
בדיוק. בדיוק.
איך. איך מעודדים אחד את השני?
אבא בפרט.
מה. מה. מה אומרים.
תראי.
מה אומרים אחד לשני?
אז זה מה שאני רוצה להגיד לך.
אבא היה בן אדם אדוק. אז הוא אמר.
והוא נשאר הדוק.
הוא נשאר. כן.
למרות כל הצרות.
כ. כן. אז הוא נשאר.
הוא אמר: "אדוני יעזור לנו.
אנחנו מקווים שזה ייקח.
יהיה סוף גם לזה. ונישאר בחיים".
והוא היה מתפלל. ותמיד היה אומר: "אני מתפלל".
והוא היה גם. הוא בעל פה ידע כל התהילים.
הוא לא היה צריך. אה. לקרוא.
כן.
והיה אומר תהילים כל פעם.
ובכלל. ואני ביום אחד.
אומר לי שמה הקאפו.
מה. מהצריף:
"היות ואתה עכשיו עבדת ב".
היה שמה שחתכו עצים.
רצו לעשות. אה. איך אומרים?
טונלים? מערות.
אה. אה. תעלות.
‮לא. לא. ‭tunnel‬.‬
‮‭tunnel‬ זה.‬
‮‭tunnel‬ זה לא תעלות.‬
זה מערות כאלו.
כמו שעוברים נגיד באוסטריה עם הרכבות.
אה. ממש תת קרקעי. כן.
תת קרקעי. והתחל.
נגד ה. נגד ההפצצות.
נגד פצצות.
כן.
והם.
מין בונקרים כאלה גם.
לא בונקרים. הם עשו שמה מפעל מתחת לאלפים.
כן. אבל.
מפעל.
בתוך. זה היה בתוך בונקר.
זה היה מ. מתחת להר.
כן.
עשו את זה. ואנחנו עשינו את זה.
‮אה. זו. זאת הייתה העבודה שלכם ב-‭Ebensee‬?‬
‮ב-‭Ebensee‬.‬
כן.
הם שלחו אותי לעבוד ב.
עם פטיש כמובן. הם לא התחשבו.
לחצוב את ההר?
לחצוב. בדיוק.
מ-המ. איזה מפעל הם הקימו שמה?
הם לא הספיקו להקים.
אה-הא.
אנחנו אומנם עבדנו.
כן. אבל הם לא הספיקו.
אבל הם לא הספיקו להקים. הם רצו להקים מפעל. איזה?
אני לא יודע. וחצבנו שמה.
‮ב-‭Ebensee‬ עבדתי.‬
כן.
ועבדתי עם פטיש אוויר.
כן.
והיה לי מזל שהיה לי עוד. אה. כוח.
כוח.
וגם אבא. אנחנו עבדנו תמיד ביחד.
והוא היה מגרד עם ה.
הצידה את האבנים.
מגרף אותם.
כן. ואני עבדתי. או שבדיוק להפך.
וככה עבדנו שמה בערך חודשיים.
מ-המ.
‮ב-‭tunnel‬.‬
כן.
אחרי חודשיים הם אומרים לנו אתם תעברו לעבוד לבנייה.
נו. שמחנו. איך שלא יהיה בנייה.
זה לא. זה לא [משובש] (שפה זרה).
זה יותר קל מל. לחצוב.
כן. באנו למטה. היינו בעיירה. באבנזה.
ושמה הם בנו בונקרים.
והיינו צריכים. אה. לערבב את הבטון.
מ-המ?
ובאמת. אה. ערבבנו שמה את הבטון.
היות והתחיל לצאת. כבר היה אביב.
התחיל לצאת עשב. אה. את יודעת. אה.
כן?
באביב.
הכל פורח. דשא.
כן. אז אנחנו מצאנו שמה איזה עשב.
ואכלנו אותו. היה מצוין.
עד היום אני לא יודע איזה עשב זה היה. אבל היה טעים.
פשוט. לקחתם כמו שזה ו.
כן. לקחנו כמו שזה. עשב.
והתחלנו לאכול. וראינו את זה טעים.
שבן אדם רעב. לא קיים.
כן?
בעולם דבר רע.
מ-המ?
והתחלנו לאכול. וראינו שהעשב הזה טעים.
אז באמת אנחנו. אה.
הורדנו לנו ולקחנו למחנה בכיסים.
כן?
את העשב הזה.
כן?
ובערב. אחרי שגמרנו את המרק.
אכלנו גם את העשב.
היה מצוין.
אני יכול להגיד שהעשב הזה אולי עזר לנו הרבה שנישאר בחיים.
כן?
וככה המשכנו בערך.
שמה עד התחלת יוני. המשכנו.
אז זה כבר 45'?
45'.
ממש?
כן. עד התחלת יוני.
בהתחלת יוני. אני זוכר.
ב. אחרי הצהריים זה היה.
באו ה. בא המפקד.
זה היה כבר גרמני.
והוא צעק עם הרמקול.
אנחנו כולנו לצאת למסדר. לאפל.
מ-המ?
כל המחנה.
בינתיים היה לנו מזל גדול.
היה שמה עוד מפקד.
שאנחנו לא ידענו. רק אז ראינו משהו פה לא בסדר.
מ-המ?
בא המפקד הזה שהוא אמר שאנחנו נעמוד בשל.
מסדר?
במסדר. והוא אמר:
"ואתם תכף יוצאים לעבוד ל [משובש] (שפה זרה)״.
כן?
אה. איך אומרים טונל בעברית?
טונל בעברית צריך להיות מערה. אני יודע.
לא. זה לא מערה.
לא מערה?
לא.
אני לא יכול להגיד לך איך שקוראים לזה.
זה. מ. מ. מין. מעין מנהרה כזאתי.
מנהרה.
מנהרה.
יכול להיות מנהרה.
כן?
"ואתם תכף יוצאים לעבוד למנהרה".
מ-המ?
זה היה לנו משהו לא נורמלי.
לפנות ערב. יוצאים לעבוד למנהרה.
ועמדנו במסדר שעה. שעתיים.
3 שעות. וכל הזמן אנחנו עומדים.
ולא אומרים שום דבר.
לא אומרים לנו להיכנס לצריפים.
וגם המפקדים עומדים איתכם?
ו. רק. אה.
אחד הוא בא והוא אמר שנעמוד פה.
ואחר כך הם נעלמו.
זאת אומרת. עמדתם לעצמכם. בלי הפיקוד הגרמני?
עמדנו. לא. היה שמה קאפו.
אה-הא.
הקאפו הם היו אחראים על כל.
נגיד. אה. מחלקה.
כן?
ומה שהקאפו אמר זה עשינו.
והקאפו הזה באבנזה הוא היה יהודי?
באבנזה כבר היה מעורבב.
מ-המ?
למה היו שמה גם הרבה רוסים. גויים. חיילים.
כן?
והיו הרבה. אה. מכל מיני ארצות.
כן?
אז היו מעורבים.
מ-המ?
פתאום בא מפקד.
והוא היה הסגן של המחנה.
והוא אומר לנו: "שתדעו.
שלא תעיזו ללכת לעבוד במערה.
הם הכניסו שמה רע. אה".
דינמיט?
לא דינמיט. נו. אה.
חומר נפץ?
רעל. נו. לא חומר נפץ.
איך קוראים? גז.
אה-הא.
הם הכניסו גז ורוצים לחסל את כולם.
אה-הא.
"ככה שלא כדאי לכם יותר טוב שתמותו כאן".
כן?
"ושלא תעיזו. אפילו מי שלא יבוא".
זה היה מפקד גרמני שהזהיר אותכם?
גרמני. גרמני. והוא אומר.
הוא אמר לנו: "אני באתי להזהיר אותכם.
אני כאן לא יכול להישאר. ושלא תעיזו לעזוב.
אפילו שיבואו ושיהרגו. כדאי לכם לא ללכת. ולהישאר כאן".
כעבור. ככה. בסביבות 23:00 בלילה.
באו החיילים ששמרו עם הרובים.
ואמרו לנו: "תלכ.
אנחנו יוצאים עכשיו למ. למערות".
מ-המ?
אמרנו. תכף צעקו כולם: "אף אחד לא הולך.
אתם רוצים. תלכו. אתם.
אתם יכולים להרוג אותנו".
אף אחד לא. זה היה לאגר גדול.
מ-המ?
אבנזה.
אבל אתה אומר שהיו.
לא רק יהודים. היו גם שבויים. אה.
רוסים. שבויים.
אה. רוסים.
שבויים רוסים ומכל מיני ארצות.
כן?
של. אה. שהגיעו.
שעבדו ביחד?
כן. ובאמת לא זזנו מהמקום ולא יצאנו.
הם הרי ידעו למה לוקחים אותנו לשם.
מ-המ. כן?
אז הם כנראה ראו שאנחנו לא הולכים.
הם לא ידעו מי שאמר לנו.
אה הא.
אותו מפקד שהוא אמר לנו.
לפי שאחר כך נודע לנו. הוא ברח מהמחנה.
אה-הא.
הוא היה מפקד גבוה.
והיתר גם כן.
‮הוא היה גם איש ‭S.S‬? או וורמאכט?‬
הוא היה צריך להיות וורמאכט.
לפי ה. שאני.
כן?
הכרתי.
כן?
הוא ברח. ויום אחד.
אחרי שה. זאת אומרת.
באותו זמן אנחנו ראינו מסביב על ה.
ששומרים. על המגדלים.
מגדלי שמירה.
אין שומרים. אין שמירה.
אז לא ידענו מה קרה. עוד היינו בדילמה.
אז הם כולם באותו ערב שרצו להרעיל אותנו.
ברחו?
אז הם ברחו. כולם.
ובמחנה לא נשאר אף אחד מהם.
כן?
טוב. ברגע שראו שלא נשאר אף אחד במחנה.
אז אנשים התחילו לרוץ לכיוון מהמחסנים של האוכל.
אז שמה נהרגו המונים.
מתו?
אכ.
מ. מרוב אכילה?
מרוב. מרוב זה שהם עלו אחד על השני.
כן?
ואנשים היו חלשים. אז. אה.
אלו שהיו יותר חזקים.
הצליחו להוציא לחם מפה.
לחם משם. כל מיני דברים.
אלו שהיו חלשים. אומנם.
היה להם רצון. אבל הם כבר לא חזרו.
אבל אני שכחתי להגיד לך דבר הכי חשוב.
בקשה.
בזמן שהיינו במחנה.
באבנזה?
באבנזה.
כן?
זה היה בערך. איזה 4.
5 ימים לפני השחרור.
הקרמטוריום כבר לא עבד.
אה-הא.
ואנשים מתו כמו זבובים.
עכשיו. היו צריכים את האנשים האלו לקחת לקרמטוריום.
שמה היו מחסנים גדולים בקרמטוריום.
אז אני זוכר כמו היום.
אני ואבא אמרו לנו: "אתם תיקחו איפה שתראו מת.
תסחבו אותו למחסן של הקרמטוריום".
כן?
אז סחבנו לשמה. אפשר להגיד עשרות מתים.
אני לא אגיד מאות.
בעד זה שלא היה לנו כבר כוח. עשרות מתים.
כן?
וזה היה כמו. את יודעת.
כמו שמסדרים דג מלוח אחד על השני.
ככה שמנו את המתים אחד על השני.
בגלל זה שלא יכלו כבר לשרוף אותם ולא לקבור אותם.
לא היה מי שיקבור אותם.
בגלל זה שאנשים היו מאוד חלשים.
והכניס. הכנסנו אותם למחסן.
וככה חזרנו והבאנו עוד.
וזה היה לנו בערך 4 ימים לפני ש.
עזבו המפקדים את המחנה?
עזבו. בדיוק. ו.
כן?
כמו שאמרתי. ברגע שהם עזבו כולם.
וסיפרתי לך שאנשים התנפלו אחד על השני ורצו.
איפה. איפה אתה ואבא שלך הייתם כשכולם.
אה. מיהרו למחסנים של האוכל?
אנחנו בינתיים היינו בצריף.
לא הלכתם עם כולם?
לא ידענו.
אה-הא.
לא נודע לנו.
אה-הא.
ואחר כך למחרת. נודע לנו.
כן?
ש.
הם הלכו?
אה. אנשים ראינו שאנשים אוכלים לחם.
אנשים. היה להם כל מיני דברים מאיפה?
אז שאלנו אותם. אז אמרו: "יש.
אה. במחסנים מלא אוכל".
כן?
רק צריכים להיכנס דרך החלונות.
אה-הא.
נו. באנו לשם.
לא. אני לא הייתי מסוגל.
אבא בוודאי שלא. היינו חלשים מאוד.
כן?
אז. אה. אלו שהיו מסוגלים.
אז הוציאו משמה. ביקשנו שייתנו לנו חתיכה.
כן?
אז כבר לא היה בעיה.
אז הוא הוריד. ונתן לנו חתיכה לחם.
כן?
וכעבור יומיים. אחרי שכולם עזבו. נכנסו החיילים האמריקאים.
כן?
הם שחררו אותנו.
ושאנחנו ראינו את החיילים האמריקאים.
וואי. איזה שמחה.
כן?
שהיה. והם תכף התחילו לחלק לנו אוכל וכל מיני דברים.
וזה היה רעל.
זה מה שאני יכול להגיד לך.
מתו אלפים.
ואחר כך הפסיקו.
אנשים קיבלו אוכל.
אחר כך הם הבינו שזה.
התחילו לאכול.
מסוכן.
וזה. מזה. אנשים מתו.
מתו.
וגם אני ואבא היינו בין אלה.
הייתם חולים מאוד?
היינו חולים.
אחרי. לקחו אותי לסנטוריום.
מחוץ לאבנזה. סנטוריום של האמריקאים.
כן?
בעד זה שהייתי מאוד חלש.
ולקחו גם את אבא.
ואחר כך. אנחנו נרשמנו שמה.
שרוצים לחזור הביתה לרומניה.
מ-המ. מכל מקום קיבלתם איזשהו טיפול?
קיבלנו בסנטוריום טיפול.
טיפול?
קיבלנו. היו רופאים ואוכל.
והם כבר התנהגו איתנו כמו עם ילד. תינוקות.
כן. הם. הם גם ניסו לתחקר או אתכם? לשאול?
שאלו אותנו כל מיני שאלות.
איפה עבדתם? מה קיבלתם לאכול?
על התנאים של המחנות?
הם שאלו הכל זה. כן.
כן? ורשמו?
בטח שמה היה פקיד והיו חיילות אמריקאיות.
כן?
והם רשמו הכל.
ורשמו את השם שלי ושל אבא.
בן כמה. בן כמה אבא והכל כבר.
ושם אתם קיבלתם את התעודה. שמעון?
באבנזה קיבלנו התעודה.
כן.
כן. התעודה שראית.
כן. שיש לנו. כן. ממוסגרת.
כן. ואני רציתי שנחזור בחזרה למחנה.
לא רציתי להישאר שמה ב.
בסנטוריום?
סנטוריום. בגלל זה שאני רציתי כבר להיות חופשי יותר.
אה-הא.
שאני אוכל להסתובב.
נו. איך שאני חזרתי למחנה.
אני אומר לאבא: "אבא.
אני לא יכול ללכת.
הרגליים לא מחזיקים אותי".
אז אבא אומר לי: "אתה היית חזק ואתה חזק ותשתדל".
אני אומר: "אני לא יכול".
והתיישבתי. תסלחי לי על הישבן.
ואני אמרתי לו: "הנה.
אני רק בצורה כזו יכול להתקדם.
ביש. במין זחילה. ישיבה כזאת?
כן. על הרגליים לא מחזיקים אותי. אני לא יכול.
מ-המ?
טוב. הוא ראה שבאמת.
אה. הרגליים לא מחזיקים אותי.
ואני אמרתי לו. אולי היה כדאי שיחזירו אותי.
לסנטוריום?
לסנטוריום.
טוב. אז הוא הלך ופנה שמה למישהו.
אבל. אה. הם. אה.
לא דאגו לחולים.
הם רק דאגו לאלו שהשתחררו תכף הכניסו אותם לשם.
הם רצו קצת ש. איך אומרים? יתאוששו.
כן?
טוב. אז אני הייתי עם אבא.
בערך קרוב לחודש. הלכתי עם היד.
עם הידיים ועל הישבן.
מ-המ?
בסוף אנחנו מ.
באים ואומרים לנו: "אתם נרשמתם לנסוע הביתה.
קיבלתם אישור. ואתם בשבוע הבא. נוסעים".
כן. אז זה כבר היה. יולי. לא?
זה היה בטח.
יולי.
יולי. סוף יולי.
כן?
בקיצור. אני אומר לאבא: "איך אני אלך"?
כן?
"אני לא יכול ללכת".
אז הוא אומר: "אנחנו נתארגן כמה אנשים ונסחוב אותך".
מ-המ?
טוב. באו מה. אה.
מה. נו. איך קוראים לזה?
מהמחנה. שהם כבר היו. התארגנו שמה.
והם חילקו את כל התעודות והכרטיסים.
והכרטיסים ל. בשביל לנסוע הביתה.
והתעודה הזו גם כן קיבלנו.
והם רואים אותי. הוא אומר: "למה אתה לא הולך?"
אמרתי: "אני לא יכול".
אז הוא אומר: "איך אתה תיסע הביתה בצורה כזו. לא תוכל.
איך תעלה על הרכבת?".
מ-המ?
אז אבא אמר: "יש לנו פ.
כאן קבוצת אנשים. אנחנו נעזור לו".
וככה היה. לקחו אותנו.
זה אני זוכר כמו היום ללינץ. משמה.
כן? כן?
לקחו אותנו ללינץ. לרכבת.
זה כבר היה רכבת נוסעים.
לא רכבת. אה.
כן. והיא הייתה אמורה.
אה. להגיע לעיר שלכם?
לא.
לאן?
היא נסעה להונגריה.
אה-הא. לבודפשט?
לבודפשט. מהונגריה. היינו צריכים לעבור רכבת אחר.
והגענו. ל. לעיר סאטמר.
ומהעיר סאטמר לסיגד. עם רכבת אחר.
אה-הא. כן?
זה לא הלך רכבת אחת עד הבית.
כן. לא ישיר?
לא ישיר.
כן?
העיקר. איך שאנחנו.
שמו אותי על הרכבת.
ללכת אני לא יכול.
הגענו ל. בערך.
זה היה איזה. בטח 50.
60 קילומטר לפני בודפשט.
הרכבת נעצר. איפה. באיזה מקום אני עד היום לא יודע.
אבא אמר: "אני יורד למטה. אני אביא מים".
בינתיים שאבא ירד למטה.
אני אומר: "אני מוכרח לנסות בכל זאת. אולי".
אז בספסלים תפסתי עם הידיים.
ואני התרוממתי. ואני רואה שאני יכול לעמוד על 2 רגליים.
אני כבר יכול לעמוד.
נס.
זה באמת נס.
ואני עומד.
ואני כבר לא רציתי להאמין.
בסוף אני החלטתי לנסות ללכת.
אז אני החזקתי ב-2 הכיסאות ברכבת.
ואני רואה שאני יכול ללכת.
לאט לאט. התחלתי ללכת.
וחיכיתי שאבא יבוא. ואני אומר לאבא: "אתה יודע מה?
אולי תחזיק אותי. אני רוצה לרדת למטה.
לראות למטה. אם אני יכול ללכת".
הוא אומר: "אתה תרד למטה.
לא תוכל לעלות בחזרה והרכבת תיסע".
מ-המ?
אמרתי: "אל תפחד.
אני מרגיש עכשיו שאני כבר יכול ללכת".
כן?
העיקר הוא תפס אותי. עזר לי לרדת.
ואני ירדתי. ואני רואה שאני הולך.
ו. ואני הלכתי כאילו שלא קרה כלום.
את לא. אני עד היום לא יכול לתפוס את זה.
איך קרה דבר כזה.
נס?
נס. בדיוק.
ותכף דבר ראשון מה שניסיתי.
אמרתי לאבא: "עכשיו אני רוצה לנסות לעלות לבד לרכבת".
מ-המ?
שאנחנו. הוא עצר שם.
כן?
אז באמת הלכתי. ראיתי שאני עולה בלי בעיות.
אז ירדתי בחזרה. אמרתי לאבא: "טוב.
עכשיו אנחנו יכולים כאן לטייל. להסתובב.
ואנחנו. אנחנו נטייל פה.
עד שיגידו לנו לעלות לרכבת".
כן?
אז אבא אמר לי עוד: "אל תנסה עד הרגע האחרון.
כן?
בוא. אנחנו נעלה על הרכבת.
בכדי שתוכל לנוח. אתה. בטח עייף מאוד".
כן? כן?
אז אני אמרתי לו.
פה עבד הרצון יותר מכל דבר אחר.
אמרתי לו: "אבא.
אני לא עייף. ואני רוצה ללכת".
אז הסתובבנו רק על יד הרכבת כל הזמן.
כן?
ובסוף עליתי על הרכבת.
כשאנחנו כבר הגענו ל.
קוראים למקום הזה הולמין שמה בין גבול הונגריה לרומניה.
אז אני כבר הייתי בן אדם כמו כל בן אדם.
רגיל?
רגיל. הלכתי ו.
יפה.
אני כבר. אה. כמו שאומרים.
שכחת את מה. את הצרה ש. הבריא.
לשכוח לא שכחתי.
אבל אני שמחתי מאוד.
היית עצמאי.
עצמאי. בדיוק.
נהדר.
וככה הגענו. הביתה.
כן. עכשיו. כשאתם הגעתם לסיגד.
אתם פגשתם אנשים שהכרתם אותם לפני המלחמה?
כשהגענו לסיגד. אז היינו צריכים לחזור בחזרה לבית.
כן. אבל אני שואלת.
איפה שגרנו.
אתם. אתם פגשתם אנשים שהכרתם.
אחר כך.
שידעו שאתם באים מהמחנה?
אחר כך אנחנו פגשנו הרבה.
כן?
בסיגד.
אז. אז אני רוצה לשאול אותך.
שמעון. מה הייתה התגובה של האנשים.
לא יהודים. כשראו אתכם חוזרים מהמחנה.
הם קיבלו אתכם יפה או. או לא יפה?
היו כאלו שקיבלו יפה.
היו כאלו שהם אומרים: "מה אתם חזרתם בחזרה?"
את מבינה? אז אמרנו לו: "כן. חזרנו בחזרה.
מ-המ?
ועכשיו אנחנו רוצים את כל הרכוש שעזבנו פה.
כן?
רוצים בחזרה".
כן?
היה שם הרבה בעיות עם יהודים שהשאירו בתים.
כן?
ונכנסו לגור גויים.
מ-המ?
והגויים. אז לא רצו לצאת.
אבל היות והיה צבא האדום.
אז הם היו צריכים?
הם באו ועם כוח. הוציאו אותם.
כן?
ילדים. ו.
ומשפחות. ו. ו.
היו. נשארו אפילו בבתים הרהיטים כמו שהם היו עוד.
כן?
נשארו בבתים.
אז הכל.
והכל. אה. כמו שהם.
אז. זאת אומרת. אה.
בעזרת או הודות לצבא האדום.
בדיוק.
חלק מהיהודים קיבלו את הרכוש.
קיבלו.
חזרה.
אה. למה? בצבא האדום.
היו הרבה קצינים יהודים.
יהודים.
והיהודים האלו. הקצינים עזרו מאוד ליהודים.
והם שמחו מאוד איתם.
כן?
היהודים ההם. של הצבא האדום. הם דיברו יידיש.
מ-המ?
מרוסיה.
כן. אז הייתה קומוניקציה?
בדיוק. היום. הם כבר לא יודעים יידיש ולא מדברים יידיש.
כן?
אני לא צריך להגיד לך.
נכון.
ואנחנו מאוד שמחנו איתם.
ונכנסנו בחזרה הביתה. היינו בבית.
ומתי אתם החלטתם שאתם לא נשארים ברומניה.
אלא רוצים לעלות לארץ ישראל? מתי זה קרה?
אז זהו. עכשיו. אני אסביר לך בדיוק מה היה.
כשאני הגעתי עם אבא.
אבא שלי הכיר בת דודה השנייה.
מ-המ?
אמא. היא הרי נשארה באושוויץ.
לא חזרה.
הוא הכיר את הבת דודה הזאת עוד מהבית.
כן?
והבת דודה אמרה. היא היות ואנחנו היינו בדירה כבר.
היא באה. חזרה. לא היה לה איפה לגור.
מ-המ?
אז היא אמרה שהיא רוצה.
אם אנחנו נרשה לה לגור אצלנו.
כן?
איזה זמן מסוים עד שהיא תוכל להשיג לה דירה.
בינתיים אני אמרתי לאבא: "אתה יודע מה?
אני נוסע לדוד".
מ-המ?
לגלוט.
כן. לכפר?
כפר של הסבא.
מ-המ?
בעד זה שאני מאוד אהבתי להיות שם.
כן?
אז אבא אמר לי: "אתה רוצה לנסוע. תיסע.
ורק שתבוא כל פעם בכדי שאנחנו נוכל להגיד.
אה. כאן. ל. לקומיטה היהודי.
כן?
שאנחנו נמצאים כאן.
פה.
הם עזרו לנו.
כן?
אז אני שנסעתי לגלוט.
להגיד לך את האמת. שכחתי לחזור.
זה. הגלוט הזה היה לי יותר חשוב מכל דבר אחר.
כן. עדיין?
כן.
ה. כשכבר היית בארץ.
כשכבר עלית לארץ והשתכנת כאן.
אתה חזרת לרומניה. הראית למשפחה את הכפר הזה? חזרתם?
לפני שנתיים עכשיו. לקחתי את הבן והבת.
מ-המ?
ונסעתי איתם.
לטיול שורשים?
לטיול שורשים.
יפה.
כן.
יפה. עכשיו. כיוון שהזכרת בן ובת.
אז אנחנו גם נזכיר. אה.
מתי התחתנת? באיזה שנה?
א. אני התחתנתי ב-1950. נובמבר.
ושם אשתך?
אשתי. מהבית?
לא. איך קוראים לאשתך?
חיותה.
חיותה.
חיה.
ול-2 הילדים שלך. איך קוראים?
לבת שראית אותה אתמול.
רדית. ולבן דוד.
שמעון.
הזכרת בן ובת.
הזכרת שנסעתם לטיול שורשים.
נכון.
גידלת אותם בארץ ישראל. הם צברים.
נכון.
האם הניסיון שעברת. ה. ה.
החוויות הקשות שעברת. כשהיית בעצמך נער.
נכון.
האם זה השפיע באיזשהו אופן
על הדרך שבה אתה גידלת את הילדים?
חינכת אותם?
הילדים. לא סיפרתי להם שום דבר.
כאילו שאני לא הייתי במחנות.
הילדים יראו עכשיו.
בסרט. הכל ישמעו והם יראו מה שאני עברתי.
אבל אפילו אם לא סיפרת.
בקיצור מאד סיפרתי להם.
זה השפיע. לא זה השפיע באיזשהו אופן. אה.
אם הרשת להם לצאת לטיולים.
העניין של אוכל. העניין של מסורת.
תראי. שום דברים לא השפיע על הילדים.
אני השתדלתי לתת לילדים מקסימום שאנחנו יכולים.
מ-המ?
לימודים. ופינוקים. ומה שלא.
אה. היה. הם קיבלו הכל מאיתנו.
כן?
הבן למד בבוסמת. הבת למדה בתיכון חדש בחיפה.
ואני לא צריך להגיד לך איזה בתי ספר אלה.
כן. עכשיו. אתה. אה.
התחנכת גם אצל הסבא.
אצל ההורים בוודאי. אבל גם אצל הסבא.
כן. נכון.
והסבא נתן לך ערכים של עבודה.
של. אה. טבע. של. אה. אה.
טיפול בחיות. האם זה גם כן ע.
העברת לילדים באיזשהו אופן.
וזה הציל אותך ב. ב.
בוודאי.
תקופה של המלחמה.
אני מטבע ומנוף. ואגמים.
אני יכול לנסוע יום ולילה ולא להיות שבע.
אני מאוד אוהב טבע. נוף.
גנים יפים. כמו שיש לי בגרמניה. באוסטריה. בשוויצריה.
מ-המ?
תשאלי את אשתי. לא פעם הייתי עוצר על יד בית.
וביקשתי רשות מה. מאותו.
בעלי בית?
בעלי בית שירשו לי להסתכל. אה. על הגינה.
מ-המ?
ושאני.
זה מרגש אותך?
מה זה? זה אני נהניתי מאוד.
אפילו שזה לא שלי.
והעברת את האהבה הזאת ואת הרגש הזה לילדים שלך?
כן. הם. אה. מאוד אוהבים כאן אצלי.
כן?
בחוץ. שהם באים ממש נהנים.
כן?
ואותו דבר הנינים.
כן?
שבאים להנה.
יפה.
הם תמיד אומרים לי: "סבא. בוא נשב בחוץ.
כן.
לא בבית.
יפה. עכשיו ככה ציוני דרך.
חזרת לרומניה. חזרת לסיגד.
משם. לאן עברת?
מס. משם חזרתי בחזרה לגרמניה.
למה?
הדוד כתב לי מכתב. הוא אמר לי.
כדאי לך לחזור בחזרה לגרמניה.
החיים האחרים. כאן. אחרי השחרור.
כן?
ושמה החיים אחרים.
מ-המ. כמה זמן היית בגרמניה. שמעון?
בגרמניה הייתי קרוב ל-3 שנים. אה.
כן?
בוא נגיד שנתיים וחצי.
ולמדת או עבדת?
לא. בגרמניה אני לא למדתי ולא עבדתי. שיחקתי כדורגל.
זה היה עבודה שלי.
ומזה אני הרווחתי שמה מצוין. חייתי.
כן? זאת אומרת. קיבלת משכורת עבור המשחקים?
בטח.
מ-המ?
והייתי מקבל כל חודש חבילה.
קראו לזה. אז שמה ברוסית [משובש] (רוסית).
מ-המ?
פאיוק זאת חבילה של 30 קילו כל חודש.
כן?
ואני הייתי רווק. וה' עזר לי.
שהיה לי באמריקה דודים. ומשפחה.
והדוד ז"ל היה שולח לי כל חודש 50$.
מ-המ?
את יודעת מה זה 50$?
זה הרבה כסף.
הייתי מולטי מיליונר.
היית.
ועשיתי חיים משוגעים שם. אין מה לדבר.
כן. יפה.
בגרמניה.
ומתי עלית לארץ?
לארץ עליתי תכף בהתחלת.
בהתחלת 48' שמעתי שהורגים פה יהודים.
ואני הייתי מיועד.
משפחה כבר. הם אימצו אותי אמריקאים.
אה-הא. אה. זאת אומרת.
מיועד. ל. ל.
[משובש].
לנסוע לא. אה. ל. לאימוץ?
לאימוץ.
כן. אז החלטת לעלות לארץ?
אבל היות ואחותי כתבה משוודיה. שהיא עלתה לארץ.
מ-המ?
היא התנדבה לפלמ"ח. ושמעתי שהורגים כאן יהודים.
אני אז ברחתי מה.
מ. הייתי בקינדרהיים.
כן. בבית ילדים?
בית. בית ילדים.
כן?
לא אמרתי להם שמה שום דבר.
ואני ברחתי למחנה שהתנדבו לארץ לבוא.
אה-הא. יפה. עכשיו. כשהגעת לארץ. אתה התגייסת לצבא?
מה זה התגייסתי?
אני באתי בלתי לגאלי.
כן. לא. אבל היית בצ.
לא ידעתי. כן. הנה. רגע.
ר. לאט לאט.
אחר כך. אחר כך. אחר כך.
לא. לא. לא. אני רוצה רק להעלות לך פה משהו.
הנה אחותי ואני.
כן?
זה בצבא שלנו כאן.
כן. יפה. שני [משובש] (שפה זרה).
כן. נכון.
וכמה זמן היית בצבא?
שנתיים אז.
שנתיים.
שיתו. שנתיים.
מ-המ?
אני נכנסתי ב-48'. במלחמת השחרור.
כן?
וב-50' השתחררתי.
והתחתנת?
והתחתנתי.
איפה. איפה עבדת פרק זמן ממושך. באיזה מקום?
רק בנשר. רק.
רק בנשר. כל החיים.
40 שנה.
וגרת. וגם גרת פה כל החיים?
וגם גרתי פה כל החיים.
כן?
40 שנה עבדתי במפעל. ולא.
זה משמרות. אה. חגים. שבתות.
כן?
הכל עבדתי בנשר 40 שנה נטו.
כן?
ואם אני רוצה לעשות חישוב.
זה 60. 70 שנה.
כן?
עם השבתות וחגים בשעות נוספות.
כן. שמעון. לקראת סוף הראיון.
שאותו הילדים שלך יראו והנכדים ונינים.
היית רוצה לומר להם משהו אישי?
איזה לקח מהחיים שלך.
ש. שייקחו את זה איתם?
להגיד לך את האמת.
מה אני יכול להגיד להם?
לקח. אני לא יכול.
זה הרי אי אפשר ללמוד לקח מכל הדברים האלו שאני עברתי.
אבל. אבל יש. יש משהו
שמאוד בולט בסיפור החיים שלך. משהו שאני קלטתי.
שאתה גם במצבים קשים.
אתה משתדל לראות את חצי הכוס המלאה.
דברים שאנשים אחרים יגידו.
יבטלו את זה. אתה שמח.
על המרק הזה שלא היה בו כלום.
אבל הוא היה חם. והיה בו איזה קליפה תפוחי אדמה.
זאת אומרת. תפיסת העולם שלך היא אופטימית בדרך כלל.
אני בן אדם אופטימי.
אני לא אומר לעצמי.
ואתה לא. לא בורח מעבודות קשות.
לא. מה פתאום?
להפך. ואני אומר.
כן. אז. אז זה הלקח.
אני אמרתי תמיד לאשתי חיותה
: "בן אדם צריך להיות תמיד אופטימי.
אפילו שיש לו בעיות ובכלל".
הנה. אני אביא לך דוגמה.
לי היה גיליאן ברה. את שמעת מזה?
או לא? אנשים לא שמעו.
לא.
ביום אחד. זה היה לפני 5. 6 שנים.
מ-המ?
אני מרגיש שהוא לא יכול ללכת על הרגליים.
מ-המ?
אני אומר לאשתי חיותה: "אני לא יודע מה קרה איתי.
דבר כזה לא קרה לי".
הלכתי לרופא. אני אגיד לך את זה בקיצור.
הוא שלח אותי תכף למיון.
במיון. בהתחלה אמרו לי שאין לך כלום.
תכף חזרנו בחזרה למיון.
מצאו שיש לי גיליאן ברה.
גיליאן ברה זה מחלה.
שהרבה רופאים אפילו לא יודעים ממנה.
שהגוף. החיידקים. הרעים.
אוכלים את החיידקים הטובים.
ואני נשארתי כמו שאומרים. הייתי משותק לגמרי.
מ-המ?
היו צריכים להאכיל אותי.
לא יכולתי להסתובב. ולא יכולתי ללכת.
כמה זמן?
הייתי בערך 3 חודשים עם השיקום. עם הכל.
אה-הא.
ותודה לאל. אני לא יכול להגיד.
אני לא יכול להגיד ב-100%. אבל 95% יצאתי.
למה אני אומר לך כל זה?
גם אז הייתי אופטימי.
או. אז הנה הלקח.
הנה. ניתחו אותי עכשיו על הערך.
כן?
שנה בדיוק.
מ-המ?
אני שהלכתי לניתוח. אמרתי לפרופסור שבאתי אליו.
אמרתי לו: "פרופסור.
אני רוצה כמה שיותר מהר ניתוח".
מ-המ?
הוא אומר: "להגיד לך את האמת.
אף אחד לא אמר לי אף פעם דבר כזה.
שבא אליי. ותכף רוצה שינתחו אותו".
אני ככה לא מוכן לחיות.
ואני רוצה ניתוח. ואני מקווה אחרי הניתוח. יהיה בסדר.
הוא אמר לי: "טוב מאוד.
אני אסדר לך כמה שיותר מהר".
למעלה על הכרמל עשו לי את הניתוח.
ואת יודעת שהיום. אה.
בירך מחליפים. חלק מכניסים.
תודה לאל. אני צריך לדפוק על השולחן.
אני מתפקד היום. ו.
ברוך השם.
בדיוק. וזה מה שאני אומר.
עד 120.
אני אומר לאשתי חיותה
: "לבן אדם לא צריך להיות עיניים גדולות.
הוא צריך להיות מרוצה.
עם זה מה שיש לו" ואני האדם הזה.
איזהו העשיר השמח בחלקו.
נכון.
החכמים שלנו אמרו.
שמעון. המון המון תודה.
תודה רבה.
שהזמנת אותנו פה לגן עדן הקטן שלך וסיפרת מה שעבר עליך.
נכון.
מה שעבר על אביך.
וכיוון שדיברת על אהבה הגדולה שלך למוזיקה.
ועל הכישורים שלך בנגינה.
אז בבקשה. בוא נסיים את. אה. ראיון.
בסדר.
עם איזה שיר נחמד ואחר כך נצלם את התמונות.
עכשיו. איזה שיר לנגן?
משהו שאתה אוהב. משהו שמדבר אליך.
טוב. אני. אה.
אני נגן לך שיר יפה.
זה.
אני מאוד אוהב השיר
הזה.
אני ניגנתי את זה.
הנינים שלי מאוד אוהבים את השיר הזה. כמה שה [משובש].
זה שיר לחג המולד.
‮זה ‭holy night‬.‬
[משובש] (שפה זרה).
[משובש] (שפה זרה) אבל השיר הזה מהיום הולדת.
אה.
כמה שאני מנגן להם.
הם רוצים.
לא שבעים.
כן. יופי.
השיר הזה של ה.
[משובש] אני מאוד אוהב. אני לא יודע.
כן. זה שיר. זה שיר יפה.
זה. שיר עם רגש.
אין מה לעשות. נכון.
משהו.
נכון.
מיוחד.
אתה צודק. שוב. הרבה תודה. הרבה בריאות.
תודה רבה לכם.
הרבה אופטימיות ועכשיו אנחנו נצלם את התמונות.
את התמונות. בסדר גמור.
רואים כמה בתים מהעיר.
איפה שאני נולדתי. בסיגד.
כאן המשפחה שלי. סבא. סבתא.
דודים. אמא עם אחיות. והבני דודים.
אבא עם הדוד. אני רק לא רואה מכאן.
אם אבא נמצא בצד שמאל או בצד ימין.
אני לא רואה טוב.
יכול להיות. בצד שמאל. אבא.
כאן הייתי בן 17 וחצי.
בתמונה אני נמצא עם אחותי.
שאנחנו בצבא הגנה לישראל. במלחמת השחרור.
פה אני חייל הולך עם הנשק.
עם כובע פלדה. זה היה גם כן. אה. במלחמת השחרור.
אני. ואשתי היקרה. נמצאים בתמונה הזו. שהיינו עוד רווקים.
היו [כך במקור] כאן אני ואשתי. שהתחתנו.
כאן בתמונה. הנכדה עם בעלה.
עם הנינים. עם הנין והנינה.
אה. רציתי ל[כך במקור].
פה בתמונה. הבן והבת. רדיטה ודוד.
וכאן אנ. אני. אשתי.
הבן והבת. זה כן.
הנין שלנו. שיהיה בריא.
איתי. אני משוגע אחריו.
כאן הנכד עם אשתו.
והנינות. שיהיו בריאות כולם. זהו.
כאן אני בן 80.
עשינו את התמונה הזאת עם אשתי והנינות והנין.
שיהיו בריאים.
זה התעודה אחרי השחרור שהשתחררתי מהמחנה ריכוז.
שהיינו. כאן זה כתוב שהיינו אושוויץ. מאוטהאוזן ואבנזה.
Testimony of Shimon Shimi Gluzer, born in Sighet, Romania, 1929, regarding his experiences in Sighet, Auschwitz, Wolfsberg, Mauthausen, Ebensee and other places His childhood in an Orthodox, religious family; attitude of the non-Jewish neighbors. Hungarian Army occupation of Sighet, 1938; life under Hungarian rule including antisemitism and anti-Jewish decrees; deportation to the Sighet Ghetto; Sighet Ghetto life, including help to needy people and finding informers; draft of his father to forced labor, 1943; return of his father; German Army occupation of Sighet, March 1944; deportation to Auschwitz; selection; murder of his mother and sister; camp life for three weeks; transfer to Wolfsberg; camp life including forced labor; transfer to labor in the SS kitchen, as a reward; finds food without any restriction; secretly brings soup to his father; approach of the Red Army; transfer to Mauthausen; camp life; transfer to Ebensee; camp life including labor unloading coal from trains, digging tunnels and quarry labor in a mountain; attempt [by the authorities] to murder the camp inmates; refusal by the inmates to walk [on a death march]; the Germans flee and abandon the camp; liberation by the US Army. Move back to Sighet; return of property; aliya to Israel, 1948; life in Israel.
details.fullDetails.itemId
7931362
details.fullDetails.firstName
Shimi
Shimon
details.fullDetails.lastName
Gluzer
details.fullDetails.dob
12/02/1929
details.fullDetails.pob
Sighet, Romania
details.fullDetails.materialType
Testimony
details.fullDetails.language
Hebrew
details.fullDetails.recordGroup
O.3 - Testimonies Department of the Yad Vashem Archives
details.fullDetails.earliestDate
29/06/09
details.fullDetails.latestDate
29/06/09
details.fullDetails.submitter
Gluzer Shimon
details.fullDetails.original
YES
details.fullDetails.interviewLocation
ISRAEL
details.fullDetails.belongsTo
O.3 - Testimonies gathered by Yad Vashem
details.fullDetails.testimonyForm
Video
details.fullDetails.dedication
Moshal Repository, Yad Vashem Archival Collection
banner.documents.disclaimer