Yad Vashem logo

Testimony of Ruth (Zonenshein) Wolfenfeld, born in Warsaw, Poland, 1925, regarding her experiences in Warsaw, in hiding on the Aryan side, in Pruszkow and Israel

Testimony
התאריך היום. ג' בתמוז תשס"ט 25 ביוני 2009.
ראיון עם גברת רות וולפ.
וולפנפלד. ילידת ורשה פולין 1925.
הראיון נערך על ידי נאווה
גיבורי מטעם יד ושם ומתקיים בביתה.
רות. באיזה שם נולדת?
בשם?
איך קראו לך כשנולדת?
רניה.
ושם משפחה?
וולפ. זוננשיין.
באיזה תאריך נולדת?
עשרים ו. 12 לדצמבר 25'.
איפה נולדת?
בוורשה.
בואי נדבר על מס. על משפחת זוננשיין.
אבא שלך. איך קראו לו?
אליעזר זוננשיין.
ואמא?
אסתר סטששק.
סטששק?
סטששק. זה שם פולני.
פולני. וזה השם שלה לפני נישואיה?
כן.
יש לך מושג מה המקור של השם?
איך הגיע השם הזה למשפחה?
אין לי מושג. אני רק יודעת שהוא היה איש ידוע.
הוא היה בעצם
אחד בין היהודים שרכש לו מקום בתור איש
עיירה. לא רחוק מוורשה.
הוא היה חבר אישי של פילסודסקי.
והוא נפטר.
הוא היה אחד מהאבות של המשפחה?
על מי את מדברת?
על אבא של אמא שלי.
כן.
זה המקור של השם שאני זוכרת. ש.
וזה שם מקובל בפולין?
בכלל לא. עוד הייתה מ. משפחה אחת.
היו להם. אם אני לא טועה. 10 ילדים.
ביניהם אמא הייתה המבוגרת במשפחה.
את הכרת אותו?
את סבי הכרתי טוב מאוד.
וכל חורף היינו באים שמה ל-3 שבועות של כריסמס.
איך קראו לעיירה?
זה. פלניצה.
פלניצה?
פלניצה.
באיזה סביבה זו?
ורשה.
כלומר זה לא היה רחוק?
20 דקות ברכבת מהירה מוורשה.
וחיו שם עוד יהודים בפלניצה?
המון יהודים.
עיירה.
מעורבת יהודים ופולנים.
ו. ומה היה טיב הקשרים שלו עם פילסודסקי?
חברות.
הם היו גם בצבא ביחד וחברות.
סבא.
גדולה.
היה לו מקצוע? הוא היה.
איש לאנשים.
כמו ראש העיר.
מ-המ.
אינני יודעת איזה אסכולה יש לו.
הייתה לו זאת אומרת. אבל הוא.
אם הוא נשאר 30 שנה בתפקיד כזה.
ואני רק זוכרת את לוויה שלו ב-38' הוא נפטר.
אז הפולנים לא הסכימו שהמשפחה תחזיק את הארון שלו.
הם רצו את הכבוד האלה.
להעביר אותו לבית הקברות.
‮‭(CTRL + I) [‬משובש]‬
היה איש אהוב על ידי כולם. איש טוב.
אני מבינה אותך. הו. הוא מילא תפקיד ציבורי כל החיים שלו.
למרות המוצא היהודי שלו.
בדיוק.
ואיזה חינוך הוא העניק לילדים שלו?
למשל אמא?
‮היא הייתה (‭CTRL + I [‬משובש]?‬
הייתה בבית ספר. הייתה עד לנישואים הייתה.
אה. זאת אומרת.
עד. אה.
כ. אה.
בית ספר עממי היא גמרה בפלניצה.
אחר כך עברה לוורשה.
ושם המשיכה בלימודים תיכון.
עד איזה תעודה. אני גם לא זוכרת.
אבל הלכה בכיוון גם כן סוציאלי.
הייתה מאוד מעורבת בכל מיני אורגניזצ. אה.
ארגונים.
ארגונים. ארגונים.
חברתיים?
י. יהודים בעיקר. בוורשה.
‮הייתה לה השפעה גדולה בחברה. ה-‭high society‬ בוורשה.‬
הייתה אישה מאוד. איך להגיד?
עם סטנדרטים גבוהים.
אה. והייתה מעמידה על.
על עצמה אתגרים
חשובים לכלל האוכלוסייה שבה היא הסתובבה.
היא רכשה המון מסבי.
והייתה עוזרת לו גם כן בעבודה שלו. ו.
שאמרת שאת לא יודעת לאיזה אסכולה סבא השתייך.
את מתכוונת שאת לא
יודעת מה היו העמדות הפוליטיות או החברתיות. אה.
לא. לא. לא. אס. ס.
רעיוניות?
אסכולה זה לימודים.
אסכולה זה. זה.
‮‭(CTRL + I) [‬משובש].‬
‮‭level‬ כמה. מה הוא הוא למד. אני לא יודעת.‬
אני יודעת שאמא הייתה הולכת להרצאות.
או הייתה הולכת לכל מיני. אה. הייתה קו.
קוראת המון. הייתה מאוד.
אה. אצלנו בבית המוזיקה.
זה היה דבר החשוב ביותר.
אחותי שהייתה 5 שנים יותר מבוגרת.
היא הייתה בגיל 17.
היא הייתה כבר פסנתרנית ידועה בין הנוער. וקיבלה.
איך קראו לאחותך?
סבה זוננשיין. והיא למדה בקונסברטוריום של ורשה. ו.
והייתם שתיכן? הייתם 2 בנות?
4.
4.
ילדים היה.
אז. בוא. בואי באמת תאמרי.
יש סבה ואחר כך.
סליחה?
אז בואי תאמרי את האחים לפי הסדר.
יש אחי. אריה זוננשיין.
שהוא חי. נולד ב. ב-17.
אלף שמונה מא.
אה. 1918.
אחר כך אחותי גם בדצמבר.
בעשרים ו. ב-30 לדצמבר. כמעט בסילבסטר. כן?
ואחותי שנולדה בכריסמס. ב-24 לדצמבר.
ואני בנר ראשון של חנוכה. אז זה יצא.
אז הייתם אח ו-3 אחיות?
אח ו-2 אחיות.
ואחר כך אחריי נולד אח.
בעשרים. ב-8 לאפריל 28'.
ב. בפסח גם כן.
במה אבא שלך עסק?
היה לנו עסק. מאוד ספציפי גם.
זה אי אפשר היה לקרוא אותו בשם
אחד כמו שעכשיו אני רואה עסקים שהם ככה מעורבים.
בדרך כלל לפני מלחמה אם עסק היה של נעליים.
אז היו רק נעליים. בגדים.
זה רק בגדים. אוכל.
זה אוכל. רהיטים. זה רהיטים.
אה. הוא. הוא התחיל כנראה בחשמל.
אבל אחר כך עבר יותר ל. אה.
דייגות. והיו לנו חכות וכל מיני דברים קשורים
עם דייגות.
אחר כך. עסק מאוד. מאוד מ.
מצליח?
הצליח וגם היה. אה. היו.
זה הלוא כל כך לא חשוב עכשיו.
אבל הוא הצליח וזה.
הוא היה עוסק גם.
אה. הרבה היה עושה עסקים עם. לא עם יהודים.
שדייגות זה היה שטח יותר של לא יהודים.
ואופניים היו ו.
ו. ומ. מצברים היו.
הוא גם היה ממ.
ממציא דברים. הוא המציא. אה. עט.
עט כזה נובע. שזאת הייתה מנורה כיס שהחזיקו פה. ו.
הוא היה דמות יצירתית כזו?
יצירתית מאוד. גם הבן שלי כזה וגם אני.
ו.
אז. אז היו לך 2 הורים שנשמע. נ.
שאנשים ברוכי כישרונות.
ומעורבים בחברה. ו. ו.
מעורבים.
עסוקים מאוד.
תמיד. מעורבים מאוד.
היה בית גם תרבותי? מוזיקה?
כן.
איזה חינוך את קיבלת?
אני הספקתי עד למלחמה להיכנס
‮לכיתה הראשונה של ‭high school‬.‬
וזה היה באותו בית ספר מה שב. אחותי גמרה.
זה היה בית ספר יהודי.
[משובש] קראו לבית ספר.
איך?
יהודייה.
יהודייה.
יהודייה. ב [משובש]. זה כתובת.
מ-המ.
וזה.
זה רובע שחיו בו יהודים? או ש.
לא. זה היה בית ספר פרטי.
לא כל אחד היה יכול להרשות לעצמו.
וגם אם השאירו שיעורים בעברית.
מ-המ.
שלצערי זה היה שיעור שמעט אנשים היו אז מעוניינים.
אני הייתי יותר מעוניינת ב.
למרות שהיה בית ציוני.
אז למדתי את העברית.
אבל יותר היה חשוב לי לדעת צרפתית.
ובאמת אחרי מלחמה. למרות שלא.
בגטו אנחנו למדנו. אמא שלי אירגנה שלמרות.
עוד מעט נדבר על התקופה של המלחמה.
אני רוצה עוד קצת את ורשה.
לפני.
ואת הבית שלכם. לפני.
א. אני אשאל. התגוררתם בסביבה יהודית או בסביבה של.
התגוררנו ב. אה. נולדתי בסביבה מעורבת.
מ-המ.
אחר כך עברנו לצנטרום של ורשה.
שזה היה כבר יותר.
אה. יותר מקובל ל.
לדברים בעלי יכולת. וגם יותר קרוב לעסק.
הלכת לבית ספר יהודי.
אני מבינה שהנושא של היהדות
היה איכשהו נושא חשוב בתוך הבית?
בהחלט.
באיזה מובן? מה היו הדגשים אצלכם?
קודם כל כ.
אה. הלכתי ל.
האח שלי הקטן הלך לתרבות.
האח הגדול גם הלך.
גמר בית ספר. הוא גמר בגרות אז.
אז בגרות זה היה מקסימום בגילנו שאפשר היה להשיג
. כמו אחותי.
היא גמרה בגרות ותכף עשתה בחינות לאוניברסיטה בירושלים.
ללמוד פרמציה. זאת אומרת. אה. ר. רו.
רוקחות.
רוקחות. שבפולניה אי אפשר היה.
ורק הייתה בחירה או סורבון בצרפת.
או ב. או בארץ.
אז כמובן שבחרו בארץ.
"כמובן" כי באמת הייתם משפחה עם אוריינטציה ציונית?
בהחלט. בהחלט.
זה. זה.
מאוד.
משהו ש. ש. שההורים.
שרשרו.
עסקו בו?
כן. כן. מאוד. הכל היה.
היו מחשבות. אה. אולי לעלות יחד עם הבת?
לא. לא.
מצבנו היה יותר מדי טוב.
ועם 4 ילדים בגילאים שונים.
אה. זה היה ק.
קצת כמו. אולי בשלב אחר.
אילו לא מלחמה היה כן בא בחשבון.
אבל אנחנו באופן אישי גם לא סבלנו מאנטישמיות.
אמא שלי הייתה.
‮יותר ספגה לצערנו את ה-‭culture‬ של גרמנים מאשר של רוסים.‬
אז היא הייתה יותר ימנית מאשר שמאלנית.
וגם האבא. אויש.
גם האבא אז. אה. אה.
פלסטין זה היה משהו קדוש אצלנו יותר.
אה. משהו ל.
לתרום. משהו. ה. ה.
הבייבי החשוב. אבל לא.
ללמוד ל. האוניברסיטה של ירושלים.
האוניברסיטה העברית. נחשבה לאוניברסיטה.
בהחלט.
מכובדת. בעלת. אה. אה. ברמה?
כן. היינו צריכים לשלם. סיפרתי.
3 שנים מראש לימודים וגם דורמיטורי.
ושלחנו את. היא קיבלה מאנגליה את הסרקיפיקט.
שהיא עשתה את כל ה. אה.
מהלכים.
בחינות כניסה. היא יחד עם חברה שלה.
שאני אפילו זוכרת את שמה.
להגיד עכשיו את שמה?
ג'ניה סיפרשטיין. שזאת הייתה בת של מנהל. אה. אה.
ספרייה היהודית הגדולה בוורשה
. (פולנית) [משובש] בוורשה.
מלחמה. אה. משפחה מהידועות בוורשה.
והם היו חברות. ויחד עשו את הבחינות.
יחד היו צריכים לבוא.
אבל החליטו בקיץ עוד לבלות בפולין.
ולקראת סתיו. לקראת הלימודים. לנסוע.
אפילו היו להם. אה.
הכרטיסים והכל מוכן רק לנסוע בספטמבר.
39'.
כשמלחמה. ב-39' שפרצה מלחמה.
והם היו בזאלשצ'יקי.
בגבול רומניה. בפולין. ואמא. והב.
אחותי צילצלה הביתה. "אמא אני באה א.
אליך הביתה בחזרה. אני עם ג'ניה. אנחנו חוזרים לוורשה."
אז אמא אמרה: "שלא תעיזי. י.
את נמצאת בגבול. אני שולחת לכם את הניירות.
שולחת לכם כסף והכל.
תעברו את הגבול ותסעו.
אתם מרומניה עוד תוכלו עם כל מה שיהיה לכם לנסוע לפלסטין."
אז היא אמרה: "זה לא בא בחשבון.
אני חוזרת. מה שיהיה איתכם יהיה איתנו."
עוד שלחו 2 ארגזים של ענבים.
ששמה היו שדות.
כרו. כרמים.
כרמים.
כר. כרמים עם ענבים. וחזרה לוורשה.
והכל הלך לאיבוד.
העובדה שסבא שלך היה מעין ראש עיר או ראש עיר ב.
ב. לאורך כ-30 שנה.
יצר אצלכם איזשהו ביטחון?
אני שואלת. ש.
שהיהודים חיים לצד הגויים ב.
ב. ב.
לא. להפך.
שוויון מוחלט?
לא. שוויון מוחלט אף אחד לא היה באשליות.
לא חיינו ב. באיזה אי.
ו. וקראנו את העיתונים מ.
מכל העולם. ושמענו רדיו.
לא היה בטלוויזיה אבל רדיו בלי סוף עבד.
וידענו מצוין וקראנו מיין קאמפ. ו.
וידענו מה בסוף. אבל לא
חושבת שהיו הרבה אנשים
שתיארו לעצמם משהו קטסטרופלי כזה.
אף אחד.
אז את אומרת. היינו בתמונה.
קראנו את המשנה של. אה.
את מיין קאמפ. את מדברת על
השנים אחרי שהיטלר עלה לשלטון בין 33' ל-39'.
כן.
לפרוץ המלחמה.
בידיוק.
ומה באמת חשבתם?
לא האמנו.
שהמצב של היהודים הוא. הוא.
שאתם חשופים לאיזשהי דאגה?
לא.
סכנה?
לא. אבל מלחמות היו.
מ-המ.
הייתה מלחמה בשנות אר. 14'.
18'. כו. 5 שנים.
4 שנים. היו פוגרומים.
היו. אנשים כנראה מונעים מעצמם להאמין בדברים ש.
שלא ח. חיו אותם.
היה אצלכם בבית דיבור סביב השולחן.
או בכל מיני הזדמנויות.
על זה שבגרמניה יש צרות ליהודים?
הכל צרות אבל לא האמינו שזה עד כדי כך.
אני יכולה להגיד לך שבש.
אחרי. אחרי שהפציצו ורשה.
אנחנו היינו ב. בצנטרום של העיר.
בצנטרום ממש. והחלק שלנו הפציצו לראשונה.
אני חושבת שפצצה ראשונה שנפלה בוורשה הייתה
על הביזנס שלנו. על חנות.
שהיא הייתה מול הבית שלנו.
וגם כן הבית שלנו.
רק אבא שלי. כמו שאמרתי.
היו לו המון פטנטים.
וכל הבית שלנו היה.
היה מתחתיו. היו. אה. מר. אה.
מרתף.
מרתפים. אז היו שייכים לו.
הבית היה רק הייתה הדירה שלנו.
ה. ו. ויתר דיירים.
אבל המרתפים כולם היו שכורים על ידינו.
וכל הסחורות שזה היו סחורות גם בשביל מלחמה.
והוא רצה להבטיח את עצמו.
אז הוא קנה המון סחורה כמו. אה.
סוללות. ו. ומנורות כאלה כיס.
וכל מיני דברים כאלה. היו מלאים במרתפים.
כי מה? כי אבא צפה שאולי תפרוץ מלחמה?
ידענו שתפרוץ מלחמה.
נו. הייתה כבר מלחמה.
כבר בגלל זה אנחנו שמנו את כל הסחורות בתוך המרתפים.
ה. כל. כל הסחורות האלה.
את מדברת אחרי שכבר פרצה המלחמה ב-39'?
אחרי שכבר. לא. סחורות הוא קנה קודם.
למה?
אבל אחר כך. מכיוון שבזמן המלחמה.
קודם כל אין חשמל.
מ-המ. אבל מה. הייתה לו תחושה שזה עומד לקרות?
כן. וודאי. ידענו שיהיה.
איך הוא ידע וצפה את פרוץ מלחמת העולם השנייה?
מה גרם לו להניח שזה עוד מעט?
ידענו מה מתרחש בכל העולם.
מה. מה קורה בין רוסיה ו.
ו. וגרמניה ואנגליה.
את אומרת שכשפרצה המלחמה.
המשפחה שלך לא הופתעה?
כן הופתעה. מאוד הופתעה.
אבל לא הופתעה עד כדי כך של.
לחשוד בזה שיהרגו. ידענו שיש.
אה. דאגנו לאחי שהוא היה בצבא הפולני.
מ-המ. הוא גויס קודם?
הוא גויס קודם.
הוא גמר בית ספר ותכף גויס.
וה. והוא. הוא לא. אה.
דאגנו לו שהוא בצבא.
אבל לא תיארנו לעצמי שזה ייפול על צ.
אה. או. אוכלוסייה.
היהודית.
לא י. יהודית רק.
‮פולנית גם. על ציוי. ‭civils‬. נו.‬
אזרחים.
אזרחים. לא תיארנו לעצמנו עד כדי כך.
שאחרי שכבר פרצו את הבית. ש. שכ.
הפציצו את הבית שלנו.
רק אבי הציל אותנו.
שבאחד הבונקרים הוא שם דלת ברזל מאוד קשה.
גבו. גדולה. על הכניסה ל.
בונקר?
לבונקר הזה. וכל ה.
אה. ב. בית שנהרס.
שהם זרקו קודם כל פצצות הורסות אחר כך פצצות אש.
אז כל הזה נפל.
בצדדים נשארו פתחים שאפשר היה אחר כך ל. לברוח.
את מדברת.
באו אנשים. קרובים שלנו. גם סטודנטים.
באו והציעו לאחותי ולפ.
ל. הציעו לאחי.
שהוא היה בין הראשונים שהוא ברח מהר מאוד.
כל הצבא הפולנית נהרסה.
אז הוא חזר הביתה ו.
וביקשו אותם לבוא איתם לפרטיזנים לרוסיה.
והם לא רצו. הם פחדו מרוסיה יותר מגרמנים.
התחלנו לדבר על המלחמה.
בואי ננסה. אה. לבנות את הרצף.
כשמפציצים את ורשה.
כשהגרמנים נכנסים אל פולין ומתחילים להפציץ את ורשה.
איפה זה תופס אתכם? זה קורה במפתיע?
בוורשה.
או שאתם כבר יודעים.
לא.
שזה צפוי?
לא. אז כבר לא. אה.
אז זה היה במפתיע. לא תיארנו לעצמנו.
חשבנו ש. היית צריכה לשמוע ברדיו את ה.
את ה. אה.
אה. את השירים ואת הכל.
אנחנו לא ניתן את עצמנו. לא זה ולא זה.
את נערה בת 14.
באיזה שלב את?
את. א. אמורה.
באיזה.
להתחיל תיכון?
גימנסיה?
גימנסיה כבר. רק שנה אחת גימנסיה הייתה לי.
ו. וזהו זה.
אחותך מצליחה לחזור חזרה לוורשה?
כן.
אז כל הימים. השבועות האלה.
השבוע. שבועיים. 3 הראשונים.
3.
אתם בבונקר?
זה בונקר. כן. לא 3.
אנחנו רק היינו איזה.
אני לא יודעת. 10 ימים. שבוע היה.
אנחנו היינו עם אוכל והיו עוד שכנים איתנו ו.
וי. לא. לא.
לא ידענו כמה זמן זה ייקח.
ידענו שעלינו כבר לא זה.
אבל רק היה אפשר לצאת.
אז היינו חייבים לצאת.
אני בתור ילדה בת 14.
למדתי להוציא עצמות מתוך ה. אה.
מקומות שהרסו את הבית וש.
ששרפו אותה. ח.
חם היה הכל. היינו צריכים להיות ב.
מה את מוציאה?
מוציאה גופות. הלוא זה לא רק הרסו בתים.
אנשים. גוויות.
הרסו אנשים. גוויות.
והיינו כבר. כבר עם.
עם. אה. אה. מ. כבר.
‮‭(CTRL + I) [‬משובש].‬
היה לי. זה מאוד.
מאוד היה לי. אה. נו.
עם [משובש] וזה. זה החמיר.
החמיר לי מאוד ש. החמיר? לא החמיר.
החמיא?
איך?
החמיא?
החמיא אות. אה. לי. שאני יכולה.
‮‭(CTRL + I) [‬משובש].‬
כבר לעשות משהו. שאני לא יושבת. אני הייתי.
זה היה.
מלאה.
זה היה. את. את מדברת על סרט של עזרה ראשונה?
עזרה ראשונה. מגן דוד.
ו. אה. אני הייתי מ. מקטנות.
היו קוראים לי ילד.
אני לא הייתי כמו אחותי.
אני לא יכולתי 5 שעות לשבת ולנגן.
למרות שאהבתי מוזיקה. ישבתי להקשיב לה.
היא לפני שהלכה לבית ספר ב-05:00 עם מודרטור.
הייתה יושבת והעוזרת הייתה מאכילה אותה.
שהיא תאכל משהו לפני שהולכת לבית ספר.
5 שעות ביום. רק גם עוד ורק דברים כאלה.
כדי שהיא הייתה אמ.
היא הייתה פסנתרנית מחוננת.
כן. ו.
ואת אומרת שמתחילה המלחמה ותכף יש צורך באנשים שיעזרו.
ש. ש.
כבר לא יכולנו לשבת ולדאוג לעצמנו.
אפילו שזה.
המחזות האלה.
נשמע. זה כל.
בשביל ילדה בת 14 פתאום לראות גופות.
אני ראיתי תינוקות. תשמעי. הבת דודה שלי.
‮שהם ‭(CTRL + I) [‬משובש] וחזרו מסיביר.‬
והבן שלה היה עוד קצין גדול במשטרה. ב. ב.
בצבא ברוסי?
צבא שלנו.
פולני?
שלנו.
הא. שלנו.
בארץ.
היה טייס ומהנדס.
והוא עשה את כל העסקאות של.
ש. אה. שרבור.
שרבור.
‮ועם צרפת. שהוא דיבר ‭fluent‬ צרפתית.‬
כש. כשאמרת לי שהציעו לאחיך להצטרף לפרטיזנים.
לברוח לברית המועצות ולהצטרף לפרטיזנים.
לא לפ. כן?
כן.
למה ב. מי. מי אלה שמציעים לו? חברים?
חברים.
ו.
זה משפחה הזו שאני אומרת לכם שהם ניצלו בסיביר.
וחזרו. באו.
זה בני משפחה מציעים לו?
בני משפחה. כן.
וגם חברים.
אז הם גם מציע.
וגם סטודנטים.
הם גם מציעים להורים אולי לברוח?
לכולם.
זאת אומרת. זה לא רק לחבור לפרטיזנים.
אלא בכלל להימלט מוורשה?
להימלט מוורשה. להימלט מפולין. לעשות.
שנהיה יותר חזקים שם מאשר חלשים פה.
ככה הם הסבירו לנו.
פה אתם חלשים. שם אנחנו נעשה משהו.
כשהם. כשהם מציעים לכם.
זה כבר אחרי הימים הראשונים?
כשכבר מתברר שהמטרה היא יהודים?
שהמטרה. או שהם עדיין.
לא.
בו.
עדיין. עדיין זה.
עדיין זה היה נגד פולנים. יהודים ו.
‮‭(CTRL + I) [‬משובש] מההתחלה.‬
זה. זה לא חדר עוד עלינו שזה יהיה.
שמדובר ביהודים.
רק ואך ליהודים.
זה היה כולם.
צבא פולני הלוא. אותם הרגו ב. ב. בצורה.
אמרת קודם שלצערך אולי או לצער המשפחה או. אמא. אה.
נטתה יותר ימינה ו. ו. ו.
כששעומדת הדילמה הזאת. להישאר בוורשה או לברוח. מה אבא?
איך אבא מתייחס לזה?
אבא במובן הזה. עד כמה שאני בכלל התייחסתי.
אז. לא. לא. לא נכנסתי לזה.
אני יודעת שהם היו זוג שאבא היה תמיד דואג לאמא.
כאילו שהיא. הוא צריך לתת לך הכל.
ואמא הייתה אישה מאוד נבונה.
יחד עם. עם ה. בעצם השמאל.
הימניות שלה לא הייתה. אממ. אה.
לא הייתה. אה. נו.
מורגשת בהתנהגות
‮‭(CTRL + I) [‬משובש]. מאוד לא.‬
היא עם ה.
עם הסיסמאות שלה הייתה מאוד מאוד עמכו.
עמכו כזה שעד היום.
אין יום אחד שאני לא יזכיר אותה.
ושאני מיום שילדים שלי נולדו.
לא לימדתי אותם אותו.
עו. דברים. איך להתייחס לזולת.
זה היה הדבר החשוב ביותר.
איך להתייחס ל?
לזולת. ל. לחברה.
לחברה.
אם זה בבית ספר.
או אם זה עוני. או אם זה זה.
ילדים שלי עד היום ידועים מזה.
בחברה של חיפה.
זאת אומרת. אמא הייתה
לה זיקה מאוד מאוד חזקה לפעילות חברתית. לעזרה לבני אדם.
בדיוק. בדיוק.
והיא לא יכלה גם לחשוב על
‮זה שהיא תשאיר את ה‭(CTRL + I) [‬משובש] ואת זאת.‬
ואת זאת. ואת זאת. שהיא תברח.
בגלל זה שיש לה עם מה לברוח.
ש. אני אגיד לך. מה זה נקרא?
מצב. מצד אחד. ב.
כל הזמן היה לה מאוד חשוב.
איך היא גרה. היא אהבה אומנות כמונו.
ויחד עם זה הייתה אישה מאוד יצירתית.
היא עשתה שטיחים פרסים. שנים.
עשתה בעצמה?
סליחה?
עש. עשתה בעצמה?
בעצמה.
היו לה רק 2 בנות.
שהם היו משחילות את המחטים.
היא רק הייתה אומרת צבע.
היא ציירה את הדוגמה.
לא כל כך. מכיוון שלשטיחים פרסים היה מין.
אם זה רצתה שזה יעבור את הבדיקה אז הייתה צריכה. אה.
לשמור על איזה סגנון ספציפי. לא רק ברקמה.
אבל גם בדוגמה. רק צבעים היו לה בערך חופשיים.
עד כמה שזכור לי.
אני אז הייתי קטנה שהיא התחילה.
אבל אני הייתי כל כך גאה בה.
ובכל חדר. הייתה לנו דירה מאוד מפוארת. לא חשוב.
ואלה דברים היו לה מאוד חשובים.
היא הייתה צריכה לפני מלחמה.
היא הורידה. הי.
לא היו מודרנים כבר קריסטלים. עם שיניים.
אז היא שלחה אותם ל.
לשייף אותם ולשים מסגרת מ.
‮‭(CTRL + I) [‬משובש] ואני לא רוצה לקום אבל‬
פה יש לי כלי אחד שקניתי באנטיקים.
בגלל זה שזה הזכיר לי אותה.
ותוך. ולפני ש.
כשהתחילו להפציץ את ורשה.
אז גם השטיחים ודברים.
דברי ערך. הכל הלך גם לבונקרים.
את מבינה? זה היה לשמור על רכוש.
אב. אבל באמת.
אבל תוך המצב. פתאום הרכוש נעשה כלום.
היא. לא אכפת היה לה להשאיר את הכל ואולי לברוח עם הילדים.
אבל היא פחדה מבולשביקים זה דבר ראשון.
בולשביקס. לא קראו אותם אחר.
מאוד פחדה מהם ממלחמה הקודמת.
‮מ. מה-‭revolution‬.‬
וידענו ששמה ליהודים גם לא. לא הכי טוב.
זאת אומרת. אתם בעצם לכודים בוורשה המופצצת.
בלי לדעת מה.
מה מצפה.
אפשר לעשות.
כלום. ללכת עם הזרם.
כשמ. מ. מ. כשוורשה נכנעת. זה לקח שבועות.
3 שבועות.
והמלחמה. ההפצצות מסתיימות.
מה אתם עושים?
מחפשים פסנתר בשביל אח. אחותי.
מ-המ.
שהפסנתר מהבית הלך.
אני מראה לך את ה.
זאת אומרת. יש כאן איזה סתירה בדברים שלך.
בריחה ממציאות.
מצד אחד ב.
את. את אומרת.
החשיבות הדברים. כל כך משתנה מרגע לרגע. ש.
או כדי לברוח מהמציאות הידועה
שבסופו של דבר אנחנו יודעים את ההיסטוריה של מיין קאמפ.
יודעים מה המטרה שלו.
כבר יודעים הרבה יותר מהאופי של המלחמה.
ולמרות זה אנחנו מחפשים מקום איפה אפשר יהיה לשים.
לשכב על הרצפה. שאין רהיטים.
אין שום דבר. ולהכניס פסנתר בשביל הבת. בשביל אחותי.
זאת אומרת.
שהיא לא תפסיד מזה שהיא לא נסעה לפלסטין.
מצד אחד יש חיבור למציאות.
יש ערנות למה שקורה.
מצד שני. כאילו הדברים לא קורים.
בדיוק.
איפה התגוררתם? במרתף?
לא. לא.
חזרתם הביתה?
בית לא.
אין.
היה. אין בית.
אין שום דבר.
אז איפה אתם.
לאף אחד כבר. כבר שליש של ורשה הלך.
יותר משליש. המקום ה.
אז לאן אתם נכנסים?
היו בכל זאת מקומות שאפשר עוד היה להשכיר.
היה מקום שאמרו לנו שאיזה.
אה. דירה שנשארה אחרי. אה. אה.
מחסן רפואי. מחסן תרופות גדול שהיה שמה 3.
היו 3 חדרים גדולים בקומה קרקע.
באורלה. ושם אנחנו התגוררנו.
אני לא זוכרת מה היו התנאים.
אם היה צריך חודשי לשלם.
או לא לשלם. או מי שתפס.
או מי ש. אין לי מושג.
לא זוכרת. אני רק יודעת שחיפשנו פסנתר.
מצאנו פסנתר. ואחותי תכף. אה.
התקשרה עם כל החברים שלה.
שהם למדו איתה.
בעיקר חברים מאוד קרובים.
היהודים. אז היה.
לא זוכרת.
הוא היה כנר.
גם אחותך שחוזרת לוורשה.
שרויה באיזשהי. אה.
ריחוק ממה שבאמת קורה?
כן. אני חושבת ככה.
אני חושבת ככה.
אמרת שהיא יוצרת.
זה היה.
קשר עם החברים.
זה אחר כך. אחרי 3 שבועות.
היא יצרה קשר עם כל החברים שהיו ב.
קשורים במוזיקה שלמדו בקונסרבטוריום.
והיא התחילה בקבוצה של תזמורת קטנה. כזאת דואטים.
קוורטטים. והיו עושים בבית אצלנו קונצרטים.
כדי לעודד את האנשים. כדי להעביר.
אמא שלי היא.
קשרה. התקשרה עם המורים של הבית ספר שלנו.
של הגימנסיה. ואספנו 7.
8. 9 בנות.
וב. אסור היה ללמוד.
גרמנים לא הירשו.
אז בקופסאות של.
של עוגיות. של נעליים.
של משהו. של שק.
היינו מכניסים ספרים. וביו.
באו אלינו. והמורים היו.
הייתה הנרייטה זלוטובסקה. אני רק אותה זוכרת שהיא.
בגלל זה אני ככה ידעתי טוב צרפתית.
ויש לה נדמה לי עכשיו בן בקונסוליה או ב
. הוא מדווח מצרפת.
מ-המ.
אני בטוחה שיש לו איזה קשר מ. שאין הרבה זלוטובסקים.
התקופה הזו שאתם מתארגנים ללימודים ו.
ומתקיימת תזמורת קטנה בבית. מתי זה קורה?
זה עוד לא היה גטו.
עוד לא סגרו.
זה בשנה הראשונה של הכיבוש?
‮‭(CTRL + I) [‬משובש]. בשנה ראשונה.‬
במקביל למה שאתם עושים כדי לנהל חיים.
מה מתרחש בחוץ? כאילו. מ. מ.
ב. בצד הארי?
לא. מה מתרחש מעבר לדלת?
מה מתרחש ברחובות של ורשה?
אותו דבר. אותו דבר. אותו דבר.
אנשים עושים מה שרק אפשר כדי להתקיים.
הח. חיים לא מאורגנים בכלל.
אבל.
עד כמה.
כבר מתחיל להתברר שהיהודים הם המוקד של ה.
כן. כן. ו.
ואנשים בעלי. אה.
מפעלים מתחילים להתארגן כדי להוכיח לגרמנים
שהם יכולים להפוך את המפעלים.
לתוצרת. ל.
ל. לייצר.
להביא תועלת.
תועלת ל. ל. למלחמה לגרמנים.
וכמובן גם כן להעס.
להעסיק את היהודים ולתת להם.
אה. מקום עבודה. וגם קצת פרנסה.
אותי לקחו ל.
ילדים בגילי. לקחו לטופורול. קראו לזה.
זה. ב. בבתי.
בתי מלאכה?
[משובש] ב. בתי.
שופים?
לא. לא. לא. [משובש] בית הק. בתי קברות.
מ-המ.
בבתי קברות היו מחסלים חלק של הקברות.
והיו אומרים שמה לשתול ירקות.
בתי קברות יהודים?
בוודאי. והיינו.
מה זאת אומרת לחסל? הייתם צריכים להזיז מצבות?
אנחנו לא. אבל אנחנו היינו
צריכים להכין את האדמה ולשתול. כן.
וזה היה מסביב לבית הקברות הזה.
זה כבר היה גבול.
זה כבר היה כשהגטו התחיל.
עוד. אני רוצה עוד לשאול על התקופה הזאת שלפני.
אני לא זוכרת הרבה.
יש חשש לצאת לרחובות?
חשש גדול.
חשש גדול.
מה יכול לקרות ברחובות?
אם. אולי.
לפני שסוגרים את הגטו לא. לא.
יש חשש מ.
אבל זה תקופה די ארוכה.
אה. קצרה. היו.
מה. מה קורה ל. לעסק של אבא? היה לו עסק.
נו. זה הכל נהרס ב-7 לספטמבר.
בהפצצות זה נהרס.
בהפצצות. הכל.
מה אבא עושה בשנה הראשונה? הוא עובד? הוא בבית?
הוא עם אמא עושה הכל.
אמא שלי תכף התחילה לע.
ל. לסרוג.
לסרוג שמלות. לסרוג.
לסרוג דברים לאנשים. לעשות כל מיני דברים.
ולימדה אותנו ו.
העובדה שהייתם משפחה יחסית עשירה לפני המלחמה.
כן. כן.
אה. מסייעת לכם?
יש לכם. אה. כסף בשביל להתפרנס?
קודם כל. יהודים תמיד היו משקיעים בזהב.
בדולרים. בדולרים של זהב. בדולרים. ב.
החזיקו?
כן. ודאי.
זה היה תמיד איתנו.
אז אתם. איך אתם.
איך אתם מתקיימים בשלב הזה? אתם מוכרים.
כל פעם מוכרים דברים.
בינתיים מוכרים דברים לפולנים.
בעצם זה לא מוכרים בעד כסף. מחליפים עבור אוכל.
הם י. להם היה. היה. אה.
היו אפשרויות להשיג עוף. דגים.
וכל מיני דברים. ביצים.
ירקות. ולנו לא היה.
אז מנהלים איזה סוג של מסחר?
מסחר. בדיוק.
ואמא עם השמלות ועם כל הוולונטריות הזו.
עם כל הפילנתרפיות הזו. היא ממשיכה?
היא ממשיכה בסוג. ב.
ב. בחוג הקטן.
שעוד בכלל יש קשר.
טלפונים כבר לא היו. זה הכל נתקע.
גם הייתה תקופה בלי חשמל אחרי ההפצצות.
אז היה צריך. היינו משתמשים בקרביד.
ו. ובהתחלה גם יכולנו למכור מה.
מהזה מה שהיה במחסנים שלנו ש.
בש. מתחת לבית. זה ניצל.
גם לפולנים.
סליחה?
יכולתם למכור גם לפולנים?
יכולנו למכור. אבל זה תקופה קצרה מאוד.
יש פחד להיתפס לעבודה.
לצאת לרחוב וש.
לא בתקופה הזו עוד. לא.
והאחים שלך מה עושים?
ה. כולנו ביחד. כולנו ביחד.
אחי. אחי כבר התחתן בגטו.
בגטו. או זה היה עוד לפני הגטו. אני לא זוכרת.
בכל אופן. ממה שאת זוכרת בשנה הראשונה.
את עובדת בחלקות ירקות?
כן.
והאחים האחרים גם עושים משהו ש.
אחי גם עובד. לא.
זה היה כבר בגטו.
בעצם זה הכל כבר היה בגטו.
זה כבר היה בגטו.
כבר לא יכולנו לגור איפה שגרנו.
וה. הגטו מוקם באופן הדרגתי בהתחלה ונסגר.
היו. היו 2 גטואים.
היה גטו קטן וגטו גדול.
איפה אתם הייתם?
בגדול.
מ-המ. את אותו מקום שמצאתם אחרי ההפצצות עזבתם ועברתם לגטו?
כן.
מה קיבלתם בגטו? דירה?
מה קיבלנו?
חדר אחד עם משפחה של גיסתי.
שהיא עוד נמצאת כאן בבית אבות.
ואני בטוחה. היא רק לא מדברת על זה.
היא עכשיו בת 90 פלוס.
והיא צלולה. אבל לא אוהבת שיראו אותה במצב כזה.
היא גם הייתה בחורה.
היא הספיקה ללמוד. לגמור את הלימודים לפני המלחמה.
סליחה. זו אשתו של אחיך?
אשתו של אחי.
אחי נפטר לפני 15 שנה. פה.
אז אתם בחדר אחד.
המשפחה שלך פלוס גיסתך?
משפחה שלה. גם אחותה.
גם המשפחה. כמה אנשים אתם ביחד?
היינו ביחד. אה. אנחנו היינו 6 ו.
והם היו 4.
אז זה 10 אנשים בחדר אחד.
10 אנשים.
כן.
איך מסתדרים?
מסת. אין ברירה. מסתדרים מצוין.
יש בדירה עוד משפחות בחדרים אחרים?
בו. בחדרים אחרים. כן.
וזה המצב בגטו. בכל דירה יש כמה משפחות?
כן. כן.
כשאתם עוברים לגטו. באיזה אופן החיים היומיומיים משתנים?
מה הדבר המובהק.
שכל פעם יש אקציה.
אקציה את יודעת מה זה?
שכל פעם יש חוקים אחרים. שאלה ש.
בהתחלה היה צריך קודם
כל מה שהיה הכי חשוב למצוא. להשתייך לאיזה מפעל.
להראות תעודה שאת עסוקה.
שאת מביאה תועלת. אז.
דיברנו קודם על בעלי העסקים האלה שמציעים
את המפעלים שלהם לטובת הגרמנים.
זה קורה בתוך הגטו?
בתוך הגטו וגם בחוץ לגטו.
מחוץ.
אבל מחוץ לגטו היה.
היו קבוצות שהיו ז'נדרמים מביאים אותנו.
את. מהקבוצה הזאת לכל מפעל אחר.
היו שופים כאלה היו קוראים לזה.
אז הוריי היו רשומים בשופ הזה.
אמנם לא עבדו אבל.
ההורים?
כן. וגם אחי.
שופ למה?
אה. שופ למברשות. שופ לרהיטים.
שופ לאמוניציה. ש. אמוניציה זה.
גופרית.
סליחה?
גופרית..
גופרית. כן.
אה. וכל מיני שו.
מה זאת אומרת שההורים היו רשומים אבל לא עבדו?
זה. תשמעי.
זה הכל אנשים שאחד הכיר את השני.
ואם רק אפשר היה לעזור אחד לשני אז עזרו.
ש.
את עובדת באיזה שופ?
אני עובדת באפ. בטופורול הזה.
שאני הייתי צעירה מדי כדי לעבוד בשופ.
ומה זה אומר? זה כל יום היית צריכה ללכת לשם?
כל יום היו מוציאים אותי ומביאים אותי לבית הקברות.
ולא פעם. ובבית הקברות היה גדר בנוי.
והגדר הזאת הייתה מפרידה בין הצד הארי וגטו.
זאת אומרת. הבית הקברות היה בגבול גטו וצד הארי.
והפולנים היו מביאים שמה אוכל.
היו עולים על הגדר.
היו זורקים לנו את האוכל.
ואנחנו היינו זורקים להם מה שהם.
מה שהם. היינו עושים עסקים.
וכזה עסק תפס אותי גרמני. עם רובה.
וכמובן ישר מתחת לגדר עם הרובה. שרצה להרוג אותי.
לא פעם עמדתי ככה. ו.
רצה להרוג אותך?
להרוג בגלל זה שאני עשיתי [משובש]. זה רק רש.
[משובש].
אני לא יודעת. ברגע האחרון הוא אמר [משובש] (גרמנית).
כשאת עושה את כל העסקאות האלה.
לא חושבים על זה. את יודעת מה אני עשיתי?
כמו שאמרתי לך. הייתי מאוד בטוחה בעצמי. ומאוד שובבה.
אני לקחתי עוף חי. קיבלתי ממנה.
ונעמדתי על הגבול של גטו ו.
כשחזרנו מהעבודה היינו צריכים לע.
לעמוד על ה. אה.
שער?
שער של גטו ושער של הפולנים.
אז אני לקחתי את העוף וזרקתי אותו שיעוף לשמה.
מצד השני עמד אחי ותפס אותו.
לעוף בלי שיראו שאת זורקת?
או ש. אני לא יודעת.
נדמה היה לי שלא רואים.
אבל איך אפשר בשער כזה ושער כזה שיש ח.
4 בכל הפחות שומרים.
אז מה ההסבר שלך? הרי.
דברים ש. שהאם היום מצד אחד.
בגלל העוף את היית מוכנה לסכן את החיים שלך. ובצד השני.
את מסכנת את עצמך בשביל להשיג את העוף.
את נורא. בדיוק. זה ה.
זה. כשאני מנתחת את הדברים.
בהתחלה עוד הייתי כותבת.
אבל אחר כך לא יכולתי כל כך לחזור לזה.
עכשיו אני יותר מנתחת את הדברים.
מפרספקטיבת הזמן ועם. אה.
עם ראש. כאילו צלול יותר.
אבל אני שוכחת דברים. זה טבעי.
מ-המ.
שוכחת דברים מרגע לרגע. שוכחת שמות. שוכחת.
אבל דברים נשארו לי ב.
בזיכרוני. בעיניים שלי.
חיים. אני רואה אותם.
אני מרגישה אותם. אני מרגישה את הרופא.
אני מרגישה מומנטים כאלה שזה לא יתואר בכלל.
לא יתואר.
איך אפשר אחרי כל כך הרבה שנים להרגיש.
יש לי מומנטים שזה כלום מה שסיפרתי עד עכשיו. זה ממש כלום.
אנחנו. אם אנחנו נמשיך בטמפו כזה אנחנו לא נגמור היום.
ובכל זאת. עומדים ילדים צעירים כמוך.
בני 14. 15. ובמקביל.
וגם יותר צעירים.
יותר צעירים.
וכאילו. כל המיינד באיך להכניס אוכל לתוך הגטו?
וזה כשכל הזמן עומדים שם גרמנים?
בדיוק. אני הייתי עושה דגים.
הייתי. הם היו.
שידעו שיש חגים אז היו מביאים דגים. קרפיונים.
אני למדתי להרוג דג בגיל הזה ולחתוך ולעשות אותו
ככה שאני אוכל להעביר אותו ב.
בנייר. ב.
בעיתון. ב. ב. עיתון.
לא היה עיתון. לא יודעת איזה נייר.
אני לא זוכרת את זה.
בתוך המשפחה שלך. את הזאת שעושה את כל הדברים ה.
כן.
נועזים האלה או ה. המסוכנים האלה?
כן. לא. המסוכנים זה היה אחי.
אחי. קודם כל הוא רכש לו מדים של גרמני.
הוא נראה. אני אראה לך תמונות שלו.
שהוא נשאר בחיים ופה הוא נפטר.
יש לו 2 בנים מאוד מוצלחים.
אחד מעורב בזה שאתם פה. הנכד שלו. האחיין.
והשני היה הרבה שנים. אביגדור זוננשיין.
היה ב. מנהל ה. אה. רפאל.
כן.
מנהל ראשי של רפאל.
אחי היה נראה כמו גרמני טהור.
בלונדי גבוה ועם עיניים ירוקות.
הוא היה מבוגר ממך באר.
8 שנים.
8 שנים.
8 שנים.
בשביל להיכנס לתוך מדים של גרמני.
זה דבר שאפשר לדמיין אותו אז?
אפשר לדמיין כאילו את החוצפה הזו. את האומץ שצריך?
אומץ כן. אומץ כן.
כדי להציל את המשפחה שלו הוא היה מוכן הכל.
שאנחנו היינו נכנסים לחדר
אחד הזה הוא אף פעם לא רצה להיכנס.
הוא תמיד היה ברחוב.
ואם הייתה אקציה היינו.
היה בינינו שריקה הייתה.
עד היום זה במשפחה שלנו.
אם הוא היה שורק ככה אז ידענו שמצב לא כל כך טוב.
זה מצב רגוע יותר.
הוא היה אומר לנו מה המצב של האקציה.
[משובש].
אם הם גומרים. או אם הם מתקרבים לבית הזה.
הוא היה עולה לבתים.
במקום גרמני. הוא ג. דוי.
דיבר גרמנית. הוא במקום צרפתית הוא למד גרמנית בבית ספר.
שהייתה בחירה או צרפתית או גרמנית.
וגם ה. הוריי דיברו גרמנית.
אז היה לו יותר קל ללמוד ו.
אז את אומרת שלמעשה בזמן אקציה הוא מסתובב ברחובות הגטו.
באזור הבית במדים גרמנים.
הוא עם עוד חייל עם עוד חבר אחד.
מאיפה הם השיגו את המדים?
הרגו 2 גרמנים ו.
והשיגו בג. מדים.
וכשהוא נותן סימן שהמצב לא בטוח.
מה זה אומר? מה צריך לעשות?
להיות שקטים. לא להדליק איזה גפרור.
לא להדליק כלום.
להיות שקטים.
ומ. הדירה הייתה מבחוץ.
הוא היה עושה כל מיני דברים שלא יראו ששמה יש בכלל אנשים.
ומעלינו היה משומר הצעיר.
הייתה קבוצה עם אמיליה לנדאו.
גם ממשפחה מאוד מכובדת.
שהיה להם אחד השופים בוורשה.
לנדאו. והם השיגו הרבה אנשים ועזרו להם.
ושמה הייתה קבוצה של איזה 12 או 10 בנות כמוני.
היא הייתה ב. איתי ב.
בגי. בבית ספר גם כן.
והוא היה עולה למעלה בקומה שלישית.
וקורא [משובש] (גרמנית) והיה יורד.
אז הם לא עלו לבדוק.
מה פירוש הקריאה שלו?
ש.
אין אף אחד?
אין אף אחד. אין אף אחד. אין אנשים.
שזה ריק. שאין לך מה לעלות וזה.
הוא הרגיש בטוח בתפקיד הזה?
אם אני אספר לך שבצד הארי. אחת הדירות.
אני מוכרחה להפסיק את זה עכשיו כדי לס.
[כך במקור] אנח. אנ.
אחת. אנחנו לא היינו בש.
הלוא בשלב מסוים יצאנו מהגטו.
אני אחזור לזה עוד.
וזאת הייתה נדמה לי שהדירה השלישית שלנו. לא. שנייה.
והייתה דירה שהייתה בדיוק מול גטו.
אז הבית הזה היה מאוד מסוכן להיות בו.
שאם מישהו ברח מגטו.
מקום הראשון שהגרמנים הלכו לחפש אצל הגויים אז בבית הזה.
מ-המ.
אבל לא הייתה לנו ברירה אז עברנו. המ. ב.
היינו 4. שהאח שלנו נהרג בגטו. ברחוב.
האח הצעיר?
האח הצעיר הייתה. היה קורבן ראשון. בן 13 בדיוק.
ברחוב ירו בו. הוא הלך.
חזר הביתה כדי לקחת אוסף של בולים שלו.
שקיבל ל. הוא אסף מחתונות וקיבל את זה [משובש].
שאת אומרת שהוא היה קורבן ראשון. ראשון במשפחה?
ה. ראשון במשפחה הקרובה.
כן. זה גם סיפור.
אז בדירה הזאת שאנחנו היינו הייתה אישה אחת.
היו 3 חדרים ו.
ואנחנו. היא כ.
מוכנה הייתה ב.
כמובן בעד הכסף הייתה מוכנה לקחת אותה.
למה? שהחבר של אחי הל.
אה. הוא סידר את המקום.
הוא היה מהנדס בבית חרושת פולני של אווירונאוטיקה.
והוא היה באמת מהנדס טוב של אווירונים.
והוא עשה טובה לאחי.
סידר לנו את כל הניירות ואת המקום הזה.
הוא קצת התאהב באחותי.
והכנ. הכניס אותנו לדירה הזאת.
וכשהיינו שמה איזה תקופה.
הייתה אקציה כזו של הבית הזה.
והוא נבהל. וגם היה לו.
הוא היה [משובש] של אחד השחקנים הפולנים.
מאוד ידועים. ציבולסקי.
ציבולסקי?
ציבולסקי קראו לשחקן הזה. רומן ציבולסקי.
והיה חתיך ממ.
באמת בלתי רגיל. והוא לא פחד.
ויצא מהבית.
הצליח לעבור דרך השער של הבית. ואנחנו נשארנו ארבעתנו.
אני. הורים שלי ואחותי.
ואבא שלי סידר ברגע האחרון איזה מחתרת. איך מחתרת?
היו בפולניה. אה. קירות עבות.
בבתים הטובים. הגבוהים. קירות עבות מאוד.
ובין חדר לחדר היו.
תר. אהה. דיר.
דלתות כפולות. מחדר אחד וגם מחדר שני.
לא. בחדר שני הייתה נישה כזו.
והוא העמיד מהר ארון בגדים על הנישה הזו.
אנחנו נעמדנו בתוך הנישה והוא שם עוד שמה דברים שה.
הארון היה יותר נמוך.
מ-המ.
מהארון. מ.
מה. זאת אומרת ה.
הנישה הייתה יותר גבוהה.
גבוהה.
שהדירות היו 3 מטר בערך גובה. לא כמו שכאן.
אז שמה עמדנו אחד אחרי השני. והצליח. וזהו.
היו אולי 10 פעמים בדירה.
וזאת האישה. מסכנה. היא עשתה זה ועשתה זה. הם נכנסו. יצאו.
איך היה אסור בכלל שיהיו מיטות. שהיו זה.
הכל היה מסודר ככה שלא יחשדו
בכלל שיש שמה עוד 4 אנ. נפשות.
והיא החזיקה אותנו שמה איזה בכל הפחות 10 שעות.
במהלך ה-10 שעות האלה.
כל הזמן נכנסו גרמנים ויצאו?
כן. אולי כל שעה. כל שעתיים.
את מדברת על.
אחר כך כבר לא נכנסו.
זה היה במהלך אקציה?
אקציה על הבית הזה.
ומסביב שברחו אנשים מגטו.
אז הם לא.
אבל ה. השעות האלה שאתם עומדים שם 10 שעות מאחורי הארון.
זה קורה בזמן שבגטו מתרחשת אקציה?
לא.
מ-המ.
לא. זה רק בחוץ.
רק בחוץ הם מחפשים לאן הם ברחו.
אז בבתים הקרובים.
רק קרובים.
כן. ואני בטוחה שזה לא היה
צריך להחזיק אותנו כל כך הרבה זמן.
למה בעצם.
אבל אני רוצה לספר מקרה.
אנחנו יצאנו. מצאנו אותה ו.
אחרי איזה תקופה היא אמרה לצאת.
אז אבי הזיז את הדברים. את הזה.
יצאנו וראינו אותה שהיא יושבת על בית שימוש מלאת דם.
אנחנו לא ידענו שהיא לא שמנה. היא הייתה בהריון.
והיא הורידה את התינוק לתוך האסלה.
היא ילדה?
היא ילדה. אם אנחנו היינו יודעים
שהיא בהריון לא היינו באים לשם.
לדעתך זה קרה לה מרוב לחץ?
כנראה. אבל היא לא רצתה את התינוק.
מ-המ.
ואחר כך התברר. לא אחר כך.
אני לא זוכרת. היה לה חתן גם כן.
ו. ו. ואילו היינו יודעים שיש לה מישהו.
שכל פעם שמישהו הזה בא היא מכניסה אותנו לזה.
בכל אופן ראינו שזה מקום שאסור לנו להישאר.
אפרופו לביטחון.
אז אני התלבשתי אחרי זה.
תמיד אהבתי כובע כמו שאמא שלי.
ב. ברטים היו מאוד מקובלים.
אבל בקיץ התלבשתי. התגנדרתי. לבשתי.
אני הייתי אז דומה.
זה לא זמנים של השחקנית
[משובש] היא הייתה שרה ושורקת וזה.
והכל מה שהיא עשתה אני עשיתי.
בכלל היו לי תכונות דרמטיות.
אני מאוד חלמתי על זה. שנרקוד.
שנשיר. ש.
היו לי פרפרים בראש בכל אופן.
ואני לבשתי את הכובע.
יצאתי מהבית עוד בתוקף של הבדיקות.
וככה שרה לי. ו. ויוצאת.
ההורים שלי עומדים בקומה 3.
מסתכלים בחלון איך אני יוצאת.
מצד השני של הרחוב.
ופתאום רוח. הכובע שלי עף.
והכובע שלי עף ועוצר על יד 2 ז'נדרמים.
שאז היו רחובות כמעט ריקים.
זה כבר היה לקראת הערב.
בכלל הייתה שעה שעד שעה זו וזו היה מותר לזה.
אבל היה עוד אור.
אני לקחתי את הכובע.
ככה. את יודעת. קוקטית. לבשתי. הסתובבתי.
לא זוכרת מה הם עוד אמרו והלכתי.
עיניים חומות כאלה גדולות.
אני הייתי יחידה עם ידי. עם ע.
עיניים כאלה במשפחה. לא לאחותי ולא לאח אחד ולא לשני.
לי היו עיניים של אבא.
אחותי ואחי היו דומים לאמא וגם האח הקטן.
אבל לי היה אומץ.
מרץ ושחקניות הזאת. מתמיד.
היציאה הזו שלך לרחוב זה מאותו בית שבו הסתתרתם?
כן.
והיציאה היא לצד היהודי של הגטו?
לא.
לצד הארי?
הארי. לחפש מ.
אותו מקום שממנו ברחנו.
למה ברחנו?
זה היה מקום אחד.
שגם כן עבדה אחד של העובדות מהבית חרושת הזה של ה. של ה.
וזה היה המקום הראשון שקיבלנו.
וזה היה חדר אחד בלי ש.
שירותים. בקומה קרקע.
ושמה 4 אנשים שהיו צריכים בלילה לצאת.
היה צריך להוציא את הסירים.
היה צריך להביא אוכל.
אישה אחת הייתה גרה.
אז היינו שמה חודש.
והיינו יושנים על מיטה ככה.
אחד יד ביד. אבא ואמא. אני בצד הל.
ב. ואחותי בצד של. ורגליים על הכיסאות.
רות. אני אחזיר אותך ברשותך לגטו.
חשוב לי שנשמור על
הרצף של האירועים כדי שהתמונה תהיה ברורה.
בגטו את. דיברנו על האקציות.
כשמתקיימת אקציה בגטו. לכם אז ברור מה המטרה?
לא ברור. לא מאמינים.
חזרו ילדים שברחו מרכבות.
אנחנו יודעים שרק לוקחים לאומשלגפלץ.
אבל לאט לאט מתברר שזה לט. ל.
טרבלינקה.
למחנות. ומה נעשה במחנות לא ראו ב-100%.
אבל ב-90% כבר ראו.
ידעו שאנשים לא חוזרים משם.
את זוכרת שאנשים מדברים
על זה שכנראה רוצים להשמיד או להרוג או לחסל או לפגוע?
כן. כן. כן.
זאת אומרת.
רוצים לצ. לברוח מגטו.
איך בורחים מגטו? לאן?
רוב. רוב האנשים כשמתקיימת אקציה מחפשים מחבוא?
בוודאי.
זאת אומרת אף אחד לא.
אם הוא יכול. הוא לא מתייצב?
לא.
או ש.
אין דבר כזה.
אבל מה.
אם הם באים. ב. ב.
בקבוצה שלמה של זנ'דרמים לתוך המפעל ולוקחים את
כולם ישר לאומשלגפלץ אז אין שום דבר.
אני שואלת אם התגובה האינסטינקטיבית
כשיודעים שהולכת להיות אקציה זה לחפש מסתור?
או שחלק מהאנשים.
רוצים לברוח.
כולם רוצים לברוח?
כולם רוצים. אבל אין.
זאת אומרת הוודאות היא די ברורה שמדובר.
כן. בלברוח. בלברוח.
אחרי שמתקיימת אקציה מרגישים את זה בגטו?
מרגישים שיש פחות אנשים. מרגישים איזה מועקה?
קודם כל אקציה זה אומרים לך ש.
שאנשים לא ירצו. לא יצאו לרחובות.
שזה יהיה זה וזה וזה וזה.
או לל. לבוא לעבודה ו.
ומשמה ישר הם לוקחים.
יש כל מיני. אני לא. לא יכולה.
מעניין ש. בעלי היה זוכר יותר את התקופה הזאת.
נחזור למשפחה שלך.
אמא שהייתה טיפוס כריזמטי ועם השקפת עולם ומלאה
אנרגיה טובה. מה קורה לה?
מה קורה לאבא? מה קורה בתוך הבית?
אנחנו רק מנסים לארגן עם הכסף מקום בצד הארי. זה הכל.
מ-המ. זאת אומרת המש. אצלכם במשפחה
מתגבשת החלטה לא להישאר בגטו?
אגב כל אחד.
כל אחד.
רק מישהו יש לו אפשרויות.
יש כאלה שנוסעים לכפרים.
יש כאלה שלפרטיזנים. יש כאלה ש.
שבורחים אם יש עוד אפשרויות לרוסיה.
יש כל מיני אנשים.
אבל רובם זה לצאת מהגטו לצד הארי.
יודעים שבצד הארי ישנם פולנים שרק מ. מחכים לזה.
שהם יתפסו. רק יראו מישהו שהולך.
אני למדתי איך לבחין יהודים לפי הליכה.
זאת אומרת?
לפי מבט.
יש ליהודים.
אני את הישראלים. אני כבר החוש הזה נשאר אצלי.
שאני עם בעלי היינו בחוץ לארץ.
אני אמרתי לו: "זה ישראלים".
מרחוק. לא התנהגות. בן אדם אחד.
אני לפי הליכה הרגשתי שזה ישראלי.
כשאתם חושבים על חיפוש מחבוא.
על מעבר לצד הארי.
מי שמוביל את זה.
מי שאפשר לסמוך עליו שיארגן את זה זה אחיך? או גם לך היו.
בתקופה. בתקופה הראשונה אחי.
איזה קשרים היו לו? עם מי?
עם מה? מתוך מה זה צמח?
הוא קיבל מקום. גם כן. גם.
קודם כל זה מתחיל מכסף.
בלי כסף מעטים היו מוכנים לסכן את החיים.
והוא ייצר קשרים מאוד.
הוא היה בחור.
כמו אחי. כמו בני.
כולם מכירים אותו. כולם הכירו אותו ב. בחיפה גם כן.
הוא עבד בסוכנות. רק בא. הוא עבד באקסודוס.
הוא היה שנתיים באקסודוס.
הוא בא לקראת מדינה כבר.
בקפריסין. לא באקסודוס. בקפריסין.
הוא בא אחריי ארצה.
והוא ייצר קשרים טובים מאוד עם האדם שלקח אותו.
אמנם בעד הכסף. אבל הוא סיכן את החיים.
אחיך?
לא.
אחיך ייצר קשרים?
כן. עם אחד שהוא עבד ברכבת פולנית.
והוא סידר לו מקום.
כאילו מקום עבודה. גם מדים.
הוא גם היה שחקן כמוני.
אהב מדים אז. אז אה.
אהב לשלוט. אהב לארגן.
אז אהב לעשות דברים בלתי רגילים.
זה. אה. היה. היה אחראי.
אבל ריקני. לא פחד.
לא ידע מה זה פחד.
רק להוכיח שהוא יכול לעשות משהו.
היו לו תכונות מתאימות למלחמה. כמו שלי.
לא כולם. אנשים נשברים.
לא כולם יודעים איך ומה.
אמא שלי הייתה פסיבית.
רק סמכה שאבא תמיד ישמור עליה.
אבל הייתה פסיבית. היא יכ.
מה שיכלה עשתה. אבל פסיבית.
ב. בלייעץ. בלהגיד.
והיא סמכה שהבן שלה יוציא אותה.
והוא סידר לנו ניירות. ואנחנו ה.
קודם כל ה.
אחותי יצאה עם הוריי.
ואיך יצאו?
הדוד שלי הק.
אהה. גיס של אמא שלי.
הוא קיבל תפקיד. הוא היה דובר. אה.
גרמנית מצוינת. שהוא לא היה חי בוורשה.
רק הוא בא לקראת. אה. אשתו.
אחות של אמא שלי.
לוורשה. והם התחתנו בוורשה.
[כך במקור] דיברת על הגיס של אמא.
הוא קיבל תפקיד. הייתה קבוצה שקראו
לה [משובש] זה.
אה. לתרגם את זה.
אה. אז. אז אוספים דברי ערך.
הייתה קבוצה כזאת בגטו.
שקראו אותה ורטר פסונג. עבדו שמה יהודים.
שהיו יוצאים לחלקים שהיו פעם עוד בגטו.
ואחר כך כבר הגטו נעשה יותר ויותר קטן
והבתים האלה נשארו עוד מלאים דברי ערך.
אז הדוד שלי היה [משובש].
הוא היה מנהל הקבוצה הזו. והוא.
מעליו היה גרמני. אה.
קצין צעיר בגיל של אחי.
מאוד מאוד התיידדו עם הדוד שלי.
כמה שהוא יכל הוא עזר.
והוא הציע לנו שהוא יוציא אותנו מהגטו
עם הקבוצה ו. וככה זה היה.
קודם כל יצאו ההור.
הוריי ואחותי שהייתה אז נשואה כבר
בגטו ו. וזהו.
אני נשארתי בגטו וגיסתי. גיסי.
גיסי. כן? הב. הבעל של אחותי.
אחותך.
נשארנו בגטו.
הוא רצה עוד לראות מה יהיה עם אחותו.
הורים לא היו לו כבר.
אבל אחותו הייתה והוא רצה.
והוא גם פחד שבבת אחת יצאו כל כך הרבה אנשים.
אז הציעו שאנחנו נצא בקבוצות יותר קטנות.
כשההורים שלי ואחותי הגיעו למקום והתקשרו וידענו שהכל בסדר.
אז לאחרי איזה יומיים או יום.
אני הייתי צריכה לצאת עם אותו קבוצה. גם הוא.
לא באותו רגע אבל בקבוצה.
זה היו שורות של אנשים. 5.
10 אנשים בקבוצה אחת שהיו מוציאים מהגטו עם ה.
יוצאים לעבודה?
יוצאים לעבודה לגטו הקטן.
ואחר כך עברו איזה חלק של הצד הפולני.
ושם בדיסקרטיות היה צריך.
ואלה השומרים היו אמורים לדעת שמשהו כזה קורה.
שהגרמני הזה הוא. אני לא יודעת איך.
לא יודעת. לא רו. לא רציתי לדעת.
בכל אופן. אני הספקתי להיכנס ל.
סמטה?
לסמטה. ופתאום אני שומעת ירי.
שמעתי ירי. חזרתי.
עצרת?
יצאתי. יצאתי. יח. חזרתי לקבוצה.
חזרת?
ומה אני רואה? שירו בגיסי.
אני עוד מרגישה את הדם.
למה ירו בו? כי הוא ניסה לצאת?
הוא ניסה כמוני לצאת.
כנראה אחד ה [משובש] זה היו.
זה היו הלוא. אה.
[משובש] או אהה.
אוקראינים?
מה? כל מיני. אה.
משתפי פעולה?
שתפי פעולה ועוד איך.
וישר לקחו אותנו. ה.
הד. הדוד שלי. חזרנו לגטו.
לקחו אותנו. לכבוד ה.
הגרמני הזה לקחו אותנו לבית חולים. שם הוא נפטר.
ואני הייתי צריכה לחזור.
לספר את זה לאחותי.
זה היה בחור שלא נולדים כאלה.
אחותי הכירה אותו ב [משובש] את יודעת מה זה סטוניופקה?
לא. 100 ימים לפני בגרות.
זה גם מקובל עכשיו.
עושים בית ספר של בחורים ובית ספר של בחורות.
עושים ביחד מסיבת סיום.
זה היה עוד לפני המלחמה.
שהם גמרו את הבית ספר ביוני 39'.
הם הכירו והתאהבו מרגע הראשון.
ואנחנו אז גם כן הבנו שזה שאחותי חזרה זה לא כל כך.
זה גם בגלל הבחור וזה היה מובן מאליו.
אהבה בלתי רגילה. הבחור.
שכל הי. נוער היהודי.
רומק ברוניץ. זה היה כוכב.
היא לא הייתה בוחרת בבחור ה.
היא לא הייתה יפהפייה.
אבל היא הייתה בחורה בלתי רגילה. מכל הבחינות.
ואף אחד מהילדים שלי לא דומה לה. אף אחד.
בשבילי היא הייתה
סמל של הכל.
לא. אין לי.
בכל אופן.
אנחנו קברנו אותו. זה הכל עם פרוטקציה.
שאפילו לקבור היה צריך פרוטקציה אז.
שהקבר כבר הק. בית הקברות לא היה בשטח. אה.
גטו. הכל היה צריך לעשות.
והכל רק אני. שאחי כבר לא היה בגטו.
אחי כבר היה בצד הארי.
הוא מצד הארי סידר לנו את כל הניירות וכל הדברים האלה.
אני הייתי האחראית. אפילו זה לא.
לא. לא יכולה לחשוב על זה.
לא חשבתי כל השנים האלה.
מאיפה לקחתי את כל הכוח הזה.
חזרתי. הצלחתי לצאת.
הגרמני הזה. הוא כבר לא עזב אותי.
הוא יחד איתי. יצא מהקבוצה. וה הביא אותי.
הוא אמר: "את תגידי לי.
איפה את קרובה למקום שאני אוכל ללכת.
לא לראות. לאן את הולכת?". גם כאלה היו.
ומעניין שעכשיו אני בוכה.
כשאני מדברת על יוניק כזה. טיפוס כזה.
ידעתם את השם שלו?
דודי היה נשאר בחיים. מישהו.
אבל לא. אני בטוחה שהוא לא גמר טוב. אני בטוחה.
סליחה. [כך במקור] זה לקח לי שבוע ימים.
עד שמצאתי מילים. לספר לה.
מיום הזה. הכל אצלה ניתק.
נכנסה לדפרסיה. ורק בגלל ההורים היא החזיקה מעמד.
לא רצתה בכלל לחיות.
הייתה מאוד פסיבית.
ודבר אחד.
מה שעשתה. אז היא הייתה קושרת.
בג'וב. באורגניזציה הזו. בין אנטק ובין האנשים ולובה.
לובה מווילנה. היא הייתה.
אה. גם כן יחד עם אנטק.
היא הייתה קשרית.
אחרת. סליחה?
היא הייתה קשרית?
קשרית. כן.
הייתה מקבלת כספים ומחלקת לאנשים איפה שהיו נפגשים.
אף פעם לא במקום.
רק היו נפגשים ברחובות.
ברחוב. והיא הייתה נותנת להם את הכספים כדי שיוכלו.
היה לה מראה ארי?
כן. כן.
לא ספציפי ארי ולא ספציפי יהודי.
היו אז קוראים את זה. מראה קונינקטורלי.
קנינקטורה. את יודעת מה זה קונינקטורה?
זה לועזית. מילה לועזית.
שזה היה מתאים לתקופה. מתאים לתקופה.
היא לא הייתה בלונדית.
שרוב היהודיות היו עושות שערות בלונדיות.
היו זה עיניים ירוקות. אה.
הייתה. לא. לא. וקודם כל שפה והופעה.
לא הייתה מלאה וההליכה ספורטיבית. כולנו אצלנו.
אי. איפה אתן יוצרות קשר עם
הארגון היהודי הלוחם עם אנטק ועם חברי.
בגטו. בגטו זה גם כן. מבית.
מבתי ספר מגימנסיה. עוד בגטו.
כן. היה.
אחותך הייתה בערך באותו גיל שלהם?
היא הייתה. הכירה אותם מהגימנסיה?
כן. כן. והיא הייתה באותו גיל עם לובה. בדיוק.
כן. את יודעת שמתקיימת מחתרת בגטו.
שיש קבוצות של צעירים ש.
אה. בקשר עם המחתרת הפולני?
אני לא כל כך. אבל אחותי. כן.
אני לא כל. אחותי וגם. וגם גיסי.
ובעלה.
וגם. אה. אה.
אחי. הם כולם היו. אבל.
כולם השתייכו.
אבל. אה. אחי לא השתייך.
אחי היה. הוא עם עוד חבר אחד.
יורק מיכלסון. שהוא נפטר באוסטרליה. ביקרנו אצלו.
אה. אז אחותך. מצד אחד המהלומה הזו של. אה.
של אובדן הבעל שלה.
ומצד. שאת אומרת שמשפיע עליה מאוד מאוד קשה.
כן. אבל אין שום קשר עם.
לעשות דברים שהם.
אז היא מתפקדת.
היא מתפקדת. כן.
‮זה רק הלב שלה ‭frozen‬. נעשה ‭frozen‬.‬
לא אכפת היה לה יותר על החיים שלה.
היה אכפת לה שהיא תמלא את זה מה שהיא.
אני אתן לך דוגמה לקראת הסוף מה זה נקרא. כן?
אבל עכשיו זה נמשיך בזה.
איפה נמצא המסתור הזה שבו אתם נמצאים?
המסתור שב. אה. היא הרגה את התינוק.
זה היה בפיוסה 18.
בפיוסה או בקושקו. פיוסה. פיוסה.
זה מקום שבו נמצאתם כשאת באה ל.
כן. אבל אחר כך עברנו ל. וולסקה.
לא זוכרת את המספר.
אממ. כשאתם חיים במסתור. אבא. אימא.
שתיכם. ההורים לא יוצאים אני מתארת לעצמי.
זאת אומרת. האחריות היא על. עליכם. לדאוג למזון?
גם אני לא הייתי יוצאת. גם אני לא.
אז מי מביא אוכל?
[משובש] בעלת הבית?
וגם כן בצורה כזו.
שחס וחלילה. אף אחד לא ירגיש.
למרות שיש לכם ניירות?
כן.
אבל זה לא נותן ביטחון?
שאסור היה להחזיק אותנו
ואין לנו אף מקום שזה יכול להיות רסמי.
בתקופה הזו. בטח שלא. אבל.
כשיש ניירות נוצריים.
זה עדיין לגמרי לא נותן תחושה של ביטחון?
לא. לא לגמרי. שנגיד עם אחותי מסתובבת ברחוב.
ועושים [משובש] (שפה זרה).
כמו שאומרים. תפיסה קוראים את זה.
שבודקים אנשים ככה סתם מהרחוב.
גויים יהודים ולבדוק את הניירות.
אז היא מראה את (שפה זרה) שלה וזה.
מסתכלים בתמונה וזה. ונותנים לה ללכת.
אם אין איזה חשידות. כן?
אבל אם יש חשד או שמראה או לא.
או שהיו. נגיד. בורחים.
בודקים את הניירות האלה שנפל לי הכובע.
היו אומרים לי תראי לי את הניירות.
הייתי מוציאה את [משובש] (שפה זרה).
היו מרים מורים שאני זה ארי. והיה בסדר.
את מבינה? או אחי שעבד.
כן. בתור. [משובש] (שפה זרה). בתור. אה.
ברכבת.
ברכבת. אז גם לו הניירות היו בסדר.
אבל אם באים לבית ורואים.
מה היה האינטרס של אותה פולנייה. כסף?
כסף. כסף.
וקודם כל הייתה צריכה להיות מנץ'.
אחרת. גם כסף. מכיוון שאני אספר לך סיפור על בית שלישי.
שזה היה הסיפור הכי עצוב.
שאנחנו ראינו שבמקום הזה שלחדר אחד זה אחותה. גילתה את זה.
אחותה שהייתה גרה בקומה.
עליונה.
עליונה. והיא גילתה שיש לה יהודים.
בחורה נהדרת. אבל היא אמרה את מסכנת אותנו.
ואת לא יכולה ואת גם את האנשים.
זה לא מקום בטוח.
לצאת ממקום הזה. זה היה הכי. הכי. הכי מסובך.
1. 1. ואיך.
ואיתה ולעשות איזה מייעשש.
ששיכורים. שב. כל מיני זה.
אחי. אחי. אני הייתי מתאימה לזה. שאני ידעתי לשחק.
אבל לאמא שלי. היא לא.
היא הייתה מתגנדרת ויוצאת כמו ליידי. ושלא. וכו'.
ואבא היה איש גבוה עם שפה. עשה לו כזה.
ועם כזה רודקה. היה סך הכל בן 43.
אימא שלי ילדה את אחי.
היא הייתה בת 18.
אז באמת ההורים. לצאת לרחוב. הפחד הזה.
פחד זה היה מלווה שלנו.
פחד זה היה משהו בלתי נפרד.
זה כבר היה כמו שלבלוע הרוק.
זה. זה אי אפשר לתאר.
זה היה הראש. כל הזמן היה לחוץ עם הפחד.
אבל זה כבר היה דבר טבעי.
כמו שטבעי לסגור עיניים לישון ולפתוח ש. שמתעוררים.
ככה היה טבעי לא לשמוע. להיפך.
לשמוע כפול ממה שמתרחש.
להיות רגישים לכל ריח. אפרופו לריח.
אז עכשיו. המקום השלישי של מחבוא שלנו.
זה היה מקום ששם היו כבר 5 אנשים מראדום.
הייתה בת של רב עם חתן שלה.
היו. היה זוג צעירים.
גם כן זוג צעיר.
אולי היו בני 20 וכמה. אני לא יודעת.
והיה עוד בחור אחד.
אנחנו היינו אז כבר 4 שהחבר הזה.
כשהוא יצא מדירה הקודמת.
שהוא דומה. לשחקן. הוא לא חזר.
הכירו אותו מהנדסים מהבית חרושת שהוא עבד.
והרגו אותו בתור יהודי.
אז אנחנו היינו. כמו שאמרתי. רק 4.
אנחנו 4. ושם היו אה. 7 איש.
ואני לא יכולה לזכור איך זה שבעה איש.
לא יכולה. מזמן כבר.
וגם בעלי לא יכול לזכור.
שהוא שמע את הסיפורים כבר אחר כך.
כשאתם יוצאים לרחוב. בדרך לדירה השלישית. או כשאתם כבר.
לא ביחד.
בואי בשביל מי שלא היה שם. ממי פוחדים?
מה. מה. ממי צריך להיזהר?
לא חושבים איך זה. לא חושבים.
פוחדים גם מפולנים?
אוהו. בעיקר.
שיזהו שאתם יהודים?
בדיוק. בדיוק. את צריכה ללכת.
כי כאילו לא אכפת לך כלום.
להחזיק פרחים. להחזיק משהו. לשחק.
אבא שלי היה תמיד משחק שיכור.
שזה היה הכי קרוב לפולני.
תמיד היה משחק שיכור.
ואמא שלי ליידי.
פרשאית ויכלה להרשות לעצמה.
ללכת ברחוב אי אפשר היה.
היה סיכוי שמישהו איזה שאתם יהודים?
וודאי וודאי.
שהפחד הוא טבע שני. ובכל זאת.
איך. איך חיים לצד הפחד הזה בלי הפסקה?
לומדים כל כך הרבה דברים.
לומדים לא לעשות פיפי שאת
מרגישה שהמערכת שלך מתפוצצת ולא עושים.
רוצים לעשות פשיק ויודעים שצריך לעשות ככה.
לא. תשמעי. לומדים דברים כאלה.
ותינוקות. לומדות לא לבכות.
ואני מכירה מקרים שחונקים תינוק.
בגלל זה שבוכה בבונקר.
מכירה מקרים כאלה.
ואני אספר לך עוד מקרה.
באותו בית שהיינו. זה קרוחמיינה. מה זה רעש.
בקרוחמיינה 11. זה האזור הכי גרוע בוורשה.
הבתים היו שמה. לא בנויים.
מאבן. רק מעץ. כמו. מחוץ לוורשה.
כאלה מקומות עניים. איפה שעניים. באמת כאלו.
קומה ראשונה. בקומה קרקע יש חנויות. קומה ראשונה וגג.
ושוב פעם. מקום 7 אנשים ואין בונקר.
ואנחנו מתחייבים אבא שלי.
שאנחנו נבנה לכם בונקר.
רק שייקחו אותנו. שאנחנו לא יכולים
יום אחד יותר להישאר שמה בחדר אחד.
ומקבלים אותנו. לא כל כך יהודים.
שהם בטח לא היו מרוצים.
למרות שגם יהודים לא פעם התנהגו כמו שצריך.
אבל הבן של הבעלת הבית.
היה לה בן. 2 בנים.
בן צעיר ובן מבוגר.
בן עם אישה שגרו באותו חצר עם אישה.
ובן שהייתה לו כלה באותו בית.
בן אחד יפהפה. בחור מקסים טוב.
ובאמת בן אדם. בן השני.
שיכור מהבוקר עד הערב.
זה מה שלא ידעתי.
אז. עשו את העסקה עם האמא ועם הבן הצעיר.
ותכף מה אבא שלי עשה?
גם כן קיר היה אחד מהשני וחלל.
לא בין ה. הקיר חיצוני וקיר פנימי וחלל.
והפרפט. זאת אומרת. החלון היה ברוחב של הקיר.
החלון היה מבחוץ. וחלון פנימי גם היה.
מכיוון שזה חורף היה מאוד קשה.
אז בדרך כלל בדירות.
אם זה בבניין שבנו ב.
באבנים או לא. תמיד ב.
באירופה היו 2 חלונות. לא חלון אחד.
היה חלל בין.
בבידוד.
בבידוד כזה. היו שמים צמר גפן בחורף שלשמור. כן.
אם את נוסעת עכשיו היית בוורשה גם כן ראית דברים כאלה.
אז ה.
הכל. כל המקום הזה שאת מתארת עכשיו ברחוב כוכמלנה.
זאת אותה דירה עם האנשים מראדום?
כן. אני עכשיו משתדלת להיות לפי הזה. זה דירה שלישית.
ואני. אה. אז איפה לעשות במקום כזה.
מחבוא. במקרה משהו קורה.
ואנחנו יודעים שבימי ראשון אנחנו
נצטרך להיות הרבה זמן במקום המחבוא.
בגלל זה שהכלה והאישה של 2 הבנים.
הם באים לבקר אצל הסבתא והיא עושה להם ארוחה.
אז יום ראשון. אפילו שאין שום דבר מיוחד.
אנחנו צריכים להיות מוכנים.
אבא שלי הרים את הפרפט הזה בין החלונות.
וראה שיש שמה חלל.
הוא תכף היה מאוד גם בידיים היה טוב.
תכף עשה. לא יודעת איך הבן הצעיר עזר לו כמובן.
והם עשו מתחת כאילו ארון.
מתחת לחלון הזה. שהקירות היה אפשר להוציא להזיז.
בעיקר נדמה לי. מצד אחד להזיז אותם פה ושם.
ופה כיסו שוב פעם עם משהו.
שלא היה להם עץ.
אז לקחו את העץ מהפרפט.
בשביל לעשות את האלה.
ולמעלה שמו משהו. אני לא יודעת מהבית או מה.
מאיזה שולחן ישר ממשהו. כיסו.
אנחנו היינו מתקפלים. כולנו.
והיינוף היה שמה בחור אחד מראדום שהיה כל כך גבוה.
גם אבא שלי היה גבוה.
אז 1.72. זה היה גבוה.
גם אני גבוהה. גם הבן שלי 2 מטר.
אז היינו נכנסים ככה ונעמדים שמה.
11 איש כמו סרדינים ככה. בתוך הזה.
נקצר את העניין. מה זה היה?
אבל היינו מאושרים. היה בית שימוש.
ויום אחד אנחנו ניגשים.
זה יום ראשון אחד נכנסים ואבא שלי אומר.
או זה היה אחרי יומיים.
אני לא זוכרת. או זה היה בתוך.
או זה היה בחוץ.
אבא שלי אומר. פה יש ריח של פדלינה.
פדלינה זה בשר הרוג. בשר לא חי.
נבלה. ריח נבלה?
נבלה. ומה קורה?
אחרי יומיים.
3. אני לא יכולה להגיד בדיוק.
הוא רואה שהאח השני. איננו.
אחד מהאחים מהקבוצה של ראדום? האח שלך?
לא. האחים של הגויים.
של הגויים. של. של הבית. כן.
של הבית. האח הצעיר באותו יום ראשון שסגרו אותנו.
והחזיקו אותנו הרבה שעות.
אני לא יודעת באיזה צורה.
הוא הרג את האח השני.
שהוא נעשה. הוא מאוד השתכר.
אני לא רציתי לדעת את הפרטים.
או אני לא רוצה לזכור.
או אני לא יודעת.
בכל אופן. הוא הרג אותו.
חתך אותו לחתיכות וזרק אותו בבית שמה.
ורק אחרי איזה תקופה.
האימא ראתה שהוא איננו וזה.
והיא סיפרה לנו. שהוא הרג אותו.
מכיוון שהוא השתכר.
והתחיל לספר לאשתו שיש יהודים וכך הלאה.
והם גם כן מאוד פחדו. האח הצעיר.
פחד שהוא יספר לכלתו
שהוא התאהב מהבחורה של הרב מראדום.
הפולני הצעיר.
היפייפה.
הוא נורא.
נורא אהב את הבחורה הזאת.
זה מפריע. אז אני אסגור.
יכול להיות שהסיבה שהוא באמת הסתיר אתכם.
זה בגלל שהוא אהב את אותה בחורה.
או שזה משהו שקרה אחר כך?
[כך במקור].
שוב פעם פחדנו.
פחדתם ממה מהגיס. מהאישה של האח.
שאולי תלשין. שאולי תחקור?
מה להגיד לך?
למחרת בבוקר השכם.
1. 1 יצאנו משמה. ברחנו לאותו מקום.
לחדר אחד. שלא היה לנו מקום אחר.
והתיישבנו על. על בוידעם.
את יודעת מה זה בוידעם?
שמה היו יונים. וכביסה.
היו אנשים תולים כביסה בבוידעם.
וישבנו עד הערב. עד שהבחורה חזרה מהעבודה.
שלא יכולנו להיכנס לדירה.
למחרת באו גרמנים. לקחו את הגויה הזו.
עם הבן. עם השבעה האר.
ראדומים האלה. כולם הרגו.
מי סיפר לכם את זה?
איך זה נודע לכם?
נודע. נודע. נודע.
זה היה ידוע. כל אחד. הם ידוע לכל.
זה נקרא מלינה. קראו את המק. המק. מחבוא מלינות.
אז כאילו יש קשר בין האנשים השונים שעוזרים להחביא יהודים.
כן.
כשאתם חוזרים למחבוא הזה.
זה המחבוא שבו גרה האחות למעלה.
והאחות של בעל הבית שלכם?
כן. כן.
ואיך היא מגיבה לזה שאתם חוזרים?
אני לא זוכרת.
לא זוכרת.
כבר אז. כבר אז.
אני חושבת שזה היה המקום האחרון שפרצה המרד הפולני.
המרד? המרד של גטו ורשה. ב-43'.
באפריל 43' אתם כבר נמצאים?
יומיים בצד הארי.
אני יצאתי ב-15. המרד היה ב-18.
אז בעצם אתם עוזבים את הגטו כשהוא כבר כמעט מחוסל לגמרי.
ידעתם ש. שהולכים לחסל אותם?
כל הזמן פחדנו מזה.
כל הזמן ידענו. ידענו.
חוץ מהקשר של אחותך ל.
אה. שהיא תפקדה כקשרית עבור. אה.
הארגון היהודי. היה עוד דברים שהיה לכם קשר.
אה. אל חברי הארגון?
אני אחרי המלחמה. אז אני.
קודם כל הלובה הזאת.
היא הייתה גם חברה של אחותי.
אני לא זוכרת אם לפני.
היא הייתה מגטו וילנה?
היא הייתה מווילנה. כן.
ו. ואחותך העבירה כספים מוורשה לווינה?
לא.
אז מה. מה הם עשו?
היא עשתה. אז היא עבדה רק בוורשה.
אחותי רק עבדה בוורשה.
וגם לובה הייתה בוורשה?
גם לובה הייתה בוורשה.
בתור קשרית. איזה.
היא הייתה יותר קשורה עם. או איך קראו.
קאז'יק היה קאז'יק גם כן.
קאז'יק היה. היה. שעוד היו. כל כך אני זוכרת.
אבל. אבל. התפקיד שלה היה.
להעביר הודעות בין מפקדים שונים?
כן. כן.
שאני באתי.
ההורים הסכימו לזה? ההורים שלה?
תשמעי. תשמעי. ההורים שלי.
אני אגיד. אתן לך דוגמה. היינו ב.
הייתה אקציה כזאת בגטו.
ב-1 ל. ב-30 בינואר.
בינואר. 43'?
43'.
ואנחנו נכנסנו לצד השני.
לחבר שלנו. לשופ אחד. שהיה שמה.
הם עשו בונקר. והם הזמינו שאנחנו כולם הכירו אותנו.
כולם אהבו. מאוד כיבדו את ההורים שלי.
וכולנו נכנסנו. חוץ מאחי כמובן.
וגם החבר הזה. שהוא הכניס אותנו. שהם היו בחוץ.
אז. אה. פתאום. לפני שסגרנו כמעט את ה.
דלת? מנעול?
את המנעול של הבונקר הזה.
אז האח שלי יצא בן 13. כמו שאמרתי.
הוא הזכיר שהוא לא לקח מהבית את הבולים.
אז. ואף אחד לא ידע מי זה.
ואם היה יודע. גם לא היה אומר שום דבר.
שלא. אם הוא רצה משהו. אז זהו.
ופתאום ראינו שלא היו שמה הרבה אנשים.
אבל האבא שלי ראה שהוא איננו.
איפה הגי? איפה הגי?
האח של הבן שלי קוראים אחריו. עד השם.
אז הגיס שלי אמר לאחותי.
אני יודע שהגי התגנב. התגנב.
יצא מהבונקר. אני אלך לחפש אותו.
אז כבר ידעו שגם הוא יוצא.
גם אחותי. שכל כך אהבה.
וגם הוריי ידעו ו.
והכל בטח רצו לעשות כדי שהוא לא יצא לחפש אותו.
שגם אז הוא יהיה.
הוא גם יהיה בסכנה אם משהו קרה.
אבא שלי אחרי זה.
לא יודעת כמה זמן נעמד.
שם תפילין. וביקש שאם מישהו צריך ליפול קורבן.
שזה יהיה הבן שלו.
וככה זה היה.
גיסי חזר. וכל הזמן.
כנראה אחותי סיפרה לו.
כל הזמן היא אז.
הוא אמר שהוא. שלא מגיע לו לחיות.
ואז הוא נהרג על ידיי.
אחיך נהרג מחייל. נורה על ידי?
הקטן?
הקטן? ירה בו חייל.
אתם לא יודעים באמת?
חייל. בטח שחייל.
הוא ירה בו ברחוב.
הוא היה הורג כל אחד שהיה מסתובב. שהיה צריך.
היה צריך. אה.
הרחובות היו צריכים להיות קומפליט ריק. ריקים לגמרי.
אני. אה. הזכרת קודם שכבר
בפעם השלישית או אולי הרביעית שחזרתם לדירה.
שכבר היה סמוך למרד הפולני.
לפני שנדבר על התקופה הזו.
המרד הפולני זה בקיץ 44'.
אתם כבר למעלה משנה מסתתרים.
מתחבאים. אנשים לא יוצאים.
וחיים. וחיים.
מה עובר על המש. מה עובר עליכם?
איך אתם מתמודדים?
את יודעת מה.
האם אופטימיות או אין אופטימיות?
אני אגיד לך מה אני עובר עלינו.
עוד פעם נזכיר את אימי.
אימא שלי שברחה מהגטו.
את יודעת מה היא לקחה?
2 כובעים. שמלה אחת ככה.
ספורט אלגנטי. אף פעם לא הייתה.
צעיפים. וכל.
כל. אה. צווארונים.
אז היו מודרנים כל מיני צווארונים שהיא הייתה סורגת.
וקוסמטיקה שלה.
היא הייתה בהירה. אז היא בלי.
לריסים. אה. קנה על הריסים.
ופה לא הייתה מדברת עם אף אחד.
לא הייתה מראה את עצמה לאבי.
אף פעם לא מסורקת.
לא היו לה תלתלים.
תלתלים יש לי מאבא.
טוב.
כל בוקר שהיא קמה הייתה מספרת לנו סיפורים יפים.
שרה שירים. מתאפרת כש.
‮ככאילו שעכשיו עושים טוק-טוק בדרך או יש ‭5 o'clock‬.‬
איך את מסבירה את זה היום?
היא כמוני. זאת אומרת. אני כמוה.
והיא אוהבת להשפיע. היא אוהבת
לתת כאילו כמו ששמש זורחת ונותנת חום לכל כך.
איפה שהיא נכנסה הייתה תמיד אווירה.
וככה על הילדים. תמיד איזה סיפור מלמד.
אני הייתי יכולה לשבת עכשיו ולספר.
ואני עד היום מספרת את הסיפורים.
אפילו לילדים זרים ברחוב ובאוטובוס.
אני מספרת סיפורים שהמטרה של המוטו של הסיפור.
זה תמיד תתנהג כלפי אחר יפה.
וטוב. ולתת את. את.
לחשוב על האחר לא על עצמו.
הנסיבות שבהם אתם נמצאים. הם כל כך.
אה. הפוכות ועומדות בסתירה ל. אה.
לא. להפך.
בן אדם שהוא אתואיסט.
הוא שותה מזה כמו שאני שותה מים.
אני מתכוונת. אתם נאלצים.
אתם ב. ב.
מתחבאים על החיים שלכם.
אתם נאלצים לחיות בתנאים לא אנושיים.
אתם לא יודעים מה יקרה בעוד שעה. אתם יכולים להתקלח?
יש לכם שם אפשרות?
חייב סמרטוט או ספוג או משהו.
היינו ככה לוקחים מקערה קצת מים.
מאיפה היא מגייסת את הכוחות האלה?
לא חושבים על זה.
לא עושים אנליזה בכלל.
רו. רק חושבים.
זאת אומרת פחד ישנו שם בכל רגע.
אפילו לא פחד.
הפחד גם כן כבר חלק בלתי.
בלתי. בלתי נפרד.
הוא אנחנו. זה האופי שאנחנו פוחדים ועושים מה שאפשר וזהו.
סיסמאות. מוטו. זה היה חזק.
וזה מה שאימא שלי נתנה לי. נתת לנו.
יש לכם קשר עם בעלת הבית.
אתם. היא נכנסת. היא מדברת איתכם?
כן. ודאי.
גם היא בעצם חושפת את עצמה לסכנה מתמדת?
את יודעת מה זה לאישה לשבת בבית שימוש ול. וללדת תינוק.
את יודעת מה שבחור כזה אח להרוג את אח. ואיך. בפטיש.
בפטיש. ואימא תסכים בזה
שהוא עושה את זה.
אני אפילו לא יודעת מה הוא עשה אז.
עם האמא. אם היא הייתה נוכחת.
תחדדי. מה את רוצה להגיד עליהם.
שאנשים שמוכנים להרוג אח בשביל להבטיח את המסתור שלכם?
או. לא. סך הכל ביחד.
יש לכם. יש לכם איזה. אה.
התחייבות שהם יודעים. זה סורס של הקיום שלכם.
הם יודעים שאוי ואבוי אם ימצאו אצלם יהודים.
הם יודעים מה.
מה הסכנה ושהם איבדו.
יאבדו את המקור ושאנשים ילכו והכל זה.
זה לא. לא משהו.
את צריכה לדאוג יום יום
לאוכל עבור קבוצה של אנשים ולקנות את האוכל?
כן.
כי אני מבינה.
כי שמה אף אחד לא יוצא.
רק הבן היה מביא את האוכל.
היא כבר לא הייתה אישה.
בעיניי. הייתה הכי כמו.
אה. ככה את יודעת. באבושקה.
עד כמה הפולנים.
או פולנים שאתם פוגשים. שעוזרים לכם.
עד כמה הם שונאים את הכיבוש.
את הגרמנים הם שונאים?
לא כולם ולא. ולא מ. מחר.
שהיו רגעים שבאותו בית.
איפה שהיא הרגה את התינוק שלה.
היא עמדה על יד הבית הזה
מאחרי שאנחנו היינו שמה. התחילו ל.
לשרוף את הגטו. ואנחנו ראינו את זה.
אז היא אמרה נו.
הגיע הזמן שיהודים נשרפים.
וזה היה כבר כל כך טבעי שזה אפילו לא
עשה עלינו רושם שאנחנו נרצה ל. לצאת משמה.
זה כבר היו רק מילים.
שאז אנחנו ברגע שאנחנו שם.
אז אנחנו יודעים שהיא.
איך שלא יהיה דואגת גם לחיים שלה.
אז זה קצת הקל עליי.
למי שלא מבין את האנטישמיות הזאת.
המילולית או שאומרים תמיד אנטישמיות מושרשת.
למי שלא היה שם ולא מבין את זה.
מה זאת אומרת להגיד
דברים כאלה מצד אחד ולדאוג לכם במשך שנה שלמה?
זה מאוד מאוד ספציפי.
אני מכירה פולנים מלפני מלחמה. שהם היו נהדרים.
אני מכירה פולנים שנולדו אחרי המלחמה. גם כן.
אני בקשר איתם. לא עכשיו כבר.
יש לי מכתבים. את צריכה לשמוע. איזה מכתבים.
שהם רק מצטערים שלא יכולים להיות בקשר איתי.
שרק ממני הם למדו.
אני אמרתי שאני צריכה לקבל תמורה עבור הנסיעות לפולניה.
בוורשה אף פעם לא הייתי.
אני רק נסעתי לטיפולים
במקומות איפה שאני יכולה לטפל בבעיות שלי.
אבל. ושילמתי מחיר מלא. הכל.
אבל הייתי נציגה של יהודים מאוד מוצלחת.
כל הרופאות שלי.
אנחנו התיידדנו בצורה בלתי רגילה.
ואני סיפרתי לכם דברים שהם לא שמעו בעולם.
שלא בבית ספר למדו ולא בפרסה.
ולא באף מקום למדו וידעו מה קרה.
כל הדברים האלה כמעט התחלתי לספר לכם שידעו את האמת.
הם לא תיארו לעצמם.
ואחר כך הם רק התחילו לכתוב לי כמה שהם מתביישים.
כמה שזה עושה לכם רע ושזה כל כך מעיק לכם וזה.
זה נורא. אז ככה שהיו.
כשמתחיל המרד הפולני. אתם יודעים שיש ברקע.
יש איזה התרחשות באוויר?
כן.
יש תוכניות?
ודאי. אני תכף הלכתי לצבא.
אני הייתי כבר אז בת 18.
כשפורץ המרד.
אתם יכולים להישאר בדירה כשגם פולנים הרי מוצאים מהבית?
בבונקרים. כולם בבונקרים.
אבל אני לא יכולה לשבת בבונקר.
כשאני רואה שצעירים יוצאים. אני גם יוצאת.
‮ונתקלתי בקבוצה שהיא ‭PAL‬.‬
‮‭PAL‬ זה פולסקה אורגניזציה.‬
את הבנת עד עכשיו.
לודובה. לודובה זה סו.
סוציאליסט.
סוציאליסטית.
ובאותו זמן זה אחר כך נודע לי.
בעלי היה כבר 14 חודש.
הוא לא היה מוורשה.
בעלי היה מזמושץ'. זמושץ'.
זה לא רחוק מלובלין.
והוא ברח מזמושץ' לפולין. לוורשה.
והיה עובד שמה כגוי.
הוא היה גם כן.
תראי את התמונות שלו.
הוא לא היה בכלל דומה ליהודי.
בחור פולנית טובה. גבוה. יפה.
והוא לקח אחר כך שהסתדר.
הוא הביא גם את אימא שלו.
אבל איבד איתה קשר פתאום.
ביום אחד בהיר הוא רואה.
הוא ככה עומד ורואה. הוא עומד.
נכנס פעם ראשונה לגטו הוא
עבד בצד הפולני אבל נכנס לגטו לראות מה זה.
ועומד ככה ורואה קבוצות של נשים. נשים.
נשים. הוא אומר ואיך זה.
אולי האימא שלי פה.
והוא רואה את אימא שלו.
אז הוא הבין שאותה תפסו.
ובגלל זה הוא איבד את הקשר איתה והכניסו אותה לגטו.
אז היא עובדת כבר עם
כל הקבוצות של נשים שמוציאים אותם לעבודות.
והוא מנסה לגשת אליה וניגש אליה ו.
ושואל: "איפה את גרה?
איפה את נמצאת?".
מפרידים ביניהם והוא מאבד אותה.
ואחר כך הוא כבר בערך.
אני לא זוכרת איך זה קרה.
בכל אופן ירו בה בנוכחותה.
בנוכחותו והוא נשאר לבד.
אז הוא ברח שוב פעם לצד הארי. שהוא.
אז שהוא מצא אותך הוא כבר לא
הלך לצד הארי רק הוא נשאר וחיפש אותה.
והוא מצא אותה. וגם ב.
באיזה [משובש]. אני לא זוכרת איך הרגו אותה.
ואותו. אותו עצרו בצד הארי. חיפשו.
הוא עבד אצל אחד בתור מגהץ.
לא. והוא לא ידע שהבן שלה.
למה היא לקחה אותו?
שהבן שלה היה באקה ואותו.
והוא ברח וחיפשו אותו.
אז היא לקחה מישהו ש.
ונתנה לו את כל הניירות.
והוא עמד והוא גיהץ ולא.
בעלי לא ידע על זה.
הוא רק ידע דבר אחד שהוא צריך לגהץ ו.
ושישמרו עליו ושיתנו לו אוכל ו. וזהו.
ועכשיו יש כבר קרוב מאוד רוסים.
כבר. כבר התכוננו.
אז הוא לא. לא חיפש אפילו מקום אחר.
ויום אחד הוא. דופקים בדלת.
והוא רק שומע כזה: " [משובש] (שפה זרה)". ברח.
אז רצו אחריו. תפסו אותו.
ראו את הניירות. ולקחו אותו לפאוויאק.
את שמעת על פאוויאק?
הוא היה.
‮למה ניירות. בגלל שהוא היה כאילו איש ‭PAL‬?‬
לא. אפילו.
אני אפילו לא זוכרת אם היו לו ניירות או לא ניירות.
לקחו אותו לפאוויאק.
לקחו אותו לפאוויאק ו.
ושם הוא אמר שהוא יהודי.
שהוא לא גוי. ולקחו אותו ל.
לאפל. זאת אומרת בבוקר ושאלו
מי מכם צבעי של מכונות?
אז הוא אמר אני. מה שאמרו.
אז הוא. הוא מתאים לכל דבר.
אז לקחו אותו למחלקה מיוחדת.
והגרמנים השתגעו אחריו. הוא היה פדנט.
לפי הדברים את יכולה לראות.
ומי תמיד. ולא היה דבר.
אני לא ידעתי מה זה בבית בעל מקצוע באיזה דבר שלא צריך.
אותו דבר בני. אבל הוא לא פדנט כמוני. כמוהו.
כמוני. אני פחות פדנטית.
להשוות עם אבא. אז אין אף אחד.
הוא היה 14 חודש ב.
בזה כבר היה כמה פעמים.
מקום שרק מוציאים להורג אבל הבוסים שלו הוציאו אותו.
הוא היה עושה להם תכשיטים.
הוא עשה. היה מתקן לכם הכל בבתים. היה עושה לנשים.
מה שהם רצו איזה צצקצ שרצו.
אהבו אותו בלי סוף והוא החזיק מעמד.
אבל שבא מרד אז באו אקה ושחררו את כולם מפאוויאק.
והוא האוטומטי נכנס ל.
תכף נתנו לו מדים.
תכף נתנו לו דרגה. והוא היה זה.
אבל הלב היהודי. והוא היה משחק גוי כמובן.
משחק גוי.
כן. אז יום אחד.
הם לא ידעו שהוא יהודי?
לא. מה פתאום.
שמה היו גם גויים.
אנטישמים.
גם היו גויים ובאקה ידענו שיש הרבה אנטישמים. רובם.
‮בגלל זה אני לא רציתי להיות באקה אבל הוא בא ל-‭PAL‬.‬
שמע שיש שמה ב. בחורות יפות.
אז הוא בא ושם עין עליי.
התיישבנו שם היו קנטינות כאלה שישבנו. שתינו.
אני יודעת. בירה או מה.
אני לא יודעת. להוריד אולי את זה. להפסיק?
בעצם. תכף נחזור על הפגישה בינך לבין בעלך.
‮כשאת מצטרפת ל-‭PAL‬. מה.‬
מה. מה אתם עושים?
אני קיבלתי תפקיד של.
אה. מחברת בין מאיור מייג'ר.
מאיור רוק. זה ה.
המחברת העיקרית בין מייג'ר ו. והמקומות אחרים.
אלא פחדתי לצאת. קיבלתי רובה.
לימדו אותי לירות.
ואמרו את יודע תלכי ותעשי ותעבירי את
זה לכאן וזה לכאן. הסתובבתי בין. בין.
בין היריות ובין הזה.
אבל יכולתי בערב לבוא להוריי
שהיו בבונקר ולהביא לכם אוכל בקנטינה אחת.
העובדה שאת יהודייה היא לא רלוונטית. לא.
הם לא היו יודעים. לא.
אבל לי היה חשד שהמי מאיור הזה הוא גם יהודי.
אבל זה לא משהו שמדברים ומזכירים.
אה. כן ולא. כן ולא.
אני אפילו לא יכולה להתייחס מפרספקטיבה.
הזמן והכל מה שהיה מתרחש מסביב.
אני לא יכולה לנתח איך.
איך הייתה האווירה הכללית כלפי יהודים.
אין ספק שמתי. אבל שה.
הורים היה.
היו בבונקר והוריי היו רגילים לחיות בין הפולנים.
זה לא היו אנשים שהיו יהודים ספציפיים כאלה מן הלבקי.
את יודעת מהאזור היהודי ש. שלא.
לא. לא דיברו פולנית אצלנו בבית דיברו פולנית.
אה. אימא שלי לא רצתה להתחתן עם אבי. מכיוון שהוא.
שהוא היה בפולין. היה בוורשה ו.
והיה הולך בפאות שהציגו לה אותה.
הוא היה בן 20.
היא הייתה בת 18. או 17.
אני כנראה 18. 19.
שתכף נכנסה להריון והיא אמרה שזה התנאי.
את מבינה? אז הם לא היו.
הם היו רגילים והיא בתור בת מבוגרת של ראש העיר.
אז גם לא הייתה.
לא הייתה אלרגית על פולנים.
שהיו יהודים שלא רצו להיות בין הפולנים.
באותו מידה מה שפולנים לא רצו להיות עם יהודים.
הייתה. היה אנטגוניזם גדול.
היו חברות שלא היו מקבלים בחברה שלהם יהודי.
לפני מלחמה אפילו.
אני. בעיקר שאלתי את השאלה הזו בשביל להבין
איך אנשים שעד עכשיו היו במסתור.
וידעו שכל הגטו חוסל.
ואולי התחושה היא של יהודים מאוד בודדים שבכלל חיים.
מאוד. מאוד. מאוד.
פחדו לצאת שלא יראו יהודים בכלל.
מאוד. הרגשה מאוד מבודדת. והפחדים כבר היו.
כבר נהפכו למשהו. גם כן כבר לא נגד גרמנים ופולנים ובזה.
אבל מה בעצם בשביל מה לחיות?
בשביל מה לחיות. אבל זה שוב פעם האווירה.
אמא שלי בבונקר. בין הגויים.
ויהודים ביחד וזה. והם סיפרו שהם יהודים.
והם זה. ככה שהגטו.
ה. ה.
הבונקר?
לא. ה.
המרד?
מרד. אה. אה.
הפס. הפסיק. ופולנים נכשלו. כן?
הפסידו. אז הוריי פחדו להישאר בוורשה.
ופחדו לצאת. הלוא עשו אווקואציה.
הגרמנים חזרו ואמרו שכל האנשים צריכים לעזוב את ורשה.
ורשה הייתה אמורה להיות ריקה.
אז אבי. אז היו עוד 2 בחורים צעירים.
זה בעלי. שהוא ב.
בינתיים אנחנו היינו לא חברים ממש.
אז זה לא היה מקובל ככה.
אבל אהבנו כבר את אחד.
אחד את השני. וישבנו שעות.
ואת חייבת לספר לי איך אתם מגלים אחד לשני שאתם יהודים?
הו. זה סיפור מאוד מעניין.
אה. זה סיפור שאנחנו יושבים בכזו. כזה קזינו.
קזינו ואני מעשנת והוא מעשן.
ושותים ו הוא פתאום אומר לי.
ואני ממשיכה לספר. אבל ברגע אחד.
אני אומרת לו משהו כזה" "אה.
אני לא יודעת אם יש טעם שאנחנו
בכלל נתקרב ות. שאני יהודייה".
אז הוא פותח את העיניים: "אז למה לא אמרת לי?".
וזה היה אחרי שכבר סיפרתי לו שיש לי
הורים ואחות ואח בצד הארי.
אז. ואני פתאום אני
מרגישה שהוא לא שמע שום דבר ממה שסיפרתי לו. שום דבר.
אז הוא מגלה. אני לא שומע.
מכל הפצצות הוא היה יחד בקבוצה עם ה.
יש אנדרטה שלו. שהוא זרק את עצמו בגטו. על טנק.
ויש אנדרטה שלו שהוא בזמן ה.
המרד בוורשה זרק יהודי.
זרק את עצמו כדי להציל את.
אה. שהפצצה רק תהרוג אותו.
אני בטוחה שאת מכירה את הסיפור הזה.
הוא היה יחד איתו.
אז הוא. מהפצצה הזו היה. לגמרי לא שמע.
אז אחר כך אני התחלתי לדבר ב. שוב פעם בלטינית.
כדי שלא יבינו. כאילו לא דיברתי לטינית.
למדתי. אבל לא דיברתי.
ו. והוא נודע לו.
אז הוא אמר: "איך את לא שמעת שאמרתי לך עמכו?"
מה זה עמכו?
אני לא יודעת מה זה עמכו.
אצלכם לא דיברו יידיש?
לא דיברו יידיש.
ואני לא יודעת מה זה.
איך בכלל ההורים ביניהם.
לפעמים הם רצו שאנחנו לא נבין והם דיברו.
האבא שלי למד בחדר.
אממ. אימא לא. אבל אבא דיבר.
למד בחדר. הוא נולד בשדלצה.
שזה היה מקור של יהודים. אה. אה.
עיר גדולה.
יהודים ידועים.
ובכל אופן גיליתי לו.
והוא אמר שאם אנחנו.
אם אני לא אצא מהגטו.
מהוורשה אז גם הוא לא יצא
ויש לו חבר שהוא ניצל גם מפאוויאק.
והוא יביא אותו גם כן שאין לו משפחה.
ושהוא אוכל להיות איתנו.
אז אנחנו 6. זאת אומרת.
3 גברים ו-3 נשים נוכל לבנות איזה בונקר.
ואת יודעת איפה בנינו בונקר?
כן. ב. בטוורדה.
בט. בטוורדה.
יש אבן עומדת. אבן אם כתוב פה היו. פה מצאו יהודים.
יש לי תמונה כזו.
אני לא יודעת איפה היא.
אני חיפשתי אתמול בערב.
אני עכשיו לא מסוגלת למצוא דברים.
אבל אני אמצא את זה.
פה קבורים. זה היה שמה ש.
אה. טמפל של נוז'יק.
זה אחד הטמפלים הגדולים של ורשה.
היה בטואומצקי והיה של נוז'יק.
זה היה שמה. אנחנו בנינו לנו את הבונקר.
זה היה סמוך לאיפה שהייתם. כאילו.
לא היה רחוק.
ויכולנו להגיע לשם ולבנות ולהכין קצת אוכל ולעשות מעברים.
הם עשו דבר פנטסטי.
היינו צריכים לא פעם לצאת משמה.
שידענו שגרמנים למעלה. שהגרמנים.
זה היה איזה שבוע ימים.
עד שהם הוציאו את כולם לקרושקוב.
ולמקומות ו. דברים. מקומות.
ערים מסביב לוורשה?
מסביב לוורשה. ואנחנו נשארנו.
למה בעצם החלטתם לא לצאת מתוך ה.
אבא פחד שאחרי זה.
הוא פחד מהגויים עכשיו.
אחרי זה שהיינו ביחד בבונקר.
והם. הוא אמר שהוא יהודי.
ושהם יראו עוד. אנחנו אף פעם לא אמרנו לאמא. אמא. רק מרישו.
אוי ואבוי עין רע שיראו שיש בת ואמא.
אחותי לא הייתה אחותי.
היו מושגים כאלה מוזרים ופחדים נוספים.
אפילו לא יכולה לקרוא את זה פחדים.
אבל התנהגות כזאת.
התנהגות אימפולסיבית שהמצב דרש בזה.
כי מה? כי. כי לא רציתם.
למרות ש.
בכל זאת איזה קנאה. איזה טינה?
לא יודעת. לא יודעת. לא יודעת.
אולי בגלל זה שהם יודעים שיהודים.
אז יש לנו כסף.
יכולים להתנפל והיה לנו אז עוד הרבה. הרבה.
זאת אומרת היו כל כך הרבה דעות
קדומות שהייתם צריכים לקחת בחשבון.
עוד כשידענו שרוסים 500 מטר מאיתנו.
500 מטר. זה נקרא רוחב של ויסלה.
שוורשה הייתה מחולקת לפראגה.
איפה שהרוסים היו ולוורשה איפה שאנחנו היינו.
ואנחנו היינו בקצה הראשון.
באיזה. זה העיר הישנה של ורשה.
סמוך לוויסלה.
סמוך לויסלה. כן.
ושמה רוב המרד היה מתקיים שמה [משובש].
שמה רוב הבתים נהרסו ורוב זה. גם גם במרכז.
אבל שמה זה היו הפולנים ירו ב.
סירות של רוסים. פולנים. אקה.
היו יורים בסירות שרצו לחצות את
ויסלה ולבוא אליהם בעזרה. בזמן המרד.
פולנים לא רצו אותם בגלל זה
שהם פחדו שהם אחר כך יגידו [משובש] (שפה זרה).
את יודעת מה זה [משובש] (שפה זרה)?
אנחנו שחררנו.
בדיוק. הגאווה של פולנים הייתה תמיד גבוהה מאוד ולא מבוססת.
אז אתם שם. בחודש אוגוסט.
ספטמבר 44'. אחרי המרד. ואיך.
איך?
איך זה נראה? איך מצ.
זה לא נראה. אנחנו עם עכברים. ממש.
יש עוד כוח לעבור עוד ועוד?
את תתפלאי לשמוע.
תתפלאי ל. לשמוע.
וזה שוב. במקום הזה.
אימא שלי המשיכה בבונקר כזה עם עכברים.
תמיד נראית תמיד. אם היה לה כוס לשתות.
או לכבס משהו. כי היא חיפשה ולא.
לא שתה את זה.
זה נדיר. והייתי נותנת הכל בשביל תמונה אחת.
ויש לי תמונה של אחותי.
ואני גם לא יכולה להשיג את זה מיד ושם.
לא מיד מאוניברסיטה הישראלית.
ענו לי שהם חיסלו את כל.
איך אפשר לחסל ניירות של סטודנטים שלא הספיקו לבוא ארצה.
איך אפשר ככה ענו לי.
אני שאלתי. חיסלו את הכל. לא נשאר כלום.
איך? אני לא אסלח לכם את זה. לא אסלח לכם.
זה עוד לא הכל מיידלע.
זה עוד לא הכל.
כל כך ואחרת לא נשארים בחיים. זה רק אני.
אני. אנחנו נשארנו בבונקר הזה.
בינתיים בנינו עוד בונקר שיהיה במקרה.
אם זה. אם משהו יקרה פה. שיהיה זה. טוב.
בשישי או ב-8 לינואר
דופקים בקירות של הבונקר של. עם פטישים.
אחרי כשכבר ידענו שזה לא יעזור לנו שום דבר.
שהם מרגישים איזה. אה.
לפי. לפי. הם היו מקצוענים הפולנים.
זה פולנים שהיו מגויסים בדיוק כמו שאנחנו בגטו.
ככה הם אחרי המרד היו מגויסים בוורשה.
והיו גרמנים לוקחים אותם לתוך ורשה.
לחפש אחרי יהודים. אחרי אוצרים.
אחרי כל מיני דברים.
והם דפקו. דפקו. ולפי הדפיקה.
הם ראו שיש שמה איזה חלל.
אם יש חלל. אז הכל ייתכן.
יש קיר ויש חלל.
אנחנו התחלנו כשיעשו חור ראשון.
אה. הח. אה. ניסינו לתת כסף.
זה היה הכי גרוע. שהם הבינו.
שפה המק. סורס וביקשנו. והתחנפנו.
לא עזרו. הם כל כך הרבה זמן דפקו עד שהגרמנים למעלה.
שגרמנים אף פעם לא ירדו.
רק כשהיה כנראה משהו.
הם ירדו. פתחו את הבונקר והוציאו אותם.
הוציאו אותנו. הביאו אותנו. כן.
אני לא זוכרת. כן. זה היו אוטובוסים.
אוטובוסים. עם אנשים. עם העובדים האלה. הפולנים.
ואנחנו. כמו סרדינים כאלה.
וכל אחד מאיתנו. מה שהיה לנו.
כסף או דברים. הייתי שמה.
או. או. זה היה שלג.
בלילה של שלג. עד שהגענו.
אז כמה שיכולתי. זרקתי לתוך השלג.
מה שלא יכולתי. שמתי לכם בתוך הכיסים לגויים האלה.
שחס וחלילה לא ימצאו אצלי שום כסף או תכשיטים או משהו.
שזה סימן הכי גרוע שאני יהודייה.
ואותו דבר עשו הוריי.
לאימא בחזייה. היא שמה את זה. שזה.
היא קיבלה ל-25 שנות נישואים.
זה. זה סילבר אניברסרי אבל זה פלטינה.
זה ויהלום מאוד גדול.
שמה בתוך החזייה. בפנים תפרה את זה.
אז לא מצאו את זה אצלה.
זה הכל. והביאו אותנו
לאחד הביגים מהגטאות שאני זכרתי את שמו.
והחבר של בעלי. הוא אמר אני אגיד לך. אגלה לכם.
אני אגלה לכם.
הם עשו בדיקה של גברים וראו שאבא שלי והוא. הם 2 יהודים.
אצל בעלי. כנראה בגלל זה שהוא היה עוד.
שהוא אף פעם לא.
אני לא יודעת מי עשה לו.
לא הביא. לא הכירו שהוא לא יהודי. שהוא יהודי.
וגם המראה כל כך מטעה שזה.
זה לא עלה על דעתם שהוא יהודי.
ואנחנו נשים.
גם לא היה לה קורפוס דליקטי שאנחנו באמת יהודיות.
עם ניירות בסדר. תמונות בסדר.
אז אותנו אמרו לסגור ביחד עם נשים.
גויות שהיה שמה בניין גדול איפה שהיה
ריכוז של כל העובדים פולנים. ולשם הביאו אותנו.
ומה אמרו?
יהודי אחד.
יהודי. השוטר הזה שהביאו אותנו לשם. הוא.
או שהפך. או שהתבלבל.
הוא אמר יהודי במקום להגיד.
4 יהודים ו-1.
5 יהודים. ואחד לא יהודי.
על. על צבי. אז הוא אמר הפוך.
אני לא זוכרת. לא זוכרת איך זה היה.
בכל אופן. כשהוא בא שמה למחנה.
הוא אמר יהודי אחד.
שהחבר שלנו היה לנו ברור שהוא הציע למנהל הזה מגטו.
משו. זכרתי את שמו.
לא יכולה. [כך במקור].
תמשיכי מהמקום הזה?
הביאו אותנו לשם. ותכף לק.
החבר הזה הוא אמר שהוא יגלה לכם איפה אנחנו החבאנו תכשיטים.
אז השאירו אותו גם בחוץ.
את בעלי השאירו גם בחוץ עם הגויים האחרים.
אבא סגרו אותו במקום בגודל של הכורסה כזו. בעמידה.
אז את אבא סגרו?
אבא סגרו את אימא.
אני. אחותי. היינו עם נשים.
אה. פולניות בקומה. וגברים היו למטה עם הפולנים האחרים.
ושהם היו שמה. אחד הפולנים.
עוד מקרה של אנושות.
ניגש לבעלי ואמר לו תדע דבר אחד.
הם מצאו אצלכם. נשק.
היה לנו גם נשק.
אמנם גם הסתרנו. אבל כנראה הם חיפשו טוב טוב.
אז אין בכלל ספקות שאף אחד מהם.
"אם אתם פה. או אם אתם פולנים.
או אתם יהודים. אתם כולכם.
תהיו. אחרי יום יומיים. יהרגו אתכם.
אני יכול רק לעזור לכם בדבר אחד".
הוציא חתיכה שפק. ואיזה חתיכה לחם.
לקח נייר. כתב שם של הדודה שלו.
באחד הערים. איפה שהם עשו את. את.
[משובש]?
את הקורציה. את הפליטים.
ותגידו לכם שאני שלחתי אתכם. והם יקבלו אתכם.
אבל אני לא יכול דבר אחד לעזור לכם.
להגיד לכם איך לברוח מכאן. אז כמו ו.
הוא היה אסיר כמוכם או שהוא עבד שם?
הוא היה פולני מוורשה.
או שלא אסרו. אסרו אותו שמה.
אבל לא. לא להורג.
הם היו כמו. כמו גפנגנס ממלחמה.
אבל לא היה לי.
כי היו לו קשרים כי הוא ידע שמצאו נשק במחבוא שלכם?
שומע תכף. אחד מדבר על השני.
אממ. ככה אני מתארת לי.
בכל אופן. בעלי תכף בא אליי ומספר לי את זה.
אני אומרת. אני לא אברח.
ובלי שאימא שלי תברח ואחותי.
אני באה לאימא. אימא אומרת:
"אני אברח וישאיר את אבא פה סגור?
זה לא בא בחשבון אפילו".
אחותי כמובן. היא בכלל אין לי מה לחיות.
רומק איננו. אני לא אעשה את הדבר הזה.
מספיק לחמנו. זהו זה. מה יכול להיות?
מה יכול להיות? לא יכול להיות יותר גרוע.
והוא גם בא כמובן.
החבר הזה. והחבר הסכים.
והם ישבו. להם היה קשה מאוד לשבת שמה.
ולא נתנו להם לעלות לנשים.
היו פרנציפים אצל. בין הבנים.
אז אני ישבתי כל הלילה עם
אימא ועם אחותי ושום דבר לא הכין אותי לזאת.
פתאום אימא שלי נכנסה לבית שימוש. ויצאה.
החזיקה ביד את העגילים האלה.
זה היו עגילים. ואת היהלום ביד השנייה.
זה היא לבד ציירה ה.
הצורף הטוב ביותר בוורשה עשה לה.
היה לה חוש לא רגיל. אסתטי ואומנותי.
בכלל. בכל אופן. היא אמרה: "את יודעת מה זה רונה".
היא ידעה רק למצוא איזה שכנוע אחד שכנראה עבד.
או שהכוח לחיות. היה לי כל כך גדול. אני לא יודעת.
היא אמרה לי אם לך יהיה זה.
האבן הזאת שווי פורטונה.
וזה גם כן. היא את זה ואם אלוהים יעזור לכם לברוח מכאן.
שזה גם לא בטוח אז את תוכלי לשלם שיוציאו אותנו מכאן.
למי שתתני. הם יעשו את זה.
רק זה יכול להציל אותנו.
את יודעת לבד שאנחנו לא יודעים עוד איך נצא מכאן.
הגברים בינתיים למטה חיפשו דרכים.
לא הייתה דרך בכלל.
הם יצאו אפילו החוצה.
הם דיברו גרמנית. אז בעלי ידע טוב גרמנית.
אז הם נתנו לו סיגריה או משהו. ככה דיברו.
והצליחו לצאת החוצה. וראו שיש מסביב על הבית הזה.
יש כמו אוקופים. יש.
יש מנהרות כאלה שחיילים כל הזמן מסתובבים כמו. כמו קוש.
כמו. כמו מחנה צבאי. כמו מחנה צבאי.
כל הבית הזה וחוטים מברזל מחושמלים. הוא הסביר לכם.
וכאלה [משובש] (שפה זרה) עם
מנורות שהיו מאירים את המקום.
שזה היה בלתי אפשרי.
אבל אנחנו כבר ידענו מה מצפה אותנו.
אז בבוקר הוא אמר.
בעלי אמר: את יודעת.
פה אין בתי שימוש בלילה".
הם כולם עושים ל. לחביות.
והוא לקח חביות וכל
מיני קופסאות מברזל. משהו. טנקים כאלה.
"את תקחי אחד. אנחנו ניקח
אחד גדול שאפילו קקי עשו. עושים שמה".
זה הכל אצל הגברים.
אצל נשים מכיוון שזה היה בקומה.
היה לך. היו לכם סידורים אחרים.
היה לכם איזה מקום. אני לא יודעת.
אבל למטה לא היה שום דבר.
ושהגרמני הזה הרגיש את הריח של הזה. הוא זז.
אז הם יצאו החוצה.
הם אפילו לא ידעו לאן לזרוק את זה.
אבל יצאו ואני אחרי כן.
תשמעי. לא היו ברזלים.
לא היו חורים.
לא היה שום דבר.
אנחנו יצאנו לדרך מכוסה שלג. לבן. עם שטח.
בלי סוף. כמו על.
כמו על כותל שאין סוף.
וראינו רק שלג. שלג.
לבן. ושום דבר יותר.
זרקנו את הזה. שמה.
אני לא. לא זוכר.
בטח [משובש] שלה. אני לא יכולתי. זוכרת.
לא יכולתי לפתוח את העיניים ש.
הצבע הלבן של שלג. ובבוקר השכם.
השכם. השכם. שרק לא יכולתי.
אז בעלי החזיק אותי.
והם היו צריכים לזרוק את הזה.
אני לא יודעת איך.
בכל אופן. עברנו את הקטע הזה.
וזה הכל שניות. שניות. ממש שניות.
ואנחנו כבר שומעים. אה. סירנות.
‮כבר רואים את הרפלקטורים וכבר שומעים ‭Motorcycle‬‬
. אופנוע. מה עושים?
ואנחנו מקום לבן ושקט.
ופתאום רואים חור. אני אומרת לך.
אני רואה את זה.
ממש רואה את זה.
חור. כאילו מיועד שאנחנו נקפוץ פה. וקפצנו.
חור בשלג?
חור בשלג.
חור ששמה היה משהו.
אחר כך ראינו מה היה שמה.
זה כנראה רוב הכניסה הייתה מכוסה בשלג.
אבל הכניסה הייתה די גדולה. שמה היה מנגל.
את יודעת מה זה מנגל?
לא. לפני מלחמה היו מנגלים בשביל לא לג.
לגהץ את הכביסה הגדולה.
המ. מוצרי מיטה. כן? מצעים.
קיטור?
היו. מה?
קיטור? לא קיטור. זה היה.
מעגלות כאלה.
הייתה. זה. מה?
מעגלות כאלה?
מעגלות. מעגלות. מעגל.
מעגל. מעגל. זהו. זה היה בקיץ.
שמה עמדו כאלה 2.
זאת אומרת. שהייתה כניסה גם בטח.
זה היה מתחת לאדמה.
התחבאנו שם בפנים. אבל ששמענו
כלבים כבר לא האמנו שיש לנו סיכויים.
וכבר היה יום. כבר יכלו לראות.
יכלו לראות אפילו את הצעדים שלנו בשלג.
אבל למזלנו נפל. ירד שלג כל הזמן.
והוא כיסה תוך שניות.
שלג בינואר. בזמן הזה של כריסמס.
זה היה 6 בינואר.
או זה כבר היה אחרי 3 קינגים.
זה נקרא חג אצל פולנים.
והם כותבים על הדלתות את השמות שלכם.
מה להגיד לך? עברנו את היום.
ואז שישבנו שמה. אז בעלי סיפר לנו.
מפעם ראשונה. פעם ראשונה.
הוא חלם על אימו בחיים שלו.
והוא חלם שאימא שלו שעמדנו כמו משה.
כשפרץ את הים ככה
היא לקחה אותנו ב-2 הידיים שלנו.
והעבירה אותנו למקום ה. השקט.
והוא אמר לנו את זה.
אני האמנתי שהיא הייתה זאת שהייתה בשבילנו משה רבנו.
שהופיעה בלילה כדי להעביר אותנו למקום בטוח.
כשהתחיל יום. היה שקט.
ושוב פעם שקט. שממה. אף אחד איננו.
אנחנו שומעים פתאום צעדים.
מציצים החוצה. רואים אישה.
כמובן שיצאנו החוצה. מתחילים לדבר איתה.
אז היא אומרת ששמה לא רחוק.
יש איזה מחנה גרמני שהבן שלה עובד שמה.
את יכולה להראות לנו איפה? בואו אחריי.
הלכנו ובס. בבח.
במקום אחד. היא נכנסה לאיפה שהבן שלה.
ואנחנו הבנו שלנו לא כדאי.
שיותר טוב ללכת איפה שנראים משרדים.
זה היה יום ראשון. אם אני לא טועה.
ואנחנו ניגשים שמה למשרדים.
ומישהו שואל [משובש] (גרמנית) את יודעת. גרמני צעיר.
[משובש]. אנחנו שכחנו שזה.
שזה לא כאן. זה צריך להיות שמה.
זה עובד פה. כאן. ויצאנו משם.
אם שם היו מו.
אה. מוצאים אותנו.
תכף היו מביאים שאנחנו זה אלה ש. שברחנו.
עוד לא ידעו שבחרו.
למה בעצם. למה בעצם רציתם ללכת עם
האישה הזו. לעזוב את המסתור?
כמה זמן אפשר לשבת במסתור כזה?
עוד לילה? בלילה זה בכלל לא יכולים ללכת. לא יודעים לאן.
אנחנו חיפשנו להתקרב לכתובת שהייתה לנו.
חיפשנו לשאול איזה מישהו אזרחי שיגיד לנו איפה המקום הזה.
זה. זה לא היו שלטים שמה. לא היה למה.
אחר כך חיכינו לאישה הזאת.
נחפש. חיפשנו איזה מסתור.
כשהיא יצאה שאלנו אותה לאן היא נוסעת?
לאן זה? ואיתה הגענו לעיר הזאת.
איך קראו למקום?
[משובש] כמו איטליה.
זה היה בדיוק לא רחוק.
מה. מה. אה. פרושקוב.
פרושקוב. עוד עיר אחד. כל ה.
כל האנשים שהיו שם.
מה לספר לך?
טוב. זה כבר.
להשוות עם זה מה שעבר לנו זה כבר היו ימים.
זה היו כבר. אה. זה כל.
הימים האחרונים של המלחמה.
הימים אחרונים של המלחמה.
כבר ידענו שרוסים מתקרבים.
כבר ראינו סימנים שלהם. וזהו.
טוב. לא כדאי. הוא כבר לא חי. החבר הזה.
הוא לקח את היהלום כדי למכור.
טוב. לא. לא.
לא נדבר על זה.
על ההורים ועל אחותך. יש.
אפשר בכלל לעשות משהו?
אנחנו. א. אני פג. פגש.
פח. פחד. פ.
פגשתי את האיש שנתן לנו את הלחם.
את יודעת שבעלי. הוא פגש אותו.
אני לא הייתי אפילו זוכרת אותו.
שאני כמעט שלא דיברתי איתו.
הוא היה בין הגברים.
אני פעם אחת ראיתי אותו.
אבל הוא זכר אותו.
והוא לא שאל איפה אני יכול לפגוש אותך.
אני רוצה לדבר איתך.
לתת לך משהו. לעזור לך משהו.
אני חייב לך זה.
אז הוא אומר. הוא רק שאל משהו.
אז הוא אומר: "אל תשאל אותי.
גם ההורים וגם אחותה לא בחיים.
למחרת. וככה היה גם כן יכול להיות הסוף שלכם".
ומאז לא ראינו אותו ולא שמענו ממנו.
ולא זכרנו שם ולא כלום.
אז היו ראקציות. לא.
לא נורמליות. את יודעת.
נעשינו יותר אגוצנטרים. רק אז יצאו כל הדברים.
גם התאכזבנו מהחבר הזה. גם כן.
למרות שאחר כך חיינו בארצות הברית איזה תקופה.
והיינו חברים. אבל רק הסנטימנטים.
שהוא הכיר את הוריי.
הכיר את אחותי. ושהוא דיבר עליהם אז כמו על אנשים יו.
אז קשרתי איתו קשר.
ויש לי תמונות שלו והכל. אבל. אה.
בעצם את אומרת שלמרות
שהמלחמה ממש הסתיימה ימים ספורים אחרי שברחתם.
עדיין הם רצחו את כולם?
והרוסים היו בוורשה.
ב-18 רוסים נכנסו לוורשה.
אנחנו ברחנו או ב-8.
אני זוכרת שעוד עד.
אבל הם השאירו על הדלתות את השמות של החג הזה ב-6 לינואר.
אז זה לא היה ב-6.
עד שהגענו זה בטח היה.
לא יותר משבוע ימים.
לא יותר משבוע ימים היינו בוולוכי.
לא יותר. קצת. קצת.
עוד הס. הספקנו.
הספקנו למכור משהו. אה.
הוא מכר הלוא את הזה וקיבל כסף. אבל. ו.
ומהכסף הזה למחרת נעשה כלום גם כן.
מה שקיבלנו. שזה היה.
טוב. כפרה תמיד אמרנו.
בכל אופן זה לא.
לא היה כבר הנושא.
אז רציתי רק למצוא את אחי.
שהוא היה בפראגה. והוא היה.
הוא אותו הצילו הרוסים חצי שנה קודם.
והוא לא ידע עלינו שום דבר.
ואחר כך זה גם נודע לי שעוד חבר עבד באותו בניין.
אבל אני הייתי שמה 24 שעות סך הכל.
24 שעות. אפילו לא.
שלמחרת אנחנו ב.
הביאו אותנו ב.
בצהריים. אחרי צהריים. אחרי שהם גמרו לעבוד.
תנשמי. לא הבנתי ממך.
אותו חבר היה איתכם באותו בניין.
באיזה בניין? ב. ב.
זה בניין [משובש] קוראים. קראו אותו.
שזה כבר אחרי השחרור?
לא.
לא. לא.
אז לא הבנתי. איפה פגשתם אותו?
איזה חבר?
אמרת שהיה איתכם מישהו 24 שעות באותו בניין.
לפני שאת פוגשת את אחיך?
לא. משהו.
אתם מחפשים את אחיך. אחיך נמצא בפראגה?
כן.
עם הרוס.
אבל לא. לא. לא.
זה עוד לא הגענו.
זה הרבה אחרי זה.
מ-המ.
הרבה אחרי זה. החבר הזה אנחנו רק בארצות הברית פגשנו.
מ-המ.
רק בארצות הברית. שהוא לא בא ארצה.
הוא נסע לארצות הברית.
ואנחנו לא [משובש].
את אחי מצאנו אחרי שנגמרה המלחמה.
חזרנו לוורשה עוד להירשם. ב.
בפראגה שמה. שאנחנו בחיים.
וככה לאט לאט מצאנו את אחי.
ואחרי שהיינו קצת בוורשה.
ואחי לא נתן לי. הוא אח.
8 שנים יותר מבוגר.
לא נתן לי לגור עם בעלי עד שאני.
שלא יהיה לנו איזה חתונה.
אז הוא נתן לנו חתונה.
היו עוד כמה חברים. גם חברה מ.
הייתה פה מהארץ אחד שלא חיה יותר.
אוי.
ואז סיפרו לנו עוד
פרטים שאילו היינו אולי בחיים עוד כמה ימים.
אז היינו יכולים לח. להישאר בחיים.
ששם היה אחד. החבר שהיה עובד יחד עם אחי בגטו.
מ-המ.
הוא היה אחראי שמה.
בבניין הזה. זה אולי התחלתי לספר.
זה מה שהתחלת להגיד.
ואת רואה זה ברח לי.
מ-המ.
הוא סיפר לנו.
שהוא עבד שם בבית המעצר.
שהוא שמע. שהוא שמע שמצאו משפחה.
הוא לא ידע שזה אנחנו.
הוא אחר כך היה באוסטרליה.
ואנחנו ביקרנו אצלו באוסטרליה גם.
אנחנו אחר כך. אחר כך אנחנו נסענו לכפר של. לעיר של בעלי.
זמושץ.
זמושץ. בראבו.
ושמה נודע לנו על הברוך הזה.
אבל גם נודע לנו שהבן דוד שלו בחיים.
הבן של דוד שהוא היה כמו אח.
שבעלי היה בן יחיד בבית.
אז הוא היה יותר שמה אצלם גודל מאשר אצלו בבית.
למה התכוונת קודם שאמרת שבשלב
הזה נהיים יותר אגוצנטרים מאשר בכל התקופה שלפני זה?
כן. כשבן אדם מתחיל להרגיש ש.
ה. ל. לעשות חשבון מה עבר לו.
ומה בכלל החיים.
ומה בכלל ה.
הערכים שלו. כל כך שונים.
קודם כל רוצים לשכוח.
יש לי חברה שכתבה כמה. הוציאה ספר בארץ.
לילקה קוויאט. אולי שמעת עליה.
לילקה קוויאט מגטו לודז'.
היא הוציאה גם בעברית וגם בפולנית.
הוציאה ספר עם דקלומים.
אז היא כותבת שם שאסור לדבר. אבל אסור לשכוח.
מתי נוכל לדבר?
מתי נוכל כבר לדבר?
זהו. עכשיו מדברים.
אז כשמד. מדברים גם מתחילים לנתח יותר.
שכל זמן שזה רק במחשבות.
וזה לא ש.
לא מוציאים את זה ל. ל.
למילה. דיבור. לדיבור.
אז זה לא מעשי עוד כל כך.
בזמן שאת מדברת על זה.
זה גם. גם התמונה יותר ברורה.
וגם הדברים [משובש].
את חיה אותם עוד פעם.
אז כשאני חושבת על התקופה הזו.
איך שאני לימדתי בזמושץ.
הייתה לנו. קיבלנו מאיזה גוי.
שוב פעם. בוידעם כזה.
בלי מיטה. בלי כלום.
אז בעלי מצא קש ועשה מזה.
עשה מזה מין מזרון שיהיה לנו על מה לישון.
והוא. ו.
את רואה. אני מתחילה לברבר כבר.
את אמרת שאני חזקה.
אני מבינה שאחרי השחרור עברתם לזמושץ?
לתקופה קצרה מאוד כדי רק לראות מי ישנו.
מי חזר ומי זה.
ו. וקיבלנו קצת קשרים ו. ו.
וידענו שהם חוזרים מרוסיה.
שאלה נסעו כבר מגרמ.
לגרמניה ו. ו.
אה. דיברתי על זה שבן אדם חושב אחר.
אני התחלתי לחשוב כמו בחורה צעירה.
קודם כל. אני כבר לא.
לא צנועה. אני כבר לא. אני. אני אישה.
אני יכולה להיכנס עוד להריון.
אני. ויש לי בעל. הלוא ב.
קיבלתי בעל. יש לי הכתובה הזו שכתבנו. זה יש לי.
יש לי. כולם חתמו.
אז אני התחלתי ללמד את בעלי לרקוד.
מצאנו איזה פטיפון. ולרק.
לי. לימדתי אותו לרקוד.
זה היה לי מאוד חשוב שהוא ידע לרקוד.
שוב פעם אמא שלי יצאה ממני.
איך אחרי.
מכל דבר עשיתי משהו כדי להיראות אחר.
או שיערות או משהו.
תכף היה לי חשוב איך אני נראית שלא ירחמו עלי.
אני גם הייתי חושבת על.
על כל מה שעברת ו.
לא שבר אותי.
ועל האובדן של המשפחה.
שכל כך הרבה חודשים הצלחתם.
4 שנים הצלחתם לשמור אחד על השני. ופתאום.
יד ביד. אבל זה היה כל כך בתוכנו.
אם אנחנו יכולנו לסבול שהאח הזה. בן 13.
שהוא היה ה.
הפנינה שלנו במשפחה. הוא היה גם 3 שנים יותר צעיר ממני.
איך. איך מהמקום הכל כך כואב הזה מצליחים לבנות.
עוברים ל. למציאות כזאת.
של התאהבות ושל. אה. להיות זוג צעיר.
אהבה גדולה. זוג צעיר ולראות.
לרצות לבנות. והוא כבר לא רצה שאני אשן. לא.
הוא הלך לשוק.
הוא היה ביום ראשון.
בעלי הלך לשוק לראות אם הוא
יכול למצוא בשבילי איזה מתנה. משהו.
והיה לו עוד. והוא הכיר שמה בחורה גויה.
שהוא שאל אותה או שקנה אצלה. אני לא זוכרת.
והוא אמר איפה. שאל אותה: "מאיפה את?"
אז היא אמרה מאיזה כפר או משהו זה. "איפה את גרה?"
‮"פה יש מין כזה ‭bed and breakfast"‬.‬
אז הוא אמר: "איפה זה?"
אז היא אמ. לקחה אותו לשמה.
‮והוא ראה מקום כזה ‭bed and breakfast‬.‬
אז הוא אמר: "טוב.
אנחנו נעבור לשמה".
והוא לא רצה שאני אשן שם על הבוידעם. שאנחנו נעבור לשם.
והיא אמרה לו שהיא.
למה היא נמצאת שמה?
או. לאט זה זו. חוזר.
פעם ראשונה אני חושבת שאני חוזרת על זה.
אולי עם בעלי דיברנו.
היא היית. היי. חזרה מבלז'ץ.
שמה הלכו גויים וחפרו את ה.
את ה. אה. מקומות כדי למצוא זהב של היהודים.
והיא הראתה לו מה היא מצאה שמה.
אז הוא אמר לה: "את יודעת שאני צורף.
אני יכול למכור לך את זה הכי טוב שרק אפשר".
והוא הלך שמה לגוי אחד בזמושץ שהוא הכיר אותו.
את האבא שלו שגם בזמושץ הייתה לו חנות צורפות.
אבא שלו היה צורף גם.
והוא קנה אצלו הכל ונחצ.
נתן לו מחיר נהדר.
הוא קנה. הוא מכר לו איזה דבר אחד.
וכל הדברים הוא עוד שמר לעצמו.
ונתן לה ושילם עבור זה.
אנחנו פתאום היינו במובנים האלה אז עשירים שיכולים לקנו.
לנסוע ברכבת בחזרה לוורשה.
ולצלצל לאחי שאם הוא בזקו. זקוקה.
ב. צריך שהוא יבוא אלינו והוא בא לזמושץ.
ואנחנו עוד עזרנו לו.
כל העולם הזה כאילו ה.
ההורים שלנו עומדים אחרינו ושומרים.
ורק עכשיו הקיום היומיומי.
ולצאת. לצאת. לצאת מהמסגרת הזאת שקשורה עם זה.
קברים לא היו לי של ההורים.
אפילו קבר אחד לא היה. כלום.
לא של אחותי ושלא.
לא של אחי. ולא של ה. אפילו של.
של גיסי.גם כן לא.
מכיוון שהם הרסו את הקטע הזה לגמרי בזמן המלחמה.
שממה. מה להגיד לכם?
אנחנו עשינו הכל כדי לברוח מפולניה.
זאת הייתה המטרה.
נסענו ללודז'. בלודז' פגשנו.
קודם כל אני מאוד אהבתי גם כן.
אני אהבתי חיות. אז היה לי כלב.
אוי. זה דברים כל כך לא חשובים עכשיו.
זה כל כך לא חשובים.
אבל הכלב הזה אני עשיתי.
עברתי מפולניה ל.
לצ'כוסלובקיה. לברטיסלבה עם בעלי.
ותפסו אותנו ב. ב.
בגבול?
בגבול. שאני הייתי ל. ואנחנו התלבשנו.
אחרי המלחמה בעלי קיבל ג'וב נהדר.
הוא פגש את החבר שלו מפאוויאק והוא
לקח אותו ל [משובש] והוא נתן לו.
גם זה יש לי תעודה.
לקח אותו ל.
לא רחוק מלודז'. את רואה?
כל הדברים האלה חוזרים לו.
לקח אותו ונתן לו ג'וב להיות מנהל בית חרושת של משי.
שהיה פעם יהודי. רוזן בטומשוב.
זה היה בית חרושת גדול. יהודי.
ושמה הם אר.
אה. נרכזו?
נרכזו? לרכז.
ריכזו.
ריכזו. ריכזו. אני
עכשיו גם כן חושבת יותר בפולנית את יודעת?
זה כל כך מוזר.
אבל זה לא מוזר.
זה יוצא שם במחשבות.
אממ. אז הם
היו צריכים מישהו שמדבר גם גרמנית וגם פולנית.
אז הם לקחו אותו בתור מנהל ונתנו לנו דירה מקסימה.
והיו לי כבר 3 כלבים בדירה הזאת.
והוא היה מנהל קוזלובסקי.
ורנטה קוזלובסקה. והיינו. מה זאת אומרת?
מלכים. שהיינו צריכים לנסוע משמה ל. ללודז'.
קיבלנו קרון שלם עם ה.
עם הכלבים. מלך ומלכה.
[כך במקור] מוזר מאוד.
מוזר מאוד. אבל אני רואה אנשים.
אז אני רואה שאני לא יוצא מה.
מהדופן. איך שלא יהיה.
כל הדור שלנו. הוא יצא מה.
מהפחם. מה. מה. מה.
אפר.
אפר. ממש מאפר.
אנחנו לא. לא היינו אנשים מתאימים לחיים.
ובכל זאת היה קיים.
זה. זה. זה תופעה בלתי רגילה שבני אדם ל. למחרת אפשר.
אחרי שבוע ש.
שכמו שאת אומרת שעכשיו זה לא יאומן.
אנחנו איבדנו בת בתנאים נורמלים אחרי מלחמה.
בתוך 3 שבועות ילדה בת 14 הלכה ל. אה. לוקמיה.
אני לא. גם בעלי.
אנחנו ככה נשברנו שהשארנו פה הכל וברחנו.
ברחנו. בעלי אז התחיל לפסל ולצייר.
הוא רצה להיות מבודד לגמרי. השארנו פה.
לא 2 ילדים אבל בת
השארנו והבן נסע איתנו בגלל זה שהוא ריחם עלינו.
אבל הוא. אני חשבתי שהוא יהרוג את עצמו.
ופה את מאבדת כל המשפחה ב. ב.
בימים ספורים אחרי קרבה כזאת. שזה גוף אחד.
פה אחד או עיניים. אוזניים.
אין פה בכלל שום חלוקה.
זה. זה. זה משהו.
וחותכים ממך חתיכות ואת חיה ואת רוצה לחיות.
ואת רוצה לשכוח. לשכוח.
את לא מדברת שנים על זה.
שאת לא רוצה לחיות את זה עוד פעם כמו שאני חיה את זה עכשיו.
עכשיו כבר לא אכפת לי.
שאני בין כה וכה גומרת עוד כמה זמן. כן?
אבל אז אני פחדתי ש.
ש. אני לא יודעת.
אנחנו גם עם בעלי לא חזרנו לזה.
ככה קטעים. אם רצינו להזכיר מישהו.
לזכור. כן? אז את זוכרת?
את זוכרת זאת?תמונות.
אבל היו לנו המון תמיד חברים.
מאוד הצטרכנו את ה.
את הזה משפחה. ו. ו.
והבן שלנו אותו דבר.
4 ילדים. הוא רצה משפחה ועכשיו הוא מתג. מתגרש.
מאוד לא רצה. מאוד לא רצה.
א. אני. אני רוצה לחזור למקום שאת מדברת עליו.
החיים שלכם. את גדלת בבית כל כך מטפח.
כל כך אוהב. כל כך משפחתי.
עם כל התנאים הפיזיים והרוחניים.
וכל העולם התהפך על פיו למדרגה ש.
אפס.
אי אפשר להאמין לה. אי אפשר לדמיין.
לא. זה הח.
ואתם מצליחים לעבור כמה שלבים.
חינוך. זה ה [משובש].
זה מה שאמא שלי שמה תמיד דגש.
אם אני ייתן לך דוגמה אחת.
אמא שלי הייתה ליידי.
אצלנו לא היו צריכים להשתמש במכות.
וזה אז זה היה מאוד מקובל.
אני פעם הראשונה ואחרונה בחיים קיבלתי
סטירה שהייתי אולי בת 13 או 12 או 10 אפילו.
שישבתי על יד השולחן.
ואמא שלי אמרה לי: "רניה. תורידי מהשולחן בבקשה".
אז אני אמרתי: "מה הם יעשו?"
הם זה המשרתים?
כן. והמשרתת ישבה איתנו בשולחן.
אצל אמא שלי הם לא ישבו.
אחת. היא הייתה מבשלת ומטפלת בנו.
אף פעם לא ישבה במטבח.
לא היה שולחן בשבילה.
היה מטבח יותר גדול משזה.
היו 12 מקומות בישול.
אבל לא. אבל היא הייתה מלכה.
האבא שלי בערב היה בא מהעבודה.
היה מטפל ברגליים שלה.
היא הייתה 18 שנה אצלנו [משובש].
וככה זה המוטו. ככה חינכו אותנו.
אני הייתי מספרת לך.
וזה מה שהסיפורים שאני מספרת לילדים שלי.
שאני רואה עכשיו איך שילדים מקבלים חדרים שלמים של משחקים.
חדרים. לא בהגזם.
ואיך שמגדלים אותם.
אז אני אומרת שזה פשע.
פשע מה שעושים ליל. אפשר.
אפשר לחיות בעושר ולהיות מאושרים ולדעת שגם
לא בעושר אפשר להיות מאושרים.
באיזה שנה עליתם ארצה?
46'.
זאת אומרת זמן קצר אחרי המלחמה.
עם. עם. תכף.
תכף.
אנחנו נבחרנו בבאד גסטיין.
בחרו בנו. הי. קודם כל.
איפה?
בבאד גסטיין. באוסטריה. באונרר"א בר. בחרה בנו.
אנחנו היינו במילאנו. ממילאנו. באו למילאנו.
אתם הגעתם. אה. בצורה לגיטימית. לגאלית?
שום דבר לא לגאלי. הכל.
זאת אומרת.
אנחנו היינו. התג. התגנבנו לקבוצות.
אנחנו כבר קברנו. עברנו את הגבול הפולני שא.
שאסרו אותנו. הקצין הפולני.
הוא אסר אותנו והקצין הזה.
אותו קצין הוציא אותנו והשיב אותנו לרכבת לברטיסלבה.
מ-המ.
איך זה היה? הש.
אנחנו התגנבנו לקבוצה של.
של יוונים שיצאו מ.
ממחנות ריכוז לעבור את הגבול הפולני.
והתגנבנו אליהם. זה היה בלילה. בגבול.
עכשיו. למה התכוונת. למה התכוונת שאמרת שאונרר"א
בחר אתכם?
או. אז כשהיינו בברטיסלבה באו נציגי
אונרר"א וחיפשו קבוצה אנשים עם א.
אנשים ברמה שיכולים.
שהאוסטרים נתנו לשירות. או-הא.
[כך במקור] חיפשו אנשים מתאימים לבתי מלון פאר.
מ-המ.
בב. בבאד גסטיין. לקחו. אה.
בחרו 100 זוגות וגם.
אהה. לא ט.
אה. לא זוגות.
יחידים. כדי לא.
לאפשר להם לחזור וללמוד.
שמה פתחו כל מיני אולפנים שאנחנו נוכל ללמוד ולהשתייך לזה.
זה האוסטרים רצו לנקות קצת את מצפונם. האונרר"א בעצם.
הגעתם לארץ ב-46' או שהגעתם. אה.
זה היה ב-45'.
מ-המ.
אנחנו מפולין עזבנו בינואר 45'.
תכף אחרי המלחמה. כמעט. לא. לא.
לא הגיוני.
בינואר 46'.
6 כבר.
כן.
הייתם כבר בלודז' וב [משובש].
כן. כן. כן.
הגעתם ב-46' לאוסטריה.
ב-46'. באוסטריה.
והיינו כמה חודשים.
התגלה שאני בהריון.
ואמרו שההריון הוא מחוץ לרחם.
לקחו אותי שמה ל [משובש] זה בית חולים.
וככה קבעו שנצטרך לעשות ניתוח או משהו.
אז בעלי אמר: "לא פה.
אני לא עושה שום דבר בגרמניה. אני פוחד".
וחזרנו לבית מלון. ואמרנו שנוסעים.
ובאותו זמן אחי הודיע לנו שהוא מארגן קבוצה מאיטליה.
מדלט. מ. אה.
טרדטה. שמעת על טרדטה?
הוא מארגן קבוצה. קבוצות.
ולא רק הוא אבל גם עליה ב' יוצאת מטרדטה ושאנחנו נגיע.
אם נגיע אז הוא יוכל לעזור לנו להגיע ארצה.
אז עשינו הכל כדי לצאת מ.
מ. אה. מבר.
מאוסטריה.
מאוסטריה ולהגיע לברטיס. ל.
טרדטה.
טרדטה. ובטרדטה כבר הייתי כמה חודשים.
הבטן נעשתה חודש שביעי.
אבל אני הייתי כזאת רזה אז לא ראו.
התגנבתי בטרדטה. בתוך העליה ב'.
התגנבתי לקבוצה שלא ידעו.
קודם כל אסור היה שידעו שאני ובעלי אנחנו זוג. שלמ.
עליה ב' לקחו רק רווקים ורווקות ישר לקיבוצים או לצבא.
ועוד אישה בהריון בעליה ב'?
אז אבוד.
עובדה שגם אחי לא היה יכול לנסוע שאשתו ילדה כבר שמה.
והם נתקעו בטרדטה.
בגלל זה הוא התחיל לעבוד בכיוון הזה והיה די מעורב בזה.
מה להגיד לך?
מטרדטה הב. תפסו אותנו בדרך.
אני התגנבתי לאוטו אחד עם בנות.
הוא התגנב עם. לבנים.
ובסוף תפסו אותנו ב. אה.
אנגלים. הביאו אותנו ללה ספציה.
שמעתם לה ספציה?
באיטליה.
אני הייתי בלה ספציה.
ובתור לה ספציה עם ה.
שחיכינו 72 יום בצום. אני לא.
ואז התגלה כבר הבטן.
יכולתי לגלות שכבר החליפו.
או כשקיבלנו סרטיפיקטים מאנגליה.
החליפו את כל האנשים הבריאים.
עם אינוולידים. עם נשים בהריון.
אז אני הייתי בגאווה ויכולתי לבוא ארצה בתור אמא ה.
ב. בעתיד הקרוב. עם בעלי.
על 2 מיטות אחד על השני.
הוא. הוא היה מתחתיי שלי היה קשה לשכב.
ובאתי אז ישר לבית עולים חדרה. בית חולים ח.
זה כבר שנת 37 או עד. אה.
46'.
18 באפריל או במאי.
46'.
46'. וחודשיים אחרי זה.
‮‭in July‬. בדיוק.‬
חודשיים אחרי זה. ילדתי את הבת שלי כבר בחיפה.
ואני חושבת שלחלק
הזה זה יהיה סיום.
אני רק יכולה לסיים את זה במוטו אחד.
אני מאחלת. רק לדור
שלנו שלעולם לא יידע.
לדור הבא זאת אומרת. ולנכדים ונינים שלנו.
שלא יידע מזה. מה שבן אדם ה.
ה. יכול לעבור.
ועל מה הוא יכול להתגבר.
אני בטוחה שאם ש. אהה. נו?
ה. מכה. מכה. מכה.
את רואה? איך זה מילים ה. אני לא.
את רוצה שהילדים והנכדים.
שהם יוציאו קצת מסקנות שלא מספיק ההורים. אנחנו.
אתם לא משקיעים מספיק על ללמד אותם.
כשאני למדתי לחיות. אני חייתי בשפע לא פחות מה שאתם עכשיו.
אבל אמא שלי הייתה אישה אינטליגנטית ופיקחית.
והיא ידעה שבן אדם הוא לא נולד רק לטוב.
שהוא צריך להיות מוכן לכל מיני מצבים בחיים.
רות. את חושבת. היית רוצה.
לך חשוב שהדור של הנכדים. אה.
יידע מזה?
יידע על השואה. יידע את תולדות השואה.
ישמע על השואה. ילמד מהשואה?
בהחלט. זה לא ייקח. אני בגלל זה לא סבלתי.
אני בגלל זה מר.
מרגישה הרבה יותר עשירה.
אני בגלל זה מר.
מרגישה שיש לי מה לתת.
אתם ההורים לא נותנים חוץ ממשחקים ושמלות מפוארות.
וק. ו. ו. ולה.
וקנאה ושנאה בין הילדים.
ם ילדה באה והיא לא כל כך טיפ טופ אז היא כבר לא בחברה.
זה. זה. ה. ה. ה.
החינוך הזה זה מתאים לסנובים יהודים.
שזה היה כל כך אופייני בוורשה גם.
אמהות כמו ששלי לא היו הרבה. לא.
אבל היא גדלה בבית איפה שלא היה חסר
כלום והראו לה שאפשר לחיות בלי כלום ולתת לאחרים.
מה את עשית במשך החיים?
מה אני עשיתי?
קודם כל עזרתי לבעלי. בכל צעד.
אני בהתחלה.
בעלי היה יושב אחרי איזה דלת בחנות מפוארת בחיפה.
היה עוסק בצורפות. ואני הייתי הולכת בחנויות.
מחנות לחנות ואוספת עבודות בשבילו. במזוודה קטנה אדומה.
הייתי אוספת. הוא היה יושב. היה עובד.
קודם כל בבית במטבח שק.
קיבלתי אותו מרכוש הנטוש. קודם כל.
אחר כך הוא פתח לו חנות בחדר מדרגות מאותו בית.
ואני שוב פעם נסעתי להדר. לקחתי מזה.
מ-המ.
ואספתי לו עבודות וגם.
בניתם יחד את העסק.
בנינו ה. יחד את העסק.
כמה ילדים.
הוא הגיע לביז'ו. את יודעת.
ביז'ו זאת הייתה אחת הפירמות הגדולות עד היום.
שהבן מנהל את החנות הזאת.
ככה התחלנו.
ואני הייתי גברת ביז'ו לבושה ועשויה כמו אני.
ואני לקחתי מטאטא מהחנות והייתי מנקה את החלון.
שאז לא היו אנשים.
הייתי מנקה את כל המדרכה מסביב ולא היה אכפת לי.
אני אף פעם לא הלכתי עם אף מורם.
אנשים שהכרת בארץ והפכו להיות החברים שלך והמכרים שלך.
הם ידעו שאת ניצולת שואה?
ודאי. כולם כמעט היו ניצולי שואה.
כל. כמעט כולם.
אלה הבינו יותר את עצמם.
אנחנו היינו עושים נשפים הכי גדולים בחיפה.
אנחנו התחתנו בפורים.
כל פורים אצלנו היה נשף.
יש לי אלבומים עם תמונות שבעלי היה הופך את הדירה למקום.
וכל האורחים היו מתחפשים לפי הנושא.
אם זה קרקס או גן ילדים או חופה.
או איזה. אה.
מה שלא יהיה. כל ה. ה.
ה [משובש] הזה לשמוח.
לשמוח ולחגוג את החיים היה בכם תמיד?
תמיד. והבן אותו דבר.
הבת כבר לא.
הבת גם כן עברה המון ואנחנו כמובן יחד איתה.
וגם הבן. אנחנו במשך החיים הטובים האלה ששמחים וזה.
אז הבת עברה אירוע מוחי.
שהייתה 10 ימים בלי הכרה לגמרי.
בלי תקווה לגמרי. אנצפליטיס.
לא אוסטיומ. לא. לא.
‮לא ‭out‬. רק ‭in‬ מוח.‬
לא קרום המוח.
רק המוח. לא נתנו לה בכלל.
סיכוי.
חיים. כן.
אבל היא יצאה מזה והיא הקימה משפחה נהדרת ו.
אם היית צריכה לאסוף את כל
מה שהחיים האלה לימדו אותך לאיזשהו משהו מסכם.
מה היית אומרת על העולם הזה?
על. על המקום הזה?
על כל הניסיון חיים שצברת?
אני רק יכולה להגיד.
זה מה שאומר הבן שלי.
‮אמא. אנחנו חיים וצריך לעשות ‭the best‬.‬
פה. פה. פה.
תקחי את התמונה הזאת.
מה כתוב שמה. ראית?
אני עוד מעט אסתכל.
תסתכלי. זהו זה.
אנחנו צריכים לשמוח.
להנות. רק לא על חשבון אחרים.
ולהיות צנועים ומרוצים ולשמוח. לשמוח.
את צריכה לדעת. זה מקרה.
אני לא יודעת אם זה מתאים ל. לצילום.
הבן הזה הוא עכשיו מתגרש.
הוא השאיר את האישה עם הכל.
יצא עם 2 מזוודות.
הוא בנה את הכל.
הוא תרם. 4 ילדים גידל.
לימד וכולם יצאו לבני אדם.
הוא. היא.
אשתו כל הזמן גם עזרה לו.
אבל גם רוב הזמן למדה.
היא אוהבת למדוד. היא בחורה מאוד.
אה. מעוניינת בזה והיא למדה.
בואי רות. תבחרי איך את רוצה לסיים את הראיון הזה?
מה את רוצה להגיד לנכדים?
מה את מאחלת לעצמך?
או. לנכדים רק דבר כזה. שיהיו בני אדם.
שידעו להעריך את החיים כמו שהם.
אף פעם לא לחיות.
לא לבנות שום דבר באף מקרה על חשבון אחרים.
להיות עצמאים. וכשהם בקבוצה להיות קבוצה אחת.
לא בקבוצה ש.
שמחפשת. אה.
כבוד. רק קבוצה שמחפשת הישגים.
קבוצה ש. שרוצה לתרום ל.
ל. ל. כל אלה שהם איתם.
שהם רק באים במגע אפילו שנייה.
שאפילו מתיישבים. אני עכשיו אוהבת.
יש לי אוטו ואני נוהגת ומאוד אוהבת לנהוג.
אני אוהבת עכשיו לנסוע באוטובוסים.
אני מדברת עם כל אחד שיושב על ידי.
בגלל זה יש לי כנראה איזה.
איזה כוח דיבור. זה פיתחתי בזמן מאז שאני פה.
זה אולי שנה. אני פשוט מאוד
מרגישה שבני אדם צריכים ללמוד איך להיות בני אדם.
שיש מעט אנשים
שהם יודעים להוציא מסקנות ממה שהם למדו בחיים.
הם לא יודעים. רק
אלה שכותבים סרטים ויודעים בצורה כל כך מומחית שכות.
שיודעים למסור את הידע ולהוציא את המסקנות
ולעשות סרטים כל כך מדהימים.
שאלה שמגיע להם לראות את הסרטים.
ידעו שיש עוד אנשים.
רות. תודה רבה לך על הראיון הזה.
תודה רבה לכם.
ותסיימי אותו באיזה איחולים לעצמך.
רק שלילדים שלי לא יהיו הרבה בעיות איתי.
[כך במקור]
זאת אני אחרי המלחמה.
על ידי בעלי. אחרי המלחמה.
בתנו. אחרי. אה. 20 שנה ש.
בת 14 פה. שנפטרה בגיל 14.
למטה בצד שמאל בתי שהיא בת 18.
בצד ימין בני שהוא בן 18.
[כך במקור] זה בשלב מסוים של [משובש] של בעלי.
אני ובני. ב.
[כך במקור] במרכז התמונה זה הבן עם
בעלי בתקופה כמה ימים לפני שנפטר.
ובני הלך
הביתה ועשה פוטומונטז' שהוא מוקף מכל הנכדים שיש לי 6.
ונינים 4 ו-5. 5 בדרך.
Testimony of Ruth (Zonenshein) Wolfenfeld, born in Warsaw, Poland, 1925, regarding her experiences in Warsaw, in hiding on the Aryan side, in Pruszkow and Israel Her childhood in a well-to-do family; her grandfather's term of service as the city's mayor. Outbreak of the war; destruction and loss of their home and business during air-raids; deportation to the Warsaw Ghetto; smuggle of food into the ghetto; making of contact with Poles on the Aryan side; murder of her brother during an "Aktion"; her older brother disguises himself as a German inside the ghetto; help and rescue by her brother during "Aktions"; move to the Aryan side before the Warsaw Ghetto Uprising; murder of her brother-in-law during the escape; in hiding while hidden by Poles; her sister's role as a courier for the Jewish Fighting Organization (ZOB - Zydowska Organizacja Bojowa); enlists in PAL (Polish People's Army) during the Warsaw Polish Uprising; building of a bunker after the Warsaw Polish Uprising; detention by the Germans, January 1945; escape to Pruszkow; murder of her parents; murder of her sister; liberation. Aliya to Eretz Israel, 1946; life in Israel.
details.fullDetails.itemId
7908008
details.fullDetails.firstName
Renia
Rut
Ruth
details.fullDetails.lastName
Volfenfeld
Wolfenfeld
details.fullDetails.maidenName
Zonenshein
details.fullDetails.dob
11/12/1925
details.fullDetails.pob
Warszawa, Poland
details.fullDetails.materialType
Testimony
details.fullDetails.language
Hebrew
details.fullDetails.recordGroup
O.3 - Testimonies Department of the Yad Vashem Archives
details.fullDetails.earliestDate
25/06/09
details.fullDetails.latestDate
25/06/09
details.fullDetails.submitter
Wolfenfeld Ruth
details.fullDetails.original
YES
details.fullDetails.interviewLocation
ISRAEL
details.fullDetails.belongsTo
O.3 - Testimonies gathered by Yad Vashem
details.fullDetails.testimonyForm
Video
details.fullDetails.dedication
Moshal Repository, Yad Vashem Archival Collection
banner.documents.disclaimer