Online Store Contact us About us
Yad Vashem logo

Testimony of Melinarski Judith born in Bedzin Poland 1928.

Testimony
היום יום רביעי.
י"ח טבת תשס"ט.
14/01/2009. אני. תמי כץ.
מראיינת מטעם ''יד ושם'' את הגברת יהודית מלינרסקי לבית ארונוביץ'.
ילידת Będzin. פולין. 1928.
גברת מלינארסקי תספר לנו על הכיבוש הגרמני ב-1939.
על הגירוש לגטו Będzin 1942.
על הגירוש למחנה ב-Sosnowiec 1942.
על הגירוש למחנה העבודה Parschnitz בסודטים. צ'כוסלובקיה.
עד לשחרור בידי הרוסים. 1945.
על חזרתה ל-Będzin. פולין עם סיום המלחמה.
על המעבר באמצעות ארגון "הבריחה" דרך צ'כיה.
למחנות העקורים Leipheim ו-Deggendorf בגרמניה.
על המעבר לאיטליה.
על הפלגתה בספינת המעפילים "אף על פי כן".
על המעצר בידי הבריטים והגירוש למחנה החורף בקפריסין - 1947.
ועל עלייתה ארצה ב-1948 וקליטתה. שלום. יהודית.
שלום וברכה. -בואי ספרי לנו איפה ומתי נולדת?
את נולדת ב-Będzin. נכון?
נולדתי ב-Będzin.
להורים משה אהרונוביץ' ובלה. הורים מקסימים.
אבא היה גבר מאוד יפה וגבה קומה. קראו לו בחוץ לארץ "בורז'וי".
שזה נקרא אחד האמידים.
אמא שלי הייתה אישה מאוד מאוד אינטליגנטית.
שלטה בשבע שפות.
ביניהן גם עברית והיא גם לימדה אותנו.
אבא היה פעיל בקהילה Będzin.
תכף. אנחנו תכף. לפני שאנחנו מדברים עוד יותר בפירוט על המשפחה.
אני רוצה לשאול אותך על העיר Będzin. מה את זוכרת?
מה הזיכרונות שלך מהעיר ומהדירה או הבית שבה התגוררתם?
אנחנו תכף נדבר בפירוט על המשפחה.
אבל קודם כל אפילו מה את זוכרת מהעיר. ויזואלית?
בסדר. אנחנו גרנו ברובע פולני. בבית פרטי.
שלושה חד. שלושה שכנים ביחד.
בית קטן פרטי. -שלושה שכנים יהודים?
יהודים. בית נבנה על ידי אבא שלי והיינו שלושה שכנים ברובע פולני.
ובשבתות היינו הולכים לסבא וסבתא ולדודה.
זה היה מנהג. כל שבת ללכת לסבא ולסבתא. -עכשיו כשאת אומרת הרובע הפולני.
היה גם רובע יהודי?
היה רובע יהודי.
ששם הייתה בדרך כלל כל הקהילה היהודית.
אבל אתם לא התגוררתם? -אנחנו לא התגוררנו.
רק סבא וסבתא ודודה הייתה גרה שמה. היו גרים שמה.
ואנחנו היינו הולכים כל שבת לשמה.
אבא היה גם מתפלל שמה ב"שטיבל".
והוא היה אפילו גבאי ב"שטיבל".
ואנחנו. האימא ואני. תמיד הצטרפנו לאבא ברגל כי אז לא היו לא מוניות ולא.
הטראמוואי לא עבר לשם. חשמלית.
אז היינו הולכים לדודה ל. לקידוש ומהדודה לסבתא ואחר כך חזרה הביתה.
אבא לא היה מאוד דתי אבל בכל זאת הוא לא נשא את הטלית. רק אח שלי נשא את הטלית שלו.
תראי אבל אני רוצה עוד. אם את. מראות של העיר? יש לך.
מראות של העיר. בשבתות היה עיר כולה יהודים.
כל היהודים יצאו בפרוות
ולבושים לפי אופנה הכי הכי חדישה.
וזה נתן גם כן לגויים קצת קנאה. -מ-המ.
והם כל הזמן אמרו: "עכשיו אתם שולטים כאן ואנחנו המשרתים"
אחרי המלחמה. אמרו: "כל כך רע היה עם הילדים אבל יותר גרוע לנו בלי היהודים."
והעיר הייתה עיר עם חנויות ובתי קפה? -בתי קפה. קולנוע.
עיר תוססת יהודית. לעיר שלנו קראו: "קליין פלסטיין"
כי היינו שם 35-45 אלף יהודים.
כמה היו בעיר בכלל? את יודעת?
כמה תושבים? -תושבים אני לא יודעת כמה.
היתר היו פולנים?
היתר היו. אני חושבת שהיו 60 אלף תושבים.
נדמה לי ככה. לא בטוחה. -אז היהודים היו הרוב?
היהודים היו שני שליש. -שני שליש. ממש הרוב.
ולבושים ממש באלגנטיות ותמיד היה הכול.
היהודים שלטו. כאפשר להגיד. בכל העיר.
היה גם מסחר? הרבה סוחרים?
הרבה סוחרים. חנויות יהודים. -חנויות?
וקהילה מאוד גדולה יהודית.
כן. אנחנו נדבר עליה. על הקהילה היהודית. אוקיי.
הילדות הייתה לי מאוד מאוד עשירה. מאוד מאוד טובה.
אימא שלי הייתה מפנקת אותנו.
אני הייתי עם הבת של האבא. והאח שהיה. היה הבן של אימא.
אז בואי רגע. אני רוצה לאט לאט לדבר קודם כל על אבא.
תזכירי עוד פעם את שמו. אמרת?
משה. -משה אהרונוביץ'.
מי היו ההורים שלו? מה היה שמם? את יודעת?
האמא. הסבתא היה לה. היה שמה ליבצ'ה.
אוקיי. -והסבא לייביש.
והם היו גם מ-Będzin?
הם. אני לא יודעת אם תמיד היו ב-Będzin אבל
מאז שאני נולדתי אני זוכרת אותם ב-Będzin.
זאת אומרת. אבא נולד שם גם. ב-Będzin. -אני משערת לי. אני לא יודעת.
זאת אומרת. את הכרת אותם. את הסבא והסבתא.
נכון בטח. אנחנו היינו מאוד קשורים.
במה הם עסקו? בימי יום כיפור.
רגע. תכף נגיע לחגים.
במה הם עסקו?
אני חושבת שהם לא עבדו.
הם לא עבדו. היה להם ב. ב.? -כנראה שהבנים. זה.
תמכו בהם? כן. -אני ככה חושבת. אני הייתי קטנה.
קטנה. ואת יודעת מה היה. סבא עסק בצעירותו?
לא. אני לא יודעת. -הם היו בית. הבית של אבא. קודם כל.
הוא בא מבית דתי? מסורתי?
מסורתי. לא דתי ביותר.
אבל מסורתי. אבא שלי בצעירותו עבר לגרמניה.
כן. -והתחנך בגרמניה. וכש.
לבד? -לבד. עם אחיו.
הם שלחו אותו? -לא. עם אחיו.
הם שלחו אותם להתחנך בגרמניה? -אני לא יודעת.
אני יודעת שהם היו בגרמניה.
ואבא אפילו לימד אותי גרמנית.
כלומר הוא קיבל חינוך בגרמניה? -הוא היה בחינוך גרמני.
ובמסגרת יהודית שם בגרמניה?
כן. הוא תמיד היה מספר שלבית כנסת הוא נסע עם מכונית.
כן. -היה מחנה אותה מרחוק או שהיה נותן.
אבל המקום שהוא למד בו היה מוסד יהודי בגרמניה או גרמני?
אני חושבת יהודי גרמני. אני משערת לי.
הוא למד בחדר? בישיבה?
לא. לא בחדר. -לא. חינוך כללי הוא קיבל.
חינוך כללי. -הוא למד גם מקצוע?
הוא היה. במקצוע הוא היה נגר. -הוא היה נגר.
הייתה לנו נגריה עם שמונה פועלים. -מ-המ.
חמישה פועלים ותיקים שזה נקרא "פועל בכיר". -מ-המ.
ושלושה מתלמדים שהם היו מתלמדים להכשרה לעליית לארץ.
זאת אומרת. כל הפועלים היו גם יהודים בנגרייה?
לא. -לא. חלק היו פולנים.
חלק היו פולנים. היה אפילו פולני אחד שקיבל משכורת.
מ-המ. -והייתה אצלנו קופסה של קרן הקיימת.
והוא אמר הוא יכניס את ה-50 לירות. זלוטי והוא יוציא אותם.
אז אבא אמר: "טוב. תשים אותם.
נראה אם אתה תוציא אותם." הוא הכניס אבל זה נשאר בפנים.
הוא תרם לקרן הקיימת. הפולני.
כן. -ו.
ומצד אמא. תזכירי לי את שמה?
מה היה שמה? -בלה.
בלה לבית? מה היה שם. -זילברשץ.
זילברשץ. וסבא וסבתא מצד אמא מה היה שמם?
לא יודעת הם היו. יצאנו מ-Warsaw. -הם היו מ-Warsaw.
מ-Warsaw. -והכרת אותם?
לא. -אותם לא הכרת.
לאמא לא הייתה אמא.
הייתה לה אמא חורגת. -כן.
והאבא. לפי ששמעתי. לפי שסיפרו לי.
האבא. זאת אומרת. הסבא מצד האימא היה איש מאוד דתי עם זקן מאוד גדול.
מאוד מאוד ידוע.
מ-המ. והיא קיבלה חינוך דתי אז. אימא שלך?
לא. -לא?
גם כן. דתי טרדיציונלי. אבל לא ממש.
לא. כי את אומרת שאבא שלה היה מאוד דתי.
כן. אבל קורה. אימא שלי הייתה INAUDIBLE (פולנית).
אני לא יודעת איך אומרים את זה. היא למדה בעצמה.
אה. עצמאית? אמ. משכילה?
מאוד. -אוטודידקטית. את מתכוונת?
כן. -שלבד היא למדה?
למדה הכול לבד.
היא גדלה ב-Warsaw?
היא גדלה ב-Warsaw. -אז היא הגיעה. איפה נפגשו ההורים?
אז זה. זהו. זה סיפור. אבא שלי בא מגרמניה לביקור.
כן.
והדודה. הייתה צריכה.
להתחתן עם. עם בן דוד של אימא שלי ממי. מ.
INAUDIBLE (פולנית). מ.
כן. מדרגה שנייה. -מדרגה שנייה.
כן.
ובזמנו אז אימא שלי גם כן הגיעה ל-Będzin.
בגלל שהבן דוד הקרוב הזה היה צריך להתחתן עם אחות של אבא.
אז הבן דוד התחתן עם אחות של אבא.
כן. -והאבא שלי התחתן עם האימא.
אה-הא. כן. אז ככה היא נפגשה. מזה כשהיא הגיעה ל-Będzin?
וככה הם נפגשו. וככה זה היה. -ואז היא כבר נשארה ב-Będzin.
לא חזרה ל-Warsaw? -כן. לא. אבל היא התכתבה ו. Będzin וב-Łódź.
ב-Łódź? -כן. אח שלה היה גר ב-Łódź.
הבן שלו חי בצ'כיה ואנחנו ביחסים טלפוניים.
הם היו כאן כמה פעמים בארץ.
אז אימא ואבא נפגשו ב-Będzin והתחתנו ואת אומרת שלאבא הייתה נגרייה.
ואימא הייתה בבית או עסקה גם?
אימא הייתה בויצ"ו.
אה. היא הייתה פעילה בויצ"ו? -היא הייתה מאוד פעילה בויצ"ו.
אבל בהתנדבות?
בהתנדבות. רק בהתנדבות. גם אבא שלי היה בבית הספר של אחי.
כן. -בית ספר.
תכף נדבר על החינוך. אני רוצה עוד לשאול. איזה.
לא. אבא היה פעיל בבית הספר והוא קיבל אפילו סיכת זהב בעד הפעילות שלו.
והוא היה מאוד פעיל בגמילת חסד.
תכף נדבר על המוסדות של הקהילה היהודית ב-Będzin.
עכשיו. בבית. איזו שפה הם דיברו. ההורים?
הם דיברו יידיש.
אבל אבא דיבר הרבה גרמנית. אבא לא ידע טוב פולנית. היה הכול בגרמנית.
ואיתכם הם דיברו יידיש? -איתי אבא דיבר יידיש. אימא פולנית.
אוקיי. עכשיו. אתם הייתם שניים.
כן. -את היית הבת הבכורה?
לא. האח שלי. -את היית. הוא היה הבכור.
הוא היה הבכור. -מה שמו?
לולק. -לולק. בעברית זה?
לוי. -לוי. והוא נולד מתי? באיזו שנה?
ב-1924. -ואת נולדת ארבע שנים אחר כך.
אחריו. -אז את היית בת הזקונים.
נכון. -הבת ה. הבת הצעירה.
עכשיו. ההורים באו. את אומרת. מבית מסורתי. -כן.
בבית אצלכם היה בית מסורתי?
מסורתי. כן. -שמרו על כשרות?
כן. בטח. -אוקיי.
כשרות ושבתות וחגים. הכול.
כן. אז בואי תתארי את השבת.
היה אצלכם קידוש. סעודת שבת? -הקידוש היה אצל הדודה.
ואחר כך עברנו לסבתא להגיד- "שבת שלום" כי סבתא הייתה חולה.
כנראה שהיה לה סרטן. לא יודעת. היא הייתה תמיד במיטה.
אז עברנו להגיד- "שבת שלום" לסבתא ואחר כך חזרנו בדרך.
ברגל חזרה לבית שלנו.
שזה היה מרחק די גדול. עכשיו המרחק הוא התקטן.
זה את מדברת על שישי או שבת? איזה יום?
על שבת. -על שבת.
שישי כל אחד עשה בבית שלו.
ואבא היה הולך אמרת לבית הכנסת. לשטיבל.
ברובע היהודי?
יום שבת. כל יום שבת.
כל יום שבת היה הולך להתפלל. -כן. ואבא גם הניח תפילין כל יום.
כל יום היה מניח תפילין? -כן הוא היה מתפלל.
הוא היה הולך עם כיסוי ראש?
הוא היה עם מגבעת. -כובע. מה את אומרת?
מגבעת. -מגבעת. הוא היה הולך תמיד.
ואת אומרת שהוא היה מניח תפילין כל יום? -כן.
מה את זוכרת מהחגים?
החגים. פסח למשל כל אחד עשה בבית שלו. אבל.
את זוכרת את ליל הסדר?
בטח. אני זוכרת שאבא היה יושב על כורסה. על.
על INAUDIBLE (פולנית). INAUDIBLE (פולנית). לא יודעת איך אומרים בעברית.
על כסתות כאלה? -כן. כזה. לא שלושה.
כן. -עם עץ מסביב ואמצע מרופד.
כן. -אבא היה בקיטל.
כן. -איך אומרים את זה?
קיטל לבן. כן.
קיטל לבן. כן. -הלבוש. כן.
וחצי נשאר ואנחנו היינו יושבים מסביב.
ואימא הייתה מגישה לו שצריך לרחוץ ידיים.
כן. באמצע. אז אימא הייתה מגישה לו.
שאני כבר בתור ילדה התנגדתי לזה. -מדוע?
כי זה היה נראה לי מיותר. אבא יכול לקום.
אה. ואת זוכרת אם הוא היה קורא את ההגדה?
הכל. וגם ביום שבת בבוקר הוא היה קורא.
מארף סדרה. סדרה מארף. אני לא יודעת איך קוראים לזה.
שחרית.
לא. לא זה. בטי?
לא. לא. בסדר. לא חשוב. אנחנו רואים. -סדר מעריב. איך קוראים לזה?
ו. ו.
והיה מאיזה. מחומש הוא היה קורא. -מחומש. אוקיי.
ואני הייתי במיטה ותמיד אהבתי לשמוע את זה.
מה עוד את זוכרת מליל הסדר?
ליל הסדר היה מאוד מסורתי כמו שאצל כל היהודים.
מסודר כמו שהכול צריך.
ולמחרת כמובן הלכנו.
את עוד זוכרת את ההכנות. היו מחליפים את הכלים?
היו מחליפים את הכלים.
היו שמים על השולחנות.
היו שמים עצים בשביל שזה לא ייגע. וחודש קודם כיבסו את המפות עם.
עם עמילן של תפוחי אדמה.
שלא יהיה עמילן. אה. -כן.
לא כשר. אמא שלי הייתה מאוד מאוד מקפידה על כשרות.
כשרות. כן. -יותר אפילו מאבא.
כן. כן. -כלים החליפו קודם.
בחנוכה. היו מורידים כבר כמה כלים של פסח.
כבר בחנוכה?
בחנוכה. ועושים INAUDIBLE (פולנית).
שומן של אווזים. של אווזים. והדודים היו מתכנסים אצלנו.
משחקים קלפים וביליארד. לא ביליארד. מונופול.
כן. -ואוכלים את ה- INAUDIBLE (פולנית).
לא יודעת איך קוראים לזה. -כן. כן. זה גם מ.
כן. מעור של. של התרנגולת כן. של השומן. -של השומן.
של אווזים. והיו מאחסנים את זה במרתף.
כי לא היו אז מקררים. במרתף למטה. שזה יהיה לפסח.
כן. -ובפסח זה היה.
אבא אפילו לא אכל רטוב.
לא הרטיב את המצות בפסח. כי זה אסור לפי המסורת.
ואנחנו היינו אוכלים מצות עם ביצים מטוגנות. -כמו מצה בריי.
מצה בריי. ואבא היה אוכל.
לא יודעת איך אומרים בעברית. INAUDIBLE (פולנית).
זה כזה ביצה ש. ש.
כמו. כמו שעושים עוגת ביצים.
אבל זה בקטן ומטוגן. שזה לא יהיה רטוב.
ביום השני של הפסח. אז אבא כבר אכל רטוב.
זאת אומרת הבית לא היה דתי. אבל היה מאוד מסורתי.
מסורתי. כן. הוא היה מאוד.
מהחגים אחרים יש לך גם זיכרון מראש השנה?
בראש השנה היה בסדר.
הכול גם בבית וכל פעם ביקור אצל סבתא זה היה קדוש.
זה אף פעם לא. לא עבר חג בלי ללכת לסבא וסבתא.
ביום כיפור ערב. ערב יום כיפור.
יש לך זיכרון חזק מערב יום כיפור?
ערב יום כיפור. היינו הולכים כל הנכדים עם ההורים לסבא.
ועומדים בתור שסבא יברך אותנו.
זה היה מאוד מרגש. כן. הברכה של סבא כל שנה.
הוא היה מברך אותה. -היה מברך את הילדים וגם את ההורים.
זיכרון מאוד חזק. יום כיפור.
וגם כן. אחרי. אחרי הצום אז אני פעם. אני הייתי ילדה ואני לא כל כך הייתי דתית.
כן. -אז אני באתי לאבא לתחיית שופר.
שאלתי את אבא בפולנית: "כבר INAUDIBLE (פולנית)?"
כן. "כבר תקעו בשופר?"
לא. לא אמרתי "תקעו בשופר". אמרתי "INAUDIBLE (פולנית)".
"INAUDIBLE (פולנית)" זה לחצרץ.
כן. -ואבא מאוד נעלב.
זה היה בשבילו עלבון כי כל הבית הכנסת שם.
כשאני שאלתי אותו. וזה דבר לא יפה. כי לזה יש פירוש אחר ולזה פירוש אחר.
באתי הביתה אבא מאוד כעס עליי.
ואבא אף פעם לא הרביץ ולא כעס. ולא. -כן.
להיפך. כשהיה לי יום הולדת.
אבא היה מביא לי מ-Katowice. כמו שהיום ארטיק או קרטיב.
היה מוציא מהכיס כזה כרטיס ולוקח אותי על הכתפיים והולך איתי בכל הבית.
רוקד איתי.
הייתה לי ילדות מאוד מאוד מאושרת.
כן. חגגתם גם פורים. חנוכה?
אה. פורים לא היו מתחפשים כל כך.
חנוכה כן. חנוכה אבל לא היינו מתכנסים.
כל משפחה לעצמה.
כן. כל משפחה. -רק ביקורים אצל סבתא.
שום חג לא עבר בלי ביקור אצל סבתא.
עכשיו. אחיך. עוד הספקתם לחגוג לו בר מצווה?
לאח שלך? לאח הבכור? -לאח שלי עשו בר מצווה בבית הכנסת.
את זוכרת את זה? -כן. כן.
אני זוכרת שאחר כך. עשו את הבר מצווה בבית.
היה לנו בית של שלושה חדרים עם מטבח גדול. -כן.
וכל השטיבל בא וגם הקרובים. וכל החברים שלו.
ואני זוכרת שלא היה לי איפה לעמוד.
אז בגינה. בכניסה הייתה. היה לנו שם כיסא כזה קטן.
אמא אמרה: "כאן את יושבת ואת לא זזה." -ממ-המ.
והביאו חביות של. של בירה.
ו. וכל המשתה היה בבית.
ואני. אם אימא אמרה לא לזוז. אז אני לא העזתי לקום אפילו.
את זוכרת גם את ה. אה. העלייה לתורה? ב.
בבית הכנסת? -לא. לא. זה אני לא זוכרת.
יש לך בכלל זיכרון מבית הכנסת? מ-Będzin?
אמרת שאבא התפלל באחד השטיבלים. כן? -כן.
ואת היית הולכת לפעמים איתו? -הייתי הולכת.
היינו הולכים ביום שבת בשביל לפגוש אותו. -מה את זוכרת מבית הכנסת?
לא משהו מיוחד.
עכשיו. הקהילה באמת ב-Będzin הייתה קהילה יהודית.
מאוד תוססת עם כל המוסדות. הארגונים היהודים.
היה המון. אח שלי היה מהנוער הציוני. -כן.
ואני כמובן לא. כי אני הייתי קטנה. -עוד ילדה. כן.
והיינו. -אבא היה. אמרת שהוא היה פעיל בקהילה?
היה מאוד פעיל. -בקהילה היהודית.
הוא היה פעיל בקהילה יהודית. -הוא היה גבאי אמרת?
מה? הוא היה גבאי בשטיבל שלו.
בשטיבל שלו. -כן.
ומה עוד בא לידי ביטוי הפעילות שלו בקהילה? אימא הזכרת שהייתה פעילה ב- ויצ"ו.
ב- ויצ"ו. מאוד פעילה.
ואבא? -ואבא היה פעיל ב.
הוא אפילו עם ה. -בגמ"ח. אמרת. בגמילות חסידים.
לגמילות חסידים בבית הספר של אח שלי.
והוא.
הוא היה. לא יודעת איך אומרים.
בארגון של עובדים. של. של. -פועלים?
לא פועלים. בעלי עסקים. -אה-הא.
הוא היה האחראי. לא יודעת איך אומרים את זה. לא מנהל.
כן. ה. ה. כאילו זקן ה.
הוא היה הראש של כולם. -ראש ה. כן.
כמו ועד של סוחרים או. -כן. אז הוא היה ראש הועד. הוא היה.
ראש ועד של הסוחרים. -כן.
יש לי אפילו. -העיר עצמה הייתה עיר גם.
מלאה בפעילות תרבותית. אנחנו יודעים שאנשים כמו ביאליק הגיעו אליה.
אמא שלי ידעה את הכל. אמא שלי הייתה מכניסה לנו הכל לראש.
אמא הייתה יושבת אתנו ומספרת לנו.
-אישים. אישים. אישים וסופרים יהודים שהגיעו ל.
סופרים. היא יותר היא הייתה. היא הייתה על פולנים היא ידעה.
לימדה אותנו. -לא. אני מדברת שבכלל הגיעו ל-Będzin.
אה. -אז אני לא זוכרת. כי אני הייתי קטנה.
אני בכלל לא מכירה. -כן. כן. אבל הייתה באמת קהילה מאוד תוססת.
הייתה מאוד. -עם כל המוסדות והארגונים.
אה. ו. ומתנועות פוליטיות.
כמו ה- '"בונדיסטים" מצד אחד. -היו "בונדיסטים".
ו. ו- "אגודת ישראל". ו- "הפועל המזרחי". -אבא שלי גם היה "הנוער הציוני".
אצלנו כל ה. כל ה. -כלומר הבית היה בית ציוני?
כן. מאוד ציוני אפילו.
מה ידעתם על ארץ ישראל?
שלכאן צריך לבוא. כי כאן זו המדינה שלנו. וכאן היהודים צריכים להתכנס.
ממ-המ. -ואח שלי. לפני. כשפרצה המלחמה.
אז אח שלי כל הזמן אמר לאבא: "אבא. בוא נעלה לארץ ישראל.
אין לנו מה לחפש כאן. פה יש אנטישמיות ובוא נעלה."
כי היה פוגרום ב-Będzin. קרוב לפני פרוץ המלחמה.
אז רגע. בוא. בואי עוד לפני שנגיע לפוגרום ונתקרב לתקופת המלחמה.
אני רוצה עוד כמה דברים על הילדות. קודם כל. איפה את למדת?
בכל זאת. כשפרצה המלחמה. היית בת 11.
איפה. אה. -אני למדתי בבית הספר פולני יהודי.
כן.
זה. קראו לזה בית ספר.
מה זה היה. תרבות או? -לא. בית ספר עממי.
אבל פולני או יהודי?
פולני יהודי. שפה. שפת אה.
שפת הלימוד הייתה פולנית?
שפת הלימוד היתה פולנית אבל אנחנו לא למדנו בשבתות. רק ביום ראשון.
והמורים היו יהודים?
רובם יהודים. רק פולניה אחת. -אחת.
אני לא יכולה להגיד לך. -התלמידים היו.
זו ה- INAUDIBLE (פולנית). -מה זה אומר?
והתלמידים היו יהודים כולם?
רק יהודים. בנות. -רק יהודים.
זה היה בית ספר לבנות?
רק בית ספר לבנות. יהודי.
אה-הא. זה לא היה "בית יעקב"?
לא. לא. לא. בית ספר עממי רגיל. -אבל יהודי?
יהודי. ל- "בית יעקב". ל- "בית יעקב" הלכתי.
הלכתי באופן פרטי. אימא שלחה אותי.
הבת הדודה שמה הייתה מנהלת. -כן.
אבל מיד מיד יצאתי משמה כי אני לא יכולתי ללכת כי זה היה עם שרוול ארוך.
כי זה היה דתי מדי? -כן. זה היה בית.
אורתודוקסי.
אורתודוקסי ביותר. עם גרביים אז אני אמרתי לאמא שאני לא מוכנה.
אז בהתחלה חשבו לשלוח אותך ל- ''בית יעקב''?
לא. אחרי בית הספר העממי. בערב. ל- "בית יעקב"
אז אמרתי לאמא שאני לא מוכנה ללכת בצורה כזו.
ואמא הצדיקה אותי כי היא הייתה מאוד ליברלית ואני הלכתי לאישה ללמוד.
אבל עוד בבית הספר העממי.
שאמרת שהוא היה בית ספר יהודי פולני.
למדתם שם גם עברית? -לא. לא.
יהדות? -רליגיה. רק רליגיה.
אז מה זה רליגיה? אם לא דת?
היסטוריה יהודית. -היסטוריה יהודית.
למדתם היסטוריה ותרבות אבל לא למדתם עברית? לא. עברית לימדה אותנו אימא.
אימא לימדה אתכם עברית? -כן.
היא ידעה עברית מחינוך שהיא קיבלה ב- Warsaw?
זה שהיא למדה לבד.
אז בבית היא לימדה אתכם עברית?
כן. -לכתוב ולקרוא?
לדבר. -לדבר.
ו. והפסקת ללכת כשגמרת את היסודי התחלת ללכת ל.
אני לא גמרתי יסודי. את היית עדיין ביסודי.
אני הייתי עד כיתה ה'. ה' כבר לא הייתי. -נכון. ואז הלכת.
אמרת שהתחלת ללכת ל- "בית יעקב" והפסקת?
באותו זמן שלמדתי בבית הספר. אחרי הצהריים הלכתי ל- "בית יעקב."
וכשהפסקת ללכת ל- "בית יעקב". הלכת למשהו אחר?
אז שלחו אותי לגברת. לאישה. שהייתה מלמדת אותי קרוא וכתוב ביידיש.
המ. אז למדת יידיש אצלה? -כן.
באופן פרטי. -באופן פרטי לגמרי.
כן. עכשיו היו. מעבר ללימודים.
היו בבית. למדתם גם משהו כמו לנגן על איזה כלי?
או מוזיקה? שיעורים? -לא. רק דוד שלי ניגן.
דוד שלי ניגן כלי. אנחנו לא. -שיעורים פרטיים אחרים היו לכם?
לא היה צורך. -גם גרמנית למדתם?
אני. אנחנו למדנו גרמנית אצל אבא. אבא לימד אותי לכתוב גותית. גרמנית גותית.
גותית. כן.
היו בבית גם. משרתת. עוזרת. מטפלת?
אמא שלי לא עשתה שום דבר בבית.
חוץ מזה שהיא בישלה.
כי היא לא רצתה שזה לא יהיה כשר.
ממ-המ.
והיא לא ידעה לעשות חלות. השכנה תמיד נכנסה לקלוע חלות.
אז. -וביום חמישי תמיד היא הייתה מוציאה
בישולים ואפייה מאחורי הדלת. ובא מישהו ולקח את זה.
זה היה באופן קבוע. -כלומר. לצדקה?
כן. היא הייתה עובדת יום חמישי בלילה. כל הלילה.
והייתה בבוקר מכינה. -מכינה בשביל אנשים עניים.
אני לא יודעת מה. היא הייתה מוציאה כלים עם אוכל ומאפה.
ומישהו בא ולקח את זה.
אז לפי מה שאתה מתארת. ההורים היו באמת אנשים שהיו תורמים?
הרבה. הרבה מאוד.
אני יודעת שבאו אלינו הרבה אנשים שהיו זקוקים ל.
לעזרה. -לעזרה.
והיו INAUDIBLE (פולנית) איך. שטרות בעברית. -כן.
שטרות שאיחרו לשלם. או שלא יכלו לשלם.
ותמיד באו לאבא. שהוא ייתן עצה. שהוא יעזור. שהוא יעשה עם זה משהו.
אני זוכרת שאבא תמיד היה סגור בחדר אוכל.
כי בפולין היה חדר שינה. חדר אוכל כמו שפה. סלון.
כן.
ואסור היה לנו להיכנס.
אבא היה יושב שם עם אנשים והוא כנראה נתן להם עצות.
אבא גם היה מאוד פעיל עם ה- INAUDIBLE (שפה זרה)
הבורמיש. ראש העיר של Będzin.
הוא היה יהודי? -לא. פולני. הוא היה מאוד מיודד איתו.
מ-המ.
למרות שהוא לא ידע פולנית טובה. אבל הוא התבטא בגרמנית.
כי בכלל. Będzin זה. זה מאוד גובל עם גרמניה.
כן.
הוא היה איש עם הרבה פעילות ציבורית.
לפי מה שאת מתארת. -מאוד. כן.
ותורם מהזמן שלו. -הוא היה תורם מהזמן שלו.
הבית היה בית. היית אומרת. אמיד?
לא עשיר אבל אמיד. -כן.
לא חסר אף פעם כלום. אמא לא עשתה. אימא הייתה עושה קניות.
ואחד מהם שהיו מתלמדים בבית. בבית המלאכה. ממ-המ.
היו. היה הולך ומביא את הכול הביתה.
כן.
והייתה לנו עוזרת.
פולנייה?
פולנייה. -או יהודיה?
פולנייה. שאני פגשתי אותה אחרי המלחמה בשמלה של אימא שלי.
והיא אפילו לא הסתכלה לכיוון שלי. אבל לעומת זה. פגשתי אחרי המלחמה
מטפלת שלנו שהייתה עוד אצל סבא וסבתא
והיא הייתה מאוד ענייה ונמוכה עם גיבנת.
והיא אמרה: "אדז'וניה". קוראים לי אדז'ה בפולנית.
"את נשארת בחיים. מה קורה איתך?" אמרתי:
"אין לי מה לאכול. אני מסכנה. אין לי מה לאכול. אין לי איפה להיות."
אז היא אמרה: "תעמדי על יד ה-INAUDIBLE (פולנית)". על יד ה.
כנסייה? -כנסייה. "כל יום ראשון אני הולכת להתפלל.
את תעמדי שם. ואני אקח אותך איתי ותאכלי.
אה. כרוב כבוש"
היו מבשלים בפולין כרוב כבוש.
וכשהיא כשהייתה לוקחת אותי.
היא הייתה גרה בעליית גג בעיר. ברחוב ראשי.
הייתה מאכילה אותי. ואמרה: "עכשיו את יכולה ללכת הביתה".
זה היה אחרי המלחמה. -כן.
עוד נגיע לזה.
היו לך תחביבים כילדה?
איזשהם תחביבים?
משהו שמעבר לבית הספר? או. זכור לך משהו כזה?
אני אהבתי לקרוא ולכתוב.
היית קוראת מה? ספרות ילדים פולנית?
פולנית. -או גם ביידיש?
לא בפולנית. -בפולנית.
פולנית. -אהבת לקרוא.
גם היום.
אני קוראה עברית אבל ברצון פולנית.
פולנית. כן.
את יכולה לספר עוד משהו על ההווי התרבותי של ההורים בבית?
היו קוראים עיתונים?
היו קוראים עיתונים וז'ורנלים.
עיתונים בפולנית או יידיש? -יידיש.
ביידיש. כן. -"די ולט" היה נדמה לי. ז'ורנל "די ולט."
כן. -אני לא כל כך זוכרת. תראי. כי.
הייתי ילדה ולא הייתי כל כך מעורה.
ממה שאת כבר אמרת שאימא הייתה קוראת ספרות גם.
המון. אימא הייתה קוראת הרבה שפות. -פולנית?
פולנית. צרפתית. -אהבה לקרוא ספרות?
אמא שלי הייתה ממש אנציקלופדיה. -ממ-המ. ממ-המ.
היו הולכים גם לתיאטרון? לקולנוע? לקונצרטים? משהו כזה זכור לך?
ל. ל. לתיאטרון ביידיש.
בידייש. הלכו לתיאטרון יידיש. -כן. כן. היידיש היה מאוד משורש אצלנו.
היה תר. תרבות. הווי ותרבות של יידיש. -כן. תרבות.
היה רדיו בבית? היה מוזיקה? -כן. היה רדיו.
לא כמו שזה היה רדיו על. על אוזניות.
כן.
כי בזמנו זה היה מאוד יקר ומאוד. לא כל כך ידוע.
ממ-המ. ממ-המ.
אבל אבא היה מאוד מתעניין בפוליטיקה.
כן. -ואמא גם.
את יודעת עם מי הוא הזדהה? או למה היו הנטיות שלו בפוליטיקה?
מבין הארגונים היהודיים? את אמרת ציוני.
ציוני אבל לא רביזיוניסטי.
לא רביזיוניסטי. -לא. לא.
פועלי ציון או גם לא סוציאליסטי? -הנוער הציוני.
הנוער הציוני. הוא היה פעיל עם ה. -כן. הנוער הציוני.
הוא היה מתעניין בכך? בפעילות. -מאוד.
עכשיו. מה גם. שאיפה שהייתה לי ה. הייתה לנו ה.
מקום עבודה. נו.
הנגריה? -הנגריה. ממול היה ה. הנוער הציוני.
הסניף? -הקן של הנוער הציוני.
ואחיך היה פעיל גם? -מאוד. כן.
אני זוכרת שאחי היה תלמיד מצטיין. מאוד מאוד מוכשר.
איפה הוא למד. בגימנסיה היהודית?
לא הוא לא הספיק. הוא הספיק לגמור בבית ספר עממי.
ופרצה המלחמה. והוא עבד אצל הגרמנים בשביל לקבל
כרטיס מעבר מ-Będzin ל-Sosnowiec ולקבל אוכל.
אבל כשפרצה המלחמה הוא היה כבר בן 15. נכון?
כי הוא יליד 24' אז עד גיל 15 הוא עוד היה ביסודי? לא היה ב.
גיל 15 כבר לפני כן. כבר לפני כן מתחיל עם תיכון באיזשהו שלב. לא היה בתיכון?
לא. זה היה אז. בדיוק התחילו.
כמו שכאן יש רפורמה. -כן.
אז התחילו. בכיתה ש. אה. אה.
שבע שנים למדו. אז כיתה שישית. -ז'. כן.
אז התחילו לעבור לבתי ספר. אח שלי למד בערב.
ממ-המ. מי היו החברים. חברות שלך?
יהודים בעיקר?
בעיקר יהודים. לא היו לי חברות פולניות.
חברות מביה"ס? -מביה"ס.
והשכנים היו רק יהודים? לא היו שכנים פולנים?
אז זהו שהבית שלנו היה שלושה שכנים יהודים ועל ידינו היה ביה"ס.
היה בית מאוד גדול גם של יהודים והיתר היו רק פולנים.
והיה לכם קשר עם הפולנים?
לא. -לא.
אני חושבת שלאבא בעבודה מן הסתם היה קשר. בנגרייה.
היו לו פועלים גם פולנים והיו לו לקוחות אולי גם פולנים?
אני לא יודעת. אבא שלי היה
מס. מ. מייצר רהיטים ל-Katowice.
הייתה לו שם פירמה שהוא היה גם עם אחוזים. -ממ-המ.
שהיה מייצר רהיטים מיוחדים.
כן. -של. של.
איך קוראים לזה? אלה שמסדרים את הבתים.
קבלנים? -לא לא לא. ארכיטקטים.
אה. ארכיטקטים.
ו. אז הכל מהפולנית ומהעברית. -אז. אז. אז לא היו.
לא היה הרבה מגע עם פולנים. לכם?
לא היה לנו הרבה מגע. היה שמה
שוטר פולני שאני.
כגאווה הייתי עוברת את הכביש בשביל להגיד לו שלום.
ממ-המ. ממ-המ.
אבל לא היה לנו שום דבר עם הפולנים. להיפך.
כשהייתי הולכת מבית הספר ברגל.
אז היו למ. היו שמה כזה בור ושמה היו גרים פולנים בצריפים.
והם היו מאוד אנטישמים.
היו עושים כדורי שלג באמצע.
בתוכו כדור. אה. אבן והיו זורקים עלינו כשהיינו הולכים. הילדות. מבית הספר.
הפולנים? -הפולנים. האנטישמיות הייתה מאוד גדולה.
איך עוד היא באה לידי ביטוי. האנטישמיות?
מלבד התקרית הזאת. איזה עוד דברים?
עוד לפני שהיו הפרעות שהזכרת. כש. בילדות?
איזה עוד דברים? -למשל היינו הולכים לטייל מהבית ספר.
כן.
עם המורים. בשניים שניים. כן?
וגם היו הולכים לבית ספר פולני. פולני בלבד.
אז הם היו צועקים: "יהודי מסריח. יהודי בצל. יהודי שום.
אתם מסריחים מרחוק."
ככה הם היו צועקים לכם? -היו צועקים. ואסור היה לנו להגיב.
אנחנו הלכנו הלאה ולא פעם הם היו עוברים ושמים לנו רגל בשביל ליפול.
ממ-המ.
אבל אני באופן אישי לא כל כך הרגשתי. כי הייתי רק בסביבה יהודית.
סביבה מאוד מוגנת.
אני לא יודעת אם מוגנת אבל הרגשתי. הרגשתי נוח עם החברות שלי.
ואח שלך היה גם. החברה שלו הייתה חברים יהודים?
מהנוער הציוני. -את ואח שלך. איך היה הקשר ביניכם?
היה לנו קשר טוב מאוד.
חוץ מזה שהוא פעם אחת הרביץ לי.
כאח הגדול?
כן. -כי אני בגלל.
הוא ידע טוב מאוד מתמטיקה ואני התקשיתי קצת במתמטיקה.
כן. -אז ביקשתי ממנו שיעזור לי.
אז הוא קרא לי: "חמורה. את לא יכולה לעשות לבד?"
לקח אותי. הכניס אותי לחדר שינה.
סגר את הדלת. סגר את האור ולא נתן לי לצאת.
הוא אמר: "את תהיי כאן עד שאימא תחזור" ואמא חזרה ואימא שמעה מרחוק את הצעקות שלי.
אני מאוד פחדתי מחושך.
כן. טוב זה מעשים בין אחים. כן? -כן. אבל כשהייתי במחנה.
איזה מכתבים שהוא כתב לי. זה ממש.
הוא שמר על קשר.
בזמן המלחמה בכלל היינו. או שלמשל כשהיינו כבר ב-Gliwice.
ברובע היהודי. אז היה לנו חדר אחד להכל.
אז זה. אנחנו נגיע לזה. את תספרי לנו.
נו. אפרופו אחי. -כן.
אז אני הייתי מסדרת את המיטות שיהיו יפה כמו שבבית היה קודם.
הוא היה: "ככה את רוצה את המיטה.
את לא יודעת שעכשיו מלחמה ולא צריך. שזה שטותי?".
היה מכניס את היד עם אגרוף חזק בשביל להכעיס אותי.
והוא היה אמרת פעיל מאוד בנוער הציוני.
הוא היה בנוער הציוני. -בהכשרה. רצה לעלות לארץ?
הוא כל הזמן ביקש מאבא לעלות לארץ.
הוא כל פעם. -הייתה חשיבה?
היה לכם אמרת שארץ ישראל זה היה משהו מאוד קיים.
כן. -הקופה של הקרן הקיימת הזכרת.
זה היו שתי קופות. שלוש אפילו בכל חדר. -כן.
היו. היה מישהו מהמשפחה שעלה לפלשתינה לפני. לפני המלחמה?
היה לכם איזה קרובים בארץ?
בן דוד של אימא עלה לפלשתינה.
הוא היה גר פה. לא רחוק. אחרי המלחמה.
הוא מצא אותי. לא ידעתי.
והוא בא לפולין.
אני זוכרת שכל העיר התאספה על ידו.
אה. לשמוע? -לשמוע ולראות.
וכאילו שזה משהו קדוש. לגעת בו.
מישהו שהגיע מארץ ישראל. -נכון.
וזה הבן דוד של אימא שלך? -בן דוד של אימא שלי.
ומלבדו היה עוד מישהו שעלה?
לא. -לא. הייתה משפחה במקומות אחרים בעולם?
לא. אח של אבא היה ב-Paris. -כן.
ו. ואחים של אימא אני לא כל כך הכרתי.
כי הם היו ב-Warsaw עוד וזה לא כמו שעכשיו נוסעים מעיר לעיר.
כן. כן. -אני לא הכרתי.
אז לא הייתה משפחה גדולה מחוץ ל-Będzin? לא. כולם היו ביחד.
ביחד. -כולם היו ביחד.
ובאמת. הייתם נוסעים גם לנופש?
או חופש או משהו כזה? -זה מה שרציתי להגיד לך.
כל שנה אני נסעתי עם אבא שלי ל-Szczawnica. Szczawnica זה.
הצד השני של Zakopane.
כל שנה אני נסעתי עם אבא ואימא הייתה נשארת עם האח.
מה. הייתם נוסעים לעשות סקי?
זה היה מקום של סקי? -לא. זה היה. זה היה בקיץ.
היינו נוסעים. זה היה בית החלמה כזה.
מרחצאות? - INAUDIBLE (שפה זרה)
כן. מרחצאות. -מרחצאות. מים מינרליים.
ואת היית נוסעת עם אבא?
הייתי נוסעת עם אבא.
כי אני הייתי הבת של אבא וכשאנחנו חזרנו.
אז אימא הייתה נוסעת עם אח למקום יותר קרוב.
גם כן. לשבוע-שבועיים. וכשאנחנו היינו חוזרים מ-Szczawnica אז תמיד על הדלת
היה. היו פרחים ופלקטים:
"אנחנו מקבלים אתכם בשמחה". ואני לא יודעת לבטאות את זה.
באדום וצבעים כאלה רועשים.
שזה ממש נתן הרגשה טובה.
קבלת פנים חמה כשאתם חוזרים הביתה. -כן. כן.
כן. -הבית היה מאוד מאוד חם.
כן.
אני אגיד לך. כשאני הייתי חולה. וזה היה לעיתים קרובות.
אז אימא הייתה רוחצת אותי עם אודיקולון.
הניקיון זה היה דבר ראשון. קודם כל ניקיון.
איזה. איזה עוד זיכרונות יש לך מהילדות?
מהתקופה הזאת?
אני כבר לא זוכרת כמעט כלום. אני יודעת שהיה לי טוב מאוד.
והיה לי קשה מאוד. הפרידה הייתה קשה. כן.
אז באמת. בשנת. עוד. 33'.
את ילדה בעצם. קטנה. בת חמש.
ב- 33' בגרמניה עולה היטלר לשלטון.
אני זוכרת שבבית דיברו על זה. -דיברו על זה?
והיה גרינברג. נדמה לי. שהתקומם.
שהרג. לא זוכרת. -אה. זה שניסה.
אה. את מדברת על. על מה?
היה יהודי שהתקומם בגרמניה. -כן.
אנחנו נחזור לזה. אבל אתם דיברתם על זה בבית?
על היטלר? את זוכרת דיבורים? -אני חושבת שאבא דיבר על זה.
עם אימא. -כן. ו.
וזכור לך אם זה היה ב. -מחריד? לא. אבא אמר להפך.
אבא אמר: "אני דובר גרמנית ואני יש לי חינוך גרמני ולי זה לא יקרה".
אותה חשיבה ש. אה.
שלפולין זה לא יגיע? -לא. לפולין זה יגיע. אבל לא אליו.
כי הוא עם חינוך גרמני ודובר גרמנית אז לו זה לא יקרה.
כל הזמן הוא אמר:
''לנו זה לא יקרה כי אני ראש משפחה ואני דובר גרמנית עם חינוך גרמני אז אני לא.''
לא יחשבו עליי.'' -ממ-המ. טוב.
את רצית. נזכרת בסיפור של ניסיון ההתנקשות של הרשל גרינשפן.
כן.
ואת אומרת שאתם שמעתם על זה בבית? -אני זוכרת שאבא.
אבא קנה "די וולט" ועיתונים והוא כל הזמן דיבר עם זה עם אימא שלי וגם עם השכנים.
אבל אבא כל הזמן טען שלו זה לא יקרה בשום אופן כי הוא כביכול יליד גרמניה.
ממ-המ.
בגלל שהיה לו קשר עם התרבות הגרמנית. -מאוד.
הוא גם קרא. הוא גם קרא את. את. יו.
כמו "לאישה". נו.
איזשהו ז'ורנל. -ז'ורנלים גרמנים.
אה- הא. הוא קרא גם. -הוא אהב לקרוא ז'ורנלים גרמנים.
כן. הוא היה קשור. הוא למד שם.
גם כל ה. כך הריהוט שהוא יצר.
זה הכול היה לפי הז'ורנלים הגרמנים.
גרמניים. כן. הוא היה כמעט בן בית בתרבות.
נכון. הוא. כל התרבות שלו הייתה גרמניה.
ומשהו מההדים של התפיסה הנאצית ומה שקורה ליהודים בגרמניה בשנים האלה?
אני לא זוכרת. -את לא זוכרת.
הגיעו אליכם פליטים?
כן. הגיעו פליטים מ- Zaluzi.
שהם לקחו בצ'כיה כך אלה. אז הגיעו אלינו פליטים.
את מדברת על 38'?
משהו כזה. -זה היה 38'? יכול להיות.
אני לא זוכרת. אני זוכרת שהגיעו פליטים.
ואנחנו סידרנו. אבא סידר להם תמיד את הדיור.
אצלכם בבית גם?
לא. אצלנו בבית לא. הם באו לאכול. -זה בקהילה?
בקהילה. הם באו לאכול. -הם באו לאכול.
מה את זוכרת מהפליטים האלה?
אני זוכרת רק ילדה אחת שהיא הייתה בת גילי.
ממ-המ. -אז שהיא הייתה מדברת גם גרמנית.
ולמדה פולנית. אז היא תמיד תרגמה.
יש כזאת אמרה לא יפה שהיא אמרה ואני למדתי ממנה את הגרמנית גם כן.
את כל הדברים הרעים והטובים. כי הילדים אוהבים לשמוע את הדברים האלה.
והיא הייתה הרבה אצלנו. היא למדה איתי ביחד.
היא לא למדה באותה כיתה. היא למדה על ידי. את הבנת מה זה אומר שהיא פליטה?
את הבנת כילדה?
לא כל כך אבל כשאנחנו היינו ב-Szczawnica אז הלכנו למקום.
זה היה קרוב ל. לגבול צ'כי.
אז הלכנו שם למעיין ואבא הסביר לי שפה היו צ'כים ו. ופולנים קיבלו את זה.
ושתינו ממעיין מים. -כן.
של. מצ'כיה. אבל לא הבנתי בדיוק מה זה גורש. גירשו.
ידעתי שעזבו את הבית.
לא ידעתי את מלוא המילה מה זו ההרגשה של גירוש הבית.
והבנת למה גירשו אותם? -לא.
לא. אז שמעת ברקע שההורים מדברים על מה שקורה בגרמניה.
אבל הרגשה שזה משהו שרחוק. לא קשור אליכם ולא יגיעו לפה.
שזה לא קשור לנו וגם כנראה לא רצו לעצב אותנו. לא יודעת. לא. לא.
לא רצו. את חושבת. לשתף את הילדים. רצו ל.
אולי אחי כן. אבל אני הייתי הקטנה בבית. -כן.
אליי התייחסו בכלל כילדה והייתי ילדה שמנה ואבא לא קרא לי אדז'ה.
רק "קשקה". "קשקה" זה שמנה.
והוא. הוא אני הייתי בשבילו הכל. -את היית הנסיכה שלו.
בכלל. זה היה בית כלכך חם שזה לפעמים.
ואז פורצת המלחמה בספטמבר 39'. את זוכרת את היום שפורצת המלחמה?
ששומעים על זה? לכם זה הגיע כעבור כמה ימים.
מהר מאוד. -ממש מהר מאוד.
אבל את זוכרת עוד לפני את היום הראשון שהגרמנים בכלל פולשים לפולין?
זה מגיע אליכם?
אני זוכרת את האופנועים עם הגרמנים שנוסעים בכבישים.
אה-הא. -ומיד. זה מה שרציתי להגיד לך.
איפה היית. בבית? כשהם הגיעו?
לפני שהם נכנסו אלינו אז הבן דוד שלי.
שהיה גר קרוב לסבתא. -ממ-המ.
אחותו ואני. ו. ואחי לא. אני. ואימא. -כן.
עברנו ל-Kielce. כי רצינו לברוח מהגרמנים.
אבא אמר: "תברחו. אתם צריכים לשמור על החיים.
אתם תברחו ותהיו ב-Kielce. שם הם יגיעו יותר מאוחר. או שבכלל לא."
הרי הפולנים חשבו שהם נצחו את המלחמה.
ואיך. איך. אז כמה ימים לפני שהגרמנים הגיעו ל-Będzin?
אתם עוזבים ל- Kielce?
עוזבים ל. עוברים ל- Kielce.
והיינו שם אצל קרובי משפחה.
של. לא יודעת של מי.אבא. של אימא. לא יודעת מי. חברים משפחה מאוד.
ואת ואמא ואחיך?
לא. אני. אימא. ושני בני דודים.
אבא ואחיך נשארים בעיר? -בבית. כן.
ותוך כדי זמן שהיינו ב-Kielce אז היה גיוס ל. ל.
לצבא? -לצבא הפולני.
ואבא היה צריך להיות מגויס אז אימא מאוד נבהלה.
כן.
ואנחנו נסענו חזרה ל-Będzin
וכבר אז היו כל הזוועות ב-Będzin ואימא. היא הלכה לאיזה רופא.
לא יודעת איך היא עשתה את זה. -רגע. כשאת אומרת:
"אז היו כבר כל הזוועות ב-Będzin".
איזה. בואי תתארי. -כי באנו הביתה. חשבנו שהבית יהיה רגיל.
בינתיים אבא כבר היה עם אחי אצל הדוד.
שאנחנו נסענו עם שני בני דודים.
הוא היה. -אז הוא עזב את הבית. עם אחיך?
הוא היה לן שמה. -כן.
והם הלכו אל הבית שלנו.
הדוד ואבא והבנים הגדולים. כלומר. אחי והבנים של הדודה.
והם עשו בעליית הגג. קיר. קיר כפול.
הם חשבו שהגרמנים לא ידעו. והכניסו שם את כל דברי הערך ואת כל הדברים הטובים.
תכשיטים. חפצים -תכשיטים וסחורות.
הדוד היה סוחר סחורות. סחורות. תכשיטים. אה.
קריסטלים. את יודעת. בית מסודר שהיה בו הכול.
אז הכניסו שמה ובנו קיר משותף.
אנחנו באנו. בדיוק הם היו באמצע עבודה.
ואת אבא לא לקחו.
לקחו לצבא ושחררו אותו על סמך התעודות הרפואיות שהיו.
ואמרנו: "מה נעשה?" אז אמרנו: "נוסעים עוד פעם ל-Kielce.
כי אנחנו רוצים לברוח מהפולנים." ברחנו. -הגרמנים עוד לא הגיעו? או הגיעו כבר?
היו כבר. היו כבר. -ואפשר היה לנוע?
ועדיין לא היה. לא היו הגבלות תנועה עדיין? -עדיין אפשר היה לנוע.
כן. -אז נסענו.
חזרה? -ל- Kielce חזרה.
עם אבא?
עם אבא ועם אחי ועם אימא ואני והבני דודים כבר לא הצטרפו.
וכשהיינו ב-Kielce כבר הגרמנים נכנסו.
בזמן שאנחנו באנו. הם כבר נכנסו ב-Kielce.
והם הוציאו את כל היהודים עם הזקנים.
העמידו אותם בשורה ומרטו להם את הזקנים ואת הפאות.
זה היה. -את ראית את זה?
כן. -את ראית במו עינייך?
כן. כן. כן. הם העמידו בשורה.
אני זוכרת את הקרוב המשפחה שלנו שכרתו לו את ה. שאחד.
הוא היה דתי?
הוא היה דתי מאוד. -תלשו לו את הזקן?
לא. תלשו את הזקן ואת הפאות. -את הזקן שלו. את הפאות.
ואנחנו ראינו שהמצב לא טוב.
אז אבא אמר: "אנחנו נלך הלאה. נלך. נתקרב לגבול רוסי."
והתחלנו לנוע הרה. הלאה. -איך? ברגל?
ברגל. ב. ב. בכרכרה. -בעגלות?
בכרכרה. מה שהיה. לא ברגל. -כן. לקחתם איתכם דברים מהבית?
מ-Będzin?
לקחנו קצת אוכל ואולי קצת תכשיטים. אני לא יודעת מה. ואבא לקח תפילין וטלית.
בדרך פג. עצר אותנו גוי פולני.
והוא בדק אותנו והוא הוציא את התפילין והוא אמר שזה תחנת שידור.
והוא מוכרח לתת את זה למשטרה כי אבא משדר. -אבא הוא אויב.
כי הוא מרגל? -כן.
אז אימא אמרה: "זה לא. זה כלי תפילה.
ואסור לפתוח את זה כי זה אלוהים מעניש. מי שפותח את זה."
הוא אמר: "את משקרת. ואני פותח את זה."
אז אימא כרתה ברך לפניו ונישקה לו את הרגליים. היא אמרה: "אל תפתח את זה."
העיקר שלא יפגעו בתפילין. -נכון.
נכון. והוא פתח?
לא. -לא.
והלכנו הלאה. והלכנו. הלכנו. לא יודעת ימים ולילות הלכנו. ו.
איפה לנתם?
זהו. שאנחנו לא לנו. לנו בחוץ.
הייתה כל הזמן הליכה ולא רק אנחנו זה היו שורות שורות של פליטים.
ואחר כך. מכל הצדדים היו גרמנים כבר.
הגרמנים כבר שלטו בכל פולין.
ומכל הזמן. מכל הצדדים פחדנו.
והפולנים איך שהוא עוד שמרו.
עוד לא הראו את הפרצוף האמיתי.
אנחנו הלכנו יום אחד. הלכנו כל הלילה.
ומסביב היה אש. הבעירו אש.
היה רק יציאה קטנה. והמון של אנשים.
וכולם צריכים לעבור דרך הדרך הקצרה הזו.
זה הכול פליטים שנעים לכיוון ה.
לכיוון הגבול הרוסי. -פליטים שנעים לכיוון רוסיה. כן.
ואנחנו הלכנו ואת שמעת כל הזמן: "שמע ישראל" ו- "שמע ישראל".
והגענו לאיזה כפר קטן.
ואימא. אני הייתי כל כך קטנה וכל כך מפונקת אז אימא אמרה "קודם כל תלכי לישון קצת."
שיהיה לי יותר כוח.
מה זה. היו בתים שנכנסתם אליהם?
לכפר. נכנסנו לכפר.
הוא היה ריק?
יכולתם להיכנס סתם לבית?
כנראה שאירחו אותנו איזה פולנים.
כן.
והכניסו אותי לאיזו מיטה.
שהמיטה הייתה כל כך מלוכלכת.
ואני אמרתי לאימא: "אני לא יכולה כאן לישון. זה מסריח."
אימא אמרה: "היום זה לא. לא. מפנקים. מתפנקים.
את חייבת לישון כי אנחנו צריכים עוד הרבה ללכת."
אז אימא אמרה. אני הייתי מאוד ממושמעת.
מפונקת ומושמעת. -כן.
אז. ישנתי שם אבל זה היה כל כך מלוכלך שאני לא יכולה לתאר.
אני עכשיו נזכרת.
ואחרי שינה קצרה אז אבא אמר "כבר אין טעם ללכת הלאה. אנחנו חוזרים הביתה."
כי אין לנו. אין לנו שום סיכוי להגיע לגבול. לגבול רוסי.
וחזרנו הביתה. לא יודעת עם מה. עם רכבת. לא זוכרת עם מה.
אני יודעת שחזרנו הביתה ונכנסנו לבית שלנו.
ל- Będzin. -ל- Będzin. לבית שלנו האותנטי.
איך המצב של הבית היה? נשאר כמו שהוא?
נשאר סגור כמו שסגרנו אותו.
לא היה שום דבר.
מה היה. מה קורה ב-Będzin בכל אותם ימים?
אנחנו לא ידענו מה קרה אז. -כן. אני שואלת אותך אבל.
אנחנו לא ידענו כי באנו כאילו שבאנו מפלנטה אחרת.
כן.
נכנסנו לבית והתחילו הרדיפות.
כל יום שישי זה היה קבוע.
באו גרמנים. הפכו את כל הרהיטים עם צעקות.
הצעקות שלהם היו כל כך נוראיות שרק מהצעקות היינו. הפכו את המיטות.
מי שהיה על ידם קיבל סטירה. קיבל בעיטה.
אתם הייתם בבית והם היו פורצים ומתחילים?
מה זה פורצים? לא שואלים. פותחים דלת והורסים.
עכשיו. מחפשים משהו?
לוקחים דברים? -לא לוקחים.
שוברים לשם ה. -סתם. סתם להכעיס. סתם להרגיז.
סתם להפחיד. -כן. פרעות.
אבל את. יהודית.
את דילגת על משהו שקודם הזכרת ונכנסנו למלחמה ודילגנו על זה.
ובכל זאת אני רוצה לשאול אותך.
את אמרת שקצת לפני שהמלחמה התחילה היה פוגרום.
ב-Będzin. -נכון.
ודילגנו על זה. אז אולי בכל זאת תכף נחזור לגרמנים.
בסדר. -תספרי משהו. זה היה ממש לפני תחילת המלחמה?
לפני תחילת המלחמה. -מה את זוכרת?
אני זוכרת שהפולנים התנפלו על היהודים.
והיו שלטים לא לקנות אצל היהודים.
ועל הרצ. על המדרכות היה כתוב:
"מי שקונה אצל היהודים הוא אויב של הפולנים והוא הורס את פולניה."
והיו זורקים אבנים בתוך החלונות ראווה של הפולנים היה.
של היהודים.
של היהודים. הפולנים היו זורקים אבנים. -אתם גם? את גם נפגעתם? את.
אנחנו גרנו הרי ברובע הפולני והייתה לנו העוזרת.
כן. -אז היא. כביכול.
הייתה צריכה להגן עלינו. סגרה אותנו בחדר אחד.
אבל היא לא הגנה.
רק בלילה היא הבריחה אותנו לרובע היהודי. לדודים שלנו.
עזבתם את הבית?
והם לקחו את כל שטרות הכסף.
ממש. -הפולנים נכנסו לדירה שלכם?
כן. כן. ולקחו מה שהיה בידם. -כן.
ואותה פולנייה לא התנגדה.
אז היה אווירה של פחד וטרור.
שברו את כל החלונות. נכנסו. ממש ונדליזם עשו בבית.
ואת יודעת אם הרשויות עשו משהו בנידון או שום דבר?
אח"כ אבא הלך לקומיסר. לראש העיר והוא דיבר איתו.
אז הוא. כמובן. הכול החליק יותר.
כן. -ואני לא יודעת מה היה.
זה היה ממש סמוך למלחמה. לפרוץ המלחמה?
כמה חודשים לפני המלחמה. -כמה חודשים לפני.
ככה אני חושבת. -חששת לחזור לבית אחרי זה?
חששתם? -בטח. גם אמא אמרה שזה ממש פחד.
שצריך לחשוב לעבור לרובע היהודי. -לרובע היהודי.
אבל היה לנו כל כך נוח וכל כך טוב.
הייתה גינה על יד הבית. היה כלב על יד הבית.
וברובע היהודי אי אפשר היה לחיות ככה.
ממ-המ. -ועל ידנו היה גר.
כמו ראש עיר של יהודים. -כן. ראש הוועד?
זיגל. וזה היה כבוד לגור בסביבה שלו.
ממ-המ.
הוא אמנם היה.
לא. לא הודה שהוא יהודי. הוא היה. -מומר?
הוא לא היה מומר. אבל הוא היה.
לא זוכרת איך אומרים את המילה.
אלוהים. אלוהים הראש לא עובד.
מתבולל?
מתבולל. מתבולל.
אבל אמרת שהוא היה ראש ועד היהודים. -כן. אבל יחד עם זה הוא התבולל.
הוא לא החזיק את החגים היהודיים.
הוא לא. כלומר. לא חגג. -כן.
אבל הוא היה אדם מאוד נחמד.
עכשיו. אחרי המלחמה. עכשיו שהיינו בפולין.
היינו בבית שלו. הבית שלנו לא קיים.
אוקיי. אז נחזור לכיבוש הגרמני. -פוגרום?
התחלת לתאר את.
נזכרנו בפוגרום כי תיארת בעצם את הפוגרום שהגרמנים עושים לכם בבית.
נכנסים. הורסים. שוברים. -לא. הפולנים.
כן. אבל אחר כך את מתארת את הגרמנים.
כן. -אני חוזרת למלחמה.
כן. הגרמנים. -אני חוזרת לכיבוש הגרמני.
כן. הגרמנים זה היה קבוע.
שביום שישי או ערב חג הם היו נכנסים לבית.
נניח הספה עומדת ככה. הופכים אותה.
מה שהיה. מה שהיה להם בדרך.
שוברים. הופכים. העיקר לעשות דברים רעים. והצעקות היו כל כך גדולות.
וכל הזמן עם ה. עם ה. עם הנשק מכוון.
עכשיו זה. כשהם מגיעים. כשהגרמנים כובשים את העיר. כובשים. נכנסים.
בעצם אנחנו סמוך מאוד לתקופת החגים. נכון?
ספטמבר 39'.
אתם עוד חוגגים משהו?
יש לך זיכרון מהחודש הזה? איך עובר עליכם החודש הזה?
זה החודש של הימים הנוראיים?
אני חושבת שעוד חגגו. אני חושבת שחגגו.
אבל התחילו גזרות על היהודים.
כל מיני צווים אנטי יהודיים? -אבל לא ב. לא ב- 39'.
לא בשלב הזה. אבל קצת. -ב- 40' זה התחיל.
כבר בשלבים הראשונים. עוד לפני שיש בכלל גטו.
מוקם גם יודנרט. איזה ועד יהודי. -נכון. ואבא שלי היה פעיל ביודנרט.
ביודנרט. כן.
אז זה מה שאני רוצה להגיד לך.
אז אנחנו צריכים ללכת לרובע היהודי. -לעבור.
לעבור לרובע היהודי.
איפה שסבתא גרה.
בעלת הבית של הבית הזה. היה לה. היו לה שלושה חדרים ברובע היהודי.
וסבתא למטה. אז אבא וסבתא. סבא.
שכנעו אותה שאנחנו ניתן לה את כל הבית.
זאת אומרת את כל השכנים שלנו עם הבית של.
הדירה שלנו וגם שני השכנים ושהיא תיתן לנו את השלושה חדרים שלה.
וכל. כל משפחה תהיה בחדר אחד כי זה היה על יד סבתא
ולאבא היה מאוד חשוב להיות עם הסבא וסבתא.
אז אנחנו. -רגע אז עם מי רציתם לעשות החלפה? מי זה?
אמא פולניה. שהייתה בעלת הבית. -בעלת הבית איפה שסבתא גרה.
והיא הסכימה?
והיא הסכימה. ואנחנו עשינו חליפין.
זאת אומרת. גם השכנים רצו לעבור לרובע היהודי.
כן. כן. כי. -הרגשתם יותר ביטחון.
כי אבא. מה שאבא אמר זה היה קדוש.
זה היה במשפחה ולכולם.
אבא אמר. הבן דוד שלי מצרפת שהוא היה.
הוא נפטר קרוב מאוד אחרי בעלי.
אז הוא אמר: "הבן שלי שיהיה בריא. שיהיה בריא" גם קוראים לו משה.
אז הוא אמר: "מה שדוד משה אמר. אנחנו כולנו שמענו."
ורציתם להרגיש קצת יותר ביטחון וקרבה עם הסבתא.
בטח. רצינו גם להגן וגם. גם להיות משפחתי ביחד. ואנחנו עברנו.
הרהיטים שלנו נשארו אצל הגויים ואנחנו עברנו עם מעט מאוד לחדר אחד.
כן. כן.
אבל מה. היודנראט לא נתן שאנחנו נגור.
זה היה במרכז.
הרובע? -הרובע היהודי ודירה מאוד יפה.
אז היודנראט אמר שמגיע ליותר מכובדים.
שזה מקום כל כך טוב. אז איך שהעלו את הדברים למעלה.
היו כאלה יהודים גם מדרגה שנייה.
הם היו זורקים את הכול דרך החלונות למטה.
עד שאבא הלך לראש היודנראט.
מי זה היה? את יודעת? -אני לא זוכרת.
ראש היודנראט? -אולי שטרוכליץ. אני לא זוכרת.
אני לא הייתי כל כך מעורבת. אותי.
אותי עטפו בצמר גפן. -כן. את היית ילדה.
לא. לא הייתי מעורבת בכל הדברים האלה. -כן. אז הוא הלך לראש היודנראט.
והוא קיבל בפרוטקציה.
הכניסו אותנו חזרה לבית והיינו גרים שם שלוש משפחות בשלושה חדרים.
אז אתם עכשיו מצטמצמים. כל המשפחה לחדר אחד?
חדר אחד. עם תנאים סניטריים קשים כי השירותים היו בחוץ.
בכלל. זה. זה מטבח אחד.
לא היה הרבה מה לבשל אבל קצת מים זה מאוד קשה.
איך היה באמת אוכל בתקופה. בימים האלה?
שוב פעם. אבא תמיד דאג ואיכשהו היה אוכל. לא היה בשפע. אבל. אבל אפשר היה להסתדר.
לא היינו רעבים. -כן. כן.
עכשיו. התחילו לקחת גברים לעבודות כפייה?
רגע. יש עוד משהו שה- INAUDIBLE שלנו טעה. -כן. בבקשה.
את הבית מלאכה שלנו קיבל טרוי הנדלר.
זה היה ממונה גרמני עלינו.
ממ-המ. כלומר. החרימו את הנגריה.
החרימו.
אריזציה. -כל ה. שלהם.
כן. -העובדים היו צריכים להישאר.
אבא היה צריך לנהל את זה. אבל הכסף הוא לקח.
הוא הופך להיות עובד. כאילו. -לא. אפוטרופוס.
הוא היה. הוא היה בעל עסק.
כלומר. את מתכוונת. האבא הופך להיות במנהל ולא בעל העסק.
נכון. גם לא מנהל.
הדעה שלו לא הייתה חשובה.
איך היו לפני המלחמה היחסים שלו עם העובדים שלו. הפולנים?
מצוינים. מצוינים.
אבל פתאום מתהפך מעמדו.
הם שמחו. זה ברור שהפולנים שמחו. -אבל אמרת שהיו להם יחסים טובים איתו.
בזמן העבודה. כן. -כן.
הם היו מאוד מכבדים את אימא שלי. -אבל הוא. ברגע שזה קורה.
הוא עדיין יכול להמשיך לעבוד שם?
לא. הוא יכול לנהל את זה. שזה לא יפול. שזה יחזיק מעמד.
והוא המשיך לנהל את זה? -והוא המשיך לנהל והוא חלה
וזה היה מאוד קשה.
הוא חלה וגם אימא. הייתה לה דלקת ריאות.
כן.
ואנחנו היינו עם שכנים טובים. אז השכנים דאגו לילדים.
עכשיו. מה קורה אתכם? אתם. בית ספר אין.
נפסק הכל. -נכון.
אז אתם. אח שלי כבר לא למד.
כן. -אח שלי. אז שהתחילו התפיסות לעבודה.
כן. היו עושים.
חוטפים אנשים. -חוטפים אנשים. INAUDIBLE (פולנית). זה היה.
פתאום יוצאים גרמנים ומי שישנו. והיו שעות סגירה.
היה מותר לנוע רק עד שש בערב.
עוצר. היה עוצר. כן. -עוצר. מי שהלך יותר מאוחר.
בוודאי שהוא. שהוא. -כן. אז מה קורה איתו. עם אחיך?
זה לא רק אחי.
זה אח"כ יצא חוק שכל אחד יכול לעבוד.
הם העמידו שופים. בתי מלאכה. -כן. הקימו בתי מלאכה. שופים.
ומי ש. מי שהיה נחוץ ועבד שם.
הוא יכול היה לנוע. אז אח שלי עבד אצל סקופט ב-Sosnowiec.
מה הם יצרו שם?
רהיטים. הוא עבר גם לגור שם. ב-Sosnowiec? -לא. היה לו מותר.
היה לו פנקס כזה שמותר לו לנסוע הביתה. -אז הוא היה בערב בא הביתה ל-Będzin.
כן ובבוקר נוסע. -ואז יוצא בבוקר לבית המלאכה ב-Sosnowiec.
כן אבל זה רק לצעירים נתנו. למבוגרים לא. -צעירים.
ומה קורה איתך? את בבית?
אז זה מה שאני רוצה להגיד לך.
אני הייתי עדיין בבית.
ודוד שלי היה אחראי ב- "שופ רוזנר".
זה היה בית חרושת ל.
לביגוד. ב-Będzin או ב-Sosnowiec? -ב-Będzin. ב-Będzin.
הם היו מייצרים. אה.
בגדים?
של חיילים. -מדים?
מדים. -כן.
מדים לחיילים ודוד שלי. מדים לצבא הגרמני?
הגרמני. ודוד שלי היה שם עובד בכיר.
היה מנהל מחלקה. ואני הייתי מפותחת מאוד יפה.
הייתי שמנה כמו שאמרתי והייתי גבוהה והייתי ילדה כזו ש.
נראית בוגרת יותר. -כן. בגלל זה גם נסעתי למחנה.
את בעצם קרוב לגיל בת מצווה. בת 12. נכון?
כן.
מי חשב על בת מצווה? לא.
לא. אני אומרת. -לא עשו בת מצווה.
כן. כן. אבל אני אומרת מבחינת הגיל. -אז הדוד.
אז הדוד הציע שאני אלך לעבוד אצל רוסנר.
כן. -בסדר.
זה היה מצוין. גם אני מקבלת כרטיס שגם מקבלים אוכל.
וזה היה איפה? גם ב-Sosnowiec? -ב-Będzin. ב-Będzin.
מה עשית שם? -מה עשיתי? שום דבר. הרמתי.
הם היו צריכים להרים חוטי תפירה.
אפילו אם החוט היה בכזה גודל אז הם טענו שאפשר לנצל אותו.
לתפור לא כפול. רק ביחיד. ממ-המ.
והייתי תופרת כפתורים.
לא יודעת אם ידעתי לתפור כפתור. אבל זאת הייתה כביכול.
ידני? ידני.
לא במכונות.
לא. לא. לא. וגם נכנסתי בפרוטקציה של הדוד שלי.
ממ-המ. אוקיי.
ושם עברתי. עבדתי. -מ-המ.
ו. ובערב הייתי חוזרת הביתה.
היה לי גם. אימא הייתה בבית.
ואני הייתי עוזרת לאימא. -אמא הייתה חולה?
אימא הייתה חולה בדלקת ריאות ואבא קיבל אסתמה. ו
והיה פלצ'ר זה היה רופא. -כמו אח. כן. חובש?
לא. רופא שלא עשה את הסטאז'. -אה-הא.
יהודי והוא היה בא והוא ריפא את אמא ואבא.
אבא חלה בגלל ה-INAUDIBLE (פולנית).
זה הגאווה שלו נלקחה ממנו והוא כל הזמן בכה.
זה שבר את ליבו? -כן. זה מזה הוא כל הזמן בכה.
לא בדמעות אבל כל הזמן דיבר שאיך פתאום עשו ממנו שום דבר?
זה היה בשבילו מאוד מאוד מכה. כן. -מכה קשה. כן.
ואמא. אם היא ראתה את אבא לא בסדר. אז זה הולך ככה.
כן. זה השפיע עליהם קשות.
כי הבית. אני אומרת לך. היה. -אז בעצם אתם הילדים יצאתם לעבוד?
יצאנו לעבוד. אחרי שהם החלימו. הם הלכו לעבוד. גם?
אבא ואימא? -לא.
כבר לא קיבלו אותם. כי אבא היה אחרי 40 ואימא הייתה אחרי 40.
כבר לא היה שום. -אז הם נשארים בבית?
הם נשארים בבית. -אתם מקבלים משכורת. את ואחיך?
אני לא. וגם אחי לא.
אנחנו קיבלנו כרטיסים בשביל לקבל אוכל.
אוכל. תלושי מזון. -תלושי מזון.
זעום. כמובן זעום. -ומה. כן.
ומה הייתם מקבלים? ובתלושים האלה גם היה אוכל בשביל אימא ואבא?
או הם קיבלו בנפרד?
היינו מקבלים רק לחם.
לחם. -לחם.
כן. ואיך הסתדרתם אז?
הסתדרנו עם מועט. מה שהיה הסתדרנו אולי הברחנו קצת קמח מהבית הקודם.
ואתם גם דואגים לסבתא. בכל זאת.
בוודאי. גם אנחנו וגם כל האחים דאגו לסבתא.
שמה. אצל הסבתא זה היה המרכז.
כן. -כולם התכנסו אצל סבתא וכל אחד מה שהיה.
כולם היו מתחלקים.
גם עם השכנים היינו מתחלקים.
ה. היודנרט הוא זה שארגן את העבודה ב. בשופים?
בבתי מלאכה?
אני יודעת מקריאה קודמת שהוא גם הקים.
היודנראט הקים איזושהי חווה חקלאית.
ידוע לך משהו על זה? -ב-Szydłów?
כן. ידוע לך משהו על זה?
אני יודעת שהייתה. -פארמה או משהו?
פארמה ב-Szydłów אבל אז אני הייתי עוד בבית.
אבל אנחנו לא היינו שמה.
יש. ישנו כאן זאב לונדנר. שהוא טייס הראשון בארץ.
שהוא היה שמה ב-Szydłów. והוא היה נוסע.
אני זוכרת שהוא נסע בשבת עם כרכרה.
הוא הוציא את הזבל מה. מהחווה הזאת. -כן.
וההורים שלו היו בחלון והם מאוד כעסו עליו שהוא בשבת עובר ב. ברובע היהודי.
כן. -אבל אני לא הייתי ב- Szydłów.
אף אחד מאיתנו לא היה.
ידענו שישנו Szydłów -כן.
ובדרך כלל היו שם ילדים של תנועות ה. -ציוניות.
הציוניות. -שאלתי כי אח שלך היה פעיל בנוער הציוני.
אז חשבתי אולי. -אבל הוא לא עזב אותנו.
אנחנו. אימא לא הסכימה שאנחנו נתפצל.
אז ככה. כמה זמן עבדתם ככה.
בצורה הזאת. שאת עובדת בשופ הזה. והוא עובד בשופ ב-Sosnowiec?
אני עבדתי אולי שנה בשופ.
כן. -אחי עבד יותר.
כן. ואחר כך. כשהלכנו ל-INAUDIBLE (פולנית).
אה. משהו. היה אצלנו גרמני אחד. מיצ'קה.
שמי שהיה ברחוב והוא. לא חשוב מה מו. הוא יורה.
בלי לשאול. בלי. סתם ההובי שלו. הוא הלך עם הכלב ועם האקדח.
הוא היה חייל בוורמאכט או אס אס?
אס אס. -אס אס.
אס אס מאן. -כן.
הוא היה יורה ברחוב כל העובר ושב.
ותמיד אבא נזהר לא לצאת. -כן.
אם הוא היה יוצא. אז תמיד בשעות כאלו שחשבנו שהוא לא ברחוב.
וב. ברחוב היו האקציות האלו שתפסו אנשים.
לעבודות כפייה.
לעבודות כפייה ואנחנו תמיד גם האחים של אבא לא הלכו לעבודות כפייה.
לא יודעת איך. איך הם נשמרו.
הצליחו לשמור על עצמם. -להיוולד. להילמד. להימלט.
כן. ואני. טוב הדוד.
זה שהיה בשופ. אז הוא היה מוגן. -ממ-המ.
והוא גם היגן על אשתו ועליי. ועל הבת הדודה. לא.
על הבת הדודה לא. הבת דודה אחת הייתה נשואה.
היא הייתה נשואה ל. -ההליכה שלך מהבית לשופ. הייתה כרוכה בסכנה?
לא. כי היה לי. היה לי את הכרטיס אבל אם מיצ'קה תופס אותי.
הוא יכול אותי. -כך קראו לו? מיצ'קה?
מיצ'קה. -כן.
מה שרציתי להגיד שהבת דודה
שלי הייתה נשואה למישהו מאוד מאוד דתי מ-Będzin. משפחה ידועה.
והגרמנים הוציאו איזה דיב.
דיבה שהוא מבריח דברים. בעלה.
ואז הוציאו להורג שבעה יהודים דתיים.
זה היה בדיוק מול. מול הבית של הסבתא. מול החלון של הסבתא. תלו.
ירו ותלו את האנשים.
ואימא אמרה: "את לא תהיי בבית". כי זה היה אותו בית שאנחנו גרנו.
שאנחנו לא נהיה בבית. הלכנו לדודה.
כי היא לא רצתה שתראי את זה.
שלא. אנחנו לא נראה את זה. והוא נתלה והיא לא עברה את המלחמה.
ממ-המ.
הזוועות היו. לא יכולה לספר כמה זוועות היו.
היה עוד משהו. שהיודנראט.
זה לא היו יהודים כל כך טובים.
הם היו בדרך כלל מבתים עניים. מבתים לא כל כך משכילים.
הם. הם גם כן לא שמו את היד לטובה. הם עשו הרבה דברים רעים.
כולל מארי. שאת בטח יודעת שהוא היה הראש יהודים.
ראש. יושב ראש של יהדות Zagłębie.
כן.
שהיה צריך לשלם ליודנראט כסף.
מי שלא שילם. אז היו אצלנו יהודים שהיו מכניסים אותם לבית נניח אני גרה פה.
מכניסים לי שני אנשים.
מה שאני אוכלת אני חייבת קודם לתת להם.
מה שאני לא. לכבס להם.
לתת להם לאכול.
גם לכם הכניסו? -לא.
לנו לא. אבל זה היה ידוע ש.
היה איזה שלב ששרפו את הבית כנסת. בתי כנסת בעיר?
זה היה בכניסה של הגרמנים. -את ראית את זה? ראיתם את זה?
לא. -או אתם הייתם ב-Kielce?
לא. אנחנו היינו ברובע יהודי. פולני.
רובע פולני.
אבל זה היה כשהייתם ב. -כן. כן.
השריפה של הבית כנסת והסביבה שלו.
כן. איך מתנהלים הדברים עם גרמנים?
איך. איך מועברים אליכם הצווים?
מודעות ברחוב?
מודעות ברחוב ולפעמים היו זורקים לבתים גם כן.
מה. פמפלטים? -כן.
עם הוראות מה לעשות? -כן.
הייתם צריכים לענוד סרט?
קודם סרט לבן עם מגן דוד. -כן.
אחר כך יהודה קדימה. צהוב.
את הטלאי הצהוב. -טלאי צהוב עם יהודה.
אחר כך טלאי צהוב. גם על הגב וגם על הקדימה.
את זוכרת את זה? מה. תפרתם את זה?
כן. את זוכרת אתכם?
אני זוכרת מאוד. -מה את מרגישה כשאת עונדת את הטלאי הזה?
את זוכרת? -אני זוכרת שזאת הייתה השפלה.
הרגשה של השפלה.
השפלה מאוד גדולה. מה זה? אני בן אדם אחר מכל בן אדם?
איך מתנהגים הפולנים בתקופה הזאת?
בעיר? ב-Będzin?
כל דבר שהיה רע ליהודים. הם היו שמחים.
מה. איך ראית את זה?
בביטוי. הם לא. לא התביישו להגיד: "הגיע זמנכם".
היו אומרים לכם? -כן.
ברחוב? ב. איפה? -מספיק שעברנו והם צחקו אז זה היה בסדר.
עכשיו. את הזכרת שעם פרוץ המלחמה. אבא ואח וזה בנו בבית
קיר כפול -קיר כזה והשאירו שם דברים.
אבל אנחנו לא יודעים מי. הפולנים לקחו את זה.
או הגרמנים. אנחנו לא יודעים מי לקח. -אתם לא יודעים.
לא. -הם גילו את זה. לא מצאת איזשהו.
בוודאי. לא מצאנו.
אני הייתי ב-Będzin. אז רציתי להיכנס. אני.
פעם ראשונה הייתי עם בעלי ועם הבן שלו. לא. אבל אני אומרת. אז.
כשעברתם להתגורר אצל הסבתא.
אז לא פתחנו את זה. -לא פתחתם. השארתם את הכל שם.
השארנו את זה בתקווה שפעם זה. זה יתקיים.
שזה יהיה המחבוא. -שזה יחזור אלינו.
כן. כן.
מה. איזה עוד דברים היו בתקופה הזאת? איזה עוד הגבלות? איזה עוד דברים?
גם כשעברתם לגור אצל הסבתא שם.
ברובע היהודי. -כן.
גם לשם היו נכנסים כל שבוע גרמנים והופכים את הבית?
כל שבוע. חוץ מאמצע שבוע. כל ערב חג. יום שישי. זה היה קדוש.
והיו בפולין. היו תנורים של חרסינה כזו. -כן.
ולמעלה היה תמיד משהו כזה ב.
לכוסות יפים. -כן.
מה ויטרינה כזאת? -נוי. נוי כזה.
שמה הם היו הורסים מיד.
כי חשבו ששם יש כסף. -אה-הא.
היו מורידים את זה וזורקים את זה על הרצפה כי חיפשו כסף או דברים.
כן. הייתם צריכים לשלם גם כופר?
על מה?
יש מקומות שהגרמנים דרשו כופר. כסף.
בטח. היינו צריכים לתת את דברי הזהב.
דברי כסף.
פרוות. -פרוות. דברי ערך.
אפילו נחושת -כן.
אפילו נחושת שהייתה בבית. היינו צריכים לתת להם.
אז כמה זמן זה עוד נמשך שאתם עבדתם? את.
את בבית מלאכה של התפירה של המדים.
ואח שלך ב. -עד ל-Poncet. עד ל-Poncet.
שזה היה באוגוסט 42' אני חושבת.
שזה היה מה. הגירוש הראשון?
הטרנספורטים?
הטרנספורטים היו כל הזמן. אבל זה היה ג.
איסוף על מנת גירוש. איסוף. -כן במגרש הספורט.
מגרש הספורט. זה היה איסוף. -עוד לפני כן.
ב-42' מתחילים מה ש.
מתחילים מבנדים שילוחים של יהודים.
שולחים אותם למחנות. -למחנות.
אתם יודעים על זה?
אנחנו יודעים. הרבה מהקרובים. -מה אתם יודעים?
אנחנו יודעים שהיו הולכים למחנות עבודה.
זה מה שאתם חושבים? -על אושוויץ לא ידענו.
לא ידעתם. -אולי ידעו ולא רצו ל. ל.
להודות. לא יודעת. לא דיברו על זה. -עכשיו. ב-41'-42' כבר.
ידענו רדיפות אבל לא ידענו בדיוק מה זה.
וחשבתם שהולכים למחנות עבודה. -למחנות עבודה.
ידעתם בכלל איזשהו מידע?
בכל זאת זה כבר שנתיים שלוש פרוץ המלחמה.
מה קורה בחזית? בכלל. בעולם? -לא. לא.
ומה קורה בעיירות אחרות בפולין. בקהילות אחרות?
ידענו ש. -הגיעו שמועות?
הגיעו שמועות שלוקחים את אלה לעבודה. פה העיר חוסלה.
כן. -ידענו שיש חיסול.
אבל לא ידענו שזה חיסול על. למוות.
עבודות כפייה עם תנאים קשים.
כן.
ואבא כל הזמן אמר: "זה לא יכול לקחת הרבה. זה יהיה INAUDIBLE (פולנית)."
שזה יהיה מהיר. -כן.
והיה. היה כזה דבר מאוד מצחיק.
שהיו יושבים הגברים על יד שולחן עגול.
והיו שמים את הדופק על יד השולחן ואמרו: "אם השולחן יתרומם."
כמו שיש בטלוויזיה עכשיו. -סיאנס?
כן. -כן.
והיו. ובאמת זה קרה.
כמה פעמים שהשולחן התרומם אז אמרו. "כל כך הרבה שנים זה עוד יהיה המלחמה".
ואחר כך אמרו כל הזמן: INAUDIBLE (פולנית).
aזה יהיה מהר מהר ואף אחד לא תיאר לו שזה יהיה כל כך אכזרי.
כן. כן. העבודה שלך שם בבית המלאכה.
כן. -זה היה לך קשה?
עבודה קשה? -לא.
פיזית? או שזה היה סביר?
זה היה סביר. אני קיבלתי את זה כמובן מאליו.
לא היה. שום דבר לא היה קשה באותם הזמנים.
הרעב לא היה קשה.
העבודה לא הייתה קשה. הכול קיבלנו כאילו כמובן מאליו.
בתקווה שזה יעבור. -גזירה.
גזירה ושזה יעבור. -כן.
אוקיי. ואז מגיע פונקט. הסלקציה הגדולה. שמכנסים אתכם.
בזה היה אני חושבת באוגוסט.
אוגוסט 42'. -בואי ספרי. איך זה נעשה? מה קורה?
זה היה. היו כרוזים.
והיודנראט אמר שחייבים.
ויצאנו. כל אחד התלבש בגדים חגיגיים. -מה חשבתם? למה הכינוס הזה?
אנחנו לא ידענו. חשבנו. -מה אמרו לכם?
אמרו לנו שצריך לספור אותנו.
זה יהיה ספירה. -כמו אפל.
מה זה? -כמו צלע. כמו אפל. מסדר כזה. כן?
כן. אפלפלאץ. -כן.
אנחנו קיבלנו כמו שאמרנו.
כמו שאמרו. אף אחד לא תיאר לו מה שיהיה אח"כ.
כן.
אז יצאנו כולנו בבגדים. בגדי חג.
וכל אחת. אימא עשתה לכל אחת.
תיק נסיעה עם דברים ראשוניים.
כמו משחת שיניים עם מברשת. שיהיה משהו. -כן.
הדברים הסניטריים הראשונים. עם סנדוויץ' אחד.
היה חום בלתי רגיל. -הייתה גם אתכם סבתא?
סבתא נפטרה בזמן המלחמה. -אה-הא.
במהלך השנה הזאת היא נפטרה? -כן.
כן. וסבא היה. סבא הלך עם הבנים האחרים. כי היו שני בנים רווקים.
את ואחיך. ואבא ואמא?
כן. וסבא הלך עם שני הבנים האחרים. שהם לא היו נשואים.
ובאנו לאפלפלאץ. לספורט פלאץ. -כן.
ובדרך שהלכנו. זו הייתה דרך מאוד ארוכה כי זה היה בקצה השני של העיר.
בכל האורך עמדו פולנים ומחאו כפיים.
מחאו כפיים. -מחאו כפיים עם צחוק.
באנו לשם. היה חם. היה מלא אנשים. אחד על השני.
בכל זאת. פוגשים. מכירים. מדברים. עוד לא יודעים כמה רע יהיה לנו.
אבל לאחר. רצינו לדעת מה קורה. אז התקרבנו. היה מסביב מגודר עם עצים.
עצים מאוד עבים. אבל היו בין העצים היו.
רווחים.
הסתכלנו דרך הרווחים. ראינו שם שוכבים חיילים.
עם. עם כלי נשק מכוונים אלינו.
אז כבר פחדנו כל כך לנוע.
ותוך. זה היה. נדמה לי. שלושה ימים אני הייתי בפונקט הזה.
ובתוך. בחוץ. בחום הכי גדול יורד גשם.
ירד גשם זלעפות. ואבא שלי. הוא היה מאוד מאוד אלגנטי.
הוריד את המגבעת ושם דלי.
לא יודעת מאיפה הוא מצא דלי ושם על הראש דלי.
ניגש אליו גרמני.
הוריד לו את הדלי ונתן לו סטירה. ואני ראיתי את זה.
זה כאילו שמישהו שם לי.
סכין בלב. לאבא שלי מישהו ייתן סטירה?
מראה קשה.
כן.
אני יכולה להמשיך? -כן. כן.
ב. בפונקט הזה. באיסוף הזה. היו כל כך הרבה זוועות.
שזה אי אפשר לתאר. במשך שלושה ימים הגרמנים התנהגו אלינו כמו לחיות.
את התינוקות הם לקחו.
וכרתו להם את הראש כמו לתרנגולת וזרקו אותם לפחים
קלויים כמו של לחם.
בחוץ לארץ היו שמים לחם. כיכרות לחם ב.
סלים גבוהים כאלה מקש. אז הם היו כורתים את הראשים של הילדים.
של התינוקות. -את ראית את זה?
אני ראיתי את זה ואני בחיים. אני לא יכולה לשמוע ילד בוכה.
באותו מעמד.
תינוקות שהם רק נולדו.
ותינוקות יותר גדולים.
היו ממש לוקחים את הראש בצורה כזו וזורקים את הילד לתוך הפח.
זה נמשך שלושה ימים?
שלושה ימים. ואת הזקנים הם ארגנו בינתיים בכניסה.
הם ארגנו שולחן. -אתם עומדים על הרגליים? אתם יושבים?
את מצליחה. -אין איפה לשבת.
כולם עומדים.
שלושה ימים עומדים על הרגליים. -שלושה ימים ולילות.
בלי אוכל? בלי כלום? -בלי שום דבר. מה שלקחנו מהבית.
הכל בעמידה כל הזמן?
הכל בעמידה ובגשם שוטף והרצפה. האדמה נעשתה בוצית לגמרי.
ו. ודורכים בתוך הבוץ. אבל לא היה קר כי היה כל כך צפוף.
והפחד כנראה לוקח מבן אדם את הכל.
בינתיים. הזוועות שהיו שם. זה אי אפשר לתאר.
הזקנים וצעקות. ואחד לא מוצא את השני.
ואת עומדת כל הזמן ליד אמא ואבא?
אני לא. אנחנו לא נפרדנו לדקה.
כל הזמן היינו צמודים. -וגם אחיך?
אחי. אבא ואני היינו כל הזמן באותה. באותה קבוצה.
באותו מקום ממש. אחת על יד השנייה. אחד על יד השני.
רק אני זוכרת שהלכתי עם אח שלי לראות דרך ה.
דרך ה. -החריצים.
החריצים. מה שנעשה שם.
כי היו אנשים שרצו לברוח.
אבל זה היה בלתי אפשרי כי זה היה מסביב מגודר.
בינתיים הגרמנים סידרו בכניסה שולחנות.
עם כל מיני ניירת. -כן.
והתחילו הסלקציה. ה. איך אומרים בעברית? כן. הסלקציה. מי הולך.
סלקציה. כן. -מי שהולך לעבוד ומי שהולך.
לא. מי שיוצא. מי שנשאר במגרש הספורט.
לא. זה אצל השכנה. -כן.
מי שנכנס. אז את הזקנים כמובן.
כן. אנחנו נמשיך.
הזקנים כמובן מיד נשארים במקום. -כן.
והצעירים שיש להם כרטיסי עבודה. יוצאים החוצה.
וככה אנחנו ראינו שיש גם קצת פרוטקציה.
לא יודעת איך. היו אנשים שיצאו.
וביניהם אח שלנו יצא.
אח שלי יצא. -כן.
כי היה לו כרטיס עבודה. -גם לך היה כרטיס עבודה.
אבל שלי לא היה כל כך תקיף כמו שהיה באח.
זה היה מקום מאוד חשוב.
אוקיי. אז הוא יוצא. אחיך?
אחי יוצא ואבא ואמא נשארים ואני נשארת.
אותי שולחים לי כיוון אחד של עבודה. -כן.
את אבא ואמא INAUDIBLE (שפה זרה). איך אומרים את זה?
ערעור. לערעור. -כן.
או שלעבודה או של INAUDIBLE (שפה זרה). או ל.
INAUDIBLE (שפה זרה) פולנית וגרמנית. -כן.
או לסוף. נו.
להשמדה. -להשמדה.
אני לא יודעת איך אבא ואני נשלחתי לדולאג. ל- Sosnowiec.
עם עוד חברות מאותה עיר.
ואנחנו היינו שמה שלושה או ארבעה ימים.
רגע. אני רוצה להבין. באותו אירוע.
מפרידים אותך בשלב הזה אח שלך יוצא.
יוצא. -אותך מפרידים לאלה שעובדים?
ואימא ואבא לערעור. לערעור. עוד לא ברור מה לעשות איתם.
מה לעשות איתם. -כן.
ואת שאותו רגע עוברת ל-Sosnowiec?
רגע. אני עוד נשארת בתוך ה.
אה. בתוך הקבוצה. -בתוך המקום.
והיה לי את תיק נסיעות עם כל מיני דברים. אז אני מבקשת מ. נו.
שוטר יהודי שיעביר את זה לאימא. והוא דווקא היה מכיר שלנו.
כן. -ואז רוע הלב כל כך נכנס מבני אדם.
מה רצית להעביר לאמא?
את התיק נסיעות שהיה לי. -שיהיה לה?
ש. ש. להעביר לה לאן שהיא הולכת. שיהיה לה.
כי לא נתתי לה לסחוב. -כן.
כי אני סחבתי. לא רציתי לאמץ את אמא. -את רוצה להעביר את התיק.
כן. את התיק. היא הייתה אחרי. אחרי מחלה.
את מצליחה עוד גם לדבר. להיפרד?
לא. לא. לא. לא. לא. אני רואה אותה מרחוק כמו שכאן. ו. ו.
אני רואה את הקבוצה. את האמא אני לא רואה.
כן. את רואה את הקבוצה שנמצאים? -את הקבוצה אבל אני לא רואה את האימא.
ואת יודעת שיכול להיות שאותם שולחים.
את מבינה את המשמעות של "השמדה"? ככה אומרים?
במילה הזו משתמשים? -אומרים: "לבלתי ידוע."
בבלתי ידוע? -כן.
ואתם הבנתם מה המשמעות של הבלתי ידוע? -בערך. בערך.
מה הבנת שהבלתי ידוע?
שהורגים אותם. באיזה צורה. -את ידעת בשלב הזה שהורגים?
כן. שהורגים אותם. באיזו צורה לא ידעתי.
אף אחד לא תיאר לו מה שזה. כן. -כן.
בערך אולי אבא ידע ואימא. אבל אני אולי לא ידעתי.
אז אותך. את עומדת שם עם הקבוצה לעבודה ורוצה להעביר את התיק עם השוטר?
ואני נותנת לשוטר. והוא במקום. מרוע לב. במקום להעביר את זה לאימא.
הוא שופך את הכל לתוך הבוץ.
וזה. זה שוב. זה הרי נורא. אי אפשר לתאר את ההרגשות אז.
וזה היה הכל עם. עם. עם בוץ.
טוב. אמא הייתה שם. ואני נשלחתי לדולאג. ל-Sosnowiec.
אז איך עברתם?
לקחו אותנו ברכבת. -ברכבת?
כן. -כמה המרחק? זה היה קרוב.
או שבחשמלית. אני כבר לא זוכרת. -זה קרוב. נכון?
קרוב מאוד. 15 ק"מ אולי.
אולי בחשמלית. -אז מוציאים אתכם מהמגרש. קבוצה של נשים?
שאת עוברת ל-Sosnowiec.
זה עם קבוצה של. -אנחנו היינו נשים אבל היו גם גברים ש.
היו גם גברים. צעירים? -כן.
כולם אנשים צעירים? -כן. צעירים.
יש לך שמה מישהו שאת מכירה? חברות?
חברות מהכיתה. מהבית ספר. -מהבית ספר.
שאנחנו עכשיו עדיין בקשר. -ואז את עוברת לשם.
ואת לא יודעת מה עם אמא ואבא?
ואני לא יודעת מה עם אבא ואמא. -כן.
תוך כדי שהייתי שם בדולאג.
נודע לי שאבא יצא גם כן. שאח שלי הפעיל מה שיכול ואת אבא הוציאו.
ואת אימא שלחו עוד פעם לערעור לבית יתומים.
היה ב-Będzin בית יתומים ששם היו שולחים.
משם היו יוצאים הטרנספורטים ל-Auschwitz.
אז אותה שלחו לשם? -את אימא שלחו לשם. זה נודע לי אח"כ.
עכשיו. בואי תתארי.
כשאתם מגיעים ל-Sosnowiec. מה בדיוק?
איפה בדיוק שמים אתכם?
זה היה בניין לא יודעת. בניין מגורים. אני חושבת שזה היה. שעשו את זה.
שתי קומות. עם דרדשים. -כן.
מגרש באמצע. -כן.
ושם קיבלנו אוכל זעום ושכבנו על ה. על הדר. הגרדשים האלה.
ואני הרגשתי שאני לא מספיק גדולה בשביל לצאת לעבודה.
לאן לקחו אותם לעבוד?
שם? -ל- Parschnitz.
אה. משם ל- Parschnitz? -כן.
זה היה מעין תחנת מעבר?
כן. תחנת איסוף כזאתי. -אנחנו מדברים על שנת 42'?
כן. -אוגוסט 42'?
כן. ואני. -ידעתם?
אמרו לכם שזה ל- Parschnitz? -לא. אמרו לנו מחנה עבודה.
ואני הייתי או תמימה. או לא יודעת מה.
והיה. אנחנו יצאנו כל יום לסיבוב אסירים.
והסיבוב האסירים שמר עלינו גרמני אס אס עם כלב.
ואני מרוב טיפשותי.
אני יצאתי מהשורה וניגשתי אליו ואמרתי לו.
שאני עוד קטנה ואני לא מסוגלת ללכת לעבודה.
שהוא צריך לשחרר אותי.
אז הוא פרץ בצחוק.
והוא אמר שאני מהר אכנס חזרה לשורה. אחרת הכלב יאכל.
יסתער עליי. טוב.
לא יודעת אם זאת הייתה טיפשות או. -תמימות אולי.
אולי תמימות. אני לא יודעת איך עשיתי את זה. -לא ידעת בדיוק מה צפוי.
לא ידעתי. חשבתי שאני INAUDIBLE (שפה זרה). שאני קטנה בגיל.
ונשלחנו בשני טרנספורטים ל- Parschnitz.
אבל לפני שאת מתארת את המעבר ל-Parschnitz.
היה לך. תיארת באיזשהו שלב שאת היית יחד עם אחיך ב-Sosnowiec.
שהיית מסדרת לכם את המיטה? -לא לא. אחי כבר היה ב-Będzin.
הוא כבר. הוא כבר יצא. הוא היה חופשי.
שדיברת קודם על זה שגרתם ביחד. שהוא היה ב. היית מסדרת את המיטה. זה היה.
את התכוונת להגיד. -מה הייתי מסדרת?
את זוכרת שאת סיפרת שאת היית מס.
נורא היה חשוב לך לסדר את המיטה והוא היה תוקע אגרוף?
זה את התייחסת ל-Będzin? -ל- Będzin.
לבית ב. -ברובע היהודי.
זה היה הזמנים שהיינו עוד בבית אחד אצל סטופר.
אני חשבתי שהיום עוד ב-Sosnowiec היה לכם עוד איזה קשר.
לא. לא. לא. -הבנתי.
ב-Sosnowiec כבר הקשר נותק. -כן.
ואני. וב- Parschnitz נשלחו שני טרנספורטים:
טרנספורט אחד ראשון ולמחרת. הטרנספורט השני.
אני הגעתי עם הטרנספורט הראשון
ל-Parschnitz. -כן.
ותנאים שמה היו לא גרועים.
הייתה לנו. רגע. -אז עכשיו את נמצאת.
ב-Parschnitz. -אני רוצה רגע.
כמה זמן הייתם במעבר הזה. ב-Sosnowiec? -אולי שבוע.
שבוע. את יכולה לתאר. אה. את הלילה הראשון
פעם ראשונה בלי אימא. בלי אבא. לבד.
בלי אח שלך? -בכי.
בכי. אבל צרת רבים חצי נחמה. אחת מנחמת את השנייה.
ומשתדלים לתאר שזה אחרת. שאולי נחזור הביתה.
אולי לא יש. אנחנו לא ידענו מה יקרה איתנו. -כן. אתן גם לא מבינות את מלוא המשמעות.
אנחנו לא יודעים מה. מה רוצים מאיתנו. -מהרגע הזה שלוקחים אותך ל.
לשם. את בעצם מנותקת מההורים ומאחיך. -מנותקת מההורים ומאחי.
כן. -וגם לא יודעת מה קורה איתם.
כלום לא. אבל. -עוד לא.
כשאני הייתי כבר ב-Parschnitz. והטרנספורט השני בא.
אז הם חיפשו אתי אהרונוביץ. מי זאת אתי אהרונוביץ?
אז אני אומרת: "אני".
"את יודעת שאבא שלך בא עם רוסנר להוציא אותך מהמח. מהמחנה?"
אז רגע. בואי. לפני שאת מתארת את זה.
תתארי לי איך הגעתם לשם. ברכבת?
ברכבת נוסעים. -זה היה הרי ב.
ב. ב-Sudety. בצ'כיה. -בצ'כיה. כן. ברכבת נוסעים רגילה.
רכבת נוסעים. לא רכבת בהמות? -לא. לא. לא.
רכבת נוסעים בתנאים סבירים? -רכבת נוסעים. סבירים. כן.
כמה זמן לקח. לקחה הנסיעה הזאת? זכור לך? -לא.
לא ואיך נראה המחנה? המחנה הזה.
מחנה. בתים. -Parschnitz.
מגרש גדול ירוק. -מ-המ.
חלק לא היה. חלק. זה.
Parschnitz היה מחנה. -עבודה.
מחנה עבודה. חלק מהמחנות של גרוס רוזן.
כן. אחר כך. כשזה היה קצת. -נכון. מחנה. אחד מתתי המחנות.
אחרי שזה היה קצת. קודם זה היה.
מחנה עבודה בלבד. -בלבד. ואחר כך זה הפך למחנה ריכוז?
אחר כך עברנו למקום שני. שזה היה מחנה ריכוז.
במחנה עבודה הייתה לנו.
מה? איך הוא נראה? תתארי. -בבניינים מסביב.
זה היה בניינים או צריפים? -באמצע.
בניינים. בניינים גבוהים. -מאבן?
כן. אבן. אבן. -אבן. כן.
עם דרגשים וכל אפילו.
אני זוכרת שאימא שלחה לי שמיכה אפילו מהבית.
היינו מקבלים עוד מדי פעם חבילות מהבית.
רגע. אז את. את שם.
יש שמה.
מבנים ויש שמה. מפעל? -INAUDIBLE (פולנית) ובאמצע יש. יש שמה.
איזה מפעל? -באמצע יש שם בית קטן. שמה היו גרים ה.
סגל? -הסגל.
כן. מי היה הסגל שלך? -היה אס.אסמן.
כן. גרמנים? -גרמני. הכול גרמני. שמה לא היה.
רק היה.
INAUDIBLE (פולנית). זאת אומרת. אה.
כאילו אחראי על ה. בנות. כן. -אחראית על כל היל. בנות.
ולכל חדר. -מי היא הייתה? מפולין? פולנייה?
יהודייה פולנייה? -היא הייתה פולנייה מ-Sosnowiec.
אני פגשתי אותה אחרי המלחמה.
אחר כך היא עברה. -שמה. בת כמה היא הייתה?
מבוגרת יותר ממך?
כן. בטח. היא הייתה בשנות 20 פלוס. -ואיך היא התייחסה אליכן?
היא הייתה לא רעה.
הייתה בסדר? -לא רעה. כן. אחר כך היא עברה למחנה אחר.
לאחותה. והייתה לנו גם סניטרית יהודייה. -כן.
עכשיו. אתן מגיעות למבנים האלה.
מחלקים אתכן לבניינים. -כן. כן.
והשתדלנו. -כמה בכל חדר?
צפוף? -לכל אחד היה דרגש. צפוף מאוד.
אבל כמה נשים בתוך החדר?
עשרות היית אומרת? עשרות בחורות? -אולי. עד 50.
50 בחורות. כן. -עד 50 בערך.
ותנאים סניטריים. שירותים?
שירותים היו. אבל צריך היה לבקש לצאת.
מטבח?
בשביל מה מטבח? היה מטבח כללי. -לא. היה חדר אוכל?
והיינו מקבלים כל בוקר
אה. קפה עשוי מציקוריה.
לא יודעת מה זה ציקוריה בעברית. -כן. ציקוריה. כן. כן.
אנחנו קראנו לזה לורה. לורה. -מ-המ.
כי זה היה מאוד מר. בלי סוכר. ו. וכזה צבע מגעיל.
אבל זה היה חם. התחממנו וזה. -כן. כן.
ובצוהריים קיבלנו מרק. של.
של פטרוזיליה.
מי שהיה לו מזל. קיבל את ה. את השורש פטרוזיליה.
אז היה לו משהו בתוך המרק. ומי שלא היה לו מזל.
קיבל רק את המים.
עכשיו. -וקיבלנו הקצבה של לחם.
את הזכרת שבטרנספורט השני.
אבא בא עם רוסנר בשביל להוציא אותי.
הוא הגיע בטרנספורט השני?
לא לא. הוא נסע עם רוסנר. בפרוטקציה. להוציא אותי מהמחנה.
אה. מעבר בשביל לחזור הביתה.
מ. מ. -מ-Będzin ל-Sosnowiec.
בדיוק. מ-Sosnowiec. -הוא נסע עם רוסנר. בשביל לנסוע עם רוסנר.
היה צריך פרוטקציה גדולה. -תזכירי לנו מי היה רוסנר?
רוסנר היה הבעל בית. בעל הבית של ה. -ראש העיר?
שופ לתפירה. -אה-הא. אוקיי.
ואימא הייתה ב. בבית יתומים.
כן. אז רגע. הוא נסע לקחת אותך וגילה שאת כבר לא שם?
הבנות אמרו שכבר. או שההנהלה אמרה שאני כבר לא
במחנה. -אז הן ידעו שאת נלקחת ל.
ל-Parschnitz. -ל-Parschnitz. כן.
ואימא הייתה בבית יתומים. ב. במשלוח ל-Auschwitz.
INAUDIBLE (פולנית). -עכשיו. אוקיי. עכשיו את אבא שחררו.
כנראה שאח שלי דאג שישחררו את אבא. -דאג שישחררו.
על הדודים אנחנו כבר לא ידענו כלום. -כן.
ו. והאימא הייתה. ו. ואז מישהו סיפר לך שאבא בא לשחרר אותך?
אותי כן. אבל אימא הייתה שמה.
ואחר כך שכתבו לי ב. למחנה שה.
שאבא ובת דודה. -כן.
שכנע. ששמו שמיכת פוך. -כן.
אה. החזיקו בשמיכת פוך ונתנו לאימא סימן שהיא תקפוץ מקומה שנייה.
לתוך שימ. שמיכת הפוך. וכך. -מבית היתומים שמה?
מבית היתומים וככה היא חזרה לאבא. -מ-המ.
והם היו ביחד. -איפה? בבית?
בבית הזה שגרנו ב-INAUDIBLE (פולנית). ברובע היהודי.
ולא תפסו אותה חזרה? -לא.
לא? היא יכלה לברוח. -לא. בוודאי ש. לא יודעת איך זה היה.
זה קיבלתי במכתבים.
עכשיו. הם יכלו לשלוח אליכם מכתבים?
היו מעבירים אליכם מכתבים? -כן. אימא הייתה שולחת.
במחנה עבודה. כן.
אפשרו לכם לקבל מכתבים? -תקופת מה. שנה ראשונה.
אפילו קיבלתי מעיל. ואימא אמרה.
שאני אסתכל אם התפרים בסדר.
אם לא. שאני אתקן אותם.
אז הגרמנים הבינו שיש שם משהו. והם פתחו את התפרים.
ומה שהיה שמה לתקן. הם לקחו. -לקחו.
אז אשפ. הם אפשרו בכלל להעביר לכם דברים? הם לא היו מחרימים את זה?
מעיל ושמיכה אמרת שקיבלת. -כן. כן.
בהתחלה. בהתחלה. -איפשרו לכם. בהתחלה.
אחר כך הזמנים. הדברים הלכו. הזמנים הלכו ונעשו יותר קשים.
עכשיו מה אתן. התחלת לתאר את החיים שמה ב-Parschnitz. במה אתן עובדות?
בבית חרושת ל. ל.
סחורה. לבדים. -מ-המ.
זאת אומרת. מ. מ.
מפשתן -כן.
שהוא בבאלות כאלה כמו קוטון כאן. -כן.
מפשתן עד לבד. -ועושים מה?
זה מחלקות. מחלקות. בשביל הצבא. -זה בשביל הצבא?
מחלקות. מחלקות.
איפה המפעל עצמו. הוא ליד המגורים? -לא. צריך ללכת ברגל.
רחוק?
20 דקות. -אתן צועדות.
צועדות. -בליווי אס.אס.
ב. בוודאי.
כל בוקר. מ. מוקדם בבוקר? -הלוך.
יש לכן גם. יש מסדר קודם? -מ-06:00 בבוקר עד 18:00 בערב.
כל. -בבוקר?
במחנה עבודה היה מסדר חלוש כזה. -כן.
ההתנהגות הייתה די טובה. -ואז אתן הולכות.
אפילו בערבים היינו מתאספות ושרות.
כן. אז רגע. אז אתן הולכות עד איזה שעה אתן עובדות?
מ- 06:00 עד 18:00. -12 שעות משמרת.
12 שעות. -על הרגליים?
על הרגליים. -עבודה קשה?
תלוי מי היה באיזה. באיזה מחלקה. -מה שאת עשית.
אני עשיתי. אני עבדתי במחלה די טובה.
במחלקה טובה? -כן.
כן. מה עשית?
החוט שיוצא מ. מה. מה.
מהקוטון. מה. מה. פלאקס. הפלאקס זה כמו צמר. -כן.
כמו צמר גפן. אבל מאוד חריף.
ומאוד הרבה. אה.
אבק יש בו. -כן.
מי שעבד שמה. זה הייתה עבודה הכי קשה. -מ-המ.
אז מייצ. מייצרים מהפלאקס הזה. מייצרים חוטים.
אז הבנות עובדות במכונות שיחד עם
ומים. כל הזמן הידיים שלהן במים.
ועושות חוטים. -מ-המ.
אחר כך החוטים צריך.
צריך לייבש.
לבריאות.
אני מצוננת. צריך לייבש ולעשות מזה חבילות.
ומהחבילות צריך לעשות שפולות.
וזה הכול מחלקות מחלקות.
מה תפקיד שלך היה?
התפקיד שלי היה לייבש ולעשות שפולות. -מ-המ.
שזאת הייתה יחסית עבודה קלה.
אבל כל הזמן על הרגליים ואני צריכה להוציא תוצרת.
כן. -אסור ל.
צריך לעבוד בטמפו.
אז בערב חוזרים. ואז מקבלים אוכל? -חוזרים.
מקבלים את המרק וחתיכת לחם. -לחם.
ואז היה לכם קצת פנאי. עד מה. כיבוי אורות?
היה שעה של כיבוי אורות? -בשעה מסוימת ו.
יש פעם בשבוע לעשות טוש.
כ. -מים חמים.
מקלחת. -מקלחת ואני כמובן לא הולכת.
כי כל הבנות ביחד. ואני הייתי מאוד רגישה.
אני נגעלתי לגעת בגוף של זר.
אז אני קמתי בלילה. -ביישנית גם?
מה? -ביישנית גם?
לא כל כך ביישנית.
אני לא יכולתי להיות עם כולם. -אסטניסטית.
כן. -כן.
ואני שם שכבתי על הדרגש יחד עם חברה.
ואנחנו היינו מדברות עד מאוחר בלילה. -כן.
מספרות על הבית ומה יהיה. ואיך היה ואולי ככה.
מנתחות את הזמן.
ותמיד מישהי הייתה צועקת שמה אחת:
"ארנוביצ'קו. תפסיקי לדבר".
אהרונוביץ' זה ארנוביצ'קו. "תפסיקי לדבר".
ואני. בזמן שנתנו לנו להתקלח.
אז אני קמתי בלילה. ב-02:00. והיו לי צמות.
ב-02:00 בלילה להתקלח עם מים קרים. אבל לבד. -מ-המ.
העדפתי להיות מים קרים ולבד. -לבד.
ו. ואיפה שאני עבדתי. עבדה איתי צ'כית אחת. אישה מבוגרת. מאוד נחמדה.
והיא הייתה מספקת לי
חומר מיוחד בשביל לשמור שלא יהיו לי כינים. -היא הייתה יהודייה?
לא. צ'כית. -האנשים שעבדו במחנה.
היו. אה. רק יהודים? או היו שם. -גם צ'כים.
אנחנו כבר. -צ'כים מקומיים?
כן. מקומיים. -מקומיים.
הם היו. אה. אזרחים עובדים או הם היו אסירים?
עובדים. אזרחים עובדים. אבל היו. -הם היו הולכים הביתה?
כן. אבל היו גם רוסים. -מ-המ.
והרוסים היו גרועים. -הרוסים היו אסירים?
אסירים. -גברים?
גב. אני ראיתי גברים. משפחות.
כן. משפחות. -והיו להם מאחורי הבית חרושת.
היה שם מבנה. אז הם היו גרים במבנה של ה.
הרוסים. -הרוסים. כן. הם לא עזרו והם לא.
לפעמים צחקו. אבל הם לא עזרו. הם לא עשו שום דבר טוב למען היהודים.
אבל הצ'כים היו יותר מעודנים.
למשל. הצ'כית שאני עבדתי איתה.
אמרת שהיא נתנה לך חומר נגד כינים? -נגד כינים. וכל יום היא הייתה מביאה לי
או עגבנייה או פרוסת לחם. -עזרו?
וזה היה. זה היה עזרה גדולה. -כן. באיזה שפות דיברתם שם?
עם הצ'כיות? אנחנו. אני דיברתי איתה קצת גרמנית. קצת פולנית.
הם ידעו פולנית?
אה. פולנית שבורה. כי צ'כית מאוד דומה לפולנית.
היה לי אפילו שעון מהבית.
זה היה "קורטברט". זה כמו שהיום.
לא יודעת איזה חברה גדולה. -"רולקס" נגיד.
מה? -משהו יוקרתי.
משהו יוקרתי. שעון מאוד יפה. מוערך. -כן.
אז נתתי את זה לצ'כית הזאת. -לצ'כית הזאת.
ואמרתי שהיא תשמור לי את זה. שתיגמר המלחמה היא תחזיר לי.
האמנתי לה כי היא הייתה ממש. כזו אימהית. -כן.
הם גם. זה שהם היו אזרחים שהיו הולכים הביתה וחוזרים.
הם הביאו גם קצת מידע על מה קורה?
במלחמה? בעולם? היה להם. -לא. לא. פחדו. פחדו. פחדו לדבר.
פחדו. -פחדו לדבר.
עכשיו. את אומרת שנוצר קצת הווי.
בין הבנות. אתן אפילו שרות. -כן. בערבים היינו במחנה עבודה.
שרים מה. בפולנית?
בפולנית. ביידיש. -יידיש.
כל אחת. -מה עוד. איז. מה עוד את יכולה לתאר
על היחסים בין הבנות? עזרה הדדית?
למעשה. כן. -או. זה גם מצב לחוץ.
הרבה בנות ביחד. -נכון.
יש גם מריבות? יש גם. -נכון.
אבל השתדלנו. לכל אחת היה ב. ב. ב.
אבל שלו. ב. בצרות שלא שלו. -בצער שלו.
בצער שלא שלו. לא חיפשנו אחת את השנייה להרג. להרגיז. להיפך.
כל אחת ניסתה לשנייה לעזור. -הייתה.
הייתה עזרה הדדית וסולידריות. -כן. לעודד.
לעודד אחת את השנייה. -לעודד. סולידריות.
למשל. אימא שלי כתבה למישהי שהיה לה ב. ב-Będzin.
היה להם כמו כאן "תנובה". -כן.
ואנחנו היינו קונים שמה דברי חלב. -חלב.
אז אימא כבר. הייתה מבוגרת ממני. אז אימא כתבה שהיא שתטפל בי.
והיא הייתה מטפלת. יום ראשון לא עבדנו.
אז היא הייתה מטפלת לי בראש. מורחת לי את המשחה הזו שקיבלתי.
דואגת לך כמו.
כן. היא הייתה ממש דואגת לי. -הרבה דאגה.
עכשיו את אומרת שהיו מכתבים מהבית. -כן.
המכתבים בוודאי. עודדו ו. קודם כול. -מאוד.
אני למשל. אני לא אכלתי. עד היום אני עוד לא אכלתי בשר טרף.
מ-המ. -לא בגלל שאני דתייה.
כי אני בכלל לא דתייה. -כן.
אבל הסלידה שקיבלתי. לא יכולתי. לא יכולתי. -כן. לא יכולת.
בפסח השתדלתי לא לאכול לחם. -לחם.
אכלתי רק. קיבלנו כל יום. -ציינתם. ציינתם משהו מהחגים?
הבנות היהודיות? יכולתן שם משהו לציין?
במחנה. -לפעמים בערב היינו שרות
או שמדברות על החג. -ידעתן שזה חג?
כן. היו דתיים שהיו יודעים. אז היו מעבירים. -ידעתן. כן.
ו. את אומרת שהיית מקבלת בתקופה הראשונה מכתבים מהבית.
מאוד. מאוד. -קודם כול. אני מניחה שזה מאוד
שימח אותך אחרי ה.
הפונקט לדעת ש. -שכולם בבית.
את יכולת גם הפוך? לכתוב אליהם? -לא.
איך הם קיבלו מידע עליכם. את יודעת? איך הם ידעו מה קורה איתך?
הם ידעו?
אני לא יודעת. אני לא יודעת. -את לא יודעת.
רק כיוון אחד. שאתם הייתם מקבלים. -כן.
לא יכולתם לכתוב.
עכשיו. את אומרת שבאופן יחסי היחס של אלה ששמרו עליכם.
היה בסדר. -במפעל. היה בסדר ו.
לא היה מקרים ש. אנשים.
ניסיונות לבריחה?
אנשים ניסו לברוח מהמחנה?
אני תכף אגיע לזה גם כן. -אוקיי.
היחסים היו סבירים.
ה-INAUDIBLE (גרמנית). המח. המח. -מפקד של המחנה.
המפקדת. -כן.
היא הייתה די בסדר. היא הייתה. מעלימה עין. -מ-המ.
אה. לא היו. לא הייתה אלימות מצידן?
לא. היא לא הייתה אלימה. -אלימה.
היא לא הייתה אלימה. במחנה העבודה התנאים היו
סב. בערך סבירים: עבודה.
סבל. סבל של. של.
חוסר אוכל. חוסר משפחה. קור.
קור. -דברים.
כאלה. -אבל אפשר היה להישאר בחיים.
מה היה עוד במחנה?
אלוהים ישמור. אני כבר לא זוכרת.
את היית שם בעצם עד סוף המלחמה?
כן. אחר כך עברנו. אחר כך אסור היה.
הם חיסלו את כל המחנות עבודה. והעבירו את כולם ל-INAUDIBLE (גרמנית).
אז על יד. פ. פר. אנחנו היינו Parschnitz INAUDIBLE (גרמנית).
והיה Parschnitz INAUDIBLE (גרמנית).
Parschnitz INAUDIBLE (גרמנית) זה היו מבנים גדולים.
לא מאוכלסים.
אז העבירו אותנו Parschnitz INAUDIBLE (גרמנית).
ושמה זה היה INAUDIBLE (גרמנית).
זה היה. -תסבירי.
מה? -את צריכה להסביר את המושג.
"הקאצט" זה כבר היינו מוקפים עם שמירה מסביב.
עם שומרים אס.אס. יותר. יותר.
הדוק. -חריפים כאלה.
ועונשים יותר גדולים ואנחנו היינו גם
INAUDIBLE (גרמנית). זאת אומרת. מחנה ריכוז
של.
INAUDIBLE (גרמנית) זה איך אומרים?
ענישה. -כן.
בענישה. -כן.
"קאצט" - ענישה. -כן.
והיו מביאים ממחנות אחרים. -אסירים.
אסירים ממחנות אחרים.
שמישהי רצתה לברוח או שעשתה מעשה לא נכון בעינם.
והיו שמים אותה ב-INAUDIBLE (גרמנית). ב. ב.
מגרש המסדרים. -מגרש המסדרים ומענישים אותה.
העונש היה או עבודה קשה.
פלוס עשו לה INAUDIBLE (גרמנית). זה ה.
מעבר ו. -גילחו.
גילחו לה את הראש ועשו להם את המעבר הזה.
שאם היא תרצה עוד פעם לברוח. שהיא לא תוכל.
בזמן שהייתי במחנה ריכוז.
אבל מתי זה. רק דקה. מתי היה השלב שעברתם?
לקראת סוף המלחמה? -43'.
ב-43'. אה. -עברנו ממחנה עבודה.
כלומר. הייתם שנה אחת במחנה הרגיל. -עבודה.
מ-42' עד 43'? -כן. כן.
וב-43' עברתם ל. -ל"קאצט" INAUDIBLE (גרמנית).
איפה. הוא היה ב. באותו אזור. אבל?
באותו אזור. רחוק יותר. והמקום עבודה היה הרבה יותר מרוחק.
עכשיו. מקום העבודה משתנה גם.
או שאותו מקום עבודה? -לא. אותו מקום עבודה.
אתם עדיין עובדים בבדים. -אותם. אותם. כן. בבדים. כל הזמן.
כל אחת. -פשוט התנאיי מחייה השתנו.
לגמרי.
אבל את עם אותן בנות כל הזמן? -עם אותן הבנות כל הזמן.
נוצרות. -צורפנו לבנות אחרות שהיו שמה במחנה.
עכשיו. הבנות שהיו. הזכרת היו עובדים צ'כים והזכרת את הרוסים.
מבין היהודיות. הייתן רק מהאזור שלך? מ-Bedzin. מפולין.
או? מ-Zaglebie. Bedzin. פולין.
Bedzin . Sosnowiec. Dabrowa. זה היה.
מכל המחוז. -Zaglebie.
כן. המחוז. בדרך כלל. -ולא היו מארצות אחרות או מקומות אחרים?
יהודיות. נכון? -בין היהודיות. לא. לא. לא.
לא היו. -כולם היו מהאזור.
כולם היו מהאזור. -ואת אומרת אפילו לא מערים אחרות.
לא מ-Warsaw. ולא. -לא. לא. הכול Bedzin. Sosnowiec. Dabrowa
זה Zaglebie. -כן.
ועיירות קטנות שם. שמסביב. שאני לא מכירה את שמם.
עכשיו. את בעצם שמה. אה.
מתחילה את גיל ההתבגרות. זה. זה מה שאנחנו קוראים גיל ההתבגרות.
את מגיעה לשם את ילדה בת 12 בערך. כשאת מגיעה?
14. -14.
זה הגיל. מה שאנחנו אומרים פה.
גיל הטיפש-עשרה. -אבל לא ידענו. אנחנו לא ידענו שום דבר.
לי הייתה תפילה. כל לילה הייתי מתפללת בפולנית.
שאני יזמתי לי את התפילה.
שישמרו על אבא ואימא ואחי. זה היה התפילה שלי.
כל לילה נרדמתי. -כל לילה היית אומרת את זה.
נרדמתי עם זה.
וכשמעבירים אותך למחנה הריכוז. שאמרת. -כן.
ב-Parschnitz עדיין את מקבלת. -לא. אז כבר הקשר לגמרי נותק.
אחרי כמה זמן. את חושבת?
כשהיית במחנה נותק הקשר עם הבית שלך? -מייד. עוד לפני שעברנו ל"קאצט".
התנאים. התנאים. -כן. אבל את תיארת תקופה
תיארת תקופה שקיבלת מכתבים וחבילות. -זה היה שם.
חצי שנה ראשונה. -חצי שנה ראשונה ואחר כך זה ניתק.
זה נותק. כן. -כן.
זה. הלחיץ אותך שפתאום את לא מקבלת מכתבים?
בטח. זה. זה. זה היה. -הגיעו שמועות? משהו?
איזשהו מידע על מה קורה בחוץ.
מחוץ למחנה עבודה? -לא. רק מה? אני
ידעתי. במכתב אחד אימא ציינה לי:
"יכול להיות שאנחנו נתראה". -ממ.
לא ידעתי מה זה. אחרי. זה הכול היה.
אני מוכרחה לספר אחר כך. -כן.
מה התברר? שאימא שלי ועוד אישה אחת.
מהעיר. שבאה. היא הייתה פה בארץ. -כן.
תכננו לנסוע ל-Parschnitz.
לברוח מ-Bedzin. לנסוע ל-Parschnitz. וכבר הכול היה מסודר.
ברגע האחרון. אימא אמרה: "אני לא עוזבת את אבא"
והיא לא. לא רוצה להגיע אליי.
לא רוצה להציל את עצמה ולהשאיר את אבא לבד.
המחשבה שלה הייתה כאילו להצטרף למחנה העבודה?
כן. להצטרף אליי. -כן.
מה עובר עליהם. בדיעבד? מה את יודעת מה עבר עליהם
אחרי שאת עוברת למחנה עבודה?
אני לא יודעת. -לא יודעת. הם המשיכו לחיות בבית?
כן. -תקופה של לפחות חצי שנה.
אבל כל פעם. -עד 43׳.
עד ל-INAUDIBLE (גרמנית) רגיל. עד Judenrein.
עד Judenrein. זאת אומרת עד שחיסלו.
עד חיסול. כן. -עד חיסול הגטו.
והאישה השנייה כן הגיעה למחנה. -כן.
האישה השנייה כן. והיא סיפרה לי שאימא כבר הייתה מוכנה.
וברגע האחרון היא ויתרה וחזרה חזרה הביתה. בכדי לא להיות לבד.
לא להשאיר את אבא. -לא להשאיר את אבא.
ואיפה אחיך בתקופה הזאת?
ואחי. לקחו אותו לעבודה ו. - איפה?
גם כן. זה נודע לי אחרי המלחמה. -כן.
אני לא יודעת.
והם צעדו למחנה.
ואחי לא היה כל כך חזק.
לקחו אותם באזור שם. ב-Bedzin?
לא יודעת לאן. למחנה עבודה. אני לא יודעת לאיזה מחנה.
אמרו לי שהוא הלך במארש. בצעדה. -בצעדה. כן.
והוא קרס ונהרג. וירו בו.
אה. במהלך הצעדה במחנה עבודה? -כן וירו בו.
אבל את זה לא ידעת אז. -אני לא ידעתי. אחר כך סיפרו לי.
ההורים ידעו על זה. את חושבת? את לא יודעת.
ההורים כנראה כבר נסעו ל.
לגירוש. -אה-הא. זה היה אחרי.
זה היה במקביל.
עכשיו. אה. עוד שאלה לגבי Bedzin. אחרי הפונקט הגדול.
היה. התנועות הנוער שם.
אה. הקימו שמה סניף של ה"אי"ל". הארגון היהודי הלוחם.
ב-Bedzin. -כן. אבל זה אני כבר לא הייתי.
את כבר לא היית. והם. היה להם שיתוף פעולה.
אפילו הגיע מרדכי אנילביץ׳ לשם. -אני יודעת.
וזה. וניסו.
להתקשר עם המחתרת ו. -זה הבעלי ידע. אני לא ידעתי. אני.
ואתם לא שמעתם על זה שום דבר?
כלום. -לא ידעתם.
אנחנו לא ידענו מה שנעשה בחוץ. -על הניסיון להיאבק בגטו?
אנחנו בחיצוניות לא ידענו שום דבר. -שום דבר.
שום דבר מכל הדברים האלה. -שום דבר.
כן. כן.
וכשהיינו ב"קאצט". אז הדרך לעבודה הייתה מאוד ארוכה.
כן. -ותנאים היו מאוד מאוד גרועים.
והיה בין. בית חרושת. איפה שאני עבדתי. ב-Wolczyn.
היה סגן מנהל של. של ה. בית חרושת.
קראו לו INAUDIBLE (גרמנית).
גרמני? -והוא. גרמני. הכול גרמני.
והוא היה תמיד שם עין על מישהי.
ואם הוא אמר למישהי הזו: "אני. אני שם עין עלייך"
אז היא ידעה שסופה קרב ובא.
יום אחד הוא בא לבית חרושת ויחד עם ה.
INAUDIBLE (גרמנית) החדשה.
ועשה סיבוב לראות את הבנות.
פתאום ניגשת אליי הINAUDIBLE (גרמנית) ונותנת לי סטירה. חזקה.
והוא אומר לי: "אני כבר שמתי לב עלייך".
ידעתי שמשהו מחכה לי. אבל.
מה אני יכולה לעשות? את זה. אני בידיים שלהם.
אחרי זמן מה. הוא לקח אותי מהעבודה שאני עבדתי. יחסית קלה.
וריתם אותי לעגלה. בתור סוס.
מלאת עם. עם הפלאקס. עם ה.
חומר. חומר.
כמו שכותנה. אמרתי לך.
פשתן. -פשתן.
עם החומר פשתן שזה מאוד כבד. וזה היו באלות גדולות.
והוא אומר: "את עכשיו בתור סוס. את תס.
תסחבי. -את תסחבי את זה". ואני לא יכולתי לזוז.
אמרתי: "תהרוג אותי. תעשה מה שאתה רוצה.
אני לא סוחבת. כי אני לא יכולה".
אז הוא צחק.
והוציא אותי.
ושוב פעם. אני טיפשה.
כשהיינ. חזרנו הביתה. למחנה מאחרי עבודה.
אז שוב פעם היה INAUDIBLE (גרמנית). שוב היה ספירה.
כשאנחנו עומדים בספירה. אני יוצאת מהשורה וניגשת ל-INAUDIBLE (גרמנית). שזה.
משהו גדול. הוא היה איש מאוד נחמד. גרמני.
אדם מבוגר.
ואני מספרת לו את הסיפור. -כן.
אז הוא אומר: "אל תפחדי. תלכי חזרה לעבודה שלך.
אני אבוא לסדר את זה".
והוא באמת בא. וסידר שאני נשארת בעבודה.
אבל. -איך את מסבירה את זה?
רגע. אבל ה-INAUDIBLE (גרמנית).
הוא לא רצה ל. להיכנע. -לוותר. כן.
אז היו שמה ארגזים עם מכונות. עבודה.
שבטח שנים על גבי שנים היו.
מלאי אבק. ארגזים גבוהים. יותר גבוהים ממני. בקושי יכולתי להיכנס.
הוא אמר: "את צריכה לנקות את כל המכונ. כל הארגזים האלה. INAUDIBLE (גרמנית)".
זאת אומרת. נקי כמו זהב.
וזה היה מלא לכלוך. וזה היה קשה. ואני הייתי צריכה לשפשף את זה.
את מתארת התעללות שלו בך.
זאת התעללות כי הוא לא רצה. לא. לא.
מה זאת אומרת שהוא יוציא אותי מזה?
איך את מסבירה את הניסיון של השני להקל עלייך?
הוא היה אבהי. הוא היה אדם. -הוא היה אדם אבהי.
כן. -היה לו יחס טוב אליכם יותר.
אה. הוא עשה מה ש. מה שמוטל עליו. אבל עם. כנראה שהיה לו איזה מצפון.
בכל זאת. של בן אדם.
וה-INAUDIBLE (גרמנית). היא לא יכלה להתנגד.
כי הוא היה מעליהם. ה-INAUDIBLE (גרמנית) הזאת. החדשה.
כן. -היא הייתה. הראשונה. אמרת שהייתה
יחסית סבירה. -סבירה.
זאת הייתה יותר חריפה. -והחדשה?
יותר קשה. -והייתה לנו INAUDIBLE (גרמנית).
חדשה? -יהודייה. שהייתה זוועה.
והייתה יותר גרועה מיהודים. ובאמת. -מאיפה היא הייתה?
מ-Chrzanow. -מ-Chrzanow.
ו. -אז שמעתי שאחרי המלחמה הרגו אותה. הבנות.
איך.
מה שמה היה? אני לא יכולה לזכור. -לא. אני אומרת. מה היא עשתה?
שאת אומרת: "היא הייתה זוועה".
למשל אם אני רציתי לגשת ל-INAUDIBLE (גרמנית).
לי היה. הרי הוא יכול היה להגיד לי: "תיגשי ל. ל. לגדר".
והייתי נשרפת. -כן. כי הגדר הייתה חשמלית?
כן. בטח. אז הוא אמר. אז היא אמרה: "שלא תעזי ללכת."
ואני אמרתי: "אני הולכת כי אין לי מה להפסיד. אני לבד. ומה יכול להיות? אני אמות"
והיא גם הייתה נותנת לנו הרבה עונשים.
כן? איזה סוג של עונשים? -עונש לא לקבל אוכל.
לקבל אוכל אחרון. לקבל.
המזל שלי הייתה.
היה שאני הייתי מיודדת עם אחת ה. ה.
מבשלות במטבח.
היינו שבע בנות. כזאת קבוצה ביחד.
וביניהן. אחת מהמבשלות. -מ-המ.
וכל פעם היא הייתה נותנת לנו קצת מרק מהצד.
או שלנקות איזה סיר. בכדי שנוכל לאכול קצת.
היא עכשיו נמצאת בקיבוץ שדה. שדה.
לא זוכרת. בדרום. -כן.
כן. אז הייתה גם עזרה. הרבה עזרה. -זה. זה היה הצלה.
הצלה. -זאת הייתה הצלה לקבל כל פעם.
לפי תור אנחנו היינו מקבלות. כל פעם מישהי אחרת הייתה מקבלת
צלחת נוספת וזה היה המון. -מ-המ. מ-המ.
ואני התיידדתי עם בחורה מ-Czeladz.
שהבת אחות. בת דודה שלה הייתה חברה שלי בבית ספר.
ואני ידעתי שהיא נמצאת במחנה. ואנחנו התיידדנו והיא הייתה גם כן.
עזרה ראשונה בשבילי. היא הייתה מעודדת אותי.
ו. ו. עוזרת לי. ו מ. היא הייתה גדולה ממני.
ומכוונת אותי. זה היה הרבה.
במצבים כאלה זה הרבה. -כן. זה עזרה גדולה שיש מישהו
לתמוך. -נורא קר לי. הפסקה.
שהייתי ב-Bedzin. אז הייתי ממש בלי אף אחד.
לגמרי לבד. בלי כסף. בלי אוכל. בלי בית. בלי. בלי הגנה.
והיה. גמינה. הייתה. -סליחה. יהודית.
לא הבנתי. כשהיית מתי ב-Bedzin?
אחרי השחרור. כשבאתי ל-Bedzin. -אה. אולי חכי. נגיע לזה.
אנחנו נגיע לשחרור. ואז תספרי.
לא נקפוץ עכשיו לזה. אנחנו עדיין במחנה. -בסדר.
במחנה. -אנחנו. את סיפרת על ה. על ה.
תנאים שהיו יותר קשים במחנה ריכוז.
שעברת אליו. -שעבדתי שמה ב.
בארגזים. עם המכונות. -כן.
כן. שהוא דרש ממך. שהוא יתעלל בך. -שהוא יתעלל בי.
אבל בסוף. ה. הצ'כית הזו. שעבדתי איתה.
היא אמרה: "אני אוציא אותך מזה." והיא דיברה איתו. ו.
ולא יודעת באיזה צורה היא
ריככה אותו והפסקתי לעבוד בתוך הלכלוך הזה.
ועבדתי בחזרה במכונות. -מ-המ.
תוך כדי שהיינו בעבודה. בא לנו פתאום כרוז:
"כולם חוזרים למחנה".
למגורים. מחנה מגורים.
מה קרה? אתן צריכות להתפשט.
אה. ערומות. בתוך העיגולים על הרצפה יש עיגולים.
ויושב. לא יודעת. מנגלה.
נדמה לי שזה היה מנגלה. והיינו צריכים לעשות סיבובים.
לראות אם אנחנו עדיין. אה.
כשרות לעבודה. -מ-המ.
עשו לנו כזה סלקציה. לא סלקציה. INAUDIBLE (גרמנית).
כן. בדיקה.
בדיקה. -אתן חוזרות למחנה.
אנחנו חוזרות למחנה ותוך כדי שהולכים למחנה. אומרים לנו. שאתן
עכשיו מנגלה במחנה עם העוזרים שלו. הם יושבים על יד שולחן.
וכל אחת צריכה להתפשט ערומה.
ולעשות סיבוב לפניו.
לראות. ואני הרגשתי. אני הייתי כל כך צעירה.
וזה היה כל כך עלבון בשבילי.
אני לא הייתי. אני הייתי תמימה לגמרי. אני לא יד. אני חשבתי שאם
נותנים נשיקה לבחור. אז נכנסים להיריון.
היית מאוד תמימה וצעירה.
הייתי מאוד תמימה ולא היה מי שידבר איתי ולא קראתי אז ספרים כאלה.
היה. אגב. לפני שתתארי את מה שקרה.
אפרופו העניין הזה. את יודעת. היה איזה
אה. ניצול מיני במחנה? היו מקרים של ניצול מיני?
אנחנו היינו רק בנות. אבל. -לכן אני שואלת.
אבל אני יודעת שהיו בין הגרמניות היו לסביות.
והן היו שתי בנות שהן היו.
יוצאות איתנו. הגרמניות היו לוקחות אותן.
בנות יהודיות. שהן היו לוקחות? -כן. כן.
הגרמניות הלסביות לקחו את הבנות היהודיות. -הגרמניות האלה היו שומרות?
מה הן היו? -לא. לא. לא.
מה. עובדות? -כנראה מהסביבה.
מהסביבה. ומקרים ש. גברים הגיעו ולקחו נשים?
לא. אנחנו. -זה את לא יודעת.
לא. היו מחנות של. של צרפתים. אה.
אסירים צרפתיים. -הגיעו לשם אסירים צרפתיים?
היינו נפגשים ב. ב. מחנה לעבודה הלוך וחזור. -כן.
היינו נפגשים. עוברים. לא נפגשים.
עוברים הלוך וחזור. אחד הלך לצד. -הם היו אסירים צרפתים?
אסירים. -שבויי מלחמה?
שבויי מלחמה או שאסירים. אנחנו לא יודעים.
והיו בנות מבוגרות שהם. אה. שהם.
קשרו קשר איתם. -כן.
קשר אילם. עם סימנים.
אז היה ידוע שאם הם נוגעים בשערות.
כן. -אז ידוע שהגרמנים. יש להם מפלה.
וזה. -אה. ככה הם היו מעבירים.
מידע על מה שקורה בחוץ. -היו מעבירים מידע על מה שקורה בחוץ.
דרך הנגיעה. -הנגיעה.
אינפורמציה על מה שקורה בחזית. -כן. משהו עם היד. מש.
כל מיני סימנים של זה. הכול. -אבל מעבר לזה.
לא היה לכם מגע עם גברים? -שום דבר. שום דבר.
ולא היית. את כמה שאת.
לא היית חשופה לניצול מיני
או משהו מהסוג הזה? -לא. לא. לא. לא היה אצלנו ניצול מיני.
אז תחזרי. תחזרי ל. -עד כמה שידוע לי.
הסיפור הזה שאתן חוזרות ואומרים לכם שאתם צריכים לעבור בדיקה בעירום.
בעירום. אז אנחנו נבדקנו.
מה. לפני כולם? מעמידים כל אחת לפני כולם?
או כל אחת נכנסת לבד? -כל אחת. כל אחת נכנסת לתוך המעגל
ובודקים אותה במבט. בלי לגעת. במבט.
איך את עוברת את זה? את אומרת שהיית בכזאת מבוכה?
הייתי ממש שבורה.
מה. היה שם ועדה?
גברים ישבו? -יש. היה שולחן. כמו שהספה הזו.
באורך. וישבו גברים.
כן. -עם INAUDIBLE (גרמנית). עם ה.
INAUDIBLE (גרמנית). -מ-המ.
ואת נכנסת ערומה וכמו. -לא רק אני. כל אחת חייבת.
ועל הרצפה יש 2 עיגולים. נכנסים 2-2.
2 בנות כל פעם. -נכנסים קודם לעיגול אחד
מרוחק יותר ואחר כך לעיגול הקרוב יותר. והם בודקים
בעיניים. -רק בעיניים?
בלי נגיעה? -בלי לגעת.
בלי לגעת. -את צריכה גם להסתובב?
לעשות סיבובים. הם אומרים לך. -כמו.
להבדיל. כמו דוגמניות שמסתובבות על.
אך להבדיל. -על מסלול. אני אומרת. להבדיל.
כן. -משהו.
הם אומרים לך להסתובב. -צריך לדעת.
INAUDIBLE (גרמנית)
זאת הייתה השפלה. -הם אומרים דוגמניות.
כמו. מוצג גם של בעלי חיים.
זה היה כל כך משפיל נורא. -כן.
ויום אחד אנחנו הלכנו מהעבודה.
וראינו. -אז רגע. כתוצאה מהבדיקה הזאת.
היו בנות שלקחו אותן? -אז. הייתה בחורה אחת שהייתה חולת שחפת.
כן. -ואותה שלחו לג. ל-Auschwitz.
ידעו. ידענו שהיא נוסעת. אז נודע לנו כבר על Auschwitz. וידענו שיש Auschwitz.
הייתה בחורה עוד אחת חולה. ואנחנו הסתרנו אותה.
איכשהו הצלחנו להסתיר אותה. -איך?
מה זאת אומרת הסתרתם? היא לא יצאה לעבודה או.
לא. בתוך המעגל. היא לא עמדה במעגל.
אה. הצלחתם שהיא
לא תצטרך לעבור את הבדיקה? -כן.
כביכול. היא הייתה עם הקבוצה. -ואת יודעת שזה באמת היה מנגלה?
בוודאות?
או שאת. -ככה אמרו. אני יודעת?
ככה אמרו שמנגלה. כן. -ככה אמרו. מנגלה.
את ידעת משהוא עליו?
לפני כן ידעת. שמעת?
לא היה לך מושג עליו. -אמרו שאחד מ-Auschwitz. מנגלה.
אני גם הייתי מאוד תמימה כנראה. שאני לא הייתי.
יש לי חברה ש. -זה כבר היה לקראת סוף המלחמה?
או ב. -זה היה באמצע. ב-43' אני חושבת.
ב-43'. שסיפרתי לך שאישה אחת הייתה. אימא של בת אחת באה.
כן. -היא ברחה.
היא ברחה מהמחנה. ממחנה ריכוז.
היא הייתה אישה מאוד מאוד אמיצה. ו. ו.
לא יודעת איך לת. ל. -מאיפה היא ברחה?
מהמחנה ריכוז. -שלכם?
שלנו.
היא. היא התחפשה לגויה.
לנוצרייה עם. עם צלב. והיא ברחה. -כן.
והבת הייתה איתנו במחנה.
ולקחו את הבת והתחילו לחשוד. לח. לח. לחקור אותה.
מה ומה ומה. ואיפה אימא. ואיך היא ברחה?
הבת לא ידעה. היא לא ידעה מה לעשות.
לקחו את הבת לחדר אחד והרביצו לה מכות רצח. שהיא תגיד איפה אימא.
והיא לא יודעת מה לענות.
בינתיים האימא נתפסה בתחנת רכבת.
והחזירו אותה בחזרה למחנה.
זה היה גם. אבל יום אחד. -ומה עשו לה?
שום דבר.
-לא הענישו. -לא הענישו אותה בכלל.
החזירו אותה. כנראה שהיה לה הרבה כסף והיא קנתה הכול בכסף.
שיחדה? -ככה אני משערתת.
כי לא יכול להיות משהו אחר. -מ-המ.
בזמן שהיינו ב"קאצט" אנחנו הלכנו מהעבודה וראינו קבוצה של. גדולה גדולה של גברים.
גברים ממש מסכנים. מקופלים.
וכל הזמן: "אוי ואוי ואוי".
זה היה INAUDIBLE (גרמנית). מארש. מארש המוות.
שעשו. צעדת מוות. -צעדת המוות.
מאיזשהו. -מאיפה היו. הגברים?
גברים. אני לא יודעת מאיזה מחנה.
גברים ממחנה מסוים שהם נסעו ב.
מחנה בתור. ב.
צעדו. -צעדת המוות.
ונתנו להם לנוח אצלנו במחנה. הכניסו אותם. היה חדר אחד של תפוחי אדמה.
כמו.
אני יודעת. חדר קטן עם תפוחי אדמה.
שהם היו כבר רקובים. כי צחנה יצאה מהחדר שמה.
הכניסו את כל היהודים שמה. כל הגברים לשמה.
סגרו עליהם ואנחנו כל הלילה שמענו:
"שמע ישראל. שמע ישראל. INAUDIBLE (יידיש). שמע ישראל".
כל הלילה. -כלומר. הם היו יהודים?
כל היהודים. זה היה יהודים ממחנה. -ויצא לכם משהו לדבר איתם?
לא. לא יכולנו. הם היו סגורים למטה.
ואנחנו היינו בקומות העליונות.
אבל שמענו את הנ. נ. נאנחים. ושמענו את השמע ישראל.
ואחר כך הוציאו אותם. נורא. אני לא יכולה.
זיכרון קשה לך.
כל אחד חיפש אולי יש שמה אח. אבא.
חשבנו מישהו. ורצינו לעזור להם. לא היה לנו הרבה.
אבל בחורה אחת.
אמרה: "יש לי כיכר לחם אני אזרוק אותו. מי שיתפוס. שיהיה להם מה לאכול".
והיא זרקה דרך החלון את הלחם.
איך שהלחם ירד למעלה.
אז כולה.
מה שיורים. נו.
אקדח? רובה? -ה. ה. חלק של הרובה. שמה שהורג.
כדור? -הכדור. כמו שהלחם ירד למטה.
הכדור עלה למעלה. והרג את הילדה. את הבחורה.
מישהו ראה אותה עושה את זה? -כנראה שאחד האס.אסמנים ראה
שהלחם יורד מאיזה חלון.
והיא כנראה הייתה. הוציאה את הראש בשביל לזרוק את הלחם.
אז. -מי היא הייתה?
אחת מהמחנות שלה. מהבנות שלה. -וראית אותה נופלת
מהכדור? -כן.
הכדור. היא. היא. היא נהרגה במקום. -במקום.
ואת זו שאמרתי ש.
שמהמח. מהעיגול. היא הייתה חולת שחפת.
אז אנחנו ידענו שבאו אס.אסמנים ולקחו אותה. אמרו שהיא הולכת ל-INAUDIBLE (גרמנית).
השמדה. -השמדה.
היא הייתה מ-Dabrowa.
נו ואחר כך אנחנו היינו במחנה והחיים חוזרים למסלולם. זה הכול
כל יום הולכים לעבודה . -קצת. קצת בוכים. קצת מצטערים.
קצת מנפחים את זה.
ויודעים שזה הגורל שלנו.
ומי יודע מתי יבוא.
כל אחד חשב.
עכשיו את אומרת שבשלב הזה כבר שמעתם על Auschwitz.
על מחנות ההשמדה ועל מה שקורה? -כן.
מה עובר לך בראש כשאת חושבת על האח שלך ועל ההורים שלך?
אני לא חושבת שהם מגיעים כמו שלא חשבתי שבעלי ימות.
את לא מדמיינת ש. -אני לא חשבתי שבעלי ימות.
את חושבת שהם בבית?
אני לא יודעת.
אני חושבת שהם איפה שהוא. לא יודעת איפה.
שהם ישנם. הם קיימים.
את לא מדמיינת שמשהו קורה. -לא מדמיינת.
אני. עם הב. עם ה. עם ה. אהה. תפילה שלי.
אני כל כך האמנתי בתפילה שלי שאני מצילה אותם.
שאני לא חשבתי שהם לא יהיו בחיים.
את זוכרת אם בלילה.
יש לך שם חלומות? את זוכרת?
אם את חולמת. או משהו?
לא זוכרת. לא זוכרת.
והדיבורים בין הבנות?
כל הזמן אחת סיפרה לשנייה.
ואחת היה לה יומן. אז היינו כותבים לה.
הייתה כותבת ביומן?
לא.
אנחנו כולנו היינו כותבים לה איזה אמרה בתוך ה.
בתוך היומן?
כן. כמו ש.
אפשרו לה להחזיק כזה דבר?
אפשרו לה להחזיק.
לא יודעת איך היא החזיקה את זה לעליית ארצה.
כי לי היו תמונות מהבית ומכתבים מהבית ואנחנו עלינו בעלייה ב'.
אמרו לנו הכול לזרוק כי אסור שיידעו שאנחנו יהודים ושיש לנו.
אז היו לי תמונות מהבית. -אז במחנה.
היה לך איתך תמונות. מהבית? -כן.
יכולת להחזיק איתך? -כן.
לא החרימו.
היו לך תמונות ומכתבים של האמא שלך? -כן. סליחה. סליחה.
בזמן המחנה היו לך איתך?
היו לי תמונות.
וכל הזמן נישקתי אותם.
ו. וכל הזמן התפללתי
והייתי בטוחה שהתפילה שלי תתקבל.
גם בשלב הזה. אהה.
שלב יותר מאוחר. אתן. אהה. מצליחות?
אתן משהו מה. אהה.
הווי היהודי לשמר שם במחנה?
ידענו. קיבלנו שמועה.
אני עוד לא סיפרתי לפני שהשחרור.
כבר הגרמנים ידעו שכבר הקטע שלהם מתקרב אז הוציאו אותנו.
וזה היה חורף.
כן. 44׳?
או 45׳ את מדברת?
44׳. 45׳ שוחררנו. במאי.
ב- 09.05 היינו האחרונים שהשתחררנו.
אבל את מדברת על החורף של 44׳ עוד.
נכון. כי לפני מאי יש חורף.
הוציאו אותנו ערומות לגמרי.
לתוך שלג עמוק. לעשות ג. ג. גלגול.
גלגולים כאלה. שיש INAUDIBLE (גרמנית).
מה זה INAUDIBLE (גרמנית)?
זה חיטוי. שמחטים את המחנה. - כן.
היינו צריכים לתת את כל הבגדים.
את כל ה-INAUDIBLE לעזוב.
אגב. הבגדים שהיו לך שם.
זה היו בגדים מהבית? -מהבית. מהבית.
כל מה שהבאת מהבית. -כן.
לא היו בגדים מיוחדים לאסירות?
היו. היו.
מי שעבד במים.
במח. בבית חרושת. במ.
מחלקה עם המים.
הם קיבלו כאלה חלוקים מיוחדים. -אבל את שמה כבר. אהה.
את מ-42' הגעת. נכון? -כן.
הגעת ב-42' ואנחנו מתחילות לדבר על 44'. - היו לי הכול.
היו לי בגדים שלי.
הכול עדיין בשנתיים. -הכול היה.
לא סיפקו.
היה לי אפילו קומקום קטן.
כזה ספל חום אפור.
ואני כל הזמן הלכתי עם הספל.
יש לי חברה שמתארת את זה.
חיבקתי את הספל הזה. כאילו שאני מחבקת.
זה שייך לי.
זה שלי. -זה רכוש פרטי.
זה. אי אפשר להיפרד מזה. -משהו.
משהו אישי. -כן.
בכל התוהו ובוהו הזה משהו אישי? -נכון.
כששמרתי על זה.
לא יודעת לאיפה זה נעלם לי.
כמו שאת השעון.
אני יודעת שב-INAUDIBLE (גרמנית) הורדתי את זה לרחוץ ידיים.
ותוך שניה זה נעלם.
והיא החזירה לך את השעון?
היא החזירה לי. והיא לקחה אותי אחרי המלחמה.
היא לקחה אותי אליה הביתה.
אז רגע. רגע נגיע לזה.
אז את מתארת מצב שלקחו אתכם לחיטוי.
הוציאו אתכם ערומות. לשלג?
כן לשלג. זה היה חצי יום ככה.
ואח"כ. איך עומדים בזה. בקור הזה?
עוברים. אף אחת לא היה לה נזלת.
ואף אחת לא השתעלה.
הייתן מחושלות כבר?
אני שכחתי להגיד.
שבזמן שהייתי במחנה עבודה.
אצלי כאן גדלו שני.
גידולים?
INAUDIBLE. איך אומרים בעברית?
בלוטות. -כן. התנפחו?
בלוטות של INAUDIBLE
פה יש INAUDIBLE.
גדלו לי שתי בלוטות INAUDIBLE.
שהן כל פעם התנפחו והתנפחו.
כמובן שפחדתי ללכת ל. ל. זה. ל.
למרפאה. -מרפאה. אבל אה.
למרפאה. למרפאה וגם התחלתי לרעוד ביד.
היד רעדה לי.
לקחו אותי בכל זאת למרפאה.
פחדת שאם את מגיעה למרפאה.
זה אומר שזורקים אותך מהמחנה?
שזורקים אותי. שאני לא מסוגלת לעבוד.
המטרה הייתה תמיד להימנע מהמרפאה?
נכון. INAUDIBLE (גרמנית).
INAUDIBLE (גרמנית). כן.
אז אני הייתי שמה.
אח"כ אמרתי: "לא כואב לי שום דבר.
היד תפסיק לרעוד. תתנו לי לעבוד. אז הכול יהיה בסדר״
אז הוציאו אותי. כי הבנות אמרו לי.
.אני לא ידעתי. אני הייתי מאוד טיפשה.
כנראה שהייתי מאוד טיפשה.
הייתי כזה INAUDIBLE (גרמנית).
הילדה של האמא. -כן.
לא תיארתי לי שיש גם רוע.
אז הבנות כיוונו אותי.
אמרו: "תצאי מהר. כי כמה שתהיי יותר. יהיה רשום את זה"
אז אמרתי "לא קרה כלום."
באחד הלילות. שני הבלוטות גדלו כמו תפוחי עץ.
ואני מתעוררת בלילה.
אני מרגישה שאני רטובה.
זה התפוצץ. ויצאו מים מלוכלכים.
עם דם ועם מוגלה. -מוגלה.
ואיך אפשר לרפא את זה?
אז הבנות מצאו חתיכת עיתון.
חתיכות בד. היו שמים לי ללילה.
וזה ככה הגליד מעצמו.
עד שזה כנראה נשפך הכול.
וזה הגליד ויש לי כאן סימן שאחרי המלחמה.
רק רגע.
והמוגלה. הבנות שמו לי כל פעם איזו חתיכת נייר.
או חתיכת בד שמצאו.
וככה זה התרפא.
מ-המ.
אני גם בארץ הייתי אח"כ בליגה נגד שחפת.
מה. התנדבת? -לא. לא.
הייתי הולכת להיבדק כל פעם. -לבדוק. הבנתי.
למה? זה היה ממש שחפת.
זה היה שחפת. ולפעמים כשהיו חילופי מזג האוויר.
אז זה היה כואב.
אבל ירקת גם דם? -לא. לא. לא.
זה כל הדם יצא מפה. -הבנתי.
וזה מה שהיה במחנה.
כן. את אומרת כל הזמן.
אהה. את מזכירה שאת היית ילדה תמימה. -מאוד.
INAUDIBLE ואת כל הזמן אומרת: "לא ידעתי שיש רוע כזה ושאפשר".
לא תיארתי לי. -לא תיארת לעצמך.
אה. כשחשבת על מה שקורה.
אי פעם חשבת אז לעצמך.
למה זה קורה כל זה?
למה הגרמנים עושים לנו את זה? -לא.
לא ידעתי שאני אחרת מכל בן אדם אחר.
אבל במהלך השהייה שלך במחנה.
עולה בך המחשבה הזאת?
מה. למה עושים לנו את זה? מה.
כי אנחנו יהודים.
אנחנו ידענו שאנחנו נרדפים.
גם בפולין היינו נרדפים.
והיטלר. רודף את היהודים.
ואנחנו בין הנרדפים.
אבל מעבר לעובדה הזאת.
ניסית להבין מה יש. למה בן אדם. -לא.
כמו למה היטלר רודף אותנו?
למה הוא הגיע למסקנה כזו? -לא. לא.
לא. אנחנו ידענו. -לקחת את זה כנתון?
אנחנו היינו כמו בהמות.
יעדנו. ידענו ללכת לעבודה.
לחזור לקבל מה שנותנים לנו.
את פרוסות הלחם.
את פירורי הלחם.
ולהמשיך. -לשרוד.
ולשרוד ולחזור. לעזור אחת לשנייה.
לא היה מקום שאחת לא תעזור לשנייה.
מה שאפשר היה.
וזה מזל גדול.
זה. זה מה שהציל אותנו. -כן. כן.
את מתארת יחסים מאוד קרובים ותומכים.
לא היו גם גניבות ודברים מהסוג הזה ביניכן?
לא. אולי מישהו יכול.
כמו שאני קיבלתי את המרק הנוסף אז אולי השנייה קינאה בי.
ואולי מי שחילקה את הלחם.
נתנה חתיכת לחם יותר למישהי.
אבל זה היה מובן מאליו. -מאליו.
מי שיכול היה. אם אני יכולתי לתת מחתיכת.
מקצת המרק שלי עוד למישהי הייתי נותנת ברצון.
מ-המ.
אבל כל אחד לעצמו בשביל לשרוד.
כי אף אחד לא תיאר לו שהוא יבוא הביתה ולא יהיה אף אחד.
כן. היה. היה שלב.
שאתן חוששות שגם לא תעברו את המחנה?
יש שלב שאתן כל פעם חוששות שזה הסוף?
שאם נעשה משהו רע אז.
אז. אז אנחנו נקבל עונש.
וכשאתם יודעים שהמלחמה. כבר הזכרת.
מתקרבת לקיצה ואתם ודאי שומעים שהרוסים מתקרבים.
רגע. זה מה שאני רוצה להגיד לך עכשיו. -שהוציאו אתכם לחיטוי הזה?
לחיטוי הזה.
ואחר כך בצהריים. החזירו אותנו לקראת ערב.
את הבגדים עוד לא נתנו לנו.
כי. ככה הם החליטו.
ואנחנו רעדנו מקור.
ונכנסה ה-INAUDIBLE. המנהלת מחנה.
עם אקדח שלוף. והיא אמרה:
"אם מישהו זז אני יורה בו."
ואנחנו היינו כמו תרנגולות. פחדנו לזוז.
פיפי פחדנו לעשות.
היינו ממש. כל אחת סגורה בעצמה.
לא דיברנו. לא שום דבר.
אחרי זה נתנו לנו חזרה את הבגדים.
וידענו. ידענו. כנראה שהצרפתים אמרו.
לא אמרו. אה. סימנו לבחורות האלה. היותר מבוגרות.
כי היו שם גם נשים נשואות בינינו. -מ-המ.
סימנו לבחורות שהקץ מתקרב.
אבל סגרו את הבתי חרושת.
אז זה גם כן היה סימן שאין להם כבר כסף. ל. לקנות את הזה. אז נתנו אותנו.
הבתי חרושת ייצרו רק את הבדים?
את הבדים.
והיה גם בית חרושת לתפירה.
שזה היה מחוץ לעיר.
זה היה קבוצה קטנה של בנות שהם כל יום הלכו ל. למחנה השני
ובדרך הם ראו תמיד גבר שמטאטא רחובות
והגבר הזה שהם הלכו. אמר להן: ״שלום״.
הוא היה צ'כי?
יהודי צ'כי.
הוא היה יהודי צ'כי? -יהודי צ'כי.
אחרי שהשתחררנו הוא בא אלינו למחנה.
והוא הציג את עצמו כיהו. כזה שהוא היה מטאטא רחובות.
והוא אמר לנו לא לאכול הרבה.
לאכול מעט ולהתאפק.
כי אחרת אנחנו נמות. -זה כבר אחרי שהשתחררתן?
כן. אז הוא בא למחנה והזהיר אותנו.
אבל הן היו רואות אותו מטאטא רחובות?
מטאטא רחובות.
מה. היה לו זהות בדויה? איך הוא שרד?
איך לא תפסו אותו?
אנחנו לא יודעים. הוא היה צ'כי.
יהודי צ'כי שהוא שרד.
והוא אמר להם שלום אז הם הבינו שהוא יהודי.
אחר כך התברר שזה רופא יהודי שהוא שרד והוא בא למחנה לעודד אותנו.
זה כבר אחרי השחרור.
כן אבל אני עדיין. עוד עכשיו.
בזמן שסגרו את הבית חרושת אז לקחו אותנו לפסי רכבת לעבודת פרך.
כן. מה הייתן צריכות לעשות?
היינו צריכים לעלות ברכבות בפולין.
פולין באירופה בדרך כלל בגבעה.
אז היינו צריכים לטפס על הגבעה.
על הרכבות. מלאי. היו אבנים וחול.
מה. חצץ?
חול. חול ואבנים גדולים.
היינו צריכים להוריד את החול מהגבעה.
לזרוק את החול ולזרוק את האבנים.
למלאות שקים ולזרוק את החול.
עבדנו זמן מה.
היינו קבוצה גדולה.
עבודה פיזית קשה?
קשה מאוד.
והיה INAUDIBLE (גרמנית).
ה. ה. ה.
הסגן. סגן מפקד המחנה.
הוא שמר עלינו. ואנחנו עבדנו. כמה שיכולנו עבדנו.
ופתאום שמענו מרחוק רכבת. והייתה שם רק.
אה. אה.
אחד. ש. לא שוליה. -פס?
פס אחד. איך אומרים? -מסילה.
מסילה אחת. לא יכלו לנסוע שתי רכבות.
היה מסילה אחת ואנחנו שומעים מרחוק רכבת מתקרבת.
והרכבת התחילה לזרוק ניירות.
אהה. -מ-המ. כרוזים?
כרוזים אזהרה. כרוזי אזהרה.
הכרוזי אזהרה לא עזרו לנו. הרכבת. -באיזו שפה?
אני לא יודעת. אנחנו לא הספקנו.
אז איך את יודעת שזה היו כרוזים?
כי ראינו ניירות עפים.
אבל עד שהניירות הגיעו אלינו. הרכבת כבר עלתה עלינו.
ואני ניצלתי. אני נכנסתי בדיוק בין שתי. בין ארבע גלגלים.
איפה שיש רווח.
מה. נשכבת?
כן.
וראיתי הרכבת מתקרבת כמה שיותר אני כבר מרגישה את הטו. טו. טו.
לא היה לאן לברוח?
לא היה.
לקפוץ אי אפשר. כי הגרמנים לא מרשים לקפוץ.
את חושבת שזה היה מכוון?
אני לא יודעת. אנחנו לא יודעות. -מה קרה לבנות האחרות?
היה בנה אח. בת אחת שברה האגן. הירכיים.
את כל החלק התחתון פה והיא הייתה במחנה.
אבל אנחנו היינו כל כך מפוחדות.
אחת שברה רגל.
אחת האגן היא עד היום.
לא יודעת אם היא חיה עוד.
היא הייתה מאושפזת. ולי היה מזל. לא יודעת.
יש לי איזה משהו ששומר עליי.
אני נפלתי לפני שבועיים כאן ברחוב וגם כן לא קרה לי כלום.
נכנסתי בין הגלגלים ושמה הייתי בתוך החושך הזה.
ואחר כך שמענו שהרכבות שקטות. זאת אומרת שהן לא נוסעות.
אז אנחנו קפצנו מה. מהרכבת.
הגרמנים לא נתנו לנו להתרחק.
כולנו בקבוצה ובאו צ'כיות. רצו לתת לנו קצת מים.
הם לא הרשו לנו אז הוא ה-INAUDIBLE (גרמנית) הושיב אותנו על יד גדר.
ואמר: "תנוחו וחוזרים לעבודה".
היינו כל כך מפוקחות שם.
כבר לא היה אכפת לנו מה קורה.
אמרנו: "מה שלא תעשה אנחנו לא חוזרות לעבודה הזו.
אנחנו יושבות כאן. אתה יכול להרוג אותנו. אנחנו לא זזות."
מה מין סבוטאז'? מרד?
מרד כזה כי היינו כל כך. -כמה בחורות הייתם?
היינו איזה 20. 20 וכמה.
סירבתם להמשיך.
סירבנו להמשיך. אמרנו: ״אנחנו רוצים חזרה למחנה"
ובאמת החזירו אותנו למחנה. הוא החזיר אותנו.
הוא ראה שאין. לירות. כנראה אסור היה בו.
אסור לו היה לירות בנו. אז הוא החזיר אותנו למחנה.
ובמחנה כבר אנחנו התעסקנו עם מה בכך.
נתן לנו. נתנו לנו לנקות. לגרד. לגרף. דברים.
כי המפעלים היו סגורים כבר. -כן.
והסגל היה? נשאר עדיין?
כל הסגל.
כל הסגל עדיין נשאר. -כל הסגל נס. נשאר. ו.
ופתאום אנחנו שומעים ששקט במחנה.
לא ידענו מה קרה.
כזה שקט במחנה.
הבנות שהן יותר מבוגרות ויותר מעיזות יצאו.
אין שמירה. אין שום דבר.
והסגל איפה?
הסגל ברח. -ברח.
ברח. -ראיתן שהוא ברח?
לא. אנחנו לא ידענו.
קמנו בבוקר. הבנות אמרו: "כל כך שקט. הולכות לראות מה קרה״.
התברר שהם שמו אמוניציה מסביב המחנה.
תחמושת? -תחמושת מסביב המחנה.
שאם מישהו יצא שזה יפעל. לא יודעת איך.
ובנות ראו מרחוק. -מה אהה. מוקשים?
את מתכוונת למוקשים?
אני לא יודעת איזה. איזה. איזה דברים היו
ומרחוק ראינו מתקרבות. אה. מכונות. אה.
מה? טנקים?
לא טנקים. מכונות. אהה.
משוריינים?
מכונות
ש. שמעבירים סחורות.
משאיות?
משאיות. מתקרבות משאיות עם אנשים.
ואני אומרת: "זה בטח הגרמנים שהם התחפשו."
אבל הבנות היו. היו בנות מעיזות.
אז הן יצאו ואמרו: "לא. זה רוסים".
ובאו הרוסים.
זה היה הצבא האדום?
כן. -חיילים?
חיילים שהם שחררו אותנו.
והתחילה אז ה. ללכת ל.
ברגע הזה שהם מגיעים אתן מבינות אחר כך שזה הצבא שמשחרר אותכן?
כן. כי הם התחילו לדבר איתנו.
הסבירו? -ו. ו. ולחלק סוכריות.
ואני כמובן לא יצאתי ולא רציתי סוכרייה ולא רציתי.
אני אמרתי: "אני רוצה להיות כאן. ואני רוצה לארץ ישראל. לפלשתינה".
הייתה איזה רגע של שמחה? של אה?
היה רגע שכולם התפרצו בשביל לגנוב.
סאבוטאז'. בחוץ.
להיכנס לכל החנויות.
הביאו. הבנות הביאו מכל בא ליד.
נעל ימין ונעל שמאל לא מתאימה. -אבל איפה?
מה. הייתה שם עיירה ליד?
כן. Trautenau. כן. -סמוך הייתה עיירה?
איך קראו לה? -Trautenau
.Trautenau
Trautenau. -Trautenau.
אה-הא ואז רצו. התפרצו.
אבל. את אומרת שאת אומרת: "אני רוצה לארץ ישראל."
את. את הרי. את לא אומרת לעצמך: "אני רוצה הביתה" קודם כל?
לראות מה עם אמא ואבא ואח שלי?
זה היה ברור.
זה היה ברור שקודם אני אסע.
ואני אסע. מ-. משם אני נוסעת לארץ ישראל.
איך מתייחסים אליכם החיילים הרוסים?
בהתחלה באהבה. באהדה גדולה.
אחר כך התחילו לקחת בנות.
על ימין ועל שמאל.
לא יודעת אונס. או מרצונם.
שוב פעם אני אומרת. לפעמים בבוקר התעוררנו. אז פה שכב חייל ופה בחורה.
פה חייל ופה בחורה.
בחורות משלכם? -כן.
כן
הייתה אפילו שמה אמא עם בת.
שהבת התייחסה לאמא מתחת לכל ביקורת. מ-Będzin.
אבל את לא. לא חווית. החיילים לא הטרידו אותך?
אני אומרת לך אני הייתי טיפשה.
אני חיפשתי רק את ה: "אל תיגעו בי ואני לא אגע באף אחד".
נשמרת לעצמך.
אני. אני פחדתי מכל. מכל תזוזה אני פחדתי. -מאוד מאוד נשמרת.
את כבר בת 17. נכון?
בדיוק. בת 17 שוחררתי.
כן.
אבל הייתי. הייתי עוד ב. ב. בראש עוד הייתי אצל אמא.
אני הייתי עוד בחינוך של אמא. ב. ב. בתוך הבועה של אמא שלי.
אז את אומרת שבהתחלה הם התייחסו אליכם יפה. החיילים?
כן. אבל מי שרצה להיות איתם.
אז הוא היה איתם. זה לא הפריע. -כן. כן.
ואחר כך משהו ביחס שלהם השתנה?
את עוד? -לא לא לא.
רק כשהם חיפשו קורבנות. -אז את אומרת. כשהם יצאו. יצאו לעיר.
ו. ו. ולקחת דברים?
לקחת. -התושבים ברחו?
התושבים של העיירה שמה? -אני לא יודעת.
את לא יצאת לעיר? -אני לא.
אני יצאתי. היה מחסן אוכל בתוך המחנה.
אז אמרתי: "כולם כל כך הולכים לקחת. לקחת.
למה שאני לא אהיה גם אחת כזו. למה שאני.
אז הלכתי למחסן של אוכל.
ולקחתי שתי כיכרות קטנות של לחם.
שכחתי לציין. שתוך כדי שהיינו במחנה ריכוז הביאו בנות מהונגריה.
יהודיות? -יהודיות.
אה. הגיע משלוח של אהה? -כן.
אני חושבת ש-1.700 יהודיות. או 700 יהודיות.
מאיפה בהונגריה. מ-Budapest או מ.
את לא יודעת? -לא יודעת.
אחת. -לא יצא לכם לדבר איתן?
הם לא. הם אמרו שיהודים פולנים הם מלוכלכים.
ואז לקחו אותנו למחנה.
אממ. -INAUDIBLE (הונגרית).
מי. הבנות ההונגריות אמרו? -כן.
הם. אה. ולא נוצר קשר? -הם. הם. הם יותר. הם.
מה. את מתארת שהם התנשאו מעליכן?
כן. הם שכבה יותר טובה ממה שהפולנים. -אה.
הפולנים הם מלוכלכים. בעד זה לקחו אותם. -ולא נוצר שום קשר איתם?
קשר חלש כזה.
הייתה שמה אחת ששרה מאוד יפה. -אממ.
אז היינו. -מה דיברתם איתם?
יידיש או ידעתם גם אהה.
הונגרית. את זוכרת?
אני לא יודעת אם דיברנו הרבה.
אולי גרמנית דיברנו. -גרמנית?
גרמנית. -כן.
ולמה את מזכירה את הבנות ההונגריות?
באיזה הקשר?
אה. כן. כי אני לקחתי שתי כיכרות לחם. -כן.
אמרתי כל אחד מביא לחם. נקניק.
קמח. סוכר.
בגדים. נעליים. ואני. כלום?
מה אני כל כך לא שווה?
אז הלכתי לקחת.
זה נקרא INAUDIBLE (פולנית). לארגן.
כן. -אז אמרתי אני גם אלך לארגן משהו.
והלכתי. קניתי. לקחתי שתי כיכרות לחם.
ואיך שאני הולכת עם שתי כיכרות לחם.
הפילו אותי הבנות. דרכו עליי ולקחו לי את הלחם.
אז אמרתי בליבי: "אני לא רוצה לחם. לא רוצה".
הבנות ההונגריות?
לא יודעת. הונגריות. יהוד. -אה.
פולניות. לא יודעת מי. -כן.
ניסו. -מישהו לקח ממך
את זה. -אני יודעת שהפילו אותי ב.
מ-המ. -הרגשתי שהפילו אותי. ודרכו עליי
ולקחו לי שתי הכיכרות לחם.
אז אמרתי: "אני לא רוצה שום דבר.
לא רוצה כלום. תעזבו אותי. אני רוצה ל.
לחיות עד גיל 50 ולעלות לארץ ישראל". -כן.
כן.
אמרתי: "יותר מגיל 50 אני לא רוצה לחיות".
אני לא ידעתי גם ילדים. חתונה. זה בכלל לא היה בראש שלי.
"אני רוצה את ההורים שלי ולעלות לארץ ישראל".
ואז כמה זמן את עוד נשארת שם?
אז נשארנו עוד במחנה. לא ידענו לאן לפנות.
מה לעשות עם עצמנו. -את הזכרת שאז בא גם ה.
הנביא הצ'כי. -כן. נכון.
והזהיר אתכן. נכון. הוא הזהיר אותנו.
וחברה שלי. זו שטיפלה בי ב. במחנה.
לקחה. פגשה את ה.
אה. את הגרמנייה. המנהלת שלנו.
והיא הייתה מאוד רעה. אז INAUDIBLE (פולנית)
יחד עם הרופא הזה. הרימו אותה על.
על שולחן. באיזה מקום במחנה.
והחברה שלי הרביצה לה עם הנעל. נעל.
עץ. כי אנחנו הלכנו בנעלי עץ כאלה. INAUDIBLE.
היא לקחה. והיא הרביצה לה כל כך חזק. ואף אחד לא עצר אותה.
מי זו הייתה? מפקדת המחנה? -כן.
השנייה?
ה. ה. ה. -INAUDIBLE (גרמנית)?
הש. אה. לא. הסגנית שלה. -הסגנית.
זו שנכנסה עם האקדח.
מ-המ. היא לא ברחה? -לא.
כי אמרת שהסגל ברח?
שכולם ברחו? -הסגל ברח. כנראה שהיא חשבה שהיא בסדר.
אז היה צורך להתנקם?
להתנקם. כן. -להעניש?
אז החברה שלי.
היא חיה עכשיו באוסטרליה. -כן.
הרביצה לה עם הנעל עץ.
היא חזרה. היא אומרת:
"עדיה תסתכלי איזה יד נפוחה יש לי."
אמרתי: "מה יש לך יד נפוחה?"
היא אומרת: "אני הרבצתי לה INAUDIBLE (גרמנית). בלי סוף."
עד שהיד שלה התנפחה והיא לא יכלה יותר.
אז אחר כך התחלנו. -זה היה מקרה יחיד?
או היו עוד? -היו עוד.
היו כל. מי שהיה לו אומץ. מ-המ.
אני. כמובן. גם לא התקרבתי למקום הזה.
אני הייתי סגורה בעצמי.
עם ה. עם הספל שלי.
אני והספל.
אפילו חברה שלי כתבה על זה.
שאני והספל לא אה. לא נפרדנו.
מ-המ.
והתחלנו לתכנן את הסוף מלחמה.
אז הח. הזאתי. הצ'כית שאני. שעזרה לי.
היא ביקשה ממני שאני אבוא אליה הביתה.
שהיא תיקח אותי הביתה כי יש לה נכדה
בגיל מתבגר והיא פוחדת שהרוסים יתפסו אותה ויאנסו אותה.
שאני אלך איתה לטייל.
הלכתי איתה.
הלכתי אליה וקיבלתי שם צהריים והלכתי עם הנכדה לטייל ש.
היא הייתה ממש צ'כית?
כן. -מ-המ.
היא הייתה ממש. אימהית מאוד.
כן. ואיפה בעלה? היא הייתה לבד שמה?
היא הייתה עם הבת ועם הילדה.
אני אגיד לך את האמת.
אני לא כל כך ידעתי להתעמק גם על ה. המשפחה.
את זוכרת את שמה אבל?
המפלורובה. פני המפלורובה.
אז היא קצת לקחה אותך תחת חסותה? -אני גם.
אני גם רואה אותה לפני העיניים עכשיו.
והיא. היא לקחה אותך תחת חסותה קצת?
כן. היא הזמינה אותי מדי פעם שם.
אני ועוד חברה אחת שם באנו.
היא לקחה אותנו והלכנו עם הנכדה שלה לטייל ואח"כ התחלנו לתכנן חזרה הביתה.
סוף סוף יש לנו בית.
אנחנו אמרנו. אנחנו יצאנו מבית. כן.
יש לנו בית.
אולי מישהו נשאר.
אז כבר הבנתם את גודל האסון?
ומה שקרה במלחמה? -לא.
עוד לא ידעתם.
לא. חשבנו שכולם היו במחנות עבודה ושחזרו.
חוזרים. -אבל כן שמעתם על Auschwitz?
שמענו. אבל לא ידענו מי הולך ל-Auschwitz ואיך הולכים ל-Auschwitz.
ועל מחנות אחרים. חוץ מ-Auschwitz ידעתם?
Treblinka ?Majdanek? -לא. לא.
שמעתם? -לא. ידענו Gross-Rosen.
ידענו שאנחנו שלוחה של Gross-Rosen.
כי כל הפקודות באו מ-Gross-Rosen.
וידענו Auschwitz. -כן.
וכל אחד התחיל להגיד איך אני רוצה להגיע הביתה.
ואיך אני רוצה להגיע. לראות.
ואני אמרתי. אני אגיע הביתה.
תמיד כשאני חוזרת מבית הספר אז אימא הייתה עומדת בחדר שינה.
היו שמה צמחים. אהה.
כאלה כמו שיש.
והיה בפולין היו כאלה סטנדרים מיוחדים.
בשביל להעמיד את הצמחים.
ואמא הייתה עומדת בין הצמחים ומחכה לי.
אמרתי. עכשיו אני אבוא הביתה.
בטח אימא עומדת שמה ומחכה לי.
ורצתי אבל עד שהגעתי הביתה. זה עוד לא.
רצתי וראיתי שבבית שלנו יש גויים.
רגע בואי תתארי. קודם כל.
איך את עוזבת את המקום ו.
התארגנו. התארגנו כמה בנות.
היינו עוד נדמה לי 7-8 בנות.
אחת מ-Katowice.
ורובן מ-Będzin.
אחת מ-Dąbrowa.
אחת מ-INAUDIBLE.
אני כבר לא זוכרת אז. כמה היינו.
החלטנו שאנחנו נוסעות ל-Będzin.
Będzin זה. זה עיר איסוף של יהודים רבים.
הכי הרבה יהודים היו ב-Będzin.
וב-Będzin אנחנו נוכל ל. לדעת הכל.
נסענו דרך צ'כיה.
לא יודעת איזה גבולות עברנו.
נסענו אני חושבת שבועיים. -ברכבות?
ברכבות.
איך זה התארגן אז? מי.
הכל היה פנוי. הכל.
אנחנו דיברנו צ'כית.
גרמנית. פולנית.
כיוונו אותנו. הרכבת הזו נוסעת לכאן.
הרכבת הזו נסעה.
ועל כל תחנה היו מים חמים.
והכריזו שלכל תחנה אפשר לשתות תה.
INAUDIBLE (פולנית).
אז אנחנו ידענו כבר שאפשר לשתות משהו חם בשביל INAUDIBLE (פולנית).
זה היה האוכל העיקרי שלנו.
ואוכל?
מאיפה היה אוכל?
אז איך ה-INAUDIBLE? רק לשתות?
רק לשתות? -מה לעשות אם אין מה לאכול אז שותים.
שותים מים חמים.
אנחנו כבר היינו כל כך כאובים ששום לא הפריע לנו.
העיקר. המטרה. להגיע ל-Będzin.
אני זוכרת שנסענו עם רכבות.
לפעמים חזרנו עם הרכבת.
במקום לנסוע קדימה אבל.
איך שהוא. אחרי שבועיים. -תלאות רבות.
אנחנו שבועיים אולי יותר.
הגענו ל-Będzin.
איך היא נראתה?
את לא היית מה. שלוש שנים?
קרוב לשלוש שנים.
כן אבל אני לא התרכזתי במה שהיה.
אני ידעתי שאני צריכה לרוץ לבית ולא ראיתי שום מטרה.
כן.
את מגיעה ל-Będzin.
את הולכת הביתה. דבר ראשון. -כן.
מה? מה את מגלה?
אני מגלה. אני נכנסת לבית ואני מחכה לאמא.
שתעמוד בין הפרחים ואני רואה שאמא איננה אמרתי.
בכל זאת אני אכנס.
אולי אמא עובדת במטבח?
למרות שהיא אף פעם לא הייתה עסוקה הרבה במטבח.
ואני נכנסת הביתה ועל יד הבית שלנו היו.
היה. כזאת שוחה. שמה היו גרים פולנים.
בדרך כלל שומרי בית ועובדי אדמה.
אנשים פשוטים. עניים.
ואני. והם היו גרים בצריפים.
אני באה הביתה. אחת הדיירות מהצריפים האלה.
נמצאת אצלנו במטבח. מבשלת.
ועל ידה מסתובב עז ותרנגולות.
ואני פרצתי בבכי. כמובן.
וכבר לא הלכתי לראות. -היא זיהתה אותך?
לא. לא. אחר כך היא זיהתה אותי.
היא אמרה לי: ״ואת נשארת בחיים?
איך זה קרה?״
אמרתי: "קרה."
אבל כבר לא רציתי לדבר.
לא רציתי להיות שמה דקה.
ולאן הלכת?
הלכתי. היה ארגון יהודי ברחוב. -מה. ג׳וינט?
יהודים שניצלו.
אנשים מבוגרים יותר.
זה "ג'וינט" כנראה. -כן.
שזה היה ברחוב מסוים.
הלכתי לשם. אמרתי: "מה אני עושה?
אני נשארתי לבד. אין לי בית.
אין לי כלום״
אז היה שם בן אדם אחד שהכיר את אבא שלי.
אז הוא אמר: ״תראי אני אסדר לך בית.
ואוכל אנחנו נותנים פעם ביום מרק.
תבואי לקחת כל יום מרק״.
והוא נתן לי בית של שלושה חדרים.
אז היו איתי שתי בחורות שהיינו יחד במחנה.
הוא אמר: ״אסור לך לגור לבד.
אתם צריכים להיות חבורה גדולה״
נתן. נתנו לי את הבית.
אז לקחתי את החברות שלי קודם כל.
ואחר כך הצטרפה עוד אחת.
היינו איזה שמונה בנות בבית הזה.
אבל לא היה לנו אוכל.
אז סיפרתי כבר שפגשתי את המטפלת שלי.
שהייתה עוד אצל סבא.
שהיא לקחה אותי כל יום ראשון.
לתת לי את המרק כרוב.
ואחת החברות שגרנו יחד.
הלכנו לבית שלה.
שזה גם היה מרוחק ברובע פולני.
והפולנים נתנו לנו קצת תפוחי אדמה.
וקצת אהה. פחם. שנוכל להסיט את התנור.
ואנחנו שתי הבנות.
היא הייתה בגיל שלי.
ואנחנו היינו בנות 17 בערך.
סחבנו את הדליים מאוד רחוק.
כי לא היה לנו כסף לנסוע.
לא עם חשמלית ולא עם.
בדרך כלל. נסעו אצלנו בחשמלית.
מ-המ.
והבאנו את זה הביתה.
אבל מה עושים עם זה?
אז מקופסת שימורים עשינו מ. מגרדת.
וגירדנו את התפוחי אדמה.
ושמנו בסיר גם כן של קופסה.
שמנו מים ואת תפוחי האדמה המגורדים.
בישלנו על המים האלה.
וזה היה האוכל שלנו.
ומה. -ופעם ביום.
פעם בשבוע הלכנו לקחת מרק.
כמה זמן את שם ב-Będzin. נשארת?
איזה חודש. -חודש ימים ככה.
מקווה עוד שמישהו יחזור.
מקווה ומחכה עוד.
בינתיים פגשתי גברים שהם בגיל של אחי. -כן.
אז סיפרו לי שאחי. בדרך למחנה. למחנה.
קרס והרגו אותו.
טוב. אז כבר ידעתי.
ועל אימא ידעתי שהיא הלכה עם אבא.
לאן היא הלכה?
ברור של-Auschwitz.
כי יודנריין היה רק ל-Auschwitz.
איך ידעת שאימא הלכה עם אבא?
אני שאלתי.
ממי ש. אנשים שחזרו ידעו להגיד?
לא. אף אחד לא ידע. היה "יודן ריין"
ואף אחד לא ידע.
איך את מקבלת את הידיעה על אח שלך?
כמובן מאליו. אפילו לא בכיתי.
כלומר. כבר בפנים הרגשת שזה מה ש?
ידעתי שכבר אין לי תקווה. אין לי אף אחד.
וכשאת שומעת שאח שלך איננו.
זה אחרי שאת מבינה שגם אמא ואבא אינם?
זה היה הכול ביחד.
זה היה הכול ביחד.
ושמה ב-gmina דיברו כל כך הרבה וכל אחד היה כמו בול עץ.
אף אחד לא הזיל דמעה.
כל אחד קיבל את זה כגזירה.
אבל את אמרת שעד שהגעתם עוד.
כל הזמן היית משוכנעת בתמימותך שכולם במחנה עבודה.
ככה חשבתי אבל אחר כך. -וכולם יחזרו.
שהייתי שמה ב-gmina ושומעים את כל הדיבורים.
אז כבר מבינים.
ואז את קולטת את זה שאת נשארת לבד?
כן. אז אני קולטת. -מכל המשפחה.
ואני שם פגשתי מישהי מהנוער הציוני.
שהייתה חברה של שכנה שלי. בת של. בת שכנה.
והאמא שלי הייתה מאוד מיודדת עם השכנים.
עם הבנות שלהם.
והבחורה הזו.
איתקה לונר. היא הייתה חיה בקיבוץ נצר סרני.
היא אמרה: "אדג'ה אני מוכרחה לסדר אותך בבית יתומים. בקיבוץ".
שזה נקרא. והיא שלחה אותי ל. ל-Zabrz.
אבל אני הייתי מכוסה. היה לי גרדת.
ומהגרדת יצאו לי כאלה גדולים. עם.
פצעים גדולים. עם. עם. לא.
מוגלה. עם מוגלה וזה היה לי על כל הגוף.
מה זה הבית יתומים הזה. מה זה היה?
זה קיבוץ כזה.
עלייה לארץ. הדרכה לעלייה לארץ.
אז למקום הזה לא התקבלתי כי הייתי כולי. -עם הפצעים.
עם הפצעים ואחת החברות שגרנו יחד.
היא הייתה מנקה לי את ה.
מפוצצת לי את הפצעים.
ומרפאה גם כן כמו שריפאו לי את זה.
עם. עם חתיכות בד. -עכשיו אהה.
מה לגבי יתר המשפחה?
דודים. דודות. קיבלת איזה מידע?
אף אחד לא חזר?
אף אחד לא חזר.
כולם נלקחו ואף אחד לא חזר?
אף אחד. תכף אני אספר לך.
ו. כשאמרו לי ללכת ל-Zabrze לקיבוץ. אמרתי.
היו לי שם חברות שגרו שתי אחיות ביחד.
חברות שהכרתי שחזרו ממחנות אחרים.
אמרתי אני צריכה ללכת להיפרד.
אני הולכת. אני נוסעת מהבית.
מהבית הנוכחי. כן?
אז הלכתי ברחוב.
ועל ידי עובר בעל דרגה פולנית.
גבר. חייל בדרגה גבוהה של פולנית.
אני מסתכלת עליו והוא מסתכל עלי וממשיכים ללכת.
כל אחד לדרכו. הלוך ואחד חזור.
הלכתי לרחוב הזה. אמרתי ״שלום״.
אח"כ הלכתי לרחוב אחר.
להגיד שלום למישהי אחרת.
פתאום הוא שוב פעם נמצא על ידי.
ואנחנו כמו מהופנטים נעצרים.
שנינו. אחד ליד השני התברר שזה קרוב משפחה של אימא.
שהוא היה אצלנו בן בית.
התנפלנו אחד על השני והתנשקנו.
מה היה שמו?
מאיר ליפשטיין.
והוא היה בצבא הפולני?
הוא היה בצבא הפולני. והוא ניצל.
הוא היה בצבא אנדרס. והוא ניצל.
כל הפולנים התרגזו על אח. ידינו.
והוא סיפר לי.
ב-Vilnius היה ל. היה לאבא אח.
שהוא התעסק שמה עם מכירת סחורות.
נשוי עם שני ילדים קטנים.
יצוש והשני אני לא זוכרת איך קוראים לו.
הוא סיפר לי שהוא היה נוכח שהגרמנים נכנסו.
זה היה לו Vilnius Vilejka.
עיר קטנה ליד Vilnius Vilejka.
הוציאו את ההורים.
זאת אומרת הדוד והדודה ושני הילדים וירו בשני הילדים בנוכחות ההורים.
הוא סיפר לך את זה?
ואחר כך בהורים.
ואחר כך הוא סיפר לי שהדודה של האח האחר של אבא.
שהיו גרים עם סבתא.
אז הדודה.
נכנסה לבונקר עם שני הילדים שלה.
דודה אחת היו.
זה ב-Vilnius Vilejka היו לה שני בנים ולדודה הזו היו שתי בנות.
ואני זוכרת שהבנות נהרגו.
היא נכנסה לבונקר והילדה הקטנה.
בכתה והשקה. והשקיעה אותם בשתן.
והיא סתמה לה את הפה שהיא לא תבכה.
כי היא תגלה את היהודים.
האלה שהיו איתה בבונקר צעקו עליה.
שהיא תגלה. שהם יגלו אותם.
אבל אז היא אמרה: ״מה אני יכולה לעשות?״.
בסוף היא החליטה.
היא חנקה את שני. שתי הבנות שלה.
ואיך שהיא חנקה את שתי הבנות הגרמנים.
אהה. - פרצו.
גילו את הבונקר והוציאו את כולם להורג.
הוא סיפר לך את הסיפור הזה?
הוא סיפר לי.
ואחרי. ואני אמרתי לו שאני הולכת לקיבוץ כי אני רוצה לנסוע לארץ ישראל.
הוא אמר: ״למה לך לנסוע לארץ ישראל?
בואי איתי ותהיי איתי. עם מי שאני אהיה את תהיי״.
ואני ידעתי שהוא פגש את החברה שלו.
לפני המלחמה.
והוא חי באיזו עיר קרובה ל-Będzin.
ואני אמרתי: ״מאיר אני נוסעת לקיבוץ.
אני לא רוצה״.
והמשכתי ללכת להיפרד מהחברות האלה.
והוא שאל: ״איפה את גרה?״.
אמרתי לו. איפה אני גרה.
ואני לא הייתי בבית.
החברות שגרו איתי.
אמרו: ״בא כאן איזה קצין פולני והשאיר כאן כסף בשבילך״.
אז הוא כתב לי פתק.
אני משאיר לך כסף כדי שלא יהיה לך מה לאכול.
שתקני לך כמה לחמניות.
וזה היה הסיפור שראיתי אותו.
והוא נסע לארה"ב ונפטר בארה"ב.
הוא היה הקרוב ה. -של אימא.
הקרוב היחידי ששרד?
הקרוב היחידי עדיין.
אח"כ. כשהייתי ב-Mayrhofen.
פתאום מופיע לי בן דוד.
שאנחנו נסענו איתו ל-Kielce.
אז רגע. בואי. את תגיעי לשם.
איך. מה קורה אחרי הפגישה הזאת?
את נשארת עוד ב-Będzin?
או את כבר. -לא.
כשזרקו אותי מאלה עם הפצעים.
אז אנחנו החברה שלי ריפתה אותי. כן.
וקנינו משחה מיוחדת לגרדת.
והיא מרחה אותי ורחצה אותי.
ונרפאתי. ושוב פעם אותה אישה שהכירה את אימא שלי.
אמרה: "עכשיו אני אשלח אותך למקום שהוא בטוח.
את תת. תת. תת. תתאקלמי שמה" -תתקבלי.
ושלחה אותנו ל-INAUDIBLE (פולנית).
ב-INAUDIBLE (פולנית) היה לנו מדריך.
היינו שם הרבה. איזה 50 איש.
זה היה של איזו תנועה?
הנוער הציוני.
איחוד. איחוד קראו לזה. איחוד.
כן. ומי פגשת שם?
אנשים בגילך?
ניצולים?
היו ניצולים גם מרוסיה. גם מפולין.
כל מיני. כל מיני גילאים.
והמדריך היה מ-Lviv.
הוא עדיין חי בתל אביב.
עדיין אנחנו ביחסים טובים.
ולימדו אתכם עברית. מה?
והוא אסף אותנו.
זאת אומרת אנחנו. הוא היה המדריך שלנו לכל דבר.
גם ללימודים. גם לאוכל. גם ל. לכל דבר.
כן. כמה זמן הייתם שם? ב-INAUDIBLE?
45' עד 46' .
שנה?
לא שנה. זה היה אמצע ככה. חצי שנה.
כן. בערך.
ומה עושים. אהה? לומדים. אהה?
בבוקר יש תורנות מטבח.
תורנות כביסה.
מה שאני מתכוונת היו גם.
הייתה גם עבודה חקלאית?
שם לא.
ב-Błażowa לא. לא.
והוא נתן לנו שיעורים?
שיעורים.
כמה הייתם בערך?
היינו איזה 50 אולי פחות.
כולכם גרים ביחד?
כל אחת היו חדרי בנות וחדרי בנים.
איך הרגשת שם בקבוצה?
מצויין.
היית גם עם חברות מ-Będzin?
כן. עם חברות שגרתי יחד.
אנחנו כולנו עכשיו גם ב. בקשר.
חברות שהיו איתך גם במחנה?
כן.
כולכן. יחד מ-Będzin. שהייתן במחנה עבודה?
במחנה גרנו גם ב-Będzin ביחד.
היינו גם ביחד.
ב-Parschnitz היית איתן?
ב-Parschnitz הם היו ב. ב. בזה.
ואני ב-INAUDIBLE (פולנית) אבל לא משנה.
אנחנו היינו מאותה העיר עם אותם ה.
וב-Będzin אחרי המלחמה גרנו יחד.
היינו כמשפחה.
כן. ממש אתם משפחה. -כן.
ואז?
והיינו ב-Wałbrzych.
ואימק הוא מאוד פעיל במשואה בתל יצחק.
נתן לנו הרצאות כלליות.
ובעיקר ציונות. -מ-המ.
שמה היו לנו חיים טובים.
גם כן. אוכל לא בשפע.
כי הג'וינט לא נתן הרבה אוכל.
ושיהיו בריאים. היהודים היו גם.
עד שהגיע אלינו. זה בדרך נזל. -מ-המ.
ויום אחד אימק שלנו. שהוא איש יקר.
אימק מה?
חיים שלומי קוראים לו. בעברית.
ושם משפחה?
שלומי.
אה. שלומי שם משפחה.
כן. היה שלימפר. שלימפר בפולנית זה לכלוך.
ביידיש. זה לכלוך. אז הוא אמר:
"שלימפר זה לא יפה. חיים שלומי".
אימק. חיים. אימק. -כן.
ואנחנו היינו. לא ידענו. לא יצאנו לקולנוע.
הביאו לנו משהו תרבותי.
והוא נתן לנו המון המון הרצאות.
כי הוא היה חבר הרבה יותר מבוגר מאיתנו. -כן.
והוא כבר היה מהנדס.
אז הוא היה כבר איש אינטליגנטי בעינינו.
הוא היה הגדול ביותר.
אז יום אחד הוא מודיע לכם ש. -לא. לא.
הוא נוסע להנהלה מרכזית.
לקחת כסף בשבילנו למחייה.
לקח את התיק ונסע להנהלה. ואנחנו אומרים.
או מחר יהיה לנו כבר אוכל טוב.
אבל בדרך הוא ראה שיש
סרט ״נעליים אדומות״. -כן.
הוא אומר: ״איך אני יכול להיות ולא להיכנס לראות את הסרט?״.
נכנס לראות את הסרט. ראה את הסרט. שכח את התיק עם כל הכסף.
ואנחנו חודש ימים היינו על מים ולחם.
אבל אף אחד לא חשד בו ואף אחד לא אמר מילה.
אמרנו. אם העיקר נהנית אז אנחנו נסתדר.
משם אתם מתארגנים לעלייה לארץ?
שם הייתה מטרה עלייה ארצה.
כן. מתי אתם יוצאים לדרך?
בסוף 45׳ אנחנו יוצאים לצ'כוסלובקיה.
לצ'כיה. בסילבסטר.
בגלל שהגויים הרי שותים בסילבסטר הרבה.
שהם יהיו שמחים. -מי שמארגן את זה. ארגון הבריחה?
ארגון הבריחה. הכול ארגון הבריחה. -אתם יוצאים לאן?
באיזה אופן? ברכבות? במשאיות?
איך. זכור לך? -אולי במשאיות.
במשאיות לצ'כוסלובקיה. לאן?
צ'כוסלובקיה אני חושבת שנסענו ל-Prague. -Bratislava?
ל-Prague. -כן.
אתם שוהים בפראג?
שוהים זמן קצר.
כל הקבוצה?
כל הקבוצה וכל אחד קיבל שם לא נכון. למשל.
זהות בדויה?
בדוי. כן.
לי קראו: "במדבר אסתר".
אם ישאלו אותך "איך קוראים לך?".
"במדבר אסתר״.
שהם לא יבינו. שזה לא יהיה לא פולני.
לא גרמני. לא צ'כי.
שהם לא יוכלו להקשות.
ומה אתם אמורים להגיד כשאתם אם תופסים אתכם?
מי אתם?
מה אתם?
שאנחנו רוצים להתיישב בצ'כיה.
אנחנו אחרי המלחמה מחפשים בית. לחיות בצ'כיה.
מ-Prague לאן אתם נוסעים?
ב-Prague היה איזה מקום איסוף שהיינו זמן קצר.
כן. ומשם?
משם אנחנו הולכים בדרך לגרמניה.
גם במשאיות או רכבות?
כן. אני חושבת שברכבות נסענו לגרמניה.
לאן אתם מגיעים?
אנחנו מגיעים ל-Leipheim.
שהיה מחנה עקורים.
מחנה עקורים. INAUDIBLE (גרמנית).
ושמה שוב פעם.
איך היה שם המחנה?
אתם פוגשים שם הרבה ניצולים אחרים?
המון. מכל העולם. מכל העולם ניצולים.
אנשים מכל השכבות.
אבל אתם מתגוררים במה? -אנחנו.
זה היה צריפים. אוהלים?
צריפים כאלה. צריפי עץ.
כמה זמן אתם שם ב-Leipheim?
אולי חצי שנה.
אה-הא. אז איך מתארגנים החיים שם?
מה אתם עושים כקבוצה?
כקבוצה שוב פעם.
אימק אוסף אותנו.
וכמה שאפשר אנחנו מקבלים ידע ממנו.
ועובדים. הבנים עבדו בעבודות חוץ.
הבנות לא.
דוחפים יום ויום.
מקבלים. אם זה היה Leipheim זה היה של INAUDIBLE. או משהו כזה?
כן של מחנה INAUDIBLE. הם מקציבים את האוכל.
אתם גם עובדים שם? הבנים עבדו.
במה?
עבודות חוץ. אני לא יודעת מה. ואתן?
אבל אתן עבדתן.
אבל אנחנו הבנות.
ניקיון.
על פי רוב. ניקיון.
ניקיון מטבח. דברים כאלה.
מטבח. קילוף.
לא עברנו יותר מדי קשה.
מה את זוכרת מהמפגש שלך עם ניצולים אחרים מרחבי אירופה?
יש לך איזה זכרונות?
כל אחד סיפר את הזה שלו.
ודיברתם על מה שעבר עליכם?
מדברים. מספרים?
אנחנו בינינו דיברנו.
בחוץ לא כל כך דיברנו. גם לא.
לא היה לנו כזה חשק להתחלק עם מישהו.
כל אחד היה ב. ב. סגור לעצמו.
אבל מגיעים לשם ואת אומרת מכל.
מכל המכל ושם באמת היה את השעון היקר שכל כך שמרתי.
הורדתי לרחוץ ידיים.
רק אני ניגבתי ידיים.
השעון לא היה.
הגיעו אנשים מארץ ישראל למחנה?
שליחים. מנהיגים. ביקורים.
אני לא זוכרת מידי. מארץ ישראל ב-Leipheim.
כי המנהיגים היו מגיעים מדי פעם למחנות העקורים.
בן גוריון. גולדה?
לא. זה היה בקפריסין.
אז שמה לא הייתם?
לא. לא.
אז הייתם שם חצי שעה ואז אתם עוברים ל-Deggendorf?
אנחנו עוברים ל-INAUDIBLE (גרמנית) ב-Deggendorf.
חוות חקלאית.
שלמעשה זה היה בית חולים לחולי נפש. -מ-המ.
ולנו נתנו בניין אחד.
ועבדנו יחד עם חולי הנפש.
והלכנו אפילו לבקר אותם בבתים שלהם.
והם אמרו שאנחנו משוגעים והם שפויים.
מה. הם היו גרמנים?
גרמנים. גרמנים.
למה עברתם בעצם ל-INAUDIBLE (גרמנית)?
הכשרה. -הכשרה חקלאית.
כמה זמן הייתם שם?
שוב פעם הסילבסטר.
כל דבר הסילבסטר.
כבר עוד שנה?
ז"א . לא. הייתם חצי שנה. -עד סוף. עד סוף.
ועוד חצי שנה. -כן.
אז זה בסך הכל שנה.
למשל אני קיבלתי. -אנחנו מגיעים כבר ל-47׳.
אני קיבלתי פרה.
כל בוקר הייתי צריכה ללכת לחלוב את הפרה.
וזו הייתה ההכשרה החקלאית שלך.
כל בוקר שהגעתי לפה ואני נעגלתי בצורה איומה.
כל בוקר שהגעתי לפרה היא נתנה לי זנב בפרצוף.
זה היה הבוקר טוב שלי.
אבל כן. -איך מצב הרוח?
כל דבר. כל דבר היה טוב כי אנחנו ידענו את המטרה.
אנחנו אמרנו הכל יהיה טוב. רק להגיע לארץ ישראל.
ואיך המצב הרוח?
אופטימי או את גם שקועה ב?
יש רגעים ויש רגעים.
יש רגעים של זכרונות מהבית?
רגעים של זיכרונות כל הזמן. אבלהמטרה הייתה כל כך גדולה.
שהכול התגמד.
ושם את. אני מבינה. פוגשת את בעלך?
נכון.
אז בואי ספרי על זה. מי הוא היה?
קשה לך.
לבעלי קראו רפאל לנרסקי.
רפאל לנרסקי.
אחר כך נודע לי ש. אני לא ידעתי.
יש היסטוריה עברית. אני לא יודעת תנ"ך.
לא יודעת חדשים בעברית.
זה לא נקלט לי. אני לא יודעת למה.
אבל אמרו לי שרפאל זה היה מלאך. -נכון.
והוא היה באמת מלאך.
מאיפה הוא היה?
הוא היה במחנה. הוא היה ב-Mauthausen.
מ-Mauthausen. זה באוסטריה.
והוא הלך לקיבוץ Dachau.
אבל הוא במקור היה מפולין?
מפולין. מעיירה קטנה. מ-Michów.
ונפגשתם במחנה?
והוא בא מ. מ. חיסלו את הקיבוץ Dachau.
אז חלק מהם באו אלינו.
והוא ביניהם. באו שלושה גברים. בנים.
הוא היה מבוגר ממך? -בארבע שנים.
ולא יודעת איך הקשר נוצר. והואהיה חבר שלי.
הוא היה גם ניצול יחידי ממשפחתו?
לבד גם כן. הוא נשאר לבד בעולם.
היה לו בארץ. הייתה לו דודה עם בנות דודות.
אז נהייתם חברים שם?
נהיינו חברים.
והוא היה בחור. גבר.
הוא היה בנוער הציוני לפני המלחמה.
והוא ספג המון ציונות. והוא היה לו המון ידע.
אז החליטו שהוא צריך להיות מדריך במקום אחר.
שהוא לא מתאים להיות חניך. רק מדריך.
אז שלחו אותו ל. ל.
כרגע היה לי בראש וזה ברח לי. לעיירה אחרת.
ואת נסעת איתו? -לא. ואני נשארתי במקום.
והוא הלך להדריך.
להדריך קבוצה של איכות. אחרים.
ומדי פעם הוא היה בא.
אם למשל הייתה איזו חתונה בקיבוץ. או שהייתה חגיגה או שהיו חגים.
אז הוא היה מגיע אלינו והיינו ביחד.
ומקיבוץ. מהקיבוץ הזה שהוא היה.
הוא נשלח ל-Bergen-Belsen.
להיות מדריך בקבוצה יותר גדולה.
והבת דודה שלו הייתה מזכירה בפדרציה יהודית בארה"ב.
והבת דודה שלו כתבה שהיא שולחת לו סרטיפקט.
סרטיפיקט. בשביל להגיע ארצה.
בינתיים בתור מדריך ב-Bergen-Belsen.
הוא כבר קיבל סרטיפיקט.
והוא עלה ארצה באופן לגאלי.
ואני נסעתי.
ב-46' זה היה? 47'?
הוא הגיע ב45'.
ב. במאי 45'. לא 45'. 46'.
כי את אומרת שכבר היית שנה שם במחנות. אולי 47'?
47'. ב-47'.
היית עוד שנה ב. -כן.
בשני המחנות. ואת עוד נשארת שם?
סליחה? אני? -את עוד נשארת.
והוא היהב-Bergen-Belsen. -והוא עלה לארץ.
והוא עלה לארץ. ישר לקיבוץ תל יצחק.
ושמרתם על קשר?
כן. התכתבנו.
לא התכתבנו ספר.
מחברות כתבנו.
יש לי עוד כמה מחברות שכתבנו.
ואז מה קורה עם הקבוצה שלך? אתם עוברים בשלב מסוים משם לאיטליה?
אנחנו היינו ב.
כרגע היינו ב. Deggendorf.
ב-Deggendorf.
בחווה החקלאית.
כן. אז אנחנו מ-Deggendorf אנחנו עוברים לאיטליה.
לאן?
את זוכרת אולי?
אני כתבתי שמה.
איך אתם עוברים?
Grottaferrata.
ב-Grottaferrt? -כן.
ו. וזה נדמה לי ליד רומא. לא?
Grottaferrata. -Grottaferrata. כן.
אתם עוברים איך?
גם כן. משאיות?
ברגל. דרך אלפים.
בלילות. ברגל. אלפים בלילה.
עוברים אתכם אנשי הבריחה? -נכון.
באלפים אסור לדבר. אסור לשתות. -כן. כן.
ואני הייתי כזו שברורית.
הייתי שמנה אבל שברירית.
מפונקת. אני אומרת במפורש.
מפונקת. אז היה שם בחור אחד.
שהוא גם סימפט אותי.
הוא אמר: ״את יודעת מה?
את לא תלכי. כי את לא תגיעי״.
הושיב אותי על התרמיל.
ועשה לי ככה.
וירדתי מהזה. אחר כך לעלות חזרה.
במקום מסוים אנחנו היינו בהר גבוה. -כן.
ושם אספו אותנו. נתנו לנו כוס תה ולנוח קצת.
כן.
הייתה בינינו בחורה ששברה רגל.
אז שם טיפלו בה.
והמשכנו. המשכנו. -כן.
באיטליה היינו ב-Grottaferrata.
אז רק לסכם את השהות ב-Deggendorf.
זה היה בעיקר התנסות של חווה חקלאית?
כן.
והמשכת שם גם ללמוד עברית?
עברית וידע כללי. וקיבלנו כבר ידיעות מהעולם.
על מה שקורה ב-Auschwitz.
והיה יודנראט והכל.
הכול. עכשיו אתם קוראים. התחלנו להשכיל.
כן. אתם מגיעים ל-Grottaferrata.
ב-Grottaferrata שוב פעם לא עשינו כלום.
חוץ מעבודות משק. -כן.
מה שהמשק צריך. -כן.
לימודים דרך אימק. אימק מלמדת אותנו.
עדיין הוא המדריך. מקבץ את הקבוצה.
אתם 50 חבר'ה ביחד. -כן.
וכמה זמן הייתם ב-Grottaferrata?
אנחנו מדברים כבר על 47'?
אז ב-Grottaferrata. מגיעים אלינו שליחים מהארץ.
ומתחילים לארגן לנו נסיעה. עלייה לארץ.
זה היה בסביבות ראש השנה.
באו השליחים מהארץ ומארגנים נסיעה.
ספטמבר 47' בערך?
כן. בערך. -כן.
מכינים אותנו נפשית.
לעלייה ארצה.
ביניהן הייתה גם בחורה מ-Będzin.
קראו לה בוים. -שהכרת אותה?
כן. הכרתי אותה מהבית.
כשהיא אמרה שאין דרך אחרת.
אנחנו מוכרחים לעלות ארצה דרך הים.
בעלייה?
ב'. -בלתי לגאלית?
בלתי לגאלית. ואימק נשאר בגרמניה.
אנחנו עשינו את המשך הדרך מגרמניה כי הוא פגש את אשתו.
והוא נשאר בגרמניה.
הוא עזב אותנו. והיה מדריך אחר. אבל זה הכל אותו סיפור.
והם אומרים שאנחנו צריכים לעלות ארצה.
איך אנחנו עולים ארצה?
יאספו אותנו.
לספינות דיג. ומהספינות אנחנו נעלה לאונייה.
למה קראו לאונייה שלנו "אפרופיל חן"?
כי אחרי "אקסודוס".
זה היה כבר אחרי "אקסודוס".
נכון. ואף על פי כן אנחנו עולים ארצה.
אז הוציאו אותנו ושמו אספו אותנו.
אנחנו היינו באיזה חוף ים.
אני לא זוכרת את שמו.
לילה שלם קור אימים. התרגשות.
אחר כך ארבע. ארבע. עלינו על ספינות דייגים שחורות.
אני זוכרת כמו עכשיו.
הגענו לאונייה.
שמחה גדולה. אבל מה?
האונייה הייתה קטנה.
אונייה של בהמות. של העברת. בעלי חיים.
בעלי חיים. וכל כך הרבה אנשים. ילדים. נשים בהריון.
כל כך הרבה. מעל אלף איש היינו שם.
צחנה. צעקות. אי אפשר לתאר את זה.
זה היה.
קשה. קשה.
את ידעת מי המפקד. הפלי"ר?
אנחנו ידענו שיש שלושה.
אנשי העלייה.
זה. מהארץ. נו.
כן. אנשי ההגנה. אנשי הפלי"ר.
אח"כ הגרמנים תפסו אותם. והם התחפשו. המפקד התחפש.
כן. הגרמנים או את הבריטים?
הבריטים.
אמרת גרמנים. התכוונתי לבריטים?
הגרמנים. הגרמנים לא יוצאים לי מהראש.
הבריטים התכוונת. -הבריטים. כן.
איך הייתה ההפלגה?
ההפלגה הייתה קשה.
בצפיפות. בצחנה. אבל המטרה הייתה העיקר. -כן.
הכל קיבלנו כמובן מאליו.
כי המטרה הייתה כל כך קדושה.
שזה אי אפשר לתאר. -כן.
והייתה בינינו בחורה שלא ידענו שהיא מרגלת. והיא התיידדה עם השליחים שלנו.
עם ה"הגנה".
מרגלת של מי. של הבריטים?
של הבריטים.
והיא. -מהקבוצה שלכם?
לא מהשליחים. מתוך האונייה.
מתוך. כביכול המעפילה?
כן. מעפילה. היא הייתה יהודייה.
כן. והיא שיתפה עם הבריטים?
היא שיתפה פעולה עם הבריטים.
ואנחנו באנייה אנחנו.
בתנאים האלה התרחצנו. מה התרחצנו?
בבגדי ים.
או שבתחתונים בגופייה.
והבנים היו שולחים קופסאות שימורים לים עם חבל.
ושופכים עלינו מים.
זה היה להתרחץ. אבל אנחנו קיבלנו שוב פעם.
הכל היה באהבה.
אתם בדרך לארץ ישראל והגעתם?
ולא. אנחנו בדרך כבר.
אנחנו מתקרבים לחופי חיפה. פתאום שלוש אוניות. משחתות.
משחתות עוקפות אותנו מסביב. ומתחילים להכריז שאנחנו. אה.
שאנחנו. שאנחנו נשתכנע ו.
תמסרו את עצמכם.
כן.
שאנחנו נמסור את עצמנו. שאנחנו לא נגיע לחיפה. ושהם ילחמו והתחיל הקרב.
הקרב היה. מה יכולנו לראות?
קופסאות שימורים שהיו לנו. -שימורים התחלתם לזרוק.
היינו זורקים קופסאות שימורים. דלאי מים.
שופכים שהמים נכנסו לים.
מה שהיה. מה יכולנו לעשות?
אפילו חברה שלי פתחה קופסת שימורים. והיא הייתה כל כך מוכשרת.
שהיא פגעה בדיוק לאחד בפרצוף.
וביניהם היו גם חבר מהשומר הצעיר. ובחור אחד נהרג.
כי הם התחילו לירות בנו.
ואח"כ התחילו להשפריץ לנו מי ים מכל הצדדים. ולא הייתה לנו ברירה. רק להיכנע.
כן.
כשנכנענו העלו אותנו לאונייה שלהם. והביאו אותנו.
נורא קר לי שאני מספרת את זה.
לקפריסין?
לא. אנחנו כבר יצאנו מקפריסין.
לא סיפרתי מקפריסין איך הגענו?
לא. לא. את אומרת עכשיו הבריטים תפסו אתכם.
לוקחים אתכם מאף על פי כן
אז לקחו אתכם מקפריסין.
אהה כן כן.
קצת התבלבלו לך הדברים. אין דבר אנחנו לא נחזור.
אתם הבריטים לוקחים אתכם לקפריסין.
כן אנחנו עוקפים אותנו ולוקחים אותנו.
אכזבה גדולה הא?
הפצועים. אני גם נפצעתי ברגל כי נפלתי תוך כדי מלחמה.
מלחמה. התנקשות.
כן. תוך כדי ה. נפלתי.
שמה היו כאלה ברגים גדולים שהיו קושרים את הבהמות.
אני נפלתי על כזה בורג.
ויצא לי כאן כזה חתך.
עם הבשר טחון כזה יצא. אז הם לקחו כל הפצועים וחבשו אותנו.
לא נתנו לנו לשתות. לא שום דבר.
העלו אותנו לאוניות שלהם. -לקפריסין.
ואת רואה חיפה מוארת.
ואת לא מגיעה. -והלב. הלב בוכה.
כי את לא יכולה לעלות.
אחרי כל המסע הזה.
ומעבירים אותנו לקפריסין.
מה ידעתם על קפריסין?
שום דבר. -אבל ידעתם שיש מחנה שם?
לא ידענו. -לא הכינו אתכם לאפשרות הזו?
לא. לא. לא. אנחנו היינו בטוחים שאנחנו באים לארץ ישראל.
אנחנו מגיעים. חושך לילה. גדר תיל.
אלוהים. בשבילנו גדר תיל זו שוב פעם אסוציאציה.
פגשתי חברה שלי שהייתי איתה במחנה.
היא אומרת: "אדג'ה. איך הגעת לכאן?"
אז סיפרתי לה. היא אומרת: "את יודעת מה זה?
זה מחנה". -למעצר.
"אין לנו מים. יש חמסינים.
את יודעת מה זה חמסין?״ בפולנית היא אמרה לי [INAUDIBLE] (פולנית).
זה מין ביטוי כזה לא יפה.
היא אומרת: "את יודעת לעבור כזה חמסין. מה זה?"
אני אומרת: ״אני לא יודעת מה זה״.
אז הגעתם לאוהלים?
לאוהלים. כן.
הגעתם למחנה החורף. נכון?
נכון.
ליד Famagusta?
והיה גשם. על ידנו הייתה Famagusta.
כן. אמרתי ליד פמגוסטה. -כן.
החורף. והחורף היה מאוד קשה' והאוהלים נפלו.
והיינו בתוך בוץ.
ושם התחלתי לעשן.
לעשן.
לעשן אבל מה זה לעשן' בשרשרת.
מ-המ. איך הבריטים מתייחסים אליכם שם?
אנחנו לא היה לנו שום דבר עם הבריטים.
רק שמירה לא?
רק שמירה מסביב.
ואתם מקבלים אוכל קצת?
אוכל. אוכל קיבלנו נניח כיכר לחם. והיו בנים.
אז הבנות לא אכלו.
קודם כל נתנו לאכול לבנות. לבנים.
הבנים עברו שם אימונים של "ההגנה" או משהו?
אני לא יודעת כל כך כי הייתי שלושה חודשים.
ואחר כך אמרו שהתנאים היו יותר טובים.
אני יודעת שכשאני הייתי.
מה עשיתם שם בשלושה חודשים?
היו שיעורים גם. התארגנו. או שזה?
מה עשיתם בשלושה חודשים האלה. זכור לך?
אני יודעת שאני. בקושי התארגנו.
ניקינו את הצריפים.
יש חלק שעבדו במטבח.
יש כאלה שעבדו במחסן.
היה שם קשה. היה שם.
עברית. נו.
קשה? דייסה?
אבל לא מבושלת. כמו קמח. -כן.
זה היינו מבשלים לנו כאוכל. -כן. כן.
עם זה היו מסמנים כדורגל.
את השערים של הכדורגל.
והיו תפוחי אדמה מיובשים.
כן. אבל לא היו לכם שם שיעורים?
בזמני לא.
ואז אתם עולים לארץ. איך?
רגע. ואנחנו קיבלנו תפוחי אדמה מיובשים.
הכל היה מבושל על נפט.
ולפעמים הפיח היה נכנס לתוך תפוחי האדמה אז היו מטגנים בצל.
ועם הבצל ועם הפיח.
ככה נתנו לנו שאנחנו לא נבדיל מה זה פיח ומה זה בצל.
כן.
ואת הקשה הזאת. קשה הזו. עשו לחם.
עשו עוגות. עשו כדורגל.
סימנים של שער. זה כדורגל.
הכול היה קשה. ובאו שליחים מהארץ.
אה. לא סיפרתי עוד על האונייה.
השלושה שליחים שהיו לנו.
הבריטים.
הבריטים עלו על האונייה וחיפשו מי מארגן אתכם.
אז ראש שליחים התחפש.
פתאום אנחנו רואים אדם מבוגר. עם זקן. מסתובב בינינו.
לא ידענו מי זה.
אמרנו. לא ראינו את הבן אדם הזה.
התחפשו למעפילים. -כן.
הוא היה אדם מבוגר ואחד ברח מהאונייה ושחה.
בשחייה הגיע לחיפה.
ואחד אני לא זוכרת מה היה. אוקיי.
אבל אף אחד לא נאסר מזה.
אבל את הבחורה אסרו.
למה?
למרות שהיא הייתה לטובתם. אבל אסרו אותה.
כן. ומקפריסין?
בקפריסין ביקרה אותנו גולדה מאיר.
את זוכרת את המפגש איתה?
היא לא הייתה ממש.
היא עברה בין המחנות.
אבל אי אפשר היה לגשת אליה.
ובקפריסין הכריזו על מדינת ישראל בזמני.
את היית בקפריסין כשהייתה ההכרזה על הקמת המדינה?
שהייתה הכרזה. ואיזה.
במאי?
לא. בנובמבר משהו.
אה את מדברת באו״ם?
את מדברת על ההחלטה. לא?
כ"ט בנובמבר. 47'?
כן.
לא על הקמת מדינת ישראל?
לא לא. על ההקמה הייתי בארץ.
החלטת האו"ם בנובמבר.
החלטת האומות המאוחדות.
כן. בנובמבר החלטת. הראש עוד קצת עובד.
את זוכרת את זה?
אני זוכרת מה זה. כולם צהלו ב.
כ"ט בנובמבר. כן. -מה זה צהלנו. מה זה רקדנו. מה זה.
אף אחד לא היה עייף. -כן.
ואז באמת הייתה גולדה מאיר.
ואני חושבת ששושנה דמארי הייתה גם.
שושנה דמארי באה לשיר.
הייתה גם. באמת.
אתם מקבלים איזה שהוא שלב סרטיפיקט ועולים לארץ?
לא. אז באו ואנחנו עוד ממשיכים להיות.
ובאו שליחים מהארץ. והצליחו לקבל אושרת כניסה לנוער.
כן.
ואני נחשבתי.
למרות שהייתי גדולה ומפותחת. אבל הייתי בין הנוער.
עליית הנוער.
עליית הנוער.
והעלו אותנו ארצה.
אבל את כל הקבוצה?
לא. לא. שבעה איש.
העלו אותך מתוך הקבוצה?
כן. מתוך הקבוצה שבעה איש.
אתם מגיעים. את אומרת בראשית 48'?
אני הגעתי ב-01/01/48.
לחיפה את מגיעה?
יהודית את מגיעה לחיפה?
אני מגיעה לחיפה. מחיפה. להמשיך?
כן עוד דקה.
מחיפה אנחנו מעבירים אותנו לרעננה. לבית עולים.
אוקיי.
שוב פעם אוכלים.
ושוב פעם זקנים. צעירים. הכול ביחד.
ואני הייתי עם חברה שהייתי איתה במחנה.
ומ-Będzin. כן.
וכל התלאות ביחד.
מה שמה?
פולה שטיבל מהבית.
קלרה מארון. אחרי הנישואין.
אנחנו עכשיו נעשה הפסקה להחליף קלטת.
יהודית. איך הרגע הזה שאת מגיעה לארץ?
זה בלתי נשכח.
בחיפה?
חיכו לנו. הגעתי. על כל ישיבה היו שתי קלמנטינות עם העלים.
הריח. המראה.
אנחנו נישקנו את הקלמנטינות כאילו ש.
אז הגעת לבית העולים ברעננה? -ברעננה.
כמה זמן היית שם?
לא יודעת. לא הרבה זמן כי בעלי בא אחר כך.
חבר שלי בא.
הוא בא. הוא ידע שאת הגעת?
הוא היה בתל יצחק. ובתל יצחק היה מגדל מים.
וחבר שלו היה עבד במגדל מים.
והוא ראה אגד נוסע מחיפה לרעננה.
אז הוא אמר: ״באו כנראה מקפריסין.
ואולי אדג'ה באה ביניהם״.
אז הוא פתאום הוא מופיע לי ב.
רעננה? -אנחנו באנו ברעננה.
אני רוחצת את הקופסה מ.
הוא הגיע. הוא בא לחפש אותך.
הוא בא לחפש. -מהקיבוץ?
מהקיבוץ. מתל יצחק. הוא בא לחפש אותי.
אבל לא אמרתי לך. שאני ברעננה.
אנחנו היינו זקנים הכול ביחד. ואני הלכתי עם חברה שלי.
שגם מ-Będzin וגם במחנה היינו יחד.
והבעלים שלנו גם היו חברים.
הם באו יחד ל-Dachau והם היו חברים.
ואנחנו הלכנו ברעננה. ביום שישי.
מסתכלים. בתים מסודרים שולחן עם מפה לבנה ונרות.
וחלות אנחנו אומרים: ״מה זה?
זה יכול להיות אמת?
גם לנו פעם יהיה דבר כזה?״ אנחנו כבר לא ראינו שזה בית.
זה. זה אנחנו הלכנו כל הדרך וכל הדרך אמרנו: ״מה זה?
זה אנשים נורמליים.
איך אנחנו יכולים לראות דבר כזה?
לנו גם פעם יהיה דבר כזה?״.
אז הוא בא והוא לקח אותך לקיבוץ.
לא הוא בא.
והשמחה הייתה בלתי אפשרית. והוא אמר: ״איזה תנאים איך את.
את חייבת לבוא לקיבוץ ולראות איך אני חי״.
בסדר אמרתי. אבל עכשיו אני צריכה לתת דין וחשבון אם אני הולכת.
זה לא יכולים לצאת ככה.
ישבנו ודיברנו והוא דיבר עם. הוא הכיר את כולם.
כי הוא היה הרי תקופת מה איתנו. והוא השאיר לי כסף.
מי יודע מה זה כסף. -כן.
נתן לי כמה מילים היו אז. ונתן לי את זה ביד.
והוא אמר עם זה את יכולה לבוא לתל יצחק כי אני לא יכול להשתחרר.
הוא עבד בגן ירק יחד. אחראי.
בואי נתקדם. אז הגעת לתל יצחק?
אני אחרי יומיים. אני אמרתי אני רוצה לנסוע לתל יצחק.
אמרתי למדריך שלי: ״אני רוצה לנסוע לרפאל״.
״בסדר יש לך כסף?״.
אמרתי: ״הוא השאיר לי לא יודעת כמה״.
אבל אני מרעננה. בכפר סבא.
היה שם מבנה כזה קטן עם שומר.
והוא היה מכוון את התנועה.
ואני לא ידעתי איזה אוטובוס לקחת.
העברית שלי הייתה לא רהוטה.
הייתה עברית "אני חפצה".
אני מראה לו ככה את הכסף עם היד.
אני אומרת "אני חפצה תל יצחק".
הוא אמר: "כמה כסף?"
אמרתי: ״זה מה שיש לי״.
הוצאתי את הכול והוא לקח.
אני יודעת. לקח טוב. לא לקח.
לא היה אכפת לי רק שיכוון אותי. והגעתי לתל יצחק ושמה פגשתי את המדריך שלי.
של אימק. זה שהיה איתנו בגרמניה עם אשתו.
אז היית בתל יצחק ונישאתם בתל יצחק? לא. והייתי בתל יצחק ומאוד התאקלמתי.
כן. מה. עבדת בקיבוץ?
עבדתי במטבח. -כן.
ורפאל עבד בגן ירק. והיינו מאוד מקובלים בקיבוץ. וכולם.
ואחר כך שהחברים.
כמה זמן היית בקיבוץ? -שנה.
שנה. ואז עזבתם?
לא. באו הקיבוץ שלי שהיה עוד בקפריסין.
כן.עלו.
עלו ארצה ובנו יחידה חדשה.
נקודה חדשה. מול עיינות. -מ-המ.
היה שם קיבוץ שבילים קראו לו.
ואח"כ עברנו למבטחים. אז ירח הדבש שלי היה במבטחים.
איפה נישאתם? -בקיבוץ. בשבילים. בשבילים.
בשבילים. הוא עוד קיים הקיבוץ הזה? -מה?
הוא עוד קיים? -לא.
לא. עיינות זה באזור ראשון. אזור נס ציונה?
נכון. כן. מול עיינות.
ושם נישאתם?
כן. אני שכנעתי את רפאל לצאת מתל יצחק.
למרות שבתל יצחק אמרו לי:
"יהודית אם את לא מתאקלמת. תמיד המקום שלך פה".
ואז עברתם למבטחים? ואז עברנו לשבילים. בשבילים נישאנו.
כן. ועברתם למבטחים?
ועברנו למבטחים.
מה זה היה. מבטחים? קיבוץ או מושב?
היה קיבוץ. ואנחנו רצינו לבנות שם נקודה חדשה.
איפה הוא היה. מבטחים?
על יד נירים.
עכשיו המקום המקום ה.
וכמה זמן הייתם שם. במבטחים?
במבטחים היו החלפות.
נניח אם אנחנו היינו חודש. אח"כ קבוצה אחרת ירדה לחודש.
כן. משבילים למבטחים?
כן. שבילים. למבטחים. למבטחים. שבילים.
במהלך החיים. אתם שותפים. נולדו ילדים?
לא.
במהלך החיים. אחר כך היינו בשבילים ורפאל היה שוב פעם גנן אחראי.
וחברים לא רוצים לעבוד.
התרגלו לא לעבוד.
הוא צריך להעיר את האנשים לעבודה.
ובשבתות. חגים הוא מסתכל.
הגזר עלה. הגזר לא עלה.
וראיתי שהקבוצה לא בשבילי. -לא.
אמרתי: ״רפאל. אנחנו יוצאים מהקיבוץ״. ולאן עברתם? פשוט אני רוצה שנתקדם.
היה לנו חבר עיראקי מאוד קרוב אז הוא אמר:
"אם אתם רוצים לצאת מהקיבוץ. תבואו אלי.
אני אתן לכם מגורים."
איפה?
בשייח' מוניס דאז.
רמת אביב. -ברמת אביב היום. שייח' מוניס דאז.
אז עברתם לעיר?
עברנו לעיר. לשייח' מוניס.
הוא נתן לנו בחדר שלו. הוא נתן לנו להכניס את המיטת הברזל שלנו.
כי לא היה לנו כסף.
כל העושר שלנו היה מתחת לברזל של סוכנות.
וממה התפרנסתם?
עוד לא התפרנסתי.
לא. אני רוצה פשוט להתקדם.
אלישי התחיל לעבוד אצל בן דוד שלו. בתור צבע.
ואני ידעתי את העבודה מגרמניה.
ידעתי שבהדר יוסף יש בית חרושת. אמרו לי. יש בית חרושת של.
סטיל.
נכון. נכון. של איך קראו להם. שלושה אחים?
אני לא זוכרת.
לא חשוב. אני אזכר.
התחלת לעבוד שם? -אני באתי לשמה.
לא היה לי כסף. נסעתי בלי כסף באוטובוס.
אמרתי: ״אין לי כסף. אני עולה חדשה".
נסעתי לשמה בלי כסף. ושמה שוב הייתה שמירה.
חדר עם בית כזה עם שמירה.
אמרתי לו מה אני רוצה.
״את לא יכולה להיכנס לבית חרושת״.
למזלי יצא מנהל.
והוא אמר: ״על מה הוויכוח?״
אמרתי לו: ״אני יודעת לעשות שפינריי". אמרתי לו בגרמנית הכל.
הוא אומר. "באמת את יודעת לעשות? בואי אני אעשה לך בחינה".
עשה לי בחינה. הוא אמר: ״התקבלת. אבל את צריכה להביא לי אישור.
זה רמת גן. את גרה בתל אביב.
את צריכה להביא לי אישור מהסתדרות".
כל הפרוטקציות לא עזרו. אני ניגשתי. אמרתי.
אף פרוטקציה לא עוזרת. אני אעזור לעצמי.
התחלתי להיות יותר חכמה. יותר משופשפת כבר.
כן. -גם הגיל עשה את שלו.
אמרתי. אני אסתדר לבד.
נכנסתי לג'ניה. שהיא הייתה אחראית על הזה.
אמרתי לה: ״תראי.
אני עליתי את ארצה בצורה כזו וכזו.
אין לי כסף. אין לי משפחה. אין לי כסף לחיות״.
לפני שעשינו את זה שכבנו שנינו.
רפאל ואני על המיטה. בלי אוכל. בלי כלום ובכינו.
לא היה לנו שום דבר. היינו אחד את השני אז בכינו.
כן. כן. אבל הדברים הסתדרו?
אז ג'ניה שמעה אותי. היא אומרת: ״בסדר. אני נותנת לך אישור״ התחלתי לעבוד.
התחלתי לעבוד מהר. כמו שהגרמנים לימדו אותי.
הבנות עשו עליי חרם. שאני מקלקלת להן. אז הייתי צריכה להמעיט.
כן.
ומייד נכנסתי לוועד העובדים. ומייד קיבלתי את הזה.
זה היה בכיתן? -בכיתן.
עכשיו. מתי נולדו הילדים?
אחרי ארבע שנים. כי לא היה לי כסף.
נולד הבן הבכור. שיהיה בריא.
באיזו שנה?
52'.
מה שמו? -משה. משה.
משה מלינבסקי.
והבת. מתי נולדה?
אחרי שבע שנים. כלומר ב-59'.
ב-59' נולדה בת. מה שמה?
בת שבע. בת שבע.
הבן על שם אבא שלי והבת על שם אימא של בעלי.
אוקיי. וחייתם בתל אביב?
חיינו בדירה של החבר הזה.
אנחנו עברנו. עברנו. אח"כ עברנו לשכונת התקווה.
החבר הזה שכר לנו דירה בשכונת התקווה.
עברנו שלוש. פעמיים. שיטפון.
כן.
והתחלנו להתארגן. -בחיים בארץ?
כן. התחלנו להתארגן. אני ידעתי לחסוך.
אם היה לי שקל. לירה אז לירה.
ידעתי חצי לירה לשים בצד. ובחצי לירה לאכול.
קניתי לחם. נתתי לרפאל לעבודה.
שתי פרוסות לחם עם מלפפון ירוק.
אז במהלך השנים. איפה הוא עבד אחר כך? בקיצור.
הוא עבד בארץ בכל העבודות. רק להרוויח.
בג'ורות. בצבעות. בבניין. בכל מיני עבודות.
בכל מיני. בסוף הוא עבד מחסנאי. מה שאת רוצה.
בסוף הוא נכנס לבנק לאומי.
הבנתי. אוקיי.
ואני גם כן נכנסתי לבנק.
הבנתי. עבדת בבנק? -עבדתי בבנק.
כשהילדים היו קטנים. סיפרת להם על השואה. דיברתם?
בבית שלכם דיברו על השואה?
הייתה לי שכנה רומנייה.
שהיו שמה דודה וסבתא.
והילדים היו מאוד מיודדים.
יום אחד הבן שלי נכנס ואומר לי: "אמא. למה לי אין סבתא ואין דודה?"
אז סיפרתי לו.
כאילו שעשיתי קיר בינינו. הקיר נסגר.
החברות שהיינו יחד אחרי המלחמה. בקיבוצים.
אז כשהבן הלך לכיתה א' היא דפקה בדלת.
הביאה לו תיק לבית ספר. דודה מניה הביאה לך תיק.
אנחנו עכשיו כל הזמן דודה מניה.
דודה אדג'ה. גם היא איננה. אבל גם הילדים בינינו
בין הילדים בדור שני. הם גם קוראים אחד לשני.
״דודה. דודה. דודה״ -אבל כשהם היו קטנים עד אז לא דיברת?
עד שהבן שלי לא שאל אותי למה אין לו סבתא. לא.
כן. והחברים היו ברובם ניצולי שואה?
כולנו ניצולי שואה.
כל החברים היו.
איך היה המפגש עם הצברים?
מאוד קשה. מאוד קשה.
שנסעתי מהעבודה: "הנה.
באו עולים חדשים. לקחו לנו את העבודה.
הנה. לקחו לנו את הפרדסים".
היה קשה.
גם תפוז אי אפשר לקנות.
היה קשה.
היה מאוד קשה ומאוד מעליב. -מעליב.
ואנחנו לא דיברנו פולנית.
אני זוכרת. מיום שבאנו ארצה. שיצאנו לרחוב. דיברנו רק עברית.
עברית שבורה אבל העיקר עברית.
להראות כמו כולם.
כן.
לא להיות משהו. שלא יגידו לנו: ״עולים חדשים״.
עכשיו.
במהלך השנים. בשנת 60'. 1960.
נתפס אייכמן והיה משפט אייכמן.
זה זכור לך? ליווית את זה?
מה זה ליוויתי?
עקבתי.
כמו שאני עוקבת עכשיו אחרי יאיר דדון. -מה הרגשת?
זה פתח את הפצעים מחדש?
קודם. תדברי על שואה.
שהקליטו את הצעירים. -אבל זה היה הרבה יותר מאוחר. ״שואה״.
לא. ״שואה״ הייתה קודם. -לא?
לא. לא. הרבה יותר מאוחר.
את מדברת על ה״שואה״ של קלוד לנצמן?
לא. זה הרבה אחר כך.
אני שואלת על משפט אייכמן.
המשפט אייכמן זה היה בבית.
זה כל הזמן בעלי ואני. לא הפסקנו לדבר ולהסתכל.
מה זה עשה לך?
מה זה עשה לך?
אני אמרתי אם אני יכולה ללכת להעיד אני מוכנה להעיד.
ואני נורא ואחר כך היה עם ניצול השואה שדמיאניוק. דמיאניוק.
דמיאניוק. היה אחר כך.
בשנות ה-80 היה דמיאניוק. -דמיאניוק.
כשהעורך דין. איך קוראים לו? -שפטל.
שפטל. הוא אמר שזה לא נכון.
אני הייתי יורה בו כי זה דמיאניוק. כן.
מי שלא היה. הוא יכול רק להגיד דבר כזה.
מפגש קשה עם ה. -זה הרגיז אותנו. זה הקפיץ אותנו.
וכשהיו. היה בארץ ויכוח על השילומים ועל הפיצויים. מה חשבת?
אני לא רציתי. אני לא רציתי שילומים.
אני אמרתי: ״אף אחד לא יכול לשלם לי את זה.
את הדם של ההורים שלי אני לא רוצה״.
לי לא היה לפני מי לבכות. לפני.
אם הייתה לי אמא. היה לה חתיכת לחם.
הייתה נותנת לי חתיכה ולה ביס. -כן.
היו לי זמנים קשים. היו לי עכברים.
אני כבר התחלתי לעבוד בבית חרושת ולא היה לי מה לאכול והייתה שמה.
סליחה. והייתה שמה בחורה שהייתה איתי במחנה.
היא ראתה שאני לא אוכלת אז היא הייתה מביאה לי כל יום לחמנייה.
אחר כך. כשכבר קיבלתי את המשכורת ויכולתי לקנות לי לחמנייה
אז הבאתי לחמנייה בארנק. ויחד עם הלחמנייה יצא עכבר.
את התנאי ההתאקלמות היו לי מאוד קשים בארץ. מאוד מאוד קשים.
ואתן עשיתן מסעות לפולין?
עשיתן טיול שורשים עם הילדים? -כן. פעמיים.
קודם בעלי לא רצה לנסוע לפולין בשום פנים ואופן כי הוא סבל מהפולנים.
את אבא שלו הרגו הפולנים. ואני נורא רציתי לנסוע.
רצית לנסוע? -כן.
אני עדיין. אני נכנסת לפולין אני מצטערת להגיד את זה.
אני נושמת.
מרגישה בבית? -כן.
מחזיר אותך הביתה. -אני לא יכולה.
לא יכולה. זה לא יפה.
אבל זאת המציאות.
איך היה הביקור בפולין?
הביקור הראשון.
כן. איך הרגשת. מתי נסעת?
בשנות ה-80? ה-90?
לא חשוב. איך הרגשת?
נסעת ל-Będzin?
הכל היה טוב ויפה כשנסעתי לפולין. אבל כשהגעתי באופן פרטי
בעלי ואני והבן נסענו
עם נהג פרטי והגענו לרחוב שלנו.
ואני כבר הרגשתי מרחוק את הריח של הרחוב והגענו לבית שלי.
הבית שלי לא היה.
נכנסתי לכזאת היסטריה וכזה בכי. וכזאת רעדה.
אי אפשר לתאר איך אני. הם פחדו.
גם הנהג פולני אמר שהוא לא יודע מה לעשות איתי.
אז הפולנים לא נתנו לו אפילו כוס מים.
בעלי ביקש כוס מים.
אף אחד לא רצה לתת.
היה לך מאוד קשה.
היה לי מאוד מאוד. אבל מה. אני.
באותו יום היה לי קשה. חזרתי ל.
למלון.
והשופר. הנהג של האוטו שלנו.
ראה אותי ואמר: "מה קרה לך?"
אמרתי. הייתי על ידו.
רעדתי. הידיים ככה רעדו לי.
לא יכולתי לשלוט על עצמי.
אבל למחרת. מול הבית שלנו היה בית הספר של אחי.
שהוא למד שמה.
נכנסתי לבית ספר.
וידעתי שלאבא שלי הייתה שם סיכת זהב בעד הפעילות.
אמרתי להם: "אולי יש בארכיון אצלכם משהו?
תמונה או של אחי או של אחי ואבא שלי״.
הם הבטיחו לשלוח לי אבל הם לא שלחו לי כלום.
כנראה שלא מצאו. והם אמרו לי שהבית שלנו נשרף.
אני ראיתי אותו הרי. אחרי המלחמה.
כן. -אני יודעת אם הם לא שרפו אותו?
אבל למחרת.
מאותו טיול. למחרת הגעתי לאותו מקום. הייתי כמו אבן.
שום דבר לא הזיז לי.
פתאום הייתי אבן. -התאוששת.
הבן שלי אמר: "אמא. זה כאילו שלא את".
לא אכפת לי. דרכתי על האדמה ולא היה אכפת לי.
הייתי מאובנת. -כן.
זה היה. עשו שם אנדרטה.
איפה שהבית.
שהבית הכנסת נשרף.
שמו אנדרטה ואנחנו הצטלמנו שם ו.
ראית עוד פעם שנייה?
עוד פעם. פעם נוספת.
נסעת פעם שנייה. את אומרת?
פעם שנייה נסענו בשנת 2008.
עם הבת?
עם הבת והבן וכלה.
אוקיי וזה הכול מאורגן דרך ארגון יוצאי Zagłębie.
Zagłębie. -Zagłębie.
עכשיו. דיברנו על הילדים.
הילדים נשואים. יש נכדים?
כן.
בואי תספרי.
יש לי בן.
הוא דוחק את השואה לצד.
הוא לא רוצה הרבה.
למרות שהיינו בפולין ואני נעלתי שמה.
הבן שלך? -כן.
רגע. אבל הוא נשוי. הבן?
הוא נשוי עם ילידת הארץ.
מה שמה? -רונית. רונית. ויש. וכמה ילדים להם יש?
שלושה. שני בנים ובת ושני נכדים.
הילדים? -כן.
ישראל. רווית ונוית.
והם? ויש לך נינים מהם?
ושני נינים. -מה השם?
אראל. אראל ואביעד.
ילדים של?
מי מהנכדים?
של. של הבן.
כן. נכדים של הבן.
כן. אבל איזה בן או בת?
ממי הנכדים?
הנינים מהבן. מהבן. -לא. ברור.
מהנכד. הנכד.
כן. מהנכד. -כן. מהנכד.
כן. -אוקיי. זה שני נינים.
כן. -ומהצד של הבת. למי היא נשואה?
הבת נשואה עם ארבעה בנים.
מה שם בעלה?
היא פרודה מבעלה. -אוקיי. והבנים. מה שמם?
יניב. ניר. נוי ואיתי.
ארבעה בנים. -ארבעה בנים.
עם הנכדים את דיברת על השואה?
כן. הנכד הגדול היה בפולין.
הם היו במסגרת בתי הספר?
הנכד של הבת היה במסגרת בית הספר.
הנכד של הבן הגדול.
כן -היה ממסגרת הצבא. עם השליחות של הקצינים.
והילדה הייתה ממסגרת בית ספר. -בית ספר.
ואני מתכוננת לנסוע עם הנכד האמצעי השנה. אולי.
אם אני. אם אני אהיה בריאה ואני אוכל לעמוד בזה.
אני אקח עוד פעם את הבת ואת הנכד.
אני רוצה. זה בתוכנית שלי למרות שרפאל היה מאוד נגד הנסיעה לפולין.
אני רוצה לקראת סיום לשאול עוד כמה שאלות.
כשאת חושבת על מה שעברת.
מכל המשפחה שלך את היחידה שניצלת.
איך את.
מהמשפחה אני מתכוונת להורים. ההורים ואחיך. מהמשפחה הגרעינית שלך.
כן.
איך את חושבת על זה?
את רואה את זה כעניין של גורל. מזל. יד אלוהים?
אני לא כל כך מאמינה.
תכף נדבר על האמונה. אבל. העובדה שמכולם את שרדת?
אני בכל זאת. לפעמים עוברת לי מחשבה אולי מישהו פתאום ידפוק בדלת.
עדיין את מקווה. -עדיין אני מקווה.
שמישהו יחזור. -אולי פתאום מישהו מארה"ב.
מהפלנטה אחרת.
יבוא ויציג את עצמו. -את.
את עדיין חולמת היום על התקופה ההיא.
על המלחמה. על הבית. יש לך חלומות היום? עוברים לך?
אני עם הבת שלי מדברת המון על זה.
ואת גם חולמת?
לא. גם את בעלי אני לא חולמת וזה נורא מרגיז אותי.
ותגידי. כשאת חושבת על כל התקופה שאת עברת.
המלחמה. השואה. יש איזה רגע מסוים שנחרט לך מכל דבר אחר?
ומלווה אותך תמיד תמיד. כל יום?
מה שנחרט לי זה הילדים שכרתו להם את הראשים.
שמה ב. בפרבינץ.
זה אני לא אשכח בחיים שלי. -זה מלווה אותך.
באיזה אופן את חושבת העבר.
מה שעבר עיצב את השקפת עולמך ואת ההווה שלך?
באיזה מידה זה משפיע על איך שאת חושבת.
איך חינכת את הילדים. איך את רואה את העולם?
העבר. זה משפיע עלייך?
לא יודעת מה להגיד לך.
לפעמים אני אומרת שאני מאוד מצטערת שנשארתי בחיים.
אני אומרת שהיה רצוי ללכת עם ההורים אבל מצד שני.
אני מסתכלת על הילדים.
ואני אומרת: "אני העמדתי דור למופת".
את בעצם המשכת את המשפחה.
בעלי. -דרך המשפחה שלך.
זה ההמשך. הילדים.
הנכדים.
יש תמונה שבעלי מצולם.
ארבע דורות. בעלי. הבן. הנכד והנין.
זה. אני חושבת שזה זכות גדולה.
נכון. -אבל לצערי הוא נפטר מדי צעיר.
מדי מהר.
ולגבי אמונה. את סיפרת שבאת מבית מסורתי.
לא דתי. -לא דתי. מסורתי.
ואני רוצה לשאול לא על דת. אלא על אמונה.
יש אנשים שהשואה ערערה להם את האמונה? -אני לא מאמינה.
ויש אנשים שהיא חיזקה בהם את האמונה. מה את מרגישה?
אני חושבת שאין אלוהים.
יש כוח עליון.
תגידי שזה אלוהים.
אני לא יודעת. יש משהו בשמיים.
אבל השואה ערערה או חיזקה אצלך את זה?
אני חושבת שהשואה עשתה לי רע במובן הזה.
כי אם אני ראיתי שמורטים זקנים.
ואני ראיתי שהורגים ילדים אז יותר גרוע כבר לא יכול להיות.
איפה הוא היה?
מה עשו הילדים הקטנים?
מה עשו ההורים שלי שהם הלכו לשחיטה?
הם חוזרים לך באירועים של החיים. ההורים?
בטח. בטח.
מלווים אותך? -בכל מקום אם יש. היו חתונות.
חתונה הייתה אחת של הנכד.
בר מצווה.
כל אחד עולה לבר מצווה להדליק את הנר ולאחל בשמחה.
אני עולה תמיד עם בכי.
את זוכרת באותם רגעים.
כי באותו רגע אני יודעת שאני גם זכיתי וגם לא קיבלתי.
אני צריכה את ה. כמו שאני אומרת עכשיו. הבעל שלי צריך להיות על ידי.
אני. יש פסח. או כל אחד. ואני ביחד עם הילדים. אבל חסר לי את היד ימין.
כן. כן.
חנל׳ה. סליחה. יהודית. לסיום.
יש משהו שאת רוצה להוסיף?
איזה מחשבה. איזה מסר או משהו שהיית רוצה לומר?
מה שאני רוצה לומר ש.
אם בעלי היה חי אז הייתי מאושרת.
אני מאושרת בארץ ישראל. -מתי הוא נפטר?
בראש השנה. שנה שעברה.
התחלת להגיד: "אני מאושרת בארץ ישראל"?
בארץ ישראל אני מאושרת.
כי אני יודעת שכאן אני ולמזלי הילדים אומרים אותו הדבר.
שאני אמרתי לבן שלי: "תעזוב את הארץ. יש לך שני תארים".
הבן שלי עם שני תארים ועוד.
כל פעם הוא משתלם.
"תעזוב את הארץ. יש לך בנים לצבא. ברוך השם שהם בסדר."
אני אומרת "ברוך השם"
כמו שהוא אומר:
"ברוך השם"
אז הוא אומר: "אימא. אם לא טוב כאן. אז לא טוב בחוץ לארץ.
בחוץ לארץ טוב שיש ארץ ישראל.
אבל אם ארץ ישראל אין אז לא טוב ליהודים בחוץ לארץ.
אני מכאן לא זז".
זה הגאווה שלי.
בהחלט. בהחלט.
אני רוצה להודות לך.
תודה רבה. בשמי ובשם יד ושם.
ועם כל הכאב. אני מאחלת לך הרבה בריאות.
והרבה נחת מהנכדים.
מהנינים. שרק יהיה טוב.
תודה רבה. יהודית.
תודה.
שכחתי.
כשהייתי במייקופן.
פתאום הופיע מישהו אצלי בחדר.
וזה בן הדוד שלי. שהייתי איתו ב-Kielce ביחד.
שהיינו כמו אחים.
ואני הייתי במעיל של הבית
אז הוא אומר: "אדג'ה. יש לך עוד את המעיל של הבית?"
אמרתי: "כן. עם זה ניצלתי"
אז הוא אומר: "מה את עושה?"
אני אומרת: "אני בקיבוץ".
אז. את יודעת מה?
אני נשארתי בחיים ואת נשארת בחיים.
בואי נגור ביחד.
את תבואי איתי. לי יש חברה.
שהיא הייתה אשתו אחר כך. ומה שאנחנו נאכל ומה שאנחנו נעשה.
את תהיי יחד איתנו.
אבל אני הייתי כל כך פגועה וכל כך פחדתי.
גם ב-Bedzin פגשתי גבר אחד שהוא אמר: "אבא שלך עזר לה.
עזר לי כל החיים".
כל יום הוא היה בא מתחת לחלון וצועק: "הבייגל. הבייגל".
אז אבא היה מוציא לו כסף שיקנה לילדים הבייגל.
אז הוא פגש אותי אחרי המלחמה. הוא ניצל.
הוא אומר: "בואי תהיי כבת לי.
אני אלמד אותך. אני אעשה ממך בן אדם מבוגר.
זה לזכר אבא שלך".
אמרתי: ״אני לא הולכת עם אף אחד״.
כי אני ראיתי מה שקרה אחרי המלחמה.
כל אחד היה לו בן דוד.
ואותו הדבר עם הבן דוד שלי האמיתי.
הוא אמר: ״למה את עקשנית.
בואי ואת תראי שתחיי חיים טובים״.
לא רציתי אבל אחרי המלחמה הוא בא לבקר הרבה בארץ.
ו. -מה שמו?
איזק ריפשטיין
והוא הזמין גם את הבן שלי ואת כלתי אליו פעמיים.
על חשבונו נתן להם אירוח נהדר.
ואני עברתי בארץ אירוע מוחי. פעמיים.
אבל בפעם הראשונה שהוא בא אחרי האירוע המוחי אז הוא ראה איך אני נראית.
הוא אמר. זה היה לפני פסח.
"את לא תהיי כאן בארץ את תבואי אליי ל-Paris."
והוא היה אמיד.
"ואת תהיי איתנו."
ובאמת נסענו ל-Paris אבל לא לליל סדר כי לא השגנו כרטיסים.
ואני הייתי אחרי האירוע.
אנחנו היינו צריכים
לנסוע מ-Paris ל-Cannes
ואני החזקתי ביד שמאל את הכרטיסים ולא הרגשתי.
היד לא פעלה.
הכרטיסים נשרו לי מהיד
ואנחנו מגיעים לשדה התעופה
לעלות ל-Cannes במטוס. אין כרטיסים.
כולם אומרים לנו תלכו למשטרה.
זה בלי שפה. בלי שום דבר.
פתאום השומר ששמר בקומת הקרקע.
עולה למעלה עם שני כרטיסים ומסתובב.
בעלי ניגש ואומר:
"אלה הכרטיסים שלי".
אז היינו צריכים להראות את התעודת זהות שלנו.
שהשמות מתאימים.
והיינו בקשר מאוד טוב עם בן הדוד.
כמה פעמים ביקרנו אותו ב-Paris והוא ביקר אותנו כאן.
וזה היה החלק היחידי שנשאר מהמשפחה.
עכשיו הוא איננו. ובעלי הם כמעט באותו זמן נפטרו.
שרה'לה.
שורל'ה.
סבתא רבא שורל'ה.
סבתא ליפצ'ה. בת של סבתא שרה.
סבתא רבא שרה.
סבא לייביש. ליביש. הבעל של סבתא שרה. אה. של סבתא ליפצ'ה.
אבא שלי משה אהרונוביץ'.
אבא שלי באמצע ועל ידו. האדם עם השפם.
זה אח שלו שחי בצרפת. פנדלוזר.
שני אחים של אבא שלי. דודים שלי.
אחת. הגברת. זאת אשתו של דוד יוסף.
שעומד קרוב למצבה של סבתא.
שנפטרה בזמן המלחמה.
סבתא ליפצ'ה.
בעלי רפאל מלנרסקי ז"ל ואני. זמן קצר אחרי החתונה.
אני יושבת ראשונה בצד שמאל ועל ידי עומד בעלי רפאל מלנרסקי
על ידו עומדת הבת שלנו. בת שבע.
ועל ידה בעלה שהיא חיה איתו עכשיו בנפרד ואחר כך.
דגנית אשתו של ישראל שעומד על ידה.
ועל יד ישראל הגדול עומדת אמא שלו רונית מלנרסקי כלתי.
ועל יד רונית עומד משה מלנרסקי הבן שלנו.
אחר כך בשורה השניה עומד.
אני לא רואה מי זה.
איתי. מי זה?
זה איתי. לא. לא. זה נוי.
לא לא. עומד נוי ויושב.
יניב ומחבקת אותו הנכדה שלנו נווית.
ויושב.
מתי. מי יושב?
רווית ועל רווית הנכד
הבן של משה ועל הנכד
רווית יושב ניר.
הבן של בת שבע.
בסדר אמרתי?
זה הנכד הכי צעיר של בת שבע.
איתי.
שהוא עוד מעט עומד להתגייס.
כרגע פה בתמונה הוא קטן ומחופש בפורים.
מי זה?
בצד שמאל אנחנו רואים את אראלוש.
הנין שלנו. הבן של משה מלנרסקי.
הנכד של משה מלנרסקי
והנכד שלי ישראל מלנרסקי.
שהוא הבן של משה.
השני הוא הנכד הקטן.
אח של אראל. קוראים לו אביעד.
הנכד של משה מלנרסקי
והנין שלנו.
item Id
7653467
First Name
Yehudit
Last Name
Mlinarski
Date of Birth
1928
Place of Birth
Będzin, Poland
Type of material
Testimony
Language
Hebrew
Record Group
O.3 - Testimonies Department of the Yad Vashem Archives
Date of Creation - earliest
14/01/09
Date of Creation - latest
14/01/09
Name of Submitter
Melinarski Judith
Original
YES
Interview Location
ISRAEL
Connected to Item
O.3 - Testimonies gathered by Yad Vashem
Form of Testimony
Video
Dedication
Moshal Repository, Yad Vashem Archival Collection
The transcription of this testimony was made possible with the assistance of the Conference on Jewish Material Claims Against Germany, Supported by the Foundation Remembrance, Responsibility and Future (EVZ) and by the German Federal Ministry of Finance