Yad Vashem logo

Testimony of Mendel Zhepka, born in Kosow Lacki, Poland, 1919, regarding his experiences in Kosow Lacki

Testimony
היום. כ"ח בתשרי תשס"ט. 27 באוקטובר 2008.
אנו מראיינים מטעם "יד ושם" את מר ז'פקה מנדל בביתו ברמת גן.
מר ז'פקה הוא יליד Kosow Laski. מחוז לובלין. פולין. 1919.
בוקר טוב. -בוקר טוב.
ספר לי בקשה על המשפחה שלך. ועליך ב-Kosow Laski.
האבא שלי. מאיר. -השם?
ניהל מאפייה.
זה היה בניין של 11 משפחות. בנוי.
אה. אה. לא בנייה קשה. רק של.
עצים. אה. ‏‏INAUDIBLE (שפה זרה).
בתוך זה. היה גם מאפייה.
אה. את. את התנורים.
היו מחממים על ידי עצים.
ו.
והגחלים. היו ש. שייכים לי.
כי. ו. הייתי מוכר.
אה. ארגזים קטנים של. אה.
של סמ. סמרים לחייטים.
אבל. היו מוציאים את הגחלים.
היו שופכים עליהם מים. כן? לכבות.
אבל. אם זה היה בלי מים. רק נתחום מעצמם.
אז. אהה. זה היה יותר יקר. במקום 20 אגורות. עוד 5 אגורות.
לדוגמה. כן.
אה. לילה אחד.
ליל שבת. אחרי שעה.
אבא היה בבית הכנסת.
אה. ברור. היו מנהלים. אה.
סעודת הערב לשבת. עם קידוש.
גם הסבתא. האימא של האימא שלי. הייתה גרה אתנו יחד.
ו. אחרי הארוחה.
הייתי הולך למועדון. -איזה מועדון?
זה היה מועדון של "הליגה למען ארץ ישראל העובדת".
בשותפות עם קן של "השומר הצעיר."
זה היה גם. אה.
אולם גדול.
ש. אפשר היה לעשות הופעות. אספות גדולות.
במקום שהיינו הולכים. לפולנים. להם היה.
למכבה אש שלהם. היה. אה.
אה. מקום גדול. ששמה היו שוכרים אצלם את המקום.
טוב. אה. היו שכבות ב. בקן.
הצעירים. היינו שולחים הביתה. לפי שכבות.
אנחנו היינו השכבה ה. המבוגרת.
וטוב. זה היה בערך 01:30 .01:00. בלילה. בליל שבת. חוזרים הביתה.
הדירה שלנו הייתה בקומה ראשונה. זה היה שתי קומות. אה.
אה. ה. הגחלים.
הדביקו. מהחום התחיל שריפה.
של הכניסה. של הכניסה.
והתעוררתי. לא רק אני. גם כל המשפחה.
שכבר האש היה בחלונות.
טוב. לא יכולנו שום דבר. אז ירדנו.
כפי שבכותנות. ו. הכול נשרף.
ברור שב. בתנור. ביום שישי.
האימא שלי הייתה מתעסקת עם הבלבוסט'ס.
שהיו עם עוגות. אה.
אחר כך צ'ולנט. היה מכניסים לתוך ה. תוך התנור.
ו. טוב. אה.
הכול נשבר. לא היה לנו שום דבר. לא לזרוק.
טוב. ברור שאבא היה. אה.
"הציונים הכלליים." היו לו גם חברים. היה.
אה. "בית לבנות". היה. אה. מנוי של ה"מאָמענט".
היה "היינט". והיה ה"מאָמענט." הוא היה המנוי של ה"מאָמענט".
היותר. אה. קיצוני.
עיתון? זה היה עיתון? -כן. היה עיתון יומי שהיה מגיע מ-Warsaw.
היה מגיע "מאָמענט". אה. אה.
גם "לבונט" היה מגיע "וולאצלאווקער".
זה היה העיתון היחידי שהיה מגיע מ-Warsaw גם בשבתות.
אה. טוב. אהה.
אה. כל.
אהה.
טוב. אה. הביאו לי איזשהי הלבשה וזה.
ו. אבא התקשר. עם עוד מאפייה.
שהחנות היה במרכז. ו.
היו בשותפות. האבא היה מקבל חלק מהמפות.
כדי שימשיך את הפרנסה.
אה. -ת. תספר לי בקשה על המשפחה.
אתה סיפרת על אבא. שהיה לו מאפייה.
והאימא. מה השם שלה בקשה? -אה. אה. אה. האימא?
מה השם של אימא? -האימא ש. אה.
אה. אה. רחל. רחל. כמו אשתי. בעצם. אה. -אה-המ.
אה. רחל. היא הייתה מתעסקת.
ומה השם של אימא. שם הנעורים שלה לפני החתונה?
ואה. באה. באה. אחיה. היה ב-Louisville. Kentucky באמריקה.
ו. האח שלה. והאחות.
של האבא שלי היו בניו יורק. גם כן אחרי מלחמת העולם הראשונה.
הם נסעו לשמה.
והסבתא שגרה אתכם. איך קראו לה? -מי?
הסבתא שגרה אתכם? -הסבתא שגרה. דינה.
דינה. דינה הייתה אה. איך קוראים ל.
אה. אה. אה.
היה קבוצות נשים. אה.
שהן היו עושים כל מיני טובות וזה.
וגם.
כתבו ספר תורה.
הריכוז. היה אצלנו. אבל זה עוד הספקנו לפני שזה היה.
ואני זוכר. כבחור צעיר. אה.
ש. סבתא. ממני ביקשה שנשים. אה. אה. ארגז כזה. של קרטון.
ו. אותיות בפנים.
אה. בתוך זה. בפנים. אה. נרות. כדי שזה. היו הולכים עם.
עם ה. זה. את השולחן. -ספר תורה.
כדי להכניס את זה לבית הכנסת. כן. את זה. -אה-המ.
טוב. -איזה. אתה אומר שסבתא הייתה שייכת לקבוצה.
שהייתה עוזרת לזולת. -כן. כן. ה.
איזה. איזה דברים היא ע. באיזה עזרות היא. איך היא עזרה?
בקשה? -איך סבתא עזרה? במה היא עזרה?
במה. מה היא עזרה? אה.
הם היו אוספים אוכל ודברים. אה.
אה. בשביל העניים. אה. היה עוד מנהג.
שהיו באים. נודדים. יהודים נודדים. -אה-המ.
שהיו באים לבית הכנסת. אז הגבאי.
היה מחלק. אה. לכל אחד לשבת. שהיה בבית הכנסת.
היה אכסנייה גם. גם. היו. -כן.
היה פתגם. שהיה אומר:
"שלימזל. למי אתה הולך. לרומן אוף שבס?"
שלא כולם היו INAUDIBLE (שפה זרה). אז היו.
צוחקים מזה שנפל במשפחה שלבד בקושי אכלו. -אה-המ.
טוב. מה אני אגיד? זה היה חלק אחד.
אה. -היו לך אחים ואחיות?
למי? -לך.
נו. 2 אחיות. -מה השמות שלהן?
אה. גיטל. -כן.
גיטל זה טובה. -אה-המ.
נו. זה מופיע פה. -כן.
טוב. אבל. לי. אחרי המלחמה.
לא היה לי שום קשר. שום דבר. שום דבר. אז מאמריקה שלחו לי של ה.
את התמונות של אבא של האימא.
אז האח של האבא שלי. אצלו. הוא שלח לי.
וגם. אצל הבן שלו.
היה גם ה. התמונה הזו. הקטנה. של האחות. -אה-המ. כן.
טוב. אבל. אה. -עכשיו אנחנו על החיים שלך לפני המלחמה.
תספר לי על המשפחה שלך. אתה אמרת שהיה שבת. -כן.
תספר על השבת אצלכם. -כן. טוב.
שבת. אהה.
ברור. אה. היה עם קידש. אה. היה קידש.
הם היו מזמרים "כל מקדש שביעי".
כן. טוב. ו. ו.
איזה בית הכנסת הלכתם. המשפחה שלך? -הבית הכנסת. לא היה לו שם.
זה. יש לי התמונה. שם. הנה. -כן.
היה בית כנסת אחד אצלכם בעיירה? -לא. היה "שטיבלך".
היה "גירה שטיבל". "אדיסנדה שטיבל".
אצל הסבא שלי. היה גם ה"קלאצ'ינה שטיבל". שהרבי.
היה בא פעם בשנה עם הספר. ו.
היה לן שבוע ימים אצל הסבא שלי. ושמה. -אה-המ.
היו עושים גם. מי שהיה. אה. ארוחה. היו מכ.
היה מחלק שלישידס. -כן. סעודה שלישית.
כן. סעודה שלישית.
ו. עוד אני זוכר דבר אחד. הסבתא שלי. דינה.
הביאה אותי לרבי שלה והציגה אותי.
ואני זוכר את זה עד עכשיו. ואני נתתי לרבי הזה.
תקיעת כף. שאני אמשיך ללמוד.
אה-הא. הוא ביקש ממך?
אה? -הוא ביקש ממך שתלמד.
כן. הסבתא רצתה ש. שהיא הייתה דתייה.
ו. זה בקשר לחלק הזה.
אבל באשר לתנועה של "השומר הצעיר".
אז. אה. ברור.
בהתחלה זה התחיל כבני. אה. "בני ברית".
לא "בני ברית". "בני מדבר". "בני מדבר".
זה הקבוצת. של בנים וקבוצה של בנות.
ו. אחר כך. אחרי שנה. או מה. היו מאחדים אותם.
היו קוראים לזה גדוד. גדוד. -אה-המ.
ואני זוכר. עוד את השיר.
ש. אה. מדריכה. שאחר כך עלתה ארצה. זה סיפור אחר.
שהיה בשמחת תורה. היה במועדון. לא ב. בזה הגדול. רק עוד לפני זה.
אז היא לימדה אותנו שיר ביידיש.
(שיר ביידיש)
זה אני זוכר.
אבל. זה היה "השומר הצעיר". בכל אופן. שמחת תורה זה היה גם"בשומר הצעיר"?
נו. זה היה חג. אה. -זה לא היה נפרד.
הדת ו"שומר הצעיר" אצלכם?
איך שאני מבינה עכשיו מהשיר. -לא. מהשיר לא. היא.
היא לימדה אותנו. אה.
תמיד זה היה. כל מפגש. של. או של הקבוצה.
או של הגדוד. תמיד היה עם שירים. שירים של ארץ ישראל.
ושירים יהודיים. היה גם. אני זוכר. כשיר נגד ז'בוטינסקי.
כן. זהו. טוב. טוב. ברור בקיץ. היינו יוצאים למושבות.
אה. מה היינו עושים? זה עולה כסף. אז מה אנחנו היו עושים?
אוספים בקבוקים. אוספים אבנים.
מטר אבנים. זה. וקצת ההורים היו עוזרים. היו יוצאים לכפר קצת מרוחק.
והיינו נפגשים עם עוד קבוצות. מעיירות בסביבה. שלא רק אנחנו.
שהיינו. והיו ב. באים המדריך. של ההנהגה. הגליל.
הוא היה מנהל. ברור. עם המדריכים המקומיים שלנו.
היינו שמה מתקיימים. אני זוכר ב. אה.
מושבה אחד. זה היה ב-36'.
אנחנו הרבה. לא הבינונו. אנחנו למדנו עברית בקן.
הייתה מורה. שהייתה מלמדת. אז. אה. חיים נחמן ביאליק.
היה באוסטריה. והוא שמה נפטר. היה לו. אה.
אה. ניתוח שמה. ושמה הוא נותר. זאת אומרת. זה. אלה שלמדו בתרבות.
בבית ספר. תרבות. פרצו בבכי. וזה וכל זה.
טוב. אנחנו היינו קצת גויים. לא הבינונו הרבה מזה.
טוב. אה.
ב. ברור. כל פעם ששכבה גדלה.
אז הם היו מוסרים ניהול הקן לשכבה שבאה אחרינו.
והם היו יוצאים להכשרה. לקראת עלייה ארצה.
ו. הרי צריך היה סרטפיקט. זה לא היה פשוט.
אח. הא. ה. הקבוצה שלנו.
התחילה בפסח 42' בעיר Kalisz.
פסח ארבעים ו. -פסח אר. לא. פסח 39'. פסח 39'.
כמה חברים יצאו לשמה. ואנחנו. שלושה חברים.
נשארנו למסור את הקן ל. לשכבה יותר קטנה.
אבל. אני עוד לא הספקתי כבר לצאת.
למה. שבספטמבר. אה. אה. כבר פרצה המלחמה. -פרצה.
אז הכול. אה. התחסל.
טוב. עכשיו. -אתם בזמן הזה. בפסח 39'.
אתם שמעתם מה קורה בגרמניה? על היטלר?
אם אנחנו מדברים על היטלר.
קודם. אצלנו בעיירה. בבית הכנ... בשטיבל של הסבא שלי.
היה גם יהודי אחד. שהבן שלו היה גר בברלין.
ברלין. הוא היה בא פעם בשנה לחגים. היה בא לאבא. לאימא.
אה-המ. -אז הוא היה מספר.
מה שנעשה. חוץ מזה גם קראנו את העיתונים וידענו.
אבל. ב-38'. היה ביער של Zbaszyn.
את יודעת על Zbaszyn? -כן. כן.
כן. כל היהודים מפולין. שהיה להם אזרחות פולנית.
הביאו לגבול הפולני.
הם לא נתנו להם לחזור. והפולנים לא נתנו להם. אה. להיכנס.
אבל. אחרי זה. איזה שבועיים. שלוש. אני לא זוכר בדיוק.
נתנו אפשרות לנסוע למשפחות. -אה-המ.
אז. בעיר שלנו היה בא. זה היה בא כל. אה.
כל. אה. כל שנה. אז הוא בא. ואשתו ו-2 ילדים. 2 ילדים.
הוא. היה שמה. אה. חנות של כובעים. בברלין.
טוב. וככה. אה. ידענו.
אה. מה שנעשה. ו.
ב. בזמן המלחמה. איש וורמאכט.
שהיה ש. ה-Garnizon. שעמד אצלנו בעיירה. היה Garnizon גדול.
שהיה קרוב לגבול. לגבול עם הרוסים. 16 ק"מ. הגבול.
אה. אז ש. אהה.
מה הוא היה? היה בא איש וורמאכט. שהיה שם בחיילים. היה בא.
זה לא רחוק מהבית שלנו. היה בא ליהודי הזה. שהכירו אותו.
כן. -אנחנו נחזור אבל אל החיים עוד לפני המלחמה.
כן. -תספר לי על הלימודים שלך. בקשה.
טוב. לימודים? ברור. הלכתי לבית ספר עממי.
אה. יחד עם פולנים. שהבית ספר.
עד שאני התחלתי. לבית ספר. היה בית ספר יהודי בנפרד.
אה-הא. -אחר כך. בנו משהו גדול. גדול. בית ספר.
קצת בהתחלת של העיירה. והיו באים גם מהכפרים.
היו 5-6 ק"מ. הפולנים היו באים יחפים.
כן. ונותנים. ושמה. היו גם. בא הכומר.
והיה מלמד. אה. אה. אה.
(שפה זרה). דת. דת. -דת.
מי שהיה יהודי היה יוצא מהכיתה.
ומחכה עד שזה גמר. ואחר כך נכנסים.
ליהודים. היה בא פעם בשבוע מורה.
שאחרי הצהריים. היו באים הילדים היהודיים.
הוא היה מדבר על תורה איתנו.
ברור שאנחנו היינו עושים צחוק איתו. בחורף היינו זורקים עליו שלג. אה. וזה.
זה היה. -זה היה בית ספר של יהודים ופולנים ביחד?
כן. ביחד. אבל עד הזמן שאני התחלתי לבית ספר.
אז היה בנפרד. בשתי מקומות. אבל אחר כך. -אה-המ.
בנו משהו גדול. גדול. ושהיה.
עם מגרשים גדולים וזה. עם INAUDIBLE (שפה זרה). היה כבר יחד.
אתה למדת בחדר? -כן. למדתי בחדר.
מאיזה גיל? -אה? מאיז. היינו. בערב.
היינו הולכים לחדר. אחרי הלימודים. -אחרי הלימודים?
וגם. השפה היידיש. למדתי אצל הרבי. הרבי לימד.
לימד אותנו יידיש. ואני יודע יידיש טוב ממנו. אז.
מה עוד רציתי להגיד לך? אה.
אה. טוב. אה.
דיברתי על הרבי. תמיד הרבי.
הרי הרבה עברו תג... עברו ת'גבול.
והיה פס נייטרלי. כן? היה INAUDIBLE (שפה זרה).
כן. -היה. זה. ופולנים.
היו באים לעיירה עם הרכבת.
והיו קונים כל מיני דברים בשביל Warsaw. לגטו וזה.
או לפס הנייטרלי. היו צריכים. אה.
אה. אני זוכר שלאבא היה אחות ב-Warsaw.
ו. הוא היה רופא. גניקולוג.
בבית חולים "דצ'וינט קוייזס".
זה ב. בית חולים פולני. שכל המשפחה. של הבעל שלה. שהיא התחתנה.
היו קצת אסימילטוריים. הם היו ב- Warsaw.
60. אה. דירה 20. זה אני זוכר. גם מאז.
ממש. פעם האימא לקחה אותי לשמה.
טוב. אחר כך. אחר כך התחלתי ללמוד. אה.
בית ספר תיכון. פה. אצלנו לא היה בית ספר תיכון.
רק היה ב-Sokolow. זה היה 20 קילומטר משמה.
אבל. הייתי נאלץ להפסיק את הלימודים.
למה? שאבא שלי. במאפייה.
ש. היו עושים את ה. אה. לחם וכזה. כל דבר.
נכנס לו מהשולחן הזה. איזשהוא. אה. מעץ.
איזה עץ. והיד הת. התחילה.
להת. אה. להתנפח. התנפח.
האימא לקחה אותו. נסעו ל-Warsaw. נסעו ל-Warsaw. ו.
ל. לאחות שלו. לרופא. ו.
אמרו שצריך ל. ה.
האינפקציה כבר הלכה עד. עד לעיניים. עד לעיניים. שצריך להוריד לו את היד.
האמא לקחה את האבא וחזרה הביתה.
פחדו שיורידו לו את היד. אבל. זה לקח איזה שבוע ימים.
לא היה להם ברירה. נסעה עוד הפעם.
עוד הפעם. ו.
הכניס אותו לבית חולים היהודי ב-Warsaw.
ו. ה. ה. הגיס.
הרופא הזה. היה בא בלילה.
שאסור היה הרופאים. בבית חולים אחד. לבית חולים.
להיכנס. והוא היה מטפל בו.
אחר כך. הגיעו. הביאו אותו הביתה. ובמקום להוריד את היד.
היו פה מוציאים. שזה תרופה כזו. היד היה טפטפת.
ואני הייתי. ה. המכניס את התרופה. את הזאת.
ככה שהייתי נאלץ לעבוד. להיכנס למאפייה.
למה. היו גם 2 פועלים. אבל.
אז האימא הייתה הולכת. אז האבא הפסיק לעבוד. הוא היה בא. מסתכל למאפייה.
אבל לעשות. הוא כבר לא יכול היה. שום דבר.
טוב. אה. אה. -בוא. אנחנו נחזור ללימודים.
את החדר. אתה התחלת. חדר. התחלת ללמוד בגיל 6. או בגיל 3? כמו.
כמו. זה. הייתי מה. ילד. -בגיל 3?
הייתי. אני לא זוכר בדיוק את הגיל. לא זוכר. זה ברור כילד. ילד קטן.
אתה התחלת ללמוד את זה לפני בית הספר עוד? -עוד לפני. עוד לפני.
ומה אתה זוכר. בתור ילד כל כך קטן מהחדר? -בתור ילד. אה.
ה. ה. היו כמה רביים.
היו. אה. מושכים אותה לזמנים.
מה. זמן היה נקרא בין פסח לסוכות. או מסוכות לפסח.
שהיה חופשה. היה חופשה. -הא?
לא. לא חופשה. ה. היו משלמים לרבי. -כן.
כן. לרבי. אבל. זה היה ה.
קראו לזה הזמן. -כן. אז. אז. כן.
היו זמנים שהיה צריך ללמוד.
כן. -והיה. בין הזמנים. אז היה חופש. כן?
לא. לא היה חופש. -לא למדו.
לא. לא. זה היה חג. לא. לא. לא שלא למדו.
או שהיית נשאר אצל אותו רבי.
או שהיו מעבירים אותך לרבי אחר. כן. -אה. הבנתי.
אז אני זוכר אצל. אצל הרבי הזה. שהיה וחזר מרוסיה.
הוא פעם. לא יודע מה היה. נתן לי איזה מכות.
הרבי היה הולך עם. עם הבייצ'י. נ. התחיל.
ו. אז אני קמתי מהשולחן. ותפסתי לבנה.
המגורים שלו היה חצי מרתף. חצי מרתף. ורצפה הייתה של בטון.
ואני תפסתי את זה. ו. זרקתי על הדלת.
ה. הכלים. היו על הקיר. ואלה נפלו וזה נשבר.
ואני ברחתי. איזה יומיים. אני לא זוכר. לא באתי הביתה. חיפשו אותי.
ש. שאחרי הד. אני פחדתי.
טוב. אחר כך הביאו אותי בחזרה. עשינו.
מה אנחנו היינו עושים לרביים האלה? בעד זה שהיו מרביצים.
אז שהיה נרדם. טוב. היה קפוטה. היינו. שמנו לו על הראש.
ומדביקים עם משהו. והוא. היה תמיד. אה. אה.
אה. אה. עייף. תמיד עייף.
היה מגדל גם עופות בתוך החדר. בתוך החדר. ו.
אה. איך היו עושים ניק. ניקיון.
היו לוקחים חול. בשבת היו מטאטאים. ושופכים חול חדש.
ו. מנגבים. אחר כך היו סליחות.
צריך היה ל. אה. לבית הכנסת. לאיזה סליחות.
אז הוא היה בא. הרבי. והיה לוקח אותי. והיינו יחד.
לחברים של ה. ודופקים. לקום מוקדם. ללכת לבית כנסת.
טוב. -כן. בבית הספר. שאתה למדת.
בבית ספר שלמדתם גם יהודים וגם פולנים. -כן.
איך אתה הרגשת שם. בתור יהודי? -בתור יהודי היה. היה בעיות.
כל יום זה היה מתחיל עם ההמנון. כן? -כן.
INAUDIBLE (שפה זרה).
ואנחנו היינו אומרים INAUDIBLE (שפה זרה).
את מבינה מה שהוא אומר? -לא.
פולין עוד לא. אה. אה.
אה. עוד קיימת. ואנחנו היינו אומרים: "היא לא תקיים."
טוב. ואם תפסו בדבר כזה. אז. אני לא. INAUDIBLE (משובש)
ה. היינו גם הולכים מכות. בין יהודים. לשחק. אה.
שייגעטץ אחד. אנחנו התקוטטנו.
ונתן לי עם סכין. פה. במקום הזה. נשאר לי קצת זנ. ו.
הם גם היו אומרים לכם דברים?
הם היו. אה. מדברים. צועקים עליכם?
לא. במיוחד לא. היו גם. אהה.
היו משפטים שהם היו חוזרים ואומרים לכם בגלל שאתם יהודים?
לא. היו גם. אה. 2 יהודיות. אה. אה. מורות. לא מהמקום.
זאת אומרת. ש. יש היסטוריה עם אחד.
אחר כך נגיד. אה.
טוב. סיפור קצת.
אחר כך. האבא דאג. קודם כל. שיהיה פרנסה.
אז במקום להקים בניין גדול ול. זה.
הוא. הפולנים היו עושים
במגיסטראט או ב.
במחוז. היו דורשים כל מיני דברים
יותר מודרניים שיהיה במאפייה.
שיהיה מחסן ללחם.
מחסן לקמח.
מקם למים להתרחץ. -שיהיה היגיינה. שיהיה ניקיון.
כן. שיהיה ניקיון ומחסן ללחם מוכן.
אין איך.
אז אבא בנה?
אה. אה.
טוב. אז.
טוב. אה.
פרצה המלחמה
ובדיוק. בדיוק לשבוע.
זה היה ביום שישי בבוקר.
הייתי בדיוק ב-Gemini. בקשר לסידורים של המאפייה.
שבה הוא עבד.
שאותה אפייה.
לאותו שבת.
אנחנו התחלנו בפעם הראשונה. לא ידענו. אני לא זוכר מה.
שהבעלבוסטס יכולים לבוא ואנחנו נסדר את ה. את התנור.
זה נשאר. האימא איתם.
באיזה תאריך זה היה?
נו. זה היה. אה.
אה.
ב.
ב-1 לספטמבר.
איזה שנה? -זה היה יום שישי. 39'.
כן.
מה אתה זוכר מהיום הראשון שפרצה המלחמה?
שפרצה המלחמה?
ברור כבר.
על העיירה
התחילו ללכת האווירונים.
והייתה התנגשות גם.
בין הרוסים וגרמנים
והם זרקו.
לא יודעים מי זה היה. של הגרמנים או של הרוסים.
זרקו על העיירה מספר. אה.
אה. אה. אה.
בומבוס. נו.
פצצות. -פצצות. פצצות.
אה. במרכז העיר.
היה חאלה כזו.
עם חנויות של יהודים. שפעם זה היה בעץ.
אחר כך בנו את הזה הגדול.
אז.
נפל על החלק אחד.
אז. השמאלי. והרסו הכול שמה.
מי שהיה בתוך ה.
אהה. למעלה בחנות שהיה.
לסודה. היו עושים סודה וגלידה.
היו שמה. נהרגו.
שחלק מהבית.
ומאבן אחד שנפל על הכביש.
היה אחד שזה.
האבן יצאה ונתן לו מכה באש והוא נפטר במקום.
טוב. -ואתה. מה היה לך ביום הזה?
איפה אתה היית? -טוב. ביום הזה.
טוב. הסתובבנו וזה. אחר כך אמרו בדיוק לשבוע.
שצריך לברוח לחזית.
לא לחזית. למזרח.
מי אמר? מי אמר?
לא יודע מאיפה זה בא.
והתחילו ללכת.
מה אני רוצה פה להגיד.
שזה.
אמרתי לך על Kosów. שהיה גם Kosów Lacki היה כפר.
בכפר הזה היה גר
האיש ש.
אה. שניהל את ה.
את ההינדקים.
הינדקים זה היה כמו.
כמו.לא S.S. רק.
הלאומנים. לאומנים. -לאומנים. כן.
והם היו בימי שלישי. היה תמיד
אצלנו יארמרק.
הם היו באים.
והיו (שפה זרה). זאת אומרת.
דוכנים. -דוכנים.
דוכנים.
והיו לא נותנים לפולנים להיכנס
לחנויות של היהודים.
היו מדביקים לו
או ש. או שהופכים את ה.
את הדוכן.
או למי שנכנס היו מדביקים לו צילום של חזיר.
זה החזיר קונה אצל יהודים.
זה עוד היה לפני המלחמה.
אה? -לפני שפרצה המלחמה.
כן. כן.
כן. לפני שפרצה מלחמה.
טוב. אני אומר.
אחר כך.
אמרו ללכת לחזית.
למזרח. למזרח.
אחר כך אמרו.
הגענו דרך Siedlce. דרך Sokolow.
לא. קודם Sokolow.
Sokolow היה משפחה. אני ועוד שניים.
היה קבוצה. הלכתי לראות.
אף אחד לא היה. Sokolow יהודים ברחו. לא היו.
ואמרנו נלך הלאה. נלך עד Siedlce.
ב-Siedlce לא יכולנו כבר להיכנס.
שהיה כבר יום שישי. גם כן.
לפנות ערב.
ו-Siedlce.
היה עיר גדולה. היא עכשיו המחוז.
היה בית סוהר גדול.
שהרבה יהודים
שהיו שייכים לקומוניסטים לפני 1 במאי.
היו תולים אה.
אה. דגל קטן על. על החשמל.
היו כמה
שאם נתפסו.
נכנסו אותם לבית משפט וישבו שמה.
ומה אני.
לא יכולנו להיכנס.
וכבר נשארנו מחוץ לעיר.
מחוץ לעיר פגשנו צבא פולני.
מבולבלים. למה?
שהיה תחנת רכבת גדולה. אזורית.
על ליד התחנה היה Garnizon של הצבא הפולני.
אז שמה.
הפציצו כל הזמן.
כל הזמן. כל הזמן.
ונכנסנו.
אנחנו כבר היינו רעבים. חיפשנו
איפה לוקחים לאכול. לא רואים.
אנחנו ראינו איזשהו פולני.
הלך עם שתי
כיכרות לחם.
מתחת לזה.
אנחנו שואלים: "אדוני. איפה יש לחם?"
אז הוא אומר: "בתחנה יש שלון עם לחם צבאי.
אבל צריך להיות זהיר. שכל הזמן
באים המסרשמיטים והם יורים על מי ש."
נו. בכל זאת הלכנו.
ותפסנו כל אחד איזה שתי לחמים.
ובדיוק התחיל הפצצה.
הפצצה. ורכבת משא התחילה לנסוע.
אמר. עלינו על הרכבת
ונסענו.
בסוף הרכבת הזו הביאה אותנו ל.
אה. ל.
נו.
אהה.
אהה.
נו. זה על הגבול. זה עיר שמה. בגין שמה. מבא שמה.
אה. אה.
עיר גדולה של פולין. -אוקיי. בסדר.
לא. לא. זה. זה חשוב שתדע.
הרכבת הגיעה לשמה ואנחנו ירדנו.
רק ירדנו. יש הפצצה.
היה גשר על יד הרכבת. אנחנו התהפכנו מתחת לגשר.
וזה הפסיק.
הלכנו מחדש לרכבת.
והרכבת הזו הולכת קדימה. למזרח.
נו. למה זה. אה.
טוב. אנחנו נעצור פה. אנחנו נמשיך אחר כך.
אתה נזכרת עכשיו איך קראו לה?
Brisk? -Brisk. Brisk.
Brisk. Brisk Litewski.
Brześć היו קוראים בפולין. Brześć.
אבל היהודים קראו את זה Brisk Litewski.
נו. משם עלינו
עד. אה. אה.
נו. יש גם ברוסיה.
נו.
רציתי לקחת את המפה. יש לי מפת פולין.
כן. בסדר.
Pińsk. -אה-הא.
Pińsk. לא Pińsk רוסי. רק Pińsk Litewski שמה.
הגעתם ל-Pińsk. -הגעתי ל-Pińsk.
ו-Pińsk היה עיר גדולה.
וכשאנחנו יורדים מהרכבת.
אז היה שכונה של.
אה. צריפים.
שם היו אנשים
עניים היו גרים.
היו קוראים לזה Buczacz.
אזור Buczacz.
כשאנחנו עוברים.
עומד מישהו בדלת.
בחנות.
ואנחנו.
מתברר שההורים שלו.
היא הייתה כובסת אצלנו.
אז היא לפני המלחמה עוד.
הם עברו ל-Pińsk.
והוא למד חייטות אצלהם.
טוב. ברור שאנחנו 'השימחה הגדילה'.
והוא אומר:
"אנחנו נלך לאימא שלי".
טוב. לקח אותנו.
וגם ב-Brisk היה עוד משפחה. שבמלחמת העולם הראשונה.
אנשי ברי. אנשי.
אה. Pińsk.
היו
אצלנו בעיירה. של פליטים או משהו כזה.
ו. אה.
החברה של האימא שלי.
התחתנה עם אחד הפליטים והם חזרו אה.
ל-Pińsk.
טוב. ברור שאנחנו באנו ל.
ל. איך קראו לה.
איך קראו לה. תיכף.
באנו לשמה. אז קודם כול נתנה לנו להתרחץ.
נתנה לנו מצעים.
כן. שנתלבש. אנחנו כאן שבוע.
והם אומרים
שפיאילקו. פיאילקופוי היה המשפחה של.
של החברה של האימא שלי.
והיא.
ואני שמה הייתה האחות שלה.
שמהעיירה שלי. אצלה.
גם כן חייטות וזה כל מיני דברים.
טוב. ברור שאנחנו
רצינו ללכת אליהם.
משפחה יותר מכובדת וזה.
הביאו אותנו לשמה.
ובאותו ליל.
לא. לא זוכר איפה שלנו.
או שזה היה בבוקר.
כמה חברים הייתם בקבוצה?
היינו שלושה. -שלושה.
שלושה. כן.
ו. "אה! שימחה גדילה" וזה.
והם מצ.
וברור שקיבלה אותנו. וקצת זה. ו"השימחה גדילה". מה נשמע? פה. שמה.
ואומרים: "נצא העירה. לראות מה שנעשה".
אנחנו עברנו. על יד Bank Polski שם היה בניין.
ומה מתברר?
שגם שמה הרסו כבר
את. בפנים. את כל החומרים.
ואומרים: "אנחנו נלך לשוק.
נקנה אה. אה.
דגים. דגים שיהיה. שנעשה צהריים וזה.
טוב. אנחנו מה?
טוב. ברור.
הם רצו לקחת אותי.
שאני יהיה אצלם.
את השניים האלה.
אנחנו לא יכולנו להיפרד.
אז לא הסכמנו.
ואני אמרתי את התודה.
ואנחנו הלכנו עוד הפעם לרכבת.
הרכבת הזו הגיעה
עד ל-Łąki
Łąki זה הגבול הרוסי-פולין הישן.
משמה הרכבת הגיעה עד ל.
עד לזה. ל.
אה.
אה.
נו. לא Brzesko.
נו.
אנחנו הגענו. זה כבר היה בדיוק יום כיפור.
יום כיפור. לאן הולכים?
הולכים לבית הכנסת.
מה מתברר? היו הרבה פליטים.
היו עוד הרבה פליטים.
ואנחנו חיפשנו
מה עושים. אחד מאלה סחב ממישהו איזה
אה. צנצנת עם דבש. זה אני זוכר.
ואנחנו יצאנו לחפש. אה. לחם.
מה עושים?
אנחנו הלכנו עד לרכבת מסביב.
ברכבת. הרוסים כבר הביאו אנשי צבא פולני בלי נשק.
הם כבר הספיקו להוריד מהם
את הנשק. ביניהם. שלמזל יש זה.
יורד אחד. בין ירי.
ו.
ואנחנו קיבלנו אותו. את הזה. ו.
אוכל לא היה לנו. זה קצת.
בצל. וזה. מהשדות אנחנו כן הוצאנו.
ואומרים שיש מאפיות.
התחילו המאפיות לבוא.
ואנחנו התחלקנו ללכת לתפוס איזשהו לחם.
הבחור הזה. שהיה בצבא בדיוק בשירות פולני.
הוא תפס. אה. אה.
כחייל היה במדים. אבל.
לתת כיכר לחם ובא אלינו.
הוא בא אלינו. הוא לא רצה להתחלק איתנו.
אמרנו לו: "אם ככה. לך לעזאזל."
אנחנו לא רצינו להיות איתו יחד.
טוב. השגנו איזשהו.
אחר כך אומרים שתהיה רכבת
שהגבול יהיה על Bug.
ואנחנו. אה.
אה. לא.
לא ה-Bug. רק ה-Wisła. ה-Wisła.
ה-Wisła תהיה הגבול.
אז אנחנו הרי בין ה-Bug ובין ה-Wisła. כן?
ושזה. שזה יהיה עד.
אה. אה. עד Białystok.
תהיה רכבת.
יושבים יום. יומיים.
העיקר הגיעה הרכבת.
אנחנו מחכים לרכבת.
אבל ל.
ל-Białystok לא יכולנו להיכנס.
למה. שה. שה.
אה. אה. ה.
ה- (שפה זרה).
הגשר היה שבור.
טוב. ולאחד מאלה. מהשלושה. היה לה קרוב משפחה.
מהעיר שלנו. שהיה נשוי.
אה. לאחד מ.
טוב. אנחנו הלכנו עד אליו. ברור. קיבלנו אוכל וזה.
ו.
צריך ללכת.
צריך ללכת הביתה.
במקום להיות.
אה. אה. בנכר.
אנחנו נהיה אצלנו בעיירה. העיירה יהיה
אה. תחת הרוסים.
אה. ככה אתם הבנתם.
שהעיירה שלכם תהיה תחת שלטון הרוסים? -כן.
כן.
אבל מה.
פה הייתה היסטוריה
כזו: אצלנו בעיירה.
קודם נכנסו הגרמנים.
יצאו הגרמנים. נכנסו הרוסים.
יצאו הרוסים ונכנסו סופית הגרמנים.
וברור שהיה.
חברים שלנו שהיו פעם בקן.
אבל ב.
36-7' פה היה קריזס בישראל.
כן. אז הם עברו לקומוניסטים.
והם תכף שהיה רוסים.
הלכו איפה שהמשטרה. המשטרה לא היה.
תפסו קרבינים. -עמדות.
כן. קרבינים. הם בעל הבתים.
אנחנו הגענו בדיוק ערב שמחת תורה
העירה.
אנחנו באנו לשמח.
אני מבינה שאתה. אתם חזרתם חזרה רק בגלל שידעתם שהרוסים אצלכם.
כן. כן. כי אנחנו לא ידענו שהם חוזרים.
אה. ברור. היינו צריכים לעבור את ה-Bug.
גם כן אה.
אה. את ה-Bug. הנהר.
הגשר היה הופל. אנחנו הלכנו
בתוך. על הגשר. אבל כבר במים.
בכל זאת הגענו. הגענו.
וזה היה מעיר Daniłówka.
מעיר Daniłówka אלינו זה היה 15 קילומטר.
מה- Bug שמה.
טוב. אומרים.
הם עשו תעמולה. הרוסים.
שמי רוצה. הם יכולים לעזור להעביר אותם לצד השני.
רגע. אז כשאתם הגעתם. עוד הרוסים היו אצלכם?
עוד היו. כן. עוד היו. רק יום אחרי זה הם עזבו.
אז. אה. -הם עשו תעמולה שיחזרו איתם.
כן. לעזוב. לעזוב. לעבור אליהם. הם עוזבים.
לא הרבה עברו. יש משפחות שהם עזרו ל.
ואתה?
טוב. ואני גם כן.
עשו. בבית עשו לי חבילה
אה. בגדים וזה.
ואני הייתי אמור גם כן
ללכת בחזרה.
האבא הסכים.
האימא לא הסכימה.
טוב. והם באו לקראת בוקר.
החברים. לקרוא לי.
אז האימא גירשה אותם ואני ישנתי. אז ככה זה כבר נשארתי
ב. מה שהיה.
טוב. אה.
אה. -אז עזבו הרוסים. נכנסו שוב הגרמנים.
אה. נכנסו שוב הגרמנים.
ו. כוחות גדולים.
אה. מה היה החשבון שלי. זה ה.
מובן. זה. זה 15 קילומטר מהגבול. מה-Bug מהצד השני. זה היו הרוסים.
אבל. מה סיפרו.
Małkinia. זה היה הרי היה
אה. היה תחנת. שנסעו מ-Warsaw.
מכיוון ל-Białystok. צריך היה לעבור את תחנת רכבת Małkinia.
וזו הייתה תחנת רכבת
שהרוסים אחר כך.
אה. עם הגרמנים. היו סוחרים דרך ה.
דרך הרכבת הזו.
מה עם הגרמנים. מה הם עשו?
הרי Białystok. תכף ביום ראשון נפלה.
של המלחמה.
אה. מילאו רכבת
עם צבא גרמני.
הגיעו לרכבת לתחנה ב-Białystok.
יצאו והם תפסו את העיר.
והייתה הפתעה. אז הם התחילו לברוח.
טוב. אה.
ברור. במשך הזמן כל מיני מקומות
ברחו. היו כאלה שחזרו.
שלא רצו להישאר. שלא היה איפה.
שבחלק הזה של פולין.
לא היה יותר מקום איפה לקלוט את מישהו. ולא היה שום דבר. לא היה.
ואצלנו עוד היה קצת שקט.
היו קשר.
טוב. אה.
אה. מה רציתי להגיד?
טוב. אה.
שהגרמנים נכנסו.
התחילו לתפוס יהודים לעבודה.
אה. אה. באנדט עוד לא היה. עוד לא היה.
אתה לא יכולת לצאת מהבית שתפסו אותך וזה.
אה. או לרכבת
או ל-Garnizon. איפה שהיה בית ספר.
היה בית ספר עצום.
ושם התחילו לבנות אה. צריפים.
צפים. ובאו גם
עם קוואלריה וזה.
לטפל. לעזור.
אה. בניקיון האורוות וזה.
טוב. עוד עם יותר מאוחר.
הייתה הוראה
שהיהודים צריכים לבחור יודנראט. נציגות.
ברור. אה.
היה אה. מודעה
בעיר. תלו. שיהודים צריכים לבחור.
כאן אני לא הלכתי. אבל.
ירדו לשמה יהודים
ו.
בחרו נציגות.
הפרזס.
אה. היושב ראש. היה אחד.
שהיה בצבא הגרמני במלחמת העולם הראשונה.
הוא הציג את עצמו שהוא יודע את הזה.
ויותר טוב.
אחר כך. הם התחילו. במקום לתפוס כל הזמן ברחובות.
לתת קבוצות שהיו נראות.
לספק להם.
אה. גם לרכבת וזה.
שהתחילו. אה. הביאו פחמים.
ובכלל. כל מיני מה.
ויום אחד. הגיעה רכבת. יהודים מ-Kalisz.
ועם Kalisz הרי צרפו לרייך השלישי.
טוב. הגיעה רכבת עם יהודים.
וצריך לבוא
לאחסן אותה.
אני. אני הייתי נציג של הנוער.
של הנוער. גם כן כבר אה.
אנחנו. איפה שהיה שני חדרים לדוגמה.
אז חדר אחד הכנסנו.
נו. הייתה בעיה. זה לא. זה לא מספיק. צריך גם לדאוג לכלכלה ולזה.
אחר כך. אה.
מאחר שהייתי הנציג אצל הרב.
התחילו לעשות מטבח ואוכל וכל מיני דברים.
לרב לא היה ילדים.
והייתי גם כן בא לרב.
למרות שהלכתי בלי כובע. אבל לרב הייתי מלביש. אה.
כובע ומתייצב.
טוב.
החליטו אחר כך.
אה. ביודנראט הזה.
אה.
הם נתנו. אה. מזון.
אה. הגרמנים סיפקו מזון.
רגע.
וביודנראט הזה.
אלה היו. אחד של "פועלי ציון".
הוא היה גם סוחר.
שהאבא שלי היה קונה אצלו קמח.
ועוד אחד.
ו.
אז נתנו לי
את הג'וב. שאני חילקתי
ביודנראט את התלושים ככה.
לאלה שיכולים אה.
לקבל את המנה שלהם.
אבל. זה לא הספיק.
החלטנו שהיה מועדון
של "הליגה למדינת ישרואל". אולם גדול.
ושמה עשינו מטבח.
מטבח ציבורי. במקום לחלק לכל אחד.
שמה. שמה היה.
בין אה.
ברור שהיה שיתוף פעילים גם של אה.
אנשי Kalisz וזה. והיו כאלה.
כנראה שהם היו שמה גם כן פעילים ב-Kalisz.
זה.
טוב.
היו לוקחים כל הזמן
אנשים.
פעם אחת החליטו שצריך לתת אנשים ל-Łęczyca. לזה.
אז היודנראט
התחיל לקחת.
אה. להודיע: "אתה תתייצב. אתה תתייצב. אתה תתייצב."
ו.
אוקיי.
הביאו אותם ו.
וכשהייתי. הלכנו ברכבת. -אותך גם לקחו לשם? מה?
מה? -אותך גם לקחו לעבודה?
לא. אה. אני כבר הייתי בעל תפקיד.
אז לא לקחו.
אבל. אני נסעתי יחד עם אחד. ליברמן.
שהוא היה. אה.
איש פעיל. הוא אחר כך INAUDIBLE (שפה זרה)
של האינטליגנציה הפולנית.
הבנת את זה.
טוב. אנחנו. אנחנו באנו.
לאן באתם? -לאן. לא. אנחנו באנו לשמה.
לאן לשמה? -אז כבר. אה. ל-Łęczyca .
זה היה בין Siedlce ל-Warsaw. למקום הזה.
ושמה כבר היו יהודים
מזה. מ-Sterdyń.
גם הייתה עיירה על יד זה.
בתור מה אתה. למה אתה הגעת ל-Lanki. אם לא לעבודה?
אה? -למה אתה הגעת ל-Lanki?
למה שאני כבר הייתי בעל תפקיד. שחלקתי את התלושים.
אה. את התלושים של האספקה. -כן.
אבל. אחר כך זה התחסל.
אבל אני כבר נשארתי
עם. עם. עם בעל תפקיד. למה שליברמן זה.
אה.
אחר כך קצת היה מרד.
מי היה ביודנראט.
חוץ מאיצ'ה. איצ'ה ליברמן הזה שהוא היה.
כל מיני פרוטקציונרים יהודים.
ואיצ'ה ליברמן זה.
הוא היה אורגניזטור. אורגניזטור גדול.
והתחילו לארגן את היודנראט מחדש. צורפו
אה. ממפלגה הקומוניסטית. אחד מבוגר.
שיהיה ביודנראט. לא כאיש יודנראט. אבל בתוך היודנראט.
ואחד. אה.
אה. היה על. על העובדים.
אה. שישגיח אה. מה שיש. ומי לוקחים
יותר. למה שהיה מקח וממכר. ככה.
למה שהיו כאלה שהיו בעד כסף.
אם כן נניח.
רצו לקחת אותי.
אז ההורים יכלו לקחת את מישהו אחר. בשמי.
תמורת כסף. -כן. תמורת כסף.
כן. וזה היה.
טוב. אז הוא.
הוא ארגן. ישיע ליברמן זה.
ארגן גם בית חולים.
בית חולים בבית אחד שאנחנו.
שהיה בית חולים שהיה טיפוס.
מלא טיפוס וכל פעם מישהו נפטר.
למה הצפיפות.
אה. היו גרים יחד לפעמים שתי משפחות בחדר.
אז ככה. אה.
אה.מ היה גם שוטרים
ואנשי מגן דוד אדום.
ואנחנו
היינו פטורים בכל מיני דב. אה. לעבודות.
היינו שייכים כאילו
כחומר של היודנראט.
טוב.
אה. אה.
עכשיו. אתה אומר ש.
היודנראט קיבל הוראה מהגרמנים.
לאסוף קבוצה של יהודים ולשלוח אותם ל-Lenki.
כן. -היהודים עד שנשלחו ל-Lenki. הם נשארו שם?
הם כבר נשארו.
אני אגיד לך מתי שחוסל Lenki בכלל.
אז. אה. אחר כך היה הוראה של Kreishauptmann.
יש לי גם השם שלו. אה. ד"ר.
לא. בסדר. לא. -לא. לא. יש לי שם.
בסדר. לא משנה.
שהיהודים צריכים ללבוש.
אה. אה. על יד ימין.
אה. פס של 10 ס"מ
עם מגן דוד שחור.
עוצר. היה משבע בערב
עד שבע בבוקר. אסור היה לצאת.
עוד בזמן הצבא. לפני שהיה איזה משטר.
אבל.
מ-07:00 בבוקר. עד ש.
לא. מ-19:00 בערב. - בערב עד 07:00 בבוקר.
ברור שבלילות היו הולכים. אה.
נו. קבוצות של חיילים גרמנים בתוך העיירה.
עכשיו. הגטו שלכם.
איזה אופי הוא נשא. הגטו? אתה אומר. הביאו יהודים מ-Kalisz.
היה צפיפות.
גם סגרו אתכם? -לא. לא היה סגור.
הסגור היה בסוף.
זה היסטוריה גם כן.
טוב. אה. -כשזה היה פתוח. זאת אומרת.
שאתם בזמן שלא היה עוצר. הייתם יכולים לצאת. להסתובב.
ליסוע ל. -רק במסגרת המגורים.
אה-הא. -רק במסגרת.
מחוץ. מחוץ לתחום.
זה אסור היה לצאת.
אסור היה לצאת מחוץ. מהמגורים איפה שיהודים היו גרים.
והמאפייה שלכם המשיכה לעבוד כל הזמן?
המאפייה. -כן. אנחנו עבדנו.
אנחנו עבדנו. אה.
ו.
מה עוד זה היה? אה.
יום אחד
באים מ-Treblinka
אחד. אה.
אה. בניצוחו של
Haufstumführer Van Eupen.
ותפסו בעלי מקצוע
בעיירה. הלכו עם רשימה.
מאיפה הם לקחו את הרשימה. אני לא יודע.
אבל הלך איתם גם שוטר פולני.
והם לא לקחו סתם ככה.
הלכו. מי שלא היה אצלם ברשימה.
הם לא לקחו. בעלי מקצוע: חייטים. סנדלרים.
אה. אה. נגרים
וכל מי.
כל מיני. והביאו אותם. זה כבר היה. אה.
לקראת החגים של סוכות.
כן. וביניהם.
כשאתה אומר שזה לקראת החגים. סוכות. זה כבר שנה. איזה שנה זה?
כן. -איזה שנה זה?
40'. -40'.
כן. הם באו עם רשימה. לקחת -להם. הם לבד.
אנחנו לא. הם הלכו לבד. בלי כל העזרה
שלנו.
וביניהם.
לא רחוק מהיודנראט.
היה אה.
בית מלאכה של תיקון אופניים.
ליברמן. היה לו שתי בנים:
אחד שהיה בהכשרה ב.
של השומר הצעיר ב-Częstochowa.
והוא חזר הביתה.
הוא חזר הביתה ל-Kosów.
והאח שלו היותר צעיר. שהיה איתי יחד. בגילי.
יצא משהו וזה היה במקרה.
שמה ולא שאלו מי אתה. מה אתה. מי שהיה במקום.
היה גם איזה ילד קטן.
והוא. והם גם כן לקחו אותם.
טוב. ברור.
איצ'ה ליברמן זה. הפרזיס.
היה נוסע פעם בשבוע ל-Sokołów.
ל-Sokołów .Sokołów היה INAUDIBLE (שפה זרה).
וכל מיני עניינים. ושם היה היודנראט.
הפרזיס של היודנראט.
שם היה יותר מאורגן. שם היה גטו.
גטו.
וניסו אנשים
לבקש שישחררו לו את הבן.
פעם. פעמיים.
מה מתברר? הם הרגו אותו.
הורידו לו את הראש וזה נפסק הוויכוח.
יותר מאוחר. עוד יהודי.
שמה בתפס הוא היה סנדלר שהיה עובד בשביל הקצינים. הפולנים.
היו הולכים אה. אה. -מגפיים.
כן. מגפיים. -גבוהים.
מה הסיבה? מה יהיה? גם כן הרגו אותו.
ונפל על אלה.
אה. ואז האלה שאנחנו הבאנו.
הם שחררו את האנשי Sokołów.
שקודם היו בא מ-Sokołów.‏ 3 חודשים.
הם הבטיחו שרק 3 חודשים יעבדו.
אז הם היו שמה
קרוב ל- Haufstumführer וזה.
והביאו את אלה.
אחר כך. מה מתברר?
אה. שהם. ש-Van Eupen
הביא בסביבת Warsaw.
בעלי מקצוע
לטרבלינקה.
כן. אתה מדבר על טרבלינקה 1. זה לא טרבלינקה מחנה ההשמדה.
כן. כן. -זה טרבלינקה ה.
כן. זה טרבלינקה 1. -הראשון.
אחד ו.
הוא הביא בעלי מקצוע. כן. -טוב. בעלי מקצוע.
אבל ב-43'.
היה הרי מרד ב-Treblinka השמדה.
שתיים. כן.
היה.
עכשיו. רק רגע. בזמן שבאו ולקחו את בעלי המקצוע. אותך לקחו?
מה? -כשבאו ולקחו את בעלי המקצוע עם רשימה.
אותך לקחו? -לא. לא. לא אני לא הייתי.
מה עשית בזמן הזה? איפה היית? -לא. בזמן הזה.
עוד כבר עבדתי.
הייתי בחופשי.
היה לי גם מהצבא. הלכתי ל.
אצל המפקד של הצבא.
ואמרתי לו: "הינה. אני אופה. אני אופה.
והמגורים שלי הם לא במקום.
ואני צריך ללכת בלילה."
אז הוא נתן לי אפשרות שאני יכול ללכת
אה. מהבית למאפייה.
זה היה מאפייה שלכם. שאבא בנה אותה? -כן. ודאי.
זה היה מודרנית. -כן.
ואתה עבדת במאפייה וגם אבא שלך?
מה? -אתה ואבא עבדתם במאפייה. או רק אתה?
לא. אבא כבר לא יכול היה לבוא. שהיה העסק הזה עם היד.
היו שני. -אז אתה היית המנהל של המאפייה. למעשה?
כן. אני למעשה הייתי הדובר מהבית וגם של המאפייה.
וכל מיני דברים. אני הייתי הנציג של המשפחה.
אה. -וכשאתה עבדת במאפייה. למי סיפקת את הלחם?
אה. נו. זה היה גם. היה גם.
היה מסחר. היה מסחר.
היו באים פולנים מ-Warsaw וזה והיו קונים לא רק אצלנו.
כל המאפיות שהפולנים
ב-39' סגרו שלא היה לפי התקן שלהם.
פתחו. שאף אחד לא יתערב וכולם עשו מסחר.
אחר כך היה גם.
הם היו קונים בשביל ה-INAUDIBLE (פולנית).
היה על יד מרטיני. היה פס.
מה שהיה פס נייטרלי.
כן. היו באים.
לבוא. הרוסים לא נתנו להם להיכנס
והגרמנים לא נתנו להם לצאת.
ושמה ישבו.
היו שודדים אותם וזה. לקחו מהם.
מי שהיו מביא להם לחם.
היה לוקח מהם את הכסף ואחר כך היו עושים מניפס. מניפיסטציות.
וזה. והיו מדברים: "יחי Moscow. יחי סטלין".
היו פותחים ונותנים להיכנס.
היו. הרוסים היו מביאים. זה לא היה באופן קבוע. טוב.
אבל אחר כך. יותר מאוחר התחילו גם לעצור.
הרוסים היו גם כן עוצרים את מי שנתפס וגם הגרמנים תפסו.
היו מעבירים אותם על סירות דרך הים.
כשגוף בחורף
היה עומד. -קופא.
כן. קופא.
כן.
טוב. אנחנו נחזור לסיפור.
אתה אמרת שבסוכות 1940
באו מ-Treblinka 1. לקחו בעלי מקצוע.
אותך לא לקחו כי אתה עבדת במאפייה.
כן. כן.
אה. אחר כך מדי פעם לפעם
הם באו ותפסו איזה בעל מקצוע
משמה. -כן.
אבל הם הביאו גם בעלי מקצוע מסביבות.
בעיירות של Warsaw.
בטרם הם התחילו את החיסול. ב-Warsaw.
על מנת שלא יהיה מרד כמו שהיה ב-43'
במחנה השמדה.
אז הוא הביא את המשפחות שלהם אלינו לעיירה.
והבטיח להם שפה
לא יהיה שום דבר.
ושוב הפעם זה נפל על.
על הכוח שלנו להחזיק אותם.
כן. שצריך היה. ואחר כך גם
נתנו לי
כל שבת לפנות ערב.
לנסוע למשפחות. ביום ראשון בבוקר.
היו באים באוטו או שניים ולוקחים אותם בחזרה לשמה. למחנה.
אבל ב-43'.
כשהיה המרד. אז גם
אנשי אס אס
והאוקראינים יצאו לתפוס
את היהודים האלה שברחו. הרי הרבה.
אתה מדבר על המרד ב-Treblinka 2? -2. ב-Treblinka .
כן.
אז כשהם תפסו את ה. רדפו אחרי האנשים שברחו מ-Treblinka 2?
כן. זה מה שתפסו. כן.
כמה זה היה בין מחנה למחנה. קילומטר וחצי.
כן. אז מה קרה?
טוב. אז זהו. לקחו אותם כבר למחנה Treblinka 1.
ל-Treblinka 1 לקחו אותם.
ומה רציתי להגיד?
אה. ב.
אתה בינתיים בתקופה הזאת. כל התקופה הזאת. אתה יושב ועובד במאפייה.
כן. -ישן בבית. הולך לעבוד במאפייה.
כן. מאפייה.
הייתי גם יוצא ליודנראט. למרות שלי כבר לא היה מה לעשות.
אבל הקבוצה הזו.
כמה חברים שהם היו. אה.
משהו מגן דוד אדום.
למה. שהם עשו כל מיני דברים.
אה. אה. ניקיון וזה.
היה בית חולים הזה שלמעשה באמת היו עובדים.
במקרה. אחד. מרקליש. שהייתה שמה אחות בבית חולים.
היא נפגשה ב-Łódź אחרי המלחמה.
בקיבוץ של הפועל המזרחי.
שמה אשתי כשחזרה מרוסיה. גם כן הייתה שמה.
עם אחות והאימא שלה.
וסיפרה
את שמי. אני קבעתי איתם.
שאני בא אליהם לראות. משפחה.
היה נהוג שביודנראט.
בכל מקום היו כותבים מי ש. מי שבא.
מי שניצל. אתה מדבר כבר על אחרי המלחמה?
כן. או מי שבא מרוסיה. -כן.
כן. אז הם כבר ידעו שאני נמצא.
והיה כנס של השומר הצעיר
בישראל ברזילאי. מי שהיה שר.
שר במדינת ישראל.
אה. הוא בא. לא כשר. עוד לפני זה. כנציג.
אה. של הקיבוץ הארצי.
שהוא התעסק פה בזמן המלחמה
עם הקבוצה פרו פולנית.
אה. פרו רוסית.
כל מיני נציגים.
אז. ואני
הייתי ב.
ב-Silesial. ב-Silesia אחר כך.
והייתי פותח את האספות שלו.
למה אני הייתי יותר קרוב?
שלאשתי הייתה דודה בנגבה והוא איש נגבה.
והוא אמר למישהו: "נגבה לא קיימת. יש זמן."
ואני הייתי איתו.
מה עוד לא עשיתי?
אתה עכשיו סיפרת סיפור של אחרי המלחמה.
אבל אנחנו עכשיו עדיין אצלך.
את הראש כבר לא עובד. -כן. בסדר.
אנחנו עדיין עכשיו קוסוב לאצקי. אתה עובד במאפייה.
כן.
אהה. אתה. -כן. זאת לא. קוסוב יש עוד לדבר הרבה.
טוב. הם הביאו את הבעלי משפחות. את המשפחות שלהם.
ואנחנו דיברנו שהם היו באים ביום. במוצאי שבת.
אנחנו דיברנו איתם.
לקרוא ל. בואו לקחת את היהודים מקוסולב עם.
הוא אמר להם שבקוסוב לא ייקחו את אף אחד. שום דבר.
שהם יעשו שמה מרד.
אז הוא הביא לו.
על מנת לפייס אותם.
אז הוא נתן להם אפילו פעם בשבוע ללכת למשפחות.
כן. לבקר אוקיי. אנחנו נעצור ואנחנו.
שמחנה עונשים.
לא היה מיועד רק ליהודים.
זה היה כללי עונשים.
וזה התחילו לבנות אותו
עם עזרה של יהודים שתפסו ב-INAUDIBLE (פולנית).
אה. אה. תכף.
שב-41'. שהגרמנים נפלו על הרוסים.
אהמ. -על הרוסים.
התקיפו. -כן. התקיפו את הרוסים.
Treblinka 2.
למרות שהם היו באים כל שבוע.
הם לא ידעו מה שנעשה שמה.
שהיו מביאים אותם לאוטובוס. לא אוטובוס. אוטו משא.
[08:12]
מתברר שהאס אס זונדרקומנדו.
זה היה אס אס זונדרקומנדו.
שהם גמרו לבנות Majdanek ב-Lublin.
הם באו לבנות את Treblinka 2.
מתי. מתי הם התחילו לבנות? -הם התחילו לבנות תכף אחרי פסח.
של איזו שנה? -אה.
אה. של 40 ו.
של 42׳.
של 42׳.
אה. מי היו שמה הבונים?
הם
נסעו לסטרוק.
סטרוק ונגרובסקי. היה גם ישוב יהודי.
ותפסו. בלי להודיע.
תפסו שתי אוטומובילים יהודיות.
את הנשים.
ואלה היו הבונים של המחנה הזה.
ואלה שהיו ב-Treblinka 1.
חוץ ממה שהיו בעלי מקצוע.
היו לוקחים אותם ל-Malatya.
ושמה היה. אה.
רכבת אזורית.
שמה לכל מיני עבודות.
אה. אספקה לצבא.
אה. אה. אה.
פחמים או בכלל אצל הגרניזון.
לעבוד. ו.
כן.
ו.
ו.
אהה.
ב-40 ו.
אינני יודע מה הייתה הסיבה.
בשביל Treblinka 1 היה רופא פולני.
שהוא היה רופא בשבילהם. את זה.
והם היו באים לשמה. והם היו באים הרבה.
היו שתי מסעדות פולנים INAUDIBLE (פולנית).
היה בא עם בחורה של הבתים.
היה נוסע איתו. איתו.
אח"כ פולני אחד אמר לה שהיא הייתה מטעם המחתרת.
אני אמרתי: ״הנה.
היא עבדה. הוא יודע היה ואני יודע מי היא״.
אז הוא אמר: ״לא. היא עבדה מטעם המחתרת״ ואם זה נכון או לא. אני לא יודע.
טוב. אחר כך.
כן. מה רציתי להגיד עוד?
טוב. שהייתה.
עכשיו לפני ה.
יומיים אחרי יום כיפור.
ב-42'. ב-42׳
בלילה.
עם הרכבת. של שעה אחד.
העיירה שלנו. הרי לא היה גטו.
אז עשו INAUDIBLE (פולנית) מסביב עם אנשי S.S.
שזה שמי שרוצה לברוח.
היו יורים. היו יורים במקום.
כן. אני מכיר כמה אנשים.
שנהרגו במקום.
עכשיו. עד יום כיפור 42'. החיים שלך רגילים? -כן.
אתה יושב במאפייה ועובד.
עושה את העבודה שלך וחוזר הביתה?
כן.
עד יום כיפור?
עד יום כיפור אנחנו כבר לא ישבנו.
לא הלכנו לשמוע. כל העיירה כבר ידעה מה שנעשה ב-Sokola.
ואנחנו כבר ידענו שזה.
אתם. בזמן שאתם הייתם ב.
עד האקציה הראשונה.
אתם יכולתם ללכת לבקר בעיירות הקרובות אליכם?
לא. לעיירות בכלל אי אפשר היה.
אי אפשר היה לצאת מתחום העיירה שלנו.
כן. אתה כי אתה סיפרת לי שקרה מקרה שכן לקחו אותך האוקראינים?
זה דבר אחר. זה דבר אחר.
לא אנחנו. אני.
כן. אז תספר על זה. בבקשה.
אני אספר.
אחר כך. יום אחד.
לאחר שהרגו את הבן של ה-INAUDIBLE (פולנית).
של ליברמן? -כן.
של ליברמן. מרדכי ליברמן.
INAUDIBLE (פולנית) והוא קצת.
לפני זה. היה מחלק עיתונים שהיו באים מפה מ-Warsaw.
וכשהיה בחנות שהייתה מוכרת
משכורות. היה נותן לי יתרון.
ככה הם דיברו. ועוד לוקח כוסית אצלו.
תמיד היה
עם
עם מצב רוח טוב.
אבל. ביונדרט החליטו שהוא לא יכול
לייצג יותר. והם בחרו מישהו אחר
מתוך אלה שהיו שם.
זה השני.
הוא היה בצבא הפולני הזה.
ועשה הכול מה שאמרו לו. -מ-המ.
גם מה שאמרו לו. שהיו באים מ-Treblinka 1.
היו באים עם רשימות לאספקה.
כל מיני מצרכים. קפה וזה וכל מיני דברים.
היו באים ליונדרט והם היו.
היודנרט היה מספק להם שמה. למה?
שבפעם האחרונה כשהוא בא
ביום כיפור
אז שאלו אותו: ״אם אפשר להתפלל?"
אלטר בורשטיין.
הוא היה אחר כך ה״פרזס״ הוא אמר: ״אפשר להתפלל״.
כולם הלכו לבית הכנסת.
גם אני. לא בגלל הדתיות אבל כולם התחזקו בבית כנסת.
אבל מתברר שבאותו הלילה. ביום כיפור.
הם כבר נסעו ל. ל-Sokola לעשות את האקציה.
מ-המ.
טוב. יום אחד בא קצין S.S מ-Treblinka 2.
ליודנרט.
והיה עוד INAUDIBLE (פולנית).
היה רואה אותנו והוא היה מצדיע. זה היה הנוהל שלו.
והוא אומר:
הוא היה רוצה מאפייה
יהודית.
שתאפה בשבילהם לחם.
בשביל המחנה.
קמח הם יספקו.
מאחר והמאפייה שלנו התחילה עד יום לפני המלחמה.
הכל חדיש.
הביאו אותו למאפייה.
ודיבר איתי. אומר: "טוב.
אתה יחד עם הפרזס.
אתם תאפו בשבילנו לחם.
פעמיים בשבוע אנחנו נבוא לקחת וקמח אנחנו נספק".
טוב. אנחנו...
זה בא. כל פעם בא.
לא תמיד אותו איש S.S.
היו באים עם אוטו. לפעמים עם עגלה. עם סוס ויום אחד.
יום אחד כשאנשי האסאס.
שטומפירהר. אני התחלתי להגיד משא ומתן.
אנחנו יחד דיברנו.
כמו אנחנו מדברים אחד עם השני.
ואמרתי: "יש לי שמה שני חברים. אצלכם. מסתור.
שאני יכול לתת להם.
אני רוצה שתשחרר אותם.
אתה תקבל פיצוי בשביל אנשים.
תעשה להם. הם עבור.""
מגפיים? -מגפיים.
מגפיים. פעם פעמיים.
ואני רואה אחר כך.
הוא הפסיק לבוא.
מישהו אחר בא. ולי יש שער.
היה קצין אחד. מ-Berlin.
שהוא היה מ-Treblinka אבל שחררו אותו.
אמרו שהוא כאילו לא התעסק.
לי היה במחשבה שהוא גם כן היה פעם אחת. למה?
פעם אחת הוא אומר INAUDIBLE (גרמנית).
את מבינה את מה שאמרתי בגרמנית? -תתרגם. תתרגם. תתרגם את זה.
הוא עייף. עייף. כל הלילה הייתה לו עבודה.
אני פחדתי לשאול מה ואיך. שתקתי.
אני. אני כבר ידעתי מה שיש שם.
לפי מה ידעת? -אה?
לפי מה ידעת מה יש? -לפי מה ידעתי?
קודם כל. הייתה רכבת שהייתה עובדת מזרחה.
היו מקרים שהיו באים.
ידענו מהפולנים.
שזה מהכפר Treblinka.
Treblinka היה כפר. היה עם שלוחה.
לפני זה לא הייתה תחנת רכבת.
רק הייתה שלוחה.
אח"כ הם בנו עוד שלוחה מ.
מהזה. חוץ מזה.
הצעירים או שהיו באים העירה ב.
בימי ראשון.
או בימי שלישי. -איזה צעירים?
שהיה המסחר. כן?
עם הצעירים הלכתי לבית הספר. אני הכרתי את החבר'ה האלה.
שעבדו שם. הצעירים הפולנים שעבדו שם ב-Treblinka?
לא. לא. שהם היו גרים בסביבה.
כן. -למה?
שכל בית שני היה בית זונות.
זה אנחנו ידענו.
אחד היה מספר על השני עוד לפני שנסענו.
כן אז איך בכל אופן?
אתה אומר שהיו רכבות ואיך עוד ידעת על Treblinka?
הם היו באים. העירה היו באים.
והם מה היו מספרים?
טוב. מה הם היו מספרים?
נכנסים רכבות.
ויוצאים ריק. למה?
שב. בסרט.
שכחתי.
שהוא עשה על הרכבת. ל-Treblinka. שכחתי.
״שואה״?
הסרט "שואה"? -כן.
של לנצמן?
של ל.
הרי הנהג של הרכבת היה מקומי מאיתנו.
כן. אז. ואחרי
אני אומר: "שמע. אדוני".
נכון. קודם כל.
לא תמיד היה להם קמח.
הייתי נוסע איתם לטחנת קמח.
להביא קמח או למקום אחר.
או שהיו מביאים קמח
של אנשים.
שהיו לוקחים איתם
בחבילות יכולת לראות שזה מרוכז.
אז אני אומר: "אבל אין לי עצים."
אני גמרתי את התנור.
צריך לטפל עצים. אז הוא אומר: "אין בעיה.
תבוא ותקבל עצים."
הוא אומר איך אני יכול לבוא?
מאיפה לקבל עצים?
כש-Treblinka 2 היה ביער.
אז.
אז אני אומר: "אסור לצאת מהתחום הזה".
יבוא הז'נדרמריה הגרמנית.
היה גם ז'נדרמריה. משטרה.
עם הכובעים.
״אז מה? אז מה אתה אומר?"
הוא אומר: ״אני צריך INAUDIBLE (גרמנית). אני צריך אישור״.
הוא אומר: ״בסדר. אני אדאג שאתה תקבל מאיתנו אישור".
אחרי איזה יומיים באו עוד קצין.
ומביא לי אישור.
הוא כותב ל.
למוסדות.
תכף שהיודן INAUDIBLE [גרמנית]
בא
אלינו למחנה והוא בחזרה. הוא יביא מאיתנו עצים.
טוב. הבאנו ואנחנו קבענו שבת אחת.
וכשבאתי לשם.
לקחנו שני פולנים עם שתי עגלות.
כי באותה הזדמנות אני שואל אותו:
״האם אפשר להביא
חבילות מזון
לאלה שעובדים אצלכם?".
והוא אומר: ״כמה שאתה רוצה״.
אצלנו הרי בעיירה היו אנשים. בני משפחה.
אז עגלה אחת.
כל אחד הביא חבילה
ושמו אותה ואני נסעתי איתה.
כשבאנו לשם. אז באנו דרך.
לא דרך איפה שהרכבת הייתה.
אני יש לי את המקום איפה ש.
ביד ושם אני הראיתי לבת שלי איפה שאני נכנסתי.
כשאנחנו התקרבנו לשמה.
אז היה ליד המגורים של ה-S.S והשמירה שלהם.
שבשמירה ידע שאני צריך לבוא.
נתן את העגלות לבוא.
אותי הוא אמר: ״אתה לא יכול ללכת הלאה״ והשאיר אותי בקצה.
אצלי.
ואותם.
הוא לקח בפנים שם להוריד את הלחם. ושם הם המיסו את ה.
העצים.
לא רחוק משם. עובר בחור אחד.
ביידיש הוא אמר: ״אנחנו לא צריכים לחם! תוציאו אותנו!
אנחנו לא צריכים לחם. לא צריכים שום דבר.
תוציאו אותנו״.
אני לא ידעתי להגיד שום דבר והוא הלך הלאה לאיפה שצריך.
וכשאתה נכנסת ל-Treblinka 2.
אתה היית באזור המגורים של הגרמנים?
כן. לא בפנים. -לא בפנים. באזור המגורים?
כן.
וליד איפה היית? באיזה אזור?
מה? -באיזה אזור שם באזור המגורים?
איזה אזור?
אם אני יכול להראות לך במפה.
כן. אבל אתה יכול לציין בשם מקום שהיית שם?
בשם. אני. -ליד השמירה? ליד השער?
אה.
יש לי
מפה של Treblinka. -כן.
אבל אתה לא יכול לציין במילים?
זה שם כתוב כל נקודה. -ליד איזו נקודה היית?
אני לא התעסקתי בזה.
כן. אוקיי. -לא. אבל אני אוכל להראות לך איפה זה.
טוב. אחר כך.
כשאני הפסקתי את המשא ומתן בקשר
לנעליים האלה של הנשים שלהם.
הם באו פעם אחת.
רגע. כשאתה היית ב-Treblinka 2.
וחיכית לעצים.
מה ראית בזמן הזה שישבת שם וחיכית?
אני לא הייתי בפנים.
אבל אני ראיתי מרחוק. -כן. מה ראית?
כולם. כל אלה היו עם פייצ'ס. עם כלבים.
עם שוטים? -עם שוטים. גם פייצ'ס.
עם כלבים.
זה לא אותם הגרמנים כמו שאנחנו היינו מדברים. שבאים.
אתה זיהית?
לא יכלת להאמין שאנשים שאתה מדבר איתם. מה הם עושים.
אומר לי.
הם לוקחים את הלחם.
הם באו כמה ואומרים: "אתה רוצה לנסוע איתנו?".
אליי. איתנו ל-Stok.
אנחנו עומדים לקבל שם עזים.
רק סליחה. אתה עכשיו בטרבלינקה 1.
קיבלת את העצים?
לא. לא.
אה סליחה. ב-Treblinka 2 אתה קיבלת את העצים וחזרת הביתה?
כן. בוודאי. -למאפיה?
להיות בבית זה לקח הרבה זמן.
בבית כבר חשבו פרידה וכבר עצרו אותי.
אבל. -בינתיים בבית כולם היו.
היו אבא. אימא. שתי האחיות שלך וסבתא?
לא. הסבתא כבר לא הייתה בחיים.
נפטרה. אבל האימא ואבא ושתי האחיות?
האימא ואבא ושתי האחיות שהיו בבית. כן.
היו בבית. זה היה בשבת אחרי הצהריים כבר.
ומה עשו האחיות בזמן הזה שאתה היית במאפייה?
במה הן עסקו? -אה. הן היו צעירות.
הקטנה הייתה בת 4. 5 שנים.
הנה.
קיבלתי לפני חצי שנה.
כתבתי למאגיסטרט שלי.
ביקשתי מהם. יש לי מהם.
כתבתי להם מאחר שאני נשארתי וכל המשפחה שלי נשרפה שם.
אם הם יכולים לתת לי. מהארכיון.
היסטוריה שלהם.
הם משכו לי
מהרישום. מהרישום.
אפילו מי שהיה העת. שנולדו.
ומי שהיה אפילו המורה וגם יש לי.
זה הם עשו צילומים.
מהמשפחה שלך? -כן. מהמשפחה שלי.
זאת אומרת שכשאתה עבדת במאפייה.
אבא ואמא ושתי האחיות היו בבית?
כן והייתה ילדה.
ואתה פרנסת אותם? אתה פרנסת את כולם?
לא. האבא היה בא למאפייה. -כן.
והיה זמן שהאמא הייתה הולכת לחנות גם.
אבל בזמן של המלחמה.
כשאתה אומר שאבא היה לו עם היד אז אתה היית אחראי על כל הדברים בבית?
כן. מה שנקרא היו הורים אבל מבחינה טכנית.
אני הייתי המשדר.
ברור. אבא ידע מה שנעשה והאימא גם כן.
ואז אתה אומר יום אחד.
אני פשוט קטעתי אותך אז. כשהתחלת לספר שיום אחד אתה במאפייה.
הגיעו אוקראינים. אמרו שהם צריכים לקנות עיזים.
לא אוקראינים.
אנשי אסאס. -אנשי אסאס. כן.
שהם צריכים לקנות עזים בשביל מה?
לא. הם צריכים משמה לקבל עזים. -מ-המ.
וזה קצת נתן לי פיק.
ואחרי שהכרתי את שטוק והיו לי חברים של התנועה וזה.
אמרתי: אני נוסע איתכם.
טוב. אנחנו באנו לשמה.
כן.
אנחנו הגענו עד ליודנראט.
של Stok? -ב-Stok.
שטוקגרגורסקי. Stok
ואני לא שמעתי מה שהם דיברו ביניהם.
ונתנו להם את העיזים וזה. ואני חיכיתי.
ואנחנו נוסעים. חשבתי שאנחנו נוסעים
בחזרה הביתה.
ואני רואה שזו לא הדרך שצריך לנסוע אלינו.
אני רואה שאנחנו נכנסים ל-Węgrów.
ב-Węgrów הייתה עיר גדולה.
וגם יודנראט. שם היה.
והם גם כן הגיעו עד ליודנראטים.
הם ידעו כבר איפה שזה יודנראט.
ונכנסו פנימה ואני ישבתי באוטו וחיכיתי.
עד שבאו שכבר היה חושך.
ברור שקצת פחדתי.
טוב. נוסעים.
לאן נוסעים? נוסעים ל-Sokolov.
אני רואה שנוסעים.
Sokolov היה הגטו.
והיודנרט היה בבית הכנסת הישן.
ושם היה
גשר. לא גשר.
שער. להיכנס.
אז הם נכנסים ואני שואל אחד: ״האם אני יכול פה בקרבה.
יש לי משפחה.
האם אני יכול ללכת לראות את המשפחה?״
הוא אומר: ״אתה יכול ללכת. אבל אל תתעסק הרבה זמן״.
אני זכרתי איפה שהייתי בא עם הסבא שלי בחגים. לאח שלו.
לאח שלו.
וזה היה לא רחוק מבית הכנסת הזה.
עד שמצאתי. נכנסתי.
אני מסתכל.
אני רואה יש הדודה. הבת שלה.
והבעל שלה ורשאי. שהביאו אותו
ל-Sokolov.
ועוד מישהו היה שם. לא זוכר כבר.
ואני שואל: "איפה הדוד?"
הדוד שמילצ'יק.
שאומרת לי הדודה: ״הוא נפטר מהריידר״.
הריידר זה סרטן.
הוא כבר לא בחיים.
טוב. אמרתי להם: אני פה.
אני חייב לחזור.
ותחזיקו מעמד.
חזרתי אליהם. והביאו אותי הביתה. הביאו אותי הביתה והם נסעו.
ל-Treblinka.
ככה זה היה.
מה אני יכול להגיד עוד?
אה. טוב.
אה. אה.
אה. אה.
אה. באותו יום שהייתה אקציה אצלנו.
מתי הייתה האקציה?
האקציה יומיים אחרי יום כיפור.
של איזו שנה? -של 42'.
מ-המ.
היו צריכים לבוא Treblinka2 לקחת לחם.
הבתי מלאכה אס.אס לאנץ'.
שהייתי במשפט שלו ב-Vienna.
התהלך בסמטאות.
אצלנו מצד שמאל.
מצד ימין. וכל הריכוז היה מצד ימין.
ואתה בזמן האקציה. אתה ישבת במאפייה? -כן.
והמשפחה שלך מה קרה איתה?
זהו. אני יצאתי.
הלכתי ליודנראט ואני רואה ששם יש משפחות.
אני שואל: ״מה יש פה?״ מה מתברר?
כל המשפחות של בעלי המקצוע שהם הביאו מחוץ.
ריכזו אותם שמה.
וגם של הפרזס. המשפחה שלו. זה.
מה אני עושה? לא היה לי INAUDIBLE (יידיש).
ואני לוקח את המשפחה שלי ומכניס אותם.
גם כן ליודנראט.
חשבתי שטוב אבל מה מתברר?
אח"כ. יותר מאוחר.
כשהלכתי לראות עוד פעם זה היה לא רחוק.
ההורים שלי ואחיות כבר לא היו. כבר היו בריכוז.
בריכוז. בריכוז
תחת שמירה של אוקראינים. והאקציה התקיימה
אז כשבדיוק. שבדיוק קצת ירד הגשם ולקחו אותם לרכבת.
הביאו אותם לרכבת.
באותו יום גם הביאו אנשי. היהודים של Sterdyń.
גם הייתה עם עגלות. -מ-המ.
עם עגלות ל-Treblinka.
באותו יום. באותו יום שהיה אח שלנו.
כנראה גם שמה. זה היה יישוב קטן.
ולא היה הסעה.
טוב
אותי.
כשבאו. אז אני רואה.
הוא לקח אותי. לא. כמו שנכנס למאפייה.
הוא הלך זה עם השורט.
קודם כשבא בפנים.
קודם כל נתן לי על הראש.
על הראש:
"מה? מי אתה? מה אתה? מה זה? מה אתה עושה פה?"
אני אומר: "אני. יש לי פה
לחם בשביל Treblinka 2. הם צריכים לבוא לפה לקחת
אבל לא באו״.
בינתיים הוא הרג כמה אנשים בחוץ.
בודדים שהוא ראה.
ולקח אותי לסחוב אותם כאן לערימה.
והשאיר את הערימה ושחרר אותי בחזרה ל. למאפייה.
למאפייה. טוב.
אבל. היו גם
קבוצת יהודים שעזרו לפרזס הזה.
כשפאנאופן. הוא בא בבוקר. השכם. כן?
והוא ניהל את הזה. והיו לו. הפרזס.
היו מעט מאוד יהודים.
שהם היו בעלי תפקידים.
כאילו. זה משטרה או מגן דוד אדום.
הם איך אומרים את זה? להביא את ה.
להוציא את היהודים מהבתים.
טוב. אבל היה מאוד מאוחר ואני ישבתי במאפיה.
עד שבא לא אותו ולא גרמני. באו חיילים ובאו אותו.
את אשרפייה. שהייתי במשפט נגדו.
ושואל. שואל:
״איזה קמח שלך ואיזה קמח שלהם?״.
אה.
אז אני אומר לו:
"הנה. זה שלי. שלנו.
וזה שלהם".
נתן הוראה לכל הקמח שלהם
להעמיס להם.
ולוקח את המנעול של הבניין.
של הדירה וסוגר. ולוקח אותי ל.
לאסאס אחר.
ל-Lyndika. Lyndika גם כן.
מי שזה היה המזכיר במחנה של האסאס.
והביאו אותי ל-Treblinka 1.
שם היו הרבה INAUDIBLE (גרמנית).
כנראה.
עכשיו. ובינתיים אצלכם. העיירה שלכם.
היא נעשתה ״גירנה״?
הוא סגר. הוא סגר ולקח את המפתח.
כן. אבל אצלכם בעיירה נשארו עוד יהודים?
אה?
נשארו עוד יהודים בעיירה שלכם? -כן. עוד היו יהודים.
קודם כול היו כל היהודים. המשפחות.
המשפחות של האלה וגם של אנשי יודנראט.
הם הביאו אותם.
ריכזו אותם ברחוב אחד.
איפה שהם היו גרים. שהביאו אותם. -כן.
ועוד היו הרבה שהצטרפו. לא הצטרפו כולם בבת אחת.
אחרי שבועיים הייתה עוד אקציה.
אקציה קטנה גם כן תפסו חלק מהיהודים.
בינתיים אותך לוקחים ל-Treblinka 1? -כן.
תתאר לי את המחנה Treblinka 1.
אתה אמרת שזה היה מחנה עונשין.
שהיו בו גם פולנים וגם יהודים? -כן.
ומה היה בפנים? מה הייתה המטרה של ה?
המטרה. קודם כל הייתה INAUDIBLE (גרמנית).
קודם כל הייתה.
מחצבה?
מחצבה.
היה מחצבה. היו עובדים במחצבה.
היו לוקחים אותם
ל. במחצבה.
היו לוקחים אותם עם ליווי ל-Malkinia.
היו מביאים מ-Malkinia. מתחנת הרכבת. כבר
מתים למחנה.
עכשיו. אותך לוקחים לשם.
אותך לוקחים ל-Treblinka 1. איפה אתה. איפה שמים אותך?
איפה שמים אותנו?
איפה שהיו בעלי מקצוע.
אבל לקחו אותי לכל מיני עבודות שמה. -כן.
ואחר כך. -היה לך איזה.
כשהביאו אותך למחנה ב-Treblinka 1.
אתה עברת איזשהו תהליך קליטה כמו שבכל המחנות?
לא. -של רישום. מאיפה אתה?
בן כמה אתה? מספר?
לא. שום דבר. שמה לא היה שום רישום.
שום רישום? קיבלת איזשהו מספר אישי או משהו?
לא. לא. שום דבר. שום דבר.
הרי למעשה במחנה האדמיניסטרציה. נוהלה על ידי יהודים.
היה גם.
היה ב-Warsaw.
״קונקורס״ לשלושה אנשים ב-Treblinka 1.
זה היה אדמינסטרטור. מנהל חשבונות ורופא.
היה INAUDIBLE (גרמנית) כשהם צריכים לאיזשהו מקום.
והם הביאו אותם. לשם. לשם.
עכשיו. היו שם רק גברים במחנה הזה? -לא.
ב-Treblinka 1 היו רק גברים?
היו רק גברים. אבל אחר כך. שהם
לקחו גם את המשפחות.
קודם היה גם קרוב של.
של היודנרט.
של ״הפרזס״ היה שם בעל מקצוע.
בעל מקצוע נגר. והם.
הוא הספיק.
והם מצאו
מכסה. מקום מכסה אצל גוי.
הוא הרי היה כל הזמן עם המשפחות. ושהם ברחו.
אחר כך הרגו אותם הפולנים. זה דבר אחר.
רגע.
ואחר כך הביאו אותם לכפר.
סמוך למחנה.
וריכזו אותם שמה. הם התעסקו עם זה.
עם חקלאות שם.
יותר מאוחר הכניסו אותם בתור המחנה.
כן. עכשיו. בשביל מה לקחו את בעלי המקצוע?
אתה אומר שבהתחלה. כשהקימו את Treblinka1
לקחו בעלי מקצוע נגרים. סנדלרים?
כן. עבדו שם. -בשביל מה? למה עבדו?
עבדו בשביל הצבא. בשביל הצבא.
בזמן האחרון. עבדו. עשו שם
ארונות מתים. וכל מיני דברים בשבילם.
היו שולחים.
היו שולחים ל-INAUDIBLE (גרמנית).
כן. ומה היו התנאים שלך שם? איפה גרת?
איך נראו המגורים?
המגורים היו על INAUDIBLE (גרמנית).
דרגש? על דרגשים? -כן. דרגשים.
אבל אה.
לנו הייתה פריבילגיה.
בעלי המקצוע הייתה פריבילגיה אחרת לעומת כל ה.
לדעתי.
Treblinka 1 עברו כ-100 אלף יהודים שנהרגו שמה.
ואם מישהו לא היה בסדר וזה.
ואם הכניסו אותו. מישהו בין.
בין הגדרות ידעת שמחסלים אותם.
זה היה עונש. להכניס בין הגדרות?
כן. העונש ואחר כך היה מחסלים אותם.
על איזה דברים. על איזה מעשים נתנו לכם עונש?
תראי.
אני לא יודע מה הסיבות. היו.
הנה. כמו שאני לא יודע למה.
תכף בהתחלה הרגו את הבן של זאב. את השני.
מושיפיור.
הוא היה פרזס עד למלחמה.
היה פרזס של העיירה.
שהיה הסכם עם בעלי מקצוע וחסידים ו. -כן.
ונתנו לו להיות פרזס.
במה עבדת שם? ב-Treblinka 1? במה עבדת?
שם במאפייה.
גם במאפייה?
לא רגע אחד. יכול להיות שעוד לא הייתה מאפייה.
אחר כך היו לוקחים
הרבה אנשים בימי ראשון.
לחיסול בתים.
וזה מחוסר היו לוקחים.
היו עושים בתים. לוקחים.
מתוך המחנה לקחו? -לא בתוך המחנה. לא היו לעיירה.
עיירה. היו באים לעיירה.
וכמו נניח את המאפייה שלנו.
גם כן חישבנו ובנו אותה ב-Treblinka 1.
את המאפייה שלכם העבירו ל-Treblinka 1? -כן. Treblinka 1.
לא רק לנו. עוד.
איך העבירו מאפייה?
איך מאפייה?
פירקו אותה? -זאת אומרת.
זה היה מלבנים.
פרקו את זה אחד אחד והעבירו? -כן. הכול ואחר כך.
ואתה עבדת במאפייה הזאת ב-Treblinka 1? -כן.
אחר כך עבדתי שם. לא רק אני.
ומה לפני זה? -אה?
לפני המאפייה במה עבדת?
בסדר. כל מיני עבודות במקום.
בכל זאת. -באילו תנאים זה היה עבודה?
איזה תנאים. תנאים גרוע. אמרתי לך.
שמי היו לוקחים לרכבת או זה היו.
או ב-Cinque. היו יוצאים תכף מתים.
ואיך אתה שרדת? -הא?
איך אתה שרדת? -נו. איך שרדתי?
הרי בסוף. בחיסול.
כן. טוב אנחנו נעצור פה. אנחנו נמשיך אחר כך.
ז' בחשוון. תשס"ט. 05/11/2008
ואנחנו ממשיכים את הריאיון שנעשה ב-27/10/2008.
בוקר טוב. -בוקר טוב.
בפעם הקודמת אתה סיפרת שביום כיפור 42׳.
אתם כבר הרגשתם
איזשהו אי שקט. ולאחר יום כיפור
לקחו אתכם ל.
הייתה אקציה. ואותך לקחו מהמאפייה הביתית שלכם
לקחו אותך ל-Treblinka 1.
לא. לא. לא בדיוק. לא בדיוק ככה.
אווירה. אנחנו ידענו מה שיש ב-Treblinka 2. בהשמדה.
את זה אנחנו ידענו. -כן.
ברמה שהיו מקרים גם.
שעברו רכבות שעל יד העיירה.
היו גם מקרים שאחדים. בודדים. קפצו מהרכבת.
והיו כאלה שגם כן באו למחרת. התכנסו לתוך העיר.
והיה קצת פחד.
לא אהבו אותם.
פחדו שיתגלו.
שאלה קפצו מהרכבת או שיספיקו לירות במקום.
אז צריך היה
מהיודנראט לשלוח לאסוף אותם. כדי לקבור.
ככה.
כן. אנשים שקפצו מהרכבת ובאו אליכם לעיירה מה הם סיפרו?
שהם קפצו. הם לא היה להם מה לספר.
הם רק קפצו מאיזשהו מקום.
היה פחד לדבר איתם כמובן.
אבל אנחנו.
דבר אחד.
שעכשיו לא הזכרתי.
שהיה המרד ב-Treblinka 2 ב-43'.
מ-המ.
כן.
מה הביא. עד כמה שאנחנו מבינים.
שהטרנספורטים התחילו להיות יותר קטנים.
ואלה. היהודים שהתעסקו שם בהכול.
הרי ביצעו כל העבודות יהודים.
הם אז הם התארגנו. מעצמם.
והחליטו לברוח. לעשות
מרד כדי לצאת מהמחנה.
אז. באותו יום.
גם אנשי האסאס.
מ-Treblinka 1. יצאו
לתפוס. לסגור אותם.
והם חזרו בחזרה.
לפנות ערב. שזה באמצע היום. והם באו.
היו כמו חיות פרד.
כנראה מתוך כעס וזה.
והיה גם אחד שהיה INAUDIBLE (גרמנית).
מוביל מים. -והם ירו בו.
מהמחנה שלכם. מטרבלינקה 1. -כן... כן.
אז ש... יש לי פה.
את זה שהיה בין המארגנים של הקבוצה אחר כך.
פרד קורט. הוא
יליד גרמניה.
אבל...
הוא הובא ב-Treblink 1 שהיו באים משמה.
מ-Treblinka 2 אנשים לכל מיני אגודות מסביב.
תחת פיקוח של Treblinka 1
הם תפסו את פרד קורט.
זה שצייר את המפה של Treblinka 1.
אמרו: ״מהיום אתה ה-INAUDIBLE (גרמנית)״.
אתה מוביל המים. -כן.
הוא לחלק את המים.
והוא בין העשרה הזו ש...
שנשארו אחר כך ב...
אותו יהודי נתן גם...
בשביל... אוניברסיטת בר אילן.
הוא תרם בניין שלם. בניין שלם
הביא אותו
פעם אחת הוא הביא אותו.
מתי שרבין היה ראש הממשלה
אז להט. להט ראש עיריית תל אביב.
הביאו לו אותו לתרומות.
עשו לו קבלה. -כן.
וקראו את הגן על יד מלון הילטון
על שמו.
היה שלט של שרבייה מלשלט יש לו אות שאני לא יודע.
בסדר. ברשותך.
אנחנו נחזור ל-Treblinka 1.
אותך ב. אחרי יום כיפור. 42'
אותך הובילו ל-Treblinka 1?
לא.
אני הבאתי את המשפחה שלי ליודנראט. -כן.
למה?
שיצאתי לראות מה שנעשה בחוק אז נכנסתי ליודנראט.
ראיתי שיש כל המשפחות.
הנשים והילדים של הבעלי מקצוע מ-Treblinka 1
היו תחת פיקוח.
כולל את המשפחה של ראש היודנראט הזה.
אשתו...
אז אני.
טוב. אני חזרתי לשבת במאפיה.
אחר כך יותר מאוחר.
יצאתי עוד הפעם לראות מה זה
הם כבר לא היו שמה
ואני לא יודע מי הביא אותם
לריכוז באמצע הרחוב.
זה דבר אחד. ואותו לאנס.
לאנס היה אחראי ב-Treblinka 1 על בתי המלאכה.
הוא הסתובב ככה.
כבודד. היה שמה.
אנחנו לא היינו בחזית של המרכז. -כן אבל אני רוצה לחזור.
אותך לקחו מהמאפייה ל-Treblinka 1
כן. -כן.
אבל אחרי זה... מתי ש... -אחרי. אחרי האקציה.
באו חיילים לפנות ערב.
אחרי זה שכבר העבירו את הריכוז של היהודים לרכבת.
אני כבר הייתי שמה -במאפייה.
כן במאפייה וחיכינו וזה לנזה. הוא ידע על זה.
למה? שהוא בא הוא קודם כל נתן לי עם הפיזיס.
״מה עושה יושב פה?״
אני אמרתי לו: ״הנה. פה זה הלחם של Treblinka 2״
אז הוא נתן לי להישאר. ואני חשבתי
שבאותו היום אני אסתמך.
אולי אוכל לעזור למשפחה.
שיבואו אנשי אסאס אבל לא...
ולנג'ה עצמו הסתובב. אם היו יהודים בודדים.
הוא היה הורג אותם בדרך.
אחר כך גם הוציא אותי מהמאפייה.
כדי לאסוף אותם לערימה
ואחרי זה החזרנו.
החזיר אותי למאפיה.
אחר כך ש...
הוא בא יחד כבר עם האוקראיני שבא.
דווקא בא עם סוס ועגלה. לא... לא אוטו.
ושאל...
״איזה קמח שלך ואיזה שלהם?״
אז אני לא בדיוק חילקתי. אמרתי: ״זה שלי וזה שלהם״.
אז. כבר אז הוא אמר לי לשים את זה על העגלה שלהם.
וזה. הוא נשאר.
שאנחנו כבר גמרנו את הדבר הזה אז הוא לקח את המנעול.
ואותי. שאני על ידו.
הוא לא שלח אותי איתו ולא כזה.
הוא העביר אותי ל...
שטופר... לא. לא. לא
לא שטופר. היה דרגה אחרת. היה סמל.
אה. אה...
לינדיקר. הוא היה מזכיר של האס.אס במחנה.
וכשהוא חזר למחנה.
הוא הביא אותי ל-Treblinka 1
אתה. לבד לקחו אותך?
או היו עוד יהודים שלקחו אותם באותו זמן?
רק אני. -רק אתה.
אני מבקשת עכשיו שתספר על החיים ב-Treblinka 1
על סדר היום.
על... על האוכל ודברים כאלה.
טוב. ברור שבבוקר היה מפקד.
וזה. אז המפקד אז שהיה.
שכחתי. יצא לי מהראש השם שלו.
אחר כך הם הרגו אותו. שמצאו אצלו נשק שזה דבר אחר.
נו. שכחתי את שמו.
הם. השלושה האלה.
שהם עשו בורשה את המכרז... -כן.
שהאדמיניסטרטור. מנהל החשבונות ורופא.
... אחת מהם.
טוב. פה הוא היה עושה את המפקדים
והם היו לוקחים אנשים לקישקובה.
הרי בין שתי המחנות היה...
היה מחצבה. מחצבה. -מחצבה.
היא לא הייתה בשימוש.
למה שהייתה מוזנחת.
אבל שמה הייתה עבודת פרך. תחת פיקוח שלהם.
והיו גם מקרים ש.
שבסוף היום. גם משם הביאו למחנה מתים.
והיו לוקחים אותם לMalkinia. לתחנת הרכבת.
ושם הייתה רכבת
קרוב לגבול.
לעבודות שמה ברכבת.
ברכבות וכל מיני דברים
לחורף היו שמה מביאים בשביל האזור...
נו. לחימום... -פחם.
פחם. פחם.
גם משמה היו מגיעים.
וצריך היה להביא.
היו מגיעים גם מתים
או שנהרגו או שנפלו או שלא החזיקו מעמד.
עם הליכה. זה היה ברגל.
ואותך לאן לקחו? -לא. אני הייתי בפנים המחנה.
במה עבדת? -אהה. אני עבדתי בהתחלה.
עבדתי כל מיני עבודות. -איזה עבודות?
כן...
מה שהיה שמה לעזור.
זה בתי מלאכה.
איזה בתי מלאכה? -היה...
היה INAUDIBLE (גרמנית) איך קראו?
INAUDIBLE (גרמנית)
חייט. -חייט.
סנדלר. -חוץ מסנדלר. היה גם שהיה עושה את ה...
זה לא סנדלר. זה INAUDIBLE (גרמנית).
INAUDIBLE (גרמנית). זה שהיה
חותך את החומר את...
את החומר...
את מידות וכל מיני דברים. -כן.
איזה עוד בתי מלאכה היו?
אתה אמרת היה סנדלר.
היה חייט.
כן. חייט.
איזה עוד בתי מלאכה היו?
היו כל מיני.
כל מיני עבודות.
היו גם...
שמה מסדרים.
בגדים. תיקון והיו שולחים אותם לגרמניה.
מאיפה באו הבגדים?
מה? בגדים של אנשים שהביאו. לחיסול.
ל-Treblinka 2. -כן. ל-Treblinka 2.
וגם אצלו. אני חושב.
לפי ההערכה של המכון הפולני
ש-100 אלף אנשים חוסלו ב-Treblinka 1.
יש לי זה בפולנית...
טוב אחר כך. היו לוקחים -אז כשאתה...
אז כשאתה הגעת. אתה... -מה?
כשאתה הגעת. חדש ל-Treblinka 1
אמרת שעבדת בכל מיני דברים. אה.
בכל מיני בתי מלאכה שונים. לעזרה? -כן. כן שמה.
ו... -כנראה שמראש
כבר הזעיקו אותי כבעל מקצוע עתידי.
למה?
למאפייה.
למה? שהם היו באים העירה.
היו מפרקים...
גם את המאפייה שלנו
פורקה. ונבנתה ב-Treblinka. -1.
כן. -Treblinka 1.
Treblinka 1.
אז... -גם את בית עץ היו מפרקים או שהיו...
או שהיו מוסרים
לכל מיני פולנים. זה לא יודעים.
אז כשאתה. היה בבוקר.
אני פשוט רוצה להגיע לסדר היום שלך ב"Treblinka 1"
בבוקר היה מסדר. ואח"כ אתה הלכת למאפייה שלך?
לא. זאת עוד לא הייתה. -כשהיה.
אחר כך כן.
אחר כך זה כבר היה.
וכמה שעות עבדת שם?
המאפייה שלנו. הייתה מחוץ לתחום של המחנה הגדול.
אנחנו כבר היינו מבחוץ.
איפה שהיתה יהודי שהביאו אותו.
שהיה אחראי על הסוסים בז'נדרמריה בסוקולוב
גם כן הביאו אותו. והוא היה אחראי ב-Treblinka 1.
על הסוסים שלהם.
באורוות. הוא היה אחראי על האורוות.
כמה עובדים היו במאפייה?
במאפייה היו 4 איש. 4 איש. והם הציעו לי.
מאיפה אני לא יודע.
אם לקחו אותם מהטרנספורטים
ואיזה מאפים עשיתם? -אה?
איזה מאפים אתם אפיתם?
גם. לא כל אחד מהם.
היה. היה לו רשות להיכנס למאפייה.
גם של אנשי אס. אס.
שזה היה הפיקוח של המפקד עצמו.
של ואן אובן.
היו עושים בשבילו.
עוגות וזה.
שהוא העביר את המשפחה לעיירה על יד Treblinka ששמה...
שמה הוא גר
והיה מביא אותם גם למחנה.
הוא היה משתעשע.
היה לוקח את הילד שלו.
וממית יהודי מהמחנה.
שם לו משהו על הראש
והם היו
כמטרה לירות.
היה משעשע את הבן שלו.
טוב. מה עוד אני יכול להגיד
טוב. היגנץ. זה שעשה את המפקד.
שמו היה איגנץ.
ומה היה התפקיד שלו?
הוא היה אחראי האדמיניסטרטור. -אה.
הוא היה עושה את ה-(גרמנית) וזה. -את המסדרים.
כן. את המסדרים. כן.
היה לכם יום חופשי? -אה?
יום חופשי מהעבודה. היה לכם ב-Treblinka 1?
יותר מאוחר...
לאחר שהיו גם בעיירה שלנו.
בעיירה שלי היו אולי 20 בעלי מקצוע.
שהם. לא כולם תפסו בבת אחת...
בפעם הראשונה.
היו חליפים בין היהודים הראשונים שהיו בסוקולוב.
איפה שהיה שמה הפרדס ואז תפסו אותנו
ושחררו אותם.
את הסוקולובאים. אבל יותר חליפים לא היה יותר.
מי היו השומרים שלכם במחנה Treblinka 1?
בעלי מקצוע.
מי היו השומרים?
אה... -מי שמר עליכם?
היו אוקראינים.
אוקראינים. -כן. וזה היו האוקראינים. זה היה...
INAUDIBLE (גרמנית) והיו יושבים מסביב.
היה מגדלים. -כן
היו מגדלים ושמישהו מנסה לברוח וזה היו יורים.
היו מקרים שפרצו את הגדר
והם ירו
אי אפשר היה לברוח.
מה עוד אני יכול להגיד?
טוב. את השארת לי רק את הפנים -כן.
אני שאלתי קודם.
אם היה לכם יום חופש במחנה יום ראשון או שבת?
הפך. הפך. היו נוסעים העירה בכל מיני עבודות ההפך.
בעלי מקצוע היו משתדלים.
לצאת לקוסובה.
שהם היו שמה קונים להם
משהו אצל הפולנים
וזה הם ידעו שאלה עושים ביז'נס.
לפעמים היו רואים שהיה חוזרים עם חבילה. "מה יש לך?".
ידעו שהיו רוצים שמה.
אסור היה אז...
עקרונית זה היה אסור שהם.
מכל מיני אנשים שבאו למחנה
או במטבח. היו מקבלים 100 יהודים כאלה לעבודה.
כסף או זהב או משהו אז הם.
אז היה עושה טובה.
היה לוקח אותך העירה לעבודה.
איזה אוכל קיבלתם שם?
היו... היו מטבח. היה...
יהודים היו מבשלים את המטבח.
מה היה?
היה אוכל. רעב. על זה אין מה לדבר.
אתה יכול לתאר איזה אוכל היה. בקשה?
מה? -איזה אוכל היה?
היה... היה זופה וחתיכת לחם.
מרק ללחם?
למה? בשבילהם. ב-Treblinka 1.
הייתה מאפייה פולנית שהם היו אופים את זה אצלו.
ואחר כך כשהקימו את המאפייה.
יותר מאוחר אז כבר הפסיקו לקחת שמה.
הכל היה מקומי.
עכשיו. יותר מאוחר.
ב... וויינאכט. 42׳.
סביב המשפחות האלה עוד היו
מקומיים שהיו בכל מיני...
תפקידים שמה מסביבם
והם באו מ-INAUDIBLE (גרמנית) כולם שיכורים.
והם נכנסו לשמה.
ומאלה ששירתו שמה הרגו אותם במקום.
הרבה.
לא כולם שאת זה אני העדתי בבית המשפט.
הוא טען שהוא היה בחופש
בוינה ואני הוכחתי לו
איפה הם. מה הם עשו.
שאנחנו ידענו מה שהם עשו. שהם סיפרו לנו.
אז השופט אמר לו:
״ארלנד. אתה רואה שהוא יודע?"
"ותגיד יותר טוב את האמת. שהיית... שאני אתחשב איתך״.
טוב.
זה כתוב גם בעיתונות הישראלית.
עיתונאים שהיו שמה.
יש לי העיתונים הישראלים. שהם עשו.
שהם כתבו מה נעשה במשפטים שם.
באיזה שנה זה היה המשפט?
המשפט היה ב-42'.
המשפט. באיזה שנה?
היה פעם אחת בוינה.
באיזו שנה? -ב-40'.
40' -לא.
אי אפשר. לא. לא.
לא. לא. לי יש גם מכתב.
מכתב שאני שלחתי הביתה. -כן. לא.
לא חשוב.
ואחר כך היה השני ב...
91'. ב-Dusseldrof
זה היה ב-Vina.
והשני היה ב-Dusseldrof הייתי בשתיהם.
לוינה לא הייתי מוכן.
כשזה באו ומצאו אותי.
היה להם כתובת בחיפה.
אז מצאו אותי ביום חמישי בלילה.
המשטרה שלנו. כן?
והם השתדלו.
שקיבלתי מהשגרירות של Vina בתל אביב.
גם פספורט וגם...
בבנק לאומי כסף. כסף שיהיה לנו.
באותו שבוע. אחד סטרדינר.
הוא היה בין השבע.
שהם לקחו איתם.
שהם חיסלו את Treblinka. כל ה-600 איש.
ביניהם הם לקחו שבע אנשים בעלי מקצוע איתם.
הוא הספיק בדרך מפולין לברוח מהם.
והוא היה איתי גם כן במשפט.
אה טוב. אחר כך.
אז הם...
עוד דבר. בפולין הכריזו על חמישה מקומות
שיהודים אחרי...
יכולים לבוא.
מותר להם לבוא ובדרך איפה שנמצאים.
בעיירות וזה.
בקושי שהייתה אחת מהעיירות האלה שאפשר להגיע. למה?
שהם ריכזו את זה מסביב המשפחות של הבעלי המקצוע.
זה ועשו כל פעם איזשהו INAUDIBLE (גרמנית) בודדים את מי ש....
ואחר כך הם הביאו אותם.
את כל המשפחות וזה.
הושיבו אותם כפר גובל עם המחנה
והם התעסקו ב...
בגידול ירקות. פירות
אבל בקיץ האחרון
כבר הכניסו אותם בפנים.
בתוך המחנה
ושם כבר לא היו מביאים את הבעלים לימי ראשון.
יפה. מה אני יכול עוד לספר?
מה עוד מעניין אותך?
ברור שלפני החיסול.
את הפולנים וזה כולם שיחררו מהמחנה.
באיזה תאריך זה היה שהתחילו לשחרר את הפולנים?
זה היה ב-44'.
ב-44'.
ליפשיץ. מאי? יוני. זה היה בערך ביוני. יוני 44'.
התחילו לשחרר את הפולנים. -כן.
מה אמרו כששחררו אותם?
למה משחררים אותם?
אתם בתוך המחנה.
אתם הרגשתם שכבר גרמניה מתחילה להפסיד את המלחמה?
לא. -אתם הרגשתם?
לא. מתי זה היה?
אנחנו שמענו. -כן.
את היריות של ארטילריה.
וזה אנחנו ידענו את זה...
חזית מתקרבת.
ושהיה הקרב בסטלינגרד.
ושהגרמנים התחילו. שהגרמנים הפסידו? -אני יודע מה זה.
את זה אתם שמעתם שם במחנה?
כמעט ולא. כמעט ולא.
אז את הפולנים ביוני 44' שחררו אותם. -שחררו אותם.
ואתם המשכתם שם להיות ב-Treblinka. -כן. אנחנו עוד היינו ואחר כך...
היינו בסוף איזה כ-600 יהודים.
כן.
אבל שבעה הם לקחו איתם.
ביניהם אני יודע. היה ריקנר
מעיירה ליד Warsaw.
אבל אנחנו קצת פחדנו ממנו.
שאמרו שהוא קצת INAUDIBLE (גרמנית).
היינו מפחדים שלא ידע.
למעשה. היה גם אחד קוסובאי
שלקחו אותו ב... ב-44'.
בהתחלה הוא היה (גרמנית) .
לקחו אותו.
הוא היה
זה פעם אחת לקחו אותו בודד
היה שטפל גם כן לקחו אותו.
כבר מאוחר. ב-44'.
עם המכונות וזה. שבת בבוקר באו.
מאיפה הם ידעו את כל הדברים האלה?
אנחנו לא יודעים. אבל לא צריך היה.
היה להם הכל מוכן.
לא חיפשו סתם ככה.
אז מה. מה קרה איתכם?
ה-600 יהודים שנשארו בקיץ 44'. -כן.
אתם נשארתם 600 יהודים במחנה. -כן.
מה קורה איתכם?
התחילו להוציא קבוצות.
לאן? -על יד היער.
ושקבוצות נתנו ללכת וירו.
הם פחדו כבר.
עד כמה שאנחנו אז הבנו להיכנס לתוך היער.
ש... יש פרטיזנים. או מה. זה.
אז הנה. התאספנו. את עשרה האלה.
ביניהם היה גם עוד נשאר אחד. -מי הם האנשים ששמרו עליכם אז.
כשלקחו אתכם ליער?
מי הם היו? הם היו אוקראינים?
אנשי אס. אס. אנשי אס. אס.
גרמנים. -כן. גרמנים. וודאי אז כבר לא היה.
יהודים. לקחו גם אותם.
אז אתם. לקחו אתכם קבוצות קבוצות.
כמה היה בכל קבוצה שלקחו אתכם?
מי היה בראש? - בערך. בערך.
מי היה בראש? -בערך כמה?
את הקבוצה שלך. כמה היו בקבוצה שלך בערך?
שלקחו אתכם ליער.
קבוצה... לפחות 40-50 איש.
לקחו אתכם ליער.
אמרו לכם משהו בדרך?
שום דבר. הביאו אותנו...
אני יודע שסטרדינר הזה. שהוא נפטר פה.
שהיה בין ה-7 שהם לקחו איתם.
אז הוא בתוך פולין שהם נסוגו
או באיזה כפר או משהו. ברח מהם.
הוא הספיק להגיע פה. הוא היה גם מת.
כן. אבל אני רוצה שאתה תספר בקשה עליך.
אותך. אתה אומר לקחו בקבוצה עם 40 יהודים לכיוון היער?
כן.
אני רוצה שתספר על האירוע שהיה באותו זמן. כשלקחו אתכם.
טוב. רצנו. ביניהם הייתה גם אישה אחת שניצלה.
לאחד כבר שהיינו. הוא באמריקה היה. הוא כבר לא בחיים.
עבר לו כדור דרך הצוואר והיה שוכב.
לא היה לו עזרה.
וגם אישה אחת. מקומית שלנו
שבעלה היה סנדלר שהיה...
נו בוטי. בוטי. -מגפיים.
מגפיים. מגפיים. -עושה מגפיים?
הוא היה המומחה למגפיים. שבפולין הקצינים היו הולכים.
וזה. היא הייתה מהכפר על יד קוסוב. כפר סופיה.
היא לא הייתה כל השנים בכפר הזה אבל לפני המלחמה.
הרי הפולנים גירשו כל היהודים מהכפרים
אז הוא היה. אז היא הכירה את כל האזור
וכדור עבר אותה.
היא הייתה פה גם כן.
אבל למפגש הזה היא לא באה. שהייתה דתייה.
המפגש היה בליל שבת היא ניסתה זה והיא גם נפטרה.
כשלקחו אתכם ליער.
אתם בדרך.
דיברתם ביניכם שאתם רוצים לברוח? -לא. מי כבר היה לדבר על...?
אז איך זה קרה שהתחלתם לברוח?
אה. אה. אה איזו שאלה?
של ריזיקו של בני אדם.
שהוא ידע שאין לו מה להפסיד.
הם התחילו לירות בכם.
ואתה. מה עבר לך בראש בזמן הזה?
טוב. אנחנו לא ברחנו בבת אחת כולם.
אחר כך. אחרי זה.
שזה נגמר התאספנו.
היה קשר. זה ש...
מונה כ-INAUDIBLE (גרמנית) פרד קולט זה
הוא לפני שנתיים.
זה שבנה. נתן את התרומות נעשה עשיר מאוד.
אז הוא פה שנתיים. זה שלוש זה כבר.
אני חושב שלוש. אז נתנו.
זה היה 50 שנות...
בר אילן. -כן.
אתה. כן כן. סיפרת על בר אילן.
אבל אני רוצה שאתה תספר עליך.
מה קרה איתך?
אתה. הובילו אותך ליער.
מה עבר לך בראש בזמן הזה?
שום דבר. לברוח. לברוח. -לברוח.
ואז התחלת לברוח ומה קרה? -כן.
טוב. אח"כ... -ירו בך? ירו לעברך?
אה? -ירו לעברך?
ירו כולם. אני יכול להגיד שדווקא לי. ירו. -כן.
ואתה ברחת? -לא. לו היו ירים עליי. לא הייתי חי.
ואתה ברחת. -אני ברחתי.
לאן ברחת?
מתוך היער. -כן.
ואח"כ שזה כל נסוג.
אנחנו יצאנו. יצאנו. הסתובבנו שמה. -כשאתם ברחתם. כשאתם ברחתם אתם הייתם
אחר כך. מצאתם אחד את השני. את הבוגרים?
לא. לא. לא. -כל אחד היה לבד?
כל אחד היה לבד.
אחר כך יש אחד.
יש לי פה תמונה שלו.
שהוא התחבא בתוך המחנה.
עבד בנגרייה. בין העצים.
יש לי התמונה שלו. הוא היה גם במשפט.
מהעיר שלי. היה חבר שלי.
אני עוד הפעם חוזרת. אתה ברחת. -כן.
וברחת ליער. -כן.
מה עשית שם? מה קרה שם ביער?
הסתובבנו. היה מהומה.
תפסו אותנו הפולנים לעשות...
תעלות וזה. כל מיני דברים.
ועד שהם נכנסו.
ברגע שהצבא הרוסי אמרו שנכנסו.
אז אני הלכתי לעיירה.
ואיפה ישנת עד אז?
איפה ישנתי? מי יודע...?
INAUDIBLE (גרמנית)
התגלגלנו. אצל פולנים פה. פולנים שמה.
אצל משפחות פולניות אתה ישנת.
כן. לא דווקא במקום אחד. הסתובבנו...
איך הם התנהגו אליך? -טוב.
הם ידעו שאתה יהודי שברחת מהמחנה.
הם ידעו. איך הם התנהגו אליך?
אה. אני אגיד לך.
זה. שמעון שגב. זה שהיה ב-Paris. יש לי פה פה.
הוא נפטר פה בארץ.
הוא היה בים המלח ופה הוא גמר.
אז האחות שלו והחבר שלה.
היו אצל פולנים מהתחלה.
מהתחלה והוא ידע על זה.
הוא ידע על זה אז הוא כבר הלך אליהם.
כשאני באתי אז הם
שלושתם כבר גם כן
הסתובבו בעיירה ואנחנו יחד
חיפשנו מקום איך להסתדר.
אבל מה. היה בית אחד. איפה שהיה.
הכול היה תפוס.
איפה שכל אחד או שזה היה חוסל או שפולנים גרו.
אתה מדבר על העיירה שלך. Kosow Lacki. -כן. כן. כן.
אחרי זה... -והבית שלך. מה קרה אתו?
מי? -הבית שלך.
זה לא היה הבית שלנו.
הבית שלנו היה עם המאפייה. -נשרף.
אנחנו היינו בשכירות אצל מישהו ואני גם פחדתי.
אני הלכתי לראות. גרו שמה.
הרבה כבר אחרי השריפה שהייתה לנו. לא היו לנו דברים.
למשל. אבא רק דאג לפרנסה.
והיה משרד של אפוטרופוס הפולני.
וזה לא הבית הזה של... של עץ.
לא היה תפוס. אז אנחנו נכנסנו לשמה.
והורדנו INAUDIBLE (פולנית) איך קוראים לזה?
כמו שעושים כיסוי על הקירות. מעץ. -כן.
כן. והלכנו מחוץ לעיירה והבאנו...
היה אחרי ה-(שפה זרה). נו. זה היה ב...
טוב. אנחנו נעצור פה. אנחנו נמשיך אחר כך.
אז עוד מישהו יהודי שבא וראה וזה.
זה היה כמה שהיו מוסתרים אצל .
גם כן באו ו...
הם היו הולכים לפולנים.
זה השלושה.
שמעון וחווה ואחותו וזה.
היו מקבלים עזרה מהפולנים.
שהם היו מוסתרים שמה.
כי אחר כך. אנחנו הסתדרנו. אחר כך.
שהם קיבלו אזרחות ישראלית.
כן. יש לי תמונה שלו גם ב"יד ושם".
קיבל חסיד. חסיד אומות העולם. -זה...
כן. יש גם קבוצה של בני משפחה.
שאנחנו יחד עם הפולנים.
הם הביאו את הפולנים ל"יד ושם" ואז נתנו לו את התעודה.
איך קראו לו. לפולני הזה?
אה... נו. אה...
שאתה צריך להביא את זה. -כן.
לודוויק קולקובסקי.
הוא כבר
היה גר ב-Warsaw.
וגם לך הוא עזר? -אה?
גם לך הפולני הזה עזר? לודוויק עזר?
לא. אחר כך.
אחר כך הפולני הזה שהוא בא לכאן. נסעו איתו
היה ב"יד ושם" קבוצה. יש לי תמונה של "יד ושם".
אבל כשאתה ברחת מהיריות
אז גם לך הוא עזר? לודוויק -לא. לא. לא.
אני ראיתי שאין לי סוף פה. אין לי אף אחד.
הלכתי למפקד העיר הרוסי.
אמרתי: ״אני רוצה להתגייס לצבא הרוסי״.
אז הוא אמר: ״אנחנו לא יכולים. לפי ההסכם שיש לנו"
"ממשלת פולין של ואנדה ושל הסקי. וברלין"
"אנחנו לא יכולים לגייס פה אנשים".
יש צבא פולני. פה״.
אז איך עושים את זה?
אז הוא אומר: "בסוקולוב יש..."
משרד שמנתב משמה צריכים.
וגם הייתה הוראה של הממשל הזמני הפולני. להתגייס.
טוב. ואנחנו הלכנו. אני ועוד שני גויים.
לשמה ושמה היו כבר שני קצינים
של הצבא הפולני.
והם בחרו כשאני סיפרתי.
לדוגמה. מי אני. מאיפה אני בא.
אז הוא לקח אותי איתו. הביא אותי ל-Lublin.
שמה הייתה הממשלה הזמנית.
שעוד לא היה ממשלה.
שהיה ממשלה זמנית.
איך קראו לזה. שכחתי.
והביאו אותנו ל-Majdanek. למחנה. שמה...
הדושים. לא תעבדו. ושמה
אנחנו עשינו דוש
וקיבלנו בגדים של הצבא הפולני.
והם עשו מאיתנו שמירה
על בניינים בלובלין של הממשל הזמני.
ככה כבר היה איתם אחר כך.
אחר כך. זה שינה את השמות זה היה הקורפוס אחרוני...
המפקד של היחידה הזו היה פולקוניק קרוצ'יק.
יהודי קומוניסט הוא
הוא בא מלודז'.
והוא בא כראש היחידה הזו מרוסיה עם הצבא הפולני.
טוב. אחר כך ש-Berlin נפלה...
אז אני כתבתי בקשה
לפוקולניק זרונצ'יק.
שמי אני.
אישית הוא לא הכיר אותי.
אבל אני יודע מי הוא.
היו כמה יהודים. היו
במפקד. במפקד.
במפקדה.
אשתו גם הייתה יהודייה. דרך אגב.
כן ושאני
ניצול שואה של המחנה.
שהייתה מלחמה. רציתי להתנקם.
אני התנדבתי לצבא.
בפולין אין לי אף אחד.
יש לי באמריקה
שני דודים ואני אשתדל
להגיע אליהם. אז הוא נתן. אהה.
הוראת שחרור. שחררו אותי.
עוד משהו. זה.
ואני גם ביקשתי שישאירו לי את הנשק.
היה לי אקדח.
אקדח "טאטא".
היה לנו היה אקדחים. אמרתי.
מאחר ושאני הייתי ביחידה כזו.
יכול להיות מהפולנים וזה.
הם יכירו אותי. מה. זה.
טוב. אז אחר כך זה סיפור שלם איך לקחו את זה ממני.
טוב. אחר כך.
אז
שגרנו. אהה.
המקום שלנו. איפה שאנחנו היינו.
אח"כ עברנו מהעיר.
זה היה INAUDIBLE (פולנית).
ששמה זה היחידה גדלה.
והיה מספר קילומטרים מ-Lublin.
ושמה. ב-Lublin. ראש השנה.
אני כבר ידעתי שיש יהודים שמה.
אבל לא חשבתי לברוח.
טוב. אני באתי אחר כך.
כשהשתחררתי.
באתי ל-Łódź.
ב-Łódź
היה הרבה יהודים.
וגם ב-Warsaw. קודם ב-Warsaw.
נתתי הודעה ב.
לא יודנראט. כבר.
בוועד היהודי.
כן.
היה נהוג ככה. מי שנשאר היה מדביק. הנה שזה זה.
ימצא.
את השם שלך. שאתה חי. -כן. את השם שלי. כן.
כן. ו.
כן. אז
נראה לי שיש גם איזה קורס של "השומר הצעיר".
היה
שייקה ויינר
מעין השופט. כשליח "אילינגרם".
דרך אגב.
הוא אחר כך היה בשליחות לארגנטינה והוא חלה שמה.
והוא בא באווירון שהביאו את אייכמן.
כן. שהיה שליח מפה.
אז הוא אמר.
קודם אמרתי לו: "אני אברח. אני אברח!"
היו עוברים. אנחנו.
אנחנו. אנשי ״הבריחה״ היו עוזרים ליהודים.
מורידים להם את הבגדים.
נותנים דרכים ומעבירים אותם את הגבול.
הפולני.
אז הוא אומר: "שמע.
יש עכשיו הסכם.
שיהודים יביאו ל-Silesia טרנספורטים יהודיים. ו.
אתה איש שמכיר קצת.
אתה לא יכול לעזוב את פולין.
צריך לעזור.
להתארגן. היהודים היו בשביל הטרנספורטים.
אז אנחנו ירדנו ל-Silesia. אנחנו.
היה לנו קודקס של קואופרטיבים.
בשביל ממשלה.
שייתנו לנו בתים לרכז
כאלה
ו.
טוב.
הייתי ב-Silesia בכל מיני מקומות.
אז כבר אז היה מצב רוח קשה.
זרקו יהודים מהרכבות.
הפולנים זרקו יהודים מהרכבות.
שהיו באים המשלוחים
ואח"כ. היה הפוגרום ב-Kielce.
דרך אגב. אני לא סיפרתי דבר אחד. תכף.
מתי שאני כבר הלכתי לצבא.
נשארו עוד יהודים.
הפולנים הרגו איזה עשרה יהודים שהיו אצלי בעיירה.
ב-Kosów Lacki.
כן. ב-Kosów Lacki.
בגלל זה אף מקום לא דיבר על זה.
היה מפקד של הצבא
הרוסי. ושום דבר לא עשו.
זאת עובדה. -כן.
על זה באף מקום לא דיברו.
טוב. אחר כך.
שהיה הפוגרום
ב-Kielce.
אז אנחנו
עזרנו ליהודים
ועשינו התעמולה שיעזבו את פולין.
יעזבו את פולין.
וטוב.
נסעו דרך Czech. אוסטריה.
עכשיו ואני
ל-Vienna.
כבר היה ריכוז בבית חולים היהודי.
שם היה כבר ריכוז.
ריכוז. אבל הריכוז.
אהה.
אהה.
של ההנהלה.
שהיה שם היה מרדכי סורקיס.
שהיה אחר כך ראש עיר כפר סבא.
הוא היה בבריכה.
לא בבריכה.
אהה. ב.
אהה. נו.
בבטליון היהודי. שהיה שמה.
אבל הוא עבד תחת.
הוא היה אחר כך מנהל המשקים. גם כן קיבוצניק.
הוא התנהל ב-Vienna. בבית החולים.
שמה. שמה היה הריכוז.
אתה הגעת גם ל-Vienna?
כן. ל-Vienna.
מ-Vienna הלאה. -לאן?
אה. ל. נו.
פה. על היד שלי.
אהה.
עיר גדולה היה שמה מחנה גם כן של פליטים.
באוסטריה?
אה? -באוסטריה?
כן. באוסטריה.
כן. אוקיי.
Vekshay.
היה מחנה Vekshay.
והיה
מחוץ למחנה.
היה גם שיקום של אנשי אס.אס. ושמה.
תפסו את המקומות נציגות של יהודים
של כל מיני מפלגות
שמה גם היה שני חבר'ה.
ואישה. שהם חזרו מפרוסיה.
בהנהגה של "השומר הצעיר".
ואני באתי אליהם
ואנחנו דאגנו שהג'וינט לא עבד באוסטריה.
בגרמניה. שהיה טוב. זה היה אונר"א
אהה. המצב היה קשה.
והחלטנו
שצריך להביא כסף מאיטליה בשביל התנועה
של התנועה ב.
זה.
נו. -התנועה. "השומר הצעיר"?
לא. לאו דווקא. שם היה ריכוז של -אה. כל התנועות?
של כל התנועות. -כן.
ריבונו של עולם. משהו פה קרה לי עם השמות.
כן. שם היה
קיבוץ על יד
אחרי בית אלפא. הוא היה שליח שמה.
והיה ריכוז. היה אחרי ריכוז.
ואני באתי אליו.
בשם ההנהגה
ב-INAUDIBLE
קיבלתי. -הלכת לקבל כסף?
לקבל כסף בשביל התנועה.
למה שאנחנו. כמונו. הם גם קבוצות של "השומר הצעיר".
כמו מפלגות אחרות.
וחזרתי.
אחר כך. מצאתי שני בני דודים ב-Vekshay.
במחנה הזה. והם היו גם כן.
לפני המלחמה היו חניכים בתנועה.
והם קיבלו שמה. אחד מהם.
עוד חי פה ב.
פה אחרי.
בסדר.
לא. לא.
החלק השני של רמת גן.
מעבר לכביש.
שנוסעים לתל השומר.
איך קוראים לזה?
זהו. והשני
הקים
מאפיה במקום שמה. ואנחנו החלטנו
שצריך לעזוב. ואנחנו השתדלנו ללכת לאיטליה.
טוב. איטליה.
שוב. אני באתי ליאשקה גוטברד.
יאשקה גוטברד שמו היה.
כן. והייתי אצלו כמה ימים.
והוא שלח אותי ל.
נו. את השמות של INAUDIBLE.
היה ריכוז של "השומר הצעיר".
שמשם העלו אותם כבר לאוניות.
באיטליה?
באיטליה. כן. -אוקיי.
נו. -לא אי אפשר.
אה. אני לא יכול לזוז?
כן. אוקיי. הייתם באיטליה.
כמה זמן הייתם באיטליה עד שעליתם לאונייה?
אחר כך היינו איזה חודשיים באיטליה.
באיטליה.
הביאו אותנו
למקום ריכוז סופית לפני.
ריכוז לאוניות.
השמות. נו את השמות.
לא. שם הביאו אותנו
למטה. לאיזה.
כפר איטלקי
והאונייה הבודדת לא יכלה להגיע עד.
רק לצאת.
העבירו אותנו
בסירות.
ושמה אנחנו היינו 1.650 איש.
טוב. והיו שליחים.
היו שליחים מישראל. כן?
הייתה להם. באונייה.
היה גם.
איך קוראים לזה?
נו. INAUDIBLE
קשר. נו.
את השמות. נו.
בסדר. טוב.
אבל האנגלים גילו אותנו
הם הסתובבו. הסתובבו. הסתובבו
והאוניהה שלנו התחילה ללכת עוד צעד.
טוב. הם החליטו. השליחים האלה.
החליטו שאין ברירה.
אנחנו נבקש עזרה. אז דרך רמקול. כן?
הם התחבאו. למה שחיפשו מי מוביל את כל העסק הזה
אז
מינו אותי.
אנחנו היינו קבוצה של אנשי בריחה.
איזה 25 איש.
שכבר גמרנו תפקידים באירופה.
ובא הקרייצר.
ואומר: "אם אתם רוצים מאיתנו עזרה.
אתם חייבים לבקש לחתום".
טוב.
אני אנגלית לא ידעתי.
קצת.
היה בחור אחד שידע.
לקחו אותנו. בסירה.
למפקד של ה"קרייץ" והם כתבו את הבקשה.
ואני חתמתי על זה כנציג.
אמרתי: ״אנחנו באים מ."
מזה. מבצפון.
נו. הייתי פעמיים שם.
אצל החבר שלי. ואני.
היו שם. היו לנו
פתקאות של אז. התנ"ך.
נתנו לו סרקטיפיקטים כאלה. INAUDIBLE
שאנחנו נוסעים לישראל.
טוב. הם באו אחרי זה.
ובמקום לעזור לנו.
הם באו משני הצדדים ויישרו אותנו.
ובאו. הם רצו לקחת את האנשים לאוניות שלהם.
ברור שאנחנו התנגדנו.
אמרנו להם: "אתם אמרתם שתביאו אותנו לחיפה״.
אבל זה לא עזר שום דבר.
כי היו כבר גם כן אנשים מבוגרים.
או יותר צעירים.
שהסכימו ללכת אליהם. לעבור.
אבל אנחנו היינו הקבוצה הזו. של 25.
היינו למעלה והסכמנו אנשים. אישה נניח עם ילד קטן.
זוג. או בן אדם מבוגר.
אז נתנו לבוא אליהם
ואם היה מישהו מהצעירים שבא.
ואם הייתה לו חבילה.
הם היו זורקים את זה לים.
היו. היינו צריכים ללכת בלי שום דבר.
טוב. משם הביאו אותנו בערב לחיפה.
ברור שכל חיפה כבר ידעה גם כל חיפה היה בנמל.
כן. בבוקר
באים. סגרו את הנמל
באה אונייה של עשירים.
שהם לוקחים אותנו לקפריסין.
ואנחנו כמובן. התנגדנו לזה.
לא רצינו לרדת.
נו. אנחנו. אבל באונייה היה לנו אוכל.
היה לנו חבית עם ג'אם
והיה לנו גם שקיות להקאה.
עם מרגרינה.
ואנחנו מילאנו את השקיות האלה.
וכשהחיילים רצו לעלות.
אנחנו היינו זורקים להם על הפנים. אבל בסוף.
נכנענו. לא הייתה ברירה.
ואני גם כן ירדתי אבל בתוך הנמל היה עמוד.
אני תפסתי את העמוד ואני ככה החזקתי.
ואני אמרתי: ״אני לא הולך.
פה אני.
אני רוצה שאנחנו נלך לבדוק.
אם מישהו נשאר באונייה״.
טוב. ברור שהסכימו.
לקחו אותי ואנחנו עשינו סיור בתוך האונייה.
מצאנו שזה כולם ירדו
ועברנו
לאוניות האלה.
וטוב. אנחנו הכרזנו בינינו שנעשה שביתה.
אנחנו היינו קוראים. זה. כל המאבקים. הם הציעו לנו בגדים צבאיים
כן. בשביל המחנה.
ואמרנו שביתה. לא לוקחים אוכל. לא לוקחים שום דבר.
אחר כך חשבנו: ״מה יהיה עם זה?
אנחנו רעבים.
ואנחנו הולכים לקפריסין. לא יעזור שום דבר."
טוב. אז קיבלנו מהם
הלבשה.
והביאו אותנו לקפריסין למחנות קיץ.
היו מחנות קיץ ב-Famagusta.
והיו מחנות חורף במבנים במקום אחר. בקפריסין.
קודם כול.
הביאו אותנו לעשות דיס-אינפקציה.
"פודרה" כזאת. -כן. חיטוי.
של חיסון.
חיסון
ובאה המנהלת של הג'וינט וזה.
לראות איך מתעסקים אותנו
וכל הקבוצות
של המפלגות
קיבלו מקומות איפה להתאכסן.
טוב.
והתארגנו.
היה אחר כך.
מתברר שאחד.
יקה מאיזה קיבוץ.
של חבר הקבוצות פה.
התחבא בתוך זה.
והוא ירד איתנו יחד.
הוא היה המרגל שלנו בתוך הקפריסין.
הוא אמר שצריך לבחור וועד
וש.
טוב. מתי שיבוא הזמן יבוא הזמן.
טוב.
רצו לקבל אותי. הוא הציע אותי. שאני אהיה בוועד.
אבל. בשם "השומר הצעיר". אני התנגדתי.
אמרתי: ״אני לא פה איש של 'השומר הצעיר'.
לא איש מפלגה.
אני איש מבריחה.
ואני. לא שומר הצעיר.
אתם תתנו מקום בוועד INAUDIBLE.
ואני כללי."
וככה. וככה זה היה. ובפנים היו
גם כן מודיעים של
אונייה שבתאי לז׳ינסקי.
אוניית שבתאי לז'ינסקי הספיקה להגיע לפה אז חלק הם תפסו.
הם תפסו לאו דווקא את אלה.
את מי שלא היה יהודים. תפסו אותם שם.
טוב. היה לנו משותפות. וועד משותף.
וכשהביאו. פעם בחודש.
הם היו מוציאים 1.500 סרפיקטים.
אלה שגמרו את ה.
את ה.
הזמן שלהם.
כשבאה להגיע. אז הם הורידו 750
אהה. סרפיקטים. שכאילו הם לא תפסו את כל היהודים.
עכשיו. אנחנו החלטנו ברור.
מפני שהם לא הסכימו.
ו
החלטנו. אנחנו נלך ל"סטאפ".
ל"סטאפ". זאת אומרת.
הם היו מעבר למחנה שלנו
וזה היה. אהה.
מיי. סרג'נט מייג'ור
עם קבוצה. גם כן בורגים היו. ואנחנו הלכנו.
אני הלכתי. בשישיות הלכנו.
אני הלכתי ראשון.
אחריי. היה איש אחד שלימד נשק במחנה.
שהיה מטעם ההגנה. בשישיות.
ואנחנו התקרבנו עד לשער.
כיוון שפער. אז הם חש
הם עשו חשבון שאולי אנחנו הולכים לפרוץ.
לצאת. הם פתחו עם ירי.
הרגו משתי הקבוצות של השישיות.
שתי. שתי. שני חבר'ה שלנו.
טוב. באותו זמן.
שאנחנו הלכנו לשמה הם שלחו עוד העמסה עם מזון.
הם היו מספקים את המזון .
היו
מחסנים.
שאנחנו קיבלנו את זה.
היו מחלקים לקבוצות ובישול גם שמה במקום.
אז אלה שנשארו בפנים.
תפסו את השני החיילים של "בית ישראל" והדליקו את האוטו.
את האוטו עם ה. עם הסחורה.
טוב. נפל
ערב
והם שלחו
קבוצות לפנות ערב. חיילים
עם. עם ה
רובים ו.
והסתובבו בתוך המחנה כדי.
לשחרר את השתי זה.
טוב. שחררו את זה. ואנחנו מהצד השני היינו לוקחים סמרטוטים.
מדליקים וזורקים מעבר.
מעבר לגדר למחנות שלהם.
טוב.
קצת אוכל עוד היה אבל אנחנו לא בישלנו.
אבל כמה שהיה אוכל בתוך המחסן. חילקנו.
ובלילה היינו מסדרים את הכול.
טוב. אחר כך אנחנו בשביתה.
בא אלינו
מהסוכנות בארץ
מושיק קלודני.
בא לג'וינט. ברור שהיה מפעל שמה
ו.
אוספים את כולנו
ומדברים איתי שנדבר.
שנפסיק את השביתה והם ידאגו לארץ.
שהם יחזירו לנו את ה-750.
בשביל האנשים של שבתאי לז'ינסקי
טוב. הוא. ואני פתחתי את האספה.
ו.
אז משה קולודני. משה קול.
היה אחראי בסוכנות וקיבלנו את זה
וחזרנו.
ו.
אנחנו היינו.
שמה אחר כך. אהה.
אני באתי למנהל הג'וינט.
אהה. ד"ר לאוב.
הוא היה יהודי אמריקאי אבל ליטאי.
ואמרתי: ״ד"ר לאוב.
אני יותר לא רוצה להתעסק עם דברים כאלה.
אני נשארתי בחיים. אתה יודע.
במקרה.
ואם אני איננו. איש לא ידע שהיה כזה בכלל.
אז רב מנדל. ככה מדבר רב.
״אז מה תעשה כל הזמן עד שיגיע תור שלך לסרפיקט?"
אמרתי לו: ״אתה תגיד מה שאני אעשה"
אז הוא אומר: "אתה יודע.
אצלנו הם הפליטים שעובדים אצלנו.
באים אלינו או שליחים מהארץ.
או מהג'וינט. מארצות הברית״.
היה משרד גדול וזה.
ומחסנים של בגדים. וזה אצלי נשאר.
אחר כך. כשברחתי.
יש לי סוודר עד היום הזה.
הדבר היחידי ש. הייתי עם מכנסיים קצרים.
אז הוא אומר: "שמע. רב מנדל".
חושב. חושב. חושב. ״יש לי איזו מחשבה".
דיבר איתי ביידיש. INAUDIBLE (יידיש)
״יש פה אצלנו
שתי בחורות. או שלוש.
שהם עובדים אצלי.
בחורות. מאמריקה.
שהם באו לאירופה ליגאל ומאירופה
באו בלתי ליגאל וגם
נפלו בקפריסין.
הם מנהלים אצלנו את המדור לחיפוש קרובים
והם עומדים כבר לגמור את התקופה שלהם.
האם אתה תוכל לנהל את המשרד הזה.
של חיפוש קרובים?״
אמרתי לו: ״ד"ר לאוב. אתה כבר
חושב שהכרת אותי כמנהל המחנה.
ומה אני עשיתי. מה אני יודע״.
טוב. הוא הזמין אותי.
אנחנו היינו קבוצה של ה-20 וכמה. בנפרד.
לא עם הקבוצות של. של ה.
של התנועות
אז אני אומר לחבר'ה: ״חבר׳ה.
אני הוזמנתי למשרד של הג'וינט.
היה בתוך המחנה. מחנה קיץ.
'מחנה קיץ 55'״.
ואני בא לשם. אומר.
דוקטור לאוב מראה לי מה שיש.
בתוך המשרדים וזה.
היה גם מחסן גדול של בגדים.
שהם היו מחלקים לנצרכים.
אמרתי: "בסדר".
אני התחלתי לעבוד.
הבנות יצאו ואני נשארתי.
אחרי איזה שבועיים
אז אני אומר לד״ר לאוב: "יש לי בעיה״.
INAUDIBLE (יידיש)
"שמע.
אתה יודע שאנחנו קבוצה של הבריחה
ואנחנו עושים תורנות אצלנו.
הקבוצה הזו עושה ביניהם תורנות ואני עכשיו לא עושה תורנות.
אני בא למשרד שלך."
"אז מה הבעיה?״
אמרתי: ״זה לא נעים לי.
הם צריכים. הם מבשלים אוכל. ואני בא לאכול.
מה. שאני לא עובד שום דבר״.
הוא אומר. אז הוא אומר: "זאת הבעיה?״.
אמרתי: ״בשבילי זה בעיה."
אז הוא לא חושב הרבה וקורא את האחראית של המטבח שלו.
של השליחים וזה.
והוא אומר לי: "מהיום מנדל אוכל איתי"
נו. שאני כבר הייתי המלך.
גם שליחים. חדשות
וגם עיתונים
וגם אוכל איתו. ו.
הוא היה לוקח אותי
לנסיעות לחלק השני של המחנות החורף.
בדרך היה ב.
בית קפה. היה עוצר.
היה מכבד אותי גם עם קפה.
דרך אגב.
צריך לתת לכם כבר לשתות
אז
טוב. לי היה אישור
שאני עובד הג'וינט ואני עובר בין המחנות
גם בין מחנות הקיץ
של הג'וינט וגם
נוסע לשמה. לכאורה. אבל. עם מכות.
האיש של המפקדה היה הולך איתי
אבל הם התרגלו
שאני הולך וחוזר אז נתנו לי ללכת לבד.
הם ידעו ש. איפה אני אלך?
אחזור. אחזור למחנה.
כשהגיע התור
של שבתאי לז'ינסקי. INAUDIBLE (יידיש).
אז אני עברתי טראומה.
ככה התחלתי בסוף לברוח.
לברוח. לברוח.
הייתי לא מלובש. היה לי חולצה.
מכנס קצר. זה היה קיץ.
INAUDIBLE (יידיש) ומנהל החשבונות שם ב"ג'וינט"
היה יהודי.
ישראלי מפתח תקווה.
הוא ניהל את הנהלת חשבונות
ואני שואל אותו.
שכחתי את שמו.
״מה עושים עם יהודי שבורח מפה. אם תפסו אותו?
מה עושים איתו?״. אז הוא אמר: ״מה הם יכולים לעשות?
מחזירים למחנה״.
טוב. אם ככה.
אז היה לי קצת יותר קל.
והוציאו את האנשים האלה
ואני יוצא מהמחנה
הריכוז שלהם היה מחוץ למחנה. שהיה.
לא יער. איזה.
אזור של עצים וזה ושם רכזו אותם.
וחיכו. שיבואו לקחת אותם באוניה.
אני חוזר בחזרה למחנה.
במקום. היה לי מפתחות. היה לי הכול.
צריך היה להחזיר.
במקום שאני אתלבש כמו שצריך.
אני אחר כך רעדתי כולי ואני תפסתי סוודר.
פה אתם יכולים לראות את הסוודר. עד היום הזה הוא איתי.
מאמריקה שהם קיבלו.
ואני אקח את הזה ויוצא. אז הם מתחילים לצעוק: "שה. אתה לא משלנו!
אתה לא משלנו!"
"אני לא באתי על חשבונך. ואם יתפסו אותי על חשבונך אני אראה בכל זאת."
עלינו על אונייה.
לי לא היה שום דבר ביד. אבל כשבא לחיפה.
לי אין סרפיקט. אז מה עשו?
הביאו אותי למחנה על יד עתלית.
נו. ושמה התחילו לבוא לביקור השליחים ממחלקת העלייה וזה.
היו כאלה. שהכירו אותי. שהיו באים
לקפריסין. שליחים וזה. לדוגמה.
אז הביאו לי
הלבשה של חאקי ומגבת
והוציאו אותי עם האוטו שלהם
ואת האחרים.
שהיה להם סרפיקטים ביד.
העבירו לקריית גת.
שמה היה מחנה.
ושמה צריך היה לקבל את התעודות.
את ה. טוב. אני הייתי שמה.
ושחררו אותי.
קיבלתי את התעודה. תעודת עלייה.
באיזה שנה עלית לארץ?
ב-47'. באיזה חודש. אתה זוכר?
לא זוכר. -אוקיי. טוב.
בבקשה.
טוב.
באתי לתל אביב.
והלכתי למחלקת ה.
הקליטה של הסוכנות. אהה לא.
של ההסתדרות. ששמה היה.
והתחלתי לדבר איתה.
כתבתי מכתב לקיבוץ ״בית זרע״.
הגרעין שלי. ב-39'. בקיץ.
השתייכו
ל״הבוקע״. קראו לנו.
לבית זרע.
אני כתבתי להם. הנה. אני באתי.
ו.
אני
רוצה לבוא. לראות מה שנעשה איתכם. אם להישאר.
טוב עד שהם ענו.
אני.
איש חיים בעזרי.
זה שהיה שר הבריאות אחר כך.
בנגבה. הוא הכיר אותי.
הרי שהיה בהפועל הייתי פותח ב-INAUDIBLE את האספות שלו.
כן ו.
שי'יקה ויינר.
שהיה השליח הראשון שהכיר אותי
אז הוא שלח לי מכתב.
כן.
הוא מקווה שאני אסתדר. שאני זה.
ואם לא הקיבוץ הזה. אני יכול ללכת לקיבוץ אחר.
וקיבלתי גם מכתב מישראל ברזילאי.
שנודע לו על ידי שי'יקה שאני בארץ ו.
שאני אבוא אליו.
הוא במרכז
מפ"ם.
ברחוב
שדרות רוטשילד. היה שם משרד.
המטרה שלך. פה בארץ. הייתה לגור בקיבוץ?
להיות חבר קיבוץ?
זאת הייתה המטרה שלך?
טוב. אמרתי לו: ״טוב״. אני כבר ידעתי
למה שחיים ברזילאי.
אחר כך שהוא נסע מפולין.
כי כציר. בפעם השנייה.
קודם הוא היה כשליח דיפלומטי. אבל כציר.
אז הוא היה אצל המשפחה של אשתי ב-Paris.
הם היו ב-Paris.
כשהפועל המזרחי העביר את כל האנשים עם סרפיקטים. נוסעים לפריז.
אז שהוא נסע לפולין.
בנגבה.
היה אחות של האמא של אשתי אז הוא ביקר אותם. הפתיע.
איפה פגשת את אשתך?
הא? -איפה פגשת את אשתך?
השם של אשתי?
איפה פגשת את אשתך? -אה. איפה?
שהיה עם ישראל ברזילאי.
הכנס הראשון ב-Łódź.
ב-Łódź. בפולין. ב-Łódź.
אני כבר ידעתי.
על ידי קשר של הפתקאות האלה.
שהם בני משפחה. וזה נכון.
בני משפחה. ואני הלכתי עם חבר שלי אחר והם לקיבוץ של ״הפועל המזרחי״.
עוד לפני שנתנו.
היה שאנחנו היינו בקשר כל הזמן.
ומתי התחתנתם?
ב. ב-49'.
מה שמה?
רחל שצ'רפ.
שצ'רפ. -איפה גרתם?
אהה. איפה גרנו.
אני כבר הספקתי.
האבא שלהם נשאר. ממחלה ברוסיה והאמא שלהם.
באה איתם שתי בנות.
יש עוד אחות של אשתי.
אחות מכפר סבא גרה.
מה אני אמרתי?
איפה גרתם אתה ואשתך?
זהו.
לא. תחילה. שהייתי בתל אביב.
אז לקחו הרבה פעילים כמוני.
פה ברחוב סלמה.
על יד המשביר. איפה שהיה. שמה עשו גם.
כמו שהיה בקינג ג'ורג' בית חלוצות.
עשו גם בשביל רווקים.
ושמה נתנו לי מיטה ו.
לגבי הכסף.
אני לא שילמתי שום דבר.
טוב.
ושמה.
קיבלתי מקום עבודה.
ה״דבר״.
עיתון ״דבר״.
היה באלנבי.
שם היה "הוועד הפועל" פה.
וגם הדפוס של "דבר".
וקיבלו אותי. בעיתון הזה.
היה עיתון צהריים.
עשיתי איתם הסכם.
עם הפעילים האלה.
איך אתה רוצה? זה של מפא"י.
אבל זה ה"שומר הצעיר".
אמרתי: ״שמעו. אני פה חדש.
לא מבין עוד.
הרבה לא מתמצא מה שיש פה
אני רוצה. קודם כול רוצה שיהיה לי מקום עבודה.
הזמן יעשה את שלו״.
קיבלו את זה והם קיבלו אותי כמו
מהדפוס שיצא בצהריים.
מדפסים את העיתון.
שאני ידאג לחלוקה.
ששולחים לכל מיני מקומות בארץ.
נייר לא היה לי היה הבלום האלו
אז מי שהיה פה אהה.
המפקד הראשון של הגיוס. ב.
ב-48'.
אומר לי. אומר לי:
״אתה לא יכול להעביר מהבנק שלהם.
של ה״דבר״.
על יד המקום שלהם?״
אז בפעם הראשונה לימדו אותי לגנוב.
טוב אבל זה פשט את הרגל.
פשט את הרגל. זה לא הלך
ו.
עוד הפעם הלכתי לסורקיש.
בסורקיש הציבו אותי לפני
האיש הזה.
טוב רגע. נקצר.
חייל. היה ברחוב
של הצבא.
היה.
שמה הייתה החתונה וזהו.
אחר כך.
משמה עברתי עבדתי במשרד הביטחון.
הייתי מזכיר הוועדה הרפואית של הנכים. ואז בן גוריון נתן הוראה בשביל אנשי
קבע לבנות שיכונים.
היו אז.
טוב ואני לקחתי בוועד 100 שקל להירשם
ו.
ככה זה היה.
ואני בחרתי
ברמת חן.
קודם לא זכרתי איפה שהחבר הזה
גר שמה. -ברמת חן?
כן. ברמת חן.
דו משפחתי.
היה דו משפחתי. בצהלה.
היה על יד חולון. גם כן.
שיכון שם על הבוץ. כזה
טוב. אחר כך היה
צמצום של פקידים.
מאחר ואני הייתי איש מפ"ם.
במשרד הביטחון הכניסו אותי בין האלה.
שיוצאים.
אז קודם כול.
קיבלתי גם פיצויים ושילמתי את החובות
בשביל השיכון אז כבר היה לי שיכון.
טוב. אחר כך ככה
הלכתי. התחלתי לעבוד.
אשתי התחילה לעבוד באיזו קונדיטוריה בתל אביב
ואני.
התחלתי. הוא לקח אותי גם כן לקונדיטוריה.
טוב. אחר כך
הקימו דוקטור לוינסקי.
דוקטור ליטן מרשות הביטחון.
קיבל.
עבד.
זה עכשיו חלק מהביטוח הלאומי.
חלק מהביטוח הלאומי בשביל החיילים אז אני שם עבדתי.
אחר כך עזבתי
ועבדתי במקומות שונים.
נסעתי לארבע שנים לחיפה.
מחיפה חזרתי וקיבלו אותי
לעבוד במשקם פה
ב"משקם". ברור היה לי תנאי אחד.
אני הולך לעבוד ב"משקם"
אבל אני עצמאי.
למה? שאני יודע שהיו לי אחראים
שלא הבינו שום דבר ופה קיבלו את זה.
זה היה מטעם
יגאל אלון. היה. -כן.
שר. שר העבודה.
באמצעות האיש שלו.
את המנהל של המשקם בתל אביב.
אמרו לו. אתה חייב בשביל מנדל למצוא מקום.
וככה זה היה.
במשקם. ברור ולא ישבתי מתחת לשולחן
ו.
זהו. משמה יצאתי לפנסיה.
ילדים שלך.
מה השמות של הילדים שלך. בבקשה?
אה. הילדים.
הילדים. הבן הגדול.
השם שלו?
אהה. נועם. זה היה קלמן.
על שם האבא של אשתי.
אבל כשהוא נשלח מטעם הצבא בחיל האוויר.
לארצות הברית. הוא המציא במחנה שהיה.
כן. אוקיי אז החליפו לו את השם. לנועם. -כן.
והבת. מה השם בבקשה?
אה. -השם של הבת?
השם של בת מאירה. -מאירה.
היא נולדה בחנוכה.
והאבא שלי היה מאיר.
אז קראו לה מאירה.
מנדל. אתה סיפרת לילדים שלך מה אתה עברת במלחמה?
על המשפחה שלך.
שהגדולה והיפה שהייתה. -כן.
הרבה פעמים סיפרתי להם כל מיני דברים.
ברור שהם מכבדים אותי ואני מכבד אותם.
מה אתה רוצה לומר להם?
מה חשוב לך לומר לילדים שלך ולנכדים שלך?
אני רוצה שהנכדים גם כן יסתדרו.
שלימדו. שילמדו.
לומדים כולם. כולם לומדים.
הבן היה
בצבא בקבע 26 שנה
היה סגן אלוף. -מה חשוב לך לומר להם?
מה חשוב לך לומר לילדים שלך ולנכדים?
אז ככה.
אז אחר כך ה.
הבן שלהם
היה
מבוני הגדר.
היה סרן. סרן בצבא ולפני שלושה חודשים הוא עזב את הצבא.
שעכשיו בצבא מי שהולך ב-58.
זה לא כמו שהיה פעם. אין פנסיה אז הוא עזב.
אבל מה חשוב לך.
איזה מסר יש לך לומר לילדים שלך?
מה חשוב לך שהם ידעו?
שידעו מה זה הארץ.
שזה לא נולד בבת אחת.
הם בעצמם לא היו במצב כפי שהם היום.
הם גם כן עברו כל מיני.
מה שאני יכולתי אני עשיתי ועושה גם עד היום הזה.
תודה רבה. -זהו.
בתמונה? -כן.
בתמונה רואים את האמא שלי.
שמה? -קוראים לה. קראו לה הניה רוחו.
מז'בקה מבית בר.
נשרפה
יומיים אחרי יום כיפור ב-Treblinka השמדה.
יומיים אחרי יום כיפור. ב-42׳.
זה אבא שלי קראו לו מאיר ז'בקה
נלקח יחד עם האמא והאחיות ל-Treblinka.
למחנה ההשמדה.
"Treblinka 1".
זאת התמונה של אחות שלי הקטנה.
היא הייתה בת שש שנים. נלקחה יחד עם ההורים.
ונשרפה. שרפו אותה.
ב-Treblinka השמדה. יחד עם ההורים.
מה אנחנו רואים?
פה רואים. זה מחנה Treblinka מספר אחד
מחנה עונשין.
שהמפקד שלה.
פון אס.אס.
האופשטרן וילה פון אופן.
עד כמה שאני יודע הוא היה מ-Düsseldorf.
המקצוע
האזרחי שלו היה. היה
עורך דין. זה אני יודע.
המאפייה?
המאפייה הייתה.
כמו עוד כמה דברים.
מחוץ למחנה
של המחנה.
של האזור D. -כן אזור D.
זה מחנה קלט מספר אחד
ושאני התייצבתי לפרעות ההגנה
בצבא. ולקחו אותי
כמדריך בתוך המחנה הזה.
זה אני. מנדל ז'בקה.
בחתונה עם רחל צ'ארפ.
בתל אביב במועדון
של הצבא.
כן.
זאת תמונה של מנדל ז'בקה. אני.
ואשתי. ושני הילדים שלי.
במקור. הבן.
שמו היה קלמן.
אבל. כשנסע מטעם חיל האוויר לאמריקה.
הוא שינה את השם לנועם והילדה הקטנה. יותר צעירה.
נולדה בחנוכה ושמה מאירה.
שהאבא שלי היה שמו מאיר.
כן.
זה אני. מנדל ז'בקה.
עם הנכדים של הבן
של נועם ושל הבת
מאירה
ואני רוצה להזכיר
שבתמונה הבודדת.
של האחות שלי הקטנה קראו לה טובל׳ה.
בבקשה.
זה אני
מנדל ז׳בקה ואשתי רחל.
שנפטרה לפני שש שנים בפסח.
Testimony of Mendel Zhepka, born in Kosow Lacki, Poland, 1919, regarding his experiences in Kosow Lacki Life before the war; religious family; Hashomer Hatzair activities. Outbreak of the war, 01 September 1939; unsuccessful escape attempt to the East; help of the Jewish community to refugees from the Kalisz area; life in the Judenrat as the youth representative; work in the family bakery; "Aktion" and unsuccessful attempt to rescue the family on Yom Kippur, 1942; deportation of the family to Treblinka; approach of the front; escape from a firing squad, summer 1944; draft to the Polish Army(?); end of the war, 1945. Bericha activities; aliya attempt on the ship "Moledet"; detention in Cyprus; life in Cyprus including social activities; the ship "Shabbetai Lozinski"; aliya to Eretz Israel on a ship, 1947.
details.fullDetails.itemId
7498150
details.fullDetails.firstName
Mendel
details.fullDetails.lastName
Zhepka
details.fullDetails.dob
06/09/1919
details.fullDetails.pob
Kosow Lacki, Poland
details.fullDetails.materialType
Testimony
details.fullDetails.language
Hebrew
details.fullDetails.recordGroup
O.3 - Testimonies Department of the Yad Vashem Archives
details.fullDetails.earliestDate
05/11/08
details.fullDetails.latestDate
05/11/08
details.fullDetails.submitter
Rzepka Mendel
details.fullDetails.original
YES
details.fullDetails.interviewLocation
ISRAEL
details.fullDetails.belongsTo
O.3 - Testimonies gathered by Yad Vashem
details.fullDetails.testimonyForm
Video
details.fullDetails.dedication
Moshal Repository, Yad Vashem Archival Collection
banner.documents.disclaimer