Online Store Contact us About us
Yad Vashem logo

Testimony of Zvi Hershel Jankelevic, born in Kaliny, Czechoslovakia, 1929, regarding his experiences as a child in Kaliny, the Mateszalka Ghetto, Auschwitz-Birkenau, Plaszow and other places

Testimony
היום יום ראשון. ד' תשרי תשס"ח.
16 בספטמבר. 2007.
שמי רותי גיל ואני מראיינת מטעם יד ושם.
את מר ינקלביץ צבי.
‮יליד ‭Kolin‬ צ'כוסלובקיה 1929. בביתו.‬
בוקר טוב לך צבי.
בוקר טוב.
באיזה שם נולדת?
אה. בשם יענקל הרש. יענקלביץ.
ומתי קיבלת את השם צבי?
אה. שבאתי ארצה פה.
זאת אומרת. בחוץ לארץ נקראת.
היה לך גם שם. אה. צ'כי?
לא.
בבית ספר נקראת הרשל?
הרשל. כן.
וכשבאת לארץ. מי נתן לך את השם צבי?
אני חושב שב. בקיבוץ. שבאתי לקיבוץ.
שבאת לקיבוץ. ומאז אתה צבי עד היום?
כן.
‮כן. צבי. אתה נולדת ב-‭Kolin‬?‬
כן.
מה אתה יכול לספר לנו בבקשה על המקום?
המקום זה כפר קטן.
אני חושב סך הכל בסביבות 400. אה.
משפחות. ביניהם. אני חושב כ-100 משפחות יהודיות היו.
כן.
החיים היו דתיים.
כמעט ולא היה אנשים לא דתיים שמה. במקומות האלה.
דתיים באיזה מובן אורתודוקסים?
אה. כן.
או חסידים?
לא. לא. אורתודוקסים ממש.
אורתודוקסים.
כן. אהה.
בית כנסת היה ב. בכפר? בית כנסת?
בית כנסת והיה שיל. קלוס.
כן.
2. אה.
2 מקומות שהיו.
2 מקומות שונים.
שהיה אפשר להתפלל.
כן. אנחנו הלכנו לבית.
לבית כנסת. לקלאוס. לא למסמדרש.
אהה. בשבתות. בחגים היינו הולכים לבתי.
לבית כנסת. ל.
לתפילות. חוזרים הביתה.
מחזיקים כשרות בבית. חיים דתיים. ו.
היה רב במקום?
היה רב.
רב.
לא. לא היה רב מקומי.
היה שוחט. שהוא היה כרב.
שוחט. חזן?
שוחט. כן.
כן.
מה שזכור לי.
ורב. ודיין היה במקום.
אה. סמוך. יותר גדול?
במקום אחר. כן. אני זוכר שאבאה היה תמיד נוסע לאיזה רב.
אני לא. לא זוכר בדיוק לאן בדיוק.
אותי אף פעם לא לקח.
אבל אחי הגדול. הוא היה לוקח.
מתלווה אליו. איך. איך קראו לאבא שלך?
אה. יצחק. אבל בבית קראו לו זיידה.
זה היה שם כינוי.
וככה כולם הכירו אותו.
כן. אתה יודע אולי. צבי.
‮כמה דורות המשפחה שלכם הייתה גרה ב-‭Kolin‬?‬
אה. אני לא יודע אם אבא שלי שנולד. אה.
‮ב-‭Kolin‬ היה. ב. ב.‬
אם זה היה אז צ'כיה או רוסיה.
אני לא יודע. כי לפני כן הרוסים שלטו שמה.
‮אבל ב-‭Kolin‬ עצמה. במקום עצמו?‬
‮ב-‭Kolin‬ עצמה. כן. אני לא יודע כמה דורות. באמת לא.‬
לא. אבל יותר מ-3 דורות?
‮גם הסבא והסבתא היו מ-‭Kolin‬?‬
כן. כן. כן.
ומה היה העיסוק של אבא שלך?
אבא שלי היה כורך ספרים.
כן.
הוא היה מין בית מלאכה.
כן.
ומקבל עבודות מבתי ספר.
והיה כורך ספרים. מתקן אותם.
מסדר. ומחזיר את זה לבתי ספר.
כן. היו גם. אה.
‮אנשים ב-‭Kolin‬ שהיו בעלי אדמות? חקלאים?‬
אה. לא שזכור לי.
אני זוכר שגם לנו היה איזה חלקת אדמה.
שכמה פעמים יצאתי עם ההורים שם.
שהייתה שייכת למשפחה?
שייכת למשפחה. כן.
כן.
אבל מה שנגמר. מה זה.
ואיפה זה בדיוק. לא זוכר.
והיו. היהודים היו מעבדים את החלקות האלה?
כן.
זורעים. שותלים?
כן. כן. מי שהיה לו חלקת אדמה.
ואוכלים מפרי הארץ?
אז. כן.
היו מעבדים. כן.
כן.
אהה. מעט מאוד כמובן.
היתר היו כל מיני בעלי מקצועות. סנדלרים. אה. חייטים.
בעלי מלאכה.
בעלי מלאכה. כן.
בעיקר.
אבל כולם עבדו בשביל פרנסתם.
כן.
כן.
תאמר לי בבקשה. צבי.
ואבא שלך באיזה שפה הוא דיבר איתכם בבית?
יידיש. דיברנו בבית יידיש.
יידיש. זאת הייתה שפת האם?
זו הייתה שפת האם.
איזה עוד שפות הוא ידע לדבר?
דיברנו אוקראינית. כולנו. גם אני.
כן.
אה. צ'כית. ואחר כך הונגרית. וזהו.
גרמנית ידעו?
גרמנית. פחות או יותר.
זה דומה ליידיש. ככה. פחות או יותר הבנו.
אז. אז קצת יותר. כן. אז השפה בבית ספר?
צ'כית.
צ'כית.
כן. היו 2 בתי ספר אוקראיני וצ'כי.
כן.
אחר כך זה. אני כבר לא זוכר.
זה נהפך הונגריה. אבל זה הלימודים כבר לא היו כל כך.
זה כבר היה בתקופת המלחמה?
כן. כן.
כן. עכשיו. אה. אבא שלך.
התפרנס מלהיות כורך ספרים.
כן.
היו לו עוד איזשהם עיסוקים או תחביבים?
אהה. אני זוכר שהיינו מוכרים. אה.
שתייה קלה ושתייה חריפה בבית.
זה היה אסור. אבל אני זוכר שהוא.
היה צריך לקבל רישיון עבור זה.
היה צריך לקבל רישיון.
אבל זה הלך. אה.
רוב הזמן שאני זוכר.
זאת אומרת. הייתה לו. היה לו.
מכירת שתייה. הגויים שמה.
אבל היה מקום שאפשר היה לשבת לשתות.
או רק היו קונים ויוצאים. כמו חנות?
אה. גם היו נכנסים ויושבים וגם היו.
כמו בית מרזח?
כן. משהו כזה.
כן.
אבל במעט. בעיקר שקונים והולכים.
והוא ניהל את זה לבד.
או אמא שלך גם הייתה עוזרת לו ב.
גם אנחנו היינו עוזרים.
הילדים?
כן.
זאת אומרת.
כן.
עוזרים ל.
מי שהיה. היה עוזר.
זה מין חלון כזה. על יד החלון.
דלפק?
כן. כן.
וכמה. כמה נפשות הייתם? כמה ילדים?
אה. 5 ילדים וההורים.
כן.
מה שאני זוכר. אחי אומר.
יכול להיות שבינו. בינו ובין.
אה. מי היו עוד בין אחותי.
אבל שהם לא נשארו בחיים.
אה-הא.
שלא החזיקו מעמד.
כן. איך קראו לאמא שלך צבי?
פרידה.
פרידה. ומה אתה יכול לספר עליה?
במי היא הייתה עסוקה?
היא הייתה עקרת בית.
עקרת בית.
כן. בבית. היא הייתה עשות הכל.
היא ידעה גם לדבר את השפות שאביך דיבר?
אני חושב שכן
כן. אתה יודע אולי כמה כיתות היא הספיקה לסיים?
אין לי כל מושג.
ואבא שלך?
גם אין לי מושג.
איפה הוא למד את המקצוע הזה של כריכת ספרים?
אני לא יודע איפה הוא למד את זה.
והוא עבד עם זה.
מאז שאני זוכר את עצמי. הוא עבד בזה.
אז היה לו בית מלאכה.
היה לו מין חדר בית מלאכה.
עם מכונה כזו. והיה בונה את ה.
מסדר את הספרים האלה מחדש.
עם עור. עם אותיות.
עם הכל. אני זוכר את ה. כן.
כן. ולכם היו ספרים בבית. צבי?
כן. היו הרבה ספרים.
מפני שהיינו מביאים וזה. אז היה הרבה ספרים.
לא. אבל שלכם. שלכם.
לא. רק ספרים. אה.
ספרי קודש?
ספרי קודש. כן.
ספרי. ספרים אחרים חילוניים.
לא זכור לי.
חוץ מהספרי בתי ספר.
מ-המ.
זה היה.
כן. ולך צבי היו איזשהם צעצועים.
או דברים שמתעסקים בהם בספורט. אופניים. כדור?
לא. רק מה שאני ז. אופניים.
לא זוכר. אני זוכר היינו בונים לבד.
כל מיני צעצועים. עגלות כאלה. ו. ו.
ומזחלות כאלה. וכל מיני. לבד היינו עושים.
הייתם עושים.
הילדים. כן.
כן.
זה אלו היו העיסוקים שלנו.
איך. איך היית מתאר את המצב הכלכלי שלכם? של המשפחה?
סביר. לדעתי אבא פרנס אותנו בכבוד.
לא היה חסר לנו לא אוכל. ולא כלום.
כן. וגרתם בבית משלכם. או בשכירות?
משלנו. שלנו. משלנו. כן.
ואיך בבית. היה חשמל?
לא. לא היה שם חשמל בכפר.
זה היה עם. אה.
עששיות או לוסטרוט כאלה. את יודעת. מ.
ומים זורמים היו לכם?
לא.
מאין הבאתם מים?
אהה. מרחק של 2 בתים.
או 3. היה שם באר.
שהיינו שואבים שם מים.
ממלאים בבית. הייתה מין חבית
כזאת שהיו ממלאים אותה. ומזה היינו משתמשים.
עכשיו מגיע יום שישי.
כולם רוצים להתרחץ לקראת שבת.
הייתם עושים את זה בבית. במקווה?
אה. למקווה היינו הולכים. כן.
אבל בבית. כן. אני זוכר שהיו רוחצים אותנו ב.
הייתה. אה. חבית כזו.
חצי חבית. והאמא הייתה רוחצת אותנו בתוך זה.
מחממת מים על התנור.
וככה היינו מתרחצים. כן.
לא היו שם בכלל מים זורמים.
מ-המ. אתה חזרת למקום שבו נולדת.
‮ל-‭Kolin‬. אחרי המלחמה?‬
אחרי המלחמה. לא חזרתי.
חזרתי לפני כמה שנים לטיול.
ביחד עם אחי. ואנשים.
והמקום השתנה?
המקום השתנה מאוד.
יש מים זורמים כבר שם וחשמל?
אהה. לא יודע בדיוק.
איפה שהיינו. לא היו מים זורמים.
וגם לא. בתי שימוש היו בתוך הדירות.
זה היה מחוץ לבית. מין צריפון כזה.
כן.
אה. לא. לא זכור לי שהיה. שראיתי.
לא נכנסתי לכל הדירות. לכל הבתים.
יכול להיות שזה השתנה.
אבל איפה שהיינו. שאירחו אותנו.
זה נשאר כמו שהיה.
זה נשאר כמו שזה היה. כן.
עכשיו. אה. איך היית מתאר את היחסים בין האוכלוסיות השונות?
היו שם אוקראינים.
היו שם צ'כים.
הייתם יהודים. איך. איך הכל הסתדר?
אני חושב. בלי שום בעיות זה הסתדר.
לא היו בעיות בכלל.
לא?
לא.
והיו גם יחסים של חברות?
למשל. היו לך חברים. אה. אוקראינים?
כן. כן.
שהייתם משחקים?
כן. כן.
היו לי חברים. פגשנו בטיול אחד.
כן.
שהוא ניגש אלינו. בסוף התאספו שמה הרבה.
אנחנו היינו 4.
2 זוגות עם מצלמה וזה התאספו.
אומר: "אתה הרש. ואחותך מרים. מרגיט."
מ-המ.
מרים הוא אמר. כי אז. הוא.
הוא זכר אותי. אני אותו לא זכרתי.
כי אשתי אומרת ש.
איך. איך קיבלו אתכם ש.
קיבלו אותנו יפה. אבל מה שחשבו.
אני לא יודע. אבל קיבלו אותנו יפה. אירחו אותנו.
עשו לנו ארוחת צהריים.
חיכו שנטייל שמה. וקיבלו אותנו די יפה. כן.
זאת אומרת. לפני המלחמה.
היו יחסים תקינים בין האוכלוסיות השונות.
כן. כן.
לא היה מתח. אה. בחגים נוצרים למשל.
כן.
לא היה מתח. או איזשהם פעולות אנטי-יהודיות?
לא. לא. לא היה שום דבר מיוחד. לא זכור לי.
אני זוכר שהיו הולכים מהבתים עם הטליתות.
עם הכול. ל. לבושים בשבתות.
בתחפושת?
לבתי כנסת וזה. שום דבר.
לא היו הערות?
לא. לא שזכור לי.
זה התקבל באופן. אה. טבעי?
כן. באופן טבעי. כן.
כן. עכשיו. אולי תספר לנו קצת.
צבי. על. אה. מה הספקת ללמוד?
באיזה גיל התחלת ללמוד?
אני התחלתי ללמוד בגיל 6. כרגיל בבית ספר.
בית ספר.
ואחרי הצהריים הלכתי לחיידר.
עכשיו. בגיל 6 גם התחלת ללמוד בחדר או קודם לכן?
אני חושב קודם לכן.
אם אני זוכר טוב. עוד לפני הבית ספר. הלכנו
גיל 3. 4?
לחדר. כן.
כן. ומה ומה נשאר לך מהחדר?
אה. לא הרבה. ומה שנשאר לי. שבאתי ארצה.
הבנתי שאת מה שלמדתי.
זה למעשה אותיות עבריות.
ואני למדתי עברית. די מהר פה בקיבוץ שהייתי.
אז זה עזר לך?
זה עזר לי. כן.
כן.
זה למעשה היה תרגום מה. חומש. לזה. ליידיש.
האותיות העבריות היה. היו.
מתורגמות ליידיש. פשוט מאוד.
כן. וחוץ מזה. מה.
מה עוד הספקתם ללמוד בחדר?
שום דבר מיוחד שזכור לי.
חומש התחלתם ללמוד?
כן.
חומש. תפילות?
כן.
קתת על החגים?
כן. כל מיני דברים שצריך ל.
לקראת חגים וכל מיני זה. דברים. כן.
עכשיו. אה. בתחילת השיחה שלנו.
אתה סיפרת שבכפר כולם היו אורתודוקסים.
כן.
נכון?
כן.
ונראה לי שהיום אתה כבר משהו אחר.
היום אני חופשי לגמרי. כן.
נכון?
אני אחרי המלחמה בכלל יצאתי מכל ה.
מכל. מכל הנושא של הדת.
בגלל המלחמה?
אני חושב שבגלל המלח.
למרות שגם כבר שהייתי שמה.
לא כל כך אהבתי ללכת לבית כנסת ולכל הזה.
אני כבר. היה לי כבר הרגשה.
כן?
אבל אחרי המלחמה בכלל עזבתי את כל העניין הזה.
בגלל המלחמה אמרתי. אם זה האלוהים שהוא היה צריך לעזור לנו.
אז כנראה שאין כזה דבר.
מ-המ. כן.
ובני המשפחה האחרים ששרדו.
גם הם. אה. חשבוכמוך?
אה. שרדו סך הכל 2.
כן.
אחי ואחותי.
כן.
אה. הוא גם חופשי.
אבל לפעמים ב.
בחג. הוא הולך לבית כנסת.
מ-המ.
גם אני לפעמים ב.
ביום כיפור אני הולך לפעמים ל.
ואחותך?
ואחי עכשיו הוא כבר לא הולך כי הוא אחרי אירועי מוחי.
מ-המ.
כמה. אבל ככה הוא היה הולך לבית כנסת בחג.
מ-המ.
הוא צם.
כן.
אז 7. 7 נפשות. אתם נשארתם 3?
היינו 7 נפשות. ונשארנו 2.
אחד. זה אחי.
אתה ואחיך ואחותך?
כן. עם אחי. זה סיפור שבכלל ה.
כשמצאתי אותו. הי.
אז אנחנו נגיע לזה. נכון?
כן.
כן. עכשיו. אה. בבית ספר.
היו לך איזשהם מקצועות שאתה נמשכת אליהם יותר?
אהבת ללמוד?
היית תלמיד חרוץ?
אני חושב שהייתי תלמיד די בסדר.
כן.
כל עוד שזה היה. הייתה לי מורה מאוד נחמדה. ו.
צ'כית?
כן. כן.
כן.
והתייחסו די יפה אלינו.
וזה. סך הכל אהבתי ללכת לבית ספר.
כן.
יותר מאשר לחדר.
כן?
כן.
והייתה לך איזו שאיפה ללמוד משהו. לרכוש איזשהו מקצוע?
שאיפות היו לי.
מה?
אבל. אה. זה הכל לא התגשם.
מה. מה רצית?
לא חשבתי בדיוק על מה.
אבל חשבתי ללכת ללמוד.
להמשיך ולפה ושמה. אבל זה לא הסתדר.
מ-המ.
כי המלחמה נכנסה באמצע.
משנת 41' כבר אותו.
המצב רוח לא היה כמו שהיה לפני זה. והתחיל כבר.
כן. עכשיו. מבחינה של.
אה. יחס לארץ ישראל. ציונות.
‮היה דבר כזה אצלכם ב-‭Kolin‬ תודעה ציונית.‬
ארגון. ארגון נוער. ארגון מבוגרים?
כלום. כלום. לא ידעתי מה זה ארץ ישראל.
חוץ שהתפללתי לכיוון ירושלים.
לא ידעתי שום דבר מה זה ישראל.
וגם הגעתי בלי לדעת מה זה.
זאת אומרת. כשאתה באת לישראל.
זה לא היה מתוך. אה.
בחירה. זאת אומרת שמתוך
מודעות שאתה ידעת שאתה רוצה לעלות לארץ?
לא. לא.
אלא מסיבות אחרות?
כי לא ידעתי. אני למעשה נרשמתי לנסוע לאנגליה משמה.
כן. למה דווקא לאנגליה?
כי אמרו שאנגליה מקבלת את הפליטים. את הנ.
הילדים אליה. לפי כמויות ל.
סבירות וזה. ו.
אתה מדבר אחרי המלחמה.
לא על קינדר טרנספורט. נכון?
אחרי המלחמה.
כן.
אחרי המלחמה כבר.
והגיעו אליי שהייתי בצ'כיה.
הגיעו אליי ל. הביתה.
אני לא יודע איך נודע להם.
או שהיה להם את הרשימות וזה.
ושכנעו אותי כשאני אסע לארץ.
מי זה הגיע אליך?
מישהו מה. מתנועה מסוימת.
אתה לא יודע מי?
לא יודע מי. מה.
אם אני לא מתנגד. ו.
זה היו אנשי הבריגדה אולי?
יכול להיות. אני לא יודע מי. אני לא התעניינתי.
לא. לא. היו להם מדים. לא היו להם מדים?
לא. לא היו להם מדים.
כן.
באו ואמרו לי אם אני ארצה שאני אבוא לראות. ופה.
ונכנסתי לאיזושהי תנועה. והייתי שמה.
אני חושב. שבועיים.
ושלחו אותי. רסמית להנה עם סרטיפיקט.
אני ועוד בחורה אחת.
כן. אנחנו.
כן.
אנחנו עוד נגיע לנקודה הזאת.
כן. בהחלט.
מכל מקום. לפני המלחמה.
כן.
לא הייתה מודעות לציונות במקום שלכם?
לי לא זכור שום.
לא היו איזשהם ארגוני נוער שפעלו?
לא.
לא שמעת על זה?
לא.
כשהעניינים התחילו להשתבש באירופה.
בגרמניה היטלר. מה.
מה הגיע אליכם מכל השינויים שמתחוללים באירופה?
היית אומנם מאוד צעיר.
אבל זכור לך משהו?
לא שמענו. לא שמענו שום דבר.
את השם היטלר שמעתם?
את?
את השם היטלר. שמעתם?
כן.
דיברו על זה אצלכם?
דיברו. דיברו. אבל לא.
ומה. מה אתה זוכר ש.
עד 41'. בכלל לא שמענו. לא ידענו על כלום.
עד שלא התחילו לקחת את הראשונים אצלנו.
הוציאו אותם מהבית.
‮לא היו עיתונים אצלכם ב-‭Kolin‬?‬
לא. איזה עיתונים?
לא? לא היו עיתונים?
לא. לא.
ורדיו היה למישהו מאנשי הקהילה?
לי לא זכור. לא היה רדיו.
לא היה דבר כזה. לא זכור לי.
כן. זאת אומרת. המלחמה פרצה.
היה אנשלוס לצ'כיה. ואתם הייתם מנותקים מכל הדברים האלה.
כמעט. זה. זה היה כפרים קטנים בסביבה. כל הסביבה.
זאת אומרת. אתם חייתם.
המשכתם לחיות את החיים שלכם.
כרגיל.
כאילו ללא הפרעה בכלל?
כאילו ללא הפרעה.
אבא שלך המשיך להתפרנס מכריכת ספרים.
נכון. עד הרגע האחרון שלקחו אותנו.
ועד מתי אתה למדת.
צבי. ב. בבית ספר?
אני חוז. חושב שעד כיתה 8.
משהו כזה. יכול להיות?
יכול להיות.
משהו כזה. לפי.
כן.
אבל זה כבר לא היה בית ספר אחרי שההונגרים נכנסו.
היה מן לבנטה. לקחו אותנו.
כן. מה אתה יכול לספר על.
על הכניסה של ההונגרים?
מה. מה זכור לך?
איך זה השפיע על החיים שלכם?
בהתחלה זה לא השפיע במיוחד.
כן.
אבל אחר כך זה התחיל כבר להשפיע.
התנהגו יותר ב.
ב. באגרסיביות. ו. ו.
אה. ניסו כל מיני.
אה. שמירה. לא. להתעסק פה.
לא ללכת פה. ללכת שמה.
זאת אומרת. היו הגבלות על היהודים?
הג. היו כל מיני הגבלות יותר. כן.
מה למשל זכור לך שאתה יכול לספר לנו?
ש. לא זוכר בדיוק מה ההגבולות שהיו.
כי אני לא התעניינתי בזה.
אבל הרגישו מין מתח כזה ב.
בבתי כנסת. שהיינו באים. היו משוחחים. מדברים.
המבוגרים?
המבוגרים. כן.
הם היו נראים לך מודאגים?
נראים מודאגים יותר. כן.
אנחנו כילדים לא הבנו את כל הסיפור הזה.
אנחנו המשכנו לשחק את המשחקים שלנו. אבל דיברו.
היו אנשים מהכפר הזה שהחליטו לעזוב בעקבות ה.
השינויים ש. שהגיעו אליכם?
לא שזכור לי.
שעזבו את המקום?
לא. לא שזכור לי.
זאת אומרת. הקהילה המשיכה לתפקד.
אנשים שהיו. הם נשארו?
הם נשארו. המשיכו לתפקד כרגיל.
כן.
כן.
ובעלי מלאכה המשיכו להתפרנס. אביך?
כן. כן. כרגיל.
הכל המשיך כרגיל.
כן.
עכשיו. מה היה השינוי בבית ספר?
חוץ מהשינוי בשפה?
לפעמים היו באים אלינו.
היה מין לבנטה קראו לזה.
הוציאו אותנו לכל מיני עבודות בחוץ.
ובזמן שהגויים האלה המשיכו ללמוד בבית ספר.
מעין עבודות כפייה?
היהודים. עבודות כפייה כאלה.
למשל. איזה עבודות?
לשדות. ללכת. לכל מיני חפירות.
כל מיני. אה. תפקידים כאלה של. אה.
מאיזה גיל לקחו את הילדים לעבודות כאלה?
אני חושב מסביבות 13. 14 כבר.
מ-המ. זאת אומרת. גייסו אותם ממש לעבודה?
כן. כן. גיסו. לא שאלו אותם.
אמרו שאתם ואתם הולכים היום לעבוד כאן וכאן.
מ-המ.
זה מה שזכור לי.
ומי ארגן את זה?
ההונגרים אירגנו את ה.
כנראה.
מי יעבוד פה מי יעבוד שם?
כנראה שההונגרים החליטו ש.
מוציאים את היהודים מהכיתות
והם הולכים לעשות כל מיני עבודות.
עכשיו. אה. אתם בכלל הפסקתם ללמוד או שחלקית?
לא. לא. אנחנו המשכנו ללכת. אבל חלקית.
כל פעם היו באים ו.
כן.
מוציאים אותנו. כן.
ואיך החברים שלכם הלא יהודים התייחסו לעובדה שמוציאים
אותכם באמצע הלימודים?
הם הגיבו על זה? הם העירו על זה?
לא. לא זכור לי שהגיבו. או שאמרו.
היה פחד לדבר על זה?
כנראה שהיה פחד. אני לא זוכר שהגיבו.
זה היו ילדים כולם.
ומה הם יכולים להגיב.
מ-המ. עכשיו. אה.
כשאתם עבדתם. מי השגיח עליכם?
אני לא זוכר שמישהו.
כנראה שמישהו מהגויים שמה.
ז'נדרם. הונגרי?
לא זוכר. לא זוכר שזה היה ז'נדרם. לא.
וקיבלתם משהו תמורת העבודה. אוכל?
לא. לא.
או. איזשהו.
לא. כלום.
תמורה כספית?
כלום. שום דבר.
כלום. יצאתם לעבודה. חזרתם.
כן. כן.
לקחתם את הצידה לדרך מהבית?
תמיד היינו לוקחים מהבית.
את האוכל. וזה מה שהיה.
מ-המ.
כן.
כי הקפדתם לאכול כשר?
כן. אנחנו לקחנו. תמיד היה.
לא היה לנו אוכל בבתי ספר.
ומה. מה אתה חשבת על
כל ההתנהלות הזאת בתור ילד? שלוקחים אותך.
אני להגיד לך.
ולא לוקחים ילדים אחרים?
לא חשבתי שום דבר. ידעתי שזה בעיה.
ידעתי שזה בעיה כבר משנת 41'.
וחשבתי שזה לאט לאט מגיע גם אלינו. כל הסיפור.
אבל לחשוב עד כדי כך מה. ומה. זה לוק.
לא. אני. אני מתכוונת.
הרגשת כעס?
הרגשת התמרמרות?
בהחלט הרגשתי ככה. גם. אה. עלבון.
השפלה?
השפלה. כן.
היו מדברים לא יפה.
בזמן שהיו מוציאים אותכם לעבודה?
מכנים בשמות. או מעליבים. או.
לא. לא היינו רק.
אהה. ילדים יהודים. אני זוכר.
לא. אבל מי שהוביל אתכם לעבודה?
לא. לא זכור לי שום דבר.
אמרו אתה תעשה פה. אתה תעשה שמה.
תעשה. כל אחד חילקו מה לעשות.
והילדים באמת. אה. השתדלו למלא את המשימות?
הם מילאו גם שהם יכולים. זה ילדים.
זה ילדים. כמה הם יכולים.
אה. למלות מילאו. כן.
עכשיו. אה. באותו זמן שלקחו את הילדים.
ההורים המשיכו בעיסוקים שלהם.
או גם אותם לקחו?
לא. הם המשיכו בעיסוקים שלהם.
מ-המ.
הם לא. לא נגעו בהם עד שלא הוציאו אותנו משם.
כן. ומתי זה קרה?
ב-44'.
זאת אומרת. עד 44'.
‮ב-‭Kolin‬ החיים המשיכו פחות או יותר.‬
כן. כן.
כמו שהיה.
כן.
בלי שינוי?
כן.
היה לכם איזשהו מידע מה מתרחש באירופה.
מה קורה. בארצות אחרות?
לי לא.
לצבא הגרמני?
לא. שום דבר לא.
אירועים למשל כמו סטלינגרד. הגיעו אליכם?
לא. לא זכור לי.
שום דבר.
שום דבר לא.
פרל הרבור?
לא.
לא. שום. שום אינפורמציה?
שום אינפורמציה לא הייתה לנו שם.
הייתם ממש מנותקים.
מנותקים. חיים כמו בכפרים ערבים היו.
מנותקים.
כן. היום זה כבר.
אה. לא מה שהיה אז.
היום יש רדיו. יש הכל. שם זה לא היה.
והשיחות של המבוגרים. היית לפעמים מקשיב.
הם היו מדברים. למשל.
מה יהיה. מה יקרה.
עד מתי. דברים מהסוג הזה?
לא שאני שמעתי או שאני זוכר שדיברו. ייתכן ש.
אני מתאר לי שהמבוגרים יותר דיברו.
אבל הילדים. לא שיתפו את הילדים בכל הסיפור הזה.
כן. עכשיו אתה אומר שב-44' הוציאו אתכם.
כן.
איך. איך כל הדבר הזה התרחש והתנהל?
הופיעו. פתאום ז'נדרמים ל. לבית.
כן. ז'נדרמים הונגרים?
הונגרים. כן.
ואמר. אמרו להורים.
אספו כמה דברים שאתם צריכים לקחת איתכם. מהר מהר.
ולצאת. מתאספים במקום זה וזה. וחיכו שמה.
ואני זוכר שאבא היה צריך לקחת משהו מהגג.
שהם דפקו לו עם ה. אה. הרובים ככה.
מהר. מהר. מהר. זה.
זה נורא כאב לי.
זאת אומרת. הכל היה מאוד פתאומי.
לא אמרו תוך יום.
אלא תוך ממש עכשיו?
לא. לא. מיידית. מיידית.
ואספו אותנו לבית כנסת.
אספו את האנשים בבית כנסת?
אספו אותנו לבית כנסת.
‮כפר על יד ‭Kolin‬. קוראים לו טיבובה.‬
ושמה החזיקו אותנו. תקופה מסוימת.
אני לא זוכר. אה. יומיים.
3. והעבירו אותנו לגטו.
כן. איפה היה הגטו?
‮גטו היה ‭Mátészalka‬.‬
אני לא יודע איפה זה.
‮זה בהונגריה או באיזשהו מקום. ‭Mátészalka‬. קוראים לזה.‬
כן.
שמה היינו איזה 3 או 4 שבועות.
כולם דחוסים באיזה. אה.
בית ספר ישן. זה היה.
או. אני לא זוכר מה זה היה בדיוק שמה.
‮ושמה החזיקו אותנו עד שהוציאו אותנו לרכבות. ל-‭Auschwitz‬.‬
עכשיו. כשאתם הייתם בגטו.
כן.
אה. הייתה שמירה על הגטו?
זאת אומרת. אי אפשר היה לצאת?
היינו סגורים. ואי אפשר היה. אסור היה לצאת.
אסור היה לצאת.
אני זוכר שהייתי
מתגנב איכשהו החוצה בשביל להשיג איזה אוכל או מה.
אבל. אה. אסור היה לצאת משם.
כן. וההתגנבות הזאת הייתה יוזמה שלך.
או שההורים ביקשו שתצא?
לא. לא. יוזמה שלי.
שראיתי את המצב. אז הייתה היוזמה שלי.
כן. היה רעב בגטו?
היה רעב בטח.
וזה היה דחוס שמה. זה היה המונים.
הביאו את זה מכל הסביבה שמה. הביאו את היהודים.
כן. זה היה. באיזה.
באיזה עונת שנה זה היה ב-44'?
כן. זה היה ב-44'.
שהוציאו אותנו מהבית לבית כנסת.
בית כנסת היינו כמה. יומיים.
אבל איזה עונת שנה זאת הייתה.
זה היה חורף קיץ?
לא חורף. אני חושב שזה היה בסביבות מאי. מאי.
אחרי פסח.
אחרי פסח. אני חושב. מאי.
יוני. לא זכור לי בדיוק תאריכים.
ואיך ישנתם שם. על הרצפה?
כן.
לקחתם איזה כלי מיטה איתכם. משהו?
לא. כל אחד הסתדר איכשהו.
לא יכולנו הרבה לקחת.
כי אפשר לקחת הרבה.
‮אני אפילו לא זוכר איך הגענו ל-‭Mátészalka‬ אם ב. ב.‬
ברגל או ב. ב. ב.
לא זוכר.
עגלות?
אני חושב שעגלות או מה.
אה-הא.
לדבבה הביאו אותנו לעגלות. זה אני זוכר.
משמה. אני לא זוכר כבר איך.
אם משאיות או. ברגל. אני לא זוכר.
עכשיו. מה עשיתם עם הבית. אתם סגרתם אותו?
היו לכם שכנים שיכולתם
למסור להם איזה חפצי ערך. כסף. או דברים כאלה?
לא. לא. לא. לא היה שום דבר. לא שלי ידוע לי.
ואני לא חושב גם שהיה מה למסור.
תכשיטים של אמא?
אני לא חושב. שמה בתקופה ההיא לא היו בעיית תכשיטים או זה.
וכסף מזומן?
לי לא זכור לי. מה שזכור לי.
רק שדודה שלי ביקשה ממני להסתיר ב.
‮כשהיינו בגטו ב-‭Mátészalka‬.‬
איזה חבילה עם כסף.
שאני אחביא את זה באיזשהו מקום בגג.
וככה זה נשאר שם.
הא. החבאת בגג?
החבאתי בגג.
וזהו?
אבל אספו אותנו. ואחרי זה. הוציאו אותנו משם.
ולא. ולא חזרתם לראות מה?
לא. אי אפשר היה לחזור.
הממ.
שם הוציאו אותנו ישר לרכבות.
לא. אני מתכוונת אחרי המלחמה?
לא. אני אפילו לא זוכר איפה זה. בדיוק.
אה-הא. כן. זאת אומרת. הרכוש הלך למ.
הכל הלך. כן.
הרכוש המשפחתי לא נשאר ממנו.
לא. כלום.
דבר. כן. אם כן.
אתם נמצאים בגטו.
וכמו שאתה מספר. אתה.
אתה היחיד שהיית מתגנב או שהיו.
היו עוד ילדים שהתגנבו.
עוד ילדים. אבל מהמשפחה שלך?
לא. המשפחה שלי לא.
אתה היחיד שיצאת.
למעשה. מה שהיה שם. היו 2.
אחותי הלוא לא הייתה איתנו.
וגם אחי לא. אחי היה מגויס.
מ-המ. לאן?
ל. הגרמנים לקחו אותם.
הוא גדול ממני ב-7 שנים.
לעבודות כפייה?
עבודות כפייה.
אחיך הגדול?
כן.
כן.
אז הוא לא היה בכלל בבית.
כן. והוא לא חזר?
הוא חזר.
אז זה האח שחזר?
האח שחזר.
כן.
‮ואחותי הייתה ב-‭Budapest‬.‬
היא נסעה ללמוד לשמה.
מה היא נסעה ללמוד?
אני לא. לא זוכר מה.
אבל היא נסעה ללמוד.
היא גדולה ממני בשנתיים.
והיא גם היא נשארה?
היא נשארה. אבל היא לא בחיים כבר.
אבל היא שרדה את המלחמה?
היא שרדה. היא הייתה בין. אה.
בסוף הסתבר. שהיא הייתה בין ההחלפות של. אה. שוודיה.
של קסטר?
עם. עם הגרמנים משהו.
אה-הא.
שתמורת רכב ולקחו את ה.
בעסקה של קסטנר. או בעסקה אחרת?
לא. אני לא יודע. זו לא עסקה של קסטנר.
אני יודע שהיה איזה.
יהודים תמורת משאיות.
יהודים תמורת משאיות. לקחו לשוודיה.
כן.
והיא שרדה שמה.
כן.
כן. ואותה פגשנו רק אחרי המלחמה.
מ-המ.
לא ידענו שהיא בחיים.
כן.
ו.
עכשיו. איך. אה. מאין היית מביא את המזון.
צבי. כשהיית מתגנב.
כל מיני מקומות. היינו יוצאים מ.
מחצרות. גונבים ונכנסים.
היו אנשים שגם. אה. נתנו לכם?
לא זכור לי. ה. גם.
גם התושבים נהיו.
עם התקופה שראו מה שהולך.
נהיו עויינים ככה יותר. הגויים.
זאת אומרת. אותם אלה שהיו איתכם בשכנות טובה.
כן. אז גם כן היו.
הפכו בעקבות המלחמה להיות עויינים?
כן. כן. כן. הם חיכו ל. ל.
שיוכלו להשתלט על הרכוש.
על הרכוש.
כן.
זאת אומרת. אתה חושב שהמניעים היו בעיקר כלכליים?
כלכליים. יכול להיות.
שהיה משתלם להם?
נכון.
והיו איזה ניסיונות לעזור.
ראו ציבור גדול. אה.
כלוא בתוך בית ספר?
לא. לא היו אנשים שבאו והציעו מזון?
לא. לא זכור לי.
מ-המ.
לא זכור לי.
אז הייתם צריכים פשוט.
אה. נתפסת פעם שגנבת?
לא. לא. מה שכן.
רק אני זוכר שפעם חזרתי.
ואבא לא היה. בסוף הוא חזר.
אני לא יודע מאיפה. וגילחו לו את הזקן.
הורידו לו את הזקן. או.
ההונגרים?
לא יודע מי. הוא לא אמר מי.
אבל הוא חייך ככה ולא.
לא אמר כלום. הוא אמר לנו.
לא רצה להדאיג אותנו כנראה וזה.
אבל לא יודע לאן לקחו אותו מה. בכל אופן הוא חזר.
כן.
בלי הזקן לשמה לגטו.
מ-המ. כן. וכשאתם הייתם.
אה. בגטו. ידעתם כמה זמן זה יימשך?
אמרו לכם שבעוד איזה זמן ייקחו אתכם?
לא אמרו לנו שום דבר.
שום דבר.
כלום.
ישבתם והמתנתם.
המנתנו.
המתנתם.
אז באו ולקחו אותנו. את כולם.
והעבירו אותנו לתחנת רכבת. תפסו אותנו בקרונות.
כן.
אהה. של בהמות.
כן.
בלי. עם חלון קטן.
שהוא היה מגודר עם. אה. עם גדר.
גדר תיל?
גדר חי. גדר תיל.
ודחסו אותנו בלי סוף. פנימה.
שלא היה לנשום אוויר.
‮ונסענו. והסתבר שנסענו ל-‭Auschwitz‬.‬
כן. זאת אומרת. זאת הייתה התחנה הראשונה שלכם?
זאת הייתה התחנה הראשונה של המחנה.
‮עכשיו. צבי. כשאתם הגעתם ל-‭Auschwitz‬.‬
השם הזה אמר לכם משהו?
זה היה שם שכבר שמעתם אותו.
או שזה פעם ראשונה נחשפתם אליו?
לא. זה הפעם הראשונה ששמענו אותו. כשהורידו אותנו.
אז היו שמה יהודים.
כנראה שהם עבדו בקרמטוריום. והם עברו.
הזונדרקומנדו.
וזה. והם כל הזמן. אה. צעקו.
תשתדלו ללכת. לא שמאלה או ימינה. משהו כזה.
ו. כל כך.
אה. דחפו עלינו לרדת.
‮מהר. מהר. מהר. ה-‭S.S‬. הגרמנים.‬
כן.
וישר לכיוון המחנה פנימה. והובילו אותנו.
‮אני לא זוכר אם זה הגיע ל-‭Auschwitz‬. ל-‭Birkenau‬. ושמה.‬
באיזשהו מקום היה דוחק כזה שהלכתי לאיבוד מההורים.
‮עכשיו. צבי. אתה אומר שאת השם ‭Auschwitz‬ לא שמעתם.‬
עד לשם לא.
עד. זאת אומרת. זאת הייתה פעם
ראשונה שהשם הזה נשמע באוזניכם.
אבל בכלל. המהות של המקום. מה זה בכלל?
היה לכם מושג שיש מחנות.
שיש מחנות ריכוז. שיש מחנות מוות?
לא. היה לנו שום מושג למה אנחנו נוסעים.
לאן אנחנו. אה.
נוסעים. אבל לפי ה.
הזה שדחסו אותנו בקרונות.
כמו בהמות. זה נתן לנו משהו לא טוב. הרגשה לא טובה.
‮עד שהגענו לתחנת הרכבת ב-‭Auschwitz‬.‬
שהורידו אותנו. לא ידענו מה זה.
‮פעם הראשונה. שמענו את ‭Auschwitz‬ שירדנו.‬
כן. עכשיו.
בכל אופן אני. אני לא מדבר בשם אחרים.
האנשים האלה שקיבלו את פניכם.
שכנראה זה היה אולי הזונדרקומנדו. עם הפסים.
זה היה עובדים.
עובדים עם פסים כבר. כן?
הם עבדו שמה. כנראה במחנה.
הם. הם. אה. נתנו לכם איזשהו מושג. לאן הגעתם?
כן.
שאלתם אותם מה זה?
לא. אי אפשר היה לשאול שום דבר.
‮היה מלא ‭S.S‬. הם פחדו.‬
ואנחנו. אבל ככה. ביידיש היו.
אתם הגעתם ביום או בלילה?
זה היה ביום.
ביום?
כן.
כן. וכל המחנה המגודר. עם המגדלים.
כן. טוב. זה. זה ראינו רק שהגענו.
לא ידענו מה זה זה.
מה. מה עבר לך בראש כשראית את המקום הזה?
אני הייתי כל כך מפוחד.
כן?
שלא ידעתי מה עולה לי בראש בכלל.
רצתי כל הזמן שלא אאבד את ההורים.
מה שבסופו של דבר איבדתי אותם.
שהגענו למקום.
זאת אומרת לא היה שמה סדר?
לא. לא היה. סדר. הם דחפו.
ועם הקתות של הרובים ודחפו.
‮ובזה. וכל אורך השביל עמדו שמה ‭S.S‬ ושמרו.‬
כן.
ו.
היו להם גם כלבים?
כן. כן. עם כלבים. זה היה מפחיד.
ושהגעתי למקום מסוים. איבדתי את ההורים.
אני מחפש להנה לשמה.
וצעקות בכל מקום. ראיתי את הדוד שלי באיזשהו מקום.
כן.
רצתי. צעקו שאני אחזור.
בגרמנית. אני לא שמעתי שום דבר.
הא. הלכת לכיוון של הדוד וביקשו ש.
הלכתי לכיוון עם ההורים.
איפה שההורים. שאיבדתי אותם.
לא ראיתי אותם. אז ראיתי את ה.
את הדוד דוד יותר אחורה.
כן.
הוא כבר היה כנראה אחרי ה. הסלקציה.
כן.
רצתי אליו. הייתי רזה קטן.
והם ביניהם החביאו אותי.
בשביל זה גם אין לי מספר.
כנראה ששם נתנו את המספרים.
מי זה הם? מי זה הם?
היהודים ש.
אה-הא.
ש. שכבר הלכול. לעבודה.
זאת אומרת.
שהוציאו אותם לעבודה.
אבל זה לא היו אנשים שהכרת. זה לא היה משפחה?
לא. לא. חוץ מהדוד שלי שראיתי שם. לא הכרתי אותם.
זה יהודים זרים.
יהודים זרים. שהציאו אותם.
החביאו אותך?
והם החביאו אותי ביניהם ככה.
כן.
וכך נשארתי איתם.
מ-המ. זאת אומרת. לפי התחושה שלך.
אם הם לא היו מחביאים אותך.
בגלל שהיית קטן ורזה.
לא הייתי נשאר.
אולי לא היית נמצא.
לא הייתי.
בקבוצה הזאת?
לא הייתי נמצא בקבוצה. ב-100% שלא.
מ-המ.
כי הייתי נורא קטן ורזה.
לא הייתי אפילו לפי גילי.
כן.
ושהגעתי לדוד ונשארתי איתם.
מסתבר אחר כך. שזה אלו אנשים שנבחרו. שהם נשארים לעבודה.
כנראה שאיפה שהיה כל ההמולה.
זה היה סלקציה של.
של מנגלה או מי.
אני לא יודע בדיוק.
כן. כן. זאת אומרת.
‮אתה בעצם בהגעה שלך ל-‭Auschwitz‬ איבדת את המשפחה שלך?‬
כן. כבר בתוך המחנה.
יותר לא ראית אותה?
לא ראיתי. לא אותם.
לא את 2 האחים שהיו איתי.
מתי. מתי התברר לך.
מה אולי היה הגורל שלהם?
מתי הבנת או ידעת?
בתוך המחנה כבר דיברו על כל מיני דברים. ש.
שאנשים שמוציאים להורג.
ופה ושמה. ואני שיערתי שזה מה שיכול להיות.
מ-המ.
שיערתי שזה מה שכ.
אני פשוט נכנסתי לאפטיות.
ולא עניין אותי שום דבר.
זאת אומרת. מהרגע שנכנסת למחנה.
ברגע שנכנסתי למחנה ו.
ו. ואיבדתי את ההורים.
כן. אבל הדוד נשאר איתך.
היית יחד איתו צמוד אליו?
אה. תקופה. כן.
זה עזר לך באיזושהי צורה?
לא. הוא לא יכול היה הרבה לעזור.
אבל עצם זה שהיינו ביחד. זה עזר לי. כן.
הוא דיבר איתך בתור מבוגר יותר?
כן. אבל הוא לא דיבר שום דבר.
כי גם הוא נשאר יחיד.
מ-המ.
דיברנו ככה. אבל הוא לא יכול היה.
גם הוא היה במצב רוח קשה.
למעשה אני אחר כך עזרתי לו. לא הוא לי.
כן. באיזה אופן?
אני. אני אסביר לך.
‮אנחנו היינו שמה ב-‭Auschwitz‬.‬
אני חושב. לא יותר משבועיים.
מ-המ.
העבירו אותנו משם ל.
‮ל-‭Płaszów‬. על יד ‭Kraków‬.‬
‮על יד ‭Kraków‬. כן? כן.‬
ושמה הוא עבר איתי.
הוא היה איתי שם כל הזמן.
והיו. הייתה שמה בתוך המחנה קבוצה של איזה 50.
60 ילדים פחות או יותר בגילאים שלי.
העסיקו אותנו ב.
אה. בבינוי מתחת לצריפים.
חומ. את החומות לסגור.
עבודות חפירה?
לא חפירה. אלא.
ל. ל.
לבנות את הקירות מתחת לצריפים.
אה-הא.
שהיו ככה. מורמים.
אחרי כמה ימים.
הוציאו אותנו מחוץ למחנה. את הילדים.
את הקבוצה בליווי. אה. משמר גרמני.
מאיזה גילאים בערך. אה. היו.
הילדים?
כן.
בגילי. 14. 15. משהו כזה.
14.15.
כן. היו אולי אפילו פחות קצת.
ובערך 50 ילדים היו בקבוצה?
משהו כזה. 50. 60. אני לא יודע.
כן.
הוציאו אותנו לעבוד מחוץ למחנה.
באותם עבודות. באותה. באותה עבודה.
וכאן מתחיל הסיפור למה.
איך אני עזרתי לדוד.
‮אתה מדבר על המחנה ב-‭Płaszów‬?‬
כן.
כן.
‮כן. אני כבר עזבתי את ‭Auschwitz‬.‬
‮אני כבר ב-‭Płaszów‬. וש.‬
‮עכשיו. איך היה באמת המעבר הזה מ-‭Auschwitz‬. ל-‭Płaszów‬?‬
העבירו אותנו במשאיות.
לא. אבל. זה הייתה איזושהי סלקציה או מה?
מי. מי החליט? מי בחר?
לא. באו. הודיעו לקום.
לקום מהצריפים. לעלות לאוטו וזהו.
זה היה משהו מקרי?
מקרי.
כן.
‮והגעתי ל-‭Płaszów‬.‬
ואחרי כמה ימים שסיפרתי שהוצאנו אותה.
הוציאו אותנו מהמחנה לעבודה.
מ-המ.
לאותם עבודות. אני עבדתי מריצה.
הובלתי את ה. אה. לבנים.
כן.
וכמו שאני הולך בשביל. באה מולי בחורה.
אני לא יודע. בת כמה היא הייתה או מה.
אם היא הייתה יהודייה. דיברה גרמנית.
מ-המ. כן.
ושואלת אותי אם אני רעב. בגרמנית.
פחדתי להגיד לה שתוריד לי סטירת לחי.
אז עשיתי עם הראש.
רק לא. לא דיברתי.
והיא אומרת לי בגרמנית. הבנתי כל מילה.
מה שהיא אומרת לי.
כשנבוא לצהריים. שיתנו צהריים. הלוא.
היו נותנים במסטינגים. בשורה.
‮שאני אבקש מהקצין. מה-‭S.S‬‬
השומר שהוא ייתן לי ללכת אליה הביתה.
אני אגש לקצין. להגיד לו שהוא ייתן לי ללכת הביתה.
הלכתי כמו כולם מהשורה.
פתאום היא צועקת מהמרפסת: "הר וורמאכט. וורמאכט."
הוא מסתכל. הוא אומר לה בגרמנית.
שישלח. הוא עשה לה עם היד.
הוא הולך מאחד לשני. עד שהגיע אליי.
היא הכירה את מי שהיא ראתה.
אומרת: "יה." עליתי למעלה.
היא הייתה אחת מהסגל של המחנה?
לא. אני לא יודע מי היא הייתה עד היום.
עליתי למעלה ו.
אבל זה היו מגורים של אסירים איפה שהיא גרה?
לא. לא. זה היה מחוץ למחנה בכלל.
אה-הא.
אני תכף אגיד לך למה.
כן.
אני מספר את זה.
מ-המ.
נכנסתי הביתה. והיא בישלה. אני לא. אה.
אשכח את הריח של הבישול.
היא אומרת לי תשב ונותנת לי ישר מהסיר.
מהאש. והיא אומרת: "תיזהר זה חם."
אכלתי איך שאני אוכל.
‮נכנס קצין ‭S.S‬ לבית. גבוהה גבר יפהפה.‬
ואני הרגשתי ש.
היית עם בגדים של אסיר?
כן.
כן.
הוא. הוא. הוא נכנס.
נתן לי לטיפה על הראש.
והלך הלאה לחדר השני.
הוא אומר לי: "אל תפחד."
ככה נשארתי. אכלתי.
כי נחנקתי כמעט מהפחד.
אז היא שואלת אותי: "אם אני רוצה עוד פעם?"
נתנה לי תוספת.
אכלתי. אחר כך חזרתי חזרה לקבוצה לעבודה.
והיא אומרת לי שאני אגיד לשומר.
"שאם מחר אם לא נבוא להנה ש.
שהוא יגיד לה איפה אני."
סיפורי סבתא. אני אלך להגיד לדבר עם הק. עם השומר.
עברו יומיים. היא הופיעה למחנה.
וככה במשך 3 חודשים.
היא האכילה אותך?
אה. יום יום.
ובדיעבד צבי. כשאתה חושב על זה.
מיכ.
אז לא הבנת. אבל מה?
לא יודע מי היא?
מה ההסבר שלך?
מה היא? אולי הייתי דומה למישהו.
אולי היא הייתה יהודייה.
כפילגש לזה. אה. אני לא יודע.
‮של הקצין ‭S.S‬?‬
‮של הקצין ‭S.S‬.‬
מ-המ.
אולי הזכרתי לה את מישהו. אין לי הסבר.
ומה. האנשים שהיו מסביבך.
איך הם הגיבו על ה. על. אתה.
היא הייתה תמיד לקחת אותי לפינה.
יושבת איתי עד שהייתי גומר לאכול.
אבל הם. הם העירו משהו? הם הגיבו משהו?
לא. לא.
הם שאלו אותך. מה קורה?
לא שאלו שום דבר ולא כלום.
אני לא יודע אם ידעו. או ראו.
טוב. הם ראו שאתה לא אוכל איתם?
אני הייתי הולך איתם לאכול.
אה.
אבל זה לא היה אוכל.
האוכל. מה היה אוכל שמה? מרק מים.
מה זאת אומרת. ישבת איתם ואחר כך הלכת.
כן.
והם לא שאלו אותך ל. מה.
מה. מה אתה עושה שמה?
לא שאלו אותי שום דבר. אני. אה.
היא הייתה נכנסת חופשי למחנה.
מ-המ.
כה. אה. עד היום אינני יודע מי הוא היה.
יכול להיות ש.
זו שחיה איתו. שזה בעלה.
או לא. יכול להיות שהוא היה אחד המפקדים שמה. או מה.
נכנסה. באה יום יום במשך כמעט 3 חודשים שהייתי שמה.
אחרי איזה יומיים.
3 היא שואלת אותי אם יש לי מישהו שם. אמרתי: "יש לי דוד."
היה תמיד מביאה לי תוספת שיהיה לי בשבילו.
אה-הא. וככה אתה.
ככה אני עזרתי לו.
עזרת לדוד.
עד שעברנו משם.
כן. ולא הצלחת לאתר אותה אחרי המלחמה?
לא. לא שם. לא שום דבר.
אני לא יודע. כלום.
פשוט הייתי מפוחד. לא ידעתי מ.
איך לנהוג ואיך לשאול מה.
מה. איך אני אלך לשאול אותה פתאום.
כן.
אבל כנראה. או שהייתי דומה למישהו שהזכיר לה.
או מה. או שפשוט ניסתה לעזור למישהו.
למה דווקא לי ולא לאחר.
היו שם איזה 60 ילדים.
כן.
וזה למעשה מה שנתן לי את הפוש במשך כל
התקופה שהיינו ב. יתר המחנות.
כן. זה הוציא אותך מהאפתיה ה. מעשה החסד הזה?
לא. לא. לא.
זה החזיר לך איזושהי אמונה בבני אדם?
לא. אה. תראי.
אה. אמונה זה נתן לי.
כן.
כי היה לי עוד מקרה כזה דומה.
כן?
וזה דווקא לי. אז סימן שבכל זאת משהו.
איזשהו מזל מיוחד. אינני יודע.
אבל זה. זה הוציא אותך קצת מהאפתיות שהיית שרוי בה?
לא. אני זוכר ש. מה שזה.
הייתי אפתי ו.
זה השאיר אותי גם.
מ-המ.
לא התעניינתי בשום דבר.
לא עניין אותי שום דבר.
לא דיברתי פוליטיקה ולא כלום. לא עניין אותי.
נתנו לי עבודה. הייתי עושה את העבודה שנתנו לי ו.
כשהיית בא לגברת הזאת לא.
לא היית שואל אותה.
משוחח איתה. אכלת ויצאת?
אני באתי. אני בא אליה.
באתי פעם אחת הביתה.
אה-הא.
היא אחר כך באה אליי למחנה.
אה-הא. והביאה את האוכל.
היא הביאה את האוכל איתה ושוקולדים וכל מיני דברים.
היא הייתה מביאה לי.
והביאה לי גם שיהיה לדוד שלי.
שאמרתי לה שיש לי שם את הדוד.
וככה זה נמשך עד שהעבירו אותנו מ.
‮מ-‭Plaszow‬.‬
‮מ-‭Plaszow. Plaszow‬ שהעבירו אותנו.‬
אני לא זוכר בדיוק לאיזה מחנות.
אה. היו לי איזה 8. ששכחתי את שמם.
כן.
אבל את מה שכל הזמן התב.
אה. בלבל לי בראש. בולקנהיים [?
‮בולקנהיים‭?]. Hirshberg‬ וזה.‬
לא ידעתי אם זה קיים או שסתם.
אני מדמיין או מה.
אז הנכדה. אה. פה התעניינה.
כן.
אחרי שהיא ראיינה אותי.
והיא ביררה. ויש לי את המכתב פה ששלחו לי.
כן.
שזה היה אמנם לא בו. אה.
לא בולקנהיים [?בולקנהיים?]. אלה בולקהיים.
‮משהו כזה. ו-‭Hirshberg‬.‬
זה ישנו וזה קיים והייתי שמה. וזה נכון.
ויש שמה מפעל ל.
חלקי מטוסים שהגרמנים.
זה נמצא באזור הפולני היום.
כן.
המקום הזה.
ואז זה היה באזור הגרמני בתקופת המלחמה?
כנראה שאז. אה.
הגרמנים שלטו בכל פולניה אז.
כן. לא. אבל זה.
זה היה חלק מגרמניה?
כנראה. יש שם.
היה חלק שהיה גרמני.
כן.
אז זה הכל. עכשיו זה שייך לפולניה.
כנראה שזה חלק גרמני.
לא. אני לא אומר לך את זה מתוך ידיעה.
כן.
אבל מתוך. אה.
צבי. אה. אתה אומר שהיו לך.
היה לך עוד מקרה של. אה. מזל.
כן.
שמישהו.
כן.
אתה יכול בבקשה לספר על זה?
כן. ב. אממ.
שעבדנו במפעל הזה. אז.
של המטוסים. חלקי מטוסים?
כן. אז היו מוציאים אותנו ברגל מהמחנה.
היינו הולכים שמה למפעל. עובדים וחוזרים ברגל.
כן.
אז היה.
מה. מה היה התפקיד שלך שמה?
אממ. אה. נתנו לי לעשות. אה. אה.
הברגות וחורים בתוך. אה.
[משובש] כזה. אה.
אני. יש לי בכלל ידיים טכניות.
מישהו לימד אותך את העבודה הזאת?
לא. מתוך. מתוך.
היה איזה מנהל עבודה?
הוא הראה לי פעם פעמיים ואני עשיתי את זה.
מ-המ.
ו. ה.
אה. הוורמאכט הזה.
המנהל עבודה היה גרמני?
אה. כן. כן.
כן.
וה. ורמאכט הזה ה. שומר.
במפעל? במפעל?
לא. לא. שהוא ליווה אותנו לשם.
אה-הא.
הוא היה.
מהמחנה.
הוא היה חייל.
כן.
מהמחנה שהיה מלווה אותנו.
כן.
אז. אהה. פתאום היה מת. מתחיל לצ.
לצעוק " [משובש]."(גרמנית) והיה עובר על ידי.
דוחף לי חתיכת לחם.
וככה זה יום יומי.
מהלחם שלו. הוא היה דוחף לי חתיכה.
כן.
ועד שהייתי שמה. זה היה כמעט יומיומי שהיינו הולכים.
כן.
אחר כך כשבאתי למפעל שעבדתי.
הוא היה כל כך מבסוט.
היה תמיד אומר ל.
במטבח. המנהל שיתנו לי תוספת.
הוא היה מבסוט מהעבודה שלי.
אבל הוא לא יודע מה שאני עשיתי. עם כל הזה.
עד כדי כך היה לי שכל שהייתי עושה את המטבע ב.
ב-2 אלפיות יותר.
סבוטאז'.
כן. ושההברגה לא תחזיק.
אה-הא.
עד. אה. היה לי שכל.
לו היו תופסים אותי. היו הורגים אותי.
כן.
אבל זה עשיתי בי.
במיוחד. חשבתי אולי.
זה מישהו הדריך אותך?
לא. לא לבד.
מישהו אמר? זה היה.
לבד. לבד.
מיז. זאת הייתה יוזמה שלך?
יוזמה שלי.
לחבל בה.
לחבל ב. בעבודה.
במטוסים של הגרמנים.
אולי. אולי זה יעוף באוויר.
כן. זה הייתה יוזמה שלי.
כן. אבל מכל מקום המנהל עבודה היה מרוצה מה.
כן מאוד.
העבודה שלך. מההספק שלך ונתן לך תוספת.
כל פעם היה בא.
תנו לו תוספת. תוספת.
מה זה היה תוספת. זה היה מרק עם.
עם כל מיני. אה.
כן.
כמעט כלום בפנים.
עכשיו. איך היו המגורים במחנה הזה שממנו יצאתם למפעל?
דרגשים.
ישנתם. זה היו צריפים. או בניינים?
לא. זה היו צריפים.
כן.
עם דרגשים. כל.
כל תא היה 5.
או 6 איש. אני לא זוכר.
שוכבים אחד על יד השני כמו סרדינים.
כן.
וזה היה קומתי.
והיו איזשהם. אה.
מזרוני קש. או שמיכות. או?
לא. לא. לא זכור לי.
שמיכות היו לכם?
אני חושב. היה איזה שמיכה אחת. משהו כזה.
חימום היה בצריף?
מה?
חימום?
לא.
לא.
לא.
אתה זוכר תחושות של קור?
בוודאי.
כן.
כן.
איזה.
היינו ישנים בבגדים האלה הולכים עם הבגדים האלה.
איזה.
ביחד עם הכינים ועם הכל.
‮ה. הבגדים היו מ-‭Auschwitz‬? הפסים?‬
הב. הב. הבגדים היו עם פסים.
כן.
כן. כל הזמן. מאז ש.
‮ב. ב-‭Auschwitz‬ קיבלנו את זה.‬
הלכתם עם זה כל הזמן?
כל הזמן וכפכפי עץ.
לא כיבסתם את זה מפעם לפעם?
לא. לא היה איפה לכבס.
לא היה.
לא.
ולהתרחץ?
לא. לא זוכר.
עשו לכם איזה. אתם נכנסתם למפעל של המטוסים
עם המדים. עם הבגדים.
עם הכל.
עם כינים.
כן. שום דבר.
לא עשו לכם חיטוי?
לא. לא זכור לי. לא זכור לי.
ו. אממ. מה.
כמה. כמה צעדתם לכיוון המפעל?
זה היה שעה. יותר משעה?
לא זוכר באמת כמה.
מ-המ.
הלכתי כמו. כמו. זה היה בלי לחשוב על שום דבר.
עכשיו. במחנה הזה עדיין היית עם הדוד שלך?
לא.
מתי נפרדתם?
ב. שעברנו מ.
עכשיו אני אגיד לך. שעברנו מ.
‮‭Plaszow‬?‬
‮‭Plaszow‬. מסתבר שהדוד היה חולה.‬
אה. היה לו מחלת נפילה. אפילפסיה.
מ-המ.
אני לא ידעתי מזה.
אה-הא.
כנראה שבזמן שעברנו משם.
הוא קיבל התקף.
והוא לא עלה ל. זה.
והוא נשאר כנראה שמה. ולא נשאר בחיים.
‮ו. ואחרי ‭Plaszow‬ לא.‬
יותר לא ראיתי אותו.
ואחרי המלחמה לא פגשת אותו?
לא.
כמה זמן בערך היית. אה.
במפעל הזה של חלקי מטוסים?
לא זוכר.
שבועות. חודשים?
אין לי כל מושג. לא זוכר.
‮נדמה לי שמשמה לקחו אותנו כבר ל-‭Buchenwald‬.‬
מ-המ. באיזה אופן הגעתם ברגל. או במשאיות?
לאן?
‮ל-‭Buchenwald‬?‬
‮ל-‭Buchenwald‬ הגענו ברכבת פתוחה.‬
זה היה מרץ. פברואר. מרץ. בחורף.
כן.
עם רכ. עם. עם קרונות פתוחים.
שהגענו 50% מהאנשים שנשארו בחיים. הוא נסע.
קפאו.
אני לא יודע לאן.
בכל אופן. הוא. הובילו אותנו 7 ימים ולילות.
כן.
עם. עם פרוסת לחם ומרגרינה. שנתנו לנו.
וחצי מה. בקרונות נפטרו. וחצי נשארו.
והתכסו עם השמיכות של האלה שנפטרו.
כן.
שתייה לא הייתה בעיה כי שתינו שלג. אכלנו את השלג.
כן.
‮אבל אוכל לא היה וכך הגענו ל-‭Buchenwald‬.‬
כן.
‮שמה היינו בסביבות 3 חודשים ב-‭Buchenwald‬.‬
כן.
עד השחרור.
צבי. אתה מספר שהיית ילד קטן ורזה.
כן.
והיית אפתי. זאת אומרת. לא היה לך.
אה. איזשהו רצון חזק לשרוד. היית.
לא חשבתי על זה.
לא חשבת על זה.
לא.
איך. איך אתה היום בדיעבד יכול
להבין את העובדה שכל כך הרבה אנשים נספו ואתה.
ברוך השם. נשארת בחיים?
אני פשוט לא מבין את זה.
פשוט לא מבין את זה.
איך אני הצלחתי לשרוד?
אני פשוט לא מבין.
היה לי אח יותר קטן ממני.
אבל הוא היה הרבה יותר זה.
הוא לא שרד. ואני כן.
לא. לא יכול להסביר את זה.
היה לך. הייתה לך איזה שאיפה.
איזה רצון שיחזיק אותך בחיים? אה.
אני מתאר לי שרצון. שאני אשאר בחיים.
זה היה לי. אני מתאר לי עם כל האפתיות. כן.
מ-המ.
אבל לא חשבתי על זה במיוחד איך שזה יהיה ואיך שזה יקרה.
חשבת שאולי תפגוש מישהו מהמשפחה. אחרי המלחמה?
קיוויתי שאני אפגוש את מישהו מהמשפחה.
קיווית. כן.
אבל. אה. אה.
מהמשפחה שפגשתי אחרי המלחמה.
‮אז זה סיפור שאני הגעתי ל-‭Prague‬. פשוט.‬
כן.
‮בגמר ששחררו אותנו ב-‭Buchenwald‬.‬
כן. אבל רגע.
כן?
אנחנו.
כן.
זאת אומרת. אנחנו עכשיו.
‮אתה מגיע ל-‭Buchenwald‬.‬
‮אתה מגיע ל-‭Buchenwald‬.‬
שם אני 3 חו.
אחרי נסיעה מאוד טראומטית.
כן.
מאוד טראומטית.
מאוד. מאוד. כן.
‮ו. ומה. מה אתה רואה ב-‭Buchenwald‬?‬
מה. מה המראות הראשונים שאתה נחשף אליהם?
צריפים.
כן.
עם אסירים. ושמה גם. אה.
מסתבר שהיו שמה גם שבויים רוסים. כן?
אז שמה המחנה היה קצת יותר. אה.
הם קצת פחדו מהרוסים השבויים. הגרמנים.
הגרמנים.
אז הם לא כל כך. אה.
לא היה כל כך מחמיר?
לא כל. לא היה כל כך מחמיר שם.
כן. רק. אה.
שבויים רוסים או היו. פגשת עוד?
לא היו גם אחרים.
אני לא פגשתי. לא ידעתי. מסתבר.
אה-הא.
‮איתי. ישנו חבר שהוא השתחרר ב-‭Buchenwald‬.‬
החבר הזה שאני אמרתי לך שהוא נפטר.
שלקחו אותו ב-41'.
‮הוא גם היה ב-‭Buchenwald‬. אנחנו לא נפגשנו.‬
‮וזהו. אני ב-‭Buchenwald‬ השתחררתי כבר. זה היה בסביבות.‬
כן. ומה. אתה אומר ש.
שהיית שם כ-3 חודשים. נכון?
נכון.
ומה עשית במשך הזמן הזה?
לא זוכר שעשינו.
עבדת?
לא זוכר מה שעשינו.
לא הייתה עבודה?
לא. לא זוכר משהו.
ואוכל. איזה אוכל קיבלתם שם?
כמו בכל המחנות.
מרק.
מרק.
קפה. קצת לחם?
פרוסת לחם זה היה תמיד מחולק ל-5 איש. לחם.
כן.
עם חתיכת מרגרינה. זה היה אוכל.
כן.
ובצהריים היה מרק.
כן.
מרק שזה היה מים. לא.
היה מישהו במחנה הזה שהיה.
שהתיידדת איתו. שהתקרבת אליו.
שהיו לכם איזה קשרים קצת?
לא במיוחד.
שיכולת לדבר איתו?
לא במיוחד.
מה שהיה לי.
חבר אחד ש.
וזה שכחתי לספר לך.
בבקשה.
באחד המחנות.
כן.
הוא מופיע בתמונה איתי פה.
כן.
אהה. ש.
אני לא זוכר בדיוק באיזה מחנה זה היה.
אני לא יודע מה קרה.
הוא היה שם עם אבא שלו ב.
בגילך הוא היה בערך?
מה?
הוא היה בגיל שלך?
בערך בגילי. הוא נמצא איתי בתמונה של. אה.
וגם כן מצ'כוסלובקיה?
אני לא חו. לא זוכר מאיפה אני.
מאיפה הוא. אני חושב שכן.
כן.
ושמה ר. רצחו את האבא שלו בנוכחות כולם.
עשו מסדר בחוץ. וזרקו אותו לתוך בור.
בשלולית מים החזיקו אותו עם מקל עד שהוא מת.
בנוכחות הבן. בנוכחות כל המחנה שמה.
מה הוא עשה? אני לא יודע האבא.
מ-המ.
זה רק. אה. מזכיר לי את הסיפור שלא סיפרתי.
כן.
ב. בזה.
כן. ואתה התיידדת עם ה. עם ה.
אני התיידדתי עם הבחור הזה. היינו ביחד.
אני לא זוכר איפה נפרדנו.
‮אם הגענו ל-‭Buchenwald‬ ביחד.‬
או לא. אני לא זוכר.
כן. ואחרי השחרור אתה פגשת אותו?
לא. לא זכור לי.
מ-המ.
לא. אני חושב שכן.
אני חושב שהתמונה הזאת זה אחרי השחרור.
אחרי השחרור.
כן. כן. נפגשתי איתו.
זאת אומרת השתחררתם יחד?
כן. כן. נפגשתי איתו. כן.
כן. ו. ו. וזה עזר לכם. החברות הזאת?
זה עזר בטח. זה עזר קצת.
אה. הייתה.
כן. כן. היינו ביחד באותו הגיל. פחות או יותר.
כן.
היינו יוצאים ביחד לעבודה.
מ-המ.
וכל מיני זה.
‮כן. והשתחררתם? אם כן. ב-‭Buchenwald‬.‬
בעצם. לא זכור לך שהיו לך משימות. עבודות. תפקידים?
לא. לא זכור לי מה עשיתי. לא זכור לי.
פאסיבי לגמרי.
כן. לא זכור.
היו הרבה אנשים שבצריף. למשל.
שלא החזיקו מעמד?
בצריף שאתה היית?
אני לא זוכר אם יש מישהו שבתוך הצריף.
או שאני לא ראיתי.
אני לא יודע. בדרך כלל.
בצריף שאני הייתי. אז נשארו כולם.
כן. ומי שיחרר אתכם?
האמריקאים.
כן. אתה זוכר את היום הזה.
כן.
ש. יום השחרור?
כן. אני זוכר לפני. אה.
ימים לפני זה טסו מטוסים זרקו שק עם. עם דב.
עם דברים לתוך המחנה.
ושמענו לפני ה.
שנכנסו האמריקאים. שכבשו. כבר שמענו את כל היריות.
בוקר אחד קמנו. אין שומרים במגדלים. אין אף אחד.
הכל חופשי. כולם רצים.
כל אחד רצים אחרי הגרמנים וכל זה.
והאמריקאים נכנסו. והתנפלו שמה על אוכל.
ועל כל מיני דברים. וכל מיני זה.
והם ניסו. אל תחטפו יש מספיק אוכל.
תקבלו. כי אתם תמותו מהרעלה.
ובאמת. היו כאלה שנפטרו.
הם. הם ממש הזהירו את האנשים?
הזהירו את האנשים. האמריקאים.
כן. שמחתם לראות אותם?
מאוד.
כן.
אבל אתה והחבר שלך לא התפתיתם לאוכל?
לא. לא התנפלתם?
אה. אני לא זוכר.
אבל אני זוכר רק שאמרו אל תאכלו כל כך הרבה.
מפני שזה. הקיבה שלכם לא רגילה.
כן.
אני לא זוכר. אכלתי או לא אכלתי.
אבל בכל אופן. אה.
קיבלתם איזושהי עזרה רפואית. טיפול?
הכל. הכל. הם נתנו הכל.
במחנה עצמו?
במחנה עצמו.
מהאמריקאים?
רשמו את כולם. נתנו תעודות לכולם ו.
כן.
אני זוכר ש. אה.
הילדים קיבלו מדים של הצבא שלהם.
עם הזה. זה מזכיר לי.
‮שהלכתי עם זה. הגעתי עם זה עד ל-‭Prague‬ עם המדים האלה.‬
אה. זהו. משמה.
‮איך הגעתי ל-‭Prague‬? אני לא זוכר.‬
כן.
‮אבל הגעתי ל-‭Prague‬.‬
למה לפראג אני לא יודע.
ו. אה. הייתה לך איזושהי תוכנית מ. לאן אתה רוצה להגיע?
היתה לי תוכנית. אולי נמצא מישהו.
אולי אני אגיע הביתה.
אה-הא.
‮אבל איך שלא יהיה. הגעתי ל-‭Prague‬.‬
אה-הא.
לא יו. לא זוכר איך. למה.
כן.
‮דווקא ל-‭Prague‬.‬
מ-המ.
שם היה איזה ארגון של ה.
הג'וינט?
ג'וינט. או מה. משהו כזה.
כן. כן.
אז אנחנו היינו שמה. בג'וינט הזה.
‮ב-‭Prague‬ היה איזשהו מחנה ל. לפליטים שחזרו?‬
כן. שחזרו ל.
לאותו המקום שמה. שם התאספנו.
כן.
ופה. אני הייתי.
‮היינו שם איזה 5 ילדים מ-‭Buchenwald‬. עם המדים.‬
והלכנו לטייל ברחוב באחד הימים.
ועבדו שמה גרמנים. חיילים גרמנים בכבישים. בזה.
שמה התלהבו. ראו אותנו. הצ'כים.
כן.
אמרו אנחנו. הילדים האלה יראו להם איך צריך לעבוד.
הם פשוט דחפו את החיילים. הצ'כים.
הצידה שאנחנו נעביד אותם כמו שהעבידו אותנו.
ואז ניגשה אליי אישה אחת.
ואומרת לי שהיא רוצה שאני אבוא אליה הביתה.
והיא אספה אותי משמה.
הייתי כמעט 3 חודשים שם ב.
אצלה בבית?
אצלה בבית. היא רצתה לאמץ אותי.
ורצתה לשלוח אותי ללמוד.
הייתה אישה צ'כית?
צ'כית. כן.
כן.
היו לה 2 בנות.
ובאחד הימים הלכנו לטייל.
ועצרנו שהטרמווי. יעבור.
עם הבנות ביחד הייתי.
יורד בן אדם ואני רואה הוא מוכר לי. אני מסתכל עליו.
הוא מסתכל עליי. ואומר לי: "הרשל'ה אתה לא מכיר?"
מי זה היה?
אחד מהכפר שלי.
מ-המ.
ואז הוא בישר לי שאחי חי שהוא איתו ביחד.
אה-הא.
‮הם באו ביחד והם נוסעים להונגריה ל-‭Budapest‬.‬
‮אני כבר הייתי כאילו ותיק ב-‭Prague‬.‬
ולזה שיש שם.
כן.
הרבה תחנות. היה לי שכל לתת לו את הכתובת.
ואני אומר לו: "תראה.
אני אלך איתך לרכבת.
אבל אני לא יודע אם הוא יגיע לאותה רכבת."
הוא אמר לי שהוא פגש את מישהו מהמשפחה.
איזה קרובים. בני דודים.
והוא ירד לפני זה לדבר איתם שם.
כן.
‮והוא יגיע נוסע גם ל-‭Budapest‬.‬
נתתי לו את הכתובת.
‮אחרי שבועיים קיבלתי מכתב שהוא מחכה לי ב-‭Budapest‬.‬
כן. אז עזבת את הגברת ה.
מה. שרצתה לאמץ אותך?
אז אמרתי לה: "שאני מצטער. שאחי נשאר בחיים.
ואני נוסע לשמה."
והם בכו ואמרו לי: "שאני אביא.
שאני אביא אותו אליה."
‮צבי. עם הגברת הזו מ-‭Prague‬.‬
אתה יצרת קשר אחרי המלחמה?
לא. שום דבר. עם אף אחד.
אפילו לא זוכר כתובת ולא כלום.
והם בכו נורא. והיא רצתה שאני אביא גם את אחי לשמה. שהם.
כן.
יאמצו אותו גם. ו. כמובן.
היא הסבירה. היא הסבירה את הרצון.
את המניעים שלה לאמץ אתכם?
לא. היא פשוט. אני. אני מתאר לי.
אה. הם. הצ'כים היו אנשים מאוד. מאוד טובים.
זה היה הבדל בין שמיים וארץ בין הסלובקים והצ'כים.
הם ניסו לעזור וניסו הכל לעשות.
גם אחרי המלחמה. גם לפני המלחמה.
כן.
ו. אמרתי להם שאני נוסע.
ואני עם אחי ירצה. אנחנו נחזור.
מ-המ.
וכמובן אחי לא רצה לחזור חזרה.
ככה נשארתי עם אחי.
ועם אחי הגעתי ל.
‮אחר כך חזרה ל-‭Sudetes‬. בצ'כיה.‬
‮שם הוא התיישב באחת העיירות בשם ‭Varnsdorf‬.‬
‮ואני נשארתי אצל אותם הבני דודים ב-‭Rumburk‬.‬
מרחק של 3. 4 קילומטר.
ושמה הלכתי ללמוד לבית ספר מקצועי.
במפעל. קראו לו. אה. אה.
איזה מקצוע למדת?
‮‭Rumburk Zavody. Rumburk‬.‬
זה מפעלי. אהה. מפעל לנשק.
זה היה או מה. לא יודע מה.
אבל איזה. איזה מקצוע רכשת?
אהה. לא למדתי שם הרבה.
כי אני עליתי אחר כך. אחרי שנה.
כן. אבל מה. מה התכוונת?
אה. זה. התכוונתי ללמוד.
אממ. אה. מכונות ודברים כאלה. זה היה מפעל ל.
מכונאות.
מכונאות. וזה.
כן.
‮ויומיים בשבוע הייתי נוסע ל-‭Varnsdorf‬. לבית ספר ללמוד.‬
אה-הא.
שם זה היה עבודה מעשית ו.
ובעיירה השנייה. זה היה.
אימון.
בית ספר. אה. עיוני.
כן.
כן. עד שעליתי ארצה זה.
כן.
שמה הייתי.
עכשיו. תספר לנו קצת איך.
אה. איך שכנעו אותך לעלות לפלשתינה?
אה. אני אמרתי ש. ש. אה.
נרשמתי. זאת אומרת. ביוזמת אחי לנסוע לאנגליה.
ו. אה. בינתיים כנראה הגיע אליהם.
או שהם היה להם את הרשימות.
מי שנרשמו. לא נרשמו. ביו.
ואמרו לו שאם אני ארצה ל. לעלות לישראל.
לא ידעתי איפה זה? ומה זה?
אמרתי טוב. בסדר. שיהיה.
והלכתי איתם. לקחו אותי. למקום שהיה.
זאת אומרת. זה היה לחלוטין מקרי.
מקרי לחלוטין.
לגביי זה היה מקרי לחלוטין.
כן.
לגביו. אה. לגביהם.
כנראה זה היה מכוון.
כן.
זה יכול להיות מהבריגדה האנשים שפעלו
שמה בשביל לעלות את הפליטים וזה.
כן.
בקיצור. הגעתי שמה.
היתה חברה שחיכו לעלות לארץ.
הייתי שם שבועיים. ואותי ועוד בחורה אחת העלו באופן רסמי.
כן. עם סרטיפיקט.
עם סרטיפיקט. כנראה המחשבה שאני חושב.
הם רצו להיפטר ממני.
כי הם ידעו שזה עלול להגיע משמה.
אני אסע לשם ל. לאנגליה.
כן.
ואכן אחי כתב לי אחר כך שיומיים אחרי שנסעתי.
הגיע האישור שאישרו לי לנסוע לאנגליה.
לאנגליה.
כן.
ואחיך לא הצטרף אליך לנסיעה לארץ?
לא. הוא נשאר עוד שם.
מתי הוא עלה לישראל?
הוא ב-49'. הוא בא עם ה.
עם גח"ל. הם הגי. הם. וזה. איך.
אה-הא. כן.
כן.
ושם הם.
הוא כבר בא בגלל שאני הייתי פה.
מ-המ. ישר למלחמת השחרור?
כן.
כן.
אחרי ה. זה.
ו. אה. איך הם יכלו לשלוח אותי ואת הבחורה אחרי שבועיים.
ששמה אנשים מחכים בתור.
אז זה פטנט יהודי.
אנחנו נשלח את הצעירים ביותר. באישור. בסרטיפיקט.
כן.
כמובן שהם ידעו שאנחנו הצעירים ביותר. שלחו את שנינו.
וככה הם יצאו מה.
כי אחרת איך יכולים.
אה. פתאום אנחנו רק באנו וכבר נסענו.
כן.
כך הגעתי להנה.
בינתיים. הגעתי להנה ל.
הכניסו אותי לקיבוץ. ברמת השופט.
בינתיים אנחנו אז מצאנו שהיינו עוד בצ'כיה.
את אחותי לפי הרשימה.
אני לא סיפרתי לך את השם שלי.
כן.
ינקלביץ.
כן.
יש פה מין תקל מסוים.
שאנחנו חיפשנו את אחותי על שם ינקלביץ.
מסתבר שהיא רשומה על שם שטיימץ.
אבא שלי קראו לו שטיימץ.
אמא שלי קראו לה ינקלביץ.
למה? לא ידעתי אף פעם.
ולא ידעתי שקראו לו ככה או ככה.
כן.
אחי סיפר לי.
שלו עד גיל 6 שהוא נכנס לבית ספר. קראו לו שטיימץ.
שנכנסתי לבית ספר. שהוא נכנס לבית ספר.
התחילו לקרוא לו ינקלביץ.
מסתבר שבחוץ לארץ. שהתחתנו נישואים דתיים ולא בעירייה.
או בזה. אז לא רשמו את השמות כנשואים.
מ-המ.
ככה הוא הסביר לי את זה.
מה זאת אומרת. הם. אה.
לא היו נישואים. נשואים אזרחיים. אלא דתיים.
דתיים.
ואז אתם נקראתם על שם האמא.
על שם אמא. כן.
ינקלביץ.
ככה. אה. אחי הסביר לי. וככה הסבירו לו.
כן.
ככה שאם זה. או לא. אני לא יודע.
כן.
אבל כנראה שזה. יש בזה משהו.
צבי.
ו.
אה. סליחה.
כן. ואז. אה. עלה לנו ל.
ל. רעיון.
בואי נחפש לפי שטיימץ.
כן.
כי היו רשימות שמה בצ'כיה. הב.
הביאו את הרשימות. אלה ששרדו בשוודיה.
כן.
ומצאנו אותה.
את האחות.
אז חיפשנו אותה לפי שטיימץ.
ברשימה. ואכן מצאנו שטיימץ.
מסתבר שהיא אומצה על ידי משפחה בשוודיה. היא הייתה שמה.
ויצרנו איתה הקשר. היא אחר כך חזרה לשוודיה. לישראל.
כן.
לא. סליחה. היא חזרה לצ'כיה.
כן.
לאחי. אני כבר הייתי פה בארץ.
אז לנו היה התכתבות פה רק עם אחותי.
אני כבר לא ראיתי אותה עד אחרי שהיא עלתה ארצה.
מ-המ. מתי זה קרה?
היא עלתה ב. גם כן ב.
בשנת 50'. 50'.
שנת 50'. משהו כזה.
כן.
היא עלתה להנה.
כן.
ואז אני הייתי פה בצבא.
מ-המ.
והייתי.
כמה זמן שירתת?
שנתיים.
שנתיים.
אז זה היה שנתיים.
כן.
אהה. הגעתי לצבא. אחרי שיירת יחיעם.
אני הייתי חבר קיבוץ כביכול ל.
צריך להיות של יחיעם.
כן.
אחרי השיירה. שגם נשארתי בין הכמה בודדים שנשארו בחיים.
אז עזבתי את הקיבוץ.
התגייסתי לצבא ו.
אחרי שבועיים. או 3 שהתגייסתי. ירדנו לדרום.
כן.
הבסיס היה בקיבוץ רוחמה. ו.
שמה הייתם מול הצבא המצרי?
היינו מנותקים.
כן.
כן. היינו מנותקים.
שהיא באה ארצה. אז היא לא.
לא יכולנו להיפגש בכלל.
מ-המ.
היא התחילה לחפש אותי פה.
היא התחילה לחפש אותי שמה.
והיא נפגשה עם אחד הבני דודים. השטמייצים האלה.
אז הוא אומר: "כן.
אני ראיתי אותו. הוא נמצא ב.
הוא נמצא בכפר יונה."
מסתבר שהוא הטעה אותה.
היא נסעה לכפר יונה.
אבל באותו היום הורידו אותי ל. לדרום.
כן.
אני הייתי במחנה יונה.
אה-הא.
זה מחנה גיוס של.
אה. בתל אביב. היום זה תל אביב שמה.
כן. נכון.
וככה לא התראינו עד שחזרנו חזרה לארץ משמה.
זאת אומרת. היינו בארץ. חזרנו להנה.
כן.
כמובן הלכתי לבקר לקיבוץ.
בקיבוץ הייתה בחורה שעלתה איתי לארץ.
אז היא אומרת: "מה שלום אחותך?"
אז אמרתי: "אחותי לא בארץ."
היא אומרת: "מה פתאום.
היא חיפשה אותך פה. היא הייתה פה."
אז אמרתי: "אולי זה בת דודה ולא."
"לא. לא אחותך. היא הייתה פה וחיפשה אותך וזה."
אבל היא לא זוכרת את ה. את הכתובת.
אבל היא הייתה גם ברמת השופט לחפש אותי.
ותיסע לשמה. הם בטח יתנו את הכתובת.
באתי לשמה. הם נורא שמחו בוא לאכול. ופה לא.
אני רוצה את הכתובת.
עד שלא תבוא לאכול לא ניתן כתובת.
נתנו לי את הכתובת.
הם לא זוכרים בדיוק את הזה.
אבל זוכרים ואדי ג'מאל.
ואדי ג'מאל זה עין הים היום פה. בחיפה.
כמובן נסעתי לשמה. הייתי עוד חייל.
איפה מחפשים מכולת. אה. נכנס למכולת.
בעלת המכולת אומרת: "אתה לא אח של.
אה. של. אה. פרידמן.
של. אה. מרגיט?"
אז אני אומר: "כן. זה אני באתי לשאול איפה הכתובת שלה."
וככה נפגשתי עם אחותי פה.
וככה נפגשתם. תאמר לי בבקשה. צבי.
אתה אמרת שהלימודים בחדר עזרו לך לקלוט יותר
במהירות את הכתיב של השפה העברית.
את השפה. כן.
נכון? כמה זמן לקח לך להתאקלם ולהרגיש ישראלי?
בואי. אה. בואי נהיה כנים.
כשבאתי לקיבוץ בהתחלה. זה עשה עליי רושם איום ונורא.
אוקיי. נה. נעזוב את זה. אבל.
אני אסביר לך גם למה.
דקה. כן.
אני אסביר לך גם למה.
כן.
נכנסתי. אז הם היו באימון באיזשהו מקום. הילדים מהכיתות.
הכל מגודר מסביב. וזה עשה עליי רושם איום ונורא.
והמדריך אומר: "אתם לא הולכים לשום
מקום בלי רשות. עד שאני לא אגיד לך."
אמרתי אלוהים אדירים. לאן נכנסתי שוב.
זה עשה עלי רושם. אחר כך.
התק. התקמ. התאקלמתי.
כן.
עם הזה. והייתה חובה לדבר עברית בלבד.
כי היו שמה הונגרים. צ'כים. פולנים.
וכמה. כמה זמן לקח לך להשתלט על השפה העברית הקשה?
כ-3 חודשים אני כבר. פטפטתי.
זה. זה מהר.
כן. די טוב. כן.
זה מהר.
כי כל המילים שדיברתי וזה הזכיר לי בחדר.
כן.
שלמדתי את זה רק ב.
בעיוות של הזה.
הכל צף.
כן.
צף בזיכרון.
הכל צף כלפי מעלה.
כן.
וזה מה שנתן לי מהחדר לא יותר מזה.
את ה. דחיפה. מתי התחתנת צבי?
בשנת 55'.
שם אשתך?
אילנה.
אילנה. הקמתם משפחה?
כן. הקמנו משפחה.
נולדו לכם ילדים?
2 בנים.
איך קוראים להם?
אחד יצחק על שם אבא שלי.
כן.
אחד שם ניר. לפי הצד אבא שלה.
שהוא ייעץ את השם.
כן.
ו. אה.
מה. מה הם עושים? הבנים?
הם מהנדסים. שניהם.
אחד עובד במחקר ברפאל.
הוא עכשיו בשנת לימודים.
מ-המ.
אה. בתואר נוסף.
ואחד עובד בחברת חשמל כמהנדס.
הוא מודד והנדסה אזרחית.
כן.
כן.
ואיך אתה הסתדרת?
עזבת את הקיבוץ. רכשת מקצוע?
אני עזבתי את הקיבוץ.
תאמיני לי. אני לא זוכר בדיוק.
אני הגעתי לעיר.
לחיפה. אני לא זוכר איך.
הגעתי איכשהו לעבוד בתור נהג.
מ-המ.
עבדתי כנהג משאיות איזה שנתיים.
ואחר כך נכנסתי. עשיתי רישיון לאוטובוס.
נכנסתי לאגד כשכיר.
עבדתי שם איזה 3 שנים כשכיר.
אחר כך נכנסתי כחבר.
מ-המ.
לאגד. ואני הייתי חבר אגד במשך. עד הפנסיה.
זאת אומרת. זאת הייתה בעצם ה.
זאת הייתה.
פרנסה.
כן.
והתחביב שלך. אה. מכונאות.
עסקת בזה באיזשהו שלב?
לא ב. אה. זה.
אבל בכל שלב עסקתי במקצוע.
כן.
אני עושה. הידיים שעושות את הכל.
כל מה שאת רואה פה.
כן.
זה עבודת יד שלי.
עבודת יד. כן.
כל הבית.
כן.
כמעט. כן.
והיום צבי. איך אתה מעסיק את עצמך?
יש לך תחביבים?
אני ממשיך. אני ממשיך לעבוד.
אפשר להגיד בהתנדבות כמעט.
איפה באגד?
במועדון הגמלאים. כן.
כן.
אני חבר הנהלה שמה.
ואני מטפל ועוזר לאחרים.
וחוץ מזה. יש לך עוד עיסוקים?
‮אה. יש לי ‭hobby‬ לכל דבר.‬
למשל.
אני עושה את הכל. מה שבבית הכל.
חשמל. אינסטלציה. נגרות.
הכל אני לבד. פה.
‮כמעט ולא נכנס בעל מקצוע. זה ה-‭hobby‬ שלי.‬
באוטו עד לפני שנים מספר שנכנס הכל בחשמל. הייתי מטפל לבד.
בצבא הייתי מכונאי. אחראי על 48 כלי רכב של גדוד שלם.
עם צוות מכונאים וחשמלאים.
כן.
אז ככה אני. זה. ואשתי עבדה גם.
היא אחות. עבדה בבית חולים. אה. רמב"ם.
ואחר כך עברה. אחרי.
אחרי שהילדים נולדו. הבנים.
היא הפסיקה לעבוד 6 שנים עד שהתחילו.
ועברה לבית חולים. בני ציון.
עבדה עד לגיל פרישה.
כן.
וזהו.
היית רוצה לומר משהו אישי. מהניסיון ש.
שהיית צריך לעבור אותו.
מהחיים שהיית צריך לעבור אותם?
משהו אישי ל.
לילדים. לנכדים. שיקשיבו קלטת?
אה. אני פעם אחת הזמינו אותי.
הנכדה לבית ספר. הילדים.
לא רציתי ללכת ל. לספר את הסיפור.
כן.
מפני שאני נורא מתרגש. ומגיע ל.
ל. זה.
אז ממש קשה לי לזה.
וסיפרתי. ושם אמרתי בסוף.
לילדים. כתוצאה מכל הסיפור.
שמרו על המדינה. כי היא יקרה. וזהו.
צבי הרבה תודה שהזמנת אותנו.
על לא דבר. אני מודה לכם שראיינתם אותי.
ששיתפת אותנו. ושתמשיך.
אתה ואשתך לעסוק בדברים שאתם אוהבים לעסוק.
להמשיך ליצור את הדברים היפים.
תודה רבה.
ולהנות מהמשפחה ומהנכדים.
תודה.
אז שתהיה לכם שנה טובה.
אמן לכל עם ישראל.
ועכשיו אנחנו נצלם את התמונות שהכנתם לנו.
בסדר. כן.
תודה רבה.
אני רק אראה לך. אה. הימני זה אני אחרי המחנות.
והחבר שלי קראו לו לודביק.
שאינני יודע איפה הוא היום.
זה גם אחרי המחנות.
כן.
זה אני אחרי המלחמה ו.
‮ב-‭Sudetes‬. זהו.‬
כאן רואים אותי על האופניים. זה גם.
‮בסוד. ב-‭Sudetes‬.‬
‮במקום שקוראים לו ‭Varnsdorf‬.‬
[משובש]
כאן. זו תמונה בארץ. רואים את גיסי.
את אחותי. אני ואחי האחרון.
כאן אנחנו רואים את אשתי ואותי בחתונה בשנת 1955.
כאן בתמונה. אשתי אילנה. אה.
הבן הצעיר ניר. אני יושב והבן הגדול יצחק. צחי.
כן.
כאן בתמונה זה בטיול שורשים.
אני עומד עם. אה.
אחי. והבית שרואים כאן זה הבית שלנו שהיה.
שהיינו שמה. ניסינו להיכנס.
לראות את הבית. אך הדיירים התנגדו. לא נתנו להיכנס.
כאן. בתמונה הזאת אנחנו רואים את.
אה. שני הבנים שלי ואת שתי הכלות.
אחת בשם טובה. כלה שנייה תמי.
בן הצעיר. ניר. והגדול יצחק. צחי.
למטה. למטה. אני עם שני הבנים ואשתי.
אני וצחי. יצחק. אשתי אילנה וניר. ואני צבי.
כאן בתמונה משפחתית. אני ואשתי אילנה והנכדים.
אהה. מור.
רועי. נועה. ושירי. ועמית.
Testimony of Zvi Hershel Jankelevic, born in Kaliny, Czechoslovakia, 1929, regarding his experiences as a child in Kaliny, the Mateszalka Ghetto, Auschwitz-Birkenau, Plaszow and other places Life before the war. Outbreak of the war; reannexation to Hungary; restrictions on the Jews; forced labor by children; deportation to the Mateszalka Ghetto; Mateszalka Ghetto life including life in an old school building; obtaining of food; deportation to Auschwitz-Birkenau; camp life including the murder of his parents; receives food from an anonymous female inmate for three months; transfer to forced labor; transfer to Plaszow; camp life including forced labor by youths; transfer to camps in Germany; labor in an aircraft parts factory; receives food from a German labor foreman; transfer to Buchenwald including deportees' freezing to death; liberation by the US Army. Move to Prague; life in Prague including fostering by a Czech family; aliya to Eretz Israel on the "Cairo" ship, 1946.
item Id
6696102
First Name
Hershel
Tzvi
Zvi
Last Name
Iankelevitz
Jankelevic
Date of Birth
15/10/1929
Place of Birth
Kaliny, Czechoslovakia
Type of material
Testimony
Language
Hebrew
Record Group
O.3 - Testimonies Department of the Yad Vashem Archives
Date of Creation - earliest
16/09/07
Date of Creation - latest
16/09/07
Name of Submitter
Jnkelevic Zvi
Original
YES
Interview Location
ISRAEL
Connected to Item
O.3 - Testimonies gathered by Yad Vashem
Form of Testimony
Video
Dedication
Moshal Repository, Yad Vashem Archival Collection
The transcription of this testimony was made possible with the assistance of the Conference on Jewish Material Claims Against Germany, Supported by the Foundation Remembrance, Responsibility and Future (EVZ) and by the German Federal Ministry of Finance