Yad Vashem logo

Testimony of Yitzhak Printz, born in Szerencs, Hungary, 1931, regarding his experiences in Satoraljaujhely, the Budapest Ghetto and in hiding in a monastery in the Budapest area

Testimony
בבקשה.
יום רביעי. 4 במאי שנת 2005. כ"ו בניסן תשס"ה.
אני. חיה ירושלמי.
מראיינת באולפן בית ווהלין בגבעתיים את מר פרינץ.
מר פרינץ. יליד הונגריה.
יספר לנו על קורותיו בשנות המלחמה.
מר פרינץ. ספר לנו את סיפורך בבקשה.
אני אולי אחלק את התקופה שאני אספר עליו ב-4 פרקים.
זכרונות ילדות. הישרדות. תקווה והגשמה.
כאמור. נולדתי בהונגריה.
בעיר סרנץ'. ב-08.09.1931.
הוריי גרו והתחתנו ב-1930 וגרו בשאטוראליאויהיי.
בערך כ-50 קילומטר מסרנץ'.
סרנץ'. המקום שנולדתי בו. ואז כמובן. אה.
אה. היה נהוג שהאישה באה לבית ההורים ללדת.
מה שמייחד את העיר סרנץ'.
זה הבית חרושת לסוכר ושוקולד. אחד המפורסמים בהונגריה.
אני. אה. לא זוכר כמובן את התקופה.
אלא את הביקורים שהיי. עשיתי בהמשך.
אנחנו כאמור. אחרי הלידה. אה.
עברנו בחזרה לשאטוראליאויהיי.
ששם ביליתי את. אה.
שנות ילדותי עד. אה. 1941.
אה. אבא היה יהודי אמיד בקהילה.
באותו הקהילה שאני. עד כמה שידוע לי.
האוכלוסייה בשאטוראליאויהיי היה כ-20 אלף איש.
מה שמו?
שאטוראליאויהיי.
של אבא?
של אבא? אהה. יעקב.
אה. בהונגרית. יולה.
הוא היה. אהה. מאוד מקובל בקהילה.
שאז כנראה היה כ-1.000 משפחות.
מתוך ה-20 אלף תושבים.
הוא היה. אה. מנהל בנק. בנק. אה. של הלוואות.
הוא היה הנציג הבלעדי של ג'נרלי. של ביטוח.
חברת ביטוח האיטלקי. ובנוסף לזה.
היה גם. אה. נציגות של.
אה. פחם. אה. ליד המשרד שלו.
ושם זה היה מין מרתף.
ש-4 קרונות פחם היה מגיע מהמכרה.
שהוא היה אחד הבעלים.
הייתה לו השכלה פורמלית?
אבא היה בעל תואר. אה. אקדמי.
הוא היה מהנדס טקסטיל.
וכמובן בנושא הבנקאות.
והוא השתלם כנראה גם בנושא של הביטוחים.
אני זוכר. אה. את המקום.
אנחנו גרנו ב-2 מקומות בשטוראליאויהיי.
ובהתחלה גרנו ברחוב המרכזי ש.
בדירה. אה. שכורה. בקומה השנייה.
זכור לי המקום. בגיל 5 אז הייתי.
ויותר למטה. במורד הרחוב היה המשרד שלו.
אה. לאחר המלחמה חזרתי לשם.
ואני עוד אספר על זה.
כמובן. אותו המשרד הפך ל-5. אה. 5 חנויות.
אה. שהיום זה משמש לכל מיני דברים.
אה. בגדים ועוד כל מיני דברים.
אבא היה מאוד. אה. מקובל בקהילה היהודית.
איפה הוא נולד?
אבא נולד בשאיוסנטפטר.
אני עוד אגיע לזה.
זה נמצא לא רחוק ממישקולץ.
בקו אווירי מ. אה. משאטוראליאויהיי.
אני אחר כך אראה לכם את המפה. אהה.
נמצא שאיוסנטפטר. שלידו.
ברנטה היה המכרה הפחם.
שזה היה בבעלות סבא מצד אב. אבי.
ה. אהה. לאבא היה אח.
אחד האחים. שהוא ניהל את המכרה.
ואבא היה כמובן בשאטוראליאויהיי.
מה שהוא קיבל כל. אה. שבוע. 4 קרונות. אה.
פחם שהיה מגיע לשאטוראליאויהיי.
וזה היה יורד למרתף.
שהיו מוכרים שם. לצורכי העיר. פחם.
אה. התחלתי לומר על. אה. ה.
אה. המעמד שלו בקהילה.
מאוד אהבו אותו. והוא ישב ליד. בבית הכנסת ליד הרב.
היה לו מקום ליד הרב.
ואני זוכר שהייתי תמיד כשהולך איתו
בימי שישי-שבת לבית הכנסת.
זה היה בית כנסת אורתודוקסי.
הייתי עומד לפניו והוא היה שם את היד שלו על ראשי.
מבקש לא. מה שאני זוכר.
באותו התקופה. הוא היה כל יום שישי.
בתום התפילה. מצטרפים אלינו הביתה 3 עד 4 עניים או.
אה. בחורי ישיבה לארוחת ערב.
זה היה מנהג.
וכמובן. אה. זו הייתה חוויה בשבילי.
לאחר מכן. כשאחותי נולדה ב-1934.
בינואר. היא עוד הייתה קטנה.
אבל בשבילנו ה. החוויה של יום שישי.
שישבו עוד אורחים ליד שולחן קבלת שבת.
זה היה מאוד מאוד מייחד ומיוחד במינו.
זאת הייתה קהילה אורתודוקסית ברובה?
כן. ברובה. כן.
וגם חסידות?
אני לא זוכר בדיוק.
אני בעצמי. אה. למדתי בחדר. כך שאני.
אה. כשלמדתי בחדר. הייתי ילד קטן מאוד.
ובעיקר אורתודוקסי. לא היה רפורמה אז. זה. הם.
לאבא היה חזות חיצונית של יהודי דתי?
הוא היה תמיד עם כובע.
הוא לא היה. הוא היה אדם.
אה. מאוד מרשים. מאוד מאוד. אה. בעיניי יפה. ו.
היה לו זקן למשל?
לא. לא. לא. לא היה זקן.
לא. היה לו גם שפם.
אני דומה לו קצת. זה את תראי.
אני הבאתי תמונות. אהה.
חגים למשל. איך נחגגו?
תמיד באווירה מאוד חגיגית.
בבית כנסת ולאחר התפילה. בבית.
זה היה מאוד מאוד מסורתי.
סוכה למשל. הייתה?
כן. כן. כן. סוכה בהחלט. בהחלט.
גרתם בסביבה של יהודים או מעורב?
זה היה מעורב. לא היה הפרדה או ריכוז של יהודים.
אה. זה היה מאוד מאוד חופשי.
וכאמור. כ-1.000.
עד כ-1.000 משפחות בעיירה כזאת.
שהיא. מתוך כ-20 אלף תושבים.
זה אחוז לא קטן.
אבל חוג החברים של ההורים. מה?
היו יהודים. חברים יהודים. בהחלט.
משהו מבחינת ציונות היה בבית?
תראי. אז. אה. לא דיברו על ציונות.
ב-1938. זכור לי שהאח של אבא.
אה. נסע לארץ ישראל.
כדי לראות מה. אה. איך. איך אנחנו. אה.
יוצאים מהונגריה. כי האנטישמיות.
זה היה מאוד בהדרגתיות. והכל התחיל.
אה. וזה התפתח בצורה מדהימה.
מאוד מאוד מהר. האנטישמיות.
הוא היה כאן 3 שבועות וחזר.
ומה שהוא דיווח. וזה פשוט.
אה. מגוחך היום לשמוע את זה.
הוא אמר: "חם מאוד בארץ ישראל".
הוא בעצמו היה במאוטהאוזן. חזר ממאוטהאוזן.
המשפחה. אהה. ה. הילדה הייתה באושוויץ וחזרה.
ושם בוודאי היה יותר חם.
ולצערי. רוב המשפחה.
חלק גדול. הרב מטולצ'ווה.
אני עוד אעמוד עליו.
והסבתא שלי מ. אה. מ. אה. משאיוסנטפטר.
האמא של אבא זכרו לברכה.
לקחו אותה גם כן ולא חזרה.
אולי אני עוד. אה. אחזור לעיר של. אה. שאטוראליאויהיי.
כן. איזו שפה דיברו בבית?
אני אגיד לך. אה. בדרך כלל דיברו הונגרית.
אה. היות והייתה לנו. אה.
גם לי ולאחותי הייתה בעצם. אה.
פרויליין. מטפלת. מטירולים. אז השפה הגרמנית.
אה. שגורה גם בפי היום.
היא הייתה מטפלת יהודייה?
לא. לא. אה. לאבא היו. אה.
זאת אומרת. אחרי מ. מספר שנים. ב-1935.
אחרי שה. אחותי נולדה.
עברנו מ [משובש]
מאותו המקום שהיה קרוב למשרד של אבא. לווילה.
שזה היה ב [משובש] זה היה מאוד.
אה. מקום. אה. של עשירים. וזה היה.
אה. וילה גדולה מאוד. עם. אה.
8 או 9 חדרים. עם ורנדה.
ומאחורי הווילה היה. אה.
שטח ענק של. אה. אה. של. אה גן.
גן של פירות ופרחים ו. גן עצום של.
אה. קרוב ל-100 עד. 100 מטר אורך.
רוחב של. אה. 40 מטר.
ובקצהו היה הרכבת ש. אה. עברה שם.
אגב. אנחנו גרנו בבו.
בשאטוראליאויהיי. ב.
זו הייתה עיר. אה. של גבול כ.
ב. עם סלובקיה. כך שלמעשה.
זה היה גם הכניסה של. אה. מ. ממזרח.
ופה אני רוצה לציין שבשנות ה-39' כבר.
כאשר. אה. שיירות של פולנים יהודים עברו דרך.
דרכנו. אני זוכר את המכוניות המפוארת עם הגגות המלאים. אה.
עם. עם חבילות קשורות. ככה אחד על השני.
עברו בשיירות. וקיבלו אירוח של כמה ימים עד שהמשיכו הלאה.
גם אצלנו. אז כבר גרנו ב. בווילה. היו.
התאכסנו 2 משפחות.
באופן זמני. עד שהתארגנו והמשיכו הלאה.
ציידנו אותם. וזה זכור לי היטב.
עד כמה שזה ריגש אותי אז.
כי אז אנחנו כבר התחלנו להרגיש גם את האנטישמ.
אה. את האנטישמיות.
בדרך לאן הם היו?
הם. אה. לאן בדיוק. אני לא יודע.
אבל הם עברו לכיוון פנים הונגריה. כי כאמור.
זה היה הגבול בין סלובקיה ופולין.
וגם. אה. רומניה.
מ-המ.
זאת אומרת. זה היה מין עיר של פת.
פתח כניסה לתוך הונגריה.
ואני רק יודע שהם. אה. נסעו הלאה.
יכול להיות שהם המשיכו לווינה ודרך. אה. דרך הונגריה.
מ-המ.
והמשיכו אחר כך הלאה.
מ-המ. שאלתי על שפת דיבור.
יידיש לא הייתה בתמונה?
כן. היה. כן. בהחלט.
ביידיש דיברו. פחות. אבל כאמור.
בגלל השפה הגרמנית.
אני. אה. קלטתי מהר מאוד את השפה.
כי היא דיברה איתי. המטפלת דיברה איתי בגרמנית.
היא מעט מאוד ידעה הונגרית.
בנוסף למטפלת. היה לאבא.
אה. היה לו כמובן. אה.
מכונית. היה לו נהג. והייתה. אה. מבשלת יהודייה.
מבשלת יהודייה. ואשתו של הנהג הייתה גם.
היה להם בית קטן ליד הווילה. ששם הם.
אה. התאכסנו. והעוזרת. היא הייתה. בע. זאת אומרת.
בעלה היה נהג והיא הייתה עוזרת בבית.
כי זה היה בית גדול וחייב טיפול.
ואבא היה כל הזמן במשרד.
ובערב כשחזר מהעבודה.
ואמא הייתה עקרת בית.
עקרת בית במובן.
אה. לא כפי. כפי שהיום.
עם הרבה עזרה.
עם הרבה עזרה. האא. זה. אלה היו.
אה. התקופה. אה. היפה מאוד.
עד שהתחילו ה. הגילויי אנטישמיות.
אתה אמרת שלמדת בחדר.
אני מבינה שאחר כך הלכת לבית ספר.
אחר כך לבית ספר. במקום.
שהוא.
גם כן בית ספר יהודי.
אבל. אה. באות. באותה תקופה. וכשכבר.
אה. היה ה. האנטישמיות. אה.
הגיעה אלינו בצורה מאוד בוטה.
ואני חוויתי את זה בעיקר כאשר הייתי הולך.
בהתחלה הלכנו קבוצות ילדים הביתה מהבית ספר. עד ש.
כמה פעמים נתקלנו בחבורות רחוב.
ילדים בני 11-12 עם מקלות ועם אבנים.
והיו. אה. אומרים: "יהודי מלוכלך.
מסריח". והדבר גרם לנו מ. מאוד ב. לפחד.
בהמשך היה לנו ליווי של מבוגר.
שהיה מצטרף. אבל זה היה ההתחלה של ה. של האנטישמיות.
היה איום על המשרה של אבא?
אני אגיד לך. איום לא היה בהתחלה.
למעשה. ב-1939. כאשר אבא החליט.
והיו כבר שמועות ש.
אחרי מה שהיה בפולין. אה.
הוא לא השלים עם הדבר הזה.
וכבר קיבל את המידע על ישראל.
על ארץ ישראל מאח שלו שחזר.
שחם מאוד. אבל הוא לא רצה להישאר בעי.
עיירה קטנה. כך שאז הוא החליט לעבור לעיר הבירה. ב-1941.
עד אז אנחנו התארגנו ועזבנו את העיר. ועברנו לבודפשט.
הווילה הזאת הייתה שלכם?
שלנו. כן.
והוא מכר אותה או הוא.
אני לא זוכר אם הוא מכר אותה.
אני בפרטים האלה לא.
היית קטן מכדי.
הייתי מאוד קטן.
להיות בעניינים.
כן. הייתי בן 10.
מ-המ.
לא התעניינתי ב.
כן.
תחום הזה.
עיתון ורדיו היו בבית?
כן. אני זוכר את הרדיו בעיקר.
באותו התקופה של. אה. עליית היטלר.
אה. לילה אחד אני כבר הייתי במיטה.
וההורים היו צמודים ל.
לרדיו. ושמעתי את השאגות של היטלר.
זה זכור לי עד היום. הציל. הצליל הזה. הצורמני.
אפילו את המשפט הזה: " [משובש] (גרמנית)".
זה. זה כמו שהיום.
ואני הרגשתי על פני ההורים עד כמה שהם מודאגים.
אנחנו כמובן ספגנו את הדאגה ואת ההתרגשות.
אבל. אה. עד שזה קרה.
אה. תקופה די ארוכה.
אני במשך 9 שנים גרתי שם.
ואני זוכר שההורים תמיד היו נוסעים
באותה התקופה לנופש בקיץ.
ואז. אה. היה ס.
סידור כזה שאני הייתי נוסע להורי אבא בשאיוסנטפטר.
או לטולצ'ווה. ל. הרב קורניצר עקיבא.
ושם הייתי בישיבה. מבלה.
ואחותי הייתה בסרנץ'.
זה לא אומר שאני לא הייתי בסרנץ'. חוזר.
כן. כן.
ואלה חוויות.
מ-המ.
שזכורים לי.
כן. אנחנו לא הזכרנו את השמות של אמא ושל אחותך.
אמא. אלישבע. אליזבט.
אחותי. יהודית. היא נולדה כאמור ב-1934.
אבל עוד ב. שאטוס. אה.
שאטוראליאויהיי. החיים שלי היו מאוד. אה. מכל טוב.
אני זוכר שהייתי. נלקחתי על ידי המטפלת ל.
אה. היה שם. אה. גלישה על קרח.
ולמה זה ח. זכור לי כל כך?
כי בערב. כשהגעתי הביתה.
אחרי הנפילה שנפלתי על הקרח. אה.
אבא שלי שם לב שאני אוכל עם יד שמאל.
אז הוא שאל: "מה קרה?
אה. למה אתה אוכל עם יד שמאל?"
ואמא תכף. אה. הבחינו בזה. אז לא יכולתי להזיז את ה.
את היד. והסתבר שהיה לי שבר ביד.
אה. כושר הסבילות כבר.
שלי כבר אז. שהתבטא שאני לא התלוננתי.
ואת יכולה לתאר לעצמך.
שהיה לי שבר והלכתי בגבס איזה חודש ומשהו.
אבל. אה. היה לנו חיים טובים שם.
אני זכרתי שם דברים יפים.
הייתי נוסע. אה. בקיץ.
היה במרחק שמשאר. משאטוראליאויהיי. אירוטה.
זה היה בהרים. מקום נופש נפלא.
בגבהים. ושם היינו מבלים. לפחות שבועיים-שלושה.
יש אפילו תמונה. שאני אחר כך אראה אותה.
שאבא ואימא וכל המשפחה. אנחנו ב.
באחו. איך שמבלים שם.
אבל רוב הזמן. באותו הזמן אבא שלי היה נוסע בקיץ.
כל שנה. לקרלסבאד.
קרלובי וארי כמו שקוראים את זה.
אפילו יש לי עוד תמונה.
שאבא היה נוסע גם עם סבא שלי.
מור. פרינץ מור. שהוא היה בעל המכרה.
אגב. היה לאבא גם בית חרושת לטקסטיל.
כי הוא היה מהנדס טקסטיל.
אבל כל זה לא נשאר.
גם המכרה וגם ה. הכל נעלם.
זאת אומרת. זה הולאם?
הולאם. אולי אני. אה. ברשותך.
אני אספר קצת על החוויות שלי באותן התקופות
שביקרתי אצל הסבתות ואצל הדוד קורניצר עקיבא.
ש. יעקב ע. עקיבא קרא.
קראנו לו. שהוא היה רב של טולצ'ווה.
אני הייתי מגיע לשם לשבועיים עד 3.
היה יהודי. הרב של המקום.
טולצ'ווה היה מאוד. אה. ידוע על.
אה. על האוכלוסיית היהודים.
שם היו הרבה משפחות יהודיות.
עצם העובדה שהיה לו ישיבה.
אה. זה מוכיח. זה מראה עד כמה שהוא היה.
הוא עסק ב. בלימוד תורה.
ואני. בתור ילד בן 7.
6-7. הייתי מבקר שם.
זה נחרט בזכרוני. כי אני לא הייתי ב. אמנם היינו.
אה. אורתודוקסים. אבל לא. לא.
אה. את החוויות האלה לא עברתי.
מה שהייתי עובר אצלו.
אה. כל בוקר. אה. תפילה ו.
ו. ולימוד. אה. תורה ב. בישיבה.
אה. אולי אני אציין את ה.
אה. מקום המולדת שלי.
מקום ההולדת. בסרנץ'.
הסבא היה זלמן קורניצר.
הוא מ. אה. משפחת חתם סופר.
והבית שלהם. אני זוכר כבר כשהייתי יותר גדול.
היה בנוי על ה. אה. ליד הרחוב. זאת אומרת.
היה ברחוב הראשי.
כאשר מאחורי הבית היה בית כנסת.
וזה משהו מדהים. היה לו. אה.
כל בוקר. אה. מניין לתפילה.
והוא היה אדם מאוד שמן.
מאוד. אה. את תראי את זה בתמונה.
מה שקראו אז בריא.
בריא. הוא לא כל כך היה בריא.
אה-הא.
בהמשך.
כן.
אנחנו. אה. ההורים כמובן לא היו.
אבל אני הייתי שם. ואני. אה.
זוכר שהרבה ביליתי בחי. בחיק המשפחה שם.
סבא מאוד אהב אותנו.
היה לו. אה. מרתף יין.
אה. מתחת לבניין. מתחת למגורים.
מרתף יין שהיו שם בערך כ-40 חביות של. אה.
אה. זה נקרא פאלינקה. זה משקה חריף.
יי"ש?
יי"ש. ואני. זה דבר שסיפרו לי אחר כך.
יום אחד ירדתי למרתף.
ואת יודעת. ל. מתחת ל.
לחביות יש כזה מיכל.
מתחת לברז.שמונע. שהטפטופים לא יהיו על הרצפה.
ואני. אחרי שהתגנבתי פנימה לשם. אה.
הורקתי את כל המיכלים.
ויומיים ישנתי שנת ישרים.
זה היה סיפור שארווינק'ה. אני.
השם ההונגרי שלי זה ארווין.
שתה יותר מדי. זה פעם ראשונה.
והיה לי. היה לי טוב שם.
היה תקופה מאוד יפה.
היה שם. אה. אהה.
כל האחים והאחיות.
לאמא היו מספר אח. אחים ואחיות.
אחד מהם. הגדול זה גייזר. דוצי. בלה.
בלה. אני רוצה לציין במיוחד.
כי כאשר הוא הגיע לגיל.
אה. שהוא רצה לעזוב את הבית.
הוא לא היה דתי.
הוא היה מאוד מאוד.
נטה להיות חילוני.
והוא. אה. למעשה הציל את המשפחה.
המשפחה הקטנה ששרדנו. הודות לו.
הוא עזב את הבית.
וסבא בירך אותו במשפט: "רק ששמך יחזור".
כי הוא היה מאוכזב ממנו שהוא לא רצה להישאר. ושמו חזר.
הוא הלך לבודפשט. הפך להיות לעיתונאי. ולמעשה.
הקשרים שלו עם כל צמרת הממשל ההונגרי היה בלתי רגיל.
הוא היה בקשר עם ולנברג. בהמשך.
ולמעשה. כאשר אנחנו הגענו לבודפשט.
ובבודפשט התחילה ה. האנטישמיות.
הוא דאג למשפחה.
אה. אנחנו היינו בגטו.
אבל אחר כך. היה לסבא ולסבתא.
הם היו במ. בתים מוגנים.
ולמעשה. כל צעד שנעשה בהמשך.
כולל הבריחה שלנו למנזר.
שאני אספר עליו בנפרד. זה הודות לו.
הודות לו. אז היו. אה.
הרבה מאוד יהודים שהצליחו להיות בבתים מוגנים.
אני לא הייתי. אנחנו היינו בגטו.
ולמעשה. אה. אני נפגשתי איתו בהמשך בפריז.
כי הוא נסע לארצות הברית.
הוא כתב ספרים. אבות ובנים.
הוא כתב על כל הצמרת. על הורטי.
שהיה ראש ממשלת. אה. הונגריה.
הוא בארצות הברית כתב על האייזנהאוארים. על איינשטיין.
יצאו לו 3 ספרים.
שבאחד מהם הוא הקדיש את הדף ה.
הראשון להורים שלו. לסבא ולסבתא קורניצר.
והוא היה איש מאוד פ. פעלתן.
מ-המ.
הוא היה אישיות.
מ-המ.
והיה לו קשר עם כל העולם.
מ-המ. תרחיב אולי מעט על המעבר לבודפשט.
כי ככה גלשת.
כן.
על זה כאילו זה עבר בלי.
כן.
בלי זעזועים.
אנחנו ב-1941. כאמור. עזבנו את הו. אה.
שאט. שאטוראליאויהיי.
ועברנו לגור בבית שנקרא.
אה. גרויטר 12.
אה. זה בית. אה.
אה. קומה שנייה עם 4 חדרים.
עד אז אבא עבד בבנק?
עד אז הוא היה בבנק.
זאת אומרת. הוא עזב גם את העבודה בבנק.
הוא עזב.
לצורך המעבר?
ברגע שהוא עזב את. אה.
את שאטוראליאויהיי. אז הוא חיסל את הכל.
[משובש]
ולא היה לו כבר מספיק זמן.
אה. להתארגן.
כי. אה. ה. אמנם אנחנו חשבנו.
והוא עזב את. אה.
העיירה ביודעין שלמעשה.
אהה. אחרי ה. אה. גזרות. ראו שמ.
מהכפרים ומהערים הקטנות.
אה. לוקחים את היהודים ועושים דפורטציה.
הוא חשב שבעיר הבירה זה יהיה אחר.
זה יהיה שונה. אולי פחות.
אה. נהיה חשופים לאנטישמיות.
מ-המ. הוא לא היה חייב איזשהו גיוס?
הוא היה בגיוס מסוים.
ויש לי גם תמונה שהוא במדים של הונגרים.
אבל. אה. כאשר הוא נלקח.
הוא לא היה במדים.
ועל זה אני אספר עוד בהמשך.
בצעירותו הוא שירת בצבא?
אה. לא זכור לי. לא.
לא היה חובת גיוס אז.
בתקופה שגרנו בשאטוראליאויהיי.
לא היה גיוס.
מ-המ.
לא. אני לא זוכר שהוא היה אי פעם ב. בצבא.
רק כשאני. אה. מה שאני זכור לי.
זה ב. במעבר. כשהיינו כבר בבודפשט.
שם היו כבר יותר. אה. מקפידים על. אה.
תנועות יהודים ועל. אחרי הגזרות. הרי.
אה. אה. יהודי לא יכול היה לעזוב את המקום מגורים שלו.
סימנו את הבתים. סימנו.
היה לנו טלאי צהוב. זה. זה הכול כבר.
אה-הא. זה היה אבל כבר בשלב יותר מאוחר.
שלב יותר מאוחר.
אנחנו מדברים עדיין על 41'?
כן. כן.
אתה נכנסת לבית ספר בבודפשט?
כן. אני למדתי בתיכון יהודי ו.
באזור של הגטו.
בדובוצה. ואני רוצה להגיד לך שמבחינת האווירה.
בהתחלה הייתה אווירה טובה.
נסעתי בחשמלית לבית ספר.
ולא היה שום הגבלה. ולמעשה.
החיים. אה. באמת נראו בהתחלה כהרבה יותר
רגועים ממה שהיה ב. במקום הקודם.
מ-המ. היה לך איזשהו סיבה שיזהו אותך כיהודי?
זאת אומרת. מראה חיצוני או תעודת זיהוי.
אהה.
או משהו?
אני לא.
או לבוש של בית ספר?
עד שלא היינו צרי. אה.
חייבים ל. לענוד את ה.
טלאי.
טלאי. תראי. ברגע שהלכתי לבית ספר יהודי.
אז כל מי שהסתובב שם בסביבת בית הספר. ברור שהיה יהודי.
כן. אבל היה לכם תלבושת של בית הספר?
כן. היה לנו כובע.
כובע. אה. מיוחד.
תלבושת. אה. לא זכור לי שהיה מ.
אה. לא במיוחד. אבל כובע. זה היה מין. אה.
כובע כזה עם סמל של הבית ספר.
האא. ולמעשה. הדבר הזה התחיל להשתנות.
רק אחרי ה. אחרי. אה. ששינו את הגזרות.
מ-המ. במה אבא עסק בבודפשט?
אני. אהה. לא זוכר.
הוא היה. הוא עסק ב.
בתחום הקודם. אבל לא באופן גלוי כזה.
הוא היה. הוא היה קשר. היה בקשר עם.
אה. הנציגות של.
אה. של. אה. הביטוח של איטליה. ג'נרלי.
אבל. אה. הוא לא עסק בזה.
אני לא זוכר שהיה לו משרד. למשל.
הוא היה מבקר ב.
באותם המקומות שהיה צריך לבקר.
אבל כבר לא היה פעיל.
לא בתור מנהל בנק כמובן. זה הכל חוסל.
אה. הורי. אה. הורי אמא.
סבא קורניצר. זלמן קורניצר והסבתא.
עזבו גם כן את סרנץ'.
הם גם חיסלו את הכל ועברו לבודפשט.
הם היו באזור התשיעי של בודפשט. שמקום יוקרתי.
שוב. הודות לעזרה והכוונה של בלה.
שהוא היה ה. הבן הצעיר.
ולמעשה. היא. הם לא נכנסו לגטו.
הם היו במקום מוגן אחר כך.
תראי. המצב. אה. כאמור. אה.
השתנה כאשר אני יום אחד חזרתי מבית הספר.
ואני גיליתי כבר בכניסה שיש איזה חבילה של.
אה. שק. אה. גב כזה. את יודעת.
מ-המ.
מוכן בפתח הכניסה.
ונכנסתי לחדר האוכל.
בסלון אני רואה את אבא עומד.
לא במדים. אלא בלבוש מיוחד.
אז היו לובשים.
אה. אה. כשנוסעים לסקי או ל. אממ.
דברים חמים. וזה היה מוזר בעיניי.
וראיתי את אבא מאוד עצוב.
עם אמא. ליד השולחן עומדים.
וכשאנחנו נכנסנו. אחותי ואני.
הרגשנו שמשהו יוצא דופן קורה.
ואז. אה. אבא פרץ בבכי.
הוא נפרד מאיתנו.
הוא אמר. שנשמור אחד על השני. נשמור על אמא.
אנחנו לא הבנו עוד מה. מה הולך להיות.
מה זה היה מבחינת תאריך. אתה יודע?
אה. ב-43'.
היית עוד לפני בר מצווה?
הייתי לפני בר מצווה.
לי לא היה בר מצווה. לא זכיתי.
כי לא הייתה חגיגה?
לא. וזה הפעם האחרונה שראיתי את אבא שלי.
אבא נלקח ל. לארכנגלסק.
בגדוד של עבודה. זה ליד קורסק.
וזכור לי שמי שסיפר על אבא.
הוא אחד מהגדוד שחזר.
אחד ויחידי. שהוא סיפר שאבא נפטר עם הגדוד.
עם כל החיילים של הגדוד בי"ד באדר.
י"ד אדר.
כך שהפורים בשבילי אף פעם.
הוא עוד היה בקשר איתכם מהמקום שאליו הוא נלקח?
לא.
לא מכתבים.
שום דבר.
לא ידיעות?
שום דבר.
זה הדבר היחידי ששמענו עליו.
אותו האיש. אה.
אני פגשתי אותו אחרי שהוא חזר.
הוא סיפר שתוך שבוע ימים כל האנשים שם מתו מטיפוס בטן.
לא היה שם שום תרופה. שום.
לא היה אנטיביוטיקה.
וזה הדבר האחרון ששמעתי עליו.
בן כמה הוא היה אז?
הוא יליד אה. 905'.
הוא היה בן 40. פחות.
וזו הייתה אבידה גדולה בשבילנו.
וכמובן. אה. אחרי זה באו הגזרות.
היו צריכים לשים את השלטים.
ואמרו שנצטרך לפנות את הבתים.
זה עוד היה לפני כניסת הגרמנים?
זה היה. אה. אחרי.
עד כמה שזכור לי.
זאת אומרת. בערך שנה אחרי שאבא נלקח?
כן.
באותה שנה עוד המשכת ללכת לבית הספר?
בחלק מהזמן. עד שיכולתי.
אבל ביולי. אה.
הרי. אה. נכנסו הגרמנים. וה.
האווירה הייתה מאוד. אה. בין 17 ל-24 י.
ל. ליולי נ. נאלצנו לעזוב את הבית ולעבור לגטו.
של 44'?
של 44'. כן.
הגרמנים נכנסו כבר במרץ.
כן.
כן.
במרץ נכנסו.
נכנסו ב.
אז אחרי. סליחה. אחרי.
כן.
והחיים היו קשים מאוד.
ממה התקיימתם בתקופה הזאת?
היה קשה מאוד. אוכל לא היה מספיק.
בלילות. אה. קבוצת ילדים היינו יוצאים לשוק בלילה.
הרי ה. הגטו היה עם 4 כניסות.
לכל אזור היו ה. אה. אה.
אם אני לא טועה היו 10 או 12 אזורים. מפקדי אזורים.
אבל היו פתחים שאפשר היה להזיז את הקרש ולצאת.
התגנבנו החוצה לשוק הקרוב והיינו אוספים ומקבלים.
ולפעמים היו הונגרים שחיכו לנו כבר וציידו אותנו ב. במזון.
תמורת תשלום?
לא.
כזה.
לא.
ומילד שמנת הפכת לילד שצריך.
כן.
לשרוד.
ובאחד הפגישות הליליות האלה אנחנו
ראינו קבוצה גדולה של אנשים.
של יהודים שהובלו בשיירה ל.
זה נקרא אז. המגרש כדורגל.
[משובש] (הונגרית) אם אני לא טועה.
ראינו איך שמובלים.
ואותם הילדים שהיינו ביחד.
אה. דיברנו על זה. איך אפשר לברוח מפה?
הרי בסופו של דבר ייקחו גם אותנו.
באותה התקופה כבר. אה.
שמענו גם שעשרות. אהה.
מאות. אה. יהודים. אה. נורו ליד הדונאו.
על כל מה שקרה ליהודים בפולין ובארצות אחרות ידעתם?
ידענו כבר. ידענו. הגיעו שמועות.
הי. די. היו דיבורים.
וזה עוד יותר העלה את ה.
סף הרגישות של כל אחד מאיתנו.
ולמעשה באותה תקופה לא ראינו שום סיכוי.
אם אנחנו נישאר בגטו. להישרד.
ושוב הדוד בלה סידר לנו.
אהה. מקום שיקלטו אותנו בכרמליטים.
זה היה במרחק של.
אני חושב שבקרוב לחצי שעה נסיעה בחשמלית מ.
מאותו המקום שהיינו.
ואכן הגענו לכרמליטים. קיבלו אותנו מאוד יפה.
מי זה הגענו?
אה. אחותי ועוד הרבה.
אבל. אה. אמא. אחותי ואני.
וגם הקרובים. הבני דודים שלי. הגיעו לשם.
שם העלו אותנו לקומה שלישית או שנייה נדמה לי.
במנזר. ואסור היה לנו לרדת.
אסור ש. אסור היה שיראו אותנו.
ושם. אה. היינו מבודדים.
אבל ידענו על כל מה שהולך. אה. מה שקורה.
מתי זה היה מבחינת התאריך?
זה היה ב-44'. אהה. דצמבר.
בנובמבר הלכנו לשם. היינו שם לא יותר מחודש.
כי. אה. הגיעו שמועות.
הגיעו שמועות שעוברים למנזרים חיילים גרמנים
ובודקים ילדים אם הם לא יהודים.
ואז אחותי נשארה שם.
אני ואמא הגענו לאחד המקומות. נסענו לבודה.
בודה זה הצד השני של פשט.
לאחד מהבתים ש. שוב הדוד בלה הכווין אותנו.
אבל אז כבר בדצמבר היו הפגזות והיו.
אה. קולות המלחמה הגיעו לבודפשט.
ורוב השעות של היום היינו בבונקר למטה.
יחד עם הגויים?
כן. בטח. אנחנו לא היי. אה.
לא היינו גויים אז.
היינו בחזקת. אה. נוצרים.
ואני. אה. זוכר שבבוקר כשהתעוררתי.
חצי יושב. חצי יו. אה. שוכב על הספסל.
אמא לחשה לי שאישה שישבה לא רחוק ממ.
ממנה. היא שמעה שאומרת לשכנתה: "תראי.
הילד הזה הוא יהודי.
קוראים לו אצ'י.
הוא ממישקולץ".
אצ'י ממישקולץ זה היה בן דוד שלי.
שהוא לא חזר מאושוויץ.
אבל היא זיהתה אותי עם אצ'י.
אמא אמרה לי: "ב-06:00 בבוקר אתה
לוקח את החבילה ואתה עובר לואצי אוצה לסבתא".
ידעתי את המקום שהבית המוגן שסבתא הייתה.
הייתה לך איזו תעודה מזויפת?
אהה. לא. לא.
הכול הלך. אה. בצורה מאוד. אה. פרטיזנית.
זאת אומרת. פשוט ללא הטלאי?
לא. ללא טלאי.
אמא נראתה. אה.
בחזות שלה לא יהודייה. בלונדינית.
אז היא. האישה הזאת שכנראה היא הייתה.
ביקרה במישקולץ והכירה את המשפחה. את הדוד שלי.
דוד לאיוש שהיה אח של אבא.
היה לו 2 ילדים. אצ'י ומימי. מרים.
רק מרים חזרה מאושוויץ. אני עוד אעמוד על זה.
באותו רגע התארגנתי. ומאוד בזהירות.
אמא נתנה לי איזה שמיכה שאותה בדרך.
אה. זרקתי אותה כי זה הכביד עליי.
כי כאשר יצאתי מהבית למעשה היה.
זה היה בינואר. בתחילת ינואר.
היו הפגזות והיו רעש מלחמה. מטוסים.
‮והייתי צריך לרדת מהגבעה בדרכי ל-‭Erzsébet Híd‬.‬
זה גשר. אחד היפים של בודפשט.
ושלג היה שלג גבוה.
ואיך שאני יורד.
אני רואה משאיות גרמניות פורקות לתוך בור חיילים.
אה. פצועים. שמתו מפצעם.
ערומים. לתוך קבר אחים. וכך אני המשכתי.
כי היה שם כבר פאניקה של הגרמנים והבתי חולים
היו מלאים עם פצועים.
ואלה שמתו אז. אה.
זרקו אותם ל. לתוך. אה. קבר אחים.
כאשר הגעתי לגשר ואני רואה ש. התחלתי ללכת.
על כל 3 מטר היה.
אה. חור ב. בקוטר של 2 מטר.
של ההפגזות שח. אה.
הפגיזו את ה. את הגשר.
וכמובן. אה. היה די ס. אה.
סכנה די גדולה משום ש. אה.
השלג שבחלקו היה עוד גבוה.
אתה יכולת ליפול פנימה בקלות.
חצי הליכה. חצי ריצה.
הגעתי לקצה השני.
ואז לפתע נעמדו מולי 2 קו.
קראו להם נילאש. אה. עם צלבי ח. חץ.
הם היו יותר גרועים מהגסטפו.
אני לא יכול לתאר לך באיזה אכזריות.
ואני ראיתי את זה כשהובילו את הקבוצה ההיא למגרש כדורגל.
אז אני קפאתי במקום גם מהקור וגם מה. אה.
הפתעה. ואז אחד מהם מכוון אליי את ה.
אה. מכונת ירייה ואומר לי: "אתה יהודי. נכון?"
אמרתי: "אני יהודי? אבא שלי המפקד שלכם".
אני לא יודע איך. איך היה לי תושייה להגיד את זה.
באותו רגע מטוס תקיפה של ראטה.
ראטה זה היה השם של המטוס הרוסי.
צלל וירה לרחוב ואצי אוצה.
שזה היה קרוב מאוד לגשר.
הם תפסו את הרגליים שמאלה ואני ימינה.
ואני נכנסתי ל. ל. בריצה לכיוון ה.
אה. רחוב היוקרתי ששמו ואצי אוצה.
וככה ניצלתי. כי זה אז לא היה בעיה ל.
לפלוט כדור ולירות בך.
וברגע. 2 הדברים האלה שאמרתי
ש: "אבא שלי הוא המפקד שלכם".
והמטוס שראיתי צולל ויורה.
אני לא יודע איך זה יצא ממני.
אבל הם ברחו. וזה המזל שלי.
אחר כך הלכנו. הלכתי ב. ברחוב.
ומ-2 צידי הרחוב כל החנויות היוקרתיים היו מלאים עם
סוסים מתים ועם אנשים שפשוט חתכו בשר כי לא היה אוכל.
ולראות את התופעה הזאת זו הייתה בשבילי.
אני הייתי בן. אה. ילד בן 12. 13 בעצם.
אהה. בסוף הרחוב.
אחרי שידעתי כבר את הכתובת.
הגעתי למקום חפצי. איפה שסבתא הייתה.
היא מאוד שמחה. כמובן אמא מ.
הגיעה אחר כך. אחרי כמה שעות.
לא יכולנו ללכת ביחד.
אני הבנתי את זה בדיעבד כי היא רצתה
לחפות עליי שפתאום אני.
שניהם אינם אז זה היה מעורר חשד. ו.
מה היה המצב של סבתא אז?
סבתא הייתה בסדר. מאיזה בחינה?
זאת אומרת. שכנים ידעו שהיא יהודייה למשל?
זה היה מקום מוגן ושם היו רוב האנשים מפונים. זאת אומרת.
או שהגיעו לשם תחת ה.
האישורים של. אה. אה. אה.
שוויצרים. של בתים מוגנים של צוו.
זה היה בית מוגן.
היו שם גויים. בהחלט.
אבל הם ה. הם הסתירו והם.
הם הסכימו שיהיו שם יהודים.
עצם העובדה. תראי. אז היו. אה. הייתה.
היה תופעה של. אה. חלק רוצה לעזור לנצ.
להציל יהודים וחלק. אה. היה גרוע מכו. מכול.
רעב למשל היה שם גם כן?
מי?
מחסור ורעב היה גם שם?
לא כל כך. לא.
אני זוכר ש. לא. לא היה מחסור.
גם באותו המקום בבודה אנחנו.
כי היינו כגויים. כי לא. לא היה מחסור.
וזה היה. אה. אחד התקופות הקשות משום שבינואר.
כאשר. אה. כבשו את בודפ. את. אה.
פשט. לפני זה פ. כבשו את פשט. אז ה.
הכובשים היו חיילים רוסים ששוחררו מהבתי סוהר.
ומה שהם עשו שם זה היה פשוט זוועה שקשה לתאר.
אני אז. אהה. בגילי ל.
ה. נתקלתי בפעם הראשונה באכזריות נוראית.
החיילים האלה היה להם מותר 3
ימים לאנוס ולבזוז והכול. היה חופשי.
בתום 3 הימים אז הגיעה המשטרה הצבאית שלהם והכול נפסק.
אבל המראות שאני חוויתי זה היה פשוט מזעזע
לילד בגיל כזה. האא.
אתה הסתובבת בחוץ?
בזמן. אה. הכיבוש?
לא. אף אחד לא. היה יריות בחוץ ברחובות. זה היה.
[משובש] כי א. איך נתקלת
במראות האלה אם לא הסתובבת בחוץ?
הם ירדו למטה. הם.
הם אנסו נשים זקנות בתוך הבונקר.
הם כשנכנסו. אני אומר לך.
היה פשוט. אה. חופשי.
כל מה שרצו. יכלו לעשות.
לא היה שום מניעה.
זאת אומרת. גם אצל סבתא הייתם בבונקר?
כן. כן.
כי אז זה כבר היה קרוב מאוד.
אה. ב-18 בינואר.
אה. בעצם. אה. נכבש פשט. וב-13 לפברואר.
כמה שבועות אחרי זה. בודה.
זה היה מלחמה מאוד מאוד מאוד קשה.
אז נכנס. אה. הגנרל טולבוחין.
וכל החבורה סביבו זה היה משוחררי בתי סוהר.
בתום המלחמה. במירכאות.
השתחררנו כביכול. שחרור מהגרמנים.
אבל התקופה לא הייתה קלה.
זאת אומרת. זה כבר פברואר 45'?
נכון. כמובן. אהה. כל אחד. אה.
ניסה לחזור למקום הקודם שלו ואנחנו חזרנו ל- [משובש].
אז לפי צו אותם האנשים שתפסו את מקומנו.
היו חייבים לעזוב מיידית את הבתים.
כי מטבע הדברים אחרי שאנחנו עזבנו את הבית נכנסו.
אוכלסו כל מיני מהכפרים.
הונגרים שחיכו לזה שהיהודים יפנו את המקום שלהם.
אבל המחסור היה גדול. והתקופה ההיא.
אני זוכר. אני הייתי בן 14.
ותפסו אותי ברחוב לעבודה בגשר.
באותו הגשר שעברתי. אה.
לסחוב מלט. לסחוב אבנים.
לסחוב. אה. מריצות.
אתה היית מפותח גופנית בהתאם.
כן.
לגילך?
כן. מאוד. אני.
מ-המ.
לא נראיתי בג. לגילי.
הייתי הרבה יותר. נראה הרבה יותר מבוגר והיה לי גם כושר.
כי בתום יום עבודה. ועבדתי.
הייתי עובד חרוץ. כי בסוף. אה. הם. אה.
הרוסים נתנו לנו. אני הייתי חוזר עם. אה.
נקניק כזה הביתה וזה היה אז.
אה. דבר. מצרך מאוד מבוקש.
אממ. את אחותך הם החזירו הביתה בינתיים?
אה. היא הייתה עדיין במנזר.
ואחד מהדודים הלך.
אה. לקחת את הב.
בנות דודה. אה. בני דודים.
לא. את הבנות. את ה-2 הבנות שהיו שם.
וכמובן גם אחותי חזרה הביתה.
היא ילידת. אה. 34'. היא הייתה בת 10 אז.
מה היא סיפרה מהחודשים של המנזר?
היא ניצלה. אהה. אה.
היא סיפרה שבזמן שהיו הפגזות שם
היא הייתה בבונקר גם למטה.
אז כבר. אה. א'. לא היו י. ילדים אז. אה.
היה יותר קל. רק בנות.
והמלחמה הייתה מאוד מאוד. אה. קרובה.
אה. באחת מין ההזדמנויות נכנס פגז מעל ראשה.
דרך חלון של ה. אה.
בונקר ויצא בצד שני.
וזה לא התפוצץ.
וזה ממש חצי מטר מעל ראשה.
זה היא סיפרה לנו.
והיה לה קשה מאוד שם. לבד. בלי אמא.
אבל עם בת דודה?
כן. היו שם. אה.
כן. היא הייתה.
בנות בעיקר.
הבת דודה ב. יותר גדולה? יותר צעירה?
יותר גדולה. יותר מבוגרת.
מ-המ. מ-המ.
הייתה. אהה. אה. קוריוז אחד. אה.
שבאותה התקופה של הכיבוש הרוסי הלכנו.
אני הלכתי ברחוב ופתאום ניגש אליי חייל ומרים לי את הזרוע.
את השרוול?
את השרוול. והוריד את השעון של אבא שלי.
זכרו לברכה. ולקח אותו.
ואני צעקתי ברוסית: " [משובש] (רוסית). אני יהודי".
אז עמד בפינה בצד שני סמל במדים.
הוא ניגש אליי. הרים את היד.
את השרוול שלו.
והיו מלא שעונים. הוא אומר: "תבחר איזה שאתה רוצה".
אז בחרתי. אבל הזיכרון של אבא.
מ-המ.
הלך.
הוא היה יהודי. החייל הזה?
אני חושב שכן כי אמרתי לו שאני יהודי.
אז הוא דיבר אליי. אה. ביידיש.
הוא היה סמל. אבל לא ראיתי אותו יותר.
אבל עצם ה. תוך שניות זה קרה.
ההוא לקח והשני נתן לי בחזרה שעון אחר.
ש. שנגנב ממישהו אחר?
כנראה. כנראה.
נשדד.
בכלל אז. אה. היה.
אה. התפתח התקופה של השוק השחור.
ובשביל מוצרים של.
אה. של. אה. עור.
דברי עור או כל מיני דברים שהיה מ.
במחסור אפשר היה לק. לקנות מזון.
ואני זוכר שכאשר המצב נהיה יותר קשה ולא היה אוכל.
שכנה לקחה אותי מהבניין.
מאותו מקום שאנחנו גרנו.
אמרה לאמא: "אני נוסעת ל. לאזור הכפרים.
אני אקח את ארווין איתי".
ואני לקחתי איתי כל מיני.
אה. דברים ל.
ל. ל. אה. לסחור בהם.
בין היתר. אה. איך קוראים לזה?
מה שעושים את הלחם. אה.
שמרים?
שמרים. זה היה מוצר מאוד מאוד מבוקש וזה היה ח. חסר.
ואני יודע שלאמא היה קשרים והיו לה כמה קילו.
אהה. שמרים. והיא נתנה לי את זה ואני נסעתי ברכבת.
נסעתי ל. ברכבת איזה שעתיים. 3.
לאיזשהו מקום שאני אפילו ל.
אף פעם לא הייתי שם.
אבל. אהה. אותה השכנה היא גם נעלמה לי מהשטח. הייתי לבד.
ולמדתי מהר מאוד איך. אה.
לסחור ואיך. אה. למלא את ה.
אה. ילקוט גב שלי עם מזון.
בין היתר גם איזה 200 ביצים ש.
כשאנחנו חזרנו עם הרכבת והייתי לבד.
בזמן שנמנמתי מעל ראשי היה ביצים. נעלמו.
אבל. אה. חזרתי עם. אה.
מטען מאוד מאוד כבד של מצרכים.
וכשהגעתי. אני זוכר.
הגעתי למטה בבניין בבוקר בסביבות.
אה. 04:00 בבוקר מהרכבת.
הרכבת היה לא רחוק מהמגורים שלנו.
ליד מקום. אה. קרוב.
ואז. אה. צעקתי למעלה: "אמא.
תפתחו לי את הכניסה".
וכשעליתי למעלה אז. אה. כמובן. אה.
שמחו והם היו מודאגים כי לא
היה אז פלאפון או דברים כאלה להתקשר.
וזה לקח קרוב ל-5.
6 ימים עד שחזרתי.
אני זוכר שנפלתי למשכב.
חולה עם חום גבוה.
איזה שבוע ימים. אה. קדחתי מחום.
זה היה כנראה גם המאמץ וגם ה.
מהמתח.
הייתי במתח.
זה דבר שאני לא אשכח.
יותר. אה. מאוחר.
אני זוכר שמבין האחים של אמא.
האח הצעיר ביותר קראו לו קורצ'י. קארוי.
הוא היה בן 19.
ואני נכנסתי הביתה וראיתי אותו במדים של בית"ר.
אז הבנתי שיש התארגנות לעלות ארצה.
אהה. זה מאוד מצא חן בעיניי כי המדים ו.
זה דמה מאוד למדים של הצבא הבריטי.
אבל היה לו את הסמל של החגורה בית"ר ועל הכובע בית"ר.
עד אז שידעת על תנועות נוער ציוניות?
אהה. אנחנו אח. אה.
בבית ספר שוחחנו הרבה על תנועות.
אהה. של. אה.
ארגונים ציוניים. ורצינו בכל מחיר לעזוב את הונגריה.
מי זה רצינו?
רצינו. אה. הנע. נערים.
אמרנו שפה אי אפשר.
זה קומוניסטים. פה אין עתיד.
אנחנו רוצים להיות בארץ ישראל.
אתה מדבר על אחרי המלחמה?
אחרי המלחמה.
אחרי המלחמה. זאת אומרת. מתי חזרת ללמוד?
אני. אה. בעצם למדתי רק שנה במישקולץ.
ירדתי למישקולץ כי עוד. עוד אולי אני.
רגע. רגע. רגע. אנחנו.
אה. הלכנו לאיבוד מהשחרור.
כן.
קצת. אה. זאת אומרת ה.
ב-45'. בתום המלחמה.
אהה. בספטמבר. אה. נרשמתי ב.
היות ולא יכלו לקבל אותי כי היה חסר לי גם. אה. אה.
כיתות במשך השנתיים. אז. אה.
למדתי אקסטרני כדי שאני אוכל להתקבל בהמשך לימודים.
וזה עוד בבודפשט?
כן. אחר כך ירדתי למישקולץ איפה ש.
אה. דודי גר.
זה מבחינה גאוגרפית ירדתי או שזה מבחינת.
זה ירדתי.
ה.
כן. זה גם.
מעמד של עיר?
לא. לא. לא. ז. תשמעי.
זה מבחינה גיאוגרפית גם. אה.
לארץ עולים אבל. אה.
נכון.
ארצות אחרות.
נסעתי. נסעתי למישקולץ.
מהגרים.
כן. ושם למדת. [כך במקור]
בבקשה.
מי מבני המשפחה הקרובה והמורחבת שרד את השואה?
ובכן. אה. מצד. אה. אמא. אה.
סבתא וסבא סולומון.
האחים. אה. בלה. אה.
דוצי. דז'ה. דוצי ו. אהה.
ליצי. רוז'יקה. משפחה גדולה.
רוב רובם. אה. או חלקם. הגיעו לארצות הברית עם בלה ביחד.
כי הוא בסופו של דבר אחרי המלחמה עזב.
אהה. את הונגריה והגיע לארצות הברית.
מצד. אה. אבי זכרו לברכה.
היה לי. אה. אה. חוויה.
שכאשר יום אחד חזרתי אחרי השחרור לבית ונכנסתי לפתע ב.
באופן ספונטני ל. אה.
לאמבטיה. ראיתי כאילו אבי יושב באמבטיה.
וצעקתי שמחה. אה. צעקת שמחה: "אבא".
וכשהתקרבתי ראיתי שזה לא אבא.
זה היה הדוד לאיוש.
הוא היה במאוטהאוזן.
הוא כמובן היה מאוד רזה.
הוא דמה לאבא. פשוט אני ראיתי בו את הדמות של אבא.
הוא נשאר וה. הבת שלו.
כמובן אשתו שבהמשך היא גם כן חזרה מאחד מהמחנות.
הבת שלו הייתה. אה. מאוד מאוד. אה.
במצב לא טוב מבחינת בריאות.
כל הגוף שלה היה מלא פצעים.
ואני אישית. אה. לפי ההוראות של הרופאים אז. טיפלתי בה.
החלפתי ו. לה תחבושות.
היא הייתה יותר מבוגרת ממני ב-3 שנים.
קרוב לבת. אה. בת 17. ה.
בחיי היום יום אז. העבר זה היה נושא שדיברו בו?
כן. היה. אה.
ניסיון. א'. אה. לשחזר את מה שאפשר לשחזר.
מי נשאר ומי איננו.
וכמובן. אה. זו הייתה. אה.
בשבילי. אה. דבר מאוד מאוד חשוב לראות מי.
מי מכל המשפחה נשאר.
כן. אבל האנשים סיפרו מה עבר עליהם?
אלה שלא היו ביחד ועברו.
כן.
דברים קשים?
כן. בהחלט. הדוד. אה. לאיוש סיפר. אה.
שהוא היה במאוטהאוזן ושם היו ד.
דברים זוועתיים שאני פשוט.
אה. לא. לא. ל. אה. לא. לא שמעתי עד אז.
הרי לנו זה היה. אה.
אלה היו דברי בלהות. מה שהוא עבר.
אה. אבל הוא היה היחידי שהוא עבר
הכי הכי קשה. מבחינת הניצולים.
הבת שלו למשל סיפרה משהו ממה.
לא.
שעבר עליה?
אני לא שמעתי ממנה.
היא הייתה מאוד ב.
סגורה. ואני לא יודע מה עבר עליה.
אני יודע שעבר עליה.
אה. עברו עליה דברים קשים.
בעצם התופעה של הפצעים ש.
זה אולי ריאקציה ממה שהיא עברה.
אהה. אני. אה. סבתא מצד אבא לא חזרה.
לא חזרה. לקחו אותה. אה. לרכבת.
לאן שלקחו אותה אני אפילו לא יודע.
אבל אני רוצה לציין את החוויה עוד לפני המלחמה.
שכאשר בקיץ הייתי מגיע אליה.
זה פשוט. אה. אישה צדיקה שאין כמוה.
אהה. סבא אז כבר לא חי.
איפה זה היה?
שאיוסנטפטר. קרוב לברנטה.
איפה שהיה מכר. מכרה הפחם.
ושם מול הכנסייה. אני זוכר את זה כמו היום.
היה להם בית ענק.
שבנוסף לבית הענק של.
אה. 8. 10 חדרים היה להם. אה.
שורה של בית שמחולק ל-10 חדרים.
הבית הזה. החדרים האלה היו מיועדים לעניים.
וכל ערב. שעות הערב.
היו מתדפקים על. על ד. שער הכניסה.
והעוזרת הגויה היא הייתה כמו יהודייה. מבחינת.
אה. מצוות ודברים היא הייתה
כמו שהצדיקה הזאת. לנה. סבתא לנה.
היא הייתה נהדרת.
היא הייתה פותחת את אחד החדרים שהיה מסודר עם מיטה.
עם סדין לבן. עם כיסוי.
עם ציפית לבנה. עם.
אה. קערה. עם קנקן. עם מים ומגבת.
וידעו ששם אפשר לבוא מתי שצריכים.
מה שנחוץ. העני היה מתדפק והיה מקבל מחסה ללילה.
בבוקר אותה עוזרת הייתה מזמינה את העני.
ואני זוכר כשאני ישבתי קרוב למטבח.
ראיתי איך שהיא דואגת לו ונותנת לו לאכול.
וזו סבתא לנה שלא חזרה.
זה היה קורניצר?
לא. פרינץ.
מ-המ.
וזו חוויה שקשה לשכוח.
אגב. אה. זו הפעם ה. אה.
ובפעמים שאני הייתי בא
לביקור שם בקיץ כשההורים היו נוסעים ל.
לקרלסבאד או למקומות כ. אחרים.
אז אני זוכר שהייתי חוזר תמיד עם
פאות כאשר אני. הראש מגולח.
זאת אומרת מסופר.
אבל פה פאה כמו שצריך.
כי היא הייתה מאוד מקפידה על זה.
היא הייתה אישה. כולה טוב. והיא לא חזרה.
אה. עצם ה. אה. מחשבות האלה שעברו עליי בתום המלחמה.
וחיפשנו מי עוד חזר. גרם לי למפח נפש.
שאיך יכול להיות שהדוד ק.
קורניצר קיווע. עקיבא.
שהוא היה רב בטולצ'ווה.
הסבתא לנה. צדיקה. לא חזרו?
איך זה יכול היה לקרות?
היה לי קשה מאוד להתמודד.
היה לך עם מי להתלבט בשאלות האלה או
שזה היה בינך לבין עצמך רק?
האא. על פי רוב. ביני לבין עצמי.
כי. תראי. לכל אחד היה לו את הפינה שלו.
אבל היינו צריכים להתמודד עם הדברים.
ולמשל. אה. אותו אצ'י.
שזיהו בי אותו. הוא לא חזר. היה ילד בגילי.
היה בן של לאיוש שחזר ממאוטהאוזן.
וכך ב-1946 הגענו למצב של החלטה.
שגם אמא הסכימה
ואמרה ש: "אין לנו מה לחפש במשטר הקומוניסטי".
ממה אמא התקיימה בעצם אחרי המלחמה?
אהה. התקיימה מ. אה. כל מיני סחר.
אני לא. לא בדיוק יודע.
זה היה מין. אה. היא. היא.
היא. היה לה. אה. נשארו לה כספים.
אה.
היו לה.
מהרכוש נשאר משהו?
מהרכוש. כן. אבל. אה.
אי אפשר היה להתקיים מזה ע. עד אין סוף.
עתיד אנחנו לא ראינו במקום.
ואז. אה. ב-1946 אנחנו מתארגנים לעזוב.
אנחנו. הנוער שרצה לעזוב.
התארגנו ל. לעזוב את הונגריה.
ואני זוכר. זה היה בספטמבר 1946.
היינו בתחנת הרכבת.
התאספנו ליד הרכבת. אני עם אמא. ואנחנו לפני פרידה.
והיו 18 ילדים. ילדים בני גילאים.
אה. אני הייתי בן 15. עד גיל 18.
ואמא אחת ניגשת לאמא שלי והיא אומרת: "אדון פרינץ".
פונה אליי. "אני מבקשת אותך.
תשמור על הבן שלי".
אז אמא שאלה אותה: "ומי הבן שלך? בן כמה הוא?"
אז היא מראה בחור. אה.
מבנה גוף בינוני. קצת יותר נמוך ממני. "הוא בן 18".
אז אמא אמרה לה: "את יודעת. ה.
האדון הזה הוא בן 15 רק".
וככה אנחנו עזבנו את תחנת הרכבת ונסענו
לגבול שגובל לא רחוק מ. אה. ברטיסלבה.
הכול סודר שחיכו לנו מבריחי גבול.
ובסביבות 20:00 בערב התארגנו
כל אחד עם הילקוט הגב שלו ועם מזוודה או משהו כזה.
והתחלנו ללכת ביער ב. לאורך יער.
בסביבות 23:00 בערב עצרו אותה.
עצ. אה. עצרנו ליד. אה. אסם גדול.
הכניסו אותנו פנימה.
והיו שם 3 שהיו אחראים על ההובלה של ה.
הנערים שכולנו היינו ביחד.
והוא אמר: "טוב. עכשיו. אה.
תפתחו את הילקוטים שלכם
וכל דברי הערך לשים על הרצפה מולכם".
שוב. התושייה שלי.
אני ראיתי שהילדים מבצעים את מה שאומרים להם.
ואני ניגשתי לאחראי ואמרתי לו: "תדע לך.
בעוד כמה שעות אנחנו נהיה בברטיסלבה.
אני מתקשר עם אמא שלי ואני מדווח על מה שאתם עושים כרגע.
אם אתם לא מחזירים מייד את כל הרכוש.
אתם גמרתם את הקריירה שלכם".
וזה לא לקח הרבה זמן ונ.
החזירו את כל הדברים וככה המשכנו את הדרך.
הגענו בסביבות 03:00 לפנות בוקר לגבול ה.
הצ'כי. סלובקי בעצם.
והם אמרו לנו: "תראו.
אנחנו פה עוזבים אתכם.
כשיעלה השחר תעלו על הסוללה ותראו שם.
אה. יהיו שם של. 3 עגלות עם תבן.
תשתדלו להיכנס פנימה. להסתתר בפנים
. ואתם תגיעו לברטיסלבה".
וכך עשינו וכך זה היה.
עלינו למעלה. התארגנו. נכנסנו לתוך התבן.
כל אחד בהתאם ליכולת שלו.
ואחרי שעתיים. בסביבות.
אה. 6. 7 בבוקר הגענו לפאתי ברטיסלבה.
ואז. אה. כמובן. אה.
אחרי שכבר לא היה סכנה של הגבול.
יצאנו. וקיבלו אותנו.
אה. ב. זה היה סניף של הג'וינט.
ושם היינו צריכים להתארגן ל.
התארגנות ל. להמשך.
זה לקח כבר. אממ. בערך. אה. 5. 6 ימים.
חלק מהנערים. אה. אה. הוצאו לאנגליה.
לגייטסהד. ביניהם גם הדוד שלי.
הדוד ששרד. אה. קראו לו ארווין קורניצר.
הוא היה שם בישיבה ואחר כך.
אה. כשהגיע ארצה הוא היה ב.
אה. ויז'ניץ הרבה הרבה שנים.
לפני 4 או 5 שנים הוא נפטר.
ולי ה. אה. פספורט שלי אבד ולא מצאו אותו.
אנחנו מסרנו את הפספורטים כמובן לאנשים שקיבלו אותנו.
ואז אני התקשרתי לאמא ואמרתי לה: "תראי.
אני לא רוצה לנסוע לגייטסהד.
אני אמשיך לפריז. אני רוצה להגיע לארץ ישראל".
תוך 48 שעות הגיע הפספורט החדש שלי.
זה היה מקובל עליה שאתה רוצה להמשיך לארץ ישראל?
היא ידעה ב.
באופן סמוי שאני רוצה לארץ. היא ידעה.
היא לא. לא התנגדה בכלל.
היא ידעה שזה החלום שלי.
ואחרי שקיבלתי את הפספורט וקיבלתי.
אה. את הכספים שהיו נחוצים לנסיעה.
הגעתי לפריז לבד.
ואז הייתי לא. לא במיוחד. אה. מבוגר. סך הכול.
אה. ב-46' הייתי בן 15 פלוס.
ושם התייצבתי בג'וינט ואמרתי להם:
"אני רוצה להגיע לארץ ישראל".
והיו כל מיני התארגנויות.
ואחרי התייעצות אמרו לי: "כדאי לך לעבור הכשרה.
הכשרת נוער. לפני שאתה מגיע לארץ".
וייעצו לי לנסוע לבלגיה.
ואכן אחרי חודש. אני נסעתי לבריסל.
בבריסל קיבלו אותי לכתובת שהגעתי גם כן של הג'וינט.
ושם היה נציגות של הפועל המזרחי.
ואמרו שאני נוסע למרקן.
מרקן זה ליד טורנה. גבול הצרפתי הבלגי.
שם הגעתי על ידי. אה.
אחד מהשליחים שלקח אותי כבר לשם.
ושם ביליתי תקופה ארוכה.
זה היה הכשרת נוער.
מכל ה. ארצות. נערים מבלגיה. מצרפת.
באמת אה. מגוון ר. רב של אה.
נערים ונערות. היום קוראים להם נערי מרקן. ילדי מרקן.
היה כנס גם לאחרונה.
ואחד מהמדריכים שאני פגשתי אותו בהמשך.
כשהייתי מנהל אגף החינוך ברמת גן.
הוא היה מפקח לחינוך ונפגשנו ביחד.
עולם קטן. הדברים המעניינים שאני יכול לספר על.
אה. מרקן. שעבדתי בלול.
ברפת ובהמשך. נשלחתי לטורנה יום יום.
במשאית של ה. אה.
זה לא קיבוץ. זה מין הכשרה ללמוד שני דברים.
חשמל ו. חימום ביתי באמצעות רדיאטורים.
את החשמל אהבתי ועבדתי ולמדתי והיום אני אה.
יודע מה זה חשמל.
איך. כלומר אה. זה היה מין הכשרה מצוינת.
את הרדיאטורים והפירוק והרכבה.
זה פחות עניין אותי.
אחרי ששמעת שחם בארץ?
כן. אחרי ששמעתי שחם בארץ.
אני לא יודע גם למה נתנו לנו ללמוד את זה.
אבל זה היה שוב. אה. דבר אה. שהיה מקובל.
מה שנתנו לנו ללמוד זה. אה.
לפחות 10 מה. אהה. מהנערים עבדו ולמדו בטורנה.
אה. חוויה בלתי רגילה. זכיתי באחד הימים.
זה היה כבר ב-1947 כאשר.
אה. אז קראו לו יוסקה בורג.
עם רבקל'ה. באו כמדריכי.
כשליחי נוער מ. מהארץ.
הליל שישי. הסיפורים שלו.
זה פשוט היה חוויה בלתי רגילה ואנחנו
נערים שכל כך היינו צמאים לשמוע על ארץ ישראל.
זה נתן לנו. אה. מרחב של ראייה מה עתיד לנו.
אז ידענו שה. עוד לא הכריזו על מדינת ישראל. אבל. אה.
ידענו שזה המטרה שלנו להגיע לארץ וכך עברו הזמנים שם.
תקופה די ארוכה. די שבלוני.
לא משהו יוצא דופן.
היה לנו גם חוויות אחרות. אה.
היינו נוסעים בקיץ ל.
לנופש כ. עם הדגל של ישראל.
לחופי אוסטנד. חופי הים.
ששם בילינו שבועיים בתור. אהה. נופשים.
אבל בסך הכל.
רק כאשר התקרב המועד של היציאה לארץ.
אז הגענו. אה. מיל. נמ.
נמלאנו בהרבה הרבה חוויה לקראת העלייה.
אני זוכר שעוד לפני זה היה לי.
איפשרו לי להיפגש עם הדוד שלי בפריז.
דוד בלה. שהוא. אה.
הייתי איתו בהתכתבות ואמרתי לו שאני עולה.
אר. אה. עולה לארץ.
אז הוא כתב לי מתי המועד שהוא יהיה בפריז.
הוא היה באחד מן ה.
פרויקטים שהוא אז אה. ניהל.
כולל כתיבת ספרים ונפ.
נפגש עם כל מיני אנשים ואני זוכר את המפגש הזה.
זה גם כן היה חוויה בלתי רגילה כי אני את פריז לא הכרתי.
אבל הוא לקח אותי במשך. אה.
יומיים וטייל איתי ו.
ואחרי זה חזרתי בחזרה למרקן.
היציאה. לקראת היציאה צוידנו כמובן.
התח. אנחנו למדנו גם עברית.
אבל מעט מאוד ידעתי עברית.
מה הייתה שפת הדיבור בהכשרה?
בעיקר צרפתית. גם גרמנית ויידיש.
מאין אתה ידעת צרפתית באמת?
נדבק לי. זה פשוט. אה. לא יאומן.
אני היום מדבר אנגלית. צרפתית.
גרמנית. יידיש. הונגרית. אה.
עברית?
עברית ולא למדתי את השפות.
אה. יש לי איזה כשרון לשפתות. אה. לשפות.
אני שומע. וזה קל לי מאוד.
מ-המ.
אנחנו. אה. הקבוצה שאני יצאתי
ומה שהפריע לי כל פעם שקבוצה יצאה ועזבה את ה. את מרקן.
שאלתי מתי כבר תורי יגיע.
כי היו קבוצות שיצאו לפניי וחלק גם הגיעו אה.
אחרי ל. למרקן.
אבל הם היו יותר מבוגרים וכנראה רצו שהגילאים.
שהם כבר מתקרבים לגיוס צה"ל. ואז כבר. אה.
ידענו שב. מועצת הבטחון הולך להיות.
אה. הכרזה על מדינת ישראל וכל הדברים.
סוף סוף הגיע תורי.
ואז הגעתי לאוסטנד.
למחנה גדול שקרוי גרנד ארנס.
שם הייתי 7 ימים לפני העלייה.
שם עברנו. אני עברתי. אה.
קורס מזורז בהפעלת נשק.
זה היה אז סטן. פירוק והרכבה וכל מיני.
אה. מטווחים ודברים כאלה וב-48' בס.
בתחילת ספטמבר. לא. באוגוסט.
עלינו לאונייה משמר הנגב ו.
השיט לארץ היה פשוט חוויה בלתי נסבלת.
אני זוכר שהאונייה הייתה מלאה עד אפס מקום.
היו פלטות בגובה של חצי מטר שהיו צריכים להש.
להש. אה. להשתחל פנימה.
וכמובן בלילה ירדו עליך כל מיני. אה. הפתעות.
כך שאחרי החוויות האלה ברוב הזמן הייתי עולה ל.
למעלה להיות קרוב מאוד לאוויר הצח.
אבל לא. לא נתנו את האפשרות ו.
כשהגענו ארצה אני זוכר.
אנחנו ירדנו בבת גלים.
שם היה תקופת מעבר.
אני נשלחתי לבית ליד להתגייס.
זאת הייתה עלייה לגאלית?
זה היה כבר. אהה. עם. עם. אה. אישור.
לא. לא לקחו אותי לקפריסין.
עוד הקודמים שלי מהקבוצות נלקחו לקפריסין.
אני כבר ישר. והתגייסתי והייתי בבית ליד.
ולמעשה פה אני מגיע ל. לנושא של.
אה. הגשמה או המלחמות.
אני עברתי את כל המלחמות שהיו בארץ.
אני שירתתי 25 שנות שירות בצה"ל.
ו. אה. לחמתי בכיס פלוג'ה ושם נפצעתי.
אה. פציעה לא רצינית. אבל. אה.
הושבתתי ל-10 ימים.
הייתי בבית חולים תל השומר. שם. אה.
פגשתי את אמא שהגיעה בינתיים ולאחר מכן את אחותי.
אם. הם חיפשו אותי.
פשוט לא ידעו איפה אני ובתל השומר היה מפגש איתם.
זה היה מאוד מרגש.
כי אמא בינתיים הגיעה לבלגיה והיא הייתה בבלגיה גם כן.
והיא ידעה כשהיא עלתה לאונייה.
לפני שהיא עלתה לאונייה.
היא ידעה בדיוק מתי אני יצאתי מג. מה. מאוסטנד.
זה היה לא קשה לברר.
כי הכל היה מתועד.
על כל פנים. אהה. במשך. אה. אחרי המלחמה.
אני ב-25 שנות שירות שלי שירתתי ברוב היחידות של צה"ל.
הכוונה היא בחיל אוויר. ב.
אה. צנחנים. בחיל אספקה.
באגף התחזוקה באג"א ו.
המלחמה הקשה ביותר שעברתי.
זה היה מלחמת יום הכיפורים.
שחודשיים לפני המלחמה הזאת אני השתחררתי.
ב-72' וזה היה המלחמה.
החוויה הקשה ביותר שחוויתי אי פעם.
משום שהיו לי ב.
לפחות ב-3 מקרים שיכולתי לא.
אה. לא להיות. אה.
מתי הקמת משפחה?
כשהייתי בחיל האוויר שם הכרתי את אשתי.
ששמה?
נימה.
מאין היא?
היא ילידת הארץ.
להורים שעלו ארצה ב-1932 מבלרוסיה.
אה. אבא שלה אברהם ואמא שלה לאה.
יש לה אחות אחד. אהה.
אה. ברכה ואח. אה. יורם.
היא. אה. הייתה. היא שירתה בחיל האוויר ואז.
אה. במסגרת השירות שלי. אגב. אה. אה.
את מי שאני ליוויתי ב.
ברוב שנות השירות שלי זה היה עזר ויצמן.
כי הוא היה מפקד רמת דוד.
ולאחר מכן לאן שהוא הלך לקח אותי איתו.
אה. כשהוא הלך לחצור.
להיות מפקד. היה. ש.
הייתי שם וכשעבר למטה חיל האוויר ברמלה.
לקח אותי ומינה אותי לקצין תובלה
חיילי ושם כשביקרתי בחדר המלחמה.
אני. אה. נפגשו עיניי עם רעייתי הנוכחית. היחידה. נימה.
אנחנו התחתנו. אה. ב-1955 לצלילי תזמורת חיל האוויר.
בניצוחו של אריך טייך ואז היה מצב של. אה.
כוננות ואחרי החופה נאלצנו.
נאלצו כל האחרים להתקפל ולחזור ליחידות.
אנחנו עוד הספקנו לנסוע לירח דבש לטבריה.
אבל. אה. זה מסמל עד כמה
שהתקופות היו מאוד אינטנסיביות. מאוד.
אה. היו פעילות והיות והייתי איש צבא אז.
מאז לאן שאני הלכתי כמובן היא. היא הייתה איתי.
נולדו לנו 3 ילדים.
הבת הגדולה רונית. הבן אביעד והקטנה מיכל.
לרונית יש 4 ילדים.
לאבי. לאביעד יש 5.
4 בנים ובת. ולקטנה.
מיכל. יש לה 2 בנות.
שכולם יהיו עד מאה ועשרים.
לנו זה עוד נותן אושר.
לראות את הנכדים ולכן אני אומר.
ההגשמה הזאת של.
אה. מימוש ה. ה. ה. הרעיון שאני עוד א.
אספיק ליצור דבר שאולי לא היה בחלום שלי.
את יודעת. אני. אה. אחרי המלחמה. מלח.
מלחמת עולם השנייה. אמרתי שאם אני אג.
אגיע לארץ ישראל ואני אקים משפחה.
אני אדאג שלא יהיה מחסור לילדים שלי.
שלא יחסר להם דבר ועשיתי את זה.
עשיתי בכל כוחי. כי בסך הכל אני הייתי איש צבא קבע.
אשתי הייתה מורה. היא הייתה 28 שנים מורה.
היא יצאה לפנסיה אחרי תקופה ארוכה של הוראה בחינוך מיוחד.
ושנינו עשינו למען המשפחה הכל.
משום שאני כניצ. ניצול שואה.
והיא כצברית שנולדה בארץ.
וחוותה את המאורעות ב.
ברעננה. למשל. שהיא.
אה. ההורים שלה הכניסו אותה מתחת
למיטה כאשר הערבים באו להשקות
את הגמלים שלהם בחצר שלהם.
היו פרעות והיו מאורעות. והיא עברה את זה.
לילדים סיפרת סיפורי עבר שלך.
של. אה. שואה?
אה. לחלק מהם ואני חושב שעכשיו בצורה סדורה.
אני אוכל. אה. להעניק להם את זה. אה. בעיקר.
הם התעני. התעניינו מיוזמתם?
כן. כן. כן.
והנכדים?
עכשיו תראי. הנכדים הם.
אה. עדיין אה. קטנים.
הנכד הגדול שלי מהבת הגדולה הוא בן. אה.
27. הוא היום רב סרן.
קיבל לקראת יום עצמאות את הדרגה. הוא ביחידה מובחרת.
שני הקטנים יותר. הנכד הקטן יחסית.
הוא. אה. התחתן לפני שבועיים.
מזל טוב.
והילדה הקטנה שלה.
נעמה קוראים לה. היא תתחתן בחודש הבא.
מה יש לנו חוץ מה. הנחת?
אבל הנכדים מתעניינים בסיפורי השואה?
כן. בהחלט.
אפילו הקטנה. הבת הקטנה בת עשר.
אה. דניאל. של הבת הקטנה.
הם גרים במודיעין.
והיא כבר אהה. משריינת לי. אה.
מועד אצל המ. מנהלת שאני אבוא ואספר על.
אה. תקופת חיי.
במהלך השירות הצבאי עם אנשים ששירתו איתך.
יצא לך לספר את סיפוריך? סיפור השואה?
אה. בצבא לא. לא היה לי את ההזדמנות.
כי לאמיתו של דבר הייתי.
אה. בתפקידים מאוד מאוד אה.
בכירים והייתי עסוק. אה.
עד חצות כל פעם ו.
אני לא מדברת על בצורה מסודרת. פה ושם.
כן. ודאי.
בשיחות אקראיות.
אנשים ידעו. מי שהתעניין.
אני כמובן שיתפתי אותו.
אבל. אה. לא בצורה סדורה.
ולא היה לי הזדמנות לפגוש מישהו ש.
יכולתי לחלוק את החוויות שאני עברתי בגיל צעיר כל כך.
במשך השנים. נסעת לבקר בהונגריה?
כן. אנחנו נסענו לאירופה הרבה
לפני 20 שנה ובעיקר ביקרתי במקומות.
א'. הלכתי לקבר אבות של סבא.
שהוא נפטר ב-1946.
כשאני הייתי כבר במרקן.
קיבלתי את הידיעה במכתב.
שסבא סלמון קיבל התקף לב. הוא נפטר.
אני באתי לבקר את ה.
את הקבר שלו בבודפשט ויש לי תמונה על זה.
תוכלי לראות אחר כך. כן.
אבל ב. מקומות שביקרת בילדותך. איפה שהסבתא גרה?
כן. אז הייתי למשל ביקרתי
במקום המגורים שלנו בבודה. בודפשט.
[משובש] (הונגרית) 11. ששם אני. אה.
אנחנו היינו לפני הגירוש מה. אה. מהבית.
אז. אה. רציתי לעלות למעלה.
לראות את הבית. את הדירה.
אז. אה. האנשים שגרו שם.
היה להם מין פחד לתת לנו להיכנס.
רציתי רק. אה. לראות את ה.
את האח מה. קרמיקה.
היה לנו במקום מסוים שאני זכרתי והיא לא נתנה להיכנס.
אבל יש לי צילום לפני הבית שבו אני הצטלמתי שם.
אבל לראות לא היה לי.
אחר כך הייתי בבודה. בשאטוראליאויהיי נסענו.
לראות את ה. את העיר וגם בסרנץ'.
אני רוצה להגיד לך שבעיניי. הכל היה שונה.
משום שעיני ילד בגיל הזה.
בגיל הצעיר הזה. הכל היה גדול.
מ-המ.
ובעצם מה ש.
מה שהיה מוזר בעיניי שאותו משרד גדול של אבא.
ברחוב הראשי ברקוצילצה.
איפה שהיה הבנק. והוא היה גם נציג ג'נרלי.
באותו המקום הזה היו אהה. 5 חנויות.
פתאום במקום אחד כזה שהוא היה גדול יש 5 חנויות.
מ-המ.
השכנים הכירו. זאת אומרת.
ברגע שאמרתי שאני פרינץ.
הם היו מאוד ידידותיים והיה ש.
היה שם גויה אחת שזכרה אפילו את אבא. אה.
איזה אדם אציל היה.
היה הערכה מאוד.
אה. גדולה כלפיו.
יהודים חיים שם עדיין?
לא יודע. לא. הביקור שלי שם היה די חטוף.
בעיקר רציתי לראות את המקומות.
את הווילה הלכתי לראות. אבל. אה.
לא היה לי אפשרות להתעניין כל כך.
כי הזמן היה די. די קצר.
מבחינת מימוש של הרכוש הזה משהו. יכולתם לממש?
המכרה. ה. בית חרושת לטקסטיל.
אם אני אספר לך שעורך דין שטיפל בזה.
נתן לאחותי ולי ביחד 4.000 דולר.
זה מה שהממשלה ההונגרית החזירה על
הרכוש שלנו. אז זה אומר משהו.
אבל זה כבר. תשמעי.
זה כל כך. לא. לא היה אכפת לי ה. ה.
הקשר הרגשי לאותם המקומות.
זה הרבה יותר עמוק מאשר הכסף.
ידענו. תשמעי. ברגע שאני החלטתי לעזוב ו.
והאמא את הונגריה.
ידענו שאנחנו עוזבים. זה לא בשביל לחזור.
מ-המ.
אז יש כאלה שאמרו: "אל תוותרו אפילו על גרוש".
אבל רק כדי שתביני.
על העושר הגדול שהיה. על הרכוש הזה.
טוב. א. אתה תיארת בהתחלה. זה ברור. זה.
כן. מה זה? זה פשוט לא יאומן.
מ-המ. אמא התאקלמה בארץ?
אמא הייתה. כן.
בעיקר בחברה ההונגרית. בעולי הונגריה.
היא הייתה. אהה. עד לפני 14 שנה.
כשהיא הייתה כבר במצב.
אה. ירוד. הכנסנו אותה. ל. ברמת גן.
בבית אבות של הגרמנים.
של הווינאים. קרוב אליי.
עד אז היא גרה בברודצקי
ברמת אביב והיות ואני הייתי באוניברסיטת תל אביב.
יום יום הייתי מבקר אותה.
מביא על הבוקר לחמנייה חמה ומגיש לה כוס קפה.
תשמעי. אה. אז דברים האלה.
הם זכרון לתמיד עשינו כמיטב יכולתנו. אח.
אני ואחותי. שיהיה לאמא.
אה. מקום לשארית ימיו.
אחרי שעזבתי את הצבא. אני הלכתי. אה.
חבר שלי שהיה איתי בקורס קצינים.
פרופסור. אה. אהרוני.
הציע לי תפקיד להקים. אה.
מוסד. אה. שנקרא להב.
לימודי הכשרה בניהול.
‮שעסק בהכשרת מנהלים ב-‭Business Administration‬.‬
כלומר מנהל עסקים ואכן הקמתי ב-1973.
אחרי מלחמת. אה. יום הכיפורים.
אה. הייתה ועדה מבקרת שמימנה את זה. הרוטשילדים.
את הפרויקט הזה ואני. מבין 4 מועמדים.
נבחרתי להיות. אה. המנכ"ל.
כי הם לא רצו שבאוניברסיטת תל אביב יהיה
מוסד והם יתנו כספים.
זה יעלם בתוך האוניברסיטה.
הם רצו שיהיה עמותה חוקית.
שהיא תקיים את עצמה וניהלתי
את המוסד הזה 16 שנה. תקופה ארוכה.
בתום 16 השנה.
במפגש הפרידה עם כל הדיקנים שהייתי איתם בקשר.
אה. לא רק שיבחו.
אלא ציינו שזה יוצא דופן ש-16 שנה.
מישהו מסוגל לסבול אותם.
אנשי אקדמיה. כי זה לא הולך כל כך קל.
אבל בהחלט זה.
זה היה תקופה שאלפי מנהלים בכירים שאני קורא.
קראתי להם דור. אנשי דור המדבר.
שלמדו על ניסיונם ניהול. קיבלו הכשרה.
את הקורס הזה.
שהוא בעצם נתן להם את החשיבה האנליטית.
לתפקד כמנהלים מבחינה מדעית.
אחרי התקופה הזו.
עברתי להיות מנהל אגף החינוך ברמת גן.
הייתי 4 שנים מנהל אגף החינוך.
ועשיתי את המהפך הגדול ברמת גן. שאיחדתי בתי ספר.
בעצם ברמת גן עד היום הזה אין חטיבות ביניים.
כי אני טענתי והוכחתי.
שה. שיטת הלימוד ברמת גן גורם לאינטראקציה.
לאינטראקציה טבעית.
אם אתן לך דוגמה ש.
מסלמה ג' באו מאותו רגע שאני לקחתי את העניינים בידיים.
באו ללמוד בבליך. בית ספר. אחד.
הבתי ספר הטובים ונקלטו.
והיום זה כבר דבר שבשגרה שילדי סלמה ג' משתתפים בקורסים.
בלימודים ב. בית ספר בליך.
אז הודעתי. הוכחתי שאין צורך בחטיבות ביניים
שהם בעצם לפי התוצאה.
הם לא תרמו הרבה. אפילו לאינטגרציה.
ב-1989 אני קיבלתי טרומבוזה ברגל.
וכתוצאה מזה אני. אה. עוד תפקדתי.
והייתי בבית חולים הרבה
מאוד זמן ומשם אפילו ניהלתי את האגף.
עברתי. בדרך כלל מי שעובר. אה.
טרומבוזה אחת. אז אומרים זה מקובל. 2 זה נס.
3 זה פשוט לא יאומן ועברתי 3 התקפי טרומבוזה
ומאז אני. אה. אני השתחררתי מהתפקיד הזה ב-1994.
ומאז אני עוסק בהתנדבויות בכל מיני חוגים.
בכל. בכל מקום שאני יכול לתרום
אני משתדל מהידע ומהניסיון שלי לתרום.
בחיי היום יום נושא השואה מעסיק אותך במחשבה.
באופנים אחרים?
אהה. לאחרונה שאני עסוק ב.
בשנה שעברה גם.
בביקור בבתי ספר ומרצה בפני התלמידים.
זה גורם לי לעיתים ב.
בלילות להתעורר מ.
אה. חלומות שאני עובר את התקופה.
וזה כמובן. אה. מאוד משפיע. ואני משתדל.
אה. לצמצם עד כמה שאפשר.
אבל זו חוויה קשה.
להיזכר באותם הדברים שבעצם אני ב. היום.
אם אני מסתכל לאחור. איך עברתי את זה.
בשבילי זה קשה להבין ושאני נשארתי שפוי.
מה. מה אתה יכול לתת כמסר לדורות הבאים בעקבות סיפור חייך?
אה. מה שאני יכול להגיד ש.
ה. מה שצריך ללמוד ממה שקרה.
ראש וראשונה לא לשכוח.
לזכור. את כל הסיפורים של אותם אנשים שאני קורא לזה.
הדור הזה כבר עוד מעט נעלם.
אבל חייבים לזכור שאסור
שדבר כזה יקרה שנית ורק מדינת ישראל.
היא הערובה לכך.
שאכן דבר כזה לא יחזור על עצמו. כי אם היה אז.
צה"ל או חיל אוויר או כל גוף ממלכתי שהיה דואג לאותם. אה.
אותם אנשים שהם במצוקה.
אני חושב שלא היה שום. שום. אה. מ.
מעצור כדי לעשות את המקסימום ול.
ולהציל את ה. שארית הפליטה.
אני לא ב. לא בטוח שבמימדים גדולים ניתן היה לעשות.
אבל לא היה לנו את ה.
את הדבר הזה שנקרא מדינת ישראל וצה"ל.
הדבר השני שאני. אה. אני. אה.
אומר. אדם הוא. יש לו את היכולות להתמודד עם דברים.
חייבים להיות אופטימיים. כי האופטימיות שלי.
אם לא האופטימיות שלי.
אני יכול לומר לך. מזמן לא הייתי עומד בזה.
אני כל הזמן חלמתי ואמרתי: "כל דבר שחלמתי אני.
אהה. אני אגשים אותו".
ולכן. אה. כשאני. אה.
התחלתי את דבריי ואמרתי לך.
אה. סיפור של. אה.
זיכרונות ילדות. הישרדות.
התקווה וההגשמה זה רק הודות לרצון חזק.
אגב. הרצון החזק הזה גם. אה.
התבטא במחלה הקשה שלי בכלי הדם.
כי אני הייתי במצב של. אה.
עם חמצן ואני אמרתי כל הזמן לרופאה שישבה לידי ל.
במשך כל הלילה.
אותו לילה שאני הרגשתי שהטרומבוזה עולה לי.
אמרתי: "אני את הקיטבג לא מחזיר" ולא החזרתי.
זה היה לפני 10 שנים.
כך שמה שחשוב שאדם יאמין
בעצמו ואם הוא מאמין במעשיו החיוביים.
הוא יכול להגשים אותם. זה המסר.
אני מאוד מודה לך על הראיון.
תודה.
מ-המ.
התמונה שאנחנו רואים זה סבא וסבתא.
ההורים של אמי. זכרונה לברכה.
הם. אהה. זה קטע שמופיע בספרו של הדוד.
אה. בלה. באחד מהספרים שהוא. אה.
נותן את ההקדשה. אה.
ומציין במיוחד את העובדה שאנחנו. אה.
מהחתם סופר. והמשפחה הדגולה.
אה. משתייך לאותו.
אה. אנשים. אה. יקרים.
מה השמות שלהם?
אה. שמות זה סלומון קורניצר ולאה קורניצר.
אומרים שהוא אדם דתי הוא לא הלך שם.
אמא ואבא זכרונם לברכה.
אה. לאחר החתונה שלהם.
שמות.
אה. אליזבת ויולה. יוליוס פרינץ.
אה. זה צילום משאטוראליאויהיי במקום שהם גרו.
אה. ו. לפני הלידה שלי.
אני בגיל שנתיים בעיר.
אה. שאטוראליאויהיי. איפה שגרנו.
אני עם אחותי משמאל.
יהודית. והרז'י. בת דודתי בגיל 5.5.
אני בגיל 10 לפני שעזבנו את שאטוראליאויהיי.
לפני העזיבה לבודפשט.
זה תמונה ממקום נופש שהייתה איתנו גם סבתא בצד ימין.
ואבא ואמא ואנחנו למטה. אחותי ואני.
זה תמונה עם. אה. דוד בלה.
מצולם עם שר ההגנה ההונגרי ב-1900.
בתחילת 1944 עוד. אה.
כשהמשטר של הורטי היה עדיין. אה. קיים.
זה תמונת אבא. זכרו לברכה.
שמאחוריו הוא כתב לפישטא בני.
זה שם הונגרי מיוחד. גוי.
לפישטא בני באהבה. מאבא שלך ב-1940.
זה כנראה תמונה שהיה ברשותו והוא שלח את זה
אלינו כדי שאני אהיה מוגן אם אני אציג את
זה עם ההקדשה שלו שהוא אבי במדי.
אה. צבא ההונגרי.
זוהי תמונה. אה.
לפני הפרידה מאמא ואחותי ב-1946 לפני עזיבת הונגריה.
זוהי התמונה לאחר החופה ב-14 לפברואר
1955 עם רעייתי נימה וזה היה החתונה שבו השתתפו.
אה. רוב קציני מטה של חיל האוויר וניגן לנו. אה.
בחתונה. אה. אריך טייך עם התזמורת המפורסמת שלו.
זוהי תמונה עם עזר ויצמן.
שליוויתי אותו ברוב שנות שירותי בצה"ל.
אשתו ראומה ואני מימינו.
אני תרתי משמע. הייתי יד ימינו הרבה שנים.
זהו טקס סיום. אה. קורס. אה.
פו"ם מחזור י"ד ב-1966.
כאשר שר הביטחון דאז. אה.
משה דיין. מעניק לי את התעודה.
זוהי תמונה של.
אה. סיום. טקס סיום. אה.
מחזור של קציני צה"ל ב.
אה. אוניברסיטת תל אביב. להב. כשהייתי מנכ"ל.
לידי יושב. אה. מנהל אקדמי דאז.
אה. פרופ' ניימן.
לידו. אה. אלוף מתן וילנאי וראש מנהל הסגל ואחד המרצים.
זוהי תמונה של אנדרטת השואה בבודפשט.
ליד בית כנסת הגדול. אה. כאשר.
אה. אנחנו עושים טקס זכרון. ילדי.
תלמידי בליך. שליוויתי אותם כמנהל אגף החינוך באותו סיור.
הנחת זר. את זה לא רואים כאן.
אה. כאן. אה. הבת הבכורה.
החתונה שלה עם. אה. חיים. בעלה.
לשניהם יש. אה. את ברק הבכור שהוא היום. אה.
רב סרן ביחידה נבחרת. אה. אה.
ה. טל שהוא השתחרר עכשיו מצה"ל.
הוא התחתן. ונעמה שהיא.
אה. בחודש יוני שנה זו מתחתנת.
אה. זה הבן. אה.
האמצעי עם אה. רעייתו. קרן.
להם יש. אה. 5 ילדים.
רע. בר. חי. רז ושי.
זוהי בתי הקטנה מיכל עם.
אה. בעלה איקו.
להם יש שתי ילדות.
האחת דניאל בת 10. ודור בת 6.
Testimony of Yitzhak Printz, born in Szerencs, Hungary, 1931, regarding his experiences in Satoraljaujhely, the Budapest Ghetto and in hiding in a monastery in the Budapest area Childhood in a religious Satoraljaujhely family; increase in antisemitism. Move to Budapest, 1941; attends a Jewish high school; his father is drafted to forced labor and dies from typhus, 1943; German occupation, March 1944; deportation to the Budapest Ghetto, July 1944; in hiding in a Carmelite monastery in the Budapest area, November 1944; return to Budapest after about one month; liberation by the Red Army. Return home, February 1945; move to Miskolc for studies, September 1945; move to Belgium via Czechoslovakia, Great Britain and France, September 1946; joins aliya training; aliya to Eretz Israel, 1948.
LOADING MORE ITEMS....
details.fullDetails.itemId
5364062
details.fullDetails.firstName
Yitzhak
Yitzkhak
details.fullDetails.lastName
Printz
details.fullDetails.dob
08/09/1931
details.fullDetails.pob
Szerencs, Hungary
details.fullDetails.materialType
Testimony
details.fullDetails.fileNumber
12533
details.fullDetails.language
Hebrew
details.fullDetails.recordGroup
O.3 - Testimonies Department of the Yad Vashem Archives
details.fullDetails.earliestDate
04/05/05
details.fullDetails.latestDate
04/05/05
details.fullDetails.submitter
פרינץ יצחק
details.fullDetails.original
YES
details.fullDetails.numOfPages
28
details.fullDetails.interviewLocation
ISRAEL
details.fullDetails.belongsTo
O.3 - Testimonies gathered by Yad Vashem
details.fullDetails.testimonyForm
Video
details.fullDetails.dedication
Moshal Repository, Yad Vashem Archival Collection
banner.documents.disclaimer