Online Store Contact us About us
Yad Vashem logo

Testimony of Alexsander Kramer, born in Vilna, Poland, 1928, regarding his experiences in the Vilna Ghetto, Ponary and in hiding in a labor camp

Testimony
null
null
היום יום ב'. י"ז אדר ב' תשס"ה. 28 במרץ 2005.
שמי משה שיקלר.
אני עורך ריאיון עם הניצול מר קרמר אלכסנדר.
יליד וילנה. ליטא. 1928.
היום הריאיון נערך בבית ווהלין ושפת הריאיון עברית.
בראיונו יספר מר קרמר על ילדותו בבית הוריו.
על החיים לפני המלחמה.
על הכיבוש הגרמני. על המעבר לגטו ווילנה עד 1943.
עת הועבר למחנה לעבודת כפייה.
עד לשחררו על ידי הצבא האדום ב-1944.
עלה ארצה באוניית אלטלנה בשנת 1948.
שלום מר קרמר.
ש.
מר. מר קרמר. ברשותך נתחיל בתיאור הילדות שלך.
החיים לפני המלחמה.
על המשפחה. רקע כללי.
אנא ספר על בית אימא ואבא.
שמותיהם. אחים. אחיות.
סבא וסבתא מ-2 הצדדים.
בבקשה מר קרמר.
אה. אני נולדתי בווילנה.
כפי שתקופה. לפחות. אה. תקופה. אה.
אה. עד. עד. אה. גיל מסוים. אה.
אני בדיוק לא זוכר. אבל.
אה. אני אתחיל לבית ספר עממי.
איפה שלמדתי ב. בר. בית.
בית ספר עממי תרבות ברחוב. אה.
זבלנה. ושמה הלכתי. שם התחלתי ללמוד.
ההורים שקדו. אה. שאני אלמד בבית ספר עברי.
אפ. ל. ל. לעומת אחותי שהיא הלכה לע.
אה. ללמוד בבית ספר ב. שלימדו בשפה יידיש.
מר קרמר. שמות ההורים שלך?
שם האבא שלי עובדיה והאימא לאה. אבא.
אחים. אחים. אחיות?
אחות אחת שמה מלכה.
היא נמצאת עכשיו. מסכנה. היא נמצאת בשוודיה.
סובלת כבר אולי 20 שנה מטרשת נפוצה.
רתוקה שם בבית אבות כזה.
זה. זה. זה המשפחה. חוץ מדודים ו.
סבא וסבתא מ-2.
סבתא. סבתא כבר.
הצדדים. אתה זוכר את שמותיהם?
סבתא. סבתא. אז אני על שמו של סבתא.
סבא סנדר קראו לס.
אני לא. לא ראיתי אותה אף פעם.
כן? אה. גם אב.
מצד אבא?
בבקשה?
סבא מצד אבא?
כן. מצ. אימא אני לא זו.
לא יודע מכיוון שאימא היא ב.
היא לא נולדה בווילנה. היא יל.
היא. היא נולדה ב. בפולניה.
לא יודע באיזה צורה הם נפגשו.
בכל אופן. אבא היה ב.
בזמן המלחמה. לא בזמן המלחמה אולי הראשונה. ברוסיה.
באוקראינה שם. עם. עם הרב הגדול.
וכפי שהוא סיפר לי. הוא בא כאזרח נת. פולני.
אה. אה. נתנו להם. לכל אלה שהיו אזרחים פולנים.
לעז. לעזוב את. אה.
רוסיה ולהגיע. אה. ל. ל. לפולניה.
ואז הוא בא. אה. עם.
עם. אה. אימא. כפי שזה סופר.
היה לו חיים מאוד קשים.
כפי שהוא סיפר לי. שם ב.
ברוסיה. כפי ש. מתו אנשים.
כפי שסיפר לי. מונחים.
אה. גוויות על הרחוב.
אה. הוא עבד באיזה טחנת קמח.
היה מביא הביתה את השקים.
אז אימא הייתה מנערת את ה.
מה שנשאר בשק. והוא היה מביא גם.
ככה סיפר לי בכל אופן.
היה מביא שמן מהמכונות קצת.
ואז הייתה. היו. הייתה מטגנת קציצות.
ושהייתה נכנסת איזה שכנה.
הייתה חוטפת מהמחבת. ממהר לה.
לה. שלא ייקחו ממנה חזרה.
ואז כשהוא עם הרכבת האחרונה מרוסיה הגיע ל.
לפולניה ושם בא מהג'וינט או ממשהו דומה לזה.
אה. מג'וינט אני חושב או.
וקיבלו את היהודים וזה.
ואז אנשים. כפי שהוא סיפר לי. התנפלו על האוכל.
תפסו אורז וזה ל. לכיסים.
ומחצית מכל האנשים האלה שבאו מרוסיה.
שהתנפלו על האוכל. מתו.
ואז הוא בא לווילנה.
שם הוא נולד. ה. המשפחה.
לסבתא הייתה שם. אה.
חנות מכולת. כפי ש.
וס. כב. כפי שסיפר. והסבא למד ב.
למד. הוא לא. הוא לא עבד.
ואז הוא. קשה היה לקבל עבודה.
הוא הלך וקיבל עבודה בטחנת קמח.
ואז הוא סחב. סיפר לי.
סחב את השקי קמח על הכתפיים.
וזה הייתה. זה היה מעבר הראשון אחר כך.
אהה. לא יודע איך הוא למד.
אה. חר. חרט עץ.
ואז באיזשהו שלב מסוים הוא.
הוא רכש מכונה או ח. מכונה חרטות.
אבל לא עם מנוע.
אלא. כפי שסיפר לי.
עם הפדלים כמו מכונת תפירה.
ואז הוא הפעיל אותה וככה הוא עבד.
וזכור לי איפה שאני נולדתי.
בכל אופן סיפרו לי שם.
הייתה שם. לא זוכר.
את הרחוב אני לא זוכר.
אני רק זוכר שלא היו. כפי שסופר לי.
לא היו שם חלונות ושם היו.
כל הקירות בחורף היו רטובים.
אה. למה זכור לי?
מכיוון שאחרי שאנחנו עברנו ואחר כך.
אה. היו. אה. התחלתי לסבול מ.
אה. כאבים בפר. בפרקים ברגליים עם.
אממ. אה. עם. אה. נורות.
נורות חשמל. היו לוקחים אותי מ. מ.
כז. כזה נ. נורות.
אה. ירוקות או משהו דומה לזה.
ואז אנ. אנחנו עברנו לרחוב קונסקה.
קונסקה. זה היה. אה.
חנות כזו שאבא חילק אותה עם דיקטים.
חילק אותה למחצ. לחצי.
חצי זה היה הבית מלאכה.
הוא כבר רכש מכונה.
אה. מחרטה עם מנוע.
ואנחנו גרנו בחצי השני.
כשאני כבר התחלתי ל. ל.
ו. אז הייתה לי נטייה. הייתי עושה.
אבא לא נתן לי ל.
להיכנס לבית המלאכה. אבל אני עשיתי חורים בדי.
בדיקטים והנסורת מהזה הייתה נכנסת לי.
נ. נכנסת ל. אה. למק. מקום איפה שאנחנו גרנו.
ואני. אז משם אני זוכר שהתחלתי. אה. העבי.
מסרו אותי ל. זאת אומרת שאני אלמד בבית ספר.
אה. תרבות ברחוב זבלנה. שם.
גם היה שם המדרי. ה. המחנך שלי.
זכרתי אותו. מורה מאוד נחמ.
ידוע. אוליצקי. אוליצקי.
והמחנך של הכיתה היה אריה שפטל. שהוא בז.
פה בארץ פגשתי אותו.
הוא המליץ גם עליי.
שהתקבלתי פה לעבודה אז הוא המליץ שהוא.
שהוא הכיר אותי ואת ההורים שלי.
ובבית הספר אז הייתי הולכים.
אה. בית ספר שם.
בבית ספר זה גם כן היה לא כל כך עשירים שם.
היו אוכלים בהפסקה קציצות קטנות של בשר ואוכל.
ואני למדתי שם ובד בבד התחלתי לעזור גם לאבא בעבודה.
איזה עבודה? אה. היה מייצרים לוטו.
קוביות כאלה. ואז היה צריך לשים על הקוביות את המספרים.
ואז אני ישבתי.
כמובן סיכמתי עם אבא שאני אקבל תמורה עבור העבודה הזו.
ואז עבדתי במהירות עצומה עם ה.
עם ה. על הקוביות האלה.
בקבלנות.
בקבלנות.
מר קרמר. נחזור עוד לבית הוריך.
כפי שתיארת. הדירה הייתה קטנה.
לא דירה.
החדר. החצי חדר.
יחד עם זאת. אתה זוכר זיכרונות מיוחדים מחגים בבית?
לדוגמה. מפסח. מסדר פסח.
חגים אחרים. ראש השנה. יום כיפור.
איזה זיכרונות אתה נושא איתך?
אהה. בשבת.
אה. בשבת אבא היה הולך לבית הכנסת.
היה עושה. אימא הייתה מבשלת דג ממולא. את זה אני זוכר.
אבא היה תמיד בבוקר קצת וודקה קצ.
ל. קצ. לשתות עם הדג. עם הדג הממולא.
אה. בפס. אה. ב. ב. אצלנו בבית. אה.
הייתה בעיה עם אימא שהיא סבלה ממחלת קיבה והיא.
והיא הייתה בדיאטה.
אז הכול היה מה שנקנה מב.
הכול בישלו את זה.
בזמן החגים. אה. פסח. אה.
בפסח. אה. אז מובן היה. אה.
תופרים. אה. לפעמים.
אה. רצ. לא היה לקנות בגדים חדשים.
אז אני זוכר שהיו הופכים לי את המעיל מצד אחד מ.
הוא היה משופשף.
אז היו הופכים את זה לצד הש. לצד השני.
וזה היה כאילו. אה.
בגד חדש ונעליים היו קונים.
בח. בפס. ב. ב. בשבתות היו.
אבא היה שם ב. לא רחוק שם.
שכחתי את ה. אה. לא. ב.
שם היה מאפייה. אז היו מ.
שמים ביום שישי סיר כזה גדול עם צ'ולנט.
עם צ'ולנט. ובשבת היו לוקחים.
היו רו. לא רק אנחנו. אה.
אפשר היה לראות ברחוב.
שם היה אזור שגרו הרבה יהודים.
שלוק. סוחבים את הסירים של הצ'ולנט.
אה. אבא. אה. זה היה ב.
ב. ב. ביום ש. ביום שבת. תמיד. אה.
אימא דאגה בכל אופן לקנות רוזנקעס.
ואחרי האוכל היינו. אה. זה ככה בכו.
בכוסות ו. ושותים את ה.
מרק פירות זה נקרא. כן?
עם שזיפים. עם רוזנקעס.
עם תפוחי עץ מיובשים.
מיט מאנדלען?
מאנדלען לא ב.
לא במרק הפירות. כן.
עכשיו זה היה ביום שבת.
בש. ביום כיפור הייתי הולך עם אבא.
שם היה אזור דייצ'ה.
לא זוכר את השם.
ששם היו כל הבתי הכנסת.
ואבא היה ל.
הייתי הולך עם אבא.
שם קשה היה. אני לא.
כמעט שלא נכנסתי לבית. בית הכנסת.
הייתי ש. עומד שם.
אבא נכנס שם ואני הייתי בחצר.
שם היו ב. באותו החצר כמה בתי כנסת.
לפעמים היינו הולכים. בזבלנה הייתה שם.
היה בית. הבית הכ.
בית הכנסת הגדול המפואר בקורשול.
אה. זה עם כיפה עגולה. מיוחד.
אה. גם שם זה היה מפואר להיכנס. אבל. אה.
לאבא לא היה כסף שם לקנות.
אה. מקום. אז.
אה. זה ב. בת. אה. בחגים.
ביום כיפור וזה בעמידה.
היו עומד שם ו. ומתפללים.
זה היה ביום כיפור. בפסח.
ב. בבית הספר. אה.
למדתי עם זה. למרות שעבדתי חצאי יום ב.
עזרתי לאבא. אני הייתי מצטיין מאוד.
אני זוכר שהמורה שפטל.
המחנך. סובב לי את האוזניים.
למה הוא סובב לי את האוזניים?
מכיוון שאני היחיד בכיתה.
שנתנו לו רשות לכתוב במחברות בדיו.
בפיזיקה. מכיוון שהייתי כל כך מסודר.
והוא היה מורה של. בתנ"ך.
וגם היה. הייתי צריך.
או בתנ"ך או גם במתמטיקה. לא זוכר.
ואני הייתי מחבר פתרונות במתמטיקה.
שאלות. ואז הוא אמר: "עכשיו תש.
תראו איך ש. אה. קר. אה.
אלכסנדר קרמר יקריא לכם את ה.
את העבודת בית שהוא עשה".
ואני זוכר עוד עד היום.
הרי אני לא עשיתי את השיעורים.
אני קראתי מהספר. ו.
ואז הוא נכנס לתוך השורה של הספסלים.
היו. היה ספסלים. ספסלים מעץ.
ואז הוא ראה שהמחברת שלי היא ריקה.
ואני הקראתי את התשובות וזה ב.
ואז הוא סובב לי את ה.
את האוזן ונתן לי פתק שאבא יחתום.
אבל הוא לא היה בסדר. אה.
אה. אד. אדון שפ. הר. אה.
זיכרונו לברכה. מכיוון שהוא
כתב שכאילו דיברתי דברים לא יפים בכיתה.
אחר כך לא הייתי בכיתה ד' או משהו דומה לזה.
ואז חזרתי הביתה ופחדתי מאבא.
אבא עבד במחרטה.
והתחלתי להגיד לו: "תשמע.
אני לא מרגיש טוב".
"ש. למה אתה לא הולך לבית הספר?"
"אני לא מרגיש טוב".
ואבא כבר הכיר את ה.
את. אותי טוב כנראה.
ואז הוצאתי את הפתק שהוא יחתום.
והוא תפס את החגורה מהמכנסיים שלו והתחי.
אה. ניסה. רצה ל. להרביץ לי.
אז נכנסתי בק. בחלק השני של הדירה.
מתחת ל. למיטה והתחבאתי בפינה.
וזכור לי שאימ. האימא שלי צעקה: "אתה דוח.
או ש. עם החגורה אתה תוציא לו את העיניים".
למה בעיניים?
מכיוון שאבא. ככה בכל אופן זה אני יודע.
הוא על עין אחד לא ראה.
שהוא היה ילד. אז הוא נתלה בעגלון מאחור
והעגלון נתן לו עם ה- [משובש] (שפה זרה).
נתן לו. זה בדיוק פג. פגע בו בעין.
בגלל זה אימא צעקה: "אתה תוציא לו את ה". ואז הוא.
הפסיק.
אבל אבא היה גאון בעבודה.
שאני. שאני. והוא ני. כן.
ואני ניסיתי למעשה עבודה מעניינת.
זה מעניינת מאוד מכיוון שזה לא חרטות מתכת אלא מת.
מת. אה. חרטות עץ.
והמהירות של הסיבובים של ה.
זה מהירות עצומה.
זה 300 סיבובים ב. מ. משהו בדקה.
ואני זוכר. נורא ר.
אבא היה מין בולי עץ גדולים שם על המ.
ואני ניסיתי. שהוא היה הולך אז ניסיתי
להפעיל את השטקר שם ולנסות ללמוד חרטות.
ואז אבא תפס אותי.
ואז שהוא היה יוצא עם אימא.
ניסה להוציא את הפקקים של החשמל.
אבל אני ידעתי גם איך להכניס את הפקקים.
אז הוא אמר לב.
לאחותי שהיא תשמור עליי שלא את.
אבל למעשה התכונה הזו שאני רציתי ללמוד.
שלמדתי קצת מזה. אחד הדברים שאולי הצילה אותי.
בשלב מ. מאוחר יותר.
ב. אחרי חיסול הגטו במחנה.
הייתה שם מחר. מחרטה ושם אני עבדתי.
ואני אתאר שם בדיוק הסלקציה שהייתה.
שבאו לקחת [משובש] . עכשיו זה.
אה.
זה הסיפור של הזה.
הייתי תלמיד מצטיין.
היו שם. אה. תלמידים. תלמיד. ת.
כמה תלמידים. אולי זה כבר ב. בגימנסיה. ב.
בכיתה השישית. שלמרות שלעשות שיעורים אצלי בבית
והרעש של 2 המחרטות.
ההורים שלהם ניסו בכל כוחם לשכנע את הילדים.
שיבואו לעשות איתי שיעורים.
מזה אני. זכור לי בכל אופן שהיה בבית הספר תמיד מין.
אה. איך ל. לומר את זה.
אה. ניש. אה. מי ש. מי ש. מש. מ.
עושה חשבון מהר איך זה נקרא. אני לא זוכר.
ואז לפי הסטופר היא הייתה מסתכלת.
מי שעושה הכי מהר בכיתה. אני הייתי השני.
ואז. אה. באו. אני זוכר מ. ביום.
ביום. במוצאי שבת. באו תלמידים. תלמידות.
באו אליי לדירה גם באמצע השבוע.
למרות שהיה רעש של המחרטות.
שיעשו איתי את השיעורים.
אדון קרמר. מה הייתה שפת האם בבית?
יידיש. יידיש.
אהה. תמיד. אה. תמיד. אה.
האימא שלי לא ידעה. אה.
בווילנה זה יידיש מיוחדת.
בפולניה כן יו. אה. אומרים יו ובווילנה אומרים יה.
ואז אני כל הזמן צעקתי לאימא: "יו יו. יו יו".
כל הזמן צעקת. ת.
טוב. זה שהיא רצה ב.
אחריי שאני אשתה חלב. אז תמיד הייתה.
"אם את. את רוצה שאני אשתה חלב אז צריך
לקבל 5 גרושים שאני אוכל לקנות שוקולד".
אז עם הכוס חלב אימ.
אימא הייתה רצה אחריי.
אני עוד אחזור.
איפה שבאותו הבניין. איפה שאנחנו.
הדי. המ. זה היה קונסקי 3 אני חושב.
שם היה מין. אה. ה. הבית מלאכה של אבא.
ממול שם היו חנויות של רהיטים.
והבניין איפה שה. הדיר. הדירה הזו.
איפה ש. לא דירה.
היה חנות. היא הייתה מבחוץ של הבניין.
הבניין הזה הוא היה שייך ליהודי שהוא היה ב. פה בארץ.
ומישהו ניהל את כל הבתים.
זה היה קומפלקס של 3. 3. אה. חצרות.
ושם ב. בקטע אחד הייתה הגימנסיה הריאלית ביידיש.
למרות שזה היה באותו חצר.
אבל אני הלכתי לרחוב. אה.
בית ספר תרבות?
אה. תרבות. ושם היה בחצר הזה מין. אה.
מגודר כזה. חצר. לא ח.
בתוך החצר היה ככה מברזל כאלה גינו.
גינה. וגם היו שם כמה עצים.
ה. הבית הזה. במרוצה שאני אספר.
הוא נכנס גם לגטו שהגרמנים נכנסו.
תפסו. התאכסנו ב.
ב. בגימנסיה. כן?
ואנחנו גרנו. ואני גרנו שם.
אחר כך גרנו גם בגטו.
וכל הסיפור עם ה.
עם המפקד של הגטו גנס.
עם המשטרה. עם המפקד של ה.
המשטרה של דצלר קראו לו.
הכול זה במרוצה של זה.
אבל אני אחזור.
זהו. מר קרמר. נחזור עוד לבית. אה. ההורים שלך.
לאותה תקופה לפני המלחמה.
כן.
מה היית יכול. אה.
לספר על וילנה היהודית?
על מוסדותיה. על התרבות.
מה היית יכול להוסיף?
אומנם היית ילד.
אבל דברים שזכורים לך והיית יכול לספר על כך.
אהה. מה שבכל אופן עד גילי.
אז דיברנו. דיב. אה. נזכר. אמרנו. אמ.
זאת אומרת נזכרתי. הזכרתי.
זה עם הבית קורשול שהייתי שם בא. הולך עם אבא.
על יד. מול קורשול היה בית חולים של יהודי.
שכחתי את הג. את ה. את הרחוב.
אהה. כל הכוונה שלי. אה.
כוונה של ההורים שלי הייתה שאני אגמור פה את תרבות.
את הבית ספר עממי.
ובנוסף לזה היה שם בית ספר תיכון תרבות.
זאת אומרת. אבא יועד.
אבא אני יועדתי לפי שיחסוך כסף.
שם היה כבר עולה הרבה כסף בזה. ששם אני אלמד.
עכשיו. אה. כל יום הייתי מחליף ספר.
שכחתי את ה. היד. י.
ידוע ה. הספרייה הזו נכנסה גם ב.
ברחוב הזה נכנס לגטו. הייתי.
ספרייה יהודית. ושם הייתי מחליף כל יום.
כל יום הייתי מחליף ספרים.
זה ספרייה גדולה מאוד. שכחתי.
ספרים ביידיש?
ביידיש. כן. בעברית. בייד.
אני חושב ש. חושב שגם לקח.
לקחתי. ביידיש או בעברית.
שם גם בפולנית.
ב. ספרייה מאוד גדולה.
זכור לך משהו ב. משהו מחיי התרבות?
תיאטרון? עיתונות?
הייתי הולך. היה שם. אהה.
היו לוקחים. הייתי הולך עם ההורים לתיאטרון אף פה.
זהו. אני על יד. על יד השוק.
השוק של ה. שוק ששם היה עלייה.
היה שם בית. אה. תיאטרון ביידיש. כן.
אני חושב ששם הייתה אידה קמינסקה. משהו דומה לזה.
שם הייתי זוכר שפעמיים 3 הלכתי להור.
עם ההורים שם. ברחה לי השם של הרחוב הזה.
וזה היה. זה היה עם התיאטרון.
מר קרמר. מה באשר לפעילות ציונית שהייתה גדולה בווילנה?
האם. אה. אתה השתתפת לקראת סוף שנות ה-30'
באיזושהי פעילות ציונית?
האם בבית בכלל דיברו על ארץ י.
ישראל. על אפשרות לעלייה?
אני. כל המטרה של אבא שלי שהוא.
שנשלחתי לבית ספר עממי. עברי. תרבות.
זה היה המטרה שבבוא העת שנוכל ל.
לנסוע לארץ ישראל.
עד גיל ש. אתה. אה. אה.
כשפרצה המלחמה ב-39' הייתי סך הכול 11.
חוץ מ. שאבא היה עובד מהבוקר עד הערב. אה.
לא יודע אם היה לו רגע אחד מנוחה.
ו. והוא. הוא. הוא התקדם כל הזמן בעבודה שלו. רכש.
וזה גם שאני אגיע ל. שפרצה המלחמה.
הסיפור הזה של הרכושנות.
של הקופסאות צבע שהוא קנה.
אגר. זה אולי חרץ את הגורל.
אבל זה. זה בסוף אגיע לזה.
אהה. הוא עבד קשה. עבו.
עבדו שם 2 עובדים.
לאט לאט הוא התקדם. התקדם. עבודה.
הוא היה קונה בבוקר. היה. הייתי חוסך כסף.
והוא היה תמיד לוקח ממני את הלוואה שלא החזיר.
איך אני החבאתי את הכסף?
בשולחן. עשיתי מחבוא וכיסיתי.
וזה היה מכוסה ושם הייתי מכניס כסף עבור.
קיבלתי הרי שאני אוכל.
אז קיבלתי תשלום.
וכל הזמן. וגם הכוננית הייתה.
אז הייתה מין מגירה.
היה צריך להוציא אותה.
אז אבא היה בא ומוציא את הכסף שאני חסכתי.
אז שמתי 2 חוטי. 2 ברזלים מ-2 הצד.
שהוא רצה למשוך את המגירה
הוא לא יכול היה להוציא מכיוון ש. 2 זה.
ואז הוא היה מוציא כן את הכסף.
והוא לחם בשביל הקיום.
האיכרים היו גונבים עצים ביערות.
והוא היה קונה. מביאים את העצים.
הוא היה קונה אצל ה.
אצל האיכרים ואז הוא היה.
שם היה מרתפים גם.
כשנכנס לגטו לקחו את כל העצים. לא חשוב.
מר קרמר. עוד לפני המלחמה.
האם זכור לך. כאשר המשפחה המורחבת יותר הייתה
מתכנסת מדי פעם לאירועים מיוחדים.
לחגים. לחגיגות. ל. למפגשים משפחתיים.
איזו אווירה הייתה אז?
אה. לאבא. ל. לאבא הייתה אחות.
שהיא כנראה ירשה את החנות מכולת מהסבתא.
ואנחנו היינו שם תמיד באים.
היא הייתה אישה בודדה.
זאת אומרת 2 ילדים פרנסה.
והיינו באים שם וחוגגים יחד אצלה.
והיא מכיוון שהייתה לה בעלת. אה.
מכולת אז תמיד היא הייתה.
אגוזים. אגוזים. אה. עם שקיות וזה.
בחגים. בפסח. זה אני זוכר.
אבא היה מביא את.
קונה אגוזים ואנחנו.
הייתי משחק עם אבא עם האגוזים. מי שזוכה.
לא יודע אם אתה.
אם זה משחק ש.
מורידים את האגוז. ואם הוא פוגע באגוז.
אז לוקחים את האגוז שנפגע. כן?
וככה הייתי. הייתי משחק עם אבא.
זה היה בחגים.
בחגים היינו הולכים לאחותו של אבא. אה.
במיו. ב. להתפלל ביום כיפור.
ביום שבת הוא היה הולך.
בקיץ היינו נוסעים.
שזה אפשר לו כבר.
לשכור דירה מחוץ ל.
מחוץ ל. אה. עיר.
זה נקרא שם פוספישקי ולוקומפיה.
ושם בתקופת ה.
הקיץ שמהחופשה מהבית ספר הייתי שם.
היינו שם א. אני ו. אה. ו.
ואחותי ואימא. ואבא היה נשאר ב.
בעיר. וביום שבת.
ביום שישי היינו. הייתי הולך לאוטובוס לפגוש אותו.
גם מביא כל מיני דברים. ונשאר בשבת.
וביום ראשון בבוקר הוא כבר היה הולך חזרה לעבודה.
מה זכור לך לפני המלחמה על האנטישמיות?
אהה. היו שם חנויות בפינת רחוב שלנו.
קונסקה וברייטה. ככה קת. קראו. ברייטה.
היו שם כמה חנויות.
חנות אחת של שוקולדים וזה.
זה היה יהודי.
ועל יד זה היו שם חנויות. חנויות עם שלט.
מה היה כתוב בשלט?
עסק נוצרי. עסק נוצרי. אני חושב.
בפולנית מה היה כתוב?
שהעסק הוא. אה.
שייך לפולנים ולא ליהודים.
על יד ה. החנויות הפו. היהודיות הם עמדו.
קראו להם אנדקס.
והם לא נתנו להיכנס לפולנים. לחנויות.
לאותם ה. הרחובות.
גם איפה שהתיאטרון שהיה. והייתה שם עוד.
עוד רחוב יפה פוה. פוהולנקה.
אחרי בערב היהודים היה מסוכן להסתובב שם.
האנדקס היו שמים עם. אה.
תוקעים. אה. סכין בגב ליהודים.
במיוחד שהיהודים התבלטו עם הקיצוניות שלהם.
זה היה.
לפני המלחמה.
זה היה לפני המלחמה.
לפני 39'. לפני 38' זה הגיע לשיא.
למרות איפה שאנחנו היינו בקיץ.
הם גם כן היו קשיי יום האלה שמסרו לה.
לנו את הדירה שלהם והתגוררו הנוצרים. כן?
ואנחנו שכרנו כאילו. אה. כאילו זה לקיץ. כן?
ושם היינו. אבל הם היו פה ושם ס.
חצי סולידים. חוץ מפה ושם הם הת.
אה. קיבלו כסף עבור הדירה.
אם הייתי שואל אותך מה היה האינצידנט אנטישמי הראשון
שאתה עצמך חווית?
זה היה. אני לא.
אני חושב שזה בדיוק זה היה ככה.
אבא לא היה בבית.
ואבא אנח. עשה לרונה יו-יו.
זה מעצים. מעץ.
יו-יו עם חוט. והוא מילא שק.
זה היה בכניסה של הבית מלאכה וזה היה במוצאי שבת.
אני הייתי בבית. לא יודע עם ה.
אחותי לא הייתה. אבל אימא הייתה.
ו. אה. תכף נגיע גם לדלת.
ומשום מה היא לא סגרה את הדלת.
היא לא סגרה את הדלת.
ואז התפרצה כנופייה של בריונים.
ולתוך היה פתוח ושדדו את כל ה. היו-יו מהשק.
עכשיו. זה אני נזכר מה אבא סידר עם הדלת. שפחדו מפוגרומים.
אז קודם היה. אה. התריס.
זה היה תריס מוגן של החלון. ב. כל ה.
כל התריס. כ. מבחוץ זה היה ס. ס. סגור.
אבל מה הוא עשה עם ה. עם הדלת?
אנחנו פחדנו שיתפרצו הבריונים הפולנים.
אז הוא הוריד האוזן של הדלת מבחוץ.
מה זה אומר?
שאפשר היה לשים ברזל לאורך של הדלת ולהיכנס.
אבל מבחוץ היה נראה שכאילו סגור. ואנחנו היינו בפנים.
וכשהיו דופקים. דופקים. התפ.
אה. דופקים בדלת. זאת אומרת.
אם מישהו היה נ. מנסה.
מכיוון שהחנות הזו הייתה בלי יציאה לחצר.
אז אנחנו היינו כאילו במלכוד.
אז אבא זה מה שעשה עם הדלת.
אבל אני זוכר אז.
לא זוכר בדיוק באיזה יום זה היה.
הפוגרומים וזה. אז אבא.
והתחילו לדפוק על ה.
על הדלת. על זה.
ואבא לקח ברזל ו.
וניסה לפרוץ קיר שיצא בדיוק לחצר.
אם הם יצליחו לפרוץ את הדלת מבחוץ נוכל להימלט לחצר.
אז הוא פרץ פתח שזה יצא.
מעל ה. מעל המקום איפה שחיינו וזה.
זה היה נקרא האולם הקטן של תיאטרון.
שם היו הצגות תיאטרון.
לא יודע אם גם. אה.
תיאטרון יהודי שהם היו מציגים.
אבל שם היה בדיוק מעלינו.
אז למטה הוא פרץ.
אז אני זוכר שידפקו.
הוא פחד שיפרצו את הדלת.
ואז הוא פרץ את הקיר.
עבד ועל זה. שנוכל להימלט.
כלומר. כבר לפני המלחמה החיים שלכם
היו מלווים כבר במתח ו.
כן.
תכננתם כל מיני תכנונים להתגונן בפני הבריונים?
כן. כן.
זה מה שאתה מספר.
אתה מייחס את זה ל. בערך לאיזו שנה?
אה. ל-1937 או 8'.
8. זה קרוב היה כבר.
היה קרוב לפריצת המלחמה.
מכיוון. גם אחר כך היה גם פוגרום.
אני. שנגיע אני.
כשפרצה המלחמה אנחנו הסתגרנו שם.
והאמת היא שב.
הגעתי כבר לפריצ. שנפרצה המלחמה.
אתה זוכר את אותו יום.
שהמלחמה פרצה. איפה זה מצא אותך?
בתוך ה. הא. זה היה בספטמבר.
אנחנו עוד לא הצלחנו.
בדרך כלל. אה. לא הצלחנו לחזור מ.
מאיזה. המקום.
של הנופש?
מהנופש. אז אני זכור לי שאבא גייסו את כל ה.
כל העגלות. כל הסוסים מה.
מהאיכרים וזה. הפולנים גייסו.
אבא הצליח עם איזה.
למצוא איזה סוס שכמעט הלך למות.
אז אותו לא גייסו.
ואז הוא בא. שמו את הדברים ואנחנו חזרנו העירה.
בווילנה?
בווי. לא. זה היה. גם איפה שהיינו בחו.
נופש זה 6 קילומטר מהמרכז היה. אה.
בהתחלה זה נקרא אנטוקול.
אחר כך זה [משובש] ולעשירים היה שם יותר.
זה היה לפי דרגות כסף של נופש.
בוולוקומפיה זה כבר היה צריך.
זה עלה הרבה. שם אנחנו לא הגענו.
הגענו. בהתחלה הגענו לאנטוקול ואחר כך שהשתפר
המצב הגענו ל [משובש] ואז ב-39' חזרנו.
ואז הסיפור הזה.
פחדו היהודים שיהיה פוגרומים.
זכור לי רק דבר אחד.
שראש העירייה הוא כנראה היה איש.
אה. לא רוצה להגיד חסיד עולם. אולי כן. הוא.
זה התכו. הם התכוננו הבריונים לפשוט על היהודים.
הוא התחי. הייתה.
היה חושך. זאת אומרת העיר החשיכו אותה. הוא.
הוא ציווה להדליק את האורות.
ציווה להדליק את האורות והפנסים ברחוב.
והתחילו להשמיע מוזיקה.
ורדיו הודיע שהיטלר התאבד ונגמרה המלחמה.
אז אני זוכר שאנשים היהודים ברחוב
התנשקו אחד עם השני שנגמרה המלחמה.
מ. למה הוא עשה את זה?
מכיוון שהוא מנע על ידי זה.
שלא יפשטו על ידי. אה. הבריונים.
וכבר בבוקר התקרבו ה. התקרב כבר הצבא האדום.
הצבא?
הצבא הרוסי. הרי הם.
הם חילקו. הרוסים חילקו את.
את פולניה עם הגרמנים.
חצי לגרמניה וחצי ל. לרוסיה.
וילנה נכנסה לתחום איפה שהרוסים.
ב-1940?
זה ב940?
לא בתשע מאות. ב-1939.
1939 בסוף.
באוקטובר. בספטמבר.
בספטמבר זה היה.
זה הרבה זמן. זה לא לקח הרבה זמן. לא.
ואז עם כניסת המשטר הרוסי בעיר.
הי. במה השתנה או השתנו החיים שלכם?
איזה שינויים חלו מבחינה כלכלית. תרבותית. דתית?
נפ. הסיפור של בית ספר עברי נגמר.
חושב שהפכו את הבית ספר הזה.
אומנם אני גמרתי 6 כיתות שם. 6 כיתות. כן?
אבל. אה. השפה העברית נגמרה שם.
הרוסים איפשרו רק ביידיש.
ואז הלכתי לגימנסיה איפה שהיה בחצר.
איפה שאנחנו גרנו.
וזה היה ריאל גימנסיה ביידיש.
הייתה רווחה בשביל היהודים הפשוטים.
לא הייתה רווחה בשביל הבונד.
אני רק זוכר שדיברו בבית. גם וכולם ש. אה.
מכוניות. משאיות מסתובבות בלילה ומוציאים.
מוציאים יהודים עם.
אה. נטייה של השפה העברית.
זאת אומרת כל הציונים וזה לקחו אותם.
הוציאו אותם ב. בלילות.
זה אני זוכר ש. של ה. הרוסים. כן?
אבל לגבי חרט עץ. זה לא נגע.
ההפך ה. ההפך. אה.
הצטיינתי בבית ספר הריאל. ריאל. אה.
גימנסיה ונבחרתי. מכיוון שהייתי בין הטובים.
הם יצרו ארמון של הפיונרים.
מה זה הארמון של הפיונרים?
עם עניבה אדומה בשביל הילד.
אה. עד גיל 14 משהו.
ושם היו חוגים. חוגים בארמון של ה.
הארמון הספורט או ארמון היה גם חוג של שחמט.
ואני זוכר שפתחו את זה אז מבית.
כל מבית. מכל הב. בתי ספר.
אז אני ישבתי על יד השולחן.
אחד מהת. רק התלמידים הטובים מכל הזה.
אז ישבתי שם. אה. השתתפתי שם בחוג.
ליהודים כמוני. פשוטים וזה. היה נחמד מאוד.
ממה התפרנ. אה. התפרנסה המשפחה?
אבא ימ. המשיך עם ה.
אותה עבודה?
עבודה. אה. הוא כבר ת. ב. שהרוסים כבר נכנסו.
אז היה לו ה. המרתפים.
המרתפים אני זוכר היו שם מלאים עם.
אה. עצים. בולי עץ של עצים שלמים. כן?
אני הייתי הולך. יורד יחד איתו לפעמים. מלא.
ו. אה. הוא התב. התבסס עם ה. בעבודה.
וקופסאות. הוא היה קונה
קופסאות אמייל שם איפה שהיה המטבח.
איפה שב. המחיצה זה היה איפה ה.
החדר האוכל עם ה.
המיטות היו על יד השולחן. כן?
נישה כזו. אני שם נפרד ב. במיטה וא.
ואחותי. ונוחיות לא היה.
היו הולכים ל. ב. ל.
בחוץ?
בחוץ בחצר.
אבל בתוך ה. גם הייתה מחיצה איפה שהיה הפל.
לא פלטה. מין. אה. תנור כזה מ. היו מ.
אמא הייתה מבשלת שם במטבח כאילו.
אז היו שם אצטבאות.
אני זוכר את הקופסאות צבע שאני הייתי כל הזמן.
אבא היה תופס אותי שאני מסדר את הקופסאות צבע לפי.
האם חיי התרבות היהודים נמשכו גם בזמן השלטון הסובייטי?
האם. אה. הבתי כנסת המשיכו לאכלס
את היהודים הרבים בימי שבת. בחגים?
אני חושב. אני לא זוכר.
אבל אני לא חושב שהייתה.
ש. אה. היית. אה. היה איזה מין שינוי מהותי ב-40'.
ב-40' לא היה חוש. אני לא חושב.
חוץ מזה ש. לא זוכר. לא זוכר.
לא זוכר זה. אה. לי ברור ש.
בכל אופן כפי שזכור לי לא סגרו את בית הכנסת.
זה היה שם בווילנה.
זה היה מתחם שלם שם של ה.
של הבתי כנסת. חצרים שלמים. כן?
זה לא. זה לא.
אתה ציינת שלפני פרוץ המלחמה.
בשנות 37'. 8. על האנטישמיות הגדולה ששררה בעיר.
האם לאחר כניסת הרוסים חל איזשהו שינוי בנ. בנושא הזה?
כן. היהודים נשמו לרווחה.
ה. הפ. האנדקים האנטישמיים לא הרימו.
לא הרימו את הראש.
בוא. בוא נאמר ככה.
בצורה מוחלטת. גורפת.
שחלק ניכר מהעסקנים.
מהשלטון הרוסי בווילנה היו מ. על ידי יהודים.
ב. במשטרה ב. יהודים.
שם ב-40'. אה הנ.
היהודים נשמו. נשמו. אה. לרווחה.
וכשנגיע. אה. נגיע מתי שהם יצאו הרוסים.
אז זה. אז היה הפוגרום. התנקמו. אה.
אני מגיע כבר שהרוסים החליטו ל.
ל. לא להשתלט אלא להכניס את.
אה. ליט. ליטא כ. אה. כחלק מה. מברית המועצות.
ואז הם החליטו שהצבא האדום יצא. יצא מווילנה.
וכפרס נתן להיכנס לליטאים. את ווילנה.
קודם זה היה וילנה.
לווילנה. קודם זה היה שייך לפולניה.
ואז כל החלום של הפו. ליטאים זה היה ל.
לקבל חזרה את וילנה.
ובין המעבר הזה הלילה.
היום ואז אני חושב עכשיו אני ככה שמשחזר.
שהפריצה ב. בחנות שם לתוך החצר. זה היה אז.
שהתחילו להשתולל הבריונים.
ראית. אה. יכולת לראות.
הם זרקו אנשים מהקומות.
יכולת לראות רחובות שלמים.
זה אני זוכר. מלאים.
אני הסתובבתי. אני ראיתי.
הייתי בלונדיני וזה לא.
לא חושב שמישהו חשב שאני יהודי.
ראיתי רחובות שלמים מלאים עם נוצות.
לא מספיק שהם. שהם. אה.
זרקו את ה. שדדו את הכל.
קרעו את הכריות והנוצות.
מלא היה. זה אני זוכר.
מלא הרחובות מהנוצות. מהבתים של היהודים.
ועד עכשיו אני זוכר שהפריצה לחצר שאבא בקיר הזה.
זה בדיוק אז שהוא פחד שלא נוכל לברוח.
ש. שיפרצו את הדלת. הו. זה הסיפור.
מר קרמר. סיפרת שהיהודים נשמו לרווחה לאחר כניסת הרוסים.
כעת. לאחר שהרוסים התכוננו לסגת.
יצאו.
יצאו והתכוננו לפני זה לסגת ויצאו.
האם במשפחה שלך. ויהודים אחרים.
לא תכננו ולא עשו כל צעדים להצטרף לנסוגים?
לא. לא.
מדוע?
מכיוון שהליטאים נכנסו ורווחה.
אה. הייתה דעה רוו.
רווחה. אה. רווחת שבליטא התגוררו שם יהודים הרבה בקובנה.
קובנש. קובנו. קובנש.
הם. הליטאים התייחסו בצורה. אה. די.
הם אנטישמים אבל הם לא נגעו ביהודים. לא נגעו ביהודים.
וברגע שבאותו הלילה באותו היום שהרוסים יצאו
והזרימו את המשטרה שלהם.
איך הם צעקו הפעם. בליטאית. זה אני זוכר.
קודם הכניסו. אה. משאיות עם חמאה.
היה חוסר כבר בזמן שהרוסים עמדו לצאת. היה חוסר במצרכים.
אז הדבר הראשון מה שהליטאים עשו.
הציפו את וילנה עם.
עם חמאה. עם מוצרי.
מוצרי חלב. ועמדו בתורים.
אני זוכר עמדתי בתורים לקנות פעמיים.
אה. לקנות. לחזור עוד פעם. כן?
הם התייחסו הליטאים בצורה.
ברגע שהם השתלטו על וילנה.
לא היו. אה. לא היו מקרים ש.
כפי שזכור לי. בריונות או של אנטישמים הם שלט. השתלטו.
השוטרים שלהם היו גבוהים מטר. מטר 90.
פחות ממטר 90 לא לקחו אותם למשטרה לליטאים.
והם של. שלטו. שמרו.
אני חושב שגם באזור של היהודים שמרו שם.
היו שם הרבה שוטרים.
עכשיו התחילה המלחמה. זאת אומרת ביוני. זה.
ואז היו טנקים. עברו דרך הרחוב שלנו.
טו. טור. טורים טנקים של הרוסים.
הם היו בליטא. הרוסים היו בליטא כבר.
והטנקים האלה עם.
ועם המכוניות. אני זוכר. אנחנו.
אני עמדתי. פרצה המלחמה.
זה היה ביום ראשון ואני עמדתי.
באיזה תאריך?
זה היה ביוני.
שנת?
41'.
כן.
אני זוכר הטורים האלה.
פחד היה אצל היהודים ובריחה המונית.
בריחה המונית.
זאת אומרת שבורחים.
בורחים. יהודים בורחים.
לפחות אלה. לא אלה. אלה שהיה להם.
הם ידעו שהאוכלוסייה גם
הליטאים וגם הפולנים יתנקמו ביהודים.
שאתה אומר היהודים ברחו. ברחו לאן?
יחד עם ה. הטורים של ה.
של ה. עוד הלכו. היו.
הייתה עוד רכבת. ניסו ל.
שם לא רחוק מאיתנו הייתה גם רכ.
רכבת והם ניסו להידחק לרכבת. אבל.
לנסוע לכיוון הצד הרוסי?
ל. זה היה. הם נסוגו.
כן.
עכשיו הם עברו. וזה אני לא יכול לשכוח.
לא יכול לשכוח.
זה נחרט אצלי ב. בזיכרון שאני עמדתי.
הטורים של הטנקים של עברו בדיוק ברחוב.
מכיוון שזה היה בדיוק לכיוון.
ואז אני אומר לאבא בוא נברח. [כך במקור].
מר קרמר. סיפרת על נסיגת הצבא הרוסי וכניסת הגרמנים.
ל. עוד לא.
בכניסת הגרמנים לווילנה.
ואתה הצעת לאביך גם כן
להצטרף לבורחים מפני הגרמנים ולהצטרף ל. לנסוגים.
בבקשה תמשיך וספר.
טורי הטנקים עברו בדיוק ברחוב שלנו עם המשאיות.
ואז אני עמדתי על המדרכה.
על יד החנות שלנו שם על יד הבית מלאכה.
ואז אמרתי לאבא בוא.
אפפה. אה. פ. פחד.
פחד ג. ב. ב. אצל היהודים. אי.
אפשר היה אולי עם הידיים לחוש את הפחד הזה.
אז אמרנו. אז אמרתי לאבא בוא נברח מה ש. ב.
בשלוש. ב-41' הייתי סך הכל בן 13.
זה מה שהבנתי שצריך לברוח.
אז אבא אמר: "תראה כמה קופסאות שם על
האצטבאות של הצבע שאני השקעתי לשנים עבודה לכל ה.
כל. תראה את המחסנים. המחסנים של העצים.
הכל אתה רוצה שעכשיו אני אקח את הרוגשק".
זה על הכתפ. על ה. על הגב "וללכת ככה?
אני עד 1922. אה. נדדתי ברוסיה עם. בלי כלום.
עד שהגעתי לזה אני לא הולך.
מה שיהיה עם כולם יהיה גם איתנו".
זה הט. הטרגדיה הגדולה שלא שמע בקולי.
ואז נכנסו הגרמנים.
אני זוכר שאני עמדתי עוד ברחוב.
קיבלו ה. ה. הפולנים.
הגרמנים. הפולנים אולי לא. ליטאים.
גם פולנים קיבלו אותם בברכה.
זה. ואני זוכר עוד. עוד לא.
זה לא היה. הם. הם ירדו מ.
העמידו טנקים שם ב. בכל מיני מקומות.
עמדתי על יד טנק כזה עם ה.
‮יצאו ה-‭S.S‬. בטנקים ישבו ה-‭S.S‬.‬
ואומר זה היה כבר אי אפ.
זה היה כבר ביום רביעי אני חושב.
ביום שלישי כבר אי אפשר היה לברוח יותר.
או ביום חמישי הם נכנסו.
ואז הוא אומרים לי. אמרו [משובש] (גרמנית)
אחרי יומיים נהיה במוסקבה.
במוסקבה. ופחד היה בין היהודים. זה לא לוקח.
אני לא זוכר בדיוק כמה זמן זה התחיל.
התחיל שתלו הודעות של. אה. שליט.
הייתה עוד. השאלה היא אם כבר אמרו לכ.
ל. ל. עם ה. עם הטלאי הצהוב?
ו. שגרמני הולך. היהודי צריך לרדת מה.
על ה. לא ללכת על המדרכה.
והתחילו ההגבלות האלה.
אני חושב שכבר היה הוראה לתלות טלאי צהוב.
ואז התחיל. נכנסו לח.
לחצר שלנו. הוא התחיל.
נכנסו בגימנסיה. הצבא הגרמני תפס את כל הבניין.
ובתוך ה-2 הגינות האלה הוא שם.
הם שמו את האופניים. אופניים שלהם.
והיה תיק. והרי לא היה כתוב עליי שאני יהודי. ואז הלכ.
הייתי שם בחצר ועזרתי להם לנפח את האופניים.
את הגומי. את המילויים וזה.
ושם עמד. עמדה.
עמד איזה מן מטבח כזה.
ואחרי שהם אכלו הייתי ניגש שם ל.
למטבח זה היה. זה. והם היו.
הייתי ממלא. הם היו ממלאים לי את ה.
את הכלי עם מרק. עם זה הייתי לוקח.
הולך הביתה. יוצא מהחצר.
ואז קרה לי. אהה. ה. ירד גשם.
מה הם עשו הגרמנים?
התפשטו והתרחצו בגשם.
אני רציתי לעשות את. כמו שהם.
עמדתי מתחת למ. מ. אה. זה שיורד מה.
מרזב?
מרזב והתרח. וגם כן.
היה רוח. פחדתי לחזור הביתה רטוב.
כיוון שהייתי מקבל מכות. אז עמדתי כנראה.
עמדתי בחצר. כן?
התייבשתי. ואז חזרתי ואז התחיל הסיפור.
בינתיים אבא. התחילו לחטוף יהודים מהרחובות. נעלמו.
על ידינו היה שם. אהה. רפד.
בחור אינטליגנטי. תפסו אותו והוא נעלם.
התחילו. קראו להם חאפרים.
החאפרים תפסו יהודים. בינתיים.
מי תפס?
הליטאים. אזרחים. היהודים הסתו.
אם הם תפסו איזה יהודי ברחוב כבר תפסו אותו והוא נעלם.
הכניסו אותם. בית סוהר קראו לוקישקי.
מר קרמר. לאחר כניסת הגרמנים.
האם האוכלוסייה הליטאית.
הפולנית. שינו באופן קיצוני את יחסם ליהודים
והאשימו אותם בשיתוף פעולה עם הרוסים?
את היהודים?
כן.
ודאי. כל הנ. נ. כל ה. הם.
אה. גם הליטאים וגם ה.
הפולנים אולי פחות מכיוון שהם איבדו את המדינה.
פולין. אה. נחרבה.
הליטאים. הם. אה. בזמן. בזמן ה.
הרוסים הוציאו הרבה ליטאים.
אה. ו. שלחו אותם ל. ל. לסיביר.
אז עכשיו הם התנקמו. במיוחד ב.
בפעולות האלה ב-נ.ק.ו.ד.
קראו לזה נ.ק.ו.ד היו הרבה יהודים.
אז הם התחילו.
אותם הליטאים לחטוף את היהודים מהרחובות.
וגם. וגם מהבתים.
ואני זוכר. אבא עמד על
יד המחרטה והוא עוד עשה עבודות כאילו כלום לא.
ואימא אומרת ייכנסו.
יחטפו. לא.
יכול להיות שמי שעבר ראה שבית מלאכה פתוח זה כנראה נוצרי.
מכיוון שאף יהודי לא היה מעיז.
אה. לשבת בבית מלאכה עם.
עם ח. עם דלת פתוחה לרחוב.
ואז קיבלתי חום.
קיבלתי חום 38. 38 וחצי ונחלשתי.
אי אפשר היה להביא רופא
מכיוון שהרופאים היהודים הם פחדו ללכת ברחוב.
השתוללו החאפרים האלה.
ואז אני זוכר.
אמא הלכה. היה ברחוב זבלנה שם רופא.
רופא גסטרולוג והיא שכנעה אותו שיבוא.
והיא הלכה לפניו והיא הסתכלה ברחוב אם זה פנוי.
אם החאפרים לא נמצאים.
ואז הוא הגיע. חטפו רק גברים.
ואז הרופא הזה הגיע.
בדק אותי ואמר: "יש לו פרטיפוס.
יש לו פרטיפוס. לא לתת לו לאכול. רק ביצה.
אני לא יכול להפנות אותו לבית חולים.
אסור להחזיק אותו פה בבית. פרטיפוס זה מדבק.
אם אני אפנה אותו לבית חולים אז כבר משם הוא לא ייצא".
אמא. אמא החזירה את הרופא ואז התחיל
הסיפור שלא קיבלתי אוכל ומרגע לרגע נחלשתי.
ואז ביום בהיר אחד.
בלילה התחילו להישמע דפיקות על הדלתות.
שוב פעם אנחנו מבודדים רק לרחוב. לא לחצר.
"יהודים תצאו. תצאו".
אולי גם השומר של הד.
הבית. "לוקחים אות. אתם הולכים לגטו".
ואני כבר. ואז מה עשה אבא?
לקחו כל מיני דברים קטנים.
לחצר אי אפשר היה. החצר נכנס לגטו.
אבל הרחוב הזה איפה שה.
הבית מלאכה יצא מחוץ.
אז יכולנו רק ללכת. לצאת מ.
לרחוב ומשם ללכת איפה שעשו את הגטו.
דרך השער ברחוב רודניצקי.
ברחוב רודניצקי היה שער אבל לא נכנסנו לשער.
ואז לא. לא זוכר אם אבא לקח אותי על הכתפיים.
לא הייתי חלוש.
ולקחנו כל מיני דברים והתחלנו לצאת
לכיוון הגטו. לכיוון רודניצקי.
אז בערך ב-50 מטר מהחנות.
מהבית מלאכה שלנו. 50 מטר. היה שם.
עוד פעם אותו הרחוב היה הרחוב הזה מ.
לחוץ לגטו והאחור. אחור של הבניין לגטו.
ואז כנראה שם היה השער פתוח מבלי שנגיע לגטו.
ואז נכנסנו לבית. היה שם.
הוא היה סוחר אמיד מאוד של ריהוט.
דרך אח. דרך אגב. הסתבר אחר כך.
הכלה שלו. גם היו הכלה והבן שלו.
אחר כך הסתבר שהיא הלשינה על ההורים לגרמנים.
היא הייתה. טוב אבל זה לא שייך פה. אני אזכור.
היא נסעה עם. עם גרמנים.
‮עם ה-‭S.S‬. והיא.‬
והיא תפסה יחד איתם יהודים.
ופה מישהו הכיר אותה.
היא הייתה אחות בבלינסון.
אבל זה לא שייך. סיפור.
אבל זו. אני זוכר כן.
אז בינתיים נכנסתי לבית הזה ומתוך זה שהיה
כל הזמן לא אוכל וזה.
והייתה צפיפות. זאת אומרת באותו הדירה.
איפה שעלינו. אז בעל הב.
בעל הדירה הזו של ה.
הסוכן לקח את החדר אחד ועוד 3 חדרים נשארו שלו.
ושם נדחקו לכל חדר. מה שיותר אנשים.
נכנסה. כי נכנסנו לאיזה חדר קטן שממולי שם.
הא. והשכיבו אותי על המיטה
ואיבדתי את ההכרה. זה אני זוכר.
ואז זאתי הכלה של בעל הדירה.
שכחתי את השם שלה.
הסתובבו שם 2 תרנגולות.
היא שחטה את התרנגולת אחת והיא עשתה מרק.
התעלפתי אולי בגלל זה.
עד שנכנסתי לדירה. חצי יום שכבתי בחדר המדרגות שם.
ואז היא נתנה לי את ה. בישלו את העוף.
היא נתנה לי את המרק.
זה אני זוכר לטובה שלה.
אחר כך התברר. לא חשוב. וה.
אתה כל הזמן רומז או שאתה רוצה לספר?
לא. אחר כך התברר שהייתי פה בארץ.
התברר לי כל הסיפור שהיא
נמצאת באיזה מושב ומישהו הכיר אותה.
היא התחתנה ב.
באיטליה ושם מישהו הכיר אותה.
עשו משפט ויצאה זכאית כאילו.
ואחר כך פה בבית חולים יולדת אחת היא ניגשה.
היא עבדה בבית חולים.
הכירה אותה וש.
מהומה גדולה ושוב פעם ו.
אבל זה לא שייך לסיפור הזה.
בינתיים אני שכבתי. אני לא יודע.
יכול להיות שאולי שקלתי.
לא הייתי מסוגל צעד לרדת. שכבתי.
לפני הגטו. שכבתי אולי חודש בבית עם החום אז לא יכולתי ל.
ל. לעמוד על הרגליים מהמיטה.
והבית שלנו. הבית איפה שנמצאנו היה חסום לגטו.
והמצב שלי הלך ו.
ואבא לקח עוד עם
3 אנשים ואני חושב שזה לקח יומיים עד שפרצו את הקיר.
הקי. של ה. של הבניין הזה גבל עם קיר של. אה.
בית שנכנס לגטו. אז היה צריך לפרוץ את המעבר.
ואז אבא. זוכר. אני זוכר עם עוד.
יומם ולילה פרצו את.
את הקירות האלה ו. למעבר לתוך הגטו.
ואז הוא לקח אותי.
זוכר על הכתפיים ברחוב שוויטלנה.
הו. שוויטלנה. היה שמה בית חולים.
מצד אחד זה שוויטלנה.
מצד שני זה ז. זבלנה. זה היה בית חולים היהודי.
בית חולים גדול. אב.
שהוא עוד פעל?
הוא פעל ואבא הביא אותי שם לבית חולים.
זוכר שעשו לי צילום רנטגן ומצאו.
יש לי פה כתוב תמיד אני נושא את זה.
אה. הריאות הן נגועות.
דלקת ריאות ופלואוריטיס זה נקרא.
וולווריטיס. וולווריטיס.
זה מין מים. ו. או. נו. בריאות וסיפור.
מה אפשר לעשות?
הרופאים אמרו אי אפשר שום דבר לעשות.
שמש ואוכל. אלה הם 2 דברים.
אבא לקח אותי על הכתפיים.
הביא אותי. לא יכולתי ללכת.
אני זוכר עד היום. הוא פרם את ה.
מהמעיל היו שם זה נקרא.
אמרו [משובש] (שפה זרה)
מטבעות זהב?
מטבעות זהב. והלכו.
קנו. לא יודע איך זה בחו.
שלונינה. שלונינה זה בשר חזיר לא מבושל. רק השומן.
ומה עוד הרפואים אומרים: "אם.
אם אתם תשיגו גם בשר של כלב.
במיוחד הבשר של החזיר.
השומנים האלה. זה שהוא יאכל".
ואז אני זוכר. זה.
זוכר איך שנראים החתיכות האלה של החזיר.
ואז התחלתי לאט לאט.
ואז אחרי שבוע.
שבועיים לאט לאט התחלתי לרדת מהמיטה וללכת.
ספר על הגטו. אה. בווילנה. לגטו הזה שהוכנסתם ב-1941.
אהה. מכיוון שכל הרכוש שלנו עם העצים.
מה שאמרתי. זה נכנס לתוך הגטו. המחסנים.
ושי. הרסו את הגטו. אנשים פירקו דלתות.
פירקו כל איפה שאפשר היה לקבל חתיכות עץ.
בשביל ל. לבשל.
ו. ו. אז הת. באו שם מהגטו.
שם איפה למחסנים של אבא. של העצים.
ואבא הלך שם. חשב ש.
הוא לא הצליח אפילו להוציא מילה שם.
ההתנפלות הייתה ולקחו כל היהודי.
כל ה. נכנסו. שהוכנסו לגטו. הם לקחו את העצים.
הוריקו את המחסנים של הזה.
אה. אנחנו תקופה מסוימת
חילקנו את הדירה של זה הסוחר רהיטים.
יחד עם ה. הכלה הזו. עם המשפחה.
ישר ש. ש. כי בתוך חדר אחד היו שם 4 משפחות. 4 משפחות.
שמו עצים כאלה מין. מין. זה לא מיטה אלא בבו.
בצו. ב. ביום אספו את זה.
ובלילה מין משטחים כאלה.
ואנחנו שכבנו בצד אחד מכל ש.
מכל 3 הצדדים האחרים שכבו עוד משפחה.
עוד אחד שם עם ילד. תינוק.
אחר כך הסיפור עם התינוק ששם במח.
במ. במחבוא איפה שחיסלו. חנקו אותו שם.
אהה. והמטבח היה משותף של ב.
מטבח אחד. כל אחד מה שהיה שם בישלו שם ב. ב. לפי התור.
האם הגטו היה מגודר?
היה מגודר.
כל הגטו היה מגודר.
ברחוב רודניצקה היה השער של הגטו.
מי שמר על הגטו?
ב. ב. ב. קודם הוא היה סגור מבחוץ.
כל ה. כל הדלתות. כל החנויות. כל ה.
עם הבניינים היו סגורים עם.
עם. אה. עם. אה. עם קרשים. עם זה.
ה. היה רק יציאה אחת שם ב.
יציאה פורמלית. השער.
זה היה גטו מספר אחד.
ג. היה עוד גטו מספר 2 איפה שהיה בתי הכנסת הוות. העתיקים.
שם כל ה. כל הסמטאות הקטנות.
ושם גם דחפו. גם עשו.
זאת אומרת 2 גטאות.
באחד הימים חיסלו את הגטו מספר 2.
איפה שה. לקחו אותם.
מר קרמר. ממה התפרנסתם?
אהה. קודם היה כמו שעם ה. עם ה.
חזרלך?
חזרלך.
עם ה.
אבל.
מטבעות זהב.
אבל. אבל אבא יצא לעבוד. הוא עבד.
מחוץ לגטו?
מחוץ לגטו גברים בתחנת הרכבת.
ושם. היה שם גוי אחד.
קוכנובסקי קראו לו. אני זוכר קוכנובסקי.
ואבא רצה למצוא חן בעיניו וזה לא.
אה. רצה למצוא חן בעיניו.
הוא ידע שהגוי הזה אוסף בולים.
אז אבא לקח את כל האוסף של הבולים ונתן לו.
לגוי הזה. זה המנהל של התחנה.
ואז הוא קיבל שם מרק או זה.
לא יודע מה. מה הוא קיבל שם אוכל גם.
אבל גם שם היה מקבל בעבודה שם.
היה מקבל אוכל והיה מביא.
מה זה מביא?
אי אפשר היה להביא מכיוון שהיו 2.
צורר אחד שקראו לו מורר.
הוא היה בא עומד על יד השער
של הגטו וזה ידוע. ועושה חיפושים.
ברגע שמישהו היה רו.
מנסה להגניב תפוחי אדמה או משהו דומה לזה.
מכות. ולקח ו. לבית הסוהר.
י. ג. גם אני אחר כך. אני אתקדם.
אולי אני אקצר.
שאחרת אפשר פה לשבת הרבה זמן.
נעשה הפסקה.
בסוף אנחנו. אנחנו קיבלנו רשות להיכנס לד.
בית איפה שהתגוררנו.
ובבית הזה התמקם היודנראט.
המפקד של הגטו קראו לו גנס.
הוא שם כלוב. ובתוך הכלוב היה לו אווז.
ביידיש. ביידיש זה גנס.
הגנס. זה אווז.
אז ל. הפירמה שהוא אפ.
השם שלו היה גנס.
אז הוא שם אווז בתוך כלוב על יד הבית שלו.
טיפלו ח. טוב באווז.
זה המפקד הגטו. זה ידוע.
היה מ. מ. הוא היה נשוי עם.
אהה. עם. אהה. ליטאית.
ואשתו עם הבת גרו בחוץ ל.
אבל הוא גר. הוא התגורר פה בבניין הזה.
אנחנו גרנו שם. נתנו לנו להיכנס לדירה וזה.
ואז התקופה שאנחנו. הייתי שם. אז ראיתי את הכול.
ראיתי מי בא שם.
בגלל זה אחר כך הוציאו שאנחנו.
השאירו רק שבחצר הזה יגורו רק מפקד של המשטרה.
האח של הגנס. מפקד של המשטרה קראו לו דסלר.
וכל המקורבים של ה.
של היודנראט והמשטרה היהודית.
כל אלה שלא השתייכו לקבוצה. הוציאו.
זאת אומרת. קודם נתנו לנו להיכנס ואז הסיפור הזה נגמר.
ואז הוציאו אותנו ונתנו לנו באיזה מקום אחר לגור.
ספר על התפקיד של המשטרה היהודית.
זה כבר אולי.
אולי 2 קטעים מיוחדים שאני. השתתפו היהודים.
אחד הייתה שם אקציה של ילדים.
המ. הגרמנים באו.
דרשו יהודי י. י. ילדים.
אני התחבאתי. אני התחבאתי עם אבא שלי ב.
באותו קומפלקס של ב. אה. הבית השלישי.
אז הכניסה. איפה התחבאנו?
בתוך המפתן של הדלת.
נפתח המפתן של הדלת.
אה. ירדנו לת. עם סולם בתוך המרתף.
במרתף איפה שאבא אחסן שם את הב.
את העצים. אבל הם סגרו חלק.
זאת אומרת. הכניסה הייתה רק דרך המפתן עם הסולם מ.
שמישהו נכנס במרתף. אז זה מרתף גדול.
קירות. זה לא. זה ס.
ושם באו בבית הזה גם כן האלה התחבאו. וכנראה מישהו הלשין.
באה. אה. משטרה היהודית "ותצאו כולכם החוצה".
אבא כבר לא היה. אני נשארתי לבד.
"תצאו מהזה. אם אתם לא יוצאים". אז כולם התחילו לרוץ שמה.
מי שהיה שם התחיל לרוץ על ה. על הסולם.
בפינה אחת. בפינה אחת עמד
שם דלי לצרכי. לצרכים לעשות.
ובפינה השנייה ב. ב. ב.
הבתים האלה קצה הארובה. זאת אומרת.
הארובה למטה היה שם כנראה.
לא יודע. כנראה ש. שיזרום אוויר.
אבל במרתף הזה היה כניסה לארובה. ושכ.
המשטרה צעקה. אהה.
צעקה: "תצאו תצאו. אנחנו.
אם אתם לא תוצאים". אז יצאו.
אז שמעתי רק: "אם אתם כל. אם מישהו.
אנחנו נזרוק רימון. אם אתם לא יוצאים".
אז מישהו יצא. אני רצתי לפינה.
נכנסתי לתוך הארובה וטיפ.
שם היה הפיח למטה הוא דבוק.
זה ארובות גדולות כזה.
ואז קצת התרוממתי.
מישהו ראה עוד איזה בחורצ'יק. ילד.
איפה שאני. רץ אחריי.
וגם הוא נכנס לתוך זה.
זאת אומרת. אני כבר למעלה.
קצת יותר למעלה. הוא לפ.
ואז בא השוטר. ירד שוטר לחפש עוד אולי מישהו נשאר.
ואז הוא נכנס השוטר הזה לארובה.
הכניס את הידיים. חיפש.
אבל הוא הכ. לא הכניס את הידיים למעלה.
ששם בתוך זה. הוא לא. הוא לא תפס את אף אחד.
ואז הוא. הוא. שמעתי אז: "אין אף אחד".
באיזה שפה? ביידיש?
ביידיש. ואז הוא יצא.
אחרי איזה חצי שעה או חצי שעה שישבנו עוד בארובה יצאתי.
אני לא אשכח את זה.
מהארובה הייתי כולי שחור מהפיח.
אז כל אלה שהתגוררו שם: "או.
למה הוא לא מת.
התגורר פה והוא נשאר.
והילדים שלנו לקחו אותם?"
ואז פחדתי. לא יודע.
יצאתי ברחוב ורצתי איפה שאנחנו גרנו.
ואז הגעתי כולי.
כולם הסתכלו. הייתי כולי שחור עם פר. פיח.
ואז באתי איפה שאבא. זה.
בסוף שם איפה שגרנו גם כן היה מלינה.
קראו לזה. מלינה. זה מחבוא.
ואז שם היה במטבח מין כזה ארונצ'יק.
סחבתי את הארון.
ושם מאחורי הארון היה חדר גם כן.
ואבא אומר: "חיפשתי אותך במשטרה וזה וזה.
אה. חיפשנו לא.
אהה. ב. ב. במח.
בתחנה שם אספו את הילדים וזה זה. לא מצאתי וזה".
התנשקנו. זהו הי. השחרתי לו את ה.
את. אותו. כולי הייתי בפיח.
זה קטע של השוטרים.
קטע נוסף שאתה רואה פה מתחת לעיניים.
אה. עינ. עין שלי פה.
בזמן שחיסלו את הגטו.
אז התהלכה שמועה. אז עברנו גם.
הוציאו את המחרטה מהמחרטות מהמקום.
ובגטו היה בית מלאכה גם של מסגרות וגם של זה.
והעבירו את המחרטות של אבא.
ותמורת זה נתנו לו לעבוד ושילמו משהו שם. כן?
וזה. גם אני עבדתי בתוך ה.
בתוך חרטות עץ.
למדתי כן שם. ידעתי כבר לעבוד.
מי היו המעבידים?
היודנראט.
הכול היודנראט?
כן. מה. מה הסיפור היה?
הם הביאו גרמנים.
אני זוכר אז שבא מפקד. בא. בא. אה.
המפקד הגטו קראו לו היהודי הגאה.
הוא לא הלך עם טלאי. אבל הוא.
היהודים הסתכלו תמיד עם ראש למטה.
הוא הסתכל ישר לעיניים.
ואז הוא הביא זה משלחת או מה של.
‮אה. ‭S.S‬ וזה. לא יודע מאיפה הם באו.‬
להראות איך שהיהודים פרודוקטיבים.
ואז אני. הכינו שהם באים אז כולם עמדו.
אבא עמד על יד המחרטה וכאילו עובד.
וגם אני עבדתי שם עם זה.
ואז אני זוכר הוא בא אליי.
שם את היד על הכתפיים והוא אומר: "אתם רואים?"
לגרמנים. "הוא בן 13. איך שהוא פרודוקטיבי. כן?" ו. ואז.
אז אני חוזר לסיפור הזה.
התהלכה שמועה הגטו מחוסל.
אבל את אלה ב. בבתי המלאכה אלה.
אלה שעבדו. ישאירו אותם.
ואז באנו לבית המלאכה עם השקים. עם הבגדים וזה.
ו. ובאנו שם כאילו אנחנו נישאר שם או
שיעבירו את הבתי מלאכה.
ואז בא ה. קראו לו קיטל. זה שחיסל את הגטו.
והוציא בעזרת ה. הב. זה.
זה הכול התרחש באחד המבנים איפה שאנחנו.
שאני גרתי. זה היה קומפלקס של 3.
ואז הוציא את כל אלה מה. מהבתי מלאכה.
לי היה ש. שק על הכתפיים עם הבגדים.
כל מיני מה שאמא נתנה. ומעיל.
במעיל אבא שם. אהה.
מין זה סכיני. אה.
ר. אה. סכיני חרטות.
זאת אומרת. הם מאוד חדים מכיוון ש.
ל. קשה להגדיר את העבודה.
הוא אומר: "יקחו אותנו לעבודה.
אז עם המכשירים האלה. הסכינים.
אפשר לעבוד בח.
בחרטות. אפשר לעבוד בנגרות".
אז היו לי 2 סטים כאלה בכיס.
ואז כל היהודים עמדו ובאה.
והמשטרה היהודית עשתה שרשרת עם הידיים שלא יברחו.
מהחצר הזה היה אפשר לברוח לחצר השני איפה שגרנו פעם.
אז הם החזיקו את זה עם השרשרת. אה.
עם הידיים. ודחפו את האנשים לרחוב.
ושם כבר ברחוב היה ריק.
על יד השער עמדו שם. אה.
מכוניות של ה. הגרמנים. שחורות. להעמיס את האנשים.
ואז אני זוכר ניגשתי.
הם דחפו. אז ניגשתי. אה. אה.
לא עם. עם. עם. אה. מקלות גומי כאלה.
לא זו. יודע איך זה.
איך זה להגדיר את זה.
זה עם גומי. כן?
כאלה שמרביצים. כן?
המשטרה היהודית.
ואז אני הת. לא ר. לא רציתי שידחפו אותי.
אז העמדתי על יד הקיר.
ואז בא שוטר אחד ונתן לי מכה על הראש.
נתן לי ה. ה. ה. מכה על הראש.
אבל לפני זה הגרמני לא היה שם כבר.
נשארו רק המשטרה היהודית. לא יודע איפה הוא הלך.
אם הוא היה נשאר היה הורג אותי.
ל. בידי אבא. היה מפקד של ה.
מפקד של המשטרה.
דסלר. הוא בא לאבא ואמר לו: "תשמע.
אני רוצה שאתה תעשה לי מקל חלול. הליכה".
אז אבא עשה לו מקל שאפשר היה לכ.
להכניס. אה. להכניס עם ברגים.
שאתה לא. והוא היה חלול.
כן? ואז אבא החזיק עוד את המקל ובינתיים באו השוטרי.
השוטר הזה שנתן לי על הראש.
וכנראה שאני איבדתי. לא יודע מה שקרה לי.
הוצאתי אחד מהסכינים שהיה לי ב.
בכיס. ודחפתי לו על הבטן. לשוטר.
ואני לא יכול לשכוח את זה.
התנפלו לי כל השוטרים היהודים הרבה.
כמה. והתחילו להרביץ.
אז אני נזכר שאני לא הרגשתי כאב.
הרגשתי רק מין איזה כוכבים כאלה.
מין מעומעם כזה. מזה לא מבלי.
מבלי הרג. לא הרגשתי.
אני רק זוכר שאבא צעק: " מה.
תעזבו אותו. הוא הרי ילד. ילד".
ואז עד שהוציאו ממני מהיד את הסכין.
פה פגעו לי פה ב. פה מהסכין פה זה.
ואז התחיל להישפך דם.
ואני כנראה הוצאתי עוד סכין והתחלתי לרוץ.
התחלתי לרוץ לשרשרת.
אז ה. ה. ההורים. האבא ואמא עמדו שם צ.
צעק: "ילד וזה". ואני רצתי מלא עם דם.
ורצתי לשרשרת של היהודי. המשטרה.
ושם עמד שוטר אחד שלפני
המלחמה הוא עבד במסחר של צינורות גומי.
אבא היה עושה בשביל הצינורות גומי.
שלא ישתפשפו על הרצפה. מין מופטות כאלה מעץ.
ואז שבדיוק ניגשתי אליו. שהוא היי.
הוא ראה אותי. הוא הוריד את ה.
היד של ה. שהחזיק.
ואז עברתי. פרצתי דרך.
לא פרצתי. הורידו את היד.
ועברתי לבנ. חצר השני שם.
שם היה פרשה אחרת. שם ריכזו שם כמה
אנשים שאמורים היו להעביר למחנה פרוצ. פרוטקציונרים.
ואז אני רצתי. ופתאום נקרע לי מהריצה ה.
ה. השק של הבגדים נפל.
אז פתאום ידעתי מה.
מה. הבחנתי כבר מה קרה. שאני לבד.
אז חזרה לרוץ שם לא רציתי.
או שראיתי כבר שלא היה כבר אף אחד. הוציאו את כולם.
ואז בגטו על מנת ל.
לאנשים לאפשר לרוץ לעבור.
אז בתוך החצר פרצו את הקירות מבניין אחד לבניין השני.
זאת אומרת. שנכנסת פה.
יכולת להגיע עד כמעט לאורך 20 בניינים.
ואז נכנסתי לתוך מעבר כזה ורצתי. איפה רצתי?
חשבתי שאיפה שאנחנו התגוררנו שם.
אחר כך איפה שהסתתרתי.
שם אולי אבא נכנס.
אבל לפני שאני הצטרכתי ל.
להגיע לחצר הזה.
לא היה שם מעבר בין ה. החומו.
בין הקירות. ואז הצטרכתי לצאת לרחוב.
הבית הזה לרחוב.
זה היה 30 מטר משער על הגטו. משער של הגטו.
על יד השער של הגטו ראיתי עומדות מכוניות מש.
עם כיסוי ברזנט שחור.
על יד זה יושב הקיטל הזה ומנגן על פסנתר.
חושב שככה זה היה.
אבל אני הצטרכתי לצאת.
לעבור ברחוב ול. על מנת להיכנס.
ואז יצאתי. אז הוא תפ.
פתאום אותו השוטר תפס אותי ביד.
הוא אומר: "זה אבא שלך משתגע.
הוא מחפש אותך. הוא כבר הלך".
אבל אני כל כך הייתי ב.
מפוחד מכל הסיפור הזה.
יכול להיות שלא קלטתי שאבא סיפר.
מ. מחפש אותי או לא.
החלטתי שאני בכוח השתחררתי.
מכיוון שכנראה נכנס לי בראש שהגרמני רואה.
‮ה-‭S.S‬. המפקד של ה.‬
שחיסל את הגטו. רואה מה שמתרחש.
זה. זה לא היה רחוק.
אולי 50 מטר או 30 מטר.
ואז השתחררתי ממנו ונכנסתי לחצר איפה שהייתה המחבוא.
זה סי. זה הסיפור הזה.
והמחבוא היה איפה שהתגוררנו פעם שהכניסו אותנו לגטו.
ושם אבא עם עוד חבר גם כן מסגר.
שם המשפחה פרום כמו שניהם אחים.
הם בנו שם מ. מלונמה. איך?
במטבח היה אותה השידה. זה.
היו נכנסים לתוך חדר קטן.
בחדר היו. אה. מזרונים.
אז חשבת שזה מ. מחבוא.
עכשיו. החדרון הזה הקטן היה חלק מדירות מסביב.
ש. שה. ה. כבר לא היו אנשים בגטו.
זה היה מוזנח. הוציאו את הקירות.
שם לא עשו את הצרכים אז לא.
זה היה כאילו פינתי החדר.
אבל זה לא הכול עוד היה.
ה. הר. אפ. הרימו את המזרון ואז נפתח הרצפה.
ומהרצפה היה סולם שירד ל. לפרטר.
והפ. הקומת קרקע.
והקומת קרקע היה גם כן ריק.
אבל זה עוד לא הכול.
אז. אה. כשניגשת. ש.
ניגשת לחלון של המרתף. זה לא חלון.
זה. זה בנוי ככה.
הבתים הם. ה. ה. הקיר הוא רחב.
אז מין כזה פ. פלט. לא פלטה כזו זה מין חלון.
ואז נפתח מ. מהצד מין פתח כזה.
ושוב פעם. שוב פעם. אה. סולם.
ושם נכנסו למרתף.
והחדר של המרתף זה היה המלונה.
אז אני עליתי. זה היה הכול כבר מחוסל.
התחל. אבל אני ידעתי.
אז נכנסתי לחדר הקטן.
צעקתי: "תפתחו תפתחו". אף אחד לא ענה.
אז כשירדתי כבר למטה.
אז כנראה הם שמעו את הצעקות שלי.
ואז הם פתחו זה ונכנסתי לתוך המרתף.
ומי. את מצאת שם?
שם היו איזה 30 איש.
לא בני המשפחה שלך?
לא. לא. לא אבא ולא אמא.
הכול. אין [משובש] זר.
הם לקחו?
הם הלכו. כן.
לקחו אותם למחנות?
לאמא אני לא יודע.
לאבא ב-48' שנכנסתי בברלין.
הייתי בברלין. נכנסתי לג'וינט.
לג'וינט אני חושב איפה שעשו רשימות.
אני אמנם לא כמו פה.
לא רשמתי את עצמי. הייתי בזה.
פתאום ראיתי שם של המשפחה שלי.
הסתבר שאחותי שלקחו אותה באחד האקציות עוד מהגטו.
אז הייתה ב. ב. לא בבוכנוואלד זה.
ברנדוט הוציא מן הרבה נשים. והעביר אותם לשוודיה.
ואז אני. ואז מצאתי שהיא שמעה את הקול שלי. התעלפה שם.
כן? לא חשוב. שם צלצל. אה.
אפשרו לצלצל. אבל לא זה הסיפור.
שם זה המלינה.
הגטו כבר היה מחוסל.
לא היה. לא היה.
כי הוציאו את כולם.
שמעת רק בלילה החלונות פתוחים.
אולי השעון תיק תק עוד זה.
ושם ישבו 30 איש. חשמל היה.
באחד הי. באחד ה.
באחד. בין. בין אלה. וזה הקטע.
אחד מהיש. האנשים שם היה לו ילד.
הוא היה בן שנה וחצי או שנתיים.
הוא היה חולני. מה חולני?
היא תמיד דאגה לפחות איזה קילו או 2 קילו.
קילו לחם הוא אכל. משהו דומה כזה.
שם שהתגורר. אני.
גם היא הייתה שם במרתף עם הילד.
ובין ה. זה היום הראשון.
היום השני. היום השני אני חושב.
שעוד שמעו אנשים שם רצים. רצים.
הם באו: "תצאו". ה.
הגרמנים או עם הליטאים או.
אני חושב שבעזרת ה.
המשטרה היהודית גם כן אמרה: "תצאו.
תצאו ל. לעבודה.
מי שישאר יוציאו אותו מייד להורג.
נותנים לכם יום אחד ש. לצאת".
שהיא. שהיא. היא ישבה. הב.
הילד הזה התחיל לצרוח.
התחיל לצרוח ושם שמעו שעם המגפיים שם למעלה וזה.
אז הייתה שם זה הבת של הפרום.
זה החבר של אבא שלי. רוחקה קראו לה.
הם 3 בנות היו. אחיות.
אבל היא הייתה רצינית. תפסה את הילד.
אני ישבתי שם אז זה היה על יד ה.
מה שתיארתי עם הסולם הזה.
ממול היה שם חפרו בתוך האדמה לעשות את הצרכים. ואני ישבתי.
והתחיל שמה. הוא התחיל לצרוח. מה היא לקחה?
ס. ק. זה. זה מה שהיא לקחה.
שמה את הילד. שמה 2 כריות וחנקה אותו.
הוא. אז נעש. נעשה שקט.
אז האישה. שכחתי את השם שלה.
אז התחילה לצעוק: "איפה הילד שלי?
איפה הילד שלי?"
הא. היא כנראה.
לא יודע. או כנראה.
אולי היא הבינה". אני אוציא אותכם כולכם.
אתם תלכו. תלכו בגלל זה שהרגתם לי". עוד לא ידעה.
ו. ואני ישבתי שם.
היא קפצה אליי כאילו אני שמתי את הילד.
אבל אני לא שמתי. זה ה. הבת הרוחלה. והיא נ.
היא בעצמה שמה?
מי?
היא בעצמה הרגה את הילד?
האי. האישה?
כן.
לא.
מי?
הילד היה מונח שם.
והיא. לא יודע מה שהיא התרחקה.
והוא התחיל לצרוח. אז ה. ה. ה.
הבחורה. הבחורה שמה 2 כריות.
בחורה אחרת?
אחרת. ו. ונח. ונ. פתאום כבר לא שמעו יותר.
אז היא כנראה הבינה האישה.
התחילה לצרוח: "אני. זה".
עכשיו. לא יודע. אני זוכר התנפלה עליי.
תפסו אותה. עד שהחזיקו.
הרגיעו עם ה. סתמו לה את הפה.
מכיוון שהיא התחילה לצעוק: "אתם הרגתם את הילד.
אני. כולכם תלכו". ועד שלא יודע נרגעה.
להוציא את הילד הגופה אי אפשר היה.
מכיוון שאז היו מבחינים.
מה לקחו? חפרו שם בתוך האדמה במרתף כזה בור קטן.
שמו אותו. שם היה איזה זכוכיות.
שמו זכוכיות שכנראה שהגופה לא תתרומם. כיסו עם זה.
ואני זוכר שם לא היה מקום איפה לשכב.
לא רחוק משם גם אני שכבתי על יד הסיפור הזה.
זה הסיפור. לכאורה הכול פשוט.
הגרמנים הלכו וסגרו את המים בגטו.
זאת אומרת. גם במרתף חשמל היה.
מכיוון שזה היה בית גבולי.
אבל החש. ה. המים הם סגרו.
פתחו. פתחנו את הברז שם במרתף היה ברז. אין מים.
השפתיים מה שהיה עוד קצת דלי או מה. התנפחו.
השפתיים חום היה גם שם.
מכיוון ש-30 איש בתוך מרתף סגור.
ואז התחיל הסיפור הזה. אז פחדו.
אז קודם נשים מתחת למרזפים בחצר בלילה. אולי יירד גשם.
אז אחר כך אמרו: "לא.
אסור לשים. מכיוון שהגרמנים יראו.
שמו מה פתאום מתחת לכ.
אה. אה. לעש. הם מייד יבחינו שפה מת. מתחבאים".
הרי לקחו. אין מים.
אני כנראה לא הבנתי אז הרבה.
בן כמה הייתי אז?
זה היה 43'?
בקושי 15. בקושי 15.
ואז היו שם. יצאתי מהמחבוא בלילה.
רוח. אה. רק דפיקות של החלון.
ברחוב הם הסתובבו הגרמנים.
אבל אני בבתים הסמוכים הלכתי.
הבית כמו שאמרתי גם. שמעת רק.
ואז בחושך הייתי הולך. נכנס לבית.
והיה שם איפה שכיבסו כביסה.
אני לא ידעתי מה זה.
אז לקחתי. סחבתי איתי 2 ש.
לכאבים. גומי. איך זה נקרא?
כאלה ש. שיש כאב. שמים מים חמים.
אה.
מים חמים. זה גו.
מגומי שסוגרים עם פקק.
כן.
אז היו לי 2 כאלה.
מילאתי את זה. ואז באתי.
באתי למרתף חזרה. ואז הסתכלו.
זה היה עם סודה מכיוון שכנראה לא הספיקו ל.
להוציא את ה. שהתחיל החיסול אז השאירו את המים. את זה.
ואז לקחו את המים שהבאתי מהבקבוקים האלה לתוך הקומקום.
היה שם קומקום לחץ.
והסודה שקעה ונשאר לי מים.
ואז התחילה הרוחל הזאת.
התחילה לחלק לכל אחד עם כפיות קטנות מים.
אבל זה לא הספיק. אז התחלתי לצאת ג.
שוב פעם איפה לחפש מים.
אז ב. בווילנה שם לא היו בתי שימוש בבתים.
זה היה בית שימוש עם ניאגרה.
זאת אומרת. מושכים. זה יו.
יורד בצינור. אבל למעלה יש מים שם.
אז הייתי שובר את הצינור.
ואז שם את הבקבוק איפה ש.
הצינור הרי יורד לתוך הזה.
זה. ואז מתמלא מים.
אבל גם זה. שם. אה. שכבנו 3 שבועות.
ואז גם זה לא עזר.
ומזון אחר?
מזון היה שם ארבעס. אה. אפונה.
מה עוד. אהה?
מצאו איזה צנצנות של שומן עוף מהבתים.
היה שם חתיכות לחם. מצאו מהבתים.
בינתיים התחילו כבר הגרמנים להוציא את כל הרהיטים.
לזרוק על ה. ברח. מהב. בתים.
זאת אומרת. כנראה הגיע הזמן גם את
השידה מהמטבח שם בקומה הראשונה.
אבל לא זה. בינתיים אי אפשר היה למצוא מים.
אז איפה אני מצאתי מים?
סיפרתי לך בחצר איפה שאני התגוררנו.
שם היה בזמן הגטו התאכסן המפקד של הגטו.
ובזמן שחיסלו את הגטו. התאכסנו שם.
זה היה בית הכי מפואר.
התאכסנו הגרמנים. ועם כלבים היו שם.
ואני זוכר. אבל איך אני מגיע לשם?
אני ידעתי שם הם לא סגרו את המים
מכיוון שהם נמצאים שם בבניין ה.
אני עד היום לא מסוגל לפענח איך הייתי עולה על ה.
על הגג של הבית והגגות.
הבתים הם מין שרש.
הם לא הפרדה. אחד מודבק לשני.
הייתי עולה. הייתי עולה למעלה על הגג וכמו חתול על המר.
המרזב בקומה השלישית מגיע לבית הזה.
איפה שסיפרתי לך. שם עם ה. בתוך המפתן.
ושם היה גם ברז. אבל מה?
הגרמנים מנוולים. מה הם עשו?
בכניסה שמו חוט.
זאת אומרת. אם נכנסת למ.
רצית להיכנס למפתן.
היית צריך לקרוע את החוט.
אז הם יראו שיש כבר יהודים.
אז אני זוכר זחלתי מתחת לחוט הזה.
ירדתי. מילאתי. חזרתי.
פעמיים ככה. והכלבים נבחו שם.
וככה הבאתי מים עד ליום אחד בהיר. בלילה זה היה.
יום שישי. טראח בתוך ה.
איפה שאני ישבתי תמיד על הסולם הזה בתוך ה. מהמרתף.
כן? זה היה חלול. טראח.
נתנו לכל פולני. לכל עובד.
עבדו שם. הוציאו את הרהיטים. וחיפשו יהודים בגטו.
אז נתנו להם שק סוכר בשביל כל יהודי. אז הם חיפשו.
אז אני ישבתי שם ופתאום אחד טראח עם המגפיים לתוך ה.
תוך המבנה. תוך ה. הקרשים של ה.
ואז שמעתי: "פה". הם חדרו לקומת הקרקע.
הם לא ידעו. פתאום זה ריק.
אז שמעתי שהם.
זה היה יום שישי כנראה הלכו הביתה.
הוא אומר: "אנחנו נחזור ביום ראשון".
ונתן מכה. אני זוכר עוד את האבק שנשפך לי מהקרשים
על הפ. פנים. לעיניים.
ואז באותו יום שישי היה שם.
אמרתי: "הם יחזרו ביום ראשון ואנח. יתפסו אותנו".
היה שם זוג אחד פליט מוורשה הוא ואשתו. אמרתי: "בוא.
הא. בוא נ. א. הא. אז אני אמרתי.
אני אלך לראות איפה מהחצר.
איפה שגרתי. שם אני אמצא דרך החוצה.
Testimony of Alexsander Kramer, born in Vilna, Poland, 1928, regarding his experiences in the Vilna Ghetto, Ponary and in hiding in a labor camp Poor traditional Zionist family; attends an elementary Tarbut school. Soviet occupation; German occupation, 1941; decrees including confiscation of property and the yellow badge; deportation to the Vilna Ghetto; ghetto life including kidnappings by the Lithuanians; the Judenrat; Jewish police; in hiding in a house; informed on and capture by the Jewish police; liquidation of the ghetto; deportation to Ponary; separation from his family and escape attempt; capture and transfer to the Gestapo; transfer to a labor camp in Vilna; in hiding in the camp; liberation by the Red Army, 1944. Move to Berlin; reunion with his sister; joins Beitar youth movement; aliya to Israel onboard the ship "Altalena".
item Id
5364061
First Name
Aleksander
Last Name
Kramer
Date of Birth
18/01/1928
Place of Birth
Wilno, Poland
Type of material
Testimony
Language
Hebrew
Record Group
O.3 - Testimonies Department of the Yad Vashem Archives
Date of Creation - earliest
28/03/05
Date of Creation - latest
28/03/05
Name of Submitter
קרמר אלכסנדר
Connected to Item
O.3 - Testimonies gathered by Yad Vashem
Form of Testimony
Video
Dedication
Moshal Repository, Yad Vashem Archival Collection
The transcription of this testimony was made possible with the assistance of the Conference on Jewish Material Claims Against Germany, Supported by the Foundation Remembrance, Responsibility and Future (EVZ) and by the German Federal Ministry of Finance