Yad Vashem logo

Testimony of Margit Margalit Sonenfeld, born in Brno, Czechoslovakia, 1925, regarding her experiences in Brno until 1940

Testimony
null
null
היום א' בתמוז תשס"ד. ה-20.6 שנת 2004.
אני. דינה שפט. מראיינת את מרגלית זוננפלד.
שנולדה בברנו בצ'כיה ב-1925.
היא תספר לנו את סיפורה עד בואה ארצה. את ה.
תספר לנו על הוריה ולהסתגלות שלה פה.
ועל מעשיה הענפים בארץ.
אה. ספרי לי. מרגלית. דבר ראשון.
זיכרונות מוקדמים. רקע משפחתי.
ואת אותם אנשים שאת מזכירה לנו ומספרת לנו עליה.
אנא. ש. הזכירי אותם בשמותיהם המלאים.
שזה יהיה בשבילם. אה. מצבת זיכרון.
טוב. היה לי ה.
הייתה לי הזכות והכבוד והאושר. להורים. אה.
משני כיוונים. הייתי אומרת. מאוד מבינים.
אה. אבא. שהוא היה דמות.
שמו?
אה. קארל. ד"ר קארל זוננפלד. אה.
עורך דין. שמאוד כריזמטי. וב.
חוץ משהיה עורך דין.
היה מאוד פעיל בהסתדרות הציונית.
במכבי. ובעצם ממייסדי מכבי. צ'כיה.
אה. באלף תשע מאות. נדמה לי. 11'.
היה גם מעמל קבוצות. ובעיקר אהב לעמל קבוצות נשים.
והן רצו אחריו עוד הרבה אחרי שהוא גם נישא. ו.
ומה היה הרקע של אבא. מה?
אבא. אה. בא ממשפחה. בעצם.
אה. מאוד דתית.
ת. זאת אומרת. הסבא כבר לא היה דתי.
זאת אומרת. הוא היה. מ. יהודי.
אבל מש. אחיו זה רב חיים זוננפלד.
ואני ראיתי גם איזה מכתב שרב חיים זוננפלד כתב לסבא שלי.
ששמו שמואל. היה שמואל. בו הוא אמר ש. אה.
לא צריך להיות רק סוחר. צריך גם.
אה. יהדות ו. וכולי וכולי.
ורצה לשכנע אותו גם כן. אה. להיות.
אה. יהודי טוב.
אה. את הסיפורים על רב חיים זוננפלד אפשר לקרוא בספרים.
אבל ידוע שהוא פשוט.
אה. למד בברטיסלבה.
והיה צריך לברוח משמה. כש. אה. אה.
בשבתות היו היהודים פותחים את החנויות שלהם בדלת האחורית.
ומקדימה היה סגור.
כביכול. הכל בסדר. ש. שאבעס.
אז הוא הלך וזרק שמה אבנים.
ו. ו. רצו לתפוס אותו.
הוא ברח. ומאחר שהוא רצה לעלות על ארץ ישראל.
אז הוא הגיע לארץ ישראל מאוד מוקדם.
אני חושבת כבר עוד במאה התשע עש. סוף מאה ה-19.
אה. לא הייתה לי הזכות לפגוש אותו.
את. אה. את הרב חיים זוננפלד.
אבל הייתי מאוד מאוד בקשרים טובים עם דב זוננפלד.
ארכיטקט. אה. אוטודידקט היה.
ש. אה. בנה מחוץ ל. לח. לעיר עתיקה.
מחוץ לחומות. ומאוד אהבתי אותו.
כרגיל. עם זקן. ועיניים כחולות נהדרות.
והוא סלח לי. הוא סלח לי.
כשהייתי באה לבקר אותו.
שבאתי במכנסי ג'ינס ועם.
אה. אה. חולצה. אפילו עם שרוול קצר. אה.
מפני שכבר אז עבדתי עם נכים.
והוא אמר: "מה שאת עושה את זה בעצם כמו להת. כמו להתפלל".
זאת אומרת. זה מספיק טוב. הוא סולח לי. כן?
והוא היה איש באמת. איש מאוד פתוח.
הוא גם בתקופה מסוימת.
בצעירותו. הולך עם הצייר בלום. וצייר איתו.
לודוויג בלום.
לודוויג בלום. לודוויג בלום גם היה ידיד טוב טוב של הוריי.
וכשהם באו פעם לבקר ב.
בצ'כיה. זאת אומרת. בברנו.
אז הבת דבורקה. אני זוכרת שהת.
התאכסנה אצלנו. ומאז אני גם זוכרת אותה.
אה. אמא. אה.
שמה?
אירמה.
לבית?
לבית לבנטל. אה. היא באה מ. אה.
ממשפחה ששמה יהדות כבר הייתה. זאת אומרת.
יהודים שכמו שכ. אני. לא שמרו כבר כשרות.
ולא. אצלנו בבית גם כן כבר לא שמרו כשרות.
אסור להגיד את זה. כן?
בתור זה שהוא היה ראש הקהילה. אחר כך.
אבל. אה. היא הייתה. אה.
למדה והייתה צריכה די מוקדם.
זאת אומרת מ. ב. עו. די בצעירותה להתחיל להתפרנס.
מפני שאבא שלה נפטר.
זאת אומרת. הסבא נפטר.
כשאני כבר אפילו לא זוכרת מה שמו היה.
אה. הוא היה צריך. היא הייתה צריכה לעבוד.
ואת סבתא. אה. מריאנה. או שרלוטה.
אני כבר לא זוכרת את שמה בדיוק. אני לא הכרתי.
זאת אומרת. הכרנו אותה בתור. אה. ילדות קטנות.
זאת אומרת. היינו בנות 3 וחצי כשנפטרה.
אז יש תמונות עוד איתה.
תמונות נהדרות. שאנחנו איתה.
אבל. אה. לא. לא ראינו אותה.
ומאחר שהיא צריכה לעבוד ו. ולהתפרנס. אה.
אבל היא אהבה. היא אהבה ספורט.
ובג. אם אני אגיד שבגיל 37 נסעה ב.
אז היה נקרא כבר אדם מבוגר. כן?
היום זה כלום. היום זה צעיר. אה.
לדאבוס בשביל. אה. אה. ללמוד. אה. אה. סקי.
העניין. את מזכירה פה ספורט. זאת אומרת.
זה היה דבר נפוץ אצל יהודים להיות.
להיות באיזושהי אגודת ספורט? או.
ב. בצ'כיה. כן.
בצ'כיה יותר מ. אני חושבת. ממקומות.
מפני שגם. מפני שזאת אווירה הייתה.
מפני שהצ'כים הלכו ל"סוקול".
והכל היה ככה מבוסס על.
באמת על. על הספורט.
ואנ. ו. אה. הנוער היהודי. כן?
אנחנו הלכנו. זה היה מובן מאליו.
אני שוב פעם מדברת.
זה ה. זה היהדות הציונית.
וזה לא. אה. ובעיקר. כן. היהדות הציונית.
היו ודאי גם. אה. אנשים.
אה. שומרי שבת. ו. ו. כשרות והכל.
שגם כן. אבל. אה.
אם את שואלת. עניין הספורט היה מאוד חשוב.
מגיל צעיר כבר חינכו אנשים לספורט? איך זה היה?
או שהייתם הולכים למועדונים במסגרת התנועה הציונית?
אה. אנחנו הלכנו למועדונים.
מאחר שאבא היה ממייסדי מכבי צ'כיה ובארב.
‮ש. 29' הוא היה ‭vice president‬ של מכבי עולמי.‬
אז זה היה מובן מאליו.
זאת אומרת. זה ברור היה.
ואני יכולה להגיד שאנחנו בגיל 4 וחצי למדתי לשחות.
ובספר שכתבתי גם כתבתי על זה.
שאז לימדו עוד עם חכה.
קשרו. קשרו אותנו. אה. זאת אומרת.
המדריך קשר אותי. וכמו עם חכה.
עם חבל. והוא הלך ככה על יד הבריכה. וככה למדנו.
ועוד לא ידעתי ל. טוב לשחות.
אבל מהמקפצה כבר הייתי מוכרחה לקפוץ. הייתי כזה בן.
כן. ופה אני מוכרחה להגיד.
שאבא. אהה. מאוד רצה בן.
הייתה לי כבר אחות. אהה.
הייתה כבר אחותי הגדולה.
שמה לוטה. אה. שהיא הייתה שנה וחצי.
ואמא הייתה כ. ילדה. וחיכו לבן.
אבל במקום בן באו 2.
אה. 2 בנות. זאת אומרת. זוג תאומות.
אז. אה. בתוך התאומות אני שיחקתי את התפקיד של הבן.
מה היה. אה. הרקע של ההורים?
זאת אומרת. הם היו דורי דורות במקום הזה.
או שהם הגיעו ממקום אחר?
יש לי פה אפילו ספר ייחוסין.
כן.
של אמא. שהוא יו. הולך עד 1.600 ומשהו.
ואיפה נולדו?
אה. זה. אני חו. יש.
לפי השמות יכול להיות שזה אפילו מה.
מאלה שבאו אנוסים מ. מ. מספרד.
מספרד.
ויש שמה כל מיני פלגים.
יש גם כאלה שאחר כך עברו ל. לגר.
ל. יותר ל. לצד הגרמני. הגרמ. כן?
יש שמה פון. זאת אומרת. כאלה שהם.
שקיבלו תואר. תארים?
כן. תוארים. ו. אבל גם כן. אממ. שנים בברנו.
אבא. אה. נולד לא בברנו.
הוא נולד במוראביה.
‮במקום שנקרא ‭Uherské Hradiště‬.‬
אה. אבל מהר מאוד היה בברנו. שגם אותה עיר ו.
ומבחינת זהות. אהה.
זהות. האם הזהות היהודית הייתה יותר חזקה?
נגיד. הרגשתם. הייתם מאוד. אה.
זה שנים שאנשים הרגישו צ'כים. שהם הרגישו.
את זוכרת את האווירה הזאת?
כן. בטח. היו כאלה ש. את יכולה לספר לנו?
הי. ה. היו כאלה שהרגישו את עצמם צ'כים.
או היו כאלה ש. אה. שעברו. מאחר שברנו.
תמיד היו קוראים לעיר הזאת גם הווינה הקטנה.
מפני שקרבה יש.
אה. גאוגרפית מאוד. מאוד קרובה לווינה.
וההשפעות היו גדולות. כן?
והשפה. אה. דיברו גם גרמנית וגם צ'כית.
היהודים. אה. בעיק. הי.
רוב היהודים דיברו גרמנית. בברנו.
אה. אני יכולה להגיד שמאחר שאבא היה ציוני.
אנחנו מבית ספר עממי. וה. וגימנסיה.
הלכנו ל. אה. לב. אה. לבתי ספר יהודים.
זאת אומרת. בית ספר יהודי עממי.
ובית ספר. אה. יהודי. לגימנסיה.
שנחשבה גם לגימנסיה הטובה ביותר בעיר.
שהייתה יהודית? הגימנסיה?
י. יהודית. כן.
והיו גם לא יהודים לפעמים שהגיעו לשם?
היו שמה סבטיסטים. כאלה ש. אה.
כן.
ואני יודעת. אני זוכרת ש. מ.
לכיתה של אחותי הגיע שם.
הגיעו שמה 2. זה היה סיפור נחמד.
אה. זה איזה איש שהעבירו אותו לברנו.
אני חושבת ש. איזה תפקיד.
והוא שאל. אה. ל. באיזה בית ספר. ה.
הוא רוצה ל. להכניס את הבן שלו לגימנסיה. לאיזה גימנסיה?
אז הוא אמ. אמרו לו ב. אה.
במשרד החינוך שמה: "תראו. הגימנסיה הכי טובה
זה הגימנסיה היהודית.
אבל. אה. יש שם גם הרעש הגדול ביותר.
שמה רועשים הכי הרבה".
והוא באמת נכנס. הוא באמת.
אה. אה. וכשהייתי ב. לפני שנה בברנו.
אז באמת פגשתי אותו. זאת אומרת. אה.
באיזה שפה דיברתם בבית?
בבית ככה. אה. אמא דיברה איתנו גרמנית.
מפני שהיא אמרה.
א'. היא. בתי ספר שהיא הלכה זה היה בגרמנית. ו.
אבל רק. בעיקר היא אמרה: "צריך שפה אחת.
אה. עולמית לדעת".
אם. צ'כית זה לא. אם אי פעם צריך. כן?
אז כדאי לדעת גרמנית.
אבל אם. אה. הייתה לנו עוזרת בית. אה.
קבוע. הייתה קבועה 24 שעות. ואחר כך כ.
אה. חוץ מהעוזרת הייתה גם.
אה. באה בחורה לאחרי הצוהריים בשביל לטייל איתנו והכל.
אה. בית [משובש] (שפה זרה) בורגני.
אה. פר אקסלנס.
אז איתה. ברור. צ'כית.
ובבית הספר צ'כית. שפת ה. שפת ההוראה.
ובבתי ספר שלמדתם שמו דגש על השפה העברית?
אה. אנחנו.
במה. במה. זאת אומרת. הבית ספר הזה.
בית ספר יהודי היה שונה?
ראשית כל. למדנו ביום ראשון ולא בשבת.
ואני מוכרחה להגיד ש. פה בסוגריים.
שבתקופה שכבר הגרמנים. זאת אומרת.
אחרי הכיבוש. אה. היה מאוד מאוד לא נעים ביום ראשון
ללכת לבית הספר עם הילקוט.
מפני שאז כל אחד כבר ידע.
זה יהודי. זה יהודייה.
וזה היה מאוד לא נעים. זה היה מפחיד קצת.
אה. תראי. היו לימודי. מה שנקרא.
לימודי דת. לימו. למדנו על יהדות.
והיה לנו מורה מכיתה ג'.
שזה היה. אם זה אומר לך משהו.
אני מתארת לי. קורצווייל.
והוא חשב. הוא לימד אותנו.
ואני חושבת שהוא תמיד חשב שהוא מ.
מלמד באוניברסיטה. ת.
אה. זה היה תמיד בספרות גבוהות.
אבל היינו מתנקמים בו.
איך הייתה. מה הייתה הנקמה?
אה. היינו הולכים להחליק על הקרח.
וגם הוא היה הולך.
והוא לא כל כך ידע.
אבל היה ככה עם ז'קט. הייתה לו צורה.
ואנחנו תמיד הלכנו וקצת מש.
רצינו למשוך אותו ב. בז'קט. בשביל ש.
רצינו שהוא יפול או מה. בשביל להרגיז אותו.
אז הוא כבר. כבר התכונן. הביא סו.
סוכריות בכיס וחילק לנו סוכריות. בשביל שנעזוב אותו.
אז ככה ש. אבל אני. אה. הוא מאוד אהב אותי.
ואני זוכרת שתמיד היו צוחקים.
והיו לפעמים. את יודעת. ילדים בכיתה ג'.
שהוא יתחתן איתי. את יודעת.
כל מיני שטויות כאלה.
לא. אבל. אה. כשבא. באנו ארצה. זאת אומרת.
אחותי התאומה רות ואני.
אה. החלטנו שאנחנו הולכים לבקר אותו ב. אז הוא היה.
היה עוד בירושלים. באיזה דירה קטנה והכל.
הוא היה אז ממ. נורא ממורמר. אז.
כן.
אנחנו היינו עוד קט. היינו ב.
בנות [משובש] אני יודעת.
בנות 15. 16. לא כל כך. היינו עסוקים עוד עם ש.
עם. עם עצמנו עם כל הש. כל. כל מה שצריך. כן?
אבל זה. אני זוכרת את זה. כן? שהיה ממורמר.
ואחר כך הייתי. אה. שולחת לו דרישת שלום.
מפני ש. אה. דוקטורנטית. אה. שלו. אה.
הייתה פעם תלמידה שלי בסמינר הקיבוצים.
ואיכשהו נודע לי שקורצווייל.
אז אמרתי: "תמסרי דרישת שלום".
ואז פתאום עוד. עוד פעם נוצר איזשהו קשר.
איך היה המילייה החברתי של ההורים שלך?
האם הם באמת התחברו עם לא יהודים?
ולך היו חברים לא יהודים?
היה איזה נגישות עם החברה.
בגלל שהיית בבית ספר כל הזמן?
אה. איזה. היינו חברה יהודית.
רק?
אה. מפני שהיינו בבית ספר.
עם מי מתחברים אם לא.
אבל מה עם שכנים. למשל. בילדות?
אה. ביל.
האם שיחקת בכלל עם ילדים?
אז היו בש. בשכונה היו יהודים. זאת אומרת. ה.
ולביתכם? ביקרו בבתיכם?
גויים? כן.
גויים?
כן. מפני שהיו. למשל. אבא היה עורך דין של.
של בית חרושת לסוכריות. את יודעת מה זה היה?
כל ה. כל החבר'ה תמיד אהבו לבוא אלינו הביתה.
מפני שהוא היה מביא הביתה קופסאות של קילויים
של כל מיני סוכריות. את יודעת.
הטופי למיניהם. ואני זוכרת שפעם הלכנו לבקר.
רצינו לראות איך עושים. אה. כ.
איך. איך מייצרים את ה. את הסוכריות.
וזללנו שמה כל כך הרב. טעמנו כל כך הרבה.
שיומיים אחר כך לא יכולנו.
אה. אז הוא למשל. ברור. היו מבקרים. זאת אומרת.
היו אנשים שעם אבא היו בקשר.
וככה. אני לא זוכרת ש.
חיים חברתיים. תראי. ההורים היו ב.
‮אה. כמו בני ברית. היה ‭Societe‬.‬
אז היה. שמה הם היו הולכים. שה.
שהיו ערבי תרבות. ופורים וזה. יש.
הבאתי תמונה גם איך שהם שמה. אה.
אבל תמיד רק עם יהודים?
זה היה יהודים. כן.
אה. ממש חיים חברתיים.
זה באמת. זה היה עם יהודים.
ומה היה. למשל. ב. באותו בית ספר. האם.
ודאי למדתם גם. אממ. ת. אממ.
נגיד ספרות. אה. איזה סוג של ספרות למדתם?
צ'כית? ספרות.
צ'כית. צ'כית. כן. ודאי.
אבל ג. הכל. אבל. אהה.
זה היה כמו בית ספר רגיל. רק. אה?
כן. זה יהודי.
ומה היה הדגש על ציונות?
אהה. זה היה. זה היה מובן.
זה כאילו היה מובן מאליו.
משאתה כבר מזדהה בתור יהודי.
אז זה כבר איך שהוא היה קשור גם עם. אה.
מפני שרובם. רובם היו ב.
בתנועת נוער. יותר מאוחר.
או למשל. אה. אני מגיל 7 כבר הייתי בבר כוכבא.
שזה היה לשחייה. או במכבי. זאת אומרת.
מכבי זה ברור היה שזה. אה. ציוני.
אז נשאלת השאלה. האם.
אה. האם הש. האם הרגשת אנטישמיות?
חוץ מזה שסיפרת. כמובן שהלכתם וידעו לפי התיק.
לא. מהצ'כים לא הרגשנו אנטישמיות.
לא הרגשתם?
לא. עד כדי כך שאני יכולה להגיד לך.
שלפני שעליתי ארצה.
אה. ובפראג הייתי צריכה לסדר את כל ה.
אה. כל הניירות בשביל שאפשר יהיה לצאת.
בסוף גם הייתי צריכה לעבור ב. אצל הגרמנים שמה ב.
במשרדים שלהם. וזה צריך היה לעשות לבד. בלי ההורים.
ובסוף גם אייכמן היה שמה. שהיה צריך לקבל חתימה.
ו. אז הלכתי להחליק על הקרח.
על המולדבה. היא הייתה. שמה אפשר היה להחליק.
מפני שככה כבר בכל מקום היה ליהודים הכניסה אסורה.
אז עשיתי. והייתי טובה מאוד על הקרח.
אז ראה אותי שם גוי אחד. אז הוא אומר.
בצ'כית הוא אמר: "ילדונת.
למה את לא הולכת לאצטדיון הגדול שמה ושמה?
שמה יש. אה. מאמנים טובים. חבל. שלא".
אז אני אומרת לו: "אני מצטערת.
אבל אני בעוד שבוע נוסעת לפלשתין. לפלשתינה".
אז לא דיברו ישראל. כן?
אז הוא אומר לי. עוד לא תפס בכלל. שאני יהודייה.
אז הוא אומר: "אולי עוד תתחרטי ותישארי?"
זה השווייקיות שלהם גם הייתה.
אבל עד כדי כך לא. שום קשר. הוא לא.
מ-המ. ואיך הכל. א. אנחנו מדברים על שנים.
אה. שנות. אה. עליית הנאצים לשלטון.
אה. איך הדברים האלה משפיעים עליכם. למשל?
תראי. לפני זה. תראי. אני. אני יכולה להגיד ש. אה.
עוד ב-37'. אני חושבת ש. למשל בתהלוכות 1 במאי.
אנחנו הלכנו עם ה. עם ה. עם כולם. כן?
בתור מכבי או בתור זה. אה. צעדנו דרך העיר. כן?
זה היה מובן מאליו.
38' כשהייתה. כש.
אה. זה לא היה עוד הכיבוש השלם. זה היה סודטים.
אז ב-7. לאמא שלי היה יום הולדת ב-7 למרץ.
שזה היה גם יום הולדת של טומאש גאריג מסריק.
זאת אומרת. של הנשיא.
ותמיד היו רו. רועמים התותחים.
באותו בוקר כבר לא רעמו התותחים.
אז אמא אמרה: "בזה נגמר הכל".
כבר איכשהו. כן?
ואז כבר הבינו שמתחיל להיות לא טוב.
ובש. ב-39'. כשהיה כיבוש המלא כבר. אז.
אה. רצו לצאת. אבל כבר אי אפשר היה.
זאת אומרת. לאן? לא. לא קיבלו.
אני יודעת למשל ש. אה.
דודי ודודתי מצד אימי. אה.
הוא היה מנהל בית חולים ב.
‮על יד קרלסבאד. ב-‭Nejdek‬.‬
והם רצו ל. לצאת. אה.
לקבל איזושהי סרטיפיקט לארגנטינה.
מפני שאמרו שאפשר היה.
ולא קיבלו. ונשארו ולא שרדו.
וההורים שלך עצמם. הם חשבו על. אה.
אבא ב-35' כשה. ב. ב. במכביה.
אחד הדברים שהוא גם הסתכל.
כן חשב לבוא ארצה. אנחנו היינו אז בנות 10.
אחותי הייתה בת 11 וחצי. משהו כזה. כן?
זאת אומרת. 3 בנות עוד קטנות.
אה. הוא היה כבר אז בן 50 ופלוס. כן?
בטח. 50 ומשהו.
אז הוא הסתכל מה קורה בארץ.
אז הוא אומר. אז הוא חזר ואומר ככה:
"גם אם הייתי רוצה לעלות. אה. מה הייתי עושה?
בחקלאות כבר לא הייתי יכול להתחיל לעבוד". ולפרנס משפחה.
ולהיות עורך דין. בשביל זה היה צריך לעבור. אה.
בחינות חדשות בשביל.
של האנגלים. וזה באנגלית. הוא לא ידע אנגלית.
ולהיות איזה פקיד בסוכנות שמישהו יעשה לו טובה.
זה לא היה. זה. עוד. כן?
זה שיותר מאוחר ירצו לשלוח לו סרטיפיקט.
זאת אומרת. יכול היה לקבל ב. בארב. מאוחר מאוד כבר.
כשבמלחמה כבר. אז הוא אמר:
"לא. אני לא עוזב את האונייה הטובעת".
הוא היה אז ראש הקהילה.
זהו. אז. אה. ככה בעצם. אבל. אה.
בעובדה. שזה היה ברור שאם לשלוח אותנו.
אז זאת אומרת. שזה יהיה קשור איכשהו. אם זה היה ל.
קודם להכשרה. ל. שחשבו אולי ל.
לשלוח אותנו להכשרה צעירה לצרפת.
מה שלמזלנו לא. לא קרה.
מפני שאחרת. אה. בטח לא הייתי יושבת פה.
אבל. אה. אה. זה היה מובן ש.
להשתדל להוציא אותנו לארץ ישראל.
ואז בעצם איך הכל?
את מתארת. אה. ילדות שלווה. יחסית.
ילדות. לא רק שלווה. עם כל מה שילד יכול לבקש.
מה אימך. מה את. אה. מה.
אמא. אמא. הייתה. ראשית כל.
היא אמרה: "מה שלי לא ניתן לעשות בספורט
ודברים כאלה. אני".
נתנה לנו מגיל צעיר ביותר.
אז בגיל 4 וחצי למדנו לשחות.
אה. בגיל 5 כבר היינו על הקרח.
אה. יותר מאוחר. אה.
באגודת השחייה. ואחר כך סקי. הכל.
הלכנו ל. אה. ריתמיקה וגימנסטיקה. זה היה מובן מאליו. כן?
היו. וכל מיני דברים שהיינו עושים. אני יודעת מה?
עם עבודות יד ו. ו. אחר כך ל.
זוכרת שנה אחרונה ש. שהייתי בבית אז. אה. הייתה מישהי ב.
קרובה שכבר לא זוכרת את שמה.
הייתה עושה פרחים מ. מ. ממשי.
אז למדנו לעשות את זה. עשינו. אה. דברים.
מפני שכאילו. צריך גם לדעת כל מיני דברים לעשות.
והיא הייתה עקרת בית?
אמא או עזרה לאבא או. מה היא עשתה?
לא. היא הייתה בבית.
מ-המ.
אה. אבל. אני מוכרחה להגיד שהחינוך היה.
למרות שהייתה עוזרת 24 שעות.
מי היא הייתה. צ'כית?
כן. צ'כייה. ומאוד אהבנו אותה.
והכי אהבנו להיות אצלה ב.
בחדרון שלה. וזה היה תמיד חגיגה.
ואמא לא נתנה לנו. זאת אומרת.
לא נתנה שהיא תשרת אותנו.
מ-המ.
זאת אומרת. לשים על השולחן כלים.
להוריד. אה. לרחוץ כלים.
אה. ב. בגיל אחר כך יותר מבוגר. אה.
לכבס את הגרביים ואת התחתונים.
זה אנחנו היינו צריכות לעשות.
לסדר את המיטה. זאת אומרת. לח. בחדר לסדר. אה.
איפה למשל יצאתם לחופשות?
אה. הייתם נוסעים לחופשות?
לחופשות. בטח.
בתוך.
זה תמיד עם אמא.
לאן? בתוך צ'כיה?
לא רק בתוך צ'כיה.
‮כמו כל. אה. ‭bon-ton‬.‬
בורגנים?
‮‭bon-ton‬. אנחנו פעם ראשונה היינו ב.‬
באיטליה. אה. אני חושבת שהיינו בני.
אה. 4. אנחנו הקטנות.
אני עוד זוכרת במעומעם.
שהחול היה כל כך חם כשהיינו חוזרים מהים.
שתמיד מישהו. אה.
איזה מבוגר היה מרכיב אותנו על הכתפיים.
בשביל שלא. ש. מפני שזה היה נורא.
אהה. אז לאיטליה.
אחר כך. היינו נוסעים. אה. אה. היינו באוסטריה לפעמים.
על יד אגם. כן?
או. אה. ב-37' היינו עוד פעם ב.
באיטליה. בק. קרבת טריאסט שמה באד. בים האדריאטי.
ו. אה. היינו נוסעים לאיזה כפר קטן בצ'כיה.
זאת אומרת על יד אגם.
נורא נחמד. נורא אהבנו להיות שמה.
שמה אפשר היה להיות.
אה. אני הייתי הולכת שמה במכנסיים קצרים.
והייתי מסופרת כמו ילד.
והיו מתערבים אם אני ילד או ילדה.
מפני שלפי ההתנהגות הם החליטו שאני ילד.
אבל אמרו שראו אותי פעם בחצאית.
אז לא היה ברור. אבל. אה. הייתי קופצת מ.
מעץ גבוה לתוך המים. ו. ו. נורא.
שובבה?
ואבא היה נוסע לקרלסבאד.
הוא היה נוסע לבלות בקרלסבאד.
‮ולמלון הכי טוב. למלון ‭Pupp‬. מה שנקרא. ובטח ידוע.‬
והייתה לו שמה ידידה שהייתה באה מארצות הברית.
מיסיס שטרן. שכשפעם ראינו את התמונה שלה.
אז אמרנו לאבא: "כזאת מכוערת. אמא הרבה יותר יפה".
אה. אבל הוא. הוא נישא כשהיה כבר 40.
40. 41.
והוא. הגינונים שלו היו. נשארו של רווק.
רק. רווק עליז. מבוקש. היה איש חברה. ו. ו.
איך התנהלו החיים הדתיים שלכם?
את זוכרת חגים? איך חגגתם?
בוודאי. בחגים.
בתי כנסת?
בוודאי. בבית הכנסת הג. הגדול.
שכבר לא קיים. מפני ששרפו אותו הגרמנים בזמנו.
ונשאר רק בית. כשהייתי עכשיו בת.
אה. בברנו. אז הלכתי בשבת לבית הכנסת.
אז זה בית כנסת קטן שיחד הנשים והגברים זה היה מניין.
כל כך מעט. אה. בוודאי. בחגים. ראש השנה ו.
אה. ויום כיפור. ברור. אה.
מה את זוכרת מהחגים האלה?
מהחגים אני זוכרת שביום כיפור. אה. הם היו.
אנחנו היינו מבקרים את ההורים.
ו. ותמיד רק אמרו: "רק. רק תבואו עם. עם פה מלא אוכל".
אבל. אה. היינו משחקים בחצר. וזה היה תמיד. אה.
גם כן חברותי מאוד.
של בית הכנסת ב.
כן. אבל יפה. בית כנסת יפה מאוד.
זאת אומרת שההורים הלכו רק. רק בחגים?
בחגים. אה. אני חושבת שלפעמים.
בחגים. ואולי לפעמים.
אמא בכלל לא. אבא לפעמים בשבתות.
אבל לא. זה לא היה הצד החזק.
אני רק יודעת שאבא תמיד היה מבק.
אצלנו היו אוכלים שינקן בבית.
ורק אמר: "אני מבקש. רק.
שלא תביאו סנדוויצ'ים עם שינקן לבית הספר.
חסר לי שיגידו שה. הבנות של ד"ר זוננפלד.
אה. אוכלות שינקן". היה עוד דבר.
אמא. אה. הלבישה אותנו תמיד בצורה. ככה. מאוד יפה והכל.
אז תמיד נורא הרגיז אותנו שאחר כך את כל הבנות.
אה. היהודיות הלבישו באותה הצורה. כן?
זאת אומרת. קיבלו את העניין הזה. כן?
וזה היה די. יש. יש בחורה ב. בת כיתה שלי. אה.
שגרה בבאר שבע. אז היא תמיד אומרת:
"נו. [משובש] (שפה זרה) זוננפלד".
זאת אומרת. היה צריך זה. זה היה מין דגם. כן?
היה צריך ללכת לפי זה.
לא רק הבגדים. כן.
איך בעצם. אה. כמו שאני אומרת. את מתארת.
מה שכן. אה. אני מוכרחה להגיד.
שיום שישי בערב הדליקו נרות בבית.
והייתה ארוחה חמה. ואבא היה בבית.
מה שבמשך השבוע זה הייתה חגיגה אם הוא בא לארוחת הערב.
היו לו עיס. עיסוקים. ב. אה. ישיבה כזאת. ישיבה כזאת.
וחוץ מזה היה שחקן ברידג' מעולה
וזה היה אחד העיסוקים שלו אח. לאחר עבודה.
את זוכרת מה אכלתם?
איזה אוכל היו עושים בחגים?
אהה. ממ. אוכל טוב תמיד. אוכל. אה.
מה למשל? זאת אומרת.
זה אוכל כמו המזרח. אהה. אירופי הרגיל?
לא. אבל למשל. ברור לגמרי שב.
בליל הסדר ה. היה מרק קניידלך והיה.
הייתה ביצה קשה. אה. שבישלו אותה ב.
בקליפות של. אה. אה. בצל שזה יהיה חום. כן?
וק. ק. קערת ה. ה. אה. כל מה שצריך. אה.
זה אתה חייב. ו. וליל הסדר תמיד היה חגיגה גדולה.
של המשפחה. עם דודים ועם זה. ו. זה היה.
בני דודים שבאו מווינה אפילו אלינו.
ו. כן. היה. חגגו.
חגגנו גם. תראי. זה. מאחר שזה היה בית ספר יהודי.
אז ט"ו בשבט וכל הדברים האלה.
זה היה ברור שחוגגים את זה.
פורים. פורים היה גדול תמיד.
מה היה בפורים?
פורים היו חגיגות. זאת אומרת.
אה. ההורים וגם אנחנו. זאת אומרת. מתחפשים ו. ​​ו.
ולמשל סוכות. בנו סוכות?
אצלנו לא. יכול להיות שעל המרפסת עושים.
לא. אני לא חושבת.
אבל אני חושבת שאולי בבית הספר.
לא זוכרת. זה אני לא יכולה להגיד לך.
ואיך הכל. אה.
וג. גם לא הייתה לנו חצר.
אנחנו גרנו ב. ב. בדי. בדירות.
בדירה. בשכירות. זה לא היה.
כן.
אבל זה לא היה. שלא כ.
לא כל. או שהיה בית למישהו.
אבל הדברים האלה של. אממ.
אה. בתים משותפים.
לא היה. מעט מאוד היה דבר כזה.
מ-המ. ואיך כל זה משתנה? איך את מרגישה?
האם השינוי היה בבום.
או זה היה תהליך. אה. איטי?
תראי. הבום. הבום היה ביום של ה. אה. כיבוש.
ב-15 למרץ. שזה גם היה יום הולדת של אבא שלי.
תאריך. זאת אומרת. היום הולדת שלו. ש.
אה. הודיעו ש. ברדיו. כן?
שגרמניה כבשה את. זאת אומרת. את צ'כיה.
לא רצינו ללכת לבית הספר.
אז אבא אמר: "לא בא בחשבון.
אתם הולכים לבית הספר".
אה. וחזרנו הביתה. אבא לא היה. עצרו אותו.
כבר עצרו אותו?
באותו היום.
באותו יום?
כן.
וראיתם אותו אחר כך?
כן. הוא היה 10 ימים עצור ו.
מי עצר אותו?
הצ'כים או הגרמנים?
לא. הגרמנים. מה פתאום הצ'כים?
הצ'כים לא היה להם מה לדבר כבר.
כן. אבל כבר באותו יום הוא נ. איפה הוא היה?
קחי בחשבון.
איפה הוא היה שעצר.
כבר ע. כבר עצרו אותו?
באותו זמן? איך. איפה הוא היה?
הוא היה בבית. אה. הם באו לקחת אותו.
הם באו הביתה?
הם באו לקחת אותו. כן.
אנשי גסטפו?
אולי. אולי. הלך למשרד ולקחו אותו מהמשרד.
תראי. הוא היה דמות.
זאת אומרת שזה מובן. את מי היו לוקחים?
את. תראי. הוא היה במועצת העיר מטעם היהודים.
הוא היה במועצת המחוז.
מה שנקרא. מוראביה. מטעם היהודים.
הוא. אה. באחת הישיבות שהייתה במועצת העיר
היה שמה משהו נגד גרמני. אה.
זאת אומרת. אה. נ. אחד גרמני ואבא היה נגדו.
ונאם נאום כזה. ונימק למה. כן?
אותו הגרמני. אחר כך הוציא אותו.
הוא היה בין ה. בין אלה ששמה היו פעילים. כן?
‮של ה-‭S.S‬ או של מה שזה היה. והוא.‬
ושהוא חזר. הוא. הוא סיפ.
זה אנ. זה אני לא אשכח גם כן.
הוא סיפר משהו?
אני. אה. את ה-10 ימים ביליתי אצל אמא ב.
זאת אומרת. אה. במיטה עם אמא.
ניצלתי את ההזדמנות שאבא איננו.
פתאום בלילה כבר הייתי במיטה וזה.
זוכרת פתאום. אבא חזר.
באיזה מצב הוא היה?
ראשית כל. הוא לא התגלח.
זה היה מן זקן כזה. כן?
והחליפה שהוא. איתה הוא נכנס לשמה. אז כ.
מתארת ​​לך כבר 10 ימים ולא.
אי אפשר היה לשלוח בגדים והכל. מוזנח.
הוא נראה מוזנח.
זה כבר לא היה אותו.
זה כבר לא היה אותו אבא.
הוא סיפר על מה עבר עליו?
אהה. הוא. אני רק יודעת שהוא. א'. הוא לא נ.
החליט שאי אפשר שאנשים יהיו בדיפרסיה שמה.
זאת אומרת. שיורידו את האף.
הוא הקים אותם. ונת. שי. עשה להם התעמלות בוקר.
מ-המ.
ואחר כך נתן להם הרצאות.
מה זה יהודים?
מפני שהיו שמה. יהודים שאמנם היה כתוב יהודים.
אבל לא ידעו בכלל מה זה יהודי.
בטח נתן להם שמה הרצאות ציונות או מה. אני לא יודעת.
והוא בא אדם שבור. את זוכרת?
מה?
הוא. הרגשת שאדם שבור הגיע או אדם. הוא השתנה?
אה. תראי.
זה שינה משהו?
תראי. אה. זה ודאי.
אה. זה כבר לא היה אותו עליז. אותו. כן?
זה. ודאי. זה. אה. אבל הוא ב.
בטבעו היה איש אופטימי.
זאת אומרת. לא. איש שככה אפשר להוריד אותו. כמו שאומרים.
ובוודאי. מפני שכולנו. זה. זה. התחיל להיות דיכאון.
דיכאון ל. לא. ל. איך להגיד לך?
אני לא חושבת שאני אישית הייתי מדוכאת.
אבל כל המצב היה מדכא.
זאת אומרת אתה. אתה כבר לא הרגשת לא חופש ולא.
אה. לא אתה. לא ידעת מה יהיה מחר.
וברור שהיה. שהיה חייבים היו לשחרר את העוזרת.
אסור היה כבר להחזיק עוזרת.
אהה. אז אמא התחילה להיות. אה. הטבחית והכל. אהה.
אבא היה כזה ה. לצאת ו. ולבלות. ו.
ואמא בשבילה ל. להיכנס למיטה עם ספר טוב.
היה הרבה הרבה יותר. אה. מעניין.
היא הלכה לפ. לפנינו למיטה.
ואני זוכרת שהיינו קופצים אליה למיטה
ושתעזור לנו עם השיעורים בגרמנית.
אם צריך היה לעזור בזה. אהה. שיעורים.
אמא הייתה איתנו. ואני יודעת ש. אה.
פעם אבא דפק על השולחן ואמר:
"עם 4 נשים אני לא יכול להסתדר" וברח מהשולחן. והלך.
הוא. הוא רצה פשוט כבר לרוץ לבית קפה.
‮בשביל לשתות את הקפה בצוהריים. בקפה ‭Esplanade‬.‬
וכשאמא הייתה אומרת לו: "אני אבשל לך קפה שחור.
אתה לא מוכרח לרוץ".
לא. היה שמה חוג שלו והוא. כל אחד עם ה.
ואמא הייתה איתנו. ואנחנו.
היא גם הבינה אותנו. תראי.
ההפרש ביניהם היה 14 שנה.
אז היא הייתה כו. היא הייתה צעירה לעומתו. כן?
הוא היה מאוד כ. כריזמטי.
הוא שהוא היה. היה מסתכל. הוא לא היה צריך.
אי. לא היו מכות אצלנו.
לא היה לו. אפילו לא על הטוסיק ולא שום דבר. כן?
מספיק. ואז רצנו. כ. כ.
כל אחד רצה ראשונה לתפוס את ה.
את הבית שימוש. להיסגר שמה.
כן. זהו. עניין. אה. עניין הצ'כים והכל.
ב. זה היה ב-39'. כן. זה היה כבר אחרי הכיבוש.
הייתה תחרות שחייה. ו.
אחרי שאבא חזר כבר.
10 ימים.
כן.
הוא היה סך הכל.
כן.
10 ימים.
כן. כן.
לא. בקיץ הייתה. בר כוכבא נגד. אה.
אה. קבוצה צ'כית או 2 קבוצות צ'כיות. בשחייה.
או שזה היה ב-38'. בכל אופן זה היה. לא.
יכול להיות שזה היה ב-38' עוד לפני ש.
זה היה עוד לפני שהגרמנים כבשו.
זה לא יכול להיות אחרי זה.
אה. אז נסענו לתחרות והצ'כים לא רצו שאנחנו ננצח.
אז. אז את אחותי הגדולה שהיא הייתה גם כן שחיינית.
חוץ מאחותי התאומה שאסור היה לה.
אז הם סידרו אותנו לשחות עם בנים בשביל שכי.
שלא נ. שלא ננצח את הבנות שהיו שם.
אבל ניצחנו גם את הבנים אז. אה.
אבל הסוף היה שזה היה ביום ראשון ו. אה.
אבא היה משוכנע ששחררו אותנו מבית הספר.
אבל לא שחררו אותנו.
אנחנו רק אמרנו בבית ששחררו אותנו.
אנחנו חשבנו שמשחררים אותנו.
חזרנו הביתה עם מדליות ו. נו. נו. את המקלחת שקיבלנו.
אה. אי אפשר לתאר. מפני שהתחילו לצלצל מבית הספר.
ואמרו שאנחנו. אה. חצי כיתה לא הייתה וזה.
ו. שם היה סיפור שלם.
אז הק. העונש היה ש.
שחודשיים אסור היה לנו ללכת. אה. לשחות.
ונורא הרגיז אותנו ד. לא עניין.
הוא עשה כאילו לא מעניין אותו בכלל שניצחנו.
וש. שהיינו בסדר.
לא. אבל זה שב. אה. כ.
הלכנו מבית הספר מבלי שיש שחרור.
זה באמת לא בסדר. אז זהו.
ומה קורה באמת שהגרמנים מגיעים?
איך דברים משתנים לכם בחיים ו.
ומה את רואה. את רואה באמת כבר שינוי?
תראי. ראשית כל. אה.
אני כבר לא זוכרת אם בערב אסור היה לצאת.
אה. אבל גם לא יצאו. כי תראי.
‮אני יכולה רק להגיד שאם הייתי הולכת והייתי רואה ‭S.S‬. אה.‬
גברים ב. עם ה. עם החליפות השחורות
ועם הצלב הקרס ועם המגפיים האלה.
תמיד רעדתי מיד. מין פחד ורתיעה.
ואבא ממשיך לעבוד?
אבא המשיך. אה. לעבוד.
אני לא יודעת כמה הייתה לו עבודה עוד. או כמה זה.
אני גם לא יודעת. לא יודעת אם. באיזה מידה.
אני לא יודעת אם נתנו לו עוד.
לא חושבת שנתנו לו עוד לגשת ל. לבית משפט.
אבל הוא היה עסוק עם הקהילה והיה עסוק עם זה. עם זה.
בכל אופן. אה. בית חם.
עם אמא זה היה. זאת אומרת. התפנק.
ו. ו. וככה. ואבא זה. אבל אם אבא היה בא
והוא היה שותף וזה. תמיד חגיגה גדולה.
לפעמים ב. בימי ראשון.
אה. בקיץ שחופש מבית הספר.
היינו נוסעים מחוץ לעיר. למ. למקום שיש בריכה ויש.
העיקר שאבא גם יכול לשחק שם ברידג' עם כל מיני חברים.
אז זה תמיד היה מאוד נעים.
ואז כמו שאני שואלת. בכל אופן אחרי שאבא חוזר.
איך החיים בכל אופן משתנים? אתם רואים.
בוודאי זה משתנה.
מה?
העוזרת איננה ו. ו.
רגע. זה התחיל שפתאום העוזרת
יום אחד לא הגיעה. איך זה היה?
לא שלא הגיעה. זה פשוט חוקית אסור היה לה.
כן. ואז היא נפרדה ממכם. היא באה.
בוודאי. היא הייתה. הייתה לפעמים עוד באה לבקר.
רגע. אז זה התחיל בעוזרת. איזה עוד דברים את זוכרת?
האם המשכתם לצאת. אה. בערבים?
תראי. היו כבר מקומות שב. אה.
ב. הרבה מקומות היה כתוב ליהודים הכניסה אסורה.
בלמשל באיזה מקומות?
אם אני אגיד לך על. אה. מג. אה. מגרש החלקה על הקרח.
מ-המ.
או בבריכת שחייה.
או בכל מיני מקומות ציבוריים. במקומות ציבוריים.
וזה מכניס אותך כבר לאיזה מין תחושת מגננה.
הרי כל הזמן אתה. אתה כבר לא זה.
באמת. איך זה בשביל. אני ה. שואלת אותך אישית.
מרגלית. אה. את שהיית בכל מקום. הכל היה פתוח לפנייך.
נכון.
מה זה עושה לילדה?
אהה.
או שיש לך את ההגנה שלך?
אני יכולה ל. אני אגיד. כש. כשעליתי.
זאת אומרת. כשהייתי צריכה לנסוע לאח.
בפראג. לסדר את הכל.
והקבוצה שלנו הייתה צריכה להתעסק בפראג.
מפני שבאו מכל מיני מקומות. כן?
בשביל ה-10 חבר'ה האלה שעם הסרטיפיקטים.
והיה איזה איש מבוגר שגם
כן היה לו סרטיפיקט והוא כאילו היה אחראי עלינו.
ונת. אה. יצאנו מפראג. לאור ל.
תהלוכת לפידים שהגרמנים עשו שנה לכיבוש.
כיבוש צ'כיה. זה היה גם כן. זה היה מפחיד. כן?
ונסענו ברכבת לווינה.
ברכבת מ. מוו. ב. ההורים נסעו איתי עד ברנו.
וזה. זה הנוער. מפני שאני ידעתי שאנחנו בתחנה הזאת וזאת.
אני יודעת שעוד 20 דקות נגמר.
ואתה. אתה לא יודע איך לאכול את זה.
ומ. הם יורדים ואמא בכתה נורא. נורא.
ואבא ניסה להרגיע אותה. ואני חשבתי.
רגע אחד. אולי אני. ל. אני כ. אני נשארת. למה?
למה להיפרד מהם?
וברור היה לי. שאם אני לא נוסעת אני לא נשארת בחיים.
זאת האפשרות להישאר בחיים.
זה היה הרגשה פנימית.
למרות שכ. אז לא ידעת מה שיקרה בכלל.
לא. אבל זה מה שהיה מסביב והכל.
צריך לברוח מזה. צריך. ואז גם. אה.
אבא אז לא מדבר שצ. בכלל.
צריך לברוח לאיזה מדינה אחרת.
אפילו לא מדברים על זה? אולי נברח.
לא. מפני ש. אני אומרת לך.
הוא היה ראש הקהילה והוא לא. זה היה נגד.
ואמא? אמא דיברה על. אמא?
או שהיה להם אמון שדברים יסתדרו?
לא. אני לא חושבת.
אבל דבר אחד. אה. את אחותי הגדולה.
אבא לא היה מ. אמר אותה. ת. אותה הוא משאיר.
לא רצה ל. זאת אומרת. אחת שתישאר.
היא הייתה יותר גדולה. כן?
היא כבר הייתה בת 16.
כשאני עזבתי את בת 16 בדיוק.
בדיוק היה צריך להיות לה יום הולדת 16.
והיא באמת. אה. הייתה עם ההורים ב.
בטרזיינשטט והיא שרדה. עבדה שמה בכל מיני עבודות והכל.
ואמא עבדה גם כן.
אמא נכנסה ל. ל. כש.
כשהייתה. בדרך כלל הייתה שוקלת.
אני יודעת מה. 70 או ש. קילו. כמה?
אהה. כשחזרה מהמחנה הייתה 40 ומשהו.
זאת אומרת. גם זה כבר. אה. אומר משהו.
עם ד. דיכאונות. כן?
והיא חזרה ללא כלום.
וכשהתברר שאבא לא חוזר. לא יכלה להמשיך.
אז הרבה באמת אמרו.
היא הייתה יותר מדי אינטליגנטית בשביל שזה יעבור ככה.
למרות שהיא ידעה שאנחנו.
שאחותי הגדולה נשארה בחיים.
וששתינו בארץ ושהכל בסדר. ובכל זאת.
את חושבת שהיא פשוט בגלל אבא?
או בגלל ש. מה שהיא ראתה.
כל מה שעבר עליה.
מה שהיא ראתה.
ומה שעבר עליה גם.
את יודעת מישהו הכיר אותה. שראה אז מה.
מה. את יודעת משהו עליה בתקופה של טרזיינשטט?
היא עבדה. היא כתבה שירים שמה גם.
והיא עבדה שמה ב. אני לא יודעת איך קוראים לזה.
כל מיני דברים של הגרמנים.
הם עשו שם ו.
המחלקה הטכנית אולי.
ו. כן. כן. משהו.
ועוד היה להם. הם היו מהפרומיננטים כמו שאומרים.
ושאבא היה שמה. בבית הדין.
הוא היה עסוק ב. הוא היה מאלה מה.
זקני. זקנ. ה. ש. הוא היה.
היה להם הרי בית דין ב. ב.
ב. והוא נשלח ב-44'.
אוקטובר 44' בטרנספורט הלפני האחרון.
האחרון.
לאושוויץ. ולפי העדויות מיד. אה.
מישהו. פגש מישהו שעוד היה איתו ב.
כ. זה הם סיפרו לנו אחר כך. אני לא פגשתי.
זה גם כבר לא משנה. זהו. זה ההורים.
נחזור עוד פעם אלייך.
על. אה. את. את. עם מי הזמן ש.
מה את זוכרת מהזמן שאבא חוזר ו.
מה. מה קורה בעצם?
חוץ מההחמרות. מה. מה. מה קורה לך?
את נפרדת מההורים.
איך. איך זה התהליך שלך?
אהה. אני חושבת שמה ש.
אה. מאוד השפיע עלי גם. שבווינה.
אני הספקתי עוד לפגוש אחד האחים של אבא.
בווינה זה כבר היה שנתיים אחרי הכיבוש.
מפני ש-38' כבר. הרי כבשו את. אה.
היטלר כבש את אוסטריה.
והוא היה. אה. יפהפה. כמו שחקן קולנוע.
הדוד?
הדוד. ככה אני ר. זכרתי אותו.
ואני עוד הבאתי. תתארי לך. שבצ'כיה עוד היה מצב יותר טוב.
משאני זוכרת. אני זוכרת. הבאתי לו חתיכת נקניק.
בשביל לתת לו. לראות איזה דברים. איזה משהו.
ואני ניגשתי אליהם הביתה. ביקשתי.
אנחנו לנו בווינה בשביל להמשיך לטריאסטה.
ואני רציתי לבקר. ויצא.
אה. צלצלתי והם לא היו בבית.
הלכתי והשארתי להם פתק שאני אהיה.
שאנחנו עוזבים את וינה ב-6:00 בבוקר מ.
מתחנת רכבת זאת וזאת.
ואני באה לתחנת רכבת ואני רואה אותו איש זקן. זאת אומרת.
הרבה יותר זקן ודומה נורא לאחד האחים.
אחד הדודים המבוגרים של אבא.
שהיו הרבה יותר מבוגרים ממנו.
ואז נתתי להם.
והם היו כבר כל כך מדוכאים וכל כך עצובים.
עוד הרבה יותר ממה שאנחנו.
אה. צריך גם להבין את זה.
מפני שבכל זאת להיות על יד הצ'כים זה היה אחרת.
מאשר להיות על יד האוסטרים.
שהצ'כים בכל זאת לא. הם לא. אה. מאוד דאגו ש.
אה. להתנקם לוביו. להתנקם ביהודים.
וכשאחר כך. אז נפרדתי מהם. זה עשה לי נורא.
אבל אני חושבת שזה אחר כך השפיע עליי.
כשעברנו והגענו ל. לאיטליה.
איטליה עוד לא הייתה במלחמה.
זאת אומרת שזה כבר כאילו קצת חופש. זאת אומרת.
פתאום אתה כבר לא צריך לפחד שכל רגע מישהו.
‮אהה. איזה ‭S.S‬ או מישהו שה.‬
יהיה. ויציק לך או מה.
את הספקת ל. את זוכרת את הפרידה מההורים שלך?
אני אומרת לך. זה הנו. זה.
הם לקחו אותך ל.
הם. הם נס. הם היו איתי ב. ברכבת. כן?
עד איפה?
עד ברנו. בברנו הם ירדו מהרכבת.
כן.
הרכבת עברה דרך ברנו.
ואז כשהם ירדו אז. לילה וחושך ו.
ואמא עמדה שמה. כל כך בכתה.
כמה. כמה ילדים עזבתם?
כמה ילדים היו בקבוצה?
10 היינו. היינו אחר כך 3 ימים בטריאסטה.
ואחר כך עלינו על אונייה באופן לגאלי לגמרי.
על אונייה איטלקית נחמדה.
בגלל הסרטיפיקט?
כן ודאי. באופן לגאלי לגמרי.
ובאונייה. אה. אז'יטו. אונייה איטלקית.
ואני זוכרת ש. אה. בצוהריים אחד.
הזמין אותי הקפטן לאכול איתו ארוחת צוהריים.
ובאותה. באותו היום הייתה סערה בים.
וכולם הקיאו. אבל אני לא יודעת.
אני לא הקאתי והייתה.
אז הוא. הייתה איזה עוגה טובה.
אני זוכרת את זה כמו היום.
אז הוא נתן לי וזה היה מפני שבכל זאת
אצל הקפטן אכלו אחרת מה שב. במחלקת התיירים.
אז זה הרשים אותי מאוד.
רק רגע. [כך במקור].
בבקשה.
שאלת אותי. מהרגע שאבא היה עצור. מה השתנה?
ואני חושבת. עכשיו אני חושבת ש. אה.
איכשהו הגיע להכרה. שהתרחש משהו קשה מאוד.
ו. א' לא היה ברור מה יהיה.
אבל כבר ידעו שיש מחנות עבודה בגרמניה. כבר ידעו.
זאת אומרת. אנ. פליטים שהגיעו מגרמניה לצ'כיה.
את זוכרת פליטים כאלה שהגיעו?
אני זוכרת מישהו שהגיע.
ומה הוא סיפר?
אהה. אני לא זוכרת מה שהוא סיפר.
אני רק יודעת שהוא בא.
והאמינו לו? הלוא לא האמינו. הרבה פעמים אנשים.
כן האמינו. האמינו והייתה כ.
הייתה כבר איזה הרגשה של. של. אה. לא ברור.
ורק. ובאמת עד כמה שאפשר.
כמה שזה קשה. לעזוב.
אבל אז כבר הכל ס. בעצם הכל היה סגור.
מי רצה לקבל יהודים?
וגם לא. עשו קשיים בשביל ל.
לצאת. הגרמנים עשו גם את הקשיים.
אה. ואיכשהו. איך הגעתי בכלל לזה שאני מקבלת סרטיפיקט?
אה. מאחר שאנ. הייתי רשומה בעליית היל.
אה. עליית הנוער. וזה. הייתי צריכה ל.
ללכת לעליית. אה.
הצעירים מה שנקרא. פחות מגיל 14.
מפני שכשנרשמנו. לא הייתי עוד 14.
כשאבא רשם אותנו היינו בני. בנות 13.
וכשזה לא הסתדר עם צרפת.
אז פתאום. אה.
צץ העניין הזה ששלחו 10 סרטיפיקטים. זאת אומרת.
שלחו לכל הפרוטקטורטים של ה. של ה.
אהה. של ה. כל הארצות הכבושות. כן?
ול. לצ'כיה. נתנו. אה. 10 סרטיפיקטים. לגיל הזה.
ואת במקרה היית ברשימה. או מה? איך זה היה.
איך זה היה? אני חושבת.
אני מתארת לי שפנו ל. לתנועות הנוער.
מ-המ.
ושיתנו מועמדים. מפני ש.
ממת. מאיפה זה נודע לנו בכלל?
כשאבא בא ל. לפני הקונגרס האחרון בבאזל.
הוא בא לבקר אותנו במחנה. אה. של התנועה.
שהיה על יד איזה כפר קטן. אה. אה. בצ'כיה.
ואמרו לו: "תדע לך. ש. אה.
הבת שלך יש כל הסיכויים לקבל סרטיפיקט.
היא ברשימה והיא בין שלושת הראשונים.
אז ככה שכמעט 100 אחוז שהיא תקבל".
אז הוא אמר שאם התאומה.
אם הוא לא יוכל לסדר את התאומה.
אז גם אני לא אלך.
אבל הוא סידר את זה.
ו. אה. הוא נסע ל. לקונגרס ופרצה המלחמה.
ואמרו לו: "תישאר ב. בבאזל. מה אתה חוזר בחזרה?"
אז הוא אמר: "אין לי ברירה. אני חתמתי.
שאם אני לא חוזר. אה. עוצרים את אשתי".
לא הייתה לו ברירה.
שלושתנו עוד לא היינו בבית.
וברגע שפרצה המלחמה.
זה עוד הרבה יותר המחיש ש.
של. של ימים גרועים. ימים רעים. והתחילו גם.
אה. כבר עם המזון התחיל להיות.
אה. הרבה פחות.
מפני שהגרמנים אספו את הכל בשביל. אה. בשבילם.
והיו. אה. קיבלו. אה. אני חושבת שקיבלו אז. אה.
אה. פתקים לכל מיני מצרכים.
זאת אומרת. אי אפשר היה לקנות כל מה שרוצים. או כמויות.
אבל התחושה. התחושה הייתה מ. אה. אה. קשה.
כבר לא הייתה שמחה. זאת אומרת.
כבר לא היה ממה לשמוח. ו.
כבר הייתה מההתחלה נוכחות של.
‮אה. אנשי ‭S.S‬ ברחובות?‬
בוודאי. בכל מקום.
ודאי. בכל מקום פתחו משרדים והכל.
ואת חושבת שמצד. אה. הצ'כים.
האם מצד המקומיים באמת היה.
את זוכרת איזה שינוי?
איזה שינוי כלפיכם?
לא. הרי הם בעצ.
נגיד שכנים. נגיד.
הם בעצמם היו מפוחדים.
ושהם לא ידעו מה יקרה להם.
מפני שגם מהם עצרו.
הרי בטרזיינשטט היה שמה. המה שנקרא.
ה. כן. אז שם היו הפוליטיים.
מי זה הפוליטיים? זה היו צ'כים.
ככה שמבחינה זה. כמה בחינות היו באותה הסירה.
והיו כאלה ש. אהה. ממ. היו שווייקים. זאת אומרת. לא.
לא. הרי הם לא עשו שום התנגדות כש.
לקחו את הסודטים.
הרי הסודטים זה היה. אה. נבצרים שפשוט. אה.
צ'מברליין בחר. אבל הם הרימו ידיים.
לא חשבו ל. לרחם.
מפני שמראש ידעו שזה. זה אבוד. כן?
וגם. אה. בטח חשבו ככה אפשר לשרוד.
את זוכרת אם ה. אבא צייד או.
צייד אותך באיזה תקווה שאתם עומדים ת.
תיפגשו. או מה את זוכרת באמת מהנסיעה
הזאת ברכבת. שהם ליוו אותך?
לא. אני. זה היה כל כך שחור הכל.
זאת אומרת כל כך. אה.
אתה כל כך הרגשת את ה.
את הכוח של הגרמנים ושל ה.
של ה. לא. אני לא. לא יכולה להגיד תי.
אני מתארת לי שבטח אמרו על עוד ניפגש וזה. וזה.
אבל אני קיוויתי שאנחנו ניפגש.
והיה לנו. הבאתי גם. יש לי איזה.
עוד ב-42' ואחר כך עוד דרך הצלב האדום יכולנו לכתו.
לשלוח. אממ. 25 מילים אפשר היה לכתוב והם יכלו להחזיר.
וגם. אה. הייתה עוד התכתבות דרך שוויצריה.
דרך הדוד שלנו בשוויצריה.
אז עד מתי הם כתבו לך?
אה. יה.
עד 42.
יותר. אפילו עוד יותר.
מה הם כתבו בדרך כלל?
נו מה יכלו לכתוב?
הם. הם. הם רמזו על מצבם?
אהה. תראי. אז כבר ידענו.
תמיד כתבו אנחנו שמחים שאתם בסדר ו. ו.
האמת היא שמ. כשנגמרה המלחמה.
ושמעתי שאמא חזרה ואחותי. אה.
ושהיא מצב לא טוב. זאת אומרת. מדוכאת.
הכל נורא. נורא רציתי לנסוע.
בלתי אפשרי היה. היה מכל הכיוונים קשה.
ישבתי בקיבוץ בלי פרוטה.
אבל לא על זה. זאת אומרת.
הרי לצאת ולקבל. לקבל. אה. פספורט וויזה ו.
זה היה כמעט משימות בלתי אפשריות.
ואני הרבה פעמים חשבתי.
שאולי אם הייתי מגיעה הייתה רואה אותי.
לא רק במכתבים. כן ושאולי זה היה עוזר.
אז אחותי. שהיא רופאה. כן?
תמיד אמרה לי: "אל תעשי לך".
אה. זאת אומרת ש. שלא יהיה לי מצפון.
כאילו מצפון לא נקי.
שהייתה בדיכאון כל כך עמוק.
שקשה מאוד היה להוציא אותה.
ובוודאי אז. היום בטח יודעים יותר. ויודעים.
בכל זאת. אה. תכשירים וכל הדברים האלה. אה.
יותר מה שאז. אבל כשחוזרים ל. למקום ב.
בלי חלונות וש. שהם היו צריכים להדביק נייר במקום זכוכית.
מפני שלא הייתה. כן?
אז. אה. היא באמת.
ואמא באמת הייתה. תראי.
ידעה שפות. אה. חוץ מגרמנית. אנגלית.
צרפתית. איטלקית והיא אמרה.
עברית לא נכנס לה לראש.
אז זהו. זה. זה מה שככה היא פתרה את הבעיה שלה.
והיא דווקא. הבן דוד שלנו שחי פה בארץ.
אה. הוא בא ב-39'. אוטו זוננפלד. ה.
הבן של האח הגדול.
שגם כן ד"ר אלכס זוננפלד.
עב. עבר את טרזיינשטט.
חזר ל. לצ'כיה והבן. אוטו זוננפלד. זה היה. אהה.
החברת פורום פילם הייתה שלו והתעסק
‮בסרטים והסרט הוא היה ה-‭producer‬ של.‬
אה. גבע. אה. גבעת 24.
אינה עונה.
אה. לא. אה. כ. עם חיה הררית.
וגם אדמה. עם. עם. אה. הוא היה.
והוא דיבר איתה. הוא היה אצלה.
והוא סיפר שאנחנו בסדר והכל.
והיא אמרה: "אני כבר כל כך רוצה לראות אותם.
תוציאו אותי מפה".
היא הייתה בבית החלמה.
מעין בית החלמה.
בטח החזיקו אותה שמה.
לא הייתה בסדר. הי. תלתה את עצמה.
וכתבה מכתב. היא לא רוצה להיות למעמסה. כל מיני דברים.
וכמה שהיא הייתה רוצה לראות אותנו.
אני לא רוצה להיות לנו למעמסה.
באיזו שנה היא התאבדה אמא?
מה?
באיזה שנה?
בת כמה היא הייתה?
באיזה שנה זה קרה שהיא התאבדה?
46'. שנה.
46'.
שנה אחרי השחרור.
היא עוד ידעה שאחותי התאומה נ. נישאה.
עוד כתבה לה שהיא מקווה ש. זה ככה.
מכתב מלא. אה. התרגשות. שהיא הולכת להקים משפחה וכן הלאה.
ובכל זאת. לא עמד בה הכוח.
את סיפרת שעבר בנק. שעברתם דרך וינה.
נפגשת עם הדודים ש. עם הדוד. ואת. אה.
באמת מתארת לי את הדיכאון שהרגשתם.
הם. הם אחר כך.
מה קרה לאלה?
רק. מה קרה? הם. הם החליטו שהם לא מוכנים
שייקחו אותם למחנות והם איבדו את עצמם לדעת.
הם איבדו את עצמם לדעת.
שניהם.
שניהם. לפני ש. אה. לפני שנשלחו.
ומצד אמא. אחותה. אהה. גם כן הייתה בטרזיינשטט
ואחר כך נשלחה הלאה ונספתה בשואה.
ובעלה. זה שניהל בית חולים. אה. ב.
על יד קרלסבאד ויקטור. אהה.
הוא היה במחנה אני חושבת ש. בבוכנוואלד. אני חושבת.
והוא חי. אה. וכרופא הוא עזר המון. המון לכל מיני.
אהה. לכל מי שרק יכול היה.
אה. לעזור שמה במחנה.
והוא עצמו ב-45'. ב. אני חושבת שזה היה פברואר 45'.
זאת אומרת קרוב ל. לשחרור.
הוא קיבל פלגמונה בגב ולא היה מי שיטפל לח.
אם זה לא היה בגב. אם זה היה מקום אחר.
היה יכול היה אפילו לחתוך לו אולי בעצמו.
הוא נפטר.
והבן שלו. הבן דוד שלנו ליקס.
שחי היום. עד היום בטורונטו.
שנתן גם עדות ל. לספילמן.
ספילברג. עדות ארוכה מאוד שאחו.
אף אחד לא שמע חוץ מאחותי הגדולה.
היא אמרה שהוא נתן לה לשמוע את זה.
היא אומרת עדות ק. קשה מאוד.
הוא היה איתו שמה במחנה והם.
אה. זה היו הפוליטיים בעיקר שמה.
והם הבטיחו. הם עזרו לו לשרוד.
הוא שרד. הוא הי. הוא חזר מהמחנה.
היה בן. אממ. ב-45'. היה בן 16.
ודווקא את אביך הם שלחו.
יש מישהו ש. שפעם מאחר שהוא גם התעסק עם.
אה. הרי הם גם היו צריכים לקבוע את ה.
את האנשים ש.
נשלחים.
נשלחים. לא ברור אם לא היה ב.
ב. ברשימה ד"ר. האח שלו אלכס זוננפלד.
הוא היה גם כן בטרזיינשטט.
אולי הוא הלך במקומו. לא יודעת. אי אפשר לדעת.
בכל אופן הוא אמר לאחותי: "אם.
אם ישלח. אם אמא תהיה ברשימה.
אם יש. את הולכת איתה. את לא עוזבת אותה".
אבל למזלנו הם שרדו.
לא הייתה צריכה עוד את הפרובלמה הזאת. כן?
את ה. ואשתו של הד"ר אלכס.
זה ש. שח. אהה. חי פה אחר כך עד גיל 96.
הוא היה אישיות גם כן.
לא. לא שמע טוב. היה לו כזה טרומפט.
את יודעת כמו שפעם. מה שהוא לא רצה לשמוע.
לא שמע. מה שהוא רצה הוא שמע.
ובגיל 90 יכול היה להתרגז:
"את הקפה הזה אתם נותנים. זה אני צריך לשתות?"
וכשהוא ישב בשדרות רוטשילד ב. על הספסל.
הייתה שם איזה אישה בת 85 שרצתה להתחתן איתו.
אז הוא אמר: "אני משוגע?
בעד זה שהיא רוצה אני צריך להתחתן איתה?"
הוא היה אז כבר בן 90. אני חושבת.
אבל נורא. מאוד אהבתי לראות אותו.
אז ה. אה. אז היא נספתה והוא נספה.
ואשתו של הדוקטור היא מתה ב. בטרזיינשטט עם ראי ביד.
היא הייתה כזאת תמיד הייתה לבושה ותמיד הייתה.
אה. מאוד דאמה. כן?
ומאוד חשוב היה לה בגדים יותר מכל דבר אחר.
אבל היינו באים. הוא היה גם רופא שיניים שלנו.
הוא היה בברנו. והיינו הולכים אליו ל. לריפוי שיניים.
אבל קודם היינו עוברים דרך הדודה.
והיו לה עוגיות טובות.
אז עם פה מלא לכלוך אז הוא היה כועס תמיד.
אומר: "אחרי זה. לא לפני זה".
כן. זהו. הוא היה גם רופא בית שלנו וגם רופא שיניים.
ופעם באתי בגיל. כשהייתי בת. אה. קטנה מאוד. 5 או מה.
ואז היו עוד. אה. מרפאים.
כשהיו מרפאים למטה. אז היו שמים כזה ת. כזה דבר.
צבת.
צבת. והוא צבט אותי.
התביישתי להגיד לו שהוא צובט אותי ואני סובלת.
סובלת. עד שלא יכולתי יותר.
ואז התחלתי לבכות. אז הוא אומר: "מה קרה?
למה לא אמרת קודם?"
אבל אצלם הוא תמיד ק. או שאצלנו.
אצלם היה סדר ותמיד מאוד מפואר ו.
זאת אומרת. מאוד משפחתי.
כן. זהו זה. אל תשכחי גם. אני עכשיו חושבת.
זה יותר מ-60 שנה שעזבתי את הבית.
שישים ו. 64 שנים.
אתה לפעמים זה. זה לא נדמה לך.
לפעמים אתה. יש דברים שאתה מרגיש את עצמך עד. אה.
את יודעת מה?
כשאני בסקי אז אני חושבת רגע. כן?
או כל מיני דברים ש.
כאילו א.
עשית אותו ב. בילדות ו. כן.
ואני יכולה להגיד שכשפעם ראשונה נסעתי לצ'כיה ב-65'.
וזה היה כ. אממ. ואחותי.
אה. לוטה. הגדולה עם ג. עם גיסי. אה. יוסף.
הם היו בשליחות. אה. מטעם משרד ראש הממשלה בווינה.
ואז אני חשבתי רגע אחד. הגיע הזמן. הגיע הזמן.
זה היה בדיוק. אה. הייתי בדיוק בת 40. ב-65'. חוץ מזה.
זה היה שכבר הסתדרתי אחרי שעזבתי את הקיבוץ.
החלטתי. אני נוסעת לבקר אותם.
ואז נסעתי וקיבלתי ס.
קיבלתי אפשרות לנסוע לת. אה. זאת אומרת.
היה צריך לקבל בווינה. אני חושבת שבווינה.
או שעוד בקונסוליה האוסטרית פה.
את הוויזה ל. לצ'כיה.
ונסעתי וכמו שג. באתי מווינה הכל מלא תיירים.
היה לי כריסמס היה לי.
בחנוכה. זה היה בדיוק בתקופת הכריסמס.
ואני באה לגבול הצ'כי.
רק עברנו את הגבול. בכפר הראשון. כלום.
חנות. אה. אטליז אז בחלון ראווה
היה תלוי איזה זנב של משהו. כלום.
וכך הלאה. הגענו לברנו אפור.
אין אנשים ברחוב. מכוניות כמעט לא נוסעות. חנויות. כלום.
אה. זה היה נורא. אני התחלתי לבכות
ואני חושבת שפה הוצאתי את כל מה שהיה בתוכי
ואני חושבת ש. עד שהלכתי לישון אני לא הפסקתי לבכות.
הרגשת איזה קשר לנוף? ל.
לא. כ. ה.
או זה הבכי על מה שכבר.
הבכי בעצם לחזור ללא כלום.
לחזור לזיכ. לא לזיכרונות. זה לא. זה מה שעזבתי.
איפה ה. איפה העיר היפה?
איפה הבתים היפים?
איפה האנשים שלבושים כמו בני אדם?
איפה הכל?
כלום. ולראות את. והתחלתי לפגוש. אהה. את האנשים.
והדבר הראשון שהלכתי. הלכתי ל. לא רחוק מתחנת רכבת.
אה. את. את החנות של העוזרת שאותה ת.
הייתה אצל סבתי. והיה לה.
הייתה לה חנות קטנה כמו.
ממש כמו שהיה פעם.
אהה. סרט חנות ברחוב.
בפינת הרחוב. או מה שזה נקרא.
כמה מדרגות. פנק.
איזה צליל של. של פעמון ונכנסתי והד.
המדהים היה שהיא הכירה אותי.
ונו. התרגשות גדולה מאוד.
מה מכרו שם בחנות הזאת?
לחם ומים מינרליים. שום דבר אחר.
עצוב. עלוב. והיא שמה חיה מאחורי. היה איזה חדרון.
האישה הזאת אחר כך לא עזבה אותי לרגע.
ואני מה שרציתי.
זה ללכת לבית הקברות. מפני שידעתי שאין קבר ל.
לאמא. לסדר את זה.
חשבתי שאני אחזור ואני אחזור.
בינתיים. אה. מחרת רק הלכנו לבית.
או שבאותו היום הלכנו לבית הקברות ורציתי לקנות. כ.
כן. התחיל בזה. רציתי לקנות עציץ.
בשביל להביא לבית הקברות.
חוץ מיהודי נודד לא היה שום דבר.
"מה? באמצע החורף את רוצה פרחים?
את יודעת מה זה? איזה פרח או מה?"
טוב. אחר כך הגעתי לבית הקברות ועד שמצאנו את המקום.
מפני שלא היה. לא היה.
לא היה לוח ולא היה שום דבר.
נו. זהו. אחר כך נתתי לעשות וזהו.
ופגשתי שם אנשים והם אמרו: "אנחנו רוצים שתישארי עוד".
אז אמרתי: "אני מוכנה להישאר. אם תמצאו לי את בן כיתתי.
שהיה חבר שלי לפני ש. זאת אומרת י.
חבר טוב שלי לפני שעזבתי".
מפני שהם. כל הכיתה.
זאת אומרת הבנים. הבנות לא.
הבנים ליוו אותי עד הבית.
בשביל להיפרד לפני שידעו שאני נוסעת.
אז הם הי. הייתה ככה פרידה קשה כמו שאומרים.
מי עוד בא להיפרד?
אני אומרת כ. הבנים של הכיתה.
דודים? דודות?
אה. כבר לא היו. כבר לא.
ו. כן. דודה אחת עוד. אה. ס. אה.
היא סרגה לי איזה חולצה נחמדה.
שעד היום אני שומרת אותה.
ולא באותו היום. בוודאי שנפרדתי מאלה שאפשר היה להיפרד.
נפרדתי עוד. אה. קודם.
אז הם אמרו: "טוב. אנחנו נחפש". הם באמת מצאו אותו.
אבל הוא היה במורבסקה אוסטרבה.
זאת אומרת. ובשבת. אהה. הייתי אצל.
אה. הגיע אלי גם בן דוד ממקום אחר גם כן היה.
הייתה פגישה מאוד נרגשת.
הוא עבר את ה. את המחנה בצורה גם כן נוראית.
אצלו גם כן כולם הלכו.
אז. אה. פתאום טלפון: "הוא מגיע.
את צריכה לחכות. הוא יגיע".
"אוקיי". "הוא יבוא בג". לא.
זה היה יום שישי. הוא אומר: "בשבת בבוקר הוא מגיע.
עכשיו את לא יכולה לנסוע".
אז סידרו לי עוד פגישה עם שני מורים שלימדו בגימנסיה.
שאחד מהם כשנפרדתי ממנו.
אמר לי: "לך טוב. לאח. לך יש" ג. גוי. גוי צ'כי מאוד.
שהוא לימד איפה?
היסטוריה. ב. בגימנסיה.
אצלכם?
כן. היו גויים שלימדו.
היו מורים גויים.
כן. אז הוא אמר: "לך טוב. לך יש עוד לאן ללכת.
לי אין לאן ללכת".
כששאלתי איך הם. אה.
איך הם היו הצ'כים. אז. אה. היו.
הייתה פגישה של בערב עם חברים ששרדו.
אה. ואני אחר כך. אה.
אחרי שהייתי איתם. אני השארתי 2 מעטפות בשביל 2 המו.
מורים האלה שיתנו להם.
אה. עש. במעטפה 10 דולר.
ושישימו להם את זה במ. בתיבת המכתבים.
כתבתי כמה מילים.
אני לא קיבלתי מהם.
אה. כלום. מפני שאני חושבת שהם פחדו.
אני לא בטוחה אם הם לא פחדו שקיבלו את הכסף.
ואותו בחור שבא הוא נישא ל. לגויה ולצ'כיה.
והוא אמר לי ל.
אה. "את לך טוב. זאת אומרת את מצאת את דרכך.
אני לא. הוא עוד. הוא היה אחרי שהוא עצרו אותו.
והיה 4 שנים בבית הסוהר אצל הקומוניסטים.
אה.
ואז הוא. אהה. כשהוא חזר אז הוא כן עבד ב.
גם כן ההוא הלך ב.
בשואה על. גם כן היה קודם בטרזיינשטט. אה.
והלך בשואה את. את. אה.
אחר כך במצעד המוות. אה. שרד.
כש. אה. הוא. אה. אז הוא אמר: "את יש לך את דרכך וזה".
שנה אחרי זה אני נסעתי.
הגעתי עוד פעם ל. ל. לברנו בשביל לראות את אם.
את הקבר. אם זה הסתדר והכל.
אז מראש כבר מווינה צלצלתי לו.
אמרתי לו. אה. שאני באה. אם הוא יכול אני אפגש.
אז הוא אומר: "אוקיי". הוא אז עבד באיזה.
אהה. חברת בנייה. קומוניסטים.
זאת אומרת מה שהוא היה צריך לעשות.
והוא אמר: "אני אסתדר. אני אבוא לפראג.
ת. אה. אנחנו ניפגש בפראג".
וה. כאילו. ובאמת נפגשנו בפראג ואני אמרתי לו. אני.
זה היה ש. מוצאי שבת.
היה לו זמן עד מו. יום ראשון בערב אמרתי:
"אני רוצה לנסוע לטרזיינשטט".
אהה. בבוקר על יד ארוחת הבוקר
הוא אומר לי: "אין. אה. שום תחבורה היום ל. לטרזיינשטט.
לא אוטובוס ולא זה. ולא".
אז אני אומרת לו: "אתה יודע מה.
‮יש גם מוניות. יש ‭taxi"‬. הוא הסתכל עליי כמו.‬
‮כן. אבל בסוף נסענו עם ‭taxi‬ והוא יכול היה‬
להגיד לי: "תראי פה ההורים שלך בטרזיינשטט.
פה גרו ההורים שלך".
אהה. מאחר שהוא היה מהזיק.
זה אז. זקני והפרומיננט כמו שאומרים.
הם גרו ב. אימא ואבא ואחותי גרו יחד ב. כן.
אה. בתוך דירה ש. ש. אה. גרו כמה אז הם ב. הם גרו יחד.
ואחר כך הוא הראה לי איפה שאחותי עבדה במטבח ו.
את יודעת מה אבא שלך עשה בטרזיינשטט?
אני אומרת לך הוא היה.
הוא היה ה. הוא פשוט היה זקן ה. אהה.
לא הוא היה. הוא בבית דין.
היה להם בית דין של המחנה.
כן.
והוא זה. וזו הייתה. זה התפקיד שלו.
מ-המ.
ו. אז הוא הראה לי את הכל. והכל.
ואחר כך. אה. כשהתחלנו לחזור א' שאלתי אותו: "תגיד.
הבן שלך יודע איפה היית. אה. שהיית פה?
ו. ואיפה שהיית. ואיך שעברת את השו". אהה.
"לא. בבית הספר וזה". אמרתי לו: "הגיע הזמן שתגיד לו".
הבנתי שלא כל כך נוח היה לו. מאחר שאשתו הייתה צ'כית כן.
ומאוד לא. אבל אחר כך.
במשך השנים אנחנו נפגשנו.
אז אני יודעת שהוא אחר כך. אה. סיפר.
אז אני אומרת. אהה.
‮והנהג ה-‭taxi‬ אמר: "אני פעם ראשונה פה.‬
למרות שהחותנת שלי הייתה עצורה בטרזיינשטט".
בדרך אני אמרתי.
והיה יום כזה סגריר אמרתי: "טוב.
עכשיו צריך ללכת לאכול איזה מרק חם בשביל להתחמם".
טוב. הגענו לפראג. אז הוא אומר לי:
"מה היית רוצה עוד לראות?"
‮הנהג ה-‭taxi‬. משהו ש.‬
אז אמרתי: "לעלות ל. ל [משובש].
זאת אומרת ל. לטירה למעלה.
הוא לקח אותי ואמר לי: "פעם הבאה שתבואי.
אני רוצה להראות לך גם מקומות יותר שמחים.
אני נורא מבקש ממך שתכתבי לי גלויה מי. מישראל".
אמרתי לו: "אני רק לא רוצה שיהיו לך צרות".
"לא. אני רוצה". כתבתי לו.
אני לא קיבלתי כבר אף פעם
שום דבר ואני מקווה שזה לא עשה לו צרות גדולות.
אבל נורא נחמד. איש מאוד וזהו.
אז אותו בחור חברי היקר.
הוא היום סר באנגליה. קיבל סר.
הוא ב-68' עם. אהה.
הבן שלו אחרי הבגרות נסע לאנגליה לחודשיים.
אז היה בדיוק המהפך. אז. אה.
הוא החליט להישאר שמה והתקבל לאחת האוניברסיטאות ה.
לא יודעת אם לקיימברידג' או לאוקספורד קיבלו אותו. את הבן.
אז הוא אמר: "אני נשאר". והם עם מזוודה אחר כך.
אהה. עזבו ל. לאנגליה.
התחיל לעבוד במה שהוא עשה ב. אה. בבנייה כן. ב.
ו. באחד. לפני אני יודעת מה 15 או כמה שנים.
‮הוא היה ‭the best investment man‬.‬
אה. ב. באנגליה וקיבל את הסר.
והוא ב. היום. אה. בקבוצה הזאת של ה.
אה. בקבוצה הזאת אנגלו. אה.
ישראל שבענייני. אה. אה. שבאים פעם בשנה ארצה.
אז הוא בקבוצה הזאת בענייני. אה. בדרך כלל.
אה. מתקבלים על ידי השרים ועל ידי ראש הממשלה והכל ו.
ואז אני. אהה. אני צריכה לעשות מפגש
של כל אלה ששרדו מהכיתה שלנו.
כמה בעצם שרדו?
אהה. יש איזה 10. לא כו.
כי יש אחת שהיא אלצהיימרית כבר לא יכלה להגיע.
ויש 2 שגם כן בבית אבות וגם כן כבר זה.
יש. אחד נפטר כבר.
אז. אהה. אנחנו. אנחנו גם נפגשים ב. אה. כש.
אה. אחד מהבני דודים שדוקטור טיכו. ששמו טיכו.
מ-המ.
והוא גם רופא עיניים והוא בשיקגו.
אבל יש לו אז. אה. בנה. קנה דירה על הכרמל.
ופעם בשנה הם באים ל-3 שבועות לפחות.
אשתו יותר מפני שיש לה פה אחות.
אז גם כן אני חייבת לעשות מפגש של הכיתה.
ו. ואז בדרך כלל. אה.
גם כן פחות או יותר אותם אנשים נפגשים.
זהו. אז כל אחד.
היה לך. שהיית שם. היה לך קשר לנוף?
לשפה? אני מבינה שבשבילך.
הדבר.
זה עולם שנהרס מאוד.
הדבר המשונה היה. אני הגעתי.
בכל זאת אחרי 25 שנה אני פתחתי את הפה ודיברתי צ'כית.
מה שפה בקושי כן.
בקושי שדיברתי צ'כית. פה ושם.
שאת הגעת. אהה. באיזה שנה הגעת ארצה?
ב-40'. במלחמה.
כן. אה. מה.
מה את זוכרת? מה את זוכרת מה.
ברגע הראשון שאת מגיעה?
את א'. נסעתם דרך. אה. וינה ו?
טרייסט.
טרייסט.
ובטרייסט עם אונייה לחיפה.
ובחיפה. אהה. חיכה חבר של אבא שהוא היה רופא.
וגם בנו אחר כך. אה. גם בנו רופא. דוקטור שולר.
אני חושבת שהוא כבר לא עובד מפני שהוא כבר.
היה מבוגר ממני. גם הבן שלו כן.
אה. והוא נתן לי כ. איך זה היה לירות.
ולא. לא לירות.
אה. נו. הכסף היותר קטן.
לא אגורות כי עם.
מילים.
חוץ ממילים מה היה עוד?
אולי זה היו 5 מיל.
בכל אופן. אה. זה הספיק שיכולנו לקנות אחר כך שק תפוזים.
אה. בכסף הזה מפני שהביאו אותנו לבית עולים.
אה. לא. קודם תקעו לנו. אהה. זריקות נגד טיפוס.
והזריקות נגד טיפוס היו כאלה שאתה קיבלת חום 40. 41 בערך.
הגענו. הביאו אותנו לבית עולים.
בבית עולים. אהה.
נתנו לנו חדר לבד ולא עם העולים שכבר היו שמה.
וקיבלנו סדינים שהיו מזוהמים.
והאוכל זה פשוט היה. אי אפשר לתאר.
ואז מהכסף שקיבלתי קנינו שק תפוזים ומזה.
אה. היינו מפני שקיבלנו חום של 41. הרגשנו.
[כך במקור] בבקשה.
אה. אני יכולה ל. לומר שילדות כל כך יפה.
אה. כמו שהייתה לי ול. ואחיותיי.
אה. אני לא יודעת אם כל אחד זוכה. מפני שהבית היה גם ציוני.
גם מאוד מתקדם.
וגם עם. אה. ראייה רחבה. אממ.
על ה. על החיים. אה.
זה אומר לא רק לימודים בבית הספר.
זה אומר גם ללכת לתיאטרון.
זה אומר גם לעסוק בספורט.
וזה אומר. אה. ללכת. אה. ליר.
לריקוד. ללכת. אה. לעסוק בכ. הרבה ענפי הס.
ענפי ספורט. ואם אני היום חושבת. אה. הד.
אולי הדבר החשוב ביותר שניתן לי ולאחיותיי.
זה חינוך לעצמאות.
ובגיל 6 וחצי כשנכנסנו לכיתה א'. אה.
נסענו לבד עם הטראם. אה. לבית הספר.
למרות שהיה צריך לעבור. אה.
לטראם אחר בכיכר ה. ראשית.
אהה. בחודשיים הראשונים אבא היה נוסע איתנו.
ואחרי זה הוא היה מלווה אותנו מהצד. זאת אומרת.
הוא בא ומיס. הסתכל. אבל הוא כבר לא היה איתנו.
ואחרי זה הלכנו לבד לגמרי.
ואני חושבת שכשבאתי אחר כך ארצה. אה.
כל הדבר הזה שמקטנות.
להיות עצמאים מאוד עזר לי.
אה. בהתאקלמות וב. בכל מה שקרה.
זה דבר אחד.
דבר שני. אהה. מו. מותר היה לנסות הרבה דברים.
אבל תמיד הייתה מסגרת.
זאת אומרת חופשי. אבל יש חוקים.
ולא כמו שהיום מחנכים.
אה. הכל מותר ואז. אה.
קופצים להורים על הראש.
לא. ניתן. אבל במסגרת.
אהה. הבית עצמו צריך להבין.
אבא ב. עורך דין. אה.
מאוד מקובל. הייתה לו. אה. הייתה לו.
היה לו משרד. והיה לו גם. אה. עוזר שמה.
דרך אגב זה ה. אה. ממוצא גרמני שאחר כך. אה.
לא הייתה ברירה והוא לקח את ה.
זאת אומרת כשאבא אסור היה לו כבר להיות עורך דין.
אז הוא המשיך. אהה. במשרד.
אה. הבית התנהל.
וכמו שבעצם כל הבתים הזר בורגנים בצ'כיה.
זאת אומרת ב. בעיר שלנו שהייתה עוזרת.
אהה. האימא הייתה עסוקה.
האימא לא עבדה.
ברור שהיא לא עבדה. אהה. היא טיפלה בנו.
אבל לא במובן. אה. אממ.
היא לא פינקה. זאת אומרת היא פינקה מצד אחד.
אבל מצד שני. כמו שאני אמרתי לעצמאות.
לסדר את החדר זה אנחנו. אה.
בשלב מסו. מבוגר יותר אחר כך. אה.
כביסה קטנה זה אנחנו. אה. ל.
לשי. לתת לשולח. לשים לשולחן וכן הלאה.
אהה. היא עצמה מאוד אהבה לקרוא. וקראה הרבה. ו.
איזה ספרות היו קוראים אז?
יותר ספרות צ'כית. או ספרות גרמנית?
אימא קראה ספרות גרמנית.
אבל גם הרבה אנגלית. ו.
וצרפתית. מאחר שהיא ידעה שפות אז.
אממ. היא קראה הרבה.
ובבית היו הרבה ספרים.
היה ארון מלא ספרים עם כל מיני.
אה. דברים חשובים.
אבל הייתי קטנה מדי בשביל.
בשביל באמת. אה.
לדעת את הכל. מפני שמה שאנחנו קראנו זה היו. אה.
יותר ספרי. אה. ספרי ילדים ונוער. ולקלאסיקה לא.
לא הרבה הגענו. זאת אומרת ב. בגיל שלי.
והייתה. היו הולכים. אה.
אממ. הייתה להם חברה כמו שבני ברית.
אה. מין חוג של בני ברית.
את יודעת היה הסוסייטה ששמה מאוד.
אה. חיי. התרגשו ח. חיי חברה שלהם.
ולפעמים גם אנחנו הצטרפנו וכשהיה משהו גם עבור הילדים.
ואבא אהב מאוד מאוד לשחק ברידג'.
היה שחקן מעולה.
וכשהגרמנים כבר לא הרשו לאנשים להיות לא בבתי קפה ולא ב.
בכל מיני מקומות ציבוריים אז היו באים ביום ראשון.
אה. אלינו לשחק ברידג'.
ואני תמיד הייתי מאוד. אה.
סקרנית ומסתכלת איך שמשחקים. ואנחנו.
‮היו קוראים להם ‭A.S‬ בגרמנית.‬
אם מותר להגיד [משובש] (גרמנית).
זאת אומרת [משובש] (גרמנית) זה זקנים.
[משובש] (גרמנית) זה אתה יודע ביטוי לא הכי. כן.
וכך היו ממשיכים.
זאת אומרת היו קצת איך. איכשהו ממשיכים את החיים.
את הרגשת. אה. בשינוי ברגע שהגרמנים הגיעו?
בוודאי. בוודאי. מפני שכשאתה כבר לא יכול ללכת.
אהה. להרבה מקומות. אה. ובכל.
ויש מקומות שכתוב לי.
יהודים הכניסה אסורה.
אז זה עושה לך משהו.
זה עושה לך. אה.
מה פתאום אתה מצורע. אתה זה. כן.
כי הם הרגישו את עצמם צ'כים.
מי? ההורים לא. יהודים.
ומה עם הזהות הצ'כית שהייתה אז?
אה. הזהות לא.
אצלנו בבית לא הייתה זהות.
אי אפשר להגיד זהות צ'כית.
הייתה זהות יהודית. ציונית.
אבל הם הזדהו עם המדינה?
אה. וודאי. איזו שאלה.
מפני שהמדינה גם הייתה. אהה. ליברלית.
זאת אומרת. אה. בזה מסריק. אה.
הקים הרי רפובליקה למופת. וזה היה מורגש.
זאת אומרת את. זה היה יוצא מן הכלל.
לכן כשאחר כך גרמנים השתלטו. אתה פתאום הרגשת כמו קאט.
אה. הכל התהפך.
לא ה. ו. ו. ואם את שואלת לגבי היחס של הצ'כים.
הצ'כים פחדנים היו. הם פחדו.
אה. אה. הם ורצו. תעזבו אותנו. בערך ככה כן.
הם לא הלכו להילחם בשביל יהודים.
לא התכוונו ולא אז. לא עשו את זה.
הם רצו שאותם. לפחות שהם כן.
ושלהם לא יאונה רע.
אז ככה שזה מה שכ. היה.
ואבא הלך בבוקר. אה.
הלך ל. אה. למשרד. אה.
אחר הצוהריים הוא לרוב היה עסוק עם 1.000.
אה. דברים ציבוריים הייתי אומרת.
אם זה היה בתור מכבי.
ואם זה היה בתור מ. בכוח ב.
במועצת העיר מטעם היהודים.
ואם זה היה. אממ. וכמו שאמרתי לשחק. אה.
ברידג'. ואם זה היה כל מיני דברים.
אבל רוב החברים. המילייה שלכם היה ודאי. אה. חילוני.
כן. זאת אומרת. אה. היו גם.
גם אלה שהיו כביכול. אה.
כשהיו דתיים אז היו.
ושמרו על כשרות נניח כן.
אבל אלה שאנ. אני זוכרת. אה.
כשאנחנו היינו איתם ביחסים זה היה אותו הדבר.
זאת אומרת יהודים. אבל לא.
לא שמרו במיוחד על כשרות. אהה.
שמרו על. זאת אומרת שמרו. חגגו חגים. אהה.
ומדי פעם בפעם לבית הכנסת. אה.
זאת אומרת. אבל לא. לא כ.
היו כמה שהיו ממש. ממש. ממש דתיים.
ולהם היה גם בית כנסת אחר.
זאת אומרת היה להם בית כנסת אחר.
לא הבית כנסת הגדול.
והיו גם אחר כך שבאו הרבה מפולניה.
ויש לציין ש. אה. היהודים שהיו. אה.
משנים בברנו לא כל כך אהבו את ה.
את היהודים שבאו מפולניה.
ושזה היו בעיקר כאלה של שנוררים. ו.
ו. ו. אממ. אפילו ראו לא מס. לא מסודרים.
לא נעים להגיד לא נקיים ו. זה היה פשוט.
שאת אומרת לא נקיים את מדברת על ה.
בבגדים. בבגדים את יודעת. אה. ל.
ממש הרגישו שחוסר הכ.
על. לא התרבות המרכז אירופאית.
מ-המ.
זה לא מה.
אם הייתי שואלת אותך מה זה תרב.
בעינייך או ב.
לא אני אומרת.
מרכז אירופאית.
זאת אומרת ה. הפתיחות. ו.
וה. אה. כ. הם לא הלכו ל. ל. לראות אופרה. אופרטה. או.
או. אה. אפילו אני חושבת של. ל. לקולנוע לא הלכו ו.
כי הם עלו בארב. אבל הם באו עם מטען דתי יותר גו. גדול.
אני אומרת שזה היו דתיים.
כן.
אבל זה היו דתיים.
אז המטען הדתי.
גם. גם זה שהיו ב.
בינינו זה כ. היו תפרנים טוטאל.
ולא היה להם כלום.
מה הבנו אז מכל העניין הזה.
את הזכרת. מרגלית. אה. אדם מאוד. אה.
יקר. את פרדי הירש. מה את.
היה. הי. אני מוכרחה להגיד שפרדי הירש. אה.
מהרגע הראשון שפגשתי אותו.
ולא רק אני. אנחנו אהבנו אותו אהבת נפש.
הוא היה מדריך.
מדריך ספורט. אבל אני חושבת שהוא היה יותר מזה.
היה בו משהו שהפנט אותנו וש.
אה. מפני שהוא היה גם מחנך.
הוא לא רק היה מדריך ספורט במובן.
אה. אה. כמו שאנחנו לפעמים מכירים פה. צריך להשיג.
וצריך זה. לא. הוא פשוט. אהה. היה בן אדם.
ואני פגשתי אותו. זאת אומרת זכיתי להיות. אה.
תחת שרביטו הייתי אומרת במחנה חורף של סקי.
ו. אה. פשוט זאתי הייתה חוויה להיות איתו.
מה. מה היה? הוא.
אנשים מספרים תמיד שהוא הילך קסם על כולם.
אני אומרת לך ה. תראי. אהה. אני הייתי ב.
באיזה מסגרת ראית אותו [משובש]?
אני אומרת היינו במחנה.
כן.
במחנה של סקי בהרים ב.
של איזה. של התנועה. של?
אה. לא. אני חושבת שזה היה יותר עם עוד מישהו.
שבדרך כלל היה עושה קייטנות.
כן. אז הוא עשה גם כבי.
כעין קייטנת חורף בהרים בצפון. צפון. אה. צ'כיה.
והיינו שמה איזה 20 או כמה. אני לא יודעת יחד.
ואחותי הגדולה ואני היינו שמה גם כן.
והסתכלנו עליו ככה עם עיניים. אה. אה. כמו על אליל.
הדגש היה אז.
הוא היה מדריך ספורט. כן?
אני אמרתי. הוא היה.
כן.
מדריך ספורט אבל.
אבל הוא גם היה אומרים.
מחנך. הוא היה. הוא היה בן אדם.
ו. אה. עצם זה שהוא כתב לי מה שהוא כתב לי
בספר זיכרונות. שבשבילך הספורט הוא. אה.
לא פחות חשוב מה שהמילה. אהה.
הוא גם ידע שדרך הספורט אתה יכול לייצב בן אדם.
אתה יכול. אה. להוציא ממנו את המיטב וזה. זה דבר גדול.
אנחנו יודעים גם פה שאם יש פתאום איזה מאמן שהוא.
אה. מ. משכמו ומעלה.
מרגישים את זה ויודעים ו. ומעריצים את זה.
הוא גם. אהה. דיבר על ציונות. ודברים כאלה?
זה היה מוב. זה ב. ב.
בסיטואציות האלה. זה היה כל כך מובן.
כאילו מובן מאליו ש. אהה.
כשאם אתה יהודי ואתה.
שאתה ציוני. אהה. פרט לכא. כ.
זאת אומרת בחברה שאני הייתי כן.
אז זה היה. זה בעצם היה מובן. מובן מאליו.
זה בין השיטים תמיד היה.
אבל בעיקר אני אומרת האישיות שלו.
והיחס החם והכל.
עובדה. אני הייתי בסך הכל בת. אהה. 12 כשפגשתי אותו.
וזה היה. כמו היו. אצלנו היו אומרים קליק כן. אז. אה.
הוא היה אז כבר גדול ב. הוא היה.
אני לא יודעת בן כמה הוא היה כבר.
אבל הוא היה גדול הוא. לעומתי כן.
זה ב. בגילים האלה זה הרי הבדל גדול מאוד. אבל.
אה. אממ. מה זה אני הייתי גאה מה שהוא כתב לי ב.
בספר הזיכרונות ו. ולכל אחד הראיתי ו. ובאמת.
אה. ואחר כך כשהיינו תמיד שו. שומעים עליו כן.
והסיפור אחר כך כששמעתי איך נגמר הסיפור
שלו בעצם לא הפליא אותי.
מה שמעתם? היו כל מיני שמועות עליו.
טוב שהוא. שהוא בסוף. אהה. הלך עם ה.
עם החניכים שלו ולא עזב אותם עד הסוף.
ואני חושבת שאני בתור ילדה בת 12 כבר איכשהו חשתי את ה.
את הסגולות האלה. לא.
מ-המ.
מפני שאתה מרגיש את זה שאם מישהו יותר מסתם. והוא בן אדם.
אנחנו בפעם. אהה. בפגישה שלנו אנחנו דיברנו.
התחלנו לדבר על ההתאקלמות שלך בארץ.
אהה.
האם יש עוד איזשהו דבר שאת רוצה לספר על חייך ב?
אני רוצה עוד.
בברנו.
אני רוצה עוד ככה. אה. לגבי המשך. זאת אומרת. אה.
החיים שלי. אה. שבעצם. אה.
היו 2 דברים שמקטנות ליוו אותי ואהבתי אותם.
זה היה מצד אחד. אה.
מלאכות יד וכל מה שקשור ב. בידיים. ו. אה.
אם אני אגיד שבגיל 6 כבר תפרתי שמלות לבובות.
או אחר כך. אה. בגיל יות. אה.
8 התיישבנו על יד מכונת התפירה והתחלנו שם לתפור.
לא רוצה להגיד עשינו שמיכות פוך לב. ב.
לבובות ודפקנו כמו שאומרים במירכאות את המכונת התפירה.
אבל. אה. לא רק זה. אה.
זה היה סריגה. זה היה הסריגה עם מסרגה אחת.
זה היה רקמה. רקמתי המון. אחר כך בארץ רקמתי גם המון.
ומצד שני העניין הזה של תנועה.
ספורט. אה. ריקוד על קרח. ריקוד. אה. בכלל. כן?
גימנסטיקה. וריתמיקה ויותר נכון.
ו. אה. אם אני עברתי במקרה על כמה מכתבים שעוד. אה.
נותרו לי מי. מאלה שכתבתי בתור ילדה קטנה.
אהה. הייתי תמיד אופטימית.
ותמיד גם נורא שובבה.
ונורא רציתי להצחיק את כולם.
והיו לי המצאות בענייני הצחקות גם.
אני יכולתי גם כשעוד הייתי בבית הספר
ולמדנו בהיסטוריה על הסופרז'טיות.
ושהן. אה. גרבו ג. גרבי.
גרביים כחולות ונזכרתי שב. בקופס.
הקופסה הגדולה של הסמרטוטים לפורים יש זוג גרביים כחולות.
הבאתי לבית הספר.
ולקראת שיעור היסטוריה לבשתי את הגרביים.
ואז היה נהוג שמגישים למורה כשהוא נכנס לכיתה.
הוא יושב על הקתדרה ומגישים לו את העט.
בשביל לכתוב ביומן את הנוכחות של אנשים.
מה מרגלית עשתה? אה.
עשתה את עצמה תורנית.
ועליתי ל. להגיש לו את ה. את העט.
וכל הכיתה פרצה בצחוק.
וכולם הסתכלו על הרגליים שלי.
והמורה היה בטוח שהמכנסיים שלו משהו
התחיל לחפש מה קורה עד שהוא גילה את העניין.
וג. אז הוא צחק גם כן.
אז מדי פעם בפעם היו כל מיני דברים כאלה.
[כך במקור] בחצר היו בחורף עושים קרח מה. אה. מהמגרש.
[כך במקור] מה?
זה משלים לך?
כן. זה בסדר.
אה. ובכל אופן גם. אה. אז עשו החלקה.
עשו. אה. משטח קרח בחצר.
והשיעורי התעמלות במקום התעמלות זה היה להחליק על הקרח.
ואז הם היו אומרים: "את נשארת בהפסקה ואת מ.
עושה כל מיני ש. קונצים על הקרח". מפני שהחלון של.
אה. חדר המורים היה אל המשטח הזה.
אז הם המורים הסתכלו.
ואנחנו. השיעור לא יתחיל בזמן. ואנחנו נ. אנחנו ה.
בקיצור לנצל כל הזדמנות בשביל לעשות שטויות.
ואני בעניין ברור.
טוב אז. אה. רציתי גם להגיד ש.
העניין הזה של. אה. אה. מלאכות יד. ו. וציור.
אהבתי לצייר. אה. אבל לא משהו מיוחד.
איך הגעתי אחר כך. אה. לצייר?
זה אני אספר אחר כך.
מפני שזה שייך לתקופה הרבה הרבה יותר ארוכה.
אבל העניין הספורט ואת המלאכות כל כך. אה.
תפסו אותי שכשהייתי צריכה לעבור מבית ספר עממי לגימנסיה.
אמרתי: "בשביל מה ללכת לגימנסיה?
אה. אני ממילא רוצה להיות או מורה להתעמלות.
או מורה למלאכת יד. בשביל זה לא צריך לב.
ליב. לגמור גימנסיה". מפני שאז זה היה. הספיק להיות ב.
אז אמרו. אז אמרו לי. את. אה.
והייתי תלמידה הכי טובה בכיתה.
אז הם אמרו. ההורים אמרו: "זה לא בא בחשבון.
הבת של דוקטור זוננפלד לא יכולה להיות.
לא יכולה ללכת ל". וצ. וזה כמו בית ספר עממי כן.
היא צריכה ללכת לגימנסיה. אז הלכתי לגימנסיה.
לא הצטערתי והכל. אבל אני רק. אה.
רוצה להגיד שזה. אה. היה מקטנות כבר.
גם ההורים היו הולכים ל. היו מתעסקים בספורט?
אה. ה.
הדור הזה גם כן?
הדור של הורייך?
אני אומרת לך שאבא היה.
כן.
אה.
אבל גם כן כל כך?
אה. תראי. אה. הלכו למכבי.
ואני אמרתי לך שאימא מה שלא ניתן לנו נתנה לנו.
ואני מגיל 7 הייתי בבר כוכבא ו.
כן. אתם אני מבינה.
אבל אני מדברת על דור ההורים שגם הם היו מעורבים בספורט?
תראי הם היו. כ. אה. אבא את ה.
מכבי צ'כיה אני חושבת שהיו 1911 או משהו.
שהם פעם ראשונה עשו את הכנס הראשון או מה.
עם יחד עם. אה. אה. לאופולד בלום. הם.
הם היו ועוד אחד שהם היו ממייסדי מכבי. אה. צ'כיה.
אהה. כן. הי. התעסקו.
מי התעסק בכלל אז כל כך בספורט.
כל ה. אה. כל המרכז אירופה.
מה זה לא. היה.
רצו להידמות ל. ל. ל.
לסוקול. אז מה עשו שמה התעמלות.
אולי אתלטיקה קלה ו. אבל זה לא.
זה לא היה כמו שהיום זה. זה היה שונה לגמרי.
בכל זאת. אה. תחילת המאה.
אולי אנחנו ברשותך נחזור ל.
את התחלת לדבר על ההתאקלמות שלך בארץ. את זוכרת?
כן. אממ. ההתאקלמות הייתה שלמזלי הרב.
החבר של אבא שלי הביא. אה.
ובא ל. לנמל. ונתן לי כמה גרושים. ובגרושים.
גרושים האלה יכולנו לקנות שק תפוזים.
ואני גם כתבתי על זה הביתה.
שזה מה שאכלנו במשך הימים הראשונים.
והיה לנו חום של 41.
מפני שקיבלנו זריקות נגד טיפוס ודיסטריה
ולא יודעת בכל אופן דברים.
זה היה נורא. יד נפוחה ו.
והרגשה נוראית. ואף אחד לא טיפל בנו.
אה. אני לא יודעת אם היום.
אם כך היו מבי. מ. מקבלים קבוצת נוער.
מה לא היו כותבים על הקיפוח?
ועל ה. ועל. אה. אה. איך אפשר ו. אפשר היה.
אה. אני הייתי צריכה להגיע לשפיה. כפר ילדים.
אה. מאיר שפיה. אהה.
ועל פי מה שכתבתי להורים מאוד הצטערתי.
מאוד רציתי לבן שמן.
למה בן שמן. למשל בן. בן שמן ידענו.
מפני שכבר היו. אה. חברי מכבי הצעיר.
ושהייתי בתנועה. ולפני שעליתי ארצה כן.
בתנועת נוער. אז ידענו על בן שמן.
מי ידע על מאיר שפיה. ועל כפר ילדים.
זה היה הרי כפר ילדים בעצם לילדים מ. אהה.
נוסד על ידי הדסה. הדסה.
נתמכת על ידי הדסה הצעירה.
ובעיקר היו שם הרי.
אממ. ילדים. אה. ונ. ונוער מי. אה.
משפחות הרוסות. או ממשפחות שלא יכלו לגדל את הילדים.
זה מה שהיה שמה. ילדים נחמדים והכל אבל.
בקיצור. אהה. אחרי 3 או 4 ימים.
הגיע המזכיר של שפיה לקחת אותנו.
אלה שהיינו צריכים להגיע ל. ל. לשפיה.
היינו 2. לא. אני הייתי לבד בעצם.
וזה היה נורא מצחיק. אה. היה יום חמסין.
ותתארי לך איזה חום היה לי שלבשתי חליפה.
חליפה ככה אלנוב שהבאתי מהבית.
חצאית וז'קט. ו. ו. וחולצה מתחת.
ו. ושהוא ה. הוא לא הבין בכלל איך אני ל. ככה לבושה.
לימים הוא הודה המזכיר ש.
המזכיר של ה. ושל שפיה.
שכשהוא ראה אותי אז הוא חשב: "אוי אוי אוי.
אחת מפונקת. זאת תהיינה כבר צרות".
אז ליפ. כשנפרדתי ממנו לפני שהלכתי להכשרה.
אז הוא אומר: "עכשיו אני יכול להגיד לך התאכזבתי לטובה".
ובעצם מהרגע ראשון הכל.
אהה. מצא חן בעיניי.
אני קראתי מכתב שכתבתי. אה.
הביתה. כמה שיפה. ושהגינה זה כמו פארק.
והחדרים. חשבתי כנראה שאני מגיעה ל.
לא יודעת לאן. חדרים. אה. בסדר. ו.
ושירותים וכו. בסדר.
והתחלנו לעבוד 4. 4 שעות.
ו-4 שעות לעבוד. אה.
4 שעות ללמוד. 4 שעות לעבוד.
אה. לימודים אני לא יכולה להגיד שזה היה הרבה.
מפני שהיו בקבוצה.
בקבוצת הנוער שאני הייתי שמה. באו ילדים.
באו חבר'ה מגרמניה שהפסיקו ב. בכיתה ו'.
ואני בכל זאת הייתי כבר ב. אחרי 9.
הייתי כבר בכיתה. כאילו בכיתה י' של. אה. תיכון.
ו. והיה מבחינת לימודים כלליים לא.
אה. לא היה לי מה ללמוד.
אבל מה שדגש היה על עברית. מולדת. ותנ"ך.
וזאת אומרת. כל מה שקשור בעצם עם הארץ ועם. אה. להתאקלם.
אהה. לא היה לי. הלימודים זה לא היה קשה.
גם העבודה. לא באמת אני. לא היה לי דבר.
לא היה לי קשה.
למרות שהייתה אחת. אה. מסכנה מגרמניה. אהה.
בת יחידה שהייתה בקבוצה שלנו. שמנה ו.
וכל כך ראו שבחיים היא לא עשתה שום דבר.
חינכו אותה. אני לא יודעת איך.
בכל אופן אני הייתי מסדרת לה כל פעם את הארון. ארון.
זה היו אצטבאות.
ובכל זאת היה צריך להחזיק את זה איכשהו בסדר.
מפני שכשאתה בא לחדר והאצטבאות הכל אמו. מאו. מאורגן.
היא לא ידעה איך לקפל בגד. היא לא ידעה כלום.
ואני הייתי עוזרת לה מפני שפשוט רחמנות היה עליה.
אהה. בהתחלה עבדתי.
אה. היה לי תפקיד חשוב מאוד.
זה היה נקרא. אהה. סידור. סידור.
אה. הבית. מה זה נקרא סידור בית?
זה לרחוץ את המרפסות.
את המדרגות של הבתים.
מפני שאת החדרים ושאתה. כל אחד.
אה. היה צריך לשטוף לבד. אני.
לא היינו לבד בחדר.
היינו תמיד לפחות 2 או 3 ו.
אה. לרחוץ חלונות.
והייתי כל כך מוצלחת בל.
רחיצת חלונות שזה היה ג'וב שלי.
וזה היה באמת מאוד נעים במירכאות בחורף במים קרים ב.
בלנגב עם נייר עיתון. מפני שלא היה זה.
ואיפה היו סמרטוטים.
ואת הרצפה. לא היו סמרטוטי רצפה.
אלא היו משרים שקים במי סיד. בשביל שזה יתרכך.
ואחר כך. אה. שאפשר יהיה איכשהו בכלל לסחוט
ושזה יספוג מים.
אחרי זה עליתי בדרגה.
ועבדתי. אהה. במכבסה.
ובמכבסה היו מגהצים גם.
והיו מגהצים עוד עם.
אה. עם מגהץ. היו פחמים.
זה זה זים. פם. פם. פם.
היה צריך תמיד. אהה. ככה להפיח קצת.
קצת. אה. אש בתוך את. אה. מגהץ.
ולפעמים זה היה גם קצת מלכלך והכל.
אבל למדריכים היו מגהצים עם מגהץ חשמלי.
עלייה בדרגה. ואני קיבלתי את ה.
את הזכות הזאת לגהץ למדריכים עם מגהץ החשמל.
אז זה היה כבוד גדול. מפני שידעתי כבר מהבית לגהץ.
אחר כך עבדתי ב. אה. בשדה.
התעקשתי. וזה היה לעבוד יומיים. ו-3 ימים.
ימים שלמים. ואז פחות ללמוד.
אבל. אה. היינו יורדים לקבארה. למטה מתח. אה.
מתחת לזיכרון הייתה חלקה.
ובתוך הכ. חלקה. אה.
היה לכל אחד הייתה חלקה שהוא היה אחראי עליה.
ושם הוא היה צריך. אהה. לבד לטפל בהכל.
ומאוד אהבנו להיות שמה.
מפני ששמה הייתה ארוחת בוקר עם שמנת.
וירקות היו מהגינה. מה שלא היה בחדר אוכל.
אה. בשפיה. שהאוכל היה זוועה.
באמת במושגים. אהה. לא מ. לא של פינוק כן.
אהה. הקושי היה.
שבהתחלה כל הקהל בשפיה הילדים צעקו עלינו: "יקס".
ולא רצו לדבר איתנו.
עד שלא ידענו עברית והיינו מוזרים גם ביניהם.
התלבשנו אחרת. כן.
ו. ו. אה. הבגדים שמהבית ו. לא היינו. והם היו צברים.
ולא היה מפגש.
לאט לאט. אהה. זה איכשהו.
אממ. לא למדנו איתם.
לא למדנו יחד. אה.
להם היה בית ספר עד כיתה ח'.
ואנחנו היינו בקבוצה לחוד. אה.
עם מדריך שהוא לימים אחר כך היה מפקח במשרד החינוך.
אברהם ירון. שהוא עשה עבודה יוצאת מן הכלל איתנו.
ומולדת למדנו גם כן עם איש שאחר כך היה במשרד החינוך.
הוא מישהו חשוב. ולי היה מזל.
אה. ראשית כל אחרי חצי שנה עשינו תערוכה.
והנרייטה סולד באה ליפ.
באה לפתוח את התערוכה. באה לפגוש אותנו.
ונתנו לי את הכבוד ללמוד בעל פה את הנאום.
שהייתי צריכה לנאום.
מישהי שתפתח עם המספריים את התערוכה.
ואני כל כך זוכרת את עצמי עוד ש.
ששמה בחורשה של שפיה ישבתי וכל הזמן.
ופחדתי שאני אתבלבל והכו. טוב וזה עבר בשלום.
והייתה לנו שיחה אית. אה.
איתה. ורחה פריאר הייתה איתה.
ואנחנו מאוד התלוננו על כל מיני דברים. אהה.
שהציקו לנו. אהה.
זהו. זה הייתה בחצי. חצי שנה. ו.
מתי עברתם לחמדיה?
אה. לא. אבל אני רק רוצה להגיד ברגע.
שנבחרתי לוועדת הספורט ב.
בשפיה. והיה צריך לפתוח את הבריכה.
זאת אומרת. בנו בריכה ולפתוח ואני עשיתי את הפתיחה.
אז אני. אה. איך אומרים התקבלתי.
אז זה. זאת אומרת זה היה אישי מאוד.
חוץ מזה היו לפעמים כ. אה.
השנה השנייה כבר התחברויות והכל.
וב. באותו זמן עדיין הורי. הורייך ב.
ב. ב.
בברנו.
הם היו עד תחי.
מה קורה להם בזמן הזה?
זה. אה. בזמן הזה הם היו צריכים לעבור מהדירה.
שהייתה לנו. לדירה הרבה יותר קטנה.
או שעם עוד אנשים. בכל אופן. אהה.
וב-42'. תחילת 42' הם נשלחו לטרזיינשטט.
עד מתי את שמעת מהם זאת אומרת?
עד אז זה. זה. כן. אני.
אה. ידעתי שהם בטרזיינשטט.
את יודעת מה קרה?
מה קרה ל. ל. לעסק של אבא שלך?
מה. מה קרה להם ב. מבחינת חיים?
מבחינת חיים הם היו עוד. אה.
נגמר. זאת אומרת הוא כבר נגמר קודם.
אהה. הוא הרק. רק אז. אה. טיפל ב. בענייני הקהילה.
היה ראש הקהילה.
וגם כשהיה איזשהו סיכוי לקבל סרטיפיקט בשבילו.
מפני שעוד פה ושם שלחו.
אז הוא אמר שאת האונייה הטובעת לא עוזבים.
וב-42' הם. אה. ינואר או פברואר משהו כזה. הם.
אה. נשלחו לטרזיינשטט והם כפי שאמרתי בתור.
אה. בכל זאת מהזי. כאילו החשובים הם. אה. קיבלו. אה.
עם עוד אנשים קיבלו חדר שהם יכלו להיות יחד ולא לחוד.
האישה וה. והגבר ואחותי הגדולה שהייתה איתם יחד.
בת כמה היא הייתה אז אחותך?
היא שנה וחצי. היא הייתה בת.
אה. אה. טוב אני אגיד לך 42'. אה.
17. 17 כמעט 18. וזהו.
הרבה קשר לא היה. רק.
אה. י. דרך הצלב האדום. כי. אה. ב.
במכתבים שאפשר היה 25 מילים לכתוב. אה.
והם יכלו לשלוח בחזרה תשובה.
אז. אה. י. ידענו שהם עוד בחיים.
חוץ מזה שגם. אה. דוד שלנו שהיה בשווייצריה.
אה. היה לו איזשהו קשר וכתב לנו.
שהוא ידע עוד שהם ישנם.
אבל. אה. על זה שאבא נשלח ב-44' ב.
בטרנספורט לפני האחרון מטרזיינשטט לאושוויץ.
אה. בעצם את הפרטים האלה ידענו רק אחרי המלחמה.
אחרי שאחותי ואמי חזרו משם.
אבל זה סיפור. אה. זה כבר סיפור בפני עצמו. כן?
כל ה. כל ההת. התנהלות שלהם שמה ו.
אהה. אחותי לא רצתה הרבה לדבר על זה.
ואני. פעם אני זוכרת ש.
אה. אמרתי לה גם: "אני חושבת שאת צריכה. אה.
יש לך בן יחיד שהיית צריכה ל.
הרבה יותר לספר לו על מה שעבר והכול".
אבל אני חושבת שהיא הדחיקה את זה. לא שהדחיקה.
אבל היא סיפרה לך קצת על.
אה. איך היו ההורים? מה. מה.
תראי. אני יודעת שפעם אחת. אה.
תפסו אותה. אהה.
מעשנת. ואסור היה לעשן. או סיגריות.
משהו עם סיגריות. והוא לקח את זה על עצמו.
אבא. ש. פשוט ידע שלא.
הוא יכול לקחת את עצמו.
אני יודעת שאחותי סיפרה שכשהיא עבדה אחר כך במטבח.
אה. אז הייתה משמרת לפעמים מהבוקר עד הלילה.
שהייתה באה. אה. הביתה.
זאת אומרת לחדר. אז היא הייתה. אה.
צריכה. האמא הייתה צריכה להוריד לה את הנעליים.
מפני שהנ. הרגליים היו כבר כל כך נפוחות.
ו. אבל היא הייתה גונבת. אהה. תפוחי אדמה ולפ.
אה. שמה פעם תפוחי אדמה.
עוד חמים. בחזייה. בשביל לתת.
בשביל להביא ל. לאמא ולדוד הזקן שעוד חי. אח של אבא.
‮ומולה הלך אחד ה-‭S.S‬.‬
והיא פחדה נורא. אבל זה עבר בשלום.
אז. אה. כל מיני מהסוג הזה דבר. היו דברים.
ואמא מאוד סבלה. היא כתבה גם ס. גם. אהה.
אה. שירים. יכול להיות שאת השירים האלה גם
כן היה כדאי להעביר. בגרמנית.
היא כתבה גם. אה. ערב.
אה. שנה חדשה. 43'. 4'. התקווה.
כל הזמן התקווה שבכל זאת יהיה עוד יותר. שיהיה יותר טוב.
כן. אז. אהה. מ.
אחרי שפיה הלכנו לגבע.
להכשרה. שנת הכשרה בגבע.
אה. מגבע. אהה. הלכנו לנווה איתן.
ששמה התאחדנו עם קבוצה מ. אה.
קבוצת אהבה. ששמה היה גם ידידך.
אה. ו. אה. התאחדנו גם עם עוד קבוצה.
אה. עוד קבוצת הכשרה שהייתה ב. בדגניה.
ואנחנו פשוט יסדנו גרעין. אה. שהיה נקרא.
אה. ר. רצינו ללכת ל. ל. ל. אה. לעצמאות.
וישבנו שנתיים ב. בנווה איתן.
כאילו קבוצה עצמאית.
אה. אבל בסופו של דבר.
בסופו של דבר. אה.
פנחס לבון היה אז מזכיר של התנועה הקיבוצית.
של ה. של ה. אה. לא. של ה. חבר הקבוצות אז.
עוד לא של כל התנועה הקיבוצית.
וזה היה אחרי פילוג של חמדיה.
שהחלק של סיעה ב' הלך לחפציבה.
אז הוא אמר: "לא יעזור לכם כלום. אתם תלכו לחמדיה".
אז במקום ללכת ל. ל. להקים ישוב. הלכנו לחמדיה.
אה. ובין. לפני זה אני רוצה עוד להגיד.
כשהיינו ב. בנווה איתן.
נשלחתי לפתח תקווה להדריך בגורדוניה.
אז גורדוניה-מכבי הצעיר.
ו. אהה. זה לא. לא היה. ל.
אני לא חושבת שזה היה לי קל.
מפני ש. אה. הייתי ב.
פחות או יותר בגיל של השמיניסטים.
כששלחו אותי ל. אה. להדריך.
ואני מבחינה אינטלקטואלית.
ואני הרגשתי שבכל זאת.
אה. חסר. אה. בכל זאת הלימודים שלי.
במשך השנים האלה שהם למדו בשמיני. עד השמינית.
הם היו קצת אחרים מאשר הלימודים שלי.
אבל קיבלתי קבוצה של י.
ילדות בנות 12. והסתדרתי עם זה.
והיה שמה בפתח תקווה גם. אהה. אה. מ. בריכה.
שהיה שמה מישהו שלימד שחייה.
ואנ. הלכתי לעזור לו.
ו. כ. הייתי צדה שמה גם את ה.
אה. חניכים ל. לתנועה.
אז אמרתי להם כדאי להם לבוא לתנועה.
אז תמיד היו צוחקים שזה. אה.
שיטה ש. אהה. שיטה חדשה של. אה.
לצוד חניכים ל. לתנועה.
אהה. את זה עשיתי שנה.
בחמדיה גרתם. אה. הייתם במז. עם הרבה.
גם כן היו שם ניצולי שואה?
היו שמה ניצולי שואה. היו. באה.
באה קבוצה שהם. אהה.
באו אחרי. מסלובקיה.
סלובקים שבאו אחרי. אחרי המלחמה.
אהה. בעיקר אבל היו אנשי אה.
ארץ יש. זאת אומרת ה. של התנועה. אה.
קודם של מחנות עולים ואחר כך את התנועה המאוחדת.
וגם. אפילו בחמדיה.
אחרי שכבר היינו בארץ.
כשהגענו לחמדיה זה היה 45'. ואני.
זאת אומרת אחרי 5 שנים שאני כבר הייתי בארץ.
אהה. היחס של. של ה.
אנשי חמדיה הוותיקים. אה.
הם לא. הם היו עם האף גבוה.
ואנחנו היינו בשבילם. אה. רק. אה.
כאילו ד. דרג ב'.
וזה לקח הרבה הרבה שנים עד שבעצם.
אה. הם קיבלו את זה שאולי לעבוד.
אנחנו עבדנו אולי יותר טוב מהם.
או שאנחנו שווים. אבל היה משהו של התנשאות. אה.
של. אה. אני. אני א. ארץ ישראלי. כן. אני כך וכך.
ו. כמו שבכלל היה יחס לאנשים שבאו מהגולה.
כמה שנים היית בחמדיה?
מ-45' עד 57'.
מ-המ.
עד ש. זאת אומרת. ב. אהה.
אני חוזרת ל. מ. לרצון שלי.
לעניין הזה של ספורט. והתעמלות והכול.
עוד כשהייתי בהכש. היינו בנווה איתן.
נפתח הקורס הראשון בווינגייט.
אה. לא בווינגייט. אהה.
קורס ראשון לחו. מורים לחינוך גופני.
וזה היה במחנה יונה בתל אביב.
ואני מאוד רציתי להיות.
אז כשהבאתי את זה להכשרה.
אז הם אמרו: "אה. לא בא בחשבון.
זה. זה מקצוע זעיר בורגני. מי צריך את זה?"
הממ.
אז זה ירד מהפרק. טוב. אהה.
בחמדיה עסקת בספורט?
בחמדיה ב. אהה. לא רק ב.
בחמדיה. בכל הזדמנות שיכולתי.
מצאתי איזה בריכה. או לכנו. לנסוע לסחנה. שזה. אה.
היינו נוסעים. או לכל מיני בריכות. אה. אגירה.
אני הייתי במים. אהה. וכן.
אני מאוד התגעגעתי ל. לספורט.
ובעיקר התגעגעתי גם לספורט החורפי.
שזה היה בשבילי.
זה. זה הייתה מכה קשה שלא יכולתי לעשות את זה.
אז באמת. דבר ראשון.
כשהגעתי פעם ראשונה לחוץ לארץ.
אז זה מה שעשיתי.
אנחנו מדברים עוד פעם על שנים. אהה.
מתי הבנת בפ. מה קרה להורים שלך. איך גילית?
איך הבנת שזהו זה.
ההורים שלך כבר לא בחיים והשלמת עם זה.
או זה היה תהליך?
תראי. אהה. אה. ברגע.
ברגע שאפשר היה. נגמרה המלחמה.
ואיכשהו בכל זאת שוב היה אפשרי.
קשר. אה. שוב דרך. אה. דרך. אה. הדוד שלנו בשווייצריה.
אה. זה היה עצוב נ. אה. מצד אחד. אה.
שמחתי שאמא ואחותי נשארו בחיים.
ו. מ. ונורא. בטח שנורא כאב שאבא נ. לא נשאר בחיים.
ועוד יותר כאב לי אחר כך ש.
כששמעתי שאמא. אה. במצב לא טוב. די בזהירות.
לא מיד הבנתי. אה. מה בדיוק יש. כן?
עם אמא. אבל אחר כך הבנתי שהיא עושה.
עשתה ניסיונות של התאבדות. ו.
עוד ב. במחנה או אחרי?
לא. לא. אחרי שהיא חזרה.
אבל יכול להיות. זה אני לא יודעת.
יכול להיות ש. שה. שהשלב הראשון של ה.
של הדיכאון שהיא ני. נפלה לתוכו. זה היה ב.
כשלקחו את אבא. ואולי כבר אז הבינו או חשו ש.
או שכבר הגיעו ידיעות שהוא לא נשאר בחיים.
ונורא נורא רציתי. אה. להגיע לצ'כיה.
זאת אומרת לבונו. בשביל לראות את אמא.
זה לא ניתן. פשוט היה בלתי אפשרי.
היום אני חושבת שגם הייתה תמימות וגם היה.
לא ידעתי איך להילחם שאני אצא ו. בשביל לפגוש אותה.
הייתי בקיבוץ ולא ק. לא.
לא אמצעים ולא זה ו.
ל. גם היה איזה מין. אה.
פה האנגלים שלא נתנו לצאת ופה.
אה. לקבל ויזה בכלל או.
כל הדברים האלה. זה.
זה היה לא פשוט. לא כל כך מהר יצאו גם.
ובוודאי. אנ. זה היה עצוב נורא. כשקיבלתי את הידיעה שאמא.
בסופו של דבר. לא נשארה בחיים.
ועוד כתבה לנו. וחשבה שהיא תישאר לנו ל.
למעמסה. זה היה נורא.
ו. ואחותנו הגדולה. היא התחילה ללמוד. אה.
קודם עשתה בגרות תוך. אה. חודשיים.
מה שהיא הייתה צריכה להשלים.
ואחר כך התקבלה לבית ספר לרפואה.
והיא תמיד מספרת.
המצחיק הוא שבעצם רצתה בית ספר למלונאות.
אבל זה היה כל כך יקר וכל כך בלתי ניתן.
אז אמרה אוקיי ל. לרפואה.
ושמה היא קיבלה גם. אהה.
אה. סטיפנדיה. זאת אומרת מלגה.
ו. אה. אנחנו. ואחרי מלחמת השחרור. ב-48'. אה.
זאת אומרת עד 48' אי אפשר היה גם. אה.
להגיע. לא כל כך פשוט היה להגיע מ. מצ'כיה.
אבל חוץ מזה היא רצתה ללמוד. רצתה.
היא לא חשבה ששמה יתהפכו כל היוצרות.
בהתחלה הרי היה מצב. אה. בסדר בצ'כיה.
אבל אחרי מלחמת השחרור התחלנו ל. ל. להציק לה. אה.
אחותי התאומה ואני: "תבואי לפני שיהיה מאוחר מדי".
מפני שאז כבר. כשזרקו את. אה.
מסריק מהחלון. וכל הדברים האלה.
והקומוניזם התחיל. אה. להיכנס. אז היא הגיעה ב-49'.
בטרנספורטים הגדולים שהגיעו ארצה.
ו. אה. הייתי אז בקיבוץ.
ואני ידעתי שביום שישי ש. ב. בבוקר. אה. האונייה מגיעה.
הייתי כבר ב-06:00 בבוקר ב. אה. בנמל.
אבל התברר אחר כך שהיא יצאה עוד יותר מוקדם מ.
אהה. מהנמל. ושלקחו אותם לשער עלייה.
ואני מחכה שמה. מחכה.
למזלי ראיתי שם איזה בחורה בחולצה אדומה
ושאלתי אותה: "את מ. ה. אה. טרנספורט שהגיע. אה. הבוקר?"
היא אומרת: "כן". "אולי את מכירה אחת ששמה לוטה זוננפלד?"
אז היא אמרה: "כן. אבל היא כבר מזמן.
היא הגיעה ל. לשער עלייה". זאת אומרת למחנה.
אז. אה. היו. אה. משאיות.
שלקחו את החפצים שלהם לשער עלייה.
אז. אה. התחננתי בפני נהג אחד.
ואמרתי: "אתה מוכרח לקחת אותי לשם".
לקח אותי ואני מגיעה לשער עלייה. מה להגיד לך?
מחנה עם 10 אלפים עולים.
לכי תמצאי. זה כמו בערימת השחת.
והיו לי חברים מ.
אהה. מאיחוד הקי. אה. מ. הקיבוצים.
שהם עבדו שמה מ. מ. במחלקת העלייה.
אז לפני אחד אמרתי.
התחננתי: "בוא תעזור לי ל. אה. למצוא אותה".
אז הוא אומר: "הדבר היחידי שאני יכול
לעשות זה להכריז ברמקול".
אז הוא הכריז ברמקול ואני מחכה.
מח. לא קורה כלום.
אז אני החלטתי. אני הולכת לראות.
התחלתי לשאול: "איפה אכסנו את האנשים שהגיעו היום?"
ואמרו לי: "שם ושם".
נו. למזלי הרב פגשתי עוד פעם את הבחורה עם החולצה האדומה.
מפני שאת צריכה להבין מי לבש אז. אז אדום בארץ.
אז אני אומרת לה: "אולי את יודעת
איפה לוט. לו. אחותי לוטה?"
אז היא אומרת: "כן. היא עכשיו.
היא בחדר האוכל. היא בטח תכף תחזור".
ופה אני רואה. בשביל מחדר האוכל למבנים. אה.
הולכת מישהי והייתה לה הליכה מיוחדת ש.
מיד זיהיתי אותה.
אבל היא. אה. היא לא הייתה מזהה אותי.
9 שנים שהיא לא ראתה אותי. טוב.
הרגשת אליה קרבה? הרגשת קצת זרות?
כן. הייתה פגישה נורא נרגשת.
ואני אמרתי. ר. ראיתי את המצב.
אמרתי: "פה לשבת אסור שתישאר".
אבל מה? הם לא רצו לשחרר.
זאת אומרת לא. אז אני הל. הלכתי וזה.
עשיתי מהומות. והצלחתי וחתמתי שביום ש.
ראשון בבוקר היא תתייצב ו.
וכך היה. הבאתי אותה לחמדיה.
ובמקרה שמה לא היו חדרים ולא.
אני גרתי עם עוד 3 אנשים.
אז. אה. פינו. בדיוק מ. איזה משפחה היו בחופש.
אז אני יכולתי להיות איתה בחדר.
והיא מספרת. תמיד עשינו.
עשו מסיבה שהיא הגיעה. קומזיץ מה שנקרא.
והיא אומרת: "לא הבנתי אף מילה.
כל הזמן דיברו רק עברית".
לא היו רגילים ש. צ. אה. טוב. אז.
כ. אמרת.
באמת. אה. ביום ראשון חזרתי איתה ל. לחיפה והכול.
ו. אה. היא אחר כך נסעה לאחותי התאומה.
שהייתה אז בקיבוץ גזר.
והיא. אה. אחר כך פגשתי אותה.
נסעתי איתה לתל אביב בשביל.
אהה. אה. לדבר עם. אה.
היא רצתה להמשיך ללמוד.
ושמעה שמקימים את בית ספר לרפואה בארץ.
אז הלכתי. אה. למנכ"ל משרד הבריאות אז.
דוקטור מאייר. שהבן שלו היה בחמדיה ואני הכרתי אותו.
הלכתי אליו למשרד ואמרתי לו כך וכך.
הוא אומר: "מה את באה הנה?
תבואי בערב הביתה ואני רוצה לראות אותה. לדבר איתה".
טוב. הוא דיבר איתה.
כתב משהו. מגילה שלמה ל.
לדיקן שהיה צריך. אה. לקבל את האנשים.
והיא. אחרי 10 ימים שהיא הייתה בארץ. היא באה אליו.
אז. אז השאלה הראשונה הייתה שלו: "מה מ. מה את ממהרת?"
אז אני. אז היא אומרת: "סליחה. אני כבר אי.
אני כבר איבדתי הרבה שנים של. אה.
של. אה. ש. שנות. שנות לימוד".
"אהה. למה את לא הולכת לקיבוץ?"
אז היא אומרת: "2 אחיותיי בקיבוץ.
אני רוצה ללמוד. רוצה לגמור את ה".
אני. למה אני מספרת את זה?
היום. אם היה מישהו ב. במשרד הקליטה. אה.
מתייחס ככה כ. ש. מת. אה.
לעולה. אז הרי היו כותבים על זה כבר 20 פעם ב. בעיתון.
הסוף היה ש. אהה. אה. התקבלה. אבל זה. ה.
ה. זה היה ה. מה. כל ה.
כל החבר'ה שהגיעו מבולגריה ומכל מיני. אהה.
ארצות שכמעט גמרו ללמוד.
והיה צריך רק את ה. את הסוף.
את הסמסטר האחרון או לפני. 2 הסמסטרים האחרונים.
אז היא. אה. חצי שנה עבדה בבאר יעקב.
בתור אחות במחלקת ילדים.
אהה. וגרה באוהל ב. בגזר. מפני ש.
אהה. אה. גם היה צריך להתפרנס.
היא קיבלה מהסוכנות. אני חושבת ש-5. 50 לירות.
אה. הלוואה או משהו כזה. זה מה שהיא קיבלה.
אז. אה. באמת אחרי חצי שנה.
אחר כך היא התחילה ללמוד.
בינתיים גייסו אותה. הייתה מגויסת. והיא הייתה.
עשתה את הסטאז'. היא הייתה מגויסת וגם.
כאילו את. אה. הלימודים האחרונים עשתה בתל השומר.
ולכן גם כשהייתה צריכה לקבל את ה.
אחר כך את הדוקטורט. אז בן.
בן גוריון בתור ראש הממשלה ושר הביטחון.
בא. זה היה בירושלים.
בבנייני האומה שעוד לא היו גמורים.
עם כל מי ומי. ברור.
עם ה. עם הרבנים הראשיים ועם.
אה. כל מיני אנשים חשובים.
והוא עשה. אה. בתור שר הביטחון.
רצה לראות מי החיילים. אה.
שמקבלים את הדוקטורט.
אז היו 11 חבר'ה ואחותי.
אז. אהה. אה. הוא עשה מפקד שם על הגברים.
אז הם ש. הוא שואל: "ואין. אה. גם בחורה?"
אז. אה. יש ועוד איך. אז היא הייתה שמנמונת.
או. אז כשהכריזו עליה לקבל את הדוקטורט.
אז אני אמרתי: "עכשיו אני
אוכלת מטאטא. אם הוא לא קופץ דום".
ואז התמונה ש. שהוא מו. מוסר לה.
אנחנו נחזור אלייך בקצרה על חמדיה.
יש לך איזה משהו חשוב לספר על חמדיה?
תראי. חמדיה. אהה.
כמה שזאת הייתה תקופה קשה. הייתה תקופה נהדרת.
ותמיד אמרתי. אם הייתי צריכה לחזור. אהה.
לחיות. אה. מבחינת לחיות בקיבוץ.
אם אמרו: "מה. את לא חושבת זה היה
מיותר להיות ב". אמרתי: "לא".
אני. אה. הייתי רק עושה. אה. חיה קצת פחות שנים.
יותר מדי מאוחר עזבתי.
מבחינת. אהה. אה. לא מאוחר מדי אבל. אה.
5 שנים פחות זה הי. לא נורא היה.
אהה. תראי. אה. מבחינה אחת.
מבחינה חברותית והכול. היה נורא נחמד.
ואת שאלת אם היה חם והכול. תנאים קשים מאוד.
אבל היה חתיכת דשא של 5 על 5 בערך.
אז כ. ב. ב. כל הקיץ היו יושבים שמה.
אה. עד 01:00 בלילה.
מפני שבחדרים היה כל כך חם.
או שהיו יושבים ומצ'זבטים.
או שהיו. אה. שרים.
ומסיבות. וחגים כמו שהיו שמה.
אה. פשוט זה היה יוצא מן הכלל.
למשל ליל הסדר זו הייתה חוויה. ואני.
היה לי הכבוד להכין את ה.
את הרקדנים. אהה. בקציר ה.
לקציר העומר. ו. אה.
ותמיד בחגיגות הייתי צריכה.
גם כן תמיד להכין את ה. אם היו חתונות.
את [משובש] אה. ואת התלבושות ו.
ואת ה. כל מה שקשור ב. אה. בדברים האלה.
מפני שניהלתי גם את מחסן הבגדים בתקופה מסוימת.
ותפרתי הכול מ. לא נעים להגיד.
מחזיות וחגורות בטן ועד. אה.
בגדי גברים לעבודה ולאחר עבודה. ושמלות.
את הזכרת את אותה קבוצה שהגיעה מסלובקיה. הם. הם.
כן.
איזה מצב הם היו אחרי שהם הגיעו ועברו את מה שעברו?
הם דיברו על מה שקרה?
אה. לא. אבל. אה. הייתה. שוב. אותה זרות. אה.
שאנחנו הרג. אה. הרגשנו כשבאנו ל. לחמדיה. אהה.
בהתחלה אז הייתה קצת זרות. אה.
לא זרות אבל עד ש. עד ש. אה. היה מיקס.
אה. ושוב. עד שידעו עברית כמו שצריך.
ועד שנכנסו לעבודה ו. שוב.
כרגיל. אישית זה היה תלוי בבן אדם.
והיו חבר'ה שמיד מאוד התחבבו.
והיו כאלה שפחות והיו מופנמים יותר והיו פחות.
בוודאי זה. זה לא היה קל.
למי זה היו. מ. אה.
והסיבה שעזבת זה בגלל שלא היה לך. אה.
הסיבה שעזבתי הייתה שאני התעקשתי בשנת. אה.
53' שאני רוצה ללמוד חינוך גופני בסמינר הקיבוצים.
הייתי אז כבר בת 20 ו. כמעט 28.
‮וראיתי את זה כ-‭last chance‬.‬
מפני שלחינוך גופני לא הולכים ללמוד בגיל 40.
היום. אה. כל מיני דברים. אהה. אה. בתנועה או מה.
אז לומדים גם בגיל יותר מאוחר.
אז בכל אופן זה לא היה.
לא כל כך רצו לתת לי. אבל בסוף יצאתי.
זה שהייתי צריכה למשל בזמן.
אהה. שהייתי בתל אביב.
הייתי צריכה לנקות את הסטודיו של.
של המורה שלנו. בשביל שאני אוכל לקנות לי
טרנינג שהייתי צריכה ב. אה. בשביל ה.
של הבית ספר מפני ש. מה פתאום לתת?
אה. פ. מה פתאום?
כן. וכולי.
אבל זה לא חשוב. אה.
אני חזרתי למשק ולימדתי שנתיים.
והייתי המורה ה.
הנודדת [משובש] נווה איתן ובבית ספר המשותף.
ו. ב. ב. אה. כפר רופין.
ו. ב. ובחמדיה גם טיפלתי ב.
עשיתי חוגים וטיפלתי גם.
שמה התחלתי בעצם את הטיפול בנכים. בילד נכה ו.
ובחורה שהייתה צריכה טיפול אחרי שניתחו אותה.
שהיא הייתה פוסט פוליו.
ו. אה. אחרי שנתיים שככה הסתובבתי.
אמרתי. הייתי אז בת. אה. 37. 8 כבר.
רגע. אה. כן. משהו כזה. 25.
57'. אהה.
או יותר. לא. פחות. לא חשוב.
בכל אופן. אה. אני אמרתי: "אני רוצה שנת שבתון".
אה. זאת אומרת ש. שנה. אהה.
אה. לצאת ל. ת. לתל אביב.
פשוט פעם אחת. אה. בארץ. חשבתי.
פעם אחת לחיות לא בקיבוץ.
לראות איך בן אדם מסתדר.
אהה. אני עוד לא יצאתי.
אז דווקא אחד שאת מכירה. אבל לא חשוב.
הוא היה אז גזבר. אה. אז הוא היה פוגש אותי.
והיה אומר: "נו".
לפני שהלכתי. "מתי את מתחילה לשלם?"
אהה. אז אני אמרתי: "מה זה צריך להיות?"
"הרי את לא חוזרת".
זאת אומרת מראש. אה.
החליטו שאני לא חוזרת לקיבוץ.
מראש החליטו שאם הייתי שנתיים בהכשרה.
אה. זאת אומרת למדתי בזה.
אז אני חייבת בעצם לעבוד 4 שנים אחרי זה.
בשביל ש. כאילו לשלם את ה.
את השהות שלי שהייתה ב. בסמינר.
כאילו לפני זה לא עבדתי
וכאילו שלפני זה לא עשיתי כלום במשק.
ו. אז בסדר. אז אמרתי: "טוב. אני בכל זאת הולכת ללמוד".
ועזבתי. זאת אומרת הלכתי ויצאתי
בלי מזרן. ובלי מיטה ובלי פרוטה.
הדבר היחידי שנתנו לי זה היו אז 5 לירות.
בשביל שיהיה לי לפחות לנסוע לתל אביב.
ואני ברצינות אומרת.
בלי מזרן ובלי מיטה. כלום.
ואם חילקו לפני איזה שנה. אה.
חצי שנה לפני זה. אה.
מקלטי רדיו או דברים כאלה.
אז הוא אומר: "את ה. ממילא עוז. עוזבת.
אז מה פתאום לתת?"
כן? כאילו שכל מה שעשיתי. ותאמיני לי. אה.
אני יצאתי עם 60 שבתות שלא. לא מיציתי.
זאת אומרת שעבדתי בשבתות ולא קיבלתי אותם ב. לא.
לא לקחתי אותם בחזרה. מפני שלא היה מתי.
וכשהיה צריך. אה. בחדר האוכל שיהיה מסודר.
כשההכשרה החדשה הגיעה.
אז: "מרגלית. ללכת לעבוד בחדר אוכל".
וכשהשירותים הכל. ה. הנוראיים. אה. הכלליים.
מפני שלא היו אז בכלל. בית שירותים. אהה.
היו מזוהמים עד כדי אני לא יודעת מה.
שבוע ימים תורנות. כן?
אז זאת אומרת. אה.
ואני יכולה להגיד. רק דבר אחד אני שמחתי.
שנשאר משהו ב. בחמדיה ממני. וזה.
אם את פעם תיסעי. ה.
חורשת הזיתים מהכביש ועד למשק.
נטעתי יחד עם. אהה. אה.
אחד החברים שגם כן כבר לא נמצא שמה.
ואני זוכרת שהייתי פותחת שם תעלות.
אה. זה היה לפני מלחמת השחרור.
הייתי פותחת תעלות מים והיו עוברים ערבים.
לא היה נעים במיוחד.
כן. ואז הלכתי. אז ככה עזבתי. ורצו בחמדיה.
רצו עוד ש. שאג. אה. כתבו לי. ושאני חייבת עוד. אה.
400 לירות. עשו חשבון ש. מ. הגיע לי.
אני יודעת מה. זה וזה וזה.
אבל. אה. 400 לירות.
אז אמרתי: "אני כל פרוטה אשלם. אה.
במידה וזה יהיה דרך.
אה. ועדת החברים של איחוד הקיבוצים והקבוצות".
ואז. אה. נבהלו. והעניין נסגר.
ודיברתי עם מישהו באמת שמה.
אז הוא פשוט נדהם ו.
שהכיר אותי במקרה. הוא אומר הוא ל.
הוא פשוט לא מבין איך ככה אפשר להתנהג.
והסטיספקציה שלי הייתה. כשיום אחד.
אהה. אה. כשהגזבר. שאת לא מכירה אותו.
אה. הגיע לאשר ידלין שהוא היה גם כן חב. חבר.
ח. בזמנו חבר חמדיה.
ואשתו דליקה הייתה חברה טובה.
טובה שלי. עד היום חברה טובה שלי.
הוא בא אליו ואומר לו: "תשמע.
אולי אתה יכול לעזור לי. אהה. בכסף. קשה וזה".
אז הוא ככה אומר לו.
ואני במקרה הייתי. אז הוא אומר: "תדבר עם.
אה. תשאל את מרגיט".
אז אני אמרתי לו: "אתה יודע מה?
יש לי כבר 3.000. אה. לירות.
אני מוכנה לתת לך אותם". לגזבר אמרתי.
"אבל יהיה כתוב בפרוטוקול של מזכ.
של חמדיה. קיבלתי גמילות חסד ממרגיט".
אנחנו נעבור.
אז זה היה. אז.
כן.
אז זהו.
אנחנו נעבור לחיים שלך בתל אביב.
אהה. 5 השנים הראשונות.
אה. לא. לא רק זה. אבל התחלתי לעבוד הרבה.
קודם כל נסעתי פעמיים בשבוע לקיבוץ גזר ולימדתי שמה. אה.
לא בבית. לא רק בבית הספר. עשיתי שם. אה.
חוגים לנשים ולגברים. וזה.
זאת אומרת. כיסיתי יומיים.
וזה היה לי נוח מאוד משאחותי התאומה הייתה שם חברה.
ואז היה לי איפה להיות.
ולפעמים אפילו הייתי נשארת לשב.
לשבת. ככה יכולתי לראות גם את הילדים שלה.
זה היה. זה היה טוב.
בד בבד התחלתי. אה.
עם חוגים בתל אביב. אהה.
זה סידרה לי מי שאקס חמדיה. שהיה.
היה לה סלון מספיק גדול שיכולתי.
עם 5. 6 נשים יכולתי לעבוד שמה.
התחלתי לתת שיעורים. אה. פרטיים.
ואפילו הייתי הולכת.
אה. זה סידרו לי כ. כל מיני מכרים.
הלכתי לאיש ז. איש מבוגר. לתת לו שיעורים פרטיים.
פעם בשבוע. בשבת.
אהה. וקיבלתי בשביל זה 5 לירות.
וזה היה הרבה כסף.
וזה היה כל כך לא נעים.
אבל עשיתי את זה.
ועשיתי את זה כל שבת בשביל.
וממתי התחלת לעבוד עם נכים?
וכבר אז. ב. אה. חורף. לא.
בשנה הראשונה שהייתי בתל אביב הייתי.
אהה. קבועה. הייתי מ. מהקבועות ו. מ. ה.
מהראשונות של מתרחצי החורף ב.
אה. בבריכת גורדון.
ושם פגשתי פיזיותרפיסט שעוד בזמנו.
כשלמדתי בסמינר. נתן לנו פעם איזה סדרת.
אה. איזה הרצאה או משהו. זכרתי אותו משם.
והוא התחיל בקיץ לעבוד עם.
אה. ילדים פוסט פוליו. ואז הוא שאל אותי אם.
אני. אה. רוצה להשתת. לעבוד איתו. ואז ככה התחלתי.
הי. התחלתי ו. וכמו שאני הזכרתי.
שבחמדיה היה ילד ש. אה.
היה לו דלקת קרום המוח. ואחר כך מוח.
ויד אחת הייתה פגועה.
והיה צריך לעשות את ה.
אה. צריך היה להתעמל איתו.
אז איתו כל יום הייתי משחקת.
ואסור היה לי להגיד מילה יד.
מפני שאחרת הוא לא היה עושה כלום.
והייתי עושה איתו בלי סוף דברים.
זה הייתה זה. והייתה בחורה
שהייתי צריכה לעשות את התרגילים.
את חושבת שהעבודה שלך בספורט. בספורט. אה.
מתקשרת. כך מתחברת לאבא שלך?
לעבודה. אה. של אביך. יש קשר?
אהה. אולי זה היה קצת בגנים.
והרבה פעמים כשהייתי עוד. אה. באמת צעירה.
פעם אחת בדיזנגוף מישהו. פגשתי.
הוא אומר: "תגידי. את לא הבת של דוקטור זוננפלד?"
אמרתי: "כן". "את כל כך דומה לו".
אה. זה. כנראה.
היום אני לא חושבת שאני עוד דומה לו
מפני שהייתי אז יותר מלאה ו. בפנים.
והוא היה ככה. אה. כן.
ו. אה. גם. אהה. זה היו 5 שנים די קשות.
ה-5 שנים הראשונות. אבל איכשהו.
אהה. כבר ה. העניין הזה שהתחלתי לעבוד עם הילדים הנכים.
אז זה כבר אחר כך נתן לי כניסה. כש.
בשישים ואח. 60'. 61' פתחו. אה.
הקימו את המועדון. אז. אה.
ספיבק ברמת גן והפיזיותרפיסט.
הוא היה אחראי על ה. אה. על הספורט ועל הכול.
אה. אז הוא. גם עבדתי כאילו יח.
יחד עם הילדים דרך המועדון.
למרות שלא הייתה לנו בריכה נסענו ל. ל. אה.
גלי גיל. נסענו ל. אה. לקרית אונו.
ותמיד פחדו. תמיד שאלו אותי אם אני לא פוחדת להידבק מ.
ה. מפוליו. כן? הבורות הזאת.
ובאותו זמן גם. אה. התחלתי לעבוד עם הבנות.
התחלתי בהתעמלות ב. אהה. במועדון גם כן.
והתחלתי גם באופ. עבודה פרטית.
לקחתי מקום שיכולתי לעבוד והיו לי. התחיל להיות.
התחילו להיות קבוצות. אהה.
זה ככה די התפתח.
והתחלתי גם בסמינר הקיבוצים.
אה. אולי ש. ב-58' כבר התחלתי לעבוד בסמינר הקיבוצים.
בחינוך גופני. והתחלתי דווקא ב. אה.
הייתי אסיסטנטית ב. בחינוך הגופני שנה.
ובד בבד. אה. התחלתי לעבוד עם.
אה. הסמינריסטים בסמינר הכללי. שקיבלו חינוך גופני.
והיה גם תיכון ליד הסמינר שגם בו אני עבדתי.
ככה שלאט לאט.
לאט לאט הייתה לי משרה מלאה בסמינר הקיבוצים.
והעבודה עם הנכים הייתה אחרי הצוהריים.
ככה שעבדתי גם זה וגם זה.
ובשלב מסוים. כשפתחו את בית הלוחם.
ואני עברתי גם לעבוד בבית הלוחם.
אני עזבתי לגמרי את העבודה הפרטית עם.
אה. עם הקבוצות. הקבוצות שלי.
מפני שבלתי אפשרי היה כבר.
גם. גם הסמינר. גם. אה. ספיבק וגם.
אה. בית הלוחם. וגם עשיתי החלטה ש.
אה. אני רוצה לעבוד רק במסגרות. אה.
לעבוד עם נכים. אה. רק במסגרות. אהה. אה.
שאני מקבלת את התשלום מ.
ה. מ. אם זה מבית הלוחם או מספיבק.
ולא. בשום אופן לא באופן פרטי. מפני שלעשות.
אני אמרתי: "לעשות כסף מזה שמישהו מסכן? בשום אופן לא".
אנחנו. אני רוצה לעבור איתך. את. אה.
אני מבינה שאת אמנית ואת מציירת.
אולי תספרי לנו על העבודות שלך. על איך זה התחיל אצלך.
התחיל.
האם יש נגיעה בשואה בעבר שלך?
אה. זה נורא מעניין.
שאני התחלתי. בעצם לא חשבתי. לא חשבתי.
אני יודעת שבגיל מסוים.
או מי שיוצא לפנסיה. כל אחד מתחיל לצייר.
אבל לא. לא. לא על דעתי ולא.
אבל בבית הלוחם. אה.
היה לי מטופל שקיבל. אהה.
שטף דם במוח. וקיבל שיתוק בצד ימין.
ולא יכול היה לב. ל. לבטא את צ. את עצמו בדיבורים.
והוא התחיל. אה. בחוג בבית הלוחם לצייר.
והוא היה צריך לעבור מיד ימין ליד שמאל.
ונורא עניין אותי איך האיש הזה מתארגן ואיך.
איך הוא מצייר.
למרות שהוא היה. אה. ארכיטקט.
זאת אומרת שהיה משהו שיכולת. אה. בידיים.
וככה הייתי באה. כל כמה זמן הייתי באה להציץ: "נו.
איך אתה מתקדם ואיך זה?"
והמורה ראתה שאני מאוד מתעניינת.
יום אחד. פעם אחת היא אמרה: "מספיק שאת באה הנה.
פעם הבאה את מביאה איתך".
היא אמרה לי איזה נייר ו. מ. ופחם.
"מה בעצם. אני. גם את זה אני אתן לך".
ואני אגיד לך. אמרתי: "אני. מה פתאום?
וזה". "טוב. אחרי השיעור אני אגיד לך אם כן או לא".
נגמר השיעור. אז היא אומרת לי: "בואי. בואי. בואי".
אז היא אומרת: "לפעם הבאה את
מביאה את החומרים אלה ואלה". כך התחלתי.
זה היה מבחינתך צורך. או.
אהה. זה מאוד תפס אותי.
התחלתי נורא להנות מזה. מ. ה.
מהביטוי מ. מלצייר.
מה את מציירת בדרך כלל ואיך זה נוגע?
זה נוגע. יש נגיעות לשואה?
אהה. אני איזשהו.
אה. היו לי כל מיני גירויים.
אה. אבל הרגשתי. כן.
רציתי לבטא את זה. וזה.
כשאת אומרת את זה. מה רצית לבטא? איך.
אה. לבטא את הקשר. לא רק של השואה.
את הקשר עם. אה. עם ההורים.
מפני שכשחברה הביאה לי דף שהיא מצאה באיזה ספר.
אני חושבת שבבית הקברות.
שכל הזוננפלדים שנספו בשואה.
זוננפלד. דוקטור קארל. זה אבא.
וזוננפלד הדודה וזוננפלד. זה. כן?
ואני ראיתי את הכיתוב.
אני חשבתי. אני מוכרחה איכשהו להנציח את זה.
ו. ואז התחלנו. אה. לא.
עשינו כל מיני עבודות.
וגם אם עשינו. גם ב.
בחוג שאני השתתפתי עשינו עבודות קולאז'.
אז היא אמרה: "אתם יכולים להביא
כל מה שאתם רוצים". וכן הלאה.
ואז. אה. זה התחיל בזה שאני לקחתי. אה.
שוב. ב. כנראה בצורך. אה.
כאילו ל. לתקשר עוד פעם עם ההורים.
אז התמונה הייתה. אולי כשהראיתי לך של ה.
אה. שעשיתי. שאנחנו. כשאנחנו תינוקות.
אחותי התאומה ואני. אה. על.
עם אבא ואמא ב. יושבים בפארק שהי. היה מולנו.
כשגרנו ברחוב. אה. שהיה.
הפארק היה מולנו.
הפארק בעיר. כן?
ואז. אה. עשיתי 3. 3 ציורים שזה.
הם כאילו שייכים אחד לשני.
אז על פי הצילום שהיה לי.
שאנחנו יושבים בפארק. אז לקחתי רק את ה.
את הצילום של ה. אה. הורים איתנו בזירו.
והדבקתי את זה וציירתי את ה. את הפארק.
ו. ה. התמונה השנייה הייתה אותו הפארק.
אבל כבר בצבעים.
אה. כהים. זאת אומרת שכבר לא.
ובסוף כבר השתמשתי בכיתוב הזה.
אה. כמו טבלאות של קברים.
איך התקש. אה. ממתי התחיל אצלך הצורך.
אה. זאת אומרת. את. אה. לא סיפרת עד עכשיו. אה.
את סיפרת על ה. על הקיבוץ ועל החיים.
אבל לא הזכרת את. את הקשר שלך או את ה. הזיכרון או.
אה.
Testimony of Margit Margalit Sonenfeld, born in Brno, Czechoslovakia, 1925, regarding her experiences in Brno until 1940 From a Zionist family; life before the war; involvement with sports through her youth movement; meets Fredy Hirsch; attends Jewish schools; religious holidays and life. German occupation; her father's arrest by the Gestapo and release; decrees. Aliya to Eretz Israel with Youth Aliyah, 1940; end of the war; move to Vienna; reunion with relatives; her mother's suicide; suicides of the relatives from Vienna; return to Israel; studies; life on Kibbutz Hamadia; reunion with her sister who survived Theresienstadt; paints.
details.fullDetails.itemId
5091201
details.fullDetails.firstName
Margalit
Margit
details.fullDetails.lastName
Sonenfeld
Zonenfeld
details.fullDetails.dob
26/11/1925
details.fullDetails.pob
Brno, Czechoslovakia
details.fullDetails.materialType
Testimony
details.fullDetails.language
Hebrew
details.fullDetails.recordGroup
O.3 - Testimonies Department of the Yad Vashem Archives
details.fullDetails.earliestDate
20/06/04
details.fullDetails.latestDate
23/06/04
details.fullDetails.submitter
SONENFELD MARGALIT
details.fullDetails.original
YES
details.fullDetails.interviewLocation
ISRAEL
details.fullDetails.belongsTo
O.3 - Testimonies gathered by Yad Vashem
details.fullDetails.testimonyForm
Video
banner.documents.disclaimer