Home >
Collections >
Documents >
Testimony of Rina (Bon) Sternfeld, born in Daugavpils, Latvia, 1932, regarding her experiences in Daugavpils, Bashkiriya and a kolkhoz in Kirigistan >
Testimony of Rina (Bon) Sternfeld, born in Daugavpils, Latvia, 1932, regarding her experiences in Daugavpils, Bashkiriya and a kolkhoz in Kirigistan

Testimony of Rina (Bon) Sternfeld, born in Daugavpils, Latvia, 1932, regarding her experiences in Daugavpils, Bashkiriya and a kolkhoz in Kirigistan

Testimony

00:01:32.750 00:01:40.275

היום כ' בשבט תשס"ד. 12 בפברואר 2004.

00:01:40.275 00:01:44.070

מראיינת אסתי צור. בבית מילר חיפה.

00:01:44.070 00:01:48.150

את שטרנפלד רינה. בון שם הנעורים.

00:01:48.150 00:01:54.390

ילידת דאוגבפילס. לטביה. 1932.

00:01:54.390 00:02:00.150

רינה. תספרי לנו ותתארי את המשפחה שבה גדלת.

00:02:00.150 00:02:06.870

אממ. זה קשה להגיד שגדלתי במשפחה. נולדתי במשפחה.

00:02:06.870 00:02:10.560

אממ. המשפחה של. שלי. המשפחה.

00:02:10.560 00:02:14.250

משפחה שם. כמה שאני יודעת מסיפורים.

00:02:14.250 00:02:16.170

לא מניסיון אישי.

00:02:16.170 00:02:19.250

כי בגיל שנה וחצי כבר.

00:02:19.250 00:02:22.440

אה. היינו במקום אחר.

00:02:22.440 00:02:24.505

אממ. המשפחה חמה.

00:02:24.505 00:02:28.870

‮משפחה כזה. בינונית כזה. ‭middle class‬.‬

00:02:28.870 00:02:34.810

יהודית. עם הרבה שמה דודות יהודים. של אימא.

00:02:34.810 00:02:38.480

של אבא הייתה יותר מודרנית.

00:02:38.480 00:02:41.030

גם סוחרים של משהו.

00:02:41.030 00:02:43.070

שהיו שם. היו שם. אה.

00:02:43.070 00:02:45.590

כמה ילדים וכולם קיבלו חינוך.

00:02:45.590 00:02:47.825

גם במשפחה של אימא. אממ.

00:02:47.825 00:02:49.940

שכבר היו. אממ.

00:02:49.940 00:02:53.700

קצת. אממ. איך להגיד לכם?

00:02:53.700 00:02:57.030

אה. קצת סטו מחינוך יהודי.

00:02:57.030 00:03:00.000

נגיד דוד אחד היה נכנס לש.

00:03:00.000 00:03:01.260

תנועה ציונית. זה מ.

00:03:01.260 00:03:03.240

זה יהודית אבל ציונית מאוד.

00:03:03.240 00:03:07.140

אה. האימא שלי גמרה בית הספר

00:03:07.140 00:03:11.280

וגמרה סמינריון של מורים יהודי.

00:03:11.280 00:03:15.690

ועוד אח. אה. היה קומוניסט.

00:03:15.690 00:03:19.665

אז שמה היה ממש כזה פילוג ב.

00:03:19.665 00:03:21.915

כמו בהרבה משפחות אז.

00:03:21.915 00:03:23.925

אממ. משפחה של אבא.

00:03:23.925 00:03:27.705

זה מה שאמרתי. אממ. בגיל.

00:03:27.705 00:03:29.700

אימא שלי התחתנה עם אבא.

00:03:29.700 00:03:34.690

מכיוון שאח שלה סחב אותה למועדון ש.

00:03:34.690 00:03:36.830

זה היה סלון קומוניסטי.

00:03:36.830 00:03:40.410

ניגנו שמה. אה. או. אה. תזמורת.

00:03:40.410 00:03:44.295

יש לי תמונה של תזמורת שאבא שלי מנצח.

00:03:44.295 00:03:49.530

ו. אממ. היא כנראה התאהבה כמובן.

00:03:49.530 00:03:51.405

התחתנה. או הם.

00:03:51.405 00:03:57.810

המשטר בלטביה היה משטר כאילו דמוקרטי.

00:03:57.810 00:04:03.080

אבל הייתה רדיפה אחרי קומוניסטים. אולי היה גם.

00:04:03.080 00:04:04.860

היה גם אנטישמיות גדולה.

00:04:04.860 00:04:09.470

אבל יהודים כמעט גרו יחד ככה שלא הרגישו את זה הרבה.

00:04:09.470 00:04:14.840

אבא שלי היה צריך לברוח לרוסיה עם האח שלו.

00:04:14.840 00:04:15.560

איך קוראים לאבא?

00:04:15.560 00:04:20.310

נחום נאום בון. וע.

00:04:20.800 00:04:24.150

עם אימא. אימא גם נסעה איתו. אה.

00:04:24.150 00:04:25.395

ואיך קוראים לאימא גם?

00:04:25.395 00:04:27.930

גולדה. קראו לה גולדה או גניה.

00:04:27.930 00:04:29.865

אז קראו. אימ. אימא.

00:04:29.865 00:04:32.030

היא נסעה. זאת אומרת הם נסעו. ברחו.

00:04:32.030 00:04:36.670

בכל אופן נכנסו שמה לגן עדן קומוניסטי.

00:04:36.670 00:04:40.155

שזה קשה לס. ל. קשה לתאר במה.

00:04:40.155 00:04:42.075

באיזה מצב הם היו.

00:04:42.075 00:04:45.830

אימא הייתה בהיריון איתי אחרי כמה זמן.

00:04:45.830 00:04:48.485

והצליחה לחזור בחזרה כי מ.

00:04:48.485 00:04:52.900

כי לא מסרה את הדרכון לטבי שלה.

00:04:52.900 00:04:56.745

אימא הייתה בלטביה. אני נולדתי בלטביה.

00:04:56.745 00:04:59.940

אה. משפחה מאוד. אה. טיפלה בי יפה מאוד.

00:04:59.940 00:05:01.515

שהיו שם הרבה צעירים.

00:05:01.515 00:05:07.335

הרבה זה. ככה ש. אממ. אבא היה רחוק.

00:05:07.335 00:05:10.200

כתבו מכתבים. אפשר היה.

00:05:10.200 00:05:13.020

עוד אפשר היה לכתוב מכתבים.

00:05:13.020 00:05:16.590

אימא החליטה. החליטה לנסוע אליו כמובן.

00:05:16.590 00:05:19.345

לא קיבלה רשות. לא קיבלה זה.

00:05:19.345 00:05:25.265

רק כשהייתי בת שנה וחצי אימא הצליחה לחזור ללנינגרד.

00:05:25.265 00:05:27.200

היינו בלנינגרד בעיר.

00:05:27.200 00:05:30.540

אבא שם מכר את התכשיטים של אימא.

00:05:30.540 00:05:33.170

מה שהיה לו. בשביל ללמוד ולחיות.

00:05:33.170 00:05:35.500

למד. למד מוזיקה במוסקבה.

00:05:35.500 00:05:39.385

חזר ללנינגרד. זאת אומרת לפטרסבורג של עכשיו.

00:05:39.385 00:05:45.495

פטרסבורג ו. נו וזהו. ובקושי בקושי חיו.

00:05:45.495 00:05:49.290

נולדה שם. אחותי נולדה ב-36'.

00:05:49.290 00:05:58.980

וב-37'. יום אחד באו אנשים. נ.ק.ו.ד.

00:05:58.980 00:06:02.265

זה משט. איך קוראים זה?

00:06:02.265 00:06:04.245

נו. משטרה חשאית.

00:06:04.245 00:06:07.500

אמרו שהוא שפיון. לקחו אותו.

00:06:07.500 00:06:09.720

זהו. מאז לא ראינו אותו.

00:06:09.720 00:06:13.210

בבית שלנו לא היה כנראה מה לאכול.

00:06:13.210 00:06:14.990

אולי בשבילי בטח היה.

00:06:14.990 00:06:20.170

אבל הייתה מצלמה. הייתה מעבדה. פיתחנו תמונות.

00:06:20.170 00:06:23.485

אני הייתי ילדה מאוד מפותחת.

00:06:23.485 00:06:26.370

ידעתי לקרוא בגיל 3.

00:06:26.370 00:06:27.590

אבא. אבא הכול.

00:06:27.590 00:06:28.830

הקדיש הרבה זמן לי.

00:06:28.830 00:06:33.330

כי בלילה הוא עבד בתור מוזיקאי בסרטים אילמים.

00:06:33.330 00:06:38.730

שבלילה. וביום הוא. הוא. הוא היה אבא שלי.

00:06:38.730 00:06:41.955

אה. מה עוד היה לנו שלא היה ל. אה.

00:06:41.955 00:06:44.760

אני אולי הייתי ילדה ראשונה בלנינגרד

00:06:44.760 00:06:47.310

שהיה לי רדיו משלי. דיטקטור.

00:06:47.310 00:06:49.695

יש לי תמונה איתו. אה.

00:06:49.695 00:06:53.730

כזה רדיו קטן עם אוזניות. וגם רדיו גדול.

00:06:53.730 00:06:54.930

הוא הכול חיבר לבד.

00:06:54.930 00:06:57.015

הוא היה בן אדם מאוד מאוד מוכשר.

00:06:57.015 00:06:59.115

הכול נגמר כמובן.

00:06:59.115 00:07:02.205

מאז חיפשנו אותו. אחר כך לא מצאנו.

00:07:02.205 00:07:07.170

אפילו שם שלו לא מצאנו בפטרסבורג. שום דבר.

00:07:07.170 00:07:08.790

אולי אני עוד אחפש אותו.

00:07:08.790 00:07:16.005

אה. ו. ואימא נשארה אומללה עם 2 בנות.

00:07:16.005 00:07:18.540

אנשים הסתובבו. לא רצו לעזו.

00:07:18.540 00:07:22.110

זאת אומרת בכלל עברו לצד שני של הרחוב.

00:07:22.110 00:07:27.750

כי מי ידע ל. מה קרה עם אבא?

00:07:27.750 00:07:31.560

התחילה לחפש עבודה. לא מצאה.

00:07:31.560 00:07:36.345

כי מה. מי יקבל אישה שבעלה עצור. עצור?

00:07:36.345 00:07:40.740

אממ. התחילה לשקר כמובן: "הוא עזב אותי".

00:07:40.740 00:07:42.510

עזב. עזב. אז קיבלה עבודה.

00:07:42.510 00:07:44.595

היא הייתה אישה משכילה.

00:07:44.595 00:07:47.940

עכשיו. לנו כבר לא היה מה לאכול ומה.

00:07:47.940 00:07:52.290

ישנו על מיטה אחת וכיסא זה היה שולחן שלנו.

00:07:52.290 00:07:55.640

אחותי לא הייתה בריאה. היו לה בעיות.

00:07:55.640 00:07:57.750

אני. מה רציתי להגיד פה?

00:07:57.750 00:08:02.040

שבמשך יום אחד נעשיתי אישה מבוגרת.

00:08:02.040 00:08:04.275

מ. הייתי בת 5.

00:08:04.275 00:08:07.320

אני הייתי בתור ילדה מפונקת.

00:08:07.320 00:08:12.570

עברתי ישר למטפלת מדוא. דואגת.

00:08:12.570 00:08:16.110

דואגת על ילדה. הייתה בת שנה. אחותי.

00:08:16.110 00:08:18.450

הייתי איתה בבית לבד.

00:08:18.450 00:08:20.820

מה שיכולתי ל. עשיתי. היו.

00:08:20.820 00:08:23.030

היה לה עור לא בריא.

00:08:23.030 00:08:27.710

אז אני חושבת שאני יותר גירדתי אותה כי זה מאוד כאב לה ש.

00:08:27.710 00:08:29.435

לא כאב. מאוד גירד לה.

00:08:29.435 00:08:31.500

בכל אופן. זה היה.

00:08:31.500 00:08:34.670

אימא קיבלה עבודה. היה לנו קצת יותר טוב.

00:08:34.670 00:08:36.920

קנינו כמה דברים. קנינו.

00:08:36.920 00:08:38.830

קנתה. אחר כך.

00:08:38.830 00:08:40.050

מה אימא עבדה? במה קיבלה עבודה?

00:08:40.050 00:08:42.195

אימא הייתה מו. היא הייתה מורה.

00:08:42.195 00:08:44.790

היא הייתה מנהלת בית הספר ערב.

00:08:44.790 00:08:47.430

שם באיזה בית חרושת.

00:08:47.430 00:08:48.630

בלנינגרד?

00:08:48.630 00:08:50.295

בלנינגרד. במ. כן. כן.

00:08:50.295 00:08:52.320

כן. הייתה אישה משכילה.

00:08:52.320 00:08:55.250

רק הייתה אישה מאוד חלשה. חלשת אופי.

00:08:55.250 00:08:59.160

לא הייתה. לא ידעה להסתדר מה שאחרים הסתדרו.

00:08:59.160 00:09:03.690

אה. באותו זמן מקביל גם אח של אבא לקחו באותו לילה.

00:09:03.690 00:09:07.860

אה. באותו לילה. והוא. אה. אנחנו.

00:09:07.860 00:09:12.750

אחרי שלקחו אותם קיבלנו צו גירוש מפטרסבורג.

00:09:12.750 00:09:16.140

היא באמת. אשתו של אח של אבא.

00:09:16.140 00:09:17.595

של. שלום קראו לו.

00:09:17.595 00:09:22.990

היא. אה. היגרה לפ. לפרונזה. לקירגיזיה.

00:09:22.990 00:09:27.370

ואנחנו נשארנו כי אחותי הייתה חולה ולקחו אותה לבית חולים.

00:09:27.370 00:09:30.640

ושמה פרופסורים יהודים כל הזמן כתבו.

00:09:30.640 00:09:32.435

שהיא צריכה עוד להישאר ועוד.

00:09:32.435 00:09:34.965

והיא הייתה מאוד מאוד חולה.

00:09:34.965 00:09:38.450

וזה עוד דחו לנו ודחו ודחו.

00:09:38.450 00:09:42.705

בסוף נשארנו. זה היה מזל אז.

00:09:42.705 00:09:45.120

אז תתארי את הבית שאתם גרתם.

00:09:45.120 00:09:47.340

שנשארתם בו. בלנינגרד.

00:09:47.340 00:09:48.780

אה. בלנינגרד היה בית.

00:09:48.780 00:09:52.030

זה היה בית. דירה בבית משותף.

00:09:52.030 00:09:53.650

אבל זה עוד לא הייתה דירה.

00:09:53.650 00:09:59.690

היו שמה 4 חדרים ו-4 משפחות בכל חדר.

00:09:59.690 00:10:02.270

לנו היה חדר. עוד היו 2 משפחות.

00:10:02.270 00:10:03.905

כמובן מטבח משותף.

00:10:03.905 00:10:06.065

שמה היה פרימוס כזה.

00:10:06.065 00:10:08.090

משהו כזה על נפט.

00:10:08.090 00:10:12.080

ו. נו. ו. ו. וזהו. ולנו חדר. חדר.

00:10:12.080 00:10:17.195

בחדר כבר אימא קצת קנתה משהו חוץ ממיטה ומיטה לתינוקת.

00:10:17.195 00:10:19.355

זה היא לא מכרה.

00:10:19.355 00:10:23.090

היה לאבא כינור. כינור נשאר. לא לקחו.

00:10:23.090 00:10:25.835

לקחו כל ה. כל הדברים.

00:10:25.835 00:10:29.830

הם כנראה לא ידעו שכינור זה שווה כסף.

00:10:29.830 00:10:31.750

אבל לקחו את הרדיו.

00:10:31.750 00:10:34.570

רדיו של אבא. רדיו שלי קטן.

00:10:34.570 00:10:35.620

מתי לקחו?

00:10:35.620 00:10:39.250

האלה שבאו. אלה שבאו לקחת אותו בלילה.

00:10:39.250 00:10:41.590

אה. אנחנו עוד נגיע לקטע הזה.

00:10:41.590 00:10:41.800

כן. כן.

00:10:41.800 00:10:42.760

שתתארי לנו.

00:10:42.760 00:10:43.980

כן. זה.

00:10:43.980 00:10:46.050

אבל את הבית. מי היו השכנים?

00:10:46.050 00:10:47.190

שכנים היו.

00:10:47.190 00:10:48.630

מי. הסביבה ברחוב?

00:10:48.630 00:10:52.630

אה. סביבה ברחוב זה גרו אנשים רגילים. רוסיים. יהודים.

00:10:52.630 00:10:54.800

כל מיני אנשים. אה. בית.

00:10:54.800 00:10:58.445

בית כזה. שיכון משותף לכולם.

00:10:58.445 00:11:01.235

אני אפילו זוכרת את הכתובת במקרה.

00:11:01.235 00:11:02.330

מה הייתה הכתובת?

00:11:02.330 00:11:09.270

הכתובת הייתה [משובש] וב.

00:11:09.270 00:11:12.165

אחר כך שינו את זה לאוליצה סדובה.

00:11:12.165 00:11:14.205

סדובה היה זה שמה.

00:11:14.205 00:11:16.440

חוקר קרח. לא קרח.

00:11:16.440 00:11:18.120

מקומות. איפה ש. ו.

00:11:18.120 00:11:19.485

זה היה רחוב מרכזי?

00:11:19.485 00:11:20.550

זה לא. לא. לא.

00:11:20.550 00:11:22.995

זה היה. זה היה [משובש].

00:11:22.995 00:11:25.535

אני לא הייתי אף פעם שמה.

00:11:25.535 00:11:27.410

רק פשוט זכרתי את זה.

00:11:27.410 00:11:29.090

הייתי בכיתה א' שם.

00:11:29.090 00:11:31.830

אני שם גמרתי כיתה א'. הייתי ילדה גדולה.

00:11:31.830 00:11:37.660

ככה שזה. ב-41' שפרצה המלחמה אני כבר הייתי אחרי כיתה א'.

00:11:37.660 00:11:43.810

אבל לפני כיתה. בקיץ שפרצה מלחמה. אממ.

00:11:43.810 00:11:47.020

אנשים יודעים את ההיסטוריה של פטרסבורג.

00:11:47.020 00:11:49.810

מה היה שמה. עוד לא הייתה בלוקדה.

00:11:49.810 00:11:53.910

אממ. החליטו שילדים. ילדי לנינגרד.

00:11:53.910 00:11:58.445

ילדי פטרסבורג צריכים לעזוב את פטרסבורג ולנסוע למקומות.

00:11:58.445 00:12:00.755

שמה לכפר פה ושם מסביב.

00:12:00.755 00:12:06.800

זה. אני גם נפלתי לתוכנית הזאת והביאו אותי למקום שמה.

00:12:06.800 00:12:08.975

ואיך שאני חזרתי זה גם סיפור.

00:12:08.975 00:12:11.440

כי הרבה ילדים נאבדו.

00:12:11.440 00:12:15.240

בדירה שגרתם. 4 משפחות.

00:12:15.240 00:12:16.680

אה. מי היו השכנים?

00:12:16.680 00:12:17.880

מי היו המשפחות. יהודיות?

00:12:17.880 00:12:19.890

אני לא יוד. לא. לא. לא. היו רוסים.

00:12:19.890 00:12:23.505

היו משפחות רגילות עם ילדים יותר גדולים מ.

00:12:23.505 00:12:25.050

מ. מאיתנו. כן.

00:12:25.050 00:12:26.580

וידעו שאתם יהודים?

00:12:26.580 00:12:31.215

כן. כן. לא הייתה אנש. אנטישמיות עממית לא הייתה.

00:12:31.215 00:12:35.265

בין אנשים לא היו. היו רוסים. יהודים. לא היה.

00:12:35.265 00:12:37.460

וזה לא. זה מה שלקחו את אבא.

00:12:37.460 00:12:40.620

זה גם לקחו הרבה אחרים אנשים. כן?

00:12:40.620 00:12:45.510

הוא היה אז מאוד מסור ל. ל. נו.

00:12:45.510 00:12:47.220

ל- [משובש] (שפה זרה). לא ל. לא. לא.

00:12:47.220 00:12:48.480

אני לא חושבת שהוא היה.

00:12:48.480 00:12:51.165

[משובש] (שפה זרה). נקרא לזה ככה.

00:12:51.165 00:12:53.425

טוב. אני בטוחה שזה כבר הכול. אה. ל.

00:12:53.425 00:12:55.450

אצל אימא זה בכלל לא היה.

00:12:55.450 00:12:58.900

אבל היא בעקבות של אבא. מה היו.

00:12:58.900 00:13:00.860

היו לך קשרים עם השכנים?

00:13:00.860 00:13:04.210

כן. היו לי חברות ו. וזה.

00:13:04.210 00:13:05.740

רק מה. אנחנו נשארנו.

00:13:05.740 00:13:06.760

תמיד היינו נש.

00:13:06.760 00:13:09.715

נשארות בבית. אימא עבדה. והיא מאוד פח.

00:13:09.715 00:13:12.535

פחדה. שמה היו בנים וזהו.

00:13:12.535 00:13:16.540

אבל איכשהו הצלחנו לעבור שאף אחד לא נגע.

00:13:16.540 00:13:19.650

אני לא זוכרת שמישהו עזר. עוז.

00:13:19.650 00:13:21.755

או. אבל אחר כך.

00:13:21.755 00:13:23.240

אחרי שלקחו את אבא.

00:13:23.240 00:13:24.880

אווירה לא הייתה בריאה.

00:13:24.880 00:13:27.910

אנשים לא דיברו איתנו ולא.

00:13:27.910 00:13:30.535

בכלל לא התייחסו. כן?

00:13:30.535 00:13:33.685

אבל נשארנו שם בדירה עד הסוף ו.

00:13:33.685 00:13:36.695

עד ש. 41'. ב-41'.

00:13:36.695 00:13:38.750

אנחנו עוד נגיע לשנת 41'.

00:13:38.750 00:13:41.765

כן. כן ו. אממ. אממ. מה היה טיפוסי.

00:13:41.765 00:13:43.295

שאימא התחילה קצת להרוו.

00:13:43.295 00:13:47.565

להרוויח. אז. אה. הכניסו לנו. לא הכניסו.

00:13:47.565 00:13:48.870

לקחה איזה עוזרת.

00:13:48.870 00:13:52.380

כי איך אפשר ל. להיות לא בבית וילדים לבד?

00:13:52.380 00:13:54.045

אז היא ישנה גם בחדר.

00:13:54.045 00:13:56.370

היה חדר. ובאיזשהו.

00:13:56.370 00:13:58.140

היא בישלה לכם?

00:13:58.140 00:14:00.105

כן. כן. היא בישלה ו. ו.

00:14:00.105 00:14:04.680

והיא. וקיבלה איזה כסף מאימא. גם אכלה לבד.

00:14:04.680 00:14:09.155

אבל. אה. לא יודעת האם זה שייך לזה.

00:14:09.155 00:14:10.635

היא הייתה בהיריון.

00:14:10.635 00:14:16.200

ושם היה חוק שאסור להוציא בן אדם שהוא בהיריון מהזה.

00:14:16.200 00:14:19.710

ומה לעשות. אנחנו פה בקושי חיים.

00:14:19.710 00:14:23.205

ויש פה עוד אישה בהיריון והיא בחורה מכפר.

00:14:23.205 00:14:27.315

אז מ. מכפרים באו אנשים.

00:14:27.315 00:14:29.730

אה. לעבוד בעיר גדולה.

00:14:29.730 00:14:31.860

לא ידענו מה לעשות.

00:14:31.860 00:14:33.975

באיזשהו צורה. לא צורה.

00:14:33.975 00:14:37.080

אימא החליטה להיפטר ממנה.

00:14:37.080 00:14:40.350

ו. והיא גם הייתה די חוצפנית.

00:14:40.350 00:14:41.940

כבר התחילה להחזי.

00:14:41.940 00:14:44.715

ל. להרגיש בעלת הבית.

00:14:44.715 00:14:47.115

היא מסרה אותה לאיזה בי.

00:14:47.115 00:14:49.035

לא. לאיזה מקום ש.

00:14:49.035 00:14:51.300

שכנראה היה לה טוב שמה.

00:14:51.300 00:14:53.895

כי היא לא חזרה יותר אלינו. כן?

00:14:53.895 00:14:56.300

אנשים טיפלו בה. אה.

00:14:56.300 00:14:59.895

זה היה מה שאני זוכרת טוב מאוד.

00:14:59.895 00:15:01.875

כן. את המצב הזה.

00:15:01.875 00:15:07.185

רינה. אה. בכל זאת אתם יהודים ואומנם ציונים.

00:15:07.185 00:15:07.870

כן. [משובש].

00:15:07.870 00:15:09.870

ואיך. אה. ציינתם.

00:15:09.870 00:15:14.450

אם הייתה איזושהי הזדמנות לציין את החג. שהיה חג יהודי?

00:15:14.450 00:15:15.800

שום דבר.

00:15:15.800 00:15:16.730

את השבת?

00:15:16.730 00:15:20.200

שום דבר. אני חושבת שאני אפילו.

00:15:20.200 00:15:23.150

אני ידעתי שאני יהודייה. אבל לא ידעתי מה זה.

00:15:23.150 00:15:26.355

אני רק חשבתי שיהודים.

00:15:26.355 00:15:30.090

להיות יהודייה זה לדבר עם ח' ולא ר'.

00:15:30.090 00:15:33.510

ר' שלי היה כזה ר' מ. מתגלגל.

00:15:33.510 00:15:35.715

אז פעם אמרה לי עוזרת שמה מה.

00:15:35.715 00:15:38.235

במדרגות משהו: "ז'דובקה ז'דובקה".

00:15:38.235 00:15:39.945

אז אמרתי: "אני לא ז'דובקה.

00:15:39.945 00:15:42.660

יש שם שכנה בבה. אז היא ז'דובקה.

00:15:42.660 00:15:47.110

כי היא מדברת רינה ואני מדברת רינה".

00:15:47.110 00:15:49.090

זה היה מושג שלי.

00:15:49.090 00:15:51.650

אימא אף פעם לא דיברה איתנו.

00:15:51.650 00:15:55.245

לא יידיש. היא ידעה. היא הייתה מורה ליידיש.

00:15:55.245 00:15:59.295

אף פעם. ידענו שאנחנו יהודים. ידענו.

00:15:59.295 00:16:01.950

אחר כך נודע לי שיהודים זה עם.

00:16:01.950 00:16:04.740

זה. זה. זה עם. זה אנחנו.

00:16:04.740 00:16:05.385

זה מיוחד.

00:16:05.385 00:16:07.815

כן. מיוחד. כן. נכון מאוד.

00:16:07.815 00:16:12.060

ו. אה. זה. ואחר כך כבר גר. הרגשנו.

00:16:12.060 00:16:13.830

הרגשנו את זה טוב מאוד.

00:16:13.830 00:16:16.290

עם אבנים. עם כל מיני דברים שמס.

00:16:16.290 00:16:18.295

אז באיזה ש. באיזה שפה כן דיברתם אם לא ביידיש?

00:16:18.295 00:16:19.650

רוסית. רק רוסית.

00:16:19.650 00:16:20.130

רק רוסית?

00:16:20.130 00:16:23.550

רק רוסית. רק רוסית. רק רוסית.

00:16:23.550 00:16:26.415

ו. אממ. אני ממשיכה.

00:16:26.415 00:16:30.450

זה 41' הייתי בקייטנה. בקושי חזרנו.

00:16:30.450 00:16:32.040

אבל. אה. את. אה.

00:16:32.040 00:16:34.440

הלכת. אה. לבית ספר אמרת.

00:16:34.440 00:16:35.145

כן. כן.

00:16:35.145 00:16:36.405

איזה בית ספר את הלכת?

00:16:36.405 00:16:37.875

בית ספר רגיל. יו.

00:16:37.875 00:16:39.495

רגיל. בית ספר. הייתי יהודייה.

00:16:39.495 00:16:41.040

לאף אחד זה לא אכפת.

00:16:41.040 00:16:44.300

היו שם כל מיני עמים. היו אוקראיניות. רוסיות.

00:16:44.300 00:16:47.900

לא הייתה שום. אולי אני לא הרגשתי.

00:16:47.900 00:16:49.920

אולי רק מבוגרים הרגישו.

00:16:49.920 00:16:53.930

אבל אני בתור ילדה אז באותו זמן לא הרגשתי.

00:16:53.930 00:16:56.360

אחר כך. רק בזמן המלחמה.

00:16:56.360 00:16:58.810

במקום אחר. כן.

00:16:58.810 00:17:01.135

מה למדתם בבית ספר?

00:17:01.135 00:17:03.060

את זוכרת איזה מקצועות את אהבת במיוחד?

00:17:03.060 00:17:05.910

לא. זה. זה היה בית ספר עממי. זה. אני.

00:17:05.910 00:17:06.100

מ-המ.

00:17:06.100 00:17:08.370

הייתי רק בכיתה א' שמה בזה.

00:17:08.370 00:17:10.560

אני. הכול יד. אה.

00:17:10.560 00:17:13.635

קודם כול אני ידעתי יותר מהילדים אחרים.

00:17:13.635 00:17:16.765

כי אבא לימד אותי לקרוא ולספור וזה.

00:17:16.765 00:17:19.035

קצת השתעממתי. כן.

00:17:19.035 00:17:21.030

אבל. אה. כמו בכל כיתה.

00:17:21.030 00:17:22.920

בכל בית ספר כיתה א'.

00:17:22.920 00:17:24.900

למדו לשיר. חגים.

00:17:24.900 00:17:27.945

כמובן עם דגש על פרטי הקומוניזם.

00:17:27.945 00:17:32.200

כמה שאנחנו מאושרים כולם. הכניסו לנו לראש.

00:17:32.200 00:17:35.705

אה. נו. ו. וזהו. הייתי מאוד גגה.

00:17:35.705 00:17:37.145

גאה שיש לי תיק.

00:17:37.145 00:17:40.175

שיש לי תיק. זה היה תיק של אימא עוד מהבית.

00:17:40.175 00:17:42.980

מאוד מאוד השתדלתי ללכת בצד ש.

00:17:42.980 00:17:45.725

איפה שהיו אנשים. להחזיק אותו ביד.

00:17:45.725 00:17:50.165

כן. זה אחד מהדברים שאני זוכרת.

00:17:50.165 00:17:55.505

זוכרת. אני גם רקדתי שמה בכל מיני חוגים. שרנו.

00:17:55.505 00:17:58.085

אה. זה היה בית ספר רגיל.

00:17:58.085 00:17:59.765

איזה שירים. את זוכרת?

00:17:59.765 00:18:01.355

אני זוכרת ש. לא.

00:18:01.355 00:18:03.470

אני זוכרת משהו מאוד מעניין.

00:18:03.470 00:18:09.600

אממ. היה 1 למאי. זה חג מאוד-מאוד גדול.

00:18:09.620 00:18:14.010

והכיתה שלנו הייתה לבושה לאוקראיניות. אה.

00:18:14.010 00:18:17.085

כל כיתה קיבלה איזשהו. אממ.

00:18:17.085 00:18:21.665

תלבושת של עם מסוים. אנחנו היינו אוקראינים.

00:18:21.665 00:18:28.245

ואני זוכרת שעמדנו בכזה משולש ואני הייתי בטופ בקצה.

00:18:28.245 00:18:29.760

זאת אומ. הייתי ראשונה.

00:18:29.760 00:18:32.565

ודקלמתי שיר באוקראינית.

00:18:32.565 00:18:35.215

ושיר הזה אני עכשיו זוכרת.

00:18:35.215 00:18:36.620

אפשר לשמוע אותו?

00:18:36.620 00:18:39.500

כן. משהו שאני לא ידעתי שפה.

00:18:39.500 00:18:40.970

אבל ידעתי את השיר.

00:18:40.970 00:18:51.390

[משובש] (אוקראינית).

00:18:51.850 00:18:54.920

וככה וככה הלאה.

00:18:54.920 00:18:55.820

ומה זה אומר.

00:18:55.820 00:18:56.210

זה. זה אני.

00:18:56.210 00:18:57.440

הנושא של השיר?

00:18:57.440 00:19:01.695

ש. אני ילדה לא גדולה אבל קוט.

00:19:01.695 00:19:04.080

קור. קוראים לי [משובש] (אוקראינית).

00:19:04.080 00:19:06.200

‮[משובש] (אוקראינית) זה. זה ‭plan‬.‬

00:19:06.200 00:19:08.850

זה תוכנית של בנייה קומוניזם.

00:19:08.850 00:19:11.500

כל. אולי קראת או שמעת.

00:19:11.500 00:19:14.680

כל 5 שנים זה היה תוכנית.

00:19:14.680 00:19:15.210

חומש.

00:19:15.210 00:19:17.330

חומ. חומש. כן. חומש.

00:19:17.330 00:19:19.450

וקוראים לי דווקא חומש.

00:19:19.450 00:19:21.080

נו. נקרא לזה.

00:19:21.080 00:19:24.060

אני יודעת לקרוא ולכתוב וגם לתפור.

00:19:24.060 00:19:29.340

וכשאני אגדל אני לא אפחד מעבודה. וככה וככה.

00:19:29.340 00:19:32.685

ולא שינית את המילה קוראים לי רינה.

00:19:32.685 00:19:33.270

לא. לא. לא.

00:19:33.270 00:19:34.590

היה משמעות לשם רינה?

00:19:34.590 00:19:36.120

לא. היה משמעות. לא.

00:19:36.120 00:19:38.840

שמה אף אחד לא ידע. אבל היו שמות.

00:19:38.840 00:19:41.940

הייתה שם. אממ. שחקנית.

00:19:41.940 00:19:44.340

רינה ירוקה. רינה זה לא נ.

00:19:44.340 00:19:45.780

היא הייתה שחקנית גדולה.

00:19:45.780 00:19:47.940

אז אני תמיד אמרתי: "היא רינה יק.

00:19:47.940 00:19:50.460

יר. ירוקה ואני רינה שחורה".

00:19:50.460 00:19:52.380

הייתי מאוד שחורה. כן.

00:19:52.380 00:19:55.470

מה. זה. זה בלט. בתור יהודייה.

00:19:55.470 00:19:57.270

אז היית מרוצה מהשם רינה?

00:19:57.270 00:19:58.410

כן. כן. כן.

00:19:58.410 00:20:01.170

השם היה. אה. היה שם כמו רינה.

00:20:01.170 00:20:03.690

אינה היו. בלה. מ. כמו.

00:20:03.690 00:20:06.120

וכשנולדת זה השם שנתנו לך. רינה?

00:20:06.120 00:20:07.410

שם שנתנו שיש לי מ.

00:20:07.410 00:20:11.405

בתעודת לידה. בלטביה אפילו. כן.

00:20:11.405 00:20:13.880

זה. אבל לא ידעתי מה הפירוש.

00:20:13.880 00:20:16.115

זה אחר כך רק.

00:20:16.115 00:20:18.770

ו. ועכשיו אני מאוד מרוצה.

00:20:18.770 00:20:22.095

מאוד גאה. כי זה בעברית שם יפה.

00:20:22.095 00:20:24.390

ואז מה הייתה הבעיה?

00:20:24.390 00:20:26.015

אה. לא. לא אז.

00:20:26.015 00:20:28.520

עוד לא אז. עוד. בעוד כמה שנים.

00:20:28.520 00:20:30.575

אז עוד לא אכפת. מה הייתה הבעיה?

00:20:30.575 00:20:33.775

שבאיזשהו שלב אימא אמרה לי למ.

00:20:33.775 00:20:36.600

מדוע קוראים לי רינה ולא אחרת?

00:20:36.600 00:20:40.740

אז מכיוון שאבא שלי היה כזה. אממ.

00:20:40.740 00:20:42.630

קומוניסט. אפשר להגיד.

00:20:42.630 00:20:46.065

אז הרינה זה היה אינטרנציו.

00:20:46.065 00:20:50.370

רבולוציוני אינטרנציונל. זה.

00:20:50.370 00:20:54.705

נו. אינטרנציונל זה.

00:20:54.705 00:20:56.655

אינטרנציונל את יודעת מה זה.

00:20:56.655 00:20:56.940

כן. כן.

00:20:56.940 00:20:58.770

זה. זה. ורבולוציוני זה מהפכה.

00:20:58.770 00:21:01.875

‮מהפכני. וזה קיצור ‭R.E‬.‬

00:21:01.875 00:21:06.075

אני חושבת שלילד היו קוראים רין אם היה נולד.

00:21:06.075 00:21:12.585

אז נולדתי ילדה. רינה. וזהו.

00:21:12.585 00:21:15.570

אה. טוב. בילדות קראו לי רינה מנדרינה.

00:21:15.570 00:21:17.610

רינה מנדרינ. מנ.

00:21:17.610 00:21:19.530

מנדולינה. מה שאת רוצה.

00:21:19.530 00:21:24.520

אבל. אה. וכשנודע לי את זה אני לא אהבתי.

00:21:24.520 00:21:26.070

זה היה כבד בשבילי.

00:21:26.070 00:21:27.900

הייתי ילדה קטנה. עדינה.

00:21:27.900 00:21:32.985

רזה. ואחר כך. רק אחר כך.

00:21:32.985 00:21:35.340

כשכבר הייתי בת 20 ומשהו.

00:21:35.340 00:21:41.190

כשבאנו ארצה. אז נודע לי שרינה זה שם עברי. כן.

00:21:41.190 00:21:43.485

סיפרת שלמדת אצל אבא.

00:21:43.485 00:21:45.315

והיה גם כינור בבית.

00:21:45.315 00:21:45.660

כן.

00:21:45.660 00:21:47.445

הוא גם לימד אותך. אה. מוזיקה?

00:21:47.445 00:21:48.840

הוא לא לימד אותי מוזיקה.

00:21:48.840 00:21:50.640

אני שרתי יחד איתו.

00:21:50.640 00:21:53.835

אני הצטלמתי. כינור. הוא. יש לי.

00:21:53.835 00:21:55.860

יש לי. הייתה לו מצלמה כזאת.

00:21:55.860 00:21:57.000

את יודעת. עמדה בכזה.

00:21:57.000 00:21:57.600

על רגל.

00:21:57.600 00:21:57.960

סטנד. כן.

00:21:57.960 00:22:02.370

אפילו יש לי תמונה שאנחנו מצולמים הוא ואני במראה.

00:22:02.370 00:22:04.110

זה היה תחביב שלו?

00:22:04.110 00:22:05.565

זה היה תחביב שלו.

00:22:05.565 00:22:07.425

תחביב שעלה הרבה כסף ש.

00:22:07.425 00:22:10.710

שזה. זה. שאימא כנראה מאוד כעסה.

00:22:10.710 00:22:15.080

כי הוא. ממש תחביב שלו היה רדיו. טכניקה.

00:22:15.080 00:22:17.780

אז זה עוד היה מאוד מאוד נדיר.

00:22:17.780 00:22:22.070

צילום. מא. מאות תמונות יחד איתו

00:22:22.070 00:22:24.780

אנחנו פיתחנו בשירותים ותלינו.

00:22:24.780 00:22:26.985

פעם זה היו כאלה ש.

00:22:26.985 00:22:27.720

פילם.

00:22:27.720 00:22:29.010

שזה. מה זה. זה.

00:22:29.010 00:22:30.540

זה היה. אני חושבת בילדות.

00:22:30.540 00:22:34.260

הדבר הכי הכי יפה מה שהיה לי. כן.

00:22:34.260 00:22:35.550

עזרת לו לפתח?

00:22:35.550 00:22:37.245

עזרתי לו. זה. כן.

00:22:37.245 00:22:38.865

איפה היה לו את האולפן?

00:22:38.865 00:22:40.200

צריך חושך עד כמה שאני מבינה.

00:22:40.200 00:22:41.415

חושך בשירותים.

00:22:41.415 00:22:43.180

כשאנשים ישנו בלילה.

00:22:43.180 00:22:45.820

כי השכנים גם היו משתמשים בזה.

00:22:45.820 00:22:51.225

אז היינו שמה. הייתה לנו קערה עם 2 קערות.

00:22:51.225 00:22:56.220

אה. אחד עם חומר. שנייה עם מים. כן. בזה.

00:22:56.220 00:22:57.570

מה את היית עושה?

00:22:57.570 00:23:02.110

מה. אני? הכול. אני. קודם כול אני הייתי מאושרת לראות

00:23:02.110 00:23:05.870

שמשהו מנייר לבן יוצאים פרצופים.

00:23:05.870 00:23:11.860

זהו. הכול מה שצריך. תליתי. הורדתי. סידרתי.

00:23:11.860 00:23:13.910

היו לנו הרבה אלבומים.

00:23:13.910 00:23:17.415

חלק יש לי. חלק. אה. חלק איבדנו.

00:23:17.415 00:23:19.980

אה. עוד לאבא היה תחביב. תחביב.

00:23:19.980 00:23:21.840

ציפורים. ציפורים.

00:23:21.840 00:23:25.755

הוא צילם ציפורים. הוא אסף. היו. וזה. אה.

00:23:25.755 00:23:29.955

זה גנבו לנו. אלבום שלם של ציפורים. אממ.

00:23:29.955 00:23:31.740

הוא היה מטייל בטבע?

00:23:31.740 00:23:33.405

אה. הוא. לא יודעת.

00:23:33.405 00:23:36.070

היה לו זמן. לא. אולי כן. אני פשוט לא.

00:23:36.070 00:23:39.515

אני חושבת שאפילו בגן חיות הוא צילם אותם יפה.

00:23:39.515 00:23:41.900

כי הרבה ביקרנו בגן חיות.

00:23:41.900 00:23:44.645

גנבו לו שם מצלמה במקרה.

00:23:44.645 00:23:48.410

ב. לא במקרה. אבל זהו. אז. אה.

00:23:48.410 00:23:49.490

הייתם. אה. נוסעים.

00:23:49.490 00:23:51.190

לנינגרד זו עיר מאוד גדולה.

00:23:51.190 00:23:54.025

איך. אה. עברתם ממקום למקום?

00:23:54.025 00:23:56.185

אה. אני לא עברתי.

00:23:56.185 00:23:56.380

בזה.

00:23:56.380 00:23:58.390

ה. היינו בבית. אה. אולי טרמוואים היו.

00:23:58.390 00:23:59.970

כשהלכת לבית ספר?

00:23:59.970 00:24:01.860

אה. היו טרמאווים. היו.

00:24:01.860 00:24:04.575

הייתה תחבורה. הייתה כן. כן.

00:24:04.575 00:24:07.815

אני זוכרת רק תמונה אחת מאבא ש.

00:24:07.815 00:24:11.700

שזה אני אחר כך הייתי מקנא לילדים אחרים.

00:24:11.700 00:24:16.725

שאבא סחב אותי על כתפיים והיינו לבושים בלבן.

00:24:16.725 00:24:19.530

זה הייתה. זו הייתה משהו.

00:24:19.530 00:24:23.630

זיכרון הכי הכי כזה יפה שלי שאני זוכרת מאבא.

00:24:23.630 00:24:26.565

הייתי מאושרת אז לשבת ככה.

00:24:26.565 00:24:28.320

זה באמת ככה. אפרופו.

00:24:28.320 00:24:30.090

למה הייתם לבושים בלבן?

00:24:30.090 00:24:31.500

היה 1 למאי.

00:24:31.500 00:24:33.270

כולם היו לבושים בלבן.

00:24:33.270 00:24:35.715

התחלת לספר באמת על ה-1 במאי.

00:24:35.715 00:24:36.360

כן. זה מה.

00:24:36.360 00:24:38.100

מה היה שם עוד מיוחד.

00:24:38.100 00:24:38.760

אוי.

00:24:38.760 00:24:39.465

שחגגת.

00:24:39.465 00:24:39.990

היו.

00:24:39.990 00:24:40.680

חגגתם?

00:24:40.680 00:24:43.470

[משובש] לילדה לא צריכים דברים מיוחדים.

00:24:43.470 00:24:45.885

מספיק שהייתה מוזיקה. היו שירים.

00:24:45.885 00:24:49.620

אני לא ידעתי מה האידיאולוגיה. למה 1 למאי.

00:24:49.620 00:24:52.020

היה. אנשים יצאו. היו ריקודים.

00:24:52.020 00:24:57.945

היו. מה שהרבה שנים עשו. כן.

00:24:57.945 00:25:00.495

וילדה בת 5 לא צריכה להגיד.

00:25:00.495 00:25:02.010

לדעת למה עשו את זה.

00:25:02.010 00:25:05.640

אבל היה נעים ל. לחוות את זה ל.

00:25:05.640 00:25:08.775

ל. זהו. אה. מה עוד?

00:25:08.775 00:25:13.230

מבחינת. אה. בית עשיר לפחות מבחינה תרבותית.

00:25:13.230 00:25:16.200

מה. עיתונים או ספרים שהיו בבית?

00:25:16.200 00:25:18.090

ספרים היו הרבה. אה.

00:25:18.090 00:25:21.255

עיתונים אני לא זוכרת. בטח כן היו.

00:25:21.255 00:25:25.350

והיו גם ספריות. היו הרבה ספריות לילדים.

00:25:25.350 00:25:28.590

ספריות ל. למבוגרים.

00:25:28.590 00:25:31.550

אז הרבה אני זו. אני זוכרת כל הזמן שהייתי שמה.

00:25:31.550 00:25:36.930

בכל מקום הייתי משתמשת בספריות כי לא היו לי ספרים.

00:25:36.930 00:25:39.930

אולי קצת אולי כן. פרטיים. כן.

00:25:39.930 00:25:41.415

גם למה. גם למה. ל.

00:25:41.415 00:25:46.305

ידעתי לקרוא כבר את הספרים האלה בגיל קטן מאוד. ממש.

00:25:46.305 00:25:48.855

אחר כך קלאסיקה. ספרים לילדים.

00:25:48.855 00:25:52.560

אחר כך קלאסיקה ליותר מבוגרים. זהו.

00:25:52.560 00:25:54.570

אני חושבת שהודות לאבא שלי.

00:25:54.570 00:25:56.745

זה אני גם שמרתי על שפה.

00:25:56.745 00:25:58.350

שעד היום אני מדברת.

00:25:58.350 00:26:00.510

אה. רוסית טוב מאוד.

00:26:00.510 00:26:02.490

עם אבא דיברת רק רוסית?

00:26:02.490 00:26:03.675

רק רוסית. כן.

00:26:03.675 00:26:04.875

כן. רק רוסית.

00:26:04.875 00:26:07.125

אני לא יודעת. אבא אולי ידע לטבית.

00:26:07.125 00:26:08.715

אבל היו הרבה ילד. אנ.

00:26:08.715 00:26:13.650

יהודים שלא ידעו לטבית כי שמה שלטון כמה פעמים התחלף.

00:26:13.650 00:26:15.405

היו פעם רוסים. אה.

00:26:15.405 00:26:18.345

היו גם גרמנים בהיסטוריה של לטביה.

00:26:18.345 00:26:21.825

אבל עכ. אבל לטבים הם מאוד כאלה. נו.

00:26:21.825 00:26:23.880

נציונליסטים גדולים גם.

00:26:23.880 00:26:27.480

עכשיו זה רק לטבית. רק. רק.

00:26:27.480 00:26:30.225

ועם הילדים. אה. איזה משחקי ילדות?

00:26:30.225 00:26:32.430

גמרת בית ספר. כיתה א'. איזה משחקים שיחקת?

00:26:32.430 00:26:37.170

כיתה א'. כל משחקים מה שילדים בכל המקומות משחקים. היה.

00:26:37.170 00:26:38.430

מה אהבת במיוחד? את. מה.

00:26:38.430 00:26:40.995

מה. מה. היה כדור. כדור.

00:26:40.995 00:26:45.900

כל מיני משחקים שהיו קשורים לכדור. כן.

00:26:45.900 00:26:48.840

וזה היו דברים פרימיטיביים. היו אבנים.

00:26:48.840 00:26:52.800

זה הם. היו איזה כל מיני. אפילו בובות.

00:26:52.800 00:26:57.750

אז אני זוכרת שאני בגיל קטן תפרתי לאחותי בובות לבד.

00:26:57.750 00:27:00.840

כן. מסמרטוטים. לא היה משהו מיוחד.

00:27:00.840 00:27:03.760

פעם הייתה איזה דודה מארצות הברית.

00:27:03.760 00:27:06.595

הביאה לי בובה ענקית.

00:27:06.595 00:27:10.640

והיא באה מארצו. אולי זה לא שייך.

00:27:10.640 00:27:10.990

זה שייך מאוד.

00:27:10.990 00:27:12.435

היא באה מארצות הברית.

00:27:12.435 00:27:14.715

כי משפחה של אבא. כולם. אפרופו.

00:27:14.715 00:27:18.075

כל המשפחות האלה הגרו כמעט כולם לארצות הברית.

00:27:18.075 00:27:20.355

חוץ מאימא שלי ועוד.

00:27:20.355 00:27:22.845

אה. משפחה של אח של אבא.

00:27:22.845 00:27:25.170

אממ. היא באה מארצות הברית.

00:27:25.170 00:27:26.610

היא הייתה שם מורה.

00:27:26.610 00:27:31.050

וקיבלה צ'ופר לנס. לנסוע לאן שהיא רוצה.

00:27:31.050 00:27:33.600

נו. כמובן היא ידעה שיש לה קרובים.

00:27:33.600 00:27:35.250

זאת בת דודה של אבא שלי.

00:27:35.250 00:27:37.695

היא באה לפטרסבורג.

00:27:37.695 00:27:41.130

כמובן עם הרבה בגדים יפים וזהו.

00:27:41.130 00:27:42.690

אחר כך היא השאירה הכול לאימא.

00:27:42.690 00:27:44.120

זה דבר אחר. זה היה.

00:27:44.120 00:27:47.200

זה נתן לנו לאכול כמה חודשים טובים.

00:27:47.200 00:27:51.120

אחרי שמכרנו כל פעם איזה פריט.

00:27:51.120 00:27:54.345

אז. אה. אז היא באה. מה ז.

00:27:54.345 00:27:55.965

מה שהיה קוריוז.

00:27:55.965 00:27:57.570

טוב. נסענו איתה לכל.

00:27:57.570 00:27:58.890

יש לי גם תמונות איתה.

00:27:58.890 00:28:01.020

יש לי תמונה שאני עומדת לידה.

00:28:01.020 00:28:04.365

קטנה ו. ואבא. אימא ועוד מישהו.

00:28:04.365 00:28:08.520

אז נסענו למ. ק. פטרגוף זה עיר.

00:28:08.520 00:28:10.245

את לא היית בזה.

00:28:10.245 00:28:15.480

עיר של פסלים ושעוד פיוטר ראשון בנה שמה.

00:28:15.480 00:28:18.610

אממ. עד היום זה דבר נ. יפה מאוד.

00:28:18.610 00:28:22.525

ואחר כך שאלנו אותה מה היא רוצה לאכול.

00:28:22.525 00:28:25.320

כי לא היו ככה מסעדות ומשהו.

00:28:25.320 00:28:26.810

אז היא חשבה מה.

00:28:26.810 00:28:28.340

היא חשבה. אחר כך היא סיפרה.

00:28:28.340 00:28:31.775

אז מה זה. אנשים בכיינים. אוכלים דג מלוח.

00:28:31.775 00:28:34.085

אמרה דג מלוח עם משהו.

00:28:34.085 00:28:36.650

מה זה. אני חושבת שאבא יומיים חיפש

00:28:36.650 00:28:39.800

דג מלוח לקנות בשבילה. כן.

00:28:39.800 00:28:42.875

ו. טוב זה קוריוזים קטנים.

00:28:42.875 00:28:47.265

היא הייתה. נסעה בחזרה. אה. כש.

00:28:47.265 00:28:48.510

אחרי שנים שנים.

00:28:48.510 00:28:53.960

שהבן שלי היה בן 11 אז הוא ביקר אצלה. נסע לארצות הברית.

00:28:53.960 00:28:56.900

היא עוד הייתה ככה חברמנית וילדה.

00:28:56.900 00:28:59.300

אז קיבלת ממנה בובה גדולה?

00:28:59.300 00:29:02.700

כן. בובה ענקית. יפה מאוד. מה זה.

00:29:02.700 00:29:05.400

כל הילדים באו לראות את הבובה.

00:29:05.400 00:29:09.345

ויום אחד באו ילדים ואיזשהו י. אה. הי.

00:29:09.345 00:29:14.310

היו בובות מחומר כזה שביר. אממ. לא יודעת.

00:29:14.310 00:29:14.730

חרסינה?

00:29:14.730 00:29:15.990

מפורצלן. חרסינה.

00:29:15.990 00:29:16.180

פורצלן.

00:29:16.180 00:29:20.220

כן. חרסינה. והיא לקחה את זה ביד.

00:29:20.220 00:29:23.940

או ילד. ילדים באו. והפילה על רצפה.

00:29:23.940 00:29:28.685

אני חושבת שטרגדיה הכי גדולה שלי אז הייתה זאת בובה שחורה.

00:29:28.685 00:29:31.560

עוד שכולם ה. היינו ביחד.

00:29:31.560 00:29:36.045

זהו. נו. זה. זה. זה סיפור עם הבובה ו.

00:29:36.045 00:29:38.715

והבובה. היא הייתה מחרסינה. מפורצלן?

00:29:38.715 00:29:39.255

כן. כן.

00:29:39.255 00:29:39.720

הבובה?

00:29:39.720 00:29:41.580

אז. אז לא היה חומר סינתטי.

00:29:41.580 00:29:45.390

הכול היה כזה. בובה פרצו. אה. ראש היה.

00:29:45.390 00:29:46.110

רק הראש. כן.

00:29:46.110 00:29:47.730

הראש. לא יודעת מה קרה לגוף.

00:29:47.730 00:29:50.730

אבל. אבל זה מה ש. מה שהיה.

00:29:50.730 00:29:52.410

זה כל מיני כאלה דברים.

00:29:52.410 00:29:54.735

מה שאני זוכרת מילדות.

00:29:54.735 00:29:57.240

כן. אני לא הייתי ילדה אומללה.

00:29:57.240 00:29:59.880

הייתי ילדה מאוד מאושרת.

00:29:59.880 00:30:03.395

רק אחר כך. אחר כך השוק הזה.

00:30:03.395 00:30:06.860

ואני גם לא חשבתי. אני חשבתי שמשהו.

00:30:06.860 00:30:11.575

שיש דברים טובים ויש לא טובים בחיים. אה.

00:30:11.575 00:30:16.470

ככה אני כל הזמן הייתי מקבלת את החיים. אבל.

00:30:16.470 00:30:18.435

אה. בזמן הזה כנראה זה

00:30:18.435 00:30:21.930

אחר כך השפיע מאוד עליי. כן. ו. כן.

00:30:21.930 00:30:26.355

בתקופה שעוד. אה. לפנ. שאבא עוד היה בבית.

00:30:26.355 00:30:29.985

דיברו על. אה. ישראל בבית?

00:30:29.985 00:30:30.840

לא. אם דיברו.

00:30:30.840 00:30:33.780

מה את זוכרת? מה היו הנושאים שדיברו עליהם?

00:30:33.780 00:30:36.140

אז אני עכשיו אגיד לך משהו.

00:30:36.140 00:30:40.780

היה לי דוד שעוד לפני שנולדתי הוא בא ארצה.

00:30:40.780 00:30:43.370

הוא היה בשפיים.

00:30:43.370 00:30:47.115

והוא התחיל משום דבר מאו. מאוהלים.

00:30:47.115 00:30:50.025

והוא כתב לנו מכתב שפרה של.

00:30:50.025 00:30:52.950

שלהם המליטה. לא פרה. של קיבוץ. כן?

00:30:52.950 00:30:57.140

המליטה. פעם ראשונה שפרה ממליטה שמה

00:30:57.140 00:31:00.675

והם כל כך היו מאושרים. כתב לנו את זה במכתב.

00:31:00.675 00:31:05.370

אז אבא שלי ענה לו: "עד שפרה שלכם תמליט.

00:31:05.370 00:31:07.500

אנחנו נבנה [משובש] (שפה זרה).

00:31:07.500 00:31:10.335

[משובש] (שפה זרה) זה היה קנאל כזה.

00:31:10.335 00:31:12.045

זה הייתה תגובה שלו.

00:31:12.045 00:31:16.065

כמובן שלילית. על. על. על דברים.

00:31:16.065 00:31:17.895

אה. לא. לא שלו.

00:31:17.895 00:31:21.200

ו. והדוד הזה עד עכשיו חי.

00:31:21.200 00:31:25.165

הוא בן 97. הוא ברמת יוחנן.

00:31:25.165 00:31:27.810

מה עוד אני זוכרת מילדות שלי.

00:31:27.810 00:31:30.255

קצת יותר מאוחר וגם אז.

00:31:30.255 00:31:32.850

שכבר לקחו את אבא והיינו לבד.

00:31:32.850 00:31:37.600

אימא ביקשה. אממ. שאנחנו נדע שמישהו קיים.

00:31:37.600 00:31:41.300

שמשהו יקרה לה אז אנחנו נלך לאיבוד. כן?

00:31:41.300 00:31:46.745

אז היא לימדה אותנו כל בוקר להגיד 3 מילים.

00:31:46.745 00:31:48.945

שם משפחה של אב.

00:31:48.945 00:31:51.645

של דוד הזה ידענו. חייקה מוטל.

00:31:51.645 00:31:53.700

3 מילים היו ככה.

00:31:53.700 00:31:56.370

פלשתינה. הרצליה. שפיים.

00:31:56.370 00:31:59.930

וזה אנחנו כל החיים היינו.

00:31:59.930 00:32:02.315

לא כל יום. אולי פעמיים בשבוע.

00:32:02.315 00:32:03.710

להגיד את זה לאימא.

00:32:03.710 00:32:08.245

הרצליה. פלשתינה. הרצליה. שפיים.

00:32:08.245 00:32:10.500

זה אני לא אשכח. אה.

00:32:10.500 00:32:11.955

עד היום את זוכרת את זה.

00:32:11.955 00:32:14.100

מה זה. זה. זה.

00:32:14.100 00:32:17.790

אפילו כשלא הייתי צריכה אז זה רדף אותי את זה.

00:32:17.790 00:32:19.815

פלשתינה. הרצליה. שפיים.

00:32:19.815 00:32:23.505

והייתה לזה איזושהי משמעות בשבילך בתור ילדה?

00:32:23.505 00:32:24.660

מה זה אמר לך?

00:32:24.660 00:32:28.275

לא. רק משמעות שדוד שלי שם גר. שגר בפלשתינה.

00:32:28.275 00:32:35.430

פלשתינה היה ארץ שגרו יהודים וזהו. וזהו.

00:32:35.430 00:32:40.920

אחר כך נודע לי כמובן. אני הייתי מאוד סקרנית.

00:32:40.920 00:32:43.755

יודעת הכול. כן. אבל זה.

00:32:43.755 00:32:47.850

זה ממש. ועוד כתבה את זה במזוודה.

00:32:47.850 00:32:50.770

הייתה בטנה. אז כתבה את זה מתחת לבטנה.

00:32:50.770 00:32:53.510

את ה-3 מילים האלה. אימא שלי.

00:32:53.510 00:32:56.040

היא הכינה לכם מזוודה? ל.

00:32:56.040 00:32:57.930

מזוודה. הייתה לנו מזוודה.

00:32:57.930 00:33:00.735

אה. יותר מאוחר. כן. כמובן. כן.

00:33:00.735 00:33:02.700

לא. לא יודעת. הכינה. זה היה.

00:33:02.700 00:33:06.375

המזוודה זה היה שולחן שלנו שם על איזה ארגז.

00:33:06.375 00:33:09.885

באיזשהו שלב של החיים. כן.

00:33:09.885 00:33:12.060

ואחר כך מלחמה.

00:33:12.060 00:33:15.450

מה קורה. פתאום יום אחד אבא לא מגיע הביתה? מה.

00:33:15.450 00:33:16.905

לא מגיע בלילה.

00:33:16.905 00:33:18.495

אני חושבת שהייתי ערה.

00:33:18.495 00:33:20.580

אני אפילו זוכרת את ה- 2 אנשים האלה.

00:33:20.580 00:33:23.520

תתארי מה קרה. את הסיטואציה הזו. מה.

00:33:23.520 00:33:25.050

נו. אה. מה קרה?

00:33:25.050 00:33:30.390

אימא הייתה בפאניקה. לקחה קצת אשמה על עצמה. כי אמרו לה.

00:33:30.390 00:33:33.030

כי הוא היה בין האחרונים שלקחו.

00:33:33.030 00:33:35.250

לקחו הרבה חברים שלו.

00:33:35.250 00:33:39.030

יהודים ולא יהודים. אפילו גרמנים שגרו ב.

00:33:39.030 00:33:42.075

בזה. היו גרמנים מקומיים. כן?

00:33:42.075 00:33:43.140

לקחו אבא ואימא.

00:33:43.140 00:33:46.170

ילד נשאר בבית. יש לי תמונה שלו אפילו.

00:33:46.170 00:33:50.160

היה ריק. עד שסבתא שלו באה מוולגה.

00:33:50.160 00:33:52.020

אני יודעת. גרמנים של וולגה.

00:33:52.020 00:33:55.635

[משובש]. אה. מה. מה.

00:33:55.635 00:33:58.670

אני חושבת שאני הבנתי ישר מה הולך פה.

00:33:58.670 00:34:02.745

ואני אז הבנתי שצריכים לשקר.

00:34:02.745 00:34:07.080

"איפה אבא?" "אבא במלחמה".

00:34:07.080 00:34:10.050

אף פעם לא אמרתי שאבא עצור.

00:34:10.050 00:34:15.135

כי כש. אז אני גם השתמשתי בזה בתור. אממ.

00:34:15.135 00:34:16.755

לקבל איזה הטבות.

00:34:16.755 00:34:22.665

כי אז נתנו איזה בגד לילדים של חיילים או משהו כזה.

00:34:22.665 00:34:25.575

ואבא שלי לא היה חייל. אבל ידעתי.

00:34:25.575 00:34:29.420

או שלחו אותי הביתה להביא. אממ. תעודה.

00:34:29.420 00:34:31.420

אז אני הייתי באה ו.

00:34:31.420 00:34:32.545

ולא הייתי חוזרת.

00:34:32.545 00:34:36.355

אז או שהיו נותנים לי. שוכחים. או שלא היו נותנים לי.

00:34:36.355 00:34:39.485

פשוט זה היה צורך לשרוד.

00:34:39.485 00:34:41.460

אחר כך בתור ילדה.

00:34:41.460 00:34:43.530

ואחר כך יש לי סיפורים קשים מאוד.

00:34:43.530 00:34:44.640

אחרי מה שקרה. אבל.

00:34:44.640 00:34:46.245

אחרי שלקחו אותו ואחרי ש.

00:34:46.245 00:34:48.330

איך. אה. נכנסו אנשים.

00:34:48.330 00:34:49.560

נכנסו. דפקו בדלת.

00:34:49.560 00:34:49.980

דפקו בדלת. לא. מה.

00:34:49.980 00:34:51.330

אבל זה היה צפוי.

00:34:51.330 00:34:51.460

מה היה.

00:34:51.460 00:34:54.645

כי. כי. כי ידעו שזה הולך שמה.

00:34:54.645 00:34:58.710

ואמרו לו: "תיסע לאיזה כפר מחוץ לנינגרד".

00:34:58.710 00:35:01.830

הם לא חיפשו. זה לא הבן אדם שחיפשו אחריו.

00:35:01.830 00:35:04.410

זה פשוט קל היה להוציא אותו.

00:35:04.410 00:35:07.185

טוב. ל. לקחו למכונת. לגולאגים. לס.

00:35:07.185 00:35:09.810

זה. אבל אנחנו לא ידענו.

00:35:09.810 00:35:10.680

זה היה חורף. יכול להיות שהוא קפא.

00:35:10.680 00:35:14.850

מה האווירה שהייתה שם שאמרו לו שהוא צריך לנסוע?

00:35:14.850 00:35:16.770

מה. מה הם חיפשו?

00:35:16.770 00:35:18.675

מה. אלה. מה חיפשו?

00:35:18.675 00:35:22.440

טוב. זה היה פוליטיקה של סטלין לקחת כמה שיותר אנשים.

00:35:22.440 00:35:23.845

זה לא. מה חיפשו?

00:35:23.845 00:35:25.270

מה שראו. ראו רדיו.

00:35:25.270 00:35:28.210

לקחו רדיו. מצלמה. לקחו את המצלמה.

00:35:28.210 00:35:30.015

את הכינור לא ידעו. לא לקחו.

00:35:30.015 00:35:31.340

אני חושבת שהם אפילו.

00:35:31.340 00:35:32.840

אולי אפילו לא ידעו מה זה.

00:35:32.840 00:35:34.680

זה היו אנשים פשוטים.

00:35:34.680 00:35:36.360

מה את חושבת ש.

00:35:36.360 00:35:38.880

איזה. מה הייתה הפוליטיקה של סטלין?

00:35:38.880 00:35:40.040

את יודעת? את זוכרת?

00:35:40.040 00:35:42.480

סיפרו לך? אה. בתור ילדה?

00:35:42.480 00:35:42.830

אז. אז.

00:35:42.830 00:35:42.950

אז.

00:35:42.950 00:35:46.480

אני התחלתי לדעת רק. אני לא ידעתי.

00:35:46.480 00:35:50.890

סטלין זה היה אבא שלנו והוא היה שמש שלנו.

00:35:50.890 00:35:53.605

כתבנו לו מכתבי אהבה.

00:35:53.605 00:35:55.060

אבל אחר כך אני כתב.

00:35:55.060 00:35:55.660

בבית ספר?

00:35:55.660 00:35:59.720

בבית ספר. כן. בכל מקום. בכל התמונות.

00:35:59.720 00:36:02.300

בכל דבר היה סטלין בתור שמש.

00:36:02.300 00:36:05.550

בתור. אה. אבא. בתור מנהיג. אממ.

00:36:05.550 00:36:09.220

היינו צריכים להיות מאושרים שהוא קיים.

00:36:09.220 00:36:12.135

ואחר כך אני כתבתי לו מכתב אחר.

00:36:12.135 00:36:15.285

שהם. "איזה טעות. למה לקחתם את אבא שלי?"

00:36:15.285 00:36:20.325

זה. כ. אממ. מכתב של ילדה. ו.

00:36:20.325 00:36:21.480

יש לך את המכתבים האלה?

00:36:21.480 00:36:22.680

לא. אלה לא. אבל יש לי

00:36:22.680 00:36:26.435

מכתבים אחרים שכתבתי משמה. אפילו עם צנזורה.

00:36:26.435 00:36:30.290

רוצ. יש לי. יש לי. דוד שלי. הוא נתן.

00:36:30.290 00:36:32.000

זה שכתבתי לפלשתינה.

00:36:32.000 00:36:34.670

לשפיים. אז אחר כך.

00:36:34.670 00:36:37.780

זה סיפור יותר מאוחר. אז הוא.

00:36:37.780 00:36:40.435

אה. אז הוא החזיר לי את זה.

00:36:40.435 00:36:42.470

כמה. בת דודה נתנה לי.

00:36:42.470 00:36:44.285

יש לי פה בת דודה שהיא צברית.

00:36:44.285 00:36:47.395

כי אני. היא מלאת קנאה ש.

00:36:47.395 00:36:50.580

שיש לי. הייתי מאושרת שיש לי בת דודה.

00:36:50.580 00:36:53.490

זאת שנולדה בקיבוץ כבר בשפיים. אממ.

00:36:53.490 00:36:56.505

רגע. מה כתבת במכתב אהבה לסטלין?

00:36:56.505 00:36:57.240

אה.

00:36:57.240 00:36:58.470

מה הייתם צריכים לכתוב?

00:36:58.470 00:37:05.780

"סטלין החבר הכי יקר. הודות לך אנחנו מאושרים.

00:37:05.780 00:37:07.955

יש לנו ילדות מאושרת.

00:37:07.955 00:37:12.200

אנחנו לא דומים לילדים מארצות קפיטליסטיות.

00:37:12.200 00:37:16.260

בארצות הברית אין לילדים מה לאכול.

00:37:16.260 00:37:19.635

הם מחפשים בפחי זבל".

00:37:19.635 00:37:23.295

ואני בתקופה מסוימת חיפשתי איפה יש ח.

00:37:23.295 00:37:27.195

פחי זבל. לא היו לנו. הכול היה שימושי.

00:37:27.195 00:37:29.850

לא היו. ואיך. איפה הילדים. איך.

00:37:29.850 00:37:33.480

איך נראו פחי זבל שמה. שהם חיפשו?

00:37:33.480 00:37:36.450

זהו. וכתבנו על. אה. ועל עצמנו.

00:37:36.450 00:37:39.675

שגם השנה טוב לנו בבית ספר.

00:37:39.675 00:37:44.070

וזה היה דב. היו דברים נורמליים. אבל ככה כתבו.

00:37:44.070 00:37:47.530

אני כתבתי. ביקשתי לברר מה עם אבא.

00:37:47.530 00:37:51.120

שזו טעות שלקחו אותו. כן?

00:37:51.120 00:37:53.820

טוב. נו. אולי הוא עוד כותב.

00:37:53.820 00:37:56.385

אולי אני עוד אקבל תשובה.

00:37:56.385 00:37:59.265

את היית ערה באותו לילה?

00:37:59.265 00:38:00.810

כן. אני ראיתי. ראיתי.

00:38:00.810 00:38:01.815

מה ראית?

00:38:01.815 00:38:04.605

2 אנשים עומדים ליד הדלת.

00:38:04.605 00:38:06.675

אולי היו שמה יותר אנשים.

00:38:06.675 00:38:09.050

אומרים בשקט לאימא.

00:38:09.050 00:38:13.625

לא צועקים. מראים לו תמונות מאלבום שלנו.

00:38:13.625 00:38:15.590

דווקא היה תמונה ש.

00:38:15.590 00:38:17.435

זו הייתה תמונה שאני עומדת.

00:38:17.435 00:38:19.820

מאחורי היו סדינים. סדינים.

00:38:19.820 00:38:21.645

סדינים שמה תלו.

00:38:21.645 00:38:24.075

תלויים. משהו. חצר כזו גדולה.

00:38:24.075 00:38:26.040

ואימא שאלה ש.

00:38:26.040 00:38:27.780

אימא שאלה שאלות: "מה הסיבה?

00:38:27.780 00:38:29.160

למה אתם לוקחים אותו?

00:38:29.160 00:38:32.210

מה. מה קרה?" הוא שתק. ככה אני זוכרת.

00:38:32.210 00:38:34.610

אז הם אמרו שהוא שפיון.

00:38:34.610 00:38:38.810

מרגל. והינה תמונות שמראים על הריגול שלו.

00:38:38.810 00:38:40.010

אז היא אומרת: "איזה תמונות?

00:38:40.010 00:38:45.585

זאתי הבת שלי. ושם כביסה וחצר". אנחנו יודעים מה זה.

00:38:45.585 00:38:47.940

וזהו. לא לקח הרבה זמן.

00:38:47.940 00:38:50.340

אולי סך הכול איזה רבע שעה.

00:38:50.340 00:38:52.695

20 דקות. עד שהם היו שמה.

00:38:52.695 00:38:55.060

אימא לא צרחה. לא בכתה.

00:38:55.060 00:38:59.700

הוא בשקט יצא. ויצא כמעט בלי בגדים.

00:38:59.700 00:39:04.105

אני חושבת שהוא קפא. כי זה היה דצמבר.

00:39:04.105 00:39:08.420

קר מאוד שם הקרח. ואח שלו.

00:39:08.420 00:39:10.155

מי. מי אלה היו האנשים האלה?

00:39:10.155 00:39:15.210

נו. כל היו ממשטרה חשאית ולא חשאית. של נ.ק.ו.ד.

00:39:15.210 00:39:17.870

הם לא היו במדים?

00:39:17.870 00:39:21.290

לא. לא היו במדים. היו במעילים אחו. ארוכים.

00:39:21.290 00:39:23.630

אני. אני חושבת שאחד מהם אפילו מעיל.

00:39:23.630 00:39:27.495

אה. כזה. אה. עור היה.

00:39:27.495 00:39:32.240

מעילים. אממ. היו בולטים בלבוש הטוב הזה. ב.

00:39:32.240 00:39:35.690

ברחוב אם היינו רואים כאלה.

00:39:35.690 00:39:38.375

היית יכולה לזהות אותם ברחוב?

00:39:38.375 00:39:40.460

אולי אז אני עוד לא הבנתי.

00:39:40.460 00:39:43.135

אבל אחר כך כן. כן.

00:39:43.135 00:39:45.975

אז אני. אז אני.

00:39:45.975 00:39:48.690

לא יודעת. הבנתי שמ. שיש טעות.

00:39:48.690 00:39:50.835

שטעות. טעות. טעות.

00:39:50.835 00:39:53.660

שטעות ולא דיברנו.

00:39:53.660 00:39:55.580

ומה הם לקחו מבחינת הרכוש. אמרת שהם עשו.

00:39:55.580 00:39:56.255

אז זה מה שאמרתי. לקחו מצלמה.

00:39:56.255 00:39:58.130

הם עשו חיפוש בבית?

00:39:58.130 00:40:00.230

אה. חיפוש כזה חיצוני כי זה.

00:40:00.230 00:40:02.900

לא היו שם ארונות או משהו כזה ש.

00:40:02.900 00:40:05.650

לקחו מ. מ. מצלמה של אבא.

00:40:05.650 00:40:07.035

לקחו קצת תמונות.

00:40:07.035 00:40:09.525

רדיו גדול שהוא עשה.

00:40:09.525 00:40:13.260

יש לי תמונות של הרדיו שהוא גם קישט אותו.

00:40:13.260 00:40:17.685

רדיו קטן שלי. דיטקטור כזה קטן עם אוזניות.

00:40:17.685 00:40:21.600

ועוד. נו. וזהו. כן. [משובש].

00:40:21.600 00:40:24.120

ותכשיטים שהיו לאימא?

00:40:24.120 00:40:25.650

לא היו. לא היו. לאימא.

00:40:25.650 00:40:25.965

אה.

00:40:25.965 00:40:29.760

כבר לא היו. היו בהתחלה מהמשפחה קצת.

00:40:29.760 00:40:31.365

לא היה שום דבר.

00:40:31.365 00:40:33.735

לא היו בגדים. לא היו. זהו.

00:40:33.735 00:40:36.895

אחר כך מה שנשאר מדודה מאמריקה.

00:40:36.895 00:40:42.195

אז אימא הצליחה למכור כל פעם פריט אחר ומזה חיו.

00:40:42.195 00:40:48.120

חיינו. אה. טוב ויכולנו לשרוד קצת. זה מה שהיה.

00:40:48.120 00:40:52.050

ואיך. אה. הסתדרתם עם המצב הזה?

00:40:52.050 00:40:55.260

בעצם. אה. אני מבינה שאבא לא היה היחידי.

00:40:55.260 00:40:56.535

לא היה יחידי.

00:40:56.535 00:40:59.295

מה עשו. אממ. כל המשפחות האלה ש.

00:40:59.295 00:41:00.600

כל פעם לקחו מישהו אחר?

00:41:00.600 00:41:04.130

קודם כול פחדו. פחדו לדבר. פחדו.

00:41:04.130 00:41:08.000

לקירות היו אוזניים והם לא דיברו.

00:41:08.000 00:41:10.070

אז גם הדביקו מה ש. שדיברו.

00:41:10.070 00:41:11.690

זה אחד. ושנית.

00:41:11.690 00:41:15.940

רוב המשפחות קיבלו צווי גירוש מפטרסבורג.

00:41:15.940 00:41:19.965

אנחנו יחידים שנשארנו שמה מלנינגרד.

00:41:19.965 00:41:25.290

כי הדודה הזאת היא קיבלה והיא נסעה שמה לפרונזה. למקום.

00:41:25.290 00:41:27.885

ביקשה מקום חם שם ב. לא ביקשה.

00:41:27.885 00:41:32.950

אפשר היה לבחור. נתנו רשימה של מקומות איפה שזה.

00:41:32.950 00:41:36.920

ומזל שלא נסענו כי אימא בחרה משהו באוקראינה.

00:41:36.920 00:41:40.495

וב. לאוקראינה הגרמנים נכנסו מהר מאוד.

00:41:40.495 00:41:46.845

אז ככה שאפשר להגיד שניצלנו גם הודות לאחותי שהייתה חולה.

00:41:46.845 00:41:48.460

פעם על זה היה משהו.

00:41:48.460 00:41:49.990

לאן עוד. אה. גירשו?

00:41:49.990 00:41:52.740

איזה אפשרויות היו חוץ מאוקראינה?

00:41:52.740 00:41:55.665

היו. אוקראינה. היו כל מיני ערים ב.

00:41:55.665 00:41:58.860

הם ב. היה אוזבקיסטן. היה קירגיזסטן.

00:41:58.860 00:42:02.475

תראי. סטלין היה מומחה להעביר עמים שלמים אז. אה.

00:42:02.475 00:42:07.995

גם אלה. ו. וב. שמה באמת היו כל מיני אנשים.

00:42:07.995 00:42:10.650

אז איך בכל זאת אתם נשארתם?

00:42:10.650 00:42:14.145

אני חושבת שבטעות. אם זה.

00:42:14.145 00:42:16.785

אם זה ממש ככה. נשארנו בט.

00:42:16.785 00:42:19.665

כי ברגע שהמלחמה נג.

00:42:19.665 00:42:26.550

התחילה ושמו אותנו לרכבות כאלה של בהמות.

00:42:26.550 00:42:28.800

זה היה ממש רכבת אחרונה.

00:42:28.800 00:42:32.490

אז גרמנים הפציצו. זה כבר היה מחוץ לפטרסבורג.

00:42:32.490 00:42:34.455

פטרסבורג היה. אממ.

00:42:34.455 00:42:37.335

לא היה בסכנה כי היו הרבה.

00:42:37.335 00:42:39.120

אני לא יודעת איך קוראים לאלה.

00:42:39.120 00:42:41.295

כאלה בלונים גדולים נגד מ.

00:42:41.295 00:42:43.685

מטוסים. וזאת באמת היי.

00:42:43.685 00:42:45.875

הייתה הגנה טובה. אנשים גם קפ.

00:42:45.875 00:42:48.665

קפרו. תפרו. קפרו. אממ.

00:42:48.665 00:42:49.190

חפרו.

00:42:49.190 00:42:51.345

אה. חפרו. אה. אממ.

00:42:51.345 00:42:52.015

שוחות?

00:42:52.015 00:42:57.175

אה. שוחות נגד טנקים. וה. הייתה רק בלוקדה.

00:42:57.175 00:42:58.930

היית. היה רק מסביב.

00:42:58.930 00:43:01.360

אבל טוב. אנשים מתו שם. אממ.

00:43:01.360 00:43:03.760

אני חושבת ש-2 מיליון אנשים מתו מרעב.

00:43:03.760 00:43:08.345

אנחנו לא היינו נשארות בחיים עוד בלי אבא. בלי אף אחד.

00:43:08.345 00:43:11.100

מה זה אומר שהמלחמה התחילה?

00:43:11.100 00:43:13.325

מה. מה ראית?

00:43:13.325 00:43:14.200

אני.

00:43:14.200 00:43:15.520

מתחילה מלחמה. מה?

00:43:15.520 00:43:17.575

מתחילה המלחמה. אה.

00:43:17.575 00:43:19.900

ראינו הרבה חיילים ברחובות.

00:43:19.900 00:43:23.485

חיילים פצועים כבר הגיעו ישר מאוד.

00:43:23.485 00:43:29.960

ובדרך שנסענו אז זאת הייתה תחנה מאוד מאוד גדולה שהיו מס.

00:43:29.960 00:43:32.490

הממ. מסילות. הרבה מסילות.

00:43:32.490 00:43:36.330

אז היו חיילים שנסעו לחזית עם שירים.

00:43:36.330 00:43:39.445

עם גרמושקות. והיו שחזרו ל. ל.

00:43:39.445 00:43:43.165

לפטרסבורג פצועים עם דם ב.

00:43:43.165 00:43:46.870

ב. בתחבושות. משהו נורא. זה אנחנו ראינו.

00:43:46.870 00:43:48.220

והייתה הפצצה מאוד.

00:43:48.220 00:43:52.030

מאוד כבדה וכל האלה שנסעו.

00:43:52.030 00:43:56.290

כמה היו רכבות כאלה שנסעו ל. ברחו מלנינגרד.

00:43:56.290 00:43:58.135

זאת אומרת הוציאו אותנו.

00:43:58.135 00:44:00.460

היו. היינו צריכים לעזוב. הם.

00:44:00.460 00:44:05.815

זה היה חובה. והיו הפצצות אז אמרו לאנשים לרוץ.

00:44:05.815 00:44:08.530

לצאת מהקרונות ולרוץ. רק מ.

00:44:08.530 00:44:09.520

באיזה שנה זה היה?

00:44:09.520 00:44:11.305

41' בהתחלה.

00:44:11.305 00:44:16.525

בהתחלה זה היה כבר סתיו. כי מלחמה נ. התחילה ביוני.

00:44:16.525 00:44:21.940

בסוף יוני וזה כבר היה ס. ספטמבר. אוקטובר.

00:44:21.940 00:44:24.445

לא יודעת בדיוק. זה כבר היה קריר.

00:44:24.445 00:44:29.275

אז. אה. אז אנשים ברחו מהקרונות וגרמנים

00:44:29.275 00:44:33.580

בטיסה נמוכה נמוכה נמוכה ממש כמו חתולים.

00:44:33.580 00:44:35.560

צ'יק. צ'יק. צ'יק בנ. באנשים.

00:44:35.560 00:44:37.960

ממש עשו משחקים מאלה. מנח.

00:44:37.960 00:44:38.980

את זוכרת את זה?

00:44:38.980 00:44:40.150

אני זוכרת את זה טוב.

00:44:40.150 00:44:43.105

את המנהל הקרונות שלנו. כן?

00:44:43.105 00:44:44.890

קרון שלנו הוא. לא קרון.

00:44:44.890 00:44:47.065

הרכבת אמר: "לא לצאת".

00:44:47.065 00:44:50.230

ואנשים התחילו לצעוק: "כן לצאת. לברוח".

00:44:50.230 00:44:53.350

הוא אומר: "לא לצאת". כי פחדו שיזרקו לנו פצצות.

00:44:53.350 00:44:54.670

זה קל לזרוק.

00:44:54.670 00:44:56.890

הוא אומר: "לא לצאת". הרכבת.

00:44:56.890 00:45:01.415

הרכ. רכבת. זאת אומרת. אה. רכבת. כן ש.

00:45:01.415 00:45:05.280

קרונות שלנו יחידים שנשארו שלמים.

00:45:05.280 00:45:08.580

נפלו קצת. שמה מישהי הייתה פצועה קל

00:45:08.580 00:45:11.610

ואנשים שמו כריות על הראשים שלא יה.

00:45:11.610 00:45:15.860

שעוד צחקו אחר כך שאמא הייתה ליד הדלת. את הראש היא.

00:45:15.860 00:45:20.125

לראש היא שמה כרית אבל כולה הייתה בחוץ ל.

00:45:20.125 00:45:22.630

לדלת כי היינו הרבה אנשים שמה.

00:45:22.630 00:45:24.565

איך הגעתם לרכבת?

00:45:24.565 00:45:25.050

הא?

00:45:25.050 00:45:27.970

מה פתאום אתם קמים והולכים לרכבת? מה. מה היה?

00:45:27.970 00:45:31.405

לא. לא. קיבלנו. היה. היו ועד כזה.

00:45:31.405 00:45:35.140

וועד אחר. [משובש] ידעו למי יש ילדים.

00:45:35.140 00:45:36.910

קודם כל נשים וילדים.

00:45:36.910 00:45:38.215

זו הייתה אווקואציה.

00:45:38.215 00:45:43.090

זה היה זה. זה היה מאורגן יפה מאוד. כן?

00:45:43.090 00:45:46.150

אני לא זוכרת במה אנחנו נסענו לרכבת.

00:45:46.150 00:45:48.910

א. אני בטוחה שלא הלכנו כי.

00:45:48.910 00:45:53.920

כי היו לנו כל מיני [משובש] (שפה זרה) עם. עם כל מיני.

00:45:53.920 00:45:56.665

אפילו סוכר לקחנו. קצת לחם.

00:45:56.665 00:46:00.580

אהה. דברים. אה. מה שהיו להלבשה.

00:46:00.580 00:46:02.695

מי אמר לכם שאתם צריכים.

00:46:02.695 00:46:03.910

אה. לפנות. לעזוב?

00:46:03.910 00:46:07.105

הא. קיבלנו כאלה מכתבים כולם.

00:46:07.105 00:46:08.980

זה לא. זה היה די מאורגן טוב.

00:46:08.980 00:46:11.740

לא רק אנחנו בתור יהודים. גם. אה. כולם.

00:46:11.740 00:46:15.475

רוסים. אה. אימהות עם הילדים בלי. זה.

00:46:15.475 00:46:18.040

אז. אה. ב. באמת ברכבת שלנו.

00:46:18.040 00:46:21.970

בקרון שלנו אף גבר לא היו. היו רק נשים וילדים.

00:46:21.970 00:46:23.290

איזה רכבת זו הייתה?

00:46:23.290 00:46:25.735

אה. רכבת. אה. כזה נו. פשוטה.

00:46:25.735 00:46:29.140

לא של. אה. של בהמות. כן?

00:46:29.140 00:46:30.925

אבל ישבנו שמה.

00:46:30.925 00:46:35.335

כל אחד ישב באיזשהו צורה ברכ. ב. ברצפה.

00:46:35.335 00:46:38.770

היו די הרבה. איזה 40 אנשים ב. בקרון.

00:46:38.770 00:46:40.075

היה צפוף?

00:46:40.075 00:46:43.465

היה צפוף. היה צפוף. כן.

00:46:43.465 00:46:47.440

עצרנו בתחנות. נו. כל מיני ו. ו.

00:46:47.440 00:46:50.455

מה לקחתם לרכבת מעבר ללחם ו.

00:46:50.455 00:46:51.340

וסוכר?

00:46:51.340 00:46:51.700

וסוכר?

00:46:51.700 00:46:53.965

לקחנו אלבום עם תמונות שלנו.

00:46:53.965 00:46:57.610

תמונות שנשארו לנו ועד היום יש לי תמונות.

00:46:57.610 00:46:59.710

כן. האמא לקחה. מה עוד?

00:46:59.710 00:47:00.850

מה עם הכינור?

00:47:00.850 00:47:05.725

הכינור נשאר ואמא לא ידעה ממש. הכינור נשאר.

00:47:05.725 00:47:10.195

אני בטוחה שעשו מזה אש כי אז לא היו עצים. שום דבר לזה.

00:47:10.195 00:47:12.685

הכינור. אה. עד היום אני ממ.

00:47:12.685 00:47:15.670

זה היה כינור יקר אני. טוב מי.

00:47:15.670 00:47:17.980

מי הייתי אני שאני הייתי קובע.

00:47:17.980 00:47:21.985

קובעת לקחת או לא לקחת. אבל נשאר.

00:47:21.985 00:47:24.130

ובגדים לקחתם איתכם?

00:47:24.130 00:47:25.945

מקסימום מה שאפשר היה.

00:47:25.945 00:47:27.415

מקסימום. אני זוכרת. אה.

00:47:27.415 00:47:29.410

לקחנו סירים. בישלנו בשר.

00:47:29.410 00:47:31.690

אמא משהו בישלה. שמה לסיר.

00:47:31.690 00:47:36.970

סיר אלומיניום שליווה אותנו הרבה הרבה זמן.

00:47:36.970 00:47:40.615

ככה עוד נשאר לי בזה. מה עוד?

00:47:40.615 00:47:42.700

אה. ול. בגדים. תמונות.

00:47:42.700 00:47:45.340

ודברים שלך אישיים?

00:47:45.340 00:47:46.180

אישיים.

00:47:46.180 00:47:46.930

דברים שאהבת אולי?

00:47:46.930 00:47:48.760

לא היו גם. לא היו.

00:47:48.760 00:47:50.830

אם היו לי קצת צעצועים או ספר.

00:47:50.830 00:47:52.960

אני לא זוכרת. לא. לא היו.

00:47:52.960 00:47:56.680

אני יודעת שהיו לנו קצת סכו"ם מהבית.

00:47:56.680 00:47:59.380

אצל אימא היה כסף. אז. אה.

00:47:59.380 00:48:02.620

רוב גנבו. אבל נשארה לי. נש. אה.

00:48:02.620 00:48:08.425

שלי שאבא חרט על זה רינה. רינה ב'.

00:48:08.425 00:48:11.410

רינה ב'. ואת זה יש לי עד היום.

00:48:11.410 00:48:12.985

הסכו"ם. זאת אומרת.

00:48:12.985 00:48:15.640

אה. כף ומזלג.

00:48:15.640 00:48:17.050

אישי שלך?

00:48:17.050 00:48:18.505

אישי שלי נשאר לי.

00:48:18.505 00:48:21.550

זה דבר יחידי שנשאר לי שאני זוכרת.

00:48:21.550 00:48:25.390

זה. זה היה כל הזמן איתנו.

00:48:25.390 00:48:28.840

היתר לא. הבגדים שהיו.

00:48:28.840 00:48:34.225

ואם היו צעצועים לא היינו לוקחים כי זה מותרות לסחוב.

00:48:34.225 00:48:36.550

נ. סחבנו הכל.

00:48:36.550 00:48:40.810

אני זוכרת תיק של אמא שאחר שהיה לי בבית ספר הזה.

00:48:40.810 00:48:45.670

אחר כך ליווה אותי בכמה כיתות עממי.

00:48:45.670 00:48:48.565

זהו. דברים קטנים.

00:48:48.565 00:48:53.755

ואתם בתוך הרכבת. לא יוצאים בגלל ההפגזות?

00:48:53.755 00:48:58.600

לא יוצאים. הייתה פקודה לא לצאת. הוא עשה בשכל.

00:48:58.600 00:49:02.650

רכבת שלנו יחידה. הקרונות שלנו נשארו הכל.

00:49:02.650 00:49:04.495

כולם נשארו שלמים.

00:49:04.495 00:49:07.180

גם החיילים לא יצאו ולנו נת.

00:49:07.180 00:49:09.640

ולאחרים נתנו פקודה לברוח.

00:49:09.640 00:49:13.090

וזה אני ראיתי כי בקרון הזה בכל מקום היו חורים.

00:49:13.090 00:49:17.290

אז ילדים תמיד מצאו מקום לראות אם הדלת הייתה סגורה.

00:49:17.290 00:49:20.815

אם היא הייתה פתוחה אז פתוחה. אז ראינו. כן?

00:49:20.815 00:49:25.750

אבל ראיתי. ראיתי ממש איך שהם רצים ליער.

00:49:25.750 00:49:28.465

וה. היה מקום כזה ריק מ.

00:49:28.465 00:49:33.685

מעצים ואלה נמוך מאוד. ממש ראינו פרצופים.

00:49:33.685 00:49:38.155

זה ה. אווירונים של גרמנים.

00:49:38.155 00:49:42.295

ממש עשו משחק ילדים. טוב.

00:49:42.295 00:49:44.125

ולאן נסעתם?

00:49:44.125 00:49:47.560

נסענו. או-הו. נסענו למי ש.

00:49:47.560 00:49:53.305

לכל רכבת היה. הייתה איזה תחנה סופית.

00:49:53.305 00:49:55.570

אז אותנו הביאו. אה. לא הי.

00:49:55.570 00:49:58.855

לא היה לנו לאן מה. לאן שהם מביאים. מביאים.

00:49:58.855 00:50:04.690

עם. עם. באנו לבשקיריה. בשקיריה זה חלק של. אה.

00:50:04.690 00:50:08.785

ליד אורל איפה שגרים בשקירים וטאטרים כאלה.

00:50:08.785 00:50:12.535

ועד היום עיר בירה זה אופה.

00:50:12.535 00:50:15.085

קוראים לזה. זה. זהו.

00:50:15.085 00:50:18.910

וזה מקום. זה היה מקום נוראי.

00:50:18.910 00:50:21.340

נתנו לנו לגור באיזה כפר.

00:50:21.340 00:50:24.640

אנשים שגרו שמה לא ידעו מה זה סוכר. אז עם ה.

00:50:24.640 00:50:26.350

זו הייתה התחנה האחרונה של הרכבת?

00:50:26.350 00:50:28.390

זה של ה. של. של הרכבת.

00:50:28.390 00:50:30.655

אחר כך אני חושבת העבירו אותנו. לא.

00:50:30.655 00:50:34.900

כולם יצאו והעבירו אותנו כל אחד לאיזה כפר ב.

00:50:34.900 00:50:36.250

אני חושבת שבסוסים.

00:50:36.250 00:50:38.320

בעגלות. מה. כי לא הייתה תחבורה.

00:50:38.320 00:50:42.445

גם לא היו דרכים שמה. היה מקום נוראי.

00:50:42.445 00:50:44.005

הי. מה אכלנו שם?

00:50:44.005 00:50:47.890

היינו בכפר איפה שאנשים לא ידעו מה זה סוכר.

00:50:47.890 00:50:49.720

לא ידעו לקרוא. לא ידעו.

00:50:49.720 00:50:51.970

זה כבר קולחוז כזה מסכן.

00:50:51.970 00:50:55.105

אבל מה אמא הייתה נותנת חתיכות היה.

00:50:55.105 00:50:58.285

סוכר היה בכאלה חתיכות. את יודעת כאלה?

00:50:58.285 00:50:58.840

קוביות?

00:50:58.840 00:51:00.655

קוביות גדולות אז. אה.

00:51:00.655 00:51:05.545

על כל קובייה קיבלנו הרבה תפוחי אדמה. אז אכלנו.

00:51:05.545 00:51:11.185

ולא יודעת איך אמא לקחה אומץ ו.

00:51:11.185 00:51:15.205

ועוד משפחה יהודים גם. נסעו גם לאסיה.

00:51:15.205 00:51:17.890

לא יודעת לאיזה מקום באסיה ב.

00:51:17.890 00:51:21.640

אממ. באוזבקיסטן ל. או טג'יקיסטן.

00:51:21.640 00:51:25.705

ואנחנו לקירגיסטן כי הייתה לנו דודה שמה.

00:51:25.705 00:51:29.830

דודה זאת שנסעה ישר אחרי שלקחו את אבא.

00:51:29.830 00:51:34.315

והיא כתבה לנו מכתבים. נסענו לשמה.

00:51:34.315 00:51:37.465

כמה זמן הייתם בקולחוז. בנורא הזה?

00:51:37.465 00:51:39.760

נ. בנורא הזה לא היינו הרבה זמן.

00:51:39.760 00:51:41.620

לא הרבה זמן. היינו אולי חודש.

00:51:41.620 00:51:46.360

חודשיים. והיינו צריכים לברוח. אני לא יודעת לאיפה.

00:51:46.360 00:51:47.650

אז איך. אה. הסתדרתם?

00:51:47.650 00:51:49.825

את זוכרת איפה ישנת? מה עשית?

00:51:49.825 00:51:52.990

אה. ישנו מן זה כ. מסכנים היו שם אנשים עוד.

00:51:52.990 00:51:55.300

עוד נתנו לנו לישון שמה. כן?

00:51:55.300 00:51:57.070

באיזשהו פרוזדור. לא חשוב.

00:51:57.070 00:51:59.125

העיקר שהיה מקום לשים ראש.

00:51:59.125 00:52:01.360

זה. זה כבר זהו.

00:52:01.360 00:52:04.000

אני זוכרת ר. היה שם מישהו נכה

00:52:04.000 00:52:06.760

ולא הייתה לו לא עגלה ולא שום דבר.

00:52:06.760 00:52:08.845

כל הזמן סחבו אותו על. אה.

00:52:08.845 00:52:11.530

כתפיים. אנשים אחרים. כן?

00:52:11.530 00:52:14.350

זה מה שבתור ילדה זה היה לי נורא לראות.

00:52:14.350 00:52:19.150

כי אני אף פעם לא ראיתי כזה בן אדם נכה לגמרי. רזה וזה.

00:52:19.150 00:52:23.605

התמונה הזאת אני צילמתי ככה גם מלווה אותי הרבה.

00:52:23.605 00:52:25.780

שאני לפעמים רואה נכים.

00:52:25.780 00:52:27.655

כמה שהם פה מטופחים.

00:52:27.655 00:52:30.280

מטופלים וזהו. בכל מקום אולי.

00:52:30.280 00:52:33.985

אה. מה שהיה עוד דבר נוראי.

00:52:33.985 00:52:36.250

כשנסענו שמה באנו לאופה

00:52:36.250 00:52:40.735

והיינו צריכים כל ה [משובש] (שפה זרה)

00:52:40.735 00:52:44.290

והיה רכבת וכל האנשים בכוח נדחפו.

00:52:44.290 00:52:47.305

אז המשפחה הזאת עלתה. סחבה אותנו.

00:52:47.305 00:52:51.050

אותי ואת אחותי. ואמא נשארה בחוץ.

00:52:51.050 00:52:52.770

ואנחנו עם כל הטובו.

00:52:52.770 00:52:55.845

עם כל הרכוש שלנו היינו ב.

00:52:55.845 00:53:00.280

ברכבת איתם ואינ. אמא בחוץ.

00:53:00.280 00:53:02.485

אני אז הייתי בת 8.

00:53:02.485 00:53:06.475

אני חושבת שבגיל 5 נעשיתי מבוגרת.

00:53:06.475 00:53:12.350

ובגיל 8 כבר הייתי יותר מבוגרת מה ש. מה שמבוגרים.

00:53:12.350 00:53:14.625

לקחתי הכל בידיים שלי.

00:53:14.625 00:53:17.655

ספרתי את החפצים שלנו.

00:53:17.655 00:53:20.565

גם גנבו. המשפחה כנראה גם גנבה לנו קצת.

00:53:20.565 00:53:23.370

שם היו כל מיני ניירות. לא יודעת מה.

00:53:23.370 00:53:28.920

אממ. ונסענו. נוסעים. רכבת נוסעת.

00:53:28.920 00:53:31.080

ואין לנו לא מסמכים. לא ת.

00:53:31.080 00:53:33.300

לא כרטיס ולא כסף.

00:53:33.300 00:53:35.435

הכל נשאר אצל אמא.

00:53:35.435 00:53:43.450

טוב. אמא גם כנראה קצת התבגרה והתחילה לחפש מנהל שם.

00:53:43.450 00:53:47.800

מנהל של תחנה ונתנו.

00:53:47.800 00:53:54.160

לכל תחנה גדולה נתנו מברקים ובאיזשהו תחנה שכבר אחרי יום.

00:53:54.160 00:53:57.505

יומיים נסיעה. כי שמה זה מרחקים. כן?

00:53:57.505 00:54:00.145

לאכול היה לנו מה. כי היה לנו בשר.

00:54:00.145 00:54:01.735

היו לנו עוד קצת דברים.

00:54:01.735 00:54:06.130

אבל אחר כך כנראה השארנו משהו ברכבת כ. ירדנו.

00:54:06.130 00:54:12.670

הורידו אותנו. באו לרכבת פקידים ואמרו: "אתן רינה וסטלה?

00:54:12.670 00:54:14.410

בנות? 2 בנות?"

00:54:14.410 00:54:17.995

"כן". "אמא מחפשת". אמרו לנו לרדת.

00:54:17.995 00:54:19.720

ירדנו באיזה תחנה.

00:54:19.720 00:54:24.580

תחנה די גדולה והביאו אותנו לחדר של ילדים.

00:54:24.580 00:54:26.665

יש כזה שמה ברוסיה. יש לכל.

00:54:26.665 00:54:29.425

בכל תחנה גדולה חדר לתינוקות.

00:54:29.425 00:54:35.410

היו שמה מיטות. וחיכינו איזה 4 ימים אכלנו סולת.

00:54:35.410 00:54:38.095

מאז אני לא אוכלת סולת.

00:54:38.095 00:54:41.380

כי זה היה רק סולת.

00:54:41.380 00:54:44.935

סו. סולת לילדים. דייסות סולת. כן?

00:54:44.935 00:54:47.050

דייסות סולת. אבל מה.

00:54:47.050 00:54:49.330

אני ידעתי לקחת את החפצים.

00:54:49.330 00:54:53.020

לשים את זה למקום איפה ששומרים. לקחת.

00:54:53.020 00:54:56.320

כסף לא היה לי. לקחת שמה משמה קבלה.

00:54:56.320 00:54:59.320

לשמור את זה באיזה מקום. כן?

00:54:59.320 00:55:03.190

וחיכינו לאמא שמה. זהו.

00:55:03.190 00:55:04.960

וידעתם שהיא תגיע?

00:55:04.960 00:55:06.730

כן. כן. כן.

00:55:06.730 00:55:08.560

כי אמרו לנו שקיבלנו.

00:55:08.560 00:55:09.880

שאמא צריכה להגיע.

00:55:09.880 00:55:11.950

שיש מברק ממנה. כן.

00:55:11.950 00:55:13.540

זה כבר היה בעומק של.

00:55:13.540 00:55:15.970

ברוסיה. ברוסיה עצמה שמה.

00:55:15.970 00:55:19.570

אני לא יודעת בדיוק איפה שאורל אני חושבת.

00:55:19.570 00:55:24.580

אני צריכה לחדש את הגיאוגרפיה שלי. וזהו.

00:55:24.580 00:55:26.800

והיא הגיעה. נו. והמשכנו ו.

00:55:26.800 00:55:29.545

ו. ושוב היו צרות אחרות.

00:55:29.545 00:55:31.045

לאן המשכתם?

00:55:31.045 00:55:33.340

לקירגיזיה. לפרנוזה.

00:55:33.340 00:55:35.860

קוראים לזה בישקק עכשיו שימו.

00:55:35.860 00:55:37.330

שינו את זה לפרונזה.

00:55:37.330 00:55:39.265

כי שם הייתה דודה.

00:55:39.265 00:55:45.610

ושוב פעם היא. שמו אותנו לאיזה קולחוז. לבית הספר.

00:55:45.610 00:55:48.145

פגשתם את הדודה?

00:55:48.145 00:55:50.080

פגשנו אותה. היא די.

00:55:50.080 00:55:52.090

הייתה די קרה. היא הסתדרה טוב.

00:55:52.090 00:55:54.835

היא ידעה להסתדר כי היא עבדה במסעדה.

00:55:54.835 00:55:58.690

לעבוד במסעדה זה. זה כאילו היה.

00:55:58.690 00:55:59.020

אוכל?

00:55:59.020 00:56:02.755

אהה. אה. להיות מיניסטר. אני לא יודעת מה.

00:56:02.755 00:56:05.455

היא הייתה תמיד. הילדה שלה.

00:56:05.455 00:56:09.610

בת דודה שלי תמיד הייתה שמנמונת כזו. יפה.

00:56:09.610 00:56:12.490

אה. אנחנו היינו נורא רזות.

00:56:12.490 00:56:14.905

נורא רזות. ממש מקלות.

00:56:14.905 00:56:19.345

אני פחדתי. אני הייתי בת 8. נראיתי 4.

00:56:19.345 00:56:24.940

תמיד חשבו ש. ו. ושם גם. אהה.

00:56:24.940 00:56:29.785

שם הייתה כיתה שהיו גם כמה משפחות אז לא היה.

00:56:29.785 00:56:33.550

לא הייתה פינה בשבילנו אז אנחנו היינו באמצע.

00:56:33.550 00:56:35.740

כל החפצים שלנו. כל.

00:56:35.740 00:56:37.720

כל הזמן מישהו שמר כי גנבו.

00:56:37.720 00:56:38.860

בתוך איזה בית?

00:56:38.860 00:56:40.300

ב. בבית ספר.

00:56:40.300 00:56:40.960

אה-הא.

00:56:40.960 00:56:43.345

בבית ספר. כן.

00:56:43.345 00:56:45.280

זה כבר היה חורף אני חושבת.

00:56:45.280 00:56:46.975

אני לא יודעת אחרי כל ה.

00:56:46.975 00:56:49.840

זה בית ספר שהכניסו לשם את המשפחות לגור?

00:56:49.840 00:56:51.535

את המשפחות לגור. כן.

00:56:51.535 00:56:54.430

זה היה. לא הייתה כיתה כי זה היה איזה אולם.

00:56:54.430 00:56:56.755

כי זה היה נורא גדול בשביל כיתה.

00:56:56.755 00:56:59.620

היה שם תנור גדול. יודעת. שטויות.

00:56:59.620 00:57:01.270

ושם גם לא היה מה לאכול.

00:57:01.270 00:57:10.225

כי היה. אמא עבדה קצת אז קיבלה בצל. זה שק בצל.

00:57:10.225 00:57:14.395

אז שוב פעם אכלנו בצל מטוגן. אה.

00:57:14.395 00:57:16.300

לא מטוגן בשמן ב.

00:57:16.300 00:57:20.125

סתם על משהו מבושל במים.

00:57:20.125 00:57:25.285

זה גם השאיר ככה טעם לכל החיים.

00:57:25.285 00:57:29.230

וזה אחר כך אני לא יודעת איך באיזה

00:57:29.230 00:57:32.530

צורה יצאנו משם. מאיזה כפר.

00:57:32.530 00:57:35.035

לא כל חוסר כפר רגיל.

00:57:35.035 00:57:40.210

גם איזה חדר כזה עם רצפה של חימר והכל שם כזה.

00:57:40.210 00:57:41.605

נו. אבל העיקר.

00:57:41.605 00:57:45.085

שם יש לי גם הרבה סיפורים. מה שהיה שמה.

00:57:45.085 00:57:47.545

אחר כך עוד משהו שכבר קי.

00:57:47.545 00:57:49.225

קיבלנו כבר לא יודעת איך.

00:57:49.225 00:57:53.275

לאמא היו את. הרבה ידידים מפולניה.

00:57:53.275 00:57:56.380

אנחנו הרי. מה. מה אנחנו ופולניה?

00:57:56.380 00:58:01.720

הודות לזה אנחנו באנו לפולניה אחר כך גם סיפור ככה

00:58:01.720 00:58:06.910

עשו לה כזה נישואים פיקטיביים והוציאו אותנו לשם.

00:58:06.910 00:58:08.080

אנחנו נגיע לזה.

00:58:08.080 00:58:08.180

כן. כן.

00:58:08.180 00:58:10.630

אבל תתארי עוד. אה. בקולחוז.

00:58:10.630 00:58:13.615

כמה זמן אתם שם גרים בתוך הבית ספר הזה?

00:58:13.615 00:58:16.750

בית ספר זה כבר. אממ.

00:58:16.750 00:58:18.670

אני לא יודעת. אה. אה. אה.

00:58:18.670 00:58:20.125

אולי חודש. אולי חודשיים.

00:58:20.125 00:58:21.310

לא הרבה זמן.

00:58:21.310 00:58:24.190

כבר בלתי אפשרי היה לגור שמה. היו גם שיכורים.

00:58:24.190 00:58:25.675

מלא שיכורים שמה.

00:58:25.675 00:58:29.725

זה לא היה אידיליה בין האנשים האלה לגור. כן?

00:58:29.725 00:58:32.965

רבו. ילדים קטנים.

00:58:32.965 00:58:36.385

היה מאוד קשה. זהו. ו.

00:58:36.385 00:58:38.725

זה אנשים שנסעו איתכם יחד?

00:58:38.725 00:58:40.615

כן. כן. כן. לא הם לא.

00:58:40.615 00:58:43.420

הא. אלה לא. יהודים שנסעו איתנו יחד.

00:58:43.420 00:58:45.700

לא היו הכי. הכי נחמדים.

00:58:45.700 00:58:47.050

הוציאו אותנו. הם.

00:58:47.050 00:58:48.880

השארנו עוד קצת דברים. אבל.

00:58:48.880 00:58:52.315

אהה. הרוב לקחנו והם המשיכו.

00:58:52.315 00:58:55.735

לאמא עוד נשארה איזה חבילה שלהם. אז מה.

00:58:55.735 00:58:59.530

כל הדאגה שלנו הייתה איך לשלוח אותה. איך לשלוח.

00:58:59.530 00:59:01.450

וידענו שיש שמה נעליים.

00:59:01.450 00:59:03.190

ידענו ככה. נו.

00:59:03.190 00:59:05.620

אבל טוב זה לא שלנו אז שלחנו.

00:59:05.620 00:59:06.925

אחר כך אמא אומרת: "אויי.

00:59:06.925 00:59:09.175

היינו יכולים כמה חודשים לחיות".

00:59:09.175 00:59:10.630

כי הם לא כתבו.

00:59:10.630 00:59:12.640

אולי זה לא הגיע. לא חשוב.

00:59:12.640 00:59:15.580

אממ. שם היינו במצב ממש.

00:59:15.580 00:59:19.660

אחר כך כשבאנו לקירגיזיה אז שוב פעם.

00:59:19.660 00:59:23.425

נו. אז זהו אני סיפרתי על זה.

00:59:23.425 00:59:30.115

קיבלנו איזה חדר ואמא התחילה לעבוד בבית חרושת ל. צבאי.

00:59:30.115 00:59:33.640

כי היו שמה. היה שם בית חרושת מה.

00:59:33.640 00:59:36.730

גדולה מאוד. גדול מאוד.

00:59:36.730 00:59:41.800

ממש. אממ. אה. והתחילה לעבוד. אבל.

00:59:41.800 00:59:43.540

אבל היא הייתה חלשה ו.

00:59:43.540 00:59:46.435

וזה לא היה בשבילה וזה היה רחוק.

00:59:46.435 00:59:48.520

היינו לבד. אני ואחותי.

00:59:48.520 00:59:53.860

ואני שוב פעם הייתי אמא ואבא של אחותי ו.

00:59:53.860 00:59:59.020

האא. שמה זה סיפורים גדולים מאוד איך אנחנו נשארנו. כן?

00:59:59.020 01:00:02.380

אני היי. נעשיתי מאוד מעשית.

01:00:02.380 01:00:06.490

מאוד מעשית. מאוד. כמו שילדים ב.

01:00:06.490 01:00:10.705

בשעת הצורך. הייתי קונה דברים. הייתי מוכרת.

01:00:10.705 01:00:15.085

הייתי מוכרת י. התמחות שלי היו ספרי לימוד.

01:00:15.085 01:00:17.470

ידעתי בדיוק מה לכל כיתה.

01:00:17.470 01:00:20.740

אז הייתי קונה אצל תלמידים. הייתי מוכרת בשוק.

01:00:20.740 01:00:23.410

הייתי מרוויחה. אה. מרוויחה.

01:00:23.410 01:00:26.485

הייתי מוכרת מים גם. מים.

01:00:26.485 01:00:28.180

מ. מים.

01:00:28.180 01:00:36.995

[כך במקור].

01:00:36.995 01:00:43.390

היום ד' באדר. 26 בפברואר 2004.

01:00:43.390 01:00:47.320

ריאיון המשך עם שטרנפלד. רינה.

01:00:47.320 01:00:50.260

רינה. את מוכרת מים. כל המכירות.

01:00:50.260 01:00:53.350

מה את עושה עם הכסף שאת מקבלת?

01:00:53.350 01:00:55.660

מה אני עושה? קודם כל אני אגיד לך

01:00:55.660 01:00:57.625

איך אני מוכרת את המים. אני נו.

01:00:57.625 01:00:59.620

הולכת. זה היה בקרגזיה.

01:00:59.620 01:01:02.995

בפרונזה. עכשיו זה שם אחר. בישקק.

01:01:02.995 01:01:05.815

אה. הייתי הולכת למשאבה.

01:01:05.815 01:01:09.185

לוקחת מים לקומקום. שואבת.

01:01:09.185 01:01:13.635

אבל היו גם בעיות כי היו שמה פרחחים.

01:01:13.635 01:01:16.665

ילדים שרא. ידעו שאני יהודייה.

01:01:16.665 01:01:20.085

זרקו עליי אבנים וזה כאב שזה פגע.

01:01:20.085 01:01:26.845

ובכל זאת השתדלתי ללכת יחד עם מבוגרים ו.

01:01:26.845 01:01:31.375

ולקחת מים ול. ללכת לשוק.

01:01:31.375 01:01:33.160

בשוק מכרתי את זה בספלים.

01:01:33.160 01:01:37.690

אחותי החזיקה ספל וזה מים קרים היו טובים.

01:01:37.690 01:01:39.130

ואנשים קנו. קנו.

01:01:39.130 01:01:41.470

לפעמים הייתה לי הצלחה גדולה.

01:01:41.470 01:01:42.925

היו לי גם קונקורנטים.

01:01:42.925 01:01:46.330

היו מתחרים יותר חזקים. יותר גדולים.

01:01:46.330 01:01:48.625

בכל אופן על כסף של.

01:01:48.625 01:01:52.120

שמכרנו קנינו לפעמים לחם.

01:01:52.120 01:01:53.815

לפעמים תפוחי אדמה.

01:01:53.815 01:01:56.755

לפעמים דלעת. הכל מה שהיה.

01:01:56.755 01:02:02.075

ובסוף תמיד קניתי סוכרייה לי ולאחותי.

01:02:02.075 01:02:06.915

כאלה סוכריות קטנות. קטנות שמוצצים אותם הרבה זמן.

01:02:06.915 01:02:12.330

זה מים וזה היה בקיץ כשק. חם.

01:02:12.330 01:02:15.000

יום אחד זה היה שוק ביום ראשון.

01:02:15.000 01:02:16.620

יום שני היה באמצע השבוע.

01:02:16.620 01:02:19.835

אז לפעמים לא הלכתי לבית הספר כי.

01:02:19.835 01:02:22.615

כי ידעתי שיש צורך להרוויח.

01:02:22.615 01:02:26.275

אימי הייתה מאוד חלשה וזהו.

01:02:26.275 01:02:29.860

את. אה. ל. זה מים. מים וז.

01:02:29.860 01:02:31.060

בת כמה היית אז?

01:02:31.060 01:02:33.280

הייתי בת 9. בת 10 אולי.

01:02:33.280 01:02:35.560

אולי אבל נראיתי לגיל 6.

01:02:35.560 01:02:38.410

הייתי מאוד רזה ורעבה.

01:02:38.410 01:02:43.510

תמיד רעבה. הו. הרעב תמידי. כן זה.

01:02:43.510 01:02:47.620

אני זוכרת שבבית ספר כשישבתי בשיעורים.

01:02:47.620 01:02:52.015

אז יותר חשבתי על לחם מאשר לימודים.

01:02:52.015 01:02:57.745

על לחם. לא שום דברים אחרים לא באו לראש לאכול רק לחם.

01:02:57.745 01:03:02.920

והעבודה שלי למכור מים זה היה לחם. לחם שלנו.

01:03:02.920 01:03:08.005

כי זה לא הספיק מה שאימי הייתה מקבלת שם ב. ב. בזה.

01:03:08.005 01:03:12.415

ויש לי המשך של הסיפור עם המים.

01:03:12.415 01:03:15.805

היו שמה ילדים יותר גדולים ממני.

01:03:15.805 01:03:18.415

צעקו לי: [משובש] (שפה זרה)

01:03:18.415 01:03:22.360

"פרצוף יהודי". כל הדברים האלה.

01:03:22.360 01:03:27.520

כי ו. זה היה בקיץ. מים שמכרתי.

01:03:27.520 01:03:33.025

היה גם חורף ובחורף חורף לפעמים שם מאוד קשה. יש שלג.

01:03:33.025 01:03:37.135

בין הילדים שצעקו היה אחד ש. סאשקה.

01:03:37.135 01:03:40.210

שהוא היה מנהיג של ילדים.

01:03:40.210 01:03:44.315

והוא תמיד הסית אותם נגדי. לא ידעתי למה.

01:03:44.315 01:03:47.505

בחורף גם הלכתי לשאוב מים.

01:03:47.505 01:03:53.300

זה כבר לצורך ביתי שלנו והיה צורך במים.

01:03:53.300 01:03:58.210

אה. פעם אני הולכת בחזרה עם קומקום מלא מים

01:03:58.210 01:04:01.825

ועוד משהו ביד ומולי שלג.

01:04:01.825 01:04:06.235

יש רק שביל קטן שאנשים כבר עשו את הדרך.

01:04:06.235 01:04:10.915

ולמולי בא סאשקה. מלוכלך. אה.

01:04:10.915 01:04:16.730

נראה גועל נפש ועם צחוק כזה. צחוק כזה נוראי.

01:04:16.730 01:04:20.100

אני אמרתי בליבי. אני אקח את הקומקום

01:04:20.100 01:04:21.855

ואני אזרוק לו בפרצוף.

01:04:21.855 01:04:24.630

ככה ממש אני לא אלך ל.

01:04:24.630 01:04:27.970

לתת לו דרך. לאיפה ש.

01:04:27.970 01:04:29.935

אני לא אפנה לו את הדרך.

01:04:29.935 01:04:32.305

הוא עצר. אני עצרתי.

01:04:32.305 01:04:36.355

הוא צוחק. אני עוד לא שום דבר. לא העזתי לעשות.

01:04:36.355 01:04:40.015

אני צועקת. אומרת לו: "סאשקה. למה אתה מרביץ?

01:04:40.015 01:04:41.380

מה עשיתי לך?

01:04:41.380 01:04:42.850

מה. למה אתה כזה?

01:04:42.850 01:04:45.880

למה אתה ל. אומר לכולם לזרוק אבנים עליי?"

01:04:45.880 01:04:52.480

סאשקה הסתכל עליי. חיבק אותי ונתן לי נשיקה וברח.

01:04:52.480 01:04:54.955

אני הייתי המומה.

01:04:54.955 01:04:56.680

קודם כל עזבתי את הקומקום.

01:04:56.680 01:05:02.095

לקחתי שלג והתחלתי לשפשף את המקום כי זה הגעיל אותי.

01:05:02.095 01:05:07.880

מקום שהוא. נשיקה כזו מצלצלת נתן לי.

01:05:07.920 01:05:11.710

ובאתי הביתה. אני לא יכולתי להירגע.

01:05:11.710 01:05:15.070

אבל מה. מאז אף אחד לא נגע בי.

01:05:15.070 01:05:17.470

לא זרקו אבנים ולא זה.

01:05:17.470 01:05:22.960

זה מ. סיפורים אופטימיים. כן.

01:05:22.960 01:05:25.930

וזהו. זה הסיפור הזה.

01:05:25.930 01:05:29.335

הסי. סיפור מאוד מאוד חריג כמו סיפור.

01:05:29.335 01:05:34.030

זאת אומרת מצב שלנו שהיה שם שוב בקיץ.

01:05:34.030 01:05:36.565

כבר כמעט סוף המלחמה.

01:05:36.565 01:05:40.495

ברחובות היו ממש אנשים ש. ס.

01:05:40.495 01:05:43.735

סטלין העביר עמים שלמים שמה לקירגיזיה.

01:05:43.735 01:05:47.485

מ. אה. מגרוזיה. מעוד מקומות.

01:05:47.485 01:05:51.970

אנשים שלא היו רגילים לחיות בתנאים כמו שהם חיו.

01:05:51.970 01:05:54.040

והיו כל מיני מחלות.

01:05:54.040 01:05:58.150

היו. אה. דיזנטריה הייתה. טיפוס היה.

01:05:58.150 01:06:00.910

נורא. היה טיפוס שמעבירים

01:06:00.910 01:06:03.730

אותו דרך כינים ולמי לא היו כינים?

01:06:03.730 01:06:06.520

לכולם כמעט שמה היו כילים. כינים.

01:06:06.520 01:06:10.135

כי לא היה סבון. לא היו תנאים היגייניים.

01:06:10.135 01:06:13.510

אה. בבית ספר קצת למדנו על מחלות.

01:06:13.510 01:06:17.995

איך אפשר להבדיל. אבל מה לעשות לא ידענו.

01:06:17.995 01:06:20.110

יום אחד אימי חלתה.

01:06:20.110 01:06:24.610

קיבלה חום. לא הלכתי לבית הספר.

01:06:24.610 01:06:27.760

יום שני שוב פעם חום לא ידענו מה לעשות.

01:06:27.760 01:06:29.695

כבר מצב שלה לא היה טוב.

01:06:29.695 01:06:32.065

רצתי מהר לבית חרושת שלה.

01:06:32.065 01:06:34.210

זה היה 8 קילומטר.

01:06:34.210 01:06:36.535

רופאה הבטיחה לי לבוא.

01:06:36.535 01:06:38.410

היא באה למחרת. עוד יום עובר.

01:06:38.410 01:06:42.505

אימי כמעט. כבר נעשתה אדומה מרוב.

01:06:42.505 01:06:45.655

אה. פריחה. כי זה אופייני למחלה הזאת.

01:06:45.655 01:06:49.120

הממ. הסתכלה על אמא ואמרה:

01:06:49.120 01:06:51.385

"לא. זה יעבור. זה שום דבר".

01:06:51.385 01:06:54.505

ואני בתור. לא יכולתי ל. להתווכח איתה.

01:06:54.505 01:06:56.560

אבל ראיתי שזה לא עובר.

01:06:56.560 01:06:58.585

שזה טיפוס. אני לא אמרתי.

01:06:58.585 01:07:03.055

למחרת. עוד יום. עוד יומיים היא כבר כמעט מאבדת הכרה.

01:07:03.055 01:07:06.400

לא אוכלת. שותה. לא שותה.

01:07:06.400 01:07:09.655

יצאתי מהבית ויצאתי לרחוב ראשי.

01:07:09.655 01:07:11.545

ראיתי שמה. ידעתי שב.

01:07:11.545 01:07:15.760

ברחוב הזה. אה. באים סניטריים חובשים עם.

01:07:15.760 01:07:19.420

בעגלות כאלה לקחת חולים. מתים. כל מיני.

01:07:19.420 01:07:24.880

ובדיוק ו. אני רואה עגלה וסוסים ואני צועקת.

01:07:24.880 01:07:26.935

צועקת [משובש] ש. שהם לא שמעו.

01:07:26.935 01:07:29.680

ממש רצתי כמעט ל. ליד הסוסים.

01:07:29.680 01:07:31.960

התחילו לצעוק עליי: "מה את רוצה?

01:07:31.960 01:07:36.370

מה את". אני צעקתי שיעצרו. שיעצרו שישמעו אותי.

01:07:36.370 01:07:39.955

העלו אותי על העגלה וזה.

01:07:39.955 01:07:42.850

היא הייתה כזו שטוחה ושאלו על מה מדובר.

01:07:42.850 01:07:45.280

אז מהר סיפרתי שאמא חולה מאוד.

01:07:45.280 01:07:46.480

שהיא כבר לא מדברת.

01:07:46.480 01:07:49.105

כבר לא מגיבה כמעט. מקיאה.

01:07:49.105 01:07:51.100

אז. אה. הם אמרו: "טוב.

01:07:51.100 01:07:52.900

אבל אנחנו. אין לנו כתובת. לא ז".

01:07:52.900 01:07:56.545

אמר: "טוב תבואי. אנחנו. יש לנו 2 כתובות.

01:07:56.545 01:07:58.930

אם שמה משהו הסתדר אנחנו נחזור".

01:07:58.930 01:08:01.015

מרחקים היו גדולים.

01:08:01.015 01:08:03.100

אני ישבתי וסיפרתי.

01:08:03.100 01:08:07.330

בינתיים הם באו למישהו שכבר לקחו אותו לבית חולים.

01:08:07.330 01:08:11.230

לעוד אחד שכבר נפטר. אז כבר לא לקחו אותו.

01:08:11.230 01:08:16.330

ובאמת שמעו בקולי. וה. באו לאמא. ישר. ה.

01:08:16.330 01:08:18.580

ישר אמרו שזה טיפוס.

01:08:18.580 01:08:20.665

לקחו אותה לבית חולים.

01:08:20.665 01:08:24.355

ברגע שלקחו אותה לבית חולים נכנסנו.

01:08:24.355 01:08:28.255

כבר אי אפשר היה להיכנס. כי זה היה בית חולים למחלות אה.

01:08:28.255 01:08:30.535

מז. אה. איך אומ. זיהום.

01:08:30.535 01:08:34.825

ובחצר מלא אנשים חולים ו.

01:08:34.825 01:08:36.370

אה. ממש על הרצפה.

01:08:36.370 01:08:39.250

אותה ישר הכניסו שמה לפרוזדור.

01:08:39.250 01:08:41.710

פתאום אני רואה 2 רופאים.

01:08:41.710 01:08:46.150

2 רופאים ניגשים אליי ושואלים: "מה השם שלנו?"

01:08:46.150 01:08:47.350

אז אני אומרת רינה.

01:08:47.350 01:08:53.350

רינה זה שם לא לגמרי רוסי וסטלה. זאת אחותי סטלה.

01:08:53.350 01:08:56.020

אז הם אמרו: "אתן בנות יהודיות?"

01:08:56.020 01:08:57.730

אפילו לא אמרו. רק אמרו.

01:08:57.730 01:08:59.500

רק אמרו: "זה בנות יהודיות.

01:08:59.500 01:09:02.140

א-יידיש קינדער". אני אז לא ידעתי מה זה.

01:09:02.140 01:09:04.405

אבל זה אני זכרתי של.

01:09:04.405 01:09:06.325

לקחו את אמא לחדר.

01:09:06.325 01:09:08.395

לחדר רופאים ואמרו: "שנ.

01:09:08.395 01:09:11.350

שהיא תהיה בסדר. שהיא אישה חזקה.

01:09:11.350 01:09:14.290

היא בלי הכרה. נעשה מקסימום מה שאפשר.

01:09:14.290 01:09:16.000

ואמרו לי איפה היא שוכבת.

01:09:16.000 01:09:17.350

באיזשהו מקום בקצה.

01:09:17.350 01:09:19.540

אבל להיכנס אי אפשר שמה.

01:09:19.540 01:09:23.350

טוב באמת כל פעם שהיינו באות היו נותנים לנו

01:09:23.350 01:09:29.290

לחם ודווחו כאילו שאנחנו היינו שווה לשווה.

01:09:29.290 01:09:34.090

ואני כל הזמן חשבתי כמה שטוב שאנחנו יהודיות.

01:09:34.090 01:09:37.045

כבר הרגשתי מן סולדיריות.

01:09:37.045 01:09:41.270

כי רופאים שם היו באמת הרבה רופאים יהודים.

01:09:41.340 01:09:45.460

טוב לזה. בסיפור הזה יש הרבה סיפורים קטנים.

01:09:45.460 01:09:46.900

כי אמא לא אכלה.

01:09:46.900 01:09:51.730

שמה מתחת לכרית לחם בשביל לתת לנו ומי רוצה לחם.

01:09:51.730 01:09:54.250

אה. מזוהם כזה ממחלות?

01:09:54.250 01:09:56.470

אבל מה היא הייתה נותנת לנו.

01:09:56.470 01:09:58.795

אחר כך שכבר הרגישה טוב יש.

01:09:58.795 01:10:00.670

ישנה ליד החלון.

01:10:00.670 01:10:03.580

אז אנחנו עלינו שמה קודם אחותי.

01:10:03.580 01:10:07.705

אחר כך אני ככה שמנו אבנים בתור מדרגות.

01:10:07.705 01:10:13.435

וראינו אותה והיא הייתה בלי שערות כי גזרו לה את הז.

01:10:13.435 01:10:15.610

את ה. גילחו את הראש.

01:10:15.610 01:10:15.710

כינים?

01:10:15.710 01:10:17.530

ואני חשבתי שזה רק גברים.

01:10:17.530 01:10:19.045

חשבתי מה זה אמא?

01:10:19.045 01:10:21.295

זה גבר. לא יכולתי להבין.

01:10:21.295 01:10:25.180

והיא בזמנים שהייתה בלי הכרה היא צעקה.

01:10:25.180 01:10:27.880

דרך הזה צעקה: "הירשל.

01:10:27.880 01:10:29.320

מוטל. הירשל. מוטל".

01:10:29.320 01:10:30.835

זה היו 2 אחים שלי.

01:10:30.835 01:10:35.620

שלה. ואנחנו צעקנו: "אמא אנחנו לא הירשל ולא מוטל.

01:10:35.620 01:10:37.240

אנחנו רינה וסטלה".

01:10:37.240 01:10:38.770

היא לא הכירה אותנו.

01:10:38.770 01:10:41.725

היא גם חשבה שאנחנו אחים שלה.

01:10:41.725 01:10:44.350

טוב זה היה מה שהיה בזה.

01:10:44.350 01:10:47.080

איך שהשגנו אוכל בשביל אמא גם סיפור.

01:10:47.080 01:10:49.480

כי הלכנו מדלת לדלת.

01:10:49.480 01:10:53.020

איפה שרק הכרנו את מישהו וביקשנו.

01:10:53.020 01:10:54.940

כי אמרו שאמא צריכה חלב.

01:10:54.940 01:10:56.485

איפה לקחת חלב?

01:10:56.485 01:10:58.060

כשהיא עוד הייתה בבית חולים?

01:10:58.060 01:10:59.650

בבית חולים כבר הייתה.

01:10:59.650 01:11:01.855

הרגישה יותר טוב אחר כך.

01:11:01.855 01:11:06.235

אחר כך הייתה נותנת לנו לחם שלה. לבן.

01:11:06.235 01:11:07.990

אנחנו היינו מוכרות את זה.

01:11:07.990 01:11:12.010

היינו קונות לה או חלב או קצת חמאה.

01:11:12.010 01:11:14.710

חמ. חמאה זה ויטמין די.

01:11:14.710 01:11:18.430

אני יודעת. כבר אז ידענו הרבה על כל הדברים האלה.

01:11:18.430 01:11:20.650

זהו. אחרי שהיא יצאה מבית חולים.

01:11:20.650 01:11:21.955

זה גם לא היה פשוט.

01:11:21.955 01:11:23.845

היא קיבלה מחלת עיניים.

01:11:23.845 01:11:25.810

מין כזה חוסר ויטמין די.

01:11:25.810 01:11:28.975

זה קוראים לזה עיוורון לילה.

01:11:28.975 01:11:31.420

בלילה היא בכלל לא ידעה ללכת.

01:11:31.420 01:11:34.060

אז היינו רצות. אני הייתי רצה רחוק.

01:11:34.060 01:11:37.180

רחוק בשביל לפגוש אותה ולהביא הביתה

01:11:37.180 01:11:42.040

כי זה כבר היה חושך בזמן שהיא גמרה עבודה. הייתה גומרת.

01:11:42.040 01:11:47.425

טוב. זה. זה סיפורים כאלה וכאלה היו הרבה.

01:11:47.425 01:11:50.815

איך. אה. לקחת אותה חזרה מהבית חולים?

01:11:50.815 01:11:53.590

את יודעת שאני. אני חושבת שהיא הלכה ברגל.

01:11:53.590 01:11:57.010

כי אני לא זוכרת שהיה איזה כלי תחבורה אז.

01:11:57.010 01:11:58.585

שמה בכלל לא היה.

01:11:58.585 01:12:01.330

לא היה. לא היו. אולי באמצע. לא גם טראמוואי [משובש]

01:12:01.330 01:12:03.820

באיזה מקום היה הבית חולים והבית?

01:12:03.820 01:12:05.350

זה די רחוק היה.

01:12:05.350 01:12:08.500

כי אם בית חרושת של אמא היה 8 קילומטר.

01:12:08.500 01:12:11.020

אז נגיד זה היה 4 קילומטר.

01:12:11.020 01:12:14.050

זה באמצע משהו כזה.

01:12:14.050 01:12:16.135

כי משמה אנחנו הלכנו.

01:12:16.135 01:12:17.635

באותו כפר?

01:12:17.635 01:12:20.050

ב. באותו המקום. באותו עיר. ב.

01:12:20.050 01:12:21.280

עיר גדולה. אבל.

01:12:21.280 01:12:22.570

אה. זה כבר לא עיר.

01:12:22.570 01:12:25.525

עיר עם ב. בתים ולא בתים.

01:12:25.525 01:12:28.975

אה. כל הדברים ככה היה מפוזר. היו מפוזרים.

01:12:28.975 01:12:30.460

בבית חרושת הייתה.

01:12:30.460 01:12:38.395

זה בית חרושת לצבא שהעבירו את זה מ. מאוקראינה ל.

01:12:38.395 01:12:43.270

ל. לכ. לפרונזה שמה יחד עם העוב.

01:12:43.270 01:12:47.110

עם העובדים זה. בזמן אווקואציה הם.

01:12:47.110 01:12:50.110

בזמן שגרמנים התקרבו שמה אליהם.

01:12:50.110 01:12:54.820

בית חרושת ממש. אה. לצבא.

01:12:54.820 01:12:58.520

לצרכים צבאיים בזמן המלחמה כמובן.

01:12:58.800 01:13:03.670

טוב. באמצע היו הרבה סיפורים. אממ.

01:13:03.670 01:13:06.040

היה סיפור שאני לא אשכח.

01:13:06.040 01:13:07.540

לא היה לנו כסף.

01:13:07.540 01:13:11.200

אמרו לנו ללכת למנהל של בית חרושת.

01:13:11.200 01:13:12.760

מישהו אמר: "אין לכם כסף?

01:13:12.760 01:13:15.610

אין. איך. איך אפשר ל. ל. להישאר?"

01:13:15.610 01:13:17.470

אמא. אחרי שהיא החלימה.

01:13:17.470 01:13:19.930

היא הלכה לעבוד חזרה בבית חרושת?

01:13:19.930 01:13:21.820

כן. חזרה לבית חרושת. כן.

01:13:21.820 01:13:24.625

הייתה הרבה זמן חלשה כי זהו שלא ידעה.

01:13:24.625 01:13:26.920

לא ידעה לחזור הביתה לבד.

01:13:26.920 01:13:32.920

כי היא לא ראתה. כן. הייתה. ועבדה.

01:13:32.920 01:13:37.000

והלכתי למנהל. מנהל יהודי.

01:13:37.000 01:13:40.180

כבר ידעתי שיהודים עוזרים ליהודים. אז בי.

01:13:40.180 01:13:43.015

רציתי לבקש ממנו כסף.

01:13:43.015 01:13:45.310

משכורת שלה מקדי.

01:13:45.310 01:13:49.495

מ. ב. ל. לחודש. למפרע.

01:13:49.495 01:13:52.315

אממ. הוא קיבל אותנו.

01:13:52.315 01:13:56.530

לא. קודם אמרו תבוא. לבוא למ. מחר.

01:13:56.530 01:13:58.450

באנו למחרת. זה הכל מרחקים.

01:13:58.450 01:14:00.970

רחוק. גם היה. לא היה לו זמן.

01:14:00.970 01:14:03.580

בסוף הוא קיבל אותנו. אמרתי. אמרתי לו.

01:14:03.580 01:14:08.830

אני פשוט לא יכולתי לדבר כי כל כך ריחמתי על עצמנו שבכיתי.

01:14:08.830 01:14:14.215

ממש ממש בכיתי שאנחנו במצב כזה כבר ירוד.

01:14:14.215 01:14:19.540

ואמרתי לו שהאם אפשר לקבל איזה כסף או משהו כזה.

01:14:19.540 01:14:22.240

הוא שמע. אמר: "תבואו בעוד שבוע".

01:14:22.240 01:14:24.055

נו. עוד שבוע. עוד שבוע.

01:14:24.055 01:14:26.140

בעוד שבוע הוא לא היה.

01:14:26.140 01:14:31.465

ואני אף פעם לא ייחלתי לאף אחד משהו רע.

01:14:31.465 01:14:34.330

ואני פה כל כך קיללתי.

01:14:34.330 01:14:37.375

בתוכי. לא בזה. כל כך.

01:14:37.375 01:14:41.110

כל כך ייחלתי לו דברים רעים זה.

01:14:41.110 01:14:43.465

זה. זה אי אפשר לתאר את זה במילים.

01:14:43.465 01:14:48.235

הכל מה שידעתי. אני. אה.

01:14:48.235 01:14:53.170

הוצאתי את זה. זאת אומרת ברגש רק ולא במילים עליו.

01:14:53.170 01:14:54.475

על בן אדם הזה.

01:14:54.475 01:14:57.025

אז זה מאוד מאוד כאב לי.

01:14:57.025 01:15:03.835

ואחר כך. כנראה יש אצל בן אדם מן כזה משהו. זה רגש נקמה.

01:15:03.835 01:15:06.430

אי. איך יכולתי לנקום? שום דבר.

01:15:06.430 01:15:08.290

הייתה לו בת יפהפייה.

01:15:08.290 01:15:10.570

יותר גדולה מאיתנו. אה.

01:15:10.570 01:15:13.780

הייתה אז בת 14. בת 15.

01:15:13.780 01:15:17.440

למה. אני זוכרת את הסיפור הזה עם הכסף בית חולים.

01:15:17.440 01:15:21.145

אז זה. זה הכל גם קשור למנהל.

01:15:21.145 01:15:25.270

והבת הזאת נסעה לאיזה טיול או משהו כזה

01:15:25.270 01:15:29.950

וסיפרו שהיא נפלה מהעגלה ונהרגה.

01:15:29.950 01:15:33.580

ואני כל הזמן חשבתי שאולי אני אשמה.

01:15:33.580 01:15:37.750

כי אני ייחלתי לו דברים נוראים. נוראים.

01:15:37.750 01:15:40.585

אחד מהדברים אולי אפילו היה זה.

01:15:40.585 01:15:42.430

אז זה רדף אותי.

01:15:42.430 01:15:43.990

אני עכשיו מדברת על זה.

01:15:43.990 01:15:47.290

אני לא. לא סיפרתי את זה ל. אף פעם.

01:15:47.290 01:15:52.090

אבל ככה זה קרה לי בחיים. זהו.

01:15:52.090 01:15:56.965

טוב. היו הרבה סיפורים שמה באותו זמן. באותו זה.

01:15:56.965 01:16:00.760

היה. אני כתבתי אפילו ככה לא יודעת.

01:16:00.760 01:16:04.450

אפילו איפה זה סיפורים שקוראים לזה.

01:16:04.450 01:16:07.420

אה. עיניים של לחמנייה.

01:16:07.420 01:16:10.915

עם העיניים לחמ. לאחותי הייתה קטנה

01:16:10.915 01:16:13.105

אז סחבתי אותה לבית הספר.

01:16:13.105 01:16:15.430

רק בשביל לתת לה חצי לחמנייה.

01:16:15.430 01:16:18.490

היינו מקבלים שמה לחמנייה קטנה. לפעמים ש.

01:16:18.490 01:16:19.270

בבית ספר?

01:16:19.270 01:16:22.000

בבית ספר. כן. ילדים קיבלו לחמנייה.

01:16:22.000 01:16:25.840

וזה נתן לנו אולי לחצי יום אוכל. אבל מה?

01:16:25.840 01:16:27.340

כולם לכ. אכלו למ.

01:16:27.340 01:16:29.950

לחמנייה ואני אכלתי חצי לחמנייה.

01:16:29.950 01:16:34.105

כי חצי לחמנייה נתתי בהפסקה לאחותי.

01:16:34.105 01:16:38.515

והיא חיכתה והעיניים שלה היו למה קראתי

01:16:38.515 01:16:43.555

גדולות ממש כמו לחמנייה הזאת ש. שנתתי לה שחורות.

01:16:43.555 01:16:45.550

אז פעם אחת.

01:16:45.550 01:16:49.900

והמורה לא יודעת גם קיבלה לחמנייה או לא.

01:16:49.900 01:16:51.760

פעם אחת היה איזה בחור.

01:16:51.760 01:16:53.695

איזה ילד היה חסר.

01:16:53.695 01:16:57.175

אז היא ניגשה אליי ונתנה לי 2 לחמניות.

01:16:57.175 01:16:59.380

היא ידעה מה קורה.

01:16:59.380 01:17:04.690

ואני ידעתי שהיא ככה נותנת וקצת. קצת רועדת.

01:17:04.690 01:17:09.805

קצת לא ידעה האם זה צריכה לתת. אולי לקחת לעצמה?

01:17:09.805 01:17:12.055

ככה אני לפחות חשבתי.

01:17:12.055 01:17:16.960

אני בכל זאת חילקתי לחמנייה שלי. נתתי לאחותי חצי.

01:17:16.960 01:17:19.945

אני אכלתי חצי ולחמנייה הזאתי החזקתי ביד

01:17:19.945 01:17:23.695

שהיא גמרה שיעור וכבר היה שיעור אחרון.

01:17:23.695 01:17:26.590

אני רצתי אחריה ואמרתי לה: "תיקחי.

01:17:26.590 01:17:29.440

תיקחי את זה לילדים שלך". היא אמרה: "לא. לא.

01:17:29.440 01:17:32.935

לא. תיקחי". ממש נתתי לה.

01:17:32.935 01:17:38.770

אז היא חילקה את זה לחצי ונתנה לי חצי וחצי לקחה לעצמה.

01:17:38.770 01:17:41.080

זה אני גם זוכרת טוב.

01:17:41.080 01:17:44.950

וזוכרת. אהה. סיפור אני לא זוכרת.

01:17:44.950 01:17:49.135

אולי סיפרתי את זה קודם עם המיטה. עם העובדים?

01:17:49.135 01:17:53.530

לא. מכיוון שהיינו. זאת תקופה הכי קשה הייתה.

01:17:53.530 01:17:56.140

הכי קשה בלי אמא ואמא חולה.

01:17:56.140 01:17:58.390

ואפילו בבית היא לא תפקדה.

01:17:58.390 01:18:00.250

בבית. בחדר.

01:18:00.250 01:18:04.060

אממ. הלכנו לקבל משהו לאכול שמה ב.

01:18:04.060 01:18:06.595

למסעדה ולא היו לנו תלושים.

01:18:06.595 01:18:11.920

לא היו. כי לא היו שם עובדים סוציאליים שד. דאגו.

01:18:11.920 01:18:15.355

אז. אה. ידענו ש.

01:18:15.355 01:18:20.455

היה לנו תמיד כזה כלי בשביל לקבל אוכל או מה שבא.

01:18:20.455 01:18:24.760

באנו למסעדה וביקשנו שיתנו לנו.

01:18:24.760 01:18:26.620

הם אמרו: "תחכו בנות. תחכו".

01:18:26.620 01:18:28.210

אנשים נחמדים היו שמה.

01:18:28.210 01:18:31.495

"תחכו בערב כשזה ייגמר אולי אנחנו.

01:18:31.495 01:18:33.595

אולי יישאר משהו. אז ניתן".

01:18:33.595 01:18:40.705

באמת זה עב. עובדים כבר יצאו ואנחנו קיבלנו אוכל מה.

01:18:40.705 01:18:44.930

סמיך כזה. טוב מה זה אכלנו. מצוין.

01:18:44.930 01:18:46.770

אבל מה. נעשה חושך.

01:18:46.770 01:18:50.265

ואי אפשר היה לחזור 8 קילומטר הביתה בערך.

01:18:50.265 01:18:53.750

ככה הערכתי. זה היה נורא רחוק.

01:18:53.750 01:18:57.220

אז. אהה. כולם העובדים יצאו

01:18:57.220 01:19:01.990

ואנחנו נשארנו שם לבד ורצינו לישון על קרשים שמה.

01:19:01.990 01:19:04.915

על. אה. קר. לא קרשים. ספסלים כאלה.

01:19:04.915 01:19:08.320

מישהי ראתה אותנו והתחילה לצעוק שאסור.

01:19:08.320 01:19:10.090

אסור פה אסור. ואין.

01:19:10.090 01:19:12.280

אין לנו איפה. אין לאן ללכת.

01:19:12.280 01:19:15.385

התחלנו לבכות ואני התאפקתי.

01:19:15.385 01:19:18.900

לא יכולתי כבר כל כך רע היה לנו.

01:19:18.900 01:19:20.715

אבל מה. לא היינו רעבות.

01:19:20.715 01:19:24.285

אז היא לקחה לה אותנו. יד אחותי ויד.

01:19:24.285 01:19:28.895

קול שלה נעשה שקט כזה והיא אמרה: "בואו איתי".

01:19:28.895 01:19:31.555

אנחנו הלכנו עם זה.

01:19:31.555 01:19:35.290

איזה רבע שעה פחות אולי כמה שאני זוכרת.

01:19:35.290 01:19:40.690

ובאנו למן בית כזה שעובדים רק גברים.

01:19:40.690 01:19:43.270

אולי 100 גברים ישנו שם על מיטות.

01:19:43.270 01:19:45.625

כאלה מיטות צבאיות שמתקפלים.

01:19:45.625 01:19:47.365

זה היו עובדים שלא.

01:19:47.365 01:19:53.530

לא קיבלו אותם לצבא אבל עבדו עבודה שהיו צריכים לעבוד.

01:19:53.530 01:19:53.855

בשביל הצבא?

01:19:53.855 01:19:56.320

בבית חרושת. בבית חרושת. כן. בשביל.

01:19:56.320 01:19:59.530

כן. כולם בבית חרושת. בית חרושת ענקי.

01:19:59.530 01:20:02.860

אז היא הסתכלה. הסתכלה. "בואו".

01:20:02.860 01:20:05.230

ראינו מיטה ריקה.

01:20:05.230 01:20:07.345

השכיבה אותנו על מיטה.

01:20:07.345 01:20:08.635

כמובן ישר נרדמ.

01:20:08.635 01:20:13.310

נרדמנו כי היינו עייפות ממוקדם בבוקר בדרך.

01:20:13.590 01:20:17.875

ובבוקר שמענו רעש מתחת למיטה.

01:20:17.875 01:20:20.575

משהו מתחת למיטה קורה.

01:20:20.575 01:20:24.685

התעוררנו. גם אחרים גם התעוררו אנשים.

01:20:24.685 01:20:27.595

ראינו שיוצא משמה בן אדם.

01:20:27.595 01:20:29.860

זה שמיטה הייתה שלו.

01:20:29.860 01:20:31.195

הוא לא העיר אותנו.

01:20:31.195 01:20:36.625

רק נכנס למתחת ושאל אות. "בנות ישנתם טוב?"

01:20:36.625 01:20:39.220

אנחנו נורא נבהלנו כי ב.

01:20:39.220 01:20:40.960

ב. בערב לא ראינו.

01:20:40.960 01:20:43.585

אנשים ישנו ופה קמו אני יודעת.

01:20:43.585 01:20:45.190

היו מים להתרחץ או לא?

01:20:45.190 01:20:48.325

כולם כבר היו מוכנים ללכת לעבודה.

01:20:48.325 01:20:50.860

אני עד היום. אני מצטערת

01:20:50.860 01:20:53.980

שלא שאלתי איך קוראים לו או להגיד לו תודה.

01:20:53.980 01:20:57.755

אנחנו קמנו וברחנו מהר מאוד.

01:20:57.755 01:21:00.825

וזה אני חושבת. לא יודעת.

01:21:00.825 01:21:03.570

זה אולי זה לא סיפור כזה גדול.

01:21:03.570 01:21:07.990

אבל מראה גם על. על אופי.

01:21:07.990 01:21:13.600

על. על. על זה מה שאנשים יכולים לעבור ולתת לאחרים. כן?

01:21:13.600 01:21:15.520

זהו. זה הסיפור הזה.

01:21:15.520 01:21:17.095

יש הרבה סיפורים דומים.

01:21:17.095 01:21:19.675

ומה עוד את. אה. עשית בעצם.

01:21:19.675 01:21:22.450

אה. כשאמא הל. הלכה כן לעבוד?

01:21:22.450 01:21:24.070

מה עשיתם את והאחות שלך?

01:21:24.070 01:21:25.585

זה היה. נו. זה. מכרנו מים.

01:21:25.585 01:21:28.000

היינו עצמאיות. כן? זה היה קיץ.

01:21:28.000 01:21:28.360

ואחרי הלימ.

01:21:28.360 01:21:29.560

זה היה קיץ.

01:21:29.560 01:21:32.125

ואחרי הלימודים שחזרת מהבית ספר?

01:21:32.125 01:21:33.955

אחרי שחזרתי בית ספר.

01:21:33.955 01:21:36.175

אני מאוד אהבתי לשחק עם הילדים.

01:21:36.175 01:21:40.930

אבל לא תמיד יכולתי כי אחותי הייתה קטנה והיא נורא הייתה.

01:21:40.930 01:21:44.080

היא הייתה פוחדת מכל דבר. מצמר גפן.

01:21:44.080 01:21:47.545

מצבע לבן. כי היא הייתה בבית חולים זמן מה.

01:21:47.545 01:21:52.880

ומצבע לבן מ. מנוצה. הכל מה שלבן.

01:21:53.130 01:21:59.125

והחזיקה אותי ביד אפילו כשהייתה עושה צרכים. פשוט פחד.

01:21:59.125 01:22:02.320

ואני זוכרת. אני עשיתי את זה עם מ.

01:22:02.320 01:22:03.880

מסירה. כזה מסי.

01:22:03.880 01:22:04.240

מסירות.

01:22:04.240 01:22:04.780

מסירות.

01:22:04.780 01:22:06.445

מסירות כל כך גדולה.

01:22:06.445 01:22:10.720

וכל כך בא לי לשחק עם אנשים. עם ילדים אחרים.

01:22:10.720 01:22:15.910

נו. השתדלתי. כן. לצרף. זהו.

01:22:15.910 01:22:17.350

זה. אני קראתי הרבה ספרים.

01:22:17.350 01:22:20.065

קראתי אז. יש. היו בתי. אה.

01:22:20.065 01:22:25.345

נוער. ספריות. אפשר היה לקחת בבית ספר. ככה. זהו.

01:22:25.345 01:22:28.030

בדרך כלל אני גם לא רק זה ה. מכרתי.

01:22:28.030 01:22:31.195

אני מכרתי גם. אה. אה. קקאו.

01:22:31.195 01:22:32.995

מה זה קקאו אז?

01:22:32.995 01:22:37.030

היה לנו שכן יהודי שעבד בבית חרושת של קקאו.

01:22:37.030 01:22:40.465

של. אה. ממתקים. נו. בכל זאת היה שם משהו.

01:22:40.465 01:22:43.000

אז היה מביא קקאו בבגד.

01:22:43.000 01:22:46.375

היה מוכר לי בצנצנת כזאת. פ.

01:22:46.375 01:22:49.480

פחית. ואני מכרתי כפיות בחוץ.

01:22:49.480 01:22:52.360

ב. בשוק. גרנו לא רחוק משוק.

01:22:52.360 01:22:54.400

דווקא שוק לא היה רחוק.

01:22:54.400 01:22:58.525

זהו. ככה. הכול בשביל לשרוד. הכול בשביל לשרוד.

01:22:58.525 01:23:02.245

אה. זה קשה כמה שילדים יכולים להסתגל לזה.

01:23:02.245 01:23:06.355

אולי לא כולם. אבל שיש צורך. שיש צורך.

01:23:06.355 01:23:07.915

הכי. ככה שוב פעם.

01:23:07.915 01:23:11.575

נגע בי שאני הייתי משאירה את אחותי ב.

01:23:11.575 01:23:15.595

בבית והיו לנו שכנים יהודים אז היא הייתה שם אצלם.

01:23:15.595 01:23:18.385

אני חושבת שנתנו לה קצת משהו לאכול.

01:23:18.385 01:23:21.370

אבל פעם אחת אני באה הביתה.

01:23:21.370 01:23:23.665

באה מבית הספר והיא אצלם.

01:23:23.665 01:23:26.890

אז אני נכנסת. מהיה שמה ילד. לוניצ'קה.

01:23:26.890 01:23:28.510

הלוניצ'קה צ. קטן היה.

01:23:28.510 01:23:31.960

בן שנתיים. הוא לא אכל טוב אז הם כולם עשו.

01:23:31.960 01:23:37.165

אז אחותי הייתה צריכה לעשות איזה קונצים ואז הוא אכל.

01:23:37.165 01:23:40.690

אבל היא גם הייתה רעבה ולא תמיד.

01:23:40.690 01:23:43.225

אולי הם לא הבינו או שלא היה זמן.

01:23:43.225 01:23:47.500

אז לוניצ'קה קיבל כפית לפה ואחותי הייתה פותחת את

01:23:47.500 01:23:49.705

הפה וסוגרת את הפה.

01:23:49.705 01:23:52.780

לוניצ'קה כפית ואחותי פותחת.

01:23:52.780 01:23:57.085

ואני ראיתי את זה. אני ישר משכתי. אנ.

01:23:57.085 01:23:59.200

אני ראיתי ש. אני לא יודעת. אני הרגשתי.

01:23:59.200 01:24:01.975

זאת השפלה. שזה לפי.

01:24:01.975 01:24:04.210

ברגש שלי זה היה ככה.

01:24:04.210 01:24:07.825

שהוא אוכל והיא פותחת וסוגרת את הפה.

01:24:07.825 01:24:12.700

ומאז אני כמה שיכולתי הייתי לוקחת אותה איתי לבית הספר.

01:24:12.700 01:24:17.545

ממש במדרגות ישבה וחיכתה לי. חצי לחמניה.

01:24:17.545 01:24:21.025

וזהו. זה. סיפורים כאלה.

01:24:21.025 01:24:24.970

לא גדולים אבל. אה. מאוד חשובים ל.

01:24:24.970 01:24:26.995

אז בילדות. מה שקרה לנו.

01:24:26.995 01:24:28.975

ו. ואיזה אווירה הייתה כבר?

01:24:28.975 01:24:31.480

בשנת 41'. 42'?

01:24:31.480 01:24:35.230

זאת נו. הייתה מלחמה אבל ברגע שרוסים התחילו לנצח.

01:24:35.230 01:24:37.930

קצת להתקדם. זה ב-42' אני חושבת.

01:24:37.930 01:24:40.165

שם היה מ. עניין של סטלינגרד.

01:24:40.165 01:24:43.915

בזמן שהתקרבו והתחילו לשחרר.

01:24:43.915 01:24:46.060

אז אנשים התחילו. אווירה הייתה.

01:24:46.060 01:24:48.280

היו הרבה נשים בלי בעלים.

01:24:48.280 01:24:51.760

כולם היו בחזית והיו. הייתה אנטישמיות.

01:24:51.760 01:24:53.920

כיהודים. גברים הס.

01:24:53.920 01:24:57.775

הס. הסתדרו יותר טוב מה שאחרים.

01:24:57.775 01:25:03.160

א. אני מכירה הרבה משפחות שהיו שמה גברים בבית.

01:25:03.160 01:25:06.490

אולי לא צעירים. אצל רוסים זה לא היה ככה.

01:25:06.490 01:25:10.240

נו. גם אצלנו. גם. אה.

01:25:10.240 01:25:13.795

והיה אנטישמיות אצלם ב. ב.

01:25:13.795 01:25:15.295

במה זה. איך זה התבטא?

01:25:15.295 01:25:18.820

בשוק. במיוחד בשוק. שראו יהודים.

01:25:18.820 01:25:20.560

ואפשר היה לזהות אותנו.

01:25:20.560 01:25:22.870

בכל זאת. ואותנו עוד בשביל ילדות.

01:25:22.870 01:25:25.885

ילדות קטנות זיהו שאנחנו יהודיות.

01:25:25.885 01:25:27.790

אנחנו שחורות היינו יותר.

01:25:27.790 01:25:29.635

ואנשים מבוגרים גם.

01:25:29.635 01:25:32.155

יש טיפוס יהודי ש. שמכיר.

01:25:32.155 01:25:35.440

גם אני יכולתי ל. לזהות תמיד יהודים שמה.

01:25:35.440 01:25:37.675

עכשיו. ב. בארץ כולם.

01:25:37.675 01:25:41.440

כולם. אה. כולם אחרים. כולם.

01:25:41.440 01:25:44.815

אז. אה. היו מרביצים.

01:25:44.815 01:25:46.405

היו הרבה נכים א.

01:25:46.405 01:25:47.905

בזמן אחרי המלחמה.

01:25:47.905 01:25:50.425

בלי רגליים. בלי ידיים.

01:25:50.425 01:25:53.650

אה. היו כל כך אלימים.

01:25:53.650 01:25:55.360

כל כך. נו. ומי אשם?

01:25:55.360 01:25:57.655

תמיד יהודים אשמים בכל דבר.

01:25:57.655 01:26:01.555

אז היו מרביצים. היו מגרשים. אבל.

01:26:01.555 01:26:02.200

מי היה.

01:26:02.200 01:26:02.360

לא.

01:26:02.360 01:26:03.745

מרביץ ומגרש?

01:26:03.745 01:26:06.205

האלה נכים. נכים היו הח.

01:26:06.205 01:26:10.225

כוח מאוד מאוד כזה שלילי ב. בשווקים.

01:26:10.225 01:26:14.320

כן. כמה שזה. השו. שוק הזה זה היה.

01:26:14.320 01:26:14.785

מ-המ.

01:26:14.785 01:26:18.610

חיים. פרנסה שלנו. מזה שנתיים לפחות.

01:26:18.610 01:26:21.850

ב. בזמנים לא טובים.

01:26:21.850 01:26:24.790

וכל דבר שם היה סחורה.

01:26:24.790 01:26:26.680

בשוק הזה. כל דבר.

01:26:26.680 01:26:30.010

מה שאפשר היה למכור היו אנשים מוכרים.

01:26:30.010 01:26:32.830

קונים וזה מה ש.

01:26:32.830 01:26:35.275

אז את האנטישמיות את בעצם.

01:26:35.275 01:26:36.985

אה. את היחס ה.

01:26:36.985 01:26:38.230

הייתה עממית.

01:26:38.230 01:26:40.390

איפה פגשת? בשוק בעיקר?

01:26:40.390 01:26:41.830

בשוק. בשוק. ה. בעיקר בשוק.

01:26:41.830 01:26:44.530

היו עוד מקומות שזה בא לידי ביטוי?

01:26:44.530 01:26:47.275

אני. אה. אישית. אני לא הרגשתי.

01:26:47.275 01:26:49.105

אישית. כי היינו קטנות.

01:26:49.105 01:26:51.040

ילדים לא. בטח לא.

01:26:51.040 01:26:53.440

כי ילדים שיחקו שמה.

01:26:53.440 01:26:55.795

היו כל מיני עמים. רוסים.

01:26:55.795 01:26:57.910

אה. קרצ'אים היו.

01:26:57.910 01:26:59.650

אנשים שבאו מקווקז.

01:26:59.650 01:27:01.315

מה שאני אומרת. כן?

01:27:01.315 01:27:02.560

ילדים שיחקו.

01:27:02.560 01:27:04.360

בבית ספר גם לא הרגשנו.

01:27:04.360 01:27:07.420

לא הרגשנו בכלל. כן. לא היה.

01:27:07.420 01:27:09.865

רק. אה. רק בשוק. אבל. אה.

01:27:09.865 01:27:14.275

מבוגרים בטח ידעו לספר יותר.

01:27:14.275 01:27:20.890

רק יש לי סיפור על. על ערדל. אה.

01:27:20.890 01:27:26.155

אני קראתי לו. אני. בליבי. אה.

01:27:26.155 01:27:29.440

ערדל ופחם. או משהו כזה.

01:27:29.440 01:27:31.870

היינו צריכים לא רק לאכול.

01:27:31.870 01:27:35.305

גם צריכים לחמם. גם צריכים להדליק תנור. עם מה?

01:27:35.305 01:27:36.910

עם פחם. פחם או עצים.

01:27:36.910 01:27:39.265

עצים לא היו שמה. פחם.

01:27:39.265 01:27:41.110

איפה לקחת פחם? או של.

01:27:41.110 01:27:43.045

קונים. אם יש כסף.

01:27:43.045 01:27:47.575

ילדים תמיד היו. ידעו להסתדר.

01:27:47.575 01:27:51.160

אז כשעברה רכבת הם עלו.

01:27:51.160 01:27:52.690

ילדים. אה. בנים.

01:27:52.690 01:27:56.530

עלו על הרכבת ב. בטיס. בנסיעה.

01:27:56.530 01:28:00.190

והיו הרבה מקרים שנכנסו מתחת ל.

01:28:00.190 01:28:02.575

ל. אה. גלגלים.

01:28:02.575 01:28:04.015

שהרכבת נוסעת?

01:28:04.015 01:28:07.420

כשרכבת נוסעת היו מטפסים על רכבת.

01:28:07.420 01:28:09.055

בגיל 15. 14.

01:28:09.055 01:28:12.430

היו זורקים שמה פחם החוצה.

01:28:12.430 01:28:18.070

ובנים יותר קטנים היו אוספים את זה בדליים או בשקים.

01:28:18.070 01:28:22.090

או שהיו מוכרים או שהיו גם מספקים. אה. במשפחות.

01:28:22.090 01:28:25.540

מה שנשאר היה נשאר לנו. לבנות קטנות.

01:28:25.540 01:28:27.415

אז באמת גם נשאר.

01:28:27.415 01:28:28.975

אז היו חתיכות חתיכות.

01:28:28.975 01:28:33.685

היינו אוס. אה. אוספות את זה והביתה.

01:28:33.685 01:28:35.635

רחוק. גם רחוק.

01:28:35.635 01:28:39.820

ויום אחד אני באתי למטרה לאסוף את הזה

01:28:39.820 01:28:43.405

ורכבת לא הייתה וכולם היו מאוכזבים והתפזרו.

01:28:43.405 01:28:45.685

מה לעשות? צריכים לחמם.

01:28:45.685 01:28:48.625

קצת כסף היה לי. קצת כסף.

01:28:48.625 01:28:53.590

אז רק הלכתי לשוק לקנות את ה.

01:28:53.590 01:28:57.130

אה. פחם. עם דלי ביד. רציתי.

01:28:57.130 01:28:59.785

בינתיים היה עוד קריר.

01:28:59.785 01:29:01.975

זה היה כנראה אביב או.

01:29:01.975 01:29:06.130

אביב. והיה גשם. אחרי הגשם היה בוץ.

01:29:06.130 01:29:07.750

רציתי לקצר את הדרך.

01:29:07.750 01:29:10.450

לא ללכת באבנים. רק דרך הבוץ.

01:29:10.450 01:29:11.965

אני הולכת. הרגליים שלי.

01:29:11.965 01:29:15.490

כמובן בלי נעליים. הרגליים שלי שוקעות.

01:29:15.490 01:29:19.450

פתאום אני רואה משהו אדום בבוץ. משהו אדום.

01:29:19.450 01:29:22.450

אני מתכופפת. אני רואה ערדל.

01:29:22.450 01:29:27.250

ערדל. זה. בפנים יש בטנה כזו אדומה והוא שחור מז.

01:29:27.250 01:29:30.325

מי שעבר את זה אז הוא יודע.

01:29:30.325 01:29:32.215

עכשיו לא משתמשים בזה.

01:29:32.215 01:29:34.330

אני הרמתי אותו. הוצאתי.

01:29:34.330 01:29:36.115

הוא היה חדש לגמרי.

01:29:36.115 01:29:38.515

ניגבתי אותו בשמלה שלי.

01:29:38.515 01:29:40.120

מה זה חדש. מה לעשות?

01:29:40.120 01:29:42.025

ואני ממשיכה לשוק.

01:29:42.025 01:29:43.870

אני שמתי אותו. היה.

01:29:43.870 01:29:48.340

אני חיבקתי אותו. הוא כזה חם היה. אני יודעת.

01:29:48.340 01:29:50.305

ואני הולכת אחד.

01:29:50.305 01:29:52.405

וחשבתי על בן אדם שאיבד אותו.

01:29:52.405 01:29:54.280

מישהו נשאר רק עם אחד.

01:29:54.280 01:29:56.695

וזה ערדל של גבר. גדול.

01:29:56.695 01:30:00.355

אני באה לשוק ו. לא הייתי לבושה חם.

01:30:00.355 01:30:01.750

אישה אחד ראתה.

01:30:01.750 01:30:03.730

איזה מוכרת והייתה: "מה.

01:30:03.730 01:30:05.710

את. את מוכרת את זה? כמה את רוצה?"

01:30:05.710 01:30:09.715

אני לא היה לי מושג כמה אפשר לקחת. איך אפשר למכור.

01:30:09.715 01:30:11.650

ידעתי שעושים סוליות מזה.

01:30:11.650 01:30:13.900

אבל לא. אחד. מי צריך?

01:30:13.900 01:30:15.340

הא. מי צריך?

01:30:15.340 01:30:17.635

צריכים. היו שם הרבה נכים.

01:30:17.635 01:30:20.725

ופתאום התנפלו עלינו מ. "כמה?"

01:30:20.725 01:30:23.845

"כמה?" "כמה?" "תמכרי לי". "תמכרי לי".

01:30:23.845 01:30:27.580

אז זאת עזרה לי. הראשונה. זאת.

01:30:27.580 01:30:30.955

המוכרת. ואמרה: "תעזבו את הילדים קטנים" ונ.

01:30:30.955 01:30:33.070

אמרה: "ככה וככה תתנו".

01:30:33.070 01:30:35.560

לקחה את הכסף. דחפה לי את הכסף.

01:30:35.560 01:30:38.020

נתנה לי את הכסף. "תברחו".

01:30:38.020 01:30:41.605

ראיתי שכסף הזה זה לא רק דלי אחד.

01:30:41.605 01:30:45.430

זה מספיק ל. בטח שבועיים אם לא יותר.

01:30:45.430 01:30:49.285

קנינו פחם ובאנו הביתה.

01:30:49.285 01:30:53.200

וכל הזמן אני חשבתי על הערדל הזה. כמה שהוא.

01:30:53.200 01:30:56.230

אפילו חבל לי אז היה להתפרד ממנו.

01:30:56.230 01:30:58.510

כמה שהוא גם חימם אותי. כמה שזה.

01:30:58.510 01:31:01.540

מה השתמשו בערדלים האלה?

01:31:01.540 01:31:04.360

זה. לאנשים היו נעליים.

01:31:04.360 01:31:06.710

לפעמים היו נעליים כאלה ש.

01:31:06.710 01:31:11.100

אממ. לא מגינ. לא. אה. כשהיה גשם.

01:31:11.100 01:31:12.630

מ. מאיזה בד או משהו.

01:31:12.630 01:31:14.100

מסמרטוטים זה היו.

01:31:14.100 01:31:16.320

ועל זה לבשו את הערדליים.

01:31:16.320 01:31:18.815

זה כבר נקרא לוקסוס אז.

01:31:18.815 01:31:20.830

כן. כן. גם ילדים.

01:31:20.830 01:31:24.470

‮גם לילדים. יותר ‭boot‬-ים כאלה ומג. מגפיים.‬

01:31:24.470 01:31:27.590

זה בעצם היה מ. מגף כמו.

01:31:27.590 01:31:30.910

אממ. נעל. על נעליים המגפיים. זהו.

01:31:30.910 01:31:36.630

זה. זה עכשיו ממ. ממש מוזר. אנשים לא יודעים מה זה.

01:31:36.630 01:31:37.670

יקר ערך?

01:31:37.670 01:31:39.750

יקר ערך. כן. אולי.

01:31:39.750 01:31:44.730

זהו. זה קצ. כל הסיפורים האלה שקרו לי. לי.

01:31:44.730 01:31:46.810

מה עוד קרה לך?

01:31:46.810 01:31:47.850

שאת זוכרת?

01:31:47.850 01:31:49.410

אוי. הרבה דברים.

01:31:49.410 01:31:50.450

הרבה דברים.

01:31:50.450 01:31:53.570

אני צריכה. הא. אני צריכה להיזכר.

01:31:53.570 01:31:57.520

עכשיו קרה לי משהו כזה שמצאנו איזה מכירה.

01:31:57.520 01:32:00.985

שפעם אימא סיפרה שזה זוג מבוגרים.

01:32:00.985 01:32:06.955

הם מסין והם כל החיים חיים עם זה שמוכרים דברים שנשארו.

01:32:06.955 01:32:10.975

איזשהו תכשיטים או משהו. ככה הם חיו.

01:32:10.975 01:32:13.150

הם היו מבוגרים. אני לא יודעת בת כמה.

01:32:13.150 01:32:15.610

אבל בעיניי היו מאוד זקנים.

01:32:15.610 01:32:19.960

ובאתי וסיפרתי שאימא חולה שצריכה חלב וזהו.

01:32:19.960 01:32:22.660

אז היא כל פעם אמרה לנו ש.

01:32:22.660 01:32:24.175

פעמיים בשבוע או יותר.

01:32:24.175 01:32:27.715

נתנה לנו עם כוס. בקבוק כזה קטן.

01:32:27.715 01:32:31.300

רבע ליטר חלב. והייתי מביאה את זה.

01:32:31.300 01:32:35.020

וגם נתנה לנו מרק. משהו לאכול.

01:32:35.020 01:32:36.655

בזמן שהיינו שמה.

01:32:36.655 01:32:40.555

אפילו לא נכנסנו כי גם אנשים פחדו ל. ל.

01:32:40.555 01:32:44.110

לתת לנו דלתו. לפתוח לנו דלתות. היינו מזוהמות.

01:32:44.110 01:32:49.240

הרי אימא חלתה במחלה מאוד קשה שכינים מעבירים את זה.

01:32:49.240 01:32:52.510

אמרתי. אולי היו לנו. כן היו לנו. כן?

01:32:52.510 01:32:55.900

אז. אה. אז היא אומרת: "תשמעו.

01:32:55.900 01:33:01.090

יש לי תלושים לבית ח. למסעדה מסוימת.

01:33:01.090 01:33:03.850

תיקחו את זה. זה רק תלושים למרק".

01:33:03.850 01:33:07.000

כי צבע לבן. וצבע ורוד היה תלו.

01:33:07.000 01:33:11.035

היו תלושים לבשר. אממ. צבע לבן ו. מצוין.

01:33:11.035 01:33:13.090

אנחנו הלכנו כל כמה זמן.

01:33:13.090 01:33:18.025

אפילו לקחנו במקום 2 צלחות 4. הביתה.

01:33:18.025 01:33:22.540

יום אחד אנחנו עמדנו בתור לקבל את המרק הזה.

01:33:22.540 01:33:25.855

ואני רואה על הרצפה ורודים.

01:33:25.855 01:33:27.670

הרבה תלושים ורודים.

01:33:27.670 01:33:30.100

מישהו איבד את זה.

01:33:30.100 01:33:32.500

אני מהר. מה עשיתי?

01:33:32.500 01:33:38.650

התיישבתי עליהם. התיישבתי ודחפתי אותם לתוחתנים. תחתונים.

01:33:38.650 01:33:40.660

אה. איך הייתי לבושה?

01:33:40.660 01:33:42.310

הרי לא היה משהו.

01:33:42.310 01:33:47.155

דחפתי. אה. לקחנו מהר מרק שלנו ורצנו.

01:33:47.155 01:33:50.470

אני מסתכלת מה זה תלושים. בשר.

01:33:50.470 01:33:52.960

ושוב פעם היה לי מצפון כזה.

01:33:52.960 01:33:54.670

לתת או לא לתת?

01:33:54.670 01:33:56.680

לתת? אני אמרתי: "כן.

01:33:56.680 01:33:59.305

הבן אדם הזה בטח מקבל את זה לחודש ימים.

01:33:59.305 01:34:01.510

פה זה רק לשבועיים. אולי 10 ימים".

01:34:01.510 01:34:04.780

נהנינו מזה. מהבשר הזה.

01:34:04.780 01:34:07.660

הייתי לוקחת בשר על כל תלוש ותלוש.

01:34:07.660 01:34:09.760

איזה מנה בשר. אני יודעת איזה.

01:34:09.760 01:34:11.800

איזה בשר שם. מה זה היה?

01:34:11.800 01:34:14.230

וזהו. אז שוב פעם. אה.

01:34:14.230 01:34:16.390

ממי היו מקבלים את התלושים האלה?

01:34:16.390 01:34:18.880

הא. אה. כל מיני עובדים.

01:34:18.880 01:34:20.860

נגיד מבית חרושת. אז זה גם היו.

01:34:20.860 01:34:23.380

אם לא אכלו שם אז היו מקבלים. כן?

01:34:23.380 01:34:26.110

היו. אהה. אה. כל מיני עובדים.

01:34:26.110 01:34:28.525

לא רק בבית חרושת. אה. שזה.

01:34:28.525 01:34:32.140

היו מקבלים. עובדים.

01:34:32.140 01:34:33.670

אני יודעת. אולי אפילו מורים.

01:34:33.670 01:34:36.025

אולי. בכלל אנשים. כן.

01:34:36.025 01:34:39.535

היה שמה מאורגן. אפשר גם להחליף היה. נגיד.

01:34:39.535 01:34:41.875

אה. תלושים של לחם להחליף ל.

01:34:41.875 01:34:43.630

למשהו אחר. כן?

01:34:43.630 01:34:44.980

אז זה תמיד אפשר.

01:34:44.980 01:34:47.230

אה. זאת אומרת. אה. נ.

01:34:47.230 01:34:49.420

היה הכול מאורגן טוב מאוד. אבל.

01:34:49.420 01:34:52.270

אה. יחד עם זה היה קשה מאוד.

01:34:52.270 01:34:53.320

דאגו לאוכל?

01:34:53.320 01:34:54.700

לנו. דאגו ל.

01:34:54.700 01:34:54.940

לקחת?

01:34:54.940 01:34:56.110

כן. דאגו לעצמם.

01:34:56.110 01:34:57.730

כן. אבל יחד עם זה היה.

01:34:57.730 01:35:01.450

לנו אישית היה נורא קשה. נורא קשה.

01:35:01.450 01:35:04.255

זה זמנים קשים מאוד עברנו.

01:35:04.255 01:35:07.105

ממש. אה. זה קשה.

01:35:07.105 01:35:09.295

במה עוד התבטא הקושי?

01:35:09.295 01:35:10.090

אה. ב.

01:35:10.090 01:35:12.520

הרעב? ההשגה של האוכל?

01:35:12.520 01:35:16.975

וקר היה ו. ו. מה עוד. אהה.

01:35:16.975 01:35:19.675

זה הקושי הזה. זה לא. לא.

01:35:19.675 01:35:23.200

אז שהיינו שמה לא הרגשנו מה זה מלחמה.

01:35:23.200 01:35:27.790

כי זה היה עמוק עמוק ב. בעורף. אבל ג.

01:35:27.790 01:35:30.010

אה. לא הרגשנו. קושי.

01:35:30.010 01:35:31.450

אבל ידעתם מה.

01:35:31.450 01:35:31.700

כן.

01:35:31.700 01:35:32.650

קורה מסביב?

01:35:32.650 01:35:34.780

כן. כן. ידענו. אני עוד ידעתי.

01:35:34.780 01:35:39.025

זוכרת בזמן המלחמה אמרו שבפולניה.

01:35:39.025 01:35:40.915

כי ידענו. למדנו בבית ספר. אני.

01:35:40.915 01:35:42.805

בכיתה רביעית זה כבר.

01:35:42.805 01:35:44.710

למדתי הרבה. כן?

01:35:44.710 01:35:50.005

ו. ולמדנו. למדנו ממש. קצת לשקר. קצת לחיות.

01:35:50.005 01:35:52.390

לשקר זה שאבא. אממ.

01:35:52.390 01:35:55.015

לא שקר כזה של. למישהו.

01:35:55.015 01:35:58.405

סתם לעשות. אבל שקר בשביל לשרוד. כן?

01:35:58.405 01:36:00.595

אה. מה היה עוד? אממ.

01:36:00.595 01:36:03.170

נו. רגע. אני. ברח לי.

01:36:03.300 01:36:10.195

אממ. אה. בקשר ל. אני צריכה להיזכר את זה. ממש ככה.

01:36:10.195 01:36:12.940

עכשיו התמונות האלה חוזרות וחוזרות.

01:36:12.940 01:36:16.090

את הדרך ואת המקום הזה.

01:36:16.090 01:36:17.620

ואת הנ. ר. רגליים.

01:36:17.620 01:36:20.875

מה היה קשה? גם היינו חו. לא חולות.

01:36:20.875 01:36:22.675

היו לנו פצעים ברגליים.

01:36:22.675 01:36:25.195

נורא. זה מה שהפריע.

01:36:25.195 01:36:30.770

מים היו קרים. זה מהרים. מים זרמו.

01:36:31.200 01:36:35.395

ובחוץ היה חם. אז המעברים האלה.

01:36:35.395 01:36:39.295

ממש העור היה מתפוצץ מהזה.

01:36:39.295 01:36:44.500

לא יודעת. לנו היה במיוחד. במיוחד קשה. ממש.

01:36:44.500 01:36:46.855

היו עוד ילדים כמונו אבל.

01:36:46.855 01:36:50.890

אני נגיד הלכתי אחרי מישהו שאכל תפוח עץ.

01:36:50.890 01:36:54.535

וכל כך א. אני ואחותי. ורצנו.

01:36:54.535 01:36:56.695

רק שהוא יזרוק את ה.

01:36:56.695 01:36:59.875

אה. ש. שלא יאכל עד הסוף.

01:36:59.875 01:37:02.575

ואז. נו. תמיד היה זמן. אה. מ.

01:37:02.575 01:37:05.695

מצב ל. לנקות את זה. אכלנו את זה.

01:37:05.695 01:37:08.140

או שגרעינים. מישהו אכל גרעינים.

01:37:08.140 01:37:11.800

אז הסתכלנו למטה אם הגרעינים האלה לא מלאים היו.

01:37:11.800 01:37:13.015

הוא לא מאבד.

01:37:13.015 01:37:15.145

עכשיו אי אפשר לחשוב אפילו.

01:37:15.145 01:37:16.795

אפילו רחוקים ל. ל.

01:37:16.795 01:37:21.175

לדברים אפילו. דברים כאלה. ממש. אה.

01:37:21.175 01:37:24.490

ומבחינת לבוש. איך השגתם לבוש?

01:37:24.490 01:37:24.860

אוי.

01:37:24.860 01:37:26.170

קר. חם?

01:37:26.170 01:37:28.210

אה. הו. איזה. גם סיפורים.

01:37:28.210 01:37:30.940

פעם אחת. אני קצת גדלתי.

01:37:30.940 01:37:33.700

מה שהיה אז אחותי לבשה.

01:37:33.700 01:37:36.265

לא היה לי מעיל. בכלל לא היה.

01:37:36.265 01:37:42.160

אז במקרה במקרה גרנו אצל מישהי בפרוזדור.

01:37:42.160 01:37:44.620

זה עוד לפני שעברנו לעיר הזאת.

01:37:44.620 01:37:47.155

לפרונצה. מ. מחוץ לפרונצה.

01:37:47.155 01:37:50.950

היה שמה מישהו מבסרביה.

01:37:50.950 01:37:54.295

מרומניה. ואמרו שהוא נפטר.

01:37:54.295 01:37:57.940

שהוא נפטר נשאר לו מעיל וכל החפצים.

01:37:57.940 01:37:59.845

הבעלת הבית. בשביל ככה.

01:37:59.845 01:38:01.945

שאנחנו לא נדבר יותר מדי.

01:38:01.945 01:38:03.685

שלקחה את הדברים שלו.

01:38:03.685 01:38:05.395

נתנה לנו את המעיל.

01:38:05.395 01:38:08.215

זה היה מעיל ירוק יפה.

01:38:08.215 01:38:10.420

אז אימא נתנה את זה לתופרת

01:38:10.420 01:38:13.690

ותפרו לי מעיל ששימש אותי כמה שנים.

01:38:13.690 01:38:16.030

אני בכלל לא גדלתי אז. כן?

01:38:16.030 01:38:19.150

שימש כמה שנים. זה היה מעיל.

01:38:19.150 01:38:21.640

אבל בקשר לשמלות וזה.

01:38:21.640 01:38:22.810

זה היה נורא קשה.

01:38:22.810 01:38:27.055

ויש לי סיפור עצוב כזה ש.

01:38:27.055 01:38:30.730

השמלה שלי באמת כבר הייתה בלויה לגמרי.

01:38:30.730 01:38:32.485

חומה. אני זוכרת צבע.

01:38:32.485 01:38:35.230

הלכנו לשוק לקנות. אולי מישהו.

01:38:35.230 01:38:38.500

ופתאום רואים בחור מוכר. בחור בן 15.

01:38:38.500 01:38:41.125

מה זה שמלה. ממש בשבילי.

01:38:41.125 01:38:44.725

רקומה. כזו מ. מליינן. "כמה עולה?"

01:38:44.725 01:38:47.800

נתנו לו כסף. אני לובשת אותה יום. יומיים.

01:38:47.800 01:38:51.385

אולי שבוע. פתאום עוצר אותי מישהו.

01:38:51.385 01:38:55.570

איזה גבר. כזה במדים של צבא.

01:38:55.570 01:38:57.460

ואומר מאיפה יש לי שמלה.

01:38:57.460 01:38:59.845

אז אני אומרת: "קנינו את זה בשוק".

01:38:59.845 01:39:03.355

"את יודעת שזאת שמלה של הבת שלי?"

01:39:03.355 01:39:06.625

נו. אני אומרת: "אני לא יודעת". "מתי".

01:39:06.625 01:39:09.595

הוא לא רצה. הוא אומר: "מתי אימא שלכם בבית?"

01:39:09.595 01:39:10.780

וזה היה קרוב מאוד.

01:39:10.780 01:39:12.970

"איפה גרתם?" אני אמרתי איפה.

01:39:12.970 01:39:14.605

הוא בא ביום ראשון.

01:39:14.605 01:39:18.645

שאימא בבית. ואמר שזאת שמלה של הבת שלו.

01:39:18.645 01:39:22.455

אם אנחנו לא מאמינות אז ב.

01:39:22.455 01:39:24.915

הזמין אותנו אליו הביתה.

01:39:24.915 01:39:27.870

באמת שם היה בית כבר יפה כזה.

01:39:27.870 01:39:34.855

2 ילדים. וכנראה הגנב הוריד את זה מחבלים.

01:39:34.855 01:39:36.940

והיו שם. היה שמה ילד.

01:39:36.940 01:39:38.530

אז היו לו מכנסיים מזה.

01:39:38.530 01:39:40.315

גם רקום. הכול קום.

01:39:40.315 01:39:44.290

האא. וכל כך חבל לי היה להיפרד.

01:39:44.290 01:39:47.305

והוא שאל כמה זה. כמה שילמנו.

01:39:47.305 01:39:51.270

הוא לא נתן. אפילו חצי לא נתן. וזה.

01:39:51.270 01:39:52.140

החזרתם לו?

01:39:52.140 01:39:54.420

וזה. את שאלת בקשר ללבוש.

01:39:54.420 01:39:57.150

כאילו שנכנס לי סיפור הזה.

01:39:57.150 01:40:00.965

זה ממש. זה פעם אחת קרה אבל. אהה. קרו.

01:40:00.965 01:40:03.325

לא יודעת מה. אני נגיד ידעתי.

01:40:03.325 01:40:05.890

הייתי מומחית לתפור תחתונים.

01:40:05.890 01:40:09.415

גזרתי כזו דוגמה. משולש. רגליים.

01:40:09.415 01:40:11.320

תפרתי תפרתי. מאיזה סמרטוט.

01:40:11.320 01:40:14.380

מסדין. ממה. מה ש. מה שבא לי ליד.

01:40:14.380 01:40:18.915

אז אני ואחותי היינו מסודרות וזה.

01:40:18.915 01:40:21.360

והיה חם. בקיץ היה חם אז לא. אה.

01:40:21.360 01:40:25.615

הייתי רזה לגיל שלי. שום דבר לא.

01:40:25.615 01:40:27.520

תפרתם ביד או שהייתה לכם מכונה?

01:40:27.520 01:40:28.675

ביד. ביד. מה.

01:40:28.675 01:40:29.800

לא ראיתי. אני חושבת.

01:40:29.800 01:40:33.955

בחיים מה זה מכונה. זה רק ביד.

01:40:33.955 01:40:36.730

זהו. ככה. זה. זה היה.

01:40:36.730 01:40:40.315

זה היה בסדר. לא. לא אני יחידה שעשיתי את זה.

01:40:40.315 01:40:45.710

אה. כן. איי. זה ממש משהו לא.

01:40:45.710 01:40:48.700

לא רגיל מה שעברנו. וזה. אז.

01:40:48.700 01:40:51.175

ומה קרה עוד בהמשך?

01:40:51.175 01:40:53.455

בהמשך מלחמה. הא.

01:40:53.455 01:40:56.605

אני התחלתי לספר על מה שאמרו בקשר.

01:40:56.605 01:40:58.795

ילדים הרי. ילדים ידעו הרבה.

01:40:58.795 01:41:01.840

בבית סיפרו והיו עיתונים.

01:41:01.840 01:41:03.790

היו. אה. רדיו היה אצל.

01:41:03.790 01:41:07.330

הרדיו ברחוב כאלה ל. למ. היו מ.

01:41:07.330 01:41:12.505

סיפרו שבפולניה מצוין גודל. כרוב גודל.

01:41:12.505 01:41:15.745

מה זה כרוב? כרוב בפולניה. משהו כזה.

01:41:15.745 01:41:20.275

אני שאלתי: "למה?" כי זה גודל על עפר של יהודים.

01:41:20.275 01:41:25.705

וזה אני כל החיים סוחבת את הדבר הזה.

01:41:25.705 01:41:27.880

אני לא עברתי את זה.

01:41:27.880 01:41:31.960

ואני ממש חולמת חלומות לא שלי.

01:41:31.960 01:41:35.290

חלומות של אנשים שאנחנו נמצאים ביניהם.

01:41:35.290 01:41:39.895

אנשים מבוגרים. בתור ילדים שעברו את הדברים האלה.

01:41:39.895 01:41:41.545

אבל זה עם הכרוב.

01:41:41.545 01:41:43.075

איפה שמעת את זה?

01:41:43.075 01:41:47.620

ילדים אמרו. ילדים בגיל 12. 13. כבר. אה.

01:41:47.620 01:41:50.305

ידעו הרבה. שמה ילדים יודעים.

01:41:50.305 01:41:52.660

במצבים כאלה. הרבה.

01:41:52.660 01:41:54.280

שזהו. איפה ש.

01:41:54.280 01:41:55.870

מה היו מודיעים ברדיו?

01:41:55.870 01:41:57.220

במיקרופונים ברחוב?

01:41:57.220 01:42:02.950

אמרו כמובן פרופגנדה. כמה שה. אה. נ. ניצחון קרוב.

01:42:02.950 01:42:05.665

לא אמרו כמה נפלו או משהו כזה.

01:42:05.665 01:42:11.085

דיברו על. אה. התקדמות של. אה.

01:42:11.085 01:42:14.520

צבא. שכבר היו משחררים זה וזה.

01:42:14.520 01:42:17.790

ומקום כזה. ופולניה. ונכנסים לגרמניה.

01:42:17.790 01:42:21.030

זה הכול דיברו. ממש כמו שזה היה.

01:42:21.030 01:42:22.715

כן. כפי שזה היה.

01:42:22.715 01:42:26.155

ושהאמריקאים מצד אחד. אנגלים מצד שני.

01:42:26.155 01:42:30.370

בדיוק. סוף המלחמה. אמיתי כזה. כן?

01:42:30.370 01:42:33.820

ולא. לא דיברו על משהו ש.

01:42:33.820 01:42:37.360

נגיד שמיליונים של חיילים נפלו. הרי מיליונים.

01:42:37.360 01:42:39.250

אני לא יודעת. 20 מיליון או כמה.

01:42:39.250 01:42:41.210

אבל. אהה. הרבה.

01:42:41.210 01:42:44.910

ככה. בשביל להחזיק את המורל של אנשים.

01:42:44.910 01:42:48.090

אפילו אספו זהב ב.

01:42:48.090 01:42:51.465

שם בבית חרושת היה מבצע ל.

01:42:51.465 01:42:52.875

לאסוף. אנשים באו ול.

01:42:52.875 01:42:56.490

נתנו. היה פטריוטיות מאוד מאוד. אהה.

01:42:56.490 01:43:01.335

גדולה. מאוד. אה. ככה. ממש ממש.

01:43:01.335 01:43:02.920

למה ביקשו זהב? מאיזה סי.

01:43:02.920 01:43:05.470

בשביל. אה. לחזק את החזית.

01:43:05.470 01:43:07.900

בשביל לעשות מזה. זה.

01:43:07.900 01:43:09.610

אני יודעת. אנשים נתנו.

01:43:09.610 01:43:12.160

לנו לא היה מה לתת ולא נתנו. כן.

01:43:12.160 01:43:14.320

ה. התושבים נתנו?

01:43:14.320 01:43:17.110

התושבים נתנו. התושבים.

01:43:17.110 01:43:18.940

או שגם יהודים שהיה להם?

01:43:18.940 01:43:21.385

גם. גם יהודים. יהודים לא היו כל כך הר.

01:43:21.385 01:43:22.675

לא. בכל זאת כן היו.

01:43:22.675 01:43:28.150

היו ילדים. י. יהודים שברחו מכיבוש גרמני. כן?

01:43:28.150 01:43:31.290

אז היו. היו שמה. היו.

01:43:31.290 01:43:34.530

והודות ליהודים. אני. מדובר על הגורל שלנו.

01:43:34.530 01:43:41.310

אנחנו באנו לפולניה כי עשו לאימי.

01:43:41.310 01:43:42.945

אהה. איך אומרים זה?

01:43:42.945 01:43:46.765

נישואים פיקטיביים. ואנחנו.

01:43:46.765 01:43:48.925

יחד עם התוש. אלה שג.

01:43:48.925 01:43:50.650

אני הרי נולדתי בלטביה.

01:43:50.650 01:43:57.595

אז לא היה לנו שום יחס לפולניה. והודות ל. אממ.

01:43:57.595 01:44:03.310

דבר הזה שאימא התחתנה כאילו עם מישהו. אז עברנו לפולניה.

01:44:03.310 01:44:05.860

ובפולניה היו תנאים טובים.

01:44:05.860 01:44:06.970

מתי זה היה?

01:44:06.970 01:44:12.910

היה ב-46' כבר. שנה אחרי מלחמה נגמרה. ממש. אה.

01:44:12.910 01:44:14.260

אז עוד נגיע לזה.

01:44:14.260 01:44:16.105

אבל בינתיים. עד ה.

01:44:16.105 01:44:19.030

עד המעבר שלכם לפולין. מה עוד קורה?

01:44:19.030 01:44:20.830

מה מתפתח?

01:44:20.830 01:44:23.020

בתור ילדה. מה את יודעת?

01:44:23.020 01:44:24.085

מה אני יודעת?

01:44:24.085 01:44:27.175

שמצב כלכלי קצת יותר טוב.

01:44:27.175 01:44:31.645

כבר אפשר לקבל תלושים למשהו יותר מאשר רק לחם.

01:44:31.645 01:44:38.065

ופעם ראשונה שמלחמה נגמרה נתנו לנו לחם לבן.

01:44:38.065 01:44:44.215

ושוב פעם יש לי פה סיפור שאני מאוד מאוד זוכרת אותו.

01:44:44.215 01:44:45.880

אה. כמובן.

01:44:45.880 01:44:47.845

מי היה זה שהיה. אה. קונה?

01:44:47.845 01:44:49.750

זה ד. הולך שמה לעמוד בתור?

01:44:49.750 01:44:52.630

בכל. לכל מקום היה תור. לכל דבר.

01:44:52.630 01:44:56.005

אני עמדתי בתור לקבל לחם לבן.

01:44:56.005 01:44:59.050

זה היה. אני חושבת זה היה אפילו כמה ימים.

01:44:59.050 01:45:02.455

ב-1 למאי מ. כי מלחמה נגמרה ב-מאי.

01:45:02.455 01:45:05.125

ב-8 למאי או משהו כזה.

01:45:05.125 01:45:09.130

ואני עמדתי בתור וקיבלתי לחם לבן.

01:45:09.130 01:45:11.290

ואני הייתי מהבוקר רעבה.

01:45:11.290 01:45:13.390

ולחם היה מין מרובע כזה.

01:45:13.390 01:45:16.780

כזה לא לחם. כזה מין שטוח.

01:45:16.780 01:45:18.910

אני לקחתי את הלחם.

01:45:18.910 01:45:21.025

אמרתי: "אני לא נוגעת בלחם.

01:45:21.025 01:45:26.245

אני מביאה לחם שלם הביתה. אני לא נו. טועמת".

01:45:26.245 01:45:28.300

אני שמתי את זה מתחת לגופייה.

01:45:28.300 01:45:32.035

שלא יקחו לי כי בדרך יכולים גם לתפו. אהה.

01:45:32.035 01:45:34.285

לגנוב לי את הלחם הזה.

01:45:34.285 01:45:38.890

והריח הזה עשה אותי לא נורמלית.

01:45:38.890 01:45:41.815

הריח של הלחם. טרי ולבן.

01:45:41.815 01:45:46.420

ואני באתי הביתה. אימא ואחותי היו בבית.

01:45:46.420 01:45:51.580

חיכו לי. אני נכנסתי ואמרתי: "הוא שלם. שלם. שלם".

01:45:51.580 01:45:54.415

דבר ראשון. והוצאתי את הלחם.

01:45:54.415 01:45:59.080

ואף אחד לא שם לב והדמעות זלגו בגלל שאני

01:45:59.080 01:46:04.990

כל כך התאכזבתי שהם לא העריכו שאני הבאתי לחם שלם.

01:46:04.990 01:46:07.555

שאפילו חתיכה לא אכלתי.

01:46:07.555 01:46:10.930

אז זה אכזבה. לא יודעת.

01:46:10.930 01:46:12.715

אני אכלתי אותו עם הדמעות.

01:46:12.715 01:46:17.380

הם לא שמו לב. לא אימא ולא אחותי. אכלנו את הלחם.

01:46:17.380 01:46:23.215

זהו. זה. זה מזכיר לי אז סיטואציה מסוימת.

01:46:23.215 01:46:30.070

דבר כזה קטן. אז זה תמיד מעביר אותי למשהו. משהו כזה קטן.

01:46:30.070 01:46:31.780

זה הלחם. לפ.

01:46:31.780 01:46:35.275

גם בתור לש. ללחם אני פעם קיבלתי מכה. מישהו זק.

01:46:35.275 01:46:37.420

זרק לי אבן פה על האף.

01:46:37.420 01:46:42.115

היה לי הרבה זמן פה סימן די.

01:46:42.115 01:46:44.980

די כזה רציני וב.

01:46:44.980 01:46:47.170

זה בכוונה זרקו לך אבן?

01:46:47.170 01:46:48.805

את יודעת. פרחחים.

01:46:48.805 01:46:50.515

היו כאלה פרחחים. לא יודעת.

01:46:50.515 01:46:53.440

הם אולי גם הכירו בנו שאנחנו יהודיות.

01:46:53.440 01:46:55.675

אבל לא חושבת. ממש. זה היה.

01:46:55.675 01:46:57.715

מין מלחמה הייתה כזה בתור.

01:46:57.715 01:47:01.990

כי אנשים מבוגרים עמדו. וצעירים רצו לקחת.

01:47:01.990 01:47:04.585

ולא פעם לקחו לנו את זה.

01:47:04.585 01:47:06.850

גנבו לנו מהידיים.

01:47:06.850 01:47:09.715

כאלה בגיל 15. 14. ילדים.

01:47:09.715 01:47:11.920

גם. גם רעבים אבל. אה.

01:47:11.920 01:47:14.740

מה לעשות? גנבו ואיך גנבו.

01:47:14.740 01:47:17.035

למה היו תורים כאלה ארוכים?

01:47:17.035 01:47:20.695

נו. כן. אה. זה ש. שאלה טובה.

01:47:20.695 01:47:22.450

כי היו. היו. היו.

01:47:22.450 01:47:25.255

בשביל משהו לקבל היו תורים. כן.

01:47:25.255 01:47:30.220

לא. לא היו אולי מספיק חנויות או היו יותר מדי אנשים

01:47:30.220 01:47:31.345

שהיו צריכים ל.

01:47:31.345 01:47:34.885

לאכול. אבל היו תורים לא. לא נורמליים.

01:47:34.885 01:47:38.530

זה היה רק לאוכל או שחילקו עוד איזשהם דברים שעמדו בתור?

01:47:38.530 01:47:40.195

אני חושבת שרק האוכל.

01:47:40.195 01:47:42.820

רק האוכל. זה מה שהיה אז.

01:47:42.820 01:47:45.310

ואז התחלנו לקבל. התחלנו.

01:47:45.310 01:47:47.530

זאת אומרת המדינה עזרה. המקום.

01:47:47.530 01:47:49.960

מ. עזרה מאמריקה.

01:47:49.960 01:47:52.690

עזרה מאמריקה קיבלנו. קיבלנו.

01:47:52.690 01:47:55.225

זאת אומרת במסעדות כבר היה מורגש.

01:47:55.225 01:48:00.325

כל מיני קונסרבים מבשר והיו. אה.

01:48:00.325 01:48:03.160

ביצים באבקה. אבקת ביצים.

01:48:03.160 01:48:06.490

שזה היה ממש פרוטאין ומה שרוצים.

01:48:06.490 01:48:08.710

זה היה לאנשים מאוד.

01:48:08.710 01:48:10.780

התחילו. אה. שוב פעם בתלושים.

01:48:10.780 01:48:13.540

כי תלושים נתנו רק לאד. אנשים שעבדו.

01:48:13.540 01:48:15.070

הם. הא. הם. אפרופו.

01:48:15.070 01:48:16.840

הם קיבלו יותר לחם.

01:48:16.840 01:48:19.720

ואלה שלא עבדו. מעט לחם.

01:48:19.720 01:48:22.570

כן. שאימא עבדה אז קיבלה 400.

01:48:22.570 01:48:25.960

מישהי. אם היא לא עבדה. או 600 אפילו גרם.

01:48:25.960 01:48:29.200

ברגע שלא עבדו אז אנשים קיבלו מעט מאוד.

01:48:29.200 01:48:31.870

לא יודעת איך הם. אה. שרדו שמה. אנשים.

01:48:31.870 01:48:36.760

אבל אפשר היה לגדל משהו. היו כאלה. אה.

01:48:36.760 01:48:39.295

חלקות אדמה שחילקו מחוץ לעיר.

01:48:39.295 01:48:42.520

אז אני זוכרת. אנחנו פעם גידלנו. אממ.

01:48:42.520 01:48:46.390

דלעת וכשבאנו לקחת זה היה נורא גדול.

01:48:46.390 01:48:47.515

כבר גדל הרבה.

01:48:47.515 01:48:51.190

כשבאנו לקחת אז מישהו אחר כבר אסף את זה.

01:48:51.190 01:48:56.470

זה. זה אכזבות ש. שלנו.

01:48:56.470 01:48:59.410

אימא הייתה מבשלת בבית? או ש.

01:48:59.410 01:49:02.170

כן. מעט מאוד כי לא היה מה לבשל.

01:49:02.170 01:49:03.790

אבל כן. מ. מתי?

01:49:03.790 01:49:06.490

אם היא עבדה. 12 שעות שם עבדו.

01:49:06.490 01:49:08.365

הרבה הרבה. מהבוקר.

01:49:08.365 01:49:09.520

אם מישהו מבש. אה.

01:49:09.520 01:49:12.430

היה מבשל זאת אני. כן?

01:49:12.430 01:49:14.710

ואני לא זוכרת אפילו מה בישלתי.

01:49:14.710 01:49:16.930

אבל אני יודעת שטיפלתי בתנור הזה.

01:49:16.930 01:49:21.025

תנור פחם. שלמעלה היו פתחים ואפשר היה ל.

01:49:21.025 01:49:23.080

לבשל. ככה ש.

01:49:23.080 01:49:27.265

הייתה איזושהי הוויה יהודית או איזשהו מרכז.

01:49:27.265 01:49:28.525

אה. של יהודים ש.

01:49:28.525 01:49:29.920

שום דבר. שום דבר.

01:49:29.920 01:49:31.525

בכל זאת אתם יהודים ו.

01:49:31.525 01:49:33.835

שום דבר. אנחנו בכלל לא.

01:49:33.835 01:49:36.550

היו. אני חושבת היו גברים. אולי קצת.

01:49:36.550 01:49:38.170

אולי התפללו. אולי ידעו.

01:49:38.170 01:49:40.750

אבל אני לא ידעתי שום דבר. על שום תפילה.

01:49:40.750 01:49:44.020

על שום. היינו. ידעתי שאני. שעם שלי.

01:49:44.020 01:49:48.415

שאני יהודייה וזהו זה. יותר שום דבר מיוחד.

01:49:48.415 01:49:55.165

היו לנו קצת תמונות מעבר שסבא שלי בא עם הזקן או משהו.

01:49:55.165 01:49:57.400

אבל זה גם לא אמר לי שום דבר.

01:49:57.400 01:50:00.445

נו. ליהודים יש זקן. נו. וזהו.

01:50:00.445 01:50:05.755

אפילו לא ידעתי ש. שיהודים לובשים כובעים ב.

01:50:05.755 01:50:09.550

שזה חובה או שמשהו כזה. לא. גם לא ש.

01:50:09.550 01:50:11.470

ושהגיעה השבת?

01:50:11.470 01:50:12.100

לא. לא היה.

01:50:12.100 01:50:12.940

בעצם יום ראשון.

01:50:12.940 01:50:13.345

לו שום.

01:50:13.345 01:50:13.600

היה.

01:50:13.600 01:50:15.850

משמעות. שום משמעות.

01:50:15.850 01:50:17.860

רק. אה. רק יום. אה.

01:50:17.860 01:50:19.540

יום ראשון זה היום חג.

01:50:19.540 01:50:23.155

יום זה. יום חופש. אבל זהו.

01:50:23.155 01:50:28.255

זה. יש לי. אני בטח שכחתי הרבה דברים ל. טוב.

01:50:28.255 01:50:31.840

נגמר? עוד קצת. כן.

01:50:31.840 01:50:35.440

ויום ראשון הייתה איזה אווירה כן. אה.

01:50:35.440 01:50:38.950

אווירה למ. למצוא איזה אוכל בשוק או ל.

01:50:38.950 01:50:42.295

אנשים הלכו לעבד את האדמה שמה. משהו.

01:50:42.295 01:50:47.740

שמה עם המים היה קשה מאוד כי זה ארץ חמה אז לא היו מספיק.

01:50:47.740 01:50:51.550

אה. נו. אה. גשמים.

01:50:51.550 01:50:54.550

אז היו. היו כאלה נהרות.

01:50:54.550 01:51:00.880

כאלה נחלים. שאנשים עשו כל מיני קומבינציות. אה.

01:51:00.880 01:51:05.485

לקחת מים ל. ל. לעצמם. ואם היה מישהו מ.

01:51:05.485 01:51:08.575

איזה מנהיג שחילק אז הוא חילק טוב את המים.

01:51:08.575 01:51:12.820

אם לא אז מי ששתל פעם משהו אז זה התייבש וגמרנו.

01:51:12.820 01:51:16.885

אנחנו פעם פעמיים ניסינו ולאימא כבר לא היה כוח.

01:51:16.885 01:51:21.925

תמיד מישהו יותר חזק היה גונב את המים או גונב את ה.

01:51:21.925 01:51:25.180

כבר. שפעם כבר היה. זה גם גנבו לנו.

01:51:25.180 01:51:29.800

וזה. ככה שזה. כן. אנשים. כל מיני. עשו כל מיני.

01:51:29.800 01:51:32.890

יש א. היו אנשים שהייתה איזה פרה ב. ב.

01:51:32.890 01:51:35.545

ברפת ש. לא רפת. באיזה ש.

01:51:35.545 01:51:38.590

מחסן. אז זה היה טוב.

01:51:38.590 01:51:41.575

אז היו. אה. או שעיזים או שזה.

01:51:41.575 01:51:43.420

משהו. אפילו איזה.

01:51:43.420 01:51:44.515

זאת עיר כזו. זאת.

01:51:44.515 01:51:45.730

עכשיו אולי זאת עיר.

01:51:45.730 01:51:48.280

אבל עיר עם בתים קטנים.

01:51:48.280 01:51:50.875

והכול כזה אומלל היה.

01:51:50.875 01:51:53.845

אז בעיניים שלי הכול היה נורמלי.

01:51:53.845 01:51:56.740

אני לא אגיד שאנחנו ס. שאני סבלתי מזה.

01:51:56.740 01:51:59.095

שלא ידעתי משהו טוב יותר.

01:51:59.095 01:52:04.300

רק ידעתי שפעם סיפרו לי על הילדים האמריקאים.

01:52:04.300 01:52:08.650

שהם נורא מסכנים שאוכלים מפחים.

01:52:08.650 01:52:13.630

ל. מח. מחפשים אוכל בפחים. וכמה שאנחנו מאושרים.

01:52:13.630 01:52:18.025

ואני כל כך רציתי לדעת מה זה פח זבל.

01:52:18.025 01:52:19.780

לא היו פחי זבל.

01:52:19.780 01:52:21.400

האא. חשבתי מה זה פחי.

01:52:21.400 01:52:24.460

אם אפשר למצוא אוכל בפחי זבל אז זה טוב.

01:52:24.460 01:52:27.790

אבל לא היו שמה. כי הכול היה אונטילי.

01:52:27.790 01:52:31.090

הכול היה שימושי. כן?

01:52:31.090 01:52:34.585

כל דבר ודבר. אבל כן. קשה.

01:52:34.585 01:52:39.040

במקום שאתם גרתם הייתה איזושהי אווירה של. אה. מלחמה?

01:52:39.040 01:52:41.800

ראיתם את החיילים? נפגשתם?

01:52:41.800 01:52:43.780

היו חיילים. היו נכים.

01:52:43.780 01:52:46.360

מה שאני אמרתי. היו הרבה נכים.

01:52:46.360 01:52:50.965

ופעם. אוי. כאילו שאת נכנסת למחשבה שלי.

01:52:50.965 01:52:56.740

אממ. היה. ידענו ש. ידענו שאבות ו.

01:52:56.740 01:53:00.235

ו. אממ. ילדים של אנשים. אומרים שכולם בצבא.

01:53:00.235 01:53:03.460

באמת כולם. כל העם היה בצבא. אי אפשר להגיד.

01:53:03.460 01:53:05.770

אז פעם דיברו על מישהו.

01:53:05.770 01:53:07.210

הא. הלכנו אני ואחותי ופתאום.

01:53:07.210 01:53:08.455

איזה צבא זה היה?

01:53:08.455 01:53:09.940

אדום. צבא הרוסי.

01:53:09.940 01:53:12.520

צבא סובייטי. צבא.

01:53:12.520 01:53:14.680

זה עדיין נקרא הצבא הסובייטי?

01:53:14.680 01:53:17.350

אה. כן. ככה זה. כן. זה צבא אדום.

01:53:17.350 01:53:17.450

אדום?

01:53:17.450 01:53:17.590

כן. כן.

01:53:17.590 01:53:18.760

עד 45'?

01:53:18.760 01:53:20.920

כן. נכון. צבא הסובייטי.

01:53:20.920 01:53:27.055

צבא של אנשים מאוד אמיצים ולא חיילים של שוקולד.

01:53:27.055 01:53:32.290

ככה קראו לאמריקאים. אמיצים. מאוד. מאוד.

01:53:32.290 01:53:34.990

הייתה פרופגנדה מאוד חזקה.

01:53:34.990 01:53:37.990

בהתחלה צעקו. אממ.

01:53:37.990 01:53:41.575

"קדימה. סטלין קורא לנו". משהו כזה.

01:53:41.575 01:53:44.155

אחר כך. שידעו שזה לא כל כך.

01:53:44.155 01:53:46.825

אה. מתחיל להיות אקטואלי.

01:53:46.825 01:53:50.410

אז קראו: "המולדת. עבור מולדת".

01:53:50.410 01:53:56.980

זה קצת החליפו את הסיסמה אבל גם זה וגם זה עבד. כן?

01:53:56.980 01:54:02.290

אה. ומספיק אני חושבת היה לחיילים קצת וודקה וקצת לחם.

01:54:02.290 01:54:06.955

בשביל ללכת לקרב. ככה לפחות אני ידעתי ואני.

01:54:06.955 01:54:10.150

אממ. כן. אני חושבת ככה.

01:54:10.150 01:54:13.195

מה למען המולדת? מה הם ציפו?

01:54:13.195 01:54:16.900

מה ציפו? לשחרר מהאוקופציה של היטלר.

01:54:16.900 01:54:18.895

שזה. זה מה לחמו.

01:54:18.895 01:54:23.230

לחמו מאוד ב. בכוח. ב. ממ. פשש.

01:54:23.230 01:54:27.760

ממש חזק מאוד. כמו. כמו שרוסים יודעים.

01:54:27.760 01:54:30.640

נו. מה נגיד ככה. כן?

01:54:30.640 01:54:36.940

זה שאחר. זה שמשטר הזה היה משטר נוראי.

01:54:36.940 01:54:42.385

נגיד אלה שנשארו בחיים משבי גרמני הלכו ישר ל. אה.

01:54:42.385 01:54:47.230

למחנות ברוסיה. כי מי שנשאר בחיים אז הוא.

01:54:47.230 01:54:50.770

ידעו. סולז'ניצין כתב על זה הרבה. אני קראתי.

01:54:50.770 01:54:52.060

קראתי וגם שמעתי.

01:54:52.060 01:54:54.340

זה חלק של החיים היה. אני.

01:54:54.340 01:54:57.775

גם שם? כשהיית. אה. ילדה שמעת את ה.

01:54:57.775 01:55:02.320

אה. אני לא חושבת ששמעתי אז. יותר מאוחר.

01:55:02.320 01:55:06.040

יותר מאוחר. אולי כבר בגיל 14.

01:55:06.040 01:55:08.290

15 כן שמעתי כבר את זה.

01:55:08.290 01:55:09.655

אז מה שמעת?

01:55:09.655 01:55:12.385

שמעתי שאלה שנשארו בשבי.

01:55:12.385 01:55:15.925

ממש את זה. הולכים לשבת אחר כך הלאה.

01:55:15.925 01:55:19.705

תראי. זה היה נושא קרוב אליי. בגלל אבא.

01:55:19.705 01:55:24.490

שאף פעם לא. לא ידענו מה איתו והוא לא חזר. כן?

01:55:24.490 01:55:29.920

אז ידענו גם שאחרים הולכים ככה. וידענו. ידענו הרבה.

01:55:29.920 01:55:32.155

אני רק זוכרת שאני יודעת. ה.

01:55:32.155 01:55:36.175

היה אז כזה מקרה. הלכנו וראינו אנשים רצים פה ושמה.

01:55:36.175 01:55:38.905

ופתאום אנחנו רואים חייל שוכב.

01:55:38.905 01:55:44.305

שזה רחוק מהמלחמה היינו. וזהו.

01:55:44.305 01:55:47.545

אימא שלו או משהו כזה. מה מתברר?

01:55:47.545 01:55:50.215

בא חייל ל. מה. מחזית.

01:55:50.215 01:55:53.260

קיבל כנראה חופש או משהו כזה.

01:55:53.260 01:55:56.245

באו גנבים הביתה בדיוק.

01:55:56.245 01:55:59.560

והוא התחיל להתנגד אז הרגו אותו.

01:55:59.560 01:56:02.545

והוא עוד הספיק לרוץ. ללכת ל.

01:56:02.545 01:56:06.190

לאיזשהו מקום ונפל ו. ככה סיפרו.

01:56:06.190 01:56:09.835

וזה בשבילנו היה משהו נורא לראות את זה ב.

01:56:09.835 01:56:15.640

עוד חייל. חייל בעיניים של ילדים זה היה גיבור.

01:56:15.640 01:56:18.070

רק להיות חייל. כן?

01:56:18.070 01:56:21.205

אז זה ממש. זה אני זוכרת גם.

01:56:21.205 01:56:22.780

גם מהתמונות. תמונות תמונות.

01:56:22.780 01:56:28.180

אם הייתי עושה סרט אז הייתי ממש מארגנת תמונות כבר.

01:56:28.180 01:56:29.980

אה. כפי שזה היה.

01:56:29.980 01:56:32.125

ויצא לך. אה. להיפגש עם. אה.

01:56:32.125 01:56:35.920

חיילים רוסים? בתור ילדה?

01:56:35.920 01:56:39.445

לא חו. לא חושבת שהיו. לא ה. לא.

01:56:39.445 01:56:40.990

אפילו לא זוכרת היה.

01:56:40.990 01:56:44.215

אם היה איזה אבא של מישהו שבא.

01:56:44.215 01:56:47.995

כי אז עוד. אז עוד הם לא חזרו. אז זה עוד היה.

01:56:47.995 01:56:51.385

אולי. לא יודעת בכלל האם חזרו.

01:56:51.385 01:56:52.960

כן? לא. לא.

01:56:52.960 01:56:54.970

מה את מתכוונת שאת אומרת "אז"?

01:56:54.970 01:56:56.620

באיזה שנה בערך?

01:56:56.620 01:56:58.525

הא. זה היה סוף המלחמה.

01:56:58.525 01:57:01.075

מתי באמת ראינו חיילים?

01:57:01.075 01:57:03.100

זה שכשעברנו לפולניה.

01:57:03.100 01:57:04.585

ואנחנו התאק. התלקמ.

01:57:04.585 01:57:09.450

התאקלמנו מהר מאוד כי אימא למדה פולנית. התחילה לעבוד.

01:57:09.450 01:57:13.155

אז תספרי איך. אה. קרה שפתאום אתם עוברים.

01:57:13.155 01:57:16.250

אה. נגמרת המלחמה ועוברים.

01:57:16.250 01:57:16.900

כן.

01:57:16.900 01:57:17.560

מה.

01:57:17.560 01:57:18.940

מה. אה. כן. באמת כך היו.

01:57:18.940 01:57:19.630

איך ידעתם.

01:57:19.630 01:57:20.650

אנשים היו חוזרים.

01:57:20.650 01:57:22.390

שגם. נגמרה המלחמה?

01:57:22.390 01:57:27.205

הו. זה היה חג גדול גדול. מה זה?

01:57:27.205 01:57:31.120

זה היה משהו ענקי שמלחמה נגמרה.

01:57:31.120 01:57:33.010

כן. גם עיתונים.

01:57:33.010 01:57:34.540

אני לא יודעת אם קראתי אז.

01:57:34.540 01:57:38.785

אבל היו רמקולים ברחובות. שרו שירים.

01:57:38.785 01:57:41.950

אנשים יצאו החוצה. היו.

01:57:41.950 01:57:46.090

היו דמעות. היו. היה פסטיבל גדול מאוד.

01:57:46.090 01:57:49.435

לגמרי ספונטני. הכול ספונטני.

01:57:49.435 01:57:53.005

זה היה מפתיע שנגמרת המלחמה?

01:57:53.005 01:57:57.490

נו. ציפו לזה כי ידעו שהצבא מתקדמת.

01:57:57.490 01:58:02.350

ידעו. ידעו ש. ש. הכול ידעו. הכול ידעו.

01:58:02.350 01:58:05.485

אה. לא ידעו כמה אנשים נפלו וכמה יש.

01:58:05.485 01:58:07.375

כמה קורבנות וכמה.

01:58:07.375 01:58:09.685

ומה קורה עם היהודים. לא ידעו.

01:58:09.685 01:58:13.195

רק אחר כך התחילו קצת לדבר על זה.

01:58:13.195 01:58:18.925

ש. אה. 6 מיליון יהודים אינם. כן.

01:58:18.925 01:58:20.740

ואת יצאת עם אימא.

01:58:20.740 01:58:21.020

כן.

01:58:21.020 01:58:21.865

ואחותך?

01:58:21.865 01:58:25.570

כן. היינו. היינו מעורבות. כן. היינו.

01:58:25.570 01:58:28.315

זה היה בדיוק באיזה יום ראשון אז הרבה

01:58:28.315 01:58:31.015

אנשים היו בחוץ וידענו.

01:58:31.015 01:58:32.920

אולי. לא זוכרת האם יצאנו.

01:58:32.920 01:58:34.120

האם לאימא היה כוח.

01:58:34.120 01:58:38.215

היא כבר הייתה מאוד חלשה בסוף המלחמה. כן.

01:58:38.215 01:58:40.180

אבל מה. מה מעניין?

01:58:40.180 01:58:43.570

שמלחמה נגמרה באה אליי. אלינו.

01:58:43.570 01:58:47.785

איזה גבר ושאל האם אימא בבית.

01:58:47.785 01:58:49.750

אנחנו כמובן אמרנו שאימא.

01:58:49.750 01:58:51.595

ואם אנחנו זה וזה אנחנו.

01:58:51.595 01:58:55.740

"יש לכם דר. ד"ש מדוד מפלשתינה".

01:58:55.740 01:58:58.725

אם את זוכרת שאני אמרתי שאנחנו עם ה.

01:58:58.725 01:59:00.390

יש לי פה גלויות עם. אה.

01:59:00.390 01:59:04.395

פלשתינה. הרצליה. שפיים.

01:59:04.395 01:59:06.270

יש לי פה איך שכתבתי.

01:59:06.270 01:59:09.970

וצנזורה צבאית שבדקה את זה.

01:59:09.970 01:59:14.110

אז. אה. אז הוא בא והוא כנראה היה מבריחה.

01:59:14.110 01:59:16.240

אבל אימא פחדה כי אנחנו.

01:59:16.240 01:59:19.480

כל שבוע היא הייתה צריכה ללכת שמה למשטרה

01:59:19.480 01:59:22.420

ולהגיד את השם שלה. בגלל אבא.

01:59:22.420 01:59:24.130

אבל היא לא עשתה את זה.

01:59:24.130 01:59:27.010

עשתה את זה פעם בשנה או שבכלל לא.

01:59:27.010 01:59:28.060

ככה שהיא קצת פ.

01:59:28.060 01:59:31.105

פחדה שיכולים. זה רפרסיות לעשות.

01:59:31.105 01:59:34.735

אז הוא בא. ואני לא ידעתי בשביל מה הוא בא. הא.

01:59:34.735 01:59:36.340

קודם כול תיקן לנו נעליים.

01:59:36.340 01:59:39.745

זאת אומרת הלך איתנו ונתן נעליים לתיקון.

01:59:39.745 01:59:51.740

חיכינו עד שאיזה סנדלר עשה את זה ו.

Testimony of Rina (Bon) Sternfeld, born in Daugavpils, Latvia, 1932, regarding her experiences in Daugavpils, Bashkiriya and a kolkhoz in Kirigistan From a Communist family; witness’ father is a musician and mother a teacher; attends school in Leningrad. Her father's arrest on suspicion of espionage; air-raids by the German Army; move to Bashkiriya, 1941; move to her uncle in a kolkhoz in Kirigistan; displays of antisemitism; witness’ mother contracts typhus; receives packages from an uncle in Eretz Israel via Iran; end of the war. Move to Liegnitz following her mother's marriage, 1946; joins Hashomer Hatzair; attends a Polish school; help from the Joint; marriage and aliya to Israel, 1957.

Details

Map

Hierarchical Tree

item Id

5087855

First Name

Rina

Last Name

Shternfeld

Sternfeld

Maiden Name

Bon

Date of Birth

1932

Place of Birth

Daugavpils, Latvia

Type of material

Testimony

Language

Hebrew

Record Group

O.3 - Testimonies Department of the Yad Vashem Archives

Date of Creation - earliest

12/02/04

Date of Creation - latest

26/02/04

Name of Submitter

STERNFELD RINA

Original

YES

Interview Location

ISRAEL

Connected to Item

O.3 - Testimonies gathered by Yad Vashem

Form of Testimony

Video

Subjects

Hashomer Hatza'ir to Be Deleted

משטרה רוסית

The Red Army

Dedication

Moshal Repository, Yad Vashem Archival Collection

The transcription of this testimony was made possible with the assistance of the Conference on Jewish Material Claims Against Germany, Supported by the Foundation Remembrance, Responsibility and Future (EVZ) and by the German Federal Ministry of Finance