Online Store Contact us About us
Yad Vashem logo

Testimony of Ury Pargo, born in Budapest, Hungary, 1938, regarding his experiences as a young child in the Columbus Building for children and the Budapest Ghetto

Testimony
null
null
היום כ' בשבת תשס"ד. 12 בפברואר 2004.
מראיינת אסתי צור בבית מילר חיפה.
את פרגו אורי יליד בודפשט 1938.
אורי. תאר את המשפחה שבה גדלת.
טוב. אה. קודם כל אני נולדתי 24 לאפריל 1938
שזה היה יום ג'ורג' הקדוש ולכן קראו לי בהונגרית ג'ורג'.
זה היה השם המקורי ושם החיבה זה היה ג'ורי.
אה. אימי. אה. ההורים שלה הגיעו מסלובקיה.
אה. הייתה משפחה מסורתית. אה.
הם היו קצבים. האבא היה קצב. שלה.
ו. והוא נפטר. אה. הוא נהרג בתאונת דרכים. אה.
אה. ב-1921 נדמה לי משהו כזה.
כשהיא עוד הייתה ילדה בעצמה.
אה. היו לה אחות גדולה יותר. אה.
עוד אח גדול יותר ואח יותר צעיר. אה.
צעיר. אה. אני אזכיר אותם בהמשך אני חושב.
ו. אה. היא התחתנה עם אבי אני חושב ב-1933. אה.
איך קראו לאמא?
אמא קראו אילונה. אה.
ולאבא?
לאבא קראו לסלו. אה.
הוא בא ממשפחה מתבוללת. אה.
אימי באה מבית ש.
מהמשפחה שלה זה היה נקרא צידון.
שככה שזה גם כן שם. אה.
שם עברי.
שם עברי. כמעט עברי. אה.
אבי. פרגו. זה שם. אה. מהונגר בעצם. אה.
השם המקורי היה פלבמהיים.
אני לא יודע מאיפה הם הגיעו.
אולי מפולניה במקור.
אה. ההורים החליפו את השם כשהוא היה ילד.
אה. אבא שלו היה. אה. צבע צייר.
הוא היה מצייר. אה. בבתי קולנוע.
מקומות כאלה. תקרות.
אה. ציוריות ודברים כאלה.
האמא שלו הייתה מבית מלר.
כנראה איזשהו קרובה רחוקה של הקומפוזיטור.
והם היו משפחה ממש אה. מתבוללת.
הייתה לו אחות. אה.
גדולה יותר. ויותר מאוחר. אה.
אימו התגרשה. התחתנה מחדש. אז שמה היה.
יש לו אחות. אה. קצת יותר צעירה. אה.
מה אתה מתכוון שאתה אומר מתבוללת.
מתבוללת. אה. ששום קשר לא היה להם מ. עם היהדות.
אה. כשנולדתי הם לא רצו שאני.
יעשו לי ברית. אה. טוב גם. אה.
סיבות. אה. זה היה כבר 38'.
יש אנטישמיות בהונגריה. דברים מהסוג הזה.
אה. בכל אופן. אה.
מהבחינה הזאת לא היה אותו ד.
אה. היה שונה מ.
מהמשפחה של אימי שהיו באמת. אה. יותר מסורתיים.
אבל במשפחה היו גם. אה.
נישואים עם. אה. לא יהודים?
לא. לא. לא.
לא היה עם לא יהודים.
אה. האחות שלו הייתה. אה.
האחות הגדולה של אימי הייתה נשואה לחבר טוב של אבי ובעצם.
אה. אימי והוא הכירו דרך ה. דרך החבר שלו.
אז. אה. אבי היה צלם. אה.
כנראה בצעירותו הוא היה צלם עיתונות ושמעתי
סיפור שהוא היה הראשון שצילם מבודפשט מכנף של מטוס.
אה. ואחר כך הוא היה קשור לסרטים.
אה. היה עוזר צלם. אה. בסרטים ואפילו. אה.
השתתף בכמה סרטים. אה. כמו ילדי רחוב פאול.
אה. היה אחד ה. הילדים שמה. אה.
וכנראה בגלל הקשר שלו לעולם האומנות הוא פתח את ה.
אה. אטלייה שלו.
זה נקרא ארטיסטיקה פוטו. זאת אומרת. אה.
וכנראה כל מיני.
אה. אנשי. אה. אומנות הגיעו לשם מדי פעם.
גם. אבל גם אחרים. אה.
ואימי עזרה לו ב. בעצם ב. באטלייה.
אנחנו גרנו במקום מאוד מרכזי בבודפשט.
אהה. פינת הרחובות. אה. ארז'בט ו. אה.
ראקוצי שזה 2 רחובות מאוד מרכזיים.
אה. אה. בית שהיה בו בית קפה מפורסם אמקה. עד היום.
אה. גרנו בקומה שלישית.
אה. והיה לו שם. אה. חדר אחד היה ח.
היו חדרים מאוד גדולים.
חדר אחד היה אטלייה. ח.
וחדר שני חדר שינה ועוד.
אה. זאת אומרת. זה היו החדרים העיקריים.
היה לו חדר חושך והיה עוד חדר לעוזרת.
אה. ודברים מהסוג הזה. ו.
כמה ילדים הייתם במשפחה?
אני לבד. בן יחיד. אני בן יחיד. אה.
ובכניסה למטה היה הפרסומת
שלו והייתה שם הרבה שנים תמונה של ז'ה ז'ה גאבור.
אם את יודעת זה שחקנית שהייתה.
שהייתה. כשהייתה בת 16 הייתה מלכת היופי של הונגריה.
אז הוא צילם אותה ו. וזה מה שהיה שם.
בכל אופן הוא היה צלם ו.
ושם אנחנו גרנו. והמשפחה הייתה. אה.
ס. בעיקר מה שאני זוכר סבי.
וסביב למשפחה של אימי. אה.
זאת אומרת. אה. אנחנו היינו מבקרים. אה.
את האח שלה שכ. אה. את האחות שלה.
אה. ש. אה. אחות. אה.
בעלה של האחות הגדולה היה חשמלאי והם היו חברים וש.
שיחקו קלפים יחד. אה. עשו כל מיני. אה.
בדיחות וסידורים של חברים שלהם יחד.
אה. ומכיוון שלהם לא היו ילדים.
אני הייתי קצת הילד השני ש. ילד.
הם קצת אימצו אותי ולפעמים הייתי גם ישן אצלם.
והם היו ב. אנחנו היינו באים אליהם.
הם היו באים אלינו. אה.
מספרים שבימי ראשון הרבה
פעמים המשפחה הייתה באה אלינו ואז הדוד שלי היה.
שהיה איש שמן ובריא.
היה לוקח אותי לקונדיטוריה הקרובה.
ואחר כך היו מסתכלים איך שהדוד השמן והילד הקטן חוזרים ו.
ומחזיקים ביד את החבילות של העוגות שהיינו מביאים הביתה.
אה. לאכול. וזה היה.
אה. היות ש. שצד המסורת. אה.
זה לא היה ממש.
זה היה. אממ. א' זה היה נאולוגי הונגרי אז זה לא.
אה. ככה לא. זה לא אורתודוקסים. אז. אה.
אימי הדליקה נרות ביום שישי. אה.
אני זוכר בחנוכה היינו מדליקים נרות.
אה. פורים היו אופים. אה. עוגות. אה.
אני זוכר עוגת פרג אחד ועוגת. אה.
היה עוד עוגה. עוגת אגוזים נדמה לי ו.
אה. דב. דברים מהסוג הזה ו.
רגע. משלוח מנות?
אה. לא. אני לא זוכר משלוח מנות אבל. אה.
בחגים היינו הולכים לבית כנסת הגדול.
אה. ש. בית כנסת הגדול של בודפשט ברחוב דוהאן ש.
10.
אה. אה. שזה הנאולוגי.
זה לא האורתודוקסי. כי היה שם עוגב גדול. אה.
העוגב שנחשב להכי גדול באותו זמן באירופה. אה.
והייתה מקהלה ו. זאת אומרת. אה.
זה ו. מדי פעם בחגים היינו הולכים. אה. הולכים לשם.
אבל. אה. מעבר לזה אני
לא חושב שצמנו או אפילו משהו כזה או דברים מהסוג הזה.
אז זה היה פחות או יותר ההווי.
ו. אה. הווי של ילדים בבודפשט. זאת אומרת.
אני נולדתי ש. אמנם שנה לפני המלחמה.
והמלחמה. אה. התחילה די מוקדם.
אבל אני חושב שתקופה די ארוכה בהונגריה זה.
בבודפשט זה לא הורגש ואנחנו.
אני זוכר את הילדות שלי כילדות. אה.
מאוד נורמלית. אה.
הולכים לגן חיות והולכים ל.
לגן העיר ולקרקס ול.
לכל הדברים האלה ככה ש. עכשיו. אה.
אם אני לא טועה. אה.
הונגריה הצטרפה לברית עם
גרמניה במלחמה ב-41' ואז לקחו את אבי פעם ראשונה ל.
מה שנקרא עבודות שירות בצבא ההונגרי. אה.
אנחנו עוד מעט נגיע לזה. הייתם. אה.
כן.
בית פתוח. זה היו עיתונים.
אה. ספרות בבית?
אה. אני לא כל כך זוכר.
אהה. ספרים. עיתונים ודאי היו. אהה.
אני בגיל צעיר מאוד הת.
א' סיפרו ל. סיפורים. אח.
אחד הסיפורים במשפחה ש.
אה. כ. כשהיו באים בערב אליהם לבקר אז ה.
היו באים והמשפחה וכל אחד היה נכנס לספר לי סיפור
ועד שהם נראה לי התעייפו ואני עוד לא ישנתי.
וגם בגיל די מוקדם התחלתי לקרוא.
אה. דברים כאלה. אבל. אה.
ספרי ילדים ו. אבל אני לא ממש זוכר
אם היו ספרים בבית. אה.
איזה ספרים קראת?
ספרי ילדים. זאת אומרת.
האחים גרים. אה. סיפורים מהסוג הזה. זאת אומרת. אה.
אני חושב שקצת יותר מאוחר אבל. אה.
בכל אופן. אה. זה מה שהלך אז טוב.
והייתה לך איזה נגיעה למוזיקה?
נצר למשפחת. אה. מלר.
אה. ה. היו חלומות. אה.
אבי כנראה ר. היה לו איזה חלום להיות כנר
ולא יצא מזה הרבה ו.
אה. אחרי המלחמה ניסו אותי ללמד. ללמד כינור.
אה. גם מזה לא יצא הרבה.
אה. בכל אופן. אה. היו יותר חלומות מ.
מדברים. אה. ממשיים. אה.
אבל זה היה במשפחה.
אה.
של ה [משובש].
היה. היה הנושא של. אה. כן. אה.
אבי צילם הרבה. היה שם איזה מועדון לילה.
שניגנו שמה תזמורת של נערים צוענים.
אה. והוא צילם אותם. אה.
וכנראה גם ב-1937 הייתה לו
הזדמנות לצאת איתם לשוויץ. כי הם עשו איזה סיור באירופה.
והוא לא יצא. אה.
זאת הייתה ההזדמנות שבאמת.
אה. הפסד. אבל. אה. אז. אה.
מהבחינה הזאת היה איזה קישור רחוק למוזיקה אבל לא.
לא דברים. אה. מיוחדים.
באיזה שפה דיברתם בבית?
הונגרית.
רק הונגרית?
אהה. אנחנו דיברנו הונגרית.
וכשמהצד של המשפחה של אימי ההורים שלה ידעו יותר טוב
גרמנית מאשר הונגרית. אז. אה.
כשלא רצו שאני אבין משהו אז דיברו גרמנית.
אה. אבל. אה. אה. המשפחה של אבי הונגרית.
אז אנ. האמת היא שאני לא כל כך הכרתי את המשפחה של אבי.
האמא שלו נפטרה כשהייתי בן שנה.
והכרנו רק את האבא החורג שלו. אה.
שהוא היה. אה. סוחר נעליים. אה.
משהו כזה. אימי לא החזיקה ממנו יותר מדי.
והקשר העיקרי באמת היה עם המשפחה ש. אה. של אימי.
ואם כי לפעמים ביקרנו את ה.
את האחיות שלו. גם. אה.
היו לך חברים? מקום מרכזי.
אה. היו קצת חברים בבית.
הייתה לי חברה ב. מגיל. מגיל צעיר. אה.
שגרה. יהודייה שגרה. היו.
בית שגרו בו הרבה רופאים.
אז. אה. הבנים שלהם הם באו אליי.
אני הלכתי אליהם. אני ביליתי הרבה אצל הבת הזאת.
אה. אבל אני שיחקתי הרבה לבד. אה. זה.
איזה משחקים?
המקום הזה. המקום הזה זה היה.
מכיוון שזה היה צומת מאוד מרכזית נסעו שם חשמליות.
היה שם חשמלית מספר 6 שנסעה ברחוב. אה.
זה היה הרינג של בודפשט. אה. ארז'בט קראו.
זה חלק מהברינג נסע מספר 6.
ובראקוצי נסע מספר 44.
ואחד הבידורים שלי זה היה להסתכל.
לשבת בחלון. אה. ולהסתכל ברחוב על החשמליות.
ואני שיחקתי בבית הרבה מאוד עם תחבורה.
עם חשמליות וזה. והיה לי כרטיסיות ו.
ומנקבים ושו. שורקיות ו.
פעם סיפ. אה. סיפרו שאני ירדתי למטה ושרקתי ל.
אה. חשמלית שהתחילה לנסוע בגללי וכמעט היה שם ת. תאונה.
ומאז לא נתנו לי לשרוק יותר למטה. אה.
בכל אופן. אה. אני שיחקתי די הרבה לבד. אה.
בעיקר בכל מיני. אני זוכר כל מיני.
בחדר השינה אני. בחדר השינה אני. היית.
המיטה שלי הייתה בחדר שינה יחד עם ההורים. אבל החדר ש.
חדר מאוד גדול אז. אה.
שם שיחקתי המון ברכבות. ב. ב. ובחשמליות.
במכוניות. אה. דברים מהסוג הזה.
אה. וחוץ מזה היה לנו חצר מאוד קטנה אז. אה.
לפעמים ירדנו ושיחקנו שם עם
הילדים בכדור ובדרך כלל חזרנו שחורים.
חזרנו שחורים מכיוון שהפיח.
כן.
מה. כזה הי. היה שם.
אז ההורים לא כל כך התלהבו מהרעיון הזה.
והיו לוקחים אותי ל.
לגנים ציבוריים לשחק ודברים כאלה אבל. אה.
זה היה מקום כל כך סואן וזה שלא כל כך.
אה. אפשר היה לצאת לרחוב לשחק ברחוב.
וילדים. אה. יהודים או שלא?
כן. אני חושב שהבית היה. היו שם.
לא כולם אבל היו שם הרבה יהודים. אם כי אנ. ה. הב.
הבת אני בטוח וחלק מהרופאים. אה.
היה שם גם. אה. רופא שיניים שטיפל בי מגיל צעיר.
אה. אז היו כמה משפחות יהודיות בבית.
זה היה בית גדול. אה.
לא כולם היו יהודים. אבל חלק.
היו שם די הרבה יהודים.
אה. כולם ככה. זאת אומרת. אה.
אופיינים לבודפשט. יהודים מתבוללים עד נאולוגים.
לא היו שם דתיים.
בבית הזה לא היה אף אחד שאני הכרתי שהיה דתי ממש.
וכשהלכת לבית הכנסת זה אבא הלך לבית הכנסת הגדול?
לא. אני לא זוכר. אה.
זאת אומרת. אה. תראי.
אה. אבי ב. היה איתנו עד גיל 4 ואני לא זוכר. אבל וכ.
אני זוכר יותר שהלכתי עם אימי ועם האחות שלה.
בלי הגברים נדמה לי. הלכנו.
תאר את פסח. אתה זוכר אצלכם בבית?
פסח אצלנו בבית לא היה. אה.
לא זוכר פסח אצלנו בבית. אה.
אני זוכר בשלב יותר מאוחר. אה.
שבבית של הדודה הייתה משפחה דת.
שהם כן היו דתיים. ואני ירדתי אליהם מדי פעם ו.
אחד הגברים ראיתי אותו בבוקר מניח תפילין ועם.
אה. עם זה. זה פעם ראשונה שראיתי משהו כזה.
וגם שם היה הפסח הראשון שלי בעצם.
שהייתי שם בפסח ו. אה. ש.
אני שתיתי יותר מדי ונדמה לי שגמרתי את זה ס.
מתחת לשולחן. אחר כך היו צריכים לנסוע
הביתה במונית. אבל. אה.
שם היה באמת הפסח הראשון.
זאת הייתה בעצם ה.
אני חושב כמעט המשפחה הדתית ממש היחידה שאני הכרתי.
אה. כן. אה.
מה קורה בהמשך?
אה. אני התחלתי לספר שב-41'. אה.
נכנסים הגר. ה.
הונגריה נכנסת לברית עם גרמניה.
ואז את אבי לקחו פעם ראשונה לעבודות שירות. אה.
בצבא ההונגרי. אה.
אני חושב שהם עסקו. יש לי תמונה גם.
הם עסקו בהנחת. אה.
מסילות רכבת. אה.
סחבו את האדנים. אה.
דברים מהסוג הזה.
אה. אבל זה היה קצת כמו מילואים.
זאת אומרת זה היה יחסית לתקופה קצרה.
אני לא יודע בדיוק. חודש או חודשיים משהו כזה.
א. אתה זוכר שבאו הביתה? איך זה התנהל. מי אח.
לא. זאת. את זה אני לא זוכר אבל ה.
אחד הזיכרונות הראשונים שלי וכמעט היחידים שלי ממנו.
אני לא בטוח אם אני זוכר או שסיפרו לי.
אני חושב שאת זה עוד יותר סיפרו לי כי הייתי בן 3 ב-41'.
כשהוא חזר הביתה הוא גידל שפם ב. שם.
וברגע הראשון לא הכרתי אותו. וכנראה.
אני. יכול להיות שזה היה כמה חודשים. אה. עד. אה.
והוא חזר הביתה אז עם שפם ולא הכרתי אותו. וזה היה ב-41'.
מה אמרו לך. איפה אבא?
יוצא. עבודות שירות. הוא היה.
אני לא זוכר.
חוזר?
אני לא זוכר את זה. לא ז.
לא זוכר את ה. את ה. את הח.
את התקופה הזאת אני לא זוכר.
עכשיו. מה שאני כן זוכר זה ב-42'.
אה. ב-42'. אה.
עוד לפני זה. לאן הוא הלך. ה. עבודות שירות שכ.
זה היה באזורים הכפריים של הונגריה.
הם הניחו פסי רכבת. אני לא בדיוק יודע.
אני לא. לא ממש יודע פרטים על זה.
אה. בכל אופן הם.
זאת אומרת אחד הדברים היו. מצד אחד הם היו כ.
כי. אני חושב. הם לא היו אפילו במדים.
יש לי תמונות. אני חושב שהם אפילו לא היו במדים ו.
וזה. כי לקחו אותם לעבוד כי לעבודות. אה.
עבודות הקשות יותר. אה. הם עשו.
וכנראה שאז. אה. היחס גם לא היה גרוע במיוחד.
וסיפרו למה לוקחים אותם. אה. לעבודה?
אני לא יודע.
מאיזושהי סיבה? לא.
אני לא יודע את זה. עכשיו. ב-1942. אה.
אני זוכר זה היה. כן זוכר.
זאת אומרת זה היה יום ראשון. אה.
ביום ראשון אני בדרך כלל נכנסתי
למיטה של ההורים ואנחנו שוכבים יחד במיטה.
ודופקים. שצ. מצלצלים בדלת ומביאים.
אה. צו גיוס. אה. חירום.
זה נקרא צו נשר בהונגרית.
אה. שלמחרת הוא צריך להתגייס.
ללכת שוב פעם למה שנקרא עבודות שירות.
זה. בהונגרית זה [משובש] (הונגרית).
זה. כן. זה עבודות שירות.
אבל זה למעשה זו עבודת כפייה בצבא ההונגרי.
אה. עכשיו. אה. יום אחרי זה זה היום הולדת ה-40 שלו.
22 לאפריל 1944 בדיוק יום הולדת ה-40 שלו
ויומיים לפני יום הולדת ה-4 שלי.
ואני זוכר שהוא לקח.
אה. רוקזק כזה. כ. תרמיל גב.
וראיתי אותו יורד והולך לתחנת החשמלית.
ואני מאז לא ראיתי אותו.
עכשיו. אה. מהסיפורים של האמא שלי אני יודע.
שתקופה מסוימת הם היו בבודפשט. אה.
היה שם איזה בית חרושת ללבנים ששם אספו אותם.
יותר מאוחר את אלה שלקחו לגירוש מבודפשט. אה.
הם היו שם. ואמא שלי כמה פעמים ביקרה אותו
והביאה לו בגדים וחבילות ואוכל וכל מיני דברים כאלה.
ואז פתאום. אה. נפ.
היא שמעה שלוקחים אותם מחוץ לבודפשט.
אה. אה. היא הגיעה לתחנת הרכבת. אה.
לא נתנו לה להיכנס אבל היא התחמקה לפנים
ואז היא ראתה שהעמידו אותם בשורה והופיע לפניהם המפקד.
אהה. של היחידות האלה.
מוראי קראו לו. אה.
והוא אמר להם. אה:
"תדעו יהודים מסריחים.
שאני אדאג לזה שאף אחד מכם לא יחזור חי".
זה מה שהיא שמעה שלקחו אותם.
ומהגדוד שלו באמת חזרו רק 3.
וכנראה בהתחלה לקחו אותם. אה. אני לא יודע לאן.
אבל. בסופו של דבר.
לקחו אותם עם הצבא ההונגרי לאוקראינה ושם הם.
אה. עסקו ב. אה. שוב פעם אנ. כ. לפי. אני שומע. יו.
יותר לפי הספרים מה שאני יודע.
במה שהם עסקו שם זה חפירת בורות.
אה. יש. בשלג לפעמים הסוסים לא יכלו לסחוב את העגלות. אה.
והם היו צריכים לסחוב את העגלות.
אהה. ו. אה. היו גם סיפורים ש.
אה. שהם היו מוקשים. אה.
מגלי מוקשים אנושיים. שלחו אותם קדימה ל.
לכל מיני דברים כאלה. אה.
כנראה שלפי גם זה מאלה שחזרו שלא היו להם בגדים.
הם התגייסו בקיץ ולא היו להם בגדי חורף.
אה. אוכל הם בקושי קיבלו.
היחס אליהם היה מחפיר.
אהה. אה. וזה היה בזמן שהצבא ההונגרי
עזר לצבא הגרמני בקרבות.
אחר כך היה סטלינגרד וכל אלה.
ואז כבר כנראה חלק. אה. מתו.
אבל המצב הגרוע היה בנסיגה הגדולה כשהיה.
הצבא הגרמני וההונגרי התחיל לסגת מאוקראינה אז.
אה. בכלל הם בקו. כנראה בקושי קיבלו אוכל.
אה. הרביצו. אה. היו שם מחלות. לא טיפלו בהם.
ועד כמה שאני יודע.
זאת אומרת. יש לנו גם תעודת פטירה. אה. שמענו שהוא.
זאת אומרת האנשים שהיו איתו.
אנחנו עוד פגשנו אותם אחרי המלחמה.
3 שחזרו ואמי ביקרה את שלושתם.
אני הייתי עם. איתה עם.
אצל אחד מהם שבאמת נראה רזה. קירח. אה.
לא טוב והם סיפרו שהוא החזיק.
הוא היה גבר גבוה. 1.82 מטר.
היה די בריא. ושהוא החזיק יפה מעמד.
והיה. שמר על אופטימיות.
ועודד את האנשים ועזר לאנשים.
אבל אז הוא כנראה חלה בטיפוס. וכנראה.
והוא מת. ואחד מהם סיפר שהוא קבר אותו. שהוא עזר שם.
אה. לקבור אותו. זאת אומרת. אה.
אה. איפשהו באוקראינה.
דרך אגב. אה. באותו זמן שגייסו אותו אז גייסו גם את הדוד.
לא לאותה יחידה אבל גייסו אותו באותו זמן ושם.
הוא גם כן היה באותו המקום ולו אפילו נתנו באיזה הזד.
לפני שלקחו אותם לחזור הביתה לקחת כמה דברים.
ואז הוא טלפן אלינו ו. אה. אני. אני פ.
שאמרו לי שהוא מדבר בטלפון.
אז אני אמרתי: "לא. לא יכול להיות". אני לא רציתי.
לא רציתי לגשת טלפון.
אחר כך הצטערתי הרבה זמן.
ורצנו לחנות שלהם. הייתה להם חנות חשמל.
רצנו לחנות לפגוש אותו.
הוא כבר לא היה. והוא כנראה גם כן. אה.
עליו סיפרו שהוא רזה מאוד והיה ח.
נחלש מאוד והוא גם כן. אה.
מת בתקופת הנסיגה מ. מהדון. אה.
וורנז'. אה. באזור הזה. אז. אה.
שניהם ככה היה להם. אה. אותו הגורל. אה.
אנחנו לא ידענו בדיוק מה קורה שם אם כי.
זאת אומרת אני ודאי לא ידעתי עד אחרי המלחמה. אה.
אמי כנראה קיבלה הודעה יותר מוקדם. אה.
שהוא נעדר. אז. אה. כבר חשדנו.
אתה יודע ממי היא קיבלה הודעה?
מהצבא ההונגרי. אה. שהוא נעדר.
דרך אגב. היא המשיכה לשלוח לו. אה. ב.
הם. כנראה תקופה.
לפני שלקחו אותם לאוקראינה היו תקופה מסוימת בהונגריה ב.
לא יודע בדיוק איפה.
ואז היא המשיכה לשלוח לו חבילות ומכתבים. אה.
דרך אנשי סגל שיצאו לחופשה.
אה. שילמו להם והם לקחו.
אנחנו אף פעם לא יודעים אם זה הגיע. אבל. אה.
העברנו מכתבים. וזו הייתה תקופה שאני למדתי לקרוא. לכתוב.
אז הייתי כותב בצד המכתבים את האותיות
ואת המספרים שאני למדתי באותו זמן.
ושלחנו לו. אה.
אני לא יודע אם זה הגיע אליו או לא הגיע אליו. אה.
בכל אופן זה. זה הסיפור.
אה. שלו. אה.
ואחרי שאמא שמעה שהוא נעדר.
היא יכלה לעשות עם הידיעה הזו משהו. שאבא נעדר?
לא שידוע לי.
כי לא היינו בטוחים מה זה בדיוק ולא. אה.
אה. אני יודע שאחרי המלחמה עוד חיכינו שהוא יחזור אולי.
אה. ורק שאלה חזרו.
ה-3 האלה. ואז. זה.
חלק מהם חזרו אני ח. אני חושב מהשבי הרוסי.
הם היו בשבי רוסי. וששחררו וחזרו רק אז נודע לנו סופית.
אה. מה קרה שם.
במשך התקופה הזו אמא שיתפה אותך למה אבא איננו? איפה הוא?
כן. אבא בצבא.
אבא בצבא אפילו ביום הולדת ה-5 שלי.
אה. היא קנתה לי איזה מטוס.
בבוקר קמתי זה היה תלוי מעליי.
מפציץ גדול. והיא סיפרה שהוא שלח לי אותו.
אז כבר הוא לא חי. כן?
אבל. אה. אנחנו לא ידענו את זה.
ומה אתה הרגשת עם זה?
אה. כמובן שמחתי. אה.
כן. אה. זאת אומרת אני חיכיתי.
אני. גם אחרי שסיפרו.
אחרי המלחמה שהוא מת. אז עוד לא.
עוד חיכיתי וחיפשתי אותו וחי.
קיוויתי ו. איזה תקופה.
תקופה ארוכה ש. אה.
הוא יחזור אבל. אה.
זהו זה. אנחנו אפילו לא יודעים איפה
הוא קבור או משהו כזה. כן?
עד היום?
לא. אין. אין מושג. אה.
אה. אז זה. זה הסיפור שלו.
אה. 2 אחים של אימי הם גויסו יותר מאוחר. רק ב-43'.
אה. האח המבוגר היה די חולה כזה.
היו לו בעיות. אה. ריאות וזה ו.
בכל אופן גייסו אותו ואת האח הצעיר שהוא היה.
אה. אני אראה לך אחר כך תמונות.
הוא היה גבר נאה וזה.
והוא היה החכם של המשפחה.
הגאון של המשפחה. הוא היה.
הוא עבד בבנק ואחר כך היה רואה חשבון. אה.
שניהם גויסו והאח הצעיר.
אה. אני לא יודע אם בכוונה או לא בכוונה.
שבר את הרגל והוא עבר לבית חולים בבודפשט.
והוא הצליח לסדר.
ושם הוא נעשה אחראי על היהודים שמה וכל מיני דברים כאלה.
והוא גם האריך לתקופה די ארוכה את זה.
אנחנו אפילו ביקרנו אותו שם בבית החולים.
והוא סידר שאח שלו גם כן. אה.
יעבור לשם כי הוא היה חולה והיו לו בעיות.
והוא עבר לשם. ו. אה.
זה כבר באמת יותר מאוחר אבל. אהה.
בשלב מסוים נודע לו שהולכים לקחת אותם משם.
גם את אלה מבית החולים.
ואז הם ברחו משם. הם ברחו שניהם.
אהה. הוא ברח לבית שלו בעצם יח. אשתו.
יחד עם אשתו והתחבא שם.
זה גם כן היה סיפור שאני אחר קצ. קצת. אה.
ארחיב. והאח הצ. המבוגר. אה.
אה. הלך לד. איפה שגרה הדודה.
שאנחנו גם כן הגענו לשם אחר כך.
וליתר ביטחון הכניסו אותו שם לדירה של. אה.
אנשים. אה. נוצרים.
וכנראה בכל זאת מישהו הלשין עליו.
אה. כבר בשלב די מאוחר. בכל אופן. אה.
לקחו אותו ובסוף הוא הגיע לאיזה מחנה עבודה. אה.
בגרמניה ושם הוא כנראה מת.
אה. ב-1945. כבר בחורף 45' הוא היה די חולה גם ככה
ולא החזיק מעמד והוא. הוא מת שם.
אז זה. זה 2 האחים.
זה הגברים. זאת אומרת. אה.
מה שקרה בהונגריה שבעצם. אה.
כשהתחילו באמת העניינים אז. אה.
מי שהיה שם זה נשים. זקנים וילדים.
בעצם מהגברים. אה.
חוץ מאלה שהתחבאו או היו במחתרת או דברים כאלה.
לא היו גברים יהודים.
ואימי המשיכה את האטלייה.
היא המשיכה בעבודת הצילום.
זאת אומרת היא המשיכה.
היא המשיכה להחזיק את ה.
את האטלייה. את הצילום ו.
ועסקה בזה. ובין היתר גם. אהה. ציל. צילמה. אה.
תעודות מזויפות ליהודים כי הגיעו יהודים מהאזורים הכפריים.
שברחו מהאזורים הכפריים לבודפשט ואסור היה להם להיות שם.
אז היא צילמה ואיזה תעודות מזויפות
ואחר כך היו גם השוצפס והתעודות ההגנה אז זה.
גם זה היא צילמה. זאת אומרת היא עסקה גם.
גם בדברים. אה. מהסוג הזה. והיא אמרה שהיא.
מכיוון שהיה לה קשר עם.
קצת עם אנשי מחתרת וזה.
שהיא כן שמעה קצת. אה.
דברים שקורים בפולין.
זה היא סיפרה לי לא אז.
אה. אלא. אה. בעצם. אה.
יותר מאוחר.
אה. אני חושב ש. אה.
בשנים האחרונות דווקא בארץ היא סיפרה ש.
שהיא כן משהו ידעה. אבל לא האמינו.
גם אם שמעו לא האמינו.
לא האמינו שזה יכול לקרות.
ומה עושה ילד בן 5?
אימא באטלייה. אה. האטלייה בתוך הבית?
כן. אנ. אני הייתי. אה. זאת אומרת את.
אני הייתי בגן ילדים.
אני הייתי בגן ילדים.
אה. בגיל 4 לקחו אותי לגן ילדים.
יהודי?
לא. לא יהודי. אני לא יודע בעצם.
אני לא יודע בעצם. אהה. לקחו אותי לגן. אה.
כשלקחו אותי פעם ראשונה זה היה נחמד.
היו שם משחקים ו. והכל נחמד.
אחר כך כשהיה חורף אז היה פחות
נחמד כי 08:00 בבוקר עוד היה חושך.
ואומרים. שאלתי: "למה לוקחים אותי בלילה ל. לגן?"
אה. אה. אני זוכר שגם הופעתי שם.
הייתה לי הופעה של. אה.
מסיבת סוף שנה. הייתה איזה מסיבה ו.
אה. דקלמתי משהו. הייתה לי הצלחה גדולה. אה.
אבל זה לא היה משהו יהודי.
זה היה איזה סיפור על איזה גמד ו.
אה. משהו מה. מהסוג הזה.
אה. אז. אה. הייתי לפחות שנה. אני חוש.
שנה או שנתיים הייתי בגן.
אה. מה שהתחיל שב-43' התחילו ההפצצות של בנות הברית על
בודפשט. ודי תכופות.
אה. ואז. אה. היו הרבה אזעקות ואני פחדתי נ.
נורא מהאזעקות. אימי מספרת שפעם.
עוד שהייתי תינוק עם העגלה אנחנו פעם.
אה. היה ת. היה ניסוי. ניסוי צופרים ובדיוק על ידינו.
איפה שטיילנו. התחיל צופר ומאז היה לי פחד נוראי ל. מ.
מצופרים. והיו. היינו שומעים ב. היה גם ברדיו.
היו אומרים שמטוסים מתקרבים לגבול.
ואחר כך מטוסים מתקרבים לבודפשט.
ואחר כך היינו שומעים כבר את האזעקה והיינו רצים למקלטים.
אז אחד הדברים שכבר לא כל כך יצאו אז ב.
כבר ב-43'. אה. התחילו. זאת אומרת התח.
התחלנו להרגיש את המלחמה. אה.
לא כל כך את ה. עדיין לא את ה.
אה. לא דברים מיוחדים כל כך ליהודים. אבל. אה.
התחלנו להרגיש את המלחמה ו. אה.
היו דיבורים? דיברו מה קורה?
מלחמה.
שמועות?
כן. אה. היו שמועות. אה. אני חושב. אה.
מה אתה הבנת שזה מלחמה.
כי.
חוץ מהפחד הזה?
נו. הפחד הזה היה. אה.
הפצצות. אה. הפ. הפצצות. אה.
היו זה. וידענו שיש קרבות ברוסיה ו. אה.
שההונגרים נסוגו והרוסים התחילו להתקרב.
התחילו להתקרב. זה היה אחד הדברים שאחר כך.
אה. תרמו לכל ההתפתחויות בעצם שקרו.
אה. ודרך אגב הדודה גם כן עשתה אותו דבר.
זאת אומרת היא המשיכה.
היא לקחה את החנות. אה.
חשמל של הדוד והיא המשיכה לעבוד בזה.
2 האחיות למעשה. אה.
זה מה שהיה כי הנשים נשארו והם המשיכו את ה.
בעצם את הפרנסה. אה. במקום הגברים.
והספיק לכם מבחינת. אה. פרנסה? מבחינה כלכלית?
כן. אני לא זוכר. אה. מחסור. אה.
בתקופה הזאת. אה. זה. זאת אומרת. אה.
אה. לא יודע. אני אז. זאת אומרת ה. הד. ה.
האמא שלה נפטרה ב-41'.
ה. היא הייתה ג. היא המשיכה
גם כן כשבעלה נהרג היא המשיכה.
היה לה בשוק. אה.
קצת כמו ביאליק. היה לה בשוק.
אה. סט. אה. סטנד של. אה. קצבים.
והאח הגדול עזר לה עד שלקחו אותו אז. אה.
לפעמים היינו הולכים לשם ומקבלים מהם בשר וכל מיני דברים.
אה. מהסוג הזה. אבל אני.
אני לא זוכר. אה. מחסור.
אה. בתקופה הזאת.
אה. עכשיו ה. אם אנחנו מדברים.
מתחילים לדבר על השואה.
אז. אה. בעצם זה התחיל. אה. ב-19 למרץ 44'.
זה הרבה יותר מאוחר מאשר בכל מקום אחר. אה.
ביום הזה אנחנו ביקרנו אצל הדוד.
האח הצעיר של אימי שגר ברחוב.
אה. קושוט ליוס. ברחוב קושוט. אה.
אנחנו ביקרנו אצלם די הרבה.
אה. דרך אגב עם קשר למוזיקה.
היה להם פסנתר ואני אהבתי שמה ל.
לשחק בפסנתר. הם לא כל כך אהבו את זה.
אה. בכל אופן. אה.
ביקרנו אצלם וכשירדנו. אה.
פתאום אנחנו רואים כמה בתים על
ידם היה מלון אסטוריה שהיה
אחד המפקדות הראשיות של הגרמנים אחר כך בבודפשט.
שיש שמה מכוניות וקצינים גרמנים.
ואיך שהלכנו בדרך הביתה אנחנו רואים מכוניות ומשוריינים ו.
וצבא הגרמני נכנס לבודפשט.
זאת אומרת זה. זאת הייתה בעצם. אה. התחלה.
וזה גם היה קשור בזה באמת שהרוסים התחילו להתקרב והורטי.
היו לו איזה רעיונות. אה. אה. אז.
אז כללים איכשהו כנראה לצאת מהמלחמה. ואז. אה.
הגרמנים נכנסו להונגריה.
ואנחנו ממש ראינו את זה.
זאת אומרת ממש ראינו.
אם כי בעיניי זה מאוד מצא חן טנקים ו. וזה ו.
ומשאיות ש. עם תותחים ו.
אה. לא הבנתי מה המשמעות של הדברים האלה.
אה. אבל. אה. די מהר התחילו אז הבעיות.
זאת אומרת הדבר הראשון שהיה בבודפשט זה היה.
אה. מגן דוד צהוב.
אני חושב שבאפריל. אממ. במרץ. באפריל.
אה. כל היהודים היו צריכים. אה.
לשים מגן דוד צהוב.
ואנחנו קנינו לבד כזה וחתך.
חתכו את המגן דוד.
ובעיניי זה מאוד מצא חן.
מי זה עשה? מי.
אה. אימי.
מי זה גזר ותפר?
קנינו לבד ובבית היינו חותכים את זה ותפרו את זה לבגדים.
למעילים בעיקר שכשיוצאים החוצה.
ובעיניי זה מאוד מצא חן שיש לי איזה משהו מיוחד וזה.
יוצא. זה מגן דוד צהוב מאוד מצא חן בעיניי ו.
אמא הסבירה לך למה אתה צריך ללכת עם מתנה כזו?
לא. לא. רק שכל היהודים.
אה. צריכים ללכת עם זה.
ובתור ילד זה לא. לא נראה לי משהו רע.
זה נראה לי דווקא משהו. אה. נחמד. אה.
איפה היה לך הטלאי הצהוב?
אה. מקדימה. אה. אני לא זוכר באיזה צד.
אבל על מעילים מקדימה. אני.
בהונגריה בקדימה לפ. שמו את זה.
והיינו חייבים לצאת עם זה לרחוב.
הם היו תופסים. התחילו אז כבר. אהה. אה.
מעצרים ברחובות. ואם תפסו יהודים. אה.
בלי זה אז. אה. עצרו אותם. אה.
מי היה עוצר אותם?
אה. הפאשיסטים ההונגרים.
אה. והצבא וגרמנים. זאת אומרת. אה. שוטרים. אה.
שם היה שיתוף פעולה בין פאשיסטים. שוטרים. אה.
צבא ההונגרי. אה.
אז. אה. בכל אופן אני בשלב הזה לא הרגשתי שינוי.
אה. השלב הבא היה. אה. ש.
יכולת לצאת חופשי?
כן. בשלב הזה כן.
בשלב הזה אפשר היה לצאת חוץ מזה שהיינו צריכים. אה.
לשים זה. אה. אנחנו. כמה שאני זוכר.
לאן יצ. לאן יצאתם?
אהה. אנחנו יצאנו לכל.
אני לא זוכר. אה.
בדיוק לאיפה אבל.
אה. היינו. היינו יוצאים.
היינו נוסעים בחשמלית. היינו נוסעים לכל מיני מקומות. אה.
לחנויות לקנות. אה. אה.
אולי אפילו לקולנוע. אה.
אני לא זוכר אם בשלב הזה הייתה לנו עוד עוזרת. אה.
כי היא לקחה אותי לפעמים כי אימי עבדה. אה.
היינו. אני הייתי. אה.
חולה הרבה. היו לי בעיות. אה.
עם אוזניים כמעט כל חורף אז.
אהה. היינו יוצאים לקופת חולים שמה. והייתה לי הדודה.
האחות הצעירה של אבי גרה לא רחוק משם.
אז באותה הזדמנות היינו מבקרים אצלה.
ולפעמים היא הייתה לוקחת אותי.
זאת אומרת. אה. אנחנו יצאנו. אני.
זאת אומרת. אה. אה.
כל חורף היו לי בעיות אני מניח שגם בחורפים האלה זה לא.
חוץ מאשר בגטו אחר כך. אה. לא.
ששמה הי. שמה לא היו לי בעיות דווקא. אבל היו לי.
אז לקחו אותי ל. ל. זאת אומרת יצאנו. אה. לא הייתה בעיה.
ציינת קולנוע. לפני. אה. כל ה. מה שקרה.
אה. היית הולך לקולנוע? או.
כן. מדי פעם.
לסרטים?
היינו הולכים לקולנוע. אה. כן. אה. היינו הולכים.
אה. לקולנוע בעיקר. אה. לקחו אותי לכל מיני. אה.
לכל מיני דברים מצחיקים. אה. לורל והארדי.
גם תיאטרון?
תיאטרון לא. אבל קרקס. אה.
היו לוקחים אותי לקרקס.
היה קרקס גדול בבודפשט.
אה. זה היה קרקס. אה.
כל פעם שהייתה תוכנית חדשה היו לוקחים אותי לקרקס
והיה על יד זה גם. אה. גן שעשועים גדול. אה.
לונה פארק כזה שהיו לו. קנו. ה. הרבה פעמים. ב.
אה. בקרקס היה גמד שהיה מפורסם.
אה. ליצן גמד כזה.
והוא גר לא רחוק מאיתנו אז הייתי פוגש אותו כל פעם.
מדי פעם ברחוב והי.
אה. דווקא התייחסתי אליו יפה.
הייתי אומר לו שלום וזה.
מצא חן בעיניי שיש מבוגר בגובה שלי.
זה. כ. כן. אז. אה. אה. כן.
אנחנו יצאנו והיינו באותה.
באותו אזור של ה. את היית בבודפשט?
כן.
אז באזור של הגן העירוני.
יש שמה בריכות שחייה וגם לשם היינו הולכים.
אז ככה ש. אני לא זוכר עד מתי בדיוק הס. יצאנו.
זה שוב פעם ה. החלק. הסיפור זה היה הפצצות ו.
אה. שהיו די תכופות ביום ובלילה ככה שאנשים לפעמים חששו.
מה עשיתם שזה תפס אתכם.
אה. בגן הציבורי?
אה. היו מק. מקלטים בסביבה. היינו. היינו הולכים.
אבל אני לא זוכר כל כך שתפס אותנו בחוץ.
יותר בבית שהיינו רצים למקלט.
מ-המ.
אבל זה. זה היה ש.
גורם שהמלחמה בנוסף לכל הדברים האחרים הייתה גורם שהשפיע
על כל מה שקורה. אה.
בכל אופן השלב הבא היה שהיהו.
היהודים היו צריכים.
ריכזו את היהודים. מה שנקרא בתים יהודיים.
זאת אומרת בתים שהיו בהם הרבה יהודים
החליטו שהם בתים יהודיים.
שמו עליהם מגן דוד.
ואנחנו היינו בבית ובאזור שלא נחשב לבי.
לאזור כל כך יהודי. ואז הב.
והבית של הדודה כן היה בית יהודי ואנחנו עברנו לגור איתה.
אה. אה. לה היה דירה עם. אה. חדר אחד גדול.
חדר שינה אחד גדול.
מטבח גדול והיה איזה פרוזדור שג.
שם גרה האמא של.
אמא של. אה. הבעל שלה גרה איתה.
אז אנחנו הצטרפנו אליה.
היה קצת צפוף אבל. אה. גרנו שם. אנחנו.
אני הכרתי די טוב את ה. את הבית הזה.
זה. זה אותם בתים הונגרים. אה. זאת אומרת. אה.
הבית שאנחנו גרנו היה בית. אהה.
ברחוב ראשי עם מעלית. אהה. ו.
אה. הבית שלהם. זה היה מאוד אופייני שצ.
אה. סביב לחצר. חצר פנימית כזאת.
שמסביב יש גזוזטרה וגם כן היא גרה נ.
בקומה שלישית. אה. וגזוזטרה.
והיה שם הרבה ילדים בבית. אה.
היו לי שם חברים עוד מקודם וגם אחר כך.
ככה שאני הרגשתי שם. אהה. די טוב.
הבעיה. ואימי המשיכה ללכת.
אה. לדירה הקודמת כדי לעבוד.
הבעיה הייתה שהתחילו הגבלות זמן.
שליהודים היה מותר לצאת.
אה. רק בשעות מסוימות.
אה. אה. זה נעשה יותר ויותר גרוע. ובהתחלה היא יצאה.
היא הייתה הולכת לשם
והייתה בדרך עוד עושה קניות וגם לחנויות.
לא לכל חנות מותר היה להיכנס. אה.
אה. לא בכל שעה.
אה. אחרי שלב מסוים. כנראה היא הפסיקה גם לעבוד.
כי כבר היה מסוכן.
מה היא השאירה בבית שם?
מה נשאר בבית?
אה. אני חושב שכמעט הכול.
כל הריהוט. אה. כל הציוד. אהה.
אנחנו לא לקחנו רהיטים. אה. איתנו.
אה. לקחנו דברים שצריך.
בגדים. דברים מהסוג הזה.
היו דברים שאתה לקחת.
מיוחדים שלך. שאתה אהבת?
משחקים כנראה לקחתי.
לקחתי משחקים. אה. אני חושב. בגדים.
אה. אבל לא לקחנו רהיטים.
היה שם מספיק צפוף גם בלי זה. אהה.
והאטלייה נשאר כמו שהוא? יכ.
היית.
הייתה לה אפשרות להשאיר את הבית ואת הציוד? אה.
כן. כן. זאת אומרת. לא לקחו את זה בשלב הזה.
אה. בשלב יותר מאוחר הכניסו לשם איזה משפחה של.
אה. פשיסטים ו. אה. אבל. אה. בשלב הזה היא.
הדירה נשארה ריקה והיא יכלה להמשיך לעבוד שמה.
אהה. כל עוד היא יכלה לצאת. כן.
גם שם. כל הסיפור של ההפצצות וכל זה.
והגבלות בזמן. אה. היו. היו בעייתיים.
אבל היא המשיכה תקופה די ארוכה לעבוד והאחות גם. אה. הש.
האחות שלה המשיכה לעבוד. אה.
בחנות. אה. חשמל.
שזה לא היה כל כך רחוק מאיפה שהיא גרה.
איזה עוד צילומים היא עשתה?
אמרת תעודות. באותו זמן שכבר יש הגבלות.
אהה. הרבה מאוד.
מי בא אליה. מי היו הלקוחות שלה באותו זמן?
הרבה מאוד. אהה. את.
אה. מה שנקרא. צילומים לתעודות.
אנשים כל הזמן היו צריכים כל מיני תעודות.
גם יהודים. גם לא יהודים.
כן. אה. אז היו המון. אה. תעוד.
צילומי תעודות. לא.
לא כל כך צילומי. דברים שמחים.
אבל. אה. כמו צילומי תעודות היו הרבה.
ו. זאת אומרת. צילום.
צילומי אנשים לתעודות.
וכנראה. היה. היה אז מה שנקרא קופ. אה.
קופי. כמו שהיום עושים. אה. זה. אז היו.
היה לה גם מכשיר כזה והיא. אה.
צילמה תעודות. אה.
כולל תעודות. אה. מזויפות.
ואף אחד לא ידע על זה מהשלטונות?
לא. בטח שלא. ודאי שלא. אם היו תופסים אותה. אוי ואבוי.
היא הצליחה לשמור את זה בסוד?
אוי ואבוי. היה אולי. אה.
עוד איזה סיפור שאחר כך מתפתח למשהו נ. אחר.
אהה. אם אנחנו כבר מדברים על זה.
ב- 1943 הגיע אלינו. אה. רופא.
שהוא היה קרוב של המשפחה הדתית הזאת שסיפרתי עליה.
והוא ברח מסלובקיה והגיע לבודפשט. והוא היה צריך. אה.
להתחבא והוא גר אצלנו בחדר המשרתות.
אני זוכר שהוא היה.
הוא גר שמה תקופה די ארוכה.
ואז. אה. פעם אחת באו לחפש אותו.
בדיוק הוא לא היה בבית וזה.
ואז הוא נבהל. ובסוף הוא.
הוא הלך ובעצמו והתנד. אה.
נידב את עצמו לעבודות שירות.
והוא. אה. נשלח לבור. אם את. שמעתם על בור.
בור. זה היה מכרות פחם. אה.
מכרות מלח ביוגוסלביה שמעטים מאוד.
אה. יצאו משם חיים.
לא חזרו.
ובשלב מסוים ש. ה. אה.
צבאות. אה. של היטלר התחילו להתקרב.
אז הם הוציאו את כל היהודים לשם והצעידו אותם.
ובצעדה הזאת גם כן. אה.
הרבה מאוד נהרגו.
ולמזלו הרב. אה. הוא נתפס על ידי טיטו.
על ידי. לא טיטו עצמו על ידי אנשי טיטו.
והוא היה בעצם.
אה. עד סוף המלחמה רופא אצל הפרטיזנים של טיטו.
אה. אחר כך יש סיפור איתו. אז ככה ש.
ככה זה. זה מה שקרה איתו ב. בזמן המלחמה.
אז זה עוד היה בדירה הקודמת.
איפה ש. אה. היה האטלייה ו. וכל הדברים האלה.
בכל אופן. אנחנו עברנו לדודה. ו.
אה. אני לא בדיוק זוכר.
אבל. אה. היו לי חיים די נורמליים.
זאת אומרת. חוץ מזה שלא היה בית ספר.
אה. עוד. עוד הייתי גם. אני ח. לא.
אני לא יודע אם הייתי צריך ללכת לבית ספר.
היו חיים נורמליים. היו שם הרבה ילדים ושיחקנו ו.
ולא היה משהו מיוחד.
והשלב הבא מתחיל ב-15 לאוקטובר. אה.
44'. שהודיעו שיש שידור מיוחד ברדיו של הורטי.
וכולנו התאספנו. היו.
אני זוכ. לנו. נדמה לי. לא היה רדיו.
היו כמה אנשים. הת. התאספנו סביב לרדיו ו. לשמוע.
והוא הודיע שהונגריה יוצאת מהמלחמה
וכורתת ברית נפרדת עם רוסיה.
ואז. בעצם. הגרמנים פשוט לקחו אותו.
הטיסו אותו לגרמניה ובאותו יום השתלטו הפשיסטים.
כן. אז התחיל ה. הפשיסטים ההונגרים עם סאלאשי.
השתלטו על. אה. על. אה. הונגריה. למעשה.
והתחיל השלטון הפשיסטי בנוסף לגרמנים.
אה. עוד באותו ערב. אה. אנחנו שומעים צעקות.
אה. דופקים לנו בדלת.
אה. נכנסים 2 פשיסטים עם מדים. עם רימונים.
דרך אגב. מאוד מצאו חן בעיניי הרימונים שלהם ו.
אה. מדים עם פסים עם. אה.
צלב. צלב החץ.
אה. בתור ילד מצאו חן בעיניי.
ואמרו. אה. ו.
איזה צבע היה למדים? אתה זוכר?
חום. אני חושב. אני לא בטוח.
חום.
אני לא בטוח.
כן.
אה. הם היו די נימוסיים.
היה לנו מזל. הם היו די נימוסיים.
אה. אמרו: "אה. גבירותיי.
תיקחו דברים הכרחיים ותרדו למטה".
אימי התחילה להתווכח איתם: "איך אתם יכולים.
אה. לעשות לנו דברים כאלה?
הבעלים שלנו בצבא. אה.
וזה. ואנחנו פה בבית. וזה".
אז. אה. אז גם כן אמרו לה: "תראו. תיק.
תיקחי קצת מזון גם וכל מיני דברים. מה שאת צריכה.
ובגדים חמים. ותרדו למטה".
אנח. לנו היה מזל.
כי למשל אצל המשפחה הדתית הזאת.
אה. הם נכנסו והם. אה.
מהאישה הורידו את הטבעת. טבעות מהידיים.
והיא התעלפה ואז משכו אותה בשערות.
אהה. עד. אה. למטה. איפה שכולם התאספו.
אתה ראית את זה?
לא. שמעתי את זה רק. ואז ירדנו למטה.
ולמטה היה. הייתה מכונת ירייה מולנו. ואז התחלתי לפחד.
והוציאו אותנו החוצה. אספו את כולם. בדקו שכולם נמצאים.
היה בבית מה שנקרא אחראי הבית.
שהיה פשיסט. הוא בדק שכל היהודים נמצאים שם.
ואז הוציאו אותנו לרחוב. ו.
ילדים בני 14. 15 עם מעילי עור. הם לא היו עם מדים.
מעילי עור ומכונות ירייה. הובילו אותנו.
מה שהתברר שבסך הכול הובילו אותנו לאיזה בית.
אה. מסביב לפינה. לא רחוק.
ושם כנראה אספו את כל היהודים מ.
מהסביבה הזאת. כי אנחנו יודעים ש.
אחר כך נודע שהרבה מאוד יהודים.
לקחו לאיזה תחנת רכבת ששם היו איזה 20 אלף איש.
אה. אחר כך שחררו אותם.
אבל. אה. בכל אופן לקחו אותנו לשם. אה.
והעמידו אותנו בשורות. אה.
ואמרו: "כולם לעמוד. אה. עם ידיים למעלה.
אה. כל מי שיש לו זהב. ושעונים.
ומצלמות. ופנסים. למסור". אה.
אני לא חושב שהיה לנו משהו.
אבל. אה. בכל אופן. אה. עמדנו ככה.
אחרי כמה זמן. זה היה באמצע הלילה כבר.
כל אחד היה צריך למסור משהו?
כן. הם אמרו מי שיש לו.
הם עברו אחר כך לראות אם יש לך שעון. הורידו שעונים. אה.
דברים כאלה. אני כבר לא זוכר.
אממ. אולי שעונים מסרו. דברים כאלה. כי.
לך היה שעון?
לי לא. לאימא שלי כן.
כי לא היה להם הרבה דברים. אה. שלקחו איתם.
בכל אופן עמדנו ככה ואחרי כמה זמן.
אה. הם. ככה. התפזרו קצת.
אז. אה. הדודה ואימי הורידו את הידיים
ואז אני אמרתי: "תרימו ידיים. תרימו ידיים. יהרגו אותנו".
אה. אני אז. אה. ככה. מאוד פחדתי.
אה. ובכל אופן. בבוקר. אמרו: "אוקיי.
עכשיו תמצאו לכם פה מקום.
אתם תהיו פה כמה זמן. תמצאו לכם מקום לגור".
היו לנו שמה חברים בקומת הקרקע ואנחנו נכנסנו אליהם.
הייתה להם בת בערך בגילי אז גם כן. שאני הכרתי אותה.
אז ככה ש. אה. יחסית היה די טוב.
הבעיה הייתה שפחדנו לצאת לחצר.
הבית הזה היה. כאילו.
החלק האחורי שלו פנה לבית האחורי שלנו.
הקודם. ובדירה של האחראי בית.
אה. העמידו מכונת ירייה שהייתה מכוונת לחצר.
אז. אהה. אני ה. בכלל. אה. זאת אומרת.
אני הייתי הפחדן הקטן. אימי הייתה גם כן די.
הדודה. אף פ. לא. בכלל לא.
היא הייתה אישה מאוד אמיצה וזה.
היא לא פחדה מכלום.
אבל בכל אופן. אה. נזהרנו וככה היינו.
א. ראית את המכונת ירייה שם?
כן. כן ראיתי את המכונת ירייה
וזה מאוד הפחיד. זאת אומרת. אה.
אנחנו בכל זאת יצאנו מדי פעם.
אבל זה מאוד הפחיד שהיה שם מכונת ירייה מכוונת אלינו.
והיינו שם איזה 3. 4 ימים. ואז פתאום הודיעו:
"אתם יכולים לחזור לדירה הקודמת".
אה. וחזרנו. אבל. אהה. אה.
כבר. אה. לא הרגישו ביטחון.
ואז גילו שיש. אהה. מין. אה.
מוסד. מעון כ. מוסד כזה.
שתחת ההשגחה של הצבד.
הצלב האדום. אה. ברחוב קולומבוס. זה. דרך אגב.
המקום שמשם יצא המשלוח של. אה. קסטנר.
אה. והביאו אותי לשם.
אימא שלי והדודה באו איתי ועם. ה.
הביאו אותי לשם. נתנו לי מזוודה עם בגדים.
עם כל מיני דברים.
להם לא נתנו להיכנס.
אמרו שרק ילדים יכולים להיות שם.
והכניסו אותי לשם.
אה. אני מניח שזה היה משהו כמו סוף
אוקטובר. תחילת נובמבר. אהה.
בן כמה היית?
אה. 44'. הייתי בן 6.
6.
6. הביאו אותי לשם. אה.
ולקחו אותי והכניסו אותי שם לביתן.
צריף כזה גדול.
שהיו שמה דרגשים. 3 קומות דרגשים
ונתנו לי איזה דרגש למעלה.
נתנו לי איזה שמיכה וזה.
ושכן שלי עוד סיפר לי ש"מישהו מת במיטה הזאת והתרוקנה.
לכן יש מקום בשבילך".
אז אני הרגשתי פחד מוות.
פחדתי לישון ו. זה היה מקום. לא.
לא היה כל כך נעים כל העניין הזה.
אני אף. אף פעם. פעם ראשונה.
בעצם. בחיים. שאני נפרדתי מאימי.
וכולם היו שם.
אני הייתי. אני חושב. הכי קטן שמה.
בין הכי קטנים שמה.
היו שמה. אה. נערים יותר גדולים.
והם התחילו לקחת לי את הדברים.
פתאום נעלמו לי. כמעט כל הדברים שהבאתי נעלמו לי.
וגם. אה. היו מקבלים אוכל.
אז גם כן סחבו לי. וכל זה.
אה. אחרי כמה ימים אימי באה לבקר.
אה. לא נתנו לה להיכנס. אה.
דיברנו דרך הגדר ולפי הסיפורים שלה. אני לא זכרתי את זה.
אבל היא סיפרה שאני הייתי רק עם נעל אחת.
נעל אחת הלכה לי לאיבוד.
אהה. בכיתי שאני לא רוצה להישאר ואני.
לו. לוקחים לי את האוכל ולקחו לי את כל הדברים.
וכל הדברים האלה.
והיא ראתה בינתיים שהיה שם מבוגרים.
לא רק ילדים. והחליטה שהיא מצטרפת אליי.
והיא חזרה לדירה ואחרי כמה ימים היא באה.
ושילמו שם למישהו. והוא נתן לה להיכנס.
ואז היא הצטרפה אליי.
המוסד הזה היה.
הא. ו. רגע אחד. אה. שכחתי משהו לספר.
שבאותו זמן שאני נכ. הכניסו אותי.
כמה ימים אחרי זה הם נכנסו לבית מוגן שוודי.
אה. אני לא יודע. בהונגריה.
מי? האימא והדודה?
האימא והדודה. זאת אומרת. היו שם כמה דברים.
קודם כול. אנחנו עוד בשלב יותר מוקדם.
אהה. גם כן.
אני זוכר בוקר אחד. היינו במיטה. קיב. אה.
מישהו דופק בדלת.
אה. אה. אנחנו תמיד נבהלנו כשדופקים בדלת.
אבל במקרה זה היה.
‮זה הביאו לנו מה שנקרא ‭schutz pass‬. אה. שוודי.‬
אה. החברה הזאת עבדה.
מה שנקרא. בבית הזכוכית. הבי.
‮כשאתה אומר ‭schutz pass‬. מה זה אומר ה?‬
זה כתב מגן.
כן.
כתב מגן. זאת אומרת. היו שם כתבי מגן שוודים.
ושוויצריים. שאנשים לא היו בטוחים אבל
חשבו שאולי זה יעזור להם.
מה היה כתוב בכתב מגן הזה.
בתעודה הזו? על מה זה העיד?
אה. זה העיד שאתה. אה.
מוגן על ידי השגרירות השוודית או
השגרירות השוויצרית וכדומה. ואסור. אהה. זה.
עכשיו. א. אלה היו זיופים.
זה ה. החברה הזאת עבדה בבית הזכוכית. אה.
בבית איפה שהוא היה תנועות הנוער הציוניות.
והם זייפו והיא שלחה.
שלחה להם את הזה.
בכל אופן. יכול להיות שזה עזר להם בזה.
ואחר כך. אה. השגרירויות פתחו בתים מוגנים.
היו פורטוגלי ושוויצרי. וותיקן. ושוודי.
אז הם נכנסו לבית מוגן שוודי כזה.
בזמן ש. כמה ימים אחרי שלקחו אותי לזה.
הם נכנסו לבית כזה.
אהה. וחשבו ששמה הם יותר בטוחים.
בכל אופן. אימי עזבה את הבית הזה והצטרפה אליי ל.
למקום. ואז עברנו לבניין הראשי.
אה. בעצם. המ. במקור זה היה בית חולים
והיה שם אולמות גדולים ועברנו לבית הראשי עם.
אני לא זוכר כבר. אני חושב שישנו על מזרונים.
שמה לא היו מיטות. אה. מספיק. אבל.
אז יחד עם אימא אתה עובר.
יחד עם אימא. אנחנו.
והדודה?
לא. הדודה נמ. נשארת בינתיים ב. בבית ה.
בבית השוודי.
שוודי. ואני נמצא שם יחד עם אימא.
שלפחות היא ד. היא הביאה לי בגדים
והיא דאגה לזה שאני אקבל אוכל.
ו. אה. המצב שם לא היה טוב.
אבל היינו שם. איכשהו.
אתה במחנה קולומבוס תחת הצלב האדום.
כן.
אימא מצטרפת.
מה קורה בהמשך?
מה שקורה בהמשך. אה. זה קשור לדודה דווקא.
אה. כמה ימים אחרי שאימי הצטרפה אליי.
מתפרצים שם לבית המוגן. ולוקחים אותם לגטו.
זאת אומרת. הדודה נלקחת. אה.
מתי ז. מתישהו בנובמבר. אה. נ. נלקחת לגטו.
אה. עכשיו אה. סיפרתי לך שהיא בחורה אמיצה.
אחרי כמה זמן היא.
וכמובן. ליהודים אסור היה לצאת משם.
היא מחליטה שהיא הולכת לבדוק מה קורה בחוץ.
היא מורידה את המגן דוד.
משלמת לאיזה שוטר ויוצאת איתו אנגז'ה מהגטו.
אה. קודם כול. היא הולכת.
אה. לבקר את האח הצעיר.
עכשיו. אהה. זה ההמשך של הסיפור.
קודם כול. של האח הצעיר.
האח הצעיר. אה. ברח מהצבא והתחבא בדירה שלו.
עכשיו. הבית הזה נמצא 2 בתים מהמפקדה של גרמנים בבודפשט.
ובבית הזה משוכנים קצינים גרמנים.
אבל מנהל הבית מחביא 26 יהודים במרתף. והוא ביניהם.
אז הוא. הוא נשאר מתחת לאף של הקצינים הגרמנים.
ששם הם לא חיפשו. כנראה.
בכלל ו. ושם הם היו עד סוף המלחמה.
זאת אומרת. שם הוא מתחבא.
והיא באה לשם.
אה. ו. הדודה. ונכנסה לבית והצליחה ליצור קשר.
לבדוק שהכול אצלם בסדר.
אה. ואחר כך היא באה אלינו.
וזה היה. נדמה לי.
שבת. והיא מחליטה להישאר שם ללילה.
זה היה כבר מוכן. היא נשארת. היא נכנסה. גם כן.
משלמת למישהו. יודעת להסתדר.
נכנסה ונשארה איתנו. שאנ. אני זוכר ש. אז.
אה. נדמה לי. כבר ישנו בפרוזדור על איזה מזרונים.
כי היא הצטרפה אלינו.
אתה ישנת יחד עם אימא?
כשאימא הצטרפה.
כן. כן. כן.
היה לנו איזה מזרון ושם ישנו.
והדודה גם כן הצטרפה אלינו. ו.
התגברת על הפרידה מהאימא?
כן. כן. זה היה קצר.
זה היה באמת קצר כי היא הצטרפה אליי.
אה. גם היא הייתה לא רגילה להיות בלעדיי.
והדודה הצטרפה. אהה.
מה היו התנאים שם?
גרועים מאוד.
ב. תחת החסות של הצבא האדום. בכל זאת.
הצלב ה. כ.
הצלב האדום. סליחה.
אה. חוץ מזה אנחנו לא שמענו שום
דבר על הצלב האדום. חוץ מזה שזה.
כאילו זה היה מוגן ולכן אסור היה לקחת אותנו משמה.
אבל כל היתר. אני אפילו לא יודע מי ארגן.
היה אוכל שחילקו. זאת אומרת.
היה אוכל. אנשים. אה. גרו שם. ישנו שם.
היו שם ילדים. נערים.
קצת מבוגרים. שברחו לשם כדי. זה.
ו. וחלק ישנו ב. ב. ב.
בבתים. בצריפים האלה על דרגשים.
ואנחנו היינו בבניין הראשי.
היו שם. חלק היו אולמות עם מיטות.
חלק ישנו על מזרונים. היה מאוד צפוף. אה.
מי היה הצוות ששרת אתכם?
שהכין לכם אוכל? ו.
אני חושב שהאנ. אנשים ה. שמ.
מתוך זה. חלק מה. מהאנשים.
היה גם צוות רפואי. ה. ה.
המנהל היה רופא והיה לו. כנראה.
קצת אחיות ורופאים נוספים ש. שהיו שם.
אבל הם טיפלו בחולים.
הם טיפלו בחולים ואפילו הוא ביצע שם ניתוחים והיה שמה.
הייתה מרפאה רצינית. אה.
למדי והיו שם די הרבה חולים ובעיות והוא טיפל.
אה. בחולים. אז זה היה הצוות הרפואי.
אבל מעבר לזה. אני חושב שהאנשים שהיו שם.
אה. די הרבה זמן. הם פשוט.
אה. עזרו בדברים האלה.
מאיפה קיבלו את הדברים.
את האוכל. אני לא יודע.
בכל אופן. אה. הדודה הצטרפה.
ו. טוב. זה כנראה הציל את אימי.
כי למחרת בבוקר.
צעקות. אה. עם הצלב האדום ועם הכול.
הפשיסטים התפרצו לבניין.
וכל היהודים הח. כולם החוצה.
אהה. ה. באותו זמן.
אה. ואנחנו שמענו. התחלנו לשמוע גם יריות. פה ושם.
ומסתבר שהמנהל של בית חולים היה בניתוח.
אמרו לו להפסיק את הניתוח.
לעזוב את הכול ולצאת.
הוא לא רצה. ירו בו במקום.
היו שמה אימא ובת שלה.
שכנראה לא היה להם יותר כוח לכל הדברים האלה. הם.
במקום לרדת הם עלו לקומה השלישית וקפצו.
כך שה. כשאנחנו יצאנו. יצאנו מה. יצאנו מהשער.
הדבר הראשון היה לראות את 2 הגופות האלה עם ראשים מפ.
מפוצחים. וזה היה בעצם המתים הראשונים.
שאני ראיתי בחיים שלי.
זה. אה. ישר הכניס. אה. היה קשה מאוד.
אה. אספו אותנו בחצר.
אתה ידעת מה קרה להם? אמרו לך?
כן. כן. הבנתי.
מ-המ.
ואני הייתי כבר בן 6.
אני לא. כן.
ישר. אז. אה. גם ראינו. הבנו מה קרה.
אנחנו גם שמענו את הצעקות ואת ה.
נסו לעצור אותם.
ואת הצעקות שלהם ואת הצעקות שהם נפלו ו. זאת אומרת.
זה היה. זה היה.
זאת אומרת. הד. הדרמה.
כולם ידעו על מה שקורה ואחר כך ראינו אותם
למטה ו. וזהו זה היה.
אהה. בכל אופן. אממ.
הצעידו אותנו למגרש. אה.
מרוצי סוסים. לא רחוק משם. ושמה הושיבו אותנו.
והיו שם גם. בעיקר פשיסטים. היו שוטרים.
אבל היו גם גרמנים.
שליוו אתכם בצעדה?
לא. בצעדה היו הפשיסטים.
שם היו אבל גם גרמנים.
ו. הם אמרו: "כל אלה בין גיל 18 ל-40
עוברים לצד השני של המגרש".
ואימי הייתה אז בת 38. והיא חשבה ללכת.
והדודה שלי אמרה לה: "את לא הולכת".
ושמה עליה מטפחת.
שתראה יותר מבוגרת.
לקחה את התעודה שלה.
שינתה את התאריך לידה.
והיא אומרת: "את לא הולכת". והיא לא הלכה.
עכשיו. שם היו מחזות מזעזעים.
כי האימהות היו עם ילדים.
ולילדים לא נתנו ללכת והילדים רצו אחרי האימהות.
וקרעו אותם.
ו. והאימהות צרחו והילדים צרחו ו. אהה.
זה היה נורא. כל המחזות שהיו שמה.
אתה ראית את זה?
כן. ודאי. ראינו את זה.
את האימהות צורחות והילדים רצים אחריהם.
ותופסים אותם וזורקים אותם חזרה.
והם רצים עוד פעם. ו.
וכנראה היו שם גם ילדים יותר קטנים.
אה. לא רק הייתי לבד הקטן.
ולאימא שלי לא נתנו ללכת.
על ידינו ישבה איזה ילדה בת 13.
אליה ניגשו לשאול בת כמה היא.
אבל לאימא שלי לא ניגשו. היא נראתה.
כנראה. עם המטפחת וזה.
נראינו גם די גרוע כבר אז. אה.
עם כל הצרות והעניינים. אז כנראה לא. זה.
ואחרי שכל זה נגמר.
הצעידו אותנו ברגל לגטו.
מה אתה היית לבוש בצעדה?
מה היה מזג האוויר אז?
היה קר. אה. היינו.
הביאו לי בגדים ככה שהייתי לבוש די בסדר.
זאת אומרת. אה.
היה שלג?
כן. היה שלג. היה כבר שלג.
מה היה לך על הרגליים?
היה נעליים. הייתי. זאת אומרת. לא.
היו נעליים?
לא היו בעיות. אה. מהבחינה. היינו.
היינו לבושים בסדר. אה. אה.
הביאו לי לשם בגדים והייתי לבוש.
עם נעליים וזה. לא הייתה בעיה של קור.
עכשיו. אנחנו מתחילים ללכת. ומתחילים לשמוע יריות.
ובהתחלה אנחנו לא יודעים מה היריות.
ופתאום מתחיל לעבור מפה לאוזן: "זה הבחורים היהודים".
מסתבר. שבעליית הגג בבניין היו קבוצה של צעירים יהודים.
שהיו לבושים במדי הפשיסטים ההונגרים.
היה להם אופנועים. היה להם נשק.
והם היו יוצאים משם ומצילים יהודים.
הם היו רואים. נגיד.
שהגרמנים הפשיסטים לוקחים קבוצה של. אה.
יהודים או מישהו. הם היו אומרים: "אני פשיסט.
זה. תעבירו אותי. לידיי.
אני אקח אותו ואני כבר אחסל אותו.
שאני זה. אני מחפש אותו".
והם היו מצילים יהודים.
כשכולם יצאו. הם התחילו להילחם עם הגרמנים. עם הפשיסטים.
והתחילו שם יריות. ומסתבר שהם הצליחו כנראה ב.
הסיפור הזה נמשך עד הלילה והם הצליחו לצאת משם.
אני אחר כך. אה. פגשתי אחד מהם בארץ.
שזה היה. ככה.
עודד אותנו בדרך לגטו. שיש כאלה שנלחמים.
אנחנו לא ידענו עליהם. היו כאלה שידעו.
כנראה. חלק מהמבוגרים ידעו שהם נמצאים שם. אבל אני.
באיזה בית. באיזה עליית.
אה. גג הם הסתתרו?
בבניין של בית החולים.
איפה שאנחנו היינו. ישנו.
שם בעליית הגג. ב. למעלה. הם שמה התחבאו.
ו. א. אנחנו גם יכול להיות שאפילו ראינו אותם.
אבל מכיוון שהם היו לבושים מדים פשיסטים.
אנחנו לא ידענו מי הם.
אבל היו כאלה. כנראה. שידעו.
אבל. אה. לא אנחנו.
בכל אופן. זה עודד אותנו בדרך לגטו.
ואז הגענו. אהה. לגטו. ו. א'.
אה. בדרך היו הרבה מאוד כבר.
אה. בתים הרוסים.
אה. ואחד הדברים היה. שמה שהיה שם.
קדימה ואחורה היו פשיסטים ובאמצע היו שוטרים הונגרים.
וכאשר. אה. היינו עוברים בפינות. בעיקולי רחוב.
השוטרים היו מראים לאנשים: "תברחו".
ודי הרבה אנשים ברחו מהשורות.
אה. בשלב מסוים.
אנחנו עברנו על יד החנות של הדודה.
והיא אמרה לאימי: "בואי נברח".
ואימי פחדה. ולא ברחנו.
והמשכנו לגטו. והביאו אותנו לאיזה כיכר.
כמה זמן ככה הלכתם?
אה. אני מניח שהלכתי שעתיים.
3. משהו כזה.
אה. הלכנו לאט. כי היו הרבה מאוד אנשים.
זה הייתה קבוצה גדולה מאוד.
היו לכם פקלאות או איזה חבילות שלקחתם?
כן היו קצת. כמה מזוודות. דברים כאלה.
שלקחנו איתנו. כן.
אני לא. אבל ה. ההורים לקחו.
והגענו לאיזה כיכר. העמידו אותנו שם.
שבכיכר הזאת. אה. ק.
היו קברים. ארונות מתים.
וגם קצת ערמות של מתים.
זאת אומרת. אה. נכנסנו פתאום ל. לא יודע.
הם היו באותו זמן קוברים אנשים ב.
בכיכרות. כל מיני כיכרות. ו. אז התחלנו.
מה זה קברים? בורות? או.
בורות. בורות. בורות.
בורות.
בורות. אה. בורות. בורות והיו.
כנראה קברו שמה אנשים.
עדיין בארונות. דרך אגב.
כי היו שם ארונות והיו קברים ו.
והיו גם מתים קצת מפוזרים.
שעוד לא הספיקו לקבור אותם.
אז אנחנו כבר. זאת אומרת.
שוב פעם ה. המפגש הזה עם המוות.
ושם. אה. אמרו לנו.
לקחו אותנו לאיזה בית ואמרו לנו: "אתם תהיו פה.
בבית הזה. בגטו".
עכשיו. אהה. נכנסנו. באמת.
לאיזה דירה. וזה היה כבר.
אה. לפנות ערב וישנו שם.
ולמחרת. הדודה לקחה אותנו לבית שהיא הייתה קודם.
ששם היו לה מכרים באותו הבניין.
הבניין הזה. זה רחוב שיפ 17.
שזה היה בדיוק מול בניין הקהילה היהודית.
שזה רחוב שיפ 12.
זה בסביבות של הבית כנסת הגדול.
אנחנו נכנסנו לשם. הגענו לקומה ה-2 שם קיבלנו דירה.
וברגע שנכנסים יש בום אדיר.
אני ישר מתחת למיטה.
אה. הסתבר שהבניין של הקהילה ממול קיבל.
אה. אה. פגז. אה. פגיעה ישירה.
אהה. טוב. זה היה קבלת הפנים.
עכשיו. אהה. היינו שם.
ובשלב הראשון בגטו היה מותר להיכנס מבחוץ.
והעוזרת של הדודה באה כמה פעמים
והביאה לנו לחם וקמח וסוכר ושומן ותפוחי אדמה.
שזה עזר מאוד אחר כך. אם כי הם. מסתב.
הם שמרו את זה בעיקר בשבילי. אז. זאת אומ.
מה אתה מתכוון שאתה אומר: "הגטו"? אה.
הגטו.
כמה בתים?
לא.
היה לזה. זה היה סגור? [משובש]
הגטו. זה היה. אה.
בעצם. האזור היהודי של בודפשט.
אה. שהיו. היו שם איזה עש.
10 רחובות. משהו כזה.
זה הרחוב איפה ש. קודם כול. הרחוב של. אה.
איפה שהבית כנסת הגדול. רחוב דוהאני.
שזה בערך היה.
מאיפה שאנחנו. זאת אומרת. מרחוב ארז'בט.
אה. עד ל. שוב פעם ראקוצי.
בערך סביבות הבית כנסת הגדול.
זה היה כ. כיוון אחד.
אחר כך. היה. למשל. שוב פעם.
הרחוב שלנו. רחוב שיפ. היה חסום. אה.
הם חסמו את זה בקירות עץ. היה חסום. אה.
לכיוון. אה. רחוב ראקוצי.
היה חסום. אה. ו. וכו. כיוונים.
זאת אומרת. כל הרחובות הגדולים.
כל הסביבה. היה חסום ב. אה. ב. בש.
אה. חומות עץ כאלה שהיו בהם שערים.
חלק מהם היו שערים ליציאה וחלק היו. אי אפשר היה לצאת.
ובאזור הזה כינסו את כל יהודי בודפשט.
למעשה. באזור שקודם. אני מניח שחיו שמה.
אני יודע. 5.000 או עש. 10 אלפים.
אה. כינסו שם אני יודע איזה 50 אלף איש. אז.
ובשערים האלה ישבו.
הם ישבו. פשיסטים.
מ-המ.
ושמרו. כן. פשיסטים. ושמרו.
ולצאת אי אפשר היה להם כי הדודה.
גם את זה היא עשתה. אבל להיכנס. בהתחלה היה אפשר.
והעוזרת הזאת באה כמה פעמים והביאה. אה.
אוכל וכל מיני דברים.
עד שסגרו את השערים ואי אפשר היה לצאת ואי אפשר היה להיכנס.
עכשיו. אהה. בנוסף לזה היה מטבח ציבורי.
היו כמה מטבחים ציבוריים. כנראה.
אה. זה היה לא רחוק.
ואני כמה פעמים הצטרפתי.
אה. זאת אומרת. היה.
היו תורות של הדיירים שהיו יוצאים להביא את האוכל.
אה. והיינו הולכים למטבח הציבורי הזה עם. אה.
סיר גדול מאוד ומה שה. נתנו זה היה בעצם.
אה. מין מרק. בעיקר מרק שעועית.
וקצת לחם. ואז היו באים לבית ומחלקים
את זה בין כל הדיירים.
ואני כמה פעמים יצאתי. אה. לרחובות. אה.
הרחובות כבר היו. התחיל. היה שם הרס. אה.
אנחנו ראינו אנשים. אה.
מתים ברחובות. אה. ש. או.
שמהפצצות או שהם ירו בהם.
ונש. השאירו אותם ברחובות.
אה. בכל אופן. אה.
לפחות אני זוכר שכמה פעמים אני יצאתי למטבח הזה ו.
קצת לצאת החוצה. כי הרבה לצאת משם.
אה. לא היה. אה. מה לצאת.
באמת. מה עשיתם כל היום.
שאי אפשר לצאת? אה.
אה. אני לא בדיוק יוד. לא זו.
לא זוכר בדיוק. לא ב. לא זוכר בדיוק.
א'. היו שם גם ילדים. אז קצת. אה.
שיחקנו וזה. וקצת. אה.
הסתובבנו. בחצר בהתחלה.
בשלבים הראשונים הייתה שם חצר והסתובבנו קצת בחצר.
ושיחקתי בדירה. וקראתי.
באותו זמן כבר קראתי. וסיפרו לי.
ונפגשו האנשים בתוך הבית. אה.
זאת אומרת. לא כל כך יצאו משמה אם לא היו מוכרחים.
כי גם. גם היה מסוכן וגם.
אה. פה ושם תפסו מישהו וירו בו.
בלי שום. אה. חוכמות.
וכשנפגשו אנשים בתוך הבית.
אתה זוכר על מה דיברו?
אממ. לא. לא. אני לא. לא. לא זוכר.
בכל אופן. אה.
ככה היינו. בעצם. עד חג המולד.
עכשיו. בחג המולד.
לקראת חג המולד התחיל המצור הגדול על בודפשט.
למעשה. בודפשט הייתה מוקפת לחלוטין.
גם קודם היה. אה. בעצם.
הפצצות. אה. הפצצות של הרוסים. זאת אומרת.
עכשיו כבר לא היו הפצצות של. אה. כמו של. אה.
קודם של ה. בנות הברית.
אלא הפצצות של הרוסים.
היה מטוס קרב שנקרא ראטה שעשה המון המון רעש.
והם היו זורקים פצצות והם היו זורקים. אה.
מין ניירות בוערים כאלה. אממ.
וזה. וזה היה נופל ממש לתוך החצר.
אה. ניירות בוערים כאלה.
עכשיו. הבעיה הייתה ש.
אה. זה היה קצת אחר כך.
שלא היו שירותים בדירה והיינו צריכים ללכת. אה.
ל. לעבור את החצר ו.
אה. זה היה די מפחיד.
כי כל הזמן היה. אה.
ניירות האלה עם האש בזה.
והיו יריות וזה. זה כבר קודם.
בכל אופן. ב. לקראת. אה.
חג המולד התחיל המצור על בודפשט.
ואז הודיעו: "כולם חייבים לרדת למקלט".
ואז מהקומה. ירדנו. היינו קומה שנייה.
ירדנו למקלט. וכ. כל ה. היו שם המון אנשים.
והיה צפוף. ומסריח. וזה ו.
והם החליטו שהם לא נשארים שם ויצאנו.
והיו לה חברים בקומה הראשונה.
בקומת הקרקע. אה.
לחצר. ונכנסנו לשם.
עכשיו. בדירה הזאת. אה. היה חדר.
שירותים. מטבח. והיו שם 18 איש.
עכשיו. אה. בחדר מיטות היו 2 מיטות.
אה. במיטה אחת ישנו בני המשפחה ובמיטה ה-2 הייתה תורנות.
של אר. 4 אנשים ישנו במיטה הזאת בתורנות.
ראש ורגל וזה. היו במיטה. והיתר ישנו על הרצפה.
על מזרונים. על שמיכות.
על דברים כאלה. וככה. ככה בעצם. זה.
ועכשיו. המטבח היה. אה.
ושירותים לא היו אפילו.
אה. מקלחת לא הייתה שם.
אה. את המטבח חילקו ל-2 על ידי איזה וילון. אז.
אה. בחלק מהמטבח עוד אפשר היה קצת לבשל
או כל מיני דברים. אני יודע שלי בישלו דברים.
ובחלק השני היה. כאילו.
התרחצו. היה שם. אה.
בכיור. לא. לא. אפילו לא כיור.
אלא. אה. אממ. פיילה כזאת ששם היו מתרחצים וזה.
כי. נדמה לי שהיה כיור קטן.
והשירותים היו מעבר לחצר והיו צריכים לרוץ לשם.
וזאת הייתה. זה היה די מפחיד.
וה. הבעיה הג. היו 2 דברים.
א'. התחילו השמועות שה.
מתחת לגטו. הגטו ממוקש.
הדבר השני היו אז קטיושות והפצצות וזה.
זאת אומרת ה. מעבר לכל הבעיה.
אי אפשר היה לצאת כבר יותר כי.
כמעט כי. בגלל כל ההפצצות וכל הדברים האלה
וגם מכיוון שהיה מצור. אז בכלל הפשיסטים לא נתנו לצאת.
אז היינו תקועים שמה וממש תקועים. מה עשינו?
אני. אני באמת לא זוכר.
אני חושב שהרבה מאוד הלך על התרחצות
ולבשל ולהסתדר ולהתארגן ו.
ודברים מהסוג הזה.
כי. כי זה היה די מפחיד.
עכשיו. אהה. לילה אחד יש פיצוץ אדיר.
אנחנו שוב פעם שומעים.
אנחנו לא יודעים מה זה.
קמים בבוקר. מסתבר שנפלה פצצה שהתפרקה ל-2.
שחלק מזה נפל על המטבח הציבורי.
ובגלל זה שם אי אפשר יותר לקבל אוכל.
וחציה נפלה בקומה שלישית של הבית שלנו ולא התפוצצה.
בבוקר. אהה. אזרנו אומץ.
סקרנות ועלינו לראות את הדבר הזה.
זה היה כנראה פצצה של 500 טון.
זה היה משהו ענקי תקוע בקרקע.
אהה. בדבר הזה ואני זוכר ש.
הפחד העצום שלי היה מאז שהפצצה הזאת תתפוצץ.
מה יקרה אם הפצצה הזאת התפוצץ.
זאת אומרת. אנחנו היינו בקומת הקרקע.
ומעלינו תקוע פצצה של 500 טון שיכולה להתפוצץ כל הזמן. אז.
אתה עלית גם לראות?
כן. כן. עליתי לראות עם הילדים דרך אגב.
לא עם ההורים. היו סקרנים. פצצה. לא לראות?
אהה. עם הסקרנות זה סיפור קודם אומנם.
כשהיינו אצל הדודה ב.
היינו יורדים ל. למרתף גם כן שם.
והיה אחד שמיד שהיה קצת שקט הוא היה יוצא החוצה.
אוסף רסיסים קראו לו.
אחר כך נתנו לו שם חיבה כזה. אוסף הרסיסים.
אוסף רסיסים.
אז היו כאלה ש. ילדים סקרנים ויוצאים לראות.
אהה. את הדברים.
בכל אופן. אהה.
ככה היינו איכשהו ועכשיו. אה.
אם את שואלת אותי.
אהה. אני לא זוכר שאני רעבתי. אישית.
אהה. זאת אומרת כנראה כל האוכל שהיה.
רוב האוכל שהיה. דאגו לי ש.
תפוחי אדמה וכל מיני דברים ו.
ו. ואני. אני אכלתי.
זאת אומרת. אהה. מתאר לעצמי שלא משהו מיוחד.
אבל לא היי. לא זוכר שהייתי רעב.
אני כמעט בטוח שאחרים כן היו.
כן רעבו. כי אחרי זמן מסוים
באמת היה שם בעיות רציניות של אוכל. של ניקיון.
של. אהה. צפיפות של.
אה. אנשים גם לא תמיד הסתדרו כל כך טוב אחד עם השני.
זה. זה לא היה קל.
מה אתה חושב על אמא? היא הייתה רעבה?
אהה. אני חושב שכן. שהם חסכו מעצמם.
גם האמא. גם הדודה.
גם אחרים. הם חסכו. חסכו בשבילי. אה.
ככה שהם אכלו יותר את מה שקיבלנו מה [משובש].
מהציבורי וקצת דברים. אבל לי דאגו שלילד יהיה.
יהיה מה לאכול ולמזלנו זה לא היה יותר מדי זמן.
ואז באמת בוקר אחד שזה היה 18 בינואר.
אנשים בכל זאת יצאו לראות.
היה קצת שקט ומישהו יצא לראות והוא חוזר בצעקות.
מחזיק את הראש שלו.
"הרוסים. הרוסים. ראיתי רוסים. ראיתי רוסים".
אהה. בהתחלה לא האמנו לו. אבל התחיל.
אחר כך התחילו יריות והתחילו עוד אנשים
והתחילו להגיד: "הרוסים מגיעים".
ואז נכנסנו שוב פעם לפחד.
כי א'. פחדנו שיהיו קרבות ופחדנו שהגטו ממוקש
ויפוצצו את הגטו ואז היה פעם השנייה שנכנסנו למקלט.
בכל אופן ישבנו במקלט ואחרי כמה זמן.
פתאום נכנסים למקלט כמה חיילים רוסיים.
אנשים התחילו לנשק אותם.
הם היו במבוכה וזה.
זה טטרים דרך אגב.
אלה שהגיעו זה היו טטרים.
אהה. והיינו חופשיים.
בעצם.
מה הם אמרו? אתה זוכר את הסיטואציה? מה הרוסים [משובש]?
לא. הם לא ידעו לדבר.
לא. לא יכלו לדבר. כן?
אה. היו יותר. אהה. אנשים. אהה.
נישקו אותם וזה והם היו צ.
חבר'ה צעירים והיו במבוכה וזה ו.
הם הביאו איתם אוכל או משהו? הביאו לכם.
בשלב הראשון לא.
לא. בשלב הראשון.
יותר מאוחר אני.
המילה הראשונה ברוסית שלמדתי זה היה [משובש] (רוסית)
שזה לחם ושלחו אותי ב.
כי הם אהבו ילדים אז שלחו אותי לבקש מהרוסים. אהה. לחם.
אז אני די מהר למדתי לבקש לחם מהרוסים ונתנו.
הם נתנו את הלחם.
אותו הלחם שהרוסים אוכלים פה.
הלחם החמוץ הזה היה לא כל כך זול.
היה אוכל. זה היה כי אוכל אז כבר כמעט לא היה.
אבל באותו יום. פתאום בצהריים מופיע הדוד הצעיר של.
האח הצעיר של האמא עם בקבוק כזה של ריבה.
סוחב אלינו בקבוק כזה של ריבה.
בא לראות מה איתנו.
כמובן השמחה גדולה. הם חיים. אנחנו חיים.
אהה. שואלים מה הסיפור של ריבה?
מסתבר שעם השחרור התחיל בזיזה של חנויות.
א' הרוסים. הרוסים. אהה.
פתחו את כל החנויות.
לקחו מה שהם רצו וההונגרים לקחו את מה שנשאר.
הדוד שלי כנראה בא די מאוחר.
כל מה שהוא מצא זה. זה בקבוק זה.
אבל בכל אופן זה גם משהו וזה
שראינו אחד את השני ואחר כך הוא גם כן.
הוא התחיל להביא לנו כ.
כי מה שקרה ש. טוב.
אה. שאנחנו נשארנו עוד קצת זמן
בגטו והוא התחיל להביא לנו באמת כל מיני דברים
שהוא קנה ומצא בחנויות ומסביב ו.
כך שהיה לנו קצת אוכל.
אהה. בין היתר. אהה.
אנשים שם יצאו גם כן להתחיל
לחפש וגילו לא רחוק מאיתנו בית חרושת לשוקולד.
אני זוכר שהביאו משם א'.
אהה. תפוזים ממותקים.
קליפות אבל. תפוזים ממותקים הביאו והביאו טבלת שוקולד.
משהו יותר גדול מהשולחן הזה.
משהו אבל עבה כזה. את יודעת.
זה השוקולד הבסיסי שמזה
עושים את הזה ואני זוכר חודשים עוד אחר כך עם.
עם גרזן היינו חותכים מזה חתיכות.
אה. לאכול. חילקו את זה בין כולם ככה ש.
אהה. זה היו ככה החוויות הראשונות.
יום הראשון כמובן לא יצאנו.
אבל ביום השני החלטנו שאנחנו יוצאים
ואנחנו הולכים לראות מה קורה עם הבית שלנו ש.
לא היה רחוק כל כך משם.
אהה. פעם ראשונה אז יצאתי לרחוב.
הרחוב מלא שברי.
אה. שברים מהבתים מסביב ש.
כי הופצצו. פגרי סוסים.
פה ושם אנשים מתים ברחובות.
אהה. לא רחוק משם היה איזה בית. אהה.
כלבו כזה גדול עם חלונות ראווה.
בחלון הראווה. אה.
אמי חשבה שזה דוגמנים.
אבל היו שם 3 גרמנים מתים בחלון.
דבוקים בחלון ראווה. שכנראה התפוצץ שם איזה פגז
וההדף הכניס אותם לשם ו.
זאת אומרת. היו מתים בכל רחוב.
אנחנו יוצאים לרחוב ראקוצי והולכים עד ל.
בעצם עד לבית שלנו
ואנחנו רואים שבדיוק הדירה שלנו קיבלה פצצה.
אחר כך מסתבר שזה רק חדר אחד וזה גם מסתבר שהמשפחה
של הפשיסטים שגרו שם החליטו שהם לא יורדים למרתף ב.
באזעקה והם כולם נהרגו שם.
זה לא כל כך הצטערנו על זה.
אהה. בכל אופן. אנחנו הגענו לסוף הרחוב.
הסתבר שרחוב ראקוצי ההמשך היה גם כן היו בריקדות של. אה.
עצים ואבן והיה חסום לגמרי
ובפינה עמד תותח עם חיילים על יד זה.
חיילים רוסים על יד התותח וסקרן אותי.
הלכתי לראות מה עם התותח.
והתותח ירה כי הקרבות עוד לא נגמרו מסתבר.
בודפשט אשבו. פשט נכבשה.
אבל בבודה עוד חו. עוד חודשיים אחרי זה עוד ישבו גרמנים
והיו קרבות ואני עמדתי על יד תותח והתותח ירה.
חזרתי ברחתי משם כל עוד נפשי בי מ.
מהזה ואחר כך. אהה. פחדתי לצאת כל כך.
הקרבות עוד נמשכו. מסתבר.
בכל אופן. חזרנו לגטו ומכיוון שה.
ראינו גם שה. עוד אי אפשר לחזור לבית של. אהה.
דודה. נשארנו עוד כמה זמן בגטו.
אחר כך אנחנו הלכנו לחפש גם כן מציאות בבית הכלבו הזה
ומה שמצאנו שם זה מזחלת שלג.
אז כנראה בערך אחרי שבועיים אנחנו שמנו את הדברים
שלנו על המזחלת שלג.
היה שלג וזה וככה אנחנו הלכנו עד לבית של הדודה.
כבר יותר שקט.
וחזרנו בעצם לגור ל. לבית של הדודה.
אז זה היה הסוף של הסיפור של הגטו.
החומות. הכל היה עוד נמשך. חוץ מה. בשערים.
השערים. לא. זה.
היו שערים אבל. אבל אפשר היה לצאת. אפשר היה לצאת.
אהה. דרך אגב עוד שהייתי בגטו אני.
נכנסנו לראות מה קורה בקהילה היהודית.
שנפל הפגז שם.
שנפל הפגז וכל זה.
ומסתבר שאספו שם את המתים
והייתה שם פירמידה עצומה של. ערימה של מתים.
זה שוב פעם. אני יותר לא רציתי לא להיכנס לשם
ולא להתקרב לשם ולא לצאת איזה.
אחרי שבועיים קצת הדברים נרגעו.
אז חזרנו באמת לדירה.
מי אסף את כל הגוויות?
הגופות שהיו שם?
כנראה אנשי הקהילה.
אנשים שהיו קשורים איכשהו לקהילה.
שזה היה התפקיד שלהם.
התפקיד שלהם ו. אה.
אם את היית בבודפשט וראית שמול בית הכנסת הגדול
יש את העץ הזה של העלי כסף שזה לשואה.
אז שם היה בית קברות זמני באותו זמן וקברו שם את המתים ו.
אחר כך תיקנו את הדברים.
אבל הכל היה. עיר הייתה די הרוסה.
בכל אופן הבית של הדודה לא נפגע.
אהה. וחזרנו לשם ו.
הבעיה העיקרית הייתה אוכל.
כמעט לא היה אוכל ומה שאכה.
קיבלנו. היה. אפשר היה להשיג זה קמח תירס.
אכלנו הרבה ממליגה
והדודה הלכה לכפר והביאה לנו משם סלק בהמות.
זה אכלנו סלק בהמות ויום אחד הגיעו עם איזה סוס לחצר.
ושחטו אותו ומכרו את הבשר של הסוס ואכלנו בשר סוסים.
עכשיו לא ס. אהה.
זאת אומרת ה. אנשים היו צריכים.
כל ההונגרים ולא עשו הבחנה בין יהודים לא יהודים.
היו צריכים לצאת לעבודות. אהה.
לשיקום העיר. לאסוף את ההריסות וכל זה
ואני התלוויתי לאמא שלי ולדודה והיינו יוצאים.
אה. לעבוד ות. ת. ותמורת זה קיבלו אוכל.
זאת אומרת. מי שיצא לעבודה. אה.
קיבל אוכל ואחרי כמה זמן התחלנו גם לקבל חבילות מהג'וינט.
אהה. ואני זוכר שבפסח הראשון אחרי זה קיבלנו באמת.
הלכנו למקום של הג'וינט וקיבלנו מצות גם. אהה. מהג'וינט.
אהה. פעם ראשונה ראיתי את המצות ה.
מהסוג הזה שאנחנו רגילים.
כי בהונגריה בעצם היו המצות העגולות האלה.
מהסוג הישן יותר ש.
אה. זה מאוד מצא חן בעיניי.
איזה תחושה הייתה לך בעצם. במעבר. הגטו נגמר.
אהה.
אומנם עוד [משובש]?
הייתה תחושה של חופש. זאת אומרת. אהה.
במידה רבה פחדים עברו אם כי לא לגמרי.
כי פה ושם נפלו פגזים.
למשל. אה. היה סיפור שהיה שם עוד. אה.
מקום שהיהודים. אה.
התאספו וקיבלו שם עזרה ובגדים ו.
היה שם גם ה.
הופיעו הרשימות של המודעות מי ניצל ומי.
כל מיני דברים כאלה ואנשים הלכו לשם לראות על
מי יודעים שמת ומי יודעים שניצל
ומי חזר ואנשים התחילו לחזור ממחנות.
אהה. בשלב הזה עוד לא חזרו מהשבי הרוסי.
אבל קצת יותר מאוחר.
שם נפל פגז ואנשים נהרגו. אה.
בגלל שהלכו לראות. שהסתובבו.
לא. במקרה לגמרי.
זאת אומרת. במקרה נפל שם פגז.
במקרה היה שם קהל. כן?
זה לא. קהל. ונפל ממש לתוך הקהל.
אז ככה שעוד לא היה לגמרי שקט. אבל. אה.
יחסית היה זה ובשלב מסוים החליטו לשלוח אותי לבית ספר.
אה. היה בית ספר יהודי שהיה בבית יתומים.
היה שם בית יתומים יהודי שהיה שם גם בית כנסת
ובתוך בית היתומים היה בית ספר.
אז למרות שהיה די מאוחר בשנה אני ש.
נשלחתי לשם והתחלנו ללמוד.
היה עוד קודם. אני עוד קודם.
עוד לפני זה שלחו אותי לכפר.
אחד הדברים היה שאחרי המלחמה היו.
היו איזה מכרים ו. כזה.
בכפר שלחו אותי. או שזה היה בקיץ.
יכול להיות שזה היה בקיץ.
לא. בקיץ אחרי זה היה סיפור אחר.
זאת אומרת עוד לא. לא היה אוכל.
ולא היה כלום ו. ולא היה מה לעשות.
אז שלחו אותי לכפר.
וזה היה חופש שלא יאומן.
בכפר המשיכו לחיות כמו קודם.
זה היה עולם שאני לא הכרתי.
היו שמה אווזים. רועת אווזים.
הלכה עם אווזים והיו שם כבשים ופרות וזה והיו שם.
היו שם. היה שם ב.
ילדים שלה. היו להם איזה 6 ילדים.
עוד נדמה לי צירפו עוד מהעיר עוד.
אז ככה שהיינו הרבה ילדים
ושיחקנו והסתובבנו והיה חופשי וזה.
זה היה גם כל מיני דברים מעניינים שעד היום אני חושב.
למשל. אה. היה כרוז העיר כמו שפעם.
היה בא עם תוף.
היה מתופף. אנשים היו מתכנסים והיו.
היה מודיע את ההודעות כמו באמת.
אה. סיפורים של פעם.
אני זוכר שהיינו הולכים לדואר כי הייתי שולח
מכתבים לאמא שלי כל הזמן מה קורה וזה ו.
אני לא זוכר. אני לא יודע כמה
בדיוק הייתי שבועיים. חודש משהו כזה.
וקצת השמנתי וקצת אספתי שם.
היה אוכל מספיק. לא הייתה בעיה של אוכל.
וזה היה באמת. זאת הייתה באמת היצי.
היציאה האמיתית מגם. זאת אומרת תראי.
הנקודה הייתה לא רק הגטו וכל זה.
היה גם הצירוף של המלחמה והגטו.
זאת אומרת. אנחנו כל הזמן היינו תחת הפצצות והפגזות ו.
וזה. וזה ופלוס הגטו
והפשיסטים והכל יחד ו. ואי אפשר לצאת.
אז מבחינה הזאת החופש האמיתי זה היה כשיצאנו לכפר וכנראה
חזרתי מהכפר ואז שלחו אותי לבית הספר הזה.
ושם פעם ראשונה התחלתי לשמוע על ארץ ישראל.
א'. למדו קצת עברית ולמדו א'-ב'
ולמדו קצת תנ"ך ועל ארץ ישראל.
שלי אז נראה משהו רחוק מדברי אקזוטי. אה. בכלל.
אני זוכר שבאותה תקופה ראיתי פעם ראשונה בול.
בול מנדטורי עם גמלים. עם גמל.
שזה היה בדיוק מתאים
ואני איפשהו שמעתי את התקווה
והתקווה פעם ראשונה נשמע לי
כמו איזה משהו. תפילה נוצרית או משהו כזה.
זאת אומרת הייתי מנותק ל.
מהתחום הזה היינו לחלוטין.
לא היה שום קשר. שום. שום זה.
אם כי ה. האישה הזאת ששלחה לנו בזמנו את הכתב מגן.
הם היו קשורים לשומר הצעיר וזמן לא רב.
אחרי המלחמה באמת הבן שלה עם הבריחה עלה לארץ.
אז זה היה לנו איזשהו קשר.
אבל לא. שום. שום מידע אמיתי על הדברים האלה.
שם התחלתי קצת. אהה.
קצת עברית וקצת תנ"ך וקצת על הארץ חוץ מהלימודים הרגילים.
ואז גמרנו את שנת.
האריכו את שנת הלימודים.
אני זוכר. הייתי הולך ברגל לשם.
זה היה די רחוק אבל הייתי הולך ברגל.
ובאמצע הדודה שלי גרה.
האחות של אמי. הגדולה גרה באמצע.
אז לפעמים הייתי נכנס אליהם
והיה שם איזה מגרש טניס שבחורף הפך למגרש. אה.
של סקטים. אז היינו עומדים שם ומסתכלים
ולפעמים גם היינו הולכים שמה וסקטים לנסוע.
זאת הייתה דרך נחמדה. אני.
כשחזרתי בודפשט שחזרתי לי את זה.
אהה. והיה די נעים וגם הרחוב היה מאוד יפה. הבית. הכל.
אז זה היה שנה ראשונה.
ואז בקיץ לא כל כך ידעו מה לעשות איתי
והחליטו לשלוח אותי לאיזה קייטנה.
להרים על יד בודפשט.
היו שמה הרים מסביב.
אז הייתה שם קייטנה לא של יהודים וגם שם היה די נחמד.
חוץ מזה שגם. וגם למדנו.
למדנו אבל היו גם שיעורי דת
ואז בשיעורי דת הוציאו אותנו החוצה.
את היהודים והיה לנו איזה רב שקצת גם כן לימד אותנו.
אה. תורה. תנ"ך. דברים מהסוג הזה.
אבל התחילו אז הסיפורים.
"אתם רצחתם את ישו".
אחרי המלחמה. כי להם היו שיעורי דת נוצרים.
אז זה לא היה כל כך נעים.
לימדו אותם.
בכל אופן. אהה. היה די נעים ב.
בימי ראשון אמי באה לבקר.
והיינו יוצאים ככה לחורשות מסביב ועושים פיקניקים ו.
זה היה בקיץ ובשנה השנייה.
אבל באותו קטע.
איך היו היחסים בכל זאת חוץ מאשר הלימודי דת.
הקשרים שלכם בזמן הלימודים?
היו בסדר בדרך כלל. אה.
בעיקר בהתחלה אבל אחר כך. אה. פ.
פה ושם התחילו הערות מהסוג הזה. כן?
שאנחנו הובדלנו ו.
זאת אומרת למרות שהיה לנו גם שיעורי דת אנחנו
לא היינו יחד עם כולם והם התחילו להסתכל
עלינו והתחילו קצת.
אה. לא היה אבל היה לא נעים.
לא הרביצו לנו או משהו כזה. אבל לא נעים.
הזכירו לכם שאתם יהודים?
כן. שלא נשכח. שלא נשכח.
ההונגרים לא ח. לא היה חסר להם.
הרי בסופו של דבר את רוב העבודה
שם המלוכלכת עשו הפאשיסטים ההונגרים.
הגרמנים רק עמדו מהצד ונתנו את הפקודות ו.
תראי. אותם האנשים פחות נשארו.
אם כי אחד הדברים באמת שהיו אחרי המלחמה וזה.
זה היה כן חשוב שהתחילו משפטים נגד המנהיגים.
אנחנו ישבנו על יד הרדיו ושמענו את המשפטים וסמע.
שמענו שאת זה תולים ואת זה תולים וזה תולים. ודי שמחנו.
בין היתר גם את אותו המפקד המפורסם ש. של ה.
שאמר שם שעל המשלוח של אבי ש: "אתם יהודים מסריחים.
אה. לא תחזרו" אז גם אותו תלו.
אז לפחות הרגשנו שלפחות הרוסים עשו משהו.
אה. דרך אגב. אני הצטרפתי לפיונרים.
הפיונרים ה. הזה. ו. אה. הייתי.
די התמצאתי אז בפוליטיקה.
כי מיד אחרי המלחמה היו פעם.
פעם יחידה. אני חושב.
בחירות דמוקרטיות ב.
בהונגריה והיו המון מודעות וזה
ואנחנו תמכנו במפלגה הסוציאל דמוקרטית
וקראנו את העיתון שלהם וכל מיני והיו מודעות ל.
מלא ברחוב ובדרך מהבית ספר היו כל המודעות האלה
ואני הצטרפתי לפיונרים וצעדתי ב-1 במאי.
אהה. היה לי שם סיפור.
אה. אהבתי לשחק שח. אהה. שכחתי לספר.
הדוד המבוגר. האח המבוגר של אבי.
הוא היה אלוף שח.
הוא. זאת אומרת. הוא היה.
יש לנו בבית גביע עד היום שהוא היה אלוף של ה.
אה. של ה. אה. קצבים בבודפשט.
הוא לימד אותי דרך אגב שח ואני אהבתי לשחק שח והלכתי
למועדון ושיחקתי גם שח. כל מיני דברים.
והתחילה סערה נוראית ואני המשכתי.
ואז אמי באה לאסוף אותי.
זאת אומרת התחילה סערה כבר קודם
ואני החלטתי אני לא יכול להפסיד את הפיונרים ואני הלכתי.
זה התגבר והתגבר. זה. זה לא היה מצחיק.
התחילו לעוף. אה. מהגגות.
כי אז זה היה הכל הרוס אז גם התחילו ל.
לבנים לעוף מגגות וזה היה די מסוכן.
אמי באה לקחת אותי והייתה רוח נוראית.
התחלנו ללכת הביתה והיה גשם וזה והלכנו.
ו. שהלכנו התחבאנו מתחת לאיזה שער
ופתאום בום לפנינו איזה שלט ענק נופל.
אם היינו בחוץ אז לא היינו יוצאים מזה.
בכל אופן. עם זה גמרתי עם הפיונרים.
אני חושב וזה היה סוף הפיונרים.
מה הספקת לעשות שם בתנועה הזו? איזה פעילויות היו לכם?
משחקים. משחקים. היו לנו טיולים. אה.
אינדוקטרינציה קצת. אה. אה.
לבשנו. היה לנו מדים.
הופענו ב-1 במאי צעדנו. כל הדברים האלה.
אה. עוד סיפור נחמד שיש לי מהתקופה הזאת.
את שאלת קודם על הצגות.
אה. התחילו הצגות בהונגריה.
התחיל ה. החיים התחילו לחזור לנורמלי.
אז היו כמה דברים.
א'. אשתו של הדוד הצעיר הייתה מתרגמת של סרטים
והתחילו להיות סרטים ו.
כיוון שהיא תרגמה היא הזמינה אותנו לזה ואני זוכר שבאנו.
זה היה קולנוע לא רחוק מהבית שלהם וראיתי שם את הגנב מבגדד.
זה היה הסרט הראשון אחרי המלחמה ש.
שראיתי זה גנב מבגדד.
הלכנו. התחילו סרטים והייתה הצגה שנקרא פטר השחור.
שאני קראתי את הספר קודם.
זה אחד הספרים שקראתי.
זה מתחיל ככה ש.
אה. פטר גר בחצר של בית שלא ניכנה.
שלא נכנס שם כמעט אור וההזדמנות הראשונה היחידה.
לראות כוכבים היה כשמישהו סטה.
מישהו [משובש] אז. אה.
זה והייתה שם מכשפה וחוטפים.
כל מיני סיפורים וזה ולקחו אותי להצגה.
ובסדר הצגה עברה ואני די פחדתי.
כי פטר השחור הפחיד אותי.
והייתה שם מכשפה והמכשפה גרה בבית של הדודה
שלי ובגלל זה אחר כך אני פחדתי לרדת לקומה למטה.
כי הייתה שמה מכשפה ואני הלכתי לאיבוד.
יצאנו מההצגה והלכתי לאיבוד.
זה לא היה מצחיק כי באותו זמן
סיפרו שחוטפים ילדים ועושים מהם נקניקים
ואני הייתי קצת פחדן והיה שם שוטר ופחדתי משוטרים.
אז אחד הסיפורים היה שהפחידו אותי משוטרים.
כי שגרנו בקומה שלישית פחדו שאני אגש לחלון.
אז אמרו: "למטה עומדים שוטרים שמסתכלים אם ילדים
לא" זה ואני. שוטר לא ניגשתי.
ואז ניגשה אליי איזו אישה ואמרה. שאלה אותי: "מה איתך?"
וזה. ולקחה אותי.
והתחלנו ללכת ולמזלי פגשנו בפינה אחר כך את אמא שלי.
אבל זה היה לכולנו טראומה רצינית מאוד.
זה לא היה נעים ללכת לאיבוד באותה תקופה
ואחרי כל הדברים האלה ואז עלינו לחשמלית.
ועל החשמלית היה פטר השחור. השחקן.
השחקן. אני רציתי לרדת ואז הוא ניגש אלינו ו.
ואמר "לא צריך לפחד" ונתן לי סוכריה והרגיע אותי.
זאת הייתה אחת החוויות. אהה. מאותה תקופה.
בכל אופן. חזרנו מהחופש. אהה.
והתחלתי ללכת לכיתה ב'.
אה. לבית הספר. זה היה בספטמבר.
ואחרי כמה זמן התחילו לחשושים בבית ש. בגר.
הרבה גרמנית בבית ואני לא בדיוק הבנתי מה קורה.
ואז אמא אמרה שהיא הולכת לנסוע לצ'כיה.
כי נמצא שם הרופא הזה שהתגורר אלינו בזמן המלחמה.
והיא רוצה להכיר ויכול להיות שהיא תתחתן איתו.
זאת אומרת. זה היה כבר אחרי כל הסיפור שאנחנו באמת ידענו
שאבי נפטר וכבר לא חיכו לו.
ואחרי שפגשנו את אלה שחזרו ו.
ואחרי כמה זמן היא נסעה ואני נשארתי עם הדודה.
שאני די פחדתי ממנה כי היא הייתה בחו.
אישה תקיפה והיא לא נתנה לי יותר מדי זה.
ונוסף לזה הייתה שמה גרה בדירה גם
האמא של הבעל המשיכה לגור איתה.
היא בעצם החזיקה את הבית.
אבל באותו זמן היו לה.
הייתה חולה כנראה והייתה.
היו לה התעלפויות וכמה פעמים שהייתי בבית.
היא התעלפה ואף אחד לא היה. ודי לא היה נעים.
בכל אופן. נשארתי שם ואחרי כמה זמן קיבלתי אבעבועות
ואז לקחו את זה ברצינות.
בכלל באותה תקופה היו המון מחלות. אהה.
לפני זה היו לי כל מיני פצעים ו.
והייתה לי גזזת וקיבלתי הקרנות.
אהה. שאני מקווה עד.
עד היום זה לא הזיק לי.
אבל. אהה. סיפורים מהארץ זה מאוד לא טוב עם הסיפור הזה.
מתי? באיזה תקופה זה היה לך?
די כבר אחרי המלחמה. אחרי המלחמה.
אני חושב שעוד לפני שהתחלתי ללכת לבית ספר.
עוד לפני שלחו אותי אולי לכפר אפילו.
הייתי איזה שבועיים בבית חולים.
ומאוד קינאתי בילדים שמקבלים.
שהוציאו להם את השקדים וקיבלו גלידות.
אה. בכל אופן. אהה. לי נתנו על כל.
על כל הקרנה נתנו לי איזה גרוש או משהו כזה שאני אירגע.
אהה. בכל אופן קיבלתי אבעבועות
ואז איזה שבועיים הייתי צריך לשכב
ואסור היה לראות את הילדים.
זה היה סיפור כי לא יכולתי לצאת וזה.
וכמובן לא סיפרנו את זה לאמא שלי וזהו.
בסוף גמרנו את שנת הלימודים ובינתיים היא התחתנה.
איך היה הקשר עם האמא?
מכתבים. היה קשר עם מכתבים.
אהה. ואז בקיץ.
והיא התחתנה עם הרופא?
התחתנה עם הרופא.
איך קוראים לו?
אהה. אנדור. אנדור. אהה. שניצר.
אהה. בכל אופן.
היא התחתנה איתו ואז אחרי שהתחתנה הם היו.
הייתה לו משפחה בקושיצה.
אז הם היו שם והחליטו שאני צריך להצטרף אליהם
והדוד לקח אותי.
הדוד הצעיר לקח אותי ברכבת לגבול עם הדברים שלי
והרעיון היה שיגניבו אותי בלילה.
היה שמה איזה נהר והגניבו אותי.
היה שם גונבי גבולות ויגניבו אותי.
די פחדתי ולא ידעתי איך זה ילך.
והם הכניסו לי למזוודה 68 דולר בתוך.
אהה. כזה של סוכרייה. עטפו אותה יפה וזה.
בכל אופן. התברר שהאמא שלי הצליחה לשחד
או לשכנע את שומרי הגבול.
שהיא כבר לא ראתה אותו שנים והילד הקטן וזה וזה.
ובסוף עברנו בצורה לגאלית את הגשר.
לא הוא. זאת אומרת אני.
אמר לי שלום בגבול ואני עברתי לצד של אמי.
זה אחרי שלא ראיתי אותה כמה חודשים.
כמובן שהייתה שמחה גדולה ובגבול פותחים את החבילה.
ואמא שלי מאוד מבסוטה וכל המצב וזה והיא אומרת לשומר:
"אולי אתה רוצה סוכריה בשביל הילדים פה?"
ואני כמעט עושה במכנסיים ומתחיל לבכות.
"לא. לא. זה סוכריות שלי.
אני לא רוצה לתת".
אז הוא אמר: "לא. לא. אני לא אומר לא לילד".
כי אחרת היינו יושבים אני חושב הרבה שנים בכלא הש.
הצ'כי. או שהוא היה לוקח את זה לעצמו. לא היה אומר כלום.
גם. גם יכול להיות. בכל אופן.
זה היה חוויה שלי כשעברתי את הגבול ושם חיכה לי גם.
גם הדוד ונסענו באיזה אוטו בקושיצה ובדרך הם סיפרו.
אז הם רק סיפרו לי שהם התחתנו.
זאת אומרת הדודה כבר ידעה.
אבל לי סיפרו אז שהיא התחתנה לא לפני כמה זמן
וזה ונסענו לקושיצה. היינו שם כמה ימים.
טיילנו והוא כ. הודות לזה שהוא היה רופא
של פרטיזנים הוא נחשב שם לגיבור והוא קיבל.
אה. וילה בקרלסבאד.
בקרלובי וארי. בית. וילה שהייתה קודם של גרמנים.
הרי שם היה. היו גרמנים.
לא את כל הווילה. אבל דירה גדולה שם באיזה
וילה ונסענו ברכבת.
אהה. בהתחלה לפראג.
אני זוכר. אני רציתי לראות את
הטטרה אבל היה לילה. לא ראיתי כלום.
בכל אופן. אהה.
נסענו לפראג והיינו כמה ימים בפראג.
גם שם היו קרובים ואחר כך נסענו לקרלסבאד וקרלובי וארי ו.
זאת אומרת הוא היה רופא. הייתה לו מרפאה.
היה רופא ילדים ואנחנו גרנו בבית
הזה ודי מהר שלחו אותי ללמוד.
היה שם בית ספר בינלאומי. אהה.
זהו ושלחו אותי ללמוד.
למדתי עוד פעם כיתה א' וצ'כית עוד פעם.
עכשיו אני למדתי די מהר צ'כית.
אבל אמי לא למדה צ'כית.
באותה תקופה צ'כים שנאו את ההונגרים והרופא הזה פחד שזה.
שיש לו אישה הונגרייה והוא לא יכול להציג אותה
והיא לא יודעת צ'כית וזה.
זה הפריע לקריירה שלו. זה.
ואחרי חצי שנה הם התגרשו ואז.
אה. אנחנו עברנו לגרמניה.
אמא. אמא שלי החליטה היא לא חוזרת להונגריה בשום מקום.
כי היא הייתה אופציה לחזור להונגריה.
שלטון קומוניסטי זו לא הייתה בעיה גדולה.
היא לא חוזרת להונגריה ועברנו לגרמניה מתישהו ב-47'.
זה היה. בהתחלה לקחו אותנו לאיזה מקום איסוף כזה של.
אהה. קרוב לגבול.
איזה ארמון ישן ששמה היה גם כן ישנו על דרגשים כאלה
והיינו שם כמה שבועות.
שם היא פגשה איזה בחור ש.
הונגרי שאמר לה: "תראי.
פה זה לא עניין בואי נעבור לצרפת".
בסדר. היא הסכימה וזה ואז אמרו: "רגע אחד.
בואו נלך לאיזה מקום שהוא יותר קרוב לצרפת".
ואז עברנו לאולמה.
אהה. באולמה. אהה.
היו מחנות פליטים. מחנות עקורים.
באולמה. אנחנו הגענו למחנה של סדן.
שזה מחנה היה של צ. מח.
מחנה שריון גרמני לשעבר
והגענו לשם ושם שיכנו אותנו.
היו שם בלוקים ענקיים.
חדרים ענקיים באיזה חדר ענק
שהיו שם איזה 30 איש.
וקיבלנו מיטות אמריקאיות כאלה מתקפלות ושמיכה
וזה מה שהיה ושם היה.
אה. מטבח מרכזי ששם קיבלנו את האוכל ושם לאט.
לאט התחלנו להסתדר. לאט. לאט. אהה.
מי היו שם עוד אנשים שהגיעו למחנות עקורים? המחנה הזה?
היו בעיקר פולנים. קצת רומנים.
קצת הונגרים. אהה. זה מה שהיה שם.
לאט. לאט אנשים התחילו לשים קרטונים מסביב למיטות
וקצת לעשות להם פרטיות בעניין הזה.
אנחנו היינו באולם הזה בערך שנה.
זה היה מחנה גדול?
זה מחנה גדול מאוד. עכשיו. אהה.
אולם שאתם גרתם בו?
אולם מי. מי?
לא. לא. זה אולם. בניין. בניין גדול.
בניין. אה. בניין גדול שהיו שם כמה קומות
ואולמות גדולים של חיילים ואנחנו.
פשוט הכניסו אותנו שמה עם מיטות כאלה.
לאט. לאט אנשים התחילו להתארגן.
האמא שלי התחילה לצלם.
קצת להרוויח פה ושם. או אה. כבר יותר מש.
Testimony of Ury Pargo, born in Budapest, Hungary, 1938, regarding his experiences as a young child in the Columbus Building for children and the Budapest Ghetto Only child; witness’ father is newspaper photographer; life before the war; cultural life. Father is drafted to forced labor in Ukraine, 1942; death of his father; work of his mother as a photographer; preparation of forced identity cards for Jews; German occupation; decrees and restrictions on Jews including a yellow badge and travel, March 1944; homes of Jews are marked with a Jewish star; confiscation of possessions by Arrow Cross members, October 1944; move of his mother and aunt to a Swedish protected house; placed in the Columbus protected house for children; his mother joins the Columbus house with a protective passport; deportation to the Budapest Ghetto on foot; ghetto life; air raids; life in a bomb shelter; liberation by the Red Army, 18 January 1945. Help from the Joint; attends a Jewish school; move to Efringen; remarriage of his mother in Kosice; life at the Ulm DP camp; aliya to Israel, 1949.
item Id
5087838
First Name
Uri
Ury
Last Name
Farago
Pargo
Date of Birth
1938
Place of Birth
Budapest, Hungary
Type of material
Testimony
Language
Hebrew
Record Group
O.3 - Testimonies Department of the Yad Vashem Archives
Date of Creation - earliest
12/02/04
Date of Creation - latest
12/02/04
Name of Submitter
PARGO URY
Original
YES
Interview Location
ISRAEL
Connected to Item
O.3 - Testimonies gathered by Yad Vashem
Form of Testimony
Video
Dedication
Moshal Repository, Yad Vashem Archival Collection
The transcription of this testimony was made possible with the assistance of the Conference on Jewish Material Claims Against Germany, Supported by the Foundation Remembrance, Responsibility and Future (EVZ) and by the German Federal Ministry of Finance