Online Store Contact us About us
Yad Vashem logo

Testimony of Chaim Suraski (b. 1928 in Kaunas, Lithuania) about his history in Kaunas, the Kaunas ghetto, Landsberg, Dachau, and Waarkirchen

Testimony
null
null
היום ט"ז בחודש חשוון שנת תשע"ט.
ה- 25 באוקטובר 2018.
אני. סיגל הולצמן מראיינת את מר סורסקי חיים.
מר סורסקי נולד בקובנה שבליטא בשנת 1928.
הראיון מטעם יד ושם ונערך בבית העד.
בוקר טוב מר סורסקי.
בוקר טוב. בוקר אור.
בוקר אור. אנחנו נשמח לשמוע על בית הוריך.
בכלל על החיים של המשפחה לפני המלחמה.
בוא נתחיל בשמות.
איך קראו להורים. לאבא. לאמא?
אבא היה ישראל סורסקי. יליד פולין.
איפה?
בביאליסטוק והמשפחה שלו היה בביאליסטוק.
כולם הגרמנים הרגו את כל המשפחה שלו.
אתה הכרת את משפחה של אבא מביאליסטוק?
לא.
מה אתה יודע עליהם?
זה מהסיפורים מה שהוא סיפר.
אבל הוא ברח מפולין.
הגיע לליטא ושמה הוא התחתן עם אמא שלי.
איך קראו לאמא?
סורסקי חיה
מה היה שם משפחתה הקודם של אמא?
עוד מעט תיזכר.
אמא איפה נולדה?
אמא נולדה בליטא.
בקובנה או במקום אחר?
זה היה בקובנה זה היה על יד קובנה.
אבל זה היה קובנה.
כמה אחים ואחיות היו לאמא?
לאמא?
כן.
לאמא היה אחות אחת לא יותר ואמא שלה.
זאת אומרת הסבתא שלי.
הסבתא שלי אני עוד הספקתי להכיר אותך.
איך קראו לסבתא?
אתל.
והיא גרה גם כן בקובנה?
זה היה על יד קובנה היה סלובודקה ושמה אנחנו גרנו כולם.
פרבר של קובנה.
פרבר של קובנה בדיוק.
ואחות של אמא. דודה. היו לה ילדים?
היה ילד קטן.
איך קראו לה לדודה?
לדודה קראו לאה ולסבתא שלי אתל.
והיה להם ילד קטן נולד בדיוק וכולם הרגו בפורט התשיעי.
איך הגרמנים נכנסו. הליטאים בלי עזרה של הגרמנים הם השמידו עם היהודי.
בלי עזרה של הגרמנים.
אם היה להם שלטון אז לא היה נשאר אף אחד.
הליטאים הם עם אכזרי מאוד.
ברשותך. כשנגיע עוד מעט לתקופה הזאתי של
הכיבוש ושל הרציחות בפורט השביעי והתשיעי תספר בדיוק מה קרה.
בוא נדבר קצת על החיים לפני המלחמה.
קודם כל כמה ילדים אתם הייתם במשפחה?
אני ואחותי.
אחותך?
כן.
היא הייתה יותר צעירה?
יותר מבוגרת.
איך קראו לה?
נטע. ינטל.
בכמה היא הייתה יותר מבוגרת ממך?
היא מ- 1924.
בארבע שנים.
כן.
במה אבא שלך עבד?
ממה הוא התפרנס אבא?
אבא היה עושה את המברשות.
הוא היה מכין השערות מהחזירים.
מהסוסים. זה היה מקצוע מיוחד.
וזה היה עסק שהלך? זה היה עסק טוב?
לא הוא עבד אצל בעל הבית.
הוא היה שכיר איפה שהוא. בעל הבית היהודי?
בעל הבית היה יהודי.
והאזור שאתם גרם בו.
זה היה אזור שגרו בו עוד יהודים?
כל היהודים.
כל היהודים בעצם.
זה היה הרובע היהודי.
זה היה סלובודקה. איך להגיד לך.
כמו נווה שרת בתל אביב. פרבר של קובנה. בדיוק.
איך נוהל הבית שלכם מבחינה יהודית?
איזה יהודים אתם הייתם?
שמרו שבת? שמרו חגים?
אנחנו לא היינו דתיים אבל מה באותו אזור שאנחנו גרנו היה שומרים שבת.
אבא שלי היה מעשן אבל בשבת הוא לא ילך ברחוב בשבת.
היה לו כבוד לדת.
זה היה משהו אחר לגמרי.
ציינו את השבת או חג בבית באיזשהו אופן?
כן. היה לנו צ'ולנט.
כל החיים היו כמו שצריך.
לא אכלנו חזיר אבל לא היינו דתיים אבל מה. היינו יהודיים.
הלכתם לבית הכנסת בחגים?
אבא שלי כן ואיתי.
גם אתה היית הולך?
כן. היה מעניין. היה משהו אחר.
החיים מה שהיה יותר לא יהיה. חבל.
אתה מתגעגע לזה?
מאוד. כי מילה היה מילה.
אבא שלי בשבת הוא לא ילך ברחוב עם סיגריה.
הוא לא היה דתי אבל היה ריספקט. היה משהו אחר.
מילה זה היה המילה. לא היה צריך חתימה. אם אמרת מילה. זהו.
איזה בית ספר אתה למדת?
יהודי.
בית ספר יהודי בקובנה?
אתה הלכת גם קודם לגן ילדים?
גן ילדים.
גם יהודי?
גם.
מה אתה זוכר מבית הספר?
בית הספר. היה לנו מורה הלנה חסקין.
זה היה מורה עולמית.
כל העולם ידע את המורה הזאת ולמדנו דברים טובים.
באיזה שפה למדתם בבית הספר?
ביידיש.
באיזה שפה אתם דיברתם בבית.
יידיש.
יידיש? ההורים דיברו גם ליטאית?
אמא כן. אבא לא כל כך.
כי הוא בא מביאליקסטוק.
מביאליסטוק. מפולניה.
רוסית גם דיברו בבית?
לא.
זאת אומרת ליטאית.יידיש.
ב- 1940 מתי הרוסים באו. כן.
לפני הרוסים.
היה לנו מטפלת כי אמא הייתה מוכרת
בשוק ירקות וכל מיני דברים ואנחנו גדלנו עם המטפלת.
מי הייתה המטפלת?
הליטאית.
מטפלת ליטאית.
בוא נחזור רגע לבית הספר.
אתה אומר בית ספר יהודי. לומדים ביידיש.
את למדתם שם גם מקצועות חול וגם מקצועות קודש?
לא.
רק חול?
כן.
למדתם גם את השפה הליטאית בבית-הספר?
למדתם גם למשל היסטוריה של עם ישראל. דברים כאלה?
כן.
כל הסופרים היהודים. גם הסופרים מפולניה הגיעו לבית הספר שלנו.
היה כל מיני מפגשים להגיד לך.
קובנה היה עיר יהודית.
אנחנו יודעים שזאת עיר שהתרבות היהודית שיגשגה שם.
גימנסיה של עברית. הרחוב של עברית.
החנויות של עברית. חנויות היו יהודים.
עברית אתם למדתם גם כשפת חול?
עברית לא למדנו.
לא למדתם. רק לשון קודש.
היה בית ספר עברי. היה יבנה. היה הרבה בתי ספר עבריים.
אבל אצלכם לא. אצלכם ביידיש.
ביידיש.
אתה יודעת עברית רק לשון הקודש ידעת?
רק כמה מילים.
אתה ידעת לקרוא אל"ף. בי"ת עברי?
אל"ף. בי"ת עברית לא.
לא ידעת לקרוא. אז אם היית פותח סידור לא כל כך יכולת להסתדר.
אבא כן. אני לא.
אבא דיבר קצת על המשפחה שלו בביאליסטוק?
אתה יודע עליהם משהו?
היה לו אח בביאליסטוק והיה לו אבא ואמא שם הם נהרגו בביאליסטוק.
אתם נסעתם לפעמים לבקר בביאליסטוק?
לא אף פעם לא.
ואבא היה נוסע לבקר?
לא היה אפשרות כי ליטא עם פולניה הם היו שונים בגלל וילנה. את מבינה?
הפולנים אמרו שוילנה שייכת להם והליטאים אמרו שהיא שייכת להם.
ובאמת באותה תקופה וילנה הייתה תחת פולין.
אחר כך היא הייתה בשליטה של ליטאים.
תגיד איפה שאתם גרתם.
גרו שם בכל זאת גם קצת גויים או שרק יהודים?
עד הכנסייה. עד הכנסייה שלהם היה יהודים. מהכנסייה היה שם גויים.
אתה בתור ילד היה לך מגע בכלל עם ליטאים?
לא.
אתה היית בתוך חממה יהודית?
כן. ברחוב. בכל במקום היה יהודים.
תיאטרון יידיש. אפילו בקולנוע דיברו ביידיש.
כשאתה הלכת ברחוב אפשר היה לראות עליך שאתה ילד יהודי?
לא אצלנו היה מעט מאוד גויים רק הפרבר שם היה.
אבל אם היית הולך באזור אחר בקובנה היו מזהים שאתה יהודי?
כן אבל אף אחד לא שם לב לזה לשום דבר.
אני יכול להגיד לך שהאנטישמיזם בליטא עד שהרוסים הגיעו לא היה.
אתה לא הרגשת עד הרוסים אנטישמיות?
לא. כי רוב היה היהודים.
התעשייה היה יהודים. החנויות היה יהודים.
היהודים שלטו בכל מקום.
רק לא במוסדות הממשלתיות. לא.
גם בצבא אף יהודי לא היה קצין. בצבא הליטאי.
אתה היכרת יהודים ששירתו בצבא הליטאי?
לא. אבל ידעתי.
היו יהודים כאלה.
אבל לא קצינים.
חיילים פשוטים.
הם היו אבל לא פעלו.
הרב היה יהודי הוא
היה בדרגה קולונל.
היהודים שירתו בצבא והם
אכלו כשר. לא חזיר.
תגיד. בבית שלך ההורים היו הולכים לפעמים לתיאטרון. לקולנוע?
כן.
תיאטרון יהודי או תאטרון ליטאי?
תיאטרון יהודי היה מצויין.
מה אתה זוכר מה התיאטרון היהודי שהיה?
בורשטיין הכל. אצלנו היה חיים יהודים מלא.
תיאטרון וקולנוע ודיסקוטקים ומסעדות. מה לא היה?
את ראית יהודים יותר מליטאים.
קובנה הייתה עיר יהודית בגלל סלובודקה.
בבית שלכם היו קוראים עיתון? אבא היה קורא עיתון?
כן.
איזה עיתון הוא היה קורא?
'פולקס בלאד'.
מה זה היה?
עיתון העם.
פוקס זה עם. בלאד זה עיתון.
זה היה עיתון יהודי?
היה עיתון שנקרא 'שטימא'. כלומר. הקול של יהודי.
היה הרבה. ג'ורנלים אפיל בנקים היה יהודים.
רדיו היה לכם בבית?
היה ב-1930 ובזמן האחרון היה רדיו.
מה היו שומעים ברדיו בזמן האחרון?
לא כל כך משהו מעניין.
אתה זוכר בבית דיבורים על מה שקורה בגרמניה הנאצית?
הרי הנאצים כבר ב-32' עלו לשלטון.
מה ידעתם על מה שקורה בגרמניה?
היטלר הוא שונא יהודים כי יהודים.
הרבה יהודים ברחו מפולניה זה היה אצלנו.
זה כבר היה מרגישים את השלטון הנאצי. מרגישים.
אתם שמעתם מה קורה שם?
כן.
תגיד. אתה אחרי הצהריים.
אחרי בית הספר. מה אתה היית עושה?
היית משחק?
מי היו החברים שלך?
מה אתה זוכר?
כן היה לי חברים יהודים.
מה אהבתם לעשות ביחד?
כדורגל. כל מיני דברים כמו שילדים.
היה כל המשחקים.
איפה למדה אחותך. אחותך ינטל. איפה היא למדה?
מה?
אחותך ינטל. איפה היא למדה?
בגימנסיה יהודית.
בגימנסיה עברית או יהודית?
יהודית. גימנסיה של שלום עליכם.
היו שם גם בנות וגם בנים?
גם בנות וגם בנים.
זה היה משהו מיוחד.
מה אתה יכול לספר על הגימנסיה הזאת?
שהם היה אלופים בכדורסל בליטא.
בכדורסל?
כן.
מה היו עושים טורנירים כאלה?
כן. היה משהו.
מה אתה יכול לספר בכלל על ינטל.
איזה ילדה היא הייתה?
פעילה מאוד. משהו.
בתנועת הנוער והיא לא הייתה בבית.
וההורים הסכימו עם זה שהיא כל היום מסתובבת?
כן.
היא הייתה בסדר. הייתה באה ב- 12:00. ב- 11:00.
באיזה תנועת נוער היא הייתה פעילה?
היה תנועה נוער כזה עם כל מיני משחקים. כל מיני דברים.
תנועת נוער ציונית?
לא ציוני אבל יהודי.
אתה זוכר פעילות ציונית בילדות שלך בקובנה?
אני לא הייתי שם אבל היה הרבה.
היה בית"ר. היה הכל אצלנו.
מה אתה ידעת על ארץ ישראל בתור ילד?
על ארץ ישראל מעט מאוד.
אתה זוכר חלוצים שעלו?
אנחנו היינו נפגשים עם הסופרים שהיו בגימנסיה שלנו.
היה כל מיני מפגשים שם.
היה לנו תזמורת שלנו. הצגות שלנו.
ולמדו דברים טובים מאוד.
היה לנו מורה הלנה חסקין כל העולם ידעו את הלנה חסקין.
במה היא הייתה כל כך מיוחדת?
היא הייתה טרוצקיסטית. אבל היא לימדה אותנו דברים טובים.
"אם אתם רואים שהולך זקן ברחוב.
קח אותו ביד ותעביר אותו לצד השני.
אם הוא עושה משהו.
תעזור לו בבית" היו לומדים דברים פשוטים.
היה לנו כבוד לבן אדם מבוגר.
הוא הולך. צריך לעזור לו.
אבל זו הייתה המורה עולמית.
כל העולם ידע מי זו הלנה חסקין.
מה זאת אומרת שהייתה טרוצקיסטית?
היא הייתה מאלה שתמכו בטרוצקי?
כן.
והיא דיברה איתכם על זה?
לא. בבית ספר לא.
היה אסור.
קודם כל. היא לא רוצה לעשות את זה כי אחרת היא לא יכולה להיות מורה.
אבל אתם ידעתם את זה.
הפוליטיקה לא היה בבית ספר.
זה היה אסור.
אתה בתור ילד בכלל הבנת שיש קומוניזם בברית המועצות?
זה היה קרוב אליכם?
בטח.
מה ידעת?
ידעתי שאחותי הייתה עסוקה בזה.
אחותך גם הייתה שמאלנית?
כן היא הייתה שמאלנית.
היא הייתה שמאלנית. ומה ההורים חשבו על מה שקורה בברית המועצות?
אבא שלי היה שמאלני. גם אמא שלי הייתה שמאלנית.
אבל אני מניחה שהם לא ידעו מה באמת קורה בברית המועצות.
זה נכון.
זה לא ידעו.
התעמולה שלהם היה כל
כך חזק שעד מתי הם לא הגיעו לליטא אתם לא ידעתם מי הם.
התעמולה הקומוניסטית היא חזקה מאוד בכל העולם.
מתי הם הגיעו לליטא.
אז הם באו ועל הרכבת היה כל מיני דברים. היה אבטיח.
ושם היה כתוב: "לליטא הרעבה".
אבטיח. בליטה שלחו ללנינגרד בשר וכל מיני דברים.
אנחנו רעבים.
היה שפע בליטא הרי לעומת ברית המועצות.
שלחו לגרמניה שלחו לליטא.
תכף נדבר על כניסת הרוסים אבל עוד קצת לפני הרוסים.
אנחנו יודעים שהיו בקובנה יהודים מכל הסוגים.
היו הרבה יהודים שמאוד הצליחו שמה שהיו בעלי ממון במקצועות חופשיים.
היו גם הרבה יהודים עניים.
האם הקהילה עזרה ליהודים העניים?
היהודים העשירים היו בקובנה ובפרבר בסלובודקה זה
היה כבר פחות עשירים.
השכר דירה היה יותר נמוך.
כל החיים היה אחרת.
אבל בקובנה היה קשה מאוד.
האם הייתה עזרה בין היהודים האם עזרו ליהודים עניים?
היו בנקים. היו תנועות. הייתה עזרה.
היו פעילות של גמ"חים של חסד?
היה פעילות של חסד.
היהודים היו פעילים מאוד. מאוד.
כולם עם תנועות נתנו להם דברים.
אתה ממש מתאר כמו מדינה קטנה בתוך ליטא.
בדיוק בתוך ליטא. החג היה החג.
לדוגמא בכל החגים את לא רואה ברחוב שבן אדם הולך ומעשן סיגריות אפילו אם לא היה מאמין.
לא היה דתי. אבא שלי היה דתי אבל עם סיגריה בשבת הוא אף פעם לא הלך.
תגיד איך אתם עשיתם את פסח למשל.
מה אתה זוכר מפסח בבית?
מלא. קנינו 16 קילו
מצות הביאו והיה פסח עם כל המכשירים.
כל הדברים. הכל חדש.
הילדים גם היו עוזרים להכין את הבית לקראת פסח?
כן. עושים עוגות וכל מיני דברים קניידלך וכל מיני דברים.
לאמא הייתה עזרה בבית?
היה לנו מטפלת כל החיים.
היא הייתה גם עוזרת? היא הייתה עושה את הניקיון
היא הייתה גרה אצלנו.
והיא הייתה ליטאית.
אתה זוכר אותה? איך קראו לה?
מיחאסה.
אתה הסתדרת איתה?
מאיפה היא הייתה? מאיפה הגיעה?
מהכפר. אבל היא הייתה אצלנו הרבה זמן. הרבה זמן.
ראש השנה. יום כיפור. מה אתה זוכר?
ראש השנה היה ראש השנה.
זה היה משהו.
עם בגדים חדשים. קונים נעליים חדשות.
הילדים הרגישו שיש חג.חג יהודי הם יודעים.
מר סורסקי אני לא זכיתי להכיר את אביך.
זכרונו לברכה. כמה מילים עליו.
איזה טיפוס היה אבא?
מה אתה יכול לספר על אבא?
הוא היה בנאדם פרוגרסיבי מאוד?
מה זאת אומרת פרוגרסיבי באותם הימים?
איתו את יכולה לדבר על פוליטיקה.
על המצב. יש עם מי לדבר.
הוא היה חכם מאוד.
הוא היה איש מביאליסטוק. המשפחה שלו בפולניה.
לפני הרבה זמן הוא ברח מפולניה שם היה.
לא היה איפה לעבוד בשום דבר והוא בא לליטא.
בליטה לא היה לו כל כך טוב עד שהוא הכיר את האמא.
התחתנו וגם כן היה כל כך קשה. החיים היה קשה.
לא היה כל כך קל.
אבא היה פעיל ממש באיזה תנועה פוליטית. אתה יודע? או באיזה מפלגה?
הוא לא היה פעיל בפוליטיקה.
אבל מה הקבוצה שעבדה איתו מאוד כיבדה אותו.
הוא היה איש חכם מאוד.
מתי הגיעו הרוסים בליטא אז הוא היה המנהל של המפעל.
הוא עלה בדרגה.
מה אתה זוכר באמת מכניסת את הרוסים ב-1940?
קודם כל. אתם שמעתם שפרצה מלחמת העולם ב-39'?
כן אבל זה לא כל כך השפיע לי.
ולכם נכנסים הרוסים. היהודים שמחו שנכנסו הרוסים?
מאוד.
למה כל כך שמחו?
כי רוב היהודים הם היו שמאלנים. כמה היו אנשים עשירים? מעט מאוד.
ולקחו את הבית חרושת שלהם והבתים.
זאת אומרת היו אנשים עשירים.
היהודים היה קומיסרים לא כל כך טובים.
מה זאת אומרת?
כי הם היה יותר גרוע כמה הרוסים.
לקחו את זה מאוד ברצינות את כל העניין.
הם רצו להיות הנאמנות שלהם לרוסיה.
היו באמת יהודים אמידים שהלאימו להם בתי חרושת ורכוש?
שלחו לסיביר.
אתה זוכר את השילוחים האלה לסיביר?
כן. אני ראיתי.
מה ראית?
איך לקחו אותם במשאיות ואנחנו רקדנו. רקדנו משמחה.
לא יודע אם אני יכול להעביר את זה בעברית היה שיר{ אומר בליטאית }.
תתרגם.
את הבורגנים האלה אנחנו נחסל עם הרגלים.
היה שירים כאלה.
אתם באמת הייתם בצד השמאלי והרגשתם שנעשה צדק.
שלוקחים להם את הרכוש?
בדיוק. היהודים היה קומיסרים.
אתה מספר למשל על אבא שלך כשנכנסו הרוסים הוא הסתדר.
פתאום הוא עלה בדרגה.
כן אבל הוא היה בתוך הפועלים. את מבינה?
בעל הבית שלו היה מנהל חשבונות אצל אבא.
הוא לא נתן לו לנגוע.
גוטליב. גוטליב זה אני אוהב את אלוהים.זה פירוש השם.
גוטליב אבל הוא עבד אצלו הוא לא נתן לו לנגוע בשום דבר.
הכל התהפך. תגיד לי.
אני מניחה שבזמן שגירשו את המשפחות הבורגניות האמידות לסיביר.
זה היה מאוד מלחיץ.
אבל בעצם בשבילם זה היה סיכוי הצלה
כי מי שהגיע לסיביר היה לו יותר קל לי להינצל ממי שנשאר בקובנה.
הם נשארו בחיים.
והם גם נשארו בחיים.
מי שהיה לו כסף הסתדר בעצם.
ואנחנו כאן ברחובות שלקחו
את כל הבורגנים האלה לסיביר.
זאת אומרת. הייתם ממש קומוניסטים אמיתיים מבחינה אידיאולוגית.
לא ידענו משהו אחר.
עכשיו. הרוסים נכנסים.
מה משתנה בחיים חוץ מזה שאבא עולה בדרגה?
כל המחירים של הפרודקטים עלו והיהודים רקדו.
היה להם טוב.
היה להם טוב שלקחו ממך.
שלחו אותך לסיביר.
הם היו בעלי הבית.
לא הבינו את בדיוק המצב. את מבינה?
הקינאה זה היה כל כך גדולה שאין לך מושג.
בית הספר שלך. למדו שם קודם ביידיש.
המשיכו ללמוד שם ביידיש?
משהו השתנה בבית הספר כשנכנסו הרוסים?
אני אגיד לך. אנחנו לא הספקנו כי ב-1939 ואחר כך התחילה מלחמה.
רק שנה אנחנו היינו.
לא הספקנו מה הם רצו לעשות בבית ספר. לא הספקנו שום דבר.
הם נשארו בתמונה שהמשיח שלנו הגיע.
אצל ילדים בתנועת הנוער היה מחשבה שהצבא הרוסי זה המושיע.
והרוסים באמת איך הם נראו ברחובות?
איזה רושם הם עשו?
רוסיה תמיד חזקה בתעמולה. מאוד.
העולם לא יכול להבין את זה בכלל.
איך אתה חושב שהליטאים בעצמם קיבלו את הרוסים?
לא הם לא קיבלו אותם טוב.
הם איבדו את העצמאות שלהם.
הם חיכו לזמן להרוג אותם וככה הם עשו.
תיכף נשמע.
האם בזמן שהרוסים אצלכם מתחילים להגיע פליטים?
פליטים שבורחים מהגרמנים?
פליטים מפולין למשל?
כן היה לנו פליטים בפולין.
בחורים צעירים. הם היו אבודים מאוד.
מה הליטאי יכול לעשות להם? שום דבר.
הם היו במחנות היה חבל מאוד לראות אבל אנחנו פה הצעירים לא הבינו בדיוק מה קרה.
מה קרה? למה הם ברחו? אף אחד לא הבין את זה.
התחילו להגיע שמועות שהגרמנים מאוד קשים עם היהודים?
אתם התחלתם לשמוע משהו שקורה לגבי הגרמנים?
כן.
מה ששמעתם?
אצלנו בליטא היה יהודי שהוא היה במפלגה הפשיסטית. כספי סילברוביץ.
הגרמנים הגיעו לליטא. הוא אמר: "הייל היטלר".
הוא חשב שהוא יהיה הבעל בית.
בהתחלה היה כאן.
זה סיפור אחר.
הרוסים נמצאים אצלכם במשך שנה בערך.
השנה הזאתי זכורה לך כשנה טובה?
כן.
בטח של המשפחה שלך.
כן.
אתם שמעתם על הסכם ריבנטרופ-מולוטוב?
כן.
מה חשבתם על ההסכם הזה?
אני אגיד לך. החבר'ה הצעירים הם לא חשבו שום דבר.
היה להם טוב. הם רקדו.
הם שרו. הם חשבו שככה זה יהיה כל הזמן.
אתה הצטרפת אז לפיונרים כשנכנסו הרוסים?
הייתי פיונר.
מהראשונים.
מה עשו שם אצל הפיונרים בתנועה.
איזה פעילות הייתה שם?
לעזור לאנשים. אם את רואה שזקן הולך עם משהו תעזור לו. הפעילות הייתה טובה.
תראי. התעמולה הקומוניסטית היא חזקה מאוד. זה לא פשוט.
בן אדם שהוא לא בתוך זה לא יודע.
הוא חושב שזה הגיע.
האם כשהרוסים הגיעו פתאום התחיל להיות מחסור במזון?
כן. מיד.
מיד אז חסר אוכל.
אז זה לא נראה לכם מוזר?
היה שתיים ארבעים לקילו חמאה ומיד היה כשהם הגיעו שמונה.
מיד.
אז זה לא נראה לכם מוזר שדווקא הם מגיעים ופתאום בעצם חסר אוכל. חסר דברים?
אני אגיד לך. מתי שאת בתוך התעמולה הזו.
את לא רואה שום דבר רע.
את רואה כל הדברים טובים.
הדברים לא טובים את לא רואה.
ולא מעניין אותך.
אנחנו שרנו שהבורגנים.
אנחנו נעשה ככה עם הידיים. עם הרגליים.
לימדו אותכם באמת על המהפכה.
על איך הכל התחיל?
הכל כן.
אתם ידעתם בדיוק מה קרה בברית המועצות?
כן. סטלין.
אנחנו יודעים שהרוסים סוגרים
את כל הפעילות הציונית בעיר.
זה היה כבר אסור.
מה עוד היה אסור כשהרוסים היו?
בית'". אפילו השומר הצעיר היה כבר.
גם השומר הצעיר היה בעייתי?
מזרחי. בית"ר כל הדברים האלה זה כבר
אתה זוכר את הפליטים שבורחים מפולין. שמגיעים אליכם?
אני ראיתי את זה.
מה ראית?
האנשים האלה. בחורים צעירים. הם היו אבודים מאוד. בליטא לא היה להם מה לעשות בכלל.
הם סיפרו מה עבר עליהם. למה הם ברחו?
כן למה ברחו ולא היה לי טוב.
על יד העיר שלנו היה מחנה שלהם.
היה להם לא טוב.
תראה בן אדם שהוא צריך לעזוב את הבית ואת המדינה שלו זה כבר כל כך טוב.
האם באותה התקופה התחלתם לדבר קצת רוסית?
לא כל כך.
אתם המשכתם עם היידיש?
עם היידיש את יכולה בכל במקום שאת צריכה.
תיאטרון יידיש. הקולנוע היה יידיש.
אתה אמרת קודם שהשתמשת בביטוי: "הקומיסרים היהודים לא היו משהו". למה אתה מתכוון?
הם היו נאמנים מאוד למשטר הקומוניסטי. מאוד. יותר מהרוסים.
לעשות כל הרשימות. מי שצריך לשלוח לסיביר הם עשו את זה.
הם עשו. את העם שלנו. היהודים שלנו.
מה אתה חושב על זה היום.
על הלהט האידיאולוגי הזה?
על האידאולוג אני אגיד לך.
יש לנו ארץ נהדרת ואנחנו צריכים להיות יהודים
ואם אנחנו לוקחים משהו של מישהו את בנאדם זר.
הם לא אוהבים אותנו.
באיזה הזדמנות הם יגידו: "אתה יהודי ואתה לא נאמן ואי אפשר לסמוך עליך".
אין דבר.
היהודים הקומוניסטים היו בטוחים שככה הם יוכלו בתור יהודים להשתלב בין הגויים בלי בעיה.
אצלנו היה יהודי. כספי סרברוביץ'.
יהודי אחד שבזמן הליטאים הוא ישב בבית הכלא עבור הפאשיזם. הוא היה נאציסט.
הוא הי הנמל בליטא והגיע הגרמנים
אז הוא עם מעיל עור.
הכל היה בגטו "הייל היטלר" וגר בעיר.
מה אנשים חשבו עליו?
והא בא לגטו ואמר: " למה היהודים מפחדים ממני?"
הוא היה גר בעיר קובנה וביום אחד הגיעו גסטפו.
לקחו אותו ואשתו והיה לו בן ברכבת והרגו אותם את כל השלושה.
אין דבר כזה.
את יודעת שהיה בגרמניה מרגל יהודי שזרקו אותו בנתניה בזמן.
את יודעת את הסיפור הזה?
לא. על מה אתה מדבר?
אבא שלו היה קצין מנהלה בגרמניה והגרמנים ידעו
את זה והוא היה מרגל.
בזמן המלחמה זרקו אותו על יד נתניה.
מרגל מגרמניה. אבל מה?
האס דה. אס דה היה הזונדר דינסט הם סיפרו למשטר שלנו.
הם לא רצו שהיהודי יהיה מרגל.
על יד נתניה תפסו אותו.
אנחנו דיברנו
על החיים שלכם גם בתקופת הרוסים.
אתה הזכרת את אבא.
את אחותך שהייתה מאוד פעילה.
כמה מילים על אמא.
איזה טיפוס הייתה אמא שלך?
באותה תקופה מה אתה זוכר מאמא?
לפני המלחמה או עוד בתקופת הרוסים?
היא הייתה פעילה בארגון של נשים שהם עזרו לאנשים שישבו בבית הכלא בזמן השלטון.
היא הייתה פעילה אבל מה.
אמא שלי הייתה סוחרת.
היה חסר לה. את העבודה בבית היא לא כל כך אהבה.
היא הייתה אישה פעילה. מחוץ לבית היא אהב להיות.
מה בחינוך של הילדים.
מה היה חשוב להורים שלכם?
איזה חינוך אתם קיבלתם מאבא ואמא?
חינוך יהודי. מאוד.
אצלנו היה עיתונים יהודים.
אבא שלי היה יהודי אמיתי.
יש עוד משהו שאתה רוצה לספר על החיים שלכם לפני המלחמה או שנגיע ל-41'?
זה היה בערך הכל
מה שיש לי בזיכרון.
דרך אגב. הבית שגרתם בו.
כמה חדרים היו בו?
היה לנו שלושה חדרים ומטבח אבל מה.
היה אצלנו גם אישה אחת גרה
בחדר אחד שהיה לנו כי השכר דירה היה גבוה מאוד.
זה היה בשכר דירה.
היא הייתה בשכר דירה לחדר אחד.
אתם גם שילמתם בשכר דירה?
כן.
מי היה בעל הבית?
גוי אחד.
גוי. ליטאי?
הוא היה בן אדם טוב.
מתי הגיעו הגרמנים. הוא אמר: "אצלי לא גרים יהודים".
תכף נשמע.
יוני 41'.
גרמניה הנאצית מפתיעה את בעלת בריתה ברית המועצות ותוקפת ויש פלישה.
מה אתה זוכר מהימים הראשונים לפלישה הגרמנית?
ביום שני הגיעו הגרמנים.
אתם הייתם מופתעים?
זה היה הפתעה בשבילכם?
אני אגיד לך. זה לא היה הפתעה אבל אנחנו קיבלנו אותם.
לא היה לנו בעיה.
הם הגיעו. אנחנו הזמנו אותם לבית שלנו והם ישבו במטבח והם אכלו.
ואיך הם נראו לך?
חיילים והם אמרו שאנחנו תוך שבועיים.
אנחנו נהיה במוסקבה ודיברו ולהגיד שהיה לנו פחד אז לא.
בהתחלה לא.
לא.
אנחנו יודעים שהרבה יהודים.
בטח שיהודים שהיו פעילים קומוניסטים בורחים עם הצבא הרוסי לברית המועצות.
אתה הכרת מישהו שניסה לברוח לברית-המועצות באותו הזמן?
אבא שלי ברח אבל הוא חזר.
הוא לא הספיק. הוא ראה איך הליטאים באים אז הוא חזר בחזרה.
הוא פחד והגיע בחזרה.
ממה הוא פחד?
כי הוא לא חשב שהוא יכול להגיע לרוסיה.
היו עוד הרבה יהודים כאלה של ניסו לברוח וחזרו אתה חושב?
כן. לא הרבה. אבל היו.
אבל היו גם יהודים שהצליחו לברוח עם הסובייטים.
כן. בטח הרבה.
אז אתה אומר שהדבר הראשון שאתה זוכר זה שנכנסים אליכם גרמנים.
אני אגיד לך. זה היה קשור למשפחה. היה לנו סבתא.
סבתא לא יכולה לנסוע.
בגלל הסבתא אמא לא נוסעת.
בגלל האמא אנחנו לא נוסעים וככה זה היה קשור שאת לא יכולה לזוז.
אז בעצם משפחות שהיו להם סבא וסבתא זקנים או תינוקות או ילדים מאוד קטנים. קשה להם לזוז.
היה לנו דודה עם ילד בגיל חודשיים.
קטן. אי אפשר היה לברוח.
הוא היה תינוק.
תינוק. ודודה לא נסעה. האמא לא נסעה בגלל הדודה האמא לא נסעה בגל האמא.
הבן-אדם היחידי שברח היה אבא שלי אבל אחרי כמה ימים הוא חזר.
אבא ברח כי בהתחלה חשבו שהסכנה היא לגברים?
הוא ידע שהיה סכנה אבל מה הוא הגיע
לכמה מקומות והוא ראה ששם זה כבר הגרמנים. הוא חזר.
הגרמנים התקדמו מאוד מהר בהתחלה.
הם הלכו בלי שום בעיה.
קיבלו אותם כמו אני יודע מה.
הבלטיקה - ליטא. לטביה. אסטוניה.
זה היה כולם שלהם.
המדינות הבלטיות.
המדינות הבלטיות.
עכשיו אתה מניח שהרוסים קיבלו את הגרמנים בברכה.
לא הרוסים. סליחה. הליטאים.
כן.
הם שנאו את הרוסים?
כן.כן. הם נלחמו נגד הרוסים עד שהגיעו הגרמנים.
אתה הספקת לראות רוסים שבורחים מקובנה?
כן.
איך הם נראו שהם ברחו?
אנחנו בכינו.
בכיתם אה?
בלי קצינים. בלי שום דבר. בלי נעליים.
בלי בגדים. רעבים. אנחנו בכינו. זה הרוסים.
בכינו.
אתם לא העלתם על דעתכם שהגרמנים יביסו ככה את הרוסים כל כך בקלות?
אחרי כל התעמולה ששמעתם.
בתוך שבועיים הם יהיו במוסקבה הם אמרו.
אני מבינה שהדבר הראשון שאתה זוכר מהגרמנים זה שהם נכנסים אליכם הביתה והם דווקא נחמדים.
כן.
זה היה וורמכט. הצבא. איך דיברתם איתם. באיזה שפה?
אנחנו דיברנו ביידיש אבל הם. זה היה קרוב לגרמנית
מה הדבר הבא שקורה?
אבא חוזר אחרי שניסה לברוח ואז מה קורה?
מתי אבא חזר. אחרי כמה ימים
הגיעו כמה ליטאים מהעבודה שלו והביאו אוכל.
למה כבר הייתם צריכים אוכל?
מה הייתה הבעיה?
היה הכל סגור.
אנחנו פחד ללכת לרחוב.
למה פחדתם? תספר מה קרה?
כי הליטאים שלטו בכל המקומות.
מה הליטאים עשו ברגע שהרוסים עזבו?
פוגרום.
מיד? איך שהרוסים עזבו?
כן. 1860 יהודים בתוך יום חמישי הם הרגו.
עוד לא היה גרמנים.
זאת אומרת. איך שהרוסים מתחילים לברוח.
הדבר הראשון שיש זה רציחות המוניות של יהודים על ידי הליטאים.
איפה היו רציחות האלה?
בסלובודקה. בעיר.
איפה שאתם גרתם.
1860 יהודים.
איך הם עשו את זה?
היה להם נשק. היה להם הכל בלילה.
בלילה?
אני שמעתי את הצעקות של החברים שלי עד היום
יש לי באוזניים את הצעקות האלה. עד היום.
מה זאת אומרת. הרוסים עזבו והליטאים שהיו השכנים שלכם באו..
הרוסים עזבו בלי שום תוכנית.
בלי שום דבר. הם היו אבודים.
אתם חשבתם שהליטאים יעשו משהו כזה על ההתחלה או שהייתם מופתעים?
לא חשבנו. אבל הם עשו.
הם היו עם מדים או שהם היו אזרחים?
הם היו אזרחים עם נשק.
איך היה להם נשק לליטאים.
מאיפה היה לליטאים נשק?
בכנסיות היה נשק.
בכנסיות שלהם?
כן.
אלה היו ליטאים שהיו במחתרת נגד הרוסים.
בדיוק.
והם האשימו את היהודים ששיתפו פעולה עם הסובייטים?
כל היהודים. אצלם כל היהודים היה קומיסרים.
אתה כשהתחיל הפוגרום. אתם בבית שלכם ואתם שומעים צעקות בחוץ?
לא שומעים. אני ראיתי.
היה לנו ווילונות כאלה.
דרך הווילונות שהיה בבוקר. בחמש בבוקר.
ואני עמדתי בתוך הווילון וראיתי איך הם נכנסו בבית מולנו מולנו ובום. בום. בום.
ושמעתי את הצעקות "איי. איי.
איי" ראינו את כל הסצנות האלה. לא בדיוק אבל הצעקות.
אבא היה בבית כבר שזה קרה?
אבא עוד לא היה. עוד לא חזר?
אז אתה. אמא ואחותך?
אני ואמא. אחותי לא היה.
איפה היא הייתה אחותך?
אחותי ברחה לרוסיה.
היא ברחה לברית המועצות? היא הצליחה לברוח?
כן. היא הייתה בקומסמול אז דרך הרכבת הם נסעו לברית המועצות.
תגיד כשאחותך ברחה לברית המועצות אבא עוד היה בבית?
לא.
אבא כבר גם לא היה.
אני ואמא וסבתא.
ומה אתם חשבתם על זה שהיא בורחת?
שיהרגו אותם.
שעדיף לה לא לברוח.
ולאן היא הצליחה לברוח אתה יודע?
לאן היא הגיעה בסוף?
היא נסעה עם הרכבת האחרונה.
אז אתה ואמא בבית סבתא גם. סבתא איתכם בבית ואתם שומעים צעקות
לפנות בוקר ורואים מה שרואים. מה אתם עושים?
שום דבר.
אתם הבנתם שזה פוגרום ראשון?
אמא שלי רצתה להתאבד.
היא לקחה לחדר השני.
לקחה משהו אמרתי: "אמא. מה את עושה? מה קרה?".
איך אתה מסביר את זה שכבר בשלב הזה?
היא מהפחד לא יודעת מה לעשות.
אני הצלחתי. מה קרה?
מה קרה? חכה. נראה.
אתה אז בסך הכל ילד בן 12.
פעם ראשונה שראית כזה דבר?
שמעת כזה דבר?
פעם ראשונה.
אתם מחפשים מקום להתחבא בתוך הבית או שלא נכנסו אליכם?
לא על יד החלונות היה לנו ווילונות ודרך הווילונות אנחנו ראינו את זה.
זה קשה מאוד.
היו גם יהודים שלקחו אותם כבר לפורט השביעי או התשיעי בשלב הזה?
אנחנו לא ראינו את זה.
לא ראיתם את זה.
כבר היו יהודים בפורט התשיעי. בפורט השביעי.
אתה אומר 1860 יהודים שנרצחים על ידי הליטאים.
כמה זמן לקחת לפוגרום.
עוד לא היה השלטון הגרמני.
כן כי הגרמנים עוד לא היו. כמה זמן זה היה הפוגרום הזה. הרציחות האלה?
חצי לילה.
זאת אומרת. יום אחד.
יום אחד. חצי לילה הם הרגו 1860 יהודים.
איך אפשר להרוג כל כך הרבה אנשים בזמן כל כך קצר.
איך אתה מסביר את זה?
תראי. כל משפחה לה היה חמש. שש.
הם הלכו מבית לבית לבית באזור מסויים ואחר כך הם הלכו.
ובנס לא נכנסו לבית שלכם?
לא. כי הבעל הבית שלנו היה ליטאי.
והוא אמר להם שאצלו אין יהודים?
הוא לא אמר אבל אם הגיע מישהו הוא אמר: "אצלי לא גרים".
פרזיטים הם לא אמרו יהודים.
אף פעם הם לא אמרו את המילה הזאת יהודים.
"פרזיטים יש אצלכם?"
אנחנו היינו פרזיטים.
זאת אומרת. כשהיה פוגרום הזה בעל הבית בעצם הגן עליכם. הליטאי.
הוא אמר: "אצלי לא גרים" והוא היה ליטאי אמיתי כזה.
מה זה ליטאי אמיתי? מה זה אומר?
הוא יושב על הכיסא.
הוא ואשתו. ילדים לא היה להם.
הוא היה בן אדם טוב אני מבינה.
אני אגיד לך. הוא היה בעל הבית מאוד חזק אבל מה הוא לא עשה לאף אחד רע.
מה הוא לא עושה?
הוא לא עשה לאף אחד בעיות. שום דבר.
הוא שמר על הרכוש שלו אבל הוא היה בסדר.
הוא הקפיד לקבל שכר דירה בזמן בטח ודברים כאלה.
הוא אחרי המלחמה נתנה לאמא שלי חדר מהדירה שלו אומר: "חיה. בואי תגורי אצלי".
ככה הם אמרו הליטאים.
איפה גרים הפרזיטים. אם יש לך פרזיטים?
אנחנו היינו אצלהם עם פרזיטים.
אתה שאנחנו דיברנו קודם על החיים לפני המלחמה ואתה אמרת שאתה לא זוכר אנטישמיות.
איך פתאום הכל התפרק?
איך אתה מסביר את זה? מה קרה?
את יודעת למה לא היה אנטישמיות?
כי בכל מקום איפה אנחנו שהלכנו זה היה יהודים.
אם את נפגשת איתם אז את תרגישי אבל לא היה לנו מגע בכלל.
מכיוון שאתם גרתם באמת
כל הסביבה היה יהודים.
בתוך יהודים אז לא יכולתם כל כך להרגיש.
בית ספר יהודי. קולנוע יהודי. תיאטרון יהודי.
לא היה. אנחנו לא הלכנו לכנסיה.
אז הפוגרום התחיל. נגמר הפוגרום הראשון ואז הגרמנים נכנסים לעיר?
כן. והגרמנים צילמו את זה.
איך הליטאים מתנהגים ביהודים קומוניסטים.
הם צילמו את זה?
כן. זה היה תעמולה שלא הם עשו אבל הליטאים.
מה קורה למחרת?
אתה. דרך אגב.
בין הנרצחים היו חברים שלך?
אבל אנחנו לא הלכנו לשום מקום כי פחדנו לצאת מהבית.
מהרגע הזה אתם כבר מפחדים מאוד.
תאמר לי. בין הנרצחים בפוגרום הראשון היו גם חברים שלך?
שכנים שאתה זוכר?
מכירים כן. לא חברים אבל מכירים כן.
אתה יכול להזכיר מישהו אולי.
לתאר אותו. להזכיר אותו בשם?
לא זוכר בדיוק.
אלה היו משפחות שלמות.
משפחות שלמות.
ואז אתם לא יוצאים מהבית?
היה מולינו הייתה חנות רוני רוני.
היה להם בן אחד.
אני עד היום אני שומע את הצעקות שלהם: "איי.
איי. איי" וזהו. איצל'ה.
מה אתה זוכר מאיצל'ה.
מה אתה יכול לספר עליו?
בחור שקט. טוב. ההוא למד בבית ספר עברי לא יידיש.
ואחר כך הם הלכו ולקחו כל הדברים.
כל השמט'אס. כל הדברים האלה לקחו מהבית הליטאים.
היה שוד רכוש רכוש?
הליטאים לקחו או הגרמנים?
מי לקח את הדברים?
הליטאים.
גם מהבית שלך לקחו משהו.
שום דבר.
הם לא היו בבית שלי.
הם פשוט לא נכנסנו.
אם כבר היו זה לא היה טוב.
אז אתה אומר
למה? כי הבעל הבית שלנו היה ליטאי.
אז הוא הגן עליכם.
מה שאתה אומר זה שהם קודם נכנסו לדירות.
רצחו ואז.שדדו את הרכוש.
המשפחות שלהם אחר כך באו ולקחו כל הדברים.רק המשפחות שלהם.
כי זה היה העבודה שלהם. זה לשייך להם.
אתה אמרת קודם שאתה זוכר את הגרמנים באים יושבים אצלכם במטבח. חיילים.
זה היה אחרי זה. אחרי הפוגרום.
כמה זמן אחרי זה?
כמה ימים. לא יודע.
עכשיו כמה ימים אתם מפחדים לצאת החוצה.
לא יצאנו.
אתם מפחדים מהליטאים כמובן בשלב הזה לא מהגרמנים.
אתם עוד לא מבינים ממי לפחד.
לא אנחנו כי היה היהודים שלא היה
להם פנים כמו של יהודים אז הם הלכו.קנו אבל ככה פחדנו.
אני רואה אותך. אתה לא מאוד בהיר אני מניחה שאפשר היה לחשוב שאתה יהודי.
אם היית יוצא החוצה.
אתה לא נראית כמו הליטאים.
לא לא. היה יהודים בלונדינים.
מי שהיה יכול לצאת.
אז איך היה לכם אוכל?
איך עשיתם קניות?
מכל מיני דברים.
אמרת שיעזרו לכם. מי הביא לכם אוכל בימים האלה?
בהתחלה היה ליטאית אחת שהיה לנו מטפלת.
אז היא באה והביאה קצת לחם. קצת זה.
היא עדיין גרה איתכם באותו הזמן?
לא.
ממתי היא כבר לא הייתה איתכם?
איך שהתחילה המלחמה היא נסעה לכפר שלה. היא ראתה מה מתרחש.
אבל כשהרוסים היו היא עד הייתה איתכם?
כן.
אז אתם נמצאים כמה ימים בפחד.
לא יוצאים החוצה.
בהתחלה המטפלת מביאה לכם קצת אוכל.
ואתה אומר שאז אתה זוכר את החיילים הגרמנים נכנסים לעיר?
החיילים שבאים יושבים אצלכם בבית.
הם ידעו כבר על הפוגרום בטח.
הם אמרו שזה הליטאים.
שהליטאים עושה חשבונות עם הקומוניסטים.
זה מה שהגרמנים אמרו בהתחלה.
כן.
ואז אבא כבר חזר?
עוד לא.
אבא עוד לא חזר.
אבא לא היה בערך בבית איזה ארבעה ימים.
מתי שהכל עבר אז הוא הגיע ובאותו הזמן שהוא
הגיע הביתה אחרי יום
הגיע הפועלים מהעבודה שלו והם הביאו אוכל.
ליטאים.
והם אמרו ככה: "סוולקה".
אבא שלי קראו לו שרוליק. ישראל.
"אתה לא צריך לפחד.
כל הפועלים רוצים שרק יהיה לך טוב.
אתה היית איש טוב.
אף אחד לא יגע בך" אבל אחר כך הם כבר לא באו כי הם עשו את הגדר.
עשו גטו.
אנחנו יודעים שגטו קובנה נסגר באוגוסט 41'.
בינתיים היו אבל עוד לפני שהגטו נסגר היו גם גזרות.
איזה גזרות אנטי יהודיות היו?
למשל טלאי צהוב הייתם צריכים לענוד?
אני אגיד לך. פחדו ללכת ברחוב כי לא ראינו את השלטון שיכול לעצור אותם.הם עשו מה שהם רוצים.
ובדיוק ברחוב שלנו. זה היה יותר רחוק. הייתה כנסייה שלהם.
הם הלכו לכנסייה ובכנסייה תחת לרצפה היה להם נשק.
בזמן שהרוסים באו אז הם התארגנו כמו שצריך.
הליטאים לא רוצים שום שלטון אחר מהליטאי.
הם רצו שלטון ליטאי עצמאי.
רק.
בכל זאת. אתה זוכר שהייתה הוראה שיהודים צריכים ללכת עם טלאי צהוב?
כן.
מה חשבתם על זה?
זה היה סימן לא כל כך טוב.
את המגן דוד היה נעים לראות
אבל לא בצורה כזאת.
אני מבינה שאתה בהתחלה לא שם את הטלאי כי אתה לא יוצא החוצה בכלל.
פחדנו.
כי הם תפסו לעבודה לכל מיני דברים.
מי תפסו הגרמנים כבר?
הליטאים. הליטאים יותר כמו הגרמנים.
תראי היה חופש גדול הם עשו מה שהם רצו.
אם הגרמנים לא היה מחזיקים אותם כמו שצריך.
הם היו הורגים את כל היהודים.
הם לא צריכים היהודים.
הם צריכים את הבגדים שלהם.
הבתים שלהם. הם לא צריכים את היהודים.
איך אתה מסביר את השנאה החזקה של הליטאים?
למה זה קשור לדעתך?
אני אגיד לך. אולי קודם לא היה להם הסבר
מה בכלל' מה התפקיד של יהודים בליטא/ היהודים באים מליטא הם עשו את המסחר.
הם עשו את התעשייה.
הם היו כלום הם היו רק פועלים של שדות
של האדמה עוד בזמן
הצאר ליהודים לא היה זכות.
אסור היה ליהודי להחזיק אדמה ולעבד אדמה.
בדיוק. כן.
אתה יודע. מצד אחד מסבירים את האנטישמיות אומרים הליטאים.
לצורך העניין. הגויים. לא אהבו את היהודים כי הם היו עשירים.
הם היו בעלי הממון וכולי.
מצד שני אתה מספר עליכם.
אתם הייתם יהודים פשוטים.
לא היה לכם רכוש.
לא היה לכם כלום.
אז למה כל כך שנאו אותכם?
אבל הם לא עשו איזה הבדל.
ליהודים יש כסף. ליהודים יש רכוש. ליהודים יש הכל.
אין להם שום דבר. להם אין שום דבר.
תראה. התעשייה. רוב התעשייה היה בידיים של היהודים.
יהודים לא היה בממשלה.
לא היה דברים ממשלתיים לא.
לא באוניברסיטה לא בשום דבר אבל הרכוש היה אצלם.
לאנטישמים היה מה להגיד להם.
מה להראות לגרמנים: "בקשה אצלנו אצל היהודים יש בית חרושת זה וזה".
אפילו יש אדמה שאתם פועלים וזה שייך ליהודים.
התעמולה היה רוב היה נכון.
אבל לא בצורה כזאת היה צריך להתנהג.
האזור שאתם גרתם בו זה גם היה אזור שבו נסגר הגטו נכון?
אתם לא הייתם צריכים לעבור דירה או משהו כזה.
בהתחלה לא. אחר כך הם התחילו לצמצם.
אבל עוד לפני שמצמצמים איך סגרו את הגטו?
עשו גדר? עשו משהו?
גדר. הרחוב היה פתוח משני הצדדים היה גדר והיה גשר.
מגטו אחד לגטו שני.
אנחנו יודעים שהיה גטו קטן וגטו גדול.
כי הרחוב שלנו היה קשור עם הרבה דברים.
עם יערות וכל מיני דברים אז הרחוב היה פתוח אבל היה משני צדדים היה גדר וגשר.
מה חשבתם בהתחלה על זה שהקימו גדר.
שאמרו שסוגרים אותכם. אתם הבנתם מה קורה או שלא היה ברור?
תשמעי. עד מתי היהודים לא היה בפורט התשיעי והם ראו שהורגים אותם אף אחד לא האמין.
השלב הזה עוד לא היה הרציחות בפורט התשיעי?
לא ידענו.
לא ידעתם על זה בכלל מה קורה בפורט השביעי והתשיעי. לא.
לא.
אז סוגרים את הגטו.
אני יודעת שהיה גטו קטן וגטו גדול. איזה אתם הייתם?
בהתחלה היינו בגטו הקטן
הייתם בגטו הקטן.
ואם בכל זאת רצית
לצאת מהגטו בהתחלה יכולת?
בהתחלה זה היה אפשרי לצאת?
מהגשר לגטו הגדול אבל לא בחוץ.
בחוץ לא?
מה קרה עם יהודים שהיו להם עדיין עסקים בחוץ. כלום?
כבר לא היה שום עסקים ליהודים.
הכל היה מאוד מהר תוך חודש אחד עשו את ההפרדה הזו?
עכשיו מה עם יהודים שגרו בקובנה. בעיר עצמה?
כולם בגטו.
כולם הגיעו לגטו? הם עזבו את הבתים שלהם?
כן.
מי ארגן את זה?
מי החליט מי יגור איפה?
היה כתוב איפה היהודים צריכים לעבור.
רוב היהודים מקובנה עברו לסלובודקה.
עכשיו אתם היה לכם כבר את הדירה שלכם.
את המקום שלכם. לא הייתם צריכים לזוז.
בהתחלה.
בהתחלה. מי החליט איפה יגורו היהודים שמגיעים מחלקים אחרים של העיר?
היה שלטון של גטו הם
סידרו את היהודים בכל מיני מקומות?
כן.
אליכם לדירה גם הכניסו עוד אנשים.
לא.
אתם נשארתם אמא וסבתא?
והיה בהתחלה את הדודה והרבה אנשים.
כולם היו ביחד באותה דירה?
כן.
איפה הדודה גרה קודם?
הדודה הייתה צריכה לעזוב את הבית שלה?
כן. כי שם היה מחוץ לגטו.
מה היא הביאה מהבית שלה?
כל הזמן הם צמצמו. צמצמו.
אבל עוד לפני שצמצמו.
אתה נותן דוגמה לדודה שהיא צריכה לעזוב בית.
מה היא לוקחת איתה?
היא באה עם מזוודה?
רק.
כל הדברים שלה נשארו בבית?
בדיוק.
תראי. לא היה מקרר. לא היה הרבה דברים אבלהרהיטים ומה שהיה. נשאר.
היא הגיעה עם התינוק?
עם התינוק. עם הפיקלה שלו וזהו.
ואתם כולכם ביחד.
הם כל הזמן צמצמו. צמצמו. צמצמו.
בהתחלה ממה אתם חיים?
אבא כבר לא יכול לעבוד.
היה נותנים כמה בשר
את צריכה לקנות. כמה זה.
אפשר היה לקנות בהתחלה?
בהתחלה. היה קופונים לא היה כסף.
חילקו לכם קופונים?
קופונים לאוכל.
ואז מה קרה?
כמה זמן החזיק מעמד הגטו הקטן?
לא הרבה זמן.
מה קרה?
כי הם לא היו מוכנים לדאוג לשני גטאות.
כל הזמן הם צמצמו.
אז חיסלו את הגטו הקטן. איך חיסלו? מה עשו עם האנשים?
הם אמרו לעבור לגטו השני.
הגרמנים לא דאגו. היה בגטו שלטון שהם צריכים לדאוג את זה.
האלטסטנראט היה אצלכם כמו יודנראט
יודנראט. האלטסטנראט והמנהל היה דוקטור אלקס.
אז אחרי חודשיים אתם עוברים הגטו הקטן לגטו הגדול?
האם זה היה מלווה גם כן ברציחות?
לא כל-כך.
בשלב הזה לא?
בדירה אחת אנחנו היינו ארבע משפחות.
איך ידעתם לאן לעבור בגטו הגדול?
מהיודנראט אמרו לכם לעבור?
היה מודעות.
שחייבים לעבור.
איך זה לעזוב בית.
בית שחייתם בו כל כך הרבה שנים. מה לוקחים מהבית?
להגיד לך את האמת? לא היה כל כך.
לקחו את זה בקלות כי שום דבר לא היה שלנו. זה היה לא איכפתיות את מבינה?
הגיע מצב כזה איכפתיות.
לא איכפת כן בית.
לקחת מהבית איזה משהו אישי שלך?
איזה משהו שאהבת? מה לקחת?
את הבגדים. את הזה. זהו.
ואז אתם נכנסים לדירה עם עוד ארבע משפחות?
שמה היה בדירה אחת ארבע משפחות. ארבע משפחות.
אתם קיבלתם חדר?
אתה ואמא וסבתא?
כן. קיבלנו חדר ואחרי זה היה אחד היה לנו.
אני ואמא ואבא ושם היו עוד שתי משפחות.
בערך איזה שמונה אנשים.
איפה ישנתם? איך הסתדרתם?
זה אנשים שהכרתם קודם או שלא הכרתם אותם?
היכרנו קודם.
איך מסתדרים? היו ריבים בתוך הדירה הזאתי. כל כך צפוף?
תראי לכל מצב בן אדם יכול להתרגל.
גם לטוב וגם לרע.
יום אחד זה קשה. יום שני.
היה לנשים הם צריכים להוריד את הבגדים ופה סוגרים את החשמל.
פרטיות לא היה. צריך לוותר.
אתה היית צעיר אבל אני חושבת על אבא.
על אמא. על סבתא. איך הם הסתדרו פתאום?
מה את חושבת שהרוסים היו אחר כך יותר טוב?
מתי אנחנו נסענו מגרמניה הביתה.
אבל בוא נדבר על התקופה הזאתי.
סבתא בת כמה היא הייתה אז?
סבתא כבר לא הייתה.
כבר היא לא הייתה איתכם? איפה היא הייתה?
סבתא כבר לא הייתה והדודה שלי כבר לא הייתה.
הם היו בגטו הקטן ומשמה לקחו אותם לפורט התשיעי.
עברנו כבר בלי סבתא ודודה זאת בלי שום דבר.
זאת אומרת. שכשהיה מעבר מהגטו הקטן הגטו לגטו הגדול. חלק מהאנשים נרצחו.
נרצחו.
ואחר כך..
רגע איך לקחו. מתי לקחו את הסבתא ואת הדודה.
אתה זוכר?
אתם הספקתם להיפרד?
אני לא זוכר בדיוק איך.
אבל בזמן הראשון זה היה סלקציה. היה זקנים וילדים.
כל הזמן היה סלקציות.
אז סבתא בעצם כבר בשלב הראשון. סבתא והדודה והתינוק נרצחים?
כן.
איך קראו לתינוק אתה זוכר?
יענקל'ה. הוא היה תינוק.
אתה יכול לומר כמה מילים על סבתא?
איזה טיפוס הייתה סבתא.
מה אתה יכול לספר על סבתא שלך?
היא הייתה אישה טובה.
אתל. סבתא מאוד טובה.
וכשעשו אתה אומר את הסלקציה הזאת.
כשחיסלו את הגטו הקטן.
אתם הבנתם לאן לוקחים אותם או שלא הבנתם?
ידענו שזה לא טוב אבל אנחנו...
היו שמועות שיש רציחות כבר בפורט התשיעי?
משם אף אחד לא בא.
אף אחד לא חזר משם. אז התחלתם כבר להבין שקרה משהו לא טוב בפורט התשיעי?
לפעמים מי שהיה יותר קרוב לדרך.
היה ריח. היה מרגישים ששרפו משהו.
ידענו בערך אבל לא בדיוק.
אבל בדרך כלל משם גם ברחו יהודים לפרטיזנים.
אז בעצם כשאתם מגיעים לגטו הגדול כבר אין סבתא.
אין דודה. אין תינוק.
כן.
היה איזשהו זמן שאפשר היה להתאבל עליהם או שלא הייתם בטוחים שהם לא בחיים?
אני אגיד לך את זה.
לקחו אותם זה לא בקלות אבל לא היה אפשרות לחשוב.
כי את כל הזמן היה דאגה מה יהיה מחר.
מה יהיה מחרתיים. מה יהיה זה.
אנחנו יודעים שבסוף אוקטובר
41' הייתה את האקצייה הגדולה ששמה נרצחו בפורט התשיעי.
זה הזמן שסבתא והדודה?
כן. שם הם הלכו.
ואז אתם עוברים לגטו ואז בעצם אתם עוברים לגטו הגדול.
כן.
אז כשאתם מגיעים לגטו בגדול.
אתם כבר אחרי שני גלים של רציחות.
הפוגרום בהתחלה והאקצייה באוקטובר.
ואז אתה אומר כבר לא היה אכפת לכם שום דבר.
איפה תגורו. צפוף לא צפוף.
בזמן כל כך קצר בן אדם מאבד את...
הכל.
תשמע זה בדיוק בזמן גם של החגים.
אתה זוכר משהו מראש השנה.
יום כיפור של אותה שנה?
הספקתם חגגו באיזשהו אופן?
תשמעי. לפעמים אני חושב שזה הכל מה שאני עברתי זה לא נכון.
זה חלום.
אני בעצמי לא מאמין את זה.
כי אי אפשר לעבור.
איך בן אדם יכול לעבור כל כך?
היום יש לך משפחה.
מחר אין לך משפחה.אתה נשאר לבד אף אחד לא יודע. איך זה עובר?
אמא שלך. באיזה מצב היא הייתה?
זאת הייתה אמא שלה ואחות שלה.
אמא שלי היה כל כך פעילה והכל משהו.
כשאמא מבינה שכבר הדודה איננה וסבתא איננה.
איך היא מקבלת את זה?
זאת הייתה אחות שלה.
אני אגיד לך. בן אדם הופך.
אני לא יודע איך להגיד את זה.
אבל את לא יכולה להגיד לא איכפת לי.
אבל ככה הוא מקבל את זה איך שזה.
אומרים ככה שבן אדם מקבל עונש מוות הוא כבר בן אדם מת.
מה זאת אומרת?
לקחו בן אדם ושמו אותו עם כל מיני דברים בחשמל.
לקחו שאלטר אחר ובדקו את הבן אדם. היה מת.
מפחד.
הוא כבר היה מת. זהו.
בן אדם גם כן כזה.
הוא לא חושב על שום דבר.
לא מעניין אותו שום דבר.
הוא לוקח הכל. המוח שלו זה כבר לא עובד מה שצריך.
כבר הבנתם שגם את מועמדים לזה?
עוד יבוא. עוד קצת. עוד קצת.
ביידיש אומרים ככה:" עוד נשאר לי לסבול.
עוד אני צריך לסבול".
הם כבר בסדר. זהו. נגמר.
זו הייתה פסיכולוגיה: "מה איכפת לי? זהו. יותר טוב אם גם אני הייתי שם. גמרנו.
לא צריך לחשוב. לא צריך כלום".
גם אתה שהיית בן 13 אז בערך ילד עוד?
אני לא.
אתה לא היית אדיש.
אני רציתי נקמה.
לראות את הזמן שאני יכול לקחת נקמה.
כי אני הייתי פעיל בתנועה.
בזה. את מבינה?
משהו אחר. צעירים.
אני רוצה להבין. כשחיסלו את הגטו הקטן הייתה בעצם סלקציה.
איך עשו את הסלקציה? אתה יודע?
לא זוכר בדיוק אבל הם
לקחו את היהודים. הסלקצייה הגדול היה.
הסלקצייה באוקטובר כשלקחו את הדודה.
איך עשו את זה?
איך החליטו שהדודה תלך.
סבתא תלך ואתה תישארו ואמא תישאר?
הדודה והסבתא והכל. הגרמנים עמדו ואמרו: "זה כאן.
זה כאן. זה כאן זה". וגמרנו.
הגרמנים עשו את הסלקצייה?
גרמנים וליטאים.
איך הם נראו לך אז הגרמנים בשלב הזה?
אני אגיד לך את האמת הגרמנים היו ככה. הליטאים עבדו.
הליטאים עשו בעצמם את הסלקצייה? היו להם כבר מדים בשלה הזה לליטאים?
כן.
איזה מדים היו להם?
היה להם מדים שלהם לא גרמנים בדיוק. הליטאים היה אכזרי מאוד. זה עם אכזר מאוד.
הוא לא אוהב שום שלטון זר.
ככה הם היו עם הרוסים.
אז אתם הגעתם לגטו הגדול.
אתה אומר צפוף מאוד.
כבר זה אחרי הרציחות הגדולות ואז מתחילים החיים.
כן.
מה זה אומר חיים במקום סגור?
עשו בגטו מקום עבודה שם. אבא עבד שם.
במה הוא עובד?
כל המקצועות. וורגשד. הבית חרושת של הגטו.
שם עשו לגרמנים את הסנדלריה.
מסגרייה וכל המגזרים היה.
עשו כמו בית מלאכה ענקי.
בדיוק. בית מלאכה ענקי.
רק לגרמנים.
בשביל הגרמנים.
בשביל הגרמנים.
אז אתה אומר אבא עובד שם כמו סנדלר?
לא סנדלר. הם עשו מברשות.
ומה הוא קיבל תמורת העבודה אבא?
שם הם היו מקבלים ארוחת צהריים.
ארוחת בוקר. לא ארוחת צהריים.
וחוץ מזה קיבלו גם כסף או משהו לעבודה?
שום כסף.
אני גם עבדתי.
גם אתה עבדת שם? במה אתה עבדת? כמו אבא?
אנחנו עשינו כל מיני חגורות לגרמנים...
לאט לאט.
אתם עבדתם. אתם הכנתם.
חגורות מיוחדות
והיה סנדלריה והיה כל מיני דברים.
אתה עד אז הייתי ילד שרגיל ללכת לבית ספר לשחק קצת כדורגל אחר כך.
אתה לא ידעת מה זה לעבוד. פתאום אתה עובד?
הכריחו אותך לעבוד או שאתה רצית לעבוד?
אני אגיד לה שם היה בטוח כי אם היה איזה אקצייה שם.
הייתי עם הפועלים. הם לא באו לשם.
זה היה מקום הגנה.
אתם כבר הבנתם אז שמי שעובד יש לו סיכוי יותר לחיות?
כן.
איך הבנתם את זה?
כי הגרמנם באו והם לקחו והם
הביאו הזמנות ןמהחזית הם הביאו שנלים כל מיני דברים. לכבס. לתפור. זה היה עבודה.
אתה ידעת בכלל לעבוד?
כן ידעתי.
כמה שעות עבדת ביום?
שמונה שעות. תשע שעות.
והיו שם עוד ילדים בגיל שלך?
לא כל כך הרבה.
אתה היית בן הצעירים?
אני הייתי כבר בעל מקצוע. הייתי לתפור.
אתה היית בן 13 בערך.
עשו לך בר מצווה בכלל?
הבר מצווה הייתה בזמן הכיבוש.
לא היה בר מצווה.
לא היה כלום.
עכשיו בזמן הזה.
אנחנו מדברים עדיין על ההתחלה של הגטו.
ההורים ידעו איפה אחותך?
הם קיבלו איזה שהיא הודעה שהיא עברה בשלום?
אנחנו ידענו שנהרגו. שהיא נהרגה שמה.
איפה היא נהרגה?
בא מישהו והוא אמר שהיא נהרגה בתוך עיר כי הקומסומולים...
זאת אומרת. היא הגיעה למקום שהגרמנים הגיעו לשם בסוף?
לא ככה. אמרו שראו שהיא הייתה כבר נהרגה.
אנחנו ידענו שאחותי אין.
איך ההורים מתמודדים עם זה?
הבת הגדולה שלהם?
תראי. יום אחד. יום שני.
מתי יש לך הרבה צרות אז ביחד זה עובר.
אז בעצם בכמה חודשים מעטים אמא שלך למשל איבדה את האמא שלה.
את האחות שלה. את התינוק.
את האחיין שלה ואת הבת שלה.
אמא שלי הייתה כל כך זריזה ומשהו.
היא גם עבדה?
היא גם עבדה.
איפה היא עבדה?
ואחר כך היה מישהו שבגטו היא התחילה
לעשות סוכריות. אמא פתחה חנות.
אמא שלי היה מאוד חרוצה.
ואחר כך היה לנו אוכל הכל. רק אמא.
אבא שלי היה. הוא
ידע רק לעבוד אבל לעשות משהו. שום קומבינציות.
זאת אומרת. אמא ממש יוזמת. מגלה יוזמה.
אז אתה אומר שהיא מתחילה לעשות סוכריות?
סוכריות וכל מיני דברים.
ולמי היא מוכרת את זה?
בתוך הגטו.
זאת אומרת. יש עוד אנשים עם כסף בתוך הגטו. יהודים.
יש כסף. יש דברים. מוכרים בגדים.
מקבלים את זה. מקבלים את זה. היה מסחר.
שוק שחור.
לפעמים את מקבלת חמאה.
אז בתוך החמאה למעלה יש חמאה.
הבפנים יש משהו אחר לחם או משהו.
היה דברים כאלה.
תגיד. מי שלא הייתה לו יוזמה.
לא כולם היו כמו אמא שלך.
מי שרק היה פועל.
ידע לעבוד כמו אבא.
אז מה בעצם קיבלתם לאכול שם ליום?
שום דבר. מעט מאוד.
היה רעב בשלב הראשון?
בטח.
קיבלתם אתה אומר בצהריים משהו בעבודה?
היה קופונים כאלה בגטו
וכמה יודעת אפילו היה בשר מסוסים.
בשר סוס שזה לא כשר למישהו ששומר על כשרות.
התחילו לסחור גם בבשר סוס בתוך הגטו?
אבל היו יהודים שהם אמרו שזה כשר.
היה רב. היה בשר.
זאת אומרת. הבינו שזה פיקוח נפש שאין ברירה.
אתה אומר שאמא הייתה יוזמת. זה מעניין.
מאוד.
מהר מאוד הבינה שאם תישארו ככה לאט לא תחזיקו מעמד והיא מתחילה לחפש..
בלי אמא אנחנו כבר לא היינו בעולם.
היו יהודים בשלב הראשון שהתחיל ולמות ממש מרעב בגטו?
כן. היה היו יודעים שלא היה להם שום דבר מה למכור ואף אחד לא עזר להם.
הם קיבלו. בגטו היה כרטיסים. מה שאת מקבלת.
אבל זה אני מבינה שזה לא הספיק מה שקיבלו.
אבל מרעב אי אפשר היה למות כי זה היה ככה בדיוק.
להישאר לא מת. לא חי מה שנקרא.
טיפה לחם וסוכר ומשהו זה.
בשלב הראשון. בהתחלה עוד הליטאים.
הפועלים מהעבודה של אבא.
המטפלת. הבעל בית הקודם. הם עוד עזרו לכם?
הם יכלו להעביר לכם אוכל?
הבעל בית לא היה שמה כי הרוסים באו ואל היו שום בעלי בית.
לא אנחנו מדברים על זמן הגרמנים.
כשאתם בגטו זה האם ליטאים יכולים לעזור לכם?
להביא לכם דברים לתוך הגטו?
לא. אי אפשר היה.
אי אפשר היה?
האם היו יהודים שניסו לצאת מהגטו.
להביא דברים מהצד הארי?
היו הרבה דברים שהיהודים יצאו מהגטו לעבוד בחוץ.
שלקחו אותם לעבוד בחוץ?
ואז הם יכלו להביא דברים?
הם הביאו אוכל כל מיני דברים.
במקום מסתור בטח כדי שהגרמנים והליטאים לא ראו את זה בתוך הגוף.
אתה העבודה שלך. אמרנו שאתה לא היית רגיל לעבוד קודם.
אתה הסתדרת עם העבודה?
כן. אני כבר הייתי בעל מקצוע.
בגלל שהיית בין הצעירים שמה אז ניסו לעזור לך?
היו נחמדים אליך בעבודה?
לא. למדנו מהר מאוד את זה כל הדברים האלה ואני הייתי בסדר גמור.
עשיתי את הדברים בהיה צריך. הייתי פועל מושלם.
כשנכנס החורף שמה. אנחנו מדברים על אזורים שהחורף מאוד קר.
היה לכם אפשרות לחמם את הדירה שגרתם בה?
אני לא ידע ממה אנחנו התחממנו. לא זוכר בדיוק.
אבל לא זוכר שהיה קרי.
תגיד בתוך הדירה שכל-כך צפוף.
כל כך הרבה אנשים. אנשים לפעמים היו רבים אחד עם השני?
לא הרבה.
הסתדרו? במשפחה שלכם כולם עבדו.
היו משפחות שלא כולם עבדו בהם?
לא. בבית שלנו כולם עובדים.
כולם יצאו בבוקר לעבודה.
כי אני אגיד לך.
את יוצאת בעיר יש ליטאים מוכרים בגדים.
מביאים אוכל. מביאים זה. היה איזה מסחר.
אבל אם את יושבת בגטו אין לך שום דבר חוץ ממה שאת מקבלת את התלושים לאוכל.
ואז נניח בערב כולם חוזרים מהעבודה.
כל אישה מבשלת למשפחה שלה.
איך עשו. איך בישלו?
בישלו מה שהיה.
היה מטבח שם?
היה מטבח.
ומביאים את הסיר. את זה.
היהודים יודעים איך להסתדר.
אפילו במצב כזה יש אפשרות לחיות.
האם כשאתם הייתם בגטו קובנה הבנתם שכבר יהודים בפולין.
בליטא. כולם סגורים בגטאות או שעוד לא ידעתם?
איפה שהגרמנים היו כן.
הבנתי שזה הגרמנים עושים את זה בכל מקום?
כן.
היה לנו בגטו רדיו. מסתור.
שמענו כל יום חדשות.
שמעתם חדשות?
הצד השמאלי. מי שהיה בתנועה.
אתה היית אז בארגון של תנועה?
כן.
איזה תנועה היית?
היה שמאלני.
של השומר הצעיר או לא?
זה לא שומר הצעיר.
השומר הצעיר עם הקומוניסטים זה היה ביחד.
רק בית"'ר היה לחוד.
ובתנאים האלה הייתם נפגשים?
מתי הייתם נפגשים. בערב?
היה נפגשים בערב. שומעים את החדשות.
רואים מה בחזית. ידענו הכל.
אז בעצם היית במחתרת שמה.
בטח.
אז אתם בשלב זה עדיין הגרמנים מתקדמים ומצליחים בכל מקום.
בטח היה מייאש לשמוע חדשות.
יש לי ספר שהשם שלי יש בספר.
לא אל תקום. אחר כך.
אחר כך תראה לי את הספר.
מה זה הספר הזה?
על המחתרת מה שהיה לנו.
על המחתרת בגטו קובנה.
ממחתרת שלנו אנשים יצאו לפרטיזנים.
ברחו ליער.
והיה לנו נשק ואנחנו החבר'ה הצעירים הייינו מעבירים נשק ממקום אחד למקום השני.
אנחנו היינו אחראים מאוד.
בבית הם לא ידעו מה אני עושה.
אבא ואמא לא ידעו?
לא. לא סיפרתי.
איך קיבלו צעירים. איך קיבלו אותך למחתרת?
זה עבר מאחד אל השני.
כי אנחנו היינו פיונרים.
ידעו בערך את הקבוצה.
בגטו היה לי צ'אנקלי.
מה זה?
סם. שבן אדם מת על המקום.
רעל. אצלנו היה הרופא ואני
חיפשתי משהו ומצאתי את אצלו. זה היה בכיס.
בשביל מה שמרת את הרעל?
אם לא יהיה לי טוב.
שאם לא תהיה לך ברירה?
הייתי ילד אחראי.
היה נפוץ אז שאנשים שמרו רעל?
אתה ראית. אתה שמעת על אנשים שהתאבדו בגטו?
לא.
תגיד. בוא נדבר רגע על המחתרת.
מה בהתחלה מה המחתרת חושבת שאפשר לעשות. שכדאי לעשות?
בשביל מה מקימים את המחתרת?
לעבוד אצל גרמנים ואיפה אפשר לקחת מהם תלבושות.
כל מיני דברים ונעליים לפרטיזנים.
המטרה הראשונה זה לברוח לפרטיזנים.
היו כאלה שברחו?
כן. אצלנו היה קשר עם הפרטיזנים.
אתה לא ברחת לפרטיזנים?
לא. אני לא יכולתי לברוח כי היה לי משפחה.
איך אפשר לעזוב אמא ואבא.
ווחוץ מזה. הם לא רצו ילדים.
היית צעיר מידי.
היה קשה.
אפילו נשים הם לא כל כך אהבו.
כי זאת הייתה בעיה.
במיוחד ביערות כאלה. זה היה קשה מאוד לחיות.
אני מניחה שחלק מאלה שברחו לפרטיזנים נרצחו גם כן.
אבל הם היו בחזית והיה להם נשק. זה משהו אחר.
למות ככה זה בסדר אבל למות אצל הגרמנים זה לא ככה.
ככה אתה חושב? שיש מוות שהוא בסדר.
למות עם נשק ביד.
אתם הייתם נפגשים באיזה מקומות כדי שלא יתפסו אתכם.
כל פעם במקום אחר כך?
היה בתים כאלה שמאלנים כאלה לא יעלם קשר עם מישהו.
רוב החבר'ה כבר היו שאיבדו בני משפחה?
החבר'ה היה מאוד אחראים.
מה זאת אומרת אחראים. למה אתה מתכוון?
מה זה אחריות בכזה מצב?
זה היה לא פשוט אם תופסים אותך ואתה מספר על כל המשמר זה גמרנו.
גם אתה לא ידעת בדיוק מה קורה שם כדי שאם יתפסו.
אתה ידעת מה קורה שם?
כן. לא פעם אחת אני העברתי נשק ממקום אחד למקום השני. אני. נשק.
הייתה כוונה להתקומם מול הגרמנים גם?
גרמנים תפסו יהודי אחד שהיה לו נשק הוא היה. תלו אותו. מאק.
אנחנו יודעים שגם היודנראט.
דוקטור אלקס. גם היודנראט עזר בעצם למחתרת. אני צודקת?
כן. אני אגיד לך.
הם היו צריכים לעזור אחרת הם לא היו.
איך עזרו?
איך היודנראט יכול היה לעזור למתחרת?
אפילו משטרה. המשטרה בגטו גם כן עזרו לפרטיזן.
תשמעי. אחרת ביום אחד היה משהו אתה מת.
היו אצלנו חבר'ה שבאים בלילה וסוגרים ונגמר.
איך המשטרה היהודית והיודנראט.
איך הם יכלו לעזור למחתרת?
במה זה התבטא?
לא הרבה אבל היו בתוך המשטרה היה אנשים שלהם.
של המחתרת. מה אתם חשבתם על היודנראט ועל המשטרה היהודית?
מה חשבו עליהם בגטו?
היה צריך מישהו לנהל את הגטו.
כי בלי הנהלה לגטו אי אפשר לחיות.
היו כאלה שהאשימו אותם בשיתוף פעולה?
היו.
אבל בדרך כלל רוב מה שהיה במשטרה.
היה למשטרה אנשים כאלה שהם נותנים מכות למישהו או משהו אז זה לא כל כך היה טוב.
וביום אחד מצאו אותו.
את השוטר הזה שעשה את זה?
נקמו בו.
בכל זאת. אנחנו יודעים
שהאלטסטנראט בקובנה מקים בתי ספר ובתי זקנים.
היה ניסיון להקל על האוכלוסייה.
אתה זוכר משהו כזה. מטבחים. מטבח סעד?
לא יודע בדיוק אבל אני אגיד לך.
לפי דעתי ההנהלה של גטו היה בסדר.
היה לנו בית חולים.
היו תרופות בבית חולים היה ציוד?
כן. איך שלא יהיה היה בית חולים.
איך שלא יהיה משטרה שהם עשו את הסדר בגטו.
היה חנויות איפה לקחנו את הקופונים לאוכל.
היה סדר. אי אפשר להאשים.
היה כאלה שלא היה.. לדוגמה הגרמנים רצו לראות איפה יש מקומות מסתור בגטו.
הם לקחו כל המשטרה.
הפורט התשיעי ומי שלא סיפר הרגו אותו.
הם ידעו שהמשטרה יודע.
זאת אומרת. בשלב מסויים כבר ברור שיש אנשי מחתרת בתוך המשטרה.
האם אתה
זוכר בתוך הגטו בחגים תפילות.
חגיגה של חגים?
בתי כנסת?
תראי. חגיגות לא היה.
אבל בטח היה יהודים מתפללים. היה בית-הכנסת.
היה פעיל תנועות מזרחי
ובית"ר והקומוניסטים אבל מה?
היה הקשר ביניהם לא היה כמו אז.
שהיו שונאים אחד את השני.
כולם היו...
כולם היו ביחד.
כי לכולם היה.
את אותה צרה.
אני יודעת שהייתה בגטו פעילות שבשלב מסוים
נאסרה הפעילות החינוכית על ידי הגרמנים אבל היה מותר להקנות כאילו מקצועות.
ללמד את בני נוער מקצועות מועילים.
היו כל מיני קורסים. דברים כאלה.
מה אתה יכול לספר על זה?
החבר שלי היה בקורס כזה.
למדו מקצוע כל מיני דברים והיה
מהבנדסים יהודים שגם כן עזרו בכל מיני דברים.
היה. היה. היה בסדר.
אתה זוכר פעילות תרבותית שמה?
תזמורת. הצגות. בתוך הגטו?
היה בגטו תזמורת.
מה מה אתה יכול לספר?
היה תזמורת טובה. משהו.
מקצוענים כולם.
כולם היו קודם נגנים מהמעלה הראשונה.
כן.
הם היו עושים קונצרטים. מעלים קונצרטים בגטו?
היו קונצרטים בגטו.
אתה הלכת פעם למשהו כזה?
לא.
היה צריך לשלם לזה?
לא היה צריך לשלם אבל אני אגיד לך.
אנחנו היינו בצד האחר.
לא הלכנו לקונצרטים.
אתה אומר שאתם שומעים רדיו בסתר. מה שמעתם? איזה תחנה?
לא היה לנו אנשים שהם שמעו והם סיפרו. לא סיפרו הם כתבו.
לכל יום היה חדשות.
היו עלונים כאלה?
ידענו מה שיש בחזית. הכל ידענו.
מה זאת אומרת הם כתבו? במה הם כתבו?
פרוספקטים כאלה זה ואחר כך השמדנו.והפיצו את זה בגטו?
כן. אחר כך שורפים את זה.
אז בעצם בגטו קובנה די היה ברור מה קורה.
ידענו על סטלינגרד. ידענו על הכל.
שאתם שומעים על סטלינגרד בסוף 42'.
זה משהו שמעורר תקווה גדולה?
אתם מבינים שהמלחמה מתחילה להתהפך?
אצלנו זה היה חגיגה.
חגיגה?
בטח.
מתי אנחנו ראינו שכל העיר היה עם שחור אז ידענו.
בסטלינגרד הם קיבלו מכה.
אתה אומר שאתה במחתרת התעסקת בהעברת נשק גם.
בשביל מה הנשק בשביל לצאת לפרטיזנים או בשביל להילחם בגרמנים בתוך הגטו?
לפרטיזנים. תראי. האנשים שלנו עבדו
מחוץ לגטו בקובנה אז היו כאלה שהם אמרו מקצוענים.
לתקן נשק וכל מיני דברים הם עבדו אז היה בינהם קשר וביחד הם עשו נשק.
היו גרמנים שגם היו מוכרים נשק.
הנהגים של המשאיות שלקחו
אנשים שלנו לפרטיזנים היו גרמנים.
זאת אומרת היו גם גרמנים ששיתפו איתכם פעולה?
עבור כסף. הם ידעו שהם בורחים.
הם לא ראו נשק אבל הם ברחו מהגטו.
תגיד בתוך הגטו. עד כמה הנוכחות הגרמנית הייתה דומיננטית?
ראו גרמנים בתוך הגטו או שלא כל כך?
אבל אנשים שלהם.
מה זאת אומרת?
היו יהודים שהיו עובדים יחד עם גסטאפו.
שהלשינו?
מלשין.
אבל היו הורגים אותם גם כן.
אבל היו יהודים כאלה.
האם לך יצא לראות.
אולי עוד לפני שנסגר הגטו.
התעללויות של גרמנים ביהודים או של ליטאים ביהודים?
תתקן אותי אם אני טועה.
לפי מה שאני מבינה.
כשאתה נמצא בתוך גטו קובנה עדיין ממי שאתה מפחד.
אתה מפחד מהלטאים יותר מאשר מהגרמנים?
בדיוק.
אתם הבנתם אבל שמי שמנהל את הכל זה הגרמנים ולא הליטאים?
אני אגיד לך. הגרמנים זה עם שהוא מייצר משהו.
היהודים שהם עבדו אצלם בשדה התעופה.
בזה ובזה. זה היה כוח עבודה קצת.
הליטאים לא צריכים את זה.
הליטאים לא צריכים יהודים בכלל.
זה היה ההבדל.
אם הגרמנים לא היו לקחו אותנו בגרמניה לא היה נשאר אף יהודי אחד.
האם הגיעו אליכם לגטו קובנה גם יהודים שגרשו אותם מגרמניה.
מכל מיני מקומות אחרים. פליטים מאוסטריה הגיעו אליכם?
250. לא יודע בדיוק מאיפה. והם אפילו לא ידעו איפה לשים אותם.
הם לא הביאו לגטו.
ישר מאוסטריה לפורט התשיעי ונגמר.
אתם ידעתם אבל שהם הגיעו?
אנחנו היינו לוקחים אותם לפורט התשיעי.
איך הם נראו לכם היהודים האלה?
עם מזוודות. עם הכל.
כמו שנוסעים לבית הבראה.
זאת אומרת הם נראו נראו טוב בשלב הזה.
כן. עם הבגדים. את יודעת איזה פוליטיקה יהם עשו?
שאף אחד לא ידע.
אתם יכולתם להזהיר אותם?
בדכאו היו אנשים שהם
היו בתוך המשטרה של דכאו
ומממשפחה שלהם הם לא ידעו איפה הם עובדים. גרמנים.
תגיד. חוץ מהיהודים שהביאו מאוסטריה.
הביאו יהודים מעוד מקומות לגטו?
אפילו יהודים מתו מתוך ליטא הגיעו לתוך הגטו שגרשו אותם ממקומות יותר קטנים?
ליטאים הרגו אותם במקום. לא לקחו אותם למקומות אחרים. רק מגרמניה..
את מי הם הרגו במקום? לא הבנתי.
הליטאים הרגו במקום הם לא צריכים את הפורט התשיעי.
פורט התשיעי הרוב היה מגטו קובנה ומווינה מה שהביאו הגרמנים.
אבל נניח יהודים שגרו בעיירות קטנות באזור של קובנה. מה עשו איתם?
הרגו אותם בעיירות שם? הליטאים?
הליטאים בלי גרמנים.
איך ידעתם את זה? היה היו שמועות על זה? דיברו על זה?
תשמעי. היה בתוך העם הליטאי לא כולם היה.
היה כאלה שהם היו בסדר.
שהיו בני אדם. אז הם סיפרו.
אתם שמעתם גם נניח.
אתה אומר שבסוף 42' תחילת 43'.
אתם שומעים על סטלינגרד. על המהפך במלחמה.
אתם שומעים גם על אושוויץ?
על מחנות השמדה? על בלז'ק?
על זה לא ידענו.
אתם היכרתם רק רציחות כמו שאצלכם היה בפורט התשיעי.
במקום על ידי הליטאים.
אנחנו בכלל לא ידענו מאושוויץ.
מדכאו כן כי אנחנו היינו בדכאו. אבל מאושוויץ לא.
תגיד. בתקופה שאתם הייתם בתוך הגטו.
אבא ואמא היו בריאים או שהיו מחלות לפעמים?
גם אתה היית בריא?
כן.
לא היו מגפות בתוך הגטו?
לא. לא היה מגפות.
אתה סיפרת קודם שהיה בבית חולים.
אתה נכנסת פעם לבית חולים?
לא.
אבל אתה יודע שהוא תפקד.
כן.
כמו שאמרת. הרבה יהודים מוציאים אותם מתוך הגטו לעבודות מחוץ לגטו.
למשל היה את השדה תעופה שהרבה יהודים עבדו שם.
אתה יודע מה בתרחש שם בשדה תעופה?
מה היה שם בשדה התעופה?
הם בנו כל מיני דברים.
והם היו חוזרים בערב לגטו?
ושמה גם היה הרוסים.
שבויים רוסים?
שבויים וכמה שבויים ברחו משמה לפרטיזנים שלנו.
היה יהודי אחד. אבל הם לא ידעו שהוא יהודי.
בין השבויים הרוסים?
כן בגלל זה הוא נשאר בחיים.
מתי שהגענו לשדה התעופה היה שמה קבוצה של רוסים והיה רוסי אחד.
הוא היה נותן להם מכות רצח.
אז אנחנו תמיד אמרנו: "אוי איזה אכזר בן אדם".
מה מתברר?
זה היה יהודי והם לא ידעו שזה יהודי
והוא נתן מכות רצח לאנשים שהוא ידע שעובדים אצל הגרמנים.
מי שמספר לגרמנים ובסוף הוא קיבל קשר מהפרטיזנים שלנו והוא נסע לשם. ברח.
אתה בשלב מסויים גם עבדת בשדה התעופה? ממתי עבדת?
לא הרבה. כמה פעמים.
כמה פעמים לקחו אותך?
ומי שהיה עובד בשדה התעופה היה חוזר בערב לגטו?
כולם היו חוזרים לגטו.
ואיך לקחו אותכם לשדה התעופה עם שמירה?
שמירה. בטח.
מי היה שומר?
גרמנים.
וכמה רחוק היה שדה תעופה מהגטו?
מהגטו לשדה התעופה איזה שמונה קילומטר או עשר.
הייתם הולכים ברגל?
כשאתם הולכים ברגל.
אתם רואים אזרחים בחוץ?
אתם רואים את החיים ממשיכים בקובנה. איך הייתה ההרגשה?
לראות את העולם ממשיך להתנהל?
היה שיר: "יהודים הולכים
ברחוב על המדרכה הולך ינוק" היה שיר כזה.
{ביידיש}.
תתרגם בבקשה.
השיר היה שאנחנו הלכנו ברחוב והם הלכו על המדרכה.
לא היה לנו זכות ללכת על המדרכה.
אסור היה לכם ללכת על המדרכה.
וכשאתם יוצאים. אתם יוצאים עם הטלאי הצהוב?
אתם יוצאים מסומנים כיהודים?
אפשר היה לנסות לברוח?
היו כאלה שברחו?
כן.
מוציאים את זה.. אבל מי שהיה דומה לליטאי.
לא בדיוק. יש יהודים שאתה לא יכול לשנות איזה הפנים שלך זהו.
אתה הייתה לך בעיה.
היה לך מראה יהודי.
כן. אבל היו כאלה שהיו איזה דומים לליטאים אז הם ברחו בחוץ.
אתה גם הכרת סיפורים
על יהודים שברחו מגטו קובנה וליטאים הסתירו אותם בבתים שלהם בצד הארי בקובנה?
כן.
היו סיפורים כאלה?
אני הכרתי אישה שהייתה כל הזמן איפה ליטאים.
במסתור.
אתם לא חשבתם לנסות לבקש.
בעבודה שלי כשעבדתי ברוסיה. עבדה בחורה אחת.
היא עבדה אצלי ואני כל הזמן חשבתי שהיא לא ליטאית.
כזאת בחורה יפה. זריזה וכל הזמן הרגשתי שהיא לא ליטאית.
לפני שאני קיבלתי רישיון
לנסוע לארץ היא אמרה שהיא הייתה יהודיה.
למה אתה כל כך מתרגש כשאתה מספר את זה?
כי היא גדלה במשפחה ליטאית והיא כבר הייתה ליטאית.
בעלה ליטאי. הילדים שלה ליטאים.
אתה חושב שיש הרבה יהודים כאלה שנשארו שם כליטאים?
יש. לא הרבה אבל יש. הולכת עם הזה. זה היה כל כך.
הרגשתי כל כך לא טוב.
אין לך מושג. אם אני הייתי יודע שהיא יהודייה בכלל היה קשר אחר.
אבל אני כל הזמן חשבתי שהיא ליטאית.
זה כבר אחרי המלחמה מה שאתה מספר.
לפני שאני הגעתי לארץ.
אני הייתי מנהל עבודה.
היא עבדה אצלי אבל אני לא ידעתי שהיא יהודיה.
וכאלה יש.
אתה סיפרת קודם שכשאתם נכנסים לגטו.
כבר בשלב הראשון אחרי הגל הרציחות הראשון.
המבוגרים היו מאוד מיואשים ואדישים
ואמרת לעומת זאת הצעירים היו עם יצר נקמה.
אתה קראת לזה. היו פעילים.
אתה בשנים האלה היית במצב רוח טוב מה שנקרא?
אני אגיד לך. אני תמיד הייתי שמאלני.
וכל אחד חיפש את
המקום שלו אבל אני מהר מאוד הגעתי למקום איפה אני שייך.
אז היית עם החבר'ה שלך בהמחתרת.
במחתרת. כל הזמן ואנחנו שמענו חדשות כל יום ברוסיה.
והיה לנו נשק והיה מקומות מסתור.
היה לנו חיים אחר.
אתם הכנתם מקומות מסתור למקרה שתהיה עוד אקצייה?
היה לנו מחבוא של נשק וכל מיני דברים.
אנחנו ידענו כל פעם איזה קבוצה הולכת פרטיזנים.
ובבית הם לא ידעו איפה אני נמצא. איפה אני הולך.
הם לא שום דבר?
לא.
מה אתה יכול לספר על ההורים באותה תקופה?
הם שניהם עבדו. אתה אומר שאמא מהר מאוד יוזמת עסק של סוכריות או משהו.
אמא היה אש.
בגטו היה לנו הכל. אמא ידעה לעשות הכל.
כאן לקנות כאן. כאן למכור. כאן זה.
פעילה מאוד.
היא הייתה עוד מקודם פעילה. היא ידעה להסתר.
בעצם אתה אמרת שבהתחלה היה רעב. אבל אני מבינה שמהר מאוד אמא מארגנת אוכל.
היה רעב עד שהריאות שלי היו
לא בסדר אז אמרו לה: "הוא צריך אוכל טוב".
אז אמא התחילה לארגן את הכל.
ככה הייתה פסיבית. אבל מתי
היא שמעה שאני חולה ושאני צריך אוכל אז הכל היה.
מה קרה עם יהודים שאף אחד שם לא היה אקטיבי.
שכולם היו פסיבים. איך הם חיו באותה תקופה?
רע מאוד.
כשאתה אתה היית הולך ברחובות בקובנה בגטו.
מה ראית שם ברחובות של הגטו?
שום דבר משהו מיוחד.
אני אגיד לך בנאדם היה כל כך פסיבי שכל מה שהוא ראה זה לא מעניין.
היו שם אנשים. למשל אנחנו מכירים תמונות מגטו וורשה שרואים שם אנשים מקבצים נדבות.
שהם מאוד רזים. מאוד חולים. זה לא היה בקובנה.
אבל היה לי חבר שהמצב שלהם היה רע מאוד.
אז אני גנבתי לחם מהבית שלי וזהו.
זה היה חבר.
ממש לא היה שם אוכל.
אליק.
הוא נשאר בחיים.הוא שרד החבר הזה?
לא. הוא נתן כדור בראש. הוא התאבד.
איך הוא התאבד?
אחרי המלחמה.
אחרי המלחמה המלחמה הוא התאבד? איך אתה מסביר את זה?
הוא היה רנטגנולוג והוא לקח ליטאית.
היה לו טורבקולוז ברגליים.
שם בדיוק היה הזמן כזה שהיה עם הרופאים ברוסיה.
כבר אחרי המלחמה. כמובן.
אתה מדבר על משפט הרופאים?
בדיוק. בדיוק.
המנהלת שלו הייתה דווקא יהודיה.
והבחורה הזאת התחילה לצעוק שהוא
רצה לאנוס אותה וזרקו אותו מהעבודה.
בחור גנב נשק. הלך ליער ונתן כדור בראש.
אבל את המלחמה עצמה הוא שרד. אני מבינה. הוא שרד את המחנות. הוא שרד את הכל.
אליק.
ואתה עזרת לו בגטו עם אוכל.
כן.
אבל אנחנו אמרנו לרופאה.
הרופאה הייתה יהודיה. "אל תלך לבית הקברות כי את לא חוזרת".
אנחנו יודעים שבסתיו 43'
הגטו בעצם הופך למחנה הריכוז.
אתה זוכר משהו כזה?
ואז מוציאים להורג את ה- 40 מראשי המשטרה היהודית.
מה אתה יכול לומר על הפרשה הזאת.
שרצחו אותה את ראשי המשטרה היהודית?
היה בגטו היה קוראים לזה מלינות.
מקום מסתור ששם היה נשק.
שם היה הרדיו. שם היה כל מיני דברים.
לקחו את המשטרה בפורט
התשיעי והגרמנים אמרו ככה: "מי שמספר איפה זה יש. נשאר בחיים.
מי שלא. מקבל כדור בראש".
היה בגטו המנהל של המשטרה. קראו לו בגטו דה גול. קרחת.
אז הראשון לקחו אותו אמרו: "תספר איפה יש מקומות מסתור" אומר: " אני לא
אספר לכם שום דבר
כי אני יהודי.
אני לא אספר לכם. אני פטריוט יהודי".
קיבל כדור מיד. הראשון.
בגטו מתי הוא היה ראש המשטרה ולא בן אדם פשוט. אם מישהו הלך עם לפיסטיק.
הוא בא:"מה קרה לך?
למי זה?
מה את רוצה לגרמנים?" היה איש.
הראשון שהוא קיבל כדור מהמשטרה.
הוא לא סיפר שום דבר.
אבל היה יהודי אחד שוטר הוא ידע כמה מקומות מסתור והוא סיפר להם.
אז אנחנו במחנה הריכוז שלנו התייחסנו אליו כמו כלב.
נקמו? רצחו אותו?
לא רצחו אבל התעלמו ממנו. שלכטה.
בעצם אני הבנתי שכשהוציאו להורג
את ראשי המשטרה היהודית.
אנחנו מדברים כבר על מרץ 44'.
בעצם היה אז רצח אקצייה של זקנים וילדים.
עוד אקצייה גדולה. מה אתה זוכר מהאקצייה הזאת?
זה האקצייה הכי גדולה מה שהיה.
של הזקנים והילדים.
מה עשו? איך זה התבצע?
במקום גדול בגטו היו גרמנים והיה ליטאי:" זה לימינה. זה לשמאלה. זה לימינה.
זה שמאלה". הדודה שלי והדוד שלי.
כל המשפחה שלי לקחו בפורט התשיעי.
אתה מדבר על הרציחות של ההתחלה?
אני מדברת כבר...
על האקצייה הגדולה.
לא. אני מדברת. הייתה במרץ 44' כבר בשלב מתקדם.
הייתה אקצייה של זקנים ותינוקות וילדים.
אתה זוכר את זה?
זה היה קרוב לזמן שרצחו גם את השוטרים היהודים.
הם לקחו את הילדים.
אני עבדתי בגטו. בגשר והיה שם ווגשד של גטו.
מתי היה אקצייה של הילדים.
אני עבדתי. עשו את החוטים לתפור את כל מיני דברים ובא גרמני אמר:"אכטונג!
שושטהיים!" אני עשיתי את הרע.
הגרמני מסתכל כך עליי.
זה היה "בוא בוא" אמר לי בגרמנית: "לעבוד". זה אני עברתי את זה.
זאת אומרת.
גם במקומות העבודה חיפשו ילדים וזקנים.
שם לא היה ילדים. שם היה אנשים.
אני כבר הייתי ילד אבל עבדתי.
Testimony of Chaim Suraski (b. 1928 in Kaunas, Lithuania) about his history in Kaunas, the Kaunas ghetto, Landsberg, Dachau, and Waarkirchen Childhood in Kaunas; Soviet rule is introduced in 1940; German occupation ensues in June 1941; mass murder of Jews by Lithuanians; dispossession of the Jews; anti-Jewish legislation; the yellow star requirement; receiving assistance from Lithuanian acquaintances; banishment to the Kaunas ghetto; liquidation of the "small ghetto"; murder of grandmother and aunt at the Ninth Fort; life in the "large ghetto" including forced labor and hunger; black market; underground activity; murder of refugees from Austria; the Jewish Police; the children's and elderly Aktion in March 1944; liquidation of the ghetto in July 1944; transfer to Landsberg; abuse; hunger, construction work; father dies about two months later; transfer to Dachau in late April 1945; heading out on a death march two days later; liberation by American forces in Waarkirchen on May 2, 1945; post-war life; 'aliya in 1967; acculturation in Israel.
LOADING MORE ITEMS....
item Id
13365640
First Name
Chaim
Last Name
Suraski
Date of Birth
1928
Place of Birth
Kaunas, Lithuania
Type of material
Testimony
File Number
14390
Language
Hebrew
Record Group
O.3 - Testimonies Department of the Yad Vashem Archives
Date of Creation - earliest
25/10/2018
Date of Creation - latest
14/11/2018
Name of Submitter
סורסקי חיים Suraski Chaim
Original
YES
No. of pages/frames
121
Interview Location
ISRAEL
Form of Testimony
Video