Online Store Contact us About us
Yad Vashem logo

Arie Grinheim

Testimony
היום ד' בחודש תשרי שנת תשע"ח
ה-24 בספטמבר 2017. אני סיגל הולצמן מראיינת את מר גרינהיים אריה
מר גרינהיים נולד בקוצק שבפולין בשנת 1928.
הראיון מטעם יד ושם ונערך בבית העד. בוקר טוב מר גרינהיים
בוקר טוב.
נתחיל בבקשה בבית הוריך בקוצק
איך קראו לאבא איך קראו לאמא?
לאבא קראו בנימין
לאמא קראו מרים.
ומה היה השם משפחה לאמא לפני הנישואין?
זילברשטיין
אתה יודע איפה אבא נולד? אבא שלך?
בקוצק
ואמא?
ואמא גם בקוצק.
אתה יודע משהו על סבא וסבתא מצד אבא. ההורים של אבא?
כן. ב- 36 אני הייתי בן שבע משהו כזה נפטר הסבא מצד אבא.
איך קראו לו?
יעקב.
ומה עשה סבא יעקב?
עשה. היה לו סנדלריה
את יודעת מה מה בחוץ לארץ בגלות סנדלרים היו לא עובדים
והיו מוכרים את התוצרת לכל האיזור. היו ירידים שהיו נוסעים ומוכרים.
זאת אומרת היה עסק מצליח?
כן. כנראה שכן.
כמה ילדים היו לו?
היו לו חמישה בנים ובת אחת. היו לו תשע אבל שלוש נפטרו
והבנים שלו והבת כולם גרו באזור של קוצק?
לא. אחד גר בוורשה השני בגודלו. ואחד גר בסטנין
זה עיירה לא רחוק מקוצק. היו לו ארבעה ילדים זה מוורשה גם גר ארבע ילדים היו שאני הגשתי את זה הגשתי
את התמונות ליד השם שמצאתי והיה לו אך אחד שגר בצד רוסי לפני ביאליסטוק סטרושיאלצה
חמישה קילומטר מביאליסטוק. ושם גרה סבתא שהסבא נפטר הסבתא עברה עם הבת
שלה לאח הצעיר שקראו לו שלמה
גם לשלמה היו ילדים?
היו שני ילדים ואישתו הייתה בילסטוקאית
ואני מבינה שיותר מאוחר רובם נרצחו? האחים של אבא
שאנחנו ברחנו מקוצק שה אס-אס נכנס לעיר
עוד מעט נגיע לזה. רק השאלה שלי תכף תספר בדיוק אבל
רוב אחים ואחות של אבא. רוב עם הילדים שלהם רובם נרצחו?
פרט לאחד שישנו פה בתמונה.אני אראה לך אותו שקראו לה גם אריה לייביש.
זה שנסע לארצות הברית נשאר בחיים
ואת הלייביש אנחנו לקחנו אותו לארץ הילדים לקחו אותו
בוא נדבר רגע על המשפחה של אמא. מה אתה יודע על ההורים של אמא? סבא וסבתא מצד אמא?
הם כנראה אנחנו הרי באזור לובלין אזור מיידנק איפה שהיה מיידנק הם הושמדו רוב העיר שנודע לנו
מהגויים כי אני עשיתי ביקור בפולין עם הילדים. שורשים נסענו לראות
אז הגויים אמרו שכל יהודי קוצק הושמדו על יד לובלין במיידנק
ולפני המלחמה מה עשה סבא? אבא של אמא?
עבד בתחנת קמח שכמה שידוע לי לפני
שאני הלכתי לכיתה א' הוא איבד יד
יד במפעל זה שהיה שייך ליהודים תחנת קמח
בפולין תחנת קמח מספקת חשמל לעיר. ככה זה היה
איך קראו לסבא הזה?
פנחס.
וכמה ילדים היו לסבא פנחס?
סבא פנחס מה שאני יודע.אחד. שתיים. אחד ברוסיה ואחד בוורשה שווינטוירסקה.
היו לו שלוש בנים ושלוש בנות
וגם היו לך בני דודים מצד הזה. היו ילדים קטנים לכולם?
כמה ילדים אתם הייתם בבית?
שלושה
מה השמות לפי הסדר?
אחי משה
ואחותי יוכבד.
ואתה היית הקטן?
הגדול הבבור
האח בשנות ה-30 נולד ואחותי ב-32
ואתם חייתם בקוצק והבית שחייתם בו היה בית של המשפחה?
בית שלנו. לא של משפחה. של אבא שלי.
היה לו חנות גם
היה סוחר תבואה גם. מתקדם. היה בסדר.
מה היה בחנות? מה הוא מחר בחנות?
מכולת.
חנות מכולת. וחוץ מזה הוא גם סחר בתבואה
ואיך היה מצב הכלכלי בבית?
היה טוב כי אבא שלי בנה בית ברחוב אחר
אם לא היה לו לא היה בונה. ושמה עבד אח שלו שהתחתן אז הוא עבד שמה גם
סנדלר. הוא עבד אצל אבא. עזב את אבא ועבד פתח סנדלריה. זה היה הבית של אבא שלי
תאמר לי לפני המלחמה איך נוהל הבית שלכם מבחינה יהודית?
אאאאאוווווו. תראי את התמונה של הסבא שלי
וגם סבתא. גם פה בבית. מסורתים מאוד. מסורתים מאוד
הם היו שייכים לאיזה חסידות?
אני לא יודע. אני לא שמעתי על חסידות
היו כולם מתרכזים אצל הרבי מקוצק. לא רק
מקוצק. באו לחגים ומכל האיזור אומרים לקוצק לא נוסעים
לקוצק. הולכים. ככה היה רבי מפרש לקוצק לא נוסעים. רק הולכים
החסידים הלכו ברגל לרבי מקוצק.
רבי מקוצק. הבית שלו היה...
היה בית ענק שאני זוכר עד היום לא רחוק מאיתנו.
זה כל זה היה אזור היהודי של קוצק. נכון. העיירה?
כן. אני מדבר על האזור היהודי כל המרכז
היה יהודים אנחנו כבר גרנו בעיר ברחוב של של יותר מחצית גויים
פולנים.
אזור מעורב.
מעורב. כי היה ברל קיסלביץ'. על שם הגנרל הזה.
גם אבא וסבא
הם גם היו חסידים של הרבי מקוצק?
לא. לא. הם היו שייכים.. בכלל לא.
הרבי היה אומר. אני זוכר בתור ילד שהיה אומר "גיטמורגן רב בניומה".
היה עובר ליד החנות ואומר לאבא שלום. למה. כי הוא חיכה והיו נותנים כסף נדבות. זה מה שאני זוכר
אז בעצם הרבה מהחיים היהודים של העיירה העיירה היו קשורים
סביב הרבה מקוצק?
תמיד הרבה מקוצק. אני יכול לספר לך. אולי זה לא שייך לזה סיפור על
קוצק שאולי יעניין אותך.
בבקשה.
הגנרל היהודי מספרים לי היה המורה בחדר
אחרי הבית ספר הפולני הלכנו לחדר עם פנס עם נר את יודעת. כמו פעם היה רבי מודרני
לא עם כיפה ולא עם זה. עם כובע רגיל.
אז הוא סיפר לנו על ברג יוסילביץ על גנרל היהודי ב-1917 שהוא נפל בקוצק
אז האגדה מספרת שאישתו אמרה לו "ברג. אל תלך להלחם בשבת
כי זה לא טוב. אתה גר. יש פה רבי בעיר וידברו". והוא נהרג באותו שבת
הסוס שלו נפל בין העצים. נפל ונפטר. אז היה
סכסוך בין הגויים והיהודים. היהודים אמרו הוא יהודי אנחנו צריכים לקבור אותו
בבית הקברות הגויים אמרו "הגנרל שלנו! שפילסוצקי מינה אותו!" הוא האחד והיחידי
אז הרבי עם הפריץ של העיר נפגשו והחליטו שישימו את הגופה על
העגלה של הפריץ. עם סוסים לבנים ויתנו ללכת לסוסים מבלי עגלון
לאן שסוסים ילכו ויעצרו שם נקבור את ברג יוסילביץ
וככה זה היה. והעיר הזו חיה מזה
עד שפרצה מלחמת העולם השניה .
מה זאת אומרת חיה מזה?
כל הליגיונרים מכל פולין היו להשכרה כל שנה
ממלאים את העיר ושותים ואוכלים שבוע ימים. זה אני זוכר שהיהודים חיכו ליום הזה כל הזמן
נהנו מזה. והסיפור שאני בניו יורק פגשתי את הנכד של ברג יוסילביץ הבן שלי היה לו
מסעדה במנהטן הוא בא לשמה הוא דיבר איתו זה אומר אבא שלי מקוצק אז הוא אומר היה לי
הדוד שלי הסבא שלי נהרג בקוצק והיה גנרל ברג זה. הוא חיכה לי
זה הסיפור.זה מעניין על קוצק.
מעניין. אתה כילד היית מודע לכל הסיפור הזה
כן. הייתי מודע. אני בגיל שש כבר זוכר שהסבא נתן לי פתקאות ללכת להביא לו דברים מהחנויות
הייתי מאוד חרוץ.
איזה דברים היית מביא לסבא?
מסמרים. כל מיני דברים לסנדלרות מהחנות הוא נתן לי פתק. הייתי מביא לו על איזה לא לא
לא הייתה בעיה שידרוס אותי אוטו. לא היו מכוניות
תאמר לי. מבחינה יהודית איך נוהל הבית שלכם?
יהודי למופת.
איך עשו שבת למשל בבית?
שבת. אני אספר לך קוריוז. כשהייתי הולך עם אבא לבית הכנסת ליד הבית כנסת הגדול
כשהרבי בחגים היה היו רוקדים בבית הכנסת אז היה
מגרש ענק. אז כל הילדים שיחקו.
אז שיחקתי. איחרתי לארוחה. לא נכנסתי הביתה. לא נתנו להיכנס. לא אכלתי
רק אחרי שגמרו את כל הסעודה נתנו להכנס. אסור היה לאחר. היה משטר.
אבא כל ערב שבת היה הולך לבית הכנסת?
כן. כל ערב שבת כל שבת בבוקר.
וגם במשך השבוע?
במשך השבוע יום אחד
שקוראים את הספר. ספר תורה אז הוא היה הולך.
ואמא הייתה מכינה את הסעודה?
אמא סופר דתייה הייתה. הייתה מאוד. אם סבא שלי מצד אבא
קצת חופשי אבל אצל אמא דתיים דתיים.
מה אמא הייתה מכינה לשבת. לחג?
מכינה..בפולניה היה בושה בשבת לאכול דברי חלב
דברי חלב. היו סוגרים את הבית ואוכלים בפנים שאף אחד לא יראה
היו מכינים על-פי-רוב את. יודעת. היו שולחים אותי בתור ילד
עם החמין למאפייה משאיר שמה ובשבת הולכים להביא את זה. זה ככה רוב היהודים
לאמא הייתה גם עזרה בבית?
היא ניהלה את החנות
הייתה לה עוזרת לאמא?
איזה עוזרת? הילדים אנחנו עזרנו כי היינו קטנים
תגיד. ובערב שבת היה מקובל שאבא מביא איזה אורח מבית הכנסת?
היו.היו כל המשפחה השניה גרו גרו בעיר הזו. אז והיו באים
היו היו באים ביום שישי לסעודה
באופן כללי אני זוכר בחגים או משלוח מנות שהיו שולחים אותי אני
רצתי. כי אני קיבלתי גם תשר אז אני זוכר שזה היה ממש חגיגה
ובתשעה באב עם זריקת האלה. הקוצים. לבנות. לעשירים היו זורקים. זה היה..
זאת אומרת. כל החגים נחגגו כהלכתם עם כל המנהגים
כן. כן. שמחת תורה..הכל. הלכנו לחדר!
היה לכם גם גוי של שבת בבית?
היה בא! בשבת להדליק את התנור עם העץ..בוודאי.
זה בכל העיר היה ככה.
ובשולחן שבת היו זמירות שבת? היו שרים?
היו.אבא היה מברך. ודאי ש.. לא היינו חסידים אבל היה מסורת.
ואתה היית הולך לבית הכנסת עם אבא והיית משחק בחוץ?
מה. אסור לי לא ללכת. לא אקבל צהריים.
לא רק אני. הקטנצ'יק האח שלי
כבר גם כן התחיל ללכת.
לא היה...זה בל יעבור
איזה חג אהבת במיוחד בבית? איזה חג ככה חיכית לו?
פסח. למה? היו קונים בגדים חדשים
אח שלי הלך עם הבגדים שלי.
ואתה היית מקבל חדש?
זהו. ודאי. אני הייתי עוזר הרבה
הייתי חרוץ מקטן. בחנות עומד. מקבל כסף. האח שלי לא נתנו לו להיכנס לחנות.
מה עוד אתה זוכר מפסח?היו הכנות. היו ניקיונות?
בוודאי! כל המצות היו תולים למעלה
היו מכינים כל השנה היה בויידם כמו שאומרים וזה שמה היו עושים מכינים כל הדברים
אני זוכר. ודאי.
וליל הסדר. הייתם יושבים. היו עוד באים בני משפחה? היו אורחים?
היו. לפעמים היו שבאו
בא דוד מוורשה לבקר. ובאו הבנים של האמא שלי של אחותה של האמא
באו. הם גרו רחוק במקום אחר. אז היו אורחים אבל באופן כללי לא היה
קשר ככה כמו שנגיד פה
היה. כל אחד נלחם עם הקיום שלו..לא היה מה שאני
זוכר שהיו אומרים האתליז כל כך רחוק. והחנויות רחוקים. והיו קונים הכל בצימצום.
ככה מה שאני שמעתי מהמבוגרים
מאיזה גיל אתה הלכת לחדר?
בגיל של הבית ספר. בגיל של מכיתה א' עד כיתה..
אני חושב.. עד כיתה. לפני כיתה ה' הפסקתי. זה היה כבר בשנת המלחמה.
ולחדר היית הולך לפני הבית ספר? או אחרי הצוהריים?
לא! בערב! בחושך שאמרתי לך עם פנס עם נר בפנים.
אז למדת גם בבית הספר הפולני וגם בחדר?
מה אתה זוכר מהלימודים בחדר?
אני זוכר גם בשבת היינו הולכים היינו צריכים ללכת אחרי האוכל לרבי לקרוא פסוקי גמרא וזה
והיה מלמד אותנו היינו מוכנים ללכת אם לא אז הייתי מחכה לאיזה עונש.
מה אתה זוכר מהרבי? אתה זוכר אותו הרבי בחדר?
כן. כן. היה מרביץ. היה לו מין מחת כזה. היה דוקר. היו מרביצים.
איך קראו לו. אתה זוכר?
איך קראו לו.. ידעתי ברח לי השם.
בסדר. הוא נרצח בהמשך?
כן. הוא נשאר בעיר.אנחנו שחזרנו לא העזנו לנסוע לעיר
לראות את העיר. כי היו הרבה הרבה כנופיות נגד יהודים באזור שלנו.
זה היה מסוכן. כשנגיע לזה תספר.
תגיד. לפני המלחמה איך היו היחסים עם הגויים בקוצק?
הרבה יהודים היו להם יחסי מסחר עם הגויים.
הפריץ של העיר. היו לו הרבה כפרים
מסביב לקוצק כפרים של בריכות דגים קרפיונים שהוא היה שולח לכל
לכל פולין. לוורשה. יהודים רצו קרפיון. "גפילטע פיש". הוא היה מוכר את זה. זה היה "ספצילטט" של הפריץ הזה
הגויים היו גונבים אצל הפריץ ומביאים ליהודים למכור
זה אני זוכר. ילד קטן. שהגויים היו אומרים לאבא שלי
אתה. אל תשקול לנו את החיטה ואת הזה. "מלי ביומה". הביומה הקטן הוא ישקול- עלי.
הם חשבו שאבא יסדר אותם ואני לא.
אתה זוכר יחסים טובים עם הגויים בקוצק?
כן. כן. היו לנו יחסים טובים.
מה שאני זוכר היו
לי חברים על ידינו. שאני נסעתי לשורשים פגשתי אותו. הוא פלש לבית שלנו. הוא הרס
ובנה בית. הוא
הוא לא אשם. יורק. למדתי בבית ספר בכיתה ה'
כשבאנו אנחנו לראות שורשים אני נדהמתי! באתי- אין בית!
כל המשפחה שישבו באוטו. החתן שלי והבת שלי ואשתי בפינה אומרים
אנחנו רואים שהאוויר יצא לו. יצא לו אוויר כמו גלגל שמפוצצים. יוצא לו אוויר. ככה הוא עומד שמה כאילו
האויר יצא לו. זכרתי הכל. איך הבית. החצר. איך נראה וזה איננו. עומד בית אחר
ואני מסתכל מסביב הגויים הזקנים. "כן. אנחנו זוכרים
את אבא שלך. הוא היה נותן לנו כסף בחגים. אנחנו היינו מחזירים לו"
ובכל זאת אמרתי. התאוששתי קצת. אמרתי אני יעלה למעלה
לדבר עם השיגיץ הזה שהיה איתי בבית ספר. לא ידעתי בדיוק שהוא
דפקתי בדלת. יוצאת אישה
"מה אתה רוצה". כמה מילים בפולנית אני עוד זוכר. אז אמרתי לה. היא אומרת "כן הוא סיפר לי
שפה היה בית עם מכולת והבן שלהם הלך איתו לבית ספר". אמרתי -זה אני
וזה הבית שלנו
אז היא אומרת "אני מצטערת הוא איננו. נסע לכל היום אבל אתה יכול לחכות תביא את האורחים
שלך לבית. תישארו עד אחרי הצהריים הוא יבוא." כשראיתי את כל מה שהיה אמרתי נברח. נבקר
בעיר בבית הקברות. נבדוק ונראה את הבית של הרבי מקוצק מה עשו. השאירו פיצקלה של חדר
עם שלט שכאן
היה גר רבי מקוצק.
זאת אומרת זה מה שנשאר מהעיירה היהודית בעצם? זה מה שנשאר
הגויים את הרחוב הזה שאמרתי שאבא בנה בית
את הרחוב הזה הרוסים בכלל הורידו. בכלל לא היה קיים. הלכנו. לא מצאנו
תאמר לי. לפני המלחמה אתה אומנם היית ילד קטן אבל בכל זאת הייתה קהילה יהודית
קהילה גדולה. מה החזיקה הקהילה? כמה בתי כנסת היו?
היו שטיבלך הרבה.
היו הרבה שטיבלך של החסידים?
כל אחד והחסידות שלו?
כן היו...
ואבא. איפה התפלל אבא?
בבית כנסת הגדול. הבית כנסת היה גדול שאפילו את "קול נדרי" באו גויים לשמוע. היה חזן מפורסם החזן יואל
כמה שאני זוכר עוד. עד היום. היה בית מדרש. על יד הבית כנסת. בית מדרש ועל יד זה היה
המקווה של העיר. את יודעת פעם..
בלי מקווה זה לא קיים
אז הקהילה החזיקה מקווה ובית כנסת ושוחט
ודאי. המדרש. היו באים אנשים כל השבוע
ללמוד. לשבת. היו נותנים להם גם משהו לאכול. אז זה מה שאני זוכר.
כל היהודים. למשל אבא הוא שילם מיסים לקהילה כדי להחזיק את כל הדברים שהיה צריך?
כולם שלמו. לא יודע כמה.לא התעניינתי
אבל היה ועד העיר שאת כל הדברים
כל הדברים שהעירייה לא נתנה אז היהודים ניהלו את
את הבית כנסת. את המקווה. ולעניים נתנו
לחגים. חילקו. היה..
היה עזרה עדדית. היו יהודים עשירים גם. מאוד עשירים.
היו גם הרבה עניים?
היו גם עניים.
והקהילה דואגת להם אני מבינה.
והקהילה לחגים היה דואגת להם.
תראי. הרי את הדלי מים היו סוחבים על הגב בשביל זה מבאר ההוא
שעושים תה. ומבאר ההוא זה לא לתה. זה סתם לשתייה. זה מה שאני זוכר
היה בא. היה מביא שני דליים מים. היה מקבל 5 גרוש. 5 אגורות.
זה מה שאני זוכר.
אז לפי מה שאתה מעריך הייתה עזרה הדדית בתוך הקהילה
מי שהיה לו נתן למי שלא היה לו. הכל היה וולונטרי
למי שיש יש. למי שאין אז הוא בצרות. אבל הייתה עזרה.
למות מרעב לא נתנו. היה ועד
שלחגים היו דואגים מצות ואת זה. אני זוכר שהיו עומדים בתור מחכים לחלוקת מצות לעניים.
אצלכם בבית הייתם קונים מצות או אופים לבד?
אצלינו לא הייתה הבעיה. אמא שלי הייתה הולכת
למאפייה. והיא שמה את המצות שלה מסדרת ואופים והיא משלמת.
היא הייתה מאוד דתייה. חודש ימים המצות כבר היו למעלה מתחת לגג.
מתחת לתקרה בסדין.
הכל היה מוכן אתה אומר. בפורים כבר כמעט פסח היה מוכן?
בפורים כבר דיברו על פסח. עוד לפני זה כבר התחילו לעשות.
נעליים לקנות
ובגדים. הילדים. בעיקר הילדים חיכו לזה.
אתה מספר שאתה למדת גם בבית ספר פולני. מה אתה זוכר מבית הספר הפולני? איך הרגשת שם בתור יהודי?
אני אגיד לך אני בכיתות שלי הייתי עם השכנים שלנו הגויים זה מה שאני מספר לך. האיזביצקי
הזה היה שכן ממש והיינו כל בוקר הולכים ביחד לבית ספר הוא מלשין עליי לאבא שלי והייתי אני
מלשין להורים שלו.
על מה הייתם מלשינים אחד על השני?
על כל מיני שטויות שעושים. כשהמורים הלכו ברגל. הם עצרו
על יד החנות אמרו: "אדון גרינהיים הבן שלך ככה וככה היום". זה לא.. זה היה..
בכיתה שלך היו עוד ילדים יהודים?
בודדים. כי אצלנו זה היה
כבר אזור. אזור לא יהודי.
אז היה עוד בית ספר באזור היהודי?
כן. היו עוד כמה בתי ספר.
אז אתה כבר בבית ספר ממש פולני?
היו ילדים יהודים. היו לי חברים.זה כמעט חצי רחוב היה יהודי.
אתה זוכר אנטישמיות בבית ספר או בכלל בכפר?
כן. כן. יותר מאוחר.
מה אתה זוכר לגבי האנטישמיות?
תראי. עכשיו אני מגיע לאנטישמיות. אני יודע
שהיו כלפי כלפי ילדים אחרים. לא כלפיי כי אני תמיד בסביבה ברחוב זה עם
חברים וגם גויים וגם... אבל אני נאלצתי. כשברחנו מקוצק לאזור
ביאליסטוק אז הדודה שלי משם היא רשמה אותי לבית ספר.
אבל תכף. זה תכף תספר שנגיע למלחמה.
לפני המלחמה הייתה בקוצק אנטישמיות?
לפני שברחת מקוצק. שעוד חיית בקוצק?
היה. היה. כמה שאני זוכר בתור ילד היה.
את המילה ז'יד שמעתי הרבה פעמים.
אפשר היה לראות עליך שאתה ילד יהודי? היו לך "פייעס"?
לא. לא לא היו לי פאות. אי אפשר היה לראות כי היו
לי גם חברים של שכנים. של גויים. על פי רוב היו לי של יהודים שגרים שגרו מולינו. אחרינו.
אז אתה אומר שאנטישמיות הייתה חלק מהחיים?
הייתה. הייתה. הייתה. את המילה ג'יד בתור ילדים
שאתה היית הולך למקום שלא צריך ללכת היית שומע את זה
אצלנו הלכנו גם לנווה מדבר בשומר הצעיר לקטנים.
אתה היית בשומר הצעיר?
כן. אספו אותנו היינו קטנים. היה גם בית"ר. פתחו סניף ביתרים גם.
זאת אומרת הייתה פעילות ציונית בקוצק?
כן. בעיר הייתה. ההורים היו עושים קריעה שנסעו. עשירים מאוד שעזבו
את הבית בחורים ונסעו לארץ ישראל. אני זוכר כמו היום. למה אני זוכר? שהיה אחד שהיה
עושה גלידה. אנחנו היינו רצים שמה להסתובב קצת
בשביל להרוויח את הגלידה. לא לשלם. הם מאוד עשירים היו והבן שלהם
נסע פתאום. הוא היה ביתריסט. נסע לישראל וההורים כאילו שנפטר עשו קריעה. ואנחנו באנו אחרי זה
וקיבלנו.. הוא לא היה אז קיבלתי יותר עבודה. יותר גלידה .. ילדים. אבל היה.
מה אבא שלך חשב על התנועה ציונית אתה יודע?
מה אבא שלי חשב. הוא לא הפריע לנו בתור ילדים ללכת לתנועה לשומר הצעיר.
הוא אמר שכל ילד שהוא עסוק במשהו
אז זה משפר לו את הידע ואת כל. אין
לו זמן לשטויות. שיהיה עסוק בדברים אחרים.
מה אתה זוכר מהפעילות בשומר הצעיר?
איך אמרת שקראו לזה לקטנים?
נווה מדבר. משהו כזה. מה עשו איתכם שמה?
היו אוספים אותנו היו מלמדים
אותנו לרקוד. לשיר. היינו יוצאים לטייל זה מה שזה. זה כבר היה
לקראת המלחמה עוד לפני זה.
זה מצא חן בעיניך הרעיון הציוני?
עובדה שנשארתי אני.
היינו. באקסודוס נסענו בתור קבוצה.
תאמר לי איזה שפה דיברו בבית שלך?
אידיש.
רק אידיש. ופולנית ידעת מבית הספר?
אידיש. פולנית. הרי לפני
זה ההורים דיברו פולנית שלא נבין לפני
שהלכנו לבית ספר. שהלכנו לבית ספר ושלטתי בשפה יותר טוב הפסיקו לדבר.
אבל השפה המדוברת אידיש?
אמרת שאתה זוכר שהיה השומר הצעיר. היה גם ביתר.
זאת אומרת התנועה ציונית הייתה חזקה בקוצק?
היו כאלה שעזבו לארץ.
עלו כחלוצים בשנות ה-30?
כן. כן. אני הכרתי אותם פה בארץ. אני הכרתי אותם פה בגבעת הרצל
בתל אביב. ברחוב. בכמה רחובות שמה ברחוב הרצל פנימה
שמה. עמק יזרעאל. היו שמה.
האם אתה זוכר למשל
עיתונים שהיו בבית? אבא היה קורא עיתון.
אם עיתונים היו בבית? זה אני לא זוכר.
אני לא זוכר אפילו .. היה במקום מרכזי
בעיר. שהיה אחד העשירים אני זוכר שעל ידו
היו עיתונים.חילקו. וקראו לזה "לעצטן נייעס"
חדשות אחרונות באידיש. וחילקו את זה בחינם. זה מה שאני זוכר.
אומנם היית ילד קטן אבל העם אתה זוכר דיבורים על מה שקורה בגרמניה הנאצית?
על היטלר שעלה על השלטון?
או האם אתה זוכר את הפליטים שברחו מגרמניה הנאצית?
לא. עד המלחמה לא ידענו
שום דבר. ידענו שיש בעיות באירופה בארצות שיהודים
אלו בתנועת השומר הצעיר ובתנועות דיברו על זה ושמענו. אבל ממש לא ידענו.
אנחנו לא ידענו עד שהאס-אס לא נכנס לעיר
האם בקיץ הייתם נוהגים לנסוע לחופש? לצאת מקוצק?
כן. אני. אותי היו לוקחים לוורשה לדוד שלי.
היית נוסע לדוד בוורשה?
כן. היו מכניסים אותי לאוטובוס
שליהודי היה הרישיון של אוטובוסים.אני זוכר אותו כי התחברתי עם הבן שלהם.
והם היו נוסעים בקו עד וורשה. הייתי נוסע לשבועיים.
אהבת לנסוע לוורשה?
ודאי אהבתי. שם היו בגילי ילדים.
הבני דודים שלך.
כן. של אח של אבא שלי.
איך קראו לדוד הזה? האח של אבא?
הרשל.
וכמה ילדים היו לו?
ארבע.
הם אחר כך נרצחו בוורשה?
כן. אני זה מה שהגשתי עכשיו. יש לי תמונות.
מה אתה זוכר מהביקורים שם בקיץ אצל המשפחה?
רק דברים טובים.
מה הייתם עושים?
היינו נוסעים לבקר בוורשה. הם גרו ב"טרגווק" באזור לא רחוק מהויסלה.
את יודעת שבפולניה היה. בוורשה היה הנהר הגדול ויסלה בכל אירופה
הולך. ושמה היינו הולכים לטייל. להתרחץ. ומשמה הויבש עבר
בעיר שלנו. היה באמצע העיר עבר נהר גדול. וזה הבעיה שהנהר הזה עשה צרות לבני
העיר. כי שמה. מלחמות נגמרו תמיד שמה.
ובוורשה העיר הגדולה משכה אותך? זה היה מעניין בטח?
היה לי דוד מצד אמא. ב"אוליצה שווינטוירסקה"
2. היה אח של. הבן של הדודה שלי
הוא גר בוורשה. לא יודע אם הוא היה עורך דין. היה תמיד שלט היה בכניסה. אני זוכר הייתי.. והיה לי עוד.
אם את יודעת על וורשה. יש "פראגה". שמעת על "פראגה"?
זה כמו בתל אביב הדר יוסף. פרברים כאלה. פראגה. שם גרה אחות של
אמא שלי שגרה בקוצק והם עברו לוורשה. כשבעלה מצא עבודה בוורשה אז הם
עברו. לפראגה באוליצה למנה.אני זוכר כמו היום. ואז היינו באים לשמה להתארח. תמיד
אהבנו להתארח. לעזוב עיר קטנה. כמו שמספרים
שיהודי מהפרובינציה בא לוורשה. הוא נכנס לעיר.
הוא ברח בחזרה הביתה. הוא חזר בחזרה ואומר "איך אפשר לחיות שמה?
נקרעה רכבת ונכנסה לתוך העיר. אני ראיתי. ברחתי!"
הוא חשב שהרכבת "הטראמוויי" הזה העירוני. שנקרעה רכבת מהפסים נכנס לעיר. הוא ברח.
או היו צוחקים היו שואלים מוורשה. בוורשה היו שואלים בן אדם
אז הוא היה שואל "איפה גודלים הפרות העגלות?" הוא לא ידע. איפה זה גודל?
כך זה מה שהיה. היה פרימיטיבי הכל.
ב-1939 פרצה מלחמת העולם השנייה זה מתחיל בזה שהגרמנים כובשים את פולין אבל
עוד קודם כבר גם
ידענו שנכנסו לוורשה ונלחמים בתוך וורשה אבל פעם הפולנים
נלחמו עם סוסים. במקום טנקים היה להם קוולריה סוסים. וחיכינו ש...
נגמר המלחמה. וורשה נפלה. הגרמנים השתלטו. פתאום בסוף שבוע זה היה יום שישי
ההורים היו מבוהלים?
כולם היו מבוהלים. לא ידענו! פתאום
בא גדוד פולני מצד של הנהר הזה ומצד של הנהר השני
באו מוורשה החזית של הגרמנים והתחילו להתקיף את העיר
ואנחנו זה היה יום שישי כמו היום אנחנו ברחנו לאחד הכפרים. שלאבא היו יחסים עם הגויים במסחר
ההורים שלחו אותנו ואני זוכר כמו עכשיו ואבא עוד אומר לנו "אם המטוסים יטוסו
ירדו עליכם תשכבו בשדה בתעלות של החריש". וככה היה. אנחנו בדרך
לכפר שקראו לו פוגיסטוב.
ירדו עלינו מטוסים וירו. חשבו שזה חיילים ואנחנו ברחנו לאחד הגויים
ובערב
היה לנו כלב. הכלב
בא לכפר אחרינו. ידע להגיע אלינו והגיעו גם בלילה ההורים
לקחו איזה גוי עם סוס ועגלה.
למה ההורים בעצם החליטו לברוח מקוצק?
זה היה התחלה.
וכשאנחנו חזרנו. חזרנו
אז הבית שלנו היה תפוס עם צבא גרמני
ואנחנו נכנסים לחצר דופקים בדלת. יוצאים החיילים
מה אתם עושים פה? מה זה? זה? זה הבית שלנו. הם ראו ילדים וזה יצא האחראי שלהם
המפקד הוא לא יודע מה הוא היה. ואומר לאבא שלי. "תן לנו שעה אנחנו נתארגן ואנחנו
ניתן לכם את הבית". הם ריחמו על הילדים והחזירו לנו את הבית. והחיילים האלו
היו מאוד בסדר. הביאו לנו אוכל. גרמנים. הם עברו לבית שלי איזה אישה שהיה לה בית ענק בפינה
עד היום אני עוד זוכר את זה. והם הזמינו אותנו שנבוא לבקר אותם. היה בסדר.
זאת אומרת זה לא היה נראה משהו נוראי בהתחלה?
בהתחלה. זה היה צבא. ואחרי שבוע. שבוע וחצי
פתאום התהפך הגלגל. באו אס-אס. הצבא עזב
כל החיילים האלה עזבו ובאו אס-אס וכבשו את העיר ואז התחילו הצרות
איך הצרות? לספר לך שני קוריוזים? הפריץ היה לו ארמון וגנים וכל שבת כל העיר
הייתה מטיילת שמה. ריחות כאלו יפים וזה.. ואנחנו היינו כבר ילדים
8. 9. 10. היינו רצים לכל מקום.
ופתאום ביום בהיר באים נשי העירייה. העשירים
ואומרים "ילדים אתם רוצים להרוויח כסף תיכנסו לפריץ
לראות בעלי עוד חי. האס-אס גייסה אותם במקום סוסים
הם יסתובבו בבאר ומוציאים מים"
פעם היה סוס עושה את זה. פה זה יהודים עשירים
ואנחנו היינו מתגנבים בין השיחים בזה זה היה. היינו יוצאים והם
היו דוחפים לנו כסף. כסף לכיס על זה שאמרנו להם שהם חיים.
מה אתה ראית שמה? ראיית ממש..
שהיהודים היו קשורים עם חבלים והיו הולכים כמו סוסים
כמו סוס שהולך. מסתובב מסביב לבאר ומוציא את המים
כשאתה ראית כזה דבר אתה ראית ממש התעללות. מה חשבת כשראית דבר כזה?
סיפרו לנו סיפורים
על אס-אס מרדזין. מעיר שכנה שברחו שהאס-אס עושה הכל
זאת אומרת הגיעו כבר פליטים
ממקומות סמוכים שסיפרו?
הגיעו כבר בודדים שברחו שהאס-אס נכנס קודם. אלינו הצבא עזב.הם באו ולמחרת
אני עם קבוצת ילדים רצנו לראות מה עם הרבי. שמענו שהאס-אס שמה מוציא את החסידים
של הרבי מקוצק?
כן. שמלבישים אותם עם טליתים והתפילין. נותנים להם את האתים לחפור תעלות ולבושים בתוך זה
ואנחנו כילדים רצנו לראות את זה. זה שראינו זה מה שאני זוכר. לא. לא
הבנו. הבנו שזה ברברי זה משהו לא טוב מה שקורה
באתי הביתה סיפרתי להורים מה שראיתי.הם כבר ידעו. בעיר תכף השמועה נפוצה שהחסידים חופרים
את התעלות לבושים עם הטלית. אז נפגש אבא שלי עם האח והם החליטו בלילה
הזה לברוח לצד הרוסי לאיפה שהסבתא מצד אבא. ואיפה שאחותו ואחד האחים. לסטרושלץ.
בעצם אנחנו יודעים שבסוף אוגוסט נחתם הסכם ריבנטרופ מולוטוב
בין גרמניה הנאצית לברית המועצות לשעבר.
והם בעצם חילקו את פולין. מזרח פולין עבר לרוסים. השאר נכבש על ידי הגרמנים.
ובעצם אתם רוצים לברוח לאזור הרוסי
אנחנו לא חשבנו רוסי שמוסי. רצינו לברוח למשפחה שמה כי אמרו ששמה זה בסדר. אין דבר כזה
אבל רגע. לפני שתספר על הבריחה אתה ראית שני מקרים של התעללויות
ראיתי הרבה דברים קטנים של.
מה עוד ראית? זה דברים קשים מאוד שראית. איך הגבת לזה בתור ילד?
איך הגבתי את זה? באנו הביתה סיפרנו להורים.
היית מבוהל?
כל הילדים.. היו כאלה שבכו גם. וראינו בעיר
למחרת במקום העובדים של העירייה הכל משותק הביאו יהודים שינקו את האיזור
של הירידים ב.. היה שמה. זה כמו בערים פעם בפולניה היה הכנסייה
הגדולה וגן מסביב זה מקום לירידים
שבאים מכל הסביבה למכור סחורה. אז ראינו כל מה שאס-אס הזה עושים אנחנו
עם כך שלפחות אנחנו היינו באזור. ברחוב שכבר
מחוץ כמעט בסוף העיר. אלו שהיו במרכז העיר ראו את זה כל היום אבל
הילדים אנחנו רצנו ראינו את זה.
אתה חושב שהתעללויות הקשות האלה זה היה הקו האדום מבחינת אבא?
מבחינת אבא ואח שלו. היות שהיה להם משפחה שהם הודיעו בכל מיני...
היו תכף .תכף מבריחים כאלה. אנשים שבאים להבריח
שקובעים בשביל כסף שיעבירו אותך עם סירה את המים וגוי יבוא עם עגלה. יקח אותך לרכבת
אבל בכל זאת. יש לכם. אתם משפחה עם שלושה ילדים יש רכוש. יש בית. יש עסק לא פשוט להחליט לברוח
החליטו להיעלם כי שמעו. ההורים שמעו מה שהם עשו בכל מיני ערים וראו מה שהם עושים בעיר הזו
הספיקו גם להיות חוקים נגד היהודים. אתם הספקתם לחוות משהו כזה?
אנחנו לא הספקנו היות שאנחנו היינו בין הראשונים שברחנו. והרבה לא ברחו
אני מהמשפחה של האחותה של אמא שלי לא ברחה. והבני דודים היו שלא ברחו. הרבה
לא ברחו מהמשפחה.
ובעצם כל מי שלא ברח נרצח בהמשך?
לא יודעים.נעלמו. יעצו לנו שחזרנו לא לנסוע לא לחפש כי היו אנדקים שחיפשו יהודים
אבל היה לי בן דוד. טוב. זה.אני גולש כבר.
איך בורחים? מה לוקחים מהבית? איך מתארגנים?
אני אגיד לך אני אגיד לך בדיוק מה שלוקחים
האבא שלי הכין דלי
הכין לפני זה דלי עם שני תחתיות
את כל הכסף הוא שם בין אחד לשני. ובדלי שמו את הדברים לאכול לשתות ולקחו
אתם הספקתם עוד לחגוג ראש השנה יום כיפור בקוצק של אותה שנה?
לא. כבר בסטרושלצה היינו. כבר היינו שם.
ואבא סידר עגלה עם סוס
ובא גוי שמעביר עם הסוס. מביא אותנו עד הנהר זה היה איזה שלושים וכמה קילומטר
וגמרו עם הגוי מהצד השני שהוא יבוא יקח אותנו יעביר אותנו וזה ויקבל כסף מראש
ואנחנו נסענו עד הנהר והגוי הזה הוריד אותנו ואנחנו מחכים
אין גוי. אין אף אחד.את הכסף לקח. לא בא לקחת אותנו. מה לעשות?
הוא הביא אותנו
היו בתים שאנחנו ראינו את האורות בצד
אבל היה צריך לעבור את המים. אז הייתה רק ברירה אחת לצעוק
כי אבא שלי ואח שלו הלכו לחפש מוצא איך לעבור
את המים להגיע לרכבת. והם עולים על פטרול רוסי
פטרול רוסי בא ותופסים אותם אז הם אומרים שהם פה משפחה עם ילדים. אז הם לא
רוצים לאמין וכבר וכבר רוצים לקחת אותם. אז הם דיברו בפולנית רוסית שהם יצעקו.
אנחנו שמענו את הצעקות שלהם
אז לפי הצעקות הם באו עם הפטרול אלינו.הם ראו ילדים עם כל הפקלאות מה שהיה לנו
ואנחנו סיפרנו את הסיפור. הם סיפרו לו
הפטרול הזה הלך לאותו בית שהם ראו את האורות וזה אותו הגוי
שלקח את הכסף. והם הביאו אותו עם עגלה והעבירו אותנו
עם סירה. זה היה נהר. לא רחב. והעבירו אותנו עד הרכבת
ברכבת חיכינו עד הבוקר תפסנו. תפסנו רכבת לבילסק
האישה של הדוד שלי היא בילסקאית שהוא היה בצבא פולין הוא שם היה בברנוביץ היו של המחנות צבא
הוא שמה הכיר את האישה והתחתן. בבילסק. טוב אנחנו באנו לבילסק אותם קיבלו בחמימות ואנחנו משפחה
שניה. קיבלו אותנו בקרירות אז אנחנו אז ההורים אמרו בבוקר מוקדם אנחנו נוסעים לביאליסטוק
למשפחה שלי מצד האבא וככה אנחנו הגענו לשם.
אז אתם מגיעים בסופו של דבר לביאליסטוק?
לסטארושלץ. זה עיירה לפני ביאליסטוק
זה הרכבות. המוסכים. הם בסטארושלץ. של כל ביאליסטוק של כל האזור זה שייך לביאליסטוק. העיירה הזו
והדודה היא הייתה קומוניסטית כביכול קיבלה ג'וב בביאליסטוק מנהלת של רשת גדולה של זה
את יודעת. מהקומוניסטים בפולניה. אז שם היינו. אחר כך הרוסים הרי זה
האס-אס מספר 2. מי שהיה סוחר זה קפיטליסט. אם אבא שלי היה סוחר צריך להגלות אותו ליערות.
הרוסים רודפים את הבורגנים?
קפיטליסטים. אם היה מכולת אז שמה כותבים גרינהיים
אריה בנימינוביץ. ככה כותבים. לא לא מספיק גרינהיים אריה. גרינהיים אריה בנימינוביץ
שאבא היה סוחר אני מופיע בתור גם עם השם של אבא. אז אז בלילה בעיר
הגלו אותנו לסיביר .
כמה זמן הספקתם עוד להיות באזור ביאליסטוק?
הרבה הרבה חודשים.
מה אתה זוכר מהחודשים האלה? קודם התחלת לספר משהו על אנטישמיות שם
הדודה הזו רשמה אותי לבית ספר
בסטרושלסק?
בסטרושלץ. ואני הלכתי לבית ספר והתייצבתי והייתי יהודי יחיד .
והתחילו להתעסק איתי כל הילדים כל הזה ידעו שאני יהודי. התחילו. לא יכולתי להחזיק מעמד
יותר מכמה ימים והלכתי מהבית ספר.
עד כדי כך.
עד כדי כך. אז. במה איך לחיות.איך לחיות אז הדודה
הזו הקומוניסטית סידרה שאמא תקבל עבודה ברכבת.שם היו כל הרכבות של כל האיזור
היו המוסכים וזה. ולאבא אין עבודה. ואמא. אלוהים גדול.
שוברת רגל
ואני בדיוק עזבתי את הבית ספר
ואלוהים גדול שהיא שברה את הרגל כי שבוע לפני זה הם סיכמו ההורים עם
אחד שמעביר אנשים לוורשה הם אמרו המצב הוא כזה. אני בחור לפחות שאני אהיה כמו
בן אדם. לא יודעים מה הולך בוורשה! אותי לשלוח קודם! לדוד שלי בוורשה לפראגה
היות שהאמא שברה את היד אז אמרתי מה שיהיה איתכם... אני לא נוסע. למחרת בא. כבר
המזוודה הייתה מוכנה. כמו היום מזוודה מעץ. ארזו לי כמה דברים שאני לפחות יעשה חיים
אני ברגע האחרון אמרתי האמא שברה יד. אני לא זז מפה הייתי מאוד חרוץ לעזור
אמרתי "אני נשאר פה" ולא נסעתי. אז אני חי! אחרת הייתי נוסע. זה סיפור...
זה רק מראה את חוסר ההבנה לגבי עד כמה המצב חמור.
הם חשבו ששמה טוב. כן!
שאצל שמה בוורשה טוב ופה לא טוב. אני בחור. "לפחות שהוא יחיה"
בעצם ההורים לא רגילים למשטר הרוסי. למשטר הקומוניסטי. הם לא מבינים את השיטה
לא. ודאי שלא. הם בלילה אחד הוציאו את כל היהודים מכל בלארוס. מכל פולין
בלילה אחד אנחנו את הדוד פגשנו אחרי שבועיים עם השאלון בדרך לסיביר
בעצם גם הגירוש שלכם לסיביר היה הצלה. כי מי שלא גורש ל-סיביר. ב41 הגרמנים נכנסו לאזור
אבל. אבל את יודעת כמה ביערות קומי אס-אס-אר שמה בזה כמה אנשים 50% מתו.
זאת אומרת גם שם היה קשה להחזיק מעמד
מתו! מתו מהקור. מהעבודה.
מהיתושים
תכף נשמע. אבל כשהיום אתה חושב על הגירוש לסיביר. אני מניחה שבזמן אמת זה היה מפחיד מאוד
תראי. אני לא כלי מידע
אנחנו כשבאנו לרוסיה הכל היה לנו זר. קודם שמה זה אין לילה. זה..
אז בוא רגע. בוא תספר באופן מסודר. אני שוב. אני רוצה רגע לחדד את הנקודה.
כשהרוסים מגרשים אתכם לסיביר. אני מניחה שזה היה מאוד מפחיד.
לא נעים. אבל בעצם זה היה סיכוי הצלה. אתם לא ידעתם את זה בזמן אמת.
לא. לא! אחר כך אנחנו ידענו!
הרי קהילת ביאליסטוק הושמדה כמעט לגמרי
אני יודע! אחר כך אנחנו ידענו. אני אגיד לך איך
אני. איך ידענו. שלקחו אותנו קודם עם שאלון. שאתה נוסע עם השאלון לשמה למעלה
מחודש אז אתה מתרגל לכל צרה. התרגלו להשאיר את האוכל ליד הרכבת. כשהתחלת לבשל ופתאום
הרכבת מצפצפת. אתה משאיר את האוכל. כי לא היה. לא היו נתנים לאכול כלום ולא זה.
רק מים רותחים. בכל תחנת
רכבת ברוסיה יש קיפיאתוק הם קוראים לזה. מים רותחים. אז תמיד היו מצטיידים רצים לקחת.
לפעמים רכבת הייתה בורחת. אנשים היו משאירים בדרך ורודפים אחרי.. אל תשאלי.
כשהביאו אותנו. הורידו אותנו.
כמה זמן נסעתם ככה ברכבת?
חודש ושבוע נדמה לי.
הרבה זמן!
כן. ככה שאלון נוסע!
וכמעט כולם היו יהודים אתה חושב?
רק יהודים. רק יהודים הפליטים! הקפיטליסטים. רק אלה
שלקחו אותם. אספו אותם בלילה. הרי הם מומחים. ולאן לקחו אותנו?
באיזה תאריך זה היה? שגירשו אתכם. אתה יודע? איזה חודש פחות או יותר?
זה היה קיץ. זה מה שאני זוכר. שבשאלון היו 30- 40 איש בכל קרון.
זה היה בקיץ 40?
כן. כן. בקיץ 40
אז הביאו אותנו על חוף הנהר
אין לילה! שמה זה הלילות הלבנים. שאין זה. החזיקו אותנו יומיים שם על החוף עד שבאה
אוניה. האונית נהר. פעמים בשנה אפשר להגיע לאי הזה. לג'ונגל הזה פעמיים בשנה. בסתיו ובאביב
שהמים עולים בנהר. או עם רכבת לנסוע מאות מאות קילומטרים שהרכבת
מגיעה מאורשים. זה הברוך של היהודים שהיה לנו. ששחררו אותנו כולם ברחו דרך
הרכבת הלכו ברגל בערך שלוש מאות קילומטרים.מתו כולם בדרך. לא החזיקו מעמד בלי אוכל. בלי כלום.
שהביאו אותנו לרוסיה זה סיפור אחר
תאמר לי. אתם נוסעים יותר מחודש בתנאים מאוד קשים לאן אתם מגיעים בסופו
של דבר בסיביר?
זה יותר גרוע מסיביר. זה קומי אה- אס-אס-אר
זה ג׳ונגל של יערות
שפעם סטלין העביר את הקולקים. את העשירים לשמה. תתארי לך לאן
לאן לקחו אותנו. שמה יש דבר אחד. יש דרך אחת חולית
מאות קילומטרים בג'ונגל. ועל יד הדרך הזו יש הסופחוזים שהקולקים האלו בנו ויש
נקודות של יערות. שם העבודה היא
חותכים יערות. שולחים את זה לרוסיה. לכל רוסיה.
אתם הייתם ממש במחנה סוביטי כזה שמה?
מה זה היה שם בעצם?
זה
הביאו אותנו ל.. שאני אגיד לך ברוסית איך קוראים לזה. את שמעת על סיקטיבקר?
את שמעת על זה מהכדורגל
גרנט. שמעת הסיפור שהוא מצא בסיקטיבקר ביער. אבא שלו היה
בקומי איפה שאנחנו היינו. הוא שמה קבור ביער. באחד היערות שהגויים גילו
לו את זה והוא נסע מכאן לסיקטיבקר.שמה רק עם מטוס אפשר להגיע אבל אנחנו איפה אנחנו איפה מטוס
אז עם השאלון או עם אוניה.
אז אתם הייתם בקומי או בסיקטיבקר?
בקומי. סיקטיבקר זה הבירה של הג'ונגל הזה
זה רפובליק. יותר גדולה מהשטח של פולין. רק יערות
ובאיזה מקום קטן יותר? איך קראו למקום הקטן?
גגשורסקי לסופונקט. לס - זה יער. פונקט זה נקודה. לסופונקט
גגשור. לא יודע
זה ויזנסקי ראיון
ראיון. איזור איזור זה ויזינגה. משמה זה מתחלק לכל הנקודות האלה של היער. שמה
רק עובדים ביער. כל הקולחוזים. כל הסופחוזים בקיץ. בחורף אי אפשר לעבוד ביער. השלג 9 חדשים
מכוסה מטר-מטר וחצי שלג. הקיץ 3 חודשים שמה. לשמה הביאו אותנו. ורוב האנשים
מכרו בעצמם את הכל ומתו. מרעב. מהקור. הרי כשבאו לשמה הרוסים גייסו
להג"א. את יודעת מה זה הג"א אצלינו? בצבא
לא לצבא ממש בחזית. אלא לעבודה. גייסו את כל היהודים מי שמסוגל
לקחו אותם ל... זה נקרא "טרודודן" אצלם. לעבודה בסיסית
לבסיסים ברוסיה.
ובסוף שחררו אותם. אמרו להם לך הביתה שמה אין
אבל בוא תספר רגע על מה שקרה לכם.
אתם מגיעים לקומי. אתם מגיעים לאיזה נקודה שמה ביער. מחנה סובייטי כזה. נכון?
משהו כזה אפשר לומר.
נכון. חותכים יער.
איזה מגורים היו לכם שם?
איזה מגורים? לכל אזור כזה יש בתוך היער צריפים כאלה בכל צריף היינו
איזה 20-30 איש. גרנו.
צריף גדול. כל אנשים ביחד כל אחד יש לו חלקה שלו איפה ששם את המזרון והשמיכות
וככה חיינו. ובלילה על מנת שנוכל לישון היינו מדליקים
עשן שהיתושים לא יריחו לא יכנסו. הם בורחים מעשן.
זה בקיץ. ובחורף מה?
בחורף השלג. אתה מת מקור. בחורף ככה חיים
היה לכם ביגוד מתאים לחורף?
לא היה שום דבר. היה מה שהיה אנשים קנו . עכשיו
שבאנו לשמה
שלחו את כולם לחתוך עצים. עצים עם שורשים היו מוציאים כי בנו לחורף
הם היו בונים בשביל להוביל את העצים אז הם בונים. היו צריכים עם השורשים להוציא כי
בונים כאלה "סאנקי" איך אני אסביר לך בעברית זה ששמים את העצים
אז זה חייב להיות זה. אחר כך על השלג הם מובילים לנהר הזה ובאביב הם שולחים את זה בנהר
שהמים עולים וזה העבודה של כל הקולחוזים. מגייסים את כולם בקיץ כי הקיץ הוא קצר. 3 חודשים
אבא עבד ביער?
רגע.רגע. קודם כל לא נותנים לעבוד. אני הייתי בדיוק בן 12. לא נותנים לי לעבוד
וגם לא ללמוד. בסוף התארגנו. שמה היה פוליטרוק אחד עם מדליות
הוא בא. "אנחנו נשלח אותם לכפר". היה קולחוז כזה. שמה נתנו איזה חדר גדול "ושם
יקחו את כל הילדים יביאו אותם ללמוד". זה בדיוק היה שבועיים. אחר כך אמרו הביתה. אין תקציב.
מה לעשות?
להסתכל איך שאמא עובדת?
במה אמא עבדה? גם ביער?
ביער. עם גרזן כל היום.
ואם היו שם אנשים חלשים שלא היו מסוגלים לעבוד?
אז אבא שלי חלה והיה בבית חולים 50 קילומטר משם בראיון
בויזנגה ואם אני לא הייתי גונב וגוזל וזה לא היה חוזר
הוא חלה שחפת
היה בבית חולים שאסור היה להיכנס. אסור בכלל להיכנס
ואני שיחדתי את האחות הראשית שאמא שלי
תהיה שמה כל היום וכל הלילה איתו בבית חולים. איך שיחדתי?
זה כבר היה שאני הגעתי בתור חרוץ מאוד סידרתי לאבא שלי להוביל לחם מהמאפייה
היה רחוק היו מביאים למחנה לחם. אז אני ידעתי לרתום סוסים הייתי עומד
מתחנן לעבודה לא רצו לתת לי. אתה לא הגיל של עבודה. בסוף הייתי מחכה. פתאום חסר
להם הבנאדם אני תפסתי את הג'וב. התחלתי להוביל לחם. להוביל לחם זה כמו שנותנים לך לחם עם סכין
אז הבעל הבית של המאפיה. נופלים חתיכות הרי.שם לחמים כאלה גדולים נופלים חתיכות
אז אבא אומר "תביא שקית. תמלא לך את החתיכות האלה האלה. זה טוב. לא תהיה רעב".
אני העברתי את הג'וב הזה לאבא שלי. לימדתי אותו לנהוג עם הסוס ולרתום סוס. שמה נוסעים עם
פעמון כזה כי יש הרבה זאבים וזה ביער. דובים וזאבים. דובים לבנים
אם שמעת זה המקום ברוסיה. העברתי את הג'וב. בא בוס הגדול מהמרכז
צעיר
וקורא לסדרן עבודה
מראה אליי. תן לי אותו
שהוא יתן לי אותו. שאני אהיה הנהג שלו עם הסוסים
אולי איך שאני חרוץ מסתדר והכל הוא אומר את הבחור הזה הוא רוצה ואני נהפכתי
ליד ימינו בהכל! בהכל! גנבתי בשבילו. גזלתי בשבילו. אבל גנבתי גם בשבילי
מה גנבתי? היה אוכל של הסוסים. הייתי מוכר את זה בקולחוז בזול מקבל
חלב. חמאה. זה הייתי מביא לאבא שלי לבית חולים. הייתי מוביל מיכלים. קונה בזה הכל. בקיצור
הייתי עושה דברים שבן אדם נורמלי לא מתאר. האבא שלי שנסענו בשאלון היה אוסף אנשים
מספר עליי. "שבזכותו אנחנו חוזרים כל המשפחה שלמה ובריאה עם אוכל עם כסף. עם הכל"
בזכותי. מתי זה כבר השתפר? הג'וינט ואונר"א הגיעו
עד ויזינגה. עד סיקטיבקר והתחילו לעזור לנו. לחלק את האוכל של הג'וינט.
את שמעת על הג'וינט ואונר"א? ואז התחילו לחלק אוכל שמה
קונסרבים וזה וזה ואני
אבל עד שהם יגיעו אני מבינה שהרעב שם היה מאוד דומיננטי
מה זה רעב.. בוריונצ'יק. את יודעת מה זה? אנשים עמדו על יד
המטבחים ומחכים שיזרקו את הקליפות של התפוח אדמה
שיוכלו לבשל לעשות איזה משהו. ומה? למי שהיה חרוץ לא חסר. אנחנו
בקיץ היו ביערות בג׳ונגלים עם הרבה פטריות הרבה האלו
הכל. הכל היה
רק לך ותאסוף. ואנחנו שמנו חביות שלמות כאלה לחורף.
לא הייתה בעיה של אוכל
כי הנצ'אלניקים הבוסים ידעו. לך תזמין צהריים לחמישה איש. האלו הקומוניסטים הבעלבתים
איך הם חיים. הם חיים מכל טוב אז הם היו אוכלים מדברים. אז הבוס שלי אומר
"אתה תשאר פה. תגמור פה הכל תחסל הכל." הוא ידע. הכרטיס שלי בבית. אני לא אכלתי איתם עם הבוסים
הכל
יש דברים שאני לא יכול לדבר פה
לא יכול לספר לך גם אבל עשיתי את הכל
אדם נורמלי. אני הייתי מאוד חרוץ והאמינו בי
אתן לך דוגמא אחת. הייתי חוזר
מאיזה כפר ואשתו של הבוס ידעה שהייתי איתו. הייתה מכינה לשולחן מכל טוב
לבוס. "תאכל". "קושאי". אני אוכל אוכל אבל זה לספר.. והיא מושכת ממני "איפה היית? איפה
היה? מה הוא עשה?" וזה. אני אכלתי טוב ולא פעם אחת.
כל הזמן. הייתה מאכילה אותי שאני אספר לה איפה בעלה היה אתמול
וככה אני הצלתי את משפחתי. המשפחה ידעה. אח שלי ידע ואחותי ידעה. סידרתי
לאבא שלי. הוא חילק נפט לטרקטורים. אמא עבדה איפה שמייבשים עצים כאלה
חתיכות לטרקטורים שעבדו על העץ. סידרתי את כולם.
סידרת להם עבודות טובות
עבודות. ואפילו האח שלי הקטנצ'יק סידרתי לו גם משהו לעשות.
כי ברוסיה ככה זה הולך.
מה עשו משפחות שלא היה להם ילד מוצלח כמוך? מתו שם מרעב?
מתו מרעב
רבים. מאות. אלפים
היה משפחת רוזנברג עם 4 ילדים והאבא גוייס ושיחררו אותו הוא
התיישב לנוח וככה. את יודעת איזה מוות זה? שבקור. שאתה מקבל קור ואתה נשאר לשבת
אנשים. מאות מתו ואחר כך הכי הרבה מתו ששיחררו אותנו אז כאלה חכמים לא רצו לחכות לאוניות
לאביב. ברחו ברגל למורשין לרכבת ובדרך כולם נפטרו.
לא החזיקו מעמד
לא. לא אוכל. לא שתייה. לא כלום
תאמר לי.ביוני 41 כשהגרמנים פלשו לברית המועצות. אתם עוד הייתם שם בסיביר? בקומי.
שמעתם על זה שקרה כזה דבר?
לא שמענו. אני שמעתי
לי היה הכניסה איפה שהפוליטרוק היה לו חדר. ברוסיה בכל מפעל יש פוליטרוק
שהוא שומר. שמה לא נותנים לך את הרדיו לשמוע. רק את הרמקול מה שהם מעמידים
לך שאת תשמעי. ושם היה רדיו אז הוא היה אומר לי: "לבוס. רוצה לשמוע לונדון?"
אז הייתי מתגנב ושומע בפולנית את כל החדשות. כן. הייתי שומע
הייתי מספר. ידעו. ידעו. מה שהולך במלחמה. ידענו.
גם על השמדת היהודים ידעתם?
ידענו שיש
לא עד כדי כך.
לא הבנתם את סדר הגודל.
קיווינו שאולי משהו עוד נשאר. אבל שחזרנו הרי
הביאו אותנו לקווקז אחרי
אז רגע. בוא נעשה את זה מסודר
קודם כל לגבי סיביר.אתם. סיפרת. אתם הייתם משפחה
ששמרה שבת. שמרה חגים. מה קורה בסיביר עם כל זה?
שום דבר.אין שבת. אין בר מצווה. אין כלום. כלום. אין כלום אין אין.
אני אספר לך קוריוז.עבד מנהל החשבונות אחד עם
אמא שלי. שבתנור הזה איפה שמייבשים את הזה אז
מקבלים פעמיים בחודש נותנים את התלושים ללחם. הוא קיבל 15 מנות לחם. שם את זה מתחת למזרון
בבוקר הוא גמר את כל הלחם. אז אני אומר "דרוג. איך תוכל לחיות?".
הוא אומר "אני פעם אחת אהיה שבע". אחר כך הוא היה
אוסף ליד המסעדות קליפות וכל מיני זבלים לאכול. הוא גמר בלילה אחד. הוא אמר "זה לא נותן
לי לישון שהלחם מתחת למזרון.שלא יגנבו לי.לא נותן לי לישון" הוא אומר. אכל כל הלילה גמר את הלחם
ואני בכלל לא לקחתי לחם. הכל הביתה. אח שלי היה מבקש. המוכרת הייתה אומרת לי "אתה יודע שאח שלך
בא לקחת לחם למשפחה. הוא מחפש כיכר לחם קטנה שיהיה תוספת". את התוספת
הוא היה גומר בדרך. זה היה המצב.אני אספר לך סיפורים עד הבוקר.
סיפרת שאבא היה חלק מהזמן היה בבית חולים.הוא היה חולה. הוא יצא מזה? הוא הבריא?
הוא יצא מזה. חזר בזכותי. הכל בזכותי. רק האמא ידעה
בת כמה הייתה האחות הקטנה יוכבת שהייתם שם בסיביר?
יוכבת היא הייתה
היא נולדה ב-32. היא הייתה
הייתה ילדה קטנה. הייתה פחות מ-10
איך היא הסתדרה ילדה כל כך קטנה בכאלה תנאים?
שומ דבר. לא בית ספר.לא כלום. בבית עם הילדים משחקת. זה מה שהיה. לא היה כלום ויערות.
אתה אומר שאחרי הפלישה אנחנו יודעים שמשחררים אתכם מה
משמה שיחררו אותנו.לקחו אותנו
מתי? ב-41 אחרי הפלישה?
לא יותר.3-4. 2-3. הוציאו אותנו לקווקז
לקרסנודר.
"ארמובירסקי ראיון".
אתם בחרתם להגיע לקווקז?
לא! לא! הרוסים. לקחו אותנו. הכניסו אותנו לסופחוז לכפר גרמני שאת הגרמנים הם פעם הגלו
לשם. לאיפה שאנחנו היינו. הביאו אותנו לקרסנודר.
זה בקווקז. שמה זה גן עדן. היה מכל
טוב. חם. פירות על הכבישים.אתה נוסע. אתה עוצר.
אני שם המשכתי באותה עבודה עם הבוס. עשיתי אותם הדברים
איפה חייתם? איפה גרתם שם?
קיבלנו. קיבלנו בית של העשירים שגירשו אותם. קיבלנו בית.
ואיך הסתדרתם עם הקווקזים?
הכל. איפה היו קווקזים. היו כולם פליטים שם. רוסים וזה. שום קווקז.
כולם היו אנשים שהגלו אותם מכל מיני מקומות?
כן. מכל מיני מקומות. וזה היה
וכשאתם הייתם שם נוצרה איזה קהילה יהודית של פליטים?
שום דבר. רק התחילו לדבר
שבזכות ונדה וסילבסקה מארגנים. עוד מעט יקחו לאט לאט ואנחנו היינו
רשומים לשאלון הראשון לפולין.
אתה כבר מדבר אחרי השחרור. אחרי שנגמרה המלחמה. אבל עוד לפני שנגמרה המלחמה
כבר הכינו אותנו שעוד מעט ישחררו אותנו
לפולין. הממשלה הזמנית של פולניה. ונדה וסילבסקה סידרו עם הרוסים
שהם יתחילו לשחרר שאלונים מכל רוסיה.
האם בזמן שאתם שם בקווקז יש יותר דיבורים על השמדת יהודי אירופה?
מתחילים להבין שקורה משהו לא טוב?
כן. כן. כן. היו לנו כבר ידיעות שהושמדו רוב היהודים. שהקרמאטוריום. לובלין. מיידנק.
זה האזור שלנו. קוצק זה אזור של מיידנק
כשאתם שומעים איזה אסון קרה למשל בקוצק איך מתמודדים עם זה?
הבן דוד שלי היה בצבא הרוסי.הוא היה פה בארץ. הוא
בטנקים היה. הוא היה בקומי אס-אס-אר יחד איתנו
ילד אחד מהמשפחה שברח. אז הוא בא נכנס עם החזית לפולין
והגויים סיפרו לו ששמה אחד
גוי שיש לו חנות גדולה באיזור במרכז והוא זה ששיתף פעולה עם הגרמנים
הוא נכנס עם הטנק
לתוך החנות והרס את החנות ועם כל מה שהיה שם. ויצא בחזרה ועזב את העיר. נודע לו על זה
זה מה שהוא יכול היה לעשות. אמרו לו שהוא שותף להריגת. ההורים שלך ואת כל המשפחה שלו שנשארה שמה
גם גרינהיים. גם גרינהיים.
אתה זוכר בסוף המלחמה ב-45 במאי
שהמלחמה הסתיימה סופית היו חגיגות שם בקווקז? או ששום דבר. זה היה כל כך רחוק?
איזה חגיגות! הרוסים חגגו. חגגו שתיינים עד הבוקר.רקדו. רקדו. שאנחנו עברנו את הגבול לפולין
אז דבר ראשון ששמענו בפולנית שהגויים אמרו כל כך הרבה יהודים עוד נשארו?
הגויים הפולנים ראו את כל הרכבת. את השאלון עם קרונות רגילות ולא כבר בקרונות של פרות
והיה כל השאלון מקווקז. אז הם בפולנית דיברו
בחוץ אנחנו שומעים "כל כך הרבה יהודים עוד נשארו?" והביאו אותנו לולבשיך. לולדנבורג
אז אני הלכתי לשומר הצעיר בולדנבורג ברטישובה 3.
אתם הייתם שם במחנה עקורים מה שנקרא?
איפה?
בולדנבורג
ואני הייתי בקיבוץ. ההורים ההורים קיבלו בכפר גרמני דירה שגירשו
את הגרמנים. זה שפולין לקחה את החלק שלהם. זה ולדנבורג עכשיו זה ולבשיך
ואני מבינה שההורים לא חזרו לקוצק? פחדו לחזור לשם
לא! הזהירו אותנו לא לנסוע לכיוון ההוא שהרבה נהרגו אחרי ה..הפוגרום במורשין.
בקילצה
זה היה הרי. זה נורא היה.
זאת אומרת שיש אנטישמיות בפולין אחרי המלחמה חזקה
נכון! נכון! ואז מפולין אנחנו ביום בהיר חצינו
את הגבולות לצ'כיה.
רגע. אתה היית אבל בשומר הצעיר בקיבוץ? כמה מילים על הקיבוץ מה אתה זוכר מהתקופה הזאת?
מה אני? לקחו אותנו אם הסרטים לגרש את הגרמנים שצריכים לעזוב את האיזור. בזה עבדתי והייתי
איך הרגשת שעשית את זה?
הרגשתי הרגשתי קצת נקמה אבל מה.. אנחנו לא חיפשנו. חינכו אותנו. לא לא חיפשנו
לנקום. היו מגרשים ילדים
וזה. אז היינו עומדים שהם יקחו את הדברים וילכו. אז היו משאירים 2-3 עם הסרטים.
סדרנים כאלה וזה. ואחר כך
חיפשו כל פעם הקיבוצים שלחו היו מעבירים את הגבולות לצ׳כיה
אז יום בהיר לקחתי את ההורים
אני ואח שלי ואחותי. אותם לקחו עם הנוער של השומר הצעיר. לקחו אותם. העבירו את הגבול. כולם נסעו
לברטיסלבה לבית רוטשילד. שמה ישבנו. שמה עשו בשביל הפליטים מקום
אתם בעצם מבריחים גבולות כי המטרה שלכם להגיע לארץ ישראל?
המטרה שלנו להגיע
לפי.. ההגנה היא שלטה
עד שהגענו לגרנדה רנסה בצרפת
סן ג'רום. גרנדה רנסה. היו מחנות מסביב מרסיי. אכסנו את הפליטים שיוכלו על אוניה להעמיס אותם
ולהעביר לישראל. ושם אנחנו בגרנדה רנסה היינו הרבה חודשים.
אני לא עזבתי את ההורים. האח שלי ואחותי נסעו
לארץ הרבה לפנינו. ואנחנו חיכינו שם בגרנדה רנסה חיכינו עד שאקסודוס
ואיזה פעילויות היו שם?
לימדו אותכם עברית? מה היה שם?
כן. היו מדריכים כבר מהארץ שהיו במחנות. אני עבדתי
אני עשיתי קניות. אני תמיד הייתי בדברים האלה. אני מצרפתיה אחד יהודיה הייתי נוסע כל
בוקר לשוק לקנות ירקות וזה. היה מטבח מבשלים שמה
הם גרנדה רנסה היה מחנה של הודו סינים של השבוים שהצרפתים נלחמו איתם
לקחו חצי מחנה מהם ואכסנו את הפליטים היהודים שמה. ושם היינו חודשים רבים ואחר כך עד
שאירגנו את אקסודוס. אקסודוס בנו בנו את המקומות
לישון. זה היה מתנה של רוזוולט הרי. אוניית אקסודוס אז בנו את זה בנמל
באזשהו נמל בצרפת בנו את ה... בכל קומה עשו שלוש קומות שאפשר להכניס הרבה לישון
וזה. זה. זה המעשה של אקסודוס. אני הגעתי עם אקסודוס. לאקסודוס את יודעת שלא היה שום תעודה
מספר 1868 זה היה שלי ותמונה. צילמו תמונה ונתנו פספורט.יש דוגמה פה. זה מה שהיה. והגענו
ב-47 והאנגלים יימח שימם. החזירו אותנו לגרמניה בחזרה.
אבל אתם מגיעים קודם כל לחופי הארץ ואז האנגלים תופסים
לא יוצאים לחופים. אנגלים ב50 קילומטר לפני חיפה מתקיפים את אקסודוס עם אוניות מלחמה
האוניות מלחמה כבר עקפו אותנו מפורט דה בוק צרפת. כל הדרך אבל אסור היה להם רק שנכנסנו למים של ישראל
אז ששייך כבר פה אז הם התקיפו אותנו כי הם ידעו שהמטרה של האקסודוס לבוא לחופי תל אביב
חיפה ולהיכנס למים לא עמוקים שזה אוניות מלחמה לא יכולות. אבל לא הצליחו. הם התקיפו
אותנו לפני. לפני שהגענו לחוף והם הורידו. זה את יודעת
ודאי שהורידו פיזית כל בנאדם מהאוניה.
איך אתה הרגשת בזמן הזה?
הם נלחמו אני נפצעתי. הייתי פצוע גם. הרי נלחמנו עם האנגלים
איך נלחמתם?
עם כל מיני קופסאות של קונסרבות
מה היה לנו היינו זורקים. הם ירו
עם כל מיני דברים.הם הרגו. מדרור היו גם הרוגים.
הייתה פניקה בזמן הזה שם על האקסודוס?
כן. כל אחד קיבל. ההגנה הייתה כבר למעלה.לספר על אקסודוס זה לספר..היינו כבר חודשיים
על הים בבגד ים.
אתם אחר כך לוקחים אותכם
לשלוש אוניות. נכון? על איזה אוניה אתה הייתה?
אושן ויגור
אושן ויגור?
אושן ויגור. רונימייד פארק. אמפייר ריוול. שלוש אוניות אקסודוס
אבל מעניין. שביתות קרו בכל האוניות באותה העת
הרי סנה הגיע עם רמקול. הוא היה שר הגנה
הראשון בכנסת עם רמקול. לא לרדת! לא לרדת! בצרפת
ואנחנו היינו ובאו צרפתים והציעו לנו אזרחות ושנרד. שמענו הכל
תטביע אותנו. ירדו הרבה. היו משפחות
חולים. מבוגרים אחרי חודשיים בבגד ים בלי אוכל. הכל היה עם תולעים אפילו הביסקוויטים הקרקרים
אל תשאלי. אני הייתי מחסנאי של הקבוצה. היינו קבוצה של שומר הצעיר נוער
התארגנו. אז החברה רבו איתי
"למה אתה מקציב לנו? נתנו לך 5. אתה נותן לנו 3". אחר כך שהיו שביתות הייתי נותן להם גם כן 3.
מה זה שביתה? מה זה אומר שביתה?
שבתו. לא הלכו לא קיבלו אוכל ולא שתיה. זה הכל. נתנו מרק ותה ונתנו קרקרים
זה היה חודשיים על הים.
הייתה צריכה להיות שם משמעת מאוד חזקה של המעפילים כדי לעמוד בתנאים האלה
כן. כן. כן.זה היה 650 בקצה האוניה
היה שני מרתפים שמה היו אנשים. וככה וזה
תגיד. אתה פגשת שם על האקסודוס.או עוד קודם גם ניצולי שואה. שרידי מחנות?
אף אחד
לא היה איתנו.
הם לא היו איתכם.
לא. לא. אקסודוס אנחנו היינו בגרמניה
בלילה הוציאו נניח 50 איש למחנה. מרכזים אותם במחנה אחד מחכים לאוניה
ובלילה מכניסים אחרים. לא רצו לפטור את האנגלים מהאחריות על האנשי אקסודוס. אז את הכמות
היו צריכים להחזיק בשביל. זה ההגנה. זה השליחים. הם אירגנו את כל זה ואנחנו באקסודוס לא...
אתה לא פגשת ניצולי שואה. ניצולי מחנות עד הנקודה הזאתי?
שם עוד לא היו אלה. הרי לא באו. לא באו איתנו. באקסודוס הרי היו אנשים שהיו ברוסיה
שהיו ברוסיה ושהצטרפו אחר כך למחנות אבל ממש לא היו הרבה
היו בודדים שאנחנו לא הכרנו אפילו. מכל האירופה אספו ממרסיי ונוצר האקסודוס
הרוב היו קיבוצים ונוער.אולי 20% היו מבוגרים
אתה היית עם ההורים שלך על האקסודוס? איך הם התמודדו עם התנאים האלה?
הם היו לא צעירים כבר.
עם ההורים. עם אחותי. עם אח שלי
הם הלכו למרחביה שבאו.
אני מניחה שגם היו שם רגעים מאוד מרגשים על האקסודוס?
מה זה. היו רגעים שבאו המשלחות
חתכנו את
המדרגות שלא יוכלו לרדת רק מלמעלה שידברו. אמרנו "תטביעו אותנו אנחנו מפה לא יוצאים".
אתם הבנתם שעיני כל העולם נשואות לאקסודוס? הרבה עיתונאים צילמו שמה
כן. היה מקהלה. שהאנגלים התקיפו שרו
לכל העולם מהאקסודוס. ודיברו מרדכי רוזמן מנגבה הוא היה מפקד אקסודוס אם שמעת על זה
הבן שלו עכשיו עשה עשה איזה כנס עם סיור עם ילדי אקסודוס.
ואז בסופו של דבר אתם מוצאים את עצמכם בגרמניה.
בגרמניה בהמבורג.
בהמבורג אתה היית?
אני הייתי. אני אנחנו היינו באמדן. קודם היינו בפפנדורף
זה מחנה היה של השבויים הגרמנים
ואחר כך העבירו אותנו לאמדן. היינו בוילה. 20 וכמה חברה
איך הרגשתם שמצאתם את עצמכם באדמת גרמניה אחרי כל הפרשה הזאתי?
איך הרגשנו? היה פחד. פחד. הגרמנים פחדו מאיתנו. אז אנחנו
זה לא מה שהיה קודם שהיינו בפלדפינג ובזה בגרמניה. זה היה משהו אחר. אחרי המלחמה הגרמנים היו
רעבים. לנו היה חמאה. לחם שג'וינט ואונר"א דחפו. אנחנו היינו 28 חבריה
היה לנו 80 כרטיסים של מזון שמהאונר"א שנשאר שם שנתנו אז העבירו לנו את הכל אז היה לנו כל טוב.
היינו קונים גלידה או אבקת חלב היינו נותנים
לחנויות הרי הם מתו. לא היה להם אוכל ושום דבר. אבקת
ביצים היינו מקבלים גלידות והכל ושוקולדים. הכל.היינו בבאד רייכנהל.
לא רחוק מזלצבורג.
ומבחינת האכזבה אחרי כל הפרשה של אקסודוס בסופו של דבר אתם שוב בגרמניה
איך הרגשת עם זה?
מאקסודוס אני .הייתי בקיבוץ יקום בהכשרה
לא אבל זה אחר כך. מתי אתה מגיע בסופו של דבר לארץ ישראל?
בפעם השניה ב 48.
אחרי שקמה מדינה?
לא. לא. בדיוק שקמה המדינה אנחנו הגענו
ואתה מגיע שם לקיבוץ?
ואני. באו לקחת אותי מקיבוץ יקום והנציג. לחיפה וההורים הלכו לבית עולים לפרדס חנה
ואיך קיבלו אותך בקיבוץ?
היו כבר חברים שלי מקודם. שהכרתי. כן.
אבל איך הצברים הישראלים הוותיקים מקבלים אתכם? או שלא היו שם כל כך ישראלים וותיקים?
היו בולגרים ופולנים.זה קיבוץ יקום. קיבוץ חדש אותו דבר. היו כמה וותיקים עדה זה מיקום .
הם התעניינו במה שאתם עברתם?
בודאי. בודאי. נוער בוגלרי בא אלינו מבולגריה שהיו
גונבים מהחדר אוכל. פחדו שמחר לא יהיה מה לאכול. היו גונבים. עד
שהתרגלו שפה לא צריך. אל תשאלי. אנחנו אחר כך השלמנו את נירים
אתה היית מרוצה שהגעת לארץ? הרגשת פה טוב?
בדאי. ההורים קיבלו חנות ברמלה. קיבלו דירה
שאול יופאי חבר קיבוץ יקום הוא היה במרכז. ברמלה היה פיקוד המרכז והוא שמה היה
המפקד. שאולי יופאי. סגן של יצחק שדה
הוא סידר להורים שיתנו להם דירה טובה. קיבלו דירה של שני חדרים עם...
אתה סיפרת לנו קודם על המשפחה שהייתה בקוצק. על הסבא. על הסבתא על ה...
אתה סיפרת על הדודים..כולם נרצחו?
כולם נרצחו.
איך ההורים התמודדו עם זה שלא נשאר שום דבר? לא פשוט.
הם כל כך היו רגילים לכל התופעה הזו
וכל הסבל הזה. שמהתחלה אז כבר אנשים נהפכים את יודעת לרובוטים.היה מה שהיה.
וכשאתם שומעים שכל המשפחה נרצחה במיידנק.
ותראי. אחותו של אבי
שהייתה בסטרושלץ
עם ילדה. הלכו לתנור. בעלה מצאנו אותו בקיבוץ. ביפו תל אביב בסלמה
גייסו אותו לצבא
אז הוא הגיע הנה לישראל עם צבא אנדרס
בשנות לא יודע 47.8 הם הגיעו. ואותו אנחנו מצאנו ברחוב
סלמה ברחוב יפו תל אביב באחד הרחובות האלה מצאנו אותו בחיים. הזמנו אותו לברית של הבן שלי
הוא בן היחידם ששרד מהמשפחה.
זה לא משפחה. הוא היה משפחה אבל הוא גוייס
לצבא והתגלגל לאנדרס.
השאלה שלי איך אתם שניצלתם מקוצק מתייחסים לזה שבקוצק לא נשאר כלום?
לא נסענו. אפילו לא העזנו אפילו לשמוע. אחר כך רצינו איזה ניירות אז
דרך עורך דין אחד בתל אביב
שהוא מסדר עניינים עם המשפחה הוא הלך לעיריית קוצק
ואמרו לו שהכל נשרף ואין שום דבר. לא יכולים לתת לנו שום תעודות.
ברשותך כמה מילים על המשפחה שהקמת בארץ. מה השם של אישתך?
גניה לבית שומאכר
ואני מבינה שהיא בעצמה ניצולה שהוסתרה אצל גויים. מאיפה היא? איפה היא נולדה?
היא נולדה בוורשה
בוורשה. מה שמות הילדים שנולדו לכם?
שרה וצביקה
מזמן בזמנים של הצנע של דוב יוסף שני ילדים וכלב. אי אפשר היה לעשות יותר ילדים
זה היה צנע. זה היה מאוד.. לתת לילד כל מה שילד צריך אי אפשר היה
ואנחנו שנינו עבדנו. אחר כך ברוך השם הקמתי קואופרטיב וזה.
איזה קואופרטיב? מה הקמת?
קואופרטיב להובלה וטיולים.
ואני מבינה שהצלחת יפה.
ברוך השם. אני פנסיונר. עבדתי 20 וכמה שנים עוד כפנסיונר
אתה סיפרת לילדים לנכדים מה עבר עליך בתור ילד? זה נושא שהיה מדובר בבית?
סיפרתי לך קודם שהנכד
עם החברה שלו באו לפני שנה וחצי שמו מכשיר על שולחן
וביקשו "סבא ספר מיום שאתה זוכר" הם ידעו. שאמרו להם שאני זוכר את השמות
שעתיים הם הקליטו אותי. הוא שמע שאתם באים הנה אז הוא אמר "שיבואו אלינו
אנחנו ניתן להם את ההקלטה".
אתה שמח שהנכדים. שהנכד הזה רצה לשמוע. אתה חושב שזה חשוב?
כן. הם רצו לדעת הכל. "מיום שאתה זוכר סבא". סיפרתי להם.
אתה מנהל היום אורח חיים פה בישראל. כישראלי. אתה חי ברמת חיים גבוהה אני רואה
אתה נזכר לפעמים בבית ילדותך בקוצק בגעגועים?
בוודאי. בגעגועים לא. אבל אני זוכר. מה געגועים..
זה כבר עבר כל כך הרבה שנים. אחרי סבל של רוסיה ושל אקסודוס ושל עניינים
ההורים נפטרו לפני כמה שנים. אבא שלי אמר דבר אחד.
"יש לי משפחה גדולה באמריקה" אומר."אני זכיתי יותר מכל
המשפחה שלי". גם האח שלו היחיד שהיה גם נפטר
בארצות הברית. גם כן משפחה גדולה. וכשהוא בא ביום
העצמאות שהיה מצעד פה. הוא אומר: "אני זכיתי
להיות לראות חיילים יהודים. זכיתי לכל הדברים הטובים".
אני אבקש ממך לסיום לומר כמה מילים
אני אבקש ממך לסיום לומר כמה מילים לדור ההמשך. מה אתה רוצה
לאחל לנכדים שלך.לדורות הבאים?
שיזכו לשלום
שיזכו לשלום ושיעשו סדר במדינה הזאת
כי מה שאנחנו זוכרים שבאנו הנה זה לגמרי שונה
זה לגמרי משהו אחר. זה מה שיש לי להגיד.
אני מאוד מאוד מודה לך.היה מאוד מאוד מעניין. מאוד מרגש. ישר כוח. תודה רבה.
תודה רבה גם לך. להתראות
זה מצד ימין זה הסבא מצד אמא קראו לו פנחס זילברשטיין.הוא הושמד במיידנק
הסבתא בצד שמאל בתמונה זה סבתא מצד אמא קוראים לה מלכה זילברשטיין
אבא שלי בצד ימין. גרינהיים בנימין
על ידו זה אחותי הקטנה יוכבד. באמצע זה אח שלי משה ובצד ימין
על יד אמא זה אני אריה גרינהיים. ובצד ימין לגמרי
זה אמא שלי מרים. מרים גרינהיים
לבית זילברשטיין.
בצד ימין זה גרינהיים אריה. באמצע זה אחותי יוכבד
ובצד שמאל זה אח שלי משה
Testimony of Arieh Grinheim, born in Kock, Poland in 1928, regarding his experiences in Kock, in the Bialystok area, in a camp in the Syktyvkar area and in Krasnodar Childhood in Kock; displays of antisemitism; Zionist activities; German occupation, September 1939; acts of abuse against the hasidim of the Kotzk Rebbe; escape to the Soviet occupied area; life in the Bialystok area; displays of antisemitism; deportation to Komi ASSR, several months later; life in a Soviet camp in the Syktyvkar area, including hunger and cold; release from the camp, 1942; transfer to Krasnodar; life in Krasnodar; end of the war, May 1945; return to Poland in 1946; displays of antisemitism; aliya to Eretz Israel on the "Exodus" ship; exiled back to Germany; return aliya to Eretz Israel, 1948.
item Id
13209505
First Name
Arie
Last Name
Grinheim
Date of Birth
1928
Place of Birth
Kock, Poland
Type of material
Testimony
Language
Hebrew
Record Group
O.3 - Testimonies Department of the Yad Vashem Archives
Date of Creation - earliest
24/09/2017
Date of Creation - latest
24/09/2017
Name of Submitter
גרינהיים אריה Arieh Grinheim
Original
YES
Interview Location
ISRAEL
Connected to Item
O.3 - Testimonies gathered by Yad Vashem
Form of Testimony
Video