Online Store Contact us About us
Yad Vashem logo

Kokhava Strea Shitrit Tziprut

Testimony
התאריך היום י״ט באלול תשע״ז. 10 בספטמבר 2017.
ראיון עם שיטרית כוכבה ילידת פלובדיב בולגריה 1932.
הראיון נערך על ידי נאווה גיבורי מטעם יד ושם ומתקיים בביתה.
כוכבה באיזה שם נולדת?
שם פרטי ושם משפחה?
סטראה.
ושם משפחה?
שבתרגום לא סטראה זה השם הפרטי כי בתרגום סטראה זה כוכב.
ומה היה שם המשפחה?
ציפרוט.
ציפרוט. באיזה תאריך נולדת?
ב 32ֿ. שנת 32.
איזה חודש? במרץ.
במרץ. איפה נולדת?
בפלובדיב.
בולגריה.
בולגריה.
ציפרוט זה שם מה המקור שלו את יכולה להגיד משהו על השם הזה?
כן שיפרוט היו אנשים מאוד מפורסמים. היה שר ציפרוט.
היה שר משטרה גם כן.
היו אנשים די חשובים בשם.
מאיזה שפה זה לקוח?
בולגרית?
או מבולגריה. מטורקיה. מיוון?
אמא שלי הייתה טורקיה ואבא שלי בולגרי.
אמא באה בתור תיירת לבולגריה.
אז איך קראו לאבא שלך?
אהרון.
ואת אומרת הוא נולד בבולגריה?
בבולגריה. הוא נולד בבולגריה וההורים שלו בבולגריה.
והשם שלו היה אהרון ציפרוט.
אהרון ציפרוט.
במה הוא עסק?
אבא שלי היה להם שני חנויות של בשר הוא ואחיו.
אז הם היו קצבים?
קצבים. שניהם עבדו וגם האבא שלהם.
וזאת הייתה פרנסה.
פרנסה תתארי לך שהיו משכירים איזה שש שבע דירות.
זאת אומרת אז הייתה פרנסה מצויינת.
כן פרנסה טובה מאוד.
וזאת הייתה השחיטה זה היה בשביל יהודים? או גם בולגרים מבחינת השחיטה והכשרות?
גם ליהודים.
גם ליהודים. אז.
תזיזי את היד מהמיקרופון.
אז אבא והדוד הייתה להם היו להם שתי חנויות.
שתי חנויות.
הם קיבלו את זה מהסבא? זה היה קודם שייך לסבא?
זה התחיל מהסבא אבל הסבא לא עסק רק בזה. בהרבה דברים.
היה קונה דלועים.
פותח אותם לוקח את הגרעינים מכלום הוא עשה משהו.
כלומר הסבא גם היה עם כישרון למסחר.
כן. ולכן היה לנו בית גדול שהוא השכיר את זה סמי בורקס.
מי לא היה גר אצלנו.
בפלובדיב.
בפלובדיב.
שהייתה שם קהילה גדולה?
כן. ואנחנו גרנו בדיוק מול הבית כנסת היחיד הגדול
ומול הרב הראשי איך קראו לו? הרבי שמואל אז בבולגרית חרדי שמואל היו קוראים.
‏כשאת אומרת בית הכנסת היחיד היה בפלובדיב רק.
בפלובדיב מול הבית שלנו והרב הראשי מול הבית שלנו.
וזאת הייתה קהילה דתית או קהילה?
לא לא דתית.
מסורתית?
בולגרים לא לא פנאטים.
דיברנו על אבא. אמא מה היה השם שלה?
אמא שלי ברכה בנוונידה.
בנוונידה. ושם במשפחה הראשון?
בנוונידה בספרדית זה ברוכה הבאה.
אז בנוונידה זה השם הפרטי?
הפרטי.
ושם המשפחה את יודעת לפני אבא?
מזרחי.
מזרחי. ואמרת שהיא הגיעה בכלל מטורקיה.
היא הגיעה בתור תיירת היא הייתה בת יחידה בן שלוש או ארבע אחים.
אז היא הגיעה בתור תיירת.
ופגשה את אבא שלך?
ופגשה את אח של אבא שלי ושאבא שלי ראה אותה אמר לאחיו אין היא שלי לא שלך.
והיא הסכימה.
וזה לא הסכימה מאז כן
ואיך אומרים הכל מלמעלה הכל אנחנו לא קובעים כלום.
כמה ילדים הייתם בבית?
שלושה.
את ו?
אני אני השלישי השניה לא רגע.
רגי׳נה. ראובן ואני.
את הצעירה?
כן.
והיה עוד אח ואחות?
כן לפני כן.
אחד על של סבתא שלי ואחד שמה ישר היו שמים של הסבתות.
בלי לשאול אפילו.
ואיזה חינוך קיבלתם?
בית ספר רגיל? בית ספר יהודי?
אני הייתי בבית ספר בולגרי זה מעניין ולמה שמו אותי שמה.
כי הם החליטו ששמה החינוך.
ההורים חשבו שבית-ספר בולגרי הוא יותר טוב?
זה היה גם קרוב לבית.
ואחותך ואחיך למדו בבית ספר אחר?
כן הם יותר גדולים ממני כן בבית ספר בכיתות יותר גבוהות.
בואי תספרי משהו על הקהילה היהודית בפלובדיב. מה את יכולה לספר עליה?
היינו ממש מאוחדים כולם ואיפה שאנחנו גרנו.
היו אנשים שבאמת מצבם הכלכלי היהו גם ילד.
שמה שבשכונה שלא תיארנו שהוא היה רופא.
יצאו גם רופאים. יצאו. קהילה שקטה. טובה. מחונכת והכל.
זה מה שנקרא קהילה ספרדית?
ספרדית. קהילה ספרדית טהורה.
בבית אצלך איזה שפה דיברו?
דיברו. אבא שלי ואמא שלי דיברו בטורקית למה?
כי אבא שלי למד מהפועלים שלו שעבדו בחנויות של הבשר.
ואמא שלי הייתה טורקיה.
אז הם דיברו טורקית ואנחנו לא הבנו.
אבל השפות שדיברנו זה היה ספרדית.
ספניולית.
ספניולית.
ספניולית בולגרית.
מיילדות את יודעת יותר משפה אחת?
כן. ובדיוק התחלתי ללמוד גם אנגלית וזהו הוציא אותנו מהבית ספר ואני
לא אשכח את הדמעות של המורה כשהיא באה להגיד לנו שהיהודים ממחר לא יבואו.
עוד מעט נגיע לזה.
לפני זה לפני שמתחילה המלחמה כשהחיים הם עוד בסדר.
איך את מתארת את הקשרים בין היהודים לבולגרים?
מצויינים.
מצויינים.
חייתם בשלום ובאחווה.
בשלום. בשלווה. באחווה. הכל.
לאף אחד לא היה איכפת שזה נוצרי וזה יהודי.
בולגרי. לא לא היה דבר כזה בבולגריה.
בפלובדיב היה גם בית ספר יהודי?
בפלובדיב היה כן.
היה בית ספר יהודי בכביש ראשי מול הבית שלנו שם.
אתם גרתם בסביבה שבה גרו הרבה יהודים?
הרבה יהודים. הרב הראשי מול הבית והבית כנסת הגדול מול הבית שלנו.
אבא היה הולך לפעמים לתפילות בבית הכנסת?
כן. לא כל הזמן בחגים ובזה.
אבל חוץ מזה לא.
כשאת הולכת ברחוב בפלובדיב. יודעים זאת יהודיה?
כן.
מכירים כולם מכירים.
מכירים אחד את השני כן.
היו שם תנועות נוער ציוניות בעיר?ֿ
היו היו.
מישהו מהאחים שלך היה קשור לזה?
היו. היינו הולכים לפעמים
היינו קוראים לו קן. הולכים היום לקן.
וכן היו לפעמים.
איזה תנועות היו? מה איזה תנועות אתם הלכתם?
השומר הצעיר?
שומר הצעיר בעיקר שומר הצעיר. הזכרת לי.
ומה עושים שמה בפעולות?
היה בית״ר. היה. קראו לו בית״ר.
נכון.
זה היה מין מפגש כזה של חברים וחברות?
כן כן כן היה.
אבל היו מדברים על עליה לארץ ישראל?
כל הזמן וכל המפגשים האלה שהיינו הולכים זה היה הכל זאת
אומרת בכוונה שאנחנו לא נשארים בפלובדיב אנחנו בדרך לארץ ישראל.
אבל את מדברת כבר אחרי המלחמה או עוד לפני המלחמה?
לפני המלחמה. אבא שלי לא לקחו אותו למילואים לחצוב כבישים.
אז בואי נדבר על המלחמה וככה ביחד גם.
כן.
כלומר אני.
מתרשמת מהדברים שלך שבסך הכל היה טוב בבולגריה לפני המלחמה.
היה טוב מאוד חיינו יהודים ובולגרים.
לאמא היו למשל ידידות או שכנות לא יהודיות?
כן. לא לרוב.
איפה שגרנו היו יהודיות.
לך היו חברות לא יהודיות?
כן. כי אני למדתי בבית ספר של שם צאר בוריס טרטי.
הצאר בוריס השלישי. זה היה השם של הבית ספר למה שמו את זה שמה?
כי הם חשבו שהרמה יותר טובה וגם קרוב
לבית שזה היה חשוב להם כי בחורף לא היינו יכולים לפתוח את השער מהשלגים.
המלחמה מגיעה לבולגריה בשנת 41.
בערך ב 41 את בת נולדת 32. את בת תשע.
42 אני.
כן.41 שתיים נכון. אבל ב 41 זה מתחיל וב 42
יש כבר
בעיות
ליהודים.
מה הזכרון שלך שפתאום יש איזה שהוא שינוי בבולגריה? יש איזה רגע כזה? או שזה בא בהדרגה?
אני זוכרת שהתחילו לקחת
את הגברים מהבית ושלקחו את אבא שלי.
ואמא שלי רצה אחריהם.
לקחת אותו בחזרה.
זה היה נורא.
לקחו את אבא בכוח.
בכוח והוציאו לו את
הידיים ויכלו לירות בה בלי שאף אחד יגיד למה עשית את זה.
כי מה קורה? כי פתאום הבולגרים מפסיקים להיות כל כך ידידותיים?
הבולגרים היו טובים.
מי זה אלה שבאים ולוקחים את אבא? הם בולגרים?
זה בפקודת הגרמנים ואת המגפיים את הפסיעות של המגפיים שלהם אנחנו הכרנו לפי הפסיעות
שלהם שזה המגפיים של הגרמנים אז היינו סוגרים ואמא שלי שקט שקט תכבו את האורות שהם לא יראו.
זה היה הכל.
מפחיד.
אבל אלה שהולכים במגפיים הם גרמנים או הם בולגרים שמתלבשים כמו הגרמנים?
אני חושבת שגרמנים וגם חלק בולגרים.
זאת אומרת גם בבולגריה יש שלטון שחלק ממנו אנטישמי?
היה חלק אבל לא רובם כי העם הבולגרי הגויים היו טובים.
היו טובים.
איזה חוקים מתחילים להיות כשהמלחמה מגיעה?
אמרת שלוקחים את הגברים. מה עוד?
לקחו את אבא קודם כל ואמא שלי
רצה אחריו ויכלו להרוג אותה ולא פחדה ובסוף.
תלשו אותו ממנה מהידיים שלה.
ואחר כך התחילו כל הבעיות של היהודים.
הנה היינו שומעים לקחו את הרב.
לקחו את זה. לקחו את הבת של הרב שושנה קראו לה.
לאן לקחו?
מה?
לאן לקחו?
למחנות.
לקחו אותם. קודם אספו אותם בבית ספר היהודי.
ואחר כך פיזרו אותם כנראה בכל מיני מקומות.
גם נשים לקחו?
כן. גם נשים. והיו פרטיזניות שהיו יורדים מהערים.
לעשות חבלות לגרמנים.
הפרטיזניות.
והם חיפשו אותם והיתה אחד מאוד מאוד גיבורה שכחתי את השם שלה היה ידוע.
שהיא הייתה יורדת מההרים עושה את
החבלות שצריך לעשות ואחר כך הייתה חוזרת בחזרה למעלה להרים.
זה משהו שאת זוכרת הוא שייך ליזכרונות שלך או את מכירה את הסיפורים על זה?
לא. שלי.
אז הבחורה הזו למשל שסיפרת עליה עכשיו.
היא לא יהודיה היא פרטיזנית בולגריה?
על מי?
הבחורה שהייתה עושה חבלות הפרטיזנית.
כן כן.
היא הייתה יהודיה או בולגריה?
בולגריה.
ואתם ידעתם שיש שם פרטיזנים שנלחמים בגרמנים?
כן ידענו שהם יורדים בלילה עושים חבלות וכל מיני דברים ועולים בחזרה.
זה ידענו.
האוכלוסיה רוב האנשים שגרו בפלובדיב תמכו בזה.
רצו בזה. עודדו את זה?
תשמעי זה.
זה היה כאילו.
פתח למשהו טוב קצת.
משהו שקצת יותר טוב ממה ש.
כי זה היה איום ונורא זה היה.
את סיפרת שבוקר אחד המורה אומרת לך שאת מפסיקה ללמוד?
המורה אומרת לנו ככה. אתם היהודיות אבל מה את זה אני לא אשכח בחיים תמיד סיפרתי לילדים שלי
כשהיא אמרה לנו את זה ראיתי דמעות בעיניים שלה של המורה מלצקובה קראו לה מלצקובה.
היא הייתה נהדרת. אמרה היהודים ממחר לא.
היהודים והיהודיות ממחר לא יבואו לבית ספר.
בעצם מה שאת מספרת
שהיה צו היתה פקודה והיה חוק אבל היא הייתה מאוד לא שלמה עם זה. זה כאב לה.
מי?
למורה.
מאוד מלצקובה.
היא הייתה חייבת לעשות את זה.
כן כן כן כן. העם היה טוב.
העם הבולגרי היה טוב הם לא הזיקו לנו לא הציקו לנו רק הכריחו אותם.
פשוט מאוד והחוקים שלהם היו קשים ליהודים.
קודם כל לרחו את ה.
אני לא אשכח את אמא שלי כמעט הרגו כשלקחו את אבא שלי היא הלכה להחזיר אותו.
כשלקחו את אבא. הוא שמר אתכם על איזה שהוא קשר?
ידעתם איפה הוא נמצא?
לא ידענו. ידענו שלקחו אותם לחצוב כבישים.
לעשות כבישים.
כן כן.
והוא שלח מכתבים או איזה שהוא?
לא היינו רואים אותם ולא שומעים ולא יודעים
עד שאולי אחרי חמישה או שישה חודשים
נתנו להם יום או יומיים לבוא הביתה לא יותר מזה.
וכשהוא בא מה הוא סיפר?
מה?
שכשהוא בא לבקר אתכם אחרי חצי שנה ליום מה הוא סיפר לכם? שקשה לו שהוא עובד קשה?
מה זה קשה. היה אפשר לראות אותו רק עצמות.
ועור.
היה עצמות ועור.
הם היו בתנאים קשים.
מה זה קשים. עבדים הם היו עבדים.
מה הוא אמר על היחס?
לא התייחסו אליהם בצורה הוגנת?
הם היו צריכים לעבוד כמו חמורים זה מה שהיה צריך להיות להם מי שלא יורים בו ישר לבור.
היו מקרים שהרגו שם יהודים?
מה?
היו מקרים באמת שהרגו וירו?
כן כן היום מקרים כן.
היינו שומעים גם הנה היום הרגו.
אז אבא לא נמצא ואבא לא פותח את החנות.
כלום.
אז ממה אתם מתפרנסים?
לא אבא ולא אח שלו שהיו להם שני חנויות. לא.
אז ממה אתם חיים באותה תקופה? ממה אמא קונה אוכל?
זה היה הקושי זה היה הטרגדיה שהיו האמהות מחפשות משום דבר.
לעשות משהו לאכול היה רעב. היה.
רעב גדול.
ואין דבר כזה ללכת למכולת.
יהודי ולקנות אוכל זה.
יום אחד אבא לא בבית סוגרים את בית-הספר בשבילך את נשארת כל יום בבית?
אנחנו בבית.
איך עוזרים לאמא?
אנחנו בבית כל הזמן אני ואחותי ואחי היותר צעיר.
ומה אתם עושים בתקופה הזו?
היינו בבית ואני לא אשכח שכמעט והרגו את אמא שלי.
באו לקחת אותי ואמא שלי רצה וסחבה אותו מהידיים.
הסיפור הזה מאוד נחרט לך בזיכרון.
זה לא יוצא לי מהראש.
למה זה? דווקא הסיפור הזה היה כל כך קשה?
לא יוצא לי מהראש כי ידענו שהם ירו באמא ויהרגו אותה.
מי עושה דבר כזה מהם לקחת ול.
ולרצות להביא אותו בחזרה אז אין דבר כזה.
זאת אומרת ברגע הזה הבנת שמשהו מאוד לא בסדר.
זה מי היה מעיז לעשות דבר כזה בכלל.
הייתם צריכים ללכת עם סימן שאתם יהודים?
בטח. יש לי והיה לי ושמרתי את זה.
כפתור.
מגן דוד כפתור כזה מגן דוד שזה היה
בצבע צהוב ושחור עכשיו הצהוב סימל שינאה והשחור סימל מוות.
והלכת עם זה?
כן. הצבעים היה אסור לנו לצאת בלי זה.
מי שהיו תופסים אותו בלי הסנוצקה קראו לזה.
סנוצקה בלי הזה מה זאת אומרת הוא ישב בבית סוהר.
צריכים לראות שהוא יהודי.
אז בכל זאת מי עוזר למשפחה שלך שלושה ילדים אמא לעבור את החיים מיום ליום?
אני אגיד לך.
היו עלים של גפן היו קוטפים.
משום דבר.
עשו אוכל.
רק לא למות מרעב.
כמעט משום דבר עשו אוכל.
איך אני לא יודעת. פה קטפו זה.
היו יוצאים לפעמים לשדה לראות אם יש איזה צמח או משהו
שאפשר להרתיח לבשל לא היה אוכל.
תפילות בבית הכנסת המשיכו להיות?
אנשים הלכו או ש.
כבר לא. כבר לא.
אליכם הגיעו אנשים מהעיר סופיה?
מה? אני לא מסופיה אני מפלובדיב.
את מפלובדיב. אבל ב-42 שולחים את כל יהודי סופיה לפרובינציה.
חלק חלק אצלנו פיזרו אותם בכל המקומות פאזרציק כן.
ואיך אתם המשפחות מפלובדיב מקבלות את המשפחות מסופיה?
לא הייתה ברירה כל אחד לקח בנאדם או שתיים.
ככה החליטו בקהילה.
גם אצלכם היו?
שכל משפחה תיקח אחד או שתיים אם הם רוצים זוג.
אם הם רוצים אחד.
איך שהם רוצים וכל אחד לקח.
גם אליכם באו?
כן. כן גם אנחנו לקחנו.
אז גם היה צריך לדאוג לאוכל בשבילם?
כן בוודאי בוודאי כמו כל המשפחה כמו כולם יהודים.
איך קראו לו לבחור הזה?
שהבאנו אותו הביתה?
בשני לא חשוב. בשנים האלה אין בית ספר אבל איך שהוא אולי הקהילה מנסה לארגן משהו?
שום דבר. אסור כלום.
ממה פוחדים בימים באמת בזמן הזה?
שום דבר. לא יודעים.
כותבים פה כותבים שם האם יש איזה ירק ברחוב
שאפילו לא יודעים עם מותר לאכול אותו לא.
אספו כל דבר. לזרוק היה אבסורד.
יש שכנים בולגרים שמנסים לעזור? לתת משהו?
או שגם להם היה קשה?
היה ופחדו.
הם עם טוב. הבולגרים אנשים טובים גם הגויים אבל פחדו.
הם פחדו.
אני יודעת שאת היית בסך הכל ילדה קטנה בת תשע.
כן.
את לא יודעת מה קורה בעולם. אבל היו.
מישהו דיבר על גירוש של יהודים ממקום אחד למקום אחר?
שמעתם על זה משהו?
את יודעת ממקדוניה מכל מיני מקומות כן גירשו.
שמענו בסוף שהיו לוקחים אותם למקום שקוראים לו אושוויץ.
וידענו שכבר משמה כבר לא יוצאים חיים.
וסיפרו לנו שמעמידים אותם בשורה יורים בהם והם נופלים ישר ל.
היו שמועות כאלה?
כן. נופלים ישר לבורות שהכינו המפחיד.
היה מפחיד.
מפחיד מאוד כל הזמן חיינו במתח ובזה
שאוטוטו באים לקחת אותנו והפעם אולי השכנים אולי אותנו כל אחד.
היו צעיר. בת כמה הייתה אחותך?
בכמה היא גדולה ממך?
אחותי הייתה שמונה שנים גדולה ממני.
זאת אומרת היא הייתה כבר בת 17.
כן כן.
מה היא למשל עושה?
מה הצעירים היהודים עושים?
מה מה?
מה היא עושה?
היא נפגשת עם חברים עם חברות?
לא לא. בבית. שום דבר.
אסור בכלל. אם היו תופסים אותם הרי היה לנו את הסימן הזה.
שמישהו יוצא חייב להיות לו סימן שהוא יהודי והסימן זה המגן דוד עם צבע צהוב ושחור.
שצהוב סימל שינאה והשחור מוות.
היום שאנחנו כולנו חיים בעולם שיש בו הכל ואוכל. הכל.
את יכולה להבין איך חייתם אז מי מכלום?
את יודעת מה.
יש לי ימים שזה לא יוצא לי מהראש.
כשאני רואה היום איך חיים בשפע איך זה שום דבר מה זה לקנות וזה.
אז אני נזכרת אני אומרת באיזה עולם אני גדלתי.
באיזה עולם.
שקשה לתאר אותו. זה ילדות איומה.
זה היה נורא אבא לא בבית.
זה לא בבית. אמא נלחמת כל הזמן.
היא הייתה צריכה גם ללכת לפעמים לעבוד בשביל להביא כמה זה היה קטסטרופה זה היה נורא נורא.
זה לא יצא לנו עד סוף החיים מהראש.
איזה עבודות למשל היא עשתה אמא?
מה?
איזה עבודות למשל אמא יכלה לעשות בשביל להביא משהו?
אמא שלי לא עשתה שום דבר.
אבא שלי ציפת לה את הכל.
לא אבל בזמן המלחמה אמרת לפעמים היא פתאום הולכת מוצאת איזה עבודה קטנה. לא?
לפעמים איזה עבודה הייתה.
כן כן בבית חרושת לסיגרים.
הגרמנים אבל שעה שעתיים לא. זהו.
דברים בסיסיים כמו.
חומר לחמם את הדירה. עצים.
לא היה. לא היה.
את יודעת אם היו צעירים יהודים שהשתתפו בה בה פעולות של הפרטיזנים?
כן כן הכרנו וגם גם שם זאת אומרת.
איך אומרים?
שמר עם מישהו בא שמרנו עליו שלא רואים אותו
העברנו אותו ממשפחה למשפחה מהחלון שלנו לחצר שלה של השכנים.
זה עשינו.
כלומר האוכלוסיה בדרכים שלה אנשים עוזרים אחד לשני?
עוזרים מעוד כן. כן.
אבא נשאר עד סוף המלחמה שם או שהוא חוזר לפני זה?
אבא שלי.
חזר חצי בן אדם.
היה כבר שבור והיה לי אבא.
לא סתם.
אבא.
אבא שלי נולד בבולגריה גדל בבולגריה.
שורשי.
הוא כבר לא חזר לעצמו.
גם אחר כך?
התחיל כבר לשתות.
בשביל לשכוח.
וזה כבר לא היה אבא שלנו.
גם מבחינת.
המצב הגופני שלו הוא כבר לא היה בריא?
כלום. אמא הייתה צריכה לצאת לעבוד כמה שעות משהו בשביל שיהיה לנו לחם.
מה קרה.
לחם זה בהקצבה.
זה היה.
מה קרה בזמן המלחמה לחנויות של הבשר מישהו לקח אותם?
מה זאת אומרת. לקחו את הכל.
מיד לקחו את הכל הגויים.
ונתנו למישהו אחר?
לעצמם לקחו. כל אחד חילק לו מה שהוא רצה.
אחרי המלחמה זה חזר אליכם?
אחרי המלחמה כבר.
החליטו לבוא לארץ.
אפילו לא הצליחו למכור.
אז הם החליטו לבוא. שני חנויות גדולות.
זה היה מוז סלקרניצה פידקה.
מקום שמכרו ממתקים קראו למקום קיטקה ממול היו החנויות.
חנויות שמכרו טוב. היו לנו שני פועלים טורקים שמהם למד הדוד שלי לדבר טורקית.
חיינו חיו נורמלים. חיים נורמלים.
ואחר כך הכל התהפך לקחו את הכל לקחו.
סימנו אותנו.
את זוכרת את השלב הזה שהרוסים נכנסים לפלובדיב ואתם יודעים שזה נגמר?
אנחנו שמחים כולם צוהלים.
זאת הייתה ידענו שניצלנו.
ידענו שניצלנו.
שהם הגיעו.
איך החיים משתנים את חוזרת לבית הספר?
אני כבר לא חזרתי לבית ספר זהו. אני באתי לארץ.
אז בואי תספרי לי.
איך מתארגנת בפלובדיב אחרי המלחמה.
איך מתארגן כל העניין הציוני?
כל הקבוצות הציוניות?
אבא שלי היה כבר שבר כלי.
היה כולו.
עור ועצמות.
את החנויות לקחו.
הכל. עכשיו.
להכאיב ותחכי ויחזירו ופרוצדורות וחנויות.
זה היה בלתי אפשרי. אז התחילו עליה.
וקודם עלו הילדים. היו מעוניינים להביא את הצעירים.
והמבוגרים עוד נשארו.
ואחרי שלקחו אותנו הילדים אמא שלי אמרה לאבא שלי אני לא יכולה בלי הילדים
שלי אני שיקחו את הרכוש שיקחו את הכל הכל מה שיש שיקחו.
אני נוסעת לארץ ישראל איפה שהילדים.
לקחו אותנו.
וכך התגלגלנו.
לאט לאט.
את עלית קודם עם האחים ואחר כך ההורים באו? או שכולכם.
אחר כך ההורים באו.
קודם אנחנו ובאנו באוניה שכמעט וטבעה.
אוניה שאוטוטו התחילו להגיד היא כבר במצב קשה במצב.
כן.
הייתה אוניה מסוכנת מאוד אבל הביאו אותנו.
הם סיכנו גם אנשים הכל אבל לברוח מהגיהנום.
את יודעת את השם של האוניה או את השנה שבה עזבתם את בולגריה? פחות או יותר.
שנה זה היה שנת 48 מרץ.
בחודש מרץ.
והבית ספר קראו לו צאר בוריס טרטי.
צאר זה מלך בוריס טרטי זה בוריס השלישי.
בדרך לארץ אתם הייתם בקפריסין?
לא.
לא. כלומר את הגעת ישר לנמל חיפה.
ישר כן כן.
וההורים מתי הגיעו? אחריכם?
ההורים אחרינו. אבא שלי לא רצה לעזוב את הרכוש.
אמא שלי אמרה לו תשאר עם הרכוש אני לא יכול בלי
ילדים ואז הוא הסכים לעזוב גם כן את הכל ולבוא.
איפה לאן הגעת בארץ?
מה?
לאיזה מקום בארץ הגעתם אחרי קום המדינה?
אנחנו גרנו בארץ בדיוק מול הבית כנסת הגדול
והרב הראשי של פלובדיב.
זה בפלובדיב. וכשבאתם לישראל?
והמליונרים בכר אם שמעת ביפו היה להם שמה.
אבל אחרי שעזבתם והגעתם לישראל.
איפה גרת בטבריה או שקודם במקום אחר?
אני.
גרתי.
רגע.
עוד לא היית. לא לא הייתי נשואה עוד. גרתי עם אחותי.
שהייתה נשואה עם ילד קטן.
גרתי עם אחותי ואחר כך בעלי.
ראה אותי באיזה מקום.
והוא בדיוק יצא מבית חולים רמב״ם אחרי שנפצע הוא שירת בגולני.
שירת בגולני היה קצין בגולני.
וראה אותי.
ולא עזב את הרחוב.
היה מסתובב לראות אם אני אצא יפגוש אותי במקרה ולא ידע לא איך קוראים לי.
מי אני. מאיפה אני.
שום דבר הוא החליט שאני וזהו.
וחיינו נרי מס
אוי ואבוי.
באיזה שפה דיברת איתו?
מה?
איזה שפה דיברת איתו? הוא נולד בארץ?
אז זו הבעיה כן.
הוא לא דיבר את השפות שלי ואני ביידים.
אני מספרת לילדים צוחקים אני אומרת להם בידיים דיברנו.
הוא לא ידע את השפות שלי.
ולמה הגעתם לטבריה?
כי הוא היה מפה?
בעלי נולד פה. הורים שלו נולדו בסג׳רה באילניה.
והוא נולד בטבריה.
ואני הגעתי עם אחותי איפה שהנזירות.
למטה.
היו בתים של ערבים.
על יד הזה של אורי.
פרג׳ של הדלק שמה ברחוב.
היו בתים של ערבים חלקו אותם לאלה שיש להם ילד שזה נקרא כבר משפחה.
אז אני הייתי עם אחותי.
ואמא שלי כל הזמן הייתה אומרת לה תשמרי עליה תשמרי עליה.
כל הזמן זה היה סיפור שאני קשה לי קשה לי מאוד.
בת כמה היית כשהתחתנת?
התחתנתי אותו הייתי בת 17 ואני זוכרת שהלכנו לרבנות אז אמרו לו תחכה שתהיה בת 17.
אמר להם לא מחכה יום אחד תרשמו אותנו והוא היה בדיוק אחרי הפציעה
אז עשו מה שהוא רצה ורשמו אותנו. התחתנו בצהריים בבית.
עם המשפחה. ארוחת צהריים הם עשו בבית.
וזאת הייתה חתונה תאמיני לי מצויינת.
היום מוציאים כל כך הרבה כסף על מה.
אני לא יודעת.
כמה ילדים נולדו לכם?
שלושה.
כמה נכדים יש לך?
שיהיו בריאים שיהיו בריאים.
גאיה יש לה.
ארבע. עדנה חמש.
רגע אני חושבת שאני טועה.
יש לך את הטלפון של גליה?
יש לך הרבה נכדים.
שיהיו בריאים.
שיהיו בריאים.
כן אבל איזה נכדים כולם אקדמאיים והם פוחדים מסבתא.
כוכבה ש אוי ואבוי מי שלא לומד.
צריכים ללמוד.
אמרת כמה פעמים שפה סיפרת לילדים ושם סיפרת לילדים.
היה לך חשוב לספר על השנים האלה בבית? במשפחה?
כן. היה חשוב.
היה לי חשוב לספר להם מה עברנו.
מה עברנו שיאהבו את הארץ את המולדת כי זה לא פשוט עד שהגענו.
וראינו שזו ארץ נהדרת שאפשר להיות בה טוב.
את זה כן אמרתי.
לילדים ורציתי שידעו.
אמרתי להם עכשיו זה נהדר אנחנו עברנו.
נורא קודם כל גרנו ב.
חדר אחד עם משפחה אחרת.
שהגעתם לפה?
לפני שהגענו עוד זה היה כבר שהתבססנו.
אחרי שבעלי נפצע. אחרי שהיה ברמב״ם הרבה זמן.
כן.
נסעת לבקר בבולגריה?
כן.
לקחתי את הבנות איתי שמעון לא יכל אז עבד.
והראתי להם איפה למדתי.
איפה גרנו. איפה הרב הראשי הכל הראתי להם.
כן והלכתי.
ומה את הרגשת? הרגשת?
מה זה הרגשתי מה זה.
אני בכיתי כל הזמן.
כל הזמן בכיתי.
לא הפסקתי לבכות.
הבית של הדוד שלי הבית ספר.
לא הפסקתי לבכות.
איך ההורים שלך נקלטו בארץ?
לא יכולים. קודם כל איפה הם גרו?
איפה אמרו להם אתם רוצים בית טוב?
לקחו אותם לשכונת התקווה הם לא יודעים מה זה שכונת התקווה.
בכלל. אז מצאו שמה חדר וחצי משהו כזה.
ואחר כך נודע להם איפה הם גרים.
ואחר כך אחי לקח אותם איפה שהוא היה גר איך קוראים למקום הזה?
שכחתי.
יפו.
על ידי יפו. כן.
כן לקח אותם אצלם לא ידענו מה זה לא ידעו.
והם הצליחו לבנות מחדש את החיים שלהם?
זה כבר זה לא היה.
זה כבר לא היה אותו.
הכל כבר לא היה אותו דבר.
אבל העיקר שאנחנו כבר היינו בארץ כל המשפחה.
זה היה חשוב לנו שהמשפחה כולה פה.
פה בטבריה יש קהילה בולגרית?
יש עוד בולגרים?
נשארו בכפר חיטים כפר חיטים בולגרים. כולם שמה.
התמקמו כולם שמה.
יש משהו מיוחד בקהילה הבולגרית שכשאני פוגשת אנשים מבולגריה.
יש איזה משהו משותף לבולגרים שהם אופטימיים.
שהם זוכרים את בולגריה.
לא שוכחים אותה.
בשמחה.
כן היה טוב.
היה לנו נהדר.
עד שבאו הגרמנים היה לנו טוב מאוד במיוחד המקום איפה שאנחנו גרנו.
הרב הראשי. הבית כנסת הגדול.
המיליונרים איך קראו להם.
אמרת לי קודם סמי בורקס.
כן כן כל אלה גרו על ידנו.
והבית כנסת העיקר בחגים זה היה תענוג לראות איך הם באים
עם איזה בגדים יפים עם התכשיטים היפים היהודים.
אז הנה עוד שבוע ראש השנה.
בואי תחשבי מה את מאחלת למשפחה שלך לראש השנה מה את מאחלת למדינה הזאת לראש השנה.
אני מאחלת למדינה שתצליח כמו שכל השנים הצליחה
וזאת המדינה היחידה זה שכל היהודים יהיו פה כי אין מדינה יותר טובה מהמדינה שלנו.
ומאחלת לילדים שלי ולכולם שיהיו פה.
ולך?
אני.
אני כבר עשיתי את שלי.
אני כל יום שחייה אומרת תודה לאלוהים.
אז אני גם נורא מודה לך ומצטרפת לכל הברכות ולאיחולים ומאחלת לך עוד
הרבה שנים איתנו ותודה על כל מה שסיפרת לנו.
תודה גם לכם נאווה אני רוצה שתשתו מאמיל׳ה. תפתחו תשתו.
זאת אני כשהייתי צעירה.
זאת אני עם בעלי זכרונו לברכה.
והמשפחה הילדים כולם שיהיו לי אותם בריאים ואלוהים שישמור לי אותם.
Testimony of Kochava Stara Shitrit Tziprut, born in Plovdiv, Bulgaria in 1932, regarding her experiences in Plovdiv during the German occupation Traditional family; Jewish community; German occupation, 1941; draft of her father [to labor] paving roads; anti-Jewish legislation; removal from the school; confiscation of shops and stores; hunger; absorption of refugees from Sofia; partisans' activities in Bulgaria; liberation by the Red Army in September 1944; Zionist activities; aliya to [Eretz] Israel, 1948.
item Id
13206000
First Name
Kokhava
Strea
Last Name
Shitrit
Tziprut
Date of Birth
1932
Place of Birth
Plovdiv, Bulgaria
Type of material
Testimony
Language
Hebrew
Record Group
O.3 - Testimonies Department of the Yad Vashem Archives
Date of Creation - earliest
10/09/2017
Date of Creation - latest
10/09/2017
Name of Submitter
שיטרית ציפרוט כוכבה סתראה Kochava Strea Shitrit Tziprut
Original
YES
Interview Location
ISRAEL
Connected to Item
O.3 - Testimonies gathered by Yad Vashem
Form of Testimony
Video