Online Store Contact us About us
Yad Vashem logo

Yehuda Lewin

Testimony
היום י' בחודש תמוז שנת תשע'ז הרביעי ביולי
2017 אני סיגל הולצמן מראיינת את מר לוין יהודה מר לוין
נולד באלנשטיין שבגרמניה בשנת 1924 הראיון מטעם יד ושם ונערך בבית העד.
בוקר טוב מר לוין.
בוקר טוב גם לך.
אני אשמח לשמוע על בית הוריך ועל המשפחה עוד לפני 33
לפני עליית הנאצים לשלטון בגרמניה בוא נתחיל בשמות איך קראו לאבא זכרונו לברכה?
‏סיקפיט לוין
איפה הוא נולד אתה יודע?
הוא נולד באלנשטיין.
הוא נולד שם?
מה אתה יודע על ההורים שלו על סבא וסבתא מצד אבא?
יוליוס לוין זה הסבא החשוב כי הוא מאלה שעלו
לגרמניה מרוסיה והם הלכו באיזה שהוא כפר ופתחו פונדק
האבא שלו פתח שמה פונדק ואחרי
זה הוא עבר העירה
לאלנשטיין ופתח שמה באקט הגדול
חנות לבדים בשנות 1800
היו תופרים את הבדים בבית את הבגדים
הגבר שרצה זה דבר חדש הלך וקנה בדים
והלך לשניידר כן אלה שתופרים את הבגדים.
לחיית נכון ומסר לו את זה את יתר
הדברים הנשים קנו והן היו תופרות בבית עם השכנות ועם החברות וכו וכו
אז הוא היה לו חנות גדולה מאוד לבדים לכל הסוגים.
ואני מבינה שהעסק הלך טוב.
העסק הלך טוב מאד.
כמה ילדים היו לו לסבא הזה?
לסבא היו שלושה בנים ושתי בנות.
בת אחת לא הגיע להרבה שנים ונפטרה.
הבת השניה. עברה מהעיר לעיר של הבעל.
עכשיו נספר סיפור על יד זה. מלחמת העולם השנייה
אז לאוסט פרוייסן היה נכנסו הרוסים עם המון צבא
ולא היה מספיק צבא בעיר אז הביאו מכל גרמניה עוד יחידות
אז ביחידה אחת הרופא היה יהודי
אז איפה מלינים את היהודים אצל יהודי אחר
אז היה אצל סבא שלי הוא לקח את הבת הגדולה איתו והתחתן איתה.
טוב אז היא הייתה בעיר אחרת במגדבורג.
ברשותך אתה דיברת על מלחמת העולם הראשונה עכשיו נכון?
כן.
לא השניה. הראשונה הראשונה אוקיי.
אז היא עברה למגדבורג.
אז נשארו באלנשטיין שלושה בנים הבן הצעיר שהיה רופא
שיניים מאד מצליח הוא אחר כך עבר לירושלים ושמה גם הצליח.
אבא שלי שגמר דוקטורט הלך להיות שופט והבן האמצעי.
שלא למד משהו מיוחד הוא לא למד משפטים או משהו כזה אבל
הוא עלה ארצה ב36 עם הון עצום
שהמשפחה גייסה אז הוא
הגיעה ארצה ופתח פה שותף
של מישהו שיש לו בחנות מכונות דפוס
זה נקרא פלבקו והוא נשאר עם זה לבד
אחר כך אבא שלי בא וזה לא חשוב איך הם יסתדרו
אז זאת המשפחה של אבא תכף נדבר יותר בפירוט על כמה דברים
חשובים שהעלת כאן אבל בוא נשמע קודם על המשפחה של אמא.
איך קראו לאמא קודם כל?
מה היה השם שלה?
מיכאליס.
ושם פרטי?
פאני.
איפה אמא נולדה?
במגדבורג
מה אתה יודע על ההורים של אמא?
סבא וסבתא מצד אמא.
הם שמה בסביבה היו גם כן סוחרים טובים.
מאיפה הם הגיעו?
אני לא זוכר.
אוקיי. האם גם הם הגיע או גם הם הגיעו מאוסט מהמזרח?
אין לי מושג.
אתה לא יודע.
לא. לא דיברו על זה.
אני רק רוצה להבין.
אתם לא נחשבת לאוסטיודן נכון?
לגמריי לא.
לא. הסבא הגיע עוד קודם.
דרך אגב אתה יודע מאיפה הוא הגיע מרוסיה?
באיזור שהיה פולין.
אזור שעבר ידיים אוקיי.
כמה ילדים אתם הייתם במשפחה?
אנחנו היינו סבא וסבתא שלושה בנים ואצל ההורים שלי היו שני בנים.
אתה ואחיך. אחיך היה יותר צעיר או מבוגר?
יותר צעיר.
בכמה?
בשלוש שנים.
ושמו?
יחיאל ואלטר ואצל האח האמצעי היו בן ובת.
אתה סיפרת שאבא בעצם היה שופט.
זאת אומרת אבא הגיע לדרגה מאוד מאוד מאוד גבוהה בעיסוק שלו. הוא למד משפטים.
איפה הוא למד משפטים אתה יודע?
אני לא יודע בדיוק במערב גרמניה.
הוא פשוט מונה לשופט שם בבית המשפט באלנשטיין?
לא הוא היה שופט במשהו שזה אחר כך היה ליטא
משהו שסליחה.
שאחר כך אחר כך זאת היתה ליטא.
אה שהפך אחר כך לליטא.
אז הוא היה נוסע לעבודה חוזר הביתה.
לא. הוא עבר לשמה.
הוא עבר לשם?
ואתם נשארתם באלנשטיין?
כן. אנחנו זה עוד לא היינו. הוא עוד לא היה נשוי.
אה אז זה היה עוד לפני הנישואים?
כן. בטח.
כשהוא היה שופט. ואחר כך הוא חזר לאלנשטיין?
כשהסבא שלי. זאת אבא שלו נפטר אז הסבתא אמרה. בוא.
תחזור.
תנהל את העסק של אבא.
וכך היה.
באיזה שנה זה היה שהוא עזב את המשרה שלו כשופט?
יש פה תמונה של הקבר אז צריך להסתכל שמה.
אבל זה היה לפני עליית הנאצים לשלטון?
בוודאי.
אוקיי. זאת אומרת הוא שימש כשופט עוד לפני שנולדת.
בוודאי.
וכשנולדת הוא כבר עסק בעסקי המשפחה בעסק.
שהעסק הלך טוב אני מבינה.
לפי מה שאתה מבין לא היה קשה לאבא המעבר החד הזה ממקצוע..
אם אתה יודע חוקים.
חוק ומשפט אז אין בעיה. כן.
הסבא קיבל
מכיוון שהוא היה מוכר.
אנשים לא היה להם כסף לשלם בזמן.
הם היו משלמים "בשמה" אחר כך הוא קיבל את הזכות מהעיר לקחת
אחוזים וזה היה הבסיס לבנק
למעשה הבסיס הבסיס הייתה הסבתא שהביאה הרבה "כסף".
מה זאת אומרת לבנק?
הוא פתח בנק.
אבא פתח בנק?
הסבא.
הסבא עוד פתח בנק.
נו בוודאי.
הבנק היה באלנשטיין?
אז בבעלות המשפחה היה גם את העסק של הבדים וגם את הבנק?
העסק של הבדים נהפך לבנק.
כן כשהוא ראה שאפשר להסתדר גם בלי הבדים אז הוא פתח
בנק ובנה בית עצום שהלכנו לגור בו אחר כך.
ובבנק הזה. מי היו לקוחות הבנק?
אנשי העיר.
אנשי העיר. יהודים ונוצרים.
כן. אחר כך בבנק הזה לא היה כמו שבדרך כלל יש בכל הערים.
בנק להזהו בשביל מי.
אלה שרוצים לבנות וצריכים כסף.
לא היה בעיר בנק כזה.
אז הוא השיג לכל אנשי העיר שרצו לבנות משכנתאות.
ואת יודעת הוא גלגל הרבה כסף.
אז בעצם ההשכלה המשפטית של אבא עזרה לו מאוד גם בבנק.
בוודאי גם המעמד כן.
עצם המעמד. תאמר לי מבחינה יהודית איך נוהל הבית שלכם.
איך נוהלו חיי המשפחה מהאספקט היהודי?
היה כל האספקט היהודי בלי כשרות ובלי שום דבר.
אנחנו נהלנו את החגים וכולי וכולי אנחנו אומנם לא דיברנו על זה ולא.
אנחנו לא הבנו כן.
אבל היה לנו מקום מיוחד בבית הכנסת ושמה הלכנו מתי שצריך היה.
זאת אומרת בעיקר בעיקר.
אנחנו גם מבחינה. היה
בעיר היה מקום בשביל בידור ליהודים והיה שמה התעמלות ליהודים. מכבי וכל הדברים האלה ככה
שזה לא היה חסר לנו.
זאת אומרת אתם ציינתם בעיקר את החגים הגדולים נאמר ככה.
אנחנו היינו איך אומרים. לא דתיים.
אבל ראש השנה. יום כיפור הלכו למשל לבית הכנסת?
כן. לא היתה ברירה.
פסח חגגו?
כן
ואני מבינה כשרות לא הייתה בבית.
שבת ציינו בבית או שככה ככה.
זאת אומרת בעיקר חגים גדולים והשתתפו בפעילות.
בפעילות הקהילה היהודית נקרא לזה כך.
אנחנו מדברים על קהילה שמנתה בערך כ-500 איש משהו כזה?
560 איש.
560 איש. היה בית כנסת אחד או שהיו כמה?
היה בית כנסת אחד.
והיהודים גרו באזור אחד או שהיו מפוזרים בעיר?
לא. היו מפוזרים.
איפה אתם..?
אנחנו במרכז העיר.
אתם גרתם במרכז העיר.
היו לכם שכנים גם יהודים וגם נוצרים מה שניקרא?
אנחנו גרנו על-יד הדואר והיו שמה.
רב השכנים היו נוצרים.
גם בתוך הבית גרו חלק נוצרים.
אנחנו כמובן מדברים עדיין על החיים לפני 33 לפני העליית הנאצים.
תאמר לי איזה מוסדות היו לקהילה היהודית שמה באלנשטיין אתה יודע?
מה הקהילה החזיקה?
תראי הייתה משפחה אחת
שהשם. שם משפחה שלו היה שוורץ אבל הוא היה מבחינת דת שוורץ.
הוא היה היהודי בעיר שטיפל בלידה ובקבורה.
בסידור משהו בבית כנסת וכולי וכולי ורק היתה המשפחה הזאת. במקרה הבת פה.
היו שם יהודים בקהילה ששמרו יותר מכם.
שממש שמרו שבת וחגים או שאתה לא חושב?
אני לא. לא לא זכור לי שמישהו שמר יותר.
והיו שם גם יהודים שהיו עניים או משהו כזה או שכולם היו במעמד בינוני פלוס?
היו יהודים שהיו צריכים קצת לעזור להם.
הקהילה עזרה להם? זאת אומרת יש ערבות הדדית בקהילה.
כן.
אני מבינה שהמשפחה שלך הייתה מאוד מבוססת
הייתה לאמא עזרה בבית? הייתה עוזרת?
בוודאי. היתה מבשלת והייתה עוזרת.
הייתה אומנת לילדים גם?
2.
2.
לבן שלי. לכל בן לחוד על זה כבר לא נדבר מה קרה שמה.
שפת אימך היתה גרמנית.
ההורים דיברו עוד שפות?
תראי אני הלכתי לבית הספר.
בשנה הראשונה למדתי צרפתית.
בשנה השניה אנגלית. זאת אומרת היו שפות.
היו עוד שפות.
כן. ההורים ידעו. אני חושב שהם ידעו איזה שפות כי נסענו לחול.
אבל שמה השתמשנו בגרמנית.
היינו רק במקומות כאלה שהכל היה גרמנית.
זה היה אוסטריה. צ׳כיה. כן.
אידיש שמעת בבית או בכלל בקרב הקהילה?
תראי. אנחנו גרנו במקום שהיה דיי גבולי כן.
זאת אומרת שהיהודים עברו מפולין לגרמניה.
אתם גרתם במזרח גרמניה כמובן.
לא במזרח זה מעבר למזרח גרמניה היה בגלל מלחמת העולם
היה קורידור בין גרמניה לגרמניה המזרחית. אוסטן כן.
אז הם היו באים היו מביאים איתם סחורה או שהיו לוקחים איתם סחורה. כן.
והם היו מדברים יידיש בשפת ביניהם וזה אותי זה מאד הכעיס.
ובכלל הנוער לא רצה לשמוע יידיש.
מדוע מדוע זה כל כך הכעיס אותך בתור צעיר?
זה לא גרמנית נקייה.
זה יידיש זה שפה לא נקייה שהגרמנים שונאים את זה.
אז אנחנו גם לא רצינו לשמוע את זה.
אתה כשהיית בן 6-7 נכנסת לכיתה אל'ף.
באיזה בית ספר בית ספר גרמני?
בית ספר גרמני למדתי ארבע שנים ואחר כך עברתי לראלי.
והיו עוד ילדים יהודים בכיתה שלך?
בוודאי. אחד לפחות.
ואתה הרגשת איזה שהוא יחס שונה בבית הספר בגלל שהיית יהודי?
לפני 33 כמובן.
לא. לא.
דרך אגב היה אפשר לראות במראה שלך שאתה ילד יהודי?
לא.
אני רואה אתה בהיר. זאת אומרת לא.
לא היית יוצא דופן מבחינת מראה.
ככה גם הורייך. ככה אבא ואמא גם?
את ראית את התמונות. אמא לא. כן.
גם אבא לא היה משהו מיוחד הוא במקרה היה נמוך אבל זה לא.
אתה כשהיית ילד סבא וסבתא מאחד הצדדים עוד היו בחיים?
הסבתא של מצד אבא הייתה עוד חיה כן.
אז היא הייתה גרה בבית. הייתה לה דירה שלמה קומה שלמה.
שלה?
שלה הייתה הייתה לה מטפלת מבשלת
וזה והיא הייתה עוברת מהמיטה לכיסא
כן הסבתא. היא רצתה לראות את הנכדים
אז הנכדה היחידה שהיתה אז באה הייתה הנכדה אנחנו שלושת הבנים.
אני הייתי בא לשמה הייתי הולך לחלון וסופר את הזבובים.
כן היא לא הבינה אותי אבל הייתי שמה.
הנכדה הייתה בת דודה שלך. הבת של הדוד.
בת דודה כן.
היא היתה יותר צעירה בשנתיים בשלוש.
הסבתא הזאתי היא קצת דיברה יידיש. היא ידעה יידיש אתה חושב? או שהיא לא השתמשה בזה?
לא. היא לא באה מאזור של יידיש.
אוקיי. מה אתה בתור ילד היית עושה בשעות הפנאי שלך אחר הצהריים. אחרי סיום הלימודים?
א'. בתוך הבית היה ילד בגיל שלי שהיה
צריך לטפל בחימום ובמים ובכל הדברים האלה אז היה גר שמה.
הייתה גרה שמה משפחה והיה להם בן בגיל שלי.
אנחנו שיחקנו יחד והיה לנו מקום עם הרבה חול ושמה
שיחקנו בתוך החול ושל מכוניות וכל מיני דברים היו גם משחקים.
היו לך צעצועים אני מבינה.
כן ונדנדות היו שמה והיה מה לעשות.
זאת אמרת שבילדות היו לך חברים גם גרמנים וגם יהודים.
כן והיהודים קודם כל.
הייתי מוזמן לכל יום הולדת אצל הילד או הילדה יהודיה בעיר אז הייתי עסוק מבחינת תעסוקה.
האם הקהילה היהודית הייתה שם אגודת ספורט מקהלה. ספריה?
היה לנו מכבי.
מכבי. אתה השתתפת במכבי?
בוודאי היינו הולכים שלוש פעמים בשבוע למכבי.
מה עשית התעמלות מכשירים?
התעמלות מכל מיני סוגים.
היה שם במכבי גם אספקט ציוני או שזה היה רק ארגון ספורטיבי?
לא. לא רק ספורטיבי.
רק ספורטיבי.
ופעילות ציונית אחרת הייתה?
הייתה גם כן היה נוער עובד.
יש לי כאן במקרה איזה חוברת שהיו מוציאים כל הזמן
ושמה היינו הולכים פעם בשבוע ולומדים ציונות.
מאיזה גיל התחלת ללכת לתנועה בערך?
גיל שש.
אה ממש מילדות מוקדמת מאוד.
בוודאי.
אוקיי זאת אומרת לפי מה שאני מבינה
המשפחה שלך למרות שהייתה מאוד עמידה וכולי ועם נטייה מאוד גרמנית ככה.
הזהות היהודית הייתה חזקה אתה בתור ילד ממש משתתף בפעילויות של הקהילה וכולי.
נכון.
מישהו מהמשפחה שלך היה שייך לתנועה הציונית בתור מבוגר עוד לפני 33?
כן הדוד שלי.
לפני 33 באיזה תנועה מה הכיוון היה אתה יודע?
הוא בא הנה ב36.
זה הדוד שעלה ב36 אוקיי.
תכף שנדבר על תקופת הנאצים נספר גם על העליה שלו.
אני אגיד לך הוא הכשיר את עצמו לעלות ארצה כי לנו היה כפר שלנו
והוא היה אחראי על ניהול הכפר הזה כן.
היו ה שמה פרות היו שמה חזירים.
היה שמה כל מה שצריך אז הוא הלך נהנה היה שמה בית חרושת
לספירט בגלל זה שהאדמה הייתה חולית והיו צריכים לגדל תפוחי אדמה.
אז הוא התעסק עם זה היה לו בשביל זה בגדים מיוחדים. לא חשוב.
ז"א הוא עשה לעצמו הכשרה חקלאית לקראת העלייה לארץ ישראל.
מה זאת אומרת כפר שלכם. חווה או כפר?
חווה.
חווה שלכם.
זה נקרא "רטצל גוט".
זה היה ממש זה היה באלנשטיין או בסביבה?
כן הסבא בזמנו קנה לזכר זה שהוא מהאזור הגיע.
אתה מתאר משפחה מאוד עמידה אם לא עשירה נגיד את זה כך
היו עוד הרבה יהודים שהיו במעמד כלכלי כל כך גבוה כמוכם או שאתם הייתם?
50 אחוז.
50 אחוז מהיהודים שם הצליחו מאוד.
כל העורכי דין כל הרופאים ורב הסוחרים.
זאת אומרת רב המקצועות החופשיים והמסחר התנהל על ידי יהודים.
והגרמנים שמה במה הם עסקו בעיירה בעיר?
היה הייתה שם גם תעשייה בעיר כן.
אוקיי. תגיד אבא לפני לפני 33 הוא היה פעיל פוליטי באיזה מפלגה?
אנחנו מדברים על תקופה שהדמוקרטיה בגרמניה תססה.
בציונות.
בציונות. הוא לא היה סוציאל דמוקרט או משהו כזה
בתור שופט הוא לא יכול היה להתעסק בזה.
אבל הבנתי שכבר. הוא כבר לא שימש כשופט באותו הזמן. בכל זאת.
היו יהודים אחרים שאתה יודע היו פעילים פוליטית באותן שנים סוערות?
לא.
ההורים שלך מין הסתם אתה אומר מצד אחד שומרים על הזהות היהודית
בחגים הולכים לבית כנסת מצד שני הם שותפים פעילים בתרבות הגרמנית הם הולכים לתיאטרון.
לאופרה. קוראים רומנים גרמניים.
הם הלכו לתיאטרון ולכל לאופרות ולמוזיקה וכל הדברים האלה הם הלכו.
אתה גם קיבלת חינוך מוזיקלי?
קשה להגיד.
אני לא מוסיקלי אני אוהב לשמוע מוזיקה כן.
אוקיי. תאמר לי ציינת קודם שהייתם נוסעים לחופשות. לאן הייתם נוסעים?
היינו נוסעים "לריישן האל" אני יודע...
קודם כל היינו נוסעים מכיוון שעל ידינו על ידי "אוסט-פרוסיה" דנסיק.
את יודעת מה זה דנסיק?
שמה יש "נוטסו פורט".
ל"נוטסו-פורט" היינו נוסעים שלוש פעמים בשנה.
אז ככה
נתחיל ונסענו
לריישן האל
ולבוואריה ואני יודע.. ולהרים ויערות ולא חשוב.
חיים טובים מאד מה שנקרא. אתה בתור ילד קטן הבנת שהמשפחה היא ממעמד
כלכלי גבוה וכולי או שזאת הייתה המציאות.
הבנת שיש גם חיים אחרים מה שנקרא?
אני הבנתי שיש גם
יהודים שאין להם מספיק אוכל.
זה היה עד כדי כך.
היו יהודים שממש היה חסר להם מזון שם?
אני מתבטא ככה כן.
אוקיי אוקיי. זאת אומרת למקום
הזה הגיעו גם הרבה יהודים שנקראו.
מה שנקרא אוסטיודן אלה שדיברו יידיש הסוחרים.
הייתה קהילה משלהם קטנה?
לא. לא הייתה קהילה משלהם אבל הם היו עוברים הלוך וחזור.
לא התיישבו במקום ממש אני מבינה שבילדות המוקדמת יהודים עם פיאות "פאייס" לא ראית.
זה היה זר ושונה.
אתה זוכר לפני 33 לפני עליית הנאצים אנטישמיות שם?
לא.
אתה זוכר את התקופה של הבחירות.
של 33 את התקופה הסוערת של לפני?
גם אני הלכתי עם החגורה הזאת.
איזה חגורה תסביר.
ההיטלר יוגנד היתה להם
חגורה מפה ועד לצד השני גם אני הלכתי כמו.
כמו כולם אף אחד לא אמר לי שום דבר.
זה שהייתי יהודי אף אחד לא ידע.
גם לא ידעו מה זה יהודים.
רק אז למדו כן. אז אני הלכתי גם ככה.
מתי?
כבר ב 33 או שעוד לפני?
לפני. לפני הבחירות.
לפני הבחירות היו מצעדים. הפגנות. היה סוער?
היה. היו מצעדים והיתה מוזיקה שלהם וזה.
בתור ילד זה בטח הרשים אותך מאוד.
כן כן. אבל ההורים ניסו שלי להרחיק אותי מזה.
כשהיו הבחירות כשהיטלר עולה לשלטון ממש בינואר 33 אתה זוכר את האווירה בבית?
לא.
לפי איך שאתה מבין היום לפחות בשלב הראשון האם התייחסו אל הנאצים
ואל היטלר כתופעה חולפת או שהתייחסו לזה מאוד ברצינות
אני יודעת שהיו הרבה שזלזלו מאוד בהתחלה.
הם. עד כמה שאני מבין היום.
הם התייחסו לזה ברצינות.
מה משתנה בחיים שלכם מינואר 33 כשהנאצים עולים לשלטון?
אתה אומר. אתה בהתחלה עוד הולך עם החגורה של ההיטלר יוגנד.
כן אבל אז ההורים כבר לא נתנו לי.
ההורים לא נתנו לך פשוט.
אתה הבנת למה הם לא נתנו לך התחלת להבין במה מדובר?
אני היום לא זוכר.
אוקיי מה אתה זוכר מאותה תקופה?
מה אני זוכר מאותה תקופה?
בבית הספר זה היה ב38 בערך כן.
לא. רגע האם אתה זוכר משהו לפני 38 בוא ננסה ככה אתה יודע מה. אני אציין.
הכל היה רגיל.
אני אציין כמה אירועים ככה חשובים עד 38.
בוא נראה אם זה מעורר אצלך משהו.
קודם כל 33 מהר מאוד יש את החרם על העסקים היהודים.
האם גם באלנשטיין היה כזה דבר?
אני לא ידעתי מזה.
אתה לא יודעת מזה זאת אומרת.
אנשים היו צריכים כסף.
העסקים של המשפחה עוד ממשיכים בשלב הזה להתגלגל. הבנק עובד.
כן.
אוקיי. ובכלל חוקים אנטי יהודיים וכולי.
לא הרגשתי שום דבר.
האם אתה זוכר כבר ב-33 שילוחים למחנות ריכוז לאו דווקא של יהודים.
גם של גרמנים אולי מתנגדי משטר פוטנציאליים וכולי?
אני זוכר שהיו דברים כאלה שרצו שאני לא אדע.
זאת אומרת גם אם היו דברים הסתירו את זה מהילדים.
אנחנו מדברים על תקופה שלא שיתפו את הילדים בקשיים
בכל זאת אנחנו יודעים שיש באותה תקופה גם תעמולה אנטישמית ונאצית חריפה.
אתה זוכר מזה משהו קריקטורות בעיתונים וכולי?
אני לא זוכר.
עוד דבר מתחילים להוציא את היהודים.
לנסות להוציא אותם מהכלכלה הגרמנית.
מהתרבות הגרמנית אצלכם זה לא היה?
אולי זה היה אבל אני לא לא לא.
לא היית מודע לזה.
גם לא הייתי. גישה גישה לא היתה לי לזה.
מצד שני יש התעצמות יהודית פנימית
זה מאוד מאוד בולט בגרמניה באותן השנים זאת אומרת התנועה הציונית מתחזקת.
התחזקות האגודות היהודיות. אגודות התרבות.
כן יכול ליהיות שזה התחזק.
זאת אומרת אלה השנים שאתה פעיל במכבי וכולי. כן.
האם ברחוב מתחילים להרגיש אנטישמיות?
אז עוד לא. זה הגיע ב-אחרי 33.
אני מדברת על אחרי 33.
התחלת להרגיש יותר אנטישמיות ברחוב?
תראי היה לנו מורה ספורט
והוא יום אחד נכנס לכיתה ואומר אני רוצה לדעת של איזה דת אתם.
אז הגרמנים הנוצרים יש קתוליים ואוונגליים.
אז הוא אומר. מי קתולי תרימו יד. אז הרימו יד. מי אוונגלי שירימו יד.
אז הרימו יד.
הוא פונה אליי.
למה אתה לא מרים יד?
אני לא קתולי ולא אוונגלי.
איך זה יכול להיות? אמרתי לו שאני "מוזאיש" את יודעת גרמנית? דת משה.
אז הוא אומר. לך לך לך לך. יש לך עיניים כחולות.
יש לך שיער בלונדיני.
אתה גבוה ויפה אתה הארי.
אז אני "מוזאיש".
אז הוא אומר אתם שמעתם ילדים?
תדעו מה לעשות.
זאת אומרת להרביץ לי.
אז הוא היה מורה להתעמלות ואני שיחקתי תמיד בכדורגל בבית ספר בשיעור
הייתי מגן ותמיד לא נתתי לעבור לכדור. למרות.
טוב. אנחנו הולכים להתלבש בחדר ההלבשה אני מרגיש משהו לא רגיל.
עכשיו להורים שלו היה חנות לעורות. דברי עור.
ההורים של מי. של המורה?
של מנדלסון.
בוא תסביר אנחנו. אתה מול מצלמה.
על מה אתה מדבר. בוא תסביר.
על מנדלסון. לו היה. להורים חנות לדברי עור אז אני הלכתי
עם התיקים הכי חדישים.
ילדים הלכו עם מקרוניסטה על הגב ואני הלכתי ביד
אז כשהלכו להרביץ לי והתקרבו אליי הייתי מגן עלי עם התיק שיכולתי להחזיק ביד.
חוץ מזה אחרי שרצתי 50 מטר מבית הספר הגענו לשטח של חברים שלנו
ל"לאדן-דורף" שהיה להם שמה בית חרושת לגפרורים
אז זרקתי את התיק מעבר לגדר ורצתי עד לכניסה הראשית. נכנסתי בפנים.
גמרנו את העסק אחרי שעה העובדים
הגרמנים שלהם הביאו אותי הביתה דרך אחורנית זה היה הכל.
אתה היית מופתע מזה?
זאת הייתה הפעם הראשונה שנתקלת?
אחרי שהמורה אמר תרביצו לו. זה לא היה הפתעה יותר.
איך התייחסת לזה בתור ילד?
זה משהו לא נורמלי.
מה ההורים אמרו. סיפרת בבית?
בוודאי אז אמרו. אתה עשית בסדר טוב שברחת כן.
וטוב שזרקתי את התיק וטוב שנכנסתי ל"לאדן-דורף".
אני מבינה שהיו לך חברים גרמנים בכיתה.
כן. אבל זה הכל השתנה.
הם הפנו לך את הגב אף אחד לא הגן עליך?
לא.
יותר לא היו חברים גרמנים.
ואתה המשכת ללכת לאותו בית ספר?
ואחר כך היה ליל הבדולח.
עוד לפני ליל הבדולח.
עד ליל הבדולח הלכת לבית ספר גרמני.
כן.
זאת אומרת ההליכה לבית ספר נהייתה סיוט.
כן אבל ההורים היו אומרים.
אתה לא חייב ללכת.
ההורים אמרו שאתה לא חייב ללכת.
כן. וליל הבדולח הודיעו ברדיו שלא צריך.
תכף נגיע. תכף תכף. תאמר לי אח שלך הקטן גם היה באותו בית ספר?
אל תשאלי אותי על האח שלי. אני לא זוכר. מה הוא עשה ולא עשה.
תגיד ההורים שלך לאבא ואמא.
גם להם היו חברים גרמנים.
מכרים גרמנים או שרוב החברים שלהם היו יהודים?
אני לא יכול להגיד לך.
אוקיי.
1935 חוקי נירנברג.
ליהודים אסור להניף את הדגל וכל מיני דברים כאלה.
אתה זוכר משהו מזה?
מה שהיה חוק היה חוק.
אתה הבנתה שיש חוקים אנטי יהודיים.
ידעת את זה בתור ילד?
ידעתי. בוודאי שידעתי.
אולימפיאדה. האולימפיאדה ב36 זכורה לך?
בוודאי. זה עניין אותי מאוד.
בוא תדבר על זה קצת.
איך ראית את זה בתור ילד?
שהגרמנים שווים
הם ארגנו את האולימפיאדה והיו להם רב הזכיות אז בשבילי זה היה הגרמנים.
היית גאה?
כן.
זאת אומרת ב-36 למרות כל מה
שקורה מסביב אתה עדיין מרגיש גאווה גרמנית מה שנקרא.
נכון.
למרות שהגרמנים כבר רודפים אותך ואת המשפחה שלך ואת העם שלך.
כן.
תגיד אתה היית רואה גם את ההיטלר יוגנד מסתובבים ברחובות והתרשמת.
לא.
זה לא היה. זה היה בשבילי דבר שלילי.
מה. אתה זוכר ממש את המצעדים שלהם?
לא. אני לא יצאתי מהבית.
זאת אומרת אתה כבר לא מסתובב ברחובות באותו הזמן.
לא.
הרחובות הפכו מסוכנים ליהודים?
תראי. זרקו אותנו מבית הספר.
מתי זרקו אותכם?
למחרת הליל הבדולח.
אבל אנחנו עוד לפני 38. ברשותך בוא נחזור רגע לאולימפיאדה. מה אתה זוכר מאותה תקופה?
את יוסי אהרון שסידר אותם.
היית מרוצה?
כן.
האם בתקופה של האולימפיאדה הייתה תחושה קצת של הקלה.
מבחינת חוקים ולחץ על היהודים?
לא.
האם היו מקומות בעיר שבתור יהודי אסור היה לך להיכנס אליהם?
היו בטח.
לאן לא יכולת להיכנס למשל?
קולנוע. תאטרון.
גזרה קשה למשפחה שוחרת תרבות.
נכון.
איך זה השפיע עליך.
זה שאתה לא יכול להיכנס לכל מיני מקומות?
היית הולכת עם ההורים לקנות ספרים של בית ספר או משהו כזה או איזשהו דבר.
זאת אומרת החיים הולכים ומצטמצמים.
גם לאבא ואמא מן הסתם.
כן.
ובכל אותו זמן הבנק ממשיך לעבוד כרגיל.
כן.
בבנק לא נוגעים.
לא. זה מה שהיה בבנק פנימה מה היו החוקים ומה.
איך הסתדרו אתה לא יודע.
כי אנחנו יודעים שיש אריזציה כבר באותו זמן
מתחילה אריזציה האם הבנק לא עובר תהליך של אריזציה? לא.
תראי הבנק. היה לסבא שלי הייתה עובדת אחראית
שהחזיקה עשרים מפתחות של הכספת אחר כך היה אחד כזה גבוהה שעשה את רב העבודה.
אחר כך היה המשרד איפה שעשו את העבודה.
שמה היו פקידות לא נשואות בנות 40 נאמנות לעסק. כן. זה מה שהיה.
זאת אומרת הן היו.
הן היו גרמניות הן לא היו יהודיות אני מבינה.
בוודאי גרמניות.
בעצם הבנק מופעל על ידי עובדים גרמנים.
כל הזמן.
רק ההנהלה הייתה יהודית.
רק הסבא היה והאבא שלי.
והאבא אחר כך.
כשאתה חושב היום על אותה תקופה על השכנים שלכם הגרמנים האם מישהו מהם מביעה אמפטיה אליכם.
האם מישהו ניסה ככה לעזור או שנראה לך שכולם הפכו ממש לנאצים באמת?
הם לא הפכו לנאצים אבל הם לא רצו להתעסק.
אנשים היו מניפים דגלים נאצים. התחילו לראות סממנים?
בוודאי שאם היו צריכים להניף אז הניפו.
אפשר היה להרגיש את אווירת הטרור ברחובות?
לא יודע
אני חוזרת למשהו שאמרת.
מאוד מאוד מעניין וגם אופייני ליהודי גרמניה.
אתה אומר באולימפיאדה הייתי גאה.
הייתי גאה בגרמנים. הייתי גאה.
לא בגרמנים אבל בגרמניה.
בגרמניה. זאת אומרת שהזהות הגרמנית מעורבבת עם
הזהות היהודית עדיין בצורה מאוד חזקה גם בתקופה הקשה.
נכון.
סיפרת על הדוד שלך שב-36 עולה לארץ הוא מחליט לעזוב את גרמניה בגלל המצב?
בוודאי.
או שעוד קודם כבר היה לו תוכניות כאלה.
הכינו את כל העסק הזה עוד קודם.
הוא לקח איתו הון תועפות מה שהיה אפשר להפוך למזומן הפכו למזומן.
הוא מה שנקרא עלה בעליית הקפיטליסטים.
בוודאי.
מישהו עוד מהמשפחה חשב לעזוב לארץ ישראל?
הדוד הצעיר כבר ישב פה בירושלים ואנחנו סגרנו סגרנו סגרנו.
זאת אומרת כבר ב-36 גם לאבא יש תוכניות לעזוב את גרמניה.
בוודאי.
זה היה חלק אחד כן.
היינו משפחה אחת אז הסבא רבא שלי היה צריך לסגור 20 אלף דברים והיא דיברה איתך על הקלסר שלי.
מה זה הקלסר. בוא תסביר מה יש שם?
התכתבות את יודעת מה זה העברה?
כן.
העברה.
ז"א המשפחה שלך נכנסת להסכם העברה מה שנקרא.
כן.
ושמה יש התכתבות בשביל להצליח לעשות את זה.
כן.
זה לקח כמה שנים אני מבינה לארגן את זה.
לקח עד שלא הייתה ברירה.
אתה חושב שאבא שלך רצה לעלות לארץ ישראל
מטעמים ציוניים או שפשוט הוא רצה לברוח מגרמניה או שילוב בין השניים?
לא. אנחנו היינו ציוניים.
לא הייתם ציוניים?
כן היינו.
כן הייתם ציוניים.
זאת אומרת זה לא שהוא רק ברח מגרמניה גם היה פה עוד איזה משהו.
טוב זה לאט לאט התבשל כן.
זה הלך והתגבר. היו עוד יהודים מהקהילה שבאותם שנים ניסו לעזוב. אתה זוכר?
כולם. כולם רצו לעזוב.
לא רק זה. תראי אנחנו לבית ספר לא יכולנו ללכת לך.
ממתי לא יכולתם ללכת לבית ספר? מאחרי ליל הבדולח?
כן.
אז בוא תספר קודם על ליל הבדולח.
לא. אני רק רוצה לספר על העסק הזה.
כן.
אז בעיר שלנו הייתה אישה מבוגרת שהיא מורה המקצוע שלה היא לקחה את
כל הילדים שהיו בעיר וכל הילדים של החבר'ה
שרצו לעלות לארץ או לדרום אמריקה והיו באלנשטיין.
חיכו שיקבלו ניירות כולם למדו אצלה
ושני חדרים והיא לימדה אותם ביחד כולם אותו הדבר.
כן אני הכרתי הרבה מאוד ילדים שאיך שלא.
הייתי צריך להגיע אליהם גם למשפחות שלהם.
כן. אז גמרנו את הנושא הזה.
איך קראו לה אתה זוכר את השם שלה?
לאה ליימן.
ליימן. זאת אומרת היא בעצם אחרי שמעיפים את הילדים היהודים מבית הספר היא מרכזת את כולם.
כולם. הגברת ליימן.
וההורים שילמו לה בטח משהו.
בוודאי. נתנו לה מה שהיא רצתה.
מה אתה זוכר מ"הקריסטל נאכט" מליל הבדולח.
לא אני אשאל אותך משהו אחר לפני זה. יותר שקשור לזה.
38 אחד החוקים הקשים
שיוצאים זה גירוש היהודים שהיו בעלי נטיות פולנית.
שהיו הרבה כאלה בגרמניה.
כן.
האם גם באלנשטיין היו יהודים שגורשו ב-38?
אני מניח שכן.
זה היה משהו שדיברו עליו על הגירושים האלה זה לא נגע אלכם כמובן אבל.
לא היה אף חבר שם.
לא היה לכם. לא הייתם קשורים אליהם.
אחת מהמשפחות המגורשות זה משפחת גרינשפן.
שהבן שלהם נוקם את נקמת המגורשים.
יורה בצעיר הגרמני וזאת ההילה לליל הבדולח.
כן.
מה אתה זוכר ליל הבדולח נובמבר 38?
את הנושא של גרינשפן אני זוכר.
מה אתה זוכר מהנושא של גרינשפן. דיברו על זה?
כן הייתי מעורב בזה בעיתונות וכך הלאה. את הנושא שהזכרת לי את זה עכשיו אני זוכר.
עכשיו בליל הבדולח.
דרך אגב כשזה קרה כשגרינשפן עשה מה שעשה.
האם אתה חושב שהיהודים נכנסו ללחץ?
הבינו שתבוא תגובה או שאמרו כל הכבוד לו איזה גיבור עשה מעשה.
לא. לא מה שהם לא חשבו אם טוב או לא טוב.
ידעו שגבלס יעשה משהו.
ידעו שמשהו יקרה דווקא גבלס.
זה לא האס אס. זה היה גבלס עם האס אה.
אז בליל הבדולח אני
מתעורר רעש בדירה אני רואה שהאס אה.
אס אה מסתובבים בדירה
ומרביצים לנו נניח לתמונה הזאת.
עכשיו האבא שלי בנה את הבית הזה.
הסבא שלי שם לא היה רהיט שיכולתי להזיז.
הכל היה בנוי בתוך הקיר.
זאת אומרת אם רצית משהו לקחת היית צריך לשבור.
עכשיו את הדברים האלה לא התכוננו לקחת.
זה היה צריך להישאר בבית בקירות.
אבל מה. הלכו לבית חרושת שהיה בעיר שעשה לנו רהיטים כאלה.
ידענו שזה יגיע ארצה בשלמות וזה
יתאים פה לדירות אז את זה הם לקחו והפכו.
מה שאת רואה פה בפנים.
זה היו דברים שהיו בפנים.
עכשיו היו גם ספרים וכל הדברים האלה.
עכשיו הם הלכו מחדר לחדר הפכו את זה הדברים שבתוך הקיר אין מה לעשות
הם פתחו חיפשו אלכוהול. אלכוהול היה במרתף.
אז למרתף לא יכלו להגיע
אז עזבו את הבית.
ועד שעזבו את הבית. בעצם יש פה תמונה אחת ששרדה את הפוגרום הקטן שהם עשו בדירה.
כן. כן.
איך הם הרסו את התמונה הזאת עם קידונים?
הם לקחו משהו חד והרביצו על זה. כן. כי זה הפריע להם שלבית
של היהודים יש תמונה של כנסיה.
הרסו עוד רכוש בבית?
מה לא הרסו?
ממש מה. זה היה ממש וואנדליזם?
כן.
עכשיו אתה ילד קטן מתעורר לתוך זה.
טוב אני הייתי בן 14.
מבהיל נורא.
ב-38 נכון אתה כבר בן 14.
הם צעקו מה הם אמרו?
הם לא צעקו הם עשו רעש. אז כל זה היה על הרצפה הפוך.
אני ידעתי מה יש בפנים. אז מה עושים.
לקחתי מברג ופתחתי הכל
מאחור והוצאנו הכל מה שהיה שלם.
אז מה שאת רואה פה זה מאז זה שלם.
אנחנו נצלם ברשותך אחר כך מאוד מרגש מה שאתה מספר.
זהו. הם עזבו את הבית והשאירו את הדלת למטה בכניסה פתוחה.
לא. זה לא אמרתי נכון.
לפני שהם באו אלינו לדירה ולהרוס.
הם באו לעצור את אבא שלי.
הכניסו אותו לשבועיים לבית הסוהר בעיר אז הם השאירו את הדלת למטה פתוח.
אז אלה שבאו לעשות את השמח יכלו להכנס. זה שכחתי.
זאת אומרת מבחינתך זה מתחיל קודם כל עם מעצר האבא או שישנת.
כן אבל אני כבר לא הייתי נוכח.
לא היית נוכח בזה.
זה הבנת בדיעבד. אז הם נכנסים לוקחים את אבא אחר כך באה קבוצה אחרת עושה ונדליזם בבית
כן אז עכשיו נשארנו בבית. אמא. אחשלי ואני. המבשלת. העוזרת.
הייתה היסטריה. הייתה פאניקה בבית אחרי שהם הלכו?
את לא מכירה את אמא שלי.
לא. אני לא זכיתי להכיר אותה איך היא הייתה?
הייתה קרת רוח?
לא נכנסה לפאניקה או משהו.
ניסתה בטח להרגיע אותכם.
אותי לא היה צריך.
מה קורה בשאר החלקים של העיר.
האם פרצו לעוד דירות יהודים?
בוודאי. אבל היה קשר כן. כל אחד סיפר מה הוא עשה.
מה עם בית הכנסת באותו יום?
שרפו.
שרפו. איך מתייחסים לזה?
כשלילי אז יודעים שמהר מהר לעזוב.
מבחינתכם זה היה הקש ששבר את גב הגמל. ליל הבדולח?
לא רק בשבילי.
בשביל כל יהודי אלנשטיין אתה חושב?
בשביל מי שהיו יהודים באלנשטיין רק דיברו על זה. לברוח.
תגיד השכנים הנוצרים שלכם באותו יום לא מנסים לעזור איכשהו?
בבית היה גר קצין לשעבר למעלה.
לא עשה שום דבר וגם מקודם לא היה לי קשר איתו כן.
הוא היה בן 60 70 ואני הייתי בן 14.
תגיד אבא שהיה שופט קודם.
היו לו עדיין חברים שופטים או חברים עורכי דין גרמנים?
אין לי מושג.
אתה לא יודע.
אני יודע שהיו אצלנו לא רוצה להגיד יפי נפש או משהו כזה כן.
יש לנו. אין לנו פה עכשיו את הסמובר היה לנו סמובר.
היה חשוב כמה כוסות
תה אפשר לעשות כבר אז לפי זה היו מזמינים אורחים ואת יודעת שהיו מזמינים
גם אורחים שלא היו יהודים.
האם אתה זוכר עוד לפני ליל הבדולח.
באותה שנה 38 בכלל הייתה שנה הרת גורל. פלישה לאוסטריה.
פירוק צ'כוסלובקיה. האם רשמו את הרכוש שלכם רישום רכוש יהודי או משהו כזה.
היה או התחילו עם החרמות רכוש באותו זמן?
כאשר הם באו לתת לנו אישור לעזוב את גרמניה.
שזה היה אחרי ליל הבדולח.
כן.
אחרי שהכל היה בסדר.
הם באו וספרו מה שיש לנו והשאירו לנו נניח 12 מזלגות. 12 סכינים.
וחלק היה עם כסף אז היה לחוד ורגיל היה לחוד.
ואני הייתי מבסוט ומה היו גרמנים ותביא את זה ותביא את זה רצו שאני אביא.
כן כי ידעתי איפה מסתירים. כן.
אז אני הייתי מבסוט. הייתי מביא.
בעצם אתם עוזבים באופן
לגלי במסגרת הסכם ההעברה.
גם אתם לא רק הדוד.
נכון.
אתם לא צריכים לברוח או משהו כזה.
לא. לא אנחנו הכנו ליפט וחצי.
תתארי לך מה זה ליפט וחצי לא הייתה אפשרות אחרת מאשר ללכת לשכונת בורוכוב לבית שלם.
כי כל כך הרבה רכוש היה לנו.
זאת אומרת למרות שאתם משאירים הרבה רכוש אתם גם מצליחים
להוציא דברים אבל לפי מה שאני מנחשת הרוב נשאר בגרמניה.
תראי הרכוש מבחינת רכוש. היה בקיר.
לא רהוט. אני מדברת על ממש נדלן על הבתים על החווה.
על העסק על הבנק כולל.
הכל נמכר.
הכל נמכר. והכסף הועבר אליכם?
או. שאו שנמכר בגרושים מה שנקרא?
אני מניח אני. כל הרכוש
עבר לבנק ואנחנו את הבנק מכרנו לבנק אחר.
מה ששם היה אני לא יודע בדיוק. כן.
אני יודע דבר אחר חבר שלנו שהיו לו שתי
מנסרות בעיר מכר את המנסרות לאחד עם שם פולני.
אז אם הוא היה גרמני או פולני אני לא יודע לא בכל אופן הוא לא היה לו מספיק כסף
בכדי לחבר שלנו את המנסרות אז הוא אמר לו תלווה לו אתה כסף
הסבא שלו הלווה לו את הכסף. זה לא חזר אלינו
זאת אומרת אנחנו לא יצאנו נקיים אם מרצון או לא מרצון.
בוא נחזור לליל הבדולח. אתה מתאר יום קשה. זה בעצם מבחינת אלימות.
כזאת אלימות אתם עוד לא חוויתם עד אז.
לא.
נכנסים למבצר שלכם לבית שלכם. אבא אסור.
אתה אומר אתה קצת מתקן מנסה לסדר את הדברים.
יוצאים אחר כך החוצה ואז מבינים שכל העיר ככה.
כן בשבילי זה היה שמח.
היה מעניין?
כן.
ראו ברחובות חלונות מנופצים וכולי?
אנחנו לא הלכנו לחפש את זה. כן.
אצלנו בין שני חדרים ראשיים היו דלתות הזזה זה הכל היה בדולח.
מזה לא נשאר שום דבר.
זה לקח לנו הון תועפות לתקן.
זאת אומרת אתם עוד מתקנים את הכל לפני שאתם עוזבים.
בוודאי.
ומיד אחרי זה מסלקים אותך מבית הספר?
היה יצא חוק.
יצא חוק.
איך הרגשת שאתה מסולק מבית הספר?
הודיעו ברדיו.
היה לכם רדיו בבית.
הייתם שומעים אז הרבה חוקים ברדיו?
כן.
גם נאומים של היטלר הייתם שומעים?
נניח.
פה ושם.
שמענו מה שדיברו בחדשות. שמענו. מוזיקה שמה.
אז אתה מסולק בבית הספר.
אז הלכתי ללמוד אצל הגברת ליימן.
אצל הגברת ליימן. קצת שמחת?
לפעמים ילדים קצת שמחים ש..?
נו בוודאי שפגשתי שמה חבר'ה שרוצים להגיע
לדרום אמריקה ומה הם עושים ומה הם מתכוננים ואיך הם מתכונים. זה היה מעניין כן.
זאת אומרת באותו הזמן אתה מתאר קהילה יהודית שכל כולה על גלגלים.
בוודאי.
כולם מנסים לצאת.
כן. כן.
היו לכם גם קרובי משפחה בברלין?
במקומות אחרים בגרמניה?
היו לנו. היו לנו.
היה קשר איתם באותו זמן?
אבל זה כבר נגמר מזמן.
מה זאת אומרת זה נגמר מזמן?
אנחנו פעם היינו נוסעים אליהם.
אבל לא נסענו כבר באותו הזמן.
כבר אין קשר.
כן.
והם עדיין בברלין ב-38?
אני לא יודע.
אתה לא יודע אפילו.
איפה לקחו. לאן לקחו את אבא איפה הוא נאסר?
בעיר. היה בית מאסר.
אתם ביקרתם אותו?
כן. כן.
מה היה העילה למאסר שלו?
אני לא זוכר.
יהודי?
מספיק יהודי.
ואז אחרי שבועיים משחררים אותו?
כן. ואז זה מתחיל העברה. העברה.
היה צריך לשלם בשביל השחרור או פשוט?
אני לא יודע.
העיקר הוא היה בבית.
אנחנו יודעים שאחרי ליל הבדולח הרבה מיהודי גרמניה נשלחים למחנות ריכוז.
היו יהודים מהעיר שנשלחו באותו הזמן?
אני לא יודע.
המחנות ריכוז זה משהו שהדהד?
אתם ידעתם על קיומם של המקומות האלה?
אני לא זוכר כרגע אם אני ידעתי.
אבא משתחרר אני מבינה ואז ברור שהם מאיצים את העזיבה.
מתי בעצם אתם עוזבים את גרמניה?
במרץ-פברואר 39.
תחילת 39. יש עוד משהו שאתה זוכר שקורה לכם מסוף 38 עד העזיבה?
אני הלכתי לבית ספר נפגשתי שמה עם כל
חבר'ה המסולקים ובאתי הביתה ואכלנו טוב והלכנו למכבי וזהו.
זאת אומרת עד הרגע האחרון ממשיכים בפעילות.
לא למכבי לא הלכנו כבר. כי היה סגור.
סגרו את מכבי כבר? כבר אי אפשר היה זה.
לא. לא. בית הכנסת ליד שמה שרפו.
תגיד היו גם יהודים מן הסתם
שלא יהיו עמידים כמוכם שהסכם ההעברה לא חל עליהם לא לא יכלו לעשות את החליפין.
מה קורה איתם איך הם מנסים לצאת מגרמניה?
אני לא הייתי עורך-דין.
אתה לא יודע? אולי דיברו בבית?
לא. לא.
אתה הכרת נערים בני נוער וילדים שניסו להוציא אותם ב"קינדרטרנספורט"?
שמה?
האם הכרת ילדים או בני נוער שניסו להוציא אותם מגרמניה ב"קינדרטרנספורט"?
כן שמענו על זה. שמעתי על זה.
היו מקרים כאלה שדיברו על זה.
יש גם במשפחה שלי.
ילדים שככה ניצלו?
כן. כן. מהצד של אמא שלי. כן מגרייפנברג.
מצד שני אתה זוכר פעילות של באמת עליית הנוער שמצליחה להוציא ילדים נערים?
לא יודע.
אתה לא יודע על זה.
קינדרטרנספורט. אני זוכר.
אז אתם מחסלים את כל העסקים. מחסלים את הכל.
בצורה חוקית מה שנקרא.
אתה מספר על הוריך
שנולדו שמה הם נראו לך מהצד שבורים באותו הזמן. אנשים שבורים?
לא יודע. איך שהוא כולם מסתדרים.
אם אתה זוכר אני חוזרת על מצעדים לא נעימים ברחובות. לא?
לא.
האם אתם מנסים לפחות.
האם אתם מנסים לפעמים בתור בני נוער להיכנס למקומות שאסור לכם להיכנס אליהם או שלא?
חס וחלילה.
חס וחלילה. למה מה היה קורה.
מה היה קורה אם היית נכנס לבית קולנוע?
אתה מקבל מכות.
א'. בכניסה לא היו נותנים לך להכנס. נותנים לך מכה.
בעיטה. איך היו יודעים שאתה יהודי בכניסה?
מי לא מכיר את מי בעיר?
אתם הבנתם שאתם מגיעים לארץ ישראל שהמקום בלשון המעטה לא מפותח.
מאוד שונה מגרמניה שהייתה מאוד מודרנית באותם הימים או שלא היה לכם מושג לאן אתם מגיעים?
לא היה לי מושג. אני ידעתי שיש לי פה משפחה ושזה הכל בסדר.
דרך איפה אתם עוזבים איך אתם עוזבים הלכה למעשה?
אנחנו נוסעים ל"גלאון" ועולים על האונייה. מה שם האונייה.
אני שכחתי כרגע ונוסעים
עד לתעלת סואץ. נדמה לי זה בפורט סעיד.
אתה זוכר את היציאה מגרמניה את החתמת הדרכון?
אתה לא זוכר. דרך אגב הוסיפו לכם בדרכונים את השמות ישראל ושרה?
כן. ישראל הוסיפו.
הוסיפו גם לך ישראל?
כן. בטח.
שושיק איפה התמונה של האונייה?
יש. יש הכל אחר כך.
ואז אתם מגיעים.
מגיעים פה עם שני הליפטים כל אחד אחד וחצי. אז מצאנו מקום עזרו לנו שמה בחוף.
אנחנו גרנו בהתחלה בתל
אביב בבית מלון איזה שבועיים. כן.
על יד הדוד שלי.
הדוד מקבל אותכם בעצם.
כן הוא מקבל אותנו אנחנו אוכלים אצלו.
ואז אתם מה. שוכרים דירה משלכם בתל אביב.
כן ואז מתחילים ללכת לבית הספר
עכשיו אני הלכתי לבית הספר וכבר שנתיים לא הייתי.
אז לפי הגיל אני צריך להגיע לכיתה ח'.
יהודה הלוי כיתה ח'.
הייתי חודש בכיתה ח'.
קרה לי המנהל אתה לא יודע כלום.
אתה לא מתאים לכיתה ח'.
אתה יורד לכיתה ז'. אז ירדתי לז'.
מה עם עברית בכלל איך הסתדרת עם העברית?
זה למדנו בחוץ מזה.
על יד זה למדנו בנוסף.
עברית עוד התחלת ללמוד בגרמניה?
כן גם בגרמניה למדנו. מויישה. היה ספר של מויישה.
איך קיבלו אותך הילדים פה הישראלים?
טוב מאד. כן.
היו עוד דוברי גרמנית פה באזור?
כן בכל מקום היו.
בכל מקום היו.
איך אתה מסתגל למנטליות. למזג האוויר?
זה מה שהיה.
יש הרגשת חופש גם אחרי אווירת הטרור בגרמניה?
כמובן. פה זה הכל אחרת.
השינוי מאד חד.
בוודאי.
מכל האספקטים.
יש בהתחלה געגועים לגרמניה?
מה פתאום זה מת. ממש לא. הנושא פשוט מת.
אבא איך הוא מתאקלם אבא?
מבחינת פרנסה וכולי ועסקים?
הוא לא מתאקלם. הוא הולך להיות רואה חשבון באיזשהו
קיבוץ ואח"כ
הוא נכנס לנושא
של השילומים.
הוא מתמצא מכל אנשי העיירה.
הוא יודע בדיוק מה היה להם ומה לא היה להם.
כן. אז הוא סידר להם מה שצריך לסדר.
אבל זה כבר שנים אחרי.
כן. זה קרוב אז הוא נוסע לגרמניה לעיר
שהיא מטפלת באלנשטיין זה נויישטאט על הוואינשטרסה.
אז הוא נוסע לשמה ואחרי כמה זמן הוא מזמין את אמא כהפקידה
שלו והם משמה מנהלים את העסק ואנחנו בפתח-תקווה לבד.
אבל זה כבר אחרי מלחמת העולם השניה.
כן.
מן הסתם. תאמר לי אתם מוצאים את עצמכם פה בארץ מהר מאוד פורצת מלחמת העולם השנייה.
הגרמנים בהתחלה בעוצמה מאוד חזקה.
איך מתייחסים לזה עד כמה אתם מבינים מה קורה באירופה?
אני רציתי להתגייס לחיל האוויר האנגלי אז בהתחלה כן נתנו לי.
לא נתנו לי ובסוף הגעתי לפלמ'ח.
האם אתם מתחילים להיות מודעים פה בארץ לרצח יהודי אירופה על ידי הגרמנים?
כן אנחנו.
מתחילים לשמוע או שלא יודעים ממש?
אנחנו יודעים בדיוק הכל זה כתוב בעיתון. יודעים הכל.
ואתם מרגישים שניצלתם ברגע האחרון?
אנחנו יודעים שהיה לנו מזל.
האם היו יהודים שלא הצליחו לצאת מאלנשטיין?
אני מניח שכן אבל אני לא יודע. אין לי מושג.
אתה לא יודע.
ב-45 כש.
אז אני סיפרתי לך על המשפחה הזאת שקוראים שוורץ. אז אני יודע שהיא פה.
שהם ניצלו.
כן.
שמסתיימת המלחמה ב-45 ומבינים
באמת את גודל האסון.
איך אתה מתייחס לזה.
אתה מבין שהיו מחנות השמדה דברים קשים.
הגרמנים סדרו את זה והם אחראים לזה וזה עניין שלהם. אני סובל מזה כן.
זה עניין שלהם.
אני מתרחק מזה.
כשהגיעו ניצולי שואה יותר מאוחר לישראל אנשים עם מספרים
על הידיים אתה ניסית לתקשר או שהעדפת להתרחק בכלל מהנושא?
אני כבר אז הייתי בצבא.
בכל מקרה כל הנושא הזה של ניצולי השואה אני מבינה שלא ממש.
זה נושא לא עיקרי.
אוקיי. מה הנושא העיקרי?
המשפחה. העתיד. המדינה.
אני מבינה שאתה מהר מאוד מרגיש חלק ממה שקורה פה אתה אחר כך מתגייס לפלמ'ח בהמשך לצבא.
זאת אומרת אתה ניהיה ישראלי לגמריי.
אני עזבתי את הבטחון.
ביטחון ישראל זה הדבר שהכי חשוב לך.
אני גמרתי שם. הגעתי הנה.
כמה שנים היית בצבא?
קרוב לשישים.
מה בעיקר עשית בצבא?
מה לא?
ידעו דבר אחד.
אם לא יודעים מה לעשות נותנים ליהודה.
היינו גם באוגנדה.
ז'א יש לך הרבה זכויות במה שנקרא ביטחון ישראל.
כן.
אנשים בצבא.
את יודעת מה זה ממונה על יצוא ביטחוני?
מרשים מאוד.
כן יוצא דופן.
היה לך הרבה סיפוק בעבודה. אני מבינה.
בוודאי.
כמה מילים על המשפחה שהקמת. מה השם של אשתך?
שושנה.
והילדים מה השמות שלהם?
הדס. נירה. אייל.
הילדים שלך ידעו. אתה סיפרת מה עבר עליך בגרמניה הנאצית בתור ילד?
חלק.
אתה חושב שהם הבינו שאם המשפחה לא הייתה יוצאת בזמן משם.
הם לא היו באים לעולם זאת אומרת.
בוודאי אצלהם לא משפחה אחרת.
אתה חזרת לבקר שם באלנשטיין?
נסענו גם לבקר אנחנו רצינו לדעת מה. מה נגמר שמה.
איך הרגשת שחזרת לשם?
אז ראיתי.
לא התרגשת יותר מדי?
לא. מי שהתרגש זה הילדים.
מה יחסך היום לגרמנים?
תראי. היום אנחנו צריכים את הגרמנים והם צריכים אותנו.
איך אתה רואה היום את המצב של העם היהודי פה בארץ ישראל.
בחוץ לארץ. איך אתה רואה את הדברים ככה אחרי כל השנים?
אנחנו עם. אני לא רוצה להגיד את השם.
את רוצה את
ביבי? טוב. זה מה שיש.
אנחנו עם כזה.
בשביל זה אנחנו כאן סובלים.
יש עוד משהו שאתה רוצה להוסיף על העדות הזאת?
אני לא התכוננתי. דיברתי מהלב.
דיברת מהלב ודברים נכנסו ללב שלי אני אבקש ממך לסיום לומר כמה מילים לדורות הבאים.
מה אתה מאחל לנכדים לנינים. הדורות הבאים?
קודם כל שלא יצטרכו לעבור מה שאנחנו עברנו.
שהם ילמדו ממש ממה שהיה וממה שיש ושיוציאו את המסקנות הנכונות.
את רואה אנחנו עם של עורכי דין
עד עכשיו צריכים לבטל את זה וליהיות מקצוע אחר.
כתבה. ראית בעיתון היום?
זה משהו מיוחד איך לצאת עם כל מיני דברים. טוב.
מר לוין המון המון תודה.
גם לך.
ישר כוח.
טוב התמונה הזאת צויירה ידי
ארכיטקט מנדלסון כאשר הוא למד עדיין ב.
התמונה הזאת צוירה על ידי הארכיטקט מנדלסון בעיר אלנשטיין
בגרמניה מהצד השני של הכנסייה בשעה שבע.
בבוקר כאשר הוא קם הסתכל אבא שלי על הכנסייה ולכן הוא צייר אותה.
הנאצים בליל הבדולח מאד היו מרוגזים על זה
שזה היה בבית של יהודי ולכן הם ניסו לעשות לה
נזק ואנחנו בכוונה לא תיקנו אותה.
כל הכוסות האלה שאתם רואים פה אני
הצלתי מליל הבדולח על ידי זה שפתחתי את הארון שהיה הפוך מאחור.
הוצאתי את הקיר ומה שנשאר שלם הוצאתי החוצה וזה עכשיו מונח פה.
רואים פה את סבא וסבתא שלי מצד אמא.
אמא עם הסבתא שלי בתור תינוקת
עם האחיות שלה.
זה בית הקברות באלנשטיין שפה מונח הסבא שלי יוליוס לוין.
כל בית הקברות נהרס על ידי הפולנים כי הם
לא רצו שלגרמנים ובגלל זה זה של היהודים יהיה את
הרצון ונקמה לחזור לבקר את המשפחות שלהם.
זה הפעם האחרונה ב-1932 שנכבדי העיר אלנשטיין נפגשו.
אבא שלי הוא
בצד ימין בשורה הקדמית.
ב-1933 כבר אף אחד לא נפגש כי היטלר עלה בינתיים.
הנה זה משפחת לוין לפני העליה ארצה ב-1939.
את מי רואים פה?
מצד ימין זה יהודה. אמא.
עלתה באמצע ואבא שלי.
זה הבול האחרון שהגיע אלינו מהזמנים ההם.
הנה תמונת הנישואים שלנו עם עוגה גדולה מאוד שאני הספקתי לא לאכול.
זאת תמונה משפחתית עם כל הצאצאים. מאיזה שנה?
Testimony of Yehuda Levin, born in Allenstein, Germany in 1924, regarding his experiences in Allenstein and in Eretz Israel Childhood in Allenstein; well-to-do family; rise to power of the Nazi Party, January 1933; anti-Jewish legislation; displays of antisemitism in the school; ban against entry into public places; Kristallnacht, November 1938; their home is broken into, including the destruction of property; burning of the synagogue; detention of his father; confiscation of property; aliya to Israel in the context of the Transfer Agreement, in early 1939; life in [Eretz] Israel.
item Id
13171804
First Name
Yehuda
Last Name
Lewin
Date of Birth
1924
Place of Birth
Allenstein, Germany
Type of material
Testimony
Language
Hebrew
Record Group
O.3 - Testimonies Department of the Yad Vashem Archives
Date of Creation - earliest
04/07/2017
Date of Creation - latest
04/07/2017
Name of Submitter
לוין יהודה Yehuda Lewin
Original
YES
Interview Location
ISRAEL
Connected to Item
O.3 - Testimonies gathered by Yad Vashem
Form of Testimony
Video