>
>
breadcrumbs.documents >
Sara Lipshitz

Sara Lipshitz

Testimony

00:00:00.000 00:00:13.000

היום י"ג באייר תשע"ז השמונה לחודש מאי שנת 2017. אני דינה שפט מטעם יד ושם.

00:00:13.000 00:00:19.000

מראיינת את שרה ליפשיץ. שנולדה בדינוב פולין. 1934.

00:00:19.000 00:00:28.000

שרה תספר לנו על ילדותה. על חייה בסיביר. הם היו בכמה מקומות בסיביר.

00:00:28.000 00:00:32.000

אחר כך עשו רפרטריאציה לפולין.

00:00:32.000 00:00:39.000

היא תספר לנו על החיים בפולין ועל עלייתה והתאקלמותה פה בארץ.

00:00:39.000 00:00:48.000

ספרי לי שרה מי על בני משפחתך. את מה הרקע שלהם. מה את יודעת. נתחיל מסבתא וסבא.

00:00:48.000 00:00:58.000

שמות מאוד חשובים לנו. כי זה מצבת זיכרון עבור האנשים האלה. בייחוד אלה שנספו או לא בחיים.

00:00:58.000 00:01:09.000

אז להתחיל? טוב. אבא שלי הוא דור שביעי מרבי אלימלך מליז'נסק. אז אה הוא היה חסיד.

00:01:09.000 00:01:13.000

אז הוא היה מחסידות ליז'נסק.

00:01:13.000 00:01:24.000

לא. הוא היה מחסידות באבוב. ואמא שלי היא בת דיין של דינוב. רבי דוידה למלך הכהן.

00:01:24.000 00:01:30.000

שהוא היה גם רב. וגם דיין וגם תלמיד חכם שכתב ספרים.

00:01:30.000 00:01:38.000

אם... קודם רציתי שתדברי קצת. על הרב. מי שיקרא את זה וישאל מי הוא היה רב מליז'נסק.

00:01:38.000 00:01:46.000

הרב אלימלך מליז'נסק הוא היה מקובל. אנשים יודעים את זה.

00:01:46.000 00:01:52.000

הוא הלך עם אחיו. ר' זושא הם יצאו לגלות בפולניה.

00:01:52.000 00:01:52.001

כן.

00:01:52.001 00:02:00.000

והלכו מבית לבית. ותמכו ביהודים. הם עשו כל מיני מופתים וזה.

00:02:00.000 00:02:09.000

ויש קבר בליז'נסק. ועולים על הקבר אלפים אנשים. מכל העולם לא רק מהארץ. מכל העולם באים אליו.

00:02:09.000 00:02:10.000

את עלית לקבר שלו?

00:02:10.000 00:02:19.000

כן. בטח. ומבקשים בקשות וזה מתקיים וזה פלאי פלאים. זה מצד אבא שלי.

00:02:19.000 00:02:21.000

רגע אבא היה גם חסיד?

00:02:21.000 00:02:23.000

כן בבית. בדינוב.

00:02:23.000 00:02:25.000

מאיזה חסידות?

00:02:25.000 00:02:29.000

באבוב אמרתי לך. הוא היה חסיד הוא הלך.

00:02:29.000 00:02:33.000

מה זה אומר חסידות בובוף? מה הם שונים?

00:02:33.000 00:02:40.000

זה היה גם אותו הדבר. זה היה רבי והיה לו חצר. יהודים היו באים שמה לחגים.

00:02:40.000 00:02:47.000

היו משאירים את האישה והילדים בבית. ונוסעים לרבי לחגים לראש השנה. ליום כיפור.

00:02:47.000 00:02:57.000

וזה נתן להם סיפוק נפשי. כי לא היה להם תיאטרון. הם לא היו כאלה. אדם צריך נפש גם לנפש. זה לא מספיק רק לגוף.

00:02:57.000 00:03:06.000

אז היו נוסעים לרבי. והיו שם בחצר. והם ספגו את הדרשות של הרבי. את התורות.

00:03:06.000 00:03:11.000

והם היו עם החברים שלהם הם גם היו מאוד חסידים.

00:03:11.000 00:03:16.000

אחר כך היו באים הביתה והביאו מטען. אז הם חיכו לפעם הבאה שנוסעים לרבי.

00:03:16.000 00:03:21.000

זה היה התענוג שלהם. ומה היה התענוג של הנשים?

00:03:21.000 00:03:26.000

התענוג של הנשים היה. לגדל בבית את הילדים. לנהל משק בית.

00:03:26.000 00:03:32.000

האישה. בכל אופן בפולניה בבית שלנו. היא הייתה מנהלת את הבית.

00:03:32.000 00:03:36.000

אבל בבית שלכם הנשים למדו?

00:03:36.000 00:03:36.001

אמא שלי למשל. היה היסטוריון גרץ. שמעת?

00:03:36.001 00:03:36.002

בודאי.

00:03:36.002 00:03:46.000

אז היא קראה את כל הספרים. למרות שהיא הייתה בת של דיין.

00:03:46.000 00:03:49.000

אז היא קראה את הספרים של גרץ גשיכטע.

00:03:49.000 00:03:55.000

היא סיפרה לי את כל הדברים האלה. שאני הייתי מגיל שלוש. והיא הייתה אישה מאוד חכמה.

00:03:55.000 00:04:01.000

והיא הייתה ליידי כזו. היא לא התעצבנה. והיא לא צעקה על ילדים והיא לא הרביצה.

00:04:01.000 00:04:04.000

היה לה משהו להגיד. אז היא הייתה מושיבה אותי ואומרת לי.

00:04:04.000 00:04:07.000

"בואי אני רוצה להגיד לך. איך את צריכה להתנהג".

00:04:07.000 00:04:09.000

והיא לימדה אותי איך צריכים להתנהג.

00:04:09.000 00:04:19.000

גם בבני אדם וגם עם הדת. היא לימדה אותי שצריכים להגיד שלום לכל אחד.

00:04:19.000 00:04:24.000

וצריכים לדון מה שכתוב בפרקי אבות. צריכים לדון את כל אחד לכף זכות.

00:04:24.000 00:04:32.000

ולא צריכים לריב. ואם מעליבים אותך אז אל תעני. כי היא הייתה אומרת לי שחתיכה אחת של עץ

00:04:32.000 00:04:35.000

לא יכולה לברור. אז צריכים שתיים בשביל לריב.

00:04:35.000 00:04:40.000

וככה היא חינכה אותנו אותי ואת האחים שלי וגדלנו.

00:04:40.000 00:04:55.000

אנחנו נדבר. אני רוצה להפסיק אותך דקה ולחזור לסבא מצד. מהצד של ליז'נסק ז"א מצד אבא שלך.

00:04:55.000 00:04:57.000

אבל זה היה דור שביעי. אין לי הרבה מה לספר.

00:04:57.000 00:04:57.001

לא משנה. אבל זה אני רוצה להמשיך..

00:04:57.001 00:05:02.000

מה את יודעת על הסבא ממש שלך.

00:05:02.000 00:05:04.000

אני לא יודעת הרבה על הסבא הזה.

00:05:04.000 00:05:08.000

על הסבא שלך. את יודעת משהו? פגשת את סבא?

00:05:08.000 00:05:15.000

הסבא שלי. האבא של אבא שלי. קראו לו יעקב פנחס. אנחנו היינו יחד בסיביר.

00:05:15.000 00:05:18.000

מה את יכולה לספר על הסבא?

00:05:18.000 00:05:25.000

הוא היה איש שבשבת הוא לא דיבר דיברי חול. הוא ידע את כל התהילים בעל פה.

00:05:25.000 00:05:32.000

היינו ברוסיה. ושמו אותו בבית סוהר כי ברוסיה של סטלין אסור היה להתפלל.

00:05:32.000 00:05:40.000

והוא היה אומר תהילים בעל פה. אז בא שם המנהל ואומר אתה אומר תהילים?!

00:05:40.000 00:05:43.000

זה אסור להתפלל פה. ושם אותו בבית סוהר.

00:05:43.000 00:05:50.000

והוא נפטר שם בבית סוהר. וזה היה בעיר אחרת ואבא שלי היה הולך ברגל חמש עשרה קילומטר.

00:05:50.000 00:05:54.000

ופשוט בגלל זה הם אסרו אותו?

00:05:54.000 00:06:00.000

כן. ובסוף הוא נפטר. והביאו אותו לקבר ישראל אבל אנחנו ניסינו למצוא את הקבר.

00:06:00.000 00:06:07.000

אבל אנחנו לא יכולים. שזה היה בבודייבו באובלסטה זה. איך אומרים אובלסט?

00:06:07.000 00:06:18.000

שזה היה. זה היה שייך ללראש העיר נגיד של קירה של אירקוטסק.

00:06:18.000 00:06:26.000

ואחר כך משמה אנחנו נסענו לרוסיה התיכונה.

00:06:26.000 00:06:30.000

אנחנו נדבר על זה. אז את אומרת ששמו של הסבא הזה.

00:06:30.000 00:06:32.000

יעקב פנחס.

00:06:32.000 00:06:33.000

יעקב פנחס. אשתו?

00:06:33.000 00:06:39.000

אשתו נפטרה בדיוק בשנה לפני המלחמה. קראו לה ציפורה. פייגה.

00:06:39.000 00:06:43.000

ציפורה פייגה. את יודעת משהו על ציפורה פייגה?

00:06:43.000 00:06:48.000

לא. לא. לא. זה לא היה מקובל כמו היום. שנוסעים הילדים להורים.

00:06:48.000 00:06:51.000

עכשיו בואי נדבר על הסבא והסבתא מהצד של אמא שלך.

00:06:51.000 00:06:57.000

טוב. לי קוראים אחרי הסבתא שלי. זאת אומרת שהיא כבר הייתה נפטרה.

00:06:57.000 00:07:01.000

אז סבתא שרה. מה את יכולה לספר?

00:07:01.000 00:07:04.000

לא. כלום. אני לא הכרתי אותה. כי לי גם קוראים שרה.

00:07:04.000 00:07:10.000

אז היא נפטרה לפני שנולדת. את יודעת משהו עליה ההורים סיפרו לך?

00:07:10.000 00:07:13.000

לא סיפרו. לא דיברנו. אבל אנחנו גרנו עם הסבא.

00:07:13.000 00:07:14.000

ששמו?

00:07:14.000 00:07:26.000

ששמו היה דויד אלימלך. אמא שלי הייתה הכי צעירה בבית. וסבא שלי היה דיין אמרתי לך. הבית היה שלו.

00:07:26.000 00:07:30.000

של הסבא מצד אבא?

00:07:30.000 00:07:43.000

מצד אמא. אז הסבא גר איתנו. ואני הייתי ילדה קטנה וסבא היה כאילו הבייביסיטר שלי.

00:07:43.000 00:07:46.000

כן. מה את זוכרת ממנו?

00:07:46.000 00:07:51.000

אני זוכרת כן. אני זוכרת שהיה לי כיסא קטן מעץ. כזה ספסלון.

00:07:51.000 00:07:55.000

ואיפה שהוא היה הולך. הייתי הולכת על ידו.

00:07:55.000 00:08:04.000

והוא לבש וסט כזה. ובוסט היה לו תמיד רבע סוכר. חלק מקובייה אז הוא היה נותן לי.

00:08:04.000 00:08:12.000

זהו. זה מה שאני זוכרת. אמא שלי הייתה באמצע יום באה הביתה. היה לנו חנות. להורים שלי היה חנות.

00:08:12.000 00:08:16.000

והיא הייתה באה הביתה ועושה לו הפנקיחל קראו לזה.

00:08:16.000 00:08:26.000

חלה מטובלת בחלב. היא הייתה מטגנת את זה בביצה להביא לאבא שלה. זה אני זוכרת. זהו מהבית.

00:08:26.000 00:08:33.000

עכשיו ההורים שלך. מה את יודעת על אמא? בואי נדבר על אמא. על הילדות שלה את יודעת משהו?

00:08:33.000 00:08:47.000

לא. אני הייתי... כמה? אם אמא שלי נולדה ב- 98' ואני נולדתי ב- 35'. זה המון שנים אני לא יכולתי לדעת ממנה שהיתה צעירה.

00:08:47.000 00:08:49.000

אולי היא דיברה?

00:08:49.000 00:08:53.000

היא דיברה הרבה. אבל לא על עצמה. היא דיברה.

00:08:53.000 00:09:00.000

היא דיברה. אמרתי לך. היא הייתה תלמידת חכמים מה שאומרים היום. אז לא היה מקובל.

00:09:00.000 00:09:00.001

זהו. זה היה נדיר.

00:09:00.001 00:09:00.002

כן. בדיוק.

00:09:00.002 00:09:10.000

אז מה היא למדה. הסבא האבא שלה לימד אותה?

00:09:10.000 00:09:17.000

הוא לא היה צריך ללמד אותה. כי הוא למד כל היום. והיו באים אנשים להתדיין.

00:09:17.000 00:09:23.000

והיא הייתה שומעת מה שדיברו. היא ידעה מה זה פרוזבול.

00:09:23.000 00:09:26.000

וכל מיני דברים כאלה. מה שאנשים רגילים לא יודעים.

00:09:26.000 00:09:32.000

אז היא ידעה. אז היא סיפרה לנו גם. אז גם אנחנו ידענו. וככה זה הלך מדור לדור.

00:09:32.000 00:09:34.000

מה את יכולה לספר על אמא?

00:09:34.000 00:09:35.000

אמרתי לך קודם.

00:09:35.000 00:09:37.000

על אמא

00:09:37.000 00:09:45.000

על אמא שלי? היא הייתה אדם יוצא מן הכלל. קודם כל אינטלגנטית.

00:09:45.000 00:09:48.000

אני אספר לך משהו שאף אחד אחר לא סיפר לך.

00:09:48.000 00:09:50.000

ספרי לי סיפור.

00:09:50.000 00:10:02.000

היו באים מפשמיש. היו באים לעשות הצגות בדינוב. בדינוב היו 500 משפחות יהודיות.

00:10:02.000 00:10:10.000

וזה הייתה עיירה עם אנשים יותר משכילים. יותר אינטיליגנטים משבעיירות אחרות.

00:10:10.000 00:10:15.000

אז באו ה... אז היא הייתה הולכת להצגות לשמוע את ההצגות.

00:10:15.000 00:10:23.000

והיא הייתה באה הביתה. וגם היא ידעה והיא הייתה שרה לנו. תמיד בשבת בין ערביים.

00:10:23.000 00:10:27.000

את יודעת עד שהשבת נגמרת ועד שזה. קוראים לזה בין ערביים.

00:10:27.000 00:10:33.000

היא הייתה שרה לנו את השיר. אז היה הצגה על מכירת יוסף.

00:10:33.000 00:10:33.001

אז את זוכרת את השיר לשיר לנו?

00:10:33.001 00:10:33.002

כן. אני זוכרת.

00:10:33.002 00:10:39.000

אולי תשירי לנו? כי חשוב לאסוף שירים.

00:10:39.000 00:10:47.000

כן. אני צריכה לרכז לי רגע את המחשבות. זרח זו הייתה הבת של יעקב.

00:10:47.000 00:10:50.000

לא בת אושר היא הייתה הבת של אושר.

00:10:50.000 00:11:19.000

[שיר ביידיש].

00:11:19.000 00:11:21.000

יישר כוח

00:11:21.000 00:11:31.000

אחר כך באים ליעקב ומראים לו את הכותונת. הבנים. אני לא זוכרת את הכל אבל.

00:11:31.000 00:11:32.000

מה שאת זוכרת

00:11:32.000 00:11:44.000

[שיר ביידיש]

00:11:44.000 00:11:52.000

זה אני עוד זוכרת. ואני הייתי בת ארבע שלוש. ואני עוד זוכרת הייתי עוד שרה את הסיפורים האלה.

00:11:52.000 00:11:56.000

את זוכרת עוד שיר שהיא שרה לך. שיר ערש אולי?

00:11:56.000 00:12:08.000

[שיר].

00:12:08.000 00:12:11.000

זה שיר ערש.

00:12:11.000 00:12:37.000

[שיר].

00:12:37.000 00:12:38.000

זהו. בא לי לבכות.

00:12:38.000 00:12:41.000

דרך אגב את שרה במקהלה?

00:12:41.000 00:12:42.000

אני שרתי לילדים שלי.

00:12:42.000 00:12:43.000

אה לא במקהלה.

00:12:43.000 00:12:51.000

פעם ידעתי לשיר יפה. הייתי שרה בחברה שהיו באים. במשך הזמן הקול השתנה.

00:12:51.000 00:12:57.000

אז על אמא את אומרת. הם נישאו בנישואי שידוך אני מתארת לי.

00:12:57.000 00:13:00.000

ככה אמא שלי הייתה אלמנה ואבא שלי היה אלמן.

00:13:00.000 00:13:02.000

רגע אמא שלך הספיקה להתאלמן?

00:13:02.000 00:13:09.000

אמא שלי התחתנה והבעל שלה נפטר אחרי חצי שנה.

00:13:09.000 00:13:14.000

ואבא שלי אני לא זוכרת מה קרה לו. אבל הוא גם היה אלמן.

00:13:14.000 00:13:19.000

ואבא שלי היה ממשפחה מיוחסת אבל...

00:13:19.000 00:13:20.000

היו להם ילדים אחרים?

00:13:20.000 00:13:28.000

לא. לא. היה ממשפחה מיוחסת אבל היו עניים. ואמא שלי אז נקראה ממשפחה אמידה.

00:13:28.000 00:13:35.000

היה לה בית. היה לה חנות. והיא הייתה אישה נאה. אז הם התחתנו.

00:13:35.000 00:13:46.000

ולא היה להם ילדים. אז הם נסעו לפשמיש לגניקולוג. והוא מצא שיש לה פוליפ על הרחם.

00:13:46.000 00:13:56.000

אז ניתחו אותה. ואז היא ילדה. היא ילדה את השלושה אחד אחרי השני. ועם זה אנחנו באנו לרוסיה.

00:13:56.000 00:13:59.000

רגע שלושת הילדים מה שמם?

00:13:59.000 00:14:05.000

צבי. זאב ואני שרה. זה היה צבי. שרה וזאב.

00:14:05.000 00:14:05.001

עכשיו גם לדבר קצת על אבא.

00:14:05.001 00:14:13.000

ראית את התמונה שלנו מפריז? אחיך לא הראה לך?

00:14:13.000 00:14:17.000

אי אפשר לקום. אנחנו נסתכל על זה אחר כך.

00:14:17.000 00:14:17.001

ספרי על אבא.

00:14:17.001 00:14:17.002

אבא שלי?

00:14:17.002 00:14:17.003

מה את יודעת על ילדותו אולי? או משהו.

00:14:17.003 00:14:17.004

על ילדותו...

00:14:17.004 00:14:26.000

הוא למד בישיבות?

00:14:26.000 00:14:31.000

לא. הוא לא למד בישיבות כי הוא היה הבן הבכור.

00:14:31.000 00:14:32.000

שמו?

00:14:32.000 00:14:42.000

יצחק. הוא היה צריך לפרנס את המשפחה. היתה להם חנות של שמרים. שמה הם גרו בסאנוק.

00:14:42.000 00:14:50.000

סאנוק זה כבר עיר יותר גדולה מדינוב. וזה דיי רחוק. אז פעם אחת הוא נסע.

00:14:50.000 00:14:52.000

כשאחות שלו התחתנה. קראו לה שפרה.

00:14:52.000 00:14:59.000

היא התחתנה. אז הוא לקח את האח שלי הגדול שגם היה בן חמש. אני לא זוכרת זה שמעתי רק מדיבורים. אני לא...

00:14:59.000 00:15:05.000

והם נסעו לחתונה. זה היציאה היחידה מה שהיה מחוץ לבית.

00:15:05.000 00:15:10.000

חוץ מאשר כשהוא נסע לריישא-ז'שוב להביא סחורה לחנות.

00:15:10.000 00:15:21.000

אז הוא היה נוסע בלילה וחוזר בבוקר. שם את הסחורה בחנות והולך לבית כנסת.

00:15:21.000 00:15:30.000

הבית כנסת בסמדריץ'. היה גם בית כנסת בדינוב וגם בית מדרש. החסידים היו מתפללים בבית מדרש.

00:15:30.000 00:15:40.000

אז כשהיה לו זמן. הוא היה... זה היה ממול. לא רחוק אז הוא היה מהחנות הולך למדרש ללמוד.

00:15:40.000 00:15:40.001

הוא הלך עם א... הוא לא הלך עם א... הוא הלך עם בגדים של חסידים.

00:15:40.001 00:15:56.000

בשבת היה לו שטריימל וחלוק כזה ממשי וחגורה עם גרטל. הוא היה חסיד.

00:15:56.000 00:15:56.001

אז הוא הלך ממש כמו ה...

00:15:56.001 00:15:56.002

כן.

00:15:56.002 00:16:02.000

ואמא היה לה כיסוי ראש?

00:16:02.000 00:16:02.001

אמא היה לה זה... היה לה שייטל. והיא הייתה גנדרנית אז על השייטל היא לבשה כובע.

00:16:02.001 00:16:02.002

על השייטל.

00:16:02.002 00:16:15.000

כן. והיה לה חליפה לשבת לבית כנסת. ופה הייתה לה סיכה יפה.

00:16:15.000 00:16:15.001

היא הייתה מתגנדרת. היא הייתה גנדרנית.

00:16:15.001 00:16:15.002

אמא?

00:16:15.002 00:16:27.000

כן. אז היא רצתה ל... את השפתיים. אז לא היה אודם. אבל היה קפה ציקורי.

00:16:27.000 00:16:34.000

וזה היה עטיפה אדומה אז היא הייתה מורחת. היא הייתה משהו האישה הזו.

00:16:34.000 00:16:42.000

עכשיו. רציתי לדעת מה את זוכרת מהילדות המוקדמת? איך היו החיים הדתיים?

00:16:42.000 00:16:48.000

אולי נתחיל בזה. את היית קטנה. את זוכרת איזה חג. שבת או משהו?

00:16:48.000 00:16:55.000

אנחנו היינו הולכים. אמא שלי הייתה הולכת כל שבת לבית הכנסת. אז היא הייתה לוקחת אותי. ולחגים היינו הולכים לבית הכנסת.

00:16:55.000 00:16:55.001

ובבית שלנו היה תנור. קודם כל היה לנו שיקסע. קבוע. היא ישנה אצלנו.

00:16:55.001 00:17:04.000

היא אפילו ידעה את הברכות "מודה אני" ו"אשר יצר". כל הדברים האלה היא הייתה אומרת איתנו את כל הברכות.

00:17:04.000 00:17:24.000

ואת הבית ניהלה אמא העיקר. אבל אבא היה מביא את הסחורה. הוא היה נוסע ל... היה לנו בגדים.

00:17:24.000 00:17:34.000

מסביב לדינוב היו המון כפרים. והיה יום של שוק והיו באים מהכפרים לקניות.

00:17:34.000 00:17:43.000

אז היו קונים. בדינוב היה רנקס כזה. מסביב היו חנויות של יהודים.

00:17:43.000 00:17:49.000

וכל מיני חנויות. והיו באים לקניות. אז היה פרנסה. היה פרנסה טובה.

00:17:49.000 00:18:00.000

אני לא זוכרת למשל בדינוב שהיו עניים. לא היה. זאת הייתה עיירה מבוססת אפשר להגיד.

00:18:00.000 00:18:03.000

מה היו שמה רוב החנויות?

00:18:03.000 00:18:13.000

הכל. היה מכולת והיה חנות של חומרי בניין. למשל הדוד שלי. אחות של אמא שלי הייתה.

00:18:13.000 00:18:13.500

שמו. שמו?

00:18:13.500 00:18:16.500

שמו היה בייניש הסנס.

00:18:16.500 00:18:17.500

הוא שרד את השואה?

00:18:17.500 00:18:25.500

לא. לא. לא. אבל היה לו בן בירושלים קראו לו הסנס צבי. הוא היה החבר המקשר.

00:18:25.500 00:18:27.500

הוא כבר לא בחיים?

00:18:27.500 00:18:32.500

לא. כבר לא. אז היו כל מיני. היה מסחר.

00:18:32.500 00:18:36.500

על הדוד הזה רצית לדבר. הסנס.

00:18:36.500 00:18:46.500

הם היו גם אמידים. והסבא שלי דוד אלימלך כנראה שהוא היה ציוניסט.

00:18:46.500 00:18:52.500

למה?. ממה אני הסקתי את זה אחר כך. השתי בנות של הבת שלו.

00:18:52.500 00:18:55.500

שקראו לה אהובה ליבלה. הן רצו לנסוע לארץ ישראל.

00:18:55.500 00:19:04.500

ולארץ ישראל לנסוע אז היו צריכים סרטיפיקט. ובפשמיש היה דוקטור טון שהוא היה מהציונים. מה ה...

00:19:04.500 00:19:07.500

איך קוראים לזה שעשו בשוויץ.

00:19:07.500 00:19:12.000

הקונגרס הציוני.

00:19:12.000 00:19:16.000

כן. הוא היה חבר בקונגרס הציוני הדוקטור טון. והוא הכיר את סבא שלי.

00:19:16.000 00:19:26.000

וסבא שלי כתב מכתב אליו. המלצה ואז הם היו מקבלים סרטיפיקט לארץ ישראל. אז עלו שתי בנות ובן.

00:19:26.000 00:19:33.000

אז אם הוא הלך לתת להם המלצה. סימן שהוא היה ציוניסט. כי מי שהיה נגד לא היה נותן. והוא נתן להם גם...

00:19:33.000 00:19:37.000

אבל הוא לא חשב לעלות?

00:19:37.000 00:19:42.000

הוא כבר היה זקן. הוא נפטר שנתיים לפני המלחמה. או שלוש שנים.

00:19:42.000 00:19:44.000

והילדים חשבו? היו כאלה?

00:19:44.000 00:19:46.000

הנה אני מספרת לך הנכדים נסעו.

00:19:46.000 00:19:50.000

הנכדים אני מבינה. אני מדברת עם מהילדים?

00:19:50.000 00:19:51.000

לא הילדים לא כולם חסידים.

00:19:51.000 00:19:54.000

הם עוד לא חשבו לעלות.

00:19:54.000 00:19:59.000

לא הם היו חסידים כולם. אבל אמא שלי בלבה. הייתה ציוניסטית.

00:19:59.000 00:20:05.000

מאיפה אני יודעת? שאנחנו היינו בפריז. אז אנחנו היינו במלון בתמיכת הג'וינט.

00:20:05.000 00:20:14.000

אז באו מהג'וינט ורצו שאנחנו ניסע לאמריקה. אז אמא שלי אומרת. די היינו בגלות.

00:20:14.000 00:20:21.000

בן גוריון מקים מדינת ישראל. אנחנו נשב פה בפריז ונחכה עד שנוכל לעלות ארצה.

00:20:21.000 00:20:26.000

והיא באה לארץ. אז גרנו בחיפה. אז היא הייתה הולכת עם אבא שלי לטייל.

00:20:26.000 00:20:31.000

אז היא הייתה אומרת לו. תראה איזה בתים יפים. איזה חנויות יפות.

00:20:31.000 00:20:36.000

אז אבא היה אומר לה. מה מה מה יש לך מזה? זה שלך? אז היא אומרת לא. אבל זה שלנו.

00:20:36.000 00:20:44.000

והיא הכניסה את אהבת ארץ ישראל גם באבא גם בילדים. אנחנו מאוד אוהבים את ארץ ישראל.

00:20:44.000 00:20:51.000

למרות שהיינו בכל העולם. אני גם לנכדים שלי אני אומרת להם. אתם מקטרים אבל אתם לא הייתם בגלות.

00:20:51.000 00:20:55.000

אתם לא יודעים מה זה להיות אצל גויים. ולהיות אזרח סוג ב'.

00:20:55.000 00:21:05.000

ואתם צריכים לנשק את האדמה כל יום. ולא לקטר ולרוץ לחפש בברלין. זה מה שאני מלמדת את הילדים שלי.

00:21:05.000 00:21:05.001

דיברנו על שבת. מה עוד את זוכרת משבת. איך היו ההכנות ביום שישי?

00:21:05.001 00:21:05.002

כן ביום שישי היו הרבה.

00:21:05.002 00:21:18.000

אבא שלך הלך למקווה?

00:21:18.000 00:21:20.000

כן. אבא שלי פה בארץ הלך למקווה.

00:21:20.000 00:21:21.000

אבל שם?

00:21:21.000 00:21:22.000

כל יום שישי.

00:21:22.000 00:21:25.000

כי אנחנו מדברים עדיין על דינוב.

00:21:25.000 00:21:29.000

על דינוב. כן. בטח שהוא הלך למקווה. איזה שאלה?!

00:21:29.000 00:21:31.000

ומה את זוכרת מהחגים?

00:21:31.000 00:21:38.000

לפני פסח היו קונים לנו בגדים חדשים. זה אני זוכרת.

00:21:38.000 00:21:42.000

מה אכלו ביום שישי? היה אוכל?

00:21:42.000 00:21:49.000

בטח היה גפילטע פיש ולוקשן מיט יוייך ועוף וקיגל של תפוחי אדמה.

00:21:49.000 00:21:58.000

קיגל של לוקשס. כמו שעושים בירושלים. אני לא זוכרת שעשו אצלנו בדינוב. וקניז'נים הייתה עושה.

00:21:58.000 00:21:58.001

מה זה?

00:21:58.001 00:21:58.002

זה היו.. היא הייתה עושה בצק כזה. עלים. ומבשלת למשל. כוסמת עם גריבן. את יודעת מה זה גריבן?

00:21:58.002 00:21:58.003

כן. השומן.

00:21:58.003 00:22:12.000

שמתיכים את זה. וזה כזה קריספי.

00:22:12.000 00:22:12.001

כן. כן.

00:22:12.001 00:22:20.000

ועוטפת את זה. ואופים את זה. וגם עם כרוב היו ממלאים את הקניז'ן.

00:22:20.000 00:22:20.001

עוגות שמרים כל שבת. כל יום שישי. ורוגלך וממולאים עם יגדס. את יודעת מה זה יגדס?

00:22:20.001 00:22:20.002

לא. זה אני לא יודעת.

00:22:20.002 00:22:20.003

אכמניות.

00:22:20.003 00:22:20.004

אוכמניות. נכון.

00:22:20.004 00:22:39.000

ועם גבינה. ולפני פסח היה...

00:22:39.000 00:22:43.000

רגע ושבת. הלכתם כולכם לבית כנסת?

00:22:43.000 00:22:43.001

תראי אנחנו היינו קטנים. אחי היה בן שלוש. מה זה... ילדים ואישה זה לא חובה בית כנסת.

00:22:43.001 00:22:59.000

בית כנסת חובה זה רק לגברים. אבל למה לוקחים את הילדים. להרגיל אותם. שהיו בין גויים

00:22:59.000 00:23:06.000

היה צריך להכניס בהם קצת יִידִישְׁקַיְיט. אז היו מביאים אותם לבית כנסת. אבל זה לא בגלל שחייבים.

00:23:06.000 00:23:07.000

את זוכרת משהו משבת?

00:23:07.000 00:23:18.000

אז אני מספרת לך. בשבת היו באים מבית כנסת עושים קידוש. היה אח גדול כזה עם קחלות. אבני שמוט. את יודעת מה זה?

00:23:18.000 00:23:25.000

אבנים כאלה עבות. ולמעלה הן מצופות עם קרמיקה.

00:23:25.000 00:23:25.001

כן.

00:23:25.001 00:23:34.000

אז התנור הזה היה מתחמם הרבה. וזה היה גם חימם את הבית.

00:23:34.000 00:23:41.000

זה אבא שלי סיפר. שסבא היה עומד ליד תנור הזה ומלמל. מלמל.

00:23:41.000 00:23:45.000

אז הוא היה אומר לו. "שווער שווער" הוא קרא לו. חם. מה אתה מדבר?

00:23:45.000 00:23:49.000

אז הוא אומר. אני עובר על פרשת שבוע. הוא ידע בעל פה את כל חמישה חומשי תורה.

00:23:49.000 00:23:59.000

הבן שלי הוציא ספר. היה לנו ספר. הוא כתב ספרים אבל זה היו צריכים להוציא את זה לאור לפני המלחמה.

00:23:59.000 00:24:03.000

כי הוא נפטר איזה שלוש שנים לפני המלחמה. אז זה נשאר שמה.

00:24:03.000 00:24:10.000

אבל בן אחד שלו נסע לארץ ישראל. אז הוא בא לאבא שלו ואמר תיתן לי משהו. איזה מזכרת.

00:24:10.000 00:24:19.000

אז הוא נתן לו ספר. בכתב יד עם נוצה. והספר הזה התגלגל אלינו. ולי יש גם בנים. תלמידי חכמים. כל השלושה.

00:24:19.000 00:24:27.000

למרות שהם מודרניים. הם כולם בקיאים בתלמוד.

00:24:27.000 00:24:36.000

אז הוא... יש לי פה את הספר. אני אראה לך. הוא עבד שמונה שנים על הספר. כל שורה הוא היה מתרגם. עבדנו על זה.

00:24:36.000 00:24:39.000

עשיתם ביום שבת סעודה שלישית?

00:24:39.000 00:24:45.000

סעודה שלישית היו אוכלים. כן הוא היה. אבא שלי בא הביתה לסעודה שלישית.

00:24:45.000 00:24:53.000

סעודה שלישית בדרך כלל היו אוכלים חלבי. אנחנו חיכינו שש שעות בין חלב לבשר.

00:24:53.000 00:24:57.000

אם אכלנו בשתיים עשרה אז בשש אפשר היה לאכול.

00:24:57.000 00:25:03.000

אבל היו ובחורף היו ימים קצרים יותר. אז זה אני כבר לא זוכרת מה היה.

00:25:03.000 00:25:05.000

מה את זוכרת מפסח?

00:25:05.000 00:25:18.000

פסח כך היה. חודש לפני פסח. היו קונים סלק והיו צנצנות כאלה גדולות של חמש ליטר נגיד.

00:25:18.000 00:25:25.000

והיו מקלפים את הסלק. וחותכים אותם לארבע לשש עם מלח ומים.

00:25:25.000 00:25:29.000

והיו שמים את זה על הארון. וזה נהיה בורשט.

00:25:29.000 00:25:29.001

בורשט. כן.

00:25:29.001 00:25:39.000

אחר כך היו קונים ענבים ושמים את זה במים וזה היה יין.

00:25:39.000 00:25:44.000

זה היו מכינים חודש חודש וחצי לפני פסח.

00:25:44.000 00:25:52.000

אחר כך היו קונים אווזים. והיו מפשירים את השומן ועושים גריבן. ועושים שמאלץ. ועם זה היו מורחים על המצה אחר כך.

00:25:52.000 00:26:06.000

כי שמה פסח זה עוד קר. והיה לנו מרתף בבית וזה עמד בצנצנות וזה היה צהוב כזה.

00:26:06.000 00:26:11.000

היו מורחים את המצה. ועל זה שמים מלח ואוכלים את זה.

00:26:11.000 00:26:16.000

ואנחנו אכלנו לא שרויה. החסידים. אוכלים לא שרויה.

00:26:16.000 00:26:17.000

לא שרויה.

00:26:17.000 00:26:23.000

שרויה זה נקרא מרטיבים את המצה. אצלנו לא הרטיבו את המצה. לא. אסור היה להרטיב.

00:26:23.000 00:26:31.000

אבל לילדים. הסבא כן התיר. הוא הסבא שלי הוא לא היה דיין מחמיר. הוא היה דיין מקל.

00:26:31.000 00:26:40.000

בגלל זה באו אליו הרבה יהודים. אם היה משהו. היו קונים עופות. זה לא היה שוק עופות כמו שיש פה היום.

00:26:40.000 00:26:47.000

היו קונים עוף. שוחטים אותו אצל השוחט. הולכים למרוט אותו אצל אחת שזה היה המקצוע שלה.

00:26:47.000 00:26:55.000

ואז פתחו את העוף ואם מצאו משהו. לפעמים היו מוצאים איזה מסמר בפיפיקל. את יודעת מה זה...

00:26:55.000 00:26:55.001

כן.

00:26:55.001 00:27:02.000

או משהו. אז היו באים לשאול את הרב אם זה כשר. אם מותר לאכול.

00:27:02.000 00:27:11.000

אז לרוב. אמא שלי סיפרה לי את זה. שסבא אם אפשר היה להקל. אז הוא היה מתיר.

00:27:11.000 00:27:21.000

כי גם ככה היו חיים. לא היו מי יודע מה. אז לא. הוא היה אדם ליברלי אפשר להגיד. היום היו אומרים עליו.

00:27:21.000 00:27:23.000

איפה היו אופים את המצות?

00:27:23.000 00:27:32.000

זה היה בקהילה. היה... לא יודעת היה. אבל שאנחנו חזרנו מסיביר שהיינו ברוסיה.

00:27:32.000 00:27:40.000

אז זה אני זוכרת איפה שהיו. היו מתאספים. מכשירים תנור.

00:27:40.000 00:27:48.000

ולמשל אמא שלי הייתה היא הייתה מכינה את הבצק למצות. זו הייתה העבודה הכי קשה.

00:27:48.000 00:27:56.000

המים. היו שומרים מים במשך חודש. כי פחדו שלא יפול איזה משהו מתבואה. משהו שזה יחמיץ את המים.

00:27:56.000 00:28:04.000

אז הם קראו לזה מים שלנו. היו שומרים על זה.

00:28:04.000 00:28:14.000

היו שופכים את זה על הקמח ולשים. לשים את זה עד שזה נהיה כזה חלק.

00:28:14.000 00:28:27.000

היו מחלקים. אני גם עבדתי בזה. לכל אחד כזה כמו לחמנייה. והיה מרדע ואחר כך היה עם חורים.

00:28:27.000 00:28:32.000

והיו אומרים המצה נויורנט. ומצה לתנור.

00:28:32.000 00:28:42.000

אז היינו א... זה. אחר כך שהיינו כבר יותר ברוסיה. יותר קרוב לאירופה על יד סראטוב.

00:28:42.000 00:28:50.000

אז קיבלנו מצות מנישביץ'. מאמריקה היה מגיע.

00:28:50.000 00:28:50.001

מארצות הברית. כן.

00:28:50.001 00:28:50.002

שמעת על מנישביץ'?

00:28:50.002 00:28:55.000

כן. בוודאי. זה המצות ה...

00:28:55.000 00:28:58.000

הם עזרו הרבה לנו. אחר כך הג'וינט.

00:28:58.000 00:29:04.000

אבל אנחנו עדיין בדינוב. אז אני רוצה לדעת. את זוכרת משהו מטקס ליל הסדר?

00:29:04.000 00:29:07.000

בדינוב. מי בא מי הוזמן?

00:29:07.000 00:29:15.000

אני רק זוכרת שלאבא שלי היה קיטל. זה מין חלוק לבן כזה.

00:29:15.000 00:29:17.000

והוא לבש גם את הגרטל?

00:29:17.000 00:29:25.000

לסדר לא. את הגרטל רק לשוב לבית הכנסת. את יודעת מה זה סמל של גרטל. למה לובשים גרטל?

00:29:25.000 00:29:33.000

לחלק בין. אני יודעת. את תגידי.

00:29:33.000 00:29:45.000

לחלק בין נפשי וממשי. אני לא זוכרת. אני זוכרת רק בפסח האחרון.

00:29:45.000 00:29:51.000

זה היה חצי שנה לפני שגירשו אותנו. זרקו לנו אבן לשמשה.

00:29:51.000 00:29:56.000

זה אני זוכרת וזהו יותר אני לא זוכרת.

00:29:56.000 00:30:02.000

את זוכרת משהו ראש השנה. יום כיפור. סוכות?

00:30:02.000 00:30:07.000

לא. זה היו חגים ששמחנו שהם הגיעו. אהבנו את החגים.

00:30:07.000 00:30:11.000

את זוכרת משהו מיוחד בראש השנה?

00:30:11.000 00:30:14.000

הלכו לבית הכנסת. לא. לא אני לא זוכרת.

00:30:14.000 00:30:16.000

סוכות? יום כיפור?

00:30:16.000 00:30:20.000

יום כיפור אני הייתי בבית עם אמא. הייתי בת שלוש.

00:30:20.000 00:30:22.000

היית בבית עם אמא.

00:30:22.000 00:30:25.000

החג אולי אמא הלכה לבית הכנסת. זה אני לא זוכרת.

00:30:25.000 00:30:31.000

אז לא לקחו למשל את הילדים לשמוע את תקיעת השופר?

00:30:31.000 00:30:42.000

לא זוכרת. אולי כן. אה כן. אני הייתי הולכת לבית הכנסת והייתי עומדת על יד אבא שאמרו כתר בשבת.

00:30:42.000 00:30:53.000

אחים שלי הלכו לחיידר. אז הם לא רצו ללכת לחיידר בלעדי. שאני גם אבוא.

00:30:53.000 00:30:53.001

נו? אז הלכת?

00:30:53.001 00:30:59.000

אז הייתי הולכת איתם. אז היינו הולכים שם נגיד בשלוש בארבע. זה כבר חושך.

00:30:59.000 00:31:02.000

אז היה שיר שהיינו שרים שיר.

00:31:02.000 00:31:04.000

איזה שיר?

00:31:04.000 00:31:16.000

[שיר].

00:31:16.000 00:31:21.000

את השיר לא שמעתי.את יכולה לתרגם אותו? לאנשים שישמעו.

00:31:21.000 00:31:29.000

כן. אם הולכים בלילה. אז הולכים עם פנסים. ואם הולכים ביום אז הולכים עם דמעות.

00:31:29.000 00:31:35.000

כי אף אחד לא רוצה ללכת לחיידר. רוצים להיות בבית. אז אחר כך הוא אומר. אני דחפתי וצחקתי וזה היה החיסרון שלי.

00:31:35.000 00:31:45.000

ובגלל זה נפלתי למרתף. כי כל הבתים היו להם מרתפים. והחלון של המרתף היה כמעט על המדרכה תמיד.

00:31:45.000 00:31:53.000

בניתם סוכה?

00:31:53.000 00:32:00.000

כן. לא. היה לנו בבית סוכה. אמרתי לך. אנחנו היינו בין התושבים המכובדים בעיר. היה לנו הכל.

00:32:00.000 00:32:01.000

אז הייתה לכם סוכה תמידית?

00:32:01.000 00:32:09.000

כן. היה השלק כזה. זה היה זז. לסוכות היו מביאים סכך. זה היה בהול

00:32:09.000 00:32:13.000

והיה לכם אתרוג. למשל?

00:32:13.000 00:32:13.001

כן. היו בגלל הסבא. היו מביאים מפשמיש.

00:32:13.001 00:32:13.002

מאיפה הביאו את זה?

00:32:13.002 00:32:21.000

מפשמיש היו מביאים מארץ ישראל.

00:32:21.000 00:32:30.000

והיה לכם את ארבעת המינים. גם ערבה גם כל זה?

00:32:30.000 00:32:40.000

כן. הכל. ערבה גדל בגלות. זה לא צריך. רק אה. לולב לא היה. תמרים לא גדלים בפולנייה.

00:32:40.000 00:32:45.000

הרבה דברים שבאתי ארצה אני לא ידעתי מה זה חציל ומה זה קישוא. ומה זה זיתים.

00:32:45.000 00:32:51.000

ותפוז היו אוכלים רק כשהיו חולים.

00:32:51.000 00:32:54.000

מה שכן ידענו זה היה אבטיח.

00:32:54.000 00:32:56.000

היה אבטיח אצלכם?

00:32:56.000 00:33:01.000

כן. אבטיח היו נותנים בראש השנה ל"שהחיינו" ביום השני.

00:33:01.000 00:33:11.000

רימון גם היה. אבל אני לא זוכרת שהיה אצלנו. אני זוכרת שאצלנו היה אבטיח ל"שהחיינו" ליום השני.

00:33:11.000 00:33:16.000

ומה את זוכרת מסוכות. מהישיבה בסוכה. את זוכרת משהו מזה?

00:33:16.000 00:33:25.000

אני זוכרת שהיו עושים קישוטים לסוכה. אז היו עושים נשר. היו מוציאים את התוכן מהביצה ומציירים ועושים כנפיים.

00:33:25.000 00:33:42.000

טוב. אז לפני פסח. יש שבת הגדול. אז היה לנו כזה שיר.

00:33:42.000 00:33:52.000

[שיר].

00:33:52.000 00:33:54.000

ותסבירי את זה.

00:33:54.000 00:34:05.000

ששבת הגדול בשעה תשע. אז כל מצורעים. היה מדובר שבמצרים יש מצורעים.

00:34:05.000 00:34:12.000

אז היו עומדים כל המצורעים על הסולם. ושיימלה. זה שם של שימל.

00:34:12.000 00:34:20.000

שיימלה פר. שהוא מצורע נותן תרועה אז עולים כולם על הרכבת. לאן? למצריים.

00:34:20.000 00:34:26.000

למצריים כן. מי לימד אותכם את כל השירים האלה. מי לימד אותכם?

00:34:26.000 00:34:28.000

זה למשל מהחיידר אני יודעת.

00:34:28.000 00:34:30.000

אבל את לא היית בחיידר?!

00:34:30.000 00:34:32.000

אני יודעת. אבל אני הלכתי עם האחים לחיידר.

00:34:32.000 00:34:34.000

אבל את למדת בחיידר?

00:34:34.000 00:34:37.000

לא יודעת מה עשיתי בחיידר. אני לא זוכרת.

00:34:37.000 00:34:38.000

איך הם הסכימו שילדה תבוא לחיידר?

00:34:38.000 00:34:38.001

חיידר זה לא כמו ישיבה. חיידר זה כמו גן. אז לא היו מחמירים שבאה ילדה.

00:34:38.001 00:34:48.000

או היו כאלה שהחמירו.

00:34:48.000 00:34:53.000

אז אנחנו לא היינו כאלה. זה לא נטורי קרתא.

00:34:53.000 00:35:05.000

אם את שרת את השיר הזה. אם יש לך עוד ניגונים לשבת שאת יכולה לשיר. נביא לה את הסידור רגע. דניאל.

00:35:09.000 00:35:24.000

שחרית. אחרי שחרית יש מוסף. ואחרי מוסף צריך להיות זמירות לשבת. אבל אין פה.

00:35:24.000 00:35:24.001

אנחנו ממשיכים בניגונים לשבת. נכון?

00:35:24.001 00:35:37.000

כן. אבל אין פה. או הנה זמירות שבת. מוסף. אחים שלי. בעלי ידע. אבל הבן שלי הצעיר יודע. אני לא כל כך יודעת.

00:35:37.000 00:35:39.000

את יודעת.

00:35:40.000 00:36:13.000

[שיר].

00:36:13.000 00:36:15.000

אני לא יודעת. הבנים שלי יודעים את זה.

00:36:15.000 00:36:16.000

את בסדר גמור. זה נותן לנו בכל אופן.

00:36:16.000 00:36:38.000

[שיר].

00:36:38.000 00:36:40.000

זה דוד שר. זה מתהילים.

00:36:40.000 00:36:44.000

מתהילים. נכון. איך שרתם "צור מי שלא אכלנו"?

00:36:44.000 00:37:12.000

[שיר].

00:37:12.000 00:37:21.000

זה לא כתוב פה. אז אני לא יודעת את זה בעל פה. אני יודעת אני יודעת הרבה. אבל לא כל כך.

00:37:21.000 00:37:21.500

את יודעת עוד אחד?

00:37:21.500 00:37:26.500

הילדים שלי. מתיישבים על יד פסנתר ויודעים לנגן.

00:37:26.500 00:37:32.000

כן. אבל את יודעת אולי עוד אחד. שאת יכולה לשיר? איך שרתם "יה ריבון עולם"?

00:37:32.000 00:38:06.000

[שיר].

00:38:06.000 00:38:10.000

משהו מברכת המזון. את זוכרת?

00:38:10.000 00:38:18.000

מברכת המזון? מהלל יש שירים. לא מברכת המזון. מהלל אני זוכרת. אבל אני צריכה לראות את ההלל.

00:38:18.000 00:38:20.000

אנחנו נחכה

00:38:20.000 00:38:28.000

בואי נראה. זה צריך להיות אחרי שחרית. או. הנה הלל. את רואה. כשיודעים איפה לחפש אז מוצאים.

00:38:28.000 00:38:43.000

[שיר] בצאת ישראל ממצרים בית יעקב מעם לועז היתה יהודה. לא. זה לא טוב. יש לזה מנגינה של מוזס.

00:38:43.000 00:39:05.000

[שיר]. הללויה

00:39:05.000 00:39:30.000

אחר כך [שיר]. "מן המיצר קראתי יה ענני במרחב יה"

00:39:30.000 00:39:40.000

פה כל שורה יש מנגינה. אבל אני לא זוכרת את זה. טוב לא זוכרת יותר.

00:39:40.000 00:39:46.000

אנחנו מסתפקים במה שאת זוכרת בזה. תודה רבה לך.

00:39:49.000 00:40:00.000

אוקיי. אנחנו דיברנו בפעם האחרונה על הסוכות. שבניתם סוכות ואתם הילדים יצרתם את הקישוטים?

00:40:00.000 00:40:08.000

כן. היינו עושים שרשראות. והיו לוקחים בקבוק עם שמן. בקבוק עם קמח.

00:40:08.000 00:40:08.001

ו...?

00:40:08.001 00:40:08.002

תולים את זה בסוכה.

00:40:08.002 00:40:08.003

את הבקבוקים.

00:40:08.003 00:40:16.000

כן ממלאים את זה. זה היה שמן. שמן זית.

00:40:16.000 00:40:17.000

היה לכם את המזרח?

00:40:17.000 00:40:17.001

מה מזרח?

00:40:17.001 00:40:23.000

היו סוכות שהיה בהם מזרח?

00:40:23.000 00:40:32.000

בכל מקום. גם פה יש מזרח ומערב וצפון ודרום. בטח שהיה. אבל מזרח זה לא מהשמיים.מזרח זה מהצדדים.

00:40:32.000 00:40:39.000

לא אני מתכוונת מזרח שציירו ועשו את המזרח.

00:40:39.000 00:40:39.001

בשביל מה?

00:40:39.001 00:40:41.000

כקישוט.

00:40:41.000 00:40:46.000

מזרח היה בבית הכנסת. לירושלים. אז היה תמונות של הכותל. זה היה המזרח.

00:40:46.000 00:40:46.001

כן. משהו כזה. זה היה.

00:40:46.001 00:40:47.002

טוב. אז איפה...

00:40:57.000 00:41:08.000

דיברנו על סוכות. את זוכרת משהו מפורים. חנוכה?

00:41:08.000 00:41:16.000

פורים היינו מתחפשים. והיינו הולכים מבית לבית. והיו נותנים פורים געלט.

00:41:16.000 00:41:18.000

למה התחפשת?

00:41:18.000 00:41:27.000

לאסתר המלכה. ומרדכי הצדיק ואחשווראש. היו כאלה שהתחפשו להמן הרשע. אבל זה מעט.

00:41:27.000 00:41:31.000

הרוב זה היה בנות חייל ואחשווראש.

00:41:31.000 00:41:41.000

אז היה שיר [שיר]. יש לזה המשך אבל אני כבר לא זוכרת.

00:41:41.000 00:41:41.001

כל השירים האלה... באמת...

00:41:41.001 00:41:50.000

האחים שלי לא זוכרים את זה. והם שמעו את זה יחד איתי.

00:41:50.000 00:41:51.000

אבא מי לימד אותך?

00:41:51.000 00:41:51.001

אמא.

00:41:51.001 00:41:51.002

אמא לימדה.

00:41:51.002 00:41:59.000

הם שמעו יחד איתי. אבל הם לא זוכרים. את רואה. יש לי זיכרון טוב.

00:41:59.000 00:42:05.000

כן. אז התחפשת. היה משלוח מנות?

00:42:05.000 00:42:16.000

כן זה היה א גאנצע מעשה עם המשלוח מנות. הו. היו שולחים הנה... והוא שלח לי את זה.... והיא שלחה לי את זה.

00:42:16.000 00:42:19.000

והיו נעלבים. וזה לא היה מספיק מכובד.

00:42:19.000 00:42:21.000

מה היו שמים במשלוח הזה?

00:42:21.000 00:42:34.000

המנהג הוא שצריכים להביא שלושה דברים. זאת אומרת. בקבוק יין. עוגה ועוד משהו. אני יודעת איזה בונבוניירה.

00:42:34.000 00:42:40.000

היום מביאים צנצנת קפה. אבל אז היו מביאים איזה מאפה כנראה.

00:42:40.000 00:42:50.000

זה היה שלושה דברים האלה חובה. וחובה היה גם לשלוח שתי משלוחי מנות.

00:42:50.000 00:42:57.000

שאם שלחת לאדם אחד לא יצאת לידי חובה. היו צריכים לפחות לשני אנשים.

00:42:57.000 00:43:01.000

אז בדרך כלל היו שולחים לרב. אבל לרב לא כל יהודי היה.

00:43:01.000 00:43:06.000

כי את לא יכולה סתם לשלוח לרב משהו שזה לא מכובד.

00:43:06.000 00:43:12.000

אז היו. רק האנשים היותר עשירים שולחים לרב משלוח מנות.

00:43:12.000 00:43:17.000

והיו ביניהם השכנים. הילדים מהחיידר היו גם.

00:43:17.000 00:43:30.000

למשל בנות הלכו לבית יעקב. אבל לבית יעקב הלכו רק מגיל שש אני חושבת. אז מה עשו בנות עד גיל שש?

00:43:30.000 00:43:40.000

אני כבר לא זוכרת. לא היה גן כמו שיש. הבנים הלכו מגיל שלוש לחיידר. אז הם למדו חומש ותפילה.

00:43:40.000 00:43:49.000

ואחר כך. אחרי גיל שש אני חושבת. התחילו ללמוד גמרא גם. בגלל זה הילדים שלנו הם אינטיליגנטים יותר.

00:43:49.000 00:43:57.000

כי הם התחילו מוקדם יותר. וגם הגמרא מחדדת את המוח. יש שם בגמרא. יש דברים כאלה. וואי וואי.

00:43:57.000 00:44:06.000

מכל המינים. סיפורים עד השמיים. אז זה מחדד את הראש.

00:44:06.000 00:44:10.000

בהחלט. בתשעה באב?

00:44:10.000 00:44:18.000

בתשעה באב היו זורקים בז'ס. זה היו כאלה צמחים. שהם היו עם קוצים.

00:44:18.000 00:44:18.001

כן.

00:44:18.001 00:44:23.000

זה היה נדבק בשיערות וזה היה צרה צרורה. אל תשאלי.

00:44:23.000 00:44:25.000

מי זרק? הילדים?

00:44:25.000 00:44:25.001

בבית כנסת. הילדים ביניהם.

00:44:25.001 00:44:25.002

בתשעה באב.

00:44:25.002 00:44:33.000

בתשעה באב. בז'ס. ובל"ג בעומר היו הולכים לעשות מדורות.

00:44:33.000 00:44:38.000

וסיפרו את הסיפור למה הלכו בגלל היוונים.

00:44:38.000 00:44:43.000

אז היו חיים מאוד עשירים דתיים. לפי הסיפור שלך.

00:44:43.000 00:44:43.001

כן. נכון.

00:44:43.001 00:44:57.000

אבל היו גם אנשים מתורבתים יותר. הם היו דתיים. היה להם. לא בית כנסת קראו לזה...

00:44:57.000 00:44:57.001

שטיבל.

00:44:57.001 00:44:57.002

לא. שטיבל זה היה של החסידים. אחר כך היה בית כנסת לעמחו.

00:44:57.002 00:44:57.003

לעמחה. כן.

00:44:57.003 00:45:11.000

אבל היה גם עוד בית כנסת ליהודים היותר מודרניים.

00:45:11.000 00:45:22.000

שכחתי איך שקראו לזה. ולבית כנסת הזה של היהודים היותר מודרנים. האנשים האלה כבר נסעו לפשמיש.

00:45:22.000 00:45:26.000

והם למדו להיות רופא ועורך דין.

00:45:26.000 00:45:28.000

אז זה היה אורתודוקסי בית הכנסת?

00:45:28.000 00:45:35.000

כן. והיהודים האלה היו גם מבתים דתיים. לא אורתודוקסים. היו דתיים ממש.

00:45:35.000 00:45:46.000

אבל הם... זה עם הזמן. זה גרם הזמן. שהיו יוצאים חלוצים. הולכים להכשרה בוינה ובכל מיני מקומות.

00:45:46.000 00:45:51.000

הרבנים עודדו לעלות לארץ ישראל?

00:45:51.000 00:45:58.000

לא. זה רק הציוניסטים. אבל אמא שלי למשל סיפרה לי. שבמלחמת העולם הראשונה. היא הייתה נערה.

00:45:58.000 00:46:05.000

אז היא זכרה שגירשו את היהודים להונגריה ולוינה.

00:46:05.000 00:46:10.000

והם היו בוינה. אז היא חשבה עכשיו. שהייתה מלחמה שנייה הגדולה.

00:46:10.000 00:46:18.000

אז היא חשבה שזה יהיה גם ככה. מי היא העלה בדעתו שהגרמנים יעשו מה שהם יעשו.

00:46:18.000 00:46:20.000

פחדו מהרוסים.

00:46:20.000 00:46:30.000

פחדו... לא. לא ידעו לפחד מהרוסים. אבל לא תיארו שיהיה כזה חורבן.

00:46:30.000 00:46:30.001

לא תיארו.

00:46:30.001 00:46:37.000

אף אחד לעולם. העם הגרמני היה אז העם המתורבת באירופה.

00:46:37.000 00:46:42.000

בהחלט. אנחנו עושים עכשיו הפסקה קצת בשבילך אולי.

00:46:42.000 00:46:42.001

אז מה נדבר עכשיו?

00:46:42.001 00:46:57.000

אנחנו דיברנו שהיו חיים מאוד עשירים.

00:46:57.000 00:47:09.000

כן. אני יכולה להגיד שהילדות שלי הייתה מאוד. לא רק עשירה. אני למשל באתי ארצה.

00:47:09.000 00:47:12.000

לא ידעתי מה זה המילה משעמם. לא היה דבר כזה משעמם.

00:47:12.000 00:47:23.000

היום אמא משעמם לי. מה משעמם לך?! תקרא ספר. תשחק. תעשה משהו. מה משעמם. אתה צריך שאני אעסיק אותך? כל אחד מעסיק את עצמו.

00:47:23.000 00:47:30.000

שמה ההורים שלי היו הולכים לחנות. ואנחנו שלושתינו נשארנו בבית. לא היה גננת לא היה בייביסיטר.

00:47:30.000 00:47:37.000

אז מה עשינו כשהיו נותנים דמי כיס?! פעם בשבוע כמה גרושים.

00:47:37.000 00:47:48.000

אז אספנו. ויום אחד הלכנו לשוק וקנינו מלפפונים. ובפולניה המלפפונים היו יותר גדולים ממה שפה הקישואים.

00:47:48.000 00:47:54.000

ואת הירקות והפירות גויים מכרו. כי היהודים לא היה להם משק. אסור היה ליהודים להחזיק משק.

00:47:54.000 00:48:06.000

אז הם מכרו. ראו את הקונים אז הם מכרו לפי הקונים. מכרו לנו מלפפונים רקובים.

00:48:06.000 00:48:09.000

באנו הביתה ואמרנו מה נעשה עם המלפפונים. לא ידענו מה לעשות.

00:48:09.000 00:48:18.000

הלכנו שמנו את המלפפונים מתחת למיטה. עד שאמא באה מהחנות בהפסקה.

00:48:18.000 00:48:23.000

לעשות לסבא את הפן קיכל הזה. אז היא הרגישה איזה ריח. התחילה לחפש פתאום.

00:48:23.000 00:48:30.000

אבל ההורים שלנו לא הרביצו לילדים. לא לא. אנחנו גדלנו באהבה מאוד חמה.

00:48:30.000 00:48:35.000

מי היו החברים שלך? רק יהודים?

00:48:35.000 00:48:39.000

רק יהודים. אבל היה לי חברים ברוסיה. היה לי כבר שיקסעס.

00:48:39.000 00:48:42.000

לא אנחנו עדיין בדינוב.

00:48:42.000 00:48:43.000

כן בטח רק יהודים.

00:48:43.000 00:48:43.001

רק יהודים.

00:48:43.001 00:48:46.000

ויהודים דתיים.

00:48:46.000 00:48:47.000

במה שחקתם?

00:48:47.000 00:48:55.000

קלאס וכדור. היו משחקים. אבל בובה למשל לא הייתה לי.

00:48:55.000 00:48:59.000

לא היתה לך בובה. אולי בגלל שגדלת עם בנים?

00:48:59.000 00:49:10.000

לא. לא יודעת. אולי בגלל שזה היה צעצוע יקר? אבל כדור היה.

00:49:10.000 00:49:10.001

היה לי דוד שהוא גר בקרקוב.

00:49:10.001 00:49:10.002

שמו?

00:49:10.002 00:49:15.000

מאיר שטומולאפר.

00:49:15.000 00:49:25.000

והיה לו בנק בקרקוב. והוא היה בא פעם בחודש לאבא שלו. זה סבא שלי. דוד אלימלך.

00:49:25.000 00:49:35.000

ואני הייתי כזו ילדה שובבה. אז הוא אמר לי. הוא היה מושיב אותי לשולחן. והוא אמר לי ככה:

00:49:35.000 00:49:41.000

אם את תגידי את ברכת המזון בעל פה. אז אני אתן לך חמישה גרוש.

00:49:41.000 00:49:49.000

והיה אז שוקולדים ברנקיז כאלה. כמו שיש היום מ"עלית". כאלה ריבועים.

00:49:49.000 00:49:56.000

וזה עלה חמישה גרוש. ואז זה היה מציאה. אני אלך לקנות לי.

00:49:56.000 00:50:05.000

אז הוא היה מושיב אותי על השולחן. ואני בגיל ארבע ידעתי את כל ברכת המזון בעל פה. הייתי אומרת.

00:50:05.000 00:50:11.000

אז זאת אומרת שנסעתם הרבה פעמים לחופשות בקרקוב?

00:50:11.000 00:50:16.000

לא. אני לא נסעתי לאף מקום. איתי לא נסעו.

00:50:16.000 00:50:19.000

לאיפה היו נוסעים לחופש? היה דבר כזה בחופש?

00:50:19.000 00:50:19.001

לקרניצה.

00:50:19.001 00:50:19.002

אה נסעתם לקרניצה.

00:50:19.002 00:50:30.000

זה היה עיר נופש. ולאמא שלי היה אח. שהוא התחתן עם איש עשיר.

00:50:30.000 00:50:37.000

שהיה לו. איך היה לו מה היה לו. אבל היה לו משק גדול. אפילו אני לא יודעת איך קראו לזה.

00:50:37.000 00:50:43.000

בכפר גדול. והיינו נוסעים לקיץ אליו. לכפר הזה לאח של אמא שלי.

00:50:43.000 00:50:48.000

ככה לא היינו נוסעים. זה היה הרבה כסף. תראי לא היינו עשירים.

00:50:48.000 00:50:48.001

זה לא היה רגיל.

00:50:48.001 00:50:57.000

היינו אמידים. מכובדים. אבל בשביל לנסוע עם ילדים. זה צריכים היו להיות קצת יותר אולי מבוססים.

00:50:57.000 00:51:08.000

ולא הספקת להיות בבית ספר או בגן. היית בחיידר. מה את זוכרת מהחיידר?

00:51:08.000 00:51:25.000

בחיידר היו שרים אלף בייס [שיר]. "אויפן פריפעטשיק ברענט א פייערל" [שיר ביידיש]

00:51:25.000 00:51:31.000

והיה עוד סיפור. אבל ידעתי את השיר הזה ביידיש. אבל שכחתי.

00:51:31.000 00:51:33.000

זה היה מהחיידר?

00:51:33.000 00:51:40.000

מהחיידר. כן. תראי זה לא נכון מה שהיו מספרים. שמרביצים בחיידר וסוחבים באוזניים.

00:51:40.000 00:51:50.000

זה היו כמו שיש היום. יוצא מן הכלל. אבל הכלל היה לגדל את הילדים באהבה וברחמנות.

00:51:50.000 00:51:55.000

ולא לעשות להם את המוות שיצטרכו פסיכולוג. מה שלא היה עוד פעם פסיכולוג.

00:51:55.000 00:52:02.000

את זוכרת כמה שמות של משפחות שהם ניספו בשואה ואת תזכרי את שמותיהם?

00:52:02.000 00:52:07.000

אני זכרתי אבל היום אני כבר לא זוכרת. כי אבא שלי היה מספר לי.

00:52:07.000 00:52:08.000

את זוכרת איזה חברה?

00:52:08.000 00:52:14.000

לא. לא זוכרת שהייתה לי חברה בכלל בדינוב כשהייתי ילדה קטנה.

00:52:14.000 00:52:21.000

תראי פחדו להוציא ילדים בלילה בערב. הרוב היו בבית. זה היו שקוצים. זה לא היה פשוט.

00:52:21.000 00:52:24.000

רגע. הרגשתם אנטישמיות?

00:52:24.000 00:52:25.000

בטח. כל הזמן.

00:52:25.000 00:52:25.001

אולי תספרי על זה?

00:52:25.001 00:52:25.002

אני אספר לך.

00:52:25.002 00:52:32.000

אני מדברת על פולנייה עדיין.

00:52:32.000 00:52:35.000

על פולנייה כשגרמנים נכנסו לעיר שלנו.

00:52:35.000 00:52:44.000

לנו היה. אנחנו גרנו בקוטג' כזה. זה היה בפינה ובצד שני של הקוטג' היו משפחה פולנים.

00:52:44.000 00:52:49.000

קראו להם קרסנופולסקי. והייתה שם הגברת של הבית.

00:52:49.000 00:53:09.000

גויים אז ידעו יידיש. אז היא הלכה ואמרה לאמא שלי. דונאז בא אמשיח. עלינו בא המשיח.

00:53:09.000 00:53:09.001

זאת אומרת?

00:53:09.001 00:53:14.000

אלינו בא המשיח בא אלינו. ואליכם ליהודים בא אריח. אריח זה רוח השטן.

00:53:14.000 00:53:14.001

אחר כך היא אמרה בפולנית... [בפולנית]

00:53:14.001 00:53:27.000

זאת אומרת?

00:53:27.000 00:53:33.000

שאתם עיניתם את יזוס שלנו. בגלל זה הקדוש ברוך מעניש אתכם.

00:53:33.000 00:53:36.000

והיא הייתה ידידת המשפחה?

00:53:36.000 00:53:43.000

כן. היא היתה שכנה. את מבינה מה היו הגויים?! אנחנו היינו אומרים.

00:53:43.000 00:53:47.000

שהגויים הפולנים יונקים את האנטישמיות עם חלב אמם.

00:53:47.000 00:53:51.000

ועד היום. ושהם לא יספרו לנו סיפורים.

00:53:51.000 00:53:56.000

ולך אישית מישהו פנה או אמר איזה מילה. מילת גנאי?

00:53:56.000 00:54:03.000

לא. לא רק העליבו אותי ברוסיה. למרות שלא היו שמה יהודים. אבל הם היו שרים לי כל מיני שירים.

00:54:03.000 00:54:11.000

ובצרפת בפריז. שאמרו לי "ז'וויף סאל". זה נורא פגע בי.

00:54:11.000 00:54:11.001

סאל ז'וויף. כן.

00:54:11.001 00:54:24.000

ואיך כל החיים האלה הנעימים האלה יחסית. שאת מתארת. איך הכל משתנה? עם פרוץ המלחמה.

00:54:24.000 00:54:26.000

את זוכרת משהו מפרוץ המלחמה?

00:54:26.000 00:54:30.000

פרוץ המלחמה היה פחד גדול. מאוד.

00:54:30.000 00:54:40.000

והם נכנסו ב... ב... בטמפו כזה. בכזה מין הו-הא. עם אופנועים. לעיר שלנו.

00:54:40.000 00:54:46.000

עם הבגדים השחורים והאופנועים. איזה עשרים אולי יותר.

00:54:46.000 00:54:49.000

זה הייתה הפתעה בשביל הורייך?

00:54:49.000 00:54:58.000

אני אומרת לך שכן. כי אמא שלי לא קיוותה. תיארה לה שזה יהיה כמו שבמלחמת העולם הראשונה.

00:54:58.000 00:55:06.000

שבמלחמת העולם הראשונה התושבים האזרחים האוכלוסיה האזרחית לא סבלה כל כך.

00:55:06.000 00:55:15.000

כמו שהיהודים סבלו אצל הנאצים. ומאוד היה הנאצים מה הם עשו?

00:55:15.000 00:55:21.000

הם כל כך הפחידו את הפולנים. שאם הם היו מוצאים יהודי אצל משפחה פולנית.

00:55:21.000 00:55:24.000

אז הם היו הורגים את כל המשפחה. אז הם פחדו.

00:55:24.000 00:55:30.000

לא לחינם קוראים להם חסידי אומות עולם.אלה שהחביאו יהודים. הם סיכנו את המשפחה שלהם.

00:55:30.000 00:55:35.000

אבל לא היו הרבה אבל היו. היו גויים שעזרו ליהודים. אין מה לדבר.

00:55:35.000 00:55:40.000

אז רגע. פרוץ המלחמה. את אומרת שהגרמנים נכנסו. ואת ראית את זה.

00:55:40.000 00:55:48.000

כן הגרמנים נכנסו. וזה היה חול המועד סוכות וירד גשם. זה אני זוכרת טוב מאוד.

00:55:48.000 00:55:55.000

והלך כרוז בכל העיר והכריז שכל היהודים יבואו לרלק.

00:55:55.000 00:55:57.000

כבר בימים הראשונים?

00:55:57.000 00:56:06.000

בשוק. לא בימים. כן בימים בחודש הראשון. ואז אנחנו חשבנו שהם קוראים לנו בשביל...

00:56:06.000 00:56:08.000

לפני זה הם שרפו את הבית כנסת.

00:56:08.000 00:56:14.000

רגע. אז את צריכה לספר מה קרה לפני זה. בשביל זה אני שואלת.

00:56:14.000 00:56:18.000

את סיפרת את אותו יום שנכנסו הגרמנים. כן?

00:56:18.000 00:56:24.000

כן. נכנסו הגרמנים אחרי כמה ימים. הם הלכו מבית אל בית ואספו את כל הגברים.

00:56:24.000 00:56:34.000

אז הגיעו לבית שלנו. ובבית שלנו היו אחד עשרה גברים. כי באו מסביב. המשפחה הגיעו.

00:56:34.000 00:56:35.000

רגע הגיעו אליכם?

00:56:35.000 00:56:40.000

הגיעו להתחבא אצלנו. החביאו אותם על עליית הגג. היה בוידעם.

00:56:40.000 00:56:46.000

ושם היו אחד עשרה יהודים. ואחר כך שמענו שהולכים מבית לבית ואוספים את הגברים.

00:56:46.000 00:56:56.000

אז אמא שלי לקחה אותי. ואנחנו נעמדנו בפתח הבית. והגיעו שני קציני אס.אס ושאלו "וו אזי מן"?

00:56:56.000 00:57:03.000

אז היא לא ענתה. אז הם אמרו "אין דה דסינגוגה"? אז היא אמרה. יה.

00:57:03.000 00:57:11.000

ואחר כך היו שם מאתיים שמונים יהודים. סגרו אותם ושרפו את כולם בבית כנסת.

00:57:11.000 00:57:13.000

בשעה שאבא שלך איפה היה?

00:57:13.000 00:57:17.000

על הבוידעם אבא שלי והדוד שלי. היו שם 11 איש.

00:57:17.000 00:57:22.000

בלילה הלכו לחנות שלנו. שיהיו לנו בגדים של גויים. והם

00:57:22.000 00:57:30.000

כולם התלבשו כמו גויים. עם ג'קטים ועם קסקטים ועם מכנסיים כאלה לא כמו שהלכו החסידים.

00:57:30.000 00:57:38.000

ועברו את הסאן. אנחנו היינו בצד אחד של הסאן. וזה היה הצד שני של הסאן. היה הרוסים.

00:57:38.000 00:57:48.000

זה עוד היה לפני שהיטלר הכריז מלחמה על רוסיה. זה היה ב- 1940. ביוני.

00:57:48.000 00:57:52.000

רגע. השאלה. אתם הייתם עד 1940?

00:57:52.000 00:58:05.000

39'. ב- 1939. ספטמבר גירשו אותנו מהבית. נקודה. אבל היטלר היה אז חבר של סטאלין.

00:58:05.000 00:58:06.000

מי גירש אתכם?

00:58:06.000 00:58:21.000

היטלר. הגרמנים. בעיר שלנו היו גרמנים ומצד השני של הסאן היו הרוסים. אז המלחמה לא הייתה אז עוד בין...

00:58:21.000 00:58:25.000

אז היה מולוטוב.

00:58:25.000 00:58:27.000

מולוטוב ריבנטרופ.

00:58:27.000 00:58:32.000

כן. זה היה ההסכם של לא מלחמה.

00:58:32.000 00:58:39.000

אבל היטלר אחר כך שבר את זה. את יודעת. הוא נכנס לצ'כוסלובקיה. את מכירה את ההיסטוריה.

00:58:39.000 00:58:40.000

ברור. ברור. כן.

00:58:40.000 00:58:45.000

בואי נחזור לעיר שלנו.

00:58:45.000 00:58:51.000

אז הכרוז אמר שכולם יבואו לשוק. לכיכר השוק לקבל הוראות איך להתנהג.

00:58:51.000 00:58:51.001

אז כולם באו לשוק ואף אחד לא לקח שום דבר.

00:58:51.001 00:58:51.002

גם ההורים שלך?

00:58:51.002 00:59:00.000

ההורים... אבא לא.

00:59:00.000 00:59:07.000

אבל אמא שלי ושני ילדים. וגיסה של אמא שלי עם שני ילדים.

00:59:07.000 00:59:17.000

ובאנו לשוק ומה עשו? לקחו את כל האנשים ושמו אותם על רפסודות.

00:59:17.000 00:59:24.000

את יודעת מה זה רפסודה? והעבירו אותם את הסאן. וגירשו אותם לצד הרוסי.

00:59:24.000 00:59:26.000

רגע. את אבא שלך. כן?

00:59:26.000 00:59:31.000

לא. אותי! אבא שלי ברח אז בלילה. אני מספרת לך ואת לא מקשיבה.

00:59:31.000 00:59:34.000

ועוד איך מקשיבה.

00:59:34.000 00:59:41.000

אז הוא עבר את הסאן בלילה. שילמו לאיזה גוי והעבירו אותו את הנהר לצד הרוסי.

00:59:41.000 00:59:48.000

הוא ועוד אחד עשרה איש שהיו אצלנו. ועוד מאות. עשרות אלפים יהודים קרה ככה. אלה מפולנייה.

00:59:48.000 00:59:59.000

ואחר כך בסיביר. זה היה חצי מיליון יהודים. ורבע מיליון מתו בסיביר. רק רבע מיליון נשארו בחיים.

00:59:59.000 01:00:01.000

רגע. עכשיו. אותכם העבירו ברפסודות?

01:00:01.000 01:00:13.000

כן. ברפסודות. ילדים יותר גדולים. נגיד מגיל 1.5 אמרו לשחות לצד השני.

01:00:13.000 01:00:13.500

ומי שלא ידע לשחות. אני לא יודעת מה קרה לו.

01:00:13.500 01:00:13.501

ומה את עשית?

01:00:13.501 01:00:21.000

אני הייתי על הרפסודה עם אמא שלי. ועם האחים שלי. שהיו עוד קטנים. כולנו היינו קטנים.

01:00:21.000 01:00:23.000

עוד לא הלכנו לבית ספר.

01:00:23.000 01:00:24.000

ואבא ברח קודם?

01:00:24.000 01:00:30.000

קודם כן.לילה לפני זה. וישר באנו לצד השני. אז אמא שלי חיפשה את אבא שלי.

01:00:30.000 01:00:35.000

והיא מצאה אותו. שם בדוברמיל. קראו לזה לעיר.

01:00:35.000 01:00:36.000

רגע העבירו אתכם לדוברומיל?

01:00:36.000 01:00:51.000

כן. היינו בדוברמיל. ושמה אמא היא פגשה אחת שקראו לה סלבקה. שהיא הייתה משרתת אצלנו. והיא שכרה...

01:00:51.000 01:00:58.000

אמא שלי הייתה אישה משהו. אמא שלי שכרה עגלה וסוס. ונתנה לסלבקה את המפתחות של הבית.

01:00:58.000 01:01:07.000

והיא אמרה לה איפה היא החביאה את כל הרכוש שלה. את הדברים כלי כסף. וכסף

01:01:07.000 01:01:14.000

זלוטי שהיה לה וכל זה. והיא אמרה שתיתן לה... מה שתרצה שתיקח אבל שהיא תחזור בחזרה עם הבגדים וכל זה. והיא לא חזרה.

01:01:14.000 01:01:21.000

היא לא חזרה ואנחנו נשארנו שמה ו"אויף גיהקטע צורעס". [יידיש]

01:01:21.000 01:01:26.000

אנחנו עושים הפסקה.

01:01:38.000 01:01:45.000

אנחנו פגשנו את האחים של אבא שלי. היו שני אחים. אחד קראו לו אליהו. זה היה הגדול.

01:01:45.000 01:01:49.000

והצעיר היה וולף. לי יש גם בן שקוראים לו וולף. זאב.

01:01:49.000 01:01:55.000

והם היו מסאנוק. הם לא היו מהעיר שלנו. ואנחנו פגשנו אותם.

01:01:55.000 01:02:02.000

ואנחנו רצינו לחזור. לפולנייה בחזרה לבית שלנו.

01:02:02.000 01:02:09.000

זאת אומרת ש... מה בכלל כשעזבתם מה לקחתם איתכם?

01:02:09.000 01:02:11.000

כלום. אמרתי לך שלא לקחנו כלום.

01:02:11.000 01:02:18.000

אבל ממש כלום? בובה? לא הייתה לך בובה. משחק. טלית. תפילין אבא לקח?

01:02:18.000 01:02:18.001

טלית עם תפילין אבא תמיד לקח. לאבא שלי נשאר אח בפולנייה.

01:02:18.001 01:02:18.002

שמו?

01:02:18.002 01:02:26.000

שמו היה צבי.

01:02:26.000 01:02:33.000

שהוא היה שייך עוד לפולנייה. הצד השני איפה שהוא גר. עוד היו חיים רגילים.

01:02:33.000 01:02:42.000

ואז אבא נסע אליו והביא משמה. העיקר בפולניה זה היה אבבטן. את יודעת שמיכות פוך.

01:02:42.000 01:02:47.000

כי זה שמה. את יודעת. שמה תשע חודשים קר. אז הוא הביא שמיכות פוך.

01:02:47.000 01:02:50.000

והוא הביא שני כרים והוא הביא כל מיני דברים מהאח שלו.

01:02:50.000 01:02:54.000

אז צברנוכבר משהו רכוש. את מבינה?

01:02:54.000 01:03:05.000

ואז הרוסים עשו סקר מי רוצה להישאר בפולנייה? ומי רוצה לנסוע עם הרוסים.

01:03:05.000 01:03:09.000

אתם הגעתם לדוברומיל. איפה שהיתם?

01:03:09.000 01:03:21.000

אז אמרתי לך. לאמא שלי היו חברות. הרבה חברות שבנות רבנים. אז רבי אחד. אני שכחתי כבר. היה לו שם בית קיץ.

01:03:21.000 01:03:27.000

והוא נתן רשות לאמא שלי שהיא יכולה לגור בבית הקיץ הזה.

01:03:27.000 01:03:33.000

כל זמן שהיינו בדוברמיל. אז אנחנו גרנו שמה עם אמא ועם אח של אמא.

01:03:33.000 01:03:40.000

ועם שני הילדים. שהוא היה גם דיין ורב תלמיד חכם.

01:03:44.000 01:03:50.000

לא היו לנו אף אחד. אנחנו היינו זרים שמה. ובמקרה אבא שלי פגש את שני האחים שלו.

01:03:50.000 01:03:50.001

וכשעשו את הסקר הזה. הלכו מבית לבית לשאול. היו המון המון פליטים שמה.

01:03:50.001 01:04:00.000

בדוברמיל. שבאו מהצד השני.

01:04:00.000 01:04:11.000

ואז יום אחד בליל שבת. היו אשלונים כאלה. קרונות בקר ארוכים.

01:04:11.000 01:04:17.000

ולקחו את כל היהודים האלה שאמרו שהם רוצים להישאר בפולנייה.

01:04:17.000 01:04:29.000

אז הרוסים באו. וסטאלין החליט שאנחנו מרגלים. שאנחנו אנטי ציוניים אנטי קומוניסטים.

01:04:29.000 01:04:30.000

בגלל שלא בחרת

01:04:30.000 01:04:38.000

להיות איתם. אז לא רק אנחנו. אז אני מספרת. היה חצי מיליון יהודים בפולנייה בחרו.

01:04:38.000 01:04:42.000

ושלחו אותם באשלונים לסיביר.

01:04:42.000 01:04:47.000

ושמה מתו רבע מיליון ורבע מיליון נשארו. אנחנו היינו בין אלה ששרדו.

01:04:47.000 01:04:54.000

עכשיו רגע. כשאתם גרתם בבית הרב. בבית הקיץ של הרב. היו עוד אנשים שם?

01:04:54.000 01:04:54.001

כן היה עוד משפחה. אח של אמא שלי ושני ילדים בן ובת.

01:04:54.001 01:04:54.002

ומה הם החליטו?

01:04:54.002 01:05:00.000

הם באו גם איתנו.

01:05:00.000 01:05:05.000

ומי מבני המשפחה החליטו לא לבוא?

01:05:05.000 01:05:05.001

שני אחים של אבא שלי.

01:05:05.001 01:05:05.002

למה?

01:05:05.002 01:05:15.000

הם היו רווקים והם רצו להישאר בבית. לאן הם... לא יודעת. הם התחבאו ולא רצו לבוא.

01:05:15.000 01:05:19.000

אנחנו לא ידענו שאנחנו ניסע לסיביר.

01:05:19.000 01:05:28.000

הם רצו להישאר בצד הרוסי. אולי הם חשבו שיתגייסו לצבא. למרות שהם היו חרדים. לא יודעת.

01:05:28.000 01:05:34.000

אבל הם החליטו להישאר בצד הרוסי ולא לנסוע לפולנייה כמו שאנחנו החלטנו.

01:05:34.000 01:05:40.000

אז הם נשארו. אז אחר כך הם הלכו כולם לאושוויץ כל אלה שנשארו.

01:05:40.000 01:05:43.000

כמה זמן אתם הייתם בבית הרב? בבית הקיט?

01:05:43.000 01:05:46.000

לא הרבה זמן כמה חודשים.

01:05:46.000 01:05:48.000

מה את זוכרת? בכל אופן כמה חודשים.

01:05:48.000 01:05:48.001

כלום כלום כלום. בלק אאוט.

01:05:48.001 01:05:48.002

בלק אאוט.

01:05:48.002 01:05:53.000

שום דבר משמה כן.

01:05:53.000 01:05:59.000

אני רק זוכרת שזה היה חדר לא גדול. וגרנו שמה תשע אנשים.

01:05:59.000 01:06:05.000

זה היה לא קל. וזהו אני לא זוכרת שום דבר.

01:06:08.000 01:06:14.000

אז העמיסו אתכם על הרכבות?

01:06:14.000 01:06:23.000

כן. ונסענו שישה שבועות עד שהגענו לאסיה רוסיה אסיה.

01:06:23.000 01:06:30.000

זה. איך קראו לעיר הזאת שהגענו? כבר שכחתי.

01:06:30.000 01:06:41.000

לא יקוז ולא יקוץ. אני לא זוכרת. אבל זה היה כבר אחרי הרי האורל. כבר עברנו את אסיה.

01:06:41.000 01:06:48.000

קודם תספרי. פתאום שמים אתכם ברכבת לשישה שבועות. מה את זוכרת?

01:06:48.000 01:06:48.001

ואני זוכרת שעצרנו בתחנות ובכל תחנה היו לקחת מים רותחים. קראו לזה קיפיאטוק.

01:06:48.001 01:06:48.002

מי?

01:06:48.002 01:07:00.000

אבא שלי.

01:07:00.000 01:07:06.000

והם. יום אחד הם אמרו. שאסור לרדת מהרכבת. ואבא שלי לא שמע.

01:07:06.000 01:07:11.000

ולקח את האח שלי הקטן על הכתפיים ויצא לחפש חלב.

01:07:11.000 01:07:18.000

אז הרוסים תפסו אותו ושמו אותו בבית סוהר של הרכבת.

01:07:18.000 01:07:22.000

מה זאת אומרת היה ברכבת בית סוהר?

01:07:22.000 01:07:29.000

כן היה. אנחנו לא היינו בבית סוהר. יכלנו לרדת לעשות לרדת. לצאת לעשות שירותים.

01:07:29.000 01:07:36.000

וזה היה סגור על מנעול. ברכבת היה כן. קרון בית סוהר.

01:07:36.000 01:07:43.000

ועם אחי הם הלכו מקרון לקרון ושאלו של מי הילד.

01:07:43.000 01:07:49.000

עד שהגיע לקרון איפה שאמא שלי הייתה. אז הם החזירו לה אותו. אחר כך נסענו

01:07:49.000 01:07:55.000

רגע אז איך אתם הילדים. אתם שוכבים. לכל אחד יש מקום?

01:07:55.000 01:08:00.000

נראה לך לפני שמונים שנה מה שקרה אני כבר זוכרת את זה. לא זוכרת.

01:08:00.000 01:08:02.000

את לא זוכרת איך ישנתם?

01:08:02.000 01:08:05.000

לא. זוכרת. זוכרים שזה היו זמנים קשים.

01:08:05.000 01:08:08.000

אבל את לא זוכרת כלום מהרכבת?

01:08:08.000 01:08:17.000

ישנו אני זוכרת ברכבת היה קומה תחתונה וקומה ראשונה.

01:08:17.000 01:08:20.000

אז אנחנו היינו בקומה למעלה. ישבנו. שכבנו אחד על השני.

01:08:20.000 01:08:28.000

היו מביאים לחם ומים רותחים היינו לוקחים בתחנות של הרכבת.

01:08:28.000 01:08:32.000

תמיד היה מין מקום של קיפיאטוק קראו לזה. מים חמים.

01:08:32.000 01:08:35.000

איפה הייתם עושים את הצרכים. היו עוצרים?

01:08:35.000 01:08:43.000

היו עוצרים. כן. אבל אני לא זוכרת. זה כנראה לא היה כל כך גרוע אחרת הייתי זוכרת.

01:08:43.000 01:08:53.000

אחר כך הגענו למקום שכבר לא היה מסילת רכבת. אז לקחו אותנו על משאיות. נסענו ל משאיות...

01:08:53.000 01:08:58.000

אז אתם הגעתם לסביבות אוראל?

01:08:58.000 01:08:58.001

מאוראל נסענו עם משאיות עד בודייבו. שבודייבו זה כבר ב...ב...

01:08:58.001 01:09:11.000

מתחת לטאייוט שמה.

01:09:11.000 01:09:18.000

וזה הייתה עיר גדולה. עיר מחוז. אה זהו. קודם לא זכרתי את השם מחוז.

01:09:18.000 01:09:18.001

זו הייתה עיר מחוז גדולה. והם אירחו אותנו ב...

01:09:18.001 01:09:18.002

מי זה הם?

01:09:18.002 01:09:28.000

הרוסים. ב"וודנה ואקסל" קראו לזה.

01:09:28.000 01:09:40.000

במין טרמינלים כאלה. של בתי ספר שלא היו כבר לימודים. ובבתי קהילה של הקהילות.

01:09:40.000 01:09:45.000

שמה כל אחד תפס שטח על הרצפה. והיינו שמה.

01:09:45.000 01:09:51.000

הייתם בתוך מבנה?

01:09:51.000 01:09:54.000

כן. אבל אחר כך איך אנחנו הגענו לטנרק...

01:09:54.000 01:09:59.000

אני רציתי לדעת על בודייבו. כמה זמן בערך הייתם בבודייבו?

01:09:59.000 01:10:00.000

לא הרבה זמן.

01:10:00.000 01:10:02.000

מה את זוכרת מבודייבו?

01:10:02.000 01:10:13.000

זה מה שאני זוכרת. שזה היה מין הו-הא כזה אולם גדול ענק. וכל משפחה הייתה לה פינה משלה עם כל המשפחה.

01:10:13.000 01:10:19.000

ואני חושבת. אני לא זוכרת. אולי היו לנו שמיכות שהג'ויינט חילק.

01:10:19.000 01:10:26.000

אבל אני לא זוכרת אם זה היה שמה. אבל היה לנו. הייתה תקופה. אבל זה היה שהיינו בקרסני קוט.

01:10:26.000 01:10:29.000

אחר כך מבודייבו הגענו ל

01:10:29.000 01:10:36.000

רגע אני רוצה רגע לא למהר כל כך. עוד משהו מבודייבו. כמה זמן בערך הייתם בבוייבדו?

01:10:36.000 01:10:46.000

אני לא זוכרת. זה היה מהר. זה לא היה הרבה זמן. משמה שלחו אותנו... רגע... אבל מבויידבו אנחנו נסענו.

01:10:46.000 01:10:59.000

כן. מבויידבו אנחנו. כן.אבל איפה היינו מסיניוגה? אנחנו היינו עוד אחרי בודייבו. לפני בודייבו בשני מקומות.

01:10:59.000 01:11:09.000

מקום אחד זה היה סיניוגה. ומסיניוגה היה בטייגוט. טנרק. שזה היה בג'ונגל. ממש ביער.

01:11:09.000 01:11:25.000

ובפנים היה צריפים גדולים מעץ. והיו מחולקים לחדרים. ובכל חדר היה משפחה. והיה משני הצדדים.

01:11:25.000 01:11:29.000

זה היה המקום הראשון שהתגוררתם בו אחרי שהגעתם לסיביר?

01:11:29.000 01:11:37.000

כן. זה מה שאני זוכרת משמה. אבל לפני זה. איך שהגענו לשם וזה. זה אני לא זוכרת.

01:11:37.000 01:11:37.001

אז שכבנו משני הצדדים היה אני שכבתי...

01:11:37.001 01:11:37.002

בטנרק?

01:11:37.002 01:11:48.000

בטנרק. כן. אני ישנתי עם אמא על קרשים.

01:11:48.000 01:11:55.000

ומצד שני היה אבא עם שני הבנים שלו. שם היינו שנה וחצי. מאוד קשים.

01:11:55.000 01:11:57.000

מה את זוכרת מטנרק?

01:11:57.000 01:12:01.000

מטנרק אני זוכרת ששכבנו כל היום במיטה. כי היה כל כך קר.

01:12:01.000 01:12:07.000

היינו כותבים עם האצבע על השלג. שהיה על הזכוכית בפנים בצריף.

01:12:07.000 01:12:17.000

באמצע הצריף. היה תנור גדול מברזל והיו מסיקים. עץ לא היה חסר. זה היה ביער.

01:12:17.000 01:12:21.000

היו מסיקים את הכל המשפחות כל אחד היה לו סיר ובישל לו את האוכל.

01:12:21.000 01:12:25.000

אז היו עומדים ושומרים בלילה שלא יגנבו לך האוכל.

01:12:25.000 01:12:26.000

אז מה היה לאכול?

01:12:26.000 01:12:26.001

אז זהו מה שאני הולכת לספר לך. שהאח שלי. של אבא שלי. שהיה גר אני כבר לא זוכרת את העיר.

01:12:26.001 01:12:40.000

אז הם לקחו שתי מגבות. ותפרו כיסים.

01:12:40.000 01:12:48.000

ומילאו את הכיסים האלה עם כל מיני קטניות ופסטות יבשים. את יודעת פרפלך וזה.

01:12:48.000 01:12:53.000

ותופרים את זה בחזרה. ועושים מזה חבילה. ושולחים את זה לסיביר.

01:12:53.000 01:12:58.000

זה הולך חצי שנה. אבל בזכות זה אנחנו נשארנו חיים.

01:12:58.000 01:13:00.000

מי שלח את זה?

01:13:00.000 01:13:01.000

אח של אבא שלי.

01:13:01.000 01:13:04.000

הדוד שלכם. שהיה ב?

01:13:04.000 01:13:09.000

אני לא זוכרת את העיר. היה לו בית חרושת לנקניק.

01:13:09.000 01:13:20.000

שמה עוד לא היה מלחמה עם הרוסים. ואנחנו כבר היינו בסיביר. ושם עוד לא היה מלחמה.

01:13:20.000 01:13:25.000

אז כל זמן שלא היה מלחמה. הם חיו להם בשקט ובנחת.

01:13:25.000 01:13:27.000

באיזה עיר הוא חי?

01:13:27.000 01:13:35.000

אז זהו. אני לא זוכרת את העיר. אני צריכה לשאול. אני לא יודעת אם היא עוד... את הילדים של הבת דודה שלי. לא יודעת.

01:13:35.000 01:13:38.000

אז מה היו בחבילות שהוא שלח?

01:13:38.000 01:13:38.001

אז אמרתי לך. היו כל מיני קטניות.

01:13:38.001 01:13:38.002

כן. אמרת.

01:13:38.002 01:13:46.000

בורבלך. ערבס. פרפלך.

01:13:46.000 01:13:50.000

תגידי את זה בעברית כי לא כולם יודעים.

01:13:50.000 01:13:50.001

אז קטניות כולם יודעים מה זה.

01:13:50.001 01:14:07.000

קטניות יש כמה מינים. וערבס זה אפונה ופסטות וגרסי פנינה וסולת.

01:14:07.000 01:14:10.000

כל הדברים היבשים שלא מתקלקלים.

01:14:10.000 01:14:12.000

מה עם סוכר. קמח?

01:14:12.000 01:14:21.000

לא אכלנו סוכר ולא ביצים ולא חלב ולא פירות שנה וחצי. לא ידענו מה שזה.

01:14:21.000 01:14:23.000

אנחנו היינו ילדים קטנים. לא ידענו את הטעם של הדברים האלה.

01:14:23.000 01:14:29.000

רגע. התחלתם... תתארי לי את היום יום שלכם שמה.

01:14:29.000 01:14:35.000

אז שמה ברוסיה היה מנהג כזה; מי שעבד קיבל 600 גרם לחם.

01:14:35.000 01:14:42.000

מי שלא עבד. כמו ילדים או הורים זקנים. קיבל 400 גרם לחם.

01:14:42.000 01:14:48.000

הלחם שקיבלנו. זה היה בטנרק. הלחם שקיבלנו זה היה לחם לבן קפוא.

01:14:48.000 01:14:56.000

והיינו כל כך רעבים שלא יכלנו לחכות עד שהלחם יפשיר.

01:14:56.000 01:15:05.000

אז אבא שלי היה הרי עובד בחטיבת עצים. אז היה לו גרזן.

01:15:05.000 01:15:09.000

אז עם הגרזן היו מחלקים את הלחם לכולם אותו הדבר.

01:15:09.000 01:15:18.000

ובזכות המרקים שאמא הייתה מבשלת.עם מים סתם מה שהיה. היא הייתה גם בשלנית טובה.

01:15:18.000 01:15:21.000

מי היה מחלק לכם את זה?

01:15:21.000 01:15:25.000

במשפחה שלנו היה אחדות והיה משפחה שחיו.

01:15:25.000 01:15:25.001

כי היה צריך חוזק.

01:15:25.001 01:15:25.002

נכון.

01:15:25.002 01:15:35.000

דיציפלינה לא לרצות לאכול את כל הלחם. אז איך?

01:15:35.000 01:15:43.000

כן. נכון. אז חילקו חילקו מנות. חילקו את הלחם לחצי. חצי חילקו בבוקר.

01:15:43.000 01:15:48.000

וחצי חילקו. אני לא זוכרת. או בערב או בצהריים.

01:15:48.000 01:15:53.000

ובאמצע. היו אוכלים. מים היה שמה. מאיפה היה מים? היו מפשירים את השלג. זה היה מים.

01:15:53.000 01:15:59.000

ובקיץ. הינו גם בקיץ שמה. הלכנו שם ביערות לקטוף אכמניות.

01:15:59.000 01:16:07.000

ורובמרבר. את יודעת? אבל זה היה לא מתורבת. זה היה פראי.

01:16:07.000 01:16:07.001

פרא. כן.

01:16:07.001 01:16:18.000

ואת זה אנחנו אכלנו. ויום אחד. הלכתי עם אמא שלי לים ושמעתי זאבים יללו.

01:16:18.000 01:16:28.000

ואמרו לנו. הרוסים אמרו לנו שאם אנחנו הולכים לאיבוד. אז תמיד לשמוע איפה שהנהר עובר ולרדת לנהר.

01:16:28.000 01:16:34.000

שעם הנהר לא הולכים לאיבוד. תמיד יש איזה יישוב ליד הנהר.

01:16:34.000 01:16:37.000

רוב הישובים היו ליד הנהרות כי היו צריכים מים.

01:16:37.000 01:16:39.000

איך התחממתם?

01:16:39.000 01:16:50.000

אז סיפרתי לך. היה תנור ברזל גדול ארוך באמצע הצריף וזה דלק 24 שעות כי עצים היה שם למכביר.

01:16:50.000 01:16:55.000

זהו. את אמרת קצת. כולכם הייתם מסביב לתנור?

01:16:55.000 01:17:02.000

לא. כולנו היינו שוכבים במיטה. אבא היה עובד. ביער עם העצים.

01:17:02.000 01:17:06.000

אני הייתי מראה לך את הסיפור של אבא שלי יש לי סרט על זה.

01:17:06.000 01:17:12.000

כן. אבא עבד בכריתת עצים. כמה שעות הוא עבד?

01:17:12.000 01:17:20.000

כן. בחטיבת עצים. מהבוקר עד הלילה. יום אחד הוא חזר ושמה הלילה נופל מהר.

01:17:20.000 01:17:27.000

ומאחר והתזונה לא הייתה בריאה. אז יש מחלה קוראים לזה שלפיקורה.

01:17:27.000 01:17:33.000

תרנגולת עיוורת. שנהיים עיוורים בלילה. לא רואים בלילה.

01:17:33.000 01:17:41.000

אז הוא גמר את העבודה. והתחיל ללכת ונהיה חושך והוא לא ראה לאן ללכת. הוא איבד את הדרך. אז הוא נאבד.

01:17:41.000 01:17:41.001

הוא...

01:17:41.001 01:17:41.002

נעלם.

01:17:41.002 01:17:53.000

לא. הוא נעמד ופתאום בא איזה מישהו. אדם עם זקן לבן. ושאל אותו. מה אתה עושה פה?

01:17:53.000 01:17:57.000

אז הוא אומר. איבדתי את הדרך. אני לא יודע לאיפה ללכת ואני לא רואה.

01:17:57.000 01:18:07.000

אז הוא לקח אותו ביד. והביא אותו לשביל ואמר תלך ישר אז תגיע לצריף שקוראים לו הקילומטר השלישי.

01:18:07.000 01:18:13.000

לא לאיפה שאתה גר. ואבא התחיל ללכת. ואחר כך הוא נזכר. הוא הסתובב. הוא רצה להגיד תודה רבה.

01:18:13.000 01:18:17.000

אז האיש נעלם. אנחנו באנו לידי מסקנה שזה היה אליהו הנביא.

01:18:17.000 01:18:17.001

אהה. אוקיי.

01:18:17.001 01:18:24.000

אין משהו אחר. הוא נעלם האיש. הוא לא ראה אותו יותר.

01:18:24.000 01:18:27.000

את באמת מאמינה שזה היה אליהו הנביא?

01:18:27.000 01:18:27.001

כן. אנחנו מאמינים. כן.כן.

01:18:27.001 01:18:27.002

שאליהו הנביא הגיע?

01:18:27.002 01:18:32.000

כן. למה לא. הוא משגיח על כולם.

01:18:32.000 01:18:38.000

לא יודעת מישהו שלח אותו. אחרת הוא היה שם קופא מקור. לא היה צריך הרבה זמן בשביל זה.

01:18:38.000 01:18:45.000

שם היה כפור 50 מעלות מתחת לאפס. שהייתי יורקת. עד שזה נפל על הרצפה זה נהיה קרח.

01:18:45.000 01:18:55.000

והרי שירותים לא היו. היינו עושים פיפי. אז הנעליים היו נדבקות ל... שזה חם וזה קר. זה היה נדבק לקרח. זהו ומשם...

01:18:55.000 01:19:06.000

רגע רגע. לא למהר. לא למהר. אתם למדתם שם באיזה צורה?

01:19:06.000 01:19:16.000

אז שם ככה. לקחו את הילדים לפנימיות. אינטרנאט קראו לזה. וההורים שלי לא רצו לתת אותנו לאינטרנאט.

01:19:16.000 01:19:20.000

כי אלו שהלכו לאינטרנאט. לא ראו יותר את הילדים.

01:19:20.000 01:19:30.000

אז אני. שמו אותי במשפחה שלא היו להם ילדים. ושכאילו שאני איתם.

01:19:30.000 01:19:34.000

ילד אחת אפשר היה לשמור. אנחנו היינו שלושה.

01:19:34.000 01:19:36.000

משפחה יהודית?

01:19:36.000 01:19:49.000

כן בטח. הם גרו בסיניובין. יותר קרוב לישוב. ואחים שלי לא זוכרת מה היה עם האחים שלי. איפה הם היו. לא הם היו עם הסבא.

01:19:49.000 01:20:03.000

עשינו שח. גילפנו את הפיגורות של השח. וצבענו. היה עיפרון כימי שזה צובע כחול.

01:20:03.000 01:20:12.000

אז צבענו צד אחד בכחול וצד אחד היה לבן. אז הכנו לוח ושיחקנו שח.

01:20:12.000 01:20:15.000

מישהו לימד אותנו. אני לא זוכרת מי.

01:20:15.000 01:20:22.000

ואני כבר בגיל חמש שש כבר ידעתי לשחק שח. ולא הלכנו לבית ספר.

01:20:22.000 01:20:25.000

שאם היינו הולכים לבית ספר. זה היה סוף פסוק.

01:20:25.000 01:20:29.000

לא היינו חוזרים יותר להורים. הם אימצו את הילדים. הרוסים.

01:20:29.000 01:20:35.000

אז מה כן עשיתם כל הזמן?

01:20:35.000 01:20:35.001

כלום.

01:20:35.001 01:20:35.002

שנה וחצי?

01:20:35.002 01:20:43.000

אז בקיץ. היינו הולכים ליער. לחפש אוכמניות וכל זה. ובחורף היינו בצריף.

01:20:43.000 01:20:49.000

היו עוד ילדים. היו משחקים מן הסתם כל מיני משחקים של ילדים.

01:20:49.000 01:20:52.000

אבא המשיך להתפלל. היה איזשהו מניין?

01:20:52.000 01:21:00.000

כן. היה תמיד אצלנו מנין בחדר. שאסור היה להתפלל. ברוסיה. בגלל זה הסבא שלי הלך לבית סוהר.

01:21:00.000 01:21:08.000

והוא גם נפטר שהוא לא רצה לאכול שם כלום. בעניין כשרות.

01:21:08.000 01:21:11.000

מתי אבא הוא נלקח לבית סוהר. סבא?

01:21:11.000 01:21:11.001

אני לא זוכרת. שמה אז בזמן...

01:21:11.001 01:21:11.002

מטנרק?

01:21:11.002 01:21:19.000

כן. אבל הוא היה בסיניוגה.

01:21:19.000 01:21:30.000

סיניוגה זה היה ישוב יותר גדול. וזה היה 15 קילומטר מטנרק. אנחנו היינו בטנרק עוד יותר בפנים.

01:21:30.000 01:21:43.000

ואמא שלי הייתה... בסיניוגה היה דואר. בטנרק לא היה. אז החבילות של הדוד שלי היו מגיעים לסיניוגה.

01:21:43.000 01:21:50.000

אז אמא פעם בשבועיים הולכת ברגל. זה היה 15 קילומטר ביער.

01:21:50.000 01:21:58.000

אבל היא הייתה חברמנית. היא הייתה הולכת ברגל. והיינו מקבלים. אז אח שלה היה גר שמה.

01:21:58.000 01:22:00.000

היא הייתה נותנת גם לאח שלה. ממה שקיבלנו.

01:22:00.000 01:22:00.001

כמה זמן זה היה ההליכה?

01:22:00.001 01:22:04.000

שמה היינו שנה וחצי. בסיביר.

01:22:04.000 01:22:06.000

לא. הליכה לסיניוגה מטנרק?

01:22:06.000 01:22:12.000

אני לא יודעת. 15 קילומטר. כמה זמן היא הלכה. זה אני לא יודעת כבר.

01:22:12.000 01:22:19.000

אתם הלוא דיברתם יידיש וודאי או פולנית. מה דיברתם?

01:22:19.000 01:22:20.000

כן יידיש.

01:22:20.000 01:22:24.000

כן. יידיש. איך אתם מסתדרים פתאום עם השפה הרוסית?

01:22:24.000 01:22:29.000

אבל ידענו גם פולנית. רוסית זה כמו פולנית. זה מאוד דומה.

01:22:29.000 01:22:39.000

אז הסתדרו ככה. דיברו אוקראינית. אבא שלי ידע אוקראינית. מאיפה הוא ידע אוקראנית אני לא יודעת. אבל הוא ידע.

01:22:39.000 01:22:41.000

מי השגיח עליכם?

01:22:41.000 01:22:42.000

אמא שלי.

01:22:42.000 01:22:47.000

לא. אני מדברת. היתה השגחה גם של הרוסים גם?

01:22:47.000 01:22:55.000

היו. היו מונגולים היו שמה. מונגולים והם היו הנצלניקים. המנהלים.

01:22:55.000 01:22:57.000

איך היה היחס שלהם אליכם?

01:22:57.000 01:23:07.000

לא גרוע. לא הרביצו לנו. לא עינו אותנו. לא היה את זה. הם שמה גם לא ידעו מה זה רוסים. יהודים.

01:23:07.000 01:23:11.000

יהודים ידעו יותר בפנים כשהיינו ברוסיה יותר באסיה.

01:23:11.000 01:23:24.000

אנחנו נגיע לזה. אבל עדיין אנחנו בטנרק. איך הקשרים בין האנשים שמה. מאיפה היו רוב האנשים?

01:23:24.000 01:23:32.000

רוב האנשים היו שם כל מיני. היו אוזבקים והיו מונגולים והיו טנג'יקים.

01:23:32.000 01:23:36.000

את יודעת מהרי קווקאז שמה. זה היה פעם רוסיה.

01:23:36.000 01:23:43.000

זה היה מקום. זה לא היה מקום נורמלי. זה היה מקום עונש.

01:23:43.000 01:23:52.000

זה מן אה... כמו שאמרו שלחו לסיביר. היו מחנות כאלה. בתור אסירים פוליטיים.

01:23:52.000 01:23:58.000

אנחנו אז לא היינו בתור אנשים חופשיים. לא יכולנו לנסוע ממקום למקום.

01:23:58.000 01:24:02.000

אז איך אמא בכל אופן הגיעה לסבא?

01:24:02.000 01:24:03.000

היא הלכה ברגל.

01:24:03.000 01:24:05.000

ואז לא הייתה שמירה?

01:24:05.000 01:24:09.000

לא. לא היה שמירה. כי לא היה לאן לברוח. היו אנשים לא אנחנו.

01:24:09.000 01:24:20.000

שהם ברחו לחרבין שם בסין בגבול סין. אבל לא אנחנו .

01:24:20.000 01:24:29.000

מה את כילדה. מה עשית את כל הזמן?

01:24:29.000 01:24:38.000

תשמעי. בואי אני אגיד לך משהו. כשבן אדם הראש שלו ממוקד לדבר אחד. הוא לא צריך שום דבר. הראש שלנו היה ממוקד באוכל.

01:24:38.000 01:24:45.000

דאגו איך נשרוד מהיום למחר. ממילא לא העסיק אותי שום דבר.

01:24:45.000 01:24:50.000

בדיוק כמו שאדם חולה. הוא לא צריך כלום. לא ילדים ולא נכדים ולא כסף. לא מעניין אותו כלום.

01:24:50.000 01:24:54.000

כשאדם רעב לא מעניין אותנו כלום.

01:24:54.000 01:24:56.000

לא חיפשנו. לא היה משעמם. לא חיפשנו תעסוקה.

01:24:56.000 01:25:01.000

כי היינו עסוקים מה נאכל אחר כך. מה נאכל מחר. זאת הייתה התעסוקה.

01:25:01.000 01:25:11.000

אז מה עושים? הולכים ליער. הולכים לפה הולכים לשם. ככה זה היה. עיקר הדבר זה היה הדאגה לאוכל.

01:25:11.000 01:25:15.000

מה קרה שמישהו היה חולה?

01:25:15.000 01:25:23.000

אז הוא היה מת. שמה הדבר היחידי אני זוכרת. שהיו לי כאבי שיניים.

01:25:23.000 01:25:28.000

באתי לרופאת שיניים. מה היא עשתה? מה היא עשתה? שמה לי יוד.

01:25:28.000 01:25:32.000

זה היה התרופה היחידה.

01:25:32.000 01:25:41.000

ואנשים ביניהם הייתה בין האנשים עזרה הדדית?

01:25:41.000 01:25:45.000

כן היה. היה. אבל זה תלוי גם באופי של הבן אדם.

01:25:45.000 01:25:48.000

תתני לי דוגמה של עזרה הדדית בטנרק.

01:25:48.000 01:25:55.000

זה אני לא זוכרת. הנה עזרה הדדית. שאמא שלי מה שהיא קיבלה. היא התחלקה עם האח שלה.

01:25:55.000 01:26:01.000

היו לה אחיות גם ב... אז הם היו שולחים כסף.

01:26:01.000 01:26:01.001

רגע את סיפרת על...

01:26:01.001 01:26:01.002

זה היה מצד אבא.

01:26:01.002 01:26:01.003

כן.

01:26:01.003 01:26:10.000

עכשיו היה גם מצד אמא. אמרתי לך שלאמא שלי היו אחיות נשואות בפולנייה.

01:26:10.000 01:26:20.000

אז הם שלחו לנו כסף. אז שלחו לאמא. אבל אמא תמיד חלקה עם האח שלה.

01:26:20.000 01:26:22.000

באיזה שנה הם עוד שלחו כסף?

01:26:22.000 01:26:29.000

ארבעים ארבעים ואחד. וקצת ארבעים ושתיים. עד שפרצה המלחמה.

01:26:29.000 01:26:35.000

את זוכרת מה הם כתבו לכם? על המצב שלהם? הלוא זה כבר תחילת המלחמה.

01:26:35.000 01:26:40.000

נכון. אחר כך כבר לא הגיע. לא הגיע תקשורת.

01:26:40.000 01:26:42.000

כל עוד שהגיעו מכתבים?

01:26:42.000 01:26:53.000

אני לא זוכרת. אני לא יודעת. לא ניהלתי את העיניים של הבית.

01:26:53.000 01:27:03.000

אבל אני זוכרת אחר כך. שהיינו בקרטיקוסט או בקריסק. אחרי.

01:27:03.000 01:27:07.000

למה עברתם? איך עברתם בטנרק?

01:27:07.000 01:27:13.000

מטנרק אנחנו איכשהו עברנו לבודייבו. אני לא זוכרת איך זה קרה.

01:27:13.000 01:27:14.000

למה?

01:27:14.000 01:27:17.000

כי שמה אי היה אפשר לחיות. זה לא היה מקום לאנשים.

01:27:17.000 01:27:22.000

זה היה אחרי שפולנייה. הם עשו איזה הסכם עם סטאלין.

01:27:22.000 01:27:27.000

אז הוא שחרר אותנו. כלומר יכולנו כבר לנסוע ממקום למקום.

01:27:27.000 01:27:40.000

אז בא קפיטן של אונייה ואמר שזו האונייה האחרונה. ומי שרוצה לנסוע לדרומה. יכול לנסוע.

01:27:40.000 01:27:48.000

וזה היה בדיוק בשמחת תורה. אז אבא שלי הלך ואסף את הכל ואמר לאמא שלי אנחנו נוסעים.

01:27:48.000 01:27:57.000

אז היא הלכה. היה לה שם את האח. אז היא הלכה לאח שלה ואומרת לו בוא תיסע איתנו. אז הוא אמר לה. לא.

01:27:57.000 01:28:00.000

רגע. רגע. איפה האח היה. איזה אח?

01:28:00.000 01:28:01.000

בבודייבו.

01:28:01.000 01:28:07.000

שהיה גם בבודייבו. לא סיפרת לנו על הקשר עם האח בבודייבו.

01:28:07.000 01:28:16.000

הנה סיפרתי לך שהיא הייתה מתחלקת עם כל מה שהיה לה. אבל הוא לא רצה לבוא לנסוע. מה זה חג. הוא לא יחלל את החג.

01:28:16.000 01:28:22.000

מה שיהיה עם כל היהודים. יהיה איתי. רוב היהודים נפטרו שם והוא גם.

01:28:22.000 01:28:22.001

הוא לא רצה לבוא.

01:28:22.001 01:28:32.000

ואבא שלי אמר. שזה פיקוח נפש. ובשביל לחיות. כן ניסע עם ה... סוף סוף אנחנו נסענו באונייה של גויים.

01:28:32.000 01:28:37.000

אבל הרוב יהודים היו שמה. אז נסענו. נסענו עם הזה אלף קילומטר.

01:28:37.000 01:28:46.000

בדרך פגשנו אונייה שהובילה חיילים. ועמדנו אחד על יד השנייה. ועברנו.

01:28:46.000 01:28:51.000

אני לא יודעת כי האונייה שאנחנו נסעו זה היה ברג'ה.

01:28:51.000 01:29:00.000

אוניית מסע. וזה היה אונייה לנוסעים. זה לגמרי אחרת מסודר. אז עברנו. היינו שם לא היינו הרבה יהודים.

01:29:00.000 01:29:09.000

ועברנו לאונייה של החיילים. ולהם היה שם אוכל. זה היה חם זה היה משהו אחר לגמרי.

01:29:09.000 01:29:19.000

ואיתם נסענו עד שהגענו לאיזה עיר שקראו לזה קירנסק. והקפיטן אמר שאפשר לרדת. מי שרוצה להתיישב.

01:29:19.000 01:29:27.000

חיפשנו איפה יש עבודה. אז אבא הלך ללשכת עבודה. לשאול אם יש עבודה ואמרו לו כן. אז ירדנו שם.

01:29:27.000 01:29:33.000

ונכנסנו לעיר ושכרנו איזה חדר.

01:29:33.000 01:29:36.000

קירנסק זה כבר במקום לגמרי אחר.

01:29:36.000 01:29:45.000

כן זה כבר באסיה יותר למטה. יותר דרומה. ושם אנחנו גרנו. אבא עבד בבית חרושת.

01:29:45.000 01:29:49.000

רגע רגע. איך אתם מגיעים? איפה אתם מוצאים מקום?

01:29:49.000 01:29:49.001

אנחנו מגיעים...

01:29:49.001 01:29:54.000

שרה את ממש ממהרת וחבל כי יש לך הרבה מה לספר.

01:29:54.000 01:30:02.000

אנחנו יורדים על החוף. מוציאים את השק. האונייה עגנה באמצע הנהר.

01:30:02.000 01:30:07.000

וזה נהרות לא כמו הירקון. זה נהרות של חמישים מטר. מאה מטר רוחב.

01:30:07.000 01:30:15.000

והיו צריכים עם סירה להביא. ואבא שלי כמעט שטבע שמה. הוא טיפס על סולם כזה

01:30:15.000 01:30:18.000

של חבלים שעולים ויורדים באוניות.

01:30:18.000 01:30:28.000

היום זה הכל מודרני. אנשים לא מתארים להם מה היה. אי אפשר לתאר את זה. ניסים ונפלאות היו. מה אני אגיד לך.

01:30:28.000 01:30:36.000

כל שעה זה היה נס אחר. בקיצור הגענו לחוף. אז אבא השאיר אותנו.

01:30:36.000 01:30:39.000

היו איתכם הרבה באונייה?

01:30:39.000 01:30:39.001

יהודים? אני לא זוכרת.

01:30:39.001 01:30:45.000

האם רוב היהודים החליטו לעזוב?

01:30:45.000 01:30:51.000

לא. רוב היהודים החליטו להישאר. הם לא רצו לעזוב. ובגלל זה הם מתו שם שלא היה להם מה לאכול.

01:30:51.000 01:30:56.000

גם לרוסים לא היה. זה היה זמן מלחמה.

01:30:56.000 01:30:56.001

ברור.

01:30:56.001 01:31:00.000

האוכלוסייה שמה הייתה בצנע. אז הם עוד צריכים לפרנס את הפליטים האלה?!

01:31:00.000 01:31:04.000

הפליטים האלה כבר לא היו דרגה ראשונה. הם היו דרגה שתיים שלוש.

01:31:04.000 01:31:09.000

אז ואנשים שלא היו רגילים לתנאים האלה.

01:31:09.000 01:31:16.000

הם היו כבר רגילים שמה לחיות בתנאים הקשים האלה. זה היה הבית שלהם.

01:31:16.000 01:31:16.001

אז היה סיפור שלם.

01:31:16.001 01:31:16.002

אז מה. איפה אני גמרתי?

01:31:16.002 01:31:16.003

שהגעתם לחוף.

01:31:16.003 01:31:29.000

כשהגענו לחוף. אז אבא הלך לחפש עבודה. אז הוא מצא...

01:31:29.000 01:31:32.000

באיזה שפה הוא דיבר איתם?

01:31:32.000 01:31:42.000

אוקראינית. פולנית. לאט לאט למדנו רוסית גם. והוא קיבל עבודה להיות שומר בבית חרושת.

01:31:42.000 01:31:48.000

זה היה בית חרושת שעשה נשק. בית חרושת לנשק. כי זה היה הרי במלחמה.

01:31:48.000 01:32:05.000

אז הוא היה שומר. אחר כך הוא עבד ב.. הוא הוביל מים. היה עגלה עם סוס ודלי על מקל.

01:32:05.000 01:32:14.000

אז הוא היה לוקח מים מהנהר לחבית. ואחר כך נוסע בין המסעדות לחלק מים.

01:32:14.000 01:32:20.000

זאת הייתה עבודה מהמועצה. הוא היה עובד.

01:32:20.000 01:32:26.000

שבא למסעדות אז כל פעם נתנו לו משהו לאכול. שם גם אותו דבר. זה היה זמן מלחמה.

01:32:26.000 01:32:32.000

לא היה אוכל. אז עם האוכל הזה נעזרנו בשביל להתקיים.

01:32:32.000 01:32:34.000

איפה התגוררתם בדיוק?

01:32:34.000 01:32:43.000

אז התגוררנו בחדר אחד. כל המשפחה. ובאמצע החדר עמד כזה מין. לא יודעת.

01:32:43.000 01:32:50.000

צ'יגון. איך להגיד לך. טמבור כזה. וזה היו מסיקים את זה. וזה היה מחמם את הבית.

01:32:50.000 01:32:57.000

ואבא היה אוסף בלילה קרשים שמה בבית חרושת איפה שהוא עבד.

01:32:57.000 01:33:02.000

ואני ואחים שלי היינו הולכים בלילה עם מגלשה כזו.

01:33:02.000 01:33:02.001

את יודעת שנוסעים כשיש חורף.

01:33:02.001 01:33:02.002

שיש שלג.

01:33:02.002 01:33:11.000

אין גלגלים קוראים לזה מגלשה.

01:33:11.000 01:33:22.000

והיינו הולכים. זה היה בקרסני קוט. ושמה היינו עוברים. זה הייתה ערבה והיינו שומעים תנים מייללים.

01:33:22.000 01:33:30.000

פחדנו פחד מוות. והלילות בהירים. ואת הולכת על השלג וזה עושה קריפס כזה.

01:33:30.000 01:33:35.000

אני הלכתי עם האח שלי הקטן. למה עם הקטן ולא עם הגדול. זה אני כבר לא יודעת גם.

01:33:35.000 01:33:40.000

ואז אבא היה מעמיס את הקרשים על המגלשה. קושר אותם.

01:33:40.000 01:33:49.000

ואנחנו סחבנו את זה. זה לא היה כבד. כי זה היה על הקרח. כי זה "נגלש" על הקרח על השלג. אבל זה היה פחד מוות. וילדים.

01:33:49.000 01:33:52.000

אני הייתי בת שש. אחי היה בן חמש.

01:33:52.000 01:33:57.000

שמה נדמה לי בקרסני קוט שכבר התחלתי ללכת בכיתה א'.

01:33:57.000 01:33:58.000

רגע אנחנו מדברים על? אנחנו מדברים על קרסני קוט.

01:33:58.000 01:34:05.000

קרסני קוט. בקרנסק אני עוד לא הלכתי לבית ספר.

01:34:05.000 01:34:09.000

אנחנו מדברים על קרנסק. את אמרת שהגעתם לקרנסק.

01:34:09.000 01:34:13.000

בקרסנק היה בית כנסת אצלנו בבית. היו מתפללים.

01:34:13.000 01:34:16.000

רגע. היה מניין?

01:34:16.000 01:34:23.000

כן. היו יהודים הרבה. והבית שלנו. אמא שלי הייתה מכניסת אורחים. מי שהיה בא.

01:34:23.000 01:34:35.000

היו עוברים מבודייבו שבאו לא לגלים. היו באים לקרנסק ידעו היו באים לקרישרובה.

01:34:35.000 01:34:40.000

אז זאת הייתה התחנה הראשונה. אמא הייתה נותנת לאכול. היו ישנים על הרצפה.

01:34:40.000 01:34:44.000

רגע מאיפה לאמא. את אמרת שבקרנסק גם לא היה כמעט מה לאכול. איך לאמא...?

01:34:44.000 01:34:51.000

אז אני אגיד לך איך. שמה אנחנו קיבלנו שמיכות מהג'ויינט.

01:34:51.000 01:34:57.000

ואמא שלי. מהשמיכות האלה תפרה חצאיות. ביד.

01:34:57.000 01:35:00.600

והיא הלכה עם החצאיות האלה לכפרים מסביב. ותמורת זה היא קיבלה נפט ותפוחי אדמה וכרוב וכל מיני דברים.

01:35:00.600 01:35:10.000

והיא הייתה סוחבת את זה ומביאה את זה הביתה.

01:35:10.000 01:35:16.000

בנוסף לזה. אבא עבד. אבל מהעבודה שם לא היה קיום.

01:35:16.000 01:35:21.000

ואז היו באים אלינו מה שהיה היא התחלקה. היו הרבה אנשים.

01:35:21.000 01:35:25.000

אנחנו פה בארץ פגשנו שלושה אנשים. שהם היו אצלנו.

01:35:25.000 01:35:30.000

כן אבל עדיין. האם היו לאמא כמויות כאלה של מזון שאפשר היה?

01:35:30.000 01:35:33.000

לא זה לא היה... ליום יומיים אירחנו. היא לא אירחה...

01:35:33.000 01:35:35.000

זה בכל אופן לא קל.

01:35:35.000 01:35:42.000

כן. נכון אז באמת אנחנו לא אכלנו עד כאן. כולנו אכלנו בצמצום. אבל מה שהיה היא התחלקה.

01:35:42.000 01:35:48.000

זה למדנו אצלה הכנסת אורחים. אצל אמא שלי.

01:35:48.000 01:35:57.000

זה גם אצלי זה ככה. כשאני גרתי בבר גיורא אז הייתה אישה מסכנה צילצלה לי בדלת.

01:35:57.000 01:36:02.000

בדיוק הבן שלי הקטן היה בבית. אני לא זוכרת מה הכנסתי אותה הביתה. נתתי לה לאכול וזה.

01:36:02.000 01:36:07.000

אז אחר כך הילד שלי אומר אמא מה זה הכנסת אישה זרה הביתה.

01:36:07.000 01:36:12.000

למדת מאמא שלך.

01:36:12.000 01:36:21.000

כן. תמיד בשבתות היו אצלי. הייתי מארחת. אנשים זרים. בעלי היה מביא מהבית כנסת שבאים.

01:36:21.000 01:36:26.000

מזה לא נהיים עניים. שאת מארחת פעם בחודש או בכמה שבועות מישהו.

01:36:26.000 01:36:33.000

כן. אבל בקירנסק ואת מתארת לי שאנשים הגיעו. ועדיין אוכלים במקום שאין אוכל כמעט.

01:36:33.000 01:36:43.000

כן זה היה מלחמה בכל ברוסיה. אין מה לדבר. שהם גם לא ליקקו דבש. אבל בכל זאת הם היו אנשי מקום.

01:36:43.000 01:36:53.000

היו להם תמיד קרובים בכפרים. ששמה היו מגדלים תפוחי אדמה. עיקר האוכל היה תפוחי אדמה וכרוב.

01:36:53.000 01:36:58.000

אבל תפוחי אדמה גדלים באדמה. את יודעת איך תפוחי אדמה גודלים? לא יודעת.

01:36:58.000 01:37:07.000

אז אנחנו היינו בקולחוז. היינו הולכים לקולחוז לעזור לחפור את התפוחי אדמה. ותמורת זה. נתנו לנו תפוחי אדמה.

01:37:07.000 01:37:17.000

אז כבר היה תפוחי אדמה. נפט גם לא היה. היה בקבוק ובפנים היה פתיל.

01:37:17.000 01:37:21.000

ועל הבקבוק היה מכסה כזה מברזל כזה עם חור.

01:37:21.000 01:37:26.000

והיו מדליקים את הפתיל. זה היה האור. ככה היו בלילה. כי לא היה חשמל.

01:37:26.000 01:37:34.000

ולא היה ברז בבית. היה בחוץ חבית עם מים. וזה אבא שלי היה ממלא את החבית עם מים.

01:37:34.000 01:37:37.000

היינו שותים מים מהנהר.

01:37:37.000 01:37:43.000

ושמה לא היה אקולוגיה כמו פה הקישון שזה היו כל פעם מלכלכים.

01:37:43.000 01:37:45.000

לא היו בתי חרושת. לא היה מי שילכלך.

01:37:45.000 01:37:49.000

זה הכל הא בהא תליא. הכל קשור אחד בשני.

01:37:49.000 01:37:53.000

וכל המודרניזציה מביא לנו את כל הצרות.

01:37:53.000 01:37:59.000

ואת עד עכשיו אומרת שלא היית בשום מסגרת לימודית?

01:37:59.000 01:37:59.001

לא. לא הייתי בשום מסגרת.

01:37:59.001 01:37:59.002

גם בקירנסק לא?

01:37:59.002 01:37:59.003

לא. רק בקרסני קוט.

01:37:59.003 01:37:59.004

טוב אנחנו עדיין בקירנסק.

01:37:59.004 01:38:09.000

בקירנסק עוד לא הייתי. אני לא זוכרת מה עשיתי.

01:38:09.000 01:38:12.000

אבל בקרסני קוט אני זוכרת שכבר הלכתי לבית ספר.

01:38:12.000 01:38:21.000

ואז הייתי דתייה ולא רציתי לכתוב בשבת. אז נאבקתי עם הדבר הזה. לא שמישהו אמר לי. זה מעצמנו.

01:38:21.000 01:38:27.000

עכשיו בקירנסק גם כן המשיכו בחיים יהודים?

01:38:27.000 01:38:27.001

כן.

01:38:27.001 01:38:27.002

איך?

01:38:27.002 01:38:39.000

כל הזמן. כל הזמן אנחנו השתדלנו כמה שיכלנו. לא תמיד אפשר היה. למשל אנחנו היינו בטנרק. זה היה פסח.

01:38:39.000 01:38:46.000

נו ומה עושים עם חומץ?! אז אני לא יודעת מאיפה אבא שלי השיג תפוחי אדמה.

01:38:46.000 01:38:54.000

יום ראשון הוא אכל תפוחי אדמה. ואחר כך הוא היה הולך לחטוב עצים הוא היה מוכרח לאכול.

01:38:54.000 01:38:57.000

אני לא יודעת. בטח אכלו חומץ. אני מתארת לי.

01:38:57.000 01:39:03.000

הילדים לא הקפידו. על הילדים בכלל לא. רצו לקיים אותם בכל מחיר.

01:39:03.000 01:39:16.000

בקרסני קוט אכלנו חזיר גם. זה היה מותר. מה לעשות. אחרת היו מתים. וזה היה שומנים.

01:39:16.000 01:39:20.000

סתם בשר ללכת לשוק לקנות לא הלכנו.

01:39:20.000 01:39:30.000

אבל היה לנו מכיר שהיה קצב ואמא שלי.. הוא היה קצב עם שלושה בנים. ואמא שלי הייתה הולכת פעם בשבוע לנקות להם את הבית.

01:39:30.000 01:39:35.000

אז תמורת זה הם נתנו לנו שתי צנצנות של שומן חזיר.

01:39:35.000 01:39:40.000

ועם זה יכלנו לאכול. לבשל את מבינה? זה לא פשוט היה.

01:39:40.000 01:39:46.000

אבל ברגע שיכלנו להסתדר בלי כל הדברים האלה. אז הסתדרנו.

01:39:46.000 01:39:51.000

או שמירת שבת או כל הדברים האלה. גם אז היה מסירות נפש.

01:39:51.000 01:39:55.000

רגע. היה מניין בבית פרטי?

01:39:55.000 01:39:55.500

בבית פרטי.

01:39:55.500 01:39:56.000

של מי?

01:39:56.000 01:39:56.001

אצלנו.

01:39:56.001 01:39:56.002

אצלכם זה היה?

01:39:56.002 01:39:56.003

כן וזה אסור היה. הרי סטאלין אסר על כל הדתות.

01:39:56.003 01:39:56.004

נכון.

01:39:56.004 01:40:13.000

אז זה היה גם בהיחבא. לא בפומבי.

01:40:15.000 01:40:20.000

מי. את זוכרת משפחות? גברים שהגיעו?

01:40:20.000 01:40:31.000

כן היה אחד גרוס. והיה מרטין חיות והיה עוד מישהו אני כבר לא זוכרת.

01:40:31.000 01:40:35.000

איך אני יודעת על אלה. כי פגשנו אותם פה בארץ במקרה גם.

01:40:35.000 01:40:44.000

הוא. הוא. חיות הזה הוא עבד באל על. הוא הכניס את בעלי לאל על.

01:40:44.000 01:40:48.000

הוא היה מהראשונים שהוא עבד במחשבים באל על.

01:40:48.000 01:40:50.000

אז הוא היה ב?

01:40:50.000 01:40:58.000

בקירנסק אצלנו. הם באו מאיפה שהם באו. כולם היו עיוורים.

01:40:58.000 01:41:03.000

אמרתי לך שיש מחלה כזו. חוסר בוויטמין נהיים

01:41:03.000 01:41:08.000

עיוורים. ופצעים על הרגליים זה גם היה מחוסר ויטמין.

01:41:08.000 01:41:19.000

בעצם כמעט לא אכלתם כלום. עכשיו אחיך הם היו יותר צעירים?

01:41:19.000 01:41:24.000

אח אחד יותר צעיר בשנה ואח אחד יותר גדול.

01:41:24.000 01:41:26.000

ומה עשה האח היותר גדול?

01:41:26.000 01:41:29.000

בכמה הוא היה גדול בשלוש שנים. זה הכל.

01:41:29.000 01:41:34.000

אז גם הוא לא הלך לבית הספר. בקירנסק?

01:41:34.000 01:41:38.000

הוא הלך לבית הספר. והוא היה תלמיד מצטיין. תמיד הוא היה מצטיין.

01:41:38.000 01:41:41.000

רגע רגע. הוא הלך כן לבית הספר?

01:41:41.000 01:41:44.000

כן. הוא היה היחידי. הוא הלך לכיתה א'.

01:41:44.000 01:41:51.000

ואנחנו עוד לא. לא יודעת למה לא הלכנו. אולי ההורים לא רצו שנלך בין הגויים. אני יודעת.

01:41:51.000 01:42:01.000

לא זוכרת כבר למה. בטח היה להם איזה נימוק. אחר כך בקרסני קוט אני כבר הלכתי לבית ספר.

01:42:01.000 01:42:06.000

אז בעצם מדוע אתם עוברים מקירנסק לקרסני קוט?

01:42:06.000 01:42:06.001

כן.

01:42:06.001 01:42:06.002

מדוע?

01:42:06.002 01:42:13.000

רצינו להתקרב מה שיותר לפולנייה. זה יותר רחוק. זה יותר דרומה.

01:42:13.000 01:42:15.000

בגלל זה או בגלל שרציתם מקום יותר חם? או מה?

01:42:15.000 01:42:24.000

לא. לא ידענו לחפש מקומות. ידענו רק לבוא הביתה. והרוסים אמרו:

01:42:24.000 01:42:30.000

"כשפה יגדלו שיערות. ככה תראו את פולנייה. מפה לא יוצאים".

01:42:30.000 01:42:34.000

אתם ידעתם שיש מלחמה?

01:42:34.000 01:42:34.001

כן. ידענו שיש מלחמה.

01:42:34.001 01:42:34.002

מה ידעתם?

01:42:34.002 01:42:40.000

אבל לא ידענו שיש מה שהיה. כי אני אמרתי לך.

01:42:40.000 01:42:51.000

אמא שלי אמרה. שבטח הם גירשו אותם לוינה או ל... למרות שצ'כוסלובקיה פראג גם היה אצל הגרמנים.

01:42:51.000 01:42:51.001

בודאי.

01:42:51.001 01:42:51.002

והונגריה עוד לא היה. את יודעת הרי הונגריה יהיה יותר מאוחר.

01:42:51.002 01:42:51.003

ב- 44' אבל בכל אופן...

01:42:51.003 01:43:00.000

נו ועד 44' והמלחמה נגמרה ב- 45'.

01:43:00.000 01:43:00.001

זה רק שנה. ואצלנו היה חמש שנים.

01:43:00.001 01:43:00.002

כן.

01:43:00.002 01:43:10.000

זה לא פשוט. ושנה זה כמו עשר שנים. שנה. בתנאים כאלה.

01:43:10.000 01:43:20.000

כן. צודקת. אז עברתם ל?

01:43:20.000 01:43:29.000

אז מקרסני קוט אנחנו כבר נסענו לפולין.

01:43:29.000 01:43:31.000

רגע לא דיברנו כלום על קרסני קוט.

01:43:31.000 01:43:41.000

אה בקרסני קוט היו לנו תנאים טובים. היה. אני לא יודעת מה היה. אבל היה. החיים היו הרבה יותר קלים.

01:43:41.000 01:43:42.000

איך אתם עוברים?

01:43:42.000 01:43:42.001

איך מה? עובדים?

01:43:42.001 01:43:43.002

עוברים.

01:43:45.000 01:43:49.000

מקרינסק לקרסני קוט? עם אונייה.

01:43:49.000 01:43:52.000

נו. זה צריך להגיד.

01:43:52.000 01:44:00.000

כן. זה באנו עם אונייה. שמה ככה. לנסוע ממקום למקום צריכים אישור.

01:44:00.000 01:44:11.000

והיה סיפור גם איך שאמא שלי הביאה אחר כך האח שנשאר בבודייבו נפטר עם אישתו.

01:44:11.000 01:44:14.000

ונשארו שני ילדים. הבן והבת.

01:44:14.000 01:44:20.000

הבת הייתה בת שבע עשרה. והבן היה בן חמש עשרה. והיא ידעה לסרוג מאוד יפה.

01:44:20.000 01:44:24.000

זה שהיינו בקירנסק.

01:44:24.000 01:44:35.000

אז אמא שלי. היה לנו שכן גויי שהיה קפיטן. הבת שלו היתה חברה שלי. והיא הלכה לשחד את הקפיטן.

01:44:35.000 01:44:38.000

היא נתנה לו את הטבעת נישואין שלה שהייתה מזהב.

01:44:38.000 01:44:44.000

והיא נתנה לו שמיכת פוך. תמורת שיביא את הילדים לקירנסק מבודייבו.

01:44:44.000 01:44:54.000

ו... הוא זה לקח כמה שבועות. הוא חזר ולא הביא אותם.

01:44:54.000 01:44:58.000

למה לא הבאת? הוא פחד והוא החזיר את המתנות.

01:44:58.000 01:45:04.000

ואמא שלי שברה לה את הראש. מה לעשות מה לעשות. איך להביא את הילדים.

01:45:04.000 01:45:10.000

אז היא הלכה לראש המועצה. ואמרה לו שהבת אח שלה יודעת לסרוג.

01:45:10.000 01:45:19.000

אז תביא אותה ותפתחו פה סדנא של סריגה. ויסרגו סוודרים לטייסים.

01:45:19.000 01:45:27.000

זה היה שם בית ספר לטייסים בקרסני קוט. אז הוא אמר מאיפה ניקח צמר? אין לנו צמר.

01:45:27.000 01:45:31.000

אז היא אמרה תבקש מהתושבים שיביאו את הסוודרים הישנים.

01:45:31.000 01:45:37.000

יתירו אותם. יכבסו את הצמר ויהיה צמר לסרוג.

01:45:37.000 01:45:45.000

העיקר. היא הקימה כזה סדנא. והם הביאו את שני הילדים לקירנסק.

01:45:45.000 01:45:45.001

רגע כמה זמן עבר? הלוא אתם הייתם איתם עם הדוד הזה. הייתם איתם כל הזמן? לא?

01:45:45.001 01:45:45.002

כן.

01:45:45.002 01:45:56.000

אחרי חודש הוא כבר נפטר?

01:45:56.000 01:46:04.000

שמה הם קיבלו דיזינטריה. לא היה מה לאכול. היו מתים מרעב וממגפות.

01:46:04.000 01:46:08.000

אבל הוא עדיין. מעניין ש... אבל הוא בעצמו החליט להישאר שם?

01:46:08.000 01:46:13.000

כן. הוא לא רצה לחלל את השבת. אחר כך אי אפשר היה לנסוע לחצי שנה.

01:46:13.000 01:46:23.000

וזה קרה ב... אמא שלחה להם שק עם תפוחי אדמה ושק עם בצל. ובדרך גנבו ובקושי הגיע להם משהו.

01:46:23.000 01:46:27.000

בקיצור כשאמא הביאה אותם אלינו אז שני הילדים האלה.

01:46:27.000 01:46:32.000

אז הם לא ראו בלילה והיה להם דיזנטריה. ועד שהיא הבריאה אותם.

01:46:32.000 01:46:39.000

אל תשאלי. בנתיים אמא שלי חלתה והיא קיבלה גם דיזינטריה.

01:46:39.000 01:46:47.000

והיא החליטה שדיזינטריה אפשר לרפא. רק אם ינקו את הקיבה.

01:46:47.000 01:46:53.000

אז בשביל לנקות את הקיבה. היא רצתה "רצינאוו" שמן קיק. שזה מנקה.

01:46:53.000 01:47:02.000

אז קודם כל לא ידענו איך אומרים "רצינאוו" ברוסית. אז הייתה שמה אישה מורה.

01:47:02.000 01:47:08.000

קראו לה טינה וסיליבנה. שסטאלין הרג את הבעל שלה. הוא היה מהנדס מפולניה.

01:47:08.000 01:47:11.000

והוא היה פטריוט קומוניסט. והוא נסע לרוסיה.

01:47:11.000 01:47:17.000

ותראי מה סטאלין עשה מאלו שבאו אליו. הוא הרג אותם.

01:47:17.000 01:47:25.000

והיא הייתה מורה. אז אבא הלך אליה. היה הולך אליה כל יום ראשון. וחוטב לה עצים ומכין לה...

01:47:25.000 01:47:35.000

הוא כבר היה מומחה מכין לה... משמה. הוא היה מכין לה לכל השבוע ועוזר לה בכל מיני לתקן את הגג וזה.

01:47:35.000 01:47:43.000

ותמורת זה היא הייתה נותנת לנו אוכל ובגדים מהילדים שלה. היו לה שני ילדים או כמה.

01:47:43.000 01:47:50.000

אז הוא הלך אלה ושאל אותה איך אומרים רצנאוו בפולנית. פולנית הם ידעו ההורים שלי. ברוסית.

01:47:50.000 01:47:59.000

אז הוא עבר את חצי עיר ומצא. והלך לבית חולים ונתן לאמא את הרצנאוו והיא קיבלה שלשול חזק.

01:47:59.000 01:48:03.000

וזה ניקה לה את הקיבה והיא הבריאה. זה גם היה נס.

01:48:03.000 01:48:07.000

ועכשיו. הבני דודים שהגיעו. מה שמם?

01:48:07.000 01:48:17.000

ישראל. הם כבר שניהם נפטרו. ישראל וציפורה. אבל הם הקימו פה משפחות. פייגה קראו לה.

01:48:17.000 01:48:26.000

ותמיד. שהרוסים היו נכנסים לסדנא. אז הם היו צוחקים: "פרן ויאז'ה". בחור סורג.

01:48:26.000 01:48:32.000

ומה הם סיפרו? הלוא הם ראו את ה... מה הם סיפרו הבני דודים?

01:48:32.000 01:48:41.000

זה מה שהם סיפרו. שמתו שם מרעב כולם בסוף. לא היה להם לרוסים.

01:48:41.000 01:48:49.000

מספיק אוכל לפרנס את המאות אלפי אנשי שהם אספו מפולניה.

01:48:49.000 01:48:57.000

אז חצי. חצי מהפליטים נפטרו. וחצי זכו אחר כך בסוף המלחמה.

01:48:57.000 01:49:01.000

בסוף המלחמה הרי שחררו את כל האסירים היהודים.

01:49:01.000 01:49:05.000

וככה הגענו לפולנייה בחזרה.

01:49:05.000 01:49:10.000

כן. אבל רגע. אנחנו צריכים בכל אופן לספר. לדבר.

01:49:10.000 01:49:13.000

בפולנייה אז היה הפוגרום הזה בקלץ.

01:49:13.000 01:49:15.000

אבל אנחנו עוד לא שם.

01:49:15.000 01:49:18.000

לא זה כבר היה אחרי המלחמה.

01:49:18.000 01:49:18.001

כן. ברור. אנחנו יודעים עליו.

01:49:18.001 01:49:22.000

אנחנו עדיין בקרסני קוט.

01:49:22.000 01:49:27.000

בקרסני קוט היה לנו דיי טוב. לא מתנו מרעב.

01:49:27.000 01:49:30.000

איפה גרתם?

01:49:30.000 01:49:38.000

גרנו בבית מעץ. שהיה בית ריק. השכירו לנו אני לא זוכרת מי.

01:49:38.000 01:49:41.000

אני לא יודעת בדיוק איך הסתדרנו עם הכספים וכל זה.

01:49:41.000 01:49:49.000

אבל אני יודעת שהיינו. שמה את לא יכולה לחיות מעבודה. וכל אחד צריך לעבוד.

01:49:49.000 01:49:58.000

אז היו עושים כל מיני שוק שחור. אז שוק שחור אסור היה גם בשוק אסור היה לסחור.

01:49:58.000 01:50:00.000

אז היו שולחים את הילדים.

01:50:00.000 01:50:09.000

אז אמא שלי למשל הייתה לוקחת אפונה. משרה אותה. אז היא הייתה גודלת כפליים.

01:50:09.000 01:50:20.000

אז היא הייתה שולחת אותי לשוק עם כוס. ואני הייתי מוכרת את הכוס של אפונה או טבק.

01:50:20.000 01:50:28.000

קנו טבק. אני לא יודעת מי היו מביאים לה. וככה עשו החלפות. הוא נתן לך טבק והוא נתן נפט.

01:50:28.000 01:50:36.000

הוא נתן זה והוא נתן זה. לא היה כסף אבל בשוק כן היה. אז תמיד היו שולחים אותי.

01:50:36.000 01:50:41.000

אז אחר כך בבית ספר היו אומרים לי: "שרה מהבזארה קרטושקס פרדאיוט"

01:50:41.000 01:50:42.000

כלומר?

01:50:42.000 01:50:45.000

ששרה בשוק. מוכרת את תפוחי אדמה.

01:50:45.000 01:50:50.000

עכשיו איך היה בבית הספר. באיזה שפה דיברו ולימדו?

01:50:50.000 01:50:55.000

למדנו מהר מאוד רוסית. אני ידעתי פרפקט רוסית. לכתוב ולקרוא.

01:50:55.000 01:50:59.000

מה את זוכרת מבית הספר. איך למדו. היו ילדים בגילאים שונים?

01:50:59.000 01:51:05.000

לא. הבתי ספר ברוסיה הם דרגה ראשונה.

01:51:05.000 01:51:13.000

לומדים שמה עשר שנים. ובעשר שנים האלה מכניסים לילדים כל המקצועות מה שאנחנו פה אף פעם לא מלמדים.

01:51:13.000 01:51:18.000

פיזיקה. וכימיה והיסטוריה של כל העולם. והיסטוריה של רוסיה הרבה.

01:51:18.000 01:51:24.000

בסדר אבל את נכנסת לבית ספר. פעם ראשונה שאת תחת מסגרת לימודית בכלל.

01:51:24.000 01:51:31.000

מתרגלים. לומדים לחיות עם זה. ילדים מסתדרים. למשל היה שמה מסעדה.

01:51:31.000 01:51:36.000

אז אח שלי הגדול. הוא היה מנהל של המסעדה.

01:51:36.000 01:51:42.000

כל ילד שרצה לאכול. היו נותנים שמה מרק. ואני לא זוכרת מה.

01:51:42.000 01:51:49.000

היה צריך לשלם קופייקס. כמה קופייקס. חמש קופייקס. עשר קופייקס בשביל הארוחה.

01:51:49.000 01:51:54.000

אז הוא היה אוסף את הכסף ותמיד נהיה נשאר לו. אז אנחנו אכלנו תמיד חינם.

01:51:54.000 01:52:00.000

ככה היינו מסתדרים. הוא היה אפליצ'ניק. מצטיין בכיתה.

01:52:00.000 01:52:06.000

הוא היה הכי מצטיין בכיתה. למדנו הנה את רואה. אני באתי. חכי.

01:52:06.000 01:52:11.000

שאני באתי מפולנייה לורוצלב. שמה סיפרתי לך לליגניץ.

01:52:11.000 01:52:15.000

אבא שלי. איפה שהגענו. דבר ראשון שלח אותנו ללמוד.

01:52:15.000 01:52:26.000

אז שמה היה בית ספר תרבות. זה היה של הציוניסטים. זה לא היה. לא היה בית יעקב למשל. שהוא ישלח אותי לבית יעקב.

01:52:26.000 01:52:33.000

אז ל"תרבות". אז למדתי שמה את כל הדברים האלה שאני מספרת לך.

01:52:33.000 01:52:39.000

כשאני באתי ארצה. אז אני ידעתי מתמטיקה הכי טוב וכימיה ופיזיקה.

01:52:39.000 01:52:44.000

אבל אני לא ידעתי עברית ולא ידעתי אנגלית ולא ידעתי חומש. כל הדברים האלה מה שלא למדו. לא ידעתי.

01:52:44.000 01:52:52.000

1178 01:52:52.000 01:52:56.000 אבל במשך הזמן לומדים. אני באתי פה גם. החלטתי שאני רוצה להיות פקידה.

01:52:56.000 01:53:05.000

נו. ידעתי קצת עברית מהתרבות שלמדתי ברייכנבך. היינו שם ברייכנבך.

01:53:05.000 01:53:12.000

והיה בית ספר דת בחיפה. אנחנו גרנו בחיפה. לעברית.

01:53:12.000 01:53:19.000

אז אחרי צהריים הלכתי לבית ספר. בבוקר למדתי בבית יעקב.

01:53:19.000 01:53:27.000

אחרי הצהריים היה חנות של מכולת. היה מכיר שלנו. אז עבדתי אצלו משלוש עד שבע.

01:53:27.000 01:53:35.000

הייתי מרוויחה חמש עשרה שקל. לירות. נתתי להורים. זה עד שגמרתי כיתה ח'.

01:53:35.000 01:53:38.000

גמרתי כיתה ח' החלטתי שאני רוצה להיות פקידה.

01:53:38.000 01:53:44.000

כל החברות שלי מבית יעקב נהיו מורות "איינה" מורות אבל הם היו מורות.

01:53:44.000 01:53:47.000

אז לא היו עושים "מנערן" שבעבר זה.... שנות החמישים.

01:53:47.000 01:53:54.000

אז אני הלכתי לבית ספר דן ולמדתי לכתוב על מכונת כתיבה והנהלת חשבונות.

01:53:54.000 01:53:58.000

והתקבלתי לעבוד בבנק לתעשייה.

01:53:58.000 01:54:05.000

המנהל של בנק התעשייה היה לינדנשטראוס. ולטר לינדנשטראוס זה האבא של לינדנשטראוס. של מיכאל.

01:54:05.000 01:54:12.000

אבא שלו וזארה. וואי וואי הוא היה יקה. אז שרה הוא היה קורא לי זארה.

01:54:12.000 01:54:19.000

ואני הייתי המזכירה שלו. ובקושי ידעתי עברית. אז הוא היה מקריא לי מכתב.

01:54:19.000 01:54:20.000

להבטיח אז הייתי כותבת עם פ' וט' ות'

01:54:20.000 01:54:29.000

והיה שם. המזכיר שלו היה יעקב רוזה. שהיה יהודי דתי. והוא השגיח עליי והוא טיפח אותי. הוא היה מתקן לי.

01:54:29.000 01:54:36.000

וככה למדתי מעצמי. אחר כך זה היה בנק לתעשייה. אז היו צריכים למלות אפידייביד.

01:54:36.000 01:54:38.000

את יודעת אנגלית?

01:54:38.000 01:54:48.000

בטח יודעת. לא יודעת כלום. היו צריכים למלות את האפידייביד. אז יש שמה שורה. פיאפל אנד דסטניישן.

01:54:48.000 01:54:52.000

אז היית צריכה למלות שמה. אז למדתי לעשות את זה.

01:54:52.000 01:55:02.000

אז את רוצה להגיד שכל היסודות הגיעו אלייך מבית הספר. הגיעו אלייך מבית הספר?

01:55:02.000 01:55:17.000

אנחנו באנו ארצה מ... אפשר להגיד ציוניסטים. אומנם היינו דתיים.

01:55:17.000 01:55:26.000

אבל באנו מאיפה שבאנו מהצרות שלנו מסיביר. ואחר כך מפולנייה

01:55:26.000 01:55:34.000

כשחזרנו מסיביר אז באנו ארצה. אז לא חיפשנו חסרונות ולא חיפשנו כשלונות.

01:55:34.000 01:55:43.000

ומה שראינו. ומה שעשינו זה היה טוב. ואז היה צנע והיה מלחמת העצמאות אחרי ההפוגה השנייה.

01:55:43.000 01:55:43.001

ואבא שלי עבד ברכבת וכל חודשיים שלושה היו מפטרים אותו.

01:55:43.001 01:55:43.002

כן. את סיפרת את זה.

01:55:43.002 01:55:52.000

כן. דיברנו על זה כבר.

01:55:52.000 01:55:57.000

בקיצור. איפה שבאנו. דבר ראשון ההורים דאגו שנלמד.

01:55:57.000 01:56:04.000

אז אותי רשמו לבית יעקב.אמרתי לך. לכיתה ח'.

01:56:04.000 01:56:08.000

למרות שהייתי שנה יותר צעירה. אני לא יודעת למה כיתה ח' אבל זהו.

01:56:08.000 01:56:13.000

אחי כבר היה גדול. הוא כבר לא למד. הוא הלך לעבוד.

01:56:13.000 01:56:20.000

כן זה אנחנו גם... את סיפרת אפילו שעבדת אצל עורך דין נכון?

01:56:20.000 01:56:24.000

בבנק עבדתי. אצל לינדנשטראוס.

01:56:24.000 01:56:28.000

זה מה שסיפרת לנו. שהוא היה קורא לך זארה זארה.

01:56:28.000 01:56:45.000

כן. אחר כך אני למדתי. סיפרתי לכם. למדתי בתיכון ערב ובעלי הכיר אותי הוא היה חייל בנצרת.

01:56:45.000 01:56:47.000

הוא היה גם ניצול שואה?

01:56:47.000 01:56:56.000

כן. הוא בא עם אמא שלו פה. הוא היה יתום. אבא שלו ואחות שלו נפטרו הם היו בבוכרה.

01:56:56.000 01:56:58.000

אחרי סיביר. הם היו בסיביר

01:56:58.000 01:57:01.000

אז היה לכם סיפור דומה? לך ולו.

01:57:01.000 01:57:06.000

קצת דומה. כי אנחנו לא היינו שם איפה שהוא היה. בקזחסטן באוזבקיסטן.

01:57:06.000 01:57:12.000

אנחנו היינו ברוסיה נשארנו. הם היו משפחה גדולה שמה.

01:57:12.000 01:57:19.000

היו הרבה אחים לאמא שלו אז הם החזיקו מעמד. מצבם היה הרבה יותר טוב. מצבם הכלכלי.

01:57:19.000 01:57:32.000

אז כשבאנו פה ארצה הסתדרנו איכשהו. אח שלי הקטן התחיל גם ללמוד בתיכון. שהוא סיפר לך איך שהוא...

01:57:32.000 01:57:46.000

ואני... אמא שלי הולידה את הילדים שלה מאוחר. היה לה איזה משהו ברחם. ועוד אחרי החתונה עשו לה ניתוח.

01:57:46.000 01:57:49.000

ואחר כך היא הולידה את שלושתנו אחד אחרי השני.

01:57:49.000 01:57:56.000

והיא הייתה כנראה אחרי גיל ארבעים אני חושבת. או לפני זה משהו אבל בגיל מאוחר.

01:57:56.000 01:58:06.000

אני הכרתי את ה.... הוא הכיר אותי. כשהוא ראה אותי אצל הבת דודה שלי. כשהם היו יחד בקפריסין.

01:58:06.000 01:58:11.000

אז היא לחצה עלי שאני אתחתן. היא רוצה לראות נחת.

01:58:11.000 01:58:16.000

אני לא כל כך רציתי להתחתן אבל בסוף התחתנתי. שמעתי בקול ההורים שלי.

01:58:16.000 01:58:26.000

ובאנו לגור מחיפה באנו לגור בתל אביב. בעלי היה תל אביבי. והסתדרנו אני עבדתי כל הזמן.

01:58:26.000 01:58:38.000

איך ההורים? את אני מבינה שהסתדרת. על אבא היה לו יותר קשה. נכון? איך הייתה הקליטה שלהם?

01:58:38.000 01:58:45.000

לא היה להם קשה. כי לא היו להם דרישות. הם לא רצו בגלל שיש לשכן זה אז גם אנחנו.

01:58:45.000 01:58:48.000

לא היה תחרות של המצב הכלכלי.

01:58:48.000 01:58:50.000

אנחנו הסתפקנו במה שיש.

01:58:50.000 01:58:59.000

חינכו אותנו. שאם אתה מרוויח עשר שקל. אז אתה מוציא תשע שקל. ששקל אחד אתה שם לחירום.

01:58:59.000 01:59:09.000

וככה התנהגנו. אני תמיד... זה גם אמרתי לך כבר. שאחרי הבית ספר הייתי עובדת במכולת שלוש שעות.

01:59:09.000 01:59:17.000

ואחר כך כל הזמן עבדתי. כל הצעירות שלי. אבל זה לא הפריע לי.

01:59:17.000 01:59:27.000

אחרי העבודה הייתי בחיפה. היינו הולכים לחוף השקט לים. ושם היה לי חברה שלמה של בחורים בחורות והיינו יוצאים.

01:59:27.000 01:59:35.000

ועשיתי חיים. אני לא הייתי מסכנה למרות שהייתי מסכנה. למשל בזמנים של היום הייתי ענייה מרודה.

01:59:35.000 01:59:42.000

אבל אני לא הרגשתי ככה. לא היה חסר לנו כלום ולא היה לנו כלום. אבל זהו.

01:59:42.000 01:59:48.000

ככה הורגלנו. אמא תמיד אמרה: "אל תסתכלי למעלה. תסתכלי למטה".

01:59:48.000 01:59:55.000

תמיד יש אנשים שיש להם פחות ממך. ותשמחי עם מה שיש לנו. וככה גדלנו ושמחנו.

01:59:55.000 01:59:55.001

אבל בכל אופן. אתם עליתם ב- 49'.

01:59:55.001 01:59:55.002

פה

01:59:55.002 02:00:04.000

לכא. ן לארץ. היה לכם אתכם קצת רכוש משהו?

02:00:04.000 02:00:15.000

שום דבר. שום דבר. באנו עם. אני לא זוכרת. היו לנו פה משפחה. אז אבא היה... היינו מלווים חמש לירות.

02:00:15.000 02:00:22.000

אז לא דיברו על אלפים ומאות כמו היום. ותכף כשהוא היה לוקח את המשכורת. אז הוא היה מחזיר.

02:00:22.000 02:00:29.000

ואח שלי למד בתיכון. תיכון עלה כסף. אחר כך האוניברסיטה. אז הוא כבר עבד גם ולמד.

02:00:29.000 02:00:35.000

הוא היחידי שעשה אוניברסיטה. אנחנו לא עשינו. אנחנו בקושי עשינו תיכון.

02:00:35.000 02:00:40.333

אבל מה שחסר לי פה זה החזרה שלכם בכלל אחרי שהייתם בקרסני קוט. הייתם ב...

02:00:40.333 02:00:47.000

היינו ברייכנבך.

02:00:47.000 02:00:47.001

ברייכנבך כמה שנים.

02:00:47.001 02:00:51.000

לא שנה שנה וחצי לא. לא הרבה.

02:00:51.000 02:01:02.000

כי חיכינו להיות ב...הג'ויינט רצה לקחת אותנו לאמריקה. אבל אנחנו לא רצינו. נסענו לארץ ולא התחרטנו אף פעם.

02:01:02.000 02:01:07.000

1254 02:01:11.000 02:01:21.000 שרה את דיברת. כבר התחלת לספר לנו כל כך על המעבר שלך לארץ. ולא דיברנו בעצם..

02:01:21.000 02:01:31.000

אני צריכה להחזיר אותך אחורנית. עד שדיברת על קרסני קוט. את סיפרת אז על בואם של יתומים אליכם.

02:01:31.000 02:01:35.000

ואת זוכרת את זה?

02:01:35.000 02:01:44.000

בואם של היתומים? אני רוצה להחזיר מתי אתם עוזבים מתי אתם עושים רפרטריאציה?

02:01:44.000 02:01:46.000

ואתם חוזרים. ולאן אתם חוזרים?

02:01:46.000 02:02:00.000

אז אני אדבר... זה היה ב- 45'. כשנגמרה המלחמה. ואז סטאלין נתן לצאת לכל הפליטים הפולניים

02:02:00.000 02:02:06.000

אנחנו נחשבנו שם לא יהודים. רק אזרחים פולנים בשביל הממשלה.

02:02:06.000 02:02:14.000

ואז נסענו. איך? מי? מה? מו? זה אני כבר לא זוכרת. אבל הגענו לפריז.

02:02:14.000 02:02:17.000

מאיפה הגעתם לפריז?

02:02:17.000 02:02:22.000

מקרסני קוט נסעו עם אונייה. אחר כך עם רכבת.

02:02:22.000 02:02:24.000

מי עזר לכם?

02:02:24.000 02:02:32.000

הג'ויינט. הג'ויינט לקח את זה. אז כשנהיה ליגאלי. שהיה מותר לצאת מרוסיה.

02:02:32.000 02:02:39.000

ופולניה הסכימה לארח אותנו. אז הגענו אז מ...

02:02:39.000 02:02:40.000

לא לפולין?

02:02:40.000 02:02:43.000

זה היה פולין. וורצלב היה פולין.

02:02:43.000 02:02:47.000

אבל עוד לא דיברנו כמעט על וורצלב. אתם נסעתם.

02:02:47.000 02:02:49.000

אז נסענו מקרסני קוט לוורצלב.

02:02:49.000 02:02:52.000

אתם לא חשבתם לחזור לדינוב?

02:02:52.000 02:02:52.001

לא.

02:02:52.001 02:02:52.002

למה?

02:02:52.002 02:02:59.000

לא היה שם אף אחד בדינוב. לא נשארו יהודים.

02:02:59.000 02:03:00.000

איך ידעתם?

02:03:00.000 02:03:06.000

התעניינו. הלכנו שם היו מהסוכנות. היו שמה הרבה שליחים בוורצלב. ברייכנבך. בליגניץ. היו המון שליחים מהסוכנות.

02:03:06.000 02:03:11.000

1278 02:03:11.000 02:03:14.000 אז אתם חזרתם לברסלאו?

02:03:14.000 02:03:20.000

וורצלב. זה קראו לזה. כן. ושמה חיכינו בשביל לעלות ארצה. זה הכל זה היה.

02:03:20.000 02:03:22.000

מרגע מה את זוכרת מהחיים שלך שם?

02:03:22.000 02:03:29.000

שמה אבא שלי רשם אותי. לא היה שם בית יעקב. אז רשמו אותי לבית ספר עברי קראו לזה "תרבות".

02:03:29.000 02:03:31.000

מה את זוכרת מבית הספר הזה?

02:03:31.000 02:03:31.001

זהו אני לא זוכרת. אבל יש לי תעודות מהבית ספר הזה.

02:03:31.001 02:03:31.002

לא זוכרת כלום.

02:03:31.002 02:03:38.000

למדתי שם עברית. והיו לי המון חברות.

02:03:38.000 02:03:45.000

ואיפה שאני באתי. אני הייתי מרוצה. אף פעם לא התלוננתי.

02:03:45.000 02:03:48.000

מה את זוכרת? זה היה מחנה עקורים?

02:03:48.000 02:03:58.000

לא. אנחנו גרנו בבית שהיו... הבית היה של גרמנים פעם. ואחרי הגרמנים עברו היה חילופים.

02:03:58.000 02:04:00.000

זה היה שלזייה עם פולין.

02:04:00.000 02:04:07.000

אז אנחנו גרנו שם בבית כזה. פעם ראשונה בחיים שלי אני ראיתי תנור גז והדליקו את זה.

02:04:07.000 02:04:12.000

כל כך התפעלתי איך שזה דלק. וגם התאורה הייתה מגז לא חשמל.

02:04:12.000 02:04:26.000

ואמא שלי הייתה אישה עם הרבה אנרגיה ויוזמה והיא הייתה קונה בגדים פה ומוכרת שם.

02:04:26.000 02:04:31.000

וככה הרווחנו קצת כסף. אני לא זוכרת שאבא עבד שמה.

02:04:31.000 02:04:37.000

עד שבאו. סיפרתי לך. מהג'ויינט ושאלו אותנו אם אנחנו רוצים לנסוע לאמריקה.

02:04:37.000 02:04:48.000

האחים שלי נסעו לצרפת לישיבה. ואני וההורים שלי נשארנו בבית מלון ששולם ע"י הג'ויינט.

02:04:48.000 02:04:49.000

איפה? בפריז?

02:04:49.000 02:04:50.000

כן בפריז.

02:04:50.000 02:04:56.000

חכי אל תקפצי כל כך מהר לפריז. כי אני רוצה לדעת בכל אופן משהו.

02:04:56.000 02:05:00.000

לא היה שם משהו שאפשר לדעת. בפולנייה שהיינו

02:05:00.000 02:05:02.000

הייתם בבית ספר. מה אבא שלך.שנה וחצי.

02:05:02.000 02:05:03.000

אני לא זוכרת

02:05:03.000 02:05:10.000

מה הסיבה שהוא אומר. למה הוא לא רצה לחזור. לראות אולי מישהו חי?

02:05:10.000 02:05:17.000

אז אמא שלי נסעה. אמא שלי נסעה והיא ראתה שהכל שומם וריק.

02:05:17.000 02:05:19.000

ומה היא סיפרה שהיא נסעה?

02:05:19.000 02:05:26.000

אז זהו שהיא לא מצאה כלום. היא מכרה את הבית. היה לנו בית. היא מכרה את הבית.

02:05:26.000 02:05:32.000

רגע היא מצאה את הבית שהוא עמד על כנו? גם הרהיטים?

02:05:32.000 02:05:34.000

היא לא נכנסה.

02:05:34.000 02:05:37.000

למה?

02:05:37.000 02:05:44.000

לא יודעת. היא פחדה אז היה שהיה הפוגרום בקילצה. ברכבת שהרגו יהודים.

02:05:44.000 02:05:50.000

אז פחדנו. ראינו עם מי יש לנו עסק.

02:05:53.000 02:05:55.000

היא פחדה?

02:05:55.000 02:06:05.000

כן. גם אנחנו פחדנו. שישבנו ברייכנבך ולא נסענו לאף מקום. פחדנו מהגויים.

02:06:05.000 02:06:10.000

הם הצטערו שלא הרגו את כולם. את כל היהודים.

02:06:10.000 02:06:14.000

רגע איך ידעתם? אמרו למישהו. לך הם אמרו אישית?

02:06:14.000 02:06:20.000

לא. סיפרו. קראנו עיתונים אז אנחנו לא היינו ביער. היו שמה הרבה.

02:06:20.000 02:06:26.000

כל הפליטים מרוסיה שבאו מסיביר. באו לכל המקומות האלה. למחנות. קראו לזה.

02:06:26.000 02:06:30.000

אז עכשיו עוד הפעם הייתם בהרגשה של פליטים. אתם כל הזמן פליטים.

02:06:30.000 02:06:36.000

כן אבל אנחנו לא היינו במחנות. כמו שהיו אז אנשים שם. כשהסוכנות עשתה מחנות הכשרה.

02:06:36.000 02:06:45.000

כן אבל אתם בעצם כל הזמן עוברים ממקום למקום. הייתה איזה הרגשה של פליטות?

02:06:45.000 02:06:53.000

לא. לא ידענו שאנחנו פליטים. ידענו שגירשו אותנו מהבית. זה מה עם האידאה הזו הסתובבנו.

02:06:53.000 02:06:59.000

אז בכל זאת. את אומרת שהייתם שנה וחצי. מה עוד עשיתם שם. במשך שנה וחצי?

02:06:59.000 02:07:15.000

אז אני הלכתי לבית ספר. האחים שלי נסעו לישיבה שמה לבָּאיֶיה שם בצרפת. והאמא שלי היא הייתה סוחרת פה ושמה

02:07:15.000 02:07:22.000

מוכרת אלטע זאכן. ואבא אני לא יודעת. לאבא בטח. לא היה עבודה שמה.

02:07:22.000 02:07:22.001

לא יודעת. והג'ויינט תמך בנו הרבה.

02:07:22.001 02:07:22.002

במה? מה הוא עשה?

02:07:22.002 02:07:36.000

הם נתנו לנו אבקת חלב. נתנו לנו אבקת מרק. מרק אפונה.

02:07:36.000 02:07:36.001

נתנו לנו שמיכות. כל מיני א... שנוכל להתקיים. וזה עזר הרבה מאוד.

02:07:36.001 02:07:36.002

כן.

02:07:36.002 02:07:48.000

זהו.

02:07:48.000 02:07:56.000

זה הזמן מוחק את הזיכרון. אני כבר לא זוכרת כל כך הרבה כמו שפעם הייתי זוכרת.

02:07:56.000 02:08:01.000

היו דברים שזכרתי בפרוטות. עכשיו לא כל כך.

02:08:01.000 02:08:05.000

פגשתם עם שליחים מארץ ישראל?

02:08:05.000 02:08:13.000

לא. אני לא זוכרת. בעלי סיפר לי שהוא היה בקפריסין. שמה כן היו שליחים מארץ ישראל.

02:08:13.000 02:08:16.000

הם עשו שמה אימונים וזה.

02:08:16.000 02:08:22.000

אנחנו היינו בתור משפחה. היו למשל כמו הבני דודים. שאמא הצילה אותם. שסיפרתי לך.

02:08:22.000 02:08:31.000

הם היו בהכשרה. הכשירו אותם בקיבוץ בגולה. בפולנייה.

02:08:31.000 02:08:41.000

שהם יבואו ארצה. שהם כבר יהיו מוכנים לעבוד בחקלאות וזה. כי לא היה להם שום מושג מאיפה שבאנו.

02:08:41.000 02:08:44.000

בברסלאו. חוץ מיהודים היו גם אחרים?

02:08:44.000 02:08:46.000

היו גויים. כן פולנים.

02:08:46.000 02:08:48.000

פולנים. ואיך היה הקשר ביניכם?

02:08:48.000 02:08:55.000

לא היה קשר. שום קשר. שום קשר. נגעלנו מהם.

02:08:55.000 02:09:02.000

שמענו מה שהם עשו. שבשביל כיכר לחם הם היו מוסרים יהודים ומלשינים.

02:09:02.000 02:09:05.000

אתם שמעתם על בני משפחה שנהרגו?

02:09:05.000 02:09:09.000

כולם נהרגו. לא פגשנו כלום. לאמא שלי היו אחיות.

02:09:09.000 02:09:12.000

בעצם מי נהרגו? מי נהרגו מאצלכם?

02:09:12.000 02:09:18.000

לאמא שלי היו איזה שלוש ארבע אחיות. אני לא זוכרת כבר. ולאחיות האלה היו ילדים שהיו נשואים.

02:09:18.000 02:09:26.000

אמא שלי הייתה הכי צעירה מתשע. אז היו לה יותר מבוגרים. ומכולם לא נשאר אף אחד.

02:09:26.000 02:09:33.000

ואבא שלי הייתה לו אחות נשואה ושני אחים. לא מצאנו. לא פגשנו אף אחד.

02:09:33.000 02:09:38.000

הלכנו למקומות איפה שהסוכנות היו רשימות של הנשארים מי שנשאר.

02:09:38.000 02:09:40.000

זה היה בברסלאו בבוורצלב?

02:09:40.000 02:09:47.000

כן. בוורצלב. לא מצאנו שום דבר. שום זכר מאף אחד. אז הסקנו מסקנה.

02:09:47.000 02:09:54.000

היו עיתונים היה חדשות. אנחנו לא חזרנו ליער. חזרנו לציוויליזציה.

02:09:54.000 02:10:03.000

אז כבר התחלנו להתעניין מה הולך. אז שמענו את הברוך מה שקרה. כי ברוסיה לא ידענו מה שהלך.

02:10:03.000 02:10:10.000

לא. אף אחד לא תיאר לו. שאדם אחד לשני יעשה כאלה זוועות.

02:10:10.000 02:10:13.000

איך הייתה האווירה בבית שאתם מקבלים את הידיעות?

02:10:13.000 02:10:13.001

איך היה? היה מאוד עצוב. מה היה. לא היה.

02:10:13.001 02:10:13.002

זה השאלה. איך...

02:10:13.002 02:10:26.000

ששומעים שאין לך אף אחד פתאום. מכל המשפחה כזו גדולה.לא נשאר אף אחד.

02:10:26.000 02:10:36.000

היינו ממש באבילות. לא היה מוטיבציה לשום דבר.

02:10:36.000 02:10:46.000

רצינו רק ל... ל... שנעבור את כל זה ונגיע ארצה. אז זה גם. זה היה טלטולים. זה לא היה פשוט.

02:10:46.000 02:10:46.001

זהו.

02:10:46.001 02:10:47.002

1363 02:10:50.000 02:10:55.000 ו...? אוקי. ואחרי וורוצלב?

02:10:55.000 02:10:57.000

אחרי וורצלב היה פריז.

02:10:57.000 02:11:00.000

איך עברתם לפריז. בעזרת מי? זה לא היה קל כל כך

02:11:00.000 02:11:10.000

אז אמרתי לך בעזרת הג'ויינט הג'ויינט עם רכבת נסענו. הג'ויינט מימן את זה.

02:11:10.000 02:11:16.000

סידר את זה. הג'ויינט והסוכנות. כבר פה היתה מעורבת הסוכנות.

02:11:16.000 02:11:19.000

ברגע שאנחנו הצהרנו שאנחנו רוצים לנסוע לארץ ישראל.

02:11:19.000 02:11:26.000

ולא לעלות לאמריקה. אז הסוכנות התחילה להיות אחראית עלינו.

02:11:26.000 02:11:36.000

ואז שמו אותנו במלון. שזה היה זמני עד שיהיה. אז פה הייתה מלחמת השחרור. מלחמת העצמאות.

02:11:36.000 02:11:44.000

אז חיכינו. לא היה לנו חיילים. האחים שלי לא היו וגם היו קטנים.

02:11:44.000 02:11:48.000

אז חיכינו עד שאפשר יהיה לעלות ארצה. ואז באנו ארצה.

02:11:48.000 02:11:53.000

רגע.רגע. רגע. רגע. פריז מה את זוכרת. כמה זמן היית בפריז?

02:11:53.000 02:11:53.001

בפריז היינו הרבה. היינו אולי שנה.

02:11:53.001 02:12:01.000

אז את קופצת כאילו לא היה כלום בפריז.

02:12:01.000 02:12:01.001

כן היה. למה לא היה. היינו שנה בפריז.

02:12:01.001 02:12:01.002

מה את זוכרת?

02:12:01.002 02:12:11.000

גרנו במלון. שלושתנו. ובמלון הזה כנראה שה...

02:12:11.000 02:12:18.000

תראי אני אז לא הייתי כמו היום שאני מבינה עניינים וזה.

02:12:18.000 02:12:27.000

אבל ממה שאני מתחילה לשחזר. אז כנראה שהג'ויינט והסוכנות שכרו את הבית מלון הזה.

02:12:27.000 02:12:35.000

זה היה ברו דה און אורה. זה אני זוכרת.זה היה בראונדסמן 1. איפה שהיה הלובר והאופרה. ופלאס דה קונקורד.

02:12:35.000 02:12:41.000

כל הדברים הגדולים שבאים תיירים לראות. זה היה שמה.

02:12:41.000 02:12:44.000

אנחנו גרנו שמה. היה לנו שמה בבית מלון.

02:12:44.000 02:12:48.000

ואיך הרגשתם שמה? את באים לעיר גדולה לעיר מודרנית.

02:12:48.000 02:12:59.000

נכון. נכון. לא היה... ישבנו במלון. אבל אני. אני תופסת מהר שפות. אז אני למדתי מהר לדבר צרפתית.

02:12:59.000 02:13:04.000

ואז אני הייתי המתרגמת בשביל כל היהודים שגרו במלון.

02:13:04.000 02:13:12.000

ושהיו צריכים ללכת לעירייה. לסדר "מרי" קראו. עירייה זה "מרי". לסדר איזה אישורים איזה משהו.

02:13:12.000 02:13:18.000

אז היו לוקחים אותי. ואני הייתי הולכת. ומה שלא ידעתי צרפתית.

02:13:18.000 02:13:22.000

אמרתי ביידיש ויידיש זה דומה לגרמנית.

02:13:22.000 02:13:25.000

והרבה צרפתים ידעו גרמנית אז ככה הסתדרנו.

02:13:25.000 02:13:27.000

למדת שם?

02:13:27.000 02:13:39.000

כן. שמה היה. היה בית ספר של חב"ד. אבל אני אז לא ידעתי שזה חב"ד. אבל זה היה בעברית.

02:13:39.000 02:13:45.000

אז אני למדתי שם פעם ראשונה תנ"ך. לפני זה לא ידעתי מה זה תנ"ך בכלל.

02:13:45.000 02:13:53.000

הייתה שמה מורה. היא לימדה משהו... היא לימדה אותנו משלי. היא תרגמה. זה היה משהו יוצא מן הכלל.

02:13:53.000 02:13:58.000

וההורים שלי בשביל שיהיה להם איזה פרוטה בכיס.

02:13:58.000 02:14:07.000

אז הם היו. אז לקחו מכנסיים. שהיו שם קונפקציה הרבה תפרו. והיו עושים מנז'טים.

02:14:07.000 02:14:16.000

וכפתורים לתפור. ומנז'טים ב... של הג'קטים בשרוולים.

02:14:16.000 02:14:27.000

ואני ואבא היינו נוסעים במטרו לבית חרושת. לוקחים נגיד 15 זוגות מכנסיים.

02:14:27.000 02:14:32.000

נוסעים למלון מתיישבים ועובדים. ואחר כך היה לנו כמה כיף קצת כסף.

02:14:32.000 02:14:39.000

ואנחנו גרנו שמה זה היה גם האליס. זה היה שוק כזה סגור. אחר כך בנו שמה את הפלאץ פומפידו במקום הזה.

02:14:39.000 02:14:42.000

1402 02:14:42.000 02:14:51.000 אז היינו בבוקר אני ואבא. היינו הולכים בבוקר והיו מביאים סחורה מהפרובנס. מהפרברים.

02:14:51.000 02:15:01.000

תפוזים שהיה או אשכוליות שהיה חצי רקוב. אז היו זורקים שמה. אז אנחנו היינו מוציאים מהפח.

02:15:01.000 02:15:06.000

חותכים את הרקוב ומביאים הביתה ואוכלים את זה.

02:15:06.000 02:15:13.000

כי לא היה. לא התלוננו. אני לא יודעת. אף פעם לא... לא הייתי מסכנה. כמו שרואים בטלוויזיה.

02:15:13.000 02:15:20.000

כמו שרואים בטלוויזיה. אישה עם צמיד ועם עגילים זהב. ועם לק ועם תסרוקת והיא ענייה.

02:15:20.000 02:15:27.000

מה זה. זה נקרא ענייה. הם לא יודעים מה זה ענייה. והמדינה מצדיקה את זה.

02:15:27.000 02:15:32.000

והסטטיסטיקה עושה סטטיסטיקות. כמה ילדים שיש מיליון וחצי ילדים עניים.

02:15:32.000 02:15:37.000

אם לחם עולה חמש שקל. אז איך יכול להיות שאין לעניים מה לעשות סנדוויץ'?

02:15:37.000 02:15:46.000

אז מסתבר שהאמא היא נרקומנית והאבא בבית סוהר ואז אין סנדוויץ'. זה היום שמעתי.

02:15:46.000 02:15:50.000

היו יהודים מקומיים. מקומיים שעזרו לכם?

02:15:50.000 02:15:58.000

אז זה היה מהבתי חרושת. שהיינו לוקחים את הקונפקציה מהמכנסיים.

02:15:58.000 02:16:03.000

אבל התעניינו בכם? הנה אתם ניצולי שואה שעכשיו...

02:16:03.000 02:16:10.000

לא אז לא היה המושג הזה. ניצולי שואה. המושג הזה. אמרתי לך שאת לא יודעת.

02:16:10.000 02:16:13.000

זה נהיה אחרי שעשו את הסכם השילומים.

02:16:13.000 02:16:14.000

זה אני יודעת.

02:16:14.000 02:16:17.000

עד אז. אף אחד לא ידע שהוא פליט.

02:16:17.000 02:16:27.000

אבל היהודים ידעו שהנה באו יהודים אחרים שהם עברו את השואה או עברו את רוסיה. ידעו. השאלה אם.

02:16:27.000 02:16:29.000

לא ידעו. אנחנו היינו פה בארץ.

02:16:29.000 02:16:32.000

לא אני לא מדברת על הארץ. אני מדברת על פריז.

02:16:32.000 02:16:37.000

אז בפריז היה הג'ויינט והסוכנות. זהו זה מה שהיה.

02:16:37.000 02:16:42.000

ואנחנו לא היינו היחידים. היו חצי מיליון פליטים שבאו מכל קצוות העולם.

02:16:42.000 02:16:46.000

אז היה להם במי לטפל. אז הם לא השגיחו רק עלינו.

02:16:46.000 02:16:46.001

אז השאלה.

02:16:46.001 02:16:51.000

אם היו לכם קשרים?

02:16:51.000 02:17:00.000

לא היו כי לא היה שפה. אי אפשר היה לדבר. היהודים המקומיים ידעו צרפתית הם לא ידענו יידיש.

02:17:00.000 02:17:02.000

אנחנו לא ידענו צרפתית לא היה...

02:17:02.000 02:17:05.000

רגע בבית ספר של חב"ד הכל היה בעברית?

02:17:05.000 02:17:14.000

כן. עברית ויידיש. והיה שזה היה בפלצל. קראו לזה פלצל.

02:17:14.000 02:17:16.000

האזור היהודי?

02:17:16.000 02:17:17.000

כן.

02:17:17.000 02:17:18.000

ומי היו המורים?

02:17:18.000 02:17:24.000

אז אמרתי לך. מחב"ד. היתה אישה. אני לא יודעת איזה תואר היה לה.

02:17:24.000 02:17:27.000

לא תואר. לא תואר. היא הייתה צרפתייה?

02:17:27.000 02:17:27.001

לא. לא. לא.

02:17:27.001 02:17:29.000

או שהיא היתה. זה מה שחשוב.

02:17:29.000 02:17:35.000

כן היא הייתה לובביצ'ה. היא הייתה רוסיה. יהודיה רוסיה שהיו ב... איך היא הגיעה. אני לא יודעת.

02:17:35.000 02:17:39.000

אבל היא הייתה דתייה. זה אני יודעת. אני זוכרת שהיא הלכה עם מטפחת.

02:17:39.000 02:17:42.000

ואני עם חברה שלי היינו הולכים ברגל בשבת ל...

02:17:42.000 02:17:53.000

אבל אני למדתי שם אני לא זוכרת. היה לי מחברת וספר ולמדתי צרפתית אבל אני לא זוכרת איפה.

02:17:53.000 02:17:58.000

אם זה היה בית ספר או משהו. אם זה היה קורס אני לא יודעת.

02:17:58.000 02:18:03.000

והייתי אז ילדה גדולה בת 12. באתי ארצה כבר והייתי בת 13.

02:18:03.000 02:18:14.000

השורה התחתונה זה שאנחנו השתדלנו להתקיים בלי שום עזרה מאף אחד.

02:18:14.000 02:18:22.000

לא חיפשנו עזרה. אבא שלי היה אומר: "פשוט נבלה ברחוב ואל תצטרך לבריות.

02:18:22.000 02:18:29.000

כל עבודה מכבדת את בעליה. לא חשוב מה שעושים העיקר שלא תצטרך ללכת

02:18:29.000 02:18:34.000

לבקש נדבות. וזהו מה שאנחנו שמרנו על כבודנו.

02:18:34.000 02:18:42.000

חגגתם בפריז את החגים אני מתארת לי. איפה הייתם בבית הכנסת?

02:18:42.000 02:18:50.000

אז היה שם. היו בתי כנסת כן היה של המקומיים. אז אבא שלי היה. אני לא הלכתי לבית הכנסת.

02:18:50.000 02:18:52.000

אבל אבא שלי היה הולך לבית כנסת כן.

02:18:52.000 02:18:57.000

היו שם ילדים דתיים גם. אבל הרוב היה אסימולנטים. את יודעת מה זה.

02:18:57.000 02:19:05.000

אבל תמיד בתרבות היהודית היו מזמינים מבית הכנסת?

02:19:05.000 02:19:16.000

לא הזמינו לא הם היו מתרחקים. זה היה זמן אחר. גם פה. שבאנו ארצה היהודים המקומיים.

02:19:16.000 02:19:23.000

האנשים המקומיים לא התחברו אחת שתיים עם הפליטים. היו קוראים לנו פליטים.

02:19:23.000 02:19:30.000

כשאני התחברתי אחר כך עם החברות שלי. אז היא הייתה מספרת לי האישה הזו פליטה.

02:19:30.000 02:19:38.000

אז אמרתי לה מלה גם אני פליטה. "את לא פליטה". היא התייחסו לאנשים אחרת.

02:19:38.000 02:19:40.000

אני לא יודעת אחר כך לאט לאט.

02:19:40.000 02:19:44.000

אז הרגשת בצרפת גם שהתייחסו. איך התייחסו?

02:19:44.000 02:19:44.001

שמה הרגשתי התייחסות של הגויים.

02:19:44.001 02:19:44.002

מה הרגשת?

02:19:44.002 02:19:50.000

אנטישמיים. אז אני מספרת לך.

02:19:50.000 02:19:59.000

מאיפה הם ידעו שאני יהודייה. זה אני לא יודעת. הם קראו לי סאל ז'וויף . יהודייה מלוכלכת. וזה נורא פגע בי

02:19:59.000 02:20:02.000

מי. ילדים או מבוגרים?

02:20:02.000 02:20:09.000

לא. במטרו אנשים כשהלכתי עם אבא שלי במטרו. בשביל להביא את המכנסיים. אז היו צועקים לי ככה.

02:20:09.000 02:20:14.000

וזה נורא נורא פגע בי כי חשבתי בליבי מה אני עשיתי לו. מה הוא כועס עליי?

02:20:14.000 02:20:15.000

איש מבוגר?

02:20:15.000 02:20:29.000

כן. בחורים נגיד בני 25. 30 ככה אנשים. הם גם לא סבלו את היהודים שבאו שמה אליהם.

02:20:29.000 02:20:31.000

לקחו להם את העבודה.

02:20:31.000 02:20:42.000

אז היית אומרת. כן את היית אומנם צעירה. שממש הרגשת אנטישמיות אחרי המלחמה?

02:20:42.000 02:20:46.000

הרגשתי אנטישמיות. כן.

02:20:46.000 02:20:52.000

כי בעצם את חושבת שנראית כל כך שונה?

02:20:52.000 02:21:02.000

הצרפתים לא לא יכלו לסבול שהתנפלו עליהם אנשים פליטים זרים.

02:21:02.000 02:21:09.000

עכשיו הם מקבלים את הערבים אבל אז את הפליטים מפולנייה מחוץ לארץ הם לא קיבלו יפה.

02:21:09.000 02:21:14.000

הם לא קיבלו. וגם היהודים הצרפתים כנראה גם לא קיבלו.

02:21:14.000 02:21:17.000

גם לא כ"כ קיבלו יפה. כן.

02:21:17.000 02:21:28.000

אנחנו גרנו ליד האופרה ובאופרה בפריז כשיש הפסקה אז אפשר לצאת.

02:21:28.000 02:21:31.000

לא צריכים להראות כרטיס לא כלום.

02:21:31.000 02:21:35.000

וכרטיס לאופרה עלה הרבה כסף.

02:21:35.000 02:21:44.000

אבל אני רציתי לראות אופרה. אז אני חיכיתי בהפסקה וכשהתחילו להיכנס אז אני נכנסתי גם.

02:21:44.000 02:21:52.000

אז לא היה לי איפה לשבת. אז היה בדיוק. אני זוכרת את זה. שמשון ודלילה ההצגה.

02:21:52.000 02:21:52.001

זה היה יפה. את היית באופרה של פריז?

02:21:52.001 02:21:52.002

בודאי.

02:21:52.002 02:21:59.000

הבמה.

02:21:59.000 02:22:04.000

אבל אחר כך. כשהתחלתי לנסוע בעולם. אז ראיתי שהאופרה של פריז.

02:22:04.000 02:22:09.000

והאופרה של וינה. והאופרה של פראג אותו הדבר.

02:22:09.000 02:22:15.000

באתי לידי מסקנה. זה בטח אותו אדריכל שבנה את כל האופרות האלה. הן כולן אותו הדבר.

02:22:15.000 02:22:22.000

מאוד התרשמתי. זה היה משהו המערכה הזו.

02:22:22.000 02:22:26.000

ואיך ההורים. איך ההורים היו בפריז? איך הם?

02:22:26.000 02:22:40.000

תראי אצלנו ההורים בינינו חיו מאוד יפה ההורים. עם הילדים התנהגו יפה. לא הרביצו לא כעסו לא צעקו.

02:22:40.000 02:22:44.000

חינכו אותנו מאוד ב... סטייל מיוחד.

02:22:44.000 02:22:50.000

שאמא הייתה משהו צריכה להגיד. אז היא הייתה קוראת את הילד שהיא רצתה להוכיח.

02:22:50.000 02:22:55.000

מתיישבת איתו ומדברת איתו ומסבירה מה טוב מה לא טוב.

02:22:55.000 02:23:01.000

למה לא לעשות ככה. ולמה ככה וככה חינכו אותנו. ואז אנחנו חינכנו את הילדים גם ככה.

02:23:01.000 02:23:11.000

הפליטים שהיו. אני מדברת עדיין על פריז כי הייתם בכל אופן יותר משנה. הפליטים התחברו ביניהם?

02:23:11.000 02:23:18.000

כן. אז זה יש לי על זה סיפור. אנחנו גרנו בהוטל הזה. היה שם יהודי מאוד אינטיליגנטי.

02:23:18.000 02:23:28.000

הוא קרא את הספרים של שלום עליכם. ביידיש. אז כל ערב היינו מתאספים באיזה חדר של מישהו

02:23:28.000 02:23:33.000

והוא הקריא לנו את הסיפור של מוטל בן פייסי החזן.

02:23:33.000 02:23:33.001

את שמעת על זה?

02:23:33.001 02:23:33.002

בוודאי. קראתי.

02:23:33.002 02:23:39.000

זה סיפור כזה מעניין ומצחיק ומכל המעלות.

02:23:39.000 02:23:49.000

אז הנה. היינו והם היו צריכים איזה טובה אחד לשני. כן זה היה הייתה הדדיות והייתה חברות כן.

02:23:49.000 02:23:57.000

הייתה. ביקרתם? אנשים ביקרו?

02:23:57.000 02:24:08.000

לא. לא באו לבקר. לא. היו ספרנט כזה. לא זה לא נדבק.

02:24:08.000 02:24:08.500

הפרדה.

02:24:08.500 02:24:19.000

כן זה לא נדבק אחד עם השני. תראי כל אחד היה עצוב מדוכא. אנשים לא היו שמחים.

02:24:19.000 02:24:27.000

לא הלכו שמחים. אחרי כל זה מה שקרה ומה ששמעו ומה שראו. זה דיכא את האנשים.

02:24:27.000 02:24:32.000

ולא הלכו לרופא לפסיכולוג או לפסיכיאטר. לא היו אז את הדברים האלה.

02:24:32.000 02:24:42.000

אז היו סובלים. אז היו יושבים בבית לא היו כל כך מבלים. זה לא היה. גם הבתי קפה. היה בפריז.

02:24:42.000 02:24:50.000

אבל אחר כך כשנסעתי עשר שנים יותר מאוחר לפריז היה עיר אחרת לגמרי ממה שאני זכרתי.

02:24:50.000 02:24:57.000

היו... ועל ידכם אני משערת לי שהייתה שחיטה כשרה. כל זה היה?

02:24:57.000 02:25:01.000

אני לא זוכרת שאכלתי בשר בפריז.

02:25:01.000 02:25:12.000

לא. לא. אולי לפעמים הלכנו שם למסעדה. אבל לא יכלנו להרשות לעצמנו בשר או משהו.

02:25:12.000 02:25:18.000

בפריז בבתי מלון. אני חושבת שבכל העולם. אסור לבשל בבית מלון.

02:25:18.000 02:25:31.000

אז התחכמנו. תמיד היהודים מתחכמים. קנינו כזה מין. לא יודעת מה להגיד. זה היה על ספירט. להבה.

02:25:31.000 02:25:37.000

ועל זה היינו מבשלים. אמא הייתה מבשלת על הספריט על הזה.

02:25:37.000 02:25:39.000

זה היה כמו פרימוס אבל זה לא היה פרימוס.

02:25:39.000 02:25:48.000

כי לא היו צריכים לעשות עם האוויר. זה היה עם כוהל. ועל זה אמא הייתה מכינה אוכל לשבת.

02:25:48.000 02:26:02.000

אנחנו. אתם הייתם בפריז גם כשפריז גם כן סבלה אחרי המלחמה. מה ראית באווירה בפריז?

02:26:02.000 02:26:06.000

גויים לא כל כך סבלו. פריז לא הפציצו אף פעם ולא שדדו.

02:26:06.000 02:26:06.001

לא הפציצו אבל היתה בכל באופן אווירה של...

02:26:06.001 02:26:12.000

אבל אנחנו לא התעניינו בגויים. זה לא היה האכפת לנו הגויים.

02:26:12.000 02:26:19.000

אנחנו חיכינו לעלות ארצה וזהו. לא רצינו לשמוע מה או מו

02:26:19.000 02:26:28.000

אנחנו שמענו שהיו בחורות שהתעסקו עם הגרמנים. אחר כך סיפרו להם את השיערות. עשו עונשים כאלה.

02:26:28.000 02:26:35.000

שמענו כל מיני דברים. אבל זה לא. זה לא היה איכפת לנו. זה לא עניין שלנו.

02:26:35.000 02:26:45.000

יש לנו את העניין שלנו. אנחנו דאגנו פה על המלחמה. פחדנו ש... היה שם פחד כזה שפה בארץ אנחנו כל כך מעטים.

02:26:45.000 02:26:52.000

ופה משש שבע מדינות כולם התנפלו מכל הצדדים. זה היה לא פשוט וזה שמענו כל הדברים האלו.

02:26:52.000 02:26:58.000

זה העסיק אותנו יותר מאשר ההתעניינות...

02:26:58.000 02:27:09.000

את זוכרת. קודם כל. את היית בפריז שבעצם הייתה אז חגגו את יום הכרזת המדינה?

02:27:09.000 02:27:12.000

את זוכרת משהו מזה?

02:27:12.000 02:27:12.001

לא. אז היינו פה בארץ כבר.

02:27:12.001 02:27:12.002

הייתם בארץ בהכרזת המדינה?

02:27:12.002 02:27:12.003

אנחנו באנו ב- 48' דצמבר.

02:27:12.003 02:27:12.004

אה בדצמבר.

02:27:12.004 02:27:24.000

זה היה כבר אחרי. כן היינו פה בטח.

02:27:24.000 02:27:29.000

שמחנו עם כל עם ישראל.

02:27:29.000 02:27:34.000

כן אבל לפני זה ידעתם על כל המלחמה? דיברו על זה?

02:27:34.000 02:27:48.000

כן. הרבה. כן זה היה בראש דאגותינו המצב בארץ. זהו אחר כך באנו ארצה. השתקענו ברוך השם אנחנו.

02:27:48.000 02:27:52.000

רגע. רגע. איך אתם עולים ארצה. באיזה אונייה?

02:27:52.000 02:27:56.000

באיזה אונייה אני לא זוכרת. אחי אמר לי אבל שכחתי.

02:27:56.000 02:28:00.000

אבל אני יודעת שנסענו מפריז כל הלילה ברכבת למרסיי.

02:28:00.000 02:28:05.000

וממרסיי עלינו על אונייה. זה היתה אונייה זה היתה גיגית.

02:28:05.000 02:28:14.000

וזה היה דצמבר וזה רוחות וגשמים. והים סוער וגועש. נסענו שבוע ימים.

02:28:14.000 02:28:17.000

זה הרבה. כי זה לא כל כך רחוק.

02:28:17.000 02:28:19.000

מה את זוכרת אם את זוכרת דוחק? מה את זוכרת מהאוניה?

02:28:19.000 02:28:26.000

לא. לא זוכרת את כל הדברים האלו. אני זוכרת אנשים היו מקיאים ורק אני לא הקאתי.

02:28:26.000 02:28:33.000

אני הסתובבתי ועזרתי לכל האנשים. הבאתי להם מים וזה. אני לא יודעת למה אני לא הקאתי. אבל אני לא.

02:28:33.000 02:28:43.000

ואחר כך באנו ארצה ואני התאקלמתי מהר מאוד בארץ. לא היו לי אספירציות.

02:28:43.000 02:28:50.000

לא היו לי תביעות ודרישות. הייתי מרוצה מכל דבר. היו לי המון חברות.

02:28:52.000 02:28:55.000

כן. איפה גרתם כשעליתם ארצה?

02:28:55.000 02:29:04.000

קודם היינו בבית עולים בנתניה. אז העבירו אותנו לבת גלים בגלל שהיו לנו משפחה בחיפה.

02:29:04.000 02:29:09.000

ואז הסוכנות נתנה לנו דירה בואדי סאליב. שמעת על המאורעות של ואדי סאליב.

02:29:09.000 02:29:09.001

בודאי. אנחנו יודעים על המאורעות.

02:29:09.001 02:29:15.000

אז היינו שם בבית של ערבים אז ככה. לא היה שירותים. לא היה ברז.

02:29:15.000 02:29:24.000

לא היה תקרה. התקרה הייתה עם מרשים כאלה. קרשים.

02:29:24.000 02:29:31.000

הרצפה הייתה אספלט ובחלונות לא היה מסגרת. לא היה זכוכית. לא היה כלום בקיצור.

02:29:31.000 02:29:39.000

אבל אחר כך באנו אז הסוכנות נתנה לנו מיטות עם מזרונים של קש.

02:29:39.000 02:29:46.000

ואחר כך. שילמנו בשביל המיטות האלו. אבא שלי שילם מהמשכורת. שעוד היה לי את הקבלות.

02:29:46.000 02:29:57.000

שתיים או שלוש לירות כל חודש לסוכנות החזרנו. וזהו אנחנו היינו מבסוטים ודי.

02:29:57.000 02:30:04.000

כן את סיפרת שעבדת אצל... קודם סיפרת שעבדת אצל עורך דין לינדנשטראוס.

02:30:04.000 02:30:06.000

לינדנשטראוס לא היה עורך דין. הוא היה מנהל בנק.

02:30:06.000 02:30:10.000

מנהל בנק אבל גם הייתה לו השכלה של עורך דין. לא?

02:30:10.000 02:30:16.000

יכול להיות. אני לא יודעת. הוא היה יקה. איזה יקה. הוא היה איש יפה. גבוה.

02:30:16.000 02:30:24.000

איך הסתדרתם?... אתם שהייתם פליטים בכל מקום הרגשתם. מתי הרגשתם סוף סוף בבית?

02:30:24.000 02:30:24.001

פה בארץ. לא חשוב...

02:30:24.001 02:30:24.002

איפה? שהייתם...

02:30:24.002 02:30:33.000

תכף בהתחלה. כמו שבאנו ארצה מיד. אמרתי לך אנחנו לא באנו עם דרישות.

02:30:33.000 02:30:33.001

אנחנו באנו עם הכרת טובה. שיש לנו בית. יש לנו לאן לבוא.

02:30:33.001 02:30:43.000

עכשיו נהיה אזרחים מספר אחד ולא סוג אחד סוג שתיים. כמו שהיינו בכל העולם.

02:30:43.000 02:30:48.000

1569 02:30:48.000 02:30:49.000 ואיך קיבלו אתכם? למשל אחיך סיפר...

02:30:49.000 02:30:51.000

המשפחה קיבלה אותנו יפה.

02:30:51.000 02:30:53.000

מי היה לכם פה?

02:30:53.000 02:30:59.000

היו לי פה שלוש בנות של אחות של אמא שלי.

02:30:59.000 02:31:07.000

אמא שלי היה לה אחות שמה איפה שאנחנו גרנו בדינוב. אז היו לה גם הרבה ילדים.

02:31:07.000 02:31:13.000

אז שלוש בנות ושני בנים עלו ארצה.

02:31:13.000 02:31:21.000

ובשביל לעלות ארצה. היו צריכים סרטיפיקט. סיפרתי לך על זה כבר.

02:31:21.000 02:31:31.000

עם הסבא. שהוא דיבר עם ד"ר טונץ. שהוא היה בקונגרס הציוני חבר. והוא נתן להם המלצות.

02:31:31.000 02:31:34.000

וסבא נתן להם כסף. למרות שהוא היה...

02:31:34.000 02:31:37.000

זה את סיפרת לי בהפסקה.

02:31:37.000 02:31:37.001

כן. בהתחלה. לא סיפרנו את זה. זה ישנו ב...

02:31:37.001 02:31:37.002

כן.

02:31:37.002 02:31:50.000

אז כל הדברים האלה. הכל ביחד. זה נהיה קומפליקס אחד. התחבר.

02:31:50.000 02:31:58.000

תראי. כשאת באה למשהו ואין לך טענות ואין לך דרישות ואת מרוצה מכל דבר. אז את מרוצה מבפנים גם.

02:31:58.000 02:32:04.000

אז היינו מרוצים. אנחנו היינו שמחים תמיד בבית. שרנו וזה ושמחנו.

02:32:04.000 02:32:11.000

אבל מעניין אחיך בעדות שלו. מספר כמה שהוא סבל בעצם.

02:32:11.000 02:32:11.001

אבל הוא לא סיפר את זה לאף אחד. אף אחד לא ידע את זה.

02:32:11.001 02:32:11.002

אבל לך הוא... את אומרת ששמעת את זה.

02:32:11.002 02:32:18.000

לא. לא ממנו עכשיו שמעתי פעם ראשונה.

02:32:18.000 02:32:23.000

אמרתי לו. מה זה לא סיפרת לנו כלום. איך שהיית סובל בבית ספר.

02:32:23.000 02:32:26.000

אני לא הייתי סובלת. אני הייתי מחזירה להם בחזרה.

02:32:26.000 02:32:29.000

מה זאת אומרת?

02:32:29.000 02:32:37.000

תראי ילדים הם אכזריים את לא יודעת? אז היו תופסים כזה ילד ביישן קטן. הוא היה נמוך.

02:32:37.000 02:32:41.000

הוא אחר כך גדל קצת. אז הם מתנכלים לו. אז עושים לא את המוות.

02:32:41.000 02:32:46.000

אבל אצלי. אני לא נתתי שיעשו לי את מוות.

02:32:46.000 02:32:48.000

ניסו לעשות לך מוות?

02:32:48.000 02:32:49.000

אני לא זוכרת.

02:32:49.000 02:32:51.000

או שאת מיד השתלבת?

02:32:51.000 02:32:54.000

בנות זה משהו אחר ובנים זה משהו אחר.

02:32:54.000 02:33:03.000

הלוא היו לך אחים ואת חושבת שבנות ההתאקלמות הייתה יותר קלה?

02:33:03.000 02:33:13.000

כן. הרבה יותר קלה. כן. אני שם מצאתי גם קרובה. קרובת משפחה שלי. והתחברתי מאוד מהר עם כל הבנות.

02:33:13.000 02:33:14.000

כולם רצו להיות חברות שלי.

02:33:14.000 02:33:21.000

וזה לא הפריע לי שאני עולה חדשה. עולה חדשה קראו לי. לא פליטה.

02:33:21.000 02:33:25.000

הייתי עולה חדשה וזה לא היה אכפת לי.

02:33:29.000 02:33:35.000

וברוך השם הקמתי משפחה ואנחנו חיים באושר ובעושר.

02:33:35.000 02:33:38.000

ושרק ברוך השם יעזור לנו שיעשה פה שלום אז לא חסר כלום.

02:33:38.000 02:33:46.000

אין לנו דרישות לאף אחד גם לנתניהו אין לי דרישות. סתם מלכלכים אותו השמאלנים הוא גם שמאלן.

02:33:46.000 02:33:55.000

הם חושבים שמישהו אחר שיתן לערבים חצי מדינה אז יהיה לנו פה שקט.

02:33:55.000 02:34:00.000

אבל לעולם לא יהיה פה שקט. כי הם לא רוצים חצי מדינה. הם רוצים מדינה שלמה.

02:34:00.000 02:34:08.000

אבל אני רק שואלת דבר אחד. למה לפני מאה שנה הם לא הקימו מדינה. היה פה ארץ ריקה.

02:34:08.000 02:34:09.000

למה הם לא הקימו מדינה?

02:34:09.000 02:34:13.000

זה להיכנס לפוליטיקות שזה לא הדבר שאנחנו עושים.

02:34:13.000 02:34:19.000

הם חיכו שאנחנו נכין להם מדינה. שאנחנו נקים מדינה. ויש יהודים שמצדיקים את זה.

02:34:19.000 02:34:23.000

זה גם עניין לחקירה.

02:34:23.000 02:34:33.000

את חושבת שבעקבות השואה. ההתחזקות הדתית שלך הייתה. התחזקתם דתית או ההפך?

02:34:33.000 02:34:46.000

לא. לא התחזקנו. אנחנו גם בלבנו היו לנו טענות לקדוש ברוך הוא. למה הוא נתן כזה אסון כזה. מצד שני אז.

02:34:46.000 02:34:48.000

יש לך כעס?

02:34:48.000 02:34:53.000

לא כי הסבירו לי כל מיני הסברות.

02:34:53.000 02:34:55.000

מה. איזה הסברות?

02:34:55.000 02:35:03.000

שהקדוש ברוך הוא יש לו חשבונות משלו. ושלא שואלים שאלות. שאם שואלים שאלות אז נכשלים.

02:35:03.000 02:35:15.000

ומה שהיה בשואה באמת זה דבר איך היו אומרים. הרייטניש. תעלומה. זה לא יודעים לפענח את זה.

02:35:15.000 02:35:21.000

יש כל כך הרבה יהודים דתיים ותינוקות וזה.

02:35:21.000 02:35:25.000

אז איך באמת את כאישה דתית חייה עם השאלה הזאת?

02:35:25.000 02:35:34.000

כן. אני חיה עם זה. אז אני השלמתי. יש אנשים שהדתיות שלהם. הם למדו להיות דתיים.

02:35:34.000 02:35:39.000

אצלנו אנחנו נולדנו דתיים. ולא חיפשנ..

02:35:39.000 02:35:44.000

אני לקחתי חלק גם בחיים של חופשיים.

02:35:44.000 02:35:50.000

היו לי חברים וחברות לא דתיים. אבל זה לא היה אכפת לי. אני את שלי עשיתי.

02:35:50.000 02:35:56.000

למשל אם היינו בשבת או בליל בשבת. הייתי בחיפה היו מתאספים והולכים לבית קפה לרקוד וזה.

02:35:56.000 02:36:04.000

אז כשהגענו לקטע הזה. אני הייתי הולכת הביתה אבל עד אז. לפני זה אני הייתי בחברה.

02:36:04.000 02:36:13.000

זה לא צריך להפריע. כולם יהודים. אני פעם שאלתי את אבא שלי את מי הקדוש ברוך אוהב יותר?

02:36:13.000 02:36:15.000

את היהודי הדתי או את היהודי החילוני?

02:36:15.000 02:36:22.000

אז עוד נימקתי לו שיש הרבה יותר יהודים חילוניים מאשר דתיים. סימן שהוא אוהב אותם יותר.

02:36:22.000 02:36:32.000

אז הוא לא ענה לי כלום. את מבינה זה שאלות כאלה תאולוגיות שאין עליהם תשובה.

02:36:32.000 02:36:35.000

אז אתם כולכם המשכתם בחיים המסורתיים?

02:36:35.000 02:36:44.000

כן. כן המשכנובחיים המסורתיים. היינו מרוצים. שבת. שבאה שבת קודש אני אומרת

02:36:44.000 02:36:47.000

שאני מדליקה בליל שבת את הנרות פה בבית שלי. פתאום הבית נהפך אחר.

02:36:47.000 02:36:51.000

אני מרגישה הרגשה אחרת לגמרי. שנכנסת השבת הכל מתקדש.

02:36:51.000 02:37:00.000

וזה לא... אני לא מחכה לזה. זה מעצמו נהיה.

02:37:00.000 02:37:06.000

ואני חושבת שזה הרבה יותר. יש שם הרבה יותר תוכן.

02:37:06.000 02:37:13.000

ככה היהודי החילוני. קם בשבת. לוקח את הילדים ואת האוטו. ולאן הוא נוסע?

02:37:13.000 02:37:17.000

לים. מה יש בים?. באים הביתה מלוכלכים עם חול

02:37:17.000 02:37:27.000

מתרגזים ומתקלחים. ועושים בלאגן ובמקום לשבת על יד השולחן ולשיר שירים ולאכול סעודה משותפת.

02:37:27.000 02:37:30.000

אז יש את המירוץ הזה. אחרי התענוגות האלה.

02:37:30.000 02:37:35.000

אז עכשיו כל אחד בוחר לו מה הוא נהנה יותר מזה או מזה.

02:37:35.000 02:37:35.001

אני עוברת איתך לנושא אחר לגמרי. כשהיה פה משפט אייכמן ב-1961.

02:37:35.001 02:37:35.002

כן אני זוכרת.

02:37:35.002 02:37:46.000

מה את... את זוכרת שזה השפיע עלייך?

02:37:46.000 02:37:55.000

כן. הזדעזעתי מכל העדויות האלה. מאוד. והזדעזעתי מהתגובות של אייכמן עצמו.

02:37:55.000 02:38:05.000

ישב עמוד קרח. כאילו שלא מדברים עליו הוא לא ידע משום דבר. הוא מילא פקודות.

02:38:05.000 02:38:15.000

הרבה זמן הלוא בכלל יהודים שהיו ברוסיה לא כל כך דיברו עליהם כניצולי שואה. את הרגשת את זה?

02:38:15.000 02:38:16.000

לא. לא.

02:38:16.000 02:38:32.000

זה לא הרגשת. ובמשפט ובאמת.. את צפית? את הלכת לשמוע? הרגשת שהחברה הישראלית השתנתה ביחס לניצולי שואה?

02:38:32.000 02:38:44.000

אומרים שמשפט אייכמן נתן לגיטימציה ליהודים שהיו פה ניצולי השואה לדבר יותר על הדברים.

02:38:44.000 02:38:44.001

כן. זה נכון.

02:38:44.001 02:38:44.002

מה את זוכרת מזה?

02:38:44.002 02:38:52.000

אני התחלתי לספר לנכדים שלי. כבר היו לי נכדים זה היה ב- 61'.

02:38:52.000 02:38:56.000

כבר התחלתי לספר להם על קורות חיי.

02:38:56.000 02:39:02.000

וסיפרתי. יש לי נכדה גדולה כבר יש לה ילדה שהולכת עכשיו לשירות לאומי.

02:39:02.000 02:39:07.000

אז דיברנו אז אמרתי לה. ליאת. את יודעת שאנחנו היינו פעם עניים.

02:39:07.000 02:39:10.000

וסיפרתי לה מה שסיפרתי פה שלא היה לנו.

02:39:10.000 02:39:17.000

אז היא אומרת לי סבתא זה לא יכול להיות. היא לא יכולה לתאר לה שסבתא שלה הייתה ענייה.

02:39:17.000 02:39:24.000

שלא היה לה כלום. זה לא מתלבש להם לסברס. הם לא תופסים את זה.

02:39:24.000 02:39:29.000

למרות שאני מספרת ומדברים. לא הם לא. הם לא מקבלים את זה.

02:39:29.000 02:39:32.000

מה היחס שלך לגרמניה עכשיו. למשל?

02:39:32.000 02:39:44.000

אני לא יודעת. זה... איך אומרים יש מילה. זה לכאן ולכאן.

02:39:44.000 02:39:45.000

כלומר?

02:39:45.000 02:39:55.000

תראי מצד אחד אני חושבת אני זוכרת אז שבגין התנגד כל כך לשילומים זה היה "א גאנצע בהולה" פה בארץ.

02:39:55.000 02:40:05.000

את היית בעד השילומים? כי אתם הלוא מכרתם מיד את הבית שלכם בפולין. אמרת. שאמא מכרה את הבית.

02:40:05.000 02:40:05.001

השילומים לא היו בשביל הרכוש. השילומים היו בשבילנו.

02:40:05.001 02:40:10.000

בכל אופן מה חשבתם על השילומים?

02:40:10.000 02:40:18.000

אז זה מה שאני הולכת לספר לך. מצד אחד השילומים האלה הקימו את המדינה. בזכות הכספים האלה.

02:40:18.000 02:40:24.000

קנינו נשק והמדינה אני מדברת על המדינה לא על הפרט. על הכלל.

02:40:24.000 02:40:39.000

התבססה אז היה לנו. אני זוכרת שעשו בודג'ט. מאזן של המדינה. שלושה מיליון לירות היה הכללי.

02:40:39.000 02:40:50.000

היום יש שלוש מאות מיליארד שקל למאזן הזה. אז זה עזר הרבה לקום המדינה.

02:40:50.000 02:40:56.000

אבל זה ראיתם בדיעבד. אבל כשהתחיל בגין?

02:40:56.000 02:40:58.000

לא. אני הייתי בעד לקחת.

02:40:58.000 02:40:59.000

ואבא שלך?

02:40:59.000 02:41:10.000

תראי עם השילומים האלה אנחנו קנינו את הדירה. שם אבא קנה את הדירה בשיכון. זה עזר לפליטים הרבה מאוד. אי אפשר להגיד שלא.

02:41:10.000 02:41:10.001

בהחלט.

02:41:10.001 02:41:18.000

וזה עוזר עד היום. למי שעוד נשאר. ועוד יכול לקבל מהם משהו.

02:41:18.000 02:41:27.000

אבל עמוק עמוק. הכסף הזה נראה כמו כסף מלוכלך. לא כסף נקי.

02:41:27.000 02:41:33.000

שמשלמים לך בשביל הדם שנשפך. אז זה לא בדיוק.

02:41:33.000 02:41:42.000

אבל לא יודעת. צריכים היום. בלי כסף העולם לא יכול להתקיים. חייבים שיהיה.

02:41:42.000 02:41:42.001

את עשית ביקור שורשים?

02:41:42.001 02:41:42.002

כן.

02:41:42.002 02:41:48.000

איפה? היית בדינוב?

02:41:48.000 02:41:54.000

הייתי בדינוב. כן. הבית שלנו נמחק. לא נשאר כלום.

02:41:54.000 02:41:59.000

הכרת מישהו שם? מישהו הכיר אותך? את היית ילדונת.

02:41:59.000 02:42:09.000

לא. לא הלכתי לחפש. גם לא זכרתי אף אחד. הלכתי לראות איפה הזה היה. החנות שלנו בכיכר.

02:42:09.000 02:42:11.000

רגע החנות הייתה קיימת עוד?

02:42:11.000 02:42:22.000

לא שום דבר לא קיים. הם עשו טריק עם האנשים. הם מחקו את הרחובות ושמו שמות חדשים.

02:42:22.000 02:42:26.000

שיהודי בא לחפש את הבית שלו. בכלל אין רחוב כזה.

02:42:26.000 02:42:32.000

זה היה אצל בת דודה שלי ככה. באיזה...על יד קרקוב. איזה עיירה אני לא זוכרת.

02:42:32.000 02:42:37.000

את הרגשת... כמה זמן נשארת בדינוב? יום. שעה?

02:42:37.000 02:42:47.000

הסתובבנו בדיוק ירד גשם. אנחנו שכרנו טקסי עם נהג פולני ונסענו איתו.

02:42:47.000 02:42:52.000

נסענו גם לעיר של בעלי. הייתי עם ילד נדמה לי.

02:42:52.000 02:42:59.000

אחר כך בעלי נסע עם הבנים. נסעו פעמיים הם נסעו. נסענו נסענו.

02:42:59.000 02:43:12.000

אבל לא הרגשתי שום. כאילו שנולדתי שם. את יודעת. שזה היה הומלנד. לא. לא. לא הייתה הרגשה כזו.

02:43:12.000 02:43:15.000

שנאנו את הפולנים. שמענו מה שהם עשו.

02:43:15.000 02:43:27.000

אבל מצד שני חשבתי שאם תפסו פולני שהוא החביא יהודי. הגרמנים היו הורגים את כל המשפחה.

02:43:27.000 02:43:33.000

אז לא פשוט שהם לא החביאו את היהודים. כי הם היו צריכים להקריב את עצמם.

02:43:33.000 02:43:35.000

הם לא ידעו אם כן יתפסו אותם או לא יתפסו אותם.

02:43:35.000 02:43:43.000

זה היה צד אחד. אבל צד שני. אמרתי הם הלוא היו צריכים אולי לנסות.

02:43:43.000 02:43:47.000

ניצלו. יש הרי הרבה הרי חסידי אומות העולם שמה.

02:43:47.000 02:43:47.001

אני יודעת זה סיפוריםש...

02:43:47.001 02:43:47.002

אז מה הגעת למסקנה?

02:43:47.002 02:43:56.000

אז הגעתי שלא צריכים כל כך לגנות אותם.

02:43:56.000 02:44:04.000

אבל מצד שני. כבר סיפרתי לך את זה. שהגויים נולדו עם חלב אימם הם ינקו את השינאה ליהודים.

02:44:04.000 02:44:17.000

ועוד בפולנייה שהם קתולים זו הייתה האידאה שלהם. שאנחנו הרגנו את האלוהים שלהם את ישו.

02:44:19.000 02:44:24.000

זהו אני חושבת שזה מספיק. לא? כבר שלוש

02:44:24.000 02:44:35.000

את ממהרת. אנחנו לקראת סיום העדות. האם יש דבר שעוד היית רוצה להוסיף? לנכדייך. לנינייך?

02:44:35.000 02:44:37.000

איזה לך איזה משפט מסכם?

02:44:37.000 02:44:40.000

טוב. הם שמעו את כל זה. זה לא דבר חדש בשבילהם.

02:44:40.000 02:44:45.000

לא. אבל אולי לדורות הבאים. אנשים שלא מכירים אותך.

02:44:45.000 02:44:51.000

אני לדורות הבאים אני אומרת שאין ליהודי אין מקום יותר טוב מארץ ישראל.

02:44:51.000 02:45:03.000

שלא יסעו לארצות לחפש את היוגרט ואת הלבן שם בברלין. שיישבו כאן. אפילו שלא טוב. אז יש זמנים טובים ויש זמנים.

02:45:03.000 02:45:05.000

מרגיז אותך שנוסעים לברלין?

02:45:05.000 02:45:12.000

מרגיז אותי. כן. שהם מחפשים שמה את ה... אני לא יודעת. את הצלחת בשמים. אנחנו אומרים.

02:45:12.000 02:45:20.000

אין אין. כל אחד יש לו את הגורל שלו ואת המזל שלו ומי שיש לו פה פרנסה. שיישב פה בארץ.

02:45:20.000 02:45:24.000

ומי שאין לו פרנסה. שיחפש פרנסה. תמיד יש בארץ מה לעשות.

02:45:24.000 02:45:26.000

אבל לא ייסע לברלין.

02:45:26.000 02:45:39.000

כן. בכלל לא להתחבר עם הגויים. אין לנו ידידים. כולם שונאים את היהודים. ולמה הם שונאים את היהודים? מקנאה.

02:45:39.000 02:45:45.000

הם צריכים לשמוע את פלאטו שרון. איך שהוא מדבר. מה המדינת ישראל הקטנה הזאת נותנת לעולם.

02:45:45.000 02:45:54.000

איזה המצאות. המצאות של המים. של התפלת המים. אז זה הפטנט שלנו. ובכל המדינות יש בעיה של מים.

02:45:54.000 02:46:03.000

אנחנו רצינו לקנות אצל התורכים מים. אז עכשיו יש לנו. המצאנו את התפלת המים.

02:46:03.000 02:46:10.000

וזה מספק לנו את כל הצורך של המים. עכשיו כבר לא מודדים את הכנרת. כי אנחנו מתפילים בים יש הרבה מים.

02:46:10.000 02:46:14.000

לא רק זה. כל ההמצאות של בהייטק.

02:46:14.000 02:46:22.000

עובדה שאין לי אף נכד. ברוך השם בחו"ל. כולם פה בארץ.

02:46:22.000 02:46:24.000

את גאה בזה?

02:46:24.000 02:46:25.000

כן. מאוד.

02:46:25.000 02:46:32.000

שרה. אנחנו מודים לך. גם בשם "יד ושם" אני מודה לך וגם בשמי.

02:46:32.000 02:46:40.000

שבאמת רק תדעי טוב עם ילדייך ונכדייך ונינייך. תודה רבה לך.

02:46:40.000 02:46:42.500

תודה

02:46:42.500 02:47:00.000

זה אבא שלי יצחק קרישר בן יעקב פנחס ועם הבן שלי הגדול נח ובעלי נפתלי ליפשיץ.

02:47:08.000 02:47:13.000

זאת אמא שלי חיה מהבית שטרומלאופר.

02:47:13.000 02:47:21.000

גם עם הבן שלי הגדול נח. שקראו לו נוני. עוד לפני שסיפרנו אותו שהוא היה בן שלוש.

02:47:28.000 02:47:36.000

זה אני שרה. ובעלי נפתלי שאנחנו טסים לארצות הברית. זה היה בשנות השישים.

02:47:36.000 02:47:41.000

בעלי עבד באל על אז אנחנו כל פעם נסענו לטיולים בחוץ לארץ.

02:47:46.000 02:47:56.000

זה הבר מצווה של הבן שלי משה פנחס. וזה האבא שלו ואני.

02:47:56.000 02:48:02.000

ודודי הקטן שמה והאחרון בחליפה זה נח הבן שלי. זה שלושת הבנים שלי.

02:48:02.000 02:48:09.000

אני לא ידעתי. לא הכנתי תמונות אחרות. אז תסתפקו בזה.

02:48:11.000 02:48:25.000

זה עשינו שבת משפחתית לפני שלוש שנים. בקיבוץ עין צורים. לגיל שמונים אני חושבת שזה של בעלי.

02:48:25.000 02:48:33.000

אז כל המשפחה שלי פה. זהו.

Testimony of Sara (Krisher) Lipshitz, born in Dynow, Poland, 1934, regarding her experiences in Dynow, Dobromil, Bodaybo, Kirensk, Krasny Kut and other places Life in a Jewish family of distinguished lineage, including celebration of holidays; her father's family was from the Bobov hasidim; Outbreak of the war; burning of Jews [alive] in the synagogue; concentration of Jews; deportation of the Jews to Dobromil on rafts; living quarters in a summer home; transfer by train to eastern sections of the Soviet Union; her father's work logging trees; move to Bodaybo; embarkation on the last ship to Kirensk; signing of the Stalin-Sikorski Pact; embarkation to Krasny Kut; life in Krasny Kut, including holding the existence of a minyan (10 man quorum required for public prayer service); arrival of two orphans from Bodaybo; Return to Wroclaw, Poland; her mother's trip to their house in Dynow; selling of the house; life in Wroclaw; receipt of help from the Joint Distribution Committee through their supplying of food through the Jewish Agency; move to Paris; attendance at a Chabad school; life in Paris; displays of antisemitism by the French; aliya to Israel.