Karla Raveh

Testimony

00:00:02.000 00:00:12.000

היום יום חמישי. י' ניסן תשע"ז שישי למרץ 2017.

00:00:12.000 00:00:21.000

שמי רותי גיל ואני מראיינת מטעם יד ושם את הגברת רווה פרנקל קרלה.

00:00:21.000 00:00:28.000

ילידת למגו גרמניה 1927 על קורותיה בזמן המלחמה.

00:00:28.000 00:00:30.000

בוקר טוב לך קרלה.

00:00:30.000 00:00:32.000

בוקר טוב רותי.

00:00:32.000 00:00:34.500

את נולדת בלמגו.

00:00:34.500 00:00:37.000

כן.

00:00:37.000 00:00:42.000

איזה זיכרונות יש לך מהמקום הזה. את יכולה קצת לספר עליו?

00:00:42.000 00:00:54.000

יש לי זיכרונות טובות. היה לי ילדות יפה. ממש משפחה אוהבת.

00:00:54.000 00:01:06.000

משפחה די גדולה גם. סבא וסבתא. אחיות של אבא. אח של אבא.

00:01:06.000 00:01:10.000

ואני הייתי הבת השנייה.

00:01:10.000 00:01:15.000

כמה ילדים הייתם במשפחה? כמה?

00:01:15.000 00:01:29.000

במשפחה שלנו האבא היה המבוגר של הילדים. אבל. סבא נפטר די מהר.

00:01:29.000 00:01:42.000

הייתי כבר בת שש. שבע שהוא נפטר. אז הסבתא הייתה. אני אומרת הראש המשפחה.

00:01:42.000 00:01:54.500

אמנם אבא היה הבן הבכור והוא קיבל את הג'וב. מה שהיה להם.

00:01:54.500 00:02:10.000

ואנחנו גרנו כמה בתים מהבית מה שהיה קוראים לזה היום בית פרנקל. שהפרנקלים גרו.

00:02:10.000 00:02:30.000

כי עד שהאחיות של אבא יצאו. הן יצאו. למדו. כל אחת היה עבודה. אז היה מלא. וגם ב-34.

00:02:30.000 00:02:38.000

רגע. לאט לאט. קודם כל התחלת לדבר על המשפחה. כמה אחים ואחיות היו לך?

00:02:38.000 00:02:42.000

אחותי הייתה שנתיים יותר גדולה.

00:02:42.000 00:02:52.000

הייתן שתי אחיות. ואיך קראו לאבא שלך?

00:02:52.000 00:02:57.000

ולטר מיכאל. אבל אמרו ולטר. לא מיכאל.

00:02:57.000 00:03:00.000

ובמה הוא התעסק? מה הייתה הפרנסה שלו?

00:03:00.000 00:03:03.000

הוא היה סוחר.

00:03:03.000 00:03:05.000

במה?

00:03:05.000 00:03:08.000

בעורות.

00:03:08.000 00:03:15.000

כן. היה לו בית מלאכה? היו לו פועלים?

00:03:15.000 00:03:16.000

מה?

00:03:16.000 00:03:19.000

היה לו בית מלאכה?

00:03:19.000 00:03:29.000

היה לו. מחסן גדול. בית בשביל העורות לייבש. כדי שיעשו אחר כך עור.

00:03:29.000 00:03:33.000

כן. והיו לו פועלים שיעבדו בשבילו?

00:03:33.000 00:03:38.000

לא. אח שלו עבד איתו.

00:03:38.000 00:03:39.000

לא היו פועלים?

00:03:39.000 00:03:39.001

לא היו פועלים

00:03:39.001 00:03:39.002

הם עבדו שניהם.

00:03:39.002 00:03:55.000

וחוץ מזה הוא קנה גרוטאות ונייר ואני זוכרת שהייתי כבר יותר גדולה.

00:03:55.000 00:04:08.000

היה לו אוטו משא. אז זה היה אוטו. שהיום היו אומרים טנדר.

00:04:08.000 00:04:16.000

הילדים שלי אומרים אמא זה לא היה אוטו משא. אבל בעיני. זה היה אוטו משא.

00:04:16.000 00:04:26.000

והוא הביא את זה לעיירה אחרת ליהודי. שמהנייר הם עשו נייר אמיתי.

00:04:26.000 00:04:30.000

אה. זאת אומרת מגרוטאות הם מיחזרו את זה.

00:04:30.000 00:04:32.000

לא. רק מהנייר.

00:04:32.000 00:04:38.000

אה. הם מחזרו נייר ועשו מזה נייר חדש.

00:04:38.000 00:04:38.001

זה זיכרונות שלי. כי למה אני היה אז מותר לי לבוא איתו?

00:04:38.001 00:04:53.000

איפה שעשו את הנייר. זה היה כשמבשלים מרק.

00:04:53.000 00:05:06.000

יכולתי להכניס את האצבע ולראות הו זה נהיה חום. בשביל חנויות.

00:05:06.000 00:05:18.000

והגרוטאות הוא הביא לעיר אחרת. ליער יהודי. היו יהודים. אני לא יודעת.

00:05:18.000 00:05:32.000

הלך לקחו את זה. הוא קנה איפה שהוא אם היה אוטו. נגיד טוטאל לוסט.

00:05:32.000 00:05:34.000

אז הוא קנה את המתכות.

00:05:34.000 00:05:39.000

וכל מיני דברים גדולים שהוא יכול היה להביא את זה.

00:05:39.000 00:05:43.000

אז זה היה עסק משפחתי. הוא ואח שלו.

00:05:43.000 00:05:44.000

כן

00:05:44.000 00:05:48.000

וקודם לכן הסבא עסק בזה?

00:05:48.000 00:05:50.000

הסבא התחיל את זה.

00:05:50.000 00:05:52.000

הוא הקים את העסק המשפחתי.

00:05:52.000 00:05:57.000

בעצם הקימה את זה הרב סבתא.

00:05:57.000 00:05:59.000

אה הסבתא רבא.

00:05:59.000 00:06:17.000

האמא של הסבא שלי. היא הייתה אלמנה. ככה סיפרו לי. וגרה הם גרו באיזה כפר על יד למגור.

00:06:17.000 00:06:21.000

והם עברו ללמגור.

00:06:21.000 00:06:34.000

חקרו את העניין איזה היסטוריון. לחמה הרבה על הרישיון לקבל שהיא תוכל להמשיך.

00:06:34.000 00:06:51.500

והיא הקימה את זה. היא קנתה הכל ועשתה מזה כסף. אפשר להגיד. היא הייתה אישה מאוד פיקחית.

00:06:51.500 00:06:58.000

עם ראש עסקי. את יודעת אם היא גם למדה באיזה שהוא מקום. או שזה בא לה באופן טבעי?

00:06:58.000 00:07:00.000

אני לא יודעת.

00:07:00.000 00:07:10.000

ואביך את יודעת. אם אביך למד בבית ספר גבוה או גמר גימנסיה.

00:07:10.000 00:07:12.000

אז לא. אישה לא לימדה.

00:07:12.000 00:07:14.000

אבל אבא שלך?

00:07:14.000 00:07:27.000

אבא היה בגימנסיה בלמגור. הוא לא גמר את הגימנסיה זה ידוע לי. כי הכל חקרו.

00:07:27.000 00:07:32.000

כל הסיפור של הפרנקלים זה כתוב.

00:07:32.000 00:07:42.000

תאמרי לי. בבקשה קרלה. המקור של המשפחה זה בגרמניה. או שהם הגיעו מאיזשהו מקום אחר?

00:07:42.000 00:07:54.000

הם אמרו שכולם גם מגרמניה. אז זה גם כן. אני כבר חקרתי. עשיתי שורשים.

00:07:54.000 00:08:04.000

לא מצאנו. אני תמיד בצחוק אומרת בגלל השם פרנקל אולי הם היו פרנקים.

00:08:04.000 00:08:17.000

אבל. לא ידוע. והמשפחה של אמא שלי. אני גם יודעת הרבה על זה. אז גם חקרתי.

00:08:17.000 00:08:25.000

גם הם באו דור דורות מגרמניה.

00:08:25.000 00:08:31.000

זאת אומרת שזו משפחה שלפחות ארבע דורות חיה בגרמניה.

00:08:31.000 00:08:32.000

כן.

00:08:32.000 00:08:38.000

זאת אומרת מאה ה-19. סוף המאה ה-18. משהו כזה.

00:08:38.000 00:08:50.500

ואני אגיד לך שהסבתא. שהיא באה מבית לא דתי. אבל היהדות. החגים.

00:08:50.500 00:09:02.000

החזיקו את זה וידעו. והיא היה לה את התפילה בעברית.

00:09:02.000 00:09:03.000

סידור תפילה.

00:09:03.000 00:09:16.000

כן. וביום שישי היא אמרה לי תביאי את התפילין שלי. והיה בית כנסת קטנצ'יק מאוד.

00:09:16.000 00:09:17.000

בלמגו?

00:09:17.000 00:09:18.000

בלמגו.

00:09:18.000 00:09:20.000

אבל היה מניין? היה רב?

00:09:20.000 00:09:28.000

בסוף כבר לא. אבל הלכו ואני מאוד לא אהבתי את זה למען האמת.

00:09:28.000 00:09:47.000

לא הבנתי עברית והיה לי מאוד מוזר. כי היינו הילדים יהודיים היחידים בלמגו וגדלתי עם הגויים

00:09:47.000 00:09:52.500

לא הייתה עוד משפחה עם ילדים בלמגו?

00:09:52.500 00:09:53.000

לא. היו זקנים כמה. שהילדים שלהם. עזבו את גרמניה לאמריקה לארגנטינה.

00:09:53.000 00:10:10.000

היה אחד שהגיע לפלסטינה. אז.

00:10:11.000 00:10:17.000

את מדברת על שנות ה-20 או כבר על שנות ה-30?

00:10:17.000 00:10:38.000

לא אני מדברת. כשעוד 20. הייתי בת כמעט שלוש. אבל 30 והלאה אני כבר זוכרת. באו אלינו אבל.

00:10:38.000 00:10:51.000

הם היו הרבה עם גויים. עם חברים של גויים. ואבא שלי התנדב למלחמת העולם הראשונה.

00:10:51.000 00:11:11.000

עוד לא היה צריך ללכת בהתנדבות. והיה גם פצוע. וכל השנים הוא קיבל הזמנה. זה אני זוכרת עד היטלר.

00:11:11.000 00:11:18.000

אחר כך. היטלר שם את זה בצד והתחיל משטר לגמרי אחר.

00:11:18.000 00:11:21.000

היה לו גם צלב?

00:11:21.000 00:11:28.000

היו לו כן. היו לו. איך אומרים?

00:11:28.000 00:11:35.000

את יודעת איפה הוא נלחם? נגד הצרפתים הוא נלחם? בצרפת.

00:11:35.000 00:11:48.000

כן. הוא סיפר לנו גם. ויש לי ההורים לקחו לפני. שנודע להם שלוקחים את היהודים למחנות.

00:11:48.000 00:12:06.000

לא הבינו בדיוק מה. לאן. היה מדובר לעבודה. לוקחים את היהודים לעבודה. אז הם ארזו מזוודות גדולות.

00:12:06.000 00:12:20.000

רגע. רגע. אנחנו תכף נגיע. בינתיים הייתי רוצה לשמוע על השנים טרום היטלר. לפני שהיטלר עלה לשלטון.

00:12:20.000 00:12:37.000

את נולדת ב-27. ב-27.29.30 כבר היה משבר כלכלי גדול. האם אצלכם. בלמגו

00:12:37.000 00:12:44.000

הרגישו שהמצב הכלכלי הוא כל כך קשה. הייתה אינפלציה נוראית.

00:12:44.000 00:12:46.000

אני לא הרגשתי את זה.

00:12:46.000 00:12:50.000

לא הרגשתם מחסור באוכל?

00:12:50.000 00:13:05.000

לא. לא. אני. היו להם הרבה חברים. שהיה להם מחוץ לעיר מסעדות.

00:13:05.000 00:13:10.000

תפוחי אדמה לא היה בעיה. ירקות לא היה בעיה.

00:13:10.000 00:13:15.000

להורים שלך היו חברים גרמנים. שהיו להם מקורות להשיג אוכל טרי.

00:13:15.000 00:13:23.000

כן. אני זוכרת. שנסעתי עם אמא. עם האופניים מחוץ ללמגו.

00:13:23.000 00:13:39.000

לכפר. איזה כפר. שהיה שם איזה חווה. קוראים לזה אולי חווה. איפה שהכל היה. ירקות וגדל להם בכמויות.

00:13:39.000 00:13:44.000

מכרו את זה ברצון. ביצים היה להם.

00:13:44.000 00:13:55.000

ונסעתי עם אמא שלי הרבה זמן. הרבה שנים. שהייתי כבר ילדה יותר גדולה.

00:13:56.000 00:14:06.000

אני דווקא עם אמא שלי. וגם אבא לפני זה. שהיה לו עוד את האוטו. כי אחר כך לקחו את זה.

00:14:06.000 00:14:10.000

ב-38. נגמר החגיגה.

00:14:10.000 00:14:10.001

אחרי הקריסטל נאכט

00:14:10.001 00:14:19.000

אז. ליל הבדולח. היו שינוי גדול.

00:14:19.000 00:14:28.000

נכון. אבל אני עכשיו מדברת. עד ליל הבדולח. היה אס אס ברחובות. היה היטלריוגן ברחובות.

00:14:28.000 00:14:37.000

היה אס אה. היה חוקי נירברג ב-35. אתם הרגשתם משהו מכל ה?

00:14:37.000 00:14:45.000

אני הרגשתי. וההורים הרגישו. אבל לא דיברנו על זה. אני הרגשתי את זה.

00:14:45.000 00:14:53.000

ומאוד כאב לי. כי הייתי מאוד פעילה עם הילדים.

00:14:53.000 00:15:08.000

הייתי אפשר להגיד מנהיגה ברחוב. ושובבה גדולה. ולאט לאט בבית סיפרו להם. שאני יהודייה.

00:15:08.000 00:15:19.000

והיטלר לא אוהב את זה. שהיהודים באמצע. היהודים צריכים להיות בצד.

00:15:19.000 00:15:26.500

למרות שהייתם הילדים היחידים היהודים. שני ילדים יהודים יחידים בלמגו. נכון?

00:15:26.500 00:15:34.000

הייתי רק אחותי ואני. ואין יהודים חוץ מזה.

00:15:34.000 00:15:34.001

לא היו יותר ילדים. יהודים אני מתכוונת?

00:15:34.001 00:15:53.000

היו בנים. של משפחת אחת אבל הם הלכו לשוודיה. הם עזבו. הם היו גם אחד היה בהכשרה וקיבלו חינוך.

00:15:53.000 00:15:59.000

אפשר להגיד. אני מציונות לא ידעתי כלום.

00:15:59.000 00:16:00.000

כלום?

00:16:00.000 00:16:08.500

לא היה מעניין אותי גם. אני הייתי מאוד מרוצה. ובחג המולד.

00:16:08.500 00:16:11.000

לא הייתה קופסת קרן קיימת בבית?

00:16:11.000 00:16:13.000

מה?

00:16:13.000 00:16:15.000

לא הייתה קופסת קרן קיימת בבית?

00:16:15.000 00:16:18.000

היה. היה בבית.

00:16:18.000 00:16:19.000

אז משהו היה.

00:16:19.000 00:16:30.000

אני זוכרת את זה. טוב היה. מישהו הביא את זה. היה ראש הקהילה. איש מבוגר מאוד.

00:16:30.000 00:16:41.000

שם לא היו בבית. היו לו עוד שתי בנות אבל. הם היו. אחת הייתה בצ'כיה. השנייה אני לא יודעת. אה בהולנד.

00:16:41.000 00:17:00.000

ולא התייחסתי לזה. וחוץ מזה. זה מה שאני מוכרחה לציין. סבתא שהייתה גם יהודייה טובה.

00:17:00.000 00:17:05.000

כי היא דאגה לזה שיהיה סדר.

00:17:05.000 00:17:09.000

מאיפה קיבלתם מצות למשל?

00:17:09.000 00:17:10.000

מה?

00:17:10.000 00:17:11.000

מצות לפסח.

00:17:11.000 00:17:18.000

זה מה שרציתי. לאט לאט אני אספר לך. לפי הסדר.

00:17:18.000 00:17:29.000

מפרנקפורט הזמנו את המצות. עגול. היו מאוד יפים ומאוד טעים.

00:17:29.000 00:17:38.000

ואני יום אחד. רציתי משהו אחר לספר. אבל אם אנחנו כבר במצות.

00:17:38.000 00:17:52.000

אני יום אחד מתחת למעיל. אז תמיד בזמן שזה עוד לא קיץ כל כך. מתחת למעיל הסתרתי מצות.

00:17:52.000 00:18:06.000

להראות לילדים ברחוב. מה אנחנו עכשיו אוכלים שמונה ימים. את המצות.

00:18:06.000 00:18:08.000

הם ביקשו לטעום מזה?

00:18:08.000 00:18:08.001

כן. בוודאי. צחקו. אתם לא אוכלים לחם? לא. אני הייתי גאה. קיבלתי את זה מצד זה.

00:18:08.001 00:18:34.000

אבל. איזה אמא של איזה ילד סיפרה לאמא שלי. את יודעת. שקרלה לוקחת את המצות להראות לילדים.

00:18:34.000 00:18:38.000

אולי את לא מסכימה שהיא תעשה את זה

00:18:38.000 00:18:44.000

ואמא באמת קיבלה שוק. ואז בואי הנה מה עשית?

00:18:44.000 00:18:49.000

למה לא? אמנם אני ידעתי. כי אני לקחתי את זה מתחת למעיל.

00:18:49.000 00:19:01.000

והיא אומרת תעזבי את זה אנחנו הרי יהודים. לא רציתי. לא אהבתי לשמוע את זה. מה זה?

00:19:01.000 00:19:11.000

יש קתולים מפה. יש אוונגלים פה. אנחנו יהודים. כי ממול היה כנסייה.

00:19:11.000 00:19:25.000

ואני אהבתי בחג המולד. יש בבוקר המסה קראו לזה. אז אני בשבע. אף פעם לא רציתי לקום מוקדם.

00:19:25.000 00:19:31.000

אבל אז בשש הייתי כבר מוכנה. ללכת למסה.

00:19:31.000 00:19:46.000

ואם היה איזה חתונה. בכנסייה כמובן הייתי ראשונה. אני אהבתי את זה.

00:19:46.000 00:20:00.000

וגרנו בבית עד -34. של גויים היה לנו דירה נהדרת. אני חושבת שזה היה בית יחיד.

00:20:00.000 00:20:05.000

היא הייתה שייכת לכם? זאת אומרת. או ששכרתם?

00:20:05.000 00:20:17.000

לא אנחנו השכרנו. ההורים. אני גם מבינה שאמא לא רצתה לגור עם סבתא ועם כל האחיות של אבא.

00:20:17.000 00:20:37.000

וזה גם ככה היה. עברנו ב-34. כי האיש הזה הוא היה. הוא תפר בשביל הקצינים האס אס. את המדים.

00:20:37.000 00:20:53.000

ופתאום היה לו ג'וב כי לפני זה. עד שהוא קיבל לעשות איזה עניבה. חליפה.

00:20:53.000 00:20:57.000

הוא היה יהודי החייט הזה? לא היה. הוא היה גרמני.

00:20:57.000 00:21:15.000

והם בחג המולד. הם גם עשו לנו עץ במיוחד. ובשבילהם. כי היו לו מתלמדים. שלמדו אצלו לתפור.

00:21:15.000 00:21:25.000

וגם מתנות לחוד. ומתנות יופי של מתנות ואנחנו אמרנו

00:21:25.000 00:21:28.000

מה נתנו אז מתנות? בחג המולד?

00:21:28.000 00:21:33.000

בחג המולד. יש כמו חנוכה.

00:21:33.000 00:21:37.000

אני יודעת. אבל איזה סוג של מתנות. צעצועים נתנו?

00:21:37.000 00:21:42.000

אני קיבלתי עגלת בובות. זה היה מאוד יקר.

00:21:42.000 00:21:43.000

נכון.

00:21:43.000 00:21:50.000

לא זוכרת מה אחותי קיבלה. הבנים עוד לא היו האחים שלי.

00:21:50.000 00:21:52.000

מתי הם נולדו?

00:21:52.000 00:22:08.000

34. סבא נפטר. של אבא. האבא. והאח שלי נולד באותו הלילה. הוא קיבל גם את השם שלו.

00:22:08.000 00:22:22.000

כי סבתא ידעה בדיוק. מה עושים אצל היהודים. אז היה עוד ילד קטן. אבל.

00:22:22.000 00:22:28.000

לאן אתם עברתם כשעזבתם. את הדירה היפה הזאת לאן אתם עברתם?

00:22:28.000 00:22:40.000

לבית של הפרנקלים. אבא סידר ככה. הבנות האחיות שלו יצאו קיבלו ג'ובים. למדו. הם למדו.

00:22:40.000 00:22:56.000

סבתא בבית לא למדה. אבל היא ידעה את כל הסיפורים. ואיך אומרים. היא ידעה משילר וגטה

00:22:56.000 00:23:08.000

היא יכלה לדקלם את זה. הייתה אישה מאוד מאוד חכמה.

00:23:08.000 00:23:27.000

ופגשתי את אח שלה. אחרי המלחמה. והוא למד רב. ורב קונסרבטיבי. מודרני אבל.

00:23:27.000 00:23:32.000

מפריז הם חיו. הם יצאו. עוד סיפור לעצמו.

00:23:32.000 00:23:46.000

אז אני אמרתי לו. הוא הראה לי את פריז מהצד ההיסטורי. והוא סיפר לי. אני הייתי יותר זמן. עוד לא הייתי.

00:23:46.000 00:23:49.000

משווייצריה באתי אליהם.

00:23:49.000 00:23:53.000

אבל. אנחנו נשאיר את הסיפור הזה. כי אנחנו קופצים קצת.

00:23:53.000 00:24:06.000

לא. אבל זה שייך לעניין. כי למה? אני אמרתי לו. אבל אתה מאוד מלומד פיקח וזה.

00:24:06.000 00:24:12.000

אז הוא אמר לי. אחותי הסבתא שלך הייתה עוד יותר.

00:24:12.000 00:24:21.000

אבל לנשים לא נתנו ללמוד. היא צריכה ללמוד לבשל ולהתחתן.

00:24:21.000 00:24:26.000

אבל היו כבר אז נשים שלמדו באוניברסיטה. היו נשים רופאות.

00:24:26.000 00:24:34.000

היו. בוודאי שהיו. אבל אני מספרת מהמשפחה.

00:24:34.000 00:24:41.000

אבל. זה לא היה עדיין מאוד מקובל. היו כבר התחלות אבל זה עדיין לא היה מאוד מקובל.

00:24:41.000 00:24:45.000

שנשים תלמדנה באוניברסיטה.

00:24:45.000 00:25:03.000

לא. לא. העיקר. אני ממשיכה. אז נולד הילד השלישי במשפחה שלנו ואנחנו עזבנו את הדירה.

00:25:03.000 00:25:15.000

את המשפחה. לא בברוגז או משהו. פשוט מאוד הוא הסביר לאבא. תשמע אם יש לי יהודי בבית.

00:25:15.000 00:25:21.000

יש לי קשיים. אלה אומרים. מה יש לך יהודי פה בבית?

00:25:21.000 00:25:32.000

האס אס האוהדים של היטלר. זה התחיל. זה היה ההתחלה.

00:25:32.000 00:25:51.000

ולזה. רצו הרבה בחורים צעירים וקנו לבד. על החשבון שלהם את הזה. שיהיה להם זה נראה עוד יותר.

00:25:51.000 00:26:03.000

והבת שלהם התחתנה גם כן עם אחד. היו עוד שתי בנות לאיש הזה. איפה שאנחנו ועוד דודה ודוד.

00:26:03.000 00:26:08.000

אנחנו עברנו לבית עם הסבתא.

00:26:08.000 00:26:20.000

עכשיו תגידי לי קרלה. בשנים האלה. שעוד לפני הקריסטל נאכט. אתם ראיתם לפעמים מצעדים

00:26:20.000 00:26:33.000

או ש. מצעדים? את יודעת פריידס. של נאצים? מצעדים עם.

00:26:33.000 00:26:46.000

עם הנאצים? לא. אמא שלי אמרה לי תמיד. כי היא ידעה שאני בכל פינה בעיר. שלא תלכי לשם.

00:26:46.000 00:26:50.000

אבל היו? היו מצעדים בלמגו.

00:26:50.000 00:26:52.000

לא. היו נאצים.

00:26:52.000 00:27:00.000

כן. אבל עשו גם מצעדים? עם לפידים? עם דגלים?

00:27:00.000 00:27:12.000

אבל היה היטלר. היה בלמגו. הוא בא. פעמיים אפילו. ופעם אחת כל העיר עמד על הרגליים.

00:27:12.000 00:27:20.000

ובבית ספר. אני כנראה כבר לא הייתי בבית ספר.

00:27:20.000 00:27:31.000

38. היטלר אמר שהוא לא רוצה שגרמנים יושבים עם יהודים בספסל זרקו אותנו.

00:27:31.000 00:27:38.222

זאת אומרת עד 38 למדת רגיל בבית ספר. גם אחרי חוקי נירנברג.

00:27:38.222 00:27:41.000

עד נובמבר. בנובמבר היה קריסטל נאכט.

00:27:41.000 00:27:42.000

נכון.

00:27:42.000 00:27:44.000

תשע עד כעשר יום.

00:27:44.000 00:27:49.000

אבל עד אז את למדת בבית ספר? כמה שנים הספקת ללמוד?

00:27:49.000 00:27:50.000

ארבע שנים.

00:27:50.000 00:27:51.000

ארבע שנים.

00:27:51.000 00:27:52.000

בערך

00:27:52.000 00:27:53.000

ובבית ספר?

00:27:53.000 00:28:11.000

הרגשתי. ואני אגיד לך. שהמורה היא הייתה אוהדת של היטלר. אישה אחת שחשבה שאלוהים. בא לגרמניה.

00:28:11.000 00:28:12.000

נכון.

00:28:12.000 00:28:13.000

שהיטלר הוא.

00:28:13.000 00:28:15.000

יציל את גרמניה.

00:28:15.000 00:28:16.000

את מבינה?

00:28:16.000 00:28:17.000

כן.

00:28:17.000 00:28:31.000

והיא סיפרה למשל בשיעור דעת. מה שהיה להם. היא נתנה הכל. חשבון. גאוגרפיה.

00:28:31.000 00:28:34.000

את כל המקצועות.

00:28:34.000 00:28:48.000

והיא התחילה לספר על ישו. והיא אמרה והיהודים הרגו אותו. צלבו אותו ועשו לו את הבעיות האלה.

00:28:48.000 00:28:55.000

הילדים. אני היחידה. אחותי הייתה שנתיים יותר גדולה.

00:28:55.000 00:29:10.000

הייתה בכיתה. שתי כיתות יותר גבוהה. אז הם מסתכלים עלי. מה? יהודים? והיא עשתה את זה במיוחד.

00:29:10.000 00:29:23.000

היא הסתכלה עלי. ואני עם הראש למטה. אומללה. אחר כך. הילדים שאלו אותי. זה נכון?

00:29:23.000 00:29:30.000

הרגתם אותו? הם לא. שישו חי באיזה שנה.

00:29:30.000 00:29:33.000

כאילו זה עכשיו קרה.

00:29:33.000 00:29:40.000

כן. אני אמרתי. אני לא יודעת מזה. אנחנו לא הרגנו אף אחד.

00:29:40.000 00:29:53.000

באה הביתה שואלת את אמא נו. מה יש לה להגיד לי? אז בוודאי שלא. אבל היא כבר הרגישה.

00:29:53.000 00:30:03.000

והמורה לא הפסיקה. בכל שיעור אפילו אם זה כבר לא היה בפנים.

00:30:03.000 00:30:14.000

והיא אומרת לי. את רוצה לצאת לעמוד בחוץ. לפני הכיתה? כן כי זה היה נורא.

00:30:14.000 00:30:20.000

לשבת שעה עם הראש למטה. ואת רואה איך הם מסתכלים.

00:30:20.000 00:30:38.000

אני בחוץ. מורים יוצאים בחוץ. מה את עושה? מה עשית? כי מי שיוצא החוצה עשה משהו. העיקר זה לא היה.

00:30:38.000 00:30:52.000

ופעם אחת. היה מישהו. מישהי. ילדה בהפסקה בחצר. אמרה לי משהו ואני היה כזה כעס בי.

00:30:52.000 00:31:06.000

ואני התחלתי מכות לתת לה. מה זה. פתאום שכולם מסביב. מורים רואים שמה הולך משהו.

00:31:06.000 00:31:18.000

באים מה קורה פה? טוב. אומרים. שקרלה נותנת מכות. ואחר כך הם התחילו עם אחותי.

00:31:18.000 00:31:30.000

ואחותי הייתה מאוד נחמדה ולא כזאת חצוף כמו שאני. חצופה איך אומרים? היא סבלה.

00:31:30.000 00:31:37.000

אז אני עוד הלכתי שם. מה יש? מה אתם רוצים? אני אתן לכם.

00:31:37.000 00:31:45.000

הם הסתכלו. הם לא נתנו לי מכות. אבל זה כבר לא היה יפה.

00:31:45.000 00:31:58.000

לא לקח הרבה זמן. המורה קרא לה אותנו. קראו אותה. אותי. אבל אני לא ראיתי שקראו אותה החוצה.

00:31:58.000 00:32:11.000

תשמעי את צריכה ללכת הביתה. מה עשיתי? יש פקודה שאת צריכה לעזוב את הבית ספר.

00:32:11.000 00:32:19.000

תגידי לי בבקשה קרלה. ואבא שלך המשיך עם העסקים שלו. עד 38 עד הקריסטל נאכט?

00:32:19.000 00:32:25.000

כן. לקחו אותו לבוכנוולד. לקחו את כל הגברים.

00:32:25.000 00:32:26.000

אבל זה אחרי.

00:32:26.000 00:32:32.000

בקריסטל נאכט. בליל הבדולח.

00:32:32.000 00:32:34.000

שנייה אחת. שנייה אחת בבקשה.

00:32:34.000 00:32:41.000

עכשיו. ב-35 היו חוקי נירנברג נכון?

00:32:43.000 00:32:52.000

ואתם יושבים בגרמניה ורואים שהמצב משתנה לרעת היהודים.

00:32:52.000 00:33:02.000

היהודים כבר לא יכולים להיות רופאים. עורכי דין ללמד באוניברסיטה. ועוד כל מיני חוקים.

00:33:02.000 00:33:05.000

מאוד משפילים ומאוד גרועים ליהודים.

00:33:05.000 00:33:10.000

למעשה. רוב היהודים כבר לא יכלו להתפרנס בגרמניה.

00:33:10.000 00:33:19.000

אני רוצה לשאול שאלה. הייתם משפחה גדולה. משפחה של אנשים משכילים. בטח קראו עיתונים.

00:33:19.000 00:33:22.000

בטח אולי גם שמעו רדיו.

00:33:22.000 00:33:34.000

האם היה מישהו במשפחה שאמר זהו גרמניה כבר לא מקום ליהודים. צריך לחשוב על אלטרנטיבה. היה מישהו כזה?

00:33:34.000 00:33:40.000

תשמעי. דיברו על זה. המבוגרים.

00:33:40.000 00:33:52.000

לא שאלו אותנו. והסבתא אמרה שהיא הייתה ראש המשפחה וגם האבא.

00:33:52.000 00:34:03.000

אנחנו גרמנים. אותנו לא יזרקו. לא יקרה לנו כלום.

00:34:03.000 00:34:11.000

שלמרות כל הגזרות והחוקים היא לא האמינה. שזה יכול להיות יותר גרוע.

00:34:11.000 00:34:26.000

לא. היה להם נוח. היה להם ג'וב. אותם לא. אני לא רוצה לפרט את זה אבל היה להם בסדר.

00:34:26.000 00:34:37.000

אחת עוד התחתנה אבל מה הוא כבר היה בדרך לצאת מגרמניה עם אחותו.

00:34:37.000 00:34:39.000

איפה. לאן?

00:34:39.000 00:34:57.000

לאפריקה. במקום לקחת את אישתו. לקחת אחות. הוא השאיר את אישתו הדודה שלי עם הזקנה. האמא שלו.

00:34:57.000 00:35:04.000

באיזה בית שהיה להם. לא בלמגו בעיר אחרת.

00:35:26.000 00:35:37.000

והוא השאיר אותה. כי היא הייתה חולנית מאוד. היא תמות היא תבוא. היא לא הספיקה.

00:35:37.000 00:35:44.500

האחיות. והאח של אבא לקחו לורשאו לגטו.

00:35:44.500 00:35:48.000

מתי. מתי לקחו אותם?

00:35:48.000 00:35:54.000

בהתחלת 42. לפנינו.

00:35:54.000 00:36:03.000

רגע. אז לאט לאט. זאת אומרת שאחרי שהיטלר עלה לשלטון. והיו חוקי נירנברג.

00:36:03.000 00:36:12.000

בעצם אף אחד מהמשפחה לא חשב. שכדאי או רצוי לעזוב את גרמניה.

00:36:12.000 00:36:26.000

תני לי לספר לך. אבא שלי היה לו חבר גוי. הוא בלילה הלך לשמוע. בי בי סי לונדון.

00:36:26.000 00:36:27.000

מתי זה היה?

00:36:27.000 00:36:33.000

זה היה לפני שלקחו אותנו בין 41 ל-שתיים.

00:36:33.000 00:36:34.000

אה זה כבר היה יותר מאוחר.

00:36:34.000 00:36:43.000

תני לי לספר לך. ושמה הם שמעו מה היטלר רוצה לכבוש ומה הוא עושה.

00:36:43.000 00:36:49.000

לוקח ליהודים. כי אין לו מספיק כסף. הוא לוקח לכולם.

00:36:49.000 00:37:00.000

לברלין. לכל העשירים. אין בעיות. יש לו כסף הוא עושה את הכל.

00:37:00.000 00:37:11.000

והוא ואבא דיברו. שהוא צריך לקחת את המשפחה ולברוח. היה עוד אפשרי.

00:37:11.000 00:37:23.000

אבל מה. אבא אמר איפה אני אקח את הכסף? שתי סבתות. כי בינתיים הסבא השני הרגו אותו.

00:37:23.000 00:37:32.000

את לא רוצה שאני אלך מהשורה. אז אני נשארת בלמגו. הם גרו במקום אחר.

00:37:32.000 00:37:33.500

איפה הם גרו?

00:37:33.500 00:37:38.000

על יד ברמן ברמרהאפן. על יד.

00:37:38.000 00:37:42.000

זאת אומרת האבא של האמא.

00:37:42.000 00:37:44.000

כן.

00:37:49.000 00:37:54.000

ומה קרה לסבא ולמשפחה

00:37:54.000 00:38:05.000

היה לו חנות של בשר והוא גם. השחטהאוז.

00:38:05.000 00:38:08.000

שוחט.

00:38:08.000 00:38:23.000

שוחט בשביל המון. באו עם עדר. הם היו די אמידים. ואני הייתי הרבה כילדה שמה.

00:38:23.000 00:38:30.000

כל חופש זה היה פרדיס. זה היה גן עדן.

00:38:30.000 00:38:44.000

אותו ואח שלו גרו שמה בכפר. האח שלו רק עם העדר וקנה וזה. מאוד עשיר גם.

00:38:44.000 00:38:55.000

לקחו אותם לזקסנהאוזן זה גם היה קצה. והרגו אותם שם.

00:38:55.000 00:39:08.000

יש סיפור אחר כך. שאחד מת מדלקת ראות והשני תלה את עצמו. סיפורים הם הרגו אותם.

00:39:08.000 00:39:20.000

אז הסבא כבר לא היה. ואמא לקחה את הסבתא אלינו. אז שתי סבתות בבית. היא הייתה יותר צעירה.

00:39:20.000 00:39:26.000

והיא עוד תופיע בסיפור שלי עד הסוף.

00:39:26.000 00:39:37.000

וזה שהם נרצחו במחנות. זה קרה אחרי הקריסטל נאכט. הסבא?

00:39:37.000 00:39:41.000

הסבא בקריסטל נאכט. הרגו אותו.

00:39:41.000 00:40:00.000

אז היה סיבה. שלקחו את כל הגברים. ובחורים בגיל 17. ואח של אבא. לקחו גם. האבא והאח מהמשפחה.

00:40:00.000 00:40:14.500

ואח של אבא הוא רצה לעזור ליהודי שהיה חרש. ובמחנה היה פקודה בבוכנוולד.

00:40:14.500 00:40:18.000

את אבא ואת אח שלו לקחו בקריסטל נאכט?

00:40:18.000 00:40:32.000

לבוכנוולד. כן. יש לי כל התאריכים אפילו. מתי הוא חזר.

00:40:33.000 00:40:39.000

את יכולה להאמין לי אני יודעת את העניינים. למדתי.

00:40:39.000 00:40:42.000

אז הם נשארו שמה. הם נשארו בחיים?

00:40:42.000 00:40:56.000

לא. אחרי שישה שבועות. אבא בא לבד האח בא גם. אבל לא הביתה. לאיזה עיר. איפה שאחותו הייתה. למה?

00:40:57.000 00:41:06.000

הוא קיבל מכות כאלה רצח. שברו לו פה את כל הלסת עם השיניים.

00:41:06.000 00:41:15.000

כל הפנים הוא לא יכול לאכול הוא היה פצוע קשה. לא רצו שסבתא תראה את זה.

00:41:15.000 00:41:27.000

כי זה הילד הכי צעיר שלה. זה היה כואב לה מאוד מאוד. אז לא רצו. שהוא.

00:41:27.000 00:41:36.000

הוא היה אצל אחות שלו. אני שמעתי. לא רצו שאני אשמע את זה. שאני אלך אלך לרחוב.

00:41:36.000 00:41:39.000

ואני אגיד אוי ואבוי לכם. אנחנו ניתן.

00:41:39.000 00:41:41.000

ככה יכולתי לעשות.

00:41:41.000 00:41:50.000

אבל. לא רצו שאני ידע. נו יותר מאוחר באיזה שהוא שלב הוא בא הביתה.

00:41:50.000 00:41:58.000

ואחות של סבתא אחת. סבתא של אבא. הייתה אחות מוסמכת.

00:41:58.000 00:42:07.000

אז מה עושים איתו? צריכים לעזור לו. הוא לא יכול לאכול. הכל שבור.

00:42:07.000 00:42:14.000

אז היא נסעה איתו לברלין. בברלין עוד היה בית חולים יהודי.

00:42:14.000 00:42:23.000

כי הוא היה צריך לחתום בבוכנוולד. שהוא לא יספר איפה ואיך זה קרה.

00:42:23.000 00:42:25.000

לא יספר שום דבר ממה שקרה לו.

00:42:25.000 00:42:38.500

והם כל כך פחדו. הוא לא יכל ללכת לרופא גוי. ככה שהאחות של אבא. קראו לה רות.

00:42:38.500 00:42:51.000

היא נסעה איתו לברלין. שיעזרו לו קצת. שמסדרים. זה היה כבר מאוחר. כי צריכים תכף לטפל.

00:42:51.000 00:43:09.000

העיקר. קצת הצליחו שהוא יכול עם קש והפצע היה נורא. הוא בא הביתה לסבתא סיפרו סיפור. אני לא יודעת.

00:43:09.000 00:43:13.000

אבל סבתא הייתה משהו מיוחד.

00:43:13.000 00:43:26.000

שבאנו מהבית ספר היא אמרה. מה למדתם? אני מאוד לא אהבתי את זה. אבל אחותי הייתה פיקחית מאוד.

00:43:26.000 00:43:28.000

היא סיפרה לה.

00:43:28.000 00:43:28.001

את לא היית תלמידה טובה?

00:43:28.001 00:43:30.500

אני לא הייתי ילדה טובה.

00:43:30.500 00:43:38.000

תלמידה טובה. אני לא אומרת ילדה טובה. תלמידה טובה. היה משהו שאת אהבת ללמוד?

00:43:38.000 00:43:44.000

לא הייתי תלמידה טובה. היו לי יותר מידי עסקים עלי יד.

00:43:44.000 00:43:53.000

אחר כך. תכף שיהודים אני הצטרכתי לדאוג לאחות.

00:43:53.000 00:44:06.000

העיקר מה עושים? ההורים היו אומללים. הבנות לא לומדות יותר. מה עושים בבית עם שתי בנות?

00:44:06.000 00:44:19.000

ואחותי הייתה תלמידה טובה. היא התחילה אפילו כבר אנגלית כי זה רק מכיתה יותר גבוהה נתנו.

00:44:19.000 00:44:32.000

אז בקלן היה עוד בית ספר יהודי. אז אחותי הלגה הלכה לקלן.

00:44:32.000 00:44:41.000

למשפחה לקחה אותה. בשביל לישון ובשביל אוכל.

00:44:52.000 00:45:01.000

אנחנו בעצם לא כל כך דיברנו על הילדות שלך קרלה.

00:45:01.000 00:45:15.500

לא יודעת איזה צעירים. הם עומדים שמה. אולי הם רוצים לפסח. זה לא נראה לי שזה הנכדים שלי.

00:45:15.500 00:45:29.000

קרלה. את אמרת שהייתה לך ילדות נהדרת. אז בואי תספרי ממה היא הייתה מורכבת הילדות.

00:45:29.000 00:45:35.000

רגע. זה קצת מפריע לי..

00:45:41.000 00:45:51.000

נחזור לילדות שלך לפני שכל העולם התפרק. את אומרת שהייתה לך ילדות נהדרת.

00:45:51.000 00:46:02.000

הייתן שתי ילדות יהודיות יחידות בלמגו. איך העברתן את הזמן. איזה משחקים שיחקת?

00:46:02.000 00:46:09.000

מה אהבת לעשות. האם את ניגנת? האם עשית ספורט?

00:46:09.000 00:46:22.000

אני אהבתי ספורט. היה שמה מקום לא רחוק. מאחורי הבית. היה כזה שדרה. עד היום.

00:46:22.000 00:46:42.000

יפהפה. זה מסביב לעיר. ושמה יכלו הכל לעשות. וחוץ מזה אופניים. היה לי אופניים. בחורף. עם אלה.

00:46:42.000 00:46:43.000

מחלקיים. החלקת על הקרח

00:46:43.000 00:46:56.500

על הקרח. והכל זה. זה היה בשבילי חשוב מאוד. יותר חשוב מהלימודים.

00:46:56.500 00:47:00.000

מה עם מוזיקה. במוזיקה התעסקת?

00:47:00.000 00:47:05.000

לא היה. כמו שהיום שנותנים קונצרטים.

00:47:05.000 00:47:13.000

לא היה תזמורת? כי בגרמניה יש תזמורות אפילו בעיר קטנה.

00:47:13.000 00:47:24.000

לא בחברה שלי. לא. כשאת שואלת אז זה באמת שאלה לעניין.

00:47:24.000 00:47:40.000

למרות זאת. אני מאוד אהבתי מוזיקה. שירים. שירים של גרמנים. שירים נחמדים.

00:47:40.000 00:47:45.000

של היידנה? של מנדלסון?

00:47:45.000 00:47:53.000

לא כל כך. כן פה ושם היה משהו. שזה היה שמה.

00:47:53.000 00:48:08.500

כנסייה שכל שנה היה פעמונים. אז היה שם באמת של יהודי איזה שיר. נגמרו עם זה. סידרו משהו אחר.

00:48:08.500 00:48:10.000

היום זה בחזרה.

00:48:10.000 00:48:11.000

כן?

00:48:11.000 00:48:16.000

כן. אני חושבת של היינה איזה משהו. לא הרבה.

00:48:16.000 00:48:22.000

הוא היה בעצם המשורר הכי פופולרי. למרות שהוא היה יהודי.

00:48:22.000 00:48:23.000

מה?

00:48:23.000 00:48:28.000

למרות שהוא היה יהודי הוא היה המשורר הכי פופולרי. השירים הכי יפים.

00:48:28.000 00:48:45.000

לא כל כך דיברנו על מנדלסון או נגיד. הסבתא כן. היא ידעה את הכל. אבל אני לא הגעתי לזה.

00:48:45.000 00:48:49.500

בבית ספר לא היו לימודי מוזיקה?

00:48:49.500 00:48:51.000

מה?

00:48:51.000 00:48:53.000

בבית ספר לא היו לימודי מוזיקה?

00:48:53.000 00:48:54.000

לא.

00:48:54.000 00:48:57.000

לא הייתה מקהלה? מקהלה לא הייתה?

00:48:57.000 00:49:06.000

לא. לא היה. ספורט היה מאוד מפורסם.

00:49:06.000 00:49:24.000

ואחר כך בבית ספר היהודי למדתי כבר כמה מילים בעברית. כי היה ילד שאחותו הייתה כבר פה בארץ.

00:49:24.000 00:49:33.000

אז המורה. יהודי אחד שכבר לא היה לו עבודה. הוא לימד אותנו.

00:49:33.000 00:49:40.000

הוא אמר לנו כל הזמן אתה צריך לדעת. אתה צריך והוא ידע.

00:49:41.000 00:49:55.000

ולמדנו איזה שיר כי באותו החדר. זה היה החדר של השמש שהיה של הבית כנסת של העיר דטמולד.

00:49:55.000 00:50:05.000

והוא נתן את החדר. שולחן רגיל. זה איפה שישבנו ולמדנו.

00:50:05.000 00:50:33.000

הוא השמש היה. אז. לא היה רב. אז הוא עשה את הטקס. אז שמה שמעתי קצת. אצלנו הבית כנסת לא היו מספיק.

00:50:33.000 00:50:41.000

לא היו מניין. כשהיה מניין אז באו מבחוץ איזה יהודים.

00:50:41.000 00:50:55.000

ויהודי אחד שעשה את הטקס. ואני באתי לשם. הצטרכתי ללכת ביום כיפור. והיה לי משעמם.

00:50:55.000 00:51:03.000

התחלתי ללכת בין הספסלים. לא הקשבתי. אמרו החוצה.

00:51:03.000 00:51:21.000

ושמעתי שהיה כזה מן מרפסת בפנים. הם פה רע. איפה שישבה מישהי שניגנה. זה לא היה עוגב.

00:51:21.000 00:51:22.000

זה היה בית כנסת ניאולוגי?

00:51:22.000 00:51:38.000

אבל זה היה אורגן כזה וזה מאוד יפה. ואז ישבתי בשקט וזה היה בשבילי בית כנסת.

00:51:38.000 00:51:51.000

אחרי המלחמה. נתנו לי בלמגו איזה כתובת של מישהי פה בארץ. של משפחה מאוד עשירה.

00:51:51.000 00:52:05.000

יהודים. שרוב המשפחה עוד הספיקו לצאת. שוודיה לא רחוק. אבל היא הייתה אחת הבת בארץ.

00:52:05.000 00:52:11.500

מתי הם עזבו את גרמניה. את יודעת מתי הם עזבו את גרמניה?

00:52:11.500 00:52:24.000

כולם לפני 38 עד 40. אחר כך כבר לא. כי היה להם הרבה כסף שילמו.

00:52:24.000 00:52:35.000

אז אני רוצה לספר לך. שבאנו לתל אביב. היא כבר הייתה זקנה. עם הגויים האלה. שבאו אלינו לבקר אותנו.

00:52:35.000 00:52:38.000

להביא להם את הדרישת שלום.

00:52:38.000 00:52:55.000

כי היה להם איזה עוזרת. ונתנו להם ללמוד. הם שילמו והיא הזכירה ואמרה היא בארץ.

00:52:55.000 00:53:00.000

והיה לו הכתובת שנביא לה דרישת שלום.

00:53:00.000 00:53:08.500

אז אמרתי אני בת של פרנקל. היא ידעה. אבל היא לא הכירה את ההורים.

00:53:08.500 00:53:19.000

ואמרתי. תגידי את יודעת אולי מי ניגן בבית כנסת שלנו אז היא אומרת שהיא.

00:53:19.000 00:53:21.000

שהיא ניגנה?

00:53:21.000 00:53:24.000

הם היו כל כך עשירים. הבנות למדו.

00:53:24.000 00:53:38.000

אמנם. גם אמא שלי למדה קצת על הפיאנו אבל מאוד שמחתי. היה לה נכד.

00:53:38.000 00:53:48.000

שהוא חי בירושלים לא ממש בירושלים. איזה מקום שערבים גרו.

00:53:48.000 00:53:56.000

הוא כל הזמן לא יכול לקבל את זה. הוא גר שם אבל מהארץ. זה מחוץ לסיפור שלי.

00:53:56.000 00:53:57.000

זה מחוץ לסיפור.

00:53:57.000 00:54:09.000

אבל אני רק רוצה להגיד לך. שאת שואלת על מוזיקה. אהבתי מאוד. ושהייתי בשוויצריה בסנטוריום.

00:54:09.000 00:54:21.500

הייתי הרי כמעט שלוש שנים. הייתי מאוד חולה. לקח הרבה זמן. ושמה היה לי הזדמנות.

00:54:21.500 00:54:24.000

ללמוד מוזיקה?

00:54:24.000 00:54:39.000

הסנטוריום היה מאוד מפורסם וההנהלה הרופא אהב מוזיקה. הוא הזמין כל פעם הוא הזמין.

00:54:39.000 00:54:42.000

שיבואו לנגן?

00:54:42.000 00:54:56.000

ואני הייתי הראשונה. ואז היה חסר לי רדיו שאני ישמע מוזיקה. חדשות לא היה לי חשוב. הייתי צעירה מידי.

00:54:56.000 00:55:09.000

אז אני רק בגלל המוזיקה. אז עם עוד יהודי בחור משותף קיבלנו את הרדיו. שבוע הוא שבוע אני.

00:55:09.000 00:55:19.000

אז אני רוצה לענות לך. זה אחד הדברים מהסנטוריום אבל אנחנו עדיין עוד לא שם.

00:55:19.000 00:55:21.000

עוד לא שם.

00:55:21.000 00:55:32.000

אני יגיד לך משהו. משהו חשוב. שהכרתי שלושה בחורים. שמצאו אותם.

00:55:32.000 00:55:33.000

מתי?

00:55:33.000 00:55:36.000

בלמגו. אחרי שחזרתי.

00:55:36.000 00:55:40.000

אבל אנחנו לאט לאט. אנחנו עוד לא גמרנו עם המלחמה.

00:55:40.000 00:55:47.000

את הזכרת. אתם למדתם בבית ספר יהודי בקלן. נכון?

00:55:47.000 00:55:48.000

אחותי.

00:55:48.000 00:55:51.000

אה ואת לא למדת?

00:55:51.000 00:56:02.000

היינו בדטמולד. איפה שהיו. אם הייתי יש איפה שהוא תמונה.

00:56:02.000 00:56:06.000

וגם שם היה בית ספר יהודי?

00:56:06.000 00:56:18.000

לא שמה עשו מהחדר של השמש. עם מורה יהודי והוא לימד אותנו.

00:56:18.000 00:56:27.000

אבל תתארי לעצמך. ישבו אחד או שתיים מכיתה א ואחד או שתיים מכיתה ב.

00:56:27.000 00:56:31.000

אז איך הוא באמת השתלט?

00:56:31.000 00:56:35.000

הוא עשה את זה. הוא עשה את זה.

00:56:35.000 00:56:42.500

זאת אומרת הוא הקדיש לכל קבוצת גיל איזה שהוא פרק זמן? או איזה ספר?

00:56:42.500 00:56:51.000

תשמעי. אנחנו הלימודים זה לא כמו הבית ספר. למשל היה.

00:56:51.000 00:56:55.000

מה את זוכרת שלמדת שם בדטמולד? מה למשל לימדו אתכם?

00:56:55.000 00:57:13.000

המשכנו חשבון. המשכנו כתיבה. המשכנו. תשמעי היה תוכנית והיו שם שני אחים ואחות.

00:57:13.000 00:57:16.000

כמה תלמידים למדו בבית הספר שם בערך?

00:57:16.000 00:57:24.000

אמרתי לך 12 עד 15. לא תמיד כולם באו. כי הם לא היו מדטמולד.

00:57:24.000 00:57:36.000

הם הצטרכו גם לבוא מעיר אחרת. נגיד חיפה טבעון. הם היו חולים אז אה. כמה ימים לא באו.

00:57:36.000 00:57:45.000

אז היו שתי אחים ואחות קטנה. היא הייתה כיתה א'. היא ישבה על ידי. אז אני אמרתי לה הכל.

00:57:45.000 00:57:50.500

מה שהיא לא הבינה. היא הייתה פה בארץ.

00:57:50.500 00:57:57.000

תגידי לי בבקשה קרלה. על הקינדרטרנספורט את שמעת?

00:57:57.000 00:57:58.000

בטח.

00:57:58.000 00:57:59.001

זה היה אקטואלי בשבילכם?

00:58:03.000 00:58:24.000

הקינדר טרנספורט לאנגליה. ההורים רשמו אותנו. אותי ואת אחותי וסידרו לנו כבר מזוודה.

00:58:24.000 00:58:37.000

ודברים שלא כבר ככה. לא יכולנו לקבל. אני לא יודעת הרייזן נססר. דברים מסודר יפה.

00:58:37.000 00:58:45.000

והתחילו לאסוף דברים והיה כבר קשה.

00:58:48.000 00:58:52.000

את מדברת על שנת 39 בערך?

00:58:52.000 00:59:11.000

משהו כזה. בין 39. 40. אז פתאום ההורים החליטו לא. הבנות נשארים פה. אנחנו מה שלא יקרה. הכל ביחד.

00:59:11.000 00:59:13.000

הם לא רצו להיפרד מכם.

00:59:13.000 00:59:26.000

חשבו שלוקחים אותנו למקום אחר. ואנחנו נהיה איך אומרים צריך להיפרד.

00:59:26.000 00:59:30.000

מנותקים מהמשפחה. שאתם תהיו מנותקים מהמשפחה.

00:59:30.000 00:59:36.000

ואנחנו היינו דווקא מאושרים. שלא צריכים.

00:59:36.000 00:59:38.500

אה. אתם לא רציתם לנסוע.

00:59:38.500 00:59:51.000

שאמרו שזה יותר טוב. בהתחלה. נו יופי. יהיה לנו שמה טוב. יהיה יותר טוב מאשר בבית.

00:59:51.000 01:00:00.000

ופתאום חשבנו. מה שבבית הכי טוב. אז לא נסענו.

01:00:00.000 01:00:06.000

בת כמה את היית אז בת 11 בערך? את היית היית אז בת 11 בערך נכון?

01:00:06.000 01:00:07.000

כן

01:00:07.000 01:00:16.000

ואחותך יותר גדולה. תגידי לי. איך האירועים של ליל הבדולח. איך הם השפיעו על החיים שלכם?

01:00:16.000 01:00:25.000

אתם שמעתם את זה. אולי לא ראיתם את זה בעיניים. כי בלמגו. לא שרפו את הבית כנסת.

01:00:25.000 01:00:45.000

זה היה משבר. הרגשנו שזה רציני. זה לא צחוק. גם הילדים. זאת אומרת ילדים. אחותי.

01:00:45.000 01:00:58.000

בואי נתחיל מקטן.עליך. כשאת שמעת. הרי דיברו על זה. כשאת שמעת על מה שקרה. ששרפו בתי כנסת.

01:00:58.000 01:01:09.500

והרסו בתי עסק. ולקחו אנשים למחנות ריכוז. את בתור ילדה. מה זה עשה לך?

01:01:09.500 01:01:23.000

אנחנו. שמענו מחנות. שולחים בחורים צעירים. שצריכים לעשות עבודה בשביל המלחמה. בשביל היטלר.

01:01:23.000 01:01:41.500

והוא חשב כבר לכבוש וקיבלנו מבילפלד. זה עיירה או עיר גדול. כתובות לשלוח לבנים האלה. איזה חבילה.

01:01:41.500 01:02:00.000

גם לנו כבר לא היה. אבל בכל זאת כמה ביסקוויטים והיה מבוקש סוכרזית. אולי קוואקר. לא זוכרת בדיוק.

01:02:00.000 01:02:09.500

דברים שעוד אנחנו יכולים גם לקנות ולהם היה הצלה.

01:02:09.500 01:02:19.000

אז אני זוכרת. בחרתי בחור. לא מהעיירה שלנו וגם לא מהסביבה.

01:02:19.000 01:02:23.000

לא הכרת אותו באופן אישי.

01:02:24.000 01:02:36.000

לא. ואני שלחתי כמה פעמים. לא הרבה. אולי ארבע פעמים. אז לא היה לנו כבר לבד.

01:02:36.000 01:02:50.000

כי ב-41 התחלת שתיים כבר לקחו את הדודות את האחיות של אבא ואת האח עם הזה.

01:02:50.000 01:02:51.000

עם הצלקת

01:02:51.000 01:03:24.000

לוורשה לגטו. וזה היה בשבילנו. סוף העולם. הסבתא. לא יכלה לתפוס את זה. אנחנו גרמנים.

01:03:24.000 01:03:36.000

היא ישבה. את יכולת לראות שהיא מזדקנת. היא היתה בשנות ה-70. עוד לא כל כך.

01:03:36.000 01:03:38.000

היא לא כל כך מבוגרת.

01:03:38.000 01:03:39.000

כמו שאני היום.

01:03:39.000 01:03:44.000

היה לכם איזה שהוא מידע על מה שקורה בפולין?

01:03:44.000 01:03:46.000

אנחנו קיבלנו גלויות.

01:03:46.000 01:03:48.000

ממי?

01:03:49.000 01:04:05.000

מוורשאו. וכתבו שם. תשלחו לנו משהו לאכול. אנחנו מתים מרעב. זה מה שאני זוכרת.

01:04:05.000 01:04:09.000

אני שמעתי את זה אני חשבתי.

01:04:09.000 01:04:19.000

וזה היה אפשר להעביר דבר כזה. הצנזורה לא מחקה. הצנזורה לא מחקה את השורות האלה.

01:04:21.000 01:04:36.000

הצנזורה נתנו לשלוח. אבל רק מה שהכי פשוט. טוב גם לנו לא היה. מה ששלחנו לא היה משהו.

01:04:36.000 01:04:38.000

לא אני שואלת על משהו אחר.

01:04:38.000 01:04:40.000

על צנזורה.

01:04:40.000 01:04:51.000

כשהם שלחו את הגלויות. מוורשה. וכתבו שהם מתים מרעב. האם הצנזורה לא מחקה את השורה הזאת?

01:04:51.000 01:05:15.000

לא נתנו את זה. או שלא היה אכפת להם. או ש. אני מצטערת

01:05:15.000 01:05:27.000

קרלה. קרלה. אני שואלת אותך. משום שאני שמעתי על גלויות. ששם השתמשו בקודים.

01:05:27.000 01:05:37.000

לא אמרו את הדבר באופן מפורש. למשל דוגמא. אנחנו אוכלים מצויין כמו ביום כיפור.

01:05:37.000 01:05:46.000

זאת אומרת אז מי שקיבל את הגלויה. הבין שהם לא אוכלים. או דברים מהסוג הזה.

01:05:46.000 01:05:55.000

זאת אומרת טרמינולוגיה. שיהודים יכולים להבין יהודים. אולי אנשים מהצנזורה פחות.

01:05:55.000 01:06:03.000

אולי גם הם יודעים אבל פחות. וכאן את אומרת שהם כתבו בצורה מפורשת שהם מתים מרעב.

01:06:03.000 01:06:16.500

זה כן. אבל מה עוד הם כתבו. ומה שהם ידברו ביניהם. זה אני לא יודעת. אל תשכחי אני הייתי ילדה.

01:06:16.500 01:06:19.000

הם לא רצו שאני אדע הכל.

01:06:19.000 01:06:31.000

אבל. אחר כך. אנחנו גם שלחנו גלויות. אבא. אני לא הייתי בטרזינשטט עם ההורים ביחד.

01:06:31.000 01:06:34.000

אז הכל אני לא יודעת.

01:06:34.000 01:06:48.000

אבל אבא. דיבר עם הגוי הזה. עם החבר איזה מה שהם יכולים לעשות. אז יש הגלויות.

01:06:48.000 01:06:54.000

בלמגו יש מוזיאון קטן ושם יש הגלויות.

01:06:54.000 01:07:04.000

אין לי אותם פה. אבל זה מאוד מעניין. הם עשו שמה בפרנקל האוס מוזיאון קטן למטה.

01:07:04.000 01:07:10.000

רק של המשפחה. מאוד מעניין אבל פה אני.

01:07:10.000 01:07:17.000

ושם יש את הגלויות האלה. שאת מספרת מוורשה.

01:07:17.000 01:07:18.000

מוורשה לא.

01:07:18.000 01:07:19.000

אז מאיפה?

01:07:19.000 01:07:27.000

כי זה ההורים כנראה לקחו לטרזינשטט. והם הכל לקחו לנו.

01:07:27.000 01:07:29.000

אז מאיפה יש את הגלויות?

01:07:29.000 01:07:42.000

מטרזינשטט. שהיינו כל המשפחה. אז היה כל חודש אני חושבת. מותר לנו לשלוח.

01:07:42.000 01:08:04.000

אז היה לאבא עם מישהו חצי יהודי. מישלינג קראו לזה. בעיר לגמרי אחר. שהוא מקבל גלויות שלנו. כל חודש.

01:08:04.000 01:08:06.000

בכתובת שלו.

01:08:06.000 01:08:15.000

והוא נוסע. ללמגו כי שמה הייתה לו אחות. היא גם הייתה נשואה עם גוי.

01:08:15.000 01:08:20.000

והיה מקובל. נישואי תערובת?

01:08:20.000 01:08:36.000

היו כאלה מקרים. ושהצליחו להתחמק. הבעל נגיד היה גוי. איכשהו האישה יכלה להישאר בחיים.

01:08:36.000 01:08:46.000

אז יש לי דוגמא. יש לי גם דוגמא. אבל אני רוצה להמשיך בגלל הגלויות.

01:08:47.000 01:09:06.500

הוא הביא את הגלויות לגוי הזה. ובאמת היה גבורה שהוא עשה את זה. כי גם הוא היה מסוכן בשבילו.

01:09:06.500 01:09:18.000

ובגלויות אבא היה צופן. שהם ידעו. צריך לשלוח להם משהו. הם מתים מרעב..

01:09:18.000 01:09:24.000

הם לא כתבו את זה במפורש. אלא בצורה של צופן.

01:09:24.000 01:09:26.000

בצופן.

01:09:26.000 01:09:30.000

כי אחרת הצנזורה לא הייתה שולחת.

01:09:30.000 01:09:40.000

הם דיברו על זה. שאם אנחנו צריכים כסף. עם כסף אפשר בטרזינשטט עם הצ'כים.

01:09:40.000 01:09:44.500

עם הג'אנדרמים הצ'כים. לקנות משהו.

01:09:44.500 01:10:09.000

אז. איך שולחים כסף? בחבילה קטנה? האישה אפתה עוגה. ובעוגה. בגרמניה יש הטצ'קו. זה היום עוד פירמה.

01:10:09.000 01:10:20.500

שעושים פודינג. היום כבר דברים גדולים כמו אצלנו סנפרוסט.

01:10:20.500 01:10:31.000

וגם בקבוק קטן. קיצלה עם ארומה. תבלינים.

01:10:31.000 01:10:34.000

טעמים.

01:10:34.000 01:10:54.500

למשל רום. ששמים וניל. ששמים בעוגה. בזה הם הכניסו מאה מארק. זה מאוד צר קטן. והיא אפתה את זה בעוגה.

01:10:54.500 01:11:09.000

בפנים. אבא סיפר לי. הם קיבלו את זה. אני הייתי עם נועה. והם היו לחוד.

01:11:09.000 01:11:38.000

ולקחו קופסת של משחת נעליים. הכל החוצה את כל המשחה. מנקים את זה. שמים 100 מרק והוא עשה מפח מחדש.

01:11:38.000 01:11:45.500

שם על המרק. על ה-100 מרק ושם בחזרה את המשחה.

01:11:45.500 01:11:55.000

ואת הכסף למעלה. נייר כסף סגר. כי תארי לעצמך. אז לא היה רנטגן.

01:11:55.000 01:12:00.000

כן. אז אי אפשר לשקף את זה

01:12:00.000 01:12:15.000

וחשבו משחת נעליים. שיקבלו את זה. הגרמנים בדקו. את העוגה. אם הם לקחו חתיכה. ושמה לא היה.

01:12:15.000 01:12:20.000

הבקבוקון הזה. וככה הבריחו.

01:12:20.000 01:12:35.000

אבא קיבל כמה. ואחר כך הוא ענה להם בגלויה. זה יש לי. זה יש שם קוחוס גזונט.

01:12:35.000 01:12:49.500

הוא בריא. קוחוס עוגה. וקוחוס גזונט. הוא בריא. זאת אומרת זה הגיע.

01:12:49.500 01:13:00.000

אני לא זוכרת מה על המשחה. וטוב שיש לנו עכשיו לנקות את הנעליים או משהו כזה.

01:13:00.000 01:13:05.500

אז הם לא חושבים על ששמה היה כסף.

01:13:05.500 01:13:21.000

הצלחנו. אבא הצליח. והיה לי ילד קטן האח. הוא היה שנה וחמישה חודש ולקחו אותנו. 42.

01:13:21.000 01:13:26.000

אבל שנייה שנייה אחת. לפני שאת מספרת על האח שלך.

01:13:26.000 01:13:34.500

כיוון שמקודם התחלת לדבר על מישלינגים ונישואי תערובת ואמרת שזה דבר מקובל.

01:13:34.500 01:13:45.000

עכשיו. כל זמן שנישואי תערובת החזיקו מעמד. זאת אומרת שהבעל לא התגרש מאשתו.

01:13:45.000 01:13:51.000

והאישה לא התגרשה מבעלה היהודי אז הם יכלו להישאר נכון?

01:13:51.000 01:14:05.000

להישאר. ולא שלחו אותם למחנות. אבל. אם אחד מבני הזוג היה מתגרש. מהבן זוג היהודי.

01:14:05.000 01:14:09.000

נכון? היו שולחים אותו למחנות.

01:14:09.000 01:14:20.000

היו כאלה מקרים. תראי אצלנו אנחנו היינו יהודים. אבל רציתי לספר לך.

01:14:20.000 01:14:33.000

לסבא פרנקל של הסבתא שנשארה. היה אחות היא התחתנה עם גוי.

01:14:33.000 01:14:38.000

כבר אז. זאת אומרת זה היה במאה ה-19.

01:14:38.000 01:14:49.000

אוי היא הייתה כבר זקנה. והיא גרה בלמגו. הבעל נפטר. היא הייתה אלמנה.

01:14:53.000 01:15:04.000

היא נשארה לבד בלמגו. כי הילדים שלה מבוגרים. חמישים. ארבעים. חמישים.

01:15:04.000 01:15:17.000

אחד בהמבורג. שתיים במשהו כזה רחוק. והיא נשארה לבד. והיא באה כל פעם אלינו.

01:15:17.000 01:15:27.000

ביום כיפור אני זוכרת שהיא אמרה. את יודעת שצריך. פסטינג.

01:15:27.000 01:15:28.000

לצום

01:15:28.000 01:15:36.000

לצום. את 11. את יכולה כבר לא זוכרת. בסדר. אני מוכנה. חצי יום.

01:15:36.000 01:15:47.000

והלכנו לטייל. אבל זה לא חשוב. העיקר הדודה הזאת. באה כל הזמן אלינו.

01:15:47.000 01:15:53.000

ואיזה יום אחד אמרתי לאמא איפה היא?

01:15:53.000 01:16:02.000

היא באה כמעט כל יום. כי זה לרחוב אחר. עשתה סיבוב. ישבה עם סבתא.

01:16:02.000 01:16:13.000

דיברה איתנו. היא מאוד אהבה אותי. אני הלכתי איתה לטייל קצת. לא כל כך אבל. הבנתי שהיא לבד.

01:16:13.000 01:16:31.000

ואיפה היא? היא לא באה. אז אמא אמרה. בת אחת לקחה אותה. בת אחת לקחה אותה לעצמה.

01:16:31.000 01:16:40.000

נו אני אחרי המלחמה. האלה הם התחתנו עם גוי. הם כבר היו חצי.

01:16:40.000 01:16:42.000

חצי יהודיות.

01:16:42.000 01:16:50.000

גם התחתנו עם גוי. כל בת התחתנה וגם הבחור.

01:16:50.000 01:16:51.000

עם גרמני.

01:16:51.000 01:17:04.000

כן. ולא שאלו. הם נשארו בחיים. לא לקחו אותם. אז אחת לקחה את האמא בת אחת.

01:17:04.000 01:17:16.000

ואני אחרי המלחמה היה לי קשר איתם גם כן. מעניין אבל צריך. יש לי הרבה בצד אבל.

01:17:16.000 01:17:18.000

נשמע. נשמע.

01:17:18.000 01:17:30.000

העיקר. אני הייתי אצלה. אמרתי לה תגידי לי דבר אחד. מה קרה עם אמא שלך? פתאום היא לא הייתה בלמגו.

01:17:30.000 01:17:42.000

אז היא אמרה. לקחתי אותה. זאת היא הייתה. כי הייתה עוד בת. ואיפה היא?

01:17:42.000 01:17:47.500

היא מתה בלרלן. היא הייתה כבר זקנה.

01:17:47.500 01:17:59.000

ועכשיו מה לעשות איתה? היא יהודייה. אז היא הלכה לכומר שמה. לא בלמגו. עיירה אחרת לגמרי.

01:17:59.000 01:18:09.000

והיא אמרה אמא שלי נפטרה. אז הוא אמר. נו מה. זה קורה. כן אבל היא יהודייה. מה לעשות?

01:18:09.000 01:18:17.000

הוא אמר אין בעייה. נקבור אותה אצלנו בבית קברות.

01:18:17.000 01:18:20.000

מה הוא היה פרוטסטנטי או קתולי? את יודעת?

01:18:20.000 01:18:22.000

אני לא יודעת.

01:18:22.000 01:18:38.000

את מבינה שגם. ויש אחד אותו דבר מסבא השני. אחות התחתנה עם גוי. הרבה ילדים.

01:18:38.000 01:18:46.000

ואני זכרתי אותה ואפילו נסעתי עם סבא לבקר אותה.

01:18:46.000 01:18:57.000

עם הקוטש. סוס ועגלה ומאוד אהבתי. אבל הוא אמר לי. אל תספרי לסבתא.

01:18:57.000 01:19:06.000

כי סבתא הייתה נגד זה שהיא התחתנה עם גוי. אז היא כנראה הייתה ברוגז איתה.

01:19:06.000 01:19:19.000

אז אני נסעתי. ומאוד אהבתי לנסוע. לשחק שמה עם הילדים. וטנטה בטי. הייתה בשבילי טנטה בטי.

01:19:19.000 01:19:28.000

את מבינה. דודה בטי. ותארי לעצמך שאותה תפסו והבעל כבר לא היה בחיים.

01:19:28.000 01:19:30.000

הבעל הגוי

01:19:30.000 01:19:37.000

הבעל הגוי. ולקחו אותה והיא מתה במחנה.

01:19:37.000 01:19:39.000

לאן לקחו אותה?

01:19:39.000 01:19:43.000

אני יכולה לדעת. אני בקשר עם ה.

01:19:43.000 01:19:54.500

לפני כמה שנים. קיבלו בלמגו מכתב שאם יש מישהו ממשפחת פרנקל.

01:19:54.500 01:20:02.000

אז נתנו את הכתובת. שאני קיבלתי פה. לפני שלוש. לא יותר.

01:20:02.000 01:20:19.000

שלוש. אני לא חושבת אפילו ארבע שנים. קיבלתי מכתב יפה. אני. איך קוראים לזה. מה שיש לי הרבה.

01:20:24.000 01:20:26.000

סבתא רבא.

01:20:26.000 01:20:42.000

כן. אנחנו ילדים מזה. מדודה בטי. מסבתא בטי. ומאוד שמענו שאת חיה. מאוד רוצים לראות אותך.

01:20:42.000 01:20:51.000

קשר איתך. והיום יש לי קשר איתם. אבל הם גויים לכל דבר.

01:20:52.000 01:21:02.000

לא אני רק רוצה להגיד לך איך משחק החיים איתי.

01:21:02.000 01:21:15.000

אבל חלק מהמשפחה. היותר צעירים. קיבלו את אלה מנישואי התערובת. באופן שהם עדיין משפחה.

01:21:15.000 01:21:17.500

לא החרימו אותם.

01:21:17.500 01:21:19.000

לא. תראי

01:21:19.000 01:21:21.000

הכירו בהם.

01:21:21.000 01:21:31.000

חיו שמה עם הגויים. זה קורה היום. היום זה לא קורה? היום זה לא קורה?

01:21:31.000 01:21:45.000

כן. אבל אנחנו מדברים על גרמניה הנאצית. תראי גם לפני שהיטלר עלה לשלטון הם היו אנטישמים לא קטנים.

01:21:45.000 01:21:55.500

אבל בכל זאת היו נישואי תערובת וזה היה מקובל בקהילה. זאת אומרת אנשים לא התרחקו.

01:21:55.500 01:22:08.000

ובזמן המלחמה זה היה כמו שטר ביטחון. אם היית נשוי לנוצרי. לא שלחו אותך למחנה ריכוז.

01:22:08.000 01:22:24.000

רק אם היית מתגרש ממנו או שאם הוא מת. אם הוא מת אין כבר מישהו שיגן עליך. אז אתה נשארת יהודי.

01:22:24.000 01:22:35.000

תראי אני הלכתי משוויצריה. באתי לכאן לארץ. למה?

01:22:35.000 01:22:48.000

בטרזינשטט הכרתי נוער ציוני ושמעתי על ישראל. אז פלסטינה. עוד לא היה ישראל.

01:22:48.000 01:22:50.000

ברור.

01:22:50.000 01:22:51.000

על הארץ אמרו.

01:22:51.000 01:22:58.000

אבל זו הייתה פעם ראשונה שאת שמעת על פלסטינה? לפני זה?

01:22:58.000 01:23:16.000

אני שמעתי בגרמניה שקיללו אותי. אז היו כאלה. תלכי לפלסטינה. אז אני מאוד מאוד נעלבתי.

01:23:16.000 01:23:18.000

מה יש לי בפלסטינה?

01:23:18.000 01:23:26.000

לא כתבו גרפיטי על החנויות על הקירות על הבתים.

01:23:26.000 01:23:42.000

לא זה היה מילות גנאי של הילדים. שהיו זאויודה. ושהיו אומרים. תלכי לפלסטינה. מאוד נעלבתי.

01:23:42.000 01:23:45.000

אני באה לטרזינשטט.

01:23:45.000 01:23:52.000

רגע. רגע. תעצרי פה. תעצרי פה. שנייה אחת. אנחנו עוד נדבר הרבה על טרזינשטט.

01:23:52.000 01:24:10.500

לא זה מאוד חשוב. כי אני רציתי להגיד לך למה באתי ב-49 והכרתי את בעלי. הוא מפולין. לא היה ציוני.

01:24:10.500 01:24:22.000

השתחרר בגרמניה. היה לו חנות. היה לו טוב. הוא אמר זה יש פה קולטורה.

01:24:22.000 01:24:26.000

באיזה מקום בגרמניה?

01:24:26.000 01:24:28.000

בלמגו.

01:24:28.000 01:24:29.000

אה. חזרתם ללמגו.

01:24:29.000 01:24:34.000

זה סיפור שלו. זה גם כן מעניין מאוד.

01:24:34.000 01:24:35.000

כן. אנחנו נשמע על זה.

01:24:35.000 01:24:42.000

אני הכרתי אותו. ולא ידעתי עוד כל כך מהר שאנחנו מתחתנים.

01:24:42.000 01:24:54.000

הייתי חולה. הוא הביא אותי עם אמבולנס. עם עוד חברים לברגן בלזן. לבית חולים.

01:24:54.000 01:25:11.000

ואנחנו התכתבנו. משוויצריה כל השנים. ואני הוא אמר כל הזמן במכתבים. מתי את חוזרת? מתי את בריאה?

01:25:11.000 01:25:19.000

אפילו כתב לרופא. הוא רוצה לדעת את המצב שלי.

01:25:19.000 01:25:35.000

והרופא קרא לי. קיבלתי פה מכתב מגבר. רוצה לדעת איך המצב שלך ואם את כבר יכולה לצאת מהזה.

01:25:35.000 01:25:48.000

את מרשה לי לענות לו? כן. תענה לו את האמת. שאני עוד לא יכולה לבוא לגרמניה.

01:25:48.000 01:25:55.000

והוא כתב לו. אז אני לא ידעתי מזה. יותר מאוחר.

01:25:55.000 01:26:04.000

טוב. אני שמעתי מהרופא אבל ממנו. אז הוא חשב בסדר נחכה. היה לו חנות היה לו טוב.

01:26:04.000 01:26:19.000

והעיקר. אמרתי לו. שהיה מדובר על חתונה נפגשנו. הוא בא לגבול של שוויצריה. לא יכול להכנס.

01:26:19.000 01:26:24.000

כי לא היה לו פספורט גרמני גם לא פולני.

01:26:24.000 01:26:41.000

אז בגבול נפגשנו. הוא אמר. אני רוצה להתחתן וזה. אמרתי טוב. אבל אני רוצה ללכת לארץ.

01:26:41.000 01:26:56.000

לא. מה הוא לא אין לו. זה לא מושך אותו. העיקר אמרתי אם זה לא מושך אותך. אז תחפש לך אחרת.

01:26:56.000 01:27:02.000

אני הולכת לגרמניה לא יותר. גמרנו.

01:27:02.000 01:27:09.000

את לא חוזרת לגרמניה. את אומרת שאת לא חוזרת לגרמניה. את לא חיה בגרמניה.

01:27:09.000 01:27:16.500

גמרתי עם גרמניה. הם עשו לנו כזה. לקחו לי את כל המשפחה.

01:27:16.500 01:27:24.000

העיקר. אז הוא לקח אותי עם הארץ. אבל הוא אמר.

01:27:24.000 01:27:26.000

עסקת חבילה.

01:27:26.000 01:27:36.000

אבל הוא אמר. אני אסע קודם לראות מה אני יכולה לעשות שם. היה לו פה משפחה בחיפה.

01:27:36.000 01:27:40.000

אבל אנחנו כבר מושכים את הסיפור.

01:27:40.000 01:27:45.000

אבל זה מאוד חשוב. בגללו באתי.

01:27:45.000 01:27:55.000

לא. בגללך הוא בא. הפוך. בגללך הוא בא. אבל אנחנו נשמע על זה.

01:27:55.000 01:28:07.000

אנחנו נשמע על זה. עכשיו אני מסתכלת ואני פשוט רוצה לשאול אותך משהו. שמקודם עוד רציתי לשאול אותך.

01:28:07.000 01:28:08.000

בבקשה

01:28:08.000 01:28:19.000

לאבא שלך היה ביזנס. הוא ואח שלו עבדו בביזנס. הם התפרנסו. הם היו אנשים אמידים. נכון?

01:28:19.000 01:28:29.000

לאבא שלך היה ביזנס מתי הפסיק לעבוד. מתי הוא הפסיק לעבוד?

01:28:29.000 01:28:32.000

ב-38. לא נתנו לו כבר.

01:28:32.000 01:28:36.000

עד 38 הוא עבד. הוא המשיך להחזיק את העסק?

01:28:36.000 01:28:41.000

כן. אבל זה היה כל פעם פחות.

01:28:41.000 01:28:46.000

והיה גם נוסע? היו לו את שלושת העסקים?

01:28:46.000 01:28:50.000

38 לקחו לו את האוטו.

01:28:52.000 01:28:58.000

כי אנחנו צריכים. למקד את הדברים.

01:28:59.000 01:29:17.500

והפסיקו לבוא. האיכרים באו להגיד לו. שהם שחטו את הפרה. אז הם הביאו לו את העור.

01:29:17.500 01:29:34.000

אז אחד בא. וראו אותו. אס אס. נאצי. נאצי. וסיפרו את זה. וזה היה בעיתון.

01:29:34.000 01:29:35.500

הלשינו.

01:29:35.500 01:29:50.000

זה היה בעיתון. אני לא יודעת עם תמונה של האיכר. אבל השם שהוא בא ליהודי פרנקל. למכור את

01:29:50.000 01:29:58.000

העורות פרה. מה אבא שלך. היה עושה עם העורות של הפרה? הוא היה מעבד אותם?

01:29:58.000 01:30:09.000

כן. הוא היה לו. אני יכולה להראות. אבל אנחנו לא מגיעים לזה. היה בניין מאחורי הבית.

01:30:09.000 01:30:21.000

מחסן. היום אומרים מחסן אבל זה בניין. אז הוא שמר על היופי. ושם הוא תלה את זה עד שזה מוכן.

01:30:21.000 01:30:23.000

ייבש את זה.

01:30:23.000 01:30:24.000

ייבש את זה.

01:30:24.000 01:30:29.500

ואחר כך מה עשו עם זה? ארנקים? למה השתמשו בזה?

01:30:29.500 01:30:32.000

בשביל עורות.

01:30:32.000 01:30:34.000

עורות לנעליים?

01:30:34.000 01:30:35.000

בטח.

01:30:35.000 01:30:36.000

זה עור.

01:30:36.000 01:30:44.000

זאת אומרת. הוא קיבל את זה מהאיכרים ואחר כך הוא היה משווק את זה לסנדלרים וככה.

01:30:44.000 01:30:52.000

לא. היה פירמה שלקחו את זה. לא אח. הוא לקח.

01:30:52.000 01:31:02.000

כשהוא בעצם ב-38. אחרי הקריסטל נאכט. היה צריך להפסיק עם העסקים שלו. לקחו לו את המשאית.

01:31:02.000 01:31:04.000

ממה התפרנסתם?

01:31:04.000 01:31:20.000

היה עצוב מאוד. קודם כל הוא מכר הכל מה שהיה. הציוד. ועוד ציוד. ועוד מה שהיה.

01:31:20.000 01:31:29.000

אני התפלאתי כמה שזה ריק פתאום. זה אני לא אשכח.

01:31:29.000 01:31:49.000

כל המחסן היה לו בית מלאכה. כל הציוד לאט לאט הוא מכר. קיווה שזה יפסיק שזה ילך היטלר ילך פייפל ואנחנו

01:31:49.000 01:31:57.000

נהיה שוב בני אדם. אבל להפך זה נהיה יותר גרוע.

01:31:57.000 01:32:12.000

הוא חיפש עבודה. והיה לו הרבה חברים גויים. שם בלמגו היו עץ כי הרבה יערות.

01:32:12.000 01:32:20.000

זה היה עץ. הם עשו כרכאות. כרכאות.

01:32:20.000 01:32:23.000

אז הוא עבר לעבוד עם עצים.

01:32:23.000 01:32:30.000

לא. אנשים. אנשים גויים חברים.

01:32:30.000 01:32:31.000

נתנו לו עבודה?

01:32:31.000 01:32:48.000

הוא ביקש. אז הם אמרו לו. אנחנו לא יכולים לקחת אותך. אתה יהודי. אחרת אנחנו. הנאצים. הם פחדו

01:32:48.000 01:32:49.000

היה אסור להעסיק יהודים.

01:32:49.000 01:33:00.000

אז בסוף. הוא מצא. אחד שהיה ממש ממש. מגרש עצום. לעצים.

01:33:00.000 01:33:10.000

הוא קנה את עצים ועשה מזה קרשים. את יודעת ומלא. המגרש שלו.

01:33:10.000 01:33:14.000

וזה היה מיועד לנגרים או בשביל חימום.

01:33:14.000 01:33:36.000

בשביל נגרים. זה היה עץ לבנייה. עץ להכל. והוא. אז בן אחד. בן. הבן היחיד נפל כבר במלחמה.

01:33:36.000 01:33:59.000

כבר היה מלחמה. היה לו בת. זה 12:00. רגע. אני רוצה להסביר לך. תקשיבי. הוא אנשים דתיים.

01:33:59.000 01:34:11.000

גויים. אוונגלים. מבוגרים. בת אחת הבן נפל.

01:34:11.000 01:34:18.000

הוא לקח אותו. בשביל מה? הוא לא הצטרך אותו בשביל העצים.

01:34:18.000 01:34:30.000

היה לו צוות שמכינים את העצים. בשביל היה תנור גדול. בשביל למלות את התנור כל פעם.

01:34:30.000 01:34:37.000

סתם נתן לו עבודה. הבנת?

01:34:37.000 01:34:46.000

הוא היה בן אדם טוב. הוא ראה שאבא במצוקה. הוא לא הצטרך אותו.

01:34:46.000 01:34:52.000

הגרמנים עובדים אפילו אם הם עשירים הם עובדים לבד.

01:34:52.000 01:35:06.000

לא. הוא נתן לו את העבודה. ואני זוכרת שבצהריים הלכתי והבאתי לו סנדוויץ או מרק וזה.

01:35:06.000 01:35:10.500

זה לא רחוק היה מהבית שלנו.

01:35:10.500 01:35:25.000

ותמיד ראיתי אותו שם לשבת את המייסטר. את הבוס. עם הבת בשחור. כי הם עוד התאבלו על הבן כל הזמן.

01:35:25.000 01:35:31.000

האמא אני לא זוכרת כל כך. אולי היא במטבח הכינה אוכל.

01:35:31.000 01:35:44.500

אז הוא שמן. פרצוף כזה עצוב. לא באמת היה ונתתי לאבא את האוכל והלכתי. אחרי המלחמה.

01:35:44.500 01:35:48.000

עכשיו אנחנו נעצור שנייה.

01:35:48.000 01:35:50.000

בכלל?

01:35:50.000 01:35:53.000

בכלל.

01:35:55.000 01:36:02.000

בגיל 11 אחרי ליל הבדולח.

01:36:02.000 01:36:15.000

קרלה עד עכשיו שמענו על בני המשפחה. על מה שקרה להם. לאן הם נלקחו ומה היה גורלם.

01:36:15.000 01:36:28.000

הגיע הזמן שנשמע מה קרה לילדה קרלה? שרואה את כל מה שקורה בגרמניה. במולדת שלה.

01:36:28.000 01:36:37.500

רואה מה קורה לתרבות הגרמנית. שעד כה הייתה התרבות שלה. איך היא מתייחסת ליהודים.

01:36:37.500 01:36:45.000

איך כל הדברים האלה משפיעים עלייך? בבקשה.

01:36:45.000 01:36:57.000

זה היה מאוד מאוד קשה בשבילי. כי יהודים חוץ ממני ואחותי ילדים לא היו.

01:36:57.000 01:37:10.000

האחים שלי היו קטנים. אחד עוד לא נולד. כי הוא נולד רק ב-41. הייתי מקובלת.

01:37:10.000 01:37:15.000

את מדברת על שנת 40 על בערך על שנת 40 אחרי ליל הבדולח.

01:37:15.000 01:37:30.000

הייתי מאוד מקובלת ברחוב. אז לא שיחקו בבית עם גמבוי. או עם הטלוויזיה זה לא היה.

01:37:30.000 01:37:40.000

הרחוב היה מגרש המשחק שלנו. אז הייתי מקובלת.

01:37:40.000 01:37:55.000

אני הלכתי אפילו. שהיה חג של מרטין לותר. לא ידעתי מה זה מרטין לותר. אבל הוא היה מנהיג דתי.

01:37:55.000 01:37:57.000

ואנטישמי גדול

01:37:57.000 01:38:11.000

את זה למדתי יותר מאוחר. ולמה? אנשים אולי לא יודעים למה? הוא רצה לשכנע את היהודים לשכנע.

01:38:11.000 01:38:19.000

להיות. להאמין בישו.

01:38:19.000 01:38:34.000

הוא ראה עם היהודים אי אפשר להזיז אותם מהדת. אז נהפך אצלו השנאה ואני לא ידעתי את זה.

01:38:34.000 01:38:49.000

היה חג אחד.מרטיני קראו לזה. מרטין לותר. והלכו מבית לבית. שרנו שיר. ילדים.

01:38:49.000 01:39:11.000

ואנשים נתנו ממתקים לפעמים עט משהו קטן זה תלוי במשפחה.

01:39:11.000 01:39:11.001

ואני הייתי מנהיגה. וידעתי את השיר. מה שנהוג. כנראה זה היה ממרטין לותר.

01:39:11.001 01:39:17.000

והיו אנשים שלא נתנו כלום. אז היה לנו גם גם שיר.

01:39:17.000 01:39:18.000

בשבילם?

01:39:18.000 01:39:31.000

כן. בכל אופן הכל בסבתא שהיא הרי יהודייה וידעה מרטין לותר. זה לא בשבילנו.

01:39:31.000 01:39:37.000

אבל היא נתנה לי עוד סל. שיהיה לי מקום בשביל הממתקים.

01:39:37.000 01:39:44.000

אמא שלי לא כל כך רצתה. אבל סבתא היא תמיד אמרה. שהיא גרמניה.

01:39:46.000 01:39:56.000

ופתאום אמא אומרת לי. תשמעי. את לא הולכת זה לא בשבילנו.

01:39:56.000 01:40:10.000

וגם אהבתי ללכת לכנסיה. והקשבתי היה להם שיעור דת. אז הקשבתי אבל זה כבר בבית ספר שמעתי.

01:40:10.000 01:40:13.000

מהמורה על ישו.

01:40:13.000 01:40:24.000

אני לא יודעת אם סיפרתי את זה. היא אמרה שהיהודים צלבו אותו. וכל הילדים הסתכלו עליי.

01:40:24.000 01:40:31.000

אני היחידה כי אחותי הייתה יותר גדולה. בכיתה יותר גבוהה.

01:40:31.000 01:40:48.000

ואחר כך אחרי ההפסקה בהפסקה. אחרי השיעור. רציתי להגיד. את באמת צלבתם אותו? עשיתם?

01:40:48.000 01:40:58.000

אני לא יודעת מזה. אני לא דיברנו על זה בבית. שזה אלפי שנה.

01:40:58.000 01:41:03.000

לא יכולתי לענות. מה לעשות?

01:41:03.000 01:41:07.000

לקחת. לקחת.

01:41:09.000 01:41:25.500

בבית ספר כבר התחילו הבעיות. צלבנו את ישו ואז הם שמו לב שאני יהודיה. אחד שמה בכיתה.

01:41:25.500 01:41:34.000

והמורה הדגישה. את זה במיוחד היא הייתה נאצית ממש.

01:41:34.000 01:41:48.000

היו לה על השולחן. הרבה קופסאות לתרום. מה שהיטלר התחיל והוא מאוד הצליח עם זה.

01:41:48.000 01:41:53.000

בשביל אנשים עניים וזה הלך לו.

01:41:53.000 01:42:11.000

אז הילדים התחילו להתחיל לשאול אותי. מה זה יהודים? אמרתי רגיל. אתם אוונגלים.

01:42:11.000 01:42:25.000

ואני יהודייה ויש קתולים אז היו קתולים קתולי. רציתי להקטין את השנאה.

01:42:25.000 01:42:29.000

להקטין את התחושה הרעה נגד היהודים.

01:42:29.000 01:42:45.500

שזה משהו מיוחד. אבל זה לא עזר. אני חושבת שזה בא מהבית. הם באו הביתה. סיפרו שקרלה היא יהודייה.

01:42:45.500 01:42:58.000

אז הם כנראה שאמרו אני יודעת מזה. תתרחקו ממנה לא צריך לשחק איתה.

01:42:58.000 01:43:10.000

היו כמה שהלכתי אחרי צהריים. אחרי שעשינו את השיעורים אז נפגשנו ובאו אלי.

01:43:10.000 01:43:21.000

וזה הפסיק וזה כאב לי מאוד מאוד. עוד ניסיתי ושראיתי אבל.

01:43:21.000 01:43:28.000

שילדה כזאת שבאה אלי אומרת נו מה זה אכפת לי שאת יהודייה.

01:43:28.000 01:43:41.000

אמרתי אבל טוב. שהיא לא כדאי ללמוד איתי יהיו לך בעיות היתר. לא אוהבים את זה ושואלים אותך אחר כך.

01:43:41.000 01:43:52.500

אני אותו הילדה כמו שהייתי. אבל אין מה לעשות זה היטלר עכשיו מפרסם.

01:43:52.500 01:44:00.000

כן. אמא שלי אמרה וזה לא אכפת לנו. אבל אני הפסקתי איתה.

01:44:00.000 01:44:03.000

בת כמה היא הייתה הילדה הזאת בערך?

01:44:03.000 01:44:15.000

בנות 12 נגיד. ואני זוכרת עמדנו שנינו עם האופניים ואמרתי תסעי. אל תעמדי איתי.

01:44:15.000 01:44:30.000

אז היא אומרת. אבל אני אוהבת לקחת את הספרים. ספרים נסטייק היה אז. אני שכחתי עכשיו את הסופרת.

01:44:30.000 01:44:36.000

היא הייתה גם יהודייה וגם הרגו אותה. דרך אגב.

01:44:36.000 01:44:48.000

אז אמרתי את יודעת מה. תבואי ואני אתן לך את הספרים. ככה. נתתי לה אחד והיא החזירה כמו ספרייה.

01:44:48.000 01:44:55.000

אמרתי בואי ואני אתן לך את הספרים אני כבר לא צריכה אותם כי אני קראתי אותם.

01:44:55.000 01:45:02.000

ואני ראיתי עכשיו אם לתת אם זה. ומפסיק.

01:45:02.000 01:45:14.000

והיו עוד בנות ככה. שבאו אלי. אמרתי לא כדאי. והמצב בבית היה באמת קשה.

01:45:14.000 01:45:21.000

אבא עם העבודה. לא קיבל עבודה. חברים טובים לא לקחו אותו.

01:45:21.000 01:45:34.000

הוא סיפר לאמא. תראי איזה. איך בילינו ביחד. איך נולדו הילדים שלנו ביחד. אחת הייתה באותו התאריך.

01:45:34.000 01:45:47.000

אז עשינו את היום הולדת פעם שם ופעם פה. אז הוא היה מאוכזב מאוד וגם עצבני ועצוב.

01:45:47.000 01:45:59.000

זה הרגשתי. להורים לא לספר את הבעיות שלי. שיש לי ברחוב בעיות. אני אפתור אותם לבד.

01:45:59.000 01:46:13.000

עכשיו אני רוצה לשאול אותך קרלה. עבודה לא הייתה. את העסקים לקחו לאבא. את סבלת מאפליה בבית ספר.

01:46:13.000 01:46:22.000

האם באיזה שהוא רגע מסוים עלה על הפרק לעזוב את גרמניה?

01:46:22.000 01:46:23.000

כן.

01:46:23.000 01:46:25.000

בבקשה.

01:46:25.000 01:46:40.500

חבר של אבא שלי. נגד היטלר משהו לא רגיל. הוא ראה שלא מוביל לטובה.

01:46:40.500 01:46:46.000

הוא ייקח מהיהודים הכל. והוא ישמיד אותם.

01:46:46.000 01:47:05.000

הוא אמר לאבא שלי תברחו לא פעם. אבא הלך בלילה. וישב שם שעות והם שמעו בי. בי. סי לונדון.

01:47:05.000 01:47:11.000

אנחנו תמיד צחקנו. אבל בבית רק. שאף אחד. כי זה היה אסור.

01:47:11.000 01:47:21.000

הוא בא משם הוא אומר לברוח. איך אני יברח עם משפחה גדולה כזו?

01:47:21.000 01:47:34.000

אז שתי הסבתות. הסבתא אומרת אני גרמניה לא יעשו לי כלום. גם אתם ולא יקרה לי כלום.

01:47:35.000 01:47:44.000

עוד משהו. כל הצעירים. צעירים משנות העשרים. השלושים..

01:47:44.000 01:47:59.000

של הזקנים היהודים. הצליחו לצאת לארגנטינה. לאפריקה אפילו לפלסטינה. אז לא קראו ישראל פה.

01:47:59.000 01:48:14.500

ואבל אחדים. אחד ושניים לא יותר. ואנחנו משפחה גדולה כזו וצריך כסף. הם רצו

01:48:14.500 01:48:17.000

בשביל לעשות סיפיקט.

01:48:17.000 01:48:33.000

זהו. הם רצו ממה תחיה? יש לך כסף? לבוא בלי גרוש לא מקבלים. היו לזה שם.

01:48:33.000 01:48:38.000

אני לא זוכרת בדיוק. עכשיו כרגע.

01:48:38.000 01:48:41.000

אפי דיויד. לארצות הברית זה היה. אפי דיויד.

01:48:41.000 01:48:53.000

שהיית צריך להוכיח שיש לך אמצעים לקיום. אבל אבא שלך היה שייך לאיזה מפלגה יהודית?

01:48:53.000 01:49:03.500

כמו פועלי ציון? בית"ר? פועלי המזרחי?

01:49:03.500 01:49:14.000

לא. בשום אופן לא. אנחנו לא ידענו מציונות. לא בכלל לא.

01:49:14.000 01:49:28.000

זאת אומרת האופציה. האופציה לעזוב את גרמניה. היא לא כללה את ארץ ישראל. למדינות אחרות לאמריקה לדרום אמריקה.

01:49:28.000 01:49:33.500

לאמריקה נתנו הקווטה. קראו לזה.

01:49:33.500 01:49:35.000

מכסה.

01:49:35.000 01:49:47.000

המספר שלנו.עשינו חשבון בעוד 10 שנים. אז אבא שלי אמר. לא נספיק זה לא בא בחשבון.

01:49:47.000 01:50:04.000

וגם התנאים שהוא עשיר. שיש לו איזה רנט שם. משפחה. זה לא בא בחשבון ובעצם שום דבר לא בא בחשבון.

01:50:04.000 01:50:07.000

היו יהודים שהיגרו לשנחאי.

01:50:07.000 01:50:09.000

שמה?

01:50:09.000 01:50:18.000

שנסעו לשנחאי. נכון? יהודים אוסטרים וגרמנים. זה היה על הפרק? דבר כזה?

01:50:18.000 01:50:30.000

אצלנו בבית לא. כי משפחה גדולה כזו אמרו שזה בלתי אפשרי. גם הם רצו. איזה.

01:50:30.000 01:50:32.000

סכום כסף.

01:50:32.000 01:50:33.000

כן.

01:50:33.000 01:50:50.000

עכשיו. תמיד היציאה מגרמניה. היתה כוללת את הסבתות ואת כל בני המשפחה. ולא רק את ואחותך ואבא ואמא?

01:50:50.000 01:50:52.000

אף אחד לא רצה לוותר.

01:50:52.000 01:51:09.000

לא. אבל הייתה אחת. שעכשיו הם היו מעוניינים שהדודות. האחיות של אבא שהתחתנו עם יהודי.

01:51:09.000 01:51:25.000

אחת התחתנה עם אחד מעיירה אחרת שמה בסביבה. והיה לו כבר ויזה לאפריקה. כי היה לו אח.

01:51:25.000 01:51:26.000

בדרום אפריקה?

01:51:26.000 01:51:33.000

והוא הרעיון שלה היה שהוא יכול לבוא עם האחות. עם האחות.

01:51:33.000 01:51:56.000

אז היה להם בית והדודה שלי. אחות של אבא. זה היה איך אומרים? לא חתונה מאהבה כזה. היה להם נוח.

01:51:56.000 01:52:06.000

אבל הוא רצה שהיא תישאר עם האמא הזקנה לשמור על הבית בגרמניה.

01:52:06.000 01:52:15.000

לא רצה למכור את הבית והאמא הייתה בחיים. אבל היא הייתה באמת מאוד. מאוד זקנה.

01:52:15.000 01:52:19.000

היא לא תעמוד בנסיעה לאפריקה.

01:52:19.000 01:52:30.000

אז הוא השאיר את הדודה שלי. עם האמא. אנחנו צחקנו. כל המשפחה. הוא לוקח את אחותו.

01:52:30.000 01:52:39.000

ומשאיר את האישה הצעירה עם אמא שלו. אנחנו מאוד לא קיבלנו.

01:52:39.000 01:52:44.000

אני שמעתי את זה מההורים. שמאוד לא.

01:52:44.000 01:53:01.000

אבל. הוא עזב את גרמניה עם האחות והדודה הייתה שם כמה חודשים. והיא האמא הזאת שלו. היא נפטרה.

01:53:01.000 01:53:10.000

היא באה הביתה. עם הבית היא לא עשתה כלום. כי כבר רצו הרבה כסף.

01:53:10.000 01:53:29.000

אם היהודים. הלכו למכור אז היה מיסים. קראו לזה "פלוכטשטויו". כאילו את בורחת ואת משחקת עונש.

01:53:29.000 01:53:37.000

משלמת עונש. העונש היה חצי מהבית. אז שוב לא היה מספיק.

01:53:37.000 01:53:50.000

אבל היא לא הספיקה. סגרו. אחד אחרי השני סגרו את הגבולות. לא היה. היו אנשים שישבו.

01:53:50.000 01:53:57.000

אנחנו מדברים על 42. נכון? ב-42 פחות או יותר. סגרו את הגבולות.

01:53:57.000 01:54:00.000

ב-41 זה עוד היה.

01:54:00.000 01:54:04.000

אפשר. אבל אחר כך סגרו את הגבולות.

01:54:04.000 01:54:05.000

אז היה גם היה קשה.

01:54:05.000 01:54:10.000

קשה. אבל אפשרי היה. אנשים יצאו מגרמניה ב-41.

01:54:10.000 01:54:25.000

אם מישהו שמה. אפילו באמריקה. אומר אני עשיר. יש לי כך וכך כסף. אני אקח אותם. אבל קשה מאוד. קשה.

01:54:25.000 01:54:37.000

אני שמעתי מעוד דודה. הוא נפטר. כי שמו אותו בעבודה קשה מאוד. לא היה רגיל הוא היה אמן.

01:54:37.000 01:54:41.000

הוא קיבל דלקת ראות ונפטר.

01:54:41.000 01:54:43.000

הוא היה יהודי.

01:54:43.000 01:54:54.000

יהודי כמובן. העניין היה שהשתדלו להיות וחוץ מזה גם היה אסור.

01:54:54.000 01:54:59.000

לא אבל היו מישלינגה. היו מישלינגה.

01:54:59.000 01:55:12.000

היו במשפחה שלנו. אחות של סבא. שתי אחיות של שני הסבים התחתנו עם גוי. האחות.

01:55:12.000 01:55:17.000

ומה באמת קרה. הם נשארו נשואים?

01:55:17.000 01:55:26.000

אז אחת הייתה בלמגו בעיירה שלנו. היא באה כל הזמן הבעל שלה כבר נפטר.

01:55:26.000 01:55:32.000

היא הייתה כבר אישה ב 70 ומעלה. סבא כבר מת.

01:55:32.000 01:55:42.000

אבל היא באה. ובלב שלה היא הייתה יהודיה. אני זוכרת שביום כיפור. היא באה איתנו להיות.

01:55:42.000 01:55:51.500

והיא אמרה את כבר בת 11 או 12 את יכולה לצום. את זה כבר.

01:55:51.500 01:55:54.000

כבר אחרי בת מצווה. אפשר כבר לצום.

01:55:54.000 01:56:05.000

שמה לא עשו בת מצווה. אמנם אמא שלי אמרה. אני יעשה גם לבנות שלי בת מצווה. התחילו אבל.

01:56:05.000 01:56:07.000

אבל לבנים עשו.

01:56:07.000 01:56:08.000

מה?

01:56:08.000 01:56:09.000

לבנים עשו. בר מצווה?

01:56:09.000 01:56:18.000

כן. אבל הבנים שלנו היו קטנים. עוד לא הגיעו לזה. אבל ברית מילה וזה.

01:56:18.000 01:56:29.000

הביאו ממי יודע איפה מוהל. גם על זה יש סיפור אבל נישאר בזה

01:56:32.000 01:56:38.000

הדודה הזאת. שהייתה נשואה לגויי. גירשו אותה גם?

01:56:38.000 01:56:47.000

הדודה שהוא נפטר. ונסעתי מאוד אהבתי לנסוע לשמה. עיר גדולה יותר. ואני נסעתי אליה.

01:56:47.000 01:56:52.000

היא הייתה. אני הייתי אמרו. דומה לה מאוד.

01:56:52.000 01:57:07.000

שנינו. האופי והכל. אני אהבתי להיות אצלה. ויום אחד בא איזה בחור. איש גדול שמן אפילו אני זוכרת.

01:57:07.000 01:57:09.500

הוא דיבר איתה שעות.

01:57:09.500 01:57:26.000

והיא. אני הלכתי לשחק. גם שמה היו לי כבר חברות. גויות אבל שיחקתי איתם. אני חזרתי הוא לא היה.

01:57:26.000 01:57:34.000

היא אומרת תשמעי. הוא רוצה להתחתן איתי. ועכשיו בואי ניסע הביתה.

01:57:34.000 01:57:39.000

אני רוצה לספר לאמא שלי את זה הסבתא.

01:57:39.000 01:57:57.500

מה הוא רצה? את הרכוש. כמו שעם הזאתי. שנשארה והוא נסע לאפריקה פה הוא רצה לארגנטינה. והוא גם יצא.

01:57:57.500 01:58:06.500

סבתא אמרה. לא בא בחשבון. את לא תתחתני איתו הוא רוצה רק לנצל אותך.

01:58:06.500 01:58:16.000

היא הסבירה. מי זה והכרנו בערך את המשפחות מכפרות.

01:58:16.000 01:58:18.000

כפרים.

01:58:18.000 01:58:30.000

מסביב המקומות האלה. ונשארתי כבר בבית. לא היא לא תתחתן איתו. אמרה לו. הוא יצא לארגנטינה.

01:58:30.000 01:58:32.000

ומה קרה עם הדודה?

01:58:32.000 01:58:44.000

הדודה הלכה לוורשאו. והם שמה מתו מרעב. הם כתבו לנו. קיבלנו גלוייה.

01:58:44.000 01:58:50.000

תשלחו לנו משהו לאכול אנחנו מתים מרעב.

01:58:50.000 01:59:05.000

הם היו מאוד מסכנים. כי כל הפולנים תפסו את העמדות. הם היק'ים. שבאו הם היו לא רגילים.

01:59:05.000 01:59:22.000

סיפרו לי את זה. אני לא הייתי בוורשה. אז שמה הייתה חנה. מרי ורות והרנסט האח של אבא.

01:59:22.000 01:59:34.000

יש איזה סרט דוקומנטרי. שמה אישה הולכת אני אומרת זאתי אחת הדודות.

01:59:34.000 01:59:45.000

היא הולכת היא כבר משהו. יש לה ביד כאילו שהיא רוצה למכור משהו בשביל חתיכת לחם.

01:59:45.000 01:59:49.000

ככה הם עשו כי לא היה להם כלום.

01:59:49.000 02:00:03.000

לעתיד אולי היה להם. הם באו לוורשה זה לא היה כמו אושוויץ. לקחו להם אבל לא הכל.

02:00:03.000 02:00:11.000

והם כתבו שהם באיזה בית ספר סידרו להם מקום אחד ליד השני.

02:00:11.000 02:00:19.000

אני חושבת שהם סבלו נורא עד שהם מתו. מאוד מסכנים.

02:00:19.000 02:00:39.000

אני שהייתי גם במחנות. חושבת איך הם. והם היו מלומדים. היה להם כבר הם למדו והורידו אותם.

02:00:40.000 02:00:44.000

עד למטה. העיקר.

02:00:44.000 02:00:47.000

אנחנו חוזרים אלייך קרלה.

02:00:47.000 02:00:59.000

אני שומעת מסביב. מה קורה. אני כבר לא שובבה כמו שהייתי. עצוב. בבית עצוב.

02:00:59.000 02:01:03.500

לא יודעים מה לעשות. אי אפשר לברוח.

02:01:03.500 02:01:19.000

והלכתי לעבוד. בקיץ יכלו לעבוד בשדה לקטוף שעועית. לקטוף.

02:01:19.000 02:01:24.000

ונתנו לכם קצת תוצרת חקלאית?

02:01:24.000 02:01:38.000

כן. יכלו. ילדים הלכו. ילדים יותר מבוגרים 12. 13 הייתי בינתיים. נסעתי עם האופניים כי זה היה בחוץ.

02:01:38.000 02:01:45.000

אז קודם כל עשו לי פנצ'ר. היהודייה. הייתי בודדה.

02:01:45.000 02:02:02.000

הם. אני אבל עבדתי. רציתי להרוויח כסף. כי לפי הכמות מה שעבדתי. שקלו את זה. קיבלו כסף.

02:02:02.000 02:02:04.000

ממש כסף? לא תוצרת חקלאית?

02:02:04.000 02:02:07.000

לא. לא. קיבלו כסף.

02:02:07.000 02:02:15.000

והיו עוד בחנויות מצרכים שאפשר היה לקנות? מצרכי יסוד אני מתכוונת.

02:02:15.000 02:02:33.000

הם נתנו כרטיס. עם נקודות בשביל חמאה ביצה סוכר. כל מיני דברים. אבל חמאה למשל.

02:02:33.000 02:02:45.500

מחקו זה לא בשביל יהודים. היו כל כמה דברים. בא לי לראש בדיוק חמאה אבל גם עוד דברים.

02:02:45.500 02:02:59.000

אז היו את החנויות כמו. שגם פה זה התחיל. לא כלבו. לא גדול. שאיזה אישה היה לה חנות.

02:02:59.000 02:03:00.000

חנות מכולת.

02:03:00.000 02:03:01.000

בקשה.

02:03:01.000 02:03:02.000

חנויות מכולת קטנות.

02:03:02.000 02:03:18.000

מכולת. מכולת שאישה דתייה. זאת אומרת גוייה. והיא. אבל מה? היא הייתה נהדרת.

02:03:18.000 02:03:30.000

היא ראתה אותי. אמא שלחה אותי לקניות. היא אמרה לי. נתנה לי סימן להישאר בצד.

02:03:30.000 02:03:42.000

כי היו בתור אחרים. אני בתור. אבל היא רוצה שאני יהיה לבד. והיא הכניסה לי דברים שהיה אסור.

02:03:42.000 02:03:43.000

שלא היו לפי ה

02:03:43.000 02:04:00.000

שלא היו. והיא הצטרכה אמנם. לתת את הפתק הזה עם הרשימה. לפי זה היא קיבלה את הסחורה וזה לא היה פשוט.

02:04:00.000 02:04:16.000

אבל כמובן. שהיה להם תמיד ספייר. והיה להם מספיק. מספיק. לא כל כך כי היא הייתה כל כך ייקטשה

02:04:16.000 02:04:19.000

הכל צריך להיות במקום.

02:04:19.000 02:04:37.000

אבל. בשבילנו תמיד אני בצד. יוצאת עם תיק שלא רואים. והיום הולכים עם זה. שלא רואים. לא ניילון.

02:04:37.000 02:04:47.000

ובאתי הביתה. אבל חוץ מזה. היינו משפחה גדולה. גם לסבתות צריכים לדאוג.

02:04:47.000 02:04:56.000

אז אתם גרתם ביחד עכשיו. ההורים שתי הסבתות. שני האחים הקטנים ואת ואחותך.

02:04:56.000 02:05:08.000

והצטרכנו לקחת עוד שלושה זקנים מהכפר כי ריכזו ועשו שתי בתים יהודים.

02:05:08.000 02:05:18.000

שלנו והיה עוד בית של איזה זוג מבוגרים.

02:05:23.000 02:05:26.000

מי הכין את האוכל? מה בישל?

02:05:26.000 02:05:38.000

אמא. אמא עבדה קשה מאוד. והיא עוד הייתה. אנחנו תמיד צחקנו עם הנקיון. היא הייתה עוד משוגעת.

02:05:40.000 02:05:59.000

הכל היה צריך להיות כמו זהב וכסף נקי וזה. טוב. אמנם היא הייתה בפנסיונת כילדה. בחורה 17.

02:05:59.000 02:06:04.000

ושמה היא הכירה גם את אבא שלי. אבל לא היה.

02:06:04.000 02:06:14.000

אבל אחת הבנות. האחיות שלו הייתה. והוא בא לבקר. אז סבתא שלח אותו. לך שמה יש יהודיות.

02:06:14.000 02:06:33.000

תסתכל. תסתכל. שאולי יש משהו בשבילך. ושמה היו אני ראיתי תמונות. היו בנות מבית טוב כי זה עלה הרבה כסף

02:06:35.000 02:06:50.000

שמה הם קיבלו עוד שיעורים. וגם פסנתר. וטיולים וזה היה לוקסוס. אמא הייתה שמה.

02:06:50.000 02:06:57.000

היא הייתה בת יחידה. היה עוד בן. הוא היה סטודנט. אח שלה.

02:06:58.000 02:07:12.000

באמת. אבא ראה אותה. הוא בא עם סוס ועגלה. לקח את הבנות לטיול. היא לא הלכה.

02:07:12.000 02:07:24.000

בבית היה לה את זה. מה היא צריכה כל הבנות רצו. כל הבנות. אולי חשבו עליו.

02:07:24.000 02:07:29.500

רגע. היא גרה בפנסיון? או שהיא עבדה בפנסיון? אמא שלך?

02:07:29.500 02:07:33.000

שמה. זה היה רחוק מהבית.

02:07:33.000 02:07:39.000

אז היא גרה בפנסיון כשהיא למדה בבית ספר. היא לא עבדה בפנסיון.

02:07:39.000 02:07:42.500

לא. לא שמה לקחו מורים.

02:07:42.500 02:07:54.000

כן. שתי נשים החזיקו את זה. אני הכרתי אותם כשהם היו מבוגרים. אז תמיד דיברנו על זה.

02:07:54.000 02:08:03.500

אז אבא ראה. ילדה אחת שמה. היא לא רצה. והיא הייתה מוצא חן בעיניו.

02:08:03.500 02:08:27.000

וראה הגברות. שניהלו את זה. כתבו לסבתא שלי. היא זה מתחיל שמה בין זה. נתנו דו"ח מה הולך עם הבת.

02:08:27.000 02:08:39.000

סבתא כתבה בחזרה. זה בסדר. אנחנו מכירים את המשפחה. אמנם. זה היה בגרמניה. לגמרי מקום אחר.

02:08:39.000 02:08:52.000

אבל יהודים הכירו משפחות. מעניין מאוד דווקא. והם התחתנו.

02:08:52.000 02:08:56.500

ועכשיו אנחנו חוזרים ל-41.

02:08:56.500 02:09:12.000

שראיתי כמה קשה. אז סבתא אמא של אמא נתתי לה את הכסף שהרווחתי ואת תתני לאמא מתי שהיא צריכה.

02:09:12.000 02:09:18.000

זה היה סוד בינינו. אני לא לקחתי גרוש מזה.

02:09:18.000 02:09:20.000

מה יכולת לעשות עם הכסף?

02:09:20.000 02:09:21.000

מה?

02:09:21.000 02:09:34.000

מה ילדה יהודייה. ב-41 יכלה לעשות בגרמניה עם כסף? מה היא יכלה לעשות. הכל היה סגור בפניה נכון?

02:09:34.000 02:09:35.000

לעבוד.

02:09:35.000 02:09:36.000

רק לעבוד.

02:09:36.000 02:09:49.000

הסבתא השנייה שלחה אותי לתחנת רכבת. זה היה קצת בקצה של העיר. שהיה שם איזה ארוע בעיר.

02:09:49.000 02:10:01.000

תלכי. מי שרוצה שתחזיקי את המזוודה. תרוויחי כסף.

02:10:01.000 02:10:16.000

היא ידעה בדיוק. מי בא. מי אין לו עגלה או משהו. זה כל שנה שבוע ימים באים.

02:10:16.000 02:10:31.000

והיא כבר ידעה שאני אתפוס אותו. זה היה. הוא נתן הרבה כסף והיה שלג עד הנה.

02:10:31.000 02:10:44.000

אז היה עוד שלג. גם השנה כמה שנים. כבר אין. אז היה עוד כל שנה. ואיבדתי את ה-50 מארק.

02:10:44.000 02:10:47.000

זה היה המון כסף.

02:10:47.000 02:11:04.000

למחרת הלכתי לחפש בשלג. וזה נכנס עמוק ומצאתי את זה. אני זוכרת את זה כי זה היה עזרה גדולה.

02:11:04.000 02:11:17.000

וככה דאגתי. זאת אומרת אני כבר לא הייתי ילדה שלוקחת את זה.

02:11:18.000 02:11:31.000

אוכל. מה זה? מוכרחים לתת ידעתי כמה קשה ונסעתי גם עם אמא עם אופניים. גם היא עם אופניים

02:11:31.000 02:11:36.000

טוב. היא הייתה צעירה אז בשנות ה-30.

02:11:36.000 02:11:57.000

ונסענו לאיכרים. שהכרנו ושמה קיבלנו ביצים והם עשו לבד פעמיים בשנה שחטו את הבהמות שלהם. עשו נקניק

02:11:58.000 02:12:10.000

אז הבאנו נקניק. ביצים עוף היה ביצים גם היו חמאה כי היו להם פרות.

02:12:10.000 02:12:16.000

הם ידעו שאתם יהודים. האיכרים ידעו שאתם יהודים?

02:12:16.000 02:12:33.000

הם ידעו. ורצו לעזור. ויש לסבתא הייתה עוזרת. זה לא היה כמו עכשיו שמשלמים לשעה ככה הרבה כסף.

02:12:33.000 02:12:46.000

היא באה מהכפר. ורצתה להרוויח קצת כסף. היא הייתה אצל סבתא. זה היה בת בית אפשר להגיד.

02:12:46.000 02:12:48.000

אבל היא הייתה כבר לא כל כך צעירה.

02:12:48.000 02:13:02.000

גם לאמא היה. ואמא נתנה למשל את הבגדים שלי. שגדלתי. אז היא נתנה בשביל הבנות. היו לה בנות.

02:13:02.000 02:13:11.000

אז אני ראיתי אותה ברחוב. אמרתי אני רוצה את השמלה שלי. ראיתי את השמלה שלי.

02:13:11.000 02:13:18.000

אז צחקו מזה שאני רוצה. אבל את כבר לא. את יותר גדולה. את כבר לא נכנסת.

02:13:18.000 02:13:20.000

אבל. היא הולכת עם השמלה שלי.

02:13:20.000 02:13:35.000

אבל פה. האישה הזו הייתה כבר מבוגרת. היה אסור לנו עוזרת. גויים היה אסור להם לעבוד אצל יהודים.

02:13:35.000 02:13:46.000

אבל בערב. סבתא ישבה למטה בחדר. אני תמיד אומרת. שאני באה. שמה. עשו מוזיאון.

02:13:46.000 02:13:53.000

איפה שלה היו שתי חברים ופתחו את הקיר וזה המוזיאון.

02:13:53.000 02:14:02.000

עכשיו למשל יש רק תמונות שלנו. פעם היו גם של היהודים שהיו שם.

02:14:02.000 02:14:14.000

את מדברת היום. מה שיש בבית. נכון? שהיום בכפר שלכם יש מעין מוזיאון בבית איפה שגרתם.

02:14:14.000 02:14:18.000

תמונות. יש גם חפצים חוץ מתמונות?

02:14:18.000 02:14:29.000

יש. כן. קוראים לזה בית פרנקל. וזה ברשימה שבאים טוריסטים שמה.

02:14:29.000 02:14:39.000

הרבה לראות שהולכים לחברה שלי. היא מדריכה אז היא תמיד מביאה את האנשים לשם.

02:14:39.000 02:14:56.000

שם יש תמונה גדולה. שהבית כנסת בוער. יש מישהו עשה גוי. ותמונה גדולה מאוד. כדאי לך לבוא.

02:14:56.000 02:15:06.000

זה בכלל. לא בגלל התמונה. כל העיר זה משהו מיוחד. לא נפל שם שום פצצה.

02:15:06.000 02:15:18.000

זאת אומרת. הכל נשאר כמו שהיה. זה דבר מיוחד. כי המון מקומות בגרמניה נהרסו לגמרי. המון מקומות.

02:15:18.000 02:15:28.000

ילדים שלי באו לראות פעם ראשונה. הם צילמו. צילמו כמו טוריסטים. אז אתם כבר רגילים שזה ככה.

02:15:28.000 02:15:42.000

העיקר. העוזרת שלה. כי זה חשוב מאוד. היא באה בלילה. עם אופניים.

02:15:42.000 02:15:52.000

שמה נוסעים עם אופניים. אופניים עוד היום. וגם אני עוד נסעתי עד שנשבר לי הכתף.

02:15:52.000 02:15:58.000

שש שנים כבר. אני מאוד מצטערת. כי קניות והכל.

02:15:58.000 02:16:16.500

העיקר. אז ההורים כבר אמרו לואיזה שמה אצל סבתא. שתיהם בוכות על הזמנים האלה. מה שהיה.

02:16:16.500 02:16:31.000

היא הייתה בת בית כשסבתא בישלה. היא אכלה. היא הייתה מבית עני. אז היא הרוויחה קצת.

02:16:31.000 02:16:43.000

העיקר. אחרי המלחמה. הלואיזה באה אלי. אני חזרתי. אני אומרת חזרתי מהמלחמה.

02:16:43.000 02:16:56.000

ולואיזה יום אחד באה ומביאה לי קופסא בגודל הזה. שם היו סיגרים בפנים מיוחדים.

02:16:56.000 02:17:08.000

הקופסא. אני לא יודעת. פה לא מכירים את זה. מה יש לך עם סיגרים. את יודעת לא סיגרת.

02:17:09.000 02:17:20.000

אז. היא נתנה את. סבתא נתנה לה את זה לשמור. מלא מאות של מארק.

02:17:20.000 02:17:29.000

הבנות של סבתא אחריו של אבא הרוויחו כסף. וכשלקחו אותם לוורשה.

02:17:29.000 02:17:36.000

הם חשבו סבתא תישאר בבית. תיתן לה את הכסף. אחת במיוחד.

02:17:36.000 02:17:52.000

אז השני כבר לא היה כל כך. אני מתארת לעצמי. הרי לא שיתפו אותי בסוד הזה. אבל אחת הרוויחה יפה. יפה.

02:17:52.000 02:18:06.000

אז אחרי המלחמה. לואיזה יום אחד באה ומביאה לי את הקופסא. אין לי משהו דומה.

02:18:06.000 02:18:10.000

אני פותחת את זה. מלא כסף.

02:18:10.000 02:18:25.000

אמרתי לואיזה מה זה? היא אומרת סבתא נתנה לי. מי שחוזר. בעדינות היא אמרה. זה שייך לך.

02:18:25.000 02:18:37.000

אני חזרתי עם שתי חברות מהמחנה. אנחנו בקלות הוצאנו את הכסף וקצת אחרי זה היה.

02:18:37.000 02:18:42.000

איך אומרים החליפו את הכסף בכלל. אז טוב שאני.

02:18:42.000 02:18:53.500

כן. בטח. החליפו את המארק. טוב שהוצאתם ולא שמרתם כי זה איבד את הערך שלו.

02:18:53.500 02:19:06.000

אני בסדר. לואיזה נותנת לי את הכסף. בסדר הוא שלי. תאמיני לי. לא אמרתי במיוחד תודה.

02:19:06.000 02:19:12.000

זה שייך לי וגם לא ידעתי את השם משפחה.

02:19:12.000 02:19:18.000

לא חשבת שזה כל כך מיוחד שהיא שמרה את זה כל כך הרבה זמן?

02:19:18.000 02:19:31.500

לא. לא. פה את צריכה להבין. אני באתי מהמחנה. השנאה לגרמנים ולכל הזה שההורים ניספו לא חזרו

02:19:31.500 02:19:39.000

היה עוד כבד אצלי. שאני עוד לא. אפילו שאני יודעת.

02:19:39.000 02:19:45.000

לא היה לך יותר מידי סימפטיה לגרמנים. אפילו אם הם עשו משהו טוב.

02:19:45.000 02:19:50.000

היה לי קשה עוד להודות להם.

02:19:50.000 02:19:55.000

לגייס סימפטיה. עכשיו נעזוב רגע את זה בצד.

02:19:55.000 02:19:57.000

לא אני רק את הסוף לספר לך.

02:19:57.000 02:19:58.000

בבקשה.

02:19:58.000 02:20:10.000

אבל אני כל השנים חשבתי לא יפה. זה לא האופי שלי להגיד תודה לפחות. אבל אין לי שם.

02:20:10.000 02:20:13.000

ואני כבר לא נוסעת לגרמניה.

02:20:13.000 02:20:22.500

טוב. לא התנהגתי יפה. אולי היא הבינה אותי. זהו זה.

02:20:22.500 02:20:32.000

אחרי 40 שנה. שהתחלתי לדבר. בגלל מכתב. אני לא יודעת אם סיפרתי לך איך זה התחיל.

02:20:32.000 02:20:53.000

שאני בכלל נוסעת 31 שנה לגרמניה זה הסיפור שלי. אנחנו החלטנו עם גרמניה גמרנו.

02:20:53.000 02:20:57.000

גם הבעל שלי היה במחנות.

02:20:57.000 02:21:02.000

אנחנו נבנה את החיים פה. וגרמניה.

02:21:02.000 02:21:15.000

מחוק. אבל תראי. תרשי לי. תרשי לי קרלה. כיוון שאת הקטע הכי כואב נכון?

02:21:15.000 02:21:20.000

שהיית במחנה אנחנו עוד לא סיפרנו. וזה חשוב.

02:21:20.000 02:21:29.000

אז בואי נעזוב. רגע אחד את התחושות שלך ומה שקרה אחרי המלחמה שזה הכל מאוד מאוד חשוב.

02:21:29.000 02:21:39.000

ונחזור לקטע הזה שבו לוקחים אתכם למחנה לטרזינשטט.

02:21:39.000 02:21:52.000

שבהתחלה זה היה מיועד לאנשים מפורסמים. לאנשים מכובדים. לאנשים שהיה להם כל מיני צלבים.

02:21:52.000 02:21:54.000

ממלחמת העולם הראשונה.

02:21:54.000 02:21:59.000

זה היה המקום של המכובדים. לא שלחו אותם יש לאושוויץ.

02:21:59.000 02:22:04.000

לקחו אותם לטרזינשטט אבל אחר כך כמובן הכל השתנה.

02:22:04.000 02:22:15.000

בגלל שיש משפחה עם ילדים. ואבא היה במלחמת העולם הראשונה. והיה לו.

02:22:15.000 02:22:19.000

היו לו בטח. עיטורים וצלבים.

02:22:19.000 02:22:22.000

כן. והוא היה פצוע. אז הוא היה.

02:22:22.000 02:22:25.000

אז מגיע לו כאילו מחנה ברמה יותר גבוהה.

02:22:25.000 02:22:36.000

זה מן פרוטקציה. וגם בגלל זה הם חשבו תמיד. לא יקרה לו כלום. אבל קרה.

02:22:36.000 02:22:48.000

אז בואי נתחיל מהיום או מהרגע. שאתם הבנתם שאתם כבר לא תהיו יותר בכפר ומוציאים אותכם גם.

02:22:48.000 02:22:53.000

כי עד עכשיו בעצם גירשו את כל המשפחה. רק אתם נשארתם.

02:22:53.000 02:22:56.000

כן. היינו היהודים האחרונים.

02:22:56.000 02:22:59.000

עכשיו איזה שנה זה היה בדיוק?

02:22:59.000 02:23:10.000

42. העשרים ושמונה ליולי. אני יודעת יש לי את התאריכים בראש. הכל.

02:23:10.000 02:23:18.500

אני הייתי כבר בת 15 חודשיים בת 15.

02:23:18.500 02:23:21.000

ומה קורה?

02:23:21.000 02:23:33.000

והבנתי את החומרה כמה שזה נורא. להיפרד מהבית. בית שלם שלנו.

02:23:33.000 02:23:42.000

רק את השלושה שהם הכניסו זקנים. שאמא שלי דאגה להם. אני רוצה לציין.

02:23:42.000 02:23:52.000

היתה אחת היא הלכה תמיד עם התינוק שלנו עם אוריאל שהיה שנה וחמישה חודש.

02:23:52.000 02:24:15.500

היא הלכה לטייל בפארק הסמוך וגויים שכנים. ראו אותה הרימו את השמיכה ושמו משהו. נקניק. גבינה ביצים.

02:24:15.500 02:24:19.500

היא חזרה הייתה מאושרת.

02:24:19.500 02:24:34.000

היא לא הייתה מהמשפחה. אבל היא אכלה אצלנו. היא קיבלה באמת מאמא שלי. טפלה במיוחד בה.

02:24:34.000 02:24:43.000

הייתה עוד אחת היא דרשה. היא הייתה אחרת. היה גבר.

02:24:43.000 02:24:58.000

וזאתי זה אני מוכרחה לציין. הייתה צנועה לא נשואה. והיא מצאה בית.

02:24:58.000 02:25:10.000

אמנם היא ישנה עם השנייה. כי לא היה כבר כל כך הרבה מקום. כי לגבר הצטרכו לתת חדר.

02:25:10.000 02:25:23.000

אף אחד לא רצה להיות איתו. אבל היא הרגישה שהיא שייכת למשפחה.

02:25:23.000 02:25:31.000

היא הייתה בטרנספורט לטרזינשטט. אני בטרזינשטט עכשיו. ורציתי לספר לך.

02:25:31.000 02:25:40.500

היא איתנו השנייה גם והגבר גם. והכניסו אותנו שמה.

02:25:40.500 02:25:49.000

הסבירו לך פעם איך זה טרזינשטט היה? את יכולה בערך.

02:25:49.000 02:26:02.000

הייתי. ראיתי גם את הסרט. שצילם הצלב האדום. שכאילו בא לתאר את המחנה הזה בתור מחנה מאוד סימפטי.

02:26:02.000 02:26:08.000

את הקסרנות. אני לא יודעת איך קוראים לזה בעברית. הבתים הגדולים.

02:26:08.000 02:26:12.000

זה הרי היה מחנה צבא. של הצבא הצ'כי.

02:26:12.000 02:26:16.000

נכון. קסרקטין. קסרקטין קוראים לזה בעברית.

02:26:16.000 02:26:17.000

מה?

02:26:17.000 02:26:19.000

קסרקטין. קסרקטין

02:26:19.000 02:26:22.000

זהו אני אף פעם לא. אני שוכחת.

02:26:22.000 02:26:23.000

מילה קשה. מילה קשה.

02:26:23.000 02:26:26.000

יש. תיקח לך מיץ.

02:26:28.000 02:26:30.500

העיקר.

02:26:30.500 02:26:40.000

איך. איך אבא שלך הגיב? אבא שלך שהיה פטריוט ונלחם במלחמת העולם.

02:26:40.000 02:26:46.000

מאד עצוב. הוא היה חברה'מן. בבוקר הצטרכנו ב-8:00 להיות במשטרה.

02:26:46.000 02:26:53.000

כל היינו מהבית 11 איש. 11 איש.

02:26:53.000 02:26:57.000

ומה יכולתם לקחת איתכם קרלה?

02:26:57.000 02:27:01.500

היה כתוב אפילו אני חושבת אפילו 20 קילו.

02:27:01.500 02:27:03.000

20 קילו כל אחד?

02:27:03.000 02:27:07.500

וזה איך אומרים רוגזק.

02:27:07.500 02:27:09.000

מין ילקוט גב כזה.

02:27:09.000 02:27:10.000

ומזוודה.

02:27:10.000 02:27:15.000

ומה את לקחת? מה היה חשוב לך לקחת?

02:27:15.000 02:27:18.000

ואני אמרתי לאמא אני אוספת את שלי לבד.

02:27:18.000 02:27:28.000

היה לה מספיק. היא הצטרכה לדאוג לילדים קטנים לסבתות וגם לזקנים עוד קצת.

02:27:28.000 02:27:34.000

ואני אמרתי. אחר כך בטרזינשטט ראיתי.

02:27:34.000 02:27:46.000

היא עוד אמרה תכניסי לרוקשג מה שאת צריכה תיכף. להחליף משהו בגדים זה.

02:27:46.000 02:27:54.000

אבל מה היה לך אולי מבחינת סנטימנט. מה היה לך חשוב להכניס לתיק צד?

02:27:54.000 02:28:02.000

שום דבר. אני רציתי להכניס הכל. אז שמתי למזוודה.

02:28:02.000 02:28:06.000

מה? לא משחקים.

02:28:06.000 02:28:13.000

לא תכשיט. תמונה. ספר זכרונות של אנשים שהיו איתך.

02:28:13.000 02:28:21.000

אז אני רוצה להגיד לך. שלפני זה בלילה. הלכנו לשכנים נגד היטלר.

02:28:21.000 02:28:28.000

אנשים שהיו מוכנים לקחת דברים ולהסתיר את זה.

02:28:28.000 02:28:45.000

ושמה היה למשל טרואל. טרואל זה עץ בגודל של הספה. ופותחים את זה זה כמו ארון.

02:28:45.000 02:29:04.000

אבל זה בשביל לשמור נגיד בחורף. בקיץ את הפוך וזה אמא מילתה עם הנדוניה לשתי הבנות.

02:29:04.000 02:29:12.000

ככה היא אמרה. כלי מיטה. מפות. דברים יפים ולמעלה

02:29:12.000 02:29:25.000

היא אמרה. יש עוד מקום אם אתם רוצים להכניס לי ולאחות את התעודות שלכם מהבית הספר. איזה ספר שאתם אוהבים.

02:29:29.000 02:29:38.500

אז שמה הכנסתי. לא אצלם אצל עוד משפחה גם היה כזה.

02:29:38.500 02:29:45.000

זאת אומרת החבאתם חלק מהדברים אצל שתי משפחות מהמקום.

02:29:45.000 02:29:59.000

עוד יותר. היו עוד שתי משפחות. שהבאנו פורצלנים. הרבה דברים מהבית.

02:29:59.000 02:30:05.000

כי בבית היה הרבה מהסבתא ומהסבתא השנייה.

02:30:05.000 02:30:16.000

היא לא חיה. כל הזמן. אחרי שהרגו את הסבא ב-28. בליל הבדולח לקחו אותו והרגו אותו.

02:30:16.000 02:30:36.000

ושלה. היה הרבה בבית. הרבה. המון. הבית היה מלא דברים יפים. אני אראה לך. יש לי קצת מה שהבאתי.

02:30:36.000 02:30:39.000

אז נצלם את זה בסוף הראיון.

02:30:39.000 02:30:49.000

הבאתי את זה. איך? אני הרי ידעתי. הלכתי בלילה. עם אמא ועם אחותי היא לא יכלה לבד.

02:30:49.000 02:30:52.000

והאבא לא נתן לנו ללכת.

02:30:52.000 02:31:01.500

כי במקרה. אם תופסים אז אותו יקחו תכף למחנה או לבית הסוהר.

02:31:01.500 02:31:08.000

אנחנו הלכנו. והצלחנו לא תפסו אותנו עכשיו.

02:31:08.000 02:31:19.000

הסתובבו ברחובות. אנשי אס אס או ורמאכט? חיילים גרמנים הסתובבו ברחובות לשמור על העוצר?

02:31:19.000 02:31:31.000

לא. לא כל כך. היינו כולם. כבר 42. כולם היו כבר ברוסיה. ישבו בכל הארצות שהם פלשו.

02:31:32.000 02:31:41.000

לא במיוחד אם מישהו היה בחופש. הוא אז הוא לא הסתובב בלילה. אנחנו ידענו מתי ללכת.

02:31:41.000 02:31:43.000

אף פעם לא היו לנו.

02:31:43.000 02:31:45.000

לא תפסו אותכם..

02:31:46.000 02:31:58.000

אני אחרי המלחמה. שכן שגם היה משהו. לא הרבה. כי לא היה לנו דירה שלהם.

02:31:58.000 02:32:12.000

לא בית הם היו בשכירה והוא היה תופר ולא היו כל כך אי אי אי. אבל הם לקחו גם דברים.

02:32:12.000 02:32:17.500

אבל הוא אומר שכן. שתי בתים אחרינו הוא אומר.

02:32:17.500 02:32:25.000

אני עמדתי אחרי הוילון וראיתי. איך הם מחלקים את הדברים.

02:32:25.000 02:32:32.000

לא מחלקים. מוכרים בפומבי. מכירה

02:32:32.000 02:32:33.500

מכירה פומבית.

02:32:33.500 02:32:38.000

מי רוצה את הכורסא? עשר מארק.

02:32:38.000 02:32:50.500

האס. אס הגסטפו. וכמו שיק'ים הכל היה רשום.

02:32:50.500 02:33:07.000

כורסה חמש מארק. הכורסה הזה חמש. הספה 20. הכל היה כתוב. והוא. אבל הוא לא כתב את הסכומים.

02:33:07.000 02:33:14.000

הוא כתב מה שלקחו וכמה אנשים שהוא הכיר.

02:33:14.000 02:33:28.000

רוב האנשים באו מסביב. ממקומות. איכרים שבחיים. שלהם לא היו להם דברים כאלה.

02:33:28.000 02:33:39.000

להורים שלי היה. חדר שינה מעץ דובדבן.

02:33:39.000 02:33:53.000

זה משהו מיוחד. כי העץ הוא לא כזה. אי אפשר לעשות קרשים. הוא קטן וזה יקר לעשות מזה.

02:33:53.000 02:34:11.000

והעץ כזה מן צבע מיוחד. לא כמו דובדבנים אבל כזה חום לאדום כזה. משהו מיוחד.

02:34:11.000 02:34:24.000

גם זה היה לרשימה. אני השתגעתי מה זוכרים כילדה. שאמא ואבא לוקחים אותך למיטה. שמאוד אהבנו.

02:34:24.000 02:34:41.000

עם טואלט. עם ראי אובלי. שמסתובב יש משני הצדדים מגרות. עם כורסה לחוד.

02:34:43.000 02:34:55.000

ואת זה מצאתי. היה לרשימה שזה הלך לאיזה גברת. ועכשיו איך אני יגיע לשם?

02:34:55.000 02:35:03.500

אבל רגע. את כבר שוב מדברת על אחרי המלחמה. אז את תסלחי לי קרלה. שאני מחזירה אותך בחזרה.

02:35:03.500 02:35:07.000

אני בחזרה חכי.

02:35:07.000 02:35:14.000

אבל. אנחנו מדברים על שאתם נוסעים עכשיו למחנה. אתם במשטרה.

02:35:14.000 02:35:26.000

אנחנו באמת שנים. לספר לך את זה. זה יקח לנו ימים. איך שם בטרזינשטט הסתדרנו.

02:35:26.000 02:35:43.000

אני לא הייתי עם ההורים. אני שמעתי שיש צעירים שבכזה גדול. שהם ביחד. רק צעירים.

02:35:43.000 02:35:48.000

למה זה היה נוער ציוני בצ'כיה.

02:35:48.000 02:35:51.000

את הכרת שמה את פרדי? את פרדי?

02:35:51.000 02:35:55.000

פרדי כן. מאוד. מאוד.

02:35:55.000 02:36:12.000

הוא היה מדריך שלנו וכל החברות. היו המדריכות שלנו. זה בשבילי. בחיים קטע מאוד מאוד חשוב.

02:36:12.000 02:36:21.000

אפשר עם זה להגיד בזהב. אני נהייתי בן אדם שם.

02:36:22.000 02:36:27.000

התבגרת. התבגרת שם.

02:36:27.000 02:36:43.500

הייתי עם קרוב ל-30 בנות בחדר. החדר היה חצי מזה. היינו באיך קוראים למיטות על הקומה.

02:36:43.500 02:36:45.000

שתיים ביחד.

02:36:45.000 02:36:47.000

הבנות היו רק מגרמניה. או גם מצ'כיה.

02:36:47.000 02:36:48.000

מה?

02:36:48.000 02:36:50.000

הבנות היו רק.

02:36:50.000 02:37:00.000

מצ'כיה. אבל הבנות בחדר. היו רק מגרמניה. זה היה מאוד מאוד מעניין.

02:37:00.000 02:37:11.000

היו מאוסטריה. הן דיברו גרמנית אוסטרית. היו מבאיירן. היו משוואבן. היו.

02:37:11.000 02:37:22.000

פעם ראשונה שמעתי. שזה לא רק השפה הגרמנית שאני מכירה. שיש אולי עוד ארבע חמש.

02:37:22.000 02:37:31.000

והאוסטרי אני אהבתי מאוד. והצ'כי היו המדריכות שלי.

02:37:31.000 02:37:40.000

משהו משהו. סטודנטיות בשנות ה-20. תשמעי על זה אני יכולה לדבר אה.

02:37:40.000 02:37:53.000

זה הבסיס שלי. זה קודם כל לא ידעתי מציונות.

02:37:54.000 02:37:58.000

טוב יהדות קצת. אבל לא הרבה.

02:37:58.000 02:38:09.000

פה זה לא הלך על היהדות. פה על הציונות. המדריכות בערב. חושך מספרים לנו. זה בא מפרדי.

02:38:09.000 02:38:18.000

לפעמים פגשנו את פרדי. פרדי היה מאוד. הוא התחתן עם אחת הבנות שלנו.

02:38:18.000 02:38:24.000

ואת הסוף של פרדי. את יודעת וגם אני.

02:38:24.000 02:38:30.000

עם החבר'ה שלנו באושוויץ הוא היה.

02:38:30.000 02:38:33.000

הוא לא היה חייב.

02:38:33.000 02:38:34.000

מה?

02:38:34.000 02:38:40.000

הוא לא היה חייב. הוא הצטרף כמדריך. לא רצו לשלוח אותו.

02:38:40.000 02:38:51.000

הוא ידע הכל. ובאושוויץ הוא נודע שעכשיו בא הזמן. קודם הם חשבו שזה כמו בטרזינשטט.

02:38:51.000 02:39:00.000

משפחות ביחד באושוויץ עם הילדים. עם זה. ותנאים טובים.

02:39:00.000 02:39:08.000

אני לא הייתי בתנאים האלה. אבל חברה שלי טובה טובה. ספרה לי את הכל.

02:39:08.000 02:39:19.000

שהיא יצאה. אחת מאת. והיא יצאה בחיים. והם החליטו גמרנו. מה? ולמה?

02:39:19.000 02:39:30.000

אנחנו לא יודעים בדיוק. אולי. ופרדי היה לו קשר עם האס אס. ונודע לו.

02:39:30.000 02:39:37.000

גמרנו עכשיו כולם הולכים לגז. הוא התאבד.

02:39:37.000 02:39:38.000

נכון

02:39:38.000 02:39:39.000

זה את יודעת?

02:39:39.000 02:39:40.000

נכון.

02:39:40.000 02:39:54.000

אני יודעת עליו. כי דבר ראשון אחרי המלחמה התעניינתי. מה? מי עוד קיים. טרזינשטט אנשים לא יודעים.

02:39:54.000 02:39:59.000

זה בשבילי עולם מיוחד.

02:40:00.000 02:40:08.000

ושמה קיבלתי את החינוך. מה גרמניה? מי רוצה אותנו בגרמניה.

02:40:08.000 02:40:21.000

צריכים לבנות ארץ. צריכים לבוא הנה וצעירים. אנחנו צריכים הצעירים להישאר בחיים.

02:40:21.000 02:40:28.000

לעשות את הכל. לעבוד לא לאכול להישאר בחיים.

02:40:28.000 02:40:47.000

השתי המדריכות שלנו. אני. פגשתי פה בארץ. זה היה בשבילי אחד הייתה בשדה אליהו.

02:40:47.000 02:40:49.000

אה. היא הייתה בפועל המזרחי.

02:40:49.000 02:40:50.000

מה?

02:40:50.000 02:40:53.000

בפועל המזרחי. דתייה.

02:40:53.000 02:40:56.000

לא יודעת. זה אני לא יודעת.

02:40:56.000 02:41:00.000

לא. שדה אליהו זה קיבוץ של הפועל המזרחי.

02:41:00.000 02:41:15.000

ואחת הייתה בנאות מרדכי. נאות מרדכי. איפה שעושים נעליים. ואני נסעתי לשמה לראות אותם.

02:41:15.000 02:41:31.000

אני שאלתי את האחת. שהייתה מדריכה שלנו והייתה זאתי שמרה עלינו. תגידי מה חשבת עלינו כולנו מגרמניה?

02:41:31.000 02:41:38.000

כאלה כמו ייקים? שום דבר. מציונות

02:41:38.000 02:41:47.000

אז היא אומרת. שבנות טיפשיות. היא סיפרה לי מה. שהן חשבו.

02:41:47.000 02:42:01.000

אבל הן נתנו לנו. בערב. תתארי לעצמך אחת היא לא הייתה מהחדר שלי על יד. כי בגיל שלי היו הרבה.

02:42:01.000 02:42:15.000

על הרצפה עבדנו. חקלאות. על הרצפה. שמנו שמירה והיא לימדה אותנו עוד חשבון.

02:42:15.000 02:42:29.000

היא שאלה מה למדנו? מה למדנו? כמעט כלום עד כיתה רביעית. עוד לא שברים. עוד לא משהו אה.

02:42:29.000 02:42:30.000

ברור.

02:42:30.000 02:42:40.000

על הרצפה. עם מקל היא לימדה אותנו. מי שרצה לא כולם. את מבינה?

02:42:40.000 02:42:53.000

אני יודעת להעריך את זה עד סוף ימי. אני אומרת לך זה קטע מאוד חשוב.

02:42:53.000 02:43:02.000

מה שעכשיו קרה. אחר כך קרה. שלקחו מכל.

02:43:02.000 02:43:12.000

היה זמן ש-70000 יהודים היו בטרזינשטט. אבל בסוף הם תמיד הורידו.

02:43:12.000 02:43:20.000

טרבלינקה. אושוויץ עוד לא היה כל כך. בעבודה. הם עבדו על זה.

02:43:20.000 02:43:35.000

ואחר כך אושוויץ. 15 טרנספורטים ואני בסוף ב-15. בקרון האחרון. בקרון האחרון.

02:43:35.000 02:43:44.000

ובהתנדבות. אבל עשיתי קונצים למה? אני רוצה להורים.

02:43:44.000 02:43:54.000

אם הם במחנה כמו טרזינשטט אז אני יודעת. שהם שמה. אני לא מוכרחה להיות איתם ביחד.

02:43:54.000 02:44:05.000

אבל אני יכולה לראות אותם. נו איך טעיתי. מה היה אושוויץ. וכשהגעתי לאושוויץ.

02:44:05.000 02:44:15.000

זאת אומרת. מה שאנחנו מבינים ממך קרלה. שגם לקראת סוף המלחמה.

02:44:15.000 02:44:21.000

אנשים לא ידעו בדיוק מה זה אושוויץ. לא היה להם מושג.

02:44:21.000 02:44:30.000

אני אגיד לך משהו. אני אמרתי אחרי המלחמה.לפעמים טוב שהייתי שם.

02:44:30.000 02:44:44.000

אחרת. לא הייתי מאמינה איך הרגו את ההורים שלי. ואת האחים שלי ואת האחות שלי. את מבינה?

02:44:44.000 02:44:50.000

שהייתי שם. ידעתי זה לא היה בשבילהם ככה.

02:45:08.000 02:45:22.000

תראי. זה התחיל ככה. שהצטרכנו להתרגל. כל כך הרבה בנות מכל גרמניה ואוסטריה. צ'כים לא היו.

02:45:22.000 02:45:40.000

היה בית. אם היית בטרזינשטט יש כנסיה ומשני הצדדים בניינים גדולים מהצד של הכנסייה.

02:45:40.000 02:45:56.000

אחת הייתה בשביל הנוער גרמני אוסטרי והשני בשביל הצ'כים הם דיברו עוד צ'כית מהבית אנחנו באנו עם הגרמנית.

02:45:56.000 02:45:58.000

אבל. הם ידעו גם גרמנית.

02:45:58.000 02:46:00.500

הם ידעו.

02:46:00.500 02:46:11.000

הצ'כים ידעו גרמנית. אבל אני לא ידעתי את זה. עד שלא באתי לטרזינשטט.

02:46:11.000 02:46:21.000

לא ידעתי צ'כים יודעים. אולי לא כולם. היו גם כאלה שלא היה.

02:46:21.000 02:46:22.000

היהודים ידעו.0

02:46:22.000 02:46:29.000

היהודים ידעו זה נכון. היהודים באו גם מהונגריה.

02:46:29.000 02:46:37.000

אלה פחות. לא ידעו גרמנית . הם דיברו הונגרית. אבל יהודים מצ'כוסלובקיה.

02:46:37.000 02:46:48.000

לא. אבל שגרו שמה. בגבול שדיברו צ'כית וגם הונגרית. אבל זה לא חשוב.

02:46:48.000 02:47:04.000

חשוב. זה שאנחנו היינו חבורה של מגרמניה וכשבאו טרנספורטים למקום מיוחד איפה שהם הגיעו. הטרנספורטים

02:47:04.000 02:47:22.000

אז אני. אנחנו עשינו הרגל. בין זה. גם אני. ללכת לשם ולראות משפחות נגיד עם ילדה בגילי -15.

02:47:22.000 02:47:33.000

ואני אמרתי לה. בואי תהיי. אחרי שעברו את כל הבדיקות. אל תלכי עם ההורים.

02:47:33.000 02:47:39.000

כי לא מקבלים הרבה מקום ההורים. בואי איתי.

02:47:39.000 02:47:56.000

ככה תפסתי כמה בנות. עשינו מזה איזה הרגל. שרצינו לעזור לצעירים רצינו להוציא את הצעירים בין הזקנים.

02:47:56.000 02:48:09.000

הזקנים היו מסכנים. הם לא יכלו כבר לתפוס את זה לרדת עד הרצפה.

02:48:09.000 02:48:24.000

היו שם נשים של רופאים. או שהם רופאים ופרופסורים אנשים מאוד מאוד.

02:48:26.000 02:48:38.000

והם היו הכי מסכנים שמורידים אותם לשפל. ה אפשר להגיד.

02:48:38.000 02:48:41.000

כן. משפילים אותם עד לשפל המדרגה.

02:48:41.000 02:48:51.000

אנחנו. פרדי. דאג לזה. אנחנו צריכים לעזור להם. מה אפשר לעזור?

02:48:51.000 02:49:03.000

הם שכבו על הרצפה. ישבו עם הגב לקיר. ביום הוציאו את הרגליים. יותר מקום לא היה להם.

02:49:03.000 02:49:11.000

כבר לא קמו לפעמים. הם היו כאלה מסכנים.

02:49:11.000 02:49:26.000

והמדריכות ידעו קצת עברית. אולי גם יותר טוב. פחות טוב. אז זה קיבל את השם יד תומכת.

02:49:26.000 02:49:35.000

היום אני מבינה את זה. אז היה בשבילי מאוד זר אבל אני ביד תומכת.

02:49:35.000 02:49:48.000

הלכתי שם. באנו לשם לזקנים האלה. ואמרנו להם. באנו לעזור לכם. מה אפשר לעזור? לחם.

02:49:48.000 02:49:59.000

לחם אין לנו לתת לכם. אנחנו רק רוצים להקים אתכם. אולי כמה צעדים ללכת.

02:49:59.000 02:50:13.000

ולא היה לנו בידיים שום דבר לעזור. אולי אתם גרביים. אולי נתקן לכם. קיבלנו קצת חומר.

02:50:13.000 02:50:22.000

אבל מה. הם פחדו. שאנחנו באנו לגנוב להם את זה. לא היה להם אמון.

02:50:22.000 02:50:28.000

פגשנו כאלה. שאמרו לנו תלכו מפה. אתם רוצים לגנוב.

02:50:28.000 02:50:46.000

הלכנו בחזרה למדריכים שלנו וסיפרנו. זה לא הולך. הם כועסים. בוכים אחר כך. את בכלל יודעת מי אני? ככה בצורה כזו. הפסקנו עם זה

02:50:49.000 02:50:59.000

לא יכולנו לעזור להם. זה באמת אי אפשר. וככה הם מתו. הרבה. הרבה. הרבה.

02:50:59.000 02:51:05.000

לא קמו כבר וקצת אוכל לא היה מספיק

02:51:05.000 02:51:20.000

אבל הצעירים האלה. שבאו אלינו. ועשינו מקום. בכל זאת לא היה הרבה מקום. שתיים על דרגש קוראים לזה?

02:51:20.000 02:51:21.000

דרגש.

02:51:21.000 02:51:32.000

והיו לנו מבית. הבאנו שמיכות מהבית עוד. זה היה. הם לקחו לנו הרבה.

02:51:32.000 02:51:44.000

אבל לאחת הייתה. אז לקחנו אחת לשתיים. היינו חברות טובות. זה אני צריכה לציין.

02:51:44.000 02:51:50.000

הייתה סולידריות. עזרה הדדית?

02:51:50.000 02:52:03.000

לא כולם. גילינו שאחת גונבת. לא יודעים מי. אז אנחנו צריכים היא גונבת.

02:52:03.000 02:52:16.000

כי אם מישהו משאיר לו חתיכת לחם. באושוויץ שמנו את זה מאחורי הראש. או על הגוף. שמה לא.

02:52:16.000 02:52:23.000

שמה קיבלנו מתחת לחלון. עשינו טעים. עשינו את זה לבד.

02:52:23.000 02:52:33.000

קיבלנו. ביקשנו ומעניין כמו פרדי וכמובן כמו ליאו בק.

02:52:33.000 02:52:44.000

שהיה הייטנסראט שהיה בשמנת של היהודים. הם השיגו אצל האס. אס.

02:52:44.000 02:53:03.000

הקומנדאנט או שהאלה. יכלו לדבר איתם. שהם השיגו משהו.

02:53:03.000 02:53:13.500

אנחנו צריכים דחוף. זה התחיל עם בית שימוש. בית שימוש ל-300 איש זה לא הולך.

02:53:13.500 02:53:27.000

ובנינו לבד הבנים שלנו. לטרינה. לא יודעת איך זה בעברית. אין מילה בטח.

02:53:27.000 02:53:39.000

זה בור עמוק. מעל זה שמים קרש. ואם יש עוד מספיק חומר עושים איזה גג.

02:53:39.000 02:53:52.000

למקרה שיושבים שם ויש גשם ושלג. כי אני למשל הייתי שנתיים ורבע. אז כל העונות עברתי.

02:53:52.000 02:54:02.000

אז אה. ודאגנו לזה. אני זוכרת שאבא שלי לקח את העניין בידיים.

02:54:02.000 02:54:13.500

הם היו מעל 300 איש. בבית שמשפחה צ'כית גרה לפני זה. מאוד צפוף.

02:54:13.500 02:54:31.000

טוב מתו. היו פחות. אז הם בנו תכף הבנים. הוא ארגן את זה את הלטרינה בחוץ. שהיה חתיכת אדמה לא הרבה.

02:54:31.000 02:54:43.000

אני גם ביקרתי בטרזינשטט פעם. לא האמנתי. והבית איפה שההורים היו. גם אני בהתחלה.

02:54:44.000 02:54:58.000

היה גר עכשיו בן אדם אחד. הוא רוצה למכור את הבית. כל טרזינשטט. זה נשאר משהו עצוב.

02:55:00.000 02:55:04.000

והיום זה מתפקד כמו מקום רגיל?

02:55:04.000 02:55:12.000

כן. כן. יש להם מוזיאון עוד מוזיאון. הם חיו מהטוריזם.

02:55:12.000 02:55:14.500

כן . מהזכרונות.

02:55:14.500 02:55:28.000

הלילה הראשון. קיבלנו שמה חדר וחצי המשפחה עם כל האלה שהזקנים שהיו איתנו ביחד.

02:55:28.000 02:55:41.000

אבל בשביל הצעירים אחותי. הילדים היו עם ההורים ועוד כשתי בנות של המשפחה.

02:55:41.000 02:55:48.000

היינו בחדר חצי על רצפה כמובן. שום דבר לא.

02:55:48.000 02:56:01.000

אבל היינו כל כך עייפים. שישנו וכולם ישנו קודם כל. ובבוקר אני רוצה לקום.

02:56:01.000 02:56:15.000

אני מרגישה שעל הרגליים שלי יושב מישהו. עם הגב לקיר ויושב על הרגליים שלי.

02:56:15.000 02:56:25.000

אני מסתכלת. זאתי הזקנה שהייתה אצלנו בלמגו בבית. הלכה עם הקטן.

02:56:25.000 02:56:33.000

שהיא תמיד אהבה את הילד הזה עם אוריאל לטייל.

02:56:33.000 02:56:37.500

ושמו לה והיא הייתה מאושרת שהיא הביאה את זה לאמא.

02:56:37.500 02:56:51.000

ואני אומרת לה האנצ'ה. קראו לה האנה האניצ'ה אמרנו לה קומי. אני רוצה לקום. היא שכבה על הרגליים שלי.

02:56:51.000 02:57:00.000

האנצ'ה שמתה כבר. אני לא הרגשתי תכף למה היא לא רוצה לקום? כי כולנו היינו מאד עייפים וישנו חזק.

02:57:02.000 02:57:15.000

קראתי לאבא שלי. הוא בא הוא ראה תכף. הוא הביא אותה החוצה. והוא אמר.

02:57:15.000 02:57:23.000

אתם לא יודעים מה הולך בחוץ. ברחוב. שוכבים את הזקנים שמתו בלילה.

02:57:23.000 02:57:37.000

מה אגיד לכם בשביל הזקנים. ובבית שימוש עמדו ובכו. אחד כל כך הרבה אנשים.

02:57:37.000 02:57:44.000

אז אבא עם עוד זה. בנו את הלטרינה.

02:57:44.000 02:57:59.000

ולאט לאט הם קיבלו. דרשו מהאס אס. כי גם הם כנראה לא ציפו שכל כך הרבה מכניסים אז הם נתנו.

02:57:59.000 02:58:05.500

הקלות? זאת אומרת כל מיני הקלות? הטבות?

02:58:05.500 02:58:15.000

לא. חומר נגיד בשביל לבנות את הלטרינה צריך כלים צריך קרש.

02:58:15.000 02:58:30.500

אחר כך. לא היה מיטה. כולם על הרצפה. אז הם נתנו קרשים ועשו מזה דרגשים. שאפשר לישון כמו בן אדם.

02:58:30.500 02:58:41.000

מזרונים לא היו. נתנו קש בשקים. והיו כאלה שארגנו מה שהביאו.

02:58:41.000 02:58:58.000

היה מחסן. אני עם חברה של המשפחה. שהכרתי.הלכתי לחפש איפה אפשר לגנוב משהו.

02:58:58.000 02:59:03.000

חיפשתי את המזוודות שלנו הם לא נתנו לנו.

02:59:03.000 02:59:17.000

ערמה היה ומסביב שומרים. לא יכולנו לגשת. רצינו לחטוף לא חשוב מה. משהו.

02:59:18.000 02:59:23.000

אתם הבאתם איתכם גם אוכל מלמגו?

02:59:23.000 02:59:37.000

הבאנו אוכל. בשביל כמה ימים. ואני זוכרת שלאמא היה עוד ביצים. אמא הם כבר היו לא טובים

02:59:37.000 02:59:45.000

ניסינו.חשבנו שאפשר לא יקרה כלום. אבל הצטרכנו בסוף לזרוק.

02:59:45.000 02:59:59.000

אבל לחם לא זוכרת מה אמא חילקה כמה ימים עד שהם הודיעו שמקבלים חתיכת לחם.

02:59:59.000 03:00:14.000

בצהריים יש איזה מרק. הם עשו מסלק לא סלק אדום. סלק שבהמות מקבלים.

03:00:14.000 03:00:17.000

לפת לבנה כזאת?

03:00:17.000 03:00:26.000

לא זה צהוב כזה. אני חשבתי כבר איך להסביר את זה פה.

03:00:26.000 03:00:36.000

בגרמנית אני יודעת זה שטקונגה זה לבהמות ולסוכר. הם עושים את זה.

03:00:36.000 03:00:38.000

סלק סוכר.

03:00:38.000 03:00:46.500

אבל אלה מסוכר לא יכולים לאכול. נתקע בגרון.

03:00:46.500 03:01:07.000

ואבל מזה הם עשו מרק. והסבתא שלי כתבה גם. שמה כתוב שהם הלכו שמה. איפה שזרקו את הזבל.

03:01:07.000 03:01:11.500

שמצאו שמה ראש של סוס.

03:01:11.500 03:01:27.000

הם הכניסו את זה עצמות כאילו.היא כותבת את זה. מיכאל הבן הוא מתרגם את זה עכשיו באינטרנט.

03:01:27.000 03:01:30.000

רגע והכניסו את זה למרק את העצמות של הסוס?

03:01:30.000 03:01:42.500

הם עשו מרק. והם חילקו כל אחד היה כלי אותו הכלי ומצקת אחד.

03:01:42.500 03:01:53.000

ואת הסתכלת שיכניסו קצת. שיהיה לנו קצת סלק לא מים רק.

03:01:53.000 03:02:03.000

זה לא היה מספיק בשביל. זה מתחיל עם הרעב.

03:02:03.000 03:02:05.000

ובערב מה נתנו?

03:02:05.000 03:02:17.500

בערב לא. זה היה בשביל הערב. הלחם שנתנו ועמדת ככה קצת יותר עבה. זה היה צריך להיות ליום שלם.

03:02:17.500 03:02:21.500

אז חילקנו את זה עוד

03:02:21.500 03:02:35.000

היו כאלה שלא יכלו לחלק את זה. אכלו את זה תכף. אני אפילו עד הסוף. תמיד השארתי לי חתיכה.

03:02:35.000 03:02:37.000

איפה החבאת את זה?

03:02:37.000 03:02:38.000

מה?

03:02:38.000 03:02:40.000

איפה שמת את זה? שלא יגנבו לך?

03:02:40.000 03:02:44.000

זאת שאלה טובה. מתחת פה.

03:02:44.000 03:02:46.000

בית השחי.

03:02:47.000 03:03:08.000

טוב חזייה לא היה. ופה. איפה שיכולנו לשים. היה לי חוט ואיזה שמלה של אישה זקנה שחור כזה.

03:03:08.000 03:03:13.000

אז פה. אם היה לי משהו.

03:03:13.000 03:03:18.000

מה באמת עם הבגדים? אתם לבשתם את הבגדים מהבית?

03:03:18.000 03:03:34.000

קודם שבאנו מה שהיה על הגוף שלנו היה שלנו. ואנחנו לבשנו כפול. יותר פעמיים שלוש. כמה שיכולנו.

03:03:34.000 03:03:36.000

היה קר.

03:03:36.000 03:03:45.000

אמא שלי אמרה. לא יודעים אם נקבל את המזוודות וככה זה גם היה.

03:03:45.000 03:03:57.000

והיה רוקסק. אז היא אמרה ולהכניס לפחות שמה תחתונים משהו מה שאפשר. לחם.

03:03:57.000 03:04:10.000

אז אני. היא עוד אמרה. את רואה רציתי לסדר לך. את רצית לבד. לא רציתי לעשות עבודה. אז היו השטויות בפנים.

03:04:10.000 03:04:18.000

הכנסתי שמה. אני לא זוכרת מה. אבל היא אמרה. את רואה מזה אין לך כלום מזה.

03:04:18.000 03:04:29.000

לא עשיתי. לא שמתי. אולי דחפתי איזה שמלה או משהו שלא היה צורך.

03:04:29.000 03:04:31.000

מה עשיתם בחורף? כשהיה קר.

03:04:31.000 03:04:32.000

מה?

03:04:32.000 03:04:37.000

בצ'כיה היה קר. מה עשיתם בחורף כשהיה קר?

03:04:37.000 03:04:47.000

זה היה בעיה. קפאנו מקור. קפאנו מקור. והיו נשים שסרגו.

03:04:47.000 03:04:57.000

סרגו אבל לא בגדים. גרביים. עד הנה. קנישטרמפל אמרו לזה

03:04:57.000 03:05:12.000

אז הם איכשהו סידרו להם חוטים ובלחם יכולת לקנות. אבל לא תמיד. אבל אני קניתי.

03:05:12.000 03:05:24.000

אני זוכרת אני קניתי כי הגרביים לא היו כבר גרביים. בלחם קניתי. גם נעליים קניתי בלחם.

03:05:24.000 03:05:43.000

אמא של חברה שלי עבדה במחסן בגדים. שמה מהמזוודות עשו. הדברים הטובים הלכו היים אינצ רייך.

03:05:43.000 03:05:44.000

לגרמניה.

03:05:44.000 03:05:58.000

לגרמניה. ושמטעס נשארו וחילקו בפרוטקציה וזה לא כל כל אחד יכל. אבל היא יום אחד.

03:05:58.000 03:06:03.000

היא אפילו מצאה של הבת שלה. של החברה שלי.

03:06:03.000 03:06:12.000

היא גם הייתה כזאתי קטנה חברה גם. היא לבשה את זה היא כבר ידעה שזה שמה.

03:06:12.000 03:06:16.000

ולמחרת. היא באה כבר עם סמרטוט.

03:06:16.000 03:06:23.000

השאירה את הסמרטוט שלה ולקחה את השמלה. אנחנו כל כך צחקנו ושמחנו.

03:06:23.000 03:06:34.000

את השמלה הלך מילדה לילדה. אם היה יום הולדת אז אנחנו עשינו מלחם ומים.

03:06:34.000 03:06:42.000

וקיבלנו לפעמים קצת ריבה אז עשינו עוגה מזה.

03:06:42.000 03:07:01.000

למעלה ריבה. זה היה שמה עם הצעירים והלחם הייתה מומחית אחת שידעה ממים וזה ולעשות את הצורה של עוגה.

03:07:01.000 03:07:14.000

אחר כך חתכו את זה. את קיבלת את הלחם שלך. כי אני.כל אחד נתן את הלחם. אבל מה? סידרו את זה יפה.

03:07:14.000 03:07:23.000

לשמור על פאסון. לתת בכל זאת הרגשה של יום הולדת.

03:07:23.000 03:07:32.000

ישבנו ולמדנו כמה שירים בעברית. אני זוכרת שמאוד אהבתי גלידה. גלידה גלידתי.

03:07:32.000 03:07:35.000

לא הרבה מילים.

03:07:35.000 03:07:39.000

עשיתם גם תרגילי התעמלות עם פרדי?

03:07:39.000 03:07:40.000

מה?

03:07:40.000 03:07:42.000

התעמלות. גימנסטיקה.

03:07:42.000 03:07:57.000

עבדנו קשה. אני עוד לא בזה. קמנו מוקדם מאוד ב-6:00. הצטרכנו להיות ב-7:00 במקום ריכוז.

03:07:57.000 03:08:12.000

ומשם יצאו קבוצות קבוצות מטרזינשטט החוצה. דרך השער. שמה עמדו הצ'כים. המשטרה הצ'כית.

03:08:13.000 03:08:20.000

שיצאנו לא היה מה לחפש. אבל שחזרנו הם חיפשו.

03:08:20.000 03:08:22.848

אם לא הבאתם ירקות

03:08:22.848 03:08:29.000

אבל מה. בשדה עד שזה גודל עד שיש משהו.

03:08:29.000 03:08:48.000

אז אני זוכרת את הסלק הזה. זרעו. אנחנו הכנו את התעלות ואחר כך. גדל במקום אחד יותר.

03:08:48.000 03:08:54.000

אז הצטרכנו להוציא כשהם עוד קטנים.

03:08:54.000 03:08:55.000

לדלל.

03:08:55.000 03:09:05.000

לדלל. וזה לקחנו הביתה. זה שמתי היה לי פה מלא. ופה.

03:09:05.000 03:09:07.000

ולא עשו חיפוש?

03:09:07.000 03:09:23.000

זה. זה לא ראו. זה הם לא ראו. אבל הם הרגישו. לא היה משהו אחר. סלק עוד לא היה. לסלק לא הגענו אף פעם.

03:09:23.000 03:09:37.000

והבאתי את זה לאמא שלי. והיה שמה בבית הזה תנור אחד. מסכן. אבל זה היה ג'וב.

03:09:37.000 03:09:53.000

סבתא אחת ישבה שם. אבא דאג לעץ שזה יעבוד. ואם מישהו עושה מלחם גם כמו שאנחנו עם מים וזה.

03:09:53.000 03:10:09.000

ועכשיו אני באתי עם הסלק הזה. עם הירק. זה כמו תרד היה. טרי. עלים טריים. ירוק. לא כל כך גדול.

03:10:09.000 03:10:19.000

והיא בשלה את זה. וזה היא נתנה לילדים לקטנצ'יק. ויטמינים היו.

03:10:19.000 03:10:21.000

והוא אכל את זה?

03:10:21.000 03:10:33.000

מאוד מאוד. הוא אכל את זה מאוד מאוד חשוב. הילד הקטנצ'יק הזה. הוא קיבל מכל אחד משהו.

03:10:33.000 03:10:49.000

והיותר גדול. לודביץ. הוא פגשתי פעם אחת בטרזיטנשטט עם סושיצ'ן. עם הצלחת שלו. אמרי לאן אתה הולך?

03:10:49.000 03:11:00.000

אני אז הוא אומר שמה בקרברנה הזו. אנשים מחלקים.אני הולכת לשורה. לפעמים שוכחים ונותנים לי.

03:11:00.000 03:11:10.000

אז הוא ככה דאג לעצמו. עוד משהו לאכול. עד היום הזה אני לא אשכח את זה.

03:11:10.000 03:11:21.000

אני לא הייתי איתו ולא נתתי לו. הבאתי לאמא.

03:11:22.000 03:11:36.000

אם היה לי הזדמנות לגנוב כמה תפוחי אדמה. שתיים שלושה אז עם החברה בישלנו לנו את זה.

03:11:36.000 03:11:41.000

אז עוד עוד החברות אמרו את טיפשה. למה את לא אוכלת את זה לבד?

03:11:41.000 03:11:52.000

אמרתי. היא כל כך מסכנה. היא הייתה כל כך ילדה ולא יכלה לעבוד בשדה.

03:11:52.000 03:12:00.500

אז עבדו בקראו לזה קיידרקמה. את השמטעס לתקן.

03:12:00.500 03:12:14.000

המדריכה הצ'כית. הייתה מדריכה. כי זה לא שהיא הייתה מדריכה שלנו. בערב. ביום היא הצטרכה לעבוד.

03:12:14.000 03:12:25.000

אז שמה כמה בנות עבדו ותיקנו את זה. וזה בגדים ישנים.

03:12:25.000 03:12:33.000

זה כל הזמן להיות בפנים וראו שהיא כל פעם פחות.

03:12:33.000 03:12:43.000

אמרתי אני אקח אותה. יש תמיד מישהו חולה. והמספר צריך להיות מלא.

03:12:43.000 03:12:46.000

אני אקח אותה שהיא תבוא איתי לשדה.

03:12:46.000 03:12:48.500

היו מסדרים?

03:12:48.500 03:12:58.000

מסדרים כן. אבל הם לא בטרזינשטט. לא שאלו את השמות. רק שיהיה.

03:12:58.000 03:13:00.000

השורות מלאות?

03:13:00.000 03:13:04.500

כן שיהיו כולם. שלא חסר.

03:13:04.500 03:13:10.000

היו מקרים של ממש סדיזם?

03:13:10.000 03:13:11.000

של ממש?

03:13:11.000 03:13:15.000

סדיזם. שהתעללו ב.

03:13:15.000 03:13:28.000

אם עבדו ואת לא עשית כלום. אז לא קרה. אם היה איפה שהו במקום אחר אני לא ראיתי.

03:13:28.000 03:13:31.000

אצלי לא.לא. אני מדברת על טרזינשטט. אם את ראית?

03:13:31.000 03:13:47.000

אצלי לא. אני הייתי מאוד חברמנית. שמרתי על הכל. הראש שלי עוד עבד אז. יותר מאוחר היה כבר אחר.

03:13:47.000 03:13:54.500

באושוויץ אני ראיתי שאני כבר לא יודעת כלום. הכל הלך.

03:13:54.500 03:14:09.000

מוכרחה להגיד שכזה מחנה וכל כך משטר שאת את רועדת מפחד.

03:14:09.000 03:14:14.000

ופה לא לא היה. לא היה פחד.

03:14:14.000 03:14:19.000

בטרזנשטט לא. אבל היו מחלות והיו כינים.

03:14:19.000 03:14:21.000

איזה מחלות?

03:14:21.000 03:14:42.000

מחלות היה טיפוס הרבה. דיפטריה. היה מגפה אחת מנינגיטיס. זה במוח. וזה היה לי גם.

03:14:42.000 03:14:44.000

דלקת קרום המוח.

03:14:44.000 03:14:55.000

דלקת קרום המוח. כן. והם לקחו אותנו להסגר. שזה לא יתפשט עוד יותר ועוד יותר.

03:14:55.000 03:15:08.000

אז הייתי כמה שבועות עם כל האלה. ואני עוד חשבתי בהתחלה ישבתי על הדרגש למעלה.

03:15:08.000 03:15:22.000

אמרתי. אתם צריכים לקחת את עצמכם בידיים. זה שום דבר. כי זה אין שיווי משקל. את מכירה את זה.

03:15:22.000 03:15:25.000

בזה זה מתחיל.

03:15:25.000 03:15:37.000

והבדיקה זה גם את צריכה להוציא את היד ולשים על האף של השני. ואת לא תמצאי את האף.

03:15:37.000 03:15:49.500

זה אני זוכרת ואני אמרתי. אתם מוכרחים זה שום דבר. אבל זה לא ככה. ועם הדיבורים.

03:15:49.500 03:15:57.000

אני גם קיבלתי את זה. והייתי ב את לא רואה אף אחד. סגור.

03:15:57.000 03:16:01.000

הסגר. ואוכל הביאו לכם כשהייתם חולים?

03:16:01.000 03:16:15.000

אוכל הביאו לנו. אבל היינו די עצובים. סגור. ולא ידענו איך המחלה יהיה.

03:16:15.000 03:16:21.000

אבל לאט. לאט יצאנו מזה. לאט. לאט יצאנו.

03:16:21.000 03:16:23.000

אבל לא קיבלתם תרופות.

03:16:23.000 03:16:25.000

לא שום תרופות.

03:16:25.000 03:16:26.000

באופן טבעי.

03:16:26.000 03:16:37.000

אבל אחותי היה לה טיפוס. מאוד כחזק. והם סגרו אותם גם.

03:16:37.000 03:16:49.000

ואבא שלי קנה אצל אחד זריקה. בלחם קנו. הכל היה בלחם.

03:16:49.000 03:16:53.000

לחם היה. כסף עובר לסוחר.

03:16:53.000 03:16:54.000

כן. הכסף שלנו.

03:16:54.000 03:16:56.000

הכסף הכי שווה.

03:17:02.000 03:17:23.000

כן. אז אני זוכרת שבארבע בלילה. שהיה חושך זחלתי לצריף וקראתי את השם שלה.

03:17:23.000 03:17:31.000

ואמרו לה והיא ענתה. ואמרתי מה שלומך? איך את? כי לא ידענו. אז היא אמרה ככה ככה

03:17:32.000 03:17:42.500

טוב. סיפרתי לאבא הוא קנה את הזריקה מרופאים יהודיים שעבדו.

03:17:42.500 03:17:44.000

מאיפה היה להם?

03:17:44.000 03:17:54.000

הם קיבלו איזה משהו. הם דרשו וקיבלו. אבל מה? זה לא היה סטרילי.

03:17:54.000 03:18:05.000

היא קיבלה מזה אבצס נורא פה. וככה הם. זה היה לקראת הסוף.

03:18:05.000 03:18:20.000

היא הבריאה מהטיפוס. אבל האבצס לא נגמר. האבצס היה. ככה היא באה לאושוויץ עם ההורים.

03:18:20.000 03:18:40.000

ועברה את הסלקציה עם הבגדים ברמפה. יש סלקציה הוא מחפש מה-1000 איש. הוא מוריד 50 נשים. 50 גברים.

03:18:40.000 03:18:41.000

מנגלה?

03:18:41.000 03:18:56.000

מנגלה. מנגלה ועוד. היה שורה של איזה חמישה אס. אס כי אנחנו חמישה בשורה.

03:18:56.000 03:19:12.000

ואני לא סיפרתי מה קרה לי בקרון ששתיתי שמה קוניאק. לא היה לי מה לשתות. ההורים כבר לא היו בטרזינשטט.

03:19:12.000 03:19:16.000

מתי הוציא את ההורים מטרזינשטט?

03:19:16.000 03:19:31.000

בטרנספורט ה-10 או ה-11. היו 15. זה שמעתי אחרי המלחמה. שבכלל היו 15.

03:19:31.000 03:19:45.000

אחר כך. לא היו להם רכבות והרוסים התקרבו ואני הייתי ב-15 בקרון האחרון.

03:19:45.000 03:19:49.000

והם הוצאו לאושוויץ ההורים?

03:19:49.000 03:19:50.000

כן.

03:19:50.000 03:19:53.000

ומה עם הסבתות?

03:19:53.000 03:20:02.000

אז זהו. סבתא ראשונה. מתה תכף. שישה שבועות לא החזיקה מעמד.

03:20:06.000 03:20:18.000

הסבתא השנייה הייתה הרבה יותר צעירה. עזרה והיא הייתה האמא של אימי. לא קראו לה פרנקל.

03:20:18.000 03:20:23.000

הסבתא הייתה של אבא. זאתי שמתה.

03:20:23.000 03:20:33.000

ואנחנו משפחת פרנקל. והסבתא השנייה עזבתי אותה בטרזינשטט.

03:20:33.000 03:20:42.000

אני לאושוויץ הלכתי בלילה. כי אני קיבלתי הודעה. תוך כמה שעות להיות שמה.

03:20:42.000 03:20:47.000

בקברנה מאיפה שהולכים הטרנספורטים זה מה שרציתי.

03:20:47.000 03:21:00.500

כי אני לא הלכתי לעבודה וזה היה משהו נורא. חוצפה גדולה. אז עונש היה לטרנספורט וזה מה שרציתי.

03:21:00.500 03:21:11.000

עם ליאו בק דיברנו ששנינו לא היינו. לא אחותי ולא אני. זה חשוב.

03:21:11.000 03:21:12.500

הוא היה

03:21:12.500 03:21:15.000

אֶלְטֶסטֶנרָאט .

03:21:15.000 03:21:19.000

כן זאת אומרת הוא היה בוועד של היהודים. ראש הועד.

03:21:19.000 03:21:34.000

כן. הם ישבו והאס אס נתן להם אלף אנחנו רוצים רשימה של 1000 איש 800. כמה שהם רצו

03:21:34.000 03:21:46.000

הוא יצא. חיכינו שעות. כשנודע לנו שהוא יושב שם. היו גם אחרים.

03:21:46.000 03:21:56.000

אבל אחרים היו צ'כים ושמענו שהם לא נחמדים. צריך לנסות עם ליאו בק.

03:21:56.000 03:22:05.500

הוא יצא. תפסנו אותו. בבקשה. תכניס אותנו לטרנספורט.

03:22:05.500 03:22:18.000

לא יכול. הרשימה כבר סגורה. די אין. בבקשה.לא נזוז. נותן לו לזוז.

03:22:18.000 03:22:19.000

למה כל כך רציתם?

03:22:19.000 03:22:21.000

להורים.

03:22:21.000 03:22:22.000

להצטרף להורים.

03:22:22.000 03:22:33.000

להורים. חשבנו. שזה הולך לטרזינשטט אחר את מבינה? לא ידענו.

03:22:33.000 03:22:43.000

הוא ניסה. הרב ליאו בק ידע. הוא ידע. הוא ניסה להגיד. ילדות תישארו כאן. תשמרו על החיים.

03:22:43.000 03:22:45.000

עד היום הזה. אני אומרת את זה.

03:22:45.000 03:22:46.000

הוא אמר את זה?

03:22:46.000 03:22:49.000

לא.

03:22:50.000 03:22:55.000

לא. הוא לא יכול להכניס אותה. אותנו

03:22:55.000 03:23:01.000

אבל הוא לא אמר. תעזבו. תעזבו זה לא רעיון טוב. תישארו פה.

03:23:01.000 03:23:02.000

לא. אף מילה

03:23:02.000 03:23:05.000

אז מה את חושבת על ההתנהגות הזאת?

03:23:05.000 03:23:14.000

אז אני אומרת לו תעשה לי טובה. תכניס את אחותי. כי היא עוזרת לאמא.

03:23:14.000 03:23:21.000

יש לנו ילדים קטנים עוד. היא עוזרת לאמא תן לה לפחות.

03:23:21.000 03:23:32.000

אני מוכנה להישאר וזה הוא עשה. הוא הכניס אותה. והיא היתה בטרנספורט.

03:23:32.000 03:23:34.000

והוא לא אמר אף מילה?

03:23:34.000 03:23:35.000

אף מילה.

03:23:35.000 03:23:37.000

תשארו פה. תשמרו את החיים שלכם.

03:23:37.000 03:23:49.000

תקשיבי. אני שמעתי מלפני אולי 15 שנה. שהוא מקבל עוד לא יודעת אם הוא היה עוד בחיים.

03:23:49.000 03:23:59.000

אות. אות הוקרה. אז כתבתי לחברה. שהיא כתבה הרבה על אושוויץ היא הייתה שמה.

03:23:59.000 03:24:04.000

כתבת אצל האס. אס. היא ידעה הרבה.

03:24:05.000 03:24:13.000

לא. היא כתבה לי. תשמעי. היא כתבה לי. כי היא הכירה את הסיפור שלי.

03:24:13.000 03:24:20.000

היא באה לגרמניה תמיד ואז נפגשנו היא באה לארץ ודיברנו הרבה.

03:24:20.000 03:24:31.000

והיא כותבת לי תשמעי לליאו בק רוצים עכשיו לתת עוד איזה הוקרה.

03:24:31.000 03:24:40.000

מה את אומרת לזה? אני חושבת הגיע הזמן שאת תכתבי את הסיפור שלך.

03:24:40.000 03:24:55.000

כי אנחנו. זה היה ברור שהוא ידע. העיקר אני כתבתי מכתב. היא נתנה לי איזה כתובת לאן. היא כתבה ספרים.

03:24:55.000 03:24:58.000

למי את כתבת? ליד ושם?

03:24:58.000 03:24:59.000

לא.

03:24:59.000 03:25:00.000

למי כתבת?

03:25:00.000 03:25:07.000

באמריקה איפה שהחברה נתנה לי כתובת. למי לכתוב.

03:25:07.000 03:25:26.000

ונודע את זה לחברים שלי. והם כותבים לי. מי את? שיכולה על בן אדם כזה גדול נגד לכתוב?

03:25:26.000 03:25:38.000

לא עניתי לחברים כי הם לא היו איתי למה וזה. והחברה הצטערה.

03:25:39.000 03:25:52.000

היא כתבה ספרים.לא ידוע לכם. לורה שלי. בטח יש משהו ביד ושם.

03:25:52.000 03:25:58.500

אבל יכול להיות היא הייתה מאוד משונה. היא סבלה נורא.

03:25:58.500 03:26:07.000

לא אבל אנחנו עכשיו נתמקד ברב ליאו בק. שהיה ראש הועד.

03:26:07.000 03:26:08.000

זהו. הוא נתן לה.

03:26:08.000 03:26:14.000

ולצערנו הרב. הוא לא עשה את התפקיד שלו.

03:26:14.000 03:26:24.000

אחרת היא הייתה נשארת. כי למה אני לא הייתי קופצת אני רוצה להורים. אם יש לי אחות ויש לי סבתא.

03:26:24.000 03:26:26.000

והיא לא שרדה. האחות?

03:26:26.000 03:26:30.500

יש לי עוד את הסבתא שמה. אבל הסבתא זה סבתא.

03:26:30.500 03:26:36.000

אבל האחות שלך לא שרדה באושוויץ?

03:26:36.000 03:26:53.000

נו לקחו אותה בגלל הפצע. בסלקציה ראשונה בבגדים הייתה ילדה צעירה בת 19. אז היא עברה אצל מנגלה.

03:26:53.000 03:27:05.000

אבל שמנגלה בדק משהו בחר להישאר שישאר. הוא ראה את הפצע. הוא הולך מסביב.

03:27:05.000 03:27:15.000

עברתי את זה אחר כך. זה לא שאני. יכולה לדמיין את זה.

03:27:15.000 03:27:30.000

אני ראיתי שבאנו ואיך מ -50 שנשארו מ-1000. איך זה ראו שזו לא צעירה.

03:27:30.000 03:27:45.000

בגדים. הוא נתן צביטה בשד והוא ראה. שזה כבר לא צעירה . את מבינה. היא כבר היא צעירה.

03:27:45.000 03:27:57.000

אז זה קרה שלמשל. אני שמעתי פתאום שאחת אומרת זאת אמא שלי. שלקחו אותה.

03:27:58.000 03:28:06.000

זו חברה שלי. היא הייתה גרה פה בטבעון. היא נפטרה לפני כמה שנים.

03:28:06.000 03:28:10.000

היינו כל הזמן ביחד. אז לקחו את אמא שלה.

03:28:10.000 03:28:17.000

היה האבא. כבר לקחו תכף. ברמפה.

03:28:17.000 03:28:25.000

אז עכשיו את נשארת לבד בטרזינשטט. עם הסבתא השנייה. אמא של אמא.

03:28:25.000 03:28:31.000

אבל לא גרתם ביחד. את היית עם הבנות. והיא הלכה עם מבוגרים.

03:28:31.000 03:28:38.000

לא. לא. אני הלכתי בלילה מהר. להגיד לה. סבתא אני בטרנספורט מצטערת.

03:28:38.000 03:28:54.000

את תשארי. תשמרי על עצמך. היא בכתה נורא. והסבתא הזאת היה טרנספורט. האמריקאים עשו עסק עם הגרמנים.

03:28:54.000 03:29:02.000

אולי שמעת על הטרנספורט לשוויצריה? זה היא הייתה בטרנספורט לשוויצריה.

03:29:02.000 03:29:10.000

היא כתבה את הסיפור. זה בספר שלי. את תקבלי את זה אז תקראי את זה.

03:29:10.000 03:29:19.000

היא כתבה איך זה שהם לא האמינו. שלוקחים אותם לשוויצריה. הם גם לא האמינו.

03:29:19.000 03:29:34.000

אבל הם גם לא ידעו על אושוויץ. אבל שוויצריה. זה כבר סיפור אחר. והיא חיה כמה שנים בשוויצריה.

03:29:34.000 03:29:34.001

אנחנו התראינו. נפגשנו. הלכתי אליה כי הייתי בשוויצריה.

03:29:34.001 03:29:34.002

איפה באיזה מקום?

03:29:34.002 03:29:34.003

במונטרה.

03:29:34.003 03:29:34.004

אה במונטרה זה העיר של צ'רלי צ'פלין.

03:29:34.004 03:29:34.005

כן.

03:29:34.005 03:29:59.500

טוב היא לא האמינה לי שבאושוויץ.

03:29:59.500 03:30:01.500

נרצחו

03:30:01.500 03:30:06.000

היא כל הזמן אמרה. את לא יודעת מה את מדברת.

03:30:06.000 03:30:10.000

אמרתי. לצערי אני יודעת.

03:30:10.000 03:30:19.000

אז היא תפסה עיתונים וראתה ניצולים מאושוויץ. יש תמונה מילדים.

03:30:19.000 03:30:27.000

אז היא אומרת. תראי זה הקטנצ'יק שלנו. אמרתי סבתא זה לא הוא.

03:30:27.000 03:30:32.000

אני ראיתי. לא שראיתי שהוא.

03:30:32.000 03:30:33.000

ברור.

03:30:33.000 03:30:35.000

אבל אני ידעתי.

03:30:35.000 03:30:36.000

כשאת באת לאושוויץ.

03:30:36.000 03:30:39.000

אף אחד. אף אחד.

03:30:39.000 03:30:42.000

כולם כבר נשרפו.

03:30:42.000 03:30:51.000

מה זה הם עבדו עבודה. ביום הארובות. זה עבד.

03:30:51.000 03:30:59.000

אנחנו מדברים על 44. נכון? אז כבר הגיעו יהודים הונגריה.

03:30:59.000 03:31:00.000

מה?

03:31:00.000 03:31:04.000

יהודים מהונגריה כבר. זה עבד יום ולילה.

03:31:04.000 03:31:16.000

הגיעו ואנחנו עמדנו בחוץ ערומים.זה היה לפני שבאתי לברגן בלזן.

03:31:16.000 03:31:21.000

אז הם לקחו לנו את השמעטס ונתנו לנו משהו אחר.

03:31:21.000 03:31:30.000

לא. זה היה בהתחלה שבאנו. ואני אומרת איזה בתי חרושת יש פה?

03:31:30.000 03:31:40.000

אז איזה בתי חרושת? זה האנשים שלכם ששורפים עכשיו.

03:31:40.000 03:31:50.000

ככה נודע לי. ואני אמרתי. אם אני לא הייתי שם. לא הייתי מאמינה.

03:31:50.000 03:31:56.000

שאפשר לעשות דבר כזה. באלפים.

03:31:56.000 03:31:58.500

במיליונים.

03:31:58.500 03:32:01.000

כן אבל ביום.

03:32:01.000 03:32:03.000

כן בכל יום אלפים.

03:32:03.000 03:32:15.000

את שומעת. שבסוף לא היה להם מספיק ציקלון. אז סיפרו מי שעוד היה קרוב שם.

03:32:15.000 03:32:22.000

שהם אפילו לא היו מתים. זה הרגשה נוראה.

03:32:22.000 03:32:36.000

אבל. אני לא יודעת מתי נגמר. לפחות הטרנספורט מטרזינשטט נגמר הטרנספורטים.

03:32:36.000 03:32:57.000

נחזור ברשותך. לטרזינשטט. את היית שותפה באיזה שהוא פרוייקט תרבותי כמו מקהלה. תזמורת. שירה. מחזמר.

03:32:57.000 03:33:16.000

אני השתתפתי בכל דבר. חוץ מבזמר. כי אין לי קול. לשיר אבל בנות שלנו שרו והכל עשינו. כאילו חוגים. בערב

03:33:16.000 03:33:28.000

אמרתי לך חשבון. מה שיכולתי ללמוד שם. אני הייתי הראשונה.

03:33:28.000 03:33:38.000

אז בואי תספרי לנו. מה את זוכרת ש. חוץ מחשבון. מה עוד את זוכרת שקיבלת שם? שירים בעברית.

03:33:38.000 03:33:52.000

אני אגיד שירים בעברית והסדר ביננו. כל כך הרבה בנות ויש ריב. ויש.

03:33:52.000 03:34:02.000

אז אני תמיד ישבתי למעלה ואמרתי בנות תקשיבו. ככה זה לא הולך.

03:34:02.000 03:34:10.000

ואנחנו צריכים גם את הגנב. מי שגונב את הלחם שלנו לתפוס.

03:34:10.000 03:34:18.000

כואב לי מאוד אבל. אנחנו לא נעזוב את זה. מה עושים?

03:34:18.000 03:34:35.000

התחלנו לבד לבחור את לחפש. לא הצלחנו. התעניינו. היו מדריכים שלמדו פסיכולוגיה.

03:34:35.000 03:34:51.000

אני לא אשכח את זה לעולם. אז הם אומרים שיש להם אחד בחורה אחת. שיש לה שיטה. שכולם מחכים בחוץ.

03:34:51.000 03:35:03.500

בפנים היא תשב וכל אחד צריך לבוא. מה שהולך בפנים אנחנו לא יודעים. זה השיטה.

03:35:03.500 03:35:20.000

טוב. יצאו מה עשו לך? מה שאלו אותך? שום דבר. אמרו לי. שאני יחפש בשולחן משהו. לא מצאתי.

03:35:20.000 03:35:26.000

או שאחת אמרה היה שם איזה פריט ומה היה?

03:35:26.000 03:35:34.000

השיטה שלה. אני חושבת שהיא לא מצאה את הגנב. אנחנו תפסנו אחר כך.

03:35:34.000 03:35:48.000

השיטה שלה היה. כשנוגעים. מי שיש מצפון לא נקי. לא מחפש על השולחן.

03:35:48.000 03:36:03.000

כי מבינים שזה מין מבחן כזה שאת הולכת לתפוס את מסוגלת לגנוב.

03:36:04.000 03:36:16.000

לא אני עכשיו קצת התבלבלתי. ואם את לא הולכת עם היד.ככה. אבל לא.

03:36:16.000 03:36:21.500

איך אתם תפסתם. איך אתם תפסתם. איך אתם תפסתם את הגנב?

03:36:21.500 03:36:35.000

אנחנו עזבנו את זה. והתחלנו לבד. מבחורה לבחורה ובאמת מצאנו בחורה יותר קצת מבוגרת.

03:36:35.000 03:36:47.000

כי היינו אותו הגיל. היא הייתה כבר 16 אני יודעת. 17 והיה לה אחות צעירה.

03:36:47.000 03:36:54.000

בחדר אחר. ומאוד חלשה היא דאגה לה.

03:36:54.000 03:36:56.000

אה אה. היא הייתה גונבת בשביל אחותה.

03:36:56.000 03:36:57.000

כן.

03:36:57.000 03:37:00.000

וכעסתם עליה?

03:37:00.000 03:37:09.000

כעסנו. אמרנו זה לא הולך. לכל אחד יש מישהו.

03:37:09.000 03:37:11.000

יש קרוב שהוא חלש.

03:37:11.000 03:37:26.000

את מבינה? היינו ברוגז איתה. היא כבר לא הרגישה טוב איתנו. ואני מאוד הצטערתי. כי היא הייתה נחמדה.

03:37:26.000 03:37:38.000

אבל תראי. לא כל אחד יכול לעמוד בלחץ הזה. אני לא יודעת איפה היא עבדה.

03:37:38.000 03:37:45.000

אולי שם לא לנו היה. שמה בחוץ עוד.

03:37:46.000 03:37:48.000

משהו להוסיף.

03:37:48.000 03:38:04.000

היינו באוויר.והיו תילתן אכלנו. וזה עזר לנו. זה נתן לנו ויטמינים.

03:38:04.000 03:38:13.000

היינו במצב יותר טוב. אבל הצטרכנו לעבוד קשה עם כוח.

03:38:13.000 03:38:17.000

ויכולתם להתרחץ כל יום? נתנו לכם?

03:38:17.000 03:38:29.000

זה היה בעיה. הם נתנו לנו מקום. עם שישה טושים. אבל זה לא בשביל חדר שלנו זה היה בשביל כולם.

03:38:29.000 03:38:44.000

ושמה היה דוד. ואפשר לתת עץ לחמם מים ואני לקחתי.

03:38:44.000 03:38:54.000

תמיד התנדבתי וזה. וידעתי איפה אני אקח קרשים ואיפה אפשר לגנוב.

03:38:54.000 03:39:11.000

וזה עד שלדוד היה חור אז אני הצטרכתי לעבוד מאוד מאוד קשה. שהאש ינצח את החור.

03:39:11.000 03:39:21.000

וזה היה חוויה. הבנות באו עשו לי באמת. היו בנות שציירה יפה.

03:39:21.000 03:39:27.500

איך אני עומדת וצועקת ורק שישה יכולים להיכנס.

03:39:27.500 03:39:29.000

עשית סדר.

03:39:29.000 03:39:42.000

אני הייתי פעילה. אם יכולתי לעזור זה היה בשבילי משהו אחר מהבית.

03:39:42.000 03:39:56.000

בבית היינו מעט ואת החברות הגויות זה הפסיק. היה חסר לי משהו כנראה.

03:39:58.000 03:40:07.000

תגידי לי קרלה. את ראית את המחזמר?

03:40:07.000 03:40:09.000

כן.

03:40:09.000 03:40:10.000

את ראית אותו?

03:40:10.000 03:40:29.500

ראיתי. הלכנו לראות לשמוע. כי בנות שלנו שתיים שרו. אבל אנחנו עשינו על יד הגג עשינו תאטרון.

03:40:29.500 03:40:44.000

אני לא הייתי שחקנית כי הצטרכו ללמוד הרבה בראש אבל דברים נהדרים.

03:40:44.000 03:40:59.000

היו לנו בנים שאם הם היו בחיים הם יכלו להיות משהו גדול.

03:40:59.000 03:41:06.500

הייתה שחקנית אחת. שאחר כך באה לארץ נאווה שאנן.

03:41:06.500 03:41:14.000

שהיא הייתה שחקנית בטרזינשטט ואחר כך היא הייתה שחקנית בארץ לא שמעת עליה?

03:41:14.000 03:41:26.000

לא אבל היו לנו. אני אפילו אמרתי לאמא שלי. שיהיה לך זמן. בואי בערב.

03:41:26.000 03:41:37.000

ואספנו בבוידם למעלה למעלה שהגרמנים לא ידעו איפה בנה הבנים.

03:41:37.000 03:41:44.000

מה הם לא היו מרשים לעשות דברים כאלה? הגרמנים לא הרשו?

03:41:44.000 03:41:54.000

לא. לא. אני שכחתי כרגע את הדברים. למדתי נו. איך קראו לזה. אולי אני אזכור.

03:41:54.000 03:42:06.000

אני לא חשבתי על זה. אבל היו דברים נהדרים ואני אכלתי את זה.

03:42:06.000 03:42:18.000

אמרתי לאמא שלי את מוכרחה לראות מה אנחנו עושים. הזמנתי אותה ובדיוק הפסיקו לנו את החשמל.

03:42:18.000 03:42:29.000

אז אמרתי מצטערת אמא. מצטערת שהיא תראה גם איפה אני. היא ידעה.

03:42:29.000 03:42:37.000

פעם הייתי חולה. היא באה לבקר אותי היא רצתה להביא לי חתיכת לחם.

03:42:37.000 03:42:45.000

אמרתי לא בשום אופן. אין לי תיאבון ואת תיקחי את זה בשביל הילדים.

03:42:45.000 03:42:51.000

ואת היית במחנה כשהיה הביקור של הצלב האדום?

03:42:51.000 03:42:52.000

כן.

03:42:52.000 03:42:55.000

את זוכרת את זה?

03:42:55.000 03:43:08.000

אני זוכרת את זה טוב מאוד כאתמול. אז איפה שההורים היו. זה היה הם רוקנו את כל החדרים.

03:43:08.000 03:43:25.000

שאני אומרת איפה שהיו עשרים או שלושים. ואמא שלי שמה. היו חלונות כאלה גבוה.

03:43:32.000 03:43:43.000

הם רוקנו את החדרים מכל האנשים והכניסו אותם עוד שלא שמחו למעלה.

03:43:43.000 03:43:49.000

ואמא שלי. שמה תמיד את הקטנצ'יק על יד החלון.

03:43:49.000 03:44:00.000

שיראו מצלב האדום איזה ילד נחמד יש פה עצור. בלונדיני יפהפה של ילד.

03:44:00.000 03:44:10.000

שחברה. שבטרזינשטט לא היינו חברות. אבל היא זוכרת שהיא עברה וראתה שם ילד קטן.

03:44:10.000 03:44:21.000

אחר כך באושוויץ פגשתי אותה. ומאז היינו חברות ולקחתי אותה ללמגו העיירה שלי.

03:44:21.000 03:44:27.000

היא הייתה מברלין. ברלין הייתה בלתי אפשרי לחזור.

03:44:27.000 03:44:36.000

נכון. היא היתה מופצצת. אבל. בואי רקע נתמקד בביקור של הצלב האדום. מה את זוכרת מהביקור הזה?

03:44:36.000 03:44:49.000

אני זוכרת שפתאום הם פתחו גן ילדים. והיה שמה חורשה בטרזינשטט. דווקא על יד איפה שאני גרתי.

03:44:49.000 03:45:05.000

ושמה שמו נדנדות. כמה דברים ואת המארקטפלאץ זה היה סגור בשבילנו.

03:45:05.000 03:45:07.000

יריד

03:45:08.000 03:45:16.000

פתחו. ספסלים. סידרו יפה. אנחנו יכולים לטייל שם.

03:45:16.000 03:45:30.000

והילדים לימדו אותם. אז שלחו מפורטוגל. אני חושבת שמפורטוגל. נתנו להם סרדינים.

03:45:33.000 03:45:36.000

אולי ספרדים.

03:45:36.000 03:45:46.000

לא ספרדים לא. שלחו סרדינים. קיבלו שתיים שלושה. אבל זה היה משהו.

03:45:47.000 03:46:04.000

חילקו שמה לילדים והקומנדאנט האס אס. שהיה בוס של כל זה. הוא בא לבקר את הילדים כאילו.

03:46:04.000 03:46:16.000

והם לימדו אותם להגיד. אנחנו לא רוצים כבר סרדינים אונקל רם. קראו לו רם. את יכולה לבדוק את זה.

03:46:16.000 03:46:33.500

רם ומה עוד? טוב יצאנו לעבודה מסודר. שיראו את זה עם העט פה.

03:46:33.500 03:46:42.000

זה גם בשביל הסרט. שעשו את הסרט. זה גם כן אני יכולה לספר לך זה.

03:46:42.000 03:46:53.000

זה שעשה את הסרט קורט גרלד. שחקן מברלין ששיחק עם מרלינה דיטריך.

03:46:53.000 03:47:05.000

הוא קיבל את הג'וב לעשות את הסרט והוא ריכז אותנו לפני הכנסיה. זה על יד איפה שגרתי.

03:47:05.000 03:47:18.500

והוא אמר. תקשיבו. אין לי ברירה אני צריך לעשות את הסרט תעשו לי טובה תעזרו לי.

03:47:18.500 03:47:34.000

והוא היה כזה ברלינאי. שעוד הוסיף משפטים אפשר להגיד לא כל כך. קצת מלוכלך.

03:47:34.000 03:47:46.000

שאין לנו ברירה תיקחו את הטוסיק בידיים אבל קצת יותר חריף. ותעשו מה שאני מבקשת.

03:47:47.000 03:47:52.000

להעמיד פנים. טו פרטנד.

03:47:52.000 03:47:55.500

כן כן טו פרטנד.

03:47:55.500 03:47:58.000

להעמיד פנים שהכל נחמד.

03:47:58.000 03:48:12.000

כן והוא כתוב את זה. הוא אמר לאשתו. ילדים לא היו. הוא אמר לאישתו אם אני אומרת להם לא.

03:48:12.000 03:48:26.000

קראו לו שהוא יעשה את הסרט הסרט יהיה מתנה. היטלר נותן מתנה ליהודים. אני מחוסל.

03:48:26.000 03:48:39.000

אם אני כן עושה או לא עושה. הוא היה בטרנספורט שלי לאושוויץ. ואני ואישתו הייתה בחוץ.

03:48:39.000 03:48:50.000

קבוצה לחיים ולא ידעתי שזאת אישתו. אותו כולם היכרו אבל אשתו לא.

03:48:50.000 03:48:58.000

בלי בגדים ראו שהיא לא צעירה כבר. מה זה צעירה מעל 40.

03:48:58.000 03:49:06.000

זה כבר היו יותר מידי. בנות הוא רצה. אז הוא הוציא אותה מנגלה.

03:49:06.000 03:49:21.500

אבל לפני זה. שעמדנו לחכות שיגמרו עם הטרנספורט שהולך לתאי גזים.

03:49:21.500 03:49:23.000

הסלקציה.

03:49:23.000 03:49:40.000

אחרי הסלקציה. הם נתנו ללכת כולם קודם. מה הם צריכים 1000. הם ידעו שאחר כך הם יחפשו מ-100 50 .50.

03:49:40.000 03:49:58.000

אז עמדו ממול 50 גברים ואנחנו 50 נשים. אז בא גבר ואני הכרתי אותו קורט גרלד. השחקן הזה לאישתו.

03:49:58.000 03:50:05.000

אז ראיתי שזאת אישתו. היא חיבקה אותו. בכתה אני רוצה להיות איתך.

03:50:05.000 03:50:12.000

אז הוא אומר בואי נהיה ביחד. רק אל תבכי. הם כבר נותנים לי מכות.

03:50:12.000 03:50:23.000

כי כבר באו לקחת אותו. למשוך אותו לגברים וזהו הוא לא יצא וגם היא לא.

03:50:24.000 03:50:36.000

אבל זה אמת. את יכולה בכלל. מה שאני מספרת זה אמת. לצערי.

03:50:36.000 03:50:52.000

לצערי. את כל האמת אני לא יכולה בשעות כאלה. זה לא מספיק. כי אני כתבתי את הסיפור שלי.

03:50:52.000 03:51:03.000

אז יש. בברגן בלזן הייתה סערה גדולה. גדולה משהו נורא בגרמנית אומרים

03:51:03.000 03:51:11.000

אונווטור. זאת אומרת. מזג אוויר בלתי רגיל.

03:51:11.000 03:51:12.000

כן של סערה.

03:51:12.000 03:51:13.000

מה?

03:51:13.000 03:51:15.000

סערה.

03:51:15.000 03:51:26.000

כן. משהו נורא ומה. שעברנו כי היינו באוהל גדול.

03:51:26.000 03:51:36.000

העיקר לפני שכתבתי את זה אני ביקשתי שהייתי בגרמניה מהיסטוריונים.

03:51:36.000 03:51:47.000

לחפש אם בנובמבר היה בברגן בלזן סערה גדולה. קיבלתי תשובה שכן.

03:51:47.000 03:51:57.000

אני רציתי רק. שלא יחשבו שאני כותבת משהו. "נישט געפֿלויגן. נישט געלוי" את מבינה?

03:51:57.000 03:52:09.500

וכשצלצלתי לחברה פה בארץ. "תגידי את זוכרת את זה?" אז היא אומרת תגידי מה את רוצה לדעת את זה?

03:52:09.500 03:52:19.000

אני כותבת את זה. תעזבי את זה. תפסיקי כבר. תשכחי. היא לא רצתה להגיד לי.

03:52:20.000 03:52:29.000

לא. אני רק רוצה להגיד לך רק את האמת. הוא מספיק.

03:52:29.000 03:52:39.000

הוא מספיק חזק. לא צריכים להמציא המצאות. אבל. יש באמת אנשים שיצאו.

03:52:39.000 03:52:44.000

ממחנות ולא רוצים לדבר ולא רוצים לשמוע.

03:52:44.000 03:52:48.000

הם לא יכולים. זה קשה.

03:52:48.000 03:52:50.000

זה מאוד קשה. בטח.

03:52:50.000 03:52:53.000

זה קשה. יש לי מכירה.

03:52:53.000 03:53:05.000

אבל את יודעת. בן אדם אחד לא דומה לבן אדם שני. כל אחד יש לו את האישיות שלו ואת הרגשות שלו.

03:53:05.000 03:53:10.000

אני לא סיפרתי לך איך זה התחיל איתי. 40 שנה לא דיברתי.

03:53:10.000 03:53:16.000

אנחנו נדבר על זה בפעם הבאה. עכשיו אנחנו נאמר לך.

03:53:16.000 03:53:20.000

אין לי ברירה. אחרת הייתי אומרת לא יותר כי.

03:53:20.000 03:53:26.000

נכון אנחנו חייבים להמשיך. אז אני אומרת לך המון תודה.

03:53:26.000 03:53:31.000

ואנחנו נמשיך בפעם הבאה במפגש הראשון בראשון למאי.

03:53:31.000 03:53:36.000

אני יודעת בראשון במאי.

03:53:36.000 03:53:50.000

קרלה. ההורים שלך האחים הקטנים שלך. אחותך. הם כבר לא בטרזינשטט. הם כבר נסעו לאושוויץ.

03:53:50.000 03:54:01.000

עכשיו הגיע התור שלך.לעזוב את המחנה ולנסוע לאושוויץ. וכמו שאת סיפרת את לא ידעת.

03:54:01.000 03:54:09.000

שזה מחנה מסוג אחר לגמרי ולא דומה לטרזינשטט.

03:54:10.000 03:54:24.000

אף אחד בטרזינשטט לא ידע. אני לא רוצה להגיד שאף אחד. היו כאלה. אלה מהשמנת אני תמיד אומרת.

03:54:24.000 03:54:25.000

מהיודנראט.

03:54:25.000 03:54:32.000

היודנראט. שעשו את הרשימות. אני משוכנעת שהם ידעו.

03:54:32.000 03:54:42.000

אבל מי שלא היה שם. לא יכל לתאר ולחשוב מה זה אושוויץ.

03:54:42.000 03:54:52.000

אני אמרתי אפילו אחרי זה שעברתי את הכל. אושוויץ טוב שהייתי שם.

03:54:52.000 03:55:02.000

אחרת לא הייתי יכולה להאמין שאפשר לחסל אנשים במאות ביום אחד

03:55:02.000 03:55:22.000

הבנתי שזה משהו נורא. ושראיתי את הארובות עם העשן הסמוך הזה. אז שאלנו את הוותיקים.

03:55:22.000 03:55:36.000

איזה בתי חרושת זה. הם ענו באירוניה. בבתי חורשת זה האנשים שלכם ששורפים.

03:55:36.000 03:55:46.000

ואת הבנת את זה במכה אחת ואת נהיית בן אדם אחר.

03:55:46.000 03:56:01.000

את בלי הראש. אז המחשבות היו רק. פה אני צריכה להיות על המשמרת.

03:56:01.000 03:56:16.000

כשהם אומרים לעמוד בתור. את צריכה להיות לא הראשונה. אני ראיתי הראשונה מקבלת את המכות והאחרונה גם.

03:56:16.000 03:56:31.000

את צריכה להיות באמצע. אבל לא רחוק. שתשמעי כל פקודה ותקפצי שלא תקבלי את המכות.

03:56:31.000 03:56:46.000

כי המכות היה. אנחנו היינו בלי מגן אפשר להגיד. הבגדים היו חלש מאוד.

03:56:46.000 03:56:52.000

החליפו לכם את הבגדים. נתנו לכם את המדים של אושוויץ.

03:56:52.000 03:57:04.000

אבל לא היה להם מספיק. בגלל המלחמה שבאו מרוסיה לפולין כבר.

03:57:04.000 03:57:19.000

הם ראו זה היה באוקטובר. בינואר כבר. הרוסים הגיעו שיחררו את אושוויץ וזה היה מאוד מאוד קרוב.

03:57:19.000 03:57:35.000

הגרמנים ראו שהם צריכים למהר. מה לעשות עם כל האלפים. אז מה. שאפשר לחסל. זה במהירות.

03:57:35.000 03:57:56.000

הם עבדו יום ולילה. סיפרו שגם לא היה לנו מספיק ציקלון. רעל שאנשים לפעמים לא מתו. התעלפו. נחנקו נגיד.

03:57:56.000 03:58:07.000

ואני היה לי כל הזמן בראש איך ילד. איך הוא שעם ההורים הם היו ביחד.

03:58:07.000 03:58:16.000

הם לקחו את הילדים עם ההורים ערומים ואיך הם החזיקו את ההורים.

03:58:16.000 03:58:32.000

אני אמרתי עם הציפורניים. אבל הם נפלו והיו כאלה שעבדו שם. וכל פעם הרי זה ידוע .

03:58:32.000 03:58:35.000

הזונדר קמנדו את מתכוונת.

03:58:35.000 03:58:36.000

בבקשה.

03:58:36.000 03:58:40.000

אלה שעבדו בתאי הגזים. הזונדר קומנדו.

03:58:41.000 03:58:54.000

ואת הבלוקים האלה. בלוקים קראו לצריפים איפה שמשם. בעצם משם אם אני לא טועה.

03:58:54.000 03:59:05.000

היה צילג. צילג. ומשם לקחו אותם. לא יכלו בבת אחת את כולם.

03:59:05.000 03:59:20.000

ומשם. זה כבר היה בבירקנאו. אומנם זה מחנה אחד. אבל בין אושוויץ לבירקנאו היו גדרי תיל.

03:59:20.000 03:59:23.000

או איך קוראים לזה. עם חשמל.

03:59:23.000 03:59:31.000

את ראית את זה. אז את כבר לא קירבת הם לא רצו שאנחנו.

03:59:31.000 03:59:32.000

היו הרבה התאבדויות?

03:59:32.000 03:59:34.000

בבקשה.

03:59:34.000 03:59:36.500

היו הרבה התאבדויות?

03:59:36.500 03:59:48.000

אני לא ראיתי. פחדו אמרו שזה מוות נורא. הם קופצים על זה אז זה לא הולך כל כך מהר.

03:59:48.000 03:59:57.000

ככה הבנתי. אני לא ראיתי. אבל פחדו מזה נורא להתקרב.

03:59:59.000 04:00:15.000

אני שמעתי את הצעקות של אלה שהיו בצילג. או בבלוקים האלה. שידעו מה מצפה להם. זה לא הלך כל כך מהר.

04:00:15.000 04:00:25.000

לא ביום אחד. לא בלילה. עוד יום. הם לא יכלו לעבוד כל כך מהר. הם רצו. אבל זה לא הלך.

04:00:25.000 04:00:38.000

ושמעתי. עד היום יש לי את זה בראש. את הצרחות האלה. הצעקות האלה. המצוקה.

04:00:38.000 04:00:57.000

ואלה היו ותיקים. שידעו. אם אני הייתי באה לשמה. לא הייתי יודעת תכף. שמשם הולכים לתאי גזים.

04:00:57.000 04:01:09.000

אז איך אומרים המזל שיחק לי. אני הייתי בבלוקים. לא כל כך.

04:01:09.000 04:01:17.000

אמנם את הצעקות שמענו אבל. אנחנו נשארנו עוד שמה בבלוקים.

04:01:17.000 04:01:29.000

לא עבדנו. בבוקר מוקדם. מוקדם הוציאו אותנו ונתנו לנו לעמוד שעות.

04:01:29.000 04:01:37.000

בלי שערות עם הסמרטוטים המסכנים מה שנתנו.

04:01:37.000 04:01:52.000

קור כלבים. אנחנו. הרוח. עמדנו בקושי. ואת ראית פה נופל מישהו. שם נופל מישהו.

04:01:53.000 04:01:58.000

את מנסה להרים אותם אבל הם כבר לא יכולים.

04:01:58.000 04:02:14.000

וככה בגלל זה הם עשו את זה. גם החוצה. ומה להגיד לך? זה היה נורא. כי למה הם נתנו לנו לעמוד שעות?

04:02:14.000 04:02:19.000

היה גשם. היה שלג. הכל על הראש.

04:02:19.000 04:02:29.000

לא יכולת לעזור לעצמך. אני זוכרת שקיבלנו את הבגדים. לא יודעת אם זה היה בהתחלה.

04:02:29.000 04:02:45.000

אז היה עם ביטנה. זה היה איזה מעיל. של אישה זקנה כזה. משהו שהולכים זקנים. שחור כמו אז.

04:02:45.000 04:02:55.000

אז ניסינו להוציא את הביטנה. ולשים על הראש. שיהיה לנו פחות קר.

04:02:55.000 04:03:10.000

גילו את זה. והם באו ואמרו אתם גונבים לרייך בגרמנייה ויש מילה שכחתי כרגע.

04:03:10.000 04:03:18.000

שאנחנו עושים משהו נורא לרייך.

04:03:18.000 04:03:33.000

אז קיבלנו מקום וברצפה ראית את הביטנה. לא שהם עשו משהו עם זה. רק את עשית נזק לרייך.

04:03:36.000 04:03:41.000

ובערב עוד פעם

04:03:41.000 04:03:42.000

עוד מסדר.

04:03:42.000 04:03:49.000

לעמוד. מפקד. לעמוד. לראות מי מת? מי חסר?

04:03:49.000 04:03:59.500

אם חסרים זה היה או ששכבו בבלוקים היו כבר אפס כוחות. אז אה.

04:03:59.500 04:04:13.000

איכשהו הוציאו אותם. אני אגיד לך זה היה גיהנום. כי את לא יכולת לחשוב נורמאלית.

04:04:13.000 04:04:30.000

רק שאני לא אפספס. ברגע שיתנו איזה פקודה. שאני לא הראשונה. אני למדתי הראשונה מקבלת את המכות.למה?

04:04:33.000 04:04:44.000

והיה בעיה עם הלטרינות. אני הסברתי לך מה זה. לא היו בתי שימוש.

04:04:44.000 04:04:57.000

היו שם באושוויץ. אבל לא שלנו. זה היה בור עם קרש. והיה משהו למעלה.

04:04:57.000 04:05:02.000

ואת רוצה ללכת לשמה. את הולכת בבוץ.

04:05:02.000 04:05:17.000

אני לא יודעת.שמה היו שבילים שכל האסירים עצמם עשו את זה. זה היה עבודה.

04:05:17.000 04:05:27.000

הייתה בחורה. שהיא עבדה לעשות כביש. אז כמה שהיא הייתה חלשה אבל.

04:05:27.000 04:05:34.000

היא החזיקה מעמד. וחוץ מזה בבוץ תמיד בוץ.

04:05:34.000 04:05:50.500

ואם את רצית. בכל בלוק היה דוד כזה. בשביל לעשות פיפי. ואם באת בסוף. שזה היה מלא.

04:05:50.500 04:06:01.000

הבלוקובה. קראו לה. היה שטובובה. היא הייתה יותר בשביל מקום קטן. בלוקובה.

04:06:01.000 04:06:07.000

הייתה מלכה על הכל. כמו הקפואים.

04:06:07.000 04:06:11.000

שמרו. לתפוס.

04:06:11.000 04:06:14.000

בלוקהייטסטה קראו לה?

04:06:14.000 04:06:17.000

בלוקובה.

04:06:17.000 04:06:18.000

בלוקובה

04:06:18.000 04:06:33.000

דיברו אחרי הפולנים. שלטו שמה. הפולנים. גויים שמה. אז הם החזיקו את העמדות אפשר להגיד.

04:06:33.000 04:06:48.000

ושאת באת בסוף. את צריכה פיפי. זה מלא. והיא חיכתה רק. אם זה מלא.

04:06:48.000 04:06:58.000

לתפוס שתי בחורות ולהביא את זה. ללטרינה. וזה היה כבד.

04:06:59.000 04:07:17.000

וזה נזל לך על הבגדים. כי את. לא יכולנו. ואם זה הבחורה השנייה. אמרתי. אם זה מלא לא ללכת.

04:07:17.000 04:07:33.000

באושוויץ השתדלתי לא לעשות סתם. יותר בברגן בלזן היה אותו דבר.

04:07:33.000 04:07:38.000

אבל אני יספר את זה עוד מעט איך זה שמה היה.

04:07:38.000 04:07:52.000

העיקר הפעילות עם הריצות ועם הלעמוד במפקדים האלה. היא הייתה כל החיים שלך.

04:07:52.000 04:07:59.000

זאת אומרת לא היה שום דבר מעבר לזה. לא היה שום דבר מעבר לזה.

04:08:00.000 04:08:06.000

לא הייתה עבודה לא הייתה פעילות אחרת. רק זה.

04:08:06.000 04:08:19.000

הייתה העבודה. כאלה שעבדו כבר. אז היה להם ג'וב. נגיד הם היו במצב טוב.

04:08:19.000 04:08:33.000

אבל אנחנו החדשים הם חיכו. שאנחנו בתור שעמדנו אז פתאום סטופ. זה הולך שם.

04:08:33.000 04:08:48.500

היה מקום לחסל. היה מקום. כי אז הלך במאות.

04:08:48.500 04:09:05.000

אז זאת אומרת החדשים הם היו הראשונים להתחסל בגז. האחרונים שבאו הם היו הראשונים שיחסלו אותם בגז.

04:09:05.000 04:09:19.000

כן. זה לא היה חשוב להם. באו מהונגריה. ועד שהם תפסו בכלל מה קורה פה. כבר לקחו אותם.

04:09:19.000 04:09:31.000

ומשום מה. היה לי המזל. ואיפה בבלוקים שכבו לפעמים שישה על דרגש אחד.

04:09:31.000 04:09:38.000

אבל זה לא היה נורא. היה לנו קר. אז ביחד.

04:09:38.000 04:09:43.000

ושמיכה ואיזה קש?

04:09:43.000 04:09:55.000

שמיכה אחת קיבלנו. אז את נכנסת לשמיכה הזאת. יותר מאוחר בברגן בלזן עשיתי.

04:09:55.000 04:10:08.000

היה לי שיטה. עם החברה. שפגשתי באושוויץ. שאמרתי תשמעי. ניקח את שתי השמיכות שלנו יחד.

04:10:08.000 04:10:26.000

ואנחנו נגלגל בפנים ולא נזוז ואם בלילה בכל זאת צריך להסתובב אז בקומנדו.

04:10:26.000 04:10:38.000

אמרנו בואי נסתובב. זה קרה פעם אחת אבל ככה היה 2 שמיכות. היה יותר קל.

04:10:39.000 04:10:49.000

אבל זה כבר בברגן בלזן. היו לנו את השיטה. והיא הייתה שנה יותר קטנה ממני.

04:10:49.000 04:10:57.000

ואיך להגיד היא הייתה בלי רצון בכלל.

04:10:57.000 04:11:07.000

אז זהו עכשיו שאת הזכרת את העניין של הרצון. אז רציתי רגע אחד לדבר על זה.

04:11:08.000 04:11:14.500

כשאת באת לאושוויץ. כבר לא הייתה לך משפחה.

04:11:14.500 04:11:17.000

לא היה מה?

04:11:17.000 04:11:26.000

כבר לא הייתה לך משפחה. כשאת באת לאושוויץ. את באת לאושוויץ וזה היה גיהנום.

04:11:26.000 04:11:30.000

גיהנום. כל הסביבה כל ה.

04:11:30.000 04:11:41.000

מה נתן לך את הכוחות? מה נתן לך את הדרייב? להמשיך מיום ליום עם המסדרים?

04:11:41.000 04:11:49.000

עם המכות. עם הלטרינה? עם האוכל שהם נתנו. שלא נותנים.

04:11:49.000 04:11:50.000

כמעט.

04:11:50.000 04:11:56.000

וגם בלי אופק. לא יודעים יודעים מתי תיגמר המלחמה.

04:11:56.000 04:12:09.000

תראי אני. המחשבה הזה. זה התקלקל. את הולכת כמו. אני לא פעם חושבת על זה. עוד היום.

04:12:09.000 04:12:23.000

הרבה שנים אחרי שאני הלכתי כמו רובוט. אני משתדלת להשתתף עם ביחד.

04:12:23.000 04:12:37.000

אני מוכרחה ללכת איתם. ולעשות את הפקודות כמה שאני יכולה.

04:12:37.000 04:12:46.000

ואת הכוח לשמור על הכוח שלי. אפשר להגיד שכמו קש.

04:12:46.000 04:12:56.500

שאני מחזיקה את עצמי על קש. לא יותר. כי לא היה על מה.

04:12:56.500 04:13:11.000

להתבסס. היה משהו. משהו. אולי משהו בדמיון. משהו במחשבה. שבכל זאת נתן לך איזה שהוא כוח?

04:13:11.000 04:13:20.000

שאת אמרת אם אני אחזיק מעמד. ואם אני אשאר בחיים. אני יעשה כך וכך. יקרה כך וכך.

04:13:20.000 04:13:28.500

זה שאלה טובה. כי אני לא חשבתי על שום דבר. אפילו לא על אלוהים.

04:13:28.500 04:13:37.000

שאני יגיד אלוהים בשקט. בלילה עזור לי.

04:13:37.000 04:13:51.000

אני ראיתי פה. אני מחוץ לכל ה. לא רצון. הרצון שלי צריך לעבוד. אני צריכה לרצות .

04:13:51.000 04:13:55.000

אני צריכה להגיד לעצמי. אני משתדלת.

04:13:55.000 04:14:06.000

אבל השאלה. מה דחף את הרצון. האם זה היה הרצון שאולי. מישהו ישאר מהמשפחה?

04:14:06.000 04:14:07.000

לא.

04:14:07.000 04:14:10.000

שמישהו יספר מה היה באושוויץ.

04:14:10.000 04:14:20.000

לא. אני לא חשבתי על ההורים. פעם אחת הלכנו וזה היה בהתחלה.

04:14:20.000 04:14:32.000

וזה היה שמה בצד. איפה שעברנו. מגודר וראיתי ילד. ילד בגיל של לודוויג אח.

04:14:32.000 04:14:33.000

בן כמה הוא היה?

04:14:33.000 04:14:41.000

בן שמונה. תשע. הוא עמד שמה ואני צעקתי. הכרתי אותו. אני צעקתי.

04:14:41.000 04:14:54.000

אני חלמתי הלילה על זה. ואני התעוררתי מזה. כנראה צעקתי. הרברט. איס לודוויש דורט? לודוויש אח.

04:14:54.000 04:14:55.000

האם האח שלי שם?

04:14:55.000 04:15:03.000

עד שהוא רצה. הוא ראה אותי. הוא היה אח של חברה שלי מטרזינשטט.

04:15:03.000 04:15:08.000

הכרתי אותו. מכל ה. אמנם הוא היה לבד.

04:15:08.000 04:15:16.000

הוא כנראה. הצליח לצאת. הם היו בבלוק. לראות מה הולך בחוץ.

04:15:16.000 04:15:26.000

ואני רואה את הילד. הוא לא ענה לי. אבל אותי אני יצאתי מהשורה.

04:15:26.000 04:15:33.000

והיו לנו נעליים. מעץ ההולנדים. סיפרתי את זה?

04:15:33.000 04:15:35.500

כן. הכפכפים האלה.

04:15:35.500 04:15:47.000

והבוץ. את הלכת תמיד בבוץ. הנעל נשאר לי בבוץ תקוע. ואני ידעתי.

04:15:47.000 04:15:53.000

זה לא שאני שמעתי את זה שבלי נעליים לא תוכלי להמשיך.

04:15:53.000 04:16:10.000

אני ידעתי והשכל שהיה לי עוד. שבלי הנעל הזה אני אבודה. והלכתי איזה שני מטר בחזרה.

04:16:10.000 04:16:18.000

הוצאתי את הנעל מהבוץ. קיבלתי מכות כבר כשאני יצאתי מהשורה.

04:16:18.000 04:16:24.000

המכות לא היו אכפת לי. העיקר אני צריכה את הנעל.

04:16:24.000 04:16:35.000

היה לי אותו. הילד לא חזר. אחותו החברה שלי. פגשתי אותו אחרי המלחמה.

04:16:35.000 04:16:43.000

סיפרתי לה את זה. אח שלך הוא לא.

04:16:43.000 04:16:57.500

עשו אולי ניסיונות שם. לא הספיקו. אבל מנגלה לקח תמיד. או פה זה טוב בשביל איזה ניסיון.

04:16:57.500 04:17:04.000

אם עשו או לא עשו. זה אני לא יודעת. אף אחד לא יודע.

04:17:04.000 04:17:24.000

ובאנו למקום אחר. זה היה בירקנאו. איפה שהיינו. שמה היו המשרפות. המשרפות הכי גרוע.

04:17:24.000 04:17:36.000

ופתאום מעבירים אותנו לבלוקים אחרים. הכל מהר. מהר הצטרכנו לרוץ.

04:17:36.000 04:17:49.000

וזה אמרו שזה. קוראים לזה. FKL. פראולקצטלאגר. FKL. וזה היה באושוויץ.

04:17:49.000 04:18:00.000

ופה. בלוק אחר. אנחנו עם החברה שהייתי ביחד כבר כמה ימים. היינו למעלה.

04:18:00.000 04:18:04.500

אני אמרתי. והיינו ותיקות שמה.

04:18:04.500 04:18:16.000

והם עוד הוסיפו מהר. שהם היו למעלה. אז היה להם אני לא יודעת מאיפה. איזה מקל.

04:18:16.000 04:18:21.000

אז הם עוד הרביצו מהר.מהר. מהר.

04:18:21.000 04:18:30.000

למה? הם פחדו מהוותיקים. אם זה לא הולך מהר. כולם מקבלים עונש.

04:18:30.000 04:18:42.000

יצא לנו למעלה ואני לא אשכח את זה. היא הייתה כבר מבוגרת האישה. היא הייתה כבר מזמן באושוויץ.

04:18:42.000 04:19:01.000

והיה לה חתיכת בד. ירוק. יכולתי לצייר וזה את הצבע בדיוק. ואני עם הקרחת אמרתי לחברה שלי.

04:19:01.000 04:19:13.000

תראי היא היה לה מקל. והיא שמה את החוטים שזה עוד יותר טוב אה יכאב לנו.

04:19:13.000 04:19:27.000

העיקר אמרתי לחברה תראי כמה חבל מה שהיא עושה מחתיכת בד. יכולתי לשים את זה על הקרחת שלי.

04:19:27.000 04:19:36.000

אז היא אומרת. אני אגיד לה עכשיו. שיורידו פס. אמרתי כל פעם זה נהיה יותר פחות. עכשיו אני אגיד לה.

04:19:36.000 04:19:54.000

פחדנו מהשלנו. שתיתן לי מכות. אבל. בסוף אני ראיתי חתיכה כזאת נשאר.

04:19:54.000 04:20:01.500

אמרתי תני לי את זה. כל כך קר לי באוזניים.

04:20:01.500 04:20:12.000

היא הסתכלה עליי והיא נתנה לי את זה. הייתי מאושרת. אז היה לי משהו על הראש. אני לא אשכח את זה.

04:20:12.000 04:20:26.000

ומעניין. שהייתי כבר בישראל. במשפחות של. במשפחה של הבעל שלי. אז הם אמרו יש אחת.

04:20:26.000 04:20:32.000

שהיא הייתה באושוויץ היא בפולין ועכשיו היא תבוא.

04:20:32.000 04:20:42.000

והלכנו כולנו לנמל. ידענו את השם. היא לא ידעה שאנחנו באים לקחת אותה.

04:20:42.000 04:20:50.000

איכשהו נודע לנו שהיא באה עם האנייה. וכולם קראנו את השם שלה.

04:20:50.000 04:21:00.000

וילדה קראו לה. והיא באה. אני תמיד אמרתי לשמוליק. היא מוכרה לי. היא הייתה באושוויץ.

04:21:00.000 04:21:11.000

היא כל כך מוכרה. מה את ראית אותה? לא. היה מקרה עם החתיכת בד והיא דומה לה.

04:21:11.000 04:21:14.000

אבל לא העזתי לשאול אותה.

04:21:14.000 04:21:16.000

היא הייתה בלוקאלטסטה?

04:21:16.000 04:21:17.000

מה?

04:21:17.000 04:21:20.000

היא היית האחראית על הנשים ב?

04:21:20.000 04:21:30.000

היא רק רצתה. שנבין שזה צריך להיות מהר. אז היא מלמעלה נתנה ככה.

04:21:30.000 04:21:36.000

מהר. מהר. שנל. שנל. תרוצו תרוצו.

04:21:37.000 04:21:52.000

דמיון. אולי שראיתי אותה פה בארץ. והיא סיפרה שהיא הייתה באושוויץ עם בעל וילדים ולקחו אותם.

04:21:52.000 04:21:59.000

והיא נשארה. היא הייתה עוד בפולין. אז סידרו שהיא תבוא לארץ.

04:21:59.000 04:22:07.000

ואני אמרתי לשמוליק. והוא אמר את חולמת. סתם יש לך אה. טוב זה מקרה.

04:22:07.000 04:22:15.000

העיקר שמה. לקחו את העץ הנעלי עץ.

04:22:15.000 04:22:16.000

כן. את הכפכפים

04:22:16.000 04:22:27.000

ונתנו לנו נעליים. נעליים שמהמזוודות. מי שהגיע.

04:22:27.000 04:22:31.000

בטח מקנדה. מהמתחם של קנדה.

04:22:31.000 04:22:34.000

קראו לזה קנדה. את שמעת את זה.

04:22:34.000 04:22:35.000

בוודאי.

04:22:35.000 04:22:51.000

קנדה זה היה קנטר דה. בגרמנית וסיפרו לי למה קנדה. זה היה מן זהו. שמה עבדו ה.

04:22:51.000 04:22:58.000

לפעמים היו מגלים שמה אוצרות. בתוך המזוודות.

04:22:58.000 04:22:59.000

מה?

04:22:59.000 04:23:05.000

לפעמים היו מגלים שמה אוצרות. בתוך המזוודות. משהו לאכול. בגדים.

04:23:05.000 04:23:13.000

נו אבל. הם לא נתנו להם. הם שמרו עליהם. אבל למשל הם יכלו לקחת נעליים ולהחליף.

04:23:13.000 04:23:17.000

הישנים ולמכור בחתיכת לחם.

04:23:17.000 04:23:30.000

אבל זה לא ככה. אני קיבלתי נעליים ישנים אבל בסדר. יותר טוב מאשר העץ הזה. הם היו קצת יותר גבוהים.

04:23:30.000 04:23:39.000

הכל היה חשוב. כי הבגדים היו כל כך מעט. את קפאת מקור.

04:23:39.000 04:23:46.000

אבל בחורף הם לא נתנו איזה. סוודר או משהו להתעטף בו?

04:23:46.000 04:23:52.000

בחורף. אתם הרי נכנסתם לתוך החורף. נכנסתם באוקטובר.

04:23:52.000 04:23:59.000

שום דבר. זה מה שהיה לך. מה שהלכת. גם לא הבנתי מה שאת שואלת.

04:23:59.000 04:24:04.000

תגידי לי קרלה. ולהתרחץ הייתם מתרחצות?

04:24:04.000 04:24:15.000

היו. אבל לא הלכנו. מגבת לא היה. אני לא מדברת על סבון. סבון לא צריך. אבל קצת מים.

04:24:15.000 04:24:25.000

אבל לא היה לנו מגבת. קור מספיק. ולהוריד את הבגדים. בשנייה מישהו גונב לי את זה.

04:24:25.000 04:24:30.000

אז אני עומדת שמה חצי ערומה. לא. לא הלכנו.

04:24:30.000 04:24:48.000

וחוץ מזה. קראו לזה סאונה. וסאונה היה לפני תאי גזים. ואף פעם לא. פעם אחת. זה לא היה באושוויץ.

04:24:48.000 04:24:56.000

אמרו. שאנחנו צריכים לסאונה ללכת. בברגן בלזן. אמרתי אני לא אלך.

04:24:56.000 04:25:01.000

זה יכול להיות שפה גם כן. יש תאי גז.

04:25:01.000 04:25:12.000

לקחתי ועשיתי פה. שערות לא היו במיוחד. רטוב וכשהגעתי אמרתי שהייתי כבר בפנים.

04:25:12.000 04:25:15.000

לא. לא את לא היית בפנים. איך?

04:25:15.000 04:25:29.000

אמרתי כן. מצד שני עמדתי שמה. הכל רטוב מהרוק שלי. פחדתי להכנס וגם עם הבגדים היו בעיות.

04:25:29.000 04:25:36.000

את הורדת את הבגדים. מישהו לקח. זה היה נראה לו קצת יותר חם.

04:25:36.000 04:25:40.000

ולא. לא הייתם מכבסים את הבגדים? אף פעם?

04:25:40.000 04:25:52.000

לא החליפו. הבגדים חודשים. ישנו. עבדנו ועשינו במכנסיים.

04:25:52.000 04:26:05.000

ותראי. בלילה שהצטרכנו לצאת. חושך והלטרינה מי יודע איפה? את לא תגיעי.

04:26:05.000 04:26:19.500

אז הלכנו קצת ועשינו. ועוד היום אני מרגישה כמה שזה חם שנזל. הלכנו תמיד שתיים שלושה.

04:26:19.500 04:26:40.500

הלכנו קצת כי בחורה אחת. הצטרכה לעמוד בפתח של הבלוק והיא צעקה כל הזמן. נישט אלינבלוק. אברשייסן.

04:26:40.500 04:26:53.000

לא פיפי זה. זאת אומרת את הצטרכת. לעבור אותה. ולא שמה לשבת. היה חושך. אבל היא לא נתנה.

04:26:53.000 04:26:55.000

מה עושים?

04:26:56.000 04:26:59.000

אולי אנחנו.

04:27:03.000 04:27:12.000

אני זוכרת רק שאושוויץ גיהינום. רק לראות את זה.

04:27:12.000 04:27:22.000

היו הם שתלו שם עצים. הם היו קטנים. היום הם גדולים.אני הייתי פעמיים באושוויץ.

04:27:22.000 04:27:41.000

ראיתי. היום הם יותר גדולים זה נראה אחר. אז זה היה הגדר תיל. התורנים עם הרובה.

04:27:41.000 04:27:48.000

רק אם מישהו אפילו לא נתנו להתאבד. הם לא רצו את זה.

04:27:48.000 04:28:04.000

השומרים. הוא מחפש משהו. לא יודעת מה. העיקר.

04:28:04.000 04:28:08.000

זאת אומרת. אם הם ראו מישהו מתקרב לגדר החשמלית.

04:28:08.000 04:28:10.000

אני לא ראיתי.

04:28:10.000 04:28:12.000

והם חשבו שהוא הולך להתאבד.

04:28:12.000 04:28:14.000

אז הם ירו בו

04:28:14.000 04:28:26.000

היה להם יותר קל. מאשר אחר כך. צריכים לנתק וצריכים להוריד אותו. כך סיפרו שמה.

04:28:26.000 04:28:31.500

ומה להגיד לך? גיהינום.

04:28:31.500 04:28:37.000

הייתה סולידריות בקרב הבנות בצריף?

04:28:37.000 04:28:47.000

הייתה סולידריות אם ראו שמישהי. מישהו כבר לגמרי לא בעניינים עודדו אותה?

04:28:47.000 04:29:05.000

באושוויץ לא. האנשים דאגו לעצמם. בצורה אגואיסטי ביותר. אבל אפשר להבין את זה. אפשר להבין את זה.

04:29:05.000 04:29:07.000

אף אחד לא מאשים.

04:29:07.000 04:29:28.000

ולא. לא רק דאגו שיהיה. איזה חברה. שנותנים פקודה. ואת לא שמעת את זה מרוב פחד. אז היא כן שמעה.

04:29:28.000 04:29:39.000

זאת אומרת את צריכה מישהו שמתמצה.

04:29:39.000 04:29:45.500

והג'ובים שקיבלו. למשל אלו שעבדו במטבח.

04:29:45.500 04:29:52.000

אני לא התקרבתי לזה. זה היה כבר בידיים של הוותיקים.

04:29:52.000 04:30:05.000

והם החזיקו את זה. אנחנו החדשים והם גם ידעו. שאנחנו נהיה בתור עכשיו. תאי הגזים.

04:30:05.000 04:30:24.000

הם שמרו והם נכנסו לאס. אס לתחת. על הברכיים הלכו. היה להם לאס אס גם. נגיד.

04:30:25.000 04:30:32.000

אולי הם היו לסביות. אבל היה להם. גם בנות שהם אהבו.

04:30:32.000 04:30:41.000

אז כמובן. שלה היה טוב. את מבינה?

04:30:41.000 04:30:50.000

זאת אומרת אם הייתה מישהי שהאס. אסניקית. התאהבה בה. אז היא נתנה לה תנאים טובים. היו בנות יפות.

04:30:50.000 04:31:00.000

כן. היא נתנה. אבל אנחנו לא ראינו את זה. זה קרה בערב. אנחנו היינו סגורים בזה.

04:31:00.000 04:31:06.000

אבל אתם. שמעו על זה. דיברו על זה. זו הבחורה של זה וזה.

04:31:06.000 04:31:23.000

ידענו. וידענו שהיא בכלל היא. ממש לסבית והיא מחפשת תמיד איזה ילדה יפה. וזה לא היה.

04:31:23.000 04:31:34.000

תראי. זה היה בכל מחנה. לא כל כך מדברים על זה. זה קרה גם ביננו.

04:31:34.000 04:31:53.000

היה לך חברה. את אהבת אותה. ואת סמכת עליה. וכנראה זה גם הגיל. אני לא כל כך אוהבת לדבר על זה.

04:31:53.000 04:32:04.000

אבל. אם כבר זה היה ובאוכל הכניסו משהו הווסת לא קיבלנו.

04:32:04.000 04:32:06.000

ברום בטח.

04:32:06.000 04:32:19.000

ידוע. נכון? זה סיפרו לך בטח גם. תראי אני לא שואלת אותך מה שסיפרו לך. אני מספרת את שלי.

04:32:19.000 04:32:29.500

זה דבר ידוע. שהם הכניסו לאוכל ברום. זה גם הפך את האנשים קצת לאפאטים.

04:32:29.500 04:32:38.000

אחרת הם היו יותר אולי עם כל מיני רעיונות מה לעשות.

04:32:38.000 04:32:46.000

אז הם היו אפאטים וקיבלו את הפקודות ולא קיבלו את הווסת בכלל.

04:32:46.000 04:32:57.000

לא. זה היה אסון אם היו מקבלים את זה. איך? והם אמרו שהגברים גם. שלא.

04:32:57.000 04:32:59.000

גם הם קיבלו בטח. את זה.

04:32:59.000 04:33:14.000

אבל. זה מה שסיפרתי לך. היה נפוץ. וגם היה. איך להגיד לך. היה עזרה מזה.

04:33:14.000 04:33:22.000

נגיד הבת זוג הייתה לה איזה פרוטקציה וככה זה.

04:33:22.000 04:33:26.000

מה זה פרוטקציה. במטבח למשל?

04:33:26.000 04:33:27.000

כן.

04:33:27.000 04:33:28.000

לקבל קצת יותר אוכל?

04:33:28.000 04:33:29.000

כן.

04:33:29.000 04:33:33.000

אז. היא הייתה מביאה לבת זוג שלה.

04:33:35.000 04:33:49.000

זה דברים. לא כל כך מדברים על זה. אני בסוף אחרי השחרור. הזמינו אותנו מהעיירה.

04:33:49.000 04:33:57.000

איפה שפה מהארץ נסעו 50. למה? עם הבעל כבר.

04:33:57.000 04:34:12.500

היינו הרבה ובסוף.היינו איפה שהוא. אז באו אלי. לי יש מכירים ובהנהלה של אלה שמארגנים את זה.

04:34:12.500 04:34:25.000

והיא אמרה לי. תשמעי. יש פה בית אבות. פה אומרים סיעודי. יש שמה אחת שהיא הייתה אס אס.

04:34:25.000 04:34:28.000

היא רוצה לדבר איתך.

04:34:28.000 04:34:46.000

היא אמרה איתי. היא רצתה אחת מהאלה שהיינו קצטניקים. היא רוצה לספר משהו.

04:34:46.000 04:34:58.000

אני הלכתי. תמיד אני הייתי סקרנית. מה יש לה להגיד. היא הייתה במיטה. והיא סיפרה.

04:34:58.000 04:35:01.000

אני לא עשיתי לאף אחד שום דבר.

04:35:01.000 04:35:11.000

היא הייתה אס. אס במחנה איפה ש. אז היו שם גם כן כאלה שהרביצו

04:35:11.000 04:35:20.000

לא כל כך נורא. זה היה עוד לא כמו באושוויץ ככה שאת יכולת למות מפחד.

04:35:20.000 04:35:25.000

פה זה היה עוד איכשהו. אז היא סיפרה.

04:35:25.000 04:35:26.000

איפה? בברגן בלזן?

04:35:26.000 04:35:27.000

מה?

04:35:27.000 04:35:32.000

כשאת אומרת פה. למה את מתכוונת? לאיזה מחנה?

04:35:32.000 04:35:47.000

זה היה מחנה בסוף. איפה שמברגן בלזן. לקחו אותנו לעבוד בתחמושת ושם היו כמה אס אס. רק נשים.

04:35:47.000 04:35:49.000

איך קראו למקום הזה?

04:35:49.000 04:35:58.000

זלצווידל. וגם השתחררתי שם. זה חשוב.

04:35:59.000 04:36:02.000

זה מילה אחת?

04:36:02.000 04:36:13.000

זה מילה אחד זלצווידל. דבל יו. די. אי. אל. ווידל. זלץ. זלץ את יודעת.

04:36:13.000 04:36:14.000

כן

04:36:14.000 04:36:28.000

העיקר. ניגשתי למיטה. לא היה לי טוב. אני חשבתי בכל זאת היא הייתה אס אס. מה היא רוצה לספר לי?

04:36:28.000 04:36:34.000

אז היא סיפרה לי. תראי אני לא עשיתי לאף אחד שום דבר. אבל היה.

04:36:34.000 04:36:49.000

אס אס אחד שחיפש לעצמו תמיד איזה בחורה יפה. והוא עשה. כמה בנות היו בהריון.

04:36:49.000 04:37:19.000

כנראה קיבלה גם אוכל ממנו. והיא הלכה. הוא נתן לה כסף. עם הבחורה. לעיירה. לרופא ועשו הפלה. לילדה.

04:37:19.000 04:37:25.000

שום דבר לא ידעתי. שזה קורה שם.

04:37:34.000 04:37:47.000

מה עם תורת הגזע. הרי בתורת הגזע. אסור לגרמני ארי. לקיים יחסים עם שמים.

04:37:47.000 04:38:03.000

בגלל זה הוא רצה. שהיא לא תהיה בהריון. הקולגים האס אס היו שואלים. מי הכניס אותה?

04:38:03.000 04:38:10.000

כי אנחנו לא היה מגע עם גברים.

04:38:10.000 04:38:12.000

נכון. זה היה אסור לפי החוק.

04:38:12.000 04:38:24.000

אז זה רק היה יכול להיות. ותראי הוא ידע. הוא בלילה הוא לקח אותה. היה להם צריף במחנה. הם גרו שמה.

04:38:24.000 04:38:38.000

זה אני לא ידעתי. אז היא סיפרה לי את זה. אבל. זה פגע בי. כאב לי. וכמה בנות היא אמרה.

04:38:39.000 04:38:54.000

והיא רצה לתת לי את היד. שלום להגיד. נתתי. כי היא עוד הושיטה את היד. אבל אני. זה כאב לי מאוד.

04:38:54.000 04:39:06.000

ולא שאלתי את הבנות אחר כך. מה אני יכולה לשאול? היו יופי של בנות אצלנו. באו ההונגריות.

04:39:06.000 04:39:09.500

בגילאי 15. 16.

04:39:09.500 04:39:21.000

איפה. איזה הוא לקח. אפשר להבין את זה. שהוא גבר. עם כל כך הרבה בנות.

04:39:21.000 04:39:24.000

השאירו אותן בחיים אחרי ההפלה?

04:39:24.000 04:39:25.000

מה?

04:39:25.000 04:39:29.000

השאירו אותן בחיים? אחרי שעשו להם הפלה?

04:39:29.000 04:39:31.000

כן. היא באה בחזרה.

04:39:31.000 04:39:37.000

היא סיפרה לי. היא לקחה אותה לרופא. הוא עשה את העבודה שלה.

04:39:37.000 04:39:42.000

כנראה היא לא הלכה אחר כך. כמה ימים לעבודה.

04:39:42.000 04:39:54.000

והיא חולה. היה שמה. חדר לחולים. אז הוא דאג לזה. היה לו עמדה.

04:39:54.000 04:40:04.000

אני זוכרת שהשתחררנו. אם זה לא הוא היה. הוא רצה לברוח.

04:40:04.000 04:40:15.000

בא פנצ'ר טאנק. עם אמריקאי או אנגלי. זה עד היום אני לא יודעת בדיוק.

04:40:15.000 04:40:28.000

וכל הבנות יצאו ולא נתנו לו. הוא למעלה מסתכל. כל כך הם לא ידעו שיש שם מחנה.

04:40:28.000 04:40:33.000

אז הוא שם למעלה הוא אומר. אבל בנות. אין לי כלום.

04:40:33.000 04:40:44.000

הם כולם אמרו אוכל אוכל אין לנו אוכל. כי אנחנו כבר כמה ימים לא קיבלנו אוכל. אבל גם לא מים.

04:40:44.000 04:40:48.000

את מדברת על זלצוויידל?

04:40:48.000 04:40:50.000

על זלצוויידל. על השיחרור.

04:40:50.000 04:40:51.000

על האחרון?

04:40:51.000 04:41:07.000

כן. משמה מברגן בלזן. היה לי המזל להיות במחנה. בטרנספורט למחנה אחר. וזה היה זלצוויידל.

04:41:07.000 04:41:11.000

ולא להישאר בברגן בלזן.

04:41:11.000 04:41:18.000

בברגן בלזן. לא יודעת אם הייתי מחזיקה מעמד. כי פה לא היינו כל כך.

04:41:18.000 04:41:30.000

רגע. אז נעשה את זה מסודר. נעשה את זה מסודר. תגידי לי כמה זמן בערך היית באושוויץ? חצי שנה?

04:41:30.000 04:41:33.000

כמה זמן שהייתי שם?

04:41:33.000 04:41:34.000

כמה חודשים.

04:41:34.000 04:41:46.000

לא הרבה זמן. אולי חודש חמישה שבועות. שישה שבועות. לא היה לי בראש כלום.

04:41:46.000 04:41:56.000

לא תאריך. לא יום. אני אומרת לך השכל נעמד.

04:41:56.000 04:42:02.000

יכול להיות שזה באמת בגלל הברום שעשה את האנשים מאוד אפאטים.

04:42:02.000 04:42:20.000

הפחד. והמה להגיד לך? האכזבה. שאת מבינה שפה. לא יוצאים בחיים.

04:42:20.000 04:42:33.000

הרי גם אנחנו חשבנו גם אנחנו נהיה בתור. לא פחדתי מהמוות. רק לא אכפת לי כבר שום דבר.

04:42:33.000 04:42:35.000

אפאטיות.

04:42:35.000 04:42:38.000

לא חשבתי על ההורים ואני יודעת את זה.

04:42:38.000 04:42:40.000

לא התגעגת?

04:42:40.000 04:42:51.500

אני מודה בזה. אני חשבתי שאני יעמוד איפה. שאני צריכה לעמוד. שאני ירוץ מתי שצריך לרוץ.

04:42:51.500 04:43:07.000

בלי רצון הכל. אבל לשמור האגואיזם של הבן אדם להחזיק את הקש עוד.

04:43:07.000 04:43:11.000

להחזיק את החיים. אפילו כשאין מטרה.

04:43:11.000 04:43:22.000

אבל. ואת גם לא מדברת עם הבנות על זה. כל אחת היא בצרות כאלה ואין לך.

04:43:22.000 04:43:36.000

אחר כך בברגן בלזן. שהיה גרוע. למה? הם העבירו מאושוויץ. למקום אחר. כי הרוסים באו.

04:43:36.000 04:43:51.000

זה כבר היה בדצמבר. אני לא. טוב בנובמבר. אולי הייתי חודשיים והם באו כבר בינואר הרוסים.

04:43:53.000 04:44:12.000

אז הם העבירו מה שהם יכלו לברגן בלזן. בצורה נורא והם קרונים. קרונות מלא .מלא עד אפס מקום.

04:44:12.000 04:44:13.000

לא במצעד המוות?

04:44:13.000 04:44:14.000

מה?

04:44:14.000 04:44:18.000

לא ברגל? לא במצעד המוות? בקרונות רכבת.

04:44:18.000 04:44:32.000

היה לנו מזל. שהיו קרונות. לקחו אותנו. ושמה לא היו מוכנים לכל כך הרבה אנשים.

04:44:32.000 04:44:51.000

אז סיפרתי אולי כבר. על אוהלים עשו אוהלים. שהייתה סערה. הרס את האוהלים ושכבתי על קש.

04:44:51.000 04:45:03.000

וסיפרתי כבר שהלכתי החוצה. רציתי פיפי לעשות. לא יכולתי אני. זה המקום מה שיש לי.

04:45:03.000 04:45:10.000

ושהלכתי. דרכתי על בחורה על הגוף. על הראש.

04:45:10.000 04:45:21.000

ושבאתי החוצה. בחוץ היה כזה מזג אוויר. גשם. ברד. בוץ.

04:45:21.000 04:45:22.000

היה חורף.

04:45:22.000 04:45:32.000

ולא הלכתי. עשיתי אז במכנסיים. מה שכבר היה לי. והלכתי בחזרה.

04:45:32.000 04:45:39.000

צעקתי כל הזמן את השם של הבחורה. שהיינו ביחד. של החברה.

04:45:39.000 04:45:47.000

והגעתי אליה. האוהל היה גדול. והיא באמצע בערך.

04:45:47.000 04:45:55.000

ואמרתי לה. את לא תצאי. כי אם את תצאי. את לא תחזרי.

04:45:55.000 04:46:06.000

מקבלים כל כך הרבה מכות משלנו. המסכנים את דורכת עליהם. בחזרה עם הבוץ עוד. מבינה?

04:46:06.000 04:46:18.000

אמרתי ניקח את הקש. ועושים פה. אחר כך שמים את הקש בחזרה. ופה אנחנו שוכבים.

04:46:18.000 04:46:32.000

אבל. האוהל התמוטט. הוציאו אותנו. הלכנו עד הנה בבוץ. והביאו אותנו לאוהל אחר.

04:46:32.000 04:46:46.000

אבל. אני חשבתי עוד לספר שמאושוויץ. הנסיעה בקרון גם. והיה להם תמיד.

04:46:46.000 04:46:58.000

קרב עם החיילים והקצטניקים האס אס הם היו יותר גדולים.

04:47:07.000 04:47:16.000

אז היה לי המזל מברגן בלזן לטרנספורט. למה?

04:47:16.000 04:47:25.000

הייתי עוד חיצונית צעירה. יכולים. אני עוד יכולה לעבוד.

04:47:25.000 04:47:33.000

זאת אומרת הוציאו אותך מתוך ברגן בלזן. לזלצווידל. שם זה היה מפעל תחמושת.

04:47:33.000 04:47:47.500

קבוצה. אבל נסיעה. לא. זה היה באושוויץ. בקרונות. בקרונות.

04:47:47.500 04:48:04.000

כמה שהיינו כבר בלי כוחות. ובברגן בלזן עם המזג אוויר הגרוע. ואין מקום. עד כשקיבלנו מקום.

04:48:04.000 04:48:17.000

כי הם קיבלו כל כך הרבה אנשים. אז אני שמעתי. היינו בצריף עם החברה.

04:48:17.000 04:48:26.000

של שתי השמיכות ואנחנו ביחד. ולמטה הייתה אישה. היא באה מטרזינשטט.

04:48:26.000 04:48:43.000

הייתה בהריון והיא הגיעה כנראה לסוף ההריון. סבלה וצעקו יש פה רופאה? בין השלנו.

04:48:43.000 04:48:53.000

והייתה איזה אישה. שבאה שהיא רופאה. היא לא יכולה לעזור לה. אבל שנפתח קצת.

04:48:53.000 04:49:00.000

זה היה בלילה. את הדלת כדי שיהיה לה אוויר כי כבר לא היה לה אוויר.

04:49:00.000 04:49:15.000

היא עמדה ואמרה לה כל הזמן. לנשום. ולנשום ובסוף היא ישנה מתחת איפה שאנחנו מלמעלה והיא מלמטה.

04:49:15.000 04:49:24.000

אני הכרתי אותה. אבל העיניים שלי עוד לא בחנו שהיא בהריון.

04:49:24.000 04:49:38.000

אבל העיקר היא נפטרה בלילה. אז אמרו לנו. לחברה ולי. היינו הצעירים שמה.

04:49:38.000 04:49:41.000

היולדת נפטרה.

04:49:41.000 04:49:42.000

מה?

04:49:42.000 04:49:44.000

היולדת נפטרה. וגם התינוק?

04:49:44.000 04:49:56.000

כנראה. לא יצא. והבאנו אותה עם השמיכה שלה. שנינו הצטרכנו להביא אותה.

04:49:56.000 04:50:04.000

אני זוכרת שאמרנו. תראי כמה הרבה מים יוצא ממנה.

04:50:04.000 04:50:17.000

אני עוד לא ידעתי. זה היה לפני הלידה. כנראה אבל לא הגיע. הצטרכנו לשים אותה לפני הבלוק בחוץ.

04:50:17.000 04:50:23.000

בבוץ שם. לשמה לקחו במשך היום את המתים.

04:50:23.000 04:50:25.000

היו הרבה גופות בחוץ?

04:50:25.000 04:50:26.000

מה?

04:50:26.000 04:50:37.000

היו ערמות של גופות בחוץ. בברגן בלזן כשהצבא הבריטי נכנסו הם נבהלו. הרי. ערמות של גופות היו.

04:50:37.000 04:50:53.000

המון.המון. אבל זה היה עוד שחילקו עוד אוכל ושהם עשו עוד את הצריפים. אני שמעתי שמה.

04:50:53.000 04:50:55.000

מה. איזה אוכל חילקו?

04:50:55.000 04:50:56.000

מה?

04:50:56.000 04:51:02.000

איזה אוכל חילקו? מה נשאר לחלק באוכל? מה מה נתנו?

04:51:02.000 04:51:14.000

היה חתיכת לחם בלי כלום בערב. באחרי צהריים מהסלק הם בישלו את זה.

04:51:14.000 04:51:22.000

ואנחנו תמיד ביקשנו שהיא תכניס. שיהיה לנו גם חתיכת מהמרק.

04:51:22.000 04:51:32.000

ובערך אני מכירה את זה מגרמניה. אבל בכדי. שואלים אותו מה זה הסלק?

04:51:32.000 04:51:38.000

זה בערך כמו בטטה אבל. לא כל כך טוב.

04:51:38.000 04:51:49.000

זה לבהמות. גדול. אבל אכלו את זה בגרמניה. עשו מזה. עם תפוחי אדמה ועם תוספת.

04:51:49.000 04:52:02.000

תמיד שואלים אותי. כשהזמן אם אני רוצה. לא אני לא. אני נזכרת את זה.

04:52:02.000 04:52:11.000

העיקר. מה רציתי אבל להגיד בנוגע לזה? זה לא היה קשור עם האוכל.

04:52:11.000 04:52:20.500

אני שמעתי בנות שמדברים על האושוויץ. ומדברים שהקומנד.

04:52:20.500 04:52:22.500

המפקד.

04:52:22.500 04:52:25.000

המפקד מאושוויץ.

04:52:25.000 04:52:27.000

רודולף הס.

04:52:27.000 04:52:39.000

יבוא לברגן בלזן. כי הם צריכים לסגור את אושוויץ. הרוסים באו. הוא יהיה בברגן בלזן קומנדנט.

04:52:39.000 04:52:52.000

והם עם שערות. בחורות יפות. אחת הייתה מהתזמורת. אחותה שתי אחיות.

04:52:52.000 04:52:54.000

תיזמורת של אושוויץ?

04:52:54.000 04:52:55.000

מה?

04:52:55.000 04:52:59.000

את שמעת אותם. את התזמורת של אושוויץ?

04:52:59.000 04:53:00.000

אני לא שמעתי.

04:53:00.000 04:53:02.000

לא שמעת. מנגנים.

04:53:02.000 04:53:07.000

לא. הייתה לי הזדמנות לשמוע את התזמורת.

04:53:07.000 04:53:20.000

זה היה בשער. אלה שיצאו לעבודה. אני לא הגעתי לזה. אבל. שתי הבנות. שתי האחיות ועוד שתיים.

04:53:20.000 04:53:31.000

אז אחת הייתה בתזמורת ואחת הייתה קראו לזה שרייברין והיא הייתה סקרטרית של האס. אס.

04:53:31.000 04:53:42.000

שתי בנות יפות. השני אולי עוד אחד מהתזמורת ועוד שרייברין.

04:53:42.000 04:53:51.000

היה להם שערות כבר. וגם הבגדים שלהם היו אנושיים.

04:53:51.000 04:54:00.000

ואני הקשבתי מה שהם מספרים. שהם מחכים שהוא יבוא. אז הם רוצים שהוא ידע.

04:54:00.000 04:54:12.000

היה להם קשר איתו. די נורמאלי. הם היו פרוטקציונרים. את מבינה?

04:54:12.000 04:54:14.000

כן.

04:54:14.000 04:54:29.000

ואני שומעת או או כאלה. וידעתי שאחת הבנות שלנו. מטרזינשטט. היא היתה לויפורן קראו לזה. רץ.

04:54:29.000 04:54:32.000

כן שהיא מעבירה ממקום למקום.

04:54:32.000 04:54:40.000

טלפון לא היה. היא הצטרכה להביא למשרד אחר.

04:54:40.000 04:54:43.000

כל מיני ידיעות. דברים כאלה.

04:54:43.000 04:54:54.000

את החדשות ואת הפקודות וזה. וזה ג'וב טוב. כי את באה ואיפה שיש משהו.

04:54:54.000 04:54:59.000

את תוכלי לקבל. חתיכת לחם. הם במצב טוב.

04:54:59.000 04:55:09.000

אני הכרתי אחר כך אחד אבל. כבר בסוף. אז התחלתי להתקרב. וידעתי את השם.

04:55:09.000 04:55:21.000

הלילה חלמתי על זה. השם. השמות. רנטה ואניטה. אניטה לא שומעת.

04:55:21.000 04:55:31.000

הם דיברו אחר כך אחרי השיחרור ברדיו. סיפרו. מה שקרה מה שהיה.

04:55:31.000 04:55:40.000

הם המשיכו. הנגנית המשיכה לנגן בתזמורת? זו שהייתה בתזמורת של אושוויץ.

04:55:40.000 04:55:45.000

לא. באושוויץ הפסיקה. הפסיקה.

04:55:45.000 04:55:49.000

לא. אבל אחרי השיחרור היא המשיכה להיות אה.

04:55:49.000 04:55:58.000

לא. היא התחתנה. ללונדון. היה לי. התכתבנו. אני כתבתי לה. אני זוכרת אותך.

04:55:58.000 04:56:02.000

את בטח לא זוכרת אותי. מי אני הייתי.

04:56:02.000 04:56:12.000

אז הם היו. ואני הייתי כזה קטן. אבל הסברתי לה. שהייתי שכבתי שמה לא רחוק.

04:56:12.000 04:56:25.500

ושמעתי וביקשתי גם שאם הוא יבוא הקומדנט. הוא לא בא. שידאגו לי. שלא ישכחו אותי.

04:56:25.500 04:56:40.000

ושמעתי ברדיו בגרמניה שהיא סיפרה. על. המנגנת כן המנגנת. לא אחותה.

04:56:40.000 04:56:57.000

היא התחתנה ללונדון ואחר כך היא עוד כתבה לי שהבן שלה. הולך בעקבות שלה. מוסיקה והוא כבר התקדם יפה.

04:56:57.000 04:57:08.000

וראיתי אותם פעם גם. הם היו בברגן בלזן לאיזה כינוס. אז היא תמיד.

04:57:08.000 04:57:18.000

והכרתי גם את המנהל של ברגן בלזן ואמרתי אני מכירה את שתי הבנות האלה.

04:57:18.000 04:57:27.000

והשנייה התחתנה לצרפת לאיזה שהוא אנליסט מאוד מפורסם.

04:57:27.000 04:57:36.000

אני שכחתי את השמות זה לא היה לי כל כך חשוב. אחת מהאחיות לא מזמן נפטרה.

04:57:36.000 04:57:42.500

שמעתי או ברדיו. או קראתי את זה באיזה שהוא מקום.

04:57:42.500 04:57:51.000

קצת כתבנו ואחר כך את יודעת זה. נרדמת את לא יכולה עם כל העולם. להיות בקשר.

04:57:51.000 04:58:08.000

ואני הייתי בברגן בלזן. אז המנהל רצה.יש שמה ספר כזה עבה וכתוב מי היה בברגן בלזן.

04:58:08.000 04:58:09.000

אחרי המלחמה נכון?

04:58:09.000 04:58:11.000

אחרי המלחמה.

04:58:11.000 04:58:15.000

אבל אנחנו עדיין לא גמרנו את המלחמה. אז נשאיר את ה.

04:58:15.000 04:58:16.000

זה קשה. אבל זה.

04:58:16.000 04:58:30.000

בכל אופן. איך זה קרה? איך זה קרה שאת וחברה שלך הצלחתם לצאת מהגיהינום של ברגן בלזן ולקבל.

04:58:30.000 04:58:38.000

לקבל. להגיע למקום שעובדים ולקבל תנאים קצת יותר טובים. איך זה קרה?

04:58:38.000 04:58:57.000

איך זה קרה? קודם כל שמה בברגן בלזן. איזה יום אחד.כל אחד הצטרך לבוא וקיבלנו כזה ועם חוט את מספר.

04:58:57.000 04:59:07.000

באושוויץ. לא קיבלתי מספר. עכשיו הם רצו לדעת כמה יש אז קיבלתי כזה. מה?

04:59:07.000 04:59:10.000

כמו שחיילים מקבלים דסקית.

04:59:10.000 04:59:18.000

כן . דסקית כזה מפח. לא משהו. אני אפילו לא זוכרת את המספר.

04:59:18.000 04:59:30.000

אבל. זה קיים ואני מסרתי את זה לברגן בלזן למוזיאון שמה.

04:59:30.000 04:59:36.000

והיה עוד משהו. אבל את אומרת לי להישאר קודם שם.

04:59:36.000 04:59:40.000

כן. בדיוק אנחנו רוצים לשמוע עוד על המחנה האחרון.

04:59:40.000 04:59:55.000

אני במחנה הייתי מסכנה. היו ההולנדים וראיתי את ההולנדים בצרות ואני משוכנעת שראיתי את אנה פראנק.

04:59:55.000 05:00:04.000

היו שמה. כאלה צעירות. ושכבה ילדה שמה שהיא נגמרת.

05:00:04.000 05:00:13.000

זה מזכיר אותי שהנינים שלי שואלים אותי. סבתא את ראית את היטלר?

05:00:13.000 05:00:21.000

אמרתי כן. כי הוא היה בלמגו פעמיים אפילו וראיתי אותו.

05:00:21.000 05:00:32.000

וסבתא את ראית את אנה פראנק? למה? כי הם עכשיו מתחילים ללמוד בבית ספר.

05:00:32.000 05:00:35.000

לקרוא את היומן שלה.

05:00:35.000 05:00:36.000

מה?

05:00:36.000 05:00:46.000

לקרוא את היומן שלה. לקרוא גם את היומן שהיא כתבה. והם היו גם באמסטרדם? הם ראו את ה.

05:00:46.000 05:00:49.000

אחד ראה. הגדול.

05:00:49.000 05:00:51.000

את הדירה שהיא גרה שמה.

05:00:51.000 05:01:04.500

ומה להגיד לך? היו כל כך הרבה מסכנים. וחיפשו שוב קבוצה לעבודה.

05:01:04.500 05:01:16.000

ואנחנו לא ידענו תמיד. מה הולך לאן. או למוות . אז הלכת.

05:01:16.000 05:01:32.000

אז הלכת כי לא הייתה לך ברירה. במפקד אומרים סטופ.זה הולכים לשם. ואני אומרת אוי ואבוי. מי יודע לאן אנחנו הולכים.

05:01:32.000 05:01:45.000

ואומרים לנו להתפשט. נותנים לנו איזה שמעטס. וגם נעליים ואמרו לנו.

05:01:45.000 05:01:47.000

מה?

05:01:47.000 05:01:52.500

בברגן בלזן. התרחצתם? התרחצתם לפני שנסעתם לזלצווידל?

05:01:52.500 05:02:03.500

לא. תתארי לעצמך את כל הזמן בשמעטס האלה. עושה פיפי בזה. ויש לך.

05:02:03.500 05:02:13.000

ואת יושנת עם זה. את עובדת עם זה. את הולכת עם זה. אני היום לא מבינה איך אפשר.

05:02:13.000 05:02:21.000

היו מחלות? מחלות כתוצאה מהלכלוך מהרעב. מהזנחה?

05:02:21.000 05:02:31.000

תראי היו לכולנו כינים. היו לנו כל מיני פשפשים. זה נוסף לזה. זה לא הלך לבד.

05:02:31.000 05:02:45.000

אמנם אנחנו ניסינו בערב ניסינו פה. גם למטה קצת. ניסינו להרוג. אני עוד זוכרת איך עשינו את זה.

05:02:45.000 05:02:57.000

לא כולם. אבל שנוכל לישון. מתרגלים. אבל יום אחד. זה היה כבר בזלצווידל.

05:02:57.000 05:03:02.000

עבדנו הרי. העבודה הייתה נקייה.

05:03:02.000 05:03:05.500

סליחה אז לפי מה בחרו אותכם?

05:03:05.500 05:03:18.000

לפי איך את נראית. אם את נראית אם את ככה. מוזלמנים כבר לא לקחו. אני לא הייתי מוזלמן

05:03:18.000 05:03:21.000

את עוד נראית מישהי שיכולה לעבוד. את וחברה שלך.

05:03:21.000 05:03:31.000

החברה שלי. זה היה קצת בספק. היה לה כזה אף. ורק האף נשאר.

05:03:31.000 05:03:40.000

היא הייתה רזה מאוד. ופעם אחת. זה היה בזלצווידל רצו לקחת אותה.

05:03:40.000 05:03:52.000

גם שמה ראו מי שכבר לא יכול. הולך. אנחנו לא ידענו. אבל אני אמרתי. אבל אמרתי זאת אחותי.

05:03:52.000 05:03:58.000

גרמנית אני יודעת וגם היא מגרמניה הייתה.

05:03:58.000 05:04:11.000

אמרתי זאת אחותי. אז היה הסכנה שיגידו טוב. תלכי עם אחותך. אבל פה השאירו אותה.

05:04:11.000 05:04:15.000

מה היה התפקיד שלכן. מה אתם עשיתם?

05:04:15.000 05:04:30.000

עבדנו. במכונה את התחמושת. קיבלנו קופסא עם המון. נו מה שיורים.

05:04:30.000 05:04:33.000

כדורים. כדורים.

05:04:33.000 05:04:48.000

זה גדול כזה היה וזה הצטרכנו להכניס למכונה. מכונה חדשה לגמרי. כל הבית חרושת היה חדש.

05:04:48.000 05:05:01.000

היטלר חשב שהוא עוד יספיק. הוא תמיד דיבר על הוונדר וופאן

05:05:01.000 05:05:03.000

כן. על הנשק הסודי?

05:05:03.000 05:05:16.000

כן. אבל זה כבר היה. באמת למזלנו. הוא לא. וכל. והרוסים לקחו את כל הבית חרושת לרוסיה.

05:05:16.000 05:05:18.000

את כל הזלצווידל?

05:05:18.000 05:05:35.000

את כל זה. זה היה חדש ויפה. אז נגיד היו איזה 30 מכונות כאלה. אחר כך זה עבר כמה שלבים.

05:05:35.000 05:05:44.000

ובחורה אחת הצטרכה לקחת מה שמוכן. להעביר את זה.

05:05:44.000 05:05:52.000

ואת יכולת לראות מיום ליום. שהיא נהיית ככה. כי זה היה עבודה קשה.

05:05:52.000 05:06:03.000

אנחנו ישבנו לפני הזה. וממול ישבה בחורה. זה היה בשורה. עוד שורה ועוד שורה.

05:06:03.000 05:06:18.000

היא נרדמה. כי עבדנו 12 שעות. שבוע בלילה שבוע ביום. והיא נרדמה כל פעם.

05:06:18.000 05:06:36.000

ואנחנו היינו שתיים במכונה. אנחנו כל הזמן אמרנו לה שטפי. אל תישני. שטפי אל תישני. אז היא התעוררה.

05:06:36.000 05:06:56.000

כי קרה גם אסון שזה ירה בבטן של אחת. היא עשתה איזה תנועה לא נכונה ונרדמה גם. ושתיים עשרה שעות.

05:06:56.000 05:07:04.000

אז אתם. בעצם. התפקיד שלכם היה למלא מכונה בכדורים?

05:07:04.000 05:07:11.000

התפקיד שלכם במפעל הזה. לקחת כדורים ולשים במכונה?

05:07:11.000 05:07:12.000

כן.

05:07:12.000 05:07:17.000

פס כזה. אולי מכונת ירייה? פס כזה של כדורים?

05:07:17.000 05:07:31.000

את שומעת. המכונה היה די גדולה. כמו שולחן ומזכוכית. את ראית את הפעולות. משהו מיוחד.

05:07:31.000 05:07:49.000

באמת. הרי ידעו מה לעשות. המהנדסים שלהם. והטוב. היה חם שם בפנים. לא קר שם כל כך.

05:07:49.000 05:07:59.000

וגרביים כבר לא היו לנו. היו לנו סמרטוטים שמסביב ל רגליים שמנו.

05:07:59.000 05:08:07.000

ועל הצינורות שמנו את הסמרטוטים שיתייבש.

05:08:07.000 05:08:25.000

ושיוצאים.שיהיה לנו משהו. ואם הצטרכנו פיפי. הצטרכנו לבקש מהאס אס. היא הלכה כל הזמן שורה. בחזרה

05:08:25.000 05:08:36.000

אם עובדים. זה לא שאנחנו. והיו גם גרמנים. סיליסטים

05:08:36.000 05:08:40.000

אזרחים. מבוגרים?

05:08:40.000 05:08:52.000

עיירה שהיו מנהלים. הם היו ממונים על זה. לשמור. שלא נוכל לעשות.

05:08:52.000 05:08:55.000

ואיך. איך הם התייחסו לאסירות?

05:08:55.000 05:09:01.000

הם היה להם. אסור לדבר איתנו. אחד.

05:09:01.000 05:09:05.000

אבל היה מישהו. שהביא פעם סנדוויץ' או מה?

05:09:05.000 05:09:12.000

לא. אחד היה. הוא בא ואכל את הסנדוויץ לפני העיניים שלנו.

05:09:12.000 05:09:24.000

הוא אמר אין משהו על הלחם. רק שפק. הוא עוד מתח אותנו.

05:09:24.000 05:09:31.000

הוא עוד מתח. טוב אנחנו ידענו שאין מה לצפות.

05:09:32.000 05:09:42.000

אתם במשך כל התקופה הזאת. לא נתקלתם במישהו. שהייתה לו רחמנות?

05:09:42.000 05:09:49.000

שניסה לעזור? לשים באיזה מקום. משהו לאכול.

05:09:49.000 05:09:58.000

תראי. היו לנו צרפתיות ועבדו גם. שבויים צרפתים ולהם היה קשר.

05:09:58.000 05:10:07.000

הן דיברו צרפתית. הגרמנים לא בזה. וידעו שהמצב של היטלר גרוע.

05:10:07.000 05:10:22.000

והם בערב. סיפרו לנו. בנות זה הולך לסוף. והלכנו מהמחנה לבית חרושת.

05:10:22.000 05:10:27.000

זה היה ללכת איזה קילומטר. אולי פחות אפילו.

05:10:27.000 05:10:41.000

ברחוב. ואני מצאתי. זה הלילה גם עבר לי בראש. פניח הפניח. זה הכי פחות מה שבכסף.

05:10:41.000 05:10:42.000

כן. נכון.

05:10:42.000 05:10:44.000

את יודעת את זה.

05:10:44.000 05:10:45.000

כן.

05:10:45.000 05:10:56.000

אני הרמתי אותו. מעל הרצפה. ואמרתי בנות. השחרור לפנינו. זה המזל.

05:10:56.000 05:11:11.000

והחזקתי את הפניח. כל הזמן עד הסוף. זה היה לא הרבה זמן באמת לפני השחרור.

05:11:11.000 05:11:22.000

והפניח אחר כך. הבעל לעתיד שלי. שם לי שמה חור ואני שמתי את זה.

05:11:22.000 05:11:38.000

שרשרת. עם המספר. המספר נשבר. והוא הלחים את זה וזה מסרתי בברגן בלזן.

05:11:38.000 05:11:41.000

גם את הפליח וגם את ה.

05:11:41.000 05:11:53.000

כן הם שאלו תמיד אם יש משהו. את הבגדים הם היו מלא כינים ומלא זה.

05:11:53.000 05:12:00.000

ולא עשו בזה דיס-אינפקציה אף פעם? כשאתם באתם לזלצוודל והייתם עם סיבילים.

05:12:00.000 05:12:07.000

והייתם עם שבויות. לא עשו לכם דיס-אינפקציה מהכינים וכל זה?

05:12:07.000 05:12:15.000

אני עם חברה אחת. היה עוד חברה. היא הייתה יותר מבוגרת.

05:12:15.000 05:12:35.000

אנחנו דיברנו. אנחנו מסריחים ואנחנו עומדים מלכלוך. ויש צריף איפה שיש כיור.לא טוש. כיור עם מים.

05:12:35.000 05:12:44.000

אנחנו נלך להתרחץ. נוריד את הבגדים. אף אחד לא הלך. למה. מגבת אין.

05:12:44.000 05:12:55.000

קור אימים. אז שנינו הלכנו. התפשטנו ועם המים וצעקנו מקור.

05:12:55.000 05:13:11.000

ואז מישהו פתח את הדלת. אס אס. מסתכל אז הוא אומר. אסקיפ לוך זאובר שווינה. את מבינה את זה?

05:13:11.000 05:13:19.000

יש עוד חזירים נקיים. הוא ראה אותנו. הוא הסתכל קצת.

05:13:19.000 05:13:23.000

אבל לבשתם את אותם הבגדים עם הלכלוך.

05:13:23.000 05:13:33.000

נו מה לעשות. אבל הגוף קיבל מים. אני לא אשכח את זה לעולם.

05:13:33.000 05:13:38.000

היא נפטרה. היא גרה פה בטבעון.

05:13:38.000 05:13:39.000

אחרי כמה חודשים?

05:13:39.000 05:13:41.000

מה?

05:13:41.000 05:13:44.000

אחרי כמה חודשים שלא התרחצתם?

05:13:44.000 05:14:00.000

חצי שנה אולי. היינו כבר. עמדנו מלכלוך. שערות היו קצת. זה לא היה חשוב. אבל הגוף. הגוף.

05:14:00.000 05:14:06.000

עכשיו. פה בזלצוודל. אתם קיבלתם אוכל קצת יותר.

05:14:06.000 05:14:10.000

לא נשאר הרבה חודשיים.

05:14:10.000 05:14:13.000

הייתם חודשיים בזלצוודל.

05:14:13.000 05:14:22.000

ינואר. פברואר. לא יותר. עד מרץ עבדנו. באפריל השחרור היה.

05:14:22.000 05:14:29.000

אבל כבר לא היה לנו. להם תחמושת. אז הפסקנו. הם לא נתנו

05:14:29.000 05:14:40.000

לנו לשתות ולאכול כמעט. אז הלכנו. לקצה של המחנה. היה נהר. מסכן.

05:14:40.000 05:14:54.000

לא עמוק.יכולת עם לדרוך ולקחנו מים שהיה כבר עם בוץ אבל יכולנו לשתות.

05:14:54.000 05:15:09.000

והיינו מאוד מאוד רעבים. לקח כמה ימים. האנגלים באו ואמרו לא ידענו שיש פה מחנה.

05:15:09.000 05:15:19.000

אין לנו אוכל לתת לכם. אבל. תלכו לעיר ותקחו לכם מה שאתם רוצים מהגרמנים.

05:15:19.000 05:15:37.000

זה ביזה. אחר כך אני אמרתי. זה עוד חוויה. לכל השנים של הקצת. איך להגיד לך גם שבויים היו רוסים.

05:15:37.000 05:15:47.000

אנחנו והבנות. אני באתי לשם כבר לא יכולתי להיכנס לחנויות.

05:15:47.000 05:16:00.000

בנות ישבו על תא של סוכר. זה שלי. לא יכולתי לקבל. זה היה חוויה מיוחדת.

05:16:00.000 05:16:13.000

אמרתי. אבל אני רעבה. לחם לא היה. אז הלכתי לדירה של חנות מכולת.

05:16:13.000 05:16:28.000

פתחתי את הדלת וראיתי שמה בצד קופסא ושמה היה ככה חצי. ריבה. זה היה משהו.

05:16:28.000 05:16:39.000

אבל לא יכולתי להרים. הייתי חלשה מאוד. מצאתי שק. שמתי את הקופסה עם הריבה.

05:16:39.000 05:16:46.000

וסחבתי את זה על הרצפה. לא יכולתי להרים. והחברה שלי.

05:16:46.000 05:16:49.000

איפה גרתם כשהייתם במחנה הזה?

05:16:49.000 05:16:52.000

היה מחנה עם צריפים.

05:16:52.000 05:16:54.500

וגם עם דרגשים?

05:16:54.500 05:16:56.000

כן.

05:16:56.000 05:17:00.000

היה קצת יותר אנושי. היה מזרנים?

05:17:00.000 05:17:14.000

היו שקים. עם קש. הקש היה בשקים. אבל אבל לפעמים. בכל זאת היו כינים. ובעץ אני שכחתי.

05:17:14.000 05:17:26.000

יש להקה שקוראים לה ככה. קצת יותר גדולים. שהם בעץ ויוצאים בלילה. נורא.

05:17:26.000 05:17:31.000

עש? או פשפשים.

05:17:31.000 05:17:41.000

לא יודעת איך. שכחתי את השם. הם עוקצים וזה. אז יום אחד אנחנו באנו ב-12:00.

05:17:41.000 05:17:47.000

אחרי 12 שעות בעבודה. כל השקים שלנו בשלג.

05:17:47.000 05:17:58.000

הם הוציאו את זה ושמו את זה בשלג. שמהקור הם יצאו. זה האס אס אמר.

05:17:58.000 05:18:07.000

היה קומנדנט שישן בעיר. הוא היה מבוגר.

05:18:07.000 05:18:22.000

ואלה האס אס היו גרועים. אחד היה שמה רוצח. אבל לא היה לו סיבה. אנחנו אנחנו עבדנו. הוא לא יכול.

05:18:22.000 05:18:25.000

לא. לא ניסו לעשות סבוטז'?

05:18:25.000 05:18:26.000

מה?

05:18:26.000 05:18:30.000

לא ניסו לעשות סבוטז'? בכל זאת סוף המלחמה

05:18:30.000 05:18:39.000

ניסינו לעשות סבוטז'. אבל לא משהו מיוחד.

05:18:39.000 05:18:41.000

מה למשל?

05:18:41.000 05:18:50.000

מה היה. אנחנו היה בצריף. תנור אבל לא היה לנו פחם ואש.

05:18:50.000 05:19:11.000

אני היה הרעיון שאחרי המטבח הם זורקים את האפר. ובאפר נשאר קטנצ'יק כזה.

05:19:11.000 05:19:17.000

מה שכבר הם לא מחכים עד הסוף עד הסוף . נשאר משהו.

05:19:17.000 05:19:31.000

אני הלכתי לבחון באמת. אמרתי מישהו רוצה ללכת איתי וניקח את זה. ובבית חרושת.

05:19:31.000 05:19:45.000

דאגתי שאיזה קופסה. שעמדה בצד. פירקתי אותה. ולקחתי ונתתי לבנות קרש.

05:19:45.000 05:19:56.000

מתחת לסמרטוטים. בשביל להדליק. את זה. עשיתי את זה. עשיתי את זה.

05:19:56.000 05:20:00.000

וזה היה אפקטיבי? זה היה אפקטיבי. זה חימם?

05:20:00.000 05:20:14.000

כן. כן. הצלחתי. כבר עבודה שיהיה לי חם. ועמדנו מסביב קצת להתחמם.

05:20:14.000 05:20:17.000

איך האס אס. הגיבו?

05:20:17.000 05:20:18.000

מה?

05:20:18.000 05:20:25.000

האס אס שאמרת שהם היו מאוד גרועים. איך הם הגיבו? מה הם אמרו שפתאום.

05:20:25.000 05:20:38.000

הם לא ראו. אבל יום אחד באנו והיה מפקד. וצריך להוריד את הבגדים ומצאו. את ראית היו בנות.

05:20:38.000 05:20:49.000

שהם לא חשבו כי היו שמה הם לקחו מצקת בשביל התחמושת. בשביל הדברים. לקחו דבר כזה.

05:20:49.000 05:20:58.000

היה על הרצפה. שהיא לקחה. אני אמרתי. קחו מה שאתם יכולים לקחת.

05:20:58.000 05:21:03.000

אני מפרקת אבל לא הכל. אני לא יכולה ללכת לכולם.

05:21:03.000 05:21:23.000

אז. היה לנו עונש. שלא נקבל אוכל. אבל משהו קרה. לא נקבל אוכל. לא קיבלנו איזה יום יומיים.

05:21:23.000 05:21:34.000

זה היה עוד איכשהו. מישהי קיבלה גם מכות שמצאו את המצקת.

05:21:35.000 05:21:49.000

ולא כעסו עלי כי זה היה הרעיון שלי. ויום אחד אנחנו רואים שהקומונדנט הולך עם אישה שלנו.

05:21:49.000 05:21:55.000

יהודייה. דרך המחנה. מה קרה?

05:21:55.000 05:22:07.000

היא הייתה מהמבורג. יקע'תה. גרמניה יהודייה והוא גם. הוא הכיר אותה לפני היטלר כנראה.

05:22:07.000 05:22:15.000

ונודע לה את זה. בגלל זה. היו לנו הטבות.

05:22:15.000 05:22:17.000

כמו מה?

05:22:17.000 05:22:30.000

עונש למשל זה. הוא תמיד אמר. רגע. אנחנו צריכים אתם לעבודה. וזה עזר לנו.

05:22:30.000 05:22:48.000

והיו כמה שהיו להם. גוי בעל. אז שמענו שהבעל בא. זה היה בגרמניה. הוא עמד מצד שני והם.

05:22:48.000 05:22:50.000

ניפנפו.

05:22:50.000 05:22:57.000

היו שתיים. חיכו. הם ידעו גם כבר שהולך לקראת הסוף.

05:22:57.000 05:23:00.000

לא. לא התגרשו.

05:23:00.000 05:23:17.000

לא הם גרו איפה שהוא ובאו. זה היה אני זוכרת אחד משלנו. גם כן. היה לה בעל גוי. הוא לא בא. היא בכתה.

05:23:17.000 05:23:26.000

הוא כבר לא רוצה אותי. מה היה. אני יודעת בדיוק מאיפה היא הייתה עוד היום.

05:23:26.000 05:23:43.000

ואיך שקראו לה. יהודית. היא הייתה מזינגן. והונט היל זה בהר. אני זוכרת את זה. מה היה אני לא יודעת.

05:23:43.000 05:23:55.000

והיו כמה צרפתים. ושכבו על ידנו. בערב שעוד דיברנו. היינו מאוד עייפים אבל עוד דיברנו.

05:23:55.000 05:24:00.000

הם שני אנשים בישלו.

05:24:00.000 05:24:02.500

מה בישלו?

05:24:02.500 05:24:07.000

דיברו. איך עושים את זה.

05:24:07.000 05:24:09.000

בישלו בפה.

05:24:09.000 05:24:19.000

איך עושים את זה? כאשר אנחנו בכינו כמעט. תפסיקו. אנחנו כבר לא יכולים לשמוע את זה.

05:24:19.000 05:24:25.000

זה נורא. באמת סיפור.

05:24:25.000 05:24:35.000

ואני מאוד אהבתי אחד. אבל האישה הזאת היא כבר לא הייתה כל כך צעירה.

05:24:35.000 05:24:36.000

מי הצרפתייה?

05:24:36.000 05:24:38.000

אני הייתי בת 17.

05:24:38.000 05:24:40.000

הצרפתייה את מתכוונת?

05:24:40.000 05:24:41.000

מה?

05:24:41.000 05:24:45.000

הצרפתייה. או זאת שהייתה נשואה ליהודי? מי?

05:24:45.000 05:24:56.000

לא לא. זה אחרת הייתה. לא יהודית. זאת הייתה קראו לה הלן. הלן מצרפת. פרנס.

05:24:56.000 05:25:08.000

פרנס השם צרפתי. אני הייתי. אחרי המלחמה בפריז אצל קרובים.

05:25:08.000 05:25:17.000

והבת דודה של אבא שלי. לא שלי. זה כבר הלאה. היא הייתה בויצו.

05:25:17.000 05:25:28.000

היא עשתה את הרשימה איזה נשים באים. אני מסתכלת מעבר לכתף מה היא כותבת.

05:25:28.000 05:25:40.000

אני רואה הילדה פרנס. אמרתי תגידי הילדה? לא שאני הכרתי הייתה הלן.

05:25:40.000 05:25:47.000

אבל הייתה באושוויץ? אז היא אומרת כן. אמרתי זאת היא.

05:25:47.000 05:25:51.000

רגע באושוויץ את פגשת אותה? או בזלצווידל?

05:25:51.000 05:25:58.000

בזלצווידל. באושוויץ לא פגשתי אותה.

05:25:58.000 05:26:00.000

כי שם אמרת שפגשת צרפתיות.

05:26:00.000 05:26:17.000

לא היתה. תמיד היה לך את המצומצם חברה עוד חברה. לא היה לך ראש לעשות הכרות עם כולם.

05:26:17.000 05:26:22.000

אבל מכיוון שהן בישלו כל ערב.

05:26:22.000 05:26:35.000

בפה ועוד רבו. לא. זה לא עושים ככה. לא זה לא יוצא טוב. אבל תשמעי זה היה. זה היה משהו.

05:26:35.000 05:26:41.000

והאנגלים שחררו אתכם מהמחנה. הזה. נכון?

05:26:44.000 05:27:05.000

והם ראו שבמחנה הזה. כבר לא הספקנו ללכת לבית שימוש. כל המחנה היה מזוהם. הבנות עם טיפוס. ושלשול.

05:27:05.000 05:27:14.000

ומה? הם לקחו אותנו.איפה שהחיילים הגרמנים. היה שם שדה תעופה חיל אוויר.

05:27:14.000 05:27:25.000

איפה שהם גרו. לקחו אותנו. איזה יום אחד. אנחנו לא כל כך רצינו. פחדנו. עוד לא האמנו.

05:27:25.000 05:27:27.000

שהמלחמה נגמרה.

05:27:27.000 05:27:43.000

עוד לא היינו כל כך אה. תמיד חשבנו שרוצים רע. לקחו אותנו לשם. והתחילו ברמקולים להגיד

05:27:43.000 05:27:56.000

אלה מהולנד להתייצב. לוקחים אותם הביתה. אלה מצרפת לבוא לוקחים אותם הביתה.

05:27:56.000 05:28:03.000

אז אני כבר לא ראיתי אותה. אבל בפריז פגשתי אותה. זאת הייתה.

05:28:03.000 05:28:06.000

ומה היה עם אלה מגרמניה?

05:28:06.000 05:28:07.000

מה?

05:28:07.000 05:28:09.000

מה קרה לבנות מגרמניה?

05:28:09.000 05:28:20.000

ומה עם האלה מגרמניה. אמרו לנו אתם תלכו לבורגרמייסטר. לראש העיר ותהיו בזלצוולד בעיר.

05:28:20.000 05:28:35.000

אמרנו מה? עכשיו אנחנו פתאום גרמנים? לא. הם הביאו אותנו לשם. אז זה היה איזה פנסיון.

05:28:35.000 05:28:42.500

לא היינו הרבה. ארבע חמש בנות. אולי שש.

05:28:42.500 05:28:54.000

אנחנו פתחנו את החלון. זה היה פרטר למטה. וברחנו בחזרה למעלה שמה.

05:28:54.000 05:29:02.500

באנו לשם. והיה שמה קצין אנגלי. וסיפרנו לו.

05:29:02.500 05:29:12.000

ואני עכשיו מצמצמת.איך אנחנו עם האוכל ואיך. אבל אני ישאיר את זה.

05:29:12.000 05:29:25.000

אני רק רוצה לספר לך. אמרנו לו תראה. עכשיו אנחנו פתאום גרמנים. אין לנו מקום בין הגרמנים שהיו נאצים.

05:29:25.000 05:29:33.000

ואנחנו לא מפה. אחת מברלין אחת מקניגסברג. אני מלמגו.

05:29:33.000 05:29:47.000

אז הוא אמר. תקשיבי. עכשיו תקשיבו. אנחנו צריכים ללכת מפה. לעזוב את זה. הרוסים מקבלים את הסקטור. את המקום

05:29:47.000 05:29:53.000

הרי הם חילקו את גרמניה.

05:29:53.000 05:29:55.000

לארבע זונים.

05:29:55.000 05:30:06.000

בברלין. כל אחד צרפתים קיבלו. אמריקאים. אנגלים רוסים אבל. אנחנו שמה. הרוסים קיבלו את זה.

05:30:06.000 05:30:25.000

זה היה עד ששוב יהיו ביחד. לא הרבה זמן. זה לא שנים שהמאואה נפלה.

05:30:25.000 05:30:26.000

החומה נפלה.

05:30:26.000 05:30:41.000

העיקר. הוא אומר הקצין. אנחנו הולכים עכשיו. למערב. שם אני נהיה. אם אתם רוצים תבואו איתנו.

05:30:41.000 05:30:50.000

ואנחנו יצאנו איתם. עם אותה קבוצה לקחו אותנו. קבוצה של נשים.

05:30:50.000 05:30:57.000

היו כאלה שאמרו. נו מה יש? הרוסים גם שחררו אותנו.

05:30:57.000 05:31:07.000

אבל. הם לא ידעו מה הרוסים עשו. את בטח שמעת את זה. הם אנסו והיה גרוע.

05:31:07.000 05:31:17.000

לא ידענו את זה. אבל הייתה אצלנו. בחורה שאמרנו מה יש. נשאר אצל הרוסים.

05:31:17.000 05:31:33.000

ואנחנו איתם. ושמה היו האנגלים. סידרו לנו אצל גרמנים לקחו חדרים. הם אמרו יש לכם בית שלם.

05:31:33.000 05:31:44.000

אתם תתנו לבנות האלה שני חדרים ואוכל. אנחנו כל היום היינו עסוקים לאכול.

05:31:44.000 05:31:56.000

הלכנו לחיילים לאכול והלכנו למטבח שסידרו בשביל הקצצניקים.

05:31:56.000 05:32:04.000

כל היום היינו עסוקים. אולי מחר לא יהיה שוב. לא האמנו עוד עדיין.

05:32:04.000 05:32:12.500

ואיך זה השפיע עליכן. פתאום לאכול בצורה חופשית? זה גרם לבעיות?

05:32:12.500 05:32:14.000

מה?

05:32:14.000 05:32:16.000

גם אנחנו לא היינו נורמליים.

05:32:16.000 05:32:21.000

לא. אבל זה השפיע מבחינה גופנית? היו בנות.

05:32:21.000 05:32:30.000

אני השמנתי ואמרו שאת נראית כמו חזירה וורודה. תמיד רוזהשמייצ'ין.

05:32:30.000 05:32:39.000

אמרו. טוב זה ירד הכל. זה היה אופדבלאקן. את מבינה?

05:32:39.000 05:32:48.000

התנפחות. הגוף התנפח. אבל לא היה מישהו שחלילה קיבל מחלה או משהו?

05:32:48.000 05:33:07.000

שום דבר. היום בזמננו. יש פסיכולוגים שמדברים. היינו. ווילדחייס. ולא וזה היה כמה שעות מהעיירה שלי.

05:33:07.000 05:33:14.000

אחת הייתה מברלין היא לא יכלה לחזור. והשנייה הייתה עם שלושה עכשיו.

05:33:14.000 05:33:19.000

תמיד ביחד היא מקניגסברג. זה פולין.

05:33:19.000 05:33:32.000

זה הרוסים נתנו לפולנים ואנחנו יושבים. יהיה בסדר. לא חושבים מה יהיה הלאה.

05:33:32.000 05:33:40.000

את המצב הזה אני לא פעם חושבת על זה. מתי מתעוררים?

05:33:40.000 05:33:54.000

אנחנו משוחררים. בהתחלה. אני אמרתי. אוי ואבוי. הגרמנים לא יפסיקו.

05:33:54.000 05:34:00.000

והם יבואו בחזרה. אז הם יהרגו אותנו.

05:34:00.000 05:34:13.000

אבל הם לא באו בחזרה. זה לא היה. זה היה פחד. אני תמיד הלכתי מאחד לשני מה את חושבת זה באמת סוף?

05:34:13.000 05:34:16.000

לא האמנת?

05:34:16.000 05:34:31.000

לא. וגם ידעתי באושוויץ. שהשמידו אותם ואני אמרתי טוב שהייתי באושוויץ. ככה אני יודעת שאין תקווה.

05:34:31.000 05:34:38.000

וללכת לעיירה שלי. מה יש לי לעשות שם? אני לבד.

05:34:38.000 05:34:48.000

עד שדיברתי עם החברה שהיא הייתה ארבע שנים יותר מבוגרת. אמרתי תשמעי.

05:34:48.000 05:34:54.000

ברלין זה רחוק. אבל העיירה שלי. זה כמה שעות מפה.

05:34:54.000 05:35:08.000

ואני הצטרכתי לחזור לקחת לפחות את הרכוש. אבל אני לא חושבת שמישהו חזר. ידענו את זה.

05:35:08.000 05:35:12.000

ואת את חשבת שיחזירו לך?

05:35:12.000 05:35:13.000

מה?

05:35:13.000 05:35:19.000

את חשבת שיחזירו לך את מה שנשאר אצלם?

05:35:19.000 05:35:23.000

את האמנת שיחזירו לך את הרכוש?

05:35:23.000 05:35:35.000

זה באמת מעניין. קודם כל הלכתי לחברים של ההורים. הכי טובים. ששלחו לנו לטרזינשטט חבילות.

05:35:35.000 05:35:46.000

וידעתי שאני יכולה לשים את היד שלי באש. שהם לא יהיו נאצים.

05:35:46.000 05:36:00.000

אני לקחתי את החברה. ואחת השארתי שמה שלא יקחו לנו את שני החדרים. שיהיה לנו עכשיו משהו.

05:36:00.000 05:36:15.000

ולקחתי את הגדולה ונסענו בקרון פחם לשמה. לעיירה מאוד מעניין הנסיעה.

05:36:15.000 05:36:17.000

ללמגו?

05:36:17.000 05:36:35.000

ללמגו. הגעתי. עם עגלה של איכר ששמים קש. העגלה זה כזה. אם את לא מכירה את זה?

05:36:35.000 05:36:43.000

כי זה נזכרתי. את הסיפור בעיירה למגו.

05:36:43.000 05:36:59.000

פעם היה ראש העיר. שהצליח. להכניס לאנשים שיש מכשפות. והרגו נשים. הרבה.

05:36:59.000 05:37:01.000

זה היה בימי הביניים.

05:37:01.000 05:37:02.000

מה?

05:37:02.000 05:37:04.000

זה היה בימי הביניים.

05:37:04.000 05:37:17.000

משהו כזה. ואני לא אלך עם האיכר הזה עם העגלה. סוס. לעיר.

05:37:17.000 05:37:26.000

מלמעלה. זה היה כזה למעלה. אני יורדת. הוא אומר אבל אני נכנס לעיר.

05:37:26.000 05:37:36.000

אמרתי. אבל אני רוצה ברגל ללכת. למה? נשים ששרפו לקחו בעגלה כזו.

05:37:36.000 05:37:38.000

בזה נזכרתי.

05:37:38.000 05:37:40.000

גם במהפכה הצרפתית.

05:37:40.000 05:37:43.000

אני בשבילי. זה היה חשוב.

05:37:43.000 05:37:46.000

גם הביאו את הנשים לגיליוטינה עם עגלות.

05:37:46.000 05:38:01.000

אז אני נכנסתי. אני לא רוצה. עכשיו לקצר את זה. הלכתי שמה לאנשים שעזרו לנו כל כך. נכנסתי.

05:38:01.000 05:38:13.000

הסתכלתי. יכולתי לראות את הרחוב כי עברתי. זה ככה ופה הרחוב. איפה שהבית והבית תכף בפינה.

05:38:13.000 05:38:29.000

ראיתי את הבית. הבית עומד. בכלל כל העיר. לא הפציצו. אני נכנסת באמצע. כי היו להם חנויות שתי חנויות.

05:38:29.000 05:38:34.000

אני לא הולכת לחנות. אני הולכת לפרוזדור.

05:38:34.000 05:38:51.000

נכנסת ושמה מצלצל שעון. מצלצל שנכנסים. האשה באה מסתכלת יביטי. בבקשה.

05:38:51.000 05:38:52.000

לא הכירה אותך.

05:38:52.000 05:39:02.000

לא. לא הכירה אותי. זה שלוש שנים כמעט. היא לא הכירה אותי. ואני לא מדברת.

05:39:02.000 05:39:14.000

נחנקתי. אני יש לי פה משהו אני לא יכולה. עוד פעם היא שואלת. את רוצה לבת שלי?

05:39:14.000 05:39:22.000

היו לה שמה תאומים. בגיל שנה מעליי.

05:39:22.000 05:39:33.000

אני עוד לא עניתי. והבת עולה מהמרתף. עם צלחת עם האוכל של אתמול.

05:39:33.000 05:39:37.000

שמה לא היו פריג'ידרים עוד.

05:39:37.000 05:39:53.000

במרתף שמו את הדברים. והיא הכירה אותי במכה אחת. והפילה את הזה. היו שם תפוחי אדמה מבושלים.

05:39:53.000 05:40:07.000

וצעקה. קרלה! אז האמא מסתכלת. נכון קרלה. בואי למטבח. זה היה לפני המטבח.

05:40:07.000 05:40:16.000

אבל למה באת לבד? איפה היתר של המשפחה? אני התיישבתי ואמרתי הם לא באים.

05:40:16.000 05:40:25.500

מה זה. הם לא באים? הם פה בבית? אז אמרתי לא. הרגו אותם.

05:40:25.500 05:40:39.000

ובינתיים הבת הלכה להביא את האבא. היה לו משרד והביאו אותו שקרלה הגיעה.

05:40:39.000 05:40:53.000

הוא אומר. איפה המשפחה? אמרתי הם לא יבואו. מה זאת אומרת הם לא יבואו? הרגו אותם.

05:40:53.000 05:41:01.000

אז הוא אמר. בואי איתי למשרד. הוא לא תפס את זה. ושמה הוא הושיב אותי.

05:41:01.000 05:41:09.000

כורסה הוא יושב. עכשיו תספרי לי. את האמת.

05:41:09.000 05:41:23.000

אמרתי. האמת הוא מר מאוד. הם לא יבואו יותר. הוא נשאר בלי מילים.

05:41:23.000 05:41:32.000

אז הוא אמר טוב. בואי נלך לנשים. את צריכה לאכול משהו.

05:41:32.000 05:41:35.000

את היית עם הבגדים של המחנה?

05:41:35.000 05:41:36.000

מה?

05:41:36.000 05:41:42.000

את היית עם הבגדים של המחנה. עם הבגדים של המחנה?

05:41:42.000 05:41:59.000

לא. בינתיים שמה איפה שהיינו. איפה שהאנגלים הביאו אותנו. הבחורים שמה מצאנו עוד יהודים.

05:41:59.000 05:42:14.000

הם פרצו במחסן בגדים ואנחנו גנבנו שמה בלילה. התלבשנו. לא משהו מיוחד. כי זה לא היה.

05:42:14.000 05:42:22.000

נורמלי. אבל הם לא האמינו. אמרת את תשארי פה.

05:42:22.000 05:42:31.000

אמרתי כן. אבל יש לי חברה. ולה היה שלשול. כי אנחנו. לא היינו בסדר.

05:42:31.000 05:42:40.000

והשארתי אותה. שמה למעלה. אצל מישהו. היא לא יכלה ללכת. כל הרחוב.

05:42:40.000 05:42:56.000

תביאי אותה ואתם אצלנו. בית שלם אז חדר יפה. אנחנו השתגענו מהחדר ומהקבלת פנים.

05:42:56.000 05:43:11.000

אבל הבן. עוד היה בשבי. סך הכל בן 18.19. לקחו אותו. לא הוא היה חיל זמן קצר.

05:43:11.000 05:43:16.000

אז איפה הוא היה? בצרפת? איפה הוא היה בשבי?

05:43:16.000 05:43:24.000

בגרמניה איפה שהוא. לא לקח הרבה זמן שחררו אותו.

05:43:24.000 05:43:38.000

כי לא היה כלום. הוא היה גאון. הוא עשה בגרות והכניסו אותו לקורס קצינים.

05:43:38.000 05:43:45.000

הוא עשה את עצמו טמבל. לא יודע כלום. הוא לא רצה להיות קצין.

05:43:45.000 05:43:54.000

הם מההורים ירשו את השינאה הילדים האלה. ילדים תאומים

05:43:54.000 05:44:01.000

זאת אומרת הם היו אנטי נאצים. הם היו אנטי נאצים?

05:44:01.000 05:44:13.000

אנטי נאצי זה לא מילה. ממש. ממש. ממש. אבא שלי בלילה. הם היו שכנים. הוא יכול מאחורה.

05:44:13.000 05:44:27.000

דרך חלון ללכת לחצר שלהם. והם שמו עיתון בפתח איפה שאבא שלי בא לשם.

05:44:27.000 05:44:38.000

שהכל נקי. השכנים לא היו בבית. הוא יכול לבוא. וישבו בלילות ושמעו בי בי סי לונדון.

05:44:38.000 05:44:42.000

ושמה הם שמעו את האמת.

05:44:42.000 05:44:55.000

שהיטלר כבר שובר את הרגליים ואת הזה. ועוד מעט. הם ידעו. אבל מזמן בהתחלה.

05:44:55.000 05:45:09.000

השכן אמר תברח. לאבא שלי. אבל אבא שלי לא יכל לברוח משפחה גדולה.

05:45:11.000 05:45:13.000

סיפרת.

05:45:13.000 05:45:15.000

סיפרתי את זה?

05:45:15.000 05:45:31.000

נכון עכשיו תראי. אני רוצה להציע משהו. כמה זמן נשארתם בלמגו? לפני שאת עברת לטיפולים רפואיים?

05:45:31.000 05:45:32.000

כמה זמן?

05:45:32.000 05:45:45.000

כמה זמן. כמה חודשים. תראי אני הייתי חולה. היה לי שחפת. ואני השתעלתי מאוד. מאוד.

05:45:45.000 05:46:00.000

אבל לכל אחד היה משהו. אז אני משתעלת. אבל שהתחלתי כבר דם. ידעתי בתוכי זה כבר רציני.

05:46:00.000 05:46:11.000

והייתי אצל חברה. שהיא חזרה עם אמא שלה. שמה בסביבה. עיר אחרת.

05:46:11.000 05:46:22.000

והיא שמעה אותי משתעל ובזה איפה שמכניסים את הפחם.

05:46:22.000 05:46:32.000

בשביל התנור. פתחתי וירקתי שמה לא יראו. שאני יורקת עם דם.

05:46:32.000 05:46:46.000

אבל האמא. הרגישה משהו. היא אומרת תשמעי. הם היו במחנה. והם אנסו את האמא ואת הבת הרוסים.

05:46:46.000 05:47:02.000

והיא אמרה. מריאנה. זאת השם של החברה. צריכה פה ללכת. יש כזה מקום שעושים שיקוף. אחיות.

05:47:02.000 05:47:04.000

מרפאה.

05:47:04.000 05:47:11.000

מרפאה. אבל בלי רופא. והיא צריכה ללכת. את גם תלכי. אמרתי מה. בשביל שאני משתעלת.

05:47:11.000 05:47:21.000

אני לא רציתי. והיא אומרת נו אז מה? מריאנה גם משתעלת.

05:47:21.000 05:47:29.000

ושנינו הלכנו. אני בכל זאת האמנתי.שלא יראו את זה.

05:47:29.000 05:47:36.000

אבל אחרי זה אמרתי. אני צריכה לחזור ללמגו לחברות שלי.

05:47:36.000 05:47:46.000

בינתיים השלישית גם הגיעה. אז ברחתי. היה רכבת יכולתי לנסוע.

05:47:46.000 05:47:53.000

עכשיו. את אמרת. את סיפרת לנו. שהיית בלמגו כמה חודשים.

05:47:53.000 05:47:59.000

מה עשית בחודשים האלה? את קיבלת את כל החפצים?

05:47:59.000 05:48:01.000

אז אני חיפשתי את הדברים.

05:48:01.000 05:48:10.000

ואספת אותם והבית שלכם היה עומד וסידרת את הבית.

05:48:10.000 05:48:22.000

כן. סידרתי את הבית. כי אני לא האמנתי שאני לא יכולה. בינתיים. אני לא ידעתי כלום. מה אני יעשה.

05:48:22.000 05:48:34.000

אבל היו לך איזה שהם מחשבות איזה שהם תכניות? האם תשארי בלמגו? האם תעשי משהו אחר? היו לך מחשבות?

05:48:34.000 05:48:42.000

קודם כל המחשבות היו. הדברים שלנו. אני לא אשאיר את זה אצל הגויים.

05:48:42.000 05:48:48.000

אוקי. בזה טיפלת. עכשיו מה את עושה עם עצמך? מה חשבת?

05:48:48.000 05:49:02.500

לא חשבתי. שלחו אחות. האחות מאיפה שעשיתי את הבדיקות. הם דיווחו

05:49:02.500 05:49:05.000

שאת חולה.

05:49:05.000 05:49:07.000

שאני מאוד חולה.

05:49:07.000 05:49:17.000

אבל. לפני לפני שידעת שאת חולת שחפת. האם תכננת משהו? חשבת על איך את ממשיכה את החיים?

05:49:17.000 05:49:21.000

לומדת. לומדת מקצוע משהו?

05:49:21.000 05:49:36.000

אני אמרתי. הגדולה. הארבע שנים יותר גדולה. היא תהיה הבלבוסטה. היא דואגת לנו ושנינו אנחנו נלמד.

05:49:36.000 05:49:45.000

ארבע חברות. ארבע חברות גרות ביחד. זה מה שחשבת. אחת תהיה. תנהל את הבית.

05:49:45.000 05:49:48.000

אני חשבתי. אין לנו אף אחד. אנחנו.

05:49:48.000 05:49:50.000

ומה רצית ללמוד? מה רצית ללמוד?

05:49:50.000 05:49:53.000

קודם כל. לגמור בית ספר.

05:49:53.000 05:49:55.000

ומקצוע? חשבת?

05:49:55.000 05:49:57.000

ועוד איך!

05:49:57.000 05:49:58.000

על מה?

05:49:58.000 05:50:05.000

בשוויצריה. אני הייתי שמה שנתיים וחצי.

05:50:05.000 05:50:07.000

לא. אבל לפני שוויצריה. פה בלמגו.

05:50:07.000 05:50:19.000

לא. שמה הכרתי לבורנטית ואנשים שלמדו בגילי. יותר קצת.

05:50:19.000 05:50:22.000

אז. את חשבת על זה? על הכיוון הזה? כימיה?

05:50:22.000 05:50:24.000

אז חשבתי על הכיוון הזה.

05:50:24.000 05:50:25.000

כימיה משהו כזה.

05:50:25.000 05:50:39.000

זה שיכולתי לעזוב את הסנטוריום. הלכתי לבאזל. בבאזל הייתה קהילה שלקחו בנות כאלה.

05:50:39.000 05:50:55.500

רגע קרלה. דקה דקה. אנחנו נסיים עכשיו עם למגו. זאת אומרת. בלמגו הייתם מן קומונה ארבע בנות.

05:50:55.500 05:50:58.000

שלוש בנות

05:50:58.000 05:51:09.000

אחת יותר מבוגרת. שהיא תנהל את הדירה. את הדברים שלך קיבלת בחזרה. הדירה הייתה בסדר.

05:51:09.000 05:51:17.000

ותכננת ללמוד. ומה קרה אחרי זה נצטרך לספר בפעם הבאה.

05:51:17.000 05:51:29.000

אני רוצה להגיד לך. שחיפשתי את הדברים הרגשתי כבר שזה לא כל כך פשוט איתי. אין לי כוח.

05:51:29.000 05:51:41.000

ובאו אלי. בין היתר החבר שלי. הבעל שלי ועוד כמה בחורים שאמרו. פה יש יהודיות.

05:51:41.000 05:51:42.000

מאיפה הם באו?

05:51:42.000 05:51:43.000

מה?

05:51:43.000 05:51:44.000

מאיפה הם באו?

05:51:44.000 05:51:55.000

הבעל שלי. השתחרר לא רחוק מלמגו והוא היה. פצוע. הוא היה בצעדת המוות.

05:51:55.000 05:52:01.000

ירו בו. הביאו אותו ללמגו. היה בבית חולים.

05:52:01.000 05:52:03.000

אבל באיזה מחנה הוא היה?

05:52:03.000 05:52:04.000

מה?

05:52:04.000 05:52:06.000

באיזה מחנה הוא היה?

05:52:06.000 05:52:16.000

בדורמיטלבאו. זה מאוד מאוד רציני וגרוע. גרוע ביותר.

05:52:16.000 05:52:27.000

ומיכאל. הבן שלי הוא רצה כל הזמן שאני יכתוב. אבל הבעל שלי. לא סיפר הרבה.

05:52:27.000 05:52:38.000

אבל הוא עכשיו ביד לבנים הוא קרא גם על אבא שלו. מה להגיד לך? מפולין.

05:52:38.000 05:52:53.000

רק רגע. אז כשאנחנו עכשיו נפסיק. כשניפגש שוב אנחנו נמשיך מהנקודה הזאת.

05:52:53.000 05:53:08.000

את תספרי על הבעל שלך. על המחנה שהוא היה. על הסנטוריום בשוויץ של השחפת. שעליתם לארץ.

05:53:08.000 05:53:12.000

אבל זה יקח כמה חודשים עד שאני אחזור.

05:53:12.000 05:53:18.000

אני יודעת. אני אדבר עם יד ושם.

Testimony of Karla (Frenkel) Raveh, born in Lemgo, Germany, 1927, regarding her experiences in Lemgo, Cologne, Auschwitz, Bergen-Belsen and the Salzwedel camp From a well-to-do, traditional family of businessmen; fur trade; wounding of her father while fighting in World War I; the only Jewish family in Lemgo; attitude of the local population; abuse and detention of some of the members of her family on Kristallnacht, November 1938; move to Cologne; attendance at a Jewish school; deportation of members of her family to Warsaw; deaths of members of her family from starvation; deportation of members of her family to Theresienstadt; deportation of her parents, her two younger brothers and her sister to Auschwitz where they were murdered; deportation of the witness to Auschwitz a few months later; camp life, including hunger; transfer to Bergen-Belsen; camp life, including hunger; transfer to labor at a weapons factory in the Salzwedel camp, 1944; liberation by the Allied forces; Return to Lemgo; return of property by the neighbors; meeting her future husband; travel to Switzerland for recuperation from tuberculosis in a sanatorium; aliya to Israel, 1949; life in Israel.

Details

Map

Hierarchical Tree

item Id

12854412

First Name

Karla

Last Name

Raveh

Maiden Name

Frenkel

Date of Birth

1927

Place of Birth

Lemgo, Germany

Type of material

Testimony

Language

Hebrew

Record Group

O.3 - Testimonies Department of the Yad Vashem Archives

Date of Creation - earliest

06/04/2017

Date of Creation - latest

27/04/2017

Name of Submitter

רווה פרנקל קרלה

Original

YES

Interview Location

ISRAEL

Connected to Item

O.3 - Testimonies gathered by Yad Vashem

Form of Testimony

Video