Online Store Contact us About us
Yad Vashem logo

Rivka Iakobi Kamkhi

Testimony
היום יום חמישי כ"א טבת תשע"ז 19 בינואר היום יום חמישי. כא טבת תשע"ז 19 בינואר 2017 שמי רותי גיל ואני מראיינת מטעם יד ושם את הגברת
יעקובי קמחי רבקה ילידת אתונה יוון 1937 על קורותיה וקורות משפחתה במסתור בכפר של
פרטיזנים. מצאני ב- 1943 עד 1944
בוקר טוב לך רבקה
שלום רותי
היית ילדה קטנה כשהמלחמה פרצה אבל תספרי לנו בבקשה על קורות המשפחה שלך עד כמה שידוע לך.
מתי הם הגיעו ליוון מאין הם הגיעו ליוון? עד עד אשר פרצה המלחמה בבקשה
בקיצור. המשפחה מצד אבא משפחה של ספרד של יוצאי ספרד שעברו מספרד בגירוש ספרד
עברו לאימפריה העותומאנית איפה שעכשיו יגוסלביה אז עוד לא הייתה יגוסלביה ובמשך השנים הם
עברו ליוון והתמקמו באתונה. מצד אמא גם כן חלק גם מיוצאי ספרד וחלק שני הם רומניוטים
רומניוטים זה יהודים שהיו ביוון מאז חורבן הבית השני וגלות הבית השני הם גרו במקום מסוים ביוון
והם ידעו שהם מצאצאי הגולים של בית שני ושמרו על הזהות שלהם כל השנים
היו להם דברים שאפיינו אותם?
אני לא יודעת להגיד לך רק מקום המגורים
מה מה היה מקום המגורים שלהם?
אזור שנקרא: ינינה. אזור במרכז יוון. כן
הם שמרו על קשרים ביניהם?
כנראה שכן כי עובדה שהם במשך מאות אם לא אלפי
אלפי שנים
נשארו כגוף. שזכר שהם מצאצאי גולי בית שני.
וההתנהלות הדתית שלהם למשל
אני לא יכולה להגיד לך הם שמרו תראי עובדה שהם שמרו על הזהות אם הם שמרו על הזהות שלהם
במשך מאות ואלפי שנים אז
זאת אומרת הם היו דתיים מסורתיים?
אני לא זכור לי מסורתיים בטוח אני לא יכולה להגיד לך אם דתיים אבל בטוח מסורתיים.
אחרת הם היו מתבוללים ולא היו נשארים כגוף במשך 2.000 שנה.
אז את אומרת היו להם את המאפיינים למשל שמירת שבת בטח?
אני לא יכולה להגיד לך רק לשער כמוך. אבל אין ספק שהיה להם קשר ושמירה מסוימת של מצוות
אם לא יותר. ששמרה עליהם במשך 2.000 שנה.
והמשפחה של אביך שגורשו?
המשפחה של אבא זאת המשפחה של יוצאי ספרד
כן. הם היו משפחה דתית?
מסורתית מסורתית כן למה שקוראים דתי היום זה דתי דתי אני חושבת שכל היהודים
אותם גולי ספרד איפה הם גרו?
הם כמו שאמרתי הם עברו לאימפריה העותומאנית
כן שקיבלה אותם
במקום שהיום שהיום יגוסלביה ואז זה היה תחת חסות האימפריה העותומאנית והם חיו בעיר בשם:
מונסטיר ממונסטיר הם התגלגלו בתחילת המאה הזאת הקודמת תחילת המאה ה- 20. התגלגלו ליוון.
והתמקמו באתונה
כן עכשיו האם היו להם קשרי משפחה? האם הם שמרו על קשרי משפחה?
כן בהחלט
כן?
בהחלט ומבחינה דתית אני לא יכולה להגיד לך אבל בדיוק אין ספק שהם היו מסורתיים כמו כל כמו
כל היהדות ברחבי העולם ששמרה על הזהות שלה אם היא לא אם הם לא היו מסורתיים ולא היו
שומרים על חוקים מסוימים יותר או פחות לא היו נשארים כגוף יהודי.
כן זאת אומרת לפי מה שאת מספרת אז לא היו התנצרויות במשפחה לא היו נישואי תערובת?
לא לא. אחות של אמא התנצרה אבל התחתנה עם נוצרי והתנצרה
בזמן כש. אחרי שפרצה מלחמה?
בזמן המלחמה. לפני המלחמה. עוד לפני המלחמה אבל זה מקרה חד פעמי בסך הכל עכשיו יש התבוללות.
עכשיו אני חושבת שכל יהדות העולם שלא עולה לארץ היא בסכנה. ביוון יש היום התבוללות. אבל על.
התקופה שאני מדברת עד מלחמת העולם השנייה. לא זכור לי. לא ידוע לי על התבוללות בתוך המשפחה.
פרט למקרה אחד שזה אמרתי לך
איך קראו לאבא שלך?
אברהם
אברהם ולאמא שלך?
שולמית פרידה שם. פה: שולמית והיא מצאצאי הרומניוטים שעליהם דיברתי מתקופת בית שני
גם היום יש אנשים ששומרים על המסורת הזו?
על הרומניוטיות?
כן
לא שאני יודעת אני מניחה שלא אבל אני לא יודעת להגיד לך
מה היה המקצוע של אביך? ממה הוא התפרנס?
סוחר סוחר סוחר
סוחר של מה?
בדים
והמסחר שלו היה בגבולות יוון או שהוא התפרס מחוץ לארץ?
יוון
לא לא נסע לחוץ לארץ
לא
והמקום מאין הוא קיבל אותם גם ביוון?
לא יודעת להגיד לך. את מה? את הבדים?
כן
לא יודעת להגיד לך
והייתה לו חנות?
לא. לא. משרד
ומשם הוא שיווק את זה
אני מניחה. לא באופן מעשי. שהוא נתן את הבד וקיבל את הבד אני חושבת שהוא היה מנהל של
של איזשהו עסק
איך את היית מגדירה את המצב הכלכלי של המשפחה?
אמידים
כן זה התבטא בזה בעובדה שיש חשמל בבית מים זורמים טלפון?
אנחנו מדברים על אתונה
כן
ודאי שיש חשמל ומים
תלוי היו. יש מקומות. שכונות עוני
באתונה לא. בכפר שהסתתרנו בו לא היו מים וחשמל וזה נגיע אבל הייתה לנו עוזרת 24 שעות
זאת אומרת אמא שלי לא עשתה שום דבר והעוזרת עשתה את הכל. נחמדה כפריה.
היא היא הייתה עוזרת לאבא שלך בעסקים?
לא לאבא לא היא הייתה עוזרת בבית עוזרת בית
לא. אני מתכוונת האמא האמא עזרה?
לא. לא. לא. לא. לא. לא יודעת. את האמת לא יודעת. מה האמא עשתה? גם כן קצת עזרה בבית. לא יודעת.
העוזרת הייתה חולצת את הנעליים של אבא שלי כשהוא היה מגיע מהעבודה ומנעילה לו נעלי בית הוא היה
יושב
בעל בימיו מה שנקרא כן. וגרתם בבית משלכם בדירה משלכם?
דירה שכורה אני חושבת שהיא הייתה שכורה
היה קשר בין הפלגים השונים של המשפחה?
בודאי כן
כן. ביוון או גם באזורים אחרים?
כולם היו ביוון
כולם היו ביוון
התרכזו ביוון
ההורים נסעו מחוץ ליוון?
לא לא היה אז את הנסיעות שבוע כיף בריביירה בצרפת
כן. היה היו אנשים שעשו את זה אבל כנראה מעטים מאוד מעטים מאוד. ומה הייתה השפה שדוברה בבית?
יוונית
מה עם לאדינו?
לא
לא היה ידוע?
המשפחה של אבא שלי אבל לא אצלנו.
אהה והשירים של לאדינו היו מוכרים במשפחה?
לא לי
היה איזשהו הווי? בקיץ נסעו לנפוש?
כן בודאי היה לנו בית קיץ והיה גם לסבתא והיו היו בתי קיץ. בקיץ היינו כל קיץ נוסעים לחוף הים
ההווי של משפחה אמידה?
כן. כן.
מה מה קורה בנושא של יחסים עם השכנים הלא יהודיים? איך היו?
בסדר גמור. כן היו לנו שכנים שאני זוכרת אותם כן בסדר גמור
נכנסים מתארחים?
לא זוכרת אבל כן היו לנו יחסים טובים עם כל השכנים
את לא זוכרת. שהיו מתיחויות נאמר בזמן החגים שלהם. כשהם אכלו יותר שתו יותר?
לא.
לא היו תופעות של אנטישמיות?
בשום אופן לא
כמה ילדים הייתם במשפחה?
שניים. אח שלי גדול ממני בשנתיים ואני
ואת למשל הספקת לבקר במערכת החינוך שם בגן ילדים?
לא בגן ילדים לא. העוזרת הייתה הגננת שלי והייתה לנו הייתה לנו מורה לצרפתית והייתה עושה לנו שיעור צרפתית. לי ולאח שלי ואחר כך לוקחת
אותנו לטייל לגן ושם היינו פוגשים ילדים
לא רק יהודים?
לא. מה פתאום
ומשחקים איתם?
כן
וידעתם צרפתית?
קשה להאמין שאני יודעת עכשיו צרפתית אבל היא הייתה באה ללמד
כן זה היה נחשב חלק מהחינוך האריסטוקרטי
כן
מה מבחינת אוריינטציה פוליטית אביך היה מעורב באיזה שהיא צורה במה שקורה באירופה?
לא שאני יודעת אבל מה שכן הזכירו לי פה אמא שלי הייתה מורה לפסנתר אבל היא לא עבדה
אז שמה היא לא לימדה
היא הייתה מנגנת?
היא למדה גמרה בהצטיינות בקונסרבטוריון באתונה הם לא היו אתונאים המשפחה שלה.
ושם. לא היה לה צורך לעבוד אז היא לא עבדה פה בארץ כשהגענו לארץ.
היא הייתה מנגנת בבית להנאתה להנאתכם?
לא לא שאני זוכרת
במסיבות משפחתיות?
לא שאני זוכרת אבל אולי כן אני לא זוכרת. אבל הגענו לארץ. פה צריך להתפרנס. אז פה היא הייתה
מורה לפסנתר.
מישהו ירש את הכישרון המוזיקלי שלה?
לא אני לא
ואחיך?
גם כנראה לא
אז מוזיקה זה לא נושא פה במשפחה?
ממש לא ממש לא. אני מצטערת אבל לא הנכדים. יש הרבה נכדים. שמתעסקים עם מוזיקה. כן אז אולי. זה
עבר אותי או שמהצד השני
כן לפעמים זה מופיע בדור השלישי אפילו בדור הרביעי קוראים דברים כאלה.
אז אביך. הוא היה מאזין לרדיו היה היה עיתון שהיה?
כן כן רדיו עיתון אני לא זוכרת לא זוכרת זה לא אומר. רדיו כן ואבא שלי היה. ציוני.
כן.
וחשוב כל ערב לפני שהלכנו לישון היינו כורעים ברך לפני המיטה ומתפללים אח שלי ואני כל אחד תפילה
שהוא חיבר תפילה שאני חיברתי תפילה שהוא חיבר כל אחד היה מתפלל כל ערב אבל אבא הוסיף גם לו.
וגם לי. בתפילה אלוהים תעזור לנו לעלות לארץ ישראל אז נכון שלא אלוהים צריך לעזור. אלא אבא
שלי בעצמו היה צריך לעשות את זה אבל האסימון נפל לו ממש רק אחרי המלחמה וזה יהיה בסיפור שאני
אספר שהוא אמר לנו את זה
את יכולה לספר מה הייתה התפילה שאת חיברת?
אני לא יודעת את הפרטים של מה ביקשתי חוץ מאשר את העניין המסוים הזה של אלוהים תעזור לנו
לעלות לארץ ישראל שאר הדברים היו כנראה זניחים. שיתנו לי סוכריות. לא זוכרת.
עכשיו הציונות סליחה הציונות שלו באה לידי ביטוי גם בחברות באיזה שהיא תנועה פוליטית?
לא לא לא לא רק החזון הזה שהמקום שלנו בארץ ישראל אבל לא מימש אותו עד שנפל לו האסימון סופית
כן ואמא שלך היא הייתה שותפה לכישופים האלה?
אמא שלי זרמה אמא שלי זרמה לא היה לה יותר מידי
זאת אומרת הלכה לפי
הלכה לפי הלכה אחריו גם כשעלתה גם כשהיינו אמורים לעלות לארץ אז כל המשפחה אמרו. מה פתאום
תעלו לארץ ישראל מה זה שמה. מלא גמלים רק גמלים יש שם. זה בדיוק. אחד הדודים שלי אמר לה אחד
האחים שלה גמלים יש שם מה יש לכם לעלות היא אמרה אני הולכת אחריו זה היה ככה היא זרמה.
יפה כמו אשתו של בגין תמיד הוא היה אומר שהיא הלכה אחרי במדבר 40 שנה. בכל אופן בתקופה.
שקדמה למלחמה שכבר הרגישו את רוחות המלחמה באירופה משהו הגיע לבית שלכם. להוויה שלכם?
למשפחה לחברה?
לא אליי. אולי להורים והם לא העבירו לנו את זה. מה שאני זוכרת זה השלטון האיטלקי. בסדר אם את
רוצה שאני אתחיל לדבר על זה ב- 41 גרמניה כבשה את יוון. אבל. מסרה חלקים גדולים מיוון. לידי
האיטלקים. בנות בת בריתה איטליה. מסרה לאיטלקים האיטלקים שלטו מה שאני יודעת באתונה
וכמובן גם באזורים אחרים שאני לא יודעת אותם והם לשמחתנו הרבה לא הפעילו את חוקי הגזע
היה עוני גדול בשנים שלהם 41 עד 43. גוויות ברחובות של אנשים. שמתו מרעב אני זוכרת את
המצעדים שלהם מהחלון של הבית. היינו רואים את המצעדים של הצבא האיטלקי ושוב אני אומרת
לא הפעילו את חוקי הגזע. ב- 43 איטליה נכנעה ואז הגרמנים חזרו לקבל את השטחים האלה ביוון.
ואז אנחנו היינו חייבים לברוח ומפה סיפור הבריחה אני יכולה להתחיל אותו
כן אז בוא נראה השלטון האיטלקי שהוא בעצם היה שלטון מאוד רך מבחינה מסוימת
לא בת שש. בת ארבע. זה מה שאני זוכרת
לא לא יצאת מהבית לה היית שייכת לאיזה מסגרת של חינוך או משהו כזה?
לא הייתי שייכת למסגרת בכלל לא
עכשיו היוונים עצמם ברגע שהאיטלקים נכנסו האם משהו השתנה ביחס שלהם כלפי היהודים?
לא שאני יודעת לא שאני יודעת מה שאני אומרת לך שאני כן יודעת זה היה רעב גדול
ויש לך מושג ממה הוא נבע? אנשים לא יכלו לעבוד?
לא
האם האיטלקים לקחו את התוצרת?
אחת השאלות שאני אשאל את אח שלי בטלפון זה יהיה
האם היוונים לקחו את סליחה האיטלקים לקחו את התוצרת? הם החרימו סחורות? או דברים כאלה
לא יודעת להגיד לך. אני יודעת את התוצאות שראיתי בעיניים שלי. את הגוויות על הכביש
היה איזה שהוא ארגון קהילתי באתונה?
בודאי היה בית כנסת
שעזרו לאנשים נניח בית תמחוי מטבח כזה?
אני לא חושבת שהיהודים היו צריכים אבל היה בית כנסת והיו בחגים תפילות
זאת אומרת המתים האלה שהיו והרעב זה לא היה אצל היהודים זה היה אצל היוונים כן כן וגם אז
לא התעוררה אנטישמיות כשהם ראו שאצלם המצב הוא קטסטרופלי והיהודים עדיין ממשיכים את את החיים?
אין לי תשובה אין לי תשובה אני אוכל לשאול את אח שלי
אבל לא היו שום תופעות של פגיעה ביהודים באיזה שהוא אופן לא על ידי איטלקים ולא על ידי
יוונים?
לא
ואביך למשל המשיך במסחר שלו?
כן כן
כאילו לא לא הייתה מלחמה
מה שכן היו הפגזות בלילות וזה אני צריכה לחבר כנראה של בעלות הברית היו הפגזות באתונה וזה
אני זוכרת שהיינו רצים למקלט זה היה הקומה התחתונה המחסן התחתון היינו רצים לשם אפילו בלילה.
זה אני זוכרת אבל זה חלק מהמלחמה זה לא משהו מיוחד
והיה באמת איזה הרס באתונה נפגעו מקומות? נפגעו בתים?
אני מניחה שכן. אבל אני הייתי בת ארבע חמש לא למדתי את זה אבל שוב פעם אנחנו יכולים להתקשר אחר כך לאח שלי
ולשאול את השאלות האינטליגנטיות
כן טוב זה ראיון שלך מה שאת זוכרת. ואת את המשכת בחיים שלך העוזרת המשיכה בחיים שלה.
היא המשיכה לבוא לא הייתה בעיה להעסיק?
מה זה לבוא? היא גרה אצלנו.
לא אבל חוקי הגזע מדברים גם על עוזרים על עוזרות בית אוסרים על יהודים להעסיק עוזרות בית
האיטלקים לא הפעילו את חוקי הגזע
פחדתם מהצבא האיטלקי? נניח שהופיעו חיילים או מה לא פחדתם?
לא שאני לא הייתה אווירה שאני בכל אופן הגיעה אליי לא הייתה אווירה שהגיעה אליי של פחד
רק מהפצצות
עכשיו באותו זמן התרחשו כבר מעשי זוועה איומים ונוראים באירופה אבל לא הגיע אליכם?
להורים שלי כן אני מניחה אבל אליי לא
מתי אתם שמעתם על הדברים שקרו ליהודים על רכבות גרוש?
אני רק כשגדלתי
מה שקרה בסלוניקי
רק כשגדלתי. ההורים ודאי כן
אבל בתקופה הזאת לא הגיע אליכם
לא אליי
זאת אומרת אלייך ואל אחיך. אם אחיך היה יודע הוא בטח היה משתף אותך
אני מניחה הוא הוא יותר אינטליגנט ממני ויותר ידען ממני אז יכול להיות שהוא ידע אבל אני
אומרת לך אליי הדברים לא הגיעו החיים היו רגילים גם כשהשלטון האיטלקי היה באתונה.
והאוכל היה רגיל לא היה חסר שום דבר?
היה חסר כן כן
היה מחסור? מה למשל לא היה?
למשל למשל אמא שלי הייתה איזה שהיא מכונה ענקית וכבדה. לשכנה מלמעלה. שאלת על יחסים
הם היו חברים טובים של ההורים. נוצריים כמובן והיא עלתה לקחת היא הייתה בהריון. היא עלתה לקחת.
את המכונה שעושה אטריות מה שאני יודעת שהיא הייתה כבדה והיא נפלה במדרגות וזה גרם לה להפלה.
אבל כשהיא לא הייתה כשראיתי אותה מביאה כן בפעמים אחרות היא הייתה מכניסה בצק
והיו יוצאות אטריות. אז זה זה לא קרה לא היו האיטלקים בשלטון היה אוכל לא ראיתי את המכונה הזאת.
אבל כשהיו איטלקים זה היה סימן של מצוקה כלכלית שקשה היה לקנות את האטריות בחנות או מה
אני לא יודעת מה להגיד לך זה אני זוכרת וזוכרת שהיא הפילה. מה את אומרת?
לחם היו עושים לבד? לחם
אני מניחה שהעוזרת הייתה עושה את הלחם אני מניחה העוזרת הייתה עומדת כשאנחנו היינו אוכלים
היא הייתה מאחורינו ואם אני הייתי שותה קצת מים מהכוס היא הייתה ישר מוזגת שהכוס תהיה
תמיד מלאה זה כל מיני דברים שאני עכשיו נזכרת על העוזרת אבל על הרעב כן הגיע אלינו העניין
הזה של מצוקה מצוקה כלכלית או מצוקה של אוכל
במה זה התבטא מה מה למשל לך בתור ילדה מה מה היה חסר לך שהיה קודם ועכשיו אין?
לא הרגשתי שחסר לי משהו וגם אפילו אטריות היה לי לא זוכרת שרעבתי ולא זוכרת
והיה אפשר ללכת באופן חופשי לפארק ולטייל וכל זה לא היה שום איסורים ללכת על המדרכה?
ללכת על המדרכה לא ללכת על הכביש?
לא חס וחלילה. הלכנו לגן עם המורה לצרפתית הכל היה אותו דבר
טוב עכשיו אנחנו מגיעים לקטע הקשה שהגרמנים נכנסו מה זכור לך?
האיטלקים נכנעו והגרמנים מהצפון רצו לא לכבוש כי זה היה כבוש על ידם אבל להשתלט על השטחים
שהאיטלקים עזבו ואז כנראה היו השמועות שאני שאליי לא הגיעו
אבל את זוכרת את היום או את הימים שהצבא הגרמני ממש פיזית נכנס לאתונה?
בודאי שלא. כי אנחנו ברחנו לפני
זאת אומרת לא חיכיתם שה
לא לא אם היינו מחכים לא היינו יכולים לצאת
מה היו השמועות המפחידות שהכריחו אותכם לעזוב את הבית לברוח?
אני לא יכולה להגיד לך כי אני לא יודעת
אביך לא אמר לכם משהו?
"הגרמנים הגרמנים" בפחד. אבל סלוניקי. 97% מיהודי סלוניקי נספו. את זה אולי ידעו קצת אחר כך
אבל זה שהם נלקחו למחנות אני מניחה שהוא ידע סלוניקי היא בצפון אז אני מניחה שהדברים
האלה הוא ידע ההורים ידעו לא הביאו לידיעתנו
אוקיי אז אז בואי תנסי עד כמה שאת יכולה לשחזר את הימים האלה ששמעתם שהגרמנים עומדים
להיכנס. ואביך אומר צריך לברוח. מה לקחתם איתכם?
אני אגיד לך מה היה אנחנו היינו זה היה קיץ והיינו. אבא היה באתונה כי הוא עוד עבד ואנחנו
עם אמא היינו באיזה שהיא עיירת קיט זה היה חלק מהבריחה הבינתיים ובאיזה שהוא שלב בנובמבר
בנובמבר הוא הצטרף אלינו
אז היית עם האמא שני ילדים גם העוזרת?
לא לא לא לא לא
רק שלושתכם הייתם?
כן ובנובמבר ואבא היה בא בסוף שבוע. בנובמבר הוא הצטרף אלינו ואז היה יום הבריחה.
עכשיו אני יכולה לשרותים?
בוודאי
כן מה שלא סיפרתי קודם זה תעתועי ההיסטוריה ההפלה של אמא היא נפלה עם המכונה היא יכלה
לא ליפול עם המכונה ואז היא הייתה יולדת ואז לא היינו עוזבים את אתונה ולא היינו בורחים
עם תינוק בן חודשיים שלושה נגיד היה אמור להיות זה היה בזמן השלטון האיטלקי וכשנכנסו
הגרמנים הוא היה אמור להיות בן כמה חודשים לא היינו בורחים ואז לא היינו עושים את הראיון הזה
ומעניין כשהיא הפילה זה סתם פרט שלא שייך עשו לה גרידה ולא היו חומרי הרדמה. כי כל חומרי
ההרדמה הופנו לחזית. לצבא לחזית
אבל היהודים היו יכולים להשתמש בשרותים של בתי חולים?
עובדה היא הייתה בבית חולים עשו לה שם למה לא? למה לא? אין לא היה אז. אני אומרת לך בזמן
השלטון האיטלקי הכל היה כרגיל לא היו מגבלות והיא הייתה בבית חולים שכבה שלושה ימים ואחר כך
אחר כך זה סיפור שליווה אותי בשנים היותר מאוחרות שלא היו חומרי הרדמה ועשו לה את ההפלה.
כי חומרי ההרדמה כולם היו בחזית בערנות מוחלטת. זהו סיפור אבל זה סיפור שלא שייך כל כך.אז
עכשיו אנחנו אבא מגיע בנובמבר לעיירה
לעיירת הנופש?
כן
ואתם מחליטים הוא מספר איזה שהם דברים לגבי הגרמנים?
יכול להיות אני לא יודעת
אבל רק לאמא לא לא לילדים
אנחנו בורחים מהגרמנים בודאי
אבל לא משתפים אתכם?
הגרמנים הם רעים אנחנו צריכים לברוח
כן זה מה שאמרו
כן והם רודפים את היהודים זה ידענו בגלל שאנחנו יהודים אנחנו בורחים אלה שני הדברים העיקריים.
שאותם ידעתי.
האם האם הוא הביא איתו משהו ידוע לך אם הוא הביא?
שום דבר שום דבר שום דבר אנחנו עלינו עם המה שאמא לקחה בגדים המינימליים שאמא לקחה לנופש
כן אז יכול להיות שהיא קנתה שמה משהו לא יודעת. אבל זה היה חורף. שכרנו עגלה עם פרד או סוס.
אני לא יודעת
מי נהג בעגלה? היה עגלון או שאבא?
עגלון היה עגלון בודאי ויום חורף הוא התחיל לטפס על ההרים זה פולפונסוס אני מדברת על הרי פולפונסוס
העיירה הייתה לרגלי הפולפונסוס בשפת הים עיירת הנופש שאני זוכרת אותה מאוד לטובה והתחלנו
לטפס על ההרים של פולפונס יום חורף ואין שבילים ואין דרכים על הסלעים אני לא יודעת. איך הוא
הצליח לעשות את זה אבל היו הייתה גם אבא הביא איתו את אמא שלו ואת אבא שלו ואת אח שלו.
אז היינו כבר שבעה ובהתחלה היינו כולנו על העגלה אחר כך כולם ירדו מהעגלה חוץ מסבתא שלי ואני.
אנחנו נשארנו על העגלה בגדים כמעט לא היו היו כמה חבילות זה הכל והסוס עלה לאט לאט
על גבי הסלעים לא כביש לא דרך לא שביל
ידעתם לאן מה היה היעד? מה היה היעד?
חברים של אבא והייתי צריכה לספר את זה לפני כן סידרו לו הוא בא עם מכתבים לראש הכפר.
לראש כפר מסוים על הרי מלופונסוס שקוראים לו מצאני
זאת אומרת סידרו לו דירה
לא דירה לא היו דירות תכף תכף אני אספר לך על הכפר אבל
סידרו לו מסתור
מסתור בדיוק סידרו לו מה שסידרו לו. זה פניה לראש הכפר. שהיה ראש הפרטיזנים. פניה אליו לא יותר
שום דבר. פניה אליו שיקח אותנו תחת חסותו
הוא היה מפקד הפרטיזנים
כן ראש הפרטיזנים בכפר
אז הוא לא היה איש כל כך צעיר אם הוא היה ראש הכפר?
לא יודעת להגיד לך אני זוכרת אותו אבל בגיל הזה לא היה לי עניין של גילאים זה גם לא כל כך משנה.
היו עוד יהודים שהסתתרו בכפר הזה?
לא
אתם הייתם היחידים
כן והייתה הסוס עמד לא רצה להמשיך ללכת ואז הוא אמר העגלון אמר הוא לא רוצה ללכת. אז אני
זוכרת את התמונה איך אבא שלי ניגש אליו הכניס יד לכיס נתן לו ואז הסוס התחיל ללכת ככה. זה
קרה פעמיים אחרי כמה זמן הוא אומר עוד פעם הסוס לא רוצה ללכת עוד פעם הוא נתן לו. הסוס המשיך
ללכת אבל זה היה יום שלם של עליה כשהשמיים העננים הגיעו עד למעלה זה אני זוכרת אני אומרת
תמונות שאני זוכרת שחור מעל הראש כל שנייה עומד לרדת גשם אם היה מתחיל לרדת גשם אנחנו עד היום.
היינו שמה.
אי אפשר היה בבוץ לעלות שם והיה כבר לילה. חושך. הגענו. לא רואים את הכפר כי לא היה חשמל בכפר.
פחדתם?
אני לא זוכרת אני אגיד לך אני הייתי מאוד מוגנת אני מניחה שפחדתי את צודקת אני לא זוכרת שפחדתי.
אני מניחה שכן כי אי אפשר לא. אבל הייתי מוגנת עם אמא ועם אבא וכשבן אדם מוגן. כשילד
מוגן אז הוא אני חושבת פחות פחות מפחד לא זכור לי שפחדתי אם כי אני מניחה. שהיו רגעים. לא גם
ביום הזה הנוראי וגם במשך הזמן שהיינו בורחים אבל לא שאני זוכרת את הפחד
היה לכם אוכל במהלך אותו יום?
ביום הזה אני לא זוכרת לא זוכרת להגיד לך הגענו בלילה בחושך לבית הקיצוני בכפר.
ובאמצע הלילה זה היה 2:00 לפי מה שאמא שלי סיפרה לי אחר כך שתיים בלילה הגענו דפקנו בדלת
הם פתחו אנשים טובים אנאלפביתים זה היה כפר של אנאלפביתים אף אחד חוץ מהכומר לא יודע לקרוא.
ולכתוב. כולם אנאלפביתים. חשמל אין. בכפר רק עששיות של שמן. מים אין בבתים. יש מעיין במרחק
של אני חושבת משהו בסביבות קילומטר אני לא זוכרת אני זוכרת את הדרך אבל אני לא זוכרת
כמה זמן שהיו הולכים כל יום עם הפרד כד מפה כד מפה ומכבסים ולוקחים מים הביתה.
אז למה התחלתי להגיד לך אנאלפביתים לחלוטין עניים מאוד בשעה 2:00 בלילה דופקת להם משפחה.
עם שבעה אנשים ועגלון והם מכניסים אותנו ונותנים לנו מרק ומושיבים אותנו על יד האח. היה להם אח
עם עצים וזה אני זוכרת שהגישו לי מרק בלי שמכירים אותנו אז אני אומרת שהם אנשים טובים
ראש הכפר הכין אותם אולי
לא לא חושבת את יודעת מה אין לי תשובה. הוא ידע שאנחנו נגיע ב- 2:00 בלילה ושאנחנו נדפוק
דווקא בדלת של זה גם לא היה בית לא היו בתים בכפר הזה היו חושות מאבנים מין כאלה. כמו
איגלואים כאלה משהו
וריהוט אלמנטרי מיטות
אלמנטרי אלמנטרי
מיטות
לא זוכרת להגיד לך
על מה ישנתם?
אנחנו ישנו לנו הייתה מה שאנחנו קיבלנו הביאו אותנו למחרת הביאו אותנו לראש הכפר נשארנו
שם כל הלילה בכפר. בבית הזה של האנשים הטובים ולמחרת לראש הכפר ואז זה אולי הוא הכין מראש.
אני לא יודעת היה צריף אחד בכל הכפר שזה היה הארמון צריף שגר בו הרופא אבל הרופא
חזר לאתונה ולא היה רופא בכפר באותו זמן רק הבית שלו הצריף שלו היה חדר אחד.
ובחדר הזה יצאנו כל השבעה הייתה שם מיטה אחת
איפה מטבח שירותים?
הכל באותו חדר
הכל באותו חדר?
אין שירותים. שירותים יוצאים החוצה. מאמי
שבעה איש בתוך החדר וישנתם על מיטות?
מיטה אחת בודדת שישנו כל ארבעתנו אבא אמא אחי ואני ישנו על מיטה אחת בודדת. אמא שלי היתה מספרת
שהיינו רוצים להסתובב היינו אומרים אחת שתיים שלוש כולם מסתובבים והייתה מיטה קטנה
שבה ישנה סבתא שלי והגברים על הרצפה הסבא והאח והדוד זה מה שהיה עששיות בלילה עששיות.
של לא נפט לה היה נפט שמן שמן זית היו להם עצי זית הם התפרנסו מעדרים של עזים
הילדים הרי לא הלכו לבית- ספר. הילדים היו אחראים על העזים על ההרים כל בוקר על ההרים. חופשי
היו להם עזים היו להם לא היה שם גם חנות. לא היה כסף. לכסף לא היה ערך. הם היו
כל אחד התפרנס ממה שהוא גידל
אז היה כמה עצי זית והיה קצת ירקות בגינה ועזים ותרנגולות הסתובבו. אז היה להם ביצים. היה להם
מה שחשוב ושמן פעם בכמה זמן היו לוקחים את הפרד ונוסעים איתו הולכים איתו לאיזה עיירה קרובה
ומביאים סוכר קמח דברים כאלה ש
ואופים לחם?
כן כן בוודאי שאופים בבית. תנור. תנור עצים כזה. זה זה היה הכפר. אבל אנשים טובים. מה לעשות
ובעצם כל אנשי הכפר ידעו שאתם גרים בצריף
כולם ידעו עכשיו
כולם היו שותפים
אנחנו באנו בתעודות אבא שלי הביא מאתונה כבר את התעודות מוכנות תעודות של משפחה נוצרית
תעודות לידה לכולנו עם השמות
הם לא ידעו שאתם יהודים
הם לא היו אמורים לדעת עכשיו אני חושבת שהם לא היו טיפשים. כמה שהם היו אנאלפביתים.
הם לא היו טיפשים. ביום הראשון. יום ראשון אבא שלי הולך לכנסיה. כי הוא נוצרי ובסוף התפילה. יש
תמיד דרשה. אם את רואה את זה בסרטים. דרשה של הכומר. אז בזמן הדרשה. הוא מבקש מאבא שיצא
ואבא עמד על יד הדלת והקשיב והדרשה שלו הייתה ככה הגיעה אלינו משפחה השבוע משפחה מאתונה.
הם אומרים שהם ברחו מהפצצות כי זה מה שלמה ברחנו? מהפצצות. כולנו יודעים שהם יהודים.
עם התעודות ועם הכל
זה המילים של הכומר כולנו יודעים שהם יהודים. כל אחד מכם הגרמנים עדיין לא הגיעו לכפר
כי אנחנו הקדמנו אותם בריצה הם הגיעו אחרי כמה ימים כשיגיעו היוונים הגרמנים לכפר. כל אחד מכם.
יכול להצביע על הצריף ולהגיד כאן גרה משפחה יהודייה. זה דברי הכומר ואולי הוא יקבל הטבות
מהגרמנים מי יודע כן אבל אני מבטיח לכם. שהמשפחה שלו אני אגרש את המשפחה שלו מהכפר.
ואשרוף את הבית שלו. זה היה המסר של הכומר. לכן אמרתי. שהוא היה צריך להיות חסיד אומות העולם.
והם שמרו על זה הם שמרו על זה באחד הלילות. קרוב לזמן הזה. הגיעו באמת הגרמנים ובאמצע הלילה
באו דפקו לנו בדלת קדימה לקחו אותנו. את כולנו. את הסבתא ואותי על הפרד כל השאר ברגל.
פרטיזנים כל הפרטיזנים ברחו הלכנו שעות אני רכבתי הלכנו שעות. עד שהגענו. לאיזה שהיא כנסיה
נטושה בהרים נטושה והיינו שם יומיים עד שבא מישהו מהכפר להגיד לנו הגרמנים הלכו.
הגרמנים היו עוברים מבית לבית. איפה בעלך? אני אלמנה בעלי מת. הולכים לבית איפה בעלך אני אלמנה
בעלי מת אני איפה בעלך? הבית השלישי. אני אלמנה אני מסכנה. בעלי נהרג במלחמה לא שהם האמינו.
הם יכלו לסרוק. פעם אחת הם באמת כעסו והם שרפו את האסם. הגרמנים. לא הייתה להם בעיה.
אם. אם היו יודעים שהם מסתירים משפחה יהודייה לא הייתה להם בעיה להצית את כל הכפר בשנייה
אבל בכל זאת
להצית להרוג את כולם
את כולם אי אפשר להרוג את כולם. אותנו היו הורגים.
לא הם היו גם יכולים להרוג אנשים מה הבעיה מה הבעיה?
בקיצור כל פעם שהיו באים הגרמנים היו באים ואוספים אותנו ומביאים אותנו לאיזה שהיא מערה
כל הפרטיזנים היו בורחים
זה קרו כמה פעמים שהגרמנים החיילים הגיעו
17 פעם
17 פעם
הדוד שלי היה צולע והיה לו מקל הליכה וכל פעם שהיו הגרמנים הוא היה עושה סימן. כל פעם. שהיו
באים הוא היה עושה סימן. 17 סימנים היו לו על המקל. במשך שנה. שהיינו שם. אז הם היו באים
לחפש פרטיזנים והפרטיזנים היו לוקחים אותנו בורחים להרים אז קודם כל היו מחביאים אותנו במערה.
סוגרים עם ענפים אני זוכרת את התמונה שאני בתוך המערה ואני רואה את השמיים מבין הענפים
והם היו את יודעת מה? הם גדלו. הרי. על ההרים. אמרתי לך. הם רעו את העזים מהרגע. שהם נולדו
והם היו בורחים מתנדפים אף אחד גם הגרמנים לא היו עולים עם הנשק שלהם עם החומרי עם המכשירי קשר.
עם הזה היו מתחילים לעלות על ההרים. את הרוח תלך לחפש בהרים. אז ברגע שהם ברחו. אז הם היו נכנסים.
עוברים בבתים מחפשים ואבא שלי היה ממה התפרנסנו? הרי כסף אין לו ערך שם. אז אבא שלי. היה.
מלמד. כל יום אחרי צהריים. מלמד את הילדים צרפתית. אני רק להגיד לך מה זה נקרא. הורה
מה זה הורה? הם לא יודעים לכתוב ולקרוא הילדים אבל צרפתית הם רוצים ללמוד. כי צרפתית זה
מיוחס מיוחס אז הוא היה מלמד כל יום ובסוף השבוע. כל משפחה היתה מביאה. מה שמתחשק לה.
בקבוק שמן זית. ארבע ביצים חמש. כמה ביצים. כיכר לחם. אז היו ימים היו שבועות שלא היה לנו לחם.
כי במקרה לא הביאו אבל היה לנו שני בקבוקי זית בקבוקי שמן זית אמא שלי הייתה צוחקת.
אני מדקלמת אותה
ואמא שלך ידעה להסתדר עם המצרכים? היא בישלה וככה?
כן כן כן ממה שהיה ממה שהיה לחם כשהיה לחם לחם עם שמן זית על זה זה היה מעדן והיינו הולכים
אח שלי ואני ואוספים אורגנו מההרים ועל זה אורגנו מה יותר טעים מזה גם מזין לחם שחור.
לא לחם מקמח לבן.
ומה היה סדר היום שלך ושל אחיך? לא הייתם בשום מסגרת.
לקראת האמצע לא בהתחלה לא אבל באמצע באיזה שהוא שלב הכומר אסף את מי שמההורים רצה.
שהילד שלו ילמד לכתוב ולקרוא ולא רק להיות רועה צאן מעולה.
ולא רק ללמוד צרפתית
כן. הכומר הפך את הכנסיה היה חדר של הכנסיה שאותו אני מתכוונת לחפש חדר של הכנסיה.
שאותו הוא הפך במשך השבוע לכיתה והוא לימד את כל מי שרצה כל הגילאים בחדר הזה. אז אח שלי ואני
באיזה שהוא שלב צרפו אותנו גם אז אני הייתי עם הקטנים ישבתי בספסל בכיסא כזה. מפה וככה
אחריי. זה היה קצת יותר גדול. קצת יותר גדול. קצת יותר גדול. עד שהגדולים היו בצד הזה.
אז הוא לימד לקרוא ולכתוב יוונית
כן יוונית בוודאי והוא היה עובר מספסל לספסל היה נותן לי למשל לי ועוד אחת. שהייתה בגיל שלי.
היה נותן לנו להעתיק את הא'-ב' והיה שקט בכיתה ואחר כך היה עובר לספסל הבא. היה נותן להם.
להעתיק שורות לא רק אותיות אלא שורות אחר כך היה עובר ככה היה מגיע לכל אחד ולגדולים
הוא היה נותן לקרוא קטע אני לא יודעת בדיוק אני סתם מתארת לעצמי ואחר כך הוא היה חוזר אלינו.
רואה איך העתקנו יפה מאוד נותן לנו להעתיק עוד
ואיך הילדים ילדי ההרים איך הם התייחסו אליכם ילדי אתונה קצת יותר מפונקים?
אז זאת שאלה יפה כי השנאה נגד היהודים כנראה חדרה גם לשם לילדים ויום אחד הם תפסו את האח שלי.
כשהכומר. נגמרו הלימודים. הכומר הלך והילדים היו אמורים ללכת הביתה. תפסו את אח שלי
עשו עיגול זה אני זוכרת עיגול מסביבו. לקחו בקבוק. שברו אותו ומישהו ואני עמדתי בצד. רעדתי.
מישהו הלך מולו וצעק אתה הרגת את ישו עכשיו אנחנו נהרוג אותך. אז את רואה שהיה אנטישמיות.
כמה ילדים היו? תשמעי הם גדלים עם האנטישמיות הדתית כל יום ראשון שהם באים לכנסיה ורואים
את התמונות של ישו הפצוע ושואלים מי פצע אותו מי הרג אותו אומרים היהודים.
לא משנה. אבל הם אומרים היהודים הם לא עושים את ההבחנה בין היהודים
אתה הרגת את ישו. מה זאת אומרת. טוב. היה שמה איזה ילד טוב ירושלים. חנון. שהלך מהר וקרא לכומר
ואז הכומר בא והעניין נגמר בטוב. הם לא היו הורגים אותו. אין לי ספק. אבל הסיטואציה. לא יודעת.
הסיטואציה אני עמדתי בצד לא ידעתי מה אני עושה ואז למחרת בכיתה הכומר סיפר את הסיפור
וכל הילדים שהיו במעגל לעמוד בצד הזה. הילד שהלך וקרא לו לעמוד בצד הזה. אלה הילדים הרעים.
לא היה איש חינוך וזה הילד הטוב הילדים הרעים קיבלו עונש נשארו עד אחרי עד הערב במחסן של הכנסיה.
ולא התנקמו בכם?
לא שאני זוכרת במחסן של הכנסיה קיבלו עונש לא הלכו הביתה נשארו במחסן עד הערב.
תראי הכומר זה האוטוריטה. האוטוריטה העליונה אם הוא לוקח את העניינים בצורה רצינית אז הם פוחדים ממנו.
הם הם בטח לא חזרו על זה
את מתכוונת הילדים?
כן
לא לא חזרו על זה. אני לא זוכרת מה אמרו. לנו אם קיללו אותנו. או לא. אני לא יכולה להגיד לך. אני
זוכרת תמונות אז זאת התמונה שיש לי בראש את המעגל את הבקבוק ואלה הילדים הרעים והילד הטוב.
תראי. הוא היה מחנך בצורת חינוך. של כפר נידח בהרי פולפונסוס. ככה הוא היה מחנך.
אלה הרעים אלה אבל הוא היה מחנך אבל הוא היה מחנך כי עובדה שבדרשה שלו זה מה שהוא העביר.
וגם כן לא הסברים ולא זה אני אשרוף לו את הבית ואגרש את המשפחה שלו
אתם שרדתם את המלחמה ואף אחד לא הלשין. כי מי שהלשין שיש יהודי. הוא מקבל בונוס מהגרמנים.
שק סוכר או שק קמח.
יכול להיות
בוודאי
אבל הבית שלו ישרף ומשפחתו תגורש. אז זה היה הכומר. שאני זוכרת הוא באמת. באמת היה צריך.
להיות חסיד אומות עולם אין לי מושג מה אני אנחנו. זאת אומרת. ההורים שלי היו צריכים. אבל
אז זה לא היה כל כך חסידי אומות העולם זה התחיל יותר מאוחר.
תראי אתם הרי תבואו לכפר הזה אולי יש עוד אנשים שזוכרים אולי יש ילדים? אז צריך לברר.
ראש הכפר ראש הוועד זוכר הוא היה ילד רק מי שהיה ילד אני לא יודעת אם אפשר.
אני צריכה לחפש את הנערה. אני צריכה לחפש את הכנסיה הנטושה. בפעם הראשונה שהיינו ואת הכנסיה. את
החדר שהכומר לימד יכול להיות ששיפצו ואני לא אזכור ולא יהיה שום דבר לא דומה אני לא יודעת.
הצריף שלנו וודאי כבר איננו. בטח בנו זה כבר היה רע.
אבל אולי בכל זאת תפגשו מישהו שעדיין זוכר
כן יש לנו קשר עם ראש הוועד.
כן היום אנשים חיים עד גיל 90 גם. אז אולי מישהו ששרד?
זאת תקוותי
כן אבל זאת הייתה.היה אירוע אחד. לא היה עוד אירועים אלימים. אלימים?
לא.לא לא להפך אני חושבת שמאוד כיבדו את אבא ויש עוד משהו חשוב משהו חשוב שאני רוצה לספר.
איפה רינה? פה. אני בטח סיפרתי לה את זה. יום כיפור לא יודעים בדיוק את התאריכים. לא היה
לנו עיתון להסתכל מה התאריך היום אני חושבת אני לא יודעת איך אבא שלי אמר לנו. שהיום
יום כיפור והוא סיפר לנו. מה זה יום כיפור. אבל. האם הוא ידע בדיוק את התאריך אין לי מושג.
אם הייתה לו אפשרות לדעת את התאריך יכול להיות שהוא עשה בערך מה זה משנה. הוא לקח.
איזה שהיא חתיכת בד לבן. סדין ולקח אותנו איתו. הלכנו הרבה זמן בהרים והגענו.
רגע רק רק הילדים או גם האמא?
לא אבא ואנחנו. אמא נשארה עם סבתא והגענו לאיזה שהיא. קרחת יער עם עצי זית. אני לא יודעת.
אם הוא ידע שהיא קיימת והוא רצה ללכת לשם או לא זה ממש לא משנה ושם הוא לקח את הסדין הזה.
והתעטף והתפלל. הוא אמר לנו. שבו פה. וסיפר לנו מה זה יום כיפור כמובן. כשהוא גמר להתפלל.
הוא אמר לנו. כי אמרתי לך שהאסימון ירד לו במלחמה. לא רק בתפילות שלנו. שנעלה אלוהים תעזור
לנו לעלות לארץ ישראל ירד לו האסימון שהוא שהוא צריך לעשות משהו בשביל זה ואז כשהוא גמר להתפלל.
הוא אמר לנו. אם נצליח ואני זוכרת אותו אומר את זה. לצאת מפה. אנחנו עולים לארץ ישראל.
זה היה מין נדר כזה
תקראי לזה איך שאת רוצה אני אומרת לך את המילים שהוא אמר חד משמעית אם נצליח לצאת מפה
כשפעם שנייה אני חושבת לא הוא היה ציוני תמיד אבל הוא לא עשה עם זה שום דבר.
כשחזרנו שהגרמנים הובסו וחזרנו לאתונה. עברנו דרך תעלת
רגע אז אתם הייתם שם במקום הזה בערך שנתיים
שנה
שנה
44 נגמרה המלחמה ביוון
ואת אומרת ש- 17 פעמים בערך. הגיעו הגרמנים. הם לא ויתרו. כנראה שמישהו אמר להם הם הם
לא. הם חיפשו פרטיזנים
פרטיזנים אבל כנראה שאמרו להם
כי הכפר היה כפר של פרטיזנים
ואיך מי מי בישר לכם שאין יותר גרמנים?
לא יודעת
את לא יודעת
מה זה דברים שעוברים? יודעים שהגרמנים הובסו והם עזבו את יוון. לא יודעים את זה?
כן אבל השאלה. אם היה למישהו שם רדיו. אם הוא הקשיב?
לא לא היה רדיו לא היה חשמל
לא היה רדיו
בטח שלא. אבל דברים כאלה יודעים.
אבל אולי הפרטיזנים סיפרו?
בוודאי בוודאי הם יודעים עברנו חזרנו ועברנו דרך תעלת קורינט תעלת קורינט היא מפרידה.
בין פלופונס לבין מרכז יוון על רפסודה ואז אבא קרא לנו לאח שלי ולי לעמוד על ידו לקח את התעודות
המזויפות זרק אותם למים זה תמונות שנחרטו ואמר לנו: אתם יותר בחיים לא תסתירו את היהדות שלכם.
אז אלה דברים שהשפיעו עליי אני תכף אספר לך איך עלינו אבל כשהגענו עם אוניה.
מול הכרמל שוב הוא קרא לנו ואמר לנו: אתם רואים זאת ארץ ישראל זאת הארץ היחידה שיש לנו.
אז כל פעם הוא זרע בי בנו.
היה לו מאוד חשוב לשתף אותכם ולהעביר את המסר
והוא עשה את זה והוא האיש שהיה בא הביתה והעוזרת המשרתת הייתה חולצת לו את הנעליים
ומלבישה לו נעלי בית היא הייתה כורעת אני זוכרת את התמונה הייתה כורעת לוקחת לו את הנעליים.
הוא הגיע לארץ והתחיל לעבוד כמו פועל.
רגע רגע רגע
אני לא אני מוכרחה להשוות את העניין של הציונות שלו. הוא לא ציוני יחידי. היו הרבה ציונים
שבזכותם יש לנו את המדינה אני לא אומרת אבל אני מדברת על אבא. הוא הלך לעבוד כמו פועל.
בבית חרושת לנשק בריטי. של הבריטים הבריטים שלטו אז בארץ. משמרות לילה.
עבד בתור שומר לילה
לא שומר משמרת מה הוא עשה שם אני לא יודעת משמרת. משמרות לילה בבית חרושת. כן והוא אמר לנו
הדבר הכי חכם וחשוב שעשיתי בחיים שלי: זה להביא אותכם הנה. זאת אומרת זה כל פעם משפט.
בהזדמנות אחרת וכסיכום גם כשהוא היה פה והוא עבד בצורה שבחיים הוא לא לא ידע פיזית.
הוא אמר זה הדבר הכי חשוב שעשיתי בחיים שלי אז הוא הביא לנו המשיך להעביר לנו את המסר הזה.
לכן סיפרתי את זה עכשיו בהקשר לאבא.
עכשיו נחזור חזרה. נפרדתם מהאנשים בכפר?
אני מניחה שכן לא זוכרת
עשו איזה מסיבה איזה חגיגה שחרור אין יותר פחד? לא אז טוב איך אתם חזרתם שוב עם עם העגלה.
עם פרד וכל זה?
חזרנו לאתונה ברחובות אתונה הגענו עם עגלה ועם הפרד והגענו לדירה שלנו
בלי בגז' בטח הבגז' כבר התכלה הבגדים במשך השנה. והסבא והסבתא שרדו?
הם הסתתרו כל המשפחה כן כן. כל המשפחה הסתתרו בתוך אתונה במרתפים. במרתפים תמורת כסף. כמובן.
בתוך אתונה אף אחד לא יצא מאתונה ואבא אמר אמר לנו. גם אחר כך. אני לא הייתי מוכן.
שמשפחה איזה שהיא משפחה תסתכן בגללי כי באמת היו משפחות שהגרמנים תפסו אותם מסתירים
וגם הם נלקחו למחנות הוא חזה את זה חזה שזה לא הוא לא לא רצה שהמשפחה תסתכן אנחנו אנחנו נעזוב.
ולכן אמרתי שאם היה לנו תינוק לא היינו עוזבים
כנראה
וזה זה מה שההיסטוריה
נכון.
בגלל שהיא נפלה במדרגות אנחנו פה ורינה פה
מצאתם את הבית מצאתם את הבית שלכם את הדירה?
היו שם פליטים היו שם פליטים בדירה שלנו לא היה מה לדבר הלכנו לסבא וסבתא גרנו אצל סבא וסבתא.
אז הדירה של הסבא והסבתא הייתה פנויה?
הם היו הם היו.
ובאיזה שהוא שלב קיבלתם את הדירה שלכם?
אני חושבת שהיא לא הייתה שלנו אני חושבת שהיא הייתה שכורה אני ממש לא יודעת זה בטח אח שלי יודע.
היו רהיטים? היו דברי ערך?
כל מה שהיה השארנו הכל השארנו. לקחו. לקחו אותו. לקחו את הכל. מה
זאת אומרת אתם בעצם יצאתם בלי רכוש?
בלי כלום עם בגדים שהיינו בעיירת הנופש הזאת את יודעת מה שסיפרתי קודם
באותה שנה למדת בבית- ספר?
כן כן אבא שלי היה אורח קבוע בשגרירות הבריטית כי היינו צריכים לקבל ויזה מהבריטים.
והם לא נתנו מה פתאום שיתנו לא נתנו זה עלה וחזר והלך וחזר כל פעם הוא היה והייתה מלחמת אזרחים
אז ביוון בלי קשר. לא נתנו לו.
1.000 שטרלינג זה עלה הסרטיפיקט
מה
1.000 שטרלינג עלה הסרטיפיקט
אין לי מושג בעניין של הכסף אין לי מושג אבל עובדה שהוא היה מוכן לתת אבל הם לא נתנו לו
עובדה הם לא נתנו לו לא נתנו ויזה הרי לכל מי שרצה הם לא נתנו ויזה לכל מי שרצה. אבל.
איך הוא בסוף קיבל?
ארגנו מישראל. התארגנה. ארגנו קבוצה של 200 יתומים יוונים. ילדים עד גיל 14. מארבע עד 14
היו שם והיה צריך הפלמ"ח אני חושבת אירגן היה צריך מלווה שידבר איתם.
הם לא ידעו אלה לא ידעו יוונית הפלמחניקים
עד גיל 14
כן היו עד כמה שאני יודעת שאמרו זה היה מארבע עד 14 ורצו מישהו שיוכל לדבר יוונית.
שיהיה מלווה שלהם. ילדים נפחדים. את מתארת לעצמך. הם גם. מה עבר עליהם עד שאספו אותם. איפה הם
היו אספו אותם מכל מיני כניסיות שהסתתרו בכנסיות או אצל משפחות לא כל אחד עם סיפור אחר.
וההורים לא היו את יודעת ההורים נתנו את הילד לאיזה שהיא כנסיה לאיזה שהיא משפחה וברחו
יש הורים אין הורים עובדה שהם היו יתומים ולא היו הורים ההורים נלקחו וישר זכרו את אבא שלי.
יש אחד נודניק שמופיע כל פעם אז יאללה נקרא לו ועוד שתי משפחות הם היו שלוש משפחות
אבל אבא הייתה לו משפחה אז לא הייתה בעיה לצרף אותה זאת אומרת מלווה פלוס משפחה
כן כן היו שלוש משפחות שהיו מלוות ובארץ חילקו את ה- 200 ילדים האלה יתומים לארבע קבוצות.
אני לא יודעת קבוצה אחת אנחנו אחי ואני צורפנו לקבוצה אחת כי לא היה בית להורים.
ההורים חיו במחנה צבאי בריטי שמה ואותנו צרפו לקבוצה של 50. 54. שהובאו למושב עין-ורד.
בגוש תל מונד
נכון על יד ממש למדנו בתל מונד ושם היינו שנה כל ילד היה אצל משפחה
אה היו לכם משפחות מאמצות
כן 54 ילדים כל ילד אצל משפחה. אנחנו היינו מקבלים את ההורים שלנו. כל שבוע. הם היו באים
לבקר אותנו פעם אנחנו היינו הולכים פעם הם היו באים.
ושם ביקרתם בבית- ספר
כן שם לימדו עברית את הקבוצה בצורה מסודרת. לימדו אותנו. הגענו באוגוסט אז זה היה חופש גדול.
בתל מונד למדנו הביאו אותנו לתל מונד ושמה לימדו אותנו חלון. אני זוכרת. חלון. שולחן. ככה התחילו.
ואיך התקבלתם?
לפי הרגשתי מאוד מאוד מאוד יפה ככה הייתה המשפחה שלי ככה הייתה המשפחה של אח שלי. אני מניחה.
לא הייתם ביחד?
בהתחלה היינו ביחד ואחר כך הפרידו המשפחות היו מתנדבות היו יותר מ- 50 משפחות בכפר.
אני מניחה אז מי מתנדב לא אני חושבת שהיחס היה מצוין יש ילדים שעד היום נשארו שם. כי אין להם
הורים אז הם כבר נשארו אצל המשפחות והם קיבלו אני חושבת חלק מהנחלה. כן. יש כאלה שנשארו.
ויש כאלה שעזבו גדלו וסגרו משפחה
ואתם אחרי שנה מה קרה?
אחרי שנה ההורים שלי קיבלו קנו אני לא יודעת דירה ביד אליהו
אה בתל אביב
בתל אביב הם היו בתל אביב הם היו במחנה הם גרו במחנה צבאי בריטי ולא רק הם. עוד הרבה
מבוגרים אני זוכרת היה ביתן של נשים וביתן של גברים כשאנחנו היינו באים. אז אני הייתי ישנה.
בביתן עם אמא שלי ואח שלי בביתן הרבה מיטות. מיטות מפה. מיטות מפה
ואז עברתם לבית- ספר בתל אביב?
כן בוודאי בית- ספר ביאליק המפורסם עכשיו הוא בית ספר של ילדי יהודים זרים
והוא קיבל פרסים הייתה שמה מנהלת מאוד מיוחדת היא קיבלה פרסי חינוך
עכשיו?
כן כן היה משהו מאוד לא עכשיו אולי לפני שנתיים אבל היו להם הישגים מאוד יפים.
ואז נכנסתם. לכיתה ב'. את נכנסת לכיתה ב'?
אני נכנסתי לא למדתי בתל מונד חצי שנה בא'. הקפיצו אותי לג'. הגיל שלי זה היה של ג'
ובתל אביב בערך בבית- ספר ביאליק כבר ד'
ושלטת בעברית?
אני חושבת שכן פחות או יותר כמה בשנה כמה שאפשר ללמוד בשנה לא הרגשתי רע
ההתרשמות שלך בתור ילדה מה מה אהבת בארץ? מה מצא חן בעיניך?
התגשמות חלום
זאת אומרת האבא הכניס חזק חזק את החזון שלו
בהחלט בהחלט בהחלט זהו זהו נקודה
ואיפה הוא המשיך לעבוד במפעל של הבריטים?
הוא עבד שם אחר כך הוא עבר לעבוד אצל סטימצקי בתור גובה אבל את יודעת מה אוטובוס.
הוא היה נוסע לכל החנויות של סטימצקי באוטובוס
ולוקח וגובה כספים
ולוקח את הכסף זה לא היה להפקיד בבנק אז היה לוקח את הכסף מזומן ומביא אותו לסטימצקי
סטימצקי עוד היה בחיים
אני זוכרת. זאת אומרת אני זוכרת שהוא נפטר את האיש הזה לפני לפני שמכרו את ה
אז היה נוסע לחיפה לוקח את הכסף מהחנות סטימצקי ומביא את זה.
ואמא שלך מה היא עשתה? היא לימדה פסנתר
אמא שלי הייתה מורה לפסנתר
מורה לפסנתר והיו לה תלמידים?
היו לה מהשכונה את יודעת מה זאת לא הייתה שכונה של עשירים ובהחלט בהחלט שלא אבל הילד הילדה
שילמדו פסנתר אז ככה זה הורים שילמדו צרפתית
ואת למדת פסנתר?
למדתי כן למדתי אני לא גאון וחתכתי את היד באיזה שהוא שלב והייתי חצי שנה בגבס והפסקתי
כי אני לא גאון
תשמעי לא רק גאונים מנגנים בפסנתר אבל את יודעת
אמא שלי מאוד רצתה שאני אהיה מורה לפסנתר כמוה את יודעת איך זה וכשהלכתי כשגמרנו כיתה ח'
היא רצתה שאני אלך לתיכון ערב כדי שביום אני אוכל להתמסר לפסנתר אז כן ואני לא רציתי.
כי החברות שלי הלכו לתיכון עירוני א'. כן כי הייתי תלמידה מצטיינת אז אני רציתי
תיכון עירוני א' זה היה הדה בסט
נכון אז היא הביאה אותי לאיזה שהוא בוחן. מנשה. מנשה רבינה. אני לא יודעת הוא מאוד מפורסם
הוא היה ידיד שלה מפסנתר הוא היה היה לו בית- ספר בית- ספר למוזיקה בדיוק אז אני ניגנתי לפניו
אז הוא אמר לאמא שלי את יודעת מה היא יכולה ללמוד בבוקר עם החברות שלה
העולם לא יפסיד פסנתרנית גדולה
זה אני זוכרת איך שהוא אמר לה כי סיפרנו לו היא סיפרה היא רוצה אני רוצה שהיא תלמד בערב
שיהיה לה זמן להשקיע וזה וזה ואני אמרתי לא אני רוצה ללמוד בבוקר עם החברות שלי אז אחרי שכבר
ניגנתי והוא אמר לי תנגני את זה והוא הראה לי תנגני את זה ואז הוא אמר את יודעת מה היא יכולה
ללמוד עם החברות שלה
אז היה קשה לאמא שלך לקבל את הפסק דין?
לא היה בסדר אמא שלי זרמה
זרמה טוב אז למדת אז סיימת עירוני א'
כן כן
טוב זה היה
רק בגלל השקדנות שלי לא בגלל השכל אח שלי בגלל השכל אני בגלל שהייתי
תפרגני קצת
לא אני מפרגנת הייתי שקדנית
בסדר אבל גם שקדנית צריכה שיהיה משהו בראש
אני אומרת לך שלא
אוקיי בסדר והמשכת ללמוד אחר כך באחרי צבא או משהו?
אחר כך הלכתי לקיבוץ הייתי בצופים אז הלכתי לקיבוץ מהקיבוץ אחר כך עשיתי תואר. תואר במקרא
כשהייתי חברת קיבוץ הרבה אחרי
איפה למדת מקרא?
בחיפה
אה באוניברסיטה של חיפה
כשהייתי עם רינה כשהייתי בהריון עם רינה
למדת אצל מלמט?
לא לא אבל הוא לימד שם
מי היו המורים שלך?
לא זוכרת את יודעת מה עברו 40 שנה מאז
היו מורים טובים אוקיי בסדר ומתי התחתנת?
60 1960 כן הנה זה הבעל שלי
וזה הבעל שלך
הייתי רועת צאן
בקיבוץ?
כן שנתיים וחצי הייתי רועת צאן הנה יש לי תמונה זה ציור לא אבל יש לי שם בתמונות שהשארתי לך
יש לי תמונה אחת שאני רועת צאן
והקמת משפחה ומתי עברתם למקום הזה לרמת ישי?
להגיד לך משהו ביני הוא אידיאליסט והוא רצה לבנות קיבוץ קיבוץ קיבוץ עם שוויון מלא.
אני לא יודעת אם את יודעת מה זה קיבוץ
כן אבל אין אין מצב של שוויון מלא
לא גונן הייתה קיבוץ עם שוויון אי אפשר להגיד מלא כי אין מצב של קיבוץ מלא אבל שוויון מלא
בני אדם לא בנויים לשוויון מלא
נכון אבל השגנו את זה בגונן תראי לי היה כסף שנשאר מאבא שלי אבא שלי נפטר ונתתי אותו לאחי.
זהו אין אני לא משתמשת בכסף הזה אחרי שעזבנו אז אחי בא ואמר קחי את הכסף אבל אם היינו נשארים. אין
כמה זמן היית בקיבוץ?
היינו בקיבוץ כמה בנולי עד שנת 40 שנה היינו
וואו זה הרבה ושם היו לך תפקידים?
רינה הייתה בי"א כשעזבנו
והיו מילאת איזה שהם תפקידים?
רגע לא אז אני רוצה לספר לך אז כל החיים שלנו עבדנו גונן הוא קיבוץ מצוין אם תשמעי
פעם גונן אז פעם הוא היה קיבוץ קיבוץ וקיבוץ טוב גם היום אני חושבת הוא קיבוץ טוב אבל
הרוחות של הפרטה נכנסו גם לגונן לאט לאט ברגע שיש טלוויזיה העולם נכנס לך לתוך הבית
והרכושנות כל העולם נעשה יותר רכושני מה שלא היה פעם וישראל נעשתה יותר רכושנית מאשר הייתה פעם.
והתחילה התחילו הדיבורים על הפרטה וברגע שהייתה התחילה הרצון של החברים
היה ללכת לקראת ההפרטה ביני אמר אני בניתי את גונן בשביל שהיא תיהיה קיבוץ קיבוץ עם שוויון
אני לא יכול לחיות במקום ש- 40 שנה עבדתי בשביל קו מסוים ועכשיו הקו מתחלף ואז עזבנו
והגעתם לפה
וכל החברים שלנו שמה ואנחנו לא עשינו חברה חדשה זאת אומרת עזבנו לא מתוך כעס מתוך מתוך עיקרון
ואתם פה נמצאים
עד אתמול הכל היה שווה והיום יש לך אוטו ולי אין
ברור
אי אפשר לחיות באותו מקום באנו למקום שאין בו שוויון
הנקודה ברורה
אבל לא רצינו לבנות את רמת ישי עם שוויון
תאמרי לי בבקשה רבקה היום יש לך איזה שהם פעילויות איזה שהוא סדר יום?
הילדים הילדים הילדים אני עסוקה
את פול טיים ג'וב
הילדים הנכדים
תספרי כמה ילדים יש לך
אה זה לא הקלטתי
נכון עוד לא סיפרת
תשע פלוס אחד ביחד עשרה
אז בלי עין הרע יש לך יש לך פלנטים מה שנקרא יפה. אנחנו לקראת סיום אתם ביקרתם ביוון?
הייתם במקום שגרת שם שהסתתרתם שם?
אנחנו היינו שנתיים בשליחות בארצות הברית וכשחזרנו עברנו דרך יוון לבקר את אמא שלי.
כי אמא שלי אז גרה שם
היא נשארה? היא חזרה?
היא הייתה פה והיא והתחתנה נישואים שניים אחר כך היא חזרה ולקחנו מונית ונסענו כולנו לכפר
ואז הכפר עוד היה מוכר
ונשארו עוד אנשים שהכירו אותכם?
לא היינו שם בסך הכל שעתיים היינו בבית קפה ואנשים בבית קפה היו שזכרו אבל זה לא היה
זה לא היה ביקור שורשים לחפש לא חיפשנו את הבית
מרגש לראות את המקום שהסתתרתם שם יש לך סנטימנטים ליוון?
אני אוכל להגיד לך את זה אחרי שאני אהיה אה ליוון עצמה לא ליוון עצמה לא יש לי משפחה שמה
עכשיו אתם מתכוונים לבקר שם ולתעד את המקום
כן כן
טוב היית רוצה להגיד
בתקווה שאני אמצא בתקווה שאני אמצא משהו מהדברים לא רק מישהו אלא משהו מהדברים שאני זוכרת
שיהיה לי מה להראות
ותאמרי לי בבקשה רבקה יש לך בלי עין הרע שבט שיהיו כולם בריאים. את רוצה להעביר להם
איזה שהוא מסר כמו שאבא שלך בזמנו העביר לכם מסרים חד משמעיים?
המסר שאני קיבלתי מהכפר הזה שאני אומרת את זה גם אני הולכת ביום השואה לנכדים ומספרת בכיתות
ואני אומרת וזה באמת מה שאני מאמינה זה חשוב אני אומרת להם שתלמדו תהיו תלמידים טובים
תגמרו תלכו ללמוד לימודים גבוהים שיהיה לכם מקצוע מעניין אבל יותר חשוב מהכל זה להיות
בני אדם כי אנשים בכפר הזה היו הצד השני של ההשכלה אבל הם היו בני אדם זה המסר.
שאני מנסה חשוב לי להגיד לדור הצעיר
יפה הרבה תודה על הסיפור המרגש שסיפרת ועכשיו אנחנו נביא את התמונות ונצלם כמה תמונות משפחתיות
הוא לא היה כל כך אני חושבת שהוא לא במיוחד מרגש כי לא סבלנו כי לא עברנו טראומות הכל היה טוב
הריגוש הוא לא תמיד מסבל יש אנשים שבוכים דווקא כשקורה להם משהו טוב
את צודקת את צודקת במידה כן כן
להיכנס למשפחה ב- 2:00 בלילה למשפחה עניה ומסכנה ולקבל מרק חם ולהתקבל יפה אנשים
שלא הכירו מקודם תחשבי מישהו פתאום נכנס לך ב- 2:00 בלילה את עוזבת את הכל זה מאוד מרגש
גם אם זה לא סבל אבל זה מאוד מרגש. תודה רבה ושיהיה לכם טיול מאוד יפה
אני מאוד מקווה שאני אמצא דברים להראות
כל המשפחה מגיעה?
אמורים יש לנו חיילים שנת שירות כאלה שלא בטוח שיצליחו אבל מי שיצליח בטוח שכן
נהדר נהדר אז עכשיו
שירותים. סיפור נוסף חשוב בעיני מאוד ששכחתי לספר
בבקשה
סיפרתי על היוונים שהצילו אותנו על הכומר ועל המסרים שלו אבל הציל אותי גם חייל גרמני אותנו
כי כנראה שנשמות יש בכל העולם אני סיפרתי שהגרמנים עוברים מבית לבית לחפש פרטיזנים לחפש
יהודים הגיעו יום פעם אחת הייתי חולה מאוד לא היה מודד חום אני לא יכולה להגיד לך כמה חום
היה לי רתחתי חורף והגרמנים באים אמא אמרה אני מצטערת אני לא לוקחת אותה החוצה לא היה
אקמולי גם ואמא ואני נשארנו בבית ואז ראיתי איך זה היה הגרמנים עברו פעם ראשונה שראיתי את זה
עברו מבית לבית נכנסו נכנסים לבית שלנו אמא שלי לא נראתה כפריה בכל זאת הכפריות שם
הם היו עם המטפחות ועם שמלות ארוכות כאלה וזה גם בפרצוף הם מקומטות מקומטות וגם
בפרצוף היא לא נראתה אז היא אמרה שהיא הבת של הרופא והוא נכנס הגרמני מי את?
אני הבת של הרופא וברחנו מאתונה בגלל ההפגזות וזהו ואני והבת שלי רק רק אני והבת שלי והבת
שלי חולה הוא בא ועשה לי ככה נגע בי גרמני שתדעי ראה שאני רותחת
ואמא שלך לא התבלבלה כשהיא ראתה את הגרמני? את זוכרת באיזה שפה היא דיברה איתו?
אמא שלי ידעה גרמנית כי כשהיא הייתה ילדה אז למדו גרמנית לא צרפתית.
כן אז מה שכן
היא שמה לב בעיניים שלו שהוא לא האמין לה והוא אמר בסדר יצא בדרך מהדלת ואז נכנס חייל אחר
כי החיילים היו מפוזרים נכנס חייל אחר גם לבדוק אז הוא היא ראתה וזה אני זוכרת את התמונה
הוא סובב אותו הוא היה עם הפנים הנה סובב אותו אמר לו זה בסדר פה אני כבר בדקתי.
ואמא אמרה לי אחר כך הרגשה שלה שהוא ידע ובכוונה הוא לא נתן לחייל השני להיכנס
יפה
זה סיפור. זה סיפור מרגש
מאוד
שגם בצבא האכזרי הזה הייתה נשמה אחת היו אולי יותר מאחת אולי הייתה לו ילדה קטנה שהוא נזכר בה
גם יכול להיות שהזכרת לו אותו יפה
תודה תודה רבקה על כל הקורות חיים המרגשים ועכשיו אנחנו נעבור לצלם את התמונות
קדימה.
תמונה מ- 1903 באימפריה העותומאנית רואים המשפחה של אבא כשאבא פה בן שלוש זה הילד
אברהם אלבר של אז.
חמישה דורות לא מובן מאליו כמובן אני ואח שלי אחד אמא שלנו שתיים
אמא שלה שלוש אבא שלה ארבע אמא אמא שלו חמש נפטרה בגיל 97 בלי אנטיביוטיקה בלי
רפואה מודרנית אבל גם בלי זיהום אוויר וחומרים משמרים.
נדמה לי שזה 41 42 אם כן אז האיטלקים
כבר היו ביוון ורואים שהמשפחה מאושרת השלטון האיטלקי לא עשה טראומה אבא אמא אח שלי יחיאל.
ואני בת חמש בערך.
שוב ארבעתנו ב- 56 נדמה לי בשיכון עולי יוון ביד אליהו אבא אמא אני ואח שלי. מחיל הים.
1969 ביני ואני עשינו את שביל ישראל היקרה ממטולה עד טאבה 960 קילומטר שמחים
פה בתמונה הזאת ניצחתי את הגרמנים הנכד שלי מחיל האוויר הישראלי בטרבלינקה טרבלינקה.
על יד המצבה שכתוב עליה גרסיה יוון לזכר יהודי יוון שנספו.
גם פה ניצחתי את הגרמנים עשרת הילדים שלי לתפארת מדינת ישראל כל אחד יהלום
Testimony of Rivka Iakobi Kimkhi, born in Athens, Greece in 1937, regarding her experiences in Athens and while using a false identity in Mazani Life before the war; she is from a traditional, Zionist, well-to-do family; outbreak of the war; Italian Army occupation, 1941; German Army occupation, 1943; escape to Mazani with her family; her family is received in a nice manner despite the poverty of the local residents; life in Mazani under the protection of the partisans; they reside in a shack belonging to a physician; shortage of food and basic goods; life while using a false identity with the help of forged documents; receipt of help from the village priest; German soldiers carry out 17 searches [manhunts]; her father makes an oath that they will make aliya to Eretz Israel if they survive; end of the war, and return to Athens, 1944; aliya to Eretz Israel, 1945.
item Id
12804616
First Name
Rivka
Last Name
Iakobi
Kamkhi
Date of Birth
1937
Place of Birth
Athens, Greece
Type of material
Testimony
Language
Hebrew
Record Group
O.3 - Testimonies Department of the Yad Vashem Archives
Date of Creation - earliest
19/01/2017
Date of Creation - latest
19/01/2017
Name of Submitter
יעקובי קמחי רבקה
Original
YES
Interview Location
ISRAEL
Connected to Item
O.3 - Testimonies gathered by Yad Vashem
Form of Testimony
Video