Online Store Contact us About us
Yad Vashem logo

Alexander Finsterbush

Testimony
היום. כ"ז בניסן תשע"ו.
החמישי לחודש אפריל. שנת 2016.
אני דינה שפט מטעם יד ושם.
מראיינת את פרופסור אלכסנדר פינסטרבוש.
פרופסור פינסטרבוש. הוא גם. אורטופד ידוע.
והוא איש רב פעלים. אנחנו נדבר על הכל.
הוא נולד בלבוב ב-1933.
והוא הוגלה יחד עם יהודים אחרים.
הוא הוגלה. לסביבות. אה.
לברית המועצות. לסי. סבי. אה.
סיביר.
אחר כך למקומות אחרים שנדבר עליהם.
אנחנו. הוא יספר לנו על ילדותו בצל האירועים האלה.
על הרקע המשפחתי שלו.
אביו גם היה רופא בפולין.
גם על זה נדבר. ועל.
על התאקלמותו בארץ ועל עבודתו הברוכה פה. ב. בירושלים.
אה. ספר לי. אה.
אלכסנדר. מה אתה יודע על הרקע המשפחתי שלך?
על. מי היו. מי זו.
מי הייתה משפחה שלך? כן.
אמ. אה. עד כמה שזכור לי. הייתה לי.
סבא וסבתא מצד אמא וסבתא רק מצד אבא.
אוקיי. בוא נדבר על הסבא וסבתא מצד אמא. מה היה שמם?
אה. שמם. המלא היה לאיסטינה. זה שם המשפחה.
כן.
שם הפרטי של סבתא הייתה רגינה.
שם הפרטי של סבא.
כמה שזכור לי לודביק.
ושם המשפחה?
לאיסטינה.
לסטינה.
לאיסטינה.
ליסט.
טינה.
כן. וסבא שלי היה עורך דין מאוד ידוע בלבוב.
והיה לו. אה. משרד גדול.
אבל הוא היה גם חובב אומנות גדול.
וביום אחד מן הימים אמר שהאומנות היפה היא באיטליה.
נסע לשבועיים לאיטליה וחזר אחרי חצי שנה.
ואמר אני לא יכולתי לצאת מאוצרות אומנות.
מצ'פל ססטינה וממקומות מסוג זה.
לא יכולתי לצאת משמה.
והחלטתי שאני אחזור ללבוב.
אני אקים מבנה עם אותם הציורים האיטלקיים.
וזה יהיה תיאטרון. ו.
והוא גם תרם את הכסף לזה?
הוא תרם. לא רק את הכסף שלו.
גם של כל המשפחה ורושש את כולם.
מכיוון. שה. הוא היה צריך על מנת לבצע את הדבר.
להביא בנאים וציירים מאיטליה.
למשך כמה שנים. והדבר הזה עלה הון עתק.
ואז הוא גמר את הונו וגם הון של משפחתו.
אבל בסוף יצא תיאטרון לתפארת.
שקיים עדיין עכשיו?
לא. הוא נהרס באופן כמעט מלא בזמן המלחמה.
באיזה רחוב זה היה?
אתה זוכר?
אני. אני לא זוכר. אה.
אני לא זוכר בדיוק איפה זה היה.
באיזה רחוב. אבל בזמן.
לאחר. אה. שהרוסים נכנסו לפולין.
זה שימש מועדון למפלגה הקומוניסטית.
אחרי שחזור חלקי. מכיוון שבזמן המלחמה הוא נפגע.
ואחר כך שוחזר באופן חלקי.
ושימש אה מועדון.
וזה עד עכשיו נדמה לי מועדון.
שאתה. אני רוצה לחשוב עליו מבחינה פסיכולוגית.
ברור שהוא אהב אומנות. והוא היה.
קיצוני.
קיצוני בזה. אבל גם זה מראה.
וזה שאלה פתוחה כמובן אליך.
אם אתה יודע. האם זה מראה שהוא באמת אהב את פולין.
את לבוב? מה הקשר שלו?
אני מניח. אני מניח שכן.
הוא לא תרם את זה.
וזה מעניין. היהודים תורמים בדרך כלל ליהודים.
הוא תרם את זה לקהילה.
הוא תרם את זה לכל הקהילה בכלל.
נכון. נכון.
לא היהודית דווקא.
לא.
זאת אומרת. איך הוא הרגיש כפולני?
יש לך משהו [משובש]?
תראי. תראי. אני בקושי.
בקושי רב. אה. ראיתי אותו.
כיוון שהוא היה עסוק.
או במקצוע שלו או בדברי אומנות.
ואני יותר זוכר שהייתי בחצר
ביתם אצל הסבתא. דווקא שהיא הייתה.
הייתה לה גינה עם פירות בחצר.
ואני הייתי שמה מקבל את הפירות ונהנה מהפירות.
שקטפתי בגן. וזה אני זוכר.
אבל מה שהוא עשה.
אה. לא היה לי כמעט מגע.
גם לא היה לו זמן בשביל דברים כאלה.
וככה שאני לא זוכר אותו היטב.
הסבא היה איש דתי או כבר.
לא. לא.
היה חילוני גם הוא.
כל המשפחה הייתה חילונית.
היו אצלכם גם נישואי תערובת?
לאחר שניסיתי בדיעבד לחקור על המשפחה.
מסתבר שהמשפחה היא ממוצא גרמני.
כי השם יש לך.
השם.
שלהם. שלהם. של המשפחה.
אה. לאיסטינה. אני לא יודע. לא יודע.
כי זה שם קצת.
לא. לא. לא. פינסטרבוש.
אין הרבה שמות.
פינסטרבוש.
זה משהו אחר.
זה משהו אחר. לאיסטינה.
אני לא יודע. זה כנראה משפחה יהודית.
כן.
אבל הם. רוב היהודים שאנחנו.
אה. היינו בסביבתם. היו. אה.
חילוניים. לא היו דתיים.
היו חברים בתנועות ציוניות. כמו למשל.
אבי היה פעיל מאוד בתנועת חשמונאים.
שהייתה אז פעילה בלבוב וביתר המקומות.
אבל אני לא יודע אם היו עוד באיזשהן תנועות דתיות.
לא זכור לי. לא חושב שהיו בעצם.
אתה יודע איפה הסבא למד?
איפה הוא למד עריכת דין?
אין לי מושג. איפה.
אני מניח שבמקום. אבל זה ניחוש.
כי היה די קשה. זה היה די קשה ליהודים.
זה לא היה קל כל כך.
אני. יודע שלימודים בתקופה שהוא היה.
עורך דין. זה היה באוסטרו הונגריה.
אה. זה משהו אחר.
וזה. אז לבוב הייתה אוסטרו הונגריה.
אז זהו. בגלל זה זה היה אפשרי.
ואז קרוב לוודאי. רוב המשפחה למדה בווינה או במקומות.
פראג אולי גם.
כן. אז.
והם דיברו גרמנית ודאי גם?
כן. דיברו. כל המשפחה דיברו גם גרמנית וגם פולנית.
ולא יידיש בכלל?
לא יידיש.
לא ידעתם מילה יידיש?
לא ידעו יידיש. אה.
להרחיב על המשפחה של אימא שלי.
היו לה אחות שהייתה עיתונאית.
ואח צעיר שנהרג במלחמת עולם הראשונה.
כשבוע לאחר שהוא נכנס לחזית.
האחות שלה הייתה עיתונאית.
אתה יכול. אתה יודע את שמותיהם של
כל אלה כי חשוב לנו מאוד שמות.
אם אתה זוכר שם של מישהו תגיד.
אני לא זוכר את שמו. אה.
השם של אחות נדמה לי לושיה או משהו כזה.
זה שם פולני. והיא הייתה
עיתונאית שהפכה להיות עיתונאית קומוניסטית.
ואז היא הייתה נרדפת על ידי שלטונות פולניים.
ובזמן שהרוסים נכנסו. היא נכלאה.
מכיוון שקומוניסט לא רוסי.
זה היה טריפה גדולה.
בכל אופן. אה. שמה זה היה. המקור.
היא הייתה תמיד באה ומצלמת והתמונות הראשונות בחיים שלי.
היו על ידה שהייתה גם עיתונאית וגם צלמת.
ויש לי אפילו עד עכשיו איזה 2 תמונות שהיא עשתה.
בזמן שהייתי בגיל רך.
אה. לגבי המשפחה של אבי.
קודם כל אתה יודע משהו על.
כמו ששאלתי על המוצא של השם?
לא. אני לא יודע בדיוק על המוצא של השם.
ידוע לי שחלק מהמשפחה היה בתקופה אוסטרו הונגרית באוסטריה.
ונשארה שמה חלק מהמשפחה.
אני מניח שיש איזשהו קשר ליהודי אוסטריה.
מכיוון שהבני דודים של אימי
חיו באוסטריה ומשמה הם הגיעו לארץ אחר כך.
אה. זה מה שאני יכול להגיד.
אני לא זוכר ולא התעניינתי אז אני יודע שהוא.
אה. ניהל את המשרד.
וזה היה משרד שדיברו בו פולנית.
אה. זה לגבי הורי אימי.
אתה זוכר. כן.
לגבי ההורים של. אממ.
אבי. אה. אני זוכר רק.
שמותיהם דבר ראשון.
רק. רק סבתא.
תזכיר עוד פעם את שמה הפרטי?
אה. עד כמה שזכור לי רגינה.
כן.
והיו לה 3 בנים.
הבן הבכור. שמו היה מאוריציוס.
והוא היה עורך דין גם.
הוא היה מאוד פעלתן חברתית והיה תמיד משעשע את כל המשפחה.
היה בדרן כזה. והיה תמיד משעשע.
ולו היו 2 בנים ובת.
אה. הבן האמצעי.
הוא היה אבא שלי. אה.
ועוד בן היה שמו בונק. שהוא. אממ.
בזמן המלחמה ברח. מפולין לרומניה. יוגוסלביה.
ושגם שמה הגיעו אליו הגרמנים. הם ברחו לאיטליה.
ושנשארו עד סוף המלחמה באיטליה.
ושמה הם פגשו את אבא שלי שהיה מצד שני בצבא אנדרס.
שהיה אז נלחם באיטליה.
ואז הם נפגשו.
והדוד הזה בגמר המלחמה היגר לארצות הברית.
והבן דוד היחידי שנשאר לי בחיים.
אז הוא גר עדיין בארצות הברית.
על יד לוס אנגלס.
ואני לפני חודשיים ביקרתי אותו.
הוא מבוגר ממני. אבל הוא מהנדס חלליות.
והוא. אה. עכשיו.
והמעמד הייתם תמיד מעמד בורגני גבוה אפילו.
אם אפשר להגיד.
כן?
כן.
עכשיו. מה אתה יודע עליהם
אם יש לך עוד פרטים על הסבא וסבתא מצד אבא?
על הסבא אני לא זוכר.
הוא נפטר לפני שנולדתי.
לא חשבתי שאולי אתה יודע.
לא. לא ידוע לי.
הסבא.
אבל. אבל חקרתי לאחר מכן.
על המוצא של המשפחה.
מאיפה השם פינסטרבוש.
ולא מצאתי מקורות בפולין.
היה מישהו שהיה רב.
אבל לפני זה כנראה שהוא היה גיור.
מכיוון שמה שמצאתי לאחר מכן.
שביקרתי בחבל שר לרגל משהו מקצועי.
ונכנסתי לשמה לבית חולים. ואמרתי.
הצגתי את עצמי. אז המזכירה אמרו: "מה.
אתה היית רק אתמול. וזה".
אני אמרתי לא. אתמול.
הייתי בירושלים. אז הוא אומר: "הנה.
יש לי פה רשימה של כל המשפחה שלך". וכל הדברים האלה.
והיו שמה לפחות 4. 5.
עם אותו שם. אז שאלתי מה. מאיפה השם הזה פה?
הוא אומר: "זה שם נפוץ בחבל שר".
יש שמה גם יערות עם שיחים באפלה.
ושפירוש השם זה שיח אפל באפלה.
והיו שמה תמיד בסופי שבוע.
מטיילים ביער וכותבים את הפירות של השיחים האלה וזהו.
וכנראה שזה היה שם אטרקטיבי.
בכל זאת. לא היו אחרים.
לא בעיר ולא שידוע לי שלא בני משפחה שעם אותו השם.
כך שאני מניח שמקורו בגרמניה באותו אזור.
זה מה שאני יכול.
גם מהצד הזה הם היו כולם חילונים?
אה. האבא שלי והאחים שלו היו חילוניים.
וזה אומר שלא. הם לא היו אפילו מה
שאנחנו קוראים יהודים טקסים.
זאת אומרת. האם זה אומר שביום כיפור גם לא צמו ולא.
לא. עד כדי כך לא.
היו לפעמים. ידעו מתי יש חגים יהודים.
ידעו.
ו. ידעו. אה.
לא חגגו אותם בצורה מסורתית.
אך ידעו ועל מה מדובר ועל מה זה פסח.
מה זה יום כיפור.
אז מה אתה זוכר. אתה זוכר פסח לפני המלחמה?
לא.
היית צעיר מדי.
שלא חגגו אולי?
אצלנו בבית. אני לא זוכר שחגגו.
יכול להיות שזה מי שהיה מארגן את זה.
זה אחד מהסבתות. אבל אני לא זוכר שבבית חגגו חגים יהודיים.
איפה בעצם מתחילים אצלך הזיכרונות המוקדמים ביותר?
מה אתה. מה הזיכרון המוקדם ביותר שלך?
הזיכרון המוקדם היה שהייתי נדמה
לי משהו בסביבות שנתיים. 3.
ואז קנו לי אופניים על 3 גלגלים.
והיה לנו סלון ענקי.
ואני הייתי מסתובב שמה מסביב לרהיטים ועושה הרבה רעש.
ולאבא שלי הייתה קליניקה.
והוא היה תמיד אומר לי: "תיסע לאט ובשקט.
שאתה מפריע להם.
בחדר המתנה". שם היו אנשים.
ספר באמת על אביך?
ואז. כן. ואז כשקצת גדלתי יותר מגיל 3. הייתה לי מטפלת.
שהייתה מוציאה אותי לגן שהיה סמוך למקום המגורים.
ושמה אני הייתי תמיד לוקח מהבית אוכל לסנאים.
והייתי מאכיל סנאים.
זה אני זוכר עד כדי כך.
שכאשר ביקרתי לפני כמה שנים.
הלכתי לחפש את אותו עץ ומצאתי אותו.
זה היה באמת בסמוך למקום שגרנו.
ביקרתי אגב בדירה הזאת ורציתי לבדוק את האותנטיות של הדירה.
והיה לי קשה.
מכיוון שהדירה הפכה להיות דירת. אה. משהו.
משרד ממשלתי עירוני.
והם חילקו את הסלון ל-3 חדרים בגלל הגודל שלו.
ואז אני חיפשתי. אני זוכר תמיד שהיה קמין גדול בפינת החדר.
ותמיד הוריי אמרו: "תיזהר.
זה תמיד חם. לא להתקרב".
אמרתי. זה אני זוכר.
אני רוצה לחפש איפה הקמין.
כשנכנסתי לדירה לפני כמה שנים.
לא מצאתי בהתחלה את הקמין.
אבל נראה לי שהסלון הוא קטן. שהחדר הוא קטן.
אז ראיתי שבאמת הייתה חלוקה של החדרים.
ובחדר השני עמד במלוא תפארתו הקמין שזכרתי אותו.
וזהו. זה מה שאני זוכר מהדירה.
אני זוכר עוד שתמיד היו חלונות גדולים.
היינו מסתכלים ברחוב. ולראות את הגן שלא היה רחוק משמה.
ושאני הייתי מטייל עם המטפלת כמעט כל יום. לגן.
ואמרו שתהיה קצת יותר גדול. תלך לכיתה א'.
אתה זוכר את שמה של המטפלת?
תמיד מספרים לנו שהמטפלות השפיעו מאוד בעצם על חיי ה.
אני יכול להגיד לך שהיא לא הייתה יהודייה.
ברור. זה אני מתארת לי.
הייתה קתולית בטח.
אני לא. לא שאלתי אותה בדיוק ב.
באיזה דת היא. אני יודע ש.
אז מה היה? אתה לא זוכר.
אני לא זוכר כרגע.
אני זכרתי. אבל כרגע לא זוכר.
מה היה אז תפקידם בעצם של המטפלת?
היה להם תפקיד דיי דומיננטי.
לא. לא היה מה שאנחנו קוראים היום גן.
לילדים קטנים. עד גיל 6.
לא היה. והם היו בבית.
ומכיוון שההורים לא ידעו מה לעשות עם הילדים עד גיל הזה.
ולא תמיד יכלו לטפל בהם.
אז היו סוחרים מין אישה שהייתה מטפלת.
מוציאה אותם לטיולים. ומעסקה אותם גם בבית ו.
משחקת גם איתכם?
כן. הייתה.
אני לא זוכר בדיוק איזה משחקים.
אני זוכר בעיקר את הטיולים בגן ב.
שהייתי תמיד מצפה והייתי תמיד מחכה שיכינו לי את האגוזים.
ועוד דברי מאכל. שהייתי יכול להכיל את הסנאים בגינה.
זה אני זוכר הייתה האטרקציה הדבר שהלהיב אותי אז.
וזה יש לי עדיין את התמונה.
ואני זוכר שממול לאותו גנון הייתה אוניברסיטה.
היה בניין אוניברסיטה עם מדרגות גבוהות. שעכשיו מצאתי אותו.
הוא עדיין עומד והמדרגות במקומן.
ולא. לא השתנה הרבה.
וגם מצאתי את הבית חולים של. של. שאבא.
אי אפשר כמובן לדבר על חייך.
בלי לדבר על ההורים שלך.
לפני המלחמה. זאת אומרת.
מה אתה יודע עליהם? איפה אבא למד?
כן.
אביך היה רופא הוא אנחנו. אני יודעת.
אה. אבי. כן.
היינו רוצים אולי להתחיל עם אבא.
טוב.
תזכיר את שמו. אולי לספר.
גם כן סיפרת מאוד יפה על. אה. אהבתו לאומנות.
סבא.
סבא. אבל גם לאבא היה.
גם לאבא זה.
זהו.
הוא ינק מ.
אני מתארת לי.
הזיקה הזאת.
על האהבה לאומנות. והייתי רוצה גם לשמוע אם באמת.
אה. אבל רציתי לדעת על.
על. על אבא. על.
על. איפה הוא למד? מה?
אבא שלי התחיל את הלימודים. בלבוב.
הייתה שם פקולטה והוא למד. אבל.
הוא סיפר על איזה קשיים בלימודים.
למרות שכמו שאמרנו באותו זמן.
אני יודע. אני יודע שהיו קשיים ליהודים בתקופה הזאת.
ואבי אז היה מאוד פעיל בתנועות נוער ציוניות. ו.
זאת אומרת שהזהות היהודית
הייתה מאוד חזקה במשפחה. למרות הכל.
כן. כן. יהודית כן.
אה. והוא היה פעיל.
לפחות זכור לי בתנועת חשמונאים.
אבל יכול להיות שבעוד.
אה. איזושהי תנועה ציונית.
ו. אה.
אני זוכר שגם סיפרו שבמפגשים של התנועה הציונית.
או גם באוניברסיטה. היו.
אמ. הפגנות או מחאות נגד יהודים.
שהגיעו עד להתפרעויות.
ואז היו קוראים לקרוב משפחה.
אה. שהוא היה רופא ילדים.
אבל גם מתאבק מקצועי.
הוא היה יהודי יחידי.
בעל חגורה שחורה. שמו היה רולר.
אה. והוא. השיגעון שלו היה לימוד. אה.
ג'ו ג'יטסו והיאבקות ואז אמרו
לו אם אתה באמת מעוניין לדעת את זה. תיסע ליפן.
ואז הוא עזב את הקליניקה שלו ונסע ליפן.
ואחרי שנה שהוא למד שמה את מלאכת ההיאבקות.
אמרו תשמע. אם אתה רוצה לעלות בדרגה.
זה חגורות. זה נקרא חגורות.
כן. שחורה.
ואחרי. כן.
לחגורה הכי גבוהה אתה צריך ללכת למנזר בודיסטי. בערים.
אז?
כן. ואז הוא היה שנה ושם.
במנזר בודיסטי?
כן. הוא היה באיזשהו מנזר בודיסטי ועסק
בהיאבקות והגיע למועמדות לחגורה שחורה.
שזה היה הטופ. זה היה הדבר החשוב ביותר.
ואז אמרו לו אנחנו ניתן לך את החגורה שחורה.
אחרי שתשרוד. שנה שלמה
בג'ונגל באפריקה. לבד בג'ונגל. שגעון.
לא להתאמן? התקופה הזאת לחשוב הרבה.
כן. הדוד שלי נסע לאפריקה.
שמו? שמו?
שמו רולר. אה.
שם פרטי. כרגע פרח מזיכרוני.
אבל שם המשפחה זה היה רולר.
הוא היה רופא ילדים.
ואז הוא היה בג'ונגל אפריקאי.
ו. שנה שלמה.
ויצא ממנו עם שימפנזה קטנה.
שהאם זנחה אותה והוא אימץ אותה והביא אותה לפולין.
ואז הוא. זה היה.
זה היה סביב. [משובש].
אטרקציה. בחדר. היא הייתה אטרקציה בחדר.
קליניקה.
המתנה. בקליניקה.
כן. היא הייתה מסתובבת בקליניקה.
אה. ומה שמעניין. שאם היו התפרעויות.
או תחרויות של היאבקות.
בפולין היו תמיד קוראים לו.
אבל זה לא נאה לרופא ילדים ללכת ולהרביץ מכות לאחרים.
לפחות בהאבקות הזאת. זה היו מכות קשות. לא פשוטות.
ואז הוא היה תמיד לובש מסכה
שחורה והיה מופיע מתחת מסכה שחורה.
ושהיו איזשהן. אה. פרעות ביהודים.
היו קוראים לו שמה שהוא יעשה סדר.
אממ. זה אני זוכר. וכולם דיברו עליו.
והודות לאומנות הלחימה הזאת
ניצלו חייו בזמן המלחמה. מכיוון שהוא.
ואשתו והבת שלו התחבאו באיזשהו מרתף בלבוב.
ועד שהלשינו. ונכנסו שמה איזה 5 חיילי גסטפו.
להוציא אותם מהמרתף. והודות לידע באומנות שלו.
היה לו איזשהו חפץ קטן.
הוא זרק אותו על המנורה.
היה חושך במרתף. ואז היו 5 גופות של החיילים.
חיילי גסטפו נשארו והם ברחו.
וככה הם ניצלו. הסתובבו אחר כך בכל מיני מקומות.
ביערות. ובסופו של דבר הגיעו לארץ.
והוא היה בסוף הקריירה שלו.
אבל הוא היה רופא בצפת. בבית חולים בצפת.
ובתו שהייתה נכה.
היה לה שבר בעמוד השדרה כתוצאה מנפילה בסוס.
הוא רצה מאוד שהיא תרכב על סוסים.
והיא רכבה על סוסים.
עד שנפלה והיה לה שבר והייתה נכה.
אבל. אה. הם עלו לארץ.
אשתו נפטרה די מזמן.
אני חושב עוד בחוץ לארץ.
והיא הייתה בקיבוץ. בכנרת [משובש].
אם אינני טועה. ושמה הייתה הרבה שנים.
בכל אופן. זה חלק מהמשפחה.
כן.
עכשיו. לאח שלו. הגדול.
שמו של האח.
מאוריציוס. היה הגדול. והקטן היה בונק.
המ. אה. בזמן המלחמה.
האח הגדול ביחד עם כל משפחתו נספו.
לא. לא זכור לי באיזה נסיבות ומה.
איך בתקופה שהגרמנים נכנסו. אבל מכיוון שהם.
שנכנסו. שהגרמנים נכנסו. כנראה אנחנו לא היינו כבר אז.
בעיר. אה. תפסו אותם והכניסו אותם לאחד ממחנות ריכוז.
ושמה זה לא יצאו משמה.
זה מה שאני יכול להגיד.
כן. באותה משפחה. חלק הוגלו. חלק לא הוגלו.
נכון. מכיוון ש.
שמי שישמע את הקלטת יבין.
אולי אתה יכול להרחיב על זה.
כי הנה פה במשפחה שלך. האח לא הוגלה.
ה. האח לא הוגלה.
מדוע?
אה. מכיוון.
אני יכול להגיד לך למה.
מכיוון שהיו כמה סיבות לכך.
אחת הסיבות שאבא שלי בתור גניקולוג.
זה היה מקצוע כירורגי.
ואז גייסו אותו לצבא הפולני.
כי היו צריכים אותו.
כי היו צריכים אותו.
[משובש].
לא. לא. הוא היה כל הזמן בא.
כן.
בתור כירורגי. לא בתור גניקולוג בצבא.
ואז הוא היה גם בצבא. והיה פעיל שמה.
היה מנהל של איזה אגף רפואי.
וגם היה פעיל. בראש אחד האגפים של התנועת חשמונאים.
הדבר הזה הפליל את משפחתו.
ואז אנחנו ידענו שאלה שהם.
על הכוונת שהרוסים נכנסו. ל.
לעיר. בזמן שהם עוד היו ביחד עם הגרמנים.
על סמך החוזר ריבנטרופ.
מולוטוב.
מולוטוב. ואז ידענו שאנשים שמקורבים.
לתנועות ציוניות פעילים. או זה מוגלים לסיביר.
ואימא שלי התכוננה לכך.
היא ידעה שזה יבוא יום וזה יגיע.
ואז היא הכינה לעצמה.
מעיל ותפרה שמה גם קצת תכשיטים בכל מיני מקומות בתוך המעיל.
וחשבה שזה יכול לעזור לה להתקיים בשעה צרה ומצוקה.
ובאמת הדבר הזה הציל אותנו כמה פעמים.
אבל לפני שנגיע לכל זה.
כי אני רוצה לשמור על רצף כרונולוגי.
כן.
איך. להבין על הילדות שלך
המוקדמת כדי שנבין איך דברים משתנים. בחייך.
איך אתה כילד.
אז מה ש.
מה שזכור לי עוד.
כילד מוגן כילד. איך. איך הכל משתנה?
אני יכול לזכור דבר שכפי שציינתי ל.
האח של אבא שלי הבכור.
היו לו. כן. היו לו 3 ילדים.
שמותיהם.
לא זוכר.
כן.
בכל אופן. אני זוכר שהיה לנו רכב.
אוטו. זה דבר נדיר בתקופה הזאת.
או-אה. כן.
אוטו פתוח. עם גג פתוח. אוטו גדול.
ונסענו 2 המשפחות למרחצאות.
על יד עיר גדנסק. יש שמה.
היו שם.
מרחצאות. היה שמה. אה.
אה. הייתה שם עיירה על שפת הים.
שהייתה ידועה ב. כעיירת קיץ.
ואחד הדברים שאני זוכר שאבא שלי היה קופץ עם
מים ושוחה במים של אולי 2 מעלות. אה.
והוא היה תמיד מדרבן אותי להיכנס למים.
הייתי מכניס רגל. הייתי בורח משמה.
וקשה היה לשכנע אותי להתרחץ בתוך המים הקרים.
והיו שמה צריפונים ומקומות כאלה מקש שהיו מתלבשים בתוכם.
עם מכסים כאלה לכיסאות.
והייתי מתחבא שמה כדי שלא יכניסו אותי ל. לתוך הים.
אתה זוכר גם ילדים למשל?
לא הייתי בגן. עוד לא הגעתי.
אמרו לי בשנה הבאה תגיע לגן.
אממ. מי היו החברים הראשונים? עם מי שיחקת?
החברים שאני זוכר. זה היה שכן.
בערך באותו גיל שלי.
שהוא היה לפעמים גם מצטרף לטיולים בגן.
הוא היה יהודי?
כן. היה. הייתה משפחה יהודית.
ושהוא היה גם מבקר אותי בבית.
אני הייתי מבקר אצלם בבית. והיינו משחקים.
מי היה.
ושמו היה רומק. אפילו אני זוכר.
מי היה המניע החברתי של הוריך?
היו להם גם קשרים עם לא יהודים?
זה השאלה. היו חברים פולנים או גרתם בתוך.
אל.
כמו.
אני מניח שהיו גם. אה. לא יהודים.
ומכיוון שאבי היה הולך לבקר כל מיני אומנים.
ביניהם יהודים. ביניהם לא יהודים.
והוא היה גם. אה.
מבלה איתם. ככה שאני מניח שהיו גם לא יהודים.
אבל מי בדיוק היו החברים.
אני הייתי יותר מדי קטן כדי לדעת בדיוק מי.
עם מי הם היו נפגשים או מבלים.
עד פרוץ המלחמה. עד 39'.
יש לך איזה זיכרון של אולי בר מצווה.
שמחה משפחתית. איזה תמונות הבזקי זיכרון.
יש לך דבר כזה?
תמונות שראית שתלויות בביתכם. אה.
אה. אני זוכר שהיו תמונות.
אני לא זוכר איך הם נראו.
מכיוון שאבי היה תמיד מביא ומחליף את התמונות בהתאם
להיכרות האחרונה שלו עם [משובש].
גם בארץ הוא היה עושה את זה.
כן.
אבל. אממ. אה.
אני פרט לקמין. שזה היה עם חרסינה לבנה.
כן.
אני לא הייתי. לא זוכר בדיוק איך נראו התמונות.
אני יודע שכן היו תמונות על הקירות. והיו קירות גדולים.
והיו וילונות. ותמונות. אבל בדיוק איך זה.
איזה תמונות. אני לא כל כך זוכר ולא כל כך התעניינתי.
זה היה קצת מעבר להתעניינות שלי.
אה.
זהו. אני חושב שמבחינת האירועים.
באחד הפעמים שנסענו עם הרכב הזה. המשפחתי הזה.
זה היה לכבוד איזשהו יום הולדת של אחד מהבני דודים שלי.
ואז אנחנו נסענו לאיזה יער לעשות שמה.
אה. לאכול מפרי היער ולעשות שמה סעודה בחיק הטבע.
אה. זה אני זוכר. והנסיעות האלה תמיד היו מרגשות אותי.
מכיוון שזה היה עם גג פתוח. ו.
ולא היו אז הרבה מכוניות.
הכבישים אפשר היה לפגוש מספר זעום של מכוניות.
אבל לנו הייתה. ואני זוכר אותה.
אה. ככה שאירועים מיוחדים.
פרט לימי הולדת של בני דודים שלי. אני לא זוכר.
אממ. זהו. פחות או יותר מה שזכור לי.
אני זוכר שהייתי תמיד שמח שהדודה שלי.
אחות של אימי. העיתונאית.
שמה?
העיתונאית.
שמה?
לושיה אם אינני טועה.
שהייתה בלונדינית. באופן טבעי.
הייתה בלונדינית. לא יודע מאיפה.
אבל הייתה. והייתה עוד קומוניסטית. [משובש].
אה. אז היא הייתה
באה ואני הייתי תמיד שמח והייתה
מצלמת אותי והיא הייתה משחקת איתי.
זה אני זוכר. אה. אין יותר מדי זיכרונות מתקופה זו.
זה היה די שגרתי.
השגרה הייתה ללכת לטיול.
אבל. אתה זוכר. אהה.
ילדות נעימה. לפי התיאורים שלך?
לפי התי. אה. זה.
לא היו לי טראומות בילדות.
כן.
לא. לא. לא זכור לי שהיו לי איזשהם טראומות. בילדות.
אני שמעתי רק על הדוד הזה שהיה ב. מתאבק.
היו באים. וה.
הדוד הגדול. העורך דין.
היה תמיד בא. מספר המון בדיחות.
ומ. מ.
ודברים. אה. אה.
מתיחות שונות שהוא היה עושה לאנשים.
והיו תמיד. אה.
מספרים על מעלליו של ה.
של הדוד הזה שהיה מתאבק.
אביך עבד ב.
אני מבינה. בבית החולים היהודי. נכון?
אבי.
אתה זוכר.
כן.
ביקור כזה בבית החולים היהודי?
כן.
אתה יכול לתאר מה ראית?
אני יכול להגיד שאבי.
עשה. אה. לאחר שהוא למד. בפולין.
‮עשה את ההשתלמות ב-‭Berlin‬.‬
ששמה היה מרכז הרפואה.
‮בתקופה הזאת היה ב-‭Berlin‬.‬
ושמה היה פרופסור מאוד ידוע. בתחום. אה.
‮רפואת נשים. והוא עשה השתלמות. שמה ב-‭Berlin‬.‬
ושהם חזרו. הוא קיבל מחלק.
לנהל את המחלקה בבית חולים יהודי. בגיל 33.
הוא היה המנהל המחלקה הצעיר ביותר.
או-אה.
אה. בתקופה זו.
ואני זוכר שהזמינו אותי לבקר פעם בבית חולים.
ולקחו אותי. הוריי לקחו אותי.
ומה שזכור לי.
שכל הצוות הרפואי יצאו למרפסת גדולה.
שהייתה מעל לגן. ואז הגישו כיבוד והובילו אותנו ב.
לא היו מעליות בבית חולים.
היו צריכים. אה. להוביל את הפציינטים.
הרו. הרופאים. אה. אוי. שאלה.
סליחה שאני מפריעה לך.
הם ענדו איזה סממן יהודי?
לא זכור לי שזה.
אין. עד כמה שזכור לי.
זה היו כולם בחלוקים לבנים.
ועם שמות שלהם. אבל לא.
מ-המ.
סימן. אהה.
שזה בית חולים יהודי.
הבית חולים יהודי. זה היה המוסד הזה שבנו אותו.
והוא היה. מקבל גם. לא יהודים.
לא יהודים. אנחנו יודעים.
אבל. אבל.
הוא היה נקרא בית חולים יהודי.
מכיוון שהמימון להקמתו היה מ. אה.
הקהילה היהודית. והניהול שלו היה בידי היהודים בעיקר.
ואני זוכר. שאני. כדי לעלות למחלקה.
הלכתי במדרגות מאוד תלולות לקומה גבוהה.
ומשמה הייתה המרפסת הזאת.
ושחזרתי. לפני כמה שנים.
הדבר לא השתנה. לא. אין מעלית.
סוחבים את הפציינטים על אלונקות.
על הגב. לקומה ומקומה.
ורציתי פשוט. אה. לראות את המקום.
מכיוון שיש לי תמונה.
של אבא שלי עם הצוות הרפואי על המרפסת הזאת.
אז רציתי לראות את המקום.
את המרפסת. עליתי. אה. זהו.
לא. עכשיו זה לא.
אה. אין שמה יהודים.
עכשיו. אתה. אה.
אתה זוכר משהו מהפלישה.
הכיבוש הרוסי. נקרא לזה?
אה. אני. עד כמה שזכור לי. אה.
היו. אה. הפגזות או הפצצות.
לא. לא. לא יודע בדיוק מה להגיד.
ואנחנו היינו יושבים באיזשהו. במחבוא.
בחדר מדרגות או למטה. אהה.
עד שהרוסים הופיעו במצעד גדול ברחובות העיר.
וזה לא לקח הרבה זמן.
הם פלשו והשתלטו על ה.
על המקום. במהירות גדולה.
בלי להרוס את העיר.
ובלי לעשות נזקים גדולים.
לפחות כמה שזכור לי.
לא ביקרתי בכל המקומות.
אבל לא היה שמה איזשהו.
אה. הפצצות המוניות כמו שהגרמנים עשו בחלקים אחרים.
מ-המ.
הייתה פלישה. אחרי ריכוך מסוים. הם נכנסו והשתלטו עליהם.
זאת אומרת שהחיים שלכם. אה.
אתם לא הייתם הרבה זמן.
אבל החיים שלכם לא השתנו?
לא. אבא שלי לא היה.
הוא הרי גויס לצבא הפולני.
אז רגע. על זה אתה צריך לספר. מתי הוא גויס?
אה. הוא גויס עוד בזמן שפרצה המלחמה. מיד.
כן.
אחרי שפרצה.
ב-39'.
ב-39'.
כן.
אז הוא גויס. והוא היה. כנראה.
באזור המזרחי של המדינה. ש. אה.
שבתקופת פלישה של הרוסים.
הם. אה.
שבו את החיילים ואת הבית חולים.
זה היה בצד הרוסי.
ואז. הוא הוגלה טייגות בסיביר. טייגות.
זאת אומרת שאבא כבר ב-39'?
אבא שלי מש. כן.
הוגלה כבר לטייגו.
לא. לא. זה ב-40'.
לא יכול להיות.
ב-40'.
ב-40'. כן.
כאשר הרוסים.
אבל 39'. אתה אומר שהוא גויס.
הוא היה.
לצבא.
כן. והוא היה.
הפולני?
פולני.
בוא נתחיל בצבא הפולני.
פולני.
בגיוס.
הוא. הוא גויס לצבא הפולני.
אין לי מושג איפה הוא היה.
אה. אתה.
אני.
לא יודע?
לא. אני יודע. אה.
לאחר מכן. שהוא נשבה על ידי רוסים.
אז אני מניח.
שהם היו בחלק המזרחי של המדינה.
כן. כנראה.
כך נראה. אחרת היו.
אתה זוכר את היום ש. אח.
היום שראית אותו.
לפני שהוא גויס לצבא הפולני?
אני לא זוכר בצורה מדוי.
האם שמעתם במשך השנה הזאת.
ידעתם איפה הוא? אתה. אה.
אהה.
שאלת? דיברת.
אנחנו שמענו בעקיפים
שהם הוגלו לצפון סיביר.
אה. זה היה מחנה שבויים שכל החיילים. ש.
ההרוסים. הם שבו אותם.
הם הגלו אותם לטייגות.
כן.
לנסר עצים ולשלוח את זה על הנהר.
וזה היה ב-40' וודאי? לא ל.
וזה היה 40'. 41'.
1. בטח.
והיה שמה מגיפות נוראיות של טיפוס.
ש-70% מהשבויים מתו בשנה אחת.
אממ. מ. בעיקר מטיפוס ומקור ומכל הדברים.
אבי שהוא היה ספורטאי כל החיים.
היה. זה אני זוכר שסיפרו לי.
ואמרו. הוא י. היה מודע שיש שמה בעיה של כינים.
הוא. ו. של הבריאות. בכלל ניקיון.
היה. הם היו יוצאים בשעה 05:30 בבוקר לטייגות.
הוא היה קם חצי שעה לפני זה.
פושט את הבגדים שלו בשלג.
שם אותם על השלג. מתרחץ בשלג.
משפשף את עצמו בשלג.
ואחרי שכל הכינים מתו מ.
בבגדים. הוא היה לובש אותם בחזרה.
ואז הוא היה הולך לעבודה.
וככה הוא ניצל מה. מהטיפוס הזה.
ובין הבודדים שנשארו שמה לאחר שחרור.
והקמת צבא סיקורסקי. אז לא היה אנדרס. זה היה.
כן.
קודם סיקורסקי. אז.
אה. הוא התגייס לאותו הצבא.
צבא אנדרס.
ו. אנדרס היה אחר כך.
לא. אב. כן.
היה מחליף של סיקורסקי.
אבל זה בעצם. אה. אותו צבא.
זה אותו. אותו צבא. ברור.
זה אותו צבא.
זה היה צבא שהתארגן.
אה. על ידי האנגלים.
בתקופה מסו. התחל. אה.
התחלת המלחמה. והוא היה תחת חסות.
למעשה. של הצבא האנגלי.
ואז הם התארגנו. והיו.
אה. מועברים. מאזור הטייגות.
לאזור המערבי של המדינה.
גם ל. ל. אה.
אזור. של. אה. אוזבקיסטן.
ומשמה הם התארגנו ועברו.
עד כמה שזכור לי.
דרך פרס לעירק.
והתאמנו בעירק. ואחר כך עברו לאפריקה.
מ-המ. ע.
ושמה נלחמו.
עכשיו נחזור אלייך. אלייך. אבא.
אבא כמו שאמרת. גויס.
אה. ב-39'. לצבא הפולני.
מה אתה בכלל זו.
יש לך זיכרונות מהשנה הזאת. מ-1939. פרוץ המלחמה?
אה. זכור לי שהייתי מאוד.
אה. אומלל.
מאחר ואסור היה לצאת מהדירה.
בגלל ההפצצות? גם.
מבחינה ביטחונית.
כן.
ומבחינה. מכל הבחינות.
ואמא שלי לא הרשתה לי לצאת.
ואז גם המטפלת לא הייתה מופיעה.
והייתי יושב. אה.
היו נותנים לי כל מיני ספרי ציור.
והייתי יושב רוב הזמן בבית.
וזה היה תקופה לא.
לא זכורה לי לטובה.
מכיוון שהייתי כאילו בהסגר. ב.
ב. בתקופה הזאת.
וגם אמא שלי הייתה יוצאת ל.
להביא מזון. ו. אה.
היא הייתה כנראה מביאה ידיעות על המאסרים שנעשו.
וכל. על השבויים שהיו בסיביר וכל הדברים האלה.
ואני זוכר שהייתה מכינה את עצמה.
הייתה שמה את הדברים ב.
תופרת אותם ב.
את התכשיטים במעיל ושמה מזוודה. ו.
עם קצת ש.
לכל צרה שלא תבוא. והצרה הגיעה.
והם תמיד. הרוסים היו עוש.
נכנסים אחרי חצות. לפני חצות.
נתנו לאנשים לנוח כנראה.
ואחרי חצות. היו באים ואוספים את המשפחות ש.
ל. מ. מיועדות להגלייה.
היו. אוספים אותם ומעמיסים על משאיות. והמשאיות מ.
היו מגיעות לתחנת רכבת. עם.
אה. קרונות של בהמות.
היו שמה עשרות קרונות.
והיו מעמיסים. אין ספור אנשים לאותו קרון.
עד שפשוט אי אפשר היה לסגור את הדלת.
ואז בכוח סגרו את הדלת.
והיו ממתינים יום יומיים בתוך הרכבת הזאת. ו.
אה. בלי. בלי שום מזון.
בלי שום אפשרות לצאת ל. לצרכים.
שום דבר. הכל היה בתוך הקרון הזה.
ואחרי איזה יומיים. הרכבת התמלאה לגמרי.
ואז התחילה הנסיעה לכיוון. אה.
צפון. צפון מזרח.
והנסיעה נמשכה כ-4 שבועות.
לפני שאתה תמ.
נמשיך בהגלייה שלכם. אה.
אתה זוכר פרידה מסבא סבתא?
לא.
עזיבת בית. מה לקחת איתך?
אם לקחת איתך משהו אישי?
הכל אמא שלי ארזה.
אני לא הייתי יודע אפילו איפה הדברים נמצאים.
היא אמרה שהיא ארזה לי בגדים.
ויש לי פה איזשהו שק או מזוודה או תיק.
אני לא זוכר בדיוק.
ואלה היו דברים שלי.
אבל. אה.
ל. פרט לזה. אנחנו לא הי.
כמעט ולא היינו יוצאים מהבית.
כן. אבל.
היינו נשארים בבית. רק אמא שלי הייתה יוצאת. להביא מזון.
זאת אומרת. השאלה שלי.
אם הייתה איזושהי פרידה של אימך. מבני משפחתה?
לא.
לא?
לא. לא הייתה שום פרידה.
מכיוון שלא היינו במגע איתם באותה תקופה.
הם לא היו מבקרים.
לא היו מאמ.
גם הם. כולם היו מסתגרים בב.
בתוך הבתים. ולא ידענו בדיוק.
אה. מה.
אני מתארת לי שאלה שנשארו.
נספו. מבני משפחתך?
כן. בהחלט. הסבא והסבתות מ-2 הצדדים.
פףף.
והאח של. הגדול של. אה. אבא שלי.
כולם נספו בזמן המלחמה. לאחר מכן.
לא היה אחד.
אבל אנחנו לא יכולנו להיפרד. אה.
או משהו כזה. פשוט לא.
אף אחד לא היה יוצא מהבית.
כן. הבנתי.
אז. אה. אני לא זוכר את זה.
אני זוכר רק את המסע ל. לסיביר.
זה היה מ. זה היה באמת.
אה. אירוע מאוד. אה. טראומטי.
ובתוך אותו קרון דחוס.
אמא שלי תפסה איזשהו פינה ליד דופן של הקרון.
ופעם ביום היו עוצרים.
והיו שמה. בחוץ.
מביאים סיר גדול.
עם מה שהם קראו מרק.
כן.
ואז הייתה התנפלות אדירה על אותו מאכל. שאי אפשר היה.
מי שהיה לו יותר כוח.
היה דוחף את השני.
לא היו שום סיכויים שאנחנו נגיע לתוך סיר המרק הזה.
אה. ואמא שלי הייתה יוצאת בצד.
ופוגשת את המקומיים שהיו כבר.
אה. זה לא הייתה הרכבת הראשונה.
היו מכירים את ה.
את הנסיבות. היו מביאים. אה.
כיכרות לחם או תפוחי אדמה או כל מיני מאכלים.
ותמורת תכשיטים. תמורת טבעת זהב.
היינו מקבלים כיכר לחם.
וזה היה מספיק לכמה ימים. האוכל הזה.
אתה זוכר ממש רעב?
בוודאי שלא היה לנו אוכל שמה.
כן. אבל אתה זוכר.
ואני זוכר שהייתי.
מבחינה. מבחינת.
פיזית. אתה זוכר רעב?
מבחינה פיזית אני הייתי תמיד ממתין לאותו השעה
שאני אקבל חתיכת לחם קטנה.
ו. ועוד איזה מים או משהו כזה. אה.
מה אתה זוכר עוד מהרכבות האלה? כי עד שהגעתם.
אני זוכר דברים.
זה לקח הרבה זמן.
מאוד לא ס. נעימים.
למשל?
שהיו. כל יום היה מישהו נפטר.
מת בתוך הרכבת.
מרעב או מתשישות?
אני לא בדקתי ממה הוא מת.
אני יודע שהיו תמיד סוחבים.
אבל אם אתה אומר שהיו הרבה.
היו. היו קרוב לוודאי שהיו.
גם ממחלות וגם מ.
מרעב. אה. או מצפיפות.
היו. אנשים מבוגרים היו שמה.
ולא עמדו בזה. ואז היו מתים בתוך זה.
היו מחכים עד שעוצרים לאותה תחנה עם.
אה. סיר ה. המרק.
ואז היו קודם כל. אה.
זורקים אותם החוצה ומוציאים אותם באיזשהן עגלות. מהרכבות.
ואני זוכר שהייתי. אהה.
יורד רק. ממש בפתח הרכבת.
והייתי רואה איך שהם נסחבים בעגלות. ב.
ביציאה מתחנת הרכבת. והמהומות מסביב לסיר.
וכל פעם שנגמר הלחם.
אמא שלי הייתה פורטת עוד תכשיט ומחליפה בזה.
בעוד כיכר לחם או משהו דומה.
היו.
ו.
הרבה ילדים בגילך ברכבות האלה?
היו ילדים. כן.
ואתם. הילדים ביניכם.
אה. עש. עשי.
הלוא מה ילדים עושים? ילדים. איך.
אי אפשר. לא. לא. אה.
אני רוצה להסביר לך.
שלא היה שמה אפשרות לזוז.
כל אחד תפס.
כי הייתה צפיפות גדולה. אבל היי.
כל אחד שם את ה. אה.
את הדברים שלו באיזשהו פינה.
מ-המ.
והוא היה. אה. יושב על הדברים האלה.
ולא זז. אי אפשר היה לזוז.
לא היה שמה מקום.
אחר כך זה קצת התרוקן.
בגלל זה שחלק מהאנשים מתו בדרך. אבל. אה. אממ.
לא היו שמה. לא.
לא שיחקו באמצע ולא.
לא נפגשו. אני לא זוכר שהיה לי שמה איזשהו.
אה. חברת ילדים שיכולתי ל.
אה. אה. להתעסק איתם או לעסוק איתם בכל מיני דברים. לא.
אני זוכר רק שבנקודה מסוימת. אמרו.
הקרון. אה. הזה והזה. החוצה.
ואז אנחנו הורידו אותנו שמה ב.
בתחנה הזאת. תחנה קטנה.
ועמדו שמה משאיות.
פתוחות. העמיסו אותנו על המשאיות.
ונסענו איזה יומיים. 3.
בדרכי עפר. בכיוון צפון.
‮עד שהגענו לאותו מקום ישוב שקראו לו ‭Kolkhoz‬.‬
ואני לא זוכר מה שמו.
ושם אני ראיתי שכמעט לא היו בתים על האדמה.
הכל היו במחפורות.
היו חופרים בורות באדמה.
מכסים אותם בענפי עץ למעלה.
זה היה הגג. ובאמצע הייתה ארובה.
והיו. אה.
במקום. החדר הזה.
אפשר לקרוא לזה חדר.
שהיו יורדים אליו בסולם.
באמצע הייתה מדורה גדולה שהיו מבשלים עליה. ומתחממים איתה.
מה היה לבשל?
‮מה אכלתם שם. ב-‭Kolkhoz‬?‬
הו. אהה. מה אכלנו שם?
הם נתנו לנו איזשהם ירק.
מכיוון שמה שהיה.
שאת הגברים גייסו לצבא הרוסי.
‮מה-‭Kolkhoz‬. נשארו רק נשים וזקנים. וחולים.‬
ואז ה. הנשים.
בעיקר נשים שהוגלו לשמה. יחד איתנו.
והיו שמה קצת גברים גם כן.
אבל. אממ. רו.
הרוב היו נשים.
היו הולכים בשעה 05:00 בבוקר.
לעבודות חקלאיות. בעיקר. אני זוכר.
לסיקול. ל. ל. אה.
העמדת טרסות מאבנים. אה.
הולכות עם. לאסוף אבנים ולעשות מזה טרסות.
ואמא הייתה ביניהם?
כן. כן. אמא שלי ב-05:00 בבוקר הייתה עוזבת אותי.
היא הייתה מגניבה לי בקופסה. קצת אוכל.
מה למשל. הצליחה להגניב?
אני זוכר שהיו. איזשהו מאפה.
ו. ו. וצנוניות.
שהיו אופים שם?
היו אופים. ה.
המקומיים היו אופים את זה.
והיו מוכרים לכם?
היו מוכרים לנו את זה.
כנראה שמוכרים. אני באופן אישי לא עסקתי ב.
לא. ברור שלא. אבל.
לא. אבל.
האם ידוע לך?
אני יודע ש.
שהיו מוכרים לנו את זה.
ו. אממ.
וגם שמה היא פרטה את. ככה קצת תכשיטים.
אממ. והיא הייתה יוצאת בבוקר.
בתקופה ה. החורף.
אף אחד לא היה יוצא החוצה. אבל.
וגם לא הייתה חקלאות.
אבל בתקופה של אביב וקיץ. הם היו ק.
ב-05:00 בבוקר קמים. יוצאים לעבודה. והילדים היו נשארים.
עכשיו. השאלה לי אליך ב. באופן כללי.
ילד שהיה ילד מאוד מוגן.
הייתה מטפלת. הייתה אמא.
סיפרת על משפחה מורחבת קצת.
איך ילד עובר את הטרנספורמציה הזאת?
את ה.
אה.
אתה זוכר משהו מזה?
אני זוכר. אני זוכר שהיה לי שמה גם חבר.
יכול להיות שזה אפילו היה שכן שלנו ב.
בדירה. והיינו יוצאים. החוצה.
היה שמה נחל לא רחוק מהמושב. כל המוש.
כל המקומות ישוב.
היינו על יד נחל.
מכיוון שזה היה מקור המים.
היחיד. ו. אממ.
אנחנו היינו מסתובבים בבקרים.
ומחפשים גוזלים שנפלו מהעצים.
ולוקחים איזשהן קופסאות.
או מאתרים איזשהו [משובש]. ומגדלים.
ומחפשים כל היום תולעים וחרקים.
כדי לתת אוכל לגוזלים.
מ-המ.
ו. אה. זה פשוט.
אה. היה עיסוק.
שהיה ממלא את היום מהבוקר עד הערב.
מכיוון שהיו שמה הרבה.
אני זוכר שסנאים.
שהיו נופלים בסערה מגשם.
הקנים שלהם זה מבוץ.
היו נהרסים. והגוזלים היו נופלים.
והייתי אוסף אותם ומאכיל אותם.
עד שפעם אחת ראיתי בתחת לאיזה סלע מעבר לנהר.
איזה גוזל קצת יותר גדול.
מ-המ.
מסתבר שזה היה גוזל של נשר.
טוב. אבל הוא גוזל.
היה צריך לאכול. והוא באמת.
אה. גזל חלק גדול מהחלקים שלי. וגדל.
ובסופו של דבר.
אני זוכר. שאמרתי.
אתה מספיק גדול. וכ.
ולהיות ציפור ולא לעוף.
לשבת לי כל הזמן על הכתף.
זה. הייתי עולה על איזה סלע וזורק אותו באוויר.
א. אז את אומרת שהבעלי חיים נתנו לך איזה נחמה?
בהחלט היה עיסוק.
אה. יום יומי.
ולפעמים הייתי מגניב ואפילו קצת מהמזון שהוקצב לי.
הייתי מאכיל בעלי חיים.
והיה לי גם.
אה. אני זוכר. צבים.
היו שמה גם צבים.
היה לי צבים ות. וגוזלים.
וכל מיני בעלי חיים מסוג זה.
ו. אהה.
הייתי מטפל בהם. ולימדתי את הנשר לעוף.
והוא בסופו של דבר למד.
איך מלמדים נשר לעוף? ב.
הייתי זורק אותו באוויר.
ב. במקום כזה קר לו.
לא נורא. שמה בקיץ. אה. ל.
בקיץ זה משהו אחר.
לא. לא. בחורף לא היו יוצאים.
אבל בקיץ הייתי יוצא עם החבר וזה.
על ה. מטפסים על הסלעים.
ומשמה מעיפים אותם. מלמדים אותם להיות עצמאים.
הם היו חוזרים עד שעף ונ. נעלם.
וזהו. זה היה תקופה.
איך היה.
החורף היה.
איך היה.
מאוד לא נעים.
כן. איך. איך.
מאוד לא היה נעים.
התחממתם?
אמרתי לך. הדבר היחידי.
אנחנו היינו ביחד עם איזשהו משפחה. בתוך בקתה כזאת.
שמה של המשפחה. אתה זוכר? לא.
לא ידענו איך לדבר איתם.
הם דיברו איזשהו שפה. אפילו לא רוסית.
אה. היה שפה מקומית.
מונגולית. אני לא יודע איזה שפה.
אבל שפה מוזרה. היינו מדברים בידיים.
היו מראים. זה. זה וזה. וככה היו עושים.
ה. באמצע של הבקתה הזאת הייתה מדורה.
ועל זה היה שמה מתקן לסיר.
והיו מבשלים את הכל. והיו גם מתחממים.
בלילה. כולם היו ישנים עם הראש בחוץ ורגליים כלפי המדורה.
מ-המ.
ככה שהמדורה הייתה קצת מחממת את כולם.
גם את הדיירי הבית המקוריים וגם אותנו.
דיירי הבית היו גם כן. אה.
התמעטו. מאחר וגייסו את כל הגברים. אז.
מה קרה ש. מה קרה שמישהו חלה?
ילדים או למישהו. יש איזה בעיית שן.
או מישהו שבר את. אה. רגלו?
לא היה שמה שום טיפול.
שום טיפול?
שום טיפול.
האם אז זכור.
היה אחד מת. עוזר לשני.
מה שהוא ידע באופן אישי.
אה. לשים ממחטה.
לעשות את זה. אבל.
אם היה מישהו מקבל דלקת ריאות.
מקסימום היו שמים לו איזשהו סיר מים רותחים עם אדים.
שהיה נושם מדים. אבל ל.
שום תרופות ושום דברים אחרים לא היו שמה.
לא היו. ואנשים מתו שמה.
אני זוכר ש. אה. סיפרו לי.
אני באופן אישי לא ראיתי. שזה וזה.
אה. הלכו לעולמם.
ועל שפת הנהר היה מקום ל. לקבור אותם.
אבל. אה. זה מה שאני זוכר. ול.
אין לי זיכרונות רעים.
מכיוון שבסופו של דבר העסקתי את עצמי. מהבוקר עד הערב.
לא. לא היו לי שמה דברים שיכולתי להגיד שהתנכלו לי או ש.
אהה. עשו לי איזשהם דברים.
פעם או פעמיים.
אמא שלי הייתה לוקחת אותי והייתי רואה איך שהם עובדים.
בסיקול אבנים ובבניית הטרסות.
ובמילוי עם השקי. אה.
אדמה. היו מביאים שקי אדמה.
היו מפזרים על הטרסות.
וכך היו מכשירים את החלקות לזריעה.
והיו. לא היו גברים.
אז היו שמה נשים.
באופן ידני. עם שקים.
זורעים את זה. ובצורה מאוד פרימיטיבית.
אבל זה מה שהיה.
ומה היו היחסים בין האנשים?
כמו שאתה אומר. היו כאלה שדיברו בשפה שונה לחלוטין?
אה. איך.
אה. איך הייתה הקומוניקציה?
אני אגיד לך. לא הייתה קומוני.
הקומוניקציה הייתה במ. זה.
שפת ידיים ובשפת גוף.
מ-המ.
ו. ו. ולהראות משהו זה.
לא הייתה שמה עוינות.
אנחנו באנו לעזור להם.
הם שמחו שאנחנו באים.
אנחנו זה יד עובדת.
כל האנשים שבאו שמה.
זה לעבודה. ב. ב.
בכל מיני. אה.
אה. עבודות קשות.
ז. חקלאיות וסיקול אבנים.
ו. ותיקוני דרך וכדומה.
זה. אה. זה פשוט עזר להם.
אז הם לא היו מתנכלים.
הם היו בסדר איתנו.
מבחינה זאת. אני לא זוכר עוינות או משהו. אה. כלפינו.
אממ. אה. באיזה מצב רוח אתה זוכר את אמא?
אמא הייתה תמיד עייפה.
מכיוון שאחרי. אה.
הרפתקה הזאת של לעבוד 12 שעות.
ב. בסיקול אבנים.
אה. זה אי אפשר היה להיות. אה.
אה. לא עייף בצורה קיצונית.
ובכל אופ.
ואז. אה.
היא הייתה מביאה לי כל מיני דברים. ו.
למשל?
אה. חתיכת לחם. ו.
ועוד. אה. איזשהם ירקות.
מ-המ.
תפוח אדמה. וכדומה.
ולא היו שמה מבחר גדול של.
אה. של אוכל. היינו
מחליפים עם בעלי המקום. משהו שהיו מבשלים.
חלב. כילד. שתית חלב אז?
אני לא זוכר שהיה שמה חלב. לא היו.
היו בהמות באמת. אבל אני לא זוכר שהיו חולבים אותם.
היו. היו שוורים. אה. אה.
מי שהיה בהמת עבודה.
זה היו שור. לא היה שמה לא טרקטור ולא כלום.
כמה זמן היית שם?
אה. היינו שמה עד תקופה מסוימת.
אחרי שהרוסים נכנסו למלחמה עם הגרמנים.
עד 1941. אה. הייתם.
41'. כן.
40 וש. כן.
אז היינו. אה. בערך שנה וחצי.
כן.
אחרי שנה וחצי. אחרי שפרצה המלחמה.
בא איזה שליח ואמר: "אתם רשאים ללכת".
כן.
אז מה עושים? איך הולכים משמה?
דרך אגב. היה לכם איזשהו קשר עם אבא?
לא.
כלום?
שמה שום דבר.
היה לכם איזה.
‮שמעתם משהו מהמשפחה ב-‭Lviv‬?‬
שום דבר. היה ניתוק מוחלט.
אה. ניתוק מוחלט. זה כמו על.
אה. ל. להושיב אותך על מאדים.
לא היה שמה שום דבר. גם קשר עם.
עם. אי. איזשהם מושבים.
שכנים. לא היה.
זה היה דרך עפר.
ש. של כמה.
מאת. 200. או 250 קילומטר.
ש. אה.
אף אחד לא בא שמה. המ.
מי שהביא אותנו. זה המשאיות האלה שחזרו וזהו.
לא. לא היה שמה שום. אה. קשר לש.
לעולם החיצוני. זה היה מקום ממש מנותק.
אבל כאשר הגיעו והודיעו לנו. אז. אה.
אנחנו לא ידענו איך יוצאים משם.
זה לא פשוט. אמרו תלכו. זאת. אה.
אבל לאן?
זה כמו שאומרים. בדיוק.
א'. לא אמרו. נ. אתם [משובש].
יכולים ללכת איפה שאתם רוצים. זהו.
דרך אגב. שאל.
חופשיים. חופשיים.
אתה שאלת על אבא שלך אז? את אמא?
אני מניח שכן. אני מ.
הרגשת בהעדר?
אני מניח ששאלתי. ואמא שלי אמרה שהוא.
אה. כנראה במחנה שבויים.
עם המ. עם הצבא.
כן.
אבל פרטים לא היו לנו.
אבל איך יוצאים משמה?
אז. אה. אז. אה.
‮גם ה. השכנה מ-‭Lviv‬. שהייתה איתנו והילד.‬
אה. היו באותו מצב ואמרנו אנחנו נעשה משהו כדי לצאת מפה.
אז שוב. פרמו את המעיל והוציאו
קצת תכשיטים וקנינו עגלה עם 2 גלגלים. עם שור.
קנינו שור. ואז אני זוכר שזה שמחתי מאוד.
סוף סוף חיה קצת יותר גדולה מאשר הצלחתי לגדל.
ואז. אני לא ירדתי מהשור הזה.
יר. הייתי רוכב עליו.
ישבתי עליו. והעגלה הזאת. אה.
שבוע ימים בערך. עד שהגענו לפסי רכבת. הייתה.
רגע. אבל. איפה לנתם?
שבוע שלם.
על העגלה.
כל הזמן?
כל הזמן.
ומה עם מזון?
לקחנו לדרך. אה.
קצת מים. ב.
באיזה מיכלים. ו.
וקצת אוכל. וזה תמורת
אותה עסקת חבילה של העגלה שור וקצת מזון.
כן.
זהו. זה. ו.
והשביל היה שמה. אז ככה שאי אפשר היה לטעות.
אין. לא היו דרכים אחרות.
השביל הוביל עד למקום של איזשהו עיירה קטנה.
שהייתה על פסי רכבת.
ומשמה התנקזו מכל מיני קולחוזים אחרים גם כן.
והיו שמה די הרבה מאלה שהוגלו.
איפה זה היה בערך?
אה. זה היה בסיביר.
אבל איפה באופן מדויק.
אני לא יכול להגיד.
זה היה די מזרחי וצפוני.
אבל לא עד לטייגות.
טייגות זה היה צריך לנסוע עוד כמה מאות קילומטרים.
כן.
אה.
אז במ. אז בעיירה הזאת. איפה לנתם?
עוד הייתם עם. איפה. איך הסתדרתם?
אז. אה. אז.
אה. בעג. ב.
בעיירה הזאת. עברו רכבות.
ואז היו גם.
שחררו בצפון את השבויים מהצבא הפולני.
ואני זוכר. מה שאני זוכר.
שהיינו גרים גם כן אצל איזשהו משפחה. באיזה חדרון. עם.
עם החברים שלנו ביחד.
וכל הזמן שהרכבת הייתה אמורה לעבור. דרך העיירה.
האנ. כולם היו יוצאים.
והאלה שעברו ברכבת. זה היו בעיקר השבויים הפולנים.
היו כולם זורקים פתקה על.
עם איזשהו מידע.
על מישהו ומשהו. אם הוא חי או לא חי.
ומי. מי מבין הנוסעים.
ובצורה הזאת. נודע לנו.
אני לא. לא זוכר אם באותו המעמד. אבל נודע לנו.
כי אבא השתחרר מהמחנה ונוסע לכיוון.
אה. מערב.
אה. ביחד עם. אה.
איך נודע.
חיילים.
איך נודע לכם הדבר הזה?
דרך הפתקאות שזרקו מהרכבות.
דרך פתקאות? פףף.
כן.
זרקו בזמן ש.
הרכבת אפילו לא הייתה עוצרת. הייתה מאטה.
מי? אותם. אותם יהודים ששוחררו מהצבא הרוסי?
מהצבא הפולני.
הפולני. סליחה.
כן.
אלה ש. הם אלה שכתבו. אה.
כן. אלה הם הכירו.
ידעו מי נמצא עדיין בחיים במחנות.
כן.
ואמרו זה וזה וזה נמצא בחיים.
אה. והוא השתחרר.
כנראה הם שחררו אותם גם כן.
וככה אנחנו נודע לנו על הגורל של ה. אה.
אז מה בעצם נודע לכם אז?
אז. אה. כמה שזכור לי נודע לאימא שלי שאבא שלי נמצא.
עבר באחת הרכבות ונסע להתארגנות של הצבא הפולני.
באזור המערבי. באזור קזחסטן.
זאת אומרת שאבא שלך מרצונו התגייס לצבא אנדרס או שיקורסקי.
לא משנה איך שנקרא.
שיקורסקי. זה אותו דבר.
זה אותו דבר.
כן. אה.
זאת אומרת שאביך החליט.
אני לא יודע אם מרצונו.
או שגייסו אותו. איך זה.
אני לא חושב שהייתה אפשרות.
לא שאלת אותו?
אני לא חושב שהייתה אפשרות אחרת.
כן.
מי שיצא לשמה באופן. אה.
כמעט אוטומטי גייסו אותו לצבא.
אחר כך.
כי מצד אחד הוא שוחרר מהצבא.
ומצד אחד הוא גויס?
כן. אה.
כמו כולם.
כמו כולם אז הייתה מלחמה.
והיו מגייסים את כולם.
כן.
עכשיו אנחנו היינו שמה מספר שבועות באותה עיירה.
אז זהו. איפה התגוררתם? איפה. אה.
התגוררנו אצל איזשהו משפחה.
אה. שכרנו.
אימא שלי שכרה ביחד עם החברה.
אה. שבאה גם כן איתנו לאותו מקום.
‮רגע החברה הגיעה עוד מ-‭Lwów‬ איתכם?‬
‮מ-‭Lwów‬ הם. הם באו.‬
מה שמה החברה אתה לא יודע.
אני לא זוכר. אני לא זוכר.
כן.
אני יודע שהבן שלה שהיה פחות או
יותר בגילי היה שמו רומק. זה אני זוכר.
אבל מה שם ידעתי אולי פעם. אבל לא זוכר.
אה. בכל אופן.
אנחנו היינו שמה באותה עיירה תקופה די ממושכת.
כמה בערך?
אימא שלי. אני מניח שבערך חודשיים.
בכל אופן. אני זוכר שאימצתי גור כלבים.
אה-הא. איפה מצאת את גור הכלבים?
איפה מצאתי?
הוא מצא אותי כנראה.
בכל אופן. נתתי לו משהו חלק מהמזון שהוקצב לי.
והוא גדל בצורה יוצאת מן הכלל.
הוא היה כנראה גור די גדול והוא גדל לממדים מאוד גדולים.
ואימא שלי הייתה מאוד לא שבעת
רצון מהרכש הזה מכיוון שהוא השתמש במזון שלנו.
ולקחה אותו והעבירה אותו מעבר לנהר רחוק רחוק.
כמה קילומטרים. ולפני שהיא חזרה.
הוא חזר. מה לעשות?
מה אתה זוכר עוד? בעיירה הזאת אני מתארת לי.
ואני זוכר שאחר כך קיבלנו איזשהו.
אני לא יודע זה הייתה איזשהי התארגנות.
לנסוע למערב. לאזור הקזחסטן.
אבל לפני זה רציתי לדעת על החיים בכל אופן בעיירה הזאת.
שמה אימא שלי גם מצאה איזושהי עבודה.
במה?
אני לא זוכר אם זה היה באיזשהו תעשייה ל.
עד כמה שאני זוכר היו מגייסים שמה נשים לעשות.
לעסוק בתעשייה לצרכים של הצבא.
אני לא זוכר אם זה היו מדים או.
או. או דברים אחרים.
בכל אופן. זה היה לצרכי צבא.
והיו שמה עבודות כאלה שעזרו לצבא הרוסי. אה. והיו.
היא עסקה בתפירה?
קרוב לוודאי שכן. אני אף פעם לא ביקרתי אותה שמה במפעל.
כמה שעות היא עבדה שם?
גם כן מהבוקר עד הערב. אין שמה שעות.
זה. ברגע שיש אור מתחילים לעבוד.
ברגע שאין אור מפסיקים לעבוד.
זה מאוד. אה. מותנה בעונות השנה.
ואתה שם היית עם הגור. עם גור הכלבים.
עם גור הכלבים ועם החבר.
בעצם הסיפור שלך הוא שבעלי החיים היו החברים הטובים.
פותרים לי הרבה בעיות.
בעיות של בדידות ודאי.
של בדידות. נכון. נכון.
ושבסופו של דבר אנחנו עלינו על הרכבת למערב.
אז כמובן אי אפשר היה לעלות את הגור.
הוא רץ אחרינו איזה 12 קילומטר במקביל לרכבת.
ואני זוכר שזה היה טראומה נוראית בשבילי. שבסופו של דבר.
רכבת בכל זאת קצת יותר מהירה וקצת יותר.
אה. עם כוחות יותר גדולים.
בכל אופן. אני זוכר את זה כטראומה גדולה.
טוב. זהו. אז הגענו לקזחסטן שמה.
וגם הייתה התארגנות. שמה היו כבר גם הצבא הפולני התארגן.
רגע. רגע. רגע.
אבא שלך היה בינתיים. איפה?
אבא שלי היה בהתארגנות של הצבא שיקורסקי. ב. באזור.
באיזה אזור? זה סיפרת.
באזור קזחסטן.
[משובש].
לא. לא. הם עברו ב.
ברכבת. זה.
לקזחסטן.
כן.
עכשיו אתם בעצם שעברתם לקזחסטן.
מי החליט על זה?
אה. דווקא לעבור לקזחסטן.
לא. זה היו. כולם היו מוזנים משמועות.
כי היו כמה מקומות שיהודים עב.
והיו אומרים ששמה מתארגנים.
כן.
מתארגנים באותם המקומות. ואז היו פחות או יותר יודעים ש.
אלה מקומות ריכוז של אלה שעברו מ. ממקומות.
אה. ה.
מסיביר היו מתאספים באותם המקומות. באותם העיירות.
ו. אני לא יודע בדיוק למה במקום הזה לא במקום אחר.
אבל זה היה ריכוז.
ושמה לא רחוק מזה היה גם כן ריכוז.
אה. והתארגנות של הצבא הפולני.
מה זה היה עבורך המעברים האלה?
איך זה השפיע עליך?
אתה עובר ממקום למקום. בכל אופן.
כל פעם אתה מתרגל לבעלי חיים אלו ואחר כך לאלה.
תראי. קשה לי להגיד.
ואין לי שום ספק שזה לא היה פשוט.
אבל אני לא זוכר שזה היה איזשהו אירוע מאוד טראומטי.
זהו השאלה שלי. האם באמת ילדים סתגלתנים.
להבין. זה כנראה. האם זה ההסתגלות המהירה שלך?
תראי. זה עניין די אישי להסתגל לתנאים מסוימים.
ו. היו שם גם עוד ילדים.
ככה שאני הייתי גם ב.
בחברה מסוימת של ילדים.
כי אתה לא סיפרת עדיין על איזה חבר חוץ מ. חוץ מהרומק הזה?
היו שמה. אני. אני זוכר שהיו עוד.
האם שיחקת עם ילדים אחרים.
כי לא סיפרת על זה.
ילדים לא שיחקו אז.
לא שיחקו?
אני לא זוכר ש.
לא היה לך איזה צורך. צורך?
אני לא זוכר שהיו איזשהם משחקים חברתיים או משהו.
או יצאתם בקבוצה נגיד לקטוף. אה.
דובדבנים. נגיד. או בקיץ או.
היה משהו מ.
היה משהו חברתי לילדים?
היה משהו. אבל הרבה ילדים שמה איבדו את ההורים שלהם.
או אחד או 2. או.
או 2 ההורים או אחד ההורים.
היו שם הרבה מאוד יתומים.
והיו אנשים שהיו קצת מארגנים את היתומים והיו מטפלים בהם.
מי? מי. מי טיפל?
עד עכשיו. אנחנו מדברים לפני שהגעתם.
אה. לק. אה. קזחסטן.
מי באופן מדויק. אני יכול להגיד שהיו שמה 2. אה.
2 אפשרויות. או שהיה צבא.
אה. של הצלב ה.
האדום. אלו של הצלב האדום אני זוכר שהיו פעילים ב.
אה. שם כבר? איפה ב. בעיירה הזאת?
בקזחסטן.
לא אני. אנחנו עוד לא בקזחסטן.
אה. שמה? אני לא זוכר מישהו היה.
היו שמה לבד. המשפחות היו מתקבצות ביחד והיו דואגות.
אם היו יתומים אז היו מצרפים אותם למשפחה וזה הכל.
למשל האם מישהו לימד אותך לקרוא?
האם אימא סיפרה לך איזשהו סיפור?
השאלה שלי. איך ילד.
נכון. אימא שלי התחילה ללמד אותי לקרוא בפולנית אבל.
אוקיי.
היא לא. לא דיברה עברית.
ברור. או-קיי.
ולא דיברה. היא. היא דיברה.
אה. באופן בסיסי פולנית.
והתחילה להראות לי שמה את האותיות. וללמד אותי לבד.
אהה. כן. זה אני זוכר שכן היא הייתה עושה. ו.
אתה זוכר איזה ספר שקראת?
לא. לא. לא הגעתי לרמה כזאת.
לא הגעת עוד.
של קריאת ספר.
לילדים.
לא היו שמה ספרי ילדים.
אבל היה אולי איזה. כתבו לך איזה סיפור.
סיפרו לי כל מיני סיפורים.
כתבו לך גם?
אימא הלוא מנסה. איך. איך מלמד.
היו מספרים כל מיני סיפורים.
אה. של ילדים.
האימא כתבה את הסיפור והקריאה לך?
אה. אני חושב שכן.
אני חושב שכן.
זו השאלה.
אני חושב שכן.
אני. אני לא זוכר שהיו שמה ספרים.
ואני זוכר שכן סיפרו לנו סיפורים.
יכול להיות שהייתה כותבת ו. ומספרת את זה.
זאת אומרת שאימא. שאימא נסעה איתך.
היא לא ארזה ספרים בכלל.
או תמונות של בני משפחה?
אנחנו יודעים. היו כאלה שעשו
את זה בשביל זה אני שואלת אותך.
לא. לא. אני אגיד לך.
לנו אמרו שאנחנו צריכים.
במהירות.
לא רק במהירות. גם במזוודה אחת או בשק אחד לקחת הכל.
אז גם לא לקחתם תמונה של בני משפחה?
שום דבר לא לקחנו.
לקחנו רק את הדברים שממש היו חיוניים ל. למחייה.
זה קצת בגדים וקצת מזון. זהו.
אנחנו יודעים אפילו אצל גברים שהם הרבה.
לא היו לנו. לא. כמה שזכור לי.
למשל הרבה לקחו איתם. אתם לא.
אתם לא הייתם משפחה דתית.
אבל סידור. למשל. לקחו.
יכול. תראי. אני לא.
לא היה לי מגעים עם הדברים האלה.
כן.
אני יכול לספר שאנחנו.
והמשפחות ה. שאנחנו הכרנו.
היו רק עם הדברים הבסיסיים ביותר ולא היו שום דברים. אה.
מהבית של. לזיכרון.
לאומנות. לדת. או משהו כזה. לא זוכר.
היו שמה דברים הרבה יותר פשוטים.
מה אפשר יהיה להחליף בכיכר לחם נוספת?
זה היה הדבר. ה.
כמעט היחידי שאימי טיפלה בזה.
מה עשית? אנחנו עוד לא בקזחסטן.
אה. כמו שאני מבינה.
המזון היה מאוד מועט.
מה עושה ילד שהוא רעב?
בורח מהמשטרה.
אנחנו יודעים שבמחנות לפעמ. נשים בייחוד.
לא. מה ש.
דמיינו. בישלו במרכאות.
וזה עזר להם קצת ב. ב.
בטיפה. בטיפונת. להשקיט את הרעב?
האם. אתה זוכר. מה אתה עשית? שרעבת?
תראי. אני לא יכול להגיד שמאוד רעבתי.
מכיוון שאימא שלי תמיד דאגה להשאיר לי משהו.
ואני הייתי גם אוסף כל מיני.
אה. פירות יער וכל מיני דברים מסוג זה.
אה-הא זה חשוב.
אה. ו.
אז כן היית אוסף פירות יער.
עושה השלמות מזה. כן.
אבל אני. קשה לי להגיד לך שאני זוכר שהייתי מאוד מאוד רעב.
אה.
ושזה הציק לי. ל. באופן.
לא הייתי שבע. וזה ברור.
והייתי תמיד מוכן לאכול עוד משהו שהיו מביאים.
אבל שלא הגעתי לרמה של רעב קיצוני.
שהייתי. אה. לא זכור לי.
הייתי תמיד מוצא משהו.
ולכן. אה. אני לא זוכר את ה.
מה אפשר למצוא בחורף למשל?
אני מבינה שבקיץ היו דובדמנים ופרי יער וכל זה.
אבל מה עשיתם בחורף?
שאז הרעב עוד יותר מציק.
נכון. היינו אוכלים הרבה עם מים רותחים.
היו שמים איזשהו פירורי לחם בתוך מים רותחים.
ואומרים: "טוב. יש לך מרק".
והיו אוכלים את זה.
ופעם ביומיים מכניסים גם תפוח אדמה לזה אז היה דבר כזה.
או שהיו מוצאים איזה בצל או משהו מסוג זה.
אבל. אה. אני שוב. אני רוצה.
זה קצת לא נשמע לי הגיוני.
אבל אין לי את הזיכרונות של רעב קיצוני.
שהייתי. אני זוכר שהייתי רעב ושבקושי שקלתי.
כי שאתה מתאר.
שאני הגעתי אחר כך לפרס. אז הייתי.
ב. במשקל של בסביבות 12 קילו. משהו כזה.
אה. שחיף קטן.
אה. אז לא. אז כנראה לא היו לי דרישות גדולות לאוכל.
אבל. אה. זהו. לא.
זה מה שאני זוכר שזה היה.
בכל אופן. באותו המקום הייתה.
עד כמה שזכור לי.
הייתה התארגנות של הסוכנות היהודית.
איפה זה היה?
זה היה כבר באזור המערבי של קזחסטן.
אה. אנחנו עוד לא הגענו לקזחסטן.
אה.
איך הגעתם לקזחסטן? אולי תספר.
ברכבת.
כן.
ברכבת גם כן נסיעה מאוד ארוכה.
כפי שאמרתי בהתחלה בליווי הכלב המסכן.
כן.
ואחר כך בלעדיו. ו.
אחרי. אני לא זוכר כמה.
שבועיים הגענו ל. לאזור הקזחסטן.
מה אתה זוכר מהנסיעה ברכבת הזאת?
גם. אה. נספו.
גם מתו הרבה אנשים.
התנאים היו הרבה יותר טובים מאשר ברכבת הבהמות שהגענו לשמה.
נסענו ברכבת צפופה. אבל רכבת נוסעים עם
ספסלי עץ ואפשר היה לשבת.
וזה לא. לא.
לא היה משהו ש.
צפיפות איומה. כמו שנסענו לשם.
אז אפשר היה. זה. זה לא היה נו.
נוח ולא היה. אבל בכל
זאת זה היה קצת יותר אנושי. הנסיעה הזאת.
ואני זוכר שהיו מקומות שהיו בודקים.
הרוסים היו עושים ביקורות ושנמשכו שעות מרובות.
והרכבת לא הייתה יכולה להתקדם.
הם היו חוקרים כל אחד.
מה שאלו בדרך כלל?
מאיפה הוא. לאן הוא נוסע.
למה הוא נוסע וכל מיני דברים מסוג זה.
ואני זוכר שהיו בודקים שעות מרובות לפעמים.
זה היה מתעכב. אבל בסופו של דבר הגענו לאותו המקום.
‮ל-‭Alma Ata‬. כן?‬
‮כן. ‭Alma Ata‬.‬
כן.
ושמה היינו תקופה.
‮מה אתה זוכר עד שאתה מגיע ל-‭Alma Ata‬?‬
יש הרבה פליטים?
יש המון פליטים.
כן.
ואני זוכר שעשינו גם כמה סיורים בעיר.
זו הייתה עיר.
אה. גדולה. עם מבנים.
אז בשבילי זה היה מאוד אקזוטי.
היו מבנים מזרחיים. היו מסגדים.
והיו עוד כל מיני מבנים מסוג זה.
שעשו עליי מאוד רושם.
ואני זוכר שגם אימא שלי הייתה אז מחפשת.
אה. אחרי אבי.
ורצתה לדעת איפה הם התארגנו ומה האפשרויות לעתיד.
איפה התגוררתם?
אה. שוב התגוררנו באיזשהו חדר אצל משפחה מקומית.
איך מוציאים את ה. אתה.
איך מוציאים מיד. אה.
חדרים. מקומות. שיש כל כך הרבה פליטים?
תראי. התושבים המקומיים התפרנסו מזה.
זה הייתה פרנסה בשבילם.
זה היה מציאות. מציאה.
מדוע? מכיוון שבזמן המלחמה לא היה שפע מזון.
לא היה. בכלל לא היו דברים.
היו מקבלים איזשהו בגד.
שמי שבא היה נותן או איזשהו תכשיט או משהו מסוג זה.
זה בשבילם הייתה מציאה. זה היה.
אה. שיפור מצב.
אה. כלכלי שלהם.
ולכן הם היו.
אז אחד אמר לשני.
מקציבים חדר. והיו שמה מאחסנים.
5. 6 אנשים בתוך אותו חדר.
רגע. אז אתם הייתם בחדר הזה. אתה ואימך?
לא רק אימי.
וגם ה. החברים שבאנו ביחד איתם.
כולם בחדר אחד?
כולם בחדר אחד. אני לא זוכר אם
זה היו 5 או 6 אנשים. בחדר כמובן.
ואיפה אכלתם? היה מטבח?
לא חושב שנתנו לנו להיכנס למטבח. היו מביאים לחדר.
אה. משהו לאכול.
והיינו שמה אוכלים את זה.
אבל לא זכור לי ש. אולי.
אימא שלי הייתה נכנסת למטבח.
אבל אני לא זוכר שהייתי נכנס לשמה.
לא נתנו לילדים להיכנס.
עכשיו. מה. איך היה שם מבחינת. אה.
התנאים וה. מה מבחינת המזון. מבחינת. אה.
אה. הייתה.
אתה כבר היית ילד בן.
לפי החישוב שלי.
הייתי בן. אה. 7.
10.
או 8. 8.
לא אנחנו מגיעים ליותר. אם נולדת ב-33'.
אני חושב שנולדתי קצת יותר מאוחר. אבל.
אז זהו. לא.
אבל אם אתה אומר של.
אם אתה אומר 33' אז היית ילד.
אה. עוד מעט בן 10 תהיה.
לא. לא.
השאלה מה אתה. השאלה מה אתה זוכר. אתה. אתה..
אני לא זוכר שהייתי ילד בגיל 10. אבל.
הייתי מאוד קטן אז. ו. אה.
היו שמה. אני זוכר שהיו התארגנויות של. אה.
ילדים שהיו יתומים ו.
יכול להיות שהיו כבר מסוכנות היהודית. שליחים שהיו שמה.
פגשת? יצא לך?
לי באופן אישי לא.
אלא?
אה. לאימא שלי.
לפי מה? משמועות אתה זוכר?
אני זוכר שדיברו. שהיו שמה מפלשתינה.
שבאו ו. וניסו לעשות.
לארגן קצת. ולרכז את המשפחות וכדומה.
ולתת קצת מידע. ו.
מה אפשר לעשות בעתיד.
ובעתיד נתנו לנו. אה.
אפשרות. אה. ל. ל.
לאותם היתומים. בעיקר לאותם היתומים וילדים.
‮לעבור למחנות מסודרים יותר בפרס. ב-‭Teheran‬.‬
ואז הייתה התארגנות לגבי הדבר הזה.
ואמרו שזה הדבר. אה.
תנאים הרבה יותר טובים.
ויש שמה ארגון יותר טוב והכל.
רק מה. לא נתנו למבוגרים לעבור לשמה בהתחלה.
רק לילדים יתומים או בלי הורים.
למרות שאתה לא היית יתום. היית בלי אבא.
הייתי עם אימא.
אבל לא ידעת ודאי איפה אבא.
לא. לא. אני לא. אנחנו אז לא ידענו.
כן.
לא ידענו. ידענו שהוא באיזשהו מקום ביחד עם הצבא.
אבל אז הם היו בעיראק עד כמה שזכור לי.
במקביל לתקופה הזאת הם.
אני אותו. כמו שאתה סיפרת פתק
שמישהו זרק וכך הייתה לכם אינפורמציה על אבא.
ידעתם עוד על אבא?
לא. לא.
עכשיו היה עוד קשר חוץ מאותו פתק?
לא. לא. לא ידוע לי שהיה עוד קשר.
היה לנו מידע שהקבוצה הזאת של האנשים מהצבא
התארגנה ועברה ל. לעיראק.
ל. דרך פרס לעיראק.
ושמה הם עשו אימונים יותר אינטנסיביים
ו. מהתארגנות של הצבא.
זה אנחנו זכרנו ואמרנו קרוב לוודאי שאבא
שלי נמצא ביחד איתם.
זהו. לא היה לנו משהו מדויק או.
‮עכשיו ב-‭Alma Ata‬. אימא עבדה גם?‬
גם שם מצאה עבודה?
עד כמה שזכור לי. גם הלכה לעבודה.
זאת אומרת אימא מוצאת.
אבל לא. לא.
לא באופן. אה. אה.
מהבוקר עד הערב הייתה עובדת בכנראה מספר שעות.
והייתה הרבה מחפשת מידע על מה לעשות. מה.
איפה החיילים משוחררים.
איפה אפשר מפה ל. להתקדם באיזה כיוון.
בשעה שאתה היית לבד אז כל הזמן גם.
כן. אני הייתי. היו שם הרבה מאוד ילדים זה אני זוכר ו. ו.
השאלה אם עכשיו אתה חלק מהילדים. חלק מהקבוצה.
שמה אני הייתי כבר.
עד עכשיו סיפרת לנו. נתת את ההרגשה שאתה תמיד אולי
עם החבר רומק.
אה. או שאתה עם בעלי החיים.
א. אתה לא תיארת עדיין
שום איזה מגע עם ילדים. עכשיו יש לך?
במקום הזה היו.
איפה. איפה מישהו ריכז אתכם?
א. איך זה היה?
איך אתה פתאום פוגש ילדים?
אני אגיד לך. אני לא זוכר בדיוק מי.
היו שם אנשים מבוגרים שארגנו קצת את הילדים.
איך ארגנו אותם?
וטיפלו. וחלק מזה.
איפה זה היה? באיזה מקום?
פיזית זה היה. זה היה בתוך בית.
זה היה בתוך גינה.
זה היה בתוך. איפה אירגנו?
אני זוכר איזה אולם.
אולי זה היה אולם של בית ספר.
אולי זה היה אולם של איזה מקום ציבורי.
ששמה היו מאו. הרבה מאוד ילדים.
כן.
בגילאים שונים. בחלקם היו באמת ללא הורים.
והיו שם אנשים מבוגרים שעזרו להם.
אה. להתארגן. לאכול. ולהתלבש וכדומה.
אה-הא.
הייתה שם איזשהו ארגון.
אני לא יכול להגיד.
ואתה היית בין הילדים האלה?
אני הסתובבתי ביחד איתם ש.
באיזה מצב אתה זוכר את הילדים האלה?
הרי הילדים האלה הרבה.
כמו שאמרת. היו ביתמות. איבדו.
נכון.
איבדו את הוריהם. באיזה מצב?
ילדים דיברו על משהו?
תראי.
אתה זוכר.
כל אחד סיפר. אה.
קצת מהחוויות האישיות שלו.
מהמצב המשפחתי שלו. אה.
שזה חסר לו את האח וזה. ש.
שההורים שלו אינם. ודיברו על זה.
אבל יחד עם זה.
ניסו להעביר את היום ב.
באיזושהי פעילות משותפת. אה.
יותר. אה. משחקים.
אפילו אני זוכר שנ.
ניסו לשחק שמה.
איזה משחקים?
כדורגל עם איזשהו.
סמר.
כדור מסמרטוטים וכל מיני.
מה עוד? איזה.
איזשהו כדור מסמרטוטים.
כן.
שהיו עושים את זה.
אתה אומר עוד משחקים. איזה עוד משחקים?
אה. היו שמה קופצים בקלאס.
זה אני זוכר. בעיקר ילדות. אבל גם ילדים.
גם הבנים. אה. קפצו?
גם הבנים. אבל בעיקר ילדות היו משחקים בקלאס. זה אני זוכר.
אבל. לא זכור לי דברים אחרים.
לא היו שמה איזה פעולות.
אה. תרבותיות או אחרות. לא.
הדברים התמקדו על דברים יותר. אה. בסיסיים.
איך לבלות את הזמן במשחקים כאלה וכאלה.
לאכול. ו. אה. מקום לינה. זהו.
אלה היו הדברים שהיו [משובש].
רגע מקום לינה אתה.
לי היה באופן אישי.
שמה אני. רוב הילדים היתומים. הם היו ב.
בצורה מקובצת. היו גרים בכל מיני מקומות.
אולמות. שהם היו שמה לנים.
אותם יתומים אתה זוכר איך.
איך היה מבחינת הלבוש שלהם?
איך אתה זוכר אותם?
אה. אף אחד לא התלבש יפה.
לא. ברור שלהתלבש יפה לא. אבל.
אבל לבשו פחות או יותר נגיד בזמן.
זאת אומרת. אה.
השאלה אם מישהו פה שלח או עזר.
אני. אני לא יכול להזכיר לך.
אני פשוט לא הייתי שם לב ל.
פרטים מסוג זה. זה לא כל כך עניין אותי.
לא אבל מה ר. מה אתה זוכר
מהאווירה הכללית של ריכוז של ילדים?
האווירה הכללי. האווירה הכללית
היה של חוסר ודאות מצד אחד. אה.
הילדים היו די בדיכאון מסוים.
מכיוון שאיבדו את המשפחות שלהם.
אז מובן מאליו שהם לא היו ילדים שמחים.
מכיוון שהם תמיד היו מחפשים את הקרובי המשפחה. אם יש.
אם נשארו וכדומה. אה. אבל.
אה. אני לא זוכר שילדים ישבו ובכו.
היו מעסיקים את עצמם. ב.
בכל מיני דברים.
אה. יומיומיים ו.
אני שוב. אה. אולי אני חריג מבחינה הזאת.
אני לא ראיתי את הצד האפל והשחור של המצב.
אני תמיד הייתי מחפש את הצד היותר חיובי.
מה אפשר לעשות.
ומה. איך אפשר. אה.
לשפר את המצב שלך וכדומה.
ואותם אנ. אתה זוכר.
המדריכים או מי שעזר לילדים?
אני באופן אישי לא הייתי איתם במגע.
מכיוון שאני הייתי עם אימא שלי.
אבל אני ראיתי אותם שהם היו עסוקים בארגון של הילדים.
בעיקר היתומים שהיו שמה.
ב. במספרים גדולים.
הם לא. לא היה לי מגע אישי איתם.
אה. אימא שלי הייתה מתעניינת ומחפשת.
אה. את הדרכים האפשריות.
‮ובסופו של דבר כאשר הם התארגנו למעבר לפרס ל-‭Teheran‬.‬
אז אימא שלי הייתה איתם במגע.
ואז אמרו שמעבר לגיל מסוים אי אפשר לעבור לבד.
זאת אומרת שאימא הסכימה אז להיפרד ממך?
כן. היא אמרה ששמה יש תנאים הרבה יותר משופרים.
כן כדי לשפר.
והיא אמרה יש סיכוי שב.
עתיד הקרוב. אה.
גם יתנו לבני משפחה להצטרף.
עכשיו. באו. באותו זמן אנחנו מדברים כבר על שנת 43'.
אתה זוכר שהיית.
42' נדמה לי.
42'. ארבעים.
אתה זוכר ש.
42' זה אחת הש.
השנים הקשות ב.
אפילו בתולדות העם היהודי הייתי קוראת לזה.
האם שמעתם. ידעתם מה שקורה ליהודים.
שמעתם על גטאות.
אתה זוכר שמישהו דיבר. היית ילד. נגיד.
כי נולדת ב-33' כמו שאתה. נגיד.
האם שמעת דיבורים של מבוגרים על
הדברים האלה? הלוא כל ההורים.
אה. שמענו.
הלוא אימך השאירה את הוריה שם.
שהמבוגרים היו דנים בנושאים האלה.
מה זאת אומרת דנים?
היו מספרים אחד לשני מה.
שמה?
אם הם שמעו משהו על המשפחות שלהם.
או על החברים שלהם שנשארו.
מה. מה קרה.
לא היו לנו ידיעות מוגדרות או. אה.
ידענו שמאוד לא טוב.
באיזה מידה לא טוב? לא ידענו.
זאת אומרת.
לא סיפרו לילדים על ה. על ה.
לא אבל ילדים שומעים.
כן. אבל לא סיפרו.
לא הגיע לאוזנינו של מחנות השמדה.
לא. אבל גטאות למשל.
גטאות שמענו שיש. שריכזו את היהודים באזורים
מסוימים של הערים כדי לא לאפשר להם לצאת.
אה. החוצה. והם היו סגורים באותם בר. רובעים.
זה שמענו. אבל. אממ.
מה זה אמר לנו?
לא הרבה. מה זה.
לי לא אמר הרבה.
אני יודע שזה לא נעים להיות סגור.
אבל. אה. לא היו לנו
מידע שאם מישהו יוצא יורים בו. זה לא ידענו.
אהה. ידעתי שיש דברים כאלה של בידוד יהודים. ו.
אבל מעבר לזה לא.
יכול להיות שהסתירו לנו
ההורים המבוגרים הסתירו בפני הילדים את המידע יותר מדויק.
יכול להיות שהם ידעו הרבה יותר.
אבל לי באופן אישי זה לא הגיע אליי.
אבל. אה.
אין לי שום ספק שהיו שמועות והשמועות האלה עברו מפה לאוזן.
וכולם פחות או יותר היו מעודכנים.
כי כל. כל המבוגרים האלה כמעט עזבו את המשפחות שלהם ב.
נכון.
אז איך אתה זוכר את אימא שלך כ.
שהיא דאגה. שהיא.
או שהיא לא הראתה לך פשוט?
היא לא הראתה לי את הדאגות האלה.
לא. לא. אני חושב שהיא הסתירה בצורה די מוצלחת.
או שבאמת אנשים היו עסוקים בשרידה היומיו. היום-יומית?
גם זה. גם זה היו.
שגרה יומיומית מילא את כל ה. רוב הזמן.
בכל אופן. אה. שמה אני זוכר שהיו התארגנויות.
הרבה יותר משמעותיות.
כן.
לגבי מה לעשות עם כל המסות האלה של האנשים שהשתחררו. מ.
מ. מה.
ההגליה לסיביר. ומה הם יכולים לעשות בהמשך.
אז זהו. זה אחד הדרכים.
זה היה ל. לעבור לפרס.
ושמה אני זוכר שכן הייתה איזשהי התארגנות מ.
מ. מפלשתינה.
מהסוכנות היהודית או גופים מקבילים שהם.
הם. אה.
ארגנו את הדברים. ארגנו את הילדים.
ו. אה.
‮הקימו מחנות על יד ‭Teheran‬ לאותם הפליטים.‬
שאחר כך היו גם פליטים יותר מבוגרים. משפחות וכדומה.
‮וזה היה במאהלים גדולים מסביב ל-‭Teheran‬. באוהלים.‬
עכשיו איך. אה.
לפי מה אירגנו את הילדים. לפי גילאים. כן?
אמרו שאפשר להעביר את הילדים. מגיל.
אני לא זוכר 8. 9.
משהו כזה. יכולים לעבור. פחות מזה לא.
ואני זוכר שאימא שלי לקחה.
הלכה לצלב האדום עם איזשהו מסמך.
והביאה לי מסמך שאני. אה.
יותר מבוגר ממה שהייתי.
ואז יכולתי ל.
להצטרף לקבוצה של אלה.
זאת אומרת שבמקום הזה.
‮‭Alma Ata. Alma Ata‬?‬
התבגרתי קצת.
התבגרת. לא. אבל הייתה לפי הדברים שלך.
הייתה עזרה של אנשי הצלב האדום.
הייתה שמה גם צלב האדום. כן.
היה שמה צלב אדום.
אני יכול להגיד לך.
מכיוון שיש לי עדיין את המסמך הזה.
כן. אנחנו. באמת נצל.
אני לא זוכר איפה.
אבל יש לי את המסמך.
אני זוכר. צלב אדום ו.
זאת אומרת הם משנים לך את הגיל שם.
ב. מה. מה.
אה. אנשי הצלב האדום עזרו לך? במה?
על זה שנתנו לי תעודה שאני יליד כך וככה.
אני יליד כך וכך.
כן. יום ו.
וחודש זה אותו דבר.
רק שנה כנראה קצת הוסיפו.
שינו שם. לא?
לא. שם. שום דבר לא.
מ-המ.
כל השם נשאר.
אז אתה בעצם. אהה.
אתה זוכר את הימים האחרונים לפני הפרידה מאמא?
הלא האמא לא ידעה שהיא 100% ת. תגיע לפרס.
היא אמרה שהיא תגיע ושאני אחכה.
ושיש שם עוד ילדים שאני מכיר.
ושזה יטפלו בנו יפה.
ויש שמה אוכל הרבה יותר טוב.
ו. ותנאים יותר טובים.
ככה שהיא. היא אמרה ועוד מעט היא תבוא.
אתה הבן היחיד. בן יחיד.
כן.
נכון? אה. נשאר.
כל הזמן היית עם אמא.
איך אתה מרגיש שאתה יודע שאתה צריך להפרד מאמא?
אתה זוכר משהו מזה?
אני מנסה להדחיק את התקופה הזאת. כנראה.
כן. אבל אני. כן.
מכיוון שאני זוכר. אהה.
לא זוכר את הרגשות שלי.
אני זוכר ש.
שהגעתי לשמה בקבוצה עם כל הילדים.
אז עמדו שמה שורות ארוכות מאוד של אוהלים.
ולכל אוהל הכניסו איזה 8 ילדים.
והיינו שמה בבוקר. אהה.
קראו לנו ל.
לארוחת בוקר. והיו שם ספסלים
ארוכים והיו מחלקים את האוכל ב. בארוחות.
אהה. ואחרי. אהה.
תקופה מסוימת אני הרגשתי שאני לא.
לא כל כך מרגיש טוב.
ונפלתי למשכב וחליתי.
בהתחלה זה היה נדמה לי חצבת.
ואחר כך התווסף לזה גם.
אה. אה. צהבת.
ואז הפסקתי לאכול לגמרי וירדתי כמה קילו ולא.
ומישהו היה תמיד מביא לי איזה נוזלים ומשהו זה זה.
והייתי במצב שאני לא. הביאו אפילו רופא.
והוא אמר: "אין לך סיכויים ו.
ל. לשרוד." ו.
רגע. אבל כל ההידרדרות הזאת. אה.
זה אחרי כמה שבועות.
בתוך. אה. כבר ב.
בתוך המחנה הזה.
בטהרן?
כן.
לא. אבל רציתי לדעת עוד פעם כדי לשמור.
אה. רצף כרונולוגי.
כן.
אה. איך הגעתם עד.
אה. טהרן? הלא זה דרך די ארוכה.
בדרך ספינה. ספינה.
כן. מה אתה זוכר מההפלגה?
אני זוכר שהיינו שם על הסיפון והסת.
אתה זוכר את הפרידה מאמא?
אה.
אמא שלי ליוותה אותי עד
האונייה ואמרה: "שהנה זה כדאי לך ויהיה לך יותר טוב.
ואני עוד מעט אבוא ומטפלים בך יפה וזה בס. יהיה בסדר."
אתה זוכר פרידות אחרות של ילדים מהוריהם? ילדים.
תמיד היו איזה בכי ופה.
וזה לא. לא פשוט.
בוודאי שלא.
להפריד. לא. אה.
אבל כפי שאמרתי. הרוב זה היו יתומים שמה.
לא היו להם אנשים מלווים.
לא אבא ולא אמא. אתה אומר.
לא אבא ולא אמא.
זה מה שייקרא אחר כך ילדי טהרן.
נכון. נכון. בדיוק וזהו.
אז הייתי שמה. ואחרי כמה שבועות חליתי.
ואחרי שחליתי. אה.
אמרו לי שאין לי סיכויים לשרוד.
רגע. למי אמרו את זה?
לך אישית כילד?
לא. היה שמה מישהו שהיה אחראי על האוהל הזה.
רגע. איך זה היה? א'. איפה היו.
אוהלים של 8.
הגעת לשם.
8 מיטות.
ואתם התגוררתם. א'.
כמה ימים. אה. כמה זמן לקחה ההפלגה?
הפלגה בעצמה הלא לקחה כמה זמן.
אה. אני לא זוכר כמה.
אבל זה לא היה משהו ארוך. יומיים. משהו כזה.
אבל זה. איזה.
יומיים. משהו. משהו מסוג.
בקנה מידה כזה. לא יותר מזה.
מה אתה זוכר מהאווירה בספינה?
הלא הייתם רק ילדים כמעט?
אני זוכר שלא הייתה ספינה אחת.
היו שמה עוד כמה ספינות.
כן?
ואנחנו תמיד הסתכלנו איך הספינות.
מה עושים בספינות האחרות.
והיו שמה. בחלק
מהספינות היו אפילו החיילים הפולניים שהלכו. נסעו להתארגן.
וזה היו ספינות משא. לא ספינות נוסעים.
כן. ברור.
ואנחנו ישבנו על הסיפון.
אהה. הושיבו אותנו על הסיפון.
ואני זוכר עוד ש.
ה. הדבר.
האוכל היחידי שהביאו לנו.
זה היו קופסאות עם קרקרים מאוסטרליה.
זה היו קרקרים גדולים שצריכים
היו פטיש כדי לשבור אותם. זה משהו נורא.
וזה אמרו: "תיקחו ככה 3 חתיכות. זהו."
ואיך ה. באיזה מצ.
היו צריכים לשים אותם במים כדי שאפשר יהיה לאכול.
עכשיו. באיזה מצב היו הילדים תוך כדי הפלגה. בכל אופן?
נהנו מאוד.
נהנו?
כן. הסתכלו דרך הסיפון ל.
לראות מה יש באוניות אחרות.
היו שמה. כל ההפלגות האלה היו עם.
אהה. בלונים נגד אווירונים. היו שמה וזה.
זה היה. בתקופה הזאת היו מפריחים כל מיני דברים.
כדי שה. המטוסים לא ינמיכו טוס. וזה הייתה חוויה.
לילדים?
כן. כן.
וגם לך?
כנראה. כנראה. [כך במקור]
בבקשה.
טוב. במחנה הזה על יד טהרן.
כפי שאמרתי. אהה.
היו הרבה מאוד ילדים.
וכ-8 בכל אוהל.
ולאחר תקופה של מספר שבועות חליתי בצורה קשה.
עד כדי כך שהרופא אמר שסיכוי שלי לצאת
קלוש למדי. בתנאים האלה.
ואז. אה.
אמי הגיעה באוניה.
ראתה מה המצב. היא.
אה. שכרה חדר ב.
בעיר. הוציאה אותי משמה.
הביאה לי רופא ומזון מתאים ושרדתי.
יצאתי מהמחלה הזאת ושרדתי.
וזהו. לאחר מכן הייתה התארגנות.
אתה נפגשת עם ילדי טהרן בעצם. ראית את הילדים?
כן.
כן. והיית איתם.
כן. הלכנו לאכול ביחד.
מה עשו איתכם? מה עשו איתכם שם?
היו איזה פעולות. אה. משחקים.
אה. אבל. אה. אני לא זוכר משהו מיוחד.
היו פעולות. היו שם מדריכים והיו פע.
מ-המ.
פעילות חברתית.
אחרי כמה זמן אימך הגיעה?
אחרי זה יוצא בערך. אני חושב.
אה. 7. 8 שבועות. אימי הגיעה.
ואז היא הוציאה אותי.
שהייתי. שבועיים הייתי חולה מאוד.
הוציאה אותי. ואני זוכר.
הביאה לי מאכלים מאוד טובים ותרופות.
והיה שמה. היא הזמינה רופא שהוא נתן לי תרופות.
ויצאתי מ. מהמחלה הזאת.
ואחר כך. אה.
הייתה התארגנות שהייתה ב-2 כיוונים.
2 אפשרויות נתנו לנו ל. להמשיך.
אחת האפשרויות. זה היה ל.
אה. במקביל לצבא של אנדרס.
אז זה היה כבר צבא של אנדרס.
אה. המשפחות נסעו לאנגליה וקיבלו שם
אזרחות או תושבות בתוך אנגליה.
והייתה עוד אפשרות לאלה שהיו להם קרובי משפחה בארץ.
בארץ ישראל. קרובי משפחה קרובים.
אז. אה. אפשר היה להגיע לארץ.
אה. מסיבה זו או אחרת החלטנו להגיע לארץ.
ואז. אהה. התארגנו ב.
בנמל. אה. יותר. אה.
מערבי. צפון מערבי. אה. דרום מערבי.
אני לא זוכר אם פחלווי או א. איזשהו נמל פרסי.
התארגנה שיירה ענקית של אוניות.
שאז בתקופת המלחמה היו כל האוניות.
אה. היו מלוות בספינות מלחמה בצורת של שיירות.
וכולם הפליגו עד נמל עדן.
בנמל עדן אני זוכר. היה חום אימים.
זה אני לא יכול לשכוח.
היה משהו בסביבות 50 מעלות חום. משהו נורא.
אנשים היו מתעלפים. שופכים מים אחד על השני. היה ממש נורא.
ושמה התפצלו ל-2. 2 שיירות.
אחד לאנגליה מסביב לכף התקווה טובה.
מסביב לאפריקה. והיו מגיעים דרך האוקיאנוס לאנגליה.
והשיירה השנייה היה דרך המפרץ הפ. אה.
דרך המפרץ סואץ אל. אהה.
משמה ברכבת לארץ ישראל.
הייתה רכבת שהיא היתה נוסעת ממצרים ל. לארץ ישראל אז.
ואז עלינו על הרכבת והגענו לעתלית. למחנה עתלית.
הא.
ואז. אה.
הורידו אותנו ל. למחנה והיינו במחנה.
זה היה מחנה פליטים גם כן. של עתלית.
ואז חיפשנו את המשפחה.
שניסינו ליצור קשר עם המשפחה.
ואחרי איזה תקופה של שבועיים. 3. אה.
המשפחה הגיעה ונתנו לנו ש.
אישורים שאנחנו יכולים. אה. לצאת מהמחנה.
בשלב ראשון. עוד לפני שאישרו לנו סופית.
הביאו אותנו לבן שמן.
היינו שמה איזה שבועיים במחנה בבן שמן.
ואיפה אמא הייתה?
איתי.
כל הזמן?
כן. מאז. כן.
ולאחר מכן.
אה. עברנו לגור ביחד עם המשפחה בחיפה.
מי זה המשפחה? מי היו?
אה. זה היו מצד אמא שלי ב. איזשהו בת דודה.
למעשה דודה שלה. עם.
עם 3 בנות. שגרו בחיפה.
בדירה של. אה.
3 חדרים. כאשר בת הגדולה הייתה
נשואה עם תינוק ויתר הבנות.
2 הבנות האחרות. גרו בחדר השני.
ביחד עם. אני זוכר. זוכר כלב גדול.
ובחדר השלישי גר ה.
הזוג הצעיר עם התינוק.
בכל אופן. אנחנו קיבלנו ב. באמצע איזשהו פינה.
העבירו את התינוק. ביחד עם
הזוג הצעיר למרפסת. כדי שיהיה מקום.
סגרו קצת את המרפסת.
הזוג הצעיר עם התינוק היו במרפסת.
אנחנו היינו ב.
בחדר והיתר היו בעוד חדר.
ככה שהצטופפנו שמה בתוך הדירה הזאת.
ולאחר מכן נוצר קשר עם אבא שלי שהיה בצבא.
איך זה. איך זה באמת.
אה. נוצר הקשר הזה?
אהה.
איפה אבא היה באותו זמן שנוצר הקשר?
באותו זמן. בהתחלה הם עברו מעיראק. שהייתה התארגנות.
דרך ארץ ישראל ב.
היה מחנה גם בארץ לתקופה קצרה.
לאחר מכן הם עזבו לאפריקה.
ממ.
ואחר כך מאפריקה. עם הפלישה לאיטליה. הם עברו לאיטליה.
זה היה המסלול שלהם.
אנחנו נפגשנו עם אבא שלי.
שהם היו תקופה מסוימת בארץ.
הצבא הפולני. היה איזה תקופה קצרה.
נכון.
בארץ.
אתה זוכר את הפגישה עם אבא?
אחרי הרבה זמן.
אהה. כן.
אנחנו נפגשנו באמת. הייתה פגישה מרגשת.
ואבא שלי הביא לנו כל מיני דברים שהצבא נתן.
היה שמה. אני זוכר.
אה. נפי. אה. נפי או.
מה זה?
אה. זה ש. נפי זה ש. קנטינות. אה.
בריטיות. זה כמו.
שקם.
שקם. רק. אה. בריטי.
אז הם עשו את זה גם לצבא הפולני.
קראו לזה נפי והיו שמה כל
מיני מצרכים שקשה היה מאוד להשיג בתקופה הזאת. אהה. בשוק.
והם היו תקופה מסוימת.
אחר כך הוא עזב ביחד עם הצבא ל. לאפריקה.
היו בדרך. נדמה לי דרך מצרים.
לעוד איזשהו מקום באפריקה. בכל אופן.
ואז היו לנו מדי פעם קשרים דרך דואר צבאי.
אפשר היה ל.
איכשהו לשמור על הקשר.
בארץ היינו כאמור בהתחלה במשפחה בחיפה.
ולאחר מכן קיבלנו חדר בתל אביב.
אהה. זה היה ברחוב הרב קוק.
נדמה לי. לא. יונה הנביא בהתחלה.
מ-המ.
אם אתם יודעים איפה זה?
כן.
זה ב. בין רחוב הירקון לים.
אז היה שמה איזשהו מלון ישן.
שהפכו אותו לבית דירות לעולים חדשים. ושמה קיבלנו חדר.
ומה שזכור לי עוד מהתקופה הזאת.
שהיינו שמה בתל אביב.
שאז. אה. הייתה הכרזת המדינה.
ואני הייתי ב. לפני בניין המוזיאון.
על יד שדרות רוטשילד.
אה. אלנבי.
שדרות רוטשילד. היה שם.
איפה שהייתה הכרזת המדינה.
אה. את ודאי יודעת.
כן. כן.
יותר בדיוק את הבניין הזה.
גם שמה הייתה התקהלות.
ואמרו שכדאי לבוא. ו.
ואז שמה שמעו ברמקול את בן גוריון.
ואחרי זה על הקמת המדינה.
ואנחנו ישבנו עם. עם עוד הרבה ילדים. היינו בחוץ.
אהה.
ואז הייתה תקופה שהייתי צריך ללכת לבית ספר.
ואמא שלי תמיד. אה.
שאלה איזה בתי ספר טובים יש בעיר?
אמרו: "ב. בדרום לא כדאי.
זה לא בתי ספר מצטיינים.
כדאי בית ספר בצפון."
והמליצו לנו על הבית ספר הכרמל. אני לא יודע אם אתם.
כן.
יודעים איפה זה. זה לא רחוק מהבימה.
כן. כן.
ברחוב הנביאים שמה.
אבל זה מרחק.
הייתי צריך לעבור את רחוב הירקון.
כדי ללכת למרכז העיר.
אי אפשר היה לעבור אז רחוב הירקון.
מחסן בק היו צלפים.
כל מי שעבר את הרחוב. צלפו.
ואז. אה. מוניות תל אביב עשו עסקת החיים.
שמו פח גדול על צד אחד.
עבה. על צד אחד של מונית.
והעבירו קבוצות של אנשים את הכביש
מצד אחד לצד השני וגבו על זה כסף של נסיעה.
כל פעם הייתי צריך לקבל את הכמה מיל. זה כמה.
זה 2 מיל היה. משהו כזה.
כדי לתת לנהג שנעבור בביטחה את הרחוב הירקון.
וזהו. אז הלכתי לבית ספר הכרמל.
ואז ב. נדמה לי.
איך הסתגלת?
איך הסתדרת עם העברית?
הלא לא ידעת עברית.
לא ידעתי. הייתה לי מורה פרטית.
הא. הביאו לך מורה פרטית.
הייתה לי מורה פרטית בעברית. כן.
אני זוכר שהייתה לי
מורה והיא הייתה באה אליי והייתה מלמדת אותי.
ואמא שלי עוד התחילה ללמד אותי לכתוב בפולנית.
אז ידעתי כמה מילים לכתוב בפולנית.
אבל. אה. לא ידעתי לכתוב עברית.
ואז המורה באה ולימדה אותי גם לדבר וגם. אה. לכתוב.
ואז איכשהו השתלבתי בבית ספר. אהה. הכרמל.
ומכיוון שלא הייתי יכול להצטיין בלימודים בגלל קשיי שפה.
הושיבו אותי. היה שמה ילד אחד.
ילד טוב. כזה שהיה תמיד שקדן.
אה. שמו היה מנחם גולדברג. אני זוכר.
אחר כך הוא היה נשיא בית המשפט לעבודה.
מ-המ. כן.
אה. הוא היה תמיד שקדן כזה וזה.
ואז הושיבו אותי על ידו.
ואז אני הייתי אומר: "מנחם.
תן לי להעתיק את השיעורי בית שלך.
אתה כותב הרבה יותר יפה."
ואז הייתי מעתיק את השיעורים שלו והמחנך היה תמיד מחייך.
שהיה רואה את ה.
אה. 2 העבודות הזהות האלה.
אחרי נדמה לי שנתיים.
שכבר דיברתי עברית וכתבתי וזה.
קרא לי המחנך ואמר: "תשמע.
יש פה עולה חדש והוא מדבר רק פולנית ואתה תעזור לו."
והושיב אותי. זה היה אריה דורסט.
מממ. אה-הא.
ואז אני לימדתי אותו עברית.
אני לא יודע אם הוא הזכיר את זה. שהוא למד.
אני עכשיו.
בבית ספר הכרמל.
כן. הוא בטח סיפר על זה. כן. כן.
בכל אופן. אז אני ישבתי.
ואז זה היה עוד אחד.
‮שזה ה. הם היו מאותה עיר. מ-‭Lvov‬.‬
ואז היה עוד ילד אחד.
שהיה שנה יותר מבוגר. זה יוסף שנקר.
אה. כולכם. כל.
אז היינו.
כולכם הפכתם לרופאים והייתם בני רופאים. נכון?
נכון.
שלושתכם.
אהה. דוס ואני בטוח שנקר.
יכול להיות. אני לא.
מה גרם לך ללכת באמת בדרכי אבא?
אני חושב שהוא מאוד.
אה. המליץ על זה.
שתלמד רפואה.
ואני אהבתי טבע ואהבתי את זה ולהתחיל לימודי רפואה.
היה להתחיל שנת. אה.
לימודים. אהה. של טבע.
כן. מדעי הטבע.
אז הייתי. כן.
והייתי לומד על בעלי חיים.
וכל הדברים האלה לפני שבכלל התקרבנו לבן אדם.
אה. בכל אופן. אני זוכר שאז בתקופה
הזאת היינו כבר. קצת התבגרנו.
הגענו לגיל בר מצווה וקיבלנו אופניים.
ואז שלושתנו היינו נוסעים בסופי שבוע מסביב לצפון תל אביב.
עד לגבעתיים על האופניים.
היינו עושים טיולי אופניים.
אחר כך אפילו היינו יוצאים בצפון ל. לנהריה ביחד בחופשות.
והיינו נוסעים לאורך גבול הצפון על אופניים.
זה מה שמבחינה זאת.
אה. עם הילדים ש. שבאו מפולין.
זהו. ואחר כך. אהה.
אני התחלתי ללמוד מ.
רפואה. אבל אריה דורסט התחיל שנה לפניי ללמוד רפואה.
הוא היה בעתודה.
אני לא התקבלתי בהתחלה.
מ-המ.
אז הלכתי להיות טנקיסט. הייתי בשריון.
ואחרי שנה וחצי. שהייתי כבר מפקד טנק.
אמרו: "הנה. יש עכשיו מקום בשבילך בבית ספר לרפואה."
אז עשיתי דחיית שירות והלכתי ללמוד רפואה.
וזהו. וגמרתי שנה אחרי דורסט ושנקר. גם כן.
הם למדו שנה לפניי.
וזהו פחות או יותר.
אה. מבחינת הלימודים.
כל אחד פנה בדרכו.
אחד. אה. הפך להיות גניקולוג ודורסט הלך לכרורגיה כללית.
ואז אני רציתי אורתופדיה.
אבל לא היה מקום.
אז אמרו: "אז תלך להיות כירורג כללי. זה הכי קרוב."
אמרתי: "בסדר. מה אני יכול לעשות?"
ואז דורסט. שתמורת זה שאני לימדתי אותו עברית.
הוא לימד אותי לעשות קשרים בניתוחים.
ישבנו ביחד בין הניתוחים והתאמנו בקשירת קשרים.
ועוד כל מיני פעולות כירורגיות.
והוא הדריך אותי אז.
הוא היה שנה יותר גדול.
אז היה מדריך וזהו.
ופחות או יותר. אחרי כ-5 שנים מצאו לי מקום באורתופדיה.
אז עברתי לעוד 5 שנים באוטופדיה.
סליחה. אני פשוט.
אתה פשוט. [כך במקור]
כן. אז זהו. זה פחות או יותר.
אה. מבחינה מקצועית. אה.
אה. גמרתי גם את הכירורגיה הכללית.
אחר כך התחלתי את האורתופדיה.
ואחרי 10 שנים של השתלמות.
אממ. גמרתי את הכירורגיה האורטופדית.
ואז אמרתי: "טוב.
אני 10 שנים השתלמות.
זה. אני צריך להיות סופר."
אז הבוס שלי.
פרופסור מקים קרא לי ואומר: "אתה חושב
שאתה יודע את האורתופדיה באמת?
אתה כבר כירורגיה."
אז אני אמרתי: "אני חושב שכן."
אז הוא אומר: "אתה טועה.
אתה לא יודע כלום.
אתה צריך עכשיו לנסוע למרכזים טובים בחוץ לארץ וללמוד שמה."
ואז הוא סידר לי איזשהו מקום
‮טוב באוניברסיטה ב-‭Ohio. Cleveland‬.‬
מ-המ.
ולפני זה נסעתי עוד לאיזשהו השתלמות באירופה.
‮וביקרתי באותה הזדמנות ב-‭Warsaw‬.‬
‮ששם היה קורס של ‭W.H.O‬.‬
‮ל-‭Lwów‬ לא נסעת באותה הזדמנות?‬
לא. לא נסעתי.
מדוע?
אז הייתה. אז בשנת 70'.
כן. זה היה משטר.
פולין הייתה קומוניסטית.
כן.
ולא נתנו לישראלים להיכנס.
אה-הא.
ואז הם לא נתנו.
אי אפשר היה.
לי להיכנס באמת גם ל. להשתלמות הזאת.
ואז הייתי צריך לעשות. אה.
מהומות גדולות ולהגיד שאני אתלונן בארגון בריאות עולמי.
ואז נתנו לי.
אהה. תעודת מעבר דרך פולין.
ושמה היינו חודש ימים בהשתלמות הזאת.
וייאמר לזכות שמי שארגן את האזור הזה.
זה רק בארצות קומוניסטיות טוטליטריות.
אפשר היה לבנות מין מערכת כזאת שבן
אדם שהוא מגיע מרוסק מתאונה קשה ביותר.
עובר את כל השלבים של טיפול רפואי.
שיקום מקצועי.
וכאשר הוא יוצא יש לו כתובת של מפעל שהוא
יכול לבוא להיכנס אליו ולעבוד.
הוא לא יוצא לפני זה.
ולפעמים הדבר הזה נמשך שנה או יותר.
וזה היה מעניין. אבל זה לא ישים בארצות רגילות.
זה רק במשטרים טוטליטריים שיכולים להשקיע מיליונים.
וזה ישים.
טוב. אז אני הייתי נציג ישראל באותה. אה.
באיזה גיל התחתנת?
אה. אני התחתנתי פעמיים.
אה-הא.
התחתנתי פעם בגיל 30 ומשהו ופעם שנייה 39.
אממ.
אז יש לי 2 ילדים מנשואים ראשונים ו-3 מנישואים שניים.
אה-הא. אתה דיברת עם.
עם הילדים שלך על מה שעברת? אה.
כן. כן.
הם שאלו אותי. אז אני.
אתה. היום יום השואה.
זה יום מאוד מיוחד.
האם אתה. אהה.
רואה את עצמך כניצול שואה?
אתה מגדיר את עצמך כניצול שואה בהרגשה הפנימית שלך?
בהרגשה הפנימית שלי. לא.
לא.
אני.
ומדוע?
מכיוון שאני שמעתי מה שעבר על האנשים שהיו בתחת
השלטון הגרמני והיו במחנות ריכוז ומחנות השמדה.
ואני לא יכולתי להגיד שהייתי שמה.
מ-המ.
אני.
זאת אומרת. היה ח.
לא הייתי. אורח החיים שלי בתקופה הזאת לא היה פשוט.
כן. אז.
היה אפילו מסובך. והיה קשה.
אבל לא הרגשתי סכנת חיים.
לא איימו עליי באופן ישיר בסכנת חיים.
ולכן יש לי איזשהו קושי. אה.
למשל. איך השפיע עליך משפט אייכמן שהיה ב-60' ו. 1961.
כן. אני הייתי מאוד.
אהה. מאוד.
אהה. רגיש לכל המ.
מ. מהלך המשפט.
וברור היה לנו מה שנעשה אז באירופה ובכל הדברים האלה.
והייתי מאוד. אהה. אהה.
קשוב למה שנעשה בבתי משפט.
ומה שנ. שנעשה. והייתי מאוד.
אה. ביחד עם המהלך המשפט. בהחלט. כן.
אתה הרגשת שמשהו היה שונה?
זה. הם אומרים שמשפט אייכמן שינה בעצם את החברה הישראלית.
נתן לגיטימציה לניצולי שואה לדבר יותר.
אתה הרגשת את זה כ?
אני אף פעם לא הרגשתי שאני לא יכול.
לא אתה. אבל אתה ראית אחרים ניצולי שואה.
אולי אחרים. אולי כלפי אחרים. כן.
כן?
באופן אישי. אני לא יכול להגיד את זה.
כן.
מכפי שאמרתי לך. אני לא יכול
להרגיש את התחושה הזאת של ניצול.
שהייתי על סף מוות.
הייתי בסכנה. הייתי בתנאים לא טובים. הייתי ב.
ב. אפילו בסכנת מוות ממחלה.
שהייתי שמה לבד וכל הדברים האלה.
אבל יחד עם זה.
לא איימו עליי באופן ישיר.
ואני לא יכול ל.
להרגיש את התחושה שאני ניצול.
ניצול. זה מישהו שמאיימים עליו להרוג אותו.
והוא ברגע האחרון באיזה צורה ניצל ממוות.
אני לא יכולתי להרגיש את זה.
לא. לא הייתה לי תחושה כזאת.
מממ.
ולכן יש לי בעיה עם זה.
אומרים: "למה אתה ככה?"
אני אומר: "זה מה שאני מרגיש.
אני לא יכול להרגיש אחרת."
מ-המ. ברור. ברור. עשית טיול שורשים? אה. ל.
עשיתי.
ואיך הרגשת?
אהה. עשיתי.
זה הייתה סגירת מעגל עבורך? או.
אז רציתי לעשות מין סגירת מעגל כזה. ונסעתי.
‮אחרי שהייתי בכנס רפואי ב-‭Warsaw‬.‬
אמרתי לאשתי: "אנחנו ניסע עכשיו ל.
‮באותה הזדמנות לבקר ב-‭Lvov‬. לראות את העיר.‬
לראות את הבית. לראות את ה. אה.
בית חולים שאבא שלי עבד ואת המקומות שאני זכרתי מילדות.
‮ואחר כך נסענו דרך ‭Krakow‬.‬
ביקרנו במחנות. אהה.
באושוויץ. במקומות כאלה לפני חזרה.
והיה לנו שמה ליווי צמוד מ.
‮מרופא שהשתתף איתי בכנס. יליד ‭Krakow‬.‬
הוא ליווה אותנו צעד אחרי צעד בכל המקומות. לא יהודי.
ושהגעת. אהה. שהג.
‮שהגעתי ל-‭Warsaw‬.‬
‮לא ל-‭Warsaw‬. ל-‭Lvov‬.‬
‮ל-‭Lvov‬. הא. לא. היינו לבד.‬
היה לנו שמה מדריך. ביקשנו מדריך.
איך הרגשת שעלית ל. לדירה שבה התגוררתם?
הרגשתי קצת משונה.
זה היה מוכר מאוד?
אה. היו לי כמה סימנים.
חדר כניסה לחדר מדרגות.
הצטייר בעיניי באיזושהי צורה.
יותר גד.
אבל מה? פתאום אני רואה בחדר
מדרגות יש שמה תלוי מזגן תדיראן.
איך זה?
הייתה לי הפתעה.
כנראה שהם קנו מתדיראן מזגנים.
כנראה יש. כנראה יש.
בכל אופן. כפי שאמרתי לך. ע.
עליתי שמה לדירה. וידעתי שזה קומה שנייה וחדרים גדולים.
ובהתחלה לא התמצאתי. כמו שאמרתי לך.
זה. הם שינו את הדירה.
בסופו של דבר מצאתי את ה. כל החדרים.
כמו שלמעשה היו באופן מקורי.
ובאותה דירה אני נולדתי.
אני לא נולדתי בבית חולים. אני נולדתי בדירה.
אבא שלי היה גניקולוג.
הוא ביקש ממיילדת שתבוא ונולדתי בדירה.
אז זהו מקום ההולדת שלי.
הכרתי את זה. ואחר כך הלכנו עוד לסביבה. לגן וכדומה.
אתה מדבר עדיין פולנית?
אה.
או קורא פולנית?
קורא לא. אממ. לדבר.
אני שנים לא דיברתי.
וב. בזמן שהייתי בחוץ לארץ.
או שאני מסתובב בחוץ לארץ והפולנים מדברים
שפה מקצועית. לא מבין.
מ-המ.
שפה בסיסית. אני יכול איכשהו להגניב מילה או 2.
והם חושבים שאני מבין גדול ב. בשפה.
מדברים איתי. אז אני אומר: "כן. כן. כן."
אבל לא כל כך מבין.
הרבה מילים אני לא. לא מכיר כבר.
יש שמה. פולנית זה מ. זה שפה קשה.
בהחלט.
זה לא שפה פשוטה.
בייחוד לנו. הישראלים.
לא. לא. זה שפה עם מילים קשות.
זה. וגם כל הביטוי ה.
הוא קשה. הוא לא פשוט.
אה. ת.
אז ככה שאני לא יכול להגיד.
למרות שהנהג הפולני שקיבלתי ב.
בוורשה דיבר איתי כל הזמן פולנית.
ואני עניתי לו: "כן. לא. כן. לא.
ימינה. שמאלה."
וזהו. יצאתי לידי חובה.
אבל. אה. להגיד.
אהה. בשפה מקצועית בכלל לא.
אהה. פרופ' פינסטרבוש.
האם אתה היית רוצה לסיים את העדות באיזה מסר.
או משהו להגיד לדורות הבאים.
לאלה שיצפו בקלטת שלך?
תראי. לא התכוננתי למסור מסר.
אבל אני חושב שאין שום ספק.
שאנחנו כעם שיושב עכשיו במולדת שלו.
חייבים ללמוד לקח גדול מאוד.
וזה שאם אנחנו היינו שמה בין. מפוזרים בין העמים.
ומה שעבר עלינו. זה
יכול להיות השמדה טוטאלית אם זה נמשך עוד זמן קצר.
ברור.
לא ז. לא זמן רב.
ולכן המסר הוא.
שאנחנו צריכים לדאוג לעצמנו. אין שום ספק.
זה. אני לא חושב שאני היחידי שמבטא את זה.
אפילו. מ. מה שמו?
ראש הממשלה אמר את זה.
שאם אנחנו לא נדאג לעצמנו.
אף אחד לא ידאג.
אבל בזה הדבר היחידי שהוא צודק.
לדאבוני. אבל זה נכון.
אנחנו בהחלט צריכים ל.
ל. להבין את זה.
וצריכים. אה. להתגבר על הטראומה שהייתה.
אני חושב שזה חשוב מאוד. ורובם התגברו.
רוב אלה שאני מכיר. שהם עדיין בחיים.
ועדיין חלקם פעילים. התגברו על
זה והתערו היטב בארץ וגם במקצועות שלהם.
ואני חושב שצריכים ללמוד מזה.
שא'. שלא להגיע למצב הזה.
ב'. שאפשר גם במצבים הכי קשים לצאת.
אנחנו מאוד מאוד. אהה.
מודים לך פרופ' פינסטרבוש.
בשם יד ושם וגם בשמי.
בבקשה.
Testimony of Alexander Finsterbush, born in Lwów, Poland in 1933, regarding his experiences as a child in Lwów, in the Siberia area, in Alma Ata and in Teheran, and his aliya to Eretz Israel in 1943 His childhood in Lwów with his family; his father is a physician in a Jewish hospital and a partner in the Chashmonaim movement; draft of his father into the Polish Army, 1939; his father is taken captive by the Red Army; deportation to the east of the Soviet Union on a train with his mother, 1940; labor at a Kolkhoz; release and move to the Siberia area, 1941; release of his father, and his draft into the Anders Army; life in a town; his mother works in the sewing of army uniforms; travel by train until reaching Kazakhstan; entry into Alma Ata; departure to a refugee camp in Teheran with a group of orphans; arrival of his mother, 1943; aliya to Eretz Israel, 1943.
item Id
12487094
First Name
Alexander
Last Name
Finsterbush
Date of Birth
17/01/1933
Place of Birth
Lwow, Poland
Type of material
Testimony
Language
Hebrew
Record Group
O.3 - Testimonies Department of the Yad Vashem Archives
Date of Creation - earliest
05/05/2016
Date of Creation - latest
05/05/2016
Name of Submitter
פינסטרבוש אלכסנדר Alexander Finsterbush
Original
YES
Interview Location
ISRAEL
Connected to Item
O.3 - Testimonies gathered by Yad Vashem
Form of Testimony
Video
The transcription of this testimony was made possible with the assistance of the Conference on Jewish Material Claims Against Germany, Supported by the Foundation Remembrance, Responsibility and Future (EVZ) and by the German Federal Ministry of Finance