Online Store Contact us About us
Yad Vashem logo

Kler Provizor

Testimony
היום. ג' בניסן תשע"ה. 23 במרץ 2015.
ואני. טובה אלוני. מראיינת את הגברת
פרוביזור שיפר קלר. בביתה שבתל-אביב.
קלר נולדה באלטונה בקרבת המבורג גרמניה בשנת 1922.
ובתקופת המלחמה הייתה בבריסל. גורשה
למחנה מלין. הייתה בדרכה למחנה אושוויץ
ברכבת ממנה קפצה וניצלה.
עלתה לישראל בשנת 1969.
כן.
זאת את?
כן.
קלר. בוקר טוב.
בוקר טוב.
15 00:00:49.500 00:00:55.000 קלר. ספרי לי בבקשה. קודם כל בואי נתחיל
מזיכרון הילדות הראשון שלך.
מתי את קלר. קראו לך קלר בבית?
קלרה.
קלרה.
קלישן. קלישן?
זה היה שם חיבה?
זה בגרמנית.
אה בגרמנית. כן.
קלישן.
ממתי יש לך זיכרון שלך. ממתי את זוכרת את עצמך?
אני זוכרת אותי בבלגיה. בבריסל בית. בית. בית יפה
איפה באים הרבה אנשים. משפחה של אבא שלי במיוחד ו.
כן. אבל אני עכשיו שואלת. אנחנו תכף נדבר
בהרחבה על הבית. אבל אם יש לך איזה זיכרון ילדות.
משהו מיוחד. שאת זוכרת. שמאז מתחיל הזיכרון.
זה סביב גיל שלוש צריך להיות או.
יש לי. כמובן. היה לי בת דודה שאני מאוד אהבתי ואנחנו נפגשנו.
הייתן חברות. כילדות.
כן. ואני גדלתי עם האחים עם אחים שלי.
כן. עם עדיתה אחותי ושתי בנים
כן.
בסדר קלר. בואי נעשה את זה עכשיו בצורה כרונולוגית.
כן.
את לא זוכרת את המעבר מאלטונה?
לא.
לבריסל. היית בת שנה. את יודעת למה ההורים
עברו מגרמניה בשנת 1923 לבלגיה. לבריסל?
דיברו על זה אחר כך?
תראה. זה זה החיים של
היהודים באירופה. זה בלגיה הייתה עם דלתות
פתוחות לאנשים. לרפיוג'י
כן.
ואנחנו. אנחנו. אני לא יודעת. אני יודעת שאני הייתי.
הילדות שלי היא הייתה בבריסל.
בבריסל כן. אז. אז תספרי לי בבקשה על ההורים ועל האחים.
תתחילי בשמות שלהם. כן. אבא היה בן אדם מאוד טוב והוא עשה
הוא הוא עבד ב"פל. מונה פל"
פרוות.
פרוות. כן.
כן. אני כתבתי את זה?
כן. מה השם של אבא?
יחזקאל.
יחזקאל. חסקל חסקל.
ושם של אמא?
חנה. חנה גולדה.
חנה גולדה ומאיזה. מאיזה משפחה אמא באה?
מגרמניה.
כן. אבל מה היה השם של אמא מהבית?
אנה פרוביז...
נו. אני לא
פרוביזור זה שם של אבא.
של אבא. בירנברג בירנברג. השם של איזי.
אה נכון. בירנברג כן. את היית הבכורה
? כן.
וכמה אחים יש היו לך.
הייתה לי אחות ושתי אחים. אחות. אחות באושוויץ.
בטרנמספורט השלושה. אני חושבת אחותי עידית והשני בנים.
הם כבר לא בחיים.
אבל הם מתו בצורה טבעית. הם לא נספו במלחמה.
לא.
במלחמה. לא.
אחד היה בבלגיה. אחד היה בבלגיה
הוא היה ילד קטן בזמן המלחמה.
הוא היה באיזה. איזה איפה יש נשים
דתיים איך קוראים לזה.
ישיבה? ישיבה?
דתיים נוצרים.
אה. מנזר.
הוא היה במנ...
אה. החביאו אותו שם במנזר?
מה?
החביאו אותו במנזר?
כן.
הוא היה במקום שלא יראו.
כן. כן.
והאח השני נסע לשוויץ.
אה הצליח.
והוא היה בשוויץ.
במלחמה הוא הצליח לעבור לשווייץ?
כן. כן.
כן. ואמנם שוויץ.
לי אין לי ערך גדול לשוויץ. כי הם לא היו
כל כך טובים. אל תחשבו.
אני. לא חושבים. כן. אל תחשבו. אבל.
כן. זה סיפור אחר.
קלר. איך מה מה את זוכרת איך את זוכרת
את הבית שלך. את הבית שגדלת בו בבריסל?
בית חם. עם פסתנתר. ואני למדתי פיאנו.
מי ניגן?
אבא או אמא ניגנו? לא. לא. הם קנו את הפסנתר. אני חושבת.
בשביל הילדים שלהם.
אני למדתי לנגן
יש לך אצבעות של פסנתרנית.
כן.
בית חם. זהו.
איפה איפה את מתחילה ללמוד? בבריסל.
בבית ספר יהודי?
לא. בכלל לא.
לא לא. בבית ספר.
כללי. ממשלתי?
ממשלתי. מבחינה של חיים יהודיים.
איך היית מגדירה את הבית שלך?
זה בית מסורתית
כן.
מסורתי לגמרי. פסח זה פסח מסורתי.
שמרו חלב ובשר?
לא. כן. אז יום כיפור?
124 00:07:38.200 00:07:42.500 כן. יום כיפור כן. כן.
כמו פה זה גם בית מסורתי.
אני. לא. זה לא אותו דבר.
לא. זה לא אותו דבר.
כי אני עברתי דרך
החיים שלי. אני עברתי במסלול "גורש" איך קוראים "גורש"?
שמאלי?
שמאלי. שמאלני?
שמאלנית. זאת אומרת
חילוני מאוד.
כן. אני. לא ההורים. אני.
כן. אנחנו מדברים עלייך.
אני. אני ובעלי
אנחנו נדבר על זה.
מה? אנחנו נדבר עוד על זה. כן.
מה. מה היה יחסם של אבא ואמא לארץ ישראל?
141 00:08:20.400 00:08:21.350 לא לא לא דיברנו.
בכלל לא דיברתם
לא לא לא.
כן. לא. זה היה ב 1925 שלושים.
לא. כן.
זה לא היה. את זוכרת כילדה אנטישמיות בבלגיה?
מה?
אנטישמיות. את זוכרת בשנים בשנים האלה?
אני לא זוכרת. אני לא זוכרת. לא. אני לא זוכרת. על אנטישמיות לא. לא.
קלר. את מתארת בית נעים נחמד.
כן. נעים נחמד עם הרבה תנועות.
אני הבנתי שמצב כלכלי בהתחלה היה מאוד טוב.
היה טוב אחר כך זה הידרדר.
כן. אז מה מה קורה בעצם.
אבא עסק בפרוות.
בפרוות.
היה לו מפעל או.
לא לא לא. הוא עבד אצל מישהו.
היה לו איזה. זה לא מפעל
זה מקום.
בית מלאכה כזה.
כן. קטן שלו. כן. זהו.
וזה היה בסדר זה הלך טוב.
כן כן המצב הכלכלי הייתה בסדר. כן.
ואמא איך אמא. אמא עבדה או הייתה בבית.
לא. בבית.
אמא כן.
אישה בבית עם הילדים. 4 ילדים.
כן. והייתה הרמוניה בבית היה נעים.
כן. אני זוכרת שכן. כן.
היה הרמון. כן.
והיה לך קשר מיוחד לאבא או לאמא או ש.
לא במיוחד לא. לא.
לא במיוחד אני הייתי
בת טובה לאמא ובת טובה לאבא. והם היו טובים לי.
ואבא היה כל הזמן בבית?
הבית מלאכה שלו
היה קרוב לבית?
כן. איזה מומנט הוא נסע לחוץ כי לא
היה לו הרבה עבודה בבלגיה הוא נסע לגרמניה.
ושמה הוא. הוא מצאת מקום עבודה אבל הוא חזר ב-1940.
אז תקופה ארוכה הוא לא היה בבית.
לא זה לא. אני לא זוכרת שזה היה תקופה ארוכה.
אני לא זוכרת.
כן. כי 1940 את כבר ילדה גדולה. לא?
את. כן אני בת 18.
הוא חוזר כשהגרמנים נכנסים לבלגיה?
אז הוא חזר? כן. הוא חזר.
כן בדיוק.
אז אז אז זה נראה לי שהוא לא היה הרבה זמן בבית.
נכון.
כן. כן. ומה מה קורה בעניין
הכלכלי בבית. מתי שהוא משהו מתהפך.
היה. קודם כל היה. היה בית עם הכל אחר כך המצב הכלכלי הידרדר.
למה?
מה קרה? אני לא זוכר אבל.
זה הידרדר ובגלל זה אבא נסע לגרמניה לעבוד קצת.
כן
אולי.
והוא חזר מגרמניה.
כן.
הוא לא הצליח שם. לא. הוא חזר מגרמניה בהתחלה של המלחמה.
הוא לא היה הרבה זמן שמה.
אז הוא נסע לקראת תחילת המלחמה אולי.
נכון. בהתחלת.
כן.
בהתחלת המלחמה.
והוא נסע לגרמניה.
לעבוד קצת.
כן. איפה הוא היה בגרמניה?
את לא יודעת. כן. ולא הצליח.
לא. לא. לא הסתדר.
אז אז מה
תנסי להיות בתקופה הזאת שם. ולנסות לתאר
מה קורה כשאבא חוזר מגרמניה?
אבא חוזר. אני מדברת עכשיו על תחילת המלחמה. את את בת 18.
שמונה עשרה כן.
אבל לפני כן. את את כבר מנסה לעזור
בכלכלה של המשפחה.
כן אז תספרי לי. אני פשוט קראתי את הספר שלך קלר.
כן. המצב. המצב הכלכלי לא הייתה
מי יודע מה. אנטון אני הלכתי לעבוד בגיל 14.
והיה לי ארבע שנים. שאני עם המשכורת שלי
אני עזרתי לבית.
מה. מה עשית? באיזה עבודה עבדת?
בבירור איך קוראים לזה.
משרד.
כן משרד כן.
כן. זאת אומרת עד גיל 14 למדת אז אז את עוזבת
את בית הספר. כן בגיל 14
כן. אני מאוד רציתי להמשיך אבל התנאים הכלכליים לא.
אני הבנתי שאני צריכה לעבוד בשביל לעזור את המשפחה.
הבנתי שגם בבית הספר היה לך מאוד
קשה עם התנאים הכלכליים שבאת מהם שבאת מהבית.
כן.
שלילדים היה ולך לא היה.
לא היה.
כן כן. היה איזה יום בשבוע.
מה?
היה יום בשבוע שהיו מביאים כסף. את זוכרת?
לא. אני כותבת על זה?
את. כן. היה יום בשבוע שהיו מביאים כסף הילדים.
עושים קופה וכאילו איזה קופת חיסכון שכל
פעם היו מגדילים להם.
אה כן כן כן. זה כן.
כן. ואת וביום הזה
את הרגשת רע מאוד שלא היה לך מה להביא נכון?
נכון. כן.
לא היה לנו ההורים לא היו להם אמצעים
בשביל לתת לתת לי כסף.
כן. ואז את ילדה בת 14.
נכון.
איך איך איך ילדה בת 14 מוצאת עבודה. תספרי.
פתאום. אני לא זוכרת.
אני עבדתי. אני מצאתי עבודה.
איפה? בבירור. במשרד של מה?
במשרד של של חברה שהיו לה
החברה הייתה לה. אני חושבת 18 או 16 חנויות
של של.
של דברי דברי נשים.
אקססוריז כאלה?
כל מיני.
שמה? תוספות? או. לא לא.
לבנים?
בגדים אנדר.
כן כן זה. אנטון מצאתי עבודה שמה.
כן.
ואני הרגשתי טוב מאוד. ואני עליתי עליתי עליתי.
כשאני נכנסתי אני הייתי בת 14.
וכשאני יצאתי הייתי בת 18.
כן. לא שיצאתי שאני רציתי.
אבל היה כבר את החוגים אנטי אנטי יהודים.
חוקים. כן.
חוקים אנטי יהודים. אנטון.
אני זוכרת שאני דיברתי עם. הוא היה בן אדם מקסים.
המנהל של ה.
כן. ליברמן כשהוא קרא
אותי במשרד שלו הוא אמר לי המרזל. זה לא מאדאם.
קלר. קלר. אני מצטערת. הוא גם היה יהודי.
הוא היה יהודי?
אני מצטער אבל אני.
אבל הוא היה כאילו עצמאי אז הוא
עוד יכול היה לעבוד. נכון?
כן בדיוק. אנטון כשהוא אמר לי
אני מצטערת שאני צריכה לפטר אותך כי שאת
היית מאוד טובה אבל אני צריכה. זה החוגים
החדשים של הגרמנים שאסור אסור ל. אסור
שיהיה לך פרסונל יהודית.
יהודי כן כן.
אנטון. אני אמרתי לו מיסייה
אדון ליברמן. היום זה היום שלי מחר זה יהיה היום שלך.
כי ידעת שהוא יהודי.
כן. הוא היה יהודי.
כן והיה והיה עוד
משהו מאוד מעניין בתקופה הזאת. אני מזכירה לך.
ואת תספרי. שלאבא היה. הייתה בעיה עם אזרחות.
כן. נכון.
אז איך את עוזרת.
כן. אני הייתי צריכה. איך אני עוזרת את שואלת או את.
אני רוצה שתספרי על זה.
תראי.
אתם אתם. את את נולדת כי
את גם גם לך לא הייתה אזרחות בעצם.
לא. בלגית.
לא. כי את נולדת בגרמניה.
כן. רק לאחים שלך היה. נכון?
כן.
שהם נולדו בבלגיה. כן.
ואבא את רוצה לשח...
הוא גם ישב בגלל המצב הכלכלי בבית סוהר?
אבא? כן. אבא היה בבית סוהר.
כן.
הוא חתם על משהו
היה אסור. טוב. טון אני עם אמא הלכתי לבית סוהר
לבקר את אבא. זה זה זה את יודעת. על נפש של
ילדה של של הילדים זה קשה. קשה שאבא לא היה
בבית הוא היה בבית סוהר היה לי קשה.
אני מבינה אבל את היית ילדה מיוחדת. היה לך קשה
וניסית לעשות משהו שיהיה אחרת.
כן בוודאי בוודאי.
ואז מה את עושה?
אומרים לך שאפשר
נכון תמורת כסף.
כן. טון אני הלכתי. קראתי בעיתון
כמחפשים איזה בדיטונט. איזה מישהו שרוצה בגיל
14-15 להתחיל לעבוד וללמוד את ה. כאילו
המקצוע של של של כמו פה. אני איך איך
להסביר לך גם פה יש ילדים שמתחילים
בגיל 14 לעבוד ובגיל 18 הם כבר מומחות.
מקצועיים.
כן מקצועיים.
אבל אני חושבת שאני
מנסה להזכיר לך משהו אחר. שאת מבקשת מאדון ליברמן
משכורת של שנה מראש.
אה כן כי אבא היה
לו איזה חובה.
חוב. חוב. איזה חוב גדול. והוא
היה צריך לשלם ולא היה לנו. טון אני הלכתי
וביקשתי ממנו. והוא היה מאוד ג'נטלמן.
והוא היה מאוד טוב והוא נתן לי.
ואיזה אומץ את
בת 14 15.
כן כן.
ככה. כן.
ואז הצלחת להוציא את אבא מבית הסוהר?
כן כן.
זאת אומרת הוא שילם את החוב.
אנטון אני שילמתי את החוב.
את קיבלת את המשכורת שלך לשנה.
כן
מתנה. לא אני לא.
לא מתנה את קיבלת את המשכורת לשנה.
לשנה כן. אני חשבתי מתנה.
לא לא לא. זה לא מתנה את עבדת.
קלר. אז את
את ממשיכה לעבוד אצל ליברמן.
כן.
עד עד 42 עד שאת בת 17?
כן. משהו כזה. משהו כזה. נכון.
עכשיו אני אני
פשוט מרשה לעצמי לשאול. כי אני. אני קראתי את הספר שלך אז אני מנחה אותך.
את בפנים. מתי. מתי את קראת את זה?
אני עכשיו בימים האחרונים. כן. אז קלר. אני יודעת
שבמקביל. את את ילדה שהיה לה עולם גדול.
כן.
במקביל את את נכנסת לתנועה סוציאליסטית.
כן. מאיזה גיל.
מגיל 14.
14? כן.
שאיך קראו לתנועה. למה את נכנסת?
אני יכולה לדבר עם פיליפ?
לא. לא.
את רוצה שאני אזכיר לך?
את נכנסת לבונד.
הבונד. כן.
הבונד.
הבונד. כן כן.
נכון. הבונד זה זה תנועה סוציאליסטית.
באה מפולין. הבסיס זה היה בפולין.
והם היו סוציאליסטים.
ואני בתור ילדה בלי
להכיר את ה. את ההיסטוריה של סוציאליזם.
אני הרגשתי שזה המקום שלי.
כן.
אני הרגשתי שזה המקום שלי. זה זה זה גם קשור
להיות כלכלית קשה. נכון?
מאוד קשה. מאוד קשה.
אז את הזדהית עם ה.
מאוד קשה. ואני הזדהיתי. הזדהיתי. הזדהתי.
כן הזדהיתי.
עם הסוציאליסט.
כן.
ומהיום הזה עד היום אני סוציאליסטית.
את סוציאליסטית.
אני למדתי. אני קראתי.
והספרים שאני קראתי זה תמיד ספרים
מסביב הסוציאליזם.
זה ג׳ק לונדון ואמיל זולא.
וכל ה. כל הגדולים שנתנו את ה.
ביטוי. כן.
והאקספרשן. אני מאוד הזדהיתי עם הסופרים האלה.
עם אמיל זולה במיוחד.
וכולם הסופרים הסוציאליסטים.
אלה היו חייך.
כן. עד היום עד היום עד היום.
כן. את את את ילדה בת 14.
מה? את ילדה בת 15.
כן אבל אני כבר.
כשנכנסת היית בת 14.
כן.
לפני כן היית בעוד איזה תנועה. משהו עם הניצים האדומים?
אה ליפור קורוז'.
כן. זה.
מה זה היה. זה זה היה של צעירים.
בגיל 12 נכון?
כן כן. של צעירים ואני
הזדהיתי בלי בלי זה היה באופן ככה טבעי.
זה גם היה עם אלמנט סוציאליסטי.
סוציאליסט. כן.
ואני לא באתי מבית סוציאליסט. לגמרי לא. זה אני הייתי.
הנשמה שלך.
כן. גם פה בארץ. אני בכל
הארצות איפה אנחנו עברנו בברזיל ופה. אני
אנחנו קשורים לתנועה הסוציאליסטית. גם פה.
איך איך קוראים לזה בצרפתית. הניצים האדומים?
אמרת לפו קורוז'?
לפו קורוז' כן.
לפו קורוז' כן.
לפו קורוז' פוקור זה חיה.
זה זה עוף.
עוף כן. זה נץ.
כן.
זה עוף טורף.
כן נכון.
נכון? עוף טורף.
לפו קורוז'.
ואז ממש היית היית ילדה. היית ממש צעירה.
אני הייתי ילדה אבל עם עם ניסיון.
חיים.
עם חיים קשים עם. כן כן.
כשהיה קשה בבית את יכולה לתאר כמה קשה היה?
היה מאוד קשה. תראה. כשאני זוכרת היום.
אני לא יכולה להגיד שהיה לי ילדות
קשה. אבל לא היה לי ילדות קלה. לא. לא.
את יכולה קצת לפרט?
היה לי קשה.
הייתם רעבים?
מה?
הייתם רעבים ממש.
אם מה? אם אם הייתם רעבים. הרגשת שאין אוכל?
אני לא הייתי אומרת שאנחנו היינו רעבים. אבל בבית
לפני המלחמה היה תנועה הנה. היה מצב קשה בבית.
זה אני זוכרת כן.
בגלל החובות של אבא?
כן. אני אני זוכרת שהייתם צריכים למכור את הרהיטים?
מה. הייתם צריכים.
כן.
בשביל לקבל כסף.
כן. היה קשה היה קשה. את מבינה?
זה קשה לי אפילו לחזור על זה.
אני יודעת שהיה לך חדר מאוד יפה בצבע
כחול.
כחול. אז אז בואי תהיי איתי
קצת בחדר הזה ותתארי לי.
היה חדר עם אחותי עידית חדר
יפה וכולי וכולי.
היא הייתה צעירה ממך?
כן. בכמה שנים?
שנה וחצי שנתיים.
אה ממש הייתם קרובות בגיל.
כן והיא מתה במלין. היא מתה באושוויץ.
באושוויץ. ממלין היא הגיעה
לאושוויץ. כן.
זה היה באחד הטרנספורטים הראשונים.
מה?
זה היה באחד הטרנספורטים הראשונים לאושוויץ.
אני יש לי את התאריך. אני הייתי ביד ושם ויש לי את התאריך. כן.
השם שלה זה עידית.
כן כן.
והבת הראשונה שלנו זה גם. אני נתתי את השם עידית.
כן אז אז אז התקופה הזאת של החדר הכחול
הייתה בהתחלה מאוד יפה.
מאוד כן אני זוכרת.
אח"כ המצב הידרדר.
הידרדר כן.
אבל בזמן המלחמה.
וכשהמצב הידרדר אז התחלת להיות בניצים?
בפוקור רוז'?
כן.
זה היה ביחד? בסדר זה.
לא. אני כבר.
הכיוון היה כבר סוציאליסטי מאוד.
הכיוון שלי. זה מעניין מאוד איך אני עזבתי ממש את ה. את הדרך של
המשפחות המסביבי.
האריסטוקרטיות יותר. לא. לא בדיוק. כן.
ואני עברתי. למסלול אחר.
למסלול הסוציאליסטית. למסלול של הפועלים ועד היום עד היום.
ואת יכולה. את יכולה.
לנסות לנתח את זה להסביר איך זה קורה לך.
לא. לא.
לא זה היה משהו בתוך תוכי אני לא
יכולה להסביר למה. אבל זה היה ככה.
שמה הרגשת שהלב שלך הולך לשם.
כן. שמאלנית.
שמאלני כן.
כן עד היום
כן. אז אז זה התחיל בפוקור רוז' והמשיך בבונד.
התחיל בפוקור רוז'.
כן.
ואחר כך
את הולכת לבונד.
לבונד כן.
כן בגיל 14.
14 ואני הכרתי. זה היה גם. בונד זה גם סוציאליסט.
בטח אבל סוציאליסט יהודי.
יהודי כן.
ולא ציוני.
לא. אינטרנציונליסט.
אינטרנציונליסט. כן. היה היה בונד בבלגיה. בצרפת בכולם. אבל זה מפולין כן.
כן. ואני הזדהיתי הזדהיתי את ה. אני לא הייתי.
לא קראתי ספרים. אבל באופן אינסטינקטיבי הלכתי.
הרגשת שזה היה המקום שלך.
כן השמאל.
כן. לא הימין. וזה עד היום ואני מאוד גאה.
בצדק.
להגיד שאני שמאלנית. כן. מה יש זה זה מתנה.
נכון מאוד.
זה מתנה. אני מצטערת שאנחנו לא בכינו ב.
לא זכינו כן.
לא. אני לא יודעת מה מי מו. מי אתם.
אבל אני סוציאליסטית.
אני איתך.
מה?
לא. אני אני
מבינה אותך ואני איתך.
כן? כן. בואי נמשיך. את
יכולה קצת לתאר את ה. את המפגשים של הבונד?
כן. זה היה.
זה כמו תנועת נוער.
תנועת נוער.
ש...
דרכה.
שדרכה אני הגעתי לסוציאליסטים את מבינה.
כן. אבל אני הלכתי ש.
למה אני הלכתי שמה?
אינסטינקטיבי.
היו שם גם אנשים נחמדים?
מאוד. שהיו מתאימים לך.
אני הכרתי אני הכרתי את פיליפ שמה.
הוא היה הוא היה הוא בא פיליפ בא מתנועה די שמאלנית.
טרוצקיסטית. טרוצקיסטית כן.
כן. אבל הוא בא לבונד בשביל להוציא בתוך החיים בתוך ה.
אנשים למצוא אנשים טובים.
זה אני כתבתי?
כן כן. לא זוכרת. אני לא יודעת שום דבר לבד.
יופי אנטון אני הלכתי עם פיליפה
עכשיו אחר כך היה מלחמה ו.
לאט לאט אנחנו נגיע למלחמה אבל אז באיזה אז אז.
בעצם המפגש עם פיליפ הביא אותך לכיוון הטרוצקיסטי.
אה זה כן. זה היה בתנועה הזאת היה גם
הרצאות. ואנחנו. והיה גם
הקטע הרי של האידיאולוגיה אתם שמעתם הרבה.
כן כן. אני קראתי רק ספרים של איפה יש אידיאולוגיה. כן בגיל 14 אני
התחלתי עם האליטירטורה השמאלנית כן. בגיל 14.
כן.
כן. מה מה אמרו על זה בבית?
אבא ואמא?
לא התנגדו לזה.
לא לא. אני הייתי זה היה הדרך שלי.
ואני אני
לא היה התנהגות בבית לא.
כן. והאחים שלך עידית.
עידית היא. הייתה הולכת איתך?
לא. עידית היה לה אהבה אחרת.
זה להקפיץ על "דמונטיין"
לקפוץ? אה. על הרים?
כן. לטפס על הרים.
לטפס על הרים. זה הייתה כן.
זה תנועה. זה לא זה שהיא עשתה את זה לבד זה זה תנועה. אלפניסטים.
אלפניסטים. כן.
היא הייתה אלפיניסטית.
אז הייתם מאוד
ברורות ברצונות שלכם.
כן. גם עידית. גם עידית.
לכל אחד רצון. כן.
ופרדי. פרדי. פרדי נסע לשוויץ היה לו. שווייץ לא הייתה מה שהיה.
כן. באיזה באיזה שנה הוא נסע לשוויץ פרדי?
כבר במלחמה.
בוודאי.
כן.
בוודאי. והוא הצליח להיכנס כי.
הוא לא הצליח כל כך.
השוויצים לא היו כל כך.
כן אבל הוא בכל זאת
חי שם. כן כן כן כן כן כן וזהו.
כן. והאח מוריס היה.
מוריס. כן מה איתו קרה?
מוריס היה ב"אקובא" איפה יש נשים "אקובא"
אה במגזר את אמרת כבר בהתחלה. סליחה.
מוריס היה במנזר.
ואני זוכרת שהיה אסור לבקר אבל אני כן ביקרתי אותו ו.
כי לך תמיד היה אומץ והלכת לכל המקומות.
כן. והלכתי כן.
כן. כן כן. אז אז בעצם בגיל
14-15 את מכירה את פיליפ.
כן.
בבונד.
בבונד כן.
ואז מה קורה את את עוברת. את עוברת למקום אחר. אני
הבנתי את אמרת שפיליפ מצא. חיפש אנשים
טובים לתנועה הטרוצקיסטיסטית.
לעבור לטרוצקיסטית.
כן.
אבל זה היה בזמן המלחמה ממש. אני הכרתי פליפה אחרי המלחמה. מה.
לא לא. בתוך המלחמה.
בתוך המלחמה את הכרת את פיליפ בוודאי.
אני כבר אתם אתם הייתם כבר שנה נשואים כש.
כן נכון נכון נכון 42 כשגירשו אותכם. נכון.
כן כן כן. בינואר בינואר 42 אתם התחתנתם זאת אומרת שאת
היית בת 20.
כן.
נכון כן. את את יכולה לומר לי
במשפט קלר. איך איך היית מגדירה את
האידיאולוגיה הזו שכל כך אהבת של הבונד.
שכל כך דיברה אלייך.
כן.
ואיך היית מחברת את זה ליהודים?
את אומרת זה היה אינטרנציונלי.
כן.
אבל אבל גם.
כי זה היה מתאים גם מה שאני
עברתי בבחינה חומרית. איך אומרים.
כלכלית חומרית. כלכלית זה היה כל האנשים כל הצעירים
שהיו שמה הם היו אנשים לא עשירים.
אנשים איך קוראים פה.
עניים.
עניים. אבל עניים אבל עניים
אבל עם עם מבט עם מבט סוציאליסטי.
לעתיד. עם מבט לעתיד. לא עניים סתם.
מסכנים ואין עתיד. לא לא לא. להיפך להיפך עם אידיאל וזה היה
מתאים לי. זה היה מתאים לי. אני רציתי משהו
לקחת משהו שאני יכולה.
להאחז בו להחזיק
כן ולהתפתח באופן.
עצמאי.
עצמאית ואינטלקטואלי.
אני קראתי רק הליטרטורה הסוציאליסטית.
ליטרטורה של הגדולים.
כן.
הגדולים יש להם "דה קרי מר"
יש להם ספרות. ספרים. ספרים.
כן.
של ה. מה אנטון זהו זה.
זה היה מתאים ל. אני לא יכולה להגיד
שאני הייתי זה היה אינסטינקטיב.
כן. אני אינסטינקטיבית הייתי סוציאליסטיק.
ברור.
אני באה מבית. מבית יהודי עם החגים היהודיים
והכל יהודי. ואני קלר. מצאתי את הדרך שלי
בתוך הסוציאליסטים.
עכשיו יש לי שאלה. קלר. בתוך
הסוציאליזם הזה מתישהו את מרגישה גם איזה
אנטישמיות פתאום שעושים חלוקה.
שהסוציאליסטים יש שם גם יהודים.
הסוציאליסטים.
שבתוך הקבוצה הזאת שלכם.
כן. הייתה איזהשהיא הבחנה לגבי יהודים.
מתי היה איזה מומנט שאתם
כבר לא כולכם שווים אותו דבר. אלא מדברים על יהודים.
אני לא מבינה את השאלה.
כן. אני אשאל עוד פעם.
שוב. מתוך שאני זוכרת מתוך הספר שלך.
אתם. אתם כל הזמן גוף כזה
סוציאליסטי.
כן. עם אידיאולוגיה ברורה.
כן כן.
עכשיו בתוך הגוף הזה היו בלגים.
כן.
וגם היו יהודים.
כן.
פעם את הרגשת שיש איזה הבדל?
בין מה?
בין הבלגים. הבלגים הגויים הסוציאליסטים. והיהודים?
אני לא יכולה להגיד לך היום
מה שהיה לפני 40 שנה. ואני לא יודעת כמה שנים.
אבל אני הייתי בלי להרגיש בלי לדעת.
אני מבינה אבל אני אני זוכרת שפתאום היה משהו. היה.
היה פתאום לא לגמרי הייתם שווים. וכבר
התייחסו אמרו משהו שאתם יהודים. אני אני כן.
היה איזה מומנט כזה עוד עוד לפני ש.
שמגרשים אותכם עוד. בסדר נמשיך הלאה.
נמשיך הלאה?
אני קצת. אני אמצא את זה.
כן. כן. בסדר ועכשיו. נמשיך הלאה.
כן.
הגרמנים כובשים את. בהתחלה נכון.
מתחילים פליטים להגיע.
כן.
אליכם. כן.
ואת מרגישה שזה לא קשור אלייך.
נכון נכון. כן? את מסתכלת.
כן הם באו מגרמניה. הפליטים מגרמניה.
מה לי ולזה. מה אני מה אני ולזה אני הייתי
סוציאליסטית. זה זה משהו בתוך תוכי אני
נולדתי עם ה.
כן. עם ה. אני לא קראתי אני אני
הייתי. עד היום.
כן. עד היום.
ואז הגרמנים כובשים את בלגיה.
כן.
ב-1940.
והם היו השנה הראשונה.
הם היו קודם כל באו בבלגיה יהודים מגרמניה.
כן. דיברנו על זה
שעוזבים את גרמניה אני שאלתי. היה לכם רע?
לא. אנחנו לא לא רצינו
לא רצינו לחיות תחת השלטון ה.
הגרמני.
הגרמנית.
כן.
הגרמנית השלטון נאצי.
נאצי כן. כן זהו.
ואז הם החליטו להגיע ל.
בלגיה.
לבלגיה. סליחה.
במאסות הרבה הרבה.
והם נראו פליטים מסכנים?
כן.
כן.
ומה מה קורה לך. את את כבר קשורה לפיליפ?
כן. אתם כבר זוג.
כן בבונד בבונד. נו אני הייתי כש. אחרי המלחמה כש.
נו בזמן המלחמה בזמן המלחמה הרבה יהודים
עזבו את בלגיה וחזרו אחרי.
היה אקסוט כזה. נכון? כן.
קלר. אנחנו ממשיכות.
כן.
הקשר שלך עם עם פיליפ. אתם אתם מתחתנים.
כן. כן מתי?
ב-42.
כן בתחילת 42.
כן. התחלת 42. אנחנו. הוא גם עזב את
בלגיה ב-1940 עם ההורים שלו. אנחנו לא. לא היה לנו.
את בלגיה או את פולין?
מה מה? נו. היהודים עזבו את. עזבו
אה את מדברת על האקסוט הזה.
אקזודוס כן.
כן אקזוט כן.
כן. אנחנו לא לא
היה לנו אמצעים אנטון נשארנו ב.
כן. והם חזרו אחרי 20 יום.
אחרי 20 יום. אז המלחמה בעצם לרוב
היהודים הבלגים התחילה באגזוד.
כן אגזוד.
נכון? ברחו. כן הם ברחו. פליפה ברחה עם המשפחה שלו.
לאן עד לאן הם הגיעו?
בצרפת אני לא יודעת אבל הם חזרו.
הם חזרו. קודם כל הם ראו שהגרמנים היו.
לא היו כל כך נוראיים. הם בהתחלה הם היו אפילו
אנחנו פתחנו עיניים הם לא היו כל כך. את תראי עד ש.
זה היה מין טריק כזה אני חושבת.
עד ש. עד ש.
כן.
כן. כן כן ומתי התחיל העד ש?
העד ש התחיל ב-42.
כן.
42? כן.
ומה מה את זוכרת. מה מה מתחיל.
מה משתנה במצב. בבריסל?
הם התחילו עם ה. "ללואה".
"ללואה".
חוקים?
כן נגד היהודים.
היהודים. איזה חוקים?
זה לא רק ליהודים. לא לצאת בערב ולא. כל החוגים האלה.
לא לצאת בערב. והיהודים צריכים לשים את הצלב ה.
הטלאי הצהוב.
כן וזה. מתחיל.
כן. ואתם אתם משתתפים בתוך הדבר הזה?
אתם אתם
לא יוצאים בערב?
אתם. אנחנו לא יוצאים בערב כמובן.
אבל אנחנו כבר היינו קשורים לפוליטיקה.
למחתרת.
למחתרת. כן זהו.
אנחנו היינו אנחנו כבר. ללחום.
לחמנו.
לחמנו התחלנו.
ללחום.
התחלנו ללחום נגד. אתה מבין?
כן.
וכן. אז אז במסגרת המלחמה הזאת במחתרת.
כן.
מה מה את עושה?
מה התפקיד שלך?
אנחנו קודם כל יצאנו כל יום.
זאת אומרת היהודים הסתירו את עצמם. את עצמם.
האמא שלי שלי לא יצא כל זמן שהיה מלחמה.
איפה היא הייתה מוסתרת?
באיזה בית איזה גוי.
של בלגי? מה?
של בלגי.
כן כן. היה לכם. היו. היו לכם. היו בלגים שהיו קשורים למחתרת?
כן. בוודאי. כן כן הרבה.
וחיים.
הבעיה הייתה עם אנשים שיצאו. נכון?
אותם תפסו. מי שיצא מהבית ש.
תראה היו אפילו
אצל יהודים. היו יהודים שעבדו. יהודי אחד
שעבד עם.
עם הגסטפו.
כן. והיהודי הזה המחתרת מצאה אותו.
אחרי שהוא הצליח להלשין על הרבה יהודים.
כן. נכון נכון נכון.
וגם על אבא שלך. נכון?
ואיך קראו לו?
אני לא זוכרת.
אני אני יכולה להזכיר לך. ז'ק.
אה ז'ק. כן כן כן ז'ק. כן ז'ק.
ז'ק היה. כן. מאוד. הוא היה בזמן המלחמה הוא היה במלון.
במלון יש תמיד בן אדם. במלון גדול יש תמיד בן אדם
שעומד מול היום. מול המלון גם פה.
וכשאנשים נכנסים. הם נותנים להם
להיכנס וכולי וכולי אז ז'ק הזה הוא היה "אפורטי"
"אפורטייה" כן. שוער כזה.
איך? זה נקרא שוער.
כן.
בשער עומד. בשער כן. ז'ק.
אז ז'ק הזה.
והוא הוא עבד עם הגסטפו ו.
כן. כן.
הוא היה יהודי שעבד עם הגסטפו.
והוא היה מקבל כסף תמורת כל הלשנה?
זה אני לא יודעת. אני לא לא יודעת. אבל הוא עבד נגד היהודים.
זה היה אני חושבת חוזה אולי הם לקחו אותו והוא. הוא. הוא.
הוא היה נוסע. הוא היה נוסע איתם ברחובות.
כן "איסברדו". "איסברדו". הוא מכר את עצמו
לשטן.
הנשמה שלו הוא. הוא נתנה לגרמני.
לשטן. לגרמני. כן כן. ואותו ז'ק זה גם
קשור באבא שלך. נכון?
באיזה בחינה?
שהוא מלשין על אבא שלך ז'ק.
אבא שלי. כן. כן. אז תספרי מה קרה.
אני לא יודעת. כן. אבא שלי. אבא שלי
יצא כל יום. קודם כל הוא הוא לא היה טיפוס
יהודי. לא. הוא היה בלונדיני וכולי וכולי.
מראה ארי.
ארי כזאת.
טון הוא נוסע כל יום לעשות קניות בשביל הבית. אנחנו היינו.
לאמא הייתה מסתירה באיזה מקום והוא יצא.
טוב. הז'ק הזה נסע כל יום עם הגסטאפו.
בתוך אוטו וברחוב. והוא יהודי. היהודים היו
כאילו פה בארץ. אנחנו בלי להבין מרגישים מי ערבי ומי יהודי.
מרגישים את זה. אני לא יודעת אם את מרגישה את זה.
כן. מרגישים. נכון.
מרגישים הוא לא הוא
לא יהודי הוא ערבי. אבא אנטון זה אותו דבר שמה.
אבל ז'ק הכיר את אבא שלך.
הוא הכיר איך?
אילולא ז'ק. לא היו מרגישים שאבא
שלך יהודי כי היה לו מראה ארי.
כן. לא לא לא לא הוא היה.
נו נו. מרגישים. מרגישים. מרגישים.
כן.
כן. זה קשה לי לחזור אחורה. קשה לי אני רואה את כל
הסרט מול העיניים.
איך איך תופסים את אבא.
כי איך את הגעת לשם. איך זה גם היה מקרה כל כך מיוחד.
כן אנחנו נתנו "איברג'ין".
נתנו לבן אדם שבא שדפק בדלת שלנו והוא אמר לנו
אני קיבלתי את הכתובת שלכם דרך איזה בן אדם שאנחנו
מכירים
מכירים. והם. והוא אמר. הוא אמר
ואני קיבלתי את הכתובת שלך שלכם דרך נגיד
משה. אנטון אנחנו אם אם הוא בא ממשה. הוא
הוא כשר הכל בסדר.
הכל בסדר אבל הוא היה.
והוא היה המוסר.
איך קוראים למוסר? המוסר. מלשין.
אז זה סיפור שלכם איך אותכם תפסו. נכון?
כן. אבל אנחנו עוד היינו בסיפור של אבא עם ז'ק.
ואבא. ואיך את פשוט ראית את זה בעיניים.
כן. וזה היה סיפור מיוחד.
יהודי. יהודי. בן אדם שבתוך. אני לא יודעת איך להסביר לך.
בתוך הנשמה שלה. יודע שהוא יהודי.
כן.
אני לא יכולה
להסביר לך את זה.
את הסברת. את הסברת טוב מאוד. מה שאני
שואלת אותך קלר. זה איפה שתופשים את אבא. זה
לא מקום שאת בדרך כלל הולכת לטייל שם.
לא. ובאותו בוקר את בדיוק משהו.
כן.
שלח אותך לשם.
כן.
ואת רואה מה קורה עם אבא. נכון?
כן. הוא היה בתוך.
ז'ק הזה. ז'ק הזה היה בתוך אוטו עם הגרמנים ו.
האוטו הלך לאט לאט לאט. ז'ק אמר יהודי. הוא סטופ והם.
והוא ראה על אבא שלי.
כן. וזהו.
הוא גם היה יכול לתפוס אותך.
בוודאי. איזה מזל. מזל.
זה מזל. כן. אבל הם לקחו אותי.
ואת רואה את הכל.
כן. איך תופסים את אבא
כן אני ראיתי עד היום.
מה מה את מרגישה כל
הזמן את הסרט הזה.
נכון. עד היום עד היום ואני
כשאנחנו היינו במלין. הם לקחו אותנו למלין.
כן.
היה איזה מומנט של של שמחה שאני פגשתי את אבא.
שמה זה שמחה של רגע. כי אחרי השמחה באה "לטריסטס".
העצב. העצב.
העצב אבל זה קשה.
ובעצם. כן.
החיים שלי כל כך.
כל כך עשירים בתוך הנגד ובתוך הבעד אבל
עשירים מאוד. תראה.
כן.
כשפגשתי את אבא במלין היה
איזה מומנט של שמחה.
וגם היה לא סתם פגשת
את אבא במלין. אני מזכירה לך.
כן. שאבא כבר
היה צריך לצאת לטרנספורט.
כן. כן. נו אז תספרי מה את עושה.
והז'ק הזה.
היה לך קשר עם אישה יהודיה.
כן. אז תספרי על זה בבקשה.
היא גם אישה שהייתה קשורה לגרמנים. את יצאת כי היה לך אומץ.
כן.
נכון? וניסית להציל את אבא.
937 00:54:28.700 00:54:34.500 כן. אבל לפני להציל את אבא. הקשר שלי עם האישה הזו
בא בגלל
חבר אחר. גדול מאוד בתוך
ההיסטוריה של הסוציאליסט.
שמה שמו. כן.
מה השם שלו. אלברט?
ארנסט מונדל.
ארנסט מונדל. כן.
ארנסט מונדל.
אבל אני מדברת עליו?
כן. נכון? כן. ארנסט מונדל.
והיום שאני. היום שארנסט מונדל
היה. יצא לחופש. והמומנט הזה זה משהו נורא
בחיים שלי המומנט שארנסט מונדל יצא לחופש
במומנט הזה האבא שלי נכנס ל.
למלין. באוטו שאיפה היה ז'ק.
של הגסטפו. אה זה אותו יום.
אותו מומנט.
שלקחו אותו. כן.
אותו מומנט. מה זה בחיים.
מה זאת אומרת. זאת אומרת. זה משהו
גדול באותו מומנט.
כן.
לוקחים אחד. קשה לי.
ועכשיו תספרי בבקשה. לא סתם ארנסט מנדל יצא לחופש.
את את עשית הרבה.
כן.
בשביל שהוא יצא לחופש.
כן. כי הוא היה מנהיג.
הוא היה מנהיג. אז עכשיו תספרי איך את גרמת לזה
שהוא יוצא לחופש.
אמרתי לך.
לא לא סיפרת על ארנסט מנדל.
לא סיפרת.
את. אני יודעת. אני
אתחיל את הסיפור ואת תמשיכי.
את יצרת קשר עם אישה.
כן.
יהודיה. כן.
שהייתה מקורבת לגסטפו.
כן. אז תספרי על זה בבקשה.
נתנו לי את ה.
איזה פחד זה היה. זה פחד. זה פחד. לא. אני לא
כי כי כי את מיוחדת.
כן. כל בן אדם אחר היה פוחד.
אני לא פוחדת. אני אני ידעתי שארנסט בן אדם
מאוד חשוב לתנועה הסוציאליסטית והיה.
היה חשוב שהוא יהיה שהוא יהיה.
יחיה. כן. אנטון אני
נתנו לי את הכתובת של האישה הזו.
מי זאת הייתה?
אני לא יודעת עד היום. אמרו לי.
אמרו לי. שהילדים שלה גרים בישראל. אמרו לי.
אנטון אני פגשתי את האישה הזו.
ובאיזה בית פגשת אותה?
את דופקת בדלת.
אני דופקת. נתנו לי את
הכתובת
הכתובת. מי נתן לי את הכתובת אני כבר לא זוכרת.
את צריכה משהו?
לא לא לא. הכל בסדר.
אני כבר לא זוכרת. אני אני יודעת. שאני אני עליתי
למדרגות לדירה שלה. פתחתי את הדלת. אישה
ונכנסת והיה. היו גרמנים במדים שמה.
מה את מרגישה?
כן. שיש שם גרמנים במדים.
כן. גסטאפו?
ואני באתי באיזה חדר איתה והיא. אני אמרתי
שאני רוצה. אני בא בשביל לשחרר את ארנסט.
ארנסט מנדל. והיא עשתה את זה.
תספרי. זה לא היה פעם אחת פגישה.
לא. כן. והיא ביקשה 100 אלף פרנקים.
והתנועה שלנו עשה מאמץ.
ואני הבאתי לה את הכסף ו.
אבל גם בהתחלה ביקשת סימנים. נכון?
כן כן כן.
אני אני רוצה לדעת.
היא אמרה שהיא הולכת להיפגש איתו.
הוא היה כבר במלין.
מה מה? הוא היה במלין?
לא. הוא לא היה במלין.
איפה הוא היה? אני צריכה לחזור לאחורה.
לקחו אותו. לא במלין. לא לא.
למקום אולי של אסירים מדיניים?
אני לא. לא זוכרת.
כן.
אולי אחר כך אני אזכור.
ואני אמרתי לה. איך אני יודעת שאת
פגשת אותו?
היא אמרה לי תני לי. תני לי סימן.
כי אני יכולה להגיד. אנטון אני דיברתי עם ההורים
של ארנסט והם אמרו לי תשאלי אותה איזה מוזיקה הוא
אוהב.
אוהב. גם אמרתי לה תבקש מארנסט אם אתה פוגשת אותו
איזה מוזיקה הוא אוהב. אנטון היא חזרה ואני באתי
הפעם הבאה לפגישה איתה. ואני תמיד היה לי.
לא היה לי פחד.
פחד. אני הייתי בטוחה
שאני עשיתי משהו. משהו.
חשוב ונכון. כן.
חשוב כן חשוב לתנועה. התנועה הסוציאליסטית. הוא כתב הרבה דברים.
אנטון אמרתי תגידי איזה. איזה. תגיד לי משהו על על
ארנסט שאני אדע שאתה פגשת.
כן. שאת פגשת.
והיא אמרה לי.
היה משהו גם עם תוכים.
מה?
תוכים. תוכי את יודעת. טוב לא משנה.
מה זה תוכי?
תוכי זה זה ציפור שמדברת כמו בנאדם.
אה פרוקט.
פרוקט. כן.
כן והיא אמרה.
אנטון אנחנו הבנו שהיא פגשה את.
אותו כן.
אותו. כן ואת כמה פעמים מגיעה לבית שלה. נכון.
נכון.
ואת שוב פוגשת שם אנשים של הגסטאפו.
כן. גסטפו אני לא יודעת. גרמנים.
אבל גרמנים במדים. ביוניפורם.
כן. כן.
אני לא יודעת אם זה גסטפו או לא. אמרו לי.
כי הילדים גרים בישראל.
שהילדים של האישה הזאת.
כן. אמרו לי. כן ואיך איך הרגשת מולה?
כמו אישה מול אישה?
מה. מה הייתה הפסיכולוגיה של ה.
של השיחה ביניכן?
את שואלת את הדברים שהם היום.
אני כבר לא יכולה.
אני לא יכולה להסביר לך.
הרגשת שאצלה הכוח?
כן. ואצלך הבקשה.
כן כן. הבקשה כן.
כן הרגשתי שהיא. שהיא חזקה. שהיא כן.
1073 01:01:55.900 01:01:58.700 אבל גם לך בתוכך הייתה ההרגשה שיש לך כוח.
כן עובדה.
כן.
עובדה שהיה לה כוח. שארנסט ש.
שגם לך היה כוח.
שארנסט יצא. יצא.
ואת אומרת שכשארנסט יצא. אבא שלך. נלקח.
באותו מומנט. איזה איזה איזה. אני ברחוב.
אני זוכר את הרחוב הזה. כשאני בבלגרד לפעמים עוברת שמה.
איך קראו לרחוב?
מה? אני לא זוכרת. אבל
אני יודעת בדיוק איפה זה.
"פרד לה פורד אאל".
איך זה אפשר. באותו מומנט.
כן. שארנסט יצא לחופש אבא שלי יצא למלין.
נתפס. כן. אבל ואז אז את ממשיכה להיות הקלר
הזאת שמנסה לעזור ועכשיו זה לאבא.
כן. את שוב יוצרת קשר עם האישה. נכון?
מה? את שוב את מתקשרת
לאישה הזאת.
בשביל אבא.
בשביל אבא. ומה קורה?
אני אמרתי לה. תראה אני לא. כן ואני ממשיכה איתה. ואני ממשיכה
עם הקרן שנתן למאה אלף. נגיד פרנק.
מאיפה היה להם כסף?
זה מענין. זה מענין כי האורגניזציה שעבדו.
במחתרת.
במחתרת. היה להם כסף.
מאיפה? לא. לא לא יכולים
זה היה כסף לא חוקי.
לא. לא חוקי.
לא חוקי.
זה כן. אנטון אני פגשתי את המנהל אמרתי לו תראה. ארנסט יצא. ארנסט.
לארנסט נתת לאישה בשביל ארנסט מאה אלף פרנק. נכון?
כן. מאה אלף פרנק.
כן. היה לכם. היה לכם כסף בשביל לשחרר את ארנסט. אבל אבא שלי.
אני רוצה גם. אני רוצה. והיא עשתה את זה.
היא עשתה את זה כי אבא היה צריך לצאת עם המספר.
עם הטרנספורט. כן.
19. וברגע האחרון קראו אותו ושמו אותו הצידה מה.
היא עשתה את זה.
היא התחילה לעשות.
כן. היא עשתה. זאת אומרת
היה לה. היה לה איזה נשק. נשק.
כן. ארמונד.
כן כן. נשק מול הגרמנים. משהו היה לה.
כן היה לה. עובדה. עובדה.
זאת אומרת מה היא נתנה.
תמורה
לגרמנים. אני לא יודעת מה. אבל היא עשתה.
מאוד מעניין. מי זאת הייתה האישה הזאת.
אמרו לי שהילדים גרים.
ומי אמר לך את זה? אי אפשר להגיע לילדים שלה? אני הייתי רוצה. לא. אני לא הייתי רוצה.
את לא היית רוצה.
לא. ואת יודעת מי אמר לך את זה?
מי אמר לי את זה. לא זוכרת.
מאוד מעניין לדעת.
מאוד מענין. מי זאת האישה הזאת.
מאוד מענין. כי היא עשתה דברים גדולים.
מאוד מענין. מאוד מעניין גם המומנט.
כן.
שאני רואה. שאני רואה שארנסט יצא.
ואבא נכנס. כן.
מה זאת אומרת.
כן.
היו לי מומנטים
מאוד כואבים וגדולים בחיים שלנו. של פיליפה ואני.
מאוד מאוד. גם פליפה היה מאוד הוא התחיל
להיות מאוד קרוב לי כמובן הוא היה כבר הבעל שלי כן.
הוא עזר לי הרבה הוא בן אדם עם כוח עד היום.
הוא הוא היה גם. הוא היה מנהיג בתוך הקבוצה שלכם.
מנהיג. עד היום.
אנחנו היינו גם בברזיל. את יודעת.
כן. אנחנו נגיע לזה. כן כן.
אז אז.
זה מאוד קשה לי לחזור. תסלחי לי אבל.
ומאוד קשה לי לחזור על זה.
את רוצה שנעשה קצת הפסקה?
מה?
נעשה איזה הפסקה? לא
נמשיך? לא אני רוצה כבר ל.
לסיים. כן. אז.
בשביל מה את צריכה הכל זה בשביל מה?
בשביל הארכיון של יד ושם.
מה? זה חשוב.
בשביל הארכיב של יד ושם שיהיה עם ה.
איתך מדברת ומספרת לא רק בספר.
והלאה.
והלאה. מה הלאה?
מה? אני בטוחה שאנשים יתעניינו וירצו לדעת מה
היה הסיפור שלך.
אני לא יודעת.
קלר. נמשיך?
צריך.
כן. אז אבא לוקחים את אבא. את את אפילו
לא יודעת איך קוראים לאישה הזאת. נכון?
לא. כן את זוכרת.
לא. אם אם אני הייתי יודעת אני
הייתי מחפשת אולי את הילדים שלה שאמרו לי שהם.
כן ברור. את זוכרת שאת הולכת ומספרת לאמא מה
שראית? את את ראית שלקחו את אבא.
כן.
ואת הולכת לספר לאמא. אמא לא ידעה מזה. אם את זוכרת את זה?
לא. אני לא זוכרת.
את לא זוכרת. אמא הייתה במחבוא. נכון?
כן. את את הולכת לאמא?
אני לא זוכרת. אני כתבתי שאני.
מה שאני אמרתי לאמא?
לא. לא. אבל אבל אני
מתארת לעצמי שאמרת. אמא ידעה.
כן. בוודאי. שהוא היה צריך לחזור.
כן. והוא לא חזר.
ואת יודעת שהוא לא חוזר. ואז קלר. איך?
מה. מה קורה בחיים שלכם. שלך ושל פיליפ?
אני אזכיר לך שאז איזה יום אחד איש דופק בדלת.
כן.
ואמר שמישהו מהמחתרת.
כן.
שלח אותו. כן.
בואי תמשיכי. ואתם נותנים לו לישון אצלכם בבית.
אה. כן זה הבן אדם שנתן הוא הבן אדם שיושן בבית שלנו.
במקום ש. זה הבנאדם ש. ש.
אני יכולה לדבר עם פיליפ על זה?
מה?
רק רגע
אם יש אפשרות להדליק איזה
משואה.
כן. אני רוצה שפיליפ יהיה.
אני איתך.
כן. גם אני איתך.
אז עכשיו אנחנו.
איפה אנחנו.
אני אזכיר לך. את תמשיכי.
כן. יום אחד אחרי שאבא נתפס. מישהו
אצלכם. דופק. אצלך ואצל פיליפ בבית. מישהו דופק בדלת.
כן.
ואומר שהוא בא
מחבר.
שלח אותו מישהו מהמחתרת. מחבר. כן. מהמחתרת.
עכשיו את ממשיכה. זה סיפור שלך.
הוא בא מהמחתרת. אנחנו לא צריכים לדעת. הוא בא
איזה שם. הוא נתן לנו שם.
שאתם מכירים.
כן.
טון אנחנו כבר לא. לא עושים חקירה מי מה מו.
אם הוא בא ממנו זאת אומרת שהוא כשר. הוא כשר.
לא צריך לחפש.
הוא לא היה כשר. ומה אתם עושים איתו.
הוא יושן הלילה אצלנו ו.
ואתם מדברים איתו. כן מדברים. הוא חבר. החבר ששלח שאמר. טון מדברים אותו.
והוא סטליניסט. הוא סטליניסט. נכון?
הוא סטליניסט ואנחנו טרוצקי. זה שתי עולמות.
אז התווכחתם כל הלילה.
לא. אני לא
יודעת אם בזמן המלחמה לא. אולי אפילו לא. לא. אבל
הוא ידע שאנחנו טרוצקיסטים אנחנו. לא זה לא. בזמן
המלחמה אני לא זוכרת שאנחנו דיברנו איתו.
אנחנו דיברנו דיברנו איתו. פיליפ?
אני זוכרת שזה הייתה. הייתה שיחה אידיאולוגית ביניכם.
אידיאולוגית זה משהו. כן כן. ומה קורה. הוא הולך בבוקר.
הוא הולך שלום תודה רבה.
הוא אמר שהוא ביקש רק מקום ללילה.
נכון? ללילה. והוא בא מאיזה
בן אדם שאנחנו יודעים שהוא כשר. טוב אם הוא בא מהבן
אדם הזה הוא כשר. הוא כשר. הוא לא היה כשר. הוא היה מוסר.
מוסר.
את יודעת מה זה מוסר?
כן. מוסר זה מלשין. כן. ומתי זה נודע לכם?
מה קורה אחרי שהוא הולך.
שלום על ישראל.
שלום שלום ו.
אני לא יודעת אם זה הרבה זמן
אחר כך. אנחנו יצאנו בבוקר מהמקום
הזה אני זוכרת וירדנו לרחוב. ופתאום אני
רואה אותו עם איזה אישה. אני לא זוכר
אישה בלונדינית.
בלונדינית. והיה לי בלב שלי איזה.
פיליפה זה לא מוצא חן בעיניי. עובדה.
ומה קורה?
באותו לילה לקחו אותנו.
מי מגיע באותו לילה? כן.
מגיע. מגיעים אנשי הגסטאפו?
כן. באותו לילה.
כן. הוא היה. הוא מכר את עצמו
לגסטאפו. אולי בגלל. אולי.
כסף? כן. כסף או
החיים. הוא ידע אם הוא אם הוא הוא היה
בידיים של הגסטאפו. הוא. הוא. הוא ידע כזה. כזה לא טוב. אנטון
הוא מכר את עצמו. כן. חבל שאני לא זוכרת את השם.
לא. זה לא חבל. אני לא רוצה להכיר את הבנות.
גם בספר הוא לא מוזכר בשם. כן. איפה אנחנו?
ואז את ופיליפ. אומרים לכם לקחת דברים.
אה הגסטפו באמצע הלילה דופקים בדלת. גסטפו.
אמרו לנו. אני חושבת שפיליפ קיבל אפילו מכה.
(משפט בשפה אחרת) לא. אני זוכרת שאני לקחתי
את. היה לי מעיל בפרווה. פרווה?
כן. כן. לקחתי את המעיל.
והיה לי בבית. תראה מה זה. היה לי
בבית מאה אלף.
פרנק.
פרנק. בשביל
שכבר המחתרת נתנה לך להציל את אבא.
נתנה לי. אמרתי אם יש. אם יש. אם יש כסף
בשביל הבן אדם שעובד במחתרת. אבא שלי הוא לא במחתרת אבל הוא יהודי.
אבל הוא אבא שלך. כן. אבל הוא אבא שלי. אנטון אתם צריכים לעשות
מאמץ לתת לי את האותו סכום סכום. והם נתנו לי.
אז את את היית בדיוק באמצע של הפרוסס
להציל את אבא. נכון?
באמצע של הפרוסס.
כן.
שרצית להציל את אבא. כבר היה לך כסף בשבילו.
כן כן.
ואז תפסו אותכם.
אז את לקחת את הכסף איתך.
את הכסף. כן כן. ואנחנו היינו
בבריסל יש איזה מקום. שבזמן המלחמה הם לקחו
את היהודים שמה. והם אוספים כמה יהודים 100/50/20
ושלחו אותו למקום איפה "לקזרנו דוסה". איפה
הגרמנים אוספים את כל היהודים.
זה בבריסל.
בריסל.
כן.
כל הילדים אוספים אותם. נו זה במלין.
אבל לפני מלין אתם נאספים באיזה מקום של הגסטאפו?
כן.
כמו איזה קרנטין כזה.
כן כן. איך את יודעת? משהו כזה. מכירה את המילה. כן.
כן. ואנחנו מגיעים ל. מגיעים למלין. נכון?
כן. אבל שם בגסטפו גם חוקרים אותכם קודם.
לי לא. לא חוקרים. חוקרים את פיליפ.
ואותך לא? לא לא.
כן. והמאה אלף. לקחתי את
המאה אלף איתי.
כן. ופיליפ אומר לך. (דיבורים ברקע)
כן. ואמרו. קשה לי קשה לי לחזור.
ואני לוקחת את הכסף.
אני זורקת את הכסף איתי.
בשירותים.
בשירותים. בשירותים של הגסטאפו אני זורקת את את המאה
אלף שם. זהו. והגענו למלין.
ועלייך מחפשים רכוש. תכשיטים.
מה?
הגסטפו עושה חיפוש?
כן. זה לא. לא.
זה כבר במלין. זה כבר במלין זה כבר בקזרנו דוסה.
קזרנו דוסה זה לא.
קזרנו דורסה?
די או. די. די או אס אס אי אן. דוסה.
דוסה.
דוסה. וקזרנה?
זה קזרנה. זה קזרנה ושמה.
הם שמים את כל היהודים.
זה במלין.
זה במלין.
כן.
אנטון אנחנו נוסעים. אנחנו הם לקחו אותנו באמצע הלילה.
אנחנו מגיעים לקזרנו דוסה.
ואת כל הזמן עם פיליפ?
כן.
לא מפרידים? לא לא.
ומה פיליפ עובר בחקירה?
מה הוא.
מה מה. אמרת שרק את פיליפ חוקרים.
כן. אז הוא אומר שהוא לא יהודי?
הוא לא יהודי. והוא אומר ש. והם לוקחים. אני זוכרת.
היה לנו איזה. פיליפ היה לו איזה.
תיק.
תיק כזה והם לוקחים את התיק.
ובתיק היה שתי חלקים. אחד
שרואים ואחד של זה תיק בשביל.
בשביל.
הם לוקחים את התיק והם מגלים שזה תיק עם.
עם עם משהו כפול בפנים. כן.
והם נתנו איזה סטירת לחי לפיליפ
וגם לי. גם גם אני קיבלתי סטירת לחי. זהו
ומה היה לו בתיק.
דוקומנטים.
אנטי נאצים?
על. דוקומנטים ש.
נגד נאצים. שהגסטפו לא צריך לדעת. דוקומנטים של המחתרת.
אהה. אנחנו עברנו פליפה ואני.
הרבה דברים מעניינים שכואבים. אבל שוב
באותו. באותו זמן משאיר אותנו יותר עשירים
בתוך החוויות של החיים. זה זה חווייה זה חוויות דולוהורזות.
חוויות שכואבים. אבל זה ה . זה ה.
האושר גם.
האושר שלנו. נכון.
זה האושר זה מה שעברנו.
למה את עושה ככה?
אני צריכה לעשות ככה.
לא. אבל הנה גם אני עושה אני מרגישה את זה.
אה קשה מאוד לי קשה מאוד יהיה. הם באו גם מאנגליה.
מי?
כמו את. איך קוראים לזה.
אה. מראיינים.
מאנגליה לא פחות ולא יותר. בסדר דיברתי
לחזור על זה עוד פעם. אבל אני מבינה שזה "דוגמנת".
נכון.
כי יד ושם צריך את הדוקומנטים האלה.
יש לכם הרבה דוקומנטים?
כן. אנחנו אוספים כל הזמן. אנחנו אוספים כל הזמן.
אז בואי נמשיך.
נמשיך.
אז אתם בדרך מהאיסוף של הגסטאפו בבריסל למלין.
הגענו למלין.
מה אתם. מה אתם רואים במלין?
הגענו למלין. מה?
מה יש במלין. במלין הגענו. וזה קזרנה. קזרנה.
זה קרנטין?
מה זה קזרנה? קזרנה זה איפה החיילים יושנים ו.
אה. מחנה?
כן. מחנה של החיילים. אבל זה היה.
בסיס. לא?
כמה איך קוראים? כן.
כן ו.
קסרקטין. קסרקטין אומרים בעברית. קסרקטין. קזרנה. קסרקטין. בסדר.
אז זה היה קסרקטין דוזו.
מה? אני. אנחנו. באוטובוס איזה אוטובוס איפה רואים כל
היהודים שהם לקחו באותו יום או ביומיים.
ואנחנו מגיעים למלין. ואני להגיד לך
את האמת אני. אני כשירדנו. היה איזה קור איך קוראים את זה.
משטח?
לא עם קור. זה קזרנה קזרנה איפה.
קסרקטין.
כן. איפה שחיילים כן נמצאים.
זה היה ריק. והיה
גרמנים והם לקחו אותנו ל.
לרחוץ.
כן אם יש לנו. על הגוף
וכולי וכולי. ופתאום אני רואה את אבא שלי.
וזה היה מומנט גדול מאוד אבל רק מומנט רק מומנט. ו.
אבא שחיכה לך. כי הוא. הצלחת להציל
אותו בעצם מהטרנספורט הקודם.
נכון.
שהתחלת את הקשר עם האישה הזאת היהודיה.
זהו. ובמלין אנחנו נשארנו שלושה חודשים.
1410 01:22:05.400 01:22:07.900 ואלה חודשים מאוד יקרים עם אבא.
כן. מאוד.
אז תספרי קצת על הזמן הזה.
אבא ביקש ל.
המקום איפה הוא היה הוא ביקש ל. לסדרנים. היו שתי
בלגים יהודים. יהודים בלגים שהם היו.
כמו קאפו?
כמו קאפו. קאפו בלגים. כמו קאפו.
יהודים. הם היו הקשר עם הגרמנים. הם הם היו הקשר בין
הגרמנים ואנחנו. ואתם. כן.
כן. תודה רבה. ואבא ביקש
לבוא לישון איפה אנחנו.
על ידכם.
זה 100 איש במקום אחד.
גדול כזה. קזרנה של הסולדרס. של ה.
חיילים. חיילים.
ונשארנו שם שלושה חודשים וזה לא היה רע.
איך היה עם אבא?
היה ממש כן.
הפגישה הייתה גדולה. אבל
גדולה רק. רק את המומנט של הפגישה. היתר
שכבר היה. היה חיים כעצירים. אנחנו עצירים.
מה אתם עושים שם ביומיום.
פיליפ עבד.
במה?
במקצוע שלו.
מה המקצוע של פיליפ?
חייט.
חייט. אני לא עשיתי כלום.
כי הידיים שלי היה עם אקזמה אנטון.
ממה קיבלת אקזמה את עשית שם משו?
אני לא יודעת. פתאום היה לי אקזמה.
1443 01:23:56.600 01:24:01.183 אני מזכירה לך שאת קילפת תפוחי אדמה במטבח שמה.
כן כן כן כן. נכון. את צודקת.
אז קיבלת אקזמה.
את צודקת.
כן. טוב שאת קראת. קשה לי לדבר. קשה לי לדבר.
אבל זה כל כך חשוב שזה בקול שלך קלייר. כל הסיפור הזה.
כן. תראה. תראי פרדו. קשה לי. כל יום אני חוזרת על זה.
פעם אחת זה מלונדון. פעם אחת זה מיד ושם.
ופעם אחר זה ממקום אחר. אבל זה קשה לי. קשה לי.
את רוצה אולי שנעשה הפסקה ונמשיך מחר?
לא. אולי תהיי יותר מוכנה?
אם אני ממשיכה. את לא באה מחר.
או את באה מחר גם.
תלוי עד כמה את יכולה להמשיך.
אני לא רוצה. אני רוצה בבת אחת לגמור.
לסיים.
ולהיות חופשית.
בסדר גמור. אני מצטערת. את מאוד סימפטית והיא
אין אין בעיה קלר. אנחנו נמשיך אבל אני לא
רוצה לעשות לך הרגשה כל כך רעה.
בסדר נמשיך.
אז עכשיו דיברנו קלר. על היומיום במלין.
כן. מה אתם עושים. סליחה.
לי יהיה לי איזה אקזמה על הידיים.
אקזמה. בגלל שעבדת במטבח.
כן. לא עשיתי כלום.
אז איך הסתובבת שם בלי לעשות כלום?
את לא בן אדם
שלא עושה כלום. נכון?
כן אבל לא עשיתי כלום.
לא עשית כלום. לא עשיתי כלום.
ואת יכולת להיות עם אבא?
מה אבא עשה? כן. אבא. אבא ביקש
לישון על ידכם. לעבור את ה. לעבור את
המיטה. את המיטה. לעבור את המקום שלו בחדר.
זה היה דרגש?
זה כמו עץ שעליו שוכבים. ככה בקומות?
כשאת רואה את היהודים שמסתכלים. כן ככה.
בדיוק. זה נקרא דרגש. דרגש. כן כן.
כן אז הייתם ביחד פיליפ ואת ואבא.
אבא מצד אחד פיליפ מצד שני.
כן. זהו. שני הגברים שלך. כן זהו.
ואבא עבד? עבד במלין?
לא.
את לא זוכרת.
לא לא. לא. הוא לא עבד מה פתאום.
ויש כל בוקר מסדר?
בודקים סופרים.
אה כל בוקר יש. כן. צריך ללכת מסביב
ומסתכלים על ימין ומסתכלים על. וכל אחד הולך
למקום איפה שהוא. פיליפה עבד שם.
כן. את אמרת. כן.
אבא מה הוא עשה שם?
אני לא חושבת שהוא עשה משהו.
את לא זוכרת שהוא עבד. הוא עשה משהו אבא?
אני לא. לא זוכרת. לא זוכרת.
אז אז. ככה עוברים שלושה חודשים.
שלושה חודשים. ובא מומנט.
סליחה.
ואבא היה צריך
לנסוע עם ה.
טרנספורט.
עם הקובוואה 19. 19.
טרנספורט 19 כן.
והוא ביקש ממישהי
לעבור את המספר שלו והוא נתן את ה. והמספר שלו היה קשור ל.
לטרנספורט שלכם כבר
כן זהו. אבל זה מה שעשתה. כבר הספיקה לעשות אותה יהודיה. היא
הצליחה כש. זה. את היית הרי באמצע הניסיון שלך
להציל את אבא.
כן. לפני ששלחו. גרשו אותך ואת פיליפ.
את כבר הצלחת לקבל את הכסף בשביל.
כן. להעביר. נכון?
כן. אז מה שאותה יהודייה
הצליחה לעשות זה להוציא את אבא. כן.
מהטרנספורט 19.
כן.
ואז עוד היה מזל שלפחות פגשת אותו.
גדול מאוד.
נכון. גדול מאוד.
ואז. זה מומנט אחד מהמומנטים הגדולים בחיים שלנו כי אני פגשתי את אבא.
בטח.
וכשאני חזרתי משמה ועליתי
לראות את אמא בהמקום איפה היא הייתה מסתירה.
מוחבאת. איפה שהיא הייתה מוסתרת.
מוסתרת. היא שאלה ואיפה אבא?
כן.
אמרתי לה.
כן. אבל עד שפגשת את אמא את עוד
עוברת הרבה דברים. נכון?
כן. קורים הרבה דברים.
אז. אז בואי בואי נמשיך. קלר. אז במלין את
אומרת שאת לא עושה כלום בעצם.
אני לא עושה כלום.
כי היה לי.
כן. אקזמה.
כן זה. ואת הזכרת מקודם קפואים. שני בלגים יהודים.
כן. שהם היו המתווכים בינינו היהודים
לגרמנים. לנאצים. כן.
ומה הם. איך הם היו בסדר?
טובים אליכם? מי. הבלגים?
הקאפואים האלה כן. לנו. לא היה לנו
קשר איתם ככה אבל הם היו הם היו הקול של. הקול
שלנו דרכם.
כמו איזה מתרגם איזה מישהו שעושה תרגום.
כן. נכון כן. זהו.
אני עוד משהו רוצה להזכיר לך.
כן. את מספרת על איזה גרמני או שזה היה קאפו.
שלקח לו ילד שההורים שלו שלחו. היו
כבר בטרנספורט ה-19.
כן. ונשאר ילד בן 5.
כן. והוא הולך איתו כל הזמן שם.
כל הזמן. והוא לבש את המד...
הם עשו. אותם מדים?
אותם מדים. תפרו לו. ואותו איש זה היה גרמני?
זה היה גרמני שהלך עם ילד יהודי קטן כל הזמן?
כן. כן.
את יכולה לתאר את זה את זוכרת את התמונה הזאת?
אני זוכרת שהוא היה כל הזמן עם גרמני.
הוא היה את יודעת כל אחד יש לו את ה.
טליסמן שלו.
קמע. קמע.
כן כזה.
מה שמחזיקים בשביל מזל.
כן. טון זה היה הקטנצ'יק הזה.
אני הייתי רוצה לראות אותו היום יכול להיות.
מדהים.
גבר.
והילד הזה?
נשאר במלין. נשאר במלין.
כן מה שקרה
הוא היה ילד יהודי שההורים שלו נשלחו.
כן כן כן כן.
כן.
זה נורא.
זה תמונה באמת קשה.
זה מזעזע.
והגרמני היה איש גרמני. היה קצין.
כן כן.
מה. מי הוא היה? הוא היה קצין. הוא. הוא.
הוא היה לפעמים עולה לקומה
הראשונה והוא מקומה ראשונה של הקזרנה הוא קרא
יהודים. יהודים. בואי. אני אזרוק לכם סיגריות.
והא זרק. ואת היית צריכה לראות את אנחנו
היהודים איך אנחנו כמו כמו "קומדלו" (משפט בצרפתית)
כמו. כמו עכברים? כלבים?
לא לא לא. (צרפתית)
אנחנו כשאנשים שמעו שהוא הולך לזרוק דרך החלון
סיגריות כולם.
בשביל לקחת את ה.
כן. ואז מה הוא עשה כשכולם?
הוא זקך שתי חבילות.
זרק. סיגריות.
והיהודים.
בספר את כותבת.
כן מה. שכשכולם שמה רצו
לסיגריות. הוא שפך מים על כולם.
את רואה. אני כבר לא זוכרת. אני צריכה. אני צריכה.
לכתוב. לקרוא עוד פעם.
את זה בחזרה.
שהוא. שהוא פשוט מתעלל בכם עשה דברים.
נורא.
כן. וכל הזמן מעניין
שהוא הלך עם הילד.
כן.
היהודי. כן. הם אהבו את הילד הזה.
מיינע קליינע איך הוא אמר. קמע.
זה היה בשבילהם. כן כן.
קמע. טליסמן?
איך את קוראת ל. אני הייתי יודעת מה קרה איתו.
את ידעת?
לא. לא יודעת.
את רוצה לדעת.
כן. מה היה עם הילד. את לא יודעת איך קראו לו.
לא. איך קראו לו.
לא.
כן.
הוא היה תמיד עם הגרמנים. הגרמנים.
זה היה כמו חיית מחמד.
זהו.
כמו פופסי כזה שלהם.
בדיוק את מבינה. כן.
כן.
תשאלי אותי אני כבר לא
יודעת מה להגיד לך.
כן כן. אני אשאל ו.
ואז מגיע יום אחד שאתם עוזבים את מלין.
כן. איך איך זה קורה ש.
"שלדיזנוף. לדיזנוף. אפריל נו"
זה באפריל.
אפריל. כן.
אנחנו ב 12 בלילה היינו מוכנים
לעלות בתוך המחנה היה את ה.
פסי רכבת.
רכבת. כן.
פסי רכבת. כן. טון הרכבת הייתה כבר מוכנה והם קוראים את טוב
כל האנשים לרדת.
לעלות לרדת מהקסרקטין. מהבית.
ולי היה לי אבא היה מספר
בווגון אחר ולנו היה מספר בווגון שני. ואני
הלכתי. הלכתי לבן אדם אחד שהוא היה עם אבא.
ואני אמרתי לו אני הייתי מאוד רוצה שאת
מחליפה את ה.
מחליפה את הכן.
כי אני הייתי רוצה שאבא תהיה.
איתי. בווגון איתנו. והוא הסכים ואני נתתי לו. מה אני נתתי לו?
לחם?
לא. אני כבר לא זוכרת.
כן. טון הוא עשה את ההחלפה ואבא עלה.
אתם ידעתם לאן נוסעת הרכבת?
לאושוויץ.
ידעתם
כן. את כל הסיפור?
כן כן. מה קורה באושוויץ ו.
כן. כן.
זה היה ב 42 לא?
זה היה כבר ב-43 אני חושבת. 43 פרדו.
כן. בוודאי. בוודאי.
כן. ובאיזה ווגון אתם נוסעים איך נראה הווגון בפנים?
זה ווגון בשביל החיות. בשביל
בהמות כן.
טון אנחנו 100 איש בתוך הווגון.
ואבא עלה במספר של הבנאדם שאנחנו נתנו לו. נתנו לו.
את ה. בשביל להחליף את ה. את המספרים ועלינו לווגון.
ואת עם פיליפ ואבא.
אבא ופיליפ. כן.
ופתאום. אנחנו אבא כל הזמן אמר שהוא הולך לקפוץ מ. כבר היה את ה.
דיברו על זה. דיברו על זה.
דיברו שקופצים מהרכבת. קופצים מהרכבת. אבא היה הראשון. אבל פתאום
פתאום וזה אני אומרת בבחינה
פסיכולוגית שאבא חיפש את ה. את המחלה שלו איך חיפש
להיות חולה. זה
כן. אני עושה את האנליזה.
הוא חיפש והוא הצליח להיות חולה.
מה הוא קיבל בקרון איזה מחלה?
חולשה. חולשה לא הכרה.
אה. הוא איבד את ההכרה?
לא איבד את ההכרה איבד את הרצון.
לחיות.
לחיות.
היה לו קוצר נשימה.
כן
נכון. מבינה?
הגב שלי. הגב שלי. איך קוראים לך
טובה. טובה. כ"כ קשה לי. את לא מרגישה שזה קשה לי?
אני מרגישה קלר.
למה אני צריכה כל פעם לחזור על זה?
נתתי עדות. מספיק.
עכשיו את נותנת עדות.
מה? אני אומרת.
איך היה איזי בתוך הסיפור.
מצויין.
מצויין. מצויין עם המון.
אז קלר נמשיך.
כן.
אנחנו. את עם אבא ופיליפ בקרון בהמות.
קרון של חיות.
קרון בהמות. כן.
קשה מאוד. את סיפרת 100 איש
לפחות בפנים.
כן. כן ו.
מי שומר עליכם שם?
אף אחד.
לפי הספר.
אנחנו סוגרים.
לפי הספר יש איזה
הולנדי אחד.
אה כן ההולנדי הזה. הגרמנים לפני שיצאנו עלינו ל.
קרון.
הגרמנים אמרו אתה. הרמן. השם שלו.
קראו לו הרמן.
כן? אני זוכרת?
לא. עכשיו אמרת כן.
הרמן אתה אחראי על ה.
על מספר כזה.
אם חסר רק. רק אחד אתה אחראי.
ואתה תקבל את העונש שמגיע לך אנטונה.
כן.
ההולנדי הזה היה אחראי עלינו והבן שלו.
הבן שלו הוא כשהיינו בתוך ה.
קרון.
קרון. הבן שלו אמר שהוא רוצה לקפוץ אבל.
ההולנדי היה יהודי.
כן. יהודי הולנדי.
כן כן. כן עכשיו היה לכם לפני שעליתם לרכבת.
כן. היה לכם כבר תוכנית שאתם קופצים מהרכבת. נכון?
כן. כולם.
אמרת שאבא דווקא. כן הוא. הוא. הוא.
חשב על ההתוכנית. כן. ואני אומרת.
אני חושבת גם בבחינה פסיכולוגית הוא חיפש את
הסיבה לא. הוא חיפש את ה. זה מבחינה פסיכולוגית.
אני לא פסיכולוגית. אבל אני חושבת
שזה מה שקרה. הוא חיפש סיבה.
לא לעשות את זה.
בעצם . הוא חיפש.
כי הוא כבר ויתר. הוא ויתר. הוא קא?
הוא ויתר. הוא כבר לא רצה
אולי לחיות כל כך. את לא יודעת.
כן. ואם הייתה תוכנית. אתם עליתם לקרון.
כן. עם מסור? עם משהו איך איך היה לכם מסור?
את יודעת מה זה מסור? לא. מה זה מסור?
מסור זה מה שחותכים עץ.
אה. כן כן. בתוך מלין פיליפ היה חלק מהמארגנים ב.
זה היה סיקרט זה היה
סודי.
הייתה כמו מחתרת?
כן. היה מחתרת בתוך זה.
אנטון המחתרת הזאת.
נתנה. מסורים.
כן כן. בשביל. כן כן כן. מעניין.
בתוך המחתרת. תספרי לי על המחתרת הזאת במלין.
אני לא יכולה. זה סודי היה.
כן.
פיליפ לא סיפר לך?
פיליפ היה והוא היה חלק מזה.
ופיליפ לא שיתף אותך? לא סיפר לך מה קורה?
כן. כן שיתף אבל מה היה. לא היה. לא היה צריך לספר הרבה. אנחנו
הם גם היו סוציאליסטים?
לא. אני לא חושבת.
לא קשור.
אולי כן. אני כבר לא יודעת.
כן. אבל הם עשו תוכנית שאנשים
יברחו מהרכבת ונתנו להם את הנשק. את המסור.
כן. אני לא זוכרת מאיפה בא.
אולי פיליפה יודע מאיפה בא. אני לא זוכרת מאיפה בא.
פיליפ אומר כשהאנשים עלו ל.
רכבת. הרכבת. אחד אחד אחד אחד.
ואבא על ידינו כמי שהיה צריך להיות
במקום של אבא הוא ב.
כן. כן. טון אבא עלה. עלה הוא היה חולה אבא. אבא היה חולה.
עם חום. עם חום. ו. הוא לא זוכרת מאיפה בא
הדבר. אבל היה.
המסור. אה זה היה מסור.
" אוטו וופיצ'ו" שירותים פה. למה.
אני לא יכולה להסביר לך.
טוב זה בעיה שלי.
כאן הילדות שלך?
מה? כאן הילדות שלך?
כן. הבנות שלך? הבנות שלי. הנכדים שלי. שלנו.
קלר. אני לצערי בכל זאת חוזרת לנסיעה.
בוודאי. אני רוצה כן.
אנחנו. אנחנו נמשיך. את אמרת שבמלין הייתה מחתרת שעזרה
בתןך.
שחשבו על זה שברכבת אתם תברחו.
כל אחד קיבל את ה.
קיבל מסור. כן.
כן.
אנטון פתחנו את זה.
ומה. מה עשה אותו הולנדי שהיה מן קאפו כזה בתוך הקרון?
לא לא קאפו.
הוא היה. הוא היה צריך לשמור עליכם.
כן. אבל לא קאפו.
המילה קאפו קשה.
קשה. אבל את אמרת שבמלין בקסרקטין במחנה הצבאי.
הוא היה אחראי. הגרמנים. הפוליטיקה של הגרמנים
זה לעשות שהוא היה נגדנו. אבל הוא לא היה נגדנו.
כן.
אתה אחראי על ה 99 אנשים ש.
אם חסר אחד כשאנחנו נגיע למקום אתה תהיה אחראי.
ואוי ואבוי לך.
אז. אז רק הגרמנים עשו ממנו אחראי. אבל הוא
לא היה נגדכם.
לא. מה פתאום. להפך.
הוא רק דאג לעצמו.
בכל זאת גם.
כן כן. כן. אז. אז. אז מה היה?
ברכבת. אמרת שאבא ניסה.
אני חושבת. שלפי דעתי. מה שאני מנסה להאמין
שאבא חיפש את המחלה. הוא לא. הוא חיפש את זה
בשביל לא לקפוץ אני חושבת.
ברור. זה אנליזה.
כן. חינם. זה שלי. טון הוא מצא את אבא. הוא היה חולה.
הוא פשוט נעלם. הוא איבד את ההכרה.
נעלם. אבל קרה לנו משהו על האישה שפגשנו.
כן כן. אבל קודם תספרי.
את ידעת על זה? את כותבת על זה בספר.
כן?
לא זוכרת.
כן. אני. אני קראתי על זה. אז אני רוצה
שבדיוק תנסי לתאר. מה מה קורה באותם רגעים.
פיליפ. אני. אני אזכיר לך ואת תמשיכי.
פיליפ רוצה שתקפצו.
כן. את אמרת שאת לא עוזבת את אבא. נכון?
כן. מה קרה?
בבקשה? מה קרה. את רוצה לדעת?
כן. אני חלמתי. אני סגרתי את.
עיניים ושכבת על יד אבא.
כן.
ואני ש. ואני אומרת
שאמא אמרה לי שאני. את צריכה זה אולי. זה אולי הסברה שלי.
כן.
כאמא אמרה לי. את צריכה לקפוץ.
את צריכה. בחלום כאילו שאת. כן.
אבל החלום הזה זה היה גם חלום
שאני. שאני ביקשתי.
ברור.
כן. שאני (צרפתית)
כלום. אנטון אני אמרתי פיליפ. אני לא רוצה לקפוץ.
אני רוצה להישאר עם אבא.
אנטון פיליפ אומר לי את את יודעת קלר. את לא. פה את יכולה
לראות את אבא אבל שמה. איפה אנחנו נוסעים
את לא תהיה עם אבא שלך. את תהיה במקום אחר.
ואבא שלך במקום. ואני סגרתי את העיניים.
וחלמתי אני לא יודעת אם אני חלמתי או אני
הזמנתי את החלום. שהאמא אומרת תקפצי. ופתחתי
את העיניים. ואמרתי לפיליפ. פיליפ. אני רוצה
לקפוץ עכשיו.
כי אם אני לא אקפוץ עכשיו
אני לא אקפוץ. אני כתבתי את זה.
כן כן. כן?
כן כן
קפצתי. איך איך את קופצת. תספרי. מי מנסר שמה
מה זה היה. דרך איפה אתם קופצים?
דרך הזה
איפה זה היה?
חלון?
החלון של החיות.
שהחיות שמים את ה.
את הראש.
את הראש. את יודעת החלון הזה.
שמה. ואת זה ניסרו?
כן. הצלחתם לנסר?
כן כן. והשמנים הפכו להיות רזים ושמן ורזה. עבר.
הצליחו להידחף?
את מראה משהו גדול מאוד.
זה היה משהו יותר קטן. זה זה זה זה זה של ה. של ה. יש במלין.
יש במלין.
ביד ושם.
ביד ושם. את הרכבת הזה את ראית את הרכבת.
זה הרכבת. זה לא הרכבת הזה אבל זה הרכבת הזה.
כמו.
זה. זה דרך זה. כן.
כן.
ותספרי מה. איך את יודעת לקפוץ?
אני אני לא יודעת לקפוץ.
כשאני עברתי דרך זה בין השתי. השתי רכבות.
בין שתי קרונות.
קרונות יש איזה דבר.
קפצתי שמתי.
רגל.
אחד פה ואחד השני פה ואני
עברתי את ה. את עצמי ונשארתי בין הרכבת הזה.
הקרון הזה והקרון הזה. השארתי שמה באיזה
מומנט כשאני חשבתי כזה המומנט. קפצתי.
ופיליפ הדריך אותך?
הוא הסביר לך מה לעשות בקפיצה?
נו.
כי הוא ממש לפי מה שאת כותבת. הוא אמר לך
לשמור על הראש
תשמור על הראש כן. בוודאי.
אנטון. שמרתי על הראש.
והרכבת נוסעת מהר.
נוסעת נכון. נכון אבל זה אלוהים גדול. אני לא
אבל מישהו שמר עלייך שם.
מישהו. כן
ואיזה שעה של היום. היה חושך?
לא זה היה ב-2 בלילה אולי
כן זה היה באמצע הלילה. זה היה לילה לבנה. לילה לבנה.
עם ירח?
עם הריח משהו.
ירח.
הלילה היה בהירה מאוד.
ומה קורה איתך?
איפה את?
על מה את מוצאת את עצמך?
אני זוכרת שאני ראיתי את ה. את הרכבת שנוסעת נוסעת.
וכבר אין רכבת.
ואת לבד?
לבד. אני עומדת. ואני
אומרת פיליפ. פיליפ. אין פיליפ אין כלום.
אנטון.
ואת לא קורה לך כלום?
לא. זה זה באמת נס.
גם לו לא קרה כלום.
אז. אז מה קורה?
את לבד בינתיים.
אנטון אני מצאתי אותו. אני ראיתי אותו שהוא בא. הרכבת היה.
רחוקה כבר.
רחוקה. כבר אין רכבת אנטון אני קמה. ואני רואה בן אדם שבא מולי.
ואני הייתי פה והוא בא. וזה היה פיליפ.
והלכנו.
גם בריא ושלם?
בריא ושלם.
והלכנו לבית. לבית כנסת. לא ל. "יונגליז".
איך קוראים בית כנסת של ה.
מנזר. כנסייה. צ'רצ'.
כנסייה. הלכנו.
רגע איפה איפה היה שקפצתם?
אני יודעת שפיליפ לא רוצה להגיע לגרמניה. נכון?
בוודאי. אף אחד לא. אז אז קפצתם עוד בתוך בלגיה.
בוודאי. רק בבלגיה. באיזה מקום?
באיזה מקום זה היה? על יד ה. על יד ה. על יד הפרונטייר.
על יד ליאז'?
כן. לא רחוק מליאז'. כן. לקחנו איזה.
וכשפגשנו היינו מאוד מרוצים.
איזה אושר גדול. כן.
אושר גדול מאוד. מאוד מאוד. ובא הבוקר. אנחנו
היינו. "פרדשו" איך קוראים?
אנחנו.
כן כן.
מי זה? זה החברה. זה הבת דודה שלי.
אני צריכה לחזור לשמה.
ופיליפ ואני הלכנו וראינו איזה כנס...
כנס... כנסייה.
ונכנסנו. ואמרנו לבנאדם
שאנחנו יהודים. וקפצנו מהרכבת. ואין לנו כסף.
אמרתם לכומר?
כן. כן.
והכומר אמר. הוא נתן לנו כסף.
והוא אמר. שאלוהים. יהיה בסדר.
הוא נתן לנו כסף והוא. ברך אותנו?
ברך אותכם.
ברך אותנו. ואנחנו הלכנו ולקחנו
הלכנו באיזה. זה היה איזה (משפט בצרפתית).
כפר.
כפר.
כפר. כן.
ושמה לקחנו איזה אוטובוס שעבר.
ואנחנו שמענו בתוך האוטובוס. אנחנו היינו
לא. לא נקיות. אני לא יודעת. שמענו שאנשים אומרים
אתם יודעים היה לפנות בוקר איזה רכבת עם יהודים.
אנחנו שמענו את זה. עם יהודים שקפצו מהרכבת.
אנחנו היינו.
כן.
ושמה שמענו את זה. והגענו לליאז'.
כן.
לקחנו איזה. איזה אוטובוס. אוטובוס בלגי.
כן כן.
והגענו לליאז'. היה לנו בתוך המחנה היה איזה משפחה.
חצי משפחה שלנו.
איפה במלין?
במלין. אבל הוא היה בלגי.
והבלגי הם לא שלחו לאושוויץ. בזמנים האלה. אחר כך כולם אמרו.
והם. הוא נתן לנו את הכתובת של אשתו.
שהיא הייתה בלגית. לא יהודייה. לא יהודייה.
בגלל זה הוא נשאר כן. הוא נשוי עם לא יהודייה.
והיא חיה בליאז'.
בליאז'. ואנחנו היינו שם. היא הייתה
מאוד סימפטית ותכף מיד נתן לנו קצת לסדר
את עצמנו והיא שלחה טלגרם.
(כמה משפטים בצרפתית)
נו אני כבר זוכרת. והיא שלחה.
מברק.
מברק שאם. אני לא יודעת איך היא הסבירה
במברק איפה אנחנו.
למי היא שלחה? מה?
למי היא שלחה מברק.
זהו. מישהו שאנחנו ביקשנו שהיא שולחת.
כן כן. שאנחנו פה ופה.
1993 01:54:52.100 01:54:53.900 וככה הם באו לקחת אותנו.
מישהו שהיה קשור במחתרת שלכם?
במחתרת במחתרת. כן כן כן.
והוא לוקח אותכם לאן?
היא.
זה אישה כן .
אנחנו באנו ואמרנו אנחנו פיליפה וקלר.
היא אמרה לי אני יודעת. תיכנסי ותנוחי.
והם באו לקחת אותנו.
לאן? לבריסל? כן. הם באו
מבריסל לקחת אותנו. ובאמצע הלילה אני זוכרת אנחנו יצאנו.
זה מפריע לך?
הילדים אולי.
קשה לי לחזור על הכל. ואנחנו הגענו באמצע הלילה.
באיזה. עם החבר שלנו. עם האוטו.
והאמצע הלילה דופקים בדלת איפה אנחנו היינו.
אנחנו שמענו. כי היא אומרת לא אין אחד פה.
אין. הוא אומר. היא אומר. זה אישה. האישה איפה אנחנו.
הייתם אצלה בבית.
כן. אז היא אומרת.
באמצע הלילה.
כן. כן. והיא אומרת לא. אין. אין אף אחד אם אתם רוצים
לראות. תיכנסו ואת תראי אין אף אחד.
2017 01:56:27.500 01:56:29.667 יפה מאוד מצידו.
וואו. יפה מאוד.
אז תופסים אותכם?
לא לא. הם הם עזבו.
אה. היא היא עשתה בסכנה כי הם היו יכולים להיכנס ולראות.
בוודאי. והיא אמרה תיכנסו ותראו אין אף אחד פה.
אז מזל שהם לא נכנסו שזה נראה. כן.
מזל. אמרו לא בסדר. מאמינים בה. ואנחנו עם החברים זה שתי
חברים באו. נו אחד. איתו לפנות בוקר חזרנו לבריסל.
ובבריסל עליתי לאמא שלי. היא. איפה היא הייתה
מסתירה את עצמה. פעם מה אמרנו. אמא. אנחנו
קפצנו מהרכבת. איפה אבא?
אבל. אבא איננו.
אז את אומרת שהיא. היא הייתה יותר היא הייתה עצובה
מאוד בגלל אבא.
מאוד. מאוד. אז לא הייתה שמחה של פגישה
בכלל לא. שמחה שאני. אנחנו פה אבל בכלל לא.
כן.
וזהו. ואנחנו בזמן המלחמה. אנחנו היינו
קשורים לפעולות נגד הגרמנים.
זה אני אמרתי לך. נכון? כן. וחזרתם לזה.
חזרנו ואמא עשתה
את הקשר איתם והם באו לקחת אותנו מהבית של אמא.
כן. אז אמא גם הייתה קשורה במחתרת?
2042 01:57:59.200 01:57:59.500 נו.
אז איך היא עשתה את הקשר איתם?
אני נתתי האמא את אחד מה. מה.
קודם כל החבר שבא שבא. הוא כבר יודע שאנחנו.
שאתם חזרתם. כן. כן.
זה בסדר? כן כן. ו.
וזהו.
ועם מי אתם. את מי אתם פוגשים?
אנחנו. הם באו
לקחת אותנו. מהבית של אמא.
מי זה הם? אותם בתוך
הקבוצה הסוציאליסטית המחתרתית?
בדיוק.
כן. וזהו. ואנחנו.
ומה הייתה הפעילות שלכם אז?
אנחנו נסענו לשרלואה.
לשרלרואה כן. זה מקום של כורים. שמוציאים פחם.
כן כן.
אז באמת תספרי על התקופה של שרלרואה.
למה נסעתם לשם?
שם היה בטוח יותר? לא. לא היה בטוח בכלל.
אבל אנחנו שמה אף אחד לא הכיר אותנו.
אנחנו היינו כבלגים בלי. הם לקחו אותנו. אנחנו
השכרנו בית שמה. ואחר כך אמא.
אני לקחתי את אמא לבית הזה כזה אני לא רצתי.
רציתי שאמא נשארת לבד בבריסל. אח אחד שלי
היה בשווייץ ומשה היה ב.
מוריס.
מוריס. מוריס היה.
במנזר. ב?
מנזר ידעתם איפה הוא?
כן אבל היה אסור לבקר אותו.
לבקר.
אבל אני ביקרתי אותו. רציתי לראות אותו.
באיזה יום. יום בהיר אחד לקחתי את הרכבת ו.
איפה היה המנזר של מוריס?
אני כבר לא זוכרת.
על יד בריסל?
לא. אני לא זוכרת בדיוק.
לא משנה.
הפגישה שלנו הייתה מאוד מאוד טובה. אני מאוד
הייתי מרוצה שראיתי את משה. משה.
כן.
מה עוד?
אז אנחנו עדיין
ב-1943. נכון?
או כבר. 43.
43 כן.
ואנחנו. אז אנחנו אנחנו עוד ממש באמצע המלחמה.
המלחמה. ותכף מייד אנחנו לקחנו
בחזרה את הדברים ביד. אנחנו נסענו לשרלואה
שמה אף אחד לא לא הכיר אותנו.
ואנחנו היינו. אני הייתי לא נשואה איך קוראים את זה?
רווקה.
רווקה. והוא היה חבר שלי
כן. זהו.
היה לכם איזה תעודות זהות?
איזה כן כן כן כן. איזה פספורט.
כן כן כן. אילגל. היה לנו במחתרת איזה בן אדם שעשה
דוקומנטים.
תעודות כן. דוקומנטים. לא. כן. היה היה.
אז היה לכם דוקומנט שאת.
דוקומנט שאני רווקה.
שאת רווקה בלגית.
בלגית רווקה. כן.
כן כן. ומה היה?
מה עשיתם שם?
איזה פעילות עשיתם בשרלרואה?
פיליפ היה. פיליפ היה. עובד במחתרת.
מה הוא עשה במחתרת? הוא היה כל יום הוא היה פועל באיזה מפעל.
אני לא זוכרת. אני לא זוכרת. אני זוכרת
שאנחנו בתור מחתרת.
כן.
בתור המחתרת אנחנו היינו. נתנו
לאיזה רוסי. איזה בן אדם שהיה במחתרת
גם. והוא היה גר אצלנו גם.
מה נתתם לו. לגור אצלכם?
כן. זה היה גם במרתף.
כן אבל איזה פעולות עשיתם?
במחתרת?
ניסיתם להציל אנשים יהודים?
כן. לא.
זה כבר לא היה.
לא לא. אנחנו היינו
כאילו זוג לא נשואים.
כן. הוא היה כאילו.
החבר שלו.
ברחוב בעיר קטנה אחד מכיר את השני.
כן.
ואחד צריך לדעת מה עם השני. אנטון.
שני היה. הוא היה חבר שלי וזהו.
אבל אני. אני מבינה שעברתם לשרלרואה
שרלואה.
כי שם לא מכירים.
שמה מה?
אף אחד לא מכיר אותכם.
לא לא. כן. אבל. אבל עוד לא הבנתי.
את מה.
איזה פעולה אתם עושים שם מה אתם.
פיליפ היה עובד. פרי מרי. בכמו דינה פרי מרי.
הפרי מרי זה ראשון?
מה.. לא לא לא. הוא היה עובד
כמו דינה פרי מרי (צרפתית).
(צרפתית). כמו עיתונאי?
(צרפתית)
הוא הדפיס את העיתון?
האילגאלי.
אה. העיתון של המחתרת.
כן המחתרת.
ואת ערכת את זה?
את את בדקת שהוא
בסדר ההדפסה?
מה את עשית שם?
אני הייתי כאילו.
אני כאילו אני האמא שלה לא יצאה מהמקום כל הזמן.
אמא שלך.
כן. היא לא דיברה טוב צרפתית. ותכף
מייד היו. ואני הלכתי המחתרת מצא עבודה בשבילי.
ומה עשית?
בתוך. כמו בתל אביב יש את האיך קוראים?
שקשור במה?
אני הייתי עובדת
בדונג רונג שרלואה עובדת ב. כמו פה ב.
(צרפתית)
את גם עבדת במערכת של ה?
לא. אני עבדתי.
בכמו פה.
(צרפתית) זה היה משהו רשמי לי
היה דוקומנטים לגאלים. כאילו.
מה באיזה משרד עבדת?
כן.
בבירו?
הבירו כן. בירו.
של הממשל.
של הממשלה.
כן. של הממשלה.
אז את היית.
כן כן כן. זהו.
ואנחנו חיינו ושמה אנחנו היה איזה רוסי.
שהוא היה אילגאל ואנחנו קיבלנו אותו.
אמא גרה איתנו וגם הרוסי הזה הרוסי הזה שהוא.
הוא היה חבר מחתרת?
כן גם הוא. זהו. וכשבא. כל הרחוב ידע שאני
רווקה. וזה החבר שלי שהוא בא כל יום בערב.
וזה החבר שלי. כשבא היום הגדול של ה.
שחרור.
שחרור. אמרנו שאני יהודיה ופיליפה יהודי וכל
הסיפור והם.
פתחו עיניים.
פתחו עיניים ואוזניים וכן. זהו.
אני דיברתי על זה. לא?
עוד לא סיפרת. עכשיו את מספרת. אהה כן.
לא לא דיברתי על זה בספר.
ואז מה מה אתם חושבים מה.
אנחנו
מה אתם. מה התוכניות שלכם הלאה?
חוזרים לבריסל.
כן. השכרנו בית בבריסל.
לקחנו את.
עם אמא כן.
לקחנו את אמא אצלנו.
והיא כבר ידעה שאבא לא לא חוזר.
קיבלתם איזה מסמך רשמי?
מה קרה לאבא?
לא. ביד ושם. יש את.
אבל אבל כשזה קרה.
לא לא
לא ידעתם כלום. כן. ומה את הרגשת כל הזמן עם זה
שקפצת מהרכבת ואבא נשאר. מה את הרגשת?
אני הרגשתי מצפון לא נקי.
וחיית עם זה כל הזמן. עד היום.
לא. אבל קרה משהו באמצע.
מה קרה?
מה קרה?
כן. קרה משהו פעם כשכבר היית בארץ בתל אביב.
משהו קורה שאת מטיילת בדיזינגוף.
זה היה מהשמיים.
נכון. אני לא מבינה איך אפשר. היא באה מהולנד.
אז עכשיו את תספרי. תספרי עכשיו מה קורה.
אנחנו.
באיזה שנה זה היה. אני לא זוכרת באיזה שעה.
אני זוכרת אנחנו באנו עם הילדים. והילדים אנחנו.
נשארנו במשמר העמק.
טוב. עכשיו את קופצת
אבל אנחנו נחזור. כן.
ובערב אנחנו. ואח שלי בא מבריסל לבקר.
אותנו ב. אנחנו באנו מברזיל אח שלי בא
מבלגיה אנחנו נפגשנו ב.
דיזנגוף.
בדיזנגוף. נו. נפגשנו.
בבית שאני השכרתי בעין וירון.
בתל אביב. כן.
בתל אביב. ואח שלי. ובערב אנחנו באת יודעת
בזמנים האלו דיזנגוף זה היה הרחוב. מלא מלא.
שתיים עשרה בלילה מלא. כולם כל הקפיטריות.
זה היה 1961 משו כזה. כן
משו כזה. ופתאום אני הולכת עם פיליפ.
ופתאום מישהו דפק לי פה. והיא אמרה לי.
את קלר?
אני. כן. מאיפה את מכירה אותי?
אני מחפשת אותך
אותך כבר שנים. בשביל מה זה?
יש לי מסר בשבילך.
זה. זה. זה מהשמיים.
לגמרי כן.
זה מהשמיים. היא מהולנד. אני מישרא...
אני. אני בזמנים האלה גרתי. גרתי. גרתי בברזיל.
אבל כבר עשית עליה כבר לארץ. לא?
או שרק באת לבקר בארץ.
אני באתי לבקר.
את לא. מתי את עלית ממש לארץ?
(צרפתית)
1969.
69.
כן כן כן. (צרפתית)
69
כן כן. זהו.
אז זה היה את. שאת פוגשת אותה. את עוד לא גרת בישראל.
לא. בבלגיה.
באת רק לבקר.
אני גרתי בברזיל.
את המשפחה של פיליפ.
שחיה במשמר העמק.
כן כן. זהו. כן. הילדים במשמר העמק.
ואח שלי בא מבריסל. ואנו באנו מברזיל. לא?
זה לא זה? לא לא. בסדר. פשוט.
איפה אני?
2270 02:10:10.000 02:10:13.100 מישהי ברחוב בדיזנגוף שמה לך יד.
12 בלילה דיזנגוף מלא. כמו ב.
כמו כמו דיזנגוף. בזמנים האלה. מלא אנשים.
כן. יש לי מסר בשבילך.
מה?
מסר בשבילי?
ממי? מאבא שלך.
אני מה?
מאבא שלי? היא אמרה לי כן. כשאבא התעורר בתוך ה.
הרכבת.
אני הייתי ברכבת על ידו.
האישה הזאת.
האשה הזאת. ואני אמרתי. והיא אבא.
אבא קרא קליישן. קליישן. קלר. קלר.
ואני. ואני הייתי ע"י אבא שלי ואמרתי.
הבת שלך קפצה מהרכבת. כן. קפצה מהרכבת עם הבעל.
והיא איננה אנטון. אבא שלי אמר לה.
יש לי בקשה. הוא חזר לעצמו. יש לי בקשה.
אם את פוגשת פעם אחת בחיים שלך.
לא. תחפשי.
שתחפש אותך.
כן. תחפשי את הבת שלי ותגידי לה
שאני האבא הכי מאושר.
מאושר. מאושר שהם קפצו מהרכבת.
טוב. זה היה.
זה לא יאומן הסיפור הזה.
זה לא יאומן. ואני כאן כל פעם שאני חוזרת על זה.
זה לא יאומן.
למה אתם עושים לי את זה?
למה?
זה צריך?
טוב אנטון אני אמרתי. ואני כל כך הייתי אקסייטד.
שאני לא לקחתי את הכתובת שלה.
אני יודעת שהיא באה מהולנד לבקר את ישראל.
היא מהולנד.
אנחנו מברזיל. פרדי מבלגיה.
נפגשים בדיזינגוף. את. את איתי?
בוודאי.
זהו. ואני.
וישבתם איתה קצת?
לא. ככה ברחוב?
ברחוב. לא ישבנו. ואני כל כך הייתי. הפתעה כל כך
גדולה. שאיבדתי את הלוז'יקה.
אני הייתי צריכה לקחת את השם שלה.
את ההגיון. כן כן. אבל תחשבי
איזה מתנה גדולה קיבלת.
זהו. זה זה המתנה כי אבא בירך אותי.
אותנו.
כן.
מה את רוצה לדעת עוד?
למה אתם נסעתם בעצם בסוף המלחמה ל.
אנחנו היינו חברה.
לארגנטינה לאן לברזיל. כן.
לברזיל. אנחנו היינו חברה והייתה
בזמנים האלה
איך אני אגיד את זה.
זה קשור בסוציאליזם?
נו נו נו נו. בכלל לא.
לא לא לא. אני כבר לא. לא הייתי במפלגה.
הייתי. אני צריכה לחזור את עצמי. מה השאלה?
אני כבר. למה נסעתם מבריסל בסוף המלחמה. לברזיל?
אה כן. אנחנו היינו קבוצה של חברים שחשבנו כי בזמנים האלה
יהיה עוד פעם מלחמה. ואמרנו לעצמנו מספיק
לנו מלחמה אחד. אנטון. נסענו ל. קבוצה. לא רק פיליפ ואני.
קבוצה שלמה. נסענו לדרום אמריקה.
וחשבתם שזה מקום בטוח?
כן. זהו. מספיק לנו. היה איזה. איזה
סיטואציה פוליטית בזמנים האלה. כי חשבנו
שיהיה עוד פעם מלחמה. אנטון. אמרנו לא. מלחמה אחת מספיק לנו.
ונסענו. לא רק אנחנו.
ברור. ובכלל. כאלטרנטיבה
עלתה ארץ ישראל?
לא לא לא. זה לא עלה בכלל.
לא. בכלל לא. לא. בכלל לא. זה היה.
כי הקטע שלכם היה
בכיוון בונדיסטי וככה ארץ ישראל לא. לא
הייתה קיימת. כן בעניין הזה.
כן. אני. פליפה היה
בשומר הצעיר. פיליפ.
כן. אני לא. אני הייתי בונדיסטי.
בונדיסטית.
אני כבר לא מדברת על פוליטיקה.
כן.
בזמנים האלה.
ואיך היו החיים בברזיל?
טוב מאוד. קודם כל היינו שנתיים באורוגוואי.
באורוגוואי כן.
שנתיים. היה גם טוב. אורוגוואי
זה ארץ מאוד אירופאית. מאוד. מאוד. מאוד יפה. מאוד מסודר.
כן.
ומאורוגוואי נסענו איזה חברה לדרום אמריקה.
ופיליפה ואני. אנחנו לא רצינו להיות בברזיל.
רצו להיות בארץ איך קוראים את זה?
עם פוליטיקה יפה.
מונטווידה. אנטון נסענו למונטווידה. לאורוגוואי. רק פליפה ואני. היתר מהחברים אנחנו היינו 12
חברים הם ירדו בברזיל. והאוניה שלנו מהאוניה הם
ממשיכים לאורוגוואי.
אנחנו אורוגוואי.
היינו שנתיים באורוגוואי. זה ארץ מקסים. מאוד
אירופאית. אבל פרנסה קשה. אנטון והחברים של ברזיל
טלפנו כל יום שני וכל יום חמישי תבוא לברזיל.
תבוא לברזיל. תראי איך זה טוב פה.
נסענו ברזיל.
והיה טוב בברזיל?
כן. אני אהבתי את ברזיל.
ולמה אתם. למה אתם עולים לארץ בסוף?
הפכנו להיות ציוניסטים. ואנחנו מאוד חיצוני. אה מאוד
ציוני. לוגי. לוגי אם. אם אתם. אם אנחנו ציוניסטים אז לארץ.
אז עד הסוף. אז לארץ.
זה אני אומרת את כל
המשפחה שלנו שלנו שגרה. שגרה. שגרה בבריסל
אתם כ"כ אנטון. תבואו. תבואו לגן.
ומה דחף אותכם
להפוך לציונים?
משהו מיוחד שקרה?
כן. כן כן. בברזיל
הפכנו להיות ציוניסטים.
למה?
מה קרה בברזיל
שהפכתם להיות. ככה.
שמעתם על הארץ?
כן. ידעתם על ארץ על ישראל?
כן. אנחנו איש. אנחנו איש עם דעות פוליטית. והדעה הפוליטי בזמנים
עם מודעות פוליטית. עם. עם חשיבה פוליטית. כן.
ואנחנו אם אנחנו ציוניסטים המקום שלנו זה ישראל.
מה אנחנו עושים בברזיל. מה אתם. אתם ציוניסטים בברזיל?
נו. אנחנו נוסעים לישראל. אם כבר.
זה מה שאני אומרת את כל המשפחה שלי שגרה
בבריסל עדיין. וגם בברזיל. אתם כל כך אוהבים את ישראל. למה אתם לא באה?
זה אני לא מבינה.
אז היהודים שלנו זה לא
עם כל כך יפה בחוץ. בחו"ל. לא.
הם הם אוהבים ישראל מרחוק. זה ביקורת שלי.
כן. כן. הם לא.
אנחנו. אתם ציוניסטים?
תבוא לישראל. אנטון זה מה שעשינו.
אז.
זה קשה לך?
קלר. לא לא.
לי זה קשה.
אני מבינה.
שתדעי גם לי קשה כי קשה לך.
אז אתם. בברזיל. אתם
הופכים לציונים כמו שאת אמרת. נכון?
ואם ציונים אז צריכים לחיות בישראל.
זה הלוגיקה.
כן כן זה.
זה הלוגיקה.
כן ואז אתם מחליטים לעלות לארץ. באיזה שנה
?
69.
כן.
(צרפתית)
כן 69.
ואני מבינה. את. את סיפרת בעצם לא הייתם כאן
לא הגעתם פעם ראשונה. כי כבר הייתם ב-61.
כן.
נכון?
ביקרנו. ביקרתם. ואז כנראה לא סתם ביקרתם
אלא פגשת את האישה הזאת בדיזינגוף.
כן. שזה משהו מדהים ביותר.
זה אחד כן.
ואיך. איך. איך את מרגישה היום
עם ההחלטה הזאת לבוא לחיות כאן?
היום?
כן. אני מאוד.
אני לא רוצה ש.
אני לא רוצה להגיד דברים שאני לא רוצה
כי זה כואב לך. אבל אני לא.
אני לא מצטערת.
אבל אני לא שלמה עם עצמי.
שאת חיה פה?
למה?
כי. אני לא שלמה אני לא יכולה להסביר לך.
אני הייתי. אני הייתי בקלות אבל יש את הילדים שלי פה.
הנכדים שלי פה. ויש לי כבר
נינים.
נינים פה מה איפה אני הולכת.
כן.
לאן אני הולכת אבל אני.
כן. קלר. את אמרת שאת לא שלמה עם זה שאת חיה
כאן. כן אבל זה היום. זה היום. כן כן.
היום אתמול שלשום.
ואיפה. איפה היית מרגישה
שהחיים שלך היו יותר טובים או אחרים?
החיים שלי מאוד טוב. טוב לי בארץ. אני לא
אומרת שלא. אבל אני שומעת שאולי הילדים
רוצים לעזוב. את יודעת איך זה. את לא יודעת אולי.
אני לא יודעת. אני לא שלמה.
כן. קשה להגיד קשה לשמוע. נכון?
לא לא. זה. זה הסיפור שלך ואני כאן באמת בשביל לשמוע את זה.
מה? כן. אני יושבת איתך ומקשיבה לסיפור שלך.
כמה ילדים יש לך קלר?
כמה ילדים. שתי בנות.
וכמה נכדים?
ארבע
שיהיו בריאים.
ונינים 2
איזה יופי.
זאת אומרת יש יש. עשיתי כבר
את השני. הם בארץ.
דור המשך ו. כן.
קלר תודה רבה.
אתם כבר גמרתם?
את רוצה עוד לדבר?
לא. אם את שואלת אותי.
מה שאנחנו נעשה אנחנו עכשיו נצלם תמונות.
כן. אם יש לך של ההורים. של אחים.
תמונות. פיקצ'רס.
ופיליפה לא צריך לדבר?
לא. רגע כן.
מה? אנחנו אנחנו נסיים עכשיו.
אתם סיימתי?
סיימתם איתי?
כן. אמא ואבא שלי.
זה אידיתה שנרצחה באושוויץ.
אחותך.
אחותי. זאת החתונה של פיליפה ואני. ואני הכלה עם הפרחים ביד.
זה פרדי אחות. אח שלי. עם אשתו.
היום של חתונה.
ביום של של החתונה. שלהם.
זאת האח שלי.
הקטן. עם. עם הכלה עם אשתו.
מה שמו?
עם אשתו היום של החתונה.
איך קוראים לו?
מוריס.
מוריס. כן.
משה מוריס.
כן כן.
זאת התמונה של שלי. הגדולה. של אח שלי.
פרדי. ושל אידיתה אחותי.
זאת התמונה של הבנות שלי.
היפות. זה אידיתה ומרטין. מרטין הקטנה עידית הגדולה.
אידית עם פוני.
כן. וכמה. מה השם של
הילדים של עידית ומרטין?
ילדים של עידיתה זה
(צרפתית)
רגע. את יודעת הראש היום אאוט.
הילדים של אידיתה זה שירה וצ'יקו.
והילדים של מרטין זה
נדב ויולי. יש לי גם שתי נינות.
זה ספר שכתבה העדה שלנו קלייר פרוביזור-שיפר
כשהייתה בת 50 לפני 43 שנים. "במבט לאחור".
ובו באמת היא מספרת את חייה ומדברת
על חייה ועל חיי פיליפ שיפר בעלה.
ספר נפלא.
Testimony of Claire (Provizor) Shifer, born in Altona, Germany in 1922, regarding her experiences in the ranks of the underground in Brussels, in Mechelen camp and in Charleroi Her family moves to Brussels in 1923; life under a difficult economic situation; her father travels to Germany, and his escape back [to Belgium] at the start of the war; she goes out to work when she is 14 years old; she joins the Bund movement; she joins the socialist "Le faucon rouge" ("The Red Falcon") movement; intensive activities in the underground including the release of the leader Ernest Mandel; marriage to Phillip Shifer, an activist in the underground, in 1942; deportation to Mechelen camp after being informed on in 1943; she jumps from the deportation train en route to Auschwitz camp, in the Liege area; escape back to Brussels; life in Charleroi, where they had no acquaintances; return to activities in the underground; liberation in 1944; return to Brussels; emigration to Brazil; aliya to Israel in 1969; absorption.
item Id
11451893
First Name
Claire
Klara
Kler
Last Name
Provizor
Maiden Name
Shifer
Date of Birth
30/05/1922
Place of Birth
Altona Elbe, Germany
Type of material
Testimony
Language
Hebrew
Record Group
O.3 - Testimonies Department of the Yad Vashem Archives
Date of Creation - earliest
23/03/2015
Date of Creation - latest
23/03/2015
Name of Submitter
פרוביזור קלרה Claire Klara (Provizor) Shifer
Original
YES
Connected to Item
O.3 - Testimonies gathered by Yad Vashem
Form of Testimony
Video