Online Store Contact us About us
Yad Vashem logo

Testimony of Robert John Yisrael Aumann, born in 1930 in Frankfurt am Main, about his experiences as a boy in Germany up to 1938

Testimony
null
null
null
היום כ"ט בטבת תשע"ה ה-20 לחודש ינואר שנת 2015.
אני דינה שפט מטעם יד ושם מראיינת את פרופסור וחתן פרס.
אה. נובל לשנת. אה. 2005 ישראל אומן שנולד בפרנקפורט גרמניה.
הוא יספר לנו על ילדותו. על הרקע המשפחתי שלו.
על חייו עד 1938 בגרמניה.
לאחר מכן. אה. הוא והוריו. אה. עברו לארצות הברית.
הוא יספר לנו על לימודיו. על עבודתו.
על עלייתו לארץ. על אמונתו הדתית וכולי וכולי וכולי.
אממ. פרופסור אומן. אה. בוקר טוב לך.
היינו רוצים. אה. לדעת על הרקע המשפחתי שלך.
מי היו הוריך. סב. אממ. אה. כמה דורות הם היו בגרמניה?
אם אתה יודע. מה שאתה.
טוב ה. אממ. ה.
התעודה הראשונה שיש לנו מאבא היא מסוף המאה ה-18 למניינם.
בערך 1780 משהו כזה.
אממ. א. אז זה היה לפני.
אה. שליהודים היה שם. כן?
כן.
אה. אז. אהה. זה נדמה לי
שיש לנו תעודה על שם היהודי שלמה. היהודי שלמה.
כן.
ו. ו. אממ. זה היה מה שנקרא שוצבריף. אהה.
כתב זכויות שהיו להם.
אה. כתב. אה. אה. ש. כתב הגנה. כן?
כן.
כמו דרכון. כן? בכל דרכון היום כתוב.
ממשלת ישראל מבקשת לכל מי שזה בא לידו. לתת.
אה. לנושא המסמך הזה את כל הז.
הזכויות ו. ואפשרויות שמגיעות לו. משהו כזה.
כן? אז זה. אה. אז בזמנו לא הוציאו דרכונים
הממשלות והמדינות. אלא אנשים פרטיים.
כן? הוציאו את המסמכים כאלה.
כ. ו. אה. אה. וזאת אומרת. אה. ה. ה. אב שלי.
כן? זאת אומרת. אב מ. כמו שאנחנו מדברים על אברהם אבינו.
כן? זה לא ממש אב אבל זה מלפני כמה דורות. אממ. אה.
הוא היה. אה. כנראה עובד די בכיר של איזה
אריסטוקרט או בעל בית או משהו כזה בגרמניה.
ו. אה. ו. אה. ו. ואולי המנהל של העסקים שלו או משהו כזה.
ו. אה. והוא. אממ. ו. ובעל הבית נתן לו את השוצבריף הזה.
אז השוצבריף הזה נמצא ברשותנו ו. או צילום שלו.
לא הוא בעצמו. מפני שה. אממ. איך אומרים?
המי ש. אה. דואג ל. אהה. מה. מה קוראים לזה?
ה. אה. מדע המשפחה. אה.
כן.
אה. משהו עם ג. ג. ג.
גנאלוגיה.
גנאלוגיה. נכון. נכון.
כן.
הגנאלוג של המשפחה נפטר לפני כמה שנים.
אבל. אה. אבל הוא. הוא. אה. היה לו.
אהה. אה. את המסמך הזה. ולי יש צילום.
אז זה ה. לפחות. לפחות. אה. כאילו 250 שנה. אה.
אנחנו. אה. נמצאים. אה. אה. עד. זאת אומרת. זה.
זה עד. עד. עד שגירשו אותנו.
כן? ב. ב. או עד שאנחנו ברחנו.
לא גירשו אותנו. אנ.
עד שאנחנו ברחנו אז עברו איזה 150 שנה.
זה כמעט. אה. זה.
אז זה היה ב-38' כמו שאת אמרת.
זה מצד אבא שלך?
כן. אז. אה.
עכשיו אמא. אה.
היא מ. אממ.
היא. היא מאנגליה.
היא גדלה באנגליה. נולדה בדרום אפריקה.
אה. נולדה באנג. אה. גדלה באנגליה.
איבדה את האם בגיל צעיר מאוד. כמה חודשים ו.
אה. אבא שלה שלח.
א. אבא שלה.
שמו?
סבא שלי. סבא שלי.
אולי נזכיר את שמות האנשים?
כן. כן.
זה חשוב מאוד.
אז. אז סבא שלה קראו לו. אה. אה. ג'ון. זה גם השם שלי.
כן? אני נקרא בשם סבא מצד אימא. אז קראו לו ג'ון לנדאו.
והוא היה ממשפחה אנגלית.
תכף אני אדבר משהו על המשפחה הזאת.
אממ. ממשפחה יהודית אנגלית.
כן.
אה. והוא. אממ.
והוא היה. הוא היה הראשון מבין 18 ילדים. כן?
18 ילדים.
כן. 18 ילדים ומ-2 נשים.
האישה הראשונה היו לה 5 ילדים והאישה השניה 13.
איפה הם התגרו. אה. התגוררו באנגליה?
בלונדון. בלונדון. בלונדון.
זאת אומרת. מתי הם הגיעו לאנגליה?
טוב. אני תכף אספר.
כאילו יש היסטוריה של יהודים לא היו שם בכלל.
כן. כן. כן. אני אספר את הכול.
כן.
אה. אז. אה. אז הוא הבכור והיו לו. אה. הי. הי. היו. הוא.
היו לו מכרות פחם ב. בדרום אפריקה.
הוא. כן. הוא. אה. השקיע ב. ב. אה. אה. מכרות פחם ו.
אה. והוא. אה. הוא היה נוסע בין לונדון לדרום אפריקה.
ו. אה. אה. ושמה. אה. אמא נולדה ביוהנסבורג.
ואז. אה. אה. כאמור היא איבדה את אימה.
ו. אה. אימה היה מווילס.
ו. אה. אממ. אה. ו. ואבא לקח אותה ואת אחותה הגדולה.
ו. אה. הם גדלו עם בני דודים בלונדון. כן?
מ-המ.
משפחת שוואב. אה.
זה. זאת אומרת. אה.
אחותו של סבא היה.
נישאה לאדון שקראו לו שוואב.
והם גדלו עם. אה.
5 ילדים סך הכול ביחד.
ואז. אה. אה.
אמא למדה באוניברסיטה. היא הייתה.
היא הייתה אחד מהנשים הראש.
המועטות ב. באותו זמן שלמדו באוניברסיטה.
אה. ו. אה. אה. היא. אממ. היא למדה באוניברסיטה
והתעניינה עוד לפני המלחמה.
המלחמה. מלחמת העולם הראשונה.
כן.
כן? היא התעניינה בספרות גרמנית.
אממ.
ואחרי המלחמה היא נסעה ל.
אה. פרנקפורט כדי להשתלם בזה. וזה היה ב-22'.
באיזה אוניברסיטה היא הייתה בפרנקפורט?
אהה.
זה די נדי.
ב. לא בפרנקפורט.
היא למדה באוניברסיטה ב. בלונדון.
אבל היא התעניינה בספרות גרמנית בלונדון.
הא. אז חשבתי שהיא המשיכה גם כן בספרות גרמנית.
אה. ואז היא השתלמה. כן?
ב. השתלמה. אז נסעה לפרנקפורט כדי להשתלם ושמה פגשה את.
אה. אבא. והם נישאו ב-22'.
אממ. ו. אממ. ואבא היה. אב.
אה. אמא נולדה ב-92' ואבא בש.
תזכיר לנו עוד פעם את שמות ההורים.
כן. ההורים. אז זאת אומרת ה. אה.
אמא הייתה מרים לבת לנדאו. אבא.
ואבא היה זיגמונד או שלמה לבית.
אהה. ל. זיגמונט אומן. כן.
עכשיו. מה אתה יודע עוד. אה.
אולי נרחיב קצת על המשפחה של אבא?
משפחה של.
אתה הזכר לנו. אתה הזכרת לנו את שלמה. אבל מאז עברו.
אני רציתי לדעת איך תקופת ההשכלה השפיעה עליהם?
מה קרה למשפחה ב.
זהו זה. אז אבא היה ב. אה. אה.
אני חושב שאבא שלו נולד בפולדה.
כן.
לא בפרנקפורט ו. אה. אממ. ו. ו.
ואנחנו היינו מהחרדים ב. בפרנקפורט.
‮זאת אומרת. אנחנו השתייכנו ל- ‭Austrittorthodoxie‬.‬
הא.
ל. ל. אה. ל. אה. קהילה של. אה.
נוסדה על ידי. אה.
אה. הרב שמשון רפאל הירש.
הירש. כן.
והשתייכנו ל. ל. לקהילה הזאת.
כן? ו. ו. אה. אממ.
אז אם נדבר על הקהילה הזאת. ו.
כן.
ואיך זה שהם בעצם לא.
לא הושפעו בכלל מתקופת ההשכלה שמאוד השפיעה
על יהדות גרמניה.
אז זהו. הם התנגדו לזה.
אז השאלה שלי איך.
אבא היה ה. הרב. ה. ה. ה.
אף אחד מהמשפחה.
לא זה מעניין מה קורה במשפחה.
האם כל המשפחה באמת הייתה חרדית?
או היו כאלה שעברו למ. אה. היה ל.
הלכו לזרמים אחרים? בבקשה פרופסור.
לזרמ. לזרמים אחרים לא הלכו בני משפחתי.
עד כמה שידוע לי. אבל לא כולם נשארו דתיים ופשוט.
אה. חלק מהם הפכו לחילוניים כן?
זה. זה כן קרה ב.
השאלה אם זה קרה עוד בגרמניה?
זה השאלה.
אה. אממ. אה. תשמעי. אני מניח ש. אה.
ככה. אה. באופן הפגנתי לצאת להיות חילוני זה.
אה. לא. אני לא. לא ידוע לי על בני משפחה כאלה.
כן? אבל. אה. יש לי דוד ש. אה. ש. אה.
שמו? שמו?
ליאו אומן. ליאו אומן.
זאת אומרת זה אח של אבא
שהיגר לארצות הברית עוד בשנות ה-20'.
והוא היה חילוני. כן.
זאת אומרת. אנחנו פגשנו אותו
בארצות הברית והוא היה חילוני.
כן. זה. זאת אומרת אבל לא רפומי או משהו כזה. זה לא.
כן? ואם זה קרה עוד בפרנקפורט?
תשמעי. אני מניח שה. הבחור כזה ש. אה. מ.
מהגר לארצות הברית אז הוא לא סתם הופך לחילוני.
מניח תפילין יום אחד ו. ו.
ומוריד את הכיפה יום שני בארצות הברית.
אני מניח שהוא לא היה כל כך חזק.
אה. ו. ב. ב. בדת גם כן בפרנקפורט אבל אני לא יודע זה.
אז גם אמא השתייכה לזרם?
המשפחה של אמא לזרם הדתי? החרדי?
אמ. אה. האמא הי. הייתי אומר.
כן. דתי אבל לא. לא חרדי.
זה. זאת אומרת. אני חושב שהמשפחה שלה. אה.
באנגליה הייתה מה שאו.
קוראים היום מודרן אורתודוכוס.
אממ.
כן?
אממ.
אז זה היה אז מודרן אורתודוכוס.
כן? אה. אה. זה.
אבל בהחלט דתיים. כן?
אז. אז.
אהה. אבל. אה. דתיים. אהה. אה. כן. אה.
אה. דתיים. אבל. אבל. ו. וגם אבא זה אנ.
אני. אני חושב שהמושג הזה של חרדי
זה רק היה מפני שזה היה בניגוד ל.
אה. לקהילה הרגילה של פרנקפורט שהיא גם הייתה אורתודוקסית.
אבל הרב הירש התנגד ל. אה. אז. אספקטים אלו האחרים של המ.
אני לא יודע מה בדיוק בפ. ב. במיוחד הרב הירש. אה.
אה. לחם נגד הרפומים.
כן? ב. ב ב.
נכון.
אה. בפרנקפורט ובגרמניה בכלל.
היה לו. המאבק שלו היה נגד הרפומים.
מה הציעו.
אה. גם כן משהו. אנ. אני לא יודע.
זה את צריכה למצוא במקומות אחרים בוודאי יש.
נכתב על זה הרבה היסטוריה.
אה. אממ. מה בדיוק היה הסיבה שהרב הירש לקח את הקהילה שלו
ויצאה באופן הפגנתי מהקהילה האורתודוקסית.
כן.
הרגילה של פרנקפורט.
אולי את כבר יודעת.
אני לא כל כך יודע מה הביא לזה אבל בכל אופן.
אה. אנחנו היינו. אני חושב גם כן מבחינה חברתית. ח.
חלק מאותו. מאותו קהילה.
אה. אה. והקשרים ה.
החברתיים היו עם אותה קהילה של. אה. הרב הירש.
עכשיו. אבא שלך איפה הוא למד?
הוא למד בישיבות?
הוא למד. איך. אה.
לא. לא. הוא לא למד בישיבות.
הוא למד בבתי ספר אני מניח.
הוא היה סוחר בדים.
הא. כן.
אה. היה סוחר בדים ו. אה. מאוד מוצלח.
ו. אה. אה. היה לו ה. ה.
הבית מסחר הסיטונאי הראשון ועוד הכי חשוב בפרנקפורט.
בשם?
אה. בשם אומן אונדראפ.
אה-הא.
אומן אונדראפ.
אה. ו. אה. אומן זה אבא שלו.
כן? ו. אה. אבא שלו היה אומן ו.
אה. ואמא שלו הייתה מבית ראפ.
כן? אז. אה. אז ה. ה.
אבא ומשפחת אמא של אבא. כן?
ה. ה. הסבא שלי ומשפחת. אה.
וש. ל. ל. לסבא שלי קראו מוזס אומן. משה.
כן? אה. סבא שלי.
ו. אה. סבתא שלי קראו לו קרולינה ראפ.
וכנראה האחים שלה היו ה.
אה. אה. ה. היו השותפים בעסק הזה.
ואז. אה. אבא ירש את העסק. הוא היה הבכור.
א. אבא שלי היה הבכור והוא ירש את העסק ו.
אממ. יחד עם שותפים מצד ראפ.
כן? אז זהו ו.
עכשיו אם. אם ידוע לך על הלקוחות האלה.
הלקוחות היו רובם יהודים?
או זה היו גם גרמנים?
לא. לא. גם כן.
כן. כן הוא סיפק בדים לכל.
זאת הייתה עדיין חנות גדולה?
כן.
זאת אומרת שסיפ.
זה לא היה חנות. זה היה בית מסחר. לא היה חנות.
כן. בית מסחרי. כן. זה מה שכת.
זה לא היה חנות. זה היה רק סיטונאות. רק סיטונאות. כן?
זאת אומרת. לא היה לו איזשהו חלון ראווה או שום דבר כזה.
כן?
כן.
היה. היו לו משרדים והיו לו אני מניח.
אה. אממ. אה. נו. אה. מקומות שהוא. אה.
אחסן את הבדים שהוא מכר. או אולי הוא רק. אה.
ב. לא יודע בדיוק איך הוא ב.
לא. כי אני שואלת.
לא. לא. לא את זה. את ה. את זה.
כי אחר כך אני אשאל אותך כמובן מה קרה לחנות הזאת?
האם היא עברה אריזציה?
זה לא חנות.
בית המסחר הזה. אתה אפילו.
כן. לא. ממש לא חנות.
זאת אומרת זה. אני הייתי כמה פעמים.
אני זוכר שביקרתי אצל אבא.
אז היינו צריכים לעלות קומה או 2 במעלית או משהו
כזה ושמה היו לו משרדים וזהו. ו. ו.
והיה מקום גדול?
היה מקום גדול אבל לא חנות. זה.
בכול. כן.
היה אי אפשר לקנות בדים שם.
כן. כתבנו ש. כתבנו בית מסחר. כתבנו בית מסחר.
הש. אני שואלת את כל זה לדעת אחרי ה. אה.
מה קרה עם אות.
עם בית המסחר הזה.
כן.
יותר מאוחר.
כן. אוקיי. אז מה ש.
האם זה עבר אריזציה או לא עבר אריזציה?
זאת אומרת. האם הוא היה צריך
לתת את בית המסחר הזה ולהעביר את זה לגרמנים?
הוא. הוא היה זה. הוא מכר את זה בפרוטות. כן?
הא.
זאת אומרת ב. ב. ב.
שום דבר לא קיבלנו בשביל זה.
ו. ו.
שום דבר משמעותי. כן? וזה. בממש פרוטות.
והמקום הזה המשיך לפעול כבית מסחר?
זה אני לא יודע.
הא. אתה לא יודע על זה?
זה אני לא יודע.
טוב אנחנו עוד בילדות.
זה אני לא יודע.
אבל אולי אני אזכיר רק פרט אחד שעשוי להיות מעניין.
אבא לחם במלחמת.
הא.
עולם הראשונה בצד הגרמני.
אה. וב. בחזית הרוסית ו.
אממ. ונשבה על ידי הרוסים.
או הא.
ו. אה. אז הגיע הבלאגן ברוסיה.
אה. בש. 1917 והוא יצא מרוסיה והגיע הביתה רק ב-22'.
זאת אומרת. ואז בדיוק אמא. והוא היה כבר בן 38.
כן? וזאת אומרת. אהה. אה. הגיע הזמן שהוא יתחתן.
רווק. אה. אהה. מזדקן.
כן? ו. ואז הוא פגש את אמא.
שגם היא לא הייתה כל כך צעירה. היא הייתה בת 30.
מעניין לדור שלהם התחתנו מאוד מ. אהה.
לא. אני לא חושב.
אני חושב שזה היה קצת יוצא דופן.
כ. בוודאי. ועוד.
אפילו בשביל הדור שלהם.
ועוד. ועוד איך.
כן. אולי קצת יותר מבוגר מהיום.
אבל. אה. לא עד כדי כך.
ו. אה. ו. וכל האחים שלו שלא היו שבויים.
אהה. ו. והאחיות שלו היו כבר נשואות וזהו.
אז אני למעשה. אני הילד השני במשפחה.
כן? יש לי אח אחד.
בשם?
משה אומן. והוא גר בירושלים ו.
אממ. אני. אני הצעיר מכל בני הדודים. כן?
מ-המ.
זאת אומרת. אנחנו היינו סך הכול 13 בני דודים מצד אבא.
כן? מצד. ו. ו.
ו. וכולם. כולם עזבו את. אה. גרמניה?
כולם עזבו את גרמניה.
חלק הגיעו לארץ. כל הבני דודים הגיעו לארץ.
אחד היה ב. אחד. אה. היה. אממ. אה. אממ. אה. חיבאו אותו.
אה. אה. בצרפת. אה. אממ. אהה. מה קוראים לזה?
נזירות. אה. אה. קתוליות.
כן? והפכו אותו לקתולי את. אה. כן?
אה. אממ. אה. טבלו אותו לקתוליות כשהוא היה בשנות ה.
אה. אממ. אני חושב ב. בשנות העשרה שלו. כן?
כן.
ואחרי המלחמה הוא הגיע לאנגליה.
אותו בן דוד. כן?
מה שמו?
שמו מרסל אופנהיימר. כן?
כן.
מרס. מרסל אופנהיימר.
הוא הגיע לאנגליה ו. אה. פגש שם. אממ.
‮בחורה מ. ממשפחה של כנסיית אנגליה ‭Church of England‬. כן?‬
הוא לא חזר ליהדות?
אה. חכי.
זה סיפור.
כן וזה. אה.
הוא פגש שם בחורה מכנסיית אנגליה והם התאהבו ואז.
אה. והחליטו להינשא.
ואז ההורים שלה. ההורים שלה.
הא.
ניתקו.
לא רצו. ס' פאסט נישט.
ניתקו כל קשר עם הזוג הצעיר.
ואני אגיד את זה באנגלית. מה היה הסיבה שלהם. אה.
ואז אני אתרגם לעברית.
‮‭"A jew‬?‬
‮‭o.k.A Catholic? o.k. both‬?‬
‮‭too much"‬. כן?‬
זאת אומרת "יהודי?
מילא. קתולי?
מילא. שניהם?
יותר מדי." והם ניתקו את הקשר.
אבל.
אז. אז. אה. עכשיו. אה.
חזר ליהדות. זאת אומרת אין משהו כזה כמו לחזור ליהדות.
כן. אבל.
אתה יהודי. אה. כמו שההורים שלה הבינו טוב מאוד.
יהודי? יהודי כן?
כן. אבל איך חונכו.
זה לא עוזר לך אם. אה.
איך חונכו היל.
אם אתה טובל ל. ל. ל.
לנצרות או לקתוליות זה לא עוזר לך.
כן. אבל פרופ.
אתה יהודי.
אבל איך הוא חינך.
אז הוא נשאר יהודי.
אבל איך הוא חינך את ילדיו? זה השאלה.
אהה.
מה קרה לילדיו?
אני לא חושב שהיו להם ילדים.
אני לא מכיר ילדים משם.
אבל הוא היה מגיע לארץ. הוא היה. אה.
אה. כנר. אממ. מחונן.
הוא היה מגיע לארץ וכל המשפחה
הזאת אופנהיימר היו מוזיקאים. אה. נפלאים.
והוא היה מנגן בשבילנו. אממ.
סונטות לכינור. אבל תמיד הפרק האיטי.
כן? אה. אה. אז. אה. אה.
הוא. אה. זה. הוא.
זאת אומרת הוא לא ניתק קשר עם המשפחה וזה. זה ב.
אבל המשפחה.
אני לא חושב. אני לא חושב
שהוא הפסיק להיות יהודי. כן? אולי.
אבל בעיני המשפחה ודאי זה.
מה? אני לא חושב שהיו להם ילדים.
לא ידוע לי על ילדים מה. מהנישואים האלה.
ואיך קיבלה המשפחה החרדית את אשתו?
אשתו נשארה באנגליה. אף פעם לא.
לא. אה. לא פגשתי את אשתו.
הא. היא לא הגיעה.
ה. ה. אה. אני לא הכרתי.
אותו הכרתי. אותו הכרתי.
הוא היה מגיע ל. ל. אה.
אה. לבני דודים שלו בארץ.
כן? שכאלה שעלו עוד בשנות ה-30' ארצה.
כן? ו. ו. אה. ו. אז הוא היה מגיע לש. לבקר ו.
ואנחנו גם. אה. אז הוא הגיע לאחותו בארץ.
אהה. והיה לו גם אח.
אהה. היה לו גם אח.
היו לו 2 אחים בארץ.
2. כל. כל. כל משפחת אופנהיימר חוץ ממנו.
לא. לא חוץ מפני ש-4 מתוך ילדי אופ.
היו להם 6. 6 ילדים סך הכול. אב.
הם קרובים אליך מצד אביך?
אה ב. אה. לא. לא. כן. מצד אבי.
אה. ה. ה.
זה אי. ה. האמא.
כן? אה. ק. שקראו לו.
אה. אממ. רישה.
זאת אומרת רחל.
‮אה. אה. ‭Recha‬. כן?‬
אהה. היא נישאה.
היא נישאה לזיגפריד אופנהיימר.
כן? עוד בפרנקפורט.
מ-המ.
אוקיי? ואז. אה. היא. היא הבס. לקראת סוף שנות ה-30.
37'. 38'. אולי אפילו 39'. הם עלו ארצה.
היא עלתה ארצה ו. אה. ו. אה.
אר. 4 ילדים גם כן עלו ארצה אבל לא יחד איתה.
כן? חלק. חלק לפניה.
כן? היו כבר נשואים וחלק עלו ארצה לפניה.
ו. אהה. אה. ואחד איכשהו נתקע בגרמניה ו. ואיך שהוא יצא.
אני לא יו. אני לא יודע את הפרטים. יצא בשן ורגל. בשם ועין.
ה. הבעלה הועבר לאוסטרליה ושמה בילה במחנה.
באוסטרליה הרי היו מחנות.
לא יודע אם רצו ל.
כן.
למחנות ריכוז. אבל מחנות לא.
לא הרשו ליהודים.
בגלל שחשדו. בגלל שחשדו.
באמת. הם לא חשבו כלום.
זה היה אנטישמיות. כן?
כן. החשד.
אבל. אבל. אה. אבל.
הם אמרו נתינים גרמנים.
זה נתינים של אויב. כן?
כן.
ושמו אותם במחנות.
כן.
וזה לא יאומן מה שהאנגלים עשו שם.
זה נכון.
לא יאומן. לא יאומן.
גם העבירו חלק לקנדה גם.
כן. אז זהו.
בכל אופן באוסטרליה הוא לא היה סתם
באוסטרליה הוא היה במחנה באוסטרליה.
זה.
ור. והיא הגיעה לארצות הברית עם הילדים שלה. 3 ילדים.
אה. הגיעה לארצות הברית
וכל המלחמה הם היו נפרדים והם נפגשו שוב פעם אחרי המלחמה.
עכשיו השאלה איך קרה שאותו ילד. למה הוא?
איך קרה שהילד הזה. הבן דוד הזה?
כן.
אנחנו מדברים על ד. על הבן דוד.
איך קרה שהוא היחיד שהגיע לצרפת?
ואיך. איך הוא התגלגל.
הסיפור הזה שהוא התגלגל לצרפת.
כן. כן. אינני יודע. כן? זאת אומרת שלא כמו הבן
דוד הזה שאני תיארתי אותו כנ.
גנאולוג של המשפחה.
אני לא הגנאלוג של המשפחה.
כן. אז אתה לא יודע.
[משובש] (שפה זרה) כן?
כן. יש לך דאגה.
כן. אז. אה. אה. אה.
כן? זאת אומרת. מה שאני יודע. אני מספר לך.
כן.
מה שאינני יודע.
בסדר.
אינני מספר לך. כן?
עכשיו יש לי עוד כמה שאלות. אה.
כן.
האם אביך. אנחנו עכשיו מזכירים את מלחמת העולם הראשונה.
כן.
אחרי כ. עוד מעט 100 שנה כבר מאז מלחמת העולם הראשונה.
כן. כן. כן. זה כבר.
כן.
מה? מה זאת אומרת?
מה עברנו. עברנו 100 שנה. בוודאי.
זה התחיל ב-14. זה התחיל ב-14 אז. אה.
עכשיו היו חגיגות ל-100 ש. 100 שנה.
אה. אביך סיפר אי פעם.
השאלה היא באמת אם הרגישו אנטישמיות היהודים בצבא הגרמני?
השאלה אם אבא אי פעם דיבר על זה?
זה השאלה שלי.
איך הוא הרגיש? הוא היה.
היית אומר שאבא היה גרמני גאה? כי היו.
לא. זה מ. זה. זה. אה. זה קצת מוגזם.
כן? ה. הנושא הזה ג. של להיות גרמני.
כן? וזה לא העסיק אותו אני חושב.
ומלחמת העולם הראשונה הוא דיבר עליה?
איך הוא הרגיש שם?
הוא. הוא. הוא דיבר. אני.
הוא לא דיבר על הקרבות שמה. אה.
הוא דיבר קצת על הזמן שלו ב. בשבי.
על היחס שלהם?
על היחס של הגרמנים כלפיו?
לא. אני לא. לא זוכר שום דבר שלילי שם.
לא דבר שלישי. שלילי?
שלילי. לא. לא זוכר שהוא דיבר דברים שליליים שם.
עכשיו. איך המשפחה עברה את העניין הזה הכלכלי.
הוא אגב קיבל את ה [משובש] (שפה זרה) הוא. הוא.
הא. מה אתה אומר?
כן. כן. כן.
הוא קיבל את ה [משובש] (שפה זרה).
כן.
ו. ו. כן.
את הצלב הכסף מה שנקרא.
את הצלב ה. אה.
כסף.
לא כסף. של. אה. אה.
הברזל.
ברזל. צלב הברזל. כן.
הברזל. הברזל. כן.
שזה לא עזר כל כך ליהודים שהם.
טוב אבל זה סיפור אחר.
נכון. נכון.
עכשיו גם כן את העניין הכלכלי ש.
של גרמניה. איך המשפחה עברה? של 28'?
זאת אומרת את. את. את ה.
את הזה. האינפלציה של שנות ה-20'?
האינפ. כן. את האינפלציה.
אה. מה זאת אומרת?
אה. אבא היה איש עסקים ו.
אה. הוא ידע לכלכל את מעשיו.
כן? הוא סיפר שהוא היה משלם למונית כשהוא לקח מונית.
הוא היה משלם כשנכנס למונית ולא יוצא מפני
שהמחיר היה עולה פי 2 בזמן הנסיעה. כן?
הא.
אז זה. זה באמת. זה באמת היה משהו ה. האינפלציה הזאת.
בוודאי והרבה לא שרדו.
אבל כנראה אבא ידע לכלכל את מעשיו ו.
ושרד את האינפלציה כאיש עסקים.
ובסדר. כנראה לא היו להם.
מה. מה. בשביל מה עשו את האינפלציה בכלל?
ה. האינפלציה עשו כדי שאגרות החוב של הממשלתיות. אה.
אממ. אה. שהוציאו בזמן המלחמה לא יצטרכו לשלם אותם.
כן? אז להגיד לא. לא נשלם את אגרות החוב וזה לא נעים.
כן.
כן? אז במקום זה עושים אינפלציה ו.
אה. אומרים אוקיי.
הנה הכסף שלא שווה כלום.
בכל אופן.
אז. אז. אה. אה. כנראה האבא לא החזיק אגרות חוב. כן?
הוא היה סוחר טוב.
של. אה. זה מ. כן.
אלה. הוא ידע לכלכל את מעשיו.
אה. עוד נקודה אחת וזה שכשיצאנו מ.
אה. גרמניה לארצות הברית איבדנו את הכול.
אנ. אנחנו היינו די.
אה. די מסודרים בגרמניה.
אבא מ. מ.
היו. איבדנו את הכול. אה. כל. ו.
ו-2 ההורים שלי עבדו קשה מאוד בארצות הברית אבל קשה מאוד.
אבא החזיק 2 משרות. אמא החזיקה 3 משרות.
כן.
כן? וזה אחרי שבאים מ.
מסביבה שאמא בכלל לא.
אה. אה. עבדה.
כן? היא הייתה הגברת של הבית וזהו.
כן? ו. ו. אה. כן?
אז. אה. בכל מיני. אה.
מקומות. אה. חברתיים היא השתתפה וכולי וכולי גם על זה.
אה. היא הייתה אישה משכילה אגב. זה.
זאת אומרת. אהה.
היא. אה. היא אישה מתורבתת ו. ו.
היא לא הת. לא. אתה סיפרת לנו שהיא
באה והיא התעניינה מאוד בספרות הגרמנית. נכון?
כן. כן.
אה. הייתה לה ודאי אכזבה אחר כך גדולה לא? זה השאלה.
מהספרות הגרמנית? לא. גתה זה גתה.
לא. היא המשיכה.
שילר זה שילר. מה?
היא המשיכה לראות בהם כך?
לאהוב את ה.
זאת אומרת היו לנו ספרים גרמניים בבית.
יש לי עדיין ב.
כן.
ספרים ש. ש. אה.
אממ. ירשתי מההורים שעומדים אצלי ב.
אז היא ידעה.
אני. אני ראיתי שאת אשתי את ראיינת מול ארון הספרים.
נכון.
אז באותו ארון ספרים יש ג.
ספרות גרמנית. כן.
כן. לא. אבל היא ידעה להפריד.
אני גם כן התעניינתי בספרות גרמנית.
היא ידעה אבל. אנחנו נדבר עליך עוד מעט.
אבל אמא ידעה להפריד.
זה מעניין. כי אנחנו מכירים אחרים.
להפריד מה?
בין מה שקרה בגר.
ב. מניה. לבין. אה.
המשך אהבה לספרות הגרמנית.
לפילוסופיה הגרמנית. זה מעט.
לא. רק רגע. רק רגע. הוא אמרת את זה.
את עשית עכשיו קפיצה גדולה כאילו שאני לא אשים לב.
כן? אה. אה.
לא. אני.
אה. לא. לא.
לא דיברנו על פילוסופיה גרמנית.
דיברנו על ספרות גרמנית.
כן.
אז אולי. ספרות גרמנית זה ספרות גרמנית.
פילוסופיה גרמנית זה פילוסופיה גרמנית.
כן. יש כאלה שהייתה להם.
יש אולי קשר אבל הקשר הוא לא הדוק. כן?
אה. עוד מעט. טו. אה.
טוב אנחנו נדבר על זה אחר כך.
יש לי. אה. שאלות על זה גם כן.
אבל. אה. אני רוצה להתחיל.
מה. איפה מתחיל הזיכרון הראשון שלך כילד?
מה אתה זוכר מפרנקפורט?
אה. איפה גרתם באזור.
אתה אמרת לי קודם אבל לא הקלטנו את זה אז אני רוצה ש.
אז אנחנו גרנו בבוקנהיימר אנלאגה צוואי.
אה. וזה. זאת אומרת מספר 2 בבוקנהיימר אנלאגה זה היה
אולי 100 מטר מאשנהיים אטום די במרכז פרנקפורט ו.
אממ. אה. קשה לי לזהות את הזיכרון
הראשון אבל. אה.
אתה זוכ. את.
יש לי זיכרון של.
יש לי זיכרון של היום הראשון בבית ספר.
כן.
כן? אז ביום הראשון בבית ספר קיבלנו. אממ.
את ה- [משובש] (שפה זרה).
[משובש] (שפה זרה) זה היה ירוק.
נכון?
נכון.
כן.
בדיוק ככה. זאת אומרת. זה קונוס כזה מלא.
אה. אה. סוכריות. שוקולדים וסוכריות.
ומה ש. אה. מה שעורר את העניין שלי ב. אה.
שקית הזאת. הירוק.
היה שבאמצע השקית הירוק היה תמונה.
אממ.
היה תמונה של ילד שמחזיק.
אהה. שקית. אה. ירוקה.
כן? ועל השקית הירוקה הזאת שמחזיק הילד
בתמונה היה תמונה של ילד שגם הוא מחזיק סוכר.
אה. אה. שקית ירוקה.
מ-המ.
ו. ואז זה כבר. אני לא יודע באיזה שלב זה נפסק.
אבל זה נהיה יותר ויותר קטן. את מבינה?
אבל אז אני הבנתי את ה. זה היה המושג הראשון שלי.
של. של זה או ה. מבוא הראשון למושג האינסוף. כן?
מעניין.
אהה. אז זה. זה אני איכשהו זוכר.
אבל קשה לדעת אם אני זוכר את זה או זוכר את הזיכרון של זה.
כן. זה לעולם אי אפשר לדעת.
כן. זה קשה לדעת. כן?
כן.
לא יודע. אה. אבל זה עשה עליי רושם בזמנו.
אנ. אנחנו היינו.
האח שלי שמבוגר ב-4 שנים ממני. אממ.
מאוד. אהה. היינו מאוד מאוד קרובים במשך כל הילדות ו.
ואפילו אחר כך בבית ספר תיכון וזהו.
אז. אה. היה לנו עולם דמיוני. אה. שלם. עם. עם. עם. אה. אממ.
דמויות דמיוניות שהיינו מדברים עליהם אינסוף. וזה היה.
אבל זה בגלל שהושפעתם מספרים מסוימים?
סליחה?
זה בגלל שה. הושפעתם כילדים מספרי ילדים נגיד?
לא. אני לא חושב. לא. לא.
ה. הקריאו לכם את האחים.
זה לא. זה לא היה קשור לספרי הילדים. לא.
לא?
לא. לא. זה אנח. ילדים יש להם דימיון עצום.
אני חושב שאנחנו לא.
לא כל כך ערים לזה.
אני אספר לך סיפור אחד שאולי זה לא הזיכרון הראשון.
לא. זה לא משנה. אנחנו רוצים מה שיש לך.
אבל זה. זה. זה זיכרון מעניין בכל אופן.
היה האנשלוס ב-38' וגם כן. אה. אה.
קצת לפני מינכן אני חושב או קצת אחרי מינכן.
לא. לא זוכר בדיוק.
גם כן באותה תקופה ב.
ב. אה. ב. אה. אביב של 38'.
עכשיו האנשלוס זה ש.
אה. אממ. היטלר נכנס לאוסטריה ו. אה.
אה. למעשה. אממ. איך אומרים את זה? אה.
כ.
לקח את ה. מה?
כבש אותה.
לא כבש. זה לא היה. זה. זה היה משהו לגמרי בלי.
בלי טיפת דם או משהו.
הם לא היו צריכים את זה.
אה. זה היה. אה. אה. נו.
‮מה. יש מילה בעברית‭? Annex‬. אה. אה.‬
כן.
ב. באנגלית.
‮‭Annexation‬ אנחנו אומרים. כן.‬
אהה. מה קוראים?
סיפוח.
סיפוח. נכון. הוא סיפח את אוסטריה ל.
אה. לגרמניה. ואז יום אחרי שהוא עשה את זה. אה.
היה. אממ. משאל עם. האם זה בסדר?
האם. מי בעד?
מי נגד? כן? משאל עם בגרמניה.
אז. אה. אממ. אה. כמו כל משאלי העם או הבחירות ב.
ב. אה. בארצות. אה. דיקטטוריות זה.
אה. זה אין לזה שום ערך.
כן? זאת אומרת אנשים מפחדים להצביע לא.
כן? אבל ה. אז 99% או יותר הצביעו כן. ה. בעד.
עכשיו גם ב-38' הייתה לאזרחים גרמניים יהודיים הזכות הצבעה.
היינו. היינו אזרחים גרמניים מלאים. לא. ב. אין בעיה.
כן? נכון שהיו כל מיני. אה. אממ.
תופעות אנטישמיות ואני אצביע.
אני אדבר עליהם עוד מעט.
אבל אה. אהה. אזרחים היו והיה אפשר לבחור.
אז. אה. אה. כל היהודים הלכו להשתתף במשאל עם.
אני לא יודע מה הצביעו אבא ואמא.
אבל אני כן יודע מה הצביע
הרב של הקהילה שלנו. קראו לו הורביץ.
אה. הוא הצביע לא.
מ-המ.
כן?
וואי.
אז הוא הצביע לא. אז עצרו אותו.
כן? אז עכשיו את שואלת איך. אה.
איך ידעו שהוא הצביע לא ב.
ב. אה. בבחירות חשאיות?
אז ידעו. כן?
[משובש] (שפה זרה) כן?
אה. ידעו שהוא הצביע לא ו.
אה. עצרו אותו ושמו אותו במחנה ריכוז.
אז אחרי כמה ימים נתנו לו ללכת. אבל.
אה. אבל. אממ.
אה. בזמנו עצרו אותו.
אז כל הקהילה רחשה מ.
מה. מהאירוע הזה. ו. אה.
וגם אחי שהוא היה אז בן 12 או 11 ואני שהייתי עוד לא בן 8.
7 ומשהו. דיברנו על זה.
ו. אה. אנחנו הסכמנו בינינו שמגיע לו שיעצרו אותו.
למה מגיע לו שיעצרו אותו?
מפני שהוא הצביע לא. כן?
אהה. ז. זאת אומרת.
כן.
אה. ה. המושג הזה של בחירות דמוקרטיות.
לא היה לנו שום מושג כזה.
כן? ז. ו. ואנחנו גדלנו בגרמניה הזאת הנאצית ו.
ו. אה. לא. לא היה לנו שום מושג מה זה.
לא. לא ש. אה. אני רוצה שתביני.
זה לא היה עניין שחשבנו שהוא טיפש שהוא הצביע לא.
והיה צריך להצביע כן.
מפני. כדי להימלט מהעצירה.
לא. אנחנו חשבנו שזה לא אתי.
לא מורלי להצביע לא כשכולם מצביעים.
אממ. כ.
כן.
כן.
כן? אז. אז.
וזה היינו 2 יהו.
ילדים יהודיים. כן?
שרדפו אחרינו ואנחנו ידענו ששונאים אותנו.
ועדיין היה ה.
המחשבה הזאת. כן?
כמובן ההורים לא היה להם.
אבל ביני לבין אחי.
אחיך.
היה המחשבה הזאת שזה לא היה בסדר מבחינת הרב שהוא הצביע לא.
אוקיי. זה. זה.
אה. אה. דוגמה אחת.
עכשיו אני דיברתי על ה.
על ה. אה. על הרדיפות.
אז לפעמים ב. באמת.
עוד לא התחלנו על הרדיפות.
הא. בסדר.
אני באמת. אני באמת אשאל אותך על זה.
אוקיי. בסדר אז תשאלי.
אני רציתי קודם. אה. לעשות. אה.
לנסות לפעמים סדר כרונולוגי.
זה לא מוכרח להיות.
כן. כן. כן.
אתה ס. התחלת לספר שהגעת לבית הספר
עם ה [משובש] (שפה זרה).
כן.
כן. מה אתה יכול.
זה היה בית ספר כמו נגיד אם נשווה אותו.
אה. לעדת ישראל?
זה היה.
אני תמיד.
ש. ש. זה היה ה. אה. זה העיר שהוא נו. כן?
זאת אומרת זה היה בית הספר על שם הרב הירש.
כן.
כן.
אבל הוא. הוא. הוא דומה מאוד ב.
בגישה ל. לקהילה של עדת ישראל ובבית הספר.
אם אתה יודע משהו על זה?
לא. אני לא יודע.
אני יודע את הבית ספר.
כן.
שאני הלכתי.
מה אתה.
מה בבית ספר אחר. אני לא יודע. כן?
לא. זה אני מדברת כי כל אלה זה קהילות חרדיות גם.
כן. זה היה קהילה חרדית.
כן.
כן.
עכשיו אני רוצה. מה אתה זוכר מבית הספר?
מ. מ. אומנם היית ילד קטן. איך לימדו?
האם לימדו עברית? אי. ה. מ.
עברית לא לימדו. לא. לא עברית.
האם לימדו תנ"ך?
אהה. תשמעי. אני עשיתי כיתה א' ו-ב' שמה.
כן.
אני לא זוכר מה לימדו.
אתה זוכר משהו מה לימדו?
לא. ממש לא.
אתה זוכר שאם התחלתם בתפילה בבית הספר?
אני מניח שכן אבל לא זוכר.
אבל זאת אומרת אני ידעתי להתפלל כילד.
י. ידעתי לקרוא עברית וזהו אבל.
רגע. מי לימד אותך לקרוא עברית?
אני מניח בבית ספר. אבל.
או שהביאו לך מלמד?
אם. אם. אם את שואלת אותי בזיכרו. אה.
שיש לי זיכרון. אה. אממ. מוחשי. כן?
שלימדו אותי עברית?
אני ממש לא זוכר מה לימדו בכיתה א'. ו-ב'. ממש לא.
אני זוכר קצת את הדמות של המורה שהיה אותו מורה
גם בכיתה א' וגם בכיתה ב'.
כן. מה שמו היה?
לא זוכר. אבל זוכר את הדמות שלו.
והיה אדם. אה. כן?
אה. פנים עגלגלות וזה.
אז אצלכם שלחו קודם זה השאלה. אה.
בפולין הרבה פעמים שלחו לפני
שהגיעו לכיתה א' בבית ס. שלחו לחיידר.
אז אנחנו לא היינ. לא
שלחו אותנו לחיידר שאני הייתי בגן ילדים.
כן.
אבל גן ילדים.
הא. גן ילדים יהודי כמובן?
כן. אני מניח. כן.
כן. אז היית גם בגן ילדים יהודי?
כן.
ואיפה היה המפגש?
אתה ממש נולדת כמעט. כמעט ל.
בערך. אה. 3 שנים לפני או לפני זה ל.
אה. של עליית היטלר לשלטון.
איפה היה המפגש הראשון שלך בזיכרון עם נאציזם? או נאצי?
או שירים?
או. או איזה דגלים?
אתה זוכר משהו מכל זה בבר. אה. בפ.
אהה. לא הרבה. לא הרבה. אה. אולי קצת דגלים.
אבל עכשיו אני לא יכול להגיד
בוודאות אם זה זיכרון מהילדות או זה.
אבל יש זיכרון אחד מהילדות שהוא מאוד חד.
כן.
אחד שהוא חד.
וזה השלטים על החנויות
שהיה כתוב עליהם [משובש] (שפה זרה).
זאת אומרת. יהודים אינם רצויים כאן. כאן בחנות הזאת.
אהה. וזה. אה.
זה היו שלטים שהם היו בצבע בז' או משהו
כזה ועליהם היה כתוב הכתובת הזאת בגרמנית.
אממ. באותיות שה. ה. ה. האות. כן?
היה דמוי כתיבה עברית.
כן? וזה היה. את זה ראיתי בהרבה חנויות וזה הרשים אותי. כן?
עכשיו. אתה כמובן לא תזכור את זה.
אבל ידוע לך מה היה בזמן הבויקוט של 33' ש.
שנמשך רק שנה וחצי?
הבויקוט. החרם הכלכלי.
חרם הכלכלי של.
של 33'.
על מי?
על היהודים. על חנויות יהודיות.
זה.
אבל זה לא הצליח.
אתה יודע משהו על זה?
לא. לא.
אם. אם מישהו מ.
לא. לא זה פעם ראשונה שאני שומע על זה.
מהמשפחה סבל? לא. זה בפירוש היה אבל זה נמשך.
אנ. אני מאמין לך אבל פעם הראשונה.
זה נמשך יום וחצי.
זה לא הצליח בכלל כי עדיין העדיפו לבוא ולקנות.
אצל היהודים.
אצל היהודים. זה לא הצליח ואז.
כן.
אבל זה. זה היסטוריה.
זה מה שאנחנו רוצים לשמוע אותך.
כן.
עכשיו. אה. אתה ראית כילד את השטירמר?
את כל השטירמר קאסה?
את כל ה. את העיתון האנטישמי עם הקריקטורות נגד היהודים.
יכול להיות שראיתי. יכול להיות שלא.
היה. זה. זה כ. זה כמובן ראיתי את העיתון הזה.
אבל עכשיו אני לא יכול להגיד לך אם
ראיתי את זה בארצות הברית או ראיתי את זה.
לא. זה.
עוד בגרמניה. כן?
אני לא זוכר. לא זוכר.
מה שאני כן זוכר.
פריט אחד נוסף הוא שלפעמים בדרך ההליכה של לבית ספר.
אה. הרביצו לנו. אה. ילדים. אה. יותר גדולים מ. גרמנים.
אממ. אבל אני לא יכול להגיד שזה קרה הרבה.
זה קרה אולי באותם שנתיים שהלכתי לבית ספר בגרמניה.
אולי זה קרה פעמיים מקסימום 3 פעמים.
זה גם. זה היה בך ובילדים אחרים?
או בך ואחיך?
לא.
מה שאתה זוכר.
אני לא הלכתי לבית ספר עם אחי. הוא.
או לבד או לבד.
או. או עם ילדים אחרים מהכיתה שלי.
זה כבר לא זוכר.
והילדים האלה שהתעללו זה הייתה.
כן.
כן התעללות בכל אופן.
כן. כן. כן.
הם היו בהרבה יותר מבוגרים ממכם? או מה.
אני לא רואה את זה. לילד קטן קשה מאוד להגיד.
כן זה. ה- [משובש] (שפה זרה) הזה שדיברנו עליה.
כן.
היא בזיכרון שלי היא עצומה. כן?
כן. תמיד זוכרים את זה גדול.
אבל סך הכול זה כ. כן?
כן. כן.
אז קשה לי להגיד.
כן? אני. אה. מעיד.
אני חייב להעיד עדות. אה. אמת.
כן? קשה לי להגיד.
אני לא חושב שזה היו ילדים.
אני. זאת אומרת.
אם אני חושב עכשיו אחורנית ומנסה להיות הגיוני.
אני לא חושב שזה יכול להיות.
אה. ילדים הרבה יותר מבוגרים אבל קצת יותר מבוגרים.
לי זה היה נראה כ.
כן.
הרבה יותר מבוגרים.
אבל מה זה יכול להיות?
הייתי בן 6 או 7.
כן.
אז אולי הם היו בני 10.
11. משהו כזה. כן.
אתם ברחתם מהם? אתה אמרת.
לא זוכר מה.
זה אתה לא זוכר?
לא זוכר. לא זוכר. את. את בכלל.
אם את רוצה לקחת עדות.
אני לא. אז מהאדם הכי מתאים מפני שהזיכרון שלי מאוד חלש.
לא. לא. זה מספיק לנו.
מאוד מאוד חלש. כן?
זה חשוב לנו. זה. זה חשוב לנו.
הזיכרון מאוד חלש.
יש אנשים שיש להם זיכרונות ילדות הרבה יותר חדים
וברורים ו. ו. פשוט הרבה יותר.
אתה זוכר במה שיחקת כילד?
מה?
המשחקים ששיחקתם?
ה. כאמור זה מה שאני כן זוכר שהמש.
השיחות על המשפחה הדמיונית הזאת.
אהה. שהיה בין אחי וב. ו. ול. וביני. אה.
זה היה. זה מאוד העסיק אותנו.
רגע. אתם יצרתם משפחה אלטרנטיבית?
אנחנו יצרנו משפחה מדומיינת. כן.
כן. אבל המשפחה
המדומיינת הזאת הייתה משפחה דומה למשפחה שלכם?
אני לא חושב.
זה השאלה.
לא במיוחד. לא במיוחד. אבל. אב.
האם היא הייתה בכלל משפחה. אה. אה.
הייתם כילדים רוצים להיות קצת אחרים?
האם הם היו. אה. פחות דתיים?
או אולי לא יהודים?
את זה אתה זוכר?
לא היה משהו להיות לא יהודי.
אני לא. זה. הזה. הצד הזה.
הדת של המשפחה הזאת המדומיינת לא העסיקה אותנו.
מה העסיק? זה מעניין.
אני לא זוכר. לא זוכר. לא זוכר. לא זוכר.
בכל אופן מה העסיק אותכם כילדים?
אני יכול לצלצל לאח ולשאול אותו.
אולי נחכה רגע? כי זה חשוב.
אה. הד. הד. ה.
נעצור רגע. בדמיון ובמשפחה אל.
האלטרנטיבית שלך. רציתי לדעת
באמת האם ההורים האלטרנטיביים נראו כמו ש. כמו שהוריך נראו.
אז. אז אני צריך ל. ל. אה. להבהיר.
שזה לא היה משפחה אלטרנטיבית שלנו.
של משה ושלי. זה היה משפחה אחרת.
כן? וכמו שהולכים ל. ל. אה.
אהה. לתיאטרון. כן?
כן.
ורואים משפחה על הבמה.
אז אנחנו דמיינו לעצמנו מש.
אבל אנחנו לא היינו ילדים למשפחה הזאת. כן?
אה-הא.
הא. כן.
אתם לא הייתם מהמשפחה.
זה היה משפחה דמיונית.
אבל לא משפחה דמיונית שלנו. משפחה דמיונית אחרת.
כן? והם גרו בארץ אחר.
ומה השפה הייתה? המצאתם שפה?
אני מניח גרמנית. כן.
כן.
אני מניח. כן.
עכשיו. אה. היו כמה שאלות שלא שאלתי אותך.
אהה. רציתי לדעת איך משפחה חרדית בורגנית. בורגנית.
כן.
חיה ב. אז בגרמניה?
האם נסעתם לחופשות למשל?
כן. למשל. כן. נסענו ל [משובש].
האם. לאן?
טוב.
איך.
תכף. אבל קו. קודם כל ל. ל. לשאלה היותר כללית שלנו.
זה היה משפחה בורגנית חרדית.
אבל. אה. זה מאוד שונה מה.
ברור.
די. דימוי של חרדים היום.
כיום.
כן? זה לא. זה. אה. היו אה. אממ. ה. ה. היו. אהה. אממ.
לבשו. התלבשו כמו כל אחד אחר ברחוב.
היה או. אה. היה אי אפשר לראות מה.
מהלבוש. מהביגוד שזה.
שזה בכלל יהודי. כן?
אז איך.
ועל אחת כמה וכמה חרדי. זה.
אבל.
לא ה. לא התלבשו בצורה אחרת.
ו. ו. וזה היו אנשים שהתעניינו בתרבות הכללית
והלכו לתיאטרונים.
ו.
ו. ו. ו. אה. וקונצרטים וכל זה.
זה. אה. מבחינה זאת זה ה.
המילה חרדית כש. ה. כשיש לה ה. ה.
קונט.
המשמעויות של היום זה בכלל לא מתאים.
זה ב.
כן?
זה ידוע לנו.
כן?
זה. כן.
אבל אני רוצה להדגיש את זה לאלה ששומעים את ה.
כן.
את הריאיון הזה.
אז זה. וכן נסענו לחופשות.
אהה. אממ. נסענו.
אני זוכר כמה חופשות בשוויץ בחורף. כן?
כן.
חופשות סקי.
או אה.
אה. אה?
או אה.
כ.
ההורים שלך גם. אה.
כן. ההורים שלי עשו סקי.
יש לי כאן תמונה של ההורים עושים סקי.
ו. אה. והיו גם חופשות בקיץ. אה. לאיטליה. לשוויצריה. אה.
לא. אממ. עכשיו היה חופשת סקי בשוויצריה לארוזה ששמה
היה מלון כשר בארוזה.
הא. ב.
שעדיין קיים היום. עדיין קיים היום. משנות ה-30'. זה.
היום זה הנכדים של הבעלים שהיו אז.
אהה. ו. אממ. אני חושב שרו.
שזה המלון הכשר השוויצרי היחידי שנותר מהימים האלה.
אממ.
היה אחד בסנ.
שמו?
אה?
שמו של המלון?
אממ.
זה יחזור אליך אחר.
לוין זה היה השם של ה. מטרופול.
מ-המ.
מטרופול זה שם ה.
המלון והבעלים זה משפחת לוין.
אה. ואני. אממ. אה. נסעתי לשם.
אה. אה. אם זה היה בשנות ה-30'.
אני למדתי שם סקי בשנות ה-70'.
זאת אומרת. אז עשיתי קצת סקי. אבל זה שכחתי.
אז כשהייתי מעל לגיל 40 חזרתי לארוזה.
להרצות.
לאותו מלון.
האא.
ל. לאותו מלון. ולקחתי מורה שילמד אותי סקי.
בכלל ה. הסיפור של. שלי של סקי הוא מאוד מעניין.
אה. אבל. אה. זה נסענו.
אז פעם נסענו לארוזה לסקי ופעם נסענו
למקום שקוראים לו קולה איזרקו בצ.
באיטליה. קצת דרומית לברנרו.
ל. אה. למעבר ברנר.
ברנר. כן.
כן. ו. אה.
ואלה הם 2 החופשות שאני. אה. זוכר במפורש.
זאת אומרת. זה מאוד. אה. מאוד חד בזיכרון שלי. מאוד.
ודווקא חופשות זה הרבה יותר זוכרים טוב מ. מחיי היום יום.
נכון.
ו. ואחי פעם נסע לאיטליה עם אמא שלי בקיץ.
אז אלה הם. ונסענו גם לצ'כוסלובקיה.
היינו באלטנוישול וזה אני גם זוכר בצורה מאוד אהה.
חדה וזהו. אה. זה ה. ה. אז כן יצאנו.
אבל. אבל. אבל הפסקנו לנסוע אני חושב ב-37' משהו כזה.
מ-המ.
בגלל פחד מאוד מאוד מוחשי וזה
שבדרך חזרה לגרמניה יקחו לנו את הדרכונים.
עכשיו הדרכונים זה היה עניין של חיים ומוות.
ממש עניין של חיים ומוות.
בלי דרכון אתה. אה. אה. נדון למוות.
וזה ה. הו. ה. ההורים הבינו.
מפני שאם אין לך דרכון אין מקום
שהאמריקאים יכולים לשים ויזה.
מ-המ.
ואם אין מקום שהאמריקאים יכולים לשים ויזה או
שבכלל שאתה יכול לצאת מגרמניה בלי דרכון. אז זהו.
אז. אז העניין של דרכון היה עניין של חיים ומוות.
ואני זוכר שכשפרצה מלחמת
קוריאה ב-1950 אני הייתי נתין ארצות הברית.
כן? אהה. כן. וגרתי בניו יורק ומלא.
כל הזכויות של אזרח ארצות הברית.
אני רצתי למשרד הדרכונים בניו
יורק והוצאתי דרכון שיהיה. שיהיה.
זאת אומרת. העניין הזה שה. ה.
הפחד מ. מ. של. של לחיות בלי דרכון.
שאפשר לצאת. אפשר לזה. זה. זה.
אה. אממ. זה נחרט עמוק מאוד בתודעה שלי.
ו. ו. אהה. ו. ו. ולכן הפסקנו לצאת לחוץ לארץ מ.
בגלל הפחד הזה.
א. אני רק רגע. אני. אה. אממ.
Testimony of Robert John Yisrael Aumann, born in 1930 in Frankfurt am Main, about his experiences as a boy in Germany up to 1938 Offspring of a haredi family that had been living in Germany for some 250 years; father: a well known owner of a commercial firm; father fought in World War I; attending Hirsch School; religious life; anti-Jewish signs; abuse by German children; family moves to England and back to Germany; moving to New York in 1938; immigration to Israel in 1956; adjustment to life in Israel; receives Nobel Prize in Economics in 2005.
LOADING MORE ITEMS....
item Id
11422412
First Name
Dzhon
Robert
Yisrael
Last Name
Auman
Date of Birth
08/06/1930
Place of Birth
Frankfurt am Main, Germany
Type of material
Testimony
File Number
13897
Language
Hebrew
Record Group
O.3 - Testimonies Department of the Yad Vashem Archives
Date of Creation - earliest
20/01/2015
Date of Creation - latest
20/01/2015
Name of Submitter
אומן ישראל
Original
YES
No. of pages/frames
37
Interview Location
ISRAEL
Connected to Item
O.3 - Testimonies gathered by Yad Vashem
Form of Testimony
Video
Dedication
Moshal Repository, Yad Vashem Archival Collection
The transcription of this testimony was made possible with the assistance of the Conference on Jewish Material Claims Against Germany, Supported by the Foundation Remembrance, Responsibility and Future (EVZ) and by the German Federal Ministry of Finance