Online Store Contact us About us
Yad Vashem logo

Testimony of Esther Shpitzer née Gross, born in 1929 in Nyiregyhaza, Hungary, about her experiences aboard the "Kaszner train" and in Bergen-Belsen

Testimony
null
null
null
null
היום כ"ח בתשרי תשע"ה. 22 לחודש אוקטובר. שנת 2014.
אני ד. דינה שפט. מטעם יד ושם
‮מראיינת את אסתר שפיצר שנולדה ב-‭Nyiregyhaza‬.‬
היא תספר לנו על חיי ה. ילדותה בתקופת המלחמה.
אה. אסתר הייתה גם ברכבת.
קסטנר.
קסטנר. הגיע לברגן בלזן.
נכון.
היא תספר לנו על כך ולאחר מכן על.
אה. עלייתה לארץ והתאקלמותה בארץ.
כיום היא גרה בקיבוץ כפר מ.
מסריק. היא גם תספר לנו על כך.
תספרי לי אסתר קודם רקע משפחתי ושאת מזכירה
את בני משפחתך הזכירי אותם
בשמותיהם המלאים שזה יהיה עבורם גם מצבת זיכרון.
‮אה. הזכרונות הראשונים שלי מ-‭Nyiregyhaza‬.‬
הדבר מה שאני הכי הכי חזק זוכרת.
זה ב-1934 שאחותי הצעירה נולדה.
אימא ואבא שלי עם אחותי הבכורה ואיתי.
‮אנחנו גרנו ב-‭Nyiregyhaza‬ בבית מאוד צנוע.‬
אני זוכרת את ה-18 במרץ 1934 כשהעוזרת.
המטפלת שלנו לקחה את אחותי ואותי ביחד לבקר אצל חברים.
ישבנו לאכול ארוחת צוהריים.
לפתע אימא קמה כנראה שקיבלה צירי לידה.
נכנסה לחדר השינה והמטפלת מיד לקחה את שתינו ולק.
והגענו לחברים מהכיתה. מבית הספר.
נשארנו שם עד שעה 19:00 בערב
ואז המטפלת חזרה לאסוף אותנו.
להחזיר אותנו הביתה ואז ראינו את התינוקת.
תינוקת הייתה בת כמה שעות.
אני לא זוכרת את פניה.
ואני גם לא זוכרת את אימא מניקה אותה אף פעם.
זה היה דבר כל כך אינטימי שאנחנו אפילו.
שהיינו כל כך צעירות יצאנו לחדר אחר
או שיצאנו לחצר ואימא הניקה את התינוקת תמיד.
מבלי שאני אזכור אפילו פעם אחת מקרה של הנקה.
את אבא מעט מאוד.
שמו של אבא?
אה. שמו של היה אבא שהיה גאבור. גבריאל נוח גרוס.
השם של אימא הייתה גיזלה גרוס. גם גרוס.
והאחות הבכורה שלי רחל היום.
הייתה נשואה פטמן. היום דולינסקי.
היא שנתיים פחות חודשיים צעירה. אה.
מבוגרת ממני ואנחנו גרנו בבית.
אה. עד אשר אחותי הצעירה נולדה.
באותו הזמן החלפנו את המטפלת או
עוזרת שאסור היה לקרוא לה עוזרת.
אלא רק זה כינוי יותר מכובד. עברנו לבית אחר.
שם הרחוב היה בוצ'קי אוצה
50 וזה כמעט היה הבית האחרון של אותו הרחוב.
בהמשך של הרחוב זה כבר היה שטח לא מאוכלס וכנראה גם. אה.
היה שטח אולי חקלאי. אולי לא.
לא רחוק מהבית שלנו היה בית חולים יהודי בבנייה.
עוד לא היה מאוכלס. לא היה לו בו כלום.
שבשנות ה-43' המרתף של בית החולים
הפך לדירות מגורים לאנשים מאוד מאוד עניים.
כולם היו יהודים ואנחנו לא התקרבנו כל כך לאזור הזה.
אבל ידענו שהוא קיים.
רציתי ל. לדעת יותר על. על סבא. על סבתא.
בואי נתחיל מאימא.
אה. מה את יודעת על הרקע של אימא?
אז. אה. את ההורים של אימא.
את הסבא וסבתא מצד אימא לא הכרנו.
בכלל אני אינני זוכרת מתי הם נפטרו.
אימא היא.
איפה אימא נולדה?
‮ב-‭Nyiregyhaza‬.‬
אה-הא.
אימא באיזשהו שלב כנראה אחרי שסיימה את הלימודים.
ואינני יודעת אם זה היה 8 כיתות או יותר.
אבל היא למדה עבודה.
אה. משרדית. כאילו פקידותית.
כן.
יכול להיות שהייתה מועמדת להיות
לפי המושגים של היום מזכירה באיזשהו מקום.
אבל לא זכור לי ולא ידוע לי
אם אי פעם היא עבדה באיזשהו מקום.
אה-הא.
כי.
היו לה אחים אחיות?
לאימא?
לאימא שלך.
לאימא היו 2 אחיות שהכרנו ואח.
שמותיהם?
האח. האח. השם של האח היה מאייר או מאיר.
השם של האחות הבכורה היה מלוין והאחות הצעירה יולן.
2 האחיות האלה וגם את האח אנחנו הכרנו.
היינו בקשר לא כל כך הדוק.
כי האחיות מתישהו עזבו את הונגריה.
לאן?
נסעו לבלגיה וניסו שם להתפרנס.
האחות הבכורה הייתה נשואה.
לבלגי?
להונגרי.
אבל כשהם היו בבלגיה הבעל נפטר ואז 2 האחיות חזרו ביחד.
האחות הבכורה הייתה תופרת אבל
בבלגיה הם עסקו בהכנת סוכר של צמר גפן.
בירידים. בשווקים.
הם לא כל כך הסתדרו גם שם.
ומתישהו בשנות ה-40 חזרו לבודפשט. ו.
האם הם ניצלו? הם ניצלו מהשואה?
לא ניצל אף אחד מהאחים והאחיות של אימא וגם אימא.
וגם אימא.
לא ניצלה ומ. על ה. על האבא שלי היו אחים.
על אח אחד אני יודעת ש.
כלומר הוא ניצל והם חזרו.
אבא שלי היה באושוויץ ואינני יודעת מאיפה האח היה.
זאת אומרת איפה הוא היה ומאיפה הוא ניצל.
‮אבל כשהוא חזר ל-‭Nyiregyhaza‬ הוא התחתן שנית‬
וגם אבי התחתן שנית ו. אממ.
והאח הצעיר יותר הקים משפחה.
אבי כבר לא הכין. לא הקים משפחה.
הוא התחתן עם אלמנה. עם 3 ילדים.
עכשיו אבא שלי או המשפחה
בכלל היו בשלבים של סבא וסבתא דתיים מאוד.
את ההורים של אבא אני כן הכרתי.
אני זוכרת לא את השנה.
מה את יודעת עליהם?
אני לא זוכרת את השמ. לא יודעת במה הם עסקו.
אני לא זוכרת את השנה שהסבתא נפטרה. הייתי מאוד קטנה.
אנחנו לא היינו בהלוויה אף אחד מהבנות.
כלומר לא אחותי ולא אני.
וכשהסבא נפטר לפי מיטב זיכרוני
נאמר כאילו הוא בן 94 אבל אם הוא באמת.
אבל את לא ראית אותו.
את הסבא כן הכרתי וכן ראיתי.
ראית אותו הרבה. הוא השפיע?
הוא הייתה דמות משפיעה?
ראיתי אותו מדי פעם.
מה את זוכרת ממנו?
הוא היה איש גבוה.
הוא היה עם זקן. הוא היה עם פאות?
הוא היה עם זקן לבן.
כן.
אבל השיחות בינינו היו: "שלום סבא. מה שלומך?"
לא חיבוקים ולא נשיקות אלא ביקור מדי פעם.
הוא לא גר איתנו הסבא.
הוא גר קרוב מאוד לבית שלנו.
וזו שהייתה עוזרת או מטפלת שלנו היא דאגה לניקיון שלו.
בדירה היא ניקתה. זה הייתה.
זאת הייתה למעשה זה היה חדר ולא דירה
והיא דאגה עד שהוא נפטר.
אני לא יודעת שום דבר על טקס הקבורה.
לא את תאריך הקבורה ולא.
ידענו שהוא נפטר ובזה נגמר העניין.
לא היו שאלות וכנראה שהוא נקבר בבית קברות
היהודי כמובן וייתכן שלא נקבר ליד אשתו.
אבל אנחנו לא יודעות. אני לפחות לא יודעת.
נדמה לי שגם אחותי הבכורה לא יודעת והקטנה ודאי לא. אה.
ממה הוא התפרנס הסבא?
אני לא יודעת.
גם זה לא.
לא. אני לא יודעת.
מצד השני. מצד אימא?
מצד אימא מלבד האחיות והאח. אנחנו לא שמענו
אף פעם לא סיפורים ולא דיווחים על שום דבר.
אני גם לא יודעת.
אין לי גם תמונות של ההורים של אימא.
זאת אומרת הסבא וסבתא מצד אימא.
עכשיו אז נחזור באמת לדור.
אה. ההורים שלך. ממה אבא התפרנס?
לאבא היה. אה. ליד בית הכנסת הגדול היה לו.
אה. הייתה לו חנות של בשר. נקניקים.
זה הוא היה למעשה. אה.
קצב גם?
קצב. כן.
הוא גם בזמן שאסרו כבר את השחיטה הכשר הוא כבר
באופן עצמאי ארגן שחיטה כשר ב.
כמובן שזה היה בשחור.
זה לא היה. לא.
לא היה מאושר וזה לא היה רצוי.
אז איפה הוא עשה את ה.
אני לא יודעת איפה הוא עשה את זה.
את השחיטה הזאת?
כשסגרו את החנות של הבשר אז הוא שכר איזשהו צריף.
באחד הבתים היו בתים.
מין חצרות כאלה של משפחות יהודיות.
חצר ארוכה והיו בו 4-5 דירות עם אנשים שהתגוררו בהם.
ובאחד המחסנים או צריף הוא הקים גם כן מין. אה.
חנות כזאת ששם הוא מלפנות בוקר או מ.
בשעות הלילה הביא את הבשר וסידר וניקה וחילק וזה
היה כשר למהדרין.
וההזמנות של הבשר למכירה נעשו בבית הכנסת.
נת. נתנו לו פתקאות משפחות שרצו בשר
כזה או בשר אחר ואבא הכין אותם בחבילות חבילות.
אז זה היה בסיכון ברגע ש.
נכון.
היה איסור על השחיטה.
נכון. זה היה מוכן בחבילות חבילות ולנו היו אופניים.
וגם לאחותי הגדולה וגם לי ואנחנו הבאנו
לכל משפחה ומשפחה
את ההזמנה וקיבלנו את התמורה והבאנו הביתה לאבא.
והוא. בשעות הצוהריים הוא כבר גמר את העבודה.
וארוחות צוהריים נעשו בבית אחרי שאנחנו חזרנו מבית
הספר ואחר הצוהריים אבא בדרך כלל
נח קצת ואחר כך הלך לבית הכנסת.
אני מניחה שהוא למד שם אולי דף גמרא.
או האזין לאנשים אחרים וחזר בערב הביתה.
ואימא הייתה אישה דתית?
אימא הייתה דתית במובן שאבא ביקש.
כלומר. אה.
היא הייתה עם פאה נוכרית. היא הייתה.
אנחנו היינו שומרי שבת. אה.
כמובן שמרנו חגים. כל החגים.
מה את זוכרת. מה את זוכרת מהחגים?
נתחיל ב. בשבת.
מה את זוכרת מקבלת שבת?
שבת. אה. אבא
הלך לבית הכנסת ביום שישי וחזר הביתה ועשה קידוש.
ברך על החלה ואימא גם כן שתתה מהמ.
מהיין. אנחנו לא שתינו.
והייתה חלה כמובן.
אה. והוא למעשה פרס ונתן לכל אחד עם הברכה.
החלה נאפתה על ידי אימא או קנו אותה?
החלה קנינו וגם לחם קנינו והכל.
חלב הביאו הביתה מהכפר.
חמאה הביאו מהכפר ושאר המצרכים קנינו ירקות. פירות בשוק.
זה היה. אני לא יודעת אם פעם או פעמיים בשבוע.
אבל העוזרת יחד עם אימא הלכו לשוק.
קנו את הירקות
והפירות והעוזרת לקחה את הסלים ואימא יחד איתה חזרה הביתה.
ואם רצינו משהו מיוחד אז הייתה חנות של
דליקטסים ושם יכולנו לקנות
כמה דברים שעוד רצינו להשלים שיהיה בבית.
אלו מאכלים בישלו ל. ליום שישי?
כמובן היה מרק עוף.
את האטריות הכינה העוזרת בבית.
כמו כן. את כל העוגות.
את כל הלפתנים.
את השטרודלים של התפוח והכל למעשה היה בבית.
אז רגע. אז זה התחיל במרק?
היה אצלכם גפילטע פיש גם?
אה. מדי פעם אבל בדרך כלל לחגים.
והיה לנו מרק ובשר בקר עם תוספת לרוב.
אה. פירה תפוחי אדמה או פתיתים.
אורז היה הרבה פחות.
בימי חורף לקחו ביום שישי למאפייה
את הסיר של החמין ובשבת החזירו אותה. אה.
מי היה מחזיר את זה.
הילדים בדרך כלל או האימא?
אה. הילדים חלק.
כלומר לקחת את הסיר עצמו
על מנת שזה יהיה כשר לחלוטין הילדים לקחו.
באיזשהו שלב גם העוזרת לקחה שזה לא יהיה לנו כבד מדי.
אנחנו היינו אבל משפחה.
אה. אימא הייתה במש.
במחשבה מאוד מודרנית והיא.
אנחנו עשינו כל מיני דברים שאולי לא בדיוק במסגרת הדתיים.
כלומר. לי למשל.
אנחנו כמובן הלכנו לבית ספר יהודי.
אבל רק 4 כיתות יסוד ואחר כך עברנו לבית
ספר תיכון ושם לא היו כל כך יהודים.
בואי. אה.
אסתר. נתעכב עדיין ב.
משפחה.
במשפחה. בח. יום שבת.
את אומרת שביום. את זוכרת.
היו זמירות ביום שבת?
כן בוודאי. יום שישי בערב
בין מנה למנה היו זמירות בסיום הארוחה.
הארוחה הסתיימה עם תמיד עם תוספת של ליפתן או איזה פרי.
בדרך כלל ליפתן מבושל וכמובן תפילת ה.
אה. המתאימה לסיום הסעודה.
תפילת ה. ברכת המזון.
כן. כן. ו. מס.
אני זוכרת שהאבא היה
תמיד מכניס לכוס טיפת מים. זה המים האחרונים.
אני לא יודעת בדיוק מה היה פירושו.
אבל אני יודעת שהוא שם 2 טיפות מים.
כנראה זה בגלל הברכה לפני שהוא מברך. אה. למ.
ואחרי שסיימנו את הארוחה. אה.
אז העוזרת. המטפלת סידרה את כל הדברים וזהו.
אנחנו אכלנו במטבח.
במטבח היה ארון גדול מאוד.
אה. ויטרינה כזאת ו-2 שולחנות גדולים.
מ-המ.
אחד לחלבי ואחד לבשרי.
אז השולחנות גם היו מחולקים לחלבי ובשרי.
כן. כן. והיו בשולחנות.
בשולחן היו מגירות ובחלק התחתון הייתה מין פלטה
כזאת שאנחנו מאוד אהבנו לשכב עליה. סתם להשתעשע.
וה. כמובן שיום שישי היה שולחן ערוך מ.
מפה לבנה והכלים והכל. כמו שבבית.
אה. לא היינו עשירים אבל כל מה שהיה אמור להיות היה בבית.
שבת. שבת עצמה את זוכרת?
אתם הילדות. הבנות הלכתם לבית הכנסת?
לא. אימא ואנחנו נשארנו בבית.
גם בשבת?
גם בשבת.
וגם ביום שישי בערב.
גם ביום שישי בערב.
רק אבא הלך לבית כנסת גם ביום שישי וגם בשבת בבוקר.
יחסית די מוקדם וכשהוא חזר בסביבות
10:00-10:30 אז הוא שתה.
ברך על היין ושתה ואכל משהו קל.
וצוהריים אכלנו בשעות יותר מוקדמות.
ולמעשה ארוחת בוקר עם אבא בשבת
לא היה. כן זה היה. היינו אוכלים.
מה האוכל בשבת בצוהריים היה שונה מהאוכל ביום שישי?
אה.
את אומרת שהיה צ'ולנט.
כן. היה חמין בדרך כלל ב.
כי היו הרי ב. באירופה יש.
איך קראתם לזה?
צ'ולנט.
פתאום את אומרת צ'ולנט. כן. לא חמין.
כן. לא חמין.
את התבלבלת. כן.
צ'ולנט. והיה תמיד או עוף או בקר או משהו.
היה מגוון ואכלנו מה
שהגישו לנו ולמעשה בחגים למשל.
אז לא היה פריג'ידר ומה שהכינו היה מרתף שהמרתף הוא היה קר.
כן.
לא מרתף קרח אבל מרתף שהוא היה למעשה חלק מהבניין.
לא ממש מתחת לדירה אלא ליד.
ירדנו 3 מדרגות והיו במרתף כמה חדרים.
חדר אחד היה לאוכל.
רק לאוכל. ירקות.
פירות ואוכל מוכן. תפוחי אדמה.
חדר השני היה. אה.
עץ הסקה ופחמים.
מ-המ.
והיה שטח פנוי. כאילו אפשר היה לאחסן
שם דברים אבל אנחנו לא השתמשנו בו
כי מה שהיה בבית השתמשנו ברהיטים.
לא. לא. רהיטים.
לא היו דברים אחרים.
הבית עצמו היה עם.
עם עליית גג.
מ-המ.
שאנחנו מאוד אהבנו לעלות.
בקיץ?
בקיץ. בחורף.
בחורף זה שימש גם מקום לתליית כביסה.
היה סולם. טיפסנו למעלה.
העוזרת העלתה את הכביסה. עזרנו לתלות בחורף.
בקיץ אפשר היה לייבש את הכביסה בחוץ מעבר לבניין.
הבית עצמו היה בשכירות אבל לידו.
בהמשך לו היה מגרש גדול. גדול.
היה. היה מין באר מים.
לא השתמשנו בו. זה היה רק.
אה. מקום כזה שהדליים ירדו למטה ואת יכולת להעלות אותו.
זה לא היה בשימוש.
ה. בגן עצמו היו 2 עצי. אה.
אגוזי מלך ועל המשטח היו תות שדה ופירות מסוימים.
ומול הכניסה לדירה היה גן שושנים ומבנה.
‮לא זוכרת את השם שלו בדיוק כמו ב-‭sound of music‬.‬
כזה עם ס.
עם שולחן עץ וספסל מסביב.
משושה. אנחנו מאוד אהבנו לטפס שם ולרקוד
ולהשתולל וזה כמובן היה שייך
לבעל הבית אבל הוא הרשה לנו הכל.
מ-המ. ואת מתארת חיים נעימים?
כן. אה.
לא הייתה לנו חיי חברה במיוחד עד לגיל מסוים כאשר.
אה. נכנסנו לתנועת השומר הצעיר.
אה-הא.
עכשיו תנועת השומר הצעיר הוא למעשה נחשב לתמונה.
תנועה שמאלנית.
אז איך האבא הדתי שלך היה מוכן לכך?
אבא לא ידע מה זה בכלל אומר.
אנחנו יו. בשבתות יצאנו לטייל ליער. אה.
עם החברים ולאבא הוסבר שזאת קבוצה שאנחנו מבלים במשחקים.
מי הסבירה. אימא? האימא הסבירה?
לאימא. אימא.
אנחנו הסברנו לאימא אף פעם לא היה אצלנו שליח או מישהו.
זה כנראה הלך דרך בית הספר.
למעשה לא כנראה אלא בוודאות.
כי בבית הספר היה לנו רב מאוד צעיר.
מאוד מאוד. אה.
חברותי בלתי אמצעי ודרכו גם הגענו לתנועת השומר הצעיר.
כלומר הוא אמר שקיים דבר כזה והמדריכים
של השומר הצעיר מצאו אותנו ואנחנו
בבית ספר התיכון היינו יהודים בודדים.
אני לא זוכרת אם בכיתה היינו 2 או 3 יהודים. אבל לא יותר.
ודרך ה. דרך השליח או דרך
המדריך הזה אחותי הגדולה הגיעה לשומר הצעיר
לפניי וכשהיא כבר ראתה במה דברים אמורים אז היא שאלה.
יש. הייתה גם קבוצה של בני 11-12 ואז.
אה. אנחנו השתתפנו בפעולות.
למדנו קצת עברית ותמיד בחבורה ואבא לא כל כך התעניין.
הוא השאיר את זה לאימא ואימא הסכימה.
אני רוצה. בגלל שאני רוצה רצף כרונולוגי.
לחזור איתך לחגים. לתיאור השבתות. חגים.
הייתה אצלכם גם סעודה שלישית מה שנקרא?
אה. אני ידעתי את המושג אבל
סעודה שלישית אני לא יודעת איך זה נראה.
נדמה לי שזה היה בבית הכנסת.
אה-הא.
וזה לכן לא היה ידוע לנו ואני לא יודעת מה פירושו בכלל.
ושאבא עשה הבדלה?
עשה הבדלה.
כן.
כולנו היינו איתו.
מה הוא נתן בדרך כלל.
איזה. את זוכרת מה. מה הריחו?
הוא. ההבדלה היה מלווה בברכות של פרנסה ובריאות ל.
כן. אבל מה.
היו. היה ה.
מה הרחתם?
המס. כן.
זה היה. אה.
בש. מין.
איזה בשמים?
אממ. אני כבר לא זוכרת
מה זה היה אבל זה היה מין גרעינים קטנים כאלה.
שזה היה במתקן.
המתקן הוא היה נראה כמו בית קטן.
כן. כן.
ושמה היו הבשמים ולא הסמים.
כי לא היו סמים.
כן.
וכל אחד הריח.
ואז את הנר סבא.
הייתה צלוחית בתוך הזכוכית סבא
הכניס קצת יין ואת הנר כיבה בתוך היין. זה אני זוכרת.
מ-המ.
ואת הנר הזה שמרו כל יום ש.
מוצאי שבת השתמשו בזה.
אני לא יודעת מאיפה קנו אותו.
אני גם לא זוכרת מאיפה קנו את כל ה.
למשל את הבשמים.
או את הדברים שהיו בבית. זה כ. אה.
את המה ששייך היה לדת אני לא יודעת אולי.
יכול להיות שאבא קנה את זה בבית הכנסת.
שמישהו הביא את זה לשם.
אבל אנחנו לא.
לא ידענו מ. מאיפה זה.
נרות כמובן הדלקנו. פמוטים היו.
אה. אני חושבת שאימא הדליקה 5 או ש.
5 נרות נדמה לי ב. לא גדולים מדי.
לא הייתה לנו בעיה של חשמל כי
העוזרת כיבתה את האור והדליקה את האור וכמו שהיו.
היה לנו גוי של שבת.
אה. כן.
אבל היא. היא הייתה. אנחנו התייחסנו.
היא הייתה מאחד הכפרים?
כן. היא הייתה מ.
מאחד האזורים שמאוד מאוד ידועים בגלל היין.
איזה אזור זה?
ה. הכפר שהיא הייתה ממנו השם שלו היה [משובש] והוא
היה מאוד קרוב לטוקאי.
הא. לטוקאי.
והיין. היין הטוקאי היה מאוד מפורסם.
עכשיו. אה.
היא עבדה אצלנו פרט לעונת הבציר.
שאז קיבלה את החופש.
ואז בעונת הבציר בתוך הבית אימא לא בישלה. היה.
הייתה. היה פנסיון
ששם הם הכינו את האוכל לאורחים ולנו שלחו
הביתה במתקן כזה שבכל כלי היה מנה מסוימת.
מרק. אטריות.
תוספת והכלי הזה ורק הכלים זה היה התפקיד שלנו לנקות.
של הבנות. של אחותי הבכורה שלי ואת הבית עצמו ניקינו.
כלומר היה הכל מין פרקט כזה
שרק צריך לנגב אבק וזה היינו חייבות לעשות בזמן שהעוזרת
לא הייתה אבל הייתה תקופה
גם שההורים הסכימו שאנחנו ניסע עם העוזרת אליה הביתה.
אה-הא.
בתנאי שאנחנו את ארוחת הצוהריים אוכלים אצל.
אה. הרב או אצל ה.
העיקר לא לאכול טרף.
לא לאכול. לא לאכול טרף.
כן.
אבל רק צוהריים.
עכשיו אני לא יודעת אם זאת הייתה תמימות או
מחשבה באמת שהבוקר וערב כבר מה אוכלים?
פרוסת לחם וכוס חלב.
אז. אה.
הם לא חשבו על זה שגם בוקר וערב אפשר לאכול לא כשר.
ואני לא יכולה להעיד בוודאות
שרק לחם וחלב היה לנו בוקר וערב.
אני. יכול להיות שגם מדי פעם אכלנו
איזשהו פרוסה עם משהו שלא לגמרי כשר.
זה אני. אבל. אה.
כנראה שאני לא יודעת אם זאת
הייתה תמימות או שסמכו על העוזרת שהיא תשמור עלינו.
היא ידעה כשרות. היא ידעה הכל.
היא ידעה בדיוק היא ידעה איפה הכלים של כלי
החלב ואיפה הדברים לבשר וזה
היה מופרד לגמרי והיא מאוד שמרה על
זה וגם בשטיפה והכל היה מופרד ותחת פיקוח אמיתי.
לא שאימא הסתובבה במטבח או הסתכלה מה שהיא עושה.
היא אמרה תעשי כך וכך.
תעשי כך וכך. וזה היה מסודר.
עכשיו מה את זוכרת מ. מפסח?
מה אני זוכרת מפסח?
אני זוכרת שהכנו את פסח ממש לפי כל הכללים.
כל ספר תפילה וספר קריאה.
דף דף היינו מנקים.
בודקים שלא יהיו פירורים וכל
פינה ניקינו את הכלים. לקחו להכשיר.
זאת אומרת שהילדים. אה.
אתם הילדות השתתפתם בניקיון הזה?
כן. עכשיו כלים לפסח היו נפרדים.
כן.
צלחות וסכו"ם וכוסות וכל זה מה שאי אפשר.
מה שהיה קבוע במקום מסוים למשך כל השנה לקראת פסח הוצאנו.
שטפנו. ניקינו. הכנו.
לקחנו את כל כלי החמץ ושמנו אותו בצד.
אני למשל יודעת שבסוף ההכנות לוקחים נר ובודקים את הפינות.
אני לא יודעת אם עשו את זה או לא אבל לא בשיתוף הילדים.
ייתכן שאימא עשתה את זה יחד עם
העוזרת ויכול להיות שאבא עשה את זה.
כן.
יחד עם אימא אבל הבית הוכשר לפי כל הכללים ולפי כל החוקים.
המצות. המצות. אה.
מצות היה לנו מצה שמורה רק לליל הסדר.
שאתם קניתם?
כן. אבא הביא מבית הכנסת וגם את המצות הרגילות.
זאת אומרת הקהילה דאגה למצות?
כנראה. לא קנינו במרכולית ב.
ברור. כן.
בחנות ושם לא היו מצות. אני חושבת.
‮אבל היו לכם שם אופים ב-‭Nyiregyhaza‬?‬
כנראה שהייתה מאפייה ליד בית הכנסת.
אנחנו לא הכרנו את זה.
רק אבא הביא הביתה את המצות ובמצות האלה השתמשנו
ולא היה לחם ודברים שאסורים בפסח לא היו בבית.
לא. אני לא יודעת מה אסור.
היום אני בטח לא יודעת.
ומה את זוכרת מהארוחה עצמה?
של ליל הסדר?
כן. האם היו בישולים מסוימים?
אנחנו מדברים תמיד על האפיה ההונגרית.
כן. בודאי היה מרק עם. מרק עם קניידלך.
אני לא זו.
היה גם גפילטע פיש שעשו בבית. כמובן. אה.
כן.
הכינו בטעם הונגרי שזה קצת.
מה זה אומר בטעם הונגרי?
זה גם פלפל שחור וגם קצת סוכר אבל מעט מאוד.
אה-הא. אה-הא.
אני יודעת שלמשל הטעם הפולני הוא הרבה יותר מתוק.
מתוק. נכון.
אז אצלנו לא.
אז היה כמובן היה גפילטע פיש והיה מרק עם קניידלך.
היה טקס ליל סדר כ.
כהלכתו. באמת מהמילה הראשונה ועד האחרונה.
ולמשל. אה.
אבא לא קם מהכיסא שהוא היה מרופד בכריות מסביב.
אז הגישו לו את הקערה עם הספר.
עם הספל בשביל נטילת ידיים.
הוא לא קם מהשולחן מתחילת ליל הסדר ועד סופו.
הכל הוגש לו לפי השולחן.
לפי הצלחת של פסח.
והארוחה הייתה בדרך כלל גפילטע פיש ומרק עם
קניידלך ועוף מבושל ותפוחי
אדמה ומנה האחרונה כמובן הליפתן המסורתי.
שזיפים מיובשים ומשמשים ותפוחי עץ וככה מתוק מתוק.
ובסיום של ליל הסדר הלכנו.
כל אחד הלך לישון.
אני אינני יודעת אם למשל.
אני יודעת שלנו בל.
בחגים וגם לא בשבתות לא יצא לשטוף כלים.
זה הייתה עוזרת שהיא עשתה את
כל העבודות האלה אנחנו לא נגענו
בזה כי למעשה זה לא חוקי וזה היה. שמרנו על.
לא היו כופתאות מסוימות הלוא לחג?
אה. יותר.
כלומר לא בערב החג ולא בחג עצמו אלא בחול המועד.
אה. בחול המועד.
כן היו את הלטקעס ואת החרמזלך.
את הדברים המסורתיים שאחד היה מתפוחי אדמה
מבושלים ואחד היה מתפוחי אדמה הרגילים.
חיים שרק ריסקו אותם.
הוסיפו ביצה וקצת קמח מצות.
לא קמח רגיל והיו מטוגנים בתוך המחבת.
וזה לא היה אז.
היום לא היה בתנור.
לא עשו את זה בתנור.
עשו את זה בתוך מחבת עם שמן
והיה מאוד טעים וזה היה אוכל מ.
אה. היו. לא.
לא זוכרת שהיו עוגיות קוקוס או דברים כאלה.
ייתכן שהיו אבל אני לא זוכרת את זה.
תמיד מספרים לנו ההונגרים על עוגות פרג.
על דברים מפרג. אצלכם לא?
אה. לא. לא.
אנחנו בבית שלנו
היו החרמזלך והלביבות תפוחי אדמה ולא זוכרת.
זאת אומרת שהייתם מושפעים יותר מהאוכל המזרח יותר. המזרח?
כן. נכון.
נכון?
לא זוכרת עוגות בפסח.
מה שהיום כמובן. אה.
זוכרת קמח מצות וכן מהמצות עצמם אנחנו עשינו בארוחת בוקר.
פיררנו את המצה ויחד עם ביצה טיגנו.
מה שגם היום עושים.
מה שעושים עכשיו. כן. נעבור לחגים.
דרך אגב את זוכרת משהו מבית הכנסת. איך הוא נראה?
מתי אתם הילדים ביקרתם עם אימא?
כי בינתיים את לא מספרת שאימא הייתה בכלל בבית הכנסת.
אימא בכלל לא הייתה בבית הכנסת. רק ביום הכיפורים.
אה. רק ביום הכיפורים.
רק ביום הכיפורים.
אז גם אתם וודאי באתם.
את יודעת מה. אולי בראש השנה היא גם הייתה. באחד ה.
ראש השנה או באחד מימי החג שאומרים יזכור.
אה-הא.
וזה אני לא. מתי זה נדמה לי שזה.
זה בכיפור ובסוכות.
בכיפור. כן.
ובפסח.
אז כנראה שכשהיה יזכור אימא כן
הלכה לבית הכנסת אבל הוא לא שהתה שם יותר מדי.
אה-הא.
כי תמיד אנחנו היינו הילדים בבית אז היא באה הביתה.
יום הכיפורים אבא היה כל היום בבית הכנסת.
מה. הוא לבש קיטל?
מה אבא לבש ביום הכיפורים?
תראי. אם הוא לבש קיטל הוא לבש את זה רק בבית כנסת.
אני לא זוכרת שהיה לנו בבית קיטל.
אני יודעת שהיו לו נעליים עם סוליות.
אם זה היה נעלי ספורט או נעלי טניס או נעלי התעמלות
אני לא יודעת אבל זה היה משהו לבן עם.
כנראה זה היה נעלי התעמלות.
ואתם גם לבשתם בלבן?
לא. לא.
לא.
אנחנו התלבשנו רגיל.
בערב יום כיפור באנו לבית הכנסת ושיחקנו בחצר.
אנחנו לא נכנסנו ולא התפללנו אף פעם.
ידענו תפילת בוקר ותפילת ערב.
זה אימא לימדה אותנו.
מדי פעם התפ. אמרנו את התפילה.
אני לא זוכרת אותה ולא בשישי ולא בשבת ולא בחגים אחרים.
לא הצטרפנו לתפילות לבית הכנסת.
אף על פי שכבר היינו שתינו בנות מצווה וגם לא
חגגנו בת מצווה.
אז מאיזה גיל צמתם?
לא כל כך צמנו.
אבל עד הצוהריים בערך צמנו. בגיל 13-14.
וכבר אכלנו בצוהריים. העוזרת הכי.
הביאה לנו. אה.
אוכל. כלומר לקחה את ה.
היה צלי קר ותוספת של אפונה.
מנה שלישית מרקים. היה לנו.
אה. אני חושבת של.
היה לנו תנור ברזל.
כן.
עם. אה. 4.
4 פתחים ואני לא זו.
לא זוכרת אם על אחד הפתחים משהו התחמם כי החם.
החם באמת בשבת זה היה רק החמין בעונתה.
ככה ש. תראי היינו ב.
דתיים אבל מאוד מתקדמים.
מודרנים. כן.
כי אימא לא כל כך דרשה ואבא לא היה בבית.
אה-הא.
אבא היה בבית. כן.
בשבתות הוא חזר. אכלנו צוהריים.
כולם הלכו לנוח ולפנות ערב אבא חזר לבית כנסת למנחה ומעריב.
מה את זוכרת מ.
אה. מסוכות? בניתם סוכה?
כן. במוצאי ראש השנה הייתה לנו.
היה לנו. הייתה לנו סוכת קבע.
לא כשל היום אבל.
אה. העמודים והכיסוי של המחצלת הייתה שמורה משנה לשנה.
ואז במוצאי ראש השנה אבא
שם את העמוד הראשון וביומיים-שלושה אחרי
כן לאט לאט בנה את הסוכה.
בתוך ה. הסוכה הייתה מקושטת מלמעלה עם
מחצלת ומסביב עם
בד סדינים או בד מיוחד ואנחנו הכנו קישוטים.
בסוכה לא זכור לי שהיה חשמל. כלומר.
אה. השתמשנו בסוכה באור יום.
אכלנו שם בוקר. צוהריים.
אבא כמובן התפלל עם ה-4 המינים. אנחנו.
מאיפה השגתם?
הלוא היה קשה להשיג 4 המינים. יש לך מושג?
אז. אה. אני חושבת שאת כל הדברים דרך בית הכנסת אבא הביא.
אני לא חושבת. אני אף פעם לא הי.
הייתי בשוק והייתי רואה.
לא יודעת אם היה בשוק את האתרוג או את הלולב או את ההדס.
אני לא מאמינה.
אנחנו לא. לא ידענו.
תראי. אה. למעשה מגיל מאוד צעיר שהיינו בשומר הצעיר אנחנו
שמענו סיפורים ושמענו הרצאות והיינו מודעים
מאוד לעלייה לארץ ישראל. ו.
למרות שההורים לא היו ציונים. נכון?
הם לא. הם גם לא כל כך התעניינו.
אני למשל לא יודעת אם אימא שלי באמת ידעה מה זה שומר הצעיר.
אני יודעת בוודאות שאבא לא ידע.
כי אילו היה יודע לא היה מאשר לנו. זה פשוט מאוד.
ואנחנו היינו בתנועה.
אחותי הגדולה שנולדה. רחל שמה.
שנולדה ב-1927 ואני 1929 ואחותי שנולדה ב-1934.
אז ב-42-3-4' היא עוד לא הייתה בתנועה.
אנחנו נדבר על התנועה שנגמור באמת עם החגים.
אני עוד פעם שואלת על סוכות.
אה. זה היה חג לילדים?
שמחת תורה למשל הייתה משמעות.
שמחת תורה היה לנו בבית דגל.
אנחנו אף פעם לא הלכנו להקפות רק אבא. לא אימא.
לא. לא הלכתם להקפות?
לא. אף פעם לא.
והיה לנו דגל וראינו את הסמלים אבל בזה נגמר העניין.
זה לא.
אני בכל אופן לא הלכתי להקפות.
אם אחותי הגדולה הלכה אני לא חושבת. לא יודעת.
וב. לא ישנו בסוכה אלא רק אכלנו. וישנו בבית.
כי הרי הדתיים הדתיים
הם שמים מזרונים וישנים בסוכה
ולא יוצאים מהסוכה בכלל במשך כל ימי החג.
אבל אנחנו לא ישנו בסוכה.
אפילו לא בתור משחק.
שם אכלנו ונכנסנו הביתה וזהו.
ודרך אגב כשהיינו בתיכון סוכות לא היה חופש מבית הספר.
כי הייתם בתיכון לא יהודי?
כי לא היה בכלל תיכון יהודי.
את החגים ממש חגגנו עד.
למעשה ידענו עד גיל 10.
מגיל 6 עד 10 היינו בבית ספר יסודי שזה היה בית ספר יהודי.
בואי באמת נדבר על בית הספר.
מה את זוכרת מבית הספר היהודי?
הלוא תמיד זוכרים את הימים
הראשונים בבית הספר. את זוכרת משהו?
כן. הבית ספר אני א.
לא הרבה זוכרת בית ספר יהודי היו 2 בתי כנסת.
היה בית כנסת האורתודוקסי והרפורמי.
והבית הספר היה למעשה מבנה מסביב לבית
כנסת הרפורמי ובסך הכל היו 4 כיתות.
לי לא ידוע אם היו כיתות מקבילות.
כלומר כיתה א' הראשון ושני ושלישי נדמה לי שלא.
אני לא זוכרת מה היה מספר היהודים. תושבים היהודים.
כי העיר עצמה הייתה עם 60 אלף תושבים ואני לא יודעת.
לא בדקתי אף פעם כמה יהודים היו.
אבל אני יודעת ש. אה.
אני גם לא זוכרת אם
היה יהודי למשל שעסק בסנדלריה או באיזשהו עבודה.
לרובם כנראה היה איזשהו בית מסחר קטן או עסקו במסחר כי לא.
אני לא יודעת אם היו בעלי מקצוע מהמקצועות
האלה נגר או חשמלאי או סנדלר או.
לא ידוע לי ככה ש.
בבית הספר היהודי ב. למדתם גם עברית?
לא. לא למדנו עברית בכלל.
אני יודעת שלמשל את התפילות הרי לא.
לא אמרנו את התפילות כמו שמדברים עברית
אלא במבטא של אשכנז "בורוך".
נדמה לי "או. אותו" או משהו כזה.
אני כבר לא זוכרת איך.
אבל את זה כן לימדו בבית הספר?
אה. את זה אנחנו ידענו עוד מהבית. אני לא זוכרת.
אז ב. מה היה המשמעות של בית הספר היהודי. הוא היה ציוני?
לא.
הוא היה. גם לא ציוני.
לא.
אז מה. במה ה.
אנחנו למדנו את המקצועות.
התוכנית שלו הייתה שונה מתוכניות של בתי ספר רגילים?
אני לא יודעת. אני הכרתי רק את בית
הספר היהודי ולא את הנוצרי ואת
הבית ספר ה.
בתיכון שזה כבר היה בית ספר של
העיר עירוני אבל נוצרי כמובן.
שם היינו רק מקבלים שיעורי דת.
בבית ספר העממי למדנו חשבון.
קריאה. ומה עוד למדו שם?
ציירנו משהו דומה לזה אבל לא מקצוע.
אז. אז ארץ ישראל לא הוזכרה בכלל.
היישובים עוד לא הייתה.
לא.
הייתה פלשתינה כמובן. אבל היישובים שקמו כבר.
לא זכור לי ששמענו השם
פלשתינה עד שלא הגענו לשומר הצעיר בכלל.
מ-המ.
הייתה הונגריה. אנחנו ידענו היסטוריה הונגרית.
ידענו היסטוריה קצת כללית.
מעט מאוד על מלחמת העולם הראשונה ומעבר לזה
לשאר המקצועות שהיה בתיכון בית ספר עממי
זה היה בעיקר חשבון.
קריאה ולא זוכרת דברים אחרים.
ואנחנו למדנו רק 4.
4 וחצי שעות בבוקר.
לא היו כיתות מקבילות.
אנחנו באנו. הלכנו הביתה.
קיבלנו שיעורים. היינו ילדים מאוד חרוצים.
עשינו את כל השיעורים תמיד.
לא היה דבר שהולכים בלי שיעורים וגם לא היו היעדרויות.
גם בימים שהיה קר או שירד שלג ולא הייתה מכונית ולא כרכרה
עם סוס. הכל עשינו ברגל.
כן. לא.
אני זוכרת שגם בית ספר עממי היסודי.
וגם בית ספר התיכון הלכנו נדמה לי 20 דקות ברגל.
זאת אומרת שבית ספר יהודי היה עד כיתה ד'?
כן. רק.
עכשיו לא דיבר. עם מי.
עם מי. שאת שיחקת.
שיחקת גם עם ילדות לא יהודיות בסביבה?
ב. בית ספר יסודי.
לא. אני מדברת בסביבה שלך. כשהיית ילדה.
לא. בתיכון.
לא. לא. לא. אפילו לא בבית הספר. עם מי שיחקת?
רק בבית. לא היו.
בגיל מאוד צעיר לא היו חברות.
ואלו משחקים היו לכם? מה שיחקתם?
היה לנו חבל והיה לנו 5 אבנים.
אבנים.
ולא יודעת אם אנחנו שיחקנו עוד.
דומינו שיחקנו כמובן.
דוק היה כל מיני משחקים כאלה של אותם זמנים.
שהיו כבר אז.
כן. אבל לא היה.
אני לא זוכרת שהיה לנו למשל.
אה. משחק זיכרון.
את מכירה את זה זה עם ה.
בוודאי. בוודאי.
לא. את זה אני לא זוכרת.
אבל קראנו מרגע.
מהרגע שאנחנו ידענו לקרוא. קראנו ספרים.
זאת אומרת לא. לא נתנו משמעות גדולה למשחקים אז?
לא. לא. בכלל לא.
אבל למשל בובות היו לך?
בובות היו. לא הרבה. בובה אולי.
ומגיל מאוד צעיר אנחנו רכבנו על אופניים. אה.
בבית ספר היסודי היה שיעור התעמלות כזה תרגילי התעמלות.
לא היה אולם התעמלות
ולא הסולמות ולא כל מה שהיה יותר מאוחר בתיכון.
מ-המ.
בתיכון היה כבר שונה לגמרי.
אז אתם עברתם לתיכון. אה. הונגרי?
כן.
שדיברו בו. אה. הונגרית?
רק הונ. אה. הונגרית וה. ושפה נוספת גרמנית.
גרמנית למדנו כבר מגיל מאוד צ. כלומר.
מאיזה גיל למדתם אה. גרמנית?
מייד בתיכון. אני לא יודעת.
ההורים לא דיברו גרמנית.
לא דיברו לא יידיש ולא גרמנית. רק הונגרית.
רק הונגרית.
היהודים ההונגרים היו בעצם הייתה להם גאווה הונגרית.
נכון.
זה גם להורים שלך הייתה אותה גאווה הונגרית?
א. לא כל כך.
שכאילו סומכים על הונגריה. היה איזה.
די סמכו אבל הם הרגישו יותר יהודים.
הם היו יהודים. יהודים.
יהודים שחיים בגרמ. ב.
אני אשאל אותך אחר כך אם הרגשת גם אנטישמיות כילדה?
כי הנה עכשיו עברת לבית הספר.
אה. ש. שאין. שהרוב הונגרים.
כל בתי הספר דרך אגב היו רק בנות.
כן.
גם בתיכון וגם ביסודי היינו רק בנות. לא היו בנים.
ומה את זוכרת מ. כשעברת.
המעבר הזה ממקום שהיו בו רק יהודים ל.
לבית הספר שהוא כבר בית ספר הונגרי ולא.
אה. אני למשל אני זוכרת. תראי.
בבית ספר תיכון היו מדים. תלבושת אחידה.
אה. בבית ספר התיכון היה לנו שיעור.
אה. דת בנפרד.
כן.
והיה בית ספר יפה עם אולם התעמלות מסודר.
מלבד הלימודים הרגילים שהם כמובן.
אה. כללו את כל המקצועות.
גם מתמטיקה וחשבון וקריאה וגרמנית ופיזיקה והיסטוריה.
אה. היו חוגים. היינו צריכים.
היינו חייבים לבחור חוג.
אז אני בחרתי חוג טניס וציור.
שזה היה ללא תשלום גם. לא היו בע.
בעבור החוגים לא היינו צריכים לשלם בנפרד.
זה היה מערכת של בית הספר.
החברה הכי טובה שלי.
2 חברות טובות היו כמובן נוצריות.
חברה אחת הייתה שהיא גרה. לא. היא.
הלכנו ביחד הביתה והיא גרה עוד יותר
רחוק ממני זאת אומרת שאת הדרך עשינו ביחד.
היא הייתה נוצרייה.
אני לא יודעת קתולית או.
וההורים שלך הסכימו שתאכלי אצלה. ש. שתבקרי אצלה?
לא. לא. אנחנו לא ביקרנו אצל אחד אצל השנייה.
בכלל לא ביקרת אפילו ב. חברות טובות.
לא. כלום. שום דבר.
רק חברות למעשה התבטאה בזה שאנחנו בבית ספר ביחד.
בהפסקות ביחד. הולכות הביתה ביחד.
היא הייתה בחורה יפה.
בלונדינית ומגמגמת ואני הייתי חברה מאוד טובה שלה.
ומאוד סבלנית והיא מאוד מאוד אהבה אותי. גם אני אותה.
אני לא הכרתי לא את ההורים שלה.
היא לא הכירה את ההורים שלי.
מעולם לא הייתה בבית אצלנו וגם אני לא אצלה.
זה היה בגלל שהיה איסור. אסור היה?
לא. לא היה איסור.
או ש.
אני לא. לא היה איסור.
תראי סדר היום היה שונה.
באנו הביתה ארוחת צוהריים.
מנוחה קודש מ-16:00.
מ-14:00 עד 16:00.
הימים היו אפילו בשנת הלימודים יחסית די קצרים.
17:00-17:30 כבר היה חושך.
אנחנו אומנם יכולנו ללכת אבל הלכנו
כאשר כבר הייתי בתיכון לת. לפעילויות של התנועה.
כן. אנחנו נדבר. אבל עדיין רציתי לדעת על בית הספר. על ה.
ההרגשה שלך כתלמידה יהודייה שאת [משובש] חיים דתיים ו.
לא אמרו לי מעולם שום דבר מעליב.
"את יהודייה" כמו ש"מלוכלכת" או משהו כזה.
כלום?
אף פעם לא.
גם לידי ישבה תלמידה שלא יהודייה.
רובם היו לא יהודיות?
אנחנו היינו 3 אולי 4 יהודיות בכיתה.
ו. ואתם החברות היהודיות. אה. הייתם בקשר?
לא היינו חברות.
לא הייתם?
לא. כולנו היו תלמידות טובות.
אני לא הרגשתי אף פעם קנאה
או שנאה בכיתה בגלל זה שאני יהודייה ואני תלמידה טובה.
כי זה בטח היה קיים אבל לא ביטאו אותה.
עכשיו ב-43' כשסיימתי 4 כיתות תיכון
כבר היה נומרוס קלאוזוס וכבר לא קיבלו יותר
יהודים או יהודיות לתיכון ואז גמרנו בית ספר.
רגע. אז הוציאו אותך מבית הס.
לא נתנו לך להמשיך?
ברור. לא קיבלו יהודיות.
באיזה שנה זה היה? לפני ה.
ולא היה בית ספר יהודי. ב-43'.
כבר ב-43'.
רגע. כן.
44' כבר הגרמנים נכנסו.
אז מה. אמרו לך שאת לא יכולה? רגע בארב.
הם לא. לא אמרו כלום.
פשוט אי אפשר היה להירשם.
אפילו לא התקרבנו לבית ספר.
זה כבר היו חוקים נגד יהודים.
כן.
ונומרוס קלאוזוס וזה הכל.
אחותי הבוגרת. רחל.
ב-42' עד 43' ואולי
קודם לכן היא עוד למדה בסמינר למורות.
כאשר הלימודים התקיימו בשבתות
גם היא קיבלה שחרור מכתיבה שאבא
לא הסכים שהיא תכתוב כי אסור בשבת לכתוב.
ואת התיק שלה לבית הספר לקחה העוזרת. אסור לסחוב.
אז עד לפינה שלא יראו שהעוזרת מגיעה
עם התיק העוזרת לקחה את התיק.
משם אחותי לקחה את התיק.
העוזרת חזרה הביתה ואחותי הלכה לבית ספר.
כמה שזכור לי או ב-42' או ב-43' לא שחררו אותה מכתיבה בשבת.
זאת אומרת בגלל שהיא.
ואז היא הפסיקה ללמוד.
אבא אמר: "אין בית ספר".
זאת הייתה רחל.
אז רגע עד. אה.
עד 43' את מתארת שהחיים היו.
כן.
את אומרת שלא הרגשת אנטישמיות ש.
לא.
היו חיים רגילים.
היו חוקים אנטי יהודים.
מ. מאיזה שנה. מ-43' בערך?
אה. יכול להיות שעוד מ-42' או קודם.
מה את זוכרת מהחוקים?
שפתאום יש חוקים? כי את גם.
אני זוכרת שהייתה אסורה.
למשל קודם אני מתארת
לי ששיחקת בפארקים והייתם חלק מהמרקם של החיים?
קודם כל לא שיחקנו בפארקים. הרוב היינו בבית.
למרות שהיה פארק גדול.
היו. אבל בשבתות יצאנו עם הקבוצה של השומר הצעיר שכולם.
כן. אבל לפני. לפני השומר הצעיר.
לפני זה לא היינו יוצאות לבד לשום מקום.
היינו אחרי הלימודים. אחרי ארוחת הצוהריים.
אחרי מנוחת הצוהריים בבית.
זאת אומרת. כל החיים התנהלו בבית.
כן. בבית. ממש בבית.
עכשיו. עכשיו ב. ב.
שהתחילו החוקים. איך זה התחיל?
איך. מה את זוכרת לפי הזיכרון שלך?
אני. את החוק היחיד שאני זוכרת. לא היחיד.
הראשון שאני זוכרת זה האיסור על שחיטת כשר.
כן. עכשיו כן.
ואחר כך אני זוכרת את החוק של
יהודים לא יכולים להיכנס לבתי ספר.
אז בואי נדבר על. באמת את דיברת קצת על האיסור של השחיטה.
באמת איך. איך.
איך אבא שלך שהיו. הייתה לו חנות?
אבא שלי היה מאוד יצירתי והוא כנראה הסתדר עם זה.
אין לי מושג איך.
אבל אני יודעת שהוא המשיך עם זה והוא עסק בזה.
עכשיו אני לא זוכרת.
לא היה חוק או שאני לא זוכרת.
היו באים אליכם הביתה לקחת את הבשר?
לא. לא.
לא?
אנחנו היינו מביאים על
האופניים אחותי ואני לאותן
המשפחות שהזמינו מה שהזמינו [משובש].
ולא באו ובדקו אם.
אם יש שחיטה כשרה?
הם סמכו על אבא שלי.
הם הכירו אותו שנים קודם.
לא הם. לא הם. אני מדברת על ההונגרים.
לא. לא. לא. זה היה.
יכול להיות שהם ידעו והעלימו עין.
אני לא יודעת. זה אני בוודאי לא יודעת.
אבל אני. למשל אני לא זוכרת חוק
שהיהודים היו צריכים ב-19:00 להיות בבית או משהו כזה.
לא זוכרת חוקים כאלה.
ממילא אנחנו בשעות הערב כבר כן היינו
בבית פרט לימים של הפעילות בשומר הצעיר.
עכשיו לאן ההורים.
ההורים מה היו חייהם? לאן הם יצאו?
ימי חגים.
חוץ מבית הכנסת שאבא הלך?
ימי חגים ושבתות. ביקור משפחתי.
מי היו עוד ב. [משובש] המשפחה?
היו לנו. היו לנו בני דודים.
את זוכרת את שמותיהם?
אה. לא. לא זוכרת.
לאבא שלי הייתה אחות.
שמה?
יולן.
כן.
זאת גם לאימא שלי הייתה אחות יולן.
שהיא גם נספתה?
כן כולם ניספו.
את יכולה באמת על כל.
אולי להאיר לנו קצת מי אלה היו קרובי המשפחה?
לא היה לנו כל.
ביחוד אלה שנספו. משהו.
לא היה לנו קשר.
אפילו שהייתם באותה עיר?
באותה עיר לא היה לנו.
אבל את אומרת שלהורים היו ביקורים משפחתיים?
אצל דודות מסוימות.
כן. אז על הדודות האלה מה את יכולה לספר?
יותר מרוחקות אני זוכרת דודה אחת שגרו בבית גדול מאוד.
שמה?
אה. ריינר.
לא זוכרת שם פרטי.
אני זוכרת שהייתה להם בת. אולי גם בן.
אבל את הבת אני זוכרת
רק בגלל שהיא הייתה כאילו רווקה מבוגרת.
אין לי מושג בת כמה היא הייתה.
ההורים רצו שהיא תתחתן כמובן עם
אקדמאי ואינני יודעת עם מי היא התחתנה.
היינו מוזמנים לחתונה.
איך. איך. את יכולה לתאר איך הייתה חתונה אז?
כן. היה בבית הפרטי.
כן.
ואם את רוצה תיאור לקראת החתונה לימדו אותנו ריקוד סלוני.
טנגו ופוקסטרוט ווולס ואני לא זוכרת את החופה.
אני לא זוכרת את החתן.
אני לא זוכרת את הכלה איך היו לבושים.
כי אנחנו הילדים נכנסנו לחדר שינה.
השתוללנו על המיטות וקפצנו ושרנו ודקלמנו.
לא זוכרת שום כלום.
לא אוכל. לא שתייה.
לא חופה. כלום לא.
הילדים בודדו.
רק רגע אנחנו צריכים להחליף קלטת.
Testimony of Esther Shpitzer née Gross, born in 1929 in Nyiregyhaza, Hungary, about her experiences aboard the "Kaszner train" and in Bergen-Belsen Family background; father is a butcher; witness attends a Jewish elementary school and a Hungarian high school; description of festivals; numerus clausus as witness continues her high-school studies; ritual slaughter prohibited; witness joins the Hashomer Hatzair movement in March 1944; Germans enter; witness receives false documents with help from Hashomer Hatzair; escapes to Budapest before deportation; life in Budapest; parents arrested and deported to Auschwitz; witness joins the "Kasztner train" under an alias (Gottesmann); taken to Bergen-Belsen; life in the camp; plays volleyball; comfortable living conditions; transferred to Sankt Gallen in Switzerland; immigrates to Eretz Israel with help of a "certificate" (Mandate Palestine immigration visa) in 1945; moves to Kefar Masaryk; repercussions of the Holocaust.
item Id
11160822
First Name
Esther
Last Name
Shpitzer
Maiden Name
Gros
Date of Birth
29/01/1929
Place of Birth
Nyiregyhaza, Hungary
Type of material
Testimony
Language
Hebrew
Record Group
O.3 - Testimonies Department of the Yad Vashem Archives
Date of Creation - earliest
22/10/2014
Date of Creation - latest
22/10/2014
Name of Submitter
שפיצר אסתר
Original
YES
Interview Location
ISRAEL
Connected to Item
O.3 - Testimonies gathered by Yad Vashem
Form of Testimony
Video
Dedication
Moshal Repository, Yad Vashem Archival Collection
The transcription of this testimony was made possible with the assistance of the Conference on Jewish Material Claims Against Germany, Supported by the Foundation Remembrance, Responsibility and Future (EVZ) and by the German Federal Ministry of Finance