Online Store Contact us About us
Yad Vashem logo

Testimony of Yaffa (Losch) Hala, born in Warsaw, Poland, 1923, regarding the Toebbens workshop and regarding Majdanek, Auschwitz and Bergen Belsen camps

Testimony
null
null
בוורשה. כן. אוקיי. אפשר.
היום כ"ז באייר תשע"ד. 27 במאי 2014. ואני.
טובה אלוני. מראיינת את הגברת יפה. אה.
את הגברת יפה הלה לבית לוש. בביתה שבתל אביב.
הלה נולדה בוורשה.
פולין. בשנת 1923.
ובתקופת המלחמה עבדה בשופ של טבנס בוורשה.
שהועבר לפוניאטובה. ב.
במרד. בתקופת המרד הגדול.
לאחר מכן הייתה בביאלה פודלאסקה.
במיידנק. באושוויץ ובברגן בלזן. שם שוחררה.
שוחררה.
עלתה לארץ ישראל באונייה ודג'ווד בשנת 1946.
בשבת השחורה.
כן. בסדר. טוב. הלה. בוקר טוב.
בוקר טוב.
הלה. ספרי לי בבקשה על בית הורייך.
תתחיל בשמות שלהם. בשמות של אחים.
אם היו לך. בבקשה.
היה לנו בית. אבא היה.
היה לו חנות ברחוב מרשלקובסקה.
זה היה כמו שאנז אליזה בפריז.
שלא היו הרבה חנויות יהודיות.
והוא היה. אה. אממ. אה.
הוא התעסק עם קנייה סטייל מייבל.
את יודעת מה זה סטייל מייבל?
סטייל זה אופנתי. משהו.
זה לא אופנה.
מה זה?
ישן.
אה.
סטייל. סטיל.
כן.
כמו רוקוקו. [משובש]. לואי ה-15.
כן.
היו כל מיני תקופות. והיו אז הר.
הרבה עוד מ. ני. נ. אנשי ניצולה.
אצולה.
אצולה. בפולניה.
כן.
ובשביל לחם פשוט היו צריכים.
צריכים למכור את זה. מה שהיה להם.
לא רק ריהוט סטייל מייבל. גם תמונות.
כן.
יקרות.
אז אבא קנה מהם?
הם הכירו את א.
את אבא. אני לא יודעת.
או מישהו מסר להם שהוא בן אדם שאפשר לסמוך עליו.
שהוא ישלם כמה שצריך.
ואבא היה קונה מהם את החנות. את הריהוט ותמונות.
את הריהוט. ומאיפה היה לאבא.
אבא היה איש עשיר?
אז מזה הוא היה עשיר.
שהוא היה אחר כך מוכר את זה.
אני מבינה.
היה לו חנות ברחוב מרשלקובסקה.
זה היה כמו שאנז אליזה.
מקום מפורסם. והיה ג.
לאבא גם פיאנו בפורטה פיאנו שהיה מוכר.
ממ.
ושמחזיקים פיאנו בפורטה פיאנו
אז צריכים להחזיק בן אדם מכוון.
שיכוון. כן.
מכוון.
אז עבד אצלנו בחור פולני צעיר שהוא היה מכוון את הזה.
פסנתרים.
כן. ושהגרמנים נכנסו דבר ראשון אז היהודים
שהיו להם חנויות ברחוב מרשלקובסקה.
כן.
היו צריכים לעזוב את זה.
אז לאבא לא היה בעיה. בעיה לגמרי.
שהוא שם את החנות על שם של פולני הזה. שהיה מכוון.
הוא כאילו עשה. עשו אריזציה לחנות.
נכון.
כן.
ולא רחוק ממקום. איפה היה חנות. היה בית משפט.
אז לבית משפט הזה.
שאני כבר אמרתי קודם.
אנחנו לא גרנו איפה גרנו.
איפה היו הרבה יהודים. את מבינה?
כן.
רוב האנשים היו פולנים.
אתם גרתם ברחוב מרשלקובסקה?
במקום שהייתה החנות גם היה הבית?
גם. ואחר כך עברנו.
ששמה היו כמה.
עבר. גרנו בהתחלה בב.
חנות היה במרשלקובסקה 131.
וגרנו כמה שנים טובות. כשהיינו ילדים.
במרשלקובסקה [משובש]. שהיה כאן הקולנוע [משובש].
ואחר כך עברנו גם לשכונה איפה לא גרו הרבה יהודים.
כן.
ו. על מה דיברנו?
כמה. כמה אח.
את דיברת על העיסוק של אבא.
אז זהו. אז היה בית משפט לא רחוק.
ולבית משפט היה כניסה גם מצד פולני.
וגם מצד איפה אנחנו גרנו ש. זה ח.
קראו את זה [משובש] (שפה זרה) ג. אה.
גטו הקטן. שלא היו הרבה יהודים. אז לי.
בגלל זה קראו לזה קטן.
כי היו שם מעט יהודים?
נכון. ולי לא היה בעיה.
אני הייתה בהירה על הפנים.
מראה ארי.
להוריד את הלנטה. לבשנו לנטה.
מה זה לנטה?
לנטה זה סמל שאת יהודייה.
אה. טלאי צהוב? נתנו לכם.
זה משהגרמנים נכנסו. הייתם צריכים לשים טלאי צהוב.
כן. כן. כן.
כן.
ולי לא היה בעיה להוריד את זה.
והפולני הזה שהיה מכוון.
שאבא מסר על שמו את החנות.
היה נכנס מצד פולני והיה מוסר לי כסף.
מ-המ.
שהוא היה מוכר.
אז הוא היה.
כך שלא היה לנו. הוא היה הגון. הוא לא.
הוא היה הגון?
כן.
היה חבר של אבא. כזה.
נכון.
כן.
אז. אה. לא היה לנו.
היה לנו בעיה עם ה.
מבחינה מטריאלית. כי היה לנו.
כן. הייתם משפחה מבוססת.
נכון.
ומבחינה של חיים יהודיים.
איזה משפחה הייתה המשפחה שלכם.
הייתה אורתודוקסית? אבא היה.
לא. א. את ראית את אבא.
אני ראיתי תמונה של אבא שנראה כמו יהודי.
כן. היה לו. אממ. אה. [משובש] (שפה זרה).
זקן קטן.
זקן שוודי קראו את זה.
כן. אני.
ולא היה הולך עם כיפה.
אין לו בתמונה כאן כיפה?
יש לו כיפה שכנראה היה איזה. הוא רצה.
א. אני זוכרת כיפה שראיתי בתמונה.
כן. כן. אבל בדרך כלל הוא היה הולך בלי כיפה.
שהיה בח. אה. בא לחנות.
דיבר פולנית מאוד יפה. גם אימא.
כן. ולבית כנסת אבא היה הולך?
כן. כן. היה לנו בית מסורתי.
בית מסורתי. כן.
חגים היו חגים.
כן. אממ. את יכולה. אה. את לא.
לא אמרת לי את ה.
את שמות האחים שלך.
אה. כן.
וכמה אחים היו לך? הלה.
היינו
הלה.
מה?
את רוצה מים?
לא. לא.
כן.
תראה. אימא שלי הייתה גרה. משפחה שלה בכפר קטן.
ואבא היה אלמן. היה לו אישה קודם עם 3 ילדים.
ונפטרה בלידה של ילד שלישי.
של הילד השלישי. כן.
אז הוא היה צריך להתחתן שמישהו יטפל בילדים.
אז מישהו מסר לו את אימא. ולאימא זה היה דבר גדול.
לקחת יהודי עשיר מרחוב מרשלקובסקה.
אז יהיה לה 3 ילדים. יהיה לה מטפלים גם.
אז ככה שבעצם יש לי 3 ילדים רק מאבא. ואנ.
חצי אחים.
אה. כן. ואנחנו 6 ילדים היינו.
מ-המ.
זאת אומרת 3 אחות.
אני ועוד 2 אחיות. ו-3 בנים.
ואת יכולה להגיד לי את השמות שלהם?
כן. של. אה.
של האחים שלך.
שלי. אז אני הלה.
את הבכורה בין האחי.
לא. לא.
כן.
היה לי אחות יות. יותר גדולה.
סאלה. הלה. ופולה.
ואחר כך סאמק. יורק ושימק.
אז זה היו ה-6.
אחים שלך?
אבל האלה שגדלנו יחד.
היו כמו אחים?
כן. לי נודע שהייתי כבר גדולה.
נודע לי שבעצם הם לא ממש.
אה. אחים שלי.
אה. לא ידעת.
לא.
ומה היה ש. מה שמותיהם?
הבן היה חניק.
והיה אחות גדולה.
אה. מרילה. ואחות טולה.
והם כולם נספו חוץ ממך?
לא. הם.
ו.
הם נספו. כן.
ה. הם נספו.
חוץ ממני ומאח שלי.
כן.
סאמק.
אני מבינה.
שהוא בתמונה פה עם אימא.
כן. אנחנו אחר כך נצלם.
כן.
כן.
ואנחנו בקיץ תמיד עזבנו את ורשה ונסענו למקום קרוב לוורשה.
שאבא היה צריך כל יום לנסוע לחנות.
אז זה התמונה אחרונה.
אנחנו. כן.
ב-39' שישבנו שמה משפחה שלמה.
זה בקיץ. בבית קיץ כזה?
בית קיץ.
כן.
ב-39'. תמונה אחרונה.
כן.
עם האחיות. המרילה. אחיו.
את רואה לפי השמות.
לא היה לנו. אה.
שמות. אה. יהודיות טיפוסיות.
כן.
שגרנו בשכונה כזאתי.
אבל בית היה מסורתי.
כן.
מאוד. הקפידו על. אה.
חלב ובשר ודברים כאלה. היה בית מסורתי.
כן. ואת זוכרת.
אה. אנטישמיות בסביבה הלא יהודית שגרתם.
אני לא.
לפני המלחמה?
תראה. שחברות היו מספרים על זה.
היה שמה גינה על יד מקום ש.
[משובש] קראו את זה.
ושהיו מספרים על אנטישמיות.
אז אני לא יכולתי להאמין את זה.
אני לא סבלתי. לא הרגשתי אף פעם את זה.
שהייתי בהירה על הפנים.
את היית בהירה. כל המבנה שלך.
ותמיד הלכתי.
וגבוהה.
והלכתי תמיד.
זקופה.
לא ככה. כמוהם.
כן.
הלכתי ככה. ובמחנות גם ככה.
כן. אה. את. היה לך. אה.
את. אה. הכרת את הסבים והסבתות שלך?
אה. סבתא כן.
סבת. אימא של אימא שלי.
היא גרה קרוב אליכם?
ל. לא. אה.
כן. הייתה גרה.
אבל לא הרבה היינו בקשר.
לא הכרתי אותה. לא.
והורים של אבא בכלל לא.
מ-המ. ו. הלה. את.
את רוצה לתאר איזה חג שהיה קרוב לליבך?
משהו. אה. נעים שחגגתם בבית?
אז יום כיפור אני זוכרת.
את רואה. זה פורסם [משובש].
זאתי. את רואה?
כן.
פאזל. למעלה.
כן.
מאוריצי גוט. אה. גוט. אה.
גוטליב.
גוטליב. אז זה תמונה.
כל נדרי בבית כנסת.
יש סיפור עליו.
אבל את זה את זוכרת?
שהוא איבד את עצמו.
אם את. אה. נעזוב עכשיו אותו.
את מדברת על יום כיפור שלך?
אז זהו.
בבית.
אז אבא היה מברך.
היה שם ידיים על הראש.
ואני פחדתי נורא מזה.
והיה מברך כולם.
זה היה נהוג כזה.
ובפסח כמובן. לא אכלנו לחם. רק מצות.
כן.
אני זוכרת. היה כמובן עוזרת.
שהיינו 9 ילדים.
מהכפר. מאיפה היו עוזרות פולניות?
מכפרים קטנים. אז שהיא באה
והייתה צריכה בערב לסגור את החשמל. אז על.
הגוי של שבת?
היא הייתה הגוי של שבת?
גו. לא. היא הייתה גויה. כן. פולניה.
אבל היא סגרה את האור בשבת?
אז איך? היא לא ידעה.
לא ראתה מה זה אור?
למי היה אור?
למי היה טלפון אז?
כן.
אז אני זוכרת אותה שהיא קפצה על השולחן. והתחילה לד.
מה היא התחילה? לעשות פו?
ל. לזה. לא ראתה את זה אף פעם.
כן. אממ.
הלה את זוכרת פעילות של תנועות נוער ציוניות בוורשה?
לא הייתי קשורה.
לא היית קשורה בכלל?
לא. לא היה לי קשר איתם. לא.
כן. בבית הייתה קופת קרן קיימת כחולה?
אולי היה. כן. אני חושבת.
אבא תרם?
כן. אימא. כן.
אימא תרמה?
כן.
ו. ומה הייתה דעתם על ארץ ישראל. של אבא ואימא?
לא דיברנו על זה.
לא?
לא.
כן. אממ. כש.
א. איפה את לומדת בוורשה כילדה. כנערה?
בבית ספר עממי.
יהודי?
יהודי. כמובן. שאמרתי לך שזה לא
היה בעיה בשביל פולנים לעשות בית ספר ליהודים.
שהיו הרבה יהודים.
אז זה היה בבית ספר עממי רק בנות נפרד כמובן.
והבנים נפרד. ואני תמיד ישבתי בספסל אחרון.
כי היית גבוהה?
יש לי תמונה מבית ספר גם.
כן. כן. אנחנו נצלם אחר כך.
וסבלתי מזה מאוד. כי הייתי גבוהה.
כן. ואחר כך.
שנוער בפולניה באותה תקופה היה נמוך קומה.
כן. עד. עד איזה גיל את מספיקה ללמוד?
לא. אני לא גמרתי שום דבר.
את גמרת בית ספר עממי.
רק. ותיכון לא גמרתי. שלא הייתי ב.
אבל התחלת. עד איזה גיל?
אז. אה. מלצ. מלחמה פרצה ב-39'.
ב-39'.
אז לא גמרתי עד הסוף.
את היית בת 16 כשהמלחמה.
כן. לא גמרתי בגרות.
כן. אב. את.
ובית ספר תיכון למדת בבית ספר יהודי?
גם יהודי.
כן.
אבל לא למדנו תנ"ך.
דברים כאלה לא למדנו.
לא למדתם עברית? או.
אל. לא. לא.
שמה. איפה אני גרתי.
לא היו. אולי ב.
במקומות אחרות היה.
שלמדו את זה.
אנחנו למדנו. היה מורה היסטוריה.
יהודי?
לא דת. היסטוריה.
היסטוריה יהודית?
כן. זה כן.
אז זה כן הבדיל אתכם.
כן.
מ. כן. אממ. כשנכנסו הגרמנים את היית בת 16. נכון?
כן.
כש. מה התאריך ההולדת המדויק שלך?
אז. אה. יוני. 26.
26 ביוני. אה. א. 1923. כן.
אממ. את רוצה לשתף אותנו.
תראה. בגטו כבר גדול.
עוד. עוד לפני. אנחנו עוד קצת לפני המלחמה. אה. מאיזה.
את רוצה לשתף באיזה אירוע שקרה.
שקרה לך כילדה.
משהו שהיית רוצה לתאר? או נמשיך.
הלכנו לקולנוע. הכ. הלכנו לתיאטרון.
היו חיים טובים?
כן. כן. כן.
איך. איך היו החיים בבית?
הייתה מוזיקה בבית?
מה?
מוזיקה. אבא ה.
אבא התעסק עם פסנתרים.
אבל זה לא היה.
לא. אבל תמונות. תראה.
כן.
זה מה שנשאר לי מהבית שאני אוהבת. אני.
שבאתי ארצה תכף הייתי חברה במוזיאון תל אביב.
אהבתי את התמונות וזה.
את קשורה לאוֹמנות? ל.
כן.
כן.
את רואה.
אז אנחנו נצלם אותה.
ויש לי פאזל. ויש לי. זה פאזל מאוד מפורסם.
כן.
אה. זה של.
אה. מ. מר.
אה. מאוריצי גוטליב.
כן.
וזה של. אה. איך קוראים אותו?
אז אלה תמונות שהיו בבית או שהב. שהבאת?
לא. לא.
לא.
פה. פה.
כן.
הפאזל האלה היה אפשר לקנות רק במוזיאון.
אה-הא. אז את קנית וזה הזכיר לך את הבית?
כן. כן. נכון.
בבית היו תלויות תמונות?
גם. כן. ופיאנו היה.
פסנתר.
כן.
ומי ניגן על הפסנתר?
אני ניסיתי. אבל לא. לא הייתי מעוניינת כל כך.
לא. לא נתנו לך מורה לפס.
לנ. לנגינה? לא למדת?
לא. לא.
ואבא ואימא לא ניגנו?
לא.
כן. ובערב שבת הייתה ארוחה חגיגית?
כן. אנחנו לא היינו מעיזים. לא י.
לא להיות. לא.
לעזוב את הבית ביום שישי בערב.
כן. ואבא היה מביא מישהו מבית הכנסת לשולחן? זה הי.
לפעמים. כן.
כן?
כן. בשבת.
ו. והייתם שרים?
ואבא היה הולך לבית כנסת.
כן.
היה כל יום שם את ה.
את התפילין.
כן.
כן. ובשבת. בערב שבת הייתם שרים על יד השולחן?
אני לא זוכרת.
זה את לא זוכרת?
לא. אני לא ה. תראי.
כשאני באתי ארצה אני לא ידעתי יידיש ולא ידעתי עברית. ו.
רק פולנית.
וסבלתי מזה מאוד. מאוד. מאוד.
אז דבר אחד שאמרתי.
ושבאתי ב-48' לא היה. אה. איך קוראים לזה?
שלומדים שמה עולים חדשים.
אולפן.
אולפן לא היה. אה.
ואני לא למדתי עברית. ככה שלכתוב.
את למדת ככה מבחוץ? מ.
מה. לבד. הכול. אנגלית לבד.
וכשהתחלתי לקרוא. כשבאתי לישראל. אז התחלתי לקרוא.
אנגלית היה הרבה יותר קל. תראה. יש דברים.
בגלל האותיות הלטיניות?
שאתם שלמדתם עברית. לא מבינים את זה.
תראה. בכל השפות יש מילים שיש להם אותו צליל.
אבל לפי הזה איך כותבים.
לכל מילה יש משמעות אחרת.
מ-המ.
אבל בעברית אין דבר כזה.
כן.
כותבים אות. תראה.
למשל דוִד. דוּד. דור.
נכון.
הכול כותבים אותו דבר.
דוֹד. כן.
אתם לא מבינים את זה.
נכון.
שאתם למדתם בשבילכם זה נורמלי.
אין ניקוד. כן.
אבל אני שהייתי צריכה לקרוא בעברית.
היה לי נורא.
ואני אמרתי: "אני אקרא".
הייתי עקשנית. אין דבר ש[כך במקור] ללמוד.
את רוצה להשיג משהו.
‮אם. ‭you really want it you can do it‬.‬
נכון. נכון.
אז. אבל מה. בעברית. שקראתי.
היא הייתה צריכה לקרוא
כמה משפטים בשביל לדעת על מה הם מדברים.
על דוד שמש. על דוד שלי.
או על דוד. או על דוד.
או על דוד.
נכון. נכון. את צודקת.
אבל לא. אתם לא יודעים להעריך את זה. א.
בשבילכם זה הכל נורמלי.
אבל בפולנית למשל. יש משפט דוגמה.
3 מילים שמצלצלים אותו דבר
אבל כל מילה משמעות אחרת וכותבים אחר.
כן.
אז אין לך בעיה. בכל השפות.
אין בעיה לקרוא את זה.
כן. כי זה נכתב אחרת.
אבל בעברית את כותבת אותו דבר.
כן.
זה נכון? אז זה קשה.
אז. כן. אנחנו בכל זאת עכשיו.
תראי. שאני התחלתי.
נ. נלך. נה. אנחנו נ. נלך.
אחורה.
אחורנית. ואנחנו בכניסת הגרמנים לוורשה.
כן.
ספטמבר 1939. מה את.
את אז נערה בת 16. מה את זוכרת?
את יכולה להיות שם ולתאר?
לא חשבתי אף פעם על זה. היינו בורחים.
היינו בבית. לא היו יוצאים.
אבל נדמה לי ש.
והיו איסורים על יהודים.
את אומרת שטלאי צהוב?
כן. כן. כן.
ומה עוד אסרו? ה. היה ש. עוצר. נכון? אסור היה ל.
והיה רעב גדול. רעבים.
‮היה ‭plague. fever‬. ומתו הרבה אנשים.‬
מגפה.
מגפה.
איזה מגפה?
‮‭plague. fever‬.‬
‮מה. ‭plague‬ זה מגפה.‬
זה מ.
‮‭fever‬ זה חום?‬
זה מהפצעים.
אבעבועות?
אבעבועות כאילו.
כן.
ואני זוכרת את הגוויות ראשונות. אה. ברחוב.
אבל זה לא תכף מההתחלה היה.
מה?
זה תכף מההתחלה.
שהיה רעב. ו?
כן. היה רעב. היה רעב.
היו הרבה אחדים מ.
ממקומות קטנים. יערות קטנים.
היו בורחים במלחמה לוורשה.
באו לוורשה. כן.
באו לוורשה.
היו פליטים. הרבה.
אז היו הרבה פליטים.
אז היה רעב.
וכשראינו את הגוויות ברחוב מכוסות עם נייר זה.
זה היה עושה לא.
רושם נורא. אבל אחר כך שראינו הרבה אז כבר התרגלנו קצת.
לכל דבר מתרגלים.
זה היה נוף נורמלי. גוויות. גוויות.
כן. ומה קורה עם אבא. עם החנות שלו?
אז אני לא יודעת.
את אמרת שהוא.
עד כמה שהיה אפשר שהיינו.
אז היינו מקבלים כסף.
אמרת שאבא העביר את החנות למכוון פסנתרים.
נכון. הוא היה מוכר את זה.
והיה נותן לי כסף.
כן.
לנו היה טלפון אז.
תראה. לא להרבה אנשים היה טלפון.
היה בחנות ובבית.
אז כשהיינו עוד גרים שמה לפני גטו והכול. אז זהו.
לגטו כבר היה. אז.
אה. הוא היה מצלצל שיש לו כסף. כן?
ואני הייתי מורידה את הלנטה.
את הסימן. והייתי נכנסת לבית משפט.
אני מצד איפה גרנו.
לו הייתי גרה איפה היה גטו ג.
גדול. לא היה קורה דבר כזה.
ולו לא לזה שלאבא היה חנות במקום הזה ועם הבן אדם כזה.
מ-המ.
לא כל פו.
לא כל פולני היה עושה מה שהוא עושה.
כן.
שהוא היה נפגש איתי ונותן לי כסף.
תראה. לנו יהודים.
זה מה שאני חושבת.
אסור לעשות הקלמ. הכללה.
הכללה.
לא. להגיד שכולם כולם חיות. זה לא נכון.
הכללה. שאומרים שכולם. כן.
אסור לעשות.
כן.
גם גרמנים היו.
אני זוכרת במחנות.
והייתי במיידנק. אז עבדנו עם.
באדמה. עם ה. איך קוראים את זה?
[משובש] (שפה זרה). איך קוראים את זה?
שחוטבים את האדמה.
שמה עושים? שחופרים?
לא ח. עובדים באדמה. אז מחזיקים.
את?
העיקר. אני מהעבודה קיבלתי פלגמונה פה.
כן.
ממיידנק. והיה כבר יד פה אדומה.
אז גרמני אחד.
רופא. ראה את זה.
‮אז הוא אמר לי‭: "why you can. you. you don't have‬.‬
את לא צריכה לעשות את העבודה".
והוא עשה לי הרדמה כללי.
אה. מקומית. וניתח את היד.
מ-המ.
וגם היה לי עם עיניים.
אז גם גרמני אחד. רופא. עזר לי.
את אומרת היו ביניהם גם אנשים טובים?
היה לי. בדיוק.
כן. כן.
והיו האלה במחנות שישבו למעלה כמו בצבא.
על [משובש]. אז היה זו.
נותן לחם. זורק. גם.
כן. כן.
ולו לא זה גרמני אחד שעשה מה שהוא עשה.
אף אחד לא יודע על זה.
אני לא הייתי יושבת פה ומדברת איתך.
ברור. כן.
אנחנו לפני ש. שאנגלים. לפני.
לקראת הסוף המלחמה.
אז כבר יום או יומיים לא היה מה לאכול.
הלה.
ואני זוכרת.
כן. אני. אני. אם. ברשותך. בואי נלך בצורה כרונולוגית.
אנחנו עכשיו בסיפור שלנו. אנחנו נגיע לברגן ב.
לא. אבל דיברנו שלא לכולם היו חיות.
לא לעשות הכללות.
שלא כולם היו רעים.
אסור לעשות.
כן.
הכללות.
נכון. אני מ.
אסור.
אני מסכימה איתך. אז. אה.
אנחנו עכשיו מדברים על כניסת הגרמנים לוורשה.
ושהחנות של אבא עוד ממשיכה לתת לכם כסף.
כן. כן.
בזכות אותו פולני טוב שהיה מכוון פסנתרים.
ש. נכון. שהיה מכוון. נכון.
ומה קורה? אתם. אתם לא ממשיכי.
אתם ממשיכים לחיות ברחוב. אה. מרשלקובסקה?
לא.
כבר לא.
גרנו ברחוב על יד. אה.
בית המשפט. רחוב ויילקה. שמה ג.
מתי עברתם לוויילקה?
ג. עברנו.
בתוך המלחמה?
בגלל זה. לא בגלל מלחמה.
אה.
שבמרשלקובסקה היה גם אחד שהיה לו חנות כמו לאבא.
אז זה היה לאבא מרגיז.
אז עברנו את המרשלקובסקה.
אה.
לרחוב אחר. דירה יפה.
אז זה לא קשור למלחמה.
לא. לא.
זה לפני המלחמה.
כן.
אז וי. עברתם לויילקה. איך?
וי. רחוב ויילקה. קראו את זה.
ויילקה. ומתי. אה. ו. זה ב. זה גם ב.
על יד [משובש] הזה. היה ידוע [משובש].
כן.
אז שמה לא גרו הרבה יהודים.
וזה נחשב הגטו הקטן?
מה שאת אומרת. כאילו. בגלל.
אנחנו בין עצמנו דיברנו ככה.
אה. אני מבינה.
שהיו מעט יהודים.
אז כשנכנסים הגרמנים אתם גרים ברחוב ויילקה?
כן.
כן. אממ.
אבל הפולני הזה. אז אני מוויילקה.
זה היה לא רחוק מבית המשפט.
הלכת לבית המשפט ושם היית פוגשת אותו.
הייתי מורידה את הלנטה והוא היה בא.
ונותן כסף. ככה שלא היה לנו בעיה.
כן. ו. ושם גם היו מעט יהודים. בוויילקה.
כן.
ו. ומה. מה קורה אתכם?
ספטמבר 39' מתחילים.
כמו שאמרת. איסורים על יהודים. טלאי צהוב.
מה עוד את זוכרת?
מ. הגרמנים נכנסים לבתים ומחפשים רכוש?
אצלנו לא. אני לא זוכרת.
כי הייתם בית עשי.
ה. היה חוק.
כן.
היו צריכים לתת את ה.
אה. [משובש] (שפה זרה) שהיה.
מה זה [משובש] (שפה זרה)?
תכ. תכשיטים?
תכשיטים.
כן.
וגם פרוות. ואוי ואבוי אם לא.
לא נתנו. אז.
אה. היה עונש. היו הורגים.
אז אימא נתנה?
מה?
היה מקום שאספו את הדברים האלה?
כן. אני לא זוכרת אם אימא הכול נתנה.
אבל היו חייבים לתת.
ומה. מה. את.
את זוכרת מה את הרגשת אז כנערה בת 16.
את מפחדת. מה. מה עובר עליך בר. מר. בהרגשה?
את יודעת. עד אז אני לא חשבתי על זה.
בשביל זה אני שואלת.
מזה אין לי זיכרון. זיכרונות מתקופה הזאתי.
כן.
רק זיכרונות מהמחנות שהיינו.
כן. טוב. נגיע גם למחנות.
ואיך אבא ואימא מתנהגים.
את זה את זוכרת. אותם?
את אבא לקחו.
מתי?
היה ס. היו סלקציות. היו מחפשים.
אבל מתי הסלקציות?
ולאימא. אה. אימא הצליחה ולא תפסו אותה.
אתם. אבא ואימא וכל המשפחה עוברת לגטו?
לא לגטו.
היה גטו בוורשה.
והיהודים היו צריכים לעבור.
אז ג. גם ברחוב היו מוציאים.
אז לקחו את אבא ואת האחיות.
מהרחוב?
אני חושבת.
אבא הלך עם האחיות ברחוב ותופסים אותם?
כן. או. או בבית היו באים.
אני לא זוכרת כבר.
אז.
על הדברים האלה.
אז. הלה. ממתי אבא נעלם לך.
אבא איננו. מהתחלת המלחמה?
כן. כמעט.
לא.
אולי ב-41'.
בא.
אולי ב-40'. לא זו. לא זכרתי את זה.
אבא וכמה. וכמה אחים נעל.
מה?
אבא וכמה אחים נעלמים?
את אומרת שמהרחוב או.
ה. אה. היה סלקציה גם בשופ. אצל. אה.
אצל טבנס.
טבנס.
מתי את מתחילה לעבוד בשופ?
אז אחיות שלי עבדו שמה בעבודת יד.
תפרו גפרורי. אה. זה. כפתורים או מה.
כן.
אז דווקא עשו סלקציה.
כנראה היה להם ממ.
היו חיים נותנת כך וכך יהודים.
הייתה מכסה שהיה צריך לתת.
היה. כן.
אבל מתי. מתי.
אז אחיות שלי.
כן.
הלכו מטבנס. לקחו אותם.
מתי אתם מתחילים לעבוד שם?
ואני תפרתי במכונה. לא עשיתי עבוד. עבודת יד.
אה-הא.
אז היה לי מזל.
אז היית מומחית כאילו במשהו. אז השאירו אותך?
למדתי. לא. אבל אלה שהיו תופרים על מכונה אז ני.
כל אחד היה צריך.
שבאנו לשופ היו צריכים להביא מכונה.
אז אבא השיג מכונה ובאתי עם מכונה והיינו עם מכונה.
מתי אתם עוברים לשו. לשופ?
אתם גרתם בוויילקה והלכתם משם לגטו. לשופ?
לא. שופ לא היה בגטו.
היה ברחוב. אה.
לא. גם לא בגטו. שופ לא היה בגטו.
השופ לא היה בגטו?
לא.
אה. אז זה. זה היה מקום עבודה שלך.
כן.
לפני ש.
לפני הגטו.
לפני הגטו?
לפני.
אז יחד עם אחיות שלך עבדת שם?
כן. אבל אני אמרתי שאני יודעת לתפור על מכונה.
כן את לא זוכרת אבל.
שמישהו יראה לי ואני נפלתי במכונה.
והאחיות עשו עבודות יד.
אז דווקא האלה שעבדו במכונה אז לא עשו סלקציה אצלנו.
כי הם היו אנשי מקצוע. כאילו.
כן. כן.
היה חשוב. והלה. את לא זו.
וזה היה עבודה.
אה. ל. לא כל אחד תפר בגד.
כל אחד עשה איזה חלק בבגד.
זה היה פס ייצור כזה.
ואנחנו היינו צריכים כל יום כך
וכך מונדורים למסור ואז קיבלנו אוכל.
כן.
אז אמ.
את זוכרת מתי מתחיל השופ של טבנס.
מתי את מתחילה לעבוד שם?
לא זוכרת.
את כל יום. מהשופ את חוזרת ל.
חבל שלא חשבתי על זה. לא.
מהשופ. אה. הלה.
את חוזרת לוויילקה. לבית?
כן. כן. כן.
אז כאילו את לא.
את לא עוברת לגטו?
לא.
יחד עם האחיות שלך?
כן.
ו.
אבל אותם לקחו.
כן. אבל אותם. אבל הם הספיקו גם לעבוד בשופ.
אז אנחנו שמענו קצת. קצת. אה.
איזה תקופה. ושמענו שלקחו אותם לטרבלינקה.
ואבא שלח כבר מישהו. וזה כבר היה מאוחר.
עם הרכבת שלחו אותם למחנה.
ו. אה. גם את האחים את אומרת. שלחו?
כן. לא. הקטן נפטר.
אחד נפטר עוד קודם.
ב. איך הוא נפטר?
היה חולה.
אה. אבל לא קשור למלחמה?
לא. לא. לא. הקטנצ'יק הזה שמה.
ו. ואימא איתך בשופ של טבנס?
מה. איפה. מה עם אימא?
אני לא יודעת. אימא לא הייתה איתי יחד. אז היא ניצלה.
היו צריכים מזל. הרבה מזל.
היא ניצלה. אז. אה. בסדר. אז מה קורה.
אה. את אומרת שאת נשארת לבד כתופרת שם בשופ של טבנס.
כן.
ו. אממ. אז. אה.
את בכלל לא נמצאת בגטו. נכון?
אבל אחר כך הרחוב הזה.
איפה ה. היה השופ.
איזה רחוב זה היה?
אה. אה. לא זוכרת את הזה.
אבל זה לא היה בגטו.
כן.
אבל אמרו: "כל היהודים שילכו לגטו".
אה. אז. אז היית צריכה ללכת לגטו?
אני כבר לא זוכרת את התקופה.
כנראה אני. אה.
לא חשבתי על זה. מתי הלכתי?
אולי זה רשום לי באיזה מקום.
את זוכרת את עצמך אחר כך בגטו?
כי את אמרת שאת הלכת לפוניאטובה.
כן. שטבנס הוא.
שהשופ הזה היה שלו.
כן.
אז הוא בא חיפש את העובדים.
אז הוא הוציא אותי.
הוציא אותך מהגטו?
כן.
אה. אני מבינה.
ו. אה. זה היה.
אז נסעתי לפוניאטוב.
בזמן המרד הגדו. זה היה בזמן המרד?
לפני אולי.
זה היה לפני המרד.
לפני שמרד נגמר.
לפני שהמרד נגמר.
כן.
כן.
אז הוא בא לקחת את הכול העובדים שעבדו אצלו.
אז היית מעט זמן בגטו?
כן. לא מ.
כן. מ-המ. ואז אתם. את היית לבד?
אבל את התקופה אני לא כל כך זוכרת.
את לא זוכ. אה. זה לא מסתדר לך. הפאזל?
לא.
כן. אבל בכל זאת את
איזה תקופה היית בגטו. את זוכרת את הגטו?
לא גרתי בגטו.
לא גרת. אבל. אבל.
ראיתי מה שקורה.
נכון. אבל אמרת שמתישהו את.
ברחוב שהיה השופ אמרו.
ציוו על היהודים שהיו שם לעבור לגטו.
כן.
אז את עברת.
ואז טבנס לוקח אתכם מהגטו?
הוא תכף בא ולקח כולם.
אז את אומרת. לא היה לך מתי להיות שם?
לא. לא הייתי.
את הלכת לשם ויצאת משם.
כן. כן.
בעזרת טבנס. כן.
ובא רכבת ולקח את העובדים שלו.
אז. אז טבנס הציל אותך בעצם?
כן.
כן. אז אתם מגיעים לפוניאטובה.
כן.
ומה את זוכרת מפוניאטובה?
בפוניאטובה היינו תקופה קצרה.
שם גם היה שופ? [משובש]
אז כנראה חיפשו. אני לא זוכרת כל כך את התקופה.
מה את זוכרת?
שעבדנו לא. לא הרבה.
ומה קורה אחר.
שבאו מ. אחר כך מביאלה פודלסקה.
שגם שמה היו איזה שופים וחיפשו עובדים.
אה.
אז לקחו מהפוניאטובה.
אני מבינה שחיפשו עובדים ואז.
אז את מגיעה לביאלה פודלסקה.
כן. עם אימא.
עם אימא. אז פתאום אימא ה. הגיעה?
[משובש]. כן.
כי אמרת שאת לא יודעת איפה אימא.
כן.
אימא גם תפרה במכונה?
אולי טבנס הציל אותה גם שאמרתי שזה אימא שלי.
כן. היה לך קשר אישי עם טבנס?
אישי. לא.
כן.
ראיתי אותו. גבר גבוה כזה. איזה קשר יש?
לא יודעת. את אמרת.
לא.
שהוא הציל את אימא כי הוא ידע שהיא אימא שלך. את. אה.
לא. שהוא בא לחפש.
כן.
עובדים. אז אני ביקשתי שיש לי פה אימא גם.
ואיך היה ב. בפיאדול. ב.
ביאלה פודלסקה. מה את זוכרת?
שמה היינו תקופה קצרה.
כן.
ונשארנו. משמה לקחו אותנו למיידנק.
אז זה כבר מחנה ריכוז היה.
אבל לא היה קרמטוריום שמה.
כי מתישהו כן היה. אז הייתם מוקדם במיי.
במיידנק לא. שאני הייתי לא היה.
כן.
הקרמטוריום לא עבד כבר.
לא עבד. כן. את זוכרת.
קודם אולי היה.
את זוכרת. את זוכרת שנכנסת למיידנק. שנכנסים למחנה. סליחה.
יש שם בית לבן שגרו שם המפקדים של המחנה ועשו שם סלקציה?
אין לך זיכרון כזה? אז הלה. מה את זוכרת ממיידנק?
זה שעבדנו באדמה וה. שקיבלתי את הפלגמונה על היד. וזה שג.
מה עשיתם באדמה. חפרתם?
חפרנו. סתם עשינו עבודה. לא.
עבודות יזומות כאילו. בשביל להעסיק אתכם.
סתם. בשביל לעזוב. ב.
כאילו שעובדים שמה.
אבל זה לא נתן להם שום דבר. לגרמנים.
עם איזה אנשים את היית שם. במיידנק?
את הכרת את ה. את היית עם אימא כבר.
ע. עם אימא. כן.
עם אימא. כן.
עבדנו באדמה. אני יודעת.
עשית חפירות?
הוצאתם אדמה?
סתם חפרנו. אני לא יודעת בשביל מה.
כן.
סתם בשביל ל. לעבוד.
ו. ואיך היו התנאים שם במחנה? איפה ישנתם? איפ.
את יודעת. תקופה הזאתי אני לא זוכרת כל כך.
כן. וכמה זמן הייתם שם?
אני צריכה לדבר פה עם חברות.
אני אתן לך הכתובת. שהיו יחד איתי.
כן. כמה זמן הייתם במיידנק?
זה הכול לקח כמה שעות. תראה.
אה.
לא. לא. לא.
הגטו נגמר בשלושים ו. אה. ב.
ב-43'.
93'.
43'.
43'.
כן.
הסך הכול מלחמה נגמרה ב.
ב-45'.
45'.
כן.
אז במשך שנתיים האלה הייתי במיידנק. הלכנו ברגל.
לאושוויץ?
לאושוויץ. ומאושוויץ לברגן בלזן.
אבל דרך לאושוויץ א.
אז זה היה משהו מעניין. אני אספר לך.
זה מה שנקרא צעדת מוות?
הלכ. כן. דרך המוות.
כן.
אז הכ. הלכתי עם אימא ועם האח שלי.
אחד. הוא שבארצה פה. אז. אה.
אנחנו הלכנו והיינו. זה היה דרך ארוכה ולא היה מה לאכול.
ואבא היית. אימא הייתה חזקה מאוד. שטיינמן.
מ-המ.
חשבה כמו אני.
כן.
והיא החזיקה אותי.
ואני בקושי הלכתי.
אז פתאום אני ראיתי גבר אחד שהיה לו טלאי אדום.
שהוא התקרב. גם היה הולך.
אסיר הוא היה?
גבר. אסיר עם טל.
לנו היה טלאי צהוב ולו היה אדום.
פעם ראשונה ראיתי טלאי אדום.
אז שאלתי אותו.
מה זה?
"מה זה?". אז הוא סיפר לי סיפור. שהוא.
שהיטלר בא לשלטון אז מחנה
ראשון שהוא עשה אז עשה בשביל גרמנים שהיו נגד השלטון.
שהתנגדו. כן.
אז הוא היה במחנה הזה.
זה אסירים פוליטיים. מה שנקרא.
כן. אסירים פוליטיים.
והוא עזר לי המון ללכת.
כן. אז הוא היה גרמני.
גרמני.
כן.
אבל נגד השלטון של היטלר.
אז הוא סיפר
לי שזה מחנה ראשון שהיטלר עשה בשביל הגרמנים שהיו.
מיידנ. אממ. לא.
זה. אני לא זוכרת.
איזה מחנה? את לא זוכרת.
באיזה מקום זה.
כן.
זה לא. אולי במיידנק גם.
אולי. יכול להיות.
כי משם אתם הולכים.
כן.
לאושוויץ.
כן.
כן.
יכול להיות. והיה תקופה שבמיידנק היה גם קרמטוריום.
כן.
אז הוא סיפר לי שזה מחנה ראשון שהיטלר
עשה בשביל אלה שהיו נגד השלטון.
מ-המ.
אז היה קרמטוריום.
אז כנראה שרפו גם הרבה גרמנים.
כן כן. אני יודעת ששרפו.
אז. אז. אה. אז הוא עזר לכם הגבר הזה.
הוא. אני לא מדברת הם.
אני לדבר. מדברת על אחד.
הוא. על אותו גבר עם הסימן האדום.
הבן אדם הזה. כן.
כן.
אז הוא עזר לי ללכת ובאנו לאושוויינצ׳ים.
לאושוויץ. כן.
לאושוויץ.
כמה זמן בערך הייתה ההליכה הזאת?
הרבה. הרבה.
הר.
גם. אה. בלילה.
אני זוכרת. הלכנו.
‮ומי שומר עליכם. חיילי ‭S.S‬?‬
כן. עם כלבים.
עם כלבים.
היה נורא. אבל הוא החזיק אותי כל
הזמן ככה ביד. הגרמני הזה.
ואת אימא את החזקת? איך.
אימא הייתה חזקה.
אימא הייתה שטיינמן.
שטיינמן.
שטיינמן.
הייתה חזקה.
כן. והאח שלך בן כמה היה?
את קראת פעם סיפור מאיפה באו שמות?
לא.
אז שטיינמן זה לא סתם שם. זה היו אנשים.
אני זוכרת הסבא שלי. ועל הבני דודים.
אחים של אימא.
כולם היו גבוהים וחז. גבוהים.
השמות באו. היו נותנים מהתכו.
מהתו. איך בן אדם נראה.
מהצורה. או שמהעיסוק של הבן אדם.
נכון. או איך שהוא נראה.
בא אליי אחד אני זוכרת.
מאמריקה למסור לי דרישת שלום מבני דודים.
אז שאלתי איך קוראים לו.
אז הוא אומר: "וארום".
אז אמרתי: "איזה שם מעניין".
אז הוא סיפר לי כמה מכות הוא קיבל.
שהוא היה גבוה.
ושתפסו. חיפשו לעבודה בוורשה.
הוא גם ורשאי היה.
חיפשו גרמנים לעבודה.
אז אותו תמיד ראו.
" [משובש] (שפה זרה)".
קראו אותו. " [משובש] (שפה זרה)".
אז הוא אומר: "וארום".
וארום זה למה.
למה. אז כמה מכות הוא קיבל בשם הזה.
כן.
אז אמרתי לו. ל.
"אז למה לא החלפת את השם?".
היה לו ניירות.
וארום. כמה מכות הוא קיבל.
כן. אז. אה. את. את נמצאת עכשיו.
אנחנו חוזרות לצעדת המוות. כן.
אז באנו לאושוויינצ׳ים.
כן. מה אתם פוגשות.
פוגשים ב. באושוויץ.
מה עשינו באושוויינצ׳ים?
היה שמה בית חולים גם.
אני לא זוכרת איזה עבודה עשיתי באושוויינצ׳ים.
והיה [משובש] (שפה זרה) זה. זה [משובש].
גם. אה. אנחנו היינו [משובש] (שפה זרה).
את יודעת. [משובש] (שפה זרה).
מ-המ.
כולם יהודים.
[משובש] (שפה זרה). כן.
גם היא הייתה יהודייה מסוסנוביץ.
ו. אה. למדה בצרפת רפואה והייתה רופאה.
והייתה גם במיידנק. ובאנו יחד לאושוויינצ׳ים.
אז שבאושוויינצ׳ים היה בית חולים
שהיו באים מצלב האדום לבדוק איזה תנאים ישנם.
אז היא הייתה אובר [משובש]. את יודעת מה זה.
אובר זה מעל.
מעל.
כן.
ואנחנו היינו בידידות. אני עם עדה בימקו קראו לה.
על ידינו. לא רחוק.
היה בלוק שזה היה פמילין לאגר. בדרך כלל באושוויינצ׳ים.
לאגר של משפחות.
משפחו. משפחה שלמה.
משפחה.
אז בדרך כלל היה מחנה לבנות.
לבנים. נפרד. לא היינו יחד במחנה אחד.
מ-המ.
אבל זה היה מחנה שהיה משפחה שלמה.
ואנחנו ידענו את זה.
ראיתי איך שבאים מצלב האדום ומביאים להם חבילות.
אז אני הייתי מאוד.
אה. איך קוראים את זה?
קנאית.
קנאית.
מה קורה שם?
למה הם מקבלים?
ואנחנו רעבים באושוויינצ׳ים.
אז מה זה היה?
אני זוכרת מנה.
מכה אחת שקיבלתי באושוויינצ׳ים בכלל מגרמנים. אז מיהודייה.
קאפו?
מקאפו אחד. שבאנו שמה אז היא עמדה
עם הדלי כזה ענק בשביל לחלק את המרק.
אז על ידה עמדה אחת שהייתה עובדת איתה כנראה יחד. וראינו.
בעיניים ראינו איך שמוציאים מ. מ.
מסיר הזה הגדול הכול מה שאפשר להוציא.
ואנחנו קיבלנו רק מים.
מים. כן.
אז אני במיידנק לא ראיתי את זה.
ובביאלה פודלסקה גם לא.
אז אמרתי לה: "למה את עושה את זה?
מוציאה את האוכל?"
את התוכן. כן.
אז היא נתנה מכה.
עם היד?
עם היד. דם תכף ירד לי. יהודייה.
מ-המ.
גם [משובש] כמו אני.
אחר כך שמעתי.
אחרי שחרור. היא הייתה כנראה גועלית.
במקום לעזור אז עשה דברים רעים.
אז שמעתי והיא הייתה מס.
מאיזה עיר. אני לא זוכרת.
אבל סיפרה לנו שבאנו לפלשתינה ב-46'.
אז דיברנו על אושוויינצ׳ים.
אז סיפרו לי שאחרי שחרור. ששחררו.
והיא נסעה ברכבת הביתה.
זרקו אותה מהרכבת.
שהיא עשתה דברים רעים.
מ-המ. כן.
בשביל לחלק את המרק לכולם.
רעבים. אז להוציא הכול?
כן. אז מה.
אז היו גם כאלה.
אז מה. מה את זוכרת. אה.
אה. מבית ילדים.
מאושוויץ?
מאושוויץ.
באושוויץ היה בית.
אז פעם אחת. לא.
איפה את נמצאת שם. באושוויץ?
מה?
זה בברגן בלזן.
הבית ילדים. נכון?
גם ב.
גם.
אה. זה היה בברגן בלזן.
כן. אז בואי. עכשיו אושוויץ.
אז רגע. באושוויץ.
תנסי. כן.
אז ב. מאושוויץ לברגן בלזן כבר לס. נסענו ברכב.
כן. אבל בואי עוד נהיה באושוויץ.
את. אה. את זוכרת את הקאפו.
מתי שמים לך את המספר?
אה. שמה היו.
מתי מטביעים לך.
היו עושים מספרים.
כן. מה המספר?
106. אני לא.
לא 6.
106.
39. 13901.
את מת. מתחילה מימין לשמאל?
נו בטח.
1.1. שלו. לא. זה 6.
13.
אה.
13901. אני לא זוכרת את המספר.
אתה יכול לצלם. אורי?
תראי את היד שהצלם יצלם. [משובש]
ושהם עשו לנו את המספר.
אני לא אשכח את זה.
‮איזה ‭S.S man‬ אמר‭: "now you have to forget"‬.‬
אה. בגרמנית אמר.
‮‭your name‬. כן. בסדר.‬
‮‭"your name. you have not a name‬.‬
‮‭you are a number now"‬.‬
‮‭number‬. כן. ולאימא עושים אחרייך.‬
גם.
או לפנייך?
כן. כן. ול.
יש לכם מספרים עוקבים?
אח שלי על יד.
מ-המ.
שעבדנו יחד.
ועשו. שהגעתם לאושוויץ עשו סלקציות?
כן.
את זוכרת?
מנגלה עשה סלקציה.
את זוכרת את מנגלה?
כן. גבוה. עם עיניים כחולות.
אי אפשר לשכוח אותו.
כן.
הוא היה עושה ניסיונות על ה.
אה. תאומים. את זוכרת את הסיפורים.
כן. כן. מ-המ. אז מה את זוכרת?
אז עמדנו בסלקציה שמה. אז סיפרתי לך.
אבל לא מול המצלמה. כן.
אז. אה. לאימא היה שיער לבן.
שיער לבן. כן.
ואנחנו היינו צריכים ללכת חמישיות.
אז אף אחד לא רצה להכניס את אימא ואותי בגלל זה שפחדו.
יראו את ה. הוא יראה את השיער לבן.
‮אז הוא יכול להגיד לכולם ‭left‬ או ‭right‬.‬
מ-המ.
אז. אה. בסוף היינו אחרונים ואימא קיבלה אומץ.
הייתה אישה חזקה מאוד.
אז שאני עברתי עם אימא.
אז אימא ככה עמדה.
זקוף. כן.
הסתכלה עליו ישר בפנים.
והוא.
ואנחנו עברנו.
הב. למנגלה היא.
לחיות.
הסתכלה בעיניים?
כן.
כן. וגם.
ועשתה ככה. והסתכלה לו ככה ישר בעיניים. שהוא היה גבוה.
כן.
והוא נתן לנו לחיות.
כן. ואז מה אתם עושים באושוויץ?
אז מה עשינו באושוויץ?
סתם. שום דבר.
אני לא זוכרת. שום דבר.
סתם עבודות. כל אחד עשה מה שרצה.
אתם באותו צריף. את ואימא?
מה?
אתן באותו צריף. את ואימא.
כן. כן.
ואחיך איפה. במ. בצריף אחר?
או הוא היה ב. עם גברים.
כן.
היה קשה באושוויץ.
בצריף שלכם היו.
לא היה מה לאכול והיה מחלה. פלאק ט. טיפוס.
היה מגפה.
טיפוס.
טיפוס. כן. אבל אתם לא חולות?
לא.
בצריף שלכם היו ילדים?
אני לא זוכרת. לא חושבת.
אבל מאושוויינצ׳ים נסענו עם רכב לברגן בלזן.
זה כבר החזית מתקרבת.
זה סוף.
ואתם בורחים כאילו עם הגרמנים לכיוון גרמניה. נכון?
כן. הם העבירו אותנו לגרמניה.
כן.
ברגן בלזן זה בגרמניה.
אז כמה זמן בערך היית באושוויץ?
‮לא שאנחנו בורחים. לקחו מ. ‭liquidation‬. לק.‬
את האושוויינצ׳ים. לכולם.
‮מה זה ‭liquidation‬? מה?‬
אממ. רוקנו את האושוויץ.
רוקנו. כן.
ל. עשו סלקציות.
אולי לקחו לטרבלינקה. מיידנק. עשה.
או שמה היו.
היה סלקציות. ואנחנו נסענו כבר עם רכב.
אני זוכרת. או עם רכבת.
אז לא היית הרבה זמן באוש. אוש. אושוויץ?
לא.
לא.
אז היינו בברגן בלזן.
ומה.
ושמה. בברגן בלזן.
אני זוכרת על ידינו היה בלוק.
בניין אחד. שהיה פמילין לאגר.
שהיה מה?
פמילין לאגר.
פמילין. גם.
משפחות.
כן.
וזה לא היה בגרמניה בשום מחנה שראיתי.
נכון. בברגן בלזן היה מח.
רק בבלזן.
כן.
אז פעם אחת שמעתי וראיתי שהם מקבלים חבילות מצלב האדום.
אז אנחנו כולנו הופתענו.
למה הם מקבלים ואנחנו לא?
ופעם אחת. אחרי איזה תקופה.
שמעתי בכי מהבלוק הזה.
זה היה על ידי.
אז רצתי לבלוק הזה וראיתי ילדים בוכים. אז מה קרה?
איפה אי. אה. כן.
איפה אימהות. איפה אבות?
אז הם אמרו שלקחו כולם לרכבת ונשארו.
רק הילדים.
רק ילדים. אז. אז אני דיברתי עם
דוקטור הדסה בימקו.
וזה היה רעיון שלי. ואמרתי לך.
מי היא הייתה? רופאה ששם.
אובר [משובש] של בית חולים.
היא הייתה ממונה?
גם בברגן בלזן.
מה השם שלה? הדסה?
הדסה בימקו.
בימקו?
בימקו. שם משפחה.
והיא ידעה כמה שפות.
היא הייתה גם מפולניה.
ואנחנו התיידדנו עוד מ.
מאושוויינצ׳ים וראיתי אותה בברגן בלזן. אז אמרתי.
היא רופאה.
מה?
רופאה.
רופאה. אז היא ידעה פולנית.
יידיש. עברית וצרפתית.
שהיא למדה בצרפת.
אז דיברתי איתה ואמרתי לה שאני זוכ.
נזכרתי את החבילות שהם קיבלו.
אז אמרתי לה: "עדה. תשמעי.
יש פה ילדים שנשארו לבד. בלי הורים.
את יכולה לשכנע את הגרמנים".
שהם גם היה להם קצת. התחשבו איתה.
‮שידעה כמה שפות. ה-‭S.S‬ כן?‬
"תדברי עם גרמנים שכדאי לעשות בית ילדים בברגן בלזן.
וזה יהיה רק לטובתה.
שזה באים מצלב האדום.
כמו שאני ראיתי שבאים.
אז הם יחשבו.
זה לא מקום נורא כל כך. אם יש".
מ-המ.
"בית ילדים". אז זה היה בעצם רעיון שלי. אז היא.
אבל זה כבר היה סוף המלחמה. כמעט.
לקראת. כן.
לקראת סוף המלחמה. כן.
אז זה היה בית ילדים.
והיה קבוצה ילדי הולנד.
ילדי הולנד?
זה היה מהולנד. רק לילדים. עם. אה.
אחד אני בקשר עד עכשיו. היא באוסטרליה גרה.
אז. אז.
ואני קראתי אותם ילדים שלי.
והם קראו לי שווסטר הלה.
הילדים?
הילדים.
כן.
אנחנו היינו. היה בעיה שמה.
לא היו חולים שאנחנו רחצנו אותם.
ואני התרחצתי יחד איתם. היו ילדים קטנים.
זאתי שבקשר איתי עד עכשיו.
מהולנד. אז היא הייתה גבוהה.
אולי בת 12.
אבל היו ילדים קטנים.
ונודע לי אז שהם. הגרמנים. אה.
בהולנד היו מתעסקים עם היהלומים.
אז כנראה הם לקחו ממשפחות הרבה יהלומים.
ובגלל זה עשו את הבית.
אה. פמילין לאגר. משפחתי.
לא הבנתי. לא הבנתי.
ה. הפמילין לאגר.
שאלתי אותם למה.
זה היו משפחות הולנדיות ששמו אותם.
באווש. בברגן בלזן?
כן.
אז.
שאלה שהיו מ. הבלוק הזה.
כן.
ששמעתי את הבכי.
נכון. אז איך זה קשור ליהלומים?
אז התברר לי.
כן.
אז כנראה גרמנים קיבלו הרבה יהלומים.
שהם התעסקו עם יהלומים.
אז.
ואחר כך.
זה היה שוחד.
כן.
זה היה סוג של שוחד.
ואחר כך לקחו את ההורים.
שלחו לטרבלינקה. ונשארו רק ילדים. ובכו.
אז. אז את הילדים הם השאירו.
בכל זאת כי הם הבטיחו משהו להורים?
כן. אני לא יודעת.
את חושבת? מעניין.
למה עשו את זה?
אבל את הגדולים לקחו לאושוויינצ׳ים.
אז אני דיברתי עם עדה בימקו.
עם הרופאה הזאתי. שאפשר לעשות בית ילדים.
שבא צלב האדום ויראה שיש בית ילדים בברגן בלזן.
אז זה לא מקום. אה. נורא כל כך.
כן. כמה את מעריכה. ילדים היו שם. ב.
מה?
כמה ילדים היו?
היה אולי 30 וכמה.
מה את אומרת? ואיך את.
כאסירה שם בברגן בלזן.
יכולת לצאת. יכולת להיות שם עם הילדים?
כן.
Testimony of Yaffa (Losch) Hala, born in Warsaw, Poland, 1923, regarding the Toebbens workshop and regarding Majdanek, Auschwitz and Bergen Belsen camps Childhood in an aristocratic family of nine children; attending a Jewish Polish school for girls; entry of German occupation forces in September 1939; labor in a Toebbens workshop sewing uniforms for the Wehrmacht; wearing a yellow badge; Aryanization of the parent's store; deportation of the father and younger brothers to Treblinka; transfer to the Warsaw Ghetto; the witness and her mother are saved during the Warsaw Ghetto Uprising, due to the transfer the Toebbens workshop workers to Poniatowa; transfer to Biala-Podlaska; transfer to Majdanek camp; labor in digging; death march towards Auschwitz camp; she and her mother are helped on the way by a German political prisoner; Dr Mengele's selections; tattoo of the number 13901 on her arm; approach of the front and their deportation to Bergen-Belsen camp; stay in the Dutch families' block; taking over responsibility for the children in the block (with the help of the Jewish doctor Hadassah Bimko), following the murder of their parents; the establishment of a kind of children's home intended for presentation to the Red Cross organization; entry of the British into the camp; rescue by a German doctor, an SS man, who warns them of poisoned food in the warehouses; meeting members of the Jewish Brigade; leaving with her mother with the help of staffers of the Jewish Agency and the Bericha organization; illegal aliya to Eretz Israel on the ship "Josiah Wedgwood" in June 1946; arrest by the British; deportation of the illegal immigrants to Atlit camp; rehabilitation and absorption in Eretz Israel.
item Id
10993649
First Name
Hela
Last Name
Iafe
Maiden Name
Losh
Date of Birth
1923
Place of Birth
Warszawa, Poland
Type of material
Testimony
Language
Hebrew
Record Group
O.3 - Testimonies Department of the Yad Vashem Archives
Date of Creation - earliest
27/05/2014
Date of Creation - latest
27/05/2014
Name of Submitter
יפה הלה
Original
YES
Interview Location
ISRAEL
Connected to Item
O.3 - Testimonies gathered by Yad Vashem
Form of Testimony
Video
Dedication
Moshal Repository, Yad Vashem Archival Collection
The transcription of this testimony was made possible with the assistance of the Conference on Jewish Material Claims Against Germany, Supported by the Foundation Remembrance, Responsibility and Future (EVZ) and by the German Federal Ministry of Finance