Online Store Contact us About us
Yad Vashem logo

Esther Ernestina Rufeizen

Testimony
היום יום רביעי. י"ב אדר א' תשע"ד. 12 בפברואר 2014.
שמי רותי גיל. ואני מראיינת מטעם יד ושם
את הגברת רופאייזן סולומונובה אסתר.
ילידת רוסה. בולגריה.
1925. על שנות המלחמה בבולגריה.
בוקר טוב לך אסתר.
בוקר אור.
נולדת ברוסה.
כן.
מה. מה את זוכרת מהמקום הזה?
אני זו. משנות הילדות המוקדמת לא. כי עברנו לסופיה.
מתי עברתם לסופיה?
כשאני הייתי בת שנתיים וחצי. ב-27' או 8'.
אבל חזרנו לרוסיה בזמן המלחמה.
כן.
ומאותה תקופה אני זוכרת.
שם הייתה לי האהבה הראשונה.
יצאתי עם בחור שאני זוכרת את שמו.
אנריקו קראו לו. וטיילנו ברחובות.
אימי ידעה על זה.
ושמחה מאוד שיש לי חבר.
כן. כן.
אה. אבל בין לבין היינו בברקוביצה.
כשהגרמנים נכנסו וגירשו את היהודים.
אבל.
נדמה לי בארב. ב-43'.
ואיפה.
ושמה עבדתי. כיוון שאבי היה במחנה עבודה.
אבל בואי נתחיל עם הילדות.
איפה גדלת בעצם?
גדלתי בשכונה ליד סופיה שקוראים לה פאבלובו.
כן.
קראו לה [משובש] (בולגרית). הקואופרציה של היהודים.
היו שם 12 בתים. חד קומנ.
קומתיים. שאחד מהם אנחנו קנינו וגרנו בו.
כן.
ועוד 6 בתים של העשירים. דו קומתיים.
שם למדתי עד כיתה ה'.
כן.
בפאבלובו עצמה.
כן.
אחר כך.
בבית ספר בולגרי?
בב. בית ספר בולגרי.
הייתי היהודייה היחידה.
לא היו שם.
לא היו שם.
עוד יהודים?
בגילי. בבית הספר הזה לא היו.
איך קראו ל.
אחר כך.
איך קראו להורים שלך?
מה?
איך קראו להורים שלך?
לאבי קראו ז'ק.
זה יעקב. אבל קראו לו ז'ק.
ולאמי. לאימי קראו לוטי. זה שרלוטה.
כן.
בעצם שרה לוטה.
כן. ב. במה.
היה לי אח.
אבל הוא נפטר בגיל 8 ממחלה.
ב. במה אבא שלך עסק?
הוא היה מייצג בבולגרית.
זה ברוסית. [משובש] (רוסית) של סחורות מגרמניה.
לכן אני קיבלתי שיעורים פרטיים בגרמנית.
כי הוא תכנן שבבגרותי אני אעזור לו בעבודה.
כן.
מאיזה גיל התחלת ללמוד גרמנית?
בכיתה ב'. בגיל 8.
היה בא מורה פרטי הביתה?
מה?
היה.
לא. על ידינו.
באותה השכונה. [משובש] (בולגרית).
גרה אישה יהודייה יקית.
שהיא לימדה פסנתר בגרמנית.
אני מאוד רציתי ללמוד פסנתר.
אבל לא היה לנו בבית.
כן.
ואבא מאד רצה שאני אלמד גרמנית.
ואני זוכרת מה שאמרתי לעצמי. זה פרט.
אממ. כזה. מצחיק קצת.
כשהייתי הולכת אליה לקבל שיעור והייתי.
אהה. לוחצת על.
על הפעמון. היא הייתה מאוד איטית.
עד שהיא הייתה באה לפתוח את הדלת.
הייתי אומרת כמה לע.
כמה פעמים לעצמי פתגם בבולגרית.
לא בבולגרית. בגרמנית.
כן.
כי למדתי גרמנית. אוי קב.
ק. בבוקר למה. אמרתי אותו לאריה.
טוב. אול. אולי. אולי זה יחזור.
כן.
אולי זה יחזור.
ואת הגעת ממש לשליטה בשפה?
לא שליטה.
ידעת לקרוא? ידעת לכתוב?
לא הגעתי לשליטה.
כיוון שהיינו צריכים לעזוב את המקום.
כן. אבל ידעת לקרוא? לכתוב?
לקרוא. לכתוב. כן. ודאי.
נדמה לי שיש לי אפילו עדיין מחברות מ. מאותה תקופה.
מאז? כן.
אה. כן. נזכרתי: " [משובש] (גרמנית)".
"מחר. מחר. רק לא היום. אומרים כל העצלנים".
מכיוון שלא הכנתי שיעורים בעצמי.
אז עד שהיא הייתה באה הייתי קוראת את תוכן ה.
אה. כן?
הקטע ב.
הספקת?
בעל פה יכולתי להשיב.
להשיב. כן. מה עוד את זוכרת.
אה. ממה שעשית בילדות?
אה. בילדות הזאת אני זוכרת שמה את ה.
את החבר'ה ב. כן.
אני בכיתה הייתי יחידה.
אבל היו כמעט בגילי עוד.
עוד יהודים?
מתוך 12. יהודים.
זאת הייתה שכונה יהודית.
כן.
מתוך 12 הבתים האלה.
בית אחד היה מיועד למועדון.
שם היינו עושים סדר פסח.
אנ. אני זוכרת את קריאת ההגדה.
תמיד היו נותנים לי קטע.
כי ידעתי לקרוא באינטונציה.
זה הייתה הגדה בעברית?
בבולגרית.
בבולגרית.
גרית. כן.
מתורגמת.
היו קטעים בעברית.
בעברית?
כן. שתרגמו לנו.
מ-המ.
וכל הילדים. כשקראו על היציאה.
על הגירוש למצרים.
היינו שמים על ה.
על הגב. אה.
שקית עם משהו.
והיינו מציגים את ההליכה במצרים.
כן.
למצרים.
א. אז זה היה במקום לעשות.
לחגוג את זה בבית? או גם בבית?
לא. במקום. כולם ביחד.
כולם ביחד.
כל. כל יושבי השכונה.
אתם הייתם משפחה דתית?
לא.
לא.
חילונית לגמרי.
כן.
רוב הבולגרים. יהודי בולגריה.
היו חילונים. אבל שמרו אי אלו קטעים מהמסורת.
מהמסורת.
למשל אנחנו צמנו ביום כיפור.
מ-המ.
כל המשפחה.
כן. מה עוד שמרתם מהמסורת?
הינה. הקריאת ההגדה.
כן.
צום. מה עוד?
חגים אחרים?
כרגע. מה?
חגים אחרים? חנוכה?
כן. חנוכה.
אה. פורים?
פורים היי. הו. הייתי מתחפשת בפורים.
הייתה לי תחפושת קבועה.
אבל אף אחד לא זכר אותה.
לכן. אז. אה.
כן.
זה היה מאוד נחמד.
כן.
וחנוכה היינו מדליקים נרות.
היינו אומרים משהו בעברית.
כן. הנרות הללו.
את אומרת ששמרתם על הזהות היהודית.
כן. שמרנו על הזהות.
למרות שלא הייתם דתיים.
בהחלט. בהחלט.
כן.
גם בבית הספר ידעו שאני יהודייה.
כן. ו.
ואחר כך. אה.
כשנכנסו הגרמנים. י.
אני עוד שומרת על ה.
הטלאי הצהוב?
על. על הטלאי. אני יכולה לתת לכם אותו.
אבל. אה. לפני. לפני שהגרמנים.
אה. כבשו את בולגריה. האם. אהה.
את יכולה לספר לנו על היחסים בין יהודים לבולגרים?
טובים מאוד.
כן?
טובים מאוד. אבי עבד עם בולגרי ביחד ו.
ס. אז היינו מבקרים אלה אצל אלה.
כן.
היו לי חברות בולגריות בבית הספר. ב-2 בתי הספר.
כן.
עד כיתה ה' למדתי שם בפאבלובו.
כן.
אחר כך. אה. עברתי לסופיה.
כן.
בפרו גימנסיה עד כיתה ז'.
ואחר כך. וזה כבר היה. לא.
עוד לפני הגרמנים.
עברתי לקולג' צרפתי. אבל עם בולגריות.
כן.
עדיין. עד לפני שנה.
היא נפטרה. עכשיו הספקנו היו לבקר אצלה.
הייתם בקשר?
אה. חברה מבית הספר שהיא הייתה צ'כית.
מכיוון שגם בעלי הוא מצ'כיה.
כן.
אז היינו חברות טובות.
כן.
ביקרנו שמה לפני. אני חושבת.
איזה 10 או 15 שנים.
אחר כך היא החזירה לנו את הביקור פה בארץ ועשינו לה כיף.
כן.
כן. נסענו איתה לכל מיני מקומות.
כן. אבל אנחנו בינתיים.
כן.
ברשותך.
ולפני שהיא נפטרה. לפני שנתיים.
כן.
היינו עוד פעם אצלה בווארנה.
מ-המ.
וש. שמה היא אירחה אותנו יפה מאוד.
כן.
הינה התמונה.
כן.
באמצע.
אז. אה. את בתור ילדה.
בתור נערה. אממ.
הרגשת נוח. הרגשת טוב בבולגריה.
רגע.
בתור יהודייה?
רגע אחד. יש לי זיכרון אחד לא נעים.
כן.
הייתי בגן. הייתי בת 5.
ולא היו לי חברות. אהה.
מהס. מהשכונה בגן הזה.
החברות שלו היו בנ. בנות 7.
הם כבר היו בכיתה א'.
אז התחלנו בגיל 7 את בית הספר.
כן.
ועל יד הבית הייתה גינה.
ובגינה עשו תעלת. אה. מים. מים זורמים.
אז. אהה. הי.
הילדות בנות ה-7 היו קופצות בקלות מגדה אחת לשנייה.
ולי קנו בדיוק אז נעלי בית.
והם. אה. פגעו בי. אמרו לי: "פחדנית".
קראו. אה. היה. אממ. אה.
אה. כינוי גנאי ליהודים. [משובש] (בולגרית) בבולגרית.
מה זה אומר?
צ'פוטקה זה. כמו שאנחנו אומרים גויה.
כינוי גנאי. יהודייה מסריחה. משהו כזה.
מ-המ.
אז קראו לי צ'פוטקה פחדנית.
אני פחדתי לקפוץ בגלל נעלי הבית.
אבל התאמצתי. קפצתי.
ונעלי הבית שלי זרמו עם המים.
זה סיפור שלכל הנכדים והנינים אני מספר.
הם אוהבים מאוד את הסיפור על נעלי הבית.
לא מצאתי אותם עד היום.
אז. אה. זה היה האינסידנט היחיד ש.
זה היה אינסידנט.
ש.
כן.
הריח מאנטישמיות?
מה?
ש.
ש. זה. אה. זה חרה לי.
שאלתי את אימא: "למה קוראים לי ככה?"
מ-המ.
אז היא אמרה לי.
זה מעניין: "כי ככה קוראים ליהודים וזה כינוי גנאי.
אבל אנחנו ספרדים. אנחנו מספרד.
זה לא שייך לנו. רק ל".
לאשכנזים?
"לאשכנזים".
כן? אז. אה. היו. היו יהודים ספרדים ויהודים אשכנזים?
אשכנזים. אבל בבולגריה האשכנזים לא היו מכובדים.
בסופיה. איפה שאנחנו גרנו. ב.
הייתה שכונה של אשכנ.
אשכנזים דתיים מאוד עם פאות.
מאין הם הגיעו?
והם היו. אנחנו לא. אני לא זוכרת.
פולין?
לא יו. לא. אני חושבת שהם היו במקור מבולגריה.
מ-המ.
והם היו מלוכלכים ועניים. והיו בזויים בעינינו.
מ-המ.
לכן אימא בגאווה אמרה: "אנחנו ספרדים".
אז האינטליגנציה הייתה ספרדית.
כן.
אלה היו אנשים שלמדו באוניברסיטה?
כן. כן. כן.
ו.
גם אני הספקתי ללמוד באוניברסיטה.
הת. התערבבו ב. ב.
כן. כן.
אוכלוסייה המקומית?
כן. עד שהבולגרים הוציאו אותנו מסופיה.
היו אנשים מכובדים גם בממשלה. יהודים.
זאת אומרת. יהודים גם במשרות ממשלתיות.
יהודים ו. כן. גם במשרות ממשלתיות.
כן.
אפילו היה שר. מישהו.
שר יהודי?
כן. כן.
כן.
היו מאוד מכובדים.
כן.
ו.
ואותם יהודים אשכנזים גרו בשכונה משלהם?
כן. בשכונה מאוד מלוכלכת ו.
ככה. ככה זה הצטייר בעינינו. אולי הגזמנו אבל.
כן. ואתם גרתם יחד עם. אה. בולגרים?
ל. ל. לא.
לא?
אנחנו גרנו ב. בשכונה יהודית של יהודים ספרדים.
בפאבלובו. זה 5 קילומטר מסופיה. זה.
אה. זה מין פרוור כזה.
מין פרוור כזה.
מ-המ.
כן. הייתי הולכת ברגל.
כן.
מבית הספר הביתה.
וזה לקח לי שעה. 5 קילומטר בשעה.
זה היה לרגל. לרגלי הוויטושה. ההר הזה על יד סופיה.
אני תמיד קוראת לגלבוע: "ויטושה שלי".
כן? היית. אה. פעילה בתנועת נוער. אסתר?
אה. כן. כש. כשנרשמתי לבית"ר. אז הייתי סגן מפקדת.
כן.
שמה התארים היו צבאיים.
כן.
מפקד. וגם סגן מפקד.
הייתה תלבושת. תלבושת אחידה?
כן. הייתה לנו תלבושת חומה כמו לנאצים.
כן. ועשו מסדרים?
כן. קראנו לזה מפקדים.
כן. לא מסדר.
בשומר הצעיר קראו לזה מסדר. אבל אנחנו בבית"ר.
אתם שמעתם על. אה.
ז'בוטינסקי? או ש.
בוודאי. אפילו הוא היה בבולגריה.
אה. הוא היה?
הכרתי אותו אישית.
כן?
לחצת לו את היד.
שמעת את. אה. הרצאה שלו?
כי הייתי כסגן מפקדת. כן. נאום שלו.
כן. ו?
הוא נאם מצוין.
התרשמת?
נאם מאוד. באמת.
כן.
הוא. הוא נאם בגרמנית ואני הבנתי את ה.
עברית הוא לא ידע.
בכל אופן. לא ידע לנאום בעברית.
והנושא הציוני היה.
היה.
אקטואלי מאוד.
היה על הפרק. כן.
כן. היו תוכניות לעלות לארץ ישראל?
כן. עובדה ששלחו אותי.
אה. עוד לפני העלייה.
הוריי עלו אחריי 3 שנים גם. רק ב-48'.
אה-הא.
אני עליתי עם עליית הנוער.
אבל מכיוון שהסרטיפיקט שלי היה כשהייתי עוד נערה צעירה.
כן.
וכשעליתי. כשיכולתי כבר לעלות.
הייתי כבר כמעט בת 20.
אה. ולא רצו לבזבז את הסרטיפיקט.
אז עליתי בתור מדריכה שלהם.
והיינו חודש ימים בדרך.
כן. זה אנחנו נשמע.
כן.
בהמשך. נשמע בהמשך.
אז היו חיים. אהה. די תוססים.
כן. בהחלט.
תנועת נוער. לימודים.
בהחלט. בהחלט.
שיעורים פרטיים.
כן. כן.
אני אינני זוכרת בדיוק באיזה תאריך היה.
הי. אה. הייתה תהלוכה של התנועות.
אה. היהודיות. כן. הציוניות.
איזה עוד תנועות נוער פעלו בזמן הזה?
אז היה השומר הצעיר. החלוץ קראו לזה.
כן.
כי היו גם ויצ"ו.
כן.
תנועת נשים.
ההורים שלך היו פעילים ציוניים?
לא.
אימא שלך לא.
לא. הם היו ציונים.
הייתה פעילה בוויצ"ו?
לא. לא. היה לנו אסון בבית עם אח חולה. אז הם.
אה-הא.
הם היו שקועים בזה.
הבנתי.
עד שהוא נפטר.
הבנתי.
מה עוד עשית בתור נערה?
בתור נערה?
נסעתם.
הייתי פעילה בבית הספר.
כן. בית הספר. נסעתם בק. ב. בקיץ. בקיצים. לנופש?
לא. הוריי לא הסכימו שאני אהיה במחנה קיץ.
אה-הא.
וזה נשאר לי כאב עד עכשיו.
כן?
שהיו יוצאים והיו מבלים ואני.
אה. נשארתי בבית.
מ-המ.
למרות שהייתי פעילה.
כן.
וכן הלאה.
הם חששו?
מה?
הם חששו. ההורים שלך?
כן. חששו.
כיוון שהיה לי אח חולה.
חולה. אז חששו עלייך.
אז מאוד חר. חרדו עליי.
כן. גם אני לא הייתי. הייתי רזה מאוד. ותמיד.
אה-הא.
קיבלתי. אני יודעת. ויטמינים או משהו. גם אז. אה.
כן.
עוד. אה. תמכו בי.
אז ד. דאגו לך.
כן.
אבל. אה. עם המשפחה.
הייתם נוסעים. אה. בקיץ?
כן. היינו נוסעים בקיץ.
לאן?
ל. ל. על יד. אה. וארנה היה מקום שקראו לו חולות הזהב.
עדיין קיים מקום. זה מקום קיט.
כן.
אז היינו נוסעים לשמה. כמה שבועות.
שבועיים או 3.
והיינו מבקרים בווארנה.
שמה הייתה לי חברה צ'כית.
מ-המ.
שהיא בתמונה פה.
והיא נפטרה לפני שנה.
הספקנו לבקר אצלה פעמיים.
מבית הספר. בית הספר הצרפתי.
כן.
בבית הספ. בכיתה שאני הייתי בה. מרביתן היו יהודיות.
ואחרי הגימנסיה הצרפתית.
את הספקת גם קצת ללמוד באוניברסיטה?
כן. שנה למדתי באוניברסיטה.
כן.
למדתי רפואה.
כן.
ואחר כך. כשהרוסים נכנסו.
אני לא יודעת למה לא י. לא יכולתי להמשיך.
לא. כשבאתי ארצה כבר.
מ-המ.
על סמך השנה הזאת.
הקיבוץ היה עוד בקריית חיים.
אה. רכז ועדת הביטחון שלח אותי לקורס לעזרה ראשונה.
רציני מאוד. קורס צבאי.
כן. קורס אחיות?
מה?
קורס לאחיות?
כ. אה. זה נקרא. אה. הייתי חובשת פלוגתית.
זה היה התואר שלי.
ועל סמך זה הייתי אחר כך אחות בקיבוץ במשך כמה שנים.
ולא יכולתי לצאת להמשיך ללמוד להיות אחות מוסמכת.
כי הייתי לפני לידה כשהקורס נפתח ומישהי אחרת נסעה. כן.
הבנתי. מ-המ. כן. עכשיו. על כל המצב באירופה.
מבחינת היהודים שהשתנה כל כך לרעה. משהו הגיע אליכם?
לא ידענו.
כשאנחנו. אה. כשגירשו אותנו מהבירה והיינו בברקוביצה.
שמעתי שמועות שיהודים מגרמניה. מאוסטריה או מפולין. אה.
כולם נשלחו לפולין. ולא ידעתי. במחנות.
זה מה ש. ופחדנו שגם אנחנו נהיה במחנות.
אני זוכרת שחברה שלי.
לא הייתה לה סבלנות והיא.
היא הצטרפה למורדים בולגרים.
והיא נהרגה בפעולה יום לפני שהרוסים נכנסו לבולגריה.
בת כמה היא הייתה?
בגילי. הייתי בת 18. משהו כזה אז.
כן. מה את יכולה לספר לנו על הגירוש?
איך זה התרחש? מי. מי ביצע אותו?
איך ביצעו אותו?
הגירוש מס. מהבירה?
כן. מסופיה.
אה. לא יודעת.
אני הייתי כנראה ילדותית מאוד.
לא. לא כאבתי את זה.
כאבתי רק את הפרידה מבית הספר. מהחברות שלי. מהכיתה.
כן.
לזה התגעגעתי ועל זה בכיתי.
כן. אבל. אה. מי. מי הודיע לכם את זה?
איך זה. איך זה נוהל?
כ. לא היה. אה. לא היה אלים.
לא.
כיוון שלא היה. נו. אה. גרנו בשכירות.
עזבנו את הבית.
וקיבלנו חלק מדירה באותה ברקוביצה.
שלשם עברנו.
אבל איך הגעתם? ברכבת הגעתם?
ברכבת. כן.
כן. ומה יכולתם לקחת איתכם?
כל כך לא היה לי חשוב שאני לא זוכרת.
לקחנו. אמרתי לך שלקחנו את הנפוליאונים מזהב.
כן.
הסתרנו אותם בגרביים.
אה-הא.
נתנו לי. ומייד כשהגענו אבי נלקח ל.
כן.
לעבודת כפייה.
לקחתם איתכם מזוודות. אה. כלי מיטה?
לקחנו מזוודות. כן.
כלי מיטה. בגדים?
כלי מיטה. בגדים.
אוכל?
לקחנו. כן. כמה שיכולנו.
כן. והייתה פאניקה?
אני זוכרת שלי הייתה מזוודה כבדה מאוד. לא.
הייתה פאניקה? אנשים. אה. פחדו?
מה. מה יקרה?
לאן ייקחו אותם?
לא פאניקה. אבל. אה.
אי שקט מפני אי הידיעה מה יהיה.
מ-המ.
פחדנו שישלחו אותנו לפולין גם כן.
כן.
שמענו כבר.
מה. מה בדיוק שמעתם על פולין?
מה. מה ידעתם אז?
שום דבר. ש. שזה לא טוב ליהודים.
אבל שום דבר אמיתי.
לא שום. משהו ספציפי.
לא הגיע אלינו. רק.
לא.
רק אחרי המלחמה. אני זו.
לא היו לכם קרובים במדינות אחרות באירופה?
לא. לא. לא. היו לנו מכרים ב. בבלגרד. בסרביה.
אה-הא.
אני זוכרת שאבא רצה שנעבור לשמה.
ואני לא רציתי.
אימא לא רצתה.
אז. אה. נשארנו.
אבל בברקוביצה יצאתי לעבוד.
רגע. אז. אז עזבתם את הבית.
עז.
לקחתם איתכם מזוודות.
כן. קיבלנו חלק מדירה בברקוביצה אצל יהודים.
זה היה רובע יהודי.
או רק דירה של יהודים?
לא היה ר. אה.
היה רובע יהודי.
אבל זה הפך לרובע של מגורשי סופיה.
אה-הא. כן. היה ציבור גדול?
תראי. אה. אני כנראה הייתי כל כך ילדותית.
כל כך לא. לא מעורה רגשית במה שקורה ליהודים.
אה. לא שמת לב למה שקורה?
לא שמתי לב. דאגתי ל.
אנשים. איך הם התנהגו ברכבת?
האם הם. אה. בכו?
האם. אה. היו אנשים שהתאבדו?
ל. אה. לא. אה. התאבדות?
כן. שמעתי על מישהו שהתאבד.
אנ. מהצעירים. רבים. אה. עלו לבלקנים.
עם. עם החברה הזאת. ולחמו יחד עם.
אה. מורדים בולגרים.
צעירים. מה זה? 17? 18?
כן. גם אני רציתי. אבל.
אה. הוריי לא נתנו לי כי הייתי בת יחידה.
כן.
ושם עבדתי.
בתור מה?
בבית מלאכה לסרטים למדביקי זבובים.
הייתי מורחת את הסרטים בדבק.
וזה כבר אחרי שהיה לי אות הקלון.
טלאי צהוב.
ועברתי דרך חורשה ששמה היו.
הייתה מפקדה של גרמנים.
וכשעברתי. אני קיפלתי את הדש.
הם לא ידעו שאני יהודייה.
והיו כל כך אדיבים.
היו מצדיעים לי.
כן. " [משובש] (גרמנית)".
אה. הרבה יותר מהחיילים הרוסים שנכנסו אחר כך.
הרוסים אנסו ו. מה הם לא עשו?
היו פראיים לגמרי.
כן.
אז. אה. מה אני יכולה.
עכשיו. ב. בברקוביצה. אה.
הייתם. אה. הרגשתם איזשהו סגר?
הייתם חופשיים לצאת ולבוא מתי שאתם רוצים?
כן. כן. כן.
רק הייתה. הייתה שעה ש. אה. שעת ערב.
עוצר.
עוצר. כן. ב.
מה. מה עם קניות בחנויות?
קניות בחנויות?
קניית מזון. קניית דברים אחרים?
הייתה איזה חנות שהיינו קונים שמה.
אני לא יודעת אם זה היה רק ליהודים.
זה חנות ספציפית ליהודים?
מה?
זאת הייתה חנות ספציפית ליהודים?
לא זוכ. את זה אני לא זוכרת.
מ-המ.
לא.
עכשיו. איך מבחינת ה.
המצרכים. היה מספיק? היה מחסור?
לא. היה מחסור.
במה?
אני זוכרת ש. כשאבי היה במחנה עבודה.
הייתי אוכלת רק לחם וד. ודברי חלב.
בשר לא היה.
לחם וגבינה. לחם וחלב.
זהו. זה מה שהיה לה לאכול.
והלחם היה איכותי?
מה?
לחם אמיתי?
לא. לא. לא.
אה. טוב ששאלת אותי.
לא יכולת. זה היה לחם תירס.
מ-המ.
והוא היה לח. רטוב ממש.
אז אני אכלתי רק קצת מה.
מהקצה.
מהקצה הקשוח.
מ-המ.
זה היה קשה מאוד.
לא טעים.
אוי. אז רזיתי. הייתי בתת משקל.
רזיתי וחליתי בשחפת.
על זה אני עדיין מקבלת פיצויים.
מ-המ. ותנאי המגורים ב.
בדירה הזאת שגרתם. אפשר היה לחמם.
היה לנו חדר אצל איזה יהודים.
אפש. היו מיטות?
הי. היה מיטות?
כן. אני. הייתה מיטה כפולה ואני ישנתי עם ההורים.
שירותים? ש.
מה? אבל אבא לא היה.
שירותים היו בחוץ.
מ-המ. כן. מתי. מתי.
אה. גייסו את אבא שלך?
אני חושבת שמייד ב-43' כשג.
שהגעתם?
גירשו אותנו. כן.
כן. והיה לכם איזשהו קשר.
אה. של מכתבים?
ידעתם איפה הוא נמצא?
מה הוא עושה?
כן. כן.
זמן רב גם שמרתי על המכתבים שלו.
כן?
כן.
מה הוא סיפר? מה. מה. במה הוא עסק?
תראי. הוא השתחרר די מהר.
מכיוון שלגמרי במקרה.
גם הוא לא ידע.
לא היה סוכר אז.
והמתיחו ל. אה. התחילו להמתיק בדבש.
מ-המ.
ולו הייתה אלרגיה לדבש.
הוא לא ידע על זה.
מ-המ.
אבל אחרי כמה פעמים הוא התעלף.
איבד את ההכרה. שחררו אותו.
והוא חזר. הוא בא להיות איתנו בברקוביצה. ואז עברנו לרוסה.
מכרנו נפוליאון. נסענו.
איך היה לעזוב את. אה.
כן.
את המקום?
כן.
ולחזור חזרה?
נסענו לרוסה לבני משפחתנו.
אה-הא. ומה עם הדירה שהייתה לכם שם?
איפה ג. שגרתם שם? לא. שם?
לא זוכרת. אה. לא זוכרת אם.
אם היינו משלמים שכר דירה או לא.
זה היה חדר קטן.
אבל ברוסה קיבלנו דירה יותר.
אצל קרובי משפחה. יותר גדולה.
ואני. שמה אני עבדתי במשהו אחר.
אבל אני לא זוכרת. לא זוכרת.
תקופה.
במה עבדתי ברוסה.
איזה תקופה?
מה?
כמה חודשים?
מספר חודשים?
אני חושבת שיותר.
שנה. עד ש.
אה-הא.
עד שהרוסים נכנסו ב-9 בספטמבר.
מ-המ. ת. תאמרי לי בבקשה. אסתר.
קיבלת. אה. משהו תמורת העבודה שלך?
כן. כסף.
כסף?
כן.
גם. אה. ב. בבית מלאכה ל. לסרטים קיבלת כסף?
כן.
ואביך קיבל תמורה כשהוא עבד.
אה. בעבודות כפייה?
לא. לא.
לא קיבל.
לא. אה. משהו עשיתי לא טוב.
כן.
זה בסדר?
רק. תרימי את הרגל.
אה. כן.
עכשיו. חזרה לרוסה. אפשר היה ברכבת?
ברכבת נס.
עדיין היה קו פעיל?
מה השאלה? ד. אני. יש. אה.
זאת אומרת. עדיין הרכבות פעלו?
כן. כן.
כן. עכשיו. בתקופת המלחמה.
הרי הבולגרים. מה לעשות.
היו בני ברית של הגרמנים.
כן.
השתנה היחס כלפי היהודים?
כ. אה. היו מקומות שכן.
אבל אנחנו לא הרגשנו.
אני זוכרת. כשהיינו ברוסה.
את ההפצצות של בעלי הברית ברומניה.
ומכיוון שרוסה היא ממש מול עיר גירגו. ג'. ג'יורג'יו.
כן. כן.
ברומניה. היינו רואים את הלהבות ואת.
מ-המ.
ואז היינו מתחבאים. היה מקלט. היינו יורדים למקלט.
ואני. אה. לא נתנו לי. ההורים.
הייתי מציצה לראות כש.
אה. נפלו שמה פצצות.
ידוע לך אם היו יהודים שברחו לרומניה?
לרומניה?
כן.
אה. לא. ידוע לי משהו אחר.
דוד שלי. אחי אבי.
שגר ברומניה. בא אלינו. ברח משמה אלינו.
כן. כן.
בג. בגלל ההפצצות והמלחמה.
כן.
אצלנו היה שקט.
עכשיו. הבולגרים לא.
לא הציקו לנו.
לא. לא שינו את. אה. יחסם ליהודים?
לא.
לא באו בטענות?
עד כמה שאני זוכרת.
אצל. אנחנו לא הרגשנו.
מ-המ.
להפך. הרגשנו מעין אחווה.
השתתפות בצער. כן. התנצלות.
עדיין הייתם עם הטלאי הצהוב?
כן.
כשחזרתם.
כן.
כן. ואבא שלך עבד ברוסה כשחזרתם?
אני לא זוכרת.
אני יודעת שאני עבדתי.
אולי גם אבא עבד. ממש לא זוכרת.
ואיך. איך היה מצבכם הכלכלי בתקופה הזאת?
אנחנו גרנו אצל קרובים.
לא שילמנו שכר דירה.
אכלנו את הנפוליאונים. לא היה. אה. תראי. היה.
מה שאת הרווחת.
היה מחסור לכולם.
כן. מה שאת הרווחת לא הספיק למחייה?
לא. לא. לא.
הייתם צריכים להשתמש בנפוליאונים.
לא. דברים קטנים.
כן.
להפך. אימא רצתה שאני אשמור.
שיהיה לי כסף שנשתחרר.
מ-המ.
ואכן ככה זה היה.
כן.
אז. אה.
היה. היה מושג להורים.
אה. מה קורה בחזיתות? אה. מה המצב?
כן. כן. אבי הקשיב לרדיו אצל שכנים.
מ-המ.
והיה מדווח לנו.
כן.
אני זוכרת ש.
אני זוכרת את זה.
כשהרוסים נכנסו לברלין. כמה שמחנו.
וכמה חיכינו שגם בעל.
אה. בעלות הברית ייכנסו.
כן.
זו הייתה חגיגה גדולה.
כן.
ואחר כך הכול הסתדר.
כן. אבל את אמרת שהצבא הרוסי לא התנהג. אה. משהו.
נכון. נכון. אבל שמעתי על זה. לא.
מ-המ. לא נפגעתם?
לא חוויתי.
אתם לא.
לא.
לא נפגעתם.
לא.
מ-המ.
לא.
כן.
מה שכן היה קשה.
כשחזרנו לסופיה. לא הייתה עבודה לאבא.
ובדירה שאנחנו גרנו גרו אנשים אחרים.
ואז הייתה תקופה קשה מבחינה כלכלית.
והם לא היו מוכנים.
מה?
לא היו מוכנים למסור את הדירה?
להחזיר את הדירה?
זאת לא הייתה שלנו. הדירה.
אה. לא הייתה שלכם.
לא. לא. אנחנו. אמרתי לך. שחיינו מהדירה שמכרנו.
מ-המ. כן.
וכיוון שהיה לי סרטיפיקט חיכיתי לאפשרות של עלייה.
את קיבלת את זה בתור פעילה בתנועת נוער?
כן.
כן.
בדיוק.
כל הזמן המשכת להיות פעילה בתנועת נוער?
כן.
כן?
כשבאתי ארצה. שלחו אותנו.
ארגנו גרעין בולגרי ושלחו אותנו למעברות.
ואז ניתקתי את הקשרים עם בית"ר.
והייתי פעילה בהחלוץ.
בהחלוץ היו כל התנועות הציוניות ה. השמאליות יותר.
כן. ולמה. למה עשית את זה?
מה?
למה ניתקתי את הקשר עם בית"ר?
תראי. מעברות זה קיבוץ של השומר הצעיר.
כן.
אה. היו שמה המון בולגרים.
אז רצית להיות עם ה.
המייסדים היו בולגרים.
כן. עם החבר'ה.
והיה לכם טוב מאוד שמה.
מ-המ.
והיו נ. אה. היו.
היה נוער. אז הצטרפתי אליהם.
כן.
כן. אחר כך עברתי למרחביה.
כן.
ושמה האיש הזה לקח אותי.
כן. אז. ר. אה. כמה. כמה משפטים על הנסיעה.
איך. איך התארגנתם בעליית הנוער? ואיך. איך הגעתם?
זה היה. זה היה סיוט הנסיעה.
נסענו ברכבת עד. היינו צריכים להגיע.
נסענו שבוע ימים ברכבת עד הגבול הסורי.
ובגבול הסורי לא נתנו לנו לעבור דרך סוריה.
והיינו שבוע ימים שמה.
והיהודים שגרו שמה נתנו לנו אוכל.
שבוע הם. סיפרתי לך על הגיבץ'.
החזירו אותנו ל. אממ. לאיסטנבול.
באיסטנבול היינו. אני חושבת כ-10 ימים.
חילקו אותנו למשפחות יהודיות באיסטנבול.
איך הם קיבלו אותכם?
מה?
איך הם קלטו אותכם?
טוב מאוד היה.
אני הייתי במשפחה נחמדה מאוד.
אפילו התאהבתי באחד הבנים.
זה לא עזר לי כלום. אבל.
כן.
ואחר כך עלינו על אונייה. ואז התחילו הצרות.
לא יודעת מה. האונייה הייתה מאוד.
אה. מאוד ישנה.
כל הזמן. והייתה מאוד מלאה מעל ה.
מעל המותר?
יכולת הקליטה. והסתובבנו ב.
אני זוכרת שהיינו. אני לא יודעת אם ברודוס או ב.
אה. אה. עשינו. אה.
לא הייתה נסי.
חניות ב.
לא הייתה נסיעה חלקה לארץ.
לא. לא. לא. המון זמן.
כן.
המון זמן.
המון זמן כמה?
נ. אני יודעת ש. חודש ימים.
אבל מתוך החודש הזה זה היה גם השבוע על הגבול.
אה-הא.
אה. כמה שבועות.
כן.
נסיעה ש. אה. זאת אומרת. הפלגה שאפשר לעשות.
כן.
אותה ביומיים. 3. מאסיה הקטנה לתל אביב.
ולא היה מספיק מזון?
לא היה מספיק מזון.
לא. היינו רעבים.
היה טיפול רפואי?
היה טיפול רפ. אני הייתי האחות.
אחות?
החובשת הפלוגתית שמה.
כן?
כן. זה מעניין.
כמה שהייתי חולנית בילדות.
שם הייתי היחידה שלא חליתי.
האחריות. אה. הבריאה אותך.
אני יודעת מה. יכול להיות.
כולם היו חולים. גם ברכבת וגם באונייה.
ואת היית בכושר?
ואני טיפלתי בהם.
היו לך תרופות? היה לך ציוד?
מה?
היה לך ציוד?
היה. אני יודעת מה היה לי?
כנראה. זה. זה לא.
נתתי כדורים. חבשתי פצעים.
כן.
היה. היה ציוד.
והגענו לתל אביב.
כן. ולא היה.
ולא נתנו לנו לרדת.
אה-הא.
אני זוכרת. אה. דודה שלי. אחות אבי.
אחות אבי. שעלתה ארצה כמה שנים לפנינו.
ראיתי אותה בנמל תל אביב עם ביתה.
עם בת דודתי.
באו לקבל.
רצו לקחת. לקבל אותי.
לא נתנו לנו לרדת.
החזירו אותנו לחיפה.
והיא נסעה לחיפה.
שאמרו להם. כן.
ושם קיבלה אותי.
ונסעתי בפעם הראשונה במונית.
אה-הא.
מחיפה ליפו.
כן.
זהו.
שם זאת הייתה.
ואני זוכרת שכתבתי להוריי.
קבוצה בולגרית.
שנסעתי במונית. זה היה לי.
ביג דיל. נכון. בשלב הזה.
אסתר. ידעת כבר לדבר עברית?
למדתי. אבל לא ידעתי לדבר עברית.
לא ידעת. כמה זמן לקח לך.
אה. להשתלט על השפה?
במעברות למדתי.
מ-המ.
אחר כך במרחביה אריה לימד אותי.
כמה חודשים כבר יכולתי.
לדבר?
אני זוכרת שחליתי בצהבת במרחביה.
טיפלתי בילדים כל.
נדבקתי בצהבת. אה. נגיפית.
כן.
וחליתי. ואז אריה בא ללמ.
חילקו את הגרעין הבולגרי לחבר'ה שכל אחד לימד.
וכך נוצרו כמה זוגות.
אחד מהם זה אנחנו.
כן. מתי התחתנתם?
מה?
מתי התחתנתם?
התחתנו ב-48'. אם אני לא טועה. כן.
אנחנו קודם הספקנו לגור שנה.
ועשו חתונה. אז היו עושים חתונה משותפת.
כן.
של כמה זוגות.
כן.
והתחתנו. ושנה אחר כך נולד בני הבכור.
כן. איך קראתם לו?
קראנו לו גדי. וכתבתי להוריי שהבן הראשון
לא ייקרא על שם אף אחד מבני המשפחה.
מ-המ.
והוא עכשיו חבר שריד.
מרכז את הרפת בשריד.
וזהו. יש לו. הוא. אה.
יש לו 2 ילדים מנישואים שניים.
ו-2 בנות גדולות מנישואים ראשונים.
כן.
אנחנו בקשר עם כולם.
כן. יש לכם עוד ילדים. אסתר?
כן. יש לנו פה הבן השני.
כן.
יוסי.
יוסי?
כן.
כן.
שהוא. הוא מורה.
עובד במסילות. עובד עם. עם ילדים אוטיסטים.
קודם היה מורה בכיתות.
אחר כך לקח את האוטיסטים.
כן.
והוא עוזר לנו מאוד.
כן.
זה מאוד חשוב לנו.
ביתו גרה על ידינו עם הנ. נינין. נין ונינה.
יפה.
מקסימים. אז אנחנו מאושרים איתם.
כן.
ויש לנו בן שלישי.
כן.
והוא גר בגבעתיים.
איך קראתם לו?
הוא צלם. שלום. על שם אחי שנפטר.
אני זוכרת שכשהוא נולד ונתתי לו את השם.
אבי כתב לי: "תודה על שהחזרת לי את בני".
וזה הוא כתב לי בעברית.
לא ידע. אבל את זה הוא. הוא שאל ו.
כן.
אז שלומק'ה זה יש לו.
הוא נשוי לאישה מרוסיה. מהעלייה הרוסית.
שהיא במקצועה רופאת שיניים.
אבל לא רצתה ל.
לנבור בפיות של אנשים.
אז היא עובדת במקצוע בתור בודקת צילומי שיניים.
מ-המ.
מרוויחה קצת פחות מרופא שיניים.
אבל היא שקטה יותר.
כן.
ובני זה הוא צלם מקצועי.
צלם טלוויזיה. הוא עובד בעובדה.
לא פעם רואים את שמו.
כן?
על המקרן.
יפה.
בפעם האחרונה אפילו. אה. דיין. אמ. אמ. הודתה לו בשם.
אה. של. שלום רופאייזן על הצילומים בהונגריה. שהיו בבודפשט.
אה. על ה.
כן.
על הפשיסט.
היה.
האנטישמי שחזר. אה. בתשובה.
כן. כן.
ואת. אסתר. במשך השנים. את עבדת בתור אחות?
אח. עבדתי כמה שנים בתור אחות.
כן.
עד שבלי. ולא הייתי מוסמכת.
ומישהי אחרת נשלחה. היא חזרה.
אני לא רציתי להישאר שנייה במרפאה.
גם לא היה מקום.
כן.
ועבדתי כמה שנים במטבח.
אבל העבודה במטבח לא הייתה מקצועית.
גם אין לי נטייה לזה. רק שטפתי רצפות.
לכן. אהה. יצאתי לקורס ל.
בעליית הנוער בירושלים למדריכי נוער.
זה היה קורס נפלא.
הייתה שנה ראשונה.
ולמה נפלא?
כי שמה קיבלו הכשרה כל הגדולים של.
שמרצים באוניברסיטת ירושלים עכשיו.
מ-המ.
לייב. 2 הלייבוביצ'ים הם היו מורים שלי.
גם הוא וגם נחמה לייבוביץ'.
ועוד אחרים. כן.
כן. אז זכיתם.
מפורסמים. היה קורס נפלא.
כן.
ואז קיבלתי. כשחזרתי קיבלתי חברת נוער.
מ-המ.
עבדתי איתה 5 שנים.
כשהם סיימו. הם רצו מאוד להישאר ברשפים. גם אני רציתי.
אבל התנועה. בהסכמת רשפים. הסכימה שהם.
אה. עוברים לאחד הקיבוצים.
שכחתי איזה. ב. קרוב לחדרה.
מ-המ.
וכתמורה אנחנו קיבלנו.
אהה. קבוצה פולנית.
הפולנים שלנו הם במקום חברת הנוער שלי.
פולנים פולנים?
לא. לא.
יהודים?
יהודים מפולין.
אה-הא.
כן.
כן.
והקיבוץ הסכים לזה.
והיום. אה. אסתר.
יש לך. אה. פעילויות שאת עושה באופן קבוע?
לא. אני כבר בת 88. כבר 15 שנה גמלאית.
הייתי פעילת תרבות. ארגנתי ערבי שבת.
והייתי מזכירת קיבוץ כמה שנים.
ואחר כך מה עשיתי?
אה. אחר כך הייתי פעילה בגבעת
חביבה שנה שלמה. ארגנתי קורסים. הרציתי.
באיזה תחום?
ב. באיזה תחום הרצאתי?
אני חושבת שסיפרתי על בולגריה.
אה-הא.
בערך מה שאני מספרת לך.
כן.
על התקופה הזאת.
אבל ארגנתי הרצאות של אנשים אחרים.
כן.
כן. לימדתי עברית. למדתי ולימדתי עברית.
לימדתי עברית ליודעי עברית. לימדתי דקדוק.
יפה.
ממש אני. אני חולת דקדוק.
כן?
בכל השפות שאני יודעת.
זה מכניס סדר בראש.
כן. זה נכון.
אז בקיצור. היית אישה מאוד עסוקה.
את עדיין אישה עסוקה.
כן.
את.
עכשיו אני עובדת עם משפחתי.
כן.
עושה חיים.
כן.
מ-המ.
גם זה חשוב.
מטפלת בבעלי.
אה.
הוא חולה.
אנחנו לקראת סיום.
אנחנו לקראת סיום. אסתר.
היית רוצה לומר משהו אישי. אה. לילדים?
לבנים שלך?
לנכדים? לנינים?
אנחנו משפחה מבורכת.
יש לנו 3 בנים עם משפחות מוצלחות.
עם נכדים מקסימים.
אבל מי שממלא אותנו עכשיו זה הנינים.
אפילו לא הנכדים.
הנכדים בעלי משפחות.
מי שם עליהם?
כן.
הנינים הם מקסימים. מקסימ. גל.
גם של אלה שאינם בקיבוץ.
כן.
ב. אה. נכד אחד של הבן הבכור שלי. הוא בארצות הברית.
מ-המ.
הוא נולד בארצות הברית.
ככה שהוא אזרח. אה. אמריקאי.
אז הוא עושה עסקים שמה.
כן.
ואחותו שהיא בשריד.
היא סיימה תיכון ועכשיו היא בעיינות בשנת שירות.
ועוד לפני שתתגייס לצבא.
היא רוצה לנסוע לאחיה לעשות קצת כסף.
היא לא אזרחית. אה.
כן.
אמריקאית.
תודה רבה. אסתר.
שהזמנת אותנו וסיפרת לנו איך היה בבולגריה.
איך עברתם את המלחמה שם.
[כך במקור]
זאת אימי.
היא הייתה אישה ב.
בעלת חיים טראגיים.
גם בנעוריה. אח ואחות נפטרו משחפת.
וגם כבוגרת. אחי היה חולה 8 שנים ונפטר.
מה השם שלה?
מה?
איך קראו לה?
שרלוטה. [כך במקור] אבי ז'ק סלומון.
[כך במקור] ביקור בבולגריה.
בווארנה. ב-2012. אצל חברתי מירוסלבה.
בתמונה בעלי. אני.
מירוסלבה. נכדתי בעמידה ונכדתה.
[כך במקור] תמונה משפחתית.
אה. כל 3 הבנים. משפחותיהם. נכדים וחלק מהנינים.
[כך במקור] כנ"ל. משפחתי. נכדים ונינים.
Testimony of Esther Ernestina Rufeizen née Solomonova, born in 1925 in Ruse, Bulgaria, about her experiences in Sofia and Berkovitsa Daughter of a secular Sephardi family in Ruse; father is a German merchandise agent; witness studies German; active in the Betar movement; good relations with the neighbors; plans to immigrate to Eretz Israel; moves to Sofia; deported to Berkovitsa when the war breaks out; wears the yellow star; works at a fly-trap ribbon factory; father sent away to forced labor; Allied bombardments; liberation; back to Sofia; activity in Youth Aliyah and the Hehaluts movement; travels by train to Syria ahead of immigration to Eretz Israel; back to Istanbul; immigrates to Eretz Israel by sea in 1945; adjusts to life in Eretz Israel
item Id
10836134
First Name
Ernestina
Esther
Last Name
Rufeizen
Maiden Name
Solomonova
Date of Birth
1925
Place of Birth
Ruse, Bulgaria
Type of material
Testimony
Language
Hebrew
Record Group
O.3 - Testimonies Department of the Yad Vashem Archives
Date of Creation - earliest
12/02/2014
Date of Creation - latest
12/02/2014
Name of Submitter
רופאייזן אסתר
Interview Location
ISRAEL
Connected to Item
O.3 - Testimonies gathered by Yad Vashem
Form of Testimony
Video
Dedication
Moshal Repository, Yad Vashem Archival Collection
The transcription of this testimony was made possible with the assistance of the Conference on Jewish Material Claims Against Germany, Supported by the Foundation Remembrance, Responsibility and Future (EVZ) and by the German Federal Ministry of Finance