Online Store Contact us About us
Yad Vashem logo

Testimony of Joseph Veis Tzakhor, born in Topolcany, Czechoslovakia, 1934, regarding his experiences as a child in Topolcany, the Novaky camp, and using a false identity in the mountains

Testimony
null
null
null
התאריך היום ה' בשבט תשע"ד. 6 בינואר 2014.
ראיון עם מר יוסי צחור. יליד טופולצ'אני צ'כוסלובקיה. 1934.
הראיון נערך על ידי נאווה גיבורי מטעם יד ושם ומתקיים בביתו.
יוסי באיזה שם נולדת?
נולדתי בשם וייסבלטר.
באיזה תאריך?
אבל. אה. אני רוצה להסביר רק.
שם סבי היה יוסף ואני נקרא על שמו.
ולכן קוראים לי היום יוסי. כן.
תכף נגיע למשפחה. באיזה תאריך נולדת?
נולדתי ב-24 לאפריל 1934.
איפה נולדת?
נולדתי בעיר טופולצ'אני.
שהייתה תחת שלטון?
שהייתה תחת שלטון צ'כוסלובקיה.
נשיא צ'כוסלובקיה. שבמקרה הרחוב שלי נקרא על שמו. מסריק.
בוא נדבר על המשפחה שלך.
כן.
נולדת למשפחת וייס מצד אבא.
תכף נדבר על המשפחה של אימא.
איך קראו לאבא שלך?
אבא שלי קראו. אה.
בעברית נחמן. בלועזית פרדיננד.
במה הוא עסק?
הוא היה בעל חווה.
חקלאי.
חקלאית. כן ב.
בטופולצ'אני?
בטופולצ'אני. כן.
ממה שאתה יודע. המשפחה של אבא במקור היא משם.
חייתה באזור הזה יותר מדור אחד?
היא חיה באזור הזה יותר מדור אחד.
אבל האמת אני לא יכול לבסס את זה.
הערכתי שיש שם איזשהו קשר לכוזרים.
מ-המ. למה להערכתך בכל זאת?
אה. מראה. אה. אני.
זאת אומרת זה משהו שאתה עוסק בחקר ה. תולדות המשפחה?
לא אני לא. אבל. אה. פשוט יש משהו ב.
בזיכרוני. לא יודע בדיוק להסביר את זה.
אנחנו למשל. אה.
רוכבים טובים מאוד. אה.
עבדך הנאמן הוא רוכב טוב.
גידלתי סוס פה בחצר 30 שנה.
נולד פה ומת פה.
אה. אבי זיכרונו לברכה היה רוכב טוב.
מ-המ.
היינו רוכבים יחד גם פה. גם בארץ.
וגם בחו"ל. וזה חלק מ.
אז כשאתה אומר שאבא היה ח.
בבעל חווה. והוא.
כן.
י. הוא. גם ההורים שלו.
הסבא שלך היה בעל חווה?
לא סבא שלי היה.
זאת אומרת היה כן בעל חווה בחלקו.
והיה גם. אה.
היה לו אטליז. את יודעת משהו.
ולא הכרתי אותו כי הוא נפטר לפני שנולדתי.
אלא רק בסיפורים. כן.
אימא מה היה השם שלה?
אימא הייתה. אה.
כלומר שם הנעוריה היה מנדל. בלנקה מנדל.
היא נולדה בכפר על יד טופולצ'ני.
איפה שהוא נולד גם אבא שלי.
מ-המ. איך קראו לכפר?
כפר הזה קראו. קורשופצה.
קורשופצה.
קורשופצה. ובכפר הזה היו הרבה הרבה יהודים.
עכשיו פה בנהריה חיו מספר משפחות מהכפר הזה.
אוקיי.
ו.
אז.
כן.
חייתם בחווה.
החווה זה שטח כמו שכשאתה אומר לי חווה בעצם שטח פרטי.
בהחלט.
ואדמה. ובית על האדמה.
כן.
וזה ב. ב. בתוך התחום של.
אה. המוניציפלי. של. אה. טופולצ'אני.
של העיר כן. טופול. עיר טופולצ'אני.
היא הייתה עיירה של בערך. אה. 10 אלפים תושבים.
זאת אומרת זו לא עיר גדולה מאוד. אה.
המיוחד בה היה ששליש מהעיר הזו היו יהודים.
אה. עד כדי כך שבחגים.
חגי ישראל העיר הייתה משותקת.
זאת אומרת. אה. לא נפתחו שום.
אה. כלי. שום מקומות מסחר לא.
אה. לא עבדו. וממש הייתה אווירה של חג.
מ-המ. ב.
כן. אני מדבר על לפני המלחמה. כן.
וזה. ו. זה מאוד מעניין ואני רוצה שתרחיב כאן.
אבל אני רק שואלת.
זה זיכרונות שלך או זה ידע שיש לך היום על העיר הזו?
לא. לא כ. הכל אצלי זיכרונות.
אבל.
אגב יש לי זיכרון לא רע.
אני בהחלט זוכר מגיל 4. 5 פרטי פרטים.
טופו. טופולצ'אני. עיירה עם. אה. נוכחות יהודית ברורה.
כמה בערך יהודים חיו שם בין 2 מלחמות עולם?
אה. בין 2 מלחמות עולם חיו שם.
אה. בין 3.000 ל-4.000 יהודים.
מ-המ.
אה.
שאתה אומר טופולצ'אני. אתה
רואה בעיניים שלך תמונות של המקום הזה?
בהחלט. אה. אני רוצה לומר לך ככה ה.
בית הכנסת המרכזי היה שלישי בגודלו בכל צ'כוסלובקיה.
מ-המ.
גם בגודלו וגם ביופיו.
אמנם הוא נהרס לגמרי במלחמה.
זאת אומרת. אה. על ידי המקומיים.
אחרי שנכנסו נאצים.
אה. אספו את כל הציוד של.
לאט לאט.
כן.
אנחנו מדברים על לפני המלחמה.
כן. בהחלט.
אז בית כנסת. אה.
מאוד ידוע. גדול.
אה. מפואר אולי.
כן.
ה. המשפחה שלך.
כן.
המשפחה שלך משפחה. אה.
דתית. אורתודוקסית או מסורתית?
מסורתית. בוא נגיד ככה. אה.
זה קצת קשה להסביר את זה במושגים של היום כי לאבי היה.
היה מקום קבוע בבית הכנסת.
אפרופו לי יש גם מקום קבוע בבית כנסת פה.
אה. אפרופו המקום הזה אני
אחזור ואני אסביר לך למה יש לי את המבנה הזה.
מ-המ.
כי אני. אה. הכל קשור אחד לשני.
אבל. אה. הוא לא היה האמת. לא.
לא הלך עם זקן ולא זה. הוא. אה.
הלך בשבתות לבית כנסת.
ועד כמה שאני זוכר הוא היה מניח תפילין בבית. כן.
אבל. אה. לא. לא.
לא מה שהיום נקרא חרדים.
מ-המ.
בשום אופן לא.
כי בצ'כוסלובקיה היו יהודים.
היו הרבה קהילות שמאוד אורתודוקסיות.
כן.
אתם לא.
כן. ה.
אז היו לכם שכנים שהיו?
או. ופה אני אציג לכם שכן. אה.
ממש גדר. שקראו לו דויטש. זה יהודי.
אה. מאוד חרדי. הוא היה רב דויטש.
היה לו 11 בנים. ומה שאני זוכר שכל.
כל 11 בנים היו עם זקנים. כולם היו.
היה לו בית כנסת בחצר.
ובאמצע החצר היה לו גזיבו כזה קצת גדול.
ואני לזכרו בניתי את זה.
אז זה היה הרבה יותר גדול מה שזה.
ואני הושפעתי מאוד מאותו.
אה. הרב דויטש.
הייתי יושב על הברכיים שלו. כי זה היה ממש.
הייתי עובר גדר ונמצא אצלו.
אה. על מנת להסביר לשאלה שלך.
יום אחד היה לו תנ"ך קטן.
לאותו. אותו רב דויטש. היה לו תנ"ך קטן.
ואני ביקשתי לקבל ממנו את התנ"ך הזה.
אז הוא אמר לי: "כן. אני אתן לך אותו בתנאי אחד.
אם תלך. תעשה קרחת ותשאיר את הפאות".
אני רצתי ממנו ישר למספרה.
שכחתי לכבות. כן.
למספרה. ואמרתי לספר קרחת ותשאיר לי פאות.
הספר היה יהודי ברור לך.
אז הוא אומר לי: "אבא מרשה?"
אמרתי לו: "בטח". בקיצור. זזש. פאות.
רצתי בחזרה לרב קיבלתי את ה.
רגע רגע. גם אני רוצה לשאול כאן.
זאת אומרת היו לך פאות?
לא באותו רגע היה לי. אני מסביר.
היית. באתי לרב.
אמרתי לו: "תן לי את התנ"ך הקטן הזה".
מ-המ.
אז הוא אמר לי: "לך תסתפר קרחת ותשאיר את הפאות".
אז רצתי לספר ונשארתי עם פאות כאלו קטנות.
לא חשוב מה שהיה לי.
חזרתי הביתה. חזרתי ישר אליו.
קיבלתי את התנ"ך. הוא זה.
הוא אמר לי: "יופי. יופי.
יופי". באתי הביתה. אבא אומר: "מה זה?"
התחלתי לגמגם. "בוא הנה שב".
ציק ציק ציק. הוריד לי את הכל ונגמר הסיפור.
מ-המ.
כן. אז על מנת להסביר. את יודעת זה.
למרות שהוא היה ביחסים טובים מאוד עם ה.
עם הרב דויטש והכל. אבל.
לא היינו עד כדי כך חרדים ש.
אה. אני אלך עם פאות.
אני אגיע למשפחת דויטש בהמשך.
כן. אבל רציתי להסביר. כן.
בוא נדבר קצת על החווה.
החווה מה. מה היא מייצרת?
מה מגדלים שם? מי עובד שמה? איך היא מתנהלת?
כן. אה. ככלל עובדים שם הגויים.
ואני אפילו זכרתי שמות של חלק מהגויים שעבדו.
שהיו זה. אז היו שם פרות.
והיו סוסים. והיו שדות. והדברים.
ולאן הלכה התוצרת? מה גידלו שם.
אה. ירקות. כחיטה?
לא. אה. את מה שאני זוכר סלק סוכר.
וחיטה. ופרות חלב.
לאן הלך התוצרת. אני לא עד כדי כך יכול להגיד לך.
הייתם משפחה שאתה יכול היום להעריך אותה
כמשפחה מבוססת מבחינה כלכלית?
בהחלט.
מסודרת?
בהחלט. בהחלט. משפחה מבוססת.
מ-המ.
בהחלט. עכשיו לאחי. לאבי היו עוד 2 אחים ואחות בעיר.
2 אחים ואחות ש. אה. נהרגה באושוויץ.
אה. ל-2 האחים יש בן.
לאח אחד פה בזיכרון יעקב.
ובן. לשני יש בברטיסלבה.
מ-המ.
זאת אומרת. אה. הם.
הם גם היו קשורים לחווה באיזשהו אופן.
או שפשוט חיו בשכנות?
הם לא חיו. הם חיו באותה עיר אבל לא היו.
למעט הדודה שהיא. היא גרה בתוך החווה.
זה היה. אה. נפוץ באותם זמנים שיהודים החזיקו בקרקעות?
ב. בהחלט. בהחלט.
מ-המ.
בהחלט. לא רק שזו מדה.
אני הייתי אומר אפילו מבחינה היסטורית.
אה. הרבה מאוד יהודים חיו לפני זה בכפרים.
בשלב מסוים מהכפרים עברו לערים. לפאתי הערים.
אה. למשל. אה. באותה עיר.
אוקיי אני. אני רוצה לעסוק במשפחה שלך.
כן.
לא ב. אה.
לא בהיסטוריה.
לא בהיסטוריה.
כן.
אז בכל אופן האדמות האלה ממש היו שייכות לכם או שאבא
היה סוג של אריס או מישהו שהחזיק אותן עבור מישהו אחר?
לא. אה. זה היה שלנו.
שלכם.
כן.
איפה למדת? הלכת לבית ספר?
או. אני למדתי בצורה מסודרת בכיתה א'.
מ-המ.
כיתה א' זה היה בית ספר יהודי.
אמרת בית ספר יהודי.המורים והכל. כל.
בית ספר יהודי אמיתי.
אה. אני חם. אה.
בית ספר הזה למדתי בכיתה א'. ואני מוכן לומר לך שבחיי
המאוד לא מסודרים זה היה בעצם הבית ספר היחידי שלמדתי בו.
אה. אז למדתי בכיתה א' כי. אחרי זה.
למה בית ספר יהודי?
למה ההורים שולחים אותך לבית ספר יהודי?
כל היהודים למדו בבית ספר יהודי.
מ-המ.
לא היה דבר כזה. בעיר שלנו.
בעיר שלכם.
לא יודע אם.
אז בטח.
היה בית ספר יהודי גדול מאוד. מאוד. אה.
מ-המ. כל המקרים שלכם. כל החברים.
כל האנשים שפקדו את הבית. כולם היו יהודים?
או של. היו לכם גם קשרים עם גויים?
אה. אני חושב שעם גויים היו בעיקר קשרים. אה. עסקיים.
של עבודה. כן.
עבודה. עסקיים דברים כאלו אבל החברים היו יהודים.
כשאתה אומר בית ספר היהודי.
כן.
ובאיזה אופן. כאילו במה לדעתך אם אתה יודע הוא התייחד.
חוץ מזה שהאוכלוסייה של התלמידים הייתה יהודים.
למדו שם משהו שקשור לתרבות היהודית?
אה. אני אגיד לך ככה. הבית ספר ל.
אני מדבר על כיתה א'. אה. צריך להבין את זה.
זאת אומרת הבית ספר למדו דברים רג. אה.
רגילים.
רגילים. אה. מה שאני זוכר
היטב שהיו גם שעה בשבוע של למידת תנ"ך.
מ-המ.
אבל את התנ"ך היינו מתרגמים אנחנו לגרמנית.
זאת אומרת היה לנו תנ"ך שהיה בחלקו עברית. ובחלקו גרמנית.
ועליי. אני זוכר טוב מאוד
שהיינו צריכים לשים יד על הגרמנית.
לקרוא בעברית. ולתרגם את זה לגרמנית.
ואם הייתי מציץ ככה היה בא מורה עם מקל.
טאק על היד.
כן. אז היינו. איך היינו קוראים.
היינו קוראים בראשית [משובש] (גרמנית).
בצורה הזו היינו מתרגמים.
כן.
אה. את התנ"ך.
זה. זאת אומרת בלי שתביני את ה. את ה.
זה בעצם אומר גם.
כי היינו בהשפעה גרמנית.
מ-המ.
אה. בבית דרך אגב דיברו.
אה. 3 שפות. גרמנית.
הונגרית וסלובקית. אני יודע את
שלושתם למרות שאני לא משתמש בהם. כך שהיום.
מ-המ.
אה. גרמנית אם הייתי ח. עכשיו נמצא ב.
הייתי בגרמניה לא מזמן.
אבל אם הייתי חי שם חודש ימים הייתי חוזר.
אה-הא. אה-הא.
כי פתאום זה חוזר לי.
כמה ילדים הייתם בבית?
אחותי ואני. אחותי פה בנהריה.
היא צעירה ממך? היא.
לא. מבוגרת ממני.
מבוגרת. בכמה שנים?
ב-5 שנים.
אז משפחה יהודית בטופולצ'אני. 2 ילדים.
חינוך יהודי. קשר לתרבות. חגים חגגתם?
וודאי. וודאי. וודאי.
למרות שהיית צעיר כשכל האירועים
הפוליטיים משנים את אורח החיים. אה.
ארץ ישראל הייתה בתוך ה. אה.
בתוך השיח. בתוך ה.
היו מזכירים את פלשתינה. ארץ ישראל?
כן. אה. קודם כל אם לא
היו מזכירים אז הגויים היו מזכירים לנו.
מ-המ.
למשל הצעקות שהיינו חוטפים זה: "יהודי לך לפלשתינה".
כשהיום מדברים על פלסטינאים לי זה מאוד משונה.
כן.
כי יש לי פה דרכון.
שאני שומר אותו כשבאתי לארץ שמה
היה כתוב מצ'כוסלובקיה. פלשתינה.
למרות שזה היה אחרי קום המדינה.
זה מה. זה אני.
מ-המ.
הגעתי פה בתחילת 49'. זאת אומרת כשיצאתי.
כן.
מצ'כוסלובקי. עוד לא היה ישראל.
מ-המ. מ-המ. נכון. נכון.
אבל. אה. כתוב לפלשתינה.
ה. ב. בהקשר הזה שהגויים אומרים: "יהודי לך לפלשתינה".
מ. האנטישמיות הייתה קיימת שם בשלבים הראשונים?
מ. אנטישמיות הייתה קיימת מאוד.
מ-המ.
אבל מכיוון שבשלבים האלו של טרם מלחמה.
אה. הגויים היו תלויים בכלכלית ביהודים.
ולכן. אה. הם.
אתה. אתה מדבר איתי על
ניתוחים שמתאימים לספרי ההיסטוריה. אני שואלת.
כן.
ברמת המפגש האישי.
אני אומר ב. בהחלט.
אתה יכול להגיד שהיה. אה. אנטישמיות. ש.
שחשתם. שנזרקו הערות לכיוון שלכם?
נזרקו בהחלט הערות. כל הזמן. בהחלט.
גם בעידן של מסריק לדעתך?
כן. גם בעידן של מסריק. בהחלט.
מ-המ.
בהחלט. בהחלט. אבל. אה. זה היה לא. לא.
ובכל זאת אבא אני מניחה עובד איתם.
עם הפועלים שלו.
כן.
ויחסי העבודה הם בסדר?
ואנחנו מסתובבים חופשי בעיר והכל זה ובטבע.
מ-המ.
טיולים והכל. אני למשל אתן לך דוגמה. אה.
בנושא הזה בתור ילד הייתה לנו עוזרת.
מטפלת בבית. כן.
נוצרייה. והיא כל הזמן רצתה לסחוב אותי.
הייתה במרכז העיר. כנסייה.
עד היום היא קיימת שם.
והיא הייתה רוצה לסחוב אותי לשם.
אבל ההוראות של אבא שלי היו: "שאתה עובר ליד כנסייה.
אתה מסתכל לצד שני".
מ-המ.
זאת אומרת אסור להסתכל לשם.
אז. אה. היה שם טיילת כזו לפני הכנסייה.
כל פעם הייתי מסתכל ככה והיא רצתה שאולי ניכנס וזה.
אמרתי: "אבא לא מרשה". כן.
אני מדבר על גיל 4 משהו כזה. אז. אה.
הרי אתה יליד 34'. אה. ר.
רגע אני אחזור לסיפור שסיפרת על המטפלת ועל הכנסייה.
מה לדעתך עומד מאחורי זה.
גם איזשהו חשש שאבא לא סומך על העוזרת ש.
שאולי תכניס אותך לתוך ה. הכנסייה.
או חינוך יהודי. אתה רואה כנסייה תביט לצד שני?
אלו היו כל מיני מנהגים.
למשל מנהגים היו שאם היית עובר.
אני. פשוט ראיתי את זה מהמבוגרים. כן.
עובר ברחוב ובא מולך כומר.
זה עושים טפו טפו טפו. 3 פעמים.
זה היה מנהג. כן.
בדיוק כמו שהיה מנהג שבא מנקה ארובות.
היו תופסים כפתור למזל.
מ-המ.
והיו כל מיני מנהגים כאלו. סליחה.
בשנת 38'. 9.
כבר מתחילים האירועים הפוליטיים בצ'כוסלובקיה.
ונדמה לי ש. אה. צ'כוסלובקיה. שס.
אממ. נחלקת. שסלובקיה מקבלת עצמאות ב-39' או 40'?
40'. כן.
40'. עבורך כילד בן 6. אתה יליד אפריל. זה
בטח לא משהו שאתה יכול להעיד עליו או לזכור אותו.
אני יכול להעיד ולזכור אותו בהחלט בכמה מושגים.
קודם כל אני קלטתי על השיחות שהיו בבית.
מ-המ.
בין הוריי לבין החברים.
לבין משפחה. זאת אומרת כל מי שבא.
והתחילה להיות אווירה מאוד לא. אממ.
אווירה קשה זאת אומרת הם דיברו.
אה. על דברים לא טובים.
ת. בוא תנסה איזה.
כן.
ל. להביא לי דוגמה כי באמת יש הרבה שאומרים: "הייתי ילד.
אני לא יודע". אבל אתה אומר: "אני כן.
אני זוכר שהיה משהו".
"אני זוכר שהאווירה השתנתה".
"אני זוכר שעובר על ההורים משהו".
"אני זוכר שאני מזהה משהו".
כן.
מה עובר על ההורים? מה אתה מזהה?
מ. אני מזהה קודם כל שיחות שהיו מאוד ככה כבדות.
מאוד כבדות. ו. ועל מה ש.
מה שמתרחש. ואני זוכר על
מושגים של נשיא סלובקיה שהוא היה כומר.
מ-המ.
ו. וקראו לו טיסו והיו אומרים שזה שונא יהודים.
הכל. אני כל זה שמעתי.
אני לא ראיתי את טיסו הזה בחיים שלי.
אבל שמעתי את כל זה.
ואיפה הזמנים שמסריק היה בא. עובר בעיר.
מ-המ.
היה בא. ו. וכולם היו צוהלים.
ופתאום השתנו הדברים לגמרי. כן.
הדברים השתנו עד כדי כך שבשלב מסוים.
אה. אולי קצת יותר מאוחר.
התחיל המשלוח לזה. לאושוויץ.
אנחנו נלך.
כן.
עקב בצד אגודל. אז 1940 חלוקת. אה.
סלובקיה. וסלובקיה נהיית עצמאית
ועולה שלטון פשיסטי וקורה משהו.
אתה אומר דבר ראשון אתה זוכר משהו שמדברים עליו בתוך הבית.
מה קורה לחווה?
חווה נשארת בשלבים האלה לתפקד בדיוק כמו קודם?
בינתיים כן.
מ-המ.
בהחלט.
הפועלים ממשיכים להיות פועלים?
כן.
אבא ממשיך לנהל את החווה?
כן. אני לא בדיוק יכול.
זאת אומרת. אה. כי ה.
ה. קצת קשה לי הל.
להיכנס לנושא הזה. עד כדי כך כי.
יש איזשהו אירוע לפני הגירושים ולפני.
אה. 42'. בוא נקרא לזה עד 42'.
יש איזשהו אירוע שאתה זוכר שממחיש שזה לא אותו דבר?
אולי בית הספר. הוא ממשיך לפעול כרגיל. בית הספר היהודי?
אה. בית ספר. אה. יהודי. אני אחרי כיתה א'. לא מפסיק לפעול.
מ-המ.
זאת אומרת הוא. הוא מתפרק. הוא.
הוא. מפסיק להיות בית ספר.
ובעצם לא הלכתי יותר לבית ספר.
זאת אומרת.
כן.
אנחנו יכולים להסיק מזה שזה לא.
שכנראה נאסר עליכם.
כנראה.
נסגרו המוסדות היהודים.
כן. בהחלט.
אתם לא יכולים להצטרף לבית ספר לא יהודי.
לא יהודי. וודאי שלא.
ואז אתה לא לומד.
ואחותך שהיא מבוגרת ממך ב-5 או 4 שנים?
אה. זאת אומרת אם היא.
שנת 40' אני חושב שפשוט. אה.
מ-המ.
זהו זה. אה. הסיבה.
מה המרחק בין החווה לבין העיר עצמה?
אה. החווה הייתה בפאתי העיר.
אה-הא.
כן. אבל כל העיר לא גדולה. זאת אומרת זה לא.
זאת אומרת ברגע שיצאת מפתח הבית היית בתוך העיר?
כן. בהחלט.
מ-המ. אז אין בית ספר.
בתי הכנסת ממשיכים כרגיל ל.
להיות מרכז. אה. חברתי תרבותי כזה?
כן בבית כנסת עוד ממשיכים ללכת לבית כנסת. בהחלט.
פרנסה באותה רמת חיים?
מ. מ. כפי שאני זוכר. כן.
מ-המ.
עוד לא. לא היו שינויים.
אבל בעיקר היו חששות גדולים מאוד. כן.
מ-המ.
זה. זה מה שאני זוכר. אה.
חששות. בוא. בוא נפרק את זה. חששות ממה?
נגיד לובשי מדים. נגיד. אה. צווים.
חוקים. חקיקה אנטי יהודית. אה.
אם יש משהו שאתה יכול. אה. להגיד.
אני לא יכול להגיד. אה. לא.
בוא. בוא נגיד.
אז מה אתה עושה. עד אתמול היית בבית ספר.
למדת. ופתאום מה?
עוזר לאבא? עובד? יחד עם אביך בחצר.
ככל הנראה פחות מסתובב בעיר. יותר מפחדים לצאת. אה.
מ-המ.
אסור ללכת לבד אלא רק עם אבא.
ו. ו. אה. פתאום הכל הולך ומצטמצם.
הפועלים ממשיכים להיות חלק מהחיים שלכם?
עד כמה שאני זוכר. כן. אבל באיזשהו שלב זה. זה נעלם.
מ-המ.
למה אני לא יכול להגיד לך.
אה. איפשהו באמצע 42'. מרץ.
אפריל 42' זה הזמן שמתחילים לאסוף יהודים.
בהתחלה יותר את הצעירים.
אחר כך את המבוגרים. גירושים ב. ב. אה.
כן.
עד 42' יש לנו שנתיים שאתה אומר שהם.
יש חשש באוויר אבל השגרה ממשיכה להתנהל.
כן. אבל אני מודד מה אני זוכר מהשיחות במשפחה.
איזשהו שלב מסוים שבו. אה. אמרו שייקחו נערות.
מ-המ.
לעבודה. והיה דיון שהייתה דודה צעירה שלא הייתה נשואה.
ואמרו בואו נחתן אותה.
מ-המ.
ש. שלא ייקחו אותה.
זה אני למשל זוכר כנושא שהרבה דנו על זה.
מאוחר יותר. אה.
פורסם שכל. כל הנערות לא נשואות עליהם להתייצב.
מ-המ.
אה. באיזשהו מקום לרישום.
זה בחודשים שהזכרתי קודם. מרץ.
אפריל 42'.
כן. אה. ה. מה שאני זוכר מה. בערך.
אותה דודה לא נשואה.
כן.
אתה יכול להעריך היום בת כמה בערך היא הייתה?
18.
18. אז זאת הקבוצה מגיל 16 נדמה לי עד 26.
או עד 28 אפילו.
כן.
של נשים שנתבעות ללכת לעבודה.
כן. כן.
ואותה דודה היא. ממה היא מתפרנסת עד אז.
היא חיה עם הסבים שלך?
אה. לא היא חיה עם ההורים שלה. כן.
עם ההורים שלך. בחווה.
עם ההורים שלה. כן.
אה. עם ההורים שלה.
ההורים שלה. אה.
מה שכן אני עושה עוד מעט דבר כזה. אה.
פורסם אז וזה נשאר לי בזיכרון שכל.
אה. נערה שצריכה ללכת היא צריכה לבוא עם מזוודה.
מ-המ.
ששוקלת 20 קילו. זאת אומרת. ואז.
אה. מתחיל במשפחה.
מתחילים לרוץ ומזוודה ומה מכניסים.
והיו דיונים שלמים מה להכניס בפנים.
והיום אני מסתכל על זה בצורה אחרת.
אבל אז זה השיא ה.
שיא הבעיות. זאת אומרת ה.
מ-המ.
איך להכין את המזוודה שזה יהיה מוכן.
אה. אותה דודה דרך אגב. אה.
הגיעה לאושוויץ והיא חיה את כל
תקופת אושוויץ והיא מתה פה בארץ.
כן. אממ. עברה את הכל.
בי. בגלל שאתה מאזכר את זה.
תכף נחזור לסיפור שלך.
בעצם אתה מדבר על מה שנהוג לומר אוספים את
הבנות ואת הבנים הצעירים מסלובקיה ושולחים אותם למחנות.
את הבנות שולחים לאושוויץ. ו.
כן.
הם מגיעים לשם ב-42'.
למעשה הן מקימות את המחנה.
הן בונות אותו. הם האסירות הראשונות.
כן. בהחלט.
מכל יהודי אירופה שמגיעות למחנה.
כן. אולי עוד לפני זה רציתי לומר היו.
וקשה לי בדיוק לזה. אבל.
אה. אספו בעיר.
אני לא יכול לב. להגיד אם זה היה 39' או 40'. 41'.
מ-המ.
את הגברים.
ואני זוכר שאבא שלי גם כן.
41'.
כן. נלקח לעבודה. לעבודות.
אה. מין עבודות כפייה כאלו שהם היו.
מ-המ.
צריכים לעבוד. עד כדי כך שאני ה.
הלכתי אפילו לבקר ל. ל.
הוא היה בבוקר יוצא לשם ובערב חוזר.
איפה. במה הוא עשה? מה הייתה העבודה?
מה. מה הם נדרשו לעשות?
לנקז איזשהו נחל.
כן. בעבודות. אה. סתמיות.
מ-המ.
ואני בתור ילד.
הם הלכו עם איזשהם. אה. מגן דוד או?
כן וודאי. וודאי וודאי. מש.
משנת 40' כולל אני.
כל אחד שיצא לרחוב הלך פה עם. אה.
מגן דוד צהוב. מה?
תזיז את היד מהמיקרופון.
אה. כן. סליחה. ה. הלכו עם מגן דוד.
זאת אומרת. בעצם לא הזכרת את זה קודם אבל
יש חקיקה שחובה על איך.
יש וודאי. וודאי. וודאי. ובהחלט.
מה. מה מותר. מה אסור.
כן. אה. תשמעי.
שוב פעם. בתור ילד.
אז כשאבא הולך לשם ואתה נוסע לבקר אותו.
הוא גם ישן שם. הוא לא חוזר?
לא. לא הוא חוזר הביתה כל ערב.
ו.
אז כל הגברים באים לשם עובדים.
ותחת השגחה של. אה.
גרדיסטים קראו לזה שזה. ה. ה. משטרה ה.
הפשיסטית.
פשיסטית. כן. וזהו. ו. הוא מת.
זה אולי שלב שכבר לא הייתי. לא.
אתה זוכר איך הם היו לבושים?
רגיל. אב.
שחור?
לא.
לא. הגרדיסטים?
הגרדיסטים שחור. בהחלט.
עכשיו. אה. סליחה. זה כבר שלב שבו לא הייתה חווה.
אני לא יכול בדיוק לבוא לומר לך באיזה שלב העסק התפרק?
למ. למעשה מה שאתה אומר שבאיזשהו
שלב אבא נלקח לעבודות כפייה.
הוא לא יכול היה להחליט אם הוא רוצה או לא.
המשמעות של זה שהוא גם לא היה בחווה. משמעות שאין חווה.
כן.
אז מאיפה הפרנסה לדעתך?
אה. אין פרנסה אז. אין פרנסה.
לא רק שזה משהו שאני לא יכול
בדיוק לבוא ולציין את זה כעובדה.
אבל באיזשהו שלב דובר על זה שאת החווה העבירו ל. ל.
גוי.
לפו. פועלים הנאמנים שהיו שם שב.
אחרי אם יעבור הזעם.
יהיה אפשר לק. משהו כזה.
מין כנראה.
כן.
אני אומרת כנראה כי את ה. מ.
הרבה מאוד פעמים נאסר על יהודים להיות בעלי עסק.
כן בהחלט.
ואז מעבירים את הבעלות באופן רשמי.
כן.
למישהו שהוא נאמן לך והוא לא יהודי.
כן.
וככה זה מתנהל.
בשלב מסוים גם את הבית שבו גרנו
העבירו לבעלות של נוצרי שהוא היה ידיד.
אה. במירכאות או בלי מירכאות.
אבל. אה. זאת אומרת. אה.
אסור היה שזה יהיה בית.
זאת אומרת אנחנו גרנו שם.
כלומר מנשלים את היהודים.
כן.
מהרכוש שלהם.
מרכוש בהחלט. בהחלט. בהחלט.
מעסקים. מהבית.
הכל זה.
לאט לאט כל הזכויות שלהם.
כן. כן. כל זה אני בתור ילד. אה.
באמת חש את זה וזה.
אבל. אה. זהו.
לא מכיר את הפרטים המדויקים.
לא וודאי שלא יכול להכיר.
אז כנראה שהחווה כבר לא בבעלותכם.
והבית גם אם אבא נותן למכרים.
כן ברור.
הוא נאלץ לתת את הבית.
כן. כן בהחלט.
או באופן רשמי. וכשאבא שם ב.
בעבודת כפייה זה באזור טופולצ'אני?
כן. בהחלט. זה. זה.
אה. אמרת קודם.
זה מאוד מרגש היה לשמוע כמה המשפחה הייתה עסוקה ב.
ב. בתרמיל הזה שצריך לקחת.
כן. בהחלט.
כלומר יש כאן הרבה אי ידיעה מה בכלל הולך להיות שם.
נכון. נכון. אה. אני אקדים.
זאת אומרת אני. את המאוחר.
אני רוצה לומר לך שבשלב מסוים. ו. אה.
רק בשביל להסביר את זה.
כשכבר אושוויץ הייתה קיימת ברחו משם 2
אנשים תושבי טופולצ'אני. והגיעו לטופולצ'אני.
תכף יש על זה גם ספרות כתובה.
הגיעו לטופולצ'אני וסיפרו מה קורה שם.
היהודים אמרו: "זה. זה לא יכול להיות דבר כזה".
א. אני נורא מבקשת. אה.
שגם. שהדברים האלה שתספר אותם הם.
בבוא הזמן.
לא. הם. רק אם הם באמת חלק מהזיכרון שלך.
כן מה ז.
כי אנחנו יודעים שברחו אנשים.
ואנחנו יודעים שהי. יהודים לא יכלו להאמין לזה.
כן. אני.
אבל אם אתה מספר על זה וזה שלך.
זה שווה פי כמה מבחינה היסטורית.
כן אני אגיד לך למה. למה זה שלי. מכיוון שאני.
אה. ישבתי עם משפחה כשדיברו על זה.
הבנתי.
כן. זאת אומרת. אני לא ראיתי את זה.
אבל אמרו. אמרו אפילו את השמות.
מ-המ.
אנשים שהיו מוכרים.
אמרו: "אבל זה לא יכול להיות מה שמספרים זה".
ו. ישבו במש.
בוא נ. בוא נדבר על מה שמספרים.
כ. כיוון שכבר הזכרנו את 42'.
הזכרנו את העבודות כפייה של אבא ב-41'.
וב-42' את הבת דודה או הדודה שנדרשה להתייצב.
מה השיח בין אנשים?
מה אומרים על זה שאת
כל החבר'ה הצעירים שולחים לעבוד באיזשהו מקום.
ואף אחד לא יודע בדיוק איפה המקום הזה?
מה הדיבורים. גם אושוויץ עוד לא הייתה קיימת אז.
לא במושגים [משובש].
כן. הדיבורים הם כל הזמן של. אה.
חששות. מה. מה קורה. מה יקרה.
וכל הזמן דיברו. ואת רואה שפתאום ששש.
מדברים יותר בשקט. וכבר לא חופשי.
יש משפחות למשל. המשפחה שלכם שחושבים.
אולי בכלל נשלח את הדודה למקום אחר
ששמה היא לא תהיה מוכרחה להתייצב?
לא. לא היה דבר כזה. קודם כל. אה.
היא. איך אני אסביר את זה. ה.
ה. לא היו. לא היו פתוחים לעולם הרחב.
כן זאת אומרת. אה. ה.
המסגרת שלנו הייתה.
כאן צריך להדגיש שעוד לא היה אושוויץ.
כן.
הם נסעו לאושוויץ כשעוד לא היה אושוויץ.
לא היה. זאת אומרת. אה. הם הלכו לעבודה.
אוקיי.
לעבודה. אז אמרו טוב אז ילכו לעבודה ויחזרו.
אהל מבינים שזה מבשר רע. שיש לזה.
שלא. שזה לא טוב שפתאום לוקחים את כל החבר'ה הצעירים האלה.
בנות ובנים. ילדים בני 16 ומשהו.
לא זה כל הזמן זה אמרו. זה איך.
וודאי שזה ב. דברים חמורים.
אני. אני אהיה יותר קונקרטית.
כן.
היה פחד או שהפחד עוד לא הספיק.
רגע זה מישהו בש. [כך במקור].
שאלתי קודם פחד. מתי.
אה. יש ה. הרגש הזה.
החוויה הזו היא מתעוררת.
מתחילים להרגיש סוג של.
של פחד. של. של טרור. של. אה.
כן. אני. יש שלב מסוים שהתחילו לאסוף את היהודים.
מ-המ.
זאת אומרת. זה.
אני שוב פעם מדבר על עצמי. אני.
ככה.
כי. אה. אה. אה.
מצוין.
פתאום. אה. נהיה דבר ואולי הדבר ה.
הקשה ביותר בשבילי כילד
היה כשבאו לקחת את משפחת דויטש. השכנים.
הייתה גדר של לוחות עץ בינם לבינינו שהיו חריצים והיו.
ואני הסתכלתי וראיתי את כל הס. כל המחזה הזה.
קודם כל. אה.
הדבר ראשון היה להם כלב זאב.
שהוא היה משוחרר היא כלב. אה.
תשחן. ובאו הגרדיסטים.
אה. וירו בכלב קודם.
הביאו את כל הגברים.
העמידו את כולם. ואני את זה ראיתי.
כולל את הרב. וחתכו להם את הזקנים במקום.
זה היה בשבילי דבר.
אה. מאוד קשה.
אממ. חתכו להם.
הורידו להם את הזקנים. וצחקו.
ולעגו להם. אה. הרביצו להם ולקחו אותם. את כולם.
אמרת שהם היו כמה. 8?
11 בנים.
11 בנים.
אה. דרך אגב זו הייתה משפחה.
משפחת דויטש הזו הייתה משפחה עשירה מאוד.
פרט לזה שהיה להם בית כנסת משלהם.
היה להם. אה. יקב משלהם. יקב יין ממש. אה.
היה להם גינת ורדים עצומה.
אצלי יש חלק מהנושא כפ.
מהזיכרון. כולל מהריחות של הוורדים אני זוכר.
ואני. אני מגדל כאלה.
אה. והם נלקחו. נלקחו ישר לאושוויץ.
ושם נגמרו למעט בן אחד שנשאר
חי והוא היה בסופו של דבר במאה שערים.
מ-המ.
שם הוא חי ושם הוא נפטר.
אה. אלו היו תקופות שהיו כנסים ב.
בארץ של יוצאי טופולצ'אני.
בוא נחזור ל. לקטע הזה.
והוא היה שם.
אז אתה מספר.
כן.
שאנחנו בעצם. אתה מדבר על התחלת האיסוף של היהודים.
והגירושים שלהם מהבתים.
כן.
למחנות. וכשאותו בוקר מגיע ואתה צופה ב.
בגרדיסטים נכנסים אליהם הביתה.
אתה מבין מה. מה אתה מבין ממה שאתה רואה?
ש. מה שאני מבין שזהו זה.
אתם באיזושהי ציפייה שזה גם יבוא אליכם?
וודאי. וודאי וודאי.
כלומר זה כבר קורה. כבר שומעים על זה?
קורה. קורה. אה. שכן הזה. ומשפחה זו וזו.
ושוב אני חוזרת לאותה שאלה.
כן. כן.
כי אולי. מה אנשים אומרים לעצמם?
מה עושים עם האנשים האלה.
באו ולוקחים את כל משפחת דויטש לאן?
אף אחד לא יודע.
אתם לא.
לא יודעים. לא. לא הייתה אינפורמציה כזו.
מ-המ.
אה. לא הייתה תקשורת. אבל זה לא.
אז בעצ. האבא עדיין במחנה עבודה או שהוא כבר חזר הביתה?
לא הוא. עוד המשיך לעבוד.
אבל התחילו דיונים אצלנו. אה. מה עושים.
אז. אה. בשלב מסוים כשלקחו את.
אה. משפחת דויטש.
אז אבא הסתתר בבוידעם.
כן. כי חששו שהם באים גם אלינו.
מ-המ.
ו. ב. היו דיונים מה עושים.
חלק מהמשפחה הועבר לנובקי.
מ-המ.
לנובקי. נובקי היו 3 מחנות.
היה מחנה ריכוז ששמה היו מגיעים.
שחלק משם היו עוברים לאושוויץ.
וחלק משם הולכים ל-2 מחנות
נוספים שהם מחנות עבודה שבהם עבדו.
אה. לטובת המשטר ה.
הפשיסטי. לטובת גרמנים פשוטו כמשמעו.
אני גם אסביר אחר כך מה.
אה. מכיוון שחלק במשפחה. אה.
בעיקר מצד. אה. האימא הועבר לנובקי.
אה. הייתה החלטה שאנחנו רצינו גם כן לבוא לנובקי
כי זה כאילו מן הרגשת הצלה. אה.
במקום שייקחו אותם למקום שאנחנו לא יודעים איפה זה.
הנובקי זה היה גם לא רחוק מטופולצ'אני.
ובשלב מסוים. אממ.
אמרו ש. זאת אומרת אבא אמר: "אנחנו
נוסעים לנובקי". הזמינו מונית.
ואני זוכר את עצמי שעוד הולך בחווה בזה.
בכל הפינות ובכיתי.
זאת אומרת נפרדתי מהמקומות האלו כילד.
כי הבנתי שאני יותר לא חוזר לשם. זאת אומרת. אה.
יכול להיות שההחלטה.
הרצון של ההורים שלך להצטרף למשפחה
בנובקי נבעה מזה שהייתה תקשורת והם שמעו מההו.
מהקרובי משפחה שזה לא נורא הדבר הזה?
אה. אני לא יכול להגיד לך.
מ-המ.
אני לא יכול להגיד לך. זאת אומרת אני לא.
אולי זה מה שאני רק יודע.
אתה אומר שהם הזמינו מונית.
זה אפילו לא כאילו באו לקחת אותם.
לא. לא. לא. זה בי. אנחנו הלכנו.
ביוז.
ביוזמה שלנו. יוזמה שלנו לשם. אה.
על מנת שלא ייקחו אותנו ל.
ל. ברכבות למקום אחר. אני זוכר שהיום ש.
שהגענו לנובקי והיינו שם.
אה. במחנה הריכוז הזה.
וניסו ליצור ההורים עם ה. אה.
אחים של. של אימא שהיו בתוך הזה.
מחנה. במחנה הם היו. אה.
בעלי תפקידים?
הם היו כנראה בעלי השפעה.
אה-הא.
אחד מהם היה רופא.
ואחד היה זה. זאת אומרת היה להם.
אה. אה. מעמד קצת זה.
והם התחילו להשפיע שם על מנת שיעבירו אותנו למחנה עבודה.
ולא למקום אחר. ואכן הועברנו למחנה עבודה.
איזה מחנה. בנובקי?
בנובקי. כן.
זאת אומרת כשאתה אומר.
מחלק את נובקי ל-3 מחנות.
כן.
זה חלוקה פנימית שאתה עושה?
לא. לא. לא.
מ-המ.
היה אובייקט ראשון.
אובייקט שני. אובייקט שלישי.
אבל. אבל אנחנו אומרים בשם כולל הכל נובקי.
רק היו בתוכו אגפים או. או.
לא. ממש מחנות נפרדים.
מ-המ.
כן. היו 3. היה אחד שזה היה מחנה ריכוז.
2. ו-3 שזה היה מחנות עבודה.
מ-המ. אז היית.
זה היו כל אחד היה מגודר לחוד.
מ-המ.
והכל בהחלט.
איך אתה. ב. בשבילי.
תסביר מה ההבדל בין מחנה ריכוז נובקי למחנה עבודה נובקי?
אה. שבמחנה עבודה עבדו.
מ-המ.
פשוט עבדו. גם אבא וגם אימא עבדו.
במה?
אה. אימא עבדה היא תפרה תיקים.
תיקים. אה. מין חגורים לצבא גרמני עד כמה שאני זוכר.
ואבא. מה. אני אפילו לא יודע במה הוא עבד. לא יודע.
והילדים. אתם. אתה. אחותך?
ילדים. אה. אממ. זה. זה ילדות שלי.
זאת אומרת זה קשה לי ה. ה.
אני ראיתי את זה בחלק אפילו כחיים טובים.
מ-המ.
כי זו. אה. זו הילדות שלי.
זאת אומרת היו שם. אה.
איפה גרתם? בוא. בוא נעשה. לאט לאט.
כן.
הכניסו אתכם לאן? צריפים? בתים?
אנחנו גרנו היה. אה. צריף ארוך. ארוך כזה.
שהיו בו מיטות 2 קומות וגרו בתוך זה גרו.
יחד עם משפחות נוספות?
וודאי. וודאי. בהחלט. אה.
מה היה. אמרת שבסך הכל יש לך גם זיכרונות סבבה משם.
הכל בסדר.
כן. אני אתן לך דוגמה באמת.
היה. אממ. פסי רכבת כאלו צרים בין המחנות.
ועל זה היו קרונות כאלו נוסעים.
ואנחנו בתור ילדים היינו קופצים על זה.
ונהנים מזה. כן. ה. אה.
אפשר היה לעבור ממחנה 2 למחנה 3 ולהפך חופשי.
מ. בוא. בוא ננסה למצות את הדבר הזה.
מבנה כזה גדול שיש בו הרבה מאוד משפחות.
הגברים והנשים ביחד? משפחות?
כן. משפחות. משפחות.
הגברים והנשים הולכים לעבוד מדי יום?
כן.
הכלכלה. האוכל שאתם אוכלים.
מי דואג לזה? איך דואגים לזה?
ה. היה מין. אה.
מטבח?
מט. מטבח משותף כזה.
מ-המ.
אני לא יכול אפילו להגיד לך בדיוק האמת.
לא. לא בדיוק בזיכרוני נשאר.
הילדים בבוקר משחקים אחד עם השני?
כן. ובשלב מסוים ארגנו שם בית ספר כזה.
שבו למדנו קצת. כן.
מ-המ.
ומכל הדברים. מן תעסוקה כזאת.
כאילו אפילו אפשר להגיד סדר יום.
פחות או יותר קבוע.
כן. בהחלט.
מישהו משתדל שהחיים יראו.
כן. זה היה בהתחלה.
בשלב מסוים אפילו הייתה התקדמות. זאת אומרת.
אה. עשו אחרי זה הפרדה בתוך הצריפים.
מקרשים בין משפחות למשפחות.
מ-המ.
אה. עד שבא יום אחד.
זה דווקא ביום כיפור.
שבו עשו מסדר של כל המחנה.
ועמדנו. עמדנו. עמדנו הרבה מאוד שעות.
עד כדי כך שאני נרדמתי על הרגליים של ההורים שלי.
ואיפשהו בחצות הקריאו את השמות של האנשים שהולכים לאושוויץ
גם ממחנות עבודה.
מ-המ.
אה. כשאני התעוררתי. אה.
אז הי. טוב זה אין מה לעשות.
זה חלק בחיים.
שלום. קבוצה כאילו.
אה. מה שרק אז כשהתעוררתי.
תיארת שיש מסדר.
כן. והתעוררתי וזה.
אז אמרו לי שאת הדודה. מה. אחות של אבא.
ובעלה ואת הבן שלהם שזה הבן דודי נלקחו.
זאת אומרת הם הופיעו ברשימה.
אני אחזור אל ה. למסדר הזה.
ואנסה להבין איתך בערך מתי זה קורה.
אבל אני רוצה לחזור אחורה.
התחלנו לדבר על החלוקה הזו ל-2
מחנות עבודה ומחנה שאתה קראת לו מחנה ריכוז.
כן.
ושאלתי אותך מה ההבדל.
אז בוא תגיד לי מה זה נקרא מחנה ריכוז?
איך אתה. איך אתם הבנתם את זה אז?
מחנה ריכוז היה בעיקרו אנשים מרוכזים.
מ-המ
וכל יום נעלמו אנשים. אל. אל.
כלומר אתה אומר כל הזמן שמה התנהלו גירושים.
כן.
כל כמה זמן הגיע.
ומשמה את העברות לאושוויץ. זה הכל. בטח.
היום אנחנו יודעים בבירור שמשם היו העברות לאושוויץ.
אז כנראה לא ידעתם.
נכון.
אז מה כן ידעתם. שפשוט אנשים נעלמים משם כל הזמן.
נכון.
נשלחים לאנשהו?
כן. ה. ידעו כבר שזה לא טוב.
מ-המ.
זאת אומרת. אה. וידענו שזה לא טוב.
כי עובדה שאנחנו.
והרגשתם ברי מזל שאתם לא שם.
לא. אנחנו לא רק שזה.
אנחנו פעלנו בשביל לא להיות שם.
כן. זאת אומרת. אה.
הפעילו את הדודים שהיו בתוך מחנה העבודה.
שייקחו אותנו למחנה עבודה.
עכשיו בעבודות שעבדו במחנות ה.
כן.
בחלקים של העבודה.
זה מה שקוראים עבודות חיוניות?
עבודות נדרשות?
עבודות. מה. מה?
עבודות ש.
אתה אומרת אימא תפרה תיקים.
ומה עשו הגברים? יש לך מושג?
את האמת היא קודם כל כל עבודות שם נקבעו על ידי ה.
אה. המשטר הפשיסטי.
מ-המ.
זאת אומרת היו. שמרו שם. אה. שומרים.
אה. גרדיסטים. ב. וכל הזה. ו. ו.
היו לכם. למשפחה שלכם
איזשהם קשרים אישיים עם מישהו מהגרדיסטים?
אולי הכירו אותם מלפני המלחמה?
לא. לא. לא.
לא זה. זה לא. אני חושב שהיה איזשהו קשר בין אחד הדודים.
אה. לבין המפקד המחנה שזה וכולי וכולי.
ואז אתה אומר יש יום אחד. מעירים את כולם.
או הרבה מאוד שעות עמדתם.
והדודים. אחד מהדודים שלך. המשפחה נשלחת?
כן. לא נשלחת. ברגע שהתעוררתי הם כבר לא היו.
כבר לא היו. אבל הם נשלחו במשלוח ל. מחוץ למחנה.
כן. כן בהחלט. כי הם מהחה.
מהמסדר מיד לקחו אותם וזה הכל.
למרות שהם היו בחלק שלכם?
כן. כן בהחלט.
ואתה יכול. יש לך השערה באיזו תקופה זה?
אמרת שזה יום כיפור.
כן.
אבל יום כיפור של 42' או של 43'?
אני חושב זה 43'.
מ-המ.
כן. אני בהחלט זוכר 43'.
זה משאיר איזה תחושה קשה אחרי זה?
ברור קשה מאוד. בהחלט קשה מאוד.
אה. כי לא רק הם הלכו.
מ-המ.
אלא חלק. אה. די גדול מה.
מהיהודים משם נלקחו.
זאת אומרת זה לא משפחה אחת הלכה.
מ-המ.
הלכו די הרבה. והייתה הרגשה של חוסר ביטחון.
פתאום לוקחים גם מפה.
מ-המ.
שחשבנו שפה אנחנו מוגנים. כן.
אותו סיפור שסיפרת בשלב יותר
מוקדם על 2 אנשים שברחו מאושוויץ. 2 אנשים מטופולצ'אני.
זה שמועות שהיו עוד לפני שהגעתם למחנה.
או כבר בתוך נובקי.
זה עוד. זה עוד כשלפני שהגענו.
מ-המ.
באמת לפני שהגענו.
ו. טוב. זה. זה היו שמועות שבעיקרון.
אה. כאילו שמספרים פנטזיות.
זאת אומרת. אה. זה היו שיחות בין המבוגרים שזה.
טוב. הלוא. תשמעי.
אה. להגיד פתאום שאנשים הו.
הורגים אותם ב. בגז. זה. זה.
מ-המ.
לא. לא נכנס.
והי. אני קשה לי בדיוק להסביר את השיט.
את הנושא הזה. אבל. אה.
התרבות הגרמנית הייתה אצלנו מ.
זה הנושא הרציני ביותר.
זה. זה היה מרכז העולם.
מ-המ.
ולא יכול להיות שהם פתאום. אה.
גם אסירים שהיו באושוויץ לא ידעו חלק גדול.
כן.
מהם מה קורה שם באמת.
כן.
אז לא ידעתם. הייתם בנובקי.
רק הבנתם שיש איזשהו דינמיקה לא טובה.
שכל הזמן שולחים אנשים.
בוא ת. תספר על השנה הזאת שבין. אה.
יום כיפור 43' לקיץ 44'.
כל הזמן ממשיכים לעשות לכם מין.
אה. צמצומים כאלה או גירושים כאלה?
או שזהו. זה היה.
ואחרי זה שוב חוזרים לשגרה?
אחרי זה חוזרים לשגרה.
אחרי חוזרים לשגרה.
אבל. אה. מופ.
מופיעים שוב פעם. אני מדבר על.
על שיחות שהיו בין המבוגרים. הגרמנים נכנסו לסלובקיה.
מ-המ.
נכנסו לסלובקיה. והמצב. אה.
בהחלט. אה. נהיה.
החשש נהיה הרבה יותר גדול.
אחותך אמרת שהיא מבוגרת ממך ב-4 או 5 שנים.
כן. כן.
אז היא בשלבים האלה כבר נערה.
כן.
היא עובדת כמו אימא?
כן. בהחלט. היא עובדת בהחלט. כן.
אבל אתה עוד ילד?
אני עוד ילד. כן.
מה קורה כשהגרמנים נכנסים?
אה. גרמנים לא נכנסו לנובקי.
מ-המ.
נכנסו ל. לסלובקיה.
אה. מה שאני זוכר בנושא הזה הייתה. אה.
יום אחד איזשהו אסיפת גברים באחד הברק.
ברק זה הצריפים.
ואני בתור ילד התגנבתי פנימה מתחת
לאחד המיטות ושכבתי ב. כי סקרנות.
ושם. אה. העלו את נושא של גרמנים יכולים לפרוץ למחנה.
ושם חילקו תפקידים בין הגברים מה עושים.
אבי זיכרונו לברכה היה אחד המארגנים של.
של המרד שאותי עד היום זה מרתיח 2 דברים. מהו.
ש-א' לא מופיע כמעט כתוב
באף מקום על מרד יהודים במחנה נובקי.
דבר שני שהסלובקים הפכו את זה למרד שלהם.
היה מרד ענק בסלובקיה.
לא היה. אני אגיע לזה.
אני אומר. הייתי גם בבאנסקה ביסטריצה ששם היה מרכז של ה.
פרטיזנים.
מ. כן. של המרד.
והייתי שם במוזיאון אפילו לא מוזכר נושא של יהודים. ותאמיני.
בוא. בוא תספר.
כן.
מה שאתה יודע. ומה שאתה זוכר.
אנחנו לא עושים כאן ויכוח היסטו.
ברור. מה.
אתה אומר ה. היהודים מתכנסים.
ואני אשאל פה שאלה בשביל. אה.
עכשיו על מה. מה דיברו שם.
דיברו שם שצריך להכין מקלות עם מסמרים.
וקבעו מי יעמוד על הגדר. יעני כזו תמימות.
וינסו להגן שלא יתנו להיכנס לגרמנים.
היו 3 רובים שהצליחו להשיג. לא יודע מאיפה. וקבעו.
אה. מה עושים ואיך עושים. אה. זה היה לי.
אני מאוד מאוד. אה. היה לי מאוד מדהים כל הסיפור הזה.
עד כדי כך שאני לא בדיוק הבנתי מי זה פרטיזנים. ומי זה זה.
אנחנו לפעמים היינו יוצאים מהמחנה. המחנה היה מוקף יערות.
והיו נכסים לתוך יער לאכול. אה.
תותים בר. ופתאום מישהו צעק: "פרטיזנים באים".
ברחנו כמו ילדים. ברחנו כמו לא מה.
כי לא היו לנו. חשבנו שזה משהו לא טוב. כן. אממ.
ה. השלבים האלה שאתם יוצאים מגבולות המחנה שתיארת עכשיו.
זה קורה לאורך כל התקופה או רק בתקופה?
כל ה. כל התקופה.
מ-המ.
כל התקופה. כי מעבר בין מחנה 2.
ל-3 היה חופשי. הוא היה. היו עוברים. אה.
באופן קבוע. כי היו עובדים שם ועובדים שם.
כלומר אפשר מבחינה היפותטית לגמרי לחשוב שמ.
אפשר לצאת מהמחנה וללכת לאן שרוצים?
אה. מאוד מאוד תאורטי.
למה. כי א' היו מסדרים כל יום.
מ-המ.
כן. נוכחות והכל. אממ. בוקר וערב.
דבר שני. אה. קשה לבוא ל.
להסביר את זה בדיוק.
אבל האוכלוסייה מסביב הנוצרית הייתה עוינת מאוד.
מ-המ.
זאת אומרת זה לא מצב שיכול לברוח והיו תופסים אותך מיד.
ו. ומסגירים אותך. ואת גם. אה.
לא יודע איך אבל כשהלך יהודי תכף ראו שזה יהודי.
כן שזה לא. לא נוצרי מקומי.
ואני לא מכיר מקרים שבהם אנשים.
זאת אומרת לא שמעתי על מקרים שבהם אנשים בר.
ברחו. מעשית יכלו לעשות את זה.
כן. אבל לאן לברוח?
מ-המ.
כן. הייתה בעיה לאן לברוח. זאת אומרת זה.
כשמדברים על. שמדברים על נושא מו. בארץ בכלל.
מה היהודים הלכו כקורבנות וכולי.
לא מבינים על מה היה.
לא מבינים את האטמוספירה שהייתה קיימת מיס.
מסביב. וכל העסק. זאת אומרת הכל חשוך.
מ-המ.
ואין. אין. אה. הזה שהשכן שלך נוצרי. הוא.
שהיה נחשב כידיד הוא האויב מספר אחד.
כן. כי הוא רוצה את ה. אה.
בית. ורוצה את הזה.
את הרכוש ורוצה את הכל.
ולא רוצה את היהודים על ידו. אה.
הזכרת שכל הישיבה הזאת.
הישיבת חירום הזו או ה. ההת. היתקה.
התארגנות הזו של הגברים היא מפני כניסה של גרמנים למחנה.
כן.
כש. ואני שואלת אותך כאן.
אבל בסופו של דבר המשטר הסלובקי
הוא היה משטר שנאמן לגרמנים.
כן.
והוא מילא פקודות של הגרמנים.
לכן הוא שלח אנשים.
אה. למחנות ההשמדה.
ולמה החבורה הזו שיושבת שם מפחדת מגרמנים ולא
מפחדת מה. הנהלת המחנה הסלובקי?
היא. תשמעי. ה. ה.
את שוב פעם את שואלת אותי שאלות שאני יודע למה היום.
אז. אני יודעת שאתה.
אבל את שואלת אותי בתור ילד. כן?
לא. אני. אני שואלת אותך כי אני חושבת שעד.
שלהבין את הדברים צריך להבין שזה כבר אחרי.
אני מניחה. אחרי המרד
הסלובקי שחלק מהאנשים ברחו שם. המחנה שוחרר.
עוד לא. לא.
ואז הגרמנים נכנסו בחזרה לסלובקיה.
לא לא. לא.
ותפסו.
לא. לא. לא.
עוד לא היה מרד. אני מדבר עוד מצב שאנחנו שם.
מ-המ.
ו.
יכול להיות שבמצב שאתם שם כבר אין.
אה. גרדיסטים במחנה?
יש בעד רגע אחרון היה.
עד למרד עצמו יש. וודאי.
מ-המ. מ-המ.
בהחלט ישנם. הכל ישנו. אה. שלב מסוים.
וזה אני זוכר שהתחילו לדבר שהגרמנים כבר נמצאים.
אה. די קרוב לנובקי.
מ-המ.
זאת אומרת מין. אה. החזית. הפרונט.
נמצא כבר קרוב. ואז קם המרד.
אז קם המרד שבו א' התלבשו מי שהיה צריך להתנפל
על הגרדיסטים. ועצרו את מפקד המחנה. הם הייתה. הייתה.
ממש התמרדות ואנשים התחילו לברוח.
מ-המ.
לכל הכיוונים. מה שכן שבאותו זמן ארגנו.
וזה אני גם בשמי עד יודע את זה.
וגם אחרי זה בהתעניינות.
2 פלוגות מהצעירים של המחנה שהם הלכו לחזית מול הגרמנים.
אבל זה היו אנשי בלי אימונים. בלי נשק.
בלי כלום. ורובם נהרגו באותו קרב.
מ-המ.
אה. אה. לא רחוק מנובקי.
עכשיו כשהתחילו לברוח נוצר מצב.
אה. קצת משונה.
אנחנו נותקנו מאבא.
כי הוא היה אחד המארגנים.
ואנחנו רצנו עם אימא לכיוון.
ממש דרך גדרות החוצה.
ואנשים התפזרו לכל הכיוונים.
מ-המ.
זאת אומרת. אה. נשארנו פתאום. אה.
אנחנו היינו. אה. אולי איזשהו.
אנחנו ועוד. אה.
חלק במשפחה. אבל בלי ה.
בלי הגברים. הגברים.
אה. הלכו למקום אחר.
ואנחנו הלכנו. הלכנו. הגענו לאיזשהו מקום. אה. בהרים.
שבשם היו בתים בודדים.
יש. היו כאלו מין.
זה לא כפר אפילו. זה מין.
אממ. מאחזים כאלו של ה. של האיכרים.
ואנחנו שם הופענו כלא יהודים. כ.
אה. כנוצרים שברחו בגלל המלחמה.
מ-המ.
ונכנסנו לאיזשהו משפחה שם וקיבלו אותנו.
נתנו לנו לעבוד.
למיין שעועית. ואני זוכר שהגרמנים כבר היו בתוך הכפר.
אני בתור ילד לא היה לי מראה יהודי.
אני. במראה לא הייתי בדיוק יהודי. נראה יותר גוי.
אני יצאתי החוצה לרחוב.
וראיתי גרמנים וזה.
מאוד התפלאתי מזה שהיה להם רובים קצרים.
היה להם תת מקלעים שנאוצר.
שנאוצר. אני הייתי יודע.
היו לי אותם. אבל הסתכלתי.
עמדתי לי מול גרמני והסתכלתי על זה. זאת אומרת לא. אה.
לא. לא היה לי בעיה.
אימא שלי ואחותי נשארו בתוך הבית עם ה. עם הנוצרים.
שם היה לי בערב. אה.
תופעה. אה. מאוד קשה. אה.
בערב הולכים לישון וצריך להתפלל.
ואותה כפרייה רצתה לראות איך אני מתפלל מול הצלב.
בחיים לא ראיתי דבר כזה.
ולא. לא יודע איך להתפלל.
אז אימא שלי אומרת שאני מתבייש.
שקודם כל הבן שלה יעשה את זה.
כן. אז הבן שלה כרע ברך.
והצטלב ואמר איזשהו 2 משפטים.
ואני. אה. האזנתי חזק מאוד.
והיא אמרה: "עכשיו אתה". ועשיתי את זה מושלם.
אם היא הייתה יודעת שאתם יהודים מה לדעתך היה קורה?
הייתה יוצאת החוצה.
מ-המ.
קוראת לגרמנים שעמדו ברחוב. והייתה מוסרת אותנו.
כי בשלב הזה. למרות שאתה מתנגד.
בשלב הזה ה.
גם הסלובקים רצו להשתחרר מעול הגרמנים והרבה
מאוד מהם הסתירו את היהודים שברחו מנובקי.
כי הם גם רצו שסלובקיה תחזור להיות חופשי.
אה. זה תרגום שלך.
זה ספרי ההיסטוריה.
כן. כן. אני בכל אופן רוצה לומר
שאני זוכר את עצמי שכורע ברך.
מ-המ.
כי ראיתי מה שהוא עושה ואני בתחושה של.
אה. בלי. בי תלויים החיים.
זאת אומרת אם אנח. אני פה נכשל.
כלומר אימא. לאימא שלך ברור שאסור שידעו.
היא מנחה אתכם שאסור שידעו שאתם יהודים?
כן. אנחנו גם שמות אמרנו אחרים. בהחלט.
מ-המ.
וודאי. וודאי. כי אם היו יודעים היו. תשמעי בחוץ.
אוקיי.
ברחוב. אה. הסתובבו סיורים של גרמנים. והיו מוסרים אותנו.
לא רק בגלל זה ששונאים יהודים.
אבל גם אם היו יודעים גרמנים שהם מסתירים יהודים.
אממ. היה מצבם חמור. ולכן.
צריך להחליף.
Testimony of Joseph Veis Tzakhor, born in Topolcany, Czechoslovakia, 1934, regarding his experiences as a child in Topolcany, the Novaky camp, and using a false identity in the mountains Life before the war; his father's ownership of a farm. Division of Czechoslovakia, 1940; anti-Jewish legislation; deportation of his father for forced labor, 1941; confiscation of property; deportation to the Novaky camp; camp life; his parents' work in the camp; outbreak of the Slovak National Uprising, 1944; organization of the Jews in the camp for fighting; escape to the mountains; life using a false identity in the area where the partisans were active; hunts by Germans; liberation by the Red Army. Return to Topolcany; pogrom against Jewish survivors; aliya to Israel with Hashomer Hazair, 1949; absorption.
item Id
10783973
First Name
Joseph
Last Name
Tzakhor
Veis
Date of Birth
1934
Place of Birth
Topolcany, Czechoslovakia
Type of material
Testimony
File Number
14065
Language
Hebrew
Record Group
O.3 - Testimonies Department of the Yad Vashem Archives
Date of Creation - earliest
06/01/2014
Date of Creation - latest
06/01/2014
Name of Submitter
צחור יוסף
Original
YES
No. of pages/frames
53
Interview Location
ISRAEL
Connected to Item
O.3 - Testimonies gathered by Yad Vashem
Form of Testimony
Video
Dedication
Moshal Repository, Yad Vashem Archival Collection
The transcription of this testimony was made possible with the assistance of the Conference on Jewish Material Claims Against Germany, Supported by the Foundation Remembrance, Responsibility and Future (EVZ) and by the German Federal Ministry of Finance