Online Store Contact us About us
Yad Vashem logo

Testimony of Ephraim Glikman, born in Bacesti, Romania in 1938, regarding his experiences as a boy in the home of a non-Jewish woman in Roman

Testimony
null
null
היום כ"ט בשבט תשע"ד. ה-30 לינואר 2014.
נעה שועלי מראיינת את אפרים גליקמן.
יליד באצ'שט. רומניה. 1938.
אפרים. ספר לי על בית הורייך.
איפה נולדו סבא וסבתא מצד אבא?
הסבא וסבתא מצד אבא.
הם נולדו ברומניה. כמה שזכור לי.
אני את סבא לא.
לא הכרתי היות והוא נפטר כשאבי היה בן שנה.
אבל את ס. את. אה. אימ. את.
את סבתא אני הכרתי והיא גרה בבוקרשט.
אתה יודע.
זה.
אולי איפה היא נולדה?
היא נולדה ברומניה.
ברומניה. בבוקרשט? או.
כן. בבוקרשט.
אה.
או בבוקרשט או ביאשי.
מ-המ.
אם. אם אני לא טועה ביאשי.
אם אני לא טועה. כמה שזכור לי.
אה. מה היו שמותיהם של סבא וסבתא?
אהה.
סבא היה יצחק וסבתא הייתה
מי. מירה. מירה.
לבית גליקמן שניהם?
לבית גליקמן. כן.
אממ. סבתא. במהלך התקופה שאתה.
אה. אה. נולדת וגרת בבאצ'שט. גרה בבוקרשט למעשה?
היא הייתה גרה בבוקרשט. כן.
אה. אתה יודע ממה הם התפרנסו?
מ. הם התפרנסו.
כמה שזכור לי הייתה להם איזה חנות קטנה של.
אה. ירקות או פירות.
ב. זה במעורפל.
אני זוכר את זה עוד.
אה. אתה יודע איפה נולדו סבא וסבתא מצד אימא?
סבא וסבתא מצד אימא גם כן נולדו ברומניה.
הם נולדו. אם אני.
ל. אם אני זוכר טוב הם.
הם נולדו בבאצ'שט.
ואת סבתא מצד אימא.
אני כמעט ולא זוכר אותה כי הייתי ממש קטן כשהיא נפטרה.
אבל את הס.
את סבא כן הכרתי אותו טוב טוב. טוב.
היות והוא חי. אה.
איתנו עוד הרבה שנים אחר כך.
ס. סבא נפטר בשנת ארבעים ו.
45'. בסוף. בסוף המלחמה.
בסוף המלחמה. ממש בסוף.
אתה זוכר איך קראו לסבא וסבתא?
כן. ל. לסבתא קראו פרידה ולסבא קראו יהושע.
מה היה שם המשפחה?
אהה. יוסיפוביץ'.
יוסיפוביץ'. אהה. ממה הם התפרנסו. סבא וסבתא?
ב. ממסחר.
ממס.
הייתה להם חנות.
חנות בבאצ'שט הייתה להם?
כן. בבאצ'שט.
אממ. איך קראו לאימא שלך?
שרה.
ולאבא?
אברהם.
כמה ילדים הייתם בבית?
אממ. אבי היה נשוי ואשתו נפ. א.
אשתו הראשונה נפטרה.
והייתה לו בת שזאת הייתה אח.
אחות חורגת שלי. הבכורה.
אה. קראו לה ליזה.
ליזה הייתה גדולה ממך בכמה שנים?
ב-12 שנה. היא למעשה גידלה אותי.
והיא חיה איתכם?
היא.
כי אימה נפטרה למעשה.
היא. היא. כן.
היא הייתה. היא חיה איתנו כל השנים. כן.
אממ.
לא כל השנים אלא תקופה די ארוכה.
עד שהגיעה לבגרות והיא עברה אחר כך לבוקרשט.
למדה שמה ועבדה.
וניהלה. אה. חיים כבר. אה. עצמאיים.
היו לך עוד אחים או אחיות מאימא ואבא שלך?
כן. יש לי עוד אחות.
ששמה?
ניצה. ניצה ירדן.
שהיא חיה. היום היא חיה איתנו פה במושב.
והיא קטנה או גדולה ממך?
בשנתיים יותר קטנה ממני.
זאת אומרת שהיא נולדה ממש במהלך המלחמה כבר?
בתחילת המלחמה?
אהה. היא נולדה בשלושים ה.
בשנות ה-40. כן. בדיוק.
אממ. אתה יודע מהיכן הגיעה המשפחה לבאצ'שט מימים ימימה?
אם אני לא. כן. מרוסיה.
אה.
מרוסיה הלבנה. שהייתה נקראת.
היו בעיירה דודים? דודות?
כן. היו לי. כבר אינם. אף אחד.
אין זכר כבר מהם. אה. לאימא שלי היו 2 אחים.
שהם גם גרו באותה עיירה.
והייתה לי עוד איזה דודה.
שאני כמעט לא זוכר אותה.
זוכר אותה במעורפל.
גם כן חיה שמה.
דודה מצד?
מצד אימא. מצד אימא.
אז לאימא הייתה גם עוד אחות למעשה?
לאימא לא הייתה אחות.
אז זאת הייתה דודה שהייתה נשואה לאחד הדודים שלך?
כן.
אוקיי.
בני משפחה.
האחים של אימא. 2 האחים. עלו גם לארץ.
הם עלו בשנות ה-50.
מה השמות של האחים של אימא?
אהה. יעקב. יעקב יוסיפוביץ'. אה.
דוד יענקל ודוד. אה. יוסף. כן.
אממ. להורים שלך הייתה השכלה?
לאימא שלי לא הייתה השכלה. אבא שלי כן.
היות ואבא שלי.
לפני שהוא הכיר את אימא והתחתן איתה.
הוא היה חי ביאשי והוא שמה.
הוא למד. הוא גמר בית ספר.
היות ובאותה תקופה.
שאבי היה צעיר. באותה תקופה.
מי שרצה לפתוח איזשהו עסק עצמאי.
אז הוא היה חייב שתהיה לו השכלה.
אלא תעודה מ.
מ. מהבית ספר שהוא למד.
כי אני זוכר שהוא היה צריך באמת לפתוח איזה עסק אצלנו ב.
בבאצ'שט או. או ברו.
או ברומאן. אם אני לא טועה.
אני לא זוכר בדיוק.
אז הוא נסע ל. ל.
לבוקרשט. לאותו בית ספר.
בכדי להוציא את תעודת ה.
הלימוד שהוא למד באותו בית ספר.
אחרת לא היו נותנים לו אישור לפתוח עסק.
אז זה מה שאני זוכר מזה.
אז אני מבינה שאבא פתח עסק.
כן.
איזה עסק?
ח. אבא פתח עסק לח.
חנות לכלבו. הכול.
כל מיני. אהה. אה. מוצרי צריכה ו.
אהה. ב. בנייה. אה. כמו חנות כלבו.
מ-המ.
רגילה.
אה. מה היה המצב הכלכלי בבית?
המצב הכלכלי לפני המלחמה.
המצב היה טוב. לא היה חסר לנו כלום.
היות והמסחר. באותה תקופה.
זה היה עם גויים. עם הגויים.
עם האיכרים. עם הכפרים ב. ב.
ב. באזור. שהם היו באים.
אה. בוא נגיד של.
באותה תקופה כסף לא זרם ככה.
אז מה היו עושים?
היו באים. קונים מה שהם צריכים.
והיו אומרים: "אין לי כסף לשלם.
אז אני מביא לך 10 תרנגולות.
או אני מביא לך ירקות.
או אני מביא לך פירות.
או אני מביא לך גבינות".
את יודעת. וככה גלגלו את החיים.
ולא היה חסר בבית שום דבר.
אז אתה מדבר על מציאות של מעין סחר חליפין כזאת?
אהה. אפשר. חלקית. חלקית הייתה.
כן. אבל כ. כמובן שגם. אה. המסחר רגיל.
אתה זוכר את הבית שלך בבאצ'שט?
אם אני זוכר.
מ. אני זוכר מאוד במעורפל.
אממ. אתה יודע אם יצאתם לחופשות?
אם ההורים היו יוצאים לחופשות לפני המלחמה?
לא. באותה תקופה לא.
אה. אם היה אולי רדיו בבית?
לא.
אהה. באילו שפות דיברו ההורים שלך?
ההורים שלי דיברו ביידיש.
וכשרצו שאנחנו אולי לא נבין דברים ש.
אז דיברו ביידיש. אבל זה. איתנו דיברו ברומנית.
אממ. אתה יודע אם ההורים קראו ספרים?
עיתונים מסוימים של אותה תקופה?
באותה תקופה לא.
אבא היה קורא.
כן. אימא לא.
אהה. הבית שלך היה בית דתי?
אה. הבית שלנו
היה לא בית דתי אבל בית מסורתי. ושמרו כשרות.
אה. אימא שלי.
אימא שלי מאוד שמרה כשרות.
היות וסבא. האבא שלה.
היה יהודי מאוד דתי.
עם זקן ופאות. ממש.
כן. אין. אין לי.
הייתה לי תמונה מסבא וסבתא. יחידה ש.
שנשארה. אני לא יודע איך היא עוד התגלגלה. והבן.
יש לי בן שהוא חי בארצות הברית.
בפלורידה. שהוא נקרא על שמו של סבא. יהושע.
אז. אה. יום אחד. אהה.
הוא ראה את התמונה הזאת. אמרתי לו.
אז הוא אומר: "אבא. למה אתה לא שם במסגרת יפה את התמונה?"
אמרתי: "אני אביא לך את התמונה.
זה סבא שלך. אתה נקרא על שמו".
והבאתי לו את התמונה הזאת והוא עשה לה מסגרת יפה.
והוא. היא נמצאת עכשיו על
הקיר אצלו במשרד איפשהו. העסק שלו.
אהה. סבא שלך.
סבא יהושע גר איתכם בבית?
אה. כן. כן. הוא גר איתנו.
אה. ההורים שלך. בחזות שלהם.
בצורה שהם נראו. נראו כמו יהודים?
כן.
היו כהים יותר?
לבשו ביגוד. אה. יהודי?
אהה. כן. כן.
אימ. סבתא שלי מצד אימא.
היא הייתה איש. אה.
סבא היה מאוד בהיר.
היא הייתה. אה.
היה לה חזות כהה.
היא הייתה ממש. אה. כהה.
והיה לה כינוי אצל הגויים שנתנו לה כינוי ל.
ל. אה. "אנחנו קונים אצל השחורה".
היות והיא הייתה כהת פנים.
ו. כן.
אה.
אבל אבא שלי ואימא שלי היו בהירים.
אתה ציינת שהייתם בית כשר. בית מסורתי.
כן.
אה. אתה זוכר איך ציינתם שבת בבית?
שבת הייתה שבת רגילה.
ש. עם. עם. היו עושים קידוש ו. ו.
ו. ואבא היה מתפלל.
היו הולכים לבית כנסת.
אתה יודע אם היה בית כנסת בבאצ'שט?
בטח. בטח. כמובן.
אני חושב אפילו היו 2 בתי כנסת.
אבל ה. בית כנסת אחד גדול אני זוכר.
מה אתה זוכר ממנו. מבית הכנסת?
אני זוכר שהייתי הולך עם אבא לבית הכנסת.
הוא היה לוקח אותי.
אה. אפרים. אתה זוכר אולי איך.
אה. ציינתם חג?
יום כיפור או פסח?
כן. לפי כל הכללים ו.
ופסח כהל. הלכתו.
ה. הבית היה כשר כבר.
שבוע לפני פסח היו מכשירים את הבית.
ומצות. אבא היה נוסע ל. לרומאן.
שזה היה מרחק של איזה 100 קילומטר מ. מהמקום הזה.
בכדי ש. להביא מצות משמה.
היות ושמה עשו מצות כשרות למהדרין.
והוא היה לוקח סדין גדול.
וככה. לא היו אז אורזים את המצות בחבילות או. את יודעת.
כן.
היו שמים לך בתוך סדין כמות של מצות.
אתה לוקח. עוצר ומביא הביתה.
אממ. אתה זו.
כיפור זה היה כיפור גם כן.
אז בוא. בוא תפרט לי.
כן. גם כיפור.
זה היה לפי. לפי כל הכללים. כמו שאומרים.
היו צמים בבית. ההורים.
אימא שלי מאוד הקפידה על הדברים האלה.
אבא גם הקפיד.
אבל לא היה כזה. איך אומרים? פנטי.
אהה. אתה זוכר איך הבית שלך. אמרת ככה.
ציינת את הבית שלך בבאצ'שט.
אממ. בבצ'שט גרו הרבה יהודים?
הייתה קהילה מאוד גדולה של יהודים.
אפשר להגיד שבאצ'שט הייתה עיירה של 80% יהודים.
זאת הייתה קהילה מאוד גדולה.
אה. ב. בעיניי. שהייתי. כן?
א. אני. אם תשאלי אותי כמות. אה. כמה אנש.
כמה יהודים היו שמה. אולי. אולי.
לפי הערכתי. 2.000. 3.000.
אהה. ממה רוב היהודים התפרנסו שמה?
ממסחר. מסחר. אחד היה לו מאפייה.
אחר. אהה.
היה קצבים. אה. שוחטים.
מקצועות חופשיים. בואי נגיד.
אתה ציינת שאימא של.
אה. אבא גרה בבוקרשט.
כן.
אתם. אה. אבא היה נוסע לבקר אותה?
היא הייתה נוסעת לבקר אתכם לפעמים?
לא. אנחנו. אנ.
אני זוכר שאבא היה נוסע לבקר אותה.
היא הייתה אישה מבוגרת כבר. אני זוכר.
והוא היה לוקח אותי איתו.
אני זוכר אותה כמו היום.
הייתה יושבת.
היא הייתה יודעת שאנחנו צריכים להגיע. ואת יודעת.
היו שמה בתים.
לא גורדי שחקים אלא.
הייתה יושבת על כיסא בפתח של הכניסה
לחצר וממתינה שאנחנו נגיע.
הסבתא הזאת. היא נפטרה לפני המלחמה?
כן. או.
כן. כן. כן. לפני. לפני.
זאת אומרת. שמכל. אה. אה.
ש. אה. סבא וסבתא.
אז הסבא מצד אימא הוא זה שעובר איתכם את המלחמה.
כן.
והשאר. כולם נפטרו לפני.
כן.
המלחמה. אממ. אתה יודע אם בבאצ'שט דיברו על ציונות?
אה. י.
כן. כן. דיברו על פלשתינה. דיברו. היו דיבורים.
כי גם אם. זכור לי.
היו גם. הי.
ב. בטוח ש. שדיברו.
כי היו בודדים שעזבו.
היו שומעים שפלוני אלמוני עזב: "לאן הוא נסע?"
"נסע לפלשתינה".
אז כן הייתה מודעות ושמעו על ארץ ישראל. כביכול.
אה. בבית שלך הייתה קופסה של קרן קיימת?
אתה יודע אם הייתה קופסה?
לא. אבל הייתה קופסת צדקה. כן.
אממ. מה ידוע לך על היחסים.
לפני זה. קופסת הצדקה.
אני ככה אתייחס לזה.
היה איזשהי ערבות הדדית בחיי הקהילה היהודית?
היה. אתה יודע משהו על חיי הקהילה?
כן. ב. אה.
תראי. אה. זאת הייתה קהילה שהיא.
אחד הכיר את השני ואחת ידע את הבעיות של השני. בואי נגיד.
ב. בקהילה כזאת זה.
אז הייתה עזרה הדדית.
אם משפחה הייתה במצב קשה אז עזרו ו.
ותמכו ו. ו.
ועזרו אחד לשני. כן. זה כן.
אם חס וחלילה נפטר מישהו אז.
והיא נשארה אלמנה עם ילדים.
אז הקהילה תמכה בה. תמכה ב.
כלכלית ו. ומזון ו.
ו. ו. וכל מיני דברים.
אהה. שמעת משהו על היחסים בין האוכלוסייה המקומית.
הרומנים. לבין היהודים?
אהה. היח.
היחסים היו טובים מאוד. היו טובים מאוד.
אני זוכר. בתור ילד.
היינו מוזמנים אצל ה.
בכפרים מסביב. אצל הגויים. כשהיו להם חגים.
את הפסחא שלהם. מז. היו מזמינים אותנו.
בתקופת הבציר היו מזמינים אותנו ומכבדים אותנו ביין ו.
אפילו שיכרו אותי פעם ו.
אב. היו. היו יחסים טובים מאוד.
ממש יחסים מצוינים עם ה.
כי הם היו צריכים את היהודי.
היהודי הביא לו את כל מה שהוא היה צריך בתור. אה. איכר.
כן.
את מבינה? סיפק לו את כל הצרכים שהוא היה צריך.
אתה יודע או שומע על גילויי אנטישמיות לפני המלחמה?
לא. שמה לא. לא.
אממ. מה הזיכרון הראשון שיש לך ל. כילד?
סך הכול נולדת ב-1938.
המלחמה ישר פורצת. יש לך ככה. אה.
לא. לא. לא פורצת ישר.
היא לא. אה.
כשהייתי בבצ'שט היא לא הייתה.
לא הייתה עוד מלחמה.
כן.
אה. זיכרון הראשון.
אני. אני. אה. זכור לי. איך אומרים?
אולי הייתי בן 3.
הייתה לי. אה. אה. דודה.
אשתו של. אה. אח של אימא.
אחת האחים של אימא.
שהייתה נורא או. אהבה אותי.
והם גרו. זה.
זה היה כל העיירה הזאת.
כל ה. זה היה רחוב אחד ישר.
מלמעלה עד הקצה.
ובקצה הייתה תחנת רכבת. זה אני זוכר.
ואני אולי הייתי.
אולי הייתי בן 3.
הייתי הולך מהבית שלנו.
הייתי יוצא. הולך אליה.
והיא הייתה מכינה לי לחם עם שומן של אווז.
זה זכור לי כל כך חזק.
והיינו אפילו. היא.
כשהגיעה לארץ ו.
ו. והיינו ביחד.
הייתה מזכירה לי: "אתה רואה".
הייתה מזכירה לי: "אתה רוצה ש".
קראו לזה שמאלץ.
כן.
עם. אה. עם.
‮אה. ‭bread‬. עם לחם.‬
כן.
זה זכור לי.
אבל ככה. דברים מסוימים.
אני זוכר מאפייה שהייתה של אחת ה.
הקרובים של אימא.
בת דודה של אימא.
הייתה להם מאפייה שמה.
ואטליז. והבית כנסת אני זוכר אותו גם כן.
זה למעשה. אלה הדברים שזכורים לי.
אתה נמצא באיזושהי מסגרת חינוכית בבאצ'שט או שאתה.
לא.
ילד קטן בבית?
הייתי בבית. כן.
אהה. ובכל זאת. מהידע שלך.
היה שמה בית ספר יהודי או בית ספר רומני או. אתה יודע?
היה בית ספר רומני.
היה בית ספר רומני.
עכשיו. הילדים היהודים היו.
אהה. יו.
היו לומדים בחדר. היו לומדים.
יכול להיות שגם הגדולים למדו בבית ספר ה. הרומני. כן.
אממ. אפרים. באיזשהו שלב.
עוד לפני המלחמה אם אני מבינה נכון. אתם עוברים לרומאן.
נכון.
מדוע אתם מחליטים לעבור
לרומאן ומתי זה קורה. פחות או יותר?
נדמה לי בשנת 40'.
41' אנחנו עוברים לרומאן.
למה? אני לא יודע באמת למה שעברנו לרומאן. אבל אבא.
כנראה שהוא רצה. אהה.
לפתח את עצמו קצת יותר. מבחינה כלכלית וזה.
לא שהיה חסר לנו. את מבינה?
היה לנו את כל מה שהיינו צריכים בבית.
אבל. אה. זה. זה מה שאני חושב.
עברנו לרומאן.
איפה אתם גרים ברומאן?
ברומאן. אני לא זוכר את הרחוב.
את שם הרחוב אפילו.
האזור. ככה. אם תוכל לתאר.
ב. זה.
בדרו. בד. ב.
בדרום העיר. בדרום העיר גרנו.
והיו כמה משפחות של יהודים.
גם כן באותו רחוב. שאני זוכר אותם.
אבא פתח שמה גם כן. אה. חנות.
וזה מה שזכור לי פחות או יותר באותו זמן.
אה. אנחנו שומעים שברומאן יש קהילה גדולה של יהודים.
כן.
אה. וגם העיר.
עיר גדולה. יש שמה בית ספר יהודי.
י. י. כן. כן.
מועדון ספורט.
כן. כן. כן.
של. אה. תנועת מכבי.
חנויות רבות בבעלות. בבעלות יהודית ואפילו.
כן.
בתי קולנוע. אתה זוכר משהו מהעיר ככה? אה.
מהעיר. כן. אני זוכר.
היינו. אימא הייתה לוקחת אותנו ו.
אבל קולנוע. אני לא זוכר קולנוע. לא זוכר.
אתה. אתה מ. אתה נמצא עדיין בבית.
אתה לא הולך לשום מסגרת חינוכית?
לא.
אממ. ההורים מדברים. אתה יודע אולי.
אני לא יודעת אם אתה זוכר. אבל ה.
יש איזה שיח סביב המצב הפוליטי?
סביב. אה. הממשלה האנטישמית של אנטונסקו?
מדברים על איזשהו רחש על.
אה. זה היה תקופה של. באמת של.
אהה. מ. ממשלת אנ. אנטונסקו. כן.
אה. אנ. אני אגיד לך. אה.
מה ששמה התגלה. הת.
שמה התגלתה לנו אנטיש. התגלה לי אנטישמיות.
ילדים. את יודעת. היו.
פתאום שמעתי את המילה שאני לא י.
לא שמעתי אותה אף פעם: "ז'יד. ז'ידן". ואת יודעת. זה.
ו. אבל לא הייתה ר. הרעה כלפי היהודים.
אפילו בתקופ. בתקופת ה. אנטונסקו.
הי. הקהילה היהו. הי.
היהודית שמה בעיר הייתה קהילה באמת גדולה. אני זוכר.
היינו נפגשים מפעם לפעם בתי.
לבית כנסת בחגים היינו הולכים ו.
וחוץ מזה לא משהו מיוחד ביותר.
אנחנו יודעים שכבר ב-1940 מתחילה חקיקה אנטישמית.
יש איזה משהו שאתה מרגיש בתור ילד?
איזשהו שינוי?
חוץ מהאנטישמיות שדיברת.
האמת לא. לא.
לא הרגשתי בתור ילד.
אולי ההורים הרגישו. אבל. אה.
זה לא הגיע אלינו. בתור ילדים.
מתי אתה. בתור ילד.
מבין שהמצב מש. השתנה?
שמשהו אחר מתרחש במציאות שלך?
אממ. בואי תר. תראי. ה. אנחנו. אם עלי.
אם הגענו לרומאן בשנת 40'. 41' פלוס.
41' בטוח. שנתיים עברו בשקט יחסי.
ככה שעד 42' אתה לא זוכר איזשהו זיכרון.
42'.
שקשור למציאות פוליטית אחרת או לז.
לא. לא. לא.
אה. אנחנו יודעים שב-41' יש את ה.
אהה. פוגרום. אה. ש. ביאשי.
אתם. זה מגיע אליכם?
אתם שומעים משהו?
שומעים. שמעו. כן.
ביאשי. ואם אני לא טועה בעוד איזה מקום היה.
ביאשי. ביאשי. כן.
אה. זה. זה הגיע.
זה הגיע. ב. ברור.
בטוח שההורים שמעו על זה.
אבל לא הייתי. בן.
בן כמה הייתי? 5? זה.
כן. כן.
לא חווים.
ו. וסבא גר איתכם בדירה. נכון?
סבא? סבא שגר אי.
סבא. כן.
הוא. הוא יחד איתכם גר?
הוא היה איתנו. כן. כל הזמן.
מ-המ. איפה נמצאת ליזה בתקופה הזאת?
בבוקרשט.
בבוקרשט.
כן. היא. היא. היא הגיעה לבוקרשט ואימצה אות.
אימצו אותה משפחה. יהודים.
והיא הייתה גרה אצלהם.
היא הייתה עוזרת להם גם בבית.
והיא חיה שמה. כן. אצל המשפחה הזאת.
מתי. ככה אתה מדבר לקראת 1942.
שפחות או יותר מהזיכרונות שיש לך כילד מאוד קטן.
החיים מתנהלים כסדרם.
אלא אתה ככה מבין שיש אנטישמיות בעולם.
כן.
אה. מתי אתה מבין שהחיים משתנים?
שמשהו אחר קורה?
זה היה הדרגתי?
זה היה בבום?
זה. זה היה הדרגתי.
עד. עד שבשנת ארבעים ו.
את אבא. בארבעים ו.
נגמרה המלחמה ב-45'.
ב. בארבעים. כן. 45'.
אני זוכר שבשנת.
שנתיים אבא נעלם מהבית.
זה היה ב-43'. 43'.
באו. אני גם לא זוכר איך הוא נעלם.
באו. לקחו אותו ופתאום אבא איננו בבית.
אימא הי. אה.
"איפה אבא? איפה אבא?
איפה?" היינו שואלים.
אחותי הייתה יותר קטנה ממני בשנתיים אז זה כבר.
היא לא. לא הייתה.
הייתה תינוקת. כן.
הייתה תינוקת. כן. אבל.
אז. אהה.
אימא אמרה שלקחו את אבא לעבודה והוא יחזור.
אתה יודע אם אימא נמצאת בקשר עם אבא בתקופה הזאתי?
לא.
אתה לא יודע אם היא נמצאת בקשר או שהיא לא בקשר?
היא. היא. היא לא בק. אה.
מה שאני יודע. היא לא הייתה בקשר.
כי לקחו אותו. אני אפילו לא זוכר מי לקח אותו.
או שהרומנים שהתחילו לשתף פעולה.
עם הנאצים?
כן. לקחו אותו ומסרו אותו ל. ל. לגרמנים.
ויכ. יכול להיות ש.
ש. שככה זה היה.
ו. אבל אימא.
לא היה לה קשר תקופה של שנתיים.
אולי אפילו קצת יותר משנתיים. עם אבא.
הוא נעלם מהבית ממש.
בשנתיים האלו. ממה אימא מתפרנסת?
אה. גם. עכשיו גם.
התקופה ההיא התחילו. אה.
התחילה א. אנטישמיות.
משנת 43'. שהתחלתי לקלוט.
אז. אה. התחילה אנטישמיות והתחילו גם רדיפות נגד יהודים.
נכון.
אני זוכר. הרבה יהודים גורשו מהבתים.
והיו כל מיני. כל מיני. אה.
מעשים ש. שה.
הגויים לפני כן לא הרשו לעצמם לעשות.
אבל היות וה.
קיבלו לגיטימציה מה.
מה. מהמשטר אז עשו.
אהה. מ. ממה התפרנסנו?
אני אגיד לך את האמת.
ג. ג. אה. כשאבא הלך מהבית אז כבר.
אה. כל העסק התפורר וזה.
ואימא הייתה. אה.
אימא הייתה תופרת. היא ידעה לתפור.
והיא הייתה. היא גילתה מין.
אה. רעיון עלה לה לתפור נעליים.
נעליים מבד. את יודעת.
עם סוליות של עו.
עור. והיא הייתה תופרת נעליים.
לא. בלי מכונה. ללא מכונה.
ללא שום ציוד. אלא ביד. תפירות יד.
הייתה תופרת נעליים והיא הייתה מוכרת.
עכשיו. למי היא הייתה מוכרת?
לא ליהודים כי כבר.
כי אז התחילו להיות.
היהודים. להיות מסכנים.
כמו שאומרים. ומדוכאים.
אלא מכרה ל. ל. לגויים העשירים.
העשירות. בדרך כלל לנשים.
וככה שמעו. וכל אחת הזמינה אצל אימא: "תעשי.
תעשי לי זוג. 2".
והיא הייתה עושה ומוכרת. והיו מס.
נותנים לה גם כמה מטבעות וגם.
אהה. אה. אממ.
כלכלה. כל מיני מצרכים. אוכל וכל זה.
אתם בתקופה הזאת גרים באותו בית שעברתם אליו ברומאן?
אתם גרים באותו בית?
אהה. אה. לא. את. כשלקחו את אבא.
אז. אה. אותו בית שאנחנו חיינו בו.
אהה. הוציאו אותנו.
זה היה של מישהו ש.
זה היה בית מושכר.
הוציא אותנו משמה.
ועברנו ממול. מ.
במרחק מאוד קצר. בבית אחר.
אצל איזה גוי. שהי. הוא.
היינו ביחסים טובים גם. עוד בתקופה.
אבא היה ביחסים טובים איתו.
אז הוא נתן לנו לגור שמה.
אימא. אני. אחותי וסבא. ושמה חיינו.
אני רוצה רגע להתעכב על הנקודה הזאת.
אה. אתה בעצם מתאר כש. אממ.
לוקחים את אבא למחנה עבודה.
אהה. אתם אחרי זה נאלצים.
מגרשים אתכם מהבית. או אתם נאלצים לעזוב את ה.
לעזוב את הבית.
בית.
כן.
ואתם עוברים לאיזשהו. למגורים.
אה. אצל גוי שהיה בקשרים.
אה. טובים עם אבא.
כן.
זה בעצם יוזמה של אימא?
גו. גויה. הייתה גויה.
גויה. נוצרייה. כן.
וכן. ב. ב. ביוזמה של אימא.
כי לא היה לנו איפה.
איפה לחיות. אז היא נתנה לנו לגור אצלה.
אה. מה אתה זוכר מאותו בית?
אה. מאותו בית אני זוכר את ה.
את הפלישה של הגרמנים לתוך רומאן.
אז בוא נתעכב על זה. בוא תספר.
חיינו באותו בית. זאת אומרת.
אה. אח. אה. כשעברנו לאותו בית.
לא יודע את התקופה.
את החודשים. פלוס מינוס.
ה. עכשיו. התחילו גם.
התחילו. אה. המלחמה הייתה כבר.
המלחמה הייתה כבר.
והיינו שומעים בלילות את המטוסים ואת ההפ.
הפצצות שהיו מפציצים.
הרי בנות הברית הפציצו את העיר פלוישט. את שמעת?
זאת הייתה עיר.
אהה. אה. עיר נמל. אם אני לא טועה.
אם אני לא טועה. לא. לא בטוח.
אבל אני יודע שזאת הייתה עיר שהייתה.
הייתה מספקת נפט. הייתה.
היה לה נפט. והפציצו שמה את כל מאגרי הדלק. אה.
והיו הפצצות והתחבאנו במרתף.
היה. היה מרתף מתחת לבית. מרתף גדול.
מי עוד התחבא איתכם במרתף כשהיו הפצצות?
היו באים מה. מהשכנים. והיו מתחבאים איתנו.
גם שכנים שאינם יהודים וגם שכנים שיהודים?
כן. כן.
מ-המ.
כן.
אממ. אתה זוכר טלאי צהוב?
שאימא הלכה עם טלאי צהוב?
לא. אצלנו לא ה. לא היו טלאים צהובים.
אממ.
בהרבה מקומות ברומניה לא.
לא הגיע. אה. הטלאי הצהוב.
אממ. אתם ישנים אצל אותה גויה.
אתה זוכר את השם שלה אולי?
לא.
אממ. ובעצם אתם ישנים שמה. אה.
בחדר אצלה בבית.
או היא משכירה לכם איזשהו בית שלה ב.
היה. זה. זאת. זה.
זה היה בית גדול. גדול.
אני זוכר. עם חצר ענקית. חצר ענקית.
ואני זוכר שב. בחצר.
עוד בתקופה התחלתית שעברנו אליה.
עוד. עוד היה אפשר. אה.
אה. להשיג כל מיני דברים וזה.
אז אימא הייתה. בת.
בתקופה. בקיץ הייתה עושה.
בחצר. אה. מפירות. מכל. שזיפים. מ.
אה. משמשים. מכל זה. הייתה עושה. אה.
ריבות פובידל. הייתה עושה.
ושמה בצנצנות. גם מוכרת וגם בשבילנו. צריכה בבית.
זה היה בית גדול.
הם. אנ. אני זוכר שגרנו.
היה לנו חדר. 2 חדרים.
חדר שינה ועוד חדר אחד כמו סלון. אבל גדול.
היות וזה היה בית לאורך. אני יודע.
אולי 20 מטר.
ככה בנוי בצורה ישרה.
אתה. בתור ילד קטן.
יכול להסתובב ברחובות?
יכול לצאת מהבית?
כן.
מהי. מהי שגרת היום שלך?
הייתי יוצא מהבית. הייתי יוצא. משחק.
חברים. היו לי חברים. פה. כן.
היו לך גם חברים שלא היו יהודים?
כן. כן. כן.
אממ. אתה זוכר חיילים גרמנים?
אז כשהגרמנים כבר נכנסו.
אז בטח שאני זוכר. הו.
אני זוכר אותם. אה.
הם נכנסו לרומניה. ל.
ל. ל. לרומאן.
למקום שלנו. לאזור שלנו.
לא. לא התפרעו.
ואחרי. איך שהם נכנסו.
אני זוכר. הגיעו לתוך החצר. נכנסו לתוך החצר.
הייתה חצר גדולה. ופתחו שמה.
הק. אה. הקימו מפקדה.
אני רוצה רגע להבהיר את הנקודה.
בעצם. אתה אומר שבבית של אותה גויה. באותו חצר.
כן.
מקימים מפקדה של גרמנים?
כן. פתאום באו הגרמנים.
לא יודע מאיפה באו.
איך הגיעו. ונכנסו.
והיו חדרים מאוד גדולים.
אז הם תפסו. אה. את החד.
אחד החדרים שאנחנו חיינו.
תפסו ועשו כמו מפקדה.
ואנחנו נשארנו עם החדר האחורי שישנו בו.
אפילו. את יודעת.
אני זוכר שסבא שלי היה יהודי דתי עם זקן ופאות.
והם לא. הם לא נגעו בו.
אתה זוכר באותה תקופה אם סבא עדיין שומר שבת?
עושה קידוש?
תראי. הוא ש. היה שומר.
הוא היה. הוא היה מאוד דתי. הוא היה מ.
הוא היה. אה.
בכל מצב הוא היה שומר את הכול.
אפרים. בעצם אתה מתאר מצב.
ותתקן אותי אם אני טועה. ש.
אה. הגרמנים יודעים שאתם יהודים.
לא יודע את זה. אה. אה.
ודאי שאם ראו את סבא ככה ו. כן?
אבל לא. לא נגעו בו.
אתה זוכר איך החיילים הגרמנים דיברו?
דיברו איתך? יצרו איתך קשר?
כן. מה זה קשר.
אני זוכר את זה כל כך טוב. כל כך.
זה כל כך ב. ברור שזה נשאר לי ב. בזיכרון.
היה שמה קצין.
כנראה שהוא היה מפקד. ה.
זה היה ורמאכטים?
‮‭S.S‬-ים? אתה זוכר?‬
‮לא ‭S.S‬. לא ‭S.S‬. זה היה עם המדים האפורים.‬
כן.
לא השחורים.
כן.
הוא כנראה היה המפקד שמה.
והיו לו יחידות של חיילים מפוזרים ב.
בכל מיני אזורים ב. בעיר.
ויום אחד הוא ניגש אליי.
הייתי. בן כמה הייתי?
הייתי בן 5 וחצי.
פלוס מינוס ככה.
לוקח אותי ושם אותי על הסוס.
היה לו סוס יפה.
שהוא היה כל יום יוצא מה. מהמפקדה.
עכשיו. איפה הוא היה ישן?
אני לא יודע. אבל אני זוכר את המפקדה שלהם.
אני זוכר שפתחו שולחן ענק באמצע החדר.
עם מפות וכל.
כל מיני מכשירי קשר היו להם.
זה שם אותי על הסוס ואומר לאימא שלי.
בגרמנית הוא אמר לה.
אבל אימא היא. היא ידעה יידיש ו. את יודעת. זה מתקשר.
כן.
מילים מסוימות: "אל תדאגי.
אני אחזיר אותו בחזרה". ולקח אותי איתו.
רכבנו ב. ביקר את כל היחידות שהיו לו וזה.
החזיר אותי הביתה ב.
אחר הצוהריים ונתן לי חפיסת שוקולד.
כשבאתי הביתה. אימא קודם כול היא פחדה.
אה. ל. ל. לצייץ כשהוא לקח אותי.
אבל כש. אה. החזירה אותי ובאתי.
ילד. עם שוקולד.
בינתיים נתן לי לאכול שוקולד בדרך וזה.
אז זה היה כאילו שהבאתי אוצר הביתה.
וככה. במשך תקופה.
הוא היה לוקח אותי כל יום איתו. כל יום איתו.
אני. אני משער.
אני משער שהיו לו געגועים כנראה למשפחה. לילדים.
הוא התנהג מאוד יפה.
הוא התנהג יפה וגם האחרים.
הפקודים שלו. כ. התנהגו בסדר.
כי לא נפגענו. למעשה לא נפגענו.
אתם יודעים מה הנאצים עושים ליהודים?
מחנות השמדה?
אושוויץ? אתם שומעים על זה?
לא. אול. אולי.
אולי אימא שמ. אימא. אני לא ידעתי.
אתה. בתור ילד קטן. רואה בגרמני.
אה. משהו מסוכן.
אויב. או שאתה לא רואה את זה בכלל?
לא ראיתי את זה בכלל.
אממ. אתה יודע או שומע.
אולי יודע כי אתה קטן.
על פליטים שמגיעים מאזורים אחרים באירופה לרומאן?
לא. מה. מה שאני כן יודע. ואני רואה.
היו שבויים רוסים.
שהם שבו אותם ו. והיו מביאים אותם.
מה אתה זוכר מהשבויים הרוסים?
אה. אני זוכר. זוכר טוב מאוד.
מהבית שלנו. במרחק של אולי 200 מטר לכיוון מרכז העיר.
היה בית ספר. ומסביב לבית ספר הזה הייתה חצר ענקית. ענקית.
את יודעת. ב. ב. ב.
במקומות כאלה בנו בית ספר ו. עם.
עם עשרות דונמים מסביב.
ריק. כמו פארק. ו.
וכל החצר הזאת. כל המתחם הזה היה עם גדר גבוהה. עכשיו.
או גדר בנויה מאבן או גדר מעץ.
זה אני לא זוכר.
ושמה זרקו את כל השבויים הרוסים.
מהי שגרת היום שלך? אתה קם בבוקר.
באותה תקופה?
באותה תקופה או שהייתי נשאר עם סבא בבית ושומר על אחותי.
כי היא הייתה יותר קטנה.
ואימא הייתה הולכת בשביל הפרנסה. כמו שאומרים.
אה. אותה תקופה.
לא בית ספר ולא כלום.
לא. לא גן. לא כלום.
לא היה. לא היה שום דבר. כלום.
אממ. אז אני מבינה ככה.
שבמהלך השנתיים האלה.
אנחנו מדברים שנתיים.
קצת יותר. 42'-43' עד 44'-45' ככה.
כן.
אהה. אתם לא שומעים מאבא?
לא.
אתם חיים במין. אה.
שיגרה שבבית הגויה יש
מפקדה גרמנית שאתם ביחסים טובים עם החיילים הגרמנים?
כן. לא נגעו בנו.
אה. סבא בבית.
אחותך הקטנה בבית.
כן.
שתזכיר לנו א. את שמה?
ניצ.
ניצה.
ניצה.
ואימא עושה לפרנסתכם. אה. מה שהיא יכולה.
אממ. אתם שומעים.
ככה בתקופה יותר מוקדמת.
על גירושים לטרנס.
טרנס. טרנסניסטריה. אתם שומעים?
אה. כן.
על טרנסניסטריה. כן. כן. כן.
אז התחילו יותר מאוחר לשמוע על
משלוחים לטרנסניסטריה ואז התחילו לשמוע על השמדות שהיו.
אבל לא. לא אושוויץ או בוכנוואלד או. או מחנות הריכוז.
אלא שמעו על. על טרנסניסטריה ש.
שנשלחו יהודים לטרנסניסטריה ולא חזרו משמה.
זה. גם. גם ההורים אז לא היה.
אחר כך סיפרו לנו ו.
את יודעת. פירורי מידע.
אממ. יש לך עוד איזושהי.
איזשהו זיכרון מהתקופה שאבא לא נמצא?
כן.
הזיכרון ש. שאבא לא נמצא.
אני זוכר. אז. ממש לקראת סוף המלחמה.
סבא. סבא שלי נפטר.
מתי סבא נפטר?
גם כן ארבעים ו. לקראת 45'.
בוא תגיד קו. עוד פעם את שם.
אה. הסבא שלך.
יהושע.
יהושע ל. אה. שם משפחה?
יוסיפוביץ'.
יוסיפוביץ'. הוא נפטר בעצם לפני השחרור.
כן.
אתה זוכר. אה.
שעושים לו הלוויה?
קוברים אותו?
אה. כן. אני. תראי. סבא היה כל יום מהבית יוצא.
הולך לבית כנסת. להתפלל בבוקר.
גם בתקופת המלחמה?
גם. גם.
בית כנסת היה פעיל.
הוא היה הולך לבית כנסת.
והוא היה עובר על יד ה.
המח. ה. המחנה שבויים של ה.
רוסים.
רוסים. אהה. וא. אני זוכר אותם שם.
אני גם. אה. הייתי הולך.
אה. ככה יוצא מהבית. היו במצב ירוד.
אוכל לא היו נותנים להם.
היו זורקים להם כמו שזור.
היו זורקים לבהמות.
דלעת. חתיכות של דלעת זורקים לרוסים.
ומזה היו צריכים לחיות. לח.
סבא יום אחד לקח מתחת לקפוטה. את יודעת. אה. הקפ.
המעילים הארוכים. שם 2 כיכרות לחם.
ו. והוא הלך לבית כנסת.
איך שהוא הגיע לגדר של הזה.
לקח את הכיכרות. אה.
לחם וזרק אותם מעבר לגדר.
אה. יהודי. איש רחמן הוא היה. היה לו לב.
וכשהוא זרק את זה.
אחד הזקיפים הרוסי.
ה. לא. סליחה. לא. אני כבר. כאן לא.
לא. אני. לא. אני קצת קפצתי. קפצתי.
זה היה. זה היה.
סליחה. לא. אני. אני פשוט התבלבלתי.
בתקו. זה לא. זה לא. סליחה.
לא היה. זה לא היה רוסים.
הינה. את רואה? הזיכרון כבר מתחיל לבגוד בי.
זה היה. כשהרוסים פלשו לרומן אז הרוסים
עשו את המחנה הזה לגר.
לגרמנים. הם כלאו את הגרמנים שמה.
אז אנחנו נתקן רגע.
נתקן.
אתה מדבר על התקופה של השחרור?
כן.
הרוסים פולשים לרומאן.
ה. ה. ה. כן. הרוסים.
והם מתחילים לעשות מעצרים לחיילים הגרמנים?
כן. בתוך הבית נכנסו חיילים רוסים.
זה. זה. זה היה לקרו.
לקראת סוף המלחמה.
מ-המ.
למעשה. הרוסים נכנסו ופלשו לרומאן.
והיו. שחטו. ממש היו שוחטים את הגרמנים ברחובות.
אני זוכר. נכנס רוסי עם גרזן לתוך הבית אצלנו.
לאחד הקצינים. פתח אותו ל-2 עם גרזן.
והפכו את כל הבית.
הפכו את כל הבית כי ח.
כי חשבו שגם אנחנו. אה. אה.
כאילו שסייענו. אה. לג. לגרמנים.
אבל. אה. יצאנו מזה.
איך שאומרים. לא.
לא נפגענו. והמשכנו לחיות.
לקחו את כל הגרמנים.
חוסלו. הגרמנים ש. חוסלו.
חלק ברחו. חל.
הם ממש שחטו אותם ברחוב.
והם עשו את המחנה שבויים בבית ספר הזה.
בחצר. שהרוסים עשו לגרמנים.
אוקיי.
אני קצת.
בעצם אנחנו לא מדברים על שבויים רוסים.
אנחנו מדברים על. אה.
על. על שבויים גרמנים.
כליאת גרמנים.
כן. והחיים המשיכו. אבל מה.
היה טרור ברחובות. הרוסים עשו טרור.
היו תופסים. אה.
נשים ברחוב. ומ.
מעשי אונס באמצע הרחובות היו.
ואם גברים היו. אה. אה. אהה.
באים. אה. להתערב או להגן או זה.
היו יורים בהם ברחוב.
אני זוכר את זה. מול עיניי זה קרה.
ו. אבל החיים. איך אומרים. נמשכו.
תקופה. תקופות קשה לי קצת. אה.
ל. לגלגל. אבל. אה.
הם עשו מחנה שבויים בחצר הזאת של הבית ספר.
אז יום אחד. שסבא הלך לבית כנסת.
לקח 2 כיכרות לחם וזרק אותם לשבויים הגרמנים.
אחד הזקיפים הרוסים ראה אותו. את יודעת.
היה להם את הרובים ה.
עם התוף. התחיל לירות אחריו.
וסבא. מרוב בהלה.
חזר הביתה בריצה ואמר לאימא: "תחביאי אותי. תחביא אותי".
אימא נורא נבהלה. אמרה: "מה קרה?
מה עשית?" "תחביאי אותי".
אז. אה. היה.
במרתף שאנחנו היינו מתחבאים בתקופת ההפצצות היה.
על יד המרתף היה עוד. אה.
מין כוך. כוך קטן עם.
ברצפה ריבוע קטן מעץ שהיו מרימים אותו ו.
לא יודע למה זה שימש. לא יודע לכלום.
ואימא לקחה את סבא.
הכניסה אותו שמה וסגרה את המכסה.
היה שטיחון שמה.
והזקיף הרוסי הגיע הביתה.
עם צעקות. הוא מחפש את סבא.
הוא לא מצא את סבא.
כמה. הפך את הבית. לא מצא.
וסבא היה שמה.
אימא הייתה מורידה לו אוכל ומים וזה. כמה ימים.
ו. אבל הזקיף כל הזמן עמד ועשה תצפית על
הבית בכדי לתפוס אותו.
Testimony of Ephraim Glikman, born in Bacesti, Romania in 1938, regarding his experiences as a boy in the home of a non-Jewish woman in Roman Life before the war; relations between Jews and non-Jews; move to Roman with the members of the family, including the grandfather; birth of sister in 1940; father deported to a labor camp; Allied air raids on the region; escape with the family to the home of a non-Jewish woman; establishment of a German headquarters in the yard of the home; relations between the soldiers of the German headquarters and the family; suffering from economic hardship; liberation by the Red Army; riots against the German soldiers by the Red Army soldiers; grandfather’s attempt to pass aid to the German captives; a Romanian guard’s attempt to shoot the grandfather; the grandfather’s deteriorating mental state; the grandfather’s death; father’s return from the labor camp; escape from Romania with the family due to antisemitism of the Soviet authorities; aliya to Eretz Israel in 1947.
item Id
10783905
First Name
Efraim
Last Name
Glikman
Date of Birth
03/02/1938
Place of Birth
Bacesti, Romania
Type of material
Testimony
Language
Hebrew
Record Group
O.3 - Testimonies Department of the Yad Vashem Archives
Date of Creation - earliest
30/01/2014
Date of Creation - latest
30/01/2014
Name of Submitter
גליקמן אפרים
Original
YES
Interview Location
ISRAEL
Connected to Item
O.3 - Testimonies gathered by Yad Vashem
Form of Testimony
Video
Dedication
Moshal Repository, Yad Vashem Archival Collection
The transcription of this testimony was made possible with the assistance of the Conference on Jewish Material Claims Against Germany, Supported by the Foundation Remembrance, Responsibility and Future (EVZ) and by the German Federal Ministry of Finance