Yad Vashem logo

Testimony of Efraim Shpilman, born in Mahmudia, Romania in 1936, regarding his experiences as a boy in Mahmudia and in Tulcea

Testimony
null
null
היום כ"ה. כ"ה בשבט תשע"ד. 26 בינואר 2014.
ראיון עם מר אפרים שפילמן. יליד מחמודיה רומניה. 1936.
הראיון נערך על ידי נאווה גיבורי מטעם יד ושם ומתקיים בביתו.
אפרים.
כן.
באיזה שם נולדת?
שפילמן פרדי. על שם שהסבתא שלי. פריידה.
באיזה תאריך נולדת?
25. אה. 23.05.36.
איפה נולדת?
במה. אה. כפר מחמודיה.
שזה היה תחת שלטון?
רומני.
איפה זה ברומניה? אתה יכול לומר.
ליד איזה עיר יותר ידועה?
אני יכול. אה. בדוברוג'ה. חבל ארץ דוברוג'ה.
יש מונטניה. אולטניה ויש דוברוג'ה.
וזה רחוק.
על גדות הנ. נהר דנ. דנובה.
אוקיי.
הכפר הזה.
יש עוד שם של עיר שאתה יכול להגיד ש. שקרובה למחמודיה?
טולצ'ה.
טולצ'ה. מחמודיה זה כפר?
כפר.
קטן. גדול?
קטן. לפי מה שאני זוכר.
אתה יודע אם חוץ מהמשפחה שלך היו שם עוד יהודים?
כן. היו כמה. עוד. אה. משפחה של הס.
אח של סבא שלי.
מ-המ. סבא שלך גר בכפר?
מה?
הסבא גר בכפר?
כן. כן. כפר. ועוד היה.
אה. עוד איזה 2 משפחות.
אחד טרג'ינטרו ש.
כן. שהוא היה ספר. אני מקווה. כן.
ועוד אחד אני לא זוכר את שמם.
הסבא מצד אבא או מצד אימא גרו בכפר?
זה. מצד אימא.
בוא נתחיל מהמשפחה של אבא. משפחת שפילמן.
כן.
מאיפה הם במקור?
אני יודע? מגאלאץ.
גאלאץ. גאלאץ רחוקה משם או קרובה?
כן. זה גם על גדות הדנובה אבל קצת.
כי גאלאץ היא עיר ידועה עם קהילה גדולה.
ידועה. כן.
מה היה השם הפרטי של אבא?
סמי.
במה הוא עסק לפני המלחמה?
אה. אני לא יודע בדיוק מה. אולי ס.
מסחר. אני לא יודע או.
לא היה לו מקצוע או משהו מיוחד.
ואימא מה השם.
מה היה השם שלה?
אה. קראו לה קלרה.
והיה לה עוד שם. חייקה.
ושם המשפחה לפני הנישואים?
חיימוביץ'.
חיימוביץ'. אז אני מבינה שבעקבות אימא.
אבא בא לגור אצלכם.
כן.
השם מחמודיה. שנשמע מאוד לא רומני.
לא רומני.
מה המקור שלו?
אני חושב של הטורקים.
שלטו שם. ברומניה.
מ-המ.
יש לך מושג ממה המשפחה שלך התפרנסה כשאתה נולדת?
אה. היה להם.
אה. היה חנות.
מ-המ.
חנות כ. כזה. בשביל הכפר.
כל מיני דברים שהאיכרים צריכים שמה. טוריות. אה.
וחייתם בסדר? כאילו.
כן. היה. היה. היו חיים בסדר.
הם מאוד. מאוד אהבו את אימא שלי וזה. כי.
והם מוכרים בדים לאיכרים שהם היו תופרים להם בגדים.
וכל מיני אביז. אה. דברים בשביל. אה. חקלאות.
בחנות שהייתה לכם.
רק אתם התפרנסתם ממנה. או גם הסבים?
רק אנחנו. רק אימא שלי. כי.
אימא ניהלה את החנות?
אימא. ראשית כל הסבא שלי הגיע לישראל ב-1912. מצד אימא.
והוא קנה בנק פה. הוא קנה. אה. אדמות.
וואו. מעניין.
כן. כי אח שלו היה.
והוא נשאר לחיות פה?
בבקשה?
והוא נשאר לחיות פה?
והוא נפטר פה ב.
בזמן ה. מלחמת העולם הראשונה. היה פה.
מ-המ.
אה. מחלות. אה. את יודעת. איזה מח. היו.
היה תחת שלטון הטורקים. והיו מחלות.
כן.
ו. וגם הרבה רעב היה פה.
כן.
מ-המ.
והוא נפטר פה כי היה לו
גם אח בכפר סבא ואח אחד בזיכרון יעקב.
זאת אומרת. אפשר להגיד ש.
הם עלו פה להתיישב.
שהייתם משפחה ציונית.
כן.
שכבר הדור של הסבא עזבו את רומניה.
כן. באו לפה.
והגיעו למושבות הראשונות.
כן.
אימא ואבא שלך גם חשבו על זה לפני המלחמה?
אימא ש. ואבא שלי?
כן. היו להם מחשבות כאלה?
אה. לא. לא היה להם מחשבות כאלו אבל.
עם הזמן. זה אני לא יודע. אם היו. כי.
חוץ ממך היו עוד ילדים בבית כשאתה נולדת?
כן. יש לי אחות יותר גדולה.
שמה?
ב-4 שנים.
היה. מה שמה?
אה. ריטה.
ריטה. זה.
אז הייתם 2 ילדים. בית.
3.
אה. גם מישהו צעיר יותר?
כן. היה אחות. פחות. גם כן. 4 שנים פחות.
הורים. 3 ילדים.
חנות שפירנסה את המשפחה.
הייתם שומרי מסורת?
הייתה מסורת יהודית בבית?
לא. לא משהו. לא.
מ-המ.
היחסים בין
המשפחות היהודיות למשפחות הרומניות היו בסדר עד המלחמה?
כן. לא. לא היה משהו מיוחד.
איזה סיפורים ההורים שלך סיפרו לך במשך השנים
על החיים ברומניה כש. לפני המלחמה?
אה. רק מאימא אני שמעתי הרבה דברים.
שמה?
אה.
אמרת שמאוד אהבו אותה.
הייתה. היא הייתה ילדה כשהטורקים שמה.
שבמלחמת העולם הראשונה.
והבולגרים היו שמה ואחר כך היה הסכם שלום.
אני יודע? יש סידורים ו.
בעצם אתה מספר משהו שאין לי שום ידע עליו.
שנולדת באזור גיאוגרפי שעבר הרבה ידיים.
גם הטורקים. גם באיזשהו זמן הבולגרים.
בולגרים. כן. בטח.
ואחר כך הרומנים.
כן.
והשפת אם שלך. מה הייתה?
רומנית.
אימא דיברה טוב רומנית?
אימא דיברה רומנית וקצ.
היא למדה גם בולגרית. זה דומה לרוסית קצת.
כשאמרת שמאוד אהבו את אימא בכפר.
כן. אהבו.
למה בעצם התכוונת?
איך אתה יודע את זה?
איך אני יודע את זה?
היו הרבה אנשים שנכנסו אליכם הביתה?
לא. אני לא זוכר את.
אבל החנות גם אני את זה לא זו. זה הכל מעורפל.
מ-המ.
אבל זה מה שאני יודע.
היו לנו עוזרות רומניות.
מ-המ. זאת אומרת ש.
הם גם עזרו לנו בזמן שהתחילו מצבים לא טובים.
בזמן 38'. 9'. 40'.
מה בעצם אתה יודע על המצבים האלה?
ש. על השינויים האלה?
היה שינוי של. אה. לפני המלחמה היו.
מ-המ.
אלו משמרות הברזל. הליג'יונרים.
מ-המ.
הם רצו. הם.
היה להם. אה. סכסוך עם אנטונסקו. את יודעת מי זה.
בעצם. אתה מדבר על תנועות פאשיסטיות.
[משובש]
שפעלו לפני המלחמה. צלב הברזל.
כן.
הליגיונרים. היו להם עוד.
הליגיונרים.
שמות. אני תכף איזכר.
זה מה שאני יודע.
כן. נכון.
הם רצו לתלות את אבא שלי.
למה?
הם כבר הכינו. כי יהודים.
זה היה כבר. אה. בתוך המלחמה. התחילה המלחמה.
מ-המ.
ורצו ל. אותו ועוד איזה 2 יהודים פה.
כי אמרו זה סוחר. זה רימה את הזה.
ניצל את ה. את האיכרים וזה.
אז היו שמה כמה נשים. כן?
אה. ש. באפס. כשהם אמרו: "טוב. בסדר. אתם רוצים.
אל תהרגו את הבן אדם. אל תתלו אותו. תיקחו את הרכוש שלו".
הם נכנסו לחנות ולקחו מה ש.
מה שמכרו. הכסף. הם לקחו.
מה שמכרו מהכסף.
מכרו. לקחו את הכסף.
וגם כן כשעזבו. כשהם היו הולכים הביתה.
עשו פלומבה. זאת אומרת. אה. אה.
נעלו את החנות? סגרו.
נעלו את החנות. ואימא גם מאחורה.
שהיה בית שהיו גרים.
זה היה חנות עם בית.
גם משמה הם סגרו שלא יוכלו ל. להוציא דברים מהחנות.
אז בעצם מה שקורה.
אימא מוכרת את הסחורה והם לוקחים את הכסף?
כן.
ואימא ממשיכה. כאילו. לעבוד?
כן.
מ-המ.
איזו אווירה שוררת אצלכם בבית. של פחד?
אה. אני חושב שפחד. זה לא היה.
לא היה הרבה ז. שהם יוכלו ל.
להתנכל לכולנו. אם היינו עושים איזה שגיאה.
מין. המתנגדים.
זה. זה. זה נעשה בשם החוק או שזה מין מעשי בריונות?
זה. אה. זה בריונות. זאת אומרת שהם היו.
אלו היו קבוצות.
אה. לחץ כמו.
ז. זה כוון רק נגד יהודים או גם נגד אוכלוסיות אחרות?
רק נ. נגד יהודים.
אני יודעת שהיית ילד קטן
ויכול להיות שבאמת אין שום סיבה שתדע את הדברים.
אבל אולי שמעת מדיבורים אחרי המלחמה.
מ. מאיפה התחילה פתאום האנטישמיות הזו?
למה? מה. מה היו הטענות אל היהודים?
מה. מה. מה.
למה שנאו אותם ככה?
לא יודע. זה אני לא יודע למה.
כשהם משתלטים על החנות. מישהו מה.
משכנים. מ. מ.
מהמכרים מנסה למנוע את זה?
לא. לא. אלו היו.
אה. ארגונים חזקים מאוד.
הם. אה. התמרדו גם נגד אנטו.
אנטונסקו.
אנטונסקו. זה היה. הוא הנהיג את הזה. נגד.
אתה. כילד. זוכר שיש פחד בבית.
או שיש פחד לצאת?
זה לא.
לא.
הייתי כל כך. הייתי אולי בגיל 4.
כשאתה אומר שרצו להרוג את אבא וש.
זה אני שמעתי מאימא שלי והמה.
מה. מאחותי הגדולה יותר.
בכמה שנים אמרת שהיא מבוגרת ממך?
4 שנים. אם אני הייתי בן 4.
היא הייתה בת 8. 9 אולי.
היא הלכה לבית ספר?
אני לא יודע.
מ-המ.
כי גם אני לא הלכתי לא לגן ולא לבית ספר.
לא. לא קיבלו את היהודים ל. לדברים כאלה.
מבני המשפחה שלכם. אז אתם
חייתם ואתה אומר שאח של סבא היה גם.
אה. היה לו משק או בית בכפר?
כן.
וזהו? 2 משפחות ממשפחת שפילמן?
או ממשפחת חיימוביץ'?
משפחת חיימוביץ' חיה בתוך הבית הזה.
מ-המ.
ואחר כך הם התחתנו. היו 9 ילדים.
מ-המ. אה. 9 ילדים מצד אימא?
מצד אימא. הם התחתנו.
חלק מהם גרו איתך?
הם עזבו. והם לאט לאט כולם עזבו ונשאר עם ה.
עם החנות ואחר כך היא התחתנה.
מה הזיכרון הראשון שלך כילד.
זיכרון שהוא ממש שלך.
שקורים דברים לא טובים?
שקורים לא. דברים לא טובים?
כן. משהו שאנחנו היום יכולים לחבר אותו עם תקופת המלחמה.
מה קורה בחיים שלכם.
שאפשר להגיד זה הזיכרון הראשון שקשור למצב של היהודים.
ל. ל. לאנטישמיות. לגירוש?
אני לא יודע להסביר למה זה היה.
אני גם כן הלכתי עם טלאי צהוב.
אני זוכר. בטולצ'ה כבר.
אז בוא נתחיל על.
על המעבר שלכם לטולצ'ה.
כי הרי נולדת בכפר.
הם גירשו אותנו.
איך זה קרה. אם אתה יודע?
גירשו אותנו. היה צו.
יצא צו מהממשלה הרומנית שכל
היהודים להתרכז בתוך ערים מהכפרים.
ואז. אה. הם לקחו את הבית ואת החנות.
לא יודע מה הם עשו איתם.
וזה הכל היה רכוש שהיה בעצם בבעלות המשפחה שלך?
שלנו. כן. כן.
מ-המ.
ואותנו גירשו לטולצ'ה ושמה. אה.
מה המרחק בין טולצ'ה ל.
איזה 20 ומשהו קילומטר.
כלומר. זאת העיר הגדולה.
עיר מחוז. כאילו. כן.
באזור. שמה הייתה קהילה יהודית?
כן. הייתה קהילה יהודית עם בית כנסת.
עם. עם זה.
לא היה בית ספר יהודי. לא היה.
תכף נדבר על טולצ'ה. רק אני רוצה לסגור את ה.
את העדות שלך על הגירוש.
אתה זוכר את זה?
כן.
בכלל הבנתם אז שזה גירוש.
או פשוט. איך. אה. מה לקחתם איתכם?
לא. לא ידעתי שזה גירוש.
כן.
פשוט מאוד שמו אותי בעגלה.
מ-המ.
עם החפצים. עם זה. ונס. ו.
אבל. ב. בחושים של ילד. הייתה.
לא. לא. לא.
שום דבר.
שום דבר.
כלומר. ההורים לא שיתפו אתכם?
לא שיתפו אותנו. לא שום דבר.
מ-המ. אתה יודע אם הם לקחו דברי ערך.
מה הם לקחו איתם?
זהו שאני שאלתי את אחותי אם. אה.
מ-המ.
היא אומרת שאימא שלי היה אצלה קצת כסף בצד.
כנראה והיא לקחה את זה.
היא החביאה את זה.
אחרת. זה. לא היינו שורדים שמה.
וכשהגעתם לטולצ'ה. מה קיבלתם שם?
איפה התמקמתם?
השכרנו דירה גם אצל יהודים.
מ-המ.
וגם. אחר כך. גם אותם גירשו.
ואז אנחנו עברנו לגור.
אה. באיזה בית של. אה.
רומנים. בשכירות שמה.
כלומר כל השנים. שנות המלחמה גרתם בעיר הזאת.
כן.
בשכירות.
כן.
התפרנסתם? התקיימתם? היה לכם?
לא. זה. זה. זה מה שאני שואל.
לא יודע מאיפה אימא שלי.
היא. אחותי אומרת שמכרו בגדים.
לאבא שלי היו בגדים יפים.
מ-המ.
זה. חליפות וזה.
היה לנו כל מיני דברים שמכרו. אני יודע?
איזה פטיפון של י. ידני.
מזה. אחר כך אימא שלי הלכה אפילו אולי לצ.
קצת לקראת סוף המלחמה.
או שכשבאו הרוסים.
היא הלכה לכפר ושמה הכירו אותה.
"אוי גב' קלרה" הנה. פה. ונתנו לה אוכל.
מ-המ.
נתנו לה אוכל ל.
וזה כי הם ידעו שאנחנו נמות מרעב.
מותר היה לה לצאת מגבולות טולצ'ה ולחזור ל. לכפר?
היא. היא הלכה.
אני לא יודע איך.
לא אמרה לנו כן או לא.
זאת אומרת ל. כנראה.
אתה משער ואני משערת איתך.
שכנראה כל שנות המלחמה הייתם צריכים.
ההורים היו צריכים איכשהו להת.
אבא שלי. כי הוא.
למצוא מזון. למצוא מקורות מזון.
כן.
למצוא עוד פרנסה.
כי. אה. אני זוכר שהתקרבתי לשוק.
לא נתנו לי להיכנס.
כי ראו תכף שאני יהודי.
אבא שלי ועם עוד.
אה. מהמשפחה.
בטולצ'ה היה המשפחה של אימא.
אז אחיות של אימא היו שם גרות.
והם קצת עזרו לנו.
אחר כך באו. ולקחו את אבא שלי לטרנסניסטריה וזהו.
מאז לא ראיתי אותו ואני לא יודע איפה הוא קבור אפילו.
תכף נדבר על. אה. על אבא ועל טרנסניסטריה.
אבל כבר אמרת. הייתי הולך לשוק וראו שאני יהודי.
איך ראו שאתה יהודי?
שהיה לי צל. טלאי צהוב.
ממתי הייתם צריכים.
אה. להסתובב עם הטלאי הצהוב?
מ. מרגע שהגעתם לטולצ'ה?
כן. אז אני זוכר. ו. בבית ספר לא נתנו לי.
אני הלכתי ל. פתאום. אה.
היהודים ב. בטולצ'ה. אה.
השכירו איזו דירה עם כמה חדרים ושמה פתחו בית ספר.
מ-המ.
לא גן ולא. לא היה.
לא הלכתי לגן ברומניה ולא.
ולא. לא למדתי מסודר.
בואי נגיד ככה. בכלל לא.
הגעתם לטולצ'ה. אני שומעת שאתה אומר טולצ'ה.
אז אני אומרת טולצ'ה.
הגעתם לטולצ'ה. כולכם.
אתה והאחות ואימא הולכים עם טלאי.
וכל היהודים חייבים ללכת עם טלאי?
כן.
מותר לכם לצאת מהבית בכל שעה או רק בשעות מסוימות?
לא. זה לא. זה. אני הייתי דווקא מ.
מסתובב במקומות ש.
אתה מרגיש מצד הרומנים שלא הולכים
עם טלאי צהוב איזה יחס כלפיך?
לא.
בסדר.
כן. כי הייתי.
לא פוגעים בך. לא.
לא פוגעים בי.
פגעו בי. אבל לא תכף.
מ-המ. יש תחושה של
ביטחון כשיוצאים מהבית או של חוסר ביטחון?
לא. היה לי ביטחון.
אני הסתובבתי על יד הנהר הרוב או הלכתי לבני דודים שלי.
היו לך שם בעיר בני דודים?
כן. מ. הילדים של אחיות שלי.
היו 3 אחיות שמה.
של אימא.
נשואות בתוך טולצ'ה. כן. גם כן.
זאת אומרת. לא הייתם בעצם לבד.
היה לכם איזה מעגל כזה. משפחתי.
כן.
כשאתה רואה לובשי מדים. למשל שוטרים.
ז'נדרמים. אנשי צבא או כאלה.
אתה נרתע. או ש.
כן. הייתי. שהייתי רואה גרמנים הייתי עושה סיבוב גדול מאוד.
ידעת להבחין בין גרמנים לרומנים?
כן. ידעתי. לרומנים.
כי הגרמנים היו יותר מס. בלבוש יותר טוב.
מצוחצחים?
הם היו. כן.
למה נרתעת מהם. מה. מה.
ידעתי שהם רודפים אותנו.
שהם רוצים להרוג אותנו. ו. אה. הייתי נזהר.
גם מרומנים הייתי נזהר. לא רק מהם.
הסתרת לפעמים את הטלאי?
מה?
היית מסתיר לפעמים את הטלאי. או שלא היה.
זה לא.
אז אתה אומר שהקהילה או המגורשים או אני לא יודעת.
אבל יהודים בכל אופן.
מקימים לעצמם בית ספר.
כן.
ואתה הולך לשם?
כן. הולך. אני לא זוכר מה למדתי אפילו.
אני מתפלא איך אני יודע לקרוא ולכתוב היום.
אם נניח בצד לרגע את העובדה שאני מבינה שלקחו את אבא.
אז בסך הכל.
כשאתה חושב על התקופה הזאת.
איך היא שמורה בזיכרון שלך?
איך?
היא. היא שמורה כתקופה מדכאת?
כתקופה רגילה?
כתקופה של מחסור?
כתקופה של בסדר?
כשאתה חושב על השנים האלה שם בטולצ'ה.
מה. מה הרגש. ככה. שאתה.
שעולה ב. ב. ב. בתוך. בפנים?
טוב. אה. פחד היה.
מ-המ.
אוכל לא היה. זה נכון.
ולא היה לי מסגרת.
לא היה לי חברים.
אממ. מה שהיה לי.
כן. שכן רומני. כן.
שהוא היה יותר גדול ממנו. הוא.
איתו אני הייתי עוד.
אה. מדבר וזה.
חבר?
לא חבר כי הוא היה יותר גדול ממני.
מ-המ. אבל הוא.
הוא לא. הוא לא.
הוא לא הציק.
לא הציק לי במיוחד. לא.
גם השכנים לא הציקו כי הייתה על ידינו עוד.
אה. עוד איזה משפחה יהודית.
מ-המ. ב. בעיניים של ילד. או בשכל של ילד.
מה בעצם הבנת מהעובדה שאתם צריכים ללכת
עם הכוכב הזה. עם הטלאי הזה?
אני לא הבנתי כלום.
יש את הרגע הזה.
אתה אומר שתפסו את אבא.
איפה תפסו אותו?
מה?
אתה אומר שבאיזשהו שלב לקחו את אבא.
אה. כן.
איפה זה קרה?
אה. בטולצ'ה היה איזה גדוד של צבא.
ושמה הם דרשו.
הקצינים. שהיהודים יהיו משרתים שלהם.
מ-המ.
פרצה. אה. זה הגי. ה. הקצינים קיבלו.
הנשים של הסמלים והרבי
סמלים קינאו באלו ורצו שגם אצלם יהיה.
היהודים יעשו כל מיני עבודות שחורות.
מ-המ.
ינקו את השירותים האלו. בור הזה.
ששמה מה. כל הזה.
ולטאטות ברחובות. וכל מיני עבודות וזה.
זה הגיע ל. לזה.
למטכ"ל של אנטונסקו.
והוא אומר: "מה אתם רבים שם על היהודים?
אני צריך אותם במקום אחר".
מ-המ.
ואז התחילו משלוחים של זה.
ולקחו את האבא שלי והעבירו אותם לטרנסניסטריה.
למה. איך אתה יודע. טרנסניסטריה?
כן. זה אימא שלי אמרה לי.
מ-המ. כי לקחו הרבה יהודים לא לטרנסניסטריה.
לעבודות. אה. בניית גשרים וכל מיני עבודות כפייה.
זה אול. ליערות. ביצות.
ביצות.
של טרנסניסטריה.
ועבודות תשתית.
כן.
כן.
אבא שלי היה ב.
שזה גם היה הרבה ליד גאלאץ.
מה?
שהיו הרבה יהודים שהיו בעבודות כפייה ליד גאלאץ.
זה. אני לא יודע. איפה זה?
גאלאץ.
גאלאץ?
כן. אני אומרת ש. אני שואלת למה.
למה אתם אומרים דווקא טרנסניסטריה?
כי בדרך כלל שלקחו יהודים לעבודות כפייה.
מכל מיני מקומות ברומניה.
לקחו אותם לעבודות כפייה ברומניה. שהרבה ניספו שמה.
כן. לקחו את האבא שלי. טרנסניסטריה.
כן.
לעבודות ב. ביערות.
אוקיי.
לכרות עצים.
לכרות עצים.
וגם על יד. אה. והם. איפה.
אה. היה להם ה. מקום שלהם ה. בסיס.
מ-המ.
זה באורוות שמו אותם. בחוץ. בקור.
לא סתם ב. שמה ירד אפילו טמפרטורה מינוס.
40?
15. 20. אני יודע?
אז היה קר מאוד. באותו השנה.
ושמה הוא. נתנו להם לעבוד. עבודות כפייה.
זה לא עבודות בנייה. כפייה.
כפייה. אני קוראת עבודות כפייה.
זה מחנה כפייה.
לכל העבודות האלה ש.
שמה שכנראה קרה איזה תאונה לאבא שלי.
לקחו אותו אולי לאיזשהו.
לא יודע אם נתנו לו. אה.
טיפול רפואי. כי הם היו נו.
צריכים לתת טיפול רפואי לחיילים שלהם.
מהצב. מהחזית הרוסית.
איך נודע לאימא שקרה לו משהו?
אה. קיבלנו. קיבלנו איזה מברק.
מכתב?
כן.
מברק? שהוא נפטר?
כן. שהוא מת. כן.
מ-המ. והיה כתוב שם של מקום?
כי טרנסניסטריה זה חבל ארץ מאוד גדול.
כן. אני יודע. זה ב. חבל ארץ גדול.
הוא היה במקום כזה.
לא יודע. קצת מבודד.
וזה קורה ב-42' או 43'? משהו בשנים.
42' אני חושב שהוא כבר נפטר.
בחודש אוקטובר. אני חושב.
בדיוק. אני לא יודע.
אז בעצם אימא. כבר בתחילת המלחמה.
יודעת שאין אבא.
כן.
יותר.
גם אנחנו ידענו. בכינו שמה וזה.
ופשוט מאוד זה היה ג.
לא ידענו מה נעשה הלאה.
איך אנחנו נצליח להישאר בחיים.
אז איך אימא באמת לוקחת אחריות על.
אה. לפרנס 3 ילדים?
או. כן. זה באמת.
אני לא יודע מאיפה היא הביאה את הכסף. באמת.
מ-המ.
אה. היו יהודים שם. משכירים.
אה. אה. חדרים לשינה. את יודעת מה זה. כזה איזה.
בקתות כאלה?
מה? בתוך הבית.
אה. בתוך הבית.
אם מישהו בא ללון ל. ללילה.
האחות ה. הגדולה יותר.
היא הייתה שולחת לאימא 1 או 2 כאלו שמשלמים ל.
אה. ב. היו באים אליכם. אתם הייתם.
אה. כן.
הבנים שלהם מביאים את האנשים כדי ללון באותו ה. אה.
גם הדודים. הבעלים של הדודות גויסו לכל מיני עבודות כפייה?
זה. אה. כי. זה אני לא יודע.
רק אני יודע שדוד אחד.
אה. אח. אח של האחות שלי.
הוא בעצם. הוא אמר לאבא שלי לפני
שהוא קיבל את הזה ש: "לך ותיכנס ל.
לזה. ל. תבקש שיחביאו אותך הליפובנים".
את יודעת מי זה הליפובנים?
לא.
זה כת רוסית.
מ-המ.
שגורשו עוד מ. אה. זמן הקיסרית. יקטרינה.
מ-המ.
אה. לא יודע על סכסוך של דת.
סכסוך ש. ואז.
אה. אבא שלי לא היה כזה.
איפה הוא יעבור [משובש] שיחביא אותו בתוך ה.
הזה. הדלתא. אפשר להחביא אנשים.
אלו היו דייגים ה. הליפובנים האלה.
האבא שלי לא היה כזה. הוא לא.
אז הוא הלך. הוא התייצב שמה ולקחו אותו לטרנסניסטריה.
במקום לברוח ולהסתתר אז הוא הלך.
לקח את המזוודה.
אני זוכר. בבוקר אחד.
ומאז לא ראיתי אותו.
הקהילה. יש לה מוסדות ליתומים.
למשפחות שהגברים. אה. נלקחו?
הקהילה. יש לה מין דרכים לעזור ל. לנשים ולילדים?
לא. אה. לא היה.
מ-המ.
מה הזיכרון הכי קשה שלך מהשנים האלה?
הזיכרון שאתה זוכר את עצמך כילד.
בסך הכל אתה יליד מאי 36'.
אז במאי. נגיד.
43'. היית.
גיל 7 הייתי.
היית בסך הכל בן 7.
7. 8. 6.
מה הזיכרון שלך שככה.
ברור לך שהיה קשה שם אז?
כן. זה היה ברור לי. כן.
היה קשה. לא היה לי כלום.
בתור ילד. אני מסתכל היום.
לא היו צעצועים ולא היו ספרים. לא היו מחברות.
את יודעת. היו.
בבית ספר הלכתי ל. של היהודים.
אז הייתי כותב על.
אה. זה. אחר כך מוחקים את זה.
אתה לא. לא ידעת את זה?
לוח כזה?
לוח כזה. כמו לוח. אה. גדול.
היית כותב את זה ואחר כך אתה היית מוחק. כי לא היה לנו מה.
ניירות ועפרונות.
ניירות או. או מחברות וספרים.
אה. היה קשה מאוד.
אני זוכר את עצמי כמו חלום.
לא יודע איך עבר. איפה אני נמצא.
היו. היו לי. פעם מ. זה.
פגשו אותי כמה רומנים. אני לא יודע.
יכול להיות שלא דיברתי את ה. אליהם יפה.
הם הרביצו לי. הכניסו לי אגרוף בתוך העין.
אחר כך. אה.
כש. לא יודע אם זה כבר הרוסים הגיעו.
מאוד היינו רוצים שהרוסים יגיעו.
כמה שיותר מהר. כמה שיותר מהר כדי שיוכל להציל אותנו.
אז. אה. כשהייתי בבית ספר.
כשיצאתי להפסקה. פתאום אני שומע מכה.
ואני מסתכל למטה.
אני רואה את הרגל שלי. אה.
זכוכית פגעה לי בעורק ראשי למטה.
בקרסול. וה. הזה.
ה. הנעל הייתה מלאה עם דם.
זרם כזה. התעלפתי. לא יודע מה קרה.
והנה את רואה שאני חי.
לא ידעתי איך אני קראתי.
מה עשו. אם אימא שלי ידעה או אף אחד.
זה היה בבית ספר. כנראה.
כבר רומני. הרומ. הרוסים כבר הגיעו לרומניה.
מ-המ.
כבר ב-44'. חודש מאי.
אפריל. מאי.
הם כבר. הם נכנסו לטולצ'ה כבר.
מ-המ.
אז כבר נשמנו לרווחה.
ודווקא אז קרה לי את האסון הזה.
לא יודע. אה. מי הציל אותי. כי יכולתי למות.
פשוט מאוד פתאום. אה.
ולא שאלתי את אימא שלי מה קרה לי.
לא סיפרתי לה.
לא יודע מה קרה לי.
כלום. משהו.
זה היה.
לא יודע. נס שאני חי.
זאת אומרת. שאנחנו חיים. כן?
מ-המ.
ואותי בייחוד שאני הסתובבתי בכל מיני מקומות
שאסור להסתובב ועל יד הנהר. בייחוד.
מה זה. אפילו שחיין מול ה.
הזרם של הדנובה לוקח אותו ל.
לא יודע. יכול לטבוע.
ועוד אז שאני. שהייתי אז בגיל 8. 9.
מ-המ. אז למה באמת הלכת למקומות כאלה. ש?
לא יודע למה הלכתי.
לא רציתי להיות בבית. אולי.
או לא היה לי מה לעשות.
לא היה לימודים בזה. מסודרים.
לא למדתי. לא הקשבתי.
לא. אין לי זיכרון לזה כבר.
הכל פרח לי.
ומה עם האחות הגדולה?
א. איפה היא ב. בכל השנים?
מה?
איפה נמצאת האחות הגדולה?
היא שומרת עליך? היא אחראית עליך?
לא. היא בבית.
היה לה איזה חברה.
והם התעודדו. גם. יהודיה.
היא אמרה לי שהיא למדה.
יותר גדולה ממנה קצת. היא למדה.
אה. ל. להיות תופרת. ואז היא לימדה אותה איך לתפור.
אבל היא כמעט שלא הייתה בבית.
אני ת. והקטנה הייתה קטנה מאוד.
לא יודע. אני. ואימא שלי הייתה
צריכה לדאוג לאוכל. לא לפרנסה. לאוכל.
מ-המ.
אז היא. לא יודע.
עד היום אני שואל את עצמי מאיפה היא השיגה או.
אמנם לא היה הרבה. אבל.
מה קורה אחרי שהרוסים נכנסים?
אה. יש יותר הרגשה של.
כן.
אה. חופש? ביטחון?
יש אצלהם ביטחון. כן.
אני ראיתי אותם. צבא גדול וזה.
והייתי רואה אותם מסתובבים עם תת.
תת מקלע פיניה. זה. צעירים מאוד.
זה כבר היה. היה משהו אחר לגמרי.
מה משתנה בחיים שלכם בשנים האלה של אחרי המלחמה.
44'. 45'. 46'. 47'?
אה. 44'. 45'.
רומניה משתחררת.
כן. ב. כן.
באוגוסט 44'.
כן. אני יודע. זה.
ככה היה אותו דבר.
זאת אומרת. אה.
יותר מהר היה אפשר להשיג אוכל.
איך היהודים. הקהילה.
משקמים את החיים שלהם?
אתם חוזרים לכפר. למחמודיה?
לא. אין לנו מה לחזור כי הבית כבר לא בידינו וזהו.
אי אפשר לחזור לרומ. ל. לכפר.
נשארנו בטולצ'ה.
45'.
נגמרה המלחמה. הייתי שמח. או-אה.
שראיתי על עיתון על הרצפה [משובש] (רומנית).
את יודעת מה זה [משובש] (רומנית)? זה שלום.
מ-המ.
וואה. איזה.
אני פשוט מאוד הייתי בשמיים.
שאמרתי הנה. שלום הגיע.
ו. אה. המשכתי ל.
ללמוד בבתי ספר רומנים.
את יודעת. שמה לומדים 4 שנות לימוד. אז לימדו.
ו-5 נקרא כמו גמנסיה.
כמו זה. אבל זה לא רמה גבוהה.
הייתי שמה בכיתה חמישית. אולי שישית.
ואני תמיד. אה.
אימא שלי. אני למדתי הרבה ממנה.
היא הזכירה לי על התנ"ך.
כי אני לא ידעתי מה זה תנ"ך.
היו ספרים יהודים אצלנו בבית.
לא יודע איך היא.
היא החזיקה בארגז ספרים של ה.
סידורים לתפילה. תנ"ך.
כלומר. שאלתי אותך בהתחלה אם היה קשר לעולם.
למסורת היהודית. ואמרת שלא. אבל כן היה?
כן. אני הייתי הולך. לומד קדיש בבית כנסת הי. ב. ברומניה.
בטולצ'ה?
בטולצ'ה. כן. הייתי קם כל בוקר ב-05:30 בבוקר.
בחורף. בקיץ הולך. אומר קדיש.
מ-המ.
וחוזר הביתה וזהו.
ויום אחד. אני ד. אמרתי לאימא שלי.
היא סיפרה לי על דוד המלך.
על שמשון הגיבור. על תורה.
אחר כך היא עשתה לי תרגילים של.
אה. אה. לוח הכפל. אני זוכר.
היסטוריה יהודית. על התנ"ך.
יציאת מצרים. משה רבינו הכל. היא אמרה כי.
מי. מי עוזר לאימא אחרי המלחמה?
המשפחה שלכם?
אה. לא.
היא התחילה ללכת לכפר ול. ולמכור דברים.
היא מסתדרת. היא.
היא מסתדרת. היא.
הם אהבו אותה כי היא לא רימתה אותם ולא שום דבר.
היא נתנה להם כל. אה.
ככה שזה. אחותי הייתה עכשיו.
לפני כמה שנים ברומניה.
והגברת הזאת שהצילה את אבא שלי.
הייתה אחת הנשים שמה.
היא הייתה מורה בכפר.
והיא דיברה אז עם ה.
אלו. הבית דין הזה.
אז של ה. של המשמרות הברזל. ליגיונרים.
והיא ש. אה. והיא.
היא אמרה לאחותי: "הנה. אני הצלתי את האבא שלך".
מ-המ.
אבל הצלת. הצילה אותו מהזה.
אבל לא מה.
אני יודעת. כי דיברנו קודם.
שבאיזשהו שלב אתה מצטרף לתנועת גורדוניה.
אה. כן. נכון.
איך אתה מגיע לזה?
איך אני התעוררתי? אני.
כשהייתי אז בן 9. כנראה.
לא? 45'. 9.
אז. אה. אמרתי לאימא אני רוצה ללכת והיא אמרה שב.
יש לנו. פל. לישראל. פלשתינה.
מ-המ.
ושם גו. זה. יש תפוזים וזה.
אמרתי אני רוצה לנסוע לפלשתינה.
טוב. יש לה בת דודה בבוקרשט.
שהיא הייתה בארגון נשים ויצ"ו.
והיא באה. לקחה אותי ואת אחותי הקטנה.
אותי הכניסה. ועל זה היה ב-47'.
בהתחלת ארבעים ו. אותי הכניסה לגורדוניה.
זה. והיה שמה בית יתומים.
מ-המ.
בבוקרשט. ויטורו קוראים לזה.
רחוב ויטורו. זה.
אה. והיא.
ושמה פגשתי יהוד. ילדים מטרנסניסטריה.
יתומים. אולי משני.
גם מאבא וגם מאימא.
היה עלוב מאוד שמה.
אוכל. אני לא יודע איך.
אומרים שהג'וינט עזר. שלח לנו בגדים.
פתאום. אה.
וזה היה תנועה שמטרתה להביא אותנו לישראל.
אה. וגם אחותי הקטנה הייתה במקום אחר.
ששם היו בנ. אה.
יל. ילדות לא ילדים.
ושמה. אה. היא. היא הייתה.
עם. וגם אחותי הגדולה הצטרפה אליה בס. ב. כזה.
ואני פה ב. בוויטורו. בזה. ב.
בית הילדים?
בית היתומים זה היה.
יתומים?
אה. ממש היו.
אבל זה היה בית יתומים בחסות גורדוניה.
או בית יתומים שלא קשור לגורדוניה?
אה. לא יודע.
אולי זה. נו. זה של התנועה.
של התנועה הציונית.
ציונית. שהם דאגו.
הם רצו בהתחלה לשלוח אותנו להולנד קצת.
אה. להבריא.
מ-המ.
ולא יצא לנו. לא יצא לי.
עשו לנו טיול קצת ברומניה.
[משובש] שמה באיזה יער בחוץ.
ויום אחד אה. ו. אה.
הביאו אותנו לעשות בדיקות באיזה מרפאה ב. בבוקרשט.
ודצמבר 47'. לפני חנוכה.
לקחו אותנו לתחנת רכבת.
נוסעים. שמו אותם בתחנ. ברכבת.
ה. הגענו לגבול עם בולגריה.
עברנו את הדנובה והבולגרים לא ב. זה.
שמו אותנו ב. זה. ב. ברכבת משא.
מ-המ.
מה זה. משא? טוב שהיה שמה. אה.
חלון?
מה?
חלון? שמו אתכם ברכבת.
כן. הדלתות היו פתוחות. נסענו בלילה.
כל הלילה היה קר מאוד. נסענו ל. לוורנה.
איך שהגענו לוורנה. התחיל להיות חם.
כבר ראו איזה הבדל של שלג וסופות. ובוורנה היה שמש.
וראי. והנה פתאום אני רואה אוניה פאן יורק.
מ-המ.
זה. אה. אוניות אמריקאיות.
זה. זה. תרמו את זה.
זה כנראה אוניות ליברטי של ה. אה. צבא.
של האמריקאים שהובילו.
זה. ציוד לאירופה בזמן המלחמה.
עשו שמה דרגשים והכניסו 8.000 איש בתוך פאן קרשצ'נט.
בפאן יורק עוד 8.000.
ועם זה התחלנו. הרימו ע. אה.
עוגן. התח. התחילו ל. לנסוע לכיוון ישראל.
איך שהתקרבנו לכ.
לכיוון ישראל. היה.
איזה רוח הייתה. נעימה.
מהרוחות. הבדל של רומניה.
פתאום אנחנו רואים משחתת בריטית ועוד מטוס ועוד משחתת.
ואחת אומרת: "תדברו יידיש".
למה? שלא ידעו מאיפה אנחנו באנו.
שלא יחזירו אותנו לאותו הארץ ש. בחזרה.
והאנגלים השתלטו עלינו. חשבו לעשות מרד או משהו. אי אפשר.
הביאו אותנו לקפריסין. לפמגוסטה.
הורידו אותנו ישר למחנות פליטים בקפריסין.
הייתי שמה 6 חודשים.
מה שלא היה טוב. הייתי עם ה.
עם הקבוצה שלי. עם הגורד.
הגורדוניה. כך קראו לזה.
פתאום מפרידים אותי. לא ידעתי למה.
מה מתברר? שאימא שלי הייתה על האונייה.
מ-המ.
ולא ידעתי. לא יודע מה עשו שמה.
אני בכיתי ואמרתי משהו כנראה שלא מצא חן בעיני הסוכנות.
כי היו גם אנגלים.
את הילדים לקחו אותם ו.
לישראל. ואותי.
ואותנו השאירו במחנה פליטים.
את מבינה? ככה הייתי מצטרף לאיזה תנו.
לקיבוץ או לאיזשהו זה.
זה מה שרציתי ולא הצלחתי.
מעניין.
הם הג. הביאו אותי לאימא שלי וגם את אחותי.
כולנו היינו מאוחדים בקפריסין.
זהו. ואז. אה.
ואז ביוני 48' כולם כבר עזבו את קפריסין.
היו איזה 30 אלף. אני חושב.
מ-המ.
אז הכרתי שמה יהודים גם מה. ממקומות אחרים.
פולנים. אה. בולגרים.
הונגרים. צ'כים. את מבינה?
לא ידעתי על זה שיש עוד יהודים ב.
לא אמ. לא סיפרו לי.
גם לא בבית ספר.
היית ילד.
שיהודים יש בכל אירופה.
פתאום אני רואה.
זהו. ואז. אה. חיינו שמה ב.
במחנות הפליטים ב.
ב. בזה. באוהלים.
האנגלים נתנו לנו לחם לבן.
הג'וינט נתן לנו לחם שחור. אני יודע?
ישבנו. ישבנו. ישבנו. מה עשו?
היו משחקים שמה דומינו. שח.
היה זה. היו משחקים כדורגל בשבת. זהו.
פתאום באו כל מיני שח.
גם שחקנים היו כדורגל. לא סתם.
היו שחקנים יהודים מ.
מווינה. מכל מיני. מבוקרשט.
היה. מה. היה. זה.
והאנגלים הרשו לילדים ללכת לים בקיץ.
עם שומר. לא סתם.
עם שומרים היינו הולכים.
כי שמה במחנה. אה.
הפליטים היה הכל סגור. עשו את זה.
והיו כאלה שעשו מנהרות וברחו.
הצעירים. היה בית"ר. היה. היה ההגנה.
הייתי שומע ז'בוטינסקי ראש בית"ר.
משם אני יודע. כן.
היו כל מיני דברים.
בארץ. לאן הגעת?
מה? לפרדס חנה.
מעברה.
אה. לחיפה. פרדס חנה.
מ-המ. ושמה.
פרדס חנה. אז. היינו בזה. ב.
אז נתנו גם. אה. אוכל. אה.
עשו אוכל בשביל הזה.
נתנו להם. קיבלנו תלושים כאלו.
והתחילו לפזר אותנו מהזה. אה. כי.
אימא שלי רצתה בחיפה.
ובחיפה לא נתנו לכל אחד.
אז כששחררו את עכו שלחו אותנו לעכו.
מ-המ.
אבל. מה? בינתיים הם לא נתנו לאימא
שלי כי ראו שהיא אלמנה אין לה מקצוע.
אין לה שום דבר. איך היא תג. תגדל?
אותי. ואת אחותי הקטנה.
לקחו את זה. אה.
לכרכור לאיזה. היה שמה גם כן ילד. ילדים.
ומשמה יום אחד אמרו לי: "שפילמן.
תעלה על האוטובוס". עלינו לאוטובוס עם אחותי.
לאיפה הביאו אותי?
לכפר בתיה.
אז כשראיתי את כפר בתיה.
אני אמרתי אני בגן עדן.
זה מוסד ילדים נשות מזרחי באמריקה.
היה בנוי יפה. מה זה?
לא. לא ראית בתים כאלה.
היה מאוד. היה דתי.
זה מה שהפריע לי.
מזרחי.
כן. זה הפריע לי.
אבל מה שהיה. היה שמה חדר אוכל רק לבשר.
בבתים היו רק. בחדר אוכל חלבי.
בנות לחוד ילדים. ילדות וילדים לחוד.
באותו הזה. באותו המבנה.
היו 4 מבנים. שמה התחלתי ללמוד.
כבר הייתי בגיל. את יודעת כמה שאני הפסדתי לימודים.
ב-49' התחלתי ללמוד בכפר בתיה.
נתנו לנו חדר. היה חשמל.
היה. מה שהיה. מקלחות.
היה מסודר. היה מחסן בגדים.
היו. היה דוד. היה שמה מכבסה אוטומטית.
הכל אמריקאי.
היה לנו טנדר. שהביא אוכל.
טנדר אמריקאי חדש. שלא ראית בארץ.
אוכל. היה אוכל טוב מאוד.
אז היה צנע. הילדים ב.
בעיר לא ראו דבר כזה.
שאני אכלתי שמנת. ו.
מה. פשוט מאוד היה.
אה. בריא לילדים.
אווירה טובה. למדנו. עשינו ספורט.
זה בני עקיבא. הרי.
מ-המ.
והיינו מתפללים כל בוקר.
05:30 בבוקר קמים. עושים התעמלות.
גם עכ. גם עכשיו אני עושה בגלל שלימדו אותי ככה.
וכל אחד קיבל מיטה.
ארונית. זה היה בסדר.
והיינו מנקים לבד את הכל.
נשארת שם כל ה. הילדות שלך?
כן. כל הילדות.
בגיל 16 וחצי אני חושב שעזבתי.
מ-המ. איך אימא התאקלמה בארץ?
אה. היא קיבלה דירה בעכו.
כי שמה שיחררו את עכו. אני יודע?
אז. אה. היא. שלחו אותה לעבודה ו. בט. טבק. אה.
בית חרושת?
כן. מפעל לטבק.
את יודעת. שממיינים את הטבק וסיגריות.
ואחר כך היא ביקשה שיתנו לה איזה קיוסק וזה.
בכורדני. אני לא יודע.
פשוט מאוד. לא.
אז אני באתי הביתה.
הלכתי לעבודה וצ. צריך.
הצטרכתי. אחותי בינתיים נשארה שמה. בקיב.
במוסד. עד גיל 18.
מ-המ.
ושלחו. והיא הלכה ולמדה אחות בבית ש.
בשערי צדק. בגלל שזה.
דתי.
דתי.
והאחות הגדולה?
הג. הגדולה התחתנה מוקדם מאוד.
בגיל 17 וחצי כבר התחתנה.
מ-המ.
היא התחתנה. גם לה היה קשה. לאט לאט הסתדרנו.
אני אחר כך עשיתי צבא.
הייתי בגולני. ו.
השתחררתי. שוב פעם עבודה וזהו. עד שהגענו.
במשך החיים הבוגרים שלך. היום.
לפני 20 שנה. היית מתייחס אל עצמך כאל ניצול שואה?
לא. לא אמרתי שום דבר.
מ-המ.
לא ידעתי מה זה. כי אז כשבאנו לארץ.
את יודעת. קיבלו את העולים מאירופה קר מאוד.
מ-המ.
ראש הממשלה בן גוריון היה קר מאוד מולם. אה.
כי הוא אמר שאמרתי לכם. שתעזבו את אירופה.
מ-המ.
ו. לא ידעת למצוא.
גם ב. גם במוסד.
לא היה יום השואה.
אני לא זוכר יום שואה בשנות ה-50.
שאלו אותך לפעמים.
אה. על ההורים?
על אבא? איפה הוא נפטר?
לא. לא שאלו אותי.
אף אחד לא שואלים.
גם אני לא סיפרתי מה עברתי.
מ-המ.
את יודעת. היה כזה. לא.
גם אחרים. מסביב שהכרתי.
היה לי חבר. כן.
הוא אמר לי. כן. נכון.
אמרתי לו שאבא שלי כך
וכך וזה היה. אז. אה. אז הוא אומר לי: "כן.
אני מיאשי. את יודעת מ.
אבא שלי היה ברכבת הזאת".
זה מה שאני יודע ממנו.
מאחרים אני לא. לא.
אף אחד לא סיפר לי ש.
מה. מה קרה.
קרה משהו ברומניה. אין דבר כזה.
קרה דב. דברים נוראיים.
יכול להיות ש. ונפגעו. נפגעו.
של. של הסבא שלי.
האח שלו. היה לו איזה בת.
והיא הלכה. היא. היא אמרה.
והיא הייתה בבסרביה. אמרה.
היא שלחה שדר שרוצים להרוג אותם.
ובאמת הרגו אותם עם הילדים.
עם הכל. עם הבעל. את מבינה?
מ-המ.
בטולצ'ה כבר.
אתה יודע איפה בבסרביה?
זה. אני לא יודע.
מ-המ.
וזה לא. לא היה.
לא היה דבר כזה יום השואה בשנות ה-50. גם בכפר בתיה.
לא אמרו לנו שום דבר.
חזרת פעם לבקר ברומניה?
כן. הייתי בשנות ה.
אני לא רוצה לחזור.
בגלל האישה בוא. בוא.
בוא לרומניה. אבל אני לא רציתי ללכת לרומניה.
כמה ילדים יש לך?
3. בן ו-2 בנות.
הם יודעים ש. שבעצם?
אני סיפרתי להם. התחלתי לספר פה ושמה מה קרה.
מה. איך זה היה.
מ-המ.
אבל את יודעת. גם עם חברים.
יש עוד רומנים פה שמרומניה.
אולי אחרי שאני נולדתי משנות ה-46'. 4'.
אה. אבל. אה. לא דיברו. לא יודע.
והיה. זה היה נורא.
מ. הדוד של אשתי.
הוא היה בבוקרשט. הוא יודע יותר.
הוא היה גם ב. הוא כבר נפטר.
ו. אבל הוא אמר לי הרבה דברים איומים.
מה שעשו הליג'יונרים.
פשוט הרגו את היהודים ברחובות.
נכנסו לבתים אפילו.
מ-המ.
והוא. יש כאלו ניצלו.
יש כאלו לא יצאו החוצה.
יש כאלו ברחו. הת. התחבאו.
אה. במשך הזה היה אחד שהיה איתי במקום עבודה.
שהוא אמר שהוא התחבא מהליג'יונרים וחיפשו אותו וחיפשו
אותו והוא היה באיזשהו מקום שאף אחד לא ראה אותו.
מ-המ.
ובכלל הליג'יונרים לא.
לא שרדו הרבה. כמה ימים. אני זוכר.
אה. כך אמרו לי. אחר כך אנטונסקו השתלט עליהם.
אם היית יכול היום לקבל יותר פרטים.
לדעת יותר פרטים על מה שעלה בגורל אבא. היית רוצה לדעת?
היה מישהו. איזה חברה של. אה.
אחותי. שהוא היה יחד עם אבא שלי. את מבינה?
מ-המ.
והוא סיפר לי שאבא שלי
היה שר להם ביידיש שמה בטרנסניסטריה וזה.
וכשלקחו אותו לב.
אה. לבית חולים שם. אמרו. או.
הנה. סמי שפילמן.
הוא ניצל. את מבינה?
מ-המ.
שאחרי זה הם.
הם בעצמם. יש חלק. הוא אמר לי.
יש חלק של אלה שהיו בטרנסניסטריה.
ששיחררו את טרנסניסטריה. הרוסים.
פתאום הם. אה. רוצים לחזור עם הרכבת הזאת.
בינתיים איזה דיוויזיה. צנחנים.
של הרוסים. עצרה את הרכבת הזאת.
ויש כאלה שלקחו דרך אחרת.
והביאו. החזירו אותם לעבודות ברוסיה.
נכון. בדמבוס.
מה?
מ-המ.
כן. לקחו אותם. זה.
אבל הם בדרך כלל השתחררו אחרי.
אבל את א. אבל הם חשבו שאבא שלי השתחרר.
אבל הוא כבר היה. הוא כבר נספה. הלך.
יש משהו שככה. כשאתה.
אחרי שסיפרת את כל הסיפור שלך. ו.
ו. את הקשר האישי של המשפחה שלך לשואה.
ולמה שקרה ליהודי רומניה.
יש משהו שאתה רוצה.
ככה. להגיד לסיום?
שחשוב לך שהנכדים שלך יקחו בחשבון. יחשבו על זה?
אני כבר סי. סיפרתי להם והם
גם כתבו איזה חיבורים על זה. זה נכון.
אמרתי להם בדיוק. אמרתי להם של. אני הסבא.
אבל הסבא שלי.
גם כן. הוא פה בארץ.
בכפר סבא. הוא. הוא.
קבור?
הוא קבור. כן. עם ה.
על יד האח שלו.
כן. הם היו בין הראשונים שמה.
בכפר סבא. ה. משפחת חיימוביץ'.
וגם פה. בזיכרון יעקב.
הם היו ב. בין הראשונים.
ו. אה. זהו.
וסיפרתי להם מה היה ברומניה.
ומה עשה אנטונסקו ומה עשה המלך.
עד היום אני מתפלא איך הוא לא קיבל עונש. זה.
אה. מיכאי חוחנזילה.
ממשפחה. את יודעת.
הוא מ. אה. משפחה גרמנית. אה.
באופן אישי. אתה חושב.
אפרים. שהמלחמה השפיעה על כל החיים שלך?
המש. המלחמה?
מ-המ. שנות המלחמה.
אולי בהתחלה. כשהייתי צעיר.
הייתי עסוק הרבה. בהרבה דברים.
אבל לאט לאט ראיתי ש.
אם לא פיזית. גם פיזית.
גם נפשית. המ. הרבה דברים השתנו.
זאת אומרת. [משובש]
לפעמים אני לא ישן בלילה ואני מתחיל ל.
בראש שלי כמו מסרטה.
הולך וחוזר. הולך וחוזר.
כל הדברים. אמרתי. ש.
כל הדברים אני לא סיפרתי הכל.
הכל. הכל. כי זה היה לוקח הרבה.
התחלתי לחשוב. איך אני עברתי את זה?
אני לא יודע. איך יצאתי בחיים.
כי אז גם עם ה.
רגל שכל הדם נשפך. אני חושב.
איך מי עצר לי את הדם. מי זה?
לא יודע. ועל זה. ועד היום.
עכשיו אני כבר. את יודעת.
זה. נפשית. זה פגע מאוד.
או שאתה לא יודע את מי להאשים.
או את המלחמה או את עצמך. לא יודע.
מגיל.
מה?
מגיל מאוד. מאוד צעיר.
כן.
קודם כל התייתמת.
כן.
ואבא זה דמות חשובה בחיים.
כן.
ו. וכל התנאים שבהם חיית.
והפחד. שגם אם אתה לא זוכר
אירועים אבל הפחד היה שם בחיים שלך.
כן. בטח שהיה הפחד.
אימא הייתה מדברת על הדברים אחרי המלחמה?
לא. לא דיברה.
מ-המ.
היא אמרה ש. זה כך וכך.
אה. אבל אימא שלי רצתה ל. לברוח מרומניה.
מ-המ.
היא אמרה לאבא שלי: "אנחנו משלמים לשגריר האיראני.
בוא. בוא נצא מפה. בוא נצא מפה".
אם. עד. שיש לך דרכון.
יש לך. אתה משלם ל. ל.
לזה. לשגריר ה.
לקונסול. לשגריר האיראני.
בוא ניסע ל. ל. נעזוב מפה. מרומניה.
אז אבא שלי אומר: "ומה אני אעשה עם ההורים שלי?"
מ-המ.
את מבינה? איפה יש כסף כל כך הרבה?
3 ילדים. 5 ועוד 2. 7.
לעבור כל כך הרבה גבולות. להגיע עד איראן.
את מבינה? והכל התבטל.
לא. לא הזכרת קודם את סבא וסבתא מצד שפילמן.
הם היו בחיים?
כן. הם היו.
הוא היה מבוגר. הוא.
היה לו דווקא מקצוע.
היה לו פוליטור. והוא היה עושה פוליטורה.
הם גם היו בטולצ'ה?
הם גם. כן. הם באו וזה.
ואימא שלי לא א.
היא אומרת לאבא שלי: "איך הם באים עלינו. שאנחנו.
לך אין מקצוע. אין לך מאיפה להרוויח והם באים.
אה. שאנחנו נעזור להם?
ל. יש לך 3 ילדים ואתה לא מרוויח וזה מצב קשה".
וזהו. וזה. הם מאוד היו בקונפליקט.
אימא שלי עם ההורים שלו.
כשהם ראו שלקחו אותו אז הם עזבו.
הם הלכו בחזרה ל. אני חושב לגאלאץ.
במה עסקת רוב השנים?
מה?
במה אתה עסקת בחיים הבוגרים שלך?
אני עבדתי פה ב. מתכת.
אני עבדתי בוולקן הנדסה.
עבדתי אצל קבלנים בהתחלה. וולקן הנדסה.
ו. אה. יצאתי לפנסיה.
יש איזה מסקנות שבן אדם.
אה. ככה מס. ב. ב.
בשנות הפנסיה שלו חושב.
הייתה לי התחלה כזאת של החיים.
הייתי לבד. הייתי גלמוד.
הייתי יתום. לא למדתי.
עברתי מלחמה. שנאה.
אנטישמיות והנה בניתי משפחה.
כן.
עבדתי. מה חושבים. ככה?
איזה מחשבה יש ככה לסכם את כל המהלך חיים הזה?
לסכם במובן של איזה.
איזה תובנות יש מזה?
אה. זה טוב ש.
מה. מה. מה זה הבן אדם?
הבן אדם יש לו הרבה כוח.
כן. יש לו הרבה כוח.
עברנו. זה טוב שאני
לא נזכרתי בכל הדברים האלו כשהייתי צעיר.
כי זה היה מפריע לי.
מ-המ.
רק עכשיו. שיצאתי לפנסיה התחיל לחזור כל הזה.
ולמה היה ככה.
ולמה ככה ואיזה גורל.
ותכף. אמרתי. איזה שנה נולדתי.
אה. גורל מלחמה.
מלחמה עול. עולמית מאוד אכזרית.
אנחנו היינו בשוליים. אולי.
אני יודע? מי יודע?
ודי. אמרתי מ. איך רומניה נכנסה למלחמה?
למה? איך? איזה מדינה?
מה. יש לה כוח. וזה?
אמרתי הנה. בולגריה לא עשתה מלחמה.
היא נשארה ניטרלית.
מה אתה מאחל לעצמך?
מה?
מה אתה מאחל לעצמך?
אני מאחל לעצמי?
מ-המ.
אושר. אני יודע?
שאני אהיה מאושר. לא צריך כסף.
שאני אהיה בריא. דבר ראשון.
כי אני סובל מכמה מחלות. וזה.
יש לי. עברתי. עברתי. זה.
מעקפים. היפרדות רשתית בעין שמאל. אני לא רואה.
אבל ככה. אני.
פיזית. את רואה. את רואה את ה.
שאני לא. פיזית אני בסדר.
Testimony of Efraim Shpilman, born in Mahmudia, Romania in 1936, regarding his experiences as a boy in Mahmudia and in Tulcea Life before the war; life in a small Jewish community; antisemitic bullying in the late 1930s; father saved from murder by members of the Iron Guard; confiscation of the family business; expulsion to Tulcea; father’s deportation to forced labor in 1942; receiving a letter containing information on the father’s death in the Transnistria region; anti-Jewish legislation; suffering from shortages; liberation by the Red Army in 1944; life in an orphanage in Bucharest; illegal immigration to Eretz Israel as part of the Gordonia movement on the “Pan York” in 1946; expulsion to Cyprus; aliya to Eretz Israel in 1947; life in a boarding school of the Mizrachi movement in Kfar Batya.
details.fullDetails.itemId
10783833
details.fullDetails.firstName
Efraim
details.fullDetails.lastName
Shpilman
details.fullDetails.dob
1936
details.fullDetails.pob
Mahmudia, Romania
details.fullDetails.materialType
Testimony
details.fullDetails.language
Hebrew
details.fullDetails.recordGroup
O.3 - Testimonies Department of the Yad Vashem Archives
details.fullDetails.earliestDate
26/01/2014
details.fullDetails.latestDate
26/01/2014
details.fullDetails.submitter
שפילמן אפרים
details.fullDetails.original
YES
details.fullDetails.interviewLocation
ISRAEL
details.fullDetails.belongsTo
O.3 - Testimonies gathered by Yad Vashem
details.fullDetails.testimonyForm
Video
details.fullDetails.dedication
Moshal Repository, Yad Vashem Archival Collection
banner.documents.disclaimer