Yad Vashem logo

Testimony of Chaim Goldshtein, born in Perespa, Poland, in 1921, regarding his experiences in Perespa, Skorokhodovo (present-day Skorokhodove), the region of Siberia, and Uzbekistan

Testimony
null
null
null
היום ט"ו בטבת תשע"ד. 18 לדצמבר 2013.
אנו מראיינים מטעם יד ושם את
מר גולדשטיין חיים בביתו ב. בנתניה.
מר גולדשטיין הוא יליד פרספה.
מחוז פולין אלף תשע מאות עשרי.
מחוז טומשוב לובלסקי. פולין. 1921.
בוקר טוב. ספר לי בבקשה על המשפחה שלך בפולין.
בוקר טוב.
בוקר טוב.
אה. 1938 בית שלנו נשרף.
כן. לא. בוא נתחיל מהילדות שלך.
לפני שהבית נשרף ב-1938. מהילדות.
אתה בהפסקה כשדיברנו אתה אמרת לי שאומנם ב.
בתעודת זהות אתה כתוב שנולדת ב-1921.
כן.
אבל האמת שאמרת שנולדת ב-1923.
אני נולדתי ב-23' אבל בתעודה כתוב ב-21'.
כן.
בגלל. בגלל שהצטרכתי ללכת ל. לצבא.
בפולין?
בפולין. לא רציתי ללכת עם פולנים לצבא. אז.
אה. כיוונתי את השם. את השנה ל-23'.
כן.
עכשיו. אה.
תספר לי על המשפחה שלך.
על אבא. השם של אבא?
השם של אבא זליג גולדשטיין.
אה. הוא נפטר. הייתי בן חצי שנה.
לא הכרתי אותו. לא ראיתי אותו.
אז. אה. אחרי זה אימא נשארה עם 5.
עם. אה. 5 ילדים.
מה השמות של הילדים בבקשה?
אה. אייזיק גולדשטיין.
כן. זה הגדול?
גדול.
מ-המ. כן?
אחר כך יעקב גולדשטיין.
כן.
אחר כך שרה גולדשטיין.
חיה גולדשטיין. ואני הכי צעיר. חיים גולדשטיין.
מה. מה אתה יודע על אבא?
מה סיפרו לך על אבא. במה הוא עבד?
הוא היה סוחר. הוא. הם היו 4 שותפים.
הוא קנה יער. ה.
התחיל לחתוך את היער. מכר את העצים.
לקח פועלים. מכר את העצים כל היער.
הוא עשה ניקיון ב. באדמה. אה.
לא רצה למכור את האדמה.
הוא אמר לאימא: "זה רכוש.
אני לא צריך עכשיו את ה.
למכור את זה. שישאר". זה נשאר.
ב-38' יצא שריפה. אה.
שמה היה עסק עם. אה.
בחורה שהיא רצתה להתחתן. והוא. היא.
היא הייתה נוצרית היא רצתה ל.
להתחתן עם. אה. אה. לא נ.
נוצרים רק עם אוקראינית. אה.
זה. אם אני [משובש]
כן.
אז לא רצו לתת לו.
לתת לה להיכנס להתחתן.
אה. כומר אמר: "את לא תתחתני עם אוקראינית".
הוא התרגז מאוד.
הוא ראה שהוא לא יכול לעשות כלום אז הוא הלך.
היא הדליקה את הבית.
מ-המ.
בית נשרף כליל. אה.
היה רוח חזקה.
מ-המ?
אנחנו היינו גרים 10 בתים.
זה היה צפוף בית על יד בית. בית עם עץ.
אה. שריפה הזאת הגיעה עד לבית שלנו. 10 בתים נשרפו.
בן גדול. לא יכולנו.
לא. לא הספקנו אפילו להוציא דברים.
בן גדול הגיע.
אייזיק?
אייזיק. אה. אייזיק הגיע. הוא נבהל מאוד.
כן.
אז הוא קפץ ממש בתוך אש להוציא משהו.
הוא לא יודע מה לעשות.
אז הוא קפץ בתוך אש.
אה. התבלבל שמה.
הוא לא ידע אפילו איך לצאת.
האש סגרה. סגרה לו כל הדרך זה היה עץ.
היה רוח חזק. זה לא היה לו.
לא. לא יכל לברוח.
אנחנו אפילו לא ידענו.
התחלנו לחפש אותו. זה נשרף אחד שתיים.
זה מיום אחד 10 בתים. אה. הלכו.
אז התחלנו לחפש אותו.
אז אימא אמרה: "אוי אני מפחדת שהוא נכנס לאש".
בחוץ חיכינו. חיכינו. הוא לא הגיע.
אז התחלנו לחפש בחצר. יש ל.
היה לנו חצר גדולה עם גדר מסביב. וילה כזאת.
כן.
אימא התחילה ל. להסתובב מסביב.
היא ראתה רק עצמות ממנו.
היא
התעלפה.
היא התעלפה. היא.
זהו. אז. אה. לא היה.
לא היה מה לעשות בכלל.
עשו לו הלוויה. לקחו.
לקחו אותו לבית קברות עשו לו הלוויה.
על יד אבא. ונשארנו 4 ילדים.
בן גדול היה יעקב והוא לקח את העבודה ק.
הוא כבר בן של.
הוא היה 10 שנים יותר צעיר ממני.
מ-המ. יותר צעיר ממך?
שותף. יותר. אה. מבוגר ממני.
מבוגר.
אה. זה יהיה טעות?
יותר מבוגר ממני.
אז שותפים לקחו אותנו.
לא רצו לעזוב את אימא עם 4 ילדים.
אה. לקחו אותו בסתיו.
הוא היה עוד בבית ספר.
הוא למד ועזר להם קצת אחרי. העיקר לקבל משכורת.
אימא סידרה מכולת בבית קצת.
התחילה למכור. אה. לעבוד.
בסדר. אבל אחרי שהבית נשרף אז איפה גרתם?
אז עברנו. הדוד אמר אנחנו רצינו לעזוב את הפולניה.
אח אמר: "אין לנו מה לעשות כאן. נצא".
רצינו לעזוב פולניה.
אז. אה.
דוד אמר: "יש לי בית גדול. תיכנסו לגור איתי.
יש לכם 2 חדרים.
יש הכל. אנחנו 3 אנשים". אה.
נכנסנו שמה לגור.
אחר כך.
אז היה לכם כבר. אה. רישיונות לעלות ל. ל [משובש]
לא. התחלנו לסדר ניירות.
כן.
זה לוקח זמן.
באו לבדוק אותנו איזה משפחה. וזה.
היה לכם משפחה בארגנטינה?
היה לנו באמריקה דוד.
ולמה רציתם לארגנטינה?
כי הוא עוזר לנו. אה.
אמרו אני יודע יותר מה אני יכול להסתדר בארגנטינה.
כן. אני ברשותך אנחנו נעצור את הסיפור פה.
אני רוצה קצת ללכת אחורה גם.
אה. לשמוע על אימא בבקשה.
מה השם של אימא?
לאה גולדשטיין.
ומהבית איך היא הייתה?
גולדמן.
גולדמן.
הדוד גם גולדמן.
ומה אתה יכול לספר על אימא?
אימא הייתה בבית. עשתה קצת דרך המכולת ככה.
כן.
היא הרוויחה כמה גם כן וקצת ככה.
אה.
המכולת הייתה כל הזמן או רק בגלל שאבא נפטר אז אימא.
אבא נפטר אז היא לקחה סחורה לבית.
אז איך היה המצב הכלכלי שלכם אחרי שאבא נפטר?
אה.
הוא השתנה באיזושהי צורה?
קודם היה יותר טוב?
השתנה קצת. לא יכול להיות יותר טוב שאבא נפטר.
כן.
אה. שותפים לא עזבו את בן.
הוא הלך איתם.
אייזק היה איתם?
שנים.
איי.
לא. אייזיק נפטר. נ. נשרף.
כן. אבל לפני זה אייזיק היה?
איתם היה אבא.
אחר. ואחרי אבא?
ואחרי שהוא נפטר אז יעקב.
יעקב.
אייזיק כבר לא היה.
הוא נ. נשרף.
כן. אבל אני מבינה ש.
שאבא שלך נפטר בשנת 23' בערך?
כן. כן. פעל מ-23' עד 30 ו.
והשריפה? 8'?
עד 38'. זה יעקב היה.
כל הזמן היה.
ראש. ראש משפחה.
אה-הא. יעקב הוא הבכור?
בכור.
אה-הא.
הוא היה ראש משפחה.
אז איך היה בבית שבת וחגים?
שבת איך היה בבית?
עשינו שבת. אנחנו היינו דתיים.
איך זה היה?
לא. לא ידענו מה זה לנסוע.
היה אסור לנסוע. אפילו עם אופניים אף אחד לא יצא.
אף. אף בן אדם.
שמה החזיקו מאוד חגים.
הלכנו לבית כנסת. התפללנו.
איזה בית הכנ. איך. מה היה השם של הבית הכנסת?
לא היה שם. בית כנסת.
פרספה זה מקום גדול עם הרבה יהודים או שזה מקום קטן?
מ. מקום קטן. רק אנחנו היינו על יד טישובצה.
כן.
הלכנו לטישובצה לבית כנסת.
אה-הא.
קרוב מאוד.
מ-המ.
היינו קרוב לטישובצה. זה. זה היה טישובצה.
מ-המ.
רק מקום הזה היה פרספה.
וכמה יהודים היו שם בפרספה?
אה. לא היו איזה. היו 6 משפחות.
מ-המ. אז כשהיה שבת וחגים תמיד הלכתם לטישובצה?
טישובצה להתפלל.
כמה זמן הליכה זה היה?
אהה. חצי שעה. אפילו גם זה לא.
ושהיה חורף עם שלג אז.
אה. אנחנו לא פחדנו. לא פחדנו.
היינו רגילים לזה. קור היה ולא ככה כמו שסיביר.
כן.
קור היה. היה שלג. היה קור.
אזכרה לאבא הלכנו גם כן ל. לעשות אזכרה.
בית הקברות היה בטישובצה?
טישובצה. אימא כל שנה הלכה ל. ל. ל. לקבר. ב.
ורגע. אז אני אומרת השבת סיפרת שזה היה כמו שצריך.
תספר לי מה זה היה כמו שצריך?
הדליקו נרות. וקידוש.
והכל. הכל כמו שיהודי צריך לעשות.
ומה עשיתם בשבת עצמה?
הלכנו לבית כנסת. עד שחזרנו.
נשארנו קצת לטייל בטישובצה.
מ-המ. היה לכם שם משפחה?
בטישובצה הייתה דודה.
אתה הכרת את סבא וסבתא?
הכרתי אותם. הם נפטרו בנתניה.
סבא וסבתא?
כן. כן. כן.
ו. אבל שם בפולין איפה הם גרו. לידכם?
טישובצה.
בטישובצה.
כן.
זה היה משפחה של אימא או של אבא?
זה היה משפחה של אימא ל. של אבא.
מה השמות שלהם של הסבא וסבתא?
היטל.
מ-המ.
נתן היטל.
גולדשטיין?
לא.
זה היה גולדמן?
היא התחתנה. היא התחתנה היטל.
גולדמן. כן.
זה היה אבא. הסבא. והסבתא?
אה. סבתא פייגה. כן.
כן. ושהיו חגים הייתם עושים את זה איתם ביחד?
לפעמים כן לפעמים לא.
איזה חגים הייתם עושים?
עשינו עם אח של. אה.
אימא. הוא היה גר על ידינו. היינו גרים יחד.
בדיוק ב-39' התחלת 9.
עוד לא הייתה מלחמה.
מ-המ.
חצי שנה לפני מלחמה עשינו ליל הסדר יחד עם.
עם. אה.
עם אח של אימא.
פתאום באמצע. בתוך לילה. זה.
באמצע ליל הסדר שישבנו על יד השולחן בא גוי.
שבר לנו את הזכוכיות.
חלונות. נתן זבנג לחלון.
שבר לנו את החלונות.
כן.
שבר לנו את החלונות.
ידענו מי זה. לא יכולנו לעשות. לא רצינו להתחיל.
הוא היה שכן לא רחוק מאיתנו. ידענו שזה הוא.
הוא לא יכל להסתכל על יהודי שכן.
ככה היינו בסדר עם אבא שלו. כן.
כבר בן לא היה טוב. עשה הרבה צרות.
לא יכולנו לא להגיד לאבא.
לא. לא רצינו להתחיל איתם.
אה. אחרי חצי שנה יצאה מלחמה.
בדיוק זה היה פסח.
לפני ראש השנה התחילה מלחמה.
כן. אנחנו עוד מעט נגיע לזה.
אני רוצה שעוד תספר על הבית.
אה. פסח שהיה פסח.
תספר לי על ההכנות.
איך אתם התכוננתם לפסח?
איך התכוננתם לפסח?
אצלנו לא קנו מצות.
אנחנו עשינו לבד מצות. לא לבד.
כל המשפחות נכנסו ל.
היה לנו בבית שלנו היה תנור גדול מ. אה. מאבן.
תנור כמו חצי חדר.
נכנס שמה. זה כמו מאפיה.
אבא אם הוא בנה.
אז הוא בנה כמו שצריך.
לא היה לנו חסר.
לא היה חוסר שטח.
בנה גדול מסביב. אה. חצ.
היה חצר. אה.
היה גדר גדול גבוה.
לו לא היה גדר הוא לא היה בורח.
כן. אז התאספתם כל ה-6 משפחות ו.
עשינו צ. אה. ש.
שבועיים לפני פסח כל יום למישהו אחר.
מ-המ. וכל המשפחות עשו כל.
כל יום למישהו אחר?
למישהו אחר יחד עבדנו.
לקחנו מטישובצה אחד שהוא יודע לעבוד.
הוא היה בתנור. עבד אצלנו שבוע ימים עד שעשינו לכולם.
היה לנו חביות כאלה מקש.
לא עץ. זה מחזיק טוב את המצות.
עם סגירה. זה עמד בבוידעם. בפסח התחלנו להוריד.
כן.
עשינו לבד קמח מצה.
לבד פרפלך. פה לא רואים את הפרפלך.
עשינו. וככה עשינו כמו שצריך פסח.
לא היה חסר לנו כלום.
אדמה נתן. נתנו ל.
לגוי אחד שהוא יטפל באדמה.
לקחנו 50 אחוז מה שהוא זרע חילקנו.
באדמה הוא לקח 50 אחוז.
הוא עשה הכל.
הוא הביא לנו. אה. הכל היה מסודר.
כן. אמרת שחצי שנה לפני שהתחילה מלחמה כבר התחילה.
התחילה שברו לכם את הזכוכיות בליל הסדר.
זכוכיות.
היה עוד אירועים אנטישמיים שאתה זוכר?
לא. לא. רק זה.
שברו לנו. היה שקט חצי שנה.
הוא לא שם לב. ידענו שזה הוא.
אבל לא רצינו להתחיל איתו.
אתה כילד אתה הרגשת אנטישמיות?
כן. אני הרגשתי בבית ספר הרבה.
זה היה בית ספר ממשלתי?
כן.
כן?
יהודי זה.
מה הרגשת?
לא היה מקום. בשביל יהודי.
שאתה. כן. שאתה אומר שאתה הרגשת אנטישמיות בבית ספר.
איך. איך זה היה?
יהודי מלוכלך.
צעקו לך?
בטח. מה זה.
מה זה. מורים היו צועקים. אז זה.
גם מורים?
לא. צועקים על ילדים זה. אבל הם לא פחדו.
היו גם מכות. היו מרביצים?
לא. מכות לא נתנו לו.
לא אבל לא היה. לא היה מקום בשבילנו.
מי זה היו אלה שצעקו לך יהודי מ.
מלוכלך. זה היו חברים אישיים שלך או ש.
מהכיתה.
מהכיתה?
כן.
ומי היו החברים שלך?
עם מי התחברת?
אני התחברתי עם.
אה. ילדים של כומר אוקראינית.
אנחנו היינו אצלהם כמו משפחה.
משפחה לא ח. לא חיה ככה.
אה. בן.
אה. אח. אה. ש.
שלי היה בא לשמה אז לא אמרו לו יענקל.
פולנית י. ינקלוניו.
בחיבה?
ינקלוניו אמרו לו.
הם באו. היה בת ובן. בת הייתה יותר גדולה.
הם באו שעות אצלנו בבית.
אני הייתי אצלם אחרי שיעורים ישר הלכתי לשמה.
הלכת לשחק?
לשחק.
איזה משחקים שיחקתם שהייתם ילדים?
אה. כל מיני. אני יודע.
כמו שילדים משחקים עם כדור וזה.
היה כדור. היה כדור?
כן. כן. כדור בחוץ.
בחצר. היה שטח של. של.
אה. 40 דונם.
אבא שלו על ידו היה לו משק של כומר הזה.
מ-המ.
הוא היה בן אדם טוב.
אין. אין כאלו.
הכומר שהוא ידע שאין לכם אבא הוא ניסה לדבר איתכם.
אתם הילדים מהמשפחה.
כן. הוא.
ניסה לדבר שתעברו ותהיו נוצרים?
לא. לא. חס וחלילה לא.
יהודי אין דבר. לא היה דבר כזה. רק היינו.
כל אחד ידע את המקום שלו?
מקום שלו. לא אכפת לו היה.
מ-המ.
אשתו. מה זה ינקלוניו. ינקלוניו. ינקלוניו.
רצו לתת לי משהו אבל אני לא אכלתי כלום.
כן.
טרף הם ידעו. לפעמים זה.
זה לא טרף ואני.
ואתם נתתם. כשהיה מצות אז נתתם להם קצת לטעום מהמצות?
בטח. מה זה הם לקחו לבד.
הם אהבו לאכול מצות.
שלמדת בבית ספר. למדת מכיתה א'.
או שהיה לפני זה גן ילדים?
מכיתה א'.
היה גן ילדים לפני?
לא.
לא.
כיתה א'.
וכשלמדתם בבית ספר. אה.
אתם למדתם גם דת ר. רליגיה מה שנקרא?
לא. לא. לא.
זה לחוד יהודי למדנו.
איפה למדת?
טישובצה. טישובצה.
אתה הלכת ברגל?
הלכתי.
מתי זה היה. בבוקר. אחרי צוהריים?
אחרי צוהריים. אחרי הלימודים.
הלכתי לשיעור שעתיים. 3 שעות.
איפה זה היה?
בטישובצה.
כן. אבל באיזה. בבית הכנסת או בבית של מלמד?
לא. בבית של מלמד.
זה שלא שילמו כסף. זה לא בלי כסף.
וכ. כשהיו ילדים יהודים בפולין הולכים
ללמוד מגיל 3 אצל מלמד גם אצלכם זה היה ככה?
כן בטח.
מגיל 3?
כן.
אתה מגיל 3 הלכת לטישובצה?
לא. יותר מאוחר קצת. היינו.
ובהתחלה היינו אצל דודה. ישנתי שמה.
בטישובצה?
מתי שהייתי קטן.
כן.
מה. מה אתה זוכר מהחדר שלמדת בטישובצה?
אה. תפילה.
אני יודע מה. מה שצריך.
לימדו אתכם א'-ב'?
בטח.
ובאיזה שפה דיברתם בבית?
יידיש.
לימדו אותכם גם לקרוא ולכתוב ביידיש?
יידיש. כן.
מי לימד אותכם?
אה. מורה.
גם שם אותו מורה שלימד את התפילה.
כן.
גם לימד יידיש?
בטח. לא ידענו עברית עד שבאנו לארץ.
כן.
רק יידיש.
וששיחקת עם הילדים של הכומר זה היה.
השפה הייתה בפולנית או באוקראינית?
פולנית. פולנית.
שאתה אומר שהם היו אוקראינים. אז.
אה. פולנים. דיברו פולנית. פולנית.
אז השפה הייתה פולנית.
כן.
במשך הזמן שהיית ילד שלמדת בבית ספר וש.
אה. הלכת ללמוד בטישובצה.
אתה שמעת על פלשתינה?
על ארץ ישראל? על ציונות?
שמעתי. אבל לא שמנו לב. זה היה ככה.
מה שמעתם?
אה. פלשתינה.
הם צעקו: "תלכו לפלשתינה".
גויים צעקו. ילדים: "תלכו לפלשתינה".
אין לך מה לעשות.
מה חשבת כשאמרו לך?
לא חשבנו. לא חשבנו שאנחנו נגיע לכאן.
לא חשבנו כלום.
הוא אמר אמר. מה אני אעשה לו?
אתם לא. כש.
כשאמרו לכם יהודי מלוכלך או.
לא רצינו להתחיל איתם.
לא התחלתם?
לא.
לא עניתם להם?
מ. מ. מי נתחיל. לא רצינו את זה.
כשהמורים שמעו את זה.
המורים בבית ספר מה הם עשו?
היו צועקים. היו צועקים. היו צועקים.
שם היה משטר חזק.
שמה ילד לא עבר על יד מורה שלא יגיד לו שלום.
בחורה עם הרגל את יודעת איך?
מ-המ. כן.
אסור לי לרדת [משובש] עם הרגל.
אם לא. לא היה לה מקום בבית ספר.
אם אני ראיתי מורה היה לי איפה לברוח לא להגיד שלום.
אני ברחתי לכביש אחר.
להוריד כו. כ. כובע. לעמוד על ידו.
ככה. משטר היה חזק.
שמה אם מישהו משהו עשה לא טוב אז מורה השאיר אותו ב.
ב. סגור בבית כנסת. בבית ספר.
אה. הורים לא צעקו.
לא היו צעקות על מורה: "תעשה מה שאתה רוצה".
היו נשארים שעתיים.
3 שעות סגור. לא הלכו הביתה.
איך אתם. איך הגיעו אליכם הידיעות החדשות מה שקורה בעולם.
מה שקורה בגרמניה בזמן הזה?
אז לא היה רדיו. בשנים האלו לא היה רדיו.
שמעו בט. ב. בעיתונים.
קיבלתם עיתונים?
כן.
איזה עיתונים היה אצלכם בבית?
אה. לעצטע נייעס.
ביידיש?
יידיש.
מ-המ. ובתקופה הזאת מה
שמעתם על מה שקורה בגרמניה עם היהודים. עם היטלר?
אז לא שמעו. רק התחלנו לשמוע ב.
לפני 39' שלא טוב.
היו גרמנים ברחו ל. לפולניה.
יהודים גרמנים?
יהודים.
כן. באו אליכם גם?
כן ב.
ליישוב שלכם?
מרומניה. מרומניה.
כן.
באו גם כן.
מה הם סיפרו? מה. מה. מה הם אמרו?
שמתחיל להיות לא טוב.
חשבו שזה זה. זה. זה יהיה תרופה שלהם.
זה לא עזר כלום.
שברחו לפולניה?
בינתיים התחילו.
בפולניה התחילו לפני שב. ברומניה היה משהו.
כן. אז אתה אומר שעוד לפני שהתחילה מלחמה.
עוד שהייתם ב. בליל הסדר של שנת 39'.
כבר לא היה לא טוב.
כבר. כבר.
ליהודים לא טוב. לא היה ברירה.
אתם גרתם בזמן הזה אצל הדוד?
אה. ב. בטישובצה היו חנויות.
כן?
יהודים. אז ב. בזמן הזה גויים היו עומדים
על יד החנויות לא להיכנס ליהודי לקנות.
לא נתנו. בכוח עמדו בדלתות לא להיכנס.
היו כאלו שלא שמעו אותם.
היו כאלו שלא לא. אז לא הלכו ליהודי.
ואצלכם בפרספה איך היה?
אצלכם ביישוב שלכם?
נו. זהו.
עם המכולת של אימא גם. גם עמדו שם בחוץ?
לא. לא. לא.
אצלכם זה.
לא. לא.
השכנים באו לקנות.
דיברו. לפעמים עמדנו בחוץ. דיברנו עם שכנים.
אנחנו הצטרכנו משהו לקחנו משכנים.
הם היו צריכים באו לקחת.
גם שכנים היה שקט.
אה. אחיות שלי היה להם שיקסע. שיקסע.
גויה. היא הייתה כמו.
כמו אחות. היא למדה יידיש.
ישבה אצלנו יום ולילה.
קוראים לה יאן טושקה. זוכר אותה.
היא הייתה אצלכם בבית?
אצלנו. אה. בחגים וב. ב.
בשבתות. היה להם ח.
חגים הם היו מוכרחים להיכנס לשמה.
אה-הא.
חברות טובות.
אז עכשיו אתה למדת בבית ספר יסודי אתה אומר?
כן.
כמה שנים למדת בבית ספר?
6. אה. 6.
כן. למדת את זה בטישובצה או אצלכם ב.
אצלנו.
אחרי 6 שנים מה?
6 שנים זה.
סיימת 6 שנים ואחרי זה?
אה. אה. כמה זה עוד ש.
שנה וחצי היה. יצא מלחמה.
אז מה עשית משסיימת עד ש.
עזרתי בבית.
בבית. במה?
בהכל. מה שהם היו צריכים.
אה. מה שאימא אמרה זה. זה עשיתי.
וכל הזמן שאתה למדת גם עזרת בבית.
כי אבא לא היה אז עזרת באיזושהי צורה?
מתי שהיה לי זמן.
מתי?
קודם כל שיעורים.
כן. ואחר כך?
אחר כך עשיתי מה שהיא אמרה.
לפעמים לשדות הייתי צריך לצאת לראות מה הגוי עושה.
איך הולך. הייתי יוצא.
אנחנו. אה. עכשיו אנחנו הפסקנו את הסיפור בש.
ב-1938 שהייתה שריפה בבית.
כן.
ואתה אמרת שהדוד אמר: "בואו אלינו".
כן.
גרתם אצל הדוד?
כן.
וחיכיתם ל. לניירות.
לניירות. כן.
אתה אומר שלעבור לארגנטינה?
כן. באו כבר בדקו לנו הכל איך. איך אנחנו.
אני יודע הם היו צריכים להודיע להם מי אנחנו. בדקו הכל.
אז בכסף שקיבלנו מהשריפה.
אז אימא אמרה: "אנחנו לא נחזיק את הכסף.
לא כדאי להחזיק כסף.
בוא נקנה עוד שטח אדמה.
מתי שנצטרך למכור כל השטח.
כסף לא כדאי להחזיק".
אם אימא אמרה אז צריכים לעשות ככה.
גם דוד אמר תעשו ככה.
אז. אה. ליהודים לא רצו למכור דיר.
אה. דיר. אה. אדמה.
זה את יודעת. שמעת את זה?
כן.
לא רצו למכור. אבל אנחנו היה לנו.
היה לנו אדמה. אז אנחנו כן יכלנו לקנות.
מ-המ.
מישהו חדש לא יכל בשום אופן לקנות אדמה ב. בפולניה.
אז אימא אמרה לבן: "אתה תרשום
עליך את האדמה שיהיה רשום עליך.
נצטרך נמכור את זה".
הוא עשה את זה. הוא רשם את זה.
זה היה [משובש] אה.
2 וחצי מארק. זה שטח גדול.
2 וחצי מורק זה כמו שניים וחצי דונם או יותר?
לא זה. מורק זה. זה 4 דונם.
זה אני זוכר אורך שלא ראו סוף.
היא נתנה את זה שזה יהיה.
אה. על השם של יעקב?
של יעקב. אה. גם כן נ.
נתנו לגוי ל. לעבוד ל. לזרוע. לא.
לא. לא רבנו כבר. לא הספקנו לריב. וזה נשאר ככה.
והקיץ האחרון. הקיץ. קיץ אוגוסט.
יולי-אוגוסט של 39'.
מה אתה זוכר מהחודשים האלה?
אה. ב. בחופש אנחנו יצאנו ל.
לשדה לראות מה הוא עושה.
שמרנו ש. שאנחנו נקבל את החצי.
שלא יעשה [משובש] (שפה זרה)
אתם הרגשתם שהולכת להיות מלחמה?
זאת אומרת שמעתם.
כי התחילו כבר להיות גיוסים של. אה.
ש. שמענו בגרמניה מתחיל להיות לא טוב.
זה שמענו איזה שנה לפני זה.
שמשהו. משהו לא טוב.
שהיטלר נכנס. היינו מ.
מדברים היטלר מה שהוא עושה עם יהודים פה שמה.
לא חשבנו שהוא יבוא לפולניה.
ב-39' פתאום יצאה מלחמה.
כן. מה אתה זוכר מהימים הראשונים?
ראשונים. אה. הלכ. שמה אצלנו היינו יותר מדי קרובים לעיר.
עיר נשרף קודם כל הס. כל העיר.
טישובצה נשרף לא נשאר זכר.
כל העיר. אחד על יד השני.
שמה היו בתים.
צפוף אחד על יד השני.
נשרף כ. כליל כבר במלחמה.
ג. גייסו חיילים.
מ-המ.
חיילים. המלחמה הייתה יומ.
אה. יומיים-שלושה ימים.
תכף אחרי. אחרי יומיים הם התחילו לברוח.
זה היה מכור אמרו. כל. כל פולניה היה מכור.
אז הם התחילו לחפש בגדים ישנים.
הם פחדו ל. ל. לברוח עם. אה.
מדים.
מדים. התחילו לחפש.
החליפו בגדים. התחילו לברוח.
ועזבו הכל. נשק. הכל. התחילו לברוח.
היו כאלה שלא ברחו.
שאני יודע. כאלו שברחו מה הם.
הוא צריך לראות פה.
הם ראו שזה עסק לא טוב עם גרמניה.
שפולניה ג. אה. מכרו את פולניה.
אז. אה. הרוסים נכנסו. פתאום מצד שני רוסים נכנסו.
התחילה מלחמה עם רוסים.
אנחנו חשבנו שרוסים יישארו כבר. זהו זה.
אז. אה. צעירים התחילו ללבוש פסים אדומים.
מ-המ.
"אנחנו עם רוסים".
לא חשבו שהם יעזבו.
אחרי שבוע ימים התחילו ל.
אמרו שהם עוזבים פולניה.
אז אנשים. אז בצעירים אלו פחדו להישאר.
שגויים. היו גויים שהיו נגד על זה. היה בלאגן.
אה. אח שלי פתאום הוא בא. אה.
זה. עם פס אדום על היד.
סרט אדום?
סרט ככה רחב. "יעקב מה עשית?"
"מה. מה אתה יודע? מה אתם יודעים?"
אנחנו. אנחנו.
איך שהתחילו לברוח אז אנשים פחדו להישאר.
אז ברחו איתם. התחילו לעשות גבול.
רגע. ואתם מה. מה אתם?
אנחנו נשארנו.
בנתיים נשארתם.
בינתיים.
עם האח. עם יעקב או יעקב ברח איתם.
לא. יעקב ברח.
איתם.
יעקב ברח. אה.
דוד אומר: "מה אנחנו נברח?
אנחנו נישאר".
הוא בורח שיברח.
הוא יצטער למה לא.
לא שלח את בן שלו גם כן איתו. הוא מפחד.
הוא לא יודע מה לעשות.
בן אחד לא פה ולא שמה. היה בלאגן גדול.
הוא. הוא היה.
הוא עבר גבול ותכף אחרי הגבול הוא נשאר שמה.
זה היה נסטילה.
מ-המ.
אני לא יודע מה להגיד פולנית. יידיש. נסטילה.
אה. אני לא זוכר איך היה פולני.
נסטילה זה שם של.
עיר.
של עיר.
הסתובב שמה איזה יומיים פתאום הוא פגש יהודי אחד.
הוא אהב לדבר עם. עם מבוגרים.
לשאול שאלות. אפילו
בבית הוא אהב ללכת לשאול: "מה אתה אומר?
אני רוצה ככה".
מה. מבוגר הוא יודע.
הוא פגש אותו: "יעקב איך אתה ברחת?"
יהודי הזה עם זקן. "איך אתה ברחת?
עם מי אתה ברחת?"
"אני ברחתי לבד.
אימא נשארה עם. אה. עם הבנים. עם הילדים".
"או יעקב. לא עשית טוב".
השארת. לא עשית טוב.
השארת אימא עם הילדים?
איך השארת אותה. לא עשית טוב.
נכנס לו בראש פתאום גבול.
עוד יום אחד סוג.
לילה אחד. לא יותר.
סוגרים גבול הוא אומר.
פתאום הוא הולך. הוא פגש גוי שכן שלנו.
יוז'יק וויצ'יק. יוז'יק קוראים לו.
"יוז'יק מה אתה עושה כאן?"
הוא אומר: "באתי. אבל אני חוזר הביתה.
היום אני חוזר הביתה".
הוא אומר: "יוז'יק.
יש לי בקשה. אני כותב מכתב. אתה תיקח אותו".
לא היה דואר. לא היה כלום. תיקח אותו.
הוא אומר: "למה לא.
מה אתה מדבר. אני מחכה לך".
הוא כתב 2 מילים.
היה שמה. אנחנו היינו מטישובצה דוד הזה עם.
עם החתן. כל המשפחה.
אה. אח של אבא.
אח של אימא נשאר.
מי שרוצה שיבוא אבל אתם באים.
אם אח גדול אמר באים.
אין. כבר אין מה לחשוב.
איך הוא נתן את המכתב?
הוא בא לדפוק באמצע הלילה הוא הגיע.
לדפוק בחלון. אז פחדנו לפתוח.
פחדנו מי שדופק הוא צועק.
אה: "זלמנובה". אצלנו.
קוראים על השם של אבא.
אבא.
בעל.
זלמנובה.
כן.
"זלמנובה. אני יוז'יק וויצ'יק. אני הבאתי מכתב מ.
מיעקב. תפתחו לי דלת".
מכתב מיעקב פעמיים מכתב יעקב.
פתח דלת הוא נכנס.
הוא אמר: "יש לכם מכתב".
אבל הוא אמר: "לא לכתוב כלום.
ישר להתחיל לסדר דברים. ישר ל. לבוא.
אין. הרבה זמן אין".
אנחנו ישר לא הלכנו כבר לשכב. התחלנו לסדר.
מה. מה אפשר לסדר?
עגלה היה לנו בחצר.
סוס לא היה אז במלחמה גייסו כל הסוסים. את יודעת?
אז לקחו גם את שלכם?
במקום. לא. לא היה לנו.
אה-הא.
במקום. אה. לחפש. אה. אז יצאנו לכביש ותפסנו סוס.
הסתובבו בכביש כמה שאת רצית.
במקום מכוניות. משאיות כ.
גייסו סוסים. עזבו אותם במלחמה.
מסתובבים. תפסנו סוס. הובלנו אותו.
כבר יש סוס גם כן שמנו על העגלה מה שרצי. מה שיכלנו.
לדוד היה סוס עם עגלה גם כן בשביל זה שהוא עבד אצל גויים.
הוא היה נגר. הוא בנה להם דירות. הוא היה נוסע. אה.
רחוק. שבוע ימים הוא לא היה בבית. היה בעבודה.
אז. אה. אין. לא היה מה לנסוע
אז הוא החזיק סוס אצל גוי.
הוא נתן לו אוכל ל. לסוס הזה שלו.
אז הוא א. אומר: "אם יעקב אומר אז אנחנו נוסעים.
אין לנו מה להפסיד.
פה אין לנו בית. בית נשרף. מה אנחנו נישאר. ניסע לשם".
הוא גם התחיל לסדר.
דוד. זה אח של אימא גם כן התחיל לסדר. בא.
אז רגע בוא. אה. נכיר את השמות שלהם.
הדוד אח של האימא איך קראו לו?
אח של אימא שעיה גולדמן.
שעיה. שעיה גולדמן.
גולדמן. אח של אימא.
אתם גרתם אצלו בבית?
אצלו בבית.
שהיה לו אישה ובן?
ובן.
איך קראו לאישה?
אישה. איטה.
איטה. ולבן?
לבן חיים.
מ-המ.
אותו.
גם חיים.
אותו שם. אותו שם חיים.
כן.
אה. בייניש גולדמן.
אני חיים גולדשטיין בייניש.
והוא. והדוד השני מה השם שלו? הדוד השני?
אה. זה היה היטל גולדשטיין.
היטל נ. נתן היטל. עם החתן.
גולדשטיין? זה היה גולדשטיין?
אה. לא. היטל.
היטל. אה. היטל נתן.
נתן היטל.
מ-המ.
אה. היה חתן עם ילדים.
אה. כן. ואשתו איך קראו? ל.
אני חושב אמרתי לך כבר. שכחתי.
עכשיו גם המשפחה של הדוד שעיה וגם המשפחה
של נתן גם הם הצטרפו?
הצטרפו.
כן.
נוסעים יחד. היינו צריכים לנסוע כ-40 קילומטר לגבול.
רק לעבור גבול נהיה שם.
אה. בא. כבר מוכנים לנסוע. בא חבר של. של. אה.
אח של אימא אומר: "שעיה. שעיה. איפה אתה נוסע?
אתה יודע מה שנעשה שמה?
בנים שלי היו שמה חזרו.
אין בתים. אין איפה לגור. אישה חולה.
מה את. מה אתה נוסע? מה אתה נוסע?
אתה רוצה תשלח בן שלך איתם.
אתה תישאר. אתה מפחד להישאר לבד?
אני אעבור לגור איתך". חברים טובים.
הוא ל: "תראה אישה חולה. אין.
אין אין כלום שמה. היא תסבול". אנחנו באנו לשמה.
רגע. אז מה הוא עשה? הוא נשאר?
אז הוא הוריד מהעגלה כל הדברים שלו.
והבן שלו?
הבן שלו נ. שלח איתנו.
איתכם.
היינו כל הזמן איתנו. הוא גם נפטר.
כן.
עד נתניה נסענו יחד. הוא התחתן. יש לו ילדים.
אז. אז הבן שלו חיים נסע איתכם ואתם יצאתם.
הם נשארו האבא והאימא של חיים?
אבא ואימא.
כן. התחלת לנסוע. מה בדרך. מה זה. זה היה.
ב. ב. נסענו.
זה היה בחושך שנסעתם או כבר היה לפני.
בלילה רצינו לצאת שגויים לא יראו.
כן.
איך שאנחנו בורחים. היה חושך עוד.
מ-המ.
ונסענו 40 קילומטר.
ועברתם את הגבול?
עברנו גבול.
בלי בעיות? לא היו שמה חיילים?
לא. לא היה פתוח.
עדיין היה פתוח?
היה פתוח.
כן.
רק עוד יום היו צריכים לסגור. אמרו סוגרים. אז.
והגעתם לעיר שאח.
שיעקב גר שם נסטילה?
נסטילה.
כן.
הגענו. והוא מחפש לא. לא רוצים להשכיר.
יהודים תמיד הדא. את יודעת מה?
הם החזיקו אותנו הכי גרועים בשביל מה ז. עזבתם בתים?
נתנו לנו שם בזניץ'. את יכולה לכתוב את זה.
כן.
בזניץ'.
מה זה בזניץ'?
אה. בורח. עוזב. אה. הכל. בורח.
שלא יכול להיות בבית.
כמו פליט?
לא. לא יחזור בבית.
כמו פליטים?
פליטים. בזניץ'. כמו שאנחנו מחזיקים את אלו.
כן.
מה שבאו. היו רבים אבא עם ב.
בת: "אפילו בזניץ' לא ייקח אותך". ככה היו צועקים.
לא היה איפה להיכנס לגור.
היה בית כנסת גדול.
מ-המ.
אנחנו נכנסנו לבית כנסת. כאן היה.
שמה היה כבר מלא. אחד על השני.
רק איפה לשים את. עצמות. לא יותר.
כל אחד לקח חתיכה. אה.
שם שמיכות. 2 שמיכות.
סגר וככה היינו גרים מלא.
להרוויח קשה. לחפש אין מה. אין.
את הסוס מכרנו שמה בחצי כסף.
בשביל מה אנחנו צריכים אותו.
באנו אז מכרנו את זה הכל.
מסתובבים אין מה לעשות.
זה. זה. זה. זה בעיה גדולה.
כמה זמן אפשר לגור?
היינו חודשיים בבית כנסת היינו גרים.
פתאום רוסים באו אמרו: "חבר'ה.
אתם רוצים לעבוד. ללכת לעבוד?"
"למה לא?" "בית חרושת אחד
באוקראינה מחפש אנשי. אה. פועלים.
גייסו. אין מי שיעבוד.
שמה יש בתים ריקים.
תקבלו בית. אפשר לרשום. לנסוע בלי שום.
אה. תגידו אז אנחנו באים לקחת אותכם".
הסכמנו. יש בית. דבר ראשון בית.
לעבוד אז יהיה. יהיה לנו משהו גם כן מעבודה. לא נעבוד בחינם.
זה היה מקום סקורוחודבה. בית חרושת סוכר.
סקורוחודבה. אני זוכר את השמות.
סקורוחודבה?
סקורוחודבה על יד חרקוב.
חרקוב. את. את שמעת.
כן. כן.
מחרקוב? סקורוחודבה. באנו לשמה קיבלנו דירה 2 חדרים.
כמה שאמרו כבר גרים בח.
כמ. אה. 2 חדרים.
כבר גרים ב. ב. בבית.
ומי עובד בבית חרושת?
כולם. אה.
כולכם?
2 בנות.
מ-המ.
אה. היא עב. אה.
אחת הייתה תופרת. אז היא מצאה עבודה.
אה. גויים היו לוקחים הביתה.
היה להם סחורה לא היה מישהו שיתפור.
מ-המ.
היא עבדה חודש ימים ב.
בבית אחד עד שהיא גמרה כל הסחורה.
היא הייתה תופרת טובה. שרה.
מ-המ.
הייתה תופרת.
אז שרה תפרה.
הייתה תופרת ואתם שאר הילדים עבדתם בבית חרושת?
בבית חרושת.
עכשיו. הדוד שלכם נתן גם בא איתכם?
הדוד נתן גם בא איתכם?
אה. אה. דוד כן. בטח. יחד.
כן.
הי. היינו בכל מקום יחד גם סי. בסיביר היינו יחד.
מ-המ.
קיבלנו משכורת 120 לוביה.
כל אחד?
כל אחד. זה ליום עבודה.
יום אחד. זה לא היה משכורת.
לחם. 5. אה. נפשות היינו. קיבלנו קילו 400 גרם לחם.
שמה לחם לא כמו אצלנו.
פה קילו אז יש לך מה לאכול. שמה ה.
היה לחם קשה שחור כמו. כמו.
כמו לא יודע מה.
לא יודע משהו זה הם הכניסו משהו שחור.
חייבים. אה. לקנות. אין מה לקנות. אין. אין מה לקנות. כלום.
הגיע פסח. התקרב פסח.
קיבלנו פרודוקטים ל-10 ימים.
זה היה מספיק יום אחד.
מ-המ.
הייתה מלחמה עם פינלנד אז.
מ-המ.
את זוכרת?
מ-המ.
פינלנד?
כן.
אז היה כבר לחם אבל זה לא חופשי. קיבלנו תלושים.
היינו שמה איזה ש. שנה ומשהו.
פתאום שומעים שיכולים לחזור לפולניה.
אה. לחזור לבתים שלנו. למקום שלנו.
אנשים בורחים. פה אנחנו מסתובבים רבים.
אין. לא מספיק משכורת.
אין מה לקנות.
קמח למצות התחלנו לח. ל.
לבקש לבקש נתנו לנו כמה קילו קמח.
אימא עשתה מצות על.
על הזה לכל השבוע. לבד.
עכשיו כל הזמן שאתם הייתם שם ליד חרקוב היית.
היה לכם. אה.
קשר?
קשר עם אנ.
שמענו אנשים את יודעת מדברים.
אז מה הם סיפרו?
הם סיפרו שאפשר לכתוב ל.
ל. שרושמים שם יש תור.
אבל איך. איך החיים בפולניה במקום שהגרמנים נמצאים?
אתם שמעתם מה שמה הולך?
לא שמענו כלום.
בשביל זה לא ידענו.
ולא היה לכם קשר מכתבים עם הדוד שנשאר שמה?
לא. לא. לא. שום דבר.
לא היה דואר. ובכלל לא היה דואר.
לא היה רק. אה.
אנשים דיברו. אנחנו אין לנו למה ל. להפסיד.
נוסעים בחזרה. לא יהרגו אותנו.
לא חשבו הגרמנים. מי.
מי חשב שהם יעשו דבר כזה?
חוזרים בחזרה. חזרנו בחזרה לשמה.
לאן?
לפול. אה. ל. לשמה איפה שהיינו.
איפה?
לפני הגבול של פולניה.
איזה מקום. איך קראו לזה?
אה. על יד נ. נסטילה שמה.
אתם חזרתם והגעתם לגבול.
אבל אתם הייתם ב.
עוד בתחום של. אה.
של האזור של הרוסים או כבר עברתם לכיוון של הגרמנים?
רוסים. רוסים.
עדיין ברוסיה על הגבול.
כן. איפה שהיינו לפני שנסענו.
בחזרה. נסטילה. כן.
כן. הלכנו ישר לתור.
עמדנו שמה. אה. כל הלילה כל היום עומדים שמה.
למה. לתור בשביל מה?
בשביל.
בשביל לחזור לפולניה?
לרשום ל. לחזור ל.
להירשם לחזור.
לרשום. רשמו אותנו.
זה להירשם אצל השלטונות.
כן.
אצל השלטונות הרוסיים?
כן. רשמו אותנו.
עד שלא רשמו כולם לא עשו כלום.
מתי שרשמו כולם שלא היה כבר מי לרשום.
אז באו לילה אחד אמרו לנו: "אתם לא יכולים להישאר כאן.
זה גבול. אתם נוסעים 100 קילומטר מהגבול".
100 קילומטר זה לא בעיה. ניסע 100 קילומטר.
"אתם לא לוקחים כלום מהבית. אתם יוצאים ככה".
באו חיילים. ככה: "תצא".
אני זוכר גם היום אח שלי
איך שחייל עומד שמה עם רובה הוא זרק אותו עם הרובה ככה בצד.
"אני לא אקח דברים?
זה העבודה שלי. מה שאני עבדתי זה נשאר לי. אני לא ייקח?
אחותי יש לה מכונה זה. זה.
זה נכד שלה.
אני לא ייקח מכונה?"
הם ראו שזה לא יעזור.
אז נתנו לנו לקחת דברים.
אה. שמו אותנו לרכבת. רכבת משא.
רגע. עכשיו רק רגע.
אתם נ. נרשמתם לחזור לפולין?
לפולין.
נו. אז מה קרה. למה לא ח. למה לא נתנו לך לחזור?
אנחנו נגד רוסים. לא רצינו
לקחת תעודת זהות רוסי גם כן. נגד. נגד.
"נגד. אין. אתם לא יכולים להישאר ככה.
אתם נוסעים 100 קילומטר".
אתם הייתם מואשמים כמתנגדים ל. לקומוניזם?
לקומוניזם. לא י. לא יכולים להישאר.
"אתם נוסעים 100 קילומטר".
באנו לרכבת. ראינו קרנותו גדולות.
כל קיר 3 מיטות 1. 2. 3.
בתוך הקרון?
בתוך קרון בשביל מיטות עשו לנו.
מצד שני. אה.
באמצע עשו חור כזה. יעשו שירותים.
לשירותים.
סגרו אותנו עם מ. מפתחות חזקות. נוסעים.
כן.
בלי מים. בלי אוכל. בלי כלום.
מתי זה היה?
באיזו שנה זה היה?
זה.
אתה אומר ששנה וחצי.
שנה פלוס הייתם בשם ליד חרקוב.
ואחר כך חזרתם.
אז באיזה שנה אתם?
בשנת 40' עכשיו עדיין?
עכשיו אנחנו ב-42'.
42'?
כן.
אוקי. אנחנו נעצור עכשיו ו. ונמשיך אחר כך.
Testimony of Chaim Goldshtein, born in Perespa, Poland, in 1921, regarding his experiences in Perespa, Skorokhodovo (present-day Skorokhodove), the region of Siberia, and Uzbekistan Life before the war; antisemitic incidents in 1938; the German occupation in 1939; escape to the area of the Soviet occupation on Rosh Hashana in 1939; work in Skorokhodovo, expulsion to the region of Siberia; life in the Soviet camp and labor in the forest cutting down trees; hunger; liberation and move to Uzbekistan; engaging in trade; the end of the war in 1945; return to Poland in 1946; aliya to Israel in 1950; rehabilitation and absorption.
details.fullDetails.itemId
10669704
details.fullDetails.firstName
Chaim
details.fullDetails.lastName
Goldshtein
details.fullDetails.dob
1921
details.fullDetails.pob
Perespa, Poland
details.fullDetails.materialType
Testimony
details.fullDetails.language
Hebrew
details.fullDetails.recordGroup
O.3 - Testimonies Department of the Yad Vashem Archives
details.fullDetails.earliestDate
18/12/2013
details.fullDetails.latestDate
18/12/2013
details.fullDetails.submitter
גולדשטיין חיים
details.fullDetails.original
YES
details.fullDetails.interviewLocation
ISRAEL
details.fullDetails.belongsTo
O.3 - Testimonies gathered by Yad Vashem
details.fullDetails.testimonyForm
Video
banner.documents.disclaimer