Online Store Contact us About us
Yad Vashem logo

Testimony of Mikha Lakhman, born 1936 in Afula, in Eretz-Israel, describing his experiences as a child in hiding in Zagreb and Split

Testimony
היום יום רביעי כ"ח תשרי תשע"ד. 2 באוקטובר 2013.
שמי רותי גיל ואני מראיינת מטעם יד ושם את לחמן מיכה.
יליד ארץ ישראל 1936. על השיבה ליוגוסלביה ב-1937.
וקורותיו בתקופת המלחמה ביוגוסלביה.
בוקר טוב לך. מיכה.
בוקר אור.
אתה נולדת בארץ ישראל?
אכן.
כן. זאת אומרת
הוריך הגיעו בשלב מוקדם לארץ. מתי הם הגיעו?
הוריי הגיעו בסביבות.
אה. 34' או 5.
כן.
הם היו מאוד צעירים.
התחתנו. ההורים לא כל כך רצו שיתחתנו כל כך מוקדם.
הם עלו ארצה. היו בהכשרה בשער עמקים.
ו. כשאני נולדתי.
הם היו שייכים לאיזה זרם?
הם היו שייכים לשומר הצעיר. עלו בהכשרה.
אבל לא כל כך הסתדרו בקיבוץ ועברו לכפר ויתקין.
בכפר ויתקין הייתה אחות של אימא.
ואימא של אימא.
כן.
והמשפחה.
והם היו בין מייסדי הכפר שעלו ארצה עוד הרבה קודם. והם מס.
מטעמים ציוניים? אני שואלת.
כן. כן. הם יסדו את הכפר. בין מייסדי.
כן.
הכפר.
כן. מאין הם הגיעו?
אהה. גם מיוגוסלביה.
כן.
כי בזמנו המשפחה של אימא עברה מרוסיה.
מ-המ.
ליוגוסלביה. אימא נולדה ברוסיה.
כן. ואביך איפה נולד?
אבי נולד בזאגרב.
מ-המ. אתה יודע כמה דורות אתם הייתם בזאגרב?
אה. לפחות סבא שלי.
אבא של אבא.
כן.
הוא גם כן היה ביוגוסלביה.
ונדמה לי שהוא יליד.
שכחתי איך קוראים לעיר הזאת.
שיש ריב בין יוגוסלביה ופולין נדמה לי.
הא. זה עיר גבול בין פולין ויוגוסלביה?
משהו כזה.
אה-הא.
אני לא זוכר את השם בדיוק.
כן.
יחזור אליי. אבל בכל אופן גם הוא נולד. למעשה.
כן.
זה היה אז תחת. אה.
שלטון גרמני נדמה לי.
קובלנץ אם אני לא טועה.
קובלנץ זה אוסטריה.
אוסטריה. סליחה.
כן.
לא פולין. אוסטריה.
אוסטריה.
אוסטריה ו.
אה-הא.
ויוגוסלביה אני חושב.
כן. אז הם לא היו תחת.
אה. הקיסרות האוסטרו-הונגרית?
הם לא דיברו גרמנית?
הם דיברו גרמנית.
זה כנראה.
הסבא וסבתא דיברו גרמנית. כן. כן.
אז זה כנראה היה אוסטרו-הונגריה.
הם היו במוצא.
כן.
יקי.
מ-המ. כן.
ו. כשהיינו בוויתקין אימא שלי.
אני היינו. אני עוד לא הייתי.
אימא שלי הייתה בהיריון.
וזה היו מאורעות 36'.
כן.
ואז היא נסעה לב.
לעפולה לבית החולים איזה חודש לפני הלידה.
כי לא ידעו בדיוק מתי.
כן.
והיא עבדה שם בבית החולים.
אה-הא.
אבא שלי.
היא הייתה אחות?
לא. היא. אה. עבודות מזדמנות שמה. היא עזרה פשוט.
ואביך.
היה ב.
היה לו מקצוע?
לא. היה בכפר ויתקין וכל יום הוא טלפן.
הוא היה חקלאי?
הוא עזר בכפר.
כן.
הוא לא היה חקלאי.
אה-הא.
אבל הם.
כן.
עבדו יחד עם ה.
עבודות חקלאיות כנראה.
עבודות חקלאיות.
כן.
והוא טלפן יום יום לבית החולים וכל פעם אמרו לו: "מחכה".
"תודה". "מחכה". "תודה".
יום אחד הוא מצלצל אמרו: "מזל טוב.
נולד". אומר: "תודה".
סוגר. אבל רק ששכח לשאול מה.
טוב. אחר כך היא חזרה שוב ואחרי איזה
תקופה הם החליטו שזה קשה להם.
וחזרו לזאגרב. איתי.
זה קשה מבחינה ביטחונית או כלכלית?
לא. קשה להם. לא הסתדרו.
מ-המ.
והחליטו לחזור לזאגרב.
אז. אה. היית בן כמה בערך?
חצי שנה.
אה-הא. כן.
חצי שנה. חזרו לזאגרב ו.
אבא שלי פתח שמה בית מלאכה לוולקניזציה.
או במילים שלנו פנצ'ר מאכר.
הוא. זה היה. אה.
במקור עסק של הסבא? או.
לא. לא. לא.
משהו עצמאי?
משהו עצמאי לגמרי.
כן.
והוא עבד בזה כל הזמן.
כן.
ושמה היינו עד יום הולדתי החמישי.
ב-6 באפריל 41'.
שזה היום הולדת שלי.
קמתי בבוקר ו.
באתי למיטה של ההורים להתחיל לחגוג את היום הולדת.
ובאותו רגע התחילו אזעקות ורעש ו.
אבא שלי הדליק את רדיו.
שמע את הנאום של היטלר: " [משובש] (שפה זרה)".
משהו כזה. איזה נאום.
הסביר וזהו זה התחיל.
הוא. כן. הוא כעס על יוגוסלביה?
כן?
כן. הם כאילו.
לא יודע.
שינו את כללי המשחק.
לא. זה עוד לא. זה אחר כך כנראה כשטיטו הופיע.
כן.
בכל אופן הם כבשו.
אה. תוך יום יומיים משהו כזה.
אני לא זוכר בדיוק. זה.
ובאו הגרמנים. ונתנו לאבא שלי טיירים לתיקון.
כן. עכשיו אנחנו נעצור רגע.
כן.
בנקודה הזאת. אה. אתה בשלב הזה היית ילד בן 5.
כן.
נכון? אתה יכול לנסות.
אה. לשחזר מה הזיכרון הראשון שלך?
הרי היו חיים בזאגרב לפני שהגרמנים נכנסו.
ממש לא. ממש לא.
אני. זה נמחק לי באיזשהו מקום.
כן?
השנים ה. שלפני זה.
לפי התמונות.
גם לפי התמונות.
ביקרת בגן.
גם לפי התמונות.
היו.
לא זה.
הייתה משפחה. סבא וסבתא.
היו סבא וסבתא. היו. אבל זה.
ולא נשאר מזה שום זכר?
לא נשאר לי מזה שום דבר.
זאת אומרת הזיכרון הראשון שלך הוא מ.
זה ממש מיום הולדת 5.
מהיום הולדת?
כן. משם זה מתחיל.
כן. ומה.
מה ההורים סיפרו לך?
למשל. אה. המשפחה?
המשפחה הייתה דתית? מסורתית?
לא. לא. לא היינו דתיים ו.
חגגו חגים?
אני מניח שחגגו חגים אבל. אה.
אתה זוכר איזשהו.
לא. לא. ממש לא.
חג שנחגג?
לא. ממש לא.
כשחזרתם אחר כך לארץ אתה זוכר. אה?
בארץ כן. בוודאי. הכול.
בארץ כן. אבל שם?
ידעת לדבר יוגוסלבית?
כן בוודאי.
וגרמנית?
זאת שפת האם שלי. גרמנית לא.
לא?
יוגוסלבית הייתה שפת האם שלי.
מ-המ.
עברית לא ידעתי. נו טוב.
עזבתי בגיל חצי שנה.
כן. ואימא שלך עבדה עם אביך בבית העסק?
אה. אני לא יודע. אני חושב שלא.
מ-המ.
אני חושב שלא. לא. אני חושב שלא.
יש לך איזשהו זיכרון.
אולי אפילו מעורפל. של הבית שגרתם בו?
של הדירה? של.
לא. לא.
צעצועים? משחקים?
אני אספר לך אחר כך זיכרון.
אבל זה כבר כמה ימים אחרי זה.
אוקיי. שום דבר? צעצועים?
שום דבר. זה מחוק.
משחקים?
לא. מחוק. מחוק. לא יודע.
כן.
למה אבל.
כן.
ההיסטוריה שלי מתחילה יותר מגיל 5.
אבל עוד יותר מגיל 9.
מ-המ. כן.
כי גם התקופה של הבריחה היא די מעורפלת.
הבנתי.
ייתכן שזה.
אז. אה. ממש שמעתם הפצצות?
כן. כן. ממש.
כן.
זה היה. זה התחיל.
היו גם נזקים ככה בסביבה?
לא. לא. לא.
בתים הרוסים? משהו?
לא. לא. לא שמה.
מ-המ.
לא.
כן.
אה. נמשיך?
כן. בבקשה.
אז. אהה.
אתה דיברת על זה שלמחרת הגרמנים הביאו טיירים.
הגרמנים. למחרת או כמה ימים אחרי זה.
כן.
הביאו טיירים לאבא לתיקון.
כן.
ו. כמה ימים אחרי זה.
או זה באו האוסטאשים.
שזה משתפי הפעולה הקרואטים. לקחו.
הידועים לשמצה.
ידועים לשמצה. לקחו את הוריי.
את שניהם. הכניסו אותם לאיזה מחנה מעבר לקראת מחנה ריכוז.
ועל ה. חנות. על הבית המלאכה שמו שלט צהוב יודה.
או ז'ידוב בעצם. ואותי החביאו אצל אומנת.
ההורים הספיקו?
כן.
הם ידעו שיבואו לקחת אותם?
כנראה. כנראה שהם ידעו.
הם החביאו אותי אצל איזה אומנת.
והם. הם לא סיפרו כיצד נודע להם?
לא. אין לי שום.
כי בדרך כלל ה.
אין לי שום מושג.
גירושים האלה היו די פתאומיים.
כן זה היה כן פתאומי.
בדרך כלל בלילה.
בזמן שאתה לא. לא מצפה כאילו.
כן. אבל אני לא יודע.
מ-המ.
בכל אופן הייתי אצל איזה אומנת.
מה שאני זוכר משמה.
כן.
שישנתי בתוך איזה ספסל שהוא נפתח. ובפנים מחזיקים מצעים.
כן.
אז אני ישנתי בתוך הספסל הזה.
באחד הלילות המכסה נסגר עליי.
אז די פחדתי שמה.
זה אני זוכר דווקא.
כן.
בקיצור. הגרמנים הגיעו לחנות לחפש את הטיירים שלהם.
כמה. כמה זמן היית אצל האומנת הזו?
כמה ימים.
אתה זוכר איך קראו לה?
אין לי שום מושג.
איך היא נראתה?
אין לי שום מושג.
זה מסיפורים אני יודע.
איך היא התייחסה אליך?
אין לי מושג.
היא קיבלה כסף עבור זה?
אני לא יודע. להגיד לך את האמת. אני לא יודע.
שום דבר?
כלום. ממש לא.
אבל זה נמשך כמה ימים בודדים.
אתה זוכר אם. אה.
היית סגור בתוך החדר כל הזמן?
או היית יותר חופשי לצאת?
אני חושב שהייתי בחדר.
בחדר?
הייתי בחדר.
כן.
ואני זוכר את ה.
ארון הזה. את המיטה הזאת.
כן.
הגרמנים באו לחנות לחפש את התיירים שלהם.
מצאו סגור. אז הלכו לחפש אותו.
מצאו אותו במחנה והוציאו אותו משם.
אתה זוכר אולי את שם המחנה?
לא.
זה היה על ז. על יד זאגרב?
כן. כן. זה היה שם באזור.
מ-המ. כן.
אז הוא אמר להם שכל הפועלים עזבו אותו ורק
אימא שלי יכולה לעזור לו.
מ-המ.
אז הוציאו גם אותה.
שאלו: "מתי זה יהיה מוכן?" אמר להם: "אני יודע?
ביום ראשון. בשבוע הבא משהו כזה".
באותו לילה הוא לקח אותי. את ההורים שלו.
כמה תכשיטים ומטבעות ו.
לקחו. כסף. מה שהיה אפשר לקחת.
תפרו לתוך הבגדים ו.
עלינו על הרכבת לספליט.
שם היה כיבוש איטלקי.
היו לכם. אה. תעודות?
לא. לא עשו ביקורת של תעודות ב. על הרכבת?
לא. כנראה שלא.
זה עוד היה די בלאגן.
זה היה ממש עוד ההתחלה.
עוד לא. לא מסודר?
כן. וזה היה בתוך יוגוסלביה למעשה.
כן.
זה לא היה לעבור לארץ אחרת.
אבל בספליט היה כיבוש איטלקי.
ושם היה אפשר לחיות.
חיינו שמה כשנתיים.
קרוב לשנתיים. עד שאיטליה נכנעה.
כן.
ממה חיינו? אני לא יודע בדיוק.
מהתכשיטים שמכרו ומהדברים האלה.
אביך שם לא עבד?
אה. יכול להיות שהוא ניצל שמה את ידיעת השפות שלו.
הוא דובר 7 שפות.
מאיפה זה?
אהב את זה. עברית.
כן. הוא למד באופן מסודר או שזה?
חלק למ. חלק למד.
כן. כן.
אנגלית. עברית. אנגלית.
גרמנית. יוגוסלבית. צרפתית.
איטלקית וקצת רוסית.
בארץ הוא כבר למד ערבית גם.
כל הזמן הוא למד שפות.
כן.
אז הוא שימש שם כמתורגמן אולי בין האיטלקים והיוגוסלבים.
אה-הא.
או משהו.
היינו שמה עד שאיטליה נכנעה.
כשאיטליה נכנעה.
עכשיו. קצת על החיים בספליט.
בספליט.
אתה שם מ-5 עד 7.
5 עד 7.
דווקא היה. איך אומרים?
חיים טובים. הלכנו ל.
למשל?
כן. הלכנו לים ו.
היו לי חברים שמה.
לא שאני כל כך זוכר אותם.
אבל היו שם עוד משפחות. אה.
כן? משפחה לא הייתה שם?
משפחה לא. ההורים של אבא התגוררו בעיירה אחרת.
בוולה לוקה. שזה גם שם באזור ב.
כן.
על יד. וזה עיירה אחרת ו.
אבל גם כן. והיו שמה. היו מכרים.
היו. אה.
ישנו בחיפה בית דפוס גדול. יקיר פריד.
אז משפחת פריד הם היו גם פליטים אז.
הם גם כן היו. אה.
כן.
שם באזור איתנו.
אתם. אתם שכרתם דירה?
כן.
איזה? איפה? ב. בעיר עצמה?
בספליט. כן.
כן?
א. שכרנו דירה. גרנו ב.
מה אתה זוכר מהדירה הזו?
לא הרבה.
היה שם חשמל?
כן.
היו מים?
היו מים. היה חשמל. הכול היה.
דירה מודרנית?
דירה מסודרת.
כן.
החיים שם היו מאוד. אה. נורמליים.
אה. היה חוסר במשהו?
לא.
מזון?
לא. עד כמה שאני יודע. לי.
בתור ילד לא היה קשה?
לי לא היה חסר שם שום דבר.
כן. ביקרת בגן ילדים שם?
אני חושב שכן. אני לא זוכר.
אני רק זוכר שהלכנו.
שהלכנו הרבה לים.
אימא שלי גם לימדה אותי שם לשחות.
בשיטה מאוד מיוחדת.
כן.
זאת אומרת לקחה אותי לעומק ועזבה
אותי שמה עד שאני אדע לשחות.
היא השגיחה עליי כמובן.
כן.
אבל. ככה לומדים הכי מהר.
ו. זהו בעצם.
עד ש. כמו שאמרתי.
עכשיו. אה. את המלחמה לא הרגשתם שם?
לא. ממש לא.
חוץ מהעובדה שראיתם פליטים?
כן.
שנפגשתם עם פליטים?
בוודאי. וחוץ מהעובדה ש.
וכל אחד סיפר את הסיפור שלו אולי?
בבקשה?
כל אחד סיפר בטח את הסיפור שלו.
יכול להיות.
איך הוא הגיע לספליט. מה.
כנראה ש.
מה עבר עליו.
כנראה שבאותה תקופה.
כן.
בזמן ה. בתחילה להגיע מזאגרב לספליט.
כנראה שזאת לא הייתה בעיה גדולה.
מ-המ.
וברגע שהיינו שמה כבר היה אפשר.
הבעיה התחילה אחרי שאיטליה נכנעה.
כן. הייתם מקשיבים לרדיו?
כן. בוודאי.
לדעת את המהלך של הקרבות?
כן. בוודאי.
כן.
ואז הייתה שמועה.
הגרמנים יבואו במקום ה. במקום האיטלקים.
אה-הא.
ואז התחילה הבריחה הגדולה.
ב-43' בערך?
משהו כזה.
כן.
אז ברחנו להרים.
כן.
ואני זוכר שהיה לי תרמיל גב קטן.
ו. כלי של ביצים ביד.
זה מה שאני סחבתי.
ומפעם לפעם היינו עוצרים.
עושים חור מ-2 צידי הביצה ו. שותים אותה.
היום אני לא מבין איך יכולתי לשתות
ביצים חיות אבל כנראה ש.
כשאין ברירה.
אז עשינו את זה.
כן. עכשיו שאתה אומר ברחנו.
מי זה ברח? רק אתם שלושתכם?
שלושתנו.
לא נוספו לכם אנשים.
לא.
נוספים?
שלושתנו. לא שאני יודע על אנשים אחרים אבל.
אבל מה עם מורה דרך?
לא הייתם צריכים מורה דרך?
יכול להיות שהיו. היו אולי קבוצות יותר. היו זה.
אני רק זוכר שהיינו שמה הולכים בדרך.
היו בצידי הדרך עשרות של חיילים איטלקים.
שהתפשטו מהמדים שלהם. ש.
שגם הם חזרו לאיטליה?
הם כנראה ניסו להעלים את העובדה שהם חיילים.
הם בעצם היו עריקים?
כן. כן. הם נ.
מסרו את הרובים. הם.
כן.
נתנו את המדים.
מה שרצית יכולת לקחת שמה.
כן.
לקבל. בכל אופן המשכנו שמה בין ההרים מ. מכפר.
ובלילה איפה ישנתם?
לילה אחד ישנו באיזה רפת.
באיזה כפר. ועקצו אותי פרעושים בכל הגוף.
קיבלתי מזה אלרגיה איומה. התנפחתי כולי.
אז אימא השאירה שם את אבא וחזרה איתי לספליט.
לבית חולים. גרמנים עוד לא היו שמה.
מ-המ.
שמה היינו כמה ימים. טיפלו בי.
ואז חזרנו שוב לאותם הכפרים.
שאני לא מכיר אותם.
ו. המשכנו.
זה בעצם לנוד מכפר לכפר.
אולי היינו כל פעם בקבוצות אחרות של אנשים.
אחר כך אבא שלי קיבל שם טיפוס הבטן ונחלש נורא.
אז אימא שלי. אני לא יודע מאיפה.
הצליחה לקנות איזה פרד.
הושיבה אותו על הפרד.
אני מחזיק בזנב. לא בזנב אבל זאת אומרת. זה והמשכנו הלאה.
בדרך כלל עושים הסגר כשיש טיפוס.
כי זה כל כך מדבק.
כן. אז לא.
אז המשכתם בדרך?
המשכנו הלאה. הוא לא. הוא לא שכב?
לא. המשכנו הלאה. עבר לו איכשהו.
ו. אחר כך ירדנו לחוף
שוב ועברנו עם כל מיני סירות מאי לאי.
יש שמה הרבה איים בדלמציה.
עברנו מאי לאי.
באחד המקרים אני. זה אני אפילו זוכר.
התחילו לירות עלינו.
עוד זה היו דווקא הפרטיזנים שירו עלינו.
כן?
ואז כולם שם בתוך הסירה התחילו לצעוק
: " [משובש] (שפה זרה)".
יעני. אנחנו חברים. זה הזה.
מ-המ.
הפסיקו באיזשהו שלב.
לא ראו שאתם עם ילדים?
זה היה חושך. לילה.
הא.
אנח. זה.
כן.
איך אומרים? אצבע קלה על ההדק.
אה-הא.
אבל. איך אומרים? זה נגמר.
כן.
בלי. ואז למעשה.
אתה זוכר תחושות של. אה. פחד?
של פאניקה?
אנשים היו בפאניקה? פחדו?
פאניקה שם הייתה. אה.
כן.
שם התחילו לצעוק. אה. כולם.
כן. לא. אבל אפילו לפני זה. כל.
אה.
כל תקופת הבריחה?
אני לא זוכר. אני לא זוכר.
זה. לא זוכר. הם היו מאוד.
אהה. איך אומרים? ידעו להסתדר.
ההורים. אתה מתכוון?
כן. כן. כן.
אוקיי.
גם. עשו ת. איך אומרים? את הדברים הנכונים.
ואז עלינו על איזה אוניה קטנה. ו.
הגענו לבארי. לאיטליה.
ושמה היה כבר כיבוש בריטי.
ושם אבא עבד אצל ה.
אנגלים בתור מתורגמן ו.
עדיין. שם אני זוכר פחד שהגרמנים
הפציצו את בארי. באותה תקופה.
כן.
אז עברנו לבישליה שזה עיירה קטנה על יד.
ו. שמה היינו שנה ומשהו.
עד ש. קיבלנו סרטיפיקטים לעלות ארצה.
אה. באיזה אופן קיבלתם את זה?
אני חושב שבזכות זה שהם כבר היו פעם.
הא.
או בזכות המשפחה.
אולי היה להם דרכון. אה. של המנדט?
אני לא יודע אם היה להם דרכון של המנדט.
אבל יכול להיות. אה.
בעצם קרוב לוודאי. כי לי יש תעודת לידה של המנדט למעשה.
אז כנראה שהיה להם.
אז אולי בזכות זה הם קיבלו. אשרה.
זה היה. נתינת חסות.
כן.
כן.
כן. יש לי באיזה מקום תעודת לידה של המנדט.
כן?
מעפולה. ו. אז עלינו ארצה. ו.
עכשיו מה? בבארי אתה אומר הייתם שנה?
כן.
יש לך איזשהם זיכרונות?
שמה למדתי בכיתה א'.
התחלת בכיתה א'?
כן. איזושהי תקופה. כיתה א' אני למדתי ב.
לא. זה לא היה כיתה א'.
זה היה יותר אני חושב.
בית ספר איטלקי?
בית ספר איטלקי. שמה למדתי. סליחה.
א' ו-ב'. ב-ב' אני כבר למדתי ב-3 בתי ספר.
באיטליה ובכפר ויתקין ובקרית ביאליק אחר כך.
זה היה או ב' או ג'.
כן. והילדים האחרים היו גם פליטים או ילדים מ. מקומיים?
באיטליה מקומיים. אנ.
לא היו שם עוד פליטים?
לא שאני זוכר.
אה. אני דיברתי איטלקית שוטפת.
כן.
וקראתי.
ולא היה לכם קשר עם פליטים אחרים?
כי בארי הייתה עמוסה בפליטים.
לא. אני רק זוכר שהיו שמה חיילים מהבריגדה.
כן.
זאת אומרת. אה.
ש. איך אומרים?
היו בקשר איתנו.
זהו ו.
באותה תקופה גם ההורים של אבא הגיעו לשמה.
כן.
באיזושהי דרך. אבל הם עלו ארצה עוד קודם. ו. זהו.
אחר כך שעלינו ארצה היינו ב.
עתלית קודם ומשמה נ.
אז מזה אביך התפרנס בעצם?
מהעבודה כמתורגמן?
בבארי? כן.
כן.
התפרנס כמתורגמן.
מ-המ.
ממש טוב.
ישבתם שם על המזוודות?
זאת אומרת חיכיתם ל.
כן. ישבנו שמה. אבל.
כן.
ישבנו שמה הרבה זמן על המזוודות.
כן.
קרוב לשנתיים.
קרוב לשנתיים.
אני חושב שנה וחצי. משהו כזה.
מ-המ.
כן. אני חושב הבריחה עצמה
ביוגוסלביה נמשכה כמה חודשים. לא.
על ההרים שם?
כן. הרים ובין האיים.
איזה. איזה תקופת שנה זו הייתה?
חורף? קיץ? היה כבר שלג?
אה. זה התחיל. רגע.
לא יודע. לא.
שלג לא. שלג לא היה.
לא היה?
לא היה שם שלג בכלל.
מ-המ.
ממה שאני זוכר. אני חושב שזה היה קיץ.
כן. ו.
לא פחדתם שאולי יהיו מלשינים?
הרי היו שם גם משתפי פעולה.
באזורים שאנחנו היינו זה
היו אזורים שהיו תחת שליטה של טיטו. של הפרטיזנים.
של הפרטיזנים.
כן. לשם ברחנו.
אה-הא. כן. לא ניסו לגייס את אביך למשל?
לא שידוע לי.
אה-הא.
לא שידוע לי.
פגשתם פרטיזנים ממוצא יהודי?
לא. לא. לא.
שלא. לא אני בכל אופן.
כן. לא. אולי ההורים סיפרו?
כן. לא. לא. לא. הם ממש לא. איך אומרים?
וזהו בערך אני חושב.
כן. זאת אומרת.
אה. הכיוון היה לארץ ישראל מלכתחילה?
הכיוון היה לארץ ישראל. כן ב.
הייתה התלבטות. וכשהיינו באיטליה.
כן.
בין ארצות הברית.
בין אמריקה. ששם הייתה לאימא אחות.
מ-המ.
אחת.
כן.
ובין.
והיא יכלה לספק לה אפידיוויט?
יכול להיות.
מ-המ.
בכל אופן הם החליטו שלא עוד.
מספיק?
מספיק ו. לא.
להתמודד עם הצרות בארץ?
בדיוק. לא לחזור על השגיאה פעם שנייה.
כן.
כשהם עזבו. ואח של אימא.
עם כל המשפחה שלו שנשארו בזאגרב.
מ-המ.
שלא ברחו איתנו לזה.
הם ניספו כולם בשואה.
כן.
כל המשפחה. זה.
איפה?
בזאגרב.
הם ניש. אה. נ. נרצחו בזאגרב?
הם נשארו שמה ולקחו אותם.
אני לא זוכר איך קוראים שם למחנה הריכוז הידוע.
מ-המ.
יש שמה מחנה ריכוז.
כן.
ידוע.
של האוסטאשים?
כן.
כן.
ו.
שם נרצחו. אה.
המון. זה משפחת.
בצורה מאוד. אה.
נמירובסקי. ווקסלב נמירובסקי קראו לו.
כן.
אימא שלי נמירובסקי מהבית.
אימא שלך מרוסיה?
אימא שלי מרוסיה.
מרוסיה. כי יש. אה.
סופרת מאוד ידועה אירן נמירובסקי.
כן. אירן נמירובסקי.
יש איזשהו קשר?
אני חושב שלא. אני חושב שהם רק מאותו.
הלוא שם קראו שמות על ש. על שמות המוצא.
אה-הא.
של הערים.
כן.
אז מי שהיה מ. כנראה מאזור נמירוב.
אה-הא.
אז קראו לו נמירובסקי.
אני יודע שיש סופרת מפורסמת. אני.
כדאי לקרוא.
אני שמעתי הרצאה מאוד מעניינת עליה. את החיים שלה.
זה סיפור בפני עצמו.
יש תוכנית. אה.
ברדיו 1.000 אישים ב-1.000 ד.
ב-1.000 שניות. שזה תוכנית מאוד מעניינת.
כן.
וכל פעם הם בוחרים אישיות מסוימת.
כן.
ומדברים עליה.
כן זה.
אז.
באמת. אה. סיפור טרגי מאוד.
כן.
כי היא. סך הכול היא.
המירה את דתה ולא ראתה את עצמה כיהודייה.
וחשבה שזה. היא תינצל.
כן.
זה לא עזר.
אני יודע הרבה.
ובעלה בעקבותיה.
כן. הרבה אנשים חשבו שזה יעזור להם.
כן.
אבל זה לא עזר להם.
ב. באמת ב.
ביוגוסלביה. אה.
היית אומנם ילד אבל אולי ההורים. אה.
דיברו על זה. היו נישואי תערובת?
הייתה תופעה כזו?
אה. אני לא יודע. ההורים שלי הם היו. איך אומרים?
אימא שלי עוד בגיל יותר צעיר עלתה.
הי. באה לארץ. השתתפה במכביה הראשונה.
בתור?
ר. 60 מטר. רצה.
כן.
טוב. היא המשיכה לרוץ עד לפני חצי שנה בערך.
עכשיו היא. במצב לא כל כך טוב.
כן?
היא נפלה לפני חצי שנה.
משהו כזה. ומאז היא הידרדרה מאוד.
מ-המ.
אבל עד לפני חצי שנה היא עוד רצה 3 פעמים בשבוע
לשחק ברידג'. בת 98 פלוס.
בלי עין הרע.
טוב לא פלא. לאישה שידעה לקחת פרד ולסחוב את בעלה.
כן. היא הייתה ג'דאית.
כן.
אממ. היהודים באזור איפה שהיו האוסטאשים.
אה. סבלו.
בהחלט.
ידו. ידוע לך. אה.
פשוט מתוך סיפורי ההורים אם
היו אנשים שהתאבדו כשנלקחו למחנות?
עם זה הי. הייתה תופעה כזאת?
ההורים לא י. לא יודע.
ההורים לא דיברו איתי על התקופה הזאת.
לא? לא דיברו?
יתכן שבגלל זה היא מחוקה אצלי.
מ-המ.
חשבו שזה אולי יותר טוב.
כן.
יש לי.
קשה לדעת.
איך אומרים?
בלאק אאוט?
ד. זיכרונות די עמומים מה.
מהתקופה הזאת?
מהתקופת הבריחה.
כן. לא כי זאת יכולה להיות.
אה. תקופה מאוד מפחידה. מאיימת.
כן.
קודם כל הטופוגרפיה.
כן.
זה לא פשוט לילד קטן.
נכון.
לטפס על הרים.
כן.
וכל פעם לישון במקומות לא.
בדיוק.
מסודרים.
כן.
והאוכל הוא גם כן בטח לא בצורה הכי מסודרת.
כן. זה.
אז אכלנו ביצים. שתינו ביצים.
כן. זה בטח לא היה פשוט.
ואתה אומר שהיו לך.
הייתה לך אלרגיה שזה גם. אה.
זה תפס אותי שמה.
כן. ואבא היה חולה.
כן.
זה בטח הייתה תקופה לא קלה לגמרי.
לא.
כן. וכל הזמן הפחד הזה שאולי. אה.
נכון.
מישהו ילשין. מישהו יגיע.
להלשין ב. באיזה.
תחת הכיבוש האיטלקי כנראה ידעו שאנחנו.
פליטים?
פליטים. וזה לא הפריע להם.
לא היו שום. אה.
הגבלות מצדם של האיטלקים?
בספליט לא שאני יודע.
מ-המ.
לא שאני יודע.
הכול היה חופשי לפליטים?
כן. החיים היו די נורמליים שמה.
כן. יכלו ל. לקנות בכל החנויות ו.
כן. עובדה שאת רואה.
הלכנו לים והתרחצנו. ו.
כן. לא היו הגבלות?
לא. לא נראה לי.
כן. עכשיו.
לכן היה פחד כזה גדול כשאיטליה נכנעה.
כי ידעו שיבואו הגרמנים במקומם ו.
כן. זה כבר לא יהיה פיקניק.
בדיוק.
נכון. ואיך. איך היו היחסים.
אה. של המשפחה עם האנגלים?
הרי האנגלים היו באיזה מין פיצול אישיות.
מצד אחד נלחמו בהיטלר.
מצד שני היה ספר לבן והם ידעו שאתם מ.
לא ב. שמה ב.
מתכוונים לעלות.
בבארי שהיינו וזה?
כן. לא?
לא. לא הייתה שום בעיה.
זה לא עלה על הפרק העניין הזה?
לא. לא. לא על הפרק כלום.
אני גם לא חושב שהאנגלים שהיו באיטליה.
לא היו מודעים לזה?
זה ל. זה לא אותם האנגלים שהיו בארץ.
זה בוודאי. אבל אתם.
וגם היחס היה שונה.
אתם הייתם מודעים לכך שיש ספר לבן?
לא. לא.
והגבלות ו.
לא. לא.
ממש לא כי.
אנחנו קיבלנו למעשה.
סרטיפיקט?
כן.
כן.
ואבא היה כל הזמן בקשר עם האנגלים והוא עבד אצלם.
כן.
אפילו כשאני מ.
טוב. הוא גם היה כאילו תושב חוזר?
כן. וגם כש. עלינו ארצה אז נדמה לי
שעוד איזו תקופה היה לו קשר. אה. זאת אומרת מבחינת.
עדיין מבחינת עבודה?
עדיין. כן.
הוא היה מתורגמן?
היה מתורגמן. אחר כך.
בזמן שהיה פה המנדט?
כן. אחר כך הוא ניסה לפתוח עסק מאותו הסוג שהיה לו.
והוא עשה. מכיוון שלא היה לקנות דברים.
איפה. בכפר ויתקין?
לא. לא.
איפה?
בקרית ביאליק.
אה-הא.
בכפר ויתקין היינו זמן קצר ועברנו ל.
הא. וכשחזרתם פעם שנייה לארץ אז ישר הגעתם לקרית ביאליק?
אחרי תקופת מעבר קצרה.
כן.
בכפר ויתקין הגענו.
כן.
לסב. לקרית ביאליק. לסביניה.
לסביניה?
למעשה.
כן.
ושמה אבא פתח בית מלאכה.
שם הוא עשה סוליות מפנימיות ישנות.
אה-הא.
כי. אהה.
לא היה נעליים אז הוא ז. פשוט.
נכון. נכון.
עשה. והמקצוע שלו הוא עשה סוליות מפנימיות ישנות.
כן. הסבה. הסבה.
ו. אימא שלי עבדה במפעל לבטריות. לוולטה.
אה-הא.
בוולטה. ואחר כך אחרי זה תקופה
הם בנו בית שמה בסביניה. ו.
שם הוא הרגיש בקרב יקים?
שם. ה. הייתה.
כן. לא. לא הייתה לנו בעיה. שם [משובש] כן.
כן. כן.
ו. כשהייתה העלייה הגדולה מיוגוסלביה אחר כך.
הגיע עוד מישהו והם בשותפות פתחו חנות לצורכי חשמל.
מ-המ.
למטה בעיר.
בקרית ביאליק?
לא. בעיר. בעיר.
הא.
דרך עצמאות וזה היה עד שהם ייצאו לפנסיה.
שמה אימא עבדה איתו גם איזה תקופה.
כן.
נפרד מהשותף אחרי איזשהו.
כן.
איקס שנים. והמשיך עם אימא. עד. אה. עד ש.
השותפה הנאמנה?
כן. עד שהפסיקו לעבוד.
כן. ואתה איך אתה התאקלמת?
בארץ?
אחרי כל הנדודים וההרפתקאות השונות שהיו לך.
אז ש. להגיע למקום שקט. מסודר?
ברגע שהגענו ל.
לקרית ביאליק נכנסתי שם לבית ספר. חברים.
כן?
תנועת נוער.
לא הייתה בעיה של שפה?
לא. ממש לא.
היו לנו שיעורי חחנה שנקרא.
כן.
כך אמרתי בכל אופן.
ועזרו לנו בעברית.
ומכיוון ש. איך אומרים?
לא הייתי העולה היחידי שמה.
היו עוד עולים חדשים.
היו עוד.
היה לכם. אה. קשר עם מוסד האהבה בקרית ביאליק?
אהה. קשר.
הבית ספר היה ממש ליד מוסד אהבה. בית ספר ביאליק.
כן.
איפה שאני למדתי.
כן.
וגם למדו ילדים משמה.
ו. ובאמת הילדים משמה היו בקשרים איתנו בלי שום בעיות.
כן.
עם ה.
אלה היו בדרך כלל ילדים.
אה. יתומים.
כן.
חסרי משפחות.
כן. כן.
אז. אה. היה מקובל לארח אותם בחגים או מה?
לא. אני לא חושב. לא שאני יודע.
אני רק יודע שחבר טוב שלי שישב איתי בבו. במקצועי.
מ-המ.
אה. שנתיים או 3 שנים.
בבית ספר מ.
בבית ספר מקצועי בבסמ"ת.
ב. בבסמ"ת.
ההוא נשוי עם.
אה. בת מ.
משם?
מאהבה.
מ-המ.
ואנחנו ב. חצי קשר עוד עד היום.
כן. יש לך קשר עם.
אה. מישהו שהיה איתכם בספליט?
אה. האמת שלא.
חזרת לשם?
פעם אחת.
כן?
פעם אחת עשינו צ. ט.
וזי. זיהית שם את המקומות?
אהה. מעט מאוד. את החוף אולי.
גם את המקום של הבריחה? עשיתם?
לא.
את המסלול של הבריחה?
לא. לא. לא. היינו בזאגרב. והיינו בספליט.
כן. ולא עשיתם את המסלול?
לא. זה היה לפני כמה שנים.
ובבארי?
בבארי לא.
לא?
באיטליה. בבארי לא.
היינו באיטליה אבל לא בבארי.
מ-המ.
היינו יותר בצפון.
כן. אז. אה.
לפי מה שאתה מספר אני מבינה ש.
אה. בית ספר תיכון היה בסמ"ת?
בית ספר תיכון היה בסמ"ת.
בית ספר מקצועי. איזה מקצוע רכשת?
אלקטרוניקה.
כן. והמשכ.
שאני לא עוסק בו היום.
לא עוסק בו?
לא.
המשכת בזה מאוחר יותר?
המשכתי איזושהי תקופה.
כן.
בצבא.
מ-המ.
קודם כל. ו. אחרי הצבא עבדתי עוד כמה שנים.
בזמנו בחנות לרדיו ואחר כך ה.
2 הבוסים שלי מהצבא פתחו עסק.
הבוס שלי היה אזרח.
והבוס שלו היה סגן אלוף. חמ. חמ.
כן.
מפקד היחידה.
הם פתחו עסק ו. ביקשו שאני אבוא לעבוד אצלם.
עבדתי אצלם. זה היה ברחוב נורדאו.
כן.
חברת חיפה לאלקטרוניקה קראו לזה.
ואחרי זה עברתי ל. נושא הדפוס.
כיוון שאימא של אהובה הייתה סוכנת של גסטטנר פה בארץ.
אה-הא.
בצפון.
כן.
מכונות שכפול והדברים כאלה.
ואז נכנסתי לנושא הזה.
נכנסת ל. לנושא חדש לגמרי.
כן. כן.
כן. ועם זה בעצם.
הא. והייתה גם איזה תקופה שעבדתי ברפאל. איזה שנתיים.
כן?
כן. אותו.
מי היה אז מנהל?
מנהל היה שרוני.
היה מנהל אדמיניסטרטיבי ו.
והבוס הישיר שלי היה פרופסור.
אה. נו. ברח לי השם. חתן פרס.
ביטחון ישראל?
ביטחון ישראל.
כן.
בועז פופר.
אה-הא.
הוא היה הבוס הישיר שלי.
למעשה אני. הי. נכנסתי ל. רפאל בתור ל.
אלקטרונאי. ויצאתי בתור.
אה. אלקטרומכניקה כיוון ש.
היה איזה פרויקט משותף ומאוד מצאתי
חן בעיניו אז הוא העביר אותי.
העביר אותך. כן.
למחלקה שלו.
אבל עבדת תקופה קצרה.
כן.
בדרך כלל.
תקופה קצרה.
רפאל עובדים.
אני יודע. אני יודע. הייתי.
חצי חיים.
טכנאי ו.
כן.
משח. חשבתי ש. איך אומרים?
מיציתי את ה. התקדמות שלי שמה.
את הפוטנציאל. ואז ע. עברת לענייני. אה.
ואז עברתי לענייני הדפוס.
דפוס. ואז גם התחתנת?
לא. התחתנתי עוד קודם.
מתי? באיזה שנה?
57'.
57'. וכמה ילדים יש לכם?
2 בנות.
2 בנות. איך קוראים להן?
איריס.
כן.
ורותי. איריס הקטנה ילידת 66'.
רותי הגדולה ילידת 60'.
לרותי יש בן ובת.
בן בצבא. בת בטכניון.
לאיריס יש 2 בנות.
אחת בת 15. ואחת בת 7.
נכדות.
בת 7 את רואה פה.
כן.
פעם בשבוע אצלנו. ו.
איך ההורים שלך התאקלמו?
בארץ?
כן.
חזרו הביתה.
כן?
טוב. הם ידעו את השפה.
מאין?
הלוא הם היו פה. הם דיברו עברית.
נכון. נכון. אבל.
התכוונתי הסבא והסבתא לא עלו?
עלו. סב.
גם עלו?
בוודאי.
כן.
סבא וסבתא גם עלו.
הם עלו עוד לפנינו אני חושב הם.
מ-המ.
הצליחו לעלות. הם גרו בקרית מוצקין.
אז הייתם קרובים?
כן. ו. סבא שלי נפטר כשהוא היה מאוד זקן.
בעיניי. בגיל 60.
כשאני חושב על זה היום כשאני בן 77.
כן.
כן. סבתא המשיכה.
אבל הם חילקו עיתונים בקרית מוצקין.
כן.
הם. חילקו עיתונים למינויים.
מ-המ.
זה הייתה הפרנסה שלהם.
של שניהם. ידיעות היום נדמה לי. עיתון גרמני.
בס. עיתון בגרמנית?
כן. עיתון בגרמנית.
כן. וההורים שלך היו מרוצים מהבחירה שלהם?
כן.
פעם שנייה ל.
כן. כן.
הגיעו. התאקלמו?
כן. גרו פה ב.
קרית ביאליק. אני המשכתי בביאליק זאת אומרת. עד שהתחתנתי.
כן.
והצבא.
ואז עברתם לחיפה?
אז עברנו לחיפה.
כן. והיום מיכה. מה אתה עושה היום?
אני ממשיך לעבוד.
ממשיך לעבוד?
ממשיך לעבוד.
‮‭full time job‬?‬
מה?
‮‭full time job‬?‬
אהה. 5 שמניות.
כן.
קצת צמצמתי את העסק.
כן.
ו.
ויש לך אבל גם תחביבים?
יש לי תחביבים.
כן?
אני משחק ברידג'.
מתי התחלת לשחק ברידג'?
או. לפני איזה 30 וכמה שנים.
אז אתה ותיק.
יום אחד החלטתי שאני רוצה ללמוד ברידג'.
אז מצאתי איזה חוברת על ברידג'.
קראתי אותה. ואז הלכתי
למועדון ושאלתי אם אני יכול לשחק שמה.
פה. במרכז הכרמל?
כן. זה היה דווקא ב.
בית רוטשילד. אז.
הא. כן.
היה מועדון. והוא שואל אותי שמה המארגן.
קראו לו שמואלי. אם אני יודע לשחק.
אז אמרתי לו: "תשמע אני". לא היה לי נגי.
נעים להגיד שקראתי חוברת.
אז. אהה. אמרתי: "אני שיחקתי מזמן.
אבל הרבה זמן לא שיחקתי".
צוציק בן 20 ומשהו.
אומר לו את זה. או בן 30.
אבל בסדר. הושיב אותי.
גמרתי את הערב וראיתי כמה שאני עוד לא יודע כלום.
חזרתי הביתה. לקחתי ספר יותר עבה.
גמרתי אותו גם ומאז אני משחק ברידג'.
כן.
התחביב השני שלי זה תשבצי היגיון.
ואני פותר בערך 3.
וכאן יש לנו. למדפים עדות חיה.
זה הברידג'.
ל. לברידג'.
זה הברידג'.
כן.
והתשבצי היגיון אין גביעים.
אבל אני פותר בערך 3 ביום.
כן. טוב. אומרים שזה מתכון טוב.
כן. אוספים לי אותם מכל העיתונים. המשפוחה.
כן.
וחברים. אני תמיד מקבל שק. שקיות ככה.
כן.
עם. חבילות כאלה.
וכל הדברים האלה. זהו זה.
אז אתה לא משתעמם?
לא.
אין לך זמן פנוי?
מה?
איך לך זמן פנוי?
לא. אין לי זמן פנוי. אין לי עודף. טוב.
יש גם טלוויזיה. אז זה בשבילם.
כן. אתה.
אתה גם קורא על תקופת המלחמה?
אני מתבייש להגיד שבשנים האחרונות חדלתי לקרוא.
חדלתי לקרוא. הייתה תקופה שגמרתי ספר בלילה.
זה היה תקופה של תולעת ספרים.
בשנים האחרונות חדלתי לקרוא על זה.
במקום זה אני שומע.
תכניות?
בלילות הרצאות על היסטוריה ועל.
אה. מדע ועל.
מ-המ.
מה שלא יהיה.
טוב.
הייתי שרוף על הרסגור בזמנו.
הא. כן.
יש לי את כל התוכניות שלו מוקלטות.
כן?
כן. הייתי מקליט אותו.
טוב. הוא לקח את החלק הפיקנטי של ההיסטוריה.
כן. אחר כך.
ועשה מזה מטעמים.
אחר כך יש תוכנית.
יש כל מיני פודקאסטים.
יש תוכנית של רן לוי עושים היסטוריה.
ויש מה שאמרתי לך קודם.
1.000 אישים ב-1.000 שניות.
על אישים בהיסטוריה.
ויש. אה.
של פרופסור יובל הררי.
היסטוריה עולמית.
והדברים האלה אני פשוט שומע אותם ב. בלילה.
כן. טוב.
‮אני שם לי לחצי שעה את ה-‭MP‬ באוזן.‬
נרדם איתו. כשאני מתעורר אני חוזר קצת אחורה. ושומע ככה.
שומע את זה לסירוגין. מה שנקרא.
וה. חוץ מזה ד"ר יצחק נוי.
שאני גם כן.
כן.
מאזין שרוף שלו. יש לו תוכנית בשבת.
כן. הוא גם נותן הרבה הרצאות. אה.
בבקשה?
הרבה הרצאות פה ושם.
כן. אבל דרך אגב אני חושב ש.
לחוג שלנו. אפשר להזמין את רן לוי או מישהו מהאלה.
יכול להיות מאוד מעניין.
נכון. צודק.
זהו.
לפני שאנחנו מסיימים היית
רוצה לומר משהו לאלה שישמעו את הקלטת?
בעיקר לבני המשפחה?
לנכדים שלך. לנכדות שלך?
משהו מיוחד? איך אומרים?
כן. יש לך בכל זאת. אה.
קורות חיים לא ממש שגרתיים.
נכון.
אז. אה. אולי משהו.
איך אומרים?
מתוך ה. תובנות של ה.
כן. לא לחזור.
קורות.
על השגיאה שהורי עשו ב-36'.
7'. זה למעשה הדבר היחידי.
כן.
ואיך אומרים? הצלחנו פה לגדל משפחה נהדרת.
אז א. לדבוק בארץ?
כן. בהחלט.
גם כשקשה?
גם שקשה זה לא כל כך קשה.
אני חושב שיותר בוכים ממה שקשה.
כן. לא. ב-36' היה קשה.
זה משהו אחר.
לא פשוט. אבל היום אנחנו במצב אחר. במקום אחר.
נכון. בהחלט.
תודה רבה. מיכה.
בבקשה. אני מקווה שלא אכזבתי.
כן.
זה היה. איך אומרים.
יותר קצר ממה ש.
כן.
הרבה סיפורים אחרים.
כן. אנ. יש לנו פה כמה תמונות שחתומות בשם לחמן.
זו אימא שלי.
כן. אז אולי תספר קצת. אה.
אימא שלי החליטה.
מתי היא התחילה לצייר?
אהה. התחילה לצייר בגיל די מאוחר.
כן.
התחילה בגיל די מאוחר והמשיכה עד לפני.
זאת אומרת אחרי שהיא עלתה ארצה?
כן. כן. לא.
היא כבר הייתה אז אישה מבוגרת יותר?
כן היא. אני יכול להסתכל ל.
היא התחילה לצייר אני חושב אולי לפני 15 שנה. לא יותר.
במסגרת מסוימת? עם מורה?
היא. כן.
עם מדריך?
כן. כן. כן.
היא הייתה באיזשהו חוג.
מ-המ.
בזמנו היה נדמה לי דן לבני. היא הייתה באיזה חוג.
נכון.
ואחר כך היא המשיכה עם.
אהה. מורה לציור שהם נפגשו שם פעם בשבוע.
הם. הם נשארו בקרית מוצקין?
לא. לא. לא.
הם הגיעו גם.
ההורים. אה. ב.
גם הגיעו לחיפה?
קדרון.
הא.
בקדרון. היא גרה עכשיו בקדרון.
כן. אה-הא.
אימא. היא בקדרון עם פיליפינית.
כן.
ועד לפני כמה שנים. זו תמונה ממש.
רגע. אתה. אתה קשור. אתה קשור.
אני קשור?
רק תצביע. רק תצביע.
כן. אני רציתי לראות את השנה.
זה בסדר אני אראה. 2006.
2006.
התמונה הזאת ואחת האחרונות. לא. 2008.
מ-המ.
זה אחת התמונות האחרונות שלה.
כן.
וזהו. היא בעיקר ציירה שמן.
וגם היא. אימא של אהובה ציירת.
אפילו עוד יותר. אה. מפורסמת קצת.
כן?
שם למשל התמונה בפינה.
לא האחרונה הקטנה. הגדולה ארוכה.
כן.
היא של אימא של אהובה.
שושנה וילנסקי. גם התמונה הזאת של אימא של אהובה.
הדקלים האלה?
הדקלים האלה. היא אפילו עשתה כמה תערוכות פה בארץ.
זה. זה שווה שיש בני משפחה ציירים.
כן. היא עשתה כמה תמונות פה בארץ. תערוכות.
תערוכות?
יש לי אפילו תמונות. אה.
שטופול היה ב. פתיחת התערוכה של ה.
כן?
ותערוכה אחת היא עשתה נדמה לי אפילו בחו"ל.
מ-המ.
כן. אימא של אהובה. אימא שלי אף פעם
לא עשתה. כן. סליחה.
תערוכה אחת עשינו לה בבית ספר ליאו בק. שמה.
כן.
ו. היא המשיכה לצייר עד.
אה. לפני שנתיים אני חושב.
והיא עדיין גרה בדירה שלה?
היא עדיין גרה בדירה שלה.
ואביך נפטר?
אבא שלי נפטר בגיל 85.
מ-המ.
ואם הוא יליד ארבע.
13. אז. אה. 5 שנים אם אני לא טועה. לא.
יותר. יותר. אימא 98. אבא היה היום 99.
זה עוד 14 שנה.
כן. טוב. ז.
כן.
זכו לאריכות ימים.
כן.
יפה. תודה רבה.
בבקשה.
כל טוב. ת.
תמשיך ליהנות ממה. ממה שאתה עושה.
כן.
תגדיל את. אה. את ה. אוסף של ה.
אוסף של הגביעים?
כן. ועכשיו אנחנו נעבור לצלם את התמונות.
בבקשה.
שהכנת לנו. כל טוב.
אין בעיה. [כך במקור]
זה תמונה מזאגרב של הוריי. אבא ואימא. ההורים של אבא.
סבא יעקב וסבתא טינקה. או מאמא טינקה. כמו שקראנו לה ואני.
זה כנראה לקראת גיל 5.
כן.
זה אני עם הוריי בזאגרב. זה הכול.
[כך במקור] ל. טוב.
כן.
כן? תנחשו מה אני עושה שמה?
[כך במקור] תמונה הזאתי מספליט.
[כך במקור] אני חושב.
כן.
זה גיל?
עכשיו.
מה?
אתה צריך להציג.
עכשיו זו גם תמונה מספליט. ובחורף.
כן.
זו תמונה גם מ.
כנראה כבר מאיטליה. בגיל 8 ומשהו.
זה כבר תמונה מ. מהארץ.
כן.
כאן אהובה ואני בחתונה שלנו ב-1957. 20 לאוגוסט.
זה קיבלנו מה. אה.
ילדים והנכדים שלנו ליום הולדת ה-70 של שנינו.
אנחנו מאוד קרובים בגיל.
כן.
זה תמונה שלנו. שלי.
אהובה ושלי עם שחר הנכדה. כשהייתה קטנה.
תמונה מסיימת.
מסיימת. מאחד הטיולים שלנו מחו"ל. בחו"ל.
Testimony of Mikha Lakhman, born 1936 in Afula, in Eretz-Israel, describing his experiences as a child in hiding in Zagreb and Split Emigrated to Yugoslavia following the Jaffa riots in Eretz-Israel in 1936; life in Zagreb; the father worked in a workshop for repairing punctured tires; the outbreak of war; the German occupation in 1941; delivery of German vehicles for repair; his parents deported to a camp; smuggled to hide with a nanny and the closing of the workshop; his parents’ being allowed out of the camp to labor in repairing vehicles; a night-time escape to Split; living there for two years; escape to Bari after it was liberated by the British army; his father’s work as an interpreter; returning to Eretz-Israel in 1945; absorption.
item Id
10653147
First Name
Mikha
Last Name
Lakhman
Date of Birth
1936
Place of Birth
Afula, British Mandate for Palestine
Type of material
Testimony
Language
Hebrew
Record Group
O.3 - Testimonies Department of the Yad Vashem Archives
Date of Creation - earliest
02/10/2013
Date of Creation - latest
02/10/2013
Name of Submitter
לחמן מיכה
Original
YES
Interview Location
ISRAEL
Connected to Item
O.3 - Testimonies gathered by Yad Vashem
Form of Testimony
Video
Dedication
Moshal Repository, Yad Vashem Archival Collection
The transcription of this testimony was made possible with the assistance of the Conference on Jewish Material Claims Against Germany, Supported by the Foundation Remembrance, Responsibility and Future (EVZ) and by the German Federal Ministry of Finance