Yad Vashem logo

Testimony of Joseph Rozin, born in 1922 in Kybartai, Lithuania, regarding his experiences in the Kaunas ghetto, in the ranks of the partisans in the Rodniki forest, and in the Bielski family partisan camp

Testimony
null
null
null
null
null
null
null
null
null
יוסף. אתם. אה.
יצאתם מליטא והגעתם לביאליסטוק.
תעודות מזויפות. עם נישואים פיקטיביים.
מה קרה בביאליסטוק? בבקשה.
אממ. אה. אה. אני לא זוכר איך היה בדיוק. אבל.
כן.
איכשהו. שכנראה שהיה מישהו שמה שחיכה ל.
לנו לקבוצות. אה.
מי זה לנו? כמה הייתם בערך בקבוצה? בערך.
מה. שיצאנו. אז עם ה. זה?
אולי. אה. לא יודע. אולי עש.
כמה עשרות?
לא יודע. אולי 10. אה. באמת.
אה. לא קבוצה גדולה.
לא הרבה. לא. מה זה מצ?
טוב.
אז. אהה. אז משמה אמרו לנסוע ללובלין.
כן.
נסענו ללובלין.
כן.
מלובלין. זאת אומרת הארגון דאג.
ארגון הבריחה. אתה מתכוון.
הבריחה. כן.
ש. מתוך הקבוצה. אה.
שם צירפו אותנו לעוד אנשים ואמרו.
מינו. נתנו את התעודות.
תעודת. תעודות של הצלב האדום.
כאילו זה היה [משובש] וזה היה מ.
משתנה לפי הצורך. וכסף כמובן. שיהיה מה.
מה לאכול. מה לקנות.
כן.
אה. לא יודע איך קנו. באמת.
איזה כסף קיבלתם?
כסף פולני?
אני חושב רובלים. רוסי. מה כסף פולני?
אה-הא. כסף רוסי.
זה היה רוסיה שם.
מ-המ.
או אולי זה היה פולין.
זה היה פולין. בעצם.
אבל אני. אני לא זוכר איזה כסף.
כן.
בכל אופן. ו.
דיברו על לנסוע למקום אחר.
ושמה גם חיכו כבר זה.
וזה היה ב.
בערב. גם דאגו לנו ללינה ולאוכל.
בואו. תיסעו. [משובש] (יידיש).
בספר שלי ה. החדש. באנגלית. שעכשיו יצא.
ושמה יש כל המסלול של ה.
איך הייתם מתקשרים?
איך?
איך הייתם מתקשרים לאנשי הקשר?
באיזה דר. באיזה דרך?
באיזה דרך התקשרתם לאנשי הקשר?
שאלה טובה.
איך הם ידעו לחכות?
תש. תשאלי גם מה אכלנו. אנחנו.
איך הם ידעו לחכות לכם.
ולהכין לכם לינה ואוכל ו. וכסף?
זה. זה דורש ארגון.
כן. של כסף. אולי הגיע מ. מ. מהג'וינט. אבל לא.
כן.
לא אני קיבלתי את הכסף.
אבל לארגן את זה. לארגן את הכל.
את אומרת. הכל היה מאורגן.
כן. אבל אתה לא יודע איך. איך היה הקשר.
לא היה טלפון סלולרי.
נכון.
אז הקשר. לא היה קשר. קשר.
אמרו: "תיסעו למקום.
שמה". נתנו כתובת גם. איפה.
כן.
להגיע.
כן.
וככה זה נמשך עד שהגענו ל.
אחר כך נסענו. נסענו.
כן. ברכבות.
יש אחרים ש.
קבוצות לפנינו. אחרינו. שעברו את האלפים ברגל.
אנשים. לא.
לא תמיד צעירים גם. לנו היה מזל.
אומנם נסענו בקרונות. אה.
משא?
אממ. של בהמות לפעמים.
קרונות משא.
שכל הרצפה הייתה עם. אה. זבל.
כן.
ו. או על הקרון. על הקטר.
איפה שהפחמים היו.
אז נסע. על עגלות.
מה שאפשר. נסענו.
זה עוד הייתה את המלחמה.
כן.
עד שהגענו. זאת אומרת. שלחו אותנו לרומניה.
זאת אומרת. כן. לרומניה.
לבוקרשט?
חילקו. כבר היו די הרבה אנשים.
בהתחלה. מי שהגיע לפנינו. אז היה לבוקרשט.
כן.
אז שמה כבר היה מרכז למעשה.
ושם היו הרבה אנשים.
עד שזה כבר התמלא שם.
כבר לא היו יותר מקומות.
אז. אה. הקימו נקו.
בעיירות ב. מה.
לא עיירות. ערים קטנות.
באלבה יוליה. בטורדה.
אה. היה שם עוד אחד.
ולשם הגיעו האנשים ושם היה מוכן איפה לגור.
איפה שאנחנו היינו. באלבה יוליה.
אז גם הגיע. אנחנו הגענו. נגיד. אהה.
חלק מליטא. חלק מפולין.
וגם אשתי הגיעה בדרך דומה מ. מ. מצ'נסטוחובה.
כן.
היא הגיעה גם לאלבה יוליה. וזהו.
ושם הכרנו. ושמה נהיינו זוג.
זה אלבה יוליה בטרנסילבניה.
שם היו. להפתעתנו.
היו שם יהודים עם חנויות יהודיות.
אבל נוער לא היה.
זאת אומרת שהם שרדו את המלחמה שם?
הם שרדו את המלחמה במקום הזה. הם לא יצאו.
כן. כן. כן.
כן. כן.
אז. אה. שמה. איפה ששיכנו אותנו.
זה היה כזה חצר עם חדרים ככה.
כמו ד'. ועוד איזה כמה מבניינים שהיו.
אז שמה עשו. חיינו כמו קיבוץ.
ל. למי זה היה.
זה היה עם גדר. עם שער.
עם גדר גבוהה. עם שער.
למי זה היה שייך. אה.
מה?
למי זה היה שייך ה.
הטריטוריה הזאת? למי זה היה.
זה היה פרטי. של איזה יהודי.
אה-הא.
ששכרו את זה ממנו.
הקימו שם. אהה.
נו. איך קוראים לזה?
בשביל לישון בכמה קומות.
דרגשים. דרגשים?
דרגשים. כן.
כן.
זה סיפור. שהתברר שהיה שם בית זונות.
במקום הזה?
כן. זה היה מתאים.
חצר סגורה. חדרים. חדרים. ככה.
והיה שם כמובן שירותים.
עכשיו. כמה. כמה אנשים היו בחדר?
איך זה. היה צפוף?
היו כמה שנכנס.
זאת אומרת. אני חושב בחדר.
אה. איפה שאני הייתי שם.
היו אולי 2.
4. איזה 6. אני חושב.
6 איש.
6 איש.
ומטבח היה מרכזי?
כן.
שסיפק. כן.
חיינו כמו קיבוץ.
כן.
מפני ש.
כן.
היו שם כמה אנשים שהגיעו מ.
מקיבוץ הכשרה ב.
בפולין. שברח.
הספיקו לברוח לרוסיה.
וגם שמה הם חיו ביחד.
כן.
והאנשים האלה. למעשה.
ניהלו גם את הקיבוץ הזה.
מ-המ.
הם קיבלו. הם. היה הקשר עם בוקרשט.
כן.
שהיה להם הכסף. ו. זה היה קיבוץ.
ניהלו אותו.
היו תורנויות. שמירה על יד השער.
וזהו. חוץ מזה לא היה מה לעשות.
עבודות מסוימות. לא.
לא עבדו שם בכלל?
מה עשו כל היום?
אז. אה. זה ש.
זה שהיה שמה ה. ראש הקיבוץ.
אחר כך היה.
לא רק. היה כמה.
כמה אנשים. שלמה קלס.
שמעת על שלמה קלס?
לא.
השומר הצעיר.
מאיר טרצביצקי.
הם ניהלו את ה?
יש. יש. יש תמונה של ה.
הם. הם ניהלו את הקיבוץ הזה?
ואנשים קיבלו את הסמכות שלהם?
היה להם ברירה?
לא. לא היו ויכוחים.
תככים. אתה יודע?
מה פתאום?
לא?
היו שם כמה ש.
אה. ניגן על אקורדיון.
אני חושב. איכשהו סחב את האקורדיון.
ואחד על חצוצרה.
ואני עם המפוחית.
היה שם שמח.
כן?
כן.
אז היו חיי תרבות?
מה?
היו חיי תרבות?
בערב שרו. רקדו?
אה. כן. כן. כן.
כן.
כן. ברוך שוב היה שם משהו. עכשיו. אה.
יושב ראש ארגון הפרטיזנים ולוחמי הגטאות.
הוא עכשיו יושב ראש. בארץ. עכשיו.
כן.
נו. ואלה. אלה שהגיעו מ.
מרוסיה. אז עברו לקיבוץ ניר דוד.
כן.
טוב. כבר לא חיים. אבל.
יוסף.
היינו בקשר חברי עם הזוג הזה.
מאיר ורחל. שהיא הגיעה מוורשה.
השומר הצעיר. רחל בקר.
סליחה. יוסף. אה.
היו גם פעילויות תרבות אחרות?
אה. שיחות על ארץ ישראל.
הקניית עברית. דברים כאלה?
תראי. היו שם כל מיני אנשים.
כן.
אה. גם מבוגרים כמה. לא רק נוער.
מ-המ.
היו. אהה. אחד זאב גדוד.
זאב גדוד. מ. מעל יד וילנה. נו.
שכחתי את העיר.
על יד וילנה. עם אבא שלו.
ו. אה. בעיר הזאת. באלבה יוליה. לא היה נוער.
היו כמה בנות. נשים צעירות.
אז אחד היה נכה. בחור די מבוגר.
זאת אומרת. לא מבוגר.
כן. סליחה. רק רגע.
כן. תמשיך בבקשה. יוסף.
כן.
סליחה.
שהוא היה נכה. היה הולך עם 2 מקלות.
כן.
אז. הוא ראה נוער.
אז הוא בא.
היה בא. לא היה כסף. לנו לא היה.
זאת אומרת התרבות. הקבוצה קטנה.
אני ופנינה ומאיר והחבר שלו. אפרים.
אפרים? לא בטוח.
קבוצה קטנה. הלינה משער הגולן.
‮היו הולכים ל-‭bodega‬.‬
‮את יודעת. ‭bodega‬ ברומנית.‬
זה חנות?
זה מין בית יין.
אה. מין פונדק.
פונדק. היו. אז היו הולכים לשמה.
שותים יין. אה.
תוסס. או לא.
או שהיו מערבבים עם סודה.
השפריץ.
לא יודע. היה יין תוסס.
רומנים בארץ היו שותים שפריץ.
והבחור הזה. המקומי. היה משלם.
אז. אה.
היה. הוא התאהב בהלינה.
אז הוא רצה להגיד לה בפולנית.
איך אומרים את זה. שאל אותי.
ואני מסכן. הפולני.
לא יודע. לא ידעתי אף מילה בפולנית.
אז הוא חשב שאני לא רוצה להגיד לו.
שאני מקנא.
קוריוזים כאלה.
כן.
זהו. אז. אה. באחד.
קיבלנו מהג'וינט. קיבלנו בגדים קצת.
הכל עבר דרך בוקרשט.
הגיעו שליחים. היה רכבת.
ביגוד.
ושמה. שמה. כשהיינו שמה נגמרה המלחמה.
זה. אנחנו הגענו. נגיד. בסוף אפריל 45'.
כן. באלבה יוליה. שמה.
שמה בעצם השתחררתם מהמלחמה. כן?
כן. שמה נגמרה המלחמה.
כן.
והיה מצעד. ואנחנו שהלכנו גם במצעד.
עם שלט שמשוחררי מחנות הריכוז.
מ-המ.
זה השלט. ו. וגם בדיוק ראיתי את העיתונות.
את הכותרות על הפצצה האטומית שזרקו.
שזרקו ביפן.
וברומנית. גם שפה רומנית.
רומנית. יש הרבה מילים שהמוצא מלטינית.
נכון.
אז אני הבנתי את הכותרת.
וככה היינו. וחיכינו. למה.
למה בעצם שלחו את כולם לרומניה?
חשבו שיפליגו מדרך הים השחור לארץ ישראל ב.
כן.
עד שהיינו חודשיים. אולי. לא זוכר בדיוק.
זה היה באמצע הקיץ ש. כן.
עד שיום אחד בא הצבא האדום.
בעצם כשאנחנו היינו שם.
זה היה כאילו.
לא היה שלטון רומני. אני חושב.
זה היה. לא היה בה שלטון. עד שהגיעו.
היה בלאגן.
יום אחד הגיעו חיילים מהצבא האדום לעיר.
כן.
לנופש. אחרי המלחמה.
בכל אופן. הגיעו די הרבה חיילים. קצינים. וזה.
נו. אז מה הם מחפשים?
בנות. ושאלו את המקומיים: "איפה יש בנות?"
אמרו: "פה".
איפה שאנחנו גרנו.
מפני שאנשים לא ידעו מי אנחנו.
מ-המ.
הם זכרו שמה שהיה שמה.
כן.
אז הם ניגשו לש.
לשער ורצו להיכנס. ולא נתנו להם.
אז גם אנ. מכיוון שכן ידענו מה.
מה. מה הולך.
אז את כל הבנות שלא ייראו. שיסתתרו.
אז אחת חכמה.
בלונדינית כזו. בחורה יפה.
מקובנה. פתאום צצה שם. על המרפסת.
אז הם התפרצו בכוח לתוך החצר.
אז היו שמה חבר'ה פרטיזנים.
אה. לא נתנו להם. בכוח.
אז אחד הוציא אקדח קטן. וירה.
מי. מי? מהפרטיזנים?
מהרוסים.
אה. מהרוסים.
מהחיילים.
זה היה אקדח קטן. נפצע קצת.
בקיצר. אז באו קצינים והתחילו לחקור מי אנחנו.
מה אנחנו עושים פה.
לא יודע מה. מה שסיפרו להם בדיוק.
אבל אמרו לנו: "תסתלקו".
אה-הא.
זאת אומרת. כבר מההנהגה. "תסתלקו".
מכיוון שמ. מהים האדום. השחור.
שחור.
לא ניוושע.
ואז כבר הייתה הבריגדה. כבר הייתה באיטליה.
כן.
אז אמרו: "תיסעו לאיטליה".
איך?
איך? וגם לא נסעו כולם באותה דרך. חלק.
אנחנו נסענו ישר.
זאת אומרת. מקב. מאלבה יוליה.
מה שהיה מקבוצות אחרות.
אני לא יודע בדיוק מה.
איך הם נסעו מבוקרשט. גם.
כולם עזבו. זאת אומרת. עזבו את רומניה.
אז. אה. אז נתנו לנו ניירות.
רגע. נתנו לנו ניירות שאנחנו אוס. אוסטרים.
שכחתי לספר לך. גם כשנסענו בדרך.
דרך פולין. היינו יוו. יוונים.
יוונים?
יוונים.
אז לא. לא. לא דיברתם ביניכם ביידיש?
כן. אז ככה. ליטאית. שהמילים.
‮יש עם ‭as‬ ו-‭us‬. שנגמר ‭as‬ ו-‭us‬.‬
‮לא כולם. אבל הרבה מילים. ‭as‬ ו-‭us‬.‬
‮ויוונית יש גם ‭as‬-ים כאלה.‬
נכון.
אז כשהיינו. ככה.
ברכבת בין זרים דיברנו ליטאית.
מי שידע. מי שלא ידע שתק.
אז אותו הדבר. פתאום נהיינו. אה.
יום אחד הגענו לאיזה עיר.
אני חושב זה היה ברומניה. לא. בהונגריה.
זה כתוב בספר. אני לא זוכר באיפה זה היה.
אז מישהו אמר: "או. יש פה. יש פה זה. יוונים. אה.
ש. ש. איזה קצינים יוונים.
בטח ישמחו לראות אתכם".
אז מה. אז מה עושים?
או. אז אמרו.
אמרו: "היוונים עכשיו אינם פה. הם הלכו לטייל".
זהו. קוריוזים כאלה. מצחיקים. ו.
היום. היום זה מצחיק.
אז זה היה מלחיץ?
נו. בטח. מה?
מכניס לחרדה.
אז אמרו לנסוע לאוסטריה.
זאת אומרת. עברנו את הגבול מהונגריה לאוסטריה.
רגע. לא. לא.
מרומניה.
ל. ל. סליחה. להונגריה.
מרומניה להונגריה.
להונגריה.
כן.
כן. הגענו לבודפשט.
ואנחנו נוסעים לאוסטריה.
מבודפשט.
כן. בבודפשט אכסנו אותנו בבית ספר שהיה יהודי.
היה שמה בניינים ריקים.
שהיו שייכים פעם לקהילה.
וחיינו שם. טיילנו קצת בבודפשט.
אומנם לא. לא הייתה במצב כל כך טוב.
היה קצת גשרים הרוסים וזה.
מה אתה זוכר מבודפשט אחרי המלחמה?
כן. אבל לא הפציצו.
זאת אומרת. לא זוכר שהיו חורבות. לא זוכר.
נו. אז איך נוסעים לאוסטריה?
ברכבת.
הונגריה הייתה כבושה על ידי הצבא האדום. שארץ אויב.
כן.
אז ברכבת היו יושבים קצינים בתא.
2 קצינים. ולא נותנים לאף אחד להיכנס.
מ-המ.
אז מה עשו התושבים. ואנחנו ביניהם?
עלו לגג של הקרון.
והדבר הכי מצחיק היה שהקונדוקטור היה מ.
מ. בודק את הכרטיסים.
גם היה מטפס על הגג.
כן?
אז אנחנו ישבנו על הגג.
זה היה קיץ. היה יולי.
וזה רכבת. אה.
חשמלית. זאת אומרת שהיו חוטים והיו.
כן.
שהיו מתקרבים והיו צועקים: " [משובש] (שפה זרה)".
"להוריד את הראש".
להוריד את הראש.
וכך ישבנו יום וחצי.
יממה וחצי ישבנו על הגג.
עד שהגענו ל.
אוסטריה?
לגראץ.
גראץ.
באוסטריה.
וזה היה תחת אזור הכיבוש ה.
הרוסי. הלוא הם חילקו.
היו 4 זונים. כן.
אז הכניסו אותו למלון יפה בגראץ.
כתוב בספר. שכחתי את השם.
וחי. חילקו אותנו לחדרים.
וזוגות. קיבלו חדר.
בחדר אוכל היו מפות לבנות עם כל מיני סכו"ם.
אבל אוכל קדחת.
לא היה?
היה חלש מאוד.
ומלצרים עם. אל תשאלי. איזה רושם זה עשה.
היו לכם ציפיות?
אז היינו שם ללילה אחד. אני חושב.
ואמרו ו: "מי שיש לו שעון יד. שייתן אותו".
למה? בשביל לשחד את החיילים הרוסים על הגבול.
שיתנו לעבור לאזור האנגלי.
כן.
למחרת.
אה.
מישהו. כנראה. אני לא זוכר.
הובילו אותנו לגבול דרך. אה. חורשה.
ובמקום מסוים עמדו חיילים.
משמר הגבול. לא יודע מי. רוסים. כמובן.
כן.
והם כבר ידעו. נתנו לעבור.
נתתם להם את השעונים?
אז היה. הקוריוז. עוד פעם קוריוז.
הלינה הלכה עם איזה בחור ובמקום מסוים.
אתה צריך לפנות ש. שמאלה.
ומרוב. אהה.
דיבורים עם הבחור.
אז היא הלכה ישר.
הלכה ישר והיא הגיעה בדיוק ל.
ל. לביתן של המשמר.
אז הם לא ידעו מה. מה. מה הולך פה.
מי הם. לאן הם הולכים.
טוב. נו. עברנו. הלינה והבחור אינם.
אז מי ששם היה אחראי.
איכשהו סי. איכשהו.
סידרו?
שחררו אותה והיא הגיעה אית. איתנו.
אז היינו כבר באזור ה.
האנגלי?
האנגלי.
והולכים עד שהגענו לאיזה מחנה של פליטים שהיה בשלטון.
בצבא הרוסי. אה. האנגלי.
האנגלי. מחנה עקורים.
מה?
מחנה עקורים. פליטים.
מחנה. מחנה. למה עקורים?
זה לא עקורים. זה היו שמה כל מיני אנשים של מחנות.
הלוא הכל. אז זה.
הייתה נדידה עצומה של אנשים שבאו מגרמניה.
שלקחו אותם שם לעבודות.
אהה. כפייה ו.
אז זה נקרא עקורים.
שעקרו אותם ממקום הולדתם. ממקום מושבם.
כן. כן.
לעקור. כן.
ושמה זה היה.
זאת אומרת. היה איזה מחנה.
שם נתנו מקום לישון וגם אוכל.
היינו שם כמה ימים.
עד שפתאום אמרו שהם רוצים שנלך לעבוד באיזה מכרות.
זה. זה היה חסר לנו.
היה שם אבא קובנר איתנו בקבוצה הזו.
כן.
אז. אה. יום אחד אמרו: "חבר'ה. תצאו מהמחנה".
זה היה על יד וינה. המחנה הזה?
לא. לא. זה היה בצפון איטליה.
אה.
זה כבר לא היה באוסטריה.
אז זה. כבר הייתם באיטליה?
איטליה.
כן. מ-המ.
על יד וילך.
אם את יודעת את המקום.
עיר. עיר. וילך.
וזה היה על הכביש. בצד הקימו מחנה.
טוב. יצאנו. אה. בחוץ. ו.
התחלנו ללכת. כנראה שידע.
מישהו ידע לאן אנחנו הולכים. הלכנו בכביש.
היה מורה דרך.
מה?
היה לכם מורה דרך.
היה מישהו שידע. אני. לא.
היה קשר איכשהו. איך. אני לא יודע.
והלכנו בכביש. לא רחוק.
ופתאום רואים משאיות של הצבא הבריטי עם סמל של הבריגדה.
זה היה כאילו מלאכים מהשמיים.
כן.
זה היה חוויה.
משאיות ריקות?
את זוכרת את הסמל של הבריגדה?
רגע. מה היה שמה?
מגן דוד צהוב.
מגן דוד צהוב?
לא זוכר כבר איך היה הסמל.
בכל אופן. זה היה ברור.
ברור שזה סמל של היחידה.
הבריגדה היהודית מארץ ישראל.
המשאיות האלה היו שייכות לבריגדה?
המשאיות האלה של הבריגדה.
כן.
אמרו: "חבר'ה. לעלות".
עלינו למשאיות. הורידו את הברזנט מאחור גם. ונוסעים.
מקום אחד היה כנראה איזה מחסום של הצבא.
אז פתאום אחד ניגש.
פותח מאחור. כן?
פותח את הברזנט.
שואל: "חבר'ה. יש פה מישהו מלודז'?"
זה הכל חוויות.
זה הכל חוויות שלא שוכחים.
וכך הגענו למחנה על יד
טרווידיו [משובש] שהקימו המרכז
לגולה עם הסוכנות היהודית.
עם הג'וינט ועם הבריגדה.
הקימו שם מחנה עצום.
וכל הפליטים שהגיעו לאיטליה. הגיעו דרך שמה.
נו. שמה זה כבר היה.
והחיילים ה. לא ידעו מה.
מה. מה לעשות איתנו.
נתנו לנו את הבגדים של הצבא. מדים של הצבא.
שוקולד. דברים כאלו. איזה.
כבר שכחנו איך זה נראה בכלל.
באמת פינקו אותנו. ועוד היה.
עוד היו שמה גם מפגשים.
ש. למשל רחל בקר מוורשה. כן?
שהזכרתי. פגשה שם חברים מגדוד של השומר הצעיר מוורשה.
אז זה. בכלל היה חוויה. מכרים.
והלכו איתנו לטיולים שמה.
מקום יפה. הררי.
עם יער. עם מים. עם מפלים.
איך היו המגורים. יוסף?
מה?
איך. איפה גרתם שם?
זה היו צריפים. אהה? ביתנים?
אני לא זוכר.
אולי כמו אוהלים. אולי צריפים.
אה-הא.
בכל אופן. היה הכל מאורגן כמו שצריך.
כן.
ובאו מארץ ישראל. אני חושב.
גם היו שמה.
אהה. שחקנים. זמרים.
כן?
והיו מקרים שמשפחת רבינוביץ'.
רגע. את הזכרת את משפחת רבינוביץ'.
ש. שזה כתב עליה ספר. אהה.
ש. כן. חנוך ברטוב כתב עליהם ספר.
אה. ברטוב.
נכון?
נכון. ברטוב.
הוא כתב על. אה. על ההתנהלות בזמן המלחמה.
אז היא הייתה. האדון רבינוביץ'. אשתו שולמית.
וילד.
והילד.
הילד.
כן. ושם פגש. פגשה את הבן שלה בבריגדה.
כן. נכון. הוא עלה לארץ ישראל.
היה איתנו כמה בחורים מפיוטרקוב. שיצאו ממחנה.
היה בוורשה.
שיצאו ממחנה. ממחנה ההשמדה.
לא יודע איך ש.
2 אחים. פגשו 2 אחים בבריגדה.
זה. קשה לתאר.
מפגשים מרגשים. כן.
טוב. היינו שם כמה. לא זוכר כמה.
ואז התחילו. מה. מה עושים איתנו?
כן.
אז היה שם המרכז לגולה. עם הסוכנות.
עם הג'וינט. והחליטו. את הקבוצה.
זה מצחיק. העבירו אותנו לעל יד ונציה. במסטרה.
ושם היה מחנה צבא של ה.
של חיל ההנדסה הבריטי.
אבל כולם היו ישראל. ארץ ישראלים.
אה.
כולל הקצינים.
אז שמה היה מחנה.
ושם היה בחצר. היה איזה קומה שנייה.
איזה בית עם גם מדרגות עץ.
קומה שנייה. ושמה שיכנו אותנו.
אז רגע. אז עברתם מהמחנה הגדול למחנה במסטרה?
כן. היה צריך ל. לחלק אותם.
אה-הא.
ל. למקומות.
כן.
אה. קבועים פחות או יותר.
ומשם בעלייה ב'.
כן.
אה. נתחיל לנסוע.
מ-המ.
ל. להפליג.
כן.
ושמה הייתה קבוצה של.
לא זוכר כמה. כולם צעירים. בנים ובנות.
ושמה היה ועדת תרבות.
ועשו מסיבות שבת. ערב שבת.
והיה בחור אחד שהיה ממונה מטעם הצבא לדאוג לכל צ. צרכינו.
הוא היה "סמוך.
סמוך עליי". כל דבר.
מה שביקשו. "סמוך עליי".
אחר כך הוא גר פה בקריית אליעזר הרבה שנים.
שכחתי כבר את שמו. הוא כבר לא חי.
ו. כן. אז החיילים רצו.
מי שרצה שילמדו אותם קצת במסגרות. שיהיה מה לעשות.
לימדו מקצוע או שזה היה בשביל תעסוקה?
איך?
לימדו אותם בתור מקצוע.
או שזו הייתה ממש תעסוקה? בבתי מלאכה.
כן. שיהיה מה לעשות עם ה.
גם. הלוא היינו. לא ידעו.
זאת אומרת ידעו שלא נחיה שם ש. שנה.
מ-המ. כן.
כן. אני למדתי לשייף.
ונסעתי ל. זה היה חיל הנדסה.
אז הם היו נוסעים לנמל של ונציה בשביל לתקן
את החשמל וזה היה עוד קוריוז מצחיק.
היו בבוקר. אחרי ארוחת בוקר.
מה היו אוכלים את ה.
אני לא חושב שאנחנו אכלנו את אותו אוכל.
‮‭porrige‬. את יודעת מה זה ‭porrige‬? מה זה?‬
ארוחת בוקר אנגלית.
כן.
מין.
‮זה קוואקר‭. porrige. porrige‬.‬
כן.
דייסת קוואקר.
מין דייסה. דייסה כזו.
כן. דייסת קוואקר.
נוסעים. נכנסים למשאית. נוסעים לוונציה.
ב-10:00 חוזרים לבסיס לשתות תה.
אחרי התה הולכים.
נוסעים עוד פעם לנמל.
וב-12:00 הולכים לאכול צוהריים.
נשמע מצחיק.
כן.
אני רק. חש.
חשבתי אחר כך איך. איך היה בחזית?
אם גם היו עושים הפסקה.
עושים הפסקות.
בצוהריים. וב-10:00 ל. לתה.
טוב. היינו שם איזה. לא הרבה.
חודש. חודשיים?
עד שמהמפקדה התחילו ל. ל.
לברר איך אנחנו שהמחנה בנים ובנות בצבא.
העיקר. אמרו: "חבר'ה. צריך לעזוב".
אז סידרו אותנו באיזה וילה באיזה מקום באיטליה ועברנו לשם.
איפה?
לא זוכר את השם ולא זוכר.
ושם הייתה קבוצה של נוער מפולניה.
אה. ו. יש כמה חיילים שפגשו שם מהבנות שלנו.
שהתחתנו איתם אחר כך.
חיילי הבריגדה?
אז שהגיעו ארצה. התחתנו איתם.
לא. אבל זה חיילי הבריגדה היו?
זה לא הייתה בריגדה. זה היה.
חיל הנדסה.
חיל ההנדסה הבריטי.
אה-הא. אבל ארץ ישראלים.
כן. רק מארץ ישראל.
בחורים מארץ ישראל. כן.
אז. אה.
כמה זמן היינו שם בווילה הזו. אני לא זוכר.
יום אחד אמרו. נוסעים.
ברכבת.
אז זה היה לבארי.
זאת אומרת. זה היה מוונציה לבארי. זה די רחוק.
עוברים את רומא.
ולנסוע אז ברכבת. זה היה צפוף.
כן.
מה זה צפוף.
אני חושב שהיינו צריכים להחליף רכבת ברומא.
כן.
זאת אומרת. נסענו עד רומא.
וברומא הייתה רכבת שנסעה לבארי.
מ-המ.
עכשיו. איך שהגענו לרומא.
אני כבר לא זוכר.
אבל ברומא. ברכבת.
אי אפשר להיכנס לקרון.
מלא אנשים. צפוף.
והאיטלקים. כל הכבוד.
הושיטו יד ומשכו. משכו.
משכו. עד שהכניסו את כולם והיה מקום רק לרגל אחת. מה שכן.
כן?
ועמדנו ככה כל הלילה והאיטלקים שרו.
זה היה משהו. משהו. חוויה. חושך.
כן.
גם חושך. לא היה אור ברכבת.
טוב שלא היו לנו מזוודות. אז היה פשוט.
לא היה לכם איתכם שום דברים אישיים. שום דבר?
כמעט שלא. אולי איזו חבילה קטנה.
כן.
העיקר. בבוקר הגענו לבארי.
אה. ושם.
כן.
שם חיכו. חיכו לנו.
הכניסו אותנו גם למשאי.
משאיות של הבריגדה.
והביאו אותנו יותר דרומה.
על יד. על יד. על יד הים. כן.
על יד הים. היה מחנה.
כן.
שהקימו. לא יודע. אה. לא יודע.
היה כנראה מקום נופש.
כן.
איטלקי. כן?
ושמה שיכנו אותנו בכמה ביתנים. צריפים.
וזה נקרא מחנה דרור.
אז. ושמה לא ידענו כמה זמן נהיה שמה.
אז הליטווקים התחילו ללמד עברית את מי שלא ידע.
ושמה. שמה עשינו באמת נשפים וכתבתי
איזה הומורסקות עם החבר ברוך שוב.
והיה שמח.
כמובן שהיה שם גם מישהו מהבריגדה ש. אולי כמה.
כן.
שארגנו. אבל לא היה. לא היה אוכל.
לא היה אוכל? מעט.
אי אפשר להגיד שלא היה. היה משהו.
לא. אבל. אה. כן.
זה עוד היה.
במשורה.
מלחמה.
נכון. אה.
באיטליה היה קשה מאוד עם אוכל.
רק אגסים אפשר היה לקנות.
כן. יוסף.
ומה. שם בסביבה היו כרמים.
כן.
אולי כרמי. כרמי יין.
בכל אופן. היו הולכים עד שהבעלי
בתים ראו שהם עומדים לפשוט את הרגל.
כן.
והתלוננו שנפסיק לגנוב ענבים.
כן. יוסף. אתה בדרך לארץ ישראל.
עברת על פני אירופה.
מה אתה יכול. ככה.
בכמה משפטים. לומר על המצב של אירופה אחרי המלחמה?
מה השאלה. מה היה?
אני יודע ש.
טוב. בגרמניה לא היינו.
אבל באוסטריה הייתם.
למשל בבודפשט לא.
לא הייתה. אני חושב. לא הפציצו.
הפציצו.
אולי קצת.
אולי לא ראיתם את האזורים.
בכל מקום שבאנו היינו גם אצל משפחות.
טוב. לא לנו אצל משפחות.
אבל הזמינו אותנו
ו [משובש] בסלובקיה אכלתי פעם ראשונה פפריקה.
בליטא לא היה פפריקה.
היו שמים חתיכות פפריקה חריפה בתוך המרק.
אולי זה היה ארוחת שבת.
אני כבר לא זוכר.
ו. קשה להגיד.
שאלה מאוד כללית.
לא. אבל. הכבישים. הגשרים.
אני יכולה לשער.
מה אני הייתי. תייר?
לא. אני יכולה לשער שאחרי שהגעת לארץ. אחרי.
בטח. איקס שנים.
היית יוצא לבקר באירופה. במדינות מסוימות.
כן. היה עוד סיפור שאני מוכרח לספר.
כן.
בין החיילים ב.
רגע. איפה זה היה?
כן. בין החיילים.
אני חושב. בטר. בטרווידיו [משובש].
במחנה ההוא. פגשתי.
בבארי. בבארי?
לא. לא. בבארי לא התעכבנו. לפני זה.
כן.
ונציה.
במסטרה.
כשהיינו במסטרה.
במסטרה. כן.
היינו נוסעים ל. לים.
שמה ב. בבלידו.
שמה יש חוף ים יפה.
כן. נכון.
ו. אז בין היתר פגשתי חייל.
איכשהו התברר שהוא היה תלמיד של הדוד שלי.
שהיה מנהל הגימנסיה הרצליה.
והוא היה תלמיד שלו.
ובאותו יום הוא קיבל הזמנה ל.
למפגש מחזור. מהדוד.
אז הוא. דבר. כתב לדוד.
זאת אומרת. הוא למעשה הודיע שאני חי.
היחידי מהמשפחה.
אה-הא.
היה עוד סיפור. שאמרו.
מכיוון שאנחנו מפליגים באוניית מעפילים.
טוב. תכף אני אגיע לזה.
אז לא. שלא יהיה לנו שום תעודות.
כן.
לא תעודות. לא מצלמ. לא צילומים.
שום דבר מזהה.
כן. שאפשר יהיה לזהות אחר כך מי אנחנו.
כן.
אז. אז טוב. היו ממושמעים.
אז. אה. ביקשו מהחיילים.
מסרו להם את צילומים שהיו קצת מ. מאיטליה.
לא מלפני זה.
ושיגיעו ארצה. שישלחו בדואר ל.
אה-הא.
אז יש חלק שזה הלך לאיבוד.
אני. אנחנו מסרנו. אני ופנינה.
מסרנו את התמונות שצילמו אותנו באיטליה.
כן.
אה. לאיזה חייל.
היה חבר קיבוץ. שכחתי כבר את שמו.
והוא הגיע ארצה ושלח לנו את התמונות.
ויש לנו את זה.
ברי מזל.
אז זהו. אז היינו בדרור.
ויום אחד. ערב אחד. "חבר'ה. למשאית".
לקחו אותנו שוב פעם במשאית לאיזה נמל. ו.
אהה. רגע. עם הסירות. איך הגענו לאונייה.
האונייה הייתה קטנה.
חשבתי שמהאונייה הזו נגיע לאונייה.
הגדולה.
הגדולה. זו הייתה אוניית דייגים. לדיג.
די חדשה.
ו. אהה.
סידרו את כל המחסן של הדגים.
סידרו גם דרגשים מברזנט ודחפו שמה איזה 176 איש.
אז. אה. והתחלנו להפליג.
והרבה אנשים סבלו ממחלת ים.
אז. אה. לא אכלו.
מים. אה.
אני הייתי מחלק מים.
קיבלת תפקיד?
מה?
קיבלת תפקיד.
תפקיד במידה. אני לא.
כן.
לא היה לי מחלת ים.
אה-הא.
אז. אה. מימיה לכל אחד.
אני כבר לא זוכר בדיוק את המידה.
ובישלו מרק. זה עשו.
דוד גדול. איכשהו.
וזה שהגענו בסביבות כרתים.
אז הייתה סערה. והגלים היו.
אני זוכר את ה. את הטבח.
ישב על הסיפון וחיבק את הזה.
שלא תעוף לו לים.
שלא יעוף.
את הדוד עם המרק.
הרבה לא אכלו.
פנינה וחנה. החברות.
ועוד אחת. היו בהריון.
אז נתנו להם דרגש איפה שהיה הפתח.
החור. בשביל לרדת למחסן.
שיהיה להם יותר אוויר.
אה. אחרי. כן.
ואמרו ביום להיות למטה.
היו כבר הצבא הבריטי. עם מטוסים.
שייט.
ש. כן. שיראה.
ריגל אחריכם.
יראה מי אנחנו. בכל אופן.
התקרבנו. 5 ימים רק.
5 ימים. אחרים שטו חודש.
אז שהתקרבנו לחוף הארץ.
אז כבר היה ערב.
אז עוד לפ. אז עוד הסתובבו יום שלם עד הערב הבא.
לאיזה נמל הגעתם?
טוב. והבריטים כאילו לא ראו.
אבל אני בטוח. התברר שהם כן ראו.
אבל זה היה בהתחלה.
היינו הראשונים. אז לא ידעו מה לעשות.
ככה. סתם. סברה שלי.
כן.
בכל אופן. בערב התקרבנו לחוף.
אה. אה. שפיים.
על יד שפיים. נו. ומשפיים. זאת אומרת.
מהאונייה צריך ללכת כמה קילומטרים ברגל ל.
חלק הלך לשפיים. וחלק הלך לגבעת חן.
גבעת חן עכשיו זה חלק של רעננה.
אבל אז זה היה מושב.
כן. מי חיכה לכם שם. אנשי?
אז. רגע. אז איך.
אז איך הולכים עם נעליים רטובות?
אז מהאונייה הזו.
היא לא יכלה להתקרב לחוף.
היה צריך בסירות להתקרב לחוף.
אה. לא. לא. מה פתאום?
מהאונייה. לא הייתה סירה.
אני לא זוכר כבר.
אז היה פלמ"ח. הפלי"ם.
הפלי"ם.
פלמ"ח. לקחו את האנשים על הגב והעבירו אותם את החוף.
את הגלים הקטנים של המים.
כדי שלא ירטיבו את הנעליים.
ונתנו גם בגדים?
מה?
החליפו בגדים. כדי שיראו יותר ארץ ישראלים?
החליפו בגדים ל?
איפה?
ב. כשהגעתם לחוף. לא?
בלילה. מפחד מה.
מהבריטים להחליף בגדים?
קיבלנו תפוזים.
אני והחבר שלי. דב לוין.
הפרופסור. הגענו לגבעת חן.
למשפחת. כבר לא זוכר שום דבר.
לא משנה.
כתוב.
כן.
שאנחנו. זאת אומרת. עד לא מזמן.
עוד היינו בקשר איתם.
עם המשפחה הזאת. זאת אומרת.
עם הבת שהייתה.
פעם עשינו מפגש אחרי 40 שנה של העלייה הזו.
כן.
באיגוד יוצאי ליטא.
באולם שמה. יש להם אולם.
אז הזמנו גם את המשפחה. אז באה הבת.
כן.
טוב. נו. אז באנו. פתאום מיטה עם סדינים.
רכה. עם. זה היה באמצע הלילה.
ו. מורחים. מורחים על הלחם.
חשבנו שזה יהיה חמאה.
אבל זה היה מרגרינה.
אני חושב. פעם ראשונה בחיים שלי שאכלתי מרגרינה.
אלה החוויות המזעזעות. שלא שוכחים.
כן.
ואת פנינה לקחו לשפיים.
לקיבוץ.
כן. ו. כן.
למחרת אותנו הובילו באוטובוס
למענית. קיבוץ מענית.
יש. יש כאלה.
את הבלונדינית הזו שהרוסים רצו לתפוס אותה.
אז היה לה אח בירושלים.
אז הוא בא ולקח אותה.
כן.
זאת אומרת. אה. סליחה.
Testimony of Joseph Rozin, born in 1922 in Kybartai, Lithuania, regarding his experiences in the Kaunas ghetto, in the ranks of the partisans in the Rodniki forest, and in the Bielski family partisan camp Son of a wealthy Zionist family in Kybartai; plans for aliya to Eretz Israel, including buying a plot of land there; university studies in Kaunas; meeting with Jewish refugees from Germany and Poland; recruiting family members to the ranks of the Lithuanian division of the Red Army; the outbreak of war; the Soviet occupation; deportation of the rich and of Zionists to Siberia; elimination of Hebrew culture there; German occupation in 1941; pogroms against Lithuanian Jews by Lithuanians; establishment of a small ghetto and a large ghetto; the activities of the Judenrat and of the Jewish police; life in the crowded ghetto; hunger; murders at Fort 9; the burning of the Jewish hospital by Lithuanians; transfer to forced labor for the Organization Todt; cultural activity in the ghetto, including an orchestra; establishing an underground; Aktion of children and the elderly; murder of the Jewish policemen at Fort 9; escape to Rodniki Forest; joining the ranks of the partisans; joining the Bielski family partisan camp; volunteering for the ranks of the Red Army; desertion from the army; escape to Kaunas; escape to Poland; wandering; life in the "Dror" camp in the framework of the Aliya Bet organization; aliya to Eretz Israel in 1947; absorption.
details.fullDetails.itemId
10652906
details.fullDetails.firstName
Joseph
details.fullDetails.lastName
Rozin
details.fullDetails.dob
1922
details.fullDetails.pob
Kybartai, Lithuania
details.fullDetails.materialType
Testimony
details.fullDetails.language
Hebrew
details.fullDetails.recordGroup
O.3 - Testimonies Department of the Yad Vashem Archives
details.fullDetails.earliestDate
29/10/2013
details.fullDetails.latestDate
29/10/2013
details.fullDetails.submitter
רוזין יוסף
details.fullDetails.original
YES
details.fullDetails.interviewLocation
ISRAEL
details.fullDetails.belongsTo
O.3 - Testimonies gathered by Yad Vashem
details.fullDetails.testimonyForm
Video
details.fullDetails.dedication
Moshal Repository, Yad Vashem Archival Collection
banner.documents.disclaimer