Online Store Contact us About us
Yad Vashem logo

Testimony of Shoshana (maiden name: Likhtblau) Kohen, born in 1925 in Neukirchen, Austria, regarding her experiences in Neukirchen, Vienna and her aliya to Israel

Testimony
null
null
8 נשארו.
את. את מדברת עכשיו על האחים של. אה.
של אימא שלי.
אימא שלך. כן?
אז.
ו-8 נשארו. כן?
אז כל אחד. אה.
היה גר במקום אחר.
כן.
אז. אה. הייתה אחות אחת בבודפשט.
אז עוד בודפשט. הונגריה לא.
ו-2 אחיות. היו עוד 2 אחיות שנספו בסוף. אמרת לנו.
ביוגוססל. [משובש]
בברטיסלבה?
אלה מברטיסלבה. כן?
כן. ש.
והדודה הזאת בבודפשט?
היא ש. ארגנה ושילמה בשביל ה. האחיות לנסיעה.
לבוא לבודפשט?
לא. לארץ. בלתי לגאלי.
היא שילמה כסף. כן?
שהם יכולים לנסוע לארץ.
והיא עזרה מה שהיא יכלה.
אה. ש. לאקוודור נסעו.
משפחה אחת עם 2 ילדים.
כן. הדודה הזאת הייתה צריכה להיות מאוד אמידה.
במה הם עסקו?
כי אם היא הייתה מסוגלת לעזור לכולם.
כי לבוא לארץ זה עלה הרבה כסף.
תראי. אני הייתי ילדה בת 12. מה?
אחר כך הייתי בת 14.
לא. היית כבר בת 14. 15.
14.
39'. את היית. אה.
14.
14. כן.
בדיוק היה לי יום הולדת.
כן. אז את זוכרת משהו?
איך עליתם בכל אופן?
אני עליתי מפני שהדוד שכבר היה בארץ. בלתי לגאלי.
כן.
שהיה בדכאו. ושלחו אותו. הוא דרש אותי.
יכלו לדרוש אנשים.
לסדר פה. אה.
אני באתי עם עליית ילדים.
אז את. את הגעת במסגרת עליית הנוער?
לא. עליית ילדים.
אחי בא עם עליית נוער.
אבל עליית הנוער שאורגן בארץ.
העלייה הזאת אורגנה בארץ.
אז הוא בא ע. עם עליית נוער.
ועליית ילדים. אני יודעת מה יגיד?
היו צריכים גרנט.
גרנטיסט. איך. מישהו ש.
אה. יטפל ב. ישלם ב.
גרנטור.
במחיר.
כן.
אז. אה. הדוד שלי.
הוא שילם כל הזמן.
הייתי פה באיזה כפר.
רגע. רגע. הדוד שילם כסף שאת תגיעי בעליית הילדים.
כן.
כמו שאת אומרת.
הוא היה צריך.
אה. להבטיח שהוא. אה.
ייקח חסות עלייך.
כן. ישלם בשבילי. [משובש]
איך ההורים הגיבו?
איך אימא הגיבה?
אימא הייתה עדיין באוסטריה?
אימא נסעה לפניי.
שהיא ידעה שיש לי אשרת כניסה.
כן. אז לאן אימא נסעה?
לארץ.
אבל לא איתך ביחד?
לא.
לאח. לאחר מכן.
לא. לפניי.
לפנייך?
כן. שידעה אז.
שהבטיחו לה שאני אבוא לארץ.
ואימא. אימא בעזרת מה הגיעה לארץ?
בלתי לגאלית. אבל. אה.
את לא שמעת ששלחו.
האנגלים לא נתנו להיכנס. שלחו.
בוודאי. בשביל זה אני שואלת אותך.
שלחו למאוריציוס.
נכון.
היא כבר הייתה בעתלית. ומ.
שלחו אותם ה. ה. הבריטים.
כן.
העבירו אותם למאוריציוס.
הייתה כמה שנים במאוריציוס.
אני אשאל אותך אחר כך אם היא דיברה משהו על מאוריציוס.
אבל את עזבת.
שאת עזבת. מי ליווה אותך לרכבת?
איך. אה. שאת עזבתי. עם מי נסעת?
ה. היה לנו עוד איזה בת דודה.
בת דודה רחוקה.
כן.
שהיא עבדה בפלשתינה. ב.
כן.
והיא אמרה שהיא קיבלה את הסרטיפיקט שלי.
שאני. זה בטוח. שאני אסע.
על סמך זה אימא שלי עזבה.
והיא אחר כך באה בשנות 40 לארץ.
בין האנשים האחרונים שיכלו לצאת.
מה את זוכרת ב. את באת.
כמו שאת מתארת לנו. במסגרת עליית ילדים.
כל הילדים אספו.
את זוכרת פרידות מההורים?
הלא הרבה ילדים נפרדו מהוריהם.
את זוכרת משהו כזה בתחנת הרכבת?
כן. הייתה אימא אחת שאני נראיתי יותר גדולה מהבת שלה.
אולי היא גם הייתה איזה שנה שנתיים יותר צעירה.
אז היא ביקשה שאני אשגיח עליה בנסיעה.
היו כל הילדים.
את זוכרת פרידה של הורים מילדיהם?
לא. אני לא הייתי צריכה להיפרד מההורים.
לא את. אבל ילדים אחרים שבאו לרכבת.
את זוכרת הורים שליוו את ילדיהם לרכבת?
לא שמתי כל כך לב לזה.
כל אחד שמח שכבר הגענו לרכבת. לנסיעה.
מה את זוכרת מהנסיעה ברכבת?
מה. אתם הגעתם לאיטליה הלא?
האא. תראי. ילדים לא לוקחים הכול כל כך טראגי בגיל הזה.
אנחנו שמחנו שיצאנו. שמחנו שהיה חנוכה.
כן.
חגגנו.
איפה חגגתם חנוכה?
היה שם. אה. איזה [משובש] לאגר.
ש. איזה מחנה שקיבלו אותה.
איפה זה היה בט. באיטליה?
בטריאסט.
בטריאסט?
טריאסט.
ומה את זוכרת מהחנוכה הזה. הזאת בטריאסט?
הנה. את מזכירה לנו את זה.
זה סימן שזה בזיכרון שלך.
שום דבר. חגגנו. הדלקנו נרות. שרנו.
כמה זמן הייתם בטריאסט?
4 ימים. עד שהאונייה חזרה.
אז נסעו הרבה אוניות.
זוכרת משהו מהאונייה. מגלילאה?
לא משהו מיוחד.
רק שהיה לנו מחלת ים.
מפני שזה היה חורף.
היה גלים. ו.
כן?
את זוכרת עוד משהו מטריאסט?
מכל הילדים?
הילדים ו.
בני כמה בערך היו הילדים?
ו. אז בגיל 14 עד 17.
מ-17. נדמה לי.
זה כבר היה עליית נוער.
אבל עדיין את קוראת לעלייה שלך עליית ילדים.
בשעה שכולכם הייתם כבר. אה.
עוד ילדים בגיל כמעט 14. 17.
זה ילדים?
זה לא הילדים?
מ-המ.
היה. היו ילדים בגיל 11.
לא. אה.
12.
זהו. השאלה אם היו גם ילדים יותר קטנים?
כן.
כן. הרבה ילדים. היו?
כן.
אה-הא.
שהיו להם פה משפחה. והמשפחה דרש אותם.
מ-המ.
וההורים נשארו שם.
אז. אז. אז הגעת לארץ. ומה את זוכרת?
אה. מה את זוכרת על ה. איך הסתדרת בארץ?
ב.
ההתאקלמות שלך בארץ?
[כך במקור].
בבקשה. אנחנו מדברים על ההגעה שלך לארץ.
מי קיבל אותך?
הדוד. שדרש אותי.
לודוויג פרייס.
לודוויג פרייס.
הוא קיבל אותך. ו.
אבל לא יכולתי להישאר אצלו.
הוא גם לא גר בדירה שלו.
הוא גר אצל בת דודה.
ואת סיפרת שאימא הייתה בארץ כבר. כבר נשלחה.
נשלחה למאוריציוס.
למאוריציוס. אז מי?
איפה. איפה היית?
אז. אה. אני. מ. ר.
אחי היה בקיבוץ.
בתל יוסף. מהעליית נוער.
אז הייתי. אה. אצלו חודש.
אבל הם לא קיבלו מהסוכנות כסף בשבילי. אז הצטרכתי לעזוב.
אז הדוד שלי סידר לי בכפר הרא"ה. שמעת?
בוודאי.
זה כפר דתי.
כן.
שם הייתי שנה וחצי.
אז פעם הדוד ביקר אותי וראה איך שחיים שם. ושאני.
כן?
לא לומדת כלום שם.
אז הוא הוציא אותך?
אז הוא סידר לי בבית צעירות מזרחי.
אולי שמעת שהיה בית צעירות מזרחי?
כן?
וש. שמה למדתי תפירה.
הי. אה. ידעת באותו זמן מה עם אימא שלך?
כן.
היו לכם איזה התכתבויות?
כן.
מה היא כתבה משם?
שלא טוב. היה לה 21 פעמים. אה. מלריה.
איך?
מלריה.
מלריה. כן.
הייתה שם מלריה נוראית. כן.
מה עוד את זוכרת מהשנים הראשונות שלך בארץ?
מה. מה את רוצה לדעת?
אני רוצה לדעת מה קרה?
אה. התחתנת?
למדת? התחתנת? יש לך ילדים?
מה שמם? על ההתאקלמות שלך.
איך הסתדרת עם השפה. עם דברים?
הנה התוצרת.
איך. איך התאקלמת?
שמה הכרתי את בעלי. בבית צ.
איפה זה שמה? בבית הספר?
בית צ. בית צעירות.
שמה יש. היה מניין.
ובאו תמיד להתפלל ביום שישי ובשבת.
אה-הא. ושם הכרת את בעלך. שהוא היה יליד?
הוא היה. גם אני.
כבר היה כמה שנים בארץ.
אה. הוא היה כבר הרבה שנים בארץ.
איך. שהגעת ארצה.
איך הסתדרת עם העברית? אחרי כמה זמן.
אני עד היום לא יודעת עברית.
לאט לאט לומדים.
תמיד היה לי המזל להיות עם סברס שכבר ידעו טוב מאוד עברית.
עברית.
או הגרמנים. הם כבר באו קודם וידעו. או סברס.
אז את נישאת בגיל צעיר?
לא כל כך. 22.
אבל מה עשית עד גיל 22?
היית בצבא. היית ב. התגייסת לצבא?
מה קרה בין. אה.
עלייתך ארצה לבין נישואייך?
נו. אמרתי לך.
הייתי שנה וחצי בכפר הרא"ה.
כן. זה סיפרת.
ואחר כך.
ואחר כך הגעת לבית צעירות.
שנתיים.
כן. ו?
ואחר כך אימא שלי באה ארצה. ממאוריציוס.
זה היה 45'.
אז רציתי עוד להיות איתה בירושלים.
באיזה מצב. אה. אימא חזרה?
הייתה חולה.
אחרי כל כך הרבה שנים במאוריציוס.
לא הייתה בריאה.
ושהדוד שלי נסע ל. גם.
לאוסטריה לקבל רכוש.
והוא הזמין אותה לבוא אליו.
ושמה היא קיבלה טיפול רפואי. וזה עזר לה.
והיא גם נשארה באוסטריה?
לא.
לא.
רק ל.
היא חזרה אחר כך לכאן.
רק לטיפול. ואחר כך.
אה. היא חזרה.
והייתה חיה עם האח שלי.
מ-המ.
הייני. היינריך.
ועד שהתחתן. הוא.
מה את רוצה עוד לדעת?
אני רואה שאת כבר עייפה.
אה. לספר עוד קצת על הילדים שלך.
על בנותייך. אני לא יודעת. על.
התחתנתי והיו לי ש. 2 בנות.
שמותיהן?
ליאור.
להסתכל אליי. בבקשה.
ליאורה טנגו.
כן?
ורפאלה סטנקביץ'.
את רוצה לספר משהו אולי על הבנות?
ה. הבת שלי גרה על ידי.
אה-הא.
האחת. והשנייה היא באוסטריה.
מעניין. היא חזרה לאוסטריה?
לגור באוסטריה?
נו. מה היא?
נו. חזרה לכמה שנים. אני מקווה.
ואיך הק. איך.
תסבירי למה היא עברה לאוסטריה.
למה היא באוסטריה?
למה היא באוסטריה?
אה. למה היא באוסטריה? כמו ש.
אה. אה.
בגלל שהיא קשורה למקום. או?
לא. היא עשתה דוקטורט ומלמדת באוסטריה. ה.
על מה יש לה דוקטורט?
על מה. מה היא מלמדת?
מה?
באוסטריה?
במה יש לה דוקטורט?
מה היא מלמדת? אה.
שושנה. הביטי בי. בגלל ש.
היא מלמדת. אה. היסטוריה יהודית.
באוניברסיטה באוסטריה?
כן.
ולך יש קשר לאוסטריה?
[משובש] מאוד. הם באים לבקר אותי.
והבן שלה גר אצלי.
הוא עכשיו. הוא לא.
הוא עושה פה את הבית ספר.
הוא רוצה לגמור פה בגרות.
ואיך הקשר שלך לאוסטריה?
אה?
את. אה.
אין לי כבר קשר.
כבר קשה לי לנסוע.
אהבת ל. אהבת לנסוע?
כן.
כן? לא כעסת על האוסטרים?
אין לי שום קשר איתם.
רק עם האנשים שאני רוצה.
ומי הם האנשים האלה?
הם אוסטרים. לא?
כן.
אבל מי הם? עם מי את. אה.
רוצה. אה. להיות בקשר?
יש לי שמה איזה חברה שעוד מבית ספר.
אה-הא. ואתן עדיין בקשר?
כן.
ו. וביקרת אותה לעיתים קרובות?
לא. פעם בשנה.
פעם בשנה זה ל. כל שנה?
כן.
והרגשת נוח להגיע לשם?
מאיזו שנה כבר.
אה. נסעת לאוסטריה?
אה. אני יודעת?
שנת הש. חמישים ו. 63'. 64'.
אה-הא. אז זה יחסית די מוקדם שחזרת.
מ-המ. ואיך הרגשת בפעם ראשונה שאת חזרת ל.
לא טוב. הדוד שלי היה גר שמה ו
. היה מאוד מוזר.
כן.
ל. אחרי כמה שנים שהייתי פה לבוא לשם.
אבל מתרגלים לכל דבר.
את קשורה.
גם.
עדיין לשפה? לנוף?
תראי. שפה. בעלי.
זיכרונו לברכה. היה מגרמניה. אז.
אז דיברתם גרמנית?
כן. היא יודעת מצוין גרמנית.
ד. דיברנו בבית גרמנית.
מפני שהיו לנו אימהות שלא תפסו את השפה.
כן.
אז נשאר משהו משם. מה שקרוב.
שושנה. לפני סיום הריאיון.
האם יש עוד דבר שהיית רוצה לספר?
יש לך איזה משפט סיום?
רק אם את רוצה. כמובן.
תראי. אני לא נסעתי לאוסטריה לאנשים.
לנוף. לאווירה. זה יפה שם.
כמו שנוסעים למקום אחר. אז נוסעים.
הנה. מקום שפעם היה יפה.
אנחנו מאוד מאוד מודים לך. שושנה.
Testimony of Shoshana (maiden name: Likhtblau) Kohen, born in 1925, in Neukirchen, Austria regarding her experiences in Neukirchen, Vienna and her aliya to Israel Life with family in Neukirchen; the family's ownership of stores and iron businesses; her grandfather's tenure as head of the community; activity in the Beitar movement; refugees escaping from Germany to Neukirchen; her uncle’s murder there; Aryanization of the family's iron business; deportation with Jews to Vienna; life in the Second District; receiving food from the Jewish community; the events of "Kristallnacht" ; the arrest of family members and their deportation to the Dachau camp in 1939; escape in the framework of the Youth Aliyah organization to Trieste; Hanukkah celebration there; aliya to Eretz Israel.
item Id
10642190
First Name
Shoshana
Last Name
Kohen
Maiden Name
Likhtblau
Date of Birth
19/11/1925
Place of Birth
Neukirchen am Grossvenediger, Austria
Type of material
Testimony
Language
Hebrew
Record Group
O.3 - Testimonies Department of the Yad Vashem Archives
Date of Creation - earliest
22/10/2013
Date of Creation - latest
22/10/2013
Name of Submitter
כהן שושנה
Original
YES
Interview Location
ISRAEL
Connected to Item
O.3 - Testimonies gathered by Yad Vashem
Form of Testimony
Video
Dedication
Moshal Repository, Yad Vashem Archival Collection
The transcription of this testimony was made possible with the assistance of the Conference on Jewish Material Claims Against Germany, Supported by the Foundation Remembrance, Responsibility and Future (EVZ) and by the German Federal Ministry of Finance