Online Store Contact us About us
Yad Vashem logo

Testimony of Sonia (Belchatowski ) Levi, born in Vienna, Austria, 1926, regarding Nazism in Vienna

Testimony
null
null
ואמרתי להם.
רגע.
ואמרתי להם תודה רבה.
נפרדתי מהם ויצאתי. אה.
ל. ה. הם יצ. יצאו מהנמל על יד הש.
מהרציף. כן.
על יד השער. היה שער שם בעיר למ. תחתית.
כן.
ואני יצאתי גם כן. ומחכה לדוד.
בינתיים התחיל להחשיך והדוד לא בא.
בסוף כל הנוסעים של האונייה התפזרו.
ואני נשארתי עומדת עם המזוודה. אין דוד.
מה זה התש. הרגשתי שהעולם נופל עליי.
מה אני עושה עכשיו?
התחלתי ממש. ילדה. את יודעת.
כן.
בכיתי. בר.
ידעת כבר קצת עברית?
מה?
ידעת קצת עברית?
ידעתי. אנ. היה לנו מורה פרטי הרי.
כן. כן.
והתחלתי לבכות וחשבתי ומה יהיה עכשיו אליי?
מה אני אעשה עכשיו?
חושך. התחיל להחשיך.
ולא. לא הייתה לך את הכתובת?
הכתובת הייתה לי. כן.
הייתה לך.
ה. בטח שהייתה לי.
ושל דודים אחרים?
אבל כסף לא היה לי. ו.
מ-המ.
ולא ידעתי מה אני עושה ב.
בח. בח. בנמל הזה.
פתאום ניגש אליי שוטר.
וזה היה שוטר עברי.
היה יהודי. שאל: "ילדה מה קרה?"
אז אמרתי: "תראה הדוד היה צריך לבוא לקחת
אותי ואני מחכה. איש לא בא".
"איפה גר הדוד שלך?"
"בתל אביב". אז
הוא אומר לי: "יש לך הכתובת?" אמרתי: "כן".
העיקר הוא העלה אותי לניידת ונסע איתי ישר עד לבית הדוד.
בתל אביב? ברחוב מאז״ה?
כן. ישר עד לבית הדוד.
זה היה בשבילי. את יודעת. אה.
והדוד טען שהוא לא קיבל מברק.
אני קצת לא כל כך האמנתי לו אחר כך.
מפני שהוא התייחס לא יפה אליי כל הזמן שהייתי אצלו.
טוב. אבל שמחתי שהגעתי לדודה ולדוד.
ואת הכרת אותו מווינה בתור שותף של אבא שלך?
כן. אחר כך התברר שכל הזמן הז.
והאחים לא היו הכי הכי.
ו.
הוא היה ת. מאוד מזלזל באבי.
היה תמיד קורא אותו טיפש.
ואת יודעת. אה. ככה.
אז.
לא היו יחסים אידיאליים?
ד. ג. גם גם לפניי שגרתי אצלו.
כל פעם היה אומר לי: "האבא הטיפש שלך" וזה.
היה מ. מעליב אותו על. על ידי.
טוב. וזה לא.
העיקר התחלתי ללמוד בגימנסיה.
זאת אומרת גרת אצל הדוד.
כן.
ולמדת בתי. בגימנסיה?
כן.
מה עם ה. אה. יתר המשפחה?
עם הסבא ועוד 3.
כן.
דודים? היית איתם בקשר?
כן. כן. הקשר הדוק.
כן.
בייחוד.
אה-הא.
עם המ. משפחה של הדוד.
אה. שעלה ראשון לארץ.
ב-23'?
ואשתו הספרדייה.
אה-הא.
הם קיבלו אותי מאוד יפה. מאוד. אה.
כן.
כל יום שישי הייתי נ.
הולכת אליהם. מבלה איתם.
והבת שלו הייתה בגילי בערך.
והבן שנה פחות.
והבת השנייה עוד שנתיים פחות. 3.
כן.
ומאוד הרגשתי טוב אצלהם. עד.
עד כדי כך פעם אחת גם נתנו לי מתנה כלב קטן.
שאחר כך הדודה זרקה אותו וגרמה לי לבכות שבוע. ו. ו.
כן.
הב. החיים בגימנסיה היו טובים מאוד.
כן?
כן. הייתה לי. קודם כל.
בכיתה הייתה לי חברה שמהרגע הראשון היא לימדה אותי עברית.
אני עזרתי לה באנגלית ובמתמטיקה.
מה שלמדתי בחוץ לארץ ב.
אצל המורה הפרטי לאנגלית.
אולי חצי שנה.
ידעתי יותר מה שהילדים פה.
מתמטיקה אני למעשה.
אה. קפצתי שנה. כי ב.
כן.
באיטליה לא למדתי.
אה-הא.
אבל מה שלמדתי בתיכון בווינה.
במתמטיקה. ידעתי יותר מה שהילדים בארץ.
בארץ.
אז. אה. זאת הייתה ר.
בחורה בשם ציפורה גלייזר.
גלזר. היא אחותו של. אה. גלזר.
שייע גלזר?
אה. לא של הש.
שני. של. אם.
אה. שהיה נשוי לאריסון.
אני חוש. למי היה נשוי? גלזר?
הא. שרי אריסון.
אז. אה. אז נדמה לי. כן.
מה.
נדמה לי.
זה היה אבא שלו?
אני לא יודעת. אה.
ד. על כל פנים.
היא ס. היא עזרה לי בעברית.
מ-המ. ו.
ואני עזרתי לה במתמטיקה.
כן.
וחשבון. חוץ מזה.
היה שם מורה שלקח את כל
העולים החדשים ואז נתן להם. גם כן.
כן.
שיעורים פרטיים.
והרגשתי טוב מאוד.
מהרגע הראשון שבאתי לארץ. את יודעת.
אה. זה ה.
שכחתי מה שהיה שם. אפשר להגיד.
כן. כן.
הרגשתי שזאת. זה המקום שלי.
כמה זמן לקח לך. אה.
אממ. ל. להתמצא בעברית בצורה חופשית?
מהר מאוד.
כן?
מהר מאוד. כן.
קראת?
כן.
דיברת?
כן. מהר מאוד.
אני אז קראתי.
גם כן באנגלית קראתי.
ועבר. ובעברית. כן.
כן?
מהר מאוד.
נכנסתם גם לבית של אחד העם?
הוא היה צמוד לגימנסיה.
אני לא זוכ. נכנסתי יותר מאוחר.
אבל לא שהייתי תלמידת גימנסיה. לא.
כן. כי הייתה שמה.
אני זוכ.
ספרייה ציבורית.
כן. כן.
כן.
כן. לא. הייתה לנו ספרייה בגימנסיה.
כן.
גם של ספרים אנגליים וגם ספרים עבריים.
לא. אז שם היו גם ספרי לימוד.
אה. אה. בספרייה של אח.
בבית של אחד העם.
אם. אם הייתם מקבלים איזה פרוייקט. או עבודה?
לא.
לא?
זה לא כ. זה לא היה כמו היום שעשינו עבודות מי יודע מה.
לא?
לא. היו לימודים הרבה פחות קשים. לפי דעתי.
כן.
הרבה פחות קשים.
מ-המ.
טוב. וככה ש.
אה. ושהייתי בת ש.
וכל פעם ב.
ב. היו יוצאים. אה.
לעזרת הקיבוצים. איזה שבוע שבועיים. בקיץ.
כן.
וכשהייתי בת 16.
מחנה עבודה?
כן.
כן.
שזה. שהייתי בת 16.
הייתי צריכה לצאת. אה.
לאפיקים. עם הכיתה שלי.
אבל חליתי באותו בוקר.
בחום גבוה. הייתי שבוע חולה ולא יצאתי.
ומאוד רציתי לנסוע ל. לעבוד.
אהבתי את ה.
לצאת לחק. לעבודה חקלאית.
ואז יצא המקבילה החקלא.
אני הייתי בריאלית.
כן.
יצא המקבילה לכפר גלעדי.
ואני ביקשתי שיצרפו אותי.
הצטרפתי לכיתה המקבילה.
שגם הייתה לי חברה טובה. עולה מאיטליה.
כן.
והייתי בכפר גלעדי ושם הכרתי את.
אה. בן זוגי זה.
הייתי בת 16.
כן.
שמאוד התאהב בי. אבל אני הייתי ילדה.
אני התבגרתי מאוחר מאוד.
מח. מאוחר מאוד.
טוב. ויש עוד מקרה אחד מהגימנסיה שאני צריכה לספר על זה.
רציתי להיות כמו כולם. חברה בהגנה.
כן.
בגיל 17 ככה.
וביקשתי להתקבל להגנה.
כן.
ואיך היו מת. מתקבלים מההגנה?
היה. הייתה ועדת קבלה בגימנסיה.
היית צריכה להתייצב לפניה.
כן.
ואם מצאו אותך. אה. כש.
כשירה.
ב. כשרה היית מתקבלת.
כן.
ואני באתי לשם יום אחד אחרי.
אחרי הצוהריים. היה כבר לפנות ערב.
אני נכנסת לאולם ושולחן ויושבים כמה אנשים.
אה. האור לא עליי.
אה. אני בחושך.
כן.
ומראיינים אותי: "למה את רוצה להצטרף להגנה?"
אה. "כל החברים שלי ואני רוצה לתת למולדת".
ושואלים אותי: "את מוכנה לזה?
את. אה. נשבעת שאת.
כל מה שיגידו לך את תעשי?"
אמרתי: "כמובן.
בשביל זה אני באתי".
אז אמרו: "יופי.
אז. ה. הגידי. יש לך. אה.
בת דודה ש.
חנה. שגרה ברחוב בן יהודה?
חנה. זה ב. חנה בלחטובסקי?"
אמרתי: "כן".
"ואת מבקרת הרבה אצלה נכון?"
"כן". "אנחנו רוצים שאת תגידי
לנו כל מי שנכנס ויוצא בבית שלי. תמסרי לנו פרטים".
אני שמעתי את זה.
רקעתי ברגל. אמרתי: "אני?
אהיה מרגלת אחרי הבת דודה שלי?
אחרי חברים שלה?
לא בא בחשבון".
בלי להגיד שלום. הסתובבתי והלכתי.
זה הסיפור שלי עם הגנה.
מה. מה היה להם איתה?
אחר כך התברר.
כן.
שבביתה הסתובבו אנשי אצ"ל.
אה-הא.
היה. בעלה היה אחר כך.
זה הבחור שאחר כך היה בעלה.
היה בין אלה שנתפסו בשוני וישבו בעכו.
נכנס ויצא אצלה השופט שמגר.
שגם היה אצ"לניק. אחיה.
היה בלח"י. כל.
זאת אומרת. כל מי שנכנס הבית שלה היה.
כן.
מאחד הארגונים.
טוב. אז זה גמר לי את ה.
את הנושא של ההגנה.
קריירה הזו של ההגנה. והכניס לי שנאה כזו נגד ה.
שנאת אחים הזאת. כל כך.
כן.
הרגיז אותי. אני ל.
זה היה בשבילי שוק הדבר הזה.
כן.
ו [משובש].
תקופה לא קלה.
מה?
תקופה לא קלה.
כן.
בארץ. עם ההלשנות. עם הסזון.
כן. אה. זה מאוד הרגיז אותי.
כן.
כל הסיפור.
כן.
ואז. אה.
סיימתי את הגימנסיה ב-40.
עכשיו. מה.
מה בינתיים עם ההורים שלך?
ה. טוב. ה.
נחזור אליהם קצת.
החודשים אצל הדוד היו קשים.
כן?
מכל הבחינות.
וההורים.
בסוף. חצי שנה אחרי שאני עליתי.
קיבלו גם כן רישיון עלייה.
ובאו עם האונייה האחרונה לפני המלחמה.
שנכ. באה לארץ ב. שפרצה המלחמה.
מתי הם הגיעו?
ב-40'.
ב-40'?
שפרצה המלחמה. ב-40'.
הייתה אונייה אחרונה שהגיעה.
הא.
אחר כך לא היו.
המלחמה פרצה בעצם ב-1 לספטמבר. ב-39'.
כן.
שהם פלשו לפולין.
א. א. והם הגיעו ב.
איזה חצי שנה אחריי.
אני חושבת שב. במרץ.
זה י. יותר מאוחר. חצי שנה.
בחורף?
לא. ב. באביב הם הגיעו.
אה-הא. כן.
ואז. אה. הייתה שמחה כמובן גדולה.
מה הם עשו כל התקופה הזאת? הם היו ב. במילאנו.
בברינדיזי.
הא.
הרי.
הרי אימא שלך נסעה איתך לברינדיזי. והם נשארו במילאנו?
לא. לא.
הם ס.
אנחנו ממילאנו כולנו נסענו לברינדיזי.
אה-הא.
ומברינדיזי אימא הביאה אותי לאונייה.
הבנתי.
וכשהם באו ארצה.
אז הם שכרו דירה ברחוב שלום עליכם 42. הצליחו לשכור דירה.
איזה דירה? אז לא נתנו לעולים דירות.
אהה. דירה של 2 חדרים. מטבח.
כן.
והשירותים משותפים עם עוד.
משותפים. טוב זה היה.
עם עוד משפחה.
מאוד מקובל.
כן. עם עוד מש.
גם מטבח משותף היה מקובל.
ה. המזל היה.
מטבח לא היה משותף. רק השירותים.
נכון.
אבל בשביל אימי שהייתה רגילה ללא לעשות כלום בבית.
זה היה די קשה לש.
לנקות את השירותים אחרי אנשים זרים.
ולרוץ לשוק. לקנות.
אה. שוק הכר. אה.
שוק הכרמל?
כן. הרי הכסף לא היה. זרם כ.
כן.
היה להם לא כמו בחו"ל.
א. אבל אביך מייד.
אה. פתח את העסק ב.
כן.
נחלת בנימין?
כן.
מ-המ. ו. והוא המשיך להיות שותף.
כן.
עם. עם הדוד? עם אותו דוד?
עם אותו דוד. עד שהיה בסוף איזה ריב גדול ונפרדו.
ואת סיפרת להורים כמה רע הרגשת אצלו?
אה. לא סיפרתי.
או שחסכת מהם את זה?
לא סיפרתי. לא.
חסכת מהם את זה?
כן.
לא סיפרת?
לא סיפרתי. לא. וזה.
והם גרו שם עד ש.
למרות שאחר כך היה להם כסף לקנות דירה.
לא רצו לעזוב. אה. כי ה.
הרגישו טוב בסביבה.
בן יהודה ו.
כן.
ו.
בן יהודה שטראסה.
כן. אז. אה.
הרגישו שמה צלילים של גרמנית.
כן. הרגישו באזור טוב.
היו להם כבר חברים שם.
אז לא רצו לעזוב.
כן.
עד ג. מות אימי ב-76' הם גרו שם.
מ-המ.
אז. אה.
ואימא שלך למדה עברית?
אימא שלי למדה.
אבל היא לא דיברה.
לא. את. לא שלטה.
אבא שלי זה הרי התפלל. והוא היה.
נכון.
יותר קרוב לשפה.
כן.
אה. היא דיברה.
אבל שהנכדים אחר כך נולדו ש.
ת. קצת למדה מהם גם כן.
כן. אז. אה.
אני בבית למעשה דיברתי איתה גרמנית.
אה-הא. והיא בטח קראה בגרמנית?
כן.
כן. לא בעברית?
לא. היא לא קראה בעברית. לא.
היא לא שלטה 100 אחוז בשפה.
כן. הם. הם חזרו לווינה?
לא. לא נסעו לבקר את וינה. לא.
ואת? רק יותר מאוחר? עם הנכדים?
אני לא התגעגעתי בכלל לאוסטריה.
כן.
אמרתי לך.
כן.
מהרגע שבאתי לארץ לא התגעגעתי.
ולמרות שכבר היה לי כסף לנסוע ל.
גם אחרי שאני עבדתי והתחתנתי והילדים כבר היו גדולים.
וגם שבאתי לגור כאן.
כסף היה לי מ. למכביר לנסוע לטיולים לחו"ל.
כן.
לא משך אותי בכלל לנסוע לחו"ל.
כן.
אני הרגשתי שזאת הארץ שלי ואני טיילתי
בכל הפינות של ארץ ישראל.
בארץ. כן.
בארץ. עם החברה להגנת הטבע כשלא הייתה מכונית.
עם אוטובוסים. וזה.
לא היה לי שום חשק לנסוע לחו"ל.
לאירופה?
לאירופה. רק ב-91'. אה.
פתאום הבת. אה.
אמרה: "אימא אולי נעשה איזה טיול פעם?"
כן.
עשינו.
רגע. אם היא. סליחה.
סליחה שאני קוטעת אותך.
אם את מ. מזכירה בת.
אז קודם נדבר על חתונה. מתי התחתנת?
ב-48'.
48'. ונולדו לך?
שנה אחרי זה הבן.
ושנה וחצי אחרי הבן. הבת.
איך קראת ל. לילדים?
זה גם כן סיפור.
כן.
ה. החבר הזה שאני גרתי איתו אחר כך. בגיל.
שהייתי בת 16.
היה מבקר אותי אחרי שהייתי בכפר גלעדי.
והכרנו וכל הזמן רצה אותי.
ההורים זרקו אותו מהבית. כי חשבו שהוא ספרדי.
שחור. אש. אה.
עסיית שחור. היה.
עזייתי. עזייתי. [משובש]
היה ב. בעל עיניים שחורות ושיער שחור כזה.
כן.
ובלי השכלה. נוטר בסך הכול.
מ-המ.
כל פעם שהיה בא היו זורקים אותו.
אבל שהייתה לו חגיגת בר מצווה של אח הוא הזמין אותי.
כן.
ונסעתי להרצליה. הם גרו ב.
הם מבין הראשונים של ההתייש. מתיישבים בהרצליה.
ונסעתי להרצליה ושבאתי לחצר של הבית.
רץ לקראתי ילד בגובה כזה.
בן 3. 4 משהו כזה.
יפיפה. עם.
בעל עיניים שחורות.
שיער שחור. ילד.
כמו שאני הייתי אז עולה חדשה יחסית.
כן.
אמרתי זה הד.
האב טיפוס של צבר.
ככה הצברים הישראליים צריכים להיות. יפים וכאלה.
ושאלתי: "מה שם הילד הזה"?
והוא אמר: "דרור".
דרור אז לא היה שם.
אה. שה. ה. נ.
מקובל. נכון.
כן. מקובל. והילד הזה.
מה שכבש את ליבי. היה יפיפה.
ואני נשבעתי לי בלב.
אם יהיה לי פעם בן אני אקרא לו דרור. טוב.
שבני נולד. הוא נולד ביום.
ערב. בערב יום העצמאות.
ואני כמובן נתתי ל.
בעלי לא היה לו מה להגיד.
נתתי לו את השם דרור.
כן.
מה רוצה הגורל?
הדרור נהרג כמה שנים אחרי זה בפטרה.
הלך עם החבר לפטרה.
הוא חיפה על החבר.
החבר הצליח לחזור.
ואת גופתו החזירו אחרי 11 יום.
הנה יש פה 2 תמונות.
תמונה ה. בצד. אה. שמאל.
זה של האח.
זה של הדרור הזה.
כן.
הוא היה אז צנחן.
גם כן בחור יפה.
ועל ידו זה הבן של. אה.
בן זוגי. שהיה.
אה. קצין במשחתת אילת.
כן.
ונפל במשחתת אילת.
מ-המ.
אז ככה הבן שלי למעשה קיבל את השם דרור.
כן.
ושהב. הבת נולדה.
עוד לפני כשבאתי לבית חולים אמרתי לבעלי: "עכשיו צריכים
לחשוב על שם של בת" "לא בא בחשבון. בן".
אז הרי לא ידעו בן.
בת. "לא בא בחשבון רק בן".
כן.
ולא רצה לחשוב על שם של בת.
מ-המ.
נולדה הבת. לא היה לי שם.
איך לקרוא לה? מה ל.
איזה שם לתת לה?
והייתה איתי אישה ו.
שראתה שאני מתלבטת ככה.
אז היא אומרת: "יש לי הצעה בשבילך.
קרוב משפחה שהוא סופר".
אני חושבת שהיא אמרה בורלא. הסופר בורלא.
הא. יהודה בורלא. כן.
אם אני. אז. לא. לא.
שכחתי כבר ש.
ב. שם של מי היא אמרה.
"הקרוב שלי. הסופר. נתן לנכד.
לנכדה או ל.
את השם נויה.
שעוד אין אף ילדה חוץ מהילדה הזאת בשם נויה.
תקראי לה נויה". ואמרתי: "מה אם היא לא תהיה יפה?"
"אל תדאגי. היא תהיה יפה".
טוב. השם.
מכיוון שזה באמת היה שם.
לא הייתה אף. ה. הייתה ילדה.
הייתה רק בת אחת עוד.
גם היום זה שם מאוד. אה.
נפוץ.
נדיר.
נ. י. נפוץ.
לא. נדיר.
כן.
אין הרבה.
טוב אז. אה. מכיוון שלא היו הרבה נויות.
הייתה. באמת. רק אחת לפניה בשם נויה.
קראתי לה נויה. אז ככה בא השם.
כן. ככה בא השם לעולם.
עכשיו. אה. את רכשת מקצוע?
כן. זה גם כן הודת ל. הודות. אה.
לעקשנות שלי מ.
כי שסיימתי את התיכון.
אה. לא הלכתי לפלמ"ח.
כי גמרתי עם ההגנה.
והלכתי לשנת שירות. לקיבוץ דורות.
כן.
והחיים בקיבוץ מאוד מצאו חן בעיניי.
גם היו לי חברים טובים בקיבוץ.
כן.
ואהבתי את החקלאות.
את ה. אבל.
להיות בחוץ אחרי העבודה.
הייתי אחרי הצוהריים מתקלחת.
עולה על סוס. רוכבת בכל הסביבה.
איפה שעכשיו החווה של אריק שרון.
כן.
זה היה המקום הכי אהוב עליי. ל.
לרכב?
היה שם. יש שם ואדי.
ו. ואדי שאהבתי לרכב שם.
מ-המ.
כל יום הייתי לוקחת סוס. רוכבת.
לא חשבתי. חשבתי אחרי השנה להישאר בקיבוץ.
היו לי גם מחזרים שם.
כן.
שביקשו לכ. להתחתן איתי.
ואימי. באחת החופשות בתל אביב מתווכחת איתי:
"את יכולה לעשות מה שאת רוצה.
אבל קודם שיהיה לך מקצוע.
אז אחר כך תעשי מה שאת רוצה".
דיברה על ליבי.
דיברה על ליבי. אז איזה מקצוע?
אז. אמרתי. טוב.
אז נלך לסמינר.
זה המקצוע שיכולתי אז לרכוש.
כן.
ככה ש. טוב.
עזבתי את הקיבוץ והלכתי לסמינר לוינסקי.
כן.
למדתי שנתיים בסמינר.
אחרי השנה הראשונה רציתי להפסיק.
כי אני לא אהבתי כל כך לדבר.
עכשיו אני אול. אמנם מדברת.
אבל גם. גם עכשיו.
בחיים הפרטיים. אני לא דברנית גדולה.
אחותי היא יש לה כושר דיבור.
כן.
לי אף פעם לא היה.
והייתה לי גם הרגשה שאני לא מתאימה להיות מורה.
אח. באחרי. בסוף השנה הראשונה פניתי לרו.
מורה שהייתי תחת ידה.
ואמר. סיפרתי לה שאני רוצה להפסיק.
ואז כבר נתתי שיעורים לדוגמה.
אה-הא.
ואז היא שאלה: "מה קרה?
הרי השיעורים שלך הם נהדרים?"
כן.
אה. ו.
באיזה מקצועות נתת?
לת. אה. לכיתות הנמוכות.
אה-הא.
אני אהבתי ילדים.
כן.
אהבתי מאוד ילדים.
וזה היה טוב בשבילי.
ושאמרתי לה: "אני מרגישה ב.
מבחינת דיבור שזה לא כל כך מתאים לי".
אז היא אומרת: "את לא צריכה לדעת לדבר.
את צריכה לדעת להקשיב.
את צריכה לדעת להקשיב.
את לא צריכה לדעת לדבר".
כן.
ושכנעה אותי שאני אמשיך גם את השנה השנייה.
כן.
טוב. אז סיימתי את הסמינר ואחר כך.
אה. חיפשתי את העבודה.
והיה רק המקום בתל אביב.
אה. במוסד לילדים עזובים.
האא.
ב. מורה שעוזרת לילדים.
כן. מורת עזר?
מורת עזר. ש.
כן.
וגם צריכה לישון שם ביום ש.
אה-הא.
וגם לטפל. אה.
לדאוג שהילדים יאכלו. ושיתרחצו כמו שצריך.
ביום שישי לרחוץ את הראשים עם נפט.
ו. אבל הייתה חוויה. השנ.
כן?
השנה עם הילדים האלה זה היה משהו מיוחד באמת.
עבדת שם שנה?
כן. ב. ו.
ש. איך התקבלתי?
כן?
באתי לראיון ושאני ד. דיב.
אחרי שדיברתי איתה. שאלתי: "אני מת.
את. את מקבלת אותי?"
היא אומרת: "אני מיד מקבלת אותך".
אז אמר: "מה. למה לא?"
"כי פה במוסד הזה יכולה להיות רק סוניה אחת.
ושמי סוניה. אם את רוצה להתקבל אצלי.
את צריכה לשנות את השם".
כל. כל השנים בגימנסיה הרו.
המורה דושמן לחץ עליי לעברת את השם.
לעברת את השם.
את אחותי תיכף עברתו את השם.
כן?
מרנה לרינה.
אה-הא.
ואני התעקשתי לא ולא.
ולא ולא. ולא ולא.
ושהיא ככה אומרת: "פה יכולה להיות רק סוניה אחת.
את רוצה לעבוד אצלי?
את צריכה לעברת את השם".
כן.
במקום הציעה לי להיקרא שרה.
טוב. אז ככה קיבלתי את העבודה.
את השם שרה.
עבדתי שנה שם. וזה הייתה חוויה.
אז היו הפצצות של. אה.
האיטלקים.
איטלקים. וזה היה קרוב ל. לתחנת הכוח.
כן.
ליל. לא היה לנו מקלט.
היה שם ילד אחד שהיה כרוך מאוד אחריי.
שהוא היה שומע מטוס מתקרב.
הוא ידע להבחין שזה איטלקי.
היה בא תופס אותי: "בואי. בואי.
בואי. מטוס ועומדים להפציץ".
אז איפה. איפה הסתתרתם?
מתחת לחדר המדרגות. בחדר המ.
מתחת למדרגות היינו מסתתרים.
כן.
אה. והיה מעניין שם.
ואחרי זה. סוניה?
אחרי זה עבדתי. אה. התחתנתי ב-38'.
כן.
ועבדתי בנחל. בית ספר.
ב-38'?
כן. ב-39'. סליחה.
ועבדתי בבית ספר בנחלת יצחק.
בית ספר עממי.
מ-המ. כן.
כ. כיתה א'. אני אוהבת.
אהבתי את הכיתות הנמוכות.
כל השנים אהבתי.
אה. לעבוד מ-א' עד ד'.
כן.
הקניית קריאה וחשבון. וש.
עבדתי עד שנ. נ.
הבן נולד. ואחרי שהבן נולד הפסקתי.
כי נכנסתי תיכף להיריון עם הבת גם.
כן.
ע. עד שהם הלכו לבית הספר לא עבדתי.
הייתי בבית ורק טיפלתי בילדים.
כן. והייתם תל אביביים?
גרתם בתל אביב?
כן. כן. ברחוב הדסה. על יד גן העיר.
אני ד. ד. הדירה הזאת הייתה נהדרת. המרפסת.
על יד גן הדסה?
כן. המרפסת הייתה מעל הגן החיות.
כן.
זאת אומרת שכל השטח.
נתנו לכם לישון?
זה כמו שאני רציתי.
להיות בטבע.
רציתי שלא יהיו אנשים על ידי. אז.
כן. להיות בתוך הטבע.
כן. אז פה.
אבל מה. ה. הק.
קריאות של החיות לא הפריעו לכם בלילה?
יותר טוב מאשר. ת. אה.
מאשר רדיו של בני אדם.
זה הד. אני אהבתי את זה.
כן.
אני אהבתי את זה.
והיה שמה. אה. גן הדסה ובריכה.
כן.
היו באים לשחות.
נכון.
נכון?
הרבה טיילתי בגן החיות עם הילדים.
כן.
הייתי אימא מאוד מסורה איתם.
אז כל השנים גרת בתל אביב?
בגן. ברחוב הדסה. כן.
כן.
קומה רביעית.
ומתי עברתם לזיכרון?
זה ל. אני.
מהרגע הראשון שנישאתי לבעלי.
בעלי היה. עבד אצל דודי בעצם.
אה-הא.
היה אדריכל ועבד עם דודי.
כן.
אה. זה. בחברת בניין. והוריי הכי.
אצל הקבלן? אצל הדוד הקבלן?
כן. והוריי הכירו אותו. והם. הם מ.
מצאו שזה. אה. עשו הכרה ביני.
כן.
בינינו. שאני הייתי בת. אה. 17. שמו.
עוד לפני שהלכתי ל. לקיבוץ. הכרתי אותו.
אה-הא. כן.
שהייתי בגיל 18 ככה נפגשנו פעם אצל הדוד שלי.
כן.
והוא. הוא כל השנים עוד זכר לי.
שהייתי עקשנית כזאת.
שבמקום לשבת עם הדוד ועם כל הזה.
לקחתי אופניים של הבן דוד והלכ. נסעתי.
טוב. אז. אה.
שאחרי שחזרתי מהקיבוץ התחלנו להיפגש.
והוריי מאוד רצו שאני אתחתן איתו.
כן.
הוא טען שהוא אוהב אותי מאוד.
שאין לו. שההורים אמרו: "תראי.
זה גבר שאין לו אף איש. לא הייתה לו אף אישה.
והוא כבר בן 33".
אה. 32 הוא היה. 10 שנים יותר ממני.
"הוא יאהב אותך יותר מאשר כל גבר אחר.
יהיה לך טוב אצלו".
אני. אה. לא רציתי.
כי לא. הוא לא כל כך.
אה. מצא. רציתי אותו.
אה. ו. אבל מה שבסוף שכנע אותי.
כי היו לי מחזרים בקיבוץ.
כן.
אבל זה לא טוב שזה יהיה בתוך הזה. ה. השידוך.
וראיתי שאחד אחרי השני.
אחרי שעזבתי. אז הם. אה.
שכחו. והתחילו להתחד. להתחתן.
כן.
אמרתי ההורים צודקים.
מ-המ.
הגבר הזה באמת יאהב אותי בלי סוף.
כן.
והסכמתי להתחתן.
אז ב-39' התחתנו.
הרב שחיתן אותנו.
היה הרב אונטרמן. אם את.
הא. הוא היה הרב ראשי.
כן. היה חבר של סבא שלי.
כן.
ונולד תיכף הב. אחרי שנה הבן.
כן.
והשנה וחצי הבת.
ו.
אבל הוא היה שקוע בעבודה שלו כל הזמן. ו.
אה-הא.
ב. אדם שבבית לא הרגיש מה.
י. ידע מה זה חום ואהבה.
ההורים שלו לא הגיעו לארץ?
כן ה. הגיעו.
הא. כן הגיעו?
לפני ה. לפני האנשלוס עוד. אני חושבת.
אה-הא. אז הייתה לו משפחה?
כן. כן. היה לו אח.
כן.
גם אח היה לו פה.
כן.
אחר כך האח שלו גם כן הלך.
מ-המ. כן. אז את בעצם גידלת את הילדים?
כן. הוא היה עסוק כל הזמן בעבודה ו.
כן. ו. ולזיכרון מתי הגעת. אה. סוניה?
ב. שהרגשתי לא טוב בנישואים האלה.
כן.
רק הודות אימא שלי החזקתי מעמד.
שכל הזמן רציתי להיפרד. להיפרד.
והיא אמרה: "הילדים.
תחשבו על היד.
ילדים" ובאמת אהבתי אותם מאוד את הילדים.
כן.
רק היה לי חסר חום.
היה לי חסר יחס.
וגם מבחינת אישה לא הייתי כל כך.
אה. היה לי טוב.
ישבתי. עד שהבת.
הבן התחתן ב-71'.
נדמה לי. והבת שנה אחרי זה.
אז שכבר הבן התחתן.
אני כבר הלכתי ל.
ביקשתי ממנו לבוא איתי לרבנות. לבקש.
מ-המ.
ביקשתי גט.
כן.
והוא לא רצה לתת.
וז. אחרי שהבת התחתנה. החלטתי שאני עוזבת.
ארזתי יום אחד שהוא היה.
בערב לא היה בבית.
מזוודה גדולה. ובלי.
בלי להגיד מילה. עזבתי את הבית.
והלכתי לגור עם החבר שלי שהוא.
גם כן. החיים ב.
משפחתיים לא היו טובים. ו.
זה חבר עדיין מ. מאוסטריה?
לא. לא. זה. זה מכפר גלעדי.
אה-הא. זה מכפר.
היינו. זה.
כן.
אחרי שהילדים גד.
זה שפגשת את המשפחה בהרצליה?
כן. ו. אה.
לא נפגשתי איתו איזה 10 שנים לפחות אחרי הפגישה ב. יותר.
כן.
זה היה ב-42'. לא.
לא 10 שנים. איזה 7.
6. 7 שנים לא נפגשתי איתו.
ומעניין. בדיוק יום אחד שהייתי בהריון עם הבן.
פתאום הוא צלצל בדלת והגיע. הופיע.
ושפתחתי את הדלת וראיתי אותו.
הייתה לי הרגשה בלב שאני החמצתי בחיים משהו.
כן.
טוב. אה. אח.
אחרי. בכל אופן.
הייתי עם הילדים עד שעזבו את הבית.
ואז החלטתי שאני עוזבת.
מ-המ.
וזה קרה ב-72'.
ואז עברתם לזיכרון?
ואז. אה. הוא בדיוק עזב את הצבא.
גם הוא עזב את אשתו.
שנתיים לפני זה אני חושבת.
ו. אה. ס. גרנו בדירות שכורות.
ב. הוא ל. קודם הבית הראשון שהוא שכר היה בהוד ה. הוד.
אה. השרון. אז לא גרתי איתו.
אחר כך עבר. עבר לבית בגבעת שו. שאול. שמואל.
שמואל. כן.
אה. דירה של 2 חדרים וחצר ואז הצטרפתי.
ועוד החלפנו דירה ל. הז. ה.
בעלי הבית כל פעם רצו את המקום.
לרחוב אנ. אנטוקולסקי.
זה. זה גבול בני ברק ורמת יצחק.
כן.
וכל חודש בעלי הבית החליטו להעלות את השכר דירה.
עד שאמרתי שזה לא עסק כל פעם לעבור ממקום למקום.
כן. ואז עבדתי כבר. אממ.
בתור מורה?
כן. כל השנים עבדתי.
ש. מכ. מ. אה.
56'. מהרגע שהילדים היו בבית הספר.
כן.
עבדתי בתור מורה.
מ-המ.
העבודה אחרי שהילדים הת.
אה. היו בבית ספר.
הראשונה הייתה בבית ספר בעג'מי.
בית ספר קטן על שפת.
ביפו.
על שפת הים.
כן. היו שמה בטח ילדים של פליטים.
כן.
שהגיעו אחרי המלחמה.
אה. בולגריה. זה. זה.
צפון אפריקה.
כן.
אה. אה. בית ספר טעון טיפוח.
כן.
אבל זה היה. ומשהו.
בית ספ. הרגשה לא. אה.
עבודה נהדרת. הייתה לי הרגשה מאוד טובה בבית הספר הזה.
הבית הספר. הבניין היה על שפת הים.
החול היה מתחת לחלון.
הגלים הגיעו עד לבניין.
ושם עבדתי עד. אה. ש. כמה שנים.
ואחר כך עבדתי בגבעתיים בבית ספר ברנר.
ומבית ספר ברנר.
ב-76'. עברתי ל. אה.
בדיוק כשאמרתי שלא יכולים כל הזמן לעבור דירות.
קראתי ביום שישי עיתון.
אמרתי בוא נראה מה. אה.
דירה ל. לקנות.
בית לקנות ב.
כן.
משהו. כסף שיש לנו.
והוא יצא בדיוק ל.
עזב את הצבא.
ואני קוראת בעיתון.
בית בזיכרון. 50 אלף ש.
לירות. וזה היה בדיוק הכסף מה שהיה לנו.
עוד באותו ערב אמרתי: "משה. אתה יודע מה?
בוא ניסע מחר.
ניקח את אימא שלי.
בוא ניסע לראות את הבית הזה".
וכך עשינו. נסענו לזיכרון וראינו את הבית הזה.
היה רק החדר הגדול.
המטבח והשירותים והחדר קטן הזה.
ואת כל היתר הוספתם?
זה לא היה. כן. הס.
הוספתם בהמשך הזמן.
הסלן. סלון לא היה.
מ-המ.
והחצר הייתה עם עשב עד מעל הראש.
אבל כל כך מצא חן בעינינו המיקום.
ואם את תראי אחר כך את החצר. השטח.
כן.
שעוד באותו יום הלכנו לבעל הבית וקנינו.
ומאז את פה?
ומאז. אה. עד סוף הק.
עד התחלת החופש הגדול.
הקבלן הב. קבלן.
זה היה סתם ערבי. ב.
פועל בניין שבנה את הב. את החדר הזה.
כן.
וגמר לנו עד ה-1 ליולי. ועברנו הנה.
תגידי לי בבקשה. אה. סוניה.
היום כשאת גמלאית.
יש לך איזה סדר יום קבוע?
יש לך דברים קבועים שאת עושה?
אממ. פחות או יותר.
מה? מה למשל?
אה. קודם כל. אה. הגינה הזאת.
אני ש. יש לי פרחים.
אני מש. משקה.
כן.
יש לי תמיד ח. היו לנו. אה.
היום לא אבל. אה.
יש לי חתולים שאני צריכה להאכיל.
מ-המ.
אני קוראת ה. בזמן האחרון אני לא קור.
בעברית? בעברית?
הייתי קוראת הרבה באנגלית.
אה-הא.
הס. ספרים.
‮ה-‭best seller‬ באנגלית.‬
כן.
וגם. אה. בעברית אני ב.
כן. כן. היה זמן שהייתי קוראת גם כן.
בזמן האחרון אני פחות קוראת.
אני שומעת. אוהבת לשמוע מוזיקה.
כן. איזה סוג של מוזיקה?
בעיקר. אה. מוזיקה קלאסית.
אבל גם הש. אני אוהבת את שירי ארץ ישראל לשמוע הרבה מאוד.
וגם. גם ש. אני חושבת שגם. אה.
‮‭beatles‬. אה. כ. כמה סוגים.‬
הא. כן.
כל מיני סוגים מודרניים.
כן.
כל מוזיקה טובה.
את אוהבת.
לא רועשת. לא ת. תופים מדי.
כן.
אבל. אה. כל סוגי המוזיקה למעשה.
את שומעת. והילדים גרים בקרבת מקום?
לא. הבן גר ברמת השרון.
אה. בנו גר ברמת השרון יש לו שם וילה גדולה ועובד בבורסה.
מ-המ.
והבת. עם שלו.
יש לו 3 בנים לבן.
והבת גרה בהרצליה. יש לה 2 בנות ובן.
והבת השלישית שלו גרה בפתח תקווה. קרוב לרמת השרון.
כן.
והבת שלי גרה ב.
אה. ב. בכפר סבא.
אז הם כולם באזור המרכז?
מרכז. זה הב.
כן.
בן אחד של ה.
הרווק. גר בכפר סבא.
הבת עם 3 בנים גרה בכפר סבא.
בן עם 2 בנים.
עם בן ובת.
והבת השלישית צריכה להיוולד.
גר בהוד השרון. זהו. לא.
כן.
לא גרים קרוב.
לא גרים קרוב.
אני ב.
וכאן יש לך. אהה. חברים שהתאקלמתם והכרתם?
אנחנו. היו לנו חברים.
טוב. מז. מראשוני זיכרון.
כן.
ו. שמ. היינו בחברות טובה מאוד.
והיינו מטיילים גם.
אה. בסביבה הרבה.
כן.
שהיה זמן שהיינו חורשים את כל הסביבה פה.
ו. אבל. אה. אחרי שמשה הלך.
אני. אה. כמעט ש.
לא. גם לא נשארו. אה. חלק הלך.
כן. סוניה. המון תודה.
אני. אה.
שהזמנת אותנו. ושיתפת אותנו במה שעבר עלייך ועל המשפחה.
שנה טובה.
גם לכם.
תודה רבה. ועכשיו אנחנו נצלם את התמונות המשפחתיות.
בסדר.
כל טוב.
[כך במקור] בבקשה.
זהו סבי שלמה בלחטובסקי.
אלה 2 בתים בפיוטרקוב.
שם גרה משפחת אבי לפני בואה לווינה.
בית אחד מגורים ובית אחד.
אה. אממ. בית דפוס.
זה עמוד ראשון. מאחד. אה.
המחזורים שהודפסו בבית הדפוס של הסבא בפולין.
בתמונה רואים את סבתי היקרה רוזה עם בנותיה.
בצד ימין למעלה אימי.
מתחתה סידוניה. לידה.
לצד הסבתא. אממ. גיזה.
מעל הראש של הסבתא בצד שמאל.
אממ. אה.
אדלה. ומתחתה ברוניה.
כל האח. 4 האחיות והסבתא נספו באושוויץ.
אימי בצעירותה. הוריי.
אחותי ואני. כשהייתי בת אחד.
12 אני חושבת.
או 11 או 12.
בת 13. באיטליה. לפני העלייה לארץ.
הוריי מאושרים אחד עם השני.
בארץ?
כן.
בארץ. בארץ?
בארץ. כן.
אחות אימי. חווה. שח.
התחתנה וגרה ברומניה ונספתה.
הבת של דודתי חווה.
אריקה. שנספתה בשואה.
בתמונה רואים את דודתי.
אה. גיזלה.
בצד שמאל בת דודתי חווה.
ובצד ימין אחותי רינה.
אה. דודתי נספתה וה.
בת דודתי הקטנה הצליחה לשרוד. כי.
כי הוסתרה על ידי גויה ועברה לדת הנוצרית.
בת דודתי סוניה. שעברה את אושוויץ והצליחה להישאר בחיים.
בת דודתי לילי. הבת של דלה.
אדלה שהוש. אה.
שנשלחה עם משלחת ילדים לאנגליה.
וכך ניצלה. נינים יש שם?
בבקשה.
כמה נינים יש שמה?
1. 2. 3.
5. אה.
אז נתחיל מה. בבקשה.
מה. מה?
אני רוצה להראות את החלון.
הבית בו גרנו.
רחוב גלזה גאסה 4.
ומהחלון הזה ראינו את המשאית
עם החיילים שבאו לאסוף את היהודים ברחוב.
שער. שער הכניסה לבית.
אני יושבת אחרי המלחמה עם העוזרת שלנו. מיצי.
נכדתי שרון. ו-5 נינים לפני הבית בגלזה גאסה 4.
פה. אה. אני עם כיתתי ריאלית ב'.
עם מחנכת הנהדרת עדה סירנה.
תמונה מתקופת הסמינר.
הנ.
מורה. אה. בכיתה. אה.
בבית ספר אז"ר בעג'מי ביפו.
בשנת שירות בקיבוץ דורות.
שאהבתי מאוד את עבודת האדמה שם.
בקיבוץ דורות בחברת הסוסים האהובים עליי.
תמונה מחתו. מהחתונה עם.
אה. אחותי רינה.
בחתונת בני דרור עם אהובתו לילי.
בחתונת ביתי נויה עם אהובה אלי.
חבר לשנים האחרונים.
האחרונות בחיי. משה לוי.
Testimony of Sonia (Belchatowski ) Levi, born in Vienna, Austria, 1926, regarding Nazism in Vienna Childhood in a wealthy, Zionist family; aliya of her father's brother to Eretz Israel in 1923; Anschluss; Kristallnacht riots in November 1938; abuse of Jews; the synagogue and businesses belonging to Jews are burned down; attempt to escape; capture by the Gestapo in Liechtenstein; release by means of bribes; second attempt to escape to Milan; help of the Jewish Agency with housing and food; transfer to Brindisi; aliya to Eretz Israel in 1939; arrival of her family about six months later; absorption and rehabilitation.
item Id
10624368
First Name
Sonia
Last Name
Levi
Maiden Name
Belchatowski
Date of Birth
1926
Place of Birth
Wien, Austria
Type of material
Testimony
Language
Hebrew
Record Group
O.3 - Testimonies Department of the Yad Vashem Archives
Date of Creation - earliest
09/09/2013
Date of Creation - latest
09/09/2013
Name of Submitter
לוי סוניה
Original
YES
Interview Location
ISRAEL
Connected to Item
O.3 - Testimonies gathered by Yad Vashem
Form of Testimony
Video
Dedication
Moshal Repository, Yad Vashem Archival Collection
The transcription of this testimony was made possible with the assistance of the Conference on Jewish Material Claims Against Germany, Supported by the Foundation Remembrance, Responsibility and Future (EVZ) and by the German Federal Ministry of Finance