Online Store Contact us About us
Yad Vashem logo

Testimony of Sara (maiden name: Asa) Zeide, born in 1934 in Sofia, Bulgaria, regarding her family's deportation to Kazanlik and to Ferdinand

Testimony
null
null
null
היום יום שלישי. כ. אה. כ"ז תשרי תשע"ד. 1 באוקטובר 2013.
שמי משה שיקלר. אני עורך ראיון מטעם יד ושם
עם גברת זיידה שרה. ילידת סופיה. בולגריה. 1934.
הראיון נערך בביתה ברמת גן. רחו. רחוב רש"י 5.
בראיונה תספר גברת זיידה על ילדותה בבית הוריה.
על החיים לפני המלחמה. על המ. אה.
משטר הפשיסטי. אה.
בעת המלחמה שבבולגריה.
על הגירוש ל. אה. קאזאנלוק ואחר כך לעיר פרדיננד ב-1943.
שם הייתה עד לשחרור על ידי הצבא האדום בספטמבר 44'.
לאחר המלחמה חזרו לביתם בסופיה.
עלתה לארץ ב-1949.
שלום. גברת זיידה.
שלום. בוקר טוב.
בוקר טוב.
גברת זיידה.
אנחנו נתחיל את השיחה בינינו על.
אהה. ראשית כל. על הילדות. על המשפחה.
מי הייתה המשפחה? ראשית.
אנא תאמרי. בבקשה.
את שמות הורייך. סבא וסבתא.
במידה. אה. שאת זוכרת.
שם אחותך. בבקשה. גברת זיידה.
אה. המשפחה שלנו כללה 4 נפשות.
אבי. ששמו ניסים.
ואימי. שמה אסתר.
אסא. נכון?
אסא. אסא. לבית אסא. כן.
אהה. אחותי. אה.
הייתה לי אחות קטנה ממני ב-6 שנים. ושמה ויולטה.
אממ. החיים לפני המלחמה.
את זוכרת גם של סבא וסבתא שלך?
אהה. כן.
משני הצדדים?
כן. ההורים של האימא שלי ק. ה.
הסבא קראו לו אפרים ו.
והאימא וידה ח.
אה. חיה. וידה. חיה. כן.
שם משפחה?
שם משפחה. אהה. אברמוב. אברמוב.
אהה. ההורים של. אה.
אבא שלי. הסבא.
הוא היה יליד טורקיה.
קוראים לו יעקב.
ו. והסבתא.
ילידת ס. בולגריה.
קראו לה כדונה. כדונה.
אהה. עכשיו. אה.
ספרי על. אהה. הבית. איפה גרתם?
אה. מה את זוכרת שאת ראית מנוף הבית?
כל מה שקשור עם החוויות הילדות שלך.
כן. אנחנו גרנו בשכונה לא יהודית.
אבא שלי תמיד אהב להיות ככה מחוץ לעיר.
זאת אומרת יותר רחוק מסופיה.
ושמה כשהם התארסו.
אה. עם עוד 20 משפחות. בנו בתים.
אהה. בודדים.
כל אחד בנה בית. 20 משפחות.
וזה דווקא היו מעו.
משפחות מעורבות. גם גויים וגם יהודים.
היו 10 משפחות יהודיות ו-10 משפחות.
כן.
כן. אז הבית היה בודד עם גינה.
אהה. דווקא זה מעניין שהם בנו את הבתים. אחד בחוץ.
הגינה בפנים. אחד בפנים.
הגינה בחוץ. ככה זה היה מאוד. מאוד יפה.
הבית שלנו היה בחוץ עם גינה ב. בחצר.
אהה. החיים בבולגריה היו לפני המלחמה מאוד טובים.
אבא שלי. מילדותו.
הוא היה סוחר והיה.
הייתה לנו גנו.
חנות גלנטריה בסופיה. במרכז סופיה.
והיינו משפחה במעמד בינוני.
זאת אומרת לא עניים ולא עשירים. אהה.
כי בבולגריה היו מאוד עשירים
וגם בשכונות היהודיות מאוד עניות. אז היה.
כן. כמו ב. כמעט בכל.
אה. קהילה יהודית. זה. זאת הפרופורציה.
כן. אז אנחנו לא כל כך התערבנו עם הקהילה היהודית.
אבל למרות הכול ההורים שלי שמרו
שבת והלכו בחגים לבית הכנסת הגדול בסופיה.
אהה. סבא שלי מצד אבא.
הוא היה גבאי בית הכנסת.
והוא היה גם שוחט וגבאי.
אבל הוא היה מאוד ליברלי.
אה. להם היו. אה. 9 ילדים.
אז מה שקרה שבילד האחרון.
כשאבא שלי נולד.
הוא היה.
לא. האח שלו נולד.
היה הקטן. הוא היה הלפני האחרון.
האימא נפטרה והוא נשאר אלמן עם 5 ילדים.
ובת גדולה ו-4 בנים.
אז. אהה. כנראה שהיה איזה שידוך שמה.
אני. בזמנו אני לא יודעת.
אהה. שידכו לו את הסבא שלי.
שהוא בא מטורקיה לבולגריה.
הוא בא לעיר קאזאנלק.
ושמה שידכו לו איזה בחורה צעירה בת 21 מעיר חאסקובו.
זה צד יותר למעלה מ. בבולגריה.
והם התחתנו והם. היא הולידה.
ומה שמעניין שאמרו לה שיש לו רק 2 ילדים קטנים.
אז אבא שלי היה בן 3 והקטנצ'יק היה בן שנה. הבדל של שנתיים.
ה-3 הגדולים הלכו לסבתא.
ובמשך הש. הזמן הם חזרו הביתה ופתאום ראו 5 ילדים.
אישה צעירה גידלה 5 ילדים.
היא הייתה אישה ממש משכילה ונהדרת.
אני היה לי הרבה שיחות איתה אחרי המלחמה.
אהה. ומצד אימא שלי המשפחה הייתה מאוד גדולה.
הם גרו בעיר.
אה. 60 קילומטר מסופיה.
זה הייתה עיר סמוקוב.
והיו 4 אחים ו-4 אחיות.
ה. האימא כמובן. הסבתא. הייתה בבית.
בקושי הספיקה לאפות כל כך הרבה לחם.
פעם אפו לחם בבית.
והסבא היה סוחר.
נוסע בכפרים עם עגלה וסח.
ל. להביא סחורות.
הגויים היו קונים סחורות. הם לא היו באים.
סחורות.
סחורות.
לא מזון אלא?
לא. לא מזון. לא מזון.
כן.
הכול מה שצריך לבית.
הם לא. ה. אה. הכפר.
כפריים הם לא ידעו ללכת לעיר הגדולה לקנות.
התחבורה לא הייתה כל כך.
אז היו מסתובבים סוחרים עם עגלות בתוך הזה.
ומעניין שהסבא שלי לא יכול היה לבד.
וכל פעם היה לוקח ילד אחד לעזור לו.
"היום אתה לא תלך לבית ספר".
אמר לו. "לא. שום דבר".
"לא יקרה כלום".
"לא יקרה כלום. התורה ממשה". ככה.
יש מילה בספרדית שהם היו אומרים: "אה. ל.
אתה לא תלמד התורה ממשה עכשיו.
ביום הזה שלא תהיה".
ו. וככה התפרנסו מאוד מאוד בצניעות. מאוד בצניעות.
ובאיזשהו תקופה כל המשפחה.
זאת אומרת הבנים התחילו לעזוב. להתחתן. עברו לסופיה.
רק בת אחת נשארה שמה.
הגדולה שהתחתנה. במקום.
בקאזאנלוק?
לא. לא. קאזאנלק זה מצד אבא שלי.
כן. אה. אם כך כן.
לסמוקוב. זה ס. מקום. זה לא רחוק מסופיה.
כן.
הבנים עברו לסופיה.
אהה. כל אחד למד קצת בבית ספר.
אה. אממ. מקצועי.
מקצועי. והסתדרו.
התחתנו. כל אחד עם ילדים.
ואימא שלי עם אחותה גם כן עברו לסו.
זאת אומרת כל המשפחה עברה לסופיה.
והיה להם שמה בית.
אה. זאת אומרת לא בודד.
אה. בית. אה. קומות. כן.
ובמקרה שם היה חדר פנוי.
כי היה. ה. היו. נשארו.
נשארו בסך הכול. אהה. 4 ילדים קטנים.
שהם היו הכי קטנים.
אז אבא שלי שכר חדר אצלם.
אז ככה ההורים שלי הכירו ביניהם והתחתנו.
אז. אהה. אז אנחנו מהתחלה גרנו בסופיה.
זאת אומרת הם גרו אחרי שהם התארסו גם תקופת מה.
ואחר כך התחילו לבנות את הבית.
בפרברי סופיה.
בפרברים. בפרב.
שם היו הווילות. שם היה יותר. זה.
כן.
והיה לנו מצב טוב מאוד.
הייתה לנו עוזרת. בחורה מהכפר.
שהייתה גרה אצלנו בבית עד המלחמה.
וכמובן שב-1943.
אנחנו נגיע.
כן.
תראי.
ת. אני. אז זהו זה.
אז עכשיו. אהה.
אחותי. אה. היא 6 שנים צעירה ממני.
היא כמעט ולא כל כך זכרה כשהגענו ארצה.
אני בעצם זוכרת מצוין.
אני הייתי כבר בתיכון. ואני למדתי.
גברת זיידה. תאמרי לי.
אם אני אשאל אותך.
כן.
מאיזה גיל את חושבת שהזיכרון שלך.
אה. ככה בהיר?
שאת יכולה לספר ממש מזיכרונך?
ממש.
בגיל איזה?
מגיל 9. אה. אה. עוד לפני זה אפילו. יכולה. מבית ספר.
לא בגיל 4. 5?
לא. לא. כן.
את לא זוכרת? מגיל 4?
כן. ודאי. אני זוכרת. אה. ודאי. אני זוכרת.
אז זהו שהז. הזיכרון שלך.
כן. אז נו. זוכרת הכול. אהה.
כן.
אה. אני הלכתי לגן ילדים.
אממ. אם כך. בואי.
בואי נשחזר את החוויות שלך מהגיל הזה שמתחיל הזיכרון שלך.
את כבר זוכרת את הבית שההורים בנו. נכון?
כן.
בפרבר של סופיה.
כן.
בערך כמה חדרים היו ב. באותו בית?
אהה. היה לנו.
היו שמה חדרים כפולים עם פורטל זה היה נקרא. שנפתח.
עם מחיצה.
מחיצה. אז היה סלון.
כשפתחו אז פתחו עוד חדר.
והיה עוד חדר בשביל אחותי ואני.
חדר שינה. והיה הול.
למעשה ההול היה. ומטבח. וכניסה.
זה היה כניסה עם חלונות וקצת מרוהט.
אחר כך היה ההול.
שזה היה שולחן גדול למעשה שמה.
‮שם היה ה-‭living room‬.‬
ה. הזה שישבנו יום יום.
כן. בבית באותם השנים היה חשמל?
ח. חשמל היה. אבל לא היה מים.
מים. מחוץ. הייתה באר?
היה לנו. לא.
הייתה באר בחוץ. והיו מים לשתייה על יד הבית.
בפינה של הרחוב. והמים האלו היו באים לבית.
עם הפומפ. כזה היה.
כן.
כזה שמשמה היו לוקחים את המים.
עכשיו. אה. אה.
להשקות או לזה זה היה מהבאר. זה היה מה.
זה גם היה בשביל אבטיחים להכניס בתוך המים.
זה אני לא יכולה לשכוח.
עם דלי הם היו מכניסים לקרר את האבט.
אבטיח והיו מוציאים אותו מהבאר.
כן.
אה. אני הלכתי ל. ל. לגן. אה. בולגרי איזה שנה.
והיות ואבא שלי כשהיה צעיר הוא הסתכסך עם אבא שלו.
בגיל 17 נסע לפריז. היה שמה 3 שנים וכש.
והוא קצת דיבר צרפתית.
והוא אמר: "שתהיי גדולה את תלמדי בקולג' הצרפתי".
כן. רציתי לשאול אותך.
וזה קשור עוד מעט עם השיחה שלנו.
מה הייתה שפת האם בבית?
ה. שפת האם בבית היית. הייתה בולגרית.
כן.
אבל ההורים דיברו ספרדית ספניולית ביניהם.
כן.
ו. ולפעמים היו שוכחים.
אז הם היו פונים אלינו גם ב. בספרדית.
אבל אנחנו תמיד ענינו בבולגרית.
זה לא. אף פעם.
כן.
לא. לא דיברנו או זה.
אבל הם ביניהם דיברו ספרדית.
תראי. את ח.
חיית גם בסביבה של בולגרים?
כן. לי היו שמה. ה. הלכנו. חיינו עם.
רציתי לדעת ב. מאיזה גיל כבר
את ידעת שאת שונה. שאת יהודייה?
כן. אני.
ההורים הסבירו לך.
איך זה פשוט קרה לך שאת.
אהה. ידעת שאת מסוג אחר?
בוודאי. אנחנו גרנו עם השכנים שלנו.
קודם כל אלו שבנו את הבתים.
היינו. אה. אימא שלי הגיעה.
אהה. הבית הראשון. הגוי.
היה שמה מכולת ומאפיה וזה.
כשאימא שלי הגיעה לשמה קראו לה ה. הכלה.
ע. עד שעזבנו היא הייתה הכלה.
כי בדיוק התחתנה ובאה לבית החדש.
אנחנו חיינו עם הגויים. ה.
לי היו חברות שלא היה הבדל בינינו.
ישנתי אצלם. ישנו אצלנו.
אבל איך נודע לך.
והרי ידענו שאנחנו מדברים עוד שפה.
שדיברנו עוד שפה. זה מה שידענו.
כי. אני אגיד לך מה.
אהה. יהיו שמה. אהה. אה. יהודים. אה.
מ. גם אשכנזים וגם ספרדים.
הם גם דיברו. גם דיברו יידיש.
אז היה לנו רוזנברג. הופמן. וילמץ.
אני זוכרת כל השכנים שלנו. שהם דיברו.
הם הגיעו לסופיה?
זהו. וידענו שיש. אהה. יש גם. אה.
גם ספרדים וגם אשכנזים.
זה ידעתי מגיל צעיר בכלל.
אבל בינינו אז דיברנו.
[כך במקור] גברת זיידה.
אולי את יודעת.
המשפחות האלה האש.
האשכנזיות שאת ציינת.
איך הם הגיעו ל.
לבולגריה. לסופיה ומתי?
יש לך איזה מידע על זה?
לא. אין לי.
ידיעה? לא?
לא. אין לי מושג.
כן. כן. אז בואי.
אני רק יכולה לשער ש.
כי מעניין בדבר שהנשים היו ממוצא ספרדי.
זאת אומרת לא אשכנזים.
זה רק הגברים היו.
רק משפחה אחת הגיעה מברלין. רוטהולץ.
אני זוכרת אותה מצוין.
זה היו אנשים קצת יותר מבוגרים בלי ילדים.
אז רק הם היו ממש.
אה. יקים. איך שאומרים.
כן.
ה. היתר התחתנו פה עם נשים.
איך הם הגיעו הגברים? אין לי מושג.
לא. לא יודעת?
לא.
תראי. אממ.
את גם. אהה.
סיפרת שאתם הייתם שומרים שבת.
הולכים לבית הכנסת ב. אה. חגים. אה.
אז את כן ידעת על היהדות גם מ.
מגיל. אה. קטן מאוד?
בוודאי. אני הייתי גם בתנועת. בתנועת.
כן. אנחנו נגיע גם לזה.
בוודאי.
אז את כן ידעת שאת לא כמו הנוצרים.
נכון.
הנ. נוצרים הלכו לכנסייה.
כן.
עכשיו. בקשר. אהה. לחגים.
את בזמנו. בפסח. לדוגמה.
אוקיי.
מה ידעתם לעומת מה שאת יודעת היום על פסח?
כן. אה. דווקא בפסח חגגנו מאוד יפה.
עשינו סדר.
כן.
עם השכנים שלנו היהודים שג. גרו בשכונה.
תמיד כמה משפחות היינו עושים
סדר ולא זכור לי בזמנו את המצות.
זהו.
היו עושים לחם כזה מיוחד.
שזה אמרו שזה במקום מצות.
כן.
פיתות כאלו. אני זוכרת בזמנו. וחגגנו כל שנה.
אהה. חגים אחרים ממש לא זכור לי כל כך שחגגו. ה.
כן. למשל את אומרת שערכתם סדר.
כן.
אז הסדר אנ. דיברתם ביניכם. א. אני מניח בולגרית.
כן. כן.
אבל הס. הספר ממנו הקראתם.
כן.
הוא היה באותיות בולגריות או שספר כמו שאנחנו מקריאים?
לא. לא. היה ספר גם בעברית וגם בבולגרית.
הם קראו בבולגרית.
כן.
היה הספר דו לשוני.
כן.
הספרים שמה. כי לא. אף אחד לא ידע לקרוא עברית.
כשהיית קצת ילדה יותר גדולה.
ה. הזדמן לך להיות בבית הכנסת. כן?
כן. ודאי.
כן?
כן.
אז איך ש. נערכה התפילה שם?
לא. לא. לא זכור לי.
אז זה כבר זה.
הדברים האלו זה לא. זה לא היה.
הילדים לא היו מעניינים. לא.
ההורים הלכו. אז הכ.
הלכנו. בינתיים אנחנו היינו בחוץ.
כן. זה לא זכור לך?
לא.
לא.
לא זכור לי בכלל.
כשרות הייתה?
אצלנו בבית לא.
לא.
לא הייתה כשרות. רק שמרו שבת.
כן.
אימא שלי אמרה: "בשבת לא עושים שום דבר. כלום".
כן.
זהו. הכי מ. זה ה.
מראש השנה?
יום כיפור?
לא ז. זכור לך דברים?
כן. ביום כיפור כן.
ביום כיפור הם צמו.
ביום כיפור הם צמו.
אהה. אנחנו הילדים צמנו רק בזמן המלחמה.
שנה אחד צמתי.
כן.
אני זוכרת בגיל 10. זהו.
אה. אבל ההורים צמו ב.
ביום כיפור ו. ופה לא צמו. בארץ לא צמו.
אהה. חגים כמו. שקשורים גם עם ילדים.
למשל חנוכה. פורים. את זוכרת מה. מהחגים האלה?
כן. בחנוכה. כן. אהה. אה. אני זוכרת.
אנחנו. אנחנו בדרך כלל לא.
לא כל כך הדלקנו נרות חנוכה.
אבל היה לי דוד מאוד. אהה.
הוא היה. אה. קצת דתי שגרו.
ואנחנו כל שנה היו.
היינו הולכים שמה להדליק נר של חנוכה ו.
ושמה הדליקו כל יום.
חנוכה הייתה ו. אה.
אבל אנחנו בבית אצלנו לא הדליקו. לא הדלקנו.
כן.
לא הדלקנו.
בפורים את זוכרת ילדים היו מתחפשים?
לא.
לא.
דווקא אנחנו לא התחפשנו.
אנחנו דווקא חגגנו את החג הבולגרי שיש באותו
זמן גם כן כמו פורים.
כן.
אבל לא. אנחנו לא חגגנו.
אה. את הדברים האלו דיברנו קצת בתנועה.
אבל לא ה. בבית אצלנו לא חגגו.
לא חגגנו. לא.
תגידי. אה. מה את זוכ.
להורים שלך היו חברים שהיו באים להתארח אצלכם?
כן. ודאי.
אלו היו יהודים או גם. אה.
כן. לא. לא רק יהודים.
רק יהודים?
רק יהודים. היו.
הזדמן לך.
המון חברים היו.
הזדמן לך אולי לשמוע שיחות אז בין.
מה היה. מה היו הנושאים שדיברו בבית?
האם את שמעת אי פעם שעלה לדוגמה הנושא ארץ ישראל ב.
בשיחות בין חברים או בבית?
אה. לא.
לא.
לא. חברים היו באים.
לפני המלחמה היו באים.
משחקים קלפים ומשוחחים.
כן.
זה הכול מה שהיה.
א. אחרי המלחמה זה כבר היה משהו אחר.
היה משהו אחר. כן.
אז. אממ. ראשית את הלכת בגן.
כן.
היה גם שמה. ידוע לך. היה גם גן של י.
אה. רק ילדים יהודים?
לא.
לא היה?
בשכונה אצלנו הייתה שכונה מעורבת.
מעורבת?
היו. בשכונה היהודית בסופיה היה גן.
היה בית ספר יהודי עד בית ספר יסודי.
והיה. והיה גן יהודי.
זהו. אחרי בית ספר יסודי כולם הלכו לגימנסיה.
אבל ה. היה. רק בשכונה הזאתי היה.
כן.
בכל סופיה לא היה. שכונה יהודית.
את. את. אהה. למדת ב.
אהה. בית ספר בולגרי?
לא. אני לא למדתי.
אני התחלתי את הכיתה א' בבית ספר צרפתי.
כן.
אצל האחיות זה היה נ. נקרא קולג'.
כן. ושפת ה.
שפת ה.
ההוראה מה הייתה?
שפת ההוראה הייתה צרפתית.
וכמו כאן. אהה.
למדנו בולגרית. ככה שעתיים ביום.
זאת. אהה. בולגרית הייתה.
שפה שנייה.
שפה המש. המשנה?
שפה שנייה. כן.
כן.
כן. ואחרי המלחמה למדנו גם רוסית.
כן. אז את גם דוברת. אהה. את זוכרת צרפתית גם כן?
בוודאי. ודאי. אני זוכרת צרפתית. אני זוכרת רוסית.
אז מי היו התלמידים.
כן. התל.
בבית ספר צרפתי?
זה מעניין שרוב התלמידים.
שלושת רבעי מהתלמידים היו יהודים.
כי ליהודים היה כסף. הבית ספר.
כן. זה היה. זה היה בית ספר פרטי?
בית ספר פרטי.
או ממלכתי?
סן ז'וסף זה היה נקרא. קולג' סן ז'וסף.
היה רק בנות ובנים. זה היה.
מעורב?
נפרד. לא. לא מעורב.
היה קולג' לבנים.
אה.
והיה קולג'. אנחנו למדנו רק בנות.
כן. כן.
אה. לא היה. רק בנות אצל האחיות.
אהה. ו. אז.
היה זה. איזשהו קשר עם הכ. אה. כנסייה?
אה. אה. לא.
לא היה?
לא הייתה קשר. אבל היה.
הייתה כנסייה קטנה ככה של האחיות.
זו הייתה פנימי. יש.
היו ילדים שם בפנימייה גם כן.
אנחנו היינו באים לבית ספר בחוץ.
אבל בס. זאת.
אבל להם הייתה כניס. אהה.
זאת אומרת זה כן קתו.
חדר כזה. חדר כזה.
אז ה.
קתולים. ודאי.
כן. זה כן היה קשור עם הכנסייה.
כן. כן. כן. כן.
והמורות היו. אהה.
אחיות מה. מהמנזר?
נכון. נכון.
כן.
אבל שמה לא היה מנזר.
שם היה בית ספר. אתה מבין?
כן. אבל.
אבל להם היה כנסייה קטנה. כן.
כנסייה. כן. הם באו מה.
כן. כן.
היו. אממ. היו גם מורים גברים?
לא. אין.
לא.
לא. הגברים זה אצל הגברים.
רק ה. רק ה. אהה. אחיות מה. מהכנסייה?
כן. רק כנסייה. כן.
רק אחיות מהכנסייה והם. אהה.
אז. למשל בתוכנית הלימודים. אהה.
הכל היה בצרפתית.
כן. אבל מבוסס על ערכים דתיים נוצרים?
לא.
לא? לא?
לא. בכלל לא. למדנו. אה. היסטוריה.
גאוגרפיה. כל עוד זה.
כן. לא. ברור.
בצרפתית. לא.
כן. אני אומר אבל.
היות וזה היה בית ספר שיש לו שייכות לכנסייה.
אז. כן.
אז אני שואל אם כך.
לא. היות וה. זה קתולים. אז הם. ל.
למדנו קצת ה. הברית החדשה.
כן. הנה.
למדנו הברית החדשה. אני זוכרת. אה.
כמו בתנ"ך. זה מתחיל כמו בתנ"ך.
כן. אבל. אה. זה.
למעשה התחלתי ללמוד שמה את ה. התחיל.
זה דבר שונה.
תחילה של כן. כן.
את כבר ציינת ששלושת רבעי מהתלמידים.
כן.
היו יהודים.
כן.
אז. אהה. מן הסתם גם היה.
אה. שיעור דת יהודי ב [משובש].
לא. לא היה שיעור דת יהו. מה שקרה.
שיעור דת אני מתכוון.
לא. לא. שאנחנו היינו נכנסים לכיתה הייתה תפילה.
וכל הגויים היו מצטלבים וליהודים הרשו לא להצטלב.
ואנחנו רק אמרנו תפילה בלי להצטלב.
כולם ככה. כש.
כשנכנסים. כשהמורה נכנס.
קודם כל אומרים תפילה.
אמרנו את התפילה.
אבל לא. לא הצטלבנו.
כן.
זה מה ש. מה שהיה.
בכל שי. בכל. בכל תחילת יום.
כן.
התפילה הייתה בכל תחילת יום.
ה. הם. אה. שמה היו לימודים מאוד רציניים.
אין דבר כזה שלא עושים שיעורים או שלא יודעים.
אה. היה לה מקל תמיד. ה. הזה. צ'אק.
המורה?
המ. בטח. היו מאוד.
אתה היית חייב ללמוד.
זה היה משהו מאוד. זה.
תראי. אהה.
זה מאוד. מאוד רציניים.
חייב ללמוד אבל זה כישור. אה. יש ילדים.
בסדר.
יותר כישרוניים. בעלי יכולת.
נכון. נכון. אבל לא.
יש ילדים פחות כישרוניים.
אבל אף אחד. כן א.
עם יכולת יותר נמוכה. זה לא דבר ש.
כן. אבל אף אחד לא חשב לא לעשות שיעורים או משהו.
שוויון מלא. בבקשה?
אף אחד לא חשב לא לעשות שיעורים או משהו עוד.
למ. מה שהיו אומרים.
היו. זה קודש.
כן.
זה. אה. לא מתפלסים ולא מדברים בכיתה.
אין. אין דיבור בכיתה בכלל.
אין דבר כ. לא היה דבר כזה.
למשל ביום כיפור.
כן.
האם אפשרו לכם לא לבוא?
כן. כן. ביום כיפור אפשרו לנו לא לבוא. כן. זה כן.
כן. הם היו בסדר. כן. יום כיפור.
אבל יתר החגים כן באנו.
רק ביום כיפור.
שם את סיימת את.
אהה. בית הספר העממי?
כן. נכון.
ה. המקביל.
כן.
ואחרי זה איפה למדת?
זאת אומרת היה בית ספר עממי.
אבל חלק היה לפני המלחמה וחלק אחרי המלחמה.
אה. כן. היה באמצע. כן.
חזרנו אחרי המלחמה. כן.
כן.
כן. בוודאי.
אז את הספקת ללמוד בבית ספר.
אה. עממי בחלקו.
ו. כן.
עד. עד לגירוש.
כן. בדיוק.
כן.
תאמרי לי. אהה. גברת. אה. זיידה.
את רצית לומר שהיית בתנועה הציונית.
כן.
מתי זה היה? לפני.
אה. לפני. לא. לפני המלחמה?
לא לפני המלחמה.
זה אחרי.
לפני המלחמה היינו מאוד צעירות.
האם את י. את י. יודעת בדיעבד האם לפני המלחמה. בסופיה.
האם. אממ. היו. אהה. תנועות נוער ציוניות שונות.
לא יודע. אם בית"ר.
כן.
בני עקיבא. שומר הצעיר?
נכון. נכון.
מהמגוון. ידוע לך ה.
הי. אה. היו תנועות כאלה?
כן. ודאי. היו תנועות.
היה השומר הצעיר. החלוץ הצעיר.
כן.
אהה. מכבי.
אימא שלי הייתה במכבי ו.
עוד איזה תנועה? לא. לא זכור לי.
כן.
לא זכור לי.
אז כן היו.
כן.
זה את יודעת בדיעבד מההורים?
כן. כן. כן.
ידעתי ואנחנו אחרי המלחמה.
אחרי כבר גיל 10 אני הצטרפתי לתנועה.
כן.
כן.
תראי. ידוע לך משהו שאת
יכולה לספר על הקהילה היהודית בסופיה?
כן. הקהילה היהודית בסופיה הייתה קהילה מאוד קטנה.
לא היו הרבה יהודים בסופיה.
זאת אומרת בסופיה היו. בסך הכל בבולגר.
להער. להערכתך.
כן. בבולגריה היו.
על. על. על כמה מדובר?
מספר קטן?
מה הוא. בערך?
אני חושבת ש-30 אלף היו בסופיה ועוד
20 אלף היו בערים האחרות. כי כל הערים.
כן. 30 אלף יהודים בכל זאת. אולי.
זה הרבה.
אולי. זה לא מספר קטן.
כן.
אולי מספר קטן ביחס לאוכלוס. לאוכלוסייה הכללית.
לא. האוכלוסייה הכללית בבולגריה הייתה של 7 מיליון.
לא.
לא הייתה כל כך.
לא. אני מתכוון בסופיה.
אה. בסופיה. אני לא יודעת כמה הייתה סופיה. לא יודעת.
כן. זהו. אז. אה. 30. אה.
אלף יהודים זאת קהילה מאוד מכובדת.
אולי בסופיה היו 250 אלף.
אני לא. לא יודעת. לא יודעת בדיוק.
אז. אהה. תגידי.
אבל מה? היו.
אז היו מוסדות יהודים?
היו מוסדות יהודים.
היה.
היה בית עם יהודי.
שכל היהודים היו באים לשמה
וכל האינפורמציה היו מקבלים מבית העם.
זה היה בכניסה ל. אהה.
לשכונה היהודית. עד היום הזה הבניין הזה נמצא. ו.
האם ידוע לך. היה רב?
הי. היה שוחט?
הכול. אז אבא שלי היה גבאי ושוחט.
כן.
גבאי ושוחט.
כן.
והייתה. היו 2 בתי כנסת.
בית כנסת האשכנזי ובית כנסת הספרדי.
אז. כמעט ולא היו אשכנזים. אמרת.
היו. היו הרבה אשכנזים.
היה בית כנסת מאוד מפואר.
אומרים שהבית כנסת היה היום.
אני לא הייתי בבולגריה ולא ראיתי את הבית כנסת. הורי.
כנראה שהורידו אותו.
רק הבית כנסת הגדול קיים היום ושיפצו אותו.
של מה? של. של ספרדים?
כן. כן.
כן.
אה. היה שמה בית כנסת מאוד יפה. אומרים שב.
הצורתו הוא כמו בהונגריה היה שמה.
אני לא הבנתי אז שום דבר.
כן.
אבל היה יפה. היה יפה.
כן.
והייתה קהילה די גדולה שהיו באים.
את האמת להגיד לך לא היו באים כל יום.
כן.
היו באים בסוף שבוע לשבת. זהו.
ובחגים.
ובחגים. זהו.
‮כן. את. אממ. אה. אומרת שזה ה-‭copy‬ ה.‬
היה מ. אממ. בית הכנסת בבודפשט?
כן. כן. כן.
מהבית הכנסת בבודפשט.
מפואר. יפה.
הרי הוא השני בגודלו.
כן.
אה. ב. בעולם. איזה בית כנסת. 3.000 מקומות.
המון. היינו שמה בשבת וזה היה באמת מרשים.
טוב. יש בהונגריה עוד 80 אלף יהודים.
זה יותר מה שהיה בכל בולגריה.
תאמרי לי. אז. אהה.
לפני המלחמה. האם את הרגשת אנטישמיות?
לא. לא הרגשנו שום אנטישמיות. שום.
היה לנו שכנים ואנשים שאבא שלי עבד בחנות וזה.
אין. לא הייתה אנטישמיות בכלל.
ה. בכלל הייתה התפעלות מאוד גדולה.
אני מדברת אחרי שהיהודים עזבו ועלו לארץ.
זה היה בשבילם טראומה. כי.
כי תמיד הם אמרו: "אנחנו חיים כל כך טוב ביחד". אז.
אהה. הם התפלאו.
אבל לפני המלחמה לא היה.
לא. הרבה שנים גרנו ביחד ובכלל לא.
לא שמענו משהו ש.
שקראו "יהודי" או ש.
כלום. לא.
לא ברחוב ולא בזה.
זה התחיל ה.
העניין התחיל רק.
אהה. כשהוציאו את החוקים נגד היהודים.
וזה היה מתי?
ב. ב-10 למרץ 1943 התאספה שמה.
אלו שהיו קרובים לגרמנים ש. היה שמה.
אממ. מישהו שהיה.
ששלחו אותו מגרמניה והוא עם. הזה.
לא יכולים לשכוח את השם של אלכסנדר בלב.
לענייני יהודים הוא היה.
והם שמה קבעו את כל ה. הגניז. גניזות.
כן. הוא היה גרמני שהגיע לבולגריה.
לא. לא. הוא היה בולגרי. אב.
כן. לא. אבל ה. השיתוף ה. אה. הפעולה.
כן. שלחו.
עוד היה בין בולגריה והגרמנים.
כן.
היה עוד לפני הגירוש שלכם.
נכון.
לפני 43'.
נכון. והם שמה.
המלחמה פרצה ב-1 לספטמבר 39'.
39'. נכ.
ולאחר מכן כבר. אהה. אה. החוקים הגזעניים. אהה.
בבולגריה עוד לא היה.
אז עוד היה ב. בזמן שהיטלר עלה ב. לשלטון ב-1933.
33'. כן.
אבל אצלכם מתי בכל זאת.
באיזה שנים כבר התחלתם.
אה. להרגיש את האנטישמיות?
כש ה. כשהגרמנים נכנסו לבולגריה.
זה היה הרבה יותר מאוחר.
כן.
זה 42'. 43'.
אבל הייתה. הייתה ממשלה פשיסטית בהונגריה?
לא.
ברומ. אה. בבולגריה.
לא. לא הייתה. הייתה. אהה. המח. המ.
הממשלה התחלפה ברגע שהכריזו על מלחמה וכרו חוזה עם גרמניה.
נכון. [משובש].
בוודאי. בוודאי.
אחרי המלחמ. אחרי.
כן.
פרוץ המלחמה אנחנו מדברים.
אז. אה. אז התארגנו קבוצות נוער פשיסטיות.
ברניצי קראו לו. זה.
דברים כאלו לא שוכחים אפילו מגיל 4 אפשר לזכור.
כן.
שהם היו אומרים.
אה. לפ. שמענו את זה.
אבל אנחנו לא האמנו שיהיה משהו.
גירוש כזה שהוא. בכלל.
אבל היינו שומעים ברחובות
"כל היהודים לפלשתינה". אתה יודע.
היו צועקים. קומץ של אנשים.
אבל העם התנגד להם.
העם לא היה בעדם.
העם מאוד התנגד ל.
לקבוצות האלו של. אהה. של נוער שהתארגן.
כן.
ועד שהוציאו את החוקים נגד היהודים.
אז זה.
זה כבר קרה ב-43'.
כן. עוד בארבעים.
קצת לפני זה.
אהה. התחילו.
התחילו להוציא צווים.
היו חוקים ש.
צווים לגברים מגיל 18 לצאת למחנות עבודה. כפייה.
כן.
אהה. כבישים.
זה כבר ב-42'?
כן. עוד מ-42'.
זה המשיך עד שהוציאו את כל הזה. קודם.
כן.
קודם היו. היו מוציאים. אחר כך.
אהה. אני זוכרת שהיה.
יום אחד אספו את כל האנשים של הבית הכנסת הזקנים.
הסבא שלי היה באמצע.
והוציאו אותם. הוציאו אותם לעיירה שמה.
היו שמה איזה כמה חודשים כלואים שמה ואחר כך שחררו אותם.
זה היה עוד ב-42'?
כן. ארבעי. סוף 42' שהתחילו כבר כל הזה.
לפני שהוציאו את כל החוקים.
את היית אומרת שאפשר להבדיל בין ה.
אהה. חוקים האנטישמים לבין התנהגות של העם הבולגרי?
כן. היה. התחילו.
בזמן המלחמה.
היו כל מיני שמועות שבאירופה מוציאים את האנשים. אהה.
ל. לגטאות ואחר כך שמענו.
שמענו על גטו ורשה. שמענו.
לא יודעת איך שמעו.
אבל בכל זאת ידעו. ואז.
אהה. גם הבולגרים התקוממו וג.
היו צועקים שכולם נצא.
אז. אז התחילו לאסוף כל מיני קבוצות.
להגלות אותם. אבל ככה שחררו אותם.
למעשה העם לא נתן.
למשל. לפני הגירוש.
לפני הגירוש את סיפרת שלכם הייתה חנות במרכז סופיה.
נכון. כן.
לגלנטריה.
כן.
האם עד ה.
עד לגירוש החנות הייתה פתוחה?
פתוחה. פתוחה.
עד 42'.
עד 43' שהוציאו את החוקים נגד יהודים והיו הרבה.
ואז. אהה.
סגרו לנו את החנות.
אין. לא נתנו ליהודים.
מתי זה היה?
זה היה. אהה. לפ. ב.
הגירוש היה בערך באיזה חודש?
ה. ה. אותנו ל. לקחו במאי.
במאי.
חודש מאי. אבל ה.
כלומר.
אבל במשך ארבעים. אה.
בשנת 43' יצאו כל החוקים.
כן.
אז ה. זה. הגירוש שלנו היה הסוף.
לפני זה היו שסגרו את החנויות.
שלקחו את הגברים.
זהו.
למחנות. הי.
נשארו רק נשים וילדים.
ואחר כך היו.
בואי נעשה סדר. את ה. ה.
הגזרות נגד היהודים כבר היו ב 42'.
סוף 42' תחילת 43'.
43'.
ב-43' היו כל הגזרות.
כן.
אבל בארבעי. סוף 42' התחילו כבר ל.
ב. בהדרגה.
כן.
אז הגזרות כללו מה?
הגזרות.
הג. את אומרת. את אמרת של סגירת החנויות.
סגירת החנויות.
היהודיות.
כן.
החרימו את ה. את ה.
החרימו.
רכוש?
החרימו. החרימו.
החרמת רכוש הייתה. ו.
כן. כן. אחר כך היו.
היו הגבלות תנועה?
ה. ה. כן. עוד מעט.
קודם כל היינו צריכים להביא את המקלטי רדיו.
כן.
ואבא שלי כבר לא היה בבית.
אני עם עגלה עם אימא שלי שמנו את הרדיו ו.
וככה הלכנו למסור את הרדיו. א. אסור היה.
כן. אבל את אמרת ש"אבא שלי כבר לא היה".
אבא לא היה בבית. כן.
פשוט לא היה בבית.
לא.
או ש. מה ש. ל. לקחו אותו?
לקחו אותו. כן. למחנות עבודה. לקחו.
אה. אז בואי תגידי.
מתי לקחו את האבא?
אה. תראה אני לא זוכרת בדיוק את התאריך.
כן. אה. לא. בערך.
אבל זה היה בתחיל. ב.
ב-43'. הכל קרה אחד שתיים. זה.
בחודשים הראשונים?
כן ש.
בחודשים הראשונים של 43'.
של שנת 43'.
אז לקחו את אבא שלך.
כן.
ל. אהה. לעבודות כפייה?
כן. לעבודות כפייה.
לאן א. את יודעת?
אממ. לא. לא זוכרת.
אני ידעתי פעם את השם.
כן. בסדר.
שהוא היה מזכיר את המקום.
אבל אני לא זוכרת.
ובכל אופן הם.
אהה. עם אבנים לעשות.
באיזה עבודה?
לעשות. אהה.
כ. כביש? לעשות.
לעשות כבישים.
עשו גם דרכים.
דרכים. כבישים.
על ידי סיתות של. אה. אבנים קטנות.
בדיוק. כן. היה סיתות אבנים. כן.
כן.
הייתה לי תמונה שלו.
חיפשתי מאוד. לא מצאתי.
כן. כל עוד אותו זמן שהוא היה בעבודת הכפייה.
אתם. המשפחה ידעה איפה הוא נמצא?
הייתה. היה לכם קשר איתו?
כן. כן.
הוא בא ל. לחופשות?
זהו. זה. זה. זה כל. אהה. שבועיים.
שלושה. היות והיו. גם אח שלו היה שמה. הם.
כן.
איפה שהיו 2 אחים. אז תמיד.
אהה. נתנו לצאת ל-24 שעות.
אז לפעמים היה בא לבקר. כן.
הוא בא כמה פעמים שהיה שמה. כמה חודשים.
כמה חודשים הם היו שמה.
כן.
ה. עד ש. ה. ו.
בגירוש הוא כבר היה בבית?
בגירוש הוא היה בבית. כן.
כן.
הגירוש. הגירוש הוא היה בבית.
שחררו אותם. כי. כי גירשו את כולם.
האם היה גם. אה.
איזה חוק של טלאי צהוב של היהודים?
בוודאי. היה ככה אז.
כן?
בין החוקים האלו יצא שכל יהודי מגיל 10.
כן.
צריך לשים את ה [משובש] (בולגרית) זה היה כתוב.
זה היה כפתור כזה. עם 5.
סימן היכר של יהודים.
כן. כן. סימן היכר צהוב.
כן.
וכולם היו צריכים ללכת ואחר כך הגבילו אותנו בשעות יציאה.
כן.
זה היה מ.
הגבלות תנועה.
הגבלות תנועה. מ-20:00 עד 22:00 לקניות. זה היה הכול.
ואחר כך. אהה. היו האפלה. איך זה נקרא?
כן. הפ. אה.
אה. לא. בערב.
כן.
לאטום את הדירות שלא יראו אורות.
כן.
גם כן.
תגידי לי. אותם השכנים הטובים.
הידי. הידידים הטו.
הטובים של. שאת סיפרת עליהם.
כן.
של ה. של המשפחה.
ה. הייתה התנהגות אחרת באו. עם אותם החוקים?
לא.
מה הרגש. מה היה?
לא. הם. הם לא. הם לא הגיבו בכלל.
הם בכלל אמרו: "מה זה צריך להיות?
מה?" אני אומרת לך.
העם. אה. מאוד התקומם.
זה היה קומץ של אנשים מבפנים. אני לא יודעת. שהוציא.
אה. לא בדיוק ב. בקומץ.
לא. אבל. אבל לא. אבל.
אה. הרבה אנשים. אה. היו נגד זה.
כן.
נגד זה.
זה. זה בוודאי.
כן.
אבל הם. לא בתור קומץ.
כן.
היו כאלה והיו כאלה.
אני רוצה להגיד לך.
אבל אפשר להגיד שאולי מהניסיון שלך שחלק ניכר מהבולגרים
. אה. התנגדו.
כן. התנגדו. הכנסייה. הבולגרים.
ה. אומרים שהמלך גם כן. אה.
כן.
זה כן. אבל. אהה. בסופו של דבר. אה.
מי אז עמד בראש ה. ה. הממשלה. ידוע לך?
אהה. שכחתי.
כן.
ידעתי. אני זוכרת את בלב.
שזה הוא הוציא את ז. חוקים.
והמלך ששמו היה?
צאר בוריס. בוריס.
בוריס.
בוריס. כן.
כן.
כן. ואז קראו לו.
בינואר 43' קראו לו לגרמניה.
ואז. כי הם רצו להוציא את החוקים והוא התנגד.
קראו לגרמניה ובדרך.
אני לא יודעת מה קרה לו.
הוא. הוא נפטר.
הל. הרעילו אותו. ככה.
ככה היו השמועות שהרעילו אותו. כן. שהרעילו אותו.
כן.
והמלכה נשארה עם 2 ילדים.
היה להם. בת ובן.
כן.
ו.
תגידי. אנחנו מגיעים עכשיו לתקופה של. אה. גירוש.
איך זה התרחש?
כן.
האם ביום בהיר אחד הו. הודיעו לכם?
כן. הודיעו.
בלי כל הכנה מוקדמת?
בלי. ש. 3 ימים.
3 ימים. שמותר לכל אחד לקחת.
ב. באיזה אופן הודיעו? האם.
קיבלנו בכתב. אה.
הודעה. שלחו לנו.
האם היה. במקומות רבים.
במקומות רבים. ג.
גם בארצות אחרות. הודיעו.
היה בן אדם כ.
כרוז. הוא היה הולך עם תוף.
לא.
ומודיע.
לא. פה לא.
איך זה. איך זה היה אצלכם?
בבולגריה שלחו מכתב.
כן.
שאנחנו תוך 3 ימים להיות שמה ושמה. מעבירים אותנו מסופיה.
לא ידענו לאן. כל אחד לאן.
כן.
מעבירים. רק כשבאנו ל.
זה היה בערך במאי ארבעים ו.
שלוש.
שלוש.
רק כשבאנו לתחנת הרכבת אבא שלי.
אבא היה כבר איתנו. כן?
שחררו את כל הזה.
כן.
שייקחו את המשפחות.
כמובן. ו.
מה לקחתם איתכם?
מעט מאוד דברים. כל. אהה.
לא היו מזוודות כאלו.
מזוודה. כל אחד מזוודה קטנה.
מה שאימא שלי עשתה בשכל.
היה לנו בבית וילונות מ.
דקות כאלו. יפות. היא הורידה אותם.
היא כבר היה לה כנראה משהו בראש. חשבה על זה.
הורידה אותם ולקחה אותם.
אהה. אני זוכרת שהתפלאתי שהיא לקחה אותם.
אבל. אהה. זה הציל אותנו.
את ה. את הד. דבר הזה.
כן. את תספרי את זה.
כן. כן.
אז. אה. הגירוש. לדעתך. ההורים.
היהודים קיבלו את זה בהפתעה?
אה. לא כל כך כבר. כבר היה תסיסה כזאתי.
כן.
בזה שיד. ש. כששמענו גם מה שעושים ב.
באירופה. אז. אה. היהודים. אהה.
היו בטוחים שאוטוטו באים לקחת אותנו גם כן.
הרי יצא על ה. איך אומרים?
ה. מהתחלה. מהתחלה. אה. היה.
סוכם ש-20 אלף יהודים
ממקדוניה וקרואטיה מוציאים אותם למחנות.
למחנות. וידענו שהתור שלנו גם יגיע.
אלו היו ב. בדרום בולגריה.
כן.
כן. אז. אהה.
חיכינו. פחדנו. אהה. אני יודעת.
אה. בכל אופן. אהה.
כשקיבלנו את המכתב ידענו.
לא ידענו לאן. את האמת לא ידענו לאן.
חיכינו לתחנת רכבת.
ואחר כך. אהה.
הודיעו לנו ש.
גברת זיידה. א.
את זוכרת את הרגע.
רגעים האלו שסגרו את הבית.
את היית בת 9.
כן. סגרנו.
את זוכרת?
כן. סגרנו את הבית עם כל הדברים. זהו.
ואת. בתור ילדה.
ציפית שתחזרי מה. מה?
לא. לא חשבנו. לא חשבנו.
לא חשבנו. אהה.
זה התקבל אצלך כהליך של. הליך רגיל?
כן. ילדים תמיד שמחו שנסעו וזה ברכבת וזה.
אבל. ה. לא. אף אחד לא חשב.
ההורים ידעו שלוקחים אותנו.
ומי יודע אם נחזור.
ואני זוכרת שהיה.
אממ. מקום האיסוף היה בתחנת הרכבת?
כן. והיה גם. אהה.
במשפחה דיברו. אחותי הייתה. אהה.
צעירה מאוד ויש.
הייתה לי דודה שהייתה נשואה לגוי שאותה לא לקחו.
אותה לא לקחו?
לא. והוא היה דווקא מאוד מקורב לשלטון.
הוא היה עיתונאי מאוד גדול.
והם רצו לקחת את אחותי.
ואבא שלי אמר: "איפה שאנחנו גם היא".
בשום אופן הוא לא היה מוכן למסור אותה וזה.
כן.
אז. אהה. נסענו.
וכמו שאמרתי. מהתחלה לקחו אותנו לעיר היותר גדולה.
לקחתם איתכם גם. אהה.
בוודאי לאבא היו איזה חסכונות כספיים?
כן. מה שהיה זהב.
אני יודעת שתפרו פה בתוך המעילים.
אמרו לי. אמרו לי ש.
מסתירים את זה שם.
כן. שמסתירים.
וזה מה שהיה שתוך.
אהה. שנה וחצי.
שלא עבדנו ואחר כך לקח.
הוא גם היה במחנות.
אחרי שהגענו לעיר.
אז גם לקחו את הגברים.
זה. אנחנו עם.
כן. בואי. אז עליתם על ה. על הרכבת?
כן.
אהה. בטח היו. אה. קרנות.
איזה סוג של קרונות זה היה אצלכם?
לא. לא. דווקא היו קרונות רכבת בסדר. ש. ש.
ש. של. אהה.
כן. שישבנו. כן. הרגילות. קרונות רגילות.
הרגילות? לא של בהמות.
מה שאני זוכרת שהדוד שלי והדודה ליוו אותנו לרכבת.
אלו שהיו. שנשארו בסופיה. ליוו אותנו לרכבת.
הדודה היהודייה ובעלה?
כן. כן. כן. ליוו אותנו לרכבת.
הסבא שלי היה מאוד ליברלי.
היו כמה ילדים שלו.
2 ילדים שלו התחתנו עם גויות. זה לא.
כן.
הוא היה מאוד ליברלי. לא.
לא היה אכפת לו משהו.
הוא לא עשה משהו מיוחד.
כן.
ו.
וכעבור נסיעה?
כעבור נסיעה של.
אהה. יום שלם.
מה את אומרת? יום שלם?
כן. יום שלם. אז הרכבות לא היו מהירות כל כך.
לא יודעת. יום שלם.
לקחנו איזה צידה.
משהו לדרך. והגענו לעיירה הזאתי ו.
לעיירה?
קאזאנלק.
אה. לקאזאנלוק.
לק.
כן. כן. טורקית.
כן. נכון.
הרבה מילים טורקיות יש בשפה הבולגרית.
כן. אז. אהה.
ו.
הגעתם. אה. לקאזאנלוק.
כן.
לאן?
אז זהו זה. שהם. אה.
נתנו לגברים להסתובב לחפש חדרים אצל הגויים.
שמה ב. בעיירה.
ירדתם מה. מהרכבת.
כן. חיכינו שהוא ימצא משהו.
ברכבת הזו את חושבת.
הם לא יראו לנו איפה. הם פשוט.
היו בטח. בגירוש היו. אה.
זה לא היה הראשון.
אבל. היו גירושים [משובש]?
לא. אנחנו היינו בין הראשונים.
אנחנו. ה.
במאי היה ממש הגירוש הראשון. שהמ.
כן. להערכתך. הגיעו אז באותה רכבת מאות או יותר מכך?
אהה.
יותר מ-1000?
אין לי מושג.
אין לך מושג.
לא. לא ידוע לי.
ואז הגעתם. ירדתם מהרכבת בקאזאנלוק.
מהרכבת ו. כן.
כן?
ואבא שלי.
אבא הלך.
לחפש אצל האנשים שמה שישכירו לנו חדר.
שם היו ל. אהה.
גם יהודים באותה הע.
אהה. באותה עיר?
כן. היו יהודים. היו יהודים.
אבל אנחנו לא היינו אצל יהודים.
מצאנו מקום ודווקא היה המקום לא רע.
בית יפה דווקא.
כי היא הייתה עיר בכל זאת גדולה ו.
תמורת שכר דירה?
רק. ודאי. א. אף אחד לא ייתן.
הם ידעו שהיהודים יש להם כסף.
אז ישלמו. ולדאבוננו לא היינו אפילו שבוע.
פתאום קיבלנו הוראה שמוציאים אותנו משמה ומביאים אותנו.
אה. רק המשפחה שלך או כל אלה שהגיעו?
כל אלו שהגיעו.
כל אלו שהגיעו.
כולם. לא נשאר אף אחד שמה בעיר.
כן.
הם החליטו שזה יותר מדי עיר גדולה.
ה. ה. המטרה שלהם הייתה.
אם הם ייקחו אותנו למחנות השמדה שיהיו בערים הקטנות
ושלא יהיה רעש גדול שהוציאו אותנו.
Testimony of Sara (maiden name: Asa) Zeide, born in 1934 in Sofia, Bulgaria, regarding her family's deportation to Kazanlik and to Ferdinand Childhood; attending a French school; no incidents of antisemitism before the war; imposition of decrees against the Jews after the rise of the fascist regime; property confiscations; restrictions on movement; the obligation to wear a yellow badge; recruitment of young Jews for forced labor in 1942; the deportation of the family to Kazanlik in 1943; the family's deportation to Ferdinand a few days later; forced labor in road construction and laying of railway track; liberation by the Red Army in September 1944; return to Sofia; joining the Zionist youth movement; aliya to Israel in 1949; absorption.
item Id
10623651
First Name
Sara
Last Name
Zeide
Maiden Name
Asa
Date of Birth
1934
Place of Birth
Sofia, Bulgaria
Type of material
Testimony
Language
Hebrew
Record Group
O.3 - Testimonies Department of the Yad Vashem Archives
Date of Creation - earliest
01/10/2013
Date of Creation - latest
01/10/2013
Name of Submitter
זיידה שרה לבית אסא
Original
YES
Interview Location
ISRAEL
Connected to Item
O.3 - Testimonies gathered by Yad Vashem
Form of Testimony
Video
Dedication
Moshal Repository, Yad Vashem Archival Collection
The transcription of this testimony was made possible with the assistance of the Conference on Jewish Material Claims Against Germany, Supported by the Foundation Remembrance, Responsibility and Future (EVZ) and by the German Federal Ministry of Finance