Online Store Contact us About us
Yad Vashem logo

Testimony of Joseph Konforti, born in 1939 in Sofia, Bulgaria, about his experiences as a boy in Sofia and across Bulgaria

Testimony
null
null
היום יום ראשון. כ"ד סיוון תשע"ג. 2 ביוני 2013.
שמי רותי גיל. ואני מראיינת מטעם יד ושם
את ד"ר קונפורטי יוסף. יליד סופיה. בולגריה. 1939.
על הגירוש ב-1942 ושנות המלחמה.
בוקר טוב לך יוסף.
בוקר טוב לך רות.
אתה נולדת ב-39'. ממש לתוך המלחמה.
אתה יכול אולי לספר לנו מה הזיכרון הראשון.
בבירור שזה הזיכרון שלך ולא משהו שסיפרו לך?
אני זוכר את הבית. אה.
שבו נולדתי. לימים. אה.
נודע לי שזה ברחוב.
אה. פירוצקה 16.
רחוב מרכזי. מסחרי. בסופיה הבירה.
אהה. אני זוכר מהבית הזה תנור שנכוותי.
ואני זוכר את.
אהה. חצר האחורית שלו.
אני זוכר את. אהה.
חלק מהרהיטים. ואני זוכר את הגן.
אבל האמת היא שעד גיל 3.
אה. ששם בערך עד ג. מאז.
בגיל 3 בערך גורשנו לקיוסטנדיל.
שעיר. אה. הולדתו של אבי.
אה. ממש זיכרונות שאני זוכר ממש. אה.
אני לא חושב שישנם.
אלא הסיפורים. סיפורים.
ישנם אפיזודות שאולי אני לא בטוח שאני זוכר.
אפיזודה מצחיקה שאמרו לי. אה.
זרקתי עגבנייה מהחלון והיא
נפלה על ראש של איש שהיה לו כובע לבן.
אבל זה אפיזודה ש.
אה. סיפרו לי במשפחה כנראה.
הוא עלה למעלה. כועס?
ואני. כ. יכול להיות.
אני. אני זוכר את הסיפור הזה. כן. ש.
כן. איך קראו לאביך. יוסף?
אבי קראו לו רופת.
שמו היה רפאל.
הוא היה ידוע בשמו רופת.
ואני יכול לספר לך דווקא בשמו.
זאת אומרת. הייתה לו. אה.
הייתה לו חנות בסופיה.
והשלט החנות היה רופת.
וביום שהיו פוגרומים חשבו
שהוא מוסלמי ודילגו על החנות שלו.
זה אולי פרט מעניין.
שמו היה רופת. זה שם. אהה.
ריפת. אה. שם טורקי שהוא ר.
דומה לרפאל. וזה הייתה השלט על ה. על החנות שלו.
ואני יודע שכ.
היו פוגרומים. שברו חנויות. שברו. אהה.
מתי זה קרה?
אהה. זכוכיות. חלונות ראווה. היו גם בסופיה כאלה.
כן.
תופעות כאלה.
כן. אירועים כאלה. מתי.
מתי זה קרה. הפוגרומים?
זה לפ. לפני הגירוש. לפני הגירוש.
שכבר גרמנים היו. גרמנים ב-41'. מרץ 41'.
כן.
גרמנים כבר נכנסו לבולגריה כולה.
אה. ועד הגירוש. אהה.
הן ו. הן ו.
הראיתי לך תמונה שבזמן הגירוש בסופיה הם ענדו. אה. טלאי.
בעצם זה לא היה טלאי.
זה היה מין כפתור בדמות. אה.
מגן דוד צהוב.
אהה. אסתטי למדי.
הייתי אומר. ביחס לימים אחרים. ויש ת.
הראתי לך תמונה שדודי ואבי
צועדים ברחובות סופיה ויש עליהם.
אה. את הטלאי הזה.
כן.
יש לי גם תמונה.
גם ב. בקיוסטנדיל. הם בעיר. הם.
אהה. היו חייבים לצאת.
אה. מחוץ לבית.
אהה. כשהם עונד. ענודים ב.
בטלאי הזה או בכפתור ה. הכפתור הזה.
כן.
זה שמו של אבי. רופת.
כן. הוא גם נולד בסופיה?
הוא לא נולד בסופיה. הוא נולד בקיוסטנדיל.
זאת עיר הולדתו.
אהה. שם גם. לשם גורשנו.
אהה. אני חושב שהם הצ. הש. אה.
התאמצו מאוד כדי שיגרשו אותו לעיר הולדתו.
אה-הא.
עדיין. אה. לאביו. כשנפט. אב. אביו נפטר בשב. 1917.
אבל עדיין ה.
הבית הגדול של המשפחה היה בקיוסטנדיל. בעיר הזו.
כן. מה. מה היה העיסוק שלו. המקצוע שלו?
של אבי?
כן.
סוחר.
במה?
אה. בקיוסטנדיל. שאני לא הכרתי אותו. אני. הוא הג.
הגיע לסו. לסופיה בשנות ה-30'.
בקיוסטנדיל היה להם. אהה.
מפעל. אה. לאריגת.
אהה. אהה. בל. בג. לבנים.
תחתונים לאיכרים. הם. י.
הם. הם ייצרו במפעל. אהה.
מפעל טקסטיל.
בגדים. תחתונים מצמר. מצמר.
אה-הא.
הם. היו להם מכונות צמר ומכרו את זה.
אה. בסופיה. כשהוא הגיע לסופיה. אה.
הוא פתח חנות למוצרי עור.
והיה לו בית מלאכה שעבדו שם.
הוא לא היה איש ש.
שעבד בבית המלאכה.
הוא לא היה בעל מלאכה. אבל היו לו פועלים.
אני לא יודע אם פועלים. אולי.
2-3 פועלים ובעל מקצוע אחד שגזר.
והם עשו. הכינו מוצרי עור למיניהם.
ומכר אותם. ב.
כן. ארנקים.
ארנקים.
וחגורות?
בארנקים ב. כן.
כאלה. מוצרי עור. ארנקים.
מ-המ.
תיקים. כאלה דברים.
זו הייתה החנות שלו. גם כשהוא.
חזרנו אחרי המלחמה.
גם אז הוא.
כבר לא היה לו בית מלאכה משלו.
אבל גם אז הוא חזר ופתח חנות קטנה יותר.
כן.
גם במרכז סופיה.
וגם אז הוא מכר ארנקים ותיקים.
כן. זה היה המקצוע שלו.
ואיך אתה מעריך או זוכר או שסיפרו לך.
היה המצב הכלכלי שלכם?
תראי. אני פשוט נדהמתי מהסיפור הזה.
מצב הכלכלי בזמן המלחמה היה טוב מאוד.
סבי היה בנקייר. כך קראו לו.
כלומר. סבי היה איש אמיד מאוד.
והוא. אה. הוריש כנראה סכומי. אה.
כסף. אה. של נפוליאונים לילדים. לילדיו.
אני שמעתי שמדי חודש אבי פרט נפוליאון אחד.
ומזה הם חיו הוא ומשפחת אימי הענפה. כלומר.
אהה. אחיה ו. חיו.
אה. כלומר שב.
ב. בסוף. לקראת סוף המלחמה.
מחיר הזהב עלה כל כך. שהוא הספיק. אה. אה.
נפוליאון אחד היה מספיק לחודשיים.
זה מה שאני זוכר.
אה. זה היה בזמן המ. זה בזמן המלחמה.
אהה. אני חוש. אני מוכרח. אהה.
להודות זה שביחס לחברים.
שחבריי שחוו את המלחמה.
וסיפרתי לך קודם שיש לי חבר מאוד טוב.
משפחת ראט. אה.
שבגיל 13 הוא חגג.
כבר היה בבר מצווה שלו.
היה באושוויץ. אז באמת.
אהה. התקופה. יהודי בולגריה. אה.
לא סבלו. אהה.
אהה. אי אפשר להשוות את הסבל.
כבר. אה. אני זוכר שאפילו.
נכון שהיה לחם שחור.
מאוד כהה. ו. מדורה או דברים כאלה.
אבל אני זוכר שכפריים.
היו סובוטניקים בסביבה ש.
כן?
כן. שמהם הוא אפילו אני זוכר שהביא
גם כמה [משובש] לפעמים הביא לחם לבן.
אהה. או לחם מתוק כזה.
מין חלה כזאת מקומית שהם נהגו לעשות.
אהה. הכפריים ב. בסביבה.
כן.
אה. זו הייתה בעיר הולדתו.
הם עלו אחר כך לארץ באיזשהו שלב?
או. הסובוטניקים?
הסובוטניקים.
לא. לא. לא. אני לא חושב שאפילו היה להם ק.
היה לו איזשהו קשר.
מ-המ.
מעבר ל. לקנות ולמכור.
כן.
או מעבר לזה. לא.
לא היה להם שום קשר לסובוטניקים.
כן.
לא. זה לא הסובוטניקים האלה.
זה סובוטניקים אלה שר.
זה לא ה.
קורקין ומשפחתו. הם אחרים שעלו.
אהה. בסוף המאה ה-19.
כן.
תחילת מאה ה-20. כן.
אני מבינה. אז. אהה. הפרנסה הייתה בשפע?
כן. אני לא. הוא לא עבד.
הם לא עבדו. אסור היה להם לעבוד.
אתה מדבר בתקופת המלחמה?
בתקופת המלחמה.
כן.
הם לא עבדו.
לא עבדו. ת. תכף אנחנו נגיע לזה.
כן.
אנחנו לאט לאט נגיע ל. גם לזה.
עכשיו אימא שלך. איך נקראה?
איך היא ח? לא שמעתי את השאלה.
איך היא נקראה? איך קראו לה?
אהה. אימי קראו לה אידה.
שם ה. זה היה שמה.
כן.
היא. אהה. נולדה בעיר פלבן.
עיר צפונית יותר ב. בבולגריה.
אהה. אביה נפטר כשהיא הייתה בת 16.
המשפחה ירדה מנכסיה.
והם עברו לעיר הבירה בתקווה שימצאו. אהה.
פרנסה יותר טובה?
וכבר בגיל 17 או 18.
ממש היא עזבה את התיכון. והיא.
אה. ע. עבדה כזבנית באחת ה.
באחת ה. בחנות. אהה.
כן.
של. אה. ציונית מאוד.
קראו לו ציונית מאוד.
היא עבדה. אהה. ושם.
אהה. אחיינית של. אה.
אבי. ב. לאבי היו שיש.
3 אח. 3 אחים ו-3 אחיות.
ביתו של ה.
האחיינית של האח הבכור הייתה בידידות עם אימי.
וכך הם הכירו. אבי ואימי.
היה ביניהם פער של 15 שנים.
אימי היית. באה מבית עני מאוד. ואבי היה.
כן.
פחות או יותר. אהה.
בעל בעמיו.
אני לא חושב.
אהה. בעל בעמיו.
כי הם באו מעיר ש.
אהה. ל. לא.
ללא גינונים. ללא גינונים של.
אהה. אה. עושר או דברים כאלה. נ.
גם בלבוש. לבושם. אממ. אה.
היה מאוד צנוע.
אה. כלומר. אה. זהו.
אבל הסבא לא?
בבקשה?
הסבא היה מהדר בהופעתו.
ה. ה. הסבא כן. הסבא כן.
אהה. הסבא היה איש ש. שכ.
כולם היו צריכים לדעת.
אה. את מקומו בקהילה.
אה. לימים שמעתי שהוא נחשב ל.
מבי. בין. בין היהודים.
לשלישי ברו. בעושרו בקהילה היהודית.
והיו לו נכסים. הוא. אהה.
כן.
מלחמת העולם הראשונה. אהה.
אינפלציות ועניינים למיניהם. אהה.
לא היטיבו איתו כל כך. אבל הוא הוריש.
הוריש כנראה לא מעט ל.
לילדים שלו ולבנותיו. שיש.
כן.
היו לו 7 ילדים.
באיזה שפה דיברתם בבית?
בולגרית ולאדינו. במעורבב.
כן. אתה עוד. אהה. יודע?
אני דובר. קורא וכותב לאדינו.
לאדינו?
סבתתי לא ידעה שום שפה פרט ללאדינו. כך היה.
כן.
ואיתה דיברו. כולם דיברו איתה לאדינו
וגם אני דיברתי איתה לאדינו.
ולימים. אהה. כשהייתי צריך במחקר שלי.
אהה. אה. אז שיפצתי את העניין הזה.
זה היה קל לי מאוד לחזור לשפה הזאת. אהה.
לאדינו באותה תקופה נכתבה באות רש"י.
ובאיזה גיל למדת את זה?
את ה. אה. אה.
את הכתב.
הא. את הכתב? בגיל מאוד מאוחר כש.
אהה. כשאני לא סיפרתי לך.
הא.
על ה. על חיי. אני התחלתי את המחקר ההיסטורי שלי בגיל 60.
היום אני בגיל 74.
ואז החלטתי ש. ת. זה.
זה מה שקורה אצלנו במדינה.
שהיום אנשים בגיל שו. ש.
60. אה. נותנים להם לפרוש.
חלקם פורשים אולי בפנסיה מתקבלת על הדעת.
שיכולים לחיות ואז. אה.
אדם צריך להחליט מה הוא עושה בחייו בגיל 60.
שעוד [משובש] וככה דברים התגלגלו
שבחרתי בלימודים אקדמיים. ומאוד נהניתי מהם.
ואז. אהה. היי. כשהלימודים. אהה.
לימודי היידיש ש. לא.
לסליחה. לימודי יידיש של אשתי.
כן.
לימודי הלאדינו. כמעט בעצם.
מעט מאוד נעזרתי ב. באוניברסיטת. אהה.
בר אילן. ישנה מחלקה.
הא. כן?
מאוד טובה.
ללאדינו?
ללאדינו. אבל אני בעיק.
בעיקר נעזרתי בספרים של הפרופסורים שם ופחות ב.
עשינו. אני זה. לא נסעתי לשם ללמוד לאדינו.
כן. אנחנו לכל הדברים האלה עוד נגיע.
איך אומרים? דבר. דבר בעיתו.
כן.
אממ. אם כן. אממ.
כשאבא שלך התחתן עם אימך.
היא עזרה לו בעסק?
היא עזרה לו בחנות?
לא. לא.
לא?
לא. בפ. בפ.
בפי. בפירוש לא.
היא הייתה בבית?
היא טיפלה. היא ב. בסבתי. אימא שלה הייתה איתנו בבית.
כן.
בהחלט לא.
כן.
היא הייתה מחכה שאבי יסגור את החנות ויצאו לבלות.
מ-המ.
לפני המלחמה.
כן. ברור.
זה מה שאני זוכר.
ו. אה. כמה נפשות הייתם בבית?
אה. אני חושב שאבי. אימי וסבתי.
ואתה נולדת?
כמובן.
אני. אבי. אימי וסבתי.
זה היו ב. לפני המלחמה.
כן.
כן.
נכון. עכשיו. אהה.
לפני המלחמה זה. איך אומרים?
זה י. ימים. ימים ספורים.
שנים ספורות.
כן. ה. המלחמה התחילה באירופה.
היא עוד לא הגיעה לבולגריה.
אבל ב-39' היא כבר התחילה.
כן. ודאי.
ב-1 לספטמבר.
לא. ב. ב.
נכון.
כבר התחילו. אה. גם ב-41'.
אהה. היו חוקים. אה. מגבילים מאוד ליהודים.
כן.
הם. אהה. אה.
הלאימו את רכוש שלהם. אהה. אה.
כן. אז זה.
זה אתה כבר מספר.
איך אומרים? מידע מ.
זה היסטוריה.
מיד שנייה.
ודאי.
אז. אז בוא נשמע.
כי האמת היא שהבולגרים.
הם היו כביכול בני ברית של הגרמנים.
לא. הם היו בני ברית.
כן. אבל. אהה. אה.
הם לא היו כל כך חופשיים להחליט מה הם רוצים לעשות.
איך הם רוצים לעשות.
טוב. נניח. בסדר.
כן. אהה. והיו אצלכם בעצם.
אה. כמה אוכלוסיות של יהודים.
היו יהודי בולגריה. ילידי בולגריה.
היו יהודים שהגיעו ממקדוניה.
לא. ה. הסיפור הוא שונה.
ככה. ככה נהוג.
אני. אני אגיד לך.
כן.
משאת נפשם של בולגרים.
של המדינה הבולגרית.
מרגע שהיא נוסדה ב-1878.
היא לספח את המקדונים.
למעשה. כל העמים הסלאבים.
לרבות המקדונים. דיברו בשפה מאוד קרובה.
אני מ. דובר בולגרית.
אה. על בוריה ואני ומדב.
נכנס היום במקדוניה. בסקופיה.
ואני מדבר חופשי והם מבינים אותי ואני מבין אותם.
אלא שמעצמות המערב ב-1878 סירבו לקבל בולגריה גדולה.
והם חילקו אותה לחלקים.
חילקו אותה ל-3 חלקים. מקדוניה.
כן.
ואז. בעצם מאז עד. אה.
היום אני יכול להגיד הבולגרים.
אהה. ממאנים להאמין שמקדוניה היא מדינה עצמאית.
וכל השנים ניסו.
5 מלחמות לעשות. ל.
להחזיר את מקדוניה אל חיקה. ובכולם הם נכשלו.
במלחמת עו. הייתה מלחמות הבלקן.
ומלחמת העולם הראשונה ומלחמת.
כן.
העולם השנייה. והיטלר הבטיח להם את מקדוניה.
לבולגרים. תצטרפו אלינו.
ואז צבא בולגרי נכנס למקדוניה.
אלה היו. לא שהיו.
אה. הי. הם היו יהודים.
כמובן שהם כולם דיברו לאדינו והיו שם
משפחות שנשאו את שמ. את שמנו.
שם קונפורטי. אני יודע שב.
בסקופיה היו משפ. אני לא מכיר אותם.
היום אני יודע ש.
כן. לא. העי. העניין הוא.
לא העניין הפוליטי של בולגריה.
לא.
אלא העניין. אהה.
שאלה יהודים.
הגורל של היהודים.
שסופחו. אה. שסופחו.
בדיוק. נכון.
סופחו פוליטית. כלומר הם לא היו ב. הייתי אומר ב.
ב-40 השנים האחרונות. הם לא היו חלק. אה. אינטגרלי.
נכון.
מהיהדות ר. יהדות בולגרית.
נכון.
הם לא השתתפו כמובן לא בחגיגות.
ולא ב. כי זה היה מ.
זה הייתה חלוקה פוליטית. הם. אהה.
נכון.
הדי. הדירו אותם.
אבל לכן ב. בזמן מלחמת העולם השנייה גורלם היה שונה.
גורלם היה שונה.
בדיוק על זה אני רוצה לדבר.
גורלם לא היה זהה לגורל יהודי בולגריה.
תראי. אהה. יצא לי אפילו לפגוש בסופיה לפני כמה שנים.
קצין בולגרי שהשתתף ב.
בגירוש יהודי. אה. סקופיה וביטולה לאושוויץ.
הם העלו אותם על. אה.
רכבות באמצע הלילה.
כלומר. השיטה הייתה כזאת.
משום שבאזור הזה פיתחו טבק. ייצרו טבק.
והם נהגו לבתי חרושת לטבק.
לייבש אותו על דרגשים בשג.
כן.
בין דרגש לדרגש היה גובה של 40 או 50 ס"מ.
את היהודים שיכנו בבתי. אהה.
העלו אותם על הרכבות ושלחו אותם לאושוויץ.
בברוטליות נוראית.
כי בולגרים חיילים האמינו. אה. שהם צריכים למש.
למלא בפקודו. את הפקודות. והם. אהה.
כ-11.330 וכמה יהודים גורשו ל. לטרבלינקה ולאושוויץ והושמדו.
ל. סביב זה ישנו ויכוח מאוד פוליטי.
אהה. אי אפשר לשפוט היום עוד אנשים. אהה. על.
אה. על. אה. פוליטיים.
את ההנהגה פוליטית.
על הפעילות שלהם בזמן המלחמה.
ההתנהגות שלהם בזמן המלחמה.
רבים מאשימים את המלך הוא ב.
אחרי הכל הוא חתם על הצו הגירוש הזה.
אבל זאת הדרך שלו הייתה להציל את חלקם של היהודים.
אהה. שהיו נתינים שלו מקו. קודם.
ילידי בולגריה.
י. יל. ילידי בולגריה.
אלה. אלה שנולדו בבולגריה.
נכו. אלה בו. שנולדו בבולגריה.
כ. כ. הב. לפני המלחמה.
כן? ובזה הוא הצליח.
הוא גם טען להיטלר. פני היטלר שהוא צריך את היהודים
האלה לעבודות שהוא עושה בבולגריה.
ואז אבי. בגלל שהוא כבר היה מעל גיל 40.
הוא לא גורש למחנות עבודה.
היו כאלה שגורשו למחנות.
כן.
עבודה. וסללו כבישים.
ותראי זה לא היו. אלה היו מחנות עבודה.
אבל הם אכלו ושתו ו.
וניהלו חיים. אה. חופשיים. עבדו. אה. ללא כסף עבור. אה.
אבל זה היו עבודות כפייה.
עבודות כפייה.
ועבודות פיזיות.
עבודות פיזיות. עבודות פיזיות.
שבוודאי חלק גדול לא היה רגיל אליהם.
בוודאי. בוודאי.
כן.
בוודאי. כן. אבל. אה.
אבל זה לא היו. אה.
תראי זה אי אפשר להשוות.
אני קורא את ספרו של י. אה.
טוביה פרילינג על. אהה.
אהה. חיים באושוויץ.
אני לא יודע אם את מכירה את הספר הזה.
הוא כתב. מי אתה ליאון ברז'ה?
על ספר. על. אה. בנו של.
אה. יצחק גרינבוים.
כשהוא נותן שהוא היה קאפו.
בנו של יצחק גרינבוים.
השר. ב. ב. אהה.
פנים הראשון של מדינת ישראל.
הוא היה קאפו באושוויץ.
יש סיפור מאוד מרתק על החיים של האיש הזה בארץ.
הוא נהרג ב. ברמת רחל בקרב. אה. ב-48'.
שהוא מתאר את החיים.
אהה. באושוויץ. כלומר אי אפ.
והפיזיים. החיי עבודה הקשים.
אי אפשר להשוות אותם.
אבל זה היו חיי כפייה. אין מה לדבר.
נכון.
זה.
נכון מאוד. אז. אה. בכלל. אה.
המצב של יהודי בולגריה היה קצת שונה מ.
ממצבם של יהודים.
אה. ב. בארצות אירופה אחרות.
כי. זה לפחות מה שכתוב בספרי היסטוריה מסורתיים.
שהיה שעיר לעזאזל אחר.
לא היה צריך להאשים את היהודים בכל הרעות החולות.
ול. בדרך כלל לא הייתה אנטישמיות.
אה. מסורתית כלפי יהודי בולגריה.
כופר.
מתוך ניסיון?
כופר. לא מתוך ניסיון.
מתוך ידע אישי.
מתוך.
ברור.
לא. ניסיון וידע.
כבר בשמונים. כבר ב-82'. 1882 התחילו.
היו. אה. אהה. עלילות דם.
עלילות דם היו תופעה מאוד מאוד
נפוצה באירופה בסוף המאה ה-19.
אבל בבולגריה המודרנית היו 2 משפטים של עלילות דם.
כלומר. המדינה שפטה. אה.
יהודים על זה שהם הואשמו בשימוש בדם יהודי לאפיית מצות.
אה. המ. משפטים האלה נערכו בפ.
בפ. בפומבי. והייתה עיתונות אנטישמית.
אבל ביחד עם זה אני יכול לומר בפה מלא.
כהיסטוריון. שאני לא חוקר את התקופה הזאת.
אני חוקר את התקופה. אה.
לפני מלחמת העולם ה.
עד מלחמת העולם הראשונה.
הראשונה?
עד לפני מלחמת.
כן.
העולם הראשונה. אני יכול להגיד בפ. בפה.
יש לי גם ידע קצת על מה שקרה אחרי זה.
אני יכול להגיד שהעם הבולגרי הוא בהחלט.
אי אפשר להגיד עליו שהוא עם אנטישמי.
הוא בהחלט. או שונא יהודים. אבל זו.
תופעת האנטישמיות כמו שבכל אירופה על ה. אהה.
ספרות האנטישמית הנוראית. והאגודות האנטישמיות וה.
ש.
היא הייתה נפוצה.
אבל לא היה לה. כן.
עובדה היא שהם לא הצליחו כמו בהונגריה למשל.
להיכנס לפרלמנט או ליצור כוח. היו. היה.
פה ושם אני יכול ל.
שר אחד או 2.
שהוא היה אנטישמי וכבר. אה.
כן.
ונהג. אה. היו ב. ב. ב.
בחוגי הצבא. אחרי מלחמת העולם הראשונה ה. אה.
אה. המעצמות. אה. חייבו את הבולגרים. אה.
לצמצם את הצבא שלהם.
הרי הם גם במלחמת העולם הראשונה הם לחמו לצד הגרמנים.
כן.
ואז הרבה מאוד. אה.
חיי. קצינים. אהה. פוטרו מהצבא וב.
במועדונים שלהם התפתחו.
אהה. קבוצות אנטישמיות.
שאחר כך. שבאו לידי ביטוי החרמת
רכוש וכל מיני דברים כאלה.
אבל אי אפשר להגיד שבהונגריה לא הייתה האנטישמיות.
אבל אפשר להגיד בהחלט.
אבל לא. לא אנטישמיות מסוג זו
שהיא נובעת מ. מהדת הקתולית.
לא תשמעי.
בכל זאת הייתה.
תשמעי. תשמעי.
דת אחרת.
תשמעי. האנטישמיות המוד.
האנטישמיות המודרנית שראשיתה ב.
באמת. כמו שאמרתי. 1880.
היא. אה. נעז. נ. נ.
היא נתמכת בזה. אבל ה.
הי. האנטישמיות המודרנית. היא לא.
על ב. אין לה בסיס דתי.
היא ד. ב. בסיס.
זאת אומרת. את היהודים. הם.
בגלל התלמוד שלהם.
כן.
ובגלל החינוך שלהם.
הם עם ללא תקנה. ולא.
אין להם שום. [כך במקור].
בטח אשתי תבוא. היא גם תפריע לך קצת.
טוב. אם כן. אנחנו.
אה. מדברים על ה. על ה.
על היחסים בין יהודים ובין בולגרים.
על המעמד של היהודים.
אהה. ב. בבולגריה בתור מיעוט.
ואתה מספר שהיו גם תופעות של עלילות דם.
מתי הייתה עלילת דם הכי מאוחרת שאתה זוכר?
904-907 עדיין היו. אה. עלילות דם.
כן.
אהה. המשפטי. משפטי עלילות דם.
היו. אם אני לא טועה. ב-91'.
1891. אהה. ואולי גם ב-96'.
אולי 96'. אני לא זוכר להגיד לך עכשיו.
כן.
עם. כלומר. אה. ב. ב.
בחלוף המאות. בחלוף המאה.
כן.
אה. ב. יהיו. אה. פו.
אה. הייתה. הייתה תקופה.
אבל כשאנחנו מדברים. אהה.
אחרי מלחמת העולם הראשונה.
אחרי מלחמת העולם הראשונה. אהה.
מה אתה יכול לספר לנו.
אה. יוסף. אה.
כמובן לפי הסיפורים ששמעת מההורים שלך.
על היחסים בין יהודים ובין בולגרים?
אה. האם הם הרגישו נוח בחברה הבולגרית. היהודים?
תראי. כמו בכל אירופה. ליהודי. אהה.
לא היה מעמד מחוץ לחברה היהודית.
זו הייתה הסביבה הטבעית שלו.
וזו הייתה גם שפת הדיבור שלהם.
אבל ממה שאני יודע.
שלאבי היו חברים בולגרים. ולא אחד.
כלומר. העיר שהוא גדל בה.
זו הייתה עיר לא גדולה. אה.
20 אלף תושבים. אה.
עם הרבה מאוד חקלאות.
אהה. מסביב. חת.
בתים עם חצרות. אהה. גדולות.
ואני זוכר ש.
גם כשגדלתי ש. כשחזרנו לסופיה.
הוא שמר על קשרים עם הח. חברים הבולגרים.
הם התארחו אצלנו בחגים שלנו.
אנחנו התארחנו בחגים שלהם.
אני זוכר ש. אה. הייתי מקבל מתנה מח.
מתחת עץ אשוח. היה את המח. חיכתה לי גם כן מתנה.
אני לא זוכר כבר מה זה היה. אבל אני זוכר.
עץ אשוח אצלכם בבית?
לא. חס וחלילה.
עץ אשוח אצל החברים.
שאנחנו התארחנו.
כן.
התארחנו ב. בבית.
זאת אומרת. הי. הייתה היו. היו. היו קשרים.
היו קשרים.
אממ. לא רק מסחריים וכלכליים. אלא קשרים.
אלא ממש של חברות?
קשרים. אה. חברות. הם התארחו.
אפילו אני זוכר את ה. את השמות.
ונפגשתי עם הילדים שלהם מאוחר יותר כשהייתי ב.
כן.
כשביקרתי בסופיה. נפגשתי עם ילדיהם.
שלום.
כן. זה מה ש.
קשרים היו בסך הכל.
כן.
קשרים. אה. קורקטים.
הגונים מאוד. אה.
ואני רוצה להגיד לך שלקראת. אה.
אחרי המלחמה. השפת הדיבור בין ההורים הייתה בעיקר בולגרית.
עם הזמן. עם הזמן.
אז. אז הדי. אז הדיבור.
כן.
בעיקר עם הסבתא.
ועם זה. דיברו איתה ב. ב.
אבל ביניהם ההורים דיברו בולגרית.
כי הם למדו גם בבתי ספר בולגריים.
כן.
ההורים.
אני מבינה. אממ. אתה.
אתה הספקת. אה. ללמוד משהו.
בוודאי.
בשנות המלחמה? כן. בבקשה.
בשנות המלחמה. לא.
לא?
בשנות המלחמה. לא. לא.
כבר הייתי ת. ילד.
אה. ליד ההורים. אבל כשהגענו.
כן.
לסופיה ב. אחרי המ. אחרי. אהה.
אז זה כבר היה.
בולגריה. היא שוחררה ב-9 לספטמבר 44' על ידי הצבא הרוסי.
כן.
וכמה חודשים אחרי זה. אהה.
אני זוכר שלפני שהעברנו אפילו.
אני זוכר שדבר ראשון שאבי הביא הביתה זה היה. אהה.
מקלט רדיו. שלפני כמה שנים הוא הלך לאיבוד.
‮אבל אני זוכר את המקלט רדיו ‭Siemens‬ שהוא הביא.‬
כי אסור היה ליהודים כמובן להחזיק. אהה.
רדיו.
רדיו בבית.
ואנחנו עברנו לסופיה. בסופיה.
רגע. רגע. אז אנחנו נעצור כאן.
זה שאלת אותי על בית ספר.
כי. נכון. נכון.
איבדתי.
לא. חשבתי שאולי. אה.
לא. בזמן המלחמה.
בזמן המלחמה. גן ילדים או משהו?
לא.
לא היה? אז אנחנו חוזרים לשנות המלחמה.
אה. יש לך איזשהו זיכרון ראשון של. אה. בתקופת המלחמה?
כן.
בבקשה.
אהה. כמובן שמיד כש.
בגירוש הגענו לבית הגדול של סבי.
איך. איך הוא נערך. הגירוש?
מי. מי היה נוכח בזמן שאתם. אה. עזבתם?
מי נתן את הפקודה?
המדינה נת. נתנה את הפקודה ש.
כן.
שהיא הייתה. אה. יש. אה.
חוק להגנת האומה. כך זה נקרא.
בולגריה פרסמו חוק להגנת האומה.
לא פחות.
ובמסגרת חוק להגנת האומה.
שב. החרמת רכוש. ו. אה.
היו צריכים למסור את מקלטי הרדיו לאנשים ועוד.
אה. פעולות. אה. אה. שונות.
הייתה גם. גם.
גם. אה. גם כספים עברו לרשות המדינה?
גם כספים. גם כספים. גם כספים.
הקפיאו חשבונות בנק?
הולאמו. הולאמו ונרשמו. כן.
כספים. מפעלים. כן.
מפעלים. אה. הייתה אריזציה של מפעלים?
כן. כן. כן.
אה. וגם.
אה. העברת רכוש. בתים?
אה. כן גם. כן בדיוק.
ב. כלומר. זה. זה.
כן.
הכל נרשם.
כן.
היהודים ש. וגם.
אה. היהודים. ב. גם. היית.
הייתה גם פקודה שגירשה את היהודים מעיר הבירה.
לערי. אה. המחוז.
מ-המ.
אה. אני לא יודע איך קרה שאנחנו הגענו לעיר הולדתו של אבי.
כנראה שאיכשהו הם השתדלו להגיע לשם.
אולי ברשות. אולי. אה.
היו צריכים לשחד מישהו לטובת העניין הזה.
אה. אנחנו הגענו לעיר של. אה. אבי.
הבית של המשפחה שלו היה.
זה היה בית גדול עם חצר גדולה.
בצד אחד היה בית.
בית המגורים של 2 קומות של המשפחה.
מצד שני היה מין.
אהה. בית על קומה אחת. מין.
אהה. צריפים כאלה ששם. אה. אהה.
עסקו במקצוע של אבי.
של סבי. אה. הוא סיפרתי לך קודם.
כן.
הוא. הם אספו שיערות חזיר וארזו בו.
ושלחו עם קרונות.
אהה. לתעשיית המברשות באירופה.
אה. כמה ימים היינו שם.
אהה. ואחרי זה אבי מצא.
לקחתם משהו אתכם מהבית?
אה. אנחנו היינו ברכבת.
ואיך הדברים. ומאוחר יותר הגיעו גם הדברים. גם החפצים.
אה-הא. אתם. אה. את.
אתם מסרתם לפיקדון אצל שכנים. אהה.
דברים. אה. יקרים. אה. יודאיקה. כלי כסף.
אה. תכשיטים. דברים כאלה?
אני מ. אני מ. אני ממש לא יודע להגיד לך
בפירוש את ה. הדברים האלה.
אני חושב שפרט לכמה מזוודות שהם. אה.
לקחו איתם. אני חושב שכל הדברים נשארו ב.
בדירה?
בדירה.
כן.
ו.
מצאתם אותם כשחזרתם?
כשחזרנו. כן. הכל נמצא.
הכל נמצא?
הכל נמצא.
אף אחד לא גר בבית?
בבקשה?
אף אחד לא גר בבית שלכם?
אני חושב שגרו ב.
מישהו בבית. שהם שמרו על הבית.
אה-הא.
אבל הבית ש. אה. אה.
בפירוצקה 16. ששם נולדתי.
אני חושב שהוא היה בית שכור.
רק אחרי המלחמה עברנו לבית משלנו. אחרי המלחמה.
כן.
אבי קנה את הבית שמשם עלינו ל. לארץ ב-49'.
כן.
בתחילת 49'.
ואנחנו דיברנו על תקופת הגירוש.
תקופת הגירוש. אנחנו.
אה. זה לא הייתה. היה גי.
פשוט היהודים. אה. אה.
אספו את המטלטלין שלהם.
עלו על הרכבת. והגיעו לקיוסטנדיל.
בקיוסטנדיל. המשפחה שהייתה שם כבר קלטה אותנו מאוד יפה.
אני זוכר. אה. אה. שלראשונה. אה.
אבי מצא איזה דירה קטנה ב. על יד השוק.
ולראשונה הרחתי. פ.
פעם ראשונה בחיי.
אה. ריח של מנדרינה.
אני זוכר את הלא. עד אז לא ר.
לא זוכר ש. בשוק הזה.
ואחרי שבבית הזה. בשוק.
גרנו תקופה מאוד קצרה.
אחר כך עברנו לבית מרווח יותר.
קצת יותר רחוק מהעיר.
שהייתה בו באר.
והבעל הדירה. כלומר.
עברנו ל. גרנו בקומה שנייה. אה.
בקומה הראשונה גר מורה. אהה.
שקראו לו דסקל.
הוא היה מאוד מכובד ב. בעיר שלו. כלומר.
מורה באותה תקופה היה תואר מכובד.
אה. ועד היום אני זוכר שהוא. אה.
הוריש לי עץ.
אה. תפוחים בחצר.
ואני זוכר בפירוש את ה.
שהוא היה לא רחוק מהבאר שלהם.
חיפשתי אותם כשעליתי ל.
אבל לא הצלחתי למצוא אותם.
אבל זה היה בית.
בבית היה חשמל?
בבקשה?
חשמל היה?
כן. כן.
אבל מים זורמים לא?
היו גם מים זורמים.
היו? הא. חוץ מזה הייתה באר?
הבאר הייתה בשביל להשקות או אולי.
אהה. לא בשביל. אה.
כן.
לא בשביל תצרוכת.
כן. היה חשמל.
כן.
בפירוש היה חשמל.
כן.
אהה. אני חושב שבתקופה הזאת.
אהה. סיפרתי לך שאח של אימי.
המשפחה של אימי גרו איתנו אז. ב. א.
אח של. אח של אימי היה קומוניסט.
ויום אחד אבי מצא ב.
בעליית הגג אה.
אקדח ומכונת. אהה. דפוס. מכונת.
מכונת כתיבה.
מכונת כתיבה. והיה סקנדל גם מאוד גדול בבית מה.
בעקבות העניין הזה.
והוא כמובן לקח את האקדח וסילק את האקדח
ואת המכונת הכתיבה הזאת.
כן.
אהה. זה מה שאני זוכר מהבית הזה.
אהה. אני זוכר את ה. את הבית.
את הגדר שהייתה מסביב.
וכמובן שזה משהו מאוד מאוד. אהה.
פסטורלי ויפה. וזיכרונות.
אהה. זי. זיכרונות ילדות.
אני גם זוכר ש. אה.
לפחות פעמיים נסענו מהעיר הזאת לעיר הולדתה של אימי.
ששם היו. אממ. אה.
מגורשים. אממ. שם גורשו קרובות. קרובי משפחה שלה.
המשפחה הרחבה יותר. שהיה לה שם דוד.
אהה. גם כן במצב כלכלי טוב. שאירח אותנו במקום.
בחלק מהתמונות שהראיתי לך פה.
אולי הם בחצר של ה. של הדוד הזה.
שאני בוכה על איזשהו ספסל או משהו.
על איזה כיסא קטן. אהה. כילד. אהה.
כן.
תראי. אני מוכרח להגיד שכילד.
בתקופת המלחמה אני לא הרגשתי מחסור.
לא. לא היה מחסור?
לא הרגשתי מחסור. אני באופן אישי.
יכול להיות שהיו בתים ש.
שהמצב הכלכלי היה. כלומר. היהודים. אה.
גורשו ו. ל. ל.
והיו צריכים. אהה.
לקבל. אה. בבית תמחוי. לקבל אוכל.
כן.
או דברים כאלה.
אה-הא.
זה לא היה במשפחה שלנו.
כן. אז זאת אומרת.
הייתה לכם את ה.
את הקרן הזאת ש.
שהסבא נתן את ה.
אני לא יודע אם זה קרן או משהו.
בתים?
אני חושב שזה היה קרן שממנה אולי. אולי.
זאת הייתה קרן טובה מאוד.
כנראה.
לא עשו לה תספורות.
כנראה.
ולא גזיזות.
כנראה.
כי זה נשאר. הזהב נשאר זהב ויכולתם.
אה. להתקיים עם. עם זה.
אני יכול להגיד לך. ש.
אה. חלק מאותה קרן הגיע לארץ.
אני זוכר שאבי היה בן 50 כשהוא הגיע לארץ.
ואני זוכר שהוא ספר את הנפוליאונים שלו.
היו לו כ-100 נפוליאונים.
ומזה הוא התחיל. כי הוא לא יכול היה.
לא היה לו. אהה. בגיל 50. נכון שהוא עבד.
אה. 3 שנים הוא עבד כסבל בנמל.
זאת הייתה תקופה מאוד קשה בבית.
בגיל 50?
בגיל 50. זה לא כולם.
ז. הייתה תקופה מאוד קשה.
אני זוכר שיום אחד הוא חלה והוא.
שנות ה- 50 היו שנים קשות.
חשב על מחשבות לחזור לבולגריה אפילו.
כן.
שמה לא מתים. שמה.
טוב אז זה כנראה שחבלי לידה כאלה עברו על. אה.
כן.
רבים וטובים. אבל. אה.
זה אותו קרן שאמרת ש.
אה. איפשרה לנו בזמן המלחמה.
כן.
לחיות. אה. בצורה.
זאת אומרת. לשלם שכירות. לקנות מזון.
כן. כן.
וממשיכים.
ו. ו. וגם לחגוג ימי הולדת למשל.
כן.
סיפרתי לא מזמן לאשתי שאני זוכר שביום הולדת שם קיבלתי.
כבר הייתי ילד די גדול.
קיבלתי איזה. אה. בית שהיו לו חלונות.
אה. מעץ. אה. צבועים.
מנייר צלופן. היום כבר אין נייר צלופן בארץ.
אבל אני זוכר את הצבע המיוחד של נייר צלופן.
שהוא היה שקוף. אפשר היה לראות.
להציץ פנימה.
להציץ פנימה. כלומר. א. א. אני זוכר שדאגו לי.
היו.
לארגז חול ב. בחצר.
כן?
ואני זוכר ש.
היו מתנות. היו צעצועים.
כן. בהחלט.
ועם מי שיחקת?
עם מי שיחקת? מי היו.
זאת תקופה. זאת סי. זא.
זה סיפור מאוד מאוד. אה. קשה.
כי ממש היית.
אם לא הייתי צמוד לסינור של אימי כל השנים.
רק במפגשים משפחתיים.
שהם. אהה. אני לא זוכר שהיו רבים כל כך.
אבל היו מפגשים משפחתיים.
בעיקר בחצר של סבי.
שאמרתי לך ששם היו.
לא היו משפ. אהה.
אני לא זוכר אותם בצורה.
אני זוכר שהיו נוהגים בחצר הזאת.
אה. לעשות. אה. אהה.
ריבת. אה. אוכמניות.
היו בחצר הגדולה. היו מביאים.
כפריים היו מביאים אוכמניות והיו עושים אותה.
אני לא זוכר להגיד לך
אם זה ממש לפני המלחמה או אחרי המלחמה.
אבל אני זוכר שהיו עושים חצ.
אש בחצר. והיה סיר גדול והיו זורקים שם אוכמניות.
ואני זוכר את הכף הגדולה במיוחד שהיו בוחשים.
בוחשים.
בוחשים באוכמניות האלה.
אבל ממש אני זוכר את התקופה
הזאת כתקופה שהייתי מאוד בודד כילד.
הייתי כל הזמן. אהה.
אהה. ומה ששימח אותי אז.
זה. זה היה טראומטי?
בבקשה?
לעזוב את סופיה ולעבור למקום אחר או שזה היה משהו כייפי?
אה. אני לא חושב שלאימי זה היה כיף. אני חושב ש.
היה. הייתה חסרה לה אימא שלה.
היא עזבה בית. אהה.
עם כמה חדרים.
בית גדול בבירה.
אהה. והיא עברה למקום.
אהה. כפרי. בכפר. אה. זה לא.
כן. הרגשתם בטוחים במקום הזה?
או שזה היו מין. אהה. איך אומרים?
על תנאי. מה שנקרא.
א. א. אני לא בטוח. אני זוכר למשל בוודאות ש. כשח. ב.
באותו חצר שטיילתי.
בבית ממול היה ילד מבוגר ממני.
ועל איזה ח. על גד.
על הגדר המשותפת הוא.
אה. צייר צ. את. אה. צלב קרס.
ואמר. אני לא זוכר מה הוא אמר בדיוק.
אבל אני זוכר שהיו לו כמה ביטויים. אהה.
לא מחמיאים ורצתי. אהה. אה.
טיפסתי בקומה השנייה לאימא שלי וסיפרתי על ה.
את הסיפור הזה.
זאת אומרת. הערות אנטישמיות.
כן.
עלבונות.
תראי. אני. את לא.
אני לא רוצה להקדים את המה ש.
את המאוחר. אבל התקופה הזאת בקיוסטנדיל. תראי.
ילד בגיל. אהה.
5. אה. הוא לא יכול לעמוד על.
אהה. גיל. בגיל 4-5. שכבר יש זיכרון מוחשי.
כן. נכון.
אני זוכר את המדרגות.
אני זוכר את דמותו של המורה.
המורה הזה ואשתו. ואת הי.
ביתו ה. אהה.
כן.
הצעירה. אבל היא הייתה כבר אדם מבוגר.
אני זוכר את הביטוי. אני זוכר את החצר. את הכ.
את הדרך שהיי.
אה. ש. זה. אה.
אני זוכר שזה היה בית. היה מ.
מרו. מרוחק ממרכז העיר.
אני לא יודע להעריך כמה.
אבל בוודאי אפשר היה ללכת ברגל.
לא הלכו יותר רחוק.
אה. להורים אולי זה היה קשה.
ואני יכול להגיד שבוודאי דאגו לי שיהיה מזון ודברים.
אבל יכול להיות שהיו גם קשיים אחרים.
שאני לא מודע אליהם.
מ-המ.
אה. מבחינתי זו הייתה.
מבחינת האווירה בבית. זאת הייתה.
אווירה בבית הייתה אווירה טובה. אבי היה.
כן.
יוצא בבוקר לשמוע סיפורים מה קורה במלחמה.
היה חוזר הביתה והיה מספר את הסיפורים.
נפגש עם זה. זה אני זוכר.
היה בית קפה.
יושבים על יד השולחן.
ששם היו.
הוא יושב בבית הקפה.
פרלמנט?
בדיוק. או ששומעים את מה שהוא אמר הוא הלך לפה.
זאת העיר הולדתו הוא הכיר. אהה.
כן.
היה חופשי. והיה חוזר הביתה לצהריים לאכול.
אחרי הצהריים עם המשפחה. סיפורים וזהו.
כן.
זה אני זוכר.
אבל. אה. אתם. אתם בבית. אהה.
ל. ל. לא. לא הייתה איזה תחושה של. אהה. של ארעיות.
של. אה. יכול לקרוא לנו גם?
ידעתם מה שקורה באירופה?
בהחלט. תראי. אה.
אני יכול להגיד לך יותר מזה.
אני זוכר דבר. הסיפור עם הרכבות. הסיפור הרכבות.
אה. הגיעה פקודה דווקא בעיר שאני הייתי. בעיר בקיוסטנדיל.
הגיעה פקודה של כל היהודים להתרכז ולהגיע ב.
עם מ. מזוודות בעוד כמה ימים לתחנת הרכבת.
מתי.
וזה הסיפור.
אתה זוכר מתי קרה. מתי זה קרה?
בוודאי. זה היה ב. ב. במרץ 43'.
אה-הא.
אז זה. על זה הסיפור של.
אהה. מיכאל בר זוהר.
הרכבות יצאו ריקות. כלומר.
הרכבות הגיעו. והייתה פקודה להגיע לשם.
כן.
אהה. אני יודע בדיעבד.
כן.
שדודי. אח של אבי.
החליט למסור את 2 הילדים שלו.
שאחד מהם בגילי ואחד היה קצת יותר מבוגר ממני.
אממ. ש. כמובן בח.
בארץ היום שניהם בחיים. אה.
החליט למסור אותם לצועני. חבר שלו.
לצועני?
לצועני. ולק. לק. ולק. אה. שי.
שיגדל אותם. ולבולגרי שישגיח עליהם.
כן.
כלומר. הוא נתן להם כסף.
לבולגרי שישגיח עליהם.
כי הוא אומר: "אני לא יודע לאן אני הולך.
אני אלך. אם אני אחזור אני אקח אותם.
אם לא אז שיגדלו אותם".
כן. לצועני. כי הוא ע.
כי הצועני. אני.
זה מה שאני יודע.
לא מעב. לא מעבר לזה.
אתה. אתה. היי.
המשפחה שלך הייתה בקשר עם צוענים?
לא. לא. לא.
לא?
לא. לא. לא. בשום פנים ואופן.
אבל למה דווקא צוענים?
אני לא יו. אני לא יודע. כי אחי.
הוא הכיר אולי מישהו.
אולי היה צועני שהוא היה איתו באיזשהם.
כן.
קשורים איתו. אבל זה מה שאני. זה אני. אני.
כן.
לא יודע מי זה כמובן וזה. ואני עוד אמרתי.
אני אמרתי. שאני יודע את זה מסיפור.
אני לא שאני יודע את ה.
כן.
מכיר את האירוע הזה.
כן.
ואני זו. אימא שלי אמרה: "הילד שלי יילך איתי.
לאן שאני אלך. מה אני אשאיר אותו?"
היא לא הייתה מוכנה.
בדיעבד. מסתבר שזה היה בזה חוכמה ל.
של הדוד שלי למסור את הילדים שלו למישהו שישמור עליהם ב.
מחוץ למסגרת הזאת.
אבל [משובש] אני זוכר שבאחת הפעמים.
אני לא. אה. יודע ל.
כלומר שהייתי עם אבי ואימי.
ואימי נשארה מצד אחד של הר. אה.
הפסים ואבי מצד אחד. אני עם אב.
אבי מצד שני של הפסים.
ועברה רכבת ואימי הייתה בצד השני. ואת יודעת.
זה לוקח נצח עד שהרכבת. אה. עוברת.
עוברת.
ואני זוכר את זה כמשהו טראומטי מאוד.
כן.
אני זוכר שכשהייתי בבית
הספר היסודי כתבתי על זה חיבור פעם. אבל. אהה. אהה.
כן.
זה. זה.
זאת אומרת. אתם.
אהה. לומר שהייתם בביטחון.
ששאלת על הארעיות. ששאלת על.
ששאלת על הר.
הארעיות. אז היא הייתה.
כן.
אני זוכר עם מזוודות. אה.
זאת אומרת. היה משהו מרחף באוויר. שהיה יכול.
איזשהו איום שהיה יכול להתממש.
אה. באיזשהו זמן.
זה בוודאי. אבל אני לא.
מאמין שזה מה שההורים שלי רצו לתת לי הרגשה כזאת.
נכון. אבל בדיעבד נגיד. אולי לא.
בדיעבד. ב. בדיעבד.
אולי לא בזמן אמת.
בדיעבד.
אבל בדיעבד.
בדיעבד כל הזמן היה איום.
אח של אימי היה פרטיזן בהרים. איך אפשר ש.
כן.
איך אפשר שלא יהיה איום?
כן.
אם לא. היא. היא. כל הזמן הם חיכו לאות.
אה. חיים. אהה.
כן. ממנו?
אות חיי. אות חיים ממנו.
מה זה. זה. זה מעבר לאיום.
הם ידעו שהסיכויים שלו לשרוד הם.
אהה. הם גם פחדו שאולי יתפסו אותו והם.
והוא יסגיר את המשפחה?
כן. כן.
כן. עכשיו. מה.
מה היה ידוע.
בזמן אמת. אם בכלל.
על מה שקורה במ.
מקומות אחרי. אחרים באירופה?
תראי.
היה אפשר. אה. להאזין לרדיו?
אני. אני. כן. אני חושב שידעו הכל.
כן?
משום שמקלטים לא היו ליהודים.
אבל לחברים ה. ש.
החברים ה. אהה.
בולגרים של אבי.
‮הם האזינו ל-‭BBC‬?‬
בוודאי. היו להם מקלטים.
האזינו לכל. וידעו.
והייתה אינטראקציה בין. אהה.
הם למדו באותם בתי ס. באותו בית ספר. אבי למד בבית.
כן.
ספר בולגרי. הוא לא למד בבית ספר.
אהה. יהודי. כלומר. הוא למד קצת.
כן
ג. ג. גדל ביחד עם אלה.
כן.
אני חושב שהם ידעו.
הם ידעו?
ידעו בדיוק. אה. את יודעת מה?
אני חושב שבאיזשהו שלב. אהה.
במעורפל אני זוכר שאח של. אהה. אימי.
לא זה שנהרג היה לה אוח. עוד אח.
הייתה להם מפה. אהה. ש. ש.
והיו מסמנים?
ומסמנים. אהה. איפה הקרבות או.
כן.
דברים כאלה. הייתה להם מפה כזאת. אני זוכר.
אבל מה באופן ספציפי למשל. אה.
קרה בפולין. ואחר כך במקומות אחרים. הם ידעו על זה?
אני לא מאמין.
לא חושב?
לא מאמין.
זאת אומרת. הם רק ידעו על מהלך הקרבות.
הם ידעו.
אבל לא על גורל היהודים.
אני חושב שהם בעיקר ניז. ניז. אה.
ניזונו מאינפורמציה ש. ש. ב.
הבולגרית. שהשלטונות הבולגרים רצו.
כן. עכשיו. כשהייתה פקודה להתאסף.
ולעלות ולהגיע לתחנת הרכבת. מה.
מה זה. מה זה אמר לאנשים בבולגריה. לעלות לתחנת הרכבת?
לאן. איזה צריך להגיע?
התחנת הרכבת אני ראיתי כמובן.
ראיתי. התחנת רכבת.
היא מאוד קרובה לעיר. כלומר.
כן.
היא. היום היא בתוך העיר.
צריך לארוז מזוודות וללכת.
המזוודות היו ארוזות.
אבל לאן? ידעו?
לתחנת הרכבת. ולהתאסף ממש על יד תחנת הרכבת.
ישנו המבנה ש.
עד היום. מבנה של בית החרושת. מין מבנה.
מ-המ.
מאוד. מאוד גדול. סיפרתי לך.
שהיו בו דרגשים של 45-50 ס"מ בין דרגש לדרגש.
ששם היו מייבשים את.
אה. ענפי ה.
את עלי הטבק.
כן.
והיו. יהודים היו צריכים.
לשם היו צריכים להגיע.
אבל הפקודה בוטלה ברגע האחרון.
נכון. נכון. אבל כשאנשים קיבלו את הפקודה הזאת להתאסף.
הם. הם הבינו בכלל לאן הרכבות צריכות.
בהחלט.
מגיעות. היעד הסופי?
לפני. אהה. לפני כמה חודשים ישבתי ב.
אהה. בית אבות. ב. ב. באיפה זה היה?
בראשון לציון. עם בת דודה מבוגרת שלי.
מ-המ.
ש. ש. אה. היא הזכירה לי איך שהם ישבו כולם וכל המשפחה ביחד.
ודאגו איך בדיוק. מה לעשות.
ואיך לעשות ומה לקחת. אהה.
כמה זמן הם היו בתחנת הרכבת?
הם לא הגיעו לתחנת הרכבת.
אה. הם לא הגיעו?
הם לא הגיעו לתחנת הרכבת. הייתה.
מ-המ.
כי הפקודה בוטלה.
כן.
הפקודה בוטלה. אבל הוראה ניתנה.
כן.
הפקודה ניתנה. כלומר. הפקודה בוטלה.
ה. ה. זה הסיפור אמרתי. שהרכבות יצאו ריקות.
אבל הם ישבו ודנו. ודנו. הם.
אהה. התלבטו מה לקחת.
מה לעשות. מה לק. אהה. היו [משובש] .
אבל זה לא היה כמו שלמשל יהודי. אהה. אה.
תראקיה ומקדוניה. שאותם העירו ב-04:00 בבוקר.
ונתנו להם חצי שעה לצאת.
אהה. שם זה היה משהו ברוטאלי.
כן.
נוראי.
וגם אותם לא ידעתם לאן לוקחים?
אני חושב שידעו. משום שהרכבות.
מסלול הרכבות. מסלול הרכבת עבר באזורים של בולגריה.
והיום אני יודע שכש. י. אה. אה.
זה נודע. ובדרך זרקו להם לחמים ומזון.
אה. בדרך ברכבות. ידעו על העניין הזה.
כן?
ידעו.
זאת אומרת הר. הרכבות לא היו.
הרכבות היו רכבות משא של בהמות לפעמים.
כן. אבל שם היה רק. אה.
לא. זה לא כמו שאת מכירה.
אשנב קטן.
כן. זה הם לא הקפידו כל כך. זה לא משנה.
העלו אותם על רכבות פתוחות במרץ או בפ.
פברואר. העלו את היהודים. וז. כן.
זרקו להם.
כן. זה אני יודע בדיעבד.
היו לכם קרובי משפחה באירופה. בארצות אחרות?
לא.
קרובי משפחה. לא?
לאימי היו קרובי משפחה.
אבל לא היו. ל. לא שהיו בקשרים.
לא הייתה תקשורת.
היו קרובי משפחה בפריז.
מ-המ.
משפחת עזרא. סיפרתי לך.
אני יודע שהיו לה בני דודים שם.
אבל לא היו בקשר.
מ-המ.
לא שאני יודע.
ו. ופליטים. אה. נאמר. ב. בשנת 40'.
לא הגיעו לבולגריה מ.
מארצות אחרות. פליטים.
כן.
יהודים?
הגיעו.
הגיעו.
אבל. אהה.
כן.
תראי. אבל זה סיפור אחר.
זה סיפור של.
אה. ד"ר ברוך קונפינו.
שהוא היה מורה בעלייה.
עלייה ב'. אה. שהוא. אה.
אם כל עלייה ב'. אה. עלו לארץ. אהה.
באותה תקופה 30 אלף איש. הוא עצמו.
ד"ר ברוך קונפינו. ביוזמתו האישית.
העלה 3.000 איש בדרכים מופלאות. אבל מאחר.
אבל זה. זה אחרי המלחמה.
לא. לא.
בתוך המלחמה?
זה היה. אה.
עד 41'. עד 41'.
מ-המ.
הוא עשה את זה. עד ארב. אבל ב-39' הייתה מלחמה באירופה.
נכון. נכון.
את מדברת על פליטים.
פליטים שהגיעו בעיקר מהונגריה דרך הדנובה. הגיעו ל.
הגיעו.
והוא העלה אותם לארץ בדרכים מופלאות.
אלא מכיוון ש. אהה.
זה היה בניגוד ל. לממסד.
כלומר. הממסד לא קיבל. הוא יו.
הוא אירגן את זה באופן פרטי.
גבה סכומים עצומים מאנשים. והם עלו לארץ ב [משובש]
שאני לא רוצה לספר עכשיו
את הסיפור המופלא של ד"ר ברוך קונפינו.
אבל הוא העל. העלה ב-3.000 איש לארץ.
שזה 10% מכל העלייה באותה תקופה.
הוא עשה את זה לבד ביוזמתו.
וגם הממסד י. יהודי בולגריה התנגד.
משום שלא הייתה בטיחות.
ובאמת. אחת מהספינות שלו. ספינת סלבדור.
שמעט מאוד יודעים עליה.
אהה. היא טבעה לפני ס. אהה.
שבועיים לפני האסון שהיה פה בחיפה ב.
אה. אף על פי כן שטבעה. ב.
כן.
בנמל חיפה. שבו. יש פער של חודשיים.
לא יודעים בארץ על 296 איש מ.
מבולגריה שטבעו מול חופי. אהה.
אהה. אוניית סלבדור.
מול חופי. אה.
כן.
אהה. טורקיה. והם כולם היום. אהה.
רובם אלה שניצלו. קבורים בהר הרצל.
לא רחוק מקברו של רבין.
אבל לא יודעים בבולגריה על ה.
אהה. על התקו. על התקופת העפלה.
כן.
עלו שם יהודים בולגרים.
והרבה מאוד פליטים. ששאלת על פליטים.
נכון.
פליטים שהגיעו.
עכשיו היו בין. אה. בין היהודים. אה. אה. ב.
בעיר שלכם שברגע שקיבלו את הפקודה הזאת.
להתאסף בתחנת הרכבת.
החליטו פשוט לברוח.
לא.
אה. לנסות. אה. למצוא מפלט?
לא.
לא.
סיפרתי לך על. אה.
מה שדודי. שהוא החליט למסור את הילדים שלו לזה.
כן.
לא.
לא?
לא. זה תשמעי.
קיבלו את הדין.
קשה להבין את זה אולי היום ב. בעולם החופשי.
אנחנו לא שופטים.
כל היהודים.
פשוט אוספים אינפורמציה.
כל היהודים נהגו כך.
אין. אה. לא היה להם לאן לברוח.
מ-המ.
אני. מת. אני. כשאת שואלת שאלה.
לא חשבתי על זה בכלל.
כן.
כי הרבה פעמים שאלתי את עצמי כשהייתי עם אשתי ב. ביערות.
שם רצחו את ה.
את משפחתה. אה.
בתוך היער. למה הם לא ברחו?
למה הם לא רצו לאיזשהו מקום?
למה הם. אהה. כי הרבנים אמרו להם.
כי אני לא יודע מי אמר להם.
או מה שהיה אבל. אה. מסתבר שגם בסו.
ב. אממ. לא הייתה להם החוצפה הזאת.
במירכאות. אהה. לקום ולברוח. אה. מהרשויות.
היו מקרים שמשפחות בולגריות.
נוצריות.
נוצריות. אהה. מישהו יהודי. שהם היו קרובות אליו.
היו. אמרו. אנחנו נחביא אותכם?
היו מקרים כאלה. שאתה שמעת עליהם?
תראי.
או בשביל כסף או לא בשביל כסף?
תראי. אהה. ככה.
ראשית לא ידעו לאן נוסעים. כך ש.
אה. לא י. אה. זה היה משהו לא מו.
לא מו. לא מודע.
וקשה מאוד להיפרד מהמשפחה.
זה הדבר הכי קרוב.
אני לא חושב שאנשים בכלל. יהודים.
חשבו בכלל בכיוון כזה להיפרד מהמשפחה.
כי לא היה דבר יותר. כלומר.
גם מקודם הזכרתי. לא היה חיים מחוץ לקהילה.
ליהודים. למרות שהיו בקשרים עם ב. עם בולגרים.
אבל סיפרתי לך את מה שאימי אמרה שאין ש.
אין שום מתוק. אז. אה.
כלומר הם היו תמיד שמרו אחד על השני.
ואני חושב שהם לא ידעו למה מצפה להם.
מ-המ.
לכן אני לא חושב שהיו תופעות כאלה.
בכל אופן. אתה.
בדיעבד שב.
אתם לא שמעתם על יהודים שניסו למצוא איזשהו מחבוא. או מה?
לא. לא שמעתי על כאלה דברים.
בדיעבד שמעתי ש. אה.
כשהייתי שם. כן. שמישהו נתן לי את ה.
לשמור לו את הכסף. ואנחנו.
אבא שלי החזיר לו את הכסף.
כלומר. הם לא רצו לברוח.
לקחת עם כל הכסף. החביאו כסף.
עד היום אני בטוח שאם י.
מישהו יחפור. ימ.
ימצא הכסף. יהודים החביאו.
אני לא בטוח למשל מה אבי היה עושה. אם הי.
אם הוא היה לוקח את כל הכסף איתו.
הוא היה בטח. אה.
פוחד לקחת את כולו. בטח.
מ-המ.
היה חופר. ואני חושב.
כן.
אני חושב.
כן.
שמשהו מעורפל עכשיו עולה בדעתי.
שיש איזשהו מקום שהם חפרו והסתירו שם קצת כסף. אני חושב.
בבית הזה שסיפרתי לך על הקומה השנייה.
אבל אני ממש לא יודע.
אני לא מאמין שהוא היה לוקח איתו את ה.
את כל הנפוליאונים. הוא היה משאיר משהו לחזור.
מ-המ.
כש. כן.
כן. אז זהו המצב.
ברגע שקיבלו את הפקודה.
אנשים ארזו מזוודות.
וברגע שהתבטלה הפקודה. אנשים הבינו איך זה קרה?
אני חושב שכן.
מי. מי היה אחראי לביטול הפקודה?
הוו. זה. זה.
זה סיפור. זה הסיפור.
הסיפור הוא זה. ש.
אהה. דווקא זה קרה בקיוסטנדיל.
בתקופה שאנשים ישבו בבית. הכפריים.
והשלו את העלים של התירס.
בחום. הם. הם. מייבשים את התירס.
שהתירס כבר יבש הם מפרקים אותו.
מה. מוריצים את הגרעינים. ו.
מה הם עושים עם זה?
הם מ. מפרקים את ה. אה.
מוציאים מהקלח. מהקלח מוציאים.
כן.
את ה. את ה ג.
ומבשלים את ה. רק את הגרעינים.
אה-הא.
כלומר. אה. זה מין. אהה.
יושבת המשפחה בערב והק. הק.
כן.
הם קטפו את התירס.
מורידים את העלים. הם מוציאים.
מורידים את הגרעינים מהקלח.
מ. מהקלח עצמו.
ואז. זה היה באחת המשפחות. אהה.
והזמינו לשם גם אחד מהק. אהה.
מנהיגי הקהילה היהודית.
והמשפחה הבולגרית שיות. אמר: "תשמע.
שמעתי על הסיפור הזה שהגיעו רכבות כדי לגרש אותכם".
הוא אמר: "זה לא יכול להיות".
הוא אומר: "תשמע שמעתי.
יש פקודה לגרש אותכם".
עוד באותו ערב התארגנה קבוצה של
בולגרים ויהודים שנסעו בלילה לסופיה.
בניגוד לכל ה. אבל מצאו. כלומר.
אבל בעידוד בולגרים. אהה.
מקומיים. ופנו אל.
אה. סגן יושב ראש הפרלמנט.
בן עירם. ח.
מישהו שגדל ביחד איתם באותה שכונה.
קראו לו דימיטר פשב. שהזכרתי אותו קודם.
אמרו לו: "תשמע.
הגיעו רכבות. רוצים לגרש את יהודי קיוסטנדיל.
אתה מכיר אותם. את היהודים שלנו. מה. מה העניינים"?
הוא אומר: "אני לא יודע שום דבר.
על מה אתם מדברים? אני אברר".
ואז התארגנה. אה. אני לא אספר את כל הסיפור.
התארגנו 40 חברי פרלמנט.
דרך אגב. אותו דימיטר פשב היה חבר במפלגה הנאצית.
הבולג. הבולגרית. אבל להיות נציונל-סוציאליסט זה משהו אחר.
ולהרוג את היהודים זה משהו אחר.
לגרש אותם זה משהו אחר.
ואז 40 חברי הפרלמנט האלה. גי.
פנו לכנסייה ועשו מהומות.
רצו להיד. להיפגש עם ראש הממשלה. ועם שר הפנים.
והוא דחה אותם. אבל בסופו של דבר הם עוררו את המהומה הזאת.
המהומה הזאת צמחה באותו עיר של אבי.
אממ. איך קראו?
לזרוב היה שם המש. משפ. מש.
משפחה שלו. אבל שכחתי את שמו הפרטי.
הוא היה המנהיג. גם כן.
איש בגיל של אבי.
בשנות ה-40 של. ב-40 בחייו. אדם.
Testimony of Joseph Konforti, born in 1939 in Sofia, Bulgaria, about his experiences as a boy in Sofia and across Bulgaria Life in Sofia; antisemitism and vandalism against Jews; promulgation of racial laws; strictures against Jews including movement restrictions, curfews, and “Aryanization”; Jews of Sofia scattered across Bulgaria 1942; Jews of Macedonia and Thrace deported to Auschwitz; promulgation of order concerning concentration of Jews in March 1943; Bulgarian parliamentarians and clerics object to deportation of Jews and deportation is canceled; life after the war; information about the saying “Run away, brothers”; Zionist movement activity; waves of immigration to Eretz Israel; witness immigrates to Israel in 1949; adjusts to life in Israel.
item Id
10495872
First Name
Joseph
Last Name
Konforti
Date of Birth
01/06/1939
Place of Birth
Sofia, Bulgaria
Type of material
Testimony
Language
Hebrew
Record Group
O.3 - Testimonies Department of the Yad Vashem Archives
Date of Creation - earliest
02/06/2013
Date of Creation - latest
02/06/2013
Name of Submitter
קונפורטי יוסף
Original
YES
Interview Location
ISRAEL
Connected to Item
O.3 - Testimonies gathered by Yad Vashem
Form of Testimony
Video
Dedication
Moshal Repository, Yad Vashem Archival Collection
The transcription of this testimony was made possible with the assistance of the Conference on Jewish Material Claims Against Germany, Supported by the Foundation Remembrance, Responsibility and Future (EVZ) and by the German Federal Ministry of Finance