Online Store Contact us About us
Yad Vashem logo

ליבר יהודיתTestimony of Jehudith Lieber née Schlesinger, born in 1928 in Budapest, about her experiences in Budapest and in the “Kasztner group” in Linz, Bergen-Belsen, and Switzerland

Testimony
null
null
null
י"ב בסיוון תשע"ג. 21 במאי 2013.
אנו מראיינים מטעם יד ושם את הגברת ליבר שלזינגר יהודית.
בביתה בחולון.
הגברת ליבר היא ילידת בודפשט. הונגריה. 1928.
28'.
בוקר טוב.
בוקר טוב גם לך.
ספרי לי בבקשה על המשפחה שלך.
על אבא. אימא. אחים ואחיות. ובודפשט.
כן. על אבא ואימא אני יכולה רק. אה.
עם הערצה לדבר. כי אבא היה איש.
אהה. מאוד מכובד בקהילה. עם.
מה שמו. בבקשה?
יוסף שלזינגר.
מ-המ.
כן. הוא היה ב.
ב. אהה. בקהילה בתפקיד. אהה.
בכיר. והוא היה בין המנהיגים.
ואימא שלי היא הייתה עקרת בית.
רק היא עסקה ב.
בעבודות. אהה. אה. עזרה לזולת.
ב-42'. ב-40' הגיעו הילדים הפולניים.
אז היא עזרה לאסוף. אה.
כספים ל. ל. ל. עבור. עבור הילדים.
וב-42' עשתה אותו דבר לילדים ה. מסלובקיה שבאו.
מ-המ.
אז. אה. כל שבת. לא כל שבת.
כל השבוע היה לנו. אהה.
יום. קראנו לזה: "ילד של יום ראשון. ילד של יום שני".
כל יום היה מישהו אחר.
אה. אצלנו. מה גם לשבת. ו.
ו-2 בחורים. זה נתן כץ.
זה הבן שלי גם מכיר. פשוט אימצו אותם.
הם היו מסלובקיה.
מ-המ.
והם גרו כמעט.
אה. כל הזמן אצלנו.
וזה היה די בסכנה. סכנה ל.
להורים שלי ולנו.
מכיוון שאם. אה.
היו. אה. חיפושים.
ואב בבית. קוראים לזה.
אני חושבת. שאב הבית.
הוא היה אנטישמי מובהק.
וכשהיו האזעקות. אה.
ללכת ל. למקלט.
אז הוא היה צריך לבדוק את כל הדירות.
האם כולם ירדו ל.
למקלט. והאם לא נותנים עם פנס.
וזה משהו מאוד. אה. איך אומרים?
לא הגיוני. לתת סימן ל.
ל. אה. לאווירונים ל. אה.
ס. אה. איפה להפציץ.
אז הוא. כבר לא ירדו.
אלא היה לנו ויטרינה פינתית.
והם היו מאחורי ה.
מאחורי הוויטרינה. שהם לא ירדו ל. ל. למקלט.
ואחר כך. כשהגרמנים כבר היו שם. גם הם. אה.
נכנסו למקלט שלנו.
כי ממול. אני. אנחנו.
באיזה שהוא שלב אמרתי שאנחנו לא ב.
יצאנו מהבית. אלא ימים ס.
ראשונים כבר היינו צריכים לפנות את הדירה.
כן.
כי המפקדה הגרמנית הייתה ממול הבית של בית-הכנסת
ושל בית הספר.
כן. אנחנו לשנים האלה של 42'.
ו-44'. של הגרמנים. אנחנו נגיע מאוחר יותר.
כן.
אני רוצה קצת לשמוע יותר על הבית. על אבא.
אמרת שאבא שמו יוסף?
היה עסקן צי. עסקן. אה.
ומה הייתה העבודה שלו?
הוא היה. אה. כשהוא התחתן.
הוא היה רואה חשבון. אבל. אהה. זאת אומרת.
עד שהתחתן. ואחרי שהתחתן הוא פתח חנות לשטיחים ועתיקות.
אה-הא.
כן. ו.
את יכולה לספר על המשפחה של אבא. בבקשה?
המשפחה של אבא. הוא. אבא שלו היה רב. רב. אה.
שכונתי. וגם. אה. היה משגיח. כמו כאן. ה. התנובה.
מ-המ.
[משובש] (שפה זרה). קוראים לזה.
זה ה. ה. אהה. אה.
החלב. ו. ומוצרי חלב של. של. אה. כל ה.
כל ה. אה. של כל הונגריה או של כל האזור. זה אני.
מ-המ.
לא יודעת. ובצניעות. אה. הם גרו.
הוא קיבל משכורת בתור רב שכונתי וגם בתור.
אהה. אה. וזה היה.
וסבתא שלי הייתה. אה.
אישה קטנטנה. עם 35 קילו.
זה לא בשואה. ב. ב.
בימים הרגילים. כן? ו.
מה הש. מה השמות של הסבא וסבתא?
אה. איזי. אהה.
איזידור שלזינגר ובלומה שלזינגר.
מ-המ.
והיינו. אה. כל.
אהה. יום פוג. אה. לבקר אותם.
וסבתא ישבה בגינה. לשם אנחנו הלכנו. ב.
בגינה. שזה בסמוך. אהה. לבית.
וסבא שלי. תמיד היה לו קוביות.
אהה. סוכריות.
מ-המ.
כן? ותמיד נתן. אה. לנו. וזה. את ההרגל הזה.
הוא העביר את זה גם לארץ.
הוא עבר פה. וילדים זרים.
והוא חילק. אה. סוכריות.
הוא היה אדם. אה. איך אומרים?
אה. זה. זה.
זה. נשמה כולה.
אם רואים את התמונה.
אז ככה אני מתארת לי את משה רבינו.
מ-המ.
זה. זה. אה. איך אומרים?
ובית חם. וקולט. ו.
ואכפתי. ו. ואצל אימא שלי זה.
ומה שם אימא. בבקשה?
אימא?
השם של אימא.
רוחמה.
רוחמה. ככה קראו לה מ.
לא. לא. רוז'י.
רוזי. וספרי לי קצת.
ובעברית. כשהגענו ארצה. אה. רוחמה.
ספרי לי קצת על המשפחה שלה. של אימא.
על המשפחה שלי. משפחה.
של אימא.
שכולו. כולה נתינה.
אימא שלי אימצה ילדים. אימצה זקנים.
ו. כ. כ. ו. והיא לקחה אותנו גם להראות את החלק האפל.
שאין חיים סטריליים.
אלא יש. אהה. חלק אפל.
והלכנו איתה. והסתכלנו.
ואחר כך כבר עזרנו גם. אה. קצת.
אה. לאסוף. אהה. עבורם.
והבית היה בית חם.
כן.
וקולט.
כן.
וכל שבת. אה.
אז אבא חזר הביתה עם מישהו מבית הכנסת.
מ-המ.
ובתור קוריוז. אה.
אחד. אהה.
אה. כשבאמצע האוכל הוא
שאל: "האם אין [משובש] (שפה זרה)?"
אז אבא שלי אמר: "הפעם אין".
אז איזה בית יהודי?
"תגיד. אבל שאלת אם אצלי זה כשר?
האם אתה יכול לאכול?"
זאת אומרת. אה. אה. אממ.
אול. רק אני פשוט. אה.
תסבירי. מה הוא שאל? אם יש צביבל?
[משובש] (שפה זרה). זה.
זה. אממ. פשטידת.
מאכל?
אממ. אה.
בצל.
לא בשר. אהה.
בצל.
לא.
לא צביבל? אה.
לא. אממ. נו. ביצה.
אה. ביצה עם. עם. עם.
אה. סלט. סלט ביצים.
אה-הא.
סלט ביצים.
אה-הא.
אז. אה. הבית היה בית שמח.
כן.
אבא שלי היה הומור. אה.
עד 42'. כי אצלי. ה. השואה התחילה ב-42'.
כן. אהה. אני ש. אני שאלתי על אימא.
כן.
ורציתי שתספרי. בבקשה.
על המשפחה של אימא.
המשפחה של אימא. זה. אה.
זה ילדות מאוד. מאוד עצובה וקשה.
לאימא?
ל. של אימא. אימא התייתמה בגיל. אה. 15.
מ-המ.
עם 8 ילדים. עם אימא חולה.
עם אסטמה קשה. ו. וחצי את האולקוס.
אז לא טיפלו בזה.
אלא זה ניתוח. הוציאו חצי קיבה.
מ-המ.
והיא הייתה צריכה להיות ה.
המנהלת של. של. של. שלה.
כי היה ב. בן 3 ה. הכי קטן.
אה-הא.
ודלות. אה. מאוד קשה.
כי גרו בארמון. אבל זה לא היה שלהם.
זה שהיה הק. הקהילה. אב.
איפה. בבודפשט?
לא. לא. זה. א.
את שאלת אותי על אימא.
כן.
אימא. אי. אימא מסלובקיה.
מ-המ.
מפרסבורג.
כן.
על יד פרסבורג.
מ-המ.
ו. ושם.
אה. היה מאוד מאוד.
ועברו החיילים ממלחמת העולם הראשונה.
וישבו לאכול. ובאו.
שאלו: "איפה אפשר לאכול כשר?"
מ-המ. יהודים?
אז. אה. אז אמרו שאצל ה. אהה. רבנית.
אז הם. אה. ישבו על יד השולחן.
הילדים. וסבתא אמרה: "קומו ותנו מקום".
"אבל אני עוד לא אכלתי". "אתה בבית.
אתה יכול לאכול לחם. אה. עם.
עם ריבה. והם. אה.
צריכים לאכול. אה. אוכל חם".
כל. כל. אה. מה שאני זוכרת.
נתינה אחת גדולה.
וזה עבר גם אל. אל.
אל אימא שלי. ואם אני יכולה להעיד על עצמי.
זה עבר גם אליי ו. ועל הילדים שלי.
מה שמות הסבא והסבתא?
אהה. אה.
חנה שיינדל וחנ. אלחנן.
ושם המשפחה?
וייס.
וייס. מ-המ. כן. את. אה.
התחלת לספר על השבת בבית.
שבת שכל פעם אבא היה מביא אורח.
תמיד. תמיד. כן. כן.
אהה.
הביא אורח. והשבת הייתה.
אנחנו לא היינו עשירים. אבל ה.
מ. מ. מעמד הביניים.
ושבת. עם כל טוב.
ומה ש. מה שמכינים.
אה. לכבוד שבת.
הכול. ביום רביעי.
סבתא תמיד אמרה: "לכבוד שבת". הכול לכבוד. אהה.
מיום רביעי התחלתם להתכונן לשבת?
כן. כן. כן.
מה? איזה הכנות עשיתם?
אה. הבישולים.
ניקיון. ו. ואם היה חסר בגדים. אז. אה.
קיבלנו משהו לכבוד.
אה. שבת.
כי בשבת היה.
אה. לא תלבושת. אלא שמלה אחרת. כי ב.
ביום חול. אה. בבית הספר זה היה תלבושת אחידה.
ואחרי הצוהריים משהו רגיל.
אבל לשבת זה היה.
אממ. קדוש. וצריכים להתייחס לזה ב.
ב. אממ. אה. אה. איך אומרים?
בצורה. אהה. מיוחדת. כן.
זאת אומרת. אפשר להגיד שהתלבושת הייתה חגיגית?
החגיגית. ודאי. כן.
מ-המ.
לא. לא של. אה.
יום חול. אלא זה.
כן. משהו מיוחד.
מיוחד. כן.
כן. ובשבת עצמה מה עשיתם?
מה עשינו? כשאבא חזר מבית-הכנסת.
אז התיישבנו. ושבת. אה.
הייתה מאוד שמחה. עם זמירות.
מ-המ.
עם שירות וזה.
וגם שאלות. אה. למיניהם.
בקי. אה.
זה לא היה מבחן של בית הספר.
כי הבית הספר היה אדמה גדולה.
ובכל זאת הוא שאל.
אה-הא.
ב. בקשר ל.
מה למדתם?
בדיוק. כן.
הוא בחן אותנו.
בחן.
כביכול. כן.
מה. וזה היה מלחיץ הבחינות האלה. בעל פה?
לא. לא. כי זה היה. איך אומרים?
ברוח טובה ו.
ו. ולא כחובה.
מ-המ.
זה לא. אה. "מה למדתם השבוע?" וזה.
זה. השאלות האלה היה לפני כולם.
או שהייתם ביחידות איתו?
לא. היינו בשולחן. סביב לשבת.
אה-הא.
אם היו אורחים. אז עם האורחים.
כן.
אבל. אה. ככה.
אחרי הצוהריים. זה כבר היה חופשי.
הלכנו לבני עקיבא.
אה-הא.
ואבא ואימא. הם.
אה. הלכו לנוח.
וככה השבת. אה. הייתה.
כן.
במוצאי שבת. אה. עם הבדלה.
השבת נגמרה והתחילו יום חול.
מ-המ. כן. אה.
בבית. מי היו הנפשות שגרו בבית?
אבא. אימא. ואחותי ואני.
מה שם אחותך. בבקשה?
אה. שרה נעמי.
שרה נעמי. היא הייתה גדולה ממך או קטנה?
לא. שנה אחת. אה. צעירה ממני.
כן. הימי חול. תתארי לי את הי.
ימ. יום חול. מהבוקר עד הערב.
זה.
יום. אה. רגיל.
זה ב. זה בית הספר.
מה שם הבית הספר?
זה ל. הבית ספר האורתודוקסי.
מ-המ.
פולגרי. א. איך קראו לזה. אבל ב.
בית ספר זה.
זה מקביל לבית ספר חרדי.
מ-המ.
מכיוון ששם ה.
אהה. היו.
אה. מי שהלך לבני עקיבא.
זה. הוא היה בבעיה.
אז קראו להורים.
כי זה היה פסול.
כי זה מעורב. והאורתודוקסי היה.
זה כמו כאן החרדי.
מ-המ.
אבל. אה.
אה. איך אומרים? גם לא לאומי.
מ-המ.
זה אורתודוקסי. זה כמו החרדים.
כן.
אז. אהה. אנחנו היינו קצת חריגים.
כי הלכנו לבני עקיבא.
ולא עם שרוולים.
אה. ארוכים. אלא שרוולים.
אז סבתא שלי ליטפה אותי בקיץ. האם לא קר לי.
כן. אז היא לא. לא. לא.
[משובש].
היא לא רצתה. אה. אה.
לתת מוסר. בעדינות שאלה.
כן.
אם לא. לא קר לנו.
והלכנו לחברות. ספרייה. קראנו. שיעורים.
לאחותי הייתה שיעורים.
ולי. אימא לא הבינה אף פעם.
אין שיעורים. כי אני הייתי קצת.
אהה. איך אומרים?
פחות. אה. דוגרת.
אחותי. אה. תמיד אני אומרת.
גם אצל הילדים: "יש ילדים שצריכים לפתוח את הספר.
ויש ילדים שצריכים לסגור את הספר".
אז אצל. אצלי היו צריכים.
ואימא לא הבינה למה אין לי שיעורים. איך.
כמה שיעורים יש לאחותי ולי אין בכלל שיעורים.
מ-המ.
אז היא הייתה דוגרת. אהה.
אז מה. מה היה. מה היה הסוד שלך?
למה אין לך שיעורים?
למה לא למדתי? כי.
לא. למה לא. מה הסוד שלך שלא היה לך שיעורים?
לא. כן היה. רק לא עשיתי.
לא עשית.
לא עשיתי. ו. ולא עשיתי עבודות.
אהה. יד.
וזה. איך אומרים?
בסוף השנה היינו צריכים להגיש את כל העבודות יד.
אבל זה גזענות לשמה.
שאם קראו לי שלזינגר.
אז יכולתי להביא את ה. אה.
לפי ה-א'. ב'.
לקחו את העבודות של. של גמר.
כן.
אם זה היה אחד בשם דסקל. שזה בת.
בתחילת ה. הרשימה.
אז היא קיבלה על העבודה שלה.
כי היא עניים. ו.
ולא מוכרים. ואנ. אנשים פשוטים.
אז היא קיבלה. זה הלך ההפך.
לא מ-10 אלא מ-1. 2. 3.
1 היה הכי טוב ו-5 היה.
הכי נמוך.
פחות. אז. אהה.
היא קיבלה על העבודה שלה.
אהה. 4. 5.
נמוך.
נמוך. כן. ואני לקחתי את שלה. וכשאני יצאתי.
אז קיבלתי 1. אה. כי אני קראו לי שלזינגר.
כי?
זה. זה. זה היה גזענות. אהה. לשמה.
אולי אפליה. לא גזענות. אפליה של. אה.
אפליה. אבל זה כאן קוראים לזה גזענות. כי. כי.
כי היא. היא הייתה ממשפחה ענייה. ואת באמת.
ענייה ולא. לא.
ונחשבת. והמשפחה.
לא נחשבת. כן.
המשפחה שלך הייתה יותר ידועה.
ו. והיו דברים.
כשאני קשה לי להבין. שהפרטיות.
היה ספר של השנה.
וספר הזה היה מודפס לכל אחד ואחד את הציונים של כל השנה.
הבנתי.
אם מישהו מצטיין.
אז אותיות עבות.
מי שלא מצטיין.
אז עוב. עוד. אה.
אז. אהה. זה גם כן עב.
עבר בקהילה. ואולי את לא היית רוצה שידעו.
מ-המ.
את הציונים שלך?
אה.
אבל זה. לא. לא.
לא שמרו על. על. על הפרטיות. וגם. אה.
נתנו להבין שאת מצטיינת ואני לא מצטיינת.
מ-המ.
וזה. זה הלך לפי ה.
לא לפי הידע וההשקעה שלי בלימודים.
אלא לפי ה.
ה. האבא שלי. או אימא שלי שהייתה. אה.
עסקנית. או קרוב ל. להנהגה.
ולא קרה שיל. ילדה.
אתם למדת. את למדת עם בנות. אני מתארת לעצמי.
רק בנות. כן.
לא היה שילדה. ממשפחה ענייה.
מתקו.
אני אומרת. ילדה ממשפחה ענייה.
שהייתה מצטיינת. נהדרת. לא היה.
ש. ש.
שכזה. ששיבחו אותה?
ממש לא. ממש לא.
וגם עשו. לא במתן בסתר.
המורה אמרה: "את מביאה 2.
אה. ארוחות עשר. את מביאה 2 ארוחות עשר".
זאת אומרת. שום דבר לא היה בצניעות או במתן סתר.
אלא. אה. היו צריכים.
אה. אה. איך אומרים?
להשפיל אותם. לח.
ל. ל. זה היה.
אה. לכן אני אומרת.
זה ממש גזענות.
גובל עם גזענות. זה השפלה.
זה היה. איך אומרים?
כשחזרתי הביתה. סיפרתי לאימא.
זה מאוד מאוד מאוד הפריע לנו.
מאוד מאוד. ש.
שזה הכול. איך אומרים?
לא ב. ב. בהתחשבות.
ו. ו. ו. בעדינות. ובמתן סתר.
כן.
או מה. לא. ומי שהיה כסף אז הוא יצא ל. לקייטנה.
מי שלא היה כסף. אז לא חשבו.
גם ההורים לא חשבו לתת עבור עוד ילד אחד.
לא. זה קטע. כ. אה.
כתם על ה. על היהדות האורתודוקסית.
וה. כשאת אומרת שיצאתם ל.
לקייטנה. בקיץ היה?
בקיץ. כן.
מטעם מה? מטעם בית הספר?
מטעם בית הספר. וזה היה על יד. אה. הדנובה.
מ. נדימורוש קראו לזה. לחודשיים.
וזה באמת. אה. עלה לא מעט כסף.
אבל יכלו. אה.
לארגן שגם אלו שלא מסוגלים לצאת.
אז לעזור להם באיזשהו דרך.
את יצאת גם לקייטנה?
אני פחות. אני. אולי רק.
אחותי שנה. שנה הבדל בין. בינינו.
למרות שקשר כזה הדוק. שזה.
זה כמו ת. אה. תאומות סיאמיות. אבל.
אבל לי אופי אחר.
היא הייתה צריכה חופש. נסעה. הלכה.
ואני ישבתי ושמרתי על החצאית של אימא שלי.
פעם אחת בכוח הוציאו אותי לקייטנה הזאת.
אז חזרתי הביתה עם אלונקה.
עם. אה. 40 חום.
אה-הא.
אז ככה ש. אה.
זה. זה. איך אומרים? 2 עולמות.
והסבתא בסלובקיה. את היית מבקרת אותה לפעמים?
או. שמה. לה. לא לפעמים.
אלא עד שאפשר היה לנסוע.
נסענו מיום הראשון של החופש עד.
אה. יום אחרון של החופש.
ושם קיבלו אותנו.
כי לאימא הייתה. אהה.
אחיות לא נשואות.
רק. אה. אחותי ואני היינו הנכדות.
ילדים.
אה. של. אה. סבתא.
ולא ידעו מה לעשות.
אחת הייתה תופרת. אז כבר מיום הראשון שיצאנו.
כבר התחילה להכין.
מ-המ.
ל. לעוד חופש הבא.
מ-המ.
והיה שם גן עדן.
אני עוד מרגישה את הטעם של.
ש. של האוכל של. של. של סבתא שלי.
לסבתא שלי היה חיים מאוד מאוד מאוד קשים.
כי סבא שלי. טוב.
עכשיו הבן שלי שומע את זה
פעם הראשונה אולי. הוא חלה בסרטן.
והוא טיפל באבא שלו בזאגרב.
הוא היה הרב הראשי בזאגרב.
מ-המ.
גם כן ב. בסרטן.
ושם לא היה שום טיפול.
ו. ונגד העיניים.
הוא פשוט. אהה. נגמר.
וכשהוא חזר הביתה. הוא הפר את הצוואה של אבא שלו.
שלהשאיר את אימא שלו בזאגרב.
כי הוא מקבל. היא מקבלת שם.
אה. אהה. קצבה בתור.
אהה. אלמנה. אבל הוא לא
היה מסוגל להשאיר אותה לבד והביא הביתה.
ויש לי תמונה עם. עם הסבתא רבא.
שהסבא. הסבתא שלי.
על. על כפיים.
אהה. אה. יישא אותה.
ו. וסבא שלי. כשהוא שמע שזה.
אה. אה. את הרמז מהרופא.
שאי אפשר לנתח. [משובש] (יידיש).
זה גבוה מדי.
אז הוא רמז את זה.
וכבר הייתה לו החלטה להתאבד.
אממ.
והצליח. בגיל 41.
סבתא שלי נשארה עם 8 ילדים.
וואי.
והוא התאבד.
והייתה שם מחלוקת בקהילה.
כי מי שמתאבד.
אז זה מעבר לגדר.
מ-המ.
ועד ש. ועד שבא.
אממ. מישהו עזר. לא יודעת. מהמשפחה או ממי.
זה אני לא כל כך הייתי מעורבת.
כי אני לא הכרתי. לא ש.
מהסיפורים. אימא לא. לא.
לא רצתה לספר על זה.
כי זה היה פצע פתוח לכל החיים.
כי היא הייתה צריכה אחר כך לנהל את ה.
אה-הא.
לגדל את האחים. לגדל ב.
אה. בעוני ללא יתואר.
מ-המ.
זאת אומרת. ורק כשאנחנו הגענו. אז הכול היה.
לא יודעת מאין.
מ-המ.
הכל היה.
אתם באתם עם אימא?
האם?
באתם עם אימא לשם?
אימא. כן. ואבא.
בסוף החופש. אהה.
שבוע לפני כן.
הוא בא לשבוע לשם.
כי הוא לא יכול היה להרשות לעצמו לסגור את החנות.
ובאנו הביתה. וזו הייתה חוויה.
בכלל באונייה לנסוע.
מ-המ.
זה. ל.
לשם נסענו כי זה.
אה. עם הזרם.
מ-המ.
אז נסענו לילה ויום.
מ-המ.
ובחזרה. עם. אה. נגד הזרם. אז זה.
אה.
זה. לקח. אהה.
יותר ארוך.
כן.
כן. אממ. כשאת. אממ.
סיפרת על אבא. שהוא הי.
היה לו תפקיד בכיר בקהילה היהודית.
כן.
איזה מוסדות היו בקהילה היהודית. בבודפשט?
בג. היה. אה. בתי יתומים.
הייתה איזה סנטוריום ש. ש.
ואימא שלי. ללא כל קשר עם המוסדות.
אה. את הבחור הזה.
שאני אמרתי שהסתרנו אותו.
כן.
הוא. אימא לקחה אותו ל.
לעשות ניתוח במקום הכי. אה.
מ-המ.
ידוע. כי זה היה פעם.
כן.
ניתוח מאוד. אה.
מסובך. זה.
אה. ה. [משובש] (שפה זרה) קראו לזה.
היום קוראים לזה. אממ.
נו. איך קוראים לזה?
זה. זה עם. עם. נו.
כן. לא. בסדר.
תעזור לי.
לא. בסדר.
טוב. ו. על.
אה. איפה נכ. אה.
איבדתי את הקשר עכשיו.
שאיך אימא עז. אה.
אימא עזרה. ואבא עזר. הקהי.
כן. לכולם. כן.
במוסדות היהודים.
זה היה בית פתוח.
כן.
ו. וכולם יכלו לבוא.
כן.
ו. ולקבל. אה. עזרה.
כן.
נפשית. ועזרה פיזית וחומרית. הכול.
באיזה שפה דיברתם בבית?
הונגרית.
הונגרית.
ידענו גרמנית. כי בבית הספר.
שפה שנייה. פה כמו אנגלית. מכיתה ד'.
כן. כן.
אז שם היה גרמנית.
אז ההורים. אם רצו לדבר שאנחנו לא נבין.
דיברו גרמנית. אבל אנחנו הבנו. אה. טוב מאוד.
והצלחנו לא לגרמנית. לא גרמנית.
אבל. אה. הם. אה.
דיברו ו. אבל אנחנו.
ו.
יכולנו להבין מה שהם.
עם הסבא וסבתא בסלובקיה. באיזה שפה?
היא לא ידעה הונגרית.
אז באיזה שפה דיברתם?
אה. בגרמנית. אה.
אה-הא.
עם תרגום ועם עזרה של. של האחיות.
האחיות דיברו הונגרית. רק סבתא שלי.
וליידיש אתם נחשפתם?
ממש יידיש. לא ידענו.
לא נחשפתם אליה? לא שמעתם?
לא. אה. יידיש.
אני מבינה יידיש.
כי זה מאוד קרוב לגרמנית.
כן. כן.
אבל לא.
לא.
לא דיברנו יידיש. רק הילדים.
ו.
הפולנים הם. אה. הכניסו.
כן.
את ה. את היידיש.
וכשלמדתם. אה.
את אמרת לי על הבית ספר.
הבית ספר אמרת שהוא היה בית ספר אורתו. אורתודוקסי.
כן.
אתם למדתם גם את לושן קו.
את העברית?
לשון הקודש?
רק לשון הקודש.
עברית אנחנו למדנו.
ידענו עברית. כי החלוצים שבאו מ. מ. מ.
אה. מ.
נו. מאונגוואר. ו.
מ. מ. אוי.
איך אני זוכרת? רשמתי.
בסדר.
הם. הם. החלוצים הם ידעו.
הרי הגימנסיה העברית הראשונה זה היה באונגוואר.
אה-הא.
והחלוצים של. אממ. ו.
ואחר כך נהיה גיס של. אה.
אהה. האחיין. אה. לא.
האחיינית שלי התחתנה עם אחד החלוצים.
כן.
ש. שהם עבדו במחתרת.
הרי את כל המחתרת.
זה. זה הת.
ה. התרחש גם אצלנו וגם. אה. אצל.
אבל כשאת מדברת על המחתרת.
המח. זאת אומרת.
הפעילות המחתרתית התחילה מתקופת המלחמה.
זה מ. מ-42'.
כן.
היינו צריכים את הניירות.
כן. אז בסדר.
אה. עשו את זה במרתף. אה.
כן. עוד מעט אנחנו נגיע לזה.
כן.
אבל. אז את אומרת שבבית ס.
אני. נחזור לבית ספר. בית ספר.
בית ספר זה לא היה. אה. אה. אה. איך אומרים?
אהה. ציוני. זה היה.
לא היה. אז כשלמדתם. אהה. את.
אה. חומש. אתם קראתם.
אז זה לשון הקודש.
ק. אה-הא.
לשון הקודש. כל.
היום אני אומרת.
תורת אמת. זה היה תוירס אמס. זה. זה. ה.
כן. למעשה זאת הייתה עברית. אבל עם. אהה. עם אקצנט אחר.
לא. לא. לשון הקודש.
כן.
תורת אמת זה לשון הק. אה. קודש. תוירס אמס.
כן. איך.
זה. זה היה של אגף הבנים.
אה-הא. כן. אממ. רציתי לשאול.
הקשר שלכם עם האוכלוסייה ההונגרית בבודפשט.
היה לך. היה לכם קשר עם. עם הונגרים?
כלום. שום דבר.
ילדים הונגרים? ילדות הונגריות?
לא. שום דבר. שום קשר.
רק בקיץ. שנסענו ל. ל.
אממ. לאיפה שבהרים.
זה קייט כ. של.
כן.
אז. אז שמעו. אז היו. אה.
זה ב. אנשי. אנשים פשוטים. והם אפילו. אה.
אמרו לנו: "אנחנו לא אנטישמים".
כי אמרו: "למה אתם נוסעים לשם?
הרי כולם אנטישמים". אז אמרו: "לא. לא.
בקיץ אנחנו לא אנטישמים.
כי אנחנו צריכים את הכסף של היהודים".
מ-המ.
"כל השנה אנחנו אנטישמים".
לא היה לנו שום קשר. לא חברים.
ולא ידידים. ולא עסקי מסח. שום דבר עם.
אנחנו היינו בגטו. אפשר להגיד.
כן. וגם אבא. שהיה לו בית מסחר לשטיחים. לא באו?
אז. אז הוא כן.
אה. הרי את. את כל ה. כל ה.
צריך לקנות. צריך למכור.
כן. זה. זה לפי. לא הייטק. ו. ולא. אהה.
המכשירים ה [משובש].
בעיתון הוא חיפש. אה. כתובות. ו.
והוא קנה את מה ש. מה שהוא חשב.
כן.
אהה. לנכון.
אז. אז אפשר להגיד שבגלל שלא היה לך קשר עם שום.
אהה. עם האוכלוסייה ההונגרית.
לא.
אז את. את הרגשת את האנטישמיות?
אני לא הרגשתי.
למרות שלא היה קשר.
אישית. באז זמנו לא הרגשתי. אבל היו.
ההורים כן הרגישו. כי היו הגזרות הראשונות.
כן.
אה. אבא היה צריך.
אבל לפני. לפני הגזרות. ככה בחיים הרגילים.
לא. זה.
אבא.
זה היו צריכים להפ. אה. להפנות את ה.
אהה. ראשית כול לפטר את העוזרת. יהודים.
זה כן. אבל זה היה מ-42'. בוא נגיד.
מ-40'. מ-40'. לא מ-42'.
א. אני רוצה לדעת על התקופה לפני זה.
אם אתם. היה חיים רגילים? לא.
חיים רגילים. נורמליים. עם. עם.
עם החברים ומבית הספר.
מהתנועה. ושום קשר עם. עם. עם. אה. גויים.
עכשיו. ההורים ידעו שאת הולכת לבני עקיבא. כן?
ודאי. ההורים ידעו.
רק בבית הספר אסור היה להם לדעת.
אה-הא.
אילו היו יודעים היו מלשינים עליי.
אה-הא. כן.
אבל היות וקראו לי שלזינגר.
לא היו מעיפים אותי.
כי אבא היה.
במעמד.
בעמדה כזאת ש. שסלחו.
סלחו לי על מעשי קונדס לא מעט.
כי ה. היה לי חסינות מ. מ. מאבא שלי.
ומה היה היחס של ההורים לציונות?
לארץ ישראל?
זה. זה. אה. זה היה החלום שלהם.
אבא שלי ב-30' או ש-9'.
אח אחד עלה ארצה.
מ-המ.
בתור ת. אהה.
תייר. אה. ת.
אה. ושכח. אה.
לחזור הביתה. אבל פה בארץ. אה.
היה להם קשר. אה. איך אומרים?
אה. אה. לא לחפש אותם.
וגם מצד אימא שלי. אה.
אח שלו. שלה.
גם כן עלה ארץ ב-36'.
ולאבא ואימא היו תוכניות גם לעלות לארץ?
ודאי. אבא שלי הוא למד. אה.
לעשות. כי אמרו שבארץ כולם הולכים עם כובעים.
אז היה לנו בסלון איזה קבוצה.
חברים של אבא. ואחד ש. שלימד אותם. אה.
לעשות. אה. כובעים.
אה-הא.
לקראת זה שאם אנחנו נעלה ארץ.
אה-הא.
אחר כך. ב-41'. 2'.
הרבה מהחברים עברו לרומניה.
מרומניה אפשר היה להגיע.
כן.
לארץ. אבא. ו. ואחותי מאוד רצו.
אימא ואני מאוד פחדה.
פחדנו מאוד. אה. זה.
זה הפחיד אותנו מאוד.
ו. אה. אז. אה. אבא ביטל. ויתר על ה. על הרעיון הזה.
כן. אנחנו נ.
נתקדם בסיפור לשנת 39'. 1939.
את סיפרת שהתחילו להופיע אצלכם ילדים פולנים.
כן.
ושאימא עזרה לארח אותם. להאכיל אותם.
כן. היא טיפחה אותם ועזרה להם. כן.
מה. בשנת 39'.
את היית ילדה בת 11 בערך?
ב-28.
11. 12?
12. כן.
מה את שמעת ש.
כשפרצה המלחמה בין גרמניה.
גרמניה פלשה לפולניה? מה. מה.
לא. לא. לא.
הרבה. הרבה לא היינו מעודכנים.
רק ידענו שיש פליטים ואנחנו חייבים לעזור להם. ובקיצור.
מה. מה הם סיפרו הפליטים? כן.
הפליטים.
מה.
"תברחו. תברחו. תברחו".
אנחנו לא האמנו.
"לנו זה לא יקרה".
זה. זה. זה מין דבר.
המנגנון כזה. שלי זה לא יקרה.
"תברחו. תברחו".
גם ה.
עוד אפשר היה לברוח לרומניה.
כן.
כן. ו. ו.
ב-39'. כן.
והרבה אנשים לא שמעו.
שזה "לנו זה לא יקרה".
הם. לאנשים. אה. ל.
לא יודעת אם פרוידיגר וזה אומר לך משהו.
הם היו ביחסים טובים עם ה.
עם הג. אהה. שלטונות.
הונגרים.
עם ההונגרים. כן.
לא. לא באהבת. אה. [משובש].
אלא להיות בקשר ואם.
אם וכאשר לעזור ל.
כן.
ל. ל. ל. לקהילה.
אבל שום קשר. להפך.
אה. פחדנו.
ולא רצינו. ולא.
כי זאתי. אה.
לא. לא. לא של הבית.
אלא בקומה ב'. זה היה.
אה. מועדון של האדוונטיסטים.
מ-המ.
ושמה. ה. אה. האחראי. אה. גר. אה.
שם עם. עם המשפחה.
עם בת ועם אשתו.
תספרי לי על האדוונטיסטים. על הכת הזאת.
זה לא כל כך מוכר.
זה. זה.
הכת הזאת.
זה לא. זה. זה.
זה הם שומרי שבת. ו.
וכללים. אה. שלהם.
אבל הם לא היו.
זה כמו. כמו השומרונים בערך.
אה. הם לא יהודים?
לא יהודים. לא יהודים.
אבל קיבלו על עצמם כמה דברים מן המנהגים של היהודים.
יהודים.
והבת של. אהה.
שלו. הוא.
היא רצתה להתחבר איתנו.
ואימא בשום פנים ואופן לא נתנה שהיא תעלה.
אז אנחנו בסתר. אה. אה.
שיחקנו איתה ו.
כי היה בת גילנו.
ו. אה. היה איזה מין מגפה ללכת.
אה. לאסוף. אה.
חתימות משחקנים. או ממופעים. כן.
אז. אה. היא באה איתנו.
בסוף היה לנו ערימה של.
של. אה. גלויות.
חתימות.
כן. וכשיצאנו.
אז היא התחננה שניתן לה את זה.
וקיבלנו. אה.
תמורת זה. אה. חבילת קלפים.
אה-הא.
עשינו עסקה.
כן. אנ. אני רוצה לחזור אל הילדים הפולנים.
כן.
אה. לך היה קשר עם הילדים האלה?
היה. אה. קשר.
זה ש. שהם ישבו.
הם היו בבית.
ליד שולחן.
ומה. גם הילדים הקטנים סיפרו על מה שקורה בפולניה?
הג. ילדים. הם היו. אה. מבוגרים.
והם היו. אה. שחררו אותם בחיים.
ש. שהיו צריכים לשרוד לבד.
ההורים לא היה איתם.
מ-המ.
אז בני ש. אה. 12. 13.
הם כבר ידעו איך להסתדר. איך לברוח מ. מ. מה.
מההונגרים. מ. מהחיפושים. כי אחר כך. את מי שתפסו.
אז לקחו אותם ל.
למחנה ריכוז בבודפשט. ואימא.
וגם הילד. גם זה.
ואימא הלכה עם סלים מלאים לתת ל. ל. לילדים.
היא אספה גם כסף וגם מזון.
ואיפה הם ישנו?
אה. אה.
איפה הם ישנו. הילדים?
לא. הם. את מי שתפסו או מי ש.
לא. הילדים.
לא. זה. זה כל פעם. זה כמו. כמו בעלי.
אני לא יודעת איך הוא שרד.
הרי ב-42'. כשנכנסו הגרמנים לסלובקיה.
אז הוא בא ל. להונגריה.
את מספרת על בעלך?
כן. והוא היה לו חזות חיצונית יהודית מובהק.
איך יכול היה שנתיים. אה.
לעבור את כל החיפושים. ו. ו. ועם. כמובן עם.
אהה. תעודות. אה. מזויפות.
לא הכרתי אותו. אבל היא.
הוא מאותו מקור קיבל את התעודות.
כן.
מאשר יכול להיות שאפילו אבא שלי.
סידר את זה.
הכין לו את זה. כן?
אבל כשהגרמנים נכנסו להונגריה הוא חזר.
אהה. בחזרה.
כן?
זה מהפח לפחת.
אבל אני אומרת. אתם ידעתם איפה. אה.
הילדים הפולנים באו לאכול אצלכם.
אבל ידעתם איפה הם ישנים?
איפה הם מ. מעבירים את הלילה?
זה כנראה אימא שלי ידעה.
אה-הא.
לא. אנחנו היינו עוד.
אה. אה. קטנים. אה.
כן.
על מנת לעקוב אחריהם. איך. ממה.
כסף זה אני יודעת שהיינו צריכים. אה.
אה. לוותר על הכסף כיס.
קיבלנו כל חודש.
אה-הא.
כבר לא זוכרת כמה.
וזה ל. למטרה של לתת.
אה. לילדים הפולנים. ש.
"הם צריכים לחם. ו. ו. ו.
וחלב. ואתם רק למותרות".
מ-המ.
מותרות זה קולנוע.
אה-הא. כן.
רצנו מקולנוע לקולנוע.
כן.
ה. היינו. איך אומרים?
ילדים. אהה. איך.
אה. איך להגיד את זה?
ו. והיה. וזה.
אני עד היום אני לא יודעת מאיפה היה לנו כסף על זה.
כי בטח שלא ביקשנו על ספרים והלכנו לקולנוע.
אבל. אה. לא פעם קרה שאימא אמרה: "אוי.
יש איזשהו סרט. אני אקח אותכם".
ואנחנו כבר מזמן.
אוי.
מזמן ראינו את הסרט הזה.
כן. אממ. אז ב.
ב-39' החיים שלכם ממ. ממשיכים רגיל?
רגיל. עד 42'.
עד 42'.
ב-42'. זה אצלי.
זאת אומרת שרגיל אתם.
אצלי.
רגע. רק שנייה. אה. רגיל.
זאת אומרת שאת הולכת לבית ספר?
כן.
אהה. אחרי צוהריים לבני עקיבא?
כן.
וחופ. חופשות. בקיץ?
אותו.
אותו הדבר.
אותו דבר.
גם בסלובקיה נסעתם ב.
לסלובקיה לא.
כבר לא.
סלובקיה רק עד 37'.
כן.
אימא עוד. אה. נסעה עוד פעם.
פעם אחד היה אקספרס. אה. מיוחד ל. לסלובקיה.
ל-24 שעות. אה. קיבלו דמי כניסה.
וזה היה הפעם האחרונה.
עש. 38'. שאנחנו.
כל התמונות. מה שיש.
אהה. זה עם.
אה. הגלויות.
זה היה תמונה.
ובצד השני כת.
כתבו.
כתבו. כן. אז ככה. מה שיש לי.
זה יש לי. אספתי מדוד שלי.
מ-המ.
שהוא קיבל מכתבים. אה.
מ. מאימא שלו. מסבתא שלי.
והסבא וסבתא נשארו שם?
הם לא באו עם אימא חזרה לבודפשט?
מי?
הסבא וסבתא. ההורים של. אה.
שלי?
ההורים של אימא של.
האימא של אימא שלך. נשארה שם?
לא. היא ל. לאושוויץ.
כן. היא נשארה.
זאת אומרת שהיא. כשאימא שלך.
אימא. ב-42' לקחו את הבנות.
כן.
את הדודות שלי.
כן. כן.
והיא מסכנה. נשארה.
והיא אמרה ש: "אני מסתובב". אה.
זה היה ארמון. "אה.
אני מסתובבת לבד ב.
ב. ב. בכל ה.
כל הבית". ו.
וזה היה מצב איום ונורא.
רק. אהה.
דוד אחד נשאר.
ואיתם. אה.
לקחו אותם ב-42'.
אבל היא לא הגיעה לאושוויץ.
מכיוון שהיא סבלה מאסטמה.
קיבלה התקפה בתוך הקרון.
אממ.
ושמה היא נחנקה.
ואתם. כשהייתם בבודפשט. ב-41'.
42'. אתם ידעתם מה קורה איתם שם בסלובקיה?
אהה. אני לא כל כך. האבא שלי כן.
וזה אנחנו קראנו לזה.
אהה. הוא שכב. אה.
על הספה. ובשרשרת.
אה. הוא עישן. אה.
סיגריות. כי היה עוד שמונה.
שמועה אחת נוראה.
שאת הבנות. ב-42'.
לקחו אותם למטרה מסוימת.
מ-המ.
לזרוק. אה. אל ה.
להשתעשע איתם. החיילים.
וזה אבא ידע.
ו-3 אחיות. אה. היו.
ואיך הוא שמר את זה אצלו?
כי אימא תמיד שאלה: "מה. מה יש? מה יש?
למה?" לא דיבר. רק עישן. עישן. עישן ושכב.
וקראנו ל. אה. זה. אה. ספה איטיש. זה.
זה. זה. בהונגרית אמרו [משובש] (הונגרית).
ספה. זה ב. ספה.
כן.
כן. אז אתם. את אומרת. אתם בינתיים חיים רגיל.
כן.
עד 42'.
כן.
מה קרה ב.
ב-42' זה התחיל אצלנו השואה.
קראו לאבא למחנה כפייה.
כן.
ל. טוב. אז אני.
[משובש] (שפה זרה).
[משובש] (שפה זרה). בדיוק.
[משובש] (שפה זרה).
מח. מחנה כפייה. ל. לאוקראינה.
מ-המ. איך זה. איך.
והוא היה שם בערך.
איך זה. איך נעשה ההליך הזה שאבא עוזב?
איך זה.
איך זה נעשה? זאת אומרת. אה. איך קראו לו?
אה. הי. הוא קיבל צו? היה ב.
הוא קיבל צו. כן. אה. והיה צריך. אה.
רק. אה. איך אומרים?
אהה. אהה. ציוד ראשון. ולהתייצב.
ואחרי 9 חודשים אולי. הוא ברח משם.
ועשה נדר. שלעולם הוא לא ילך.
בין אם יקראו לו. בין אם לא יקראו.
וקראו לו. אז. אהה. היה. אה.
מין שיטה. אפשר היה לשחד את הרופא האזורי.
הוא היה צריך לתת אישור אם הוא כשיר לנסיעה או לא כשיר.
נתנו זריקות חלב.
החלב והקפיץ את ה.
את ה. אממ. חום.
אבל מה עושה שהקדוש ברוך הוא?
כשהוא בא לבקר.
אז החום עוד לא עלה.
אבל הוא היה משוחד.
אז הוא נתן את האישור שהוא לא כשר.
למוחרת. אבא בער. אז. אז. אה.
זה פעל. והוא יותר.
ואחר כך. כעבור כמה.
אז הוא. אהה.
התחיל לעשות את העבודת מחתרת. אה. למטה במרתף.
כן. עוד מעט אנחנו נגיע לזה.
כן.
קצת יותר נרחיב. אה.
מה הוא סיפר על העבודת כפייה שלו?
משהו. זה. זה דבר הכי קשה בחיים שלו.
ש. ש. לא אוכל.
לא. לא. לא שום דבר.
רק האיכרים. אה. ב. ב.
באוקראינה. אה. ריחמו עליהם ונתנו להם.
אממ. אה. פעם להיכנס לאכול משהו.
ו. ועבודות קשות. לעשות. אה. אה. חפירות.
אהה. אז לכן הוא אמר: "יותר. זה יותר מגיהינום.
יותר גרוע כבר אצ.
לא יכול להיות. אם אני לא חוזר".
ומה הוא סיפר מהבריחה?
איך הוא החליט?
הוא פשוט. אה. לא. מהבריחה. הוא היה פעמיים.
הוא משם. איך הוא ברח?
אז אנחנו יודעים. פתאום הוא הופיע.
איך הוא נראה.
אבל הבריחה השנייה. כשקראו לו.
רגע. איך. איך הוא נראה כשהוא הופיע?
אה. יש לי פה תמונה כמו. כמו. כ. כמו סקלט.
כי אבא היה חסון. גבוה.
חסון. ו. וחזר כמו. כמו סקלט.
שלד. שלד.
שלד. כן.
כן. כן. ואז. אה. את אומרת.
ואז הוא התחיל. אה. ב [משובש].
עם הפעיל.
לעבוד. אה. ב. עבור המחתרת.
כן. את תספ.
זה עובד ככה.
כן.
היה לנו חנות. למטה הייתה מרתף.
ומישהו מבין החלוצים נכנס עם תיק.
אהה. עם ה.
עם הטפסים. ואותו תיק היה בחנות.
כשהוא יצא. אם יצא כבר עם התיק.
שכבר היה ממולא.
כבר היה עם. עם ה. עם התעודות מוכנות.
מכונות.
כן.
מה. מה. איזה טפסים זה היה?
זה לא [משובש] (שפה זרה). זה רק. אה.
תעודות. אה. אהה. אהה. מזויפות. שמות.
תעודות של מה?
שמות. אה. תעודה שאת. אה.
קוראים לך כך וכך. את.
אה. נוצרייה. ואת גרה.
אה-הא. תעודות.
זאת אומרת. כולם נות.
אה-הא.
רק לתת. ל. כמו בעלי גם.
כן.
אהה. קראו לו בשם מובהק הונגרי. ו.
זאת אומרת. תעודות זהות מזויפות. שעל שם ארי?
כן. בדיוק.
עכשיו. השמות שנבחרו.
השמות של הארים.
זה היה השמות. אה.
אקראיים או שמות של אנשים קיימים?
לא. לא. אקראי.
מ-המ.
לא שקיימים.
את היית שותפה לזה?
לא.
באת להסתכל?
לא. רק יודעת את הסיפור.
ואסור היה לנו להגיע לחנות.
אבל אתם ידעתם שזה נמצא?
בוודאי.
אה-הא.
ואבא סיפר. ו.
ואמר שהיום. אה.
הייתה פעם אחת. איזה. איך אומרים?
אממ. די. די. די הלחיץ אותנו.
כי הבת דודה שלי. בגילי. היא. לא.
בעצם בגיל של אחותי. אבל זה לא משנה. כן.
הפרש של שנה. היא הייתה פעילה.
מה זאת אומרת? שהיא לבד לקחה את ה.
את ה. את התיק ל.
למקום מפגש של. של. אה.
של אנשים מפוקפקים.
והחבר שלה מבני עקיבא.
הוא לקח את זה.
והיו צריכים להחליף את.
את ה. את התיקים.
ותפסו אותם המשטרת הצנועה.
ו.
משטרת התנועה.
הצנועה.
מה זה מש. מה?
לא. הם. הם. אה. אה.
אה. הצניעות זה היה להם חשוב.
אה-הא.
ש. שלא נתנו שזוגות צעירים יעשו מעשים לא רצויים. זה היה.
אה.
ה. המשטרת. אה.
הממשלת. הממשלה ההונגרית.
אה.
זה היו שוטרים שחיפשו. אהה. [משובש] (שפה זרה).
כן.
אני לא יודעת. זה אומר.
זה. זה איזה גבעה.
שכל ה. כל האנשים.
אבל ב. באמת.
אלו שבאמת היו [משובש] (שפה זרה).
כן.
אבל הם נסעו. ניסו את המקום הזה למפגש.
ופעם את הבת דודה היא.
אה. תפסו אותה.
שבגיל 14. 15.
"מה את מחפשת פה?"
והיא פחדה להתקשר הביתה.
אלא התקשרה אל אבא שלי.
כי אבא שלי היה חברמן. הוא ידע למצוא.
ו. והוא הגיע לשם.
אז הוא אמר: "מה את [משובש]?"
נתנה. נתן סטירה אחת לחי.
"טוב את היתר נעשה בבית".
טוב. ונתן. אה. איך אומרים?
כל מיני שבחים ל. לשוטרים: "תעשו הלאה.
כי זה זוועה מה שכאן את נוער עושה". וזה. כן הלאה.
וככה. אהה. היא.
הוא יכול היה להוציא אותה מהקבוצה הזאת.
שכבר עמדו. אהה. ללכת ל. ל. למעצר.
מ-המ.
כי עצרו אותם. כי היו ביניהם.
אה. זונות. וזה.
כן.
זה. זה היה.
אהה. אנשים מפוקפקים.
עכשיו. ה. במרתף את אומרת שלאבא היה את ה. אה.
מ. הוא מילא את ה.
לא עשה את ה. את הטפסים קיבלו.
אה.
מוכן.
אה-הא. הוא רק כתב את זה בכתב יד? או.
זה. אני לא יודעת אם. איך עשו את זה.
או שהיה מדפסות שם?
מד. זה. זה. זה בדיוק אני לא יודעת.
אה. היה למטה רק.
אהה. מכונות. אה. הדפסה.
נכון. את אמרת.
זה אני יודעת.
אה-הא.
אבל באיזה טכניקה.
ואיך. איך זה הגיע אליו המכונות האלה?
זה החלוצים הביאו.
אה. גם.
אה. חלקים. חלקים.
אה-הא. אה-הא.
אז נכנסו כאילו רוצים.
אה. אחד החלוצים זה. אה.
צבי עשהאל. הוא היה גבוה.
בלונדיני. זה חזות.
אהה. חיצונית של גוי.
אז הוא ע. עשה הרבה הרבה.
וטיבור רוז. רוזנבלום.
השמות. לא יודעת.
אם זו לא אומרים. כי זה עד.
לא. את יכולה. כן. ת.
כן. כן.
ת. אה. תאמרי את השמות.
כן.
מי. מה השמות?
צבי עשהאל. את אומרת.
צבי עשהאל. ודוד עשהאל.
מ-המ.
טיבור רוזנבלום.
מ-המ.
קדרי. קדרי של. אה. עכשיו.
הוא קדרי. הוא היה.
אה. נשיא של בר אילן.
מ-המ.
לא קדרי. קר. קראו לו פה בארץ קדרי.
מ-המ. עכשיו. אתם.
אה. גם קיבלתם תעודות מזויפות?
לא.
אתם המשפחה שלכם?
לא. לא. לא.
לא דאגתם ל.
אנחנו לא היינו צריכים. מכיוון שאנחנו.
עדיין ב-42'. עדיין לא.
לא. מכיוון שאותנו העבירו ל.
באופן רשמי למקום. אה.
כן.
אה. הוציאו אותנו.
כן. אבל אם. אם את אומרת שב-42'.
שאבא התחיל את ה.
אז אבא. אה. או. את.
את. את אבא תפסו.
באו לקחת אותו בכל זאת.
ולא הייתה לו ברירה.
כי. אממ.
שוטר. או.
אה-הא.
לא יודעת מי. בא לקחת אותו.
והוא לא ידע בשביל מה לוקחים אותו.
זה שהוא ברח.
או זה שהוא. תפסו את ה. אממ. אה.
דברים. אה. מה שהכינו. את התעודות המזויפות.
אבל אימא אמרה.
היה לנו 500 דולר.
ואימא אמרה. זה היה בשבת: "קח איתך.
אי אפשר לדעת. אולי זה יעזור".
"אבל בשבת כסף?" זה.
זה. "זה הצלת נפשות".
והוא לקח את זה. והוא הלך עם השוטר.
שומר. לא יודעת.
אה. שוטר. אני חושבת.
ולפני ש. ה-ק.ג.ב. איפה ש.
ה-ק.ג.ב ההונגרי.
זה [משובש] (הונגרית). אני לא יודעת.
כן. כן.
מה התרגום.
כן.
כן? אז הוא אמר: "תראה. יש לי 500. אה.
אה. דולר. ואני רוצה את זה לצלב האדום לתרום.
אולי אתה תהיה מוכן.
מוכן. אהה. להעביר את זה?"
כן? הוא נתן לו. הסתכל עליו.
הוא הבין טוב מאוד.
נתן לו בעיטה: "יהודי מסריח. לך".
ובח. איזה הפינה.
ואז הוא חזר. לא האמנו.
וזה היה בשבת.
בדיוק הקהילה יצאה מבית הכנסת.
לא האמינו ש.
ש. ש. שאבא חזר. ואז התחילה.
מתי. באיזו שנה זה היה?
זה היה 42' פלוס.
אה. כן. ואז הוא לא חשב גם לצייד את עצמו באיזה תעודה?
בוודאי ש. אה.
זה. זה. איך אומרים?
אף אחד לא חשב על זה.
מ-המ.
אף אחד. רק להציל כמה שאפשר.
זה. זה היה מסירות נפש אצל כל אחד.
מ-המ.
זה לא עשו עבור. אה.
ממון. או עבור.
כן.
שם טוב. או לא יודעת מה.
אני שוב שאלתי. אם לאבא.
אבא לא חשב אם לעצמו. הוא צריך ל.
על עצמו. לא. לא.
לא חשש. פשוט לא חשש.
לא חשש.
החלוצים גם לא חששו.
הם. אה. היו הרבה חלוצים.
רק מה. הם ישבו תמיד ממול הדלת.
לראות מי נכנס.
על מנת לקפוץ.
אה. דרך החלון.
מ-המ. כן.
ה. האחיין שלי עד הרגע האחרון ישב ממול הדלת.
אבל זה לא רק הוא. הרבה.
הרבה. הרבה חלוצים.
אה-הא.
אה. חבר שלנו. ר.
רפי מכיר אותם. שלמה ירקוני.
לאן שהוא הלך. הוא.
הוא היה מר. מרוויזיוניסטים.
לא מ. לא מהמזרחי.
כן. ומה קורה איתך בזמן הזה. מ-42'?
האא. שלחו אותי ללמוד כובען.
כובען.
לעשות כובעים.
כן. איפה למדת?
למדתי בבודפשט. מידינט.
אני זוכרת אפילו את ה.
את השם. ברחוב נאדור.
כן.
שנתיים שרפתי שם.
ומאז אני שונאת מחט.
כי זה כפו. אה. אימא כפתה.
כי בבית עשו.
אה. אה. אה. אחות אחת. אה.
תפרה. ואחות שנייה עשתה כובעים.
וזה הציל אותם מ. מ. מ. מעוני. מהכול.
אז היא חשבה שזה. זה המקור.
אה. ל. ל. לאם נגיע לארץ. אה. אה. ל.
תוכלי להתפרנס.
כן. אז אצל מי.
זה היה אצל. אה. מישהי שהייתה כובענית?
מה. זה לש.
אה. אה. אה. לא. סבתא שלי הלכה בכובע.
לא. אני שואלת. כשאת הלכת ללמוד.
כן.
הלכת ללמוד להיות כובענית.
ל. לעשות כובעים.
כן.
אז אצל אחת שהיא מומחית לזה?
גם ש. מה היה לה מפעל לזה? בית מלאכה?
לא. זה. זה היה חנות.
חנות.
ובחנות הייתי. ה. ה. איך אומרים?
בדרגה מאוד נמוכה.
כי במקום ללמד אותי.
אז שליחויות. אהה. עשו.
מ-המ. היא לא רצתה שתלמד. שתקחי.
היא לא רצתה שתלמדי. שתקחי לה פרנסה.
לא. היא. לא. היא ניצ. פשוט ניצלה אותי.
כן.
רק בסוף. בסוף.
שהיו צריכים לעשות מבחן.
אז היא עזרה לי בזה.
שהיא באה לבקר. אז באה עם כובע מוכן על הראש.
וזה השאי. אה. זאת אומרת.
היא לקחה מה שאני חיברתי ולא ידעתי.
אז היא לקחה על הראש שלה את.
את. את. אה. מה שאני עשיתי.
והשאירה את הכובע.
ש. שזה עשוי כמו שצריך.
מ-המ.
ועל זה ב. בוודאי קיבלתי ציון גבוה.
אז אני כובענית. אה. מדופלמת.
כן.
שבחיים לא. לא. לא התעסקתי בזה.
וגם אבא. אה. אה.
זה חצי שנה עשו קורס.
אה.
אה. כי כאן ה.
השמועה שבארץ כולם הולכים.
אה. עם. עם קסקטים. עם כובעים.
כי חם? בגלל שחם?
כן. כן. זה חם. כן.
כן. בגלל זה שזה חם.
כן. אז. אהה.
מה היה סדר היום שלך בתקופה הזאת?
אה. בבוקר הלכת ל.
אה. ללמוד את המקצוע?
כן. ועד 16:00. 17:00.
כן.
ואחר כך כבר. אה. לא יודעת.
ספרייה. ק. קולנוע. חברות.
עם אחותי. אה. הסתדרנו.
ככה. לא. לא היה משהו.
כי האווירה כבר הייתה כבדה.
אז לא חיפשנו. לא יודעת. אה.
מה. כי השמועות זה השפיע בבית מאוד קשות.
כי שאימא שלי. כל המשפחה שלה בסלובקיה. אז. אה.
והיא ידעה שאינם כבר.
אז. אהה. הייתה אווירה.
ומה שקורה בפולניה. באוקראינה בתקופה הזאת?
ב. בעיקר מה שקרה בסלובקיה.
כי כל המשפחה. כל המשפחה.
כן.
כי גם סבתא שלי היו איזה תריסר אחים.
ו. וכולם. אהה.
היו ב. ב. בסלובקיה. בכל מיני מקומות.
ו. ב-42'.
את השם אושוויץ.
42'. 43'.
את השם אושוויץ שמעתם?
על הש. את השם הזה?
לא. אה. ב-42'.
לקחו. את מי שלא לק.
אני שואלת. אצלכם בבודפשט.
את ה. את השם הזה אושוויץ. בפולניה.
כן. כן.
שמעתם?
ודאי ששמענו.
שמענו על זה ש.
שסבתא שלי והאחיות כבר. אה.
ש.
לא נמצאים.
כן. אבל שמעתם את. שהם לא נמצאים.
ששמע מה שקרה להם.
זה אבא שמע. שהטרנספורט הזה.
כן.
זה לאיזו מטרה שלחו.
ורק בנות לקחו.
זה טרנספורט של בנות.
כן. אבל זה שלקחו אותם.
את השם הזה. אושוויץ. אתם שמעתם?
אושוויץ. זה אבא שלי שמע.
רק אבא. אתם. את לא?
אהה. לא כל כך. אה. לא.
כן. ואז אחר כך.
מה בתקופה הזאת?
אחרי התקופה הזאת?
זה. זה היה תקופה מאוד קשה.
כי לא פרנסה. כי אימא שלי אף פעם לא עבדה.
כן.
ובחנות היא לא התמצאה.
מ-המ.
אז. אהה. אה.
השכרנו חדר בבית ל.
דווקא לאלו שיש להם תעודות.
אבל יהודים מ. מפולניה.
מסלובקיה. וב. חיינו בצמצום.
כן. ואז. אחר כך?
אחר כך זה כבר היה קרוב ל-44'. ואז. אה.
היינו הראשונים שהוציאו אותנו מה.
מהבית. ואת לא רק אותנו.
מתי? מתי זה היה שהוציאו אתכם?
שבוע. או אפילו פחות משבוע. שהגרמנים נכנסו.
כן. אז תספרי לי בבקשה על היום שהגרמנים נכנסו.
מה את זוכרת מ.
או. זה. זה היה.
איך אומרים? לא נתפס.
הלכנו. אה. בהצגה יומית.
עם אחותי. והכול היה כשורה.
יוצאים מה. שעתיים אחרי ההצגה. והרחוב הראשי.
כבר. אה. חיילים גרמנים. אהה.
ללא הקדמה. ולא.
על כל פנים. אנחנו שום דבר.
פתאום אנחנו רואים ש.
אה. דוהרים.
אה. אנשים. אה.
ג. חיילים גרמנים. עם.
עם כל הציוד. ועם.
עם. עם רכבים ועם הכול.
באיזה תאריך זה היה. את זוכרת?
זה היה. מה להגיד לך?
רגע. אני צריכה להיזכר.
קודם כול זה היה ב 44'. אמרת.
זה. זה היה. אה. זה.
זה. ב-19. זה 44'.
כן.
כן. אז נכנסו. כן.
19. 19 למרץ.
תש. כן. שלושים. כ. כן.
44'. כן.
4'. כן.
איזה יום זה היה בשבוע. את זוכרת?
יום ראשון.
נכון. כן. אז הי. אז היה.
זה היה היום החופשי שיכולתם לראות סרטים.
כן.
כן. עכשיו. את אומרת שהם נכנסו.
אפילו לא היה שום. אהה.
חרדה או מה?
כן.
לא. לא.
ו.
אנחנו לא.
זאת אומרת. הם נכנסים ו.
אבא. אבא הוא היה. איך אומרים?
אה. אהה. תפס את הראש.
וידע עכשיו. הוא לא אמר שלנו זה לא יקרה. כן?
"עכשיו צריכים לעשות מהר.
מהר. מהר. מה שאפשר לעשות".
אז. אה. הוא היה מאוד פעיל.
אז מה.
וזה את יכולה לראות פה בתעודות. כן? בהצלה.
אז מה זה מהר מהר? מה. מה הוא. מה. מה הוא.
מה? להוציא מה יותר יהודים מ. מ. מכאן.
את מי שאפשר לשכנע לעבור לרומניה.
מה שאותי אי אפשר וגם את אימא שלי אי אפשר היה.
הוא בעצמו רצה. ואחותי גם.
למה אי אפשר היה אותכם?
מכיוון שפחדתי.
אה. לא רציתם.
אימא. אימא. אימא.
לא רציתם.
לא. לא. אבא ו.
ואחותי. הם בנויים אחרת.
אני פחדנית ו.
ו. ואימא שלי גם.
היא עברה כל כך הרבה בחיים.
שלא היה. אה. הח.
החיסון. אה. החיצוני.
זה היא הייתה מכל דבר.
היא. אה. זה הלחיץ אותה.
אז. אה.
ואני גם כן. אה. חרדנית.
כן.
אני נולדתי עם חרדות.
אז מה. איזה פעילויות הוא עשה?
תתארי לי את הפעולים. אז ב-44'.
אבא. זה בעיקר מה שאנחנו יודעים. זה.
אה. ה. להדפיס את ה.
את ה. מה שיותר.
כן. אה-הא.
ו. ול. לפזר.
זה. זה מה ש. מה שהוא עשה.
אז ביום הראשון. אז. אה.
יום ראשון שהגרמנים נכנסו. אתם חוזרים מהסרט?
כן.
ו.
ונכנסים הביתה.
ופתאום אנחנו רואים שממול מפנים את ה. את המנהל.
אה. כל ה. אה.
קומה העליונה זה היה של דוקטור דויטש.
של. של מנהל של בית הספר.
מ-המ.
של. אה. כל ה. הרשת.
הבית ספר האורתודוקסי.
של התורת אמת.
כן.
ושל הבנים. ושל הבנות.
אז אחר כך. כעבור. אני אומרת לך.
שכמה ימים אחרי זה.
פקודה. שאת כל השורה של.
של הרחוב לפנות.
מכיוון שהמפקדה תפסה את ה. את המקום הזה.
כן.
את ה. את ה. את ה.
אה. בית ספר. את התורת אמת. ו.
ואת הדירה של 6 חדרים.
או לא יודעת כמה. של המנהל. של דוקטור דויטש.
אז.
ואז עברנו ל. ל.
לרחוב. אה. פיראיצו.
שזה היה אחר כך. אה. לגטו.
הגטו.
זה היה שייך כבר לגטו.
אה.
אז עוד לא. כשהיינו.
מ-המ.
אבל. אה. מאוחר יותר זה באזור של הגטו.
כן.
עברתם לשמה. ו.
ושמה. אה.
כן.
היו המ. המון ילדים.
בלי גברים. אז אני טיפלתי בילדים.
אני הייתי כבר אז בת 16.
ואחותי בת 15. היא עבדה במטבח.
היה מטבח אחד ל-5 משפחות.
מ-המ.
בכל משפחה היו. אנחנו היינו רק 2 בנות.
אבל היו משפחות שהיו 5. 6.
7 בנות. ב.
בדירה של 5 חדרים.
אבל אבא היה איתכם. אני מבינה.
בבקשה?
אבא.
אבא. אבא היה כבר. אה. איך אומרים?
בחוץ. הוא. לא חיפשו אותו עוד פעם.
אבל הוא היה איתכם?
איתנו. כן.
כי את אמרת שהרוב היה ילדים ונשים. ולא.
ילדים בלי. בלי בעלים. אבא ברח.
כן. כן. כן.
ו. ואחר כך עם השוחד. אז. אה.
תתארי לי את המקום שגרתם בו.
את אומרת שהיו 5 משפחות?
כן.
ומה. כל אחד.
לכל חדר משפחה.
אה-הא.
כן. ממטבח אחד ושירותים אחד.
זה היה בית. אה. ל. רגיל.
כן.
שלא היו צריכים. אה. אה.
שירותים. אה. כפולים. ו. ומטבח כפול.
כן.
והכול.
איך הסתדרתם?
הסתדרנו. הסתדרנו עם. ידענו שזה מה יש.
וצמ. זה תמיד אימא אמרה: "מה יש.
עם זה אנחנו צריכים להסתדר".
גם. גם עם ה. עם ההכנסה. עם הכובע.
אבל אני. צריכים להפסיק רגע.
לעצור. לעצור.
צ. אני צריכה לצאת.
בסדר. בסדר.
Testimony of Jehudith Lieber née Schlesinger, born in 1928 in Budapest, about her experiences in Budapest and in the “Kasztner group” in Linz, Bergen-Belsen, and Switzerland Life before the war; fleeing to a center of refugees from Poland and Slovakia 1942; promulgation of anti-Jewish laws; German occupation ensues in March 1944; evicted from home to a room on Kieraj Street; wears the yellow star; joins the “Kasztner group”; transferred to Linz on June 28, 1944; taken to Bergen-Belsen; life in the camp; suffers from hunger, cold, and fear; transferred to Auschwitz; liberated in December 1944; immigrates to Eretz Israel in September 1945; adjusts to life in Eretz Israel.
item Id
10470096
First Name
Yehudit
Last Name
Liber
Maiden Name
Shlezinger
Date of Birth
19/02/1928
Place of Birth
Budapest, Hungary
Type of material
Testimony
Language
Hebrew
Record Group
O.3 - Testimonies Department of the Yad Vashem Archives
Date of Creation - earliest
21/05/2013
Date of Creation - latest
21/05/2013
Name of Submitter
ליבר יהודית
Original
YES
Interview Location
ISRAEL
Connected to Item
O.3 - Testimonies gathered by Yad Vashem
Form of Testimony
Video
Dedication
Moshal Repository, Yad Vashem Archival Collection
The transcription of this testimony was made possible with the assistance of the Conference on Jewish Material Claims Against Germany, Supported by the Foundation Remembrance, Responsibility and Future (EVZ) and by the German Federal Ministry of Finance