Online Store Contact us About us
Yad Vashem logo

יפה משה

Testimony
התאריך היום י"ב.
י"ב באייר תשע"ג. 22 באפריל 2013.
ראיון עם מר משה יפה יליד אתונה יוון 1937.
הראיון נערך על ידי נאווה גיבורי מטעם יד ושם ומתקיים בביתו.
משה באיזה שם נולדת?
משה. מואיז. אה. שבספרדית זה מואיס. אה. משה.
ושם משפחה?
יפה.
באיזה תאריך נולדת?
אה. 16.2.37. 1937.
איפה נולדת?
באתונה.
באתונה. ממה שאתה יודע. המשפחה שלך.
אבא. אימא. הם חיו באתונה יותר מדור אחד?
לא. לא. לא. ההורים שלי עברו בתור נערים מטורקיה בזמן. אה.
מלחמת העולם הראשונה שהיה הגירה של יוונים מטורקיה.
שגירשו אותם. אז הם בתור נערים עברו ליוון ושמה. נ. נפגשו.
אז בעצם לא היו לך סבים ביוון?
או שגם הסבים הגיעו?
היה לי סבתא.
היו לי סבים שהם גם כן באו.
מצד אימא שלי היא באה לבד.
מצד אבא שלי באו הוא והאחים שלו וההורים. ה. הם באו.
אז הייתה משפחה?
הייתה משפחה ביוון.
הייתה משפחה. כלומר המקור הוא בטורקיה ו.
המקור הוא בטורקיה.
והם החזיקו בנתינות טורקית?
לא. לא. לא.
לא היה דבר כזה.
לא. לא.
אז אבא מה השם שלו?
שבתאי.
שבתאי יפה. והאימא?
אה. זימבול יפה.
יפה. ו.
ממשפחת קרקוב.
ממשפחת קרקוב. איזה שפה הם דיברו בבית?
בבית. ד. ד. דיברו יוונית ו.
ידעו גם טורקית?
טורקית זה. אבל ר. ר.
רצו שלא ידעו לשמוע ילדים משהו דיברו טורקית ביניהם.
וגם דיברו ספרדית ויוונית.
הסבתא שלי גרה תקופה גדולה אצלנו בבית.
והיא דיברה רק. ספ. ספניולית.
זה לאדינו. אז מזה אנחנו למדנו לאדינו.
כי אנחנו דיברנו יוונית ולאדינו.
רוב המכרים שלכם הקרובים.
הידידים היהודים דיברו לאדינו ביניהם?
לאדינו. ביוון לאדינו דיברו.
יש איזשהו דמיון. ב. בשפות?
אני שואלת כי אין לי מושג.
בין יוונית לטורקית? הם שפות דומות?
לא. לא. לא בכלל לא.
בכלל לא.
בכלל. משהו אחר.
כלומר ההורים היו צריכים ללמוד את היוונית מההתחלה?
כן. כן. למדו מהתחלה.
אה. אימא שלי. כמה שאני יודע. אימצה אותה איזה משפחה
שהיא באה והיא הייתה משפחה עשירה מאוד.
שב. בסופו. בהמשך הזמן גם עזרו לנו קצת.
בוא תגיד. בשביל מי שלא יודע.
שלא מכיר את ההיסטוריה הזאת.
למה בעצם. הרו. הטורקים גירשו אותם מטורקיה ליוון?
או למה הם ברחו ליוון?
זה. א. אין לי מושג. אני לא יודע בדיוק. אה.
זה משהו שבין 2 המדינות.
בין 2 המדינות היו כל הזמן עניינים שמה.
שפעם היוונים שלטו. ו.
ואחר כך כנראה שהגיע אטאטורק או משהו אני לא יודע בדיוק.
אז הם קצת. אה. ל. בשביל לקחת עבדים.
ההורים התבססו ביוון? מצאו.
אבא למשל במה הוא עבד?
מה הייתה העבודה שלו?
כמה שאני יודע. האבא שלי עבד קצת באיזה בית חרושת לעורות
ואחרי זה הוא חלה. אז. אה. שהבריא הוא כבר לא עבד שמה.
הוא היה נודד בכפרים למכור. אה. סחורה.
בדים. בדים.
היה נוסע מכפר לכפר למכור לתושבים שמה בדים.
והפרנסה בבית היא הייתה בסדר? חייתם ב
אה. לא. לא היינו במצב.
אה. כמה שאני יודע. לא היינו במצב.
כי אחים שלי למדו ועבדו קצת אחרי זה גם כן.
היו לי עוד אחים יותר גדולים. אני הייתי הצעיר.
והמשפחה הזאת שאמרתי לך שאימא שלי הייתה מאומצת.
היא הייתה עוזרת לנו קצת. כמה שמה. דיבורים ששמעתי.
א. אז לאבא היה איזשהו עסק?
זה לא עסק. הוא היה קונה בדים.
סוחר. נוסע ומוכר.
וסוחר כזה. זה. ב. בסופו של דבר שהציל אותנו יותר מאוחר.
הקשרים שהוא קשר עם האוכלוסייה?
כן. כן.
ואימא? והיא עב. היא עשתה משהו?
היא עבדה? או שהיא גידלה את הילדים?
אימא עבדה קצת הייתה. נ. נ.
כמה שאני יודע היא הייתה קצת עוזרת בניקיונות אצל בתים.
עד שכנראה עד שאני נולדתי. ובזה.
אתה היית הבכור?
לא.
לא. אני הייתי הצעיר.
הצעיר.
אני הכי צעיר.
כמה ילדים הייתם?
4.
4. בוא. שהגדול או הגדולה היו בני?
הגדול. אה. אז באותה תקופה?
אני חושב שהם היו בני 14.
14. 15. אה. כן.
משפחה עם כמה ילדים. אתה הצעיר.
4 ילדים. הפרש של שנתיים. עם שנתיים משהו.
ואימא הייתה צריכה לעזור לאבא בפרנסה באיזשהי דרך.
כן. כן. כן.
היה לכם קשרים עם המשפחות היהודיות האחרות?
כמה שאני יודע כן.
היו שמה קהילה. היו.
כלומר הייתם.
הולכים לבית כנסת. ו.
וזה. ואני הרבה לא הספקתי. כי.
היית קטן.
אני הייתי קטן אני לא זוכר כל כך.
הייתם. היה יותר מבית כנסת אחד באזור שבו חייתם?
אני לא יודע. אני יודע שהיינו הולכים לבית כנסת אחד.
אז אנחנו יודעים שהייתה קהילה ספרדית שדיברה לאדינו.
לאדינו.
הייתה גם קהילה שדיברה בשפה אחרת?
לא יודע. אני לא.
לא יודע. לא ידוע לי על דבר כזה.
ממה ש. אה. שאתה יודע או לא יודע.
כלומר. אני שואלת אם אתה יודע.
אם נאסר עליהם לחזור לטורקיה או שזה לא היה דיב.
דבר שדיברו עליו בבית?
לא דיברו עליו. לא. לא יודע. לא.
כי הרי הם ב. ברחו שמה בלי שום מסמכים ובלי שום דברים.
אז אני אין לי מושג.
ההורים עם הזמן ראו את עצמם יוונים?
הרגישו נוח או טוב ביוון?
כן. כן. מבחינה זאת כן.
מצאו בית?
כן. מצאו בית. כן.
אבא אפילו הלך לצבא.
ברגע שאני נולדתי שחררו אותו מהצבא.
כי שמה מי שיש לו 4 ילדים משחררים. זה הצלב.
אז משחררים מהצבא. מי שיש לו 4 ילדים.
וכשהוא לא. לפני שאתה נולדת הוא היה עושה.
מדי פעם היו מגייסים אותו ומשחררים?
הוא היה בצבא. הוא היה בצבא. כן.
גייסו אותו לצבא היווני.
אבל כל הזמן הוא היה? או מדי.
אה. תקופה. אני לא יודע בדיוק כמה זמן.
אני לא. רק על זה אני יודע שסיפרו לי שאבא. שנולדתי. אה.
שחררו אותו בגלל הזה שיש להם שם של 4.
ה. של הצלב 4 פינות. אז 4 ילדים.
חוק כזה.
כן.
ומבחינה יהודית איך אתה מתאר את המשפחה?
אבא היה הולך כל שבוע לבית.
לא. היינו מסורתיים. כן. היי. אבא. היינו עושים קידוש.
כמה שאני זוכר בית כנסת. אה. הוא היה הולך.
היינו לא פנאטיים אבל היינו מסורתיים.
אפש. אני שוב זוכרת שאתה יליד 37' פברואר.
אבל אולי אתה יודע אם הייתם מסתובבים ברחוב
אפשר היה לדעת שאתם יהודים ואחרים הם לא יהודים.
או שנראיתם כמו כולם?
נראינו. לא. אה. כמה שאני זוכר.
אה. היינו הולכים. לת.
לקחו אותי פעם גם לתיאטרון אני זוכר וזה.
והיה. היה גם שכנים עם יוונים בשכונה שגרו.
איך היו היחסים?
היו יחסים מאוד טובים עם השכנים היוונים. לא היה לנו.
כלומר זה לא היה משנה.
לא.
שזה מאמין ב.
לא. לא. לא היה.
היה לנו יחסים טובים.
לתוך הבית נכנסו גם. אה. נוצרים?
כן. כן.
כלומר.
הכול השכנים.
שכנים?
היה בית פתוח לקפה ולפה.
זה כמו שפה שאנחנו באים לשכנים.
והיו אוכלים את אותו אוכל?
או ליהודים היה את שלהם וזה?
לא. לא. לא. אותו. אותו אוכל. אותו אוכל. זה מאכלים.
בתי ספר למשל. שהאחים היותר גדולים שלך למדו.
זה בית ספר יווני רגיל?
יווני רגיל הם למדו.
אני לא הספקתי. אבל הם. אה. הם למדו.
כלומר אני מתרשמת מהדברים שלך.
שחייתם יהודים בקרב האוכלוסייה יוונית?
יוונית היה עדיין לא.
מבחינה זאת. אני היה בסדר.
היה לי חברים מה. בתור ילדים. המון חברים.
בגן כשהייתי הולך הייתי.
היו לכם שני שמות גם יהודי וגם יווני?
לא. זה מו. מויזה. מויזנו קראו לי ביוונית.
מויזנו. וב. ב. בעברית משה.
על ארץ ישראל דיברו אצלכם?
היה איזה מין דיבור על פלשתינה?
אני לא זוכר. אני לא זוכר שדיברו.
אבל אני מתאר לי שהבית שהתפללו כל הזמן ולכיוון ירושלים.
וזה. ועבודה שבזמן. שה. היינו. ברחנו. אנחנו.
הכוונה הייתה שאנחנו לא הולכים למקום אחר.
אנחנו משתדלים להגיע לארץ ישראל. לפלשתינה.
אתה היית כבן 4 שכל החיים בעצם.
אה. משתנים. ו. ומתחיל כיבוש.
בהתחלה איטלקי ויותר מאוחר גרמני.
איפה הזיכרון הראשון שלך.
שבעצם יש מלחמה או יש משהו אחר בחיים?
אני לא. ז. זוכר מלחמה.
אני זוכר תמונה שהגרמנים נכנסו ליוון.
אנחנו בתור ילדים הם חנו על יד הבית שלנו.
ואני זוכר שאנחנו נתנו להם.
אני לא אשכח את זה. לאכול אשכוליות.
אבל איך הם אוכלים את זה? זה מר.
והם אכלו את זה וזה. זה התמונה שכל הזמן יש לי.
ואתה משוכנע שמדובר בגרמנים ולא באיטלקים?
לא. לא. גרמנים.
גרמנים.
הם. אה. זה היה טנקים שבאו עם הצבא הגרמני שנכנס.
איזה פלוגה חנתה ליד הבית שלנו על הכביש שמה.
ואנחנו בתור ילדים הלכנו אליהם. כיבדנו אותם אני זוכר.
והם התייחסו אליכם יפה?
כן. כן. זה.
כלומר זה בשלב הראשוני?
זה השלב הראשוני. השלב הראשוני. השלב הראשוני ביותר.
כנראה ב-1941 איפשהו שם?
41'. 42' אני חושב. לא יודע בדיוק.
איטלקים אתה זוכר מאותה תקופה?
לא. איטלקים אני לא זוכר.
כי אתונה רוב הזמן נשלטה על ידי איטלקים.
לא. לא. לא היה איט. אני. איטלקים אני לא זוכר.
כלומר אפשר לחלק את הזמן הזה ל-2 תקופות.
התקופה שעוד נשארתם בבית.
כן.
אבל כבר היה סוג של כיבוש. ויותר מאוחר.
כיבוש אבל לא. אם. אה.
האמת שלא הרגישו שום דבר בהתחלה.
לא כיבוש אלים. לא כיבוש תוקפני.
לא. לא. לא היה אלים.
עד שלא ביקשו את הרשימות של ה.
יהודים?
של היהודים מהרב הראשי. רק אז.
ידענו. ההורים יותר נכון.
ידעו מה שקרה בסלוניקי.
איך הם ידעו?
כי אבא שלי שהיה הולך בכפרים הייתה כבר השמועה הזאת.
שלקחו את היהודים מסלוניקי. ו. ופה. עם. עם הגרמנים.
אז. אה. ברגע ששמענו את זה.
זה היה אבא שלי שמע שביקשו מהרב.
אנחנו באותו ערב. אני זוכר.
אימא אמרה: "אנחנו הולכים לכמה שבועות. ו. ונחזור".
ארזנו קצת ב. בשקיות ככה קצת בגדים קצת.
מה שאפשר היה להשיג. ואנחנו באותו ערב הלכנו לכפר הראשון.
איך נודע לכם.
שאבא שלי הכיר.
תיכף נדבר על העזיבה של אתונה.
איך נודע לכם שפנו אל הרב?
זה שמועה שרצה ככה?
כן כן. שאבא ידע.
אבא הי. היה בקשר בבית כנסת.
בזה. שהוא היה הולך להתפלל. אז הוא שמע את זה.
בטח. אבא. אם הוא שמע שגירשו את יהדות סלוניקי.
הוא בטח סיפר גם בבית הכנסת?
אני מתאר לי. כן. כי הרבה גם.
גם אני יודע שהדודים שלי שנשארו ביוון הסתתרו שמה.
היוונים הסתירו אותם.
האח של אבא הגדול וזה כי הם חיו שמה אז הסתירו אותם.
מי שהצליח. אה. אה. אז הוא נעלם קצת.
אבל לא כולם.
אז. ה. ה. ההורים שלך יש להם חושים טובים.
הם מבינים שאסור להם. אה. לחכות.
נכון.
זה שלב שיש עוד. אה. סימנים באוויר?
למשל הגבלות אם מותר לצאת מהבית עם אסור לצאת?
לא. לא. לא. לא. לא.
כלום?
ב. בזמן הזה לא היה. כמה שאני. ז. י. יודע.
היו. היו הולכים וזה לא.
ההורים שלך.
לא היה איזה גטו או משהו כזה.
היו מבוהלים או שהכול נעשה.
ב. בשליטה עצמית מלאה?
לא. לא. לא. לא. לא.
ברגע שנודע להם הזה.
אז הוא אמר: "כנראה שיש משהו לא טוב שמבקשים את הזה.
אנחנו ניסע תוך חודש.
חודשיים יעבור כל העסק הזה ואז נחזור".
לא. לא חשבו על משהו יותר ארוך.
כי באמת גם לא הצטיידנו בשום דבר.
היינו. רק כל אחד לקח לו. אה. בגבול.
איזה מין. אה. מסדין עושים.
שמים שם כמה בגדים וסוחבים.
קושרים את זה וסוחבים על הגב.
כלומר נעלתם את הדלת וחשבתם שזה זמני?
כן. כן. זמני. זה לא.
איך יוצאים? ב. ב.
בעגלה ברכבת? ב. במה?
לא. לא בעגלה. בעגלה.
היה לנו איזה שכן שהיה לו שמה עגלה עם סוסים.
שתמיד היו יוצאים בשבתות.
היו נוסעים לפיקניקים ולכל מיני דברים.
אני זוכר כל שבת.
כל יום ראשון היו יוצאים לפיקניקים.
אז הוא לקח אותנו לכפר ואחר כך
משמה כבר הלכנו ברגל כל הזמן. שנדדנו.
באיזה שלב לך כילד צעיר. קטן. הכי צעיר משפחה.
אתה מבין שזה לא סתם שנוסעים בעגלה לאיזה פיקניק.
אלא קורה משהו אחר?
לא. לא ידעתי שום דבר.
מממ. כלומר אתה כילד נתנו לך
כל מיני תשובות ולא באמת ידעת?
כן. לא. לא ידעתי.
רק. אה. יותר מאוחר שנתקלנו ב.
ב. פיזית בגרמנים האלה.
לאן. לאן ההורים לוקחים?
בהתחלה כפר ליד אתונה. ואחר כך?
כן. אה. היינו כבר על יד אתונה.
ככל שהגרמנים אז כבר התחילו יותר.
אה. הג. הגרמנים יותר התערבו כבר באוכלוסייה.
ועשו כל מיני דברים אז קמה התנגדות של פרטיזנים ואז.
אה. גם הם. ב. ברחו לכפרים ו. ו. ולהרים.
אז נודע לנו כל הנושא הזה שיש עם.
ה. המתיחות הזה.
וככל שגרמנים התקרבו לכפר אז אנחנו ברחנו כי אנחנו לא.
לא באנו בתור יהודים שמה.
אלא? בתור יוונים?
אה. יוונים שבורחים. מ. מ.
מהשריפות של הבתים שעזבו היוונים.
שהגרמנים שרפו.
כלומר.
ואנחנו.
כל הזמן לא ידעו שאתם יהודים?
לא.
מ-המ.
לא. גם לא אמרנו את זה.
מ-המ.
אה. כי לא ידענו. האוכלוסייה בכל זאת.
אה. איך היא תתנהג.
אנחנו ברחנו עם כל האחים שלי פלוס היה לנו זוג.
אה. דודה איתנו. ועוד 2 בני דודים גדולים
שהם הצטרפו אלינו וכל הזמן היינו ביחד.
והשם יפה זה שם שעובר?
זה שם שנחשב לשם יווני?
לא. לא.
אז?
לא יודע אם התעסקו בזה בכלל.
אה. ו. ואם יקראו משפחה או לא.
קראו איך קוראים. ש. סבטו. קראו.
כשאתה אומר לא אמרנו שאנחנו יהודים.
אתה זוכר שמין אפילו אמרו לך לא להגיד שאתם יהודים?
לא. לא אמרו לי. אבל. אה.
גם לא שאלו אותנו כל כך האמת. ולא.
כי. כי הרבה אנשים מספרים שהם היו צריכים או להסת.
שלמרות שהיוונים מאוד עזרו.
אבל היה צריך להיזהר ולהסתיר.
כן. אני מתאר לי שזאת הסיבה.
כי אנחנו אפילו באחד הנדודים שלנו.
אני זוכר. ש. שבאנו השכיבו אותנו בתוך כנסייה.
וישנו כמה לילות ב. בכנסייה.
אבל תמיד השתדלנו לא להיות בתוך.
ב. ב. להתערב עם האוכלוסייה. תמיד.
מ-המ.
בצד איכשהו סידרנו לנו או שאמרנו שאנחנו פליטים.
היו נותנים לנו איזה בית של דייגים או משהו כזה.
ורק. אה. אימא הייתה הולכת שמה משיגה קצת אוכל.
או. או משהו כזה.
מ-המ.
עובדת קצת או אני הייתי.
כשאתה משתמש במילה נדודים.
זה אומר שכל הזמן הייתם בתנועה?
כל הזמן בתנועה. כל כמה זמן.
ברגע שנודע לנו שהגרמנים מתקרבים אז.
אה. ה. היינו עוברים לכפר אחר. הכול ברגל.
מה. מה היה החשש הכי גדול?
שיתפסו אותנו הגרמנים.
וידעו שאתם יהודים?
שידעו. שבסופו של דבר עלולים.
שהם עוצרים את כולם שמה.
ומעמידים אותם שמה ושואלים שאלות. שידעו שאנחנו יהודים.
כי. אה. אולי הכפרים הקרובים אולי ידעו שאבא הוא יהודי.
אבל הכפרים אחרים לא ידעו.
היה לכם כיוון שאליו רציתם להגיע?
לא. אנחנו פשוט נדדנו כמה שיותר. אה.
קרה שישנתם גם תחת כיפת השמים?
ישנו. ו. וישנו בכל מיני חורים. בכל מיני. אה.
וזה שרועה צאן בהרים שמה.
שידענו שמתקרבים הגרמנים.
וככה אנחנו נדדנו מ.
יש דברים שאומרים לך משה. מויזנו.
אסור לך. אסור שידעו שאתה מדבר לאדינו למשל?
אסור שידעו?
לא. לא דיברתי לאדינו.
דיברתי יוונית.
רק יוונית?
יוונית בלבד.
כלומר יש דברים שאתם מסתירים?
כן. ו. ואז גם לא כל כך דיברתי.
ידעתם. אה. ל. להצטלב או להתנהג כמו לא יהודים?
לא. לא. אני לא זוכר את זה. אני לא.
אתה זוכר רגעים שהיו מסוכנים או מפחידים?
תראי. היה לנו הרבה. אה.
בנדודים האלה היה לנו הרבה.
אני זוכר למשל מקרה שהיינו בכפר והודיעו שהגרמנים.
אה. באים אז אנחנו תכף.
ב. אה. נכנסנו לאיזה ואדי.
ו. ואני. אני ואחותי שהיותר גדולה הלכנו עם ההורים ואחי.
2 האחים הגדולים שלי עם הבני דודים הלכו.
ל. למקום אחר בכלל.
אני כל הזמן שאלתי איפה הם.
איפה הם. ופחדתי שאני כבר לא אראה אותם.
אבל. ב. אחרי שהיינו כמה זמן בתוך הוואדי הזה.
עד שקיבלנו את ההוראה שאנחנו יכולים לצאת.
אחר כך נפגשנו עם האחים שלנו מהצד השני.
מ-המ.
ונורא שמחתי שאני פגשתי אותם.
לא ידעתי בכלל מה הם נעלמו פתאום?
כי לא הבנתי את החומרת המצב. כי לא.
הייתם. היו רגעים שהייתם צריכים להיות בשקט? ו. ו.
כן. זה כן.
שלא יראו אתכם בכלל?
זה כן. ל. ל. להיות צנועים.
זאת אומרת לא. אבל כן.
אני זוכר שהגענו לאיזה כפר. אז. אה. ב.
אמרנו שאנחנו ברחנו מהגרמנים והשכיבו אותנו שמה באיזה בית.
והיינו במצב מאוד. זה. קשה של. אה. תזונה.
אני. אה. הייתי שר שירים של פרטיזנים.
הייתי שר כל הזמן.
לקחו אותי לעבוד שמה.
אני זוכר. להוביל סוס במסיק זיתים.
עבדתי כמה שעות ואחרי זה נתנו לי כיכר לחם להביא הביתה.
זה העסק הזה.
למרות שהיית בן 5 כזה?
למרות הייתי. ב. בן 4 וחצי אולי. 5. לא יודע.
אני זוכר את זה.
הייתי סוחב את הסוס סביב. ה.
הזיתים האלה שהוא היה עושה את ה. את השמן הזה.
ואז היו נותנים לנו קצת. אה. אוכל.
את זה. זה אני זוכר ב.
באיזה כפ. אני את הכפרים לא זוכר.
אבל אח שלי הגדול הוא הקליט את כל המסע שלנו.
זאת אומרת בקסטות. לא יודע.
הוא נתן לי פעם. אני אפילו לא יודע איפה הם.
הוא יודע. הם יותר גדולים.
הם יודעים את השפה יותר טוב.
אה. ואת הכול יותר טוב.
ואז הוא יודע בדיוק איפה. באיזה מקומות היינו.
למשל עברנו מכפר לכפר עם איזה סירת דייגים.
אז בדיוק על החוף היה שמה מין פרי כזה כמו תמרים.
אנחנו התנפלנו על זה.
אני זוכר. יש. איך שירדנו מהסירות.
התנפלנו על החוף שמה שהיה מלא מין תאני.
זה. כמו תמרים כאלה.
אני לא יודע איך קוראים לזה ב. ו. כ. היינו.
היינו ימים שלא אכלנו.
לא היה לנו מה לאכול.
ובאיזה שהוא שלב האח הג.
האח השני שלי חלה במלריה.
ואימא שלי ב. נ. בזה שהיא סחבה.
היה לה זה סרוויס מזהב.
זה אני לא אשכח.
והיא. היא הלכה ברגל יומיים לאיזה כפר לחפש רופא
והביאה את הרופא הזה איתה.
איתו הוא בא עם סוס. אני זוכר שהוא בא עם סוס.
בדק אותו ונתן לו חרין. אני יודע?
נדמה לי. וזה הציל אותו.
ו. והיא. לא. לא. היה לנו כסף.
לא היה לנו שום דבר. אז הוא נתנה לו את
הסרוויס הזה שאנחנו לקחנו.
זה יש תמונות שזכורות לי.
ככה שזה תופס. תפס לי את העין.
וזה. זה נשאר איפשהו פה. ב. בזיכרון.
האמת היא. שהפרטיזנים עזרו לנו הרבה.
כשאתה אומר פרטיזנים בוא תרחיב. מה זה פרטיזנים?
איפה הם הסתובבו?
איך הם הגנו עליכם? איך הם עזרו לכם?
הם עזרו לנו בזה. קודם כל הם. אה.
היות והיינו כביכול פליטים אז הם לא נתנו לכפרים.
אה. ל. לנגוע בנו. או לעשות בנו.
הם תמיד דאגו לשים אותנו באיזה. באיזה.
אה. איזה מקום. ואנחנו הסתובבנו איתם.
מה היה. אה. מה.
הם היו בתוך הכפרים שמה.
הם כולם היו יוונים שלחמו בגרמנים?
לחמו. היו יוצאים לאיזה פעולות וחוזרים. ל. לכפר.
הם היו גם כן. ב. בתוך הכפר הזה.
מה. מה גורם להם לפרוש חסות על. אה. על פליטים. על נודדים?
למה הם צריכים את האחריות עליכם?
כי הם. אה. כי אנחנו היינו גם כן. אה.
סבלנו מזה ששרפו לנו את הבתים כביכול ונדדנו.
ואז הם. אה ריחמו עלינו.
הם חשו פשוט אמפתיה אליכם?
כן. אה. סימפטיה.
הם היו מאוד. אה. אה. בכל המקומות.
אה. אני לא זוכר שהיה לנו איזה בעיה.
אפילו היינו באיזה מקום.
נקרא [משובש] נדמה לי.
איזה אי. איזה. מ. מקום שגרנו באיזה בית.
נתנו לנו בית של דייגים לחוד שמה.
ובא מפקד הפרטיזנים איזה יום אמר לאימא שלי.
התפוצצה איזה אונייה בריטית שהיא הובילה נשק.
היה למעלה היה. אה. קמח ולמטה היה נשק.
פוצצו אותה. כנראה הגרמנים.
והם הלכו וכל השקים של הקמח צפו.
אז הם אספו את זה וביקשו מאימא שלי שתעשה פיתות. לחם.
אני זוכר שאנחנו.
וזה היה מעורב עם. אה.
כן.
רסיסים. התחלנו לנפות את זה ולבדוק את זה.
ואז הם היו מאוד. אה.
מ. מבסוטים והעריכו את זה מאוד.
ומאוד. ב. בנושא הזה הם היו איתנו בסדר.
כמובן. אה. ש. נ. אני מספר לך את זה בקיצור. זה היה יותר.
אבא השתתף באיזה שהיא פעילות פרטיזנית?
לא. לא. לא. אבא לא. לא.
הוא היה איתכם?
איתנו כל הזמן. הוא לא היה. אה.
מבחינה בריאותית כל כך שהוא יכול. לא.
אנחנו לא. בזה לא. רק.
אה. היינו ש. אה.
מה לדעתך היה קורה.
הם היו באים לפעמים. אה.
לשתות תה או משהו כזה.
היינו עושים להם. על זה שהם היו. ב.
הם הסתובבו שמה לאורך החוף. ו. ו.
וגם כן לא התערבו בתוך האוכלוסייה ממש. הם היו בצד.
הם היו בדרך כלל תושבי האזור?
או שהם היו מכל יוון?
לא. מכל יוון באו.
אני זוכר גם מקרה אחד כשהיינו בכפר.
ואמרו לנו שגרמנים באים שאנחנו נסתתר.
כי לא היה מספיק זמן לאן לברוח.
ואני לא אשכח את זה שראו מרחוק שמגיעה המ.
המחלקה וכבר איזה פרטיזן היה.
עם רימון ביד כבר מוכן לזרוק שמה ולהתפוצץ.
רק ברגע האחרון הוא גילה שאלה פרטיזנים שבאו לתגבורת.
ו. וזה נמנע האסון הזה.
אה. ו. זה. זה התמונה שאנחנו הסתתרנו שמה
אחרי בית וראינו בדיוק את כל ה.
את כל הסיטואציה הזאת.
זה מקרה ש. שחרות לי.
היינו באיזה מקום. באחד הנדודים.
ושמה באמת הרגשנו שאנחנו מקבלים איזה יחס יותר מדי טוב.
ולא הבנו את זה. למה פתאום.
ש. שהגיע איזה מפקד חדש של הפרטיזנים.
ונתן לנו יחס עדיף.
זאת אומרת מיוחד שלא היינו.
הם התייחסו יפה אבל משהו שדאג לנו מהכפרים לאוכל.
ו. ו. ולכל הדברים האלה. ש. שנאכל.
ובאותו זמן הגיעה איזה חבורה של יהודים. איפה שאנחנו היינו.
הם. אה. בעלי ממון.
הם השכירו איזה ספינה שתעביר אותם משמה לטורקיה.
והם באו בספינה הזאת והם החליטו.
והוא אמר להם: "אתם לוקחים את המשפחה הזאת גם כן".
הם אמרו: "לא". הוא אמר: "לא?
אז אתם לא נוסעים". הוא לא נתן להם להפליג.
וזה המזל שלהם.
כי באותו יום. באותו לילה הייתה סערה
כזאת שאת כל הספינה הזאת דחפה לחוף.
אז הם באו אלינו: "קחו כסף.
הצלתם אותנו. הצלתם אותנו".
הם ידעו שאתם יהודים?
מי? הם כן.
ואותו.
הוא ידע שאנחנו יהודים.
הוא ידע שאנחנו יהודים כי היה לו איזה הרגשה או משהו כזאת.
ואחרי איזה תקופה. הי. אה.
שמה היו מגיעות ספינות.
שהיו מעבירים את החיילים של המלך. המלך יוון.
הוא היה במצרים. אז ה. אה.
כל מיני קצינים שהצליחו לברוח.
מהצבא יווני היו מעבירים אותם אליו למלך במצרים.
אז באיזשהו שלב הקצין הזה הפרטיזני הוא נסע איתם.
ואז הבנו שהוא. שהוא יהודי. שהוא עזב. ו. ו. וברח.
אחרי איזה תקופה. גם כן באיזה אונייה כזאת.
והשחילו אותנו בתוך הספינה הזאת. לעבור לטורקיה.
אנחנו עברנו לטורקיה. הורידו אותנו שמה באיזה מקום.
הפלגה של כמה שעות.
זה היה. לא יודע אם זה יום או. או כמה שעות.
אני יודע שאני הייתי שמה בשביל לעשות פיפי.
החזיקו אותי שמה והיה נדמה לי שהיא טסה כמו אני לא יודע מה.
אז לא יודע בד. ו.
ולא הורידו. הורידו אותנו באיזה חוף.
ואני זוכר שאימא שלנו אמרה.
שאנחנו לא מדברים שום דבר כי אנחנו הרי באנו בלתי לגאלי.
כן.
אז. והיו שמה כל. אה.
אז התעוררו החיילים הטורקים שמה.
ל. לשטוף את הסוסים שלהם.
לא אשכח את התמונה הזאת.
ואנחנו עברנו ואימא שלי אמרה לא לדבר שום דבר.
מ-המ.
עד שהגענו שמו אותנו בקרנטינה כזאת.
או. ל. ל. לראות אז היות ויש לנו.
לאימא שלי היה אח שמה ב. בטורקיה.
אז הוא היה ערב שיוציאו אותנו משמה ל-3 ימים.
והוא יחזיר אותנו שמשם אנחנו נמשיך הלאה לכיוון פלשתינה.
זה באמת היה 3 ימים שהלבישו אותנו בגדים.
וקנו לנו אוכל וממתקים.
אני לא אשכח את. ה.
את התקופה הזאת. זה היה ה-3. 4 ימים האלה.
האח היה גר קרוב לחוף שבו.
מה?
האח? הדוד היה.
לא. אנחנו הגענו לטורקיה. לאיסטנבול. הגענו עד כ.
זה. אה. הוריד אותנו קצת. אה. ל. על יד איסטנבול.
מה היה במשפחה שלכם כשאתה חושב על זה היום.
הרי אלפים בטח רצו.
או מאות בטוח רצו להבריח את הגבול מיוון לטורקיה ולא.
לא. לא הצליח להם.
אני חושב שאימא שלי. אימא שלי הייתה החזקה בנושא הזה.
והיא כיוונה את כולם. אימא שלי הייתה.
כלומר כל הזמן הלכה.
ה. ה. ה. כן.
בדרך הנכונה מבחינה גאוגרפית.
היא הייתה דומיננטית. אה. אימא שלי. היא הייתה מאוד.
אה. ככה. דומיננטית.
נחושה. ו. ו.
נחושה שאנחנו לא חשבנו כבר היינו כל כך גם רחוקים.
לא חשבנו. בכלל ש. אה.
שעוד המלחמה. נ. אה. לא נגמרה.
שאנחנו בכלל נחשוב לכיוון לחזור ליוון. אלא יהיה לנו.
אם היית מסתכל היום על המפה.
היית יודע לתאר בערך את המסלול.
שעשיתם מאתונה עד. עד ההפלגה?
אני לא. אני לא.
יש מקומות מסוימים שאני זוכר שמות.
אבל זה אח שלי בדיוק. אה.
שאנחנו יושבים הוא מספר לנו את המסלול שעשינו.
והוא הקליט את זה. ב. בקלטות.
אז הוא זוכר את. את הכול. אני לא זוכר.
כשאתה. חו. נזכר בזה היום. זה.
זה שמור בזיכרון שלך כתקופה של איזה אי שקט ומתח ופחד? או כ.
בטח. בטח. הרבה.
הרבה. תשמעי אני. מ. מ. מתאר לי ש.
באחת ככל שאת גדלה שיש לך כל מיני בעיות.
זה כתוצאה מזה. ש. אה.
ילדות למעשה לא הייתה כל כך.
הייתם כמה? 4 אחים או בנו. או גם אחיות?
לא. 3 אחים ואחות אחת.
כולם פה ושם עובדים.
ו. ו. ועוזרים. אה. להשיג מזון. או.
לא. לא. לא. לא. אנחנו לא.
כי סיפרת שאתה שם. אה.
כן. אז זה היה סיטואציה באיזה כפר מסוים. אבל ככה לא.
לא. לא ניסינו להיכנס. ש. שמה.
הפרטיזנים. אה. בדרך כלל.
יש תחושה יומיומית של.
אה. של חרדה. של דאגה?
כן בטח.
שהגיעו גרמנים. שמישהו?
בטח. שזה. זה. זה כן.
כי אנחנו אמנם לא התערבנו באוכלוסייה.
אבל ידעו עלינו. שזאת אומרת.
שאנחנו הודענו שברחנו מכפרים שעשו ו. וזה.
מה היה קורה לדעתך אם הייתם אומרים
לאוכלוסייה המקומית שאתם בעצם משפחה יהודית שבורחת?
אני לא יודע מה היה יכול לקרות. היו יכולים להלשין.
כי זאת אומרת.
כלומר היו גם כאלה וגם כאלה.
מתאר לי שבכל מקום יש גם כאלה וגם כאלה.
אה. זה אמנם פחדו מהפרטיזנים.
אבל את יודעת איך זה. כי.
כי תמיד ברגע שנודע שהגרמנים מתקרבים. ל.
ל. לאזור הזה. אנחנו תכף. אה. נדדנו.
הגרמ. היו. הפרטיזנים היו מודיעים לנו.
מבחינת. אה. אה. מאמץ פיזי כל הזמן ללכת.
זה קשה לילד קטן?
היה. היה קשה מאוד. היו לפעמים. אה.
איכשהו לוקחים אותי על הכתפיים האחים שלי או משהו.
אז. אה. זה אני זוכר שהרבה פעמים מאוד קשה ללכת.
ו. וגם להורים. זה. זה היה זה יש לפעמים ש.
אה. היו נוצ. תופסים טרמפים עם עגלות.
או עם משהו שהיו אנשים נוסעים מכפר לכפר.
אז אם היינו תופסים. אבל זה.
לא היה שום שלב שהגעתם לאיזשהו מקום.
הרגשתם ששם יותר בטוח
ואולי כדאי להישאר שם עד סוף המלחמה? אולי.
לא. תראי זה. זה הבעיה שאנחנו יכולנו להישאר.
אבל לא נתנו לנו להישאר.
כי הגרמנים כל הזמן שהפרטיזנים היו מתקיפים אותם.
הם היו באים ושורפים כפרים.
גם ה. היוונים עצמם. הם היו נודדים הרבה.
הם ברחו הרבה. הם היו באים שמה ושורפים את הכפרים.
והם גם כן פחדו מהם מאוד.
זה לא. לא הסיטואציה כזאת.
כלומר הרגישו את המלחמה כל הזמן?
כל הזמן הרגשנו.
גם את הפיצוצים.
את האווירונים. את הכל הם היו עוברים שמה.
אז תמיד היה דברים כאלה היינו בורחים להרים.
היינו בורחים להרים הרבה פ.
פעמים גם נשארנו שמה בבקתות של רועים.
ישנו הרבה שמה בכל מיני.
שידענו שהגרמנים מתקרבים או משהו
כזה שהם עושים סריקות או משהו כזה. אה.
היה לכם שמיכות? היה לכם משהו להגן על עצמכם?
לא. זה. איזה. משהו זעיר ביותר.
לא. וגם לא יכלנו הרבה לסחוב. את יודעת איך זה?
זה לא. מבחינה זאת זה היה די.
טוב. בשביל זה חלינו שם גם הרבה.
היינו כל הזמן. את יודעת.
זה. האח שלי חטף את זה הכי חזק.
האח השני עם המלריה הזאת. וזה.
א. אני מנסה להבין את ה.
ל. לראות את התמונה לדמיין אותה.
פוגשים אותכם מקומיים יוונים.
ואתם מספרים שברחתם מאתונה כי הגרמנים ככה וככה.
הם לא אומרים לכם אז בואו תגורו פה. בואו תישארו פה?
לא. לא. לא. לא.
יש הרבה פליטים?
אה. היו שמה. היו קצת. אה. ו. היו.
הם לא. הם. אה ישבו שם.
נתנו לפעמים בתים ריקים או משהו כזה. אבל לא ל.
להתעורר או להישאר שמה או. או משהו כזה.
כי היו ו. פליטים גם כן.
היו מקומות שאיתנו באו עוד במקומות אחרים.
הרבה יוונים. ש. שברחו מכל אזור. מ. מכל הכפרים.
הם עשו הרס גם לאוכלוסייה היוונית.
הרס גדול מאוד.
בסך הכול במ. באזורים הפרטיזנים האלה.
היד של הפרטיזנים רוב הזמן הייתה על העליונה?
כלומר רוב הזמן הפרטיזנים שלטו באזורים האלה?
שלטו עד ש. אה. הייתה מתקפת. אה. של גרמנים אז הם. מ.
אה. חלק הצליחו לברוח.
היינו מודיעים לנו גם כן. מזהירים אותנו שמתקרבים.
אז גם כן היינו בורחים. ל. לכפר אחר.
וככה אני אומר לך. הגענו כמעט עד גבול טורקיה.
ברגע שחציתם את הגבול ופתאום אתם.
אין מלחמה. אין מלחמה בטורקיה.
הרגשתם אחרת לגמרי?
הרגשתם בטוחים פתאום?
כן. בטח. אה. זה אני אומר לך.
הם באו והביאו אותנו לקרנטינה שרוצים לשלוח אותנו.
אז כבר ידעו שאנחנו.
יהודים?
אה. לא כל כך יהודים כמו שאנחנו פליטים.
מ-המ.
פליטים. כי היו הרבה יוונים גם מקפריסין
וגם מעוד בכל מיני מקומות שעברו. ל. לפלשתינה.
כן. מ-המ.
דרך טורקיה עברו לזה.
אז היות והיה לנו קרובים שמה שחררו אותנו לכמה ימים.
והם. אה. כנראה ידעו שאנחנו יהודים שמה.
ה. ואז אנחנו נסענו עם רכבת לסוריה.
וללבנון עברנו ואנחנו הגענו לעזה. היינו ב [משובש] היה.
הבריטים אז הקימו מחנה
אוהלים גדול מאוד לכל הפליטים היוונים.
ו. ואנחנו.
אז אותה הרכבת נסעה במיוחד עד למחנה הזה ב.
על למחנה הזה. כן.
עם. עם פליטים. אה.
יוונים. ש. שברחו מקפריסין. ומכל המקומות שהיו.
זה יצא שאיך שהגעתם לטורקיה היה שם מחנה פליטים די גדול ש.
כן קרנטינה כזאת. כן ש.
כמה זמן הייתם בטורקיה?
היינו שבוע.
שבוע.
שבוע ומאז העבירו אותנו הלאה. דרך. אה. רכבת.
הגענו לעזה למחנה פליטים שהקימו שמה האנגלים. ל. לפליטים.
מיוון.
ואנחנו היינו בתור פליטים יוונים.
כן.
ו. ולא ידענו שום דבר מה שקו.
מה שקורה איתנו. וכי אנחנו דיברנו יוונית שמה כל הזמן.
לא דיברנו. ס. אה. ספניולית.
רק לפעמים בינינו דיברנו קצת.
והתמזל לנו המזל שבאיזה מחנה.
ש. שהיינו היה שמה בית קולנוע.
אנחנו היינו בתור ילדים הולכים למכור שמה.
את יודעת עם הסל הזה למכור שמה בהפסקות וופלים.
אה. עוגיות וזה.
והיינו מדברים בינינו קצת. אה. יוונית וגם הספניולית.
היה מקרין שמה אחד יהודי סלוניקאי שהיה מקרין.
ל. לגרמנים. אה. סרטים.
אז הוא באיזשהו שלב שמע שאנחנו דוברי לאדינו.
אז הוא שאל אותנו מה אתם עושים פה?
אז הסברנו לו והוא. היינו שמה קרוב. ל.
מעל חצי שנה במחנה הזה.
כלומר הוא הקרין סרטים לאנגלים?
לאנגלים. לאנגלים הוא הקרין סרטים.
והוא שמע שאנחנו מדברים ככה.
אז הוא אמר שהוא רוצה לקחת
את האחים הגדולים שלי באחד הנסיעות שלו לתל אביב.
להפגיש אותם עם הסוכנות.
מ-המ.
אז באמת. אה. הוא לקח את 2 האחים שלי הגדולים.
והוא הפגיש אותנו עם הסוכנות ואז הם דאגו להעביר אותנו.
כי. אני. אני רוצה להבין. כי רוב היוונים שהגיעו למחנה הזה.
ב. ליד עזה לא היו יהודים?
לא. לא. יוונים.
מ-המ.
אני אומר לך. מה.
אתם הייתם היוצאי דופן?
כן. אנחנו ג. היינו שמה גם כן נחשבים בתור יוונים. לא.
לא יהודים יוונים?
לא יהודים. לא יהודים. בתור יוונים.
זאת אומרת פליטים שלחמו נגד המשטר הגרמני.
הגרמני. ו. ו.
הגיעו לטורקיה.
והגיעו לטורקיה. ב. וה. זה. בריטים. ב. אה.
הטורקים דאגו שלא ישארו שמה.
מ-המ.
והעבירו אותנו לחסות ה. הבריטים.
אז הוא מזהה את היהדות שלכם דרך הלאדינו שלכם?
הלאדינו. הלאדינו. הלאדינו.
ואז הוא באמת. אה. קי.
קישר אותנו עם הסוכנות ואז באו לקחו אותנו.
היינו בגבעת עלייה בהרצל.
היה מחנה עולים היה אז שמה.
היינו שמה איזה שבוע שבועיים.
ודאגו לתת לנו איזה 30 לירות.
והשכרנו איזה בית בשכונת התקווה.
אז הייתה. אה. פרוור של תל אביב שהתחיל לקום.
ואז השכרנו איזה חדר אחד.
ו-6 אנשים. היינו 6 אנשים בלי שירותים. בלי שום דבר.
אה. וככה חיינו איזה שנה או שנתיים אני חושב שמה.
וזה עד שלאט לאט. אה.
אבא שלי התחיל לעבוד וזה.
אז יכלנו להשכיר בית יותר טוב.
ואני הייתי שמה עד. אה. גיל.
אה. אה. עד שנת 50'.
אה. הייתי. ב. באזור הזה.
למעשה הגעת לארץ בשנת אלף תשע מאות.
45'.
44'. 45'.
45'. ממש לקראת סוף המלחמה.
כן. לקראת סוף המלחמה.
וגרנו בשכונת התקווה.
את האחים שלי לקחו איזה לחוות. אה.
הנוער הציוני?
הנוער הציוני בירושלים.
והם היו שם איזה שנה.
ו. ואנחנו היינו בבית. וניסינו להכניס אותי לבית ספר.
זה לא הלך כל כך שהיה לי המון בעיות קשב וריכוז כנראה.
ודיאלקטי קצת. עכשיו אני יודע.
שזה. אז. אה. הלכתי קצת.
אה. לעבוד. ו. והייתי בתנועת נוער.
בשומר הצעיר שם בשכונת התקווה.
ובשנת 50'. אה. בסוף אוקטובר.
אה. באנו פה. באתי לחברת נוער פה בשנת 50'.
גיל 13 בערך?
כן. אה. אחרי הבר מצווה.
חצי שנה אחרי הבר מצווה.
שזה משהו שמי ארגן אותו?
המשפחה? התנועה הקיבוצית?
לא. לא. לא.
אני הייתי. ב.
בשומר הצעיר ושמה ארגנו חברת נוער.
ואני אמרתי להורים שלי והם בהתחלה לא רצו: "מה לאן תלך?"
פה. אמרתי: "אני הולך ל. לראות". ומאז. אה. אני נמצא פה.
חברת הנוער הזה הוא הורכבה. מ. מ.
החברת נוער הזאת הורכבה קודם כל מגרעין.
מחבר'ה ישראלים שהיו.
ב. בשכונת התקווה.
ובאו כל מיני חבר'ה. אה. מאזור. אה.
חיפה שהם היו ילדי מצוקה כזאת.
אז באו עליית הנוער גייסה אותם.
היו ביניהם גם קצת עולים. אה.
שהיו כמה שנים בארץ וגייסה אותם.
והעבירו אותנו פה. והייתה. די. תחלופה די גדולה.
אה. הייתה. מהר מאוד הרבה חבר'ה עזבו כי לא הסתגלו לזה.
אנחנו בכל זאת היה לנו איזה רקע תנועתי כזה.
ודיברו על קיבוץ ועל כל הדברים האלה.
שהיה לנו שמה פעילויות תנועתיות וכל העסק.
והייתה תחלופה די. אה. די גדולה.
עד שנשאר איזה גרעין. אה.
מסויים שהמשיך עד הסוף כמעט.
עד הצבא. ואז התאחדנו עם גרעין אחר מהמעפיל.
והיינו בצבא ואחרי זה חזרנו לחיות בקיבוץ.
כשאתה חושב היום על המסע שעשית מילד בן 4 ביוון הכבושה.
עד היום. המלחמה הזו השפיעה על המשפחה שלכם?
זה משהו. ש שהשפיע באיזשהו אופן.
אה. על חוויית החיים שלכם?
או שבסך הכל לא דיברו על זה הרבה?
לא זכרו הרבה?
לא. אני. אה. חושב שזה השפיע כי זה ייחד את ה.
זה ייחד את המשפחה שלנו.
אני זוכר שאימא. שהאחים שלי. אה.
היו כל כך. אימא הייתה כל כך דומיננטית שהיא.
היא גידלה אותנו. אפילו שהם היו.
עבדו ואת הכל עד החתונה הם היו נותנים לאימא את הכסף.
אימא הייתה נותנת להם כסף לבילויים והכל.
הכול היה מרוכז כזה שהיא שמרה על ה.
והיא דאגה אחר כך לכולם שיתחתנו וכל העסק.
לכסף. ל. לכל הדברים.
ואימא שלי לא ידעה קרוא וכתוב.
היא לא ידעה לקרוא והיא לא ידעה לכתוב.
ובחשבון אף אחד לא יכל לסדר אותה.
היא הייתה ממש. היה לה. אה. חושים בריאים כאלה.
השנה הזאת וחצי או שנתיים.
אה. מ. שאני. שהייתם בנדודים. זה השאיר.
אה. איזשהו פחד. איזשהו אי שקט?
או שבאתם לארץ והשארתם את הכל מאחור ובניתם חיים חדשים?
בנינו. אבל תשמעי. איך שלא יהיה.
כל אחד יש לו את השריטה. זה עושה איזה שריטות.
מ-המ.
אימא שלי אומרת: "לו הייתי יודעת לכתוב.
הייתי כותבת ספר על כל התלאות שלנו שהיו שומעים".
ל. האמת שהיינו קצת רחוקים מכל מה
שקורה עם יתר העולם. עם היהדות.
מ-המ.
כי לא ידענו. על. אה. זה.
זאת אומרת ידענו שלקחו את יהודי סלוניקי. הגרמנים לקחו אותם.
אבל לא ידענו מה קורה שמה עם כל האושוויץ.
ובכל הנושא לא היה אפילו.
מישהו מבני המשפחה שלכם באתונה
נתפס על ידי הגרמנים וגורש ל. למחנות?
אה. מהמשפחה הקונקרטית שלנו לא.
אבל כל מיני מכירים וכל מיני זה כן.
כן. הרבה יהודים. אה. הם משמה. כן.
הילדים שלך פה שגדלו פה בקיבוץ ידעו מה שעבר על המשפחה?
אה. אני סיפרתי קצת.
לא. לא. לא ידעו כל כך.
רק אחר כך כשראיינו אותי על קורות חיים בקיבוץ.
אז גם אני לא סיפרתי את כל הדברים האלה.
רק אחר כך שחברים קראו את כל הזה.
מה שסיפרתי [משובש] אז באו אליי ו: "מה?
כן? היית ככה. היית ככה".
אמרתי: "זה. זה רק חלק שסיפרתי מזה".
כי אני גם האמת שאני. אה.
יש לי תמונה כללית. אבל בדיוק מקום. מקום.
תאריכים. תאריכים. אני לא.
בשנים האחרונות אתם מדברים על זה יותר?
אני אומרת בתוך המשפחה אתה והאחים. ו.
אה. כן. הי. שאחי הקליט את זה
ואז דיברנו קצת ואז הוא הזכיר. איפה היינו.
למה היה חשוב לו לעשות את זה. להקליט?
אה. להקליט בשביל שורשים. ל. לנכדים.
וזה שידעו בדיוק.
חזרת פעם ל. לבקר באזורים האלה?
אני חזרתי כן.
לא עם הילדים אני חזרתי.
מה רצית לראות?
לא. הייתי בטיול. ו. ורציתי. הייתי.
אה. בעיקר באתונה?
ב. ב. באתונה. והלכתי שמה איפה שגרנו.
וכל המקומות איפה שבתור ילד זכרתי וזהו.
אבל לא עניין של שורשים או משהו.
אבל. אה. ביקרתי ב. באיים הרבה ביקרתי.
והשתוממו שמה איך אני.
כי אני למעשה שהייתי עוד בבית דיברתי יוונית.
כי דיברנו בבית יוונית וזה.
אבל עם השנים בקיבוץ את שוכחת.
אז שהגעתי לשמה התחלתי לדבר קצת.
שאלו אותי מאיפה אתה יודע יוונית.
אמרתי אני נולדתי פה.
ואז הם לא הבינו איך אני נולדתי ביוון. ואני בישראל.
אני מתחיל להגיד לו: "אני היבראו. אני היבראו".
הם לא. לא מסוגלים היוונים להבין את זה.
איך זה שנולדת פה ואתה לא נמצא פה.
ואתה. אתה נמצא בארץ אחרת.
זה קשה להם להבין את זה.
אבל לאט לאט שהייתי שמה אז התחיל לחזור לי.
ה. השפה קצת.
הרגשת נוח שמה?
הרגשת סוג של. אה. ביטחון ביחסים בין. אה. להיות יהודי ול.
אה. זאת אומרת היוונים של היום.
הם גם אותם יוונים מסבירי פנים?
תראי. סך הכל. ש.
שנפגשתי זה בבית מלון או באיזה מקומות מאוד.
אה. קיבלו אותי בחמימות כזאת.
אה. לא. לא הרגשתי זה.
אה. ב. ב. הייתי ברודוס. הייתי בכרתים.
הייתי בקוס. הייתי ב. אה. מיקונוס וזה.
לא. לא הרגשתי איזה עוינות.
רק השתוממו שאני מדבר יוונית ואני לא נמצא ביוון.
אלא אני נמצא במקום אחר.
אז. אה. זהו.
ו. וה. כל התמונה דווקא לקראת כמה שיותר מבוגר.
אז חוזר לי התמונות.
התמונות חוזרות לי.
ומה שפעם לא. לא זכרתי. זאת אומרת.
לא. כי לא דיברנו כל כך על זה.
אז האמת שלא דיברנו על הדברים האלה.
מה עשית בקיבוץ כל השנים?
אה. אני בתור נער. אה. עבדתי בפלחה.
אחרי הצבא הייתי נהג בקואופרטיב התבור.
הרבה שנים עבדתי שמה הייתי סדרן עבודה.
נהג. הייתי בוועד עובדים. מזכירות.
כן. עד לפני כמה שנים עברתי להנה בתור.
התפנה מקום באמבולנס.
אז אמרתי כמה אני עוד יכול לסחוב נהג.
גם ככה הגב שלי שבור. אז. אה. ה. החלטנו.
החלטתי לרדת מהמשאית.
עבדתי קרוב ל-45 שנה רצוף. יותר אפילו.
עם מי התחתנת?
אני התחתנתי עם בחורה שהיא הייתה בקיבוץ אחר.
ברבדים. ממוצא בולגרי.
שגם כן הם שמה היו.
היה להם גם כן בעיות שמה. הם ברחו גם כן.
ל. מהבית שלהם וחילקו אותם בכל מיני ערים אחרות שמה.
הוציאו אותם מסופיה.
אה. מסופיה. כן. חילקו אותם שמה.
הם הגיעו פה ב-48'.
47'-48'.
היא הייתה ב. אה. בקיבוץ רבדים.
ופה היה לה דוד.
שם שלה?
אה. אה. שרה. שרה ורסנו.
המשפחה ורסנו.
ואנחנו ב-60' התחתנו. 60'.
אה. כן. וזהו.
עד לפני 4 שנים שהיא חלתה.
יש לך ילדים?
יש לי 4 ילדים.
אם היו מבקשים היום: "אבא בוא תיקח אותנו לנסוע ליוון.
תראה לנו מה עבר עליך?"
היית שמח לעשות את זה?
כן. אבל הבעיה שב. עם ילדים קטנים זה לא. זה קשה.
מישהו מהילדים בקיבוץ?
יש לי 2 בנות בקיבוץ ו-2 בנים בחוץ לארץ.
אחד בקוסטה ריקה.
בפאצ'ה מאמא אם שמעת.
זה איזה קיבוץ אלטרנטיבי בג'ונגלים שמה של. אה.
קוסטה ריקה?
של קוסטה ריקה.
הייתי עכשיו שמה והבן שלי הקטן.
הבן הקטן שלי בן 33 הוא נמצא שמה.
מה זה נקרא קיבוץ אלטרנטיבי?
הם. אה. מישהו הקים את זה שמה טאואר אחד מרמת גן.
הם שמה עושים המון טיפולים בריאותיים. שמה.
יש שמה הרבה קיבוצ. קיבוצניקים.
כמעט 40 אחוז קיבוצניקים.
ומכל העולם יש שמה.
אז יש לו בת בברזיל.
יש לו בת בברזיל.
ואז הבת עם האימא.
אה. באו לבקר אותו. אז הוא קנה לי כרטיס.
לי ולחברה שאנחנו נבוא גם כן לשמה.
אז נסענו ל. לפגוש את הנכדה שלי
שלא ראיתי אותה כמעט 5 וחצי שנה.
אז. אה. פגשתי אותם שמה. היינו שבועיים.
הבן השני איפה?
הבן הגדול הוא באנגליה.
יש לו 5 ילדים מ-2 נשים.
והוא יבואן. הוא מתעסק ב.
העולם נהיה קטן?
קטן מאוד. הוא מתעסק עם רהיטים מסין ומוויאטנם לאנגליה.
כי הוא קודם היה בברזיל. אז האח הצעיר.
הא. אחיו הצעיר עבד איתו שמה. היה 3 שנים בברזיל.
אז שמה הוא הכיר את הבחורה הזאת והיא נכנסה להריון
והיא לא רצתה לבוא איתו לקוסטה ריקה.
אז הוא הלך לבד.
מה אתה מאחל לכל השבט הזה שלך. שבט יפה?
שכל אחד ירגיש איפה שהוא שירגיש טוב ושיהיה בריאות.
אין. אה. כמה שאנחנו לא נגיד.
זה לא יעזור לנו.
כי כל אחד עם הדרך שלו.
אז. אה. כמה שאני מנסה לדבר איתו. בעיקר עם הקטן.
שאני אומר לו תשמע. מילא היית הולך [משובש] .
כי אני לא איזה עתיד שמה.
בכל זאת. אני עוד מעט.
אה. כמה זמן אני אחיה?
אבל בכל זאת. איפה?
מה יהיה העתיד שלך שם?
"אבא אל תדאג. יהיה בסדר.
יהיה בסדר". והוא מרוצה שמה.
מה אתה מאחל לעצמך?
להיות בריא. זה העיקר קודם כל.
ולנסות. אה. להמשיך. ב. בדברים שאני עושה עד כמה שאני יכול.
מציל חיים. מאז האמבולנס.
כן. עד כמה שאני יכול.
תודה רבה לך. משה.
על לא דבר. אני מאוד שמח. ש.
שבאתם. ושאני יכול קצת להגיד כמה מילים.
כי דווקא לפני שנה הייתה פה. עשינו קורות חיים.
גם כן מישהי מהקיבוץ ראיינה אותי וסיפרתי פחות או יותר את ה.
את הדברים. והדפיסו את זה. וזה.
אז זהו אני מקווה שיהיה בעיקר שיהיה לנו טוב ושיהיה שלום.
זה מה שאנחנו צריכים.
מעבר לזה זה שטויות כל הדברים האחרים.
זה. אם יש בריאות ויש שלום היתר הדברים מסתדרים.
תודה רבה.
עם כל המצב שאנחנו נמצאים פה בקיבוץ היום.
אבל זה בסדר. אין מה לעשות.
כן. טוב. אני אכין לכם משהו לש.
[כך במקור] כן. רואים את אימא שלי.
אנחנו התחתנו. היות ויש לנו משפחה גדולה בתל-אביב ומכירים.
אנחנו עשינו חתונה ראשונה.
ב. בבית כנסת הגדול של הבולגרים.
זאת אימא שלי פה עם הרב הבולגרי.
זה תמונה אבא שלי. מ. מאח. בצד שלי. ה.
זה 2 הילדים של האחים שלי שליוו את הכלה.
ובפינה זה. ה. הגיס שלי.
זה הבן שלי הגדול קוראים לו טל יפה.
זאת. אה. אשתי שרה.
בצד הזה. הבן השני שלי הקטן.
מצד שמאל. קוראים לו ארז יפה.
זה צילום מקוסטה. בלוס אנג'לס.
זאת הבת דודה.
זאת עינב יפה.
הבת השלישית בין הילדים.
עם הבת דודה שלה.
זה בתי השנייה קוראים לה דגנית ג'ובנטי.
היא גרה בעין דור. זה בעלה.
כן.
כן. זה 9 נכדים שלי פה.
ויש. עוד. אה. עוד אחת שהיא לא מצולמת פה יש לי 10 נכדים.
Testimony of Moshe Iafe, born in Athens, Greece, 1937, regarding his experiences as a child in Athens using a false identity in nearby villages, in Turkey and in a refugee camp near Gaza The son of immigrant parents from Turkey in Athens; The German occupation; deportation of Thessaloniki Jews; German demand for a list of Jews of Athens; escape to rural areas; concealing his Jewish identity; German manhunts; receiving protection and assistance from partisans in illegally crossing the border into Turkey; transfer to a refugee camp for Greeks near Gaza; Contacting the Jewish Agency for Eretz Israel; absorption in Eretz Israe, 1945.
item Id
10449745
First Name
Moshe
Last Name
Iafe
Date of Birth
1937
Place of Birth
Athens, Greece
Type of material
Testimony
Language
Hebrew
Record Group
O.3 - Testimonies Department of the Yad Vashem Archives
Date of Creation - earliest
22/04/2013
Date of Creation - latest
22/04/2013
Name of Submitter
יפה משה
Original
YES
Interview Location
ISRAEL
Connected to Item
O.3 - Testimonies gathered by Yad Vashem
Form of Testimony
Video
Dedication
Moshal Repository, Yad Vashem Archival Collection
The transcription of this testimony was made possible with the assistance of the Conference on Jewish Material Claims Against Germany, Supported by the Foundation Remembrance, Responsibility and Future (EVZ) and by the German Federal Ministry of Finance