Online Store Contact us About us
Yad Vashem logo

Testimony of Shmuel Iegev Yosef, born in Jerusalem, Eretz Israel in 1930, regarding his experiences in Tighina during the war

Testimony
null
null
היום העשירי לחודש פברואר.
שנת אלפיים ושת. אה. ו-13.
אני דינה שפט מטעם יד ושם. מראיינת את יגב שמואל.
יליד. אה. ירושלים. אז פלשתינה. 1930.
לשמואל [כך במקור] מיוחד. הוא הגיע עם משפחתו [כך במקור]
כן.
לרומ. אה. לרומניה.
לבסרביה.
לבסרביה.
הוא יספר לנו את. אה. קורותיו. ו. אה. לאחר מכן.
את קורותיו במלחמה. ב. אהה. זמן המלחמה. ולאחר מכן. אה.
הוא יספר על עלייתו ארצה והתאקלמותו פה בארץ.
אבל דבר ראשון ספר לי. אה.
שמוליק. שמואל. רקע משפחתי שלך. שנדע מי אתה.
שלי היום?
לא. של ההורים.
אז תג. תגדירי את השאלה.
אבא. סבא. סבתא.
אז ככה. אני אלך עוד יותר רחוק.
ותגיד שמות. תזכיר בהתחלה שמות שנדע מי אלה היו.
וזה יהיה עבורם מצבת זיכרון.
הסבים של אימא וההורים של אימא.
קבורים כאן בהר הצופים. בהר הזיתים.
אז ההורים של אימא.
שמם. שמם?
אני התחלתי להגיד. ההורים של אימא.
יהושוע ראובנוב ואשתו בתיה.
הם ההורים של אימא. זאת אומרת. הסבים שלי.
וההורים של. אה. של סבא. היה ראובן ראובנוב.
שהוא גם כן קבור שמה. הייתי. בהר הזיתים.
זאת אומרת. אני כבר דור חמישי. שישי.
אתה יודע את מוצאם. מוצא המשפחה?
בוכרים. הם כולם.
בוכרים. לפי השם אני רואה שהם בוכרים.
כן. הם. הם גרו וחיו תקופה מסוימת בטשקנט.
ומשם עלו לפני שנות ה-30'. כאשר אנחנו על. כשהוריי עלו.
הסבים שלי כבר היו כאן.
ככה שלסבא שלי יש בית.
שעכשיו מכרו אותו כנראה בשכונת הבוכרים.
כן. ולשמה הגענו.
במה הם עסקו פה בירושלים?
אני מניח שעסקו במסחר.
אבל לא שאלתי ואני לא חושב שהיה להם מקצוע מיוחד.
אבל למסחר של מה?
לא יודע. לא יודע. אממ.
זה. זה אם את רוצה לדעת רקע. השאלה הבאה?
תמשיך לספר על. אהה. על ה. על ה. על.
אז זהו. אז אם ככה. אממ. בשנות ה-30.
כשאימי הייתה בהריון איתי.
אבי שלח אותה עם 4 ילדיה. כשהיא בהריון איתי.
בדרך לא דרך. עם סוס. עגלה. שומרים. והוא לא הצטרף אליה.
סיפרתי לכם כבר. אה.
הוא לא הצטרף אליה מסיבה אחת. שאימא.
כי הבולשביקים הרגו שם ב. בימין ולשמאל שמה. שנות ה-30.
אז הוא טען ש: "אני לא אצטרף אליכם.
שאם יתפסו אותי. שלא יחסלו גם אתכם.
אז שיחסלו אותי אז. אהה. אחד. זה לא כולם. לא כל המשפחה".
לכן הוא שלח את אימא. ואחר כך הוא הצטרף אליה.
עם הידע הזה שאתה מספר לי. ה.
האם הם. האם הוא עזב ב. בגלל סיבה כלכלית?
מאיפה עזב? תגדירי את השאלה שלך.
מפה.
כן.
זה השאלה. מפה. אנחנו מדברים עוד על כ.
תראי. קשה לי להיכנס למוחו של אבי.
אני יודע שלאימי היו שם ב. בבסרביה היו אחים ואחות אחת.
3 אחים שלה היו כבר שמה.
השאלה היא. אה. אפילו. אממ. מניפולטיבית.
מה היה קורה אם לא הייתה לאימא משפחה שם?
לא. לא השאלה. השאלה כדי להבין.
האם זה בגלל המשפחה עזבה או בגלל שבאותם שנים באמת.
המצב הכלכלי פה היה גרוע ביותר?
אז זהו מה שאני אומר.
כן.
קשה לי לדעת. כי אני לא הייתי שם ב. בנעליים של אבא.
חשבתי שאולי דיברתם.
לכן אני מעלה את השאלה. אם לא היה לאימא שלי משפחה שם.
אם.
אם היה נשאר כאן וסובל עם כולם ב. מהכלכלה
שהייתה באמת. אה. בשנות ה-30. כלכלה גרועה מאוד.
ומאחר ואחרים כבר היו שמה. זה היה מין קריסה.
תבוא גם אתה. לא יודע מה. אם קשה לך פה.
מה היו השיקולים שהח. שהביאו אותו להחלטה?
אני לא יודע. מה. מה השאלה הבאה שלך?
כן. אתה. אה. רק אני כמו שאמרתי לך. שמואל.
אתה תספר ואני אנחה אותך שאני אצטרך.
בינתיים אתה עושה את זה בסדר גמור.
ננסה לשמור על רצף כרונולוגי. כמו שאמרתי.
אז. אהה. פשוט אתם עוב. עברתם.
הבנתי. הגענו לעיירה בשם רומנובקה.
ושם אבא הקים חנות בדים. ו. זאת הייתה עיירה.
שכמעט כולה הייתה מאוכלסת על ידי יהודים.
בעלי מקצועות חופשיים וסוחרים.
בית ספר היה בשם תרבות.
שכל המקצועות שם נלמדו בשפה העברית.
השפה הרומנית נלמדה שמה כשפה. אהה. רסמית.
אבל המקצועות היו בעברית.
מה אתה יכול לספר לי על. אה. בית ספר תרבות?
שזה באמת בית ספר.
אז אני רוצה לומר לך ככה.
קודם כל. אם. אה. הגענו שם ב-33'.
אז אני הייתי בן 3. אבל אני הייתי אז הקטן.
והקטן יותר היה אחי שלא בא עכשיו.
אחי נולד. אה. גם כן פה. עוד לפני שיצאנו.
הוא קטן ממני בשנתיים וחצי.
אז אנחנו לא. עוד לא היינו בית ספר.
שאני כבר הגעתי לגיל 7. הגעתי לבית ספר.
ואחים שלי כבר היו שמה בתוך העניינים.
אממ. למדתי יידיש. אני יודע את זה עד היום. שם.
האווירה הייתה נפלאה. המורים היו טובים מאוד.
אחד המורים. אני זוכר את שמו. לרנר.
אממ. היינו לומדים טבע. חשבון. והכל בעברית. תורה. קריאה.
מה עם. אה. מה עם. אה. לימודי דת?
שמו דגש או. אז שמו דגש על ציונות?
זה רחוק בשבילי. ואני לא חושב שבגיל 7 או בגיל 8.
אני יכול לזכור את ההתייחסות לדת ולציונות.
לא. השאלה שלי היא אם היו למשל. אהה.
לימדו אתכם שירים בעברית. על. או דיברו על ארץ ישראל.
או מצד שני לימדו הרבה תנ"ך? זה השאלה.
זה. זה אני לא זוכר.
כן.
משום שלא הספקתי גם. אם הייתי. למדתי כיתה אחת או שתיים.
שנים הראשונות שאני לא חושב שהגענו.
יכול להיות שאם הייתי שואל את האחים הגדולים שלי.
אז אולי היו יודעים ל. לענות על השאלה.
אני לא יודע לענות על השאלה הזאת.
היו מורים. אה. מישראל. אתה יודע?
אבל ה. קחי בחשבון שההפסקות שלי. שלך.
יכולות לגרום לי שאני אשכח את חוט ההמשכיות.
כן. אוקיי. אוקיי.
אז תתייחסי. אם ישנה שאלה שהיא חשובה.
אז אולי אני ארשום אותה. לא יודע.
בסדר.
אז דיברנו על ה. על הלימודים.
ועל המורים. ועל המקצועות והשפה שנלמדה שמה.
כן. בשנת 39' נסעה בחורה אחת.
זה ממש ערב. ערב. ערב המלחמה. מרומנובקה לארץ.
קראו לה מאניה ברץ. שלא מזמן נפטרה נדמה לי. בגיל מופלג.
האא. כן. כן.
ו. והגיעה לקיבוץ. וזה. זה אני זוכר. שעלתה לארץ.
זה. זה אולי הקשר למה שאת שואלת.
כן. בדיוק.
הציונות וזה. אז מאניה. אני. זה אני זוכר.
לא יודע אם הייתה תנועה גורפת. אבל היה משהו באופק.
הנה. מאניה ברץ נסעה לארץ בתור ציונית.
אה. ואני אפילו את השם שלה זוכר.
אתה זוכר. אהה. משהו מהחיי היום-יום שלכם. בית כנסת.
כן.
חיי חגים. משהו מזה?
תראי. אמרתי לך. העיירה הזאת הייתה מיושבת.
הרבה עם יהודים. אולי הרוב אפילו.
אני זוכר. היה לנו שוחט אחד. וזה סיפור.
קראו לו גורביץ'. גורוביץ'. שאותו.
היו לו 3 ילדים נדמה לי. 2 בנות ובן.
הבן שלו שרד בשנת. כאשר הרוסים נסוגו ב-41' בחזרה.
משום שמה קרה? את צריכה לדעת את זה. כי את לא חיית שמה.
בשנת 39'-40' הטריטוריה הזאת הייתה שייכת לרומניה.
כן.
המולדביה כולל בסרביה וצ'רנוביץ היו שייכים.
באו הרוסים וכבשו את בסרביה ואת צ'רנוביץ.
ונדמה לי שהיה הסכם ריבנטרופ או משהו.
והם חיו שם שנה.
אבל כשבאו הרוסים. סגרו את החנויות ליהודים.
לקחו את הסחורות שלהם. ואבא הפך עובד. אהה.
עבודה. עבודה ו. ו. וכבר לא היה סוחר.
כעבור שנה. כאשר הרומנים חזרו וכבשו את ה.
כשהתחילה למעשה המלחמה. הם כבשו בחזרה את החלק הזה.
מהרוסים.
מהרוסים.
כן.
והרוסים נסוגו.
הבן של הרב. דב הורוביץ. התגייס ונסוג עם הצבא הרוסי.
והוא היה הניצול היחידי.
היום. הוא נפטר לפני ש. אה. שנתיים. ושמרנו איתו קשר.
כי הוא רצה לדעת מתי א. אביו נספה ומתי זה.
אממ. הוא חזר אחר כך לארץ.
דב. היה היחיד שנשאר בחיים מכל המשפחה.
את אביו. הרב השוח. השוחט.
ואשתו ואחות או 2 אחיות שלו. הם נספו שמה.
הפרוצדורה הזאת. אני. אני עכשיו מתחיל לספר על הכיבוש.
למרות שלפני זה עדיין. אני מצטערת שאני מפסיקה אותך.
חשוב לנו עדיין שתספר קצת. אה.
שאלתי אותך על. אה. על חגים. על חיי הדת. איך קיימתם?
היית קטן מאוד. אבל אם יש לך כמה זיכרונות.
אני עניתי לך. אני עניתי לך.
העיירה הייתה עם צ. צביון יהודי.
ולכן נכנסתי לסיפור של הרב.
כן אבל אתה זוכר. אה.
ו. ומאחר והיו שם יהודים.
הרוב. ואני חושב שהם שמרו על. על. על חגים. על. על. אה.
לך אישית יש זיכרונות מפסח.
לא.
ממשהו מזה?
אני חושב. אנ. אנ. אם אני. אני אגרד הרבה.
אז היו מצות. היה פסח. אממ. העיירה הייתה יהודית. לא סתם.
הם ידעו לשמור שמה על. אה.
אני לא יודע אם הם היו אדוקים. כמו היום.
קיצוניים. ואני לא יודע.
טוב. זה משהו אחר לגמרי. בוודאי.
אבל הם ידעו לשמור כמו שהם יודעים.
אתה זוכר חג פורים בבית הספר למשל? או אם ככה.
לא זוכר.
לא זוכר. אוקיי. אנחנו נמשיך.
לא זוכר. לא זוכר. יש הרבה דברים שנמחקו לי.
בהחלט.
איפה היינו?
אתה היית רוצה לספר על הכיבוש. שהתחילה המלחמה.
אני בן 83 ואת עושה לי צרות. אני לא זוכר טוב.
אתה זוכר טוב מאוד.
אתה סיפרת לנו קודם על הכיבוש הרוסי ומה ש.
אה. על אבא. ועכשיו אנחנו עוברים.
הכיבוש של מלחמת עולם השנייה.
כן.
זה הבליצקריג מה שקראו.
בדיוק.
ו. הסיפור היה שאבא לא סבל את הרוסים.
ומאחר אצל הרו. הרומנים לא היה לנו רע.
אז אנחנו כאילו נסוגונו. כאילו עם הנסוגים.
אבל עשינו את זה לאט. והרוסים נסוגו יותר מהר.
ואנחנו נשאר. נתקענו באחת העיירות שמה. בנסיגה.
התחילו לעבור שמועות שהגרמנים.
הרומנים. לא כל כך התייחסו יפה ליהודים.
יותר גרוע מזה. אחי הגדול היה יודע לספר יותר.
הם. שוב אני עכשיו נמצא שוב שו. שוכח.
זה יחזור אליך אחר כך. אל תדאג. אנחנו פשוט נמשיך.
יש לי נתק. ה. נכנסנו לגור באיזה עיירה שהיא לא רומנובקה.
כן.
ו. שמה התגוררנו.
נדמה לי שלעיירה הזאת קוראים לו בולטובקה.
והיינו שם. הסיפור היה שהיו מכריחים. זו הייתה המדיניות.
להכריח כל יהודי שמסתובב באיזשהו מקום.
להחזיר אותו לעיירה שלו. ומשם לאסוף אותם לנקודות איסוף.
אז אחי ו. אחי ואבי נסעו לרומנובקה.
ואחר כך אמרו לנו להופיע באיזה מקום. באיזה ז'נדרמריה.
ואני זוכר שאבא אומר: "פגשתי קצין רומני". הוא אומר לי.
לנו. והוא זיהה אותנו מהכיבוש.
לפני הכיבוש הרוסי. ואומר: "תשמעו. אתם לא נראים אשכנזים.
אתם לא מדברים יידיש. תכחישו שאתם יהודים.
כי לנו יש הוראות לא להשאיר יהודי חי".
האם ידוע לך שהיה לו איזה קשר עם החייל הרומני הזה קודם?
לא.
פשוט. אי. איש טוב שעזר.
שהכיר את אבא לפני המלחמה.
שהכ. זה השאלה. אם היו איזה קשר עם אבא?
היה. כנראה שהיה לו קשר טוב. שהוא דאג לו עד כדי כך.
בהחלט. כי זה נדיר.
אז יושב אבא. יושב ומסביר לנו: "תשמעו. זה המצב".
מה זה נאיביות של יהודי. עוד לא סיפרתי לך.
אבא הולך לרב הורוביץ ושואל אותו: "תגיד לי.
אני יכול להגיד שאני לא יהודי?"
איזה נאיביות. אז הרב אומר לו: "זה פיקוח נפש.
אתה יכול. אתה מוכרח". אבא קיבל. אנשים כל כך תמימי דרך.
אז הוא אמר: "תשמעו". אבא.
ש: "אצל המוסלמים הם גם נימולים. והם מתפללים כך וכך.
והם גם לא אוכלים חזיר". ועם זה המשכנו.
האם שינו לכ. לכם את השמות?
לא.
לא.
לא. השם לא היה יגב. היה יוסף.
כן. אוקיי. אז זה אפשרי גם.
ו. ושלחו אותנו מז'נדרמריה לז'נדרמריה.
עד לכפר בשם אמנטל.
אמנטל היה כפר עזוב של. אה. של גרמנים.
של חקלאים גרמנים. שהם.
כשבאו הרוסים. נטשו את הכפר היפה הזה וחזרו לגרמניה.
ושם קיבצו את ה. את היהודים. שם התקבצו היהודים.
אני מחכה שאת [משובש] חילקו אותנו.
את כל היהודים שבאו מה. מכל מיני עיירות.
באמנטל. וחילקו אותנו ל-3 שיירות ועשו רשימות.
אנחנו היינו ברשימה השנייה.
היו כאלה שהיו ברשימה הראשונה והשלישית.
השיירה הראשונה נסעה בלילה לעיר בנדר.
טיגינה מה שקראו. זה אותו שם. זה אותו מקום.
רק הרומנים קראו לזה טיגינה והרוסים קראו לזה בנדר.
בשיירה השנייה באה אלינו
אשתו של רופא שיניים. גברת בקליניק.
וביקשה מאיתנו שהיא תהיה בשיירה השנייה.
ושאנחנו נעבור לשיירה השלישית.
והיא ביקשה מאימא מטפחת ראש.
אז אימא נתנה לה מטפחת ראש. והם נסעו בשיירה השנייה.
חיכו כמה ימים. ואז קיבצו אותנו. שיירה שלישית. לטיגינה.
מגיעים. אחי אמר שהי. זה היה איזה בית ספר גדול.
עם אולם ספורט ענקי. ואני מסתובב שם בחצר.
אני רואה באולם עצום. ערימה של בגדים.
ומזהים גם את המטפחת של אימא שמה.
אז הבנו מה היה עם קונבוי הראשון.
מה שקרה.
עם השיירה הראשונה. עם ה.
אז אותנו לא חיסלו באותו יום. השאירו אותנו.
ואז לקחו אותם לעבודה. את אבא. את אחי. את 2 אחיותיי.
יהושוע הקטן ואני נשארנו עם אימא.
כי עוד לא לקחו אותנו לעבוד.
כי אנחנו לא היינו כשירים לעבוד. היינו קטנים.
תזכיר לנו את שם אימא ואבא. עוד. תזכיר לנו את שמותיהם.
אבא קראו לו אשר. ואימא ציפורה.
בספירה שסיפרתי לך. שאימא באה עם 4 ילדים ואיתי בהריון.
יהושוע היה אמור להיות הילד השישי.
אבל אחות אחת נפטרה פה בארץ.
אז נשארנו 4. ויהושוע זה החמישי. אנחנו 5 ילדים.
אתה מוכן להזכיר את שמותיהם בבקשה? של ה.
רפאל. צביה. חנה. שמואל. יהושוע.
יהושוע קיבל את שמו על שם סבי המנוח. אבא של אימא שלי.
יהושוע ראובנוב. פה יש הרבה ראובנובים בירושלים.
עורך דין. אהה. רובינוב.
אביו של עורך דין רובינוב היה בן דוד של אימא שלי.
כי הסבא של רובינוב והסבא שלי היו אחים. הנה.
הנה הקשר. אממ.
הקונבוי השלישי הגיע לטיגינה.
אנחנו ראינו את זה. והבנו בדיוק ש. ש. שזה מצב לא טוב.
גם הסתובבנו שמה. יהודי אחד
תלה את עצמו על עץ. אממ. אגוז.
בטיגינה. בטיגינה?
בתוך טיגינה. כבר. אהה. הגענו לטיגינה.
ולקחו אותם לעבודה. איפה לקחו אותם לעבודה?
עכשיו תלמידי ממני היסטוריה.
בטיגינה היה מבצר מתקופת טראיאנוס. האימפרור הרומי.
במבצר הזה הרומנים הקימו בית חולים.
היו באים להם שמה פצועים מהחזית.
ושמה לקחו אותנו לעבוד. בבית החולים הזה.
אז מי שעבד שם. היה לו מה לאכול.
איזה מים. זה. זה. אהה. מרק ופרוסת לחם וזהו.
אבל מי שלא היה שמה. לא היה אוכל. לא היה מקבל אוכל. אז.
כשאתה אומר עבדתם שם. מה עשיתם. במה?
אני לא עבדתי שם.
אלה. ניקיון. מה. בית חולים. ניקיון. חצר. לא יודע מה.
אני זוכר שפעם הלכתי ו. אה. נברתי בפחי הזבל הגדולים שמה.
והיה שמה לחם. לחם שחור עם עובש ירוק על זה.
לקחתי אותו. היה איזה כיף.
בשמחה.
כן. אני עבדתי אצל גרמני אחד. כן. הוא בא למחנה.
הייתי עושה לו כביסות והייתי מביא לו מים והייתי עושה.
מצחצח את הנעליים שלו.
והקשר הזה שלי עם הגרמני הזה הציל את אימא.
ועוד מעט אני אספר לך.
איך היה היחס שלו אליך?
טוב. הוא קרא לי טראקו [משובש] (רוסית).
אה. לללא יודע. איזה שפות את יודעת?
לא רומנית.
זה שד. שד. אה. רוסית [משובש] (רוסית).
אז. אממ. הוא היה בסדר. היה נותן לי שוקולד לפעמים.
אימא חלתה מאוד בדיזנטריה. והזכרתי את זה שלשום.
דיברתי עם אחי הבכור. הגדול. שכשהיה לאימא חום גבוה.
ולא היו לנו תרופות. מים לא היה.
אז להזכיר לך. כאשר יש בוץ ואתה הולך.
והעקב שלך עושה חור בתוך הבוץ. ושם מצטברים המים.
אז היינו לוקחים מטפחת. היינו טובלים בתוך השלולית הזו.
ושמים על השפתיים של אימא. כי לא היה מים.
הייתה קודחת מחום.
אז הטראקו הזה. הגרמני הזה נתן לי אורז. שאני אביא לאימא.
ואני חושב שזה גם עזר לרפא אותה.
כי הייתה לה דיזנטריה קשה.
איך היו התנאים ש. באיזה תנאים ישנתם? מה היה לכם?
מחצלת. כולם על הרצפה. וואו. זה.
ובמה. במה כיסיתם את עצמכם?
אני חושב שכל מיני שמיכות דקות ולא יודע מה.
זה לא. הם לא נתנו לנו לקחת שום דבר מהדברים שלנו. הם לא.
ברור. ברור.
הפואנטה היא לא פה.
יום אחד. ופה מתחילה הפואנטה. באים לחצר המחנה.
בטיגינה?
כן. אוטובוס יפה ומשאית מכוסה בברזנט. פקודה לעלות.
אז אחותי השנייה. הצעירה יותר. רוצה לעלות לאוטובוס.
כי טענה היא. אוטובוס יותר מפואר. אולי זה ייקח אותנו.
לא. לא. לא יודע מה. אחותי הבכורה לוקחת אותה בכוח:
"את תלכי איפה שכולם הולכים.
אנחנו עלינו. ההורים עלו. במשאית את תהיי איתנו".
היא גרה פה. בפלמ"ח. היא עברה ימים קשים. תכף נגיע לזה.
האוטובוס. אני לא יודע לאן נסע. המשאית איתנו.
בסוגריים. היה איתנו יהודי ש. עם אשתו.
והיה לו ילד בן 8 ימים ולא נימול.
והם רצו עד אודסה. והחזיר אותם לעיירה שלו.
ואחר כך לאט לאט. דרך אמנטל ל. לבנדר הגיע אלינו.
הוא היה סוחר בקר. והוא ידע שם את כל הדרכים.
לנו סיפרו ששולחים אותנו לקישינב.
לאן חשבתם שלוקחים אתכם?
קישינב אמרו לנו.
והאמנתם?
אנחנו לא האמנו. משום שכ. אחרי שראינו את הבגדים שם.
כבר לא האמנו כל כך. חשדנו. אומרים. אומרים.
נוסעת המשאית. מאחורי המשאית נוסעת.
נוסע תלת אופנוע עם 2 קצינים רומנים.
אני חושב. אני רועד עכשיו. ונוסעים.
בהצטלבות המשאית עוצרת ושואלים. את הקצינים כנראה. לאן?
אז הוא אומר כיוון ונוסעים.
כעבור כמה דקות קרחת יער. מורידים את כולם.
וכשמורידים את כולם. התמונה הזאת. היא לא נמחקת ממני.
מכונת ירייה. חיילים. ומסביב חיילים עם רובים.
באיזה אזור זהף אני צריכה לדעת קודם.
אני. אה. הלוואי והייתי יודע.
זה יער שהוא לא רחוק מהעיר בינדר.
אה. אוקיי.
כי רצינו. אני הייתי נוסע היום לשם.
אילו הייתי יודע איפה זה.
איפה זה. כן.
אני לא יודע איפה זה. אתה לא תישן בלילה. חכה.
יורדים. וה. התמונה הזאת היא כל כך ברורה.
שאין לך שום ניחושים לעשות.
אלא פשוט להתחבק עם ההורים.
ההורים בכו: "שמע ישראל. שמע ישראל. שמע ישראל".
כולנו התחבקנו. ואמרנו שעוד מעט ניפגש למעלה.
בזה הרגע. במומנט הזה.
אחותי הולכת לקצין. אומרת: "למה הבאתם אותנו כאן?
אנחנו לא. לא אשכנזים.
לנו יש פספורט ננסן. פספורט בינלאומי.
מה לנו ולסיפור הזה?"
ההוא גמגם. התבלבל הקצין. ואומר: "איפה אח שלך?"
קוראים לאחי. "תוריד את המכנסיים".
אוקיי. גם אצל מוסלמים נימולים. לא ב-8 ימים. נימולים.
הוא דיבר שם עם אחותי. אני לא יודע מה.
הוא אומר: "כמה אתם?" "7". "תעלו למשאית".
ונותן פקודה לחייל אחד שהתלווה אלינו.
המ. המשאית. התרחקה כמה מאות מטרים מהמקום הזה.
ואנחנו שמענו יריות של מכונות ירייה.
וזה אני זוכר. ואחר כך יריות בודדות.
הרגו את שלא. שלא מתו מיד. ביניהם הילד הזה בן 8 ימים.
אני אומר לך. כואב לי לספר לך את זה.
יצאנו משם לפרפקטורה ב. בבנדר.
ושמה השם יהודי היה מחוק. וכתוב מוסלמי. מי עשה את זה?
אז השאלה. זה ניירות כאילו מזויפים היו לכם?
אני לא יו. לא יודע. אחי. דווקא דיברתי איתו שלשום.
מי. מי אתה חושב. ש. מי יכול היה?
ה. ה. אחי אומר שיכול להיות שהקצין דאג לזה.
או שהוא עשה את זה או ש. אני לא יודע. לא יודע.
אבל הוא אמר לי. זה דבר שאני לא ידעתי אותו.
שהיה כתוב בפרפקטורה. לא יהודי. מחוק. מוסלמי.
משמה חזרנו לעיירה. לא לעיר שחזרנו. שגרנו בה.
לא לרומנישט. אלא לבולטובקה. ו. אממ.
ליד בולטובקה היה. הייתה שם עוד עיירה אחת בשם מינטשונה.
ושמה התמקמנו. אבל מה? כשהקצין דיבר עם אחותי.
הוא אמר לה: "תשמעי. אם נמצא ששיקרתם לנו.
אוי ואבוי לכם". מה יכול להיות יותר גרוע מזה?
היינו כל הזמן בפחד שמחר יגלו את האמת.
ואני אומר לך. אלה לא חיים טובים. אלה גרועים ממוות.
שאתה חי. שמחר יבואו יגידו. גילינו שאתם שיקרתם לנו.
זה היה הפחד. לחיות בתוך המצב הזה.
אני זוכר שיום אחד את אימא. הדליקה נרות. סגרה את הארון.
הנרות היו נרות שבת. ו.
ושלא יראו שאנחנו. שמישהו לא יראה. שלא ילשינו עלינו.
למה הייתה צריכה להדליק? אז היא הדליקה. ככה.
אבל הדליקה נרות. שם בארון. סגרה אותם.
אלה חיים גרועים ממוות.
שהנה. מחר יגלו. הנה. מחר ידעו את האמת.
קשה לחיות עם זה.
חיים. אני מצטערת.
שמואל.
שמואל. אני מצטערת שאני רגע מפריעה לך.
אני רוצה. זה רגע מאוד קשה. מה אתה זוכר מהאווירה במקום.
במתחם הנוראי בו נרצחו יהודים במכונות?
כי אתה בן המעטים שיש לנו שיכול לספר.
חכי. עוד לא סיפרתי לך.
לא. אני מדברת על אותו מקום.
לא. אל תמ. אל תמהרי. יהיה. אנחנו נחזור לזה.
לא. לא. אני מדברת על אותו מקום.
אנחנו נחזור לזה.
כי אני מבינה שזה קשה.
אנחנו נחזור לזה. ואני אגיד לך למה. אחר כך.
בסדר.
תחכי. חוזרים לעיירה. קשה לי.
זה קשה. נעשה אולי הפסקה קטנה? בוא נעשה הפסקה.
שמואל. בוא נעשה הפסקה.
הקושי בסבל שלנו הוא לא רק בזה שאנחנו מספרים.
אלא לדעתי. השפה ענייה מהיכולת להביע את הכאב.
וזה לא מבינים. חזרנו לבולטובקה. למינטשונה.
ושמה התמקמנו. עם פחד העצום.
עם הפחד העצום שעוד מעט יגלו.
ועוד מעט יקחו אותנו ויחסלו אותנו.
ואין גרוע מזה. אני אספר לך.
לא היו נותנים לי. אני הייתי ילד יפה כשהייתי קטן.
אז לא היו נותנים לי להתלבש יפה.
כי אם אתה תיראה יפה מדי. תיראה יהודי.
זאת. זאת. זאת הייתה המחשבה.
לא להיראות. לא. לא. לא להופיע באופן לא יודע מה.
ל. שלא יראו שלא יחשדו ושלא זה. וזה היה פחד כל הזמן.
באיזה תנאים גם התגוררתם עכשיו. באיזה תנאים?
באיזה עיירה. אבא עסק באיזה עבודה.
הוא. היה לו. היה לו איזה סוס והוא עסק.
עסקנו בחקלאות ו. ו. וכל מיני. העיקר להתקיים.
איפה ישנתם?
היה לנו. הייתה לנו די. דירה שגרנו שמה בשכירות.
והיו. ה. היו. היה לכם חם בחורף?
היה לכם. איך. איך הסתדרתם?
תראי. בעיירה הזאת.
כן. שמה. תזכיר עוד פעם את שמה.
מינטשונה. מינטשונה.
מינטשונה?
חיינו באיזה עיירה. בעיירה הזאת.
ו. אם תשאלי אותי מאיפה אבא השיג כסף להתקיים.
אני לא יודע. היו לנו שם עופות. פרה. סוס. כבש.
פעם אני זוכר. אבא בא עם תחתונים. בלי מכנסיים.
וסוחב שק קמח. הוא השאיר את המכנסיים ונתנו לו שק קמח.
הוא הביא לנו שק קמח הביתה.
ואתה כילד. אתם כילדים.
אימא עם הרבה ילדים. מה. מה אתם עושים. בכל אופן.
מה הילדים עושים בזמן הזה? במינטשונה. אני עדיין.
אז ככה. במינטשונה כבר היה דבר כזה.
שאני הייתי בן 11.11 וחצי. יהושוע היה בן 8.
חנה. צביה ורפי כבר היו בוגרים. בני 18-17.
תאמיני לי שאני לא יודע. איך הם העבירו את התקופה הזאת.
איך אתה העברת?
אני לא זוכר. אני חיכיתי לזמן. הא.
היה קטע. יום אחד אני רוכב על הסוס. היה לנו סוס.
סוס טוב. נחמד כזה. לא גבוה מדי. ורכבתי.
ואני נוסע בשדות שם. ילד בן 11.
ואני אומר. איזה עולם אכזר. אני.
למה שלא יתנו גם לי רובה אחד?
למה להם מותר לירות בנו כמו בזבובים?
היו נותנים לנו להתגונן גם.
מחשבה של. נאיבי. של ילד. למה ככה?
איזה צדק לחסל אותנו ככה? שיתנו גם לנו רובים.
שנוכל להתגונן. זאת הייתה המחשבה.
הרג. מוות. מחר יקחו אותך. יגלו מחר ששיקרת.
טוב. חוזרים למינטשונה. חנה חולה. לא מדברת. לא מגיבה.
אבא בוכה: "היא תמות. אין לנו תכריכים.
איזה לוויה תהיה?"
זה היה טיפוס? מה זה היה?
אם לא תהיה לך סבלנות. את לא תשמעי.
לא. יש לי הרבה סבלנות.
אז תתני לי לדבר. לא מדברת. לא מגיבה.
לא יודעים. אין רופאים.
אימא שמעה על איזה מישהי זקנה שיכולה לעשות כשפים. בסדר.
הביאו את הזקנה הזאת.
והזקנה אומרת: "תשימו לי פרימוס.
עם כלי ומים שירתח. ירתחו שמה מים".
היא לוקחת. ממיסה עופרת. הזקנה הזאת.
וזורקת את העופרת בתוך המים החמים.
ורואה שמה. תכף אני אספר לך. משהו.
והיא אומרת לאימא. אני זוכר.
אני ראיתי את זה. "תראי. היא נבהלה הבת שלך. פחד עצום".
אני רואה משהו דמוי מכונת ירייה. רובים שם משהו.
היא לא ידעה מאיפה באנו.
היא אומרת: "זה פחד עצום. תשמעי".
וכאילו שהוציאה ממנה את הפחד. אני לא יודע מה.
אני לא יודע אם מיד אחרי זה. חמ. חנה. ה. הבריאה והחלימה.
אבל היא בסופו של דבר. היא סבלה נורא.
היא קלטה את הפחד הזה בצורה הכי קשה.
שפגע בה עד כדי כך שהיא לא הייתה מסוגל. מסוגלת לדבר.
מסכנה חנה. אה. הדמות הזאת שיצאה. של העופרת.
מהעופרת.
של העופרת. הזכירה לי בדיוק את התמונה.
שאנחנו ירדנו מהמכונית שם. מהמשאית.
זה היה מדהים. א. אם הייתי מספר.
אם היו מספרים לי. לא הייתי. לא הייתי מאמין.
אז עם הזמן חנה החלימה.
אנחנו עסקנו ב. בעבודות חקלאות. לא יודע מה.
וככה דבר עם הפחד המשיך עד שנת 44'.
בשנת 44' התחילו הרומנים והגרמנים נסוגים.
התחילה הנסיגה שלהם.
ואז בא אלינו ראש העירייה של מינטשונה.
גנב גדול. ואומר לנו: "תשמעו. אתם נמצאים ברשימת החשודים.
שאם הרוסים יבואו ויכבשו בחזרה את השטח.
הרומנים לא ישאירו אתכם חיים.
יחסלו אתכם ואת הקומוניסטים.
ואת הצוענים ואת אלה שח. ח. חושדים בהם.
אני מציע לכם שתיסוגו לרגאט".
רגאט זה החלק של רומניה. שהיא לא בפריפריות. בוקרשט.
למה? הוא גנב ושדד קרון מלא של רהיטים. כנראה של יהודים.
הוא אומר: "אני רוצה שאתם תש.
אני אשלח את זה לכיוון בוקרשט. שאתם תשמרו על זה.
וכדאי לכם לנסוע לשם.
כי פה אתם נמצאים ברשימה החשודים".
בסדר. זאת הייתה כבר התחלת הסוף של המלחמה.
שנת 44'. ה. הרכבת נוסעת לתחנה גיישט.
שהיא כ-40 קילומטר דרומית מבוקרשט.
לאימא כבר היו שמה דודים שהגיעו. שברחו מצ'דרלונגה.
איך ידעתם? איך ידעתם שה. ה. ידעתם שהיו לה דודים שם?
איזה קשר היה?
את תתני לי כל הזמן ככה.
את לא תשמעי את הסיפור. הגענו לגיישט.
מאיפה אימא ידעה שאחיה נמצא שמה. אני לא יודע.
אבל הדוד שלי חשב שאימא מתה. נהרגה באופן רגיל.
היהודים שמה. הרוגים. הוא שמע עלינו.
אני ניסיתי לנסוע יום אחד עם אימא לבוקרשט ולא הצלחתי.
ויום אחד אחי רואה כרכרה יפה שמגיעה לעיירה.
עם הדוד שלי והבן שלו. דניאל.
הם. אהה. דניאל נמצא היום בבואנוס איירס.
וקודם כל. הפגישה הייתה נוראית. הוא מצא את אחותו.
הייתה פגישה. נוראית זה לא מילה.
בכי ו. ו. והשמעת קולות של כאב זה לא מילה.
אחר כך. כאשר. הם היו די מסודרים שם בבוקרשט.
הם הסתדרו ולא היה חסר להם גם כסף. הסתדרו ו. אממ.
אחר כך אנחנו בחלק שלנו נסענו. אה. לבוקרשט.
ואחר כך כל המשפחה הועברה לבוקרשט.
לקחנו שם דירה והמשכנו לגור שם עד 49'.
פה יש לי. אה. בכל אופן לשאול אותך כמה שאלות. ברשותך.
האם אתה יד. ידוע לך איך הדוד הזה שנפגשתם איתו ניצל?
איך. מה היה הסיפור שלו?
הוא ברח.
לאן?
הוא ברח מ. מ. תראי. את צריכה. אני לא יודע אם את יודעת.
אני יודעת את המיקום הגיאוגרפי.
לא. לא זה מה שאני רוצה להגיד.
ברומניה עצמה לא הרגו יהודים.
משום שהיה הסכם עם אנטונסקו והמלך.
עבודה. כן. להרוג. לא. להרוג. הרגו בבסרביה.
במולדביה. ביאשי היה פוגרום שמה. שחטו אותם כמה שרצו.
כן. ברור. אבל מתו הרבה אנשים בטרנסניסטריה.
וכל המקומות האלה.
לא. זה כבר אזור ש. מחוץ לרגאט.
אזור אחר.
זהו. כי טרנסניסטריה זה מזרחה עוד יותר מ. ממולדביה.
ברור. ברור.
לדוד הזה שלי. הייתה לו בת בירושלים. הסיה איסכרוב.
אולי הכרת אותה. בעלה היה שלמה איסכרוב.
ואבא של בעלה נקרא. קראו לו משה איסכרוב.
הוא היה איש ידוע בקהילה. למה הגעתי אליהם? כן. הדוד.
כי אנחנו מדברים על הדוד.
עכשיו. הדוד הזה. והיה לו בן בשם בכור.
אב. הוא היה בנו הבכור. היו לו 8 ילדים לדוד הזה.
הוא נקלע לקישינב בתחילת המלחמה.
ואיכשהו. לא יודע מתי. זה אני לא יודע.
צריך לשאול את אחי.
אממ. הוא ברח. עזב את קישינב. עם אשתו.
ופאניה. בת הדוד שלי. הייתה. הגיע לאודסה ולא יודע מה.
אבל דוד בכור הצטרף אל אביו. לא הרגו אותו.
כנראה שהוא. הייתה לו אינפורמציה כלשהי.
וחשד שאנחנו לא קיימים. כי היו.
ידעו שבסרביה לא השאירו שם יהודים.
כשראה את אימא. הוא בכלל. זה היה דבר בשבילו. אהה. זה.
מאיפה אימא ידעה שיש אח.
אני לא יודע. לא יודע. לא יודע לענות לך.
כנראה שידעה. כי התכתבות לא הייתה לו. לא.
עכשיו. עכשיו עוד שאלה.
האם ב. בזמן הזה שהייתם.
ועברתם מעיירה לעיירה. מכפר לכפר.
האם ידעתם. שמעתם על אושוויץ. על טרבלינקה. על משהו?
לא היה לנו מושג.
לא היה מושג.
לא היה מושג. לא היה לנו מושג.
מי ידע אז גיאוגרפיה. גרמניה?
תראי. הגרמנים ידעו להסתיר את זה.
ובוודאי שלא היה מגיע לרומניה.
ובוודאי לא לאנשים שלא רצו שזה יגיע.
על טרנסניסטריה. על טרנסניסטריה?
ידעו.
ידעתם?
ידענו. לא הרבה.
כן.
מה. תראי. זה לא מה שהיום. שיש טלפון ויש זה.
ברור. זה ברור. אני רוצה לדעת אם היו שמועות.
והיו שמועות. הרי. שוב.
בגיל הזה שלי אני לא יכול לדבר כאדם מבוגר.
ואני גם לא רוצה להתיימר ש.
בהחלט. אנחנו רוצים מה שאתה יודע. זה מספיק לנו.
מה שילד בגיל 12-11 יכול לזכור. זהו.
חזרנו ב-44' לבוקרשט. ואז חגגנו את הבר מצווה שלי.
זה היה קטע. כי חגגתי את הבר מצווה בגיל 14 ולא ב-13.
בבוקרשט הייתה שם. היה שמה בית כנסת ספרדי ושם אבא התפלל.
ו. אני הכנתי. אה. נאום. ובנאום הייתי צריך לציין.
מדוע לא חגגתי את זה בזמן.
מה אמרת?
אנשים בכו.
אתה מוכן ל. לספר לנו?
לא יכול.
קצת. אני מבינה שזה מרגש.
קשה לי. אני. אני רק נזכר בתמונה.
שישב הדוד הזה שלי מולי שמה. והוא התחיל לבכות שם.
כולם. זהו. כל הזמן.
בוא נעשה רגע הפסקה.
כל האנשים בבית הכנסת בכו.
Testimony of Shmuel Iegev Yosef, born in Jerusalem, Eretz Israel in 1930, regarding his experiences in Tighina during the war Family’s life in Jerusalem; family fifth generation, of Bucharian origin; move to town of Romanovka as an infant; attending Tarbut school; Russian occupation; withdrawal to town with Russians; receiving information from Romanian officer about annihilation of the Jews; family disguises as Muslim family; move to the German village of Ementhal and from there to Tighina; labor in local hospital; move on trucks to the forests near Tighina; saying kaddish near shooting pits; parents’ embrace and saying “Shema Yisrael”; rescue from murder after telling German officer that family was Muslim; transfer to town; life in town; return to Bucharest; aliya to Israel in 1949; acclimation.
item Id
10371806
First Name
Shmuel
Last Name
Iegev
Iosef
Date of Birth
13/07/1930
Place of Birth
Jerusalem, British Mandate for Palestine
Type of material
Testimony
Language
Hebrew
Record Group
O.3 - Testimonies Department of the Yad Vashem Archives
Date of Creation - earliest
10/02/2013
Date of Creation - latest
10/02/2013
Name of Submitter
יגב שמוואל
Original
YES
Interview Location
ISRAEL
Connected to Item
O.3 - Testimonies gathered by Yad Vashem
Form of Testimony
Video
Dedication
Moshal Repository, Yad Vashem Archival Collection
The transcription of this testimony was made possible with the assistance of the Conference on Jewish Material Claims Against Germany, Supported by the Foundation Remembrance, Responsibility and Future (EVZ) and by the German Federal Ministry of Finance