Online Store Contact us About us
Yad Vashem logo

Testimony of Dvora (Poplovitz) Novomiast, born in Pultusk, Poland in 1933, regarding her deportation to Pultusk, exile to Siberia and illegal immigration to Eretz Israel

Testimony
null
null
null
היום. כ"ג בתשרי תשע"ג. ה-09.10.2012.
נועה שועלי מראיינת את דבורה נובומיאסט.
ילידת פולטוסק פולין. 1933.
דבורה. ספרי לי על בית הורייך.
איפה נולדו סבא וסבתא מצד אבא?
אה. סבא וסב. הסבא נולד בפולטוסק.
הסבתא נולדה בווישקוב.
וישקוב זה גם בסביבה של. אה. העיירה פולטוסק.
והם נפגשו במקרה בחתונה של אח.
אהה. פעם זה היה רק שידוך. בחתונה של מישהו.
משפחה. קרוב משפחה. והם הכירו.
וההורים שלי כבר הגרו לפולטוסק.
גם אימא וגם א.
ושמה נולדו הילדים. היינו 5 ילדים. שמה נולדנו. כולנו.
לפני זה. מה היו שמות סבא וסבתא מצד אבא?
אה. אימא. לאימא קראו בובו רוחל.
לסב. לסבתא. את מדברת?
לסבתא בובו רוחל.
כן.
את הסבתא רחל. הבת שלי קוראים על שמה. רחל.
כן.
ולסבא קראו. אה. שמעון מוישה.
ומה שם משפחה שלהם היה?
פופלוביץ'.
שזה למעשה שם המש. שם הנעורים שלך.
ש. כן.
אמ. את יודעת ממה הם התפרנסו?
אה. אב. אני יודעת. אבא שלי. הסבא.
הסבא שלי אז. אה. הוא היה.
אה. כותב סתם את יודעת. הוא היה כותב.
הוא היה מומחה בלכתוב את ה. אהה.
כן.
ואבא שלי עבד בחנות בפולטוסק ברחוב.
אהה. צ'רנחובסק. איזה רחוב.
איזה רחוב הוא עבד בחנות של כמו מכולת.
סוכר וקמח ו. דברים כאלו.
הוא עבד כמוכר בחנות?
כן.
אממ.
אימא שלי ידעה כמה שפות לכתוב ולקרוא.
אז בוא נעבור עכשיו באמת לצד של. אה.
אימא שלך. אמ. מאיפה הגיעו סבא וסבתא מצד אימא?
איפה הם נולדו? את יודעת?
רו. אני יודעת שהם היו. ב. אה. רגע.
זה היה עיירת. אה. אה. לא. נופש היה. עיירת נופש ושמה הי.
הי. לדודה שלי היה. אה. ביער.
היה לה כמו הבית מלון או בית הבראה כזה אז.
אהה. צ'וצ'ה של חיה אבל אני לא זוכרת את השם משפחה.
לאחות של אימא היה?
מה? לא. זה אחות של אימא שלי.
כן.
כן. צ'וצ'ה חיה אבל היה המון. אה. קרווט.
וכל המשפחת קרווט היו המשפחה שלנו רבנים. שוחטים. מוהלים.
אז באמת ככה בוא נחזור.
ה. אימא ואבא. סבא וסבתא שלך מצד אימא.
מה היו השמות שלהם?
אהה. רגע. ל. לאימא חנה.
אה-הא.
ו. ל. לאבא. אה. אברהם יצחק. אברהם יצחק.
אה. היו. היה לו שם מהבית כנסת.
אממ. הוא היה קורא את התורה בעל. ב. זה.
שליח ציבור?
כן. אז הוא. היה לו שם אברהם יצחק. היה קורא את הזה.
אממ. בתור ילדה.
את התראת עם סבא וסבתא מצד אימא או מצד אבא?
אהה. רק מצד אבא. מצד אימא לא.
כי הם לא היו. אה. גרים וגם. אה. לא היו חיים כבר הסבת.
רק הסבתא של ה. של ה. צד אבא.
איתם גם ברחנו שגירשו אותנו ל.
ברחנו ואיתה הגענו לביאליסטוק גם.
אנחנו נגיע לזה .
כן.
עוד מעט. לפני זה. את זוכרת את שם המשפחה של אימא?
לא. אה. זאת אומרת אנחנו לאימא הגענו בתור פופולוביץ'.
כן אבל שם המשפחה של אימא. את זוכרת אותו?
לא. אני חושבת. אה. לא יודעת. אולי קרווט.
אוקיי.
כן.
את. אה. ציינת קודם שהסבא שלך היה סופר סתם מצד אבא.
כן.
לאיזה חסידות הוא השתייך. את יודעת?
אה. כן. הם היו חסידים חסידים עם הכובעים הגדולים האלו.
עד היום יש שם עד היום הנכד שלי.
הבן של הבת שלי אז הוא הולך את הכובע.
את זוכרת את שם החסידות אולי?
אה. לא יודעת זה ב. ברס. ברסלב. אני יודעת.
הבן שלי הוא חב"דניק.
כן.
לא מהזה. אבל הבת שלי דתייה מאוד.
לא. אבל אני ככה מנסה אם את אולי זוכרת.
הם משושלת ה. הדתיים מאוד.
אוקיי.
עם הגרביים הלבנות עם הכובעים האלו.
אוקיי. אוקיי. אה. בוא נגיע לבית שלך.
כמה ילדים אתם הייתם בבית?
בבית של אימא ואבא? 5 ילדים.
את יכולה להגיד לי בבקשה את שמות האחים והאחיות?
כן. אחותי הגדולה ברכה שתחיה עד 120.
היא היום בת 90. כן.
אחריה בא שמואל. שמואל כבר איננו.
שמואל הכהן גם הוא היה דתי. זה שמואל.
אחרי שמואל באה ציפורה. גם איננה ציפורה אחותי.
אחרי ציפורה באתי אני דבורה ואחריי חנה.
אמ. את ה. זוכרת דודים. דודות מפולטוסק. את זוכרת שהיו?
אני יודעת שאחרי המלחמה. ב. זאת אומרת ב-45'.
היינו באיזה מקום בצ'סטוצ'ובה וזה אני לא זוכרת.
אז היינו באיזה מקום באיזה עיירה ושמה פגשנו איזה בן דוד.
ואני ישנתי אצלהם לילה אחד ישנתי אצלהם.
והאח שלו הקטן הוא היה אולי בן 3.
הוא אמר: "יש לי אח גדול עד השמיים".
ושבא האח הגדול אז הוא הם חצי שנה יותר גדול ממנו.
את זוכרת מהעיירה שלך דודים ודודות?
רק את הסבתא וזהו. לא. לא זוכרת.
אהה. את. אה. סיפרת קודם שאבא היה עובד כמוכר.
החנות הייתה שלו. או שהוא עבד שמה?
לא. לא אצל. אה. מישהו. אה.
אפילו אני זכרתי איך השם.
זכרתי את השם איפה הוא עבד. אה.
אממ.
אחותי הגדולה היא אוניברסיטה מהלכת.
דבורה. מה היה המצב הכלכלי בבית שלכם?
אה. לא מי יודע מה. כי. אה.
פעם נשים לא עבדו ו-5 ילדים היינו.
אה. תראי מבחינת אוכל או מבחינת זה. אה.
לא היה. לא היה מצוקה.
אבל היינו עוברים בבגד מאחד לשני זה כן.
את זוכרת. את היית אמנם מאוד קטנה.
אבל את זוכרת איך הבית שלכם נראה?
כן.
בואי תתארי את הבית.
כן. זה אני זוכרת.
ואני זוכרת אפילו איפה שיחקתי עם אחותי הקטנה בחול.
ואיפה עשי. את זה. אז. אה. ככה גרנו לא רחוק מהנחל.
ואמרתי לך ב. לפני זה. גר. זה גרנו על. לא רחוק מהנחל.
והיינו הולכים לטייל לנחל.
ובחצר היו כמה משפחות. ו. אז היינו יושבים ומשחקים.
קודם כל היינו עושים עוגות מחול. כן.
עושים עוגות מחול והיה ירוקים כאלו שזה.
אז היינו מושכים את הירוק בצורה כזאתי
אז היה יוצא כמו. אה. אה. גרגרים כאלו קטנים. אה.
פלפל או מה והיינו שמים על ה. על העוגה.
אבל מתי שהיה דובדבנים אז חגגנו.
למה היינו מרתיחים את הדובדבנים והיינו עושים לק.
הייתם משתמשים בצבע שאתם רוקחים מהדובדבנים ללק.
עם זה היינו גם משחקים. כן.
כי תראי. לקנות צעצועים. אה. לא ידענו בדבר כזה.
זאת אומרת בובה אז את לקחת מגבת.
והיית מסובבת את המגבת.
ואחר כך מכניסה ככה חתיכה.
והיה יוצא בובה. את רוצה בובה. עשתה בובה. זהו.
אממ. דבורה. התחלת לתאר את הסביבה שאת חיה בה.
הבתים. איך הם נראו שמה.
הבית מבפנים. איך הוא נראה את זוכרת?
תראי. את יכולה. את צריכה. אה. לקחת בחשבון.
שזה הכל יופי של ילדות
יכול להיות אם היום הייתי חוזרת הייתי אומרת אוי ווי.
פה אני גרתי אז לא הפסדתי כלום.
אבל בילדות זה היה הבית שלי ורק הבית שלי ידעתי והיה יפה.
והרצפה אני יודעת היה עץ אדום. לק.
ואימי הייתה עושה ביום שישי פוליטורה ואחר
כך היא הייתה הולכת להביא נסורת מהנגריה ושופכת.
משום מה אני לא יודעת למה.
את הנסורת היא הייתה שופכת?
על. על הרצפה וזה היה שומר על ה. על הלקה על הזה.
אחר כך היו. אה. מטאטים. כן.
הבנתי. אמ.
עוד משהו אני זוכרת.
כן.
כי זה מאוד. אה. מעלה. תראי זה מצות. אז. אה.
הבנאדם היה עושה את המצות או שהוא היה קונה.
אז היה סלסלה גדולה כזאתי ענקית.
היינו משפחה גדולה 7 אנשים וסבתא.
אז. אה. הסלסלה הזאתי הייתה מקש.
אז היו קושרים אותה בוו על התקרה.
שהיה אסור לאכול מצה לפני פסח.
חס וחלילה. חס ושלום. וגם עד היום אני לא.
עד. עד ליל הסדר אני לא. זה גנים. בגנים כמובן.
אז היא הייתה קושרת את המצות.
ואנחנו ילדים מרגישים ריח של מצות ולא יכולים לנגוע.
אמ. את הזכרת את סבתא. היא גרה איתכם בבית?
אהה. לא כל כך. אבל קרוב. קרוב.
אממ. אלו שפות דיברו בבית?
איך?
באיזה שפות דיברתם בבית?
אה. ב. ביידיש. ביידיש. אבל. אה.
אם אימא לא רצתה. אה. שיבינו.
אימא שלי גם ידעה לשון קויידש.
את יודעת מה זה לושן קויידש?
היא ידעה את שפת המקרא. יידיש?
לא לא לא. לושן קודייש. את השפת. לושן זה שפה.
קויידש זה קדוש זה שעכשיו אנחנו מדברים לושן קויידש.
כן.
אבל אז לא דיברנו עברית כי זה היה. זה. שיבוא משיח.
אז נצחק בקול רם כדי לדבר את השפה לושן קויידש.
אז אימא שלך ידע עברית למעשה?
אהה. הרבה מילים. הרבה מילים.
כן. היא הייתה קוראת מכתבים בפולנית לאנשים וכותבת. כן.
אז בין הילדים דיברו יידיש אני מבינה.
כן. רק יידיש.
ההורים ידעו עוד שפות חוץ מיידיש?
אהה. כן. פולנית. כן.
פולנית.
ואו. האחיות שלי שהלכו לבית ספר אז הם ידעו פולנית.
אחותי הגדולה. אח שלי וציפורה אבל רק אני לא הלכתי.
כי לא הספקת.
כי בפולניה מתחילים. אה. בכל אירופה בגיל 7.
כן.
ואני הייתי בת 6.
כן. אממ. את זוכרת אולי עיתונים שקראו בבית?
שירים?
עיתונים. ספרים? שירים?
אה. לא ממש. אני לא ממש. לא זוכרת ממש.
אנחנו היינו עסוקים עם ה. עם ה. עם עצמנו. עם הילדים. כן.
תראי לא דירה גדולה. היה חדר. חדר יפה בכניסה.
אז עמד כמו מזנון כזה. ככה זכוכיות חום כהה כהה.
זה אני זוכרת. זה אני זוכרת כאילו עכשיו.
הייתי ילדה. זה ד. זה שולחן. שולחן גדול היה.
מטבח של. אה. הכל. אממ. פחם הכול היו מחממים והכל.
אה. על הפחם או על העץ.
ואני זוכרת שאימא שלי. הם היו עושים כביסה.
אז כביסה זה בגיג כזה גיגית ענקית והיו תולים על הבוידעם.
היום הבוידעם קטן.
אבל פעם בוידעם היית יכולה לעלות ולשמור אוכל שמה או מה.
אז. אה. פעם אימא ירדה מהבוידעם
והורידה את הכניסה והגופייה של אבא שלי עמדה ככה.
היא קפאה במקום.
כן.
זה דברים כאלו אני זוכרת.
תמונות כן.
כן.
אממ. אתם הייתם בית דתי.
כן. כן. כן.
אממ. אתם שמרתם כשרות?
איך?
כשרות?
בטח. מי בחוץ לארץ. אה. בטח.
היה שוחט בעיירה?
כן. בטח. כן.
אהה. את יכולה לתאר.
ציינת מקודם את המצות.
אבל את יכולה לבחור איזשהו חג
או ערב שבת ולתאר איך חגגתם אותו? איך ציינתם.
קודם כל. אה. חגים זה היה חגים מיוחדים.
זה היה חגים. זה לא. היום מה חוגגים?
יוצאים בחוץ ב. בגינה. בגן עושים על האש. על האש וזהו.
והפעם זה היה חג משפחה.
בואי תבחרי איזה חג שאת ככה זוכרת טוב. ראש השנה. פסח.
אהה. קודם כל אני זוכרת את כיפורים.
את כיפור. בואי תתארי לי את יום כיפור.
כן. שאימא הייתה הולכת עם ה. היה צריך תרנגולת ותרנגול.
לאבא ולאח שלי היה מביא איזה תרנגול ולבנות תרנגולת.
היינו הולכים ל. לשוחט.
השוחט היה עושה את הברכה אלו כפרותיך.
אלו זה. עושה את האב. זה ואחר כך הוא שוחט.
אחר כך מביאים את התרנגולות.
את התרנגולות הביתה. מנקים.
ולא חס וחלילה זורקים את הנוצות או מה?
כי מזה עושים כריות או מה. זה. בפולניה לא זרקו כלום.
ועד היום אומרים לי: "היא מפולניה".
פולניה לא זרקו כלום כי זה לא בא לך בקלות ל.
ל. לקנות את הדבר.
אז מה שכבר היה לך גם שמרת על זה והיית עושה מזה כל.
אימא שלי למשל הייתה יושבת עם עיתון או נייר.
והיא הייתה גוזרת כל מיני צורות.
כמו שהיום את קונה כאלו לארונות.
אהה. אני לא יודעת.
דנטל היא הייתה עושה מניירות. צורות יפיפיות.
אהה. התחלת לתאר את יום כיפור. את הכפרות.
כן.
מה את זוכרת מבית הספר?
יום כיפור אני אגיד לך את האמת. זה היה היום עד היום.
היום הכי השנוא עליי.
למה?
אהה. אני לא יודעת.
אולי אני נולדתי יותר עם כזה חיים ולא לעצבות כזה ולא זה.
לא יודעת זה היה קשה נורא.
קודם כל כיפור זה כיפור.
זה אין. אין. לא אוכלים לא שותים. לא זה.
אבא כל היום היה בבית כנסת ואימא בית.
עד היום הבן שלי כל היום בית כנסת. הי. הילדים.
את בתור ילדה ביקרת בבית כנסת?
מה?
בתור ילדה?
כן. כן. בית כנסת יפיפה. כן.
מתי ביקרת בבית כנסת? באיזה חגים?
ב. אני חושבת בחגים או שלפעמים היינו רצים אחרי אבא ו.
שכבר היה לנו משעמם.
אז כבר אמרנו יותר טוב ל. ללכת לבית כנסת.
את. את זוכרת איך בית הכנסת נראה?
אני יודעת שהוא היה לבן. זה אני יודעת.
שהייתי מסתכלת עליו אז הוא היה. הוא היה לבן.
ומשום מה אני לא יודעת. היה מפחיד אותי הלבן.
לא יודעת. עד היום יש לי המון בגדים שחורים.
דבורה בואי תספרי על ערב שבת. איך. ציינ. איך. איך אממ.
משפחה אוהבת. משפחה יושבת על יד שולחן.
אוכל יש. יש גפילטע פיש. יש אוכל וזה.
ולשבת. יום. מיום שישי היה חמין עומד.
אה. היינו לוקחים את ה. למאפייה.
ובמאפייה היו שמים את הסיר כזה גדול של חימר אני חושבת.
סיר כזה גבוה. אני ואחותי היינו לוקחים את זה למאפייה.
במאפייה היו מכניסים את זה מיום שישי.
בתוך התנור וביום שבת בצהריים היינו הולכים.
זה היה הסיר הזה עם 2 ידיות.
ידית פה יד. היא עם יד אחת אני.
והיינו מביאים את הסיר של החמין.
איפה. איפה היום הריח? איפה היום ה? חגים.
אממ. כן.
דבורה איזה סוג של יהודים היו בפוליביסק. פולטוסק. סליחה.
בעיירה שלנו?
כן.
אהה. אני חושבת קצת כאלו קצת כאלו.
אבל לא היו יהודים שייסעו בשבת.
או. אה. נגיד ויאכלו ביום כיפור.
אולי כל אחד בבית שלו אני לא יודעת.
אבל ברחוב זה שבת היה קודש. חגים היו קודש.
היית בא שבת בבוקר לבית כנסת האנשים עם הטליתות.
עם הזה. עם ילדים וזה.
אה. גרו שם בעיירה הרבה יהודים?
כן. כן. כן.
אהה. את יודעת אולי ממה רובם התפרנסו?
מה?
ממה הם התפרנסו היהודים בעיירה?
בדרך כלל. בדרך כלל ממסחר. בדרך כלל.
וגם היו יוצאים מהעיירה. נוסעים יותר רחוק.
ונגיד אחרי כמה זמן חוזרים אחרי זה.
אבל. אה. רוב היהודים זה. זה היה ממסחר.
או. אני יודעת שאני זוכרת והלכתי פעם עם אבא.
לחנות כזאתי גדולה. גדולה והוא היה מוכר בדים למעילים.
ואני נבהלתי למה שהוא הוציא חתיכה כזאתי גדולה.
מין פרווה לפה למעיל. וחשבתי זה. זה חיה.
אממ. האזור שגרתם בו היה ברובו יהודי?
לא. לא. לא. לא. היו גם פולנים. לא. לא.
אממ. לידכם גרו גוים למעשה?
אה. כן. כן.
אממ. מה הייתה מערכת היחסים בין הגוים לבין היהודים?
תראי. אהה. לריב לא רבנו. לא לא לא רבנו. אבל. אה.
אולי בתור ילדה לא הרגשתי עוד את ה. את השנאה ואולי.
גם בבית ספר אני לא הייתי מעורבת בזה.
כי לא הייתי הולכת לבית ספר.
רק אחותי הגדולה ואח שלי ו. וציפי.
אבל. אהה. הם שנאו אותנו.
היו לך חברים גוים בתור ילדה?
לא חושבת.
את זוכרת אולי שלהורים היו מכרים גוים?
לא רק אולי. אהה. אה. זאתי שהייתה מנקה בחצר.
אולי אימא הייתה מדברת איתה. אבל.
אה. חברים. אה. לא. לא. לא.
שמרנו על הגחלת. שמה לא.
אממ. בבית דיברו על ארץ ישראל. דיברו על ציונות?
זה לא ארץ ישראל. זה ארץ ישרואל. ארץ ישרואל.
זה. תראי. אה. זה יותר מהצד של בעלי.
אבל. אה. בעלי לא ניצול שואה.
זאת אומרת הם יותר היו כי חמי כבר עלה לארץ ב-22' או 23'.
1923?
כן.
אבל אני רוצה להתרכז במשפחה שלך ולשאול אותך.
מה. בתור ילדה. מה בכל זאת דיברו על ארץ ישראל בבית?
בגעגועים. אני חושבת רק ב.
בחלומות הם חלמו שאבא שלי לא זכה ואימא שלי זכתה.
להגיע לפה.
כן.
אה. אבל עוד לפני המלחמה הזכירו את ארץ ישראל?
אהה. אולי ככה ב. בכל מיני רמזים. בכל מיני זה.
אבל הילדים לא. הילדים.
כי גם היל. האחים הגדולים לא היו בבית ספר דתי.
זה היה בית ספר. אה. של המ. הממשלה.
פולני. בית ספר פולני.
כן.
אה. הייתה למשל קופסא של קרן קיימת בבית?
כן. כן. ואח. אח שלי היה הולך. אה. ל. לישיבה.
הוא היה בישיבה והאחיות שלי יותר גדולות.
הם היו ב. בנות יעקב. כן.
אממ. את ציינת ככה
שאח שלך הלך לישיבה והבנות של. אחיות בנות יעקב.
אבל את יודעת על איזשהו.
היה איזושהי תנועת נוער שהיא פעילה בעיירה?
את היית מאוד קטנה אז אני ככה.
זה אני לא יודעת. אבל הייתה.
כנראה שהיה משהו למה שאיזה שבת אחת.
דיברו בבית כנסת שזה וזה וזה ברח. אה. וזה.
אז. אה. שאלו למה הוא ברח?
אז אני חושבת או פאשיסטים.
או הקומניסטים. בדיוק אני לא יודעת.
אבל אני יודעת שהיו כמה שהם.
זאת אומרת הם לבד השאירו את המשפחות והם עזבו את העיירה?
הם עזבו את העיירה לארץ ישראל?
לא. אני לא יודעת לאן. אני לא יודעת.
את לא יודעת.
לא יודעת. אני לא יודעת. אני יודעת שהם עזבו.
את. אה. ציינת קודם את האחים שלך.
שהם הספיקו ללכת לבית ספר עוד לפני המלחמה.
כן.
ובכל זאת את אומנם היית ילדה מאוד קטנה.
אבל הייתה איזושהי מסגרת שהלכת אליה גן? אה?
שום דבר. אל תזכירי לי את זה אפילו.
אל תזכירי לי את זה כי זה
יש לי כמה כאבים אבל זה כאב הכי הגדול.
זה הכאב הכי הגדול כי לוקחים מילדה את החופש.
אז לוקחים את החופש. לוקחים את החירות.
אז לוקחים את החירות.
הרבה כאילו. אבל יש דברים שלקחו ממני.
שאני לא יכולה ל. לשכוח ואני לא יכולה לסלוח. לא יכולה.
יש דבר שהילד או הילדה מחכה לזה.
אני חושבת כמו איזה משיח או מה.
בשביל ללבוש תיק וללכת לבית ספר. אני נורא מצטערת.
נורא קשה לי נורא עם זה ואני אפילו זה לא זכיתי.
דבורה בואי נחזור עוד קצת לפני המלחמה.
אממ. מה בעצם. איך התנהל היום שלך?
את קמת בבוקר. את שיחקת בחוץ. את עזרת לאימא?
אהה. כן. אה. מי יודע מה אני אומרת לך.
זה היה חדר. חדר גדול. מבנה ה. רק כמה מיטות. ארון.
יהיה כזה שידה ומה שלא היו צריכים למאי.
אה. כזה ארגז של קש
ושלא היו צריכים אותו היו תולים אותו בזה.
אהה. הר. לוקסוס לא היה. לוקסוס לא היה. אה.
חיינו ב. ב. בקושי כזה.
את זוכרת עניים בעיירה? עניים.
איך?
עניים. מקצבי נדבות. פושטי יד בעיירה?
כן. היה. היה היה. כן. היה.
יהודים שהיו במצב כזה?
הרוב בתור ילדים שהיו מ.
מדברים בבית אז הרוב זה היה הפולנים.
הם היו שוכבים על יד ה. משתכרים.
למה הם שנאו אותנו? למה שנאו כל כך את היהודים.
למה הם עמדו היהודי הזה
ואנחנו עובדים וליהודי יש הכל ולנו אין כלום.
אבל המטומטמים האלה לא הבינו שהיהודי עובד.
הוא לא שותה את זה. הוא לא מבזבז את זה.
אה. דבורה ככה. אממ. חוזרת על זה שהם. אה. שנאו אתכם.
יש איזשהו מקרה שאת זוכרת בתור ילדה.
שבעצם. אממ. גרם לך לחשוב את זה?
הם. הם שנאו אותנו.
הם קינאו בנו. הם מאוד קינאו בנו.
מאוד מאוד קינאו. מאוד מאוד.
כי באמת באמת היהודי עבד. היה בית. אממ. נקי. מסודר.
אבל הוא היה שוכב על יד הזה תעלה שיורד המים והוא ש.
יום ראשון הוא שיכור לגמרי.
את זוכרת משהו מחיי הקהילה של היהודים?
אם שילמו מיסים אולי. מקווה?
בטח. מה. מה זה מאיזה. מי לא הלך למקווה?
קודם כל כלות וכל פעם.
אהה. סליחה אחרי המחזור וזה. כל אישה הלכה.
אימא שלך הייתה הולכת למקווה?
בטח מה זה. מה. מי. בטח.
את זוכרת. אה. איך המקווה נראה. נראה?
את זוכרת איך הוא נראה המקווה בעיירה?
כאילו כזה אני לא יודעת.
כמו כזה בור שיורדים אליו כזה.
אהה. יש הרבה גברים ש. אולי אני רציתי לשכוח.
אוקיי.
רציתי לשכוח.
את היית גם מאוד קטנה.
אממ. אני רוצה ככה להתייחס עוד.
עוד קצת לילדות שלך ולשאול אותך
אם היית צריכה לתאר את עצמך בתור ילדה.
איזה סוג של ילדה את היית?
אה. לא. אני הייתי ילדה ערנית.
אהה. ילדה שרוצה הכל לדעת. הכל לדעת ולאימא שלי. לבריאות.
לאימא שלי פעם אמרה ככה.
היא אומרת: "אם רוצים שד. שמישהו יסדר הכל אז רק הדבורה.
דבורה יודעת מה לדבר.
יודעת מה להגיד. קחו רק את דבורה".
היא הייתה לכל דבר היו צריכים היא הייתה לוקחת אותי.
זה שהייתי כבר גדולה.
אבל בתור ילדה הייתי מלאת חיים. מלאת חיים. לא יודעת.
הכל אהבתי. הכל היה לי טוב.
ולא היה כל כך טוב. אבל הכל היה טוב.
לא היינו רגילים ליותר טוב.
דבורה. אם היית יכולה לתאר את אימא שלך או את אבא שלך.
את אימא שלך ואת אבא שלך. איך היית מתארת?
אהה. אבא שלי הוא היה גיבור.
הוא היה חזק. הוא היה לו מטר 90.
בן אדם גבוה. חזק. אבל. אהה.
תגידי עוד פעם את שמו של אבא.
ישראל.
כן.
ישראל. אבל אבא שלי איבד את ה.
מתי שהגרמנים נכנסו והם זרקו אותנו החוצה הגרמנים.
אז הוא אמר אם הוא יכל לקחת משהו לאכול לילדים.
אז הם תפסו את אבא שלי והעיפו אותו.
ומאז לקחו לו את הכבוד.
אנחנו נגיע עוד מעט ליום המשמעותי הזה שהגרמנים נכנסו.
כן.
אני עדיין רוצה קצת ללכת. עדיין ל. אחורה.
אימא שלי היא הייתה אישה חכמה.
שם שלה תגיד לי עוד פעם.
נחמה.
נחמה.
2 שמות. נחמה ציון.
כן.
אימא שלי הייתה אישה מאוד חכמה.
ואז בזמנו. אז היא גם הייתה מלומדת.
כי לפי התקופה ההיא אז. אה. מה שהיא ידעה לא הרבה ידעו.
ואפילו שבאנו פה לארץ.
היא הייתה מסתובבת וקוראת את ה. בעברית.
את ה. את האותיות הגדולות וזה.
היא הי. לא יודעת. מכל דבר היא הייתה מ. מנצלת.
לכל דבר היה שימוש.
אישת בית. אימא. אישה. 5 ילדים.
דבורה. ההורים שלך הם נראו יהודים? הם היו כהים יותר?
מה?
הם נראו כהים?
לא. לא. לא. אימא שלי לבנה הייתה. אבא שלי. לא. לא.
לא. מה פ. אני הייתי בלונדינית אני. בלונדינית.
אהה. את תיארת את עצמך בתור ילדה.
ואני רוצה לעבור לאיזשהו זיכרון שיש לך.
זיכרון משמעותי מהילדות שלך.
אם את זוכרת איזה ככה תמונה משמעותית?
הרבה דברים. הרבה דברים. אני לא יודעת מה אני אגיד.
תשמעי זה קצת ארוך. אין דבר?
אין דבר. כן.
הגרמנים נכנסו לעיירה בשל.
לפני. לפני שהגרמנים.
לא לא. אני חייבת להגיד לך את זה.
אוקיי. כן.
אה. ב-39'. 39' אני ילדה בת 6. נכון.
גירשו אותנו. זה היה ספטמבר.
ספטמבר קיץ. אז הייתי עם שמלת קיץ וסנדלים.
זה היה ספטמבר שגירשו אותנו. נדדנו ממקום למקום.
עכשיו אם את מורידה את הסנדלים אין לך אותם. אין.
אז הם צריכים להיות כל הזמן ברגליים שלי.
תשמעי אז כל הזמן ב. נודדים. עולים על רכבת של פחם.
רכבות פחם זה בלי גג. זה פתוח ושמים את הפחם.
אז עלינו על רכבות של פחם הכל עם הסנדלים.
עובר שבוע. עובר שבועיים עובר 3. עובר חודשים.
הסנדלים שלי נכנסו לתוך הבשר.
אין סנדלים. יש בשר. זה קשה לתאר.
טוב. זהו. ככה אני הולכת.
אחר כך עד ש. זה היה חצי שנה.
אני זחלתי על הטוסיק כי לא יכולתי.
הרגל גדלה אז כבר לא היה מקום לסנדלים.
והחתיכות עור נכנסו לתוך הבשר.
וזה הגענו עד לאיזה מקום.
הגענו לאיזה מקום לתחנת רכבת והייתה אזעקה.
אז הורידו את כולם והרכבת עצרה.
אז ירדנו ואימא שלי הלכה חיפשה וזה.
אז היא ראתה מקלט.
לא. זה היה מקום ששמרו קרח. אבל. אז היה קש.
אז היא הכניסה אותנו ועל הזה ישבה פולניה שמה בצד.
אולי היא ביקשה נדבה או מה. אני לא יודעת.
ישבה זקנה והיא אומרת לאימא שלי: "למה הילדה.
ילדה גדולה. למה היא הולכת על הזה".
אימא שלי הסבירה לה שהיה לי סנדלים.
הסנדלים נכנסו לתוך הבשר ועכשיו אי אפשר. אה. זה.
הזקנה לקחה אותי. הושיבה אותי על הברכיים אצלה.
התחילה עם סכין להוציא את החתיכות עור.
אחר כך חצי שנה זחלתי על הטוסיק. זה הילדות שלי.
אממ. את הזכרת את. אה. פלישת הגרמנים ב-39'.
אני לוקחת אותך קצת אחורה.
מה?
אני אומרת שאני קצת חוזרת אחורה.
ליום בו הגרמנים נכנסו לעיירה שלך ב-39'.
כן.
את זוכרת את אותו יום?
בטח. קודם כל הם נכנסו. הם לא עשו בהתחלה כלום.
זאת אומרת פה ושמה היו הורגים איזה יהודי.
למשל אחד עמד על יד החלון והתפלל והם ראו אותו.
ירו מלמטה למעלה הרגו אותו.
היה כמה שהם ככה. אבל לא היה מי יודע מה.
אחר כך הם ריכזו את כל היהודים לכ. מגרש הכדורגל.
מגרש הכדורגל הם ריכזו את כל היהודים ועל זה והמ.
זה לנו עוד היה מזל שהם גירשו אותנו.
לא לקחו אותנו. עוד המחנות לא היו.
המחנות התחילו אני חושבת מ-40' או 41'.
39' הם רק פה ירו. פה. פה זה.
עשו כל מיני אבל לא היה באכזריות כאלו.
בשנאה כזה. בז. מה עשינו להם?
דבורה לפני שהם נכנסו.
אתם צפיתם מראש את זה שהם נכנסו. ייכנסו? ידעתם על זה?
אהה. לא. אה. ראינו שזה צבא.
צבא פולני לא. אפילו לא שלח אווירון. אפילו כלום.
אתם שמעתם על היטלר לפני זה?
שמעתם על חוקי נירנברג? שמעתם על מה קורה בגרמניה?
אחר כך. אנחנ. לא. לא היה. על מה שקורה בגרמניה שמענו.
את יודעת איפה? בסיביר.
אז בואי נחכה לסיביר.
אתם לא שמעתם על מה שקורה בגרמניה לפני?
לא לא לא.
ובעצם בהפתעה גמורה הגרמנים נכנסו לעיירה?
כן אני חושבת או שזה היה בלילה או בבוקר.
ירייה אחת לא הייתה. הפולנים לא התנגדו בכלל.
את זוכרת איך נראה חייל גרמני?
את זוכרת את זה ש [משובש] מהכניסה?
יימחש שמם. יימח שמם. רעים. רעים.
את זוכרת את ה. ביום הזה בספטמבר כשהם נכנסו?
כן. כן.
את זוכרת ממש את הכניסה שלהם?
את זוכרת איך. איך הם נראו?
אהה. תראי. גרנו במקום שלא היה רחוק ממרכז העיר.
אבל העיירה היא לא כל כך. אה. ענקית.
אז בכל מקום. והם לא נכנסו תכף ב. ב. מ.
מסע כזה. אז. אבל הרגישו אותם.
אבל לא ברוע כזה כמו שאחר כך ו. ואנ. אחר כך אנחנו כבר.
אהה. לא היה.
אני רוצה להתעכב על ה.
על היום הזה שהם נכנסים. על הימים הראשונים.
ההורים שלך מדברים על משהו שקורה בבית?
את זוכרת איך האווירה משתנה בבית?
מתח. פחד. זהו. מתח היה ופחד היה.
וגם אנחנו פחדנו. גם אנחנו הילדים גם פחדו.
מה אנחנו ידענו הולכים לישון אם נקום?
איפה נקום? למה נקום?
את דיברת על זה שהם ירו מדי פעם ביהודים.
כן. כן.
את יכולה לפרט. להסביר? במי הם ירו. מתי?
ביהודים. רק ביהודים.
זאת אומרת יותר האלו שהיה נראים כמו יהודי.
יותר עם הפאות או יותר עם השטריימלך או עם הבגדים.
יותר באלו. כי הם זה. זיהו תכף שזה יהודי.
אבל. אה. ככה היו המון יהודים ויהודיות. אה.
בלונדינים וזה וכמו גוים אותו דבר.
זאת אומרת במי שהם מזהים כיהודי הם. אממ.
אנחנו יודעים שעם הכניסה שלהם.
עם הפלישה שלהם. אממ. יש הגבלות. יש חוקים חדשים.
לגרמנים?
ליהודים. עם הכניסה של הגרמנים.
בהתחלה כלום. בהתחלה כלום כי אנחנו עם מפוזרים.
לא היינו. לא היינו כוח. בהתחלה כלום.
אממ. מתי התחיל עם ה. שהתחילו ה. המחנות.
שהתחיל ורשה מתי התחילו.
לא. לא. לא. אני לא שואלת את זה.
אני שואלת כשהגרמנים נכנסו יש חוקים חדשים? יש הגבלה.
בין ה. בין היהודים?
כן.
לא היה הרבה זמן לעשות את החוקים.
אוקיי.
הם גרשו. כל אחד ברח וזהו. וכל אחד אחר כך ברח למקום אחר.
אוקי. זאת אומרת. אממ. ה. העיר עצמה.
את זוכרת שהיא הופצצה?
אהה. לא. לא על ידי הפולנים.
הפולנים לא ירו אפילו ירי. ירייה אחת. ואני חושבת שהנ.
לא חושבת שהעיירה הזאתי. אה. הפציצו אותה.
לא היה בשביל מה.
אממ. נגיע ליום הגירוש.
זאת אומרת שאחרי הפלישה של הגרמנים בס. בספטמבר.
מיד אחרי זה. אממ. יוצאת פקודה.
לאיסוף היהודים במגרש הכדורגל כמו שאת אומרת.
בדיוק. כן.
בואי תתארי את ה.
אז זהו. אז שהם אספו אותנו ב.
שהיינו הרבה יהודים במקום אחד.
אז באמת ראינו שיש. אה. הרבה משפחות עם ילדים.
משפחות. אז. אהה. והם גירשו אותנו.
ו. אז ברחנו זה הגענו לביאליסטוק.
רגע. אני רוצה להתעכב עדיין על יום הגירוש. אהה.
כן. לא היה קל. למה?
אימא שלי עוד נעלה את ה. את הבית. היא נעלה את הבית.
ומה שאחר כך שמענו מהאחרים. יש אנשים שנסעו אחר כך.
שתכף נכנסו הפולנים לבית.
מה אימא לוקחת מהבית? את זוכרת מה היא לוקחת?
אנחנו שום דבר. כלום.
לא צידה לדרך?
כי אנחנו יוצאים מהבית לאן? למגרש כדורגל.
רגע. מי יכול לדעת שיגרשו אותנו מהבית.
זאת אומרת.
מי יכול לדעת שכבר לא נראה את הבית?
זאת אומרת שאומרים לך.
מה שהיה עלינו. כמו שאמרתי לך.
זה השמלה קיץ. הסנדלים. זה מה ש. כל אחד מה שלבש.
כשאתם מגיעים למגרש הכדורגל באותו יום. בסוף ספטמבר.
כשאומרים לכם להתכנס שם.
אתם משערים בשביל מה אתם. אה. מכנסים אתכם?
את שואלת ילדה בת 6.
כן. ההורים מדברים?
פחד. פחד על כל ה. על כל בן א. פחד.
ה. הלא יודעים מה. לקראת מה הולכים ואני אגיד לך את האמת.
שכבר כאילו גירשו אותנו שאמרו לנו. אהה.
הגרמנים צעקו: " [משובש] (שפה זרה)".
הם אוכלים חזיר אנחנו " [משובש] (שפה זרה)".
זהו. [משובש] (שפה זרה). זה אני זוכרת.
זאת אומרת כשאתם מתכנסים במגרש הכדורגל.
כ. את זוכרת אולי. את אומנם ילדה וזה קשה לזכור.
אבל את זוכרת כמה שעות אתם נמצאים שם?
הרבה זמן. הרבה זמן למה שיש כאלה שכבר התיישבו.
והעמידו אותם כי נראה לי הם רצו לספור או.
אני לא. מה הכוונה שלהם אני לא יודעת.
אבל הם לא נתנו לשבת. רק לעמוד.
ואחר כך שהם גירשו אז כבר. אה. היה כאילו טוב שכבר ברחנו.
אבל. אה. לא היה טוב.
אז החיילים הגרמנים עומדים שמה?
עמדו. אבל זה היה גשר. הלוא יש גשר.
ה. עובר שמה הבוק. הנחל קוראים בוק.
כן.
אז היה גשר וזה הם עמדו ככה בשורה וככה בגשר.
ו " [משובש] (שפה זרה)" וזהו.
צעקות. בכי של ילדים. בכי של אנשים. וזהו. וברחנו.
דבורה את זוכרת אולי. אממ.
ברגע הקשה זה שמכנסים אתכם שמה.
אממ. איך. איך החייל הגרמני נראה? איך הוא נראה?
חיית אדם. חיית אדם. הוא יכול לצעוק על ילדים קטנים.
מה הם עשו? מה עוד עשינו? עוד אני הייתי בת 6 כבר.
אחותי בת שנה וחצי. מה היא עשתה לך?
חיית אדם ואחר כך הם כבר נהיו מפלצות.
אז אתם עומדים שמה כמה שעות במגרש הזה בגן הציבורי הזה.
כן. כן. כן.
ו. אהה. מה הם אומרים לכם לאיפה אתם צריכים ללכת?
כי הם מאוד. אה. הגרמנים הם מאוד. אה. מסודרים.
יש להם רשימות. הם הכל הולך אצלהם לפי ספר.
לא כאילו. לא סתם אולי ריכזו אותנו.
כי הם יכלו לגרש אותנו נגיד כל אחת מהבית שלו. נכון?
אז הייתה כנראה מטרה שגייסו את.
אה. אה. להראות את ה. את הכוח שיש להם לפולנים.
תשבו בשקט. תשבו בשקט אתם.
אתם יצאתם מהבית. את הזכרת ש.
אממ. את יודעת שפולנים נכנסו לכם לבית.
תכף. כן. תכף. תכף.
למה שאחר כך אנשים. אחרי הזה אנשים חזרו.
אז. אה. תכף נכנסו.
מה שאני עוד בטוחה שמי שנכנס לתוך הדירה.
זאת שהייתה מנקה את החצר. פולניה. כן. היה הסטריצקה.
איך ה. יש לכם ה.
הסטריצקה. הסטריצקה. אה מנקה.
כן.
סטריצקה זה. אהה. עוזרת כזה בית.
איך את יודעת שזאת היא?
אהה. אני לא יודעת. אני.
אוקי.
אני. לא תמיד אני טועה. אני דבורה הנביאה.
אז בוא נחזור לאותו רגע מורכב וקשה שמכנסים אתכם במגרש.
מה בעצם. אהה. אומרים לכם? לאן אתם הולכים משם?
אף אחד לא יודע. אף אחד לא יודע.
כמה יהודים אתם?
[משובש] (שפה זרה) הרבה יהודים.
[משובש] (שפה זרה) וזהו.
עוברים את הגשר וזהו. גמרנו. ומשמה זה התחיל הנדידות.
אבל משמה מה הם אומרים לכם?
אתם מגורשים? תלכו לאיפה שאתם רוצים?
שום דבר. מה זה האו"מ? מה הם מרחמים עלינו?
לא. אז אני שואלת מה הם.
לא. אז מה הם אמורים לכם? לאיפה אתם הולכים?
ל. ללכת מהגטו. זהו.
הם הולכים אחריכם?
לא. לא. לא. הם בתוך ה. בתוך העיר. הם בתוך העיר.
אחר כך הגיעו לביאליסטוק גם הגרמנים. הם לא היו עוד.
אני יודעת. רגע. אבל לפני שאתם מגיעים לביאליסטוק.
אני רוצה לדעת אם הגרמנים אומרים לכם ללכת לביאליסטוק?
לא. אף אחד לא אמר לנו איפה ללכת.
רק גירשו וכל בן אדם לאן שהדרך הוביל אותו.
היה שביל. אז הוא הלך לפי השביל.
יש כאלה ש. הגיעו ל. ל. יערות אז הם היו עם הפרטיזנים. אב.
אבל זה היה אנשים שלא היה משפחות עם ילדים.
זאת אומרת שהמשפחה שלך הולכת לעבר ביאליסטוק.
ה. המשפחה שלי יוצאת.
אז הכביש הזה. אה. מוביל. אה. כאילו לביאליסטוק.
זה 60 קילומטר. עכשיו אחותי היא קטנה. היא בת שנה וחצי.
אבא שלי צריך להחזיק אותה על הזה. אז אימא שלי.
אני לא יכולה ללכת 60 קילומטר אפילו שאני בת 6.
אז אימא שלי מחזיקה את אחותי ואבא שלי מחזיק אותי.
והייץה. הייתה הסבתא. האימא של אבא שלי בובו רוחל.
ו. והגענו איתה לביאליסטוק
והלכנו לבית כנסת של העיירה בביאליסטוק.
לפני הבית כנסת את מתארת את תלאות הדרך. אתם הולכים ברגל?
כן. אבל לא כל העיירה. לא כל העיירה.
עכשיו מה עוד. מי שהיה לו עוד קצת אמצעים.
כנראה. אני עכשיו אומרת. כי אז לא ידעתי.
מי שהיה לו אמצעים הוא היה יכול לקנות סוס. או עגלה.
אז הוא לקח את המשפחה וקצת מטלטלים. את מבינה?
אבל לנו לא היה את זה. היה ילדים. כנראה שלא היה.
אם היה גם אבי היה עושה ועוד סבתא.
אז האנשים האלו שעם העגלה. רחמו. אז הם. אה.
סבתא שלי ישבה. זאת אומרת כמו שאני עכשיו יושבת ככה קצת
והרגליים יוצא מהעגלה שלא לפרוס.
אהה. הרבה. היא ישבה והגענו לביאליסטוק.
ואת הולכת ברגל?
כולם ברגל. וזק. ואת זה אז את צריכה.
תשמעי פעם משהו לפה. אין כלום. אין כלום.
ואם באמת באמת אני לא זוכרת מה אכלנו.
בכל אופן זה חתיכת דרך. חתיכת דרך.
איפה עצרנו. מה אכלנו?
לא יודעת. זה. את יודעת שאני עברתי אירוע מוחי.
אני הרבה דברים שכחתי.
אה. את זוכרת יפה מאוד אני חייבת לציין.
כן.
אה. מהדרך הזאת הלא פשוטה הזאתי לביאליסטוק.
לא פשוטה לגמרי.
את זוכרת מראות. ריחות משהו בנוף?
לא. אה. רק אני זוכרת את ה. את השביל.
ומדרים היה עצים זה. זה אני זוכר.
למה שהייתי ככה מרימה את הראש.
לראות את ה. עד איפה העץ. אה. מגיע.
ו. לא היה לי כזה קטסטרופה. היה זה.
אז נחזור הביתה אפילו אימא שלי ידעה שנחזור הביתה.
אז מה אני צריכה. ילדה בת 6.
אז גירשו אותנו האלו הרעים ילכו ונחזור הביתה.
אה. דרך הייתה נורא קשה. נורא קצה.
אמ. אתם מגיעים לביאליסטוק.
לבית כנסת.
אה. רק נזכיר שבביאליסטוק זאת עיר בצפון מזרח פולין.
כן. לא קיבלו.
אה. זה מרכז תעשייה וצומת של מסילות ברזל.
לא קיבלו אותנו יפה.
אתם מגיעים בתקופה שהרוסים שולטים בביאליסטוק.
כנראה. למה. למה שלחו אותנו לסיביר? בגלל הסיבה הזאת.
אבל קודם כל בביאליסטוק היינו בתוך הבית כנסת.
וקראו לנו [משובש] (שפה זרה).
זה פליט. פליטים. היהודים. לא. אה.
הגוים. היהודים לא קיבלו אותנו בעין יפה.
היהודים לא מקבלים אתכם בעין יפה?
היהודים קראו לנו [משובש] (שפה זרה).
לא הפולנ. לא הרוסים.
היהודים שהיו שם הפליטים או היהודים בני המקום?
לא. לא מה פתאום. היהודים של העיר.
הם קיבלו אותנו מאוד לא יפה.
מאוד לא יפה בתוך הבית כנסת.
ואחר כך. אה. גם כן לא היה לנו כלום לא היה לנו בגדים.
כלום לא היה לנו.
איזה אישה אחת נתנה לאימא שלי חתיכת בד.
ואימא שלי נתנה למישהי שהיא תתפור.
אה. שמלה לי ואחותי ולזה.
ובסוף נכנסו הרוסים ואין בד ואין כלום.
נכנסו הרוסים. אמרו לאבא שלי:.
"אתה רוצה להיות. אה. אזרח. אה. רוסי?"
הוא אומר לו: "לא. יש לי בנות.
ומה עם מי הם יתחתנו? אני חוזר לפולניה".
"אה כן אז אתה [משובש] (שפה זרה). אתה הולך לסיביר".
מרגל?
מרגל.
כמה ימים אתם נמצאים בביאליסטוק?
אה. לא הרבה זמן. כמה. כמה שבועות.
ושמה. אה. נשארה סב. סבתא שלי.
סבתי לא רצתה להמשיך איתנו. והיא נשארה בבית כנסת.
היא אמרה: "זה בית כנסת. היהודים ידאגו לי וזה".
אחרי כמה זמן נכנסו הגרמנים.
הדבר הראשון הם הדליקו את הבית כנסת עם. על היושבים.
אה. דבורה.
וזה גם סיפרו לנו. כן.
דבורה. אני רוצה רגע לחזור לעניין של הפליטים.
את יודעת אולי את.
עוד פעם אני חוזרת לזה שאת אמנם ילדה קטנה.
אבל מאלו מקומות מגיעים לשם. אה. פליטים יהודים?
מהעיירה שלך מגיעים עוד יהודים שאת מכירה?
אה. מה. כן. כן. כן.
כי היינו גם איתם אחר כך ב. בסיביר. כן.
וממקומות אחרים?
אה. הם. לא. לא יודעת זה לא היה קשר כזה.
כי מי שהיה יכול להסתדר.
כנראה שהוא פנה למקומות אחרים.
אבל מי שזה אז הוא. מה שה. מה שהציעו לו.
מה שהמדינה נתנה לו אז זהו. זה אמרו. אה. סיביר. סיביר.
אני רוצה לחזור לבית כנסת. אתם ישנים שם בלילה.
כן. כן.
את זוכרת איפה אתם ישנים?
על הרצפה בבית כנסת. כן. על ה. בכל מקום על הרצפה.
מי נותן לכם אוכל?
תראי היינו מסובבים. מבקשים.
אז. אה. לא. לא תמיד נתנו. אבל.
אה. קצת אוכל נתנו. אבל לא תמיד.
נתנו יהודי המקום נתנו לכם?
אה. היינו מ. מסתובבים. אה. מבקשים.
הלוא כסף לא היה לנו. לעבוד לא עבדנו.
מאיפה היינו צריכים. אה. לאכול?
את זוכרת את התקופה הזאתי שאתם נמצאים בביאליסטוק.
את זוכרת אותה?
לא. אבל. אה. כמה שהיה קשה אבל זה היה רגוע כזה. למה?
כי היינו עוד. אה. כל המשפחה וסבתא הייתה.
אז זה כאילו היה. היה לנו יותר בטחון.
אבל אחר כך כבר. אה.
אחרי שהרוסים התחילו הביטחון נעלם מאוד.
כי גם הרוסים. אה. סטאלין לא נתן ליהודים ללקק דבש.
[משובש] אפילו אפשר להגיד שסטאלין הציל אותי.
את היהודים האלו. אבל. אה. לא ליקקנו דבש.
למה אני צריכה להיות בסיביר.
אה. דבורה. אנחנו נעשה עכשיו.
איזושהי הפסקה קצרה. ואנחנו נמשיך.
תודה.
Testimony of Dvora (Poplovitz) Novomiast, born in Pultusk, Poland in 1933, regarding her deportation to Pultusk, exile to Siberia and illegal immigration to Eretz Israel Her childhood, before the war; German occupation, 1939; riots; murder of Jews; concentration of the Jews in the main field in the town; deportation from Pultusk; hunger; overcrowding while living in the synagogue in Bialystok; Jewish refugees; attitude of the local Jews in Bialystok toward the refugees; attitude of the Russians [Soviets] toward the Jewish refugees; forced exile to Siberia after they are accused of spying; travel to Siberia on a coal train; obtaining of food; life in Siberia including harsh living conditions; death of her father; release of the Jews in 1942; move to Khashuri, Georgia via Iran and the Black Sea; warm reception by the population in Khashuri; life with a non-Jewish woman for approximately three years; news regarding the end of the war; help and support by the emissaries from Eretz Israel; attempt to make illegal aliya to Eretz Israel on the "Exodus" ship; repeat aliya to Eretz Israel, 1948; adjustment.
item Id
10145073
First Name
Dvora
Last Name
Novomiast
Maiden Name
Poplovitz
Date of Birth
05/11/1933
Place of Birth
Pultusk, Poland
Type of material
Testimony
Language
Hebrew
Record Group
O.3 - Testimonies Department of the Yad Vashem Archives
Date of Creation - earliest
09/10/2012
Date of Creation - latest
09/10/2012
Name of Submitter
נובומיאסט דבורה Dvora (Poplovitz) Novomiast
Original
YES
Interview Location
ISRAEL
Connected to Item
O.3 - Testimonies gathered by Yad Vashem
Form of Testimony
Video
Dedication
Moshal Repository, Yad Vashem Archival Collection
The transcription of this testimony was made possible with the assistance of the Conference on Jewish Material Claims Against Germany, Supported by the Foundation Remembrance, Responsibility and Future (EVZ) and by the German Federal Ministry of Finance