Online Store Contact us About us
Yad Vashem logo

Testimony of Chana (Sud) Eizler, born in Miroslav, Czechoslovakia in 1928, regarding her experiences in Prague before the war, the German occupation of Prague, and aliya to Eretz Israel in 1939

Testimony
null
null
null
היום. כ"ב בחודש אלול. שנת תשע"ב. ה-9 בספטמבר 2012.
אני. סיגל הולצמן. מראיינת את הגברת אייזלר חנה לבית סוד.
הגברת אייזלר נולדה במיסליץ שבצ'כוסלובקיה.
בעצם שבצ'כיה. אוסטרו-הונגריה. בשנת 1918.
הראיון מטעם יד ושם ונערך בבית העדה. בו.
זה קצת מהר מדי.
בוקר טוב חנה.
בוקר טוב.
חנה?
כן.
את נולדת במיסליץ'.
כן.
בינואר 1918?
נכון.
האם בינואר 1918 מיסליץ הייתה תחת עדיין אוסטרו-הונגריה?
כן. הייתה עדיין תחת אוסטרו-הונגריה.
מה את יכולה לספר לי על בית הורייך?
אפשר להתחיל עם השמות.
איך קראו לאבא. לאימא. לאחים שלך?
אבא שלי היה ישעיהו סוד. אה. הוא קרא.
הוא קרא לעצמו שעיה כשהוא היה צריך לחתום.
אימא שלי הייתה פסי שרה. אבל אחר כך.
אני לא יודעת מתי היא קיבלה את השם פאולה.
כשהם אחר כך. אה. עזבו את אירופה.
אז היא הייתה גם פאו. פול. פול. פאולה.
ואח הגדול שלי. את רוצה לדעת גם את התאריכים?
אם את. אם את. אפשר. כן.
אה. אח הגדול שלי נולד 1910. קראו ל. ב.
הוא עוד נולד ב. אממ. אה. רגע. אוקראינה.
קראו לו יצחק אייזיק.
אחר כך אחותי נולדה ב-1914. קראו לה. אהה.
לאה. אה. אולי קראו לה גם אליזבת כי במ.
במיסליץ קראו לה ליזל'ה כשהייתה קטנה.
אה. ב-1916 נולד אח השני שקראו לו דב בער.
דב בער. אנחנו בבית קראנו לו דב.
ו. אה. ב-1918 נולדתי אני. שקראו לי. אה.
אני חושבת שהיה בתעודת לידה שלי יואנה.
עד כמה שאני זוכרת. ובבית קראו לי חנה. חנהל'ה.
ובצ'כית קראו לי יו. אה. בבית הספר קראו לי יאנה ו.
אז את היית הקטנה במשפחה?
אני הייתי הכי קטנה. כן.
היית גם הכי מפונקת או.
אני לא היי.
שזה לא היה קשור?
אני לא הייתי מפונקת. אני רק חשבתי תמיד שאחים שלי
הם הרבה יותר חכמים מנ. ממני. אז אני. אה.
לא כל כך. אה. דיברתי כשבאו אורחים. אבל. אה.
באמת האחים שלי היו בעיניי מאוד חכמים.
אוקיי.
אני חושבת שלא רק בעיניי.
תאמרי לי. חנה. איפה אבא נולד?
אבא נולד. אה. רגע. א. אני אגיד לך את האמת.
אני לא בטוחה אם הוא נולד בז'יטומיר או במקום אחר.
אני לא מספיק שאלתי אותו.
זאת אומרת אבא הגיע מאוקראינה?
אבא הגיע מאוקראינה וגם אימא הגיעה מאוקראינה.
את יודעת מאיפה אימא הגיעה?
אהה. לא כל כך. אה. ב.
אולי במקום שקראו לזה בלילובקה. אבל זה. אני.
אני חושבת שאימא אמרה לי בלילובקה.
איזה. כנראה איזה כפר או משהו כזה.
ואני מבינה שהאח הגדול עדיין נולד באוקראינה?
כן.
זאת אומרת שהם התחתנו באוקראינה. ההורים.
כן.
ומה קרה? מדוע הם עברו למיסליץ'?
מה מדוע?
מדוע הם עזבו לצ'כיה?
רגע. קודם כל זה לא כל כך. אה. כ. פשוט. איך שהם עזבו.
קודם כל אבא שלי השאיר
את אשתו ואת האח הגדול אצל הוריה והוא הלך.
הוא הבין שהקול שלו זה יהיה עתיד שלו.
הוא עבר את הגבול מאוקראינה לווינה בשחור.
כי זאת הייתה ארץ עוינת. ושם.
בווינה. הוא פיתח את הקול שלו.
אני חושבת שהוא. בגלל זה שהוא ידע. אה.
אה. את כל ה. אה יודאיסטיקה ואת כל הת. תפילות.
את כל ה. הוא היה מאוד. אה. בקיא בכל ה.
ב. בענייני יהדות. אז הוא כנראה גם אולי לפעמים
התפלל בשבתות בבתי כנסת. כי. אה.
מלבד זה היה לו כנראה מזל עם האיש שהוא גר אצלו וככה הוא.
אה. איך הוא מצא את המקום ומי. מי.
מירוסלב ומיסליץ אינני יודעת. אבל כשהוא חזר למיסליץ.
הוא קיבל שם מקום בתור. אה. חזן בבית כנסת.
לא היה בית כנסת מאוד גדול.
והיה שמה רחוב יהודי ששמה התגוררו כל היהודים.
ואחרי הצהריים ישבו כולם בחוץ. היה כזה אווירה משפחתית.
ושמה אחר כך במיסליץ נולדו. שלושתנו נולדנו.
זאת אומרת שאבא מקבל תפקיד כחזן הקהילה.
אהה.
אם הבנתי נכון.
אבא. אה. קיבל משרה בקהילה שם במיסליץ. כן.
איך הוא קיבל את זה? זה אינני יודעת. איך הוא הגיע לשם.
תאמרי לי. חנה. את יודעת משהו על
הסבא וסבתא שלך מאחד הצדדים?
משהו על ההורים של אבא או על ההורים של אימא?
ה. ההורים של אבא אני לא יודעת כי אימא מתה
כשאבא היה ילד קטן. אימא. אבא עדיין חי.
וכשכבר היינו בפראג אז אבא נפטר.
אחים שלו אני לא כל כך. על אחד הוא דיבר.
כנראה קראו לו שמעון.
אבל הייתה לו גם אחות שנשארה שם באוקראינה.
אבל. אה. אני לא ידעתי מספיק כי לא שאלתי מספיק.
האם. אהה. לפי מה שאת יודעת.
קרובי המשפחה שנשארו באוקראינה.
רובם נרצחו בזמן השואה אחר כך?
לא. לא. לא. את זה אני צריכה לספר לך.
הסבתא שלי. אימא של אימא. עברה את הפוגרומים.
פוגרומים ברוסיה שה. אה. אה.
שוטרים של הצאר התפרעו נגד היהודים ומבית לבית הלכו והרגו.
הסבתא. אימא של אימא.
היה לה מזל. היא הסתירה את הילדים שלה.
3 בנות ובן אחד. הסתירה אותם וקוזאקים. אה.
קראו להם קוזאקים. הקוזאקים לא מצאו אותם.
אז כל המשפחה של סבתא נשארו בחיים.
אחרי זה סבתא שלחה את הבן היחיד לאמריקה.
שם הוא עבד. והוא שלח כרטיסים לאימא שלו ולאחיות שלו.
הדוד ראובן. קראו לו ראובן.
אהה. הנישואים שלו לא היו כל כך מאושרים.
אה. כשב-33' היטלר הגיע לשלטון. עד. עדיין. כן.
שכחתי לספר משהו על אחי הגדול.
אחי הגדול. אה. כבר היה. אה. אה. רגע.
מה רציתי לספר עליו?
כן. אה. בפראג. עכשיו אני צריכה. רגע. אז.
אנחנו. חנה. אנחנו עדיין מדברים על החיים של המשפחה
עוד באוקראינה.
לא.
איך הם הגיעו לצ'כיה.
על אוקראינה אני לא יודעת שום דבר.
בסדר.
מלבד. אה. מה שסיפרתי לך על האימא של אימא.
שהיא שלחה את ה. כן. וה. ה. הדוד שלי ששלחה לאמריקה.
כן?
אה. עבד ושלח כרטיסים גם לאימא שלו.
לסבתא שלי. וגם לאחיות שלו.
ככה שהם היו כולם אחר כך בא. באמריקה.
מלבד אחות אחת שכנראה נשארה ב.
אולי ב. אה. ברוסיה באיזה עיר. אני לא זוכרת את העיר.
בסדר.
אה.
חנה. בואי נדבר עכשיו על המשפחה שלך.
כן.
את אומרת שאבא מגיע למיסליץ'. אחר כך א.
אתם נולדים. הילדים נולדים שמה.
כש.
כן?
כשאח הגדול הגיע כבר בערך לגיל 10.
10 וחצי. אבא לא רצה שהילדים.
שאנחנו ניסע ברכבות לבית ספר.
אז אבא החליט לעבור לאירופה והיה לו.
התמזל לו מזל שקיבל משרה בצ'. בצ'כיה. בפראג.
ב-1921 הגענו. אבא הגיע איתנו לפראג.
אני הייתי בערך בת 3. אחי הגדול הלך לבית ספר.
לגימנסיה הגרמנית שהייתה בפראג.
ואנחנו. כשגדלנו כולנו. אח. אחותי הגדולה.
אחי הפחות גדול ואני. כולנו הלכה ל.
הלכנו לבתי ספר צ'כיים. ה. האם את יודעת משהו על החיים
של המשפחה במיסליץ עוד כשהיית קטנה?
מה את יוכ. מה את יודעת על הקהילה במיסליץ?
יש דברים שאת יודעת? שההורים סיפרו לך?
לא כל כך סיפרו לי.
אני חושבת שהחיים היו נעימים והייתה איזה
לבביות בכמה מהאנשים שהיו בקשר איתנו.
אה. שם בקהי. מהקהילה.
קראנו להם. אה. דוד. אה. דוד ודודה.
אהה. שאני כרגע לא זוכרת איך. איך. את.
את שמם. אני כבר לא זוכרת.
אהה. הייתה אווירה. אה. לבבית.
את יודעת כמה יהודים היו במיסליץ?
לא. אין לי מושג.
איזו קהילה?
אין לי מושג.
אני מבינה שזאת הייתה קהילה דוברת גרמנית.
כן. כי שמה.
דיברו שם גרמנית?
שמה ברחוב. קודם כל זה היה בדרום מוראביה.
תראי. צ'כוסלובקיה הייתה מורכבת מ-4 ארצות.
צ'כיה. מוראביה. סלובקיה וקרפטורוס. אז מוראביה.
איפה שנולדנו. מלבד האח הגדול שנולד באוקראינה.
שמה זה היה קרוב לגבול האוסטרי. לכן דיברו שם גרמנית.
אז אנחנו כולנו ידענו גרמנית. גם אני.
אוקיי.
וזה נשאר לי גם מפראג.
תאמרי לי. אבא שלך. אהה.
מבחינה יהודית. לאיזה זרם הוא השתייך של היהדות?
האם הוא היה מקורב לאיזושהי חסידות או ש.
לא. לא. הוא לא.
הוא היה אורתודוקס רגיל?
לא. הוא לא היה אורתודוקס. הוא היה. אהה.
יהודי טוב. אבל בלי כל מיני. אה. תוארים של. אה.
מפלגות או של. אה. לא. לא. הוא לא היה אורתו.
אנחנו ב. תראי. אנחנו בבית הספר.
אני לא כתבתי בשבת בבית הספר. זה אני. אה.
הצטרכתי לשמור. וקיבלו את זה ב. בצורה מ. מאוד יפה.
טוב. אז בואי.
אנחנו. אימא שלי לא בישלה בשבת.
ערב שבת היה אצלנו בבית מקובל.
ערב שבת היה קדוש. כל החגים היו קדושים.
אימא שלי לא בישלה בחגים. רק בערב חג תמיד.
ובחגים שהיו יומיים. אז אימא שלי בישלה ליומיים בלי מקרר.
עוד לא היה דבר כזה. והכל היה בסדר.
הייתה לאימא עזרה בבית?
אנחנו מדברים עכשיו על החיים בפראג.
הייתה לאימא עוזרת בבית?
כן. ה. לאימא הייתה.
היה מזל שהעוזרת הראשונה שלנו הייתה בת כפר.
משהו מיוחד במינו.
שלא היו לו. לא היו לה בכלל תנאים לפרטיות.
היא הייתה אצלנו 3 שנים. אהה. לפעמים היא אמרה:
"ילדים. תגידו מהר שמע ישראל. שאבא לא יתרגז.
ש". היא הייתה נהדרת. היא לקחה אותי על הידיים בפראג.
אני התביישתי. אבל היא לקחה אותי.
היא הייתה כמו. כמו בת. אה. משפחה.
עד שהכירה איזה בחור הגון מאוד והתחתנה ועזבה אותנו. אחר.
אני. עדיין אני רוצה להבין חנה.
איזה סוג של יהודים אתם הייתם.
אני מבינה שאבא בפראג גם משמש כחזן?
יש לו תפקיד בקהילה בפראג. לאבא?
ב. אה. בתור חזן. חזן.
בתור חזן.
חזן ה. הח. זאת אומרת חזן ראשי.
הוא היה חזן ראשי באיזה בית כנסת?
בית כנסת ברובע שקראו לזה בצ'כית קרלובסקה וינוראדי.
אה. אה. בגרמנית קראו לזה קניגרישה ויינברגה.
אני חושבת שכנראה פעם היו שמה
כרמים כשעוד לא הייתה פראג עיר כזאת.
אה. אז. אה. זה. זה היה רובע 12.
לרובעים היו מספרים. אני חושבת שהיו. אולי.
אני לא זוכרת אם היו 20 או 24 רובעים.
אנחנו היינו רובע 12 וקראו
לזה קניגרישה ויינברגה. קרלובסקה וינוראדי.
שם היה בית כנסת ענקי.
ממש כמו. כמו איזה תיאטרון גדול.
הייתה גלריה למעלה לנשים.
למטה ה. יכלו להיכנס שם הרבה. הרבה.
הרבה אנשים. אני לא יודעת אם לא 1.000 או מה.
והיה שם. זה. זה דווקא לא היה. אה. כל כך ל. אהה.
אבא לא היה כל כך מאושר מזה שהיה שם גם גלריה ש.
של מקהלה. והייתה שם סוליסטית אחת שהיא לא הייתה.
היא הייתה. אה. בגלל זה שהייתה שמנה.
היא לא יכלה לשיר באופרה.
אבל היה שמה. אה. היה לה קול נהדר.
היא הייתה שמ. שרה תפילה מסוימת תמיד בתור סולו.
אני מבינה שזה היה ה. ה. מבחינת זרם
של היהדות אנחנו מדברים על נאולוגי או סטטוס קוו או. או.
אה.
רפורמי? אני לא יודע. קשה לי להבחין.
לא. לא אולי. אה. אה. אולי נאולוגי.
אני באמת לא לגמרי בקיאה בדברים האלה. זה.
ניגנו עוגב בבית הכנסת? היה הוא עוגב בבית הכנסת?
כן. היה עוגב. אז. אה.
גם בשבתות וגם בחגים ניגנו בעוגב?
אני חושבת שכן.
אוקיי.
אבל.
זאת אומרת אנחנו לא מדברים על קהילה אורתודוקסית.
לא. לא. לא.
במקרה שלכם?
לא. לא. למרות שאבא שלי לא היה כל כך מאושר מזה.
אבל הוא התרגל לזה והוא.
אני מבינה שאבא שלך לא גדל ככה. בשבילו זה היה חדש.
אה. תראי. אבא ידע.
אם הוא הגיע מאוקראינה.
אבא היה. אני חושבת. ריאליסט. הוא ידע. תראי.
קודם כל. כל התפילות שצריך להתפלל. אבא ידע.
ואבא לב. אני מאוד. אה. היה לו. הייתה לו הופעה מאוד.
אהה. אהה. מכובדת.
גם. אה. מבחינה. אה. פיזית.
הוא היה איש גבוה ויפה ו. והוא. אהה.
לא שכח אף פעם שום תפילה.
זאת אומרת הוא היה מאוד בסדר בכל התפילות.
בכל. והרבה שעות הוא לפעמים התפלל. הרבה שעות.
ביום כיפור. זה היה. אהה. ביום כ. ב. בסוכות ה.
ארון הקודש. איפה שהספרי תורה.
היה בדרך כלל בצבע אדום וגם השולחן איפה שאבא התפלל.
ביום כיפור הכל היה לבן.
הם. אה. החליפו את ה. כאילו את הלבוש של ה.
שבבית הכנסת איפה שהתפללו בל. ללבן.
בסוכות זה היה כחול.
כש. אבא. אה. כשהיו חגים שהיה צריך הרבה.
הרבה שעות להתפלל. היה עוד איזה ח.
חזן משני. שלפעמים. אה. הוא. אה.
קצת החליף אותו. אבל רק.
אה. בדרך כלל לקראת הסוף ככה יותר.
אוקיי.
אממ. איך. אהה. בבית שלכם.
כן?
איך עשו שבת? בואי תתארי לי שבת בבית שלכם.
מי מכין לשבת את הכל? מה. מה המנהגים בבית?
קודם. קודם כל בשבת הלכנו לבית הספר. כי ה.
בבית הספר היום החופשי היה ביום ראשון.
כמו בכל העולם הנוצרי.
אני לא. אני לא כתבתי בשבת. זה היה כבר. אהה.
מוסכם שאני לא כותבת בשבת.
כשבאתי הביתה הייתה לנו ארוחה משותפת של כל המשפחה. אה.
בדרך כלל ארוחה בשרית. אה. 2 הבנים. 2 הבנות.
אבא ישב במקום קבוע. אימא במקום קבוע.
אימא כמובן. אהה. עסקה באוכל.
אה. אה. זה היה מבושל כבר.
זה כבר היה מבושל ביום שישי. ביום שישי בערב אבא.
אימא לא בישלה ולא עשתה ש. שום עבודות קשות.
בשישי היה.
שישי. שבת. שישי משפחה ישבה ביחד. כולם.
אבא היה נוהג להביא איזה אורח מבית הכנסת לסעודה בערב שבת?
את זוכרת?
מה הוא היה?
אבא היה נוהג להביא האו. להביא אורח מבית הכנסת?
לא. לא. לא.
לא.
לא. לא.
אממ. היה לכם ג. העוזרת שימשה גם כגויה של שבת?
איך אתם הסתדרתם בשבת עם. אהה.
אה.
לחמם את הבית וכולי?
אני חושבת ש. לחמם?
אני חושבת שהיה לנו איזה שעון שבשעה מסוימת. אה.
כבה האור. ולא חושבת שחיממו בחורף.
זה לא. בחורף זה לא היה כל כך חם שם.
כי זה היה מבנה מאוד. אה. ישן עם קירות עבות. עבות. ככה ש.
א. איפה.
ב.
איפה אתם גרתם. חנה?
אנחנו גרנו ברובע הזה שאמרתי לך. קרלובסקה וינוראדי.
זה היה ליד בית הכנסת?
אה. סליחה. שכחתי להגיד לך.
אנחנו גרנו בתוך בית הכנסת.
זאת אומרת בית כנסת היה באמצע.
בצידי הבית כנסת הייתה בצד אחד דירה של החזן.
בצד שני דירה של הרב. ואנחנו הלכנו 2 צעדים לבית הכנסת.
אוקיי.
גם ה. י. יכולנו. אה. לעלות על מדרגות בקומה א'. היה.
בקומה למעלה היה כ.
הייתה כניסה לגלריה. איפה אימא שלי ואנחנו הלכנו. אנחנו.
זאת אומרת שהקהילה הנאולוגית מעמידה לכם דירה.
לח. לחזן. החזן מקבל דירה מהקהילה.
כן.
והוא משמש את הקהילה?
כן.
תאמרי לי. אהה. אני מבינה שאבא מקבל גם משכורת מהקהילה.
כן.
איך היה המצב הכלכלי? המשכורת הספיקה?
אהה. מצב כלכלי. לא היה לנו בבית לוקסוס. תמיד היה אוכל.
אימא שלי גם הייתה איזה תקופה חולה. אפילו עברה ניתוח.
לא. לא היה. לא הייתה איזה משכורת נורא גדולה.
לא. לא נורא גדולה.
אבל אני מבינה שלא היה מחסור בבית.
לא. לא. מחסור לא. לא היה. לא.
אממ. חנה. יש לך מושג איפה אבא למד כשהוא היה צעיר?
איפה אבא רכש את ההשכלה התורנית שלו ובכלל?
אני לא יודעת. אני ממש לא שאלתי אותו.
אני התפלאתי תמיד מאין הוא יודע כל כך הרבה.
יכול להיות שהיה לו ראש טוב.
אני שכחתי. באמת אני ממש לא שאלתי אותו מספיק.
אחותי שאלה קצת יותר. אבל.
אהה. אני הייתי הקטנה במשפחה.
אז אני לא כל כך הבנתי לשאול אותו יותר.
אוקיי.
אני מאוד מצטערת שלא שאלתי אותו.
את סיפרת לנו עכשיו על שבת.
את יכולה לזכור אולי איזה חגים? איך אתם חוגגים?
ראש השנה. פסח. פורים. מה את זוכרת מהחגים היהודיים.
בתור הבת של החזן?
אהה. תראי. ב. ראש השנה זה היה חג גדול.
אהה. הלכנו עם אימא ועם אחותי לבית.
לבית הכנסת. לגלריה. והבנים היו למטה איפה שהגברים.
ארוחה הייתה אחר כך. הייתה הר. הרגשה. אה.
חגיגית. ואחר כך כשאכלנו ביחד. אז הייתה הרגשת חג.
כשאכלנו ביחד כולנו. כי באמת בימים רגילים. אה.
לא כל כך אכלנו ביחד כי כל אחד חזר מבית הספר בשעה אחרת.
אז לא. לא. אז ידענו שזה לא חג. לא הרגשנו חגיגי.
בחגים. בשבתות ובימי שישי תמיד הרגשנו חגיגית.
מה את זוכרת מפסח? מה.
אה. בפסח?
איזה מנהגים היו לכם.
או-אה.
לקראת פסח?
בפסח הייתה עבודה גדולה. גדולה.
על הבוידעם. את יודעת מה זה בוידעם?
כן.
היו לנו כלים רק לפסח.
אז ערב פסח קודם כל אבא אסף את כל החמץ. את כל הפירורים.
ושם את זה בשקית מסוימת ושם את זה על המנורה.
אני לא יודעת מה הוא אחר כך. קראו לזה חמץ.
חמץ זה ה. כל מה שלא שייך לפסח.
אחרי זה אספנו את כ. כל הכלים של ימי חול.
כל הכלים. שום דבר לא נשאר. והו. הת.
התחלנו להוריד. אנחנו. הילדים.
עזרנו ומאוד אהבנו את הכלים של פסח.
התחלנו להוריד מה. מהבוידעם. זה.
בוידעם זה ה. אה. תחת לגג.
עליית הגג.
עליית הגג. את. את כל הכלים של פסח.
שנורא. נורא אהבנו את זה.
ו. אה. אחר כך התחלנו. אימא התחילה אחר כך.
ערב פסח. ל. לבשל מ. עם. בזה וגם אכלנו מזה ארוחת.
ארוחת ערב. ארוחת בוקר כל השבוע.
ובליל הסדר?
בליל הסדר זה.
אבא ערך את ליל הסדר?
כן. בטח.
אבא סידר לעצמו מין מיטה כזאת לזכר הזמנים.
שהמלך כאילו שכב ה. על יד השולחן. משהו כזה.
וסידר לו איזה מין משהו כזה.
כאילו משכב. אבל הוא ישב כמובן.
אה. אנחנו קראנו. היו לנו הגדות.
הגדות של פסח. וכל הפסח. אה. התחלנו. אה. אה.
קודם ה. אני הכי קטנה הצטרכתי להגיד: "מה נשת.
מה מש. מה השתנה. אה. אה. היום הזה מ.
מה השתנה בלילה הזה מכל הלילות?"
ואז אני הצטרכתי. א.
אמרנו: "בכל הלילות אנחנו אוכלים חומץ.
בלילה הזה רק מצות".
אחר כך: "מה נשתנה שבכל הלילות יושבים".
אהה. כבר. את רואה? כבר שכחתי את ה.
בסדר. אנחנו מבינים את העיקרון.
כן.
אז זה היה התפקיד שלך כי את היית הקטנה.
אני. זה. אני הצטרכתי להגיד את ה: "מה נשתנה?"
כל פעם. ועם. לנו לא היו. להורים שלי לא היו נכדים.
אוקיי.
אהה.
אממ. האם את. אה. יש לך זיכרונות גם מפורים?
איך נהגתם לחגוג את פורים?
בפורים. בפורים היה שמח.
כולם התחילו להתלבש בכל מיני.
אהה. כל מיני. אה. בגדים.
למשל אחותי לקחה בגדים של אחי.
ואחי לקח בגדים של אחותי.
אני כבר לא זוכרת אם אני לקחתי משהו.
אהה. אני זוכרת הכי הרבה שאבא ואימא לא.
לא. לא עשו מעצמם פורים.
אה. בפורים. בפורים יש הסיפור על אחשוורוש בפרס ש.
על מרדכי היהודי ועל כ. אה. מלכת אסתר.
זה הסיפור על פורים.
נכון.
שסיפרו אצלנו.
זה האח הגדול. אני חושבת. היה.
היה נהוג אצלכם. אהה. מנ.
המנהג של משלוח מנות ולתת צדקה בפורים לעניים?
לעניים. אהה. המשפחה שלי דאגה ל.
אה. משך כל השנה היא איכשהו.
אה. כשהיו. אנחנו לא פגשנו ממש עניים.
אבל היו כל מיני סטודנטים שבאו ללמוד בפראג באוניברסיטה.
אוניבר. קראו לה אוניברסיטה של קארל הרביעי.
כן?
אז אימא שלי. שהיא עשתה ביום שישי חלות.
אה. זה שכחתי להגיד לך. כל יום שישי היו 2 חלות ואבא
עשה ברכה על החלות ולכל אחד הוא ש.
נתן. הוא קרא לזה מוציא. מו. מוציא. זאת אומרת מוצ.
מוציא לחם מה. יש איזה ברכה.
מהארץ.
כן. ברכה על החלות.
אז אימא שלי הייתה אופה יותר
חלות וכל מיני סטודנטים קיבלו מאימא שלי חלה.
אוקיי.
כי. אה. בפסח.
כן? כן הזמינו אורחים.
כאלה שלא היה להם בית בפראג. אבל בערך ש.
לא יותר מ-2. כי לא היה לנו כל כך מקום גם.
תאמרי לי. היו מאכלים מיוחדים שאימא הייתה מכינה לחגים?
לשבתות? איזה מאכלים אימא הייתה?
אהה. בימי שישי היה תמיד בשר. מרק בשר.
בשר. אה. ובפסח היו כופתאות ממצות. אה. היו מצות.
ב. אה. בפסח לא אכלנו לחם.
ברור.
רק מצות. ואימא עשתה. אהה.
אימא עשתה כל מיני לביבות ממצות.
כל מיני קציצות ו. אה. אה.
כ. כ. אה. כופתאות קטנות למרק.
בפסח היה אוכל שמאוד אהבנו. מ-המ.
בפורים. אה.
רק רגע.
בפורים אני. בפורים היה.
[משובש] (לא רלוונטי)
חנה.
כן?
אממ. איפה את למדת? איזה חינוך את קיבלת?
כשהיית קטנה. קטנה את היית בגן ילדים או שאת למדת עם אימא?
לא. לא הייתי בגן ילדים.
מה שאני עשיתי כשהייתי קטנה. קודם כל אימא נתנה לי.
בתקופה הזאת עוד היו. אה. לא היו יבש. יבשנים.
אז אני עזרתי לאימא לנגב כלים.
אימא שלי בטחה. היה לה ביטחון שאני לא אשבור.
אני ישבתי על כיסא כ. על. אה. כיסא נמוך של ילדים.
ואימא נתנה לי לנגב צלחות פורצלן.
אחרי. הייתה גם תקופה שהיה לי כיסא כזה שיש לילדים קטנים.
עם. עם שולחן כזה.
כן.
אבל אחר כך עברתי לרהיטים רגילים.
אה. אני המצאתי לי. הייתה לי בובה אחת.
אני לא הלכתי לגן ילדים. אממ. אני המצאתי לי. אממ.
לא יודעת איך. היה לי ניי.
כשאימא הביאה כל מיני דברים מהחנות והיו ניירות.
אה. הורי. הוציאה את. אה.
את הדברים מהנייר. אני קיפלתי את הנייר.
והיו לי מספריים קטנות.
אני התחלתי לגזור. זאת אומרת המצאתי לי קיפול גזרה.
וכשפתחתי אז היה שם הדוגמה מסביב.
אחר כך אני מאוד. מאוד אהבתי לצייר. אז.
אה. היה לי גם נייר. וציירתי גם.
זאת אומרת הייתה לי רק בובה אחת שהייתי בערב מכסה אותה.
לא היו לי צעצועים. לא היו לי.
תמיד כשהלכנו עם אימא לעיר ו. אה. עברנו על יד. אה.
חנות צעצועים. אני תמיד רציתי שאימא תקנה לי.
אבל אימא לא. כנראה לא כל כך יכלה לקנות לי.
בקיצור. מה שהיה נעים בבית. שלא היה עצוב כי היה לי.
הייתה לי אח. האח ואחות.
האח הגדול. הוא אחר כך כבר קצת התעסק איתי.
אבל הוא היה צריך יותר ללמוד. אז הוא לא כל כך היה איתי.
אבל אח היותר ק. נ. יותר קרוב לגילי ואחותי.
היה שמח בבית. זאת אומרת לא היה לי עצוב.
וכשהתחלת ללמוד בכיתה א'?
כן?
איפה ב. לאיזה בית ספר שלחו אותך?
היה בית ספר צ'כי שלא היה כל כך רחוק מ.
ממני. הייתי הולכת לבד.
יכול להיות שבהתחלה אימא לקחה אותי.
אבל אחר כך הייתי הולכת כבר לבד.
אה. ברחוב שלנו לא היו הרבה מכוניות.
בתקופה הזאת אולי בכלל לא היו הרבה מכוניות.
את יודעת שבתקופה הזאת בתחנת רכבת.
עדיין היו עגלות עם סוסים?
מעט מאוד מכוניות. אולי אפילו לא ראיתי.
אחרי זה. כשהייתי כבר גדולה. אז כבר היו קצת מכוניות.
מה. מה את זוכרת מהבית ס. מהבית ספר הצ'כי?
אני מאוד. מאוד אהבתי ללכת לבית הספר. מאוד. מאוד. אה.
דרך אגב. רגע. אני שואלת עוד שאלה לפני בית הספר.
בבקשה.
מהי שפת אימך?
איזה שפה אתם מדברים בבית בינכם לבין עצמכם?
אנחנו דיברנו כמה שפות.
ההורים דיברו ביניהם יידיש.
אנחנו דיברנו עם ההורים גרמנית. צ'כית.
אה. צ'כית. עם האחים שלי דיברנו צ'כית.
לפעמים גם גרמנית. אבל אני אף פעם לא עניתי להם ביידיש.
אני תמיד עניתי להם. אה. בגרמנית. אבל.
מדוע?
אני לא יו.
למה לא רצית לדבר ביידיש?
זה לא שלא רציתי. לא באה לי. פשוט לא באה לי. זה.
לא זרמה לך השפה?
זה לא. לא. זה לא. אני לא יודעת למה.
כי ב. כי במיסליץ דיברנו כל הזמן גרמנית.
אז זאת הייתה כ. כאילו. זאת לא הייתה שפת אם שלי.
אבל אני. אני לא יכולה להסביר לך.
זאת כן הייתה השפת.
אין לי הסבר. אין לי שום הסבר.
אני עוד לא. אהה. לא חשבתי שזה שפה גלותית.
בעצם גרמנית היא שפת אימך.
זאת השפה הראשונה שאת מדברת. נכון?
כן.
גרמנית?
כן.
אממ.
הב. אה. להבין. הבנתי כמובן את אבא ואימא.
תכף נדבר על בית הספר. אני אשאל עוד משהו לגבי השפה.
כן?
האם. אה. ההורים שלך דיברו יידיש.
הם. צ'כית הם בכלל ידעו לדבר.
אהה.
או שהצ'כית שלהם הייתה ככה ככה כזאת?
היא הייתה. אהה. כשאימא באה איתי לשוק אני. אה.
קצת צחקתי כי אימא שלי דיברה נורא מצחיק צ'כית.
מעניין שהם דווקא הבינו אותה.
אבל אימא. אימא שלי דיברה נורא מצחיק.
אני אתן לך דוגמה. כש. לא נתנו לאימא סחורה טובה למשל.
בירקות למשל. כן?
לדוגמה. אימא שלי אמרה ככה בצ'כית.
את לא תביני אבל. את לא מבינה צ'כית. נכון?
לא.
אז אני אתרגם לך איזה.
אימא שלי. א. אני אגיד את זה ביי. בייד. בעברית.
אימא שלי אמרה להם: "יש לי אבא י.
ילדי בית ספר. אני לא יכולה לקנות. אה. זבל".
זה. זה אימא שלי אמרה בצ'כית.
אז כמובן אני תמיד נורא צחקתי.
וכשאני הלכתי. אה. אה. לק.
לקנות לה. היא שלחה אותי אחר כך הרבה ל. לקניות.
קודם כל תמיד הבאתי בחזרה כ.
ידעתי תמיד כמה זה עולה ולא היו לי בעיות עם ה. אממ.
עם ה. אהה. אה. עם ה. אהה. לשלם. כן?
וג. כשאני לא הבאתי דברים טובים.
אז גם כן אימא שלחה אותי בחזרה שיחליפו לי.
האם. אהה. היה לכם מעמד בקהיל.
מעמד בקהילה כשהייתם נקראים אוסטיודן. או ש.
או שבפראג לא כל כך התייחסו ל.
להבדלים בין יהודים מקומיים.
אממ. מאשר ליהודים שהגיעו מ. מהמזרח?
אתם הייתם אוסטיודן שם?
אוסטיודן. כן. ההורים שלי היו
אוסטיודן ואנחנו כבר לא היינו. כי אנחנו הלכנו.
שלושתנו הלכנו לבית ספר צ'כי.
אנחנו כבר לא היינו אוסטיודן.
אבל בעצם אתם הייתם משפחה שהיא אוסטיודן. נכון?
שמה?
משפחה שהיא אוסטיודן.
כן. ה.
אנחנו יודעים שהיהודים מאוד התייחסו להבדלים בין.
נכון.
בין זה לזה.
נכון. נכ.
קצת כמו שפה מתייחסים לאשכנזים וספרדים.
כן. נכון. נכון. נכון. אבל אף אחד לא אמר לי את זה.
אף אחד לא הרגיש בגלל זה שדיברנו כולנו.
כל שלושתנו דיב. האח הגדול לא דיבר צ'כית כל כך.
אה. אה. אורגינל. אה. אבל אנחנו. שלושתנו. אה.
דיברנו צ'כית נורמלית לגמרי.
ככה שאנחנו לא הרגשנו שאנחנו משפחה ש.
של אוסטיודן. אבל אני ה. אבל מה שהיה יתרון.
שהייתה לי גם גישה לאלה שדיברו יידיש.
בגלל זה שבבית שמעתי יידיש.
אני את היהודים שדיברו יידיש.
קיבלתי אותם כאילו מישהו קרוב. לא.
לא הרגשתי שאני משהו נורא מערבי והם ממשהו נורא מזרחי.
למרות שמן הסתם. אם אני מבינה נכון.
רוב היהודים שדיברו יידיש.
האוסטיודן. היה להם בתי כנסת משלהם בפראג. נכון?
אהה.
הם לא התפללו בבית כנסת שאבא שלך היה בו חזן?
לא. לא כל כך. א. אני חושבת שלא כל כך.
אה. היה להם איזה בית כנסת שקראו לזה ירוזלם בית כנסת.
והיה עוד פנחס. איזה בית כנסת שקראו לזה פנחס ו.
אה. יותר אני לא יודעת.
אז בואי נחזור לבית הספר.
כן.
את הולכת לבית ספר צ'כי רגיל.
כן.
ובואי נציין עכשיו. כשאת גדלה בפראג.
את גדלה בצ'כוסלובקיה הדמוקרטית.
שאומרים שלא הייתה כזאת דמוקרטיה מוצלחת באירופה. אממ.
אבל על זה עוד לא סיפרתי לך.
על מה לא סיפרת?
על הרפובליקה.
מה את רוצה לומר על הרפובליקה?
שהרפובליקה נולדה באלף תשע מאות. בע.
28 לאוקטובר. אה. עשרי. אה. 1918.
נכון.
ו.
כשאת היית תינוקת?
אה. כן. מי היה שם הנשיא?
‮היה שם ‭president‬ שקראו לו ט.‬
ג. מסריק. שאבא שלו היה.
אה. פועל שמומחה לפרסות של סוסים.
והוא רצה ללמד את בנו גם. אה. מקצוע הזה.
אבל המורים אמרו לאבא: "זה ילד מאוד מוכשר.
תני. תנו לו ללמוד". אז הם באמת נתנו לו ללמוד.
הוא הלך לאוניברסיטה.
אני חושבת שאולי או בצרפת או בארצות הברית.
אני לא זוכרת. זה אני לא זוכרת.
בכל אופן. הוא נעשה פרופסור לפילוסופיה ו.
אה. כשהוא. אה. הוא עבד במחתרת כדי.
כדי לייסד את הרפובליקה. הוא. הוא.
במונרכיה אוסטרו-הונגרית הוא היה צריך לעבוד במחתרת כדי ש.
אה. זה יהפך לרפובליקה ולא. לא תהיה יותר מונרכיה.
אז זה מה שאמרתי שב-28 באוקטובר.
אה. באמת נולדה הרפובליקה הצ'כוסלובקית ו.
ואנחנו יודעים שהיהודים הרגישו מאוד טוב.
כן.
תחת הרפובליקה החדשה.
כן. כן. את יודעת מה הוא כתב במוטו שלו על הדגל?
מה?
דגל היה אדום. לבן ו. אה. כחול בשפיץ.
כאילו בחלק ה. אה. יותר קטן היה.
אה. שפיץ עם צבע כחול. זה היה. אה. סמל של סלובקיה.
הייתה גם קרפטורוס. היו 4 ארצות.
נכון.
אה. הנשיא. ביום ה. אה. קום המדינה.
כל שנה הוא נסע בתלבושת של. אה. אה. רוכב. אה.
סוס דרך כל פראג ואנשים הצטופפו בצידי הכביש והסתכלו עליו.
זה היה ממש נפלא. ר. רק אחותי ראתה אותו על סוס.
אני לא ראיתי אותו על סוס.
אני ראיתי אותו אחר כך כשכבר הייתי גדולה.
את מדברת עכשיו על מסריק?
כן.
כן?
אם זה מעניין אותך.
זה מעניין מאוד. כן?
אה. חברה שלי ואני בפסח ברחנו מבית הכנסת והלכנו ל.
אממ. אה. נו. איך קוראים למקום ששם היו הישיבות?
פרלמנט. הגענו עד לפרלמנט.
קרוב לוולטאבה. לנהר שעבר דרך. שעובר דרך פראג.
ב. ב. בפסח היו בפ. כל העיר 2 דקות.
אה. ש. אה. 2 דקות שקט לכבוד האנ.
האנשים. החיילים שנפלו במלחמת עולם הראשונה.
אז באותם ה-2 דקות הנשיא יצא מהפרלמנט. עמד עם.
אשתו כבר לא הייתה בחיים. אה. הייתה שם הבת שלו.
שהיא כנראה טיפלה בו. אה.
במקום אימא. במקום האימא שלה שכבר לא הייתה בחיים.
ואנחנו. חברתי ואני הגענו עד למדרגות של הפרלמנט.
וכאילו היינו רואים את אלוהים.
היה הרג. הרגשה מאוד. מאוד מיוחדת.
ראינו אותו ככה במרחק של.
לא יודעת. אולי 10 מטרים. משהו. בערך.
זאת אומרת שאת כבר גדלת כילדה פטריוטית צ'כית.
כן.
נכון?
כן.
מבחינת גם החינוך שקיבלת.
כן. אבל פעם אחת אני דיברתי משהו על. אה. אהה. ב.
על היסטוריה צ'כית. אז אחותי אומרת לי: "לא ח.
לא. חנה. אבל את לא מהעם הזה. את מבינה?"
אז אחותי הייתה חברה טובה שלי והיא הרבה פעמים. אה.
אה. גם. אה. קצת חינכה אותי ב. ב. בצורה מסוימת. כן?
מה. מה שאת אומרת זה שאחותך התכוונה להגיד.
שקודם כל אתם יהודים.
כן.
ואחרי זה אתם צ'כים?
כן. אנ. אני בכלל לא.
וגם לא ממש צ'כים. בעצם.
לא. אני לא. אני לא הרגשתי. אני הרגשתי מצוין בעם הזה.
בסדר.
אבל לא י. ידעתי שאני לא צ'כיה.
חנה. בואי נדבר רגע על בית הספר.
אה.
את אומרת שאת מתחילה ללמוד בבית ספר שקרוב לאזור של הבית.
כן.
האם. אהה. היו עוד יהודים בבית הספר איתך? בכיתה איתך?
ב. בכיתות יסוד לא.
למה? איפה למדו הילדים היהודים שגרו באזור?
אה. לא. אני לא יכולה להגיד לך. אני.
היה שם גם בית ספר יהודי אולי?
לא.
לא היה.
לא. לא היה.
אז מה את זוכרת מה. מה. מ.
אני נורא. נו.
מהכיתות היסודיות שלך בבית ספר?
אני נורא אהבתי ללכת לבית הספר.
מאוד. מאוד. ולא היו לי שום בעיות.
רק בשבת. אני רק. מעניין.
אני לא זוכרת מבית ספר יסודי אם.
אם בכלל כתבנו בשבת. אני לא זוכרת.
יכול להיות שהיהודים קיבלו אישור לא לכתוב בשבת?
לא. לא קיבלו שום אישור. זה לא היה משהו ראסמי.
אבל ב. אחר כך בגימנסיום אני כן זוכרת ש.
שאני אמרתי שאני לא יכולה לקרוא בשבת.
לכתוב בשבת. והם קיבלו את זה לגמרי בסדר.
ומה עשית כשהיו שיעורי דת?
בבקשה?
מה עשית בכיתה כשהיו שיעורי דת? כשנכנס הכומר ללמד?
לא. לא. שום כומר לא נכנס ללמד.
לא? זה לא היה בבית הספר שלך?
בס. בית ספר עממי לא היה שום כומר. אבל בגימנסיה. אה.
היה לנו שיעור עם. לחוד עם רב.
אולי זה היה אחרי הצהריים. אני כבר לא זוכרת.
אה. אני לא ידעתי מספיק על יהדות. אחותי ידעה הרבה יותר.
על מה? על יהדות?
כן. אחותי ידעה הרבה יותר ממני.
היא שאלה את אבא. אני לא מספיק שאלתי.
האם אתם קיבלתם באמת חינוך יהודי גם מסודר?
אני מאמינה שבתור. אה.
הבנות של החזן אתן קיבלתן איזשהו חינוך יהודי.
כן. כן.
מה. מי. מי לימד אתכם?
אבא שלי. תראי. אבא שלי למשל לימד אותי את ה-א'-ב'.
את האותיות האלה.
הוא לימד אותי מתי כל חג מתחיל וכמה זמן הוא ו. אהה.
אחר כך בימי שישי היו לנו. לפני האוכל אנחנו. אני
לא זוכרת אם לפני או אחרי אוכל. היה לנו.
היו לנו זמירות דווקא לא בעברית הקיי. שקיימת היום.
אלא ב. אהה. איזה עברית שפעם הייתה קיימת.
שאינני מספיק. אה. בקיאה להס. להסביר לך.
לשון הקודש?
לשון הקודש. אבל זה היה למשל. אה. אה. צור.
צור משלו אכלנו. צור משלו אכלנו ברכו אמוניי.
אכלנו ושבענו כדבר אדוני.
את מבינה? למשל.
או יה ריבון עולם ועלמיא מרק הוא מלך מלך מלכיא.
אני כבר לא זוכרת בדיוק את הזמירות.
את שרה מאוד יפה.
לא.
אולי. אולי תשירי עוד משהו ששרתם ככה בבית.
אה.
חנה? בבקשה? בשבילנו.
תראי. עכשיו אין לי כבר קול.
אבל היה לי קול ואני שרתי שעות.
שעות שעות ואימא שלי אף פעם לא התעצבנה עליי.
אה. כולנו היה לנו קול ו. אה. אני.
אה. שרתי גם בקיבוץ אחר כך הרבה זמן.
אה. איזה שיר לשיר לך?
תשירי אבל שיר מבית אבא.
משהו שאת זוכרת ששרתם ככה בשולחן שבת אולי.
אהה. זה. לא. זאת הייתה עברית
הזאת שאני לא כל כך זוכרת. אה. אני ממש לא.
בסדר. אז בואי נניח לזה. חנה.
כן?
האזור שגרתם בו.
כן?
אני מבינה שגרו שם עוד יהודים.
לא. ברחוב שלנו לא.
לא?
לא.
ליד בית הכנסת לא גרו עוד יהודים? רק אתם?
לא. לא. לא. הם גרו ברחובות.
בדרך כלל זה היו אנשים במצב כלכלי. אה.
די טוב והם גרו ב. אהה. רחוב אחד שקראו לה. אה.
‮אני אגיד לך את זה. צ'ילה זה כמו באנגלית ‭Avenue Foch‬.‬
‮‭avenue‬. גנרל פוש ממלחמת עולם הראשונה.‬
וברחוב אחר. תראי. הרחוב שלנו היה רחוב קצר ולא. אה.
לא מאוד. אה. באמת. ובשבתות ובחגים הרחוב היה מלאת.
אה. מכוניות.
כן.
כשבאו יהודים לבית הכנסת.
היהודים.
אבל.
היהודים שבאו לבית הכנסת היו מגיעים במכוניות?
כן. הם היו. הם לא היו כל כך.
נורא. אולי ביום כיפור לא כל כך. ביום כ.
זה. זה מה שמראה. מראה לנו
שהקהילה לא הייתה קהילה אורתודוקסית.
לא. לא. בשום אופן לא.
תאמרי לי. איך היו היחסים שלכם עם
השכנים הצ'כים. עם הגויים מסביב?
אהה. שום דבר מיוחד. מקסימום אמרנו שלום.
היו לאבא חברים. או לאימא.
חברים צ'כים ממש או שהחברה.
אהה.
שלהם הייתה יהודית בעיקר?
אה. בעיקר יהודית. לא היו להם חברים צ'כים במיוחד.
ולך.
אה.
בבית הספר? היו לך חברות צ'כיות?
אה. כן. למשל אחת שגרה לא רחוק ממני.
הלכנו ביחד לפעמים. אה.
הביתה מבית הספר. היא לא גרה רחוק.
כמה רחובות. אבל ערב מלחמה אני רציתי.
לילה אחד לא ישנו בבית. אולי זה. אולי את רוצה ל.
את מקדימה את המאוחר. עוד מעט נגיע.
אז סליחה. סליחה.
אז אני שואלת עוד לפני. עוד.
עוד לפני שהנאצים עלו אפילו לשלטון בגרמניה.
לא. לא היו לי. אה.
את זוכרת חברות צ'כיות שאת הולכת לבקר אותן?
שהן באות אלייך הביתה?
לא. לא. לא היינו. אני לא הלכתי לאף אחת.
ו. אה. הייתה לי חברה אחת יהודייה.
אה. שכחתי להגיד לך משהו חשוב.
אני הייתי הולכת ל. אהה. אהה.
נו. איך קוראים לזה? לתנועת נוער.
איזה תנועת נוער?
אני הייתי הולכת ל. אחד קראו לזה תכלת לבן.
בלאו וייס.
בבקשה?
בסדר. כן.
הייתה גם אחת שלא אני הייתי. קראו לה.
אהה. אויש. הזיכרון שלי לא.
בית"ר אולי?
איך?
בית"ר?
בית"ר הייתי גם כן. כי אחי הגדול היה.
אהה. הוא היה. אה. אה.
מעריץ את ז'בוטינסקי. את זאב ז'בוטינסקי.
אז הלכנו לשם. ואחר כך היו לי. אה.
מחשבות שאולי זה לא בדיוק התנועה שאני מסכימה עם.
אה. דברים. אז אני אחר כך עזבתי.
זאת אומרת ש.
אבל אני הייתי בקיץ הולכת למחנות של הבית"ר.
שזה היה מאוד. מאוד יפה.
מה הייתם עושים שם במחנות בית"ר?
קודם כל בנינו אוהלים. לא סתם אוהלים. אלא.
אה. אני חושבת שהיה אבא אחד של. של בח.
של חברה אחת מהתנועה.
שהיה לו כנראה כסף והוא נתן כנראה לקנות הרבה עצים. קרשים.
אה. אה. בנינו אוהלים שהיה בערך מטר קרשים מסביב.
כמו מין בית קטן ולמעלה היה.
אהה. אהה. חומר כזה כמו. אהה. חומר כמו איזה.
יש את זה בצבא. אהה. נו. איך קוראים לזה?
ברזנט?
איך?
ברזנט?
כן. כן. מין ברזנט כזה.
ובתוך האוהל היו מיטות מעץ. פשוטות.
מזרונים אנחנו הבאנו. אה.
ציפות כאלה גדולות שמילאנו אותם בקש. ושכבנו 2 באוהל.
אפילו היה לנו איזה. אה.
ארון קטנצ'יק של עץ בשביל לשים משהו.
ומה. מה שמעתם על ארץ ישראל?
מה דיברו איתכם על ארץ ישראל בבית"ר?
אה. מה. מה אנחנו שמענו? אנחנו.
מה?
אנחנו שמענו. אה. כל מיני דברים.
אהה. קודם כל היו פה בריטים.
נכון.
אז. אה. אהה. למ. זה היה המזל שלי. ש. רגע.
אז. אז מה. מה אני גומרת לך עכשיו? את ה.
את המחנה.
את המחנה. כן? כן. את רוצה עוד לשמוע על המחנה או לא?
כן. אפשר. תספרי על המחנה. מה הייתם עושים שם?
ב.
חוץ מאוהלים מה עוד הייתם עושים?
במחנה. אהה. קודם כל זה היה על יד נהר.
ככה שיכולנו להתרחץ בנהר.
אממ. אחר כך היו לנו חובות.
יום אחד לדאוג שיהיו עצים.
היה שם מין תנור כזה שהסיקו בו.
אה. בעצים. יום אחד להביא מים.
מי שתייה. שזה לא היה רחוק משם.
מי שתייה. יום אחד לעזור בבישול ויום אחד לשמור בלילה.
זאת אומרת שהיו תמיד תפקידים כאלה. בכל.
ומבחינה. מבחינה אידיאולוגית?
מבחינה אידיאולוגית. אהה. לא כל כך. אה.
אני חושבת שלא. לא יותר מ. אה.
אנחנו למדנו גם. אהה. תרגילי. אה. תרגילי.
אממ. איך קוראים לזה?
תרגילי סדר.
תרגילי. לא. ב. ב. עם הגוף קדימה. אחורה. ימינה.
התעמלות.
כן. מין. אה. דבר כזה. מש.
תאמרי לי. אבא שלך.
כן?
הייתה לו זיקה ציונית? אבא. אבא.
כן. כן. כן. טוב שאת שואלת.
לנו הייתה כבר בבית קופסה של קרן קיימת.
כן?
שתמיד זרקנו פרוטות. פרוטות.
וכשהיינו כבר בתנועות נוער הלכנו לרוקן. התפ.
אחד התפקידים של תנועות נוער היה ללכת מבית לבית
ולרוקן את הקופסאות ואחר כך להביא את זה למשרד של קרן קיימת.
אוקיי.
את מבינה? זאת אומרת שכבר.
אספנו כבר כסף לקרן קיימת לארץ. ששלחו לארץ.
אנחנו יודעים ש. את הזכרת את ז'בוטינסקי.
שאח שלך. אהה. נהה אחריו.
כן.
ז'בוטינסקי היה אחד מאלה שבעצם חזו. חזו.
כן. כן.
את האסון הגדול שקרה אחר כך באירופה.
נכון. נכון.
והוא בשלבים מאוד מוקדמים קורא ליהודי אירופה.
לצאת מאירופה לפני האסון.
כן. נכון.
את זוכרת את הדיבורים האלה או שהיו כאלה.
אני הייתי.
שאמרו: "איזה שטויות הוא מדבר?"
לא. לא. לא. לא חשבנו אף פעם שהוא מדבר שטויות ו.
לא?
לא. לא. לא חשבנו.
תראי. אה. הפולנים לא שמעו בקולו.
הפולנים. היהודים הפולנים לא שמעו בקו.
אני שמעתי אותו פעם מדבר.
איפה?
הוא היה. אני הלכתי לאיזה אולם שהוא דיבר.
בפראג? הוא הגיע לפראג?
בפראג. בפראג. בפראג.
כן?
רק בפראג. אני לא הייתי בעיר אחרת.
אה. הוא. הוא דיבר. הוא היה נואם מחסד.
הוא היה ממש נואם מחסד. ככה שזה אני זוכרת עליו.
וגם היינו קצת. אה. כשעוד הייתי בבית"ר.
אז היינו קצת בתורנות אצלו.
אם הוא רוצה לשלוח איזה מכתב או משהו כזה.
ב. באיזה בית מלון ברובע אחר.
את ממש ראית אותו?
אה.
את ז'בוטינסקי.
אני ראיתי אותו כשהוא נאם.
מה את זוכרת מהנאום שלו?
שום דבר אני לא זוכרת כי זה היה מאוד.
אה. אני לא זוכרת.
אבל את אומרת שהתייחסו ברצינות למה שהוא אמר. באופן עקרוני.
אנחנו יודעים היום הרי מה הוא אמר.
כן. אהה.
זאת אומרת התייחסו. אה.
א. אני אגיד לך משהו.
כן?
אהה. כשהיה לנו כבר רדיו. קודם לא היה לנו רדיו.
שמעתי פעם איך היטלר מדבר.
ואז כבר ידענו ששום דבר טוב לא יצא פה.
אבל עוד משהו שכחתי להגיד לך.
האח הגדול שלי למד בברסלאו.
קראו לזה בפולנית [משובש] (פולנית).
הוא למד בסמינר הרבנים. הרב. האח הגדול שלי.
והוא קיבל את המשרה הראשונה דווקא בעיר גבול.
בעיר נאצית שקראו לה אגר בגרמנית או חפ בצ'כית. אגר בגרמנית.
ו. אה. אני אחר כך באתי אליו כאילו קצת לנהל לו את המשק בית.
באיזו שנה זה היה. מה שאת מספרת?
זה היה ב-1938.
אז תיכף אנחנו נגיע לתקופה הזאתי.
אנחנו עוד לא בתקופה הזאתי. בסדר?
כן. כן.
חנה. אז בואי נעשה את הראיון קצת יותר מסודר.
בבקשה.
תכף נדבר על כל האירועים הפוליטיים שקורים כבר מ-33'.
בבקשה. בבקשה.
אבל לפני זה אני רוצה עוד נקודה להבהיר.
כן. כן. כן.
אממ. אנחנו יודעים שפראג הייתה עיר מאוד. אהה. תו.
נהדרת.
מודרנית ותוססת עם. עם. עם מאוד.
עם הרבה. אממ. מוסדות תרבות וכולי.
כן.
ה. עד כמה אתם נהניתם מהעיר הגדולה?
אה. מאוד נהנתי.
מ. האם. האם היית הולכת לשמוע קונצרטים ולראות הצגות וכולי?
כן. הייתי הולכת לתיאטרון ה. אה. רגע. לאומי.
ש. היה כתוב שם למ. בחוץ היה כתוב העם לעצמו.
קראו לזה. את רוצה לדעת זה בצ'כית?
בבקשה.
[משובש] (צ'כית) זה תיאטרון.
זה מקום שמסתכלים שם [משובש]
(צ'כית) זה לאומי. התיאטרון הלאומי.
זה היה קרוב מאוד לנהר.
א. אני הייתי הולכת הרבה ברגל או שנסעתי בחשמלית.
ואבא שלך היה בעד זה שאת הולכת לראות הצגות ודברים כאלה?
אבא שלי לא התערב לי.
קודם כל הם. אהה. איכשהו היה להם בי. בי ביטחון.
אני לא הלכתי בערבים או בלילות. אני לא הלכתי.
אוקיי.
בלילות. אהה.
טוב. אנחנו נעצור כרגע חנה.
כן. בבקשה.
זהו. אנחנו נעשה עכשיו הפסקה של כמה.
Testimony of Chana (Sud) Eizler, born in Miroslav, Czechoslovakia in 1928, regarding her experiences in Prague before the war, the German occupation of Prague, and aliya to Eretz Israel in 1939 Her family moves to Prague, Czechoslovakia in 1921; life in Prague; Zionist activities; arrival of refugees from Germany; German occupation, 03/1939; life during the German occupation; aliya to Eretz Israel, 12/1939; absorption.
item Id
10080884
First Name
Chana
Last Name
Eizler
Maiden Name
Sud
Date of Birth
07/01/1918
Place of Birth
Miroslav, Czechoslovakia
Type of material
Testimony
Language
Hebrew
Record Group
O.3 - Testimonies Department of the Yad Vashem Archives
Date of Creation - earliest
09/09/2012
Date of Creation - latest
09/09/2012
Name of Submitter
אייזלר חנה Chana (Sud) Eizler
Original
YES
Interview Location
ISRAEL
Connected to Item
O.3 - Testimonies gathered by Yad Vashem
Form of Testimony
Video
Dedication
Moshal Repository, Yad Vashem Archival Collection
The transcription of this testimony was made possible with the assistance of the Conference on Jewish Material Claims Against Germany, Supported by the Foundation Remembrance, Responsibility and Future (EVZ) and by the German Federal Ministry of Finance